הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2222177 הכנסת העשרים וחמש יוזמת: חברת הכנסת לימור סון הר מלך ______________________________________________ פ/4957/25 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הפיכת ברירת המחדל של נשיאת נשק המשמש לשירותי שמירה בידי מאבטחים בכל הארץ), התשפ"ה–2024 דברי הסבר מאז מתקפת הטרור הרצחנית בכ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), ובהתאם לשינוי התבחינים של השר לביטחון לאומי (להלן – השר) שהרחיבו בצורה ניכרת את הזכאים לשאת נשק אישי לצורך הגנה עצמית, מאות אלפי אזרחים ואזרחיות הגישו בקשה לשאת נשק אישי, ומעל 120,000 אזרחים ואזרחיות נוספו לרשימת נושאי הנשק האישי מתוך הבנה כי נשק מציל חיים מול הטרור. על כן, מוצע להפוך את ברירת המחדל עבור המאבטחים, ולקבוע כי ברירת המחדל היא שמאבטחים יוכלו לשאת את הנשק הארגוני שלהם בכל מקום וזמן ללא מגבלה של מקום וזמן השמירה, אלא אם קבע השר, בצו, הגבלה כאמור וזאת מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו. סעיף 1 לפי הוראת סעיף 10ג לחוק כלי היריה, התשי"ט–1949 (להלן – החוק), החל משנת 2008 תעודת הרשאה הניתנת על ידי בעל רישיון מיוחד המחזיק ברישיון לפי סעיף 18(א) לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב–1972, למועסקים על ידו בשירותי שמירה, תוגבל למקום ולפרק הזמן בהם מתבצעת השמירה. עד לשנת 2008, לא היו כל הגבלות על נשיאת כלי ירייה על ידי מאבטחים בישראל. במסגרת חוק כלי היריה (תיקון מס' 15), התשס"ח–2008, תוקן החוק ונוספה הסיפה "ובלבד שתעודת ההרשאה כאמור תוגבל לאזור שבו הוא מועסק". במסגרת חוק כלי היריה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, שונתה הסיפה באופן הבא "ובלבד שתעודת הרשאה כאמור תוגבל למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה". יחד עם שינוי זה ובאותו התיקון, נוסף סעיף 10ג(ה)(1) המאפשר, כמפורט לעיל, לשר להורות בהוראת שעה כי יורשה למאבטחים להוציא את כלי הירייה ממקום וזמן עבודתם, מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו. יצויין, כי תיקון מס' 18 נעשה על מנת לעגן את המציאות שכבר הייתה נהוגה החל משנת 2014 ובה השר הוציא הוראה מינהלית בהתאם והאריכה מעת לעת, ולפניה הייתה נהוגה הנחייה דומה של גורמי הביטחון במשטרת ישראל החל משנת 2012, שאפשרה למאבטחים להוציא את כלי הירייה גם מחוץ לזמן ולמקום עבודתם, בתנאים שנקבעו. זאת מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו, על רקע המצב הביטחוני הרגיש ששרר במדינה באותה העת וכחלק מההתמודדות גורמי הביטחון עם התגברות תופעת "טרור הסכינאות" שהחלה בשנת 2011 ואופיינה בפיגועים ואירועים פתאומיים ובלתי ניתנים לצפייה בכל מקום ומועד ברחבי המדינה. בהתאם לעמדות הגורמים המקצועיים במשרד לביטחון לאומי ובמשטרת ישראל, מאבטחים מיומנים העוברים הכשרות לשימוש בכלי ירייה ומועסקים באבטחה, יכולים להוות "מכפיל כוח" מבצעי בידי רשויות הביטחון במרחב הציבורי ולסייע במתן מענה מהיר, מיומן והולם באירועים של פעילות חבלנית עוינת. לאור האמור, מוצע לתקן את סעיפים 10ג(ב) ו-10ג(ה)(1) לחוק, כך שלמאבטחים יותר לשאת את כלי הירייה גם שלא במקום ובפרק הזמן בו מתבצעת השמירה. לצד זאת, מוצע לקבוע כי השר יהיה רשאי להגביל את אפשרות נשיאת כלי הירייה למקום ולפרק הזמן בו מתבצעת השמירה, באמצעות צו, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, וכי תוקף צו כאמור יהיה לתקופה של עד 12 חודשים ויחול בכל המדינה או בשטח מסוים, כפי שיקבע השר בצו. בנוסף, מוצע לתקן את סעיף 10ג(ה)(2) לחוק, כך שיתאפשר לרשות המוסמכת להגביל נשיאה והחזקה של כלי ירייה, למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה, אף אם השר לא הורה על כך בצו כאמור בפסקה (1), בידי מי שיש ברישומי המשטרה רישום הנוגע לו לרבות בשל עבירת אלימות, ובכלל זה אלימות במשפחה, לפי סעיף 30 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019, שהחליף את סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, או בדבר תיק שנסגר משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין, וכן בידי מי שיש לגביו מניעה אחרת לכך מטעמים של שלום הציבור או ביטחונו. סעיף 2 עד לשנת 1991 מכל גז מדמיע נכלל בהגדרת "כלי ירייה" בחוק וכן בהגדרת "נשק" בחוק העונשין, התשל"ז–1977, והעונש על נשיאתו או החזקתו ללא רישיון עמד על 7 או 10 שנות מאסר, לפי העניין. בשנת 1991 תוקנו החוקים לעיל במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 33), התשנ"א–1991, כך שמיכל גז מדמיע שמשקל תכולתו אינו עולה על המשקל שנקבע בתוספת הראשונה לחוק או שמכיל חומר או מסוגל להכיל או לפלוט חומר מסוג הקבוע בתוספת האמורה ובריכוז הקבוע באותה תוספת, הוחרג מהגדרת "כלי ירייה" לפי החוק, כך שלא חלה חובת רישוי בגין נשיאתו והחזקתו. כפי שנכתב בדברי ההסבר לתיקון האמור, מטרתו של תיקון מס' 33 הייתה לפטור מחובת הרישוי נשיאה והחזקת מכלי גז מדמיע שנכללו בתוספת הראשונה לחוק, הן לאור מיעוט הנזק הפיזי הנגרם מהם והן לאור העובדה כי הם משמשים בעיקר להגנה עצמית. באותה העת, מכלי גז מדמיע יוצרו במשקל 30 גרם, ולכן נקבע משקל זה בתוספת הראשונה לחוק כמשקל הפטור מחובת הרישוי. כיום, ישנם מכלים במשקלים שונים, אולם ריכוז החומר הפעיל בהם זהה לזה שבמכלים הקטנים יותר. משכך, לעמדת הגורמים המקצועיים במשטרת ישראל, אין הצדקה להבחנה על בסיס משקל המכל בלבד, כאשר החומר הפעיל וריכוזו זהה בשניהם ולכן מוצע לפטור מחובת הרישוי נשיאה והחזקת מכלי גז מדמיע בכל משקל, ובלבד שמתקיימים יתר התנאים המפורטים בהגדרת "מכל גז מדמיע" בחוק. עוד יצוין שכיום לפי תקן ישראלי 1366 ניתן לייבא לארץ מכלי גז מדמיע המרססים בצורת "ערפל" בלבד, אשר פגיעתם בעיניים נמוכה, בעוד שמכלים המרססים סילון ישיר אסורים לייבוא שכן הם עלולים לפגוע בעיניים בצורה קשה יותר. לאור האמור, מוצע לתקן את התוספת הראשונה לחוק כך שבכל הנוגע לעניין משקל המכלים, ביחס לכלל סוגי החומרים המפורטים בתוספת, במקום "30 גרם" יבוא "בכל משקל". -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ו בתשרי התשפ"ה (28.10.2024) תיקון סעיף 10ג 1. בחוק כלי הירייה, התש"ט–1949 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 10ג – בחוק כלי הירייה, התש"ט–1949 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 10ג – (1) בסעיף קטן (ב), המילים "ובלבד שתעודת הרשאה כאמור תוגבל למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה" – יימחקו; (1) בסעיף קטן (ב), המילים "ובלבד שתעודת הרשאה כאמור תוגבל למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה" – יימחקו; (2) בסעיף קטן (ה) – (2) בסעיף קטן (ה) – (א) בפסקה (1), אחרי "השר" יבוא "באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת", אחרי "רשאי להורות" יבוא "בצו," ובמקום הסיפה החל במילה "יותרו" יבוא "יוגבלו למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה; צו כאמור יהיה לתקופה של עד 12 חודשים ויחול בשטח המדינה כולה או באזור מסוים, כפי שיקבע השר בצו;"; (ב) בפסקה (2), במקום "אין בהוראות סעיף קטן זה בלבד כדי להתיר נשיאה והחזקה כאמור בפסקה (1)" יבוא "על אף האמור בפסקה (1), הרשות המוסמכת תהיה רשאית להגביל נשיאה והחזקה של כלי ירייה למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה", במקום "סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981" יבוא "סעיף 30 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019" ובסופו יבוא "וזאת אף אם השר לא הורה על כך בצו כאמור". תיקון התוספת הראשונה 2. בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "30 גרם" יבוא "בכל משקל". בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "30 גרם" יבוא "בכל משקל".