דברי הכנסת

דברי הכנסת יד / מושב שלישי / ישיבות קצ"א–קצ"ג / כ"ט בטבת – ב' בשבט התשס"ח / 7–9 בינואר 2008 / 14 חוברת י"ד ישיבה קצ"א הישיבה המאה-ותשעים-ואחת של הכנסת השבע-עשרה יום שני, כ"ט בטבת התשס"ח (7 בינואר 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל ינון: 4 הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. החלטת ראש הממשלה שמשמעותה הפסקת הבנייה בירושלים; 6 2. הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון והגבלתה בירושלים ורצח ישראלים בידי אנשי הרשות הפלסטינית; 6 3. מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בכלל ותושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בפרט 6 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 6 ישראל כץ (הליכוד): 9 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 14 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 20 השר משולם נהרי: 24 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 28 נסים זאב (ש"ס): 29 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 31 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 32 משה שרוני (גיל): 33 אברהם רביץ (יהדות התורה): 34 אבשלום וילן (מרצ): 35 מוחמד ברכה (חד"ש): 37 ואסל טאהא (בל"ד): 38 מנחם בן-ששון (קדימה): 39 הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008 43 שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 43 מוחמד ברכה (חד"ש): 45 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 48 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 49 בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 51 מיכאל איתן (הליכוד): 53 הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007 55 השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: 55 מוחמד ברכה (חד"ש): 56 דב חנין (חד"ש): 57 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 58 נסים זאב (ש"ס): 59 הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008 61 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 61 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 66 איתן כבל (העבודה-מימד): 67 חיים אורון (מרצ): 68 מוחמד ברכה (חד"ש): 69 דב חנין (חד"ש): 71 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 73 נסים זאב (ש"ס): 74 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 76 שאילתות ותשובות 78 1555. ההבטחה להקים בית-חולים באשדוד 79 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 79 הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2007 81 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 81 נסים זאב (ש"ס): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 83 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 83 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2007 83 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 84 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 84 נסים זאב (ש"ס): 87 הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 13), התשס"ח–2007 88 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 89 הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 3), התשס"ח–2007 91 שאילתות ותשובות 92 1609. מחירי הירקות לשומרי שמיטה 93 1619. השקעות משרד החקלאות בשטחים 93 1651. מחירי הירקות לשומרי שמיטה 95 1727. פיתוח החקלאות וסיוע לחקלאים במגזר הערבי 95 1754. מחירי העופות 97 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 98 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: גברתי השרה, חברי חבר הכנסת צבי הנדל, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ"ט בטבת התשס"ח, 7 בינואר 2008. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון), התשס"ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח–2008, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הקמת מערך הפצה ספרתי לשידור ערוצים ללא תשלום), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק לימודי שחייה בבתי-ספר, התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק והדרת פני זקן (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת דוד רותם; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – הפחתה על בסיס מצב כלכלי), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – רשות ליתן הנחות באגרת מים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ניקוד חיובי), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל ועמירה דותן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – הצבת שילוט מידע על עומסי תנועה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן, אלי אפללו ורוברט אילטוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הפסקת שירות ללקוח המבקש להפסיק התקשרות), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה והחזר כספי), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ואיתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיקוח על תעריפי חנייה בחניונים הסמוכים למוסדות ציבור, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בשל תשלומי ביטוח אשפוז סיעודי), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת משה שרוני; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מכירת לחם), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכה המתגורר בבית הוריו), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת חיים אמסלם, יעקב מרגי ואחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכה המתגורר בבית הוריו), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכה המתגורר בבית הוריו), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב וניסן סלומינסקי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכה המתגורר בבית הוריו), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תקופת צינון לעובד המחלקה לחקירות שוטרים), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אריה אלדד ועמירה דותן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (תיקון – שימור התנאים לנכים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק נטיעת עצים לחגיגות השישים למדינת ישראל (הוראת שעה), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הגבלת שכר), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ויוסף שגאל; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון – ניסויים בקופים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור עקירת ציפורניים), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (תובענה נגד כוחות הביטחון), התשס"ח–2008, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חיוב כביש אגרה בארנונה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא וסעיד נפאע; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדת חקירה), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת ודוד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חגירת ילדים ברכב), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות לבן-זוג של אזרח), התשס"ח–2008, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ודוד רותם; הצעת חוק האזרחות (תיקון – ידיעת השפה הערבית), התשס"ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון – כללי אתיקה לפעולתם של שדלנים בכנסת), התשס"ח–2008, מאת חברות הכנסת רונית תירוש ועמירה דותן וקבוצת חברי הכנסת. תודה. הצעות סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה, הליכוד ורע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. החלטת ראש הממשלה שמשמעותה הפסקת הבנייה בירושלים; 2. הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון והגבלתה בירושלים ורצח ישראלים בידי אנשי הרשות הפלסטינית; 3. מדיניותה כלפי האזרחים הערבים בכלל ותושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בפרט היו"ר דליה איציק: אני מזמינה את חבר הכנסת צבי הנדל. יש לך, אדוני, עשר דקות. ההצעה שלכם היא הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושא החלטת ראש הממשלה שמשמעותה הפסקת הבנייה בירושלים. בבקשה, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת – אוה, פתאום יש כניסה מרשימה, גידול של 400% בנוכחות. עדכנו אותי לגבי כל בנייה במזרח-ירושלים – זאת ההנחיה שיצאה מראש הממשלה לשר השיכון, לשר החקלאות שממונה על החטיבה להתיישבות, לשר הביטחון ולכל השרים הנוגעים בדבר. הסוגיה של הבנייה היהודית בירושלים – לא חס וחלילה הבנייה הערבית הבלתי-חוקית, שנבנית באלפי יחידות דיור, אלא הבנייה היהודית שנבנית על-פי חוק – הפתיעה את ראש הממשלה, אחרי שהוחלט על ביצוע בנייה של למעלה מ-300 יחידות שאושרו כדת וכדין, פשוט עברו פרוצדורה. נגמרה הפרוצדורה. הפקיד שהיה צריך לחתום עליה בוועדה לבניין ערים חתם עליה, וזה יצא לעבודה. זו היתה הפתעה אדירה. למה? כי ראש הממשלה שלנו ישב עם אבו מאזן, ואבו מאזן אמר לו שבנייה נוספת בירושלים, באזורים שמעבר ל"קו הירוק" – זה רוב ירושלים היום – יכולה להביך אותו, כי זה יפריע מאוד להוביל מהלך של חתימה על הסכם. ראש הממשלה כנראה נבהל מההערה הזאת של אבו מאזן, ומתוך הבנה שאבו מאזן הוא אישיות מאוד מאוד רצינית, מאוד חזקה, מאוד משמעותית ברשות הפלסטינית, שאתו הוא רוצה להגיע להסכם – נכון, אדוני חבר הכנסת? אבו מאזן הוא זה שמוביל. על פיו יישק דבר. כל כוחות הביטחון סרים למשמעתו. מי שמונה לשוטר דואג לחוק ולא רוצח יהודים במקרים מזדמנים עם אותו נשק – כי השריוניות, אני עוד לא יודע אם ניצלו אותן כדי לרצוח יהודים. הלוואי שלא, אבל גם זה עוד יגיע. מאוד נבהל. ואז הוא הוציא הנחיה גורפת. הוא המתיק סוד עם אנשים שקפצו ושאלו: תגיד לי, מה, אתה – זה מהלך תמוה. גם בירושלים? גם במעלה-אדומים? גם באריאל? הרי לכאורה גם מפלגות השמאל מכירות במקומות האלה כמקומות שיישארו על מקומם – בעזרת השם כולם יישארו על מקומם – גם לגבי דידם המקומות האלה לא מיועדים לשום משא-ומתן. אז הוא המתיק סוד ואמר שמאחר שנשיא ארצות-הברית צריך להגיע, הוא לא צריך להביך אותו. אתה מבין? אני צריך להסתתר בעיר הבירה שלי, אם אני רוצה לבנות – על-פי חוק, על-פי כל הכללים, על-פי סדר, לא מחטף. ואני חוזר ואומר לכם – זה לא בשביל להגיד דברים בעלמא – במרחב ירושלים יש אלפים – אני לא רוצה להגיד עשרות אלפים – אין לי ספק שהרבה יותר מ-10,000 דירות בבנייה בלתי חוקית של ערבים, שלא עושים כלפיהן כלום. ופה אנחנו מדברים על שכונה של כ-300 יחידות, שכונה קיימת, הר-חומה, שכבר עשו פעם אחת שריר – עוד כשהמלך המשיח ערפאת היה בחיים. הפגינו שם ומאוד נבהלו מהעניין הזה. קריאה: – – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): המלך המשיח של חלקים בבית הזה. תיקנתי. הפגינו, וכבר נבהלו, וחששו שאם תפרוץ מלחמה – ואחר כך, כשהתחילו לבנות, הכול היה שקט ורגוע, וברוך השם השכונה מאוכלסת. כל הבתים שנבנו מלאים בבני-אדם. כל בנייה שמתחילה, הבתים נמכרים עוד טרם סיום הבנייה. על זה פתאום קפץ רוגזו. ואם כבר מדברים על ירושלים – כי על זה אבו מאזן דיבר – אז כבר נדבר על כל ההתנחלויות. ובכל יישובי יהודה ושומרון היום, אסור להתחיל לבנות בלי לקבל אישור שלו. עכשיו, עם כל הכבוד, יש סוגים של בנייה שאף אחד לא שואל אותו. אין כוח שבעולם שיכול למנוע מאדם שרכש קרקע ויש לו היתרי בנייה לבנות. אז אולי הוא ישלח סוסים, כמו בעמונה; אולי להחטיף מכות לאותו בונה. אני לא יודע בדיוק מה התוכניות שם, אבל לפי ההנחיה אסור לבנות ממש דבר. הוא גם לא אסף את הנוגעים בדבר. הרי יש ראש עיר בירושלים, יש ראשי רשויות ביהודה ושומרון, יש ראש עיר לאריאל, למעלה-אדומים – היה אוסף אותם, מדבר אתם, מסביר להם. לא. הכול מוקפא. אז תוכניות שלא אושרו, כמובן, עכשיו לא יאושרו. יכול מאוד להיות שבסוף גם היהודים שהם שומרי חוק, בתוך ארצם, יצטרכו אולי בלית-ברירה לבנות בנייה בלתי חוקית. אולי אפילו צריך שהכנסת תמליץ להם שילמדו מבני דודינו הערבים, שעושים את זה במאסות אדירות, בכל מקום. אגב, לא אמרתי משהו. דיברתי על הרבה יותר מ-10,000 דירות באזור ירושלים, של בנייה בלתי חוקית ערבית. שכחתי להגיד שרוב מוחלט של הבתים האלה ריק מאדם. כי זה לא צורך. הם רק מכינים אותו. הם רק רוצים לקבוע עובדות, שיש בתים. אין להם אנשים לאכלס. זה לא כמו בהר-חומה, שעוד בקושי התחלת לבנות, כבר יש קופצים לקנות את הבית ואתה מוכר אותו על הנייר, אלא גם אחרי שסיימת את הבנייה, בכל הבניות – ובתים יפהפיים. בתי אבן. אני פעם עשיתי סיור למישהו שלא האמין לי. בתים מקסימים על קומות, עם פיתוחים, בתי אבן, יפהפיים – כולם ריקים. אין שם נפש חיה. אז זה בסדר. על זה אין הנחיות. תראו, אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק שיש ראש למדינה שלא מאפשר בנייה בעיר הבירה של המדינה שבה הוא משמש כראש הממשלה. בנייה חוקית, על-פי כל כללי הסדר, כל כללי התכנון והבנייה. לצערי, זה מאוד מאוד עצוב. זה מציג אותנו ככלי ריק. היה כבר איזה סופר או משורר שאמר שזאת ממשלה חלולה. ככלי ריק הוא מעמיד אותנו, כשאנחנו מדברים על כושר ההרתעה של מדינת ישראל – לא של צה"ל – הוא מורכב מנדבכים שלמים של איך העולם רואה אותנו. חלק מהעניין זה הצבא שלנו, חלק מהעניין זה המנהיגות. וכשרואים שיש מנהיגות רופסת, שלא מתביישת להגיד שלא רוצים להביך איזה מנהיג, לכן בעיר הבירה לא ייתנו לבנות – מרמים את המורה; היושבת-ראש היתה מורה, היא יודעת, בטח, כמה פעמים ניסו לרמות אותה, אבל אין לי ספק שאותה לא הצליחו. אבל אנחנו נצליח, בעזרת השם. כי העם היהודי, יש לו חיות, והוא חיכה מספיק, אלפי שנים, כדי לחזור לארצו, לא כדי שיבוא איזה מישהו, יהודי שעומד בראשות הממשלה, ויוציא ספר לבן. אנחנו נסתדר עם זה. איזה פרצוף יש לנו בעולם. איך אנחנו מצפים שלא יפרצו מלחמות במזרח התיכון, על הרקע הזה, שרואים שאנחנו חלשים. זה מזמין את האויבים שלנו לדרוך. כשהיינו חזקים לא עלה בדעתם לפתוח במלחמה, וכשעלה בדעתם והם הובסו, אחר כך הרבה שנים לא חשבו אפילו, לא חלמו לחזור. אבל אנחנו, עם המסרים שלנו, עם ההתנהלות שלנו – התנהלות של מנהיגות שנכנעת לכל אמירה או כל ספק אמירה של פריץ, שאולי הוא יגיד, ועושה מהלכים כאלה – אז גם אם יהיה לנו צבא הכי חזק בעולם והכי טוב בעולם – ויש לנו, ודאי, חיילים ומפקדים נהדרים – החולשה הציבורית שהממשלה מקרינה גורמת נזק אדיר. והלוואי והלוואי שאתבדה, ולא יעוררו המהלכים התבוסתניים האלה את תאבונם של אויבינו לדרוש עוד ועוד בטרם הם מסוגלים בכלל להיענות למשהו מהבקשות שלנו. הרי אנחנו, מה אנחנו מבקשים? מינימום שבמינימום: אבו מאזן היקר, חמוד שלי, תדאג שלא ירצחו יהודים, אנחנו מתחננים לפניו חודש אחרי חודש. אני בטוח שראש הממשלה מבקש את זה. הוא לא מסוגל לתת לו. אז רק כשהוא העלה את זה שזה עלול להביך את הפלסטינים לקראת הסדר הקבע, בנייה בהר-חומה, ניתנה הנחיה להפסיק. שלא יקרה שפקיד כלשהו – זה ביטוי שלו, של ראש הממשלה שלנו, ובזה אני מסיים – שאיזה פקיד שאין לו שיקול מדיני רחב, יאשר בהינף קולמוס בנייה. איזו חוצפה. הפקיד הזה עמל על התוכניות האלה. זה עבר ועדות, עבר אישורים. אין זכות קיום לממשלה הזאת. אני מבקש מכם: תתעוררו, תצביעו אי-אמון. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת צבי הנדל. השרה רוחמה אברהם תשיב על ההצעות במשולב, ולכן עכשיו יעלה חבר הכנסת ישראל כץ לנמק במסגרת של עשר דקות את הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון והגבלתה בירושלים ורצח ישראלים בידי אנשי הרשות הפלסטינית. רק עכשיו אני מפעילה את השעון. יש לך עשר דקות, אדוני. רק תרשה לי, האורחים ביציע – אני רואה שיש פה תלמידי תיכון מראשון-לציון, אני מבינה שאתם אורחים של ועדת העלייה וקליטה, ברוכים הבאים לכם. ישראל כץ (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו והציבור מסתכלים, מתבוננים ומשתאים מול תוכנית חדשה שהומצאה כאן, בכנסת. אומרים שהרבה דברים עוברים מהפרלמנט למקומות אחרים. אבל את תוכנית ההישרדות – – – היו"ר דליה איציק: אבל אנחנו עשינו הפוך, חבר הכנסת כץ – אני מוסיפה לך דקה – אנחנו עשינו הפוך. הבאנו את כל הכנסים האחרים לתוך הכנסת. כופפנו אותם. ישראל כץ (הליכוד): נכון. אבל עכשיו אימצנו – ראש הממשלה אימץ תוכנית של ערוץ מסחרי בטלוויזיה שנקראת "הישרדות" – – היו"ר דליה איציק: אה. ישראל כץ (הליכוד): – – והעביר אותה לתוך הפרלמנט. ואנחנו עוברים כאן בתקופה האחרונה – הוא כבר הקדים את התוכנית במידה מסוימת, הוא התחיל בזה כבר לפני כמה חודשים, ועכשיו זה הולך ומגיע לשיא. והשיא תמיד חייב להיות קשור ליום פרסום מועד מסקנות ועדת-וינוגרד – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אולי הם העתיקו מראש הממשלה? ישראל כץ (הליכוד): – – ואנחנו, הסטטיסטים והצופים במסע ההישרדות של ראש הממשלה אולמרט, ובמסגרת המסע כבר קרו דברים מאוד משמעותיים. זה לא על אי בודד, זה כאן, בתוך מדינת ישראל, וגורלה של המדינה, בסופו של דבר, נתון לתהליכים האלה. הדבר הראשון שקרה והוא מאוד משמעותי, והוא מנוגד לחלוטין אפילו – אפילו – למדיניותה של ממשלת שרון, שאת, גברתי היושבת-ראש, היית חברה בה. מעבר לחילוקי הדעות אתו הוא עמד על דבר אחד: הוא עמד על פירוק תשתיות הטרור כתנאי לכל משא-ומתן מדיני. בעניין המשא-ומתן המדיני הדעות היו חלוקות; בעניין התנאי הזה היתה הסכמה לאומית, הסכמה בין-לאומית, הסכמה אמריקנית, אירופית – כל העולם הסכים שאי-אפשר לנהל משא-ומתן תוך כדי ספיגת טרור, הרוגים, פצועים ויריות. והממשלה הזאת בהבל פה ויתרה על התנאי החשוב הזה. לאחר מכן מסירת נשק, החלטה על מסירת שריוניות לרשות הפלסטינית, שחרור עקרוני של מחבלים עם דם על הידיים, הקפאת הבנייה בהתיישבות ביהודה ושומרון. אם היום אנחנו עוסקים בפרשת השבוע בספר שמות – ואני אוכיח את הבקיאות כרגע, בציטוט שאני אביא, ויושבים כאן, סביב שולחן הממשלה, בקיאים ומלומדים ומלומדות בנושא – ואנחנו יודעים מי גזר ומי ניסה לגזור על היהודים את מניעת ההתרבות שלהם. מי ציווה על המיילדות להמית כל בן זכר והן סירבו לעשות את זה, ומי לאחר מכן אמר: כל בן זכר היאורה תשליכוהו – – השר משולם נהרי: – – – ישראל כץ (הליכוד): – – וגם כאן היהודים עמדו בפני הגזירות עד שבאה להם התשועה על-ידי משה רבנו. אבל אהוד אולמרט, ראש הממשלה, וממשלתו, אדוני השר, גברתי השרה, גוזרים על תושבי ההתיישבות ביהודה ושומרון לא להתרבות. אל תתרבו. אנחנו לא מאפשרים לכם. יש הקפאה מוחלטת. מעולם ממשלה לא הקפיאה את הריבוי הטבעי. גם ממשלות שמאל מובהקות – לא שיצאו מקרבו של הליכוד, כמו אהוד אולמרט. אפילו ממשלת ברק הקודמת לא הקפיאה. איך אפשר לגזור על משפחות לא להתרבות? למנוע בנייה לריבוי טבעי? בנימין נתניהו (הליכוד): להביא ילדים לעולם. ישראל כץ (הליכוד): להביא ילדים. אני, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, רק תיארתי את המצב שהיה בזמן היות היהודים במצרים, שפרעה ניסה לגזור ולא הצליח – – בנימין נתניהו (הליכוד): משולם, אני צודק במינוח? השר משולם נהרי: – – – קצבאות. ישראל כץ (הליכוד): – – וגם אולמרט לא יצליח, אבל הוא מנסה. ואתה, אדוני השר המלומד, הרב נהרי, נותן ידך למדיניות – גם אם אתה לא רוצה בה ולא תומך בה – נותן בדיעבד, בפועל, ידך למדיניות של הקפאת הריבוי, הקפאת הילודה. אם לא נותנים לבנות, אם לא נותנים להקים גני-ילדים ותלמודי-תורה ביהודה ושומרון, איך ילמדו הילדים? השר משולם נהרי: אני אמרתי שלא היתה הקפאת בנייה אצל פרעה. כל הזמן בנו, יומם ולילה. ישראל כץ (הליכוד): כן, עבור המצרים. אבל היה ניסיון להקפיא את הילודה. ולאחר שהוא הקפיא את הבנייה ביו"ש, הוא גם מקפיא את הבנייה בירושלים, בהתחכמות. זה צריך לעבור דרכו. פרויקט הר-חומה, אותו פרויקט חשוב שבנימין נתניהו, כראש הממשלה, החליט עליו, ואלפי – עד כמה שאני יודע – יהודים כבר גרים שם, ויש צפי של התרחבות ובנייה כחלק אינטגרלי של ירושלים – לוקח ראש הממשלה, משקם את אבו מאזן שהובס על-ידי ה"חמאס" ואיבד את השליטה בעזה, שחי ביהודה ושומרון בחסדי צה"ל, שמונע מה"חמאס" להשתלט, והוא עוד אומר לו: טוב, אני איענה לדרישותיך עכשיו ואקפיא את כל הבנייה בירושלים – וחמור מזה, גברתי, לפני פתיחת המשא-ומתן. הרי אם נפתח המשא-ומתן, אז יושב-ראש ישראל ביתנו אמר שהוא כבר לא אמור להיות בממשלה. אז אני מניח שהוא יודע שלא נפתח משא-ומתן מדיני על ירושלים – מכריז ראש הממשלה בריאיון לעיתון "ג'רוזלם פוסט", שגם ידידינו בעולם יודעים, שירושלים תחולק וישראל תיסוג לקווי 1967. עוד לא נפתח משא-ומתן, מגיע ראש הממשלה למקום שיהודי לא אמור, ואסור שיגיע אליו אי-פעם בכלל. ברגעים הכי חמורים, מעולם יהודים לא ויתרו על ירושלים; נלחמו על ירושלים, חלמו על ירושלים, חזרו לירושלים, יישבו את ירושלים, שחררו את ירושלים – יהודים דתיים, יהודים חילונים; מוטה גור לא היה אדם דתי כאשר הוא קרא: "הר-הבית בידינו". בנימין נתניהו (הליכוד): יהודים גורשו מירושלים לא פעם, אבל מעולם לא גירשו את עצמם מירושלים. ישראל כץ (הליכוד): לא גירשו, לא ויתרו, נלחמו, וכאן בהתנדבות, לפני פתיחת משא-ומתן שעומד להיפתח, כנראה, מודיע ראש הממשלה כבר על התוצאות שלו: ירושלים תחולק וניסוג לקווי 1967. גם ידידינו בעולם יודעים – הוא לא נאבק, אפילו, על עמדות אחרות, על עמדות שעד לפני שנים מספר הוא נשא את הדגל שלהן ברמה, ונבנה – אולי קצת בנה, אבל בעיקר נבנה – מאותו דגל של ירושלים. ולמה קורה כל הדבר הזה? אמרתי: מסע הישרדות. הזכיר את זה יושב-ראש האופוזיציה לפני כמה ימים, נדמה לי, גם כן בביטוי דומה, מסע הישרדות, מועתק ממש במלואו לנושאים לאומיים. ואיך משיבים לנו הפלסטינים? האם הם מתרככים? האם הם אומרים: אנחנו נלך לקראת ראש ממשלה כזה? האם מדינות ערב, באמת, גם כן אומרות: בואו נעשה מחוות? לא. מה הדברים שאנחנו מקבלים בתקופה האחרונה? "קטיושה" אירנית נחתה לראשונה בצפון אשקלון. עוד 120,000 תושבים בטווח "קטיושות" וטילים. אשדוד, עיר של רבע מיליון תושבים בקירוב, על שלל מתקניה האסטרטגיים, בקרוב מאוד תימצא בטווח הטילים. יהודים נרצחים בידי שוטרים פלסטינים ועובדי הרשות הפלסטינית, הכרזות קיצוניות של ההנהגה הפלסטינית – אולי כבר לא קיצוניות, כי ראש הממשלה שלנו גם כן מכריז הכרזות דומות, על נסיגה ישראלית לקווי 1967, על ירושלים כולה בידי הפלסטינים ועל פליטים שייכנסו לתחומי מדינת ישראל. ומה זה עושה לנו, אפילו עם מדינה ערבית, שמנחם בגין כראש הממשלה יזם ובאישור הכנסת חתם על הסכם שלום אתה? במקום לשפר את היחסים, הוויתורים מביאים לקלקולים. שרת החוץ הישראלית, גברתי, הוכרזה כאישיות בלתי רצויה במצרים. אולי הם יפעלו כבר שהיא לא תוכל לבקר כמעט באף מקום שיש להם השפעה בו. וזה בלי שהפסיקו את הזרמת הנשק. גם הנשק זורם, גם לא מקיימים מבצע אמיתי להפסקת הירי באופן רציני ויסודי מעזה לעבר הדרום ומדינת ישראל, וגם היחסים מתקלקלים. אמרו שלא היה דבר כמו אנאפוליס. הנה, אנחנו משלמים מחירים, אבל כל מדינות ערב גם התחרו בלאפיין איזה שר חוץ ערבי מחא כפיים יותר, אם בכלל. אדוני שר הפנים, אתה היית תמיד בעד ויתורים מסוימים, היית מתון בליכוד. הלכת לקדימה. חלמת שתגיע לזה? לתת את הכול בלי כלום? אפילו אתה לא חלמת מעולם על עמדות כאלה, השר מאיר שטרית. לתת את כל ירושלים, ליסוג לקווי 1967 לפני פתיחת משא-ומתן. ה"קטיושות" בדרך ליבנה. שר הפנים מאיר שטרית: אני נגד זה. אני בעמדה: ייתנו – יקבלו. לא ייתנו – לא יקבלו. ישראל כץ (הליכוד): יפה, אז נשארת ליכודניק במידה מסוימת, אבל ראש הממשלה התנתק, התנתק מהמורשת לגמרי. בצורה אמיתית אני מצטט אותו; זה מה שהוא אומר. לא נותנים – מה שנותנים זה "קטיושות" אירניות באשקלון ורצח יהודים בידי שוטרים ועובדים פלסטינים, הרעת היחסים עם מדינות ערב. איפה התהילה של אנאפוליס? הרי ימים ספורים אחרי זה הם הזמינו את האירנים, ודאגו לנסוע גם לשם בדרגים כאלה ואחרים, כדי להראות שהם לא נוקטים כאן עמדה. אנחנו יותר חכמים מהם? אנחנו שיפרנו את המצב עם מדינות ערב? לכן, כל הוויתורים האלה רק מחלישים את ישראל. יחסים אמיתיים החלו והסכם שלום עם מצרים נחתם כאשר בגין נתפס כמנהיג חזק. כאשר סאדאת ידע שיש לו עם מי לדבר ומה האלטרנטיבות, הוא בא והיה מוכן לחתום על הסכם שלום, ומנחם בגין ידע לקבל את ההכרעות. היום נותנים את הכול – ואני אומר את זה בצער רב – למטרות ומשיקולים שאינם ענייניים. מציגים את כל הסחורה, נותנים אותה, מוותרים על עמדה אחרי עמדה כדי לשרוד פוליטית – לעבור את דוח-וינוגרד. ואני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, במשפט אחד לסיום, הקשור גם לדוח-וינוגרד: ראש הממשלה צריך לעבור את דוח- וינוגרד רק בדרך אחת: להניח את המפתחות ולומר שהוא מקבל על עצמו את האחריות ונושא בה – ולא חשוב מה היו כוונותיו – כי מדינת ישראל נכשלה בהשגת היעדים שניצבו בפניה. כל הצבא כבר שילם את המחיר, ורק אדם אחד מסרב לשאת באחריות: ראש הממשלה אהוד אולמרט מסרב להתפטר. ואני חושב שהמערכת הפוליטית, אדוני השר שטרית, צריכה – על כל קצותיה ועל כל מפלגותיה – לדרוש מראש הממשלה להסיק את המסקנות. יש אנשים טובים בכל המפלגות – אדרבה, נלך אל העם, או בכל דרך אחרת, והציבור יחליט מי ראוי להנהיג את המדינה הזאת. אי-אפשר למנוע את שיקום מדינת ישראל – להבדיל ממה שקורה בצבא, שמתחיל להשתקם כי ההנהגה התחלפה – אי-אפשר לשקם את מדינת ישראל בלי שראש הממשלה יתפטר. אי-אפשר לטייח ואי-אפשר למכור ולוותר על דבר אחרי דבר – – היו"ר דליה איציק: תודה רבה, אדוני. ישראל כץ (הליכוד): – – במסגרת ניסיון ההישרדות הזה. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, גברתי השרה, נא להשיב. חבר הכנסת סער, כדי שלא אטעה אותך, בוא רגע אלי בבקשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, אתה יודע, חבר הכנסת כץ, בכל פעם אני מביעה פליאה מחדש – – ישראל כץ (הליכוד): – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: נכון. ישראל כץ (הליכוד): – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – ואני אומר לך מדוע. התחלת בתוכנית הכי פופולרית היום, הישרדות, ואני מוכרחה לומר שריתקת אותי. ריתקת אותי, כי קיוויתי – אני אומרת לך את זה בשיא החברות – שבתור שר לשעבר, שר די פעיל, שר שיודע לומר את עמדותיו בלי פחד – קיוויתי שתאמר, בכל זאת, אם אתה טוען שהממשלה הזאת היא ממשלת הישרדות, שהממשלה הזאת איבדה כיוון, שהיא לא מקושרת לקרקע ולמציאות – קיוויתי שאולי אתה, שר לשעבר, תאמר מהם הקווים האדומים שלך, מהי התוכנית שלך, מהי התוכנית של הליכוד, מה אתם מציעים לציבור שיושב פה – אני לא מדברת על הציבור שיושב בבית וצופה – מה אתם מציעים? ישראל כץ (הליכוד): – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני אשיג לך כמה זמן שאתה רוצה. ישראל כץ (הליכוד): – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: אבל הרי זאת לא הפעם הראשונה שאני עולה לדבר אחריך. אולי בוא נסכם לקראת הפעם הבאה. זאת גם לא הפעם האחרונה שאני אצטרך להשיב על ההצעות שלכם, לכן אולי בפעם הבאה – בני אלון בא עם תוכנית, עושה קמפיין, אבל הוא בא עם משהו, הוא אומר א', ב', ג'. מה אתם אומרים לציבור? אני מכבדת מאוד את תנועת הליכוד, אני באתי ממנה, ותמיד היה לה מה לומר – בפרט בנושא המדיני. אז אתה עולה לפה, בסדר כרונולוגי מופתי אתה מתאר בדיוק מה קורה, וזה בסדר, אבל אני חושבת שהציבור לא טיפש – – יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זה לא בסדר, זאת הבעיה. זה לא בסדר. אם זה היה בסדר הוא לא היה מגיש הצעת אי-אמון. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – הציבור רוצה לשמוע לא רק מהו הסדר הכרונולוגי של מה שיש. הציבור קורא עיתונים, הוא יודע בדיוק מה קורה. אז לבזבז עשר דקות ולומר מה יש? אני מצפה שתאמר גם מה – אולי – צריך לעשות. אולי משנתך תוביל לדברים אחרים? אולי תשכנע גם אותי? אולי תשכנע את השר שטרית? אולי תשכנע גם חלק גדול מהקואליציה? אולי. בוא ננסה בפעם הבאה. ישראל כץ (הליכוד): השר שטרית אמר – הוא עומד על עקרון ההדדיות. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אם כך, זה העיקרון שלך? אז תאמר אותו. בפעם הבאה תרחיב את המשנה שלך, אני חושבת שזה יותר נכון. ישראל כץ (הליכוד): – – – כאשר תחזרי הביתה, ואני אנמק הצעת אי-אמון, אני אחזור על העקרונות – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: אתה יודע מה מפליא? אני אומרת את זה כבר אולי בפעם החמישית, ואולי יותר – שכאשר מסתכלים באתר האינטרנט של הליכוד ובודקים מהי משנתו המדינית, מהם הקווים האדומים, מהי הדרך שלו, מגלים שהפעם האחרונה שאתר האינטרנט עודכן – – ישראל כץ (הליכוד): היתה בזמנך. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – היתה ב-1999. זה היה כל כך מזמן, לפני תשע שנים. תשע שנים, יא אללה, מה עברנו במדינת ישראל בתשע השנים האלה – – – ישראל כץ (הליכוד): את רואה כמה היה טוב כשהיית בליכוד? הכול היה מסודר. השרה רוחמה אברהם-בלילא: הכול היה מסודר, אבל יותר מזה – נכון, ב-30 בדצמבר ראש הממשלה הנחה את משרד הביטחון, את משרד הבינוי והשיכון ואת משרד החקלאות, שפעולות הקשורות להתיישבות הישראלית באזור יהודה ושומרון לא תקודמנה ולא תבוצענה בלי אישור מראש של שר הביטחון ושל ראש הממשלה. אבל אני רוצה להזכיר לך עוד משהו, חבר הכנסת ישראל כץ; את יודעת, גברתי היושבת-ראש, מה קורה לדברים שרואים משם, דהיינו מהשולחן הקרוב הזה, ומה רואים אחר כך מהספסלים היותר-אחוריים? מסתבר שאלה דברים שונים לחלוטין. למה? ההנחיה הזאת היא לא חדשה; בסך הכול ראש הממשלה חידש הנחיה מ-30 באפריל 2004, ואני חושבת שב-30 באפריל 2004 – תתקן אותי אם אני טועה – מה היית, שר החקלאות? ישראל כץ (הליכוד): כן. השרה רוחמה אברהם-בלילא: היית בממשלה. במפת הדרכים, שהצבעתם עליה, אחת ההתחייבויות היתה הקפאת הבנייה – זה חלק ממפת הדרכים, וגם אתה היית אז חבר הממשלה, ישראל. למה לא דיברת אז? למה אז לא התרעמת? למה אז לא אמרת לציבור: אין מצב שאנחנו "נקפיא" את הילודה? ישראל כץ (הליכוד): מעולם לא היה דבר כזה. מעולם. אני מוכן לפרט כאן בעשר דקות את הפרויקט שלי. השרה רוחמה אברהם-בלילא: תיתני לו עשר דקות, גברתי היושבת-ראש? ביקשתי ממנו שבפעם הבאה שהוא יעלה להשיב – – – היו"ר דליה איציק: אגב, גם אני לא ידעתי את זה. זאת היתה ההחלטה ב-2004? השרה רוחמה אברהם-בלילא: זה היה ב-30 באפריל 2004. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת כץ, אני לא זוכרת – – דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר דליה איציק: – – זאת היתה ההחלטה ב-2004? אני לא זוכרת. השרה רוחמה אברהם-בלילא: ב-30 באפריל 2004 ממשלת ישראל התחייבה – – – ישראל כץ (הליכוד): בנינו חממות בבקעת-הירדן; נתנו 2,000 – – – היו"ר דליה איציק: זה משהו אחר – – ישראל כץ (הליכוד): – – – היו"ר דליה איציק: אבל, חבר הכנסת כץ, זאת לא סתירה. אני לא זוכרת – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: זה לא סותר את מה שאני אומרת. ישראל כץ (הליכוד): אני מתרשם מאוד מהגישה החיובית. אביגדור יצחקי (קדימה): קיבלת אישור מראש הממשלה, מה אתה רוצה? ישראל כץ (הליכוד): ב-2004 – – – תוכנית לפיתוח הגולן – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני רוצה לומר גם לחבר הכנסת כץ וגם לציבור חברי הכנסת – – – ישראל כץ (הליכוד): הנה, חבר הכנסת יצחקי מעיד; הוא היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני רוצה לומר גם לחבר הכנסת כץ וגם לציבור חברי הכנסת, שההנחיה הזאת, שראש הממשלה הנחה את הממשלה ב-30 בדצמבר, היא לא לחלוטין הקפאה של הבנייה בירושלים. הוא בסך הכול אמר שכל התקדמות צריכה להיות באישור שר הביטחון וראש הממשלה. דוד רותם (ישראל ביתנו): כמה אישורים – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: כמו כן, סמכויות כוחות הביטחון הנדרשות כדי לשמור על הביטחון ועל הסדר הציבורי יישמרו במלואן. חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, מדינת ישראל תמשיך להגיב וליזום פעילות ביטחונית כדי לפגוע בגורמי הטרור ולהגיע לאלה שאחראים לו בכל פינה ברצועת-עזה, וגם ביהודה ושומרון. זה המקום לחזק את צה"ל ואת כוחות הביטחון, שבימים האחרונים מנסים לסכל כל פעולת טרור שיציאה אליה מתוכננת הן מיהודה ושומרון הן מעזה. אני חושבת שזה הזמן לומר להם, בשם כנסת ישראל, בשמי לפחות, שאנחנו מחזקים אותם, שימשיכו בכל הפעולות החשובות האלה. אני רוצה לומר עוד דבר אחד: כל עוד לא תנקוט הרשות הפלסטינית את האמצעים הדרושים, ובעוצמה הדרושה, כדי לפעול נגד ארגוני הטרור, מדינת ישראל לא תצא לשום מהלך שעלול לחשוף אותה לסכנות ביטחוניות ולאיום על התושבים באזור. חשוב לי להבהיר, למען הסר כל צל של ספק, כי ממשלת ישראל לא מתכוונת להתפשר על הנושאים הללו והם בוודאי ימשיכו להיות חלק בלתי נפרד מכל תהליך מדיני שאנחנו מקיימים עם הרשות הפלסטינית. כולנו תקווה כי התהליך המדיני, שאותו מקדמת ממשלת ישראל בזהירות הראויה, אכן יישא פרי ובשנת ה-60 למדינת ישראל תצא בשורה לעתיד טוב יותר. אני רוצה לומר עוד משהו ברשותך, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להרגיע את חבר הכנסת כץ ולתת לו לישון קצת יותר טוב החל מהלילה, ולשלוח אותך, חבר הכנסת כץ, למאמר ב"ג'רוזלם פוסט", ראש הממשלה התראיין שם בסוף השבוע. תקרא אותו, ואם לא – אני מוכנה לתת לך אותו כדי שתנוח דעתך. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע לא כאן? למה לא קוראים לו? נא לקרוא לו. ישיב השר נהרי. אני לא בטוחה שאני צריכה להמתין. חבר הכנסת אלסאנע, מה קרה לך? בבקשה בוא. יש לך עשר דקות לדבר. הצעות סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניותה כלפי אזרחים ערבים בכלל ותושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בפרט. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר – – – היו"ר דליה איציק: אני רואה שיש פה קבוצה של היחידה לדמוקרטיה מבית-הספר "תלמה ילין". נכון? ברוכים הבאים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, בשבוע שעבר קיימה הכנסת דיון חשוב בסוגיית התקציב. מי שבדק נוכח לדעת שהיתה התייחסות לצרכים של השכבות השונות, אבל יש אוכלוסייה שהיתה נפקדת בתקציב, וזו האוכלוסייה הערבית. ראש הממשלה דאג לייחד לה פרק שלם בקווי היסוד. היה דיון על קווי היסוד של הממשלה בקשר למחויבות של הממשלה ל-20% מאזרחי המדינה, לרבות התחייבות לנסות לסגור פערים, כאשר במשך 60 שנה אומרים לנו כל פעם שלא ניתן לסגור במהלך שנה אחת פערים שנוצרו על-ידי מדיניות של ממשלות שונות. השאלה הנשאלת היא: האם יש מימוש של אותן התחייבויות המופיעות בקווי היסוד של הממשלה במסגרת התקציב הזה? התשובה היא שלילית. לאחרונה התפרסם דוח של עמותת "סיכוי" שדן בסוגיות של שוויון אזרחי. אנחנו מנסים להתרחק מסוגיות שנמצאות במחלוקת, אבל סוגיית השוויון במדינה דמוקרטית או המתיימרת להיות דמוקרטית צריכה להיות ה"אני מאמין" של כל אחד ואחד. זה צריך להיות המבחן הבסיסי והראשוני של המדינה ושל הממשלה – איך היא מתייחסת לאזרחיה ללא הבדל דת, לאום וגזע. על-פי הדוח של עמותת "סיכוי", בכל תחום – שירותי רווחה, חינוך, בריאות, כלכלה, תיירות – יש אפליה. האם זה מקרי, אדוני השר? האם זה מקרי? ממש בכל תחום שאתה נוגע בו יש אפליה כלפי הציבור הערבי מבחינת התקציב שמיועד לו, בכל תחום ותחום. אפשר לומר שיש טעות, יש פערים, ניתן לתרץ כך או אחרת, אבל באופן שיטתי אין אפילו טעות אחת באפליה. פעם אחת שיטעו ויפלו את הציבור היהודי לעומת הציבור הערבי. שיעשו בטעות שוויון פעם אחת כדי שנראה שיש שוויון, ולו בטעות. אבל ממש עקביים בדבר הזה, הדבר הזה לא משתנה. שר הפנים מאיר שטרית: במה? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ראשית, בהקצאה תקציבית לכל תלמיד ותלמיד. שנית, בתקציב שמוענק לשירותי הרווחה, בתקנים, אפילו בקליטת ערבים בשירות המדינה, כאשר יש חוק שמדבר על ייצוג הולם, בקליטתם בחברות ממשלתיות, במספר העובדים בחברת החשמל, ב"בזק" ובכל החברות. בכל התחומים האלה יש אפליה עקבית ולא משתנה. דבר נוסף הוא עניין היישובים הלא-מוכרים. בתפקידך כשר המשפטים הובלת את עניין הבוררות וניסית לאמץ את הרעיון שאומץ בארצות-הברית – איך לגשר בין מדינה לאזרחיה. שם דובר על גישור בין האינדיאנים לבין ארצות-הברית. לאחר מכן, בתפקידך כשר המשפטים הובלת את הרעיון של ועדה בראשותו של שופט, אבל ראה מה קרה. מאז יצאת מקימים ועדה שיש בה שני חברים, שני חברים בלבד מהמגזר הערבי. שר הפנים מאיר שטרית: בדואים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בדואים, שהם מהשלטון המקומי. לא מתייעצים עם התושבים, לא מקבלים את הסכמתם, הם לא שותפים לתהליך. בסופו של דבר מתייחסים לציבור הערבי במסגרת הוועדה הזאת כאילו הוועדה באה לדון בעניין של הפלישות – זה ציבור של פולשים או של התנחלויות, כאילו היישובים הלא-מוכרים הם בגדר התנחלויות או מאחזים בלתי חוקיים. היישובים האלה קיימים מלפני קום המדינה. מדוע גם כשרוצים לעשות דבר נכון, עושים אותו בצורה לא נכונה? מדוע לא מנסים לשלב ולשתף את הציבור בפתרונות שמציעים לו? מדוע לא אומרים, אנחנו רוצים להסדיר את הסוגיה על בסיס של הכרה? מדינת ישראל הפקיעה באופן שיטתי 97% מאדמות הציבור הערבי, הגיע הזמן להכיר בשארית הקרקעות שנותרו, בשליטתן או באחיזתן. מדוע לא מנסים פעם אחת ולתמיד להתמודד עם הבעיות של הציבור הערבי, שהן בעיות אמיתיות? עניין העוני בקרב האוכלוסייה הערבית הוא לא עניין של תעמולה או דמגוגיה. זה גם לא גנטי. לא בהכרח היכן שיש יישובים ערביים חייב להיות עוני. זה לא בהכרח היכן שיש ילדים ערבים, 50% מהם חייבים להיות מתחת לקו העוני. זה קורה כתוצאה ממדיניות ולא כתוצאה מהתפלגות של האוכלוסייה הערבית – היכן שיש אוכלוסייה ערבית, שיעור העוני הולך וגדל. אנחנו רואים שכתוצאה מהמדיניות של מדינת ישראל יש למצוקה זהות ויש לה צבע ויש לה שייכות. ככל שאתה ערבי יותר, הסיכוי שתהיה עני או מובטל גדול יותר. אפילו אם אתה ספרדי, הסיכוי שתהיה עני ומובטל גדול יותר. מדוע בעיירות הפיתוח אחוז המובטלים יותר גדול? חלוקת המשאבים במדינה לא שוויונית, וזה לא במקרה. היא לא שוויונית לאחר שפיתחו מפתח לא שוויוני וכל שנה משחקים לפי אותם כללים. מקדשים את הכללים שמקדשים את המציאות ומנציחים את המציאות המעוותת של אפליה ועוני. אם מישהו יוצא מהמעגל הזה, זה עקב מאמצים כבירים שהוא משקיע על מנת לנסות להשתלב ולרכוש השכלה אקדמית. אם הוא מהציבור הערבי הוא צריך להשקיע פי כמה וכמה יותר מתלמידים מהציבור היהודי. הוא צריך לעבור את כל המכשולים, גם הסוציו-אקונומיים, ואחר כך את המכשול של הפסיכומטרי ואת ועדות הקבלה. גברתי היושבת-ראש, אנחנו רואים שהחינוך הוא המפתח. זה המנוף לקידום החברה הערבית. מדוע יותר מ-6,000 סטודנטים ערבים חייבים לנסוע לירדן כדי להיקלט באוניברסיטאות בירדן במקום שתינתן להם הזדמנות ללמוד כאן? כשהם מסיימים את הלימודים שם הם גם משתלבים מצוין בשוק העבודה. היו"ר דליה איציק: למה באמת? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כי שערי האוניברסיטאות נעולים בפניהם. כן, כן. אותם סטודנטים שלומדים רפואה, למשל, שהוא מקצוע יוקרתי, אחר כך הם חוזרים לכאן, עושים את המבחן של משרד הבריאות ועוברים אותו בצורה מצוינת. אחד הרופאים המוכשרים בבית-החולים "סורוקה" עושה התמחות בכירורגיה פנימית, והוא סיים באוניברסיטה הטכנולוגית בירדן. הוא לא התקבל ללימודים כאן. איך יכול להיות שאותו סטודנט מעולה יכול ללמוד שם, לחזור, להשתלב ולעבור את כל הבחינות? כאן לא ניתנה לו הזדמנות. אולי יש כאן קריטריונים שמאפשרים למישהו להתקבל וחוסמים את האפשרות של האחר להתקבל? ולכן הגישה היא גישה לא שוויונית, אבל הם נותנים לזה שם מצוין. המכשול הזה לא נקרא מכשול, לא מסננת שמעבירהx ולא מעבירה y. היום בכל האוניברסיטאות לומדים 6,000 סטודנטים, אחוז גבוה מאוד, והשאלה הנשאלת, אחרי שיסיימו, איפה ייקלטו אם לא פותחים את השערים בפניהם, את משרדי הממשלה, את החברות הממשלתיות, את התאגידים השונים. אז יהיו יותר מובטלים? אבל אלה מובטלים משכילים שהשקיעו שנים והשקיעו כסף ואחר כך יהיו מובטלים. לכן המדיניות הזאת, לדעתי, אומנם בטווח הקצר היא לרעת הציבור הערבי, אבל אם היא לא תשתנה היא תהיה לרעת המדינה. זה לא אינטרס של המדינה לטפח דור צעיר שאפתן, מתוסכל, מובטל, שמרגיש שהוא מוכשר אבל לא ניתנת לו הזדמנות לממש את כשרונותיו. גברתי היושבת-ראש, ביקרת לא פעם אחת בנגב ויצא לך לסייר ביישובים הלא-מוכרים. יש סיבה אחת שהילדים באותם יישובים לא ייהנו מאותן זכויות שניתנות לכל ילד וילד במדינת ישראל? מדובר ביישובים שיושבים בהם אלפים, מרחיבים את תחום השיפוט של באר-שבע, מכניסים יישובים שלמים לתוך תחום השיפוט, אחר כך אומרים להם: אתם צריכים לעוף מכאן, כי אנחנו רוצים להקים כאן שכונה לתושבי באר-שבע. אבל גם תושבי באר-שבע וגם אותם תושבים בדואים הם אזרחי מדינת ישראל. המדינה צריכה לדאוג לכל אזרחיה באופן שוויוני. המדינה צריכה לתת לכל ילד את הזכות לממש את כישוריו ולהגשים את החלום שלו. זה אינטרס של המדינה. אחר כך באים בטענות, למה יש הקצנה וסיבות כאלה ואחרות. המדיניות הזאת מהווה חממה מצוינת לתופעות שאנחנו לא רוצים בהן. אנחנו רוצים יותר שייכות, יותר לשלב, יותר הזדמנות. אני אומר: אם הממשלה תואיל ותסכים ותלך לקראת הציבור הערבי צעד אחד – הציבור הערבי ילך לקראתה קילומטרים. אבל במדיניות הקיימת יש ניכור, יש דחייה, יש יצירת שוליות, עוני, אבטלה. זה מה שאתם רוצים? זו התקווה שרוצים ליצור בקרב אותו ציבור רחב, בקרב הצעירים? לדעתי זו מדיניות כושלת, מדיניות מסוכנת וטוב לשנות אותה. מאחר שאני לא רואה שום שינוי במדיניות הזאת, אנחנו מצביעים אי-אמון בממשלה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. השר משולם נהרי יעלה וישיב לך. השר משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת טלב אלסאנע, כשאמרו לי שאני צריך להשיב אמרתי: אני רוצה לדעת בדיוק מה הנתונים, מה מקבל המגזר הערבי, הדרוזי, הבדואי, הצ'רקסי, כל מגזר המיעוטים – בוא נקרא לו המגזר הלא-יהודי. אומר לך את האמת, היה כדאי לי להיות זה שישיב ובלבד שאוכל לקבל את המספרים והנתונים ולהחכים, ואני ממש הופתעתי. מפני שכשאנחנו מסתכלים על התקציב של 2008 אני ממש מופתע, אני אומר לך את האמת. אני יודע כבר משנים קדמוניות שהממשלה עושה, וגם הממשלה הקודמת, כדי להכין תוכניות חומש, תוכניות פיתוח למגזר הערבי או הבדואי. הפעם ממש הופתעתי. מעבר להחלטת הממשלה שהיתה ב-15 ביולי – היא קיבלה שרשרת של החלטות בנושאים שנוגעים להתיישבות הבדואית בנגב – אבל אני מסתכל על הנתונים ואני רוצה להביא רק את הנתונים. אני לא רוצה לשחק משחקי מלים ולא להתפלמס. אני רוצה רק להציג את הנתונים. בתקציב 2008, וזה נוסף על התקציבים השוטפים, אני מדבר על תקציבים ייעודיים שנועדו למגזר הערבי בלבד במסגרת של החלטות הממשלה ובמסגרת צמצום פערים. אני לא מדבר בכלל על התקציב השוטף שמקבלים כמו שכולם מקבלים. משרד החינוך, 209.1 מיליון ש"ח במשרד החינוך, וזה תקציב ייעודי למגזר הערבי. כאשר יש לנושא הבנייה כ-154 מיליון מהתקציב הזה. אני מדבר על תקציב 2008. אם אתה רוצה את הפילוח אתן לך אותו. בנייה המשכית של כיתות במגזר הערבי והבדואי – 74 מיליון. בנייה המשכית של כיתות במגזר הדרוזי – 5 מיליונים. בנייה חדשה של כיתות במגזר הערבי והבדואי – 55.9 מיליון ש"ח. בנייה חדשה של כיתות במגזר הדרוזי – 3.7 מיליונים. בנייה חדשה של כיתות באבו-בסמה – 16 מיליון. זאת אומרת, כ-154 מיליון שנועדו רק למגזר הערבי באופן ייעודי. בנוסף, כמובן שכר דירה למורים הבדואים של כ-6.3 מיליוני ש"ח ונושאים נוספים ייעודיים למגזר הערבי. אביא דוגמה. היום ישבתי עם משרד החינוך. יש כאלה שאומרים שהמגזר החרדי הוא גם מגזר של מיעוט. אמרתי, אני רוצה לראות מה מקבל המגזר החרדי בנושא של תוכנית היישובים במסגרת של תקציבי רווחה. אמרו לי שיש בסך הכול 15 מיליון לכל המערכת. אם יהיה – מה שתקבלו תקבלו. אני מוצא שלמגזר הערבי יש תוכנית נפרדת, סעיף נפרד שיש בו 5 מיליונים. צאו וחשבו את הפרופורציה בין 15 המיליון שמיועדים לכולם לעומת 5 המיליונים. וזה לא מהיום. זאת תוכנית ייעודית למגזר הערבי, ואני לא יכול לעשות את זה למשל למגזר החרדי. ביקשתי לייעד למגזר החרדי – לא, זה בלתי אפשרי. ואסל טאהא (בל"ד): יש הסכם קואליציוני – – – השר משולם נהרי: מה ההסכם הקואליציוני אומר? שיש תוכנית רווחה? שכחת שיש קריטריונים. מה זה הסכם קואליציוני? כל כסף קואליציוני צריך לעבור דרך משרד ממשלתי ולמשרד ממשלתי יש קריטריונים, אתה לא יכול. אני יכול להעביר לשם 100 מיליון ולהגיד: תנו למגזר החרדי? לא. יש כללים ויש קריטריונים. אבל למגזר הערבי פתחו תקנה נפרדת ומהתקנה הזאת הם נהנים; אנחנו לא יכולים גם ליהנות. משרד התחבורה – 83.4 מיליון. אני מדבר רק על מגזר המיעוטים. מע"צ – 19.3 מיליון. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש צרכים – – – השר משולם נהרי: לכולם יש צרכים. ואסל טאהא (בל"ד): מע"צ זה העדפה – – – השר משולם נהרי: אתה רואה שיש העדפה, אתה רואה שיש העדפה מעבר לתקציבים השוטפים. תקציב ייעודי מגזרי, שזה כמעט לא קיים. אני שוב חוזר ואומר, אני מדבר על תקציבים ייעודיים, מגזריים – מינהל מקרקעי ישראל 185.6 מיליון. אם יש לכם סבלנות, אתן לכם את הפירוט של כל שקל לאן הוא הולך ואתם תופתעו. משרד התמ"ת – 154 מיליון ייעודי. אם אתה רוצה לדעת, יש פה החלטת ממשלה. יש הכשרת שטחים באזורי תעשייה במגזר המיעוטים, יש הכשרת שטחים באזורי בדואים בצפון – החלטת ממשלה. חממות נצרת, מסלול תעסוקה, מעונות-יום ומשפחתונים, מעונות-יום ומשפחתונים למיעוט הבדואי, הכשרה מקצועית לנוער, הכשרה מקצועית לנוער למיעוט הבדואי, הכשרה מקצועית למבוגרים, לבדואים, הכשרה מקצועית מה"ט וגם לבדואים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אתה יכול לתת את הפירוט הזה בכתב? השר משולם נהרי: הכול יהיה רשום בסטנוגרמה. היו"ר דוד רותם: הכול יהיה רשום בפרוטוקול. השר משולם נהרי: אני עומד מאחורי כל מספר. אמרתי שאני לא מוכן לתת נתונים אם אני לא יודע מספרים מדויקים. אני אומר לך: היה שווה לי. אולי נדאג גם למיעוט החרדי – אולי משהו, לא הכול. תיירות – 12.8 מיליון; משרד הבינוי והשיכון – 58.9 מיליון; משרד הבריאות – 11.6 מיליון; רווחה – 3.5 מיליונים; משרד הפנים – 11.6 מיליון; רשויות מקומיות – זה ממש נתון מדהים – מיליארד ו-217.9 מיליון. כולנו יודעים – וטוב שתשמעו את זה – ששיעור התושבים הערבים ברשויות שמקבלות מענקי איזון הוא 11%, והם מקבלים 32% ממענקי האיזון, כלומר פי-שלושה מבמגזר היהודי. רק ביום ראשון שמענו בממשלה סקירה על הדרכים לעודד את הגבייה במגזר הערבי. התברר ששיעור הגבייה במגזר הערבי הוא 25%. דובר על הגדלת מענקי האיזון, ובלבד שהגבייה שם תוגדל. שיעור הגבייה שם הוא 25%, אבל כשמקבלים מענקי איזון מקבלים פי-שלושה מהמגזר היהודי. עדיין לא נגמר: תשתיות מים – 67.2 מיליון; מדע, תרבות וספורט – 34.8 מיליון; חקלאות – סכום קטן – 0.5 מיליון; משרד ראש הממשלה – 130 מיליון; משרד המשפטים – 17.4 מיליון. סך הכול: 2 מיליארדים ו-219.6 מיליון. זה מה שניתן כתקציב ייעודי למגזר הערבי, נוסף על כל התקציבים השוטפים. אני חושב שזה מכובד. אני חושב שממשלות קודמות – אני לא יכול לומר שהן לא סייעו למגזר הערבי; מאז אני זוכר את עצמי, במשרד החינוך תמיד בנו תוכניות למגזר הערבי, תמיד דיברו על קיפוח. גם אני, כשהייתי מי שנותן את התשובות, אמרתי שיש קיפוח, בפרט בנושא הבנייה. אני זוכר את התשובות שלי כשהייתי סגן שרת החינוך, על היישוב הבדואי בנגב ועל מצוקת בתי-הספר שם, אבל אני חייב להודות שפה אני רואה לפני סכומים – הקצאה בסדר-גודל שממשלות קודמות לא נתנו. לפני שבוע שמענו את ראש הממשלה אומר שמתוך 8,000 הכיתות שאמורות להיבנות בחמש השנים הקרובות, כ-40% הן למגזר הערבי. צריך גם לזכור, חבר הכנסת טלב אלסאנע – וזה כבר תלוי בכם – שכדי לקבל שירותים ברמה נאותה צריך שהאנשים גם יקפידו על קיום החוקים, שאנשים לא יעשו ככל העולה על רוחם, שאנשים לא יבנו בכל מקום שהם רוצים ולא יסללו כבישים בכל מקום שהם רוצים, אלא שהכול ייעשה על-פי חוק. זה יעזור לממשלה ליישם את המדיניות שלה בתחום הפיתוח, בתחום בניית מוסדות החינוך, ובכל מה שקשור לרווחת היישובים, בפרט ההתיישבות בפזורה, שאני יודע שהיא סובלת מאוד. יוצא מזה, חבר הכנסת אלסאנע – ואת זה אני אומר לסיום: זכויות כן וחובות לא? כדי לקבל זכויות צריך גם למלא חובות, אבל הממשלה הקדימה ונתנה את הזכויות. עכשיו, מה שמוטל עליכם זה החובות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני סגן השר – – השר משולם נהרי: אני לא סגן שר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – אתה מנסה לתת לגיטימציה לסטריאוטיפים שאתה יודע שהם מוטעים. כל הדיבורים האלה כאילו לערבים אין חובות – אתה יודע שזאת שטות. אין חובה על-פי חוק שהערבים לא ממלאים – – – השר משולם נהרי: לא הבנת אותי נכון. אמרתי שבכל הקשור לשמירת החוקים ברשויות המקומיות יש להקפיד, כי זה יעזור לממשלה לקיים את המדיניות שלה. על זה אני מדבר, ואני חושב שזה חשוב גם לכם. אני יודע שגם אתם מתמודדים התמודדות קשה בתוך האוכלוסייה כשצריך להזיז משהו או לשנות תפיסות עולם. זה לא פשוט. אני יודע שזה לא פשוט, אבל צריך לעשות את זה. מה שחשוב הוא שהמספרים מדברים בעד עצמם. על כן אני מבקש להסיר את הצעת האי-אמון. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה שהדיון יהיה דיון משולב במסגרת זמן של שלוש דקות. אני מזמין את סגן יושבת-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ראשון הדוברים. בבקשה, אדוני. אחריו ידבר חבר הכנסת נסים זאב. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש שרים? השר משולם נהרי נשאר אתנו. אדוני היושב-ראש, אני תוהה מה – לכאורה – הקשר בין הצעות האי-אמון; יש שתי הצעות, של האיחוד הלאומי עם יהדות התורה ושל סיעת הליכוד, בנושא הקפאת הבנייה ותוכניות ראש הממשלה בנושא ירושלים. יש הצעה, לכאורה שונה לגמרי, של חבר הכנסת טלב אלסאנע, בנושא הטיפול באוכלוסייה הערבית – או קיפוח האוכלוסייה הערבית. אני חושב שיש קשר. לא בכדי פירט השר משולם נהרי את כל ההטבות שנתנו משרדים שחלקם, לפחות, בראשות ש"ס, לאוכלוסייה הערבית; אני מקווה שאם ראש הממשלה ימשיך עם התוכניות המטורפות שלו בנושא ירושלים ובהקפאת כל ההתיישבות ביהודה ושומרון, לסיעות ש"ס וישראל ביתנו לא תהיה עוד ברירה והם יפרשו. ואז, כדי לשרוד, אולמרט יזמין לקואליציה את הסיעות הערביות, והתמונה תתהפך: טלב אלסאנע והחברים שלו יצטרכו לדאוג לצרכים של האוכלוסייה החרדית. לכן השר נהרי פירט תחום-תחום ומספר-מספר, כדי שעוד מעט הוא יוכל לומר: הנה, אנחנו דאגנו לאוכלוסייה הערבית, עכשיו תדאגו אתם לאוכלוסייה החרדית. זה אולי הדבר החצי-מצחיק האחרון שאני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, כי המציאות לגמרי לא מעלה חיוכים. אני חושב שראינו כאן דוגמה – בדקה שנותרה לי אי-אפשר לפרט את הכול – כשעלתה השרה המקשרת והתחילה להטיף מוסר לחבר הכנסת ישראל כץ, שהציג את האי-אמון בשם הליכוד: מה התוכניות שלכם, ומה אתם אומרים לציבור, הקשתה השרה; אנחנו באים עם תוכניות, ומה התוכניות שלכם? אומרת את זה שרה שבכנסת הקודמת, כמו שלל החברים שלה, באה עם כל מיני תוכניות, ואנחנו פירטנו להם אחת לאחת מה תהיה התוצאה שלהן. הם אמרו שהתנתקות תביא לשיפור מעמד ישראל בעולם, ואנחנו רואים את התוצאות; הם אמרו שההתנתקות תביא לשלום, ואנחנו רואים את התוצאות; הם אמרו שיש פתרון לכל מתיישב – שנתיים וחצי אחרי, ואין אפילו משפחה אחת בבית קבע; הם אמרו שאם ייפלו טילים על אשקלון אנחנו נַראה, אנחנו נפציץ – נופלים טילים על אשקלון, ושום דבר לא קורה. אין פוצה פה ומצפצף. והאנשים האלה עוד באים ומטיפים מוסר? הם באו עם תוכנית? הם הרסו כל מה שהיה אפשר להרוס ועכשיו הם מסבירים שלמישהו אחר אין תוכנית? אוי ואבוי לתוכניות האלה של הממשלה הנוכחית, אדוני היושב-ראש. ולכן אנחנו מציעים שבאי-אמון – אם לא היום, בשבוע הבא; אם לא בשבוע הבא, מייד אחרי דוח-וינוגרד – נשים קץ לממשלה הזאת, ואולי תבוא ממשלה עם תוכניות קצת פחות מפורטות, אבל אולי גם קצת פחות מטורפות. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אדלשטיין. חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאמין שכל הנושא של עצירת הבנייה בהר-חומה הוא עד שהענן הכבד הזה יחלוף מעל ראשנו, ובוש יחזור לארצות-הברית. אי-אפשר להאמין שראש הממשלה באמת חושב ברצינות לעצור את הבנייה בירושלים. איפה העצמאות של מדינת ישראל? הרי ירושלים מחולקת, לא מהיום. בירושלים יש שכונות יהודיות, ויש שכונות ערביות. יש לנו ואדי-ג'וז, יש לנו ראס-אל-עמוד, ויש לנו גם שכונות בתוך ירושלים – פסגת-זאב. מה ההבדל בין פסגת-זאב להר-חומה? אם מישהו רוצה לעצור את הבנייה, יעצור אותה בכל מקום, גם בהר-נוף. קריאה: – – – נסים זאב (ש"ס): אני צודק. אז או שיש מדיניות לממשלה, או שיש לה עמוד שדרה, או שאין לה עמוד שדרה. אי-אפשר לתעתע בציבור. חיים אמסלם (ש"ס): זה רק בכאילו. נסים זאב (ש"ס): הנושא של הר-חומה עלה לכותרות עוד לפני שנים, כאשר ראש הממשלה הנוכחי היה התומך הנלהב בבנייתה של שכונת הר-חומה. השכונה הזאת קמה על-פי החלטת ממשלה וממשלות קודמות. הממשלה הזאת חייבת להמשיך את המדיניות של הממשלות הקודמות. אם מפסיקים את הבנייה, מפסיקים את החמצן. הפסקת הבנייה משמעותה גזר-דין מוות לשכונה הזאת, היא לא תתפתח. על התפתחותה של ירושלים זה בוודאי ישפיע. אבל מעבר לכל דבר, התקדים הוא תקדים מסוכן לכל הקיום שלנו בארץ-ישראל. לעצירת הבנייה יהיו השלכות מרחיקות לכת. אנחנו מעבירים מסרים שיהיו בעוכרינו בסופו של דבר. צריך גם לזכור דבר שהוא מאוד חשוב. מי שלא מכיר את השכונה הזאת, אולי חושב שזה נמצא באיזה מקום שהוא רחוק מהעין, באיזה מדבר. קודם כול, השכונה הזאת מעולם לא היתה מיושבת על-ידי ערבים. הבנייה היא בנייה ברצף טריטוריאלי עם שכונה כמו רמת-רחל, תלפיות-מזרח. אנחנו צריכים להפנים ולומר את האמת ולדעת את האמת, מתוך הכרה ברורה שהסכסוך הוא לא על אדמה. הסכסוך הוא על עצם קיומנו. אם אנחנו רוצים לעשות שלום, וחושבים שאבו מאזן הוא האיש הרלוונטי כדי לעשות אתו משא-ומתן, צריך להבין שההשתלטות של ה"חמאס" היא מוחלטת ביהודה ושומרון. ה"חמאס" ייכנס לכל שטח שנעזוב. גם היום, בכל – – – חיים אמסלם (ש"ס): הם – – – נסים זאב (ש"ס): אני כבר אסיים. לכן, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, כמו שאני מכיר אותו הרבה שנים, הוא לא תמיד מתכוון למה שהוא אומר, וגם במקרה הזה. הימים יוכיחו. אנחנו לא נוכל להישאר בקואליציה שתחלק את ירושלים, או בכלל תתחיל להכריז על החזרת שטחים, כאשר אנחנו יודעים שמי שיתפוס אותם אלו בדיוק אלה שאנו חוששים מהם – ארגוני ה"חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי". היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת אריה אלדד – בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאין לנו כאן יותר מדי שרים. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת נסים זאב. איפה השר? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הממשלה אינה נוכחת, אבל אין בכך כדי להעלות או להוריד. היא ממילא לא גוף שמביא תועלת לעם ישראל או לארץ-ישראל, אז גם בהיעדרה זה בסדר. אני רוצה לדבר על אחת מבעיות היסוד של מדינת ישראל, והיא הפער שבין חקיקה לאכיפתה. יש לנו הרבה מאוד חוקים טובים במדינה, אבל לא אוכפים אותם. אחד החוקים המשובחים שהכנסת השבע-עשרה הוציאה מהסדן שלה, הוא חוק זכות יוצרים. חוק זכות יוצרים הוא חוק יוצא מהכלל, הוא אומר שאי-אפשר להעתיק או לשכפל יצירה אלא אם משלמים תמלוגים למי שיצר אותה, או אם פקע כבר התוקף ועברו מספיק שנים, לפחות יש לציין ממי העתיקו. ראש הממשלה שולח מכתב לשר הביטחון, לשר השיכון ולשר החקלאות ואומר להם: אסור לקנות ואסור למכור ואסור לבנות ואסור להרחיב ואסור לשפץ ואסור לתכנן, ולא כותב שהוא גנב את הטקסט הזה מהספר הלבן הבריטי. יש הפרה של חוק זכות יוצרים והבית הזה שותק. הוא לא נתן קרדיט לא לצ'רצי'ל, ולא לפאסיפלד ב-1930, ולא למקדונלד מ-1938. לקח טקסט של הספר הלבן של המדיניות האנטי-ציונית, שולח אותו בתור מכתב בחתימתו של ראש ממשלה, ואינו מתייחס אפילו במלה למחברים של הטקסטים האלה, לאלה שכבר אסרו מכירת אדמות ליהודים בארץ-ישראל, לאלה שכבר אסרו התיישבות בכל חלקי הארץ, לאלה שאסרו לבנות בית. אגב, גם בימי הנציב העליון הבריטי לא הגדילו עשות עד כדי כך שהיה צריך אישור של הנציב העליון כדי לסגור מרפסת בגוש-עציון, ואולמרט רוצה גם את זה. אבל יכול להיות שיש לו איזושהי זיקה אישית לענייני נדל"ן, ולכן המעורבות הגבוהה שלו. מי שיודע לקנות בזול ולמכור ביוקר, ואחר כך עוד לגור בשכר דירה סמלי באיזה נכס, יש לו עניין עמוק מאוד בכך שלא יסגרו מרפסת, גם לא באריאל, וגם לא במעלה-אדומים, בלב הקונסנזוס, בלי שראש הממשלה יאמר את דברו על הנכסים הללו אם מותר לבנות בהם או אסור לבנות בהם. הדברים כואבים מכדי שאפשר יהיה להתייחס אליהם רק בציניות. הממשלה הזאת היא פוסט-ציונית. הערכים הבסיסיים שהביאו להקמתה של מדינת ישראל כאותה ארץ שמיועדת להתיישבות צפופה של יהודים בכל חלק מחלקיה, אינם מאפיינים עוד את הממשלה על כל מרכיביה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת משה שרוני. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא העומד על הפרק היום הוא מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים בכלל ותושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בפרט. אני מכבדת את הציבור הערבי, אני מכבדת את חברי הכנסת הערבים. אולם יש דברים שחייבים להיאמר. מדינת ישראל היא מדינה של העם היהודי, היא מדינה המוקפת במדינות ערביות. כמו שגם קבוצות ערביות נאבקות על הגדרתן ועצמאותן כך גם זכותם של היהודים לחיים במדינה עצמאית משלהם. מדי פעם צצות ועולות מחדש כאן פה בכנסת, בבית הזה, קריאות של השפלה, ביזוי ואפליה של הציבור הערבי בישראל. ואני שואלת, למה? ישראל ביתנו הציעה פתרון אמיתי לסכסוך הישראלי-הפלסטיני: תמיכה והכרה בישות פלסטינית לצדה של מדינת ישראל בתמורה לפתרון מלא של כל הבעיה היהודית-הערבית – מה שכולנו מכירים בשם חילופי שטחים. בשבוע שעבר שמעתי ברדיו על תוצאות הסקר שנעשה בקרב הציבור הערבי בישראל. תושבי ישראל הערבים אינם מעוניינים שהשליטה באזורים שהם גרים בהם תעבור לידי הרשות הפלסטינית. ואני שואלת: מדוע? הרי כל הזמן עולים פה לדוכן חברי כנסת ערבים וצועקים: ביזוי, אפליה, קיפוח, כיבוש. אז ממה נפשכם? אם אנו היהודים כל כך לא בסדר, והשטחים שאנו שולטים בהם שייכים לעם הפלסטיני, למה ערביי ישראל כל כך רוצים להישאר תחת השלטון המושחת והמקפח הזה? אף אחד לא דיבר חלילה על טרנספר או על לקיחת אנשים בניגוד לרצונם והוצאתם מהבתים – זה דבר שלא יעלה על הדעת בכלל, נכון? ליהודים מותר לעשות את זה; מותר לזרוק יהודים מהבתים. לערבים – חס וחלילה. ישר צועקים: קיפוח, גזענות, אפליה. לי לא ברור כלל את מי חברי הכנסת הערבים מייצגים – את ערביי ישראל או את האויב הפלסטיני ביהודה, שומרון ועזה. בואו נשים את הדברים על השולחן. דווקא מאוד כדאי להיות ערבי בישראל: לא צריך לשלם ארנונה, בונים בתים בלי רשיון, מקבלים העדפה בקבלה לאוניברסיטה, בקבלה לעבודה, גרים בבית צמוד קרקע, לא צריך חס וחלילה לגור בבניין דירות, והכי חשוב – יש ממשלה יהודית, ממשלה רעה מאוד, שאפשר לצעוק לעברה כל הזמן: גזענים, מושחתים ועוד. ממשלות ישראל לדורותיהן ניסו למצוא פתרונות לציבור הערבי בכלל ולציבור הבדואי בפרט, והשר הקריא פה את הנתונים – כמה רצו להשקיע בדרום, כדי שהבדואים ואוכלוסייה אחרת יוכלו לגור בבתים. אבל הבדואים סירבו, כי הם העדיפו לגור במקום שבו הם גרים היום. אם אתם לא רוצים, תעברו לשלטון פלסטיני, שם בלי ספק יהיה גרוע יותר, אבל שם לא תצעקו "גזענים". תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת שמטוב. חבר הכנסת משה שרוני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם רביץ. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, כשאני מסתכל על אולם המליאה כשמגישים הצעות אי-אמון, אני שואל את עצמי, איפה כל האנשים שהגישו את ההצעות? לא כאן. צריכים לכבד – כמו שאני כיבדתי את האנשים שדיברו, צריכים לכבד גם את אלה שצריכים לענות להם, ויש לבדוק מחדש את תקנון הכנסת בנושא הגשת הצעות אי-אמון. לגבי ההקפאה, יש הבדל מהותי בין הקפאה ובין ביטול הבנייה, ואנשים כנראה לא יודעים את ההבדל בין מקבל רשיון באישור ובין שלא מקבל באישור, ואני חושב שאנו מספיק מבוגרים ומספיק מבינים כדי לדעת שיש הבדל מהותי בין ביטול ובין הקפאה או קבלת רשיון. הייתי מוסיף עוד כמה דברים, אבל היות שהאנשים שהגישו את הצעות האי-אמון לא נמצאים כאן, זה נראה לי לא רצוי. לגבי הצעת האי-אמון של רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, אני חושב שהשר נהרי נתן תשובה מדויקת מעל ומעבר, ובפעם הראשונה, אני חושב, מאז אני בכנסת ישראל, הדיוק והאובייקטיביות היו אצל השר משולם נהרי. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבשלום וילן. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי הכנסת, אני שוב חוזר ומציג לפניכם את משנתי, ואני ממש מבולבל מהחלטת הממשלה, אם אומנם היתה החלטה כזאת. בהחלטת הממשלה אומרים, לא לבנות יותר בירושלים. בשיחה שהיתה לסיעה שלנו לפני כשבועיים עם ראש הממשלה הוא הכחיש נמרצות ואמר שלא היתה שום החלטה מסוג זה, שלא דובר בשום פורום על ירושלים, על חלוקתה או על שינוי כלשהו. אבל יש קול במחנה שאומר את הדבר הזה, ואני לא מבין מדוע. נאמר לרגע שצועדים להסכם עם הפלסטינים ורוצים לתת להם אחיזה מסוימת בירושלים – שירושלים תהיה גם בירת הרשות הפלסטינית. מה זה קשור בכלל לנושא הבנייה? נגיד שירצו לתת משהו סמלי כדי לפצות אותם על המאוויים הקיימים, ובלי זה לא יהיה הסכם שלום, וייתנו להם משהו שם. מדוע זה בהחלט קשור לבנייה של היישוב היהודי בירושלים – בכל מקום בירושלים? אני רוצה להרחיב את השאלה. הרי צריכים סוף-סוף להבין שביהודה ושומרון, מקום שגרים בו עשרות אלפי יהודים, בערים ובמושבים, אף אחד לא מדבר על כך. אולי יש כאלה שמדברים עם חלומות יחזיון, על פינוי האנשים משם, אבל זה הרי לא הולך לקרות. לכן, מה חשוב אם ביישובים קיימים ייבנו בתים נוספים? למי זה צריך להפריע, אם בין כך ובין כך יהיו שם יהודים? לכן אני חושב שמערבים כאן מין בשאינו מינו. אם אחת ולתמיד נצא כלפי עם ועולם וננתק את הצורך בהסכם כלשהו עם הרשות הפלסטינית מהעובדה – שאיני יודע איזה שטן הגה אותה – שאם יש רשות פלסטינית בארץ-ישראל יהודים לא יוכלו לגור שם. השתגעתם? זה יקרה בכלל? לכן, ברגע שנבין ונקבל את העובדה שיהודים – כמו שערבים גרים בחלקי ארץ-ישראל במדינת ישראל, יהודים יוכלו לגור בכל מקום בארץ-ישראל, בשקט, בשלווה, בשלום, לבנות ולהיבנות בה, כפי שגרים אנשים – ויהודים – בכל העולם, רק אז נוכל לחלום על משהו שנקרא הסכם בין שני העמים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לגבי ירושלים. אני לא יודע למה זה כל כך צריך להפריע לי שכל אומות העולם יבואו לירושלים, וריננו במרום ציון, ולכל אחד יהיה בה משהו – באופן סמלי זאת בירת כל מדינות העולם, ירושלים – ויבואו לכאן. אני גאה בכך. אבל מדוע זה עומד בסתירה לעובדה שיהודים, שזו הארץ המובטחת שלהם, שהם כמהים לה, ימשיכו להיות כאן? לכן, לא צריך להתבלבל. גם כאשר מדברים עם אומות העולם ועם הפלסטינים על הסדר כלשהו, זה לא מחייב, בהחלט – לא אמור לחייב – את העובדה שיהודים לא יוכלו לחיות בשלום, בשלווה ובשקט גם ליד העם הפלסטיני. תודה, אדוני. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, הצעות האי-אמון שהוגשו הפעם, אלה שעוסקות בהפסקת הבנייה בירושלים רבתי ובהתנחלויות, הן לדעתי לא יותר מאשר גלגול עיניים לשמים. וצריך להבין: ישראל התחייבה לפנות בשלב הראשון של מפת הדרכים את כל המאחזים הבלתי-חוקיים בשטחים ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות. מי שלא מבין שבסופו של דבר, בין הירדן לים יהיו שתי מדינות – תהיה מדינה פלסטינית ותהיה מדינה יהודית דמוקרטית שחי בתוכה מיעוט ערבי עם שוויון זכויות מלא – – – אברהם רביץ (יהדות התורה): מה עם המיעוט היהודי? אבשלום וילן (מרצ): כל מי שחושב שיהיה אפשר לקיים מיעוט יהודי בתוך המדינה הפלסטינית, איננו יודע על מה הוא מדבר, ולוּ מהסיבה הפשוטה – – היו"ר דוד רותם: הוא מכיר את העם הפלסטיני. אבשלום וילן (מרצ): – – 22% מהשטח, זה מה שנותר לפלסטינים מהשטח שבו הם ישבו לפני 120 שנה. כשם שבהסכם השלום עם מצרים, חבר הכנסת רביץ, החזרנו את כל סיני; כשם שבמאי 2000 נסוגונו מלבנון על-פי הסכמים משנת 1923, עד הסנטימטר האחרון, וכשם שארבעה ראשי ממשלה הציעו לסורים הסדר המבוסס על קווי 67' – שביתת הנשק – וההבדל שביניהם, אין שום סיכוי שבעולם שהפלסטינים יסכימו לפחות מזה. ולכן, כל הרעיון שכאילו אנחנו, בכוח שליטתנו, בכוח הזרוע, נמשיך לבנות בהתנחלויות, נמשיך לריב עם הקהילה הבין-לאומית – לך אין בעיה, חבר הכנסת רביץ; אתה יכול לקחת את מקל הנדודים ולחיות בכל מקום בעולם כיהודי. אני לא. ואני אומר לך הרבה יותר מזה: אם מה שהצגת פה יימשך – אם מה שהצגת פה קודם, מעל הדוכן, אם התפיסה הזאת תימשך – מה שיקרה בסופו של דבר הוא שלא יהיו שתי מדינות; תהיה תביעה למדינה אחת, שבה לכל אחד יש הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, ואז יהיה לך פה פרלמנט עם רוב פלסטיני. לזה אתה רוצה להגיע? אברהם רביץ (יהדות התורה): לא. אבשלום וילן (מרצ): לזה אנחנו נגיע עם התפיסה שלכם – החלום על ארץ-ישראל השלמה, שכבר מזמן אינו ישים במציאות של המזרח התיכון. כל זמן שתתעקשו להמשיך לבנות עוד בית ועוד התנחלות, ולא לעמוד מול פני המציאות ולהבין שאין ברירה אלא ללכת לפתרון פוליטי שיפריד בינינו ובין הפלסטינים, ולהתחיל לבנות חיי שכנות נורמליים, עם כל המגבלות ועם כל הקשיים – – היו"ר דוד רותם: נא לסיים. אבשלום וילן (מרצ): – – אנחנו בעצם נשלם מחיר נורא. יש לצערי היום ברית מאוד מוזרה; הקיצונים בצד השני והקיצונים אצלנו – בלי שהם מתכוונים לכך – מזינים – בלי שהם חושבים על כך בכלל – זה את זה. זה אומר כולה שלי, זה אומר כולה שלי, והסוף – הרס, מוות וחורבן. הגיע הזמן לצאת מזה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן. חבר הכנסת עבאס זכור, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת עבאס זכור אינו נוכח. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. קריאה: מי אחריו? היו"ר דוד רותם: אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אחד מנושאי הצעות האי-אמון הוא מדיניות הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית. אני לא רוצה לדבר על מגוון הבעיות והמצוקות של האוכלוסייה הערבית; אני רוצה להתמקד רק בעניין אחד, והוא עניין תוכנית המיתאר שעומדת לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בחיפה – של באקה-אל-ע'רביה וג'ת. ב-17 בחודש תתכנס הוועדה המחוזית כדי לדון בתוכנית המיתאר, שמתבססת על צילומי אוויר משנת 2003, כלומר, לא מובא בה בחשבון אפילו המצב הקיים, והיא אמורה, כאילו, לתכנן את שני היישובים עד שנת 2020. היום חיים בשני היישובים – בעיר באקה ובכפר ג'ת – קצת יותר מ-30,000 אנשים; ההערכה של משרד הפנים היא שב-2020 יהיו 45,000 תושבים בשני היישובים האלה; ההערכה של התושבים ושל המרכז לתכנון אלטרנטיבי היא שיהיו 52,000 תושבים. האנשים נדרשים לתכנן את היישוב על-פי אמות מידה שאינן קשורות לאופי הבנייה במגזר הערבי. מדובר על מלאי של 4,000 דונם, שאמורים לבנות בהם על דונם ארבע יחידות דיור. זה יכול להתקיים ברעננה, או בכפר-סבא, אבל זה לא יכול להתקיים ביישוב ערבי, כי האדמות האלה הן רכוש פרטי, ומה שנדרש הוא דווקא שהמדינה תפריש מהאדמות שהפקיעה משני היישובים – והאדמות האלה הפכו לאדמות מדינה – שהמדינה תפריש לפיתוח שני היישובים. מתוכנן אזור תעשייה בתוך הטווח – בתוך המתחם של שני היישובים. יש לזכור שבשנים האחרונות שתי מכות ניחתו על שני היישובים האלה – גם בניית הגדר על "הקו הירוק" או בסביבות "הקו הירוק", בפזילה או יותר מזה פנימה, וגם נסלל כביש 6, שבעצם תחם את היישוב בין שני הגדרות האלה, בין שני המתחמים האלה, ונותרו קרוב ל-3,000 דונם של תושבי שני היישובים, שהם ממערב לכביש 6. לכן הדרישה היא שאזור התעשייה יהיה דווקא על האדמות האלה, שכנראה לא יקבלו אישור להיות אזורי בנייה ושטחי בנייה, ולכן הדרישה היא ששם יהיה אזור התעשייה, והאדמות המצומצמות והמוגבלות שנשארו בין שני המתחמים האלה, כביש 6 והגדר, ישמשו לפיתוח שני היישובים. התכנון הוא לא תכנון ל-2020, אלא ניסיון לחנוק את שני היישובים האלה, והדברים האלה כנראה נראים – – – היו"ר דוד רותם: נא לסיים. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מסיים, אדוני. שמתי לב לשעון. מישהו כנראה בונה על העובדה שרק לפני כמה חודשים מונתה ועדה קרואה מטעם משרד הפנים, ותחת צלה של הוועדה הקרואה אפשר להעביר תוכנית מיתאר לטווח ארוך שבעצם תחנוק את שני היישובים. ועדה קרואה אמורה להבריא את היישוב ולא לתרום לחנק שלו ולצמצום ההתפתחות שלו – גם מבחינת בנייה, גם מבחינת תעשייה, גם מבחינת פרנסה וגם מבחינת הנגישות של כבישי גישה ושל כבישי יציאה. תודה רבה, אדוני. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מנחם בן-ששון. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, הצעתו של הרב רביץ לאפשר גם ליהודים וגם לערבים לבנות בכל מקום שהם ירצו היא הצעה ראויה, בתנאי שכבודו יאמץ ויטפח את הקונספציה החדשה שלו – שיפתח אותה למדינה דו-לאומית. אז אני באמת אתחיל לחשוב ולקבל את זה, ואז אהיה חופשי לבחור איפה לגור – במדינה דו-לאומית אהיה חופשי לבחור איפה לגור. אבל מה שקורה עכשיו, חבר הכנסת רביץ, מדאיג מאוד. ממשלת ישראל, מדינת ישראל, מתחייבת, מול כל העולם, לפרק מאחזים, להקפיא בנייה בלתי חוקית. באים היום שר הביטחון ועוזרו ומפרסמים: אם אנחנו נפרסם את כל הנתונים, זה יפגע בביטחון מדינת ישראל, זה יפגע בקשרי החוץ של מדינת ישראל. אז הם מסתירים אינפורמציה ומידע ולא מאפשרים לפרסם את המידע ואת האינפורמציה החשובה הזאת, שמרוכזת בדוח-שפיגל. עד עכשיו אף אחד לא יודע איזה מין מידע יש שם, אבל כל מה שאנחנו יודעים הוא ששם מרוכז מידע חשוב מאוד וגדול על הבנייה הבלתי-חוקית. הממשלה עצמה, הרב רביץ, תוקפת את הכפרים הלא-מוכרים, תוקפת את הערבים שבונים בלי היתר ומעלימה עין ומסתירה מאידך מידע על כל הבנייה הבלתי-חוקית שבונים לא רק במאחזים אלא גם בהתנחלויות הבלתי-חוקיות, שם מתרחשת בנייה בלתי חוקית אדירה. שר הביטחון, הממשלה, ראש הממשלה – כולם מעלימים עין וכולם מסתירים את האינפורמציה, מפני שזה פוגע בביטחון המדינה. העשייה הבלתי-חוקית הפכה להיות פגיעה בביטחון המדינה. תאר לעצמך, הרב רביץ, מה קורה במדינה הזאת. הבנייה הבלתי-חוקית פוגעת בביטחון המדינה, לכן מסתירים ולא מאפשרים לראות את דוח-שפיגל ואת דוח-ששון, ומונעים מעיתונאים, מונעים מאנשים לראות ולקרוא מה יש בדוח הזה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהכפרים הבלתי-מוכרים שדיברו עליהם חברי זה מושג ייחודי למדינת ישראל. אני חוזר שוב ושוב ואומר: המושג הזה הוא מושג ייחודי למדינת ישראל. בכל מדינות העולם אין מושג כזה "כפרים לא-מוכרים", רק במדינת ישראל. יישובים שהיו לפני קום המדינה – לא מוכרים. רציתי לומר לחברת הכנסת ליה שמטוב, שאני מקווה שתשמע אותי, שבאה כאן להטיף לנו מוסר. לפני עשר שנים היא הגיעה למדינת ישראל, והיא גרה בנצרת-עילית – ואני יודע איפה היא גרה – רק רציתי להזכיר לה שהאדמה שעליה בנוי הבית שלה או של הדירה שבה היא מתגוררת שייכת למשפחות של סבא של מישהו ממזרח העיר נצרת-עילית. היו"ר דוד רותם: אחרי שגירשו את הסבא של ליה שמטוב מביתו. ואסל טאהא (בל"ד): לכן אין צורך שתטיף מוסר, לא היא ולא השר המורה שלה, ליברמן. רציתי להזכיר לה שאנחנו כאן מלח הארץ, אבני הארץ, טרשי הארץ, אנחנו חלק בלתי נפרד מהנוף של הארץ הזאת. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ואסל טאהא. אחרון הדוברים – חבר הכנסת מנחם בן-ששון. אני מבקש לצלצל, כי בעוד שלוש דקות אנחנו נצביע. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, שאלו פעם מהו סוד הטוטם – זה המוט הגדול שעומד בפתח האוהלים והבתים של אנשים במקסיקו, באמריקה הלטינית; ואמרו האנתרופולוגים שתחילתו של הסיפור היא כדלהלן: על מנת לגרש שדים ורוחות היו אנשים שם שמים מוט לא גדול. זה עובד, שדים ורוחות יודעים לפחד מכל דבר שעומד כנגדם. לקח אנתרופולוג שהגיע לביקור באותם המקומות את המוט אליו ושם אותו במקום בולט אצלו במחלקה באותה אוניברסיטה. לימים הגיע מישהו אחר לביקור וראה מוט יותר גדול, והוא הביא את המוט הזה אליו למחלקה, ואז האנשים במחלקה שלו אמרו: אצלנו יש מוט גדול יותר. מכאן ולהבא התחילה התחרות של מה נראה יותר, מה מכובד יותר, איזה טוטם יותר מפחיד, לא משום שזה היה לצורך השבטים, זה היה לצורכם של האנתרופולוגים. כי כשהגיעו האנתרופולוגים רצו להקסים אותם ולהראות להם שיש אצלם מה שמגן נגד שדים ורוחות בצורה עוד יותר מרשימה. באחרית הימים המשלים יהיו דומים לנמשלים. כאן שמץ של דמיון מצאתי. מדוע? משום שמגיעים ימים שהם ימים של צומת פוליטי, ובאותם צמתים פוליטיים מתעוררים כולם על אותו עניין. צריך היה לשמוע את האי-אמון, שאת חלקו שמעתי בחדר ואת חלקו שמעתי כאן, ולראות כיצד מכה אי-אמון את האי-אמון. אלה טוענים: בנייה מוגזמת בהתנחלויות; אלה טוענים: ייבשתם את ההתנחלויות. בנייה מוגזמת במגזר הבדואי, למה אתם שותקים? אלה טוענים: בנייה מוגזמת במגזר הבדואי; אלה אומרים כנגדם: יש בנייה מוגזמת בירושלים, בחלקים שאינם החלקים ההיסטוריים הראויים לבנייה בה. אם תיקח את דברי הפרלמנט בשעות האחרונות, בנגזרת שנקראת אי-אמון, ותגיד: אלה דוברי אמת ואלה דוברי אמת – הרי לא צריך משיב. אלה משיבים לאלה: רבותי, אצלכם בונים יותר. ואני אומר, לצורך המהלך שאנחנו נמצאים בתוכו: ראשית, קחו את דבריו של השר נהרי ככתבם וכלשונם. אל תפרקו את זה לכל השורות שהוא פירט באוזניכם, רק תיקחו את הכותרת: 2.2 מיליארדים תוספת – כך אמר השר – בתקנות תקציביות ייעודיות למגזרי המיעוטים. ועמד השר נהרי, פריט אחרי פריט, והראה לכם שורה אחרי שורה בתקנות איפה בונים כבישים – זה לא מספיק – ואיפה בונים בתים – זה לא די – ואיפה בונים בתי-ספר, ואף פעם לא ייתם כי הצרכים תמיד מרובים. צורכי מדינת ישראל מרובים, אבל, חברים, זה לא פיוט לימים הנוראים. דעתכם אינה קצרה. אתם, הפרלמנטרים, דעתכם רחבה מני ים, ואתם הרי יודעים לקרוא את המספרים ואת השורות, וגם את הטקסטים. הרי ראש הממשלה לא ביקש להפסיק בנייה, ואתם יודעים שהוא לא ביקש להפסיק בנייה, אלא הוא אמר שהוא רוצה שיובאו הדברים לידיעתו. היעלה על הדעת שמישהו יפסיק בתוכניות? ואתם יודעים שלא, ולא צריך בשביל זה את הכותרות הראשיות. כמו שאמרתי, אתם יודעים לקרוא באותיות הקטנות. בונים בתלפיות-מזרח ובונים בגילה ובונים בהר-חומה. צועקים חברינו: אלה הן בניות שהן מעבר ל"קו הירוק". ואני אומר: ירושלים גם במשפט תיפדה, אבל בוודאי בבנייה שהיא נבנית בשכונותיה השונות, באזוריה השונים. אני לא רוצה להפריע לשר השיכון במה שהוא מסביר לשר התרבות, אבל הוא בוודאי מוסיף לו עוד ועוד, השר בוים, ממה שהוא בונה בימים הללו גם בירושלים, גם ביהודה, גם בשומרון, על-פי תוכניות ועל-פי מתווים שנקבעו מראש. גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, אמרתי בראשית דברי, אם אתם רוצים להתחרות איש ברעהו ערב הכרעות פוליטיות משמעותיות בתולדות המדינה, במשא-ומתן, ביחסים שבינינו לבין שכנינו, ולנקר עיניים במפות, יש לכם אפשרות לנקר אלה את עיניהם של אלה. אם אתם רוצים להעלות נושא רציני לסדר-היום, נושא שחשוב מכול לדון בו ולדרוש בו ולתהות בו, בלי לנקר עיניים, הרי השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא כיצד לסייע לממשלת ישראל במהלך המדיני שהיא נמצאת בתוכו, כיצד להוליך אותה כמה שיותר צעדים קדימה, לולא הייתם אופוזיציה דסטרוקטיבית, ואילו הייתם רוצים להיות קונסטרוקטיבית. ובפרט אני מדבר אל סיעות שרואות את עתידו של האזור כעתיד של שיתוף פעולה. מה אתם רוצים, לחסום, לבלום, להפריע, להפיל? הרי לא לזאת כוונתכם. התקווה שלכם היא ראש הממשלה הנוכחי והממשלה הנוכחית. הוא התקווה שלכם לא כאופוזיציה דסטרוקטיבית, אלא כמי שרוצים לבנות נכון את האזורים השונים של מדינת ישראל. הנתונים שהבאתם מנהמת לבכם, ממצוקותיכם, הצעקות והזעקות שהבאתם מד' האמות שאתם חיים בתוכן, הם בוודאי לא שגויים. אבל אתם כפרלמנטרים מצווים לראות את התמונה הגדולה, את התמונה הרחבה. לראות את ההשקעות החדשות שנעשות, לראות את הבנייה הגדולה שנעשית. המכנה המשותף של ההצעות של היום, ראוי לו שיידחה מן הסיבה המקורית שאמרתי. הוא צריך להידחות משום שהקואליציה עובדת, האופוזיציה מימין שטוענת שאין בנייה נדחית על-ידי האופוזיציה משמאל שטוענת שיש בנייה. גברתי היושבת-ראש, הצעת האי-אמון צריכה להידחות בגלל "ממה נפשך" – כי אם נאמין לשמאל, בונים יותר מדי בימין; בונים יותר מדי בירושלים, ביהודה ושומרון. כי אם נאמין לימין, בונים יותר מדי במגזר הבדואי ובונים יותר מדי במגזר הערבי. וכיוון שאני מאמין הן לימין והן לשמאל, ובעיקר לממשלה שהביאה נתונים על בנייה, על פיתוח ועל אי-קיפוח, הצעת האי-אמון הזאת ראויה שתידחה, בפרט לאור הימים הגדולים שמצפים לנו בקרוב, הם ימים של משא-ומתן מדיני. כה לחי. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על שלוש הצעות נפרדות. בתחילה אנחנו מצביעים על הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): איפה השר ליברמן? היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 19 נגד – 57 נמנעים – 7 הצעת סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי – מפד"ל ויהדות התורה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 20 נגד – 57 נמנעים – 6 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת רע"ם-תע"ל, בל"ד וחד"ש. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – 58 נמנעים – 1 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: גברתי השרה רוחמה אברהם, ראש הממשלה, עד שלא באתם לפה היה שקט. אני קובעת שהצעת האי-אמון לא התקבלה. הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/354).] (קריאה ראשונה) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצעת חוק משק החשמל(תיקון מס' 7) – קריאה ראשונה. אדוני שר התשתיות, אתה מתכבד להציג כאן את הצעת החוק ולאחר מכן אנחנו עוברים לדיון כאילו זאת קריאה ראשונה, וזאת קריאה ראשונה. בבקשה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – היו"ר דליה איציק: גברתי השרה המתאמת, שבי ליד ראש הממשלה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: מותר? היו"ר דליה איציק: יש לה רגשי גדלות. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה להשוות בין חברות שאינן ממשלתיות לבין חברות ממשלתיות בפעילותן לפי חוק החשמל בתחומי החלוקה וההספקה, ועל-ידי כך למנוע פגיעה בהספקה הסדירה של חשמל לצרכנים. במסגרת התיקון שהוצע לחוק משק החשמל ב-2007 בוטלה האפשרות להעניק לאדם רשיון חלוקה יחד עם רשיון הספקה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, מה השיחות הללו שם? הדובר לא שומע את עצמו. מה קרה לכם היום? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: במסגרת אותו תיקון נקבעה הוראת מעבר, המאפשרת לתת לחברה ממשלתית רשיון חלוקה יחד עם רשיון הספקה, עד תחילת 2012 או עד 2013, בתנאים מסוימים. אף שלא היתה כוונה ליצור הבחנה בין חברות ממשלתיות לחברות שאינן ממשלתיות בעניין זה, אותו תיקון לא חל על חברות שאינן ממשלתיות. בפרט התיקון לא הוחל על חברת החשמל למזרח-ירושלים, שמבצעת חלוקה והספקה למזרח-ירושלים. הרשיון הקודם של החברה פקע ב-31 בדצמבר 2007. אי לכך אנחנו מבקשים לתקן את חוק משק החשמל ולהחיל במסגרתו הוראות מעבר דומות לגורמים פרטיים ולאפשר להם לבצע חלוקה עם הספקה באותו תאגיד. התיקון המוצע יחול גם על גורמים נוספים מלבד חברת החשמל למזרח-ירושלים, אשר יהיו רשאים גם הם לקבל שני רשיונות. אני מודה לך, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. אנחנו עוברים לדיון קצר מאוד. שלוש דקות לחבר הכנסת אברהם רביץ. אברהם רביץ (יהדות התורה): מוותר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא פה. חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): מוותר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואנחנו עוברים מייד להצבעה. לפנים משורת הדין אתן גם לחבר הכנסת בני אלון. חבר הכנסת בני אלון הוא איש עדין, אני רוצה לתת לו לדבר. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, עיקר הדברים שלי הם לא בנושא של הוראות המעבר שמציע השר, אלא בנושא שהוא מכיר אותו וקרוב אליו. על-פי חוק החשמל נקבעו קריטריונים ברורים לחיבור בתים לרשת החשמל, והבתים שעונים על הקריטריונים אמורים להתחבר על-פי כל דין ועל-פי החוק. אבל, אדוני השר בן-אליעזר, זה ידוע לך ואני רוצה להעלות את זה כאן מעל דוכן הכנסת, קורה שבכמה מקומות – ואני מכיר לפחות שלושה מקומות כאלה – בעלי-בתים זכאים להתחבר לרשת החשמל, והם עונים על כל הקריטריונים על-פי חוק החשמל, אבל הם נתקלים בסירוב או בסחבת של ועדות תכנון ובנייה למיניהן, ומשרד הפנים בעניין הזה מערים קשיים. אני חושב שהדואליות הזאת חייבת להיפסק. בשלב הזה, במאה הזאת, בשנה הזאת, אי-אפשר לכפות על אנשים לחיות ללא חשמל. אני מדבר על שכונת סרקיס ליד שפרעם, אני מדבר על בתים ליד המחצבות ממזרח לשפרעם וגם על מקומות אחרים. לא יכול להיות שבגלל סחבת ביורוקרטית או הערמת מכשולים פורמליים ופרוצדורליים אנשים יחיו בחשכת ימי הביניים. לכן אני מבקש מהשר וממשרד התשתיות שיפעלו לממש וליישם את חוק החשמל במלואו, ולא יאפשרו לכל מיני תירוצים פרוצדורליים למנוע מאנשים להתחבר לרשת החשמל. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, מוותר? לא מוותר. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אני רואה שהוא לא כאן. אתה רוצה עוד לדבר? מיכאל איתן (הליכוד): לא. אני רוצה רק לשאול. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. מיכאל איתן (הליכוד): אולי את יכולה להסביר לנו למה יש כאן דחיפות? אני רואה שיש כאן בעיה של דחיפות, בגלל התאריכים. אולי מישהו יכול להסביר – אני מבין שרוצים גם להביא את זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית היום. היו"ר דליה איציק: אני חייבת להגיד לך, אדוני, חבר הכנסת איתן, שאני לא יכולה להסביר לך. אני חייבת לומר. אני יכולה לאפשר שהשר אחר כך יענה. בסדר? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה קרה? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מיקי איתן שואל מה הדחיפות. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: משום שהרשיון פג תוקפו – – – היו"ר דליה איציק: זה אי-אפשר שם. זה משהו נורא. חבר הכנסת מיקי איתן, הוא משיב לך. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: משום שפג תוקפו של הרשיון – – – קריאה: לא ידעו? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: ידעו, ידעו, אבל בגלל ויכוחים שהיו בין משרד המשפטים למשרד האוצר ולמשרד התשתיות זה התעכב עד עכשיו. זה הכול. היו"ר דליה איציק: כבוד השרים. מיכאל איתן (הליכוד): – – – יום יומיים? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: מה קרה? מה הבעיה עם זה? מיכאל איתן (הליכוד): זה לא הגיוני שהכנסת – בכמה שעות – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אז מה אתה רוצה? מיכאל איתן (הליכוד): אז הכנסת לא יכולה בכמה שעות – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אז תעלה ותדבר. מיכאל איתן (הליכוד): טוב. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק שבו אנחנו דנים, תוקפו פג בסוף השנה שעברה, ב-31 בדצמבר 2007, ולכן השר רוצה להעביר אותו כמה שיותר מהר, כי הוראות המעבר בעצם לא חלות היום. אין הוראות מעבר בעצם, כפי שאני מבין. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, נא לשמור על שקט ולאפשר לחבר הכנסת זחאלקה לגמור את דבריו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הוראת השעה שמדובר בה מאפשרת הפעלת חברות שאינן ממשלתיות לאספקת חשמל, לרבות חברת החשמל המזרח-ירושלמית. לכן זה חוק נחוץ, ואנחנו נתמוך בו. חברת החשמל, אדוני השר, היא עדיין אחת החברות המובילות באי-העסקת אזרחים ערבים – האחוזים מאוד מאוד נמוכים. אני יכול להגיד שכמעט אין אזרחים ערבים שעובדים בחברת החשמל, וזה בניגוד לחוק של ייצוג הולם, בניגוד לכללי הצדק הטבעי – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: – – – אין חוק; יש החלטות הממשלה בעניין שילוב עד שמונה חודשים. אני מוביל שיהיה חוק כזה. כרגע אין חוק. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מצוין. היינו הך. יש חוק בדרך, נכון, אתה צודק. חוק החברות הממשלתיות הוא בהליכי חקיקה מתקדמים. אבל העיקרון שאומץ, של ייצוג הולם, אינו מופעל בחברת החשמל. יש החלטות ממשלה, השר אומר, אבל חברת החשמל אינה מיישמת אותן, ואין עובדים ערבים בחברת החשמל. דבר נוסף, הממשלה לא אישרה את הצעת החוק להספקת – לחיבור בתים שלא קיבלו רשיון לחשמל. יש הצעת חוק, הוראת שעה בעצם, שחודשה כמה פעמים, ובפעם האחרונה הממשלה לא מחדשת אותה. נוצר מצב שבו בתים רבים, אלפי בתים, מנועים מלקבל חשמל, ומה שקורה הוא דבר מסוכן מאוד; אין היום בית שלא מקבל חשמל, ואז מעבירים חשמל בחוטים, בצורה לא בטיחותית, שעלולה לגרום אסונות. אני חושב שאת הבעיה הזאת אפשר לפתור. יש להפריד בין הליכי האישור שלוקחים הרבה זמן לבין הספקת החשמל, שצריכה להיות מותנית בבטיחות הבית, במקומו וכו', וזה לא קשור לאישור – – – היו"ר דוד רותם: נא לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה עיקרון שאומץ בעבר במשרד התשתיות, ואני מבין שיש רוויזיה בעניין הזה, וחזרה לאחור, במקום שנעשה צעדים קדימה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני קורא לשר התשתיות לטפל בבעיות אלה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בני אלון, ואז – חבר הכנסת מיקי איתן, ובזה אני סוגר את רשימת הדוברים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד חברי הכנסת, לאחרונה נפגשתי עם מנכ"ל חברת החשמל, ומתברר, אדוני היושב-ראש, שמ-19 חברי מועצת ההנהלה יש רק 12 דירקטורים בחברת החשמל. והשאלה הנשאלת היא מדוע לא לקלוט, בהזדמנות הזאת, להנהלה של חברת החשמל נציגים מקרב האוכלוסייה – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: דירקטור בחברת החשמל – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש רק אחד, אבל חסרים תשעה, אז במסגרת התשעה החסרים אפשר לעשות איזון. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: עכשיו קיבלנו החלטה – הדירקטוריון קיבל, לא אני – לקלוט 150 עובדים ערבים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מצוין. מצוין. אז אפשר לקלוט. אני רוצה לציין: א. זה שקלטו אחד זה מבורך, אבל זה לא מספיק; ב. יש יותר מ-9,000 עובדים בחברת החשמל, ועד היום, הייצוג של הציבור הערבי, שהוא יותר מ-20%–25% משוק הצרכנים של חברת החשמל, שחברת החשמל מדי חודש בחודשו שולחת להם שובר תשלום עבור החשמל – אין 20% מהציבור הערבי בקרב העובדים. עד היום אחוז העובדים הערבים בחברת החשמל נמוך, כבוד שר התשתיות בן-אליעזר. בפרט בקרב העובדים המקצועיים. אומנם מקימים עכשיו יחידת אנשי קשר, ויש היום עובדים שצריכים לעבוד בדרך זו אחרת – עובדים נוספים. ההחלטה לקלוט 150 עובדים, שאני מברך עליה, היא החלטה חדשה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: יש לי הצעה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בבקשה, נשמע אותך. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אין ספק. אין ספק. אני רוצה לציין את ההחלטה הזאת, שהיא בגדר חידוש, אבל צריך, לדעתי, גם לפרסם, לקלוט, ליישם – כי ההחלטה הזאת התקבלה לפני כמה חודשים, ואני לא יודע כמה כבר נקלטו, אני לא יודע באיזו מידה מודיעים, ומפרסמים ומזמינים, והאנשים שניגשים – אני לא יודע מה רמת המקצועיות שנדרשת, באיזה דרג קולטים עובדים חדשים. יש נושא שהעליתי בפגישה שאתה השתתפת בה – אצלך במשרד. יש בתי-ספר, כבוד השר – אני יכול לדבר עם השר? – יש בתי-ספר שהוקמו על-פי החלטת הממשלה, ולומדים בהם אלפי תלמידים – אלפי תלמידים לומדים בבתי-הספר, ובתי-הספר האלה לא מחוברים לחשמל. לא מדובר בבית פרטי, וגם לא בעסק. מדובר בבתי-ספר – מוסדות ציבוריים – שלא מחוברים לרשת החשמל עד היום. מה ההיגיון בדבר? מה הסיבה לדבר, כאשר יש היתרי בנייה? יש גם מרפאות שאינן מחוברות לרשת החשמל – – – היו"ר דוד רותם: נא לסיים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): את הדבר הזה צריך לעשות. את הדבר הזה אני סבור שהתחייבת לעשות, ואני חושב שצריך לעשות אותו, וכמה שיותר מוקדם. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת בני אלון, ואחריו – חבר הכנסת מיקי איתן, אחרון הדוברים. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – – היו"ר דוד רותם: אלא אם כן השר יבקש לענות. אדוני השר, רק אם תבקש. אם לא תבקש, אנחנו נצביע. בבקשה, אדוני. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש מכל חברי הכנסת שנמצאים כאן להצביע נגד החוק הזה, ואני אסביר למה. קודם כול, הוויכוחים האלה, מה פירוש, זה פקע ב-31 בדצמבר כי משרד המשפטים ומשרד התשתיות לא הסתדרו. קצת יותר כבוד ללשון החוק, לרוח החוק ולחוק עצמו. אבל למהותו של עניין, לא אגע בפרוצדורות. אדוני השר, מכובדי עד למאוד, המצב הזה שבירושלים, כשיש חוק-יסוד: ירושלים, שהחוק הזה אומר שזאת עיר בירה אחת והיא מאוחדת, ואנחנו נושאים את החרפה הזאת שיש חברת חשמל מזרח-ירושלמית – התרגלנו לזה; זה הפך להיות דבר קיים. איזה מין דבר זה? מדוע בכלל אין לך מדיניות שמראה לנו איך מחברים את התשתיות של ירושלים לתשתית אחת? זה עוד משתלב עם נושאי האי-אמון שהיו פה קודם. כשאנחנו שומעים שראש הממשלה אוסר על שר השיכון לבנות שכונות חדשות במזרח-ירושלים – וניסיתי לברר את העובדות עם שר השיכון קודם לכן – יש חברת חשמל כללית לירושלים ויש חברת חשמל אחרת למזרח-ירושלים? ויתירה מזאת, גם ברמה הפרקטית, מעבר לרמה העקרונית – וחברי כנסת מתייחסים לזה כאילו כלום, רק שכחו לחדש להם את הרשיון. לא. כל החוק שאושר בזמנו היה רק לחברה ממשלתית, ובצדק משרד המשפטים לא רוצה להחיל את זה על חברה שהיא בפירוש לא ממשלתית; שהיא חברה שהיא המשך למצב שהיה במזרח-ירושלים לפני מלחמת ששת הימים. למה להשאיר את השריד הזה? שלא לדבר על זה שיש לנו בעיות עם שכונות יהודיות במזרח-ירושלים. שכונת שמעון הצדיק, שזאת שכונה שנגאלה אחרי שחרבה במלחמת השחרור, וגרו בה יהודים מאז ימי רבי שמואל סלנט – הכולל הספרדי והאשכנזי – עד היום יש שם בעיות אין-ספור כי החשמל הוא פרימיטיבי, והוא של חברת החשמל המזרח-ירושלמית, והם לא מחוברים לחברת החשמל הכללית. כך גם ב"בית אורות", ואני זכיתי להיות שם, וגם במקומות אחרים. מדוע בעיר הבירה שלנו יש חלוקה כזאת לשתי חברות, ואף אחד בכלל לא מתייחס לזה, זה כאילו עניין טכני – – – היו"ר דוד רותם: נא לסיים. בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל): צריכה להיות מדיניות שתבטל את המצב הזה של חלוקת ירושלים בתשתית של חשמל. כל שכן ששר התשתיות היה חייב לדרוש מחברת החשמל המזרח-ירושלמית לדאוג לכל השכונות היהודיות שסובלות מההפסקות של החברה הזאת לפני שהוא בא לבית עם החידוש הזה. אני רק שומע שהשר מתנצל על כך וכך מינויים של ערבים בחברת החשמל, אבל על הנושא הזה הוא לא מרגיש צורך להתנצל. אני חושב שזה ציני, אני חושב שיש כאן דבר חמור ביותר, ואני קורא לחברי הכנסת שלא לתמוך בחוק הזה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אלון. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה. עד שלוש דקות. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להסב את תשומת לב חברי הכנסת לא לעניין התוכני שישנו בחוק, אלא דווקא לעניין הפרוצדורלי. אני קורא בהצעת החוק, שמורכבת משני סעיפים, את סעיף 2 שאומר: "תחילתו של חוק זה ביום כ"ג בטבת התשס"ח, 1 בינואר 2008". אני לא מבין, מתי זה 2008? אנחנו ב-2008 עכשיו? מתי זה ינואר? עכשיו אנחנו בינואר? כן. אבל מתי 1 בינואר? אני לא מבין, על מה אנחנו מצביעים? תחילתו של החוק הזה ב-1 בינואר, אבל עוד לא חוקקנו אותו – – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: על זה מצביעים. מיכאל איתן (הליכוד): אתה אומר, אדוני השר, שעל זה מצביעים. זאת אומרת, אנחנו יכולים להצביע עכשיו שהירח עשוי מגבינה צהובה, וזה יהפוך אותו להיות עשוי מגבינה צהובה כי הכנסת החליטה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: יש לי עניין? פעם שיחקתי בכנסת? אני מסביר לך, יש ויכוחים בין משרד המשפטים למשרד האוצר – – – מיכאל איתן (הליכוד): אין לי טענה אישית כלפיך. אתה בא עכשיו לכנסת ואומר לנו: חברים יקרים, במשך חודשים ארוכים היו ויכוחים בין האוצר, משרד המשפטים ומשרד התשתיות. אני מכיר בכך שאם היה במשך חודשים ארוכים ויכוח קשה, זאת אומרת שזאת בעיה לא פשוטה, זה לא דבר של מה בכך – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: הם הגיעו להבנה. מיכאל איתן (הליכוד): – – וסוף כל סוף הגיעו להבנה. בסדר. עכשיו, כשהגיעו להבנה, באים אל חותמת הגומי, והכנסת צריכה לעמוד דום, לא לקיים דיונים, לא לחשוב אפילו יומיים, אלא אתם רוצים להעביר את החוק הזה עוד היום. איך אתה עושה דבר כזה? אתה לבד בא ומסביר, חברים, יש כאן בעיה איומה, קשה, עם סלעי מחלוקת כבדים. חודשים ישבו מומחים של משרד האוצר ומשרד המשפטים ומשרד התשתיות עד שהגיעו להסכמה ויצא עשן לבן ומביאים את זה לכנסת. מותר לכנסת 24 שעות לדון בזה? מותר לכנסת לשמוע את הנציגים שחלקו זה על זה חודשים? אתם רוצים להעביר את זה היום, עוד הלילה? מאחר שכתבת כאן שתחילתו של החוק הזה היא ב-1 בינואר, זה חוק רטרואקטיבי, וכבר לא יהיה אסון אם תיתן את הכבוד לכנסת, והכנסת תדון בזה יום, יומיים, שלושה, תזדרז, תריץ את עצמה. אבל מול החודשים הארוכים שגרמו לעיכוב ולחריגה של הממשלה, איזה היגיון יש לבוא ולקבל את בקשתך לחוקק בארבע שעות חוק שהממשלה דנה בו חודשים ארוכים? היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת איתן. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 4 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: 40 בעד, ארבעה נגד, שני נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 7), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/350).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר לביטחון פנים אבי דיכטר להציג את החוק. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק שלפניכם הוא הארכת תוקפו של חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) בחמש שנים נוספות. מטרת החוק היא לתת כלים להתמודדות עם הסכנה הנשקפת לביטחון תושבי ישראל מצד תושבים של אזורי יהודה, שומרון וחבל-עזה הנכנסים לישראל או שוהים בה שלא על-פי היתר כדין או בניגוד לתנאי ההיתר. החוק נחקק לראשונה בשנת 1996 כהוראת שעה ותוקפו הוארך על-ידי הכנסת מעת לעת. תוקפו עומד לפקוע ב-30 במרס 2008. החוק קובע כעבירות על-פי חוק הכניסה לישראל בין השאר את ההתנהגויות האלה: העמדת מקום לינה או סיוע בעניין זה לתושב האזור שנכנס לישראל או יושב בה שלא כדין; העסקת תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל על-ידי מעביד או מתווך כוח-אדם; הסעת תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל על-ידי מעביד או מתווך כוח-אדם בין בעצמו ובין על-ידי עובדו או שליחו. יצוין כי לפני כשנה תוקן החוק בשני סעיפים: ראשית, עוגנה בחוק חובת דיווח מטעמי לוועדת הפנים והגנת הסביבה על המקרים ועל מספר המקרים שבהם הוחל החוק, ושנית, הוגבלה החזקה הקבועה בחוק לגבי מודעותו של נאשם שהוא נהג מונית לעובדה שאדם שהסיע הוא תושב השטחים השוהה בישראל באופן בלתי חוקי. החוק קובע, אדוני היושב-ראש, כי אם הוכחה מודעותו של אדם לכך שהלין, העסיק או הסיע תושב השטחים, לרבות בעצימת עיניים, עליו חובת הראיה לכך שלא ידע שאותו תושב השטחים שוהה בישראל שלא כדין. במסגרת תיקון החקיקה נקבע כי נטל הוכחה זה יחול רק על נסיעות של נהג מונית שהתקיימו במרחב התפר בשטח שמפורט במפה שצורפה לחוק. אין פירוש הדבר שבשאר חלקי המדינה מותר להסיע שוהים בלתי חוקיים, אלא שבמקומות אלה לא תחול על נהג המונית החזקה האמורה. מאחר שלצערנו החשש הביטחוני שעמד בבסיס החוק בעינו עומד, יש לשוב ולהאריך את תוקף החוק. אני מקווה שהארכת תוקף החוק – עם מכלול הצעדים הננקטים על-ידי גורמי הביטחון הנוגעים בדבר – תסייע לממשלה במלחמתה בטרור. אדוני היושב-ראש, אבקש לאשר חוק זה בקריאה ראשונה ולהעביר אותו לוועדת הפנים לשם הכנתו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. חברי הכנסת, אני נועל את הרשימה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התופעה שהתקנה הזאת כביכול נועדה לטפל בה היא מציאות מלאכותית שיצרה הממשלה. היא יצרה אותה בעצם המצור והשליטה על השטחים הכבושים, במניעת פרנסה ובמניעת היכולת לחיות בכבוד. האנשים שמדובר בהם, אלה שיש למנוע מהם סיוע או אכסניה כלשהי, לא באים לכאן כתיירים; הם לא באים לכאן כמפגעים ולא באים לכאן כדי לדעת את הארץ. הם באים לכאן בעיקר כדי להתפרנס. הם באים לחפש פת לחם, והחוק הזה, שתחילתו בחטא והמשכו בחטא, עובר היום כל גבול, כי הממשלה באה לבקש את הארכת תוקף התקנה הזאת עוד בחמש שנים – אותה ממשלה התחייבה, כביכול, באנאפוליס לסיים משא-ומתן להסדר שלום בתוך שנה, אבל בעצם היא רואה את עצמה בעוד חמש שנים, ואולי גם בעוד עשר שנים, כשליט הבלעדי על השטחים, כמי שנותן ולוקח, כמי שמכניס ומוציא, כמי ששולט, כמי שמאכיל וכמי שמרעיב. הציניות חוגגת מעל ומעבר לא רק בעצם מהות התקנה שבאים להאריך את תוקפה, אלא בעובדה שבאים להאריך אותה עוד בחמש שנים תמימות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שלתקנה הזאת אין מקום. מדינת ישראל, כמדינה כובשת, על-פי החוק הבין-לאומי, צריכה לדאוג לפרנסתם ולמחייתם של האנשים שחיים תחת שליטתה. גם אם יש יצור חדש, שלא הוכר קודם בחוק הבין-לאומי, מין יצור ביניים שנקרא הרשות הפלסטינית, מדינת ישראל היא עדיין המדינה הכובשת, ולכן היא אמורה לספק תשובות בעניין פרנסתם של האנשים, ולא לטפל בתוצאות הלוואי של הכיבוש. מטילים מצור, מטילים מגבלות על הכנסת סחורות, מטילים מגבלות על אפשרות של התפתחות, מפקיעים קרקעות פלסטיניות, בונים התנחלויות, בונים גדרות – הגדר היא אותה גדר גזענית – ואחר כך אומרים לאנשים: תחיו, תחיו בתוך המכלאה הזאת. זה דבר שאין לו מקום ואין לו הצדקה. התקנה הזאת באה לתת הצדקה נפשעת למציאות נפשעת עוד יותר, אבל הפעם במינון בלתי מתקבל על הדעת – עוד חמש שנים. תציעו חוק ותגידו שאתם רוצים לכפות את השליטה של מדינת ישראל על כל השטחים וזהו. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק שהממשלה מביאה לפנינו הוא חוק רע מבחינה משפטית אבל חשוב מאוד מבחינה פוליטית. נתחיל בבחינה המשפטית – החוק הזה בא להאריך תוקף חוק שחוקקה הכנסת עוד בשנת 1996, חוק שקבע תיקוני חקיקה בחוק עובדים זרים ובחוק הכניסה לישראל וקבע מערכת חדשה של עבירות שחלות על סוגים שונים של אנשים שמסייעים לאזרחי השטחים הכבושים כאשר הם נכנסים לישראל או נמצאים בתוכה. החוק המקורי הוא חוק בעייתי, הוא חוק גורף, הוא חוק מרחיק לכת מבחינת ההסדרים שיש בו, אבל לא פחות חמורה הטכניקה שבה הממשלה בוחרת להאריך את תוקפו. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על חקיקה שהתחילה את דרכה ב-1996, ומאז היא מוארכת כבדרך שגרה, בדרך של הוראות שעה שמתחדשות מפעם לפעם בלי שהכנסת עושה לעצמה חשבון נפש רציני ומקיף ומבררת את השאלה אם אומנם אנחנו צריכים את כל ההוראות האלה, מה מכל ההוראות האלה אינו דרוש, מה מכל ההוראות האלה אינו מתאים, מה מכל ההוראות האלה פוגע מדי בזכויות אזרחיות ואינו תורם לביטחון. השאלות האלה הן שאלות רציניות שהכנסת צריכה לדון בהן, אבל הכנסת אינה דנה בהן כאשר אנחנו משתמשים בטכניקה של הוראות שעה המתחדשות שוב ושוב, ובעצם בכל פעם אנחנו נמנעים מלקיים דיון רציני ומקיף, כי אנחנו עוסקים בסך הכול בהוראות שעה. הבעיה הגדולה בהוראת השעה הנוכחית היא שלהבדיל מהוראות השעה השגרתיות שאנחנו נתקלים בהן בכנסת, הוראת השעה הזאת היא לא הוראת שעה אמיתית. כמעט הייתי אומר שהיא הוראת שעה לדורות – היא הוראת שעה לחמש שנים. החוק הזה, שהוא רע מאוד מבחינה משפטית, הוא גם חוק חשוב מאוד מבחינה פוליטית, כי כאשר ממשלת ישראל אומרת לנו שזאת המציאות שהיא רואה בחמש השנים הקרובות, היא גם אומרת לנו בשפה ברורה לחלוטין שכל דיבורי השלום היפים שלה הם דיבורים בעלמא. הממשלה אומרת לנו בצורה גלויה לחלוטין, שגם בחמש השנים הקרובות אנחנו נמשיך במציאות של עימות דמים קשה שבו יישפך דם ויצטרכו הוראות שעה רעות כאלה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה תלוי בחברים שלך. דב חנין (חד"ש): זה תלוי בחברים שלך, חבר הכנסת הנדל. ולכן אדוני היושב-ראש, חשיבותו הפוליטית של החוק הזה רבה יותר מאשר כל ההכרזות המדיניות ששמענו מממשלת ישראל הנוכחית. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הוראת שעה זו חודשה בשנים האחרונות כל שנה למשך שנה. עכשיו בא השר ומציע להאריך אותה בחמש שנים. בדברי ההסבר לחוק נאמר: תקופת הוראות השעה שנקבעו בחוק עומדת להסתיים ב-31 במרס 2008. כאן באה קביעה פוליטית. מאחר שהמצב הביטחוני שהביא לחקיקת הוראות השעה עומד בעינו, ולא נראה שינוי בעתיד הקרוב, מוצע להאריך את תוקפן בחמש שנים נוספות. מה זה אומר? זה לא הצהרה פוליטית כמו שהצהיר אהוד ברק, בחמש השנים הבאות לא תהיינה נסיגות, אלא זה בא בהצעת חוק ממשלתית שקובעת בעצם שבחמש השנים הבאות המצב יישאר בעינו. זו הקביעה, וזו קביעה פוליטית שמעיבה או מכסה או הרבה יותר חזקה מכל ההצהרות הפוליטיות האחרות של הממשלה. הצעדים שנדרשים על-פי חוק זה הם צעדים דרקוניים. מדינת ישראל שמה את העם הפלסטיני בבית-סוהר, ככה ברצועת-עזה וככה בגדה המערבית. היא הגורם הכובש, והיא בעצם מגבילה באופן חמור ביותר את האפשרות של אנשים למצוא עבודה, לחיות, להביא לחם הביתה, ובעצם הופכת את החיים של האנשים בשטחים הכבושים לבלתי נסבלים. המצב הכלכלי מידרדר בשנים האחרונות, וממשלת ישראל נושאת באחריות למצב זה ובעיקר על-ידי חוק כמו החוק הזה. זה חוק שבא לגזול פרנסה מאנשים, לגזול מאנשים את האפשרות לבקר את קרוביהם, לגזול מאנשים את האפשרות לבוא לטיפול רפואי – זה בעצם החוק הזה. עשרות אלפי אנשים שרוצים למצוא עבודה כי אין עבודה תחת הכיבוש הישראלי, כי אין ישות מדינית, כלכלית, שסוחרת עם העולם ומתפתחת בשטחים הכבושים, ואומרת להם, אסור לכם לפתח תעשייה נאותה על-ידי קשרים, כי אתם לא ישות פוליטית, ומצד שני אסור לכם לבוא ולעבוד בארץ. זה חוק דרקוני, זה חוק שאומרים שהוא בא בשם הביטחון. אני חושב שזה חוק שמסלים את המצב ושופך שמן על גלגלי מעגל הדמים בארץ. מי שרוצה באמת שלום צריך קודם כול לבוא לכנסת ולבטל את החוק הזה ולא להביא ולהאריך את תוקפו בחמש שנים. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זחאלקה, אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, החוק בעצם בא להגביל את המעסיקים, מסיעים, מלינים של תושבי יהודה, שומרון וחבל-עזה ולקבוע את הקנסות כפי שמוצע בחוק. הטכניקה היום של ערביי ישראל – הם בעצם מארחים את ערביי יהודה ושומרון. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה בשכונות; אפילו בשכונות סמוכות לבני-ברק, תל-אביב, במרכזי הערים. שוכרים דירות בתוך השכונות והם מארחים את האנשים שלהם. אני לא בטוח שהחוק בעצם מסייע במלחמה בטרור. היום המדיניות להסיר יותר מחסומים, מאפשרים יותר ויותר רשיונות עבודה. יש כאן למעשה תרתי דסתרי, ואני רוצה להסביר לך, אדוני השר. כי אם אתה בא ואומר: האיש הזה חשוד כי אולי הוא טרוריסט, אולי הוא מחבל. אז אתה בעצם אומר: הוא יכול להיכנס לגבולות "הקו הירוק", אבל הוא לא יכול לעבוד. אם אנחנו מדברים על לינה או על הסעה אז אתה יכול לומר: מטרת ההסעה של ישראלי ברכב ישראלי באה אולי להסתיר את זהותם בתוך המחסומים כאשר אולי עוברים איזה מחסום, לא רוצים להראות שבאים ערביי השטחים לעבוד בתוך "הקו הירוק". אבל כשאתה אומר שאותם אנשים יכולים לעבור, יכולים לעבור את המחסום על-פי כל דין, אז למה הם לא יכולים גם לעבוד? אני בעד להחמיר בכל מה שקשור ללינה לגבי אותם שמסיעים, כי אני חושב שצריכה להיות פה הזדהות ברורה ולאפשר לכוחות הביטחון כן לבדוק לעומק אם יש איזה חשוד. אבל לגבי אותם שמעסיקים, אני חושב שצריך קצת לנהוג בקריטריונים אחרים. אנחנו רואים לפעמים שנותנים רשיון לערבים לעבוד במעלה-אדומים אבל לא נותנים להם לעבוד בירושלים. אני רוצה להבין, במעלה-אדומים הוא יכול לעבוד כי הוא לא חשוד. אם הוא חשוד פה, הוא גם צריך להיות חשוד שם. ואם מותר לו לעבוד במעלה-אדומים ואין לנו איזה מחסום או משהו שעוצר בין השכונות, איזו מגבלה, אני חושב שאין בזה שום היגיון, ואני שוב חושב ואומר שצריך אולי לקיים מדיניות מחודשת בין מעבידים לבין מסיעים ומלינים. היו"ר דוד רותם: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר דוד רותם: 21 בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשס"ח–2007, נתקבלה והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/353).] (קריאה ראשונה) היו"ר דוד רותם: הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. אני מזמין את השר יצחק הרצוג להציג את הצעת החוק. בבקשה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים, היום אנחנו מתקדמים בצעד משמעותי מאוד לעבר שידור ציבורי בריא, לעבר שידור ציבורי שמשרת את כלל הציבור, לעבר שידור ציבורי שהוא מרכיב אמין, עצמאי ובוטח בעצמו בהוויה הדמוקרטית הסבוכה והמורכבת של מדינת ישראל. היום אנחנו מניחים לפני הכנסת את תיקון 18 לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965. תיקון 18 הוא מהפכה מקיפה וכוללנית במצבה, בתפקודה ובמוסדותיה של רשות השידור, בהבטחת השידור הציבורי ובקיומם של כל אלה. אני אציין זאת: בסעיף 3 – תפקידי הרשות – אני אציג את זה לפני הבית היות שאנחנו צריכים לחזור ולשנן את הפסיפס החברתי המרהיב והחשוב של מדינת ישראל, שעליו אמונה רשות השידור. חבר הכנסת סער, זה קצת מפריע לי, ואני גם יודע שלחברתנו הנושא הזה דווקא חשוב. איתן כבל (העבודה-מימד): גם לגדעון. (הליכוד): אתה מרמז שכאילו לי זה לא חשוב? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: זה פשוט מפריע, וזה אירוע חשוב. במקום סעיף 3 לחוק העיקרי יבוא: "הרשות תקיים את השידורים בין השאר בתחומי החברה, החינוך, הכלכלה, המדיניות, התרבות, האמנות, המדע, מורשת ישראל, הבידור והספורט, במטרה – 1. לשקף את המציאות ואת ההוויה החברתית בישראל ובעולם; 2. לשדר מידע אמין; 3. להרחיב את ההשכלה ולהפיץ דעת; 4. לקיים שידורי איכות; 5. לקדם את היצירה המקורית הישראלית ואת השפה העברית; 6. לקיים שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית ולקדם את ההבנה והשלום עם מדינות שכנות; 7. לחזק את ערכי הדמוקרטיה, הציונות, הפלורליזם והסובלנות; 8. לשקף ולתעד את חייהם ואת תרבותם של אזרחי ישראל ושל העם היהודי בתפוצות, את תרבות העמים ואת היצירה האנושית; 9. לשקף את ההוויה הישראלית בשידור אל מחוץ לישראל ולקיים שידורים ליהודי התפוצות; 10. לשקף את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה". אלה הן מטרות הרשות, המלוטשות והמחודדות. לאחר עבודה יסודית מאוד, שנמשכה שנים – ועדות על ועדות – אני מניח לפני הכנסת, כשר הממונה על רשות השידור, את החוק שיאפשר לרשות השידור לתפקד בדורות הבאים בלא תלות פוליטית, בשיקולים נקיים וטהורים, ביכולת ניהול אמיתית, בשיתוף פעולה מלא של ההנהלה והעובדים, ביכולת – באמת ובתמים – לשקף את ההוויה הישראלית, בלי שיקולים זרים, בלי שיקולים כלכליים, בלי שיקולים שהם אך ורק שיקולי שוק ורייטינג. אני חושב – ומקווה שתסכימו אתי – שהדבר הזה הוא חיוני – חיוני ממש – לדמוקרטיה הישראלית. אני אומר ש"היינו כחולמים", מכיוון ששנים על שנים כוחות פוליטיים עשו הכול כדי להשתלט על הרשות ולנכס אותה לעצמם, וכוחות פוליטיים חשבו שזו חצרם הפרטית, העסק הפרטי שלהם ושל מפלגתם, וכך הלכה הרשות – ויכולת השידור שלה – ונפגעה, והשידורים לא שיקפו אל-נכון את מטרותיה. הדבר גרם, בתהליך סטיכי, להידרדרות הרשות, ואנו נמצאים באחד החודשים היותר-קשים שלה – בניסיון להבריא אותה, לייצב אותה, ללכת הלאה ולצאת למרחב בשתי זרועות: חוק חדש והסדר הבראה אמיתי חדש. יובל שטייניץ (הליכוד): אתה מדבר על הרשות הפלסטינית? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: בהצעת חוק זו מוצעים תיקונים לחוק רשות השידור, שנועדו לתת מענה לתמורות ולשינויים שחלו בשידור הציבורי מאז חקיקת החוק, בשנת 1965, מתוך שמירה על עצמאותה ועל צביונה הייחודי של רשות השידור כגורם משדר שאינו תלוי בגורמי מימון מסחריים או בכל מיני שיקולים שלעתים אנו מוצאים במחוזותינו. כשאני מסתכל במפת התקשורת הישראלית, שהיא אומנם פסיפסית ומשופעת בהרבה מאוד כלים, אני גם מודאג; אני מודאג מהשתלטות של אוליגרכים ואני מודאג מהשתלטות של אילי הון. אני רוצה לראות שידור ציבור עצמאי. ההצעה מתבססת, בין השאר, על המלצות הוועדה לרפורמה בשידור הציבורי בישראל, המכונה ועדת-דינור, על שמו של רענן דינור, ששימש אז מנכ"ל משרד התמ"ת והיום הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והוקמה ברצף של חמש או שש ועדות קודמות שהמליצו פחות או יותר את אותו הדבר וכשלו פעם אחר פעם ביכולת הפוליטית להביא את זה לידי מימוש במליאת הכנסת. בוועדה כיהנו נציגי ציבור ונציגי משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרד התמ"ת, והיא הגישה את המלצותיה לשר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, ראש הממשלה דהיום – בחודש ינואר 2005. בהצעת החוק מוצע שינוי מבני ברשות השידור כך שמוסדותיה יתמנו באופן מקצועי וניהולה יהיה כפוף למנגנוני בקרה הדומים ככל האפשר לאלה הקיימים בחברות ממשלתיות. מוצע לשנות את מבנה הרשות באופן שיאפשר לה גמישות תפעולית וניהולית כמתחייב בגוף משדר. לפי ההצעה יבוטלו מליאת רשות השידור והוועד המנהל, ותחתיהן תמונה מועצה בעלת מאפיינים של דירקטוריון שמעמד חבריה יהיה דומה לזה של דירקטורים. המועצה תתווה את מדיניות הרשות ותפקח על יישומה. ניהולה השוטף של הרשות ייעשה בידי המנהל הכללי של הרשות ומנהלי השידור, הם מנהלי הטלוויזיה והרדיו. נוסף על כך מוצע כי המועצה תמנה ועדת ביקורת וימונה לרשות מבקר פנים ורואה-חשבון שיבקר אותה, ויעוגן מעמדו של היועץ המשפטי לרשות. כל אלה יבטיחו את ניהולה התקין של רשות השידור ואת עמידתה ביעדים שקבעה המועצה, ובכללם היעדים התקציביים. עוד מוצע לקבוע מנגנוני בחירה והעברה של נושאי משרה מכהונתם ברשות השידור על בסיס מקצועי ובמעורבות מופחתת של הממשלה. אחת הרעות החולות כל השנים היתה העובדה שלא היה אפשר לנהל את הרשות כפי שנעשה בגופי שידור או בתאגידים שמתנהלים באופן תקין, ומנגנונים אלה ייקבעו כדי להגביר את עצמאותה של הרשות ואת אי-תלותה בדרג הפוליטי ובשיקולים פוליטיים. על-פי המוצע, בחירת המועצה תיעשה בידי ועדת מינויים, שבראשה יכהן שופט מחוזי בדימוס שיציע השר הממונה בהסכמת שר המשפטים. נוסף על כך, מוצע כי בחירת המועמדים לתפקידי המנהל הכללי של הרשות ומנהלי השידור תיעשה בידי ועדה לאיתור מועמדים. כדי להתאים את פעילות הרשות לשינויים שחלו בשוק התקשורת בשנים האחרונות, מוצע לתקן את הסעיף שעוסק בתפקידי הרשות ולהתאימו למציאות ימינו. בהתאם לכך – כדי להתאים את פעילות הרשות לשינויים שחלו בשוק התקשורת – מוצע לקבוע כי הרשות תוכל לשדר את שידוריה גם באתרי האינטרנט שלה. כמו שאתם רואים ששדרן ב-CNN אומר: היכנסו עכשיו ל-cnn.com. וכמו שאתם רואים את זה בערוצים אחרים, יש צורך בכך גם ברשות השידור. אני מבחין בין זה ובין נושא הגבייה, כפי שהעיר לי היושב-ראש. בעניין הגבייה באינטרנט ודאי וודאי נדון בוועדה כאשר החוק יגיע לוועדה. מוצע לעגן את סמכותה של הרשות לשדר תשדירי שירות ותשדירי חסות ולהפיץ מוצרים הקשורים לשידורי הרשות ולהרחיב את סמכותה של הרשות לגבות אגרה – גביית אגרה על עצם האפשרות לצפות בשידורי הטלוויזיה, לאו דווקא באמצעות מקלט טלוויזיה. אשר לעניין האינטרנט, נדון בכך, כפי שהתחייבתי גם בוועדה, והכול פתוח לדיון. כדי להבטיח את שקיפותה המלאה של הרשות, מוצע כי המועצה תנהל פרוטוקולים של ישיבותיה והם יהיו פתוחים לעיון הציבור, וכי אחת לשנה תגיש הרשות דוח על התנהלותה שאף הוא יוצג לציבור. היום הוא אפוא יום היסטורי לשידור הציבורי ולכל מי שאכפת לו מהשידור הציבורי. נפל בחלקי הכבוד להביא לקו הגמר את הצעת החוק, שכפי שאמרתי, עמלו עליה רבים וטובים, ובכלל זה קודמי, חבר הכנסת איתן כבל, שהיה השר הממונה על הרשות השידור. למעשה, אני מביא היום הצהרה שאומרת כן לשידור ציבורי אמיתי. וכפי שאמרתי, כדי להתקדם אנחנו מתקדמים במקביל, והיושבים בבית הזה מודעים לכך, שבמקביל לכך קיים משבר תקציבי קשה הפוקד את הרשות זה זמן רב. החוק החדש של רשות השידור הינו אחד משני העוגנים העיקריים להצלת רשות השידור. לצד החוק מחויבת רשות השידור להוביל ולקדם את הרפורמה המוצעת שאושרה במינהלת רשות השידור ובממשלה. אני מאמין כי קידום במקביל של החוק והרפורמה יוביל לשיקום השידור הציבורי בישראל. יחד עם העובדים שהם נכס חיוני וטוב של רשות השידור, אף שהרפורמה מלווה בצעדים כואבים, וכולנו מודעים לכך, נוכל לפני שעת השי"ן להביא להבראתה ולהציל אותה מקריסתה. לכן עלינו לשנס מותניים עם כל הגורמים המעורבים, ובכללם העובדים, ההסתדרות, ההנהלה, וכל מי שעוסק בנושא, המפיקים, התסריטאים, הבימאים, כל מי שאכפת לו מהרשות, מהשידור הציבורי ומהיצירה הישראלית המקורית. בהקשר זה אני רוצה להודות לשר האוצר, לאגף התקציבים, הממונה על השכר, על ניהול משא-ומתן, גם בימים אלה ממש, ומקווה שנזכה לרוח גבית כדי להגיע להסדר מקיף עם העובדים. אני מודה מאוד להסתדרות, ליושב-ראש ההסתדרות עופר עיני, למזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה אריאל יעקובי, על נכונותם והרוח הטובה שלהם, אף שכמו שאנחנו יודעים, לכולנו נכונו עוד ימים לא פשוטים כדי להגיע להבראה. אבל תפקידנו לשמור על זכויות העובדים. כפי שאמרתי, שידור ציבורי הכרחי להבטחת דמוקרטיה תוססת ותקינה. צר לי שיש בתוכנו כאלה שהם חסרי אמון. אני מאמין בשידור הציבורי, ואני מאמין שהוא חיוני לכולם, לכל רבדיה של החברה הישראלית. לסיום, אני רוצה לומר תודה לך, חבר הכנסת איתן כבל, קודמי בתפקיד השר הממונה על רשות השידור, על שהסכמת – באומץ -לראשונה לקבל את המודל שלפיו הממשלה לא תהא זאת שמנהלת את רשות השידור, אלא היא תהא גוף עצמאי. בהקשר זה אני רוצה לומר שהדירקטוריון של הרשות יכלול גם נציגים של ארגונים חברתיים, לראשונה. הדבר הזה הוכנס בעצתו של חברי השר שלום שמחון ונכלל בחוק. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב. אני רוצה להודות לראש הממשלה אהוד אולמרט על הגיבוי, על הליווי בתור שר התמ"ת והשר הממונה על רשות השידור; למנכ"לו רענן דינור אשר עמד בראש הוועדה אשר הולידה את טיוטת הצעת החוק. אני רוצה להודות לאנשי משרד המשפטים, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דוידה לחמן-מסר, ששתתה מכוס התרעלה המכונה רשות השידור שנים רבות, ואשר עוסקת בכך, בהבטחת השידור הציבורי, באמונה ובמסירות; לעוזרתה עורכת-הדין דנה נויפלד, שנשאה בעול ולקחה על עצמה משימה אישית לקדם, לגבש ולנסח את הצעת החוק; לעורכת-הדין שלומית ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ולעוזרה הנאמן, עורך-הדין אבי חליבה, על עזרתם הבלתי נלאית באמת, בכל פרט ופרט, בכל שעה משעות היום. אני רוצה להודות במיוחד להנהגת רשות השידור, ליושב-ראש משה גביש, שללא שכר, שעות על שעות ובמנהיגות אמיתית מוביל את הרשות לחוף מבטחים; למנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר שאמון על הטיפול והניהול של רשות השידור בשעות קשות. לסיום, אני רוצה להודות לראש המטה שלי, עורכת-הדין מיכל חומסקי, על הסיוע הכביר בהבאת המשימה הזאת אלי סיום, בפרק הזה היום כאן ועכשיו. אני מאוד מקווה שהבית הזה יאשר את החוק, שנעביר אותו לוועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת גלעד ארדן, ונאיץ את הטיפול, והשידור הציבורי בישראל, שהוביל את האיכות והשליחות הנדרשת משידור כזה לעם ישראל, יחזור ויכבוש את מקומו הראוי לו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לשר הרצוג. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, דברים כה נרגשים, והייתי אומר: קמה מדינת ישראל, ברוך השם. אלא שבמשך עשרות שנים, לעתים נדמה לי שהרשות הזאת מתעללת בציבור אזרחיה שהיא כה צריכה לשרת. הטענות הן גם מימין וגם משמאל, אני חושב שאולי קצת יותר מהכיוון שלנו, וכבר הודו והתוודו כמה עיתונאים על הניהול השמאלני. איתן כבל (העבודה-מימד): תלוי – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הם כבר לא עיתונאים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הם כבר לא עיתונאים, הם כבר הגיעו לכנסת. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: הטענות היום הן רק מהשמאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): התלונות הן רק מהשמאל, יפה. מישהו יכול לחשוב שיש פה איזה איזון, ואני לא חושב שזה המצב. לצערי הרב, ברשות עדיין לא הפנימו את הצורך להיות באמת רשות ממלכתית, שזה עיקר העיקרים בעניין הזה, ולהתחשב בכל חלקי הציבור בארץ – כל העדות וכל הזרמים. לצערנו, היינו צריכים להגיע עד כדי משבר, כפי שקורה לעתים בארגונים, שבלי המשבר הזה לא יתקיים בנו "מעז יצא מתוק". השר לשעבר כבל שעסק בזה רבות, ניסה לשנות את המהלך הזה לכיוון אחר, כפי שאכן מופיע בחוק. אני אגיד את זה בצורה הזאת: הניסיון הוא ניסיון אמיתי וכן. אני חושש שהתוצאה לא תצלח, כי מכניסים ארגונים כפי שהשר ציין, ארגוני רוח וארגונים חברתיים ואחרים, שנדמה לי שגם פה יש חשש – והלוואי שנתבדה – שגם הם מייצגים קו מאוד מסוים. אם הדבר הזה יחזור עוד הפעם, רק שזה לא תהיה הממשלה, אלא אלו יהיו ארגונים אחרים, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? לכן, אני לפחות לא יכול להצביע בעד החוק הזה. השאלה, האם להתנגד, היא שאלה. אדוני השר, לעשות מזה יום חג – נא לא להיסחף. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת אריאל. חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חבר הכנסת משה גפני, אם הוא יהיה כאן. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אריאל, יש אנשים שבשבילם היום הזה הוא יום חג. בשבילי זה יום חג, ואני לא מרגיש לרגע שאני נסחף, כמי שמאמין באמונה שלמה בשידור הציבורי ויודע שיכלה להיות דרך הרבה יותר קלה שאולי אנשים היו יושבים בטריבונה ומוחאים כף למהלך שבו רצו לסגור את רשות השידור, והשידור הציבורי היה נמחק ממדינת ישראל. אני ער מאוד לכל החוליים ולכל הבעיות שהתקיימו ומתקיימים ברשות השידור, אבל עם זאת אני מאמין בשידור הציבורי ואני שמח שהשר הרצוג מאמין בשידור הציבורי. יש רבים וטובים במדינת ישראל שמאמינים בשידור הציבורי, כמו שיש כאלה לא רק בישראל, אלא בכל העולם מתקיים שידור ציבורי. חלק מהחוליים של השידור הציבורי נבעו מאותו קשר גורדי שהיה לו עם הפוליטיקה במדינת ישראל. אינני יכול להבטיח גם בחוק שהובא ועמלתי עליו לילות כימים, אינני יכול להבטיח שהקשר הזה לעולם לא יתקיים. אבל אתה כן בונה מנגנונים כדי להבטיח כמה שאפשר שההתנהלות תהיה התנהלות נקייה, עד כמה שאתה מסוגל. לומר לך שזה יקרה עד הפסיק הקטן אני לא יודע – אני אומר לך את זה ביושר. אם תשים לב גם תראה שהחוק מונח כאן כך שניתנת לחברי הכנסת האפשרות להעיר, להוסיף – גם כשישבנו ודנו בזה לא חשבנו שכל החוכמה כולה נתונה אך ורק בידינו – מתוך אותה ראייה ישרה וכנה של חשיבות השידור הציבורי, ובאמת, שכל בית – אני אומר את זה במלה גדולה – יכול למצוא עצמו בדרך כזאת או אחרת בבית הזה שנקרא השידור הציבורי, שאמור להיות פלטפורמה לכולם. אני מתכוון לזה. זה מה שהנחה אותי, וכשנכנסתי לתפקידי באתי מראש כשר ממונה, והמשימה שלי היתה בסוף התהליך להפקיע מעצמי את כל הסמכויות, וזה לא דבר של מה בכך. עשיתי את זה מתוך אמונה בצורך בשידור ציבורי חזק וטוב. ואני אומר לך, אדוני השר, שאחד הדברים שחשובים כאן הוא לא רק להחיל חוק, אלא גם לחשוב קדימה. חלק מהדברים שדנים בהם בוועדות – ויודע חבר הכנסת גלעד ארדן, שהוא יושב-ראש הוועדה וינהל את הדיונים – הם השאלה איך להילחם את המלחמה הבאה ולא את המלחמה של העבר, כי בבסיס, התקשורת בעולם כל כך מתפתחת ורצה קדימה שהחוק הזה מחייב גם להסתכל על ההתפתחות כמה עשרות שנים קדימה. ככל שהדבר תלוי בי, אקצה את כל הנדרש כדי שהחוק הזה יעבור כמה שיותר מהר, ואני מאמין באמונה שלמה שרוב חלקי הבית, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, ידעו להתאחד סביבו. הוא לא חוק פוליטי, אלא חוק שבא לעשות רשות שידור ציבורית לכולם. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את השר הממונה, השר בוז'י הרצוג, ואת השר שקדם לו, ידידי חבר הכנסת איתן כבל, על העבודה שעשו ועל כך שהביאו את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה. איני רוצה לברך על המוגמר מהטעם הפשוט, שאומנם אני מקווה שהחוק, בעיקרו, יצא מהכנסת במתכונת דומה לזו שהוא נכנס בה, אבל היום בהצבעתי בעד החוק בקריאה ראשונה אני לא מתחייב לכל שורה בו. קיבלנו, אלה מאתנו שעוסקים בנושא, הערות ותזכירים. אני לא מתחייב לקבל גם את ההערות והתזכירים של כל מיני גורמים, גם בתוך הרשות וגם מחוץ לה. תתנהל פה מלאכת החקיקה, והיא, אני מקווה, תאפשר לנו להוציא מתחת ידינו מסמך שבאמת יבטיח באופן חוקי שידור ציבורי עצמאי במדינת ישראל. לכן אני גם לא רוצה להיכנס לפרטי הצעת החוק, שמקיפה תחומים רבים. אדוני השר, מתנהל בכנסת כרגע מהלך בשלושה מסלולים. אחד עבר בשבוע שעבר פה-אחד, ואני שמח על כך, והוא הפחתת אגרת רשות השידור, ואני מקווה שבהמשך ההקפאה לשנה אחת תיפסק ואולי אפילו יהיה לנו אומץ להעלות קצת – אבל זה נושא אחר. המסלול השני, שאני רואה בו את המסלול הכי קשה, הוא המסלול שלא מתנהל כאן אך לדעתי הוא יגיע לכאן, וזה המשא-ומתן שמתנהל כרגע בשקט עם ועד העובדים. הוא מאוד קשה ומסובך, בשלב מסוים הוא עשוי להיות תנאי לכן או לא, ואני מקווה שהממשלה – ופה אני פונה אליך במפורש כחבר הממשלה – תהיה מספיק נבונה ופתוחה כדי שנצליח לעבור את הנושא הזה, שהוא תנאי לביצוע כל הדברים האחרים. שני המהלכים האלה הם סכום כסף מאוד גדול. יש מי שאמר מיליארד, יש מי שאמר 900 מיליון – בכל אופן מדובר בסדרי גודל כאלה. אם אחר כך בשלב מסוים תתחיל התמקחות, ובעצם נקבל רשות שידור צולעת במימון השוטף ובמימון הקבוע והמתמשך שלה, לא עשינו דבר. בלי לפגוע ברשתות המשדרות בארץ היום – ואני לא רוצה לנקוב בשמות כדי לא לומר איזו כן ואיזו לא – אנו נאבקים פה על שידור ציבורי ברדיו ובטלוויזיה, ומדברים על שידור ציבורי שיש בו מגוון ערוצים, שיש בו "קול המוזיקה", ועלינו להבטיח שלא ייעשו תרגילים של איחוד שידורי האיכות שבסופם שידורי האיכות יסתכמו בשש שעות ובסוף הם יהיו פינה. לא זאת הכוונה. ואני יודע שהאמירה הזאת על "קול המוזיקה" עלולה להישמע כאמירה אליטיסטית. זאת לא אמירה אליטיסטית – זה בדיוק תפקידו הייחודי של שידור ציבורי. מלאכה רבה לפנינו. הצעת החוק הזאת היא שלב חשוב, ואני מקווה שגם בשלבים אחרים נצליח לעבוד בשיתוף פעולה, וכפי שהצעת החוק הקודמת עברה על דעת כל סיעות הבית – אם אני לא טועה, היא עברה פה-אחד – אני מקווה שיהיה אפשר להוליך את המהלך הזה כולו פה-אחד. יש הפעם סיכוי. הממשלה מספיק חלשה כדי שנוכל להעביר חוק רשות שידור מרוחק ממנה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שיש מקום לרפורמה מלאה ברשות השידור, ברוח הזמן, וגם לי אין שום ספק שיש צורך לחזק את השידור הציבורי, אבל יש לי בעיה עם האגרה, עם חוסר השוויוניות בגבייתה וגם עם הברוטליות שלעתים מתלווה לגבייה. שידור ציבורי צריך להיות ממומן מתקציב המדינה – כפי שיש מוסדות להשכלה גבוהה שמתקיימים בהתנהלות עצמאית אבל ממומנים בעיקר מתקציב המדינה, יש מקום לעשות את אותו הדבר גם בשידור הציבורי. אבל למרבה הצער, לשידור הציבורי יש כנראה גוון מסוים. הרי מבחנו של שידור ציבורי הוא ביכולתו לייצג לא רק את האמירה המרכזית בחברה, אלא גם את המיעוט, את השוליים, את האמירה האחרת, ולמרבה הצער הדבר הזה לא מתקיים בשידור הציבורי במדינת ישראל מבחינת התוכן. לא רק זה, אלא שיש כאלה שמופקדים על השידור הציבורי, או מנהלים אותו, ויש גם עובדים בשידור הציבורי, שמבטאים עמדה של אחד הצדדים בכל מיני ויכוחים ציבוריים. אני, כאיש ציבור שנבחר לכנסת, נתקל מדי פעם כשאני מגיע לשידור הציבורי בשאלות של מראיין המנוסחות ב"אתם" ו"אנחנו"; פתאום המראיין מזדהה עם הצד שהוא בא ממנו, וכאילו מייצג את הממלכתיות, את הציבור, לעומת איזה יוצא מן הכלל. זה דבר שאני חושב שאין לו מקום – לא מבחינה אתית, לא מבחינה ציבורית ולא מבחינה מהותית. יש לי שתי הערות על התכנים. קודם כול, צריך להבטיח את זכויות העובדים. אני יודע שהשר שיבח את יושב-ראש ההסתדרות ואת הסתדרות עובדי המדינה, אבל אני חושב שהדבר הזה, צריך להקפיד עליו, ובעיקר צריך להגיע להסדר עם העובדים עצמם. זה דבר ראשון. הדבר השני – המוסדות והגופים שצריך להתייעץ אתם, אדוני השר, כדי להקים את המועצה של רשות השידור – אתה שומע? שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: כל מלה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני כמובן לא מתנגד לאף גוף שקיים ברשימה שנמצאת בחוק, אבל אין ספק שצריך ללכת – בכל מה שקשור לאוכלוסייה הערבית – לגוף שמייצג את האוכלוסייה הערבית: לוועד ראשי הרשויות; ולא לעמותה שאני מכבד את תפקידה, אלא שהיא עמותה שמאגדת אנשים במקרה שהתאגדו תחת חסותה, אבל לא יכול להיות שככה יהיה המגע בין המועצה לבין הציבור הערבי. כמובן, זה יכול להיות נכון לגבי ציבורים אחרים, אבל אין ספק שצריך להרחיב את היריעה על מנת שמגוון הדעות ומגוון צבעי ההרכב של החברה הישראלית יבואו לידי ביטוי בשידור הציבורי. תודה רבה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: התפרצת לדלת פתוחה. מוחמד ברכה (חד"ש): מצוין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת אברהם רביץ, מאיר פרוש, ואם לא נזכה לראות אותם, אז חבר הכנסת טלב אלסאנע. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יש כמובן טעם לפגם בדרך שבה הכנסת דנה בהצעות חוק ממשלתיות. כנראה הממשלה לא מכבדת מספיק את עצמה או לא מכבדת מספיק את עבודת ההכנה שנעשית במסגרת הממשלה אם היא מביאה לנו הצעות חוק ממשלתיות שהוקדשה בהן עבודה כל כך רבה ומבקשת מאתנו לקיים דיון כל כך מהיר וחפוז בהצעות האלה ולאשר אותן עוד באותו יום. זאת דרכה של הממשלה. אני חושב שזאת דרך לא ראויה, ואני מצטער שזה נעשה גם במקרה של הצעת החוק הזאת, שהיא אכן הצעת חוק מקיפה. אני קראתי אותה. אני חייב לומר שכמה מהסעיפים שלה עוררו אצלי שאלות. על כמה מהסעיפים יש לי גם תשובות, אבל אני חושב שראוי היה שיינתן לכנסת זמן רב יותר לדיון ולהתלבטות ולחשיבה בהצעת חוק כזאת לפני שהיא מאושרת בקריאה ראשונה. השידור הציבורי חשוב ויקר, השידור הציבורי הוא פונקציה הכרחית בחברה דמוקרטית מתקדמת, ולכן חיוני להבטיח את השידור הציבורי וחיוני להבטיח את עצמאותו של השידור הציבורי. עצמאותו של השידור הציבורי צריכה להיות מובטחת גם כלפי הממשלה וגם כלפי בעלי ההון ששולטים בערוצים האחרים של השידור שאינם ציבוריים. בשני הדברים האלה, אדוני השר, אני חושש שהצעת החוק איננה מספקת לנו תשובות מספיק טובות. המנגנון שהחוק מציע הוא מנגנון מינויים שבו יש חוליה מרכזית, שמרגע שהיא מתמנה – היא ממנה מלמעלה למטה את כל הפונקציונרים המרכזיים ברשות השידור. אני חושב שהמערכת הזאת של ה-Top-Down איננה מערכת נכונה, איננה מערכת דמוקרטית מספיק, איננה מערכת משתפת מספיק, איננה מערכת שנותנת מקום מספיק לאותם כשרונות, יוזמות ורצונות של אנשים שעובדים בשידור הציבורי, וצריך להיות להם מעמד – לא רק במסגרת של Top-Down, לא רק התייעצות אלא בחירות וקביעה מלמטה למעלה של בעלי תפקידים ובעלי מעמד. גם בנושא של עצמאות משלטון ההון, כמה מהפרטים בהצעת החוק הזאת מעוררים ממש דאגה. כך, למשל, ועדת המינויים שהחוק קובע – שהיא ועדה רבת-סמכויות, היא נמצאת בסעיף 5 להצעת החוק, שמתקן את סעיף 7 לחוק העיקרי – הוא קובע ועדת מינויים, שהממשלה ממנה חמישה חברים, ביניהם שני חברים שממנה יושב-ראש הוועדה מתוך רשימת מועמדים שיציגו 19 גופים ציבוריים שונים – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. דב חנין (חד"ש): – – שעוסקים בתחום הרוח, החברה והתרבות. אבל, שימו לב, עמיתי חברי הכנסת, נציג אחד מתוך החמישה ממנה היושב-ראש מתוך רשימה שיקבעו גופים כלכליים המנויים בתוספת השנייה. מי הם הגופים הכלכליים המנויים בתוספת השנייה? אם כן, אדוני היושב-ראש, בתוספת השנייה יש רק גוף אחד ויחיד – לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים – אדוני השר, אדוני השר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דב חנין, זמנך תם. דב חנין (חד"ש): אני מסיים. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים – אדוני השר. גברתי השרה המקשרת, אני מנסה לשכנע את השר שהוא עושה מהלך שהוא לא צריך להיות שלם אתו והוא צריך לשנות אותו. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים מקבלת נציג אחד מתוך חמישה באותה ועדת מינויים שקובעת את אופיו של השידור הציבורי. אם זה לא שליטה של ההון – אני לא יודע מהי שליטה של ההון. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם רביץ – איננו; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני. אם גם אתה רוצה לשכנע את השר במשהו, אז תנסה לעשות את זה בתחילת נאומך ולא בסופו. חיים אורון (מרצ): ומי עוד? הוא האחרון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. הפעם חבר הכנסת נסים זאב הוא לא האחרון. אחריו עוד ידבר חבר הכנסת אחמד טיבי אם יופיע, ואם לא – אז חבר הכנסת נסים זאב יהיה כדרכו אחרון. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שהצעת החוק נחוצה. השידור הציבורי חולה – גם מבחינה כלכלית, גם מבחינת תכנים וגם מבחינת פופולריות, ואם הוא יעמוד למבחן, הוא יקבל ציונים מאוד נמוכים, ואפילו "נכשל" ברוב המבחנים, אם לא בכולם. אחד הכישלונות הגדולים של השידור הציבורי הוא ביחס לציבור הערבי. גם השידורים בערבית אינם שידורים, הם כמעט לא קיימים באופן משמעותי, ואם הם ישנם ומה שיש – אנשים לא רואים, הם שידורים מטעם ולא שידורים שמייצגים את הנעשה בציבור הערבי בארץ. זה עדיין אותו דבר כמו שהיה בעבר – שידורים שמתעלמים מהרצונות של הציבור הערבי, ומטרתם היא דברי המלך אל ההמון, דברי הממשלה אל הציבור הערבי. זה פרופגנדה, ואני מציע לכמה עיתונאים בארץ שיקבלו תרגומים איך הדברים נעשים ואיך החדשות משודרות ומה עומד בסדר-היום וכמה חברי כנסת ערבים מתראיינים בחדשות בטלוויזיה – לכן אין לתמוה על כך שאחוזי הצפייה בחדשות בטלוויזיה בשפה הערבית הם מהנמוכים בעולם. אפילו חדשות ערוץ ההיסטוריה יכול להתחרות מבחינת רייטינג בשידורים בשפה הערבית. אחר כך באים ומבקשים מהציבור הערבי לשלם אגרה. אני אומר לכם – אין אף אחד בציבור הערבי שמשוכנע שהוא מקבל תמורה בעד האגרה. מיכאל איתן (הליכוד): ובציבור היהודי יש? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יכול להיות שיש אנשים. מיכאל איתן (הליכוד): יכול להיות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): יכול להיות. יכול להיות שתקבל 30%–40%, אני יודע כמה. בציבור הערבי – אפס. מיכאל איתן (הליכוד): לא תקבל 40%-30%. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אפס, אפס. כל מי שתשאל, יגיד לך: אין תמורה בעד האגרה, אני לא מקבל שירות נאות. ואנשים, איך אומרים, הצביעו ב-remote control נגד השידור הציבורי בשפה הערבית. גם הרדיו אותו דבר, אם כי יש שיפורים פה ושם, אבל בתמונה הכללית הדברים לא נשתנו. יש גם בעיה עם האגרה עצמה – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – שהיא מס רגרסיבי, ואני מציע לשר לשקול כך שציבור שלא נהנה – לפטור אותו מאגרה, עד שיבוא יום שבו יקבל הציבור הזה ייצוג הולם גם בעובדים, גם בטלוויזיה בשפה העברית, ויהיו שידורים בשפה הערבית שייצגו את הציבור הערבי ולא את דבר המלך אל ההמון. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי שכבוד השר אומר שהיום הוא יום היסטורי, יום היסטורי לעם ישראל. אשרינו, עם ישראל, שזכינו להגיע לזמן שבו אפשר לראות את שידורי הטלוויזיה דרך האינטרנט. יום גדול הוא לנו. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): על זה מדובר בפרשת השבוע כשכתוב על מכת החושך? נסים זאב (ש"ס): עברנו כבר. זה כבר אחרי החושך. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: – – – רשת "מורשת" ברדיו – הערוץ היחיד שמשדר שידורים בתחום היהדות. נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, כדי להבטיח לרשות השידור מקורות תקציביים, אין לי בעיה עם זה. אין לי בעיה גם עם זה שצריך למצוא להם מקורות תקציביים ולקבוע אגרה שנתית. אבל צריך לזכור שלא כל מי שיש לו מחשב, או כל מי שיש לו אינטרנט, אפשר היום לחייב אותו באגרת טלוויזיה. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: זה ייבחן. נסים זאב (ש"ס): כפי שזה מוצע בחוק כרגע, זה מובן מאליו. אם אי-אפשר היום לעגן את זה בחוק ולומר שתהיה בקרה מסוימת, כך שמי שירצה יקבל את השידור ומי שלא ירצה – זכותו לא לראות את התוכניות. אם אדוני השר אומר שאפשר בישיבת הוועדה לסווג את זה ולומר לכל אלה שיש להם מחשב ואינטרנט לשם עסקים ולא לשם שידורים – אגב, אדוני השר, היום יש פלאפונים שאתה יכול לראות בהם גם טלוויזיה, גם ערוץ-1 ו-2. אני לא יודע אם מישהו מאתנו מסתכל בזה בכלל. כל מי שיש לו היום פלאפון כזה יחייבו אותו באגרת טלוויזיה – כי מה ההבדל אם אני רואה את זה דרך הפלאפון או דרך המחשב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אל תיתן רעיונות. נסים זאב (ש"ס): זה באותה קטגוריה לדעתי. הדבר החשוב ביותר – אם אנחנו באמת רוצים לראות שידורים שהם לכלל הציבור, ומשקפים את דעות כלל הציבור בישראל – לצערי הרב, אלה שמשדרים היום בטלוויזיה וברדיו יש להם דעות משל עצמם, הם מביעים את הדעות של עצמם, נותנים פרשנויות לפי האידיאולוגיה שלהם. אני לא אומר שזה רע, אבל אי-אפשר שזה ייחשב חלק מהשקפת העולם או מהעמדה של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל. לצערי הרב, לא פעם אנחנו משחירים את עצמנו בעיני העולם, ואחר כך אנחנו שואלים מה קורה ליחסי החוץ של מדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אחמד טיבי, אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא שמעתי את כבוד השר כאשר הציג את החוק. אתה יודע מה הבעייתיות והקשר הכמעט חד-צדדי – אפילו לא אמביוולנטי – בין הציבור הערבי כציבור צרכני מדוכא ובין רשות השידור – ערוץ-1, רשת ב' וכדומה? אני רוצה להציג כמה דוגמאות, אדוני השר. יכול להיות שכבר שמעת ממני את הדוגמאות האלה. מאז שנת 2000 – מאז הפגנות אוקטובר – אדוני השר, יש החלטה להחרים את נבחרי הציבור הערבים בתוכניות טוק-שואו, וכמעט לא להעלות אותם למסך, כדי לא להרגיז את הציבור בבית. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: טענתך המצוינת נבדקה בעקבות הטיעון, ואני מודה לך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני יודע שאדוני בדק את הטענה הזאת. לי יש נתונים. מספרים. אני חושב שהם הועברו אליך. במשך כמה שנים, במיוחד בתוכנית "פוליטיקה" – אגב, אין שם גזענות; מראיינים ערבים, אדוני השר. אם יש אייטם שמצריך להביא יהודים, ערבים וכו', מביאים ערבים – אבל מביאים חברי כנסת יהודים ואישים ערבים שהם לא חברי הכנסת. הגדילה לעשות התוכנית הזאת כמה פעמים כאשר לדיון בענייני נישואים – חוק האזרחות למשל – הביאו עורך-דין ערבי עילג, בדרך כלל רצוי שהוא לא ידבר עברית טובה, ומולו חבר כנסת שהנושא הזה חשוב לו מאוד, למשל אפי איתם. זה חבר הכנסת שהביאו. לא הביאו חברי כנסת ערבים. יש חברי כנסת ערבים, אגב, שנשואים לנשים מהשטחים. בנושא הנגב הביאו את חבר הכנסת אהרונוביץ – אז הוא היה חבר כנסת – ואת טלב אלסאנע לא הביאו, אף שהוא חבר כנסת מהנגב. הביאו ערבי אחר. כמה פעמים בודדות היתה חריגה מהחרם הזה. גם ברשת ב' בקושי מראיינים ערבים. לכן, האגרה שכאילו צריך לשלם כדי לשמור על השירות הציבורי לא מדברת לערבים. אין במגזר הערבי נושא שיש עליו הסכמה כללית יותר מאי-תשלום אגרה, וחברי הכנסת הערבים נתבעים על-ידי הציבור שלהם להעלות הצעת חוק כזאת, להתנגד להצעות לשמור על האגרה וכדומה. אדוני, חבר הכנסת זחאלקה הזכיר לי שאתה התחייבת כאן – או אמרת שאתה מוכן שיהיה נציג ערבי – שתמנה נציג ערבי מוועדת המעקב. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: לא אמרתי את זה כך. אמרתי שבהצעת החוק מדובר על שיתוף אזרחים ערבים כראוי בכל המוסדות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ועדת המינויים. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אם יש צורך – למנות נציגים ערבים לוועדות המינויים ולמוסדות. אני חושב שהוכחתי בכל הקריירה שלי שאני הולך מעל ומעבר. לא דיברתי על ועדת המעקב, דיברתי על – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו לא עומדים על זה שיהיה נציג של ועדת המעקב, אם יהיה נציג ערבי אותנטי, לא ערבי מטעם. איש מקצוע. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: כמוך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן. אגב, לא תמיד כשממנים ערבי זה לשביעות רצוננו. לפעמים יהודי סביר יותר מערבי מחמד. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: ברור. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אדוני, ועדת מינויים היא מקום טוב למנות איש מקצוע ערבי. זה מסר. זאת אמירה. אם הדבר הזה יצא מתחת ידיך, תבורך. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טיבי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, כך שמי שרוצה תמורה בעד האגרה, שיתפוס את מקומו. הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 18), התשס"ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13 בעד, שני מתנגדים ונמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני אאפשר כרגע לשרה רוחמה אברהם-בלילא לענות על שאילתא של חבר הכנסת מיכאל איתן. שאילתא מס' 1555: ההבטחה להקים בית-חולים באשדוד – בבקשה, גברתי השרה. איתן כבל (העבודה-מימד): עוד לא הקימו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חה, חה, חה, חבר הכנסת כבל. 1555. ההבטחה להקים בית-חולים באשדוד חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את ראש הממשלה ביום י"ט בחשוון התשס"ח (31 באוקטובר 2007): נודע לי כי יום לאחר שהבטחת להקים בית-חולים באשדוד העלתה הממשלה בחוק ההסדרים סעיף המבטל את חוק בית-החולים באשדוד. רצוני לשאול: 1. האם הבטחת להקים בית-חולים באשדוד? 2. אם כן – מדוע הועלה הסעיף המבטל את חוק בית-החולים באשדוד? השרה רוחמה אברהם-בלילא: במענה על השאלה החשובה שהעלה חבר הכנסת מיכאל איתן, זאת סאגה שמתמשכת כבר שנים, על אחת כמה וכמה כשראינו בערוץ-2 את כל ההבטחות ואת כל מה שקורה בנושא בית-החולים באשדוד. להלן תשובתי. ב-16 באוקטובר 2007 הודיע ראש הממשלה בכנס קליטה באשדוד שוועדת המכרזים של משרד האוצר אישרה את מסמכי היסוד שעל-פיהם יתנהל המכרז להקמת בית-החולים. ראש הממשלה הוסיף באותו כנס כי הוא מקווה שתהליך זה יסתיים במהירות כדי שיהיה אפשר להקים את בית-החולים באשדוד. אני רוצה לעדכן אותך, ואפילו שמחה לעשות זאת, שביום שני שעבר, 31 בדצמבר 2007, התכנסה ועדת המכרזים ודנה במכרז להקמת בית-החולים. כעת מתקיים תהליך לבחינת שלוש ההצעות שהוגשו למכרז על-פי הקריטריונים שקבע משרד הבריאות. גם אני וגם הבית הזה מקווים ומייחלים שכאשר יסתיים הליך בחירת החברה יוקם, סוף-סוף, מהר ככל האפשר, בית-חולים לטובת תושבי העיר אשדוד וסביבתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת מיכאל איתן. בבקשה. מיכאל איתן (הליכוד): השאילתא התייחסה גם לסעיף בחוק ההסדרים, ועל חלק זה לא ענית. אני מקווה מאוד שהקמת בית-החולים באשדוד לא תפגע בתוכניות שהפכו להיות אקטואליות מאוד למיגון ולשדרוג בית-החולים באשקלון. לצערי הרב, במציאות שבה אנחנו רואים את כלי הנשק הפלסטיניים מגיעים לטווחים של אשקלון, אני חושב שצריך לפעול גם לשדרוג בית-החולים "ברזילי" באשקלון. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני חושבת שאתה מעלה פה סוגיה חשובה מאוד. כל מה שאני יכולה לומר לך הוא שגם אני לא הייתי רוצה לראות מצב שבו הקמת בית-החולים באשדוד תפגע באפשרות הניהול התקין – ובכלל זה המיגון – של בית-החולים באשקלון. לא עניתי לך על 31 בדצמבר מכיוון שכל הסוגיה הזאת של חוק ההסדרים – הרי זאת לא הפעם הראשונה שבית-החולים באשדוד הוכנס כעז, אין לי ביטוי טוב מזה, לחוק ההסדרים. חוק ההסדרים עבר, והחוק הזה הוצא ממנו. עובדה שחוק ההסדרים, שקורא לביטול החוק הזה, יצא ממסלול הביטול שלו, ועל כן אני יכולה רק לקוות שגם עצם ההוצאה של החוק מחוק ההסדרים, וגם זה שסוף-סוף יצא מכרז לבחירת אחת משלוש החברות אשר התמודדו על המכרז הזה – שני הדברים האלה מקרבים אותנו לרגע שכולנו צריכים לייחל לו, וסוף-סוף יוקם בית-חולים באשדוד. אני תומכת מאוד בהליך הזה. תודה. מיכאל איתן (הליכוד): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן, שהעלה את הסוגיה החשובה הזאת, ולשרה המקשרת, על התשובה המפורטת והאופטימית. הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/352).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2007. סעיף 29ב(א) בחוק שירות הביטחון מטיל מגבלות על קריאת חייל לשירות מילואים לצורך תעסוקה מבצעית אם מלאו לו 41 שנה והוא שירת יותר מעשר שנים ביחידה קרבית. עקב אירועי השנים האחרונות והמשימות הביטחוניות המוטלות על צה"ל קיים מחסור בכוח-אדם, בפרט בתפקידי קצונה, ביחידות המילואים הלוחמות. כדי להיענות לצרכים המבצעיים נחקק בדצמבר 2001, כהוראת שעה לשנה, חוק שירות ביטחון המאפשר לקרוא ליוצאי צבא קצינים שמלאו להם 41 שנה לשירות מילואים לצורך תעסוקה מבצעית, למרות ההגבלות הקבועות בחוק העיקרי כאמור, אם הרמטכ"ל או מי שהוסמך על-ידיו השתכנע כי יש טעמים המצדיקים זאת. בשל המצב הביטחוני השורר במדינה, אשר מחייב את הצבא גם כיום להיערכות שונה ומוגברת של מערך המילואים, עדיין יש צורך בגיוס קצינים במילואים המשרתים ביחידות קרביות לתעסוקה מבצעית, גם אם מלאו להם 41 שנה. מוצע להאריך את תקופת תוקפן של ההוראות שבסעיף 1א להוראת השעה הקובעת את הזכאות לתשלום מיוחד של קציני מילואים שגילם יותר מ-41 שנה והם נקראים לביצוע תעסוקה מבצעית. אני מבקש כי הצעת החוק תאושר ותועבר להמשך הליכי החקיקה בוועדת החוץ והביטחון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. מדובר בקריאה ראשונה, לכן יש רשימת דוברים. אני מודיע כי הרשימה סגורה. חברי הכנסת אורי אריאל, יעקב מרגי, משה גפני, חיים אורון, אברהם רביץ ומאיר פרוש – אינם נוכחים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת הזדמנות להודות לחיילי המילואים שעושים את עבודתם – קצינים במיוחד. כל הצעות החוק שהונחו על שולחן הכנסת בשנתיים האחרונות נועדו להביע יותר הוקרה לקצינים שמשרתים, ואני חושב שאנחנו בהחלט נתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. כולנו מצטרפים לברכות לחיילי המילואים. חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו נוכח, ובכך הסתיימה רשימת הדוברים. הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הגבלות קריאה לשירות מילואים של קצין – הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשס"ח–2007, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חמישה בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת חוץ וביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הכרזה לסגן מזכיר הכנסת. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה לקידום מעמד האשה בעקבות דיון מהיר בנושאים: הסיכון להישנות סרטן בלוטת התריס בנשים בשל אי-הכללת התרופה המאפשרת את אבחונו בסל התרופות, של חברת הכנסת אורית נוקד; עבריינות באי-תשלום מזונות, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ; נתוני דוח ההפלות בישראל – המצב בקרב בני הנוער, של חבר הכנסת אורי אריאל. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: הפגיעה במשפחתונים, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: התבוללות יהודים במערב – הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יצחק זיו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן המזכיר. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/352).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2007 – יציג את הצעת החוק לקריאה ראשונה סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2007. סעיף 24א לחוק שירות הביטחון מאפשר הצבתו של יוצא צבא כהגדרתו בחוק האמור ביחידות של משטרת ישראל שאינן משמר הגבול, שעיקר תכלית פעילותן הוא ביטחון המדינה ותושביה. הסעיף הוסף בחוק שירות ביטחון בשנת 1995 ונקבע כהוראת שעה לשנתיים. הוראת השעה הוארכה כמה פעמים ולאחרונה הוארך תוקפה עד 31 בדצמבר 2007. בשל המצב הביטחוני השורר כיום נדרשת משטרת ישראל למאמצים מיוחדים באחריות לסיכול פיגועים לשם שמירה על ביטחון הפנים במדינה. אחת הדרכים לסייע למשטרה בביצוע מטלות אלה היא תגבורת של חיילים בשירות חובה, בנוסף לחיילים המשרתים במשמר הגבול. מוצע להאריך את הוראת השעה בשישה חודשים, עד יום כ"ז בסיוון התשס"ח, 30 ביוני 2008, וזאת מאחר שבימים אלה נבחן נושא הצבת יוצאי צבא ביחידות משטרת ישראל בכללותו. עם סיום הבחינה, כאמור, תתוקן הוראת השעה בהתאם. יודגש, כי יוצא צבא בשירות משטרה, לפי סעיף 24א, מוצב רק בהסכמתו, וכן כי ליוצאי צבא המוצבים בשירות המשטרה יש מעמד זהה לחיילי צה"ל בכל הנוגע לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיכון. אני מבקש שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעבירה לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מתן וילנאי, סגן שר הביטחון. חברי הכנסת, רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת אורי אריאל הוא ראשון הדוברים. בבקשה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, אדוני סגן שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, זו נראית לך הצעה כל כך פשוטה, אדוני סגן שר הביטחון, שאתה אפילו לא טורח להרחיב מעט במשמעות החוק, בתקדימים שהוא יכול ליצור. הרי מה אתה אומר לעם ישראל? מה אתה אומר לנו, למחוקקים? שילדינו, כולנו, כולל שלך, שלי, של אחרים פה – דרך אגב, הם לא רבים, כידוע לך, אלה שמתגייסים. יש קבוצות כאלה וכאלה, בלי להיכנס אליהן, כי אני לא דן על זה, שאינם מתגייסים. אבל אלה שכן מתגייסים, כדי להגן על המולדת – זו המשמעות, בשביל זה אנחנו התגייסנו, בשביל זה ילדינו מתגייסים – יכולים לשרת גם במשטרה. טוב, עכשיו תאמר שזה במשטרה אבל במטרות שקרובות לעניין ביטחוני. נו, אדוני סגן שר הביטחון, מעבר להרגל, שאתה כל כך הרבה שנים היית בצבא, ואני אומר את זה לזכותך, והתרגלנו שעושים את זה – מעבירים גם למג"ב וגם למורות חיילות כאלה שהן לא בדיוק חיילות, ומתנדבים שהם לא בדיוק כאלה – מה, באמת, צריך עוד להגדיל את זה? זה פשוט? מביאים חוק, אומרים כמה מלים וזה בסדר? אני אומר לך: זה לא בסדר. אני אומר את זה מתוך שיא הכבוד אליך ואל השר לביטחון פנים ואחרים: אתם משתמשים בצורה לא ראויה, ונושאים את שם הביטחון – תסלחו לי שאני אומר לכם מלים קשות – לשווא. לא ברצונכם. לא שאתם רוצים, חס וחלילה, להוליך פה מישהו שולל וכו'. הילדים האלה, הילדים שלנו, מתגייסים לצה"ל. צבא-הגנה לישראל. לא מתגייסים, לא למג"ב, שנניח, אתה עוד אומר: זה משמר הגבול – אנחנו יודעים שמשמר הגבול נמצאים גם בעוד כמה מקומות חוץ מהגבול. פעם זה היה ככה, היום משמר הגבול הוא בכל המדינה, כולל בתחנה המרכזית בתל-אביב – לא בשביל זה מתגייסים לשירות חובה. אתם רוצים עוד תקנים? תגידו שאתם רוצים עוד תקנים, זה בסדר גמור. המשטרה ראויה לסיוע. כן. אז העברנו את החוק להאזנות, או כל מה שהיה לפני שבוע או שבועיים – חוק מרחיק לכת, אבל הבית הזה התאחד מתוך ראיית הצורך מול גלי הפשע וכדומה. ואני רוצה לבקש מכם – – – השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לתקן טעות קטנה, הוא חייב להתנדב לשירות במשטרה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן, הוא חייב להתנדב. רק שנייה – אני מדבר עכשיו על הראייה הלאומית, אני לא מדבר על הפרט. אני מסכים. התיקון – – – השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אנחנו באותו צד של הלאום, אם לא זיהית. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טוב. שמעתי הערה מאוד מעניינת, אני לא יודע מי שמע – אני לא אחזור עליה. הדבר הזה, המציאות הזאת, שאתם בשירות חובה, לוקחים מלש"בים – מועמדים לשירות הביטחון – ומכניסים אותם למשטרת ישראל, הוא לא נכון והוא לא ראוי, ואני אומר לכם שנכון שתשקלו את זה עוד פעם. ואם בסוף גם תואילו להסביר, אדוני סגן שר הביטחון, מה יקרה בעוד חצי שנה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): נדמה לי שזה לחצי שנה, החוק. נכון? סגן שר הביטחון מתן וילנאי: מכיוון שאני מקבל כל מלה שלך, כמעט, ואני חושב שאתה צודק, אמרנו – והדיון הזה היה לפני 12 שנה, ועמדתי אז היתה כעמדתך היום – אמרנו שעכשיו נתחיל לבדוק את כל התהליך. אני מקווה שבעוד חצי שנה נבוא – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ברשות היושב-ראש, משפט אחד. אני מודה לסגן שר הביטחון על דבריו, ואני מכאן לוחץ את ידך בברכת חזק ואמץ, על כך שזה רק חצי שנה, אבל נדמה לי שאם נהיה פה שנינו בכנסת בעוד חצי שנה – ואני מקווה שלא, כי יהיו בחירות – אזי פה יעמוד מישהו ויסביר למה צריך להאריך את זה רק בעוד חצי שנה. ככה זה 12 שנה, וככה לצערי הרב זה יימשך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אפילו ידך הארוכה לא תגיע מכאן עד לסגן שר הביטחון. חברי הכנסת יעקב מרגי, , חיים אורון, , מאיר פרוש. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. חוץ מזה, חבר הכנסת אריאל, גם אם יהיו בחירות, זה לא פוסל את האפשרות ששניכם תהיו גם בכנסת הבאה. גם אתה וגם מתן וילנאי. אני, אישית, לא אתנגד לזה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): צודק. אברהם מיכאלי (ש"ס): שללת מעצמך זכות להיבחר. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אמרתי "אם". נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברור שמשטרת ישראל נדרשת למאמצים מיוחדים, בפרט בתקופה הזאת, שאנחנו חיים תחת פיגועים וסיכולי פיגועים. זה דבר שעומד בראש המערכת של משטרת ישראל. ואחת הדרכים כדי להתמודד – צריך יותר כוח-אדם, וחיילים בשירות חובה – כנראה שזוהי התשובה, למעשה. אני לא מסכים שזה לשישה חודשים, אני חושב שמה שהיה הוא שיהיה, והוא גם יימשך. אני לא רואה מהפך כלשהו, שכבר עידן השלום באמת מתקרב, ואחרי הפגישה של ראש הממשלה עם בוש נקבל אולי ימים יותר זוהרים ויותר ורודים. אז למה כל פעם לחזור על זה רק כדי להלאות פה את הכנסת בנאומים נוספים ובעוד משיכה של הצעת חוק, בבחינת חוזר וניעור? רק דבר אחד הייתי רוצה להעלות, את העניין של מי שעומד במחסומים, ומי שעומד, למשל, בעוטף-ירושלים. יש נקודות או מוקדים רגישים יותר, שהיו רוצים לראות יותר חיילים, ושזה כאילו תחת הפיקוח של צה"ל. אז אני אומר: יכול להיות שזה בעצם יכול לתת את המענה, שמשטרת ירושלים, בעטיפה של משטרת ישראל, עומדת בחזית בעניין השמירה והביטחון, אבל בפועל, מי שנותן את השמירה ומבצע את השמירה, עם הכללים של משטרת ישראל, עם כל המגבלות שיש בזה – ואנחנו יודעים שהפקודות וההוראות שיש בין משטרת ישראל לבין צה"ל הן פקודות שונות, גם בנושא של פתיחה באש. העניין הזה צריך באמת להיבדק. יכול להיות שאם כבר אנחנו ממשיכים בערוץ הזה, של חיילים בתוך משטרת ישראל, אולי לתת להם גם איזה מין אוטונומיה בעניין של ההוראות המיוחדות, כאשר מדובר באותם מחסומים, באותם מוקדים רגישים, שהערנות שם צריכה להיות הרבה יותר רצינית ורחבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2007, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2007, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 9, אחד מתנגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת החוק אושרה, ותוכן לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 13), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/351).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 13), התשס"ח–2007 – קריאה ראשונה. חבר הכנסת מתן וילנאי, סגן שר הביטחון, יציג את החוק. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו נודיע. גברתי השרה, בסדר גמור. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 13), התשס"ח–2007. עניינה של הצעת החוק הוא שלושה נושאים. ראשית, על-פי החוק הוקמו ועדות תעסוקה שתפקידן לסייע לחיילים משוחררים שזכויותיהם על-פי החוק הופרו. הוועדות מונות ארבעה חברים. החוק לא קבע את תקופת כהונתם של חברי הוועדה, והפועל היוצא הוא כי מדובר במינוי ללא הגבלה. מוצע להגדיר בחוק כי תוקף המינוי יהיה לשלוש שנים, וניתן יהיה לחדש את המינוי לתקופות כהונה נוספות. שנית, בסעיף 41א לחוק, שעניינו שמירת זכויות עובד המשרת במילואים, הביע המחוקק את דעתו כי יש לתת הגנה מיוחדת לעובדים בתקופת שירותם וסמוך לחזרתם לעבודה. בהליכים שהתנהלו בפני ועדות תעסוקה בבקשות לקבלת היתר לפי הסעיף האמור פעלו ועדות התעסוקה באופן המצמצם את סוג המקרים שבהם ניתן ההיתר לפיטורים למקרים חריגים – מעילה או הפרת אמונים של העובד, מקרים נוספים שעל-פי דיני העבודה ניתן לפטר את העובד ללא מתן הודעה מוקדמת וכן מקרים של סגירת העסק או חלק ממנו המחייבים פיטורי עובדים תוך זמן קצר. באחד הערעורים על החלטות הוועדה שהתנהלו בבית-הדין לעבודה קבע בית-הדין לעבודה הארצי כי לשון החוק אינה סובלת את הפרשנות שניתנה לה על-ידי ועדות התעסוקה וכי ועדת התעסוקה נדרשת להתיר פיטורים כל אימת שלא נמצא קשר בין הפיטורים לשירות המילואים, אלא בנסיבות הומניטריות מיוחדות המצדיקות אי-מתן היתר. פרשנות זו מצמצמת באופן ניכר את ההגנה על חיילי המילואים. בהצעת החוק מוצע לתקן את החוק באופן שיבהיר כי מתן ההיתר לפיטורים של עובד בתקופות האמורות יינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. כך יישמר הכלל שלפיו לא יינתן היתר לפיטורי עובד בתקופת שירותו ובתקופה הסמוכה לאחריה, אלא במקרים חריגים מיוחדים המצדיקים זאת. שלישית, סעיף 41א לחוק אוסר פיטורי עובד מכל סיבה שהיא בזמן שירותו במילואים וחודש ימים שלאחר מכן, אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה. סעיף 23(ב1) לחוק קובע, בין השאר, כי בערעור על החלטת ועדת התעסוקה בבקשות להיתר האמור המובאות בפניה תתייצב ועדת התעסוקה כמשיבה בערעור. מוצע לבטל את הדרישה לצירוף הוועדה כמשיבה בערעור, כאמור, הואיל ומדובר בדיון משפטי בין שני פרטים – המעסיק והעובד המפוטר – אשר ועדת התעסוקה הכריעה בו בהכרעה מנומקת, ואין כל יתרון בהבאתה להסביר את החלטתה בפני ערכאת הערעור. במקרים מתאימים, כמו בכל הליך משפטי שמורה ליועץ המשפטי לממשלה זכות לבקש להתייצב לדין מכוח פקודת סדרי הדין. אני מבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעביר אותה להמשך הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני סגן השר, אם אתה רוצה להישאר על הדוכן אני אחשב את קולך. חברי הכנסת, אם כל הדוברים עומדים בסיכום, אז אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 13), התשס"ח–2007. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: תוסיף גם אותי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בוודאי. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 13), התשס"ח–2007, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 9, כולל סגן שר הביטחון חבר הכנסת מתן וילנאי; אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוץ וביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 3), התשס"ח–2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/351).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סגן שר הביטחון חבר הכנסת וילנאי יציג למליאה את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 3), התשס"ח–2007, לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 3), התשס"ח–2007. סעיף 6(ה) בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם מסמיך ועדה רפואית מטעמים חריגים ומטעמים של אובדן השתכרות בפועל לקבוע כי דרגת הנכות התפקודית של חייל מילואים שנפגע עקב השירות תהיה גבוהה ביותר ממחצית מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו על-ידי אגף השיקום במשרד הביטחון. המגבלה הקיימת בדרך כלל לגבי דרגת הנכות התפקודית נקבעה בתקנה 17 לתקנות שירות הקבע (כללים ומבחנים לקביעת דרגת נכות), אשר הוראותיה חלות לגבי קצבאות לחיילי מילואים לפי סעיף 6(ד) לחוק. הוראת סעיף 6(ה) לחוק נקבעה כדי לאפשר קביעת דרגת נכות גבוהה יותר מהדרגה המרבית המתאפשרת על-פי תקנות שירות הקבע במקרים שבהם החייל שנפגע הוא חייל מילואים, וזאת בשל השונות בפגיעה התפקודית הפוטנציאלית בין מי שמשרת בצה"ל באופן קבוע, סדיר או קבע, ובין מי שהתייצב לשירות מילואים שהוא זמני מטבעו ולפציעתו עשויה להיות השפעה גדולה יותר על תפקודו במקום העבודה הקבוע. במקורו נחקק סעיף 6 כהוראת שעה לחמש שנים, עד 19 במאי 2007. תוקפו של הסעיף האמור הוגבל לתקופה קצובה כדי לאפשר למערכת הביטחון לבחון, לאחר תקופה של חמש שנים, את הצורך בסעיף זה. הצעת החוק שלפניכם מבקשת להאריך את תוקפו של סעיף 6(ה) כדי לאפשר בחינה נוספת של הוראת הסעיף ויישומה. אני מבקש כי הצעת החוק תובא לוועדת החוץ והביטחון להמשך תהליך החקיקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת וילנאי. גם כאן הדוברים מבקשים לעבור להצבעה. הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 3), התשס"ח–2007 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 3), התשס"ח–2007, לוועדת החוץ הביטחון נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 10, כולל סגן שר הביטחון חבר הכנסת וילנאי; אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, השר שלום שמחון, שר החקלאות ופיתוח הכפר, ישיב על שאילתות של חברי הכנסת. אדוני השר, נא לעלות לדוכן. שאילתא מס' 1609 של חבר הכנסת אמנון כהן שאינו נוכח – לפרוטוקול. 1609. מחירי הירקות לשומרי שמיטה חבר הכנסת שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007): פורסם כי בגין עמדת הרבנות הראשית, המקשה לכאורה על אזרחים המסתפקים בהיתר המכירה, מערים משרדך קשיים על אלו המקפידים על שמיטה לחומרה וצורכים רק ירקות מאוצר בית-דין או מיבול נוכרי והם משלמים מחירים מופקעים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע מקשים על שומרי מצוות המחמירים עם עצמם? 3. האם נעשה על-ידי משרדך צעד כלשהו שהיה בו כדי לפגוע בשומרי שביעית? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הטענה אינה נכונה. המשרד אינו מערים קשיים. 2. ההיפך הוא הנכון, משרד החקלאות נערך מבעוד מועד לסייע לכל שומרי השביעית, המקפידים על-פי אמונתם על הלכות שנת השמיטה, בין כצרכנים ובין כחקלאים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1619 של חבר הכנסת יוסי ביילין – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1619. השקעות משרד החקלאות בשטחים חבר הכנסת יוסף ביילין שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007): משרד החקלאות מסייע לפרויקטים חקלאיים. רצוני לשאול: 1. מה הוא היקף הסיוע שניתן לפרויקטים חקלאיים ביהודה ושומרון בשנים 2007-2006 – באמצעות החטיבה להתיישבות, מענקי השקעה, פרויקטים מיוחדים או כל הוצאה אחרת? 2. מה הוא היקף הסיוע בכל אחת מהמועצות האזוריות ביהודה ושומרון? 3. מה הם שלושת ענפי החקלאות שזכו לסיוע הגבוה ביותר ביהודה ושומרון? 4. מה הם שלושת הענפים הללו ביהודה ושומרון ללא בקעת-הירדן? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. היקף הסיוע ליהודה ושומרון – החטיבה להתיישבות: 2006 – 2,633 אלפי ש"ח, 2007 – 1,119 אלפי ש"ח; משרד החקלאות: 2006 – אין השקעות, 2007 – 154 אלפי ש"ח. 1,235 אלפי ש"ח בקשות בטיפול עדיין לא אושר. 2. היקף הסיוע לפי מועצה אזורית: 3–4. הענפים המובילים – חטיבה להתיישבות: 1. הכשרת השטחים; 2. גידור שטחי חקלאות; 3. פיתוח מקורות והובלתם. משרד החקלאות: 1. נטיעות כרם יין; 2. נטיעות זיתים. הנתונים אינם כוללים את בקעת-הירדן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1651 של חבר הכנסת דוד אזולאי שאינו נוכח – לפרוטוקול. 1651. מחירי הירקות לשומרי שמיטה חבר הכנסת שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום י"א בכסלו התשס"ח (21 בנובמבר 2007): פורסם כי משרדך גורם לעליית מחירי ירקות ופירות המובאים מחקלאים לא-יהודים במסגרת המאבק נגד הרבנות הראשית. נפגעים מכך משפחות חרדיות וילדיהן. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם ננקטו צעדים שגרמו להאמרת מחירים לציבור החרדי? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. התשובה שלילית. המשרד פעל ופועל להבטיח אספקה שוטפת של פירות וירקות במחירים סבירים לשומרי השביעית, בין שמקורם בתוצרת של חקלאים לא-יהודים מישראל ומיו"ש ובין שמקורם מיבוא פטור ממכס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1727 של חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1727. פיתוח החקלאות וסיוע לחקלאים במגזר הערבי חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): נוכח הרצון לטפח את ענף החקלאות במגזר הערבי, רצוני לשאול: 1. מה ייעשה לטיפוח ענף החקלאות במגזר הערבי? 2. מה ייעשה לעידוד מגדלי צאן בדואים בנגב? 3. מה ייעשה לעידוד הקמת חממות ומכלאות במגזר הבדואי? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. פיתוח החקלאות בכלל המגזר הערבי – משרד החקלאות שם לנגד עיניו את פיתוח החקלאות במגזר המיעוטים כמטרה, והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בייעוד תקציב גדול של 20 מיליון ש"ח להשקעה בפיתוח החקלאות במגזר המיעוטים בשני מישורים עיקריים – השקעה במישור התשתיות: א. דרכים חקלאיות – משרד החקלאות משתתף במימון שיקום הדרכים החקלאיות בכל היישובים הערביים בארץ. כל יישוב יוכל לבחור את מסלול המימון המתאים לו (60% מענק, 80% מענק, או אפילו מימון 100% של משרד החקלאות); ב. הוצאת עדרים אל מחוץ ליישובים לשטח מרוכז – משרד החקלאות מסייע בהוצאת הדירים והרפתות שנמצאים במרכזי היישובים הערביים וריכוזם באתרים שיקומו על קרקעות מדינה מחוץ ליישוב הערבי. הוחלט בשלב זה להתחיל את הפרויקט כפיילוט בכמה יישובים שכבר התקדמו בנושא איתור קרקע מדינה וכמובן קיימת בתחומו תופעה של גידול עדרים במרכז היישוב. משרד החקלאות משתתף במענקים גבוהים במיוחד לנושא התכנון והתשתיות (80% מענק), בנוסף למענקים בהעתקת הדירים (60% מענק); ג. שיקום צנרת המים באגודות המים – משרד החקלאות משתתף בשיקום והחלפת קווי המים הראשיים לאגודות החקלאיות ביישובים הערביים בכל הארץ. השתתפות המשרד בפרויקט זה הינה 60% מענק; ד. תיירות חקלאית – משרד החקלאות משתתף במימון הכנת תוכניות לתיירות חקלאית ביישובי המגזר הערבי. השקעה במישור הענפי והמשק הבודד – ניתן לחלק את נושאי פיתוח החקלאות במגזר הערבי ברמת המשק הבודד לשלושה ענפים עיקריים: א. ענף בעלי החיים. ענף הצאן – העתקת הדירים לשטח פרטי. במקביל לפרויקט ריכוז העדרים באדמות מינהל, משרד החקלאות משתתף במימון הוצאת העדרים שלא לאתרים מרוכזים אלא לקרקעות פרטיות. במקרה הזה ניתן להשתתף רק בהעתקה של המבנים (סכום ההשקעה המקסימלי הוא 800,000 ש"ח באחוז מענק של 60%), ומדובר בקבוצת חקלאים שיש בבעלותם קרקע פרטית שעליה אפשר לקבל היתר בנייה כחוק. הקמת מכוני חליבה לדירי צאן קיימים עם מכסת חלב מאושרת: משרד החקלאות משתתף במימון הקמת מכוני חליבה בשיעור של 60% מההשקעה (השקעה מקסימלית עד 250,000 ש"ח), וזה מותנה במכסת חלב מאושרת במשק ומספר אמהות מינימלי של 250. ענף הפטם. אישור מכסות פטם – משרד החקלאות החליט על הוספת מכסות פטם חדשות למגזר המיעוטים. ב. ענף הירקות. השקעה בהקמת חממות לגידולי ירקות לשוק המקומי – במסגרת התוכנית לחיזוק הצפון החליט משרד החקלאות לתמוך בהקמת חממות לגידול ירקות לשוק המקומי במענק של 30%. השקעה בהקמת בתי-צמיחה לגידולי ירקות לשנת השמיטה (לשוק המקומי): במסגרת ההיערכות לשנת השמיטה 2007/08 החליט משרד החקלאות לתמוך בהקמת בתי-צמיחה (חממות, מנהרות עבירות ובתי-רשת) לגידולי ירקות לשוק המקומי (בכל הארץ), המענק המאושר יהיה בשיעור של 30% מההשקעה. במקביל למימון הקמת מבנים לשמיטה, משרד החקלאות מקצה כמות מים קבועים לצורך השקיית גידולים, והכמות תאושר בהתאם לנוהל המקובל. סעיף זה מתייחס ליישובי הצפון בלבד. ג. ענף המטעים. הקמת בתי-אריזה – במסגרת התוכנית לחיזוק הצפון החליט משרד החקלאות לתמוך בהקמת בתי-אריזה וקירור למטעים, סעיף זה מתייחס ליישובי הצפון בלבד. תמיכה בנטיעת זיתים ושקדים – משרד החקלאות מסייע גם במימון נטיעת זיתים ושקדים באחוז מענק משתנה לפי המיקום הגיאוגרפי (מימון של 20% במרכז, המימון בצפון בין 25% ל-40%). בנוסף לאמור לעיל, חקלאי מגזר המיעוטים יכולים גם להגיש בקשות נוספות וליהנות מניצול תקציב נוסף במסגרת התקציב הרגיל של מינהלת ההשקעות במשרד. 2. מגדלי צאן בנגב; הקמת חממות ומכלאות במגזר הבדואי – המגזר הבדואי בנגב כחלק מהמגזר הערבי גם הוא נהנה מכל הרשום לעיל. ובנוסף לכך יש כמה פרויקטים שמטופלים ומתוכננים באופן ייחודי למגזר הבדואי בנגב. 3. א. הקמת פארק חממות לגידולי יצוא באזור רהט בהשקעה מתוכננת של כ-70 מיליון ש"ח; ב. אותרו שטחי מדינה באזור דודאים וחורה אשר מיועדים לריכוז העדרים באזור בהשקעה מתוכננת של כ-20 מיליון ש"ח; ג. אושרו מכסות פטם חדשות למגדלים בדואים בנגב; ד. תוספות מים שפירים לגדולי יצוא; ה. תוספות מי קולחין לגידולי שוק מקומי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1754 של חבר הכנסת יעקב כהן שאינו נוכח – לפרוטוקול. 1754. מחירי העופות חבר הכנסת יעקב כהן שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): פורסם בעיתון "המודיע" שבמועצה לענף הלול יזמו מהלך של "ייבוש שווקים" שמטרתו לצמצם את מלאי העופות בשוק. התוצאה תורגש בקרוב בהתייקרות העופות. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מה ייעשה כדי לשמור את מחירי העופות ברמתם הנוכחית? תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מועצת הלול אינה יוזמת כל מהלך של ייבוש שווקים. 2. מועצת הלול, מתוקף תפקידה ועל-פי סמכותה בחוק, מסדירה את היקפי הייצור בשלוחות השונות באופן שכמויות התוצרת לצרכן הסופי תהיינה סדירות לאורך השנה ומחיריה סבירים ותואמים גם את עלויות הייצור. לאור זאת יש להביא בחשבון שעקב עליית מחירי התשומות העיקריות בגידול עופות ובמיוחד גרעיני מספוא, מחירי התוצרת צפויים לעלות, כפי שעלו בשנה האחרונה בשיעורים ניכרים מחירי הלחם, החלב ושאר מוצרי מזון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מקווה שהגרון שלך לא התעייף מהתשובות הארוכות. תודה רבה לחבר הכנסת שלום שמחון, השר החקלאות ופיתוח הכפר. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, א' בשבט תשס"ח, 8 בינואר 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:00. 2006 2007 גוש-עציון 102 בנימין 930 957 שומרון 1601 162