חומר רקע
1
ט' בכסלו
התש
פ"ה
10
בדצמבר2024
לכבוד: ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ג-
2023
/(פ1178/25
)
של
חברי הכנסת גפני, מקלב, אשר ואזולאי;
הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ג-
2023
/(פ1579/25
)
של
חבר הכנסת אייכלר –
מ
סמך הכנה מפורט
ב המשך לרקע לדיון ולהערות הכלליות שהוצגו במסמך נפרד ביחס להצעת החוק, להלן סקירה
.מפורטת והערות נקודתיות ביחס לסעיפי הצעת החוק
סעיף1 – הגדרות
בחוק זה–
""בית דין–
בית דין;רבני, בית דין שרעי ובית דין דתי דרוזי
""חסוי" ו"פסול דין–
כמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–
1962
;
""עניין אזרחי–
:עניין שאינו אחד מאלה
(1)
;עניין פלילי
(2) עניין מינהלי, כהגדרתו בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–
2000
;
(3)
עניין שבסמכות שיפוט של בית דין לפי חוק, לרבות עניין שניתן להסכים לגביו כי יהיה
;בסמכות שיפוטו של בית דין
""שליטה–
כהגדרתה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–
1968
.
מוצע
לקבוע .מספר הגדרות שייעשה בהם שימוש בסעיפי הצעת החוק
"לעניין הגדרת "בית דין–
מוצע בהצעת החוק לקבוע
ש מונח זה
י תייחס הן לבית דין רבני, הן לבית
דין שרעי והן לבית דין דתי דרוזי. בדברי ההסבר נטען, כי אין מניעה להחיל את החוק גם על בתי
הדין של העדות הנוצריות המוכרות בישראל, אך
מכיוון ש אין חוק המסדיר את ייסודם ומינוי
דייניהם, נראה–
כך נטען– כי גם ללא הס.דר מפורש בחוק הם מוסמכים לדון כבוררים
יצוין, כי נציגי בתי הדין הדתיים הדרוזים פנו לכנסת בבקשה
שההסדר המו
עצ לא יחול עליהם.
נקודות לדיון
(1
)
הגדרת סמכויות על דרך השלילה
,הענקת סמכות, ובכלל זה הענקת סמכות סטטוטורית לערכאה שיפוטית לדון כבורר צריכה להיות
ברורה ומדויקת עד כמה שניתן, באופן שימנע
ספקות
.באשר לתחומי הסמכות
הגדרת תוכן ה סמכות
,על דרך השלילה כמוצע בסעיף1
,להצעה עלולה ליצור ספקות באשר לתחומי המשפט שיכולים
להידון בפני בית הדין הרבני כבורר, ובמקביל היא עלולה
, מבלי משים, להפוך תחומי משפט
שונים
שדבר אין להם עם סכסוכים אזרחיים
)(למשל, הדין המשמעתי , ל"עניין אזרחי" שיכול להידון
בבוררות בפני בית הדין הרבני .
כדי ,שגדרי הסמכות יהיו ברורים
אנו
סבורים
כי
הגדרת התחומים שבהם בית הדין הרבני יהיה
,מוסמך לדון כבורר
צריכה להיעשות על
:דרך החיוב ולא על דרך השלילה, קרי
ייכתב בצורה
2
,מפורשת באלו נושאים בית הדין יהיה מוסמך לדון כבורר
במקום הניסוח
השלילי שקובע
באלו
נושאים בית הדין אינו מוסמך לדון כבורר.
,למשל ניתן לכתוב כי "עניין אזרחי", הוא כל אחד
.מאלה: עניין שבא בגדרו של חוק החוזים, חוק השכירות והשאילה, חוק המכר וכן הלאה
(2
)
"עניין
ש
בסמכות שיפוט של בית דין...
"
בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי כדי לגבש הסכמה רחבה ולהימנע ממחלוקת ציבורית באשר
להרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים בענייני
נישואין ו גירושין, מוצע להחריג במפורש מסמכותו של
בית הדין כבורר, עניינים ה
כרוכים בגירושין,
או עניינים
אחר
ים
של מעמד אישי שלבית דין דתי
קי ימת לגביהם
סמכות שיפוט,
.ולו בהסכמה
ואולם ,בעניין זה קיים פער בין דברי ההסבר לנוסח
המוצע .כיצד? מהגדרת המונח "עניין אזרחי" עולה,
כי כל עניין שאינו בסמכות השיפוט של בית
הדין הרבני (ואינו עניין פלילי או מינהלי) הוא "עניין אזרחי" שיכול להידון בבו
ר רות בפני בית הדין
.הרבני
,למעשה בהגדרה רחבה זו כלולים גם כל אותם
עניינים מ
ה תחום הרחב של""דיני המשפחה,
שבמהלך השנים
בג"ץ
קבע לגביהם
כי הם
.אינם בסמכותו של בית הדין הרבני
כך, למשל, בפרשת
סימה אמיר
נקבע, כי תביעה לאכיפה של סעיף שיפוי
ב הסכם גירושין שאושר על ידי בית הדין
,הרבני .אינה מצויה בסמכות השיפוט של בית הדין הרבני והוא אף אינו יכול לדון בה כבורר באופן
,פרדוקסלי דווקא
ה קביעה של
בג"ץ ש תביעה כאמור
אינה
בסמכותו של ,בית הדין הרבני תהפוך
אותה–
לעניין הצעת החוק דנן–
להיות "עניין אזרחי" שיכול להידון
בבוררות בפני בית הדין הרבני.
,במלים אחרות
דווקא באותם עניינים מעוררי מחלוקת בתחום דיני המשפחה, ש
בג"ץ
קבע כי לבית
הדין הרבני
אין סמכות
לדון בהם, יהפכו כעת להיות "עניינים אזרחיים" שבית הדין הרבני יהא
רשאי לדון בהם כבורר.
,כדי להימנע מהבעיה האמורה
ניתן
להציע הבהרה ולפיה "עניין אזרחי" אינו כולל כל עניין שבין
בני זוג נשואים או מי שהיו בני זוג נשואים .יצוין, כי בדיונים שהיו בהצעת החוק הזהה בכנסת ה-
20
הוסכם על הוספת הסייג האמור
.)"("עניין שבין בני זוג נשואים או מי שהיו נשואים
(3
) עניינים נוספים שמוצע לשקול
שלא ייחשבו כ""עניין אזרחי
בדיוני הוועדה בכנסת ה-
20
נדונו הצעות לעניינים נוספים שיוחרגו מהגדרת "עניין אזרחי" שיכול
להידון על פי הסכמת הצדדים בפני בתי הדין הרבניים. כך, למשל, נדונה הסוגיה של
דיני העבודה .
בשל פערי הכוחות ביחסי ע
ובד-
,מעסיק ספק אם ההסכמה של העובד באשר לפורום השיפוטי שבו
יידון הסכסוך בין הצדדים יכולה להיחשב
הסכמה חופשית.
הדברים אמורים ביתר שאת נוכח
ההכרה של המחוקק בייחודו של תחום זה והקמת מערכת משפטית נפרדת שמתמחה בטיפול בו .
,על יסוד טעמים אלה הוסכם בדיוני הכנסת ה-
20
כי בתי הדין הרבניים לא יוכל לדון כבוררים בדיני
עבודה ביחס להסדרים קוגנטיים , ונותרה מחלוקת בשאלה האם יש לאפשר להם לדון כבוררים
בדיני עבודה ביחס ל
הסדרים שאינם קוגנטיים.
תחום נוסף שלגביו הוסכם
ב דיונים
בכנסת ה-
20
כי
ייצא
מהגדרת "עניין א זרחי" הוא התחום של
פיצויים בשל נזקי גוף.
נוכח האמור, מוצע לוועדה לדון באשר ל
היקף ה תחומים שייחשבו כ"עניין אזרחי" לעניין סמכותם
.המוצעת של בתי הדין הרבניים לדון כבוררים
3
(4
)
" החרגת
עניין שבסמכות שיפוט של בית דין לפי חוק"
יש מקום לחדד את הניסוח כך ש יובהר
ש
ההחרגה חל
ה
גם על עניינים שבהם בתי הדין יכולים לרכוש
.סמכות שיפוט מכוח כריכה
סעיף2
להצעת החוק– בוררות בהסכמה
:בית דין רשאי לדון כבורר בעניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם ובלבד שמתקיימים שני אלה
(1)
;כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו בכתב את הסכמתם לכך
(2)
אחד הצדדים הנוגעים בדבר לפחות הוא בן דתו של בית הדין; היה אחד הצדדים תאגיד–
די
.בכך שבעל שליטה בו הוא בן דתו של בית הדין
מוצע לקבוע כי בית דין דתי יהיה רשאי לדון כבורר בעניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם, ובלבד
שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו בכתב את הסכמתם לכך, ושאחד מהצדדים הנוגעים בדבר לפחות
הוא בן דתו
של בית הדין. לעניין זה, מוצע לקבוע כי אם אחד הצדדים הוא תאגיד, די בכך שבע ל
.שליטה בו הוא בן דתו של בית הדין
נקודות לדיון
התדיינות של תאגי ד בפני בית הדין הדתי– י מה
ההצדקה לאפשר התדיינות של תאגיד בפני בית
דין דתי, שהרי תאגיד אינו משתייך לדת מסוימת. מעבר לכך ,
לא ברור מדוע שיוכו הדתי של בעל
השליטה בתאגיד–
במיוחד אם מדובר בתאגיד ציבורי שיכולים להיות בו אלפי בעלי מניות–
רלוונטי לעניין
ההתדיינות של התאגיד בפני בית הדין הדתי כבורר .
ככל שהכוונה לאפשר מתן סמכות לבית הדין הדתי כאשר מדובר בחברה פרטית קטנה הנשלטת
באופן מלא על-
ידי בעלי מניות ספורים ,המסכימים להתדיין בפני בית הדין הדתי יש להגביל את
מתן הסמכות למצב זה בלבד.
סעיף3
להצעת החוק– הפניה אל בית הדין
)(א
פניה לבית דין לדון כבורר בעניין אזרחי, תוגש בצירוף הסכמתם בכתב של הצדדים הנוגעים
.בדבר
)(ב
לא צורפה הסכמתו של צד הנוגע בדבר, יודיע בית הדין לאותו צד, על אפשרותו להסכים לכך
.שבית הדין ידון בעניין כבורר
)(ג
לא התקבלה הסכמתו של אותו צד לסמכות בית הדין כאמור בסעיף קטן (ב), בתוך מועד
שקבע בית הדין, ימסור בית הדין הודעה על כך לצדדים הנוגעים בדבר שהביעו הסכמתם לסמכות
בית הדין, ורשאי הוא לתת להם היתר בית דין על פי הדין הדתי להגיש את תביעתם לערכאה
.אזרחית
)(ד
היה אחד הצדדים הנוגעים בדבר קטין, חסוי, פסול דין או נעדר, ימסור בית הדין הדתי הודעה
על כך ליועץ המשפטי לממשלה, ורשאי בית הדין למנות לאותו צד אפוטרופוס לצורך מתן הסכמה
לסמכות בית הדין לדון כבור.ר כאמור בסעיף זה ולצורך ייצוגו לפניו
)(ה
עד לקבלת הסכמתם בכתב של כל הצדדים הנוגעים בדבר לסמכותו של בית דין דתי לדון לפי
סעיף זה לא יקיים בית הדין כל דיון בעניין, אך רשאי הוא לתת היתר בית דין על פי דין תורה
.להגיש בקשה לסעד זמני לערכאה אזרחית
מוצע לקבוע כ
י פנייה לבית הדין תוגש בצירוף הסכמ
ה
בכתב של הצדדים הנוגעים בדבר, וכי בית
הדין יכול להודיע לצד שהסכמתו לא צורפה על אפשרותו להסכים. לפי המוצע, אם אחד הצדדים
.הוא קטין, חסוי, פסול דין או נעדר בית הדין יהיה רשאי למנות לו אפוטרופוס לצורך מתן הסכמה
כן מוצע לקבוע
כי אם לא התקבלה הסכמה של אחד הצדדים להתדיין לפני בית הדין (וכן עד לקבלת
4
הסכמה כאמור) בית הדין רשאי לתת לצד שהסכים היתר לפי הדין הדתי להגיש את תביעתו
.לערכאה אזרחית
נקודות לדיון
(1
)הבנה של הצדדים את מלוא המשמעויות של הסכמתם
))(סעיף קטן (א
יש חוסר בהירות באשר ל טיבה ולתוכנה של
ההסכמה בכתב שתוגש לבית הדין
לפי סעיף3
)(א
המוצע:
האם ההסכמה היא למעשה ""הסכם בוררות שאמור
לכלול את מסגרת ההתדיינות ותוכנה
(מי יהיה הבורר, כמה בוררים יהיו וכו') בדומה לכל הסכם בוררות שלפי חוק הבוררות ?
או שמעת
שהצדדים הסכימו להתדיין בפני בית הדין ,כבורר
הרי ש מסגרת ההתדיינות והתוכן שלה ייקבעו
על-ידי בית הדין ,
והצדדים ידרשו
לקבל אותם כ"חבילה" אחת?
,כך למשל האם
ה צדדים יכולים לבחור ,איזה דיין ישמש כבורר האם הבוררות תתנהל בהרכב של
דיין אחד או3 דיינים ו האם תהיה או לא תהיה אפשרות לערער לבית הדין הרבני הגדול על פסק
ה בוררות של בית
ה דין
ה רבני
ה
אזורי ,
כפי שהם יכולים
לעשות
בהסכם
בוררות רגיל?
או שמשעה
שהגישו את הסכמתם
להתדיין בפני בית הדין הדתי כבורר, זהות הדיין הבורר,
מספר הדיינים או
האפשרות לערער אינה נתונה לשיקול דעתם אלא לכללים
שחלים
?בבית הדין
ככל שהכוונה היא–
כפי שלכאורה משתמע מלשון סעיפים2(1) ו-3
(א) להצעת החוק–
שהסכמתם
בכתב של הצדדים מתמצית ב עצם
הה סכמה להתדיין בפני בית הדין הדתי
כבורר,
ספק אם יש
לראות בהסדר המוצע הליך בוררות אמיתי
ו
מלא. מכל מקום,
המחוקק נדרש לעצב את ההסדר
באופן שיבטיח, עד כמה שניתן, כי הצדדים מבינים את המשמעות של הסכמתם להתדיין בבוררות
בפני בית הדין הדתי .
:כדי להשיג מטרה זו, ניתן להציע את ההסדרים המצטברים הבאים
א)
עיצוב טופס הסכמה
מובנה שעליו יחתמו הצדדים, שיכלול הסברים מפורטים על משמעות
החתימה על הטופס. הטופס יצור
ף כתוספת להצעת החוק
או ייקבע במסגרת תקנות של שר
המשפטים שיאושרו על ידי ועדת החוקה.
ב)
הבהרה בעל-פה –
בית הדין הדתי
יידרש ל וודא, בעל פה, בטרם פתיחת ההליך, כי הצדדים
.אכן הבינו בצורה מלאה את מלוא המשמעות של הסכמתם להתדיין בפניו
ג)
עיצוב
מסמך שמפרט את
סדרי הדיון
וההוראות החלות במסגרת הליך בוררות בפני בית
הדין הדתי ,בדומה
להוראות
שחלות בבוררות
רגילה לפי התוספת הראשונה
והשניה לחוק
הבוררות ,מקום שהצדדים לא הסכימו אחרת . המסמך יצורף כתוספת להצעת החוק או
ייקבע במסגרת תקנות של שר המשפטים שיאושרו על ידי ועדת החוקה.
בדיונ
י הוועדה בכנסת ה-
20
, הוסכם להוסיף להצעת החוק הוראה ברוח הדברים האמורים, ולפיה
ההסכמה תינתן בהסכם בוררות לפי טופס שיקבע השר לשירותי דת בהסכמת שר המשפטים ונשיא
בית הדין הרבני הגדול. ואולם, נותרה מחלוקת באשר להצע
ה
ולפיה טופס ההסכמה יהיה טעון את
.אישורה של ועדת החוקה
נקודה נוספת בהקשר זה שהיתה נתונה במחלוקת
במהלך הדיונים בכנסת ה-
20
,היתה הוספ ת
תנאי ,
ולפי
ו
טופס ההסכמה ייחתם
בסמוך
.להגשת הבקשה לבית הדין
5
(2) תשלום/אגרה לבית הדין
))(סעיף קטן (א
אין כל ספק שדיינים שמכהנים בבתי הדין הרבניים (או
הדיינים
)בבתי הדין הדתיים האחרים אינם
יכולים לקבל שכר כלשהו ,בגין בוררות שתידון לפניהם
ו התשלום צריך להיות משולם כאגרה
.למערכת בתי הדין הרלוונטית לכן, נדרשת הסדרה של נושא התשלום בגין ההתדיינות בפני בית
.הדין הרבני כבורר
מוצע לה
סמיך את שר המשפטים לקבוע אגרות לעניין זה, באישור ועדת החוקה.
(3
)
הסכמה
אמיתית ו
חופשית שאינ
ה נובעת מלחצים חברתיים (
)סעיף קטן (ב )
כיצד מוודאים שהסכמת הצדדים היא אמיתית
וחופשית ו אינה נובעת מלחצים חברתיים
ש מופעלים על ידי הקהילה הדתית שבה הם
חברים?
בהקשר דנן, החשש שהסכמה בכתב של
הצדדים לא תמיד תשקף הסכמה מדעת, מבוסס על
שני
:ראשים
-
כתבי סירוב': הפרקטיקה של הוצאת 'כתבי סירוב1, אמנם נפסלה על ידי בג"ץ2
, אך יש
,אינדיקציות לכך שגם אם בתי הדין הרבניים נמנעים מלהוציא 'כתבי סירוב' בצורה גלויה
הם ממשיכים לקרוא
להפעלתם בצורה עקיפה3.
-
:פניית בית הדין לצד שלא הסכים לפי סעיף3
,(ב) המוצע, אם צד לא צירף את הסכמתו
"בית הדין יודיע לאותו צד על "אפשרותו להסכים שבית הדין ידון בעניין כבורר .הודעה
מעין זו עלולה
להפעיל לחץ על צד שאינו מעוניין להתדיין בפני בית הדין, שכן היא עשו יה
' להיתפס כמעין איום על
הצד הסרבן .'צד
שזוכה
ל"יידוע "שכזה
ממוסד שיפוטי רשמי של
המדינה ,עלול לחשוש
מההשלכות
שיגרמו לו אם לא יסכים .גם אם
החשש
מוטעה ,די
בכך
שהוא עלול להיווצר כדי לפגום בהסכמתו החופשית של הצד השני.
,יתירה מזאת נוכח העובדה שהסכמה בכתב של שני הצדדים היא בבחינת תנאי סף
להתדיינות בפני בית הדין הרבני כבורר, עצם הפנייה של אחד הצדדים לבית הדין ללא
,הסכמה בכתב של הצד השני
אינה יכולה להתפרש אלא כהזמנה
של הפונה לבית הדין
' ,ללחוץ על הצד השני
הסרבן'.
נוכח האמור , וכדי להבטיח, עד כמה שניתן, את ,חופשיות הסכמת הצדדים
מוצע
למחוק
את סעיף
3
)(ב
המוצע4. במקום זאת, מוצע
לקבוע
כי אם לא נמסרה לבית הדין הסכמה בכתב של שני
הצדדים ,הפנייה תימחק על הסף , ובית הדין לא יוכל לפנות לצד
שלא הסכים להתדיין בפניו
או
לכתוב דברים שמשתמע מהם שהצד
שלא ה סכים הוא ""סרבן.)(במשמעות הדתית של המונח
יצוין, כי בדיונים שהתקיימו בכנסת ה-
20
, נקודה זו נותרה במחלוקת ולא הושגה .לגביה הסכמה
(4
) מתן היתר לפי הדין הדתי להתדיינות בפני בית משפט אזרחי
(סעי
פים קט
נים
)(ג ו-
)(ה )
בהצעת החוק
מוצע לקבוע
כי אם אחד מהצדדים אינו מסכים להתדיין בפני בית הדין הרבני כבורר
(וכן עד לקבלת הסכמה של שני הצדדים), בית הדין יהיה רשאי לתת לצד שהסכים להתדיין בפניו
היתר להגיש תביעה לערכאה משפטית אזרחית
(או היתר)לבקש ממנה סעד זמני .
הוראה זו
1
המשמעות של'כתב סירוב' איה,
שבית הדין הרבני קובע שהצד שאינו רוצה להתדיין בפניו הוא 'סרבן', ועל כן יש
לנקוט נגדו בסנקציות חברתיות כדוגמת
חרם ונידוי חברתי ,
במטרה להפעיל עליו לחץ להתדיין בפניו בית הדין
.)(ומנגד, הדבר מאפשר לבית הדין לתת היתר לצד שמעוניין להתדיין בפניו היתר לפנות לערכאה אזרחית
2
בגץ3269/95
יוסף כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (
1996
.)
3 ראו דוגמאות לפסקי דין רבניים כאלה אצל: עמיחי רדזינר
"בית הדין הרבני בין בג"ץ לבד"ץ: השפעת בג"ץ על מעמדו
"ההלכתי של בית הדין הרשמי
משפט וממשל
)יג (תשע"א271
,
319-320, ובה "ש157
.שם
4
לא למותר לציין, כי גם בחקיקה הקיימת שמקנה לבית הדין הרבני בהקשרים שונים סמכות שיפוט מכוח הסכמת
הצדדים
(סעיף9 לחוק שיפוט בת י דין רבניים; סעיף155
)(א) לחוק הירושה,
אין הוראות שמאפשרות לבית הדין
."ליידע" צד שאינו מסכים או להתיר לצד שהסכים לפנות לבית משפט אזרחי
6
מבוססת על האיסור ההלכתי להגיש תב יעה בפני'ערכאות של גויים '
–
תוך זיהוי בין מערכת בתי
'המשפט של ישראל לבין 'ערכאות של גויים–
ועל הצורך לקבל היתר הלכתי להגיש תביעה לאותן
.ערכאות במקרה שהצד השני מסרב להתדיין בפני בית הדין הרבני
ההוראה המוצעת
מעוררת
קושי
במספר מישורים :
ראשית ,
קיימת
בעייתיות בכך ש
חקיקה
של הכנסת תכלול
הוראה שמכירה בכך
שכדי שאדם יוכל
לפנות
לקבלת סעד מ
מערכת
המשפט ""האזרחית
ב
מדינת ישראל
הוא
יי
דרש
לקבל
היתר מבעל
סמכות דתית .
"קשה לראות כיצד גישה זו אף מתיישבת עם התפיסה של "פלורליזם משפטי
.העומדת ביסוד הצעת החוק
שנית ,אימוץ הוראה הקובעת שבכדי להתדיין בפני ערכאה אזרחית צד נדרש לקבל היתר מבית
הדין הרבני ,עלול להתפרש כמתן הכשר מצד המחוקק לבתי הדין הרבניים להוצאת
'כתבי
סירוב' ,
שהרי מדובר בשני היבטים של אותה תופעה דתית.
בכל
,מקרה
מתן היתר שכזה הוא עניין הלכתי ,שספק אם יש מקום שהמחוקק הוא זה שיסדיר
אותו. נוכח האמור , מוצע
למחוק
מהצעת החוק את
ההוראות שבסעיף 3
)(ג
ו-
)(ה.
יצוין, כי בדיוני הכנסת ה-
20
הוסכם.למחוק את ההוראה האמורה
בנוסף, הוסכם לקבוע במפורש
,כי עד לקבלת הסכמה בכתב של כל הצדדים הנוגעים בדבר בית הדין הרבני לא יזמין את הצדדים
.לדיון או להשיב לתביעה, לא יזמן עדים ולא יקבל החלטה כלשהי
כן הוסכם, כי בתחילת הדיון בהליך בוררות לפי החוק המוצע, יבהיר בית הדין לבעלי הדין כי זהו
,הליך בוררות ולא הליך שיפוטי. בהמשך לכך הועלתה הצעה–
שלא היתה לגביה הסכמה–
להסמיך
.את השר לקבוע הוראות נוספות ליצירת היכר בכך שמדובר בהליך בוררות
(5) הסכמה של קטין, חסוי, פסול דין או נעדר
))(סעיף קטן (ד
נוכח הדרישה להסכמה חופשית של ,שני הצדדים ספק אם יש מקום להעניק לבתי הדין הרבניים
סמכות לדון בעניינם של מי שאינם יכולים לתת הסכמה חופשית .בעצמם
ה ספק מתעצם בשל
העובדה שמדובר
בגורמים מוחלשים,
שהחוק האזרחי
ה
עניק להם זכויות והגנות , שלא בהכרח
יישמרו להם במקרה שהדיון יתקיים בפני בית הדין
הדתי , ומשכך, השלכות ההסכמה עלולות להיות
מרחיקות לכת בעבורם יותר מהסכמה של
ב
גיר כ
שיר.
גם מינוי אפוטרופוס למתן הסכמה אין בו
כדי לפתור את הקושי, שכן, נוכח העובדה שבתי הדין הרבניים סבורים כי קיים איסור דתי להתדיין
,בבתי המשפט האזרחיים מתעורר החשש שבית הדין ימנה כאפוטרופוס רק את מי שהוא סבור
.שייתן את הסכמתו לסמכות בית הדין
לעניין זה, אנו סבורים כי לא ניתן לגזור גזירה שווה לענייננו מהאפשרות הקיימת בסעיף155
)(ב
לחוק הירושה, התשכ"ה-
1965
(להלן–
חוק הירושה), לתת הסכמה בידי אפוטרופוס להתדיין בפני
בית דין דתי בענייני ירושה.
,זאת נוכח העובדה שאפשרות זו מסויגת על ידי הקביעה שאם בית הדין
הדתי מחיל
על העניין את הדין הדתי שלפיו הוא נוהג , זכויות הירושה של קטין או פסול דין
לא
תהיינה
פחותות ממה שהיו לפי חוק הירושה
(סעיף155
)(ג) לחוק הירושה . דהיינו: המחוקק הבטיח
ש גורמים מוחלשים שיסכימו–
באמצעות האפוטרופוס שלהם–
,להתדיין בפני בית הדין הדתי לא
יינזקו מהסכמה.זו מבחינת תוכן ההסדרים שיחולו עליהם
נוכח האמור ,מוצע למחוק את האפשרות למתן הסכמה בידי אפוטרופוס עבור קטין ,חסוי ,פסול
דין או נעדר.
7
בדיוני הכנסת ה-
20
, הוסכם לקבוע כי אם בין הצדדים הנוגעים בדבר יש אדם שמונה לו או שיש
למנות לו אפוטרופוס, או נעדר–
.הוא לא יוכל להיות צד להליך ,ואולם
לגבי קטינים נותרה מחלוקת
ביחס להיקף המגבלה–
.האם מגבלה מוחלטת או יש לקבוע רף לגובה התביעה שהם צד לה
סעיף4
להצעת החוק– תחולת הדין הדתי
בלי לגרוע מסמכויות בית דין, בעניין שהובא בפני בית דין בהתאם לחוק זה רשאי בית הדין לדון
.ולפסוק לפי הדין הדתי שחל בו
מוצע לקבוע, כי בעניין שהובא להתדיינות בפני בית הדין בהתאם לחוק המוצע, בית הדין יהיה רשאי
לדון ולפסוק לפ.י הדין הדתי שחל בו
נקודה לדיון:
כאמור לעיל, בהקשר זה מתעוררת שאלת המתח שבין הדין הדתי ועקרונות של שיטת
.משפט מודרנית
בדיוני הכנסת ה-
20
בעניין זה, הוסכם להוסיף הוראה עקרונית ולפיה, על אף הקביעה שבית הדין
הרבני רשאי לדון כבורר ,ולפסוק לפי דין תורה בעניינים האזרחיים שיובאו בפניו בהסכמת הצדדים
פסיקת בית הדין לא תוכל לפגוע בזכויות מהותיות של בעלי דין
לפי ה חוקים הבאים: חוק שיווי
זכויות האישה, התשי"א-
1951
; משפט העבודה שאין להתנות עליו, המגן על זכויות עובדים; חוק
המעניק הגנה לאדם בעל
מוגבלות, כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-
1998; הוראת חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-
1982
; והוראות כל דין החלות על אף כל ויתור
והסכם נוגד
)(כלומר, הוראות קוגנטיות .
סעיף5
להצעת החוק– הוראות חוק הבוררות
על בוררות לפי חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח–
1968
, למעט
סעיפים31
עד35
., ככל שאין בהן סתירה להוראות חוק זה
מוצע לקבוע כי על בוררות בעניין אזרחי שתידון לפני בית הדין הדתי לפי החוק המוצע, יחולו
הוראות חוק הבוררות, ככל שאין בהן סתירה להוראות החוק המוצע, למעט הוראות סעיפים31
עד
35
.לחוק הבוררות, שעניינם שכרו של הבורר
סעיף6
להצעת החוק– תחולה והוראות מעבר
)(א
פסק בוררות שנתן בית דין דתי לפני תחילתו של חוק זה, שמתקיימים לגביו התנאים
האמורים בסעיף2
לחוק זה, יראו אותו כאילו ניתן.לפי הוראות חוק זה
)(ב
הוראות חוק זה יחולו גם על הליכי בוררות התלויים ועומדים לפני בית דין דתי ביום תחילתו
.של חוק זה
)(ג
הוראות חוק זה יחולו גם על הסכם אשר נערך לפני תחילתו של חוק זה ושנקבע בו שתתקיים
.בוררות בבית דין בעניין אזרחי
,מוצע לקבוע הוראות מעבר
שיסדירו את מעמדם של פסקי בוררות שניתנו על ידי בתי דין דתיים
לפני תחילתו של חוק זה, ושל הליכי בוררות שתלויים ועומדים לפני בית דין דתי ביום תחילתו של
.החוק המוצע
כן מוצע לקבוע כי הוראות החוק המוצע יחולו גם על הסכם שנערך לפני תחילתו של
חוק זה ושנקבע שתתקיים.בוררות בבית דין בעניין אזרחי
8
נקודות לדיון
(1) פסקי בוררות שניתנו לפני תחילתו של חוק זה
))(סעיף קטן (א
חרף פסק הדין בעניין סימה
אמיר ,
בתי הדין הרבניים המשיכו לנהל הליכי בוררות בעניינים
אזרחיים , דבר שעורר את שאלת תוקפם
של פסק
י
בוררות
אלו .
בית המשפט העליון
קבע5
, כי פסק
בוררות שכזה אמנם אינו
בטל מעיקרו
אך הוא
ניתן לביטול
בטענת חוסר סמכות לפי סעיף24
(2
)
ו-(3) לחוק הבוררות ,, בכפוף לעקרונות של מניעות, השתק וחוסר תום לב. ואמנם
במקרים מסוימים
יב ת המשפט המחוזי ביטל פסקי בוררות של בתי דין רבניים שניתנו בחוסר
סמכות6 .
סעיף6
(א) המוצע מכשיר באופן גורף את כל פסקי הבוררות שניתנו על ידי בתי הדין
הרבניים.
:הכשרה גורפת זו מעוררת שאלות
הן במישור
ההצהרתי העקרוני – האם ראוי שהמחוקק י כשיר
בדיעבד פעולות של בתי דין רבניים
ש
נעשו בחוסר סמכות
ונגד פסיקה מפורשת של
בג"ץ?
והן במישור
המעשי – האם מוצדק להכשיר פסקי בוררות גם ב אותם המקרים שבהם צדדים מעוניינים להגיש
בקשה לביטול פסק הבוררות
, בשל העובדה שניתן בחוסר סמכות?
,נוכח האמור מוצע לסייג את ההכשר שבסעיף6
(א) המוצע לפסקי בוררות שניתנו בתקופה שקדמה
להלכת
סימה אמיר ,או לפחות
לקבוע כי ההכשר לא יחול על פסקי בוררות שניתנו לאחר הלכת
סימה אמיר
ו לפי חוק הבוררות
ניתן להגיש בקשה לבטלם.
(2
) הליכי בוררות תלויים ועומדים ))(סעיף קטן (ב
לפי המוצע, ההסדר החדש יחול גם על הליכי בוררות שתלויים ועומדים לפני בית דין דתי ביום
.תחילתו של חוק זה העובדה שבתי הדין הדתיים ממשיכים לקיים הליכי בוררות בעניינים
אזרחיים, חרף קביעתו המפורשת של
בג"ץ ב הלכת סימה
אמיר
מעוררת תמיהה. גם מבקר המדינה
העיר על הבעייתיות שבתופעה זו7
.
משכך, מתעוררת השאלה האם ראוי שהמחוקק ייתן תוקף
בדיעבד להליכי בוררות של בתי הדין
הרבניים שנעשו בחוסר סמכות
ובניגוד לפסיקת
בג"ץ ?
נוכח האמור, מוצע לוועדה שלא להחיל את הוראות החוק על הליכי בוררות תלויים ועומדים, ככל
שישנם כאלה.
(3) החלה על הסכמים קיימים
))(סעיף קטן (ג
לפי המוצע, ההסדר החדש יחול גם על הסכם שנערך לפני תחילתו של חוק זה ושנקבע בו שתתקיים
בוררות בבית דין בעניין אזרחי . גם כאן, החלת הוראות החוק על הסכמים קיימים שנעשו בהתאם
לדין שנהג לפני התיקון המוצע, מעורר
ת קשיים,. זאת
נוכח העובדה שיתכן שצדדים שהסכימו
להתדיין בפני בית דין דתי טרם כניסתו לתוקף של חוק זה, לא היו מודעים להסדרי ם שייקבעו בחוק
זה, ולא ניתן להניח כמובן מאיליו כי הסכמתם כללה בתוכה גם את ההסכמה שהוראות חוק זה
.יחול עליהם
נוכח האמור, מוצע לוועדה
להחיל את הוראות החוק על הסכמים שייעשו מכאן ולהבא.
בדיונים שנערכו בכנסת ה-
20
, הוסכם
למחוק את סעיף התחולה והוראות המעבר.
5 רע"
א4198/10
חיים איבגי נ' רחל תהילה גבאי (
2012
)
(להלן–
הלכת
איבגי נ' גבאי).
6
:ראו, למשל )הפב (מרכז15
-
04
-
1642
חיים
סגל נ' ליאור גרוסמן (
2015
.)
7 בביקורת שערך מבקר המדינה על בתי הדין הרבניים, העיר מבקר המדינה כי נוכח קביעת בג"
ץ, וכל עוד לא שונה
המצב המשפטי, על בתי הדין הרבניים להימנע מלנהל בוררויות שהם אינם מוסמכים לנהלן . ראו: דו"ח מבקר
המדינה58
ב לשנת2007
', עמ944-945
.