חומר רקע
1
נייר עמדה –
הצע )ת חוק החוזים (חלק כללי(
'תיקון מס3
), התשפ"ד-
2024
'פרופ
טליה איינהורן *
29/10/2024
1
.ה
רקע ל
תיקון החוק
–
פסק דין אפרופים והשלכותיו
הב )צעת חוק החוזים (חלק כללי מוצע לתקן את סעיף25
לחוק החוזים הנושא את הכותר "פירוש של
חוזה". אציין כי השלמת פרטים
שלא נקבעו בחוזה או על פ יו
מוסדרת
בסעיף26
לחוק, אשר אליו
.הצעת החוק איננה מתייחסת
הצורך בתיקון נובע מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין
אפרופים (
ע"א4628/93
מדינת ישראל
( נ' אפרופים שיכון וייזום1991) בע"מ , פסק הדין מיום6
באפריל1995
)
, אשר בו תיקן בית המשפט
,העליון בפועל את החוזה שערכו בין הצדדים כביכול על דרך של פרשנות ,חוזה תוך התעלמות
מהוראותיו הברורות של החוזה שנחתם,, בעקבות העליה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר
בין
מדינת ישראל לבין קבלנים ש
בנו בתים באזורי פיתוח ולאחר שהחוזים כבר בוצעו
נראה היה למדינה
ששגגה יצאה מתחת ידה
והתמרי
צים ש ניתנו לקבלנים
כדי שיבנו
באזורים אלה היו טובים מד
י .י בבית
המשפט המחוזי קבע השופט כי משנמצא שלשון החוזה אינה מותירה כל ספק באשר לתוכן ההוראה
שבמחל
וק
ת, שוב אין
להיזקק לאומד דעתם של הצדדים על פי נסיבות חי .צוניות
בבית המשפט העליון דעת המיעוט
של השופט מצא היתה שאכן לשון הסעיף בחוזה פשוטה וברורה
הן כשבוחנים אותו כשלעצמו והן כ
שבוחנים את ה הקשר שבו משמ ה ש
ביטו י השנוי במחלוקת בסעיפים
.נוספים יתר על כן, קבלת הפ
ירוש המוצע על ידי המדינה, היתה הופ כת את הרישא של הסעיף לחסרת
.משמעות
השופט מצא גם דחה את
הטענה הנוספת של המדינה, שיש לפרש
את ההוראה בחוזה
ברוח תכלית החוזה ותוך התחשבות בהיגיון העסקי שהצדדים בוודאי הנחו
ע ,צמם על פיו. לדבריו
"תכליתו הגלויה של הסעיף דוחקת את רגלי התכ לית המסתברת שמבקשים, ללא הועיל, לצקת אל
תוך מילותיו ."
השופט מצא הדגיש כי אף עליו מקובל כי אומד דעת הצדדים מתוך החוזה אינו תהליך המגביל את
עצמו לפירוש מילולי של ה לשון
שהמתקשרים השתמשו בה, אלא תהליך החותר להגיע לבחינת תכל יתו
של החוזה, כפי שהיא משתמעת מתוכו, כמכלול שלם. עם זאת, וככל ש בגוף הוראותיו האחרות של
החוזה אין משום ראיה לסתור, ראה השופט מצא חשיבות רבה בהעמדת הצדדים בחזקתם כי הם
התכוונו למילים שכתבו בעצם ידם
–
"המי לה הכתובה, מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת
עולה בק
נה אחד ע
ם נושא ההתקשרות עודנה, כמדו
מה , המקור האמין ביותר לאומד דעתם של
המתקשרים, וכן הערובה הבטוחה ביותר לקיום אינטרס ההסת
מכות שלהם על חוזים
. שבכתב .
ומכל
.מקום, אין בידי לתמוך בפירוש 'תכליתי' המנותק מן הלשון, הסותר אותה או שאינו מתיישב עימה
,למגבלה זו על כוחו של הפרשן נודע משקל רב במיוחד כאשר בגדר החוזה –
ובאותו הקשר ענייני –
נעשה .שימוש חוזר ונשנה באותם ביטויים עצמם
שי .מוש חוזר באותם ביטויים אינו יכול להיות מקרי
הוא מעיד על קיום מכנה משותף בין ההקשרים, ואין הפרשן רשאי להתעלם ממנו."
השופט מצא
ה דגיש כי
ה פירוש שנתנו שופטי הרוב
להוראה בחוזה הי
ה בבחינת חיד
וש גמור , שהמדינה
.אף לא הציעה בבית המשפט המחוזי וגם לא בבית המשפט העליון
לעומת השופט מצ
א ,
השופט דב לוין בדעת רוב קיבל את ערעור המדינה. לדעתו
הפירוש המילולי של
החוזה מוביל לתו ,צאה אבסורדית עקב כך שלממשלה
לא נותר, בשל התמריץ שניתן לקבלנים בחוזה,
אמצעי פיקוח שיבטיח שיס .יימו את הבנייה במועדה ,לדעתו
הכלל הוא
שיש לפרש חוזה מסחרי באופן
*
,פרופסור למשפטים
חברה קבועה (
titular member
) באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי ,; חוקרת בכירה אורחת
הפקולטה לניהול
,ע"ש קולר
.אוניברסיטת תל אביב
2
שיתיישב עם תכליתו המסחרית וייתן לו משמעות מתקבלת על הדעת מבחינתם של אנשי עסקים
ס בירים
המתקשרים בחוזה כזה ומבקשים להשיג מטרה מסחרית משותפת .
השופט דב לוין
ה צטרף
,גם להערות הנוספות של המשנה לנשיא אהרן ברק, המפורטות להלן. בשורה התחתונה מאחר
,שהחוזה נוסח בצורה לקויה פסק השופט לוין כי על בית המשפט להוסיף לחוזה את הסנקציה שלא
.נקבעה בחוזה
המשנה לנשיא (כתוארו דאז) אהרן ברק ה
סכים לתו
צאה אליה הגיע השופט דב לוין ו
ה וסיף את הדברים
הבאים לעניין פירוש חוזה –
ברק
ק בע כי מי שבא לפרש חוזה צריך לגזור את אומד דעת הצדדים מתוך
נסיבות חיצוניות, גם
כאשר נראה שלשון החוזה ברורה על פניה .
"
הפרשן צריך לעבור[
מהשלב
הראשון, גזירת אומד הדעת מתוך הלשון הברורה
] לש
לב השני (
גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות
חיצוניות) ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור , ללא כל מג בלות של "לשון ברורה" או "לשון
עמומה", עד שתנוח דעתו
."כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה
לדעת ברק "הנסיבות החי
צוניות הן בוודאי מקור אמין שממנו ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים ,
וסעיף25
( (א) לחוק החוזים
חלק כללי ) מפנה את הפרשן במפורש
למקור זה."
אין לקבל אי קבילות
של ראיות על נסיבות
חיצוניות
. "ההכ
ר
עה אם לשון החוזה הי א ברורה אם לאו אינה נעשית על פי כללים
משפטיים, אלא על פי תחו
שה, ה
מביאה מטבע הדברים לחוסר ביט חון. כלל פרשנות המגביל את
ההקשר לטקסט בלבד הוא מ.טבעו שרירותי
במקום בו
קיימת גמירת-
דעת סובייקטיבית של שני
)הצדדים, וניתן להוכיחה על יסוד נסיבות חיצוניות אמינות (כגון ראיות המעוגנות בכתב , נקבעים קיומו
ותוכנו של החוזה על פי גמירת דעת זו, ולא על פי תפיסה אובייקטיבית (כלומר, התנהגות הצדדים
כאנשים סבירים) של החוזה . פרשנות חוזה בתום לב משמעותה מתן מובן לחוזה העולה בקנה אחד
עם כוונתם המשותפת של שני הצדדים "
.
ברק קובע כי תורת שני השלבים
מבוססת על תפיסה פרשנית שעבר זמנה .
,לדעתו היא גם אינה
מת בקשת
מ סעיף25
.(א) לחוק החוזים ,לפי סעיף זה
אמת המידה המרכזית היא אומד דעת ם של
.הצדדים לחוזה "אומד דעת זה הוא המטרות , התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר
מצאו ביטוי ח( יצוני) אשר הצדדים ביקשו במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול
שישתמע מתוך החוזה, ו
כי "ול שישתמע מתוך הנסיבות. ברק מציין כי בפסק דינו הביטויים "אומד דעת
הצדדים ו-"תכלית" החו זה משמשים בערבוביה. אמנם סעיף25(א) מתייחס לאומד דעת הצדדים , אך
אין להגביל את פי .רוש החוזה רק לאמת המידה של אומד דעת הצדדים
סעיף25
.(א) אינו מהווה רשימה סגורה של כללים לפרשנות חוזה רוב כלל י הפרשנות הם הלכתיים
ומצויים מחוץ ל מסגרתו של סעיף25
.(א) לחוק .לעיתים אין בידינו לגבש את אומד הדעת של הצדדים
,כאשר אומד הדעת של הצד האחד שונה מזה של הצד השני אין כל אפשרות לגבש אומד דעת
סובייקטיבי משותף. במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים שבהם אומד הדעת הסוב ייקטיבי המשותף
אינו רלוונטי לפתרון ה
ב עיה הפרשנית הניצבת ל
פני השופט ,יפורש החוזה על פי תכל יתו
האובייקטיבית", המוסקת מתוך "אופיה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים. זה ו "שכל ישר
."של אנשי עסקים סבירים והגונים תכלית או בייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת
באינטרסים המקובלים של צדדים הוגנים ליחס החוזי והיא נלמדת מסוג ההסכם
ומהטיפוס אליו הוא
שייך. היא נגזרת מהגיונו. זהו מבחן אובייקטיבי המ ו שפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא
."מבטא. הוא נגזר משיקולים של היגיון. "זוהי תכלית שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג
כלומר, לא מבחן דו-שלבי, אלא מבחן חד-
שלבי ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו
החיצוניות (ההדגשות הוספו.)
באשר לפירוש המשנה את לשון החוזה
–
על כך אומר ברק כי "המסורת המשפטית שלנו מכירה
בכוחו של בית המשפט להכניס שינויים בטקסט המשפטי במקרים מתאימים. כך, למשל, מוכר כוחו
. של בית המשפט לשנות מלשונו של החוק . . כשכוונת המחוקק ברורה וכ שפירוש מילוי של החוק
3
מביא לתוצאה הנוגדת את כוונת המחוקק כפי שהיא מתב
טאת בסעיפים אחרים של החוק ."
וכך גם
.לגבי חוזים מותר לבית המשפט לסטות מלשון החוזה לא רק אם פרשנות על פי לשונו תביא
.לתוצאה אבסורדית, אלא בכל מקרה שהמובן המילולי אינו מתיישב עם תכלית החוזה
אמנם בית
המשפט אינו רשאי לכתוב חוזים עבור הצדדים, אלא במקרים קיצוניים, שבהם תסוכל התכלית אם לא
.ישונה לשון הכתוב ,כאשר בית המשפט משלים חסר בחוזה עקרון תום הלב הוא המסייע בידיו
להשלים את החוזה על פי תכליתו הסוב
ייקטיבית והאובייקטיבית . יש לפתוח תחילה בניסיון להשלים
את החוזה על פי התכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים ("אומד דעתם של הצ ,)"דדים אך אם
ניסיון זה נכשל (מאחר שהתכלית הסובייקטיבית המשותפת אינה ידועה או שאינה רלוונטית
.לבעיה הטעונה הכרעה) יש להשלים את החוזה על פי התכלית האובייקטיבית של החוזה
פסק דין
זה שינה את
שיטת הפרשנות של חוזים בישראל . מכאן ואילך לא יכול עוד עורך דין להבטיח
ללקוח שלו שהח
וזה, גם אם ינוסח באופן ב
רור לג מרי, יכובד על ידי בתי המשפט. הדרישה מבתי
המשפט לבחון בכל מקרה
לא רק את לשון החוזה אלא גם את הנסיבות ה
חיצוניות
לכריתתו, הביא
לכך שאכיפת חוזה בישראל עלולה להימשך כשלוש שנים בממוצע.
1
2
.
סקירה השוואתית
ל
הלן סקירה השוואתית, המתייחסת לפרש נות חוזים בדין הגרמני (אשר הוראת סעיף25
(א) במקורה
נוסחה על פי ההוראה המקבילה בספר החוקים האזרחי), בדין
האנגלי (שיטת המשפט ש אליה היה
הדין הישראלי קרוב עשרות שנים
ואשר פסקי הדין והספרות המשפטית שלה היו נגישים יותר למשפטני
ישראל) אשר בו אין חוק כתוב וכללי הפרשנות פותחו בפסיקה
, בדין של מדינות ארה"ב
(אשר לכל
אחת מהן משפט פרטי וגם
כל
לי ברירת דין מ)שלה
.ובדין הצרפתי
2.1
הדין
הגרמני
בספר החוקים האזרחי
הגרמני
(ה-
BGB
)ההורא ות הרלוונטי
ו
ת לפרשנות חוזים ה
ן
סעיף157
("פ רשנות חוזים") וסעיף133
("פרשנות הצהרת כוונות ").
הן ר
לוונטיות לכלל
החוזים, בין שאלה נעשו
.בכתב ובין שאלה נעשו בעל פה
הפרשנות, המתבטאת בראש ובראשונה בקומנ טארים (ספרי
הפירושים) מנתח
ת
.את ההוראות באופן מפורט
הקומנטארים
נ
כתבים
בידי עו"ד מובילים מהפרקטיקה
ובידי
בכירי ה
אקדמ ,אים
הם מספקים
את התובנות ש יש להסיק מ לשון החוק והפסיקה לגבי הפירוש
הנכון של הוראות החוק
ו
בתי המשפט מתייחסים אליה.ם בפסיקתם אחד הקומנטארים החש ובים ביותר
הוא קומנט
אר מינכן ו הדברים
המובאים
להלן מתייחסים
לאמור
במהדורה
התשיעית מ-
2021
.
סעיף157: חוז
ה
יפורש
כ נדרש
מ תום לב
תוך הבאה בחשבון של ה דרך
ה
מקובלת
(בתרגום הרשמי
לאנגלית–
Contracts are to be interpreted as required by good faith, taking customary
practice into consideration
) .
סעיף133
:הפירוש של הצהרת כוונות מ צריך
בי רו ר ה
כוונ
ה האמיתי
ת
מעבר להתייחסות מילולית
ל
משמעות ההצ
הרה
(בתרגום הרשמי לאנגלית–
When a declaration of intent is interpreted, it
is necessary to ascertain the true intention rather than adhere to the literal meaning of the
declaration
.)
.שתי ההוראות משמשות ביחד כדי לקבוע האם חוזה נכרת ומה תוכנו של החוזה
נקודת המוצא היא
שחוזים י
ש לפרש ב התאם לכוונתם האמיתית של הצדדים. משום כך, אם כוונתם האמיתית המשותפת
1
על פי נתונ י הבנק העולמי, משך הזמן הממוצע הנדרש לאכוף חוזה בישראל הוא975
יום (נתוני2019
)
–
https://archive.doingbusiness.org/en/data/exploretopics/enforcing-contracts
4
של הצדדים ברורה, אף שהשתמשו במינוח לא מ קובל כדי לבטא את כוונתם המשותפת, יפרש בית
המשפט את החוזה על פי כוונת
הצדדים ויתעלם מהנוסח המילולי השגוי בו בחרו. ואולם, כפי שניווכח
,בהמשך
הגישה הסובייקטיבית
לפירוש חוזה היא היוצאת מן הכלל, מאחר שיש קושי לברר את הכוונה
האמיתית המשותפת לצדדים. משום כך, בדרך כלל תתפרש כוונת הצדדים בהקשר של כריתת חוזה
מנקודת ראותו של צד שלישי ני אטרלי המתבונן בהצהרה מנקודת הראות של מקבל
הצהר ת הכוונות
)(הניצע .
אם מבחינת הצד השלישי ההבנה של הניצע תואמת את הנוהג המסחרי, הבנתו היא זאת
שתאומץ בידי בית המשפט. עם זאת, ייתכן שבמצב זה יוכל המוכר לב טל את החוזה על סמך טעות
(עניין
המוסדר ב
הוראות חוק נפרדות) .
הערה מקדימה–
קודם לדיון בהוראות אלה יש צורך ב
הערה מקדימה ל גבי "תום לב
" ו-
"דרך מקובלת" כפי שאלה נתפסים
בדין הישראלי לעומת הדין הגרמני :
יש
פער גדול בין
הדין הישראלי לגרמני בכל הנוגע לפרשנות שניתנה לעקרו
ן "תום הלב" ו למונח "דרך
."מקובלת בדין הגרמני, "דרך מקובלת" משמעו תה
נוהגי המסחר בין ס וחרים באותו תחום או נוהגי
המסחר שהתקבלו בין הצד .דים עצמם
עקרון תום הלב הפך לעקרון על
במשפט הישראלי , על פי הפסיקה אחד מ"מושגי השסתום", שעל
.פיהם ייחרץ הדין2
ואכן, בתי המשפט בישראל, ובית המשפט העליון בראשם, השתמשו בעקרון תום
הלב, כפי שמשתמשים בשסתום בדרך כלל, כדי ל"סתום חורים" ולהשלים חסרים בחוקים הקיימים
.ולהכריע את הדין על פי מאזן תום הלב של הצדדים לצורך כך, בוחנים בתי המשפט בישראל את תום
לבו של התובע, של הנתבע ואף של שני הצדדים (ולעתים מגיעים למסקנה –
במיוחד כאשר שני
הצדדים הם אנשי עסקים–
ששום צד איננו תם לב3). בפועל, הפ
כו
בתי המשפט בישראל את עקרון
תום הלב.למנגנון המאפשר לכל שופט לקבוע את תוצאת פסק הדין על פי חוש הצדק שלו
המשפט הישראלי שאב את עקרון תום הלב
בחוק החוזים
הישראלי (סעיפים12
,
39
לחוק החוזים
)(חלק כללי)
,מ הוראת סעיף242
שבפרק החיובים של
ספר החוקים האזרחי הגרמני.
4
,ואולם אופן
הפעולה של ההוראות בישראל שונה באופן מהותי מזה של242
§
. במשפט הגרמני
"תום
לב " איננו
"מושג שסתום". הוא משמש למניעת
הסתמכות של התובע על זכות המגיעה לו על פי דין באותם
מקרים שבהם הסתמכות כזו גורמת נזק לא מידתי לנתבע (או להפך, ז"א הסתמכות של הנתבע על
זכות שיש לו על פי דין, שמזיקה באופן לא מידתי לתובע), או במקרים של שימוש
ברור בזכות לרעה ,
או כדי להטיל חיוב משני, מעין תנאי מכללא, כגון חובת גילוי מידע , או לשם הקלה בנטל הראיה המוטל
על התובע אם, בנסיבות המקרה, יש פער במידע כזה, שעקרון תום הל
ב ,, בהתחשב בדרך המקובלת
מחייבים את העברת הנטל לנתבע לאחר שהתובע הביא ראשית ראיה להוכחת תביעתו.
יתר על כן, המחקר המשפטי סיווג את המקרים שבהם ניתן להסתמך על עקרון תום הלב במשפט
הגרמני לקטיגוריות ברורות(Fallgruppen, groups of cases)
, שבהן ניתן להסתמך בהצלחה על עקרון
.תום הלב5
אף על פי שסעיף242
כלשונו חל על חיובים, תחום תחולתו של העיקרון הורחב גם לתחומי
2
ר' למשל ע"א10419/03
תומר ודורית דור נ' רמת הדר( , מאגר נבו5.9.2005
.)
3
ר' למשל ע"א3912/90
Eximin SA
נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי(, פ"ד מז4
,)
64
(
22.8.1993
), אשר בו קבע
בית המשפט העליון שאף לא אחד מהצדדים נהג בתום לב בביצוע החוזה. פסק הדין זכה בעניין זה למספר רב של אזכורים
.חיוביים בפסיקה מאוחרת יותר
4 Section 242: Performance in good faith
An obligor has a duty to perform according to the requirements of good faith, taking customary
practice into consideration.
5 Münchener Kommentar/Schubert, 9th ed. (Beck 2022), § 242, marginal numbers 5ff., 42.
5
.משפט אחרים6
למרות זאת, בשל הסיווג לקבוצות מקרים שבהן ניתן להסתמך על עיקרון זה, אין
כמעט הפתעות באופן שבו העיקרון מוחל על ידי בתי המשפט. לא זו אף זו–
ככל שקטגוריה של מקרים
.מתגבשת בבהירות באמצעות הפסיקה, היא מוצאת את דרכה לתוך הקודקס עצמו7
לבסוף, חשוב
לציין שהמשפט הגרמני קובע את עקרון תום הלב תוך התייחסות לדרך המקובלת, הכוללת את מנהג
הסוחרים וכן את אופן ההתנהגות המקובל בחברה .
8
.לעניין זה חשיבות רבה גם כיום
בדיקה מדגמית שערכתי העלתה שאחוז פסקי הדין שבהם בית המשפט הפדרלי העליון בגרמניה
מתייחס בהחלטתו לעקרון תום הלב קטן בהרבה מאחוז פסקי הדין שבהם בית המשפט העליון בישראל
מתייחס בהחלטתו לעקרון תום הלב. יתר על כן, בית המשפט הפדרלי
העליון בגרמניה בו חן רק דבר
אחד: האם ההסתמכות על
זכות פוגעת בעקרון
?תום הלב
לא מצאתי אפילו מקרה אחד שבו בית
,המשפט בחן את תום לבו של התובע של הנתבע
ובוודאי לא של
.שניהם9
ההתייחסות לעקרון תום
,הלב, בכל אחד מהמקרים שבחנתי
הסתכמה במשפט אחד בלבד , המתייחס לשאלה האם עקרון תום
:הלב, בהתחשב בדרך המקובלת, מחייבים תיקון תוצאה שהיתה מתחייבת על פי הדין, כגון מניעת
פינויו של דייר בשל הפרה קלה של החוזה שאמנם על פי החוזה ועל פי דין מזכה את המשכיר בפינוי
;ללא התראה, אך עמידה על זכותו של המשכיר בנסיבות סותרת את עקרון תום הלב שינוי נטל הראיה
;על פי דין, בשל פערי מידע בין הצדדים שלילת תוקף מהוראה בחוזה אחיד הקובעת פיצוי בסכום שאין
אפשרות להעריכו בשל אי בהירותו, וכיו"ב .
סעיף157
–
הוראה זאת משלימה את ההוראה בדבר פרשנות הצהרת כוונות . חופש החוזים לא נועד לאפשר חירות
לכל צד בפני עצמו לקבוע בא.ופן עצמאי את תוכן החוזה
סעיף157
הוא הבסיס לפרשנות משלימה
תוך התייחסות לסטנדרטים אובייקטיביים של "תום לב" ו-
.""דרך מקובלת סעיף133
מברר את הכוונה
של המ צהיר. סעיף157
מתייחס גם לעמדת מקבל ההצהרה. את שניהם יש לבחון מנקודת הראו ת של
"תום לב" ו -
"דרך מקובלת", כאשר ברור מנוסח הסעיף כי ל"תום לב" ניתנה עדיפות. ואולם, על אף
שהמונח "תו ם לב" מופיע גם בסעיף242
(ש סעיף39
)בחוק החוזים (חלק כללי
נ
שאב ממנו
), קרי
–
"ביצוע חוזה ייעשה בתום לב
, תוך הבאה בחשבון של ה דרך
ה
מקובלת "
, הרי שבשל האופי השונה של
הנושא בו דן סעיף157
יש לתת לביטויים אלה פירוש שונה בכל
אחת מההוראות. ב
פרשנות חוזה
מדובר ביחס בין צדדים ל,חוזה
לא .ביחסי אמון בין הצדדים
חוזה יש לפרש
באופן שימנע סתירות בין
ה הוראות ה.שונות בחוזה
אמנם ב עת שמפרשים את
ה
צהר ת הכוונות של
צד יש להביא בחשבון את האופן אשר בו התקבל
ה
אצל הצד השני לחו
זה ולתת פ ירוש העולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב, אך עם זאת סעיף157
נו סח ברוח עקרון
האוטונומיה של הצדדים
, המכבד
את התוצאה אליה הגיעו
הצדדים במשא ומתן. א ין
להשתמש בסעיף157
כדי להגיע
לתוצאה פרשנית שתיטיב עם צד אחד מפני שתוצאה זאת נ ראית
.הולמת יותר את האינטרס הציבורי
רק א ם נותרה אי בהירות לגבי ניסוח החוזה, לאחר שנעשה שימוש
6 Münchener Kommentar/Schubert, ibid., § 242, marginal numbers 2, 45.
7
דוגמה: סעיף313
לספר החוקים האזרחי הגרמני שהוסף בשנת2001
, כדי לכסות את המקרים שבהם שינוי הנסיבות
לאחר כריתת החוזה היה כה גדול שאילו הצדדים היו ערים לנסיבות החדשות החוזה לא היה נכרת כלשונו. קודם
לרפורמה של שנת2001
, טופלו מקרים אלה באמצעות סעיף242
(Treu und Glauben)
'. ר
Münchener Kommentar/Schubert, 9th ed. (Beck 2022), § 242, marginal number 42.
8 Münchener Kommentar/Schubert, 9th ed. (Beck 2022), § 242, marginal number 12f.
9 אינני מתייחסת לשאלת תום הלב של קונה בתמורה ובתום לב, שלגביה משתמש המשפט הגרמני במונח שונה
–
guter Glaube, להבדיל מה-
Treu und Glauben
'של "תום לב ודרך מקובלת". לגבי האבחנה ביתר פירוט, רReinhard
Zimmermann/ Simon Whittaker, Good Faith in European Contract Law (Cambridge University Press 2000), pp.
30f.
6
באמצעי פרשנות אחרים, ניתן ל
העדיף פרשנות ה :הולמת יותר את האינטרס הציבורי. דוגמה כאשר
יש עמימות בחוזה
העסקה, ניתן להעדיף פרשנות
ההולמת יותר מתן יחס שווה לנשים ו
ל.גברים
"באשר ל"דרך מקובלת
–
ל
א מדובר במשפט מנהגי, אלא ב
נוהג מסחרי . יש לו משמעות רק אם הוא
ידוע לצדדים לחוזה ומוסכם עליהם .ניתן להסתמך על יו אם קבוצת סוחרים נוהגת על פיו לאורך זמן
והוא מוכר לצ דדים לחוזה. לחלופין, הצדדים להסכם יכולים לאורך זמן
לפתח נוהג ביניהם .ה זמן
הרלוונטי לקיומו של ה נוהג
הוא מועד כריתת החוזה , לא המועד בו החוזה מתפ רש. ההחלטה בדבר
קיומו ותוקפו של נוהג מסחרי היא עניין עובדתי, לגביו מחליט בית המשפט בערכאה ראשונה, והוא
.אינו נתון לערעור דבר נוסף–
כאשר צד אחד ניסח את תנאי החוזה
הרי במקרה ש יש ספק לגבי
הפרשנות של מונח
מסחרי בחוזה ,
הכלל הוא שמפרשים את
המונח
נגד
הצד
שהשתמש במונח
המסחרי הזה
. הוראה פרשנית כזאת מצו
יה במפורש ב פסקה השנייה של סעיף305c
ל-
BGB
, הקובע
:בנוסח האנגלי הרשמיAny doubts in the interpretation of standard business terms are
resolved to the detriment of the user”
.
פרשנות משלימה–
.שאלת פרשנות חוזה מתעוררת כאשר יש פער בהוראת חוזה שאותו יש להשלים
,ואולם אם הפער נובע מכך
שבחוזה לא נכללו הוראות עבור סיטואצ יות מסוימות שהתעוררו מאוחר
יותר (בין
שאי ההתייחסות נעש
ת ה במכוון
או שהצד
דים לא צפו את המצב שהתעורר לאחר מכן).
יוער
כי, ככל שמדובר בחוזים אחידים,
ההוראה
הרלוונטית ב-
BGB
היא סעיף306, שעניינה השלמת חוזים
מסוג זה .
לא כל
חוזה לא שלם ניתן להשלמה בידי בית המשפט
מכוחו של סעיף157
.
במיוחד כשהדברים
אמורים בהינתן הוראות דין
דיספוזיטיבי
ות . הכלל הוא שאם צדדים לא הסדירו נושא מסוים אשר לגביו
קיימות הוראות
דין דיספוזיטיביות, בית המשפט י שלים את ההוראות החסרות בהסתמך על הוראות
.אלה על בית המשפט להיזהר מל בטל את ההוראות הדיספוזיטיביות
על ידי פרשנות
משלימה של
החוזה
שתוביל לתוצאות שונות מאלה שנקבעו בהוראות אלה. אם אין הוראות דיספוזיטיביות , או
שההוראות הקיימות אינן
יכולות לפתו ר
סיטואציה לא טיפוסית, עשוי בית המשפט ל .השלים את החוזה
נקודת המוצא בעניין זה היא ש פרשנות משלימה תיתכן רק לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה
שהחוזה אכן נכרת והוא תקף. אם
בית המשפט אינו מזהה הסכמה משותפת לגבי ק ,יומו של החוזה
.אין מקום לפרשנות משלימה
גם,כאשר יש חוזה תקף
פרשנות משלימה איננה תמיד אפשרית, מכיוון שבמקרים רבים
א ין ביכולתו
של בית המשפט
לנסח כלל ששני הצדדים היו מ
סכימים עליו מלכתחילה .
משום כך, בתי המשפט
נזקקים ל פרשנות משלימה רק
במקרים יוצאי דופן , שכן הם מחויבים להיזהר שלא להמיר את רצון
.הצדדים במושגים שלהם לגבי צדק חוזי אסור לבית
ה
משפט לייצר פיקצ.יה של כוונה משותפת בכ ל
מקרה חייב בית המשפט, קודם שיבצע פרשנות משלי מה, לוודא שהוא לא יסכל את תכלית החוזה על
ידי ההשלמה שהוא עומד לבצע. ככל שצ דדים מוכנים לבצע את ההשלמה של החוזה במשא ומתן, ללא
כפייה של בית המשפט, על בית המשפט
לעודד אותם להגיע לפתרון מוסכם ו להימנע מלהשלים את
.החוזה בעצמו
השלמת חוזה איננה בשום אופןcarte blanche
לבית המשפט לנסח הוראות עבור
הצדדים. על השופט להביא בחשבון את ה אינטרסים
ה סובייקטיביים
של כל אחד מהצדדים ,. בנוסף
עליו להעריך את המשמעות האובייקטיבית של העסקה שהוא עומד להשלים, כלומר את סוג החוזה
ואת תכליתו. על השופט לצאת מתוך הנחה שבעת שהצדדים כרתו את החוזה, הם היטיבו ל דאוג
לאינטרס
ים שלהם כפי שהם ראו אותם באותו מועד. יש להימנע מפרש נות משלימה אם אין זה ברור
ש כל.הצדדים לחוזה היו מסכימים על פרשנות כזאת
ככל שיש נוהג מקובל בין סוחרים או בין הצדדים
לחוזה עצמם בעניין שהחוזה חל עליו
7
כאשר
הדברים אמורים בחוזים שלגביהם קיי
מות דרישות פ ורמליות (לדוגמה, דרישת כתב), עדיין יכול
בית ה משפט להיזקק לראיות חיצוניות לחוזה, אך גם ראיות אלה חייבות לקיים את
ה
דרישות
הפורמליות
ה
נדרשות מהחוזה. במיוחד כשהדברים
אמורים בחוזים הנוגעים לעסקאות במקרקעין או
לזכויות במקרקעין יתעלם ב
ית המשפט בדרך כלל מנסיבות חיצוניות
.לחוזה שנכרת
אם הצדדים קבעו
בחו
זה
שהוא
כולל את כל מה שהוסכם
וכי אין
בו פערים הטעונים השלמה ,
על בית
המשפט לכבד את הסכמתם ו אין לו
.סמכות לבצע פרשנות משלימה
באשר להליך: צד הטוען שיש חסר בחוזה חייב להרים את נטל ההוכחה לכך שקיים פער וגם להוכיח
את הע ,ובדות מהן נובע הפער. כל החלטה של בית המשפט להשלים פערים בחוזה תוכל להיבחן
כשאלה משפטית, בידי ערכאת ערעור כדי
שתישמר האו טונומיה של הצדדים כנגד התערבות לא סבירה
.של בתי משפט בתוכנם של חוזים לא מושלמים
2.2
הדין האנגלי
בדין האנגלי אין חוק חוזים
ודיני החוזים הכללים , כולל
סוגיית
,הפרשנות מוסדר ים ב
פסיקה .
פסק הדין המרכזי בתחום פרשנות חוזים ניתן בידי לורד הופמן ב-
1998
ב ענייןInvestors
ilding Society
West Bromwich Bu
.v
e Ltd.
m
Compensation Sche
.
10
לורד הו פמן סיכם את
כללי
.הפרשנות בחמישה כללים
ה
כלל הראשון
: "פרשנות היא הקביעה של המשמעות ש המסמך יעביר לאדם סביר שיש לו כל
ה
רקע
ש היה זמין באופן סביר
לצדדים במצב שבו הם היו ב
מועד כ ."ריתת החוזה
בענייןThe Starsin
,לורד הופמן דייק את הכלל בעניין שבו דן בפירוש שיש לתת לשטר מטען אשר
לגביו השאלה הרלוונטית נוגעת ליידע שהיה צריך להיות באופן סביר בידי
סוחרים או בנקאים
שעוסקים
בתחום
ההובלה הימית, ועל כן
הוא שינה את
הסיפ א של הכלל " :באופן הבא לאדם סביר שיש לו כל
הרקע ש היה זמין באופן סביר."לאדם או לחוג אנשים אשר להם המסמך היה ממוען
במקום שבו החוזה כולל מונחים המוכרים לאנשי עסקים בתחום, כך יניחו
בתי המשפט שיש
לפרש
אותו, גם אם.בשפת יומיום יש למונחים אלה משמעות אחרת אם ה ,וראה או מונח בחוזה אינם ברורים
.יש לפרש אותם כנגד הצד שניסח את החוזה
ברור מניסוח כלל זה כי מדובר בפרשנות אובייקטיבית. לא מדובר במה שה תכוון צד אחד להגיד או
במה
שהבין הצד השני . הלורד הופמן הדגיש כי מושג האדם הסביר עליו הוא מדבר שונה בתכלית
.מהשגת תוצאה סבירה כלל זה התקבל כאופן פרשנות מקובל. השאלה הנשאלת היא כיצד מבררים
את
ה משמעות .האובייקטיבית
היידע הזמין
באופן סביר
לצדדים בע ת כריתת החוזה נחשב
כ ""רקע , או כ"מטריצת העובדות" או
."ה"הקשר
את כלל הפרשנות
השני ניסח אפוא :הלורד הופמן כך
"בכפוף לדרישה שה
רקע
צריך להיות ,זמין באופן סביר לצדדים ולחריג שיתואר להלן
רק ע זה כולל כל
דבר
שיכול היה להשפיע על האופן אשר בו
אד ם סביר יכול היה להבין את
לשון המסמך ."
החריג על יו דיבר לורד הופמן הוא הכלל השלישי–
א
י הקבילות של משא
ומתן שהתנהל בין הצדדים
ו של
הצהרותיהם הסובייקטיביו.ת
כלל זה נדרש.גם כדי להפחית את ההתדיינות
בענייןBCCI v. Ali
,
11
ציין הלורד הופמן כי המקור הראש
ון במעלה להבנת כוונת הצדדים היא הל
ש
ון בה השתמשו , כאשר
היא מתפרשת לאור הנ
והג המקובל
. ואולם אין מקום לפרש תחילה את הלשון במנותק מהר קע. בית
10
[1998] 1 W.L.R. 896
case,
ICS
11
[2001] UKHL 8
8
המשפט בוחן את שני הדברים ביחד, במה שהוא מכ
נה תרגיל או
ינ טרי(“unitary exercise”)
, כלומר
על בית ה.משפט לבחון את לשון החוזה לאור ההקשר שבו הדברים נאמרו12
ואולם, כאשר מדובר
בחוזה שנועד להשפיע גם על צדדים שלישיים כגון נושים המחזיקים במסמכים שונים שהוצאו בזמנים
,שונים ובנסיבות שונות
ל לשון המסמכים
יש החשיבות הראשונה במעלה .
הכלל הרביעי קובע כי את המובן
ש ל המילים בהן השתמשו בחוזים
יש לקבוע
לא באופן מילולי גרידא
.אלא מתוך הקשרן
בכל מקרה על בית המשפט להתייחס לחוזה כמקשה אחת ויש להתייחס לכל
הו
ראה כחלק מה.מכלול. הפרשנות אינה אמורה להביא לסתירה בין ההוראות השונות בחוזה
משום
כך
ה פירוש הוא
קונטקסטואלי ולא מילולי גרידא. ועם זאת, בפסקי דין מאו חרים יותר, הדגיש בית
המשפט העליון את עליונות לשון החוזה
על פני פירוש המחשיב את ה שכל הישר המסחרי
(commercial common sense)
. על בית המשפט רק להתייחס לחסר בניסוח החוזה אך לא לנסות
לתקן.עסקה גרועה13
,עם זאת, כאשר ברור שכוונת הצדדים המשותפת נוסחה בלשון שגויה יפרש
בית המשפט את החוזה לא באופן
ה
מילולי
.השגוי אלא על פי כוונת הצדדים14
הכלל החמישי
קובע כי אם בי ת המשפט בכל זאת ,מסיק כי הצדדים השתמשו בלשון שגויה הדין אינו
.מחייב את השופטים לייחס לצדדים כוונה שלא הייתה יכולה להיות להם הל ורד הופמן ציין כי אין לקבל
שצדדים עושים בקלות
שגי
אות לשוניות., במיוחד כשהדברים אמורים במסמכים פורמליים כלל
זה
מקים
חזקה נגד
מציאת שגיאות לשוניות בנ וסח החוזה.
הדבר חשוב במיוחד במקרים שבהם החוזים
מגיעים לידי צ.דדים שלישיים הקוראים את החוזים ומסתמכים על מה שכתוב בהם
ה
מסקנות המרכזיות מפסיקת ב
תי המ שפט באנגליה בעניין תיקון חוזים
כפי ש התפתחה בשנים
האחרונות נוסחו כך15
–
,ראשית, מטרת הפרשנות של חוזה היא בהתחשב בחריג חשוב ,אחד זהה למטרה בפרשנות הלשון
בה אנשים משתמשים דרך כלל
, כלומר לוודא מה היתה כוונת הצדדים בנסחם את הדברים שאמרו;
שנית, החריג החשוב הוא שחוזים, וב מיוחד חוזים כתובים, מנוסחים בדרך כלל בידי עורכי דין
ש מצופה
מהם
לבחור פ בק דנות את
הלשון
שתבטא את
כוונת הצדדים .
משום כך
נק
וד ת המוצא של
בתי המשפט
היא "
חזקה
עוצמתית "
(a strong presumption)
שאין בחוזה שגיאות לשוני;ות
שלישית, על ב ית המשפט להשתכנע ש השגיאה הרלוונטית היא שגיאה בלשון או "כשל ב צפיית
"תוצאותיה של השגיאה
(a failure to anticipate its consequences)
, כלומר
שמדובר ב ניסוח גרוע ולא
ב.עסקה גרועה
הרקע הקביל בבית המשפט חייב להוביל למסקנה שהפירוש המילולי אינו רציונלי ולא
רק שהוא איננו ס .ביר
,לסיכום
כיוון הפרשנות
של בתי המשפט בשנים האחרונות
נוטה ל
עליונות ה פרשנות
ה
מילולית.
2.3
הדין ב מדינות
ארצות ה ברית
.בארצות הברית לכל מדינה דין אזרחי שונה וגם כללי ברירת דין שונים
בתי המשפט הפ דרליים שמקום
מושבם בתוך המדינות השונות מ חילים בתיקים אזרחיים (שבהם הם מוסמכים לדון, למשל מפני
שהצדדים
הם אזרחי מדינות שונות בארה"ב
כ או
שצד הוא אזרח זר )
את
ה דין
המהותי
של המדינה
אשר בה .יושב בית המשפט הפדרלי, וגם את כללי ברירת הדין של אותה מדינה עם זאת, עיון בפסיקה
12
[2011] UKSC 50
k
Rainy Sky SA v. Kookmin Ban
13
דוגמה מובהקת היאeuberger
N
[2015] UKSC 36, per Lord
Arnold v. Britton
.
14
(1985) 60 ALJR 1 (PC)
Watson v. Phipps
15
049
-
2020), para. 6
xwell
a
(Sweet & M
ed.
th
, 15
eitel on the Law of Contracts
r
T
Edwin Peel,
.
9
ובספרות האמריקאית הרלוונטית מצביע על כך
ש בעניין פרשנות חוזים בתי המשפט במדינות ארה"ב
:מחילים כללים דומים שאת תוכנם ניתן לסכם כך16
את תנאי החוזה י
ש למצוא בראש ובראשונה בחוזים ש הם כרתו. עם זאת, הם עשויים להימצא גם
.בנסיבות חיצוניות הנוגעות לכריתת החוזה גם כאשר צדדים ערכו חוזה בכתב, ייתכן שהם לא התכוונו
לכך שהחוזה הכ
תוב ממצה את כל מ ה שהוסכם ביניהם, ומשום כך יש לבחון גם את האפשרות שקיים
.בין אותם הצדדים חוזה בכתב המשלים את החוזה הכתוב הכלל האוסר על עדות שמיעה(parol
evidence rule
) לא יחול במקרה זה, כי עדות בעל פה אסורה רק כאשר המסמך בכתב ממצה את
.הסכמות הצדדים
הצדדים יכולים למנוע מהלך פרשני כזה על ידי כך שי נסחו בחוזה החתום סעיף
הקובע שהתנאים האמורים בחוזה ממצים את כלל ההסכמות ביניהם (הוראה כזאת מכונה באנגלית
integration clause, merger clause
.)
בעת שמ
פרשים חוזים מביאים בחשבון נהג
ים עסקי
ים שהתפתחו בין הצדדים לחוזה או שהם נהוגים
בחוזים מסוג זה בין אנשים העו
סקים בתחו.ם הרלוונטי
שאלות פרשנות חוזים נחשבות שאלות משפטיות הצריכות להיות מוכרעות בידי השופטים ולא בידי
חבר המ( ושבעים
ע ל אף
ש שאלות הנוגעות לנסיבות
כריתת החוזה הי ו עשויות להיחשב שאלות
)עובדתיות ועל כן ניתנות לערעור בפני בתי
.משפט לערעורים
ב עת שבית המשפט מפרש חוזה
עליו לברר את כוונתם המשותפת של הצדדים , לא את הכוונה
הסובייקטיבית של אחד הצדדים לחוזה .א,ם הייתה לשני הצדדים כוונה סובייקטיבית משותפת
החוזה
יתפרש
על פיה, גם אם הם ביטאו את הכוונה הסובייקטיבית במונחים שלא היו מ קבלים משמעות כזאת
אצל צד שלישי אובייקטיבי. אב
ל, כאשר הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים איננה משותפת, בת י
המשפט פונים לפרשנות אובייקטיבית של הוראות החוזה, כשהאמצעי הראשון במעלה הוא המ שמעות
של לשון החוזה. כך, לדוגמה, אם מונח משמש בדרך כלל את הסוחרים בענף, יבחר בית המשפט
בפירוש זה למונח
שנעשה בו שימוש
,בחוזה גם אם משמעות זאת של
המונח לא הי
ת
ה נהיר
ה
לאחד
.הצדדים בחוזה
,בהיעדר כוונה משותפת
יש ב
תי משפט
שפונים למשמעות האובייקטיבית של לשון החוזהplain)
meaning
.)
גישה זאת חוסכת ב זמן השיפוטי וגם מאפשרת רמת ודאות לגבי האופן בו חוזה יפורש על
.ידי בית משפט
בתי משפט אחרים בחרו ב
פרשנות קונטקסטוא לית, המפרשת את הוראות החוזה
לאור הנסיבות
שבהן
החוזה נעשה. לצורך זה הם עשויים להסתייע בהסטוריה של המשא ומתן בין הצדדים. בין בתי המשפט
האלה יש כאלה הדורשים
, קודם לעריכת תרגיל פרשנות כזה, הוכחה ש לשון החוזה (מה שמכונה
)"ארבע הפינות" של החוזה איננה בהירה
ועל כן יש צורך ב.פרשנות קונטקסטואלית
בתי משפט אחרים
מאפשרים כבר בשלב הראשון ,
אשר בו הם מבררים תחילה,האם יש אי בהירות
התייחסות לנסיבות
חיצוניות כמו המ.שא ומתן על כריתת החוזה
בתי משפט מסתייעים גם בעקרונות פרשנות, דוגמת הכלל המפרש הוראה בחוזה באופן התואם את
הא ;)מור בהוראות אחרות של החוזה (הצורך בפירוש קונסיסטנטי
פירוש נגד המנסח כ אשר יש אי
;בהירות כאשר בחוזה
יש רשימת
פריטים מסוימים
שאיננה כוללת פריטים
אחרים, בית המשפט יפרש
את הפריטים המנויים ברש
ימה כרשימה סגורה המחריגה את הפר
י
טים שלא נזכרו בה ; כאשר הצדדים
ה שתמשו ב
שורת ד וגמאות
למעשים של צד לחוזה שעלולים לגרום
נזק או מוות והוסיפו“or other
16
הסיכום מסתמך בעיקר עלand
Interpretation
–
, Chapter 6
2013)
. (LexisNexis
ed
nd
, 2
Contracts
Jeff Ferriell,
Construction of contracts
ועל שפע פסקי הדין
מכלל מדינות ארצות הברית, הן מבתי המשפט הפ דרליים והן מבתי
,המשפט המדינתיים
המובאים בו .
10
breach of the law on the part of [A]”
, בתי המשפט פירשו את התוספת כחלה על דוגמאות נוספות
שהן
מאותו סוג
–
כ לומר
רק מעשים שאינם חוקיים
שעלולים להזיק. מעשים חוקיים שיש בהם סיכון
ועלולים לגרום נזק, אך הם חוקיים, אינם נכללים אפוא בגדר הוראת החוזה ; הוראות ספציפיות גוברות
על הוראות כלליות
; הוראות בחוזה ש לגביהן נוהל משא ומתן פרטני גוברות על הוראות שהיו בטופס
הס( טנדרטי ששימש בסיס לניסוח החוזהboilerplate terms
)
,; לבסוף
כאשר יש
חוסר בהירות על בית
המשפט לבחור
את ה
פרשנות
העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי וחובת תום הלב שחלה על
צדדים לחוזה
. בדומה בית המשפט יעדיף, כאשר יש אי בהירות, פירוש ה
נותן תוקף לחוזה על
פני
פירוש שלפיו אין לו תוקף, זאת .מכוח ההנחה שצדדים אינם מתכוונים לכרות חוזה מחוסר תוקף
נוהג
ש התפתח
בין צדדים
לעסקה(
course of dealing
) וכן נוהג שהתפתח בין אנשים מאותו תחום
(
usage of trade
) ישמשו את בית המשפט בעת שהוא מפרש הוראות בחוזה. בית המשפט עשוי גם
להביא בחשבון נוהג שהתפתח בין הצדדים לאחר כריתת החוזה לגבי האופן אשר בו הם מבצעים את
החוזה, גם אם הוא עומד ב סתירה להוראה שהצדדים קבעו בחוזה(
course of performance
,). ואולם
ניתן לקבוע את קיומו של נוהג כזה רק אם בחוזה נקבעו הזדמנויות חוזרות לביצוע התחייבות על פי
.החוזה
ה-
parol evidence rule
נועד לשמר את שלמות החוזה הכתוב. ככל שהצדדים התכוונו שהחוזה ביניהם
,ישקף את מלוא מה שעליו הסכימו ראיות הנוגעות למשא ומתן שהתקיים קודם לכן בין הצדדים או
ראיות לגבי נסיבות חיצוניות להסכם
, כגון הסכמים בעל פה שנ
טען כי נ עשו לצ
ד ההסכם,
שמטרת ן
,לסתור את התנאים שנקבעו בחוזה אינן קבילות. בנידון זה יש חשיבות לכוונת הצדדים , שההסכם
בכתב שעשו אכן משקף את מלוא ההסכמות ביניהם. הצדדים יכולים להשיג את המטרה על ידי הוספת
integrating clause
אוmerger clause
.
כדי לקבוע האם החוזה אכן משקף את מלוא :ההסכמה בין הצדדים בתי משפט נוקטים שיטות שונות
הם בוחנים את "ארבע
( "פינות החוזהfour corners of the contract). אם הבחי נה של החוזה בכללותו
מצביעה על כך שהוא מכסה את כל ל הנושאים שהצדדים ביקשו להסכים עליהם, החוזה ייחשב כמשקף
את מלוא ההסכמות ביניהם. אם בחוזה עצמו כתוב שהוא משקף את מלוא ההסכמות, הדבר יסייע
לבית המשפט ב
עת שהוא עורך את ה-
four corner test
; ראיות חיצוניות–
יש בתי משפט המוכנים
לקבל גם ראיות חיצוניות שיצביעו על שלמות החוזה. ראיות כאלה אינן כוללות ראיות בעל פה, שאינן
קבילות על פי ה-
parol evidence rule
. הן כוללות את הנסיבות החיצוניות
שבהן החוזה נכרת ו טיוטות
שהצדדים הכינו קודם שחתמו על הנוסח הסופי ;
יש בתי משפט המוכנים לקבל אפילו ראיות בעל פה
המצביעות על כך שהחוזה אינו מכסה את כלל הנושאים , למשל אם צד מצליח להראות בראיות כאלה
.שהיתה כוונה לכלות הוראה מסויימת שבסופו של דבר נשמטה
בדרך זו גם ניתן להוכיח שהיו הסכמות
בנושאים קשורים נוספ ים שלא הוכנסו לנוסח הסופי. ככל שהצדדים הסכימו על מתן תמורה כנגד
.ההתחייבות הנוספת יש בכך ראיה חזקה שהחוזה אינו מכסה את כלל מה שהוסכם
כאשר הצדדים ניסחוmerger clause
מפורט האמור לסגור את האפשרות שבית משפט יזדקק לראיות
נוספות כשהוא בא לפרש את החוזה, על בית המשפט להתייחס ברצינות להוראה כזאת שהצדדים
.טרחו לנסח בתוך החוזה התערבות שכזאת מצד בית המשפט מפ חיתה מהיעילות של עריכת חוזה
.ממצה
2.4
הדין בצרפת
11
ספר החוקים האז רחי הצרפתי ,(הקוד סיבילCode civil
)עבר רפורמה ב-
2016
. בין היתר שונו בו אז
הכללים החלים על פרשנות חוז .ים17
בעבר קבע הקוד סיביל כי בית המשפט המפרש הוראה שאינה
חד-
משמעית חייב לקבוע בפועל את הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים ולא להסתפק בפירוש לשון
.החוזה באופן אובייקטיבי הסעי
ף הרלוונטי החדש ה וא סעיף1188
, הקובע
כי כאשר אין דרך לקבוע
את הכוונה המשותפת של הצדדים, יש לפרש את החוזה באופן שבו היה אדם סביר העומד בנעלי
.הצדדים לחוזה מפרש אותו
Art. 1188. A contract is to be interpreted according to the common intention of
the parties rather than stopping at the literal meaning of its terms.
Where this intention cannot be discerned, a contract is to be interpreted in the
sense which a reasonable person placed in the same situation would give to it.
הוראה זאת מ ביאה את הדין הצרפתי למצב
זהה לזה של הדין הגרמני ול כלל
הפרשנו ת הראשון של
הלורד הופמן בדין האנגלי .
סעיף1189
קובע כי את החוזה יש לפרש לאור מכלול תנאיו כדי לשמר את הקונסיסטניות של החוזה
בכללותו. כאשר, על פי הכוונה המשותפת של הצדדים, מספר חוזים משלימים האחד את השני ואת
אותה הפעולה, יש לפרש את כולם בהתייחס לפעולה.שאליה כולם מתייחסים
סעיף1190
קובע כי
כאשר יש עמימות יש לפרש את החוזה כנגד הנוש ה ולטובת החייב, וכאשר
הדברים אמורים בחוזה אחיד–
יש לפרשו כנגד
הצד שה
ביא אותו.
סעיף1191
קובע כי אין מקום לפרש מונחים שהם ברורים ואין
בהם כפל משמעות , מאחר שפרשנות
נוספת
ע.לולה לעוות את משמעות המונחים האלה
3
. סיכום ומסקנות
א .כפי שניתן לראות מהסקירה ההשוואתית, א ף לא אחת מהן הלכה לשיטתם של אהרן ברק ודב לוין
בפסק הדין בעניין אפרופים . הדעה שבמקום שבית המשפט אינו יכול לגלות את הכוונה המשותפת של
הצדדים, עליו לפרש את החוזה על פי תכלית אובייקטיבית שבעיני בית המשפט אנשי עסקים סבירים
במקומם של הצדדים היו בוחרים בה
לא התקבלה בשום מקום. בפועל, בית המשפט בעניין אפרופים
תיקן
את החוזה
ע
ל ידי הוספת סנקציה
ש לא היתה כתובה בחוזה. בעשותו כך, שינה בית המשפט את
מאזן הר ווחיות
לרעת הקבל נים שבנו את
בתי המגורים באזורי
.הפיתוח אין לדעת אם הם היו מתקשרים
בחוזה כזה
מלכתחילה אילו היו מודעים ל .קיומה של סנקציה כזאת העובדה שהחוזה נעשה בין המדינה
לבין קבלנים מחמירה את התוצאה אף יותר, מאחר שהמדינה היתה מיוצגת
בעת שכרת ה את החוזים
(וכמובן גם הקבלנים). בחוזה כזה, המנוסח ב
כתב לפרטיו
בידי עורכי דין מקצועיים המייצגים את
הצדדים., אין מקום להתערב כלל
.ב ,חמור מכך " אהרן ברק מציין כי לגבי דידו סעיף25
(א) אינו מהווה רשימה סגורה של כללים לפרשנות
חוזה. רוב כלל
י הפרשנות הם הלכתיים ומצויים מחוץ ל מסגרתו של סעיף25(א) לחוק ". משמעות
הדבר
היא שבעיניו אין משמעות כלל להוראת החוק
,ובית המשפט מוסמך לפסוק הלכות בניגוד לחוקcontra
legem
.
לאור זאת, חשוב לציין, לכל הפחות בדברי ההסבר לתיקון לחוק החוזים, שמטרת התיקון היא
שבית המשפט יראה בהוראת סעיף25
את ההוראה המחייבת לעניין פרשנות חוזה, אשר אין הוא
.חופשי לסטות ממנה
17
כל ההוראות המובאות להלן מפורשות ו
מבוארות ב קומנטאר היוצא לאור מידי שנה בהוצאתDalloz
.
12
.ג
בשיטות המשפט שבהן חוקקו את ה
כללים הנוגעים לפרשנות חוזים , הכללים מתייחסים לכלל
.החוזים אין
הוראות מיו
חדות לגבי פרשנות
חוזים עסקיים בערך גבוה במיוחד שנעשו בידי גופים
עסקיים גדולים
.שהיו מיוצגים בידי עורכי דין חשיבות הוודאות העסקית רלוונטית לצדדים בכל
חוזה
שהוא, בין אם מדובר באנשי עסקים ובין אם מדובר באדם פרטי. אדרבה. בעוד שגופים עסקיים גדולים
מסוגלים לשאת בהוצאות הכבדות של התדיינות ממ ושכת (אף כי
אי הוודאות עלול ה להרחיק אותם
מלנהל עסקים בישראל ובוודאי מלנהל דיון משפטי בישראל), האדם הפרטי או החברה הקטנה
,והבינונית נמצאים חסרי אונים מול פרשנות יצירתית שכזאת המייחסת ערך נמוך כל כך למילה
הכתובה ובמקום זאת מעדיפה תח ושות של שופטים
המפרשים על פי מה שנראה להם כ תכלית
האובייקטיבית של החוזים שנעש
ו . שופטים אינם אנשי עסקים סבירים הרגילים לשבת בחדרי המשא
.ומתן על כריתת חוזים, ואין זה סביר לתת בידיהם חרות פרשנית מעין זאת
.ד מומלץ כי הדין הישראלי יאמץ הוראות
דומות ל
הו
ראות ה
נמצאו ת בספר החוקים האזרחי הצרפתי
לאחר הרפורמה משנת2016. הוראות אלה דומות למה שהתקבל בפסיקה
גם.בשאר שיטות המשפט