דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ז
ישיבה קצ"ח
הישיבה המאה-ותשעים-ושמונה של הכנסת השבע-עשרה
יום שלישי, ט"ו בשבט התשס"ח (22 בינואר 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכיר הכנסת איל ינון: 5
נאומים בני דקה 5
משה שרוני (גיל): 6
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 7
זאב אלקין (קדימה): 8
קולט אביטל (העבודה-מימד): 9
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 9
מאיר פרוש (יהדות התורה): 11
אברהם מיכאלי (ש"ס): 11
יעקב מרגי (ש"ס): 12
שמואל הלפרט (יהדות התורה): 12
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 13
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 13
יצחק זיו (גיל): 14
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 14
מנחם בן-ששון (קדימה): 15
עתניאל שנלר (קדימה): 17
יואל חסון (קדימה): 19
ראובן ריבלין (הליכוד): 20
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 22
גדעון סער (הליכוד): 23
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 24
דב חנין (חד"ש): 25
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 31
רונית תירוש (קדימה): 34
נסים זאב (ש"ס): 35
מרינה סולודקין (קדימה): 37
ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 38
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (שירות לאומי לספורטאים מצטיינים), התשס"ח–2008 38
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 39
שאילתות ותשובות 40
1114. אספקת מים ברשות הפלסטינית 40
1388. שימוש באנרגיה אלטרנטיבית 41
1429. אספקת חשמל ליישוב עין-חוד 42
1471. מחיר הדלק להסקה 44
1499. עיכובים בשדרוג מערכת הביוב בעראבה 45
1520. הפיקוח על איכות הדלק 46
1578. הפסקות חשמל ביהודה, בשומרון ובבקעה 47
1665. הצינורות להובלת נפט בישראל 49
1706. הפסקת אספקת מים לרשויות מקומיות 50
1713. קו הדלק לשדה תעופה נבטים 53
1717. מניעת התחשמלות ציפורים על עמודי החשמל 54
1767. היערכות לרעידות אדמה 57
1777. הפיקוח על מחיר הבנזין 96 אוקטן 58
1863. התייבשות מאגרי המים בישראל 59
הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008 60
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 60
הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח–2008 62
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 62
הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008 71
שר האוצר רוני בר-און: 72
משה שרוני (גיל): 76
דוד טל (קדימה): 77
מיכאל נודלמן (קדימה): 79
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 47), התשס"ח–2008 80
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 81
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 107) (דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח–2008 83
דוד טל (קדימה): 83
נסים זאב (ש"ס): 84
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008 86
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה): 86
דוד טל (קדימה): 88
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אדוני השר שאיננו כאן, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, ט"ו בשבט התשס"ח, 22 בינואר 2008.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת איל ינון:
ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 48), התשס"ח–2008; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח–2008, של חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה לפני דחיית בקשה), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת נאדיה חילו וגדעון סער; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45) (הודעה מוקדמת לפיטורים), התשס"ח–2008, של חברי הכנסת גדעון סער ולימור לבנת.
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 10 לתקנון הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
תודה למזכיר הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת. כמו שנתבקשנו – ראשית, יום הולדת שמח. אנחנו נעבור להצבעה, ונדבר היום על מה שעברנו במשך היום. הצבעה. אדוני השר, השלום והברכה לך. מייד מזכירות הכנסת תיתן לי את הרישום. איפה לימדת היום? מה למדת בגן היום?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
– – –
היו"ר דליה איציק:
באמת? אז תספר לנו אחר כך. חבר הכנסת זאב אלקין – אתה ראשון. נרשמת, לא? חבר הכנסת שרוני, בבקשה.
משה שרוני (גיל):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, מכובדי השר, חברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושבת-ראש הכנסת על היוזמה שבה חברי הכנסת היו היום בכל בתי-הספר. יוזמה מבורכת. כל הכבוד, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת שרוני.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
– – –
היו"ר דליה איציק:
כן, נכון, תיכף תספר לנו. אתה היית בראשון.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
– – –
היו"ר דליה איציק:
לא נתנו לך לצאת.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
שאלה אחרונה – איזה מין תלמיד היית.
היו"ר דליה איציק:
מה אמרת? את האמת?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אמרתי להם שהייתי שובב.
היו"ר דליה איציק:
היה מישהו שאמר לך שהוא רוצה להיות שר התשתיות כשיהיה גדול?
קריאה:
– – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. מייד אחריך – חבר הכנסת זאב אלקין.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כבוד היושבת-ראש, קודם כול, גם אני מברך את הכנסת ליום חגה ועל היוזמה הברוכה לשלוח אותנו לבתי-ספר. אומנם אני עושה את זה לעתים, לא רק כשאת שולחת אותנו, כי זה חלק מתפקידי, וכמעט בכל שבוע אני נמצא בבית-ספר, אבל הלכתי גם היום. הייתי בבית-הספר "רעות" בירושלים, בית-ספר שלומדים בו דתיים ושאינם דתיים יחד, בחינוך משולב גם עם ילדים עם צרכים מיוחדים, ודיברתי בפני כל בית-הספר ואחר כך בפני קבוצות יותר קטנות.
אני רוצה רק להעיר דבר אחד; גם דיברתי עם כמה אנשים אחרים שהיו בבתי-הספר היום. אני יודע שזה נושא שאת מאוד מודעת לו. הניכור של הצעירים שלנו כלפי הבית הזה היום, כלפי הממשלה, כלפי כל הציבוריות, זה ניכור מסוכן לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. שאלות כמו: מה זה עוזר שמקבלים החלטות ממשלה כשלמעלה מ-70% מהחלטות הממשלה לא מתבצעות? מה זה עוזר לחוקק חוקים כשהממשלה אחר כך מחליטה אם היא רוצה לעקוף את החוק או לא? – אלה שאלות שמסכנות את הדמוקרטיה שלנו.
אני יודע שאת יוזמת דברים שונים בנושא, אבל הטיפול בנושא ממש דחוף, כי זה יסוד הקיום שלנו פה, ואני מעיר זאת יחד עם התחושה של החגיגיות, שכל חברי הכנסת יצאו ודיברו עם תלמידים בגובה העיניים. אני חושב שזה דבר חשוב שצריך לקרות באופן קבוע. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. אחד מחברי הכנסת אמר לי היום שפעם בשבוע כולנו צריכים ללכת ולעשות את זה. בבקשה, חבר הכנסת אלקין.
זאב אלקין (קדימה):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני, כמו חברי, רוצה לברך אותך על היוזמה. זכיתי היום לבקר בבית-ספר שהבעיה הכי קשה היתה להגיע אליו. זה בית-ספר מרשת "שובו" בירושלים, שממוקם ממש ליד ביתו של ראש הממשלה, אז להגיע אליו זאת משימה בפני עצמה. המפגש היה מרתק.
היו"ר דליה איציק:
באיזו כיתה?
זאב אלקין (קדימה):
זה היה מפגש לתלמידי כיתות י' עד י"ב. אגב, הרשת היא תופעה ייחודית משל עצמה, וקיבלתי גם שיעורי בית לבית הזה: בשיחה עם התלמידים הגענו לליבון הנקודה שידועה היטב לכולנו – שלמעשה עד היום לא השלמנו את שיעורי הבית של הכנסת הראשונה. הכנסת הראשונה היתה אספה מחוקקת ורק בכוחות עצמה הכריזה על עצמה כפרלמנט – – –
היו"ר דליה איציק:
תלמידים יודעים את זה, אבל לא בטוח שכולם יודעים את זה.
זאב אלקין (קדימה):
נכון – בלי שהשלימה את שיעורי הבית. למעשה, בזמנו אמרה הכנסת הראשונה שהיא ממשיכה לתפקד כפרלמנט על-תנאי כל עוד לא תשלים את העבודה על החוקה, והיא הורישה את זה לכנסת השנייה, והשנייה לשלישית וזה התגלגל עד אלינו. למעשה, עד היום אנחנו כנסת על-תנאי ותפקידנו, סוף סוף, כך אני מקווה, בקדנציה הזאת, להמשיך ולהשלים את מלאכת הכנת החוקה, ואז הדבר יבוא על תיקונו. מה שלא נעשה בכנסת הראשונה אולי יבוא על תיקונו בכנסת השבע-עשרה. אלה שיעורי הבית שקיבלתי מן התלמידים.
היו"ר דליה איציק:
תודה, חבר הכנסת אלקין. אנחנו עוברים לחברת הכנסת אביטל.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
גברתי, גם אם זאת חזרה, אני מבקשת לברך אותך, את הבית הזה, לרגל יום חגנו, וגם על היוזמה לשגר אותנו לבתי-ספר. אני הייתי בבית-הספר התיכון "זיו" כאן בירושלים, ועברתי בשתי כיתות, ט' וי"א. אני רוצה להגיד שני דברים. זאת היתה חוויה מרנינה. התלמידים התכוננו היטב וידעו בדיוק מהי הכנסת ומי אני ומה עשיתי, והכינו שאלות מקסימות. שנית, הם פשוט היו מלאי אהדה לכנסת, לא כפי שאמר חבר הכנסת מלכיאור. אני יצאתי משם בהתרוממות רוח. אני חושבת שהיה שם גם תרגיל שהם עשו, מה שנקרא "מודל האו"ם". יש שם קבוצה של תלמידים שעומדת לצאת לקטאר כדי לייצג את ישראל. ואחרון חביב, הם הכינו כיבוד שראוי לציון, כי הם עצמם הכינו אותו עם המורה לכלכלת בית. יצאתי משם עם הבטחה מטעם המפקחת, ככה שיש לי עתיד. אם לא אגיע לכנסת, אני יכולה לחזור להוראה.
דבר נוסף משמח, אני רוצה להגיד שראיתי באינטרנט שהסרט שלנו, "בופור", התקבל כמועמד לאוסקר.
היו"ר דליה איציק:
תודה לחברת הכנסת קולט אביטל. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, הפרחים שמונחים כאן, במרכז, לכבוד יום חגה של הכנסת, מגיעים לך בעניין הזה באופן אישי. לא שאני שילמתי בשבילם אבל תקבלי אותם.
היו"ר דליה איציק:
גם אנחנו לא שילמנו. לטובת חברת כנסת שאיננה כאן, גם אנחנו לא שילמנו עבורם, כדי שהיא תנוח.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אני חושב שהיוזמה שלך לשגר את חברי הכנסת לבתי-הספר בארץ היא יוזמה חשובה מאוד, נכונה מאוד. היא יכולה במשהו לשפר את תדמית הבית הזה ואת מקומה של הכנסת בדמוקרטיה הישראלית.
הייתי ב"מקיף גילה", ושאלות לא פשוטות נשאלתי שם, בין השאר על השחיתות במדינה ועל מקומם של חברי הכנסת במאבק בשחיתות, ומה אני עושה בעניין הזה בכלל. שמחתי לקרוא ב"מעריב" בתחילת השבוע שהשר חיים רמון החליט, בגלל הביקורת הציבורית, להימנע מביקורים, אבל נשאלתי גם על חברי הכנסת שתלויות כנגדם חקירות פליליות שנושאים את שם הדמוקרטיה היום בבתי-ספר אחרים. זה בלי ספק לא עוזר לנו לבצר את מעמד הבית הזה, כשהציבור מרגיש שאנחנו לפעמים דורשים נאה ולא תמיד מקיימים נאה.
על כל פנים, היוזמה מבורכת ואני מקווה שהיא תימשך גם בשנה הבאה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת אריה אלדד. לטובת חברי הכנסת שעדיין לא הוגש כתב אישום נגדם, חבר הכנסת אלדד, אנחנו גם מחנכים תלמידים לקרוא טקסט באופן ביקורתי, וגם כשהם קוראים בעיתון, עדיין זו איננה ראיה ואיננה הוכחה. עד שלא מוגש נגד אדם כתב אישום ולא הוכחה אי-חפותו, הוא עדיין בחזקת חף מפשע. אגב, אלו שאלות שגם אני שאלתי היום, וזה מעניין, זה נושא שפעם צריכים לדבר עליו. לא מאמינים לתקשורת, אבל כשמדובר בפוליטיקאים – מאמינים לה מייד. זה מדהים ושווה לראות פעם מה קורה. תחשוב על איזה רעיון שנדבר עליו, כי אני מאוד מחשיבה אותך, ויש פה הרבה חברי כנסת מאוד חרוצים, שמרביתם עושים פה עבודה נהדרת, ויש כמה שהם פחות טובים, כמו בכל מקום. אבל זה לא יכול להיות – כי בחיים יש קופת-חולים ויש בית-הבראה ולא יכול להיות שרק קופת-החולים תצא החוצה, שרק הלא-טובים יקבלו ביטוי. יש לי הרגשה שיש חוסר איזון לעומת מה שקורה בחוץ, ואני מאוד כואבת. זה אולי מה שהרב מלכיאור אמר קודם, שיש איזו תחושה שכולנו כאלה וזה מסוכן, כי אם כולם כאלה אז כולכם מושחתים וכך, וזה מאוד חבל.
אני יכולה לקחת את כל חברי הכנסת שעומדים כאן – אין אחד שלא יכול היה ללכת למקום אחר ולעשות יותר כסף, מה שקוראים היום באופן מודרני "לעשות לביתו". והוא נמצא פה לא כי הוא עושה לביתו, אלא כי הוא באמת מאמין, כי הוא רוצה להשפיע ולדחוף דברים. זה כאב לא פשוט ואני לא יודעת איך מתמודדים אתו. אני יודעת שזה מוכר יותר עיתונים ואנחנו יודעים שאלה מניעים כלכליים מאוד גדולים, ויש כאלה שקוראים לזה קרב אבוד, כי כל הדמוקרטיות המערביות והפרלמנטים המערביים בסימן ירידה והם לא נהנים מפופולריות. אבל אני לא מתנחמת בזה. זה עניין ששווה לחשוב עליו, אם אנחנו במו ידינו לא יוצרים מצג שווא, כאילו כולנו מושחתים.
חבר הכנסת פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, גם אני הייתי היום בבית-ספר, תודה לך. בהמשך כנראה נדבר גם על זה, אבל היום אנחנו מציינים את ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. יש ליום זה משמעות הלכתית ידועה, אבל ביום זה מוענקת לנו גם ההזדמנות לתהות על קשר הגומלין בין ברכת שמים ממעל לבין מעשינו עלי אדמות. יום זה מציין, בין היתר, את פריחת הצמחייה והטבע בארץ-ישראל, את טיב הפירות שחמדת ארץ-ישראל מניבה וכמובן את בניין ארץ-ישראל ואת מצוות יישוב ארץ-ישראל.
בט"ו בשבט, יותר מבכל יום אחר, עינינו נשואות לשמים לברכת הגשם. חז"ל אמרו: "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ", כי עולם ללא גשמים הוא עולם חסר ובאין גשמים נדם הטבע ואין צמחייה. עצירת הגשמים השנה מדאיגה מאוד. מחצית החורף כבר מאחורינו ועדיין אין סימנים לגשמים שימלאו את מאגרי מי התהום. גם מפלס הכינרת, לצערנו, הוא פחות מהקו האדום. צריך כמובן להתפלל בדבקות "משיב הרוח ומוריד הגשם", אבל צריכה גם הממשלה לתת דעתה כיצד להיערך לאפשרות שחלילה תהיה זו שנה שחונה. נקווה היום, בט"ו בשבט, שיתקיים בנו הפסוק: כי השם אלוקיך מביאך אל ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. וכולנו מבקשים: גשם, גשם, גשם.
היו"ר דליה איציק:
אמן. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף אל הברכה, קודם כול לכנסת ביום חגה – יום הולדת שמח; וגם, גברתי היושבת-ראש, היוזמה שלך הפעם במקום, וגם זוכה לתהודה בשטח ולא רק בין חברי הכנסת. כשאנחנו מבקרים בשטח, בסיורים רגילים, זה שונה מאשר כשמבקרים ביום כזה מיוחד, וגם מסבירים לתלמידים.
אני ביקרתי היום בבית-ספר "אור אבנר" באור-יהודה. זה בית-ספר תיכון, ישיבה תיכונית. כשמסבירים לתלמידים את הקשר בין הביקור לבין היום המיוחד של ט"ו בשבט וגם יום הולדתה של הכנסת, התלמידים מעלים תהיות ושאלות על מהותה של הדמוקרטיה, על מהותה של הכנסת. אכן חשוב מאוד לשפר את תדמיתנו אנחנו. אם אנחנו כל הזמן מתייחסים אל עצמנו כאל אנשים שלא ממלאים את תפקידם או חוטאים בכל מיני דברים שבאמת אין להם כל בסיס, אז איך הילדים, איך הנוער, איך הציבור יסתכל עלינו. אני חושב שלא קל לנו לצאת מול התקשורת על התקפות כאלה ואחרות שעושים עלינו, אבל אם אין לנו אף אחד אחר, אנחנו צריכים להתגייס לכך ולהוכיח את הפן היפה של הכנסת, הפן של העושים במלאכת הקודש, כפי שגברתי ציינה. אין מה לעשות, צריך להתגייס לזה כי הנוער מצפה לזה. הנוער שואל בשביל מה הכנסת אם כך וכך.
לכן, לעשות לבד זה לא מספיק, כנראה שצריכים גם להיות יחצנים של הכנסת כדי שיראו את הפן היפה שלנו.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אני חושב שזו יוזמה ברוכה, חשובה. נעשה היום שירות אדיר לבית-המחוקקים, לדמוקרטיה הישראלית. אני זכיתי להיות בשני בתי-ספר: גם בשדרות, הקדמתי אותך בשעה וחצי, ולאחר מכן גם באולפנה בנתיבות. מלכתחילה הלכתי לדבר על הגאווה הלאומית, זקיפות הקומה הישראלית והיהודית, על חוזקה של הדמוקרטיה, על חוזקו של צה"ל, על חוזקה של המשטרה, על חוזקה של מערכת החינוך – למרות כל הכשלים, שאנחנו אמורים לטפל בהם.
רציתי להפנות את תשומת לבם דווקא לתקשורת פה, שזוכה מאתנו לאירוח נדיב ומכובד ללא הגבלה. אחת התלמידות נגעה בנקודה כשבאתי בטענה לאותו כתב. אחרי חודש וחצי של עבודה עם הישגים על חוק ההסדרים, ולילה של הצבעות ודיונים, עיתון שמכבד את עצמו – הוא מצא לנכון לכתוב במוסף הכלכלי שחברי הכנסת לא ידעו על מה הם מצביעים. לא ניתוח כלכלי, לא פרשנות כלכלית, לא מדיניות. אם זה מה שמעניין את הכתבים, זה מה שהם מציירים בחוץ לדור הבא שלנו. בשעתיים וחצי שהייתי היום עשיתי את זה בגאווה והסברתי להם שצריך תקשורת, צריך לקרוא, אבל צריך גם לבדוק מה הם כותבים. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, מנתוני השנתון הסטטיסטי לשנת 2005/06, שפורסמו על-ידי "מכון ירושלים לחקר ישראל", עולה כי 33% ממשפחות תושבי ירושלים ו-56% מילדי ירושלים חיים מתחת לקו העוני. יותר ממחצית ילדי ירושלים, אתם שומעים טוב, חיים מתחת לקו העוני. זאת בעת שלאוצר יש עודף של מיליארדים, הוא מוריד אלפי שקלים בכל חודש מתשלום המסים לעשירונים העליונים.
כבוד היושבת-ראש, יש הרבה סיבות להפלת הממשלה הזאת, אבל בדבר אחד אני בטוח, שהדמעות של מאות אלפי ילדים רעבים על לא עוול בכפם יאיצו את הפלת הממשלה הזאת, המתאכזרת לילדים המסכנים, ויפה שעה אחת קודם.
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לגילה אלדר, שעשתה עבודה מדהימה – מנהלת היחידה לחינוך לדמוקרטיה בכנסת; למירי יכין שקורסת לנו – מנהלת אגף הטקסים והאירועים, לכל הצוות המצוין שלה, יעל ועוד יעל. כמובן, תודה למשרד החינוך, זו לא היתה עבודה פשוטה. למנכ"ל ולמזכיר הכנסת, לצוות הנפלא שעובד אתי. תודה בשמכם.
חבר הכנסת אלי גבאי, בבקשה.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אנחנו שומעים שגורמים בעולם מנסים לדון על צמצום הדלק או החשמל לעזה. הגמגום שלנו אם לתת להם דלק יותר או פחות או לצמצם חשמל או דלק יוצר אי-הבנה, יוצר בלבול, ולא מבינים בכלל על מה אנחנו דנים, אם מדינת ישראל לא תאמר בצורה ברורה וחד-משמעית שלשטח אויב אנחנו לא מספקים שום דבר אסטרטגי שיכול לסייע להם במלחמה נגדנו. לכן, אני אומר כאן שהעזתים ימשיכו לשלוח "קסאמים" לשדרות כל זמן שמדינת ישראל תמשיך לשלוח להם דלק וחשמל ומוצרי ומזון. עד שהם לא יבינו שבגלל כל מה שהם שולחים, הם לא יקבלו שום מזון או דלק או חשמל שמסייע להם, הם עלולים להמשיך, וזה יוצר בלבול ואי-בהירות בעולם לגבי מעמדנו ביחס לשטח האויב שנקרא עזה. עלינו לומר בצורה ברורה וחד-משמעית שאין דלק, אין מזון. ומי שרוצה, שמדינות אחרות יספקו להם ולא אנחנו, שאלינו הם שולחים "קסאמים". תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – השר חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר. הוא היה בראשון ולימד שעתיים, ואחד התלמידים ביקש להיות שר התשתיות, והשר מאוד נבהל מזה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום הייתי במעבר ארז ואף השתתפתי בהפגנה שבה השתתפו מאות אנשים. היו כמה חברי כנסת ערבים ומולנו עמדו חברי הכנסת אפי איתם ויצחק לוי עם כ-50 מאנשי הימין. אנחנו באנו למעבר כדי להכניס סיוע הומניטרי, תרופות ואוכל. הצבא מנע את הכנסת הסיוע ההומניטרי. אני חושב שבמצב שנוצר אין פתרון אלא להגיע להפסקת אש דו-צדדית. כל הניסיון להרעיב את האנשים בעזה, לנסות להעניש אותם ענישה קולקטיבית ולהפציץ ולהרוג, לא יועיל. מה שכן יועיל זה להגיע להפסקת אש, ויש אפשרות להפסקת אש, וזה הסוד שממשלת ישראל מסתירה מהאזרחים.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת זיו.
יצחק זיו (גיל):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני אף פעם לא יודע למה לצפות מהיושבת-ראש. בכל פעם אני מופתע מחדש.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה.
יצחק זיו (גיל):
אם זה הפרחים, אם זה איך שהכנסת נראית. אבל דבר אחד אני יכול לומר, שהמבצע של הביקורים בבתי-הספר היום הוא גולת הכותרת. אסור להפסיק זאת. לשמוע ולראות את אותם נערים בוגרים – היו לי ארבע כיתות באולם – לשמוע את השאלות שלהם ולהסביר להם איך הכנסת עובדת; הם אף פעם לא ידעו. מרכזת השכבה אמרה שהיא מזמינה אותי לשיעורי אזרחות, כי מה שהיום היה שם, זה לא ייאמן. תבורכי.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. אם כך, לחברת הכנסת קולט אביטל, לך ולי יש תפקיד בבוא העת. יקבלו אותנו להוראה. נעבור לחבר הכנסת אופיר פינס.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, הייתי בראשון אחרי שר התשתיות. היתה לו הופעה יוצאת מן הכלל. האמת, אני רוצה להגיד לכם שהייתי בראשון, בגימנסיה הריאלית, ומנהלת הגימנסיה אמרה: או, סוף-סוף הגעת, ונתנה לי את תעודת הבגרות שלי.
גברתי היושבת-ראש, בדרכי חזרה לירושלים שמעתי דו-שיח בין אחמד טיבי לאפי איתם. מישהו שמע? זה היה זוועת אלוהים. גברתי היושבת-ראש, רמת הגידופים והקללות שנשמעו ביניהם – זה היה דבר שמאז שאני בכנסת לא שמעתי שום דבר דומה לזה.
היו"ר דליה איציק:
אחר כך שואלים למה התדמית שלנו היא כזאת.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
תבקשי שיביאו לך את הטקסט של הדברים, הכול שודר ב"קול ישראל" וב"גלי צה"ל". לדעתי אסור לנו לעבור על הדבר הזה לסדר-היום, חד וחלק.
היו"ר דליה איציק:
את תעודת הבגרות קיבלת? ציונים טובים?
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
לא.
היו"ר דליה איציק:
עכשיו היית צריך לעבור גם פסיכומטרי. חבר הכנסת בן-ששון.
מנחם בן-ששון (קדימה):
חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – צריך בסדר הפוך, אבל הרי זה ט"ו בשבט, איך נדע שהיום שונה? בבית-הספר שלימדתי בו כך וכך שנים קיבלתי את המכתב שכתוב בו שאני מבקש לצאת לחופשה לשנת לימודים, שעדיין לא חזרתי ממנה. אמרתי שמה שבטוח, תמיד כדאי שעוד אופציה תישאר פתוחה.
היו"ר דליה איציק:
יצאת לחל"ת.
מנחם בן-ששון (קדימה):
זאת היתה ההגדרה אז, כן.
גברתי היושבת-ראש, הפגישה היתה עם תלמידי החטיבה הגבוהה, שהכינו מראש את שיעוריהם, בבית-הספר "הימלפרב" בירושלים. נקודת האור היחידה היית את, לצערי. אני אומר "לצערי" לא משום שחלילה אני לא רוצה להחמיא לך, אלא משום שאנחנו זכינו לקיתונות – מימין ומשמאל, כמובן יותר השלטון מאשר מי שבאופוזיציה, מה שהיה מתחלף אם היו מתחלפים המְשחקים – לקיתונות של שופכין, לאי-אמון, לאי-הערכה, לדברים שמנית קודם, וחבר הכנסת פינס היטיב להביא עוד סיבה אחת כדי שיחזרו אליהם.
השאלה של התלמידים היא: אנחנו נמצאים היום ברשימות ההתנדבות של יחידות העילית. ברור לנו שאנחנו רוצים לשרת. ברור לי שהם המנהיגים של מחר, הרי אנחנו יודעים מנין הם מגיעים. ברור לכולנו שזוהי השליחות שמוטלת עליהם.
יש כל מיני גישות להתמודד עם הבעיה. עם השאלה של הניכור האמיתי מן הפוליטיקה, שאני מניח שחלקנו חטא בו עד שלשום, ואולי עד שהגיע אל הבית הזה – את חטאי אני מזכיר, גם אני חטאתי בו. אמרתי את זה כמה פעמים. ביום שנכנסתי הנה אמר לי חבר הכנסת ריבלין: מהיום אתה חשוד. והאמירה לא היתה אמירה צינית, היא אמירה שתיארה הלוך רוח בציבור בישראל.
ואני אומר את הדברים עכשיו בסימן שאלה, כי שם אמרתי אותם בסימן קריאה, כי היה ברור לי שפעם ידעתי ללמד. אזרחות היה מקצוע שלימדתי אותו. איך תסביר שהשקיפות הפוליטית היא שמאפשרת לראות גם את מערכת העיכול, שעוברים שם מיצי קיבה ומזון שמתעכל והופך לפסולת, ודם, ואם אתה מתקרב אל הגוף יש לו ריח פה ויש לו קולות משלו? הפוליטיקה היא עולם של פשרות, אף אחד לא יכול למצות בה את האידיאולוגיה שלו בִּמְרַבָּהּ, עד שהוא לא מקבל 120 חברי כנסת, ובוודאי אם הוא היה מקבל 120 חברי כנסת היה נופל מרום מעמדו למעמקי הנשייה, משום שהוא היה נופל מזחיחות הדעת בגובה כזה. זאת אומרת, החיים הציבוריים הם לא רק הרע במיעוטו, זה אידיאל מסוים שבעיני הצעירים מצטייר כאידיאל שאי-אפשר לממש אותו, אבל השקיפות שהיא חלק מחיינו הופכת את האידיאל הזה למה שבזים לו. לא מבינים אותו.
אין לי פתרון קל. אני אומר את זה גם ליחידה לחינוך לדמוקרטיה, אני אומר את זה גם לחברים ממשרד החינוך, שטרחו ביום הזה, אני אומר את זה לכולנו. מה שזכית בו את בשבח, הוא בעמדה הממצעת של מנהיגות של הכנסת שיודעת לגשר ויודעת להביע דברים שעומדים במחלוקת בצורה מפושרת או בצורה שיש בה איזה מכנה משותף של הבית. אבל כולנו נמצאים תחת אותו מכנה משותף.
השאלות היו קשות. הן נגעו לא רק לכותרות של היום, אלא גם לשאלה של טיבה של שליחות פוליטית – מה אתה עושה שם, מה אנחנו עושים שם. אף-על-פי שברור לאותם נערים מהי דמוקרטיה ייצוגית, אף-על-פי שברור להם מה חשיבותה של מדינת ישראל, אף-על-פי שברורה להם מהותה של הציונות, לפי דרכם בוודאי, אף-על-פי שהם יודעים לאן הם רוצים להוליך ביום שיצטרכו להוליך, ואז הם יבואו לעולם הפשרה, לחיים האמיתיים שאנחנו חיים, אלה שתיארתי אותם קודם כחיים של בשר-ודם, שיש לו גם שכל וגם לב מבין, אבל הרבה פעמים שומעים רק את הקול, רואים רק את הצבע, מריחים רק את הריח.
זאת לא רק בעיה של תקשורת – זאת שאלה של סדרי עדיפויות שלנו, כנראה – שהרבה פעמים אנחנו יודעים שהיא קיימת על סדר-היום של הציבור, ואנחנו יודעים שאנחנו משרתים אותו, ואנחנו חוטאים הרבה פעמים בשירות שנעשה אולי במצח נחושה, בקול רם מדי, אולי בחוסר תשומת לב לממד הנוסף הזה. זאת אולי הסיבה לכך שאת זכית במה שזכית, זאת אולי הסיבה – אשתמש בביטוי המוני – לכך שאנחנו חטפנו מה שחטפנו. וכולנו משרתים, או רוצים להיות משרתים נאמנים.
לכן, אני יוצא מן היום הזה, ראשית, כמובן, בברכות, והמעשה הוא מעשה אדיר, והשליחות היא שליחות שחייבים למלא אותה. אבל הבעיה היא לא רק בעיה של תקשורת, הבעיה היא לא רק בעיה של קריקטורה. יש משהו בשליחות שלנו שהוא לא מספיק מובן. אני יודע, ובכך אני משלם, שאת השקט מוצאים רק בבתי-קברות, והקול והרעש והריח של האדם החי – יש לו עוצמות משלו. אבל העוצמה צריכה להיות גם באיזו צורה, אם לא מוערכת, לפחות מוכרת דיה, ואני מפחד שלא מבינים מספיק מה אנחנו עושים פה. סליחה.
היו"ר דליה איציק:
איך אני שמחה שלא ויתרתי לך והכרחתי אותך לדבר. תודה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון.
עתניאל שנלר (קדימה):
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום עברתי חוויה יוצאת מן הכלל, חוויה מדהימה. עברתי חוויה מדהימה בבית-הספר על-שם וילנאי, אביו של מתן, במעלה-אדומים, ולא חוויתי את מה שסיפרתם. חוויתי אהבה והערכה לכנסת ישראל, עם עיניים פקוחות. אכן, פתחתי אני את הדברים בשיעור קצרצר, של כמה דקות. לימדתי את משל יותם, ואני רוצה לומר לכם שזה מה שעשיתי אתמול בערב אצלי בבית.
גדעון סער (הליכוד):
זה בדיוק המשל שמתאים.
עתניאל שנלר (קדימה):
כשהגעתי מאוחר אספתי את מי שעוד נשאר, ולמדנו שני דברים. לצד האכילה והברכות, למדנו את המצווה הראשונה שבהלכות מלכים של הרמב"ם, "שום תשים עליך מלך". זאת מצווה דמוקרטית. לא תשים את עצמך מלך, הדמוקרטיה תשים מלך. ולמדנו את אותו משל.
רציתי לברך אותנו כולנו, שלא נהיה ארז חזק, שנראה יפה, אבל אין בו בהכרח פירות; נראה זקוף וחזק, אבל אין לו תוחלת ארוכה. וודאי שלא נהיה אותו אטד, עם הקוצים, כל מלה. שמענו מה היה היום – עוקצים, כי האטד היודע לעקוץ הוא נהדר בלשרוף, והמלה העוקצת היא הגפרור של האש שאוכלת כל דבר טוב. בחברה ישראלית, שארץ-ישראל התברכה בה, אני מעדיף להיות הגפן של היין המשמח לבב אנוש ומעדיף להיות התאנה והתמר, המתוקה מדבש, ואני מעדיף להיות עץ הזית. בעץ הזית יש הכול, יש לו השמן של האור, השמן של הכלכלה, השמן המחבר בין הטעם למנורה וליונה, שחיפשה לעשות שלום עם עלה של זית, לצד כל שאר הסמלים של המנורה שלנו, סמל המדינה. כן, כל אחד ואחד מאתנו הוא פרי אחר. ארץ-ישראל נתברכה בכולם וכולם ברוכים, וגם בתוך כל אחד ואחד מאתנו, הזית, יש גם השמן וגם מה שאוכלים וגם החרצן, והכול חשוב. כי גם מהפסולת, לכאורה, יש ההמשך ויש לה תפקיד חשוב, כי הגרעין ניטע והוא עץ הזית של המחר.
אני רוצה לאחל לכנסת ישראל ביום חגה, שאנחנו נהיה מספיק ערניים לכך שכל עץ בודד, נתברכה בו הארץ, בכל אחד משבעת המינים, וכולם ברוכים באותה מידה, אבל כוחנו הוא שבעת המינים – השלמות של השבע של מדינת ישראל ושל כנסת ישראל. תודה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. האם יש עוד מישהו שרוצה לדבר? חבר הכנסת ריבלין. חבר הכנסת סער. חבר הכנסת סער, אמרו לי שלימדת שיעור טוב היום.
גדעון סער (הליכוד):
מי אמר לך?
היו"ר דליה איציק:
הלשינו לי. מה זאת אומרת? יש גיליון ציונים, ותיכף תקבל אותו. חבר הכנסת אילטוב, גם אתה תדבר.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך אותך ואת כל מי שהיה שותף להחלטה הזאת. היתה היום תחושה – הרגשנו שכולנו נשלחים לאיזו משימה באותו זמן ובאותו רגע, ובשיחות טלפון שקיבלתי או עשיתי בזמן או לפני הזמן כולם שאלו אותי: לאיזה בית-ספר אתה הולך? איפה תהיה? זה באמת חלחל והעביר מסר מיוחד מאוד.
הייתי בבית-ספר שגם למדתי בו בחטיבת הביניים, בכפר-הנוער דוד רזיאל, שהיום הוא בית-ספר על"ה למדעים. כמו שאתם יודעים, דוד רזיאל היה אחד ממפקדי האצ"ל. היתה לי שם תחושה מדהימה, כי פגשתי קבוצת ילדים, בני-נוער, בכיתה י"ב – ודרך אגב, רוב בית-הספר מורכב מילדים ממשפחות מברית-המועצות לשעבר. ראית שם בית-ספר שבעשר השנים האחרונות מתעסק ומשקיע במדעים. יש שם ילדים שבשנים האחרונות הגיעו להישגים עצומים, גם ברמה האישית, אבל גם ברמה הלאומית. פיתוחים מדעיים וטכנולוגיים שונים שפותחו בבית-הספר הזה זכו בפרסים ראשונים גם בארץ וגם בחו"ל, ואפילו יש כל מיני המצאות שמגיעות ממש לרמת פטנטים ומגיעים הלאה ויהפכו לשם דבר בעולם.
היה כיף לראות ילדים שבאו לכאן ממשפחות עולות חדשות ומרגישים שהם קודם כול נמצאים במקום שלהם. דרך אגב, החיבור בבית-הספר הזה – ובדקתי זאת, וגם התלמידים אמרו – יש בבית-הספר 100% גיוס לצבא. יש שם מוטיביציה אדירה. אלה ילדים שרובם לא נולדו בארץ, והשורשים שלהם לא כאן, אבל הם משתרשים פה מדקה לדקה. הדבר המעניין שאמרה לי שם מנהלת בית-הספר הוא: דווקא פה לימודי הציונות הם הכי עמוקים, כי אין פה ציניות, כי הם באמת רוצים לדעת, כי הם באמת לא היו ולא ידעו ואין להם הכלים, והם רוצים לדעת.
גיליתי חבורה מדהימה שמחזקת לי כל הזמן את התחושה – איזה מזל שאין לנו נפט וזהב וכל הדברים, כי יש לנו רק הראש שלנו. זה הדבר שאנחנו צריכים להשקיע בו. בבית-הספר משקיעים בראש, ובזכות זה יש הישגים עצומים למדינה הזאת. תודה.
היו"ר דליה איציק:
אני מציעה שתיקח אחר כך את הסטנוגרמה – יש ערוץ הכנסת – ותשלח אותה לבית-הספר. הם ודאי ישמחו לשמוע. דרך אגב, כל חברי הכנסת שרוצים לשלוח את הסטנוגרמה של היום הזה לבית-הספר שהם היו בו, מוזמנים להזמין זאת. חבר הכנסת ריבלין, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, בראשונה, אני רוצה להודות לך על שהחזרת אותי אחרי 62 שנה לבית-הספר שבו למדתי 12 שנה, ותודת התלמידים על כך ששלחת אותנו לבתי-הספר ביום שבו היינו בכנסת במשך שנים, מבצעים את מצוות הנטיעה יחד עם מחנות צה"ל השונים ברחבי הארץ, ומביאים גם שניים-שניים, מימין ומשמאל, את דבר הכנסת ואת חיוניותה.
אני מוכרח לומר שהילדים מבינים שהסינרגיה של הכנסת יותר גדולה מכל מרכיביה, וגם אם מפעם לפעם נשמעים ועולים קולות צורמים, ולצערי הרב הם רבים ורבים מדי – ולא באשמתךְ או באשמת מאן דהוא אלא באשמת כל אחד ואחד מהחברים אשר פעמים רבות עוברים את הגבול – כולם הבינו שכאן לא רק מתווכחים אלא מתקבלות ההכרעות וכאן נמנעות חלילה מחלוקות היכולות להביא, חלילה, לידי איזה קרע שעליו לא נוכל להתגבר.
אמרנו, כי היתה שיחה ביני לבין התלמידים, שיום הולדת הוא בדרך כלל יום של חשבון-נפש. אני מוכרח לומר שאחד התלמידים אמר שאתמול הוא שמע את שר הביטחון נואם נאום שבו הוא מציג תוכנית מדינית וצבאית ועונה על שאלות מכריעות המעסיקות את הציבור בכלל, ואף פעם הוא לא ראה אותו מעל במת הכנסת בשבעה חודשים מאז שהוא נבחר להיות לשר הביטחון, ובעיניו מועמד לראשות ממשלה. עד כדי כך חשוב שר הביטחון של מדינת ישראל שאין לו זמן לבוא לכאן, לכנסת, ולהודיע לנבחרי הכנסת – אשר עליהם מוטלת החובה לדאוג לאותם חברים שבצדק יושבת-ראש הכנסת, כסמל לאומי, הלכה אליהם היום, אל אנשי שדרות – ולתת לנו את תוכניתו או את דבר הצבא והביטחון.
לפעמים קשה שלא לבקר את עצמנו. אני חושב שאין מקום אחר לשר בישראל ולמנהיג בישראל אלא לבוא ולפרוס את תוכניתו כאן, בפני הכנסת, וכאן הוא צריך לתת את הדין-וחשבון, ואנחנו אחראים גם לכך שהוא ילך בדרך שבה אנחנו רואים ועוקבים אחריו, ולא ידבר במקומות אחרים, אשר נועדים לאנשים שיכולים להיטיב עם אנשים כאלה או אחרים, אבל בשום פנים ואופן הם לא אלה המכריעים. טוב תעשה הכנסת אם ביום שהיא חוגגת את יום הולדתה גם תהרהר במעשיה, ונחזיק כולנו בעמדה החד-משמעית: כאן מקום ההכרעה, וכאן המקום שמנהיגי הדור צריכים לתת את הכבוד לכנסת, שהיא נציגת הריבון, ונציגתו היחידה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
באיזה בית-ספר למדת?
ראובן ריבלין (הליכוד):
הגימנסיה העברית.
היו"ר דליה איציק:
הגימנסיה העברית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אבי היה מורה שם.
מנחם בן-ששון (קדימה):
– – – לא ידעתי שהוא שלח אותך לשם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
פשוט – – –
היו"ר דליה איציק:
אזור רישום. אזורי רישום.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הייתי יותר "חנון" – – –
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת גדעון סער, רוברט אילטוב ודב חנין.
קריאה:
– – –
היו"ר דליה איציק:
קולה של האופוזיציה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, אני מצטרף לאלה שכבר דיברו ובירכו על היוזמה. היו חששות, אבל בסופו של דבר אני חושב שאפילו עם הציניות האופיינית לרבים מאתנו, גם במשכן הזה וגם אלה שמכסים את הפעילות של המשכן הזה, לא היה אפשר שלא להשתכנע שהיום יצא לפועל והצליח.
אני רוצה רק לחלוק אתךְ ועם החברים את חוויית הביקור שלי בבית-ספר "שובו" בבית-שמש. רשת "שובו" התחילה כרשת עצמאית שמיועדת לקליטת עולים חדשים. היו לא מעט חששות, והתנגדויות אפילו – – –
מאיר פרוש (יהדות התורה):
עדיין מתנגדים?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
עדיין יש כאלה בערים מסוימות שמתנגדים. אני יודע שיש כמה חברי כנסת שמטפלים יפה בעניינים האלה.
גברתי היושבת-ראש, אני חייב לומר שכאן ראיתי את אחד הפרדוקסים שאנחנו כבר ראינו לא פעם, אבל כל פעם מתפלאים עליהם מחדש. כפי שאמרתי לךְ, בית-הספר הזה נועד מלכתחילה לעולים חדשים. היו אנשים שמאוד רצו להעביר מסר יהודי וציוני לעולים החדשים. היום נכנסתי לבית-הספר ושאלתי את המנהלת: תגידי, אני מסתכל על הכיתה הזאת, ואני מבין בלשון המעטה שהיא לא על טהרת העולים החדשים, והיא אומרת: מה פתאום? השנה לא קלטנו אפילו עולה אחד, כי אין עולים חדשים שהגיעו השנה לבית-שמש. אבל מגוון הילדים לומדים ונהנים.
אני חייב לומר שהתרשמתי מאוד מכך שבית-הספר נערך נכון ומכין את התלמידים. גברתי היושבת-ראש, אפילו את התלמידים בכיתה ה' לא יכולתי להכשיל בשום שאלה על הכנסת, גם לא מהן שלוש הרשויות בדמוקרטיה ולא כל מיני שאלות קצת יותר מסובכות מהשאלה כמה חברי כנסת יש. הילדים ידעו להתמודד ושאלו שאלות, ואני רק יכול להצטער באמת על כך שהמפגשים האלה הם לא תכופים יותר, כי אני בטוח – וזה כבר הנושא שנדון עליו בדיון הסיעתי – שאם אנחנו מדברים על שיפור תדמיתה של הכנסת, אז המגע הבלתי-אמצעי וההתמודדות עם השאלות האמיתיות שבאות לפעמים מהנוער, ואפילו מהילדים, תורמים מאוד לעניין הזה. תודה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת אדלשטיין, תודה. זו גם הזדמנות לומר לסגני יושב-ראש הכנסת שיושבים אתי, אם אלה פה חברי הכנסת קולט אביטל, יצחק זיו ואתה, תודה על התמיכה. בסך הכול מעלים רעיונות. אנחנו לא קבלני הצלחות, אבל אנחנו בהחלט מנסים להיות קבלנים לרעיונות, ליזום, לראות ולחדש. לפעמים זה יותר מצליח, ולפעמים זה פחות מצליח. אבל לולא אתם והתמיכה שלכם זה לא היה קורה. תודה לכם. חבר הכנסת סער, בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי שר התשתיות הלאומיות, גם אני מאלה שחזרו הבוקר לבית-הספר התיכון – אף שזה נראה כאילו זה קרה אתמול, בכל זאת חלפו כמעט 23 שנים מאז, וההתרשמויות שלי הן כדלקמן:
אחת, שיש לנו נוער מצוין: ערני, מבין, סקרן ושיודע לשאול. זה נכון לגבי בית-ספר "תיכון חדש", לגבי כל הדורות: לא רק אני, גם אחי, אחותי ואמא שלי למדו באותו בית-ספר.
שתיים, שהמבצע הזה היה מבצע חשוב. אנחנו מודעים ומרבים לדבר על התדמית של הבית הזה בחוץ. מה שהרגשתי, כולל מדברים שאמרה לי מנהלת בית-הספר, הוא שהיה חשוב לבוא ולשוחח, שיחה די ארוכה, כמעט שעתיים, עם התלמידים, לענות על השאלות שלהם. אגב, לא הרציתי להם, דיברתי דקה ואחר כך הם שאלו שאלות ואני השבתי לאורך כל הזמן.
יכול להיות שיש מקום, גברתי, להפוך את זה למשהו קבוע. בכל זאת, זו חשיפה לציבור מאוד רחב, אומנם של בני נוער – וזה אולי אפילו עוד יותר חשוב. לא צריך לעשות את זה דבר חד-פעמי. יכול להיות שצריך לעשות את זה דבר קבוע, אולי כל יום הולדת של הכנסת, אינני יודע. את זה הנשיאות בוודאי תשקול.
הדבר השלישי, האווירה הלא-פשוטה שיש היום במערכת החינוך, הדכדוך שיש בקרב מורים. מערכת החינוך לא יצאה מהמשבר באמת, ואם העתיד חשוב לנו, והוא חשוב לכולנו, אנחנו מחויבים לחשוב ברצינות, בצורה ממלכתית, איך אנחנו מעלים את מערכת החינוך על פסים נכונים. זה לא יכול לקרות בלי לתת מעמד אחר למורים ותחושה אחרת לגמרי מהתחושה שבה הם מתפקדים – בכלל בשנים האחרונות, אני לא יכול להגיד כמה שנים, אני שמעתי את זה היום. אני חושב שזה בנפשנו.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת סער. חבר הכנסת אילטוב. אחר כך אתה, אדוני השר, תצטרך לספר לנו איך היה אצלך.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות לך על הנוסטלגיה שחווינו היום. גם אני הייתי היום, כמו חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבית-הספר "שובו". דווקא היום ראיתי שם ילד שעלה לישראל לפני שלושה ימים, והוא כבר נקלט.
היו"ר דליה איציק:
מאיפה?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
מברית-המועצות לשעבר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
באיזה בית-ספר, באיזו עיר?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
בנתניה. הייתי בזמנו סגן ראש העיר. יש עוד חברי מועצה שנרתמו, כמו הרב לחובר, ואני חושב שבית-הספר הזה הולך להצליח. יש שם כ-300 תלמידים. בית-הספר בזמנו נתקל בהתנגדויות חריפות, גם בממסד העירוני וגם במשרד החינוך. אותה הבעיה גם בכפר-סבא, ששם ראש העיר, במשך תקופה ארוכה, התנגד לחלוטין לכך שיש בית-ספר. אבל הגענו להסדר, בית-הספר קיים, פועל, נושם ובועט.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אבל יש שוב סכנת סגירה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אני לא רוצה לחזור לבעיות כרגע, תמיד יש בעיות.
אני שאלתי: מי הגיע מברית-המועצות? בערך 70% מהכיתה הרימה יד. שאלתי אם יש מצרפת, חלק גדול מהילדים שנשאלו הרימו ידיים, גם ישראלים. שאלתי באיזו שפה מדברים, כולם מדברים עברית.
אני חושב שבית-הספר הזה, שקלט כ-5,000 תלמידים ברחבי הארץ, הוא חשוב, כי רוב התלמידים האלה לא נקלטים במוסדות הרגילים, ושם הם כן מצליחים. הם לומדים גם מתמטיקה. מהשאלות ששאלתי התרשמתי שיש לנו חומר טוב, ילדים טובים, משכילים, עם פוטנציאל גבוה מאוד. כנראה שבמקום כלשהו במערכת החינוך יש לנו חור שצריך לבחון אותו מקרוב ולבדוק איפה אנחנו טועים בקבלת ההחלטות שלנו, ולטפל בכך.
שוב, אני רוצה להודות לך על החוויה שחווינו היום. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, לפני שהשר יאמר את דברו – חבר הכנסת דב חנין, שכחתי אותך, אני מתנצלת.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להצטרף לכל אלה שבירכו אותך על היוזמה הזאת. גם לי היו הזכות והעונג לחזור לבית-הספר שבו למדתי בעצמי.
היו"ר דליה איציק:
מאז לא היית שם?
דב חנין (חד"ש):
הייתי שם פעמיים, אבל האמת היא שהרבה שנים לא הייתי ונהניתי מאוד לחזור לבית-הספר. לא פגשתי את המורים. אגב, גיליתי שזה בית-ספר שממנו יצאו ארבעה חברי הכנסת בכנסת הנוכחית, גם חברת הכנסת אביטל למדה אתי.
היו"ר דליה איציק:
איזה בית-ספר?
דב חנין (חד"ש):
בית-ספר תיכון עירוני ה' בתל-אביב.
היו"ר דליה איציק:
מי עוד?
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת צחי הנגבי וחבר הכנסת מיכאל איתן. אז אנחנו מייצגים כאן ארבע סיעות, עבודה, קדימה – – –
היו"ר דליה איציק:
בית-ספר למנהיגות.
דב חנין (חד"ש):
כן. גברתי היושבת-ראש, אני פגשתי חבורה נהדרת של תלמידים, אבל גיליתי אצלם את מה שאנחנו רואים בהרבה מאוד מקומות בחברה שלנו: גיליתי אצלם את אותו משבר אמון ויחס קשה כלי המערכת הפוליטית הדמוקרטית. המשבר של האמון בכנסת הוא חלק ממשבר האמון בדמוקרטיה. אין ספק שיש בעיות בדמוקרטיה שלנו; יש בעיות קשות בדמוקרטיה שלנו. יש סיבות לספקות, של הציבור וגם של הנוער, במה שקורה אצלנו במערכת הדמוקרטית. אבל כל הליקויים שקיימים במערכת שלנו, כל הליקויים שקיימים במערכת הדמוקרטית, כל הליקויים והחולשות של הפוליטיקה שלנו, אסור שיובילו למסקנה – שהיא מסקנה רווחת מאוד אבל מסוכנת – של בריחה מהפוליטיקה. אם יש לאנשים ביקורת על הפוליטיקה, הדרך הראויה והנכונה היא שהם ינסו לעשות פוליטיקה טובה יותר, איש איש לפי אמונתו, השקפותיו, ערכיו, דרכו. אם יש ביקורת על הפוליטיקה, הדרך היא לעשות פוליטיקה אחרת וטובה יותר. מבחינה זו, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהיה חשוב מאוד לשוחח עם התלמידים על הכנסת ועל מה שמתרחש בה.
המושגים שיש לתלמידים, גם לתלמידים משכילים שלומדים – כולם ידעו לספר לי איך עוברת הצעת חוק, מהשלב הטרומי, קריאה ראשונה, שנייה ושלישית וכדומה – אבל המושגים שיש להם על עבודת היום-יום בכנסת מאוד חלקיים, לפעמים אפילו לוקים בחסר. הכנסת נתפסת בעיני הציבור, במקרים רבים, כמקום שבו אנחנו בעיקר צועקים אחד על השני, לפעמים אנחנו סתם עושים כל מיני שטויות ומעשים מוזרים. מעט מאוד מהציבור הרחב מכיר את העבודה הרבה, המקצועית והמסורה שנעשית בבניין הזה, מצד חברי כנסת שבאים ממקומות שונים, מצד צוות מקצועי שעומד לרשותנו ועושה לפעמים לילות כימים – אני אומר את זה מניסיוני בעבודה עם צוות משפטי של המחלקה המשפטית בכנסת – כדי לעמוד בלוחות זמנים של דיונים על חוקים ושל הכנת דיונים בוועדות. במסירות רבה, במקצועיות רבה, איש איש לפי דרכו, לפי אמונותיו, לפי ערכיו, בניסיון לקדם את הדברים שאנחנו מאמינים בהם.
אני חושב שהמפגש הזה, הבלתי אמצעי, אנחנו עושים אותו גם כאן בכנסת עם תלמידים שמגיעים לכאן, אבל אני חושב שחשוב דווקא להגיע לתלמידים שלא מגיעים לכאן ולדבר אתם, לשמוע מהם גם את השאלות, גם את הטענות הקשות, גם לתת תשובות וגם לספר מה קורה בכנסת ולמה הזירה הזאת היא זירה משמעותית, למה צריך לעקוב אחר מה שקורה פה. למה ציבור התלמידים והנוער צריך להיות ער מאוד לדברים שקורים פה, להביע את דעתו, אם הוא מתנגד, אם הוא תומך, אבל להיות מעורב. הדברים האלה חשובים מאוד.
לכן, גברתי היושבת-ראש, הייתי שמח אם הפעולה הזאת לא היתה פעולה חד-פעמית, אלא אם לפחות היינו מקבלים – או אתם בנשיאות הייתם מקבלים – החלטה עקרונית שזאת הדרך שבה הכנסת מציינת את יום ההולדת שלה. לפחות אחת לשנה נצא לבתי-ספר, נצא אולי להיפגש בכלל עם הציבור, באופן יזום: שהכנסת תיזום מהלך שחברי הכנסת יוצאים לשטח, לציבור הישראלי, מספרים על הכנסת, שומעים את השאלות, שומעים את ההערות ומתייחסים לדברים האלה. אז שוב תודה.
היו"ר דליה איציק:
אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין.
ברשותכם, בכמה דקות אני רוצה לשתף אתכם. הייתי היום בשדרות. אני מוכרחה לומר שראיתי עיר עצובה אבל לא מיואשת. בהחלט עיר עצובה. בכוונת מכוון, כמובן, בחרתי בעיר הזאת, כבר הרבה זמן רציתי להיות שם. יש תמיד איזו דילמה לאנשי ציבור, כשהם הולכים לאיזה מקום, אומרים: נו, הם באו להצטלם. כשהם לא הולכים לשם, אומרים: הם לא באים, הם מפקירים את הזירה. זה תמיד מסוג של דילמות שאתה מתלבט בהן, כי בסך הכול מקום עצוב – מה יש לדבר, שבע שנים. אמרה לי אחת התלמידות שם משהו שנורא נגע לי ללב. היא אמרה: יכול להיות שאין פתרון, ואתם באים לפה כולכם ואומרים שאנחנו חזקים ואמיצים. אנחנו יודעים שאנחנו אמיצים, אנחנו לא צריכים את האישור שלכם. אנחנו מרגישים את זה כל שעה.
אנחנו לא יודעים אם יש פתרון או אין פתרון. דבר אחד אנחנו יודעים: שאסור לשתוק להם; דבר אחד אנחנו מבינים: שסוף-סוף צריך להגיב. אני מצטרפת לקריאה הזאת.
חבר הכנסת דב חנין, אתה עורך-דין, ואני בטוחה שאתה לא אוהב את תוכן דברי. אבל אתה עורך-דין. כשלוקחים עורך-דין, לפעמים הוא מפסיד לך ב"קייז". אבל כשאתה יודע שהוא נלחם על ה"קייז" שלך, זה עושה לך משהו. התחושה של תושבי שדרות – אגב, כבר הרבה מאוד שנים, זה לא רק בשנה הזאת – היא – – –
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, כעורך-דין אני רוצה לומר לך שאמנות העורך-דין היא קודם כול לדעת באילו מקרים לא לקחת את הלקוח.
היו"ר דליה איציק:
פה אין כל כך ברירה לממשלה, כידוע לך. היא לא בוררת אילו בעיות לקחת. לכל ממשלה לא היתה ברירה.
קריאה:
שדרות זה לא לקוח.
היו"ר דליה איציק:
כן, בדיוק. היא תגיד: שדרות זה לא הלקוח שלי.
דב חנין (חד"ש):
ללא ספק. אבל – – –
היו"ר דליה איציק:
אני לא בטוחה שהממשלה לוקחת למלחמה את שדרות. אני בטוחה שהרבה ממשלות, וגם הממשלה הזאת, לא מספיק הגיבו כשהיה צריך להגיב. אתה יודע, בעניין הזה יש לי ויכוח אתך, ואל תאשים אותי שאני מקוטלגת, לא בימין ולא בשמאל ולא בזה. אני ממש מרגישה שמשתמשים באיפוק שלנו. אם קריאתי יכולה לעשות איזה משהו דל, אז הנה תרומתי לעניין הזה. אני באמת חשה שיש גבול ליכולת האיפוק. אוכלוסייה אזרחית וחפה מפשע, אסור לה להיפגע. עם זה, שהיא תפעיל לחץ, בבקשה, גם על המנהיגות המקומית.
אבל מה שאני רוצה להגיד זה להתחבר רגע למה שאתה אמרת ולחבר הכנסת סער ולאחרים. יש כוח במאסה הקריטית הזאת שיצאה היום. זה נכון שחברי הכנסת – גם אני עושה את זה מדי פעם. אנחנו נפגשים פה עם התלמידים, אנחנו הולכים לבתי-ספר. יש פה אמירה. אחד הדברים שמטרידים אותי, ואני בטוחה שגם חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, בהיותו יושב-ראש הכנסת לשעבר, גם הוא קיבל הרבה מאוד סקרים מהסוג האומר – ואתם מרגישים את זה. במצבה של הכנסת, במצבם של חברי הכנסת, בפופולריות של חבר הכנסת, בפופולריות של יושב-ראש הכנסת – בשכבת הצעירים אתה רואה שיש ירידה עצומה. יש לה הרבה מאוד סיבות, אבל לא רק הסיבה שהם עסוקים, ולא רק הסיבה שהם אדישים, ולא רק הסיבה שהם מנוכרים. לכל הדברים הללו יש סיבה שאנחנו צריכים להיות מודאגים בגללה ומודעים לה. אמר יולי אדלשטיין נכון: נביא את זה לדיון בסיעה. אני מרגישה שזה לא דיון סיעתי, אלא דיון של הכנסת. יכול מאוד להיות שצריך לחשוב – אני לא יודעת להגיד לכם אם פעם בחודש. אני לא יודעת איך חבר הכנסת ריבלין התמודד עם זה. אבל יכול מאוד להיות שצריך לעשות משהו קבוע יותר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יש בתי-ספר שמבקשים ומזמינים את חברי הכנסת לבוא אליהם.
היו"ר דליה איציק:
אני יודעת את זה. אני אומרת שיש כוח למאסה הקריטית הזאת, שיוצאים כולם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אולי צריך שגברתי תיידע את כל בתי-הספר שאם הם רוצים מדי פעם בפעם – ביום ראשון או ביום חמישי, זה יום שחברי הכנסת – – –
היו"ר דליה איציק:
לא, יש כוח בארגון של כל הדבר הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה בטוח.
היו"ר דליה איציק:
כשיוצאים כמעט 120, ושכל משרד החינוך ער, ומכינים את זה, ובתי-הספר. יכול להיות שבאמת צריך לחשוב על זה. אולי אפילו פעם בחודשיים – פעם בשנה זה מאוד מעט, ממש מעט – כדי שתהיה לזה השפעה, ושנביא לפה.
תראו את הרשמים שלכם, הם מאוד מעניינים. אני דווקא חשבתי שרובכם תבואו מוכים ותגידו: אוי ואבוי איך הם מתייחסים אלינו. אני מאוד שמחה ששמעתי גם תגובות אחרות. גם אני שמעתי תגובות אחרות, ולא רק ביקורת, והייתי מופתעת, כי גם לי יש שלושה ילדים בבית ואני מכירה את הביקורות הללו מתוך הבית. אין יותר קשה מלהתמודד עם הילדים הפרטיים שלך ששואלים שאלות נוקבות. עם זה, ההרגשה שלי היא שצריך לעשות משהו בעניין הזה. אני מודה שאני לא יודעת בדיוק מה. יש לי נטייה לחשוב שפעם בחודש כזה – תאמינו לי, לא נעים לי להגיד – זה שווה יותר מהשעתיים שאנחנו שואלים פה, ויסלחו לי, עם כל הכבוד לכל מיני דברים שאנחנו עושים פה. זה שווה אפילו את דקת הדיון הזאת, או את שתי הדקות. זו באמת תרומה של ממש.
גם לי יש נטייה לחשוב שמכירים אנשים באופן בלתי אמצעי, מכירים את חברי הכנסת, רואים את הדילמות ואת הלבטים – מה שנראה בחוץ סחר-מכר, פה בבית זו מהותה של דמוקרטיה. הפשרה, ההתכנסות לידי הבנה. במקום אחר זה תיכף נראה מוכרים, קונים. זו דמוקרטיה, יש שיח וסיג, יש דיון, יש עיון וליבון. יש מיעוט שצריך להתחשב בו, כי לרוב בדרך כלל יותר קל. לקואליציה בדרך כלל יותר קל, ולאופוזיציה יותר קשה בהיותה מיעוט, וכו' וכו'. כל הדברים הללו הם לא תמיד מובנים בחוץ. גם לאנשים מבוגרים הם לא מובנים.
הכי נורא, והתחושה הכי איומה שכולנו מכירים – אני זוכרת שלא היה לחברי הכנסת רכב. יום אחד מישהו מסמן לי סימנים, ואני חושבת שהוא בוודאי מעיר לי על הנהיגה שלי.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
איפה הנהג שלך?
היו"ר דליה איציק:
לא – זה הרכב שנתנו לך? אז בכלל לא קיבלנו רכב. הרי ברמזור כולם, גם מכוניות טובות וגם גרועות נעצרות באותו מקום; זה המזל, גם עשיר וגם עני. אני פותחת את החלון ואני בהלצה אומרת לו: אדוני, למה אתה מטריד אותי, מה אתה רוצה? והוא אומר: זה הרכב שנתנו לך? אני אומרת לו: בפעם הבאה אני אגיע למוסך מוקדם ואני אקח את הרכבים הטובים. אי-אפשר להאמין – אתם בוודאי מקבלים כך, ואתם מקבלים כך. זה כאב לב גדול, וצריך לראות מה עושים עם זה.
עם זה, צריך לראות גם – ואני יודעת מה רובי חושב על זה, אבל אני חושבת שהיה כדאי פעם לשבת ולראות גם את מערכת המשפט, מה שהיא עושה. אני עכשיו נחשפת יותר לחומרים, וכשאני נחשפת אליהם ואני רואה שחמש דקות אחרי שמדברים אתי זה כבר פותח את החדשות, שחבר הכנסת נחקר כך וכך; המסכן לא יודע, לפעמים אין לו מושג. אבל בסוף, כשאתה עושה רשימה, אז יש מצעד נחקרים. אחר כך לך תסביר שזה כך. ואחרי שלוש וארבע וחמש שנים – ואני אומרת רובי, כי רובי יודע לדבר על זה באופן אישי, על מה שעוללו גם לו. העניין הזה צריך להיות מטופל ברמות אחרות, לא באגרסיה. אבל בהחלט בשיח, פנים אל פנים; להישיר מבט לעיניים. יש הרבה מאוד אנשים, יש הרבה מאוד אנשי ציבור שלא סרחו ונעשה להם עוול. מובן שאסור בשום אופן שאנחנו נתחבר לכאלה שסרחו, ושלא נעשה להם עוול, אבל זה מכתים את כל הבית, לפעמים על לא עוול בכפנו. נוסף על זה – התקשורת. תראו מה קורה שכמחברים את כל הדברים הללו יחד.
לעומת זאת – בשורה. סקר אחרון שלא אני פרסמתי – תסתכלו בתקשורת – הכנסת במגמת עלייה. בשורה לא משמחת – אני כמובן לא שמחה על זה – בית-המשפט העליון במגמת ירידה. בדרך כלל זה היה הפוך לגמרי. אני כמובן לא שמחה, כי בית-המשפט העליון הוא דבר חשוב מאוד, וצריך לחזק ולבצר אותו. עם זה, זו מגמת עלייה שצריך לראות איך לשמר אותה ומה עושים אתה.
תאמינו לי, חברי הכנסת, בלי להתחנף, אני מסתכלת על מרבית חברי הכנסת, אני עוברת כל הזמן, ואני מראה לעיתונאי ואני אומרת לו: תסתכל על זה, ותסתכל על זה, ותסתכל על זה. זה היה יכול להיות כאן, וזה היה יכול להיות כאן, וזה היה יכול להיות פה. כשאתה לוקח את הרשימה של מרבית חברי הכנסת, אתה אומר לעצמך: לא רק שאין לכנסת במה להתבייש, אלא היא באמת חבורה איכותית. איכשהו זה לא משתקף החוצה. אני מודה שלי אין תשובות חד-משמעיות. אני עצמי מתלבטת בזה המון. אני לא כל כך יודעת מה לעשות, ואני מרגישה צורך לשתף אתכם בהתלבטויות שלי.
אני מאוד מודה לכם על כך שנתתם לבכם לדבר המוצלח הזה.
בבקשה, אדוני השר, תספר לנו איך היה בראשון-לציון. אחר כך אנחנו נלך לאכול בחוץ קצת מפירות ט"ו בשבט.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי 24 שנים בכנסת ישראל, אני מוכרח לומר לכם שזה אחד הימים היותר מעניינים שהיו לי. לכן, אני מברך על הרעיון האדיר הזה. התכנון היה שאני אופיע במקיף ב' בראשון-לציון כשלושת-רבעי שעה. תתפלאי לשמוע – אני הוא שהחזקתי את עצמי להישאר שם כמעט שעתיים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה אשמים התלמידים?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
מה אני אעשה?
מנחם בן-ששון (קדימה):
זה הדמוקרטיה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אני כבר יושב פה שעה ושומע – כל אחד מספר על חזרתו לבית-הספר. אני לא זכיתי לזה. אני סיפרתי לתלמידים שבגיל 12 מצאתי את עצמי עם אבא בבית-סוהר, מוברח על-ידי התנועה הציונית דרך אירן, פרס. לקח לי כמעט חודשיים עד שהגעתי לאירן, כמעט נהרגתי בדרך. משם חיברו אותי למשפחה לא-לי כדי לקבל Laissez Passer ולעלות לישראל. כשנחתי בלוד לקחו אותי ישר לקיבוץ מרחביה, ושם התחנכתי. סיפרתי לילדים שאחרי שלוש שנים קיבלתי עלייה בדרגה. הורי סוף כל סוף הגיעו, שחררו את אבי. את המשך חיי, עד שהגעתי לצבא, ביליתי במעברה שקוראים לה פרדסייה. אני סיפרתי להם שאני מקנא בהם, משום שהם זכו למשהו אחר, וכך גם הילדים האחרים שלי. אני כשחזרתי לפרדסייה למדתי בלילה, אבל עבדתי ביום.
אני מוכרח לומר לכם שיצאתי משם מעודד, אני בכלל חושב שאם כל אחד מאלו שהלכו לשם ימצא זמן ויתמצת את מה ששמע היום ונוציא את זה כחוברת, זה יהיה דבר מדהים. אני חושב שזה דבר מעניין ומחנך.
הועלו המון שאלות, אבל השאלה המרכזית שעלתה – הם מצויים בכול, בסקר על הכנסת, בזילות מעמדה של הכנסת, בצעקות בכנסת, במערכת החינוך; שאלות מקצועיות, כמו באיזו מידה השרים מוכנים לתפקידים שלהם, איך מכינים חבר כנסת לחקיקה. ואתה אומר: אלו ילדים נפלאים, אלה בעצם המנהיגים של מחר, זה דבר מדהים.
שאלו הרבה על שדרות, על העמדה שלנו בעניין שדרות, מה אנחנו עושים. ועניתי להם במלוא הרצינות מה אני חושב שצריך לעשות בשדרות.
אבל השאלה המעניינת היא מה בעצם קרה לנו. סיפרתי להם שגדלתי בדור שלא היו בו שאלות על צדקת הדרך, וכשרצינו להעניש חייל לוחם אמרנו לו: הלילה אתה לא יוצא לפעולה. והלוחם בכה וביקש שניתן לו הכול רק שלא נגיד לו שהוא לא יוצא לפעולה. משהו השתבש, משהו השתנה. אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, הייתי מספיק אמיץ לומר להם שזה גם הכישלון של הדור שלנו, שלא ידענו להכין את הדור הבא, את הדור של הילדים האלו. עם מערכת ערכית, עם דגל שיחזיקו בו, עם משהו שיגידו: בשביל זה אני פה. אני אומר את זה דווקא על רקע בקיאות הילדים האלה; הם יודעים לזהות שהם עולם אחר, עולם של אינטרנט, בעצם כל העולם פתוח לפניהם.
הנכד שלי, סגן ישי, שנלחם בבינת-ג'בל במלחמה האחרונה, השתחרר. ילד מבריק בן 22. שאלתי אותו: איך דוחפים אותך קדימה, איך עוזרים לך? והוא אמר: סבא, לא צריך, יש לי כבר עבודה דרך האינטרנט, חיפשתי עבודה במחשבים ומצאתי בדבלין, אירלנד. זה היה מפורסם, העברתי להם את כל הנתונים, העבירו לי שאלון, עניתי על זה, שלחו לי חוזה. והוא בדבלין. לא חשוב שאחרי כמה חודשים שם, כשראיתי שטוב לו, הבאתי אותו להבנה שהבית שלו הוא פה והוא חזר לפה.
אני רוצה לומר לכם שהוא דוגמה לנוער ששואל שאלות קשות: מה הותרתם לי פה? מה יש לי פה? בשביל מה אני נמצא פה? אנחנו יכולים לספק תשובות, אבל הבעיה, גברתי היושבת-ראש היא מה קורה בפנים, מה הוא מרגיש, מה הוא חושב באמת. הוא היום חושב שהוא עומד בעולם ערום, שבו הוא משרת בצבא, אחר כך הוא הולך למילואים 60 יום בשנה במקרה הרע – במקרה הטוב 35 יום – שהוא מתמודד על הקיום שלו במדינה הזאת. והוא מוכשר לכל הדעות ולא מבין מה קורה. הוא צריך לקבל תשובה למה הוא צריך להילחם, למה הוא צריך להישאר פה.
היום אני מוכרח לומר שיצאתי משם עם יותר שאלות מאשר תשובות, אף-על-פי שהיה דו-שיח מרתק ומעניין, ואתה רואה את הערנות ואת המעקב שלהם. כל השאלות התחילו מזה שסיפרתי איך הייתי בגילם בבית-הספר – עד השאלה האחרונה, שמישהו הצליח להביא לכך שהדיון הרציני בחדר הסתיים בכך ששאלו אותי איך אני מגיב על הדמות שלי ב"ארץ נהדרת". אמרתי שאני יוצא בקריאה מפה שיחזירו את הדמות מהר לכותרות, כי העם הזה, מול כל מה שהוא עבר, כדאי שיהיו לו כמה רגעים של חיוך.
אני מאוד ממליץ, ואני מוכן להתנדב ולכתוב לך, גברתי, על דף אחד, את עיקרי ההתרשמות שלי מהשאלות, מהביקורת ומהמסרים של הנוער הנפלא הזה. אני חושב שצריך לעשות את זה כדי שיהיה לנו מסמך כתוב. זה דבר מדהים. שכל אחד יוכל ללכת לחטט ולראות, אפשר גם לשלוח אותו לבית-הספר. זה מה שמבטיח שכל אחד יהיה נאמן לכל מה שהוא כותב, ולקיים את הנוהל הזה מדי שנה.
אני בכלל חושב שצריכות להיות יותר הזדמנויות. למדתי מזה שהחיכוך אתם זה כמו שאתה מתחכך עם קהל מעניין והרבה דברים סתומים נפתחים, ופתאום יש דו-שיח ופתאום הוא אומר שעכשיו הוא מבין: עכשיו אני יודע, למה אתם לא מסבירים את זה. בעולם הזה של המדיה ושל העיתונות הם קולטים אותנו רק בנקודות השחורות שלנו. ניסיתי להסביר להם איזו עבודה חשובה נעשית כאן בכנסת; למה עדיין הכנסת הזאת כן מייצגת נאמנה את החברה ההטרוגנית שלנו, והיא הטרוגנית; למה בכל אופן מתקיימים כאן דמוקרטיה וחופש ביטוי ומה העבודה הקשה של חברי הכנסת. נתתי דוגמאות של הרבה חברים שיושבים פה בבית – על העבודה שלהם שהם עושים, שאותה לא שומעים ולא קולטים. הם קולטים את הצעקות, הם קולטים את השחיתויות, הם קולטים את מה שהם קוראים בעיתונות, ולא יודעים מה קורה פה. לכן צריך להמשיך בדבר הזה, לפרסם ולבקש שזה יהיה בכתב.
דבר אחרון, צריך להרבות בהופעות כאלו. צריך למצוא הזדמנות שוב באמצע שנה לעשות את זה, זו תרומה בלתי רגילה, ללכת פעם בכמה חודשים לשעה בבית-ספר – 100, 120 חברי הכנסת. זו תרומה שיכולה לשנות הרבה, גם בשאלות היסוד שהם שאלו, בשביל מה אנחנו פה. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני שר התשתיות. נבדוק את מה שאמרת ובאמת נעשה זאת. מה שרציתי להגיד הוא שיש הבדל גדול – כשאנחנו באים ערב בחירות, אנחנו חשודים שבאנו לקנות קולות. לכן הפתיחות להקשיב לנו לא בערב בחירות היא הרבה יותר גדולה. זה דבר שהוא מקובל בערב בחירות, ללכת לבתי-ספר.
חברת הכנסת רונית תירוש היתה מנכ"לית משרד החינוך, איך אפשר לא לאפשר לך?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
שימי לב שהיא נהיית יפה יותר מיום ליום.
קריאה:
זה מאז שהיא לא עובדת במשרד החינוך.
רונית תירוש (קדימה):
תודה. זה הכול לפרוטוקול. גברתי היושבת-ראש, לפעמים זה נעים לעבוד בחברת גברים שמפרגנים ומשבחים.
היו"ר דליה איציק:
גם נשים מפרגנות לך כאן, אני מכירה לפחות אחת כזאת.
רונית תירוש (קדימה):
הייתי היום בעירוני ט', בית-ספר שאני בוגרת שלו, לאחר מכן לימדתי בו ולבסוף אף ניהלתי אותו. כמעט מעוז הליכוד. אני הולכת להעביר אותם לקדימה. בית-הספר ממוקם בדרום-מזרח העיר תל-אביב–יפו ויש בו תלמידים נפלאים. אני חייבת לומר שהצהרתי שם שכשאני אהיה גדולה, כנראה אחזור ללמד שם. זו הסביבה הכי אמיתית, הכי נעימה, להיות בה.
הם ביקשו ממני להעביר שני מסרים. ראשית, הם שואלים למה לא כל העם בוחר את הנשיא. הם חושבים שכל העם צריך לבחור את הנשיא, ובד בבד מייחלים ומצפים בכהונה הבאה לראות אשה בנשיאות. זה מסר אחד שמאוד נעם לי לשמוע.
המסר השני – ביקשו ישירות אלייך, גברתי היושבת-ראש, אני אפילו אקריא את השאלה: מדוע הכנסת אינה מחוקקת חוק בנושא חובת נוכחות של חברי הכנסת במליאה? חובת נוכחות מלאה. אז לתשומת לבך, במסגרת השינויים שאת כרגע מבצעת בעבודת המשכן, בעבודת המחוקקים והאנשים בבית הזה.
אני רוצה לספר בשמחה שהנושא הפוליטי נמצא על סדר-היום בבתי-הספר, בוודאי התיכוניים. האקטואליה מעסיקה את בני-הנוער שלנו. מובן שהיה להם אינטרס מאוד ברור. ביקשתי דוגמאות להצעות חוק, ואמרתי להם: תחשבו באופן ספונטני, ולימים אשמח לשמוע מכם רעיונות להצעות חוק. מובן שבאופן הספונטני ביותר, מה שעניין אותם זה הנושאים שקשורים אליהם – נהיגה, ליווי וכדומה. מובן שהם ביקשו הקלות. הסברתי מדוע אני חושבת שהחוקים הקיימים היום הם חוקים נכונים וטובים, והם למעשה לטובתם ולשמירת בריאותם. השיח היה מאוד קולח וערני, ואני מקווה שעשינו להם חשק לבוא ולקחת חלק, קודם כול בעבודה הציבורית באשר היא, ולימים אף לאייש את הספסלים של המשכן המכובד הזה.
אז תודה על הרעיון הנפלא לשלוח את כולם חזרה לבתי-הספר. תבורכי, ושתמיד נתברך ביוזמות טובות שכאלה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת נסים זאב, ותחתום – חברת הכנסת מרינה סולודקין.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, גם אם לקחתי היום חלק, אומנם לא רחב מדי, אבל הנושא שעניין במסגרת ט"ו בשבט הוא "כי האדם עץ השדה", והמשמעות של המים, ודווקא היום, ביום ט"ו בשבט, נתברכנו בגשם שמשפיע – המים משפיעים על הנטיעות והמים זה התורה, וככל שהעץ שתול על פלגי מים כך ייתן פריו בעתו וכו'.
אבל הנושא המרכזי שהיה זה הנושא של מדינה יהודית ודמוקרטית – האם זה לא עומד בסתירה זה מול זה, והאם אפשר לקיים במסגרת ההלכה שלנו, לעגן את זה בחוקה, שנוכל להצביע על מדינה יהודית ודמוקרטית, כאשר לכאורה הדבר כאילו עומד בסתירה, ולפעמים בסתירה מוחלטת. הסברתי שגם בתורה יש דמוקרטיה, למשל העניין של חלוקת הארץ. שם כתוב: "אך בגורל יחלק את הארץ". זה לא היה משהו שהכתיבו – כל אחד יהיה במקום מסוים. גם התורה שלנו יש בה הרבה נושאים, למשל בנות צלופחד, ויש הרבה דברים שמובאים בתורה שבעצם מראים את החלק הדמוקרטי שבמסגרת חוקת התורה.
הנושא הנוסף שנשאל, ומתבקש לשאול, הוא איך אנחנו, כחברי כנסת חרדים, יכולים להצביע על חוקים שעומדים בסתירה מוחלטת להלכה, ויש הרבה חוקים כאלה. רונית תירוש בוודאי זוכרת שרק לפני שבועיים היא הביאה הצעת חוק, ואמרתי לה שאני אף פעם לא אוכל להצביע על החוק, כי זה עומד בסתירה מוחלטת להלכה, ואין שום היתר, ואני חייב להתנגד בכל מקרה. הצעתי הצעה אחרת, זו בדיוק התשובה. אנחנו יכולים, במסגרת החוק, בדו-שיח ובהבנה מראש, להגיע לכך שגם החוק שמוצע יהיה על-פי ההלכה, וגם כיום מתנהלים דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, למשל על נושא של ממון ודיני ירושה, ויש הרבה נושאים שעל-פי ההלכה הם שונים מהחוקה או מהחוקים הקיימים. התפקיד שלנו הוא להביא נושאים וחוקים – ככל שניתן לשלב את החוק ואת ההלכה היהודית עם החוקים הקיימים היום במדינת ישראל.
היו"ר דליה איציק:
זו דילמה שאני יודעת שחברי כנסת מתחבטים בה. בינתיים אומר לי חבר הכנסת סער – היום בכוונה אפשרנו את הנאומים הללו בעקבות מה שקרה היום, והחוויות האלה מאוד מעניינות בעיני. אולי ברשותכם – ואני לא שאלתי את חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כי הוא כן צריך לדבר היום – – –
גדעון סער (הליכוד):
אני מוסמך לדבר בשמו.
היו"ר דליה איציק:
אבל אני לא מוסמכת לדבר בשמו, ולא בטוח שאתה מוסמך. אנחנו נשאל אותו. אומר חבר הכנסת סער, בגלל שהארכנו את כל העניין – אולי נוותר על נאומי הסיעות, אבל זה ייעשה רק אם אתם רוצים, זה לא הכרחי – – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אם הסיעות מסכימות, אני מוכן.
היו"ר דליה איציק:
בסדר, נעשה דבר כזה. נסיים עם חברת הכנסת מרינה סולודקין. תגידו לי אם יש ברכה מיוחדת לט"ו בשבט – נברך, נצא, נעשה כיבוד קטן, נחזור חזרה חמש דקות ונסיים. חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.
מרינה סולודקין (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני צריכה לברך. זו היתה יוזמה כל כך ברוכה. הגעתי לאשדוד לבית-ספר תיכון והייתי בכיתה י"א – זה היה מקיף עירוני. אני צריכה לומר שמייד הרגשתי עידוד מהתלמידים, מצד בית-הספר – מהמורה לאזרחות. המורה לאזרחות הביאה את כל המורים לאזרחות לפגישה שלנו. הגיע גם ראש העיר צבי צילקר, וזה היה כל כך מכובד וכל כך במקום. היו שאלות מאוד רציניות. השאלה הראשונה היתה, איך הצלחת אחרי חמש שנים בארץ להגיע לכנסת ישראל. אמרתי שהיתה בדיחה שאני מייד מהמטוס באתי עם מזוודות לכנסת.
היו"ר דליה איציק:
מרינה, תספרי להם כמה עבדת קשה.
מרינה סולודקין (קדימה):
קודם כול, יש לנו דור חדש, נפלא, רציני, פטריוטי. אהבתי מאוד – היו שאלות מאוד קשות בנושא מערכת החינוך. הם מאוד לא אהבו את שביתות המורים שהיו. הם מאוד מזדהים עם הסטודנטים שקיבלו על הראש את שביתת המרצים. הם מאוד דואגים בגלל מה שקורה במדינה, ובטח – אמרו כאן כמה אנשים שגם אשדוד זה דרום, אז מה שקורה בשדרות זה כואב.
אני רוצה לומר לך, עכשיו אנחנו יותר מבינים מה קרה – למה הכנסת לא במקום גבוה בתודעה הציבורית. יש לנו מתווכים גרועים. כשאנחנו מופיעים לפני הציבור, השיח הוא אמיתי, הוא ישיר, הוא רציני. כשבוחנים מה לספר על הכנסת ומה לא לספר, לא על עבודת הוועדות, לא על חוקים, לא על דיונים במליאה – אז אנחנו מקבלים כמעט כלום. קודם כול, אני אומרת שאשה כיושבת-ראש הכנסת מחדשת כל דבר, גם את הכנסת. אני עוד פעם מודה – אגף חדש, אגף קדמה. אני 12 שנה בכנסת, ורק עכשיו אין לי בושה כשאני מקבלת את הציבור בכנסת. זה מאוד חשוב, ועכשיו זה מאוד מאוד ראוי.
אני גם תומכת בחברים שאמרו דבר מאוד חשוב: פעמיים בשנה אנחנו חייבים להגיע לציבורים הגדולים. תודה רבה לכם.
היו"ר דליה איציק:
אני בהחלט לוקחת את זה לתשומת לבי. נחשוב אחר כך ונבוא עם רעיונות. יש מישהו שרוצה לומר משהו? חברת הכנסת ליה שמטוב, נסיים אתך. אנחנו נברך, נתכבד קצת בפירות הארץ ונחזור. בבקשה, חברת הכנסת ליה שמטוב.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד השר, יום הולדת שמח. אני ביקרתי היום בנצרת-עילית, בבית-ספר "אורט יגאל אלון", ונפגשתי עם שכבת י'. כששמעתי פה את חברי הכנסת מספרים שהם ביקרו בבתי-ספר שהם למדו בהם, קינאתי קצת, אבל ביקרתי בבית-הספר שהילדים שלי למדו בו.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
בשנה הבאה ניסע לשם.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
דרך אגב, בצ'רנוביץ הם יחגגו בשנה הבאה 600 שנה לצ'רנוביץ, שם אני נולדתי. אני ביקרתי בבית-הספר שלי אחרי 25 שנה.
אני, כמו כל חברי הכנסת, רוצה להודות לך על ההזדמנות לפגוש את הילדים, שהם העתיד שלנו, הילדים שאחר כך יכולים לתפוס את מקומנו.
אני גם רוצה לברך את הכנסת ליום הולדתה ה-59. אני מקווה ורוצה לקוות שבשנה הבאה בכל זאת נגיע לזה ונשלים את החוקה לישראל, שאנחנו עובדים עליה ועובדים מיומה הראשון של הכנסת.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך. חמש דקות הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 17:33 ונתחדשה בשעה 17:42.)
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (שירות לאומי לספורטאים מצטיינים), התשס"ח–2008
["דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 14009.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו מחדשים את הדיון. אנחנו רוצים להתקדם. אנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (שירות לאומי לספורטאים מצטיינים). אני מבינה שאנחנו סיכמנו את הדיון, אין צורך בתשובות.
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (שירות לאומי לספורטאים מצטיינים), התשס"ח–2008, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד הצביעו 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 17) (שירות לאומי לספורטאים מצטיינים) התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חברת הכנסת לימור לבנת, גם אני שמחה, אבל נא לשבת. תודה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 3), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 24), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך, גברתי.
שאילתות ותשובות
היו"ר קולט אביטל:
אני מבקשת משר התשתיות הלאומיות לעלות לבמה. תודה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד לענות על שאילתא – – –
היו"ר קולט אביטל:
שנייה, אדוני השר. הסדר הוא שאני מקריאה, ואם אדם איננו באולם – זה לפרוטוקול. ובכן, שאילתא מס' 1114 של חבר הכנסת – לפרוטוקול.
1114. אספקת מים ברשות הפלסטינית
חבר הכנסת שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום י"א בתמוז התשס"ז (27 ביוני 2007):
לאחרונה פורסם חלקו הראשון של הדוח הרביעי של ה-IPCC, אשר קבע שמשבר האקלים צפוי להביא לשינוי במשטר ההידרולוגי.
כיום צריכת המים לנפש בגדה המערבית היא 50%–60% מהכמות המומלצת על-ידי ארגון הבריאות העולמי.
רצוני לשאול:
1. האם ממשלתך נערכת לשינוי?
2. האם מכסות המים לרשות הפלסטינית ייוותרו בעינן?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. יש הסכם בין הרשות הפלסטינית לישראל המסדיר את כל ההתנהלות בנושא המים והביוב. האחריות לאספקת המים לאוכלוסייה הפלסטינית מוטלת על הרשות הפלסטינית. ישראל מיישמת את כל התחייבויותיה הנובעות מהסכם המים ואף מעבר לכך.
אכן, שינויי אקלים משפיעים על המצב ההידרולוגי וכמויות המים השפירים מתמעטות. השפעה זו היא על כל האזור, ולא רק על הפלסטינים. פתרון מצוקת המים של מי מהצדדים לא יבוא על חשבון צד אחר – כך נקבע בהסכם וכך ראוי – אלא על-ידי טיהור כל השפכים ושימוש בהם לחקלאות והפניית מים שפירים לצריכה ביתית, צמצום הפסדי המים ברשתות המים ותכנון והתפלת מי ים.
ישראל מיישמת את הפתרונות הנ"ל, המתחייבים הן מהסכם המים והן מהמציאות, ואנו מציעים לפלסטינים לפעול באותה דרך. ישראל מוכנה לסייע לפלסטינים בייעוץ ואף בהקצאת אתר מיוחד, באזור חדרה, להקמת מתקן התפלה עבור הפלסטינים בשומרון. נראה שהמדינות התורמות יממנו את המתקן.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1388 של חברת הכנסת .
1388. שימוש באנרגיה אלטרנטיבית
חברת הכנסת אורית נוקד שאלה את שר התשתיות הלאומיות
ביום כ"ה בתמוז התשס"ז (11 ביולי 2007):
השימוש בפחם ואף בגז טבעי בתחנות הכוח גורם נזקים סביבתיים ובריאותיים חמורים. ישראל משופעת בקרינת שמש, אולם נמשך קידום פרויקטים – מתקן ההתפלה ותחנות כוח פרטיות – שפועלים באנרגיה פוסילית.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא תינתן עדיפות ברורה לייצור חשמל מאנרגיה אלטרנטיבית?
2. מדוע אין סיוע לפיתוח פתרונות ביתיים להפקת חשמל סולרית?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. שיקולים אסטרטגיים וכלכליים מחייבים את גיוון השימוש בדלקים שונים. עלות השימוש באנרגיה סולרית – אחד הסוגים העיקריים של אנרגיה חלופית – היא כ-2,700 דולר לקילוואט מותקן בטכנולוגיה תרמית וכ-5,000 דולר לקילוואט מותקן בטכנולוגיה פוטוולטאית. לעומת זאת, עלות הקמת תחנת כוח פחמית היא כ-1,500 דולר לקילוואט מותקן ו-700 דולר לקילוואט מותקן למחזור משולב.
המשרד בהחלט מעודד שימוש בטכנולוגיה חלופית. למשל, מסמך עקרונות שנחתם לאחרונה על-ידי שר האוצר ועל-ידי קובע ש-10% מייצור החשמל יתבסס על טכנולוגיה חלופית. רשות החשמל, גוף הכפוף אלי, קבעה בהנחייתי תעריפים אטרקטיביים לטכנולוגיה סולרית תרמית.
2. בתחום הביתי, הטכנולוגיה הסולרית הרלוונטית היא הטכנולוגיה הפוטוולטאית. בנושא זה הוריתי לרשות החשמל להכין תעריפים לטכנולוגיה זו. מינהל החשמל במשרדי מרכז עבודה שבה יפורטו הצעדים הנדרשים להטמעת הטכנולוגיה הפוטוולטאית.
בימים אלו, כאמור, מושלמת עבודת המטה בנושא התעריפים, ואלה צפויים להיכנס לתוקף בתוך זמן קצר ולאפשר למשקי הבית הפרטיים להתקין מערכות לייצור חשמל בתעריף אטרקטיבי.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1429 של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – בבקשה.
1429. אספקת חשמל ליישוב עין-חוד
חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007):
היישוב הערבי עין-חוד, שהוכר רשמית בשנת 2005, עדיין לא חובר לחשמל, וגם כביש הגישה אליו טרם נסלל.
לפני שנתיים הכין משרד התחבורה תוכנית לסלילת כביש הגישה ליישוב. הוקצו 13 מיליון שקל – במקום 19 מיליון – לטובת סלילתו. עד היום הועברו 1.6 מיליון שקל בלבד, מה שהספיק ליישור הקרקע ולבניית התוואי בלבד.
רצוני לשאול:
1. מדוע טרם חובר היישוב לחשמל ולדרכי גישה?
2. האין זו אפליה?
3. מה ייעשה לטיפול במצב?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
חבר הכנסת אופיר פינס שאל על כך שלאחרונה נהוג בחברת "מקורות" לנתק רשויות – – –
היו"ר קולט אביטל:
לא, בקשר לעין-חוד – 1429.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
לגבי היישוב הערבי עין-חוד, השאלה היא – מדוע טרם חובר לחשמל ולדרכי גישה. עבודות החשמל, גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת פינס, נמצאות בעיצומן. הנחת כבל מתח גבוה באורך 1.6 ק"מ הסתיימה ביום 26 ביולי 2007. חשמול תחנת הטרנספורמציה הפנימית הושלם ב-30 ביולי 2007. שאלת: האין זו אפליה? משרד התשתיות הלאומיות מקפיד על יחס הוגן לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת או גזע.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאלה נוספת.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני השר, אני רוצה להודות לך על התשובה, ופשוט כדי שאני אבין: זאת אומרת שכרגע, בכפר החדש שהוכר – הוא לא חדש הוא קיים הרבה שנים, אבל כשאני הייתי שר הפנים הכרתי בו – היום הוא מחובר לחשמל, או עדיין יש דברים שצריך לעשות כדי להשלים את העבודה?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
לפי התשובה שנתתי לך, אני חוזר ואומר שוב: הנחת הכבל באורך קילומטר וחצי, קילומטר ו-600 מטר הסתיימה ב-26 ביולי, ותחנת הטרנספורמציה הפנימית הושלמה ב-30 ביולי.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אני לא חשמלאי, אני לא יודע.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אני מניח שחשמל – אם היה שונה, הייתי מודיע, ואם יהיה שונה – אודיע לך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. שאילתא מס' 1471 של חבר הכנסת משה כחלון – לפרוטוקול.
1471. מחיר הדלק להסקה
חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007):
מחירי הדלק להסקה עלו במידה ניכרת בשנים האחרונות והגיעו למחיר של 4.50 ש"ח בערך לליטר. במקומות קרים, דוגמת ירושלים, תושבי העיר משלמים סכומים גבוהים עבור ההסקה במהלך חודשי החורף.
רצוני לשאול:
לנוכח הנתונים הכלכליים והצריכה בקרב האוכלוסייה, מה ייעשה בנדון לקראת החורף הקרוב?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
לגופו של עניין, רשות המסים באוצר מעלה את הבלו על סולר לתחבורה באופן מדורג, על מנת להשוותו לזה המוטל על הבנזין – זאת כדי להגיע לשימוש נכון במקורות הדלק במשק. עד 1 בינואר 2009 ישתווה הבלו על הסולר לבלו על בנזין – כ-2.24 ש"ח לליטר. במסגרת המדיניות הממשלתית, הוטל אותו המס גם על סולר להסקה ועל נפט לחימום, על מנת למנוע מהילות דלקים בתחנות בשל הפרשי המס. במקביל, הוחלט לנקוט צעדים משלימים להקלת השימושים התעשייתיים, תחבורה ציבורית, חקלאות וכו', על-ידי החזר כ-50% מהמס לזכאים.
בימים אלה יוזם המשרד דיון עם רשות המסים על מנת למצוא דרכים מעשיות להפחתת העלויות לחימום והסקה בחורף, בעיקר במקומות הגבוהים והקרים – ירושלים, הגליל וכו' – ובפרט לאוכלוסיות החלשות.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1499 של חבר הכנסת חנא סוייד – לפרוטוקול.
1499. עיכובים בשדרוג מערכת הביוב בעראבה
חבר הכנסת שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום י"ז באב התשס"ז (1 באוגוסט 2007):
ביישוב עראבה יש צורך מיידי בשדרוג מערכת הביוב הפנימית והחיצונית. ביוב השכונה הצפונית מתעכב בגלל מחסור במימון. שדרוג הקו הראשי להולכת הביוב מהיישוב למט"ש מתעכב, חלק מהביוב זורם לנחל חילזון, והוגשה תביעה משפטית נגד המועצה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה לזירוז הקצאת מימון לביצוע עבודות השדרוג?
3. מה ייעשה להקפאת ההליכים המשפטיים?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1–2. ראשית, יובהר כי הסיוע הניתן לרשויות המקומיות על-ידי משרד התשתיות הלאומיות באמצעות המינהל לפיתוח תשתיות ביוב הינו בהלוואות ל-20 שנה ובמענקים – 50%-50%. מתן הסיוע מותנה, בין היתר, בהתקדמות בהליך הקמת התאגיד האזורי ובהעמדת "כושר החזר" לכיסוי ההלוואה, וזאת בהתאם להחלטת הממשלה 1140 מיום 4 בפברואר 2007. ככל שידוע לי, מועצת עראבה וחברי מליאת המועצה מסרבים לאשר הצטרפות לתאגיד אזורי למים וביוב, המוקם בימים אלה על-ידי משרד הפנים, בסיוע משרדי. על אף זאת פועל משרדנו, לפנים משורת הדין, לקדם את המשך פיתוח תשתיות הביוב בעראבה, ולאחרונה אישרנו תקציבים בהיקף של כ-6 מיליוני ש"ח, הכוללים גם את השלמת התחברות השכונה הצפונית. להשלמת התמונה יש לציין כי בעשור האחרון הושקעו למעלה מ-20 מיליון ש"ח בתשתיות הביוב בעראבה.
3. במענה על פנייתך בנוגע להקפאת ההליכים המשפטיים, הליכים אלה אינם בתחום אחריות משרדי אלא באחריות המשרד להגנת הסביבה, וככל הידוע לי, הליכים אלה יימשכו כל עוד תסרב המועצה לשתף פעולה בהליך הקמת התאגיד, המוקם על-פי חוק תאגידי מים וביוב ובהתאם להחלטות הממשלה, כאמור לעיל.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1520, שלי.
1520. הפיקוח על איכות הדלק
חברת הכנסת קולט אביטל שאלה את שר התשתיות הלאומיות
ביום י"ב בחשוון התשס"ח (24 באוקטובר 2007):
ב-12 באוגוסט 2007 פורסם בעיתון "הארץ" כי איכות הדלק בתחנות אינה נבדקת כראוי בשל צמצום המשאבים מצד משרד התשתיות, והתוצאה היא נזקים גדולים לאזרחים.
רצוני לשאול:
1. מה הוא התקציב המיועד לפיקוח על מהילות הדלק, וכיצד הוא מנותב?
2. מה ייעשה כדי להגביר את הפיקוח בנושא?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
1. השאלה היא מה הוא הסכום המיועד לפיקוח על מהילות הדלק וכיצד הוא מנותב. התשובה שלנו, גברתי היושבת-ראש: משרד התשתיות הלאומיות מקצה מדי שנה למעלה מ-1 מיליון שקלים לבדיקת איכות דלקים בכ-1,000 תחנות דלק ציבוריות. כל התחנות מבוקרות בממוצע פעמיים בשנה. בביקורת נלקחות דגימות של בנזין לסוגיו ושל סולר לתחבורה. דגימות הדלק שנלקחות מהתחנות מועברות לבדיקת איכות בשתי מעבדות מוסמכות ומורשות על-ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות והממונה על התקינה במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה. מהלך שיזם המשרד, לפרסם מעת לעת את התחנות שבהן נמצא דלק לא תקין – עונש מרתיע בפני עצמו – גרם לקיטון במספר התחנות שבהן נתגלה דלק לא תקין.
משרד התשתיות יזם שני מהלכים, ותומך בהם, ולדעתנו יש בהם כדי להקטין את היקף הזיופים, ללא הקצאת מקורות כספיים: חיתום אלקטרוני של מכליות דלק, כך שכל התערבות זרה ולא מאושרת של גורם זר בדלק נרשמת; צו בנדון אושר לאחרונה על-ידי ועדת הכלכלה של הכנסת. הדבר השני, חוק להחמרת הענישה – הצעת חוק של חבר הכנסת פרוש – המטיל אחריות ועונשים כבדים על בעלי התחנות שבהן נתגלה דלק לא תקין, עד כדי סגירת התחנה לפרק זמן קצוב, פרסום שם התחנה בתקשורת ועונשים כספיים ניכרים.
2. לשאלה השנייה שלך, מה ייעשה כדי להגביר את הפיקוח בנושא: אני מעריך שהצו והחוק מטילים על בעליהן ומפעיליהן של התחנות קנסות כספיים גבוהים מאוד, ודאי לא כמו אלו שהוטלו בעבר על-ידי בתי-המשפט, כולל אישומים פליליים.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אין שאלה נוספת. שאילתא מס' 1578 של חבר הכנסת סער.
1578. הפסקות חשמל ביהודה, בשומרון ובבקעה
חבר הכנסת גדעון סער שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007):
נודע לי כי בזמן האחרון סובלים תושבי יהודה, שומרון והבקעה – לדוגמה, גינות-שומרון – מהפסקות חשמל ומנפילות מתח רבות, המפריעות למהלך החיים השוטף וגורמות נזק רב למוצרי החשמל. הבעיה היא תשתית ישנה שאין תוכניות לתקן אותה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה לפתרון הבעיה?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
בהתייחס לשאלות של חבר הכנסת גדעון סער, אני מתכבד להשיב:
1. בחודש נובמבר 2007 חל גידול ניכר בתופעת ההפרעות החולפות באזורי הפריפריה במחוז ירושלים. ההפרעות נבעו בעיקר מהשפעה חריגה של תופעה עונתית שבה לחות גבוהה בשילוב אבק שהצטבר על רכיבי רשת במשך חודשי הקיץ גרמו להפרעות חולפות.
2. קיימת תוכנית לשיפור אמינות האספקה לאזורי הפריפריה – שבהם נכללים הבקעה והשומרון. חלק מהתוכנית מבוצע בימים אלה. באזור הבקעה מבוצעת סגירת מעגל האורך של כ-15 ק"מ, וקיימת תוכנית לביצוע שיפורים נוספים בתשתית החשמל. בשומרון הוצבה בימים אלו תחנת משנה ניידת בעמנואל, להגברת יכולת ההשנאה, ולקראת חורף 2009 תיכנס לניצול תחנת משנה אבן-העזר, שממנה יצאו קווים חדשים נוספים לשומרון. באזור גינות-שומרון אירעה תקלה חוזרת בחודש נובמבר. לאחר סריקות זוהה רכיב רשת שניזוק, ועם החלפתו נפסקו התקלות. בנוסף, בוצעו כמה פעולות תפעוליות ברשת החשמל האזורית לשמירה על אמינות האספקה, ומבדיקת חברת החשמל עולה כי לא אירעו תקלות נוספות.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת לחבר הכנסת סער.
גדעון סער (הליכוד):
ראשית, אני רוצה להודות לשר על תשובתו המפורטת. אני רוצה לוודא שמה שאני מבין ממנה הוא נכון: שאין גישה שונה, שמסיבות פוליטיות לא מטפלים בתשתיות שהן ישנות באזור הזה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
לא.
גדעון סער (הליכוד):
אני מודה לאדוני.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 1655 של חבר הכנסת וילן – לפרוטוקול.
1665. הצינורות להובלת נפט בישראל
חבר הכנסת אבשלום וילן שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום י"א בכסלו התשס"ח (21 בנובמבר 2007):
על-פי המידע שברשותי, בעקבות דליפת נפט במבואות חיפה, קווי הצינור של חברת קצא"א – קו צינור אילת–אשקלון – להובלת נפט מיושנים ויכולים לגרום אסון אקולוגי במקרה של דליפה. אין בקרה על המערכות של חברת קצא"א ולא מקדמים שימוש במערכות בקרה מתקדמות על צינורות החברה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה בנדון?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. ב-22 באוקטובר 2007, בשעות הערב, אירע פיצוץ בקו נפט גולמי של חברת קצא"א, בשולי כביש 4, מול טירת-כרמל. האירוע טופל מיידית על-ידי צוותים של קצא"א בסיוע כוחות ההצלה המקומיים והמשרד להגנת הסביבה.
ככל הידוע למשרד, לחברת קצא"א יש מערכת לניטור דליפות, המאתרת דליפות גם בקנה מידה קטן בתוך דקות – דליפה גדולה יותר מתגלה בתוך שניות. עד סוף 2008 תופעל בקצא"א מערכת חדישה, שתאתר כל דליפה שבסדר גודל של עשרות ליטרים בתוך שניות. המערכת תהיה מהמשוכללות הקיימות כיום בעולם.
קווי הדלק התת-קרקעיים המופעלים כיום אכן אינם חדשים והונחו לפני עשרות שנים. חברת קצא"א – וגם חברת תש"ן בקווי התזקיקים – מבצעת ביקורת שוטפת לאורך כל קווי הנפט הגולמי שבבעלותה, מבצעת טיפול ואחזקה מונעת, ואם נדרש – משדרגת ומחליפה קטעים פגומים; אף שהדבר גורם שיבושי אספקה.
בכל מקרה שאירעה דליפה, הדבר מתגלה כמעט מיידית והחברות ערוכות עם צוותי כוננות למתן טיפול ומענה בזמן הקצר ביותר, תוך שיתוף פעולה עם כוחות ההצלה המקומיים והמשרד להגנת הסביבה, האחראי על ניהול האירוע.
2. נציין כי משרדנו עוקב אחר הנושא, אולם הסמכויות החוקיות היחידות נתונות למשרד להגנת הסביבה, הממונה על הובלת חומרים מסוכנים ובהם דלקים, וכן למשרד התמ"ת – מפקח עבודה ראשי – במסגרת תקנות אחסנת נפט.
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לשאילתא מס' 1706 של חבר הכנסת אופיר פינס בקשר למים לרשויות המקומיות.
1706. הפסקת אספקת מים לרשויות מקומיות
חבר הכנסת אופיר פינס-פז שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום י"ח בכסלו התשס"ח (28 בנובמבר 2007):
לאחרונה נהוג בחברת "מקורות" לנתק רשויות מקומיות שלהן חובות לחברה.
רצוני לשאול:
1. האם יש תמיכה במדיניות זו?
2. האם תתמוך בתיקון לחוק אשר יבטל את סמכות הפסקת אספקת המים לרשויות?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת אופיר פינס, בהתייחס לשאלות שהועלו, להלן ההתייחסות שלנו:
1. נקודת המוצא כיום היא כי מים, כהגדרתם, הם מצרך לכל דבר. יתירה מכך, הם משאב במחסור. על מנת לקבל אספקת מים צריך לשלם עבורה, וזאת בכדי לשמור על משק מים מאוזן במדינה. רשות המים אינה עיוורת לסוגיות ההומניטריות העולות בנושא, אך היא מחויבת, מנגד, לפקח בראייה כללית על משק המים, אשר גם כך תלוי על בלימה.
אני רוצה שתדע שבמשרדי נרשמו השנה קרוב ל-140 פעם הוראות שלי – ואל דאגה, זה לא קשור למפלגה – שבהן הוריתי לחדש את המים. אבל יש גבול לכמה אתה יכול לעמוד ולשתוק מול הפקרות, שבה ראשי רשויות לא מבצעים את התפקידים שלהם, ומחשש הם לא דורשים תשלום עבור המים.
אדגיש כי חברת "מקורות", מעבר להיותה חברה כלכלית אשר צריכה לקבל תמורה על שירותיה, אינה רשאית לספק מים ללא תשלום, מאחר שהמים הם קניין הציבור והם נתונים לשליטתה של המדינה. חברת "מקורות" אינה נוהגת לנתק מים אלא מפעילה את כל מנגנוני המידתיות העומדים לרשותה, כגון התראות, הסדרי תשלומים, דחיות חוב, צמצום זמני של זרימת מים, הפסקה זמנית של מים. כל אלו במצבי קיצון, שבהם הרשויות צוברות חובות עצומים עד כדי פגיעה כלכלית מהותית.
כיום קיימים שני מנגנונים עיקריים במסגרת חקיקתית הבאים להתמודד עם מצב שבו עולה דילמת ניתוק המים ולמנוע אותו. ראשית, אציין את מנגנון הקמתם של תאגידי המים והביוב אשר למעשה מבטיח קיומו של משק מים יעיל ואיכותי ברשויות. אני מניח שאתה יודע על מה אני מדבר, בתוקף היותך שר הפנים בעבר. ביחס לרשויות שעדיין לא עברו את תהליך התאגוד ולחלופין הן רשויות חלשות מבחינה כלכלית אשר אינן מצליחות לנתב את כספי הצרכנים אל כיסוי חובותיהם, הרי שיש מנגנון "צביעת כסף" בסעיף 152א לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001. סעיף זה, שאתה מכיר אותו, למעשה מאפשר לרשות לנהל חשבון בנק נפרד, שאליו יוכנסו כספי התושבים רק למטרת תשלום עבור מים.
2. אי-אפשר להתעלם מהסמכות הנתונה כיום לרשות המים בסוגיה. אפנה אותך לסעיף 102 לחוק המים, שבו ניתן לראות בבירור כי המחוקק כבר נתן דעתו בעניין ונתן בידי הרשות את הסמכות לקבוע כללים, תנאים, מקרים, שבהם תופסק או תצומצם אספקת המים. אכן, רשות המים עדיין לא קבעה כללים אלו, אך אלו ייקבעו בהקדם. סמכות זו מייתרת את הצורך בתיקון המוצע על-ידך.
לסיכום, משק המים הינו משק ייחודי, הפועל על בסיס משאב במחסור. זהו משק המחייב ראייה כוללת ומאוזנת לטובת הציבור בכללותו. כיום ניתוק מים מתבצע באזורים וברשויות מועדים לכך מבחינה כלכלית ומבחינה ארגונית פנימית ברשות. שני המנגנונים אשר צוינו לעיל בכוחם לפתור את הבעיה, והם אף מוכחים כיעילים מאוד ברחבי הארץ. יתירה מכך, כיום נתונה לרשות הממשלתית למים ולביוב הסמכות לגבש כללים ביחס למכלול השיקולים ולייצר מנגנון נוסף לטפל בסוגיה. רשות המים תציע משטר גבייה וניתוקים, שייעל את הגבייה ויקטין פגיעת הפסקת מים באזרחים. אני מודה לך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. שאלה נוספת?
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אני רוצה להודות לשר התשתיות על התשובה המפורטת והמשמעותית, לפחות בעיני. כפי שאמרת, אני מבין משהו בתחום הזה. אבל אני רוצה, ברשותך, להעלות שתיים או שלוש סוגיות שהייתי רוצה שתחזור אתן למשרד להמשיך דיון פנימי שלכם.
אחת, כפי שאתה אמרת, ואני מסכים אתך, מים הם משאב במחסור, משאב לאומי. אבל כפי שאתה אמרת, נאלצת להתערב 140 פעם בשיקול דעת מיניסטריאלי במקומות שחשבת שנעשה עוול. זה לא פעם ולא פעמיים. זאת אומרת – – –
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת פז, לא נהוג לשאת נאומים. שאלות קצרות בבקשה.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
טוב שאת מזכירה לי, תודה. אני אצמצם את הדברים. אחת, היום השיטה היא כזאת שמדובר בענישה קולקטיבית, וזו הבעיה המרכזית. כשלא משלמים גדעון ואני ומיכאלי, אתה בעצם מנתק את המים לכולם, או חברת "מקורות".
גדעון סער (הליכוד):
יאמינו שאני לא משלם.
אברהם הירשזון (קדימה):
– – –
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אני נותן את זה כדוגמה, אבל זה כן נכון. השאלה שלי, אם השר יהיה מוכן להנחות את "מקורות" להפסיק את הענישה הקולקטיבית, ואם באמת כלו כל הקצים וצריך לנתק את המים, שינתקו למי שלא משלם ולא למי שמשלם. שתיים, אני לא יודע אם אתה יודע, אני מניח שכן: הריבית ש"מקורות" גובה על פיגור בתשלומי מים היא ריבית שאני משווה אותה לריבית של השוק האפור. אין דבר כזה בעולם, זה ריבית החשב הכללי, זה ריבית שכל חוב גדל בצורה מאוד קשה, וזה יוצר את הקושי הגירעוני, ומכאן את מדיניות הניתוקים. האם תשקול לשנות את הריבית הנוהגת בחברת "מקורות", להפוך אותה ליותר מידתית? תודה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אענה על זה בקיצור. בנושא הראשון, אתה יודע כמוני שמדובר באוכלוסיות מסוימות באזורים מסוימים. דחיפות המקרים שבהם אנחנו צריכים לשלם מים, ואתה יודע שמדובר באזורים, אתה מגיע לשם – אתה מספק לנקודה מסוימת, והגבייה נגד העירייה. הבעיה היא שהאזרח משלם, העירייה לא משלמת. זה לא קורה אצלי בראשון-לציון, כי בראשון-לציון אני משלם לבד. כלומר, אני מתחשבן עם "מקורות" או העירייה מתחשבנת אתי. מה שקורה כרגע, עיקר הבעיות שלנו הן עם העיריות עצמן, ואם הן לא ידעו לעשות סדר, לא נוכל לשנות את זה, אבל אבדוק את זה.
הדבר השני, בעניין הריבית. אני מוכרח להודות שזו סוגיה שאני לא בקיא בה. אבדוק אותה ואתייחס אליה אם יהיה צורך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתא מס' 1713 של חבר הכנסת טלב אלסאנע.
1713. קו הדלק לשדה תעופה נבטים
חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007):
במסגרת התכנון להעברת קווי דלק וגז אין התחשבות במיקומם של יישובים בדואיים. קו הדלק המחבר בין אשל-הנשיא לשדה התעופה נבטים עובר ליד בית-ספר "אלאמל" ומהווה מפגע סביבתי.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא ישונה תוואי קו הדלק העובר ליד בית-ספר "אלאמל" בנגב?
2. מדוע במהלך התכנון להנחת קווי גז ודלק אין התחשבות בהשפעותיהם על התושבים ועל היישובים הבדואיים בנגב?
3. מה ייעשה בנדון?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
3-1. בהתייחס לשאלות שהעלית, להלן התייחסותי: קו הדלק המוביל דס"ל – סלק סילוני – לשדה התעופה נבטים הינו תשתית אסטרטגית שהונחה עוד בשנות ה-80 על-ידי משרד הביטחון, בהרשאה, ובתיאום עם מינהל מקרקעי ישראל, כחלק מהיערכות צה"ל בנגב בעקבות הנסיגה מסיני. בעת הנחת הצינור לא היתה מצויה כל תשתית בינוי במקום. בית-הספר נבנה מאוחר יותר בסמוך לקו הדלק, ועליו הוספו ברבות השנים תשתיות נוספות. חרף מציאות זו של סמיכות בין תשתית זו לקו הדלק אין בכך כל סיכון בטיחותי – ולא בשל זהירות היתר שננקטה על-ידי בוני בית-הספר. רק לאחרונה שופץ הקו, דבר המשפר עוד יותר את בטיחותו ומביא לרמת סיכון נמוכה לציבור.
קו הדלק עובר בתחום שני היישובים של המועצה האזורית אבו-בסמה: מולָדה ואום-בטין. עתה נמצאות בהכנה תוכניות מיתאר ליישובים אלה. נציגי תש"ן נפגשו עם הגורמים המקצועיים הבכירים במשרד הפנים במחוז דרום וכן עם מתכנני התוכניות עצמם על מנת לתאם את שילוב קו הדלק בתוכניות אלה.
לאחרונה ביצעה תש"ן שיקום של קו הדלק עבור משרד הביטחון. לפני תחילת עבודות אלה, תש"ן הגיעה להסדרים פרטניים עם המחזיקים השונים לאורך קו הדלק, על מנת לאפשר את ביצוע העבודות ללא חיכוכים מיותרים.
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לשאילתא מס' 1717 של חבר הכנסת .
1717. מניעת התחשמלות ציפורים על עמודי החשמל
חבר הכנסת שאל את שר התשתיות הלאומיות לאומיות
ביום י"ז בטבת התשס"ח (26 בדצמבר 2007):
למיטב ידיעתי, חברת החשמל חדלה למגן את עמודי החשמל מפני התחשמלות ציפורים. בארץ קיים מספר רב של בעלי כנף המיוחדים לנוף הארץ-ישראלי ומחובתנו לשמור עליהם.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם חברת החשמל מיגנה בעבר את עמודי החשמל?
3. מדוע הופסק מיגון עמודי החשמל מפני התחשמלות ציפורים?
4. מה עושה חברת החשמל למיגון עמודי החשמל ברחבי הארץ?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
1–3. הסוגיה מעניינת. חבר הכנסת שואל: למיטב ידיעתו, חברת החשמל חדלה למגן את עמודי החשמל מפני התחשמלות ציפורים. התשובה שלי פשוטה: חברת החשמל הפסיקה לזמן מסוים את מיגון עמודי המתח הגבוה נגד התחשמלות ציפורים. בעבר, חברת החשמל קיימה יחד עם גורמי שמורות הטבע את פרויקט "פורסים כנף", שבו מיגנו עמודי חשמל במתח גבוה במקומות שסומנו כפגיעים על-ידי גורמי שמירת הטבע. במסגרת הפרויקט מוגנו כ–1,100 עמודי מתח גבוה בעלות של כ-2.5 מיליוני שקלים. התועלת למשק המדינה ממניעת הפסקות החשמל שנגרמו עקב התחשמלות הציפורים לא הצדיקה את ההשקעה הנ"ל.
חברת החשמל ביצעה את הפרויקט כחלק ממחויבותה הציבורית לערכי הטבע ולשימורו. חברת החשמל הפסיקה את המיגון לעמודי המתח הגבוה במסגרת הפרויקט "פורסים כנף" בשנת 2005, עקב מצבה הפיננסי הקשה. למרות הפסקת הפרויקט, חברת החשמל המשיכה בהתקנת מיגונים שהיו במלאי לפי דרישת גורמי שמירת הטבע, עד לאזילתם לפני כמה חודשים.
גדעון סער (הליכוד):
אזילתם של מה?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
של המתקנים האלה, המיגונים האלה, זה מתקן מסוים. היו במלאי, נתנו הוראה להמשיך עד הסוף וזה נגמר לפני חודשיים.
4. בעקבות פניות של רשות הטבע והגנים ושוחרי טבע אחרים החליטה חברת החשמל לחדש את תהליך רכש המיגונים נגד התחשמלות הציפורים החל מ-1 בינואר 2008. חברת החשמל, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, הכינה תוכנית מיגון בהיקף של כ-1.8 מיליון שקלים לשלוש השנים הקרובות. בשלב זה אושרה התוכנית לשנת 2008 בלבד.
גדעון סער (הליכוד):
באיזה היקף?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
המשך ביצוע התוכנית מותנה במצבה הכספי של חברת החשמל. בשלב הראשון, אנחנו ממגנים, מכל רשימת האיתורים שהועברה לנו על-ידי חברות הטבע, אני מניח ששליש מזה. בתוכנית תלת-שנתית – – –
גדעון סער (הליכוד):
רק ב-2008.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
תעזור לי ב-2009 לחדש את זה. חברת החשמל חידשה את המגעים עם מנכ"ל רשות הטבע והגנים ומנכ"ל החברה להגנת הטבע על מנת להמשיך את הפרויקט "פורסים כנף", וזאת בכפוף לאישורים הנדרשים.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
גדעון סער (הליכוד):
אני מודה לשר על התשובה המפורטת. רק אם ניתן יהיה לבדוק ולהעביר לי את הנתון, מה התקציב המדויק שאושר ל-2008 בנושא הזה. בכוונתי, לקראת שנת התקציב 2009, לעקוב כדי לראות שהתהליך הזה נמשך גם בשתי השנים הנוספות של התוכנית.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אני מתחייב לעשות את זה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאילתא מס' 1767 של חברת הכנסת ליה שמטוב – לפרוטוקול.
1767. היערכות לרעידות אדמה
חברת הכנסת ליה שמטוב שאלה את שר התשתיות הלאומיות
ביום י' בטבת התשס"ח (19 בדצמבר 2007):
נודע לי כי גורמים בוועדת ההיגוי הממשלתית להיערכות לטיפול ברעידות אדמה אומרים כי מדינת ישראל מפגרת לעומת מדינות אחרות במידת מוכנותה לרעידת אדמה חזקה.
רצוני לשאול:
כיצד נערך משרדך, ומה נעשה למיגון מפעלים עם חומרים מסוכנים, בתים, בתי-מלון וכיוצא בזה?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
כל משרדי הממשלה מבצעים פעולות לשיפור מוכנותם לרעידות אדמה, כל משרד בתחומו.
בנוגע לבניית מבנים חדשים: מבנים רגילים, כגון מבני מגורים, מבני משרדים, מלונות וכו', נבנים על-פי תקן ישראלי לעמידות מבנים ברעידות אדמה, תקן 413. תקן זה קיים משנת 1975, והוא תקן מחייב על-פי חוק.
לגבי מבנים ומתקנים שעלולה להיות להם השפעה שלילית על הסביבה, כגון מתקני תעשייה עם חומרים מסוכנים, תחנות כוח, מתקני טיהור שפכים ועוד, המשרד להגנת הסביבה מחייב הכנת תסקיר השפעה על הסביבה. במסגרת התסקיר מחויב היזם להתייחס גם לסיכוני רעידות אדמה ולעמידות המתקן.
בנוגע לחיזוק מבנים קיימים: הממשלה אישרה בשנת 2005 את תוכנית המיתאר הארצית לחיזוק מבנים לעמידות ברעידות אדמה, תמ"א 38. תוכנית זו מאפשרת לבעלי מבנים שנבנו לפני 1980 לקבל זכויות בנייה נוספות. מכירת הדירות החדשות שייבנו אמורה לממן את עלות חיזוק המבנה ואת שיפוצו. על מנת לעודד בעלי מבנים לממש את הזכויות שניתנו להם מכוח תמ"א 38, יזמה הממשלה שינויי חקיקה שמטרתם מתן הקלות במסים ובהיטלים והקטנת מספר הדיירים שנדרשת הסכמתם לביצוע שינויים ברכוש המשותף לצורך חיזוק המבנה. הצעות החוק עברו בקריאה ראשונה.
המשרד להגנת הסביבה מחייב מפעלים, במסגרת תנאים למתן רשיון עסק והיתר רעלים, לבדוק ולחזק מתקנים קיימים המכילים חומרים מסוכנים.
נוסף על כך, ועדת מנכ"לים המליצה בשנת 2006 להקצות 10 מיליארדי שקלים לטובת חיזוק מבני ציבור קיימים, ובכלל זה בתי-ספר ובתי-חולים. תקציב זה קוצץ כעבור זמן ל-5 מיליארדי שקלים, שיתפרסו על פני 20 שנה. בימים אלה מונחת על שולחן הממשלה הצעת החלטה לתקצוב בהיקף של 5 מיליארדי שקלים אלו לטובת ביצוע ההמלצות.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 1777 של חבר הכנסת נסים זאב.
1777. הפיקוח על מחיר הבנזין 96 אוקטן
חבר הכנסת שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום י' בטבת התשס"ח (19 בדצמבר 2007):
פורסם כי המדינה עומדת להסיר את הפיקוח על מחירו של בנזין 96 אוקטן, ועקב כך המחיר יעלה. מעטים, בעיקר בעלי מכוניות ישנות, צורכים דלק זה, וייאלצו לשלם מחיר גבוה.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע לפגוע בבעלי מכוניות ישנות, שהם בעלי אפשרויות נמוכות יותר בדרך כלל?
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת נסים זאב, 2-1. בנזין 96 אינו קיים בעולם כבר יותר מעשר שנים, ומחירו, שנקבע באופן מלאכותי, לא היה ריאלי וגרם לבזבוז משאבים לוגיסטיים במשק הדלק, על חשבון החדרת דלקים ירוקים וידידותיים יותר לסביבה.
כלי הרכב המשתמשים בבנזין 96 יכולים – על-פי חוות דעת של מהנדסי רכב – להשתמש בבנזין 95, שמחירו לצרכן מפוקח, ולהוסיף תוסף לסיכת מכלולי המנוע לפי הצורך.
שיעור הצריכה של החייבים בדלק זה הוא כ-1% מסך צריכת הבנזין, בעוד ייצורו, שינועו ואחסונו תופסים כ-25% מהמשאבים הלוגיסטיים במשק הדלק.
נציין כי חלק ניכר מהמשתמשים בבנזין 96 אינם חייבים בשימוש בדלק זה, ובכוונתנו לצאת, במקביל, במסע פרסום שידריך את הצרכנים לצרכנות נכונה, שתצמצם מאוד את הפגיעה בהם.
לאור זאת החליט משרד התשתיות הלאומיות לפעול להסרת הפיקוח על מחירו של בנזין 96.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני השר. שאילתא מס' 1863 – לפרוטוקול.
1863. התייבשות מאגרי המים בישראל
חבר הכנסת אליהו גבאי שאל את שר התשתיות הלאומיות
ביום ט' בשבט התשס"ח (16 בינואר 2008):
פורסם כי בשלוש השנים האחרונות איבד מפלס המים כ-2 מטרים וכי מאגרי המים מתייבשים בשל המחסור במי הגשמים.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה ייעשה כדי להתמודד עם מצב שבו יהיה מחסור במים?
תשובת שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הדבר נכון. מפלסי המים במאגרי המים של מדינת ישראל ירדו במידה ניכרת בשנים האחרונות. אם לא יינקטו צעדים משמעותיים, אנחנו נעמוד בפני מחסור חריף כבר בשנה הבאה.
2. כדי להתמודד עם המצב אנחנו פועלים להגדלת היצע המים ולצמצום הצריכה באופן הזה: בהמשך למדיניות שר התשתיות הלאומיות בנושא והחלטת הממשלה שאותה העביר, התקבלה החלטה במועצת רשות המים על הגדלת היצע מי הים המותפלים להיקף של 505 מלמ"ק לשנה במהירות האפשרית. ברשות המים פועלים בימים אלה ליישום ההחלטה.
בכוונת רשות המים לצאת בקרוב לקמפיין תקשורתי רחב – רדיו, טלוויזיה, אינטרנט – להגברת המודעות לחיסכון במים. רשות המים ממשיכה לעודד הקמת מפעלים להשבת קולחין לחקלאות. מעבר לשימוש בקולחין להשקיה חקלאית ישחרר מים שפירים לשימושים אחרים.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני השר. סיימנו את השאילתות.
הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008
[מס' מ/339, פ/2863/17; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 12918, חוב' ו', עמ' 12045; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008. יציג אותה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. להצעת החוק הזאת יש הסתייגות, אבל המסתייגים אינם נמצאים כאן. אי-לכך, אחרי הצגתה על-ידי יושב-ראש הוועדה נעבור להצבעה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. היא מיזוג של שתי הצעות חוק, ממשלתית ופרטית, של חבר הכנסת חיים אורון. היא מתקנת את התוספת לחוק הסיוע המשפטי – שיינתן סיוע משפטי למשתתפים בתוכנית לעידוד שילוב מקבלי גמלאות בעבודה.
פרק ז' בחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 עיגן את התוכנית המכונה היום "אורות לתעסוקה", שמטרתה לקדם שילוב של מקבלי גמלאות בעבודה ולמצות את כושר ההשתכרות תוך שיתופם באחריות לכך, כדי שיתאפשר להם מעבר מתלות בגמלאות לעצמאות חברתית וכלכלית. היא מופעלת כתוכנית התנסות בארבעה אזורים, ובכל אזור מופעל מרכז תעסוקה.
כדי לשמור על זכויותיהם של משתתפי התוכנית ניתנה להם זכות לערור לפני ועדת ערר על החלטה של מתכנן יעדים תעסוקתי, ועל החלטת ועדת הערר ניתן לערער לפני בית-דין אזורי לעבודה. לאור חשיבות הוועדות, וכאמצעי בקרה על מרכז התעסוקה, קיימת חשיבות שהן תופעלנה באופן שיאפשר להגן על זכויות המשתתפים. לכן חיוני שהמשתתף יוכל לקבל הזדמנות לטעון את טענותיו, לרבות באמצעות עורך-דין. אומנם האפשרות הזאת קיימת גם היום, אבל אוכלוסיית מקבלי הגמלה אינה יכולה לממן את שכר הטרחה של עורכי-הדין.
לפיכך, מוצע לתקן את התוספת לחוק הסיוע המשפטי ולקבוע שהאגף לסיוע משפטי יספק שירות משפטי למשתתפים בתוכנית גם בכל הנוגע לייצוג בפני ועדות ערר. כמו כן מוצע שסעיף 3 לחוק הסיוע המשפטי לא יחול על ייצוג לפני ועדת ערר, ייצוג בערעור בפני בית-דין לעבודה או בהליכים נלווים, קרי – שלא יהיה צורך בבחינת זכאותם הכלכלית של משתתפים שיבקשו ייצוג בהליכים האמורים. ההנחה היא שככלל, המשתתפים עומדים במבחנים הכלכליים למתן שירות לאור היותם מקבלי גמלת הבטחת הכנסה.
אני מבקש מהחברים לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ולאפשר לי ללכת להצביע.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. ובכן, להצעת החוק הזאת היתה הסתייגות לסעיף 1, של חברי הכנסת , חנא סוייד ו.
כיוון שהם לא נמצאים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2 – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר קולט אביטל:
בעד הצביעו 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008, עברה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד הצביעו 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית.
הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה),
התשס"ח–2008
[מס' מ/313; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 10269; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המקרקעין (חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה), התשס"ח–2008, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
במסגרת היערכות כוללת של מדינת ישראל לאפשרות – חס וחלילה, חמסה-חמסה-חמסה, טפו-טפו-טפו – אגב, זה לא כתוב לי בנוסח – –
גדעון סער (הליכוד):
הקטע הזה ישודר בתוכנית של אייכלר בסוף.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – של רעידות אדמה, התקבלה בשנת 2005 החלטת ממשלה המאשרת את תוכנית המיתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה, להלן – תמ"א 38. כדי לעודד חיזוק מבנים שהוקמו לפני שנת 1980 ושאינם עומדים בתקן לעניין עמידות בפני רעידות אדמה, מאפשרת תמ"א 38, בין היתר, בנייה של תוספת או קומה או חדר לצורך חיזוק מבני מגורים. זאת בעצם השיטה שהציעה תמ"א 38.
במקביל לאישור תמ"א 38, הקימה הממשלה ועדת מנכ"לים, אשר אחת מהמלצותיה היתה לתקן את חוק המקרקעין, התשכ"ט–1969, לעניין רף ההסכמה הדרוש בבית משותף לביצוע עבודה הנעשית על-פי היתר בנייה שהוצא מכוח תמ"א 38. הצעת החוק הזאת, שיזמה הממשלה, נועדה לממש המלצה זו של ועדת המנכ"לים. בסוגריים אומר, שיש קושי גדול מאוד לממש את תמ"א 38, מהרבה מאוד סיבות, שעל חלקן דיברתי גם בעבר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה עושים – קודם מאשרים את הבית ואחר כך בונים, או קודם בונים?
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא יודע. אני מניח ששני הדברים קורים בו-זמנית, על-ידי יזם אחד. יש קושי גדול להפעיל את תמ"א 38, מהרבה סיבות. אחת הסיבות היתה הרוב הדרוש להסכמת תושבים. הממשלה חשבה, ובצדק, שצריך לצמצם את הרוב הזה כשמדובר בחיזוק מבנים בכל הקשור לרעידות אדמה. כאמור, מטרתה העיקרית של ההצעה היא להוריד את רף ההסכמה הדרוש על-פי חוק המקרקעין לשם ביצוע עבודה ברכוש המשותף, כאשר היא נעשית על-פי היתר בנייה שהוצא מכוח תמ"א 38.
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה ליצור שלושה מדרגים לעניין גובה ההסכמה הדרוש, במקום שני מדרגים בהצעה הממשלתית המקורית. שלושת המדרגים הם כדלהלן: א. כאשר השינוי ברכוש המשותף אינו משנה את מעמדו של הרכוש, כמו למשל במקרה של הוספת מעלית, יהיה צורך בהסכמה של רוב בעלי הדירות בבית המשותף; ב. כאשר מדובר בהרחבת דירות קיימות בבית המשותף, יהיה צורך ברוב של 60% מבעלי הדירות, בדומה לרוב שעליו החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין בניית ממ"דים בתיקון מס' 28 לחוק המקרקעין – מה שהבאתי בזמנו לאישור הכנסת, לפני שבועות אחדים; ג. בבנייה של דירה או דירות חדשות או קומה חדשה בבית המשותף – במקרה הזה יהיה, ככלל, צורך בהסכמת כל בעלי הדירות, אולם כדי למנוע מצב שבו בשל התנגדות לא מוצדקת מצד בעלי דירות בודדים לא ניתן יהיה לנצל את זכויות הבנייה על-פי תמ"א 38, מוצע בהצעת החוק כי המפקח יוכל לאשר את ביצוע העבודה גם אם יש רוב של שני-שלישים מבעלי הדירות, בהתקיים כמה תנאים.
אני רוצה לחזור ולהסביר: כשמחזקים בניין בלי להוסיף כלום, בלי פרוייקט יזמי – 50%; אם מוסיפים דירות, דירה וכדומה – 60%; אם מוסיפים קומה שלמה, דירות נוספות וכדומה – שני-שלישים. בעצם, זה המידרג שמובא בפניכם.
לדעת הוועדה, מדרגים אלה יוצרים איזון ראוי בין הצורך הציבורי החשוב שבחיזוק בתים משותפים לשיפור עמידותם מפני רעידות אדמה לבין זכויות הקניין של בעלי הדירות בבית המשותף ומעמדו של הרכוש המשותף. כך, כשמדובר בהוספת דירות חדשות לבית – פעולה שיש בה שינוי משמעותי באופיו של הבית – הוסמך המפקח על הבתים המשותפים להתנות את הוספת הדירות בתנאים אשר יבטיחו התחשבות גם בפגיעות הפוטנציאליות בבעלי דירות שאינם מסכימים להוספת הדירות החדשות. כיוון שהוספת דירות כאמור היא פעולה סבוכה, הוסמך המפקח גם למנות אדם שהוא עורך-דין או רואה-חשבון, שיפעל כדי להוציא לפועל את הבנייה החדשה. גם לגבי הרחבת דירות קיימות, שזו פעולה פחות דרמטית אבל קיימת, ופעולות ברכוש המשותף כפי שצוין לעיל, נשמרת זכותם של בעלי הדירות המתנגדים לעבודות אלה להגיש התנגדויות למפקח, ואם יימצא כי אכן נגרמה להם פגיעה מהותית, הם יפוצו בהתאם להחלטתו.
ההצעה קובעת נוסף על כך הוראות לעניין ההשתתפות בהוצאות העבודה והחיזוק בכל אחד מהמקרים.
מובן מאליו כי כל פעולות הבנייה הנוספות שיתאפשרו לפי תמ"א 38, ואשר חוק זה בא להקל על הוצאתן על הפועל, מותנות בחיזוק הבתים מפני רעידות אדמה.
בשל האופי המיוחד של העבודות המתאפשרות לפי תמ"א 38, נדרש בחוק המוצע כי כל הפעולות לפי חוק המקרקעין יחלו רק לאחר שיינתן היתר בנייה, אולם הסכמה נדרשת של בעלי הדירות יכולה להינתן עוד לפני שניתן ההיתר, בדרך שנקבעה בחוק. כך יימנע הצורך בהסכמה כפולה – הן להגשת הבקשה להיתר והן לצורך חוק זה. זאת, כדי למנוע ביורוקרטיה מיותרת.
במקביל להצעה זו, הגישה הממשלה לכנסת שתי הצעות חוק נוספות שנועדו לעודד יציאה לדרך של חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. האחת, שעניינה פטור מהיטל השבחה במקרה של בנייה על-פי הוראות תמ"א 38, התקבלה לפני זמן לא רב בקריאה השנייה והשלישית לאחר שאנחנו קידמנו אותה במהירות בוועדת הפנים והגנת הסביבה. השנייה, שנועדה להעניק פטור ממס שבח מקרקעין בגין חיזוק מבנים, הועברה לדיון בוועדת הכספים. לצערי הרב, שם היא עדיין לא מקודמת. זו הזדמנות לקרוא ליושב-ראש ועדת הכספים לקדם אותה לפני שיסיים את תפקידו.
השלמת החקיקה של הצעת החוק האמורה בהקדם היא תנאי חיוני להצלחת המגמה של עידוד חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, ולכן אני קורא לכנסת לאשר הצעת חוק זו ולהזדרז בהשלמת החקיקה של הצעת החוק השלישית שנמצאת בוועדת הכספים.
עם זאת, חברי חברי הכנסת, בדיוני הוועדה התברר כי במקרים רבים אין די בתמריצים הגלומים בתמ"א 38 כדי לעודד חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ובכל מה שהוספנו כהנה וכהנה בהליכי החקיקה עד כה ובהליך החקיקה הנוכחי. לכן, אני ביקשתי להוסיף הסתייגות להצעת החוק, ואני רוצה להקריא אותה בפניכם. זה לא מקובל.
היו"ר קולט אביטל:
אני מציעה שאנשים כבר ידעו, כי אנחנו בדרך כלל מפסיקים את דבריך ומדברים על ההסתייגות. אני מבקשת שתשימו לב שההסתייגות היחידה היא לסעיף 13, והיא של חבר הכנסת פינס-פז. נא הצג את ההסתייגות שלך, ואז נעבור להצבעה, כולל על ההסתייגות.
אברהם הירשזון (קדימה):
– – –
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני השר, כדי לא לעלות פעמיים, אני כבר מנמק את ההסתייגות.
היו"ר קולט אביטל:
כן, כך עושים את זה.
שר האוצר רוני בר-און:
– – –
מנחם בן-ששון (קדימה):
יש לי פה שלוש הצעות חוק.
אברהם הירשזון (קדימה):
– – –
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, לא מקובל בכנסת שיושב-ראש ועדה מציע הסתייגויות.
היו"ר קולט אביטל:
נכון.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני עשיתי את זה לפנים משורת הדין, כי רציתי באמת לאפשר לממשלה, ובמיוחד לשר האוצר, לשקול בדעתו אם הוא רוצה או לא רוצה – – –
שר האוצר רוני בר-און:
אני לא זוכר חוק שאתה כיושב-ראש ועדה לא הגשת הסתייגות – – –
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא, אני לא עושה את זה. אם אתה מסוגל, תמנה אותם.
שר האוצר רוני בר-און:
האחמ"שים – – –
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר, אני פשוט אוסיף לו זמן.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
באחמ"שים?
שר האוצר רוני בר-און:
ואחר כך אמרת – – –
מנחם בן-ששון (קדימה):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
אדוני השר, לאור דבריך, אני אוסיף לו עוד דקה.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני רוצה להציג את ההסתייגות: שר האוצר רשאי לקבוע תמריצים כספיים לעידוד חיזוק של מבנים מפני רעידות אדמה לפי תוכנית החיזוק, שיוענקו לבעלי הזכויות באותם מבנים מאוצר המדינה במקומות שבהם ראה כי אין די בהוראות תוכנית החיזוק כדי ליצור כדאיות כלכלית לביצוע חיזוק כאמור. רוצה לומר, שתמ"א 38 כבודה במקומו מונח; כל ההצעות שהצענו טובות וראויות, אבל יש כשל שוק בכל מה שקשור לחיזוק מבנים. באזורי הסיכון בפריפריה – אני אומר לכם שכל מה שלא נעשה, לא יעזור.
קריאה:
אנחנו בעד.
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לכן, הצעתי שלשר האוצר יהיה שיקול דעת. במקום שהוא רואה שאכן אין מנוס ואי-אפשר לסייע בלי סיוע ממשלתי ישיר, תהיה לו הסמכות לעשות מעשה.
אני רוצה להודות לשר האוצר, שהודיע לי בטרם עליתי לדבר כאן שהוא תומך בהסתייגות הזאת. קודם כול, אני רוצה להודות לו על התמיכה הזאת, ואני רוצה להודות לו על כך שהוא עוזר לי לעזור לו. תודה רבה.
שר האוצר רוני בר-און:
– – –
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. נא לשבת. אמתין עד שתשב, כדי שנוכל להצביע.
נסים זאב (ש"ס):
למה שהוא יתנגד? – – –
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, נא לשבת. לשם החוק אין התנגדות ואין הסתייגות. אנחנו עוברים להצבעה על שם החוק כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי שם החוק, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 1–12, כי אין הסתייגויות. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–12 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–12 נתקבלו.
קריאה:
– – –
היו"ר קולט אביטל:
כן, טפו-טפו-טפו. הצבענו טפו-טפו-טפו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
את יכולה לעשות על שם החוק – – –
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי סעיפים 1–12, כהצעת הוועדה, התקבלו בקריאה שנייה.
שר האוצר רוני בר-און:
יש דיון – – – "טפו" בערבית זה חמסה.
היו"ר קולט אביטל:
טפו-טפו-טפו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
לא, לא. זה רק הוא.
מנחם בן-ששון (קדימה):
– – –
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו נצביע בנפרד על הטפו-טפו.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 13.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 13 נתקבלה.
קריאה:
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הסתייגות מהותית. הוא רשאי – – – שר האוצר – – –
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שההסתייגות התקבלה.
עכשיו אנחנו עוברים להצביע על סעיף 13 המתוקן, כנוסח ההסתייגות. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 13, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שסעיף 13, כהצעתו של המסתייג, עברה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על סעיף 14 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 9
בעד סעיף 14 – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 14 נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי סעיף 14, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה.
אני רוצה לשאול את יושב-ראש הוועדה אם הוא רוצה שנעבור להצבעה בקריאה שלישית.
אנחנו עוברים אפוא להצבעה בקריאה שלישית – על הצעת החוק כולה.
הצבעה מס' 10
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר קולט אביטל:
בעד – 22, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) התקבלה בקריאה שלישית.
אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה להודות?
אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני מודה לכל מי שעזר, לצוות המשפטי, למנהלת הוועדה, לצוות הוועדה, לאנשי משרד המשפטים, במיוחד לאנשי האוצר ובראשם שר האוצר.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/358).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים להצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה). אדוני שר האוצר, בבקשה.
שר האוצר רוני בר-און:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה גיבשה תוכנית להגדלת קצבאות הביטוח הלאומי המשתלמות לאוכלוסיית הקשישים בישראל, והחליטה גם על שורה של צעדים אשר נועדו להביא לשיפור מצבם הכלכלי של ניצולי השואה שחיים בישראל ולהגדיל עוד יותר את הסיוע הניתן לניצולי השואה הנזקקים.
לחוק זה, כפי שאמרתי, שני ראשים. הראש האחד עוסק בהגדלת קצבאות הבטחת הכנסה המשתלמות לקשישים מכוח חוק הבטחת הכנסה באופן דיפרנציאלי לפי הגיל. ההיגיון בבסיס הקביעה הזאת ברור, שכן הצרכים של קשיש שגילו עולה על 80 שנה גדולים יותר, מטבע הדברים, ולכן קיים צורך לקבוע את קצבת הבטחת ההכנסה המגיעה לו בהתאם להוצאות שהוא נדרש להוציא למחייתו.
יודגש כי במסגרת החלטות הממשלה נקבעה תוספת מיוחדת לסיוע לדיור לקשישים הזכאים לסיוע בדיור, בהתאם לנוהלי משרד השיכון. סיוע זה ייעשה בכלים המינהליים ואינו מצריך תיקון חקיקה.
צעד משלים נוסף שיבוא בפני הכנסת, בהצעת חוק נפרדת, נוגע להגדלה של קצבאות הזיקנה באופן שישקף את השינוי בצרכים של הקשישים בגיל המבוגר יותר, והצעת חוק זאת תבוא בפני הכנסת בקרוב.
הראש השני של הצעת החוק נוגע לשיפור מצבם הכלכלי של ניצולי השואה החיים בישראל ולהגדלת הסיוע הניתן לניצולי השואה הנזקקים. ההסדר העיקרי נוגע ליוצאי מחנות ריכוז, גטאות ומחנות שעבדו בהם בעבודת פרך, אלה שאינם מקבלים היום קצבה חודשית בשל רדיפות הנאצים ועוזריהם מישראל, מגרמניה או ממדינת חוץ אחרת.
אני מציע לך להקשיב, חבר הכנסת נתניהו, זה חוק שיכול היה וצריך היה לבוא אצל כל שרי האוצר לדורותיהם.
בשנת 1992, לאחר נפילת חומת ברלין, נחתם הסכם בין ממשלת גרמניה ובין ועידת התביעות החומריות של היהודים נגד גרמניה, הסכם אשר נועד לפצות את ניצולי השואה יוצאי מחנות וגטאות, או את ניצולי השואה ששהו במקום מסתור או בזהות בדויה, אשר לא קיבלו קצבה חודשית ממקור אחר. סכום הקצבה – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
סליחה, למה ההתניה שלא מקבלים קצבה ממקום אחר? אם הם ניצולי השואה, ואנחנו רוצים לעזור להם, מדוע הדבר בא – – –
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ריבלין, מדוע להפסיק אותו באמצע? אולי אפשר שתירשם לדיון? אני חושבת שלא צריך להפריע לו באמצע ההצגה, תוכל אחר כך לשאול.
שר האוצר רוני בר-און:
השאלה היא שאלה נכונה. כדי שלא להרבות פולמוס – האמן לי שהשאלה נשאלה ונטחנה עד דק, וכדי שלא לפתוח עוד פצעים בעניין הזה אשיב לך עליה, ברשותך, מפה לאוזן. היא שאלה חשובה.
סכום הקצבה לפי ההסכם הזה הוא כ-1,500 שקלים בחודש. לפי ההערכה, חבר הכנסת ריבלין, כ-23,000 ניצולי השואה תושבי ישראל מקבלים כיום קצבה לפי אותו הסכם עם גרמניה.
תנאי הזכאות לפי ההסכם האמור הורחבו במשך השנים, ואולם, ככל שמדובר ביוצאי מחנות וגטאות, עדיין קיימים כ-8,000 ניצולי השואה, תושבי ישראל, שהם יוצאי מחנות וגטאות, שאינם זכאים לאותה קצבה חודשית לפי ההסכם שפירטתי למעלה. אי-זכאותם לקצבה החודשית לפי ההסכם נובעת אך ורק מהעובדה ששהותם במחנה או בגטו היתה קצרה מן התקופות שנקבעו בהסכם כמזכות בקצבה, או רק מכך שהם קיבלו בעבר פיצוי חד-פעמי מגרמניה או ממדינה מערב-אירופית אחרת, מה שמחזיר אותנו לאותה שאלה בלבוש אחר.
כדי לטפל בקבוצה זו, מוצע כעת לקבוע כי ניצולי השואה יוצאי מחנות וגטאות אשר אינם מקבלים קצבה חודשית של רדיפות הנאצים ועוזריהם, יקבלו קצבה חודשית בסכום של 1,000 ש"ח, וכן סל של הטבות נוספות. לצד עיגון הקצבה החודשית הניתנת ליוצאי מחנות וגטאות, החוק כולל הטבות נוספות, שיינתנו לאוכלוסייה האמורה וגם לקבוצת ניצולי השואה המקבלים היום קצבה לפי ההסכם עם גרמניה שעליו דיברתי. בין ההטבות המוצעות נכללות קצובת הבראה, נופש והנחה בתשלומי ארנונה.
בנוסף, אנחנו מציעים לקבוע מענק הטבות שנתי בסכום של 4,000 ש"ח לניצולי השואה הנזקקים, שזכאים גם להבטחת הכנסה.
בהתאם לסיכום עם ניצולי השואה, כפי שעוגן בהחלטות הממשלה, מוצע עוד להסמיך את שר האוצר להכיר בארגון המייצג את המספר הרב ביותר של ניצולי השואה תושבי ישראל – לרבות ארגון שחברים בו ארגונים המייצגים יחדיו את המספר הרב ביותר של ניצולי השואה תושבי ישראל – כארגון היציג של ניצולי השואה בישראל. קביעה זו תאפשר את ייצוגם של ניצולי השואה באופן ראוי בידי ארגון אחד, שירכז את הטיפול בנושא.
ממשלת ישראל על עובדיה, פקידיה הנאמנים, מנהליה, אבל גם נבחריה, עשתה בשנה האחרונה – יחד עם רבים אחרים, ובהם היושבת-ראש שנמצאת כרגע על הדוכן, וגם אחרים שנמצאים כאן באולם – מאמץ יוצא דופן על מנת לגבש את תוכנית הסיוע במשותף עם נציגי ניצולי השואה, לגבש אותה ולממש אותה בהתאם ללוח הזמנים הקצר שנקבע. גם אם חרגנו, זה לא היה אלא כדי לנסות להגיע למוצר משופר יותר, וכל שמי שביקש לתקן במהלכים השונים חשב שהמוצר ישתפר אם הצעתו תתקבל, אחרי שכבר הגענו לכלל החלטה.
אני מבקש לציין את שיתוף הפעולה שהיה לנו, למשרד האוצר, בעניין הזה גם עם משרד ראש הממשלה, עם משרד המשפטים, עם המוסד לביטוח לאומי, עם המשרד לענייני גמלאים – –
גדעון סער (הליכוד):
איזה משרד אמרת בהתחלה?
שר האוצר רוני בר-און:
– – וגם עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים, וגם כמו שאמרתי עם כל הרבים והטובים שעשו במלאכה.
גדעון סער (הליכוד):
איזה משרד אמרת בהתחלה?
שר האוצר רוני בר-און:
נושא ניצולי השואה עודנו פצע פתוח בקרבה של החברה הישראלית. לאורך ימים ושנים נמנעו ממשלות העבר מלפתוח את פצעי ההיסטוריה, וביקשו להניח לפצעים להגליד. רצה הגורל והמצב המדאיג של חלק מניצולי השואה הנזקקים נחשף לעיני הציבוריות הישראלית לפני כשנה, בעיקר באמצעי התקשורת, אבל גם בפעולתם החשובה של חברי כנסת שונים ושל נציגי ציבור שונים.
גדעון סער (הליכוד):
היושבת-ראש.
שר האוצר רוני בר-און:
בהחלט, ציינתי אותה פעמיים. אבל אם אתה טורח, אז אני אדגיש שיש לה חלק לא מבוטל בהעלאת הנושא לסדר-היום בצורה כל כך בולטת, שהביאה לפתרון הבעיה, וכמובן, גם חבר הכנסת , שביוזמות חקיקה שלו, כאלה ואחרות, דרבן את הממשלה להגיע בדרך כזאת או אחרת לפתרון. צריך לומר ביושר – רבים וטובים עשו במלאכה הזאת. אם לא מניתי מישהו, אז אני מבקש שיימחל לי.
הממשלה הבינה בעצם כי גם צו המצפון וגם הציווי המוסרי מחייבים אותה לוודא כי אותם אנשים, אותם ניצולי השואה הנוראה, שהולכים ומתמעטים בשורותינו, אותם אלה, עלינו לדאוג שהם יזכו לחיות את חייהם עד כמה שהקדוש-ברוך-הוא יזכה אותם, עד שארית ימיהם ושנותיהם במדינת ישראל בכבוד.
התפקיד המוסרי שלקחה על עצמה אותה קבוצת אנשים שהעלתה את הנושא לסדר-היום, ואחר כך הממשלה, ומכאן גם הכנסת, אינו פשוט. הוא דורש רגישות חברתית, אבל גם אומץ לב ציבורי, לפתוח לראשונה לדיון שאלות שהציבור והמנהיגות בישראל נמנעו מלעסוק בהן עשרות בשנים.
יכול להיות שכולנו נזקקנו לניעור הקשה הזה כדי להבין את המצב לאשורו. יכול להיות שהתהליך המורכב הזה של איתור ופילוח האוכלוסייה הזכאית לא היה מהיר מספיק. יכול להיות שכבלי הביורוקרטיה שיוו אטימות וחוסר רגישות לתהליך. יהיו הנימוקים ותהיינה הסיבות אשר יהיו, אני לא יכול אלא להביע את צערי על כך שדווקא בימים האלה, במקום להתמקד בעשייה שכבר מתרחשת, בתיקון הנזק, בהטבת המצב, דווקא בימים האלה, במקום להתעסק בתיקון הנזק, שוב מתעסקים בלחפש נאשמים. מקימים ועדות כדי לשוב ולחטט עוד פעם באותו פצע פתוח, שכולנו ביחד עושים כעת את המיטב כדי לרפא אותו, כאילו די בהקמת ועדה, עוד ועדה, כדי להרגיע את המצפון.
אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008. אני מבקש לקבל את תמיכת כל הבית בהצעת החוק בקריאה הראשונה, ואני מבקש להעביר את החוק לדיון לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת – ועדה שממילא עוסקת בחוק שאנחנו מתקנים. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. נרשמו שני מתדיינים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת , בבקשה.
משה שרוני (גיל):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, אינני מבין למה צריכים להביא חוק על שני נושאים. למה מערבבים את ניצולי השואה עם קצבת הגמלאים? אלה שני דברים שונים. ממשלת ישראל קיבלה כסף מממשלת גרמניה עבור הניצולים. גמלאי ישראל שילמו לביטוח הלאומי, והם חברים בביטוח הלאומי כדי לקבל. אי-אפשר לערבב את שני הדברים ביחד.
אדוני השר, יש מעל 40,000 ניצולי השואה שמקבלים ממשרד האוצר קצבה. מעל 85% לא מקבלים יותר מ-1,067 שקל, כשיש להם 25% נכות, והיתר עם נכות של 35% ויותר. הגבוה ביותר מקבל 1,700 שקל. אני חושב שאנחנו מפקירים את ה-40,000 האלה, משום שעד שהכירו בהם הם עברו עשרות מדורי גיהינום – עם אישורים ועם מסמכים ועם כל זה, בתי-משפט משמאל ומימין.
החוק הזה הוא טוב, אבל לא עד כדי כך טוב, ולא מצוין. צריך להפריד בין גמלת הקצבה שצריכים להגדיל בהתאם להסכם הקואליציוני. זה היה צריך להיות עוד ב-2006, ואנחנו כבר ב-2008. אז אני חושב שממשלת ישראל תתקן את העיוות שהיה עד כה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד טל, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
רצית משהו לשפר בכל זאת.
משה שרוני (גיל):
כן, בטח.
שר האוצר רוני בר-און:
אם נחכה עד שנתקן את כל העולם – – –
דוד טל (קדימה):
גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, ידידי שר האוצר, אני רוצה לברך את הממשלה על ההחלטה לתקצב את נושא נרדפי הנאצים, אבל אני סבור שלא די בזה. אני מבין את המשמעות התקציבית הגדולה, אבל אני רוצה לומר שאם זה היה נושא אחר שהיתה לנו שליטה עליו, אז הייתי אומר: נקפח אותם עוד כמה שנים. אבל הציבור הזה, כמו שנאמר, הולך ומצטמצם – 1,000 אנשים נפטרים מדי יום לבית-עולמם, וזה הולך ומצטמצם.
למען הגילוי הנאות, אומר שאני הגשתי הצעת חוק בנושא הזה. כל פעם אמרו לי: בית-המשפט המחוזי צריך להחליט בדבר. הצעת החוק שלי נוגעת לשתי קהילות: יוצאי תוניסיה ולוב. אדוני השר, היות שהתקיים אתמול דיון בוועדת הכספים בהצעת החוק שלי, ועל-פי בקשתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה ביקשתי שלא להצביע, שכן הוא הבטיח לי שיינתן מענה לקהילות הללו – אבל כשישבתי עם נציגי הממשלה הסתבר שלא מיניה ואפילו לא מקצתיה. נתתי להם דוגמה – אשה שנאנסה בתוניסיה תחת כוחות הכיבוש הנאציים, יימח שמם, האם היא בגדר הזה של נפרדת? מחד גיסא אמרו לי שאי-אפשר להגיד שלא. אבל מאידך גיסא, הצעת החוק לא נותנת לה פתרון. שלא לדבר על זה שבמשך למעלה מ-55 שנים שתי הקהילות הללו קופחו.
אני וחברים אחרים בוועדת הכספים הצבענו לפני כמה חודשים על הצעתה של היושבת-ראש כרגע, וחבר הכנסת רובי ריבלין ואני חושב שחיים אורון, ואולי עוד אחרים, על היקף הקצבאות. היה קשה לא להצביע, זה היה נכון וצודק. איך אפשר היה לא להצביע על זה רק כיוון שפעם אחר פעם מקפחים ודוחים ומוציאים מחוץ לחברה את יוצאי קהילות תוניסיה ולוב? רק בגלל זה אני לא אצביע על הצעת החוק הזאת? אז הצבענו. והבטיחו לנו אז, אני חושב אנשי משרד האוצר – כמו אחרים – שהדבר הזה יבוא לידי תיקון. אז הגשנו הצעת חוק שאמרו לנו שהיא רחבה מדי. אני הגשתי יחד עם חבר הכנסת כחלון, וחבר הכנסת כחלון וחבר הכנסת השר דהיום איציק כהן, והבטיחו שבמסגרת הזאת אפשר אולי לטפל. אבל דא עקא, שפתאום התקציב שם עלה – כך אמרו אנשי האוצר, אני לא בדקתי, אין לי הכושר והיכולת לבדוק את זה – משהו בסביבות 2 מיליארדים עד 10 מיליארדי שקלים, או 12 מיליארד שקלים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הממ"מ קבע 200 מיליון ש"ח.
דוד טל (קדימה):
היום לקחנו את הצעת החוק הזאת וצמצמנו אותה כדי שתחול רק על יהדות תוניסיה ולוב, כדי שלא תהיה השפעה רחבה מאוד, ואז העלויות יהיו אולי, כפי שאומר חבר הכנסת ריבלין, 200 מיליון ש"ח. אולי, אם אני ארצה להגזים, זה יכול לעלות ל-300 או ל-350 מיליון ש"ח, אבל אז יינתן איזה פיצוי לאותם אנשים, לקהילות ש-55 שנים לא קיבלו אף לא אגורה אחת שחוקה.
לפחות אלה שיקבלו כרגע, שעדיין חיים, וכולנו יודעים – כמו שאמרת, חבר הכנסת ריבלין, תורה לא למדנו אבל חשבון אנחנו יודעים – הרבה זמן לא נותר להם. ב-2017 לא יישארו יותר אנשים, לא יהיה למי לתת, זה לא נזק שאפשר לתקן אותו. אם היה ניתן לתקן הייתי אומר: לא נפצה אותם היום, נפצה אותם בעוד כמה שנים. אבל הם לא יהיו, הם לא ייהנו מזה, והם סבלו כבר די והותר.
אשר על כן, אדוני שר האוצר, ועדת הכספים החליטה לצרף את הצעת החוק שלי, בהסכמתו של נציג האוצר, להצעת החוק הממשלתית הזאת. אני רוצה לבקש משר האוצר שינחה את אנשי משרדו להסתכל בצורה חיובית כדי לתת מענה ופתרון הולם ליוצאי הקהילות הללו, יהדות תוניסיה ויהדות לוב, שלא באו לידי שום תיקון במשך כל השנים הללו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אתה רוצה להשיב, אדוני השר? אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה.
מיכאל נודלמן (קדימה):
אני מבקש לדבר.
היו"ר קולט אביטל:
אני מצטערת, לא ראיתי את שמך בשום מקום. ממי ביקשת? בבקשה, חבר הכנסת מיכאל נודלמן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הרשימה סגורה.
היו"ר קולט אביטל:
כן.
מיכאל נודלמן (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים נכבדים, אני חושב שזה יום גדול לכנסת, כי אחרי כל כך הרבה שנים יש צדק. אני חייב להגיד שיש הרבה ניצולי השואה שעברו גיהינום של מחנות ריכוז וגטאות ועד היום לא קיבלו שום דבר, לא מגרמניה ולא ממדינת ישראל.
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיבלה באמצע שנת 2006 את החוק של יורי שטרן על הטבות לניצולי השואה – הטבות קטנות. זה היה החוק הראשון שעבר. אני צריך להגיד תודה לממשלה הנוכחית. ברוב הממשלות נלחמנו – לא כמו היושבת-ראש – נלחמנו על אנשים שאנחנו מכירים, שהגיעו בגל הגדול של העלייה האחרונה. שם לא רק שהם סבלו בגטאות ובמחנות הריכוז, אלא אחר כך הם סבלו מהקג"ב, שכל אחד היה צריך לעבור אצלם אם הוא לא נציג של הגרמנים, כל יהודי עבר את הגיהינום הזה בברית-המועצות. הם לא קיבלו שום דבר חוץ מבעיות, והם הגיעו לפה ועד היום גם פה לא קיבלו.
אני חושב שזה יום גדול להרבה אנשים, זה כבוד לאנשים שניצחו גם את הנאצים עם האופי שלהם, בכל הכוח שלהם, כי לצאת משם בחיים, מהגיהינום הזה, רק יחידים יצאו. מדינת ישראל היא מדינה של יהודים, והיא צריכה לעזור לאנשים האלה. בגלל זה אני צריך להגיד שאני מקבל בהבנה את ההחלטות של הממשלה הנוכחית, ואני אסיר תודה לשר האוצר שגילה הבנה והתייחס כשהיו בעיות עם משרד הפנים והוא תיקן את הדברים. אני מסכים שזה לא מספיק, אבל זו התחלה, ואני מבקש מכולם להצביע בעד בקריאה הראשונה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה, אדוני.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה). נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
לחצתי בטעות בשמו של חבר הכנסת אטיאס.
היו"ר קולט אביטל:
נוריד אחד מההצבעה. בעד הצביעו 16 פחות אחד, 15 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע.
משה שרוני (גיל):
הצבעתי בעד, למה יצא נמנע?
היו"ר קולט אביטל:
הצבעת בטעות נמנע? אני אתקן. חבר הכנסת שרוני בעד. 15 בעד, אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת שרוני לפרוטוקול, שבטעות הצביע שהוא נמנע. אני קובעת שהצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, עברה, והיא תועבר לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
דוד טל (קדימה):
- – – ביקש להעביר לוועדת העבודה.
היו"ר קולט אביטל:
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – זה מה שהוא ביקש וכך הצבענו. אנחנו עוברים לנושא הבא.
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 47), התשס"ח–2008
[מס' כ/183; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 12428; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר קולט אביטל:
הנושא הבא הוא הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 47), קריאה שנייה ושלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון. בבקשה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 47), התשס"ח–2008, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק הוגשה ביוזמת חבר הכנסת .
חוק בתי-המשפט קובע את תקרת סמכותו של בית-משפט השלום בתביעות אזרחיות שאינן במקרקעין, וכיום סמכותו היא לדון בתביעות כספיות ששוויין או סכומן ביום הגשת ההליך לבית-המשפט אינו עולה על 2.5 מיליוני ש"ח. מעבר לסכום זה הסמכות נתונה לבית-המשפט המחוזי.
מטבע הדברים סכום התביעה משתנה במהלך התקופה שבה מתנהל התהליך בבית-המשפט, אשר יכולה לצערנו להיות ממושכת. התובע אינו יודע, ואיננו מצפים ממנו לדעת מראש, כמה זמן יימשך ההליך ולאיזה סכום עתיד הוא להגיע, כבר במועד שבו הוא מגיש את התביעה לבית-המשפט. חוק בתי-המשפט ביקש לתת מענה לעניין זה וקבע כי בית-המשפט מוסמך לדון בתביעה גם אם סכומה או שוויה עלה לאחר הגשתה מחמת שערוך או הצמדה.
בפסיקה של בית-המשפט העליון שניתנה לאחרונה פורשה ההוראה האמורה על חוק בתי-המשפט בדרך מצמצמת, שלפיה בית-המשפט אינו מוסמך לדון בתביעה אם סכום התביעה עלה מעל תקרת הסמכות בשל הוספת ריבית, אלא רק אם הסכום עלה מחמת הצמדה או שערוך, כלשון החוק.
הצעת החוק באה להבהיר שגם אם סכום התביעה עלה מעל תקרת הסמכות מחמת ריבית, יש לבית-המשפט סמכות לדון ולפסוק בתביעה. שיקולים של צדק ויעילות תומכים בכך שניתן יהיה לפסוק לתובע את מלוא הסעד המגיע לו במסגרת אותו הליך, בלי שיהיה חייב לפתוח בהליך נוסף ולוותר על חלק מהסעד.
בדיונים בוועדה הוחלט להוסיף ולעגן בחוק את הפרקטיקה הנוהגת שלפיה אם הסכום הנפסק עולה מעבר לתקרת הסמכות בשל הוספת הוצאות משפט או שכר טרחת עורכי-דין, אין הדבר פוגם בסמכות בית-משפט שלום לדון ולפסוק בתביעה, וזאת כדי למנוע ספקות וטענות בעניין זה בעתיד.
אדוני, אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק של חבר הכנסת סלומינסקי בקריאה שנייה ושלישית. חבר כנסת סלומינסקי מתנצל על כך שהוא לא נמצא. סדר-היום שונה כמה פעמים, והוא הסמיך אותי להודות בשמו – אם החוק יעבור – לייעוץ המשפטי, להנהלת הוועדה ולחברי הכנסת בעבור תמיכתם בחוק.
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו מודים לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. להצעת החוק אין הסתייגות.
לכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה, ונצביע על כל החוק.
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 1–2 – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 47), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 10, כמניין, אין נמנעים, אין מתנגדים. אני מבקש לקבוע שהצעת חוק בתי-המשפט, (תיקון מס' 47), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית.
אני מברך את המציעים על החוק ועל העברתו.
נעבור לסעיף הבא בסדר–היום: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מי מציג את החוק? חבר הכנסת סער –איננו כאן. ובכן, נשנה מסדר-היום ונעבור להצעה הבאה.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 107) (דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/195).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עתניאל שנלר:
ההצעה הבאה על סדר-היום היא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 107) (דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת דוד טל – קריאה ראשונה. יעלה ויבוא חבר הכנסת טל, בבקשה.
דוד טל (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אישי הכנסת, הצעת החוק הזאת שלי לדמי אבטלה לעובד עצמאי מצטרפת להצעות חוק דומות, עם שינויים כאלה ואחרים, ואני חושב שנכון וראוי למזג את כל הצעות החוק הללו ולהגיש לכנסת הצעת חוק מתוקנת אחת על דעת חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
הצעת החוק בגדול, כמו הצעות אחרות, באה להבטיח דמי אבטלה לעובד עצמאי. יש תפיסה כזאת, אנשים סבורים שמי שהיה עובד עצמאי בטוח שהוא עשיר. רבותי, אני מכיר הרבה מאוד עובדים עצמאים שלא רק שלא היו עשירים, הם גם בקושי הרוויחו שכר מינימום. רק מה? היה להם פשוט קשה מאוד לסגור את העסק שהם בנו בעשר אצבעות ולאורך שנים, וכל פעם הם ייחלו לזמן טוב יותר, שיהיה פרוספריטי, שהצמיחה תהיה ברמות כאלה שזה יגיע ויחלחל גם אליהם. דא עקא שזה לא חלחל אליהם והם או פשטו רגל או סגרו את העסק, כי לא יכלו לשאת יותר, אפילו את המסים הכבדים – מפני שיש מסים שהם לא כחלק ישיר של רמת הכנסה שלך, אלא ארנונה משלמים כמה שצריך, בין שאתה משתכר ובין שאתה לא משתכר. לכן הצעת החוק הזאת באה לתת אפשרות גם לעצמאי לקבל דמי אבטלה.
אני מדבר על כך שעובד עצמאי מובטל, ההגדרה שלו תהיה: עובד עצמאי שחדל לחלוטין לעסוק במשלח ידו, לאחר שמסר הודעה בדבר סגירת עסקו למס ערך מוסף ולמס הכנסה והיא מאושרת על-ידי עורך-דין או רואה-חשבון או יועץ מס. זה כדי לוודא שלא ישתמשו בחוק לרעה.
כמו כן, בהצעת החוק מדובר על תקופת אכשרה. תקופת האכשרה נדרשת לכך שענף ביטוח אבטלה בביטוח הלאומי – כשגברה האבטלה היה מצב ממש קריטי שבו הביטוח הלאומי היה צריך להעביר כספים מענף ילדים לענף אבטלה, מה שלדעתי לא היה נכון לעשות, אבל כנראה בצוק העתים עשו את זה. כדי שלא ייווצר מצב כזה, אנחנו צריכים לבנות קרן מסוימת, וחברי סבורים קצת אחרת. כל אחד סבור אחרת בדבר פרק הזמן הנכון לתקופת האכשרה. אני מציע שהזכאות לדמי אבטלה תחל 12 חודשים לאחר פרסום החוק, וזאת על מנת לאפשר את צבירת הקרן כאמור לתשלום דמי האבטלה לעובדים עצמאים. לגבי תקופת האכשרה, בין שתהיה תשעה חודשים או 12 חודשים – אני מציע 12 חודשים, אבל יש כאלה שמציעים פחות – אני חושב שנצטרך לשבת בדיון בוועדה ולראות מה ניתן ואפשר לעשות ומה האיזונים המתאימים שנוכל להגיע אליהם כדי שמחד גיסא יהיו מספיק כספים בקרן ומאידך גיסא תהיה אפשרות לשלם לאנשים, וגם תקופת האכשרה לא תהיה כזאת גדולה.
אני חושב שצריך ונכון וראוי שהממשלה, באמצעות האוצר או הביטוח הלאומי – שגם הם יפשירו משהו לטובת העניין. אחרי הכול, אותם עצמאים, צריך לזכור, לאורך שנים פרנסו את קופת האוצר. כפי שאמרתי, בצוק העתים הם לא יכולים יותר לעשות את זה וצריך שתהיה להם רשת ביטחון כלשהי של שכר מינימלי כזה או אחר – וגם זה ייקבע בוועדת העבודה – על-פי מה שהשתכרו בשנה האחרונה, בשנים האחרונות.
אלה דברים שצריכים להיקבע בהסכמה, ולאחר מכן, אני חושב, עצמאים יוכלו להרגיש נוח יותר, טוב יותר, וידעו שיש להם תמיד רשת ביטחון והם לא ייזרקו לרחוב. ובסופו של יום, אם הם ייזרקו לרחוב, הם בצורה כזו או אחרת ייפלו למעמסה על קופת הציבור.
אשר על כן אני מבקש מכם, רבותי, להצביע בעד הצעת החוק הזאת.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת טל. נעבור לדיון. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק ראויה ובוודאי נתמוך בה. יכול להיות שזה קצת שונה ממה שהציע חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, ואני חושב שגם העלתה הצעת חוק דומה, אבל אני רוצה לומר שמכיוון שהעצמאים עד היום לא שילמו בעצם וניכו לעצמם את הביטוח הלאומי ואת ההורדות כפי שמנכה מעביד לעובד, עם החלת החוק ייווצר שינוי שאדם שעד היום לא שילם את המסים האלה, והוא מתחיל לשלם. אני לא חושב שצריך למנות את התקופה של 12 חודש מאז שהוא מתחיל לשלם את המס הזה, כי עובדה שכמה שנים קודם לכן העסק שלו היה קיים והוא עבד, והיום, בעקבות היבוא שמייבאים מסין, מהודו, מכוש, מכל המדינות שבעולם, ובתי-חרושת פה נסגרים על ימין ועל שמאל, ואנחנו נמצאים באיזו צמיחה, כמעט כמו החללית – אנחנו יודעים את האמת, עסקים קטנים מתמוטטים. היום הולכים יותר לסופרים, ומכולות נסגרות. השינוי הזה גורם לאותם בעלי עסקים בינוניים, בוודאי קטנים, לסגור אותם.
אני חושב שצריך להתייחס לאותם בעלי עסקים. לא להסתכל על היום שהחוק חל, נאמר בעוד שנה, כפי שהציע חבר הכנסת דוד טל, כדי לא להכביד על הממשלה. לדעתי מספיק שישה חודשים, כדי שאכן אותו עצמאי שמשלם את הביטוח לעצמו יוכל לזכות בדמי אבטלה, כפי שהיום זה קיים בפועל לגבי עובד שעובד אצל מעביד והוא משחרר אותו מהעבודה, והוא זכאי לדמי אבטלה. צריך ללכת לקולא ולא לחומרה בעניין הזה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת זאב. אני מוכרח לומר שכשאמרת "מהודו ועד כוש", הבנתי שתגיע לשישה חודשים בשמן המור ושישה חודשים אחרים, אז לפחות הדברים הובנו.
איש לא נרשם לדיון. האם מישהו מחברי הכנסת רוצה להוסיף לדיון? אני פשוט מחכה שחבר הכנסת סער יצליח לעלות במעלית ויגיע לנושא הבא. ובכן, אין אף אחד, ולכן נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. נעבור לאט להצבעה, ואני אפילו אפעיל את זה לאט, ואולי נזכה שחבר הכנסת סער יגיע.
בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה.
יואל חסון (קדימה):
אם לא, נעבור לשירה בציבור. אני מציע, אדוני היושב-ראש, שירה בציבור כשאתה מוביל את השיר הראשון, עד שחבר הכנסת סער יגיע.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 107) (דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח–2008, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מבקש לקבוע בזאת שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 107) (דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008
[מס' כ/192; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 13228; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ונעבור להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חבר הכנסת , להציג את הצעת החוק. להצעת החוק יש הסתייגויות של חברי הכנסת , חנא סוייד ו. בבקשה, אדוני.
גדעון סער (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008, הצעת חוק שיזם יושב-ראש ועדת הכנסת, חברנו חבר הכנסת דוד טל.
עובדת שילדה ושבה לעבודתה לאחר חופשת הלידה צריכה להסתגל לשילוב בין מטלות העבודה ובין המטלות הכרוכות בטיפול בתינוק הרך. הצעת החוק שיזם חבר הכנסת טל מבקשת להקל על עובדת שילדה ושבה לעבודה כך שבמשך תקופה – לא ארוכה – של ארבעה חודשים לאחר תום חופשת הלידה לפי החוק, היא לא תיאלץ לעבוד בעבודת לילה, אלא אם כן היא הסכימה לכך. כמו כן, לא יהיה עליה לעבוד במנוחה השבועית ללא הסכמתה, גם אם עבודתה במנוחה השבועית שהיא מותרת על-פי החוק.
עם זאת, לא תידרש הסכמה של העובדת לעבודת לילה או לעבודה במנוחה השבועית באותם מקומות, העבודות או סוגי העבודות שנקבעו לפי סעיף 2(ג) לחוק הקיים, שעבודת לילה בהם היא חיונית. מצד אחד נשמרת בכך זכות הבחירה לעובדת אם לעבוד בעבודת לילה ובמנוחה השבועית בתום חופשת הלידה או לא, ומצד אחר הפגיעה במעביד היא מינימלית, מאחר שההוראה אינה חלה במקומות המנויים לפי החוק שעבודת הלילה בהם היא חיונית, מאחר שההגבלה חלה בתקופה קצרה של ארבעה חודשים בלבד לאחר תום חופשת הלידה.
אני רוצה לקרוא לבית לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית לפי הנוסח שאישרה הוועדה, דהיינו, אם תהיה הסתייגות – בינתיים אינני רואה את המסתייגים – לדחות את ההסתייגות.
זה עוד תיקון אחד מני רבים בחוק עבודת נשים שהוועדה מביאה לכאן בשנתיים האחרונות, שמסייע לשלב בין צורכי ההורות לבין צורכי העבודה.
אני רוצה לברך את חבר הכנסת דוד טל על יוזמתו. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, גברת דלית אזולאי, על עבודתה. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לחבר הכנסת . כפי שאמרתי, יש הסתייגויות, רק שהמסתייגים אינם כאן. חברי הכנסת , חנה סוייד ו אינם כאן.
ובכן, אין מסתייגים ואין הסתייגויות, ולכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה על-פי הצעת הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 15
בעד סעיפים 1–3 – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, עשרה בעד, כמניין "מניין", אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 16
בעד החוק – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008, נתקבל.
היו"ר עתניאל שנלר:
ובכן, עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 42), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה שלישית. ברכות על החוק.
האם חבר הכנסת טל רוצה לומר מלים מספר? בבקשה, יעלה ויבוא.
דוד טל (קדימה):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לשר התשתיות פואד בן-אליעזר על שתמך בהצעת החוק שלי. אני חושב שזה חשוב. חשוב מאוד ששר האנרגיה היה רגיש מכל השרים ובא והצביע בעד הצעת החוק הזאת.
אני רוצה להודות לכל העושים במלאכה – למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה וליושב-ראש הוועדה, שהשכיל להעביר את החוק בצורה יעילה וזריזה. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה.
ובכן, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום רביעי, ט"ז בשבט התשס"ח, 23 בינואר 2008, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. לילה טוב. סעו בזהירות.
הישיבה ננעלה בשעה 19:18.