חומר רקע

כ' סיוון, תשפ"ד 26 ביוני 2024 לכבוד ח"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית בעניין הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 148) (תחולת הדין הישראלי על עבירת חוץ שנעברה בידי אזרח ישראלי או תושב ישראלי), התשפ"ג-2022 הסניגוריה הציבורית מתכבדת להעביר את הערותיה בנוגע להצעת החוק שבכותרת, שעניינה הרחבת תחולתם של דיני העונשין הישראליים על עבירות שנעברו מחוץ לגבולות המדינה, בשני מישורים: ראשית, על ידי הרחבת רשימת עבירות-החוץ המוחרגות מדרישת הפליליות הכפולה; ושנית, על ידי קביעה גורפת, לפיה העבירות המנויות ברשימה זו יוחרגו בנוסף גם משתי הדרישות הנוספות להחלת סמכות השיפוט הישראלית על עבירות חוץ: (1) דרישת היעדר סייג לאחריות הפלילית לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה, וכן (2) הדרישה שלא יוטל בגין העבירה בבית משפט ישראלי, עונש חמור מזה שניתן היה להטיל לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה. הסניגוריה הציבורית מתנגדת להצעת החוק בנוסחה הנוכחי, ממספר טעמים: בראש ובראשונה, סבורה הסניגוריה הציבורית כי הצעת החוק – ובייחוד ההצעה להחריג את העבירות המנויות בס' 15(ב) מכלל הסייגים לאחריות הפלילית ומסייג חומרת העונש המרבית – מרחיקת לכת, מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון בנושא, תביא לפגיעה בלתי-מידתית ובלתי מוצדקת בזכויות חשודים ונאשמים וביחסי החוץ של מדינת ישראל, ואינה ישימה הלכה למעשה. לאחר עשור של דיונים בהצעת החוק, בהם לא עלה כל צורך קונקרטי או בעיה קונקרטית מאולמות בתי המשפט, לא ברורה נחיצותו של התיקון כלל, ועל אחת כמה וכמה בניסוחו החריף המוצע. בנוסף, תבקש הסניגוריה הציבורית להסיג על הפרשנות שניתנה בדברי ההסבר להמלצות ה-OECD בדו"ח המעקב בעניין יישום והטמעת אמנת המלחמה בשוחד לעובדי ציבור במסחר הבינלאומי ולאמנת לנזרוטה. כמו כן, ובייחוד בימים אלה, תבקש הסניגוריה הציבורית להאיר זרקור על ההשלכות כבדות המשקל שעלולות להיות לדחייה גורפת של סייגים שונים, דוגמת חנינה והתיישנות, על סיכונם המשפטי של אזרחים ישראליים בעולם, וביתר שאת, של אנשי כוחות הביטחון. אי-הכרה בעקרון שיוריות הדין הישראלי ואי-כיבוד התיישנות עבירות והחלטות חנינה שניתנו בעולם – שתוקפן כתוקף פסק דין – עלולה להביא בתורה לכך שמדינות העולם תסרבנה אף הן להכיר בסייגים לאחריות פלילית או בהחלטות חנינה שניתנו או יינתנו בארץ לאזרחים ואנשי כוחות הביטחון, ולהעמידם בסיכון משפטי כבד ביותר. שנית, סבורה הסניגוריה הציבורית כי החרגת מכלול העבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' (שעניינו עבירות מין על רצף רחב) שנעברו בקטין, משלוש הדרישות להחלת דיני העונשין של ישראל – פליליות הכפולה, היעדר סייג לאחריות פלילית וחומרת העונש המירבית – רחבה וכוללנית מדי, וחורגת באופן ניכר מדרישות אמנת לנזרוטה ומהמקובל במשפט המשווה. במקום התיקון המוצע, תציע הסניגוריה הציבורית תיקונים חלופיים, שיתנו מענה מידתי לדרישות האמנות הבינלאומיות וישמרו על זכויות חשודים ונאשמים ועל עקרון שיוריות הדין. ואלו הם: לא יחולו על עבירות חוץ שנעברו בידי אזרח או תושב ישראלי, סייגים לאחריות הפלילית שאינם קיימים בדין הפלילי של מדינת ישראל, או חורגים ממנו באופן קיצוני; לא יוטל בשל עבירת חוץ עונש חמור מזה שניתן היה להטיל, לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה, אלא אם העונש המירבי הקבוע לעבירה במדינת בה נעברה חורג באופן קיצוני מזה הקבוע לצדה בדין הישראלי; תוסף לרשימת עבירות החוץ שבס' 15(ב) עבירת ההתעללות המינית בקטין שגילו צעיר משש-עשרה, ועבירת התעללות מינית בקטין שנעשתה על ידי בגיר תוך ניצול יחסי אמון, קרבת משפחה, תלות או פגיעות מיוחדת; יוספו לרשימת עבירות החוץ שבס' 15(ב) עבירות מין שנעברו בקטין, שהן החשוד והן הנפגע בהן הם אזרחי או תושבי ישראל והיא מקום מגוריהם העיקרי בעת העבירה; חריגים 3 ו-4 לא יחולו על עבירות שבוצעו על ידי נאשמים קטינים. התיקון המוצע לסעיפים 14(ב)(2) ו-(ג) לחוק העונשין – החלת דיני העונשין של ישראל על עבירות שעברו ישראלים במדינה זרה, מבלי להתחשב ב"סייגים לאחריות הפלילית" החלים באותה מדינה, או בעונש המירבי הקבוע בה נקודת המוצא בדיני העונשין היא כי תחולת הדין הפלילי היא טריטוריאלית. עיקרון זה נובע בין היתר, מתחולתה המרחבית של הריבונות וכיבוד הריבון המקומי, מהבדלים בנורמות תרבותיות בחברות שונות בעולם ומשיקולים ראייתיים, במקום בו נעברה העבירה – שם הראיות. בלשונו של בית המשפט העליון ברע"פ 5717/15 מדינת ישראל נ' פלוני (24.11.2015)(להלן: "עניין פלוני") "מוסכם על הכל כי מבחינת ברירת הדין, תחולת דיני העונשין הישראליים על עבירות החוץ היא בעלת אופי "שיורי", דהיינו תחולת הדין הישראלי לגבי עבירות חוץ כאלו מסויגת על ידי תחולתו של הדין הזר." עקרון שיוריות הדין ניצב כמגן מוסכם הן על זכויות חשודים ונאשמים והן על יחסי החוץ וההדדיות המשפטית של ישראל עם מדינות העולם, וכל סטייה ממנו צריכה להיעשות במקרי קצה בלבד, כחריג שבחריגים. הצעת החוק הנוכחית מבקשת לשנות את ההסדר הקיים בכך שיוסרו התנאים להחלת דיני העונשין של מדינת ישראל על עבירות החוץ המנויות בס' 15(ב), ובכללם התנאי הראשון הקבוע בס' 14(ב)(2): "אין חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה," והתנאי השני הקבוע בס' 14(ג): "לא יוטל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל, לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה." הסניגוריה הציבורית מתנגדת להצעת החוק בנוסחה הנוכחי, וגורסת שעצם החרגתן של עבירות מעיקרון הפליליות הכפולה מהווה צעד חריג ביותר הנותן מענה לרובם המוחלט של הצרכים שהועלו. דברי ההסבר להצעת החוק מבקשים להפיס את החשש באמירה לפיה "העמדה לדין בעבירות חוץ היא באישור גורמים בכירים בפרקליטות, ועל כן ניתן לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולהעמיד לדין במקרים המתאימים בלבד." בכל הכבוד הראוי, הסניגוריה הציבורית דוחה הסבר זה מכל וכל. כבוד שיקול דעתה הטוב של התביעה הכללית במקומו מונח, אך אין לקבל מצב בו המחוקק מתפרק מסמכותו לשרטט את גבולות ההתנהגות הפלילית ומאצילה לתביעה. מהלך כזה אינו ראוי, פוגע בוודאות המשפטית ובהכוונת ההתנהגות ועלול אף להגיע כדי פגיעה בעקרון השוויון בפני החוק. התיקון המוצע נוקט לשון גורפת ביותר, בלא התחשבות בהבדלים סבירים ולגיטימיים בין הסדרי הסייגים השונים במדינות שונות. הלא גם בין שיטות המשפט ההגונות והראויות ביותר מבין האומות מתקיימים הבדלים בפרקטיקות האכיפה, התביעה והענישה, היורדים לשורש ההליך הפלילי. על אף הבדלים דרמטיים אלה, המשפיעים מהותית על האופן שבו ייראה משפטו הפלילי של אדם בגין עבירה נתונה ברחבי העולם, מעמידה מדינת ישראל לדין מדי שנה נאשמים זרים על פי דיני העונשין המקומיים, המהותיים והדיוניים; ומצדה השני של המטבע, ישראל מכירה בתוקפם החוקי של החלטות ופסקי דין מעבר לים, מכבדת את ריבונותן המשפטית של מדינות אחרות, ומקיימת קשרי הסגרה והעברה הדדיים עם רבות מהן. כך, הדעת נותנת שהבדל זניח בין משטרי ההתיישנות, גילאי הקטינות, גילאי ההסכמה לפעילות מינית, או העונש המירבי הקבוע לעבירה בארץ ובמדינה מתוקנת אחרת, אינם מצדיקים כשלעצמם התערבות בריבונותה המשפטית. זאת ביתר שאת בכל הנוגע לחנינה – המהווה מעשה בית דין לכל דבר ועניין, השקול בתוקפו לפסק-דין. לעניין סייגי החנינה וההתיישנות, המשליכים במישרין על נוהלי איסוף ושימור הראיות, אף עולה חשש כבד לכך שהתעלמות מהם עלולה לפגוע באופן מהותי בזכותם של נאשמים להגנה ראויה ולהליך הוגן. דברי ההסבר תולים את התיקון המוצע, בין היתר, בהמלצות דו"חות הביקורת של ארגון ה-OECD בדבר יישום אמנת המלחמה בשוחד של עובדי ציבור זרים במסחר הבינלאומי בישראל (להלן: "אמנת ה-OECD"), ומנמקים כי "הארגון המליץ כי ישראל תתקן את החוק באופן שיסיר את ההגבלות לפי סעיף 14 (ב)(2) ו–(ג) לחוק בכל הנוגע לעבירת מתן שוחד לעובד ציבור זר הקבועה בסעיף 291א לחוק, ואשר כלולה ברשימת העבירות המנויות בסעיף 15(ב)... החשש של הארגון היה מכך שאומנם מדינות בעולם יפלילו את המעשה של מתן שוחד לעובד ציבור זר, ואולם יקבעו בצד העבירה עונש קל מאוד או סייג לאחריות שמאיין את היכולת להעמיד לדין בשל עבירה זו, ובכך יסכלו את תכלית האיסור". אלא שעיון מעמיק באמנת ה-OECD ובדו"חות הביקורת של ועדת המעקב מעלה כי התיקון המוצע חורג משמעותית מדרישות האמנה, וכי ניתן בהחלט ליישב את החששות שהטרידו את חברי ועדת המעקב גם בתיקון מתון בהרבה מהתיקון הגורף המונח לפנינו. כך קובע הסעיף החמישי לאמנה, העוסק באכיפה: Article 5 - Enforcement Investigation and prosecution of the bribery of a foreign public official shall be subject to the applicable rules and principles of each Party. They shall not be influenced by considerations of national economic interest, the potential effect upon relations with another State or the identity of the natural or legal persons involved. כלומר, אמנת ה-OECD אינה מחייבת את המדינות החברות בה לתקן את חוקיהן כך שבכולן ישרור משטר אכיפה אחיד לעניין עבירת השוחד של עובד ציבור, מכירה בכך שיש שונות בין נורמות החקירה והתביעה השונות הנוהגות בין המדינות החברות בה ומכבדת את ריבונותן המשפטית, כל זמן שניתן לתת אמון בעצמאות שיקוליהן של מערכת האכיפה בהן. האמנה אינה נדרשת במפורש לכל הסייגים האפשריים לאחריות פלילית, אך כן עוסקת במישרין בסייג ההתיישנות, בסעיפה השישי: Article 6 - Statute of Limitations Any statute of limitations applicable to the offence of bribery of a foreign public official shall allow an adequate period of time for the investigation and prosecution of this offence. גם כאן, אמנת ה-OECD אינה מחייבת את המדינות החברות בה ליישר קו למשטר התיישנות אחיד, ואף אינה מציינת פרק זמן מינימלי להתיישנות עבירת השוחד לעובד ציבור, אלא מציבה סטנדרט של פרק זמן ראוי. כידוע, משטרי התיישנות עשויים להשתנות בין מדינה למדינה, לא רק בעניין פרק הזמן המכסימלי שלאחריו לא ניתן עוד להעמיד את החשוד לדין, כי אם גם במהלך שנות ההתיישנות – למשל סביב השאלה, אילו אירועים או פעולות בכוחם לעצור או להשהות את מרוץ ההתיישנות. ברי, כי אין לארגון ה-OECD ציפייה לאחידות מלאה בין משטרי ההתיישנות השונים בין המדינות החברות בו. תכלית האמנה היא להבטיח אכיפה ראויה של עבירת השוחד של עובדי ציבור זרים. ברוח זו, נכון בעינינו לקרוא גם את המלצת ועדת הביקורת של הארגון לבטל את הסייגים הקבועים בסעיפים 14(ב)(2) לחוק העונשין (דו"ח הביקורת של ארגון ה-OECD על השלב שלישי של הטמעת ויישום האמנה בישראל (2015), פסקה 96): "This provision could potentially limit liability for foreign bribery if, for example, the State where the offence was committed had not established legal person liability for bribery or allowed a defence for foreign bribery that is beyond the scope of the Convention." ארגון ה-OECD חושש, אם כן, מפתח להימלטות מן הדין במדינות שאינן מכירות בשוחד לאישיות משפטית שאינה אדם ומהגנות או סייגים לעבירת השוחד החורגים מתחולת האמנה. הסניגוריה הציבורית סבורה כי קריאה תכליתית של אמנת ה-OECD ושל המלצות הארגון מעלה כי הארגון בהחלט מכיר בהגנות ובסייגים לאחריות פלילית שהם "in the scope" – לא יעלה על הדעת, למשל, שארגון ה-OECD לא יכבד החלטת חנינה תקפה, כשם שלא יעלה על הדעת שהארגון לא יכבד החלטה שיפוטית מחייבת. עם זאת, הארגון חושש מפרצות משפטיות שתעקופנה את האפשרות לאכיפה אפקטיבית, או תרוקנה את העבירה הפלילית מתוכן. לפיכך, מבקש ארגון ה-OECD לבסס סטנדרט גמיש ועקרוני של התנהלות משפטית ודיונית ראויה, בהתאם למקובל במשפט האומות המתוקנות. כשם שמשטרי ההתיישנות של מדינות חברות אינם נדרשים להיות זהים, אלא ראויים, כך גם לעניין הסייגים הנוספים: ההגבלות הדיוניות השונות על בקשת חנינה, גיל הקטינות, גיל ההסכמה לפעילות מינית, וכן הלאה. כל זמן שההסדרים הפרטיים בכל מדינה ראויים ועומדים בסטנדרט בינלאומי, יש לכבדם, גם אם הם שונים מההסדר הקבוע לעניין סייג כזה או אחר במדינת ישראל. בצד הדברים תבקש הסניגוריה הציבורית להזכיר, וביתר שאת בימים אלה, כי עקרון ההדדיות משחק תפקיד מכריע במגרש היחסים הבינלאומיים. ולהזהיר, כי בחירתה של מדינת ישראל שלא לכבד סייגים לאחריות פלילית שניתנו מעבר לים, עלולה להיענות בהחלטות מקבילות מצד מדינות אחרות, שתבחרנה שלא להכיר בהחלטות חנינה או בהצדקות וסייגים שניתנו או יינתנו על ידי נשיא המדינה ובתי המשפט כאן בארץ, לאזרחים או לאנשי כוחות הביטחון. לאור כל זאת, תציע הסניגוריה הציבורית, חלף התיקון המוצע, לקבוע בחקיקה כי לא יחולו על עבירות חוץ שנעברו בידי אזרח או תושב ישראלי, סייגים לאחריות הפלילית שאינם קיימים בדין הפלילי של מדינת ישראל, או חורגים ממנו באופן קיצוני. כך, תובטח אכיפה אפקטיבית של עבירות חוץ, תוך כיבוד המשטר המשפטי של הריבון הזר, על מאפייניו הייחודיים. לחלופין, תציע הסניגוריה לקבוע, כי לא יחולו על עבירות חוץ שעברו ישראלים סייגים לאחריות הפלילית החורגים באופן ניכר המקובל במדינות העולם. כך גם לעניין סעיף 14(ג), הקובע את סייג חומרת העונש המרבית. הסניגוריה הציבורית תציע, כפתרון להמלצות ועדת הביקורת של ארגון ה-OECD, לקבוע בחקיקה חלף התיקון המוצע, כי לא יוטל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל, לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה, אלא אם העונש המירבי הקבוע לעבירה במדינת בה נעברה חורג באופן קיצוני מזה הקבוע לצדה בדין הישראלי. לחלופין, וכמוצא אחרון, תציע הסניגוריה להעמיד פתרון מידתי ולקבוע כי עבירת השוחד לעובד ציבור זר תוחרג לבדה מרשימת עבירות החוץ המנויה בסעיף 15(ב) וייקבע כי סייג העונש המירבי הקבוע בס' 14(ג) לא יחול לגביה בלבד. עם כל הכבוד הרב לארגון ה-OECD, לא ייתכן שדרישה נקודתית בדו"ח אחד בעניין אמנה אחת העוסקת בעבירה אחת בודדת תכתיב שינוי מבני וקיצוני בתחולת דיני העונשין של מדינת ישראל על עבירות חוץ. מהלך כזה אינו מידתי, איני הגיוני ואינו צודק. הוספת מכלול העבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, שנעברו בקטין, לרשימת עבירות החוץ שבסעיף 15(ב), עליהן יוחלו דיני העונשין הישראליים הסניגוריה הציבורית מתנגדת להוספת סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין כולו, כמקשה אחת, לרשימת העבירות המנויות בס' 15(ב). דברי ההסבר להצעת החוק מבארים, כי מטרת התיקון להתמודד עם "תופעה חוצת-גבולות של ניצול מיני ,מסחרי ולא מסחרי, של קטינים", כאשר ניתן דגש מיוחד לניצול מיני של קטינים באמצעות רשת האינטרנט, לתיירות מין המוכוונת כלפי קטינים ולפגיעות מיניות בקטינים שבוצעו בין ישראלים במהלך נסיעה משותפת לחו"ל. דברי ההסבר מוסיפים ומפרשים כי תיקון החוק מוצע, בין היתר, על רקע העובדה שמדינת ישראל שוקלת את הצטרפותה לאמנת מועצת אירופה בדבר הגנה על ילדים מפני ניצול מיני והתעללות מינית (להלן – "אמנת לנזרוטה"). הסניגוריה הציבורית שותפה לשאיפה להגן על שלומם וטובתם של קטינים ואינה מקלה ראש באלימות מינית כנגדם. עם זאת, סבורה הסניגוריה הציבורית, שגם בסעיף זה נוסח התיקון במברשת גסה מדי, בלא מתן משקל מספק להבדלים המשמעותיים בין העבירות השונות, ובלא כל התייחסות לגיל ההסכמה לפעילות מינית, הממלא גם בשיטת המשפט שלנו, תפקיד משמעותי מאד. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעניין פלוני: "העמדה לדין על עבירת חוץ מכוח סעיפים 14 ו- 15 היא בגדר חריג לתחולה הטריטוריאלית של דיני העונשין הישראליים, וככזה יש לפרשה בצמצום." סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין כולל בחובו רצף רחב של עבירות מהתחום המיני. כך למשל, ס' 349(א) לחוק העונשין עוסק בעבירת מעשה מגונה בפומבי, המבחינה במפורש בין עבירה הנעשית כנגד קטין מתחת לגיל 16 שנים (ס' 349(ב)) לבין קטין – שגילו בין 16-18 שנים. האמנם בעבירה כזאת ישנה הצדקה להחיל את הנורמה הפלילית הקלה (והעמומה) יחסית של הדין הישראלי על מעשה הנעשה מחוץ לגבולות המדינה, ללא כל התחשבות בתוכן הנורמה המקומית, בגיל ההסכמה המקומי ובחומרת העונש המוטל על מעשה דומה? יתרה מזאת, אמנת לנזרוטה המהווה את אחת ההנמקות לתיקון החוק המוצע, אינה דורשת החלה גורפת כל כך של הדין המקומי של חברותיה על עבירות חוץ ומסתפקת בדרישות מצומצמות בהרבה, שברובן עומדת מדינת ישראל כבר היום. למעשה, דורשת אמנת לנזרוטה מהמדינות החברות בה לבטל את תנאי הפליליות הכפולה בארבע עבירות קונקרטיות: התעללות מינית בקטינים, זנות קטינים, הפקת פורנוגרפיית קטינים והשתתפות קטינים בפורנוגרפיה. הצעת החוק קוראת להרחבת סל העבירות הכלולות בחריג בהיקף ובמידה העולים משמעותית על דרישות האמנה. שלוש העבירות האחרונות בדרישות האמנה אינן נמנות כלל על סימן ה' לפרק י' לחוק, אותו מוצע כעת לצרף לרשימה המוחרגת מתנאי הפליליות הכפולה, וכלולות זה מכבר ברשימת העבירות המנויות בסעיף 15(ב). אכיפתן של עבירות אלה, אם כן, לא תיתרם מתיקון החקיקה. העבירה הראשונה ברשימה – התעללות מינית בקטינים – מופיעה אמנם בסימן ה' לפרק י' לחוק, אך האמנה מגדירה אותה בסעיף 18.1 בקפידה ובצמצום, בנסיבות ייחודיות של ניצול: פעילות מינית עם קטינים שטרם הגיעו לגיל ההסכמה, או כזו שנעשתה תוך ניצול יחסי אמון, קרבת משפחה, תלות או פגיעות מיוחדת. הסניגוריה הציבורית סבורה, שהוספה גורפת של סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין בשלמותו לסעיף 15(ב), בלא דרישת נסיבות מחמירות מפורשות של ניצול והיעדר הסכמה כתנאי לתחולתו, מרחיבה ביתר סעיף שנועד להיות חריג שבחריגים, חורגת מהמקובל במדינות המשפט המשווה ואף אינה משקפת נאמנה את מניעיה, תכליותיה ודרישותיה של אמנת לנזרוטה. כמו כן, הסניגוריה הציבורית סבורה שהדאגה לטובתם וזכויותיהם של קטינים צריכה לחול על כל הקטינים, לרבות חשודים ונאשמים, מצרה על כך שהצעת החוק שותקת ביחס למצבים בהם נאשמים קטינים בעבירות מסימן זה וקוראת להחריג אותם מסעיף 15(ב). לבסוף, תציע הסניגוריה הציבורית, חלף התיקון המוצע, להוסיף לרשימת עבירות החוץ שבס' 15(ב) את עבירות ההתעללות המינית בקטין שגילו צעיר משש-עשרה, והתעללות מינית בקטין שנעשתה על ידי בגיר תוך ניצול יחסי אמון, קרבת משפחה, תלות או פגיעות מיוחדת. בנוסף, מקבלת הסניגוריה הציבורית את החשש העולה בדברי ההסבר מפגיעה וניצול מיני בין ישראלים השוהים בחו"ל, בין אם במסגרת משפחתית, חינוכית או אחרת. על רקע זה יוצע להוסיף לרשימת עבירות החוץ שבס' 15(ב) עבירות מין שנעברו בקטין, שהן החשוד והן הנפגע בהן הם אזרחי או תושבי ישראל והיא מקום מגוריהם העיקרי. לא פחות חשוב מאלה, תעמוד הסניגוריה הציבורית על כך שחריג זה לא יחול על חשודים ונאשמים קטינים. לאור כלל הקשיים המנויים למעלה, סבורה הסניגוריה הציבורית שאין מקום לקדם את התיקון הרחב שמוצע בהקשר זה, אלא לבחון חלופות מתונות יותר שיעלו בקנה אחד עם עקרונות היסוד של דיני העונשין, עם רוח המלצות ארגון ה-OECD ואמנת לנזרוטה ועם ההצדקות להחלת התחולה האקס-טריטוריאלית של מדינת ישראל במקרים חריגים. בברכה, עו"ד שפרה ויגודה עו"ד ודים שוב הסניגוריה הציבורית הסניגור הציבורי המחוזי מחוז ירושלים מחוז ירושלים