קטע מדברי הכנסת

<< הצח >> הצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 << הצח >> [הצעת חוק פ/1416/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברות הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין ותמר זנדברג. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, עד עשר דקות, לנמק. אתם רואים שיש הצעה שהוצמדה, של חברת הכנסת מיכל רוזין, שתנמק אחרי מרב מיכאלי. עד עשר דקות לרשותך, גברתי. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> תעשי שקט. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, יש לכם זמן לדבר, אני מבינה, אבל עדיף שתעשו את זה בחוץ. אני מבקשת להירגע. אנחנו צריכים שקט באולם. כן, גברתי. אני מאפסת את השעון. עשר דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. חברות וחברים, אני כאן כדי להציע לכם להעביר חוק לחייב את אזרחיות ואזרחי ישראל ללכת ביום שישי בערב לבית הכנסת. מה דעתכם? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למסגד. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא. את יודעת מה, עאידה? את צודקת – לבית כנסת ולמסגד. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל ביום שישי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל ביום שישי. יוםש שישי – למסגד, שבת – לבית הכנסת. מה דעתכם? אז יש לי חדשות בשבילכם. באותה מידה שאי-אפשר להעביר חוק לחייב את אזרחיות ואזרחי ישראל ללכת להתפלל בבית התפילה של הדת שלהם, אי-אפשר לחייב אותם ללכת להתחתן או להתגרש בבית הדין של הדת שלהם. פשוט אי-אפשר. במדינה דמוקרטית אי-אפשר. ובכל זאת מדינת ישראל עושה את זה. במדינת ישראל מי שרוצה להתחתן יכולה או יכול לעשות את זה רק בבית הדין הדתי של המדינה שלהם. עכשיו מה? בית הדין הזה, בשני המקרים – המוסלמי והיהודי, היהודי והמוסלמי – לא מכיר בשוויון בין גברים לנשים. מבחינתם הנישואים זה חוזה בעלות. הבעל – לא סתם קוראים לו בעל; הוא הבעלים של האישה; יש לו זכויות שלה אין. אצל היהודיות והיהודים הוא יכול אחר כך לסרב לתת לה גט, והדיינים הם רק גברים, והם יכולים לאפשר לו לסרב לתת לה גט. עכשיו מה? משום שבמדינה דמוקרטית לא יכול להיות מצב שאין חופש דת, מה שעושות ועושים אלה שלא רוצות ולא רוצים להתחתן בנישואים דתיים – מרחיקים למחוזות מחוץ למדינת ישראל ומתחתנים בנישואים אזרחיים; נרשמות ונרשמים בנישואים אזרחיים בקפריסין, באמסטרדם, בניו יורק. ציבור שמצביעה ברגליים, בידיים ובמיטב כספם נוסעות ונוסעים רחוק, לוקחות את כל המשפחה, מזמינות ומזמינים מלון, ומתחתנות ומתחתנים בנישואים אזרחיים. חוזרות וחוזרים לישראל, גברתי היושבת-ראש, נרשמים בישראל, ואז, שערו בנפשכם, חברות וחברים: גם התחתנתם בנישואים אזרחיים בחו"ל, להתגרש אתן יכולות בישראל רק דרך בית הדין הרבני או בית הדין השרעי. רק דרך בית הדין הדתי. אין לכם שום אפשרות לעשות גירושים אזרחיים. עשיתם את כל המאמץ, הלכתם והתחתנתם בנישואים אזרחיים בחו"ל, והחוק הישראלי כופה עליכם ומכריח אתכם ללכת ולהתגרש בבית הדין הדתי. את המצב האבסורדי והמעוות הזה באה הצעת החוק שלי לתקן – המצב האבסורדי שבו מדינת ישראל מחויבת באמנות, ולכן מכירה בנישואים אזרחיים במקומות אחרים ורושמת אותם, אבל לא נותנת למי שהתחתנו בנישואים אזרחיים את השירות הבסיסי של גירושים אזרחיים ולא דתיים. עכשיו, גברתי, תני לי לספר לך כמה עוד יותר גדול האבסורד. אישה שהתחתנה בנישואים אזרחיים לא מקבלת זכויות בבית הדין הרבני. את יודעת למה? כי אין לה כתובה, אז היא לא תקבל מזונות, למשל. אין לה בבית הדין הרבני זכויות, אבל אם הרבנים יחליטו שיש חשש קידושין, הם יכולים לאפשר לגבר לסרב לתת לה גט, זאת אומרת זכויות אין לה, אבל את העונשים היא תקבל עד הסוף. מה הכי מופרך ודפוק בסיפור הזה? שמבחינה הלכתית נישואים אזרחיים הם בכלל לא נישואים. הם הרי לא נישואים כדת משה וישראל, ולכן הם בכלל לא נישואים. זאת אומרת, מה שאנחנו מדברות ומדברים עליו כאן זה שהכפייה הדתית הזאת נעשית לא מסיבות הלכתיות; היא נעשית מסיבות של כוח פוליטי נטו. זה מסיבות של להחזיק בבית הדין הרבני את כל אזרחיות ואזרחי ישראל שבויות ושבויים – זה נכון ליהודיות וליהודים, כמובן; בבית הדין השרעי זה נכון למוסלמיות ולמוסלמים. אותו משחק פוליטי כוחני של תקציבים, של כוח פוליטי כאן בכנסת. אפס קשר לדת, להלכה, לאמונה. אפס. רק ציניות פוליטית וכוחנית. מה שהצעת החוק שלי מבקשת, גברתי היושבת-ראש, זה את הדבר הבסיסי: מי שבחרה לא להינשא דרך בית הדין הדתי תוכל גם להתגרש לא דרך בית הדין הדתי. הצעת החוק שלי מבקשת לתת סמכות לבית המשפט לענייני משפחה, שכבר היום דן בכל ההיבטים האזרחיים של הפרידה, לרשום גם את הפרידה כגירושין בספר האוכלוסין של מדינת ישראל. זה לא עולה עוד כסף. לא רק שזה לא מפריע לאף אחד ואף אחת – זה מסייע. זה אפילו יפחית את העול מבתי הדין הרבניים. למעשה, זה גם יפחית את העול – איך להגיד? המקצועי מהדיינים, שבאים אליהם האנשים האלה שנישאו בנישואים אזרחיים, שאין להם תוקף דתי, ועכשיו הם צריכים להחליט מה בכלל לעשות איתם. חברות וחברים, ההצעה הזאת היא פשוטה מאוד: לתת לאזרחיות ואזרחי ישראל שלא רוצים נישואים דתיים את השירות הבסיסי של גירושים אזרחיים. אני רוצה להודות לזהבה גלאון, היוזמת הראשונה של הצעת החוק הזאת – ודאי אתן תגדנה את זה אחריי, אותו דבר – ואני קוראת לכן ולכם לעשות את הדבר הבסיסי וההגיוני הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.