חוק - נוסח לא רשמי
חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון מס' 9), התשפ"ד–2024*
תיקון סעיף 1 1. בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 –
(1) במקום סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יבוא: (1) במקום סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יבוא: (1) במקום סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יבוא: (1) במקום סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יבוא: (1) במקום סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יבוא:
"(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), בלשון כפייה, חובה או מצווה או בכל לשון אחרת לרבות הצעה, שאיש ייתן גט לאשתו או שעל הצדדים להתגרש, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, להורות בהתאם להוראות סעיף 4, על הטלת צו הגבלה, אחד או יותר לפי חוק זה, כמשמעותו בסעיף 2, 2א, 3, 3א, 3ב או 3ג (בחוק זה – צו הגבלה). "(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), בלשון כפייה, חובה או מצווה או בכל לשון אחרת לרבות הצעה, שאיש ייתן גט לאשתו או שעל הצדדים להתגרש, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, להורות בהתאם להוראות סעיף 4, על הטלת צו הגבלה, אחד או יותר לפי חוק זה, כמשמעותו בסעיף 2, 2א, 3, 3א, 3ב או 3ג (בחוק זה – צו הגבלה). "(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), בלשון כפייה, חובה או מצווה או בכל לשון אחרת לרבות הצעה, שאיש ייתן גט לאשתו או שעל הצדדים להתגרש, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, להורות בהתאם להוראות סעיף 4, על הטלת צו הגבלה, אחד או יותר לפי חוק זה, כמשמעותו בסעיף 2, 2א, 3, 3א, 3ב או 3ג (בחוק זה – צו הגבלה). "(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), בלשון כפייה, חובה או מצווה או בכל לשון אחרת לרבות הצעה, שאיש ייתן גט לאשתו או שעל הצדדים להתגרש, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, להורות בהתאם להוראות סעיף 4, על הטלת צו הגבלה, אחד או יותר לפי חוק זה, כמשמעותו בסעיף 2, 2א, 3, 3א, 3ב או 3ג (בחוק זה – צו הגבלה).
(ב) ננקטה בפסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) לשון כפייה, חובה או מצווה, ולא קבע בית הדין אחרת, יהיה ניתן להטיל צווי הגבלה אם לא יקוים פסק הדין; ננקטה בפסק הדין לשון אחרת, יקבע בית הדין אם פסק הדין מאפשר להורות על צווי הגבלה."; (ב) ננקטה בפסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) לשון כפייה, חובה או מצווה, ולא קבע בית הדין אחרת, יהיה ניתן להטיל צווי הגבלה אם לא יקוים פסק הדין; ננקטה בפסק הדין לשון אחרת, יקבע בית הדין אם פסק הדין מאפשר להורות על צווי הגבלה."; (ב) ננקטה בפסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) לשון כפייה, חובה או מצווה, ולא קבע בית הדין אחרת, יהיה ניתן להטיל צווי הגבלה אם לא יקוים פסק הדין; ננקטה בפסק הדין לשון אחרת, יקבע בית הדין אם פסק הדין מאפשר להורות על צווי הגבלה."; (ב) ננקטה בפסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) לשון כפייה, חובה או מצווה, ולא קבע בית הדין אחרת, יהיה ניתן להטיל צווי הגבלה אם לא יקוים פסק הדין; ננקטה בפסק הדין לשון אחרת, יקבע בית הדין אם פסק הדין מאפשר להורות על צווי הגבלה.";
(2) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא:
"(ז) המצאת צו הגבלה תהיה בכפוף להוראות שנקבעו לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט"ו–1955." "(ז) המצאת צו הגבלה תהיה בכפוף להוראות שנקבעו לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט"ו–1955." "(ז) המצאת צו הגבלה תהיה בכפוף להוראות שנקבעו לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט"ו–1955." "(ז) המצאת צו הגבלה תהיה בכפוף להוראות שנקבעו לפי סעיף 27 לחוק הדיינים, התשט"ו–1955."
תיקון סעיף 2 2. בסעיף 2 לחוק העיקרי – בסעיף 2 לחוק העיקרי – בסעיף 2 לחוק העיקרי – בסעיף 2 לחוק העיקרי – בסעיף 2 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א) – (1) בסעיף קטן (א) – (1) בסעיף קטן (א) – (1) בסעיף קטן (א) – (1) בסעיף קטן (א) –
(א) ברישה, במקום "לפי סעיף 7א לחוק" יבוא "לפי חוק"; (א) ברישה, במקום "לפי סעיף 7א לחוק" יבוא "לפי חוק"; (א) ברישה, במקום "לפי סעיף 7א לחוק" יבוא "לפי חוק"; (א) ברישה, במקום "לפי סעיף 7א לחוק" יבוא "לפי חוק";
(ב) בפסקה (3), בסופה יבוא "או לנהוג ברכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה"; (ב) בפסקה (3), בסופה יבוא "או לנהוג ברכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה"; (ב) בפסקה (3), בסופה יבוא "או לנהוג ברכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה"; (ב) בפסקה (3), בסופה יבוא "או לנהוג ברכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה";
(ג) בפסקה (6), המילים "לפתוח או להחזיק חשבון בנק או" – יימחקו; (ג) בפסקה (6), המילים "לפתוח או להחזיק חשבון בנק או" – יימחקו; (ג) בפסקה (6), המילים "לפתוח או להחזיק חשבון בנק או" – יימחקו; (ג) בפסקה (6), המילים "לפתוח או להחזיק חשבון בנק או" – יימחקו;
(ד) אחרי פסקה (6) יבוא: (ד) אחרי פסקה (6) יבוא: (ד) אחרי פסקה (6) יבוא: (ד) אחרי פסקה (6) יבוא:
"(6א) (א) לפתוח חשבון בגוף פיננסי מפוקח (בפסקה זו – חשבון) או לבצע כל פעולה בחשבון כאמור, בין לבדו ובין עם אחר, לרבות על ידי מיופה כוח בחשבון, או להיות מורשה או מיופה כוח בחשבון של אחר, ורשאי בית הדין להחריג פעולה או סוגי פעולות בחשבון (בפסקה זו – צו הקפאת חשבון). (א) לפתוח חשבון בגוף פיננסי מפוקח (בפסקה זו – חשבון) או לבצע כל פעולה בחשבון כאמור, בין לבדו ובין עם אחר, לרבות על ידי מיופה כוח בחשבון, או להיות מורשה או מיופה כוח בחשבון של אחר, ורשאי בית הדין להחריג פעולה או סוגי פעולות בחשבון (בפסקה זו – צו הקפאת חשבון).
(ב) על אף האמור בפסקת משנה (א), לא ייתן בית הדין הרבני צו הקפאת חשבון אלא בהתקיים התנאים האלה: (ב) על אף האמור בפסקת משנה (א), לא ייתן בית הדין הרבני צו הקפאת חשבון אלא בהתקיים התנאים האלה:
(1) הוא הביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם ממתן הצו למי שפסק הדין ניתן לזכותו, בין השאר בשל אי־תשלום חובות לצדדים שלישיים;
(2) היה בחשבון שותף – הוא נתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ובחן את האפשרויות העומדות לפניו; לשם כך רשאי בית הדין לתת צו המורה לגוף פיננסי מפוקח למסור לבית הדין מידע שבידו בדבר שם בעלי החשבון, מורשי החתימה בחשבון, מספרי הזהות שלהם, מעניהם, מספרי טלפון ליצירת קשר עימם וכתובות דואר אלקטרוני שלהם.
(ג) על אף האמור בפסקת משנה (א), לא ייתן בית הדין הרבני צו הקפאת חשבון אם מי שנגדו ניתן הצו הוא מורשה חתימה באותו חשבון מכוח ייפוי כוח מתמשך או מכוח צו למינוי אפוטרופוס, בלבד. (ג) על אף האמור בפסקת משנה (א), לא ייתן בית הדין הרבני צו הקפאת חשבון אם מי שנגדו ניתן הצו הוא מורשה חתימה באותו חשבון מכוח ייפוי כוח מתמשך או מכוח צו למינוי אפוטרופוס, בלבד.
(ד) ניתן צו הקפאת חשבון, לא יפעל הגוף הפיננסי המפוקח אלא בהתאם להוראות הצו שהומצא לו. (ד) ניתן צו הקפאת חשבון, לא יפעל הגוף הפיננסי המפוקח אלא בהתאם להוראות הצו שהומצא לו.
(ה) בפסקה זו – (ה) בפסקה זו –
"גוף פיננסי מפוקח" – כהגדרתו בחוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019;
"ייפוי כוח מתמשך" ו"צו למינוי אפוטרופוס" – כמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962;
"שותף" – שותף או מורשה חתימה בחשבון, שאינו בעל דין בהליך שבו ניתן פסק הדין;
(6ב) לייסד תאגיד או להיות בעל עניין בתאגיד, לרבות באמצעות אחר; ואם השתתף מי שניתן נגדו הצו בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד – לתת הוראות לעניין הפסקת היותו בעל עניין בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה מי שניתן נגדו הצו מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" – כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות – חבר בתאגיד או חבר הוועד או ההנהלה של אותו תאגיד; (6ב) לייסד תאגיד או להיות בעל עניין בתאגיד, לרבות באמצעות אחר; ואם השתתף מי שניתן נגדו הצו בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד – לתת הוראות לעניין הפסקת היותו בעל עניין בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה מי שניתן נגדו הצו מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" – כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות – חבר בתאגיד או חבר הוועד או ההנהלה של אותו תאגיד; (6ב) לייסד תאגיד או להיות בעל עניין בתאגיד, לרבות באמצעות אחר; ואם השתתף מי שניתן נגדו הצו בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד – לתת הוראות לעניין הפסקת היותו בעל עניין בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה מי שניתן נגדו הצו מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" – כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות – חבר בתאגיד או חבר הוועד או ההנהלה של אותו תאגיד;
(6ג) לכהן כנאמן או בתפקיד דומה בהקדש; (6ג) לכהן כנאמן או בתפקיד דומה בהקדש; (6ג) לכהן כנאמן או בתפקיד דומה בהקדש;
(6ד) להשתמש בכרטיס חיוב, כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981; דין הגבלה לפי פסקה זו כדין סיום חוזה שירותי התשלום כלפי מי שניתן נגדו צו ההגבלה; לעניין זה, יראו את מועד סיום החוזה בתום יום העסקים שלאחר מועד קבלת צו ההגבלה בגוף הפיננסי המפוקח;"; (6ד) להשתמש בכרטיס חיוב, כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981; דין הגבלה לפי פסקה זו כדין סיום חוזה שירותי התשלום כלפי מי שניתן נגדו צו ההגבלה; לעניין זה, יראו את מועד סיום החוזה בתום יום העסקים שלאחר מועד קבלת צו ההגבלה בגוף הפיננסי המפוקח;"; (6ד) להשתמש בכרטיס חיוב, כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981; דין הגבלה לפי פסקה זו כדין סיום חוזה שירותי התשלום כלפי מי שניתן נגדו צו ההגבלה; לעניין זה, יראו את מועד סיום החוזה בתום יום העסקים שלאחר מועד קבלת צו ההגבלה בגוף הפיננסי המפוקח;";
(2) בסעיף קטן (ב), אחרי פסקה (2) יבוא: (2) בסעיף קטן (ב), אחרי פסקה (2) יבוא: (2) בסעיף קטן (ב), אחרי פסקה (2) יבוא: (2) בסעיף קטן (ב), אחרי פסקה (2) יבוא: (2) בסעיף קטן (ב), אחרי פסקה (2) יבוא:
"(3) להטיל קנס, במטרה להביא לקיום פסק הדין לגירושין ובשים לב למצבו הכלכלי של מי שנגדו ניתן הצו; קוים פסק הדין, יעמוד הקנס שהוטל בתוקפו, אלא אם כן קבע בית הדין שיש לבטל את הקנס או את חלקו." "(3) להטיל קנס, במטרה להביא לקיום פסק הדין לגירושין ובשים לב למצבו הכלכלי של מי שנגדו ניתן הצו; קוים פסק הדין, יעמוד הקנס שהוטל בתוקפו, אלא אם כן קבע בית הדין שיש לבטל את הקנס או את חלקו." "(3) להטיל קנס, במטרה להביא לקיום פסק הדין לגירושין ובשים לב למצבו הכלכלי של מי שנגדו ניתן הצו; קוים פסק הדין, יעמוד הקנס שהוטל בתוקפו, אלא אם כן קבע בית הדין שיש לבטל את הקנס או את חלקו." "(3) להטיל קנס, במטרה להביא לקיום פסק הדין לגירושין ובשים לב למצבו הכלכלי של מי שנגדו ניתן הצו; קוים פסק הדין, יעמוד הקנס שהוטל בתוקפו, אלא אם כן קבע בית הדין שיש לבטל את הקנס או את חלקו."
תיקון סעיף 3א 3. בסעיף 3א לחוק העיקרי – בסעיף 3א לחוק העיקרי – בסעיף 3א לחוק העיקרי – בסעיף 3א לחוק העיקרי – בסעיף 3א לחוק העיקרי –
(1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), בית הדין רשאי להורות בצו הגבלה כי האדם שנגדו ניתן הצו יוחזק בבידוד כאמור בסעיף קטן (א), אף אם טרם חלפו 30 ימים מיום מתן צו הגבלה לפי סעיף 2(א)(7), ובלבד שעברו 30 ימים מעת שהוא במאסר או במעצר ומתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו."; "(א1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), בית הדין רשאי להורות בצו הגבלה כי האדם שנגדו ניתן הצו יוחזק בבידוד כאמור בסעיף קטן (א), אף אם טרם חלפו 30 ימים מיום מתן צו הגבלה לפי סעיף 2(א)(7), ובלבד שעברו 30 ימים מעת שהוא במאסר או במעצר ומתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו."; "(א1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), בית הדין רשאי להורות בצו הגבלה כי האדם שנגדו ניתן הצו יוחזק בבידוד כאמור בסעיף קטן (א), אף אם טרם חלפו 30 ימים מיום מתן צו הגבלה לפי סעיף 2(א)(7), ובלבד שעברו 30 ימים מעת שהוא במאסר או במעצר ומתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו."; "(א1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ג), בית הדין רשאי להורות בצו הגבלה כי האדם שנגדו ניתן הצו יוחזק בבידוד כאמור בסעיף קטן (א), אף אם טרם חלפו 30 ימים מיום מתן צו הגבלה לפי סעיף 2(א)(7), ובלבד שעברו 30 ימים מעת שהוא במאסר או במעצר ומתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו.";
(2) בסעיף קטן (ה), במקום "לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)" יבוא "לפי סעיף קטן (א), (א1) או (ב)"; (2) בסעיף קטן (ה), במקום "לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)" יבוא "לפי סעיף קטן (א), (א1) או (ב)"; (2) בסעיף קטן (ה), במקום "לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)" יבוא "לפי סעיף קטן (א), (א1) או (ב)"; (2) בסעיף קטן (ה), במקום "לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)" יבוא "לפי סעיף קטן (א), (א1) או (ב)"; (2) בסעיף קטן (ה), במקום "לפי סעיפים קטנים (א) או (ב)" יבוא "לפי סעיף קטן (א), (א1) או (ב)";
(3) בסעיף קטן (ו), במקום "(א) או (ב)" יבוא "(א), (א1) או (ב)". (3) בסעיף קטן (ו), במקום "(א) או (ב)" יבוא "(א), (א1) או (ב)". (3) בסעיף קטן (ו), במקום "(א) או (ב)" יבוא "(א), (א1) או (ב)". (3) בסעיף קטן (ו), במקום "(א) או (ב)" יבוא "(א), (א1) או (ב)". (3) בסעיף קטן (ו), במקום "(א) או (ב)" יבוא "(א), (א1) או (ב)".
הוספת סעיפים
3ב ו־3ג 4. אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא:
"צו הגבלה – תשלומי כפיית ציות "צו הגבלה – תשלומי כפיית ציות "צו הגבלה – תשלומי כפיית ציות 3ב. בית הדין רשאי, בצו הגבלה, להטיל על מי שניתן נגדו הצו, תשלומי כפיית ציות לטובת מי שפסק הדין ניתן לזכותו, בדרך של תשלומים עיתיים או בדרך אחרת, במטרה להביא לקיום פסק הדין לגירושין ובשים לב למצבו הכלכלי של מי שניתן נגדו הצו; קוים פסק הדין, יעמוד התשלום בתוקפו, אלא אם כן קבע בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש לבטל תשלום, כולו או חלקו, שטרם נגבה; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע ממזונות מעוכבת גט.
צו הגבלה – הרחקות דרבנו תם צו הגבלה – הרחקות דרבנו תם צו הגבלה – הרחקות דרבנו תם 3ג. (א) בית הדין רשאי להכריז, בצו הגבלה, כי הרחקות דרבנו תם יחולו על מי שניתן נגדו פסק הדין או על מי שבית הדין שוכנע כי הוא מפציר או דורש ממי שניתן נגדו פסק הדין להפר אותו או גורם לו להפר אותו; לעניין זה, "הרחקות דרבנו תם" – הרחקות דתיות, חברתיות וכלכליות שמטיל בית הדין על פי דין תורה בשל סרבנות גט, ובכלל זה לעניין צירופו למניין, שיחה עימו, משא ומתן עימו, אירוחו או ביקורו בחוליו.
(ב) הכרזה לפי סעיף קטן (א) לא תהיה בת אכיפה כלפי צד שלישי, וסעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז–1956, לא יחול כלפי צד שלישי כאמור.
(ג) פעולה של אדם בהתאם לצו הגבלה שניתן לפי סעיף קטן (א), לא תשמש עילה לתביעה אזרחית נגדו."
תיקון סעיף 4 5. בסעיף 4 לחוק העיקרי – בסעיף 4 לחוק העיקרי – בסעיף 4 לחוק העיקרי – בסעיף 4 לחוק העיקרי – בסעיף 4 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (3) יבוא: (1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (3) יבוא: (1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (3) יבוא: (1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (3) יבוא: (1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4) נתן בית הדין הרבני החלטה הקובעת כי פסק הדין שנתן אינו מאפשר הטלת צו הגבלה, יקבע מועד לסידור גט לא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן פסק הדין; לא סודר הגט, יקיים בית הדין הרבני דיון לא יאוחר מ־45 ימים ממועד הדיון, שבו יבחן מחדש אם לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, ואם קבע כי עדיין לא ניתן לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, יחזור ויקבע דיון לא יאוחר מ-90 ימים ממועד הדיון, אלא אם כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, מועד מאוחר יותר; בית הדין יוסיף ויקבע דיונים כאמור בסעיף קטן זה עד למתן הגט או עד לבקשת מי שפסק הדין ניתן לזכותו כי לא יתקיימו עוד דיונים בנושא."; "(4) נתן בית הדין הרבני החלטה הקובעת כי פסק הדין שנתן אינו מאפשר הטלת צו הגבלה, יקבע מועד לסידור גט לא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן פסק הדין; לא סודר הגט, יקיים בית הדין הרבני דיון לא יאוחר מ־45 ימים ממועד הדיון, שבו יבחן מחדש אם לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, ואם קבע כי עדיין לא ניתן לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, יחזור ויקבע דיון לא יאוחר מ-90 ימים ממועד הדיון, אלא אם כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, מועד מאוחר יותר; בית הדין יוסיף ויקבע דיונים כאמור בסעיף קטן זה עד למתן הגט או עד לבקשת מי שפסק הדין ניתן לזכותו כי לא יתקיימו עוד דיונים בנושא."; "(4) נתן בית הדין הרבני החלטה הקובעת כי פסק הדין שנתן אינו מאפשר הטלת צו הגבלה, יקבע מועד לסידור גט לא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן פסק הדין; לא סודר הגט, יקיים בית הדין הרבני דיון לא יאוחר מ־45 ימים ממועד הדיון, שבו יבחן מחדש אם לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, ואם קבע כי עדיין לא ניתן לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, יחזור ויקבע דיון לא יאוחר מ-90 ימים ממועד הדיון, אלא אם כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, מועד מאוחר יותר; בית הדין יוסיף ויקבע דיונים כאמור בסעיף קטן זה עד למתן הגט או עד לבקשת מי שפסק הדין ניתן לזכותו כי לא יתקיימו עוד דיונים בנושא."; "(4) נתן בית הדין הרבני החלטה הקובעת כי פסק הדין שנתן אינו מאפשר הטלת צו הגבלה, יקבע מועד לסידור גט לא יאוחר מ-45 ימים מיום מתן פסק הדין; לא סודר הגט, יקיים בית הדין הרבני דיון לא יאוחר מ־45 ימים ממועד הדיון, שבו יבחן מחדש אם לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, ואם קבע כי עדיין לא ניתן לתת פסק דין אשר יאפשר הטלת צו הגבלה, יחזור ויקבע דיון לא יאוחר מ-90 ימים ממועד הדיון, אלא אם כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, מועד מאוחר יותר; בית הדין יוסיף ויקבע דיונים כאמור בסעיף קטן זה עד למתן הגט או עד לבקשת מי שפסק הדין ניתן לזכותו כי לא יתקיימו עוד דיונים בנושא.";
(2) בסעיף קטן (ב), במקום "ויכולתו לקיים את התלויים בו" יבוא "ובהשלכות על התלויים בו, ואם הצו פוגע במישרין גם בצד שלישי – את ההשלכות עליו"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "ויכולתו לקיים את התלויים בו" יבוא "ובהשלכות על התלויים בו, ואם הצו פוגע במישרין גם בצד שלישי – את ההשלכות עליו"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "ויכולתו לקיים את התלויים בו" יבוא "ובהשלכות על התלויים בו, ואם הצו פוגע במישרין גם בצד שלישי – את ההשלכות עליו"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "ויכולתו לקיים את התלויים בו" יבוא "ובהשלכות על התלויים בו, ואם הצו פוגע במישרין גם בצד שלישי – את ההשלכות עליו"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "ויכולתו לקיים את התלויים בו" יבוא "ובהשלכות על התלויים בו, ואם הצו פוגע במישרין גם בצד שלישי – את ההשלכות עליו";
(3) בסעיף קטן (ג1)(2), אחרי "לא ניתן צו הגבלה" יבוא "לעניין פסק דין כאמור בסעיף קטן (א)(1)". (3) בסעיף קטן (ג1)(2), אחרי "לא ניתן צו הגבלה" יבוא "לעניין פסק דין כאמור בסעיף קטן (א)(1)". (3) בסעיף קטן (ג1)(2), אחרי "לא ניתן צו הגבלה" יבוא "לעניין פסק דין כאמור בסעיף קטן (א)(1)". (3) בסעיף קטן (ג1)(2), אחרי "לא ניתן צו הגבלה" יבוא "לעניין פסק דין כאמור בסעיף קטן (א)(1)". (3) בסעיף קטן (ג1)(2), אחרי "לא ניתן צו הגבלה" יבוא "לעניין פסק דין כאמור בסעיף קטן (א)(1)".
תיקון סעיף 4א 6. בסעיף 4א(ב) לחוק העיקרי, במקום "4(ג1)" יבוא "4(א)(4) או (ג1)". בסעיף 4א(ב) לחוק העיקרי, במקום "4(ג1)" יבוא "4(א)(4) או (ג1)". בסעיף 4א(ב) לחוק העיקרי, במקום "4(ג1)" יבוא "4(א)(4) או (ג1)". בסעיף 4א(ב) לחוק העיקרי, במקום "4(ג1)" יבוא "4(א)(4) או (ג1)". בסעיף 4א(ב) לחוק העיקרי, במקום "4(ג1)" יבוא "4(א)(4) או (ג1)".
תיקון סעיף 5 7. בסעיף 5 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: בסעיף 5 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: בסעיף 5 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: בסעיף 5 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: בסעיף 5 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) הומצא לגוף פיננסי מפוקח צו הקפאת חשבון לפי סעיף 2(א)(6א), ופקעו הנישואין, תומצא לו הודעה על פקיעת הצו." "(ב) הומצא לגוף פיננסי מפוקח צו הקפאת חשבון לפי סעיף 2(א)(6א), ופקעו הנישואין, תומצא לו הודעה על פקיעת הצו." "(ב) הומצא לגוף פיננסי מפוקח צו הקפאת חשבון לפי סעיף 2(א)(6א), ופקעו הנישואין, תומצא לו הודעה על פקיעת הצו." "(ב) הומצא לגוף פיננסי מפוקח צו הקפאת חשבון לפי סעיף 2(א)(6א), ופקעו הנישואין, תומצא לו הודעה על פקיעת הצו." "(ב) הומצא לגוף פיננסי מפוקח צו הקפאת חשבון לפי סעיף 2(א)(6א), ופקעו הנישואין, תומצא לו הודעה על פקיעת הצו."
תיקון סעיף 6 8. בסעיף 6 לחוק העיקרי, אחרי "3א," יבוא "3ב, 3ג,". בסעיף 6 לחוק העיקרי, אחרי "3א," יבוא "3ב, 3ג,". בסעיף 6 לחוק העיקרי, אחרי "3א," יבוא "3ב, 3ג,". בסעיף 6 לחוק העיקרי, אחרי "3א," יבוא "3ב, 3ג,". בסעיף 6 לחוק העיקרי, אחרי "3א," יבוא "3ב, 3ג,".
הוספת סעיף 13 9. אחרי סעיף 12 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 12 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 12 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 12 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 12 לחוק העיקרי יבוא:
"דיווח לכנסת "דיווח לכנסת "דיווח לכנסת 13. שר המשפטים והנהלת בתי הדין הרבניים ידווחו, בחודש יולי, אחת לשנה, לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, על מספר פסקי הדין כאמור בסעיף 1 שניתנו בלשון כפייה, חיוב או מצווה ועל מספר פסקי הדין כאמור שבהם ננקטה לשון אחרת, וצווי ההגבלה שניתנו לפי לשון פסק הדין."
הוראת שעה 10. (א) בתקופה של שנה מיום תחילתו של חוק זה (להלן – תקופת הוראת השעה), יקראו את סעיף 1 לחוק העיקרי כך: (א) בתקופה של שנה מיום תחילתו של חוק זה (להלן – תקופת הוראת השעה), יקראו את סעיף 1 לחוק העיקרי כך: (א) בתקופה של שנה מיום תחילתו של חוק זה (להלן – תקופת הוראת השעה), יקראו את סעיף 1 לחוק העיקרי כך: (א) בתקופה של שנה מיום תחילתו של חוק זה (להלן – תקופת הוראת השעה), יקראו את סעיף 1 לחוק העיקרי כך: (א) בתקופה של שנה מיום תחילתו של חוק זה (להלן – תקופת הוראת השעה), יקראו את סעיף 1 לחוק העיקרי כך:
(1) בסעיף קטן (ג), במקום "באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה" יבוא "במטרה"; (1) בסעיף קטן (ג), במקום "באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה" יבוא "במטרה"; (1) בסעיף קטן (ג), במקום "באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה" יבוא "במטרה"; (1) בסעיף קטן (ג), במקום "באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה" יבוא "במטרה";
(2) סעיף קטן (ה) – לא ייקרא. (2) סעיף קטן (ה) – לא ייקרא. (2) סעיף קטן (ה) – לא ייקרא. (2) סעיף קטן (ה) – לא ייקרא.
(ב) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תקופת הוראת השעה, לתקופה שלא תעלה על שנה, בכל פעם. (ב) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תקופת הוראת השעה, לתקופה שלא תעלה על שנה, בכל פעם. (ב) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תקופת הוראת השעה, לתקופה שלא תעלה על שנה, בכל פעם. (ב) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תקופת הוראת השעה, לתקופה שלא תעלה על שנה, בכל פעם. (ב) שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תקופת הוראת השעה, לתקופה שלא תעלה על שנה, בכל פעם.
בנימין נתניהו
ראש הממשלה מיכאל מלכיאלי השר לשירותי דת
יצחק הרצוג
נשיא המדינה אמיר אוחנה
יושב ראש הכנסת