חומר רקע
הצעת ח"כ קיש לנוסח לקריאה השנייה ולקריאה השלישית
הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33)(הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018
דברי הסבר:
פקודת הבנקאות מאפשרת לבנקים לגבות בעת מחזור משכנתא, תשלומי עמלת פירעון מוקדם, דמי היוון, המהווים למעשה שיפוי על הרווח העתידי בשל עלות גיוס ההון לצורך העמדת האשראי.
כאשר לקוח מעוניין בהוזלת מסלול המשכנתא כדי ליהנות מתנאים טובים יותר המתאימים למצבו הכלכלי ותנאי השוק (מחזור המשכנתא), הוא נאלץ לשלם עמלת פירעון מוקדם. עמלת הפירעון המוקדם יכולה להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים מעבר ליתרת קרן ההלוואה. תשלומים אלו חוסמים למעשה את התחרות בשוק המשכנתאות ומשעבדים את הלקוח למסלול היקר הקיים בלי יכולת להוזיל את עלויות ההלוואה.
הצעת החוק הינה צעד נוסף בדרך לביטול גורף של עמלת הפירעון המוקדם. הטענה שיש לשפות את הבנקים על הרווח העתידי בגין עלות גיוס ההון לצורך העמדת האשראי, התאימה לתנאים הכלכליים ששררו בשנות השמונים של המאה הקודמת וכיום אינה רלבנטית עוד. גיוס ההון כיום נעשה לרוב בדרך של פיקדונות לתקופות קצרות יותר ובכל אופן, בריבית נמוכה הרבה יותר.
אין שום הצדקה כלכלית, וזו גם לא היתה כוונת המחוקק במקור, לשלם 10 או 20 שנה קדימה רווחים עתידיים. בנק ישראל במאבקו לטובת הבנקים, מתעלם מהעובדה שהמחוקק הוא זה שנתן לבנק לפני 30 שנה את הזכות לגבות את העמלה בעקבות תנאי שוק קיצוניים. המחוקק נתן והמחוקק לקח.
במצב הקיים, חתימה על חוזה הלוואה לדיור מול הבנק הינה למעשה סוג של הסדר כובל המגביל את התחרות בשוק המשכנתאות ומעוגן בחוק. התיקון המוצע לחוק יעודד את התחרות בשוק המשכנתאות, יוביל להוזלה משמעותית בתשלומי הדיור ויסייע למעמד הביניים, לאוכלוסיות מוחלשות ולזוגות הצעירים להתמודד עם יוקר תשלומי הדיור.
תיקון סעיף 13 1. בפקודת הבנקאות, 1941, בסעיף 13(א)(2), בסופו יבוא "ובלבד שתאגיד בנקאי לא יגבה עמלה כאמור אלא במהלך 12 החודשים שתחילתם במועד קבלת ההלוואה או במועד מישכון דירת המגורים, לפי העניין."
בפקודת הבנקאות, 1941, בסעיף 13(א)(2), בסופו יבוא "ובלבד שתאגיד בנקאי לא יגבה עמלה כאמור אלא במהלך 12 החודשים שתחילתם במועד קבלת ההלוואה או במועד מישכון דירת המגורים, לפי העניין."