הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2066857
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת יוסף ג'בארין
איימן עודה
עאידה תומא סלימאן
דב חנין
ג'מעה אזברגה
סעיד אלחרומי
ואאל יונס
עבד אל חכים חאג' יחיא
ג'מאל זחאלקה
מסעוד גנאים
מוסי רז
טלב אבו עראר
אחמד טיבי
זוהיר בהלול
עיסאווי פריג'
______________________________________________
פ/5353/20
הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית
דברי הסבר
מטרתו של חוק-יסוד זה, כפי שקבוע בסעיף הפותח, לעגן את ערכיה של המדינה כמדינה דמוקרטית ורב-תרבותית, המקיימת שוויון אזרחי, תרבותי ולאומי גמור בין כלל אזרחיה.
לפי התפיסה הדמוקרטית, המדינה היא תוצר של הסכמה חברתית, המלכדת את כלל אזרחיה, ומשמשת כנאמן המופקד מטעם ציבור האזרחים על כלל המשאבים המשותפים שלו. כנאמן של כלל האזרחים, חובת המדינה להקצות את משאביה, שהם נכסי כלל הציבור, באופן שוויוני והוגן לכל האזרחים. עקרון על זה מחייב, שכלל ההסדרים — המשפטיים, הפוליטיים והחברתיים — שהמדינה מאמצת בנוגע לחלוקת משאביה הציבוריים ישקפו את יחסה השוויוני כלפי כל אזרחיה.
אכן, ביסוד העקרונות הדמוקרטיים של כל מדינה עומד עקרון השוויון בחלוקת משאביה. בלא הבטחת שוויון מהותי לכלל האזרחים ולקבוצות האזרחים, ולא רק שוויון אישי פורמלי, אין דמוקרטיה מהותית.
אחד מהתחומים העיקריים של המשאבים הציבוריים העומדים לרשות אזרחי המדינה הם המשאבים החומריים הכוללים את התקציבים הציבוריים, הקרקעות והתשתיות. הציבור הערבי מהווה כחמישית מהאוכלוסייה בישראל, אך בשל קיפוחו ההיסטורי צרכיו הסוציו־אקונומיים גדולים משמעותית משיעורו באוכלוסייה. המדינה נדרשת אפוא לשנות את מערך הקצאת משאביה החומריים כדי להביא לשינוי חברתי כולל בתנאי החיים של האזרחים הערבים. נדרשת הקצאה מחודשת של המשאבים החומריים, בכסף ובקרקע, שתתבסס על העדפה מתקנת ראויה, כדי לפצות את האוכלוסייה הערבית על קיפוחה הממושך.
תחום נוסף של המשאבים הציבוריים מתייחס לזכות של מיעוט לאומי וילידי להיות מיוצג באופן הוגן ואפקטיבי בכלל הגופים הציבוריים במדינה והמשרות הציבוריות, לרבות במוקדי קבלת ההחלטות. אלה הם המשאבים הפוליטיים של המדינה, ותכלית ייצוג זה היא להבטיח שותפות דמוקרטית ומלאה של המיעוט, על בסיס קבוצתי, בניהול המדינה ובקביעת עקרונות הטוב הכללי שבה. זכות זו מקבלת משנה תוקף כאשר קבוצת המיעוט מודרת במישור הפוליטי־מפלגתי ואינה שותפה באופן היסטורי לאף הסכם קואליציוני.
כנאמן של כלל ציבור האזרחים, המדינה אחראית גם לחלוקת המשאבים התרבותיים בה, לרבות שפת המדינה והמרחב התרבותי הציבורי. שוויון והוגנות בחלוקת המשאבים התרבותיים משמעם הבטחה בפועל של מעמד הערבית כשפה רשמית, עם העברית ביחד, על ידי יצירת מנגנונים דו־לשוניים בכל תחומי החיים הציבוריים, שכן השפה הערבית היא רכיב מכונן בזהות הלאומית והתרבותית של האזרחים הערבים. דו־לשוניות מחייבת גם מתן ביטוי ראוי לתרבות הערבית במרחב הציבורי בישראל, בין היתר על ידי אזכור שמות של גיבורי תרבות ערבים והענקת שמות מהתרבות הערבית למבני ציבור ולרחובות. חלוקה הוגנת של המשאבים התרבותיים צריכה להתייחס גם לספריות לאומיות, למוזיאונים, לארכיונים לאומיים וכו'.
תחום נוסף של משאבים ציבוריים העומדים לרשות המדינה הוא המשאבים הסימבוליים של המדינה — סמליה, דגלה וההמנון שלה. המשאבים הסימבוליים טעונים רגשית הן לקבוצת הרוב והן לקבוצת המיעוט, ולכן הם בעלי השפעה מיוחדת על היחסים הבין־קהילתיים במדינה. משום כך יש צורך להקפיד על עקרונות של שוויון והגינות באימוץ משאבים אלה.
רוח הדברים בהצעת חוק זו תואמים גם את סוגיית סמכות המדינה לקבל הגירה אליה ולהעניק אזרחות מטעמה (משאבי הגישה והתאזרחות), שכן המדינה צריכה להפעיל סמכות זו בשם כלל אזרחיה, כחלק מחלוקת המשאבים הציבוריים שהופקדו בידיה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט"ו באייר התשע"ח – 30.4.18
מטרה
1. מטרתו של חוק-יסוד זה לעגן את ערכיה של המדינה כמדינה דמוקרטית ורב-תרבותית, המקיימת שוויון אזרחי, תרבותי ולאומי מוחלט עבור כלל אזרחיה.
מדינה דמוקרטית 2. (א) מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוויונית, שמושתתת על ערכי כבוד האדם, חירותו ושוויונו, ברוח העקרונות שבהכרזה הבינלאומית בדבר זכויות האדם ובמגילת האומות המאוחדות.
(ב) האמור בחוק-יסוד זה או בכל דבר חקיקה אחר יפורש לאור הקבוע בסעיף זה.
מדינה משותפת 3. מדינת ישראל היא מדינתם המשותפת של כלל אזרחיה, וכל מוסדותיה ומשאביה ישרתו באופן מלא ושוויוני את כלל האזרחים במדינה.
מדינה שוויונית 4. מדינת ישראל תבטיח לכל אזרחיה שוויון בפני החוק, ותבטיח באופן שוויוני את ייחודן הלאומי, התרבותי, הלשוני והדתי של שתי הקבוצות הלאומיות בה, היהודים והערבים.
גבולות מדינת ישראל 5. גבולותיה של מדינת ישראל הם גבולות השטח שחל עליו החוק הישראלי עד 5 ביוני 1967.
המנון, דגל וסמל המדינה 6. המנונה, דגלה, וסמליה של המדינה ייקבעו בחוק ויבטאו את זיקתה השווה של המדינה לאזרחיה היהודים והערבים.
שפת המדינה 7. (א) העברית והערבית הן השפות הרשמיות של המדינה, הזוכות למעמד שווה בכל הפעילויות של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת ובעת מילוי תפקידיהן על-פי כל דין.
(ב) כל ההודעות הרשמיות, לרבות חוקים, צווים ותקנות, יהיו תקפים כשיוצאו לאור, יודפסו ויפורסמו בו זמנית בשתי השפות הרשמיות.
(ג) ייקבעו בחוק הסדרים להענקת מעמד הולם לשתי השפות הרשמיות במרחב הציבורי, לרבות בפני הערכאות השיפוטיות, במוסדות להשכלה גבוהה, בשלטון המקומי, ובאמצעי התקשורת הציבוריים.
ייצוג הולם ואפקטיבי 8. המיעוט הערבי במדינה זכאי לייצוג הולם ואפקטיבי בכל רשויות השלטון של המדינה, בכל מוסדותיה ובכל מוקדי קבלת ההחלטות בה.
מוסדות ייחודיים 9. (א) המיעוט הלאומי הערבי זכאי למוסדות ייחודיים בתחומי החינוך, התרבות, והדת, והוא זכאי לנהל מוסדות אלה על ידי גופים יציגים שנבחרו על ידי האזרחים הערבים.
(ב) ייקבעו בחוק הסדרים להעברת תקציב הולם על ידי המדינה לגופים היציגים על מנת להבטיח את קיומם של מוסדות אלה וניהולם באיכות ובאופן שוויוני למוסדות שמהם נהנים בני קהילת הרוב.
(ג) לא יופרו כבודו, שוויונו, וחירותו של אזרח ערבי הכפוף להחלטותיהם של הגופים הייחודיים היציגים.
בטלות חוקים סותרים 10. חוק שהוראותיו סותרות חוק-יסוד זה – בטל.