הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2064784 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת אילן גילאון עמיר פרץ סאלח סעד ______________________________________________ פ/5144/20 הצעת חוק ביטול איסור התארגנות במשטרה ובשירות בתי הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018 דברי הסבר בשנת 1979 התקבלה על ידי ועדת שרים לענייני שכר החלטה מספר 397 (ש/33) בנושא השוואת שכר השוטרים והסוהרים לשכר משרתי הקבע בצבא, בשל אופי השירות הדומה ותרומתם המשמעותית לביטחון המדינה. נוסף על כך, בשנת 1985 התקבלה החלטת הממשלה מס' 1156 המאשררת את ההחלטה הקודמת. בהחלטה זו, נקבע שהצמדת השכר צריכה להתבצע על פי החלטת ועדת מעקב האמורה לקבוע כיצד להחיל את תוספות השכר המשולמות למשרתי הקבע על אוכלוסיות מקבילות. אך ועדת מעקב שהתכנסה, בהתאם להחלטת הממשלה, לא קיבלה החלטה מחייבת על תשלום תוספת שכר רוחבית שכונתה "תוספת בגין העדר ביטחון תעסוקתי" לשוטרים, לסוהרים ולגמלאים כפי שמשולם למשרתי הקבע בצבא. ביום 24.6.2017 התקבל פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (ס"ע (ת"א) 28000-06-10 פיני צרויה ואח' נ' מדינת ישראל). בפסק הדין שניתן כאמור, התקבלה התביעה, וניתנה גושפנקה משפטית נוספת לזכות השוטרים והסוהרים לקבלת התוספת ונקבע כי על ועדת המעקב לקבל החלטה כיצד להחיל את התוספת בפועל במשטרה ובשירות בתי הסוהר. ואולם, למרות החלטות הממשלה המפורשת ועל אף פסיקת בית הדין לענייני עבודה, בפועל נמשכת הפליית השכר לרעתם של השוטרים והסוהרים, והמדינה אף הגישה ערעור על החלטת בית הדין. כמו כן, בהתאם להוראות פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971 (להלן – פקודת המשטרה), ופקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1972 (להלן – פקודת בתי הסוהר) שוטרים וסוהרים אינם רשאים להתארגן בהסכם קיבוצי ולהביע מחאה כנגד ההפליה וחוסר הצדק. הזכות להתאגד באיגוד מקצועי נחשבת לזכות יסוד במדינת ישראל והזכות להתאגד זכתה להכרה בין-לאומית באמנות שישראל חתומה עליהן. האיסור הגורף על שוטרים להתאגד באיגוד מקצועי עומד בסתירה לעיקרון זה. בספרו "פרשנות במשפט" כותב נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק, על זכות ההתאגדות: "...מאז חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שונה מעמדה הנורמטיבי של זכות זו. לדעתי, חופש ההתאגדות היא עתה בעלת מעמד נורמטיבי חוקתי על חוקי..." (אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי (1994) עמ' 431). בסעיף 22 לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, 1966, שמדינת ישראל אשררה בשנת 1991, נאמר: "לכל אדם הזכות לחופש ההתאגדות עם אחרים, ובכלל זה הזכות להקים ולהצטרף לאיגודים מקצועיים להגנה על האינטרסים שלו". האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, 1966, שאושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991 קובעת בסעיף 8 לאמנה: "המדינות שהן צד לאמנה מתחייבות להבטיח זכותו של כל אדם להתאגד עם אחרים לאיגודים מקצועיים ולהצטרף לאיגוד מקצועי לפי בחירתו, בכפוף לכללי הארגון הנוגע בדבר בלבד, לשם קידום ענייניו הכלכליים והחברתיים ושמירתם. שום הגבלות לא יוטלו על שימוש בזכות זו למעט אלו שנקבעו בחוק, והנדרשות בחברה דמוקרטית למען הביטחון הלאומי או תקנת הציבור, או לשם שמירת זכויותיו וחירויותיו של הזולת". נוסף על כך, חתמה מדינת ישראל על שתי אמנות של ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO) המעגנות את זכות ההתאגדות. סימן י"א של אמנה זו קובע כי: "כל חבר בארגון העבודה הבינלאומי שלגביו עומדת אמנה זו בתקפה, מתחייב לנקוט את כל האמצעים הדרושים והנאותים כדי להבטיח שעובדים ומעבידים יהיו רשאים להשתמש באין מפריע בזכות להתארגן". כאמור, זכות ההתארגנות באיגוד מקצועי היא זכות בסיסית. ככזאת, אין למנוע אותה מן השוטרים והסוהרים. הצעת חוק זאת נועדה ליצור תשתית חוקית שתאפשר להם להתאגד אם ירצו בכך. מפאת חשיבותם של המשטרה ושירות בתי הסוהר מובהר בזאת, כי אין כוונה לפגוע בהם, בניהולם או במשטר המשמעתי הקיים. מטרת התארגנות השוטרים והסוהרים – ליצור יחסי עבודה הוגנים, ולהביא לייצוג טוב של בשאלות הנוגעות לתנאי השירות – לרבות שכר, יחסי עבודה, תנאי עבודה ותנאי פרישה. האפשרות להקים איגוד עובדים עשויה למנוע הישנות של עיכוב בנושאים נוספים הנוגעים לתנאי שכר השוטרים והסוהרים. הרעיון להקים איגוד מקצועי לשוטרים אינו רעיון מהפכני, וברוב המכריע של מדינות העולם החופשי, השוטרים מאוגדים. איגודי שוטרים קיימים בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, בלגיה, צרפת, הולנד, דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שבדיה, שוויץ, קפריסין, רוסיה, אוסטרליה, דרום אפריקה ועוד. נוסף על ביטול איסור ההתארגנות, מוצע לבטל את הסעיפים הקובעים שלא קיימים יחסי עובד-מעביד בין שוטרים וסוהרים ובין הממונים עליהם, וסכסוכים המתגלעים ביניהם לא יידונו בבתי הדין לעבודה. מצב משפטי זה הוא בלתי נסבל. לשוטר או לסוהר שנתקל בשרירות לב או בפעולה לא חוקית של מפקדיו בכל הנוגע לזכויותיו כעובד – אין סעד משפטי, למעט פנייה בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הדיון בבג"ץ מתנהל על פי תצהירי העותר והמשיבים, בלי לשמוע את עדות הצדדים. יוצא אפוא כי לשוטר או לסוהר שנגרם עוול מצד המערכת, אין זכות לבוא בפני ערכאה שיפוטית שתבחן לעומק את עניינו, שעה שרוב העובדים האחרים בישראל זכאים לכך באופן טבעי. בעתירות רבות שהגישו שוטרים, קבע בית הדין הגבוה לצדק, כי על המחוקק לפתור את הלקונה – העדר ערכאת שיפוט שבה יוכלו שוטרים לנהל משפט כהלכתו, כדי שיהיה אפשר להכריע אם פיטוריו של שוטר או צעדים אחרים שננקטו נגדו, לרבות זכויות שהופרו, בדין ננקטו. חקיקה זו תיעשה תוך יצירת איזונים נדרשים ובהידברות בין המחוקקים, השוטרים, הסוהרים, ההסתדרות, המשטרה ושירות בתי הסוהר. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ד' באדר התשע"ח – 19.2.18 תיקון פקודת המשטרה 1. בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971, סעיפים 93א ו-93ב – בטלים. תיקון פקודת בתי הסוהר 2. בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971, סעיפים 129 ו-129א – בטלים.