הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2063442
הכנסת העשרים
יוזמות: חברות הכנסת מיכל רוזין
נורית קורן
מרב מיכאלי
טלי פלוסקוב
ענת ברקו
______________________________________________
פ/5287/20
הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התשע"ח–2018
דברי הסבר
מטרת הצעת חוק זו היא לספק מענה משפטי לסוגיה מורכבת ונדירה של נשים הממיתות את בני זוגן על רקע של התעללות מתמשכת. הצעת החוק נועדה להכיר משפטית בתופעה הייחודיות של הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה אשר לה מאפיינים ייחודיים שכיום לא באים לידי ביטוי כראוי בחוק העונשין.
בשנת 2018 מרצות עונש מאסר בכלא "נווה תרצה" שמונה נשים שהורשעו בעבירות המתה של בן זוגן, רובן הורשעו בעבירת רצח, נשפטו למאסר עולם והן חסרות עבר ורקע פלילי. אותן נשים חוו מצד בן זוגן התעללות פיזית, נפשית, מינית וכלכלית וכן לפני ביצוע מעשה העבירה שיתפו במצוקותיהן את החברה ומוסדותיה ולא זכו לעזרה. שיתוף החברה הגיע לידי ביטוי בפניות לבני משפחה, לשכות לשירותים חברתיים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הגשת תלונות במשטרה, שהייה במקלטים לנשים מוכות ואשפוזים בבתי חולים עקב האלימות שספגו. לדאבונן של הנשים הללו, הן חוו אכזבה רבה ולא קיבלו מהמדינה סיוע הולם וראוי, כך שהחשש לחייהן גבר, ולבסוף הן ביצעו את מעשה העבירה הקשה והנורא של המתת בני זוגן המתעללים.
מדינת ישראל הכירה בהצדקה בחוק להקל בעונשן של נשים שהרגו את בני זוגן, אך לא הכירה ב"נסיבות הייחודיות של אלימות במשפחה" שטומנות בחובן את "תסמונת האישה המוכה", לצורך טענת הגנה מן הצדק או הגנה עצמית, בשלב הכרעת הדין. בימים אלה דנה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת בהצעות חוק לשינוי מדרג ההרשעה והענישה בעבירות המתה. מהדיונים בוועדה עולה כי משרד המשפטים מכיר בצורך בהפחתת מדרג ההרשעה במקרים של נאשמים אשר עומדים לדין בשל הריגת בני זוגם המתעללים.
במדינות שונות בעולם, בהן ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ואנגליה, הכירו משפטית וחוקית בקיומן של הנסיבות הייחודיות שבמסגרתן נפגעי אלימות חרדים לחייהם ובטוחים שבני הזוג ימצאו אותם בכל מקום אשר אליו יפנו או יברחו. הכרה משפטית זו מצביעה על כך שישנה הבנה כי הנאשמים הללו, ברובם המכריע נשים, הן קורבנות של אלימות קשה ומתמשכת מצד בן הזוג, ושל אוזלת היד מצד המדינה ומוסדותיה אשר בהיעדר סיועם נמשכה ההתעללות ואף התעצמה. בהתאם לכך, במדינות הללו זוכים אותם הנאשמים להסדרים משפטיים של אחריות מופחתת או הגנה עצמית – ועונשם נע בהתאם בין תקופות מאסר קצרות עד פטור מעונש.
לנשים המורשעות בשל המתת בני זוגן המתעללים רקע משותף של התעללות וחיים בצל הפחד. הן אינן פושעות או עברייניות סדרתיות המהוות סכנה לציבור. לפי תפיסתן, הן ביצעו את מעשה העבירה כדי להגן על חייהן וחיי ילדיהן ולהישאר בחיים.
מקורה של דוקטרינת ההגנה העצמית בזכותו של האדם להגן על עצמו בנסיבות מסוימות באמצעות פעולות להדיפת תקיפה שהיא "עצמית", כיוון שאיננה מטעם רשויות החוק המופקדות על שמירת הסדר הציבורי. העוגן החקיקתי לכך נמצא בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לסעיפיו, והסדרה ספציפית של הגנה עצמית קיימת בסעיף 34(י) לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין).
מגמת הרחבה של סייג ההגנה העצמית בוטאה במפורש בתיקון מס' 37 לחוק העונשין הרואה בהגנה עצמית ערך סוציו-מדיני חשוב וקובע כי בתנאים של הגנת הפרט "אין אדם זקוק לפטור מאחריות פלילית" אלא למעשה הוא "אינו נושא כלל באחריות פלילית".
בכל זאת ולמרות מגמת ההרחבה של ההגנה העצמית מצד המחוקק, בתי המשפט ממשיכים לבחון בקפידה את התקיימותם של שישה יסודות בטרם יעניקו פטור מאחריות פלילית:
1. יסוד ההדיפה: היעדר יסוד התקפי במעשה ההתגוננות של הפרט. 2. יסוד המידיות: מעשה ההתגוננות הוא מידי. 3. יסוד הסכנה הממשית: היות הסכנה על המתגונן מוחשית. 4. יסוד הסבירות: לפיו חומרת תוצאות ההתגוננות לא יעלו על התוצאות שהיו אמורים למנוע. 5. יסוד הנחיצות: בחירה בחלופה הפוגענית פחות, ובכללה הדרישה לנסיגה מהזירה. 6. יסוד ההתנהגות הפסולה: אי-גרימת המצב על ידי התנהגות פסולה של המתגונן.
רציונל הדרישות הללו הוא שמירת החוק והסדר החברתי, אולם בחינה מעשית ומגדרית מגלה שהצבתן יוצרת מציאות מקוממת ועגומה. חמש מתוך שש הדרישות המצוינות לא עולות בקנה אחד עם המסר החברתי-תרבותי-חינוכי להתנהגותן של נשים בכלל, ונשים מוכות בפרט. למשל, מאפיין ייחודי של תגובת האישה המוכה כלפי בן הזוג האלים הוא שתגובתה נעשית דווקא בשלב השקט יותר של ההתפייסות או לאחר שחלפה הסכנה המידית והיא חשה כי יש לה את הסיכוי לגבור על כוחו העודף של הגבר. אבל, תגובתה המאוחרת לא מתיישבת עם דרישות הפסיקה להדיפה ולמידיות כי הדרישה להדוף את התוקף בזמן ההתקפה אינה ברת ביצוע ועלולה להחמיר את עוצמת האלימות כלפיה. על כן, בחינה משפטית צרה וקונקרטית של האירועים הסמוכים למעשה העבירה במנותק מהדינמיקה המצטברת, המחזורית והפטליסטית בין בני הזוג, מביאה בהכרח למסקנה מוטעית שלא נשקפה לאישה סכנה אובייקטיבית מידית שמכוחה היה סביר ומוצדק להגיב בכוח קטלני. הנפקות המשפטית של מסקנה זו היא שתגובת האישה מסווגת בדוקטרינה המשפטית כמעשה התקפי ולכן כעבירה פלילית. (מתוך מאמרם של: דיין, ח. וגרוס, ע. (2012), הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה: הצעה לתיקון חוק העונשין, הארת דין ו(1), 1-19.)
בעייתית היא גם דרישת הנסיגה במקרים של נשים מוכות המתורגמת לשאלה הנפוצה: "מדוע הן אינן עוזבות?" הישארותה של האישה מעידה לא רק על בחירתה הפוזיטיבית להישאר עם בן הזוג האלים, אלא גם על קשיים רבים הכרוכים בהחלטה על נטישה. לדוגמה: הדאגה לילדים, התלות הכלכלית בבן הזוג, מחסור במקומות חלופיים למגורים ואוזלת היד של רשויות. למעשה, נטישת הזירה לא מונעת את התקיפה הבאה מצד בן הזוג אלא רק דוחה אותה, ולעיתים אף מחמירה אותה. כמו כן, יש לזכור כי דרישת הנסיגה, ככל שהיא מופנית לנשים מוכות, קשורה בכך שה"זירה" היא ביתה, ולכן יש בדרישה זו גם פגיעה עקרונית בזכותה של האישה כאדם לחיות בזכות ולא בחסד בין כותלי ביתה.
סעיף 300א(ג) לחוק העונשין קובעי כי "על אף האמור בסעיף 300 ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו". התיקון שאושר לא קיבל את התפיסה של "אחריות מופחתת" והסתפק ב"ענישה מופחתת" לפיה בית המשפט יכול להטיל עונש קל יותר מעונש החובה הקבוע בחוק. הבעייתיות בכך היא שעדין נותר קלון על הנשים, כלומר הן מוגדרות ומתויגות כרוצחות. במציאות עגומה זו, שבה נשים נפגעות תדיר לא רק ברכושן אלא גם בגופן ובחייהן, ההבדל אינו סמנטי כלל. שכן למרות האפשרות להפחתה בעונש, עדין מתקיימת הרשעה בעבירת רצח על כל השלכותיה – מאסר ממושך, סטיגמה חברתית וקלון פלילי. (ראו מאמרם הנ"ל של דיין וגרוס).
הסוגיה המשפטית של סייגים לאחריות פלילית בהקשר זה היא מורכבת, אך ראוי לחתור להסדר משפטי הולם יותר. בתרחיש החיים העגום, המייאש והטרגי של נשים מוכות, הן חסרות אונים אל מול מר גורלן ולתגובה עצמית שלהן תוצאות פליליות מרחיקות לכת. הצעה זו נועדה לקבוע הגנה חדשה בנסיבות של אלימות במשפחה. הגנה כזו תיתן ביטוי לנסיבות הקיצוניות שנשים פועלות בהן במקרים של אלימות מתמשכת וסדרתית במשפחה. התיקון המוצע יאפשר לנאשמות, בנסיבות של אלימות במשפחה, לקבל הגנה פלילית, כיוון שמבחני הנסיגה, הסבירות והמידיות בהגנה המוצעת יותאמו למאפיינים הנסיבתיים הייחודיים של אלימות במשפחה. כמצוין, התיקון המוצע עולה בקנה אחד עם מגמות עכשוויות של המחוקק שהרחיב את סייג ההגנה העצמית ועם רפורמות חקיקה מתקדמות המחילות את סייג ההגנה העצמית בנסיבות של התעללות ואלימות במשפחה. (ראו: דהאן, ת. (2016). תפיסותיהן של נשים שהורשעו ברצח או הריגה של בן זוגן את השלכות המקרה, עבודת לקבלת תואר מוסמך בבית ספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, ישראל).
הצעת החוק נוסחה בשיתוף חוקרים ומרצים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת תל אביב.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז באדר התשע"ח – 14.3.2018
הוספת סעיף 34י2 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אחרי סעיף 34י1 יבוא: בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אחרי סעיף 34י1 יבוא: בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אחרי סעיף 34י1 יבוא: בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אחרי סעיף 34י1 יבוא: בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אחרי סעיף 34י1 יבוא: בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אחרי סעיף 34י1 יבוא:
"הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה "הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה "הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה 34י2. (א) בסעיף זה –
(א) בסעיף זה –
"אלימות במשפחה" – אלימות המופנית כלפי אדם על ידי בן משפחתו; "אלימות במשפחה" – אלימות המופנית כלפי אדם על ידי בן משפחתו;
"בן משפחה" – הורה, בן או בן זוג; "בן משפחה" – הורה, בן או בן זוג;
"אלימות" – אחה מהמנויים להלן הנעשה באופן סדרתי ומתמשך לרבות: "אלימות" – אחה מהמנויים להלן הנעשה באופן סדרתי ומתמשך לרבות:
(1) אלימות מינית;
(2) אלימות פיזית;
(3) איומים;
(4) חשיפתו של קטין או חסר ישע לאלימות בבן משפחתו.
(ב) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש כדי להדוף תקיפה שנשקפה ממנה סכנה לפגיעה בחייו, בחירותו או לגופו, בנסיבות של אלימות במשפחה. (ב) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש כדי להדוף תקיפה שנשקפה ממנה סכנה לפגיעה בחייו, בחירותו או לגופו, בנסיבות של אלימות במשפחה.
(ג) לא יראו מעשהו של אדם כלא סביר בנסיבות של אלימות במשפחה, בשל כך שלא נסוג מבית מגוריו. (ג) לא יראו מעשהו של אדם כלא סביר בנסיבות של אלימות במשפחה, בשל כך שלא נסוג מבית מגוריו.
(ד) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם המעשה היה לא סביר בעליל, בנסיבות של אלימות במשפחה, לשם מניעת הפגיעה. (ד) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם המעשה היה לא סביר בעליל, בנסיבות של אלימות במשפחה, לשם מניעת הפגיעה.
(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ג) מעשה אלים יחיד יראה כ"אלימות במשפחה" אם אופיו הוא קיצוני." (ה) על אף האמור בסעיף קטן (ג) מעשה אלים יחיד יראה כ"אלימות במשפחה" אם אופיו הוא קיצוני."