חומר רקע
כ"ד סיוון, תשפ"ד
30 ביוני 2024
לכבוד
ח"כ שמחה רוטמן
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית להצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 24 והוראת שעה)(סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ב-2022
מועברת בזאת עמדת הסניגוריה הציבורית שהועברה ביחס להצעת החוק שבנדון, בכל הנוגע להצעה להרחיב את הסיוע המשפטי לנפגעי עבירות מין משלב החקירה.
תחילה יצוין כי ככלל הסניגוריה הציבורית אינה נוהגת להביע עמדה בנושא של מתן ייצוג מטעם הסיוע המשפטי. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להביע את הסתייגותנו העקרונית מההצעה הנדונה בכל הנוגע למרכיב של הרחבת הסיוע בהליך הפלילי החל משלב החקירה – וזאת מפאת חשיבותה ואופייה התקדימי, ולנוכח השלכותיה על ציבור החשודים והנאשמים.
לדעת הסניגוריה, ההצעה להעניק סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין (וכן עבירות נוספות) בשלב החקירה חותרת תחת מערך האיזונים הבסיסי של ההליך הפלילי. הצעת החוק, ככל שתקודם, מבקשת להעניק סיוע משפטי לנפגעי העבירות שהוא רחב מהייצוג המשפטי אשר הסניגוריה הציבורית מעניקה כיום לחשודים בהליך הפלילי. כך, חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995 קובע כי חשוד (בגיר) אשר נתון במעצר והוא מחוסר אמצעים יהיה זכאי לייצוג של סניגור ציבורי. אימוץ הצעת החוק משמעו הרחבת היקף הייצוג מטעם המדינה של מתלוננים מעבר להיקף הייצוג לו זוכים חשודים, בין אם אינם עצורים ובין אם אינם עומדים במבחני הזכאות הכלכלית. כפי שיובהר להלן, ההסדר המוצע מעורר קושי ממשי מבחינת העיקרון של חזקת החפות ומערער על תפיסת האיזונים והבלמים העומדת בבסיס המשפט הפלילי.
בהקשר זה ראוי להזכיר כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח-2018 הציעה להרחיב את הייצוג המשפטי המוענק לחשודים מטעם המדינה, כך שיינתן גם לחשודים חסרי אמצעים שאינם עצורים בעבירות מסוג פשע. הצעת החוק אימצה באופן חלקי בלבד את המלצת הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר דין פלילי וראיות בראשות השופטת (כתוארה אז) מרים נאור, אשר ביקשה להקנות ייצוג משפטי לחשודים חסרי אמצעים בכלל העבירות, וזאת משיקולים תקציביים.
יובהר, כי זכאותו של חשוד לייצוג משפטי בשלב החקירה נובעת מזכותו להיוועץ עם עורך דין. זכות זו מעוגנת בסעיף 34(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שאף קובע כי האחראי על החקירה יאפשר את מימושה "ללא דיחוי". זכותו של חשוד להיוועץ בעורך דין היא בעלת מעמד חוקתי, ונגזרת מן הזכות להליך הוגן. הזכות נובעת מחוסר הסימטריה השורר בין החשוד לבין רשויות האכיפה ומהסיכון שטומן בחובו ההליך הפלילי, לרבות שלילת חירותו, פגיעה בזכויות חשוד ועצור וחשש מפני הודאות שווא. המפגש עם עורך הדין נועד גם להגן על החשוד מפני הפגיעה הקשה, המיידית והקונקרטית שנגרמת בגין מעצרו, בנוסף להתמודדות עם החקירה המשטרתית. מכאן נובעת החשיבות המיוחדת של זכות ההיוועצות בשלב החקירה, שעליה עמדה כב' נשיאת בית המשפט העליון ד' ביניש:
"חשיבותה של זכות הפגישה וההיוועצות עם סנגור בשלב החקירה נובעת מכך שככלל, חקירה על-ידי אנשי מרות מהווה סיטואציה מורכבת ולוחצת עבור כל מי שנחקר בתנאי מעצר כשהוא ניצב לבדו אל מול חוקריו. הדעה המקובלת היא כי זכות הייצוג וההיוועצות בעורך-דין מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המרות החוקרים אותו"
(ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461, 479 (2006)).
בכל הכבוד, טעמים ייחודיים אלו אינם תקפים ביחס לנפגעי העבירה. בשלב החקירה, נפגע העבירה הוא בבחינת מתלונן שתלונתו טרם הובררה, אשר מגיע לתחנת המשטרה כדי למסור את גרסתו. למותר לציין, כי יש מתלוננים שהתיק בעניינם נסגר או מסתיים בזיכוי הנאשם, ומשכך אינם הופכים בסופו של יום לנפגעי עבירה. מדובר בהבדל מהותי שנגזר מהעיקרון של חזקת החפות, שהרי עצם כניסתו של אדם לתחנת המשטרה לצורך הגשת תלונה אינה מקימה "חזקת אשם" אוטומטית. במקרים מסוימים אף מתברר כי מדובר בתלונת שווא.
זוהי גם התפיסה העומדת בבסיס חוק זכויות נפגעי עבירה, אשר נוקט אמנם בלשון "נפגע עבירה", אולם עורך הבחנה מהותית בין הצמתים השונים של ההליך. כך, בתחילת ההליך ניתנות למתלונן זכויות מצומצמות יחסית, שעוסקות בעיקר בקבלת מידע. רק עם הגשת כתב האישום מקנה החוק את הזכות להביע עמדה, ואף היא רחבה יותר בשלב שלאחר ההרשעה, כאשר המתלונן הופך לנפגע עבירה מבחינה משפטית (ראו סעיפים 18-20 לחוק). עמדת הצעת החוק לפיה יש ליצור "רצף" של סיוע משפטי לאורך ההליך מנוגדת להבחנות החשובות שביסוד החוק, ומבקשת להעניק זכות נמשכת תוך התעלמות מהסטאטוס המשפטי של נפגע העבירה בשלבים השונים של ההליך.
מבלי להקל ראש בקשיים הרגשיים והנפשיים הכרוכים בחקירה המשטרתית עבור נפגעות ונפגעי עבירות מין, אין חולק כי מדובר בקשיים שונים במהותם מאלו שניצבים בפני החשוד. החשוד, שלעתים נתון במעצר במעמד החקירה, עומד בסכנה של תיוג חברתי משמעותי ועונש מאסר ממושך, בפרט ככל שנחשד בעבירות החמורות שבהן עוסקת הצעת החוק. כמו כן, הייעוץ המשפטי לחשוד נועד להגן על החיסיון מפני הפללה עצמית ועל הזכות לשתיקה, מתוך הכרה בכך שחקירתו במשטרה שונה ומאתגרת מזו של עדים רגילים.
לעומת זאת, הענקת ייצוג משפטי למתלונן בשלב החקירה (ובפרט, בחדר החקירה) אינה רק כלי למיצוי הזכויות אשר הוקנו לו מכוח החוק, אלא יוצרת זכות חדשה. ודוקו: סעיף 14 לחוק זכויות נפגעי עבירה מקנה לנפגע עבירת מין או אלימות זכות "שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת חקירתו בגוף החוקר". זכות זו מוגבלת על פי שיקול דעתו של הקצין הממונה, ככל שסבר כי יש בה כדי לפגוע בחקירה. לא במקרה מתייחס הסעיף ל"אדם" ולא לעורך דין. כוונתו הברורה של המחוקק הייתה לאפשר לנפגע העבירה לקבל ליווי רגשי אך לא משפטי, כפי שמבואר בדברי ההסבר לחוק: "הליווי בשלב החקירה נועד להקל על הנפגע במגע הלא פשוט עם המשטרה, ולסייע בהקטנת הפגיעה המשנית". ככל שישנם מתלוננים אשר עושים שימוש בסעיף זה כדי להביא לכך שעורך דין מטעמם ינכח בחקירה, מדובר במצב בלתי תקין העלול לפגוע בחקר האמת. תופעה זו – אותה ראוי לצמצם – בוודאי שאיננה מצדיקה הרחבה של הסיוע המשפטי בשלב החקירה.
בהקשר זה, ראוי להזכיר שבשיטת משפטנו החשוד אינו זכאי כי עורך דינו יהיה נוכח בחדר החקירה, בניגוד להסדר הקיים במדינות רבות. משמעות הדבר, כי הצעת החוק עלולה להקנות למתלוננים זכות ייצוג שאינה רק רחבה מזכותם של חשודים מבחינת הזכאות לעורך דין מטעם המדינה, אלא גם מבחינת תוכנה.
הצעת החוק אף אינה עולה בקנה אחד עם המלצות הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי, בראשות כב' השופטת ד' ברלינר. ועדת ברלינר דנה באפשרות להרחיב את הסיוע המשפטי לנפגעי עבירה לשלב החקירה, אך בחרה להמליץ על ליווי סוציאלי. המלצה זו הסתמכה בעיקר על ההערכה כי ליווי המתמקד בצרכים הרגשיים והחברתיים של נפגעי עבירה הולם את הצרכים שהועלו בפני הוועדה על-ידי מגוון רחב של גורמי מקצוע המלווים נפגעי עבירה. תפקידו של הגורם המלווה הוא לתמוך בנפגעת בעת המפגש עם רשויות האכיפה, לקשר בינה לבין גורמים שיקומיים וטיפוליים בקהילה, לנכוח לצידה בדיוני בית המשפט, להסביר לה את מהות ההליכים ואת השפה המשפטית ולהכינה לקראת הבאות. בתוך כך הדגיש דוח הוועדה, כי "מטרת הליווי היא תמיכה, סיוע והנגשת המידע ללא פגיעה בחקירה ובניהול ההליך הפלילי" (עמ' 99 לדוח הוועדה). הליווי הסוציאלי נועד אפוא לתת מענה לצרכיהם הייחודיים של נפגעי עבירות המין, לרבות הבהרת זכויותיהם במעמד הגשת התלונה. הסניגוריה הציבורית סבורה שיש ליישם המלצה חשובה ומהפכנית זו, לבדוק את השלכותיה על הצרכים של נפגעי עבירה ורק אז לבחון אם יש צורך בהרחבת הסיוע המשפטי.
בצד הערותינו הכלליות, ובהתייחס לאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, אין אנו סבורים שנכון לכרוך שאלות הנוגעות להסרת חיסיון על חומר נפשי וטיפולי – שהיא סבוכה ומחייבת איזון בין שיקולים ואינטרסים מגוונים – לשאלת הרחבת הייצוג המשפטי מטעם המדינה של נפגעי עבירה בשלב החקירה. בשלב זה, הוויתור נעשה אל מול רשויות החקירה בטרם הוגש כתב האישום – קרי, לפני שלנאשם קמה זכות לעיין בחומר. על כן, הקשיים שעלולים להתעורר סביב חשיפת הנאשם לחומרים אישיים או חסויים אינם רלוונטיים לשלב זה אלא נוגעים לשלב ניהול המשפט, בו נפגע העבירה זכאי לייצוג ממילא על פי הדין הקיים.
יתרה מכך, יש להזכיר כי בהקשר ספציפי זה המחוקק ממילא קבע לאחרונה זכאות לייצוג משפטי לנפגעי עבירה בהליכי הסרת חיסיון, וזאת במסגרת חוק חסיון ראיות (טיפול נפשי בהליכים פליליים שעניינם עבירות מין או עבירות אלימות חמורה במשפחה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ב-2022.
לסיכום, הסניגוריה הציבורית סבורה שאין מקום להרחבת הסיוע המשפטי אשר ניתן לנפגעי עבירות מין (וקל וחומר בעבירות נוספות) בשלב החקירה. ההרחבה המוצעת מפרה את מערך האיזונים שעליו מושתת ההליך הפלילי באמצעות יצירת זכות היוועצות יש מאין, שבצידה ייצוג משפטי נרחב מזה שניתן לחשודים בהליך הפלילי אשר ככלל כפופים למבחני זכאות כלכלית. לשיטתנו, המלצתה של ועדת ברלינר בדבר מינוי גורם שילווה את נפגע העבירה לאורך ההליך הפלילי צפויה לתת מענה הולם לכלל הטעמים שהוצגו בעד הרחבת הסיוע המשפטי בשלב החקירה, ולפיכך מייתרת את ההצעה הנוכחית.
בכבוד רב ובברכה,
מורן כרמון, עו"ד ישי שרון, עו"ד
ראשת התחום הכלכלי מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות
הסניגוריה הציבורית הארצית