הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2222056 הכנסת העשרים וחמש יוזם: חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון ______________________________________________ פ/4950/25 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגשת קובלנה בעבירות הקשורות לסדר הציבורי), התשפ״ה–2024 דברי הסבר במדינת ישראל, העומס המוטל על רשויות אכיפת החוק הוא גבוה ועל כן לעיתים ההחלטה על הגשת כתב אישום מתעכבת במשך זמן רב. יתר על כן, התיעדוף בהגשת כתבי אישום על ידי הפרקליטות והתביעה המשטרתית לעיתים אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי בהגשת כתב אישום בעבירות אשר פוגעות או מסכנות ציבורים גדולים או את מוסדות השלטון. יתר על כן, נפגעי עבירה נפגעים פעם נוספת מכיוון שלא מוגש כתב אישום בגין עבירות אשר הם נפגעו מהן. בכך, נפגע אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ובמיוחד בפרקליטות המדינה שהיא מוסד הכרחי במדינה יהודית ודמוקרטית. הרשות המחוקקת היא שאמונה על קביעת הנורמות במרחב הציבורי ואין לקבל הפרה של הסדר הציבורי, לרבות אגב מחאה. מכיוון שבחלק מהעבירות אותן מוצע להוסיף לתוספת השנייה מדובר בהתנגשות של ערכים ציבוריים, חופש הביטוי מחד ושמירה על הסדר הציבורי מאידך, הרי שבסוגיה כה רגישה וכבדת משקל בהשפעתה על המרחב הציבורי, חובתו של המחוקק להיכנס ולקבוע בעצמו את הנורמה הציבורית. יודגש, כי מחאה שעוברת את הגבול כדי הפרת הסדר הציבורי איננה נמצאת בגדרי חופש הביטוי, אלא מהווה עבירה פלילית על כל השלכותיה. על כן, אין לקבל תעדוף אכיפתי נמוך או תעדוף נמוך בכל הנוגע להגשת כתבי אישום בגין עבירות אלה. מתן האפשרות לציבור להגיש קובלנה בעניינים אלה יצמצמם את הפגיעה בסדר הציבורי ואת ביצוען של עבירות פליליות בתחום יפים לעניין זה דברי כב' נשיא בית המשפט העליון א' ברק בעניין בש"פ 5934-05 שי מלכה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(2), 833: "...חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות. האלימות היא היפוכו של הביטוי המותר. דווקא התפישה הערכית המכירה בחרות הביטוי ראוי לה שתחמיר עם מי שמוציא עצמו מתחום הביטוי ובוחר בדרך של אלימות. חופש הביטוי אינו היתר להסתה; חופש הביטוי אינו היתר להמרדה. חופש הביטוי – כתב השופט הולמס – אינו החופש של אדם לצעוק לשווא "אש" בתיאטרון ובכך לגרום למהומה. במעשים המיוחסים להם לא רק שהנאשמים צועקים "אש" בתיאטרון מלא אנשים אלא הם מציתים אש ליד חביות של דלק. [...] אכן, חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע מיולדת להגיע לבית החולים; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע ממכבי האש להגיע למקום שריפה; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם; חופש ההפגנה אינו מגן על החופש "לעצור את המדינה" ולסכן את בטחונם של הפרט והכלל. הטוען בשם חופש הביטוי לכל אלה, אינו טוען מנקודת מבטה של הדמוקרטיה, אלא מנקודת מבטה של האנארכיה. כאשר זו תשלוט, גם חופש הביטוי לו טוענים הנאשמים לא יעמוד להם". על כן, מוצע להרחיב את רשימת העבירות הכלולות בתוספת השנייה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, אשר עניינו בעבירות שניתן להגיש בהן קובלנה לבית המשפט. בהתאם לכך, מוצע להוסיף לרשימת העבירות האמורה את העבירות הבאות לפי סעיפי חוק העונשין, תשל"ז–1977: סעיף 109 (הסתה להשתמטות), סעיף 110 (הסתה לאי ציות), סעיף 133 (מעשי המרדה), סעיף 134 (פרסומי המרדה), סעיף 216 (התנהגות פסולה במקום ציבורי), סעיף 332 (סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה). תיקון זה יאפשר הן להוריד את העומס המוטל על כתפי רשויות אכיפת החוק והן לאפשר לבתי המשפט להידרש במהירות וביעילות לעבירות אשר פוגעות או מסכנות ציבורים גדולים או את מוסדות השלטון. זאת ועוד, בכך גם יתחזק אמון הציבור במערכות אכיפת החוק וגם ניתן יהיה להגשים את האינטרס הציבורי בצורה הטובה ביותר כך שיתאפשר לכל אזרח שומר חוק לסייע למדינת ישראל להתמודד עם עבירות שהפכו ל"מכת מדינה" ואף יתאפשר לנפגעי עבירה לסייע בכך. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ו בתשרי התשפ"ה (28.10.2024) תיקון לתוספת השנייה 1. בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, בתוספת השנייה, בפרט 1, אחרי "עבירות לפי סעיפים" יבוא "109, 110, 133, 134,", ובמקום "223" יבוא "216, 223, 332".