חומר רקע
Page
1
אל: ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת
מאת: ברכיהו ליפשיץ
סמכותם של בתיה"ד הרבניים בדיני ממונות
/ ברכיהו ליפשיץ
רצופה
בזאת עמדת
י הבאה בתמיכה ב ,)הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות
התשפ"ג–
0202
, שתכליתה לקבוע בחוק את סמכותם של בתיה"ד הרבניים הרשמיים
במדינת ישראל לדון כבוררים על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-
1691
.
1. אין לחלוק על כך שסמכויותיו של בית הדין הרבני צומצמו מאוד מאז ש אלה
ינ תנו לו בעת הקמתו במדינת ישראל, ובוודאי שכך הוא בהשוואה לסמכויותיו
של פני קום המדינה. הדבר נעשה בפסיקה שיטתית של בית המשפט העליון שנתן
"פרשנות" מצמצמת לחוק שיפוט בתי דין רבניים, ואף מ כוח סברתו בלבד בדבר
""הדין הראוי". כך "נשרו
)(בלשון נקייה
"מ"ענייני נישואין וגירושין
שהיו
בסמכותו של ביה"ד
כמה וכמה עניינים והועברו לשיפוטם של בתיהמ"ש
האזרחיים, וכך הוטלו גם הגבלות על השיפוט לפי ההלכה היהודית
כש תחת זאת
.נדרשו בתיה"ד לפסוק לפי החוק האזרחי1
0.
מסקנת בג"ץ1921/22
סימה אמיר 'נ 'ביה"ד הרבני הגדול ואח היא חלק מן הקו
.הנזכר, והיא ממשיכה אותו בעקביות בכול הקשור לענייננו נפסק שם , כי
בתיה"ד אינם מוסמכים עוד לדון כבוררים בעניין הנתון לבוררות לפי החוק, דבר
שנהגו בו לפי החוק שחל לפני קום המדינה ולפי הנוהג שהמשיכו לנהוג בו עד
למתן פסה"ד בעניין אמיר , ואושר מכללא בבתי המשפט, דבר שהפך אותו לחלק
.מן המשפט המנהגי של מדינת ישראל ומן המשפט המקובל שלה
2. יי אמר מיד, כי בעקבות קביעתו של ביהמ"ש בעניין אמיר, כי ההסכם שבין בני
הזוג
אי ל היה בגדר שטר בוררין מעיקרו , הרי שהקביעה העקרונית של פסה"ד
היא בגדר אמרת אגב בלבד –
במובנה הדווקני- ואין לתת לה משקל ב
ה יותה
1
ראו הסקירה של ."י' קרטמן וי' יקיר, "הצמצום בסמכויותיהם ובכוחם של בתי הדין הרבניים
.יכין, המרכז למחקרים אסטרטגיים לאומיים, ירושלים תשפ"ג
Page
0
בלתי נחוצה עוד
.להכרעה בעניין שבנדון2
אכן, שלט כדעתו של ביהמ"ש, לא
.""הגיעה עת ההכרעה
4.
מתן סמכות משמעותו, שהחלטה הניתנת בידי הערכאה בעלת הסמכות מחייבת
את הצדדים ואת רשויות המדינה לפעול לפיה ולגרום למימושה. היא משמיעה
גם חובה להידרש לעניין שבסמכותה, ואין היא רשאית להיפטר ממנו. החלטה
שהיא מחוץ ל
גדר הסמ
ות כ -
.הרי היא בטלה ואין לה כל משמעות בעולם המשפט
אכן, מצאנו לכך חריגים", כגון "לא יעבירנו עוד3
וכן בסעיף11(ד)(
4
)
לחוק
.יסוד השפיטה4
במקרים אלה נקנית לערכאה שאיננה בעלת סמכות לדון בעניין
מסוים "מעין סמכות" המעניקה תוקף להחלטתה. ובכן, הסמכות איננה ק דושה
כל כך עד שאין לחרוג ממנה כלל ועיקר. יש שיקולים נוספים שהיעדר הסמכות
.נסוג מפניהם5
.נשוב לשיקולים אלה להלן
1.
יש להסכים עקרונית עם העמדה המובעת בעניין אמיר, שלפיה מוגבלת הערכאה
רק לעניינים שהוענקו לה בחוק המסמיך. אכן, אין זה מצב מוחלט, ומכל מקום
אין להקיש מן הקביעה הזאת שאין.לכך חריגים
2
ראו
3
סעיף96
,]לחוק בתי המשפט [נוסח משולב
תשמ"ד-
1614
.
4
"לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בענין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף
ולדון בענין פלוני שלא לפי סמכותם; ובלבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו
אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו; ואם לא היתה לו
הזדמנות ס בירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה על ידי בית הדין הדתי, רשאי
."בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכות
(זאת בהבדל מחריגה מסכות של הערכאות האחרות, וכדבריו של הש
ו ןפט חשין בפרשת
:סימה לוי"מכאן, אף הלכה שטענת חוסר סמכות
עניינית זועקת כמו מעצמה, ובית משפט
יידרש לה בכל שלב של התדיינות, ולו במקום שבעל דין מעלה אותה לראשונה בערכאה
."של ערעור
ביהמ"ש דחה את ההסתמכות על סעיף11
()(ד4
) הנ"ל מנימוקים כלליים
גרידא: "[היא] חורגת באופן חזיתי מעקרון החוקיות, עליו מושתתת תפיסת השלטון
ה דמוקרטי. היא אינה מתיישבת עם מערך הסמכויות הענייניות המוקנה על פי החוק לזרועות
."השלטון, ומערכת השיפוט בכללן
לביקורת על פסק הדין ולהוכחות נוספות לכוחו של
,ביה"ד לקבל סמכויות נוספות ראו אליאב שוחטמן
סדר הדין
בבית הדין הרבני, ירושלים
'תשע"א, ח"ג, עמ1449
ואי
לך
5
" ,ראו ע' בקנשטיין ונ' ברוורמן
ה,"?לא יעבירנו עוד
'עלי משפט ה (תשס"ו), עמ9.
Page
2
9. בדעת המיעוט בעניין אמיר הובעה הדעה,
שבתיה"ד הרבניים הם בעלי סמכות
מ כוח החוק בעניינים שבהם ניתנה לו הסמכות, אך הם בעלי סמכות עצמאית
כרבנים, שמתפקידם היה בכל הדורות לשפוט את מי שבא אליהם"
לדרוש
אלוקים".
איננו סבורים שיש לדבוק בעמדה זו בדווקנות, ונראה לנו שהסמכות
להיות כבורר נתונה לבורר,, כל בורר מכוח רצונם והסכמתם של הצדדים ,
שהחוק מכיר בה ובחשיבותה ומעניק לה מסגרת
וסיוע.
9.
סעיף16
לחוק
הפרשנות, תשמ"א-
1611
:קובע כך.
"
מתן סמכות או הטלת חובה לפי חיקוק אחד, אין בהם כשהם לעצמם כדי לגרוע מסמכות
שניתנה או חובה שהוטלה לפי חיקוק אחר."
נראה שיש מקום לטענה, שהסכמת הצדדים להתדיין בפני בורר, שניתן לה תוקף
מכוח חוק הבוררות, היא בגדר "סמכות שניתנה... לפי חיקוק אחר" שבסעיף16
.הנ"ל6
אין להלום את המצב שבו כל בית דין רבני בישראל רשאי לדון כבורר בדיני ממונות
ודווקא ביה"ד הרבני הרשמי לא יהיה רשאי לעשות זאת. בכך מתערער מעמדו של
"ביה"ד הרשמי ובתי.ד אחרים מתנשאים עליו לאמור: אנו עדיפים
1.
כל אותם חששות וספקות שמעלה ביהמ"ש בפרשת אמיר בדבר הבלבול שיכול
להיגרם בין סוגי ההחלטות, ועוד ועוד,
נסתרים מן האפשרות הניתנת לביהמ"ש
לתביעות קטנות לדון–
בהסכמת הצדדים–
כבורר (סעיף96
לחוק בתי המשפט
הנ"ל). זאת ועוד: ביהמ"ש מוסמך לדון על פי פשרה, גם בלי לשמוע ראי ות
(סעיף96
ב, שם). זהו עירוב פרשיות בלתי נסבל מבחינת עניינה הכולל של
מערכת המשפט הפועלת לפי הדין, שרק לו יש מרות–
וחובה–
על השופט. מכל
שכן שיפה הדבר באשר לדיון לפי בוררות,
שגדריו
הם על פי חוק.
6. א,כן לכל האמור לעיל בדבר הפגמים שיש בפסה"ד שבפרשת אמיר יש מ שום
,תמיכה בהצה"ח שלפנינו וכי אין להצטער על ביטולו כלל וכלל.
אך הואיל והדיון
כעת הוא בקביעה במ פורש בחוק של סמכותם של בתיה"ד הרבניים לדון
כבוררים -
אפשר לצמצם את הדיון לעצמה של ההצעה. כאמור, כך נהגו בתיה"ד
6
ראו
בג "צ2222222
גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י נד(5
)
104
, שבו הובעה העמדה כי
בית הדין
הרבני משולל סמכות מכ
ו ,ח הדין ליתן פסק פשרה כפוי, בלא הסכמת הצדדים
שמשמעותו כפיית פסק על בעלי הדין בלא קביעת עובדות על פי ראיות, בהעדר יכולת להכריע
.על פי הדין
להבחנה המקורית בין בוררות לבין "פשרה", שלא כמקובל בלשוננו כיום, ראו ברכיהו
ליפשיץ, המאבק על דין 'תורה, ירושלים תשפ"ד, עמ73
.ואילך
Page
4
מאז שהוסמכו לכך בימי המנדט וכך המשיכו לנהוג עד לפסה"ד בעניין אמיר. עד
אז לא ראתה רשות שלטונית כלשהי בעיות מיוחדות במצב זה מאותן בחינות
שפסה"ד מעל ה. אם נפסק אחרת–
יש מקום להרהר אחרי הפסיקה, המודה
.בעצמה שאם היה החוק מתיר לבתיה"ד לשמש כבוררים היה הדבר פשוט מאוד
.כך מתבקש אפוא לעשות
.אם אין חוק, יהי נא חוק
12
.
מדינת ישראל היא גם מדינה יהודית, והמשפט העברי הוא חלק ממשפטה
הלאומי ומתרבותה. מתבקש אפוא שפיתוח ו של משפט זה ייעשה בעיקר (בהיעדר
סמכות מחוקקת רב
נ)ית
בידי בתיה"ד– ואלה הממלכתיים דווקא, ולא בתי"ד
של
בוררות, כן ירבו. ההלכה מתבררת מעניין לעניין ועל פי הנסיבות–
הכלכליות
והחוקיות הסובבות אותה. לפסקי הדין בענייני ממונות שניתנו בידי בתיה"ד
ואשר פורסמו בקבצים מיוחדים יש חשיבות רבה, ואסור היה לגדוע פעולה
.חשובה זו למטרה זו אין די בפסיקה של בבתיה"ד הפרטי ים, ממש כשם שאין
.פסקי הדין של בוררין כללים אינם עושים זאת7
11
.
אכן, מתעורר החשש בדבר הפגיעה האפשרית בפעילות השגרתית של
בתיה"ד בעניינים המסורים לסמכותם לפי החוק. אי אפשר לדחות חשש זה
כלאחר יד, ואת זאת יש לתקן ולא לבטל את הצורך האחר שנידון לעיל רק
מטעמים (כבוש ים?) של הרצון הכללי שלא להוסיף על סמכותם של בתיה"ד
דבר , שכאמור–
.זו דרכו של ביהמ"ש
החשש מפני פגיעה בנשים בשל הסמכות
החדשה נמנע בנוסח ההצעה , ומי שחוששים מן הפגיעה בדמוקרטיה, בשלטון
החוק ובעקרון אחדות מערכת המשפט-
אל יזדקקו לסמכות זו, כמו גם לבוררות
בדרך כ.לל
10
.
יו דגש, שגם תוספת תקציבית, אם היא נדרשת, הרי היא בגדר הוספה
ה.ראויה להינתן לכבודה של ההלכה
12
.
בין כך ובין כך, יש צורך דחוף להחיש את הדיונים בבתיה"ד,
ובמיוחד
במניעת עיגון של נשים וגברים על ידי הפעלת אמצעים הלכתיים שונים
ומחודשים. יש להשוות בדיני הממונות את ,מעמדו של הגבר לזה של האישה
שחובותיה שכנגד זכויותיה בוטלו לפי החוק והפסיקה. אין להתיר היעדר שוויון
.כזה
14
.
יצויין בהערכה, שבתיה"ד מפנימים כל זאת, ומחקרים חדשים שנערכו
לאחרונה מלמדים על מתן תוקף לעילת הגירו
ן שי
"מאיס עליי", שוויון בגובה
המזונות ובחלוקתם ועוד וע.וד. מגמה זו יש לעודד
7
" ,על חשיבותו של המשפט העברי חומר להשוואה ועוד ראו אריה אדרעי מדוע לנו משפט עברי?", מחקרי משפט01
(
0221
'), עמ
499
.
.ואין כאן המקום להאריך בכך