דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב שלישי / ישיבות רט"ו–רי"ז / כ"א–כ"ג בשבט התשס"ה / 31 בינואר – 2 בפברואר 2005 / 17 חוברת י"ז ישיבה רט"ו הישיבה המאתיים-וחמש-עשרה של הכנסת השש-עשרה יום שני, כ"א בשבט התשס"ה (31 בינואר 2005) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת אריה האן: 6 הצעות סיעות האיחוד הלאומי– ישראל ביתנו– מפד"ל וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה; 6 ב. העלאת מחיר החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל 7 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 7 שר התחבורה מאיר שטרית: 10 אליהו ישי (ש"ס): 13 שר החקלאות ופיתוח הכפר ישראל כץ: 17 דני יתום (העבודה-מימד): 19 יחיאל חזן (הליכוד): 20 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לעזאם עזאם ובני משפחתו 22 הצעות סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו – מפד"ל וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה; 22 ב. העלאת מחיר החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל 22 אהוד רצאבי (שינוי): 23 יעקב מרגי (ש"ס): 24 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 24 אפי איתם (מפד"ל): 25 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 28 עזמי בשארה (בל"ד): 30 מגלי והבה (הליכוד): 32 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 35 אילנה כהן (עם אחד): 35 בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 36 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 38 דברים לזכרו של הסופר חתן פרס ישראל אפרים קישון, זיכרונו לברכה 39 יוסף לפיד (שינוי): 40 הצעות סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו – מפד"ל וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה; 41 ב. העלאת מחיר החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל 41 אברהם רביץ (דגל התורה): 42 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 30) (פגישת אסיר עם עורך-דין), התשס"ה-2004 44 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ה-2005 44 שר התחבורה מאיר שטרית: 45 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 45 נסים זאב (ש"ס): 46 יוסף פריצקי (שינוי): 46 עזמי בשארה (בל"ד): 47 טלב אלסאנע (רע"ם): 48 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 49 הצעת חוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005 52 אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 53 שר התחבורה מאיר שטרית: 55 הצעת חוק גלי צה"ל - שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה-2005 58 אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 58 דוד טל (עם אחד): 60 אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 66 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 66 סגן מזכיר הכנסת דוד לב: 66 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 28 והוראת שעה), התשס"ה-2005 66 שאול יהלום (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 66 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 68 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 68 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 70 שאילתות בעל-פה 70 229. תחזוקת מקוואות 71 אליהו ישי (ש"ס): 71 שר התחבורה מאיר שטרית: 71 אליהו ישי (ש"ס): 72 משה גפני (דגל התורה): 72 יעקב מרגי (ש"ס): 73 שר התחבורה מאיר שטרית: 73 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות), התשס"ה-2005 75 שר התחבורה מאיר שטרית: 75 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 77 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 78 יעקב מרגי (ש"ס): 79 איתן כבל (העבודה-מימד): 80 גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 82 אילן ליבוביץ (שינוי): 85 איוב קרא )הליכוד): 87 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 88 נסים זאב (ש"ס): 89 אראלה גולן (שינוי): 90 שר התחבורה מאיר שטרית: 91 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79) (ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי - הוראת שעה), התשס"ה-2004 94 שר התחבורה מאיר שטרית: 95 הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ה-2004 96 סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 97 איתן כבל (העבודה-מימד): 98 אילן ליבוביץ (שינוי): 98 איוב קרא (הליכוד): 99 אהוד רצאבי (שינוי): 100 נסים זאב (ש"ס): 101 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 102 הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004 103 סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 103 גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 104 איוב קרא (הליכוד): 105 נסים זאב (ש"ס): 107 שאילתות ותשובות 108 1542. הקיר המזרחי של הר-הבית 108 2086. לוחות אזבסט במבני חינוך 108 2129. שכר לימוד לילדים בני שלוש-ארבע באילת 109 2159. עמדות מחשוב מחוברות לאינטרנט בבתי-הספר 109 2160. מספר המחשבים במערכת החינוך 111 2209. אלימות תלמידים 111 2234. מתן מלגות לסטודנטים 113 2262. אספקת ארוחות בהכשר בד"ץ לגני-ילדים 113 2276. אי-מימון ההתייקרות של הסעות תלמידים 114 2313. השביתה במערכת החינוך בעכו 115 2357, 2382. ציוני בחינות הבגרות באנגלית 115 2383. תוכניות למניעת התעללות נוער בבעלי-חיים 116 2387. התנהגות תלמידים בטיול שנתי 117 2388. מחקרים בתחום החינוך 119 2413. מועדון הסיף של "הפועל אשקלון" 119 2428. ידיעה על ביטול בחינת הבגרות באזרחות 120 2440. התאבדויות בקרב בני נוער 121 2442. יישום דוח-שנהר בחינוך הממלכתי 121 2443. ספרי לימוד 122 2444. ידיעה על ביטול בחינת הבגרות באזרחות 123 2455. שימוש בתארים אקדמיים מזויפים לקבלת תוספת שכר 123 2496, 2534. ביטוח תלמידים 124 2500. הכרה בתעודות של מכון שכטר 125 2504. עיקולים על חשבונות וציוד של בתי-ספר בלוד 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, באין שרים, היום יום שני, כ"א שבט התשס"ה, 31 בחודש ינואר 2005 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת - בבקשה, אדוני. האם הממשלה מתכוונת להגיע היום לכנסת? מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק המאבק הלאומי במחלת האיידס, התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת נעמי בלומנטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פרסום שם נפטר, התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת רשף חן ורוני בריזון; הצעת חוק איסור הטלת חרמות, התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת רשף חן ורוני בריזון; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הוספה זמנית לרשימת הסמים המסוכנים), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת ענבל גבריאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה למובטלים מעל גיל 60), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הוספת גז צחוק כסם מסוכן), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת גילה פינקלשטיין; הצעת חוק המועצה לקידום נשים בספורט, התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת אתי לבני; הצעת חוק העונשין (תיקון - חלוקת רכוש חלוט לנזקקים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת שאול יהלום; הצעת חוק העונשין (תיקון - עונש מזערי במאסר בפועל), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת אתי לבני, אראלה גולן ואילן שלגי; הצעת חוק חופש המידע (תיקון - הוספת מוסדות להשכלה בהגדרה של רשות ציבורית), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון - בוררות), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת נעמי בלומנטל, ענבל גבריאלי, איוב קרא ומיכאל רצון; הצעת חוק-יסוד: שוויון זכויות בין המינים, מאת חבר הכנסת אילן שלגי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אגרת בחינה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - איסור שידול), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אילן שלגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון - פנקס רישום), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת יגאל יאסינוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס מעסיקים (תיקון - הנחה במס למעסיק מובטל שגילו מעל 60 שנים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי תשלומים עבור השגחה על ילד בשעות העבודה), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (החלטות שר הפנים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בודקי פוליגרף (רישוי ופיקוח), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת שאול יהלום; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון - הארכת תקופת הזיכיון בערוץ השלישי), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן, אילן ליבוביץ ועמרם מצנע. עוד אודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ה-2005, תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאוד מודה למזכיר הכנסת. הצעות סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו – מפד"ל וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה; ב. העלאת מחיר החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, בהתאם לסדר-היום, אנו מתחילים כמובן בהצעות האי-אמון. השרים עדיין לא התייצבו, וראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת צבי הנדל. אני לא אספור את הדקות עד שיגיע שר בממשלה, אבל אם כבוד חבר הכנסת הנדל מבקש כבר להתחיל להציג לפחות בפני עם ישראל את הצעתו לאי-אמון, אני אבקש ממנו להגיע, שאם לא כן, נסגור את הישיבה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, האם אנו יכולים להצביע עכשיו? היו"ר ראובן ריבלין: גם בעניין זה הייתי שוקל, אם אכן הצבעתך היתה יכולה להיות ממשית, שכן אתה צריך 61 חברי כנסת. אגב, הממשלה היתה מאוד שמחה להצביע עכשיו בכל הרכב של הכנסת, בשעה זו, שכן גם אם כל הכנסת תצביע כרגע נגדה, היא עדיין לא תגיע אפילו כדי 10% מהמספר הדרוש כדי להפיל אותה. אבל, כמובן, לא יכול לעלות על הדעת מצב שבו הכנסת תצטרך לחכות לשרי הממשלה על מנת שהם יואילו לבוא ולהשיב. אם הממשלה תמשיך בדרכה זו, נתייחס, כמובן. הנה, השר פינס נמצא. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני רק מוסר מעל הבמה את תלונתי ליושב-ראש הבית על שבוועדת הכספים יש דיונים מרתוניים שלא מאפשרים לי להיות פה. גם כרגע, כשאני בא לנאום את עשר הדקות האלה, נמנע ממני לשבת בדיון מאוד קריטי. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת הנדל, כנסת ישראל אישרה לוועדה לקיים את דיוניה ברצף, הדברים נהוגים מימים ימימה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): חוק פינוי-פיצוי זה לא חוק תקציב. היו"ר ראובן ריבלין: אתה צודק, אם אתה נציג של מפלגתך שם, וזה חוק חשוב ביותר, גם ברמה העקרונית וגם ברמה המעשית, כדאי שחבר כנסת אחר יציג את הצעת האי-אמון, אבל אני בטוח שמישהו מייצג אותך שם בוועדה. על כל פנים, אלה דברים מקובלים. אנו בוכים על אלה שלא מקובלים. אדוני רוצה שנבכה גם על המקובלים. האם כבוד השר פינס עתיד להשיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת הנדל? טוב, על כל פנים הממשלה נמצאת כאן. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, באורח מדהים – אדוני המזכיר, הייתי מאוד רוצה שגם היושב-ראש ישמע אותי, אולי הוא יצטרף אלינו אחר כך – בתוך שלושה-ארבעה ימים יש מזרח תיכון חדש. מה זאת אומרת – שלום ושלווה ואין מרגמות ואין טילים; בתוך שלושה-ארבעה ימים אנו כבר יודעים שפניהם לשלום, והכול טוב, ומעולם לא היה לנו טוב כל כך, ואנו רק צריכים לתת עוד כמה ימי חסד שלא הספקנו לתת בעשור האחרון, מאז אוסלו. ובעניין הזה יש חיבוק גדול ואהבה גדולה, ומה לא מוכנים לעשות רק בשביל שש"ס יבינו שזה דבר טוב, להיכנס לממשלה, וזה לא התנתקות בלי תמורה, אלא הכול נעשה בהבנה ובאהבה, הכול כשר לעניין הזה. מי שהיה נוחת מהמאדים ושומע את התקשורת ביומיים האחרונים, היה ודאי חושב אחרת לגמרי ממה שחושב תושב גוש-קטיף, שלא נרדם בלילה מרוב היריות ומעומס הרעש; הוא לא שומע את השקט והשלווה שיש באזור. אני חייב להודות, לזכותו של הרדיו, שמדי פעם אפילו מגיע לרדיו, שיש פצצות וטילי "קסאם", רק לאחרונה אצלי במשק; ודקה אחרי זה אתה שומע את הקריין, שאומר שיחסית המצב שקט. אבל לפני דקה אמרת שבשעה האחרונה נפלו חמישה טילים, אז איך אתה יכול משפט אחרי זה לומר - הכול מותר, כי זה מה שעכשיו עם ישראל צריך? אבל לעומת זאת, יש צד שני שהוא אויב מר, מר וקשה, ואלה המתנחלים. ולעניין הזה גם הכול כשר. אין אנשים מושחתים יותר, בלתי מוסריים יותר, חוליגנים שיכולים לרצוח חיילים לכל ארוחת בוקר. אין אנשים רעים יותר מהמתנחלים. ולצורך העניין הזה הכול מגויס, אפילו התמונה של רבין ז"ל עם מדי האס.אס הוצגה. כולם יודעים שהשב"כ, אבישי רביב, עשה את התמונה הזאת, אבל בכלי התקשורת ממשיכים להראות את התמונה ולהזכיר מי הסית ומי רצח וכו'; הכול כשר. גם כאשר - אף שבתחילה לא הבנו, בשעה הראשונה זמביש ידידי, זאב חבר, אמר לתומו: אני לא מבין מה קרה, הרי במשך השנה היינו בהסכמה עם אלוף הפיקוד, הזזנו סדר-גודל של 200 קרוונים בשנה האחרונה, אז למה על שני הקרוונים ביצהר אין הסכמה, ואלוף הפיקוד אומר לי שהוא קיבל הוראה לא להידבר אתנו. אמרתי, זמביש, אתה תמים. ואז עוד לא ידעתי, כשאמרתי לו את זה, שאפילו לא ישלחו לשם משאיות עם מנוף, כפי שמקובל על מנת לפנות קרוון, אלא ישלחו חיילים עם פטישים - שזה ייקח זמן ויראו במצלמות. המתיישבים לא ידעו. כל כלי התקשורת ידעו שהולכים לפנות שם שניים, ועם פטישים, שייקח עוד שעה ועוד שעה, ולא בגני-טל - ביצהר, שיודעים שיש שם צעירים עם דם חם, ובכלל לא חשוב, אני מרוצה או לא מרוצה מההתנהגות, אבל זו כוונת מכוון, ומאז במשך שלושה או ארבעה שבועות חוזרים על כל התמונות. ופתאום, בשער של העיתונות - חייל מסכן נהיה נכה מהמתנחלים. רצתי, אצתי לבדוק מה קרה, מה היה ביצהר, שעשה את החייל נכה. התברר שמדובר על לפני שנה, לא עכשיו, והנושא כבר נבדק, והחייל, לא עלינו, באמת כואב הלב, הוא גם נשמע לי חייל מתוק מדבש - התראיינתי מייד אחריו ברדיו; הוא נפל לאחור, לא ברור אם דחפו אותו או שהוא נתקל בסלע, ולא עלינו, קיבל מכה בחוט השדרה שהפכה אותו למשותק. המקרה כשלעצמו הוא כאב לב עצום. אבל שמתנחלים הפכו חייל לנכה - עמוד ראשון בעיתון. ולמחרת פתאום מצאו עוד סיפור כזה. כלומר, אין סיפורים על כך שמתנחלים קיבלו מכות על הראש מהנבוט של היס"מ. פתאום יש הרבה נכים. מסתבר שזה גם שקר. הכול כשר. ומנצח על המלאכה איש שרק אתמול, רק לפני זמן לא רב, היה מטובי חברי המתיישבים האלה, שהוביל אותם לעוד גבעה ולעוד גבעה ולעוד יישוב, ופתאום הכול כשר. וכל זה כי הפרקליטות, לא עלינו, אמרה לו: אם אתה תעמוד בהחלטת הממשלה - אדוני היושב-ראש, אני מזכיר לך שהיתה איזו פשרה שהציעה השרה ציפי לבני, ולפיה יש ארבע פעמים של פינויים - אם אתה תעמוד בשיטה הזאת, פינוי אחרי פינוי, ובין פינוי לפינוי אתה לא יכול לקבל החלטת ממשלה ומייד לעקור, זה לא יעמוד בבג"ץ. אתה חייב לתת לפחות חמישה-שישה חודשים. אז אם אתה תעמוד בהחלטה שהתחייבת למר נתניהו, ללימור לבנת ולסילבן שלום, זה ייגמר אולי ב-2007. אז יש דרך אחת - אולי יהיו מתפנים מרצון. אולי תכתוש אותם - לא רק עם החוק הדרקוני, שהשר שטרית כל הזמן מסביר לנו עד כמה הוא מיטיב אתנו, כמה הוא כל כך חמוד אתנו. החוק כל כך גרוע, אדוני היושב-ראש, שאנשי השמאל בחבורה של ועדת הכספים כבר שינו אותו והגדילו את הפיצוי במיליארד שקלים נוספים, נוסף על 2.5 מיליארדי השקלים, מאחר שהם הבינו עד כמה זה גרוע. זה עוד לא מה שאני חושב שצריך להיות. לכן הכול חובר יחד, ובלבד להבאיש את ריחם של המתיישבים - אולי הם יברחו. אולי כשם שיש עוקר מרצון יהיה גם נעקר מרצון, ואולי סוף-סוף הוא לא יזדקק לפשרה הזאת שהוא השיג עם השרים. ולכם, השרים – שר האוצר, שרת החינוך, שר החוץ - אני מתחנן בפניכם: אל תיתנו להפוך אתכם לסמרטוטים. אל תיתנו לדרוך אפילו על המעט שבמעט שהשגתם בהצעת הפשרה, שאני בוודאי ובוודאי לא שותף לה ולא מסכים לה. כי זאת התוכנית. ראש הממשלה כבר הציע לתקן את החוק – שלא יהיה צורך בארבע החלטות. הוא רוצה כנראה לשנות גם את החלטת הממשלה. בכם זה תלוי - אתכם הוא עשה את ההסכם. אבל, בסופו של דבר, אם הוא יצליח להסית הסתה כל כך קשה נגד המתיישבים, ולהפוך אותם לכמעט רוצחים – רוצחים בפוטנציה, למשל - כעת אני נזכר ביצהר: במשך יום שלם דיברו על כך שנשמעה ירייה בשטח. אני לתומי נבהלתי, חשבתי שמתיישב ירה. אחר כך, באחת ממהדורות החדשות, אמרו שחייל ירה. ואז מייד מצאו סיפור: החייל לא סתם ירה; היו מתנחלים שרצו לחטוף לו את הנשק. למתנחלים יש נשק. הם לא מחבלים מה-PLO. הם לא החברים החדשים של אריאל שרון, הרוצחים מאש"ף, ששוחטים ילדים באוטובוסים. הם לא צריכים לחטוף נשק. הכול כשר. איזו דורסנות. הכול בשביל לקדם תוכנית, כשהעם מתחנן כדי שלא ייקרע העם – תחזור ותשאל אותו. תחזור לבחירות. אתה לא רוצה משאל - תחזור לבחירות. התמודדת נגד התוכנית הזאת. לא – ייקוב הדין את ההר, ואני אראה שהם הפושעים. אני אשכנע את הציבור שהם הפושעים, עד שכל כך ישנאו אותם, שאפילו ביבי נתניהו, לימור לבנת וסילבן שלום לא יעזו לבקש ממני לקיים את הסכם הפשרה בינינו בהחלטת הממשלה, אלא לקבל החלטה לפנות את כולם יחד. אני מאמין באמונה שלמה, שבמדינה דמוקרטית באמת, שיש בה כללים אמיתיים של חיים דמוקרטיים, ויש בה כללים אמיתיים שקובעים איך ממשל נוהג באזרחיו, מהי המחויבות של הממשלה לאזרחים ומהי המחויבות של האזרחים לממשלה - יש גבול כמה אפשר להוביל למצב כל כך מביש של דיקטטורה, ותהא הסיבה אשר תהא. בוודאי כשאני משוכנע שהסיבה והמניעים אינם טהורים, רחוקים-רחוקים מלהיות טהורים. היו"ר ראובן ריבלין: יש לך שתי דקות נוספות, כיוון שהשר שטרית נכנס שתי דקות לאחר שהתחלת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הלוואי שהבית הזה יתעשת, וכל חפצי הדמוקרטיה - אם מימין ואם משמאל, אם אוהבי ההתנתקות ואם המתנגדים לה, כולם היו צריכים לחבור יחד. כולם היו צריכים לומר שבמדינה דמוקרטית, על מנת שלא יקרה מה שאמר השר ארליך - קראתי בשבת באחד העיתונים את ציטוט דבריו, איך הוא דיבר על ראש הממשלה הנוכחי, ואני אפילו לא רוצה לחזור על הדברים. אבל כמעט כל מה שהוא אמר עליו אז – מזמן מזמן היה השר ארליך, אם אתם זוכרים - הכול מתגשם היום, בדומה למה שהוא הציע בשלב מסוים, עם טנקים מסביב לבניין הממשלה. הכול היום - מה שאני רוצה זה מה שיהיה. לא משנה המניע. וכולם מתיישרים בדום כזה. היו כבר גנרלים כאלה שסגדנו להם, וקיבלנו את מלחמת יום כיפור בפרצוף. היו כבר גנרלים שסגדנו להם, וקיבלנו את אוסלו בפרצוף. ואין אדם ישר אחד במדינה שלא יודע שגם אוסלו היה הגרוע שבגרועים, ובוודאי מלחמת יום כיפור היתה הגרועה שבגרועות. בעתיד יספרו גם על הגנרל הזה, שהלך למהלך של התנתקות. אני בטוח, בעזרת השם, שאם לא יתקיים אקט דמוקרטי - למרות הדורסנות ולמרות השנאה האדירה למתיישבים החלוצים הנהדרים - ההתנתקות לא תתבצע. לא יגורשו יהודים מעל אדמתם בארץ-ישראל על-ידי דיקטטור. לא לשם כך הקמנו את המדינה. ייקח עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד יום, עוד יומיים - אם לא יהיה אקט דמוקרטי, לא תהיה נסיגה. אין לגיטימציה לראש הממשלה הדורסן הזה להורות לצבא ולמשטרה להרים יד על מתיישבים נהדרים, ששלח לשם יצחק רבין ז"ל. ראש הממשלה עודד אותם שנים על גבי שנים, והיום, בשל איזה חשבון של חקירות פרטיות משטרתיות, פתאום הוא הפך את עורו בן-לילה. רק תמול שלשום הסביר למצנע שדין נצרים כדין תל-אביב, ופתאום הוא הפך את עורו, כי הוא ראה שהחבל מתהדק סביב צווארו. וכולם שותקים, כאילו אינם מבינים מה קרה. במדינה נורמלית - והמדינה שלנו נורמלית, גם אם ראש ממשלתה איננו כזה - לא יגורשו יהודים מעל אדמתם. לא יגורשו, בחיים לא – אם לא יהיה אקט דמוקרטי אחד מרגע ההחלטה ועד לביצועה. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: השר המשיב הוא השר מאיר שטרית, והוא ישיב על הצעת האי-אמון של סיעת האיחוד הלאומי. אם תתקבל הצעת האי-אמון שלה, ייקרא חבר הכנסת אלון לנשיא על מנת להרכיב את הממשלה מחר בבוקר. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני דוחה את הצעת האי-אמון המוצעת על-ידי החברים. אין שום אמת בהצעה הזאת. ראש הממשלה אינו עושה שום דה-לגיטימציה של המתיישבים. לצערי, ההיפך הוא הנכון. הדה-לגיטימציה היחידה שקיימת בשטח היא זאת שהמתיישבים עושים לראש הממשלה, או מנסים לעשות. אגב, אני רוצה לומר - לא בהכללה, חלילה. אני חושב שרבים מן המתיישבים נוהגים כמו שהחוק קובע ומכבדים את החוק, נאבקים על זכותם להישאר בשטחי המגורים שלהם ונאבקים נגד ההתנתקות. רובם הגדול עושה את זה בטוב-טעם, במאבק ציבורי, פומבי, חריף אפילו, אבל על-פי החוק ובהיגיון. לצערי, יש קבוצות רבות שעושות את זה בדרך מאוד בוטה, גסה, מאיימת ופוגעת, בקריאת שמות גנאי לראש הממשלה, בציורים ובתחומים מאוד מאוד לא ראויים, לדעתי, בחברה דמוקרטית וישרה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): יותר חריפים ממה שהוא קרא לראש הממשלה כשהוא היה באופוזיציה? שר התחבורה מאיר שטרית: אני לא תומך לא בקריאות האלה ולא באלה. אני לא קראתי אף פעם לשום ראש ממשלה אחרת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אבל אתה מגן עליו. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מגן עליו. אני מגנה אותן קריאות, כמו שגם אז התנגדתי לקריאות האלה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אנחנו מצטטים אותו, בעיקר מצטטים אותו מלה במלה. שר התחבורה מאיר שטרית: פרופסור אלדד, אני התנגדתי גם לקריאות ההן. היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו מתארים לעצמנו שכל קריאה יוצאת מדם לבו של אדם. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): לוקחים דוגמה טובה מדברים טובים, לא מדברים רעים. היו"ר ראובן ריבלין: אדם שזועק מדם לבו זה דבר טוב. לפעמים הוא צודק ולפעמים הוא לא צודק. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אבל עדיף לחקות דוגמה טובה, לא דוגמה רעה. שר התחבורה מאיר שטרית: נכון, עדיף. לכן לא תמכתי בקריאות. היו"ר ראובן ריבלין: השאלה היא מתי היא הרעה, אז או עכשיו. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אני משאיר לך את זה. שר התחבורה מאיר שטרית: לא תמכתי בקריאות ההן, ואינני תומך בקריאות האלה. אני חושב שאף שאנחנו ניצבים בפני סוגיה מאוד קשה וכואבת, אף אחד לא מזלזל חלילה בכאב של המתיישבים. חבר הכנסת הנדל, אני משיב לך. אני סבור שאין פיצוי כספי אמיתי לאדם שעוקרים אותו מביתו. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): לא לבזות. שר התחבורה מאיר שטרית: חלילה וחס. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): לא לירוק בפרצוף. שר התחבורה מאיר שטרית: חלילה וחס. אני אומר ששום פיצוי כספי איננו פיצוי אמת לאדם שעוקרים אותו מביתו, ובעיקר נוכח העובדה שהאנשים הללו הלכו לשם לא ביוזמתם, לא בצורה בלתי חוקית, אלא נשלחו על-ידי ממשלה וישבו שם קבע על-פי בקשת הממשלה ובתמיכתה. אבל כאשר מגיעים לרגע שאותה ממשלה שהושיבה אותם שם מבקשת מהם לצאת מנימוקים ומסיבות אחרות, שהן גיאופוליטיות, כמו שדברים מתרחשים במציאות, כולנו צריכים, למרות הכאב, לכבד את החוק. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאנחנו עושים מאמצים רבים לגרום לכך שחוק הפיצוי-פינוי אכן יאושר וייתן תשובה הגיונית ונכונה למתיישבים, אף שאין לי ספק שכל אחד מהם היה מעדיף אלף מונים להישאר בביתו ולא לקבל שום פיצוי. היו"ר ראובן ריבלין: בכל זאת יש קושי, כבוד השר שטרית, שמייצג את הממשלה. אם אדם נשלח להתיישב במקום כבוש, לא היה צריך לשלוח אותו מראש. אם בזמן שהוא נשלח לא היה מקום כבוש והפך להיות מקום כבוש, יש פה בעיה. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מצדיק אותך במאת האחוזים. כזכור לך, אילו הדבר היה תלוי בי, מלכתחילה לא היה צריך לשלוח אותם. היו"ר ראובן ריבלין: אדוני מאוד עקבי, אני מוכרח לומר. שר התחבורה מאיר שטרית: מלכתחילה לא היה צריך לשלוח אותם לשם, ואני חושב שאלה היו טעות וקוצר-ראות לשלוח אותם לעזה, למקום שברור שלא יוכלו להתקיים שם יישובים יהודיים. צר לי שהמתיישבים נקלעו למצב הזה, שעל-כורחם או שבהעלמת עין ובהסכמה נקלעו למצב הזה. תמיד אמרתי ביושר, אדוני היושב-ראש מכיר אותי – עמדתי תמיד היתה מאוד ברורה וחד-משמעית. עם זאת, אני חושב שאני עושה מאמצים, ויעידו על כך חברי בוועדת הכספים ואחרים, שמטפלים - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מה היתה דעתך לגבי צפון השומרון? אני לא זוכר שהיית שונה מהליכוד בעניין צפון השומרון. שר התחבורה מאיר שטרית: חבר הכנסת בני אלון, בתחומים שונים עמדותי היו שונות. כזכור לך, אני הייתי בין אלה שלא הצביעו נגד הסכם אוסלו, מתוך רצון לתת תקווה לשלום. לצערי, הסתבר לנו שהתוצאות היו מאוד כואבות ופוגעות, בגלל ערפאת בעיקר. אני עדיין לא מאבד תקווה, שיום אחד נוכל כולנו לחיות בשקט על פיסת האדמה הזאת. היו"ר ראובן ריבלין: אדוני הוא עקבי, אבל נדמה לי שהוא אף פעם לא כינה את יהודה, שומרון וחבל-עזה "אזור כבוש". שר התחבורה מאיר שטרית: חלילה וחס. היו"ר ראובן ריבלין: והוא לא אמר שכבשנו והושחתנו. שר התחבורה מאיר שטרית: חלילה וחס. זכותנו לחשוב, וכך אנחנו חושבים, שארץ-ישראל, על-פי גבולות ההבטחה ההיסטוריים, כולה שלנו, אבל בתנאים הגיאופוליטיים הקיימים אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לקיים את גבולות ההבטחה, וצריכים לנהוג פה ב"ריאל-פוליטיק". חובתנו לעשות מה שאפשר לטובתם של המתיישבים שמפנים אותם, שילכו לבנות את בתיהם קבע מחדש בארץ-ישראל, שאיש לא יפנה אותם ולא יפגע בהם. אני עושה מאמצים גדולים למען העניין הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אין מקום להצעת האי-אמון, ואני מבקש להסיר אותה מסדר-היום. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאוד מודה לשר שטרית על תשובתו ועל אמירתו החד-משמעית שאותם שנשלחו אינם אנשים לא לגיטימיים. אבל כנראה חבר הכנסת הנדל בכל זאת מבקש את האי-אמון, וכנראה שנצטרך להצביע. אני מזמין את יושב-ראש תנועת ש"ס, סגן ראש הממשלה לשעבר, אולי לעתיד, מי יודע. אדוני שר החקלאות מתעכב, לכן אדוני יכול לדבר, כל עוד הוא לא נמצא, ככל העולה על רוחו. מרגע שהשר ייכנס תוכל לדבר עשר דקות, אלא אם כן אדוני יבקש להפסיק את הדיבור. אליהו ישי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו ניצבים מדי שבוע, מיום שני ליום שני שאחריו, ומציגים אי-אמון. בתקופה האחרונה החליטה הממשלה לתת תשובות סטנדרטיות בכך שהיא אומרת: הרי בכל מקרה אתם באים כל שבוע, ואנחנו עונים לכם בכל שבוע. חשבתי לאיזו עזות מצח וחוצפה אפשר להגיע. הם רוצים שנשתוק ולא נאמר דבר, וגם לא נזעק, ומשבוע לשבוע ייגזרו גזירות נוספות. זה לא סוד שאנחנו מנהלים משא-ומתן. אנחנו לא הסתרנו. נכון שהדרישה שלנו היא בסיס התקציב, או הליבה של משרד האוצר. זה הקיום של התקציב. מה הבסיס? - להרעיב ילדים, לדכא חלשים, שיגיעו לחרפת רעב. משבוע לשבוע אנחנו נאבקים, זועקים. כשאני מסתובב בשטח ורואה אנשים צעירים, משפחות, אמהות, גברים, אוספים אוכל מאשפתות – מי שלא מבין מה שאני אומר פה, מנותק מעם ישראל. נכון, יש התנתקות. יש התנתקות מארץ-ישראל, משטחי מדינת ישראל, אבל, חברי חברי הכנסת, יש התנתקות שהיא מסוכנת לא פחות – התנתקות מקשישים, מילדים, מחולים, מחד-הוריות, מזוגות צעירים; התנתקות מהחברה בישראל. וכל שבוע אנחנו זועקים, ונמשיך לזעוק כל שבוע. אבל החוצפה עברה כל גבול. מצד אחד מקצצים, מרעיבים ילדים. אז מחיר הלחם עלה, מחיר הסולר עולה, מחיר החלב עלה. מצד אחד אתה מוריד מהשכר, אתה מקצץ בקצבאות, אתה שולח את ההורים והאמהות האלה לאסוף מהאשפתות, ונוסף על זה אתה מעלה את מחיר החלב. היה שקט, דממה. מחירי החלב עולים, היום שקית עולה למעלה מ-4 שקלים. בממוצע, משפחה צורכת שקית, שתיים, שלוש שקיות, משפחה עם ארבעה-חמישה-שישה ילדים, מה תעשה אותה משפחה? אולי אוכל אוספים מהאשפתות, מהזבל, עגבנייה רקובה, מלפפון, אבל מאיפה יביאו חלב? נקרע לי הלב שיש ילדים קטנים, שלא יהיה להם החלב הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אדוני, אסור להציג מעל במת הכנסת. רבותי חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבקש לא לקיים הפגנות בתוך הכנסת. רבותי חברי הכנסת, אני אפסיק את הישיבה. רבותי הסדרנים, נא להוציא את כל מי שמפגין. רבותי, אני מבקש לא לקיים הפגנות באולם המליאה. אליהו ישי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני מכבד אותך, רק צר לי שאת מחירי החלב אפשר להעלות ואני לא יכול לעלות ולהציג שקית חלב. היו"ר ראובן ריבלין: יושב-ראש תנועת ש"ס, אני מבקש מאדוני לתת את זה לסדרן. נא לקחת את זה מהדובר, אחרת, נא לכבות את המיקרופונים. אליהו ישי (ש"ס): יכול להיות שאפשר לעשות - - - עזמי בשארה (בל"ד): למה של "תנובה"? היו"ר ראובן ריבלין: אני מכבד מאוד את אדוני ואני מבקש ממנו לשמור על מנהגי הבית ולא לחרוג מהם. עזמי בשארה (בל"ד): הישיבה הזאת בחסות "תנובה". היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, לא לעשות זילות של עבודת הכנסת. את הזעקה ואת המחאה תעשו בחוץ, לא כאן. אליהו ישי (ש"ס): אני מקבל את ההערה שלך, אני מכבד אותך. אדוני היושב-ראש, אני מכבד אותך, רק אני אומר לך את האמת. היו"ר ראובן ריבלין: האמת תמיד צריכה להישמע. אליהו ישי (ש"ס): היא כואבת, היא קשה. אף פעם לא הסתרתי שבאתי מהמשפחות האלה ואני יודע מה זה מקרר ריק, אני יודע מה זה משפחות וילדים שישנים בלי אוכל, ישנים רעבים. סיפר לי חבר הכנסת איציק כהן, לפני שבוע הוא פגש אמא שסיפרה לו, שבלילה אין לה אוכל להאכיל את הילדים, היא מספרת להם סיפורים על מנת להרדים אותם, בלי אוכל. אז כועסים עלינו. כל שבוע אנחנו באים ומעלים טענות, מעלים הצעות אי-אמון, מרימים קול זעקה. אנחנו זועקים מהפיות של אותם ילדים רעבים, משפחות אומללות; אנחנו זועקים את הכאב שלהם, את הזעקה שלהם. מי יזעק את הכאב שלהם, אם לא אנחנו מפה, מעל דוכן הכנסת? אז התשובה הסטנדרטית של הממשלה - כל שבוע אתם צועקים. אבל כל שבוע אתם גוזרים עוד גזירה, עוד פגיעה. עכשיו זה מחיר החלב, אתמול הסולר, לפני כמה חודשים זה הלחם ושוב פעם הלחם. תמשיכו לקצץ. תוכנית הליבה של האוצר זה להרעיב ילדים. אז תוכנית הליבה שלנו, בסיס היסוד של תנועת ש"ס, לדאוג לילדי ישראל, לדאוג שילדים לא יישנו רעבים, לדאוג שיהיה להם משהו בבית, שיבואו הביתה ואולי יקבלו ארוחה חמה, לפחות פעם בשבוע. יש כבר הצעה של שינוי, הם לא יכולים בלי, בממשלה הם גרמו לנזק אדיר - החתולים של חבר הכנסת פורז ישתו חלב, אפילו שוקו - הם ישבו בתוך הממשלה, פגעו בחלשים. היתה אם חד-הורית שניתקו לה את המים; מה אמר לה פורז? שתאסוף מי גשמים. אמרו, לילדים אין מה לאכול, אז שיאכלו פיצות. תראו איזו אטימות, תראו איזו התנתקות מהעם. עכשיו, בתקציב, הם מוכנים לתת רשת ביטחון, כנראה הם לא הספיקו לפגוע בילדים, בקשישים, בחולים, בנכים, בחד-הוריות, במוגבלים, בצעירים. לא הספקתם לפגוע בכולם, בעצם פגעתם בכולם, אבל לשיטתכם לא מספיק חזק. פגעתם מאוד, אבל זה כנראה לא מספיק. אתם רוצים להמשיך לפגוע, מהאופוזיציה, בקשישים, בילדים, בחלשים, בחד-הוריות, בנכים. אתם רוצים להמשיך לפגוע בהם משם. לא מספיק מה שעשיתם בממשלה. זאת מפלגה אכזרית שפועלת ממניעים שלא ניתן להסביר אותם, רשעות לשמה. אדוני היושב-ראש, צר לי שעלה מחיר החלב. אני זוכר בצעירותי, כאשר התייקרו מחירי הלחם והחלב, אמי בכתה. היא אמרה, מאיפה אני אקנה - אני אוריד שקית חלב, אני אוריד עוד לחם? זה הסיפור האמיתי, מה אני יכול לעשות, באתי משם. אז הממשלה מעלה את מחירי החלב, וזה לא מעניין אף אחד, זה עובר בשקט, דממת אלחוט; זה לא כואב לאף אחד, זה לא מציק לאף אחד, זה לא מזעזע אף אחד. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך להיות הפה של אותם אנשים, לזעוק את זעקתם המרה, את הכאב - - - נסים דהן (ש"ס): מה עם שר החקלאות, הוא הלך לבדוק אם מחיר החלב עלה באמת או לא? אליהו ישי (ש"ס): מפה נמשיך לזעוק יום-יום, שבוע-שבוע, דקה-דקה; בכל מקום נזעק את הזעקה האמיתית של הילדים הרעבים, של המשפחות האומללות, של המצוקות הקשות, של הגזירות והקורבנות, קורבנות התקציב והממשלה. נמשיך להילחם. כן, נילחם. נבחן כל אפשרות על מנת לתת למשפחות האלה להרים את הראש מעל המים. זאת לא מליצה, מדובר במשפחות שקורסות ומתמוטטות. למשפחות מנתקים את החשמל, את המים, הן מגיעות לחרפת רעב, אבל ממשיכים לקצץ. במכולת השיקים חוזרים. אני מכיר אנשים שאין להם במה לקנות חלות לשבת. יש פה התנתקות, התנתקות אמיתית, ההתנתקות המסוכנת ביותר. זוהי התנתקות שמסכנת את החברה בישראל. זוהי ההתנתקות המסוכנת ביותר שממשלת ישראל מביאה - התנתקות מהחברה בישראל, התנתקות מהילד הרעב, התנתקות מהקשישים, מהחולים ומהרעבים ומהזוגות הצעירים במדינת ישראל. נסים דהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, צריך להפסיק את הישיבה עד שיגיע שר החקלאות כדי שישמע את הדברים. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דהן, אני התייעצתי עם חבר הכנסת ישי לפני שהגעת לכאן להושיע אותנו. אדוני רואה, השעון אפילו לא מופעל. אם חבר הכנסת ישי לא היה רוצה לא היינו מדברים, היינו ממתינים בהפסקה. אליהו ישי (ש"ס): חברי, אני רוצה לסיים את הדברים מתוך כאב אמיתי, ואנחנו חשים את זה. משה גפני (דגל התורה): אבל זה לא שר החקלאות, זה שר האוצר. אליהו ישי (ש"ס): ביחד, שניהם יחד. דוד אזולאי (ש"ס): איפה שקית החלב? אליהו ישי (ש"ס): אני הבאתי שקית חלב מלאה, אבל הסדרנים הוציאו אותה. היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, ביקשתי להפסיק עם זה. חבר הכנסת אזולאי, במטותא ממך, הרי אני כמה ימים לפני אדוני בכנסת, ואדוני פה זמן רב. דוד אזולאי (ש"ס): בטוח, אני מאוד מכבד את זה. היו"ר ראובן ריבלין: נא לא להפגין. אליהו ישי (ש"ס): אני מסיים, אבל אני רק רוצה לומר, אנחנו נמשיך לזעוק כל שבוע, כל יום מעל דוכן הכנסת. על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על עבודה ועל גמילות חסדים. לצערי הרב, בתורה נאבקים ואנחנו נשמור עליה, עבודה כבר אין, אולי אפשר לתת לכל אזרח שרוצה לעבוד - ורוצים לעבוד - שק אורז בחודש, זאת תהיה המשכורת שלו, יעבוד. כולם יכולים לעבוד תמורת שק אורז בחודש. אולי גם שקית חלב ליום, אולי פחות. ועל גמילות חסדים - לצערי הרב, היום אין גמילות חסדים; יתירה מזאת, פוגעים וממשיכים לפגוע, אפילו מבקשים מאתנו לא לדבר, לשתוק. חס וחלילה, אסור לנו להתלונן, אסור לנו לזעוק, אסור גם להגיש אי-אמון. כל שבוע אנחנו מגישים הצעת אי-אמון, אבל בכל שבוע הממשלה ממשיכה לגזור גזירות נוספות. אנחנו כמובן מביעים אי-אמון בממשלה בתקווה שבסופו של דבר אולי כנסת ישראל, מי יודע, בעזרת השם, תקבל את האי-אמון שלנו. לפחות העם בישראל מצביע אתנו אי-אמון בממשלה; רוב העם בישראל מצביע אי-אמון בממשלה. אנחנו באופוזיציה מייצגים את רוב העם בישראל. אדוני היושב-ראש, מעל דוכן הכנסת אני רוצה להשתתף בצערך על אובדן אמך; היינו בניחום אבלים אצלך. יהי זכרה ברוך. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאוד מודה לאדוני. חבר הכנסת ישי, יושב-ראש תנועת ש"ס, מעולם לא מנעתי את האפשרות של הגשת הצעת אי-אמון כל שבוע. לאדוני יש למעלה מעשרה חברי כנסת, הוא יכול להגיש, בלי מכסה, כל שבוע הצעת אי-אמון. השר הגיע בדיוק על מנת לענות. לצערי הרב, לא אוכל לשחזר בפניו - - - דוד אזולאי (ש"ס): אתה רוצה שקית חלב? היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אזולאי, אני מבקש. חברי הכנסת הנכבדים, בסעיף 71א נאמר: "הציג חבר כנסת מעל דוכן נואמים או בהנמקה מהמקום חפץ כלשהו או עשה מעשה שאינו עולה בנסיבות העניין - יורה לו היושב-ראש, אם ראה צורך בכך, לרדת מהדוכן, וייטול ממנו את רשות הדיבור". כמובן, לא נהגתי מידת חומרה עם חבר הכנסת אלי ישי, ראש תנועת ש"ס, סגן ראש הממשלה לשעבר. אני מבקש מכם, הכנסת היא של כולנו, ואנחנו מחויבים להקפיד על תקנונה. כבוד שר החקלאות - - - נסים זאב (ש"ס): אני לא מציג את שקית החלב שיש לי, כי היא ריקה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נסים זאב, הרי אני מכיר אותך כמעט יותר טוב מכל אחד כאן, עוד מהימים שעל-ידך עזר חבר הכנסת אלי ישי. בבקשה, כבוד השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת האי-אמון בממשלה בשל העלאת מחירי החלב איננה במקומה. אני מבין את הדאגה האמיתית למשפחות, אני מבין את הרצון לסייע לילדים, למבוגרים, לקבל את החלב במחיר הזול ביותר. ההעלאה שהיתה, של 3%, אני יכול גם לפרט את הסיבות המקצועיות שהובילו אליה. חבר הכנסת אלי ישי היה שר, היה סגן ראש הממשלה, ובוודאי גם יהיה שר, ובוודאי גם במסגרת האחריות שתוטל עליו במסגרת תפקידים כאלה ואחרים, גם הוא יצטרך לנהוג כחוק עם גופים שיהיו כפופים למשרד או קשורים לסמכויות שיהיו לו. ודאי כסגן ראש ממשלה יהיה גם אחראי יותר על מגוון רחב של דברים. כאשר אנחנו ניגשים בחרדת קודש ומתוך הקפדה יתירה לאשר העלאת מחירים שבפיקוח, אנחנו בודקים היטב שאכן הדברים מעוגנים כחוק ובמציאות כפי שהיא קיימת. בענף החלב מתבצע עדכון המחירים המפוקחים בהתאם לדוח-סוארי לענף החלב, שקובע סל תשומות של שלושה מרכיבים: חומר גלם – 55% - - נסים דהן (ש"ס): לא זה הוויכוח. למה הממשלה לא מסבסדת את זה במקום להעלות את מחיר החלב? שר החקלאות ופיתוח הכפר ישראל כץ: חבר הכנסת דהן, נגיע גם לדבר הזה. - - שכר – 20%, והוצאות אחרות – 25%, כאשר על סעיפי השכר וחומר הגלם חל מקדם התייעלות בשיעור של 2% לשנה. יש מדדים לנושא הזה. הייקור האחרון של מוצרי החלב לצרכן היה באפריל 2004, בשיעור 2.24%. שנתיים קודם לכן לפחות לא חל ייקור. אנחנו מדברים על כמעט שלוש שנים שלפני הייקור הנוכחי של החלב ללא מוצרי החלב, שהיה של 2.24%. מחירי הלחם, אגב, באותה תקופה עלו - גם בזמן השרה דליה איציק בתפקידה בממשלה הקודמת - בשיעור של 25%, לאחר מכן עודכנו. מחיר הלחם, שמתבסס על אותם המוצרים, עלה בשיעור של למעלה מ-30%. מדוע הצורך לייקר את מחיר החלב הוא ברמות כל כך נמוכות? בגלל התייעלות החקלאים. יש לנו במדינת ישראל רפת החלב הטובה ביותר בעולם. יש הרבה תחומים שבהם היינו רוצים להיות הטובים ביותר בעולם - תחום החינוך, תחום הבריאות, תחומים אחרים - ויש תחומים שאנחנו מאוד טובים בהם. אבל יש מעט מאוד תחומים שבהם אנחנו, הישראלים, הכי טובים בעולם. אחד התחומים הוא רפת החלב. יש מדריכים ישראלים בסין, ברוסיה, בהרבה מאוד מקומות בעולם, שמלמדים ומדריכים כיצד לשפר את תנובת החלב ורמתו. כאשר יש התייקרות במרכיבי המזון בעשרות אחוזים, אפשר לתת לחקלאים לקרוס, ובעצם להתמוטט - כמו שהיה כאשר נכנסתי לתפקידי, שענף רפת החלב במושב, בקיבוץ, עמד לפני קריסה - או לבחון איך מצילים את זה. פתחנו ברפורמה מתוקנת, בשיתוף עם שר האוצר ובהסכמתו, והצלנו את משק החלב בלי לייקר, חוץ מאשר ב-2.24% בשנתיים, בשלוש שנים את מוצרי החלב. אני חייב, חבר הכנסת אלי ישי, לציין ולשבח את הסיוע שקיבלנו ממך בוועדת הכספים, כאשר לפני כשנה, למרות היותך באופוזיציה, הסכמת לתמוך בהעברת כספים ממשרד האוצר – חבר הכנסת דהן, זה עונה על חלק מהשאלה שלך – לבעלי הרפתות הקטנות, על מנת לאפשר להם לכסות את ההפסדים בלי לייקר את החלב לצרכנים. כך עשינו, ומנענו העלאה. אלא שההחלטה לסבסד לא נתונה בידי. הלוואי שתבוא לתוך הממשלה - דבר שאני אישית ודאי מאוד מעוניין בו – ואחת הדרישות שלכם תהיה להביא לסבסוד מוצר יסוד כמו החלב, לפחות לשכבות שצורכות את הדברים. אנחנו הראשונים שנשמח לעשות את זה. כל עוד אין סבסוד, יש התקהלות גדולה של החקלאים, יש הקפדה על המחלבות, אבל אי-אפשר לתת למחלבות, ל"תנובה", ל"שטראוס", מחלבת "גד", "טרה" ומחלבות אחרות, להפסיד כספים כאשר מונעים מהן להעלות את מחיר המוצרים בפיקוח. לכן בוצעה כאן העלאה מינימלית. אני יודע שגם 12 אגורות תוספת לשקית חלב – מישהו יגיד שזה 6.25 שקלים לחודש - זה הרבה למי שחי במצוקה, וצריך שקל לשקל ואגורה לאגורה. אליהו ישי (ש"ס): חשבון של כמה שקיות עשית? שר החקלאות ופיתוח הכפר ישראל כץ: עשיתי חשבון של שתי שקיות ביום כפול 25 ימים, זה יוצא 6.25 שקלים לחודש, אבל לא אמרתי שזה כלום. אליהו ישי (ש"ס): אני מציע להעלות את מחירי הסולר, הלחם והחלב, ולעשות גם רפורמה במס. שר החקלאות ופיתוח הכפר ישראל כץ: חבר הכנסת ישי, אתה מדבר על מכלול המדיניות הכלכלית. אין ספק שיש לך ההשקפות שלך, הנכונות שלך להיאבק כדי לשפר. אמרתי, אני ודאי מזמין אותך לבוא ולשפר. אבל בנושא הזה של החלב - מצד אחד יצרני החלב, המחלבות, מצד שני הציבור. אם יש תחום שהיתה בו רגישות והקפדה, שלחלק מזה גם סייעת כאשר אישרת להעביר את המימון לרפתות הקטנות ולמנוע את ההתמוטטות, הרי בכך מנענו את ייקור המחירים לצרכן. אם יש תחום שזה נעשה בזהירות, ביראה, בהקפדה, זה דווקא תחום מוצרי החלב. אני חושב שמגיע צל"ש לבעלי הרפתות בישראל. רבים מהם פועלים בתנאים קשים, היו להם הפסדים כבדים. מכיוון שזאת דרך חיים, הם הוציאו גם מכיסם כספים. יש אספקת חלב לחרדים, ליהודים, לערבים, לדתיים, לחילונים. אנחנו מקפידים מאוד לאפשר לכל ציבור את החלב שהוא רוצה לצרוך, עם כל ההקפדות שנדרשות. אם צריך גם להתיר להביא סוגי חלב שאינם לציבורים מיוחדים, אנחנו עושים גם את זה. אני חושב, שהלוואי שכל תחום היתה בו הקפדה כמו ההקפדה שאנחנו עומדים בה. אני בהחלט חושב שיש לנהוג רגישות בציבורים שנזקקים, ובציבור הישראלי בכלל, ולאפשר לכל אחד לצרוך את מוצרי היסוד. אישית אני חושב – בעניין המס שהזכרת, חבר הכנסת ישי, ובעניין ההקלות במס – שצריך להקל במס, אבל אישית הייתי שמח אם חלק מהתוספת או מההנחה ילך לסבסוד מס הכנסה שלילי לאלה שעובדים ומרוויחים אבל לא מרוויחים מספיק. העליתי את הנושא גם בממשלה, ביום ראשון. אני מקווה שתימצא הדרך לעודד אנשים שעובדים אבל לא משתכרים מספיק, ואת מה ששייך לתחום ההנחות במס צריך לשמור באותו מעגל, אבל כאן אפשר לאזן במידה כזאת או אחרת בין ההנחות במס, שנותנות סכומים גבוהים למי שיש לו יותר, ובין סבסוד מס הכנסה שלילי לאותן שכבות רחבות שאינן משתכרות מספיק אף שהן עובדות ועמלות ועושות את הדברים הנדרשים. אני בעד לדאוג לחקלאים כמו לשכירים, כמו לכל מי שעמל ועובד – לתת אפשרות להתפרנס בכבוד. אדוני היושב-ראש, אני חושב שבנושא הזה קל לי מאוד להגן על מדיניות הממשלה. הדברים נעשו בצדק, בצורה נכונה, מתוך התייעלות בלתי רגילה של מי שעוסקים במלאכה. כולנו צריכים להיות גאים בכך שיש לנו במדינת ישראל מי שייצר ויספק את החלב ואת מוצריו ברמה הגבוהה ביותר בעולם, ללא סבסוד, בניגוד למקומות אחרים בעולם, וצריכים להיות גאים בכך שאנחנו שותפים ליצירה כזאת ולהמשכיות כזאת, שכל העולם מתקנא בנו בגללן. לכן, אדוני היושב-ראש, אבקש לדחות את הצעת האי-אמון בממשלה בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לשר החקלאות. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים בדיון. לחבר הכנסת דני יתום - חמש דקות; אחריו, לחבר הכנסת יחיאל חזן - חמש דקות; ואחריו, לחבר הכנסת אהוד רצאבי - חמש דקות. לאחר מכן – בהתאם לרשימה. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, שר החקלאות, חברי חברי הכנסת, המנהיגות ביש"ע וקבוצות של רבנים הן אלה שמקיימות כבר תקופה ארוכה מסע של דה-לגיטימציה – של ראש הממשלה, של הכנסת, שאתם חברים בה יחד אתי, ושל הממשלה. העמדות של מנהיגות יש"ע הן עמדות דו-פרצופיות: מצד אחד קריאה נלהבת לאי-סרבנות, ומצד שני קריאה לסרב לפנות יישובים שגרים בהם מתיישבים יהודים, מתנחלים. אין כאן קריאה חד-משמעית. יש כאן העמדת פנים, יש כאן דו-פרצופיות. אני מצפה מאלה שמסיתים, שמדיחים, שקוראים לסרבנות, שמעודדים סרבנות, שקוראים למרי אזרחי, שמעודדים מרי אזרחי, מכל אלה אני מצפה שיחדלו באחת מן הקריאות האלה. יש דרך לגיטימית, יש דרך חוקית לנהל ויכוח בחברה דמוקרטית. אין ספק שיש ויכוח שקורע את הציבור במדינת ישראל. לא הייתי רוצה להיות במקומו של אף מתנחל שיהיה צריך לעזוב את ביתו לאחר שגר בו 30 שנה, 20 שנה, עשר שנים; לא הייתי רוצה להיות במקום אף אחד מהם. אני חושב שהממשלה צריכה להתייחס בהגינות ובהליכה לקראת המתיישבים בכל מה שקשור לפיצויים ולמתן סיכוי הולם לבנות את חייהם במקומות אחרים, בתוך מדינת ישראל. אבל לא יעלה על הדעת שמשמעות הדברים תהיה שמותר למישהו במדינת ישראל להיות מעל החוק. מדינת ישראל היא מדינת חוק, ואת החוק הזה צריך לאכוף, ואסור בשום פנים ואופן להקל עם מי שפועלים נגד המדינה, נגד מוסדותיה הנבחרים. אל תחשדו בי אפילו לרגע, אדוני יושב-ראש הכנסת – אני לא בחרתי בשרון לתפקיד ראש הממשלה. אבל מרגע ששרון נבחר לתפקיד על-ידי הרוב – ואני הייתי במקרה הזה במיעוט – הוא ראש הממשלה הנבחר, הלגיטימי, של כולנו, והוא פועל בדרך חוקית ולגיטימית. מי שפועלים בדרך לא חוקית ולא לגיטימית הם אלה שקוראים למעשי הסתה ואלימות ומתבטאים באלימות מילולית שעלולה להידרדר, ובחלק מהמקומות כבר הידרדרה, לאלימות פיזית. לצערי, מי שקורא לגילויים של סרבנות תורם לאפשרות שנרים יד איש על רעהו. מי שמציג עמדות קיצוניות – ואני מתייחס כאן לחלק מציבור המתנחלים ולחלק מציבור הרבנים – מי שמציג עמדות כאלה הוא שזורע שנאה, הוא שמקיים מסע של דה-לגיטימציה והוא שתורם להידרדרות, חלילה, של מערכת היחסים בתוך החברה הישראלית, בין חלק אחד שלה, שהוא הרוב, לבין חלק אחר שלה, שהוא המיעוט. עד לא לפני זמן רב אתם, חברי המתנחלים, קראתם לשרון "אריק מלך ישראל". פתאום, ברגע ששרון הפסיק לשרת את התפיסה שלכם, הוא אויב העם. אני קורא לכם, טלו קורה מבין עיניכם. לא יכול להיות שכאשר הקמנו – ממשלות ישראל לדורותיהן – את ההתנחלויות, אף אחד ממורג, אף אחד מגנים, אף אחד מבית-אל לא ביקש משאל עם כל אימת שהוקמה התנחלות; כל אימת שנתפסה עוד גבעה; כל אימת שהופקעו שטחים; כל אימת שנסללו דרכים עוקפות; כל אימת שצה"ל שלח עוד עשרות פלוגות כדי להגן על המתנחלים. אף אחד לא ביקש לעשות את כל אלה במשאל עם. פתאום משאל עם הפך להיות חזות הכול, ולא הדמוקרטיה; פתאום משאל עם הוא שיציל את הדמוקרטיה הישראלית. מדינת ישראל לא התנסתה אף פעם במשאל עם. זה תרגיל מאחז עיניים שמטרתו לדחות עד כדי לבטל את מה שאתם רואים כרוע גזירת ההתנתקות. אני ממש מתחנן אל ציבור המתנחלים, ובעיקר אל ראשי הציבור שמובילים את ציבור המתנחלים ואל אותם רבנים שעושים פלסתר את סמיכתם לרבנות: תפסיקו את מסע הדה-לגיטימציה של מוסדות השלטון הנבחרים במדינת ישראל; תפסיקו לזרוע פירוד; תפסיקו לזרוע שנאה; גלו אחריות לאומית. אדוני היושב-ראש, אני מסיים. מותר כמובן לנקוט דרכים חוקיות, לגיטימיות, כדי להביא לידי ביטוי את העמדה, את חוסר הנחת מעמדת הממשלה, אבל כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. אני קורא לממשלת ישראל ולגורמי אכיפת החוק לעשות כל מה שצריך לעשות, בטרם יהיה מאוחר מדי, כדי לעצור את מסע ההסתה המטורף שעלול להביא לשפיכות דמים. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לחבר הכנסת יתום. חבר הכנסת יחיאל חזן, ואחריו - חבר הכנסת אהוד רצאבי. לרשות חבר הכנסת חזן חמש דקות, וכך גם לחבר הכנסת רצאבי. יחיאל חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בערב, כאן, ליד משכן הכנסת, היו למעלה מ-130,000 אנשים, ילדים, טף שבאו לזעוק נגד הטרנספר של היהודים מגוש-קטיף. כאשר מדובר על טרנספר של ערבים – שומו שמים, הבניין פה היה מתהפך. אבל כאשר מדובר על טרנספר של יהודים - זה מותר, זה אפשרי - - - קולט אביטל (העבודה-מימד): איך אתה יכול לקרוא לזה טרנספר? יחיאל חזן (הליכוד): זה בזכותה של ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון - - - קולט אביטל (העבודה-מימד): אתה לא מתבייש? היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת קולט אביטל, קולך נשמע, הערתך הובנה. יחיאל חזן (הליכוד): איזה מענה נותנת הממשלה הזאת לאותם ילדים? איזה מענה נותנת הממשלה הזאת לאותם אנשים שעוקרים אותם מהבית בשביל טרוריסטים? קולט אביטל (העבודה-מימד): לא בשביל טרוריסטים. יחיאל חזן (הליכוד): בשביל טרוריסטים. הרי מי יבוא לגור שם, בתשתיות של היהודים? יבואו לשם אותן משפחות של טרוריסטים. 130,000 איש, והלב כמו אבן - - מל פולישוק-בלוך (שינוי): 7,000 איש. יחיאל חזן (הליכוד): - - 130,000 איש, ולאף אחד לא אכפת לנסות לקרוע את העם. אבל, אדוני היושב-ראש, לא רק בעקירה של יהודים הממשלה הזאת גורמת עוול. היא גורמת עוול גם לאותן שכבות חלשות, לאותן אוכלוסיות שאין הפרוטה נמצאת בידן. רק השבוע – עוד קיצוץ רוחבי שהחליטה עליו הממשלה; עוד קיצוץ שיושת על הציבור החלש. מצד אחד מציג שר האוצר את נתוני הצמיחה, ומצד שני, כאשר אני מסתובב בערי הפיתוח בנגב, בצפון, בגליל וגם אצל חברי הערבים, הפריג'ידר ריק, ועבודה אין. מחיר החלב עלה, וכבר שכחנו שלפני ארבעה או חמישה חודשים עלה מחיר הלחם, והיה עליו מאבק. וראש הממשלה ספון בלשכה ועסוק, כיצד אפשר יהיה להגלות את היהודים. האם הדבר הזה יכול בכלל לעלות על הדעת? עזמי בשארה (בל"ד): מה שאי-אפשר להעלות על הדעת, שאתה חבר קואליציה. יחיאל חזן (הליכוד): נכון. אז מה אם אני חבר קואליציה? מפני שאני חבר קואליציה אני אומר את הדברים. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תצביע בעד האי-אמון. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת כהן. יחיאל חזן (הליכוד): הממשלה הזאת, שבאמת רוצה בטובתו של העם, שכחה שכאשר מנסרים את העץ יש שבבים; כאשר חותכים בבשר החי, יש אנשים שיש להם לא רק בעיה של אוכל, לא רק בעיה לשלוח את הילד עם הסנדוויץ', יש להם בעיה נוספת - מחיר התרופה שאין ביד של אותו מסכן, של אותה זקנה. ועד לאן אנחנו נגיע ונשתוק, אנחנו, חברי הכנסת מהקואליציה? בשביל מה אנחנו יושבים פה? רק בשביל לומר כמה הממשלה טובה? בתחום המאבק נגד הסמים, נגע שנמצא כמעט בכל בית - אין פתרון. יש פתרון? אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, יש פתרון? אולי אתה יכול לענות לי? היו"ר חמי דורון: אני מניח שאתה שואל שאלה רטורית. קריאה: - - - יחיאל חזן (הליכוד): אז מגרשים יהודים, לא רוצים משאל עם, חותכים בבשר החי, מקצצים כל שנה, ומציגים מספרים ונתונים כאילו הכול בסדר, ואנחנו כבר לא עומדים על פי התהום. אבל כאשר אני פוגש אותה זקנה, והיא אומרת לי, ביבי הרג אותנו, אני לא יכול לשמוע את זה יותר. כשאומרים לי, ביבי הרג אותנו – זה אני, זה אתם שיושבים בבית הזה. מי ייתן וראש הממשלה והממשלה יעשו את הכול כדי שיהיה משאל עם, ולא יפחידו אותנו עם העניין של הסרבנות ולא יפחידו אותנו עם העניין של מלחמת אחים, כי מלחמת אחים לא תהיה, אבל לפחות שהמהלך הזה יהיה בהסכמה. כולי תקווה שהתקציב שעדיין מונח על שולחן הכנסת ייתן את הפתרון לשכבות החלשות. נכנס לכאן עכשיו שר הבריאות, שעשה מאמצים גדולים בשביל סל התרופות, אבל 200 מיליון לא מספיקים. בשביל אותו חולה שצריך כל חודש 5,000 דולר כדי לרפא את המחלה שלו או כדי לעצור אותה, 200 מיליון לא עוזרים, כי התרופה שלו לא נמצאת בסל - - - היו"ר ראובן ריבלין: נא לסיים. יחיאל חזן (הליכוד): אותו דבר, אותה משפחה שמכתתת רגליים עד לשוק ולא קונה ב"סופר", כי שם המחירים גבוהים. הקיצוץ הזה שהממשלה החליטה עליו השבוע גורם רק לדבר אחד - שיהיה לה פחות חלב, שיהיה לה פחות לחם, שיהיה פחות חינוך. מכאן אני קורא לראש הממשלה – די. די. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת חזן. דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לעזאם עזאם ובני משפחתו היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, מכל לב אנו שמחים לברך את אורחנו כאן היום, עזאם עזאם, ולהודות יחד אתו ברוב עם: ברוך מתיר אסורים. פדיון השבויים הוא אחד מהערכים החשובים ביהדות. הערבות ההדדית בין אזרחי ישראל, בין אחים, נבחנת בעת צרה ומצוקה. לב כולנו כאן בכנסת דאג כל ימי סבלך, וכל שבוע דאגנו להזכיר כאן את שמך עם נעדרינו ושבויינו, וכולנו תפילה כי נזכה לארח כאן במהרה גם את שבויי צה"ל ונעדריו. חברי הכנסת, שמונה שנים היה עזאם כלוא בין הסורגים, שמונה שנים - על לא עוול בכפו. שמונה שנים של סיוט מתמשך. אנו כאן עשינו את המעט שבידינו. חרדנו לגורלך, עזאם, הקמנו שדולה למען שחרורך. בכל קשר, בכל מגע בין-לאומי לא שכחנו, בהתמדה וללא ליאות, כדי לקדם את יציאתך לחופשי. חברי כנסת ושרים – וכאן אתנו השר נוה אשר פעל ללא ליאות – ביקרו אותך בכלאך במצרים ועודדו את רוחך במידת האפשר. עזאם, ישבת בתאך הצר בודד, אבל לא היית לבד – העם כולו היה אתך. עזאם היקר, שבת הביתה, ברכתנו לך להמשך עשייה וישיבה לבטח בביתך עם המשפחה, הילדים והחברים מן הכפר מע'אר, מן העדה הדרוזית ומכל בית ישראל. השר נוה, אשר ליווה אותך יחד עם חברי כנסת מעולים ומסורים אשר לא חסכו יום אחד במאמץ להשיב אותך לביתך, ביקשו ממני לקדם אותך בברכה כאן בכנסת, ואכן נעשה זאת עוד מעט בלשכתי יחד עם כל ראשי הסיעות וחברי הכנסת המבקשים לפוגשך. אני מבקש בשם הכנסת כולה לברך אותך: ברוך שובך וברוך תהיה. ברוכים הבאים וברוכים הנמצאים כאן אתנו היום. ברוך תהיה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדיון. אני אקדם אתכם בברכה בלשכתי בעוד דקות מספר. הצעות סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו - מפד"ל וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה; ב. העלאת מחיר החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין את חבר הכנסת אהוד רצאבי לעלות ולהציג את עמדת סיעתו. אני מקווה שהיא תהיה ברורה – האם הוא בקואליציה או באופוזיציה. לרשותו עומדות חמש דקות. אהוד רצאבי (שינוי): ביקש היושב-ראש ריבלין שאני אומר בצורה ברורה אם אנחנו באופוזיציה או בקואליציה. אני חושב שהדברים הם די ברורים. היו"ר חמי דורון: לא, נדמה לי שהיושב-ראש ריבלין אולי שכח, אבל אנחנו באופוזיציה, והאופוזיציה לוחמת, ואנחנו גם נוכיח לו את זה. אהוד רצאבי (שינוי): תן לי את המונה לזמן המדויק. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עניינה של הצעת האי-אמון הוא מסע הדה-לגיטימציה כביכול שעושה הממשלה למתנחלים ביש"ע. אף שאני מייצג מפלגת אופוזיציה, אני פשוט מתקומם כיצד חבר הכנסת בני אלון מסובב את הדברים למצב שלא היה כמותו. מי שבחודשים האחרונים מותחים את החבל ובודקים את גבולות הסובלנות והדמוקרטיה הישראלית הם המתנחלים ומנהיגיהם. מי שקורא לסרבנות, מי שמטיף להתנגדות, שלא יבוא להתלונן על דה-לגיטימציה. וכי מה חשבתם, שהרוב במדינת ישראל, שתומך בתוכנית ההתנתקות, יסכים להצהרות שכאלה? האם שכחתם את הטלאי הכתום מלפני כחודש, או את הקריאה להעמיד לדין את מצדדי ההתנתקות, כמוני למשל, על-פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם? מה צריכים לחשוב הורי החיילים ומשפחות השוטרים שאמורים לבצע את ההתנתקות למשמע האיומים המפורשים הללו? הציבור הדומם והשפוי במדינת ישראל מתקשה להאמין לראשי מועצת יש"ע המצהירים כי הם מתנגדים לסרבנות ולאלימות. לטעמי, הצהרות אלה נאמרות רק לפרוטוקול. הן אינן מלוות במעשים. לא שמעתי שראשי מועצת יש"ע או הרבנים המזדהים עמם נוקטים פעולה ממשית ומעשית כדי לגדוע את תופעת הסרבנות. מדוע אין הם מפסיקים את החתמת החיילים בטרמפיאדות על סירוב פקודה? מדוע אין הם עוברים בבסיסי צה"ל והמשטרה ומגנים באוזני החיילים והשוטרים את תופעת הסרבנות? רבותי, מי שעושים פעולה של דה-לגיטימציה הם המתנחלים עצמם. הם עושים דה-לגיטימציה לראש הממשלה, הם עושים דה-לגיטימציה לחברי הממשלה, ומעל לכול הם עושים דה-לגיטימציה לכל עם ישראל, שכולנו ודאי יודעים שהוא בעד ההתנתקות. במאמר מוסגר אוסיף כי הגשתי הצעת חוק פרטית להחמיר בעונשם של המנצלים את דרגתם ואת יחידתם הצבאית כדי לקרוא לסרבנות. אני שמח שהממשלה תמכה בהצעתי וקורא מכאן ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת שטייניץ, לקדם את הכנתה כדי שתובא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית עוד לפני תום כנס החורף. איומי המתנחלים אינם צריכים להרתיע את שרון מביצוע תוכניתו. כדי להימנע מעימות אלים אני מציע שלא לפנות בכוח או לגרש את המתנחלים; יש להודיע להם על יום הפינוי, ומי שרוצה – יישאר תחת שלטון פלסטיני. הרי יש יהודים שאינם גרים בישראל, והם לא יהיו חריגים בכך. מי שיעדיף להישאר בחולות עזה, מוקף ביותר ממיליון פלסטינים, שיבושם לו, רק שלא יצפה שהרוב בישראל ימשיך להגן עליו ולסבסד בנדיבות את חייו שם. רבותי חברי הכנסת, מצד שני אני מסכים עם דרישת המפונים לפיצוי הולם. אסור לממשלה להתחשבן עם המתנחלים בצורה קטנונית כל כך. הטראומה שהם יעברו – או צפויים לעבור – קשה מספיק גם כך, ויש לבוא לקראתם בכל הקשור לפיצוי הולם, כדי שיוכלו להתחיל את חייהם מחדש במקום חדש. לרבים מהם זה הפינוי השני בתוך דור, ולכן צריך לתת לכל משפחה את כל המשאבים הדרושים כדי להתחיל את חייה במקום שתבחר להתפנות אליו. צריך לבוא לקראת המפונים בכל בקשה ולעשות מאמץ עילאי לצמצם את הסבך הביורוקרטי הקשור בקבלת הפיצויים ובבניית החיים מחדש במקום אחר. אני מתנגד גם להרס המבנים שיפונו. לדעתי, אל לישראל לנקוט מדיניות של אדמה חרוכה. יש למצוא גורם בין-לאומי מתאים שיסכים לקנות את המבנים ואת התשתיות שישאירו המפונים כדי שיימצא להם שימוש ראוי בעתיד. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת אהוד רצאבי. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו - חבר הכנסת אריה אלדד. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החלב שוב התייקר. עוד התייקרות בשרשרת ההתייקרויות של השנים האחרונות. גל ההתייקרויות במחיר החלב מעיד על האטימות ועל קוצר הראייה של האוצר. בתקופה שבה מתפרסמים דוחות עוני קשים, דוחות על מיליון איש רעבים במדינה, דוחות קשים על הפערים בחברה הישראלית, האוצר מחליט להעלות את מחיר החלב. יש אנשים שהחליטו לוותר על תרופות כי אין להם הכסף הדרוש כדי לרכוש אותן; משכנתאות – יותר מ-70,000 בתי-אב אינם עומדים בתשלומי המשכנתה ומפגרים בהחזר התשלומים; יש כ-600,000 ילדים רעבים – ילדים שהולכים לישון רעבים. משפחה שמגדלת ילדים קטנים תצטרך עכשיו, כנראה, בלית ברירה, לוותר על מרכיב החלב ומוצריו בתפריט היומי. בתקופה זו, שבה אנחנו קוראים את פרשות השבוע על יציאת מצרים – לא מזמן קראנו – אני אומר: אילו ייקרו את החלב ולא ייקרו את התרופות, דיינו; אילו צרכנו תרופות ולא שילמנו משכנתה, דיינו; אילו שילמנו משכנתה ולא פיטרו אותנו מהעבודה, דיינו; אילו פיטרו אותנו מהעבודה ולא היו מיליון רעבים במדינה, דיינו. אין הצר שווה בנזק המלך. אילו לא היה לנו שר האוצר עם המדיניות הקשה שלו, עם הכלכלה האמריקנית האטומה, ולא היו לנו מיליון ילדים רעבים, דיינו. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני יכול להרגיע אותך ואת כל המאזינים: כל עוד יש רעבים במדינה, ש"ס לא תיכנס לקואליציה. אני אמנה כמה תגובות של הציבור. הציבור שגולש באינטרנט הוא כנראה זה שיש לו מחשב זמין. בואו תשמעו מה הציבור במדינת ישראל חושב על שר האוצר, על המדינה ועל הממשלה שלו: יש מי שקורא לחרם צרכנים; יש מי שמצהיר: יותר לא אשתה חלב; יש מי שמכריז שהאוצר הוא פרה חולבת, ויש מי שמרגיש שהוא הדשא של המדינה, שכולם דורכים עליו. אבל יש גם מי שמרגיש שבמדינה הזאת חיים "פראיירים". תיכנסו לאתר האינטרנט Ynet – אני עושה לו כאן פרסום – ותראו את התגובות. יש מי שכתב לשר האוצר: "אדוני שר האוצר, הפעם איבדת את הרגישות". ואני אומר לאותו מגיב באינטרנט, שלא היתה לו רגישות. כבר שנתיים שהוא איבד כל תחושה. תדקרו אותו – הוא לא מרגיש. הוא לא חי בתוך העם. הוא התנתק מהעם. אני סיימתי. היו"ר חמי דורון: אני מודה לך. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו - חבר הכנסת רן כהן. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שנים מספר, כששלטה בישראל ממשלה רעה – לא היום, פעם – אמר אריאל שרון, כי הממשלה הרעה הזאת חושבת שאם יציעו פיצויים לאנשים כדי לעזוב את ביתם, הם יעשו זאת. מה אמר להם שרון? תגידו להם, הוא צעק, תגידו להם שאתם מתכוונים לקנות דירה שנייה – הממשלה הרעה הזאת חושבת שבשביל בצע כסף תסכימו לוותר על הבית. היום, כשאריאל שרון הוא הממשלה הרעה, ולפתע פתאום יש צורך דחוף לבצע רצח אופי לאותם אנשים – שהוא מכיר אישית, והוא יודע שהם לא יסכימו להיעקר מביתם בעבור כסף – מה הוא עושה כדי שיהיה אפשר להשחיר את פניהם? הוא מציע את חוק פינוי-פיצוי, שאין בו אפילו כדי מחצית הפיצוי הריאלי על הרכוש שעתיד להיגזל, ועל כך הסכימו גם שמאל וגם ימין בוועדת הכספים. וכשהמתיישבים באים לצעוק שגוזלים אותם – איזו חגיגה: רק פיצויים הם רוצים; הכול עניין של כסף. אכן, על אחאב כזה נאמר: הרצחת וגם ירשת? חברי הכנסת, לפני הרבה הרבה שנים – לא עכשיו, פעם – היתה ממשלה רעה בישראל, והממשלה הרעה הזאת קיבלה משימה, להפעיל את צה"ל כדי לפנות יישובים. כשנשאל אריאל שרון על עמדתו בעניין סירוב פקודה, הוא הסביר שכל חייל שמקבל פקודה חייב, כמובן, למלא אותה, אבל אם הוא מרגיש שהוא אינו יכול למלא פקודה בלתי מוסרית, הוא חייב באופן אישי לגשת למפקדו, להגיד לו שהוא לא יכול למלא את הפקודה ולהיות מוכן לשלם את המחיר על כך. היום, כשהדיקטטור הגדול שולח את חיילי צה"ל לפנות ולעקור יישובים, הוא יודע שהפקודות שלו בלתי מוסריות, כי הרי הוא עצמו אמר זאת על אותה פקודה עצמה, אבל הפעם צריך לעשות רצח אופי למי שיסרב פקודה – למי שאומר היום מה שאמר אז שרון – שהוא מסית, שהוא ממריד, שהוא מחרחר מלחמת אזרחים. כל מלה שאומרים הסרבנים היום היא מלה של שרון, אבל הם - בפיו - "מסכנים את עתיד האומה", הם האויב ולא הוא, הוא שמוביל את ישראל למלחמת אחים. אדוני היושב-ראש, האנשים ששרון קשר עטרות של חלוציות וגבורה ומסירות לראשיהם - הם לא השתנו, אבל הוא - הוא, הוא - המיר את דתו, וכדין כל מומר, הוא מנסה להיות צדיק יותר מהאפיפיור בדת ההתנתקות החדשה שלו. אדוני היושב-ראש, רק עוד סיפור אחד קצר מאוד - אני בטוח שאתה תשמח לשמוע אותו - 20 שניות. היו"ר חמי דורון: 20 שניות, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): היה יהודי בשם גצל, שנואש מהעוני המרוד שלו והחליט להמיר את דתו. הוא המיר את דתו, התנצר, רחמנא ליצלן. למחרת בבוקר הוא קם - עני כמו שהיה - ואשתו שואלת אותו: גצל, מאין יימצא כסף לשבת? אומר לה: אני לא מדבר אתך. אמרה לו: למה אתה לא מדבר אתי? אומר: שאני אדבר אתך? את עוד שואלת למה? למה צלבתם את ישו? היו"ר חמי דורון: תודה רבה, חבר הכנסת אריה אלדד, אכן היה שווה. חבר הכנסת אפי איתם - אנחנו נעשה פה איזה שינוי. חבר הכנסת אפי איתם, בבקשה, אתה בתור. חבר הכנסת רן כהן נמצא בלשכתו של היושב-ראש, לכן נעשה איזה שינוי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אפי איתם (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לא מעט תיאורים בהיסטוריה - לרבות ציורים - של קרבות ימיים מתקופות קדומות, ובהם נראים מלחים ממרקים את הסיפונים ומצחצחים את התותחים בעוד האונייה שלהם טובעת. זה אולי תיאור שיכול לשמש לנו כאלגוריה, כמשל, למערכת שאנחנו מופקדים עליה, דהיינו הדמוקרטיה הישראלית. אני חש שמתוך רחם הדמוקרטיה הישראלית - הנראה כל כך חם, בטוח ויציב - הולכת ומבצבצת מפלצת דיקטטורית. אני יודע שעכשיו הדברים רחוקים ונראים מוגזמים, ונראים בלתי סבירים, אבל אני רוצה לומר לכם, שהאיש שהוא נשוא הריונה של דיקטטורה ברחמה של הדמוקרטיה הישראלית כבר חולל דברים שעין לא צפתה, שאוזן לא שמעה. האיש הזה עבר כבר שלוש ועדות חקירה; על אחת מהן יש איסור פרסום קרוב ל-30 שנה, ועדת-אגרנט, ואיננו יודעים מה היא אמרה שם, אבל ברור לגמרי שאריאל שרון נהג במפקדיו, באלוף גורודיש וברמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר, בחוסר משמעת, בלשון המעטה - - מגלי והבה (הליכוד): אני מתפלא עליך - - - להיות שר אצלו בממשלה - - - אפי איתם (מפד"ל): - - ואחר כך - אדוני היושב-ראש - ואחר כך באה ועדת-כהן ופסלה אותו מלהיות שר ביטחון - - - היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת מגלי והבה, יהיה לך הזמן שלך לדבר. אתה מופיע ברשימת הדוברים. מגלי והבה (הליכוד): אתה שומע את הדברים - - - היו"ר חמי דורון: אתה ברשימת הדוברים. מגלי והבה (הליכוד): הולכים על ארבע בשביל להיות בממשלה, ואחר כך - - - היו"ר חמי דורון: אדוני חבר הכנסת והבה, תראה, ממה שאתה עושה, בסך הכול אני אצטרך לתת יותר זמן לחבר הכנסת איתם, ואז אתה תשמע עוד זמן עוד דברים שלא מוצאים חן בעיניך. אז בשביל מה? מיותר לדעתי. אפי איתם (מפד"ל): עיינתי במבוא של דוח ועדת-אור באשר לסיבות לפרוץ מהומות אוקטובר – ועדת-אור, ועדה בראשות שופט בית-המשפט העליון מציינת את האיש ואת עלייתו להר-הבית כאחד מן הגורמים לאירועי אוקטובר, שאיש מאתנו לא צפה שככה יתרחשו. אינני דן בשאלה אם הוועדות האלו אמרו נכון או לא נכון, אני בא לומר שהאיש הזה, העומד היום בראש ממשלת ישראל, מסוגל כמעט לכול. הוא איש שאיננו עוצר באדום, וכאן באגף השמאלי של הממשלה וגם אצל חברי הכנסת הערבים שתומכים היום בממשלה הזאת, הדברים ידועים. אני צופה בחרדה - - - מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): מי תומך בממשלה? מאיפה אתה ממציא את הדברים האלה? אפי איתם (מפד"ל): אתה צריך להוסיף לי עוד דקה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): מאיפה אתה ממציא את הדברים האלה? היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת ברכה, אני מבקש לא להפריע, לתת לחבר הכנסת איתם לסיים. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): לא להפריע. לא לשקר, בסדר. היו"ר חמי דורון: הוא מסיים. הרי אתה עולה לדבר, בעוד דקה אתה עולה לדבר, אז מה זה משנה. אפי איתם (מפד"ל): אני צופה בחרדה בהתמוטטותם של כל מערכי הבלמים והאיזונים שמאפיינים דמוקרטיה בריאה. האקטיביזם השיפוטי, האדם הנאור אהרן ברק, צופה בגנבת הקולות הגדולה ביותר בהיסטוריה הדמוקרטית של מדינת ישראל, ואין פוצה פה ומצפצף. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת איתם. אפי איתם (מפד"ל): בית-המשפט העליון - אני כבר גומר ותחזיר לי טיפה מהזמן - צופה בגירושם של אלפי אנשים מביתם החוקי, ואין אפילו דיון, אין אפילו אמירה. צופים בעניין הזה מעצבי דעת הקהל - נחום ברנע, שמעון שיפר, דן מרגלית - ואין איזה רגע של הרהור: טוב, אולי בכל זאת צריך לאזן את העניין הזה באיזו תמיהה, מכוח מה, איפה כבוד האדם וחירותו? היו"ר חמי דורון: אני מבקש לסיים. אפי איתם (מפד"ל): אתה לא החזרת לי את הזמן. היו"ר חמי דורון: סליחה. הוספתי לך את הזמן. אתה כבר לא שם לב שאתה מדבר שתי דקות מעבר לזמן שלך, שהסתיים לפי השעון. אפי איתם (מפד"ל): אז תרשה לי עוד כמה שניות ואני אסיים. היו"ר חמי דורון: משפט אחד, ולסיים. אנחנו צריכים לעמוד פה בלוח זמנים. אפי איתם (מפד"ל): והכנסת, זאת שאמורה להיות אולי הבלם האחרון, מתקרנפת, מתחברת אופוזיציה לשברי קואליציה, לאיזה רוב פורמלי שברור לגמרי שאיננו מבטא את רצון הבוחרים. היו"ר חמי דורון: תודה רבה. אפי איתם (מפד"ל): יבוא יום, יבוא רגע, שהאומה הזאת - ואתמול זה התחיל - תתייצב להגן על הדמוקרטיה שלה - - היו"ר חמי דורון: תודה רבה. אפי איתם (מפד"ל): - - ואנחנו נעמוד בראש. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לך. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. דוד טל (עם אחד): אנחנו זה המפד"ל, או שזה - - -? אפי איתם (מפד"ל): כל עם ישראל. קריאה: אבל הליכוד מתנגד. קולט אביטל (העבודה-מימד): למה כל עם ישראל? אפי איתם (מפד"ל): כי כולם רוצים לשמור על הדמוקרטיה שלהם. קולט אביטל (העבודה-מימד): אבל לא על הרחם של הדמוקרטיה. ביטויים כמו רחם של הדמוקרטיה זה משהו אחר. מגלי והבה (הליכוד): - - - מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, במסגרת הזמן המועט שעומד לרשותנו אני חייב להתייחס לשתי הצעות האי-אמון. הצעת האי-אמון של ש"ס מדברת על מחירי החלב. אנחנו יודעים שגם היום וגם בימים האחרונים היה משא-ומתן - ועדיין מתקיים - בין ש"ס לבין הממשלה על הצטרפות או על תמיכה בתקציב. מי שדן על האפשרות של תמיכה בתקציב, או להיות חלק מהממשלה, בעצם מגבה בסופו של דבר את ההעלאה במחיר החלב. אבל אני באמת רוצה להזהיר כאן - - - דוד טל (עם אחד): כן, אבל זה תמורת קצבאות ילדים - - - מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): שנייה, שנייה. תיכף. זה בדיוק. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת טל, אני מבקש לא להפריע לחבר הכנסת ברכה. דווקא הוא מפתח תיאוריה מעניינת, זה מעניין. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אני רוצה להזהיר - - - נסים זאב (ש"ס): מה שנגד ש"ס תמיד מעניין את שינוי. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת נסים זאב, תן לחבר הכנסת ברכה לדבר. נסים זאב (ש"ס): לא אמרתי כלום. היו"ר חמי דורון: אמרת גם אמרת. תן לו לדבר. אפי איתם (מפד"ל): נסים, שמור על הדמוקרטיה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): שמור על הדמוקרטיה - הדמוקרט הגדול. מדברים עכשיו על פיצוי על קיצוץ קצבאות ילדים; לא על ביטול הקיצוץ, אלא על פיצוי על קיצוץ. זאת אומרת - ואני באמת מזהיר אתכם, אנשי ש"ס, ברוח טובה, שלא תיפלו למלכודת הזאת, שלא תהיו חלק מהשיח שנע בין טובת הנאה לבין גזענות. זה ציר מאוד מסוכן. יצחק וקנין (ש"ס): זה אנחנו מבטיחים לך שלא נהיה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): זה ציר מאוד מסוכן. פשוט, שרת החינוך באה לרב עובדיה יוסף - וגם היום כנראה היא הציעה לחבר הכנסת אלי ישי - שיעזרו להם בארוחות חמות ותשלומי הורים, ואני לא יודע מה. ואני יודע שבחדרי-חדרים אומרים: כך אפשר לעקוף את החזרת הקיצוץ בקצבאות הילדים, שגם ילדים ערבים עלולים חס וחלילה ליהנות מזה. אני לא מציע לאיש להיות חלק מהשיח המסוכן הזה, האנטי-דמוקרטי והאנטי-חברתי. לכן, ההתפארות של השר נתניהו לפני כמה ימים, אחרי שהוא ניסה לתקן ולשפץ את האמירות שלו, שלפיהן הקיצוץ בקצבאות הילדים הוריד את שיעור הילודה בקרב הערבים – שזה פשוט דבר מטופש – אני לא יודע איך אדם ברמתו, שהיה ראש הממשלה וגם שר האוצר, יכול להגיד דבר כזה, שבטווח של שנה הוא יכול להצביע על ירידה בילודה. אבל נניח לזה. היו"ר חמי דורון: לפי הנתונים של המוסד לביטוח לאומי דווקא יש עלייה בילודה השנה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): הירידה האמיתית בילודה היתה דווקא בשנים שבהן הושוו קצבאות הילדים הערבים, בתחילת שנות ה-90, אבל אלה תהליכים שאינם קשורים בקצבאות. אדם לא הולך באותו לילה ואומר: אני מביא ילד לעולם כי העלו את הקצבה או כי הורידו אותה. זה קצת זלזול בעצם ההוויה האנושית הבסיסית הנשגבת ביותר – הבאת ילדים לעולם. לגבי נושא השני, הצעת האי-אמון של המפד"ל והאיחוד הלאומי – מדברים על דה-לגיטימציה של ציבור. תשמעו מה שהם אומרים: חבר הכנסת הנדל, כשהגיש את הצעת האי-אמון, אמר שאין לראש הממשלה סמכות להורות למשטרה ולצבא לפנות מתנחלים; הם אומרים שאין לגיטימציה לממשלה שנשענת על רוב כזה או אחר. עכשיו, חבר הכנסת אפי איתם גם ממשיך עם העלילה הזאת ומנסה להדביק לחברי הכנסת הערבים תמיכה בממשלה. אז אומנם אנחנו לא תומכים בממשלה, אבל מה אפשר לעשות? לכן, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מי שמערער על סמכותה של הממשלה – שדרך אגב, אני מתנגד לה – לקבל החלטות ולמשול; מי שמערער על הלגיטימציה של רוב מסוים אם הוא נשען על כאלה או כאלה – הוא יוצר מצב, בעצם, שיש אצל המתנחלים ראייה, או תפיסה, שהם מעל לחוק, מעל למדינה ומעל לדמוקרטיה. זאת ההוכחה הניצחת על הגולם, אפי איתם, שקם על יוצרו, אריק שרון. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאני מצטרף להצעת האי-אמון של ש"ס, אף שהם עצמם, עמדתם בהצעת האי-אמון שלהם מפוקפקת קצת, לא רק בגלל השמועות או ההדלפות על משא-ומתן בין ש"ס לבין ראש הממשלה, אלא כי האיש הכי קרוב לש"ס בממשלה הוא נתניהו, עם כל המדיניות הכלכלית הזאת. הקרבה הזאת מוזרה עד כדי כך שאני חושד שהוא מעכב את הדרישות של יהדות התורה בשביל ש"ס; אני חושב ששר האוצר נתניהו מעכב את הדרישות של יהדות התורה כדי שש"ס תקבל אותן ולא יהדות התורה. מותר לי לחשוד? מותר. לפחות זו לא הוצאת דיבה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני תומך בהצעת האי-אמון של ש"ס, מכיוון שהנושאים נכונים. יש לי רק הערה אחת לנושא שהתעורר כאן בעניין הילודה. אפילו מבחינת העקומה המתמטית, רמת הילודה עולה עם העוני ובניגוד לרמת החינוך, ולא להיפך. כשיש עוני יש יותר ילודה, וכשיש פחות רמת חינוך יש יותר ילודה. זוהי העקומה, וכך אנחנו רואים אותה בכל מקום בעולם, גם בעולם השלישי, גם אצלנו ובכל מקום. על כל פנים, אחזור לנקודה שדיברנו עליה רבות – יש מלה שכבר הופכת למלה קנטרנית או למושג קנטרני, ועושה פרובוקציה בבית הזה: "טרנספר". הייתי מוכן, מהצד השני של המפה הפוליטית, להסכים לכל מלה שנאמרה על ראש הממשלה שרון מבחינת היחס בינו לבין האמת בפוליטיקה. אני חושב שהוא עשה את דרכו אל הרמה הכי גבוהה, אל התפקיד הכי גבוה בפוליטיקה הישראלית, לא רק על גופות, אלא גם על גופתה של האמת בפוליטיקה. הוא איש של שקר בפוליטיקה כבר מאז אמרה עליו את זה גולדה מאיר – יש לו יחס בעייתי עם האמת. אבל את זה המתנחלים מגלים עכשיו? הוא היה בעל-בריתם הגדול. זה סיפור אחר. הבעיה הקנטרנית היא, או המושג הקנטרני שמשתמשים בו הוא "טרנספר", לא משום שהוא בא - - אפי איתם (מפד"ל): - - - כבר יודעים את זה. למה אתם בעלי-ברית שלו? עזמי בשארה (בל"ד): אנחנו לא בעלי-ברית שלו. אתה יודע שאנחנו נמנענו בהצבעה על תוכנית ההתנתקות. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אנחנו התנגדנו. לא רצינו ליפול בינך ובינו. עזמי בשארה (בל"ד): כן, בדיוק. אנחנו לא רוצים להיות אתך. אנחנו מתנגדים להתנתקות, אבל נמנענו כדי לא להיות במחנה שלך נגדו. אנחנו במחנה שלנו נגדו, ולא במחנה שלך נגדו. דרך אגב, רק לפני כמה ימים בוועדת חוקה, חוק ומשפט נמנעתי בהצבעה. יש לנו תוכנית נגדו. אפי איתם (מפד"ל): בוא נפיל אותו יחד. עזמי בשארה (בל"ד): אנחנו עקביים נגדו. גם כשאתה היית שר אצלו היינו נגדו. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): הוא אומר לך: "בוא נפיל אותו יחד". בשביל להפיל אותו אנחנו בסדר. אנחנו בסדר כדי להפיל אותו אתך. עזמי בשארה (בל"ד): חבר הכנסת ברכה, הוא לא מבקש שנפיל אותו. הוא מבקש שנרים אותו. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): זו לא פוליטיקה. זה מסחרה. אפי איתם (מפד"ל): יש פתגם בערבית - - - היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת אפי איתם, אני מבקש. היה לך מספיק זמן. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, לא רק שהמקור הוא שונה בתכלית השינוי בהיסטוריה היהודית המודרנית האירופית – המושג "טרנספר" – אלא גם בקונטקסט הפלסטיני: טרנספר נעשה לפליטים הפלסטינים שנשלחו לגולה, ממולדתם החוצה, ואילו את המתנחלים מחזירים לביתם, ולא שולחים לגלות; מחזירים אותם לביתם מארצם של אחרים. איזה טרנספר יש פה? ממצב קולוניאלי חזרה הביתה. יכול להיות שהמתנחלים הצרפתים באלג'יריה, שדרך אגב קראו לה "הטריטוריות" ו"המחוז הדרומי של צרפת", וגם שם סיפחו, ורצו להפוך את האלג'ירים לאזרחים – כשהחזירו אותם לצרפת, יכול להיות שמשום שהם היו מיליון איש, ולא 7,000, ומשום שהם היו שם שניים-שלושה דורות, אולי הם היו יכולים לטעון לטרנספר. אבל 7,000 איש, בדור הזה, שרק גוזלים את אדמתה של עזה, ואת המים של עזה, מחזירים אותם לבתיהם, ולזה נקרא טרנספר? בקונטקסט הפלסטיני-הישראלי רק הפלסטינים עברו טרנספר. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת בשארה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. מגלי והבה (הליכוד): מי האחרון? היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת והבה, עם כל הכבוד – שלושה מחברי הכנסת נמצאים בלשכת יושב-ראש הכנסת וביקשו לאחר. אתה לא משיב בשם הממשלה, עם כל הכבוד, מי שמשיב בשם הממשלה הוא חבר הממשלה בלבד. מגלי והבה (הליכוד): - - - היו"ר חמי דורון: אדוני, אני לא צריך לסכם עם אף אחד. אני אסכם את מה שאני קובע כאן. אתה יכול לערער לוועדת הכנסת אחר כך. מגלי והבה (הליכוד): מודיעים על החלפה מרגע לרגע? היו"ר חמי דורון: הם נמצאים אצל היושב-ראש, בלשכתו, ואם הם לא יגיעו עד שאתה תסיים תהיה להם בעיה. לאדוני חמש דקות. מגלי והבה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שקשה לתקוף את ציבור המתנחלים, שבמובנים רבים הם אנשים ערכיים ומוסריים אשר משתתפים בכל החובות האזרחיות של מדינת ישראל ולפעמים הרבה מעבר לכך. אבל, רבותי, הפעם פשוט אין ברירה. אנשי המפד"ל והאיחוד הלאומי טוענים כי יש מסע של דה-לגיטימציה במדינה, ואני אומר: נכון, יש מסע של דה-לגיטימציה, מסע מכוער ומתמשך, אבל לא מצד הממשלה כלפי המתנחלים, אלא להיפך, המתנחלים הם שמערערים על הלגיטימיות של הממשלה. לא צריך ללכת רחוק מדי. מספיקים השלטים שנראו אתמול בהפגנה מחוץ לבית הזה, שהופיעה בהם דמותו של ראש הממשלה ומתחתיה הכיתוב: "דיקטטור". מספיקים הדברים שאמר כאן חבר הכנסת אפי איתם. הוא אומר שאנחנו בדרך לדיקטטורה. מספיק הטלאי הכתום, המזעזע, שאני כלא-יהודי עומד ולא מאמין איך יהודים יכולים לנגח את אחיהם היהודים באמצעות סמלים ששימשו למלחמה בעם היהודי. כך ההיסטוריה לימדה אותנו. ואולי שיא השיאים של הגועל והכיעור הוא התוכנית המטורפת, שזכתה היום לפרסום ב-Ynet: הקמת מבנים דוגמת מחנות הריכוז של הנאצים כדי לזעזע את הציבור. אדוני היושב-ראש, אני סבור שכדאי לתת למלים לדבר. וכך אומר נציג הימין הקיצוני לכתב Ynet: הכוונה שלנו היא ליצור השוואה בין ההתנתקות לשואה. אנחנו מתכוונים לחזור לתמונות מהשואה. בשבועות הקרובים נקים מבנה שייראה כמו מחנה ריכוז, ונציג יהודים כפי שהיו במחנות ריכוז. קולט אביטל (העבודה-מימד): תגיד לי, אתה לא מתבייש? מגלי והבה (הליכוד): אני מצטט את דבריו של כתב Ynet, שבא להציג איך אנשים מהעם היהודי מסוגלים - - - מל פולישוק-בלוך (שינוי): למה צריך לצטט כזה דבר כאן? - - - השואה היתה שואה. מגלי והבה (הליכוד): אני צריך לצטט, כי אם היהודים לא מבינים - - - היו"ר חמי דורון: חברת הכנסת מלי פולישוק. מגלי והבה (הליכוד): אני מצטט את מה שנכתב על-ידי יהודים. מל פולישוק-בלוך (שינוי): אז מה? מגלי והבה (הליכוד): אותם יהודים, אסור להם לכתוב את מה שהם כותבים. זה הזעזוע. רבותי חברי הכנסת, נראה לי שמיותר לשאול אחרי קטע כזה מי מערער על הלגיטימיות של מי. חברי המפד"ל וחברי האיחוד הלאומי, במשך חודשים אתם מנסים לפגוע בלגיטימיות של הממשלה. המאבק שלכם לא נועד לשנות את יחסי הכוחות בכנסת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אל תקשיב לנו, תקשיב לליכוד. מגלי והבה (הליכוד): המאבק שלכם מבקש ליצור חוסר לגיטימיות לממשלה הזאת, שנבחרה כחוק וזוכה לאמון הכנסת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תקשיב לעוזי לנדאו - - - לא לנו. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת אלדד. מגלי והבה (הליכוד): חשוב לומר לכם ולכל מי ששומע את דברי: גם אם אנחנו בדמוקרטיה, מאבק מסוג זה הוא פסול ומסוכן. הוא פסול, כי הוא מוליך לכיוונים לא נכונים, שאסור להוביל אליהם. אדוני היושב-ראש, אומנם אינני יהודי, אבל דווקא המקורות היהודיים טרחו להדגיש את חשיבות השמירה על שלום המלכות ועל יציבות השלטון. במעשיכם, חברי מן הימין, אתם מתנהגים כאילו סוף המדינה הגיע. האם זו כוונתכם? האם לשם אתם חותרים? אחרת אני פשוט לא מבין את ההתנהגות המופקרת, שמנסה לערער את הלגיטימיות של השלטון רק משום שאינכם מסכימים לדרכו. צר לי וכואב לי לומר לכם, רבותי, שאיבדתם את הפרופורציות. גם אם אני בטוח – ואני בטוח בכך – שתוכנית ההתנתקות כואבת לכם, אין שום תירוץ לשבירת הכלים הזאת מצדכם. אדוני היושב-ראש, אני אומר לחברים כאן: החור שאתם פורצים היום בספינה שנקראת מדינת ישראל עלול חס ושלום להטביע את כולנו. הצעת האי-אמון שהגשתם היא לא רק הוכחה לאיבוד הפרופורציות; הצעת האי-אמון הזאת היא שיאה של החוצפה, שמזכירה לי את הילד שרצח את הוריו ובכה אחר כך שהוא יתום. דני יתום (העבודה-מימד): למה אתה מזכיר אותי? מגלי והבה (הליכוד): אחרי מסע ההכפשה ושטיפת המוח שאתם מנהלים נגד הממשלה בחודשים האחרונים, אתם באים לבית הזה בטענה שהממשלה מכפישה אתכם. אין גבולות, אין אמת במאבק הזה - הכול מותר. לכן, רבותי, מעבר לקריאה המובנת שלי לדחיית הצעת האי-אמון המעוותת הזאת, אני קורא לכם, חברי מן הימין, לחשוב שוב: אתם ואנחנו שייכים לאותה מדינה, ויום אחרי ההתנתקות נצטרך לעמוד יחד בפני אתגרים לא פשוטים. אל תיקחו את המאבק הזה מעבר לקו האדום. זאת תהיה טעות מצדכם, לא רק בשאלה הצרה של ההתנתקות אלא ברמה הלאומית. ישראל היא מדינה דמוקרטית, וזכותכם להיאבק, אך אסור לכם לנסות ולערער את השלטון במדינה. אני קורא לכם בדקה התשעים לא לקרוע את החבל. המדינה הזאת יקרה לכולנו ולכולם, ועל כולם צריכה להיות מוטלת האחריות לעתיד. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. מי עדיין לא דיבר? חבר הכנסת דהאמשה אחרון הדוברים? חברת הכנסת כהן, גם את צריכה לדבר? בבקשה, חבר הכנסת דהאמשה, ותסיים חברת הכנסת אילנה כהן. בבקשה, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה - שלוש דקות. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, שתי הצעות האי-אמון משקפות בעצם את הדו-ניגוד בתוך הממשלה. פעם, כשלמדנו פסיכולוגיה, אמרו שיש דיסוננס במצבים כאלה - משיכה דו-צדדית מהופכת. מצד אחד באים המתנחלים, נציגיהם ועושי דברם, ויום-יום הם מפירים את החוק וקוראים תיגר על הדמוקרטיה ועל הרוח הדמוקרטית של הממשלה, של ההתנהלות, ומלינים כאילו הממשלה קוראת עליהם תיגר. הם מקימים התנחלויות בלתי חוקיות, הם הולכים וסותרים את דעת הרוב הדמוקרטי, גם בממשלה וגם בכנסת הזאת, ואת דעת רוב הציבור המכריע. והם באים וצועקים כאילו פוגעים בהם או בלגיטימיות שלהם. אין דבר מהופך מן האמת ורחוק ממנה יותר מזה. בכיוון הזה אנחנו חייבים להרגיש סימפתיה כלפי הממשלה, ובתנאי שהיא אכן הולכת לפנות את הכיבוש ואת ההתנחלויות ולצעוד לכיוון של שלום. עד עכשיו היתה איזו טענה רופפת של מר שרון, שלא היה לו פרטנר, ושמר ערפאת לא היה בר-שיח. כעת הכדור כולו נמצא במגרשו של מר שרון, וטענות כאלה לא תעמודנה. הוא חייב לגשת לעניינים, לשבת עם אבו-מאזן ועם הצד הפלסטיני ולשחרר את האסירים הפלסטינים - בלי שום התחכמויות, דם על הידיים ודם על הרגליים וכל מיני סיפורים. אלו אנשים שנלחמו עבור החירות של העם שלהם. על העניין הזה הם נפלו, על העניין הזה הם נאסרו. הם לא פושעים, הם לא עבריינים, הם לא שדדו ולא אנסו, ולא חמדו משהו לעצמם. להיפך, הם הקריבו את עצמם ואת חירותם למען העם שלהם. ברגע שבו מגיעים לפשרה היסטורית ולשלום, הם הראשונים שחייבים להשתחרר, כפי שזו דרכה של ההיסטוריה בכל שנות קיומו של משטר אנושי ומשטר של סיום מלחמות בין בני-אדם. הכיוון האחר שגורם לנו לנטות לפסול את הממשלה הזאת ולהצביע אי-אמון בה - ממש הכיוון הנוגד והסותר - הוא העניין החברתי: ההצעה הצודקת של מפלגת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה על רקע העלאת מחירי החלב. אני חושב שאין דבר צודק יותר מאשר לזעוק את זעקתו של הציבור החלש. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תתעשת בכיוון החברתי. מעגל העוני מתרחב. יותר ממחצית העם, יותר ממחצית הילדים נאנקים מעוני וממחסור ולא מוצאים את החלב והלחם. במשטרים לא דמוקרטיים אחרים העם מתקומם, העם יצא לרחוב והעם אילץ את הממשלות להחזיר את מחיר הלחם ואת מחיר החלב ומצרכי היסוד למחירים סבירים. פה בממשלה, במשטר הדמוקרטי הזה, הציבור חייב לקבל את הזכות הזאת, והממשלה חייבת להתעשת ולחזור בה מהעלאת המחירים. בין שני הניגודים האלה אנחנו נמצא את הדרך איך להצביע, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, סגן יושב-ראש הכנסת. חברת הכנסת אילנה כהן, הואיל והייתי עם ראשי הסיעות בקבלת הפנים לעזאם עזאם בלשכת יושב-ראש הכנסת, אני מאפשר לך עכשיו לבוא ולשאת דברים. אילנה כהן (עם אחד): אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, ואני לא אדבר על החלב. אני רוצה לדבר על החולים ששוהים היום בבתי-החולים. לצערי הרב, היום הצטרכתי להורות, באחד מבתי-החולים, להפסיק לקבל חולים. ואני רוצה לשאול: כמה חולים יכולים להיות במחלקה? 50? 60? 70? עם עשרה חולים מונשמים, 12 חולים מונשמים? האם מדובר בבני-אדם? ואני מברכת על הוועדה שהקימו, ולכן אני מדברת. אני לא רוצה שזאת תהיה ועדה רפואית. זו תהיה ועדה מעשית, שבאמת תיתן פתרון, שיפתחו עוד מחלקות ויינתנו מיטות אשפוז. אני חושבת שלאדם שמגיע לגיל כזה צריך לתת כבוד. לא יכול להיות שאנשים ישכבו ליד השירותים, בחדרי האוכל, עוד מעט ישכבו בקומות. הרי אלה ההורים שלנו, אלה הילדים שלנו. לא יכול להיות שבשנת 2005 אנשים יקבלו טיפול כזה. לדעתי, זאת שערורייה שבשנת 2005 אנשים שוכבים בצורה כזאת. אני רוצה מעל במה זאת להודות לכל הצוותים הרפואיים שעומדים בשעה כזאת קשה ומטפלים בצורה שהיא ללא תקדים במספר רב כל כך של חולים. יש לי בקשה מראש הממשלה, אני רוצה לפנות לראש הממשלה. היו"ר ראובן ריבלין: ראש הממשלה נמצא באולם. את לא יכולה לבקש את תשומת לבו. אילנה כהן (עם אחד): הוא יקשיב לי. היו"ר ראובן ריבלין: ממילא אני שם לב שהשר פואד בן-אליעזר מקשיב בצורה - - - אילנה כהן (עם אחד): אני יודעת שראש הממשלה יקשיב לי, אני מכירה אותו כאדם. אני חושבת שאסור לך להרפות ולא לתת לאוצר ולאנשי התקציב לקבוע כיצד חולים במדינת ישראל ישכבו בשעה הכי קשה שלהם. אנחנו לא יודעים כמה חולים מתים היום מפני שהם לא מקבלים טיפול. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחברת הכנסת אילנה כהן. האם השר שטרית רוצה להשיב? שר התחבורה מאיר שטרית: לא. בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: בטרם ניגש להצבעות, יש לפנינו כמה נושאים, ואני מבקש את תשומת לבכם. קודם כול, יש לנו כאן חילופי גברי של סגני יושב-ראש המתחלפים בשתי סגניות יושב-ראש. לגבי הסגנית הראשונה העתידה לקבל את אישורכם, אם תחליטו כך, חברת הכנסת פינקלשטיין, אין לנו החלטת ועדת הכנסת, שכן היא מתמנה על-פי הסכם רוטציה שאושר על-ידי ועדת הכנסת, ולכן אני מעמיד להצבעה את נושא בחירתה של חברת הכנסת פינקלשטיין בהתאם להסכם הרוטציה, שהיא תבוא ותמלא את מקומו - - - רוני בר-און (הליכוד): לא היה הסכם. היו"ר ראובן ריבלין: לגבי חברת הכנסת פינקלשטיין הוסבר לי שהיתה רוטציה או הסכם רוטציה. היה הסכם רוטציה, חבר הכנסת זבולון אורלב? חבר הכנסת אלון, היה הסכם רוטציה? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כן. היו"ר ראובן ריבלין: היה הסכם רוטציה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, לגבי חברת הכנסת גילה פינקלשטיין אנחנו מקיימים הצבעה בהתאם להסכם הרוטציה וצריכים רק את אישורה של מליאת הכנסת. לאחר מכן יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכנסת על מנת להציג את הבא במקום חבר הכנסת אלי בן-מנחם, שהיה לסגן שר, ויציג את מועמדותה של חברת הכנסת קולט אביטל. אשר למינויה של חבר הכנסת גילה פינקלשטיין, רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): במקום מי היא באה? היו"ר ראובן ריבלין: היא באה במקום חבר הכנסת נודלמן. הסכם הרוטציה הוא עם חבר הכנסת נודלמן, שממנו נפרדנו הבוקר בנשיאות הכנסת, ואני אומר כמה מלים מאוחר יותר. ועכשיו, חברי הכנסת, נא להצביע - מי בעד חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 71 נגד – 9 נמנעים – 4 הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת גילה פינקלשטיין לסגנית יושב-ראש הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: בהזדמנות זו תרשו לי להיפרד, כפי שנפרדתי - - - קריאה: אדוני היושב-ראש, כל חברי הממשלה הצביעו נגד, היתה טעות. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, כנראה היתה אי-הבנה. לפני שאנחנו מקיימים הצבעה על נושא האי-אמון, אני חוזר על ההצבעה בעניין בחירתה של חבר הכנסת גילה פינקלשטיין לסגנית היושב-ראש. כדי שיהיה ברור, אני מבטל את ההצבעה הקודמת, שכן נפלה, כנראה, שגגה מצד - - - מל פולישוק-בלוך (שינוי): אתה עושה פה איפה ואיפה? היו"ר ראובן ריבלין: לא, נדמה לי שבמקרה זה העניין הוא - - - ובכן, הואיל וחברת הכנסת פינקלשטיין נבחרה ברוב עצום של 71 נגד תשעה, נראה לי שהתשעה פשוט שגו וטעו לגבי נושא הדיון, כי האמת היא שאנחנו מחויבים קודם כול לדון בהצעות האי-אמון. הואיל וגמרנו את הדיון, אני עושה זאת כדי שיהיה פשוט אולם מלא, כי מי יודע מה יהיה אחרי האי-אמון. רבותי חברי הכנסת, אני חוזר על ההצבעה על מינויה של חברת הכנסת פינקלשטיין. נא להצביע - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת ועדת הכנסת – 86 נגד – אין נמנעים – 2 הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת גילה פינקלשטיין לסגנית יושב-ראש הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 86 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני מברך את חברת הכנסת גילה פינקלשטיין על כך שנבחרה לסגנית יושב-ראש הכנסת. בהזדמנות זו אני רוצה להיפרד מחברנו חבר הכנסת נודלמן, שמילא את תפקידו זה בקדנציה זו לתפארת הכנסת. אנו מודים לו מאוד על שירותו לכנסת, ועל כך הרי יהיה כתוב בדברי ימי הכנסת. חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכנסת רוני בר-און, נא להציג את המועמד הבא, שכן הוא לא נובע משום הסכם רוטציה שנקבע מראש על-פי ועדת ההסכמות – הוועדה המסדרת. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, זאת החלטת ועדת הכנסת מהבוקר: ועדת הכנסת מציעה לכנסת לבחור, בהתאם להוראות סעיף 3(ב) לתקנון הכנסת, בחברות הכנסת קולט אביטל וגילה פינקלשטיין לכהן בתפקיד של סגן ליושב-ראש הכנסת, במקום חברי הכנסת אלי בן-מנחם ומיכאל נודלמן, שהתפטרו מתפקידם כסגני ראש הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זאת של ועדת הכנסת. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. ובכן, אנחנו זקוקים עכשיו לאישור לגבי החלק השני של החלטת ועדת הכנסת, אשר החליטה גם לגבי חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, אלא שלגביה היתה הסכמה מראש, כך שכבר הצבענו. רבותי חברי הכנסת, חברי הממשלה, אדוני ראש הממשלה, נא להצביע - מי בעד מינויה של חברת הכנסת קולט אביטל לשמש סגנית יושב-ראש הכנסת? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 88 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת קולט אביטל לסגנית יושב-ראש הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 88 בעד, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שחברת הכנסת קולט אביטל תשמש סגנית יושב-ראש הכנסת, ואני מברך אותה. בהזדמנות זאת אני מברך את סגן השר על פעילותו כסגן יושב-ראש הכנסת, לתועלת הכנסת, ועזר רבות, יחד עם אחרים, לקיומה של הנשיאות. דברים לזכרו של הסופר חתן פרס ישראל אפרים קישון, זיכרונו לברכה היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, תשומת לבכם בבקשה. איננו, אפרים קישון. ענק הסאטירה הישראלית שמט את עטו לנצח. אפרים קישון היה מאהב נפלא של החברה הישראלית, מאהב נפלא שהיה בטוח שאהובתו דחתה אותו. אהבנו אותו, כי הוא קלט אותנו, והוא חש דחוי וחשב שלא קלטנו אותו. הוא היה הישראלי המעודכן ביותר במה שקורה כאן, גם כשלא היה פה. הוא עשה את חיינו מצחיקים יותר, נוחים קצת יותר. אפרים קישון הגיע לארץ אוד מוצל מאש, לאחר ששרד את מסעות המוות למחנה ההשמדה סוביבור בפולין. לא מכבר כתב: "הם עשו משגה, הם השאירו סאטיריקן אחד בחיים". הוא בא לארץ עולה חדש, בלי לדעת עברית, ורכש את השפה בתוך שלוש שנים. בתוך זמן קצר החל לכבוש את הסלנג העברי. מה הוא לא המציא: זבנג וגמרנו, באחד האמשים, לגמוז. גיבוריו של קישון היו לגיבורינו. בכינו עם סאלח שבתי ועם העובדת הסוסיאלית, צחקנו מארבינקא ומתעלת בלאומילך, התרגשנו עם השוטר אזולאי. לימים הפך שגרירה של התרבות הישראלית בעולם. 50 שנה, 50 שנה ליווה אותנו אפרים קישון, ומחר אנו מלווים אותו לבית-עולמו. כיצד היה נפרד ארבינקא, גיבורו, מקישון מולידו? נחמד מצדך, מר קישון, שהגעת. תשתה משהו? תודה שבאת. באמת, תודה רבה. תודה על הסקטים, תודה על הקומפרסור שקודח עכשיו באיזה רחוב בתל-אביב או בירושלים, תודה על יצחק הסוף כי איננו. ומי יגמוז את הביקורות על מי שינסו להספיד אותך ואת כשרונך, ענק בין קטנים? אנטי-צבר שדקר אותנו, הילידים, עמוק בעיניים? תודה לך, קישון – היה נחמד מצדך, באמת נחמד מצדך – על יצירתך, ועל שירת חייך, שעזרה לנו פה ושם להגניב איזה חיוך מתחת לשפם הדוקר של הצבר הישראלי. תודה רבה. יהי זכרך ברוך. חבר הכנסת וראש האופוזיציה, טומי לפיד, כמה מלים על אפרים קישון. יוסף לפיד (שינוי): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, בשבילי זה עצוב ומרגש, אחרי יותר מ-50 שנות חברות, להיפרד ממי שהיה לי הידיד הקרוב ביותר בכל שנות חיי בארץ. אפרים היה גאון, וכגאון היה מגדולי הסאטיריקנים בעולם, ולא רק בארץ. הוא היה חבר, הוא היה איש מצחיק. אמרת, אדוני היושב-ראש, שיצחק הסוף איננו. זו סאטירה מפורסמת שלו על כך שמגיה בעיתון מרגיש שמישהו לא גמר את המאמר בעיתון שעומד להופיע, ורושם לעורך: "יצחק הסוף איננו", והעורך חושב שאדם ששמו יצחק הסוף נפטר – יצחק הסוף איננו – נותן הוראה לפרסם מודעת אבל על יצחק הסוף, ואם כבר כותבים מודעת אבל אז כותבים כל מיני דברים יפים, ואם הוא היה איש כזה טוב ויפה אז מתאספים אנשים להלווייתו, ונשיא המדינה שולח את תנחומיו, רק שיצחק הסוף, שאיננו, מעולם לא היה. ההומור הזה, של אפרים, אדם חושב עליו כמובן ביום שבו מלווים אותו, או שנלווה אותו, בדרכו האחרונה, כי הוא היה נוכח מאוד. הוא היה אומר לי: טומי, הייתי רוצה לקרוא את מה שיכתבו עלי אחרי מותי. אילו שפכו עליו את ההערכה והאהבה שהוא זכה בהן ביומיים האלה, שמאז מותו, תאמינו לי, הוא היה מת מאושר. לצערי זה לא תמיד היה כך, ובמובן מסוים הוא היה ליצן עצוב. כאב לו באופן מיוחד שבעולם הגדול העריכו אותו יותר מאשר בארץ. הוא היה עולה חדש נצחי וישראלי טוטלי; כעולה חדש הוא ראה אותנו מבחוץ, וכישראלי הוא הזדהה עם המולדת מבפנים, ובנקודת המפגש הזאת, שבין האיש שרואה הכול מבחוץ לבין האיש שחי את הדברים מבפנים, נכתבה הסאטירה שלו על החברה הישראלית – בעוקצנות ובאהבה. הוא גילה את השפה העברית לא רק במובן הזה שהוא למד בעל-פה את מילון גור וכך למד עברית. הוא, מפני שהיה עולה חדש, לא התייחס לשפה העברית כאל דבר טבעי, אלא בחן כל מלה והתייחס אליה ממרחק מסוים, וכך הוא ראה שאפשר לשחק עם המלה הזאת ועם מלה אחרת בצורה שבה צבר מעולם לא היה חושב לשחק בהן. כך נולד אחד האמשים, ולגמוז, וכשהיה לו אופנוע שהוא קרא לו דוקטור ואמר שלנסוע באופנוע זה לדקטר – כי הוא ידע שהשפה הזאת היא עדיין בהיוולדה. ובהיותו אדם שהוא תמיד זר ותמיד מבפנים, בעת ובעונה אחת, בצורה סכיזופרנית, הוא היה יכול לראות את כל חולשותיה של החברה הישראלית וגם לתאר אותן כמי שסובל מהן. כך הוא כתב על הפרוטקציה, עם הפתקים, במחזהו הראשון "שמו הולך לפניו", וכך הוא כתב על העסקן ממפא"י ששולט במדינה ב"שועל בלול התרנגולות", כי הוא ראה את הדברים משני הצדדים בעת ובעונה אחת. אני הייתי ממשיל אותו לאותו תצפיתן בחיל האוויר הבריטי, שבחרו בו לתפקיד תצפיתן כי הוא עיוור צבעים, מפני שאת עיוור הצבעים אי-אפשר להטעות בהסוואות, בצבעי הסוואה, כי הוא לא רואה צבעים. אפרים לא היה רגיש בכלל לנחמדויות ולצביעויות של החברה הישראלית, שמשמנות את גלגליה ומאפשרות לבני-אדם לחיות בשלום זה עם זה; הוא לא שמע אותן, הוא לא ראה אותן, ולכן הוא תמיד ראה את האמת שמאחורי הצביעות החברתית. לי הוא אמר פעם: טומי, בינינו יש יחסי אהבה וקנאה. אתה אוהב אותי, ואני מקנא בך שיש לך את מי לאהוב. זה היה הסגנון שלו, ובסגנון הזה היו גם שנינות וגם אהבה. אני רוצה שנזכור אותו על שני דברים במיוחד. דבר אחד, רבותי, סאלח שבתי. קישון היה עולה חדש, בפרדס-חנה, לא ידע עברית ולא ידע יהדות, ובתוך חודשיים, שלושה חודשים, בפרדס-חנה, בין יהודי המזרח, הוא הבין משהו שכל הממסד האשכנזי של אותם הימים לא הבין: שהממסד האשכנזי, תוך כדי קליטת העולים החדשים – והוא לא זלזל במאמץ העצום שנעשה אז – כן משפיל את יהודי המזרח. אם אתם רואים היום את סאלח שבתי, שנוצר לפני 40 שנה, אתם רואים שהוא היה נביא, שאת כל הפלוגתא, ואת כל הסכסוכים העדתיים, ואת כל הבעיות שהיו לנו לאחר מכן, הוא חזה ב"סאלח שבתי", כי סאלח שבתי הולך לקיבוץ, ושם הבחור מחזר אחרי בתו חבובה, וסאלח שבתי רוצה לקבל פרה מהקיבוץ. אומרת זהרירה חריפאי, "הקיבוצניקית": אדוני, אנחנו לא נותנים פה פרה תמורת בחורה. אנחנו חיים במאה ה-20. וסאלח שבתי אומר: אבל, גברת, אני חי במעברה. ואז היא אומרת לו: אבל המאה ה-20 זה לא מקום שחיים בו. וסאלח שבתי אומר: גם המעברה לא. אפרים קישון ראה בעיני עולה חדש את מה שקרה במשך עשרות שנים בחברה הישראלית. על הבסיס הזה ועל זה מגיע לו כבוד, כי הוא היה האשכנזי הכי אשכנזי בעולם. הדבר השני שעליו אני מבקש שנזכור אותו הוא המאמר החשוב ביותר שכתב בחייו. שם המאמר היה: "סליחה שניצחנו". קישון, שהכיר היטב את אירופה וזכה באירופה להרבה מאוד כבוד ומכר מיליוני ספרים, נשאר משוכנע שאירופה אנטישמית גם היום. זאת היתה דעה מגובשת אצלו, ששום הצלחה וחנופה שהוא זכה בה לא שינתה אותה. קישון היה בטוח שהאירופים אוהבים אותנו רק כאשר אנחנו מסכנים, נרדפי שואה, מושפלים; אז אירופה מוכנה להתייחס ליהודים כמו שהתייחסה השבוע, במלאות 60 שנות לשחרור אושוויץ. אבל אחרי ששת הימים, כאשר ישראל ניצחה במלחמה, זה כבר לא התקבל על דעתו של העולם המערבי. על זה הם לא מחלו לנו. זה היה בשבילם יותר מדי, לראות יהודי גאה ומנצח, ועל כן הוא כתב את הסאטירה הגדולה שלו, המופנית לעולם הגדול: סליחה שניצחנו. אולי עד היום לא סלחו לנו, אולי עד היום אנחנו צריכים לבקש על כך סליחה. אני הייתי רוצה שאפרים ידע, שכנסת ישראל הקדישה לו זמן ואנחנו מתייחסים אליו כמו שהוא רצה תמיד שיתייחסו אליו, וידע שהיו אנשים שמאוד מאוד אהבו אותו. היו"ר ראובן ריבלין: תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. הצעות סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו - מפד"ל וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה; ב. העלאת מחיר החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, עלינו לחזור לשגרת יומנו. השבוע נפתח בשתי הצעות אי-אמון, ואנחנו נעבור להצבעה בנושא האי-אמון. ההצעה הראשונה היא מטעם סיעות האיחוד הלאומי ומפד"ל בנושא המסע המאורגן והמתוכנן לדה-לגיטימציה של המתיישבים ביש"ע על-ידי הממשלה. על כך מבקשת סיעת האיחוד הלאומי הצבעת אי-אמון. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? קריאה: גם המפד"ל. היו"ר ראובן ריבלין: גם המפד"ל, אני מתנצל. סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו - מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 21 נגד – 44 נמנעים – 17 הצעת סיעות האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו - מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: בעד - 21, 44 נגד, 17 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס בנושא העלאת מחירי החלב וגזלת "דייסת העוני" של ילדי ישראל. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 46 נמנעים – 6 הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, אני דורש מכם לא לעשות הפגנות, כל סיעת ש"ס. קריאה: ביקשנו הצבעה ידנית, אדוני. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, כבוד הכנסת הוא כבוד כולנו. לא יכולים כל אחד לעשות דין לעצמו בשלב זה או אחר. גם חבר הכנסת אלי ישי, ראש סיעת ש"ס, הסכים אתי, ואני מבקש מכם. ובכן, 42 בעד, 46 נגד, שישה נמנעים. אני קובע שהצעות האי-אמון לא נתקבלו. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, סיעת דגל התורה נמנעה. היו"ר ראובן ריבלין: סיעת דגל התורה נמנעה בהצבעה ולא השתתפה בדיון. לרשות נציגה, חבר הכנסת אברהם רביץ, עומדות חמש דקות לנמק את הימנעותו. בבקשה. מייד לאחר מכן אנחנו ממשיכים בהצעות הקבועות בסדר-היום. רבותי חברי הכנסת, אני כבר מצלצל לכינוסכם להצבעות מייד לאחר דבריו של חבר הכנסת רביץ. בבקשה, חבר הכנסת רביץ. אברהם רביץ (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, לפני זמן קצר, למעלה משבועיים ימים, חתמנו על הסכם קואליציוני. סגנית יושב-ראש הכנסת גילה פינקלשטיין, את מפריעה לי. היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת פינקלשטיין, סגנית היושב-ראש, אי-אפשר להפריע. חבר הכנסת בני אלון וחבר הכנסת הנדל, כל מי שלא רוצה לשמוע את דבריו של חבר הכנסת רביץ יתכבד ויצא החוצה. מייד לאחר תום דבריו אנחנו עוברים להצבעות. בבקשה, אדוני, אני מוסיף לך את הזמן. אברהם רביץ (דגל התורה): לפני למעלה משבועיים חתמנו על הסכם קואליציוני. לא קל היה לנו לחתום על ההסכם הזה. כמו בכל הסכם, הרי הסכם בנוי בדרך כלל על פשרות ועל פשרות כואבות לפעמים. אבל העדפנו להצטרף לקואליציה, מכיוון שאנחנו ציפינו ועדיין מצפים שהקואליציה הזאת, בכל נושא הזהות היהודית, בכל נושא צורכי הדת או הדתיים, הדת היהודית ושירותי הדת, אכן תחזיר עטרה ליושנה; דבר שמסיבות שונות הוזנח בשנתיים האחרונות. אנחנו קבענו לוח זמנים, אדוני ראש הממשלה, ואני גם יודע שאתה האצת ועמדת על המשמר וכמעט כל יום היית שואל מה קורה. אני רוצה לספר לך מה קורה, מבחינת השמירה על לוח הזמנים, כמו בכל הסכם בין בני-אדם. אגיד לך מה קורה: שום דבר. במשך 14 היום האלה היו צריכים לקרות כמה דברים. היו צריכים לשלם את המשכורות לעובדי המועצות הדתיות, לבלניות, לרבנים, לעובדים פשוטים, לעובדי ניקיון, ולא שולמו. מקוואות נסגרים, ולא מונה אדם - ואכן זו היתה התחייבות - אשר ינהל את שירותי הדת במדינת ישראל, כך שאין גם כתובת אמיתית להתלונן על הדברים. השלמת הבנייה, וכאן זה בכלל לא כסף, כיוון שהכסף ישנו, אלא יש ביורוקרטיה מכוונת או שאיננה מכוונת, ביורוקרטיה שמעכבת את השלמת בנייני המקוואות. בתי-עלמין שיש לטפל בהם, בפרט בחורף הקשה הזה - מתגוללות גופות שנפלטות החוצה, כתוצאה ממזג האוויר הקשה, ואין אל מי לפנות. היתה התחייבות שהדבר הזה יסודר. ועל כולנה, אינני רוצה כרוכל למנות נושאים קטנים - - - היו"ר ראובן ריבלין: השר רמון, זה פשוט קשה. אברהם רביץ (דגל התורה): זה נורא מה שאתם עושים כאן לידי. ועל כולנה, כבוד ראש הממשלה, אני יודע וראיתי אותך דופק על השולחן לגבי גני-הילדים של הציבור החרדי וגם הציבור האחר, שהופלו לרעה ובלי שום סיבה אמיתית שללו 15% מהשכר של גננות חרדיות וגם של ארגונים אחרים. הובטח, בלי כל קשר ל-290 המיליון האומללים האלה - אני מדבר רק על התחייבויות של הממשלה מתוך הסדר הרגיל של התקציב ועד היום הזה, העניין של גני-הילדים לא סודר. התעניינתי במשרד החינוך - לא ניתנה עד לרגע זה אפילו הוראה לשלם זאת. מחר הולכים לשלם משכורות לפי הסדר הישן. רבותי, כשחותמים על הסכם, אנחנו נצביע עבור סעיפי ההסכם, אפילו זה קשה לנו, אפילו כשלפעמים זה בניגוד למצפוננו, בניגוד לאמונתנו. בשבוע שעבר דחינו הצעת אי-אמון שנגעה בעניין של קודשי השבת, כי אנחנו מחויבים. ידענו שאם אנחנו מחויבים יש לשמור על ההסכם, אבל הוא חייב להיות דו-צדדי. אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, משום כך לא רצינו להחריף, כי עדיין יש לנו סיכוי שהממשלה הזאת תזוז ותמלא את חובתה לפי ההסכם. לא הצבענו אי-אמון, אבל לא יכולנו להצביע אמון ולכן נמנענו. אל תדחקו אותנו לעוד קרן זווית, שממנה יהיה המצב של אל-חזור. תודה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - אברהם רביץ (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לומר שגם כוס החלב נוגעת לנו וגם היחס שמרגישים, ואינני נכנס לעניינים של הכרעות פוליטיות, גם כוס החלב וגם היחס למתנחלים - שאמורים או אינני יודע מה יקרה ברצות השם - שבהם מדובר ואסור שיהיה יחס שלילי. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת רביץ. חבר הכנסת אלון, אתה רואה? קריאת ביניים לאחר שהדובר סיים את דבריו רק מאריכה את הדיון והיא ללא צורך, כי הפרוטוקוליסטית מתבלבלת. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 30) (פגישת אסיר עם עורך-דין), התשס"ה-2004 ["דברי הכנסת", חוב' ט, עמ' .] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. לצלצל. אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 30) (פגישת אסיר עם עורך-דין) - קריאה ראשונה. ההצעה היא הצעת חוק ממשלתית שהובאה על-ידי השר לביטחון פנים, השר גדעון עזרא. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. רבותי השרים, נא לשבת. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 30) (פגישת אסיר עם עורך-דין), התשס"ה-2004 - מי בעד, מי נגד? קריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 64 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 30) (פגישת אסיר עם עורך-דין), התשס"ה-2004, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 64 בעד, תשעה נגד, אין נמנעים. אני קובע, שהצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 30) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט, על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ה-2005 [נספחות.] היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו ממשיכים. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק) - רבותי חברי הכנסת, יציג השר מאיר שטרית. מי שנרשם ישתתף בדיון. אני נועל את הרשימה. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצו בשמו של שר הפנים, שנבצר ממנו להיות בכנסת. כידוע, בהתאם לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), רשאית הממשלה באישור הכנסת להאריך את תוקפו של הצו מעת לעת, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה אחת. אני מתכבד להודיע לכם, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 5 לחוק, להאריך את תוקפו של החוק עד ליום 31 במאי 2005. בעצם, אנחנו מאריכים את תוקף החוק בארבעה חודשים בלבד. שר הפנים הודיע לי שהוא מתכוון להביא חוק לכנסת בתוך ארבעה חודשים. הסיבה לכך שאנחנו מאריכים בארבעה חודשים ולא בשלושה היא העובדה שבחודש הרביעי הכנסת נמצאת בפגרה, ולכן הכוונה היא לתת שהות מספקת, כדי שהחוק יובא לכנסת לישיבתה. לכן הממשלה מציעה להאריך את תוקף החוק עד 31 במאי 2005, ואני אודה לכם, חברי הכנסת, על אישור הצו כנדרש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי, נרשמו שבעה חברי כנסת ואני קורא את שמותיהם. אין עוד אנשים שיירשמו. אריה אלדד, נסים זאב, יוסף פריצקי, עזמי בשארה, טלב אלסאנע, עסאם מח'ול ומוחמד ברכה - כולם ידברו כל אחד שלוש דקות. רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להתחלף. חבר הכנסת אריה אלדד - ראשון הדוברים. שלוש דקות – בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כשבאו לנסות להסביר את ההתנתקות אמרו: דמוגרפיה. אי-אפשר להתווכח עם דמוגרפיה. בשם הדמוגרפיה מותר כנראה לבצע גירוש המוני של יהודים. כשבאו להצדיק את הגדר ואת ההפרדה, גם אז, חוץ מפיגועים וגנבות אמרו: דמוגרפיה. מוכרחים לעצור את הפלישה היומיומית של ערביי יש"ע לשטחי מדינת ישראל. מוכרחים לבתר את ארץ-ישראל בגדר, לבנות חומה מחדש בלב ירושלים, הכול כדי לבלום את השד הדמוגרפי. בשביל זה הגדר כשרה. אבל, אין גבול לציניות ואין גבול לצביעות, כשמדובר בכלי הכי לגיטימי של מדינה, כשכל מדינה בעולם משתמשת בו להגביל הגירה בלתי חוקית - לחוקק חוק. לא לקרוע את הארץ בברזל ופלדה, לא לקרוע את העם על-ידי גירוש, אלא חקיקה הבאה להגביל הגירה בלתי חוקית - כאן קופצים כל אבירי הליברליזם וזכויות האזרח, שלא טורחים להגן על יהודי גוש-קטיף, אז הם קופצים ואומרים בשם אותן זכויות אזרח: אל תפריעו לאוהב מתרקומיא לחבור לאהובתו ברהט, תנו לו להתחתן אתה. וגם אם יש 40,000 כאלה או 50,000 כאלה, הנימוקים הדמוגרפיים לא נשלפים אז משום שק. יצא המרצע מן השק. הדמוגרפיה הוא שד הנתון בכלי, בכד של יש"ע. אבל, כשמנסים להכניס אותו לתוך צוואר הבקבוק של גבולות אושוויץ של 1967, לגבולות "הקו הירוק", פתאום הוא הופך להיות כלי בלתי לגיטימי. אז מי שמשתמש בכלי של הדמוגרפיה כדי להסביר למה מותר לעקור יהודים, ולמה מותר וצריך להקים גדר בלבה של ארץ-ישראל, באמת לא יוכל לטעון שום טענות נגד החוק הזה שהיום הממשלה מביאה ולשם שינוי גם אני אצביע בשבילו. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, חוק האזרחות והכניסה לישראל חייב להיות חוק קבוע, ולא הוראת שעה. עשה טוב השר כשהקדים ואמר שזה רק לארבעה חודשים בגלל הפגרה, אבל הנושא הזה חייב להיות מעוגן בחוק. צריך להגביל את ההפקרות שהיתה עד היום, שערבים פלסטינים – צריך לומר את זה ברחל בתך הקטנה – באים לכאן, למדינת ישראל, בנישואים פיקטיביים או לא פיקטיביים, מהגרים למדינת ישראל, ונמצא את עצמנו עם חצי מדינת פלסטין במדינת ישראל. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): הם לא באים, הם נמצאים כאן. נסים זאב (ש"ס): כי מי לא רוצה ערבייה ישראלית? כל פלסטיני, תשאל אותו – רוצה ערבייה ישראלית? כך נוכל להעביר את חצי מדינת פלסטין למדינת ישראל. גם בארצות-הברית, הנאורה והדמוקרטית, זה לא אוטומטי שכל מי שלוקח אמריקנית הוא אמריקני. יש תהליך שנמשך שנים, של בדיקה, של הוכחה. פעם לא היתה חובת ההוכחה, היום אתה נדרש אחרי שלוש שנים - - - עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): שש שנים. נסים זאב (ש"ס): ושש שנים גם נותנים, בתנאי שהבדיקה הוכיחה שהנישואים הם לא פיקטיביים, לשם קבלת "גרין קארד" או אזרחות. אני בטוח שיש כאן חברים שחושבים שהחוק הזה הוא גזעני ואי-אפשר לקבל חוק כזה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהרבה באים לכאן לא רק מטעמים כלכליים, אלא גם מטעמים אידיאולוגיים, ולכן אני חושב שנותנים בחוק הזה את המנדט לשר הפנים להחליט על מקרים הומניים, למשל כשמדובר בילד פלסטיני שאחד מהוריו הוא ישראלי, יש אפשרות שהילד יבוא לתחום מדינת ישראל, או להיפך. זאת אומרת, אפשר לאחד את המשפחות האלה, אבל לא במתן אזרחות, אלא בישיבה זמנית, כמו שנעשה במדינות רבות בעולם. כמעט בכל מדינה יש אזרח ויש אדם שמקבל ויזה או אישור שהייה זמני. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו בהחלט נתמוך בחוק הזה, שבינתיים בא כצו, כי בעבר הוא היה חוק, והצו רק בא להאריך את תוקפו של החוק הזה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יוסף פריצקי, בבקשה. יוסף פריצקי (שינוי): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, הייתי שר בממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה הנוכחי כאשר הבאנו את החוק הזה לקריאה ראשונה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית כאן. בניגוד לאנשי שינוי, שהכיסא משנה את דעותיהם, אני סבור שגם כשאיני בממשלה ואיני בקואליציה אני נושא באחריות לחוק הזה – גם בשבתי על ספסל הכנסת. אבל, אדוני ראש הממשלה, החוק הזה הוא מאוד מאוד בעייתי. דרך אגב, הוא היה בעייתי כבר כאשר דנו בו במליאת הכנסת. הבעיה של החוק הזה היא לא באזרחות; הבעיה בחוק הזה היא שהוא שוללת משר הפנים כל אפשרות לתת לתושב האזור רשיון לישיבה בישראל ושוללת ממפקד האזור כל אפשרות לתת לתושב האזור רשיון שהייה. בעצם מה שהחוק אומר הוא שתושב השטחים לא יוכל לשהות פה אפילו שר הפנים חושב אחרת ומפקד האזור חושב אחרת. נשפכו על ממשלת ישראל קיתונות של רותחין בגין החוק הזה - - - נסים זאב (ש"ס): יש אפשרות של שישה חודשים. יוסף פריצקי (שינוי): לא, אין אפשרות. כדאי, חבר הכנסת זאב, לקרוא חוק לפני שעולים לדבר עליו. נשפכו על ממשלת ישראל קיתונות של רותחין בגין החוק הזה, וטענתנו היתה שאנחנו צריכים ארכה של שנה כדי לעצור שטף מסוים ולבוא לידי הסדר מסוים. הרי ברור לכולנו, וגם לך, אדוני ראש הממשלה, שאי-אפשר לסגור את מדינת ישראל סגירה הרמטית, כי יש בה אזרחים ערבים שווי זכויות – וצריכים להיות גם שווי חובות – ואי-אפשר לסגור בפניהם את הדלת. אפשר לעשות זאת תקופה מוגבלת, כדי להביא הצעה אחרת. אדוני ראש הממשלה, בדחילו ורחימו אצביע בעד החוק הזה עוד לארבעה חודשים, אבל בתום ארבעת החודשים האלה, שהממשלה מבקשת אותם, חייבים להביא הסדר קבע שמניח את הדעת, ואפשר לעשות את זה. דרוש הסדר שמצד אחד ימנע אפשרות כניסה של ערבים שאין להם יד, חלק ונחלה, שלא רוצים להיות אתנו - חלילה משתפי פעולה עם ארגוני טרור – למדינת ישראל, אבל מצד שני גם יאפשר לאזרח או אזרחית ערבים, אם הם רוצים לחיות, אם הם רוצים להינשא למישהו שהם חיים אתו ואוהבים אותו, שיוכלו לעשות את זה. את הפתרון לזה מוכרחים למצוא. אני אומר כאן, אדוני, מעל הדוכן: אצביע בעד – לארבעה חודשים. אם תבוא הממשלה, חלילה, בעוד ארבעה חודשים ותאמר: הבה נאריך את זה שוב – קולי לא יהיה עמה. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת פריצקי. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 100,000 איש הסתננו לישראל. יוסף פריצקי (שינוי): אפשר לפתור את זה. יש צבא ואפשר לפתור את זה. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): יבואו 200,000 ו-300,000. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שיש מידה רבה של התרברבות במחשבה של הישראלים שכל ערבי במזרח התיכון היה מת לגור במדינת ישראל. אני מכיר הרבה הרבה ערבים שלא היו רוצים לגור במדינת ישראל וגם לא היו רוצים לקבל את האזרחות הזאת. אני מכיר אלפים רבים של נשים ערביות שגרות בעזה, בשכם וברמאללה, שנישאו לפלסטינים ולא גרו בישראל. רוב הנשים מהנגב שנישאו בעזה גרות בעזה, ולא בנגב. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): בלוד, ברמלה. עזמי בשארה (בל"ד): בלוד, רמלה, שכם וכו'. הבעיה של השטף שאתם מדברים עליו נוצרה כשנבנתה מחיצה בין אנשים ובין מקום עבודתם, שנקראת מחסום, שלא מאפשר לעבור כדי לעבוד. זאת הבעיה העיקרית, אבל להגיד שזה חוק טוטלי? אגב, מי שטוען שזה לא חוק גזעני אלא חוק נורמלי – למה הוא הוראת שעה? למה מתביישים לעשות ממנו חוק רגיל? למה לא יכולים לעמוד מול העולם ולהגיד: יהיה לנו חוק רגיל שימנע מערבי לשאת ערבייה כי היא ערבייה? אה, מותר להתחתן, אבל לא פה. זה כמו להגיד: מותר חופש הביטוי, אבל לא פה; מגיעות זכויות, אבל לא פה. מה זאת אומרת? תתחתן במולדתך, איפה שאתה רוצה, ותוכל לאחד את המשפחה – רוב המאבק של יהודי רוסיה בשנות ה-70 היה בססמה של איחוד משפחות. עכשיו, איחוד משפחות החוק הזה מונע רטרואקטיבית. לא רק מי שרוצה לבוא, אלא שיש אנשים שגרים עם הנשים שלהם – או להיפך – שמונה שנים, שבע שנים בארץ, שהחוק הזה מונע מהם התאזרחות או קבלת רשות של ישיבת קבע במולדתם, על אדמתם, בארצם. חלקם גם הוגלו מהארץ הזאת לפני 50 שנה. על מה מדברים פה, על מקסיקני שבא לארצות-הברית? זה המודל שאתם רוצים לדבר עליו? זה היחס של פלסטינים למקום הזה? ואפילו מקסיקני לארצות-הברית – בארצות-הברית יש חוק שאומר: מקסיקנים לא? מעזים לעשות דבר כזה בארצות-הברית? בארצות-הברית יגידו: פורטוריקנים לא? כל אדם כן, רק לא פורטוריקנים? יגידו את זה בחוק? מישהו יעז לעשות חוק כזה בארצות-הברית? אז יש זרימה מקסיקנית בשביל ה"גרין קארד" בארצות-הברית, לא רק לישראל. מכל מקום עני בעולם זורמים למקומות עשירים. מה יש? מה, זה מאפיין את ישראל? לא אלבנים לאיטליה, לא טורקים לגרמניה, לא אלג'ירים לצרפת ומרוקנים לבלגיה? מכל מקום בעולם. מה פה הסיפור? קונספירציה נגד וזכות שיבה חוזרת? זה דבר שנמצא בכל מקום. כאשר הוא נעשה בנישואים פיקטיביים יש מעצרים חוקיים, אבל רוב הנישואים בעולם הם לא פיקטיביים. כשיש ילדים וילדות באותו בית זה לא נישואים פיקטיביים, ואין לך זכות. מי שם אותך להגיד: אתה והיא לא תחיו ביחד? למה? כי אני יהודי ואתם ערבים. זה סוג הבעלות שיש על הארץ? מה, הם באים לגור בבית הפרטי שלך? היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת בשארה. עזמי בשארה (בל"ד): אני מסיים, אדוני. זה לא סוג הבעלות, ואם זה המובן של מדינה יהודית, ומדינת היהודים זה מין קניין פרטי, אישי של כל אחד שיעמוד פה ויתרברב, יש לנו בעיה קונסטיטוציונית אם המדינה הזאת דמוקרטית או לא דמוקרטית. לדעתי, ככה היא לא תהיה דמוקרטית. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת עזמי בשארה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת עסאם מח'ול. טלב אלסאנע (רע"ם): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שהחוק הזה הוא חוק גזעני, כי פשוט מאוד החוק הזה הוא חוק גזעני בלי קשר למה שאני חושב, אלא זו עובדה. מה שתמוה, שמדינת ישראל שבאה בטענות – ובצדק – לגבי תופעות מדאיגות של האנטישמיות בעולם איננה נותנת דוגמה טובה איך נאבקים בתופעות האנטישמיות. לדעתי, החוק שמאריכים את תוקפו הוא חוק אנטי-דמוקרטי, אנטי-חוקתי וגם לא מוסרי; חוק גזעני שמכוון נגד חלק מאזרחי המדינה על-פי צבע עורם ועל-פי השייכות הלאומית שלהם, ואין שום הסבר לחוק כזה שמפלה בין אזרח לאזרח על-פי השייכות הלאומית שלו, אלא בזה שהוא חוק גזעני שהתחולה שלו סלקטיבית. בהתחלה ניסו לתרץ את זה בשיקולי ביטחון, ואנחנו יודעים שהניסיון להכשיר כל שרץ בטענה של השיקול הביטחוני – אנחנו יודעים כולנו, לפי הטענות שיש, שמתוך עשרות אלפי מקרים של איחודי משפחות היו מקרים בודדים שמעורבים באירועים ביטחוניים, ואותם צריך להעמיד לדין, ואותם צריך להעניש, ואין מחלוקת על זה. אבל למה להעניש את שאר אלפי בני-הזוג וילדיהם? על מה? למה ענישה קולקטיבית מטופשת שאין בה היגיון? על מה? באים ואומרים, שאם רוצים, שיעשו איחוד משפחות אבל לא אצלנו. נתאר לעצמנו שיש בני-זוג שהאשה היא ממדינה אחת והגבר ממדינת ישראל. כאן אומרים, אנחנו לא נעשה איחוד משפחות, שם הם יאמצו את החוק הישראלי, אז איפה יחיו שני בני-הזוג במקרה הזה? לכן, החוק הזה אין בו כל היגיון, פרט לשיקול הדמוגרפי שהוא שיקול פסול. לכן אני רוצה לציין, כבוד היושב-ראש, שהחוק הזה סותר גם את חוק כבוד האדם וחירותו שהוא חוק-יסוד, ולכן אין פלא שבית-המשפט העליון – וטוב שיש בית-משפט גבוה לצדק במדינת ישראל – מתח ביקורת על החקיקה הזאת ודרש להכניס בה שינויים. כי אי-אפשר לחיות עם חוק כזה, אי-אפשר להסביר אותו לשום מדינה בעולם. יש גבול למידת ההתערבות של מדינה בחיי האדם ובזכויות הפרט; היא לא יכולה לקבוע לאדם את מי הוא אוהב, עם מי הוא רוצה לחיות, עם מי הוא רוצה להתחתן ואיפה לגור ולחיות. היום אפילו אצלנו בנגב ההורים לא קובעים לילדים שלהם, אז המדיניות שלכם לא יכולה להתערב יותר מההורים בקשר לילדים שלהם, שתגיד להם עם מי להתחתן, עם איזו בחורה. לכן, החוק הזה פסול. זה, לדעתי, אות קין על מצחה של הכנסת שתאשר חוק כזה. יש להתמודד עם כל מקרה שיש בו אלמנט פלילי על-פי הכלים הקיימים, אבל לא ענישה קולקטיבית ולא ענישה גזענית ופסולה. לכן, אין לדעתי מקום להאריך את תוקפו של החוק הזה, וטוב תעשה הכנסת ככל שתקצר את תוקפו. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת עסאם מח'ול, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת מוחמד ברכה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה נולד בחטא הגזענות. זה חוק בלתי אפשרי, בלתי אנושי ובלתי נסבל. בהקשר אחר קראתי השבוע מאמר של אחד העיתונאים הוותיקים, מתי גולן, שמדבר בהקשר של החלטת היועץ המשפטי בעניין קרן הקיימת. הוא אומר שיש בעיה מבחינה דמוקרטית ויהודית, וצריך לחשוב איך לעבור אותה, ואז הוא מציע: אם אנחנו מספחים את ערביי המשולש למדינה הפלסטינית ואין בעיה דמוגרפית, אז נוכל להיות דמוקרטיה. זאת אומרת, הוא חושב שאם זה לא מסתדר שמדינת ישראל מחליטה שהיא לא רוצה להיות דמוקרטית כלפי הערבים אז נפטרים מהערבים, ואז היא תהיה דמוקרטית. אני חושב שהגיע הזמן שמישהו יפקח את העיניים ויבין שהאופציה הזאת לא קיימת. זה לא מצעד הפזמונים כאן. מי שמדבר על מדינה דמוקרטית צריך לדעת שהוא מדבר על מדינה דמוקרטית ויחסה ליהודים ולערבים כאחד. אחרת הוא מדבר על מדינה שמוכנה לבצע פשעים גזעניים ביותר, טיהור אתני, ואני מאמין שהממשלה לא רוצה להגיד שהיא רוצה טיהור אתני. אבל החוק הזה נמצא בקונטקסט הזה ובהקשר הזה. הוא לא מדבר אפילו על מה שיקרה בעתיד, הוא קובע את גורלן של אלפי משפחות שקיימות היום, וקובע שהוא מפרק אלפי משפחות; הוא מנתק אמהות מילדים; הוא מנתק בעלים מנשותיהם ונשים מבעליהן בצורה רטרואקטיבית אפילו; הוא מחסל את האופציה של האנשים האלה לגור יחד ולחיות ולבנות משפחה אחת. אנחנו מדברים היום בישראל על אופציות נוספות של צורות משפחה. היום שמעתי על משפחה של אם וילד שאין לו אב, או משפחה של שתי אמהות שיש להן ילד, או שני גברים שיש להם ילד וכו'. רק אופציה אחת לא קיימת על-פי החוק הזה. ולכן, על בסיס אמירה גזענית ועל בסיס של שייכות גזעית, משפחה שבה אחד מבני-הזוג הוא פלסטיני לא יכולה להתקיים ולא יכולה לגור במדינת ישראל. היו"ר ראובן ריבלין: נא לסיים. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אני חושב שגם בג"ץ חרץ את גורלו המוסרי, את מעמדו המוסרי של החוק הזה, אפילו עדיין לא קבע - - - היו"ר ראובן ריבלין: זה לא החוק הזה, זה חוק דומה, זה צו. החוק שאתה מדבר, על בג"ץ, זה לא היה המצב הזה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אבל זה צו עוקף - - היו"ר ראובן ריבלין: זה נכון. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): - - מוסר. זה צו עוקף דמוקרטיה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת מח'ול, לא התייחסתי לתוכן, אני התייחסתי רק לזה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אני שומע שמנסים עכשיו לפתוח איזה פתח, איזו פשרה בעניין העלאת הגיל שממנו ומעלה אפשר לאחד משפחות. אני אומר: אל תלכו לחיפושי פרצות כאלה. יש אופציה אחת: לקבור את הצו הזה, לקבור את המנטליות שקבעה את הצו הזה, ולנרמל את הכניסה למדינת ישראל לגבי כל אלה שרוצים לבוא ולגור בתוכה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים. אני לא מבין איך מנהל סיעתכם לא רשם אתכם מבעוד מועד לדיון. לא רושמים? אין דבר כזה. זה ברור כשמש. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התקנה הזאת היא תקנה שאין לה מקום. עזמי בשארה (בל"ד): זה חוק. היו"ר ראובן ריבלין: זה צו שיש לו תוקף. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): לקרוא לזה צו לא עושה אותו יותר כשר או פחות חמור. זה כאילו אמור לשדר בושה, אבל מה לבושה ולגזענות כל כך בוטה? אני לא מצפה להרבה מהממשלה בהרכבה הקודם או בראשות מר שרון, אבל אני תוהה איפה אנשי מפלגת העבודה, למעט שניים שאני רואה? שר הפנים, כשהצו הובא להצבעה בשעתו, התנגד לו. היה לו האומץ לבוא ולהכריז על זה קבל עם ועדה. הפעם הוא הצליח שתהיה הארכה כפי שהמצב קיים עוד לארבעה חודשים, ואחרי ארבעה חודשים - נראה. רבותי, השרץ הוא שרץ ואי-אפשר להכשיר אותו. כל חומרי הקוסמטיקה שיהיו או שהיו לא יכולים ליטול מהצו הזה את העוקץ העיקרי שלו, שזה חוק גזעני, שמבוסס על התייחסות לגזע כמנגנון או ככלי לקבלת אזרחות או לאי-קבלת אזרחות, במקרה הזה - לאי-קבלת אזרחות. אני יכול להעריך ששר הפנים ניסה לעשות משהו בעניין הזה ואפילו יצא בהצהרות. הייתי בכינוס, בחגיגה שהוא עשה לרגל עיד אל-אדחא, הייתי שם כמה דקות והוא התחייב שהוא יעשה משהו, אבל כנראה הנושא הזה אינו מספיק כבד בשבילו על מנת שהוא "ישים את הרגליים בקיר". בדרך כלל אני אמור לבוא לכאן ולתקוף את הממשלה, אבל כל הדברים נאמרו על ראש הממשלה ועל הגיבוי המוחלט לצו הזה על-ידי השב"כ, מה שנקרא זרועות הביטחון. אין לצו הזה שום קשר עם ביטחון, וכל ניסיון לשוות לצו הזה מין מנגנון למניעת פיגועים ולמניעת התאזרחות טרוריסטים, אין לו שום מקום. זהו חוק שבא לשלול מבני לאום מסוים, על בסיס גזעני, את האפשרות לקבל אזרחות כמו במדינה מתוקנת אחרי שהם מתחתנים עם אזרח המדינה או עם אזרחית המדינה. לא היו לי אף פעם תקוות מראש הממשלה או מהממשלה, אבל באמת היו לי תקוות משר הפנים, וחשבתי שאחרי שהוא נכנס לתפקיד הוא יעשה משהו. כל שרי העבודה אינם כאן. הייתי רוצה לראות מה היו עושים השרים אם היינו מכריזים עכשיו על הצו הזה כהצעת אמון בממשלה. אני אומר לכם מה הם יעשו – הם יבואו כדי להציע אמון ולהתחבא מאחורי נושא האמון, אבל מפלגה שהיא היום שותפה בכירה בקואליציה והעמידה פנים כאילו היא מתנגדת לחוק הזה בגלל ערכים אזרחיים כאלה או אחרים, נמצאת היום במחתרת, למעט כמה אנשים ישרי דרך שנמצאים כאן. כל השאר נמוגו באוויר של הכיסאות, של הקואליציה ושל מנעמי השלטון. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת ברכה, מי שמסכים ל"אנחנו כאן והם שם" ומסכים לעניין של דמוגרפיה כסיבה להסדרים, מגיע בסופו של דבר גם לתוצאות כאלה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אין מקום להשוואות. היו"ר ראובן ריבלין: אני יודע שאין מה להשוות, אבל זה מתחיל שם. חבר הכנסת בשארה, צו הוא לא כמו חוק מהטעם הפשוט שהכנסת צריכה לאשר אותו מפעם לפעם, אבל מה שבטוח הוא שגם בצו וגם בחוק כל 120 חברי הכנסת רשאים ואולי אפילו חייבים להשתתף בהצבעה. על זה אין ויכוח. עזמי בשארה (בל"ד): תקנה זה של שר. היו"ר ראובן ריבלין: הצו הוא צו של שר שמחייב את אישור הכנסת. רבותי חברי הכנסת, האם אפשר להצביע? דני יתום (העבודה-מימד): כן, כן. היו"ר ראובן ריבלין: לפעמים אני לא רוצה לחטוף הצבעות לא מכאן ולא משם. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק). רבותי, נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד הצו – 42 נגד – 16 נמנעים – 1 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ה-2005, נתקבל. היו"ר ראובן ריבלין: 42 בעד, 16 נגד ואחד נמנע. אני קובע שצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק) עבר וקיבל אישור של הכנסת לארבעה חודשים. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): ואני עוד החמאתי לכם. זה לא ייאמן. אין גבול לבושה. לא ייאמן. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת ברכה, לפני שאני מכריז על הצבעות לא לדבר. אני מציע לך להתחיל להאמין בכל מה שאתה רואה. הצעת חוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005 [מס' מ/83; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ט, עמ' 10347; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק רשות התעופה האזרחית - קריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אמנון כהן, שאני מברך אותו היום. יש לנו שרים עם שני תיקים, אבל מעולם לא היו לנו חברי כנסת עם שתי ועדות. ברגע זה חבר הכנסת אמנון כהן הוא יושב-ראש ועדת הכלכלה ולעומת זאת הוא גם יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה. אגב, זה תקדים בכנסת. אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה רבה. תקדים חיובי. היו"ר ראובן ריבלין: תקדים חיובי מבחינת האישיות האוחזת בשני התיקים. הוא תקדים שלא קיים וגם לא יהיה קיים, כנראה, החל ב-9 בחודש. בבקשה. אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה להציג את הצעת חוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005. אני רוצה לציין שהדיונים בהצעת החוק התקיימו עוד בראשות יושב-ראש הוועדה הקודם, השר דהיום, חבר הכנסת שלום שמחון, ואני עומד להציג אותה בפניכם. הצעת חוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005, מוגשת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק ממשלתית, שמטרתה לשנות את מעמדו של מינהל התעופה האזרחית במשרד התחבורה ולהקים תחתיו את רשות התעופה האזרחית, שתהיה אחראית על ענייני התעופה האזרחיים. היום פועל מינהל התעופה האזרחית כאגף במשרד התחבורה מכוח סמכויות שר התחבורה לפי דיני הטיס, הכוללים בעיקר את חוק הטיס, 1927, את חוק רישוי שירותי תעופה, התשכ"ג-1963, וכן כל חוק אחר הקובע הוראות בענייני תעופה אזרחית. מינהל התעופה האזרחית עוסק בתחומי רישוי ענף התעופה האזרחית, פיקוח על בטיחות התעופה, גיבוש המלצות לשר התחבורה בקביעת מדיניות התעופה, ייזום תקינה תעופתית, פרסום סקרים ומידע, תכנון התשתית הקרקעית והאווירית לתעופה, גביית אגרות בעד שירותים הניתנים על-ידי המינהל למפעילי כלי טיס ועובדי טיס וייצוג מדינת ישראל בארגונים הבין-לאומיים לתעופה אזרחית. בשנים האחרונות נערכו כמה דוחות ביקורת שבדקו את תפקודו ופעילותו של מינהל התעופה, ומסקנותיהם היו שהמינהל אינו ערוך, בהתחשב באמצעים העומדים לרשותו, למלא אחר המשימות המוטלות עליו. על מנת לעמוד באמות מידה בין-לאומיות המהוות תקן מחייב גם לגבי ישראל, הובהר כי מצב דברים זה הביא לפגיעה משמעותית ברמת בטיחות הטיסה ועלול להביא להורדת הדירוג הבטיחותי של מדינת ישראל, תוך כדי הטלת מגבלה על התעופה האזרחית הישראלית. על רקע זה מינה המנהל הכללי של משרד התחבורה בשנת 2001 ועדה בין-משרדית, שהמליצה על שינוי במעמדו של מינהל התעופה האזרחית, כדי לאפשר פיקוח יעיל ומקצועי של המדינה על בטיחות התעופה והסדרת ענף התעופה על כל היבטיו. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוגדרים תפקידיה של הרשות החדשה שתוקם באופן שעולה בקנה אחד עם תפקידיו של מינהל התעופה מכוח דיני הטיס. במסגרת זו תקבע הרשות סדרי תעופה פנים-ארציים ובין-לאומיים, תעניק רשיונות, היתרים ואישורים בתחום התעופה האזרחית, תפקח על תחום התעופה האזרחית ותפעל ליישום אמנות והסכמים בין-לאומיים בתחום זה, שישראל תהיה צד להם. עוד מוצע, כי הרשות תגבש ותגיש לאישור שר התחבורה תוכנית רב-שנתית ותוכניות שנתיות ותדווח לו אחת לשנה לפחות על ביצוע התוכנית השנתית. לפי הצעת החוק, השר, באישור הממשלה, ימנה מנהל לרשות, שיהיה עובד המדינה, והליך מינויו יהיה בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה; מנהל הרשות יהיה אחראי לניהול הרשות ולמילוי תפקידיה. הוועדה קיימה כמה דיונים בהצעת חוק זו, שלכאורה היא קצרה ולא מורכבת. חלק מהדיונים התקיימו בשל ביקורת נוקבת שנשמעה על העדר עצמאות לרשות החדשה המוקמת בהתאם להצעת החוק. אני חייב לציין שהיתה הסכמה כמעט גורפת בין כל חברי הכנסת, שהמעמד המוקנה לרשות במסגרת הצעת החוק אינו מאפשר לה לפעול באופן עצמאי, כנדרש כדי להבטיח עמידה ביעדים שהוגדרו בהמלצות הוועדה הבין-משרדית ולאחר מכן בהצעת החוק. אני אף מוצא לנכון להזכיר כי בשלב מסוים החליטה ועדת הכלכלה שבמסגרת הצעת החוק תוקם רשות סטטוטורית עצמאית, והחלטה זו שונתה לאחר מכן, בשל עמדתה הבלתי-מתפשרת של הממשלה בעניין זה. עם זאת, כדי להבטיח עצמאות מסוימת לרשות שתוקם, החליטה הוועדה על כמה שינויים בהצעת החוק המקורית, שלדעת חברי הוועדה הם המינימום הנדרש כדי לאפשר לרשות לפעול בצורה תקינה. חלק משינויים אלה נעשו בהסכמת שר התחבורה ושאר נציגי הממשלה, ויש בהם משום פשרה בין עמדת הוועדה, שהצגתי כאן, לבין עמדת הממשלה, ושני תיקונים אחרים קיבלה הוועדה חרף התנגדות הממשלה, ולכך אף הגיש שר האוצר שתי הסתייגויות, שמייד אתייחס אליהן. הנושא הראשון הוא תקציב הרשות. ברור לכול שגוף התלוי בגוף אחר בענייניו התקציביים למעשה אינו יכול לפעול בשום נושא באופן עצמאי, בבחינת בעל המאה הוא בעל הדעה. לפיכך ראינו לנכון שלא להסתפק בהוראה שבהצעת החוק, הכלולה בנוסח המונח לפניכם, כי תקציב הרשות ייקבע בחוק התקציב השנתי כתחום פעולה נפרד במסגרת תקציב משרד התחבורה, והוספנו לכך כי כספי אגרות הנגבים על-פי דיני הטיס יעמדו לרשות הרשות לצורך מילוי כלל תפקידיה לפי הוראות החוק. הוועדה סברה כי הוראה זו אינה עומדת בניגוד להוראות סעיף 5(ד) לחוק יסודות התקציב, שכן, כפי שאמרתי, מוצע שההכנסות מהאגרות ייועדו לביצוע כלל תפקידי הרשות, לאו דווקא למתן השירותים שבעבורם האגרה נגבית, מה גם שאין בנוסח הכלול בהצעה כדי להתנות הוצאות בהכנסות. הוראה זו, שדומות לה התקבלו בכמה דברי חקיקה בשנים האחרונות, תיתן לרשות חופש פעולה וגמישות רבים יותר במילוי תפקידיה. מאליו מובן ששר האוצר אינו מעוניין לאפשר עצמאות כזאת לגוף ממשלתי, והגיש הסתייגות לכך. הנושא השני הוא אופן גיוס העובדים. כדי לאפשר גיוס כוח-אדם מקצועי ואיכותי לעבודה ברשות הוצע, במסגרת הצעת החוק המקורית, לקבוע כי עובדי הרשות יהיו אומנם עובדי המדינה, אך מנהל הרשות, יחד עם חשב משרד התחבורה, יהיה מורשה לייצג את המדינה בעשיית חוזים מיוחדים עם עובדים, בהתאם לכללים שיקבע השר בהסכמת ועדת שירות המדינה, הפועלת לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. בדיונים שקיימה הוועדה לשם הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הוסכם, כי עשיית חוזים מיוחדים עם עובדים כאמור תהיה בסמכות מנהל הרשות וחשב הרשות, במקום חשב משרד התחבורה, וכי חוזים כאמור ייעשו בתיאום עם ועדת שירות המדינה, ולא דווקא בהסכמתה. הוועדה סברה כי די בנוסחה זו כדי לאזן בין הצורך בפיקוח המדינה מצד אחד לבין הצורך לתת לרשות יתר חופש פעולה בכל הקשור לגיוס עובדים מצד שני. ההסתייגות השנייה שהגיש שר האוצר מתייחסת כמובן לעניין זה, והבקשה מטעמו היא לאמץ את הנוסח שבהצעה המקורית. לחוק המוצע חשיבות רבה לקידום התעופה האזרחית בישראל בכלל ולהגברת הבטיחות התעופתית בפרט. עם זאת, כפי שהדגשתי, הוועדה חששה שהיא אינה נותנת מענה מספיק לצורך להביא לעליית מדרגה במעמדו ובתפקודו של מינהל התעופה. כדי לקיים פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על פעולות הרשות ולעקוב אחר מילוי תפקידיה, כפי שהוגדרו בחוק, ובכלל זה בשאלה המהותית אם יש בכלים שניתנו לרשות בהצעת חוק זו כדי לאפשר לה פעילות ראויה, לפי הצעת החוק ידווח שר התחבורה אחת לשנה לוועדת הכלכלה של הכנסת על התוכנית הרב-שנתית ועל התוכניות השנתיות שאישר, וכן על פעולות הרשות והיקפן, לרבות ענייני הפיקוח והאכיפה. לסיכום דברי, אני מבקש מכם לדחות את כל ההסתייגויות – אדוני השר – ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח הוועדה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, לסעיפים 1-6 אין הסתייגויות. לסעיף 7 – שר האוצר בנימין נתניהו. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש - - - היו"ר ראובן ריבלין: לאדוני יש הסתייגויות? שר התחבורה מאיר שטרית: לא, לא, במקום שר האוצר – להציג הסתייגות אחת שלו. היו"ר ראובן ריבלין: אתה רוצה להציג הסתייגות? שר התחבורה מאיר שטרית: אחת. כן. היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה. במקום שר האוצר. בבקשה, אדוני. שר התחבורה מאיר שטרית: לסעיף 12. היו"ר ראובן ריבלין: שר התחבורה יציג את הסתייגות שר האוצר לסעיף 12, שכן בשאר העניינים הממשלה כנראה – אומנם שר האוצר ביקש ממני לדחות את הדיון, אבל אינני מתכוון לדחות דיון של שר מסתייג. שר מסתייג יבוא ויתאם זאת עם השר המגיש את החוק. על פיו יישק דבר, ומובן שמעל כולם הוא השר המקשר, שהוא יבוא אלי ויאמר לי מתי הממשלה מבקשת להוריד ומתי היא מבקשת להשאיר. לכן, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מקיימים את הדיון היום. שר התחבורה מסכים להציג את ההסתייגות של שר האוצר לסעיף 12. בבקשה, אדוני. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק הזה חשוב מאוד כדי לשדרג בעצם את מעמדה של רשות התעופה האזרחית, שלצערי הרב פועלת היום בכלים מאוד לא מתאימים ולא מספקים כדי להגשים את ייעודה, ויפה עשתה הוועדה שדנה בחוק הזה באריכות ובאחריות. אדוני היושב-ראש, לצערי החוק זה תקוע בוועדה כבר כמה שנים, לדעתי. מרגע שנכנסתי לתפקיד – ביוזמתי באתי לוועדה בבקשה, ונכנסתי בעובי הקורה, עם יושב-ראש הוועדה, והגעתי להסכמה ולפשרה עם הוועדה בעניין נוסח חוק שאומנם משדרג את מעמדה של הרשות ונותן לה כלים - - - אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): לכן ראיתי לנכון, כשזה התעכב הרבה זמן, שנביא את זה היום. שר התחבורה מאיר שטרית: נכון. על כל פנים, הגעתי להסכמה עם הוועדה – כדי לשדרג את מעמדה של הרשות מצד אחד, ומצד שני לא לעשות אותה רשות סטטוטורית לחלוטין, הסכמנו שתוקף החוק יהיה לשלוש שנים, ואני, כשר התחבורה, אדווח לוועדה על ההתקדמות אחת לשנה. אם נתרשם בעתיד שיש מקלות בגלגלים מטעם משרד האוצר או מטעם גורם אחר, שיכשילו את עבודת הרשות, לא אהסס לבוא לוועדה שוב, ידידי היושב-ראש, ולבקש מכם להפוך את הוועדה הזאת לרשות. אף פעם לא מאוחר, ואפשר לעשות את זה גם לאחר מכן. אם אפשר לפתור את זה בלי לריב, עדיף בלי לריב. אדוני היושב-ראש, לצערי החוק הזה כבר מתעכב בכנסת שלושה שבועות, וגם השבוע ניסו לדחות אותו. אני כמובן מתנגד לדחייה. למרות זאת, בהגינות - מאחר שהסכמתי להסתייגות אחת מתוך ההסתייגויות האלה, אני מתכבד להציג פה את ההסתייגות לסעיף 12, של שר האוצר בנימין נתניהו, שהסימן (א) וסעיף קטן (ב) בסעיף 12 יימחקו. אני חושב שזאת הסתייגות ראויה, מכיוון שמשמעות הסעיף הזה היא בעצם שהאגרות הייעודיות לא ייכנסו לתקציב הרשות, כי האוצר מתנגד באופן עקרוני לאגרות ייעודיות. אני מקבל את הקביעה. עם זאת, אני רוצה לומר לכנסת, שהאוצר התחייב בפני שאכן יינתן תקציב מתאים לפעולות הרשות, גם בלי האגרות הייעודיות. חזקה היא שאני אבחן זאת. היה ויהיה צורך, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני לא אהסס לבוא לוועדה ולבקש אם יהיה צורך לשנות את המצב. בעת הזאת, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהסתייגות של שר האוצר לסעיף 12, כי נדמה לי שזה נכון. מובן שיתר ההסתייגויות לא קיימות, כי המציעים בעצם לא נמצאים. היו"ר ראובן ריבלין: כלומר, סימן (א) וסעיף קטן (ב) יימחקו. יש כאן הסתייגות אחת, ולכן אנחנו חייבים להצביע כך. רבותי חברי הכנסת, אנחנו בקריאה שנייה. לשם החוק ולסעיפים 1-6 אין הסתייגויות. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני, עד סעיף 12. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאוד מודה לאדוני על הערתו. סעיף 7 - שר האוצר לא נמצא, ולכן אין הסתייגות. סעיפים 8-11 - אין הסתייגות. לכן, לגבי שם החוק וסעיפים 1-11 ועד בכלל, נא להצביע כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–11 - 17 נגד - 1 נמנעים - 1 סעיפים 1–11 נתקבלו. היו"ר ראובן ריבלין: בעד - 17, נגד – 1, נמנעים - 1. אני קובע, שהצעת החוק, לגבי שם החוק וסעיפים 1–11 ועד בכלל, עברה בהתאם להצעת הוועדה. הסתייגות שר האוצר כפי שהוצגה על-ידי שר התחבורה, שהמליץ שר התחבורה לקבל אותה - הבנתי שגם יושב-ראש הוועדה מסכים לכך, ולכן הוא לא ימשוך את החוק אם היא תתקבל. נא להצביע על ההסתייגות לסעיף 12. מי בעד? שאול יהלום (מפד"ל): לפי איזה סעיף בתקנון, אם השר איננו? היו"ר ראובן ריבלין: השר ייצג את הממשלה. חבר הכנסת יהלום, זו הסתייגות של הממשלה. שר התחבורה ייצג את שר האוצר לכל דבר. אנחנו מצביעים על הסתייגותו של שר האוצר לסעיף 12. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות - 9 נגד - 16 נמנעים - אין ההסתייגות של שר האוצר לסעיף 12 לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: בעד - 9, נגד - 16. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. סעיף 18 - חבר הכנסת וילן אינו נוכח, ולכן אין בפנינו הסתייגות. לכן, אנחנו מצביעים על סעיפים 12–18 ועד בכלל כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 12–18, כהצעת הוועדה - 22 נגד - 2 נמנעים - 1 סעיפים 12–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר ראובן ריבלין: בעד - 22, נגד - 2, נמנעים - 1. אני קובע שסעיפים 12-18 עברו בקריאה שנייה ואושרו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד הצעת חוק רשות התעופה האזרחית בקריאה שלישית? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד החוק - 23 נגד - 2 נמנעים - 1 חוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005, נתקבל. היו"ר ראובן ריבלין: בעד - 23, נגד – 2, נמנעים - 1. אני קובע, שחוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק גלי צה"ל - שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה-2005 [מס' מ/116; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 14141; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ראובן ריבלין: עתה הצעת חוק גלי צה"ל - שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה-2005. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אמנון כהן. אדוני, בבקשה. שר התחבורה מאיר שטרית: האם יש הסתייגויות? היו"ר ראובן ריבלין: יש הסתייגויות. חבר הכנסת דוד טל נמצא. אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם הצעת החוק הזאת קודמה על-ידי קודמי בוועדה, השר היום, חבר הכנסת שלום שמחון, וגם ממלא-מקומו בתקופה של שבועיים, חבר הכנסת איתן כבל, היה בין אלה שקידמו אותה. ברשותכם, אציג אותה, והיא הוכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק גלי צה"ל - שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה-2005. אנחנו מגישים את ההצעה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק ממשלתית, ששולבה בה הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אורי יהודה אריאל וקבוצת חברי הכנסת, ואני מבקש לברך אותם במעמד זה על יוזמתם. מטרת הצעת החוק המונחת לפניכם היא להסדיר בחקיקה את סמכותה של "גלי צה"ל" לשדר שידורי חסות ותשדירי שירות. ברקע להצעת החוק עמדה עתירה שהגישו תחנות הרדיו האזוריות נגד "גלי צה"ל", בטענה ש"גלי צה"ל" אינה רשאית לשדר שידורי חסות ותשדירי שירות בהעדר סמכות מפורשת לכך בחוק. בית-המשפט העליון לא הכריע לעת עתה בסוגיה, אך קבע כי מן הראוי להסדיר בחקיקה את סמכותה של "גלי צה"ל" לשדר שידורי חסות ותשדירי שירות, וקרא למחוקק לעשות כן. במהלך דיוני הוועדה נדרשה הוועדה להכריע מה יהיה היקף השידורים שבעדם תורשה התחנה לגבות תשלומים, אם בכלל; האם יתאפשר לה לשדר שידורי חסות ותשדירי שירות בלבד, או שמא יש מקום להתיר גם שידורי פרסומות מסחריות. יש שגרסו שאין מקום כלל לאפשר לתחנה האמורה לשדר סוג כזה של שידורים, ובמקום זאת מן הראוי לממן את פעילות "גלי צה"ל" באמצעות אגרת הרדיו שגובה רשות השידור. בסופו של יום היתה הסכמה, כי כדי לאפשר את המשך קיומה של "גלי צה"ל" יש לאפשר מימון פעילותה של התחנה גם מהכנסות משידורי חסות ומתשדירי שירות, ואין להסתפק בימים אלה בסכומים המוקצים לה במסגרת תקציב משרד הביטחון, וכך אומנם הכריעה הוועדה. עם זאת החליטה הוועדה לוודא שההגדרה של "תשדירי שירות" לא תאפשר לכלול במסגרתם שידורים המהווים, למעשה, פרסומות מסחריות, וזאת, בין היתר, כדי שלא לפגוע בתחנות הרדיו האזוריות המבוססות על שידור פרסומות. לפיכך, ההגדרה שהציעה הממשלה בהצעת החוק נבחנה בקפידה והוכנסו בה שינויים. בהתאם לעיקרון האמור, נקבע כי "גלי צה"ל" תהא רשאית לשדר רק תשדירי שירות אשר עונים על אחד מהקריטריונים הבאים: תשדירים מטעם גופים ציבוריים שמטרתם מתן שירות לציבור, תשדירי שירות מטעם גופים ציבוריים ומסחריים בנוגע למבצעים והטבות ייחודיים למשרתים בכוחות הביטחון, או תשדירים הנותנים מידע למשרתים בכוחות הביטחון בתחום ההשכלה הגבוהה, התרבות והאמנות. כאמור, בהתאם למוצע, "גלי צה"ל" תהא רשאית לשדר גם שידורי חסות. על מנת לשמור, פחות או יותר, על אותה רמת הכנסות ש"גלי צה"ל" הפיקה בשנה החולפת משידורי חסות ומתשדירי שירות, נקבע בסעיף 3 להצעת החוק, כי זמן השידור המרבי לשידורי חסות ולתשדירי שירות ב"גלי צה"ל" לא יעלה על ארבע דקות וחצי לשעת שידור. כדי לקיים ביקורת פרלמנטרית על האמור לעיל, כללה הוועדה בהצעת החוק סעיף חדש, סעיף 6, שבו נקבע כי השר ידווח לוועדת הכלכלה של הכנסת מדי שלושה חודשים על ההכנסות שהתקבלו בפועל מהשידורים האמורים ברבעון שחלף ועל אומדן ההכנסות ברבעון של מועד הדיווח. לסעיף זה הגישו חבר הכנסת דוד טל ושר האוצר בנימין נתניהו הסתייגות, שבה הם מבקשים לקבוע, כי אם יתברר שההכנסות בשני רבעונים עלו או פחתו לעומת ההכנסות שהתקבלו מהשידורים האמורים בשני הרבעונים המקבילים בשנה שקדמה לתחילת החוק, קרי בשנת 2004, יהיה השר רשאי לקבוע, כי זמן השידור המרבי לשידורי חסות ולתשדירי שירות יעלה או ירד מהזמן שנקבע בסעיף 3 שלעיל, כשתקנות אלה יהיו טעונות אישור ועדת הכלכלה של הכנסת. על הסתייגות זו נערכה הצבעה בוועדה, והיא לא אושרה. אני משאיר עתה נושא זה להכרעת הרוב בכנסת. ראוי עוד להזכיר, כי בהתאם לחוק המוצע תוקם ועדת פיקוח, שתפקידה יהיה לפקח על השידור של שידורי חסות ותשדירי שירות ב"גלי צה"ל". לנוכח העובדה כי בימים אלה יושבת על המדוכה ועדה ציבורית לקידום התחרות בתחום הרדיו, אשר נתבקשה לגבש המלצות הנוגעות למפת שידורי הרדיו הארצי-המסחרי בשים לב לשידורי הרדיו האזורי והממלכתי, ובדבר גיבוש מודל הסדרה לעניין שילוב פרסומות מסחריות בשידורי הרדיו הממלכתי, וכן במטרה להבטיח בחינה מחדש של ההסדר המוצע בהצעת חוק זאת, החליטה הוועדה כי נכון יהיה להגביל את תוקפו של החוק לשנתיים מיום התחילה. לעניין זה הגישו שר האוצר וחבר הכנסת גלעד ארדן הסתייגות, שבה הם מבקשים כי תוקף החוק יהיה לשנה אחת בלבד, ותתאפשר הארכת תוקפו בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לתקופות הארכה, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על שנה אחת נוספת. דומני כי יש הסכמה רחבה בבית זה בדבר ייחודיותה של תחנת "גלי צה"ל", חשיבותה ותרומתה לחברה הישראלית, ולפיכך אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. חבר הכנסת דוד טל, יש לך כאן חמש הסתייגויות. קריאה: יש לך חצי שעה. דוד טל (עם אחד): 25 דקות, אדוני, על-פי התקנון? היו"ר משה כחלון: לא חצי שעה - אנחנו ניכנס למשא-ומתן מאוחר יותר. דוד טל (עם אחד): לא, אדוני, זה לא נתון למשא-ומתן, עם כל הכבוד ליושב-ראש הנכבד והחביב. אנחנו ממלאים את תקנות הכנסת ואת צו הכנסת. אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני לא מנסה להעביר כאן באיזו צורה כוחנית את ההסתייגויות הללו. אני רוצה להסביר, כדי שחברי הכנסת גם ידעו על מה ולמה הם מצביעים. ההסתייגות הראשונה שלי עוסקת בעצם במה שמוגדר בהגדרות "גוף ציבורי". על-פי ההגדרות דהיום, גוף ציבורי - כל אחד מאלה: משרד ממשלתי, רשות מקומית, גוף הממלא תפקיד ציבורי על-פי דין, תאגיד שהוקם בחוק, גוף הפועל שלא למטרות רווח. זה מה שמופיע בחוק. אני אבקש לתקן את זה, כך שבסוף ההגדרה של גוף ציבורי יבוא - "שמטרתו חינוך, תרבות, מדע, אמנות, עבודה, רווחה או בריאות, או מטרה אחרת שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת". חברי הכנסת, יכול מאוד להיות איזה גוף ציבורי שעוסק בהרבה דברים שונים, פעמים אפילו משונים, כמו למשל השפעת קרני גמא על זנב הלטאה. יש איזה גוף ציבורי כזה. האם ניתן לו כאן כרגע אפשרות להיכנס לתשדירי "גלי צה"ל"? לא. אבל אני חושב שבהגדרה שהגדרתי – עבודה, רווחה, בריאות, אמנות, תרבות, חינוך - אלו דברים שתכליתם ראויה, ונכון וראוי לתמוך בהם. לכן ראוי להוסיף את זה בהגדרה של גוף ציבורי. כך נוכל להיות בטוחים שרק גופים ציבוריים שהמטרות הללו הן המטרות שלהם יוכלו לשדר ב"גלי צה"ל" את תשדירי השירות או החסות. נוסף על כך, בהגדרת תשדיר שירות ביקשתי להוסיף אחרי "ולגמלאי כוחות הביטחון", כל מה שקשור לעבודה, רווחה או בריאות. אלו דברים שלדעתי נכון וראוי שנציין אותם. מעבר לכך, חברי חברי הכנסת, אני מציע לסעיף 3, במקום "ארבע דקות וחצי", "שש דקות". זה לא שנקבע שש דקות, אלא עד שש דקות. מפני שההצעה אומרת "עד ארבע דקות", וההצעה שלי אומרת "עד שש דקות". מדוע סברתי שנכון יותר להגדיל את זה ל"עד שש דקות"? משום שרציתי לתת טווח פעולה וגמישות גדולה יותר. אם נאמר ש"גלי צה"ל" מסתפקת ב-15 מיליון שקלים, כפי שהיא הסתפקה עד עכשיו - הם טוענים שהם לא רוצים יותר, אבל הם גם לא רוצים פחות. אם הם היו מקבלים יותר, לי באופן אישי לא היתה בעיה. אבל אמרו משרדי הממשלה השונים, שהם רוצים להגביל את זה בצורה כזאת או אחרת. אמרתי שנכון וסביר יותר לאפשר איזה מרחב תמרון גדול יותר. אם נניח שמפקד "גלי צה"ל" ינצל את כל ארבע הדקות, ויגיע למצב שבו בארבע דקות הוא מגיע ל-5 מיליוני שקלים בלבד, יחסרו לו עדיין 10 מיליוני שקלים. מי ידאג לו ל-10 מיליוני שקלים עבור "גלי צה"ל"? אני חושב שהתחנה הזאת היא תחנה צבאית שמאוד מקובלת על רוב שכבות האוכלוסייה במדינת ישראל. היא עושה תפקיד חשוב לצבא ולמורל העם, ונכון להשאיר בידיה את התקציבים. אנחנו יודעים שכשמדובר בתקציבים, תמיד יש איזו חרב מתהפכת, שמקצצת על ימין ועל שמאל. למעשה, בהסתייגות הזאת אני מבקש לאפשר ל"גלי צה"ל" - אם לא תזכה ב-15 מיליון שקלים - לסדר יותר מארבע דקות, ואזי היא תגיע לשש דקות. אם היא תגיע לשש דקות, ישלימו את החסר ל-15 מיליון השקלים. אני חושב שלא נכון ולא כדאי לצמצם אותה לארבע דקות. אגב, ועדת השרים לענייני חקיקה דנה בנושא הזה, ודומני שהיא החליטה על עשר דקות. בכל אופן, אני חושב שנכון להצביע בעד ההסתייגות הזאת. אני מפריע? אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אנחנו רוצים להצביע, זה הכול. דוד טל (עם אחד): בסדר. אם אתם רוצים להצביע, בסדר. אבל ביקשת ממני לשכנע אותך, חבר הכנסת כהן. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הקשבתי בקשב רב. יעקב אדרי (הליכוד): - - - היו"ר משה כחלון: תאפשרו בבקשה לחבר הכנסת טל לנמק את ההסתייגויות. דוד טל (עם אחד): תיכף אסביר לכם למה לנושא הרדיותרפיה ב"אסף הרופא", למשל, יש קשר ישיר להצעה הזאת. לכן אני רוצה לאפשר ל"גלי צה"ל" לשדר עד שש דקות, כאמור. אמרתי "עד", ולא שש דקות. קבעתי קביעה קטגורית. כנ"ל בהסתייגות נוספת, כשמדובר על סעיף 6. אני שמח שמשרד האוצר הצטרף להצעה שלי. נניח שתתקבל ההצעה של ארבע דקות בלבד, כפי שזו מופיעה בהצעת החוק. בארבע הדקות "גלי צה"ל" תזכה ב-5 מיליוני שקלים בלבד, כפי שאמרתי. חבר הכנסת כץ, מי ישלים ל"גלי צה"ל" את 10 מיליוני השקלים החסרים? לכן אנחנו מגיעים להסתייגות השלישית, שלפיה צריך להקים איזה מנגנון. השר הממונה - ולדידי נכון היה ששר הביטחון יוכל לבוא לוועדת הכלכלה ולבקש להוסיף דקות שידור כדי ש"גלי צה"ל" תגיע ל-15 מיליון השקלים. אבל שר האוצר ואנשי משרדו - שזה התחום שלהם - החליטו שהם רוצים לאפשר להם את המנגנון הזה, כדי שאם יחסרו ל"גלי צה"ל" 10 מיליוני שקלים, או 5 מיליוני שקלים, יוכל שר האוצר לבוא לוועדת הכלכלה ולבקש להוסיף כמה מיליונים נוספים כדי להגיע ל-15 מיליון השקלים. יכול להיות גם מקרה הפוך – "גלי צה"ל" תשדר ארבע דקות, ויסתבר שבארבע דקות היא מגיעה ל-30 מיליון שקלים. אזי, אומר האוצר – אנחנו סיכמנו על דעת כל הגורמים ש-15 מיליון השקלים די בהם כדי ש"גלי צה"ל" תוכל להתקיים. לכן אני מבקש להוריד - במקום ארבע דקות, נוריד את זה לשלוש דקות. אזי צריך שר האוצר לבוא עם ההצעה הזאת לוועדת הכלכלה, ולבקש מוועדת הכלכלה להוריד את מספר הדקות שעומדות לרשות "גלי צה"ל". לכן, מורי ורבותי, אני מבקש מכם לתמוך בהסתייגויות הללו. יש לי עוד זמן, חבר הכנסת עזרא? היו"ר משה כחלון: לא הרבה. קריאה: - - - דוד טל (עם אחד): עוד 18 דקות? אז אני אצמצם. 15 מיליון ש"ח הם הרבה מאוד כסף, והיום בוועדת הבריאות של הכנסת נוכחנו לדעת, למשל, שלא מאשרים מכשירי רדיותרפיה לבית-החולים "אסף הרופא", כדי לבדוק אנשים חולי סרטן, לתת להם הקרנות - - - זאב בוים (הליכוד): מה הפופוליזם הזה? למה האחד קשור לאחר? דוד טל (עם אחד): אני תיכף מסביר את הקשר בין 15 המיליון ל-15 המיליון שחסרים למערכת הבריאות בבית-החולים "אסף הרופא", כדי שאנשים יוכלו לקבל הקרנות בבית-החולים "אסף הרופא", ולא יצטרכו לעשות את כל הבדיקות בבית-החולים "אסף הרופא" ואז לכתת את רגליהם למקומות אחרים ולהמתין חודשיים ימים. אלה כספים שחסרים למערכת הבריאות, ואני חושב שאם יאשרו רדיותרפיה לבית-החולים "אסף הרופא", בסכום של 15 מיליון ש"ח, זה יהיה כסף שיוכל להביא מרפא וארוכה לכל החולים, מיליון אנשים בסביבת בית-החולים "אסף הרופא" שמקבלים את השירות הרפואי. רציתי להוסיף עוד כמה נושאים, אבל היות שחבר הכנסת ארדן איננו כאן אי-אפשר להצביע. ובכל זאת, אני רואה שיהיה אפשר להצביע, שכן שר האוצר שותף להסתייגות. היו"ר משה כחלון: אני מקווה שאתה לא מחליט בעבורנו, בעבור הנשיאות, מה קורה פה. כי גם שר האוצר איננו, לכן אי-אפשר להצביע. דוד טל (עם אחד): אבל השר שטרית נמצא פה והשר עזרא נמצא פה. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת טל, תתעסק בהסתייגויות שלך, עזוב את ההסתייגויות של אחרים. תן לנו לנהל את העניינים. דוד טל (עם אחד): אם כן, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש מאוד שתצביעו בעד ההסתייגות הראשונה – לסעיף 1, לסעיף 3 ולסעיף 6. אני חושב שעל-ידי כך נגרום שהעצמאות של "גלי צה"ל" תישאר על כנה, ולא ייווצר מצב שבו מחוסר תקציב לא תוכל "גלי צה"ל" לתת את שירותיה ולמלא את ייעודה האמיתי. תודה רבה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה, חבר הכנסת טל. סעיף 8, הסתייגותם של שר האוצר בנימין נתניהו וחבר הכנסת ארדן. חבר הכנסת ארדן משך את ההסתייגות ושר האוצר איננו נוכח באולם, לכן לא יהיה מי שינמק. אנחנו עוברים להצבעה. לשם החוק אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על שם החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 12 בעד שם החוק – 21 נגד – 1 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר משה כחלון: 21 בעד, מתנגד אחד. שם החוק התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 1 של חבר הכנסת טל. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 18 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד טל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר משה כחלון: ארבעה בעד, 18 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 23 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר משה כחלון: 23 בעד, מתנגד אחד. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. לסעיף 2 אין הסתייגויות. נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 2 – 23 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 2 נתקבל. היו"ר משה כחלון: 23 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת דוד טל לסעיף 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 19 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד טל לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר משה כחלון: שישה בעד, 19 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסעיפים 3, 4, 5 ו-6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 3–6, כהצעת הוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 3–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר משה כחלון: 25 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. הסעיפים 3–6 התקבלו כנוסח הוועדה. אחרי סעיף 6, הסתייגות של חבר הכנסת דוד טל ושר האוצר בנימין נתניהו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 18 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דוד טל ושר האוצר אחרי סעיף 6 לא נתקבלה. היו"ר משה כחלון: שמונה בעד, 18 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לסעיפים 7 ו-8 אין הסתייגויות. נצביע על הסעיפים 7–8 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 7–8 – 24 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 7–8 נתקבלו. היו"ר משה כחלון: 24 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. הסעיפים 7–8 התקבלו כנוסח הוועדה. נצביע על החוק בקריאה שלישית. דוד טל (עם אחד): אפשר לבקש הצבעת אי-אמון? הצבעה מס' 20 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – 1 חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה-2005, נתקבל. היו"ר משה כחלון: 25 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה-2005, עבר בקריאה שלישית; בשעה טובה. יושב-ראש ועדת הכלכלה רוצה לברך. בבקשה. אמנון כהן (יו"ר ועדת הכלכלה): מגיעות ברכות למי שעבדו ועמלו. אני רוצה להודות לשר לאיכות הסביבה דהיום, חבר הכנסת שלום שמחון, יושב-ראש ועדת הכלכלה לשעבר; לידידי חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה הזמני, שקידם את החוק; לעורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועצת המשפטית; לעורכת-הדין שמרית שקד ולמתמחה איתי עצמון; וכן למנהלת ועדת הכלכלה, הגברת לאה ורון, ולמזכירות הוועדה, עידית חנוכה ושלומית פרץ. עשיתם עבודה נפלאה לטובת עם ישראל. הכנסנו שני חוקים לספר החוקים של מדינת ישראל. יישר כוח והמשך עשייה בהמשך הדרך. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר משה כחלון: הכרזה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה. סגן מזכיר הכנסת דוד לב: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 8), התשס"ה-2005, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 28 והוראת שעה), התשס"ה-2005 [מס' כ/60; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 18038; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר משה כחלון: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 28 והוראת שעה), התשס"ה-2005, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת שאול יהלום, בבקשה. שאול יהלום (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 28 והוראת שעה), התשס"ה-2005. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קובע, כי חבר קופת-חולים יכול לבטל את חברותו בקופת-החולים שהוא רשום בה ולעבור לקופת-חולים אחרת רק בחלוף תקופת שנה אחת לפחות מיום שנרשם בה. הגבלה זו עלולה להכביד מאוד על מבוטח בנסיבות שבהן קופת-חולים סוגרת מרפאה או מפסיקה מתן שירות רפואי ראשוני, שירות הניתן על-ידי רופא המשפחה, רופא ילדים, אחות או מעבדה, שהוא היחיד מסוגו באזור מגוריו של המבוטח. הצעת החוק באה ליתן מענה לבעיה זו בכמה מישורים: 1. מוצע להבהיר בלשון החוק, כי למבוטחים עומדת הזכות לפנות למנהל הכללי של משרד הבריאות, או למי שמונה על-ידו, כיום נציבת הקבילות, בהשגה על הרישום של מבוטח בקופת-החולים גם בשל סגירת המרפאה או הפסקת השירות הרפואי הראשוני על-ידי קופת-החולים, וכי למנהל או למי שמונה על-ידו סמכות להתיר למבוטח שהגיש את ההשגה לעבור לקופת-חולים אחרת - וכאן החידוש - גם אם טרם חלפה שנה ממועד הרישום בקופת-החולים. 2. עוד מוצע, כי קופת-חולים המבקשת לסגור מרפאה או לסיים התקשרות למתן שירות רפואי ראשוני כאמור, תודיע על כך לפחות שלושה חודשים מראש למנהל הכללי או למי שהוא הסמיכו לכך - אמרנו שזאת הנציבה – ולכל המבוטחים שקיבלו שירות רפואי באותה מרפאה או במסגרת אותה התקשרות בחצי שנה שקדמה למועד מתן ההודעה. כך ידעו כולם מה הולך להיות בעוד שלושה חודשים. לעניין זה מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע כללים בדבר דרכי מסירת ההודעה למבוטחים ותוכנה, לרבות בדבר ציון המקום הקרוב לקבלת שירות רפואי מהסוג שנזכר, וכן בדבר זכות המבוטח לפנות בהשגה בנוגע לרישומו בקופה. זאת אומרת, יבוא השר או מישהו מטעם המנהל ויודיע, מנהל הקופה יכול להודיע, אומנם הרופא הזה לא מקבל, אבל במרחק חמישה רחובות יש לך רופא אחר מאותו סוג. כך יוכל הלקוח, האזרח, להחליט אם הוא רוצה לנצל את זכותו לעבור מהקופה או שהוא יקבל את השירות החלופי. 3. עוד מוצע לקבוע, בנוגע להפסקת ההתקשרות למתן שירות רפואי שלא ביוזמתה של קופת-החולים, אלא ביוזמת נותן השירות, כי קופת-החולים תחויב ליתן הודעה תוך 30 ימים מהמועד שבו נודע לקופת-החולים על הפסקת ההתקשרות, למנהל הכללי או למי שהוסמך לכך ולמבוטחים שקיבלו שירות מאותו נותן שירות במהלך חצי השנה שקדמה למועד. שהרי מה שחייבנו בשלושה חודשים, זה היה ביוזמת קופת-החולים. אבל יכול להיות - סתם רופא לא בא לו, רופא נפטר, רופא נסע לחוץ-לארץ והוא מתפטר, ואז הזמן מצומצם ל-30 יום. 4. בנוסף הוסכם במהלך דיוני הוועדה לקבוע כהוראת שעה לשנתיים הפחתה של תקופת ההגבלה על מעבר מקופת-חולים אחת לאחרת משנה לשישה חודשים ממועד הרישום כחבר בקופת-החולים. אנחנו כאן עושים שינוי מהפכני, אם כי רוצים לנסות אותו ולראות כיצד זה ישפיע על המעברים. עד היום, כפי שאמרנו, אפשר לעבור אחת לשנה. כאן מדובר בכך שמורידים את הזמן בדיוק במחצית, לשישה חודשים, וחבר יוכל לעבור מקופת-חולים אחת לשנייה במשך השנתיים הבאות אחרי שישה חודשים. כעבור תקופה מסוימת נדון בעניין ונראה אם הדבר גרם לתקלות רבות, או שאפשר לחיות אתו, ואז אני מקווה שנוכל להפוך את הוראת השעה להוראה קבועה. השינוי הזה יקל על ציבור המבוטחים בכל הנוגע למעבר בין קופות-החולים וגם בכל הנוגע למעבר כתוצאה מסגירת מרפאה או שירות רפואי ראשוני. בתקופה שבה תעמוד הוראה זו בתוקפה, ניתן יהיה לבחון את השפעת ההפחתה לגבי המבוטחים. אני קודם כול רוצה לברך - זוהי הצעת חוק פרטית - את כל אלה שהגישו אותה. חברי הכנסת יגאל יאסינוב, אריה אלדד, אורי יהודה אריאל, רוני בריזון, חמי דורון, רשף חן, אילן ליבוביץ, מיכאל נודלמן, מל פולישוק-בלוך ואהוד רצאבי הם יוזמי הצעת החוק, אשר תמנע מצבים קשים שבהם נסגרים מרפאה או שירות רפואי ראשוני בלי שהמבוטחים שנהגו לקבל טיפול בהם ידעו על כך מראש, וכל החוק הזה יקל על מבוטחי חוק הבריאות בכל הנוגע למצב שתואר, או למצב הכללי - למשך שנתיים – של מעבר לקופת-חולים אחרת. אני כמובן מציע לדחות את ההסתייגויות ולקבל את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, וכבר עכשיו אני רוצה להודות, כפי שהודיתי לכל היוזמים, גם לכל סגל הוועדה שהשתתף בדיון, ליועצת המשפטית, למנהלת הוועדה, לכל סגל הוועדה, לכל אנשי משרד הבריאות וקופות-החולים שהיו שותפים לחקיקה. אני מבקש מהכנסת להצביע בחיוב ולדחות את ההסתייגויות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. לסעיפים 1-3 אין הסתייגויות. לסעיף 4, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. חבר הכנסת ברכה, אם תוכל לעבור על כל ההסתייגויות שלך בו-זמנית. תודה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק, במיוחד עכשיו בנוסח שהוכן בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, היא הצעת חוק ראויה ונכונה. אני גם מודה לוועדה על עצם העובדה שהיא קיבלה את ההסתייגויות המהותיות שלנו, והן הוכנסו במהלך הדברים של חבר הכנסת יהלום. ההסתייגויות שלנו הן לא להצבעה אלא לדיבור, איך שאומרים. לכן, אנחנו נצביע כמובן בעד הצעת החוק. אני פשוט עליתי כדי להתריע על מגמה שהאוצר מנסה לקדם בכל מה שקשור - לרוקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי מכל תוכן. הרעיונות שבאים לידי ביטוי גם בחוק ההסדרים, של הקמת קופת-חולים חמישית, איכותית כביכול, שתיתן שירות ברמה אחרת, שכל האנשים העניים והנחשלים יתנקזו לתוך קופות-החולים הקיימות, והקופה הזאת תהיה היוקרתית, לאנשים שהם בעלי אמצעים - זו פשוט הפרטה בדלת האחורית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי. גם עצם העובדה שסל התרופות וסל הבריאות אינו מתעדכן בצורה הראויה, גם הפרסומים שהיו בימים האחרונים עדיין רחוקים מלהשביע את הצורך בעדכון רציני ומהותי ועמוק של סל התרופות, ולכן, מה שיישאר בתוך מערכת ביטוח הבריאות הממלכתית, מין דברים מינימליים, ואז כל הדברים האחרים יהיו סחירים, ויהיו נתונים ליכולתו של אותו חולה לשלם בעד הטיפול במחלתו, ואם לא, אז הוא יכול להתבוסס במחלתו או לגסוס לאטו. גם העובדה, אדוני היושב-ראש - יש הבדלים בין קופות-החולים הקיימות במתן השירותים. יש אי-אלו ניתוחים, או אי-אלו תרופות, שבקופת-חולים מסוימת הם ניתנים חינם כחלק ממערך השירות ובקופת-חולים אחרת הם לא ניתנים. אני חושב שיש מקום להקפיד יותר, על-ידי משרד הבריאות, על-ידי חבילה מסוימת, לא אומר מינימלית, אלא שתהיה רחבה ועמוקה ככל האפשר - שכל קופות-החולים יהיו מחויבות באספקתם או בסיפוקם לכלל החולים. הצעת החוק הזאת, כפי שאמרתי, היא הצעה ראויה, שבאה להסדיר מעברים טכניים, אבל לא מסיבות טכניות אלא בגלל סגירת שירות. אבל לדעתי זאת הזדמנות לבוא ולזעוק שוב ושוב על מיקומו ומעמדו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהולך ונשחק תחת עול הקיצוצים ומדיניות ההפרטה של הממשלה ושר האוצר. אני פונה לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק כפי שהיא, אבל אני גם מרשה לעצמי לפנות אליכם, שבבוא העת, כשחוק ההסדרים יובא - לא לתמוך בהקמת קופת-חולים חמישית לעשירים. תודה רבה, אדוני. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת עסאם מח'ול, בבקשה. הסתייגויות לסעיף 4, ואם תוכל גם את כל ההסתייגויות ביחד, אני אודה לך. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את הקו שבו התחיל חבר הכנסת ברכה. מצד אחד, הצעת החוק ראויה, ומצד שני, אי-אפשר להידרש לחוק ביטוח בריאות ממלכתי בלי להתעכב על המצב המקרטע והאומלל של הבריאות, של צרכני הבריאות ושל שירותי הבריאות בחברה הישראלית, בצל הפגיעה המתמשכת בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. נראה שמלכתחילה לא היתה כוונה אמיתית לייצר באמצעותו שירותי בריאות שוויוניים, אלא לנצל את זה כדי לחסל את השיטה שהיתה קיימת, ובו בזמן להשאיר את כל המנגנונים בידי הממשלה, כדי לפגוע בזכות לשירותים שוויוניים בתחום הבריאות, ובראש ובראשונה, אי-קביעת מנגנון לעדכון סל התרופות וסל השירותים הבריאותיים שמקבל האזרח. בצל האי-עדכון הזה ואי-קביעת מנגנונים ברורים בעניין הזה, הממשלה מגלגלת יום אחרי יום את האחריות שלה, שנשענת על מס בריאות שכל אחד מאתנו משלם, על גבו של הציבור, במיוחד על הציבור החלש ביותר. אני חושב שהדברים האלה צריכים לזעוק לשמים והם צריכים להוביל את האנשים שמשלמים את מחיר המדיניות הזאת – חיסול האופציה לשירותי בריאות שוויוניים – לצאת, להרים קול, למחות, לצאת מהשתיקה שלהם שפוגעת קודם כול בהם. בעניין שירותי הבריאות אני רוצה להתייחס למצב נורא עוד יותר, למצבם של 36 כפרים בלתי מוכרים בנגב, שאין בהם היום שירותי רפואה, ביניהם ואדי אל-נעם – 4,500 תושבים, אל-פורעה – 3,700 תושבים, אל-זערורה – 2,750 תושבים. אני מדבר על יישובים שמונים אלפי תושבים ואין בהם מרפאה. בכל היישובים האלה יש אולי עשרה רופאים, שמנסים להתמודד במצב בלתי אפשרי עם הצרכים של היישובים האלה. כל האשמה של אותם עשרות אלפים, כ-70,000 תושבים ערבים בנגב בכפרים בלתי מוכרים, היא שהמדינה החליטה, מטעמים אידיאולוגיים, מטעמים של ניסיון להשתלט על הקרקעות שלהם, לא לרשום אותם במפה. זה לא שעכשיו הם מחפשים מקום לגור בו, אלא שהממשלה התעלמה מקיומם אף-על-פי שחלקם קיימים הרבה שנים לפני קום המדינה, היא עדיין מתעלמת מהאנושיות שלהם ומפקיעה את האנושיות שלהם. אני חושב שהדבר הזה מזעזע. הוא לא רק בתחום החברתי, אבל צריך לדעת שאחת הבעיות שמהן סובלים יישובים אלה היא בעיית המיפוי. אלה יישובים שלא יוכלו לזכות לעולם בשירותים של מד"א, למשל, או של שירותי חירום בריאותיים, מכיוון שאין שום שילוט על שם היישוב, הוא לא קיים באף מפה וכו' וכו'. נוסף על כך, אלה יישובים שאין בהם חשמל, אי-אפשר לנהל את השירותים הרפואיים שמחייבים חשמל או לאחסן תרופות בצורה נכונה וכו'. אני חושב שהגיע הזמן. זאת לא שאלה של התפכחות פוליטית. זאת שאלה שחייבת לזעזע כל אחד שיש לו מה שיזדעזע, שיש לו מצפון. אי-אפשר להמשיך להעלים עין מהתופעה הזאת. אני מדבר עכשיו על תחום הבריאות, ואי-אפשר להשתמש בבריאות ובזכויות בסיסיות של בני-אדם לבריאות רק כדי לקדם תוכניות לייהוד, לשינוי דמוגרפי, למאזן דמוגרפי ושטויות למיניהן. אני חושב שהזכות של כל ילד לבריאות ביישובים הבלתי-מוכרים עולה על כל חישוב אחר, על כל חוק אחר ועל כל שיקול נוסף שהממשלה יכולה להציע, ולכן, די, הגיע הזמן להתעשת, הגיע הזמן לתת מענה לבעיה הזאת, כי היא תמשיך להיות כתם שחור על מצחה של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. אני מבין שההסתייגויות לא להצבעה, כפי שאמר חבר הכנסת ברכה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): נכון. היו"ר משה כחלון: אנחנו נצביע עכשיו בקריאה שנייה על שם החוק ועל סעיפים 1–5 כנוסח הוועדה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–5 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר משה כחלון: 19 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 28 והוראת שעה) עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 28 והוראת שעה), התשס"ה-2005, נתקבל. היו"ר משה כחלון: 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מבקש לצרף את קולו של יושב-ראש סיעת ש"ס, חבר הכנסת אלי ישי, ואת קולו של חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה להצבעה בעד. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להודות בשמי ובשם חבר הכנסת יאסינוב, שיזמנו את החוק, לשר הבריאות על שתמך בחוק, ליועץ המשפטי של משרד הבריאות על תרומתו המהותית לחוק ועל שיפורים אמיתיים שהוכנסו על-ידי המשרד בהצעת החוק המקורית של חבר הכנסת יאסינוב ושלי. אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יהלום, ולצוות הוועדה על עבודה פרלמנטרית מצוינת בוועדה בכלל ועל עבודה מקצועית בחוק הזה בפרט. אני מבקש להודות לעוזרים הפרלמנטריים שלי, נעמה כהן ותומר פרייז. ולסיום, לקופת-חולים אחת, שבלי הודעה מוקדמת לפני כשנתיים סגרה את הסניף שלה ביישוב שבו אני גר ועשתה את זה בתאריך מאוד מסוים, ב-31 בדצמבר. היא החזיקה אותנו כבני ערובה במשך שישה חודשים, דבר שנתן לנו את הרעיון לחוק הזה. תודה רבה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. שאילתות בעל-פה היו"ר משה כחלון: אנחנו עוברים לשאילתות בעל-פה. חבר הכנסת אליהו ישי, שאילתא מס' 229: תחזוקת מקוואות. ישיב השר מאיר שטרית. 229. תחזוקת מקוואות אליהו ישי (ש"ס): מכובדי היושב-ראש, היה פרסום שלפיו רב מומחה בדק את כשרות המקוואות ברחבי הארץ לבקשת הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר. לצערי הרב, יש ספק גדול בכשרותם של עשרות מקוואות ברחבי הארץ. לדעתי זה מגיע כבר ל-70-80 מקוואות. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת ישי, אתה צריך לקרוא את זה מהכתב, ממש מלה במלה, במדויק. אליהו ישי (ש"ס): רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לתיקון הליקויים ולשיפור המצב? 3. מי אמור לממן זאת? ידוע שאם אין מימון, יש רק תשובות. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. השר שטרית, בבקשה. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אין לי מיקרופון ולכן אני אענה מהבמה. משה גפני (דגל התורה): גם בשאילתא בעל-פה השר משיב מלמעלה. היו"ר משה כחלון: לא נלך לרב. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על שאילתא בעל-פה מס' 229, של חבר הכנסת אלי ישי, בנושא: תחזוקת מקוואות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר שלא עניתי על השאילתא בשבוע שעבר לא בגללי, הייתי פה בזמן, אבל המציע לא היה, לצערי, ולכן לא יכולתי לענות על השאילתא. הייתי בכנסת ושמעתי טענה שלא עניתי כי לא הייתי פה. אין מצב כזה. כללי: על-פי החלטת הממשלה מס' 900, מבני הדת על כל תקציביהם הועברו לטיפולו ולאחריותו של משרד השיכון. בפועל, המועצות הדתיות אחראיות לטיפול במקוואות. אולם, במקומות שבהם נמנעת פעילותו התקינה של המקווה עקב צורך בתיקון או בשיפוץ, האופציה היחידה לממן זאת היא תקציב המצוי במשרד השיכון. למרות האמור לעיל, משרד ראש הממשלה עשה בחודשים האחרונים כל שביכולתו, באמצעים שעמדו לרשותו, על מנת לתת מענה להכשרת מקוואות שנקלעו לחוסר תפקוד. לשאלותיו של חבר הכנסת: 1. המידע על אודות מצבם הכללי של כלל המקוואות בארץ מצוי במסגרת המחלקה לפיתוח מבני דת במשרד השיכון. 2. משרד ראש הממשלה פועל מאז מאי 2004 עם כל הגורמים הרלוונטיים לעניין, וביניהם נציגי משרדי האוצר, השיכון והיועץ המשפטי לממשלה, כדי שיחולק התקציב לשם טיפול והכשרת המקוואות הזקוקים לכך. 3. כאמור, במסגרת תקציב משרד השיכון מצויים הכספים לשם כך, ולכן המימון מצוי באחריותו. אחרי שאמרתי את כל התשובה הכתובה כהלכתה, אני רוצה לומר לחבר הכנסת ישי, שלדעתי זו אחריותו של כל ראש רשות מקומית במקום שיש בו מקווה שאיננו כשר או לא פועל. הרי מה השיפוץ שיכול להיות שם? אם ראש רשות, במסגרת אחריותו, כשיש בור בכביש הוא מתקן, כשבבית-ספר נשבר חלון הוא מתקן, אין סיבה בעולם שרשויות מקומיות, שחייבות לתת את השירותים לתושבים שלהן, לא יתקנו את המקוואות אם יש צורך בכך. דווקא כשיש סערה בים זורקים את הטלית ואת התפילין? אני לא חושב שזה נכון. אני לא הייתי יכול להעלות על הדעת כראש רשות – והייתי ראש רשות 13 שנים – שהיתה בעיה למועצה דתית, או של תקציב, המקווה לא פועל, ואני יושב בצד ואומר: המקוואות לא פעילים, ושלום עלייך נפשי. אני חושב שחובתן של הרשויות המקומיות בכל מקרה לטפל, לתקן, ולדרוש את ההחזרים ממשרד השיכון או מכל כתובת אחרת. אני חושב שכך צריך לנהוג כל ראש רשות אחראי, שצריך לתת שירותי דת לתושבים שלו, בדיוק כמו כל שירות אחר. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת ישי. אחריו - חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת מרגי. אליהו ישי (ש"ס): מכובדי השר, ברור שראשי הרשויות צריכים לגלות אחריות ולהתמודד גם עם זה. אבל מה לעשות, הם יגידו שאין כסף. דברים אחרים שמעניינים אותם יותר, הם יעשו. אגב, לא כולם, אני חושב שחלק גדול מהם מתנהגים בכבוד רב לנושאים הללו. אבל כשמקצצים בכל משרדי הממשלה וגם בשירותי הדת, יש גם תקציבים שאמורים להגיע ממשרדי הממשלה - במקרה הזה אין משרד דתות, אז משרד השיכון או משרד ראש הממשלה, שאמורים לממן, לתקצב או להשתתף לפחות בהוצאות. אבל, בינתיים, כל אחד אומר שאין לו או שהוא לא יכול, או שהוא מתעלם. בפועל, עשרות מקוואות ספק אם הם כשרים, וזו פגיעה קשה ביותר. לכן, אם יש חוסר מימון, אני מבקש שיבוא מימון, או שינחו את ראשי הערים שיתקנו ואחר כך יממנו אותם, או שהמשרד שאחראי לכך יממן ואחר כך יקצץ בתקציב שהוא מעביר לרשויות המקומיות, אבל בינתיים זה נופל בין הכיסאות. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שלוש שנים שלא בונים ולא ממשיכים את הבנייה של בתי-כנסת ומקוואות, בעיקר מקוואות, בגלל ביורוקרטיה במשרדי הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה והחשב הכללי. ראש הממשלה נתן הוראה לבצע את זה - עד לרגע זה הבתים הללו, שהתחילו כבר להיבנות, מתחילים להיות מקומות מוזנחים, וכשיתחילו לבנות אותם שוב זה יעלה לאוצר המדינה הרבה כסף. אדוני השר, עשרות בלניות יצאו לגמלאות, אף אחת לא באה במקומן עד לרגע זה. למשל, בעין-העמק המקווה סגור, זה לא ראש רשות. אני רוצה להגיד לך על ראש רשות, מכיוון שאמרת. אתה מכיר ראש עיר בדימונה, קוראים לו מאיר כהן. הוא דיבר אתי. בית-העלמין שם נסחף בגשם. הוא אומר: אני ראש עיר, אני מוכן לתרום את חלקי כדי להציל את בית-הקברות, אבל שגם הממשלה תקציב את חלקה. סוכם במשרד ראש הממשלה שיש תשעה בתי-עלמין כאלה כמו בדימונה, והממשלה לא עושה כלום. כל הנושא של שירותי הדת, מהחל ועד כלה, שום דבר לא מבוצע, שום דבר. אי-אפשר להטיל את האשמה על ראשי הרשויות, מספיק האשמות יש עליהם. הממשלה הזאת לא מטפלת בשירותי הדת - לא מי אחראי על שירותי הדת, מי הבלנית, מי בונה את המקווה, מי מחזיק, מי משלם משכורות ארבעה חודשים, שלא משלמים. היו"ר משה כחלון: תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הוא מהקואליציה. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת כהן, ראש עיריית דימונה מהמשפחה והוא מהקואליציה. משה גפני (דגל התורה): הוא דווקא ראש עיר שאכפת לו מהעניין. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי הפתוס של הרב גפני צריך קצת - - - כבוד השר, גם לו יצויר שמחר בבוקר משרד ראש הממשלה נכנס ומסיים את אותם מקוואות, את אותם פילים לבנים שהתחילו בבנייתם, הרי כיושב-ראש מועצה דתית גדולה לשעבר – 11 שנים - אני יודע, שאחרי שהיה לי מקווה, הייתי צריך לעלות לירושלים אולי 60 פעם לקבל את התקן של הבלנית כדי להפעיל אותו. איך ששירותי הדת מתנהלים, חוששני שגם אם יהיה מענה על השאלות של ראש תנועת ש"ס, הרב אליהו ישי, ושל הרב גפני, אותם פילים לבנים לא יופעלו מפני שמשרד ראש הממשלה לא מספק שירותי דת. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. שר התחבורה מאיר שטרית: קודם כול, אני חושב שטוב עושים חברי הכנסת שמעלים את השאלה של המקוואות, כי היא חשובה מאוד. זה חלקים גדולים באוכלוסייה, וזו אחת המצוות שחשוב לקיימן. על זה קוראים "במה מדליקין". אומרים, על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בחלה, בנידה ובהדלקת הנר. הנידה כמובן זה עניין של מקוואות. היו"ר משה כחלון: ספק חשכה. שר התחבורה מאיר שטרית: אני חושב שזו אחת המצוות החשובות, שחשוב מאוד לקיימן, וכל אחד צריך מצדו לעשות מאמץ כדי לקיים את המצוות הללו. יש לי עצה לחברים איך לפתור את הבעיות. חבר הכנסת גפני, הרי מחכים לך להיכנס בתור סגן שר הממונה על משרד הדתות במשרד ראש הממשלה. משה גפני (דגל התורה): שמשרד ראש הממשלה יפתור את העניין. שר התחבורה מאיר שטרית: תיכנס לעניין, תיקח את העניינים לידיים, תעבור מקווה-מקווה ותסדר את העניינים. אז אולי בידך הדבר לעשותו. היו"ר משה כחלון: הנה, מצאנו את האשם. שר התחבורה מאיר שטרית: הוא לא אשם. משה גפני (דגל התורה): היה צריך לעשות מקווה במשרד ראש הממשלה. שר התחבורה מאיר שטרית: אבל מחכים שתיכנס, תוציא את זה ממשרד ראש הממשלה, תיקח את זה לידיים שלך ותטפל בזה כמו שצריך. אני משוכנע לחלוטין שאם תהיה אחראי לנושא, זה יהיה מסודר. אתה תמצא את הכלים, את המשאבים ואת התקציבים, תראה איפה הם שוכבים, במשרד השיכון, במשרד הפנים, ברשויות – תעבור מקום-מקום ותסדר את העניינים. קדימה, חבר הכנסת גפני, מה מעכב בעדך קשה לי להבין. חבר הכנסת מרגי דיבר על הפתוס. חבר הכנסת מרגי, אל לך להרגיש לא טוב, חז"ל כבר אמרו: דברי חכמים בנחת נשמעים. גם כשאתה משמיע את דבריך בנחת, הם נשמעים היטב. כמו שעניתי בשאילתא, זה לא שאין תקציבים. לצערי הרב, כבר נוכחתי לא אחת בממשלה, שאף-על-פי שיש תקציבים, אם אין מישהו שהנושא אכפת לו, והוא רודף אחרי המצוות – אומרים: רדוף אחרי מצוות, אל תרדוף אחרי דמים, כי הדמים אינם עוזרים והימים אינם חוזרים. אם יש מישהו שאכפת לו, והוא רודף אחרי העניין, הוא רודף אחרי העניין והוא דואג לביצועו, העניין הוא יתבצע. אם אין מישהו שאכפת לו, אז גם אם יש דמים, יש כסף מוכן, יש תקציבים, אף אחד לא מנצל אותם ולא קורה כלום. משה גפני (דגל התורה): יש שם כסף, התקציב מוכן, לא זאת הבעיה. היועץ המשפטי לממשלה והחשב הכללי לא משחררים אותו. שר התחבורה מאיר שטרית: למה? משה גפני (דגל התורה): אני אבוא לישיבת הממשלה ביום שני. שר התחבורה מאיר שטרית: אדרבה, תבוא. אני אתמוך בכל מהלך שיזיז את העניין הזה. אני מבטיח לך שאתמוך בכל עניין שיעלה. אם זה יבוא לממשלה, אתמוך בכל לבי בפתרון הבעיה, וטוב שאתה אומר לי, אדאג לברר מה הסוגיה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אפשר להחזיר את יוסי ביילין בתור שר הדתות? היו"ר משה כחלון: תודה רבה לשר ותודה רבה לחבר הכנסת השואל ישי. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות), התשס"ה-2005 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/154).] (קריאה ראשונה) היו"ר משה כחלון: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות). מגיש החוק לקריאה ראשונה הוא השר מאיר שטרית. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות), התשס"ה-2005. הצעה זו היא נדבך נוסף במאבק הלאומי בנגע תאונות הדרכים שמוביל משרד התחבורה, והיא נועדה לתת כלי אכיפה יותר טובים למניעת נהיגה בשכרות. אחת הרעות החולות במדינה היא ששיכורים נוהגים על הכביש. כשאדם נוהג שיכור או מסומם, ברור לכולנו שאין לו שליטה ברכב, והוא ממש מסכן את חייהם של אנשים על הכביש, גם את חייו שלו וגם חיי אחרים. אני רוצה לומר לחברי הכנסת, כדי לדעת עד איפה דברים מגיעים, שבארצות-הברית, מתוך 52 מדינות, למעלה מ-40 מדינות העבירו חוק שנקרא "שיכור רוצח". החוק קובע, שאם אדם נוהג מסומם או שיכור וגורם לתאונת דרכים שנהרגים בה אנשים, זה לא נקרא תאונת דרכים, זה נקרא הריגה מדרגה ראשונה, והעונש על זה הוא 25 שנות מאסר. זה מראה לכם את ההתייחסות של מדינה רצינית לעניין של שכרות ואכיפה, כי יודעים שאדם שנוהג שיכור בכוונה תחילה והוא יודע שהוא שיכור והוא נוסע - הוא יודע מראש שהוא מסכן את חייו ואת חיי האנשים. אני מציע לתקן את המצב בארץ בקצת, כדי לתת כלי אכיפה יותר טובים למשטרה ובאמת לבדוק שכרות ולטפל בה בהתאם. מה מציע החוק? החידוש הראשון, אדוני היושב-ראש, הוא הרחבת ההגדרה "שיכור". היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת רצאבי, יש איזו אחוות אופוזיציונרים, אבל לא עד כדי כך. שר התחבורה מאיר שטרית: החידוש הראשון הוא בהרחבת הגדרת המלה "שיכור". המצב החוקי הנוכחי מחייב להוכיח כי הנהג היה מושפע בפועל מהמשקה האלכוהולי או מהסם שהוא צרך. לפי הצעת החוק, עצם שתיית אלכוהול בזמן נהיגה או הימצאות תוצרי סם או ריכוזי אלכוהול בגופו של הנהג, די יהיה בהם כדי לקבוע שהנהג נהג בהיותו שיכור. החידוש השני הוא הסמכות לערוך בדיקת שכרות. כיום ניתן לערוך בדיקת שכרות רק אחרי אירוע התאונה, או כשהשוטר מבחין בנהיגה מסוכנת שמעלה חשד לשכרות. אנו מעונינים למנוע את ההגעה למצב התאונה או נהיגה מסוכנת, ולכן מוצע לתת לשוטר סמכות לערוך בדיקות נשיפה לאלכוהול לכל נהג. נשיפה, זה מין מכשיר כזה שנושפים לתוכו ואז רואים מה רמת האלכוהול בדם של הנהג. בדיקה פשוטה ומהירה. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): יש בדיקות כאלה גם בלילות שישי-שבת? שר התחבורה מאיר שטרית: כן. היו"ר משה כחלון: זה רק בעקבות תאונה. שר התחבורה מאיר שטרית: בדיקה פשוטה. היום מותר לשוטר לבדוק שכרות רק בעקבות תאונה, כשכבר היתה תאונה או כשהוא נוהג נהיגה מסוכנת. נגיד שמישהו נוסע בסלאלום, הוא יכול לעצור אותו ולבקש בדיקת שכרות. כפי שאסביר לאחר מכן, הנהג יכול לסרב ולהגיד: אני לא רוצה. מוצע לתת לשוטר סמכות לערוך בדיקות נשיפה לאלכוהול לכל נהג. בדיקה פשוטה ומהירה, לא חודרנית, לא פוגענית, אבל תועלתה למניעת נהיגה בשכרות מרובה. החוק קובע, על-פי הצעתי, שהשוטר יוכל לחייב אדם שהוא עוצר לנשוף לתוך המכשיר ולבדוק אם הוא שיכור או לא שיכור. החידוש השלישי הוא תופעה - - - מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): מה זאת אומרת לחייב? להפעיל כוח? שר התחבורה מאיר שטרית: לחייב אותו לעצור ולנשוף לתוך הכלי. תיכף אגיע לסעיף הבא. החידוש השלישי הוא תוצאת סירוב לבדיקת שכרות. זכותו של אדם לפרטיות מזכה אותו, בין השאר, לסרב לבדיקות גופניות. כך גם בשכרות. אולם כדי שנהג שיכור לא יוכל להתחמק מעונש, לפי הצעה של החוק עכשיו עצם הסירוב יהיה עבירה שוות ערך לנהיגה בשכרות. זאת אומרת: אם אתה לא רוצה להיבדק, אתה נחשב כאילו שאתה שיכור. רבותי, זה בדיוק מה שצריך לעשות, כי היום אנשים נהרגים על הכביש ובהרבה מאוד מקרים הסיבה היא שכרות. הצעת חוק הזאת באה גם לאור פסיקת בית-המשפט העליון שקבע לפני שבועות אחדים, כי בדיקות שכרות הנערכות לפי תקנות התעבורה אינן חוקיות, באשר הן מנוגדות לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996. החוק האמור מתיר לקבוע בחוק הסדר שונה, ועל כך באה לענות הצעה זו. ההצעה הזאת באה להסדיר בחקיקה את הבדיקה של שכרות, כדי למנוע - - - היו"ר משה כחלון: אבל מי יודע מה זה שכרות? איזו רמת אלכוהול? שר התחבורה מאיר שטרית: המכשיר קובע את הרמה. יש רמה בתקן כמה מותר. עבר את הרמה – הוא שיכור. זה נורא פשוט. נהיגה בשכרות מסוכנת ביותר כיוון ששכרות פוגעת בתפקוד ובשיפוט של הנהג. תאונות דרכים רבות וקשות נגרמו בגינה. אנשים רבים נהרגו בגין השכרות. לצערי הרב, עם התרחבות צריכת האלכוהול בישראל, מתרחבת גם תופעת הנהיגה בשכרות. לכן, הכרחי לתת כלים לאיתורה ולענישה מחמירה בגינה. בטווח הקצר, נהגים שיכורים יסולקו מן הדרכים. אני מאמין כי בטווח הארוך תיווצר הרתעה שתביא למיגור התופעה. אשר על כן, אני מבקש לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. אראלה גולן (שינוי): - - - היו"ר משה כחלון: אני מוכן לאפשר לך לדבר, חברת הכנסת גולן. זה ייקח בערך 40 דקות מעכשיו. חבר הכנסת ישראל אייכלר - אינו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מח'ול. אחריו - חבר הכנסת אריאל. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת; אדוני השר, אתה שמת אותי לפחות בדילמה די קשה. ידוע שאני חבר הכנסת שמאז שנכנס לכנסת מחויב לעניין הזה של מאבק בתאונות דרכים. פעלתי בקדנציה הקודמת בוועדת החקירה בנושא תאונות הדרכים. אני גם מחויב לזה ציבורית והסברתית. אבל, הצעת החוק מעמידה אותי בדילמה, אף שאמרתי שאני מחויב מאוד למערכה הזאת, ואתה יודע זאת. בין הרצון לייצר כלים למלחמה בתאונות הדרכים ומלחמה בזרעי הפורענות על הכביש לבין שמירת הפרטיות של אדם, אני חושב שיש פה סוג של היסחפות. שר התחבורה מאיר שטרית: בעולם, אגב, באירופה ובארצות-הברית זה כך. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): כן, אבל פה יש גם דיבור על הפעלת כוח סביר או לא סביר. אתה יודע שלחץ פיזי מתון, זה מעורר אסוציאציות לא טובות. שר התחבורה מאיר שטרית: פה אין כוח. אם אתה מסרב להיבדק, זה ייחשב כשכרות. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): לכן, אני חושב שצריך לחשוב על דרכים פחות פוגעות בפרטיות של האנשים. יכול להיות שאנחנו נימנע או נתמוך בהצעת החוק, במגמה לראות איך דברים יכולים להתפתח לקראת הקריאה השנייה והשלישית, וזה מתוך המחויבות הטוטלית, הבלתי-מתפשרת, בנושא של המלחמה בתאונות הדרכים ובסיבותיהן. אני דיברתי אתך, אדוני השר, ואני רוצה להגיד את זה מעל הדוכן - בשבוע שעבר נודע לי שהוקמה במשרד התחבורה ועדה מקצועית למלחמה בתאונות הדרכים. אני רוצה לברך על היוזמה הזאת, אף שיש משהו שנראה לי לא כשורה ולא מתקבל על הדעת, וגם לא מתאים לך, ואתה הסכמת שזה לא מתאים לך, שבתוך 14 חברים בוועדה אין מקום לנציג של הציבור הערבי - לא ראש רשות ולא expert, מומחה. אנחנו לא נתווכח על האחוז, אם זה שליש או לא שליש מקורבנות תאונות הדרכים שהם ערבים, אבל שיעור קורבנות תאונות הדרכים בקרב הערבים גבוה משיעורם באוכלוסייה. בוא נגיד שזה בטוח, אבל אני אומר לך שזה שליש, על-פי הנתונים של משרד התחבורה עצמו, לא שלי. גם יש שש תת-ועדות לוועדה הכללית, המקצועית, בכל מיני תחומים, ובסך הכול יש בתת-ועדות 24 אנשים, וגם בתוכם אין אף נציג ערבי. אני חושב שזה דבר שלא מתקבל על הדעת. אני חושב שוועדה מקצועית צריכה להיות ועדה מקצועית ולקבל אנשים על-פי כישורים מקצועיים, בהחלט. אבל בתוך ה-14 של הוועדה הכללית ובתוך ה-24 של התת-ועדות אין מקומות לנציגים של הציבור הערבי. פניתי אליך ואמרת שתבחן את הדבר בחיוב. אני מאוד מקווה שהדבר יתוקן בהקדם, ובסופו של דבר, זה לא מקום של כיבודים, זו במה וועדה שאמורה לקדם את המלחמה הקדושה, בלי מליצות, ממש מלחמה קדושה בתאונות הדרכים ומלחמה קדושה שהדרכים יהיו יותר בטוחות. תודה רבה, אדוני. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת עסאם מח'ול. אחריו - חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו - חבר הכנסת אורון. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, זאת הצעת חוק בעייתית, הצעת חוק שיכולה להיות פתח להידרדרות שלא קל לצפות אותה עכשיו. אם מתחילים להתיר לשוטר לחייב נהג במקרה הזה - ומחר לא רק נהג - לערוך בדיקות בגופו או על-ידי נשיפה או על-ידי בדיקת דם או שתן, אני חושב שיש כאן פתח לדבר בלתי נסבל אם מנסים לקחת אותו צעד אחד קדימה; אז זה בעייתי בהצעת החוק הזאת. הרושם הוא שהמשטרה מנסה לייצר לה כלים קלים, כלים מזדמנים, למרות המטרה הראויה שלמענה מנסים להציע את ההצעות האלה. אני זוכר מקרה שקרה לי לפני כ-20 שנים. שוטר עצר אותי אחרי שישבתי עם חברים בבית-קפה בעכו ושתינו בירה. יצאנו לנסיעה, והשוטר עשה בדיקה רגילה לרשיונות, והרגיש שאנחנו שתינו. אנחנו לא היינו שתויים, אבל הוא הרגיש את הריח והחליט שהוא מעכב אותנו בצד הכביש. הוא אמר: תחכו, נראה מה נעשה. ואחרי שחיכינו ובאנו אליו בטענות: מה קורה, אתה רוצה לעצור אותנו, תעצור אותנו - הוא אמר: לא, עכשיו אתם כבר יכולים לנסוע. זאת אומרת, אפשר לעשות את זה בדרכים אחרות, יותר חכמות, פחות פולשניות, פחות כפייתיות. אני חושב שאנחנו חייבים להיות זהירים. בפתח הזה, הדבר היחיד שנשאר בשליטתו של האדם זה הגוף שלו, עד כמה שאפשר. במצב שבו אנחנו מדברים על הצורך בקיצור תורים לבדיקות דם ולבדיקות שתן - עכשיו כל שוטר יכול לעשות את זה ולערוך את זה בצדי הכביש. יש כאן היסחפות, ולדעתי, על אף המטרה הראויה, החוק הזה הולך צעד אחד יותר מדי קדימה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון - אינו נוכח. חבר הכנסת צבי הנדל - אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי יעלה ויבוא. אחריו - חבר הכנסת איתן כבל. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, המצב בכבישים גובל בנסיעה רגילה – לא בשכרות - כמעט בפיקוח נפש. אין ספק שנהיגה בשכרות זה רמה של פשע בכוונה תחילה, ואם יש נפגעים בנפש, אין ספק שהוא לא פחות מהורג נפש בסיטואציה אחרת, כי בסיטואציה אחרת היו קוראים לזה רצח. לכן אני חושב שיש לאפשר למשטרה לבצע את הבדיקות הפולשניות, שלפעמים גם פוגעות קצת בצנעת הפרט. אין מה לעשות, זו מלחמה, והיום מי שנוסע בכבישים יכול להרגיש אותה יום-יום, שעה-שעה. לכן חוק זה הוא חשוב וראוי, ויש לתת יד כדי שהוא יעבור היום. אדוני היושב-ראש, מכובדי כבוד השר, המצב בכבישים מורכב מהרבה בעיות. אני לא יודע כמה פעמים יצא לכבוד השר לנהוג בדרכים בין-עירוניות מאז שהוא נבחר ציבור, כי בדרך כלל יש נהג צמוד - - - שר התחבורה מאיר שטרית: 30 שנה. יעקב מרגי (ש"ס): לבד. שר התחבורה מאיר שטרית: לבד נהגתי 20 שנה. יעקב מרגי (ש"ס): אבל מאז שכבודו שר - - - שר התחבורה מאיר שטרית: שלוש שנים. יעקב מרגי (ש"ס): יפה. אז אני אומר שיש מציאות שחוזרת על עצמה ונקראת שיפוצים בדרכים וסלילת כבישים. כל פעם שמגיעים לקטע כזה הנהג נמצא באיזו חרדה שמא הוא הולך לטעות, ולא אחת אתה מוצא את עצמך או בנתיב הנגדי או שרכב בא מולך, בולם ברגע האחרון או סוטה סטייה חדה לנתיב הנגדי. מכובדי כבוד השר, זו בעיה שניתן לפתור אותה על-ידי שילוט ברור, תכנון נתון של השילוט; לא סרבול של שלטים שלפעמים אתה לא יודע לאן הגעת, במיוחד אם תנאי הראות גרועים בגלל מזג האוויר. אנחנו לא נותנים הרבה סיכויים לאותם נהגים. אני רוצה לחזק את ידיך, כי מאז שכבודו שר התחבורה, אתה מצהיר מעל הדוכן הזה שייעשה הכול כדי להילחם בתאונות הדרכים, ואני חושב שכבוד השר יעשה טוב אם הוא ישים דגשים בנושאי השילוט והתכנון הנאות של השיפוצים - וגם אורך הזמן שלהם. לפעמים לראות כביש שלא מסתיים או תיקון שלא מסתיים זה קטסטרופה. לסיום, אדוני היושב-ראש, מכובדי כבוד השר, במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים מדברים הרבה על כך שיש לשקול את העברתה של משטרת התנועה לידי משרד התחבורה. כדאי לקיים דיון מעמיק. ואני חושב שמשרד התחבורה בישראל יהיה לו הפנאי, יהיו לו הזמן וגם המשאבים הראויים לתת את הדגשים לצמצום מספר תאונות הדרכים במדינת ישראל. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת; אדוני השר, אני תומך בחוק, אבל אני מנצל את ההזדמנות בעקבות ההרמה להנחתה שנתן חבר הכנסת מרגי. אתה יודע, חוקים יש: אסור לנסוע באור אדום, ואסור ואסור ואסור, ויהיה עכשיו עוד חוק שאנחנו תומכים בו מכל הלב. לשמחתי, הנושא הזה של נסיעה בשכרות עדיין איננו ברמות שקיימות במדינות אחרות, אבל אתה יודע מה? חשוב שתיכנס לספר החוקים גם הוראה כזאת. אבל אני פונה אליך, אדוני השר - - - שר התחבורה מאיר שטרית: בתאונה לפני שבוע שבה נהרגו ארבעה אנשים בכביש הנהג היה שתוי. איתן כבל (העבודה-מימד): ודאי. אני לא אומר שזה לא קיים. שר התחבורה מאיר שטרית: הוא עבר לצד השני, התנגש במכונית - - - איתן כבל (העבודה-מימד): אין ויכוח, אדוני השר, שחלק מהתאונות שנגרמות הן פועל יוצא של שכרות. אין ויכוח בעניין הזה. אלא שאני אומר, לשמחתי, עדיין זה לא המצב כפי שקורה במדינות אחרות. אבל יש בעיות שקיימות מדי יום. כל העניין הזה של סימון הכבישים והטיפול בכבישים הוא קטסטרופה. וזה מעשה ידי אדם. אני אומר לך, בא לי לקחת אותך ואת הצוות שלך ואת הצוות של מע"צ ואת הצוות של "נתיבי איילון", ולהכניס אותם באיזה לילה כשאתה פתאום לא מוצא את עצמך, אתה פתאום לא יודע איפה אתה נמצא. אדוני השר, אני רוצה להזכיר לך, נחתנו בירח, הגיעו למאדים, ולא מצליחים להתגבר על בעיה כל כך פשוטה. למה מחכים? שעוד פעם ייהרג מישהו, ואז יגידו: "תשמע", ו"נראה"? זה כל כך מקומם, אתה יודע. שר התחבורה מאיר שטרית: מה הבעיה? איתן כבל (העבודה-מימד): הבעיה היא הסימונים בכבישים. שר התחבורה מאיר שטרית: מה? מה הבעיה בסימונים? איתן כבל (העבודה-מימד): שאתה לא יודע באיזה נתיב אתה בכלל נוסע. אתה מתחיל לנסוע בנתיב מסוים - אדוני היושב-ראש, אני בטוח שאתה מכיר את זה. היו"ר משה כחלון: אתמול בלילה חזרתי מטבריה, וכמעט הגעתי הפוך. זה קטסטרופה. אילן ליבוביץ (שינוי): לפני שבועיים השר אמר שהבעיה נפתרה. איתן כבל (העבודה-מימד): נכון. אני רוצה להזכיר לך, אדוני השר. אתה מתחיל לנסוע בנתיב מסוים, פתאום אתה רואה שאתה בכלל בנתיב אחר, ורכב עומד לזרוק אותך מימין הכביש; כי אתה נוסע בנתיב שלך, אתה יוצא מנקודת הנחה שאנשי מע"צ או "נתיבי איילון", כשסימנו את הכביש, סימנו אותו כמו שצריך. דיברנו על זה כבר לפני שבועות מספר, ואתה התחייבת לטפל בזה. זה דבר שמונח על השולחן. אתה יודע מה, אני לוקח את זה כפרויקט להזכיר את זה בכל פעם שאני עולה. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מבקש שבכל מקום - - - היו"ר משה כחלון: המוביל--טבריה. איתן כבל (העבודה-מימד): למה המוביל--טבריה? נתיבי-איילון. שר התחבורה מאיר שטרית: חבר הכנסת כבל, יש בארץ 6,000 קילומטר כביש. אני לא מכיר את כל הכבישים האלה. איתן כבל (העבודה-מימד): אין לי ספק. שר התחבורה מאיר שטרית: אם אתה נתקל בבעיה במקום מסוים, תגיד לי, בכביש זה בקילומטר זה יש בעיה כזאת. אני מבטיח לך, במקום, מי שאחראי שם יעוף - - - איתן כבל (העבודה-מימד): אני מתחייב לך, ואני מציע לך כבר לבדוק את נתיבי-איילון. אין כביש בארץ שזה לא קיים. ואני מאוד מקווה - - - אילן ליבוביץ (שינוי): איתן, השר ענה לפני שבועיים על שאילתא שלי בנושא הזה. סיפרת לנו שפתרו את העניין - - - שר התחבורה מאיר שטרית: נכון. אילן ליבוביץ (שינוי): בוא לנתיבי-איילון עכשיו, אנחנו ניסע יחד, ואתה תראה בנתיבי-איילון, בין לה-גרדיה לבין קיבוץ-גלויות, אתה לא יודע באיזה נתיב אתה נוסע. איתן כבל (העבודה-מימד): נכון. אתה לא יודע באיזה נתיב אתה נוסע. היו"ר משה כחלון: זה נכון. איתן כבל (העבודה-מימד): זה פשוט מדהים, אתה לא יודע באיזה נתיב אתה נוסע. אז אני תומך בחוק, אדוני השר, אבל יש מפגעים דרמטיים, פשוט מפגעים דרמטיים. תודה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): כל פעם אתה מסדר אותי. היו"ר משה כחלון: אולי תדברי בשמי על התאורה בין חיפה לחדרה. אני לא יכול לדבר על זה, אולי תגידי את זה את. שר התחבורה מאיר שטרית: - - - גילה פינקלשטיין (מפד"ל): כל חוק שאני מציעה הוא - - - היו"ר משה כחלון: מה זה כל חוק שאת מציעה? את מספר אחת בחוקים בכנסת. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): נכון. בכל זאת בנושא תעבורה, כל חוק שאני מציעה, למשל, לחייב חגורות בטיחות, כבוד השר אומר: מה פתאום, איזה חוק, ואם יש שרפה? איזו שרפה? היתה פעם שרפה באוטובוס? שר התחבורה מאיר שטרית: כן, בארץ. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אוטובוס שמביא ילדים לבית-הספר - שהילדים יהיו חגורים. אותה תאונה שהיתה ברמת-השרון - - - שר התחבורה מאיר שטרית: חברת הכנסת פינקלשטיין, היתה שרפה באוטובוס בתאונה, ולצערי נהרגו ילדים בשרפה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): מעניין שלא שמעתי על זה. שר התחבורה מאיר שטרית: אבל, במשרד יודעים. גם אני לא - - - גילה פינקלשטיין (מפד"ל): החוק שהצעתי בשבוע שעבר היה חוק מצוין: אדם שהוא עבריין סדרתי - ארבע שנים במאסר. שר התחבורה מאיר שטרית: חברת הכנסת פינקלשטיין, אני מוכן להראות לך שורת חוקים שלך שאני תמכתי בהם. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): ועוד הסכמתי לשתי הסתייגויות: שיהיה עד גיל 70, ואם הוא מעבר לגיל 70 לא נכניס אותו לכלא לארבע שנים, וכן הסכמתי שהוא יהיה עבריין סדרתי. אבל, כבוד השר לא קיבל את הצעותי. אתה רואה? זה קורה לי. היו"ר משה כחלון: זה קורה. אחרת היו לך כבר 4,000 חוקים. איתן כבל (העבודה-מימד): חברת הכנסת פינקלשטיין, אף אחד לא יעצור אותך בחקיקה, גם לא השר שטרית. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): זה בזכות זה שזה מפד"ל. שר התחבורה מאיר שטרית: חוקים שהיא מעבירה - - - היו"ר משה כחלון: אצלנו זה הפוך כחברי קואליציה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להודות לכם על האמון שנתתם בי לתפקיד סגנית היושב-ראש. אני בהחלט גאה לשרת בתפקיד החשוב, אשר ערב בעצם להתנהלותו התקינה של בית-המחוקקים. עבורי יש גם סמליות בקבלת התפקיד דווקא בשבוע הזה של פרשת השבוע, פרשת משפטים. הציווי שניתן למשה, מנהיג העם: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". איתן כבל (העבודה-מימד): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". גילה פינקלשטיין (מפד"ל): חבר הכנסת איתן כבל, רואים שלמדת במדרשייה. משהו נשאר לך. איתן כבל (העבודה-מימד): גם בחדר. תתפלאי, נשאר עוד הרבה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): הנה, ידעת בעל-פה את הפסוק. זהו ציווי שמעגן את החובה לכל העם, לכל עם ובייחוד לעם ישראל, לכונן את חייו המדיניים והחברתיים על בסיס הוגן, צודק ומוסרי. אין בית שמיישם את הציווי טוב יותר מן הבית הזה. התפקיד מהווה עבורי הרחבת השליחות הציבורית שקיבלתי על עצמי. אפעל ככל יכולתי על מנת להטמיע נורמות גבוהות של דיון, בתקווה שדיוני מליאת הכנסת יהוו דוגמה ומופת לחברה הישראלית. חבר הכנסת צ'יטה, אליעזר כהן, אתה לא מקשיב למה שאני אומרת. אלה דברים חשובים מאוד. אני אשאר לחוק שלך על המוטורי. נסים זאב (ש"ס): הוא מדבר עכשיו על זה. היו"ר משה כחלון: חברת הכנסת פינקלשטיין, נותרו לך דקה ו-20 שניות. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): כנסת ישראל חייבת לשמש דוגמה להתנהלות ציבורית תקינה, תרבותית, החל מרמת השיח הציבורי המתקיים בה. רק כך תוכל לרכוש לה מעמד כמובילת שינויים תרבותיים חיוביים בחברה הישראלית. בקשר להצעת החוק של כבוד שר התחבורה, מאחר שאני חברה בשדולה ואני רואה חשיבות רבה בחוקים שמציעים בעקבות התאונות הרבות שאנחנו שומעים עליהן בוקר-בוקר, אני מסכימה עם החוק, ואפילו שמחה עליו. ההצעה מרחיבה את סמכויות השוטר, שמקיים את המגע הקרוב ביותר עם הכביש, עם הנהגים, וחלילה עם התאונה והאחראים לה בשטח. זו אינה הצעת החוק הראשונה שבאה להרחיב סמכויות שוטר או קצין בתחום התעבורה. יש רבות כאלו, והן משקפות בעיני מגמה חיובית, שעשויה להוביל ליעילות גדולה, לחוסר סרבול, להפחתת הביורוקרטיה במכלול ההיבטים הנוגעים למאבק בתאונות הדרכים. בהיבט הספציפי של בדיקות השכרות, אני מכירה בצורך הדחוף להקנות סמכויות נוספות לשוטר בשטח, בייחוד לאור העלייה המתמדת ברמת האלכוהול בדמם של הצעירים הנוהגים שבאים ממסיבה בפאבים, עלייה שמסרבת לרדת למרות המסע הפרסומי, ההסברה המקיפה והתקיפה, ולצערי גם לאור התוצאות הטרגיות בהשפעתה, שאנו נתקלים בהן יום-יום בכבישי ישראל. אני אתמוך בהצעתו של כבוד השר. תודה רבה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת אילן ליבוביץ, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת איוב קרא, מגלי והבה, משה גפני ועבד-אלמאלכ דהאמשה, שנמצא פה. אילן ליבוביץ (שינוי): אדוני היושב-ראש, אדוני שר התחבורה, חברות וחברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעה מבורכת, כי כל הצעה שבאה לנסות לפתור את בעיית תאונות הדרכים היא הצעה מבורכת, במיוחד כאשר ביומיים האחרונים אנחנו שומעים שוב על איזו כמות בלתי נתפסת של תאונות דרכים עם הרוגים ופצועים קשה. אני חושב שמצבנו הולך ומידרדר בנושא הזה. בשנת 2004 היו לנו 514 הרוגים בתאונות דרכים; נכון? אנחנו פותחים את שנת 2005 בצורה מאוד לא טובה. שר התחבורה מאיר שטרית: אל תמהר. ב-2005 בהשוואה לשנה הקודמת הם יותר טובים, touch wood. אילן ליבוביץ (שינוי): בחודש הראשון. שר התחבורה מאיר שטרית: כן. עד עכשיו הם יותר טובים. בחצי השנה בערך שאני שר התחבורה, במחצית השנה של 2004 ירד מספר ההרוגים ב-19% בהשוואה למחצית בשנה הקודמת. לצערי, חצי השנה הראשונה היה בה שיא של נפגעים, ולכן השיעור עלה ב-4%. אילן ליבוביץ (שינוי): אדוני, אינני רוצה, ואני מקווה שגם אדוני השר לא רוצה, לקשור כתרים מוקדם מדי. שר התחבורה מאיר שטרית: חלילה וחס. אילן ליבוביץ (שינוי): מסיבה פשוטה מאוד: אם היתה למדינת ישראל תוכנית לאומית לתאונות דרכים, היינו יכולים להיאבק בנגע הזה בצורה הרבה יותר יעילה ונכונה, ולא לעשות טלאי על טלאי כמו שאנחנו עושים כאן. שר התחבורה מאיר שטרית: עכשיו אני מכין אותה. אילן ליבוביץ (שינוי): אדוני השר, אנחנו 56 שנה אולי מאוחר מדי בעניין הזה. אנחנו מתעוררים מאוחר מדי, כשיש לנו 500 וכמה הרוגים מדי שנה. זה יותר הרוגים - אתה יודע זאת - מאשר בפיגועי טרור מדי שנה. אנחנו ממשיכים לשלם על הדם הזה כל שנה. אני כבר לא מדבר על הרוגים, אני מדבר על הנזק הכלכלי שנגרם למשק כתוצאה מתאונות הדרכים. נכון שיושבת ועדה מכובדת, ואני מקווה מאוד שאדוני השר יביא את המלצותיה בסופו של דבר וסוף-סוף תהיה למדינת ישראל תוכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים, ולא תהיה הוועדה הזאת כמו הוועדות הקודמות, שהכניסו את מסקנותיהן למגירה והן מעלות שם עובש. אם אנחנו פועלים בנושא הזה, ואני חושב שההצעה הזאת היא מבורכת, אני חוזר - ודיבר על זה חבר הכנסת כבל, ודיברתי על זה אתך לפני שבועות מספר במסגרת שאילתא שהגשתי - לנושא סימון הנתיבים, במיוחד בנתיבי-איילון. חייבים לפתור את הבעיה הזאת לפני שיהיו שם תאונות והרוגים. צעקתי זאת בקריאת ביניים: מי שנוסע בין מחלף לה-גרדיה למחלף קיבוץ-גלויות בנתיבי-איילון לא יודע באיזה נתיב הוא נוסע. זה פשוט משהו שחייבים לפתור אותו. חברת "נתיבי איילון" לא יכולה לבוא ולהגיד: זה כביש ארוך, אנחנו תיקנו את הסימון בחלק מהמקומות, כי גם במקומות שאמרת בתשובתך על השאילתא, אדוני השר, שהדבר תוקן, זה עדיין לא עומד בצורה משביעת רצון. אני מוכן לקחת אותך לשם ולהראות לך. אתה נוסע שם בלילה, ואינך יודע באיזה נתיב אתה נוסע. שלא לדבר על מה שקורה שם בשעות היום, כשיש שם עומס תנועה. את הדבר הזה חייבים לפתור. נסעתי אתמול מאשקלון לתל-אביב וזה אותו דבר: שלושה סימונים של נתיבים שונים על הכביש, ואתה לא יודע באיזה נתיב אתה נוסע. צריך לפתור את זה, וצריך לפתור את הבעיות כמו שהצעת החוק הזאת באה לפתור. לגבי הסימון בכבישים, זו לא בעיה. יש מע"צ, יש חברת "נתיבי איילון". אפשר לפתור את זה. אני בטוח שבהוראה אחת שלך הם פותרים את זה. צריך לעמוד על כך שהם יעשו את זה, וכמה שיותר מהר. העניין האחרון - משהו שאולי אינני מבין בצורה נכונה, וניסיתי להבין איך זה מדברי ההסבר. בדברי ההסבר כתוב: אם יש לשוטר חשד סביר שהנהג או הממונה על הרכב הינו שיכור, יהיה רשאי השוטר לדרוש מהמעורבים בתאונה לתת בדיקת דם או שתן, גם אם מדובר בנהג או בממונה על רכב שאיבדו את הכרתם. איך אפשר לדרוש זאת ממישהו שאיבד את הכרתו? שר התחבורה מאיר שטרית: לא זו הכוונה. אילן ליבוביץ (שינוי): אלה דברי ההסבר. שר התחבורה מאיר שטרית: אסביר לך, וזה פשוט מאוד. אם היתה תאונה והנהג איבד את הכרתו - אלה שאתו ברכב לכאורה פטורים מנתינת בדיקת שתן. אומרים ששוטר רשאי לבדוק את אלה שנמצאים אתו ברכב, את מידת השכרות שלהם, גם אם הם לא נהגו. אילן ליבוביץ (שינוי): כלומר, אלה שנמצאים, גם אם הם לא נהגו. שר התחבורה מאיר שטרית: בדיוק. אילן ליבוביץ (שינוי): אדוני השר, אני מודה לך על התשובה. אני באמת חושב שהצעת החוק טובה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות במלחמה בתאונות הדרכים במדינת ישראל. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, החוק הזה מאוד מצא חן בעיני, ואני חושב שהוא מבורך. לאור העובדה שאני מאוד נלחם בסוגיות האלה של אלכוהול, סמים ומניעת עישון בכלל וכל הסיפור הזה, וכיושב-ראש השדולות של כל הדברים האלה, אני יכול לומר יישר כוח לשר. נלחמתי מאוד, כיושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים, בנושאים הללו. החוק הזה מבשר את מה שרציתי ליישם ולא הצלחתי. אני שמח שבתקופתך זה נעשה. בעצם, זה היה פרוץ. לא פעם רצו לעשות כל מיני פעולות, וכל פעם: זכויות האדם וחוקי זכויות האדם. שיגעו אותי. שר התחבורה מאיר שטרית: משרד המשפטים תקע את החוק הזה המון זמן עד שנכנסתי. איוב קרא (הליכוד): זה היה בראייה שכאילו חוק זכויות האדם היה הדבר הכי חשוב, וכאילו מותר להרוג אנשים בכביש. זה יותר חשוב וזה מותר, אבל לשמור על זכויות האדם שיחיה בעולם הזה - זה לא חשוב. הוא – מותר לו לעשן, להשתמש בסמים, וגם להשתכר ולהרוג אנשים, וכאילו זה מותר, וכן לפגוע באנשים ולעשות תאונות. לכן, מאוד מצא חן בעיני החוק הזה, ואני מאוד מעריך את מה שאתה עושה. אני חושב שצריך באיזו צורה גם לחשוב כיצד אנו יכולים למזער את נזקי האלכוהול, בראייה שזה פרוץ מדי לדעתי. אין מענה עד עכשיו בקשר לזה. אין חקיקה ראשית בנושאים האלה, לעומת נושא הסמים. בכל פעם שאני בא לשכנע אנשים ללכת למלחמה הזאת אומרים: למה לגבי אלכוהול זה פרוץ ולגבי סמים לא? לכן, צריך ללכת אולי באיזו צורה ולהגביל את אחוז ריכוז האלכוהול. אני חושב שהריכוז הגבוה שלו מביא אנשים לשיכרון מהר מדי. שימוש באלכוהול באחוזים נמוכים יכול להגביל את זה חד וחלק. אנחנו בסך הכול צריכים להסתכל מהי טובת הציבור. עם כל הכבוד לאלה שמשתכרים כל ערב והם לא יכולים בלי זה, זה מיעוט בחברה. בעצם, המיעוט הזה ממיט אסון עלינו. אין תשובה של החוק בקשר לדבר הזה. בצדק הרבה אנשים שנלחמים בתופעות הללו מוצאים את עצמם במצב שיש חוסר איזון, ואין דבר מגביל. יש נזקים מאלכוהול. אי-אפשר למדוד זאת כמו בסמים, אבל קיים לא פחות נזק מהסמים גם בקשר לתאונות הדרכים וגם בקשר לכל דבר. אבל, שם פרוץ, ואיש לא נתן עד עכשיו את הדעת איך נלחמים בתופעה הזאת. אני יודע שמשרד התחבורה עושה רבות, במיוחד בשנים האחרונות, למצוא את אותם עבריינים כדי לשלול מהם רשיונות וכו'. אנחנו מדוּוחים על כך. פעם הנושא הזה היה בכלל פרוץ, ולא היה דין ולא היה דיין. אני אומר לך חד-משמעית, שזה חרה לי מאוד. אני יודע שהיום נעשית עבודה מקצועית, לרבות התאמות על מחשב, כך שכל מי שעובר עבירה ישר מדוּוח. הדבר הזה מבורך מאוד. לסיום אומר מלה אחת. שמעתי על כביש החוף, שם אני נוסע. יש שם תאורה עד נתניה ועד אשדוד. היו"ר משה כחלון: לא. יש עד חדרה. חדרה--גדרה. אתה צירפת את יבנה, אבל אפשר לומר: יבנה--חדרה. איוב קרא (הליכוד): למה התאורה צריכה להסתיים בנתניה, באשדוד ובירושלים? זו כל המדינה? יש פריפריה. יש באר-שבע, חיפה וקריית-שמונה. לפחות לעיר הבירה של הצפון ולעיר הבירה של הדרום בעידן שלך - צריך למצוא אולי אוזן קשבת בקשר לנושא הזה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה - אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני - אינו נוכח. חבר הכנסת חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת רביץ. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לי אין הרהורים לגבי החוק הזה. אני גם לא מתלבט. אני בטוח שהוא חוק נכון וצודק. המשקה המשכר הוא מקור רעה לא רק בנהיגה ולא בתרומה לתאונות דרכים. הלוואי שיכלו להימנע ממנו גם בהרבה מקרים נוספים. הוא מעולם לא היה מקור או גורם אלא לדברים שליליים ביותר. אני גם לא רואה שיש פה בעיה של חדירה לפרטיות או פגיעה בכבוד האדם או במשהו דומה לזה. שר התחבורה מאיר שטרית: מי שיושב לצדו - מה הפגיעה בפרטיות? עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אין שום פגיעה, ואני אומר זאת בפה מלא. זו הרגשתי וזו גם דעתי. אני חושב שכל עוד השוטרים עושים מלאכתם והם מיומנים לזה ואנחנו יכולים גם לחנך אותם לזה - שיעשו את הבדיקות ואת הדברים לא רק במקרה הזה, אלא אפשר בכלל, באופן אלגנטי ובאופן שמח ובאופן שיבואו לאנשים ויכבדו את האנשים בכביש ושאלה ירגישו שהשוטר לא בא כאילו כדי לעשות להם דוח או עבירה, אלא פשוט הוא בא לבדוק דברים ולמלא תפקיד בצורה מכובדת ונאותה וברוח טובה. ואז, הכול יהיה אחרת. אדוני השר, נוסף על האמצעים האלה, שהם גם מבורכים וטובים, יש עוד הרבה מה לתרום גם בתשתיות וגם בדברים האחרים. כולנו יודעים עד כמה התאונות נגרמות לפעמים רק משום שלא דאגנו ואולי לא יכולנו לספק את האמצעים ואת הגורמים שיכלו למנוע תאונות כאלה, או למנוע את חלקן לפחות, גם בעניין התשתיות וגם בעניין של נהגים. אדוני היושב-ראש, אסכם את עיקר הדברים לצופינו ושומעינו הערבים. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: בשם האל הרחמן והרחום. הנושא הוא הצעת חוק הבאה לתת לשוטרים סמכות לבדוק נהגים, בפרוצדורה פשוטה. המטרה היא לגלות אם הנהג, או חלק מהנוסעים שעמו במכונית, שתו משקאות אלכוהוליים. היו כמה התנגדויות לכך, ואני אומר שאין סיבה להתנגדויות אלה. מובן מאליו שכל מי שנוהג במכונית צריך לדעת שעליו להיות ער, פיכח, ורחוק מכל נטילת משקה אלכוהולי, העלול לפגוע ביכולתו לנהוג, וכן להשפיע על עירנותו. לדעתי, בדיקות אלה אינן פוגעות בחירות האדם ובכבודו, כפי ששמעתי בדבריהם של קודמי, כי אם להיפך - השוטרים המבצעים בדיקות אלה הוכשרו למשימה זו, והם עושים אותה כיאות ובצורה מכובדת. את פעולתם זו הם לא מבצעים באלימות, כשם שאינם עושים כל שימוש בסמכותם בשביל לפגוע בנהגים או להכביד על תנועתם. תודה, אדוני. תודה רבה.) תודה רבה. היו"ר משה כחלון: אדוני, תודה רבה. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת ואסל טאהא - אינו נוכח. חבר הכנסת רן כהן - אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת אראלה גולן, אחרונת הדוברים. נסים זאב (ש"ס): לא, היא מוותרת. אראלה גולן (שינוי): אעשה זאת קצר. היו"ר משה כחלון: לא, יש פה משהו עקרוני. הוא תמיד משתדל להיות אחרון הדוברים. אראלה גולן (שינוי): אתה רוצה שאני - - -? היו"ר משה כחלון: כבר לא. את קיבלת היום את ההזדמנות. לא משיגים זאת בקלות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כבוד השר, על חנה נאמר: רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע ויחשבה עלי לשיכורה. לפעמים, יש שכרות לא מתוך שכרות. שיכר - לא שתיתי. דיברנו כאן, וחברים התייחסו לכך, על המציאות שבה אנשים נוהגים ומוצאים את עצמם בכיוון הנגדי לא במתכוון ולא מתוך שכרות. אני רוצה לומר שהממשלה הזאת לא צריכה לטעות וללכת לכיוון החד-צדדי, אבל הצד הנגדי של הדרך גם בלי להשתכר - שיכורה אני ולא מיין. יכול להיות שיש קצרים בממשלה הזאת - בעיות תקציביות, כלכליות - אז אני רוצה לומר לך, אדוני השר, אני חושב שיש הרבה שכרות בממשלה הזאת, ויותר ויותר נהגים מעורבים בתאונות כשהם נוהגים תחת השפעת משקאות משכרים. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): נהגי השרים בממשלה? נסים זאב (ש"ס): לא, לא שרים, אמרתי הממשלה. יש לנו שרים מאוד חשובים. שר התחבורה מאיר שטרית: השרים לא נוהגים. נסים זאב (ש"ס): לא נוהגים, יש להם העוזרים שלהם. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו נצא בלילות שבת ונראה את הנערים והנערות שדוהרים בכבישים, כשיוצאים מפאבים, מועדוני לילה - זה פשוט קטסטרופה, זה פשוט סכנת נפשות של ממש. אני חושב שבסמכות שניתנת לשוטר לבדוק את אותם החשודים באמת, לא מדובר מתוך התעללות, כי אני אומר לך, אדוני השר, אני לא חושב שאנחנו נמצא אנשים, כאשר שוטר יעצור אותם בבדיקת פתע ויחשוד בהם שהם שיכורים - אני חושב שהם יוכיחו לו שהם באמת שיכורים. יתחילו לתת לו מכות כאלה ותתחיל אלימות, כי אדם, ברגע שדורשים ממנו בדיקה, הוא נפגע באופן אוטומטי. ואני רוצה לומר לך - יש הרבה אנשים שכבודם מאוד חשוב להם. כשהם נדרשים לעשות דבר שפוגע בכבודם, הם מוכנים למסור נפש, ואני לא חושב שהעבודה הזאת היא קלה, אני מדבר בכל הרצינות. צריך לעשות את זה מאוד בזהירות. יש שלושה סוגי בדיקות: בדיקת דם, בדיקת נשיפה, בדיקת שתן, ואז דרך אותן הבדיקות ניתן לבחון את רמת האלכוהול בדמו של הנהג. אפשר להרשיע את האדם על נהיגה בשכרות גם לא בדרך מדעית. עד עכשיו העובדות והראיות שהובאו לבתי-המשפט, זה לא היה על-ידי בדיקה מדעית - בדיקת דם או שתן - זה יכול להיות גם כן על-ידי חוות דעת של שוטר שראה אותו מבולבל או מריח, הייתי אומר, שיכר. אבל בתי-המשפט לא מקבלים כל כך בקלות עדות, גם של שוטר, גם אם שוטר בא ואומר: אני בטוח שהנהג הזה היה שיכור, ויש כאן בעיה להוכיח דבר שלא בבדיקה, להביא את הראיות שזה צריך להיות מעבר לכל ספק, אדוני השר, כי אי-אפשר להרשיע אדם רק על ספקולציה, גם אם השוטר בטוח בעצמו, כי הראיות חייבות להיות חותכות וחד-משמעיות. היו"ר משה כחלון: אני מבקש לסיים, חבר הכנסת זאב. נסים זאב (ש"ס): אני כבר מסיים. מה שקודם לבדיקה, לאפשרות לבדוק נהג כזה שחשוד - הוא צריך לעבור איזה שאלות, אולי הייתי אומר בדיקה מקדמית, כדי שהשוטר יבוא ויאמר שהאיש הזה נמצא בקטגוריה כזאת שאפשר לדרוש ממנו את הבדיקה הזאת. אני מקווה שהחוק הזה יעזור אולי למזער או לצמצם את תאונות הדרכים, וכולנו נתמוך בו. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חברת הכנסת אראלה גולן, בבקשה. אראלה גולן (שינוי): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברכת את השר על הצעת החוק הזאת, אני חושבת שהיא ראויה והיא טובה. יש לי כאן כמה בעיות - אולי זה סמנטיקה, אולי זה תחביר. קודם כול, יש כאן עניין בדיקת שכרות בנוהג הרכב או בממונה על הרכב. ממונה על הרכב - מותר לו להיות שיכור אם הוא לא נוהג ברכב, עם כל זה שאני נגד שיכורים. אם הוא רק ממונה על הרכב, אז מותר לו להיות אחרי - - - שר התחבורה מאיר שטרית: אם הנהג עצמו צעיר ונוסע אתו אדם מלווה - - - אראלה גולן (שינוי): מה שכתוב כאן - עניין בדיקת שכרות בנוהג רכב או בממונה על הרכב. שר התחבורה מאיר שטרית: מה זה ממונה על רכב? אראלה גולן (שינוי): בעל הרכב, האבא של נוהג הרכב. שר התחבורה מאיר שטרית: נוסע נהג צעיר, ויש לו מלווה מבוגר על-ידו - - - שיכור. אראלה גולן (שינוי): אז זה לא כל כך ברור. דבר נוסף שדיברנו עליו קודם, שאל על כך חבר הכנסת ליבוביץ - איך אפשר לבקש ממישהו לתת בדיקת שתן כשהוא חסר הכרה ולקבל את רשותו לזה. יש לי בעיה עם שמירת כבוד האדם ופרטיותו, במיוחד בנושא בדיקת שתן. אני חושבת שאפשר לעשות את הנשיפה. לבקש מהם ללכת הצדה ולהטיל את מימיהם ולבדוק בדיקת שתן, זה נראה לי ממש לא לשמור על כבודו של אדם ופרטיותו. יש נושא מסוים נוסף שצריכים להתייחס אליו - זה לא רק שכרות. יש אנשים שנוטלים תרופות ואסור להם לנהוג אחר כך, וזו באמת בעיה שבנשיפה אי-אפשר לבדוק זאת. זה סיפור אחר שצריכים איכשהו לתת את הדעת עליו, כי למרות ההוראות שעל התרופות שאסור לנהוג רבים נוהגים, וחלק מהם גורמים לתאונות דרכים. כדאי גם לציין באותה הזדמנות שתאונות דרכים - זה לא תמיד הגורם האנושי. יש גם באמת הנושא של מצב הכבישים. תאורה – למשל, לי קשה מאוד לנהוג בכביש 6, כי התאורה שם פשוט בלתי נסבלת; בקטעים מסוימים אני לא רואה את הדרך בכלל. וכמובן מצב הרכבים עצמם, שצריכים לעבור יותר בדיקות. תודה רבה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. שר התחבורה מאיר שטרית: ראשית, אני מודה לחברי הכנסת על תמיכתם בחוק. האמת היא שאני תמה על ההסתייגויות מבדיקת שכרות, ואני תמה דווקא על חבר הכנסת ברכה. על-פי האסלאם, אסור בכלל לשתות אלכוהול. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): נכון. שר התחבורה מאיר שטרית: אז ודאי שזה עולה בקנה אחד אפילו עם דת האסלאם. אני לא מבין למה מישהו צריך להתנגד לכל כלי ואמצעי שיכול להוריד מהכביש שיכורים. אני חושב שאנחנו עברנו את הסף כשיש לנו בשנה למעלה מ-500 הרוגים, אלפי פצועים קשה, עשרות אלפי פצועים קל ונזקים כלכליים של למעלה מ-12 מיליארד שקל. אין שום סיבה בעולם שנמשיך להיות נחמדים וותרנים, לעבור לסדר-היום ולהגיד: אנחנו מעלימים עין, אנשים יכולים להמשיך לנהוג חצי שיכורים. אני רוצה לומר לכם, למשל - חבר הכנסת זאב - צעירים שיוצאים בלילה בסופי שבוע מדיסקוטקים, ממועדונים, המשטרה עושה עבודת קודש בלילות האלה, בערב שבת. גם נכנסים לבארים בבגדים אזרחיים, עוקבים אחרי הצעירים, מי שותה. אם רואים אותו עולה לאוטו, מסובב את המפתח - כבר עוצרים אותו, כיוון שזה פשוט להציל את החיים שלו. הם עומדים בכביש, עושים מארב. עוצרים כל מכונית שיוצאת, בודקים את כולם בדיקת נשיפה. עם כל הכבוד, מה הפגיעה בפרטיות פה? אדם מתבקש לנשוף לתוך צינור ורואים אם יש לו אלכוהול בדם או לא. אין לו אלכוהול בדם - אין בעיה; יש אלכוהול בדם - השוטר יכול לקחת אותו, אם צריך בדיקת דם, למרפאה ולקחת בדיקת דם. אני חושב שהדבר הזה הוא כורח המציאות בנתונים הקיימים. אני ער להערות שלכם, חברים. אני בפירוש אומר - אף פעם לא טיפלתי בעניין של תאונות דרכים, חוץ מאשר כשהייתי ראש עיר, בעיר שלי, אבל כשר בממשלה התעסקתי בתחום הזה כשהגעתי למשרד התחבורה. אני אומר לכם, אינני יכול להשלים עם זה שכל שנה נהרגים 500 איש ונפצעים אלפי אנשים. זה דבר בלתי נסבל בעיני, ולכן אני יוזם כל מיני הצעות. החוק הזה שהיום הבאתי לכנסת היה תקוע בממשלה כבר שנים, מסתבר, כיוון שמשרד המשפטים התנגד מאותן סיבות - פרטיות, פגיעה בחופש הפרט, אי-פגיעה בחופש הפרט. חברים, מדובר פה בהצלת חיים של אנשים. אז אמר פה חבר הכנסת קרא בצדק: מה, יותר טוב שאנשים יהיו עם זכויות וימותו, או שאנשים יחיו, וטיפה פוגעים בפרט. אם אדם לא שיכור - שום דבר לא פוגע בכבודו. אני לא אפגע, חבר הכנסת זאב, אם אלף פעם יעצור אותי שוטר ויבקש ממני לנשוף, ואני אנשוף כמה שהוא רוצה, כי אין לי אלכוהול בדם. נסים זאב (ש"ס): כן, אבל מדובר בבדיקת שתן ודם, כבוד השר. שר התחבורה מאיר שטרית: זה רק אם השוטר מגיע למסקנה שהאיש חשוד, אז הוא יכול לבקש דבר כזה. החוק מאוד זהיר, ומשרד המשפטים, נאבקתי קשות עד שהוא אישר אותו. אולי זה עזר לי שהייתי שר המשפטים בעבר, לכן יכולתי להעביר את החוק, אחרת היינו תקועים באותו מצב עוד הרבה זמן. יתירה מזאת, חברים, אני אומר לכם, אני ער למה שאתם מעלים לגבי הבעיות על הכבישים, סימונים וכן הלאה. לכן גם הזמנתי את חברי הכנסת - אם מישהו נתקל בבעיה ספציפית במקום, אנא דווחו לי, אני מודיע לכם שאני אתן כל הוראה, אעשה כל דבר שדרוש כדי שהדבר הזה יתוקן. אני באמת לא ער לכל נקודה בכביש שיש בה בעיה, אם יש סימונים או משהו כזה. אני בהחלט רוצה לפעול בכל הכלים והכוח לתקן את המצב הזה. זו הסיבה, חברי הכנסת, שאני יזמתי את העניין של ועדת-שיינין, כדי שתגיש לי עד תחילת מאי את התוכנית הלאומית למלחמה בתאונות דרכים. אני אביא אותה לממשלה, תוך קביעת יעדים ברורים, במספרים, בכמה אחוזים נוריד את מספר ההרוגים כל שנה. אני מתכוון לקבוע את זה במספרים ברורים, שהציבור יוכל לשפוט את התוצאות - אם אנחנו מצליחים או לא מצליחים. אם אנחנו מצליחים - נמחא כפיים; אם לא מצליחים - נסביר למה לא מצליחים ונתקן אם צריך מה שצריך לתקן. אני מתכוון להביא לכך שהממשלה - ואני מקווה שנקבל את תמיכת הכנסת, אני גם אביא את זה לכנסת - תחליט על כך, תיתן את האמצעים הדרושים למלחמה הזאת בתאונות דרכים, כי הם כדאיים. כל סכום שנשקיע במלחמה בתאונות הדרכים מחזיר את עצמו בשנה אחת פעמיים, כי החיסכון הכלכלי הוא אדיר. אני לא מתכוון לקחת דוח שירבץ במגירות ויירקב. אני מתכוון לקבל את הדוח במאי או ביוני, לפני הדיון על התקציב בשנה הבאה, להניח אותו על שולחן הממשלה. אני אדרוש מחויבות ממשלתית חד-משמעית, ואיאבק על זה בכל הכוח יחד אתכם, אני מקווה, כי בנפשנו הדבר. כשאני אומר שזה בנפשנו, זה בנפשנו ממש, כי מי יודע, אולי את נפשנו אנחנו מצילים? הרי לא כל מי שעושה עבירה בתאונות דרכים נהרג בעצמו. לעתים הנהג נוהג בסדר. אתה יכול לנהוג כחוק וכהלכה ופתאום עובר שיכור, לצורך העניין, ממסלול אחד למסלול הנגדי, כמו שקרה בשבוע שעבר. הוא מתנגש בך, חלילה, והורג את אלה שנהגו כחוק. לכן, העניין הזה בנפשנו. זאת הסיבה לכך שבארצות-הברית הלכו הרבה יותר רחוק. 40 מדינות החליטו שנהג שנוהג שיכור - זה כמו רצח בכוונה תחילה, כי הוא יודע שאין לו שליטה על האוטו. העונש היום בארצות-הברית על הריגה הוא 25 שנות מאסר. הם לא לוקחים את זה בתור תאונת דרכים. הם אומרים שזאת לא תאונת דרכים; אם אתה שיכור, זאת לא תאונת דרכים אלא כאילו רצחת מישהו. אני לא מציע את זה, אלא נשים סייגים לפני כן. נילחם על זה, ואם לא תהיה ברירה, לא יהיה מנוס, אולי גם אנחנו נגיע לשם. אני מקווה שלא. בואו לא נלמד מארצות-הברית כל דבר. מה שאנחנו עושים עכשיו הוא דבר מאוד קטן, שולי, הוא לא קריטי כמו בארצות-הברית. זה לא חוק "שיכור רוצח", כפי הוא נקרא שם, אבל הוא שם סייגים. אנשים ידעו שיש דין ויש דיין. הכוונה שלנו היא להפעיל את המשטרה בעניין הזה, שאכן תעשה בדיקות בשטח. אני מבטיח לכם שכאשר צעירים ידעו שביציאה ממועדונים עומדות ניידות משטרה ובודקות כל מי שיוצא מהמועדון אם הוא שיכור - אני מבטיח לכם שהם לא יהיו שיכורים. החוק הבא, שיבוא עוד מעט לקריאה שנייה ושלישית, יקבע שמי שייתפס שיכור, ייקחו לו את האוטו ל-60 יום. יש לזה מחיר. יש דין ויש דיין. אם ידעו שהדבר הזה קורה, ידעו שלא כדאי להיות שיכור. איך אומרת הססמה? אם שותים לא נוהגים. אגב, לשבחם של צעירינו אני מוכרח להגיד, שבמבצעים שעשתה המשטרה בחודשים האחרונים בערבי שבתות מאוחר בלילה, שיעור הנהגים הצעירים שנתפסו נוהגים ברכב כאשר רמת האלכוהול בדמם היתה מעל המותר הגיע ל-4% בסך הכול מקרב הצעירים. אני מוכרח להגיד לשבחם, שבעולם המספרים הם מדהימים, עשרות אחוזים. לשבחם של צעירינו ייאמר, שגם אם הם שותים משהו במועדון, רובם הגדול מקפיד שמי ששותה לא נוהג. היו"ר משה כחלון: 4% מהנתפסים היו צעירים? שר התחבורה מאיר שטרית: 4% מאלה שנבדקו נמצאו שיכורים. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): זה אחוז מאוד גבוה. היו"ר משה כחלון: ארבעה מכל 100? שר התחבורה מאיר שטרית: נכון. הכול יחסי. היו"ר משה כחלון: ארבעה מתוך 100 נהגו שיכורים? אלוהים ישמור. אחד זה יותר מדי. שר התחבורה מאיר שטרית: אני צריך שיהיה אפס אחוז ולכן החוקים הללו. היום יודעים שאפשר להתחמק ולא לתת בדיקת נשיפה ולהגיד אחר כך בבית-המשפט: לא נכון, לא הייתי שיכור. איך אמר נסים זאב? לצערי אנחנו גם נתקלים בשופטים שבמקום להתנפל על עברייני התנועה, הם מתנפלים על השוטרים. היו דוגמאות, לצערי, בשבוע שעבר, דבר שאני מתכוון לטפל בו במסגרת משרד המשפטים ולהגיש תלונה על שופט שמתעלל בתובעים משטרתיים שמביאים את עברייני התנועה במקום לטפל בעבריינים. אני חושב שבעניין הזה אנחנו מוכרחים ליצור כלים, כדי שידעו גם אותם ארבעה אנשים מתוך 100, שאם יתפסו אותם הענישה תהיה חמורה, וכך גם הם ייזהרו. אני באמת מודה לחברי הכנסת על התמיכה ומקווה שנוכל להריץ את זה במהירות לקריאה שנייה ושלישית. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות). ההצבעה החלה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות), התשס"ה-2005, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר משה כחלון: 13 בעד, ללא מתנגדים ואחד נמנע. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות) עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79) (ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי - הוראת שעה), התשס"ה-2004 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/149).] (קריאה ראשונה) היו"ר משה כחלון: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79). יגיש את הצעת החוק השר מאיר שטרית. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79) (ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי – הוראת שעה), התשס"ה-2004. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פרק י' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע את התנאים המזכים אדם לגמלת סיעוד. גובה הגמלה נקבע, בין היתר, לפי רמת התלות בעזרת הזולת של תובע הגמלה כפי שקבע מעריך מקצועי. החוק איננו קובע הליך של ערר על קביעת המעריך המקצועי, ובכך נוצר מצב שבו אין עוררין על החלטתו בעניין מידת תלותו של הקשיש או הצורך שלו בהשגחה, אף שלהחלטה זו השפעה מכרעת על הזכאות לגמלה ועל רווחתו של הקשיש. בהקשר זה יצוין, כי לגבי מי שזכאי לגמלה לשירותים מיוחדים, הדומה במהותה לגמלת הסיעוד והניתנת למי שהפך תלוי בעזרת הזולת בטרם הגיע לגיל הפרישה, נקבעו הוראות המאפשרות הגשת ערר בדבר מידת תלותו של הזכאי. על רקע זה מוצע לאמץ את עקרונות ההסדר הקיים בעניין הגמלה לשירותים מיוחדים ולאפשר לאדם להגיש ערר לוועדת עררים על החלטת מעריך מקצועי בעניין מידת תלותו בעזרת הזולת. מוצע לעגן בחוק את ההסדר החדש ולקבוע בו, כי מידת התלות של הזכאי תיבדק על-ידי ועדה לעררים שתורכב משלושה מעריכים מקצועיים, בעלי המקצועות הבאים: א. רופא מומחה בגריאטריה או ברפואה פיזיקלית ושיקום; ב. אחות מוסמכת כהגדרתה לפי פקודת בריאות העם, 1940; ג. מרפא בעיסוק או פיזיותרפיסט, אשר הוכר על-ידי משרד הבריאות. רשימת המעריכים המקצועיים תיקבע על-ידי שר הרווחה, הממונה על ביצוע חוק הביטוח הלאומי. עוד מוצע לקבוע את ההוראות הנ"ל כהוראת שעה לשנתיים, שבמהלכן ייבחנו השלכותיו של התיקון לחוק על ציבור המבוטחים וכן העלויות הכרוכות בו. הואיל והתיקון דורש היערכות רבה מצד המדינה, מוצע לקבוע את מועד תחילתו בשלב הכנתו לקריאה שנייה ושלישית בהתאם לתקופת ההיערכות שתידרש. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק ולהעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה ורווחה. רבותי, מטרת הצעת החוק הזאת היא להיטיב עם אלה שנזקקים לשירותי הביטוח הלאומי לעניין קביעת זכאותם לגבי רמת התלות בעזרת הזולת. היום אין להם זכות לערער, ואנחנו מציעים בחוק לתת להם זכות לערער על זה בפני ועדת העררים שקראתי. אני בטוח שיש כאלה שלא מסכימים עם החלטת הביטוח הלאומי, ולפחות תהיה להם אינסטנציה נוספת שבאמת תבדוק את הבקשה שלהם ותיתן להם אפשרות לקבל את הסעד הזה מאותה ועדת ערר, כפי שנהוג לגבי גמלת סיעוד. אני אודה לחברי הכנסת אם יאשרו את הצעת החוק ויביאו אותה לקריאה שנייה ושלישית. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. רשימת הדוברים: חבר הכנסת ישראל אייכלר - אינו נוכח. נסים זאב (ש"ס): יש הסכמה על החוק הזה. היו"ר משה כחלון: של כולם? אני מודיע לפרוטוקול שיש הסכמה והדוברים ויתרו על זכותם לדבר. אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79) (ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי – הוראת שעה). ההצבעה החלה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79) (ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי – הוראת שעה), התשס"ה-2004, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר משה כחלון: 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 79) (ועדה לעררים לעניין מצב תפקודי – הוראת שעה), התשס"ה-2004, עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה והרווחה. אהוד רצאבי (שינוי): לוועדת הכלכלה. דניאל בנלולו (הליכוד): לוועדת הכספים. היו"ר משה כחלון: ההצעה תעבור לוועדת הכנסת על מנת שתכריע לאיזו ועדה תועבר הלאה. תודה רבה. דניאל בנלולו (הליכוד): יש הסכמה להעביר לוועדת הכספים. היו"ר משה כחלון: תמסרו את זה בוועדת הכנסת. דניאל בנלולו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אפשר לקבל החלטה עכשיו. אני מבקש לבדוק את זה. אני מבקש להעביר את זה לוועדת הכספים. נסים זאב (ש"ס): זה שייך לוועדת הרווחה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ה-2004 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/146).] (קריאה ראשונה) היו"ר משה כחלון: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ה-2004. יגיש את הצעת החוק סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור. בבקשה, אדוני. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק ממשלתית בנושא הנהיגה הספורטיבית. אילן ליבוביץ (שינוי): בשעה טובה ומוצלחת. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני רוצה להגיד כהקדמה, שאין לבי שלם לגמרי עם ההצעה הזאת, אבל עם זאת אני חושב שבמציאות שקיימת היום, כאשר אנשים עושים נהיגה ספורטיבית בכבישי ישראל וחלק מהתוצאות הן התאונות ששמענו עליהן קודם, אני בהחלט יכול בלב שלם להציג את ההצעה. אני רוצה לציין שהיתה הצעת חוק פרטית לפני הצעת החוק הממשלתית, שהציג חבר הכנסת אהוד רצאבי בפני הכנסת. הצעת החוק הממשלתית שלפנינו מטרתה להסדיר את תחום הנהיגה הספורטיבית בישראל ולאפשר בכך קיום פעילות ספורטיבית בתחום המוטורי, לרבות עריכת מירוצים, בכלל זה מירוצי שטח, קרטינג וכו'. כיום המצב המשפטי במדינת ישראל אינו מאפשר פעילות כאמור היות שהספורט המוטורי אינו מוסדר בחוק. התחרויות נערכות באופן בלתי מבוקר, ללא אמצעי בטיחות, תוך סיכון הנהגים והמשתמשים בדרך. מטרת חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ה, היא אפוא לאפשר פעילות ספורטיבית על-פי הכללים שאפרט להלן: 1. עיגון בחקיקה של הנהיגה הספורטיבית, שתכלול נהיגה בכלי תחרותי בעת תחרות, לרבות נהיגה לשם אימון, דירוג או הצבה בתחרות, ניסוי או הדרכה. 2. רישוי הנהיגה הספורטיבית בשלושה תחומים: רישוי הכלי התחרותי, רישוי הנהיגה הספורטיבית ורישוי מסלול המירוץ. 3. החרגה מפקודת התעבורה של רישוי כלי תחרותי על-פי חוק הנהיגה הספורטיבית והחלת הוראות פקודת התעבורה על קטעי קישור, שהם הקטעים שלא נאסרו על-פי חוק הנהיגה הספורטיבית לתנועת כלי רכב. 4. עיגון בחקיקה של חובת ביטוח מיוחדת לנהיגה ספורטיבית באופן שהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא יחולו על נהיגה ספורטיבית. עוד מוצע, שפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, לא תחול על כלי תחרותי, הכול למעט בקטעי קישור שלגביהם יחולו הן הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והן פקודת ביטוח רכב מנועי. 5. לשם הבטחת אכיפת החוק מוצע לנקוט אמצעים ובהם: מתן אפשרות לבטל או לתלות רשיונות שניתנו בהתאם לחוק; הוצאת צו מינהלי שימנע פעילות נהיגה ספורטיבית הנעשית שלא כדין, או אם יש יסוד סביר להניח שקיימת הסתברות גבוהה לפגיעה מיידית בשלום הציבור, בבטיחותו או בביטחונו במקום שבו מתקיים אירוע של נהיגה ספורטיבית. 6. קביעה בחוק של הוראות עונשין שיוטלו על מי שאינו מקיים אחר הוראה מהוראות חוק זה, כגון פעילות ללא רשיון, שעה שנדרש רשיון - מאסר שנתיים. ראוי לציין שהחוק הזה גובש לאחר התייעצות מקיפה שקיימנו במשרד החינוך עם משרד התחבורה, המשרד לביטחון הפנים, אגף המכס במשרד האוצר ומשרד המשפטים. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה לחבר הכנסת מלכיאור, סגן שרת החינוך, התרבות והספורט. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון. יש רשימת מתדיינים ארוכה, אבל כנראה יש פחות מתדיינים שישתתפו בפועל. אני אקרא את השמות, וכל חבר כנסת שאינו נוכח וביקש לדבר, מאבד את זכותו להשתתף בדיון. חברי הכנסת ישראל אייכלר, מוחמד ברכה, עסאם מח'ול, אורי אריאל, צבי הנדל, יעקב מרגי. חבר הכנסת איתן כבל - בבקשה, אדוני. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הבמה ולומר בקצרה שאני תומך בחוק ואני אעשה הכול על מנת שהוא יקודם. הגיע הזמן שיהיה ספורט מוטורי בישראל. מדינת ישראל מתיימרת להיות חלק בלתי נפרד מהעולם בהרבה נושאים, והגיעה העת שגם בנושא זה, שהוא כל כך נפוץ בעולם, נהיה חלק ממנו. אם אנחנו חוזרים להצעת החוק שנדונה כאן קודם, שעוסקת בנהיגה נכונה, אין לי ספק שזה יכול לתרום רבות לנהיגה נכונה של כל מי שיעסוק בתחום הזה. אני מברך את כל מי שעשה במלאכה, ואני מאוד מקווה שאחרי שההצעה תעבור בקריאה ראשונה, הממשלה לא תיבלם אלא נהפוך הוא. אנחנו דנים בעניין הזה זמן רב, אדוני סגן השר, המון המון זמן. לולא חבר הכנסת רצאבי, ידידי, שלא מוותר בעניין, יחד עם צ'יטה, שמוליכים את העניין הזה כבר הרבה הרבה זמן, לא היינו מגיעים לרגע הזה. אני מנצל את ההזדמנות לפנות אליך ליטול את זה על עצמך, כך שלאחר שהנושא יאושר היום הוא יעבור לוועדה לדיון מהיר וענייני ובתמיכת הממשלה. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת כבל. חבר הכנסת חמי דורון – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן ליבוביץ, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת איוב קרא. אילן ליבוביץ (שינוי): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברות וחברי הכנסת, במשך שנתיים אני נמצא בבית הזה ובמשך שנתיים אני שומע שאו-טו-טו משרד החינוך, התרבות והספורט מביא את חוק הנהיגה הספורטיבית לקריאה ראשונה בכנסת. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני רק שבוע בתפקידי וכבר אני מביא את זה. אילן ליבוביץ (שינוי): עשית פלאים, כבר עשית פלאים, סגן השר. סגן השר הקודם, לפניך, היה חבר הכנסת הנדל, והוא הבטיח שתוך חודש-חודשיים אנחנו גומרים את העבודה על החוק; היועץ המשפטי לשעבר של הכנסת, עורך-הדין ענבר, כבר מסיים את הניסוחים האחרונים ומביא את זה לכאן להצבעה. אלפי הבטחות שמענו כאן, ואני רוצה לברך את משרד החינוך, התרבות והספורט, שלולא הלחץ של חברי הכנסת, בראשותם של חברי הכנסת רצאבי וצ'יטה, אליעזר כהן, הרי לא הייתם מביאים את זה. נכחתי בדיון בהכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה, ולא היה תרגיל שהפקידים של הממשלה לא עשו כדי לנסות ולעכב ולא להביא את זה. פקידי משרד החינוך ופקידי משרד המשפטים, לא היה תרגיל שהם לא ניסו לעשות כדי לעכב את ההכנה של הצעת החוק הפרטית לקריאה ראשונה. בסופו של דבר אתם מביאים את זה, ועל כך תבורכו. אני מקווה שלקראת הקריאה השנייה והשלישית לא תנסו שוב, פקידי המשרדים, לשים רגליים להצעת החוק הזאת אלא תעזרו לנו לקדם אותה. לא רק שזה ימסד סוף-סוף ענף ספורט שהוא אחד מהענפים הפופולריים ביותר בעולם וגם מכניס הרבה מאוד כסף לקופת המדינות שבהן הוא מתקיים – אפילו בשכנתנו קפריסין יספרו לך אנשי הספורט המוטורי כמה כסף מכניס שם הראלי, למשל, לקופת המדינה – זה גם יעודד, אני מבטיח לך, נהיגה הרבה יותר בטוחה, כי יהיו פה מקומות מוסדרים, מקומות עם רשיון, יהיה פיקוח ויהיה בכל הנושא הזה מישהו ששם את היד על הדופק ובודק כל הזמן מה קורה בעניין. זה לא יהיה כפי שזה מתבצע היום, בגנבה ובהסתר. לכן זה טוב מאוד ובואו נקדם את זה כמה שיותר מהר. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת ליבוביץ. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סגן השר, הצעת החוק מאוד חשובה, מאוד עניינית, הגיע הזמן שהספורט הזה ימוסד. אנחנו רואים בספורט הזה ענף די פופולרי ומצליח בכל העולם. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: יהיה אפשר לבדוק את הנהגים האלה בדיקת שכרות? איוב קרא (הליכוד): אני מקווה. אגב, בדרך כלל נעשות בדיקות של סמי מרץ ברוב ענפי הספורט בעולם, וגם בספורט הזה. אהוד רצאבי (שינוי): בודקים אם הם לועסים גת. איוב קרא (הליכוד): לא, יש בעיה, עם כל הכבוד למוצא התימני שלך, הגת הטבעי הוא מוצר מאוד פופולרי ואתו אין בעיה, הבעיה עם ה"חגיגת", עשו לנו הפוך על הפוך, עם כדורים מיוחדים, אפשר לקחת את זה תוך כדי נהיגה, ויש בעיה עם הדבר הזה. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): "חגיגת". איוב קרא (הליכוד): כן, חבר הכנסת אליעזר כהן, אין בעיה עם הגת, 50 שנה לא קרה שום דבר. אני גם לא אתן לפגוע בעדה התימנית, אף-על-פי שיש כאן תימני שלא רוצה את הגת הזה. ב"חגיגת", בכדורים הללו, שהם כביכול חיקוי של כל המוצרים הללו - הדבר הזה הוכנס לרשימת הסמים המסוכנים ואסור להשתמש בו. אדוני סגן השר, הצעת החוק באה להסדיר מצב שהספורט הזה יתפוס נפח - הגיע הזמן, כל ענפי הספורט התפתחו יפה בהשוואה למה שאנחנו מכירים משנות ה-50, משום מה בספורט הזה נתקעו. ראית שבכל הענפים אפילו הגענו להישגים גדולים מאוד. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: עדיין לא בכל הענפים, אבל אינשאללה. איוב קרא (הליכוד): ברוב הענפים, אבל הענף הזה, משום מה הוא נחבא אל הכלים, אף שהוא ספורט די פופולרי בכל העולם. יישר כוח לכל הפועלים על מנת להעלות אותו על סדר-היום של מדורי הספורט וגם על סדר-היום של ענפי הספורט. הדבר הזה חשוב לנו, ואני מברך את כל אלה שפעלו למען קידומו של החוק. יושבים ביציע אנשים שבאו לראות כיצד החוק הזה עובר בקריאה ראשונה, ואני מקווה שגם בקריאה שנייה ושלישית יתקבל קונסנזוס בבית הזה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת קרא. חבר הכנסת מגלי והבה – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני - כנ"ל. עבד-אלמאלכ דהאמשה - נוכח ולא יכול לדבר. חבר הכנסת אילן שלגי - אינו נוכח. חבר הכנסת אהוד רצאבי, בבקשה. אהוד רצאבי (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי ביציע, האמת שאני נרגש, ואני נרגש פעמיים. ראשית, אני לא זוכר מתי יצא לי לדבר בכנסת מול כל כך הרבה חברים שיושבים במליאה. הפעם השנייה שאני נרגש, אתם יודעים מה, לו הייתי יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, הייתי מוציא את הכיפה מהכיס ואומר תפילת שהחיינו, ברוך השם. הנה הגענו לרגע הגדול, הממשלה גמרה דיונים של ארבע שנים, וסוף-סוף יש הצעת חוק ממשלתית. לא רק שאני נרגש, אני מאושר שהגענו לרגע הזה. סגן השר מלכיאור, לגבי החשש שלך בעניין תאונות דרכים - - - סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: לא. אהוד רצאבי (שינוי): כך הבנתי, שאתה חושש מההשתוללויות - - - סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: לא, לא אמרתי. אהוד רצאבי (שינוי): לא, אז זה כבר טוב. זה הזכיר לי בדיחה שמספרים על איטליה. שם אמרו, שאין יותר נהגים גרועים, כי כל הגרועים נהרגו מזמן, נשארו רק טובים. למה אני מתכוון? מי שהוא נהג מירוץ או נהג תחרותי, חייב להיות נהג טוב, כי אחרת הוא לא עומד בעניין הזה. הוא עובר אימונים תכופים, יומיומיים, הוא נוהג בצורה נכונה, הוא נהג מתון יותר, הוא נהג שקול יותר, זהיר יותר, כי הדגש הוא לא רק בתחרותיות, הדגש הוא בנהיגה נכונה, איך אתה יוצא לעקיפה, איך אתה יוצא משוליים, איך אתה עושה את כל מה שאתה צריך, אתה צריך לשלוט בכלי הרכב הזה. הבעיה של מי שעושה תאונות, שהוא לא יודע איך להתנהג עם הרכב. לא נרבה בדברים בשעה מאוחרת, בדבר אחד אני מניח שכולנו מסכימים: הצעת החוק הזאת תשווה אותנו למדינות העולם, לא רק מבחינה כלכלית, תפנה את הצעירים שרוצים להתחרות ועושים את התחרויות האלה בצורה פיראטית אל המקומות המאורגנים שנמצאים תחת פיקוח, וזה מה שחשוב בנושא הזה. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: זה מה שאמרתי. אהוד רצאבי (שינוי): לא נשאר לי אלא להגיד, יופי שהגענו לרגע הזה, להודות לכל החברים שתמכו, לחברי הכנסת צביקה הנדל, צ'יטה, אילן ליבוביץ כמובן, איתן כבל, מתן וילנאי, לדני ואמציה, שללא הבעירה, איפה שזה בוער להם, שום דבר לא היה קורה. ובענווה הראויה, ברשותכם, אני גם אודה לעצמי, שאילולא היה הדבר הזה בעורקי, אני לא יודע אם היתה מוגשת הצעת חוק ממשלתית עד היום. אני הגשתי את הצעת החוק שלי ביולי 2003, כשהייתי בן 50 - עוד מעט אני בן 52 - וביולי 2004 עברנו את הקריאה הראשונה. התחייבתי להמתין להצעת החוק הממשלתית. מפה אני קורא ליושב-ראש הוועדה הנכנס, חבר הכנסת אמנון כהן, להריץ את ההכנה לקריאה שנייה ושלישית, כך שלפחות עד סוף כנס החורף נוכל לאשר את החוק הזה ולהתחיל לנהוג כמו שצריך. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת רצאבי. חבר הכנסת אברהם רביץ - לא נוכח. חבר הכנסת ואסל טאהא - כנ"ל. חבר הכנסת רן כהן - אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לאחר מכן, יחתום את רשימת המתדיינים חבר הכנסת הנדל. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, התפעלתי לשמוע את חבר הכנסת רצאבי, באיזו התרגשות, איזו התפעלות, שהגיע סוף-סוף לרגע היפה בחייו, נשמע כמו חתן בר-מצווה שאומר את הדרשה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: לומר ברוך שהחיינו. נסים זאב (ש"ס): לי יש כבר כיפה על הראש אז אין לי בעיה, אני יכול לברך ברכת שהחיינו. תגיד לי, אתה באמת מאמין שזה מה שיציל את הנוער שלנו מההתפרקות, מההתנתקות מהשורשים? במקום שהנוער ילך לעשות קידוש בשבת, לשבת סביב השולחן, במקום שילך לבית-הכנסת, במקום שייקח קצת קדושת שבת, לאן ילך, ילך לספורט, מכוניות מירוץ, זה מה שיעסיק את הנוער שלנו? איתן כבל (העבודה-מימד): אלה מכוניות שלא פועלות בשבת. אהוד רצאבי (שינוי): לא, לוקחים גויים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מה שמעניין בהצעת החוק, שכוחות הסוס עולים ככל שאדם גדל יותר. למשל, ילד שרוצה לקחת רכב מוטורי, בגיל 8-12, מותר לו עד 8 כוחות סוס. כשהוא עובר את גיל 12, 16 ומעלה, הוא כבר יכול לקחת רכב עם 30 כוחות סוס. לא הבנתי את העלייה החדה הזאת. חשבתי שבכל שנה עולים בכוח סוס אחד נוסף, ואז כשאדם מגיע לגיל 30, הוא יכול לקחת מנוע עם 30 כוחות סוס. כאן עולים בזינוק כזה, בזינוק בעלייה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): איפה ייכנסו כל הסוסים? נסים זאב (ש"ס): מדברים כאן בהרבה סוסים. כשאמרת, אנחנו חייבים להודות, נזכרתי שבליל שבת אנחנו אומרים: מזמור שיר ליום השבת. טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. לזה אנחנו מחנכים. האמינו לי, אם לא הייתי חושש מחילולי שבת המוניים, הייתי גם אני מצביע בעד החוק הזה. האמן לי, חבר הכנסת רצאבי, אני לא מזלזל בספורט, אבל אני יודע שהספורט הזה יתקיים בעיקר בימי שבת, ואני חושש מאוד שכבר לא ילכו לכדורגל, כי הספורט הזה יותר יעניין אותם. אולי תעלו הצעה שזה לא יהיה באותן שעות. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אתה בעד כדורגל בשבת? נסים זאב (ש"ס): אני בוודאי לא בעד זה ולא בעד זה, לכן אני מצביע נגד. אבל אני אומר שאולי יוותרו על זה מפני שקצת אכפת להם מענף הספורט. לא עושים ספורט מהסוג הזה, הספורט המוטורי, על חשבון הכדורגל. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, אין צדק בעולם. אני עמלתי קשה על החוק הזה. צ'יטה שכנע אותי בזמנו להיכנס לנושא, כשהייתי בתפקידך, והפקידות כמעט שחקה אותי – הפרקליטות והיועצים המשפטיים במשרד ומי לא. עזר לי הרבה מאוד כששכרנו בזמנו את צבי ענבר, שהוביל את החקיקה וניסה לגשר ולקשר בין המשרדים השונים. המון משרדים היו תלויים בזה, כי יש בזה ביטוח ויש בזה פיקוח ומשטרה וכו'. לכל אחד היה מה להגיד בעניין. הייתי מאוד מתוסכל, ואף-על-פי שידידי רצאבי קצת גנב לנו את החוק וזה הרגיז לרגע, חשבתי שטוב שהוא מניח הצעת חוק פרטית, כי זה אולי ידרבן את הממשלה. עכשיו אני שומע אותך שאתה עולה לבמה ואתה אומר שאתה מתלבט אם אתה מבסוט או לא. אין צדק בעולם. אני לא זכיתי, ואתה זוכה כבר בחודש הראשון לתפקידך. החוק הוא ראוי, החוק הוא רצוי. נסים זאב, היהודים שעוסקים בזה – פגשתי קבוצות מהם – הבטיחו לי שלפחות חלק מהתחרויות החשובות לא ייעשו בשבת, על מנת שגם הבנים שלנו יוכלו להשתתף בזה. חלק אני מניח שיעשו בשבת. לא ראוי להכניס את זה לחוק, אבל יש התחייבות ג'נטלמנית שיהיו גם תחרויות שלא בשבת, שגם אנחנו נוכל, לפחות הצעירים שבינינו, ליהנות. החוק ראוי, החוק טוב. אני מקווה מאוד, יחד עם חבר הכנסת רצאבי, שמעשה החקיקה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ייעשה מהר. היו כבר כמה מושבים שהתחייבתי שבמושב הזה אנחנו מסיימים, אבל לא זכיתי. אני מקווה שבמושב הזה נסיים. לא שזה משאת חיי, יש לי עוד כמה דברים חשובים בחיים, אבל אני יודע שיש הרבה אנשים שזה באמת משאת חייהם. אין בזה שום דבר רע, אני מצאתי בזה רק דברים טובים, אז למה לא? היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: - - - זה יותר פורה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני הרי עוד מעט מתפנה, כי ממילא התנתקות לא תהיה, אל תהיה מוטרד. אז אני אתפנה ואחזור לנושאים האלה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: אולי תתפנה בכך שתתנתק. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ה-2004. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ה-2004, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: ברוב של עשרה תומכים, מתנגד אחד ונמנע אחד, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת הכלכלה להמשך הכנת חקיקתה. הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/120).] (קריאה ראשונה) היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004. יציג את הצעת החוק סגן שרת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. בבקשה, אדוני. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני רואה שעוד חוגגים את ההישג, אז גם אני רוצה להיות בין המברכים את חברי הכנסת ואת כל העוסקים במלאכה. עכשיו להצעת חוק, שלדעתי היא לא פחות חשובה, אם לא יותר. מדובר פה על הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004. הצעת החוק הממשלתית שלפנינו באה לתקן את חוק ההסעה הבטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות בכל הקשור במימון ההסעה והליווי של ילדים החוסים במעון אל בית-הספר שבו הם לומדים. כיום פועלים ברשויות מקומיות שונות ברחבי הארץ מעונות לילדים עם מוגבלות, כהגדרתם בחוק הפיקוח על המעונות, התשכ"ה-1965. הילדים החוסים במעונות באים אליהם מרשויות מקומיות שונות, ולא בהכרח מהרשות המקומית שבה פועל המעון. חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות קובע, בסעיף 2(א), את זכותו של ילד עם מוגבלות להסעה ממקום מגוריו או ממקום הסמוך לו למוסד חינוך שבו הוא לומד וממנו, על-פי צרכיו ובהתחשב בסוג המגבלה שלו. יתירה מכך, לפי סעיף 3(א) באותו חוק, על הרשות המקומית שבתחום שיפוטה הילד גר לדאוג להסעה ולליווי כאמור. עם זאת, ילדים בעלי מוגבלות החוסים במעון מסוג זה לומדים לעתים במוסד חינוכי שמרוחק מהמעון, ונטל הוצאות ההסעה והליווי של הילדים מהמעון שבו הם חוסים אל מוסדות החינוך השונים שבהם הם לומדים במהלך היום ובחזרה מוטל היום בלעדית, על-פי הוראת החוק, על כתפי הרשות המקומית שבה מצוי המעון, בנימוק שהילד החוסה במעון למעשה גר ברשות שבה נמצא המעון. זאת ועוד, לעתים הקמת מעון ברשות מקומית מסוימת נכפית עליה ולמעשה משיתה עליה השתתפות בעלות חינוכם של תלמידים שהוריהם הם תושבי רשות מקומית אחרת. במקרים רבים הרשות המקומית שבה מוקם המעון חלשה מבחינה תקציבית ביחס לרשות שממנה נשלחו התלמידים. מטרת התיקון המוצע היא אפוא להחריג את הילדים המתגוררים במעון, כך שרשויות השולחות ילדים למעון הנמצא ברשות מקומית אחרת תשתתפנה במימון ההסעה והליווי של הילדים הללו אל מוסד החינוך שבו הם לומדים. חלוקת הנטל התקציבי, כפי שמציע התיקון לחוק, תאפשר לרשויות מקומיות שבתחומן פועל המעון לקיים את חובת ההסעה ומתן הליווי כסדרה, כאשר הנטל הכספי אינו מוטל בלעדית על כתפיהן ושיעוריו ייקבעו בצו על-ידי שר או שרת החינוך. אני חושב שזה תיקון מאוד חשוב, שיסדיר דבר שהיום עומד כהפקרות למעשה. אין פה סידור, וזה פוגע מאוד באפשרות של הסעת הילדים, כי אף אחד לא רוצה לקחת על עצמו את הנטל התקציבי. התיקון הזה בחוק יסדיר את המצב, ולכן אני מבקש מאוד מחברי הכנסת לתמוך בתיקון החוק הזה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לסגן שרת החינוך, חבר הכנסת מלכיאור. חברי הכנסת ישראל אייכלר, מוחמד ברכה, עסאם מח'ול, אורי אריאל, חיים אורון, צבי הנדל, יעקב מרגי ואיתן כבל - אינם נוכחים. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, בבקשה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפנינו, העניין שלה נראה כפרט טכני במהותו, אבל יש לו נגיעה לנושא הסעת ילדים באופן בטוח, בבואם ובחזרתם מהמוסד החינוכי שבו הם לומדים, ואני רוצה להתייחס להיבט הזה. תאונת האוטובוס שהיתה בצומת כפר-יונה בקיץ האחרון, התאונה שבה נהרגו שלושה ילדים בחזרתם מבית-הספר, העלתה ביתר שאת את נושא בטיחותם של התלמידים באוטובוסים, ובעיקר בהסעות הבית-ספריות. התאונה חשפה מציאות קטסטרופלית. בדיון שקיימתי בוועדת החינוך נחשפה שורה ארוכה של ליקויי בטיחות: העדר תיקי עזרה ראשונה, הקושי של מלווים בהנהגת סדר ומשמעת במהלך הנסיעה, דחיסת מספר רב של ילדים מעל התקן המותר. על-פי נתוני מרכז השלטון המקומי, מדי שנה נהרגים כ-15 ילדים בדרך מבית-ספר הביתה ו-170 נפצעים באורח קשה; אלה נתונים מדויקים. בעקבות התאונה, אני עצמי הגשתי הצעת חוק שמחייבת התקנת חגורות בטיחות באוטובוסים המשמשים בהסעת ילדים. אין חולק על כך שחגורת בטיחות מצילה חיים במקרה של תאונה. היא מרסנת את הנוסע אל הכיסא ומונעת ממנו פגיעות חמורות ואפילו מוות. יעילותה גבוהה בהרבה מזו של כל אמצעי בטיחות אחר ברכב, לרבות כריות האוויר. מחקר מקיף של אגף התנועה מצביע על כך שהגברת האכיפה בנושא חגורות בטיחות ברכבים פרטיים הביאה לירידה תלולה של 50% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. מה שנכון ברכבים פרטיים, ודאי נכון שבעתיים באוטובוסים. תמיכה ברורה להערכה זו קיבלתי מראש אגף התנועה, ניצב יעקב רז. הוא התייחס לתאונה הטרגית בצומת כפר-יונה ואמר כי הוא משוכנע שאילו היו הילדים בהסעה חגורים, התוצאה לא היתה כל כך טרגית. אפשר לומר באופן חד-משמעי, שהיה ניתן לצמצם את מספר ההרוגים לכדי אפס, להפחית במידה רבה את חומרת הפציעות של הנפגעים. כמו כן, מסתבר שמשטרת התנועה ממליצה כבר זמן רב להתקין חגורות בטיחות גם באוטובוסים ומיניבוסים, ובשלב הראשון באלה שמשמשים להסעות תלמידים, לאור היעילות המוכחת ברכבים פרטיים. לא רק אגף התנועה ממליץ, מומחי בטיחות ותעבורה שהשתתפו בדיון הוועדה למאבק בתאונות הדרכים טוענים, שכאשר מדובר בהסעת ילדים, חיוניות החגורה גבוהה לאין ערוך. גם במשרד התחבורה נשקלה האפשרות הזאת ברצינות, אולם היא טורפדה שוב ושוב, כפי הנראה בשל גורמים שבעיניהם האינטרסים האחרים, הכלכליים, חשובים יותר מבטיחות הילדים. דחיית ההצעה אל מול תמונה עגומה כזאת מובילה אותי למסקנה אחת ויחידה, ששיקולים כלכליים מיידיים גוברים על שיקולי בטיחות. אם אכן גבר השיקול התקציבי על שיקול הבטיחות, הרי שהדברים נכונים רק למראית עין. חישוב מדויק של עלות ההצעה מגלה, שעלותה אינה כה גבוהה יחסית להוצאות המדינה על כל הרוג בתאונת דרכים. נראה שאת החישוב הזה נמנע משרד התחבורה מלעשות, ובכך טרפד את ההצעה שהוא עצמו שקל ברצינות. לצערי, כאשר ניגשים למלאכה מסתבר שקשה מאוד לשנות, משום ששיקולים אחרים מכריעים את הכף. יש לשים דגש מיוחד בבטיחות ילדים בדרכים, ובעיקר אלה העושים את דרכם יום-יום בהסעות מביתם לבית-הספר ובחזרה. לא ויתרתי על ההצעה, ואני מחכה לשעת כושר להעלות אותה שוב ולקדמה. שימו לב, ההסעות של התלמידים מאוד חשובות, ויש לעשות הכול להגן עליהם, ובעיקר אם מדובר על ילדים עם מוגבלויות, שממילא הגורל התאכזר אליהם. אני אתמוך בהצעה, וחשוב לי לקדם עוד נושאים בהסעות תלמידים. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחברת הכנסת פינקלשטיין. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת באה להרע עם התלמידים ועם השירות למוגבלים. אני חושב שלא נכון לעשות את הדבר הזה. עד היום היתה נהוגה חלוקה בין הרשות המקומית לבין משרד החינוך. משרד החינוך מימן והרשות המקומית השלימה את המימון. בעצם, מה אתם אומרים פה? הרשות המקומית תהיה המוציאה לפועל בהקשר של כל השירות הזה, ככה אני מבין מהצעת החוק. משמעות העניין היא, שאם לרשות מקומית אין כסף, ואנחנו רואים באיזה מצב נמצאות הרשויות המקומיות, נגיע למצב שלא יוכלו לשלם כסף ואז - - - סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: גם עכשיו הרשות שילמה, רק עכשיו הרשות המקומית שבה היה המעון, הכול נפל עליה, והרבה פעמים זו רשות מקומית ענייה. עכשיו גם הרשות המקומית שבה הילד גר - זה ייפול בחלוקה שווה ביניהן. איוב קרא (הליכוד): אבל זה קיים עכשיו. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: לא, היום זה לא מוסדר בחוק, איזו רשות מקומית אחראית לזה. היום זה נופל בין הכיסאות. עכשיו, על-פי חוק יחויב הדבר, כל ילד יקבל מה שמגיע לו על-פי החוק. איוב קרא (הליכוד): אבל עד עכשיו היה מימון של משרד החינוך לרשות המקומית בקשר להסעות. משרד החינוך העביר את הכסף, 75% - - - סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: זה יהיה גם בעתיד. איוב קרא (הליכוד): חשוב להצהיר על זה. אתה אומר שהרשות המקומית תישא בכל העול הזה, והדבר הזה לא יכול לקרות. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: הרשות המקומית היא המבצעת. הכסף מגיע באמת 75% ו-25%, הבעיה היא על מי נופלים 25%, מי צריך לשלם, האם הרשות ששם גר הילד או הרשות ששם המעון? זה כל השינוי. איוב קרא (הליכוד): אני שמח שאתה מבהיר שמדובר ב-25%, מה שהיה נהוג, ולא כל השירות, כי מה שהובן מדבריך, אדוני סגן השר, שאנחנו הולכים על מצב שהרשויות המקומיות ישלמו 100%. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: מה שהיה הוא שיהיה. איוב קרא (הליכוד): אז זה משהו אחר, זה מצוין. חשוב מאוד שייאמר שאין שינוי מבחינת המימון לגבי הרשות המקומית, אלא החלוקה תהיה שאיפה שקיים המעון יישאו בנטל - - - סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: לא, לא יישאו בכל הנטל. איפה שגר הילד, הרשות המקומית של הבית שלו - - - איוב קרא (הליכוד): תישא בחלק היחסי של אותו ילד. זאת אומרת, כל הנושא הזה נשאר כמו שהוא, אבל עובר לחקיקה ראשית, והמימון נשאר אותו דבר. הממשלה תישא ותגבה את הנושא הזה. יש פה נושא עקרוני. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: ברור, אבל אני מבקש לסיים. איוב קרא (הליכוד): מאוד חשוב לציבור לדעת, שהרשות המקומית ממשיכה לקבל את גיבוי הממשלה, ולא היא תישא בכל העול הזה, אחרת ניפול בשירות הזה ולאנשים לא יהיה מענה לילדים המוגבלים שלהם. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. חברי הכנסת משה גפני, אילן שלגי, אברהם רביץ, ואסל טאהא, רן כהן. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, סגן השר, בארץ יש 23,000 ילדים שנמצאים בחינוך מיוחד. הילדים האלה זכאים לחינוך לפי חוק חינוך מיוחד, על-ידי ועדת ההשמה, שקובעת שהילד זכאי, כאשר מדובר על ילדים עם מחלת נפש, אוטיזם, התנהגויות קשות, פיגור עמוק. הילדים האלה, שהם עם צרכים מיוחדים, צריך להביא אותם בהסעה לבית-הספר ובחזרה, וטוב שיש חוק שקובע על מי מוטלת האחריות כאן, והתקציב, כי הרשויות מתנערות. כל אחת זורקת את זה על הרשות השנייה. אני רוצה לומר את זה לאו דווקא על ילדים שלומדים בחינוך המיוחד. אתן דוגמה. בביתר-עילית יוצאים כל יום מאות ילדים מהאזור, כי הרשות שם לא מקבלת את הילדים לבית-הספר במקום. הם נאלצים להגיע לירושלים, ומובטחת להם לפחות השתתפות בהסעה. בסופו של דבר, אין מי שמממן ועוזר לאותם ילדים. מדובר פה במאות שקלים בחודש, בפרט כאשר מדובר במשפחה שיש לה כמה ילדים והיא צריכה להסיע אותם מהאזור שלה, מביתר, לירושלים. זה עולה מאות שקלים בחודש והנטל כבד. אני חושב שצריך לחוקק חוק, ואולי אני אציע את זה, שלאו דווקא בנושא שמשרד העבודה והרווחה מכיר בו, וכפי שאמר סגן השר - ב-75% משרד העבודה והרווחה משתתף והוויכוח הוא על ה-25% הנותרים. אני רוצה להבין שזה כך, כי בחוק לא מובא, ולא מובן מהחוק שמשרד העבודה והרווחה כן משתתף ב-75%, אלא המשמעות של החוק היא שכאילו הנטל הוא על הרשות שבה מתגוררת משפחת הילד. לכן, הדבר הזה צריך להיות ברור בחוק. דבר נוסף, אני רוצה לומר שאת הדבר הזה צריך לתקן לגבי אותם ילדים שנאלצים ללכת מעיר סמוכה וקרובה לאותם בתי-הספר, כאשר אותה רשות מקומית לא דואגת לחינוכם של תושבי המקום. אני מקווה שאדוני סגן השר יסייע לנו בעניין הזה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004. מי בעד ומי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: ברוב של חמישה תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה. שאילתות ותשובות היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון שעל סדר-יומנו: שאילתות לסגן שרת החינוך. חבר הכנסת מלכיאור יעלה ויבוא ויענה על השאילתות לפי הסדר הבא: שאילתא מס' 1542, של חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נוכח, לפרוטוקול. 1542. הקיר המזרחי של הר-הבית חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת ב-18 במאי 2004, דיווח מנכ"ל רשות העתיקות כי הכותל המזרחי בהר-הבית מט ליפול וקיימת סכנת חיים למתפללים ולמבקרים. רצוני לשאול: מה ייעשה בנדון ומתי? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) במהלך חודש נובמבר 2004 טופל הכותל המזרחי על-ידי משלחת שהגיעה מירדן ובפיקוח רשות העתיקות. מנהל רשות העתיקות עדכן את המשרד, שנכון להיום ועל-פי חוות הדעת של מהנדסי רשות העתיקות, אין סכנת התמוטטות מיידית לכותל המזרחי. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2086, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי - לפרוטוקול. 2086. לוחות אזבסט במבני חינוך חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ה' בחשוון התשס"ה (20 באוקטובר 2004): האזבסט נכלל ברשימה א' של חומרים המוכרים כמסרטנים לבני-אדם שקבעה הוועדה הבין-משרדית לחומרים מסרטנים. עם זאת, עד שנות ה-70 התבצעה בנייה נרחבת בשימוש בחומר זה. כיום עדיין יש מבני חינוך המכילים אזבסט, למרות ההוכחות בדבר השפעתו המזיקה של החומר. רצוני לשאול: 1. כמה מבנים כאלו ידועים למשרדך? 2. האם יש תוכנית לשינוי מבני הלימוד? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. במשרד החינוך אין מיפוי של מבני חינוך הכוללים אזבסט, שכן הנושא הוא באחריות הרשות המקומית, או הבעלות על המבנה, והם שצריכים לדאוג לתחזוקת המבנה ולהסרת המפגעים והליקויים הקיימים. 2. בחוזר מנכ"ל בנושא הבטיחות במוסדות חינוך נכללות הנחיות מפורטות בדבר הטיפול בחומרי אזבסט למיניהם במוסדות החינוך. הנחיות אלו נכתבו בעצה אחת ובתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה ומכון התקנים, והן מנחות את הרשויות והבעלויות כיצד לטפל נכון בלוחות אזבסט הקיימים במבנים. ההנחיות כוללות, בין היתר: צביעה של לוחות ישנים בצבע אפוקסי, החלפה של לוחות שבירים, טיפול נכון של בעלי מקצוע ובמידת הצורך פינוי החומרים הללו. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2129, של חבר הכנסת משה כחלון - לפרוטוקול. 2129. שכר לימוד לילדים בני שלוש-ארבע באילת חבר הכנסת משה כחלון שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ב בחשוון התשס"ה (27 באוקטובר 2004): על-פי חוק לימוד חובה, החינוך הרשמי ימומן על-ידי המדינה ועל-ידי הרשויות המקומיות. נמסר לי, כי עיריית אילת גבתה עבור שנת הלימודים תשס"ה 10% משכר הלימוד מהורים לילדים בני שלוש-ארבע. רצוני לשאול: 1. האם הטענה נכונה? 2. אם כן – האם יורה משרדך לעיריית אילת להחזיר להורים את כספי שכר הלימוד? 3. האם מעמד הילדים בני שלוש-ארבע זהה למעמד ילדים בני חמש? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הטענה נכונה. חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, קובע כי החינוך הרשמי ימומן על-ידי המדינה ועל-ידי רשויות החינוך המקומיות במשותף. באילת הוחל חוק לימוד חובה על בני ארבע בכל הרשות, ובשכונות אופיר וערבה גם על בני שלוש. 2-3. עמדתו של משרד החינוך היא, שמעמדם של בני שלוש-ארבע זהה למעמדם של בני חמש, ולפיכך המשרד מתקצב את גני-הילדים לגילאים הללו ברמה זהה. במכתב למנכ"ל מרכז השלטון המקומי מיום 26 באוקטובר 2004 הודיעה מנכ"לית משרד החינוך רונית תירוש, כי המשרד אינו מתיר גבייה מהורים "ביישובים בהם הוחל חוק חינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע". מרכז השלטון המקומי חולק על משרד החינוך בסוגיה זו, ולפיכך עתר לבג"ץ בנושא. אנו נכבד את פסיקת בג"ץ, ועם קבלתה נפעל בהתאם. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2159, של חבר הכנסת מיכאל איתן - לפרוטוקול. 2159. עמדות מחשוב מחוברות לאינטרנט בבתי-הספר חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ט בחשוון התשס"ה (3 בנובמבר 2004): רצוני לשאול: 1. בכמה בתי-ספר – על-פי חתך של בתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ובתי-ספר תיכוניים – יש יותר מחמש עמדות מחשב המחוברות לאינטרנט, בכמה יש יותר מ-20 עמדות ובכמה יש יותר מ-40 עמדות? 2. בכמה מהמוסדות האלה יש אפשרות להתחבר באופן חופשי לאינטרנט במהלך שעות הלימודים, ובכמה גם לאחר שעות הלימודים? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על מנת לתגבר ולחזק את השימוש באינטרנט המהיר במערכת החינוך, הפעיל משרד החינוך, במסגרת הסכם עם חברת "בזק", את פרויקט "WOW בכיתה". ההסכם מופעל מאז ספטמבר 2003, ותוקפו הוארך לאחרונה עד אוגוסט 2005. במסגרת ההסכם מוצע לכל בית-ספר בישראל קו ADSL בנפח MB2.5 חינם. עלות השימוש לחודש – במחיר מוזל במיוחד - 70 ש"ח ללא מע"מ לחודש. לאחר פעילות מאומצת שנמשכה כשנה וחצי, הגענו להסכם עם כל חמשת ספקי האינטרנט המהיר, לקבלת תנאי גלישה מוזלים ומשופרים למערכת החינוך. התנאים והשירותים הללו מופצים למערכת באופן שוטף מאז פברואר 2004. מהדורה מעודכנת הופצה עם פתיחת שנת הלימודים תשס"ה. אין ספק שהפעילויות הללו הרחיבו באופן משמעותי את השימוש באינטרנט המהיר בבתי-הספר. ולגופו של עניין – כ-1,700 מוסדות חינוך, שהם כ-60% מכלל בתי-הספר הממוחשבים במערכת, מחוברים לרשת האינטרנט באמצעות חיבור מרכזי. מכלל בתי-הספר הללו, בכ-1,500 בתי-ספר מחוברות בין 10 ל-40 עמדות מחשב לרשת האינטרנט. ביתר 200 בתי-הספר, מתוכם כ-130 בתי-ספר של החינוך המיוחד, מחוברות לרשת האינטרנט בין חמש לעשר עמדות מחשב. למיטב ידיעתנו, בתי-ספר במגזר החרדי אינם מחוברים לרשת האינטרנט מתוך בחירה. כמעט כל בתי-הספר התיכוניים הממוחשבים, חטיבות עליונות וחטיבות הביניים מחוברים לרשת האינטרנט. מדובר בכ-840 בתי-ספר. מספר המוסדות היסודיים המחוברים בחיבור מרכזי לרשת האינטרנט נמוך יותר - כ-50% מבתי-הספר הממוחשבים, שהם כ-860 בתי-ספר. יכולת ההתחברות לאינטרנט מהיר תלויה באופן מוחלט בפריסת תשתיות ADSL של חברת "בזק" וחיבורי האינטרנט של חברת הכבלים. גלישת תלמידים ברשת האינטרנט במעבדות מחשבים בבתי-ספר תלויה בתקצוב הרשויות או המוסדות ומתקיימת באותם יישובים ומוסדות המממנים פעילות זו מתקציבם, או מתקצוב גורמים "מתערבים", כגון קרנות. במהלך החודש הקרוב בכוונתנו להפעיל במחוז דרום פרויקט, בשיתוף עם קרן-רש"י, שבאמצעותו יופעלו מעבדות מחשבים בכ-20 בתי-ספר במחוז, כמרכזי אינטרנט קהילתיים, בשעות אחר-הצהריים והערב, לרשות התלמידים והורי הקהילה. הכוונה היא להמשיך ולהרחיב את הפרויקט ולהפעילו בכל רחבי הארץ. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2160, של חבר הכנסת מיכאל איתן - לפרוטוקול. 2160. מספר המחשבים במערכת החינוך חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ט בחשוון התשס"ה (3 בנובמבר 2004): רצוני לשאול: 1. כמה מחשבים סיפק משרדך למערכת החינוך בישראל, על-פי חתך של חינוך יסודי, חטיבת ביניים ותיכון, בכל אחת משנות הלימודים 2000-2004? 2. מה היה מספר התלמידים בשנים הללו? 3. כמה מחשבים סיפק משרדך למערכת החינוך בכל אחת משנים אלה על-פי חלוקה של מרכז--פריפריה? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בשנים 2000-2004 סיפק משרד החינוך במישרין מתקציבו, ו/או במימון תקציבי הפיתוח של מפעל הפיס, 41,089 עמדות מחשב, בכלל זה ב-1,593 גני חובה. מסך עמדות זה מימן מפעל הפיס רכישת 36,817 עמדות מחשב, ומשרד החינוך - במסגרת תוכנית החומש למגזר דוברי ערבית - מימן 4,272 עמדות מחשב. בפועל, על-פי מיטב הנתונים שבידינו, יש במערכת החינוך 110,230 עמדות מחשב תקינות ופעילות הכוללות מחשבים שנרכשו והותקנו בשנים 1998–1999 והם עדיין תקינים ופעילים; מחשבים שנרכשו בשנים 2000–2004 במימון מפעל הפיס ומשרד החינוך; מחשבים חדשים שנרכשו על-ידי הרשויות המקומיות ומתקציבן, במקום מחשבים שיצאו משימוש; רכישת מחשבים במימון קרנות – קרן-רש"י, קרן-קרב - ועל-ידי רשתות חינוך כמו רשתות "אורט", "עמל", אמי"ת וכדומה; מחשבים מיושנים שעדיין מופעלים בחלק מהמוסדות, באמצעות חיבור לשרת רב-עוצמה - "טרמינל סרוור" - המאפשר להם להמשיך לפעול בצורה יעילה כתחנות קצה. 2. התפלגות המחשבים והתלמידים בבתי-הספר, בחתך שכבות הגיל – מוצגת ומפורטת בטבלה מס' 1, שאותה אשלח אליך במישרין. 3. התפלגות המחשבים שרכישתם מומנה מתקציבי מפעל הפיס ומתקציבי משרד החינוך בשנים 2000–2004 מפורטת בטבלה מס' 2, שאשלח אליך. התפלגות המחשבים בבתי-הספר לפי חתך של מרכז–פריפריה: ביישובים בפריפריה - 44% מהעמדות, ביישובים באזורי המרכז - 56% מהעמדות. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2209, של חבר הכנסת אליהו ישי - לפרוטוקול. 2209. אלימות תלמידים חבר הכנסת אליהו ישי שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ד' בכסליו התשס"ה (17 בנובמבר 2004): פורסם, כי לאחרונה עצרה המשטרה שישה נערים שכיבו סיגריות על גופו של חברם לחטיבת הביניים בטענה שהוא לא אמר להם שלום. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – באיזה בית-ספר מדובר? 3. כמה מקרי אלימות דומים אירעו השנה? 4. מה עושה משרדך בנדון? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לצערי, הידיעה נכונה. 2. איננו נוהגים לפרסם את שם בית-הספר. ובית-הספר גם אינו מתערב בחקירת המשטרה. 3. על-פי הנוהל שנקבע במשרד, אירועי אלימות חריגים בבית-הספר מדווחים להנהלת המחוז. בכל מחוז קיימת ועדה למניעת אלימות ולבניית אקלים בית-ספרי בטוח, והיא נדרשת לעניין. המשרד אינו מקיים איסוף מידע ברמה הארצית על אירועי אלימות חריגים וכל מחוז קובע את דרך טיפולו בנושא. 4. בעיקרון, משרד החינוך פועל לבניית אקלים בטוח ולצמצום האלימות במערכת בדרכים מגוונות. בתי-הספר מחויבים לפתח וליישם תוכניות מערכתיות ארוכות טווח לבניית אקלים בית-ספרי בטוח, ובה בעת הם נקראים להתמודד עם אירועי אלימות ממוקדים. פעולות המשרד למניעת אלימות בשנת הלימודים תשס"ה: א. הטמעת סטנדרטים לאקלים בית-ספרי בטוח ב-200 בתי-ספר יסודיים, תוך הפקת לקחים להמשך התהליך לגבי יתר בתי-הספר היסודיים במערכת החינוך. ב. נמשכת הפעלת תוכנית אס"א – אלימות, סמים, אלכוהול - בעשרה יישובים, בשיתוף עם משרד החינוך, משטרת ישראל, מציל"ה – המועצה הציבורית לצמצום העבריינות בישראל, הרשות למלחמה בסמים והרשויות המקומיות, להפחתת התנהגויות לא רצויות וביניהן אלימות ושימוש בסמים. התוכנית מופעלת ברשויות הבאות: חצור-הגלילית, קריית-חיים, רחובות, יהוד, תל-אביב, מעלה-אדומים, כפר-קרע, אילת, באר-שבע, אריאל. ג. נמשך המאמץ לצמצום תופעות האלימות, בשיתוף עם ערוץ הילדים בטלוויזיה ועם הטלוויזיה החינוכית. הוקם צוות היגוי ובו חברים נציגי הדרג המקצועי במשרד ונציגי הערוצים, בהתאם לתוכניות. הופקו תשדירים, וביניהם תשדיר של ערוץ הילדים, המלווה במגוון פעילויות מובנות, וסדרה בת עשרה פרקים בטלוויזיה החינוכית בנושא אקלים בטוח ומניעת אלימות. בעקבות הפרקים שישודרו יתקיימו דיוני אולפן, ובתי-הספר יוזמנו להמשיך את הדיונים בכיתות. ד. במהלך השנה יופעל אתר אינטרנט שיזמן לבתי-ספר רבים ככל האפשר את השאלונים לאבחון רמת האלימות בבית-הספר וביישוב, המהווים שלב ראשון בבניית תוכנית התערבות להפחתת רמת האלימות. בבתי-ספר שייכנסו לתהליך התלמידים יענו על השאלון בחדר המחשבים הבית-ספרי, וכל בית-ספר יקבל את תוצאות השאלון באופן ישיר, לעיונו של המנהל בלבד, על-פי כללי האתיקה שנקבעו על-ידי המשרד. בשלושה מועדים בשנה ניתן יהיה למלא את השאלונים. המועד הראשון הוא בנובמבר 2004, וממנו יופקו לקחים להמשך. ה. מתוכנן סקר שלישי בנושא האלימות במערכת החינוך, שיתבצע, כשני קודמיו, על-ידי פרופסור רמי בנבנישתי מן האוניברסיטה העברית. ו. נמצאת בתהליכי פיתוח תוכנית ייחודית העוסקת בדחייה חברתית בהיבטים שונים, שתכלול הדרכת אנשי בריאות הנפש והנחיית מורים, במטרה לשפר את האקלים החברתי ולהביא להפחתת האלימות. ז. מתוכננת הוצאה לאור של חוברות הדרכה בנושאים שונים הקשורים במניעת אלימות. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2234, של חבר הכנסת אמנון כהן - לפרוטוקול. 2234. מתן מלגות לסטודנטים חבר הכנסת אמנון כהן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ד' בכסליו התשס"ה (17 בנובמבר 2004): נודע לי, כי בישראל יש גורם המפעיל חוגי העשרה לסטודנטים בתחום האתיקה, היהדות וההיסטוריה, והוא מממן מרצים ומשפטנים שלומדים עם הסטודנטים וכן מלגות לסטודנטים. רצוני לשאול: 1. האם קיים במשרדך מקור תקציבי שמפעל כזה עשוי להסתייע בו? 2. אם לא – האם תיבחן הוספת קריטריון כזה בסעיף תמיכות? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לא ידוע לנו על גורם מפעיל, כפי שאתה מתאר בשאילתא, או על מקור תקציבי למימון הפעילויות הללו. 2. משרד החינוך, בשיתוף עם הוועדה לתכנון ולתקצוב שליד המועצה להשכלה גבוהה, מפעילים את "קרן הסיוע לסטודנטים", המעניקה בכל שנה מלגות לסטודנטים בהיקף של למעלה מ-60 מליון שקל. המלגות מחולקות על-פי קריטריונים סוציו-אקונומיים ואחרים. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2262, של חבר הכנסת מרגי - לפרוטוקול. 2262. אספקת ארוחות בהכשר בד"ץ לגני-ילדים חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): פורסם, כי ב-25 מתוך 36 גני-ילדים בקריית-מלאכי לא מופעל חוק ההזנה, כיוון שלספקי המזון שם אין הכשר בד"ץ, שעליו מקפידים ההורים, וכי המשפחות יידרשו לשלם סכום צנוע עבור הכשר בד"ץ. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – מה ייעשה כדי לספק ארוחות בהכשר בד"ץ? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לידיעות אין בסיס. בגני-הילדים בקריית-מלאכי מופעלות פנימיות-יום להארכת יום הלימודים, וארוחת הצהריים החמה המסופקת לילדים בגנים אלה היא חלק ממסגרת זו, ואינה במסגרת החלת חוק ההזנה. לגני-הילדים הללו מסופקת ארוחה חמה בהכשר בד"ץ המקובל על הוריהם. צריך לזכור, שמסגרת פנימיות-יום ממומנת במשותף על-ידי משרד החינוך, הרשות המקומית וההורים. הגבייה מן ההורים היא מדורגת, בהתחשב ביכולתם הכלכלית. מההורים בקריית-מלאכי אכן נגבה סכום צנוע עבור השתתפות ילדיהם בפנימיות-היום, ולא עבור הכשר בד"ץ לארוחות המסופקות להם. 2. לילדים מסופקות ארוחות בהכשר בד"ץ. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2276, של חברת הכנסת רוחמה אברהם - לפרוטוקול. 2276. אי-מימון ההתייקרות של הסעות תלמידים חברת הכנסת רוחמה אברהם שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"א בכסליו התשס"ה (24 בנובמבר 2004): נודע לי, כי אף שמחירי הסולר לתחבורה עלו בעשרות אחוזים, מחודש יולי 2002 הופסקו תשלומי ההתייקרות להסעות באוטובוסים ציבוריים זעירים, בעוד למוניות ולתחבורה הציבורית משולמות ההתייקרויות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא יחודשו תשלומי ההתייקרויות עבור הסעות תלמידים? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הדבר נכון. ההתייקרות האחרונה שמשרד החינוך שילם עבורה היתה ב-1 ביולי 2002. לאחר מכן נכנסה לתוקף החלטת הממשלה מס' 1743, מיום 27 באפריל 2003, בדבר הקפאה נומינלית של תקציב המדינה לשנת 2003, שתוקפה הוארך עד שנת 2006. במסגרת הקפאה זו לא עודכנו התקציבים הצמודים למדד המחירים. משרד התחבורה אומנם אישר העלאת תעריפים במוניות ובתחבורה ציבורית, אך התייקרות זו משולמת רק על-ידי נוסעים פרטיים, או גופים פרטיים, בעוד המשרד מחויב להחלטת הממשלה בדבר הקפאת המחירים. לאור האמור, המשרד לא שילם התייקרויות עבור מוניות, או עבור תחבורה ציבורית, ובמקביל גם הרשויות המקומיות לא שילמו התייקרויות לחברות ההסעה. ראוי להדגיש, כי החלטה זו אינה חלה רק על האוטובוסים הציבוריים הזעירים, אלא על כל כלי הרכב המסיעים תלמידים במערכת החינוך. 2. התשלום עבור ההתייקרויות יינתן אם וכאשר תבטל הממשלה את ההחלטה בדבר הקפאת ההתייקרויות, או, לחלופין, לכשיפוג תוקפה, אם לא תחודש, בשנת 2006. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2313, של חבר הכנסת עזמי בשארה - לפרוטוקול. 2313. השביתה במערכת החינוך בעכו חבר הכנסת עזמי בשארה שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ח בכסליו התשס"ה (1 בדצמבר 2004): ועד ההורים הערבים בעכו הכריז ביום ראשון על שביתה במערכת החינוך הממלכתי במחאה על מצב החינוך הערבי בעיר. רצוני לשאול: 1. האם ידוע הדבר למשרדך? 2. האם תיפתר בעיה זו בזמן הקרוב, ואם כן – כיצד? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. התשובה היא: כן. 2. השביתה הסתיימה למחרת היום. עיריית עכו, שהנושא הוא בתחום אחריותה, התחייבה לבצע לאלתר שיפוצים במערכת החינוך בעיר. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2357, של חבר הכנסת דוד טל – לפרוטוקול; שאילתא מס' 2382, של חבר הכנסת יורי שטרן - לפרוטוקול. תשובה אחת על שתי השאילתות. 2357, 2382. ציוני בחינות הבגרות באנגלית חבר הכנסת דוד טל שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ה בכסליו התשס"ה (8 בדצמבר 2004): פורסם, כי יש ירידה משמעותית בממוצע ציוני הבגרות באנגלית בארבע וחמש יחידות לימוד לעומת השנה שעברה. מהנתונים נמצא שממוצע הציונים בארבע יחידות לימוד ירד מ-68 ל-63.7, ובחמש יחידות - מ-78 ל-74.8. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מה היא הסיבה לירידה זו? 3. מה יעשה משרדך למען שיפור בהישגים? חבר הכנסת יורי שטרן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ג' בטבת התשס"ה (15 בדצמבר 2004): ב"ידיעות אחרונות" מיום 1 בדצמבר 2004 פורסם, שהציונים שהשיגו נבחני הבגרות באנגלית בקיץ האחרון נמוכים מאלה שהושגו בשנה שקדמה לה. בנוסף, נרשמה ירידה באנגלית אף במבחני המיצ"ב. רצוני לשאול: 1. כאשר מקבל משרדך את תוצאות מבחני הבגרות מדי שנה, האם נבחנים הגורמים למצב הקיים והדרכים לשפרו? 2. אם כן – כיצד מתמודד משרדך עם ההישגים האמורים? 3. האם יסתייע משרדך בעולים דוברי אנגלית החיים בארץ? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) א. הידיעה אינה מדויקת. האוכלוסיות שנבחנו בשני המועדים היו שונות, ולא ניתן להשוות את הנתונים באופן מהימן. כפי שמוזכר בכתבה, מדובר בשאלונים ספציפיים, חלקיים בלבד, ולא בציוני המקצוע, ולא ניתן לקבוע ציונים סופיים ולהסיק מסקנות אלא בהסתכלות על התמונה השנתית של כל הנבחנים והמערערים. אין זה גם נכון מקצועית להצביע על ירידה או עלייה בציונים על סמך השוואה בין שנה אחת לקודמתה, וראוי לעקוב אחר המגמה על פני רצף של חמש שנים לפחות. ב. ניתן לייחס את הסיבות לירידה הזמנית בציונים, אם אומנם נמצאה, לקיצוצים המסיביים שהושתו על תקציב המשרד ופגעו, בין היתר, בשעות הלימוד, בתוכניות תגבור לתלמידים המתקשים, בפיקוח ובהדרכה, בקיומן של כיתות גדולות והטרוגניות ובאיכות כוח-האדם בהוראה. המלצות דוח-דברת שהתפרסמו בימים אלה נותנות מענה הולם לסוגיות הללו. ג. במקביל שוקד הפיקוח על הוראת האנגלית על הובלת כמה מהלכים: קיום מעקב ובדיקה מקיפה בכל אחד ממועדי ההיבחנות, כדי ללמוד ולגבש תוכניות עבודה בהתאם; עריכת השתלמויות למורים בנושא תוכנית הבגרות לצבירה, על מנת לאפשר להם לרכוש כלים ודרכי הוראה והערכה כמתחייב; מושם דגש בתלמידים בסיכון, תלמידים לקויי למידה וחינוך מיוחד, והמורים מקבלים הכשרה מתאימה. בקרוב תתפרסם תוכנית מיוחדת באנגלית לאוכלוסיות הללו, ובאתר האינטרנט של הפיקוח על הוראת האנגלית נמצא מגוון רחב של מידע המסייע למורים לאנגלית בהוראת המקצוע. ד. שילובם של עולים דוברי אנגלית במערכת נעשה על-פי הכללים המקובלים בקליטת עובדי הוראה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2383, של חבר הכנסת יורי שטרן - לפרוטוקול. 2383. תוכניות למניעת התעללות נוער בבעלי-חיים חבר הכנסת יורי שטרן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ג' בטבת התשס"ה (15 בדצמבר 2004): ב"ידיעות אחרונות" מיום 1 בדצמבר 2004 פורסם, כי תלמידי תיכון בחולון תפסו כלב, התעללו בו ותלו אותו. אין מדובר במקרה ראשון של התעללות מחרידה בבעלי-חיים. רצוני לשאול: 1. האם יש תוכניות מטעם משרדך, בשיתוף ארגונים הדואגים לבעלי-חיים, למניעת התופעה? 2. אם כן – בכמה בתי-ספר מופעלות תוכניות אלה? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. היחס הנאות לבעלי חיים הוא נושא המוטמע במערכת החינוך, בכל שכבות הגיל. בגיל בית-הספר היסודי מטופל הנושא במסגרת התוכנית המקיפה תקשורת בין-אישית, המופעלת באופן מקיף בכיתות א'--ו' ועוסקת בפיתוח היכולות לחיים בחברה על כל היבטיהם. במסגרת תוכנית זו גם עוסקים במערכת הקשרים בין האדם לבין בעלי-החיים החיים בקרבתו, באחריות האדם כלפי בעלי החיים וביחס הנאות אליהם. בגיל חטיבת הביניים מוטמע הנושא במסגרת תוכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה, בפרקים העוסקים ביצורים חיים. בחטיבה העליונה מחויבים התלמידים במחויבות אישית, שהיא פעילות התנדבותית בתחום החברתי בזמנם הפנוי מלימודים, במפעלים ובמוסדות קהילתיים וציבוריים, על-פי בחירתם ובאישור בית-הספר. מדובר בפעילות מובנית, שנועדה לחנך לתודעה חברתית וציבורית. תלמידים רבים בוחרים לפעול במסגרת הארגונים הדואגים לבעלי-חיים, ומערכת החינוך מקדמת בברכה פעילות זו. בנוסף, פועלת מערכת החינוך גם להתערבות במקרים של יחס שלילי לבעלי-חיים. חוזר מנכ"ל תשס"א/4(ג) 3-2.1, יצירת אקלים בטוח וצמצום האלימות במוסדות חינוך, מתייחס לדיווחים על התעללות בבעלי-חיים כאל התנהגות חריגה, המצריכה התערבות חינוכית. מעבר לפעילות ברמה של כלל מערכת החינוך, קיימות יוזמות ברמה המקומית, היישובית או הבית-ספרית, לעתים בשיתוף עם ארגונים הדואגים לבעלי-חיים. מבין יוזמות אלה נציין את התוכנית המשותפת לארגון "SOS חיות" ולעיריית תל-אביב, המשלבת לימודי אזרחות והכרת המוסדות הפועלים ברשות ובקהילה עם פעילות התנדבותית ועם טיפול בבעלי-חיים באמצעות הארגונים. כמו כן ראויה לאזכור מיוחד התוכנית "יחס חיובי לבעלי-חיים", המשותפת למחוז חיפה במשרד החינוך ולמכון הביולוגי בחיפה. במסגרת התוכנית עורכים תלמידים בכיתות הגבוהות בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים תצפיות על בעלי-חיים ותיעוד של התנהגותם, ובאמצעות זאת מפתחים יחס חיובי לבעלי-חיים. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2387, של חבר הכנסת נסים זאב, בעניין התפרעות תלמידים בטיול שנתי - יואיל סגן שרת החינוך לענות על השאילתא הזאת. 2387. התנהגות תלמידים בטיול שנתי חבר הכנסת נסים זאב שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ג' בטבת התשס"ה (15 בדצמבר 2004): פורסם, כי גם בטיול השנתי של בית-הספר "אורט רמות" התפרעו התלמידים עד כדי כך שהמשטרה הוזעקה שלוש פעמים ב-24 שעות, אחת המורות נזקקה לטיפול רפואי והמלון במצפה-רמון הושחת. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – כיצד יטופלו התלמידים שהתפרעו? 3. האם תשונה מתכונת הטיול השנתי? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כבוד היושב-ראש, מה שקורה פה פסול בעיני. אנשים שואלים שאלה, חברי הכנסת, וכמובן זו זכותם ועבודתם לשאול את השאלות הנכונות, אבל עובדים על התשובות הללו מאוד קשה במשרדים. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: אדוני יסמוך עלינו שחברי הכנסת יראו את התשובות בפרוטוקול. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כן, אבל, לדעתי, אדם ששואל שאלה ראוי שיהיה פה לשמוע את התשובה. לחבר הכנסת נסים זאב, שאכן נמצא פה ושאל שאלה על הטיול השנתי והתפרעות תלמידים, אז ככה: חבר הכנסת שאל על כך שבטיול השנתי של בית-הספר "אורט רמות" התפרעו התלמידים עד כדי כך שהמשטרה הוזעקה שלוש פעמים ב-24 שעות, אחת המורות נזקקה לטיפול רפואי והמלון במצפה-רמון הושחת. חבר הכנסת שאל אם הדבר נכון. הפרטים אינם נכונים, הידיעות אינן נכונות, וזאת בלי להפחית מחומרת האירוע. המשטרה ביקרה כאן פעם אחת, וגם זה הרבה מאוד. המשטרה לא התערבה, איש מהצוות החינוכי או התלמידים לא נזקק לטיפול רפואי והמלון במצפה-רמון לא הושחת. עם זאת, בית-הספר רואה בחומרה רבה את התנהגות התלמידים בטיול, ולכן גם החליט לקטוע את מהלכו של הטיול ולהחזיר את התלמידים לבתיהם לאלתר. בד בבד נקט בית-הספר צעדים משמעתיים כלפי התלמידים שהובילו את ההתנהגות הבלתי-ראויה. התלמידים הושעו, הוריהם הוזמנו לשיחות, והמהלך החינוכי שבית-הספר יזם בקשר לאירוע טרם הסתיים. יצוין, שלאחר הטיול הביעו הורים ותלמידים כאחד את צערם על מה שקרה. האם תשונה מתכונת הטיול השנתי? משרד החינוך רואה בטיול השנתי ערך מוסף לימודי וחינוכי חיוני, ועל כן איננו רואים מקום לשינוי במתכונת הטיול השנתי בעקבות אירוע בודד; אם כי, כאמור, זה אירוע מאוד חמור. עם זאת, המשרד מנחה את מנהלי בתי-הספר להקפיד על הכנה מתאימה לטיול ושמירה על התנהגות נאותה במהלכו. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאור. שאלה נוספת לחבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אני שמח לשמוע שהיה אקט חינוכי והסברתי לאחר האירוע. זה חשוב מאוד. אני מברך את צוות ההנהלה שטיפלה בעניין. אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר, זה לא מקרה בודד. הזכרתי את הנושא של "אורט", וזה דבר שחוזר על עצמו ואני רואה את זה הרבה בעיתונות. מדי פעם זו תופעה או התפרצות מסוימת, תוך כדי התפרקות של תלמידים, ואין כאן הגבולות המתאימים, ועוברים את גבולות הטעם הטוב. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני חושב שהדבר אכן נכון, אבל אני חושב שהדבר קשור בכלל לבעיה חברתית עמוקה של התנהגות ואלימות בחברה, וזה משפיע גם על בתי-הספר. מדובר על השחתת רכוש. רואים אפילו מבוגרים שיוצאים לטיולים משחיתים רכוש ולא מתנהגים בצורה נאותה, וודאי שהם לא דוגמה טובה. זה נושא מרכזי מאוד בשביל משרד החינוך. עכשיו נכנסים למהלך של רפורמה גדולה, ושום רפורמה לא תעזור אם תהיה אווירה של אלימות והשחתת מידות בבתי-הספר. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאור. אנחנו ממשיכים. שאילתא מס' 2388, של חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך - לפרוטוקול. 2388. מחקרים בתחום החינוך חברת הכנסת מל פולישוק-בלוך שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ג' בטבת התשס"ה (15 בדצמבר 2004): לא מכבר הצהירה ועדת החינוך בראשותי, כי השקעה בגיל הרך היא ראויה ונכונה. הובע חשש שהמחקר החינוכי מנותק מן התלמיד ומצרכיו. רצוני לשאול: האם ערך משרדך לאחרונה מחקר לבדיקת הנושאים הבאים: באיזה גיל כדאי להשקיע, מה הוא גודל כיתה אופטימלי, מה הן תכונות המורה הטוב, אילו תוכניות מעשירות תלמידים ואילו גורמים משפיעים על התלמיד - דימוי עצמי, ארגון חברתי, חינוך לא פורמלי? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הנושאים שציינת בשאילתא הם רחבים ביותר והידע הקשור בהם הוא למעשה התשתית הרחבה ביותר שעליה מושתתות מערכות חינוך. מדיניות משרדי החינוך בעולם, ובישראל בכלל זה, אינה מבוססת על מחקר מכריע אחד או שניים, אלא על גוף ידע המורכב מכתבים תיאורטיים וממחקרים רבים המתפרסמים ברחבי העולם המערבי והמצטבר במהלך שנים לא מעטות. לפיכך חשוב להדגיש, שמחקר אחד או שניים אינם יכולים לספק תשובות מכריעות בסוגיות מרכזיות, כפי שהעלית. עם זאת ראוי לציין, כי בכל אחת מהשנים 2003 ו-2004 נערכו במשרד החינוך, באמצעות לשכת המדען הראשי, מחקרים ופרויקטים בנושאים הבאים - ניטור הישגים בתחומי הוראה מרכזיים: PISA – מחקר בין-לאומי באוריינות שפת אם, מדע ומתמטיקה של בני 15; PIRLS – מחקר בין-לאומי באוריינות שפת אם בכיתה ד'; TIMSS – מחקר בין-לאומי בידע במתמטיקה ובמדעים בכיתה ח'; SITES – מחקר בין-לאומי בהוראה ולמידה עתירות טכנולוגיה. ניטור בנושאים הנוגעים לבריאותם ולאיכות החיים של תלמידים ושל מורים: מחקר בין-לאומי בנושאי בריאות, רווחה נפשית וחברתית ודפוסי התנהגויות סיכון של בני נוער; אלימות במערכת החינוך בישראל - היקפה ומאפייניה; פיתוח מדדים לאיתור תהליכים מעצבי זהות בחמ"ד. העיסוק במורים בא לידי ביטוי במחקר שבו נבדקה תופעת ההיעדרות; במחקר הערכה לגבי מדיניות הסטאז' שהונהגה לאחרונה ואופן יישומה; בפרויקט בין-לאומי המאורגן על-ידי OECD, אשר בחן את המדיניות של הכשרתם, השתלמותם והחזקתם של מורים אפקטיביים. המשאבים הוקדשו גם להערכת מדיניות והערכת תוכניות בתחומים שונים, כבסיס להתוויית מדיניות ולקבלת החלטות. הנושאים שנבדקו נוגעים הן למדיניות הניהול של בתי-הספר ושל המערכת החינוכית כולה והן לשאלות הקשורות להוראה וללמידה: הערכת בתי-ספר בניהול עצמי, הערכת ניסוי שבוע לימודים מקוצר, הערכת הגישה הפונטית לרכישת הקריאה, הערכת שש תוכניות להוראת המתמטיקה בראשית החינוך היסודי, בדיקת החקר ככלי להוראה וללמידה בחינוך היסודי. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2413, של חברת הכנסת נעמי בלומנטל - לפרוטוקול. 2413. מועדון הסיף של "הפועל אשקלון" חברת הכנסת נעמי בלומנטל שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): מפניית ציבור נודע לי, כי סייפות "הפועל אשקלון" מתאמנות בתנאים ירודים מאז נמכר בית "הפועל" בעיר. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם יסייע משרדך לספורטאיות, ואם כן – כיצד? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לצערי, הדבר נכון. 2. בעקבות בדיקה שנערכה על-ידי מינהל הספורט במשרדי, העמידה העירייה לרשות הסייפות מבנה זמני לאימונים. במקביל הנחה המינהל את אנשי האגודה והרשות המקומית כיצד להגיש בקשה לסיוע מקרן המתקנים של המועצה להימורים בספורט, על מנת להקים מבנה ראוי למועדון, כנדרש. נמסר לי, שהנוגעים בדבר אכן פועלים לקידום הנושא. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: שאילתא מס' 2428, של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, בבקשה. 2428. ידיעה על ביטול בחינת הבגרות באזרחות חברת הכנסת גילה פינקלשטיין שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): פורסם, כי משרדך אמור להחליט על ביטול בחינת הבגרות באזרחות, כחלק מהמלצות ועדת-דברת לצמצום מספר הבחינות לחמש. לדעתי, מקצוע זה חשוב לחברה ולתרבות הישראלית. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מדוע? 3. האם מתוכנן לבטל בחינות נוספות, ואם כן – מאילו שיקולים? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, השאלה הזאת, השרה ביקשה ממני להגיד שהיא כבר נתנה תשובה עליה לפני חודש פה במליאה. היא נתנה תשובה על הצעה לסדר-היום בנושא, וביקשה ממני שזאת תהיה התשובה. אני אוסיף לתשובה הזאת, שאין שום כוונה כזאת. היו סיפורים בעיתונים, וזה פשוט לא היה ולא נברא. האזרחות היא נושא מרכזי במערכת, וכך גם יהיה. גם מי שקרא את דוח-דברת יודע, שזה אחד הנושאים המרכזיים שתלמידים גם ייבחנו בו. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אזרחות זה מקצוע חובה? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כן, אין שום כוונה לבטל את בחינות הבגרות באזרחות, או להוציא את מקצוע האזרחות מתוכנית הלימודים. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. 2440. התאבדויות בקרב בני נוער חברת הכנסת אילנה כהן שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): ב-17 בנובמבר 2004 קפצה ילדה בת 14 אל מותה מקומה 20. על-פי נתונים של הוועדה לזכויות הילד, ל-30% מבני הנוער היו מחשבות אובדניות. בחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ה/4(א) פורסם, כי בתי-הספר יבחנו לפי הצורך את קיומה של תוכנית מניעה. רצוני לשאול: 1. האם משרדך מודע לנתונים אלה? 2. מדוע אין תוכנית מניעה מובנית, המחייבת את כל בתי-הספר לטפל בבעיה? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. התאבדויות של בני נוער הן נושא כאוב ביותר, וכל מקרה הוא טרגדיה נוראה למשפחה, לחברים ולסביבה הקרובה והרחוקה. השירות הפסיכולוגי-ייעוצי - שפ"י - במשרד החינוך מקיים מעקב רציף אחר מקרי ההתאבדות השונים, דרך אנשי הטיפול בבתי-הספר ודרך ועדות בדיקה, המתמנות על-ידי המנהלת הכללית, לאחר כל אירוע התאבדות. הוא גם מקיים קשר עם החוקרים המובילים בארץ ומתעדכן תדיר לגבי נתונים וממצאי מחקרים חדשים, על מנת למצוא דרכים לצמצם, עד כמה שניתן, את התופעה. בחודשים אלו, עם הפצתו של חוזר מנכ"ל מיוחד בנושא התאבדויות ילדים ובני נוער, השירות הפסיכולוגי עורך פעילויות רבות בקרב אנשי החינוך בבתי-הספר. הפעילות כוללת הקמה של צוות שיוביל את הלמידה והטיפול בנושא, ימי עיון והפצת חומרים מקצועיים רלוונטיים - כל זאת על מנת להגביר את מודעות המערכת לילדים בסיכון ולהעמידה על החשיבות של הקשר האישי עם התלמידים ושל ההפניה לגורמים המקצועיים בעת הצורך. לגבי תוכניות מניעה, מחקרים מראים כי התמונה של יעילות התוכניות הללו אינה ברורה. חלק נכבד מהמחקרים מראה, כי תוכנית מניעה ספציפית למניעת אובדנות עלולה לגרום נזק ולעודד את האפשרות של שימוש באובדנות כפתרון. עם זאת, מחקרים אלו מצביעים על היעילות של תוכניות חוסן כלליות יותר. כיום מומלצות כמה תוכניות חוסן, המופעלות במערכת החינוך, וחלקן מוזכרות בחוזר מנכ"ל האחרון. שפ"י מנחה את אנשי הטיפול והחינוך לעסוק לאורך השנה בחיזוק חוסנם הנפשי של התלמידים. 2442. יישום דוח-שנהר בחינוך הממלכתי חבר הכנסת אילן שלגי שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004): רצוני לשאול: 1. כיצד פועל משרדך בשנת הלימודים הנוכחית כדי ליישם את דוח-שנהר לעיצוב הזהות של התלמיד החילוני כיהודי? 2. מה עושה המשרד להכשרת מורים חילונים להוראת היהדות בבית-הספר הממלכתי? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד החינוך, באמצעות המטה ליישום דוחות שנהר וקרמניצר, פועל במגוון ערוצים כדי לקדם את יישום דוח-שנהר בחינוך הממלכתי. בחטיבות הביניים מוקצית שעה שבועית אחת לכל אחת מהכיתות ז', ח', ט', על מנת שהתלמידים יתמקדו בלימודי מורשת תרבות ישראל, ברוח דוח-שנהר. בנוסף, נלמדת תוכנית 100 המושגים במורשת, ציונות ודמוקרטיה, ובמרס 2005 אף יתקיים מבחן מיצ"ב בכיתות ח'. תוכנית 100 המושגים מדגישה את המורשת והציונות במדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח דוח-שנהר. מעבר לכך מתקיימות כמה תוכניות להעמקת המורשת בבתי-הספר הממלכתיים, כמו "מפתחות" ו"בר/בת מצווה", במקביל ללימודי תנ"ך, תושב"ע, מחשבת ישראל ולימודי ארץ-ישראל, ברוח דוח-שנהר. בנוסף, שוקדת ועדת תוכנית על הכנת תוכנית לימודים חדשה בלימודי היהדות ברוח דוח-שנהר. 2. אשר להכשרת מורים, משרד החינוך מממן תוכנית להכשרת מורים ליהדות ברמת תואר שני באוניברסיטאות בן-גוריון, בר-אילן וחיפה ובמכון הרטמן בירושלים, וזאת על מנת לתגבר את איכות כוח ההוראה ללימודי יהדות ברוח דוח-שנהר בבית-הספר הממלכתי. 2443. ספרי לימוד חבר הכנסת אילן שלגי שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004): רצוני לשאול: 1. כיצד פועל משרדך לאכיפת הוראותיו לבתי-הספר לשימוש בספרי לימוד מאושרים בלבד? 2. כיצד פועל משרדך להפחתת משקלם של ספרי הלימוד ולאכיפת הוראות בעניין משקל הילקוט? 3. האם נערך ניסוי להפקת ספרי לימוד ולהפצתם באמצעות האינטרנט? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. האחריות לשימוש רק בספרי לימוד מאושרים מוטלת על מנהלי המחוזות במשרד החינוך, באמצעות הפיקוח הכולל במחוז. בתחילת כל שנת לימודים בודקים המפקחים את הנושא בכלל בתי-הספר שבפיקוחם, וכל מפקח נדרש להצהיר בכתב על ממצאיו. אם נמצאו חריגות, מנהל בית-הספר מחויב לתקנן, והאחריות בעניין זה היא של המנהל ושל המפקח. 2. הוקם צוות עבודה שבחן את הסוגיה של משקל ספרי הלימוד. הצוות כלל את כל הגורמים הרלוונטיים בנושא, והוא גיבש המלצות, שאומצו על-ידי משרד החינוך. אשר למשקל הילקוט - חוזר מנכ"ל מפרט במדויק כיצד יש לנהוג בנושא ומה היא חלוקת האחריות בין בית-הספר, ההורים והרשות המקומית על מנת להבטיח שבריאותם של התלמידים לא תיפגע. 3. ההפקה וההפצה של ספרי לימוד באמצעות האינטרנט מצויות בהליכי בדיקה במשרד החינוך. בין השאר נבדקת ההיתכנות, מבחינת האמצעים הטכנולוגיים המצויים במערכת החינוך, ומתקיימת בדיקה של ההיבטים החוקיים, לרבות שאלת זכויות יוצרים וכו'. 2444. ידיעה על ביטול בחינת הבגרות באזרחות חבר הכנסת אילן ליבוביץ שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004): משרד החינוך וועדת-דברת מתכוונים לבטל את בחינת הבגרות באזרחות. ההמלצה מתגבשת לקראת פרסום הדוח הסופי של הוועדה בסוף חודש דצמבר 2004. רצוני לשאול: 1. מה הם השיקולים העומדים מאחורי ההחלטה לבטל את הבחינה באזרחות? 2. האם החלטה זאת לא תפגע במקצוע האזרחות כולו? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כבר עניתי על השאלה הזאת. אותה תשובה. המשרד לא שינה את עמדתו מלפני שתי דקות. אילן ליבוביץ (שינוי): האם הבחינה נשארת והמקצוע נשאר במצרף - - - היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: כן, זה מה שהבנו. תודה. 2455. שימוש בתארים אקדמיים מזויפים לקבלת תוספת שכר חבר הכנסת אילן שלגי שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004): לפני כשנה דיווחה המשטרה על 43 מורים, ביניהם עשרה מנהלים, שהודו כי רכשו תעודות מזויפות של תארים אקדמיים מאוניברסיטת יון קראנגה במולדובה וניסו לקבל על סמך התעודות האלה תוספת משכורת. רצוני לשאול: 1. כמה מ-43 המורים והמנהלים ממשיכים כיום לעבוד במערכת החינוך? 2. נגד כמה מהם נפתח הליך משמעתי? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הנושא כולו נמצא בטיפולה של נציבות שירות המדינה במשרד האוצר, ואני מציע שתפנה את השאילתא אל השר הממונה. 2496, 2534. ביטוח תלמידים חבר הכנסת נסים זאב שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): פורסם, כי לפי דוח מבקר המדינה, כ-40,000 תלמידים בירושלים, בעיקר חרדים וערבים, אינם מבוטחים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. מה משמעות הדבר לגבי תלמיד שייפצע בבית-הספר? 3. האם בערים נוספות נגבו דמי ביטוח אך בפועל התלמידים אינם מבוטחים? 4. מה ייעשה כדי שכל תלמיד יבוטח? חבר הכנסת יורי שטרן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): ב-14 בדצמבר 2004 פורסם ב"ידיעות אחרונות", כי לא כל תלמידי ישראל מבוטחים בביטוח תאונות אישיות. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – כמה תלמידים אינם מבוטחים ומדוע? 3. כיצד יתוקן המצב? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: דובר פה לפי השאלה על ילדים, חבר הכנסת זאב שאל על ילדים בירושלים במיוחד, 40,000 תלמידים שלפי דוח מבקר המדינה אינם מבוטחים. קודם כול, הדבר נכון. המצב החוקי אכן לוקה בחסר, ועל-פיו אין חובה על הרשויות המקומיות לבטח תלמידים במוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי בגיל גן ובית-ספר יסודי, תלמידים הלומדים במוסדות פטור ותלמידים בגני-ילדים שאינם נכללים בצו לימוד חובה. יש רשויות מקומיות המבטחות את כלל תלמידיהן, לרבות אלה שהן אינן מחויבות חוקית לבטחם, ויש רשויות, כנראה גם בירושלים, שאינן פועלות כך. הואיל וכל בעלות של מוסד חינוך מחויבת לבטח בביטוח צד שלישי, הרי שאם נפצע תלמיד כתוצאה מרשלנות של מי מטעם המוסד, הוריו רשאים לפנות לחברת הביטוח המבטחת את המוסד. המוסד מחויב שיהיה לו ביטוח צד שלישי. משרד החינוך קבע סכום מרבי שניתן לגבות מההורים לביטוח תאונות אישיות. כן נקבע, כי רשות מקומית המשלמת לחברת הביטוח פחות מן הסכום המרבי הנקוב בחוזר מנכ"ל, נדרשת להתאים את הגבייה מההורים לסכום ששולם בפועל לחברת הביטוח. מבקר המדינה מצא בכמה יישובים, לרבות בירושלים, גביית יתר, או, לחלופין, מצב של תת-ביטוח; היינו, שהכיסוי הביטוחי של הפוליסה נמוך מן הכיסוי המינימלי שנקבע על-ידי משרד החינוך. עיריית ירושלים גבתה מן ההורים סכום הגבוה מן הסכום ששילמה בפועל לחברת הביטוח. מבקר המדינה ממליץ, שכל הגורמים הנוגעים בדבר ישתפו פעולה על מנת שכל התלמידים יבוטחו בביטוח תאונות אישיות. הואיל ולרשויות המקומיות מנגנון גבייה שהן מפעילות כדי לגבות את דמי הביטוח מהורי התלמידים המבוטחים, אין שום מניעה שהרשויות תפעלנה מנגנון זה גם לצורך גבייה עבור ביטוח תלמידים שחוקית הן אינן מחויבות לבטחם. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני סגן השר, השאלה השלישית היתה אם בערים נוספות נגבו דמי ביטוח כאשר בפועל התלמידים לא מבוטחים. על זה לא קיבלתי תשובה. נראה לי שזה לא עניין של גובה הביטוח. זה ששולם יותר ומעבר, זה מובן, ואני חושב שזו שערורייה שהורים שאין להם אפשרות לשלם, גובים מהם הרבה יותר ממה שצריך, ממה שהחוק מאפשר להם, ואני חושב שפה צריך להגביל ואפילו לקנוס את הרשויות שגובות מהורים. דבר נוסף, מה פירוש - בתי-ספר של ערבים ושל חרדים, הם מוכרים שאינם רשמיים, אז בגלל זה המדינה יכולה להתנער מלעשות ביטוח לאותם בתי-ספר? מה, הדם של אותם ילדים לא שווה, לא זהה? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני רק יכול להגיד לך, חבר הכנסת נסים זאב, שהשאלה שלך נשמעת מאוד הגיונית, ויכול להיות שיש פה לקונה בחוק וצריכים לתקן את החוק כך שתהיה חובה בכל הרשויות המקומיות לבטח את התלמידים גם בחינוך מוכר שאינו רשמי, והיום המצב החוקי פשוט לא כך. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. 2500. הכרה בתעודות של מכון שכטר חבר הכנסת ישראל אייכלר שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): המועצה להשכלה גבוהה הכירה ב-700 תעודות של מכון שכטר של התנועה הקונסרבטיבית, אף-על-פי שאינו מוסד חינוכי מוכר להשכלה גבוהה. רצוני לשאול: 1. מדוע הכירה המועצה להשכלה גבוהה בתעודות של מכון שכטר? 2. האם לאור זאת יוכרו תעודות של ישיבות? 3. אם לא – האם תבוטל ההכרה בתעודות של מכון שכטר? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על-פי חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 11), מפברואר 1998, על כל המוסדות הפועלים בישראל כשלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל לקבל רשיון מאת המועצה להשכלה גבוהה בהתאם לתנאי החוק. לפיכך, אין מוסדות יכולים לפעול כשלוחות ללא רשיון בר-תוקף מהמועצה. "מכון שכטר ללימודי היהדות", שלוחתJewish Theological Seminary of America (JTS) - , קיבל רשיון לקיום לימודים לתואר שניM.A. in Jewish Studies בירושלים. הרשיון הזמני והמותנה היה בתוקף כל עוד לא הופסקו הליכי האקדמיזציה הישראליים שבהם נמצא המוסד. בתאריך 16 בפברואר 2003, כחלק מהליך האקדמיזציה, נכנס לתוקף היתר הפרסום והרישום של המוסד הישראלי. אשר על כן במועד הנ"ל נאסר על המוסד לפרסם, לרשום סטודנטים ולהתחיל במחזורי לימוד חדשים במסגרת השלוחה. לשלוחה הותר להמשיך וללמד את הסטודנטים הקיימים. עם זאת, לעניין זה יצוין כי אחד התנאים למתן הכרה ל"מכון שכטר ללימודי היהדות" והסמכה להענקת תואר שני - M.A. - במדעי היהדות, יהיה סיום כל פעילות של המוסד כשלוחה של JTS מארצות-הברית. יובהר, כי מוסדות הפועלים כשלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה בחוץ-לארץ אינם מוסדות ישראליים מוכרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה והתארים שמוענקים ללומדים בהם בתום לימודיהם הם תארים אקדמיים של מוסדות האם בחו"ל ואינם תארים אקדמיים ישראליים. שלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה בחוץ-לארץ מקבלות רשיון לקיום פעילות בישראל, שהינו אדמיניסטרטיבי במהותו. לעומתן, מוסדות ישראליים להשכלה גבוהה עוברים פרוצדורות של היתר והכרה לקיום מוסד להשכלה גבוהה והסמכה להעניק תארים אקדמיים מאת המועצה להשכלה גבוהה. מכאן, אין בהענקת הרשיון משום הכרה של המועצה להשכלה גבוהה בשלוחה כמוסד להשכלה גבוהה או משום הסמכתה להעניק תארים מוכרים כמשמעותם בחוק המועצה להשכלה גבוהה. הערכת תארים אלה לצורכי דירוג ושכר נעשית על-ידי משרד החינוך, הלשכה להערכת תארים ודיפלומות מחוץ-לארץ. 2504. עיקולים על חשבונות וציוד של בתי-ספר בלוד חבר הכנסת אליעזר זנדברג שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): הובא לידיעתי כי מוטלים עיקולים על חשבונות ונכסים של בתי-ספר בלוד בשל חובות העירייה, שאינם קשורים לבתי-הספר. העיקולים פוגעים בתפקוד בתי-הספר. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – כיצד תיפתר הבעיה? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הריני להפנותך לדברי תשובתי המפורטים במליאה ביום 24 בנובמבר 2004 בנושא זה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה, אדוני סגן שרת החינוך. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה - מחר, יום שלישי, כ"ב בשבט תשס"ה, 1 בפברואר 2005, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. אני חוזר, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:07.