הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2071814 הכנסת העשרים יוזם: חבר הכנסת איציק שמולי ______________________________________________ פ/5615/20 הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת אדם סיעודי כחסר ישע), התשע"ח–2018 דברי הסבר מוצע להבהיר כי הגדרת "חסר ישע" בסעיף 368א לחוק העונשין, תכלול את מי שמטופל על ידי עובד סיעודי או מוחזק במוסד סיעודי. חוק העונשין, התשל"ז–1977, קובע שורה של עבירות ביחס לחסרי ישע, ובהן עבירות תקיפת חסר ישע, התעללות בחסר ישע, כמו גם חובת דיווח ביחס אליהן. כמו כן, ישנן עבירות נוספות כמו עבירות מין ועבירות אלימות במשפחה בהן ישנן הוראות חוק ייחודיות במצבים בהם הפוגע הוא מי שאחראי על נפגע העבירה חסר הישע. בנוסף, ישנם חוקים שונים המתייחסים לחסרי ישע כהגדרתם בסעיף אותו מוצע לתקן, שגם הם יחולו על מטופלים סיעודיים (לדוגמה – חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א–2001 ועוד). עם זאת, ולמרות העובדה שחסר ישע מוגדר בחוק כאדם שעקב גילו, מחלתו או מוגבלות פיזית או נפשית, אינו יכול לדאוג לצרכיו, לבריאותו ולשלומו, כיום הן הציבור והן הרשויות הרלוונטיות לעניין יישום חוק סיעוד לא מגדירות בהכרח אדם סיעודי כאדם חסר ישע. כך למשל, בדיון שהתקיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ביום 18.01.16 ("הגנה על קשישים סיעודיים מפני אלימות מצד מטפלים") עלה באופן ברור למדי הפער שבין הגורמים הרלוונטיים בנוגע לפרשנות החוקית של המושג "חסר ישע". מרבית הגורמים המטפלים, לרבות חלק ממשרדי הממשלה, אינם מחשיבים את האדם הסיעודי (שאינו דמנטי) בהכרח כ"חסר ישע", ומשכך גם במקרה של פגיעה, מבחינת פרשנותם לא חלה כלל חובת הדיווח. יתר על כן, חברות ועמותות הסיעוד טוענות בתוקף כי אסור להן להעביר מידע על עובד לשעבר שלהן שפגע בקשישים וסיעודיים בזמן עבודתו אצלם לחברה אחרת בה התחיל העובד הפוגע לעבוד מטעמי הגנה על חופש העיסוק והפרטיות. בניגוד לכך, מעניק משרד המשפטים פרשנות שונה לחובת הדיווח הקבועה בחוק, וכפי שדווחה באותה הישיבה, המשרד סבור כי ישנה חובת דיווח לגבי קשישים אלו, גם אם היא עקיפה, כללית ומשתמעת. כך או אחרת, חשוב להבהיר כי הנוהג בשטח הוא שאין חובת דיווח ובפועל, עובד שפגע בקשיש או בחסר ישע יכול פשוט לעבור למעסיק אחר ולהמשיך לפגוע. לראייה, מנתונים שהוגשו על ידי המשרד לביטחון פנים עולה כי אכן ישנם עובדים לא מעטים בתחום הסיעוד שכנגדם נפתח תיק פלילי שני ויותר. במציאות של חוסר היצע של כח אדם, רוב העובדים המבקשים עבודה, יתקבלו אליה ללא סייג. חשוב לזכור כי במצב שבו העובד תוקף ישנו חשש ממשי של המשפחה כי לא תוכל להיכנס במקומו ולטפל לבדם במטופל הסיעוד, ועל כן במקרים רבים המשפחות, כמו גם חברת הסיעוד המבקשת לשמור על "שקט תעשייתי", מנסות להשתיק או לגמד את העניין. גם במקרים שבהם המטופל הסעודי מבקש להתלונן, הרי שהוא תלוי במטפל באופן רב (או אבסולוטי), מה שמקשה עוד יותר על הדיווח. לפיכך, מוצע להבהיר כי העבירות החלות בנוגע לחסרי ישע, וחובת הדיווח לגביהן, תחול גם על מטופלים סיעודיים הצעה זו תסייע בהגברת ההגנה על המטופלים הסיעודיים בכלל, והקשישים הסיעודיים בפרט, שהפגיעה בהם הפכה לחזון נפרץ.   --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ו' באב התשע"ח – 18.7.18 תיקון סעיף 368א בחוק העונשין, התשל"ז–1977, בסעיף 368א, אחרי "אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו לבריאותו או לשלומו" יבוא "לרבות מי שמטופל על ידי עובד סיעודי, כהגדרתו בסעיף 2 לחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000 או מי שמוחזק במוסד סיעודי, כהגדרתו בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה–1995".