הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2076386
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת מיכל רוזין
תמר זנדברג
עיסאווי פריג'
מוסי רז
______________________________________________
פ/5956/20
הצעת חוק פינוי ההתנחלות בחברון, התשע"ט–2018
דברי הסבר
חברון היא אחת מהערים הגדולות ביותר בגדה המערבית, והיא מונה כ-200,000 תושבים פלסטינים. משנת 1929, לאחר שנרצחו 67 יהודים, מה שהשפיע על סיום התארגנות הקהילה היהודית בעיר, ועד לאחר כיבוש הגדה המערבית בשנת 67', לא היתה כל נוכחות יהודית בעיר. כעת חיים בה כ-850 מתנחלים, עליהם שומרים בכל יום כ-650 חיילים. ההתנחלות בחברון היא היחידה שמצויה בלב העיר הפלסטינית כמעין מובלעת, ועל כן, מאופיינת בחיכוך בלתי פוסק בין המתנחלים לבין האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, אשר מכתיב את אורח ואיכות החיים בעיר ובסביבתה.
ההתנחלות בחברון הוקמה בשנת 1968 תוך הפרה של פקודה לפיה ניתנה לקבוצה בת כ-60 יהודים בראשות הרב משה לוינגר אישור שהייה ללילה אחד בלבד. חרף האיסור, המשיכו לשהות במקום תוך הקמה של מוסדות יהודיים בעיר. לאחר כחצי שנה מתחילת הפרת האיסור, החליטה הממשלה על הקמת התנחלות יהודית בחברון.
הסכם חברון ("פרוטוקול בדבר הערכות מחדש בחברון"), נחתם בינואר 1997 בין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ליושב הראש לשעבר של הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. הסכם חברון (להלן – ההסכם) קבע פריסה מחודשת של שליטת צבא ההגנה לישראל בעיר חברון. בהסכם זה נחלקה העיר לשני אזורים: H1 שמנוהל על ידי הרשות הפלסטינית מבחינה מוניציפאלית וביטחונית וH2, שנותר בשליטה מלאה של צבא ההגנה לישראל.
לאורך השנים חברי ההתנחלות היהודית פעלו בדרכים לא חוקיות כדי לבסס את השתקעותם באזור. חלק מפעילות אותם חברים הייתה ברוח תפיסתו של מאיר כהנא, מייסד מפלגת "כך", שבשנת 1988 נפסלה מלהתמודד בבחירות בשל הסתה לגזענות. אף המחוקק אמר את דברו בעניין ובכנסת החמש-עשרה תוקן חוק-יסוד: הכנסת ונקבע כי מפלגה המעודדת להסתה לא תשתתף בבחירות לכנסת. אלימות המתנחלים בעיר מתבטאת בין השאר בזריקת אבנים, חיתוך קווי טלפון ומים והשחתת רכוש.
על שתי הקבוצות החיות בחברון חלות שתי מערכות חוקים שונות: על המתנחלים חל החוק הישראלי שאותו אוכפת משטרת ישראל ועל הפלסטינים חל החוק הצבאי שאותו אוכף צבא ההגנה לישראל. נוכחות המשטרה באזור היא נמוכה בהרבה מזו של צבא הגנה לישראל. היות ולצבא אין כל סמכות לאכוף את החוק על מתנחלים, יוצא כי פעילות אלימה ופלילית של המתנחלים נאכפת הרבה פחות כיוון שאין גורמי אכיפה באזור. מצב זה מביא לאפליה לרעה של פלסטינים בכל הנוגע לאכיפת החוק.
מדיניות ההפרדה בין אזור H1 לH2, כמו גם אלימות המתנחלים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית באזור והנוכחות הצבאית הכבדה, הובילה לנטישה משמעותית של פלסטינים את האזור. בעקבות כך, מרכז העיר, שפעל כאזור שוקק חיים ושימש כשוק המרכזי לחצי מיליון פלסטינים, דעך והפך שומם.
הצעת החוק מתבססת על העובדה כי לאורך השנים, בכל משא ומתן של ממשלות ישראל מול הפלסטינים, לא עלה כי העיר חברון עתידה להיות מסופחת למדינת ישראל והסכם חברון המוזכר לעיל מעיד על כך לאור הקביעות שנעשו בו לגבי השליטה בעיר.
במהלך השנים הופרו מספר הוראות עיקריות בהסכם כמפורט להלן:
סעיף 7 להסכם קובע כי ישראל מתחייבת לפתוח מחדש את השוק הסיטונאי כחלק מהשבת החיים הנורמליים לעיר העתיקה בחברון. בפועל, השוק ממשיך להיות סגור משנת 1994 ועד היום.
סעיף 7.2 להסכם קובע כי תנועת כלי הרכב בכביש מרכזי תוחזר בהדרגה תוך 4 חודשים למצב ששרר לפני פברואר 1994. בפועל, הכביש הפך לציר סטרילי. בין השנים 2001 ל-2007 רותכו דלתות הבתים הפלסטינים בציר זה והיציאה מהבתים הותרה דרך הגגות בלבד. בין השנים 2007 ל-2011 הותרה היציאה מהבתים דרך הדלתות ואושר לתושבים לצעוד ברגל אך ורק לצד שמאל לכיוון מזרח. אישור זה פקע בשנת 2011 ומאז ועד היום לא הונפק מחדש. כמו כן, מתוך כ-50 משפחות שגרו בציר, נשארו משפחות בודדות בלבד.
סעיף 9 קובע כי הן מדינת ישראל והן הרשות הפלסטינית יפעלו לאחדותה של העיר חברון וכי חלוקת האחריות הביטחונית לא תפגע באחדות זו. כמו כן, נקבע כי על הצדדים לשאוף לתנועה חלקה ונורמלית של אנשים, טובין וכלי רכב. על אף הקביעה, מוצב מחסום צבאי בו מחויבים לעבור הפלסטינים שברצונם לבצע פעולות אלמנטריות כקניות וביקור בבית החולים. עקב המצב, בשנת 2006, הוגשה חוות דעת ביטחונית ליועץ המשפטי לממשלה שכללה תכנית חלופית למצב בעיר. התשובה שניתנה לתכנית קבעה כי "הפתרון המוצע אינו עולה בקנה אחד עם עקרון ההפרדה העומד בבסיס תכנית כוחות הביטחון למיגון המרחב". אם כן – בניגוד למוסכם בהסכם חברון, עקרון ההפרדה הינו עקרון שלדעת הממשלה יש לשמר.
הפרת סעיפים אלו מעידה על נקיטת מדיניות שונה בתכלית מאשר זו הקבועה בהסכם, וכי בפועל מתרחש תהליך של העמקת הנוכחות הישראלית בעיר חברון.
בעקבות האמור, מוצע לקבוע כי האזרחים הישראלים בחברון יפונו ממנה, וזאת על מנת לקדם את המטרות הבאות: (1) קידום אפשרות עתידית של הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים; (2) צמצום המשאבים הרבים שנועדים לתחזק את ההתנחלות ואת הביטחון באזור; (3) עמידה בתנאי ההסכם שמדינת ישראל חתמה עליו.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט' בטבת התשע"ט – 17.12.18
מטרת החוק מטרתו של חוק זה היא פינוי ההתנחלות בחברון, שהוא נקודת מפתח בהתנעת תהליך שלום עתידי, בשיפור הביטחון של מדינת ישראל ובהפסקת הקצאתם של משאבי כוח אדם ניכרים הנדרשים כדי להגן על המקום היחיד שבו אזרחים ישראלים מתגוררים בליבה של עיר פלסטינית.
הגדרות בחוק זה –
"אזור H2" – כהגדרתו בהסכם חברון;
"הסכם חברון" – הפרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון, שנחתם בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ט' בשבט התשנ"ז (17 בינואר 1997), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו;
"השר" – שר הביטחון.
פינוי האזרחים הישראלים בחברון בתוך שנה מיום פרסומו של חוק זה יפונו האזרחים הישראלים המתגוררים באזור H2 בעיר חברון.
הקמת ועדה תוקם ועדה ייעודית במשרד הביטחון לקביעת הזכאות לפיצויים למפונים לפי הוראות חוק זה (להלן – הוועדה).
השר ימנה את חברי הוועדה; הוועדה תהיה בת 9 חברים והרכבה ייקבע בתקנות כאמור בסעיף קטן (ג).
השר, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יקבע הוראות לעניין הרכב הוועדה, סדרי עבודתה, סדרי הדין בה, ההליכים לבחינת בקשות לפיצויים ושיטת חלוקתם לזכאים.
פיצויים לפלסטינים פלסטינים שנפגעו ברכושם או בגופם משהות צבא הגנה לישראל והאזרחים הישראלים בחברון יוכלו לתבוע פיצויים ממדינת ישראל, בכפוף לחוקים ולסדרי הדין הישראלים, לרבות הוראות בדבר התיישנות.
ביצוע ותקנות השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, לאחר ששמע את עמדת ראש המינהל האזרחי, ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל וראש שירות הביטחון הכללי, להתקין תקנות לביצועו.