דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ב ישיבה קפ"ז הישיבה המאה-ושמונים-ושבע של הכנסת השבע-עשרה יום חמישי, י"ח בטבת התשס"ח (27 בדצמבר 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הצעת התקציב לשנת הכספים 2008; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007 4 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 4 ראובן ריבלין (הליכוד): 7 שר האוצר רוני בר-און: 11 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 15 יעקב מרגי (ש"ס): 25 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 28 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 33 הצעת התקציב לשנת הכספים 2008; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007 33 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) 33 אלחנן גלזר (גיל): 33 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 34 מוחמד ברכה (חד"ש): 36 דוד רותם (ישראל ביתנו): 39 ואסל טאהא (בל"ד): 44 עתניאל שנלר (קדימה): 47 משה כחלון (הליכוד): 50 אברהם מיכאלי (ש"ס): 54 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 57 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 59 שרה מרום-שלו (גיל): 62 אברהם רביץ (יהדות התורה): 64 חנא סוייד (חד"ש): 66 סעיד נפאע (בל"ד): 69 מיכאל נודלמן (קדימה): 72 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 74 מאיר פרוש (יהדות התורה): 77 זאב אלקין (קדימה): 79 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 81 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 85 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 88 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 91 יעקב כהן (יהדות התורה): 92 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 94 שר הפנים מאיר שטרית: 98 נסים זאב (ש"ס): 102 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 108 גדעון סער (הליכוד): 110 דוד טל (קדימה): 112 חיים אורון (מרצ): 113 גדעון סער (הליכוד): 114 אלי אפללו (קדימה): 115 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2007 116 אמנון כהן (בשם ועדת הכספים): 116 מזכיר הכנסת איל ינון: 118 הצעת התקציב לשנת הכספים 2008; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007 130 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 130 דב חנין (חד"ש): 133 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 136 חיים אורון (מרצ): 141 קריאה: 145 משה גפני (יהדות התורה): 146 יצחק גלנטי (גיל): 151 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 154 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 159 יובל שטייניץ (הליכוד): 163 אמנון כהן (ש"ס): 168 אלי אפללו (קדימה): 170 גדעון סער (הליכוד): 174 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 177 שר האוצר רוני בר-און: 182 מזכיר הכנסת איל ינון: 194 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 196 מזכיר הכנסת איל ינון: 196 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 227 גדעון סער (הליכוד): 229 מזכיר הכנסת איל ינון: 230 שר האוצר רוני בר-און: 313 הצעת התקציב לשנת הכספים 2008; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007 ["דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 11326; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דוד רותם: בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום חמישי, י"ח בטבת התשס"ח, 27 בדצמבר 2007. אנחנו נדון היום בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בהצעת התקציב לשנת הכספים 2008 ובהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, להציג את החוק. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שבכלל הייתי צריך להישאר פה מאתמול בלילה על הדוכן הזה. התפזרנו כל כך מאוחר שכבר לא היה צריך לרדת. יש לי הכבוד להביא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית את חוק התקציב לשנת 2008. ראשית, אני שמח לומר כי לראשונה מאושר תקציב במדינת ישראל לפני סיום השנה. אני חושב שזה מסר חיוני וחשוב, אשר מצביע יותר מכול על חוזקה של הכלכלה הישראלית, על חוזקו וחוסנו של המשק ועל ההתנהלות והאחריות של שר האוצר, של ראש הממשלה, של הממשלה, של הקואליציה, של כל הכנסת. קרן המטבע הבין-לאומית, שביקרה בישראל לאחרונה, חילקה שבחים למשק הישראלי. שיעור האבטלה ירד ושיעור הצמיחה של התמ"ג היה גבוה משיעורי הצמיחה ברוב מדינות המערב, וצפוי שיישאר גבוה, וכל זאת תוך שמירה על מדיניות תקציב אחראית. אני חושב שאישור התקציב המדינה בזמן הוא נדבך חשוב ואמירה על החוסן של המשק הישראלי. אני נפגשתי עם מזכ"ל ה-OECD. הוא הציג לפנינו כמה קריטריונים להתקבלותנו אל 30 המדינות הכי מפותחות בעולם, ואנחנו בדרך לשם. המזכ"ל, אגב, מקסיקני. מקסיקו כבר עמוק בפנים, ואנחנו עדיין לא שם. המקסיקני הוא אחד הידידים הגדולים ביותר של מדינת ישראל מבחינת התקבלותנו. חבר הכנסת רובי ריבלין, אתה היית אתי. הם מאוד שבעי רצון מהתנהלות המשק הישראלי ומהאופן שבו אנחנו שומרים על המשמעת התקציבית וכל הפרמטרים והקריטריונים שפירטתי כאן לעיל. השנה התחילה ועדת הכספים לדון בתקציב לשנת 2008 מוקדם מאוד, עוד טרם קבלת ספרי התקציב ממליאת הכנסת. ועדת הכספים החליטה השנה לנקוט הליך מוקדם – בניגוד לשנים עברו, שבהן הוזמנו נציגי משרדי הממשלה לוועדת הכספים במהלך הדיונים על אישור תקציב המדינה בחודש נובמבר או דצמבר, בשעה שהעוגה התקציבית כבר חולקה, סדרי העדיפות של המשרדים הוגדרו והכנסת אף הצביעה על חוק התקציב בקריאה ראשונה. השנה החלו להופיע משרדי הממשלה בוועדה בחודש אוגוסט, כדי שיציגו לפני הוועדה את תוכניות העבודה של המשרד ואת התקציב הנדרש לשנת התקציב הזאת. מהלך זה שירת, לטעמי, שתי מטרות חשובות: האחת, חיזוק מעמדה של ועדת הכספים כוועדה פרלמנטרית המפקחת על יישום חוק התקציב ועל ביצוע תקציב המדינה. השנייה, יצירת שותפות אמת בין המשרד הממשלתי לבין הוועדה המאשרת את התקציב, הן בהגדרת יעדי העבודה והן בתקצובם הראוי. אני סבור כי העובדה שמשרדי הממשלה ושרי הממשלה הקדימו להופיע לפני ועדת הכספים, הוסיפה ממד חשוב לעבודת הוועדה וחיזקה את הפיקוח הפרלמנטרי המתחייב של חברי ועדת הכספים על הפעילות התקציביות של הרשות המבצעת. חברי ועדת הכספים הקדישו זמן רב להכנת התקציב, והוועדה למדה היטב את סעיפי התקציב השונים ואת הצרכים של משק המדינה. הדיונים בוועדה היו רציניים והתהליך התנהל באופן סביר – יותר מסביר ויותר מענייני. הוועדה אפשרה למשרדי הממשלה להעלות לפניה את טענותיהם ואת דרישותיהם התקציביות כדי לבחון אם ניתן למצוא פתרונות חדשים גם במהלך שנת התקציב. אף-על-פי שחברי ועדת הכספים תמכו פעמים רבות בבקשות להגדלת סעיפי תקציב שונים בתקציבי משרדי הממשלה, הוחלט בסופו של דבר לאשר את התקציב שהובא אלינו תוך התאמות ושינויים מסוימים, מתוך אחריות ציבורית של הוועדה ומתוך ידיעה שגם הכנסת וגם ועדת הכספים ימשיכו לעקוב אחר ביצוע התקציב בשנת 2008. תקציב ההוצאה לשנת 2008 מסתכם ב-301 מיליארד שקל, לעומת 282 מיליארד שקל בשנת 2007. תקציב ההוצאה ברוטו, הכולל את ההוצאה המותנית בהכנסה, מסתכם ב-316 מיליארד שקל, לעומת 295 מיליארד שקל בשנת 2007. תקציב 2008 כולל גידול בתקציב לעומת השנה שעברה בשיעור 1.7% ועוד תוספות חד-פעמיות, שקרויות "קופסאות" בשפת הסלנג, 2.2 מיליארדי שקלים עבור הוצאות המלחמה בלבנון ועוד 1.1 מיליארד שקל עבור תוכניות ההתנתקות. כך למעשה תקציב ההוצאה גדל – – – שר האוצר רוני בר-און: – – – ראובן ריבלין (הליכוד): – – – סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): תודה על התוספת, אדוני השר. כך למעשה תקציב ההוצאה גדל ב-3.2%. בנוסף, מהשוואה פשוטה בין סעיפים רואים שלתקציב החינוך נוספו השנה כ-2 מיליארדי שקלים. התקציב המונח בפניכם כולל שינויים מספריים לעומת התקציב שאושר בקריאה ראשונה. אלה הן הסטות בתקציב, בסך 250 מיליון שקל, אשר נעשו לצורך הגדלת הסיוע הממשלתי לניצולי השואה נזקקים, בהתאם לתוכנית שאושרה בממשלה, והעלאת קצבאות הזיקנה וקצבאות השלמת הכנסה לקשישים. ועדת הכספים ביטלה כמה סעיפים בחוק התקציב שיש להם השלכות תקציביות: מס בריאות על עקרות-הבית; הקיצוץ של 4% בגמלאות הביטוח הלאומי והחזרת ההצמדה של הגמלאות. וכן יש התוספת שהובטחה לסל התרופות, כ-200 מיליון שקל, ו-300 מיליון שקל לתוספת מענקים במסגרת חוק עידוד השקעות הון. עוד הובטח לוועדה כי יוקצו 4 מיליוני שקלים שקל למרכז בגין ו-4 מיליוני שקלים למרכז רבין, וכן תקציב לטיפול בנשים מוכות בסך 15 מיליון שקל – פה עולה חבר הכנסת רובי ריבלין. עם זאת, לא נפרצה מסגרת התקציב, ושר האוצר התחייב בוועדה, בעקבות דרישתה הבלתי-מתפשרת, כי בחודש ינואר יובאו התאמות לתקציב שיענו על הבעיה שהתעוררה בעקבות ביטול מס בריאות. הוועדה התלבטה במסגרת אישור חוק ההסדרים בעניין הגדלת מסגרת ההוצאה הממשלתית, מסגרת תקציב המדינה. אני סבור שהפשרה שהושגה – משמע שתיעשה בדיקה מקיפה ויהיה דיון, גם במסגרת ועדת הכספים, גם במסגרת צוות הוועדה המיוחד בראשות פרופסור ברוורמן לקראת גיבוש תקציב 2009, ויוגשו המלצות לגבי מודל הגדלת מסגרת ההוצאה הממשלתית מעל השיעור הקיים של 1.7%, והאוצר יבחן את ההמלצות האלה כחלק ממדיניות הממשלה לחיזוק השכבות החלשות בפריפריה – זו פשרה מצוינת, שאת פירותיה נראה כבר בשנה הבאה, ואבישי, כולנו, כל ועדת הכספים וכל חברי הכנסת לרשותך, כמובן, בעניין הזה. אני רוצה להתייחס גם לאמירות שאני שומע ביומיים האחרונים מכמה חברי הכנסת. אני בשוק מכמה אמירות של חברי הכנסת שאני שומע ביומיים האחרונים, שאישור התקציב תלוי במיגון שדרות ועוטף-עזה. תודה שנכנסת, חבר הכנסת חרמש, כי אותך זה יעניין באופן מיוחד, כמי שנלחם על זה לאורך כל השנה הקלנדרית. פתאום גילו כמה חברי הכנסת שה"קסאמים" נופלים על שדרות רק מאתמול או משלשום או מתחילת הקדנציה של הממשלה הזאת. כאילו לא נפלו "קסאמים" לפני שבע שנים, שש שנים וחמש שנים, וכאילו לא היה צריך למגן, על-פי החלטת הממשלה, את מוסדות הציבור בשדרות ובעוטף-עזה כבר לפני שש שנים ללא תלות בתקציב המדינה. בזה שקושרים את זה נושא בנושא, ועוד עם אישור תקציב 2008, עושים עוול גדול לתושבי שדרות, כאילו נזכרו בהם עכשיו בהקשר של משהו שבכלל לא קשור. את שדרות ועוטף-עזה, שוב, על-פי החלטת הממשלה, צריך למגן אתמול, שלשום ולפני שנים, ולא לקשור את זה בתקציב המדינה. אחרי שסיימתי גם את החלק היותר אמוציונלי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): לפי החלטת הממשלה – – – שי חרמש (קדימה): כל מה שהם עושים זה לקבל את ההסתייגות של רובי ריבלין. אף אחד – – – היו"ר דוד רותם: תודה, חבר הכנסת שי חרמש. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אחרי שסיימתי גם את החלק המקצועי וגם את החלק האמוציונלי, כיוון שאני נואם גם בסוף היום – את התודות אשאיר לסוף היום. אני קורא לכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את התקציב ללא הסתייגויות, ומבטיח כי ועדת הכספים תמשיך להיות עם היד על הדופק, כדי להבטיח שכל התוספות שהובטחו אכן תגענה לייעודן. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת מיסז'ניקוב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון סיעתי. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ראובן ריבלין, מטעם סיעת הליכוד. אדוני, בבקשה; עד עשר דקות. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, המלה שרלטן היא מלה שבדעת הבריות היא מלה חריפה ביותר. מילון "אוקספורד" מגדיר שרלטן: שרלטן הוא חובבן, אבל חובבן שמתנהל כאילו הוא מקצוען. לא הייתי נזקק למילון "אוקספורד" אלא ששמעתי אמש שראש הממשלה הודיע, בקלות המורגלת אצלו, בחדות הלשון, בלשון הקלה, שהמשימה והמגמה של הממשלה הן להוריד את תאונות הדרכים ב-6%; לא 5.2%, לא 6.4% – 6% בטוח, אין בעיות. אם הוא היה רק מתעניין בעניין, היה רואה שהדבר הוא כמעט בלתי ניתן להשגה. אבל בגלל מצוקות תקציב וסדרי עדיפויות – וכל ממשלה חובתה לקבוע את סדרי העדיפויות, בשביל זה היא נבחרת או מוסרת משלטונה, היא החליטה שיש צורך, בגלל עדיפויות כאלה או אחרות, לצמצם בתשתיות של התחבורה, שהן גם תשתיות כלכליות וגם תשתיות בטיחותיות, גם מקרבות את הפריפריה למרכז, גם יוצרות מקומות עבודה. אבל ראש הממשלה שהוא ראש ממשלת ההצהרות, הוא מביא את השלום, הוא מביא את המלחמה, הוא מביא את העם, הוא מביא את המדינה, הוא הוא הוא מביא – שום הצהרה לא נתקבלה, חוץ מאשר תירוץ שנתן למפלגת העבודה להמשיך ולהתקיים תחת שלטונו, מתוך ויתור מוחלט של מפלגה שהיתה מפלגת שלטון גם כשהיתה באופוזיציה במשך שנים רבות, וויתרה ואמרה לעצמה: אהבתי את אדוני, בואו תרצעו את אוזני. אני יודע שבעשר דקות לא קל הדבר, ואינני יודע במה להתחיל. שר האוצר אחראי על קופת המדינה ואחריותו היא אחריות כבדה. אחריותו צריכה להתחלק בין הראייה והתפיסה שבסכנה של אינפלציה עולמית אסור לנו לנהוג מנהג שעלול להביא פעם נוספת את כלכלת ישראל לכלל סכנה. הריסון הכלכלי הוא ריסון מחויב, ולכן במה שאנחנו מבקשים להועיד כתקציב צריך לנהוג על-פי דעת הממשלה והחלטתה והכרעתה בסדרי עדיפויות. האוצר, בסופו של דבר תפקידו לחלק את התקציב. לאחר מכן האחריות היא על כל שר ושר. מה קורה? השרים כולם מרימים את ידם בממשלה לאשר את התקציב, ולאחר מכן עולים לרגל לוועדת הכספים, האחד אחרי השני, ומבקשים שנסייע בידם לבטל את רוע הגזירה. אני מוכרח לומר, על לא זכות בכפי פנה אלי אתמול שר הבריאות כולו נרגש ואמר: אני מודה לך על מאמציך הרבים להוסיף 150 מיליון לקופת סל הבריאות. אמרתי לו: אין לי ב-150 מיליון ולו שקל אחד. זה היה מאמץ משותף, שאותו באמת נשא בגאון ובצורה מקצוענית לעילא ולעילא חבר הכנסת חיים אורון. אנחנו כולנו בוועדת הכספים ניסינו לתקן עיוותים כאלה או אחרים שהם עיוותים מבחינת התפיסה הכלכלית או הראייה או הצורך להשתמש בתקציב כדי למלא את כל המשאלות, והמשאלות וצורכי עם ישראל רבים הם. הצורך והיכולת של ועדת הכספים לפעול כך או אחרת נובעים מהלחץ הפוליטי שהיא יכולה לקיים על הממשלה. שהרי אם נאמר שנתנו לסל הבריאות ומנענו מנשים מוכות – מה הועלנו? ריחמנו על אלה והתאכזרנו לאלה. והדברים ברורים לכל מפלגה אשר היתה בשלטון ותהיה בשלטון, ואני בן בנה ונולדתי למפלגה כזאת. אבל לא יכול להיות מצב שבו השרים מגיעים, טוענים את טענותיהם, מבקשים את חסדינו – ואינני מדבר רק על שר הבריאות, שבמקרה שלו הדבר הוא אקוטי, שם הדבר הוא בכל חריפותו, משום שאנחנו מדברים בדיני נפשות. יושב-ראש הקואליציה מגיע לוועדת הכספים ואומר לממשלה ולאוצר חד-משמעית: אם לא יוספו 150 מיליון שקלים למרכז ההשקעות, אנחנו לא נצביע. יכול להיות שהוא צודק, אני חושב שלגופו של עניין הוא צודק. יכול להיות שהוא לא צודק. יש אסכולה – נשאלת השאלה אם מרכז השקעות מקומו בכלכלה הישראלית או שצריך למצוא פתרונות אחרים; אם מרכז השקעות עוזר ליצירת מקומות עבודה, אם הוא מנוף כלכלי, או שהוא דבר שהערך המוסף שלו אינו עולה בקנה אחד עם ההוצאה האדירה שקיימת בגללו. אבל זאת עובדה ש-150 מיליון הוספו. הם הוספו בגלל הלחץ הפוליטי, והלחץ הפוליטי במדינה דמוקרטית הוא לגיטימי. חברי ועדת הכספים מאושרים מכך, השרים שמחים בחלקם, או במקצת חלקם, אבל אני, אדוני שר האוצר, שאלתי את הממונה על התקציבים שאלה, וכאשר ראיתי שהוא אינו עונה לי חככתי בדעתי אם לשאול אותה פעם נוספת ולחייב אותו לענות: עקב החלטות ועדת הכספים הופחתו ההכנסות על-פי חוק ההסדרים – או מניעת הוצאות לפי חוק ההסדרים – מטעם הממשלה בסך 1.4 מיליארד שקלים לערך; פחות או יותר 100–150 מיליון. מאיפה – מה יהיה המקור למיליארד וחצי השקלים הללו? אף אחד לא יודע, אבל אני אגיד לכם: לשר האוצר לא תהיה שום ברירה, כי הוא חילק את כל הכסף שהיה לו, ולא השאיר בכיסו פרוטה אחת. ואני לא מדבר עכשיו על שר האוצר הנוכחי. כל שר אוצר, תפקידו מסתיים ביום שבו אנחנו גמרנו לאשר את התקציב, ומתחיל תפקידו לשמור על המצב, לעקוב אחריו ולהכין את תקציב השנה הבאה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הכסף נועד להסכם קואליציוני. ראובן ריבלין (הליכוד): שר האוצר, כדי לממן את מיליארד וחצי השקלים, יודיע לממשלה כולה שהמימון יהיה בקיצוץ רוחבי. שלא תהיינה שום אי-הבנות. קיצוץ רוחבי הוא בדרך הטבע, ופוגע לא בעיקר, אלא רק, חבר הכנסת כחלון, בשכבות החלשות, הנזקקות לכל משרד ומשרד – אם משרד הרווחה, אם משרד החינוך ואם משרד הבריאות. אלה דברים שצריכים להיות ברורים לכל החברים אשר מתהדרים, ובצדק רואים כהצלחה את העובדה שהם הביאו לרווחה כזאת או אחרת במקרה כזה או אחר. הואיל וזמני הולך ומצטמצם, ואני מחויב לדבר ורוצה להקיף את כל הדברים אשר עם לבי, שכן השתתפתי בדיונים מהדקה הראשונה שוועדת הכספים ישבה על המדוכה ועד הרגע האחרון שבו סיימה את תפקידה. תפקידו של חבר הכנסת לשמש את העם בכנסת, והכנסת היא לא "תוכנית כבקשתך", אלא מקום שצריך לעבוד בו. אני מוכרח לומר לשר האוצר: לא התעוררתי הבוקר או אתמול משום שנפלו 11 טילים על שדרות. אני עוקב אחר שדרות ואחר מדינתי, מדינת ישראל, מיום היוולדי, כי נולדתי תשע שנים לפני הקמתה. אנחנו צריכים להגיד אמירה כלשהי לאותם אנשים, שהם גיבורים, כי אני לא יודע מה היה קורה לנו אם כל יום היו מפגיזים אותנו מאחת השכונות שאנחנו עתידים לפנות משום שלא אליהן התפללנו. שר האוצר רוני בר-און: היה. ראובן ריבלין (הליכוד): היה גם היה, וכולנו נשארנו, וכולנו עמדנו בזה, אבל היתה גם התייחסות ברורה, וגם צה"ל נתן מענה מדי לילה, ולא אמרו אז: יש דברים שאנחנו לא יכולים לפתור. שר האוצר רוני בר-און: אני מסכים. ראובן ריבלין (הליכוד): גם אני הגשתי הסתייגות, וחברים רבים הבינו שההסתייגות הזאת אתמול היתה הסתייגות מחויבת המציאות מטעם כנסת ישראל, העומדת ברגע חשוב באחת מפעולותיה, והיא גולת כותרת של פעילות שנתית – הגשת התקציב ואישורו. אנחנו צריכים לומר לאנשי שדרות: אנחנו חושבים עליכם ורואים בכם מי שעומדים במערכה. לא רק תושבי שדרות, כל תושבי עוטף-עזה – הקיבוצים והמושבים ומכללת "ספיר" על כל תלמידיה, אשר עצם הרצון והמוכנות שלהם ללמוד במקום שבו הם עלולים חלילה לסכן את נפשם ראויים לציון, ראויים להערכה וראויים גם להוקרה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ישיבת ההסדר בשדרות. ראובן ריבלין (הליכוד): ישיבת ההסדר בשדרות – בהחלט, חבר הכנסת סלומינסקי. נתתי דוגמה, יש שם יותר מ-10,000 סטודנטים היום. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על כך שמטעם שדרות נתת לי אפשרות להאריך בחצי דקה. אני חושב שהיום אנחנו יכולים לומר לשדרות: ברגעים אלה אנחנו חושבים עליכם. אנחנו נאשר את ההחלטה שהחליטה הממשלה; לא ניתן לכם את כל 300 המיליון, אבל הכנסת תבקש מהממשלה להסכים שלתקציב יוספו 150 מיליון, על-פי הסתייגות שהגישו סיעת מרצ וסיעת הליכוד, שהגיש חיים אורון והגשתי אנוכי, ורבים מהחברים – אני בטוח שכל 120 החברים, ואין לי כל ספק שגם שר האוצר – מאמינים וחושבים שצריך לפתור את הבעיה הזאת. אבל לפעמים גם התייחסות היא דבר חשוב. אני מאוד מודה לאדוני. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני. שר האוצר מבקש להשיב. אחריו – חבר הכנסת אבישי ברוורמן. שר האוצר רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין הרוויח בעוד התערבות. כל פעם שהוא עולה לבמה הוא מתערב שאני אעלה לענות לו, והוא צודק. ראובן ריבלין (הליכוד): אף אחד כבר לא רוצה להתערב אתי. שר האוצר רוני בר-און: אני רוצה להשיב לך בקצרה על כמה עניינים שפרסת בדבריך; עניינים חשובים, אלמלא כן לא הייתי נדרש להשיב עליהם עכשיו, הייתי משיב בנאום הסיכום שלי. קודם כול אני רוצה להודות לך, כמו לחברי הכנסת האחרים מוועדת הכספים, על העבודה המצוינת שעשיתם שם. בעיקר אתם, שבאים מהאופוזיציה, והערכים, הצרכים והדרישות של העם עומדים לנגד עיניכם, מייסרים אותנו היטב. אבל בסופו של דבר הכספים הם לתכליות הראויות. אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף, בעניין המיגון בשדרות. הוויכוח הוא גם ברמה הערכית המושגית, אבל גם ברמה הקונקרטית. הדיון הזה מתקיים גם בציבור וגם בממשלה, והאמן לי, הוא דיון נוקב. לדידי, עניין מאות המיליונים האלה, לכאן או לכאן, אם אתה נוטל מזה את העוקץ הערכי זה באמת לא טיעון. אני שואל את עצמי, כשאני בא לדון בעניין הזה לא כשר האוצר, גם כשר הפנים – בשנה וחצי שלי בתפקיד שר הפנים נתתי הקלות, ויתרתי בחוקי התכנון והבנייה; אמרתי: תניחו את הממ"דים ואת האשקוביות בכל מקום – על הכביש, באמצע הכביש – העיקר שלאנשים יהיה לאן לברוח. אבל ברמה המושגית, ברמה הערכית, מדינת ישראל, כשהיא פונה למהלך הזה – ואתה צודק בנושא הזה – צריכה לשאול את עצמה אם היא מדינה מתמגנת או שהיא מדינה תוקפת. וזאת שאלה שעומדת ביסוד האתוס הציוני. אם היינו מתבנקרים ומתמגנים כל 100 שנות הסכסוך הזה, אני לא בטוח שהדיון הזה היה מתקיים היום בפרלמנט ישראלי. אתה יודע את זה טוב כמוני. וכירושלמי יש לך הניסיון שאנחנו שנינו מכירים מכלי ראשון, של מה שקרה בגילה, כשירו עליה בנשק שטוח-מסלול לפני כמה שנים. הוויכוח – על המיגון, על הבריחה מהבתים ועל כל הדברים האחרים – נגמר בזה שעשינו סדר בבית-ג'אלה. אני מניח שהוויכוח על המיגון בשדרות ייגמר ברגע שנעשה סדר בעזה. זאת דעתי בממשלה, זאת דעתי בוויכוח הציבורי וזאת דעתי גם בכנסת. ראובן ריבלין (הליכוד): ירושלים לא היתה עומדת שבע שנים בהתקפות מבית-ג'אלה. אתה יודע את זה. שר האוצר רוני בר-און: מעבר לזה יש כמובן השאלה, שאני באמת לא רוצה לגעת בה עכשיו, במה משקיעים: משקיעים ב"כיפת ברזל", משקיעים בדברים אחרים. והשאלה אם עושים את זה באמצעות סוג של הסתייגות בכנסת, שהיא הסתייגות – אני לא אומר פופוליסטית; אני אומר פופולרית, בהחלט. היו לי קשים, הדברים שלך, מתוך מילון "אוקספורד". אני חושב שהחמרת עם ראש הממשלה. אני מחבר את זה גם לדיון שקיימת אתנו פה בקשר להופעת השרים בוועדת הכספים ומערכת הביקורת שהם מותחים על החלטות שהם הרימו בעדן את ידם בממשלה. אתה היית חבר ועדת הכספים כשאני הופעתי בתקציב כשר הפנים, ואמרתי שאם היו נותנים לי עוד 5 מיליארדי שקל – גם אז לא היה מספיק לי. אבל מרגע שהחלטתי בממשלה שזה תקציב משרד הפנים, אני לא מבקש מוועדת הכספים כלום. אמרתי את זה, ולמיטב זיכרוני גם שיבחת אותי על הדבר הזה. קריאה: – – – שר האוצר רוני בר-און: עכשיו אני מתחבר למה שאמרת על תאונות הדרכים. כפי שאתם יודעים, כשמעלים פעם אחת את "הטייס האוטומטי" – כשצריך לקבוע תקציב לשנת כספים – ורואים את החור, ורואים את מה שאפשר להביא מה-1.7% ומה אפשר להביא מ-1.25 מיליארד השקלים שחוסכים על הריבית, עדיין יש פער גדול. אומרים: עם זה אי-אפשר לבוא לממשלה ואי-אפשר לבוא לכנסת. עכשיו עושים את ההפחתות – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – שר האוצר רוני בר-און: רק שנייה. – – עושים את ההפחתות, ואנשים באגף התקציבים באמת בודקים, חבר הכנסת ריבלין, את הפינות הכי אפלות של תקציבי המשרדים ושל הביצוע שלהם ושל התת-ביצוע ושל היכולות לבצע, אובייקטיבית. ובמשרד התחבורה מצאנו – ברשות הלאומית החדשה שהוקמה, לבטיחות בדרכים, שבגלל הקצב האטי של ההקמה שלה, אנחנו שמים 500 מיליון שקל, והם לא מבצעים 80%-70%. אמרנו: למה שהכסף הזה יהיה באוויר? נוריד פה כדי שלא נוריד בכל אותם מקומות שמנית אתמול, כמו כבישים ומסילות ברזל וכל הדברים. קמה צעקה גדולה מצד משרד התחבורה, וברוגז גדול. אמרנו: אם כך, תעשה את הקיצוץ איפה שאתה רוצה. החזרנו את הכסף – רק מספרית השארנו אותו. תחזיר לרשות לבטיחות בדרכים את כל 550 מיליון השקל, ותוריד איפה שאתה רוצה. ואז הציעו את ההצעות שאחר כך הכי קל לבכות עליהן בוועדת הכספים, אבל גם את הדברים האלה אתה יודע. ראובן ריבלין (הליכוד): האם אדוני מעיר זאת לוועדת הכספים? שר האוצר רוני בר-און: לא, לא, לא. תראה, דבר אחד אי-אפשר להגיד עלי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): מובן מאליו. שר האוצר רוני בר-און: דבר אחד אי-אפשר להגיד עלי – שאני לא אומר באופן המפורש ביותר מה אני מתכוון ולמי אני מתכוון. ראובן ריבלין (הליכוד): אחרת לא הייתי שואל אותך. שר האוצר רוני בר-און: נכון. וגם עליתי להגיד את זה פה. דיברת על נושא עידוד השקעות הון. אני אגיד לך את האמת, בכנות רבה מאוד. הוצגה לי תוכנית של משרד האוצר, שחוק עידוד השקעות הון במתכונתו הקיימת הוא פתרון לא טוב לבעיה שהוא נועד לשרת ולפתור. דא עקא, שחוק עידוד השקעות הון מסתיים תמיד עם התקציב – הוא מסתיים עם התקציב, וזה מרבה לחצים, כי כולם באים ולכולם יש אינטרסים, וכולם – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני השר – – – שר האוצר רוני בר-און: אני אענה לך, תן לי. יעקב ליצמן (יהדות התורה): רק שנייה. אדוני השר, מילא שאתה – – – לאפס – ניחא. לא שאני מסכים, ניחא. אבל הייתם צריכים להביא תוכנית אלטרנטיבית ולא הבאתם. שר האוצר רוני בר-און: אבל, חבר הכנסת ליצמן, התוכנית עדיין לא מוכנה, עדיין לא מוכנה. אז אמרנו: לא נחדש את החוק, ובתוך חודש נביא את התוכנית החדשה – וכשאתה מביא תוכנית, אתה מביא את הכסף. ואז כל אחד מושך בגלימת האוצר – זה בכה וזה בכה – דיברנו על חצי שנה בכסף הזה, ובסוף היה לשנה הכסף הזה שהבאנו. ולמה זה בכל פעם מתחדש לשנה? כי זה המקום שבו הממשלה נמצאת בתעלה, שמכריחים אותה לעשות דברים שאולי היא חושבת שהיא לא צריכה לעשות. אנחנו השנה נביא את התוכנית החדשה. נביא אותה לפני שייתם תוקף החוק, ונקווה לשכנע את הכנסת שזאת תוכנית יותר טובה, שמדברת באמת על עזרה לפריפריה ותיצור מקומות עבודה – מקומות עבודה לא בשכר מינימום ולא בשכר הממוצע במשק אלא בכפל השכר הממוצע במשק, כדי שלשלומי ולמעלות ולטבריה יבואו אנשים שמרוויחים 10,000 ו-15,000 ו-20,000 שקל בחודש, ולא רק אלה שמשתכרים אל צרור נקוב ומנציחים את העובדה שהפריפריה היא מקום לאנשים עניים. ראובן ריבלין (הליכוד): אם זה לא יהיה בחוק הסדרים, אנחנו נשקול להצביע בעד זה. שר האוצר רוני בר-און: אנחנו נביא את זה. דיברת על ה-flat, חבר הכנסת רובי ריבלין. אני רוצה להגיד לך – מרגע שנסגר התקציב במשרד האוצר, בסוף יולי, תראה כמה דברים קרו לממשלה. קרה האי-שקט הזה בצפון, מקורות זרים וכל מיני דברים כאלה. זה עולה כסף. קרה בחינוך, עם שביתת המורים – שמנו הסכם של 10% across the board לכל 120,000 המורים, זה עולה מיליארד ו-400 מיליון שקל. זה לא מתוקצב, זה עולה כסף. קרה עניין ניצולי השואה – הפגנה קשה, קורעת-לב. בפעם הראשונה אחרי 60 שנה התפנתה הממשלה לטפל בעניין הזה. זה עולה מיליארד. זה לא היה בתקציב. כל הדברים האלה הם דברים ששר האוצר ומשרד האוצר – כדי שלא להתחיל לחזור עם התקציב ולפתוח את התקציב ולעשות דברים שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות, ולא נכון לכלכלה לעשות – לוקחים ברמות של חשיפות כאלה ואחרות. וכן, אם יהיה צריך. יהיה flat. אין ברירה. כשאין ברירה אז אין ברירה. גם אני לא אוהב את ה-flat, אבל אתם צריכים לזכור שבפעמים האחרונות שהיה flatאנחנו השתדלנו להחריג את החינוך ולהחריג את הרווחה, וככל שאני יכול לעמוד בפרץ – בזכות העבר שלי במשרד הפנים – גם את מענקי האיזון של הרשויות המקומיות. אני לא מתחייב שנוכל לעמוד בזה, אבל אנחנו בהחלט שוקלים שלא לפגוע בעניים, ולעשות את ה-flat במקומות שהם פחות כואבים מבחינת האוכלוסייה. אבל כשאין ברירה, אין ברירה. תודה על הזמן, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה, אדוני השר. אנחנו ממשיכים בדיון. אדוני, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי הכנסת, קודם כול אני מברך את שר האוצר על התקציב הראשון שהוא מביא כשר האוצר, וכמובן את חברי ועדת הכספים ואת חברי הכנסת. אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות. אני רוצה לפתוח – גם לשר האוצר ולראש הממשלה – אנחנו מתכנסים כאן כאשר הסטודנטים סוגרים את השערים באוניברסיטת בן-גוריון, ש-16 שנה מחיי הובלתי אותה, ובמקומות אחרים, ואני רוצה להעיר פה רק הערה אחת. הבקשה שלי משר האוצר ומראש הממשלה היא באמת לעשות כל המאמץ כדי לגמור את השביתה הזאת, ומהר. אני רוצה להעיר שלוש הערות. שר האוצר רוני בר-און: אם היית נשיא אוניברסיטת בן-גוריון – – אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני עונה לך. שר האוצר רוני בר-און: – – היית מוכן לתת להם שחיקה לפי שכר היי-טק והמחקר? אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני עונה לך. שר האוצר רוני בר-און: – – – אנשים שעובדים שלוש שנים ומקבלים כל כך הרבה כסף, ואנשים שעובדים 50-40 שנה – – – לא מקבלים פנסיה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני בהחלט אענה לך. קודם כול, דעתי – ואני מדבר עכשיו דווקא בנושא ההשכלה הגבוהה, ואני אמרתי את זה גם לאנשים בכירים, נדמה לי שגם לראש הממשלה בעבר ולאחרונה – אני חושב שוועדת-שוחט היתה מיותרת, מכיוון שרוב ההמלצות של ועדת-שוחט היו מקובלות, וידענו אותן, גם נשיאי האוניברסיטאות וגם אנשי האוצר. אני חושב שלאחר שממשלת שרון קיצצה כמיליארד וחצי שקלים ממערכת ההשכלה הגבוהה – ולפני הבחירות גם נציגי העבודה וגם נציגי קדימה הופענו יחד בבית-ספר "אהל שם" והבטחנו שיחזירו את הכספים להשכלה הגבוהה. כאשר אנחנו בסכנה שדווקא אותם טובי המדענים הצעירים לא יחזרו ולא ייקלטו כאן, אני חושב שהיו צריכים להוסיף אז סכום מסוים, ולצערי – ואמרתי את זה גם לידידי שר האוצר לשעבר, בייגה שוחט – ההחלטה להתנות את זה בהעלאת שכר הלימוד לסטודנטים היא לא פיזיבילית, א. מפני שהסטודנטים שחוזרים מלבנון, שמשרתים במילואים, שרואים את האי-שוויון הגדול בישראל, שרואים את משכורות העתק בסקטורים הפרטיים, ללא גבולות – הם לא יסכימו לזה, ומכיוון שהשנה היא גם שנת בחירות, זה לא יקרה. אני טוען שאם בעבר היו מוסיפים את זה – גם חלק מהדברים לא היו קורים. לגבי מה שאמרת כרגע, אני מסכים אתך לחלוטין שהדברים הם בפשרה. אני חושב שהאוצר התחיל בסכום מאוד מאוד נמוך. אני חושב שחברי הסגל – ואמרתי להם – מגזימים. יש אמת, והאמת היא בפשרה באמצע. אבל הדרך היחידה היא ללכת ולסגור את זה עד שיצא עשן לבן; ויכלו לעשות את זה כבר לפני חודשיים. מה שקורה היום – הסטודנטים והצעירים בישראל מאבדים את האמון במערכת השלטון הישראלית. מדברים על הקרחת של נינט ומדברים על "סיינפלד", ואנחנו עוד מעט נסגור סמסטר. גם לנו יש קרחות. גם לי ולך יש קרחות, אבל אף אחד לא מתייחס אליהן. ראובן ריבלין (הליכוד): מוסרית – – – צריך לקרוא למרצים לחזור, ואחר כך נעזור להם. קודם כול, לחזור. אנחנו מאבדים שנה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): רובי, אני אומר לך שיש בעיה. ראובן ריבלין (הליכוד): צריך לבקש מהם לחזור, ואחר כך נדבר עם שר האוצר וניפגש אתו. אבל קודם כול שיחזרו. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): חבר הכנסת ריבלין, אני חושב ששר האוצר צריך להנחות את אנשיו לגמור את זה. אפשר לגמור. שר האוצר רוני בר-און: הצעתי להעביר את זה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): צריך – – – אנחנו ניאבק – – – שר האוצר רוני בר-און: לקחתי פה הימור, כי כל הסכמה שלי לבוררות כפופה להסכמה של היועץ המשפטי לממשלה. בדרך כלל, הוא – – – הם חזרו אלי עם שטר בוררות, עם הצעה להצמדת המנגנון לשכר האליטיסטים, לשכר חברת החשמל, לסקטור הפרטי, ובלבד שזה לא יהיה פחות מ-16%. אתה היית מעז לחתום על דרישה כזו? אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני רק רוצה – – – שר האוצר רוני בר-און: גם אתה איש השכלה. גם אתה פרופסור בכיר, הכי בכיר שיש. יש גבול לדברים האלה. מה, אני אפרוץ הסכם שכר במשק בשביל 4,000 איש שהשכר הממוצע שלהם הוא 21,000 שקל, ואני אשלם 800 מיליון על כל אחוז בסקטור הציבורי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): לפעמים יש ערך. אני אומר לך, שר האוצר מדבר על כסף, יש דברים שהם מעבר לכסף. הם אלה שהם מחנכי הדור, שבונים, ואלה שינהיגו. קודם כול, שיחזרו. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אענה לשר האוצר בהערה בהמשך, לנושא התקציב, ולחבר הכנסת רובי ריבלין. אדוני שר האוצר, יש נקודה אחת שבה אני חושב שיש טעות מסוימת בחלק מהדברים. אותם המצטיינים בסקטור האקדמי, באמת האלטרנטיבה שלהם היא להיות המצטיינים דווקא בשוק הפרטי במקומות אחרים. לכן אני חושב שמה שקורה גם בתהליך הזה, ואני רואה לפעמים גם כתיבה, הוא שפשוט לא מבינים שלהיות חוקר במדינת ישראל – בעצם ההצלחה הגדולה של מדינת ישראל בכלכלה, במדע וברפואה היא בגלל אותם אנשים, שחלק מההתייחסות אליהם היא שבאמת הם אנשי אפסיים. לכן, אני אומר במקרה הזה: גמישות היא כוח, ויתור – עוצמה. אני חושב שבכוחך לשבת אתם ולגמור, כי אני שומע מהם. אני מקווה שתעשה זאת. עכשיו אני ממשיך לנושא הבא. לגבי מצב מדינת ישראל, אני רוצה לומר שלוש הערות ולתאר ככלכלן – ובכלכלה יש הרבה תרבות שכנוע ותפיסות עולם שונות – את מצב מדינת ישראל היום; לתאר באמת, לדעתי, את הסכנה למדינת ישראל – המחלוקת שהיתה בנושא התקציב, אני תומך במסגרת התקציב – ולהסביר מדוע, ואני צריך להסביר לחבר הכנסת ריבלין מדוע, אבל להתריע ולהעיר הערה חמורה לגבי הסכנה שאנחנו עומדים לפניה. רבותי, אנחנו מתארים היום את מדינת ישראל, וכשמתארים אותה צריך לתת את כל התמונה. אכן, התוצר הלאומי לנפש, והשאלה היא איך סופרים אותו, הוא 22,000 או 24,000 דולר לנפש. עדיין, אדוני שר האוצר, ואתה מסכים אתי, עם הפוטנציאל שיש בישראל ועם כמות הצעירים המוכשרים וההגונים שנמצאים כאן וגם המבוגרים, אנחנו יכולים להיות יותר קרובים לסינגפור, לאירלנד, למערב-אירופה, ולא ל-24,000. יש לנו הצמיחה המובילה במערב. הגירעון התקציבי שלנו, כמו שציינת, הוא פחות או יותר אפס בשנה זו, הוא מאוד מאוד נמוך. החוב הלאומי שלנו היום מתקרב כבר מלמעלה למטה ל-80%, כאשר החוב הלאומי הממוצע של ה-OECD ואירופה הוא 76%–77%. אדוני שר האוצר, ברשותך, כאן אני רק רוצה לתקן רק דבר אחד, כי אני יודע שאתה אמון על הפרטים. נעשתה כאן טעות מספר שתיים. בלונדון, וושינגטון ופריס מישהו היה משלם בראשו. פגשנו את ה-OECD, והממוצע הוא אכן 76% ו-77%. במשרד האוצר ובבנק ישראל עשו חישוב שהוא שונה. איך חישבו בבנק ישראל ובאוצר שאותם אינדיקטורים של חוב לאומי ב-OECD ובאירופה הם בסביבות ה-60%? אומר לך: יש מדינה בשם לוקסמבורג, שהחוב הלאומי שלה הוא 9% והאוכלוסייה שלה היא עשרה אנשים – תרשה לי לומר זאת בהומור. יש מדינה כמו יפן שיש בה 120 מיליון איש, וחובה הלאומי הוא 120%. כל אדם שגמר B.A, אפילו במדעי המדינה, יודע שעושים ממוצע משוקלל לפי גודל האוכלוסייה וגם כוח הקנייה, אבל נעזוב את כוח הקנייה והאוכלוסייה. כך עושים ב-OECD וכך הם הפרטים. לצערי, עשר שנים באוצר ובבנק ישראל עשו לוקסמבורג + יפן לחלק לשניים. דבר כזה לא מקובל ולא נכון. אין לי בעיה שמשרד האוצר ובנק ישראל יגידו: בגלל הסיכונים הביטחוניים ואחרים, אנחנו רוצים להוריד את החוב הלאומי ל-60%, אבל שלא ישתמשו כך בנתונים, כי זה הורס את כל אמינותם. אדוני שר האוצר, יש בעיה לגבי השקיפות, ועליך לתקן יותר ויותר לגבי הנתונים. לכן אני בא לנקודה הנוספת. כן, במשתנים האלה אנחנו אכן בסדר. אבל בוא ונמשיך ביתר המשתנים. אנחנו המדינה הענייה ביותר והאי-שוויונית ביותר במערב. לצערי, וכולנו פה בני אותו גיל, אנחנו המדינה עם רמת החינוך הנמוכה במערב, שבה שכר המורה ומעמדו הם הנמוכים במערב. אדוני שר האוצר, לצערי אנחנו מדינה שאין לה שירותי משטרה הולמים, והעולם התחתון היום חוגג ברחובות. שר האוצר רוני בר-און: פרופסור ברוורמן, אם אתה כבר מדייק בנתונים – – אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): תרשה לי. לא הפרעתי. שר האוצר רוני בר-און: – – לפי נתונים של ה-OECD, החלק האזרחי וההשקעה בחינוך במדינת ישראל – – – הוא בשלישייה הפותחת. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני שר האוצר, אני מסכים אתך. שר האוצר רוני בר-און: הכסף שמגיע לתלמיד – אנחנו בשלישייה האחרונה. זה דבר שצריך להסתכל עליו. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): יפה. לא, אני אמרתי – – – שר האוצר רוני בר-און: הפער הזה – – – זה דבר שאנחנו רוצים לטפל בו דרך הרפורמה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני שר האוצר, אתה לא הקשבת לדברי, וראית בעצם שאנו מסכימים. אני לא דיברתי על ההוצאה. אני דיברתי על התוצאה. שר האוצר רוני בר-און: זה ברור. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): לא, תקשיב. אני מתאר את מצבה של מדינת ישראל לפי התוצאות. שר האוצר רוני בר-און: זה עוד יותר מגדיל את הפרדוקס. אם ההוצאה כל כך גדולה איך התוצאה כל כך דלה? אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): לכן אתייחס לזה. היו"ר דוד רותם: – – – אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): לא. זה דיון חשוב. אתה רואה ששר האוצר פה. בשירותי הבריאות, ארצות-הברית, שהיא חלשה בנושא זה, מסתכלת – עלינו בעבר, ועל מערב-אירופה, ויש לנו בעיה. לכן, הפריפריה מתרחקת ת"ק פרסה על ת"ק פרסה מן המרכז, ואתה שומע את זעקתה. לכן, אדוני שר האוצר, אני אומר לך: אם אנחנו הולכים היום על "טייס אוטומטי" ל-10–15 השנים הבאות, אנחנו בסכנת קיום בגלל הגלובליזציה. מדוע? כי המדינה יוצרת את מדינת תל-אביב בחוץ-לארץ עם אי-שוויון שכזה, עם מצב שהצעירים שואלים שאלה לגבי היכולת של השלטון לשלוט, הם עלולים למצוא את מקומם, לצערי, בסיליקון-ואלי, בניו-יורק, בקנדה ובאוסטרליה. כאן אני בא לפתרונות. אני חושב שגם אתה מסכים אתי. אני חושב שהדבר המרכזי הוא שמדינת ישראל יכולה לחזור לתוואי שבו יש מדינה שהיא לא רק מדינה מצומצמת, ורפורמות מרכזיות בתוך הביורוקרטיה הישראלית. אני, למשל, חלוק על שר האוצר הקודם בנימין נתניהו, מפני שאני חושב שרפורמה בחברת חשמל, אם אתה מוריד את השכר מ-17% ל-16%, יש לזה חשיבות מסוימת אבל דלה. אדוני שר האוצר, הדואופול של הבנקים – יעברו עוד שנים רבות עד שנוכל לשנות אותו. אבל פישוט במינהל, פישוט באוצר, פישוט ביורוקרטי, כדי שנוכל להקים מפעלים בנגב ובגליל ונעשה את החינוך – כאן 2% הצמיחה – זה הדבר המרכזי, וגם כתבתי כך במצע מפלגת העבודה. אדוני שר האוצר, איפה אני חלוק עם שר האוצר נתניהו, עם שרון, עם אותה מדיניות שהמשיכה כאן? אני חושב שיש לנו בחירה: האם אנחנו רוצים להיות מדינה מערב-אירופית או שאנחנו מסתכלים לכיוון ארצות-הברית? אני חושב שלמדינת ישראל אין שום אפשרות, ואם היא תהיה ארצות-הברית עם האי-שוויון ועם מערכת השירותים הציבוריים, היא תתרסק. לכן, ההבדל היחיד שאני אומר הוא: אני מעוניין באחריות פיסקלית, בהחלט להוריד את החוב הלאומי, אבל מהו גודל ההוצאה הציבורית? כאן יש הוויכוח. אדוני שר האוצר, כשאני נכנסתי לפוליטיקה – – – שר האוצר רוני בר-און: זה לא הפקטור היחיד. אתה מעוניין במתווה של הורדת מס כדי שיהיה משק תחרותי? – – – משקיעים – – – אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני אענה על כל דבר. אדוני, אני באמת רוצה לענות לך דבר דבור על אופניו. כבודי לך. זה לא עניין פרסונלי. זה עניין של תפיסות עולם. שר האוצר רוני בר-און: – – – אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): בהחלט. אני גם מודה לך על זה, כי זה באמת מכובד. לעתים, האולם הזה, בזמן שראש הממשלה בגין היה וראש הממשלה בן-גוריון היה, היה מלא והיו דנים. היום, הדיונים – איפה אמרת? הם בקיסריה, הרצלייה, סבן וכו'. האולם הזה ריק וחבל, כי כאן צריכים להיות הדיונים. שר האוצר רוני בר-און: הולך ופוחת הדור. הולך ופוחת הדור. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ברוורמן. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני מסיים. אם כך, אני בא לנקודה שהעלינו עכשיו. לגבי התקציב, כשנכנסתי לפוליטיקה נכנסתי מסיבה, והיא באמת, לשנות את המדיניות של נתניהו. כתבתי מצע כלכלי-חברתי למפלגת העבודה, שההוצאות תהיינה – והשתמשתי בעזרת ידידי דוד ברודט ואחרים – 2%. במשא-ומתן שאני לא השתתפתי בו ואולי אתה השתתפת בו הגיעה הפשרה ל-1.7%. לא שיערתי שהצמיחה הישראלית תהיה כזו אדירה והפירות שלה לא יתחלקו. לכן דרשתי, וחבר הכנסת ריבלין, שאני מוקיר ומכבד, שאנחנו נמשיך בזה ל-2.5%. לצערי, אני מבין היום בבית הזה שהמגבלות מאוד גדולות. לכן, אדוני שר האוצר, אף שאני מאמין באמונה שלמה שאותם 1.8 מיליארד שקל שעליהם דיברתי עם חבר הכנסת ריבלין ילכו לכמה "קופסאות" בנושא החינוך, בנושא הגמלאים ובנושאים אחרים, אני קיבלתי שאין בכוחי ובכוח מפלגתי לשנות זאת. לכן, קיבלתי, והעברנו בוועדת הכספים. אני מסתכל היום על ההישג שקיים היום, ואני אומר שזה הישג חלקי, כי אני אומר לך שבלי שינויים בטווח הארוך אנחנו בצרה צרורה, ועדיין אותם מיליארד או שניים – גם התוספת לחינוך לי"ב וגם התוספת לסל הבריאות וגם ביטול ההקפאות והמס על עקרות-בית וההבטחה לתרבות – יש בהם משום בשורה מסוימת. אדוני, אומר לך שהם אינם מספיקים. לכן, אני אודה לך אם אנחנו נשב, אני מצד מפלגת העבודה בעניין המקצועי, עם צוות שלך ועם פרופסור טרכטנברג, כדי להגיע למדיניות שיותר מתאימה, לדעתי. אסכם רק בדבר אחד. אדוני שר האוצר, החשש שלי – שרו פה רבות את שירי הגלובליזציה. בכל העולם היום רואים כמה הגלובליזציה מסוכנת למדינות קטנות שלא בונות חוסן וסולידריות, כי הגלובליזציה מוציאה מהן את טובי האנשים, ובמקביל תעשיית השחיתות המתפתחת בעולם, שהיא מהגלובליזציה, עוברת לממדים אדירים, מסכנת את קיום המדינות הקטנות. לכן, אדוני שר האוצר, החובה שלך, החובה שלי, החובה של חבר הכנסת ריבלין ואחרים, היא להיאבק עכשיו על רפורמות בתוך הביורוקרטיה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): בזה צודק שר האוצר, שצריך לעשות ריסון תקציבי. גלובליזציה יכולה להיות לפגוע – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ריבלין, חבר הכנסת ברוורמן הוא כבר הרבה אחרי זמנו והוא מסיים. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): לגבי הגלובליזציה, חבר הכנסת ריבלין, אני רוצה לתקן אותך. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת ברוורמן, לא. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני מסיים. שר האוצר רוני בר-און: – – – יש לכם הפסקה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש יבקר פה ב-9 בחודש. אתה יודע איזה גירעון יש באמריקה, והוא הגדול בעולם? אתה יודע שאם ישראל היתה הולכת על ה-2.5% שאני הצעתי ושר האוצר התנגד, עדיין הגירעון בתקציב היה הנמוך ביותר במערב? לי מפריע שישראל היא המדינה השמרנית ביותר. זה מזכיר לי ויכוחים אחרים. אני אומר: אחריות פיסקלית, מסטריכט, חוסר גירעון, אבל מה עם פירות הצמיחה ליתר העם? מה עם הצעירים שהיום שואלים? אין רפורמות בתוך הביורוקרטיה, אין בשורה. על זה אני אומר שאני אמשיך להיאבק כאן ובמפלגת העבודה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ברוורמן. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר דוד רותם: שר האוצר נמצא פה, והוא ייכנס. שר האוצר רוני בר-און: אני לא השר התורן. היו"ר דוד רותם: אני יודע שאדוני לא השר התורן. אדוני בא לכבודו של – – – אני מבקש שהשר אדרי יהיה כאן – שיהיה כאן ולא כאן. משה שרוני (גיל): הוא כאן במליאה. היו"ר דוד רותם: אדוני לא יתחיל. יעקב מרגי (ש"ס): אמתין. היו"ר דוד רותם: אני מבקש לומר לו שיהיה כאן. משה שרוני (גיל): – – – הלך לישון בשעה 02:00. אתה מעכב את הנואם. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת מרגי, בבקשה. עד עשר דקות. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – רציתי לומר "מכובדי השרים", ונמנע ממני. חוק התקציב ל-2008 יעבור היום ברוב קולות חברי הכנסת, לאחר דיונים רבים ומאבקים חשובים. לראשונה מאז 2003 תקציב המדינה עובר ללא גזירות קשות ואכזריות. חברי חברי הכנסת, אתמול אושר ברוב קולות חוק ההסדרים. חוק ההסדרים שאושר אתמול הוא עדיין חוק רע, אך אפילו המקטרגים הגדולים על חוק ההסדרים, אתמול ראיתי עליהם קצת שביעות רצון ונחת מחוק ההסדרים האחרון, חוק שהיה רע במיעוטו. אבל, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחוק ההסדרים שאושר אתמול אומנם הוסרו האיומים על הפגיעה בקשישים, בנכים ובחלשים. כפי שאמרתי, כיום נאשר את חוק התקציב. לצערי הרב, התקציב הנוכחי עדיין אינו בשורה לחלשים. חברי חברי הכנסת, עדיין אין בו בשורה לחינוך. עדיין אין בו בשורה למובטלים. אין בו בשורה לאלה שעובדים ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני. אין בו בשורה לאותם מאות אלפי ילדים שחיים מתחת לקו העוני. חברים, פרופסור ברוורמן, זה התסכול הרב. משה שרוני (גיל): למה אתם – – – היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת שרוני. יעקב מרגי (ש"ס): חבר הכנסת שרוני, אני אענה לך. זה התסכול הרב של הציבור הרחב לנוכח הצמיחה הרבה והטובה והמתמדת בשנים האחרונות ולנוכח העודפים הרבים שמוחזרים, ומקטינים את החוב החיצוני של מדינת ישראל. זה דבר מבורך ודבר נצרך, אך אליה וקוץ בה. אסביר את משנתי הדלה בנושא הזה. אומרים לנו באוצר: יעד ההוצאה הוא 1.7%. למרות העודפים איננו יכולים להזרים כספים להוצאה ממשלתית. אני אומר ש-1.7% הוא לא הלכה למשה מסיני. בסך הכול, זו החלטת ממשלה. ואז אומרים לנו: אבל, עינינו צריכות לפזול קצת למדינות ה-OECD, חברות דירוג האשראי, ומבחינתן ככל שנוסיף חור בחגורה שלנו הן יטפחו לנו על השכם עוד ועוד ואף יעלו לנו את דירוג האשראי. חברי חברי הכנסת, את חברות דירוג האשראי לא מעניין מה קורה בחברה הישראלית. לא מעניין אותן מה קורה בחינוך. לא מעניין אותן מה קורה בביטחון האישי ולא הצורך לחזק את המשטרה ולהילחם בפשיעה, הצורך להציל את מערכת האשפוז הציבורית במדינת ישראל והצורך להציל את הילדים בסיכון. זה לא מעניין את חברות דירוג האשראי, ואף לא מעניינים אותן הצרכים הקיומיים של מדינת ישראל. רבותי, חברות דירוג האשראי הן לא מגילת העצמאות וזה לא החזון הציוני. חיפשתי בהמנון שלנו אזכור של "להיות עם עסקי כלכלי בארצנו", ולא מצאתי. רבותי, על החברה הישראלית יש כמה איומים אסטרטגיים חמורים. אני אומר לכם שהטרור האסלמי והאיום האירני אצלי, מבחינתי, נמצאים למטה, בסוף, ולא בראש האיומים האסטרטגיים על החברה בישראל. האיומים האסטרטגיים על החברה בישראל הם העוני, הפערים העצומים בין עשירים לעניים, גובה שכר המינימום, מצב החינוך, רמת הביטחון האישי, הפשיעה הגואה. זה לא מעניין את מדינות ה-OECD או את חברות דירוג האשראי. רבותי, אני טוען כמעט כמו ידידי חבר הכנסת פרופסור ברוורמן, ואף יורד מהרף שהוא הציב: יש לאמץ ולהשאיר את ה-1.7% בקנאות, ובמקביל לאשר עוד אפילו 0.5% נוסף כהוראת שעה. שומו שמים, חס ושלום, בר-מינן, לא נפתח ולא ניגע ב-1.7% – זו הלכה למשה מסיני – אבל ניתן עוד 0.5% או 0.8%, ככל שהיד משגת, ויש מאיפה, לצרכים קיומיים, לשעות-חירום, כהוראת שעה. וזאת, לצורך הטיפול בפשיעה, במשבר בחינוך ובמשבר באשפוז, צמצום הפערים ועוד היד נטויה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לסיכום: תקציב זה הוא הטוב ביותר שהיה לנו בשנים האחרונות, ויש עוד הרבה מה לעשות. ההישג השנה כשלעצמו – אני לא יודע אם חברי שמו לב לזה, יש הישג בתקציב הנוכחי. מה ההישג? הוכחנו לאוצר ולנערי האוצר שאפשר להגיש תקציב בלי עזים. אפשר להגיש תקציב מאוזן וטוב למדינת ישראל ולכלכלת מדינת ישראל, ללא גזירות. אפשר להכניס קצת תבלין של חמלה לתקציב, ולא קרה כלום. ראינו אתמול. אני אומר לכם שהמקטרגים הגדולים שהצביעו נגד התקציב, מאחורי הפרגוד אומרים משהו אחר: בינינו, התקציב לא רע; מה לעשות, אנחנו באופוזיציה. רבותי, אבל זה לא יעזור. אם אנחנו נמשיך להדק את החגורה, ונמשיך להרגיל את הסוס לא לאכול – הוא יתרגל לא לאכול, אבל סופו יהיה מר. זה, לצערי הרב, אנחנו צריכים לעשות, ויפה שעה אחת קודם, בחברה הישראלית. אני אומר לחברי חברי הכנסת, דיברנו בינינו, ראשי הסיעות, חברי פרופסור ברוורמן – דיברנו, ראשי הסיעות, ראינו הישג עצום בניהול המאבקים על תקציב המדינה ועל חוק ההסדרים כשעשינו יד אחת, ראשי סיעות הקואליציה. לא התעסקנו בתקשורת או בקרדיטים או בספינים. ישבנו ועשינו יד אחת על נקודה מסוימת, שהיא ביטול הגזירות על הקצבאות, השגנו והצלחנו. משה שרוני (גיל): – – – יעקב מרגי (ש"ס): אישור התקציב היום הוא ציון דרך. זה לא כל 2008, אנחנו רק נתחיל יחד, אני מוכן לתת כתף בנושא. נתחיל יחד בתחילת 2008 את המאבק לתוספת של 0.5%, 0.8%, להגדלת ההוצאה הממשלתית לאותם צרכים קיומיים של החברה הישראלית. אני אומנם אופטימי מטבעי, והפעם באופטימיות זהירה אני יכול לומר שאני מרגיש ניצנים של הקשבה. אפשר בשום שכל, לא בהתלהמות, לאלץ את האוצר, לאלץ את קובעי המדיניות בחברה הישראלית להבין שהאיום החברתי על החברה הישראלית הוא לא פחות חמור, אם לא יותר חמור, מהאיומים הביטחוניים. רבותי, היום נצביע בעד התקציב. הוא לא הטוב ביותר שהיה אפשר לעשות, אבל הוא בכיוון הנכון, תקציב סביר, ואני שוב קורא לכל חברי הבית, לכל ראשי הסיעות, להתאחד לתחילת מאבק לטיפול נקודתי באותן נקודות רעות וחולות בחברה הישראלית. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלחנן גלזר. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מניח שאין ממשלה בישראל. עוד לפני שהצבענו נגד התקציב ולפני שהפלנו את הממשלה, אנחנו כבר רואים שאין ממשלה. האם זה מקובל שמדברים כשאין שר? היו"ר דוד רותם: אני אוסיף לאדוני את הזמן. אדוני ידבר, והוא יקבל את הזמן כשהשר יהיה כאן. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טוב, נו, מה לעשות. אנחנו עומדים היום לדון בתקציב המדינה ולאשר אותו. יש בו גם הרבה דברים טובים, אבל כולם, כל חברי הבית, כל חברי הממשלה, כולם מודים שעדיין בתקציב הזה יש חוסר גדול בנושא הרווחה, עדיין הפער בין שכבות בעם הוא אדיר, עדיין יש שכבות שאין להן וצריך לעזור להן, יש הרבה חוסרים בחינוך, ואנחנו רחוקים מרחק אדיר מלהגיע לחינוך המינימלי הנדרש למדינה כמו מדינתנו. גם בבריאות יש חוסר אדיר, רק שאומרים לנו, ובצדק מסוים: צריך לקבוע עדיפויות. אי-אפשר. יש כסף נתון ובכסף הזה צריך לקבוע עדיפויות. האם ביטחון פחות חשוב מזה או זה? השאלות הן נכונות, וצריך לקבוע עדיפויות, רק הנחת המוצא היא טעות. אומרים שיש כסף נתון, ואת זה צריך לחלק. זה נכון שאם זה הכסף הנתון, יכול להיות שסדרי העדיפות נכונים, ויכול להיות שאפשר לשנות, אבל אני חולק על הנחת היסוד – זה לא הכסף הנתון. מדינת ישראל היא היום מבחינה כלכלית בשפע רב. יש לה עודף הכנסות בסדר-גודל של 12 מיליארד שקלים שנמצאים מחוץ לתקציב. כשלא היו לנו הכספים האלה והיינו במצב כלכלי קשה, בא שר האוצר ביבי נתניהו עם תוכנית קשה מאוד, שחתכה, קיצצה והובילה את המשק לצמיחה. היו"ר דוד רותם: חבר הכנסת סלומינסקי, כיוון שהערת שאין ממשלה בישראל, יש ממשלה בישראל. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יעקב אדרי זה משלנו. היו"ר דוד רותם: יעקב אדרי זה ממשלה בישראל. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הוא עשה אז תוכנית קשה, שפגעה גם בשכבות החלשות. חלקתי עליו בנושא הזה, אבל הוא אמר שברגע שנגיע לאותם הישגים, כשהמדינה תתקדם, תתפתח ותהיה מסודרת מבחינה כלכלית, נחזיר כספים כדי לשפר, לממן את אותן שכבות מצוקה, את נושא הבריאות שנמצא בחוסר, ובעיקר את נושא החינוך. הנה, הגענו לזה. יש מדינה שכולם מתפארים שיש בה שפע בכל הממדים הכלכליים הידועים – 12 מיליארד בחוץ. עכשיו מתבקש להכניס לפחות 2 מיליארדים פנימה, והיינו פותרים כל כך הרבה בעיות בתקציב, ולא עושים את זה. נתפסים להסבר או לתירוץ טכני, שהוא לא טכני, אבל תירוץ. גודל ההוצאה הוא 1.7%, ואסור לעבור אותו. בסדר, כבר הצענו הצעות, לא נעבור את זה כדי שלא יהיה בזבוז. חושדים בכם, השרים, שאתם תבזבזו את הכסף, אבל נכניס פנימה קופסות – כמו שיש 0.5% להתנתקות ו-1.6% למלחמת לבנון וזה לא משנה את ה-1.7%, נכניס עוד 0.8% מיליארד לארבעה יעדים ספציפיים. זה לא יגדיל את ה-1.7%, והתקציב ייראה אחרת לגמרי. לצערי, משום מה הממשלה הזאת לא עושה את זה. דבר שני, כשאנחנו נאבקים על משהו ואנחנו כבר שמחים, הצלחנו בתקציב להשיג איזה סכום לטובת השכבות החלשות או לטובת הבריאות וכן הלאה, באוצר צוחקים מאתנו ואומרים: הצלחתם, עכשיו מאיפה נביא את הכסף? הרי לא יוצאים החוצה ואומרים: הצלחתם להעביר 100 מיליון, הצלחתם להעביר 500 מיליון, אין בעיה. נותנים הוראה לעשות flat בכל המשרדים, מורידים את 500 המיליון לכל המשרדים ואומרים: הנה, זה מה שרציתם. בשנתיים האחרונות ה"פלטים" האלה הפכו את כל משרדי הממשלה למיותרים. קחו את משרד החינוך, משרד שכל כולו רק משכורות. אין להם שום יכולת לפעולה, לעשות משהו. בשביל מה צריך משרד כזה? כך כל המשרדים, בגלל ה"פלטים" האלה. על כל מה שאנחנו מצליחים, אחרי מאבק גדול, להעביר לדברים חשובים, הם עושים flat, ובסופו של דבר אין למשרדי הממשלה יכולת לפעול. זו רעה חולה. אם מצליחים להעביר כסף לנושא חשוב, הכסף צריך לבוא ממקום אחר, לא מ"פלטים". הצרה של ה"פלטים" – צריך להוציא אותם מהלקסיקון. נושא נוסף הוא המיגון. אני לא רוצה להרבות במלים בנושא הזה. דעתי האישית היא שאי-אפשר למגן – אי-אפשר למגן את שדרות. אחרי שנשקיע מיליארדים במיגון שדרות הם יגדילו את הטווח של ה"קסאמים" בעוד קילומטר, ונצטרך להתחיל למגן את נתיבות ואת כל עוטף-עזה. נעשה את זה, נשקיע עוד מיליארדים – והם יגדילו בעוד. הרי אין בעיה להגדיל בעוד שני קילומטרים, והם יגיעו לאשקלון. נמגן את כל אשקלון ב-30-20 מיליארדי שקלים, ואחרי שנגמור את זה הם יגדילו את הטווח, ונתחיל למגן את אשדוד. זה בלתי אפשרי. זה טירוף מוחלט. הפתרון הוא – וכבר הבאתי פעם את הדוגמה של הגשר עם החור בתוכו. הפתרון הוא לא להתחיל לבנות מתחת לגשר בית-חולים, אלא לסתום את הפרצה. הפתרון הוא להיכנס ולפתור אחת ולתמיד. אבל ממשלה לא יכולה לבוא ולהגיד שמצד אחד אנחנו לא ממגנים כי אי-אפשר למגן הכול, ומצד שני לא לתת פתרון אחר. זה בלתי אפשרי. תחליט הממשלה: או שהיא נכנסת ונותנת פתרון סופי ומוחלט, וזה מה שצריך להיות, אבל אם לא – לפחות תמגנו. אי-אפשר להטיל עליהם את הכול, שיסבלו כל הזמן "קסאמים". בלתי אפשרי לחיות שם. אין מדינה בעולם שהיתה עוברת על זה לסדר-היום ולא עושה כלום. אני רוצה לדבר גם על נקודה מרכזית מבחינתי, שבגינה נצביע נגד התקציב, והיא שכנסת ישראל לדורותיה החליטה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. דמוקרטית – כולנו יודעים וכולנו עוסקים בזה. מה זה מדינה יהודית? אז יש תקציבים, וסעיפים מיוחדים, ורובם מרוכזים היום במשרד החינוך – פעם היו גם במשרד ראש הממשלה, אבל היום רובם במשרד החינוך – שבהם באה לידי ביטוי, אולי, יהדותה של המדינה, ובפועל שרת החינוך הנוכחית מקצצת זה שנתיים באופן דרסטי ושיטתי את כל אותם סעיפים שקשורים ליהדותה של המדינה, ואין אף אחד בממשלה שעוצר אותה. למה? כי מפחדים. הממשלה, קודם כול חשובה לה השרידות של עצמה ולא יהדותה של המדינה. אתן כמה דוגמאות קטנות, שהן לא המכלול. דוגמה אחת: קראנו בעיתונים, כולנו, שיש השתמטות רבה מאוד, לצערנו, וחוסר במפקדים, וכיום 50% מהמפקדים בצה"ל, בעיקר בחילות הלוחמים, בקרבי, הם חובשי כיפות סרוגות. הם מגיעים בעיקר מהמכינות הקדם-צבאיות, וזה חשוב, כי שם מחדירים בהם הרבה מוטיבציה, הם יודעים למה הם נלחמים, והם עושים את זה אידיאולוגית, הם מבינים שזה חשוב וצריך לעשות את זה. אז מה מדינה נורמלית היתה צריכה לעשות? לקחת את הנושא הזה ולשאת אותו על כפיים; לומר: פעם הייתם x מכינות, היום גדלתם ל-30 מכינות, ויש מכינות דתיות ולא-דתיות – היום יש גם 15 מכינות לא-דתיות, שגם בהן תפסו את העניין ועושים את זה, והם עובדים יחד כדי לתת לצעירים מוטיבציה, שיבינו למה הם נלחמים, ואז יוצאים מפקדים מצוינים. המדינה היתה צריכה לשאת אותם על כפיים, ובמקום זה הם מקוצצים ב-50%. בשנה שעברה היו להם בפועל 30 מיליון ש"ח, והשנה בתקציב מדובר על 13 מיליון ש"ח. השרה הולכת ומקצצת אותם. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: מה קיצצו? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): קיצצו את התקציב שלהם. יש להם תקציב במשרד החינוך. לפני כן היו למכינות הקדם-צבאיות 20 מיליון, ואנחנו הוספנו עוד 10 מיליונים, קיצצו להם ל-15 מיליון, והשנה ל-13 מיליון – זה מטורף. ואחר כך אנחנו צריכים לחזר על פתחי נדיבים ולהתחנן ולהשפיע, ואנחנו באופוזיציה, כך שאין לנו גם כספי קואליציה, ולכן אנחנו צריכים למצוא מן הגורן ומן היקב כדי לעזור להם. בשנה האחרונה הצלחנו להשיג עוד 10 מיליונים להעביר להם. זה בלתי אפשרי, זאת מדינה משוגעת. דוגמה נוספת: המרכזים להעמקת הזהות היהודית. הכוונה היא לכך שנכנסים לבתי-הספר הכלליים לשעה, או לזמן שהמנהלים רוצים, כדי לתת לתלמידים קצת שורשים, קצת ציונות. פרט לזה אין להם שום דבר. גם דבר שהיה צריך לשאת על כפיים; לא מנסים לגייר אף אחד, רק לתת להם טיפת שורשים וציונות, ובמקום לשאת אותם על כפיים השרה מקצצת אותם. יש 60 מרכזים כאלה, פזורים בעיקר בפריפריה, ואני מתבייש להגיד לכם – היום היא שמה אותם על תקציב של 777,000 ש"ח – ל-60 מרכזים. השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: מה היה התקציב? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): היה להם פעם תקציב של 3 מיליונים, יותר, והוא קוצץ וקוצץ. בשנה שעברה הוספנו להם עוד 6.5 מיליונים. אנחנו המממנים של המדינה, מכספים שאנחנו מנסים להשיג. מה, זאת אחריות שלנו? לא של המדינה? יותר מזה, חוץ מהקיצוץ הכספי השרה אומרת: יש לכם בנות שירות לאומי – בשנה הבאה אתם והמדרשות תקבלו 50%, כי אני צריכה להעביר את השאר למקומות אחרים, אני לא רוצה לומר לאן. דבר נוסף שהיא אמרה: אתם, המרכזים להעמקת הזהות, על כל בת שירות שאתם מקבלים אתם צריכים להחזיר – למדינה זה עולה 20,000 ש"ח על כל בת; אתם צריכים להחזיר על כל בת שאתם מקבלים 20,000 ש"ח למשרד, הגוף היחיד. כולם מקבלים בנות שירות, וזאת מטרת התקציב שהמדינה נותנת – כדי לתת בנות שירות. אבל השרה אומרת לא דווקא למרכזים להעמקת הזהות – לא רק שקיצצו בהם 50%, על כל בת תחזירו 20,000 ש"ח, כלומר אם יש לכם 200 בנות, אתם צריכים להחזיר למשרד 4 מיליוני ש"ח, וזה כשכל התקציב שהמדינה נותנת להם הוא 777,000 ש"ח. השם ישמור וירחם. איך אפשר אפילו לנסות לדמיין שהמדינה הזאת רוצה שיהיה חינוך יהודי בחינוך הממלכתי, נניח. היו"ר דוד רותם: מאז שהשר נמצא עברו 11 דקות. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ואני פונה אליך, כי אתה מכיר את הנושא. לא יכול להיות דבר כזה. הדבר האחרון – מה שיהיה פה היום זה מימון מפלגות לבחירות המוניציפליות. זה טירוף. המדינה רצתה לקצץ מ-49 שקלים לראש שנותנים למימון מפלגות לבחירות המוניציפליות ל-34 שקלים. ועדת הכספים דחתה את זה פה-אחד, והיינו בטוחים שגמרנו עם זה. הגישו על זה רוויזיה, וזה לא בחוק. חשבנו שזה נגמר, אבל פתאום בהסכמים קואליציוניים חוזרים אלינו בסוף הלילה של ההצבעות, ואומרים: הגענו לאמצע; מקצצים מ-49 ל-42 שקלים. זאת טעות נוראה. כולם יודעים שאחרי בחירות מוניציפליות, מאחר שיש חוקים שאינם מאפשרים לקבל תרומות, אתה סגור לחלוטין, וכל מי שמתמודד רשאי להשתמש רק בכספים שהוא מקבל מהמדינה, וכולנו, כל המפלגות, נתונות בחובות אדירים בגלל זה. מה המשמעות של זה? או שאתה מאלץ את המתמודדים לעבור על החוק, להשתעבד לבעלי ההון ולקבל מהם כסף שאסור – ולהשתעבד להם, זה נורא, או – במלים פשוטות אומרת קדימה, מפלגת השלטון היום: אנחנו רוצים שגאידמק וניר ברקת ואחרים הם שיזכו; הם שיכבשו את השלטון המקומי. להם יש כסף, לכם, לכל המתמודדים, אין כסף, לא תוכלו להתמודד. צריכים לחשוב עוד פעם בנושא הזה. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דוד רותם: עד שחבר הכנסת גלזר יגיע – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכנסת מס' 4 בדבר סדרי הדיון בהצעת התקציב לשנת הכספים 2008 והצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לסגנית מזכיר הכנסת. הצעת התקציב לשנת הכספים 2008; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דוד רותם: אדוני, עד עשר דקות. בבקשה. אלחנן גלזר (גיל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תקציב המדינה הוא מסמך חשוב ומרכזי. התקציב הוא למעשה הצהרת הכוונות של הממשלה בכל התחומים. הוא תעודת הזהות של הממשלה ומסמל את אופיה ואת דרכה בתחומי הכלכלה, החברה, הרווחה, הבריאות ועוד. התקציב משמש בעצם דיוקן רעיוני של הממשלה. הוא כמו ראי המשקף במדויק את דרכה הכלכלית והחברתית, והפרופיל של הממשלה כפי שהוא משתקף בתקציב המדינה הוא פרופיל שמרני, זעיר וחסר בשורות של ממש. אני סבור שדווקא בעידן הנוכחי, שמתאפיין בשיעורי צמיחה גבוהים, באבטלה נמוכה, בעודפי מיסוי ובפרמטרים כלכליים חיוביים נוספים, היה ראוי לשחרר מעט את הרסן התקציבי, כי אם בנתונים הנוכחיים לא נהיה יותר גמישים ונדיבים עם צרכים חברתיים, מתי כן? אני בהחלט שבע רצון מכך שהוסר האיום של קיצוץ בקצבאות, אולם הייתי שבע רצון יותר אילו הגדילו אותן אחרי שקיצצו בהן בהתמדה בשנים האחרונות. דבר נוסף ומטריד שחוזר על עצמו בתקציבי המדינה הוא הרפורמות האין-סופיות ומגמת ההפרטה ומכירות החיסול של נכסים ציבוריים. אני לא שמח על הפילוסופיה השלטת במסדרונות האוצר, שבה מילות המפתח הן "קיצוצים", "ייעול", "הגמשת שוק העבודה", "הכנסת תחרות בענף" ועוד שורה ארוכה של ססמאות מפתות. בפועל מה שמסתתר מאחורי השפה המכובסת של האוצר זה פיטורים, הפחתות שכר ומכירת נכסי העם למשפחות בע"מ. קמו כאן בעשורים האחרונים חברה וכלכלה תזזיתיות, חסרות שקט ומנוחה. ביטחון תעסוקתי הפך להיות מלה גסה. תעסוקה לכול נתפסת כיעד מיושן, והוצאה ציבורית מוגדלת היא בכלל אסון. וכך אנו מקבלים חברה שבה מקומו של איש כבר לא מובטח, והחיים הופכים לסוג של מרדף שרידה אחר הקיום. אם כך, מה מותר החברה האנושית מהג'ונגל? גם שם יוצאים כל יום מחדש לציד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תקציב המדינה יכול וצריך היה להכיל הרבה יותר בשורות בתחומי הרווחה, הבריאות, החינוך ומערכות התמיכה הציבוריות. זה לא קרה, וחבל. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת גלזר. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, בנאומי זה אני אתמקד בחלקו של המיעוט הערבי בעוגה הלאומית שנקראת תקציב 2008. הרוח המוזרה השוכנת בגוף התקציב או במדיניותם של יוצריו היא כדלקמן: בכל שלב אנחנו דורשים שינוי ממשי, תוכניות רב-שנתיות, החלטה אמיצה שתמקם את המיעוט הערבי במרכז ההתעניינות הממשלתית, ונתקלים בתשובה לקונית כל הזמן. התשובה היא: אין כסף, אין די כסף, אי-אפשר לחולל מהפכות בנושא הזה, אף-על-פי שכולם מכירים בעובדה שיש פערים, ופערים אדירים, בין האוכלוסיות, בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי. דוגמה אחרת בנושא הזה היא תשובת שר הבינוי והשיכון לפני כמה ימים על שאילתא שהגשתי בנושא הקמת העיר הערבית הראשונה במדינת ישראל. התשובה של השר היתה מוזרה בממדים אדירים. בתשובתו הוא התמקד בשני נושאים. הוא אמר שאין בתוכניות הממשלה הקמת ערים חדשות במדינת ישראל, וזאת לפי תמ"א 35, על-פי טענתו, אף-על-פי שהמציאות שאנחנו חיים בה אומרת ההיפך הגמור – שבכל שני וחמישי מקימים עיר במדינת ישראל. מתחילת שנות ה-90, במסגרת מה שנקרא "תוכנית שבעת הכוכבים", הוקמו ערים יהודיות חדשות מא' ועד ת' – מודיעין היא דוגמה, שוהם היא דוגמה אחרת, אלעד דוגמה שלישית וכו' וכו'. אפילו העיר ראש-העין, שכנה של כפר-קאסם, התפתחה בממדים אדירים, עד כדי כך שאזור התעשייה שהוקם למען ראש-העין, שנקרא פארק אפק, הוקם מתחת לאפם של תושבי כפר-קאסם. אני קורא לזה בית-מלון, או אזור לבתי-מלון תעשייתיים – הכול היי-טק וכו' וכו'. אז לטיעונים האלה אנחנו לא מאמינים, ולכן אנחנו חושבים שהטענה שאין כסף במשרד האוצר כדי לכסות את הדרישות של האוכלוסייה הערבית אינה נכונה. הנה ההוכחה: משרד האוצר הצליח בכשרון רב להביא לכך שבדיון הציבורי בתקציב 2008 אין התייחסות להמשך הפחתת המסים על המאיון העליון. בהפחתה זו מדובר במיליארדי שקלים. ההפחתה מצטרפת להפחתות שיטתיות שנעשו בחמש השנים האחרונות ומגיעות לסכומי עתק. לולא הפחיתו את המסים האלה בשנים האחרונות, היה אפשר לפתור את רוב אם לא כל הבעיות התקציביות של השנים האחרונות – בחינוך, בחברה, בתשתיות ועוד, לרבות הבעיות של האוכלוסייה הערבית. הפחתות אלה בעבר ובתקציב 2008 הגדילו ומגדילות עוד יותר את פערי ההכנסות במדינה, פערים שאינם תורמים לצמיחה הכלכלית אלא פוגעים בה, לפי המסקנות של גופי מחקר מכובדים מאוד כמו ה-IMF וה-ILO ומחקר שפורסם לאחרונה על-ידי בנק ישראל. אני מסתפק באמירה הנחרצת במחקרו של בנק ישראל, שפורסם בחודש אוקטובר השנה, שמדגישה בצורה חד-משמעית שהעניים אינם נהנים מהצמיחה הכלכלית, ואני מצטט: צמיחה מגדילה את היקף המשרה של מרבית השכירים, אך לא של אלו ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה. לצערי הרב, אני צריך לקבוע כאן ש-60%, אם לא יותר, מהמשפחות באוכלוסייה הערבית חיות מתחת לקו העוני. דהיינו, הצמיחה הזאת שמדברים עליה במדינת ישראל, פשוט מאוד איננה נוגעת למשפחות האלה, שהן רוב האוכלוסייה הערבית. ולכן, כשמדברים על צמיחה, אנחנו מחוץ למעגל הצמיחה, מחוץ לקונסנזוס הזה. אז אי-אפשר לדבר על צמיחה כשאנחנו באים להגדיר או לצייר את המצב באוכלוסייה הערבית. מעיון שוטף וממעקב צמוד אחר נתונים על מצבם של האזרחים הערבים מתברר כי המדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית, כמו של הממשלות הקודמות, טרם היטיבה את מצבם של האזרחים הערבים וטרם נעשה תיקון לאפליה הכלכלית-החברתית כלפי הציבור הערבי, אשר קיבלה הכרה בהחלטות ממשלה, בהצהרות ראשי המדינה, בדוח מבקר המדינה, בסדרת החלטות בג"ץ ובדוח ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט תיאודור אור. כתוצאה מהאפליה התקציבית נדחקה החברה הערבית לתחתית הסולם הכלכלי-החברתי, לפי מדד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. העוני בקרב האוכלוסייה הערבית הוא עדיין הגבוה ביותר בקרב קבוצות האוכלוסייה. הרי כשמדברים על קבוצות עוני, מדברים על חרדים, יהודים דתיים, על עולים חדשים, אבל גם בקרב אלה העשוקים במדינת ישראל אנחנו ממוקמים בתחתית הסולם של אלה שלא מקבלים את מה שהם זכאים לקבל. האוכלוסייה הערבית, כבוד היושב-ראש החדש, לא נהנית מפירות הצמיחה כפי שהבטיחו קברניטי המדינה בעת הקיצוצים העמוקים. איפה שלא נסתכל נמצא מצב קשה, עוני, פערים בכיתות הלימוד ובשירותי החינוך, התרבות, פיתוח התעשייה, התעסוקה, התיירות, הנגישות התחבורתית, הבריאות ותמותת התינוקות, מצוקת הדיור, תוכניות מיתאר, קריסת השלטון המקומי הערבי, יישובים לא מוכרים, תשתיות, שירותי הדת. איפה שלא נסתכל נמצא פערים אדירים ומצב קשה מאוד, אפילו קשה מנשוא. מדוח שהוכן על-ידי מרכז "מוסוא" מתברר כי כדי להבטיח את תחילתו של תהליך שיביא לסגירת פערים ממשיים, יש צורך בהקצאת 3.7 מיליארדי שקלים. האם מדינת ישראל מוכנה להאזין לבקשתנו, שהיא מינימלית שבמינימליות? האם אנחנו יכולים לקוות שהדרישה הזאת אכן תיפול על אוזן קשבת של אלה שקובעים את התקציבים של מדינת ישראל? תקוותי שהתשובה תהיה כן. תודה, כבוד היושב-ראש. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אתמול בדיון על חוק ההסדרים עמדתי על היבטים מסוימים של האפליה של הציבור הערבי ועל האופי האנטי-חברתי של התקציב בכלל ושל חוק ההסדרים בפרט. אבל מעיון חטוף במספרים הגדולים של תקציב המדינה שעומד היום להצבעה בפני מליאת הכנסת אנחנו מגיעים בכותרת למסקנה שהיא בלתי נמנעת וחד-משמעית: התקציב הוא בעיקר תקציב של אחזקת הכיבוש וההתנחלויות, הוא תקציב של מימון המלחמות שהיו ותקציב ההיערכות למלחמה הבאה. התקציב עומד על יותר מ-300 מיליארד שקלים. מתוכם, אדוני השר, כ-110 מיליארד שקל להחזר חובות ומלווים, שבעיקר נוגעים לענייני ביטחון – ברובם המכריע. אם מוסיפים לזה כ-50 מיליארד שקל לתקציב משרד הביטחון, ואם מוסיפים לזה תקציבים למשרדים השונים למימון התנחלויות וכו' – כ-15 מיליארד שקל – אנחנו מגיעים לכך שקרוב ל-55% מהתקציב הולכים לאותן מטרות שאמרתי: אחזקת הכיבוש וההתנחלויות ותקציב ההיערכות למלחמה הבאה. אבל לא די בכך. יש פטנט שאני לא יודע אם הוא קיים במדינות אחרות – הפטנט הישראלי – של "קופסאות" שמוחזקות ליד התקציב. יש שלוש קופסאות שמוחזקות ליד תקציב המדינה. הקופסה הראשונה היא קופסת בניית הגדר, גדר ההפרדה הגזענית בגדה המערבית, שמגיעה ל-8–10 מיליארדי שקלים. הקופסה השנייה היא קופסת ההתנתקות, שמגיעה כמעט לאותו סכום, קצת פחות. הקופסה השלישית היא קופסת מלחמת לבנון השנייה, שגם מגיעה לאותו סכום, קרוב ל-8 מיליארדי שקל. שלוש הקופסאות האלה לבדן הן יותר מ-20 מיליארד שקל, בהתחשב בעובדה שחלק מהכסף שנמצא בקופסאות אמור להילקח מסעיפים מסוימים מתקציב המדינה. זאת אומרת, זה תקציב שרובו המכריע הולך לכל דבר חוץ מאשר לרווחת הציבור. הוא תקציב שבנוי על תפיסה העוינת את השלום ועוינת את האפשרות של הפשרה והיציבות שבנויה על כיבוד זכויות העמים, בעיקר העם הפלסטיני והצורך שהוא ישתחרר מהכיבוש הישראלי ויקים את מדינתנו לצד מדינת ישראל. אבל התקציב הזה הוא גם תקציב אנטי-חברתי. מה שנותר ממנו הוא תקציב אנטי-חברתי. ממשלות ישראל, מאז התחילו לפעול על-פי חוק ההסדרים, מאז 1984, נהגו כמעט במדיניות כלכלית אחת, שבאה לטפח את ההון הגדול ולפגוע בשירותים החברתיים. התהליך הזה נמשך כל הזמן מאז, למעט התקופה של רבין בשנים 1992–1996. אם נסתכל על נתון אחד, ההוצאה לנושאים חברתיים בחישוב לנפש, מאז 2001 – מאז ממשלת שרון הראשונה ועד היום, והממשלות האלה הן ממשלות המשך – ההוצאה לנושאים חברתיים בחישוב לנפש ירדה ב-6%. מלעיטים אותנו בדיבורים על הקלות בנטל המס. כשמדובר על הקלות בנטל המס בעצם מדובר על הקלות למעסיקים ולבעלי ההון הגדול, שהם מניבים את אחוזי המס הגבוהים. מי שלא מגיע לסף המס לא נהנה מהקלות במס, ומי שמקבל שכר מינימום לא נהנה מזה. מי שנהנים מהקלות במס הם בעלי ההון הגדול ובעלי המשכורות הגבוהות. לא די בכך – יש תהליך מואץ ועקבי של הקלות במיסוי למעסיקים ובמיסוי ההון. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התקציב הזה הוא גם תקציב אנטי-שוויוני, ואני עמדתי על הצדדים השונים בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית ועל הסממנים הגזעניים של הניהול התקציבי של מדינת ישראל. העוני הוא תופעה מעמדית חברתית, אבל בישראל הוא גם תופעה לאומית, כי הוא פוגע בעיקר באוכלוסייה הערבית. כנ"ל האבטלה. אם לא די בכך, אומנם מדובר בסכום זעום, אבל הוא אומר הרבה. הבוקר הוזמנו חברי ועדת הכנסת לישיבה בשעה 11:30. לרוע מזלי, הגעתי לישיבה ב-11:31 – דקה. הנושא שעמד על סדר-היום היה קיצוץ בתקציב מימון הבחירות המוניציפליות. הקואליציה, שיש לה רוב ב-11:30 ויש לה רוב גם ב-12:00 וגם ב-14:00, לא סברה שיש לנהל דיון נורמלי, אפילו למראית עין, אלא באו והצביעו ארבעה-חמישה חברי קואליציה. המשמעות הגדולה של הקיצוץ הקטן הזה, כביכול, היא הזלזול של הממשלה בדמוקרטיה ובכלים הניתנים כדי לממש את הדמוקרטיה. ואם אנחנו עומדים לפני שנת בחירות ברשויות המקומיות, האמירה של הממשלה שיוצאת היום מהכנסת – הכנסת תצביע היום בנפרד על החוק הזה בשעה 16:00 – המסר שיוצא מהממשלה הוא לסלול את הדרך לבעלי ההון להשתלט על העיריות כפרויקט כלכלי, להפוך את העיריות לפרויקט כלכלי, ולא כגוף וכרשות נבחרת וייצוגית של הציבור בעניינים המוניציפליים. זה מתלווה היום לאותה הודעה שמתפרסמת בראש העמוד הראשון של "הארץ" על כוונתו של גאידמק לרוץ לבחירות ב-77 רשויות מקומיות. הקיצוץ בתקציב מימון הבחירות הוא בעצם סלילת הדרך לגאידמק שיהיה ראש כל העיריות, וההון יהיה ראש כל העיריות. אותם אנשים שיש להם אכפתיות חברתית והם נמנים עם השכבות החלשות, לא יוכלו לחשוב על התמודדות. זאת ממשלת ההון הגדול, גם מתוך הסימבוליקה של הנתון הקטן הזה, כביכול. ראש הממשלה הודיע אתמול שבשנה הקרובה הוא הולך לצמצם את תאונות הדרכים ב-6%. אדוני ראש הממשלה, איך תצמצם את תאונות הדרכים ב-6% אם בספר התקציב שמונח לפנינו יש קיצוץ בתקציבים המיועדים למלחמה בתאונות הדרכים? איך זה יהיה? הבעיה הזאת היא אקוטית בקרב הציבור הערבי, שהוא 19%-18% מהאוכלוסייה אבל בקורבנות תאונות הדרכים הוא 32%-30% ויותר. זה לא מפני שהנהגים פרועים יותר – הפרועים קיימים בכל חברה. זה בגלל תשתיות רעועות, זה בגלל חוסר מקומות חנייה, אזורי משחקים ומדרכות. אבל זה בעיקר בגלל העובדה שכדי להתפרנס האזרח הערבי חייב לנסוע יום-יום לעבודות פרך ולעבודות קשות מחוץ לעירו ומחוץ לכפרו. לכן המפתח לצמצום תאונות הדרכים – אחד המפתחות העיקריים – הוא דווקא הרגישות החברתית והשוויוניות ומקומות עבודה נגישים וקרובים לריכוזי אוכלוסייה; לא שאנשים יצטרכו לנסוע, לפני יום עבודה מפרך ואחרי יום עבודה מפרך, עשרות ומאות קילומטרים. אדוני היושב-ראש, החינוך – החינוך מורכב כמובן מתקציב קשיח, שהוא בעיקרו לתשלומי משכורות ולאחזקת בתי-ספר, שזה קרוב ל-90% מתקציב משרד החינוך. במה שנותר כמעט אי-אפשר לקיים מערכת חינוך נורמלית. כשאני מדבר על תקציב קשיח של משרד החינוך – משכורות – ליווינו את המערכה שניהלו המורים, המערכה האמיצה, הממושכת, שנתקלה באותו קיר אטום של הממשלה, ועכשיו אנחנו מלווים את שביתת המרצים. זאת ההזדמנות לקרוא לממשלה ולשר האוצר לא לשחק במושגים של בוררות וכל מיני דברים כאלה. יש דרישות ברורות, מוצדקות. מערכת החינוך הגבוה היא צורך חיוני לכלל החברה, ולא ייתכן לעסוק במדיניות של התמקחות ומיקוח, אלא להיענות לצרכים הצודקים שלהם. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה הוא תקציב רע מכל בחינה. אומנם אתמול עמדתי על דברים חיוביים, כביכול, אבל אלה דברים חיוביים בכך שהם לא קטסטרופליים כפי שצפינו וכפי שיכולנו לחשוב. למשל, ביטול המס על עקרות-הבית; מציגים את זה כהישג, אבל תשמע. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאת התקציב הזה צריך לשלוח בחזרה לממשלה ואת הממשלה צריך לשלוח בחזרה הביתה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ברכה, התקציב הזה, יכול להיות שהוא לא שוויוני לחלוטין, אבל עם כל הכבוד, לומר שהסיבה לתאונות הדרכים היא שהאוכלוסייה הערבית צריכה לנסוע קילומטרים אחרי יום עבודה, והתשתיות – – – מוחמד ברכה (חד"ש): למה אי-אפשר להגיד את זה? דוד רותם (ישראל ביתנו): אני אענה לך, אם תיתן לי לגמור. מוחמד ברכה (חד"ש): תאונות דרכים הן פונקציה של קילומטרז', לא רק של תשתיות. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני מסכים אתך, אבל העניין הוא רק שבתאונות הדרכים מעורבים לא רק ערבים, מעורבים גם יהודים, ולכן אי-אפשר להציג את זה – – – מוחמד ברכה (חד"ש): אני לא רוצה שבעניין הזה תהיה מחלוקת. אמרתי ששיעור האזרחים הערבים בישראל הוא 18%, אבל שיעור ההרוגים בתאונות דרכים בקרב הערבים הוא 32%. דוד רותם (ישראל ביתנו): אפשר לבדוק למה זה קורה, אפשר לבדוק איפה התאונות קורות ואפשר לבדוק מתי הן קורות. חלק מהבעיה, ואני לא חושב שהיא טיפוסית לאוכלוסייה הערבית – – – מוחמד ברכה (חד"ש): אני מאוד מבקש שלא תייצר מחלוקת דווקא בעניין הזה. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, אני לא מייצר, אני מבקש שיהיה ברור: אני בהחלט חושב שמלחמה בתאונות הדרכים צריכה להיות. אני רק לא מוכן שמכיוון שיש יותר ערבים או יש יותר יהודים, אנחנו נהפוך את זה לעניין לאומי. זה לא עניין לאומי. המלחמה בתאונות הדרכים משותפת לכל אוכלוסיית ישראל באשר היא. מוחמד ברכה (חד"ש): זאת פונקציה של נגישות למקומות העבודה. כש גר בכרמיאל ועובד בתל-אביב זה שונה מאשר אם הוא גר בכפר-קאסם. הנגישות למקומות העבודה היא אחד הגורמים העיקריים לתאונות הדרכים – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): אני מסכים אתך, אבל בוא נסכים שצריך להפחית את הקילומטרז' בכבישי ישראל הן ליהודים והן לערבים. אגיד לך דבר נוסף; צריך לדאוג לאוכלוסייה הערבית. אני מסכים. ותראה דבר מדהים: ישראל ביתנו היא המפלגה שדאגה לתקציב לאותן אגודות בציבור הערבי שעוסקות בהתנדבות ובשירות לאומי. אתה יודע למה? משום שאנחנו באמת רוצים לדאוג לאוכלוסייה שנאמנה למדינת ישראל. מוחמד ברכה (חד"ש): אני לא רק יודע למה, אני יודע מי. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה יודע למה ואתה יודע מי. מוחמד ברכה (חד"ש): חבורה של שטינקרים. דוד רותם (ישראל ביתנו): אצלך הם נקראים שטינקרים, אני יודע. אצלך הם בוגדים, אצלך הם שטינקרים, אצלך הם הרבה דברים, כי הם נאמנים למדינת ישראל. מוחמד ברכה (חד"ש): מי שתומך במפלגה שאמורה להוציא אותו מביתו הוא שטינקר בן שטינקר. דוד רותם (ישראל ביתנו): הם נאמנים למדינת ישראל, ובזה הכול מתחיל. קודם כול בוא נדאג למדינת ישראל. רבותי חברי הכנסת, הפכו את ה-1.7% בתקציב לדבר קדוש, ועם כל הכבוד, הוא לא קדוש. בואו נתאר לעצמנו מה קורה היום במדינת ישראל. קם ילד ורואה כך: את סבתא שלו תוקפים עבריינים ברחובות, את סבא שלו שודדים כשהוא מוציא כסף מהבנקומט, אמא שלו מובטלת ואבא שלו נכה. הילד הזה מגיע לבית-הספר, והוא צריך ללמוד, אבל המורים שלו היו בשביתה שלושה חודשים. הילד הזה צריך לגדול, ובעוד כמה שנים הוא יצטרך להגן על ביטחונה של מדינת ישראל בצבא-הגנה לישראל. מה אנחנו רוצים מהילד הזה? רבותי חברי הכנסת, הבעיה הגדולה שלנו היא פנימית, יותר מחיצונית. עִם המרצחים שמחוץ לגבולות מדינת ישראל אנחנו יודעים להתמודד; אין לנו בעיה להתמודד אתם. יש לנו בעיה חברתית בתוך מדינת ישראל, והבעיה החברתית הזאת היא פצצת זמן מתקתקת – היא תתפוצץ לנו מתחת לרגליים. מה אנחנו צריכים לעשות? אדוני השר, החינוך, המשטרה, הדאגה לאזרח, הם הדברים הראשונים במעלה, ואת הבעיות בתחומים האלה אנחנו צריכים לפתור. יכול להיות שכדי שלא להגדיל את ההוצאה הציבורית בבסיס התקציב ולהישאר ב-1.7% הממשלה צריכה להכין תוכנית חומש מחוץ לתקציב, כתקציב מיוחד, שיוגש בנפרד, ויכול להיות שבמשך שנתיים, שלוש שנים, ארבע או חמש אנחנו לא נוריד את החוב הלאומי במידה שרצינו להוריד אותו, ולא נחסוך מיליארדים בריבית, אבל אנחנו נפתור בעיות עקרוניות ואקוטיות של החברה בישראל. לא יכול להיות; זה פשוט לא יכול להיות. רבותי, ניצולי השואה, המעגל השני והמעגל השלישי, עולים חדשים, קשישים וזקנים, משפחות חד-הוריות, פגועי גוף ופגועי נפש – איפה הדאגה והחמלה שלנו כלפיהם? אם לא ננקוט פעולה דרסטית, אנחנו נהיה בבעיה, והבעיה הזאת תלך ותגדל משנה לשנה. לא חשוב אם אנחנו נעשה קיצוץ flat כזה או קיצוץ flat אחר, בסופו של דבר נעמוד בפני שוקת שבורה, ואז נצטער על כך. אנחנו חייבים להשקיע יותר בחינוך, החל בגן-הילדים, דרך בית-הספר, בית-הספר התיכון, וכלה בסטודנטים, משום שבכך טמון עתידה התרבותי והחברתי של מדינת ישראל. הרי לא יעלה על הדעת – אנחנו עומדים עכשיו באמצע שביתת מרצים באוניברסיטה, ויש חשש שהסטודנטים יפסידו את הסמסטר הראשון השנה. זה יאריך בתקופה מסוימת את לימודיהם בסוף לימודיהם. מדובר בדור העתיד של מדעני ישראל. איך נפתח מדע בישראל, איך נפתח צמיחה אינטליגנטית בישראל, אם הסטודנטים לא יסיימו את לימודיהם? אז נכון, הדרישות של המרצים הן אולי מוגזמות, אבל האם לא הגיע הזמן שראש הממשלה ושר האוצר יתייחסו לשביתה שלהם בצורה מעמיקה, ישבו עם המרצים יום ולילה, יום ולילה, עד שיגמרו את העניין ויסיימו את השביתה הזאת? משה שרוני (גיל): גם שרת החינוך. דוד רותם (ישראל ביתנו): גם שרת החינוך. חבר הכנסת שרוני, לי לא אכפת שכל חברי הממשלה ישבו שם, ובלבד שזה יסתיים, משום שההשכלה הגבוהה, החינוך, הביטחון האישי, אלה הדברים שיצילו את החברה הישראלית. עם אלה צריך לציין עוד דבר אחד, ואזרחי ישראל צריכים לדעת אותו: יש בתקציב הזה בשורה, לא גדולה, אבל יש בו בשורה. עצם העובדה שניצולי השואה קיבלו סכום כסף יפה – הוא לא מספיק, אבל הוא יפה – עצם העובדה שהקיצוצים וההקפאות בביטוח הלאומי לא הוכנסו לתקציב אלא הוצאו ממנו – צריך להגיד תודה על כך לשר האוצר; אני חושב שהוא עשה בכך מעשה גדול. משה כחלון (הליכוד): מי הכניס אותם? דוד רותם (ישראל ביתנו): חבר הכנסת כחלון, אני לא חושב שזה הוכנס כעז כדי להוציא. משה כחלון (הליכוד): אתה מאמין בזה? דוד רותם (ישראל ביתנו): אני מאמין בזה. אני מאמין ששר האוצר ועובדי האוצר פועלים באמת כדי לשמור על כלכלת מדינת ישראל, ולפעמים אין להם ברירה, משום שהביטחון גוזל כסף, ומימון פעולות עולה כסף, ואת כל הדברים האלה צריך להשיג ממקום כלשהו. שביתת המורים עלתה למדינה כסף, ולכן הם צריכים לחפש במקום אחר. משה כחלון (הליכוד): אז רק מהגמלאים? דוד רותם (ישראל ביתנו): הם ניסו לעשות את זה, אבל העובדה היא שכאשר הם ראו שהציבור אינו מקבל את זה הם הסכימו להוציא את זה מהתקציב. אני חושב שצריך לברך אותם גם על הדברים הטובים שהם עושים. אי-אפשר להגיד לממשלה רק – את לא בסדר, משום שכל ממשלה תעמוד בפני הדילמות האלה בעוד ארבע שנים או בעוד שמונה שנים, ואז גם הממשלה ההיא תצדיק את עצמה. משה שרוני (גיל): אבל בכל שנה הם עושים את אותו תרגיל. דוד רותם (ישראל ביתנו): חבר הכנסת שרוני, הם עושים את אותו תרגיל, ובשנה שעברה אתה הצבעת בעד התקציב הזה. אז מה אתה בא בטענות? השר לקליטת העלייה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי: גם השנה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): הוא התבגר בינתיים. דוד רותם (ישראל ביתנו): למה לא עצרת את זה בשנה שעברה? משום שגם אתה מבין שאי-אפשר בשנה אחת לפתור את כל הבעיות. אבל יפתרו את הבעיות, ואני מאמין שצריך להכין תוכנית לחמש שנים שתחייב – כחוק של הכנסת – גם את הממשלה הבאה לדאוג לפתור את הבעיות האקוטיות של מדינת ישראל. משה שרוני (גיל): הגדולה של ה היא שהוא יכול לשנות את דעתו. דוד רותם (ישראל ביתנו): בזה אני מסכים אתך. רק חמור אינו משנה את דעתו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, המצב החברתי – אף שכמה מחברי הכנסת הצביעו על כך שיש בשורה ויש קונספציה חיובית בתקציב הזה, למרות כל זה, למרות כל הצעדים שחברי הכנסת רואים בהם חיוב – המצב החברתי נשאר קשה והחברה הישראלית נשארה במצב קשה, והמצב הולך ומידרדר, בלי כל מגן ובלי כל רשת ביטחון, במיוחד לשכבות החלשות. העוני מתפשט, האבטלה מתפשטת, וכשמדברים על אבטלה, מובטלי עיירות הפיתוח והיישובים הערביים הם כמעט 40% מכלל המובטלים בישראל. כמעט 30% מהמובטלים בכל רחבי המדינה הם ערבים. כל זאת, כאשר על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור המובטלים במשק הוא 6.9%. זאת אומרת, האבטלה בסקטור היהודי היא לא יותר מ-4.5%, והאבטלה בסקטור הערבי, לעומת זאת, מגיעה ביישובים השונים ל-10%–15%. לא ייתכן שהמצב הזה יימשך, מפני שחברה שלמה, או חלק מהחברה – 20% מהחברה הישראלית, שהם האזרחים הערבים במדינת ישראל – אם המצב לא ישתפר, ודאי תהיה השפעה שלילית של החלק הזה, 20%, על עוד 10% ועל עוד 5% מהסקטור היהודי. זאת אומרת, החברה כולה תיפגע מהמדיניות המטורפת שהממשלה נוקטת כלפי האוכלוסייה הערבית. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השוויון הפך להיות ססמה ריקה. כבר 60 שנה שומעים את המלה הזאת, ולא חסרות במדינת ישראל החלטות של ממשלות; ב-1989 קיבל ראש הממשלה יצחק שמיר את ההחלטה הראשונה על סגירת פערים, ומאז כל ראש ממשלה רוצה לרשום נקודת זכות לעצמו באוכלוסייה הערבית ומקבל עוד החלטה ממוספרת בנושא סגירת הפערים. ואחרי שנים, אם נבדוק, נראה שזה הפך לססמה. אפילו השקר הגדול של 4 המיליארדים שהבטיחו פעם כדי לסגור את הפערים בין הסקטור היהודי ובין הסקטור הערבי – זה הפך לשקר אחד גדול, לבדיחה. אצלנו מספרים את הסיפור הזה כבדיחה; בוועדת המעקב, בוועד ראשי הרשויות, ברשויות המקומיות – או אצל ראשי רשויות שונים – זה הפך להיות בדיחה. 4 המיליארדים האלה הם שקר אחד גדול. משקרים בעיניים. המצב ברשויות המקומיות הולך ומידרדר. מה שמדאיג הוא שמתן זכויות לאוכלוסייה הערבית הפך להיות תלוי במי שמאייש משרד זה או משרד אחר ובמי שעומד בראש הממשלה. לדוגמה, ב-1993 ראש הממשלה המנוח יצחק רבין קיבל את ההחלטה לסגור פערים, ולכן הוא הקצה משאבים לחלק גדול מהמשרדים, וחשנו על בשרנו שמשהו חדש קורה בעניין סגירת הפערים. אבל, לצערי, כמה חודשים לאחר רצח רבין התחלנו להרגיש שהעניין הולך ומשתנה – הפערים מתרחבים, מקצצים את ההקצאות והמצור חוזר; כמעט מצור, מפני שבתקציב של מדינה שפויה מעגנים את האלמנטים האלה בחוק וסגירת הפערים מעוגנת בחוק. אם אנחנו נעבור על כל ספר התקציב המתועב הזה, נראה שעניין סגירת הפערים – לא מזכירים אותו כלל וכלל, לא מייחדים לו סעיפים, לא מעגנים תקציבים להצלת הרשויות המקומיות הערביות, להצלת הסקטור הערבי בכל תחומי החיים – בחינוך, בבריאות, בתשתיות, ברווחה, בתיעוש. אף שר אחד לא טרח לעמוד על הצרכים של הסקטור הזה בצורה הגיונית, ואף שר אחד לא טרח להתייחס בצורה הגיונית ל-20% מהאוכלוסייה. אף שר אחד גם לא טרח לומר את זה מעל הדוכן הזה. אדוני השר, תקציב הוא ביטוי ותרגום של מדיניות, וכאשר לא מייחדים תקציבים ולא מצביעים על האוכלוסיות החלשות, אלה שיש צורך לעזור להן, התקציב לא משרת את האוכלוסייה בצורה הראויה. לכן יש צורך, אדוני השר, לשנות את הקונספציה. אפשר להשאיר את עניין השוויון כססמה, אבל אי-אפשר להשאיר את הססמה הזאת תלויה באדם שמאייש את המשרד: אם שר הרווחה הוא סימפתי, ורואה בשוויון ערך חשוב, הוא מתחיל להקצות פה ושם; אם שר התחבורה עושה כן מפני שהוא ביקר בכפר ערבי, התיידד עם ראש רשות או עם אישים שם ואז מתחילים להקצות פה ושם הקצאות מזעריות ולא משפיעות. אי-אפשר להשאיר את הדבר הזה לחסדם של אנשים שמתחלפים – אגב, בכל שנתיים מתחלף השר. לכן צריך לעגן את זה בחוק התקציב או בחוקים אחרים. אי-אפשר להמשיך בצורה כזאת, יש צורך בשינוי קונספציה, בשינוי המדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית. אדוני השר, חברי הכנסת, חלק מחברי הכנסת שעמדו כאן מתרברבים ואומרים שההכנסה לנפש בישראל גדלה, והצמיחה עולה, ומה לא אמרו? שמענו את אנשי האוצר בוועדות, וגם כאן, מדברים על 21 דולר לנפש. האם זאת חלוקה הוגנת, או שזה רק על הנייר? זה ממוצע. אני שואל: מה היא ההכנסה לנפש בסקטור הערבי? אצלנו היא פחותה מבמדינות העולם השלישי. אם אנחנו באמת מסתכלים על התקציב, ומחשבים אותו בצורה נכונה, נראה ש-20% מהאוכלוסייה חיה ברמה של העולם השלישי. מי שלא מאמין שיבקר בכפרים הערביים ויראה את התשתיות, ויראה את החינוך – את בתי-הספר, את הכול. נראה לו. אי-אפשר להפלות חלק גדול מהאוכלוסייה בצורה בוטה כזו. אדוני היושב-ראש, אם אנחנו מסתכלים על תקציב הרווחה, שם עומדים על כך ש-75% המשרד מממן. 25% הם מימון עצמי של הרשויות. מאין יגייסו את הכסף? אין שם אזורי תעשייה, ומרכז הכובד הוא בארנונה. אבל 30% מהמובטלים בישראל הם מובטלי עוני מהסקטור הערבי, שלפי הטבלאות של משרד הפנים מקבלים הנחות של 70%–80% בארנונה, אז מאיפה נממן 25%? וכן הלאה בכל הסעיפים. אי-אפשר להתייחס לרשויות החלשות כפי שמתייחסים לרשויות החזקות. רשות מבוססת כמו הרצלייה, אשכול 8, מקבלת פי-שישה מסח'נין, שהיא אשכול 3. באשכולות מ-1 עד 3 מצויות 69 רשויות מקומיות במדינת ישראל; 61 מהן ערביות. זאת סטטיסטיקה שצריך ללמוד לעומק, בצורה מעמיקה. לכן, אדוני היושב-ראש, אם אתה עובר על כל המשרדים, על תקציב הפיתוח, תקציב הרשויות, תקציבי המשרדים השונים – תמצא שחלק מזערי מאוד מהכספים מוקצה לסקטור הערבי. זה רק דוחק את החברה הערבית הצדה, ויש לזה השפעה שלילית על כל החברה במדינת ישראל. מי שחושב שהוא עושה טוב, ומתפאר בזה שהוא מרחיב את הפער בין הסקטור הערבי ובין הסקטור היהודי ובכך הוא עושה טוב לחברה שלו, טועה ומטעה. מדיניות כזאת רק תביא לעימות גדול יותר – עימות חברתי או עימות השכלתי-תרבותי – בין שתי החברות. במקום להפוך את התקציב למכניזם שיקרב בין שני העמים במדינה הזאת, התקציב הזה מרחיב את הפער ביניהם. משפט אחרון – בנושא שביתת המרצים. אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו עומדים לפני המשך שביתת המרצים. אני אישית תומך במאבקם, אני רואה במאבק המרצים מאבק צודק. לכן גם חתמתי על המכתב שיזמה חברת הכנסת רונית תירוש – ואני מברך אותה על היוזמה – שחתומים עליו הרבה חברי כנסת שפונים לראש הממשלה בבקשה שיתערב, כדי שלא לאפשר ולא לתת יד לביטול הסמסטר והשנה. אם מבטלים את שנת הלימודים ייגרמו הפסד פיננסי והפסד חינוכי ופגיעה קשה מאוד בהשכלה הגבוהה בישראל. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת ואסל טאהא. חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, כנסת ישראל תאשר היום, בעזרת השם, את תקציב המדינה לשנה הבאה. אתמול אישרנו את חוק ההסדרים, וכל אזרחי ישראל ראו מהלך דמוקרטי ראוי, מרשים, על כל ההיבטים שבו. משה כחלון (הליכוד): יצאו במחולות – – – יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): – – – עתניאל שנלר (קדימה): אני ממש מודה לכם על כך שאתם גורמים לכך שגם היום ימחאו לנו כפיים. חן-חן על תרומתכם. בדברי אבקש לדבר דווקא על הנושא הביטחוני, על תקציב הביטחון, אבל אני לא יכול שלא להזכיר את החלק המלא, הרב, שמעבר לתקציב הביטחון, בתחומי הכלכלה והחברה. אני רוצה לומר לכם: גם משפחתי – בחלקה – עברה את השואה, והרבה ימים, בקרים, לפעמים לילות, ביליתי עם הורי או עם חמותי בריצה אחר התרופה, המשקפיים, השיניים וכל מיני דברים אחרים, והיתה אטימות לעובדה שמדובר בניצולי השואה. אני מודה לממשלה – בלא הקשר פוליטי – על כך שהבינה שכלכלה צריכה להיות כלכלה עם נשמה, ובתחום הזה מגיע לה יישר כוח. אני רוצה לומר לכם: כשאנחנו מדברים על חינוך אנחנו לא צריכים לדבר על משכורת המורה דווקא. נדבר על החינוך בגיל הרך, על הילד שאך זה נולד ועיקר היכולות שלו מתעצבות בגיל מאוד רך, בחודשים הראשונים, כמו בטון שלאט לאט מתקשה, וזה הזמן לעצב את היכולת – בגיל הרך – של ה הבוגר. כבר מהגיל הרך. וגם בכך הממשלה משקיעה – דבר שלא היה בעבר. זה חלק מהמהפכה החינוכית שמתחילים בה. אני מזדהה עם הקריאה לסיים השבוע את שביתת המרצים, וגם אני חתמתי על הפנייה אל ראש הממשלה שייכנס בעובי הקורה וינסה לפתור את הבעיה מוקדם ככל האפשר. כמה רחב לבי כשראיתי את הרחבת סל התרופות ואת השוויוניות ברפואה – זה לא מספיק, אבל הרבה יותר מבעבר. כמה שמחתי לראות שיש טיפה יותר לקשישים – הרבה פחות מכפי שצריך, אבל הרבה יותר מבעבר. חברי חברי הכנסת, זה תקציב טוב, וזה תקציב מאוזן. רבים מכם, חברי הכנסת, עמדו על הדוכן ותבעו את יתרות התקציב – בצדק לכאורה. המשק חזק, למה אנחנו שומרים את הדברים בכיס? בואו נשקיע אותם. צודקים חברי חברי הכנסת, אבל האם אנחנו נתעלם מהמגמות המסוכנות העולות מהכלכלה הבין-לאומית, שכל אחד רואה אותן גם אם הוא לא כלכלן מעולה? האם נחטא לאכול היום כי מחר נמות? רק השבוע סיימנו – אם מותר לי בעשר שניות – את ספר בראשית. ספר בראשית, סופו – זו כלכלה צרופה. יוסף, שהיה שר האוצר הכלכלי, ניצל את שבע שנות השובע כדי לאגור לשבע שנות הרעב. הוא לא אמר: מכיוון שיש לי עכשיו שבע שנות שובע, אני אפזר. להיפך, הוא אסף, הכניס למחסנים, ובשבע שנות הרעב הוא פתח אותם. חברי חברי הכנסת, זה בדיוק מה שקורה. היו"ר דוד רותם: ואחר כך הוא – – – את כל הקרקעות לפרעה וגם את כל העם לעבדים. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, הקולגה שהזכרת, אני רוצה להזכיר לך את אותו קולגה מהספסל ההוא. על כל פנים, אין ספק שגם יוסף הצדיק ידע שיש לשמור את הדברים ליום המחר. מלים אחדות על הביטחון. התקציב הזה הוא תקציב של הביטחון הנגזר מדוח-וינוגרד. הוא נגזר מדוח-וינוגרד ומבטא את הלקחים מהדוח הזה. הוא מבטא את האחריות ליישם את דוח-וינוגרד בלי קשר לעמודי התלייה, לתליינים ולכל אלה שהאחריות שלהם היא להתעסק בתלייה. זה תקציב אשר מבטא אחריות מאוד מאוד נוקבת לממש את כל הלקחים של דוח-וינוגרד בצד המקצועי. זה תקציב רב-שנתי על בסיס ועדה מקצועית בראשותו של דוד ברודט. לא היה תקציב גדול כזה בתחום הביטחוני, לא היה תקציב רב-שנתי, לא היה תקציב שנולד על בסיס ועדה ציבורית מקצועית ולא על בסיס לחצים אד-הוק של הרגע. זה חלק מלקח וינוגרד. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): עכשיו הבנו למה הוא לא מתפטר – – – צריך הרבה כסף להוציא. עתניאל שנלר (קדימה): לא, אדוני. מייד אני אומר מדוע גם כאן השמיכה קצרה, וזה חלק מההתמודדות שלנו במסגרת ראיית האחריות – לא מה צריך, אלא ראיית האחריות, לאן למשוך את אותה שמיכה. אמר חבר הכנסת אפרים סנה כאן, באולם זה, שיש חסרים גדולים, כמו תקציב לסוגיה האירנית. אני רוצה לומר שחבר הכנסת סנה צודק, אבל אם יהיה חוסר אופרטיבי וחוסר אמיתי לדבר קונקרטי – אני מודיע לבית הזה: לא יחסר כסף. אני אומר את זה מתוך ידיעה. אני רוצה לומר כאן מה שאמר חבר הכנסת שטייניץ, ידידי וחברי, שלמדתי ממנו הרבה, בוועדת החוץ והביטחון אתמול: חסר כסף למיגון. זה נורא פופולרי: חסר כסף למיגון. השבוע אישרו 811 מיליון שקל – זה התפרסם, אחרת לא הייתי מדבר על זה בכלל – ל"כיפת הברזל", והוספנו כ-200 מיליון למיגון הפסיבי, וזה נוסף על 300 מיליון שיש כבר בבסיס. אז נכון, כשיש מצוקה, והיא מצוקה, קל להגיד: צריך עוד. ואומר חבר הכנסת שטייניץ: אנחנו צריכים עכשיו, כאן ועכשיו, מסכות אב"כ לכולם. למה? זה מספר אחת במדינת ישראל היום? זו הסכנה הגדולה? זה סדר העדיפויות? חברי חברי הכנסת – צודקים, צריך. אבל כך נמדדת החשיבה האסטרטגית של סדר עדיפויות – להשקיע למעלה ממיליארד שקל בדבר שלא נראה ברגע זה בראש סדר העדיפויות? חברי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בביטחון המדינה ולא בפופולריות, ואני רוצה לומר שבתחום הזה, לפחות בדיוני ועדת החוץ והביטחון, לעולם אין פוליטיקה, תמיד מקצועיות. כן, יש תקציב לבניין הכוח, אף שהוא חסר. יש תקציב לרכש, אף שהוא חסר, ואולי אפילו חסר מאוד, ואותו הדבר לפיתוח, לאימונים ולתחמושת. אבל היום, חברי חברי הכנסת, החיילים מאומנים הרבה יותר. היום המילואימניקים מצוידים הרבה יותר. היום המפקד שאומר "אחרי" רץ והוא בטוח יותר, כי יש לנו צבא טוב יותר. אני לא אומר שאנחנו צריכים להירדם בשמירה. אני רק רוצה לומר שכשיש צבא חזק יותר, אפשר להיות הרבה יותר פתוחים לעשייה מדינית ולעשייה אחרת. זמני או-טו-טו תם, ואני אעמוד בזמן, כפי שאדוני ביקש. אני רק רוצה לומר מלה או שתיים על תהליך הדיון כאן, במליאת הכנסת. לי זה תקציב שלישי, אולי, אבל אני חדש בבית הזה, ולמדתי הרבה דברים בדיוני התקציב. למדתי בעיקר שלצד הלהט הפוליטי, כל חברי הבית הזה בעלי אחריות לאומית אמיתית. האופוזיציה תראה לנו את החוסר, וטוב שכך, חברי מהאופוזיציה, והקואליציה תראה את המלא, וטוב שכך. כל הבית הזה מדבר מאחריות. כשאתה רואה בוועדה, בוועדת הכספים, את החברים מהאופוזיציה – את חברי הכנסת אורון, סלומינסקי, ריבלין ואחרים – איך לצד המחלוקת לבסוף הם מחפשים את ההסכמה, אתה מצדיע. כשאתה רואה את חברי מהקואליציה מתייסרים, בעיקר מפלגת העבודה, שמחויבים לקואליציה, אבל נשמתם, אידיאולוגיה, תפיסת העולם נקרעת, ובסוף מגיעים להבנה – אני חושב שראוי לכבד אותם. כשאתה רואה את ראשי הוועדות שדנים באופן מקצועי, כולם, כאשר אתה רואה את ראשי הסיעות לוקחים את העסק הזה באופן אחראי מאוד, על אף מה שקורה כאן באולם – זה חלק מההצגה הדמוקרטית, וזה בסדר, אני מכבד אותם. אני רוצה להסיר את הכובע, כחבר כנסת צעיר, ולומר לחברי חברי הכנסת: למדתי מכם מה האיזון בין הדמוקרטיה, המאבק הדמוקרטי הפרלמנטרי, ובין אחריות מדינית-פוליטית-לאומית. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זה כולל להצביע נגד – – –? עתניאל שנלר (קדימה): אני רוצה לסיים ולומר: מי שמוביל אותנו כאן בתהליך זה ראש הקואליציה וראש הסיעה, חבר הכנסת אפללו, שעושה את העבודה בתבונה, במנהיגות, במקצועיות ובחוכמת חיים. מגיעה מלה טובה אחרי הכול ובעיקר לשר האוצר, לראש הממשלה ולשריו. אני חושב שהדרך שהדברים מתנהלים בה היא כמאמר חז"ל: "טוב שם משמן טוב". אזרחי ישראל הצופים בנו צריכים לדעת שאנחנו כאן דואגים לשמן, אבל לא נשכח שחוסן לאומי נמדד גם באיך הציבור רואה אותנו, כנבחרי ציבור, ועל כך אמרו חז"ל: "טוב שם משמן טוב". תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת שנלר. רבותי, אנחנו עוברים לדיון האישי. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להשיב על הדברים של חבר הכנסת עתניאל שנלר, ורוצה דווקא לשבח כמה אנשים מהקואליציה – אנשים אחראיים, אנשים שיש להם בקשות נכונות, לטעמי, אבל התגובות שהם מקבלים הן תגובות שמעוררות חוסר כבוד. נהיה עדינים, בבוקר-צהריים. אני מתכוון לחברת הכנסת רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, אשה רצינית לכל הדעות. מבקשת, מתחננת אל ראש הממשלה: תתערב במשבר המרצים. מה היא מבקשת, רבותי, תשובות? עוד פעם עם זה? אני רואה מה קורה פה במליאה. ראיתי אתמול בערב מה שקרה פה במליאה – רצה מחבר כנסת לחבר כנסת, מראש ועדה לראש ועדה: בואו, תעזרו לי בזה, להתערב במשבר המרצים. חבר הכנסת רותם דיבר על המשמעות של המרצים, דיבר על המשמעות של ההשכלה הגבוהה. יש פה הסכמה. כולנו מבינים את החשיבות של המרצים. כולנו מבינים שהסמסטר הזה הולך להתבזבז, הלך הסמסטר. משחקי כבוד – אני אגיד לכם מתי אני מתערב, אני אגיד מתי אני לא מתערב, ואל תבלבלו לי את המוח. לא אתם, לא חברי הכנסת מקדימה, לא חברים שלי מהקואליציה, ובטח לא המרצים. בטח גם לא הסטודנטים שהולכים לאבד סמסטר. יש עוד חבר כנסת אחראי, שקוראים לו פרופסור אלוף בן-ישראל, שהודיע שהוא לא יתמוך בתקציב בגלל הבעיה הביטחונית. ובואו – שלא תבינו לא נכון, אין לי אשליות, התקציב הזה יעבור. יש רוב, ויש רוב קואליציוני, וזה בסדר, זה יעבור. טוב? לא טוב – יעבור. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זה לא בסדר, אבל זה יעבור. משה כחלון (הליכוד): בסדר, יעבור. אנחנו יודעים לקבל את דין הבוחר. עם ישראל בחר באולמרט לראשות ממשלה, מכל הגברדיה הזאת. זה בסדר גמור. אני לא יודע מה הוא היה עושה היום, אבל אז הוא החליט, ב-30 במרס 2006, נדמה לי – החליטו מה שהחליטו. ויש לנו עוד אדם שהוא מאוד אחראי וגם צודק, חבר הכנסת שי חרמש, שמופעלים עליו לחצים בשעות האחרונות, זה כבר מעורר רחמים. מה הוא מבקש, ואגב, אין ספק לגבי פרופסור בן-ישראל, שהוא אלוף בצה"ל, מדען, שיודע מה הוא אומר. אפשר להאשים אותנו, את חברי האופוזיציה: זה התפקיד שלכם לתקוף, אז אתם תוקפים. התפקיד שלכם להגיב, אז אתם מגיבים. אבל אלוף בן-ישראל, איש קדימה, פרופסור, אין מקום בגיליון לציין את כל הפרסים שהוא קיבל בנושא הביטחון, בנושא המדע, האדם הזה מודיע היום – רבותי, חבר קואליציה, ואי-אפשר לומר שהוא עסקן. יש לי אליו הרבה כבוד, כי הוא באמת אדם משכמו ומעלה – מודיע שהוא לא תומך בתקציב. אף אחד לא מתייחס לזה בכלל. אומרים לו: תיבחר בפעם הבאה במפלגה אחרת. אלה התגובות, אלה התשובות לאלוף בצה"ל, לפרופסור שאומר שהוא לא מצביע, והוא יודע מה המשמעות. אי-אפשר לקרוא לו מורד, אי-אפשר לומר שהוא רוצה להיות יושב-ראש ועדה כזו או אחרת, לשפר עמדות, כמו שאנחנו רואים ערב תקציב – כל פעם שיש קצת מינויים אז כל אחד משפר עמדות, לא יתמוך, כן יתמוך, עושה תרגילים. כשאדם כזה אומר אמירה, אדוני השר, גם אתם צריכים להתייחס אליה ברצינות. אתם 78 בקואליציה, אז יש 77, 76, 75. עד 61 אתם תעבירו, אבל תתייחסו לאמירות האלה. אני לא אומר שמה שאומרים ראשי האופוזיציה זה לא נכון, אבל אפשר לחשוב או לחשוד בהם, אבל כשאלוף בן-ישראל אומר דברים וזו עמדה, זו הצהרה, זו צעקה, והדברים כתובים על הקיר, הייתי מציע לממשלת ישראל להתייחס ברצינות לדברים שלו. והשלישי, שי חרמש. מה הוא ביקש? הוא כבר שנה וחצי באופן עקבי שמעורר כבוד – מיגון בשדרות. מעל הדוכן הזה הבטיחו לו מיגון בשדרות לפני שנה וחצי, לפני שנה, עכשיו. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גם הם עקביים. משה כחלון (הליכוד): כן. נדבר בינואר, נדבר במרס. הוא עובר מסכת לחצים, אדוני השר, שלא הייתי רוצה להתחלף אתו אפילו לדקה. יש לנו עוד שני חברי כנסת שלא שמנו לב, הם רק התאדו – חבר הכנסת עמיר פרץ, שהבטיחו לו ששכר המינימום יגיע ל-4,600 ש"ח, ואחר כך דחו את זה, אמרו: יש מלחמה, בוא נדחה. דחו פעם, דחו פעמיים. היום זה 3,710 ש"ח. לא חשוב שער הדולר, לא אכנס לפרטים. אתמול הוא נעלם. שר הביטחון של מדינת ישראל עד לפני כמה חודשים, יושב-ראש מפלגת העבודה, נעלם. יושב-ראש סיעת העבודה לשעבר, שגם חתום על ההסכם הקואליציוני. כשמפלגת העבודה חתמה על ההסכם הקואליציוני לגבי שכר המינימום, מי שחתם אתם ממפלגת העבודה, בא כוח הסיעה, היה יורם מרציאנו. אתמול הוא גם התאדה. מישהו שם לב לזה? הלך. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): ואיפה סולודקין? משה כחלון (הליכוד): היא חולה, נאחל לה רפואה שלמה. לפני שנה היא היתה בריאה ולא הצביעה. אז אלה האנשים, אדוני השר, שעוברים טרור פוליטי, שאסור להם לחשוב אחרת. אפשר לומר להם: אל תצביעו, תימנעו. מסכת איומים הם עוברים ב-24 השעות האלה. זו חרפה, זה טרור פוליטי. אבל לממשלה הזו יש תכונה, ומזל שהיא יודעת לצאת מכל צרה. היא נכנסת, יוצאת, הכול בסדר. היו"ר דוד רותם: זה רק הממשלה הזו או כל הממשלות? משה כחלון (הליכוד): הממשלה הזו באופן מיוחד. אני עברתי את הממשלה הקודמת והצבעתי נגד התקציב, הצבעתי נגד ההתנתקות, הצבעתי נגד התוכניות של ראש הממשלה שרון ולא עברתי 2% ממה שהם עוברים; הצבעתי נגד תוכנית היסטורית של ההתנתקות, אומר לך אחד שהצביע וישב פה בכנסת הקודמת, ולא עברתי 2% ממה שהם עוברים. היו"ר דוד רותם: והממשלה שרדה. משה כחלון (הליכוד): כן. קרה מה שקרה, הממשלה שרדה. אני מניח שאתה צודק, שאתה חושב שההצבעות שלי היו נכונות, או שאתה חושב שההתנתקות היתה דבר נכון? היו"ר דוד רותם: כן. משה כחלון (הליכוד): אתה חושב, אני שמח. אלא אם אתה חושב שההתנתקות היתה בסדר, אז אין לי בעיה. היו"ר דוד רותם: אני רק אומר שעולם כמנהגו נוהג. משה כחלון (הליכוד): המערכת הדמוקרטית צריכה לאפשר לחברים את חופש הבחירה, את הבעת הדעה, אבל פה, בממשלה הזו, אין דבר כזה, כי הממשלה הזו יודעת שכל דבר הכי קטן יכול לזעזע אותה ולכן הם מתנהגים כך. אני מבקש להתייחס גם לנושא החברתי. אנחנו הרי יודעים שהממשלה בימים האחרונים נתנה – אני רק לא מאמין לה, ואדוני השר, גם ניפגש, אנחנו מכירים הרבה שנים. בעוד חודש-חודשיים אומרים לך: אנחנו צריכים לקצץ קיצוץ רוחבי, או בשפה של משרד האוצר, flat, 5% מהתקציב שלך, אדוני שר התיירות. אתה תגיד: אני לא יכול, יש תיירים, מגיעים לארץ, בניתי תקציב. אתה יודע מאיפה ירד הכסף הזה? חבר הכנסת נודלמן, אני רוצה שגם אתה תקשיב. ה-5%, הכסף הזה, יבוא מהגמלאים, מהנכים, מנפגעי הפוליו, מהחינוך, מנפגעי הגזזת, כל הנדכאים של המדינה הזו, כל האנשים שאין להם לובי, אין להם יכולת לצעוק ולהפגין, האנשים האלה ייפגעו בעיקר מהקיצוץ הזה, ונעמוד פה וניווכח. אני מבקש מחברי הכנסת שאומרים שהם חברתיים לבקש מהממשלה התחייבות. יכול להיות שבאמת יצא לך קיצוץ רוחבי, אני לא נכנס לזה, כי זה ניהול כלכלה וזה בסדר. שהממשלה תתחייב שגם בקיצוץ הרוחבי, אם יהיה, ואני מקווה שלא יהיה, שתיתן לכם לעבוד, אבל גם אם יהיה קיצוץ רוחבי, השירותים החברתיים לא ייפגעו כתוצאה מהקיצוץ הרוחבי. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת אלכס מילר. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדיון שבעצם התחלנו בו אתמול, והנושא הוא אותו נושא ואין ספק שתקציב המדינה הוא חשוב, הוא כלי שעל-פיו המדינה מתנהלת במהלך השנה שבה מאשרים אותו, ומה לעשות שההבדל בין מצוי לרצוי, אמר יהודי חכם שזה כסף, והכסף הזה מכוון גם את הפתרון של הבעיות השונות שאנו מדברים עליהן וגם כשרוצים להילחם כדי לפתור את אותן בעיות אז נלחמים בסוף על הכסף, וכל המלחמה בתקציב הזה זה על עוד כסף ועוד כסף. כדאי להדגיש שוב שהתקציב הזה אכן לא פותר ולא עונה על הרבה מאוד בעיות שהן בעיות אקוטיות במשק, בעיות של קבוצות שונות, שהן לצערנו לא מקופחות מהשנה האחרונה או מעשר השנים האחרונות אלא מקופחות הרבה יותר מזה. ובאופן טבעי, כפי שהזכירו פה, הקבוצות האלה ממשיכות להיות מקופחות. העוול הגדול בחלוקה של העוגה הוא בכך שהעוול הזה – לא רק שהוא לא מתוקן במשך שנים, אלא אנחנו חוזרים על ריטואל קבוע. בסוף, כשנלחמים – בתוספות, או לקצץ – תמיד מקצצים בחלקם של אלה שחושבים כל הזמן שאפשר לקצץ אצלם. לכן, הפתרון צריך להיות תוספת מהותית במסגרת התקציב. התוספות לאותן בעיות חברתיות ראויות, אכן אני מסכים שהוא צריך להיות בהגדלת תקרת ההוצאה התקציבית המותרת, והחוכמה, עם כל הכבוד לאותם המומחים שקובעים שהמספר חייב להיות 1.7 ולא מעבר לזה – החוכמה יכולה להיות גם אצל אחרים, ולאו דווקא אצלם. אפשר לדבר על מספרים אחרים, שהם לא מספרים תלושים מן המציאות והם לא מספרים שמפילים את המדינה או את תקציב המדינה. אני מקווה שאכן יתפכחו אותם קובעי מדיניות כלכלית באוצר, וייתנו יד לזה שבשנה הקרובה החשיבה תהיה להגדיל באופן ריאלי את ההוצאה התקציבית. גם בשנה הזאת, אנחנו יודעים, הרי זה פיקציה ה-1.7. הרי יש בקופסה שהזכירו אותה את אותם סכומים שכנראה מוקצים לביטחון, ואני מקווה שגם למפוני גוש-קטיף, שהם אכן כבר מקופחים במשך שנתיים ויותר, אחרי הגירוש שלהם מגוש-קטיף, והם סובלים. לכן, הממשלה צריכה להגדיל את ההוצאות האלה לכל אותן קבוצות חלשות ומוחלשות ולחברות שונות במשק, שסובלות במשך שנים. עם זאת, אני רוצה להעיר משהו לחברי חבר הכנסת רובי ריבלין, ששמעתי אותו הבוקר בתקשורת – אני מקווה שלא התכוונת לפגוע בחברי הכנסת, שלאו דווקא יושבים בוועדת הכספים, שמצביעים פה כמו רובוטים, מרימים ידיים ומורידים ידיים. ראובן ריבלין (הליכוד): אמרתי בצורה מפורשת את ההבדל בין חברי הכנסת לחברי הממשלה. אברהם מיכאלי (ש"ס): כחבר כנסת טרי בכנסת אני דווקא מצפה ממך לחיזוק, לשנות את סדרי העבודה בכנסת לגבי העוול שנגרם פה לחברי כנסת, שמנסים להתחלק לארבעה, להיות בארבע ועדות ולהיות רציניים בארבע ועדות. ראובן ריבלין (הליכוד): צודק. אברהם מיכאלי (ש"ס): ואם הדבר הזה לא יתוקן, לדעתי, הציבור אכן – – ראובן ריבלין (הליכוד): אתה צודק. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – יסתכל עלינו בצורה מגחכת, ויסתכל עלינו כמו על רובוטים שרצים מוועדה לוועדה ומופיעים בכל ועדה עשר דקות – – ראובן ריבלין (הליכוד): אני חושב שלא צריך יותר מתשע ועדות בכנסת. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – מביישים את הוועדה ומביישים את תוכן הדיון שם, כאשר אומרים שתי מלים ועוזבים את הוועדה. היו"ר דוד רותם: חברי הכנסת, איפה הייתם כשהצענו שינוי בשיטת המשטר עם החוק הנורבגי? שכחתם? – – ראובן ריבלין (הליכוד): בכנסת הקודמת ניסיתי לשכנע – – – היו"ר דוד רותם: – – הצבעתם נגד, אז אי-אפשר – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה הקשר? אברהם מיכאלי (ש"ס): זה לא קשור לשיטת הממשל. היו"ר דוד רותם: בשיטת הממשל היה העניין של החוק הנורבגי. ראובן ריבלין (הליכוד): החוק הנורבגי הוא חוק אסון. אברהם מיכאלי (ש"ס): אני מדבר על יושב-ראש הכנסת לשעבר, שאכן עשה נפלאות בכנסת, ואני חושב שאנחנו כחברי כנסת – לא היום הזמן לדבר על זה, צריך לדבר בהזדמנות איך אנחנו משפרים את תדמיתנו בעבודה. אני מאמין שכל אחד מחברי הכנסת עובד קשה, אבל לפעמים רואים שהם לא מופיעים בוועדה א', ב', ג', יחד, אז חושבים שהם לא רציניים. ולכן, ההערה לגבי ועדת הכספים – אנחנו מאמינים שכל חבר כנסת יודע, בהסתייגויות שאתמול הצביע עליהן, על מה הוא הצביע. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. תשע דקות. קריאות: – – – אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב, אני אשתדל להקדים את הופעתך, לקצר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין לי שום תלונה. מלא את כל הזמן. אלכס מילר (ישראל ביתנו): בסדר גמור. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לכמה סוגיות שקשורות לתקציב 2008. אנחנו מדברים על פגיעה חמורה כזאת או אחרת באוכלוסיות החלשות, ובעצם אותן אלטרנטיבות שאנחנו רואים – שגם חברי הכנסת מציעים – אלה אלטרנטיבות שלדעתי, אומנם יכולות לתת פתרון, אבל הפתרון הוא לא לטווח ארוך, הפתרון הוא בעצם כיבוי שרפה. אם אנחנו רוצים באמת פתרון, לדעתי הגיע הזמן שנתחיל לחשוב על תוכניות לטווח ארוך. אם אנחנו ניקח את השורש של העניין, של המדינה שלנו, לגיוס התקציב, לגיוס כספים – השורש בא ממערכת החינוך. בסופו של דבר כולנו יודעים שכאשר ההשכלה פורחת, כאשר יש יותר אנשים מיומנים, גם הכלכלה צומחת. אני הייתי רוצה להתייחס לעניין שאני רואה בזמן האחרון – מה שקורה אצלנו במדינת ישראל. הרי כולנו יודעים שבשנות ה-90 היתה עלייה למדינה, הגיעו רופאים, מהנדסים ומומחים בהרבה מאוד מקצועות אחרים, ועם הזמן כמובן אנשים מזדקנים, יוצאים לפנסיה, ומה קורה אצלנו בתוך המערכת? יש חוסר עצום. אני מסתכל היום על מערכת החינוך, כיתות י"א–י"ב – על הנשירה העצומה, על חוסר היכולת להגיע להישגים. אנחנו מידרדרים משנה לשנה בהישגים במקצועות שבעצם מדינת ישראל היתה המובילה בהם, כמו המקצועות הטכנולוגיים. כמובן, במדינה שיש בה חוסר במשאבים טבעיים, אנחנו מסתמכים על resource שהוא ה-resource האנושי. וכאשר מערכת החינוך לא מצליחה לייצר את ה-resource הזה לטווח ארוך, בסופו של דבר אנחנו נוכל למצוא את עצמנו בבעיה הרבה יותר גדולה, שגם הכסף שיש לנו להשקיע ולתמוך באוכלוסיות החלשות – גם הכסף הזה לא יהיה לנו. רק לפני כמה שבועות – חבר הכנסת רובי ריבלין, בטח שמעת על זה, על הודעת משרד החינוך לגבי סגירת אולפנים בספטמבר 2008. איזה מסר בדיוק הועבר עכשיו לאותן מדינות שמהן אנחנו רוצים להביא עולים? שהם לא ילמדו פה עברית. אז באיזו שפה בדיוק הם ידברו פה? אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן שאותם משרדים שאחראים לעתיד של מדינת ישראל, על הדור שבעצם הולך להוביל את המדינה לצמיחה כלכלית – חשוב מאוד שאותם משרדים יתחילו לחשוב על שינוי כללי, אסטרטגי, בתוכם, כדי שיוכלו לבוא ולתת מענה לאותו resource שאני מדבר עליו. וה-resource הזה הוא ה-resource האנושי. צריך להשקיע בו לטווח ארוך, ולא להמציא רפורמות שלדעתי אין בהן שום שינוי אלא רק כיבוי שרפה. בסופו של דבר אני לא מאמין שרפורמה כזאת או אחרת, שמשנה – אפילו לא בהרבה, משנה קצת, אולי במשכורות של המורים; זה לא רק המשכורות של המורים, זה משכורות כמעט בכל התחומים המקצועיים. כשאנחנו מסתכלים על כמה מדינות בעולם, אנחנו רואים שהמשכורות שם גבוהות, ואין מה לעשות, צריך גם להסתכל פרופורציונלית למדינת ישראל, אבל אני לא חושב ששינוי במשכורת יביא לשינוי ביעדים שמדינת ישראל קובעת לעצמה. השינוי צריך להיות כזה שהמערכת תוכל בעצמה לתת מענה מקסימלי לאותם אנשי מקצוע שמביאים הישגים ומביאים בעצם את אותם מהלכים לצמיחה כלכלית של מדינת ישראל. אני חושב שאנחנו – גם בתור חברי הכנסת שנמצאים בוועדות שונות ורואים את המצב יום-יום – אנחנו עצמנו יכולים לבוא ולהציע את השינויים האלה באותם משרדים שיש להם היכולת לעשות את זה, והגיע הזמן שהם יעשו את זה. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. עד שמונה דקות לרשותך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה, אתה נדיב היום. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו, חברי הכנסת, מקבלים ספרים עבי כרס בכל מה שקשור לתקציב, ומניחים שחברי הכנסת מעיינים בספרים האלה, לומדים אותם כדי לדעת מה קורה. בפועל מתברר שכמעט אין קשר בין ההצעה שהממשלה שמה על שולחננו לקראת הקריאה הראשונה וגם בין מה שעכשיו ראיתי, ששמים לוח התאמות לתקציב, לבין מה שקורה לאחר מכן. מתברר שהשינויים גדולים. שמעתי גם הבוקר את שר האוצר מודה שמאז נחתם התקציב ביולי, לפני כחצי שנה, ועד היום חלו שינויים מפליגים שיחייבו שינויים בתקציב. אבל מעבר לבעיה הזאת, מציגים לנו מצגות לא נכונות, מראית עין והולכת שולל. אני רוצה לקחת לדוגמה את נושא הרפורמה במערכת החינוך. כתוב בדברי ההסבר שהרפורמה הזאת תעלה 5 מיליארדי שקלים למשך שש שנים. דרך אגב, בדיבורים האחרונים שמעתי גם את ראש הממשלה וגם את שרת החינוך מדברים על 10 מיליארדי שקלים. אני לא יודע מאיפה לקחו את הסכום. פה בדברי ההסבר, בעמוד 27, כתוב שחור על גבי לבן שהרפורמה תעלה 5 מיליארדי שקלים בתוך שש שנים – בעלות תקציבית כוללת זה 5 מיליארדי שקלים. למה אתה מצפה? שבשנה הראשונה יינתן סדר-גודל של כמיליארד שקלים, ואם נעשה את החשבון המדויק זה אולי כ-800 מיליון שקלים. בלוח המעבר מהתקציב של 2007 לתקציב של 2008 אתה מצפה למצוא את הדבר הזה. ואומנם, למראית עין כתוב כאן שבשינויים במעבר מ-2007 ל-2008 משרד החינוך מקבל תוספת של 1.16 מיליארד לתקציבו עבור "תוספת ליישום הרפורמה בחינוך", אבל אין נקודה, "לרבות שחיקת שכר המורים". לכאורה, אתה אומר שהכול בסדר גמור, הממשלה מבטיחה – הממשלה מקיימת. אבל אתה מתחיל לשאול כמה מתוך זה, מתוך 1.16 המיליארד שמשרד החינוך מקבל כתוספת, זו שחיקת שכר המורים. צריך להבין ששחיקת שכר המורים היא לא תשלום לעתיד, אלא זה על כך ששכר המורים נשחק בעבר. זה פיצוי עבור העבר ולא עבור העתיד. לא מוסיפים כאן שכר למורים, אלא בסך הכול שומרים על הערך הריאלי של שכר המורים שהוסכם עליו. אדוני היושב-ראש, מתברר מהדברים שאמר נציג משרד האוצר בוועדת החינוך והתרבות שפיצוי השחיקה מתקרב למיליארד שקל, כלומר מתוך 1.16 המיליארד הרוב בכלל לא לרפורמה, אלא עבור הפיצוי על שחיקת שכר המורים. אתה שואל עוד שאלה: נחתם הסכם במשק עם עופר עיני שצריכים לתת 1.5%. אתם יודעים כמה זה 1.5% בשכר המורים – זה בערך 250 מיליון שקל. איפה זה מתוקצב? אומרים: הנה, 1.16 מיליארד. כלומר, 1.16 המיליארד בעצם כל-כולם הולכים לכיסוי שחיקת שכר המורים והסכם עופר עיני, ואין פה ולו אגורה אחת לביצוע רפורמה. בכל זאת, חברת הכנסת יחימוביץ, חתמו עכשיו על הסכם, והסכם צריכים לבצע, ו-300 בתי-ספר מדווחים שנכנסו לרפורמה – לא בדקנו, אבל כך מדווחים – וזה עולה כסף. זה מאות מיליונים. מאיפה הכסף? אתה ממשיך לקרוא הלאה – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – ואתה רואה שיש קיצוצים במשרד החינוך: הפחתות רוחביות בתקציב המדינה – 217 מיליון שקל, ועוד שינויים בתקציב המוסדות התורניים – 73 מיליון שקל וכו'. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): מה עם האולפנים, למשל? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה 217 מיליון השקל ויש עוד 73 מיליון שקל. כלומר, יש כ-300 מיליון שקל שבהם מממנים את הרפורמה שהם לא תוספת לתקציב משרד החינוך. הם באו על חשבון פיטורי מאות מורים בחינוך מבוגרים שלא יוכלו ללמוד עברית. הם באו על חשבון הקטנת תקציבי רווחה לתלמידים. במשרד החינוך יש אגף שח"ר – שירותי חינוך ורווחה – שזה אגף שנותן העדפה מתקנת לאותם תלמידים שזקוקים לכך בגלל הרקע הסוציו-אקונומי שלהם, חסך תרבותי וכדומה. יש בו תוכניות מיוחדות לבגרות ותוכניות אחרות. האגף הזה, שהוא הסיירת המובחרת של משרד החינוך לטיפול בתלמידים חלשים, מקוצץ. אתה בודק – מה קורה עם כל יתר התוכניות היפות של טיפול באלימות, טיפול בסמים? כל המערכת הזאת מקוצצת. מה קורה עם המתנ"סים? מה קורה עם החינוך הלא-פורמלי? חוץ מתנועות נוער – תנועות נוער לא קוצצו. מיכאל נודלמן (קדימה): התקציב בשנה הזאת – 4 מיליארדים יותר למשרד החינוך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חבר הכנסת נודלמן, עובדים עלי ועליך בעיניים. זה המסר שלי: עובדים עלינו בעיניים. מיכאל נודלמן (קדימה): – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני אומר לך על מה זה הולך – על כך שמנעו כספים מהמורים בעבר, ולכן נותנים להם פיצוי שחיקה. כך זה נקרא וזה סעיף בהסכם שכר שלהם, אבל זה על העבר. מיכאל נודלמן (קדימה): מיליארדים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 1.16 מיליארד. מיכאל נודלמן (קדימה): איפה עוד 3 מיליארדים? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): למשרד החינוך? את זה ייתנו, בעזרת השם, בעתיד, בשנים הבאות. הרפורמה השנה היא כ-300 מיליון שקלים. מיכאל נודלמן (קדימה): – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לפי הנתונים האלה, כל-כולה באה על חשבון האוכלוסיות החלשות והתלמידים החלשים. אחרי זה אנחנו מתפלאים שיש דוחות שמלמדים על הגדלת הפערים בחברה הישראלית, שבהם בא לידי ביטוי שיש פערים גדולים מאוד למשל בשיעורי ההצלחה בבחינות הבגרות בין בתי-ספר מבוססים לבין בתי-ספר שאינם מבוססים, ובכללם במגזר הערבי. מדוע? כי זה מה שנעשה לכל ההעדפות המתקנות שבלעדיהן אי-אפשר להבטיח שוויון הזדמנויות. שוויון הזדמנויות זה לא לתת לכל תלמיד אותו דבר. אם ייתנו לכל תלמיד אותו דבר, זה האי-שוויון הכי גדול. השוויון צריך להיות בתוצאות, ולא בהתחלת הדרך. כל עוד לא הגענו לתוצאות שוות, עדיין יש קיפוח ופגיעה. אני חושב שזו דוגמה שמלמדת על הכלל. אני מציע לחברי הכנסת להיות זהירים מאוד עם הממשלה הזאת. לנו כמובן אין שום כוונה לתמוך בתקציב הזה, שלדעתנו רק יעמיק את העוני ואת המשבר בחינוך. הוא יגרום לכך שהממשלה הבאה, שתחליף את הממשלה הרעה הנוכחית, רק תצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לתקן את כל העוולות. אפילו לספריית העיוורים בנתניה, שהיא הספרייה הלאומית שלנו לעיוורים, שנאלצה לסגור את שעריה בגלל מחסור תקציבי – גם לכך אין תוספת תקציב. אנחנו כבר אומרים לכם שגם בשנה הבאה יהיה משבר והספרייה תהיה סגורה, לצערי, חודשים ארוכים. מדובר בתוספת של מיליון או מיליון וחצי ש"ח שהספרייה הזאת זקוקה להם, שאין לה מאין לקחת אותם זולת סיוע של המדינה. דרך אגב, הספרייה היא שם מטעה, כי לא מדובר רק בהחלפת ספרים לעיוור. זה מרכז החיים שלו, זה התיאטרון שלו, זה אולם הקונצרטים שלו וזו גם הספרייה שלו. זה עולם התרבות השלם של אותם אנשים שהם כבדי ראייה ועיוורים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבכך שאנחנו נצביע נגד התקציב הזה – זו ההצבעה הראויה ביותר. תודה רבה. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, בבקשה. שרה מרום-שלו (גיל): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, נעים לי שאתה פה. חברי חברי הכנסת, היום יושלם במליאה אישור התקציב לשנת 2008. אני מברכת על זה שחוק ההסדרים קוצץ ומרבית הגזירות בו בוטלו. חוק ההסדרים הוא רעה חולה, וצריך לקבור אותו לגמרי. מדי שנה מנסה האוצר לבצע מחטפים באמצעות החוק הזה. השנה היה ניסיון להטיל מס על עקרות-הבית, לסגור את הקרן לילדים ולנוער בסיכון, לקצץ את קצבאות הביטוח הלאומי וכו'. בסופו של דבר החליט משרד האוצר לחזור בו מהגזירות הללו, אך עצם הניסיון להכלילן בחוק מצביע על בעיה קשה. הבעיה היא שפעם אחר פעם מנסים לפגוע דווקא במי שאין לו: בתושבי הפריפריה, בזקנים, בעניים ובנכים. הניסיון לקצץ בקצבאות הביטוח הלאומי מצביע על כך שמשרד האוצר לא רוצה באמת לצמצם את הפערים העצומים, ההולכים וגדלים, בין שכבות האוכלוסייה השונות ולסייע לחלשים. ביטול הפיקוח על הלחם האחיד, שצפוי לייקר את מצרך היסוד החשוב הזה בעשרות אחוזים, מעיד גם הוא שבסופו של דבר הנפגעים העיקריים הם מרוויחי שכר המינימום ונתמכי הסעד. זה מדאיג מאוד, כי יותר מכל הבעיות האחרות שמדינת ישראל נאלצת להתמודד אתן בשנים האחרונות, הבעיה החברתית היא הגדולה ביותר, החמורה ביותר והמאיימת ביותר על המדינה. העובדה שעדיין יש זקנים שידם אינה משגת לקנות תרופות ולרכוש תנורים ובגדים חמים לחורף, שיש ילדים שחיים מתחת לקו העוני, שיש חולים אשר מתים כי אין להם דרך לממן תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות – כל אלה ועוד הם תעודת עניות למדינת ישראל. לצערי, ציבור הגמלאים ימשיך להיות מקופח גם בשנת 2008. אז נכון שקצבאות הזיקנה לא ייפגעו, אך בתקציב הנוכחי אין שום בשורה ליותר מ-750,000 הגמלאים הקשישים החיים בישראל. רבים מהם חיים בעוני ובהזנחה ואינם מצליחים להתקיים מקצבת הזיקנה. את הניסיון של מפלגת הגמלאים להחזיר את ה-4% שגזלו מאתנו הכשיל משרד האוצר. מישהו שם כנראה חושב שעוד כמה עשרות שקלים בחודש לא יועילו ואינם דרושים לגמלאי ישראל. אך גם הגמלאים במעמד הבינוני סובלים משחיקה עצומה ומהידרדרות ברמת החיים. מדובר באנשים שעבדו כל חייהם, תרמו לבניין הארץ, שילמו מסים והפרישו כספים לקרנות פנסיה. קצבאות הפנסיה שלהם לא מעודכנות ונשחקות כל הזמן, ובמקביל המחירים במכולת, בבתי-המרקחת ובחברת החשמל עולים. הגמלאים הללו חשים שהם כבר לא מעניינים אף אחד. בכל זאת, השנה האחרונה הביאה אתה גם כמה בשורות טובות שיבואו לידי ביטוי בתקציב הנוכחי. בראש ובראשונה – ההסכם עם פליטי השואה. לא מדובר בהסכם מושלם אשר מתקן את כל העוול שחטאו בו ממשלות ישראל לדורותיהן כלפי הניצולים, ויש קבוצות שלמות של ניצולים אשר מגיעה להם עזרה ותוספת אך הם מחוץ להסכם הנ"ל. אבל בכל זאת מדובר בהישג לא מבוטל. בפעם הראשונה לקחה ממשלה בישראל אחריות מוסרית לפליטי השואה, ליחס כלפיהם בעשרות השנים האחרונות. סוף-סוף הבינה ממשלת ישראל שהזדהות ואמפתיה אינם מספיקות, שלא ניתן למרוח את הנושא יותר. אומנם ההסכם שהושג הוא בהחלט מעט מדי ומאוחר מדי, אך גם מעט מדי ומאוחר מדי עדיפים מלא כלום. הבשורה הטובה השנייה היא הרפורמה במערכת החינוך, שיוצאת בשעה טובה לדרך. מאות מיליוני שקלים משקיעה המדינה ברפורמה – בכל אופן, שוב, לא מספיק – וכולי תקווה שהיא תסמן מפנה אמיתי ברמת החינוך ובמעמד המורה בישראל. אני מקווה כי גם מערכת ההשכלה הגבוהה תעלה על דרך המלך בקרוב והשביתה באוניברסיטאות תסתיים. משפט לסיום – אני רוצה להודות ליושבת-ראש הכנסת דליה איציק, שפעלה ללא לאות לצמצום חוק ההסדרים, ולשר האוצר רוני בר-און, שגם הוא התגמש ובא לקראת המפלגות וחברי הכנסת ופעל ברגישות לצמצום הפגיעה בשכבות החלשות. תודה. היו"ר דוד רותם: תודה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אתחיל דווקא בהישגים שהשיגה האופוזיציה במשא-ומתן שניהלה עם הממשלה על השיפורים בתקציב המדינה. אני מדבר על הישגו הכמעט ישיר, כמובן בשיתוף חברי כנסת אחרים, של חבר הכנסת חיים אורון, המתקרא ג'ומס, בהוספת כ-150 מיליון שקל לסל הבריאות. זה מרשים, זה חשוב וזה טוב, ואני מזכיר זאת לטובה. אבל, יש אבל בכל דבר. התוספת הזאת ניתנה לקופות-החולים בתנאי מאוד מוזר – בתנאי שהן יפסיקו את כל התעריפים המיוחדים – לכל קופה יש שמות לתעריפים כמו "עדיף" וכן הלאה – התעריפים המיוחדים לאלה שיש להם יותר והם רוכשים לעצמם תרופות מיוחדות. זה בגלל המחשבה, שהיא ראויה כשלעצמה, שהרפואה תהיה שוויונית ולא תהיה רפואה לעשירים, שלא הייתי אומר שהיא מחשבה סוציאליסטית, אלא מחשבה אנושית רגילה. אם מדברים בלשון של הצלת חיים, כולם שווים לגבי החיים. זה נכון לעשות זאת. אבל, בעצם מה קורה כאן? קורה מצב כזה: אותם עשירים – כך נקרא להם לצורך הדיון. זה לאו דווקא עשירים. זה המעמד הבינוני – רוכשים לעצמם ביטוח נוסף. אומרים לקופות: אתם לא יכולים למכור את הביטוח הנוסף, אבל לעומת זאת אנחנו נוסיף לכם 150 מיליון שקל לצורך הביטוח הנוסף הזה. לו נתנה הממשלה פתרון בסל הבריאות לכלל החברה, עשירים כעניים גם יחד, היינו אומרים שיש כאן תיקון גדול. אבל מהו התיקון בסופו של יום? אלה שיש להם יקבלו את התרופות המיוחדות חינם, בתוך הסל, ולא יצטרכו לשלם עבורן, קופות-החולים יפסידו כסף אם הן ירצו להמשיך לספק את התרופות האלה, ועמך בית ישראל בכללו לא הרוויח מזה, כי אין כאן תשובה לתרופות המיוחדות ב-150 מיליון השקל האלה. אז גם הדבר הטוב הזה, בסופו של יום, נעשה בצורה עקומה ביותר, בצורה שאיננה סבירה. רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדקות שניתנו לי בחסדו של היושב-ראש – אני לא יכולתי להגיע קודם, ואני מודה לו על כך שהוא מאפשר לי לומר את דברי, ואני רוצה להיות נציג של אחת המחלות הקשות ביותר והבלתי-מודעות ביותר שיש בחברה שלנו, שהיא מחלה נסתרת כזאת שהיא אם כל המחלות, האמא של המחלות. אני מדבר על מחלת הסוכרת. מחלת הסוכרת הולכת וגוברת ותופסת גובה בעולם כולו. לפי נתונים שיש בידי, 4 מיליוני אנשים מתים כל שנה ממחלת הסוכרת. זה מדהים. מצטרפים למחלה הזאת כל שנה, שהולכת וגוברת בעולם, 7 מיליוני חולים נוספים. התמונה שלנו במדינת ישראל היא תמונת ראי של מה שקורה בעולם המערבי בכלל. הסוכרת, אם יודעים לטפל בה, אם פוגשים אותה בתחילת הדרך, אם יודעים לאזן אותה, יכולים לחיות אתה 120 שנה בטוב ובנעימים. ואם אין מספיק תכשירים, אם אין מספיק מודעות למחלה הזאת, לא אצל רופאים ולא אצל חולים, המחלה הולכת ופושה וגורמת נזקים בלתי רגילים, ראשית כול רפואיים. אנשים מתים מסוכרת כתוצאה ממחלות נוספות שהמחלה הזאת. המחלה הזאת מולידה תופעות כמו עיוורון, מחלות כליות וכלי דם. יש מספרים אסטרונומיים של רגליים שנקטעות בעקבות המחלה הזאת. אנשים מפסיקים להשתתף במעגל העבודה, לפחות יורדת התפוקה שלהם. זו מחלה שבידינו לא להדביר אותה אבל להתגבר עליה. אני רוצה דווקא להביא דוגמה קטנה. אתם יודעים שהסוכרת מתחלקת לשני סוגים, סוכרת נעורים וסוכרת מבוגרים. בסוכרת נעורים יש קבוצה לא גדולה של נערים שהם מטופלים אבל מצבם הוא כזה שאין להם איתות מראש על התופעה של המחלה – קוראים לזה היפוגליקמיה, זאת אומרת, ירידה של רמת הסוכר בדם. מהיפוגליקמיה אפשר, רחמנא ליצלן, למות בלי הודעה מוקדמת. בדרך כלל, האנשים שחולים במחלה הזאת יודעים להיזהר, הם יודעים להישמר, הם גם יודעים להרגיש. אבל יש קבוצה, ואני מבליט את זה, גברתי היושבת-ראש, של 50 ילדים, שלא צפויים לדעת מראש שהנה, ההיפוגליקמיה באה אליהם, ובלי הודעה מוקדמת הם יכולים ליפול ורחמנא ליצלן למות. והם עומדים אל מול המצב הזה, החרב שמתהפכת מעל ראשם. המציאו לאחרונה מכשיר, שמצטרף אל המשאבה שמלווה אותם בין כך ובין כך, וזה בסל. המכשיר יודע לאותת להם על ירידה ברמת הסוכר, ואז הם יודעים מה לעשות בדיוק ולהציל את חייהם. הופיע בפני הוועדה אחד מהחולים שמסתובב עם המכשיר הזה והוא מפעיל את המכשיר שבועיים בחודש. למה? כי אין לו כסף לעוד שבועיים. אז יש לו שבועיים בחודש בטוחים ובשבועיים האחרים – אני מקווה שהוא אומר תהילים לכן הוא חי, כי הוא איננו יכול לשלם את כל היתרה. כל הסיפור הזה עולה פרוטות למשק, אבל יש כאן פילוסופיה שאני רוצה בה לעסוק דקה. זו פילוסופיה של הסתכלות מעוותת שלנו על עולם הרפואה. כשאני פונה לקופות-חולים ואני מדבר עם מנהלי קופות-חולים יש להם תשובה. הם אומרים: אנחנו מונינו לטפל במחלות. אין לנו המנדט לטפל בהתרעה, לטפל בעצירת המחלה בטרם היא באה, לטפל בהימנעות. אין לנו המנדט לכך, זאת אומרת, אין לנו הכספים. וזה כסף קטן, אני אומר לכם לאורך כל הדרך. יש גם אותו מצב אצל נשים בהיריון, שרוצות סוף-סוף להביא את פרי בטנן לעולם ולהיות אמהות כמו כולן. הן לא יכולות להרשות לעצמן, בדיוק מאותה סיבה. יש היום בצנרת גם כ-50 אמהות כאלה. ערכנו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות כמה דיונים על כך. מה אנחנו יכולים לעשות בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? אנחנו יכולים להמליץ, אנחנו ממליצים. אבל יש איזה מין קשיחות כזאת, זה פשוט לא ייאמן שאנחנו חיים תחת איום כזה כשאפשר לפתור את זה בפרוטות. עכשיו, בואו נסתכל על העניין. טוב, אנחנו בתקציב, בסדר, בואו נסתכל תקציבית על העניין. תקציבית מותר לנו להסתכל על שנה אחת? האם אנחנו לא אמורים לראות מה יהיה העתיד של אדם שלא ניתן בידו להתגבר על האיומים של המחלה, מה הוא הופך להיות? הוא הופך להיות לנטל כלכלי על החברה. בואו נעזוב את הדברים האחרים, הוא הופך להיות נכה מוצהר. לכן, התפיסה כולה, כאשר באים לדבר על הצלת חיים אומרים לי שסל הבריאות ייתן את התשובה לכל התרופות של הצלת חיים. רבותי, זה לא נכון, זה פשוט לא נכון. אומרים, הם לא נותנים את התשובות, כי נכנסים לתוך סד של תקציב מסוים. אני לא מתלונן נגדם. הם כורתים גזרי-דין יום-יום מי יחיה ומי ימות. אנחנו יודעים שזה התפקיד רק של הקדוש-ברוך-הוא ולא של בני אדם. לכן, אני הייתי אומר, יבואו ויגידו לי, יש גם ביטחון, ויש גם חינוך. הכול נכון, הכול נכון. אבל כאשר אנחנו באמת עומדים מול היחיד או מול קבוצת אנשים ויודעים שבכך אנחנו כורתים את גזר-דינם, זה חייב להיות מוצא מכל התחשיבים והחשבונות האלה. כאן אנחנו צריכים להתהדר בצדק החברתי שלנו, במוסר החברתי שלנו, כיצד אנו מדברים. אני חושב שאחת ולתמיד אנחנו צריכים, בכל אותם הדברים שהם מצילי חיים, להתנער ולראות ולחשוב כמו שבני-אדם שנבראו בצלם אלוקים צריכים לחשוב על הזולת. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת רביץ. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. חבר הכנסת טיבי היה צריך לנהל את הישיבה עכשיו – אז העונש שהוא מאחר לניהול הישיבה הוא שהוא לא ידבר עכשיו. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לי שתי הערות כלליות על חוק התקציב. אחרי שאני אסביר אותן אגיע למסקנה שהתקציב הזה הוא תקציב גרוע ולא ראוי ואנחנו נצביע נגדו. ההערה הראשונה מתייחסת להנחת היסוד ולפרמטרים שעל-פיהם נמדד התקציב במדינת ישראל. כולנו רואים ויודעים ושומעים את כל ההסברים שהאוצר והממשלה מציגים. אנחנו רואים את הנטייה ואת הרצון ואת ההחלטה הנחרצת להיות חלק מהמועדון שנקרא מועדון ה-OECD תוך אימוץ כל הפרמטרים המקובלים שם על מנת למדוד את התקציב של המדינה. זה, כמובן, אומר הרבה דברים. זה אומר לגבי חלק התקציב והתל"ג, זה מדבר על מסטריכט ועל איזה חלק הגירעון יהווה מסך כל התקציב. כל מיני פרמטרים כאלו ואחרים. השאלה היא, האם זאת החלטה נכונה? האם ההחלטה שמגדילים את התקציב בכל שנה ב-1.7% היא החלטה נכונה או לא? מאיפה בא ה-1.7% הזה? יש אנשים שחושבים ש-1.7% זה המצאה. 1.7% זה הגידול הממוצע של האוכלוסייה במדינת ישראל. ולכן, מכיוון שהאוכלוסייה גדלה ב-1.7%, מגדילים את התקציב ב-1.7%. בהשוואה למדינות ה-OECD, בואו נסתכל אם יש בין המדינות האלה מדינה שיש בה גידול של 1.7%, וחשוב מכך – אם יש בה פערים בין קבוצה לקבוצה בשיעור הגידול של האוכלוסייה. התשובה היא לא. במדינת ישראל יש שתי אוכלוסיות כמעט מוגדרות, וההבדל ביניהן כל כך ברור. מצד אחד, האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית, ששיעור הגידול אצלם הוא בערך 3%, ומצד שני שאר האוכלוסייה, שהגידול בה הוא 1%–1.2%. אם אתה קובע שאתה מגדיל את התקציב ב-1.7%, ואתה לא יוצר מנגנונים פנימיים איך לחלק את הכסף בצורה נאותה ונכונה, יש לך טעות גדולה. נקודה שנייה – איפה יש מדינה ב-OECD שיש בה הוצאות ביטחון ישירות ועקיפות שמתקרבות ל-30% ול-40% – ויש כאלה שמדברים על 50% מהתקציב שהולך בצורה אמצעית ובלתי אמצעית לביטחון? אין דבר כזה. איך יכול להיות שנאמץ את כל הפרמטרים המקובלים במדינות ה-OECD, עם תנאים שונים לחלוטין מבחינה דמוגרפית, מבחינת התחייבויות המדינה? איך נוכל לאמץ אותם לכלכלה הישראלית? בכלכלה הישראלית יש תנאי בסיס, יש תנאי התחלה, שהם שונים לחלוטין, לכן כל הדבקות הזאת בפרמטרים של ה-OECD לא נכונים. בואו נסתכל בקצרה. הגירעון היה למעלה מ-100% של התל"ג, ואנחנו יודעים שאז הפערים בחברה הישראלית היו יותר קטנים. עכשיו, בגלל המגבלות של ה-OECD רוצים להקטין את הגירעון הזה ל-80%. נכון, מקטינים את זה, אבל המחיר שזה גובה הוא הגדלת הפערים במדינת ישראל, ואני לא רוצה עכשיו להתחיל לספור גרעינים כאן – פה בחינוך ופה בבריאות. כל דבר הוא חשוב, אבל צריך להסתכל על נקודת המוצא ועל הפרמטרים שבעזרתם אפשר למדוד את הביצועים של הכלכלה בישראל. ההערה השנייה מתייחסת לנושא מאוד חשוב בתקציב, וזה עניין ההגינות, מה שנקרא equity – אני לא מדבר על equality, אני מדבר על equity, שזה הגינות. הגינות בתקציב נסמכת על שני דברים. הדבר הראשון הוא שוויון הזדמנויות, והדבר השני הוא הימנעות מקיפוח ומאפליה בהקצאת משאבים. בואו נסתכל על המרכיב הראשון, שהוא שוויון הזדמנויות. ניקח לדוגמה ילד שנולד בכפר-סבא, במרכז הארץ, וילד שנולד בגליל או בנגב, בעיקר אם הוא ערבי או חרדי. נסתכל על שוויון ההזדמנויות שלכאורה צריך להתקיים, כדי לתת אפשרות שווה לכל האזרחים לחיות, להתקדם ולהתפתח. אם נעשה את ההשוואה, נראה שהזדמנות זה לקבל מקום עבודה. אם נסתכל על ילדה ערבייה שנולדה בצפון, למשל, הסיכוי שלה להיכנס למעגל העבודה הוא רק 20%, בהשוואה ל-50% לצעירה יהודייה ממרכז הארץ. ניקח את האפשרויות בחינוך, את האפשרויות לקבל טיפול רפואי, ניקח את מצב בתי-החולים – זה כאילו סוד, ההבדל בין רמת השירות הניתן לחולים בבתי-חולים בפריפריה לבין השירות הרפואי הניתן בבתי-חולים במרכז הארץ, זה הבדל כל כך נורא. גם בעניין הזה, בעניין של שוויון הזדמנויות לכלל האוכלוסייה, אם נפלח לפי פריפריה ומרכז או לפי ערבים ויהודים, התקציב הזה לא מדבר בכלל ולא מתייחס אפילו לשוויון הזדמנויות. שוויון ההזדמנויות הוא מאוד חשוב, והוא מושפע באופן שלילי מהקיפוח ומהאפליה בהקצאת משאבים. כלומר, אם בתקציב אתה דואג להקצאת משאבים נכונה לאנשים שצריכים את המשאבים האלה, אתה יכול לשפר את ההזדמנויות שלהם. אם אתה משקיע נכון בחינוך, ודאי שאנשים שצריכים את החינוך יקבלו חינוך יותר טוב, ואז יהיה להם שוויון הזדמנויות. אם אתה מקפח אותם אפריורי בהקצאת משאבים, מראש, המצב של שוויון ההזדמנויות יהיה כפי שהוא, ואפילו יידרדר עוד יותר. הנה, יש לנו כאן מעגל הרסני ביותר – אין שוויון הזדמנויות, ההקצאה לא שוויונית, מקפחת בתקציבים ובמשאבים, זה מדרדר את שוויון ההזדמנויות וזה מקבע את המצב כפי שהוא. לכן העניין של הגינות בתקציב, שהוא בעצם ראי של פיתוח, של פרויקט לפיתוח – ההגינות היא לעצמה צריכה להיות מטרה, והיא גם מכשיר וכלי לפתח את המשק עוד יותר. זה לא קיים, זה לא נמצא בתקציב הזה, לא ראיתי בשום פנים ואופן אפילו התייחסות לכך. אין כאן בתקציב הזה ניסיון להתמודד עם הבעיה האקוטית והבעיה העדכנית של החברה בישראל, וזה עניין ההגינות, ה-equity, ולכן התקציב הזה הוא תקציב מקבע, הוא רק יעביר משנה אחת לשנה אחרת – באוצר ישימו "וי" ליד התקציב הזה, אבל מצב המשק ילך ויידרדר. זה המשפט האחרון שאני אומר: אם הקשר החזק והאמיץ הזה בין כלכלה לפוליטיקה, למדיניות, אם הממשלה בישראל לא תתייחס ולא תבין ולא תבטא שבעצם המדיניות, המצב המדיני כפי שהוא כיום הוא הרסני לכלכלה בישראל – אם לא נצא מהמעגל הזה, נישאר במקום שאנחנו נמצאים בו והפערים במדינת ישראל רק ילכו ויגדלו. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת סעיד נפאע, אחריו – חבר הכנסת מיכאל נודלמן, ואחריו – סגן היושבת-ראש, חבר הכנסת אדלשטיין. סעיד נפאע (בל"ד): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, מכובדי חברי הכנסת, דיו רב נשפך ועוד יישפך ואנרגיה רבה נשפכה ועוד תישפך על נאומים ועל כתבות על התקציב הזה. השאלה, מה זה יועיל אחרי שהמסך ירד על ההצגה כבר שלשום, לא רק אתמול. מה שנותר לנו, חברי האופוזיציה, ובמיוחד הערבים, הוא להכניס ל"דברי הכנסת" שהבענו מחאה, הבענו זעקה, התרענו כנגד תקציב המנציח פערים בין חלשים לחזקים ובין ערבים ליהודים, תקציב שהוא עוד אות האומרת לערבים: אתם לא תזכו לעולם להיות שווים במדינה הזאת, ואף לא להתקרב לשוויון, גם אם אתם משרתים שירות חובה בצה"ל. מה מלמדים תקציבי המשרדים? בתקציבי הפיתוח, התקציבים המסומנים בסעיפים ברורים במסגרת הצעת התקציב מסתכמים בכ-447 מיליון שקלים חדשים בתחום הפיתוח, פחות מ-4% מתקציב הפיתוח לשנת 2008, בעוד שיעור האוכלוסייה הערבית הוא 20% מהאזרחים. משרד הפנים – תקציב רגיל ומענקי איזון – שתקציבו 3.1 מיליארדי ש"ח לפי התקציב, אין חלוקה או אינדיקציה כמה מוקצה לערבים. אבל הניסיון של שנת 2007 מלמד שלרשויות הערביות, לרבות הדרוזיות, הועברו 857 מיליון, 35% מהאחוז שהיה אמור להגיע לרשויות האלה. לא מזמן העליתי מעל דוכן זה סוגיה של חלוקת מגרשים לבנייה במגזרים השונים, על-פי דוח שהונח לפנינו כאן לפני כמה שבועות. מתברר שבשנים 2002–2004 חולקו במגזר הדרוזי 770 חלקות ל-100,000 נפשות. לאותו גודל אוכלוסייה השווה אצל שאר הערבים חולקו באותה תקופה, באותן שלוש שנים, 1,270 חלקות, ובשנה אחת בכפר-ורדים ובכרמיאל, שאוכלוסייתם מחצית מגודל האוכלוסייה הדרוזית שמשרתת שירות חובה – 8,080 מגרשים. מה אנחנו רואים בתקציב הזה של מינהל מקרקעי ישראל שאמור לפתור את אחת הבעיות הקשות ביותר, בעיית קורת-גג לכל אדם? מתברר שההצעה בתקציב היא כ-4 מיליארדי שקלים. מתוך זה, רק שתי מאיות האחוז מיועדות למגזר הערבי, שזה 118,000 שקלים. בתחבורה – התקציב הוא 5.1 מיליארדי שקלים. התקציב המיועד לפיתוח כבישים בתוך היישובים הערביים, בכלל זה היישובים הבדואיים, הדרוזיים והצ'רקסים, יעמוד על 70 מיליון, שזה מאית האחוז. בתשתיות הלאומיות, בתמיכה במפעלי הביוב, מדובר ב-59.8 מיליון שקלים. אבל מה קורה, רבותי? גם סוגיה זו הועלתה בכנסת בפני ועדת הפנים. כאשר באים להקציב ליישוב ערבי כלשהו שמערכת המים בו רקובה זה כמה שנים ומי הביוב מחלחלים לתוך מערכות המים – ודוגמה כזאת היתה בכפר מע'אר, שאומרים לראש המועצה: אין לך כושר החזר והכסף הזה למעשה נשאר. המצב בבריאות לא יותר מזהיר. גם כשהתקציב קוצץ באופן כללי מ-19 מיליארד ל-18.3 בשנה הזאת, לערבים הוקצבו 1.8 מיליון שקל, פחות מ-1%. תעשייה, חקלאות, תיירות, מדע, ספורט – אין זכר למגזר הערבי. והחינוך – מעל דוכן זה העליתי לא מזמן מספרים מתוך דוח רשמי של משרד החינוך המצביעים על הנתונים הבאים: כאשר 59% מבוגרי התיכון של שנת 2004 בסקטור היהודי משיגים תעודות בגרות איכותיות המאפשרות להם כניסה לאוניברסיטה, בסקטור הערבי באופן כללי זה 38%, וכשמפלחים את הסקטור הזה לעדותיו, מתברר שאצל הדרוזים, המשרתים שירות חובה, השיעור יורד ל-26%. מה אנחנו רואים היום בתקציב משרד החינוך? שמתוך 27.5 מיליארד שקלים, לערבים הוקצבו 24.5 מיליון, שהם פחות מ-3% מהתקציב הרלוונטי הדרוש. שלא לדבר על הפערים הקיימים זמן רב. ירשו לי חברי חברי הכנסת החרדים המיוצגים כאן על-ידי שניים – השר עמי אילון הציג את הנתונים האלה באותו יום עיון שהתקיים בפקיעין. הוא אומר שמשרד החינוך מוציא על תלמיד ערבי 520 שקלים, וממקורות פרטיים עוד כ-300 שקלים. בסך הכול 820 שקלים; כאשר על תלמיד חרדי – אני לא יודע, כך הוא אמר – 4,100 שקלים חדשים, ממקורות פרטיים עוד 2,000 שקלים, בסך הכול 6,000 שקלים; ועל תלמידי החינוך הממלכתי משהו באמצע. כך הוא אמר במפורש. היו"ר אחמד טיבי: מי אמר את הנתונים האלה, אדוני? סעיד נפאע (בל"ד): השר עמי אילון, לפני כמה שבועות, ביום עיון בפקיעין. אני ציטטתי ואני אחראי לכל מספר שציטטתי. יעקב מרגי (ש"ס): אז הוא לא מבין בחינוך. סעיד נפאע (בל"ד): לכן אמרתי: יסלחו לי חברי חברי הכנסת החרדים. יעקב מרגי (ש"ס): הוא לא מבין, לא בכספים ולא בחינוך. סעיד נפאע (בל"ד): הפער ברור בין החינוך הממלכתי לבין החינוך הערבי, כמה מוציאים בממוצע על תלמיד ערבי וכמה על תלמיד בסקטור הממלכתי. אברהם רביץ (יהדות התורה): ילד חרדי במוסד חינוך חרדי מקבל מהמערכת קרוב ל-300 שקלים לחודש. משה כחלון (הליכוד): הוא אמר 3,600 בשנה, זה מסתדר. סעיד נפאע (בל"ד): בכל אופן, כבוד השר, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שואל, האם זאת דרכה של המדינה היהודית והדמוקרטית? נטען תמיד וגם היום, שמי שמבקש שוויון זכויות, צריך להיות גם שווה בחובות. על אף האי-דמוקרטיות במשוואה הזאת, קחו לדוגמה, הזקן, הטף, הנכה, החולה, שלא יכול לתת את חובותיו, האם הוא לא יקבל את זכויותיו? אבל מעשית, האם אלה שנתנו את חובתם, חייבי שירות החובה, הדרוזים והצ'רקסים, על-פי הנתונים הרשמיים שהוצגו לעיל, קיבלו את השוויון? המשוואה הזאת של חובות מול זכויות כשלה, והראיה הניצחת היא הדרוזים. לערבים – כשאני אומר ערבים, בל יישמע שלא כלולים בהם הדרוזים – יש לא רק חובה אלא זכות לחפש דרכים אחרות להגיע לשוויון בארץ שהיא גם ארצם. אל תתפלאו לכם, אם הם, על חלק ממפלגותיהם וארגוניהם, מגיעים למסקנה ששוויון יהא רק אם מדינה זו תהא של כל אזרחיה. קל וחומר כאשר השב"כ אומר עליהם שהם סכנה אסטרטגית. ואגב, אלוף-משנה במילואים שהשתתף ביום העיון הנזכר בפקיעין אמר במפורש: אני השתתפתי באותו יום עיון, ודיסקין, כאשר אמר את הדברים האלה, לא הוציא את הדרוזים מכלל הערבים המסכנים אסטרטגית את המדינה. אתמול סיימתי את נאומי ב"יפה שעה אחת קודם". אני חוזר ואומר: יפה שעה אחת קודם. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. עכשיו תורו של חבר הכנסת מיכאל נודלמן. הוא ידבר עד שלוש דקות. הוא טוען שלא נתנו לו לדבר יותר. מיכאל נודלמן (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, במצב המשק הנוכחי יש חשיבות רבה לקבלת התקציב בזמן. ברור שהתקציב אינו מושלם, אבל בואו נפנה למספרים. אני לא זוכר תקציב שהיה מושלם, אבל לדעתי התקציב הזה הוא הטוב ביותר מכל עשרת התקציבים שאני הצבעתי בעבורם. אני אתחיל מהשנה החולפת – דפיציט של התקציב משנת 2007 הוא 10 מיליארדי שקלים; זה טוב. רמת האבטלה ירדה עד 6.6% – מתי היה יותר טוב, כשזה היה יותר מ-10%? 3% פחות זה אלפי מקומות עבודה. התוצר הלאומי הגולמי גדל ב-5%; ההשקעות מחו"ל גדלו עד לגובה של 5% מהתל"ג; חברת רייטינג בין-לאומי – FNP – ניהלה את הרייטינג הפיננסי של ישראל. הדבר הזה מצביע על היציבות של הכלכלה הישראלית. אפשר לומר שאולי זה מקרו-כלכלה ואולי חלק מהאנשים לא מרגישים שיש אצלנו כלכלה טובה. אני מסכים עם זה, אבל אנחנו שוכחים שאנחנו מדינה מיוחדת ובשנה שעברה עברנו את מלחמת לבנון השנייה. זו היתה מלחמה מיוחדת, כי העורף של המדינה ספג כל כך הרבה רקטות ו"קטיושות", מיליון אנשים עזבו את המקום שהם חיים בו ועברו למרכז ולדרום. יש דוח-וינוגרד, ונצטרך לתקן. אנחנו צריכים לתקן את מצב הצבא, כי יש לנו שכנים שעלולים לעשות שוב את מה שעשו. אסור לנו לשכוח שגם המפונים מעזה עדיין לא קיבלו את כל מה שמגיע להם, וגם לזה צריך סכומים מסוימים. יש הוצאות שייתכן שאנחנו לא רואים אותן בתקציב, אבל הן הוצאות גדולות, ולא לחינם התקציב של משרד הביטחון הוא הגדול ביותר בכל שנות קיומה של מדינת ישראל – 51 מיליארד שקל. כשמדברים על ה-OECD לא מביאים בחשבון דברים כאלה. צריך לזכור שלא אנחנו רוצים להצטרף ל-OECD, אלא ה-OECD הזמינו אותנו להיות חברים בארגון. זה אומר שהם חושבים שהכלכלה שלנו חזקה. יושב פה שר התיירות. היום שמעתי שמספר הטיסות שהגיעו לבן-גוריון הוא שיא של כל הזמנים. משה כחלון (הליכוד): זה בזכות השר. אדוני השר, אני מפרגן לך. בתי-המלון מלאים. מיכאל נודלמן (קדימה): זה בזכות השר, זה בזכות הכלכלה המתקדמת. בלי כלכלה טובה, אי-אפשר לעשות דברים כאלה. גם אם השר יהיה עם הראש הגדול ביותר, הוא לא יוכל לקדם דברים אם הכלכלה מתמוטטת; הרי אנחנו זוכרים מה היה ב-2001–2002. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, נא לסיים. מיכאל נודלמן (קדימה): בוועדה שבראשותי אני רואה כל מיני בעיות, בעיקר את הבעיה של הנוער. אנחנו צריכים להשקיע הרבה בנוער. אבל קודם לזה צריך לטפל בבעיה של בית-הספר, בבעיה של החינוך. אנחנו חושבים שזה רק בעיה של כסף, אבל לא רק כסף יפתור את הבעיה. צריך לעשות רפורמה יותר עמוקה כדי להגיע לחינוך טוב, ואם החינוך יהיה טוב יהיו פחות בעיות עם הנוער. אנחנו משקיעים הרבה בחוגים ובדברים אחרים. יש בעיות אחרות, כמו העלייה באינפלציה. בשנים הבאות האינפלציה תהיה גבוהה יותר – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת נודלמן, אומנם פיציתי אותך על הקיפוח של קדימה, אבל אתה כבר שלוש דקות מעבר לשלוש הדקות שהוקצו לך. מיכאל נודלמן (קדימה): אבל חבר הכנסת אדלשטיין נתן לי דקה. היו"ר אחמד טיבי: נתתי לך שלוש דקות מעבר. הוא לעולם לא יסלח לי מה שעשיתי למענו – אתה זוכר את זה, כחלון? מיכאל נודלמן (קדימה): נראה שבשנים הבאות האינפלציה בישראל תהיה יותר מ-3%. מי שייפגעו מזה יותר מכולם הם הילדים שלנו. הממשלה צריכה לחשוב כיצד למנוע בשנים הבאות את האינפלציה העולה ואיך לעזור לצעירים שהם העתיד של המדינה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה, נשארו לך כמה דקות, עד עשר דקות. אחר כך ידבר מיודענו, חבר הכנסת . יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אשתדל לא למצות אותן ולהתחשב באחרים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הרבה דברים אני יכול לומר באופן כללי על התקציב הזה ועל הקיצוצים והדברים שחסרים בו, אבל אני רוצה להיות קצת משעמם ולעסוק במשך כמה דקות בתקציב של משרד שאני מכיר במקרה, ובמקרה גם קודמי, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, מכיר, וגם חבר הכנסת אלקין וגם אחרים – המשרד לקליטת העלייה. העיסוק, אדוני היושב-ראש, הוא כדלקמן: אני לוקח את עיקרי התקציב – מה שנקרא "חוברת תקציב המדינה לשנת 2008" – ואני בודק. למשרד לקליטת העלייה יש מקום מכובד. למשל, כתוב: היעד הראשון של המשרד – תעסוקה; היעד העיקרי של המשרד – הכשרה והשמת עולים בתעסוקה. המשרד ימשיך בביצוע תוכניות, וכן הלאה וכן הלאה. מלים יפות. לא יימצא אף אחד בבית הזה, אדוני היושב-ראש, שיכול להתווכח עם המטרות האלה. "אמה מה"? אני לוקח את החוברת, מה שנקרא התכל'ס, התקציב, ואני רואה שיש קצת פערים בין ההצהרות היפות לגבי כוונת המשרד להגביר את הפעילות בתחום התעסוקה לבין מה שכתוב בחוברת. למשל, נושא של מדענים עולים – קליטת מדענים. בשנת 2006, ומרוב הגינות אני מדבר על הוצאה בפועל שהיתה בשנת 2006, היתה 128 מיליון שקל. הצעת התקציב לשנת 2008 – 83 מיליון שקל. מה אומר אזרח שכרגע פתח בטעות את ערוץ-99? אומר: כן, כן, מה הוא מדבר? ירד מספר העולים. נכון, מספר העולים ירד ב-2,000. כלומר, אולי מספר העולים המדענים ירד ב-10, ב-15, ולכן התקציב קוצץ ב-50 מיליון שקל. הגיוני, לא? כך מגבירים את הפעילות התעסוקתית. כך גם אם נסתכל על סיוע לאמנים ולספורטאים עולים. אמנים וספורטאים זה דבר חשוב, אנחנו לקראת האולימפיאדה. דרך אגב, לאן נעלמו כל הספורטאים העולים שייצגו אותנו באולימפיאדות? אנחנו עזרנו להם יפה מאוד, אבל חלק כבר לא ספורטאים וחלק ירדו. בשנת 2006 ההוצאה בפועל היתה 7.5 מיליוני שקלים. ההצעה התקציבית לשנת 2008 – 3.7 מיליונים. יפה. כלומר, נראה שהתעסוקה ממש תשגשג עם הקיצוצים האלה. אני יכול להמשיך, אבל הנתונים לא שונים. ההבדל היחיד, חבר הכנסת כחלון, הוא שפה קיצצו קצת יותר ופה קיצצו קצת פחות. זאת התמונה. חינוך – בשנת 2008 ימשיך המשרד לסייע לתוכניות לימודיות לעולים בחינוך הלא-פורמלי, הפורמלי, וכן הלאה וכן הלאה. עומד כאן, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת רן כהן – במקרה ישבתי בכיסא שלך אתמול, וחבר הכנסת אלקין מכיר את הסוגיה היטב – וקורא מכתב קורע לב מהמורים באולפנים שמספרים לו; לא שבאמת הייתי צריך את המכתב הזה, אני קיבלתי רבים כמו המכתב הזה וגם טלפונים, כדי לדעת שהמצב חמור באמת. ישבה איזו ועדה והחליטה שעכשיו נלמד הכול בצורות אחרות, אבל קודם כול נסגור את האולפנים, נפרק את האולפנים וכן הלאה. בסופו של דבר כנראה גם לא יסגרו. זאב אלקין (קדימה): ישבה ועדה ואמרו שמסקנותיה – – – יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): דיבר פה אחד מחברי הכנסת על ההגינות של אנשי האופוזיציה. אני חושב שההגינות של אנשי האופוזיציה כאן לא יודעת גבולות. אני אפילו עוד הנחתי שקודם ישבה ועדה. מתקן אותי חבר הכנסת אלקין שקודם החליטו לסגור. זאב אלקין (קדימה): אדוני נותן קרדיט גדול מדי לשרת הקליטה לשעבר. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אפשר להמשיך עד אין-סוף, אבל רק עוד סעיף אחד, והוא קליטת עולי אתיופיה. אנחנו מאוד אוהבים, בעקבות איזו הפגנה שמתקיימת כאן – אני לא מדבר דווקא על ההפגנות שלא מעלים מספיק, אני מדבר על קליטה של אלה שנמצאים בארץ, בעלי תעודת זהות כמוני וכמוך, שחייבים לקלוט אותם. יש מוקדים שכונתיים, אחת ההצלחות של משרד הקליטה. גם בפעילות הזאת בשכונות של עולי אתיופיה, הצליחו לקצץ. מה שהכי כואב לי בסיפור הזה, מילא אומרים: בסדר, יש 100 מיליארד לפעילות חברתית, ונאלצנו, כי חסר כסף בתקציב, לקחת משם מיליארד. פה זה "פינאטס", זה גרושים כל הזמן. פה זה חצי מיליון, ופה 100,000 שקל, ופה 200,000 שקל. אבל העיקר לקצץ. וכאן כבר נאמר, אדוני היושב-ראש, על-ידי כמה אנשים, שמה שאולי מישהו לא יודע, וכבר הזהרנו את אדוני שר התיירות, שבוודאי מרוצה מנתוני התיירות, שבחודש מרס – אולי בפברואר, אולי באפריל, אבל אני מהמר על חודש מרס – יבוא קיצוץ תקציבי בכל משרדי הממשלה, ובסגנון שראינו אתמול כאן באישורי חוק ההסדרים בוודאי יאושר הקיצוץ הזה, ואז המשרד לקליטת העלייה יתחיל מן הסעיפים האלה, מן הגורן ומן היקב, פה לקחת עוד 50,000 שקל ופה לקחת עוד 100,000 שקל. במושגים של תקציב המדינה זה כלום, במושגים של 20 עולים שלא יקבלו מלגה ולא יעברו קורס תעסוקה, זה הרבה מאוד, ואולי זה ההבדל בין המצב שהם יישארו כאן בארץ לבין המצב שהם יחזרו למדינת מוצאם או יחפשו את עתידם ב"גולדענע מדינה" ארצות-הברית או בקנדה או בכל מקום אחר, ואני מניח שגם בבית הזה לא יהיו יותר מדי חילוקי דעות בין אופוזיציה לקואליציה, איפה היינו רוצים לראות את העולים החדשים. זאב אלקין (קדימה): אני רואה שגם היושב-ראש מזועזע. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): חבר הכנסת אלקין, אני חושב שבסוגיות האלה נכון שאולי יש בבית הזה גם חברים שבכלל היו מוותרים ברצון על העלייה לישראל, אבל מבחינת הקליטה החברתית של אנשים שנמצאים כאן, אני לא בטוח שהאיש הכי ימני בבית הזה רוצה לראות הרס ובעיות חברתיות בכפר ערבי, והאיש הכי קיצוני יגיד שהעולים האלה נמצאים, לא צריך לקלוט אותם, שיתגלגלו ברחובות. לפחות בזה יש מכנה משותף. אני אסיים במשהו שאני מאוד מתקשה לומר, כי יושבים פה חברי הטובים חברי הכנסת אלקין ונודלמן, שהם מאוד פעילים, וכפי שראיתם אפילו תרמתי לנודלמן מזמני. אבל דיבר כאן חבר הכנסת משה כחלון על האיומים על אנשי קואליציה, אדוני השר. הוא דיבר על רונית תירוש, על בן-ישראל, על חרמש, שכל אחד בא עם דרישות ועושים להם "מגהץ" ועושים להם בעיות כמו שצריך. ברוך השם, אדוני השר, העולים לא נמצאים בקואליציה תחת שום מכבש. חבר הכנסת אלקין נמצא הרבה תחת מכבש, אבל בסוגיות רבות שאני מאוד מעריך את פעילותו שם. אבל כאן, אדוני השר, אתה נמצא תחת איזה מכבש במפלגת ישראל ביתנו? אף אחד לא צייץ. ראינו כסף לדברים חשובים כמו מיגון בתי-חולים, מיגון חדרי מיון, אבל אף אחד לא צייץ, הכול בסדר. הסטודנטים העולים, שמקצצים להם במינהל הסטודנטים – בסדר גמור. ממילא אין סמסטר, אז מה זה משנה? אדוני השר, בש"ס, בקדימה – על ישראל ביתנו אני כבר לא מדבר – עוד לא היה כדבר הזה שכל כך הרבה נציגים של ציבור העולים ישבו בקואליציה, וברוך השם הם כנראה מאוד חזקים. אף אחד מהם, חבר הכנסת כחלון, לא נמצא תחת איומים ותחת מכבש לחצים. למה? כי אין סיבה, כנראה המצב מאוד טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת . אחריו – חבר הכנסת זאב אלקין, חבר הכנסת יובל שטייניץ, חבר הכנסת טלב אלסאנע וחבר הכנסת יוחנן פלסנר. כדאי שאלה שנמצאים שבלשכות שלהם ידעו שהתור שלהם קרב ובא. (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לברך שני חברי כנסת מהקואליציה, חבר הכנסת אופיר פינס ממפלגת העבודה וחבר הכנסת שי חרמש מקדימה. שניהם הפירו את המשמעת הקואליציונית ותמכו בהסתייגות שהוגשה על אי-תקצוב מיגון שדרות ועוטף-עזה. הם ראויים לברכה על שמצפונם הדריך את הצבעתם, כי מדובר בנושא רגיש הנוגע לחיי אדם ולסיכוי להציל ולו ילד יהודי אחד. טוב שכך עשו, טוב שהצביעו על-פי צו הלב ולא על-פי הצו של הממשלה החוטאת והשוגה חמורות בנושא זה. כשם שאני מברך שני חברי כנסת אלה, אני מבקש להביע את אכזבתי מההצבעה בצו המשמעת הקואליציונית בנושא סיוע לדיור בירושלים, כי אני קיוויתי בלב פנימה, שגם בנושא ירושלים חברי כנסת יצביעו על-פי צו הלב, ולא כך היה, לצערי. אדוני היושב-ראש, שרים בממשלה הביעו תמיכה גלויה במה שמכנים בתקשורת – מאחר שאני העברתי את החוק הזה – "חוק פרוש", חוק סיוע שהצעתי כדי לעודד את הדיור בירושלים ולהיאבק בהגירה השלילית. הכנסת אישרה, כידוע, בשנת תשס"א, ב-2001, ברוב גדול את החוק, אולם כבר באותה שנה החוק המאושר הוקפא שרירותית במסגרת חוק ההסדרים. במהלך אותה תקופה שבין אישור החוק להקפאתו רכשו עשרות מתושבי ירושלים דירות או הרחיבו את דירותיהם הקיימות בהסתמך על חוק זה, וקבוצה של 31 יהודים תושבי ירושלים אף עתרה לבג"ץ ותבעה לבטל את הסעיף האומלל של הקפאת ההטבות והסיוע בחוק ההסדרים. ראוי שחברי הכנסת ישמעו את החלטת ההרכב המורחב של שבעה שופטי בג"ץ; וכך אמרו שופטי בג"ץ: אין למדינה זכות לבטל הטבה שחוק הכנסת הבטיח. חד וחלק, ברור, בהיר. אולם לאחר שקבוצת אזרחים זו אכן זכתה בגיבוי בג"ץ לקבל את ההטבות והסיוע, שוב הוקפא אותו חוק על-ידי האוצר. אדוני היושב-ראש, זהו מאבק שנמשך שנים. והנה גם בחוק ההסדרים הצמוד לתקציב 2008 "מוצע" להקפיא את חוק הסיוע שלי עד 1 בינואר 2013, כלומר עוד בחמש שנים. ציינתי ששני שרים תומכים בהפעלת חוק הסיוע לדיור, אחד מהם הוא השר רפי איתן, המופקד, כידוע, על ענייני ירושלים בממשלה, והוא שיגר מכתב ליושב-ראש ועדת הכספים שבו הוא תבע, גם בשמו של שר הבינוי והשיכון זאב בוים, להסיר את ההקפאה מחוק ההסדרים. גם בדיונים שנערכו בפורומים שונים נוצר קונסנזוס שתומך בחוק הסיוע לדיור בירושלים. לא אכנס להשתלשלות הדיונים בנושא הזה בכמה ישיבות, אבל אציין בצער רב שחוק ההסדרים הקפיא את חוק הסיוע לדיור בירושלים, ואני מציין שלא נמצאו מספיק חברי כנסת כמו אופיר פינס ושי חרמש, שהיו צריכים לקום נגד שרירות הלב של אנשי האוצר, מחברי חוק ההסדרים, ואני מציין בצער רב שירושלים הפסידה שוב. עמיתי חברי הכנסת, זה לא סוד שהמאזן הדמוגרפי בירושלים מוכיח את העובדה הבאה: אם נשווה את קצב הגידול הכללי של שתי האוכלוסיות, היהודית והערבית, קצב גידול שהוא צירוף של שיעורי ריבוי טבעי ומאזן הגירה, נמצא שקצב הגידול של האוכלוסייה הערבית גדול פי-2.9 מזה שבקרב האוכלוסייה היהודית. ואם שיעור הערבים בירושלים ימשיך כך לגדול ותימשך מגמת ההגירה השלילית של יהודים, אזי חלקם של היהודים בכלל אוכלוסיית ירושלים ירד וירד, ואילו זה של הערבים יעלה ויעלה. כדי לשנות את המאזן הדמוגרפי או כדי לשמור על המאזן הדמוגרפי שהיה מאז 1968 יש צורך לעשות שני דברים: יש צורך בתנופת בנייה גדולה, ויש צורך בתמריצים לסיוע ולהטבות למשיכת רוכשי דורות. כלומר, לא להקפיא לחמש שנים את חוק הסיוע, אלא להיפך, להפעיל אותו מייד. אדוני היושב-ראש, אני מעלה את הנושא בהקשר של חוק ההסדרים שאושר אמש ובהקשר של חוק התקציב העומד עתה לדיון – ראוי לציין כי במלאות 40 שנה לאיחוד ירושלים קיבלה הממשלה שורת החלטות, ביניהן החלטה להשקיע בירושלים 5.7 מיליארדי ש"ח, אבל תרשו לי לפקפק ברצון הכן של הממשלה ליישם אותן החלטות. אני אומר זאת בצער, כבן של הדור השביעי בירושלים וכמי שהיה סגן ראש העיר ושירת את ירושלים 13 שנה בזירת העירייה, אני מרשה לעצמי לומר שגם כסגן שר כשהייתי אחראי למשרד הבינוי והשיכון במשך שלוש שנים – ירושלים היתה בראש דאגותי. אתמול בלילה סיפרתי לשר רמון שיש במשרד הבינוי והשיכון תקציב שקוראים לו – לערים מעורבות. באתי ואמרתי: ירושלים היא לא עיר מעורבת? גם בה יש אוכלוסייה ערבית ויהודית. בשנה הראשונה שנכנסתי למשרד השיכון העברתי 6 מיליוני שקלים לפיתוח במזרח-ירושלים לאוכלוסייה הערבית. את זה אני אומר לך במיוחד, אדוני היושב-ראש. אבל גם אז דאגתי לירושלים, ואם מותר לי להוסיף, אומר שכחבר הכנסת אני גם מקדיש לירושלים ונותן לירושלים חלק ניכר מפעילותי הפרלמנטרית. לכן אני אומר שאני מפקפק ברצון של הממשלה ליישם את ההחלטה שהיא קיבלה, ויש לי לכך הוכחה נוקבת: מכון ירושלים לחקר ישראל ערך מחקר מעניין על החלטות הממשלה הנוגעות לירושלים, והמסקנה היא שהיישום שלהן הוא דל, עלוב וזעום. המספר הגדול ביותר של ההחלטות – 122 – נגעו לפיתוח העיר בנושאי קרקע, בנייה והטבות לרוכשי דירות. מדובר לכאורה בהחלטות שיש בהן פוטנציאל להעברת אלפים רבים של עובדים שיתגוררו בעיר, יעשירו את האוכלוסייה, ישפרו את הצד היהודי במאזן הדמוגרפי – והציון שכל קורא את המחקר ייתן להישגים בפועל של הממשלה: מספיק בקושי עד בלתי מספיק. וכך נקלענו גם למצב המביש של הקפאת הבנייה בהר-חומה, שזה מהלך המעיד על חוסר רצון, חוסר יכולת, רפיון וחולשה של הממשלה והעומד בראשה אהוד אולמרט. זה גם מעיד על חוסר תבונה מדינית ואי-הבנה של ההשלכות והמשמעויות לטווח הארוך. עוד יותר קשה להבין את ההצהרה של שר הבינוי והשיכון זאב בוים, שאמר כי יש "להתחשב" בתהליכים המדיניים עם הפלסטינים ולהקפיא תוכניות פיתוח יהודיות במזרח-ירושלים. ואני אומר: אוי לאוזניים שכך שומעות. עמיתי חברי הכנסת, חוק הסיוע לדיור בירושלים והשקעות מסיביות של הממשלה בבירת ישראל חיוניים, הכרחיים ונחוצים היום יותר מאי-פעם. אני קורא לתמוך בפנייה שעליה חתמו עשרה חברי ועדת החוקה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פרופסור בן-ששון, להפסיק את הסחבת לגבי התיקון המונע ויתורים בשטח ירושלים. התיקון הזה לחוק-יסוד: ירושלים, הקובע שכל ויתור על שטח בעיר הבירה יותנה ברוב מיוחד בכנסת, כלומר בתמיכה של 80 חברי הכנסת לפחות, חייב לעבור עוד טרם בואו של הנשיא בוש לירושלים, כי צריך להיות ברור לעולם כולו שלא תהיה חלוקת ירושלים. לכן, מכיוון שמדובר היום בדיון על התקציב, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בכל סעיף בהצעת התקציב לפיתוחה ולבניינה של ירושלים. הרי כולנו יודעים כי אין לירושלים בסיס כלכלי או תעשייתי חזק. אין לירושלים מרכז תקשורת, נמל, או צומת למשאבי טבע קרובים, אם כי יש לה פוטנציאל תיירות ויש לה פוטנציאל לפיתוח מוסדות דת ותרבות. צריך לסייע לה תקציבית ככל האפשר – תקציבים במאסה קריטית לביסוסה הכלכלי בכל ענף. אדוני היושב-ראש, הנביא ישעיהו אומר: למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה לפיד יבער. יאמר לעצמו כל חבר הכנסת: למען ירושלים לא אשקוט. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אני מודה לאדוני. חבר הכנסת זאב אלקין, עד שלוש דקות, בבקשה. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחרי נאום כזה מלהיב בעניין ירושלים, שנדמה היה שהדברים נאמרים כמעט מפי ראש העיר לפי עוצמת הכוח שבהם, קשה לחזור ולדבר על ענייני דיומא וענייני התקציב, אבל בכל זאת, זה עיקר דיוננו היום. ראשית, כל מי שמתבונן על תקציב 2008 בהקשר המקרו שלו, בהחלט רואה שמדובר בתקציב יציב ונכון, ומדובר בקו כלכלי נכון שלמעשה מדינת ישראל הולכת לאורכו כבר תקופה מסוימת, כמה שנים טובות. כל מי שמסתכל בנתוני התקציב רואה שבתוך ארבע שנים הצלחנו להוריד ב-20% את יחסי חוב–תוצר, וזה אחד מהדברים שמבטיחים את יציבות הכלכלה הישראלית. כאן אפשר לברך על כך שורה ארוכה של שרי אוצר שהתחלפו בתוך ארבע שנים, החל בסילבן שלום והמשך בבנימין נתניהו, באהוד אולמרט, באברהם הירשזון ובשר האוצר הנוכחי רוני בר-און. אגב, אני חושב שניתן גם להשתמש במעמד הזה ולברך את שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו ויושב-ראש הכנסת לשעבר ראובן ריבלין, שהצביעו בצורה מכובדת אתמול בהצבעה על הגדלת מסגרת ההוצאה הציבורית ונמנעו, ואני תמה על חברים לסיעה שלהם, סיעת הליכוד, שכולם כאחד תמכו בהגדלת המסגרת הציבורית. הדברים נראים נורא מוזרים לאור מדיניות הליכוד בממשלה הקודמת וגם לאור התפיסה הכלכלית הכללית. מעניין יהיה לראות אותם במציאות אחרת מצדיקים את ההצבעה הזאת. ברמת המיקרו, ודאי שיש בתקציב הזה בעיות. דיבר כאן חבר הכנסת יולי אדלשטיין על הבעיות בתקציב של משרד הקליטה. אשמח מאוד להרגיע אותו, דווקא אותו סעיף של קליטת מדענים עולים שיולי אדלשטיין דיבר עליו פחות מטריד אותי כרגע, כי אם הוא היה מעיין בהסכם הקואליציוני בין ישראל ביתנו למשרד האוצר הוא היה מגלה שחצי מהפער נמצא באותו הסכם קואליציוני, ולגבי החצי השני של הפער החסר – גם שם אנשי משרד האוצר מבטיחים שהתוכנית לא תקוצץ. אני גם חושב שכדאי מאוד לזכור, וחבר הכנסת יולי אדלשטיין מודע היטב לכך, שמשרד האוצר רצה להטיל קיצוץ דרמטי מאוד על משרד הקליטה, עוד בשלב הכנת התקציב בממשלה, ודווקא ההתגייסות הנמרצת של השר לקליטת העלייה יעקב אדרי, עם כל חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שעוסקים בענייני עולים, מנעה את הקיצוץ הדרמטי. דובר כאן גם על התקציב של משרד החינוך, ובהחלט אני שותף לביקורתו של חבר הכנסת אדלשטיין על כך שבתקציב הזה יש לא מעט בעיות, גם בתחום של העולים; יש קיצוץ דרמטי בקליטת תלמידים עולים, יש קיצוץ עוד יותר דרמטי באולפנים לעולים, בחינוך מבוגרים. אבל הקיצוץ הזה נובע מסיכום מאוד לא מוצלח בעיני של שרת החינוך ומשרד האוצר, כאשר חלק גדול מאוד ממימון הרפורמה במשרד החינוך השנה בא מהתקציבים הפנימיים של המשרד. אפשר להגיד שמשרד האוצר הצליח לעבוד על שרת החינוך וכולנו נשלם את המחיר. דבר אחרון, אשתמש בבמה הזאת. דיבר כאן חבר הכנסת פרוש על ההצבעה לפי צו מצפונם של חברי קואליציה. לפי מיטב ידיעתי, ההצבעה הזאת עוד לא נעשתה, כי עוד לא הצבענו, לא על הסתייגות על התקציב ולא על התקציב. אבל צדק חבר הכנסת פרוש שבגלל העמידה העיקשת של מספר גדול של חברי קואליציה, ומגיעה ברכה לאופיר פינס ולשי חרמש שהובילו את הקבוצה הזאת, ואני גאה להימנות עמה, משרד האוצר הסכים להתחיל במיגון שדרות, ועל כן לא נזדקק כאן למאבק של חברי הכנסת מהקואליציה בממשלה אלא נלך יד ביד עם הממשלה. רק כשנצביע היום ונאשר את התקציב, כדאי שכולנו נזכור שאנחנו מצביעים למעשה על תקציב מסגרת, ובעניין התקציב בפועל, לפי מיטב ידיעתנו, מדובר כאן שאחרי ההצלחה הגדולה שלנו בביטול הגזירות של חוק ההסדרים, התקציב בפועל יגרור אתו קיצוץ משמעותי במשרדי הממשלה בחודשים הקרובים. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. חבר הכנסת יובל שטייניץ – לא בנמצא. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה; עד שש דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו דנים בעניין התקציב ומדי שנה דנים בנושא הזה. אפשר לומר שהדברים כמעט ממוחזרים מבחינת הטענות ומבחינת העמדות. לא פעם קורה שההתפלגות היא פוליטית או בהתאם להרכב הקואליציוני – מי שבתוך הממשלה, מי שמחוץ לה. אבל אני סבור שבכל מה שנוגע לאוכלוסייה הערבית, הסוגיה איננה סוגיה תקציבית. הסוגיה היא הרבה יותר עמוקה מאשר תקציב. העדר האיזון והשוויון בתקציב, לדעתי הוא סימפטום של הבעיה, הוא לא הבעיה. הבעיה היא הקונספציה שעומדת מאחורי התקציב, התפיסה שעומדת מאחורי התקציב הזה. עובדה שממשלות משתנות, אבל המדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית לא משתנה, ואפשר לומר שהבעיה איננה תקציבית, הבעיה היא בעיה של אפליה. ולכן, אנחנו רואים שבכל מה שנוגע לאוכלוסייה הערבית – גם בסוגיות שאינן כרוכות בעלות תקציבית – המדיניות היא מדיניות מוזרה ותמוהה, אם במסגרת תוכניות המיתאר ליישוב הערבי, או הכרה ביישובים, או לפעמים הגדרות. הרי איך קובעים, למשל, הענקת הטבות ליישובים? יש הגדרות ליישובים: יישוב שהוא במסגרת קו עימות. אפילו היישובים הערביים שהם על הגבול – טייבה זה ליד טול-כרם, זה יישוב קו עימות, לא? אבל הוא לעולם לא יזכה בהטבות או בהכרה כקו עימות. או יישובים חקלאיים, או כאלה הגדרות או אחרות, ולכן, ההגדרות הן פוליטיות. היו"ר אחמד טיבי: גם קלנסואה, שלא תשכח. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): קלנסואה לא. זה קו עימות עם טייבה – קלנסואה... בהקשר זה הסוגיה היא סוגיה של התפיסה, שהיא קבועה – למרות השינויים שחלים בממשלות ובהרכב שלהן. ובאים בטענות לתלמידים שתפיסת העולם שלהם מתבטאת בסקרים או במחקרים. 70% מהתלמידים במגזר היהודי לא סובלים מפאת שלילת אזרחותם של התושבים הערבים, או לא מוכנים לארח אותם אצלם. אז אומרים: מה פתאום, איך זה יכול להיות? כשל חינוכי. אבל אותו ילד שמגיע לרמה של שר או ראש ממשלה, הוא מאמץ את המדיניות הזאת. זאת אומרת, המדיניות של הממשלה מתיישבת עם התפיסה הגזענית של התלמידים. אבל אלה שם – הם אומרים, וכאן הם עושים. הגיע הזמן לשנות מדיניות, לשנות תפיסה, להתייחס לאזרחים הערבים כאזרחים לכל נושא ועניין, וזכותם לשוויון איננה עשיית טובה ולא עושים אתם איזה "מערוף" או חסד. זאת חובה של המדינה וזאת חובה של הממשלה, וזאת זכות מוקנית לאזרחים בתור אזרחים. ואנחנו לא מחפשים ולא רוצים, לא מושיטים יד לקבץ נדבות, אלא אנחנו תובעים את הזכות הזאת, ואני חושב שטועה הממשלה שממשיכה להתעלם מהתביעות של הילדים הערבים, המשפחות הערביות, העוני, האבטלה – שהופכים להיות מנת חלקו של הציבור הערבי. בהקשר זה אני רוצה להתייחס לשר התיירות – שנוכח כאן. איך יכול להיות, אדוני שר התיירות? אני מבין שיש תיירות כפרית, בקיבוצים בדרך כלל, ויש עניין של החופים או כל מיני אטרקציות תיירותיות. אבל, למשל בנגב, אני רואה אפילו את האוהלים הבדואיים – מי שמקימים אותם הם היהודים. ראיתי חוות לגידול עזים ומכירת גבינת עזים, אבל למי נותנים את החוות האלה? לאשכנזים. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: אתה לא מעודכן, טלב, תסלח לי. תבדוק את זה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני אשמח, אדוני, שר התיירות, אם תעדכן אותי. אני אברך על כל בשורה, אני אברך על כל צעד חיובי. לא שאנחנו באים בטענות כי אנחנו לא רוצים. אנחנו מאוד מעוניינים בגישה חיובית, גישה מיטיבה, גישה קונסטרוקטיבית. אני נפגשתי עם הנציגים שלך במחוז דרום. יש מגמה חיובית, אבל עד עכשיו היא לא יצאה לפועל, כי אומרים לי: מינהל מקרקעי ישראל לא מקצה. יש חסמים, יש מכשולים. הרי כשרוצים להקים אתר נופש יהודי, המינהל אומר: זה שטח המדינה, אדמות המדינה נתונות לאזרחי המדינה, וכאשר באים למגזר הערבי, כאילו אסור להקנות או להקצות שטחים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טלב, אבל הם לוקחים בלי שנותנים להם. הם לוקחים קרקעות, חוות – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יַא זָלָמֶה, סִבְּנָא מִן דַאוִוינַכְּ. כל הזמן המנטרה הזאת שלך. בסדר, הבנו. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – בלי שנותנים להם. מה הם צריכים לבקש, הם לוקחים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בסדר, לוקחים. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: רק מלה אחת. למשרד התיירות יש עניין רב בפיתוח כל המגזר הבדואי בדרום – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יפה. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: – – ומושקעים הרבה כספים. זה שיש בעיה עם המינהל, זה לא בתחום המשרד שלי. לגבי זה תפנה לשר בוים. אני לא יודע שיש שם בעיות בכלל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש. שר התיירות יצחק אהרונוביץ: כי מה שהם ביקשו הם קיבלו. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני מברך על ההודעה הזאת. אני אשמח אם נפעל בכיוון הזה, במגמה הזאת. לדעתי, ביישובים הערביים לא מספיק להגיד: אבטלה ועוני ו-60 שנה של פער, ואי-אפשר לסגור אותו בשנה. צריך להתחיל. המלאכה מרובה והזמן דוחק, ולאנשים נגמרה הסבלנות. אין להם זמן לחכות עוד. הדור הצעיר בקרב האוכלוסייה הערבית תובע את מלוא זכויותיו. הוא לא מוכן להתפשר על פחות משוויון מלא. זה חלק מכבודו – האינדיבידואלי והקולקטיבי – כציבור ערבי שלם. ולכן, גם בתחום התיירות, גם בתחום החקלאות, גם בתחום התעשייה, גם בתחום המסחר, גם בתחום ההיי-טק – זוהי זכות, כך מתמודדים עם אבטלה; לא במלים, לא בססמאות, אלא במדיניות אחרת ועם הקצאת תקציבים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): מחר בבוקר תקבלו הכול, אחרי התקציב. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה תגיד אחרי שתקבל? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יוחנן פלסנר – לא נמצא. חברת הכנסת נאדיה חילו – לא נמצאת. חבר הכנסת אליהו גבאי, תפאדל. נסים זאב (ש"ס): אני מודה לאדוני היושב-ראש שמחפף קצת. היו"ר אחמד טיבי: למה לחפף? חברי הכנסת מחפפים. נסים זאב (ש"ס): – – – ולא בשעה עשר בלילה. היו"ר אחמד טיבי: עכשיו כולנו נקשיב לדבריו של חבר הכנסת אליהו גבאי. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חברי היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: רציתי שטלב אלסאנע יישאר, לכן אמרתי – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שר האוצר? היו"ר אחמד טיבי: לא. שר הפנים הגיע. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שלום, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תראה, כשאתה מגיע, כולם באים לשמוע אותך. עד שמונה דקות, אדוני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – חברי חברי הכנסת, התקציב שאנחנו דנים בו, והקואליציה תצביע עבורו הערב, לצערי הוא תקציב שאין לו מסר חברתי, כפי שהממשלה חרתה על דגלה. וכשאנחנו שומעים בתקופה האחרונה שיש השתמטות, מדינת ישראל היתה צריכה להביא בחשבון את החשיבות שיש בהשקעה בחיילים המשוחררים וכי יש לתת להם הטבות, כדי להראות שמדינת ישראל מכירה טובה, מעריכה את חשיבות השירות הצבאי, והיא רואה בו יעד לאומי וחברתי ממדרגה ראשונה. אתן לכם דוגמה קטנה. מדוע בחור שגומר שלוש שנים בצבא לא יקבל לימוד באוניברסיטה חינם? זה לא חינם. הלוא הוא נתן שלוש שנים מהחיים שלו, היה בסיכונים – ימים ולילות – שמר על ביטחון מדינת ישראל. למה לא נבוא ונעניק לו לימוד חינם באוניברסיטה, כדי שישתלב בחברה וימשיך לתרום לה? אתן לכם עוד דוגמה קטנה. כאשר בחור, ילד, מגיע לגיל 18, לפני גיוס – מפסיקים לתת למשפחתו מטעם הביטוח הלאומי עזרה מינימלית, כפי שניתנה עד גיל 18. הלוא אותו בחור, כאשר הוא מתגייס, משפחתו ממשיכה לעזור לו ולתת לו סיוע, לא פחות ממה שנתנה לו כשהיה בתיכון. כלומר, הסיוע, העזרה נחוצה לבחור. מן הראוי היה שהביטוח הלאומי ימשיך לתת לו תקציב עד שהוא גומר את השירות הצבאי, לו ולמשפחתו. אם כן, רבותי, אלה עוולות שצריך לתקן. אתן לכם עוד דוגמה. בעבר ניתנה קצבת יוצאי-צבא. מדוע לא תמשיך הקצבה הזאת להינתן – קי"ץ? אלה ששירתו בצבא היו מקבלים תוספת מהביטוח הלאומי. אם מדינת ישראל לא רוצה לתת את זה דרך הביטוח הלאומי – בגלל התערבותו של הבג"ץ או עניינים פוליטיים אחרים – מן הראוי היה שהיא תיתן את התוספת הזאת, לאלה ששירתו בצבא, דרך משרד הביטחון. זאת הדרך. הוא ממשיך לשרת במילואים. מדוע לא להכיר בחשיבותו של שירות המילואים, כאשר מערך הביטחון של צה"ל בנוי גם על שירות המילואים? אלה רק מעט מן הדברים שאנחנו חייבים לבחורים אשר נותנים שלוש שנים מחייהם – עזרה וסיוע בדיור, הטבות מס למיניהן. אם כן, זה הזמן שמדינת ישראל תעשה חשבון ותיתן את כל ההטבות שהיא שמה לה למטרה לתת לחיילים המשוחררים – בפרט כאשר יש עודף תקציבי ממסים, ואם זה לא הזמן עכשיו, אז מתי צריך לעשות את זה? אנחנו יודעים שהדרך הטובה ביותר לצמצם את הפערים החברתיים היא דרך החינוך. במשרד החינוך ישנו אגף שח"ר, שסייע לאוכלוסיות החלשות כדי לצמצם את הפערים, סייע להם בתוספת פרויקטים חינוכיים וחברתיים – אז את זה הלכו וקיצצו. מן הראוי, אם אנחנו רוצים שהאוכלוסייה החלשה תדביק את האוכלוסייה המבוססת – כי האוכלוסייה המבוססת נותנת לילדיה שיעורי עזר, תוספת שיעורים, שיעורי העשרה, חוגים – אנחנו, כמשרד החינוך, כיעד לאומי, עלינו להשקיע באותם התלמידים שלא יכולים לקבל את זה מהוריהם, או מאותן עיירות הפיתוח שלא מעמידות את זה לרשותם, כי גם העיירות האלה הן במצוקה כספית נוראה. יש להקים אזורי תעסוקה ואזורי תעשייה מפותחים על מנת לתת מענה על האבטלה שקיימת בעיירות הפיתוח. כי אם אנחנו לא נעשה, לעיירות הפיתוח לא יהיה דור המשך והן יסבלו מעוני וניוון. ניסיתי להעביר חוק – הצבענו עליו – של בדיקה תקופתית לאנשים שעברו את גיל 55. בדיקות כאלה יכולות למנוע מחלות קשות, ולצערי בעיירות הפיתוח, בשכונות ובקרב אוכלוסיות חלשות אין מודעות לבדיקות תקופתיות. גם בזה משרד האוצר ומשרד הבריאות לא תמכו, וכשנפגשתי עם הממונים במשרד הבריאות הם אמרו: אנחנו לא יכולים לחייב את קופות-החולים שיוציאו בול על מנת לקרוא לאנשים לבוא לבדיקה, הם מעדיפים שזה יבוא לאט לאט בהסברה. אם לא נכניס את זה בחוק, לחייב את קופות-החולים להביא אנשים לבדיקה, האנשים לא יבואו לבדיקות, וניתן למנוע חלק גדול מהמחלות על-ידי בדיקות תקופתיות בזמן. אני מסתכל בעיתון כלכלי של אתמול ואני רואה מיליונרים חדשים של "בזק", אופציות בשווי של 120 מיליון ש"ח ל-31 בכירים, ומה עושה מדינת ישראל? מקצצת 140 ש"ח שהיו צריכים להינתן בינואר כדי להעלות את שכר המינימום. במקום להעלות את שכר המינימום, מה שומעת האוכלוסייה החלשה? זה לעג לרש, זו פגיעה בהם, בסך הכול מדובר ב-140 ש"ח. כאשר האוכלוסייה החלשה רואה את המיליונים שמחלקים ואת האופציות לפקידות הבכירה למיניה, מה הם יכולים לומר בלבבם? האם זה לא יוצר ניכור, פער חברתי הולך ומעמיק בחברה שלנו? אני אתן לכם דוגמה נוספת וחשובה. עיקר הכנסתן של האוכלוסיות החלשות הולך על מזון. כשבאנו לקצץ את המע"מ והורדנו מ-16% ל-15.5%, מן הראוי לתת את הדעת לבטל את המע"מ על מוצרי מזון במקום לבטל על כל המוצרים במדינה, כי המזון הוא המרכיב החשוב בהוצאה של האוכלוסייה החלשה. מדינות רבות באירופה ובעולם ביטלו את תשלום המע"מ על מצרכי המזון, או על תרופות חיוניות להצלת חיים. לכן אני אומר שמחובתה של ממשלת ישראל לעשות בדיקה מחדש על מנת לטפל בבעיות חברתיות. אתמול ושלשום מדינת ישראל פינתה והרסה בתים בכפר-שלם. אוכלוסיות שנמצאו בבתים האלה לפני קום המדינה, לפני 1948, גידלו בנים, שלחו ילדים לצבא, יש להם נשים בהיריון ותינוקות. 15 מבנים פונו ונהרסו בלי לתת הצעות ופתרון דיור לתושבים האלה. האם זו לא אכזריות של עיריית תל-אביב, האם זו לא אכזריות של המינהל, שהיו צריכים למצוא פתרונות דיור למשפחות האלה והפקירו אותן לסוחרי הנדל"ן והרסו וגירשו אותם מבתיהן. ילדים קטנים, נשים בהיריון, 39 תושבים פונו מבתיהם ללא מציאת דיור. לכן אני פונה לשר השיכון, למינהל, לעיריית תל-אביב למצוא את פתרון, להפסיק את הרס הבתים בכפר-שלם, להפסיק להרוס להם את הבתים ולגרש אותם, ולמצוא את הפתרון על דעתם ולעצור את הפינוי וההרס. לא היו עושים את זה אם היתה זו חברה אלימה קשה או מתפרעת; ניצלו את טוב לבם, את התמימות ואת העדינות שלהם. הציבור הזה נמצא שם מלפני קום המדינה והרסו את בתיהם. אני קורא מכאן לממשלת ישראל להתערב כדי למנוע את המשך ההרס. תודה רבה. אני מקווה שמדינת ישראל תדע לתת תקציב שונה, כי זה תקציב אכזרי, ללא חמלה וללא תקווה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני חבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת שמואל הלפרט – חמש דקות; בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר הפנים, אדוני שר האוצר שאינו נמצא כאן, איזו בשורה מביא תקציב המדינה לשנת 2008 למיליון ו-650,000 איש החיים מתחת לקו העוני? איזה מענה יש בתקציב הנוכחי כדי לחלץ לפחות חלק מהציבור זה מקו העוני? מה אתה הולך לבשר להם, אדוני שר האוצר, בעת שיש עודפים של מיליארדים בקופת האוצר? שלא קיצצתם עוד 4% בקצבאות? בעת שמחירי מצרכי היסוד עולים בהתמדה, הלחם, מוצרי החלב, המים והחשמל מתייקרים – שלא הקפאתם את הקצבאות שנשחקות בלאו הכי כיוון שהן צמודות למדד ולא לשכר הממוצע במשק? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כל מלה בסלע, הכול מדויק. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אני מודה לך. ומה ההישג של חברי הקואליציה המאושרים, מניעת קיצוץ של עוד 4% מהאוכלוסייה הענייה ביותר? באמת הישג עצום. חברי הכנסת, התרגילים של האוצר, כל שנה בעת הגשת התקציב – להכניס לתוכו עזים שימנעו חס וחלילה כל תביעה להוסיף אפילו 1% לתקציב, ידועים. אדוני שר האוצר, איזו בשורה מביא התקציב הזה ל-800,000 ילדים רעבים שהולכים לישון רעבים וקמים רעבים? איך אתה, אדוני שר האוצר, ואנשי אגף התקציבים יכולים לישון בשקט בשעה שמאות אלפי ילדים מסתובבים רעבים, ללא חדוות חיים, מתוסכלים, מיואשים. כבר אמרתי כמה פעמים ואני חוזר ואומר: מדיניות האוצר הנוראה הזאת כלפי 800,000 ילדים רעבים במדינת ישראל עלולה להביא אותנו לקטסטרופה, לנזק בלתי הפיך. המדינה תיאלץ בסופו של דבר לשלם אחר כך פי כמה וכמה כדי להחזיר את הילדים האלה למסגרת נורמטיבית. נוצר הרושם, אדוני היושב-ראש, שסדר העדיפויות באוצר השתבש לגמרי. בבחירות האחרונות הניפו מפלגות העבודה, ש"ס והגמלאים את הדגל החברתי והבטיחו לבוחרים להחזיר את קצבאות הילדים. לאן נעלמו כל המפלגות האלה פתאום? במסמך של מחלקת המידע והמחקר של הכנסת, בפרק העוסק בביטוח הלאומי, כתוב: "תשלומי קצבאות הילדים שגילם מתחת לגיל 18 מבטאים את אחריותה של המדינה למצבן הכלכלי של משפחות עם ילדים ואת מחויבות הכלל להשתתפות במימון ההוצאות הכרוכות בגידול ילדים". איזו אחריות מגלה המדינה כלפי הילדים? זה לא סוד שכתוצאה מהקיצוץ האכזרי של 3 מיליארדי ש"ח בתקציב קצבאות הילדים הוכפל מספר הילדים העניים מ-400,000 ילדים בשנת 2001 ל-800,000 כיום. לפני שנה וחצי החליטה הממשלה, עקב העודף התקציבי, להוריד את שיעור המע"מ ב-1%. סך כל עלות ההורדה הוא 3 מיליארדי ש"ח. מההורדה הזאת נהנו רק המשפחות מהעשירון העליון. בעלי ההכנסות הנמוכות לא נהנו אפילו משקל של הורדת המע"מ, מאחר שמצרכי היסוד, לרבות אלה שבפיקוח, לא הוזלו בעקבות הורדת המע"מ אפילו באגורה שחוקה. מה היה פשוט יותר מלקחת את 3 מיליארדי השקלים ולהחזירם לקצבאות הילדים כדי לחלץ 400,000 ילדים מקו העוני? אולם הממשלה העדיפה להביא את הכסף לעשירונים העליונים. חשוב לציין, אדוני היושב-ראש, שכספי הביטוח הלאומי אינם כספים של הממשלה, אלו כספי ביטוח שהציבור משלם, ולממשלה אין כל זכות לנגוע בכספים האלו. כתוצאה מהקיצוץ הדרסטי בקצבאות, הצטברו מיליארדים בענף הקצבאות בביטוח הלאומי, והממשלה העבירה אותם למימון האבטלה וחסכה מיליארדים לאוצר. שר האוצר הקודם אמר בכמה הזדמנויות, שהכוונה בקיצוץ קצבאות הילדים היא לעודד אנשים להשתלב במעגל העבודה. שאלתי אותו: מה אתה מציע לאותם מיליון איש עובדים שלחלקם יש שישה ושמונה ילדים והכנסתם פחותה מ-3,000 ש"ח לחודש? היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אני כבר מסיים. הרי מטרת קצבאות הילדים היא לאזן את תקציב המשפחות ברוכות הילדים. לפני כמה שבועות העליתי הצעת חוק להחזרת נקודות הזיכוי בגין ילדים הניתנות היום רק לאשה עובדת, לאחד מבני הזוג על-פי בחירתם. אולם גם הצעה זו, שלא באה חלילה לתת קצבאות למי שלא עובד, אלא לתת נקודות זיכוי להורים במשפחות ברוכות ילדים, כפי שנהוג בעולם כולו, דחתה הממשלה. דוגמה נוספת לסדר העדיפויות של הממשלה: האוצר מסבסד את התחבורה הציבורית, חברות האוטובוסים "דן" ו"אגד", ב-1.7 מיליארד ש"ח; אני חושב שיאשר זאת שר התחבורה לשעבר. יש חברות רבות בארץ ובחוץ-לארץ המוכנות להפעיל תחבורה ציבוריות ללא סובסידיות ובהתחייבות לתת שירות טוב בתדירות גבוהה ובחצי המחיר, וזה מאוד חשוב, כי מי שנוסע בתחבורה ציבורית, אלו השכבות החלשות. זה מאוד חשוב, והממשלה לא מואילה להפריט את התחבורה הציבורית. אני פונה לראש הממשלה ולשר האוצר שהבטיחו לא פעם תקציב עם חמלה ולב. איזה חמלה ואיזה לב יש בתקציב הזה? הגיעה השעה להחזיר את כבשת הרש ולתקן את העוול הנורא כלפי 800,000 ילדים, ויפה שעה אחת קודם. משפט נוסף, ברצוני להתייחס בכמה מלים לתקציב הישיבות. בשנת 2002 תקציב הישיבות הסתכם ב-1.38 מיליארד ש"ח, ואילו בתקציב 2008 – ב-168 מיליון ש"ח. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אני מבקש ממך לסיים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אני כבר מסיים. הממשלה אומנם החזירה חלק מכך, אולם מדוע לא מופיע תקציב הישיבות בבסיס התקציב? מדוע כל שנה צריכים בני-הישיבות להיות בני-ערובה בידי הממשלה? אני פונה לשר האוצר ולאגף התקציבים פעם נוספת לכלול את תקציב הישיבות החל מהשנה הבאה בתקציב המדינה, בבסיס התקציב, כדי למנוע את ההתבזות של הישיבות, של חברי הכנסת ושל האוצר בנושא תקציב הישיבות. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אקורד טוב לסיום. חבר הכנסת אופיר פינס, בבקשה, לפנים משורת הדין. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, תודה, אני מודה לך על החמלה. היו"ר אחמד טיבי: אמרתי שכשאני בשלטון אני מגלה גמישות. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, שלוש הערות בקצרה, כי לא קיבלתי הרבה זמן. הערה ראשונה, לגבי תקציב הגנת הסביבה. אני שב ואומר, זה המחדל הכי גדול בתקציב המדינה. יש הרבה טעויות בתקציב, תמיד יש טעויות בתקציב, אבל מחדל כזה, לעצום עיניים, לטמון את הראש בחול להעמיד תקציב פתטי, מגוחך – אין לי מלים להגיד את זה, זה פשוט לא ייאמן. אני לא אצביע בעד תקציב המשרד להגנת הסביבה, אני אצביע עליו עם האופוזיציה. אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר – כהצבעה של מחאה, לא כי ישתנה משהו. הערה שנייה, לגבי תקציב מיגון שדרות ועוטף-עזה. אני שוב מנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא לראש הממשלה ולשר האוצר, תתעשתו. אי-אפשר לעשות תקציב ל-2008 ולהשאיר את תושבי שדרות ועוטף-עזה מופקרים ברמת המיגון הבסיסי, ברמת הממ"ד לבית. זה לא מתקבל על הדעת. זה הזוי ומנותק מכל סדר עדיפויות הגיוני. מדובר על 300 מיליון ש"ח, הם בתקציב המדינה, זה לא פורץ את תקציב המדינה, זו חובה לאומית בכל רמה. הערה שלישית ואחרונה, הולכים להביא במחטף של גנבים הצעת חוק לקיצוץ התקציב לבחירות לרשויות המקומיות. אני אומר לכם שזו שערורייה. ראיתי היום את הכותרת בעיתון "הארץ", שגאידמק הולך לממן פה הכול. אני אומר לך, אדוני שר הפנים, אני יודע שזה לא אתה וזה שר האוצר, אבל, אלוהים אדירים, אתם רוצים לתת לגאידמק לממן את כל המדינה? איפה אנחנו, אין מימון ציבורי לבחירות לשלטון המקומי? איך אנחנו מביאים את עצמנו למקומות המטורפים האלה, ועוד כמו גנבים בלילה בהצבעה של מהרגע להרגע. אמרו שזה יבוא אחרי התקציב, אין מלה. מלה זו לא מלה, סיכום זה לא סיכום, משאירים את כל ראשי הרשויות בערפל, את כל חברי המועצות, למה ומדוע. כי מישהו עושה פה דיל, כי זה נוח למפלגה כזו או אחרת. זו בושה וחרפה, פשוט ביזיון והפקרות של הממשלה ושל הכנסת. אני חושב שיושבת-ראש הכנסת צריכה להוריד את זה מסדר-היום, חד וחלק. זה בניגוד לכל הסיכומים שדיברנו עליהם. זה פוצל מחוק ההסדרים, ולנו נאמר, כראשי ועדות שטיפלו בחוק ההסדרים, תתחילו לטפל בסעיפים שפוצלו רק בינואר, ועכשיו באים לדפוק את כל מערכת השלטון המקומי בישראל. פלא שמרגישים מתוסכלים? פלא שמרגישים סוג ב'? פשוט ביזיון של הממשלה ושל הכנסת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. כדי לחזק את דבריו של חבר הכנסת פינס אני אומר שבוועדת הכנסת, בזמן הדיון על הפיצול, הצעתי לפצל את הסעיף הזה, הצעתי התקבלה וסוכם שלא יהיה דיון לפני תום השנה הזאת. מישהו בחטף מנסה לגנוב הצבעה בנושא הזה. זה חמור מאוד. חבר הכנסת דני יתום מוזמן לבוא ולומר את דברו. אם הוא לא נמצא – חברת הכנסת רונית תירוש, ואם היא לא נמצאת – אמרתי, אדוני השר, שכשאני בשלטון אני מגלה רוחב לב ונדיבות. אני לא אעשה לכם מה שעשיתם לטייבה, למנות שם את טוויזר. בבקשה, חבר הכנסת יעקב כהן. יעקב כהן (יהדות התורה): דני יתום ביקש שאייצג אותו. היו"ר אחמד טיבי: זה עדיין לא קיים בכנסת. תתחיל, אדוני, יש לך עד ארבע דקות. יעקב כהן (יהדות התורה): אתה תיתן לי עוד, יש לך רוחב לב. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי כנסת נכבדים, התקציב המוגש היום על שולחן הכנסת מרחיב לצערי את הפערים החברתיים בין שכבות הציבור. כמו שהתפרסם היום בעיתונות, זה תקציב טוב לעשירים ורע לעניים. אמת פשוטה, ברורה ונוקבת. הרחבת הפער באה לידי ביטוי בכל המישורים, הן בתחום מכת העוני המתרחבת עקב גל ההתייקרויות המציף את המשק, וכאשר לא ניתן פיצוי מתאים לחלשים, והן בנושא מצוקת הדיור, שבתקציב החדש אין שום מענה, בשורה והטבה אלא רק הרעה. מצוקת הדיור היא אחד הנושאים החשובים והמעיקים ביותר, ולצערנו, גם השנה הצטמצם התקציב הכללי של המשרד באחוזים ניכרים, וזה בזמן שרבבות אזרחי ישראל לא יכולים להגיע לקורת-גג משלהם. המדיניות הנוקשה הזאת עוצבה בזמן ממשלת נתניהו, אשר הפסיקה כמעט לחלוטין את הסיוע בנושא הדיור בכל המישורים, או לחלופין נותר בו למחצה לשליש או לרביע. המענקים שניתנו בעבר לרכישות דירות הופסקו לחלוטין. גם הסיוע במשכנתאות כיום אין לו שום משמעות, כיוון שהריבית במשק החופשי הוזלה, כך שהסיוע אין בו ממשות. יוצא אפוא שסך סעיף ההוצאה בסיוע לדיור ירד מ-6.55 מיליארדים בשנת 2001 ל-2.96 מיליארדים בשנת 2008; ירידה של 54%. לכן לא פלא שמספר לוקחי המשכנתאות ירד בעשרות אחוזים, וגם אחוז רוכשי הדירות ירד באופן ניכר עקב התייקרות הדירות ואי-מתן הטבות במענקים למשכנתה. לצערנו, גם מחוסרי הדיור שנאלצים לשכור דירות הוחמר מצבם, כאשר הופחת סכום הסיוע לשכר דירה. אם בעבר, בשנת 2001, קיבלו 1,170 ש"ח לחודש, כיום מקבלים 536 ש"ח, ואני שמח שבתקציב הבא, בשנה הבאה הולכים להוסיף 140 ש"ח. אבל זה עוד קצת וזו ירידה דרסטית. נוסף על זה הוכבדו עד מאוד על-ידי ממשלת נתניהו הקריטריונים הדרושים כדי לקבל סיוע, עם דרישה של השתכרות, עם דרישה של קריטריונים נוקשים, ואכן, אין פלא שירד מספר מקבלי הסיוע – משנת 2001, שבה עמד מספר מקבל הסיוע על 195,000, ל-142,000 בשנת 2006. בל נשכח שזה בזמן שהאוכלוסייה גדלה ומספר האנשים שמתחת לקו העוני גדל בשנים אלה ב-20%. בנוסף – בשנים אלו לא נבנו דירות חדשות בדיור הציבורי, בזמן שנמכרו למעלה מ-20,000 דירות ונכנסה בזה הכנסה של 1.6 מיליארד ש"ח. הפרויקט של שיקום שכונות גם הוא כמעט נגמר. בנוסף חייב משרד השיכון לתת את הדעת כי עקב ההתייקרות של הדירות בצורה דרסטית אין פתרון דיור וחייבים למצוא, הן באזורים החדשים והן לעבות את האזורים הישנים. מינהל מקרקעי ישראל, שמחזיק ברובם של המגרשים – הוא צריך לתת אותם כדי שתהיה קורת-גג לאזרחים במחיר סביר. לאור כל האמור לעיל, כואב הדבר שהתקציב החדש שמונח לפנינו לא מהווה כל בשורה ופתרון לבעיות שמניתי. לסיכום, מתברר שוב, לאור הנתונים האלה, שעל אף הצמיחה במשק, רובם של האזרחים המשתייכים לעשירון התחתון לא נהנים מפירותיה, וזה לא נקרא צמיחה, אם זה לא יורד לשאר האוכלוסייה. ממשלת ישראל, בהטבותיה במס שעלו 27 מיליארד, מאפשרת לשני העשירונים העליונים להחליף דירות יוקרה בסביון לדירות יוקרה במגדלי הפאר בתל-אביב, בסכומים של מיליוני דולרים, אבל לא נותנת אפשרות לקורת-גג לאזרח העני בסכום מינימלי. אני קורא לתקן את העיוותים בנושאי הרווחה והעוני ולתת אפשרות ותנאים וסיוע לאזרחים לרכישת דירה, וכדי לצמצם את הפערים החברתיים. עד שתקציב זה ישתנה, סיעתנו לא תצביע בעד תקציב עצוב זה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור – לא נמצא. חבר הכנסת אריה אלדד – עד שמונה דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש לדבר היום על סעיף קטן בתקציב, סעיף 15, שהוא הנתח התקציבי הגדול ביותר בתקציב – 48 מיליארד שקלים, קצת יותר, תקציב הביטחון של ישראל. בחוברת ההסתייגויות שהגישו חברי הכנסת יש שורה אחת. אין הסתייגויות. תקציב הביטחון של ישראל שהוא יותר מ-48 מיליארד, יש סעיפים נוספים, שלגביהם יש הסתייגויות – אבל הקופסה השחורה הזאת של תקציב הביטחון שלנו, כמובן, מטעמי ביטחון – תארו לכם שהיושב-ראש שלנו, חבר הכנסת טיבי, היה שומע את כל פרטי תקציב הביטחון שלנו, הרי חס וחלילה היה עלול להיפגע ביטחון המדינה. שר הפנים מאיר שטרית: – – – או ביטחונו – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): או ביטחונו. היו"ר אחמד טיבי: אני שומר על איפוק. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, לא – אני אומר את הדברים בציניות. משום – – – היו"ר אחמד טיבי: אפרופו ביטחון – בפקיסטן אין ביטחון, כי נרצחה בנזיר בוטו. כנראה. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: אנושות. עכשיו יש – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שם יודעים לטפל באופוזיציה. היו"ר אחמד טיבי: אפילו זה לא מצחיק. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבל תקציב הביטחון של ישראל, 48 מיליארד שקלים, הוא תיבה שחורה. "כזה ראה וקדש". תסמכו עלינו, כך אומרים. אבל כדי שזה לא יהיה "תסמכו עלינו", אפילו משום מראית עין, אז יש בכנסת ועדה, ועדת משנה, שיש בה נציגים של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים, אנשים ראויים, שסומכים עליהם, ואין להם הערות לגבי תקציב של 48 מיליארד שקל, מה שאומר דבר אחד: שאיש באמת, בבית הזה, לא מסוגל לפצח את התיבה השחורה הזאת, כי לא יעלה על הדעת שלגבי 48 מיליארד שקל אין באמת הערות. אולי צריך יותר? אולי צריך פחות? אולי צריך יותר לסעיף כזה? אולי צריך לסעיף אחר? אין הערות לגבי 48 מיליארד שקלים – אומר שבאמת לא בודקים, לא מסתכלים, לא בוחנים, לא מפרקים לגורמים. שר הפנים מאיר שטרית: תקציב הביטוח הלאומי גם כן – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ואין הערות עליו? שר הפנים מאיר שטרית: – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבל חוק הביטוח הלאומי הוא חוק שדנים בו בוועדות, ומפרקים אותו, ומוסיפים ומורידים ודורשים תוספת, ויש מאבק בוועדת הכספים, בוועדת העבודה והרווחה. תקציב הביטחון הוא תיבה סגורה. עכשיו – אם הכול היה בסדר, אז הכול היה בסדר – – – שר הפנים מאיר שטרית: – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – חצי מתקציב הביטחון, ודנים בו שעות ארוכות. עכשיו, אם הכול היה בסדר, באמת לא היה צריך לדון בזה. אבל במשך, בוא נגיד עשר השנים האחרונות, תקציב הביטחון עבר שינויים שונים. קיצצו אותו, וכל פעם משרד הביטחון אמר שאי-אפשר, והצבא אמר שאי-אפשר לספק ככה ביטחון, והלכו לראש הממשלה, וראש הממשלה הוסיף. במשך כל השנה טחנו את נושא התוספות והקיצוצים בתקציב הביטחון, ובסוף באה מלחמת לבנון וראינו איזה מין ביטחון נתן לנו התקציב. ראינו שהקיצוצים גרמו לכך שמערך המילואים הגיע למלחמה לא מוכן. ראינו שהכנות פיקוד העורף היו מתחת לכל ביקורת, שהמקלוט לא עונה על חלק קטן מהצרכים, שבאותם נושאים שנחשפים – הביקורת גדולה מההערות החיוביות. אנחנו עדים להוצאות מפליגות בתקציב הביטחון מאלה שמדברים עליהן: השקעה של 10 מיליארדים בגדר, השקעה של 800 מיליון לשנים הקרובות בפיתוח מערכת הגנה נגד "קסאמים". 800 מיליון, יהיה מוכן בעוד שלוש שנים. בעוד שלוש שנים כבר לא יהיו "קסאמים", יהיה משהו אחר, יותר פרימיטיבי, 800 המיליון לא יעזרו לו. אין באמת בחינה מקצועית של תקציב הביטחון. אבל, יש ממשלה שלמה שהיא זו שמופקדת על העניין, ויש קבינט ביטחוני, והוא זה שתוכנית העבודה מוצגת לו והוא זה שצריך לאשר את תוכנית העבודה של מערכת הביטחון. עכשיו, אם הכול היה בסדר, אז הכול היה בסדר. אבל ראינו את התפקוד של הממשלה והקבינט הביטחוני, וראש הממשלה ושר הביטחון במלחמה האחרונה. מספרים על התפקוד הזה – מספרים שבחלם היו הרבה שרפות. המון שרפות היו בחלם. עיירה ישנה, בתי עץ, והכבאית היתה טרנטה. המנוע היה דפוק והגיר התקלקל כל יומיים והסירנה היתה סתומה. אז הגיעו למסקנה שעד שהכבאית מגיעה הבית כולו נשרף, וצריך לקנות כבאית חדשה. אז אספו כסף וקנו כבאית חדשה, אבל אז היו צריכים להחליט מה עושים עם הכבאית הישנה. בכל זאת – נכון שהמנוע לא עובד והגיר דפוק והסירנה סתומה, אבל זה אדום, יש לזה סולם, פעמון, הילדים אוהבים את זה. חבל סתם לזרוק לפח כבאית כזאת. אז כינסו ועדה נוספת ודנו שלושה ימים ושלושה לילות והתלבטו בשאלה מה לעשות עם הכבאית הישנה. בסוף הגיעו למסקנה שאת הכבאית הישנה שומרים לאזעקות שווא. כלומר, כל עוד אין באמת שרפה, הכבאית הישנה טובה. כל עוד לא היתה מלחמה, תקציב הביטחון היה טוב, הקבינט הביטחוני היה טוב, שר הביטחון היה טוב, ראש הממשלה היה טוב. הבעיה שלנו, שהיתה שרפה אמיתית. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): גם תפקוד העורף במלחמה היה טוב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם תפקוד העורף במלחמה היה כזה ודיברנו על ההוצאות לפיקוד העורף שלא ענו בכלל על הצרכים, אבל לא היו הסתייגויות. גם בשנים קודמות לא היו הסתייגויות לתקציב הביטחון. ההערה היחידה ששמעתי בתקשורת, ולא בהסתייגות לסעיף, היתה הערה של חבר הכנסת סנה, שאמר שאין בתקציב הביטחון מענה על האיום האירני. מה הפתרון? הפתרון הוא שתקציב הביטחון יוגש לכנסת שלושה חודשים לפני אישורו, ותוקם לצד ועדת החוץ והביטחון ועדת מומחים חיצונית לצבא, שיהיו בה רמטכ"לים לשעבר, שרי ביטחון לשעבר, כלכלנים, מומחי ביטחון אזרחיים או צבאיים, ראשי המוסד, ראשי השב"כ, מה שאתם רוצים. אנשים שיש להם סיווג ביטחוני, שחלילה סודות הביטחון שלנו לא ידלפו לאויב. הם יבדקו את תקציב הביטחון לאור תוכנית העבודה, יבדקו אם תוכנית העבודה של צה"ל מוצאת מענה בתקציב הזה או שהוא טלאי על טלאי, פשרות, היענות ללחצים כאלה או אחרים, טעויות בקונספציה, טעויות באסטרטגיה. אם תהיה ועדה חיצונית כזאת לצדה של ועדת החוץ והביטחון, ועדה מסווגת, אני בטוח שיהיו יותר הסתייגויות לתקציב הביטחון. אולי תהיה למחוקק ולרשות המחוקקת גם איזו השפעה של בקרה אמיתית על הרשות המבצעת ויהיה לנו יותר ביטחון. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת דני יתום – בפעם השנייה – לא נמצא. אדוני השר מבקש להתערב בדיון. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמחתי לשמוע את פרופסור אלדד, חבר הכנסת אלדד, בעניין תקציב הביטחון, ועליתי משום שהוא דיבר על זה ורציתי להרחיב טיפה את הדיבור ולפתוח טיפה את היריעה. אתה הבאת את תקציב הביטחון כדוגמה. הבאתי לך דוגמה נוספת, את ההקצבה לביטוח לאומי, שהממשלה מתקצבת בסך 25 מיליארד שקל. תקציב הביטחון הלאומי כולו, כפי שאמרתי, עומד על 50 מיליארד שקל ובכלל לא עובר שום דיון בכנסת. פה מתוקצבת רק ההוצאה, מה הממשלה מתקצבת לביטוח לאומי. אין שום דיון בתקציב הביטוח הלאומי. הדיון מתקיים במועצת הביטוח הלאומי. ואגב, זה הגוף המשלם הגדול ביותר בארץ. לדעתי, עם בעיות חמורות ביותר באופן ההתנהלות שלו, בדרך חלוקת הקצבות שלו, בצדק – למי מגיע לקבל קצבה למי לא מגיע לקבל קצבה. הדבר נדון וטופל על-ידי לפני שנים אחדות וראיתי את האבסורדים שהיו בתקציב הביטוח הלאומי. אמרתי שלהערכתי, ולדעתי זה לא השתנה עד היום – א. הביטוח הלאומי משלם כמעט 5 מיליארדי שקלים לשנה שלא כדין. אני אתן לך דוגמאות שהבאתי אז והן נכונות גם היום. הביטוח הלאומי ממשיך לשלם גם היום קצבאות לאמהות חד-הוריות מוסלמיות שמרכז חייהן בחברון, בשכם ובבית-לחם, ול-112,000 ילדים שלהן, כאשר מרכז חייהן בכלל לא בארץ. הן רשומות, יעני, בירושלים; ב. הוא מוצא בנתונים של רישום האוכלוסין שנשים מוסלמיות חד-הוריות יולדות ילדים כל שנה ולפעמים כל ארבעה ימים, על-פי הרישומים לפחות. הביטוח הלאומי לא מנכה מס במקור של שום קצבה. על-פי החוק צריך לנכות מס במקור. אני אתן לך דוגמה שתבהיר את הסוגיה. למשל, אם אתה מקבל מענק אבטלה – אתה יודע שהחוק קובע שאתה מקבל עד 80% מהשכר שלך עד תקרה מסוימת. לדעתך, אתה צריך לקבל את הקצבה הזאת ברוטו או נטו? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בתור מי שמקבל, תמיד נטו. שר הפנים מאיר שטרית: בתור מי שלא מקבל, ברוטו או נטו? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הייתי שמח לקבל ברוטו. שר הפנים מאיר שטרית: אתה מקבל את הברוטו בתור נטו. בפועל מה שהביטוח הלאומי משלם, הוא לא מנכה מזה מס, הוא משלם לך את הברוטו כנטו והוא אומר – כל קצבה בעיני הביטוח הלאומי זה קצבת יחיד יחידה וראשונה, והם סומכים על זה שמקבל הקצבה ילך לעשות תיאום מס. מובן שזה לא קורה. אני מביא את זה כדוגמה, כדי להראות את הקלות הבלתי-נסבלת של הדיון בתקציב. אותו דבר. אגב, תקציב הביטחון נדון הרבה יותר טוב מאשר תקציב הביטוח הלאומי. אני יכול להעיד על זה, כי הרבה מאוד שנים הייתי ראש ועדת תקציב הביטחון בכנסת. תקציב הביטחון לפחות נדון בוועדה משותפת, ועדת משנה, שחציה חברי ועדת החוץ והביטחון וחציה חברי ועדת הכספים. השאלה, באמת, כמה חברי כנסת מוכנים להקדיש זמן כדי לדון בתקציב הביטחון שהוא מורכב, מסובך. צריך להשקיע הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד שעות דיונים מול ראשי הצבא, מול ראשי ממשלות, רמטכ"לים למיניהם. לצערי, אני אומר את זה בצער, גם כשהייתי יושב-ראש הוועדה לתקציב הביטחון, מספר חברי הכנסת שבאו לדיונים היה מזערי. לפעמים הייתי מקבל החלטות פה-אחד, הפה שלי, על העברות מיליארדים ממקום אחד למקום שני, לפי שיפוטי, כי אנשים בכלל לא באו לדיונים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חבר הכנסת וילנאי, היום סגן שר הביטחון, אמר לנו פעם בוועדת החוץ והביטחון, שכשהוא היה בא מטעם הצבא לוועדה, הוא לא היה סופר את הוועדה – ממטר. שר הפנים מאיר שטרית: יפה, תלוי מי היושב-ראש. אצלי ספרו. עשיתי שינויים מאוד משמעותיים בתקציב הביטחון. למשל, הפסקתי את הנוהל הפסול שהיו מעבירים מסעיף לסעיף בלי שום אישור של אף אחד; מאות מיליונים בלי לשאול אף אחד. מסעיף א' לסעיף ב'; לא שאלו בכלל. קבענו מסגרות כמה מותר להעביר, באישור הוועדה, איזה דברים לא יצטרכו את אישור הוועדה. הדברים השתנו, אבל זה עדיין לא עובד. למה אני עומד ומספר את כל זה, חבר הכנסת אלדד? כיוון שהדיון בתקציב המדינה, תסלחו שאני אומר את זה, בוועדת הכספים, גם הוא לא רציני. הופעתי והייתי חבר ועדת הכספים הרבה מאוד שנים בכנסת. הופעתי בוועדת הכספים כשר בכובעים שונים בדיון על תקציבי המשרדים שלי. אי-אפשר לקיים דיון רציני בפרק זמן כזה בכל התקציבים. הצעתי, אגב, לא דבר אחד, לעשות אחד מהשניים; זה הפתרון שאני מציע לעשות בכנסת: לפצל את ועדת הכספים לשתי ועדות, ועדת כספים לחוד וועדת תקציב לחוד. ועדת הכספים תהיה ועדה שתטפל בכל הצד הפיסקלי של החקיקה: חוקים, תקנות, הכול. זאת צריכה להיות ועדה פיסקלית שנקראת ועדת הכספים. ועדת התקציב צריכה לטפל רק בתקציב המדינה, לנתח כל תקציב לפרטיו, לעבוד עם משרדי הממשלה, לפקח על משרדי הממשלה, לדעת מה נעשה בתקציב, לשאול שאלות, לקבל אינפורמציה. היום הכנסת לא שם בכלל. זאת אלטרנטיבה אחת. האלטרנטיבה השנייה, הצעתי את זה לרבים מראשי ועדת הכספים, רק הם לא קיבלו את הצעתי, לצערי; אמרתי: חברים, בואו נתנער, הרי הדיון הוא באמת לא רציני. במקום לדון בים של תקציבים – שבאים שרים, מציגים ושלום על ישראל ומתנהל דיון כללי על נקודה או שתיים – בואו נצא מזה. ניקח כל שנה רק שני תקציבים של שני משרדים, בלי לקבוע אותם מראש. נקבע אותם כשהתקציב יוגש. ועדת הכספים תבחר לעצמה שני משרדים ותדון בתקציבים הללו שלהם במשך חודש כל תקציב; התקציב ינותח לפרטים ויעברו סעיף סעיף בחוק ויקבלו נתונים ויסבירו ויבהירו. לא צריך לדון בכל התקציבים. אני מבטיח לכם שכשידונו בתקציב אחד כך, או בשני תקציבים כך, כל המשרדים האחרים וגם האוצר יצטרכו להכין גם את התקציבים האחרים שלא דנים בהם, כי הם לא יודעים במה ידונו ברמה כזאת שלכנסת תהיה באמת אמירה. הוויכוח בכנסת לא יהיה אם אני אקבל עוד 100 מיליון לצרכים שהמפלגה שלי רוצה ועוד כך וכך מיליון לישיבות וכך וכך מיליון לזה, בשביל להעביר את התקציב, לקבל תמיכה או הימנעות או כל דבר אחר, כי זאת המלחמה בוועדת הכספים. אז אם רוצים באמת לטפל ברצינות בתקציבים, אני חושב שמה שנכון לעשות זה לעשות אחד מהשני הדברים שהצעתי. הנכון, בעיני, כמו שמקובל בחלק מהפרלמנטים בעולם, שתהיה ועדת תקציב קבועה שתעסוק רק בתקציב המדינה וועדה פיסקלית שתהיה ועדת הכספים, ולהפריד בין שני הגופים. לוועדה כזאת יש גם היתרון הגדול שהיא תפעל באופן מתמיד כל השנה. היא תוכל לפקח על העברות תקציביות, על כל תקציב, תדע מה קורה עם כל תקציב, תעקוב אחרי ביצוע, תקבל דוחות ביצוע רבעוניים מהאוצר – מה קרה ברבעון הראשון, השני, השלישי. זה מה שהייתי מציע לעשות בכנסת, אם אנחנו מדברים כרגע רק מזווית הראייה הפרלמנטרית של פיקוח הכנסת על הממשלה. לכן, אדוני, ביקשתי רשות דיבור כדי להסביר שלצערי במצב הנוכחי קשה מאוד לומר שהכנסת באמת דנה בתקציב. היו"ר אחמד טיבי: תמיד תתקבל בברכה. אמרנו שחבר הכנסת דני יתום – לא פה. חבר הכנסת דוד אזולאי – לא פה. חבר הכנסת – – – נסים זאב (ש"ס): אני אדבר במקומו. היו"ר אחמד טיבי: לא, אתה לא יכול לדבר במקומו. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר אחמד טיבי: אי-אפשר לנהל משא-ומתן עם היושב-ראש. אתה מכיר את התקנון. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יואל חסון – לא פה. חבר הכנסת אפרים סנה – לא כאן. חבר הכנסת עבאס זכור – לא כאן. חברת הכנסת לימור לבנת – לא כאן. שר הפנים מאיר שטרית: הצבעה. יעקב כהן (יהדות התורה): אפשר להצביע על התקציב? היו"ר אחמד טיבי: לא הודעת בזמן, אף שבדיון סיעתי אפשר להתחלף. אבל בוא ותעלה לפנים משורת הדין. אתה תקבל כמה דקות. שר הפנים מאיר שטרית: כמה דוברים יש? היו"ר אחמד טיבי: הוא האחרון. שר הפנים מאיר שטרית: ואחר כך נצביע? היו"ר אחמד טיבי: לא. בשעה 16:00 יש הצבעה על החוק שמישהו הקדים את הדיון בו. קולט אביטל (העבודה-מימד): – – – נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה להפנות את דברי כלפי אותו שר שהוא שר השיכון או שר הפנים, הוא שר האוצר בהווה או בעבר, לא משנה, אבל הוא היה בתחומים השונים. יש לו בקיאות רבה. זה לאו דווקא משום שהוא ממונה, וכתוצאה מכך יש לו את הבקיאות. יש לו בקיאות בגלל שברוך השם הקדוש-ברוך-הוא חנן אותו בידע. הוא יודע בדיוק, מהניסיון הרב והעשיר שיש לו כראש עיר ומהפעילות הציבורית הרחבה שהיתה לו. אני רוצה להתחיל דווקא בדברים של העשירים. מדובר בהשקעות של ישראלים בחוץ-לארץ וזה גדל בקצב מהיר, ומזה שכלל ההשקעות במשק הישראלי – ב-2006 ראינו שההשקעה של ישראלים בחוץ-לארץ היתה גבוהה באופן משמעותי מסך ההשקעות במשק הישראלי. כלומר, אנחנו רואים, עם כל מה שאנחנו משלים את עצמנו שיש צמיחה גדולה, שהצמיחה הזאת היתה יכולה להיות רבה יותר, אם באמת כל אותם המשקיעים הישראלים היו משקיעים יותר את כספם במדינת ישראל. אביגדור יצחקי (קדימה): – – – נסים זאב (ש"ס): שמעתי גם באופן אישי מאנשים עשירים בארצות-הברית. אולי תסביר מדוע היום אחד מהעשירים הגדולים שלנו עוזב את מדינת ישראל, ואין מישהו שאפילו פונה אליו ואומר לו: אדוני, אולי בכל זאת כדאי לנו, למדינת ישראל, שתישאר. זו טובתנו. זו טובת מדינת ישראל. הוא לא מרגיש כל כך מחובר אולי למדינה הזאת, וזו בעיה שלנו. את שמו אתה יודע. הוא היה היום בכותרת ראשית גם ב"ידיעות אחרונות" וגם ב"מעריב". אביגדור יצחקי (קדימה): הוא צודק. זו הפעם הראשונה שאני אומר זאת על אזרח. הוא צודק. נסים זאב (ש"ס): יש לזה משמעות גם כלכלית – – – שר הפנים מאיר שטרית: הוא צודק? אביגדור יצחקי (קדימה): זה עולה לו מיליארדים במיסוי. נסים זאב (ש"ס): זה עולה מיליארדים. אביגדור יצחקי (קדימה): זה עולה לו במיליארדים של מיסוי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אבל – – – מס ירושה ומס – – – שר הפנים מאיר שטרית: למה שלא ישלם מס על זה? נסים זאב (ש"ס): שישלם, אבל – – – אביגדור יצחקי (קדימה): – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אולי נפטור את כל – – – לא ישלם מסים. אביגדור יצחקי (קדימה): לא אמרתי לפטור, אבל אנחנו צריכים להיות זהירים באחוזי – – – בעולם – – – נסים זאב (ש"ס): אנחנו מבריחים משקיעים ישראלים. חיים אורון (מרצ): אנגליה היא מקלט מס מכל העולם. אביגדור יצחקי (קדימה): לא כל – – – חיים אורון (מרצ): הרבה. אביגדור יצחקי (קדימה): רק אנשים מסוימים. חיים אורון (מרצ): אנשים מסוימים כמו אלה שהיו – – – בארץ-ישראל. אביגדור יצחקי (קדימה): בנושאים מסוימים – – – חיים אורון (מרצ): אם נהיה כמו אנגליה – – – היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לכם. זמנו של חבר הכנסת נסים זאב עומד להסתיים. נסים זאב (ש"ס): אדוני, עוד לא התחלתי. זה רק נושא אחד. היו"ר אחמד טיבי: הוא עומד להסתיים. יש לך עוד חצי דקה, בבקשה. אביגדור יצחקי (קדימה): – – – נסים זאב (ש"ס): על מה אתה מדבר? באמת. אני רק התחלתי לדבר על נקודה אחת. היו"ר אחמד טיבי: פוצצת. נסים זאב (ש"ס): לא, אני לא פוצצתי. אני במקום חבר הכנסת דוד אזולאי. היו"ר אחמד טיבי: פוצצת דיון חשוב על אדם ששמו עדיין לא נאמר כאן בדיון – – נסים זאב (ש"ס): כי כולם מכירים אותו. היו"ר אחמד טיבי: – – והפנית אליו קריאה עקיפה כדי לא – – – נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, ראינו שמדיניות ההוזלה, עלות העבודה, הורדת המסים, בעצם תרמה לאותם תאגידים, לאותם בעלי הון ישראלים רק להתעשר. אבל נראה מה אמר העשיר בלומברג, וזה חשוב מאוד. ידידי חבר הכנסת יצחקי, בלומברג אמר דבר – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יצחקי, תירגע. נסים זאב (ש"ס): – – מבחינת "וישמן ישורון ויבעט": אני מאוד מאמין בישראל ואני מאמין גדול בכלכלה הישראלית, ועם זאת ברור שההתפתחות שלנו חייבת להיות מעבר לים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): ישראל בת 7 מיליוני התושבים קטנה מדי עבור הדור החדש של יזמים שמחפשים נתחים משמעותיים מהשוק המקומי. כלומר, העשירים הגדולים לא מוצאים את עצמם במדינת ישראל, וחבל שאנחנו כל כך מתפארים, ובאמת הממשלה, אני לא יודע אם בזכות עצמה או מדיניותה, אבל עד שהיא הצליחה להתרומם, אסור לנו לעצור את המהלך של ההתפתחות הזאת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): למה אתה לא נותן לי לדבר? מגיע לי לדבר שבע דקות. היו"ר אחמד טיבי: לא. ראשית, ארבע. שנית, יש לך כבר שש דקות, ולחבר הכנסת אזולאי היו ארבע דקות. נתתי לך לדבר לפנים משורת הדין. מה דעתך על זה? נסים זאב (ש"ס): אוקיי. אז אני מודה לך, אדוני. אני באמת לא אמרתי שום דבר. היו"ר אחמד טיבי: לא. עצם העמידה שלך על הדוכן היא אמירה. תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): כן, זו אמירה, אבל אלה לא הנקודות שרציתי לגעת בהן. יש נושא השיכון – – – היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אין ספק שיהיו לך עוד הרבה הזדמנויות. נסים זאב (ש"ס): אדוני, תודה. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו במצוקת הזמן, וזו הסיבה. חברת הכנסת , בבקשה. גם כמה דקות לפנים משורת הדין במקום חברה לסיעה. עד שלוש דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. חברי חברי הכנסת, היום בכותרת הראשית של עיתון "הארץ" מספרים לנו שגאידמק מתכוון להריץ את מפלגתו החדשה ב-77 רשויות מקומיות. היו"ר אחמד טיבי: זה קיצוץ. כן. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): צחוק הגורל – באותו יום בדיוק, בעוד כחצי שעה, אנחנו נידרש להצביע עבור הפחתת יחידת המימון של המתמודדים בבחירות המוניציפליות. מה משמעות המעשה הזה? מה אנחנו אומרים לגאידמק ולדומיו? אנחנו אומרים: למפלגות הדמוקרטיות לא יהיה מקום יותר בבחירות המוניציפליות – – היו"ר אחמד טיבי: אתה שומע את זה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – בואו, בעלי ההון, והיכנסו במקומנו, כי אנחנו רוצים לקצץ 50 מיליון שקלים בתקציב, וסבורים שהדמוקרטיה היא פרט שולי מדי. לכאורה, מדובר כאן בעניינים מפלגתיים פנימיים. בפועל, אנחנו מדברים כאן על מאבק מתמשך, שלצערי אנחנו ניגפים בו. לבעלי ההון יש סיכוי הולך וגדל להתמודד בבחירות ועוד מעט גם בבחירות הארציות, ומי שאינו בעל הון חייב להיסמך על שולחנם של בעלי ההון. אני סבורה, מאמינה ומשוכנעת שהפחתת יחידת המימון למתמודדים מטעם המפלגות הדמוקרטיות לרשויות המקומיות ובכלל לרשויות המקומיות יש בה אמירה מסוכנת ביותר בהוויה הישראלית המקומית. דרך אגב, לפי אותו היגיון אפשר בכלל לוותר גם על הבחירות לכנסת, מכיוון שהן עולות כסף. אפשר גם לעשותן אחת לעשר שנים או אחת ל-20 שנה. שר הפנים מאיר שטרית: זה רעיון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אולי להחליט שראש הממשלה המכהן יכהן עד עולם, מכיוון שבחירות יעלו לנו כסף. דמוקרטיה עולה כסף, ועדיף שזה יהיה כספנו וכספו של הציבור ולא כספם של בעלי ההון שברצותם יקנו רשות מקומיות ואולי ברצותם יקנו גם מדינה. אני קוראת לחברי כאן, קואליציה ואופוזיציה כאחד, חרף הסכמים שסוכמו – – אביגדור יצחקי (קדימה): – – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – שרבים מחברי הכנסת לא היו שותפים להם, להצביע נגד הצעת החוק הזאת שתובא באופן חפוז ביותר ביום ההצבעה על התקציב כדי להשליט כאן בכוח רוב קואליציוני בהצבעה בלתי ראויה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: במקום חברת הכנסת לימור לבנת – חבר הכנסת ; אבל, אדוני, רק עד שתי דקות. בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): עד שחבר הכנסת יגיע לדוכן – חשוב להגיד שקדימה קנו את רוב ראשי הערים. עכשיו, זה נוח להשאיר אותם שם, ואחרים לא יוכלו להתמודד. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אביגדור יצחקי, תענה לו אחר כך בהזדמנות. אדוני, בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שחברת הכנסת יחימוביץ תיארה היטב את הדבר החמור שיעמוד לפתחו של הבית הזה בעוד רגעים מספר. אבל ראוי להוסיף שהוספת הסעיף הזה על-ידי ועדת הכנסת הבוקר במחטף, בניגוד מוחלט – – – אביגדור יצחקי (קדימה): – – – מנחם בן-ששון (קדימה): כל מי שלא מסכים – זה מחטף. גדעון סער (הליכוד): אני מדבר כרגע, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. כרגע, אני מדבר – – דוד טל (קדימה): – – – אחרי הזמן. גדעון סער (הליכוד): – – ואני משתמש בלשון דיפלומטית על דבר שלדעתי ראוי לכינויים הרבה יותר חמורים. מנחם בן-ששון (קדימה): שלוש דקות אחרי הזמן. (הליכוד): על כל פנים, בניגוד בוטה לסיכומים, כפי שהודה יושב-ראש הקואליציה, כפי שהושגו בין הקואליציה לאופוזיציה, להחלטה המקורית של ועדת הכנסת כפי שנקבעה כאשר עדיין ימי ההצבעות היו צריכים להיות ימים שלישי ורביעי, בשום פורמט החוק הזה לא הופיע, והשידוך של החוק הזה, שאם בכלל, גם אם הוא לא היה מפוצל, מקומו היה לבוא עם חוק ההסדרים, היום, בעת דיוני התקציב, זה פשוט רמיסה, לא רק של הסכמות, אלא גם של פרקטיקות בבית הזה, ואתם תישאו באחריות המלאה לדרדור מערכות היחסים בבית, על כל המשמעויות של זה. הדבר הזה כמובן לא היה יכול להתרחש אלמלא נתנה לכך יושבת-ראש הכנסת, במודע – כמובן נתנה את אישורה, כי אני לא מתאר לעצמי שיושב-ראש ועדת הכנסת עשה זאת ללא אישורה בזמן דיוני המליאה בתקציב, אחרי שמעל הדוכן הזה, כאשר אתמול הסתיימו ההצבעות, הודיעה שההצבעות יתקיימו ב-18:00, ולא הזכירה במאום את הדבר הזה. דוד טל (קדימה): היא לא ידעה. גדעון סער (הליכוד): יש הרבה חברי כנסת שידעו על-פי דבריה, כי הם נותנים אמון בדברי יושבת-ראש הכנסת – מה הם יכולים לעשות? הם מאמינים לה, ואם היא אומרת שב-18:00 יהיו הצבעות מחר, הם מאמינים והם מתכננים בהתאם. לכן זה לא מחטף, זה מחטף בריבוע, שהתועלת שבו קטנה והנזק רב. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זו דרכם של השלטונות. גדעון סער (הליכוד): יכול להיות שזה משקם את האגו של כמה אנשים בבניין סמוך, אשר במהלך דיוני חוק ההסדרים ראו בעיניים כלות איך סעיף אחרי סעיף מושל מחוק ההסדרים, והם אומרים מול המערכת הפוליטית: הנה, נכריע את האנשים הפוליטיים בדבר שהוא מתוך המגרש הפוליטי, דהיינו, נוגע למימון הבחירות המוניציפליות. היו"ר אחמד טיבי: תישאר על הדוכן. יש לי שאלה שלא קשורה ישירות למה שהתרחש היום. בזמנו, בוועדת הכנסת, אני זה שביקשתי לפצל את הסעיף הזה מחוק ההסדרים, והצלחנו, ואז נקבע – היית שם, חבר הכנסת סער – שלא יתקיים דיון בוועדת הכספים בנושא הזה לפני תום השנה, אלא בינואר. איך זה נדון בוועדת הכספים? דוד טל (קדימה): לא. גדעון סער (הליכוד): אכן, כך נקבע בהצבעה, אבל בנושא הזה התלו בכנסת פעם אחר פעם, ופשוט רמסו את הכנסת. צר לי שאנשים אשר בדרך כלל חשוב להם כבוד הכנסת, חשובה להם היכולת שלנו לעמוד על קיום דיונים תקינים, חשוב להם שלא ניתן יהיה לכופף את הכנסת מהבניין הסמוך, הפעם שיתפו פעולה, ולא סתם שיתפו פעולה, אלא שיתפו פעולה בהתלהבות עם המגמות המסוכנות הללו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יושב-ראש ועדת הכנסת, ואחריו – ג'ומס. דוד טל (קדימה): אדוני היושב-ראש, אתה צודק, דא עקא, הייתי שותף לטעות. למה? משום שהתכוונתי וגם אמרתי שנעשה את זה לפי מה שקבענו בבוקר, קרי, לא לפני 1 בינואר. קפץ עמיתי גדעון סער ואמר: ללא הגבלת זמן. בדקתי את הפרוטוקול. היו"ר אחמד טיבי: ללא הגבלת זמן, הכוונה זה אחרי ינואר. גדעון סער (הליכוד): זה לא מה שהיה. דוד טל (קדימה): ואז הפרשנות היתה, אדוני היושב-ראש, שזה לא הגבלת זמן, אז המשמעות שאפשר להצביע על זה בכל רגע, ולכן ועדת הכספים מצאה לנכון להצביע על זה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גנבים, גנבים אתם. דוד טל (קדימה): ברשותך, רק עוד משפט אחד. מה שקרה היום, הכול על-פי הכללים והכול על-פי הפרוצדורות, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אני מקפיד על הדקה לפתוח את הדיון בזמן – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שקרנים. דוד טל (קדימה): – – היום חיכיתי עוד דקה, שתי דקות, ליותר חברים, ומה לעשות, אנשי האופוזיציה לא הגיעו. מה לעשות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ג'ומס, ואחר כך – . חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, הנושא הוא לא התקנון, כי אם הנושא הוא התקנון אין בעיה, אנחנו בשעה 18:00 נתחיל להצביע על 10,000 הסתייגויות של , ונדרוש על כל אחת מהן חמש דקות; על כל אחת מהן חמש דקות. הימים האלה בנויים על הסכמה, ומי שמפר הסכמות צריך לדעת שזה לא הולך בכיוון אחד, במיוחד כאשר פעם יושבים שם ופעם יושבים פה. גם אנחנו יודעים להפר הסכמות. ולכן אתם שוברים פה כלל מאוד בסיסי. בזמן דיוני התקציב סדר-היום מתנהל על-פי הסכמה, ומי שרוצה להפעיל תקנון בזמן דיוני התקציב יהיה צפוי לכך שאנחנו נממש את התקנון בזמן הנמקה של הסתייגויות, בדרך ההצבעה וכן הלאה וכן הלאה. ניפגש בעוד כמה שעות. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת סער – אחרון הדוברים. דקה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה גם לתקן, שכן באופן חריג לא ניתנה אפילו אפשרות לנמק רוויזיה על-ידי יושב-ראש ועדת הכנסת. דוד טל (קדימה): זה לא נכון. גדעון סער (הליכוד): מעבר לכך, לצערי ציטט יושב-ראש ועדת הכנסת באופן חלקי את תהליך הדיון בוועדת הכנסת, כפי שציינת, באותו מקום שבו פוצל הסעיף הזה מחוק ההסדרים – באותו פיצול ועדת הכנסת החליטה לדחות אותו אחרי 1 בינואר. כאשר בא יושב-ראש ועדת הכנסת ורצה להתאים את זה לפיצול המעושה, דהיינו, לשים את זה במועד שנגמר עד סוף דצמבר, הפשרה שאולתרה על מנת לצאת מאותו מצוק היתה ללא הגבלת זמן, וזה הסעיף היחיד שבוצע ללא הגבלת זמן. לאחר מכן, בכל הישיבות, לרבות בישיבה אתמול, כאשר סוכם שאם יהיה שינוי הוא יהיה בהסכמה, וגם זה הופר – בכל ההחלטות החוק הזה היה מחוץ לחוק ההסדרים. ולכן, רבותי, יושב-ראש הקואליציה לפחות אמר אמת כאשר הוא אמר: אני יודע שאני מפר את ההסכמות, אבל את זה אני צריך לעשות. כיבדתי את האמירה הזאת, שכן היא אמירה מקוממת, אבל יש בה אמת. אני מציע להיצמד לאמת כמו שעושה יושב-ראש הקואליציה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. לפנים משורת הדין – – צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): היא אמרה לי לבוא ב-18:00 היום. זאת האמת. כולם אמרו שלא יהיו הצבעות לפני 18:00. היו"ר אחמד טיבי: – – יושב-ראש הקואליציה – בתגובה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – שקרנים. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת הנדל, אני מבקש ממך לא להשתמש במלים כאלה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זאת האמת. היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש ממך. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): היא אמרה שלא יהיו הצבעות לפני 18:00. היו"ר אחמד טיבי: הנה, אנחנו מנהלים דיון. בבקשה. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה שנתת לי לפנים משורת הדין, אדוני השר, שרים, חברי הכנסת, אני רוצה רק להזכיר מה נושא ההסתייגות, את מה שהבאנו היום לוועדת הכנסת. הגענו בזמן, היה דיון והיתה הצבעה, חברי הגיש רוויזיה, וקיבלנו את הרוויזיה, והצבענו לאחר מכן. ואתה, אדוני היושב-ראש, היית מתחילת הדיון, וראית שהכול היה תקין לחלוטין. אני מתפלא שבאים היום ואומרים שזה היה מחטף. לא היה שום מחטף. זה היה כדת וכדין, ומי שמפסיד קורא לזה מחטפים. תודה רבה, אדוני. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ועוד איזה מחטף – – – אתה לוקח מהמפלגות את הדמוקרטיה, ונותן אותה לגאידמק. היו"ר אחמד טיבי: רבותי, עד שיושבת-ראש הכנסת תבוא – תיערך הצבעה על חוק הרשויות המקומיות, ולאחר מכן נחזור לדיון על חוק התקציב לסיבוב האחרון. אנחנו נתחיל מייד עם הגעת יושבת-ראש הכנסת, חברת הכנסת דליה איציק, את הדיון בהצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשס"ח–2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. חבר הכנסת גפני, שלום לך, נא לשבת. אדוני יושב ראש הנהלת הקואליציה, שלום לך. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2007 [מס' מ/335; "דברי הכנסת", חוב' ב, עמ' 11326; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דליה איציק: אני מזמינה את חבר הכנסת אמנון כהן להציג את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אמנון כהן (בשם ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה וקריאה שלישית את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2007. הצעת חוק זאת כוללת סעיפים אשר היו חלק מהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח–2007. משה גפני (יהדות התורה): אתם רוצים שבבחירות המוניציפליות רק עשירים ירוצו? היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני. אמנון כהן (בשם ועדת הכספים): סעיפים אלו עוסקים בשיעור יחידת החישוב למימון הבחירות ברשויות המקומיות. סעיפים אלו פוצלו על-ידי ועדת הכנסת והמליאה מהצעת חוק ההסדרים. בהצעת החוק מוצע לקבוע את שיעור יחידת החישוב על סכום של 42 שקלים. כן מוצע לבטל את הוראת ההצמדה ביחס ליחידת החישוב. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): צריך לבטל לגמרי את המימון. אמנון כהן (בשם ועדת הכספים): בתחילה הוצע כי יחידת החישוב תעמוד על סך של 34 שקלים, ללא הצמדה, זאת במקום 49 שקלים, כפי שקיים כיום. בהתערבות יושב-ראש הקואליציה וחברי סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה יחד, הגענו לפשרה, ואכן במקום שיחידת המימון תגיע ל-34 שקלים, היא תהיה 42 שקלים. ועדת הכספים, במסגרת דיוניה בהצעת החוק, החליטה שלא לקבל את הסכום שהוצע בהצעה הממשלתית וקבעה את יחידת החישוב על סך 42 שקלים, ללא הצמדה. גברתי היושבת-ראש, להצעה זאת אין הסתייגויות. לפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: אני מבינה שיש בקשה להצבעה אישית, האם זה נכון? גדעון סער (הליכוד): גם בשנייה וגם בשלישית. היו"ר דליה איציק: גם בשנייה וגם בשלישית. בבקשה, הצבעה אישית, אדוני המזכיר. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – בעד אהוד אולמרט – אינו נוכח חיים אורון – נגד גדעון סער (הליכוד): הוא מקוזז והוא הצביע. היו"ר דליה איציק: מי? גדעון סער (הליכוד): מזכירת סיעת מרצ אומרת שהוא מקוזז. הוא מקוזז והוא הצביע. שר האוצר רוני בר-און: לא, הוא לא מקוזז. גדעון סער (הליכוד): מה, אתה אחראי על האוצר או על הקיזוזים? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סער, גם אתה לא אחראי. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – בעד אפי איתם – אינו נוכח – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח אריה אלדד – נגד בנימין אלון – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח יוסף ביילין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח יעקב בן-יזרי – בעד יצחק בן-ישראל – בעד שלמה בניזרי – אינו נוכח מנחם בן-ששון – בעד רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אליהו גבאי – נגד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – בעד יצחק גלנטי – בעד משה גפני – נגד עמירה דותן – בעד אברהם דיכטר – אינו נוכח אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח – אינו משתתף בהצבעה יצחק הרצוג – אינו נוכח מגלי והבה – אינו נוכח אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד ג'מאל זחאלקה – נגד יצחק זיו – בעד עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – אינה נוכחת דב חנין – נגד יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד ואסל טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד דוד טל – בעד אסתרינה טרטמן – אינה נוכחת שלי יחימוביץ – נגד אביגדור יצחקי – בעד אליהו ישי – בעד דני יתום – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – בעד יעקב כהן – אינו נוכח יצחק כהן – בעד רן כהן – אינו נוכח משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת יצחק לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח אברהם מיכאלי – בעד אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח מיכאל מלכיאור – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד שרה מרום-שלו – בעד יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – בעד מיכאל נודלמן – בעד אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – נגד מרינה סולודקין – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד אפרים סנה – אינו נוכח גדעון סער – נגד גדעון עזרא – אינו נוכח אופיר פינס-פז – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – נגד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – בעד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – בעד סילבן שלום – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – בעד משה שרוני – נגד רונית תירוש – בעד יולי תמיר – אינה נוכחת אשוב ואקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו. רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת יעקב אדרי – אינו נוכח אהוד אולמרט – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – אינו נוכח אפי איתם – אינו נוכח – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח בנימין אלון – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח יוסף ביילין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח שלמה בניזרי – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת אברהם דיכטר – אינו נוכח אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח צבי הנדל – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח מגלי והבה – בעד אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח ואסל טאהא – אינו נוכח אסתרינה טרטמן – בעד דני יתום – אינו נוכח יעקב כהן – אינו נוכח רן כהן – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת יצחק לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח מיכאל מלכיאור – אינו נוכח יורם מרציאנו – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת אפרים סנה – אינו נוכח גדעון עזרא – אינו נוכח אופיר פינס-פז – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח חיים רמון – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח יולי תמיר – אינה נוכחת האם יש מישהו מחברי הכנסת באולם שלא קראתי בשמו? אין. תמה ההצבעה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אין נמנעים, 23 נגד, 38 בעד. לפיכך, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חבר הכנסת סער, הצבעה אישית גם בקריאה שלישית? גדעון סער (הליכוד): כן. היו"ר דליה איציק: הצבעה אישית, נא לשבת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): סליחה, אני מבקש – – – אנחנו מפסידים בהצבעה. גדעון סער (הליכוד): יש רוב לקואליציה, אל תיתן להם את התענוג הזה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אז מה, זו אותה הצבעה. אנחנו מפסידים בהצבעה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טיבי, חזרת בך? נא שב. לא, אין לחזור בך עוד פעם. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – בעד רוחמה אברהם-בלילא – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – נגד יעקב אדרי – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – בעד אהוד אולמרט – אינו נוכח חיים אורון – נגד זבולון אורלב – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד דליה איציק – בעד אפי איתם – אינו נוכח – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח אריה אלדד – נגד בנימין אלון – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב אלקין – בעד חיים אמסלם – בעד אלי אפללו – בעד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח יוסף ביילין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח יעקב בן-יזרי – בעד יצחק בן-ישראל – בעד שלמה בניזרי – אינו נוכח מנחם בן-ששון – בעד רוני בר-און – בעד אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח אליהו גבאי – נגד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – בעד יצחק גלנטי – בעד משה גפני – נגד עמירה דותן – בעד אברהם דיכטר – אינו נוכח אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח צבי הנדל – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח מגלי והבה – בעד אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד ג'מאל זחאלקה – נגד יצחק זיו – בעד עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – אינה נוכחת דב חנין – נגד יואל חסון – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – בעד ואסל טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד דוד טל – בעד אסתרינה טרטמן – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אביגדור יצחקי – בעד אליהו ישי – בעד דני יתום – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – בעד יעקב כהן – אינו נוכח יצחק כהן – בעד רן כהן – אינו נוכח משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת יצחק לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח אברהם מיכאלי – בעד אלכס מילר – בעד סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח מיכאל מלכיאור – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד שרה מרום-שלו – בעד יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – בעד מיכאל נודלמן – בעד אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – נגד מרינה סולודקין – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד אפרים סנה – אינו נוכח גדעון סער – נגד גדעון עזרא – בעד אופיר פינס-פז – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח דוד רותם – בעד ראובן ריבלין – נגד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – בעד יובל שטייניץ – נגד מאיר שטרית – בעד סילבן שלום – נגד שלום שמחון – אינו ליה שמטוב – בעד עתניאל שנלר – בעד משה שרוני – נגד רונית תירוש – בעד יולי תמיר – אינה נוכחת אשוב ואקרא בשמותיהם של חברי הכנסת שלא נכחו: -בלילא – אינה נוכחת יעקב אדרי – אינו נוכח אהוד אולמרט – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – אינו נוכח אפי איתם – אינו נוכח – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח בנימין אלון – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – אינו נוכח יוסף ביילין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח שלמה בניזרי – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת אברהם דיכטר – אינו נוכח אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג -– אינו נוכח אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – בעד ישראל חסון – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת דני יתום – אינו נוכח יעקב כהן – אינו נוכח רן כהן – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת יצחק לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב – אינו נוכח מיכאל מלכיאור – אינו נוכח יורם מרציאנו – אינו נוכח אורית נוקד – אינה נוכחת סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת אפרים סנה – אינו נוכח אופיר פינס-פז – אינו נוכח יוחנן פלסנר – אינו נוכח – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח חיים רמון – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח יולי תמיר – אינה נוכחת האם יש מישהו מחברי הכנסת שנמצא באולם ושמו לא נקרא? תמה ההצבעה. היו"ר דליה איציק: רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, נגד – 22, בעד – 41. לכן אני קובעת שהצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ח–2007, התקבלה בקריאה שלישית. יעקב ליצמן (יהדות התורה): למה אף אחד לא מברך אחרי החוק? היו"ר דליה איציק: מי רוצה לברך אחרי החוק? יעקב ליצמן (יהדות התורה): כי הם מתביישים. היו"ר דליה איציק: באמת? יעקב ליצמן (יהדות התורה): כן. הצעת התקציב לשנת הכספים 2008; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדיון על התקציב. הדובר הבא הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת . עשר דקות לרשותך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, הנתונים על מצבה הכלכלי-החברתי של האוכלוסייה הערבית נהירים לכול. מספיק לפתוח את הספר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לקרוא את הדוחות של הארגונים השונים, כמו "מרכז אדוה", המחקרים הכלכליים שיש בארץ. אין חילוקי דעות על כך שהמצב רע. מחצית מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני, יותר מ-60% מהילדים. ההצלחה בבגרות – רק אחד מתוך שלושה בני 17 מגיע לתעודת בגרות. התוצאות של מערכת החינוך הן בכי רע. אין חילוקי דעות על המצב הקשה. כאשר תבענו במשך השנים שינוי במדיניות הממשלה, נאמר לנו לא אחת שאין כסף, אין תקציב. באמת היו מצבים שהצמיחה במשק היתה שלילית, נגיד ב-2001 ו-2002. לפעמים היה מצב קשה. גם במצב הזה היה אפשר לחלק את העוגה מחדש. אבל כיום אין חילוקי דעות, ושר האוצר עלה והתפאר בהצלחת המדיניות הכלכלית – צמיחה של 5%, גירעון זעום, וכסף יש. ואני שואל את השאלה: אם במצב שיש כסף, שלא חסר, שיש צמיחה, ויש צמיחה – אם במצב הזה אנחנו לא רואים בתקציב בשורה כלשהי, שינוי כיוון כלשהו, התחלה של סגירת פערים, אז מתי? שר האוצר אמר בתקופה האחרונה, וגם זה שלפניו אמר – דרך אגב, הם מעתיקים זה מזה – שסגירת הפערים ושינוי המצב הכלכלי של האוכלוסייה הערבית לוקחים זמן, זה לא דבר שנפתר בשנה-שנתיים. והלכנו לשיטתם. כמה זמן לוקח, עשר שנים? 15 שנים? בשביל שנגיע ליעד הזה של סגירת פערים צריך לצעוד, כלומר היינו צריכים לראות כבר בתקציב הזה התחלה כלשהי, כיוון כלשהו. אנחנו לא תמימים, ולא חשבנו שיבוא תקציב שיעשה מהפכה. אבל אין כיוון, ואם יש כיוון, הוא שלילי. כי כאשר משמרים את הפערים בתקצוב מגדילים את הפער, לא משמרים אותו. כאשר תקציבי הפיתוח הם 4% או 5% אפילו או 6% מתקציבי הפיתוח הכללי, זאת אומרת ש-85% ילכו למגזר היהודי ורק 5% ילכו למגזר הערבי, ואז הפער יגדל ולא יקטן. יש מערכות, דרך אגב, שאפשר להשיג בהן שינוי תוך זמן קצר יחסית, ויש ניסיון בעולם. ידוע שבהקצאה נכונה – יש ניסיון בעולם, בכמה מקומות שהוקצו בהם משאבים לחינוך ובתוך ארבע-חמש שנים מצב החינוך השתנה פלאים, בצורה דרסטית. ניצול תקציב החינוך בסקטור הערבי הוא הכי טוב, הכי יעיל, אם אנחנו מגיעים להישגים האלה אפילו עם תקצוב לתלמיד הערבי – לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דוח אוגוסט 2004, התקצוב של התלמיד הערבי, חוץ ממשכורות המורים, הוא 865 שקלים לילד. מר יצחקי, אתה יכול לראות את זה בפרסום הרשמי של הלשכה, וזה לא סקר אלא סקירה כללית. כלומר, בדקו 85% מבתי-הספר בארץ. התקצוב של התלמיד הערבי הוא 865 שקלים – מה שמגיע לתלמיד, לא מה שהוקצב ונרשם בספרים – לעומת ממוצע של 4,935 שקלים לתלמיד היהודי. כלומר, התלמיד הערבי מקבל פחות מ-20%. אז אם יגדילו את התקציב לחינוך, רמת החינוך בציבור הערבי תעלה פלאים. פעמים רבות אנחנו באים למנהלי בתי-הספר שלנו ולמורים בטענה שהם לא עושים די. אני אומר שצריך לברך אותם אם הם מצליחים להגיע להישגים האלה עם תקציב כל כך נמוך. תנו לנו 4,935 שקלים לתלמיד, כמו שנותנים לתלמיד היהודי, ואני מבטיח לך, גברתי היושבת-ראש, בלי להתגאות, שמצבנו יהיה לפחות כמו התלמידים היהודים, אם לא יותר טוב. כי טבעם של מיעוטים, שהם רוצים להתבלט. שר הפנים מאיר שטרית: – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): קודם תיתן את הכסף. 4,935 שקלים לתלמיד הערבי, השר שטרית. תנו לנו אותו דבר. שר הפנים מאיר שטרית: אני קורא בחדשות עכשיו, ש-73.6% בציבור הערבי תומכים בשירות הלאומי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מכיר את הסקר הזה. אם תרצה נערוך דיון בנושא ואגיד לך מה דעתי עליו. אבל זה לא הנושא. כאן עומדת הבעיה, כי שני הכלים העיקריים לשינוי מצב חברתי-כלכלי הם התעסוקה והחינוך. אלה שני הדברים העיקריים. יש הרבה דברים אחרים, אבל זה המפתח. בחינוך אפשר, לא צריך הרבה זמן. בדקתי ניסיון של ארצות אחרות, שעשו תוכניות חינוך והשקיעו בחינוך, והתוצאות לא איחרו להגיע. היה אפשר להגיע להישגים ולשוויון בתוך זמן קצר יחסית. אם יתקצבו מחר, ירד מלאך השוויון על הממשלה הזאת וילחש באוזנה שתעשה דבר טוב לכפר על עוולותיה ועל מעשיה הרעים, ויקציבו לתלמיד ערבי כמו שמקציבים לתלמיד יהודי, האוכלוסייה הערבית, בנושא החינוך, תהיה לפחות כמו האוכלוסייה היהודית, אם לא במצב יותר טוב. זה בנושא החינוך, זאת הבעיה העיקרית. אני לא רוצה עכשיו לפרוט את זה – בנושא הזה כך ובנושא הזה כך. הדברים מדברים בעד עצמם. הפערים הם עצומים, ולא בכדי משרד החינוך נמנע מלפלח את התקציב שלו, כמה מוקצב לערבים וכמה מוקצב ליהודים. זאת אינפורמציה סודית. עד עכשיו אף אחד לא הצליח לפצח אותה, אף שחוקרים רבים ניסו לעשות זאת ועמלו קשה ולא הצליחו. עד שבאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועשתה עקיפה, הלכה לתחנה האחרונה, בדקו כמה הגיע לבתי-הספר, והגיעו למספרים שציינתי. יותר מפי-חמישה מוקצב לתלמיד היהודי. בעיית התעסוקה: לפי ספר התקציב, עקרונות התקציב והדוחות שמתלווים אליהם, מ-1995 עד 2007 עלה שיעור המועסקים במשק ב-2.4%. 12 שנים – 2.4%. זה 0.2% לשנה. זה הכול. עכשיו בא שר האוצר ואומר: זאת הבעיה המרכזית במשק, לא פחות ולא יותר. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אם רוצים באמת להגיע לעלייה של 1% במועסקים במשק בשנים הבאות, צריך להשקיע ביצירת מקומות תעסוקה בסקטור הערבי, במיוחד לנשים ערביות. זה יכול להעלות בתוך כמה שנים את שיעור המועסקים במשק לפחות ב-3%. 12 שנים – רק 2.4%. בתוך כמה שנים אפשר להעלות את זה בצורה רצינית ביותר, וזה אינטרס כלכלי. אז מה מונע אותם? אני אומר עיוורון גזעני. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה. אחריו – חבר הכנסת . עשר דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, התקציב הזה הוא תקציב רע. הוא קודם כול תקציב שמכוון נגד הילדים. 39% מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני. תחולת העוני בקרב הילדים עלתה בשנים האחרונות בחדות, מ-32% ל-39%. מקרב הילדים הערבים, 64% חיים מתחת לקו העוני. שניים מתוך שלושה ילדים ערבים מתחת לקו העוני. תקציב נגד הילדים. התקציב הזה הוא גם נגד הבריאות. במערכת הבריאות הישראלית אנחנו יכולים לציין לעצמנו בצער עשור אבוד, מאז 1996. מאז 1996 המימון הציבורי לבריאות ירד מ-73.8% ל-64% בלבד. ישראל הפכה לאחת המדינות המובילות בעולם המפותח בשיעור המימון הפרטי לבריאות. וכמובן התוצאות ניכרות מייד. מספר מיטות האשפוז גדל במשך העשור הזה ב-11% בלבד, לעומת 30% גידול במספר המבוטחים. 15% מתושבי ישראל מוותרים על תרופות בגלל התשלום. מערכת הרפואה המונעת במשבר. התקציב הזה הוא תקציב נגד הגנת הסביבה. דיברתי בהרחבה על הנושא הזה אתמול, אני לא אחזור על דברי, אבל – בניגוד לכל הדיבורים הירוקים, התקציב הזה הוא תקציב שחור. התקציב הזה הוא תקציב נגד החינוך. שכר המורים נותר נמוך, שכר המרצים נמוך. המרצים נמצאים בשביתה היום. ההשכלה הגבוהה נמצאת במשבר עמוק, שמסכן את עצם קיומה של מערכת ההשכלה האקדמית הציבורית בישראל. אביגדור יצחקי (קדימה): מה אתה מציע? דב חנין (חד"ש): אני אגיד מה אני מציע, אני מבטיח לך שאני אגיד מה אני מציע. אבל התקציב הזה הוא גם תקציב נגד העניים. 30% מהישראלים חיים מתחת לקו העוני. באיחוד האירופי שיעור העניים לא עולה על 16%. העוני בישראל לא רק רחב יותר אלא גם עמוק יותר. הכנסתו הממוצעת של עני ישראלי נמוכה ב-30% מקו העוני, בעוד שהכנסתו הממוצעת של עני אירופי נמוכה רק ב-20% מקו העוני. התקציב הזה הוא גם נגד שכבות הביניים. המעמד הבינוני הולך ונשחק. גם הוא סובל מהאי-שוויון ההולך ומעמיק בחברה הישראלית משנה לשנה. כל זה מתרחש בשעה שיש עודף של 7.7 מיליארדי שקלים חדשים בקופת המדינה. יש המון כסף למטרות אחרות. בשבוע הזה אני לא יכול שלא לדבר – כמו שאתמול הזכרתי את הנושא הזה, אזכיר אותו גם היום – על הפינוי השערורייתי של המשפחות מבתיהן בכפר-שלם. הבתים נהרסו, הן נשארו בחוץ. אמרו להן: לכו תסתדרו אצל קרובים. הן חיו עשרות שנים בבתים האלה. עכשיו הן פונו בלי פיצוי. זה נעשה שבוע אחרי חוות הדעת של מערכת הביטחון, שלפיה פינוי התנחלויות ומאחזים הוא בלתי אפשרי. כמובן, זו אחיזת עיניים שבאה להצדיק עוד מחדל של הממשלה. בכפר-שלם פינו אזרחים בלי פיצוי ובלי פתרון. זרקו אותם לרחוב. מאחז מגרון, שהוקם לא מזמן, יושב כולו על אדמות פרטיות פלסטיניות. שם כמובן כולם נהנים מחסינות. התמונה הזאת היא תמונה קשה מאוד, תמונה מדאיגה. אין ספק שנמאס מהממשלה הזאת. אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שלי באופן אישי נמאס כבר לדבר על המחדלים והעיוותים שמתבטאים בתקציב הזה. אני מציע לכולנו, לציבור הישראלי, לנסות לתאר לעצמנו מדינת ישראל עם סדר עדיפויות מדיני וחברתי אחר. אפשר. זה קשה לתאר, אבל זה אפשרי. בואו נתאר לעצמנו מדינת ישראל אחרת. מדינת ישראל עם מערכת בריאות ציבורית חזקה, מתעדכנת, נותנת פתרונות אמיתיים; מערכת של רפואה מונעת; מערכת ציבורית ממלכתית של בריאות הנפש; אחריות של המדינה לבריאותם של האזרחים והתושבים; מערכת חינוך מודרנית; שכר ראוי למורים ולמרצים; מספר נורמלי של תלמידים בכיתה; אוניברסיטאות ציבוריות פתוחות לכול; ביטול שכר הלימוד; מערכת תחבורה שמתאימה למאה ה-21; מערכת תחבורה שתשחרר אותנו מהתלות ברכב הפרטי; תחבורה ציבורית נוחה, זולה, יעילה, נקייה; רכבות; רכבות קלות; אוטובוסים; שחרור גם מהפקקים וגם הקלה של זיהום האוויר; הגנה אמיתית על הסביבה; הבנה שאנחנו כבר באמת נמצאים במאה ה-21 – הגיע הזמן שנתחיל להבין את זה, ניקח חלק אמיתי בהתמודדות עם בעיות עולמיות כמו משבר האקלים, נוביל בהתמודדות עם בעיות סביבתיות שפוגעות אצלנו בבריאות ובחיים של בני-האדם. איך עושים את זה? למשל, חבר הכנסת יצחקי, מטילים מס על המזהמים במקום על העבודה. רעיון פשוט. זה החלפת דיסקט. אביגדור יצחקי (קדימה): כמה כסף זה? דב חנין (חד"ש): זה הרבה כסף. אתה יודע כמה מזהמים וזיהומים יש? אביגדור יצחקי (קדימה): חסכת 20 מיליון שקל. דב חנין (חד"ש): איזה 20 מיליון? אני מדבר על מיליארדים. בוא נמסה את הפעילויות המזהמות. בוא נמסה את המזהמים הגדולים ונקל במסים על העבודה. אביגדור יצחקי (קדימה): – – – עוד מעט גם לא תהיה עבודה. היו"ר קולט אביטל: למה? דב חנין (חד"ש): תהיה עבודה רבה. אם תמסה את הזיהומים אתה תעודד תעשיות וטכנולוגיות נקיות, אתה תעבור לקדמת ההתמודדות הבין-לאומית עם שאלות סביבתיות. גברתי היושבת-ראש, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו ישראל אחרת. אנחנו יכולים לאתר לעצמנו ישראל שוויונית, ישראל שבה לא נזרקים אנשים לרחובות מבתיהם, ישראל שבה לא הורסים בתים בלי הצדקה ובלי התחשבות. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו ישראל שבה יש זכויות אמיתיות, יש שוויון חברתי, לאומי, אזרחי, למיעוט הלאומי הערבי. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מדינה כזאת. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו ישראל שחיה בשלום באזור הזה, שמוכנה ללכת ולעשות את הצעדים שכולנו יודעים היום שצריך לעשות אותם כדי להגיע לשלום. אם נגיע לשלום ונגיע להסדרים, המשמעות הכלכלית של זה תהיה עצומה. גם משמעות של השקעות, גם משמעות של שחרור כספים ציבוריים, גם משמעות של שחרור אנרגיה ציבורית, חברתית ואנושית עצומה להתמודדות עם הבעיות החברתיות ועם האתגרים האמיתיים של החברה הישראלית. אני אומנם מדבר פה לכנסת ריקה למדי, אבל אני פונה מהדוכן הזה לציבור הישראלי ואומר לאותם אלה ששומעים את הדברים, שהחזון הזה של ישראל אחרת, שהחזון הזה של ישראל שבאמת טוב לחיות בה, הוא לא בשמים. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. את היום הזה אפשר להביא. אפשר להעניש בדרך פוליטית את אלה שהבטיחו לנו סדר-יום חברתי והביאו לנו את אותו סדר-יום כושל, שהציבור הישראלי דחה באופן חד-משמעי בבחירות האחרונות. אפשר. אפשר בדרך פוליטית לבחור בפוליטיקה אחרת ובדרך אחרת. אנחנו לא נידונו לחיות במצב שבו שנה אחרי שנה אנחנו נקבל תקציב אנטי-חברתי נגד העניים, נגד הבריאות, נגד הסביבה, נגד מערכת החינוך, נגד מערכת הרווחה. זה לא בא משמים. זה נמצא בידינו. אנחנו, הציבור הישראלי, צריכים לומר את דברנו בצורה ברורה. הדבר הזה הושמע אתמול מחוץ לכנסת בהפגנת הארגונים החברתיים ותנועות הנוער. אני רוצה לברך את כל אלה שנאבקו ונאבקים נגד התקציב הזה. אני רוצה לברך את כל אלה שהשמיעו קול מחאה והתנגדות. אני רוצה לברך את כל אלה, ולאחל לכולנו שבשנה הבאה נזכה לחיות עם תקציב לגמרי אחר, עם מדיניות לגמרי אחרת ועם ממשלה הרבה יותר טובה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת , ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אתמול סיימתי את נאומי כאשר התחלתי לדבר על הצרכים התקציביים של היישובים הערביים בתחום הפיתוח לשנת 2008. עברתי בחטף על חלק מהצרכים האלה. אני רוצה שוב להזכיר, על-פי נתונים שמסר לנו מרכז "מוסאוא" – זה המקום להודות לו על כך – יש תחומים שונים. זה היה, כמובן, אחרי שדיברתי על הצמיחה הגדלה במשק הישראלי, צמיחה שגדלה מסוף 2003 ללא הגדלה בהוצאות הממשלה, כפי שמצפים כאשר הצמיחה גדלה. במשרד הפנים הצרכים הם 150 מיליון שקל: תוכניות מיתאר, השלמת הכנת תוכניות מיתאר ליותר מ-40 יישובים ועדכונן. הכנת תוכניות מיתאר ליישובים נוספים – 40 מיליון שקל. בינוי ושיכון: בניית שכונות חדשות, תוספת 20,000 יחידות דיור חדשות ביישובים הערביים – 80 מיליון. המשך ההשקעה בפיתוח שכונות ותיקות ומוסדות ציבור – 135 מיליון. שיקום שכונות חברתי ופיזי – 10 מיליונים. תמיכה וסיוע בבנייה למשפחות של צעירים ביישובים ערביים – 200 מיליון שקל. תשתיות לאומיות: מפעלי ביוב. השלמת פיתוח מפעלי ביוב ביישובים הערביים ומתן מענקים לפרויקטים בשיעור 50% – 80 מיליון שקל. חינוך: בניית כיתות, יש מחסור של 5,000 כיתות, יש צורך בבנייה מיידית של 1,000 כיתות לימוד – 500 מיליון שקל. תמיכה בתוכניות לימוד: יש להקצות 20% מתקציב התמיכה בתוכניות פדגוגיות – 200 מיליון שקל. יישום חוק חינוך חינם לטרום-חובה באשכולות 1–4 ובניית 100 כיתות בשנת 2008 – 50 מיליון שקל. תמיכה בעמותות לקידום החינוך הערבי – 50 מיליון שקל. תרבות ומדע: פיתוח מבני תרבות ותמיכה בפעילויות, לרבות קרן הקולנוע – 50 מיליון שקל. ספורט: פיתוח מתקני ספורט והפעלתם ביישובים ערביים – 15 מיליון שקל, על מנת שלא איאלץ כל הזמן לפנות לחברים שלנו במפרץ, בקטאר, כדי שיתרמו כספים, אף שאני מוכן לעשות את זה תמיד. חקלאות: תשתיות ופיתוח הענף – 30 מיליון שקל. בריאות: פיתוח תחנות בריאות, בעיקר בנגב, תוכניות מיוחדות לצמצום שיעור התמותה בקרב תינוקות ערבים, הרחבת העסקת אחיות, פיתוח מיטות אשפוז – 50 מיליון שקל. וכדומה וכדומה, לרבות משרד התעשייה והמסחר, תעסוקה, תיירות, תחבורה. בתחבורה למשל, פיתוח כבישים עירוניים ביישובים ערביים בצפון – 160 מיליון שקל. אחזקת כבישים, הגברת הנגישות של התחבורה הציבורית בתוך היישובים הערביים ובין הערים – 35 מיליון שקל. סך הכול התקציב הנדרש לצמצום פערים בשנת 2008 הוא 3.825 מיליארדי שקלים. מה שמסומן בתקציב הוא 490 מיליון שקל בלבד. היו"ר קולט אביטל: זאת אומרת שחסרים 2 מיליארדים וחצי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אף שבעבר, נדמה לי שבממשלת ברק, אמרו שהשנה יעבירו 4 מיליארדים. היו"ר קולט אביטל: נכון, זה היה צריך להיות פרוס על פני ארבע שנים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): האילוזיה הגדולה. היו"ר קולט אביטל: תחזרו לממשלת ברק ואז דברים ילכו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אפרופו, כשאני מדבר על תחבורה, אני רוצה לעבור מעניין לעניין כמעט באותו עניין. אולי אפילו חבר הכנסת ריבלין יקשיב, כדי לנסות לסייע. יש לי הצעת חוק שאמורה היתה להידון בוועדת השרים לענייני חקיקה, והתבקשתי לדחות אותה כי משרד התחבורה לומד אותה. מדובר בהצעת חוק פיצוי וסיוע לנוסעים עקב עיכוב או דחייה בטיסה. חוק אזרחי לחלוטין, אוניברסלי. מה עשיתי, גברתי היושבת-ראש? הבאתי את ההחלטה שהתקבלה באיחוד האירופי. כבר שנה וחצי יש חוק, והחוק קובע קריטריונים לפיצוי על עיכוב ודחייה של טיסות. זה מיושם באירופה כבר שנה וחצי. היו"ר קולט אביטל: זאת אומרת שנוסע שמעוכב שלא ברצונו זכאי לקבל פיצוי מחברת התעופה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): בדיוק. זה כבר רץ שנה וחצי באירופה. ראובן ריבלין (הליכוד): אפילו שהנוסע לא איחר לשום מקום – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זה בתנאי שהנוסע בא בזמן והעיכוב הוא אשמתה של חברת התעופה האזרחית. ראובן ריבלין (הליכוד): אפילו אם לא נגרם לו שום נזק בגין העיכוב. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נכון, עצם העיכוב – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אם אני חוזר מניו-יורק ביום ראשון או ביום שני, ולא ייגרם לי נזק. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה רשאי לוותר. נוסע יהיה זכאי לפיצוי על עיכוב או על ביטול. אבל יש מצבים שבהם מפעיל הטיסה יפצה בהתאם, אלא אם כן התקיים אחד מאלה: הודעה על ביטול הטיסה ניתנה לפחות שבועיים לפני המועד הקבוע להמראה. סביר. או: הודעה על ביטול הטיסה ניתנה בפרק הזמן שבין שבועיים לשבוע לפני המועד הקבוע לטיסה והוצעה לנוסע טיסה חלופית, היוצאת בטווח של עד שעתיים לפני המועד הקבוע לטיסה וההגעה בה ליעד הסופי היא בטווח של עד ארבע שעות אחרי המועד הקבוע להגעה. באירופה, מאז החוק קיים, איך התחילו חברות התעופה לשווק את עצמן? "אייר פרנס", למשל, מתחילים להגיד: 87% דיוק. "בריטיש איירווייס" – 81% דיוק. המוטיב העיקרי של השיווק הוא דיוק בזמני טיסה. חיים אורון (מרצ): לא המרחק בין הספסלים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא המרחק בין הספסלים. חיים אורון (מרצ): אולי תסדר גם מוטיב כזה, זה חשוב לי מאוד. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן נשאלת השאלה: ישראל, שרוצה כל כך להצטרף ל-OECD ולהידמות לאירופה, להצטרף לאירופה, בכדורסל הם כבר שם, למשל, בסטנדרטים האירופיים, למה, אחרי שלמדו את הניסיון הזה באירופה ובמקומות אחרים בעולם, הדבר לא יחול כאן, והאזרח הישראלי שמעוכב ובגלל זה נגרם לו נזק – יפוצה? אביגדור יצחקי (קדימה): עושים "פיילוט" ברכבת ישראל, מי שמחכה חצי שעה – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נכון, הפיצוי הוא מיידי; והפיצוי הוא כזה: מפעיל הטיסה או מארגן הטיול רשאי להפחית את הפיצוי האמור ולהציע לנוסע טיסה חלופית ליעד הסופי או טיסה אחרת. עד 1,500 ק"מ התשלום יהיה 1,250 שקלים, למשל טורקיה. 3,500 ק"מ ויותר, שזה ארצות-הברית – 3,000 ש"ח, כלומר, גם העיכוב וגם מרחק הטיסה, שני אלמנטים. יש שרים רבים בוועדת השרים לענייני חקיקה שתומכים בחוק. אני כבר יודע, עשינו קצת לובינג, אני לא בטוח שאצליח. למשל השר הרצוג הודיע לי שהוא תומך. השר אילון הודיע לי שהוא תומך. השר שמחון הודיע לי שהוא תומך והשר אדרי הודיע לי שהוא תומך. השר מופז – בהתחלה משרד התחבורה אמרו: תן ללמוד את הנושא. חזרו אלי אחרי כמה ימים ואמרו: אנחנו חייבים לשמוע את דעת חברות התעופה, "ארקיע", "ישראייר" ו"אל על". היו"ר קולט אביטל: דרך אגב, "אל על" נוהגת בזמן האחרון ברגע האחרון ממש – אנשים באים לנמל התעופה בניו-יורק, "אל על" מבטלת טיסה ואומרת: תסתדרו בעצמכם. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נראה לך סביר? "אל על" באו אתי בדברים ואמרו: אם תבוא לקראתנו בנושא המרחקים – כי "אל על" טסה רחוק וכו' – לא נתנגד הרבה וכו'. אמרתי: אני מוכן להקשיב. אחרי הטרומית יש דיונים. אבל פתאום אומרים לי שבמשרד התחבורה מגלים הבנה לצרכים של "ישראייר" ושל "ארקיע", אולי גם קצת של "אל על", ולכן יתנגדו, ימליצו שלא לקבל את החוק. מה אומר משרד התחבורה, או השר מופז לציבור, לאזרח הישראלי הפשוט? שהוא מקשיב יותר לצרכים של חברות מסחריות ולא מקשיב לצרכים של האזרח. אני בא, כחבר הכנסת, ורוצה להטות אוזן לצורך הזה של כל אזרח, שנזרק לפעמים 12 שעות בנתב"ג עד שהצ'רטר מגיע. לכן, מה שטוב לאירופה טוב גם לאזור הזה, המתיימר להיות פסאודו-אירופי, לפחות בדבר הזה, בדיוק, בעיקרון של פיצוי אזרח על נזק שנגרם. לכן אני קורא לציבור שרואה אותי לפנות לשרים, לעשות קמפיין. איפה יש לוביסטים? יש הרבה לוביסטים בכנסת. הלוביסטים יעשו מאבק כדי להתנגד לדבר הזה, למה? כי הם מייצגים חברות תעופה. יש לוביסטים שמייצגים את האזרח? יש לוביסטים שבאו אלי כדי לומר לי: איך נוכל לעזור לך, חבר הכנסת טיבי? איך נוכל לעזור לאזרח? אז זה האתגר בפני האזרחים, בפני הלוביסטים ובפני חברי הכנסת. היה כאן חבר כנסת שתמיד אמר שחברי כנסת ערבים לא מטפלים בנושאים הקשורים לאזרח. אז אני מציב בפניו אתגר. שיואיל בטובו לפנות לשרים שלו בקדימה או לשרים בקואליציה כדי לתמוך בהצעה הזאת ולהטות אוזן לצרכים של האזרח. אשמח אם גם אתה תתמוך, אדוני השר, תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת . אני מקווה שהוא שומע. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יש יתרון בדיוני התקציב – יש יתרון אחד ויש חיסרון. היתרון: שאתה יכול להמשיך דברים שלא סיימת בפעם הקודמת שדיברת, החיסרון: שהמאזינים הם לא אותם מאזינים. אבל יש כנראה כמה מאזינים בטלוויזיה שלא מפסיקים להסתכל, אז אני אמשיך איזה קצה של ויכוח שהיה לי אתמול בסוף דברי, וזמני תם, הוויכוח עם חבר הכנסת אביגדור יצחקי בנושא ההוצאה וההוצאה הלאומית. וחבר הכנסת רובי ריבלין מגשר בין שני הדיונים, כי הוא היה נוכח אז והוא גם נוכח היום. ואני רוצה לעשות פה רצף של השוואות, שלקוחות בחלקן ממחקרים של מכון טאוב ובחלקן ממחקרים של "מרכז אדוה" וחלקן ליקטתי בעצמי. אומרים: מה אתה רוצה? ואני בטוח ששר הרווחה יאמר את זה לשר הפנים, שיוצא עכשיו: אנחנו הולכים בסך הכול בכיוון הנכון. איך נראה, השר שטרית, הכיוון הנכון? בשנת 2001 – אגב, זו שנת מפנה מהותית מאוד – היתה ההוצאה הממשלתית לנפש 29,683. בשנת 2006 – 28,4000. 1,500 שקל פחות לנפש. שר הפנים מאיר שטרית: באותם ערכים? חיים אורון (מרצ): באותם ערכים. כל הערכים במחירי 2006. אומרים: מה אתה רוצה? אין כסף. אני מכיר הרבה אנשים שאת הבור הזה, בטבלה, של 1,500 השקל, מכסים בקלות. גם כפול, גם פי-ארבעה. וכולנו מכירים הרבה מאוד אנשים שהבור הזה הוא במקרה הטוב חור בכיס, במקרה הרע – חור בכמה מקומות הרבה יותר כואבים מאשר בכיס – אולי בבריאות, אולי בחינוך, אולי בקצבת זיקנה. שר הפנים מאיר שטרית: בדיור. חיים אורון (מרצ): בדיור. אמרו לי: אבל ההוצאה החברתית, ותשלומי העברה – אתם זוכרים את ביבי נתניהו? – גדלו. נכון? ב-2001, ואני שמח שהשר שטרית עדיין עומד כאן, על-ידי, ב-2001 ההוצאה החברתית לנפש באותם מחירים היתה 11,216, וב-2006 – 10,261. 1,000 שקל. 1,000 שקל פחות לנפש בהוצאה החברתית. בואו נסתכל אחד לשני בעיניים ונאמר מה המשמעות, לגבי שכבות מסוימות, של 1,000 שקל בשנה. שר הפנים מאיר שטרית: לא, זה לא מתחלק שווה בשווה – – – חיים אורון (מרצ): בדיוק ככה, אבל בכל זאת יש גם יתרון למספרים הממוצעים. בטח שזה לא מתחלק שווה בשווה, אבל גם ב-2001 זה לא התחלק שווה בשווה. ובהנחה שב-2001 לא קיבלו את זה המיליונרים – – – שר הפנים מאיר שטרית: ב-2001 המשק עמד לקרוס, אדוני. חיים אורון (מרצ): אבל מה קרה בין 2001 ל-2006, אדוני השר? עכשיו, בוא נלך הלאה. אומרים, ויש איזה אקדמאי אחד מאוניברסיטת תל-אביב שזה בכלל הדוקטורט שלו – ההוצאה לחינוך, זה הנתון האחרון, ואחר כך אני משחרר אותך. ההוצאה לחינוך – אחת הגבוהות. תקציב שעות תקן לתלמיד בין 2001 ל-2008: ב-2001, תקציב לשעת תקן – אני לא רוצה לסבך פה את הציבור מה זו "שעת תקן", אבל בוא נניח שזה מדד מקובל – 8,876, וב-2006 – 7,516 לשעת תקן לתלמיד. חבר הכנסת רובי ריבלין. הייתם שם בממשלה הזו. זו קטסטרופה. ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו כבר בממשלה שמענו אז שההוצאה – – – היא הכי גבוהה בעולם. שר הפנים מאיר שטרית: זה ניתוח לא נכון, אני אסביר – – – 25% משעות החינוך זה שעות ניהול. – – – אלה השעות. זה נורמלי? זה אחד האבסורדים הגדולים – – – חיים אורון (מרצ): דקה. אני לא אומר בביטחון, אבל נדמה לי ששעת תקן לתלמיד מנכה את מה שאתה אמרת. ובכל מקרה, מה שקרה אחרי השביתה האחרונה ומה שקרה אחרי שדוח-דברת יצא בהתחלה ואמר: אין בעיה תקציבית – – – שר הפנים מאיר שטרית: אני מציע שתגיש הצעה לסדר-היום, לא בזמן של דיוני תקציב – – – אני אשמח – – – חיים אורון (מרצ): אתה משוחרר. מה אני אעשה אתך? אתה משוחרר. אומרים – בסדר. אבל בנינו כיתות, חבר הכנסת שרוני, פיתחנו. תקציב הפיתוח בחינוך – ב-2001 הוא עמד על 821 ש"ח, ב-2006 הוא עמד על 395 ש"ח – 500 שקל הבדל בפיתוח. אז אחרי זה מתפלאים מדוע המורים עושים שביתה על מספר התלמידים בכיתה. כי הכסף לא קיים. ואז אומרים: אבל בבריאות אנחנו משלמים המון כסף, כל הזמן. וישבנו יחד, חבר הכנסת רובי ריבלין, בוועדת הכספים ושמענו. והפעם הצלחנו, בכמה דברים, להביא יותר כסף. אם 2001 היא 100%, 2006 היא 92%. יש פחות קשישים? יש פחות חולים? לא, יש יותר. יש פחות פרוצדורות רפואיות שדורשות סכומים יותר גדולים? יש יותר. ההוצאה לנפש מתוקננת יורדת ב-8%, ואז מה מתקבל? – מה שכבר כולם יודעים. לא ב-2001, ב-1995, כאשר חוקק חוק הבריאות ונכנס לתפקוד, ההוצאה הפרטית על בריאות היתה 26% וההוצאה הציבורית היתה 74%. היום – אנחנו עומדים על 63% ו-34%; 34% הוצאה פרטית, גידול של כמעט 10%. שאף אחד לא יתבלבל. זה 4–5–6 מיליארדי שקלים שחסרים בתוך האמבטיה הזו, ואז מה קורה? חלק לוקחים מתוכה אחוז מאוד גבוה, וחלק לוקחים מתוכה אחוז מאוד נמוך. יש תחום שעוסקים בו פחות אבל הוא – אני קורא לזה, בתור פלאח לשעבר, "חלקת מבחן" – רפואת השיניים. רפואת השיניים כולה מופרטת. אין. יש סיפור שכבר השמעתי מעל לדוכן הזה יותר מפעם אחת. בעיירה בפולין, כשהקימו אז את קופת-החולים, לפחות ברעיון של מקימי קופת-החולים הכללית, שיניים וסיעוד לא היו בעסק. סיעוד קיבלו בבית, עם המשפחה, ושיניים – כנראה – עובדה. ומאז ומעולם, בקופת-חולים – שיניים וסיעוד לא בסיפור. ומאז ומעולם, רפואת השיניים היתה רפואה פרטית. וראה זה פלא, אם ברפואה הכללית אנחנו נמצאים באחד המקומות הטובים בעולם בהוצאה הפרטית לבריאות, ברפואת שיניים אנחנו בשמים. אם ברפואה הכללית, למרות כל המכות הללו, אנחנו במערכת יחסית שוויונית, ברפואת שיניים אנחנו במערכת מאוד בעייתית. איך יודעים? חלק גדול מתושבי ישראל, לא כולם, בגיל 18 מגיעים לצבא. ואז בא מישהו ובודק גם את השיניים. ומתקבלת תמונה קטסטרופלית. והצבא מוציא מיליונים לרפואת שיניים לחיילי החובה שלו, כי חלק גדול מהם מגיע לשירות הצבאי מבלי שטופלו. אז יש לכם דוגמה של הסקטור הפרטי, שהוא מאוד משוכלל, והוא מאוד יעיל, והוא מאוד זמין, והוא מאוד תחרותי, והוא איננו. והסקטור הציבורי. הנתון שהבאתי פה על ירידה ב-8% בהוצאה לנפש לא כוללת רפואה שיניים, היא בתוך הסקטור הציבורי. ואז אומרים לי, אבל בנינו המון והשקענו המון. תקציב הפיתוח בבריאות – אותו דבר. היה 369 ש"ח לנפש; בשנת 2005 הוא היה 179 ש"ח, חצי; בשנת 2006 היתה עלייה מסוימת, אני לא רוצה להטעות, 250 ש"ח – גם פער של למעלה מ-110 ש"ח; ועכשיו בתקציב המדינה, אדוני השר, מקפיאים שוב את פיתוח המיטות. אומרים: לא צריך יותר מיטות. היו"ר קולט אביטל: חסרות רק 2,000 מיטות. חיים אורון (מרצ): חסרות כנראה 4,000, אבל איפה חסרות מיטות? היו"ר קולט אביטל: יש פרוזדור. חיים אורון (מרצ): יש פער גדול מאוד, אין לי פה הנתון, בין מספר המיטות ל-1,000 נפש במרכז הארץ ובין מספר המיטות ל-1,000 נפש בצפון. והמצב הקשה ביותר הוא בדרום, אני מכיר אותו מקרוב. היו"ר קולט אביטל: נכון. נא לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): טיפול נמרץ זה קטסטרופה. חיים אורון (מרצ): יכולתי להמשיך ולמנות פה, אבל זמני תם. קריאה: מה עם בית-חולים באשדוד? היו"ר קולט אביטל: את זה תשאיר לסופה. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לסיים במה שפתחתי בו אתמול, ובזה אני סוגר את מעגל נאומי בנושא התקציב. התקציב הזה של 2008 יוצא מהכנסת טוב יותר מכפי שהוא נכנס אליה. אני אומר את זה כאיש אופוזיציה, ואני חושב שצריך לומר את זה לזכותם של חברי הכנסת מהקואליציה וקצת לזכותם של חברי הכנסת מהאופוזיציה. הוא יוצא טוב יותר. התקציב הזה לא משנה את העקומה שדיברתי עליה פה עכשיו. כשמישהו יעמוד על הדוכן בעוד שנה או עוד שנתיים, הוא יקבל את הגרף הזה כשהוא ממשיך בכיוון הזה. כל זמן שהעקומה הזו לא משתנה, נקבל תוצאות נוראיות ופערים בחינוך, פערים בבריאות ופערים בין המרכז לפריפריה ובין יהודים לערבים ובין נשים לגברים ובין ילדים עשירים לילדים עניים. זה המבחן שפעם נוספת הממשלה כשלה בו, ואין מה לעשות, גברתי היושבת-ראש, זה המבחן העיקרי. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, חבר הכנסת , ואחריו – חבר הכנסת . משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש היום לדבר אל ראש הממשלה אהוד אולמרט, אל שר האוצר רוני בר-און ואל שר התמ"ת אלי ישי. אני רוצה לדבר אליהם, אפילו שהם לא כאן, אבל אני מניח שהם ישמעו את זה. אני רוצה לדבר על תרבות הדיון במליאת הכנסת, האם זה מועיל או לא מועיל, האם אנחנו מבזבזים זמן לריק או שלפעמים יש תועלת. לזה אני אגיע בהמשך, אבל קודם כול אני רוצה לדבר אל האישים הנכבדים שאליהם אמרתי שאדבר. תראו מה קרה, ראש הממשלה ושר האוצר, לפני שר התמ"ת, הביאו חוק הסדרים, חוק הסדרים שהם רצו שבחוק הזה – היות שהוא יהיה צמוד לתקציב המדינה והיות שיש חשש שאם התקציב לא יאושר נלך לבחירות, אז כנראה כולם יצביעו, לפחות בעד חלק גדול מחוק ההסדרים. כך נהגו פקידי האוצר, והם באו לשר האוצר ובאו לראש הממשלה ואמרו: אין ברירה, מוכרחים לפגוע בחקיקה של הכנסת, להביא את זה בחוק ההסדרים, דברים שאין אפשרות להביא באופן שונה. עכשיו נראה מה קרה. אתמול אישרנו חוק הסדרים. למען האמת, אם לא הייתי אופוזיציה יכול להיות שעל רוב החוק הזה הייתי מצביע בעד. חוק שהיה אפשר להביא אותו במהלך השנה בחקיקה מסודרת, ואפילו יכול להיות שהאוצר היה מרוויח יותר. הרי מה גרם לי להצביע נגד? כי הפכו את זה לאופוזיציה–קואליציה. אם זה היה חוק נורמלי, שנדון במהלך השנה בדיון מסודר, לא מהיר, לא צמוד לאי-אמון בממשלה על נושא התקציב – על חלק גדול הייתי מצביע בעד. כל העזים, כולן, שהיו נגד הציבור, נגד השכבות החלשות, יצאו. בשביל מה היתה כל הפארסה הזו? אני אומר לראש הממשלה ולשר האוצר. עכשיו תאמרו – נכנס ממונה על תקציבים חדש במשרד האוצר – תאמרו לאנשים שם: אל תבזו אותנו יותר, מספיק. עכשיו תביאו את מה שאתם רוצים להביא בחוק ההסדרים הבא, נתחיל לדון. אני אומר לכם, ולדעתי רבים מחברי האופוזיציה, כאשר יבוא חוק נורמלי מסודר, בכל מיני נושאים שחשובים לציבור, נדון בו לגופו. הם רק הפסידו השנה. הפסידו. הגיע הזמן לעשות לעניין הזה סוף, אפילו לדעתם של פקידי האוצר. היו"ר קולט אביטל: אם זה יהיה חוק מסודר שעליו ידונו כל השנה, זה לא יהיה חוק ההסדרים. משה גפני (יהדות התורה): אז זה לא יהיה חוק ההסדרים. אמרתי. חוק ההסדרים, שמטרתו היתה להעביר דברים תוך כדי פגיעה בכל צורת החקיקה של הכנסת, עבר זמנו מהעולם, נגמר. עוד ביקורת ציבורית ועוד ביקורת ציבורית, והיום גם יושבת-ראש הכנסת ואחרים, נגמר הסיפור הזה. עכשיו הם צריכים להגיד – ואני פונה לראש הממשלה ולשר האוצר ואני אומר להם להגיד לאנשי האוצר: בשנה הבאה אין חוק הסדרים; לא כי אנחנו לא רוצים, לא כי אתם לא צודקים, שככה אי-אפשר להעביר במסלקה כל מיני חוקים שגורמים נזק לציבור אבל מועילים לאוצר, אלא מכיוון שלא תהיה בזה תועלת, זה לא הולך לקרות. להיפך. תביאו חוקים מסודרים, נצליח להעביר אותם במהלך השנה בחקיקה מסודרת. דבר שני, עוד דוגמה – אני לא יכול בלי תקציב הישיבות, אבל אני לא מביא עכשיו את תקציב הישיבות, זה לא הנושא, אני רק מביא את זה בתור דוגמה מה האוצר תמיד עושה. הם מקצצים בתקציב הישיבות ואז מאלצים את יהדות התורה, שנמצאת באופוזיציה, להימנע בתקציב, אפילו שהם באופוזיציה, אפילו שהם נגד התקציב. למה? באים עם אקדח מול הרקה, אומרים: תדעו לכם שאם לא תימנעו, לא יהיה תקציב לישיבות. השנה זה נגמר. סיעת יהדות התורה החליטה שנגמר האקדח לרקה. אתם רוצים שבמדינה יהודית לא יהיה תקציב לישיבות? תעשו מה שאתם רוצים, אבל אנחנו לא במשחק. הנה תקציב הישיבות חזר. גם זה נגמר. אמנון כהן (ש"ס): גם בלעדיכם – – – משה גפני (יהדות התורה): אני מגיע לזה, תאמין לי. אני עכשיו מדבר קודם כול על העובדה של התכנונים של האוצר, שמביאים חוק הסדרים ויביאו מס בריאות על עקרות-בית ויביאו את הנושא של הקפאת הקצבאות וימחקו את תקציב הישיבות, כלום לא קרה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני, הם התכוונו לזה, עובדה שהעזים שלא הצלחנו להוציא בשנה שעברה נשארו בתקציב. משה גפני (יהדות התורה): היות שהחלטתי היום שאני לא תוקף אף אחד, אז אני הולך בשיטתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ואני מלמד עליהם זכות, אפילו שאת צודקת. עובדה שהתוצאה היתה שהכול בחוץ, מה נשאר? נשארו כמה חוקים בשוליים. תקציב הישיבות, יהדות התורה מצביעה נגד, נלחמת נגד במליאת הכנסת, בוועדות, בכל המקומות, והתקציב נמצא. אומנם לא גדל, בניגוד לכל הסעיפים האחרים, אבל הוא חזר. אז אני פונה אליהם: תתחילו לשנות כיוון בעניין של חוק ההסדרים, שאותו לא צריך, ובוודאי לא בתקציב. עכשיו אני רוצה לדבר על תרבות הדיון, ופה אני פונה לאלי ישי. אתמול במליאת הכנסת תקפתי מאוד את ההתנהלות של הממשלה מול ש"ס, על 14 מיליון של התרבות היהודית. אמרתי שאם יהדות התורה היתה בקואליציה – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אריאל, לא בקול רם בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): – – לא היו מעזים לעשות את זה – 14 מיליון שנמצאים בתקציב, שאם לא מעבירים אותם הארגונים נסגרים. זה ממש הרגיז אותי וזה מה שאמרתי. וראו זה פלא, גברתי היושבת-ראש, היום בוועדת הכספים חבר כנסת אמנון כהן, שיושב פה, ניהל דיון בשעה 13:00, והכסף, הפלא ופלא, הגיע. אמנון כהן, כדרכו, באופן מקצועי, העביר מייד את הנושא הזה. אני לא לוקח לעצמי את הקרדיט. אמנון כהן (ש"ס): זה היה אפילו בלי שדיברת. משה גפני (יהדות התורה): זו כבר ספקולציה. הכסף הגיע והכול בסדר. אני משבח את סיעת ש"ס, תרשום את זה. אבל תאמין לי שהיה לי חלק לא קטן ולא מבוטל בעניין הזה. גם בלי הצעקות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה יכול להרחיב על זה? משה גפני (יהדות התורה): אני לא הולך להרחיב על זה, מפני שאז אסטה מהנושא. היו"ר קולט אביטל: אתה מצליח לעורר את כולם. משה גפני (יהדות התורה): אני יודע מה היה לפני ואני יודע מה היה אחרי, תאמין לי שנאום פה תרם. 1%, 5%, 30% – לא רלוונטי – אבל עמד קובי הבר מחוץ למליאה והבין שאני לא אשתוק על זה. לך גם אסור היה לשתוק ולא שתקת. הכסף הגיע. ביג דיל. זה כסף שבעצם נמצא, לא הוסיפו פה משהו. עכשיו אני פונה לאלי ישי. אלי ישי מאוד נפגע – – – אמנון כהן (ש"ס): הוא לא פה. משה גפני (יהדות התורה): לא חשוב, אני לא תוקף. אלי ישי מאוד נפגע שאני עומד פה בחודשים האחרונים ותוקף את סיעת ש"ס על תקציב הישיבות. אני רוצה להגיד לו: אני אוהב אותו, אני לא נגדו, אני באמת ובתמים משוכנע, וזו תרבות הדיון שלי, שאם לא הייתי עולה פה פעם אחר פעם, כמו חברים אחרים בסיעת יהדות התורה, ותוקף את העניין הזה, האוצר לא היה מחזיר 515 מיליון ש"ח. זה סכום אגדי, לא היה דבר כזה מעולם. היו מחזירים 290 מיליון, 300 מיליון, אבל 515 מיליון לא היו מחזירים. הם קיצצו באופן חמור יותר מדי. אם לא ההתקפות שלי על ש"ס לא היתה לכם היכולת להחזיר את זה, תאמין לי. אולי אני טועה, אבל אני מאמין בזה. תקפתי את ש"ס כי עם מי אני אדבר? עם משרד האוצר אני אדבר? עם אולמרט? אמנון כהן (ש"ס): דבר פה. משה גפני (יהדות התורה): הנה אני מדבר. הם היו מחזירים 400 מיליון, וזה היה הישג גדול. הייתם כותבים: השגנו 400 מיליון. זה שזה היה חותך את תקציב הישיבות, שזה נזק בל יתואר, פה לא היה דיון. הלכתם למשרד האוצר ואמרתם: תשמעו, אנחנו לא ניתן את התענוג הזה לגפני, בשום פנים ואופן, מה שהורדתם, תחזירו. והצלחתם. אני מודה לה' על זה שהצלחתם. אמנון כהן (ש"ס): תגיד תודה לאלי ישי. משה גפני (יהדות התורה): תודה לאלי ישי, זה מה שאכפת לך עכשיו? אני אומר לך שתרבות הדיון זה לא חילול השם וזה לא לא-יפה, כל הסופרלטיבים האלה שאומרים. אנחנו נמצאים בכנסת. החלטתי שאני לא תוקף אף אחד, אבל אנחנו עומדים מול אנשים שתקציב הישיבות חשוב להם כשלג דאשתקד. אז היינו יושבים מאחורי המליאה, אלי ישי, אני, אתה ועוד אחרים, והיינו אומרים: תראה כמה קיצצו ומה עשו, והיינו מקטרים ואומרים שהם רשעים ולא חשוב מה, והייתם הולכים ומנהלים משא-ומתן והייתם מביאים 400 מיליון ש"ח. זה המון, 400 מיליון ש"ח, היה אפשר להכניס את זה לסל התרופות. אני אגיד לך עוד דבר. זה שתקפתי פה כל הזמן הזה את הנושא של תקציב הישיבות – לא יכול היום לקום עיתונאי חילוני ולהגיד: תראו כמה כסף נתנו לישיבות, 515 מיליון ש"ח. כל עיתונאי שיגיד את זה פשוט יהפוך נלעג. מפני שמה הם עשו? הוציאו את ה-515 שנמצאים והחזירו, שלא עשו את זה עם שום סקטור אחר. שקל אחד לא הוסיפו. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. אתה מציע פה בעצם שיטה חדשה. משה גפני (יהדות התורה): היות שאנחנו חברים טובים, בזה אני אסיים. תגיד לאלי ישי שהוא לא צריך להיפגע. לא התכוונתי לפגוע בו. מנחם בן-ששון (קדימה): יש שם לקואליציה ולאופוזיציה, קוראים לזה קומפוזיציה. משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת בן-ששון, יש מקרים שבהם יש סיעה בקואליציה וסיעה באופוזיציה ויש נושא מסוים שמבחינתן זה דבר שווה והן רוצות להילחם על זה יחד. לכן התפקיד שלי היה לתקוף והתפקיד שלכם היה להיות מותקפים. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת גפני, הבנו את הפרינציפ, נא לסיים. משה גפני (יהדות התורה): לא כל הדברים סודרו, אבל היות שאני לא תוקף היום – מה שדיברתי אתמול נכון, על הדברים האחרים, לא על 14 המיליון. אני פונה לראש הממשלה ולשר האוצר ואומר: תפסיקו עם חוק ההסדרים, זה לא הולך לעבור בשנה הבאה. להיפך, תביאו בחקיקה רגילה ותשיגו יותר. תפסיקו לחתוך בתקציבים ולחשוב שאתם מביאים את יהדות התורה, לא נבוא. אנחנו לא שונים משום סעיף אחר בתקציב. צדקתי, אמנון? היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה. לרשותך עשר דקות. יצחק גלנטי (גיל): גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי כנסת נכבדים, צר לי אבל אני לא יכול להתמודד עם הפתוס של קודמי. תקציב 2008 עושה עוד צעד, אומנם קטן, לכיוון חברתי טוב יותר. הפערים הכלכליים בחברה עדיין עצומים, אולם כולי תקווה כי המדינה עוד לא איבדה את דרכה כמדינת רווחה אשר אמורה לדאוג לכל אזרחיה, לא רק לעשירים מופלגים אלא גם לאלה שמתקשים להביא לחם לשולחן ילדיהם. היו"ר קולט אביטל: נא לסגור פלאפונים, הם ממשיכים לצלצל במליאה. יצחק גלנטי (גיל): אולם עיקר תשומת הלב צריך להינתן ולהתמקד קודם כול בחינוך. החינוך הוא זה שמביא בסופו של דבר להבדל בין אומה מתקדמת, אשר הפערים הסוציו-אקונומיים בה לאט לאט מצטמצמים ומצטמקים, לבין אומה נכשלת, אשר הפערים בה רק גדלים ונעשים בלתי הגיוניים. נשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג, אמר כי כלכלתה המודרנית של ישראל מבוססת על טכנולוגיה עתירת ידע וכי קיצוץ בתמיכה הממשלתית לאוניברסיטאות מהווה איום אסטרטגי ממשי וארוך-טווח על יכולתה של מדינת ישראל להתפתח ולשרוד בכלכלה גלובלית. לפיכך, הכשרת דורות חדשים של מדענים, מהנדסים, סופרים, אנשי רוח והגות היא הערובה לביטחונה ולעתידה של מדינת ישראל. האם אפשר מדינה בלי אקדמיה? ההשקעה בתשתית האקדמית, הציבורית והמחקרית, משתלמת וחיונית. היא הבסיס לחוסנה של מדינת ישראל בדורות הבאים, וכל קיצוץ בה יזיק למדינה כולה. האקדמיה היא המקור העיקרי לפיתוח תשתית הידע בכל התחומים – מחשבים, רפואה, הנדסה, מוצרי צריכה, רווחה וכו'. הכלכלה הישראלית תינזק באופן משמעותי אם המחקר באקדמיה יופסק או אם רמתו תרד. הגדלת ההשקעה במחקר ובפיתוח באוניברסיטאות המחקר ב-1% על-ידי המדינה עשויה לגרום לעלייה של כ-0.5% בתמ"ג לנפש. זה על-פי מוסד שמואל נאמן – הטכניון חיפה. אני מנסה להסביר כיצד הגענו למצב שבו האוניברסיטאות הולכות ומאבדות את עתידן. עד 2003 נוהלה האוניברסיטה על-ידי סנאט, המורכב מסגל אקדמי בכיר. הדברים השתנו לאחר שהתקבלו ההמלצות של ועדת-מלץ. הניהול עבר לידי אנשי אוניברסיטאות ולוועד מנהל, גוף המורכב מאנשי עסקים ופוליטיקאים. מאז האוניברסיטאות אינן מנוהלות לפי שיקולים אקדמיים ציבוריים ואין שיתוף של הקהילה האקדמית או של עובדים, חוקרים, מרצים וסטודנטים. הניהול הוא בידי האוצר. מדוע שכר דיפרנציאלי יפגע באוניברסיטאות? זה יהרוס את הקהילה האקדמית, שהיא גוף שבו חוקרים עובדים בשיתוף פעולה ומחליפים רעיונות בצורה שוויונית. "שיקולי שוק" והבדלי שכר יבלמו קולות ביקורתיים, יפרידו בין תחומי מחקר והוראה ויהרסו את מהות האוניברסיטה. רבותי, הסגל האקדמי שובת רק על מנת להחזיר את שכרו לערכו כמו שהיה לפני עשר שנים, דהיינו להביא לפיצוי על השחיקה המצטברת בשכרו. יש חובה מוסרית שלנו כלפי ילדינו לשנות את המצב הנוכחי. אנו חייבים להחזיר את החינוך למסלול הרצוי ולדאוג לעתידה של מדינת ישראל. על משרד האוצר ונציגי המרצים והאוניברסיטאות להימנע מלהתבצר בעמדותיהם ההיסטוריות. הבעיה לא מי ינצח את מי, אלא מי ילך לקראת רעהו, וכל זאת לטובת הסטודנטים וכלכלת ישראל. המצב הנוכחי הוא הפסד לכולנו ולעתיד המדינה. אני פונה מעל במה זו בקריאה לעם בציון, הוא עם הספר: האוניברסיטאות הן תפארת המדינה והמפתח להתפתחותה, ויש לעשות הכול שלא יהפכו לכלי ריק וחסר תוכן. הצדדים חייבים לחזור למשא-ומתן, להיסגר בחדר אחד ולא לצאת ממנו עד למציאת הפתרון המקובל וההולם. ביטול הסמסטר הנוכחי יהיה לסמל ולדיראון להשכלה בישראל. סטודנטים רבים כבר עזבו את האוניברסיטאות בשל הפגיעה הכלכלית והאקדמית של השביתה. חבל יהיה אם נאבד מוחות רבים בשל התחפרות בעמדות בשל שיקולים לא ענייניים. כעת, רבותי, בלא התייחסות לקורה בשדרות וביישובי שבעת הקילומטרים מגבול עזה – אין לעבור לסדר-היום. היו"ר קולט אביטל: מה הקשר? יצחק גלנטי (גיל): לא אמרתי שיש קשר. הקשר הוא תקציבי בלבד, ונגיע גם לזה. עד מתי היושבים בקו עימות זה יהיו נידונים להיות מטרות חיות של מטווחי הטילים והפצמ"רים? עד מתי יהיו הם שטח האש לניסוי כלים של ה"חמאס" ומרעיו? האם הצבע האדום הוא רק גוון לליפסטיק בתל-אביב, או ליין הילולים בפאבים של שינקין? האם אין הוא צבע דמם הסמוק של תושבי יישובי העימות? עד מתי יהיו שם הילדים מפוחדים וטרוטי עיניים? האם ססמה נבובה כי לא נמגן עצמנו לדעת תחפה על מחדל מיגון מינימלי, שכל עלותו היא 310 מיליון שקל? האם זה החיסכון אשר יציל את משק המדינה מאינפלציה? האם היעדרו של סכום זה מתקציב המדינה שקול כנגד דמעת אם יהודייה על ילדיה? היש כאן חבר כנסת אחד אשר יסכים לזה? האם יש בתקציב המדינה קרן אור, ולו אחת, שתאיר את עתידם של ילדי שדרות, נחל-עוז, ארז, כפר-עזה ודומיהם? האם נפקיר את המתיישבים לחסדיהם של גאידמק וגבירי הון אחרים? האם נסגור את מכללת "ספיר" ונשלֵח את הסטודנטים לחוץ-לארץ? אלה הם המסרים האידיאולוגיים והחינוכיים לילדינו? השכחנו את הוויכוח המר על פינוי ילדים מרמת-רחל, מרביבים ומשער-הגולן ב-1948? אני קורא מכאן לחברי חברי הכנסת: אנא תתמכו במיגון יישובי העימות ובתקציב של בסך הכול 310 מיליון שקל. אנא תנו דוגמה אישית ועברו לגור ביישובי העימות, כי רק אז תחושו ותבינו את משמעות ההתנדבות והסולידריות, שנשרפו באידיאולוגיה הקפיטליסטית בעלת הסממנים האנטי-ציוניים שבה חיה היום החברה הישראלית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אדוני, תודה רבה, ותודה שעמדת בלוח הזמנים. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. תודיע לנו מתי אתה עובר לשדרות? יצחק גלנטי (גיל): גברתי היושבת-ראש, לפני חודש עברתי לגור בנחל-עוז. היו"ר קולט אביטל: יפה מאוד. דוד טל (קדימה): חדר האוכל שם לא כשר. יצחק גלנטי (גיל): בוא, תכשיר אותו. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גלנטי, דברים טובים אמרת. ברכות למעברך לנחל-עוז, שהוא היישוב אולי הקרוב ביותר לגבול וספג בעבר וסופג בהווה. יצחק גלנטי (גיל): אמת. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אבל, תראו מה ההבדל. ההבדל הוא שאתם בקואליציה ואתם יכולים לעשות משהו. כך חשבתי, לפחות. יצחק גלנטי (גיל): אתה חושב שמשום שאני בקואליציה עשיתי מה שעשיתי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא אתה אישית. חבר הכנסת גלנטי, סליחה. אני משבח אותך באופן אישי. אני משבח אותך מאוד באופן אישי. אני הרי לא עשיתי את זה מטעמים אישיים. אתה עשית, וזה לכבודך. עכשיו אני מדבר עליכם כקואליציה. זו לא גזירה משמים. קראתי את פרשת השבוע, פרשת שמות, ולא כתוב שם שאסור למגן יהודים. הרי זו שערורייה, שאתם אומרים שהיא שערורייה. לא נמצא פה כרגע ידידי חבר הכנסת שי חרמש, והוא זועק את זעקת הנגב המוכה, ויושבים פה אחרים מהקואליציה. מה אתם רוצים להגיד לנו? אולי נבין. הרי כולנו – זו הזדמנות לשלוח מפה, כאן ועכשיו, ברכות לתושבי שדרות ועוטף-עזה, שעומדים בגבורה ממש שנים; שש או שבע שנים, ומי כבר סופר? אני אחזור הערב לביתי, ויכול להיות שזה יהיה מאוחר מאוד וכל מיני דברים, אך אחזור לביתי. מה אנחנו או מה אתם בקואליציה, ואם נאמר זאת במדויק, מה אתה, ראש הממשלה, מציע לילדי שדרות? מה לילדי נחל-עוז? מה לילדי סעד? מה חטאו הילדים האלה? אגיד לכם את זה בצורה הכי קשה והכי בוטה: גברתי היושבת-ראש, אם חס וחלילה יהיה טבח, יצאו לעזה. אבל אז, כפי שאמר לי ידידי חבר הכנסת טל, זה יהיה בלי שיקול דעת, כי יהיה כזה כאוס, יהיה כזה רוגז, שהכול ייעשה בצורה לא אחראית. יש לי הצעה בשבילכם, שלא רק תדברו על זה ולא רק תרדו לשם – ועוד פעם אני רוצה לציין את זה לטובה – אלא תעשו את מה שיכולים לעשות רק חברי הכנסת: להביא את ראש הממשלה לכך שיקצה את הכסף הדרוש לכך. יכול להיות שהוא לא אישר, גברתי היושבת-ראש, כי הוא רוצה לחלק זאת למתנחלים. יש לה רעיון. היא תחלק את זה למתנחלים, תרוקן את כל הבקעה או לא, חס וחלילה לא את כולה – – היו"ר קולט אביטל: – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – אבל תרוקן חלק מהבקעה וחלק מפה וחלק משם. אדוני שר הרווחה, שהוא שר בכיר, נציג בכיר של מפלגת העבודה: לא ידעתי שהחלטתם לפנות, חס וחלילה מבחינתי, את בקעת-הירדן. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: נכון. – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא. שמעתי את ראש מפלגתך, שהוא שר הביטחון של כולנו, שאומר שזה דבר ראוי. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: הוא לא אמר את זה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אומר השר ללא תיק שזו מצווה גדולה, כמעט עוד פעם דאורייתא, כמעט. סלחו לי, אך יש בזה שתי פנים – – אביגדור יצחקי (קדימה): מזל שהמלך עבדאללה לא – – – את זה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – פעם אחת, שזה מגוחך, ופעם שנייה, שזה לא יהודי. הרי אתם לא דואגים לאיש. גברתי היושבת-ראש, שמעתי את דברייך בכלי התקשורת. ממש הדאגה שלך נוגעת ללב. אתם רוצים למוטט את כל זה. זה דבר לא יהודי. הייתי היום ביישובי הבקעה, וראיתי אותם במלוא הדרם. אילו אנשים נהדרים, אילו גידולים ליצוא. הכול נהדר. היו"ר קולט אביטל: תגיד לי, יש סיבה להחזיק אנשים כבני-ערובה, אם הם רוצים? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תסלחי לי, את מחזיקה אותם. היו"ר קולט אביטל: הם רוצים לצאת. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תסלחי לי מאוד. מה שאת עושה, את מתעללת באנשים ביד רמה, לצערי הרב, עם חברים נוספים מהבית הזה. שמעתי גם שראש הממשלה מהרהר בעניין. בכלל הכול התהפך פה במדינה. הרי אתם עושים דברים, האבות המיישבים ואבות המפלגה הזאת מתהפכים בקברם. הייתי היום בייט"ב; יד יצחק טבנקין – אתם יודעים שייט"ב זה ראשי תיבות. אז אתם רוצים שהם ילכו משם. הדבר לא יצלח בכל מקרה. אני חושב שמה שצריך לעשות זה לא את הדברים הנלעגים הללו, אלא לעשות את הדברים החשובים, שיש עליהם הסכמה לאומית, כמו החינוך. החינוך הוא הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אני חושב שבו צריך להשקיע את כל הכספים – בראש ובראשונה בחינוך. לצערי הרב, אתם גם בעניין הזה נכשלים. יש חקיקה מתקדמת, הנה הרב מלכיאור פה, אבל אתם מייד ממוססים את זה בחוק ההסדרים, הראוי לכל גנאי. אחרי זה מגיעים להסדר שחוק ההסדרים הוא לא הסדר לגבי ההסדר של החינוך, ואז אומרים שבמשך כמה שנים נסדר את זה. הרב מלכיאור ידידי, הרי אתה מבין שעוד אנחנו מדברים, ובאוצר יושבת עכשיו קבוצה של רפרנטים ומחשבנת ומקמבנת איך זה לא יקרה. אתה ותיק. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): פה יתחילו עכשיו? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כן, אני יודע. התחילו ב-2%, משהו, כדי – – – מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): לא. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בואו נחכה ונראה. אני אומר מניסיוני, אבל אני מאוד מקווה שאתה צודק. אני חושב כמוך שצריך להתחיל מהמעונות וצריך לגמור באוניברסיטאות, וההתקדמות היא התקדמות. אם אכן זה יצלח, ואת זה נדע בסוף השנה הבאה, פחות או יותר, בהתארגנות שנת הלימודים הבאה, אזי אני בהחלט אברך – אני מברך היום ואברך עוד פעם – כי זו התקדמות. אם לא, ואני חושש שלא – עכשיו שואלים מאיפה יהיה הכסף. אני אגיד מאיפה יהיה הכסף. תפסיקו עם החומות האלה. בונים חומות. סגנון חדש. בונים חומות. שר הרווחה, אתה יודע כמה עולה קילומטר חומה אחד שאתם מייצרים? תאמין לי שעם 10 ק"מ אתה יכול לתחזק את המשרד שלך. זה 15 מיליון שקל לקילומטר. 15 מיליון שקל לקילומטר. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: יש בזה תוצאות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גם מי שהוא בעד הגדר הזאת, או מחסום – אני אומר לך שאפשר היה לעשות זאת בשליש מחיר. הטירוף הזה של מה שנעשה היום, מעבר לפגיעה בטבע, שזה מוסכם שזו שערורייה, ומעבר לכל מיני דברים, והסבל שזה גורם לאנשים – דרך אגב, פחות הישראלים ויותר האחרים – זו פשוט שערורייה שצריך לשים לה קץ. אני מציע לך ליזום דיון, כי יש עוד הרבה קילומטרים שנותרו לעשות, ואפשר בכסף הזה להשתמש, למשל לחינוך ולהתיישבות. יעקב כהן (יהדות התורה): אל תקפח את השר. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): בעת האחרונה יש ידיעות, כך ראיתי באחד העיתונים, על קיצוצים הולכים וגוברים בנגב ובגליל. קשה להבין, לפי כל היגיון, מה הביא את הממשלה הזאת ואת הקואליציה הזאת לפגוע דווקא בנגב ובגליל. הרי אתם יכולים להכביד עולכם על המרכז ועל-ידי כך לגרום ליציאה לקצוות, לפריפריה. אבל במקום לחזק את הנגב והגליל, הממשלה הזאת מפקירה את הנגב לבדואים והיא מפקירה את הגליל לאחרים. אלה דברים שלא יהיה אפשר לתקן אותם אלא אחרי שנות דור; אני מאמין שאפשר לתקן כל דבר, אין דבר שהוא לא בר-תיקון. לבסוף, כמה מלים בעניין ירושלים וההתנחלויות. ראש הממשלה חסך כנראה, או עומד לחסוך, הרבה כסף. הוא לא יבנה בירושלים והוא לא יבנה במעלה-אדומים והוא ודאי לא יבנה במקומות רבים אחרים, כי הוא חושב שהוא יותר חזק מירמיהו הנביא שהיה בענתות, יותר חזק מעלי הכהן שהיה בשילה ויותר חזק מהאבות והאמהות שנמצאים בחברון. הוא הולך לבנות לנו מדינה קומפקטית. נו, ייחסך הרבה כסף. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תוכלו לעשות חינוך, תוכלו לעשות ביטחון ותוכלו לעשות את כל המצוות. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אני מסיים. היות שראש הממשלה, הממשלה הזאת איננה יודעת לעשות כמעט שום דבר אלא לקלקל, אנחנו נצביע נגד. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך מאוד. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יובל שטייניץ. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת אזולאי וכהן, אם אפשר בבקשה לשבת. תודה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): – – אני חושבת שבעוד כמה שעות נוכל להגיד שתקציב השנה הבאה יוצא לדרך. עם זאת, כנראה הצופים בבית לא כל כך יודעים על המאבקים שהיו כאן בכנסת. לא פעם אחת בדיון על התקציב דיברנו על חוק ההסדרים. אני, כמחוקקת, נתקלתי בכמה עזים בתוך 200 העזים שהיו בחוק ההסדרים – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אזולאי. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): – – בדיוק כאלה שנגעו לוועדה הפרלמנטרית שלי. זה חוק על תעריפי חשמל, חוק שעבר לא מזמן ורצו להקפיא אותו, וחוק שני הוא חוק על בית-חולים באשדוד. אדוני השר, כנראה אתה יודע שבשנת 2002 אנחנו העברנו כאן חוק בתמיכה מסיבית של הכנסת, חוק על בית-חולים באשדוד. כפרלמנטרית, הייתי צריכה לבקש את תמיכת חברי הכנסת, כי בעצם העיר אשדוד, שהיא העיר החמישית בגודלה, היא עיר עם 250,000 תושבים והיא עיר שאין בה בית-חולים. יכולים להגיד שיש בתי-חולים בסביבה. אני עכשיו לא רוצה לריב ולהיכנס לכעס. אני רוצה להגיד שאם "קפלן" זה בית-חולים שנבנה לפני 50 שנה, כמעט אחרי שקמה המדינה, אז בכל האזור מספר התושבים שהיה אז לא שווה למספר התושבים שגרים היום רק בעיר אשדוד. אני מכבדת את הפקידות ואנשים שממלאים את התפקידים, אבל אני לא חושבת שבמדינה דמוקרטית מישהו יכול לבטל את החקיקה או להקפיא אותה. כמו שכבר אמרו, חוק ההסדרים צריך לצאת מהשפה הפרלמנטרית שלנו. אני מקווה שבשנה הבאה המהלך ייגמר וכולם יירתמו כאן בכנסת, כמו שנרתמו לפני כמה שנים. אנחנו כבר אחרי התחלת המכרז. אני מקווה שמדינת ישראל – כמו שהבטיח ראש הממשלה, הוציאו מכרז אמיתי, שיהיה בהתחלת השנה הבאה. אני, כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, מתכוונת ב-7 בחודש ינואר לקיים ישיבה. אנחנו הקמנו תת-ועדה בוועדת הכספים, שבעצם עושה מעקב על כל המכרז ועל כל הדברים שקשורים להקמת בית-החולים. אני חושבת שבמדינת ישראל יש קרקע. אפילו שהחוק הזה מדבר על בית-חולים פרטי, ואם לא יוצא מכרז לפועל אז זה בית-חולים ציבורי. כדי לחסוך למדינת ישראל כסף וכדי לתת שירות טוב למדינת ישראל ולתושבי העיר אשדוד, אני חושבת שאנחנו צריכים להגיע לכך שבעצם לא יהיה חוק ההסדרים בשנה הבאה. בכלל העזים האלה מיותרות. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר שלי יש חוק לביטול חוק ההסדרים. אני מאמינה שבבית יש עוד כמה חוקים כאלה. אנחנו, 120 חברי הכנסת, כנראה מקצה לקצה, קואליציה במובן זה, דיברנו על ביטול החוק הזה. אני מקווה שכל הבית הזה יתמוך בחקיקה הזאת, שאומנם היא חקיקה פרטית, לבטל את חוק ההסדרים. אם כבר עובר חוק במדינת ישראל ובכנסת, הוא צריך לשרת את הציבור של מדינת ישראל ואסור לבטל אותו או להקפיאו. אדוני השר, אני מנצלת את ההזדמנות שאתה נמצא כאן. אנחנו יודעים על פרוגרמה של משרד הקליטה לתושבים חוזרים. אנחנו רוצים למשוך חזרה את האנשים שמפוזרים בכל העולם. אני חושבת שטוב עשו ונעשה כבר בממשלה עם התוכנית, שהיא תוכנית ראויה, לדעתי. אבל יש בתוכנית הזאת חור אחד ענקי, ואני חושבת שהחור הזה קשור להחלטה שלך, אדוני השר, לגבי תושב חוזר: הוא צריך תקופת המתנה, לשלם קנס למערכת הבריאות, והוא צריך לשלם ביטוח לאומי. שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: את פונה אלי בכתב. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אני פניתי אליך בכתב ואני גם מעלה את החקיקה, ואני אבקש מוועדת הכנסת פטור, משום שאני חושבת שזה לא כל כך טוב להזמין אנשים ולהגיד להם – באמריקה ובכל מדינה שהם נמצאים, חבר המדינות, כנראה, וכבר הסתדרו – תחזרו הביתה. טוב להחזיר אותם הביתה, אבל המדינה צריכה להתייחס אחרת לפחות כלפי האנשים האלה. ואם מזמינים אותם ועושים תוכניות – אני חושבת שקנס שמשפחה כזאת משלמת, ותקופת המתנה, זה נזק לאנשים, משום שאף אחד לא יודע מה יכול לקרות. ואתה יודע שאני פניתי אליך לא פעם אחת, לגבי כמה מקרים מאוד מאוד קשים – אנשים חולים מאוד, שתקופת ההמתנה פשוט יכולה לסיים את החיים שלהם, בלי שירות רפואי שבעצם נדרש. אני רוצה לדבר, גברתי, על סרטן צוואר הרחם. את תגידי: מה פתאום זה קשור לתקציב, ואני אגיד שזה כן מאוד מאוד קשור. אנחנו קיימנו ישיבה בוועדת הכספים – בעצם היא לא נגמרה – עם החלטה שבתקציב השנה הבאה יהיו 60 מיליון שקל לחיסון נגד המחלה הזאת. רבותי, פיתוח, מדע, כל המדענים הרופאים – הם נלחמים ועושים הכול כדי למצוא פטנט, למצוא תרופה, למצוא טיפול שירפא את הנשים חולות הסרטן, ובינתיים לחלק גדול של המחלה ההרסנית והקטלנית הזאת לא מצאו לא תרופה ולא כלים להתמודד עמה. ואני רוצה להגיד: כאן יש חיסון, והוא חיסון שקיים, והוא קיים לא רק במדינת ישראל – במדינת ישראל הוא קיים, וכל משפחה שצריכה לעשות חיסון לילדה, היא צריכה לעשות אותו ולשלם מכספה. אני חושבת שמדינת ישראל חייבת היום למצוא פתרון ולמצוא 60 מיליון שקל לחיסון כל שנה, כדי שלא תהיה המחלה הזאת, שפוגעת כל כך קשה בנשים. ואם אנחנו נוכל להציל מאות נשים – כאשר יגדלו – אני לא חושבת שמשהו יכול לעמוד בדרך של מדינת ישראל להכניס את זה לתקציב. לכן אנחנו, כמה חברות הכנסת, כתבנו מכתב גם לראש הממשלה, גם לנשיא המדינה, וטוב עשה שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, שענה לנו בחיוב. בתחילת החודש הבא נקיים פגישה, ואני מאמינה שהוא יירתם למאבק הזה, משום שהמאבק הזה צודק, וראוי שבתקציב תהיה תשובה על הדברים האלה. אתמול התחלתי לדבר על זוגות צעירים, אבל לפני שאני אמשיך את זה היום אני רוצה להגיד שבעצם יוצא לדרך חוק פנסיה חובה, אבל הדרך לפנסיה היא דרך מאוד מאוד ארוכה. היתה לי חקיקה פרטית, היא עברה דווקא בקדנציה הזאת בקריאה טרומית, ואני רוצה לברך את מדינת ישראל ואת ממשלת ישראל על כך שבעצם זה אושר, והחקיקה הממשלתית הזאת – פנסיה חובה – תשמור על מסגרת לאנשים שאנחנו מדברים עליהם בכבוד, וקוראים להם אנשי גיל הזהב. אני חושבת שיש עוד המון חוקים שצריכים בעצם לחוקק בבית הזה כדי שאנשים יהיו עם פנסיה ויחיו בכבוד, אבל עם זאת אני רוצה להגיד שאנחנו מקדישים בקדנציה הזאת לא מעט זמן לאנשים מבוגרים. אני כן רוצה לדבר על זוגות צעירים ואני כן צריכה להגיד, אדוני השר וגברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, שבקדנציה הזאת כנראה צריכים לקבל כמה חוקים שיעזרו לזוגות צעירים בחיים. הרי אנחנו מכירים מקרוב את המציאות שזוג יוצא לעבודה ומגדל ילדים, ואין הטבות מס שיכולות לעזור למשפחה הזאת. אף-על-פי ששניהם עובדים, בעצם ההוצאות הן כל כך גבוהות, שחלק לא קטן ולא מבוטל – אחרי שנתנו לצבא במדינת ישראל כל כך הרבה זמן ואחרי שבעצם הם רוצים לבנות בית כאן – קמים ועוזבים ומחפשים מקום יותר מחבק, מקום יותר ראוי, מקום שייתן להם אפשרות לבנות עתיד יותר טוב. תסתכלו על זוג צעיר אחרי לידה. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אני מסיימת. אחרי לידה – מטפלת, כל ההוצאות, גן ילדים – לדעתי זה נטל כבד מאוד על זוגות צעירים. אני חושבת שאנחנו צריכים בקדנציה הזאת להספיק לאשר כמה חוקים שייתנו הטבות מס לאותם זוגות צעירים, שבעצם מגיע להם שהמדינה תחבק אותם ותחליט שהמקום של האנשים האלה והעתיד של האנשים האלה הוא כאן במדינת ישראל. אני חושבת שחובתנו לשמור על אותם אנשים – עובדים, מייצרים, שהם בעצם העתיד של מדינת ישראל – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): – – לתת להם אפשרות להיות כאן בבית הזה. אני רוצה שוב לברך אותנו, את מדינת ישראל, על כך שבעוד כמה שעות נקבל את התקציב. יכול להיות שהוא היה יכול להיות עם יותר פנים להמון דברים, אבל כמו שאמרתי אתמול וכמו שאני רוצה לחזור – יש המון דברים חיוביים שאנחנו מאשרים בתקציב הזה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אמנון כהן, אם הוא יהיה פה. יובל שטייניץ (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השר הרצוג, חברי חברי הכנסת, לפני שאגע בנושא התקציב אני רוצה להזכיר לכולנו איזה מין ממשלה יש לנו במדינת ישראל. איזו ממשלה, שבה שרים – שר לשר זאב, השרים פוגעים פומבית זה בזה, חותרים פומבית זה נגד זה, וראש הממשלה יושב בצד ומחייך, כי אותו מעניין רק איך הוא ישרוד את דוח-וינוגרד והחקירות. אני אתן רק שתי דוגמאות, שיש בהן גם אלמנט שוביניסטי חריף מאוד, גברתי היושבת-ראש – אלמנט שוביניסטי חריף מאוד בהתנהגות שרים בכירים בממשלה, ואולי לא פלא ששני השרים שמדובר בהם, שהתנכלו לשתי השרות הבודדות בממשלה, הם במקרה או לא במקרה גם גנרלים לשעבר. רק לפני חודש – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מלכיאור, בבקשה. זה מאוד מפריע. אם אפשר להנמיך את הקול. תודה. יובל שטייניץ (הליכוד): רק לפני חודש השר שאול מופז – שר הביטחון לשעבר, גם רמטכ"ל – עשה מעשה שלא ייעשה, השר הרצוג, וחתם על עצומה – – היו"ר קולט אביטל: נכון. יובל שטייניץ (הליכוד): – – לפיטוריה של קולגה, שרה בממשלה – השרה יולי תמיר. בכל תולדות ישראל לא קרה ששר חתם על עצומה פרלמנטרית – דרך אגב, העצומה מוצדקת בעיני, אבל חברי כנסת יכולים לחתום עליה. ששר יחתום על קריאה לפיטורים של שרה ממפלגה אחרת? ממפלגתו, ממפלגתך, בוז'י הרצוג, ואני מוכרח לומר: ראש הממשלה – חוץ מגינוי קל – לא עשה דבר. מנהיג מפלגת העבודה, אהוד ברק, ששרה שלו – אחת משתי השרות היחידות בממשלה – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: אני גיניתי את זה בממשלה. יובל שטייניץ (הליכוד): אז טוב עשית, אבל מנהיג מפלגת העבודה, אהוד ברק, אפשר לומר שכמעט שתק. נסים זאב (ש"ס): אפילו אני לא חתמתי, שתדע לך. יובל שטייניץ (הליכוד): טוב, אבל אתה חבר כנסת, אתה לא שר עדיין – תהיה, אבל עדיין לא. אבל שימו לב מה קרה בשבוע האחרון. שוב מקרה מגעיל של חוסר גיבוי הדדי בתוך הממשלה, שיש בו אולי קורטוב של שוביניזם, גברתי היושבת-ראש. שר החוץ המצרי הוציא הודעת גינוי בסגנון גס רוח, שוביניסטי, כלפי שרת החוץ הישראלית, הגברת לבני: אל תתערבי בעניינים שאינך מבינה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מלכיאור, אני מבקשת ממך, לא בקול רם, עד כאן שומעים את השיחה. יובל שטייניץ (הליכוד): בטון שוביניסטי המצרים הציעו לגברת לבני שלא לעסוק בענייני ביטחון ובהברחות נשק, שהיא אינה מבינה בהם כי היא אשה, לא גנרל. ומי חיבק את שר החוץ המצרי ממש באותו זמן שיצאה אותה הערה שוביניסטית כלפי השרה לבני, ובטון רפה אמר אחר כך שהוא אמר שלבני היא לא חלק מהבעיה, במקום לגנות את גסות הרוח המצרית כלפי שרת החוץ הישראלית ולעמוד מאחוריה? השר ברק. האם זה מקרה שהשר מופז מתנכל לשרה תמיר והשר ברק שותק, ואחר כך השר ברק לא נותן גיבוי ואפילו מחבק את היד שפוגעת בגסות רוח בשרה לבני על בסיס שוביניסטי? האם זה מקרה ששני שרים בכירים בממשלה פוגעים בשרות בממשלה במקום לתת להן גיבוי, כפי שמתבקש מהיותה של ממשלה ממשלה? גברתי היושבת-ראש, אני מנצל את ההזדמנות כדי לגנות את ההתנהגות המחפירה, גם של השר ברק, שפגעה במעמד מדינת ישראל, שהפכה את ממשלת ישראל לחוכא ואטלולא, בכך שהוא חיבק את היד ואת הפה ואת שר החוץ המצרי בשעה שהללו פגעו בציפי לבני גם כשרת החוץ של ישראל אבל גם, גברתי, כאשה, על בסיס שוביניסטי מכוער, שכאילו אשה – שלא תעסוק בהברחות נשק בגבול או בטרור, זה לא תחום עיסוקה של אשה. לאחר הדברים הללו על אופיה המצער של הממשלה, גם על אופיה השוביניסטי וגם על חוסר הגיבוי ההדדי בתוכה, אני אעבור לנושא התקציב. אני חושב שהרצח של בנזיר בוטו היום אחר-הצהריים, הרצח המזעזע – – היו"ר קולט אביטל: נורא ואיום. יובל שטייניץ (הליכוד): – – הנורא והאיום של מנהיגה מובילה בעולם המוסלמי, אשה שכיהנה כראש ממשלת פקיסטן, שמייצגת את האסלאם המתון והשפוי נגד הקיצונים והפונדמנטליסטים, ונרצחה היום על-ידי טרוריסט מתאבד בפקיסטן. הדבר הזה רק מדגים לנו באיזה אזור קשה ובאיזו תקופה קשה אנחנו חיים. מדינות ערב ואירן, מלוב דרך מצרים, מסוריה ועד אירן וסעודיה, בזכות עליית מחירי הנפט הדרמטית, מנפחות את שריריהן, מצטיידות באמצעי לחימה. חלקן עוסקות בנשק בלתי קונבנציונלי – אירן מובילה, אבל יש נשק כימי בסוריה, כנראה גם במצרים, טילים בליסטיים – אירן, כמובן, עם הגרעין – בצורה חסרת תקדים. התקציב הנוכחי איננו מאפשר לצה"ל ולמערכת הביטחון הישראלית מענה הולם. ממשלת ישראל, כפי שגם אמרו בכירים בקואליציה כמו סגן שר הביטחון לשעבר אפרים סנה, איננה מאפשרת לצה"ל ולמערכת הביטחון לעמוד במשימותיהם, איננה מאפשרת בניין כוח מתאים והולם, שיהלום את התפתחות האיומים העתידית, את הצפי מול מדינת ישראל. תקציב הביטחון הנוכחי – גם אם יש בו תוספות קלות – שנגזר על-פי דוח-ברודט, איננו מאפשר השלמת המיגון המינימלי לעורף, לא רק עוטף-עזה, אלא גם ערכות האב"כ לאזרחי מדינת ישראל; איננו מאפשר את פיתוח אמצעי הלחימה הנדרשים וההצטיידות בקצב הראוי לשנים הקרובות; איננו מאפשר מרכיבים אחרים של בניין כוח ומוכנות; איננו הולם את אתגרי הביטחון. את יודעת, גברתי היושבת-ראש, לפני חודשיים היה אירוע מז'ורי, ועידת אנאפוליס בארצות-הברית, וישראל שילמה הרבה, הקריבה הרבה וויתרה על הרבה כדי להיות שם – ולו בוויתור על העיקרון, שהיה עיקרון מקודש בממשלת שרון, שלא מנהלים משא-ומתן מדיני תחת אש, שעד שלא תהיה הפסקת אש מוחלטת, הפסקת טרור מוחלטת, הפסקת רקטות מוחלטת ומאבק פלסטיני אמיתי בטרור ובהסתה, לא יהיה משא-ומתן. ישראל ויתרה על זה כדי להגיע לאנאפוליס. מה היה התירוץ? מה מכרו לנו? יצחק בן-ישראל (קדימה): עשו משא-ומתן עם ה"חמאס"? יובל שטייניץ (הליכוד): לא, עם הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית, אדוני, לא הפסיקה את ההסתה, לא הרגה אפילו מחבל "חמאס" אחד, ובשטחים שניתנו לאותה רשות פלסטינית לפני שנתיים בעזה, מהשטחים שהועברו לאחריותה של הרשות הפלסטינית, אחרי שאבו מאזן הודיע שהוא מקבל את השליטה ואת האחריות בשטחים האלה, נורו כמעט 3,000 רקטות על שדרות. ואתה רוצה שעל זה נעבור בשתיקה, כאילו הרשות הפלסטינית מילאה את אחריותה במלחמה בטרור? מה אמרו לנו לקראת ועידת אנאפוליס? מכרו לנו את הדבר הבא, גם התקשורת התגייסה: אנחנו מוותרים על עקרונות כדי ליצור חזית ערבית סונית מול אירן. כל כך חשוב שהסעודים יבואו והסורים יבואו ותהיה חזית אחידה מול אירן, שתתגבש שם באנאפוליס, ולכן, כדי לבודד את אירן, אנחנו מוותרים. והנה, מה התוצאה, גברתי? והיא קשורה לביטחון הלאומי שלנו – – – היו"ר קולט אביטל: הצרה היא שגם אתה תצטרך לוותר בקרוב. יובל שטייניץ (הליכוד): תני לי כמו לקודם עוד חצי דקה, ואני אסיים. היו"ר קולט אביטל: חצי דקה, אני מבקשת. יובל שטייניץ (הליכוד): והנה, מה מסתבר? רימו עם שלם. מאז ועידת אנאפוליס אירן לא בודדה, להיפך: העולם הערבי בעקבות אנאפוליס, לאחר אנאפוליס, מתקרב לאירן. נשיא אירן הוזמן לראשונה לוועידת המפרציות בחסות סעודיה, מעולם לא קרה הדבר לפני כן. מתי זה קרה? אחרי ועידת אנאפוליס. מצרים הודיעה שהיא מקיימת משא-ומתן עם אירן לחידוש היחסים הדיפלומטיים ולפתיחת שגרירות מצרית בטהרן. זאת אומרת, שכל הבלוף הזה, שאנחנו חייבים לוותר לפלסטינים, אולי גם לחלק את ירושלים ולהרוס את מרקם החיים בה, כדי לבודד את אירן – קרה בדיוק ההיפך. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. יובל שטייניץ (הליכוד): לכן, גברתי, לאור ההתפתחויות, לאור התפזרות האשליות שהממשלה הזאת מנסה לפזר, כאילו היא הצליחה ליצור חזית אנטי-אירנית באנאפוליס, לאור הטרור ולאור ההתעצמות הצבאית בכל מדינות ערב ובאירן, אני אומר חד-משמעית שכל אדם שעיניו בראשו מבין שהתקציב הנוכחי, תקציב הביטחון, איננו הולם את האתגרים, איננו הולם את האיומים ומסכן את ביטחון ישראל. לכן כל חבר הכנסת שעיניו בראשו, המודאג ודואג לביטחון הלאומי של ישראל, חייב היום להציע נגד. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. נא לסיים. אני מודה לך. יובל שטייניץ (הליכוד): חייב להצביע נגד. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת אמנון כהן. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אלי אפללו, אני מקווה שהוא ישמע אותנו. אמנון כהן (ש"ס): אין לנו שר? היו"ר קולט אביטל: אני מניחה שהוא ייכנס בתוך רגע, הוא יצא לשתי דקות. אמנון כהן (ש"ס): אין מספיק שרים בממשלה? היו"ר קולט אביטל: יש מספיק שרים בממשלה, די והותר. בבקשה להמשיך. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, בבקשה. אמנון כהן (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, עד לפני כמה ימים חוק ההסדרים לתקציב 2008 הכיל מספר רב של חוקים אשר היו גורמים לפגיעה חמורה ונרחבת באזרחי מדינת ישראל. כבכל שנה, הנפגעים העיקריים מאותם הסעיפים בחוק היו לא אחרים מאשר אותו ציבור הנמצא גם כך במצוקות יומיומיות, ואשר להבדיל מבעלי הממון, אין ביכולתו לממן שירותים בסיסיים רבים שהמדינה מתנערת מאחריותה להם. תנועת ש"ס, שחרתה על דגלה להיות לפה ולמגן לציבור הרחב שאין הפרוטה מצויה בכיסו, המשיכה גם השנה להילחם למען צמצום הפערים בחברה הישראלית. הן שרי הממשלה והן חברי הכנסת בקואליציה ניהלו מאבק עיקש ובלתי מתפשר על ביטולן של גזירות קשות, שהיו מביאות משפחות רבות אל פת לחם. כחבר סיעת ש"ס וכחבר הקואליציה, אני גאה לציין היום בפני עם ישראל כולו את הישגי סיעתי, שעם מפלגות הקואליציה האחרות הביאה לתקציב טוב יותר למדינת ישראל בשנתה ה-60. הנושא הראשון, ואחד החשובים, נוגע לאוכלוסייה מוחלשת במיוחד – הקשישים. הצלחנו לבטל קיצוץ קשה של 4% בקצבאות הזיקנה. אותם קשישים אשר בקושי רב מצליחים לגמור את החודש ואשר אין בכוחם להתארגן למחאה ולשביתה, כמו מגזרים אחרים בחברה הישראלית, היו אמורים להיפגע בה בעת שכלל ציבור העובדים בישראל נהנה מתוספות שכר כאלה ואחרות. כוונת האוצר לפגוע במקור מחייתם של הקשישים, בה בעת שמדינת ישראל מציגה נתונים כלכליים מרשימים של צמיחה מתמדת, מבטאת אטימות שהדעת אינה סובלת. נושא זה מתקשר למאבק נוסף שניהלנו בהצלחה, נגד הכוונה להקפיא את עדכון תשלומי הקצבאות ב-3%. לא יכולנו לעמוד מנגד, כאשר כלל עובדי המשק מקבלים תוספות בגין שחיקת שכר ואילו קצבאות הביטוח הלאומי שוב עומדות בפני שחיקה. עמדנו על כך שקצבאות הביטוח הלאומי יוצמדו למדד המחירים לצרכן, ובכך לפחות לא יקוצצו בפועל. על-ידי עמידה איתנה על שני הסעיפים הקשורים בתשלומי הקצבאות, נמנעה פגיעה אנושה בשכבות החלשות במדינה, אשר בכל מקרה אינן זוכות לראות את פירות הצמיחה הגדולה במשק, כפי שנהנים ממנה המגזרים העשירים במדינה. פגיעה נוספת במגזרים המוחלשים בחברה ובעקרון השוויון נמנעה בכך שהצלחנו להגדיל את סל הבריאות בכ-150 מיליון שקלים, לטובת מימון תרופות מצילות חיים ומאריכות חיים. סל הבריאות של מדינת ישראל בשנתה ה-60 יגיע ל-450 מיליון שקלים, כאשר תהיה תוספת של 50 מיליון שקלים לעדכון על חשבון שנת 2007, ובשנת 2009 הוא יגיע ל-470 מיליון שקלים. צעד זה יהווה צעד משלים להוצאת תרופות אלו משירותי השב"ן, אשר התחילו להינתן בקופות-החולים השונות. חשוב להדגיש כי אף שרוב אזרחי מדינת ישראל מבוטחים בשירות רפואי משלים בקופות-החולים, ה-30% שאינם מבוטחים הם אותו ציבור אשר אין בידו הממון לעמוד בעלויות ביטוח, והם עולים חדשים, קשישים, מובטלים, משפחות חד-הוריות, נכים ועוד. מאבק זה, שהובילה סיעת ש"ס עם סיעות הקואליציה, הוא מאבק עקרוני להגדלת השוויון בין אזרחי מדינת ישראל ונגד יצירת שני מעמדות שונים בקבלת טיפולים רפואיים. בהענקת שירותים אלו לכלל אזרחי המדינה החזרנו תוכן משמעותי למושג "בריאות חינם" – מושג שמאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי כמעט והתרוקן מתוכן. גזירה נוספת שהתנגדנו לה בתוקף היא הכוונה למסות את עקרות-הבית הישראליות בשיעור של 86 שקלים לחודש. על-ידי ביטולו של סעיף זה הצלחנו למנוע פגיעה באוכלוסייה רחבה של נשים אשר מבצעות את אחת העבודות החשובות ביותר במשק הישראלי, עבודה שהאו"ם העריך את שוויה, לו היתה מתוגמלת, בכ-16 טריליון דולרים בשנה. מה ההיגיון לפגוע בנשים אשר דואגות ושומרות 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, על התא המשפחתי? נשים שבעבודת הקודש שהן מבצעות מאפשרות למאות אלפי גברים לצאת לעבודה וללימודים בידיעה כי ילדיהם מטופלים ומוגנים? הצלחות נוספות במאבקיה של ש"ס נגד חוק ההסדרים הן הגדלת תקציב מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת – כמובן בשיתוף פעולה עם שאר סיעות הבית. התקציב עלה ב-150 מיליון שקלים. השקעות אלו מיועדות בעיקר לאזורי הפריפריה ולתמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, בקרב אוכלוסיות אשר לא זוכות לנגישות, לאשראי ולהון בישראל. כמו כן, ביטלנו את הכוונה לדחות את החלת חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב. אני שמח וגאה על כך שרבות מסיעות הקואליציה חברו יחדיו למען ביטול הכוונות לפגוע באוכלוסיות המוחלשות במדינה. עם זאת, ברצוני להזכיר לחברי הבית כי סיעת ש"ס החלה להיאבק על הכוונה לפגוע בקצבאות, בעקרות-הבית ובשירותי הבריאות, ואף הצביעה נגד תקציב הממשלה. ש"ס הודיעה בריש גלי כי לא תתמוך בתקציב 2008 ללא התיקונים הנדרשים, אף במחיר פרישה מן הקואליציה. אמירה זו לא היתה רק מס שפתיים, אלא אמירה שמאחוריה מעשים. ניסיון העבר הוכיח כי סיעת ש"ס לא היססה להיפרד מן השררה כאשר זו פוגעת ללא רחם בעניי המדינה. בדיון בוועדת השרים לענייני חוק ההסדרים, השר לענייני דתות, הרב יצחק כהן, הצליח לטרפד את כוונת האוצר בחוק ההסדרים, אך ההצעות עברו בפעם השנייה על-ידי שר האוצר, שהחליף את השר יצחק כהן. חשוב להדגיש שוב ולציין כי שרי ש"ס הם היחידים אשר התנגדו לתקציב הממשלה מלכתחילה, הרבה לפני שסיעות הקואליציה האחרות החליטו להצטרף. סיעת ש"ס לא בוחרת את מאבקיה לאור הרייטינג בתקשורת, אלא פועלת מימים ימימה ללא לאות בדאגה לאוכלוסיות המוחלשות. עבורנו זו דרך חיים ושליחות ציבורית המצווה עלינו משמים. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כנציג סיעת ש"ס בוועדת הכספים הייתי שותף עם חברי הוועדה לחלוקת העוגה הקרויה תקציב המדינה. ישבנו על המדוכה והתייחסנו בכובד ראש לכל סעיף וסעיף. אני יכול לומר בפה מלא שהשגנו את המרב האפשרי למען השכבות המוחלשות: הגמלאים, עקרות-הבית, העולים, הנכים ושאר הנזקקים. אני תפילה ותקווה שהישגים אלה יהוו יריית פתיחת לשנת רווחה, בריאות, שלום וצמיחה לכל עם ישראל. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך מאוד, ואני קוראת לאחרון הדוברים בקטע הזה של הדיון, יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אפללו. בבקשה. אלי אפללו (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, התקציב המונח בפנינו להצבעה בקריאה שנייה וקריאה שלישית הוא תקציב בשורה, לא תקציב של גזירות. הממשלה הזאת הוכיחה שאפשר להגיש תקציב עם אחריות כלכלית, עם חמלה חברתית. החשיבות של אישור התקציב היום חוצה גבולות ומפלגות. והפעם, בשונה מכל התקציבים שהיו – אני זוכר את עצמי עוקב אחרי התקציבים, למעלה מ-20 שנה, עם גזירות קשות בחוק ההסדרים. בפעם הראשונה חוק ההסדרים הזה הוא חוק עם רפורמות לטובת האזרחים, זה הדבר השונה. חוק ההסדרים קטן באופן משמעותי מכל חוק הסדרים שקדם לו. עם זאת, לא היה אפשר לעשות את זה אם הקואליציה לא היתה מגובשת. אני רוצה להודות לכל יושבי-ראש סיעות הקואליציה – לחבר הכנסת איתן כבל, לחבר הכנסת יעקב מרגי, לחבר הכנסת רוברט אילטוב, לחבר הכנסת יצחק גלנטי – על שיתוף הפעולה והאחריות שגילו כדי להגיע לתקציב – – – היו"ר קולט אביטל: מה עם חבר הכנסת איתן כבל? אלי אפללו (קדימה): הזכרתי אותו הראשון. ראשון הראשונים. איתן כבל ראשון בראשונים, אני אומר את זה באחריות מלאה. (ש"ס): מש"ס הוא לא הזכיר. אלי אפללו (קדימה): הזכרתי גם את יושב-ראש סיעת ש"ס. אם אתם רוצים, אני אחזור, כדי שלא יהיה ספק. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: מה עם חבר הכנסת אלי אפללו? אלי אפללו (קדימה): לחבר הכנסת איתן כבל, לחבר הכנסת יעקב מרגי, לחבר הכנסת רוברט אילטוב ולחבר הכנסת יצחק גלנטי. ארבעה יושבי-ראש סיעות שבלעדיהם היה לי קשה מאוד לפעול. תודה על שיתוף הפעולה שלהם והאחריות שגילו לאורך כל הדרך. תודה מיוחדת ליושבת-ראש הכנסת, שעשתה מאמץ כדי להגיע לחוק הסדרים קטן ככל האפשר. תודה לה באופן מיוחד. לחבר הכנסת דוד טל, יושב-ראש ועדת הכנסת, שגם הוא עשה עבודה נהדרת, קשה ועם אחריות. ואני לא יכול להבליג ולא לומר שיושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, עשה עבודה יוצאת מהכלל. מבחינתי הוא אחד מהגילויים – הוא איש מוכשר באופן יוצא מהכלל, שהצליח להביא להקשבה מיוחדת בכל נושא ובכל דיון. חשוב לי להודות לו. זו ההזדמנות שלי להודות לו. באותו עניין, תודה לצוות המשפטי של הוועדה, ובראשו שגית, שעשתה עבודה נהדרת. אני חושב שהיא והצוות לא ישנו לפחות יומיים או שלושה ימים. לצוות סיעת קדימה, שכולם עבדו קשה. יש לי הזכות להגיד להם תודה מיוחדת על העבודה המאומצת שעשו. אני מבקש להודות באופן מיוחד לשר האוצר רוני בר-און, שהיו לו הסבלנות וקור הרוח להוביל את התקציב הזה, ולהתפשר ולהגיע לזה שזה יהיה תקציב מיוחד, גם עם אחריות כלכלית ובאופן מיוחד גם עם חמלה חברתית. אני חוזר ומזכיר את יושבת-ראש הכנסת דליה איציק, שמגיע לה קרדיט מיוחד. ישראל כץ (הליכוד): מגיע קרדיט ליושב-ראש הקואליציה. אלי אפללו (קדימה): וכמובן, בראש ובראשונה, לראש הממשלה שלנו. היו"ר קולט אביטל: אני נעלבת שלא מגיע לי משהו. אלי אפללו (קדימה): גם לך מגיע, אבל בראש ובראשונה אני רוצה לומר תודה מיוחדת לראש הממשלה. מגיע לו. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): – – – קמתי אפילו. תקומו, תקומו. אלי אפללו (קדימה): גם לאופוזיציה, שהיתה אופוזיציה אחראית. האופוזיציה עשתה מאמץ ובוועדת הכספים היתה אופוזיציה שעשתה את עבודתה, גם באחריות. באמת, גם לאופוזיציה אני רוצה להודות במקרה הזה. רבותי, כל מה שנאמר, כל הרפורמות שנעשו – אם בוועדת הכלכלה, בוועדת החינוך, בוועדת הפנים ובוועדות האחרות – נעשתה עבודה אחראית, שקולה. להיות יושב-ראש קואליציה זה לא דבר קל או נעים, גברתי. זה נעים כשלא מעבירים תקציב, או במהלך השנה כשמעבירים חקיקה. אבל לכהן בתפקיד הזה כשעוסקים בחוק ההסדרים ובחוק התקציב בעת ובעונה אחת, זה קשה. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, שהיום יצביעו על התקציב – כל אחד לפי שיקול דעתו, אבל אני מקווה שיסתכלו וישקלו ויצביעו עם אחריות לטובת כלל עם ישראל ותושבי מדינת ישראל, כדי שהתקציב הזה יביא בשורה טובה למדינה, ונוכל להמשיך לצעוד קדימה, כדי שיהיה פתרון לכל הבעיות – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): לא קדימה. אלי אפללו (קדימה): אף-על-פי שאנחנו שומעים את הצעקות של אלה שמתפקידם לעשות את זה – מהאופוזיציה, באופן תמידי, אבל זה חלק מהדמוקרטיה. חבר הכנסת ליצמן, אני מקבל את זה באהבה וגם בהבנה. זה תפקידך, אחרת זה לא היית ממלא אותו. אני מודה לכולם, ומקווה שנעבור את הערב הזה בהבנה ובאהבה, כי בסופו של דבר כולנו רוצים שזה יהיה לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני. וגם לך, כיוון שאף אחד לא הודה לך, ואתה הודית לכולם. גם לך מגיעה תודה, על תפקיד שבוודאי לא היה קל. אנחנו עוברים לחלקו האחרון של הדיון הזה. אני מזמינה את חבר הכנסת גדעון סער לשאת דברים בשם יושב-ראש האופוזיציה. בבקשה, אדוני. יעקב ליצמן (יהדות התורה): איפה ביבי, נסע – – – היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת לשבת. חברים ליד שולחן הממשלה, זה לא נהוג. חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת שי חרמש, נא לשבת. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אני רוצה לגעת בכמה דברים חמורים. כמובן, כשאתה מדבר על תקציב המדינה אתה יכול לעמוד שעות ארוכות ולהתריע על ליקויים, על מחדלים, על חוסר צדק – אולי נקודה אחת שהיא חשובה לא למגזר מסוים, אלא לכל אחד מאזרחי ישראל. אני אשתדל בדברי, מכובדי יושב-ראש הקואליציה, להסתמך אך ורק על דברים שאמרו חברי הקואליציה, לא להסתמך על חברי האופוזיציה. למשל, בנושא תקציב הביטחון אומר חבר סיעת קדימה, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חבר הכנסת יצחק בן-ישראל – בוודאי אדם רציני, לכל הדעות – שלא יוכל לתמוך היום בתקציב המדינה בגלל אי-העברת תקציב מספק לביטחון ולעורף. לפי חבר הכנסת בן-ישראל, שעוסק עשרות בשנים בדברים הללו, יש להוסיף לביטחון לפחות 750 מיליון שקלים, ושליש מהם להעביר לעורף. דברים קשים הרבה יותר, גברתי היושבת-ראש, אומר מי שהיה עד לא מכבר בתפקיד סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אפרים סנה, ואני מצטט: "בניית המענה לאיום האירני מתעכבת והעורף אינו זוכה להגנה ראויה. אין תקציב לחלוקת ערכות מגן וייצורן יופסק לאלתר, בשנת 2008. פיקוד העורף יקבל בקושי רבע מדרישותיו המינימליות ביותר, ואין תקציב לשיפור ההגנה על יישובי עוטף-עזה". ואומר חבר הכנסת סנה עוד: "לביצוע משימות המינימום של צה"ל עדיין חסרים מאות מיליוני שקלים". ומה אומר, אדוני השר שמחון, אדוני השר הרצוג, חבר הכנסת סנה, אשר בוודאי הוא בנושאים האלה אוטוריטה? "האחריות היא על מי שמרים את ידו בדבר הזה, שאני רואה כמחדל חמור". חברי הכנסת, האחריות לאי-מתן המענה על איומים בלתי קונבנציונליים, על הנושא של מוכנות העורף, תהיה עליכם אם תרימו יד בעד התקציב הזה, שלא נותן מענה על הנושאים הללו. אומר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, הוא גם חבר הקואליציה, חבר הכנסת צחי הנגבי: "התקציב שהוצג בפני הכנסת אינו מעניק מענה אופטימלי לצורכי הביטחון של מדינת ישראל. חסרים משאבים משמעותיים הן לצורכי ההתעצמות של צה"ל והן למערכים שנושאים בנטל הביטחון השוטף. האיומים הצפויים מצד אירן, סוריה, "חיזבאללה" והטרור הפלסטיני והטרור העולמי מתעצמים בקצב מהיר. לעומתם, אין גידול בתקציב הביטחון". רבותי, אם אינכם שומעים לחבר הכנסת הנגבי, לחבר הכנסת בן-ישראל ולחבר הכנסת סנה, ולמשרד הביטחון אשר אומר שהוא מקצץ, לא מוסיף – שימו לב, תקציב נמוך בנושא "סופת חול" זה צמצום בתוצאות של תקיפות בלתי קונבנציונליות על העורף, לא עלינו. בנושא זה התקציב נמוך באופן משמעותי גם מהתקציב של 2007, ומשמעותו, לפי מערכת הביטחון, שחיקת רמת הכשירות הקיימת בתחום ההתגוננות האזרחית נגד תקיפות בלתי קונבנציונליות, הגבלת רענון מלאי של תרופות וציוד, הגבלת רענון ושיקום של ערכות המגן הנאספות מהציבור וצמצום הייצור והרכש של ערכות מגן חדשות. אנחנו מדברים על ממשלה אחרי מחדל מלחמת לבנון השנייה, אחרי הפקרת העורף, אחרי מחדל פילדלפי. הרי רק בימים האחרונים שמענו את תוצאותיו של מחדל פילדלפי – אומנם משרת החוץ, שהיא שותפה למחדל; היום, אחרי כל המחדלים הללו, הממשלה בעצם מביאה תקציב שיש בו הכנת תשתית למחדל בסדר-גודל היסטורי, אסטרטגי, הרבה יותר גדול, מול איומים הרבה יותר גדולים. זה חוסר ראות. וחוסר ראות זה דבר שמאפיין את ממשלת ישראל בראשותו של אהוד אולמרט. אבל אין כאן רק חוסר ראות, יש פה גם הרבה מאוד אטימות. אני בטוח, אדוני השר שמחון, שאתה קראת היום את מכתבו של חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, בנושא – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: קיבלתי ממנו SMS וגם ביפר. גדעון סער (הליכוד): אז אני מקווה שאתה – הפעם גם לא רק תקבל ממנו מסרים אלא תטמיע את המסרים שלו אליך. ראובן ריבלין (הליכוד): ממשלה אטומה זאת ממשלה אכזרית. גדעון סער (הליכוד): ראש המועצה האזורית אשכול פונה לחברי הכנסת כמי שמבקש, אני מצטט, "להפיל תחינה של הרגע האחרון. אנא הרימו את ידכם בהצבעה ואשרו את התקציב המיועד למיגון בתינו. תושבי אשכול, כמו אחינו בשדרות וביישובי עוטף-עזה, נתונים כבר שבע שנים תחת מטר בלתי פוסק של רקטות 'קסאם' ומרגמות". היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. גדעון סער (הליכוד): גברתי, אני מדבר במקומו של יושב-ראש האופוזיציה. אינני חושב שזמני מוגבל. היו"ר קולט אביטל: טוב, דבר שעה. גדעון סער (הליכוד): אני לא אגזים, אבל למיטב הבנתי – – – הוא מדבר על ילדים ששנתם נודדת בלילה, אדוני סגן שר החוץ: "שגרת חיינו נטרפה. שבענו הבטחות והצהרות ומבקשים מעשים". "גם בחוק התקציב", אומר ראש מועצת אשכול, "אין שום מענה למצוקות שאנחנו חווים. לבה של הממשלה קשה וידה קפוצה. בקשתנו להקצות כסף למיגון הבתים גם היא לא נענית. כראש מועצת אשכול וכאב לילדה קטנה אני פונה אליכם, כולכם, בלי הבדל סיעה ודעה, להצביע למען ההסתייגות. אשרו את 150 מיליון השקלים המוקצים למיגון בתינו". חברי הכנסת, אין לי ציפיות מהממשלה, שמפקירה את התושבים ואוטמת את הלבבות, שמתנערת מאחריות וקופצת את היד. אבל בואו נוכיח אנחנו, חברי הכנסת מכל הסיעות, לאותם תושבים בשדרות, לאותם תושבים בעוטף-עזה, שעומדים מול סבל שקשה לתאר – בואו נעשה את הדבר שהממשלה הזאת היתה צריכה לעשות מזמן. בואו נעביר את המינימום הדרוש לצורך המיגון בהעדר אותה פעולה שצריכה להגן על ביטחונם. אני קורא לכל החברים לתמוך בהסתייגות שהגישו סיעות הליכוד ומרצ בנושא המיגון, כי זה נושא גם של קשב, גם של פיקוח נפש וגם, כפי שגברתי אומרת, גם של נחיצות. אנחנו נגרום במו-ידינו, אם לא נשמע את הזעקה הזאת שעכשיו קראתי, לניכור שאינני יודע לאן יגיע של תושבים באזור גבול, שעומדים תחת מתקפה מהמדינה אשר שלחה אותם לשם. תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני, ואני קוראת ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. בבקשה. אחריו – השר רוני בר-און, ואז נעבור להצבעות. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני עמדתי גם היום בבוקר ודיברתי על כך שיש לי הכבוד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את חוק התקציב לשנת 2008. אתמול אמרתי – זאת כבר הפעם הרביעית ביומיים שאני עומד על הדוכן – שיכול להיות שזה אירוע חד-פעמי, או פעם אחת בחיים מזדמן לבן אדם להביא תקציב ולהציג אותו בפני הכנסת. ואני מאוד שמח שזה נפל גם בחלקי. אני רוצה לומר בדברי, בפתיח, בדיוק כפי שסיימתי את הנאום היום בבוקר. חבר הכנסת סער, כל מלה זהב, חוץ מדבר אחד. למה צריך להתנות את מיגון יישובי עוטף-עזה ושדרות בהעברת תקציב המדינה 2008? גדעון סער (הליכוד): כי זה לא קרה עד היום, שנתיים. אם זה היה קורה – – – היו"ר קולט אביטל: זה גם לא קרה קודם. גם בזמן הממשלה שלכם זה לא קרה. חיים אורון (מרצ): אין שום התניה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): חברי הכנסת, חבר הכנסת ג'ומס, אתה לא שמעת אותי בבוקר, אתה שומע עכשיו. יש רושם, בבית הזה, או בקרב ציבור מסוים, שה"קסאמים" התחילו ליפול אתמול או שלשום או בתחילת הקדנציה של הממשלה הזאת. זה לא נכון. ה"קסאמים" נופלים שבע שנים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה לא כל האמת, העוצמה. גדעון סער (הליכוד): אתם הייתם בשלוש הממשלות האחרונות. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): חבר הכנסת אורלב, אני לא מאשים פה אף אחד. גדעון, אני לא מאשים פה אף אחד. אבל את המיגון היה צריך להשלים כבר לפני שש שנים, חמש שנים, ארבע שנים, שלשום, אתמול. גדעון סער (הליכוד): אז מה עכשיו? בוא נדבר על ההווה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני מסכים אתך במאת האחוזים. אני יזמתי חוק, עם חבר הכנסת חרמש, שבטח נמצא כאן באולם, עם עוד 80 חברי הכנסת – חוק שדרות ועוטף-עזה. אנחנו סיפקנו להם, לפחות ניסינו לספק להם, ביטחון כלכלי כלשהו, גם מבחינת הפחתה בארנונה, גם מבחינת סיוע לעסקים קטנים ובינוניים, גם מבחינת סיוע בשיעורי עזר לתלמידים, גם מבחינת הגדלת הפטור מהמס שהם משלמים. אנחנו צריכים, כל הבית הזה, להתגייס על מנת לקרוא לממשלת ישראל לקיים את מה שהיא קיבלה ולמגן מוסדות ציבור בשדרות ובעוטף-עזה, ושוב אני אומר: לא היום, אלא אתמול, שלשום וכך הלאה. אבל, אי-אפשר להתנות את זה בהעברת תקציב המדינה, כי אנחנו עושים זילות של אותם תושבים אשר סובלים מזה כבר שנים. אני לא מבין מה הקשר. אין פה שום קשר. בפעם הבאה נרצה למגן בית-חולים כי אנחנו מעבירים חקיקה כלשהי, ואז נעשה שם הסתייגות, כדי למגן בית-חולים שנמצא תחת איום של הטילים. לאן אנחנו נגיע? כל פעם שנרצה לעשות פעילות הכרחית שמוגדרת כפיקוח נפש, זה יהיה תחת אילוץ כלשהו של ביצוע חוק כזה, תקנה אחרת או העברת תקציב המדינה? זה ממש לא לעניין. לכן אני מציע לחברי, גם ממרצ, גם מהליכוד וגם לאלה שמצטרפים מהקואליציה, לחשוב. הרי אף אחד מאתנו לא רוצה להרים יד נגד ההסתייגות של מרצ, של הליכוד ושל חבר הכנסת חרמש. אבל מצד שני, כמו שאמרתי, זה גם לא "פייר" להתנות את זה בהעברת תקציב המדינה, כשזה חיוני למדינת ישראל שיהיה תקציב, ואפילו טרם הזמן. אני רוצה להשלים עוד כמה מלים, גברתי היושבת-ראש, לגבי תפקידה של ועדת הכספים בכל הנושא של אישור תקציב המדינה. אמרתי הבוקר שאנחנו הנהגנו נוהג חדש השנה בוועדת הכספים – להתחיל לשמוע את משרדי הממשלה לא בנובמבר–דצמבר, אלא אפילו באוגוסט–ספטמבר, עוד לפני שהתקציב עבר בקריאה ראשונה. הצגנו להם כמה שאלות כאשר הזמנו אותם. אנחנו ביקשנו מהם לספר לנו על שלושת הפרויקטים הכי גדולים שהם ביצעו ב-2007 ומה היה התקציב לביצוע הפרויקטים האלה. אנחנו ביקשנו מהם להתמקד בשלושת הפרויקטים שהם הולכים לעשות בשנת 2008, הגדולים ביותר, ומה התקציב הנדרש לשם כך. אני חייב להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, ולך, אדוני השר, זה היה מאוד מאוד מאוד מועיל, כל התהליך הזה. ראינו דינמיקה בין חברי הכנסת, חברי ועדת הכספים, לבין השרים והמנכ"לים הממונים על המשרדים. אנחנו עשינו מקצה שיפורים. הכנסנו את דעתנו בתוכניות משרדיות כשעד עכשיו אולי זה לא היה קיים. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, זה מאוד מפריע. ראובן ריבלין (הליכוד): השר שלך לא שומע. היו"ר קולט אביטל: השר שלי שומע מצוין, האמן לי. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): הוא שומע סלקטיבית, אותי הוא לא שומע. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: גם אם אני לא מקשיב, אני שומע. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): דרך אגב, אני מדבר על יישובי עוטף-עזה ושדרות, ששם הצלחת להכניס, עם אורית נוקד – כל הכבוד לכם – עוד שבעה יישובים. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: גם בזכותך. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): גם בזכותי. בזכות כולם פה. אבל אני מדבר על תקציב מדינת ישראל. אתה היית הרבה שנים חבר בוועדת הכספים, ואני מספר על דרך חדשה שאולי אנחנו צריכים לאמץ באופן תמידי, להיות שותפים – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: משהו לרזומה: גם הייתי יושב-ראש ועדת הכספים. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): את זה לא ידעתי. זה רק אומר שיש לאן לגדול. אדוני שר האוצר, אני מציע דרך חדשה, קצת חדשה וקצת חדשנית. כיוון שוועדת הכספים הוכיחה שהיא מסוגלת להוביל תהליכים גם בחוק ההסדרים, גם ברפורמות שנמצאות בחוק ההסדרים, ולהביא אותם לכנסת במתכונת הרבה יותר טובה מאשר זו שנכנסה לוועדת הכספים, אני מציע שוועדת הכספים תפסיק להיות רק הגורם המאשר את תקציב המדינה, אלא תתחיל להיות גם הגורם המפקח וגם הגורם שמכין, עם משרד האוצר, עם הפקידות הבכירה, עם משרדי הממשלה. אני מציע שוועדת הכספים גם תהיה שותפה בבניית התקציב. אם ועדת הכספים רואה את המקרו ובסופו של דבר מאשרת את תקציב המדינה ומפקחת עליו, ובסמכותה לזמן משרדי ממשלה ולשאול – מה עשיתם, איך עמדתם ביעדים שקבעתם ברבעון כזה, בחציון כזה, בשנה כזאת – אנחנו חייבים להיות או אמורים להיות גם שותפים לבנייתו. המודל הזה עובד, אדוני השר, גם בגרמניה, גם באיטליה. נפגשתי עם מבקר המדינה של רוסיה, מדינה אזוטרית, שולית לחלוטין – אני מקווה שבפרוטוקול מובן שזה הומור. שם גם מוסד מבקר המדינה, גם ועדת הכספים, גם משרד האוצר, גם הרשות המבצעת, עובדים ביחד להכנת התקציב של המדינה. לדעתי זה מודל נכון, כי אז מתבצעת הפרדת רשויות אמיתית. היו"ר קולט אביטל: זאת לא הפרדת רשויות אם ועדה בכנסת מתערבת בבניית התקציב. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): ועדה בכנסת, שאמורה לאשר את התקציב, לא יכולה בסופו של דבר לאשר תקציב שאין לה שום מקום בו והיא לא השתתפה בהכנתו. אנחנו מזמינים שרים, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מבקשים מהם להציג יעדים, ואין לנו בסיס, אנחנו לא יודעים ממה הם התחילו. אנחנו מסתכלים רק על המספרים היבשים בתוך תקציב המדינה, אבל אנחנו לא יודעים מה היו התוכניות, איך הם התקדמו. אנחנו גם לא יודעים מה הרזרבות שנשארות במשרדים. משה שרוני (גיל): יש למנות ועדה פרלמנטרית. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני חושב שלא צריך למנות ועדה פרלמנטרית. יש ועדת הכספים, שהיא גם ועדה תקציבית, ואני חושב שביחד אפשר לאמץ מודל של המדינות האחרות – כפי שאמרתי, גרמניה, איטליה, רוסיה – ולהפוך את תקציב המדינה לתקציב רב-שנתי, עם הפיצויים, עם היעדים, עם המדדים. אני יודע שיש לנו שיטת ממשל שתקציב רב-שנתי עלול לא לעבוד בה, כי אצלנו מתחלפות הממשלות כל שנתיים. אבל אם לא ננסה את הניסיון הזה, לפחות בתחום הכלכלי, אז אבוי לנו, כי בהרבה מאוד תחומים – אני קיימתי חצי שעה לפני ההצבעות על חוק ההסדרים ישיבה עם הוועדה לזכויות הילד, דיון בנושא של תקצוב כל הפרויקטים שקשורים לילדים ובני-נוער בתקציב 2008. ראינו שבכל הסעיפים יש תת-תקצוב. ראינו שדרושה ראיית מקרו כשאנחנו בונים תקציב על ילדים, על אנשים, על בני-מיעוטים, על החרדים, על כל השכבות שמרגישות, אולי בצדק, די מקופחות בכל הנושא של התקצוב. אם אנחנו רוצים שהשכבות האלה יצאו ממעגל העוני, יצאו ממעגל הקיפוח, אנחנו צריכים לראות את התמונה במקרו ואנחנו צריכים לתכנן את התקציב ולבנות תקציב רב-שנתי, ובשביל זה כל השחקנים – גם הרשות המבצעת, גם ועדת הכספים כנציגת הרשות המחוקקת, גם הפקידות הגבוהה וגם, כמובן, משרדי הממשלה הרלוונטיים – צריכים להשתתף בבניית התקציב. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שתקציב 2008 הוא תקציב טוב, הוא הרבה יותר טוב מהתקציב של השנה שעברה. הצלחנו להכניס אליו הרבה מאוד דברים, כמו ניצולי השואה, תוספות קצבאות, מקבלי השלמות הכנסה, עידוד השקעות הון, מאבק באלימות נגד נשים – תוספת תקציב כדי להילחם בתופעה של נשים מוכות – והרבה מאוד דברים נוספים. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך ולהצביע בעד תקציב 2008 בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך, אדוני. אני מבקשת לקרוא לשר האוצר, חבר הכנסת רוני בר-און. אחרי דברי השר נעבור להצבעות. שר האוצר רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציגים היום לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את תקציב 2008. בטרם נציג לכם את עיקריו, אני מבקש להביא בפני חברי הבית כמה נתוני מקרו ביחס לאיתנות כלכלת ישראל. השנה היא השנה השלישית ברציפות שהצמיחה עומדת על למעלה מ-5%. התוצר לנפש גדל בהתמדה ובשיעורים מרשימים. ההוצאה של הממשלה כאחוז מהתוצר קטנה בעקביות, אבל תוך שיפור ברמת האיכות ובהיקף השירותים שניתנים על-ידי הממשלה לאזרח. הגירעון הממשלתי בשנת 2007 מתקרב לאפס. אחוז האבטלה במשק יורד כל הזמן ומעיד על מספרים מעודדים ביותר. היקף יצוא הסחורות והשירותים ומשקלו של היצוא כאחוז מהתוצר גדלים בהתמדה. לאחרונה קיבלה מדינת ישראל, כלכלת ישראל, כמה איתותים חיוביים ביותר ביחס להתפתחותו של המשק בישראל. לראשונה זה שנים רבות של ציפייה, הלכה למעשה אחרי 13 שנה, העלתה חברת דירוג האשראי הגדולה בעולם, SP, את דירוג האשראי לישראל. קרן המטבע הבין-לאומית, במסגרת ביקוריה השנתיים במדינת ישראל, פרסמה את אחד הדוחות החיוביים ביותר שידעו מדינת ישראל וכלכלתה מעודן. וכמובן, המהלך המשמח שבו פורסמה מפת הדרכים המזמינה אותנו להצטרף למועדון המדינות המפותחות, ה-OECD. כל אלה כדבר שבעובדה תרמו ויתרמו להידוק ולהרחבה של שיתוף הפעולה עם המשק הישראלי. הם ירחיבו ויעמיקו את החשיפה של השווקים לשוק הישראלי ולהיפך. כל אלה גם תרמו וגם יתרמו להידוק ולהרחבת שיתוף הפעולה של המשק הישראלי עם שחקני השוק הגלובלי. הם ירחיבו ויעמיקו את החשיפה של השווקים הבין-לאומיים לשוק הישראלי ולהיפך. כמובן, הם גם יסייעו בשיפור היכולת ובתנאים לגיוס ההון בארץ, יעודדו השקעות בישראל, יפתחו שווקים חדשים לפעולה – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער, אתה מפריע כל הזמן. אנא ממך, שב. שר האוצר רוני בר-און: חבר הכנסת סער, אני כיבדתי אותך ולא הייתי באולם כשנאמת. גדעון סער (הליכוד): אתה אדם אינטליגנטי אבל לא כולם טיפשים כמו שאתה חושב, ואתה לא עד כדי כך חכם. שר האוצר רוני בר-און: חס וחלילה, אפילו לרגע לא חשבתי כך, בטח לא אתך. היו"ר קולט אביטל: אין סיבה לעבור לנימות אישיות. אביגדור יצחקי (קדימה): יש כמה שהם יותר טיפשים ממה שאתה חושב. שר האוצר רוני בר-און: אני רק מדבר על כבוד הדדי. כל הדברים שעליהם דיברתי גם ימריצו, מטבע הדברים, את השימוש בהון האנושי שלנו, ההון האנושי האיכותי הישראלי, הון אנושי איכותי לצורכי מחקר ופיתוח, וכפועל יוצא מכל אלה גם יתרמו למוניטין ולתדמית של הכלכלה הישראלית. אבל אחרי שאמרתי את כל זה, אסור לנו בשום אופן לשכוח כי במציאות של כלכלה גלובלית, כאשר הכלכלות הלאומיות מתמודדות בשדה שבו גבולות המדינה אינם מעצבים עוד את גבולות הכלכלה, במציאות משתנה שכזו מחויבים קובעי המדיניות להיות עם האצבע על הדופק תמיד, כל הזמן. מחובתם לבחון את השווקים, את כללי היציבות, את המדיניות בכללותה, בהתמדה, בעקביות ומתוך ראייה של הזירה הגלובלית; מתוך הבנה כי שורה ארוכה של מדינות חותרות להימצא באותה קדמת במה אטרקטיבית של הכלכלה הגלובלית, וכי כל אותן אלה שחותרות לשם גם מנסות לעצב את הכלכלה שלהן ככזו המשמשת אבן שואבת להון זר. אמרתי לאחרונה, ואני חושב שזו אמירה מדויקת, שהכסף, כמו המים, זורם להיכן שנוח לו. הוא זורם למדינות שבהן קיימים תנאים ברורים של יציבות ושל ודאות, יעדים פיסקליים ברורים, למקום שבו החסמים הביורוקרטיים מעטים, התחרותיות גבוהה, התשתיות מתקדמות ובעיקר האיכויות האנושיות בולטות. במציאות כזו על המדיניות הממשלתית לשלב בין קביעת יעדים פיסקליים ברורים לבין קביעת דפוסי פעולה מעוררי צמיחה ולהעניק לכלכלה המקומית את התנאים האופטימליים כדי להתחרות במשק או בשוק הגלובליים. הצורך במשמעת פיסקלית קשיחה לצד פעילות מעוררת צמיחה מתחדד בעיקר לאור האיתותים הכלכליים המגיעים אלינו מעבר לים. האיתותים האלה, בחלק מהמקרים בהחלט לא מעודדים. התחזיות להאטה בצמיחה במדינות לא מעטות בעולם, משבר הסאב-פריים בארצות-הברית, קשיי הנזילות בשוק ההון הגלובלי – כל אלה מחייבים אותנו לנקיטת מדיניות פיסקלית מרוסנת. חברי חברי הכנסת, תקציב 2008 הוא במפורש ביטוי למדיניות מאוזנת ומרוסנת. זהו תקציב שמשלב בין משמעת ובין יעדים פיסקליים מרוסנים, ובין סדרי עדיפויות ברורים. זהו תקציב שמניף, במפורש, את דגל הביטחון, את דגל החברה ואת דגל החינוך. אני מבקש או מציע לכם לזכור כי גם לשיטתם של חברי הכנסת או חברי הבית הזה שטוענים שיש להרחיב את מגבלת ההוצאה, עדיין אנחנו נמצאים ונימצא תמיד בעולם של סדרי עדיפויות; בעולם של סדרי עדיפויות, שבו לא ניתן בשום צורה לרצות את כל הדרישות, את כל הבקשות, כולן צודקות, כולן דחופות, כולן חשובות – גם של המשרדים הממשלתיים השונים, גם של הסיעות השונות, גם של הסקטורים, וכן, גם של חברי הכנסת כשהם עומדים לעצמם. דווקא כאן, חברי הכנסת, חשוב לזכור: כשאנחנו מדברים על תקרת ההוצאה, פרופסור ברוורמן, חשוב לזכור את מספר האירועים המאוד בולטים שהיו כאן, במקומותינו, לאחר שמסגרת התקציב נסגרה, בעצם; אירועים שהצרו באופן מאוד משמעותי את מרחבי הגמישות של הממשלה לשנת התקציב 2008. השגנו הסכם קיבוצי היסטורי עם ההסתדרות הכללית, הסכם שסוגר קרוב לעשר שנות סכסוך מתמשך שבו לא היה הסכם בין המדינה לבין ההסתדרות, הסכם שמבטיח שקט תעשייתי עד סוף שנת 2009. להסכם הזה יש גם מחיר, כבר בתקציב 2008. מדובר בתוספת תקציבית, לצורך ההסכם הזה, של מיליארד ו-200 מיליון שקל, לבסיס התקציב. לא יצאו ימים מרובים, ואישרנו את דוח-ברודט, דוח ועדת-ברודט, שמשמעותו תוספת של מיליארדים רבים של שקלים לתקציב הביטחון, לבניין הכוח של מדינת ישראל, בתקציב רב-שנתי לעשר שנים, שמצמצם את מרווחי הגמישות עוד יותר ועוד יותר. ואלה צרכים שאין עליהם מחלוקת. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אפללו, חבר הכנסת גלזר, נא לשבת. אדוני שר השיכון, נא לשבת. בבקשה. שר האוצר רוני בר-און: עוד לא סיימנו לעשות את ההסכם הקיבוצי במשק, ואת התקציב הרב-שנתי למשרד הביטחון, וכבר התגלגלה אלינו בעיה לא פשוטה לפתרון, כשממשלת ישראל תיקנה עיוות היסטורי בן 60 שנה, עיוות מחפיר, ושינתה את מצבם של פליטי השואה וניצולי השואה. זה עוד לא הסתיים והסכמנו להסכם להתנעת רפורמה בחינוך העל-יסודי. שמרנו על ההסכמים הקיימים, על המסגרת של ההסכמים הקיימים. היה לנו בצד אחד ההסכם עם ההסתדרות הכללית – שכל מה שהיינו עושים היה פורץ אותו במכפלות של כל 1% ששווה 800 מיליון שקל לשנה. כל 1% מעבר למה שהתחייבנו בהסכם הקיבוצי עם יושב-ראש ההסתדרות הכללית החדשה היה עולה לנו 800 מיליון שקל. זה קל נורא. כל אחד אומר: תן לי 3%, תן לי 4%. מה זה 4%, הוא אומר. השפעת הרוחב של 3% זה 2.4 מיליארדים ושל 4% זה 3.2 מיליארדים בבסיס התקציב. שמרנו על ההסכמים הקיבוציים, למרות השביתה הקשה, כי היה לנו גם הסכם עם 80,000 מורי ההסתדרות, הסתדרות המורים. וכל מה שהיינו פורצים פה – היינו פורצים גם שם. העמדנו, ואנחנו ממשיכים להעמיד, מתחילת כהונתה של ממשלת אולמרט, את החינוך במרכז סדרי העדיפויות. כל הדברים האלה – מה שגמרנו עם המורים, עם ארגון המורים, הוא נוסף על אותה הקצאה גדולה, חסרת תקדים, של תקציבים לחינוך בגיל הרך, למעונות-היום, לשיפור מצבם של ילדים בסיכון, לחינוך היסודי וגם לחינוך הגבוה. היו"ר דליה איציק: נא לשבת, תיכף אנחנו עוברים להצבעות. סליחה, אדוני השר, אני מפריעה לך, דקה. אדוני שר הפנים, נא לשבת. ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, השר פואד בן-אליעזר. נא לשבת. לא מדברים. חבר הכנסת צחי הנגבי, לא מדברים. איפה כל השרים? נא לשבת. לצלצל, אדוני. שר האוצר רוני בר-און: שמעתי הבוקר את דבריו המאלפים של פרופסור ברוורמן, שבנה אוניברסיטה לתפארת בנגב, וכיהן כנשיא האוניברסיטה 16 שנה, ומי כמוהו בר-סמכא בדברים האלה. ואני אומר לך: מה, אנחנו לא רוצים חינוך גבוה מצוין? אנחנו לא רוצים להחזיר מומחים שברחו ולעצור את בריחת המוחות מישראל? הרי חרתנו את זה על הדגל ביום הקמתה של הממשלה. רן כהן (מרצ): אז תן לו לגמור – – – שר האוצר רוני בר-און: אז יכולה להיות מחלוקת, ואתה יכול לחשוב שלא היה צריך להקים את ועדת-שוחט. אבל הוקמה ועדת-שוחט, והממשלה, מצדה – לאחר שהוועדה הזו, ברמה האינטרדיסציפלינרית, בחנה את כל העניינים שמונחים על השולחן והגישה את ההמלצות שלה, ואנחנו מוכנים לקבל את ההמלצות האלה, עכשיו באים המרצים, באמת אנשים נפלאים, אבל בכל הכבוד, ציבור של 4,500 איש, שרמת השכר הממוצעת שלו נוגעת ב-22,000 שקל בחודש, ומבקשים תוספת שחיקה שנעה – כל דבר בין 20% ל-30%. רן כהן (מרצ): איפה היא מתחילה? לא בממוצע. ב-7,000 שקל. שר האוצר רוני בר-און: טוב, בסדר. רן כהן (מרצ): תבדוק. שר האוצר רוני בר-און: בסדר. מה אתה רוצה? אתה אומר ואני מסכים אתך ואתה ממשיך לצעוק? זה סוג של הגדרה. היו"ר דליה איציק: ומה עם ההנאה? שר האוצר רוני בר-און: עכשיו, תראה מה מתפתח. יושבים חודש ימים או חודשיים, הממשלה אומרת: 3% שחיקה, 4% שחיקה, 6% שחיקה. הם אומרים: 30%. זה מצב שאפשר לפתור אותו במשא-ומתן פרונטלי? – לא. באתי ביום שבת האחרון, כינסתי את כל הפורום, עם ועד ראשי האוניברסיטאות, עם המרצים; אמרתי להם: חבר'ה, על העתיד בואו נדבר פתוח. על השחיקה אחורה, לרבות ממתי מחשבים אותה, נלך לבוררות. הצעתי גישור, שילך יותר מהר; הם מפחדים מגישור. אמרתי: בוררות; הם אומרים: אבל שהבוררות תסתיים בתוך השביתה, לא חוזרים לעבודה בלי פסק בורר. איזה סוג של דיבור זה? אחר כך אמרתי להם, חבר הכנסת ברוורמן, שאני שם את נפשי בכפי, משום שעל-פי החוקים של מדינת ישראל, המדינה לא יכולה ללכת לבוררות אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה. אמרתי: עלי, אני אביא אותו שיסכים לבוררות. ואמרתי עוד יותר מזה, כי בדרך כלל היועץ המשפטי לממשלה אומר: בוררות – בתנאי שזה לא יעבור איזה היקף מסוים. אמרתי: גם את זה אני לוקח על עצמי. אמרו: לא. אז ועד ראשי האוניברסיטאות קם ואמר: חברים, אתם לא צודקים, זה לא בסדר. אתם רוצים להתקדם בפתרון, לכו לבוררות, על העתיד נדבר. והיתה לנו תוכנית שהם לא יכלו לא לקבל אותה. חזרו ואמרו: בסדר. אם יש שטר בוררות, אם האוצר יחתום על שטר הבוררות הזה, נלך לבוררות. אתה רוצה לדעת מה היה בשטר הבוררות? שהבורר יוכל לשקול את השחיקה רק לפי השחיקה בשכר של החוקרים והמדענים בשוק הפרטי. מנגנון השחיקה יהיה לפי השכר בהיי-טק. חברים, השכר בהיי-טק זה לאנשים שעובדים בין שנתיים לחמש שנים באותו מקום עבודה, שלא מקבלים זכויות פנסיוניות מהסוג שמקבלים חברי הסגל שעובדים 40 שנה ואחר כך עוד 20 שנה בפנסיה. אלה דברים שצריך לדעת. אם לא זה, אז השחיקה בשכר עובדי חברת החשמל. זה נראה לך הגיוני? ואם לא זה, סקטור פרטי. ואם לא זה, שכר ממוצע במשק. עכשיו תגיד שאין סיכוי שאני יכול לקבל את זה, שאין סיכוי שהיועץ המשפטי לממשלה יאשר לי. הם גם אומרים: ובלבד שהבורר לא יוכל לפסוק על תוספת שחיקה של פחות מ-16%. איך אני יודע? אני לא ראיתי את שטר הבוררות הזה, אבל אמר לי את זה ועד ראשי האוניברסיטאות, שאתה ודאי נמנית עמו עד לפני שלוש-ארבע-חמש שנים. איך אפשר להציג דרישה כזאת? איך אפשר להציג דרישה כזאת ולבוא ולטעון שבאים ומנהלים משא-ומתן בתום לב ובניקיון כפיים? שמעתי היום בבוקר את חבר הכנסת ריבלין מדבר על הטענות של השרים בפני ועדת הכספים. בזה אין כל חידוש. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – שר האוצר רוני בר-און: נותן עדות מכלי ראשון. ראובן ריבלין (הליכוד): את זה אפשר בשבועה אפילו. שר האוצר רוני בר-און: לא צריך. הוא דן בעניינים האלה. באים שרים, נושאים ונותנים עם משרד האוצר שבוע ושבועיים וחודש וחודשיים, מסכמים, מצביעים על התקציב בממשלה, אבל אומרים דברים אחרים בוועדת הכספים. זה בסדר גמור. גלעד ארדן (הליכוד): הם שומרים לעצמם את הזכות למחות. שר האוצר רוני בר-און: גם אני, כשהייתי שר הפנים, הופעתי אצל חבר הכנסת ריבלין בוועדת הכספים. משרד הפנים לא היה פיקניק ולא קייטנה. היה חסר לו כמה שהיית נותן. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה אמרת שתסתדר עם מה שיש. שר האוצר רוני בר-און: נכון. אמרתי שאם יכפילו לי את התקציב גם זה לא יספיק, אבל אסתדר עם מה שנתנו לי. ראובן ריבלין (הליכוד): העדות שלי לא התייחסה אליך. שר האוצר רוני בר-און: הבנתי. אמר את זה נכון חבר הכנסת אורון ביום שהופעתי בפני ועדת הכספים: זאת מסגרת התקציב וכל מה שנוסיף נצטרך להגיד מאיפה גורעים. זאת תפיסה מאוד נכונה. זאת תפיסה אחראית. זאת תפיסה שיודעת מה פירושה של משמעת פיסקלית. אבשלום וילן (מרצ): בשבוע האחרון נוספו 2 מיליארדי שקל לתקציב. איפה התרופות? איפה הקצבאות? שר האוצר רוני בר-און: 1.4 מיליארד. אבשלום וילן (מרצ): תקריא לנו. שר האוצר רוני בר-און: חשיפות, רזרבות. אתה יודע. אבשלום וילן (מרצ): תקריא לנו. שר האוצר רוני בר-און: לא צריך. כל ההסתייגויות ייפלו. אני בטוח. אבשלום וילן (מרצ): יהיה קיצוץ רוחבי. שר האוצר רוני בר-און: גם יהיה. אם נצטרך, יהיה. אמרתי את זה בבוקר. אני אומר את זה עכשיו. כולם יודעים את זה. אין, כבר 22 שנה אי-אפשר שהממשלה תדפיס יותר כסף. זה נגמר. האופרה הזאת נגמרה. חברי חברי הכנסת, אני מבקש לסכם. הכלכלה הישראלית ניצבת מול אתגרים משמעותיים. פירות הגלובליזציה הם רבים ומגוונים, אבל צריך לזכור שהמערכת הכלכלית הגלובלית לא מספקת פתרון אינטגרלי ומובנה לבעיית האי-שוויון בחברה הישראלית. חוסן לאומי איננו רק חוסן פיזי. חוסן כלכלי איננו קיים במקום שבו קיים אי-שוויון עמוק. מחובת הממשלה, מחובת הבית הזה, לדבוק באג'נדה חברתית ולהעניק מדיניות חברתית כלכלית מושכלת, מדיניות כלכלית שתביא את פירות הצמיחה לפתחם של כל המגזרים בחברה, שתגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה, שתעודד את פיתוח הפריפריה ותגרום לצמצום הפערים החברתיים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אמרת תודה לביבי? היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת התקציב לשנת 2008, לרבות לוחות התיקונים שהוגשו, ולאחר מכן אנחנו נצביע על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008. אנחנו נתחיל בהסתייגויות לסעיפי התקציב. לגבי כל סעיף אנחנו נצביע על ריכוז ההסתייגויות של כל סיעה או חבר כנסת, אלא אם כן חבר הכנסת יבקש הצבעה נפרדת על ההסתייגות שלו. אנחנו נתחיל בהצבעות אלקטרוניות. חברי חברי הכנסת, אנחנו עייפים כולנו. גם אני. יש קצת מתח בבית. זה בדרך כלל בכל תקציב. אסור להתרגש מזה, אבל גם אסור שזה ישתלט עלינו. מי שרוצה בסיעת הליכוד או בסיעת האופוזיציה להצביע נגד, שיהיה אחד כזה. בואו נסכם, גדעון, שאתה או ג'ומס תצביעו. אותו דבר בקואליציה. בואו נעשה את זה גם בצורה מכובדת ומתורבתת. סך הכול הכנסת התנהלה פה מאוד יפה. התקציב התנהל מאוד יפה. בואו נסיים את זה גם יפה. אנחנו עוברים עכשיו לסעיף 01, הצבעה על ההסתייגות לסעיף 01 של חבר הכנסת אפי איתם. הוא לא פה? אנחנו לא מצביעים. אנחנו עוברים להצבעה של סיעת רע”ם-תע"ל – חברי הכנסת טלב אלסאנע, , אברהים צרצור ועבאס זכור. יש שם שש הסתייגויות. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגויות – 32 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע”ם–תע"ל לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (נשיא המדינה ולשכתו, נשיא, לשכת הנשיא, לשכת הנשיא לשעבר קציר, לשכת הנשיא לשעבר נבון ורזרבות) – לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות של רע”ם- תע"ל לא התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 1 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 68 נגד – 33 נמנעים – 1 סעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 01, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 02. שתי הסתייגויות של סיעת רע”ם-תע"ל – הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגויות – 35 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל לסעיף 02 – הכנסת (שכר צוות פרלמנטרי ורזרבה), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות של סיעת רע”ם-תע"ל לא התקבלו. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת – הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 02 – הכנסת (רזרבה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות ריבלין - סיעת הליכוד של חיים כץ – מורידים. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 02 כהצעת הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 02 – הכנסת, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 02 כהצעת הוועדה התקבל. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 03. הסתייגות לסעיף הזה של – הורדת. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי כהצעת הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 03 – 66 נגד – 33 נמנעים – 1 סעיף 03 – חברי הממשלה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 03, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים עכשיו לסעיף תקציבי 04. יש פה הצבעה על ההסתייגות לסעיף 04 של אורי אריאל – שתי הסתייגויות, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגויות – 32 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגויות של חבר הכנסת אורי אריאל לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (שירותי דת והמשרד לפיתוח הנגב), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויות של חבר הכנסת גפני – 13 הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגויות – 34 נגד – 63 נמנעים – 1 ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (מחשב לכל ילד, פעולות מינהלת סל"ע, שירותי דת, מועצות דתיות, שירותי דת, בתי-כנסת, פיתוח בתי-עלמין, פיתוח מבני דת, רבנות ראשית, פעולות למען הכשרות, פעולות הרבנות הראשית, שירותי דת וקידום הנגב והגליל), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני לא התקבלו. אנחנו עוברים לסעיף של חבר הכנסת שמואל הלפרט. יש הצבעה אישית על כל חמש ההסתייגויות, אני מבינה. חמש הסתייגויות של חבר הכנסת הלפרט, אתה רוצה הצבעה אישית, בבקשה, הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (מועצות דתיות, שירותי דת, בתי-כנסת, פיתוח בתי-עלמין ופיתוח מבני דת). מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם-בלילא – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אהוד אולמרט – נגד חיים אורון – אינו נוכח זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד עמיחי אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – נגד אפי איתם – אינו נוכח – בעד רפי איתן – אינו נוכח אריה אלדד – בעד בנימין אלון – בעד טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – נגד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בוים – נגד יוסי ביילין – אינו נוכח יצחק בן-ישראל – נגד בנימין בן-אליעזר – נגד יעקב בן-יזרי – נגד שלמה בניזרי – נגד מנחם בן-ששון – נגד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – בעד אליהו גבאי – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – נגד יצחק גלנטי – נגד משה גפני – בעד עמירה דותן – נגד אברהם דיכטר – נגד אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – בעד צחי הנגבי – נגד צבי הנדל – בעד יצחק הרצוג – נגד מגלי והבה – נגד אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – נגד ג'מאל זחאלקה – בעד יצחק זיו – נגד עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – נגד ישראל חסון – נגד שי חרמש – נגד ואסל טאהא – בעד אחמד טיבי – בעד דוד טל – נגד אסתרינה טרטמן – נגד שלי יחימוביץ – נגד אביגדור יצחקי – נגד אליהו ישי – אינו נוכח יעקב ליצמן (יהדות התורה): ברכה בעד ואתה נגד. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) דני יתום – נגד איתן כבל – נגד אמנון כהן – אינו נוכח יעקב כהן – בעד יצחק כהן – נגד רן כהן – אינו נוכח משה כחלון – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – בעד יצחק לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – נגד אברהם מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד מיכאל מלכיאור – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח שרה מרום שלו – נגד יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – נגד מיכאל נודלמן – נגד אורית נוקד – נגד סעיד נפאע – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד אפרים סנה – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד אופיר פינס פז – נגד יוחנן פלסנר – נגד – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – בעד אברהם רביץ – אינו נוכח דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – בעד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – נגד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – נגד משה שרוני – נגד רונית תירוש – נגד יולי תמיר – אינה נוכחת שוב אקרא בשמותיהם של חברי הכנסת שלא נכחו. יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח חיים אורון – אינו נוכח אפי איתם – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח יוסף ביילין – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת אברהם הירשזון – אינו נוכח אבשלום וילן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח עבאס זכור – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח אמנון כהן. אמנון כהן (ש"ס): נגד. נגד. היו"ר דליה איציק: אני נורא מצטערת. מי שלא נמצא פה, אל תקרא פה פעם שנייה. בזה נגמר הסיפור. אני מודיעה גם לקואליציה וגם לאופוזיציה – לא נקרא פעם שלישית ורביעית. אני מודיעה חד-משמעית. זה הכול. תמשיך. על דעת הקואליציה זה מה שיקרה, ואחר כך אל תבואו אלי בטענות. בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) רן כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת דותן. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) יעקב מרגי – אינו נוכח יורם מרציאנו – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) מרינה סולודקין – אינה נוכחת – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח חיים רמון – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח יולי תמיר – נגד האם יש חבר כנסת באולם שלא קראתי בשמו? אליהו ישי, נגד? אליהו ישי – נגד. גלעד ארדן (הליכוד): היושבת-ראש אמרה לא לקרוא – – – מזכיר הכנסת איל ינון: תמה ההצבעה. היו"ר דליה איציק: אני מודיעה שאנחנו עוברים מייד להצבעה הבאה. מי שיושב יושב ומי שלא ישב לא ישב. אנחנו לא נמתין. נא לצלצל. נסים זאב (ש"ס): – – – לשם שמים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני רואה – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ליצמן, אתה מפריע לי. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מפריע לי. חשבתי שאתה רוצה לעזור לי. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר דליה איציק: בבקשה ממך, אל תפריע לי. אנחנו עוברים להצבעה על הסעיף הבא. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ההסתייגות התקבלה? היו"ר דליה איציק: אתה במתח? בעד – 31, נגד – 67. ההסתייגויות של חבר הכנסת הלפרט לא התקבלו. חבר הכנסת שי חרמש הוריד את ההסתייגויות שלו. חברת הכנסת יחימוביץ, את מורידה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. היו"ר דליה איציק: מורידה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): מוריד הכול חוץ מסעיף 8 – הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: בבקשה, הסתייגות קבוצת מוחמד ברכה – חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין הסתייגות מס' 8 – המשרד לעניינים – הצבעה אלקטרונית. הצבעה. בבקשה. לא לדבר. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת מוחמד ברכה לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (המשרד לעניינים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסיעת רע"ם-תע"ל – מורידה, נכון? קריאה: כן. היו"ר דליה איציק: כן. חבר הכנסת פרוש, האם אתה מוריד? (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: מוריד. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. האם אתם מורידים? חיים אורון (מרצ): לא. סעיף 2 – הרשות לקידום מעמד האשה. היו"ר דליה איציק: סעיף 2 – הרשות לקידום מעמד האשה. ידבר רק חבר הכנסת אורון. מה אתה רוצה? הצבעה? חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית. בבקשה, הצבעה אלקטרונית על ההסתייגות קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת חיים אורון, זהבה גלאון, אבשלום וילן, רן כהן ויוסי ביילין. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (הרשות לקידום מעמד האשה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. עכשיו, חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. חיים אורון (מרצ): לא. סעיף 7 – קידום הנגב והגליל. היו"ר דליה איציק: אתה רוצה הצבעה על הסתייגות מס' 7 של קבוצת מרצ – הצבעה. קריאות: נגד. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (קידום הנגב והגליל), לא נתקבלה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה קרה? נגד הגליל? לימור לבנת (הליכוד): – – – היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת לבנת, למה את מפריעה? זה אמצע הצבעה. אני אוציא אתכם. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. חבר הכנסת ריבלין, האם מסירים? ראובן ריבלין (הליכוד): לא מסירים. היו"ר דליה איציק: מצביעים על ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד, של חברי הכנסת יולי יואל אדלשטיין, , ישראל כץ, לימור לבנת, ראובן ריבלין, יובל שטייניץ, סילבן שלום, חיים כץ, בנימין נתניהו, גדעון סער, משה כחלון וגלעד ארדן. הצבעה על ההסתייגויות. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגויות – 24 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (מערך הגיור וחטיבת חברה ותפוצות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות של סיעת הליכוד לא התקבלו. אנחנו עוברים לסיעת הליכוד. יש ארבע הסתייגויות. חבר הכנסת ריבלין, מי נותן לי כאן תשובה? ראובן ריבלין (הליכוד): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מצביעים. הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגויות – 30 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (היכל הגבורה ים-עכו, הרשות למלחמה בסמים, לשכת השרה רוחמה אברהם ולשכת השר חיים רמון), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: מי זה היה עכשיו שפיהק ככה? איך אני מקנאת בו. מי זה היה? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא מדליפים. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים עכשיו להסתייגויות קבוצת ריבלין – סיעת הליכוד – ארבע הסתייגויות. ראובן ריבלין (הליכוד): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מצביעים? הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגויות – 28 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (הרשות למלחמה בסמים, הרשות לקידום מעמד האשה, מחשב לכל ילד ותוכנית לחיזוק הצפון), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים לקבוצת ריבלין – סיעת הליכוד של חיים כץ: אלה חברי הכנסת חיים כץ, , ישראל כץ, לימור לבנת, ראובן ריבלין, יובל שטייניץ, סילבן שלום, יולי יואל אדלשטיין, בנימין נתניהו, גדעון סער, משה כחלון וגלעד ארדן – ארבע הסתייגויות. הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגויות – 27 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד של חבר הכנסת חיים כץ לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (תמיכות בארגוני הנצחה, סיוע לעסקים, קידום הנגב והגליל ותוכנית לחיזוק הצפון), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הההסתייגויות לא התקבלו. קבוצת חד"ש הורידה, נכון? הורדתם, נכון? אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת מרצ. אתם מורידים? חבר הכנסת אורון, אני לא שומעת אותך. חיים אורון (מרצ): הרשות לפיתוח הנגב – להצביע. היו"ר דליה איציק: הצבעה על ההסתייגות. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (הרשות לפיתוח הנגב), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת רע"ם-תע"ל – מורידים? מוחמד ברכה (חד"ש): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: אלקטרונית. הצבעה על ארבע הסתייגויות. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 64 נמנעים – 3 ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (מועצת דת אסלאמית, פיתוח מוסדות דת ופיתוח הכפרים הבלתי-מוכרים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציב 04 כהצעת הוועדה. הצבעה – בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 70 נגד – 25 נמנעים – 2 סעיף 04 – משרד ראש הממשלה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 04, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 5 של חבר הכנסת שמואל הלפרט. מוריד? שמואל הלפרט (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת ברכה – אתה מוריד, נכון? מוחמד ברכה (חד"ש): מוריד. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת – הוא לא כאן. קבוצת מרצ – מורידה? חיים אורון (מרצ): מורידה. היו"ר דליה איציק: מורידה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד – מורידה? ראובן ריבלין (הליכוד): מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד של חיים כץ? קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 05 כהצעת הוועדה. בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 05 – 62 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 05 – משרד האוצר, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 05, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 06 של חבר הכנסת אפי איתם – הוא לא כאן. חבר הכנסת גפני, אתה מוריד? משה גפני (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: מוריד. הסתייגות של חברת הכנסת יחימוביץ – חברת הכנסת יחימוביץ? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): מורידה. היו"ר דליה איציק: מורידה. חבר הכנסת ברכה הוריד. מוחמד ברכה (חד"ש): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מצביעים? מצביעים על שש הסתייגויות של קבוצת מוחמד ברכה. בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגויות – 32 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 06 – משרד הפנים (מימון מפלגות רשויות, שלטון מקומי, לשכות למינהל אוכלוסין, נציבות כבאות והצלה, שירותי דת לעדות לא יהודיות ומבני דת לא יהודיים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שש ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים לקבוצת סיעת רע”ם-תע"ל. מורידה? קריאה: כן. היו"ר דליה איציק: מורידה. תודה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת – איננו. חברי הכנסת ממרצ, ג'ומס. חיים אורון (מרצ): על כל הגוש. היו"ר דליה איציק: כל הגוש – הצבעה אלקטרונית – שבע הסתייגויות. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגויות – 34 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 06 – משרד הפנים (שלטון מקומי, מינהל האוכלוסין, תוכניות מיתאר, ועדת תכנון לתשתיות, נציבות כבאות והצלה, שירותי דת לעדות לא יהודיות ומבני דת לא יהודיים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. אנחנו עוברים לבל"ד. מורידים? שמונה הסתייגויות. חברים, תענו לי. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת סיעת חד"ש. מורידים? קריאה: כן. היו"ר דליה איציק: מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת סיעת מרצ. חיים אורון (מרצ): להצביע על קידום תוכניות במגזרי המיעוטים. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 06 – משרד הפנים (קידום תוכנית במגזרי המיעוטים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 06, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 68 נגד – 28 נמנעים – אין סעיף 06 – משרד הפנים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 06, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 07. חבר הכנסת משה גפני, מוריד? משה גפני (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת הלפרט שמואל, מוריד? שמואל הלפרט (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת יחימוביץ – מורידה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): מוריד. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת פינס. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): מה שאבי דיכטר יגיד. היו"ר דליה איציק: נו, אין מה שאבי דיכטר יגיד. עכשיו אני לא מנהלת משא-ומתן. מוריד. קבוצת סיעת מרצ. חיים אורון (מרצ): להצביע על הסעיף הראשון – תוספת למשטרה. היו"ר דליה איציק: כוח מטה ארצי – הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים (כוח-אדם במטה הארצי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לריבלין – סיעת הליכוד, חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת סיעת חד"ש – הורידו. נכון, קבוצת חד"ש? מוחמד ברכה (חד"ש): מצביעים, גברתי. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הסתייגויות. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 64 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים (תוכנית למאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 07 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: ובכן, סעיף תקציבי 07, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 08. חבר הכנסת גפני משה, מוריד את ההסתייגויות? משה גפני (יהדות התורה): על ההסתייגות הזאת אני מבקש להצביע. היו"ר דליה איציק: שלוש הסתייגויות – הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגויות – 32 נגד – 63 נמנעים – 1 ההסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 08 – משרד המשפטים (בתי-הדין הרבניים, שכר והנהלת בתי-הדין הרבניים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): מוריד. היו"ר דליה איציק: קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל. קריאה: להצביע. היו"ר דליה איציק: הצבעה – שתי הסתייגויות. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגויות – 31 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל לסעיף 08 – משרד המשפטים (סיוע משפטי ובתי-דין שרעיים ודרוזיים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות לא התקבלו. עוברים לחבר הכנסת פרוש מאיר. האם אתה רוצה שנצביע? (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 08 – משרד המשפטים (שכר), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת סיעת מרצ. חיים אורון (מרצ): סניגוריה ציבורית. היו"ר דליה איציק: סניגוריה ציבורית, חברי. זאת הסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 08 – משרד המשפטים (סניגוריה ציבורית), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): מצביעים על הסניגוריה הציבורית. היו"ר דליה איציק: כבר הצביעו מזמן. גדעון סער (הליכוד): לא נכון. היו"ר דליה איציק: עוד פעם? בבקשה, הצבעה – הסתייגות. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 08 – משרד המשפטים (סניגוריה ציבורית), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד של חיים כץ. גדעון סער (הליכוד): סיוע משפטי לנזקקים. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הסתייגות. למה כל כך הרבה צועקים? אני רואה התלהבות גדולה. אנחנו תיכף נעבור להצבעה ידנית. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד של חבר הכנסת חיים כץ לסעיף 08 – משרד המשפטים (סיוע משפטי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת חד"ש – מורידה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 08 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 08 – משרד המשפטים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 08, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 09, של חבר הכנסת הלפרט שמואל. מורידים? שמואל הלפרט (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 09 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 09 – 64 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 09 – משרד החוץ, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 09, כהצעת הוועדה, התקבל. כל זה, אני מבינה, ירד. נכון? התקציב של מבקר המדינה אושר בוועדת הכספים – אנחנו עוברים לעמוד 21, הצבעה על הסתייגות לסעיף 12. יחימוביץ שלי הורידה. ריבלין – סיעת הליכוד. מורידים? ראובן ריבלין (הליכוד): כן. היו"ר דליה איציק: מורידים. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 12 כהצעת הוועדה. הצבעה. אדוני שר הביטחון, אתה מפריע לי. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 12 – 64 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 12 – גמלאות ופיצויים, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 12, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 13. חבר הכנסת גפני משה. משה גפני (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: מוריד. חבר הכנסת מוחמד ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): מסיר. היו"ר דליה איציק: מסיר. סולודקין מרינה – לא נמצאת. קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידה. חבר הכנסת פרוש מאיר. (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: מוריד. סיעת מרצ. חיים אורון (מרצ): הצבעה על פיתוח תוכניות. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 13 – הוצאות שונות (פיתוח והפעלת תוכניות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת חד"ש, אני מבינה שהיא הורידה. מוחמד ברכה (חד"ש): להצביע. היו"ר דליה איציק: הצבעה – הסתייגות. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגויות – 32 נגד – 62 נמנעים – 1 ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 13 – הוצאות שונות (השתתפות בהלוואות לעובדי הוראה, השקעות בעסקים קטנים ומימון תוכניות הבראה ברשויות המקומיות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 13 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 13 – הוצאות שונות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 13, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 14. חבר הכנסת ברכה, אני מבינה שאתה הורדת. מוחמד ברכה (חד"ש): כן. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 14 כהצעת הוועדה. הצבעה. אתם מאוד מפריעים שם בסיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): סיעה מאוד ערנית. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 14 – 65 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 14, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לעמ' 24א – לא צריך, 24ב – לא צריך. אנחנו עוברים לעמוד 24ג. אושר בוועדה, אין צורך להצביע עליו. ראש הממשלה אהוד אולמרט: לא. היו"ר דליה איציק: צריך להצביע? אולי תיתנו לי רגע אחד. זה אושר בוועדה המשותפת, אין צורך להצביע. קריאה: – – – היו"ר דליה איציק: אולי אתה תחליף את היועץ המשפטי? היו"ר דליה איציק: 24א אושר, 24ב גם כן אושר. אומרת היועצת המשפטית שהיא טעתה, היא חזרה בה, אשר על כן צדקתם. אנחנו נצביע עכשיו על שני הסעיפים הללו, 15 ו-16. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד סעיפים 15–16 – 65 נגד – 31 נמנעים – אין סעיף 15 – משרד הביטחון, וסעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אפשר להבין את היועצת המשפטית, היא עבדה קשה מאוד. ובכן, שני הסעיפים עברו. אנחנו עוברים לעמוד 24ג. קבוצת מרצ, מה אתם עושים? סליחה, ראש הממשלה מבקש למסור הודעה. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. חבר הכנסת שטייניץ, חבר הכנסת כחלון, עד פה שומעים את הצחוק. מה קרה לכם? קריאה: מהפך, מהפך. היו"ר דליה איציק: מי זה דיבר עכשיו? אני צריכה לעשות עוד כמה דברים, תעזור לי, די. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הוא לא הולך לנשיא, אל תתרגשו. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, מצוקת תושבי שדרות ויישובי עוטף-עזה, נוכח הירי הבלתי נפסק של רקטות ה"קסאם", היא בלתי נסבלת. הממשלה מגבשת תוכנית לשיפור כושר עמידתם של תושבי שדרות ועוטף-עזה – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): עוד פעם אתם מגבשים? ראש הממשלה אהוד אולמרט: – – באמצעות מיגון בתי מגורים – – – קריאות: שקט. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתם תוקפים ואתם תגידו שקט? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אורי אריאל, אתה מפריע. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורי אריאל, פעם ראשונה. בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני אחזור: הממשלה מגבשת תוכנית לשיפור כושר עמידתם של תושבי שדרות ועוטף-עזה – – גדעון סער (הליכוד): כמה זמן התוכנית תגובש? ראש הממשלה אהוד אולמרט: – – באמצעות מיגון בתי מגורים, מוסדות ציבור ובתי-ספר, אשר תושלם במהלך חודש ינואר ותובא לאישור הממשלה. במהלך חודש ינואר יוקצו בפועל 50 מיליון שקלים נוספים לביצוע משימות אלה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): במקום 300 מיליון שקלים. היו"ר דליה איציק: סליחה. מוחמד ברכה (חד"ש): האם ההודעה של ראש הממשלה צריכה להיות מונחת על שולחן הכנסת? היו"ר דליה איציק: נבדק, ההודעה איננה הסכם. בדקנו את זה. תודה, אדוני. חבר הכנסת אורון? חיים אורון (מרצ): אני מסיר. היו"ר דליה איציק: אתה מסיר. חבר הכנסת סער? גדעון סער (הליכוד): עם כל הכבוד, שמענו מספיק הבטחות, הצענו לרדת לסכום שהציעה הממשלה בדיון ביום שני בספר התקציב. לאחר שהממשלה לא מוכנה, אנחנו רואים את זה כעוד הבטחה בשורה של הבטחות. היו"ר דליה איציק: ואז? גדעון סער (הליכוד): אנחנו לא מסירים את ההסתייגות. הצבעה אישית. היו"ר דליה איציק: בבקשה. אנחנו עוברים לשתי הסתייגויות. בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם-בלילא – נגד היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת רן כהן, פעם ראשונה. סליחה, אדוני המזכיר. בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אהוד אולמרט – נגד חיים אורון – נגד זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד עמיחי אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – נגד אפי איתם – אינו נוכח היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סער, פעם ראשונה. חבר הכנסת אורון, פעם ראשונה. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) – בעד רפי איתן – אינו נוכח אריה אלדד – בעד בנימין אלון – בעד טלב אלסאנע – אינו נוכח זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – נגד אלי אפללו – נגד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בוים – נגד יוסף ביילין – נגד בנימין בן-אליעזר – נגד יעקב בן-יזרי – נגד יצחק בן-ישראל – נגד שלמה בניזרי – נגד מנחם בן-ששון – נגד רוני בר-און – אינו נוכח אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – אינו נוכח אליהו גבאי – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – נגד יצחק גלנטי – נגד – אינו משתתף בהצבעה בסיבוב הבא. עמירה דותן – נגד אברהם דיכטר – נגד אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד צבי הנדל – בעד יצחק הרצוג – נגד מגלי והבה – נגד אבשלום וילן – נגד מתן וילנאי – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יצחק זיו – נגד עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח ישראל חסון – נמנע שי חרמש – נגד ואסל טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח דוד טל – נגד אסתרינה טרטמן – נגד שלי יחימוביץ – נגד אביגדור יצחקי – נגד אליהו ישי – נגד דני יתום – נגד איתן כבל – נגד אמנון כהן – נגד יעקב כהן – בעד יצחק כהן – נגד רן כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – בעד יצחק לוי – בעד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – נגד אברהם מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד מיכאל מלכיאור – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח שרה מרום-שלו – נגד יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – נגד מיכאל נודלמן – נגד אורית נוקד – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד אפרים סנה – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד אופיר פינס-פז – נגד יוחנן פלסנר – נגד – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח דוד רותם – נגד ראובן ריבלין – בעד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – נגד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – בעד שלום שמחון – אינו נוכח ליה שמטוב – נגד עתניאל שנלר – נגד משה שרוני – אינו נוכח רונית תירוש – נגד יולי תמיר – אינה נוכחת שוב אקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו. יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אפי איתם – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח טלב אלסאנע – אינו נוכח אורי אריאל – בעד רוני בר-און – נגד מוחמד ברכה – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת משה גפני – בעד אברהם הירשזון – אינו נוכח – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבאס זכור – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – נגד ואסל טאהא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח יורם מרציאנו – אינו נוכח סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח חיים רמון – נגד מאיר שטרית – אינו נוכח שלום שמחון – נגד משה שרוני – אינו נוכח יולי תמיר – נגד האם יש חבר כנסת שלא קראתי בשמו ונמצא באולם? תמה ההצבעה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, בעד – 22, נגד – 69, נמנע אחד. שתי ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד, לסעיף 16 (מיגון עוטף-עזה וחדרי ביטחון בעוטף-עזה), לא נתקבלו. אנחנו עוברים, שימו לב, לא לעמוד 24ה אלא לעמוד 24ו, יש טעות בדפים. הסתייגות לסעיף 17, קבוצת סיעת חד"ש – אני מבינה שאתם מורידים, נכון? אז אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 17 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 17 – 50 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 17 – תיאום הפעולה בשטחים, נתקבל. היו"ר דליה איציק: מחמת הספק נצביע עוד הפעם על אישור סעיף תקציבי 16 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד סעיף 16 – 57 נגד – 24 נמנעים – אין סעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 16 התקבל כהצעת הוועדה. חברי חברי הכנסת, הצבעה על הסתייגות לסעיף 18, אנחנו עוברים להצבעה ידנית. אני מודיעה לחברים בקואליציה, לא יעזור, מי שלא יהיה – לא יהיה. חברת הכנסת יחימוביץ – מורידה. חבר הכנסת ברכה? מוחמד ברכה (חד"ש): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מי בעד שתי ההסתייגויות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת לסעיף 18 – רשויות מקומיות (העברות לרשויות מקומיות והדרכה מחקרים וייעוץ), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות לא עברו. סיעת רע"ם-תע"ל, מורידים? מסירים. חבר הכנסת אופיר פינס-פז – מוריד. קבוצת מרצ – הצבעה. מי בעד שש הסתייגויות של קבוצת מרצ – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 18 – רשויות מקומיות (העברות לרשויות מקומיות, מענקים שוטפים לרשויות, תוכנית הבראה, מענקים לרשויות מקומיות, מענקים מיועדים, הדרכה מחקרים וייעוץ), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שש ההסתייגות של קבוצת מרצ לא התקבלו. אנחנו עוברים לריבלין – סיעת הליכוד של חבר הכנסת חיים כץ – חברי הכנסת חיים כץ, , ישראל כץ, לימור לבנת, ראובן ריבלין, יובל שטייניץ, סילבן שלום, יולי יואל אדלשטיין, בנימין נתניהו, גדעון סער, משה כחלון וגלעד ארדן. מצביעים. מי בעד, מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד של חבר הכנסת חיים כץ לסעיף 18 – רשויות מקומיות (מענקים מיועדים לרשויות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 18 כהצעת הוועדה. מי בעד הצעת הוועדה? מי נגד? הצבעה סעיף 18 – רשויות מקומיות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 18, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 19 של חבר הכנסת אורלב. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט (מינהל תרבות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת אילטוב – הוריד. חבר הכנסת אורי אריאל, האם אתה מוריד? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לא, אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 57 נמנעים – 1 ההסתייגות של חבר הכנסת אורי אריאל לסעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט (רשות העתיקות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ברוורמן אבישי – הוריד. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת אמנון כהן – הוריד. חברת הכנסת אורית נוקד – הורידה. קבוצת מרצ – הסתייגות, הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגויות – 23 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט (משרד המדע, התרבות, קידום קשרים בין-לאומיים, מחקרים, פרויקטים, תשתיות מדעיות, רשות העתיקות, תרבות ומינהל הספורט), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): בראשון אני מוריד. בשני אני רוצה להצביע. היו"ר דליה איציק: ראשון אתה מוריד. אחר כך יש חמש הסתייגויות. גדעון סער (הליכוד): בשני אני רוצה להצביע על רשות העתיקות. היו"ר דליה איציק: רשות העתיקות זה הסתייגות מס' 4. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 58 נמנעים – 3 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט (רשות העתיקות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות הבאה ירדה. אנחנו עוברים להסתייגות של חברת הכנסת סולודקין – אינה נוכחת ולכן לא נצביע. קבוצת חד"ש מסירה? קריאה: כן. היו"ר דליה איציק: מורידה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ – יש ארבע הסתייגויות. חבר הכנסת אורון? חיים אורון (מרצ): אני מבקש להצביע על הסעיף של הספרייה לעיוורים. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 49 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט (הספרייה לעיוורים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות לסעיף 20 – חבר הכנסת אלקין הסיר את הסתייגויותיו. חבר הכנסת משה גפני, אתה מוריד? גדעון סער (הליכוד): דילגת על ההסתייגויות של סיעת הליכוד. אני רוצה לאפשר לבית להתחרט על ההצבעה שלהם על הספרייה לעיוורים. היו"ר דליה איציק: חברים, עכשיו אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת ריבלין – על הספרייה לעיוורים. הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 19, משרד המדע, התרבות והספורט (הספרייה לעיוורים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 19 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 24 נמנעים – אין סעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: הסעיף התקבל. חבר הכנסת אלקין הסיר את הסתייגותו לסעיף 20. חבר הכנסת גפני משה? אתה מסיר. משה גפני (יהדות התורה): לא, אני מבקש להצביע רק על "מעיין החינוך התורני" ועל תמיכה בכוללים – הסתייגויות 11 ו-16. אני מבקש הצבעה אישית. היו"ר דליה איציק: יש לך הצעה כתובה? גדעון סער (הליכוד): כן. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה אישית. אדוני המזכיר, בבקשה. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל – נגד רוחמה אברהם-בלילא – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יעקב אדרי – נגד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אהוד אולמרט – נגד חיים אורון – אינו נוכח זבולון אורלב – בעד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד עמיחי אילון – נגד רוברט אילטוב – נגד דליה איציק – נגד אפי איתם – אינו נוכח מיכאל איתן – בעד רפי איתן – אינו נוכח אריה אלדד – בעד בנימין אלון – בעד טלב אלסאנע – בעד זאב אלקין – נגד חיים אמסלם – אינו נוכח אלי אפללו – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – בעד זאב בוים – נגד יוסף ביילין – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – נגד יעקב בן-יזרי – נגד יצחק בן-ישראל – נגד שלמה בניזרי – נגד מנחם בן-ששון – נגד רוני בר-און – נגד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – בעד אליהו גבאי – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת אלחנן גלזר – נגד יצחק גלנטי – נגד משה גפני – בעד עמירה דותן – נגד אברהם דיכטר – נגד אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד צבי הנדל – נגד יצחק הרצוג – נגד מגלי והבה – נגד אבשלום וילן – אינו נוכח מתן וילנאי – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – נגד ג'מאל זחאלקה – בעד יצחק זיו – נגד עבאס זכור – אינו נוכח נאדיה חילו – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – נגד ישראל חסון – אינו נוכח שי חרמש – נגד ואסל טאהא – בעד אחמד טיבי – בעד דוד טל – אינו נוכח אסתרינה טרטמן – אינה נוכחת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אביגדור יצחקי – נגד אליהו ישי – אינו נוכח דני יתום – נגד איתן כבל – נגד אמנון כהן – נגד יעקב כהן – בעד יצחק כהן – נגד רן כהן – אינו נוכח משה כחלון – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – נמנעת יצחק לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד גאלב מג'אדלה – אינו נוכח שאול מופז – נגד אברהם מיכאלי – נגד אלכס מילר – נגד סטס מיסז'ניקוב – נגד מיכאל מלכיאור – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח שרה מרום-שלו – נגד יורם מרציאנו – אינו נוכח משולם נהרי – נגד מיכאל נודלמן – נגד אורית נוקד – נגד סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינו נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד אפרים סנה – נגד גדעון סער – בעד גדעון עזרא – נגד אופיר פינס-פז – אינו נוכח יוחנן פלסנר – נגד – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – בעד חיים רמון – אינו נוכח יוסף שגאל – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח שלום שמחון – אינו נוכח ליה שמטוב – אינה נוכחת עתניאל שנלר – נגד משה שרוני – אינו נוכח רונית תירוש – נגד יולי תמיר – נגד אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון. יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח חיים אורון – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – אינו נוכח עמיחי אילון – אינו נוכח אפי איתם – אינו נוכח רפי איתן – אינו נוכח חיים אמסלם – נגד יוסף ביילין – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת אברהם הירשזון – אינו נוכח שמואל הלפרט – בעד אבשלום וילן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח עבאס זכור – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח דוד טל – אינו נוכח אסתרינה טרטמן – נגד אליהו ישי – נגד רן כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח גאלב מג'אדלה – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח יורם מרציאנו – אינו נוכח סעיד נפאע – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח מרינה סולודקין – אינה נוכחת אופיר פינס-פז – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח אברהם רביץ – אינו נוכח דוד רותם – אינו נוכח חיים רמון – אינו נוכח יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח סילבן שלום – בעד שלום שמחון – נגד ליה שמטוב – נגד משה שרוני – אינו נוכח האם יש באולם חבר כנסת שלא קראתי בשמו? היו"ר דליה איציק: נדמה לי שאת חיים רמון לא קראת. מזכיר הכנסת איל ינון: (קורא בשמות חברי הכנסת) עמיחי אילון – נגד דוד רותם – נגד היו"ר דליה איציק: בעד – 26 נגד – 64. שתי ההסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 20 – משרד החינוך (מעיין החינוך התורני ותמיכה בכוללים) לא התקבלו. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת הלפרט שמואל. אתה מסיר? שמואל הלפרט (יהדות התורה): לא. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת יחימוביץ הסירה. חבר הכנסת אמנון כהן הסיר. שש הסתייגויות. חברי חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגויות – 23 נגד – 54 נמנעים – 1 ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 20 – משרד החינוך (חינוך עצמאי, פעולות החינוך העצמאי, חינוך מוכר אחר, תמיכות ומענקים למוסדות, תמיכות ומענקים למוסדות והבטחת הכנסת מינימום), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שש ההסתייגויות של חבר הכנסת הלפרט לא התקבלו. חברת הכנסת יחימוביץ הורידה, חבר הכנסת אמנון כהן הוריד, חברת הכנסת לנדבר סופה הורידה. האם חבר הכנסת ברכה הוריד? הוריד. חבר הכנסת נודלמן מיכאל הוריד, חברת הכנסת אורית נוקד הורידה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): להצביע על מס' 2. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, הצבעה. הסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – חברי הכנסת זבולון אורלב, בנימין אלון, אפי איתן, אריה אלדד, אורי אריאל, אליהו גבאי, צבי הנדל, יצחק לוי וניסן סלומינסקי. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 58 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי לסעיף 20 – משרד החינוך (תרבות יהודית) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. עוברים לסיעת רע”ם-תע"ל. אני מבינה שהסרתם, תודה. חבר הכנסת פינס-פז הסיר. אנחנו עוברים לחבר הכנסת . חבר הכנסת פרוש? (יהדות התורה): להצביע. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, 17 הסתייגויות. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגויות – 26 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 20 – משרד החינוך (קרנות ומענקי השתלמות, מענק ירושלים הבירה, הוראת המקצועות – תוכניות, חינוך יהודי בתפוצות, מתנ"סים, חינוך לדמוקרטיה ויהדות, חינוך עצמאי, פעולות החינוך העצמאי, חינוך מוכר אחר, מעיין החינוך התורני, מענקים לפיתוח מבני, תרבות יהודית, כוח-אדם, רזרבה להעברה למוסדות, תמיכה בכוללים, תמיכות ומענקים למוסדות והבטחת הכנסת מינימום), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): כל 68 ההסתייגות הן בחינוך, להצביע בעד. היו"ר דליה איציק: כל 68 ההסתייגויות – אנחנו עוברים לעמוד 38. 68 הסתייגויות – הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגויות – 25 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 – משרד החינוך (משרד החינוך, ארגוני הורים, הרשות הארצית למדידה, פעולות בשיתוף משרד, ביטחון ובטיחות במוסדות, מינהל מורים, תנאי שירות, פעולות מיוחדות למורים, תמריצים למורים, מוסדות להכשרת מורים, הלוואות מותנות לתלמידי, מרכזים פדגוגיים, השתלמות מורים וגננות, קורסים וימי עיון לעו"ה, קרנות ומענקי השתלמות, תוכניות לקידום החינוך, שירותי חינוך ורווחה, הוראת המקצועות – תוכניות, פעולות בחינוך הדרוזי, שירות פסיכולוגי, כוח עזר פדגוגי, מתנ"סים, חינוך לא פורמלי, חינוך מבוגרים, חיזוק חיפה והצפון, חינוך קדם-יסודי, גני חובה, גני טרום-חובה, חינוך יסודי, שירותי חינוך ורווחה, הוראת המקצועות תוכניות, שירותי עזר במערכת, שעות תקן – חינוך יסודי, חינוך מיוחד, ילדים מחוננים, יישום חוק יום לימודים, חינוך על-יסודי, שירותי חינוך ורווחה, שעות תקן חט"ב, שירותי עזר חט"ב, חינוך טכנולוגי ומדעי, תלמידים בפנימיות ומרכזי, שכר לימוד על-יסודי, מלגות ומענקים לתלמידים, קידום ועידוד החינוך העל, תמיכה בנוער מחונן, פעולות יזומות בחינוך, אחזקת תלמידים בפנימיות, שירותי עזר ביסודי ז'–ט', חינוך והוראה – שכר מורים, תמיכה בבתי-ספר, חינוך – ימי תמיכה, הוראת החקלאות ומקצועות, מרכזי נוער ובתי-ספר, שיעורי עזר ופעולות טיפוח, יישובים נתמכים, הסעת תלמידים, הסעות מורים לבתי-ספר, בתי-ספר חקלאיים, פיתוח לטלוויזיה הלימודית, מענקים לפיתוח מבני, שיפוץ מבני חינוך, שיפוצים והצטיידות בבתי-ספר, תרבות, מוסדות להשכלה, תרבות יהודית, רשות הספורט וטלוויזיה חינוכית), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים לריבלין – סיעת הליכוד. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגויות – 24 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 20 – משרד החינוך (מענק ירושלים הבירה, מתנ"סים, חינוך לדמוקרטיה ויהדות, שירותי חינוך ורווחה, מלגות ומענקים לתלמידים ותמיכה בישיבות הסדר), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): מוריד. היו"ר דליה איציק: 40 הסתייגויות ירדו. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): מבקש להצביע על סעיף 5, גני טרום-חובה. היו"ר דליה איציק: סעיף 5, גני טרום-חובה – הסתייגות. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 54 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 20 – משרד החינוך (גני טרום-חובה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת מלכיאור, אני מבינה, מוריד. אנחנו עוברים לחברי הכנסת בל"ד. האם אתם מורידים? קריאה: כן. היו"ר דליה איציק: תודה. אנחנו עוברים לקבוצת חד"ש. מצביעים. שלוש הסתייגויות – הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגויות – 20 נגד – 58 נמנעים – 1 ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לסעיף 20 – משרד החינוך (מינהל פדגוגי – כללי, פעולות בחינוך הערבי, הסעות הצטיידות ופיתוח, שיפוץ מבני חינוך במגזר הערבי, תוכנית פיתוח חינוך ובניית כיתות לימוד במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): תנועות נוער. היו"ר דליה איציק: הסתייגות – תנועות נוער, הסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 20 – משרד החינוך (תנועות נוער), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. עוברים לקבוצת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תנועות הנוער אני מוריד. אני מבקש להצביע על מכינות קדם-צבאיות. היו"ר דליה איציק: מכינות קדם-צבאיות, הסתייגות 2. הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי לסעיף 20 – משרד החינוך (מכינות קדם-צבאיות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. קבוצת רע"ם-תע"ל, מצביעים. יש פה שבע הסתייגויות. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגויות – 25 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל לסעיף 20 – משרד החינוך (פעולות חינוכיות, תוכניות לקידום החינוך במגזר הערבי, חינוך לא פורמלי אסלאמי, תמיכה ליישובים נזקקים, שיפוץ מבני חינוך במגזר הערבי, תרבות אסלאמית ותוכניות להקמת אוניברסיטה במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על סעיף 20 כהצעת הוועדה, ולמען הסר ספק גם על סעיף 19 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד סעיפים 19–20, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 28 נמנעים – אין סעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט, וסעיף 20 – משרד החינוך, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שני הסעיפים הללו, 19 ו-20, כהצעת הוועדה, התקבלו. חבר הכנסת הלפרט, אתה מוריד? מוריד. חברת הכנסת יחימוביץ הורידה. אנחנו מצביעים על ארבע ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגויות – 25 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 21 – השכלה גבוהה (השתתפות בתקציב המוסדות, מכינות אקדמיות, מרכז הסיוע לסטודנטים ומענקים לפיתוח מוסדות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. חבר הכנסת פינס – הוריד. חבר הכנסת פרוש – מוריד. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): השכלה גבוהה. היו"ר דליה איציק: השכלה גבוהה, הסתייגות אחת – הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 21 – השכלה גבוהה (השכלה גבוהה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): נסייע לממשלה לפתור את הבעיה בהשכלה הגבוהה. היו"ר דליה איציק: השכלה גבוהה – הסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 21 – השכלה גבוהה (השכלה גבוהה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד, מוריד. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 22. אין הסתייגויות. לכן, אנחנו מצביעים על סעיפים תקציביים 21–22 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד סעיפים 21–22, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 25 נמנעים – אין סעיף 21 – השכלה גבוהה, וסעיף 22 – המשרד לענייני דתות, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים אושרו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 23. חבר הכנסת גפני, אפשר להוריד? משה גפני (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שמואל הלפרט – אפשר להוריד. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת אמנון כהן – הוריד. חברת הכנסת סופה לנדבר – הורידה. חבר הכנסת ברכה – מוריד. סיעת רע”ם-תע"ל – מורידה. חבר הכנסת פרוש – מוריד. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): הסתייגות מס' 1. היו"ר דליה איציק: הסתייגות מס' 1 – הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 23 – משרד הרווחה (משרד הרווחה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): נצביע על השירות לילד ולנוער. היו"ר דליה איציק: הסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 23 – משרד הרוווחה (השירות לילד ולנוער), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): מוריד. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לקבוצת בל"ד. מצביעים על שלוש הסתייגויות. הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגויות – 34 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 23 – משרד הרווחה (השירות לזקן במגזר הערבי, השירות לילד ולנוער במגזר הערבי והקמת מפת"נים במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שלוש ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים לקבוצת חד"ש – מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ – מורידים. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 23 כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 30 נמנעים – אין סעיף 23 – משרד הרווחה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 23, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 24. חבר הכנסת הלפרט – מוריד. חברת הכנסת יחימוביץ – מורידה. חברת הכנסת לנדבר – מורידה. חבר הכנסת ברכה – מצביעים. ארבע הסתייגויות – הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגויות – 34 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 24 – משרד הבריאות (משרד הבריאות, התפתחות הילד, שירות בריאות הנפש והשלמת עלות סל שירותי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. חברת הכנסת מרינה סולודקין – לא נמצאת כאן. סיעת רע”ם-תע"ל – מורידה. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): הסתייגות 22, שירותי אשפוז כלליים. היו"ר דליה איציק: הסתייגות 22 – הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 24 – משרד הבריאות (שירותי אשפוז כלליים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חיים אורון (מרצ): הסתייגות 34. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 34. הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 24 – משרד הבריאות (שייאות הנפש), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): שיקום שכונות, סעיף 14. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 24 – משרד הבריאות (שיקום שכונות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד – מצביעים על חמש הסתייגויות. הצבעה. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגויות – 32 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 24 – משרד הבריאות (תמיכה בבתי-החולים בעיר נצרת, מרכזי גמילה מסמים במגזר הערבי, הקמת בית-חולים בעיר סח'נין, מרכזי טיפות-חלב בנגב ומרכזים לבריאות השן במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים לקבוצת חד"ש, הצבעה ידנית – מורידים. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): שייאות התלמיד, הסתייגות מס' 3. היו"ר דליה איציק: הצבעה ידנית. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 24 – משרד הבריאות (שייאות התלמיד), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת ריבלין – סיעת הליכוד, טיפות-חלב. גדעון סער (הליכוד): הצבעה אלקטרונית על טיפות-חלב. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 24 – משרד הבריאות (טיפות-החלב), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת ריבלין – סיעת הליכוד – להוריד. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 24 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה סעיף 24 – משרד הבריאות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 24 התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 25, קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): טיפול ושיקום רפואי. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 25 – תגמולים לנכים (טיפול ושיקום רפואי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת מרינה סולודקין – לא נמצאת. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 25 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה סעיף 25 – תגמולים לנכים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 25, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 26 של חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): להצביע. היו"ר דליה איציק: מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת אורי אריאל לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (המשרד להגנת הסביבה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת יואל חסון – מוריד. חבר הכנסת ברכה, מצביע. דב חנין (חד"ש): הצבעה אישית. היו"ר דליה איציק: שבע הסתייגויות של חבר הכנסת מוחמד ברכה – מי בעד? מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (המשרד להגנת הסביבה, מניעת זיהום מים, יחידת הפיקוח לאיכות, טיפול בפסולת מוצקה, האגף לחומרים מסוכנים, השתתפות בארגונים ומענקים לרשויות מקומיות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. סיעת רע”ם-תע"ל – מורידה. חבר הכנסת פינס-פז. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): להצביע. היו"ר דליה איציק: שתי הסתייגויות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז – מי בעד ההסתייגויות? מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (המשרד להגנת הסביבה ומניעת זיהום מים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. חמש הסתייגות של קבוצת מרצ, מה עושים אתן? קריאה: להצביע. היו"ר דליה איציק: להצביע. מי שבעד ההסתייגויות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (המשרד להגנת הסביבה, פרויקטים מקצועיים, חומרים מסוכנים, השתתפות בארגונים וצער בעלי-חיים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. אנחנו עוברים לקבוצת ריבלין – סיעת הליכוד. קריאה: להצביע. היו"ר דליה איציק: להצביע. מי שבעד ההסתייגויות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (הפחתת זיהום אוויר וסקרים ומחקרים – התחממות כדור-הארץ), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות של סיעת הליכוד לא התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 26 כהצעת הוועדה. מי שבעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 26, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 27. חבר הכנסת גפני – ארבע הסתייגויות. מי בעד ההסתייגויות? הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגויות – 33 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 27 – ביטוח לאומי (ביטוח לאומי, השתתפות במימון קצבאות, גמלאות לאוכלוסיות וסיוע לנכים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני לא התקבלו. חבר הכנסת ברכה, אתה מוריד? מוחמד ברכה (חד"ש): – – – היו"ר דליה איציק: הצבעה ידנית. מי שבעד ההסתייגויות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 27 – ביטוח לאומי (חוקים לאוכלוסיות אחרות, סיוע לנכים והסכמים לאוכלוסיות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. חבר הכנסת פרוש מאיר. מי בעד ההסתייגויות שלו – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 27 – ביטוח לאומי (השתתפות במימון קצבאות והסכמים לאוכלוסיות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. נעבור להסתייגויות של קבוצת מרצ. קריאה: סיוע לנכים. היו"ר דליה איציק: הסתייגות מס' 7. מי שבעד – ירים את ידו. מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 27 – ביטוח לאומי (סיוע לנכים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? קריאה: מוריד. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? קריאה: מוריד. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 27 כהצעת הוועדה; וגם על סעיף 28 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. הצבעה סעיף 27 – ביטוח לאומי, כהצעת הוועדה, וסעיף 28 – תחזוקת כבישים בין-עירוניים, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ובכן, הסעיפים עברו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 29 של חבר הכנסת גפני משה. משה גפני (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: אני מודה לך. חבר הכנסת ? (יהדות התורה): להצביע. היו"ר דליה איציק: מי שבעד ההסתייגות של חבר הכנסת – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון (שיקום שכונות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת מרצ. מי שבעד ההסתייגויות של קבוצת מרצ – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון (יחידת המדען הראשי, אגף אכלוס, נכסים ודיור ושיקום שכונות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ארבע ההסתייגויות של קבוצת מרצ לא נתקבלו. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): הצבעה אלקטרונית על שיקום שכונות. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית על שיקום שכונות, מס' 3. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 57 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון (שיקום שכונות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? קריאה: להוריד. היו"ר דליה איציק: להוריד. עמ' 62 אנחנו מדלגים, נכון? אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 29 כהצעת הוועדה. קריאה: מה עם בל"ד? היו"ר דליה איציק: רגע, סליחה, יש בל"ד. אנחנו מצביעים על שבע הסתייגויות של בל"ד – שיקום שכונות, אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגויות – 30 נגד – 56 נמנעים – 1 ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון (שיקום שכונת ואדי-ניסנאס בחיפה, שיקום שכונת הרכבת בחיפה, שיקום שכונת חליסה בחיפה, שיקום שכונת הרכבת בלוד, שיקום שכונות ערביות בערים המעורבות, מענקי השתתפות בשכר דירה במגזר הערבי והלוואות לרכישת דירה לזוגות צעירים במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. סעיף תקציבי 29 כהצעת הוועדה. מי שבעד סעיף תקציבי 29 – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 29, כהצעת הוועדה, נתקבל. הצבעה על הסתייגות לסעיף 30. חבר הכנסת אילטוב – הוריד. חבר הכנסת אלקין – הוריד. חבר הכנסת גפני משה? קריאה: להצביע. היו"ר דליה איציק: מי שבעד ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 30 – המשרד לקליטת העלייה (שירותי קליטה ולימודי יהדות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני לא נתקבלו. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת אמנון כהן – הוריד. חברת הכנסת סופה לנדבר – הורידה. חבר הכנסת ברכה? קריאה: להוריד. היו"ר דליה איציק: להוריד. חבר הכנסת נודלמן – הוריד. חבר הכנסת – מוותר. קבוצת מרצ? קריאה: סעיף 11. היו"ר דליה איציק: סעיף 11. מי שבעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 30 – המשרד לקליטת עלייה (פעולות מינהל הסטודנטים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): השירותים לעולים קשישים, הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: סעיף 12, הצבעה, הסתייגות. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 30 – המשרד לקליטת עלייה (שירותים לעולים קשישים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): להצביע אלקטרוני על קליטת הבאים מאתיופיה. היו"ר דליה איציק: הצבעה – הסתייגות. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 30 – המשרד לקליטת עלייה (קליטת הבאים מאתיופיה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): להוריד. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 30 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. הצבעה סעיף 30 – המשרד לקליטת העלייה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 30, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 32 של חבר הכנסת שמואל הלפרט. להוריד? אפשר להוריד. חבר הכנסת ברכה, אפשר להוריד? אפשר להוריד. חברת הכנסת מרינה סולודקין – לא נמצאת. סיעת רע”ם-תע"ל – מורידה. קבוצת מרצ, להוריד? להוריד. עוברים לריבלין – סיעת הליכוד – מורידים. עמוד 69 ירד. עמוד 69א, חד"ש – ירד? מורידים. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 32 כהצעת הוועדה. מי שבעד – ירים את ידו. הצבעה סעיף 32 – תמיכות שונות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 32, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 33. חבר הכנסת אלקין – מוריד. ההסתייגות של חבר הכנסת גפני משה – מי בעד? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 33 – משרד החקלאות (חקלאות על-פי התורה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת הלפרט שמואל – להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת שמואל הלפרט לסעיף 33 – משרד החקלאות (חקלאות על-פי התורה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של חבר הכנסת הלפרט שמואל לא נתקבלה. חבר הכנסת ברכה – להוריד. חבר הכנסת פרוש מאיר – להוריד. קבוצת מרצ – הורידה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד – שבע הסתייגויות. גדעון סער (הליכוד): להצביע על החטיבה להתיישבות. היו"ר דליה איציק: מי שבעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 33 – משרד החקלאות (חטיבה להתיישבות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת בל"ד. מצביעים על ארבע הסתייגויות. מי בעד ההסתייגויות? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 33 – משרד החקלאות (תקציב לפיצוי נפגעי אסון טבע, השלמת פרויקט בית-נטופה, תמיכה בענף ציד הדגים ביפו, עכו, חיפה וג'סר א-זרקא ומענק ציוד דיג לדייגים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת חד"ש – מורידים. אנחנו עוברים לעמוד 71ג. חבר הכנסת אלקין – ירד. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 33 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 33 – משרד החקלאות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 33 התקבל. הצבעה על הסתייגויות. עוברים להסתייגויות לסעיף 34. חברת הכנסת אורית נוקד – הורידה. חברת הכנסת אורית נוקד – הורידה. כיף לכם שיש לכם חוש הומור. אנחנו עוברים לחברת הכנסת אורית נוקד, שהורידה. חבר הכנסת פרוש – הצבעה אלקטרונית. שתי הסתייגויות. הצבעה. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגויות – 29 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 34 – משרד התשתיות הלאומיות (יחידת רעידות אדמה ופיקוח במשק הדלק), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות לא התקבלו. קבוצת מרצ – פיתוח אנרגיות חלופיות. ההצבעה החלה. מי בעד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 34 – משרד התשתיות הלאומיות (פיתוח אנרגיות חלופיות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד – ייעול השימוש באנרגייה. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 34 – משרד התשתיות הלאומיות (ייעול השימוש באנרגיה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אין הסתייגות לסעיף 35, ולכן אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים תקציביים 34–35 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 34 – משרד התשתיות הלאומיות, וסעיף 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים התקציביים 34–35, כהצעת הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 36. הסתייגויות. חבר הכנסת הלפרט שמואל – מוריד. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת ברכה – מצביעים. שבע הסתייגויות. הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (עידוד סחר פנים, ביצוע תוכנית מהל"ב, מטה הכשרת נוער, הסבות ועדכונים, ביטוח למבוגרים, הכשרה מקצועית ומכללות ומעונות-יום – השתתפות), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא עברו. אנו עוברים להסתייגויות סיעת רע”ם-תע"ל; מס' 2 – מי בעד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (תוכנית מהל"ב), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנו עוברים לקבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר דליה איציק: מס' 5. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (פיקוח על חוקי עבודה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): אני מבקש להצביע אלקטרונית על סעיף 14 – השתתפות במעונות-יום. היו"ר דליה איציק: סעיף 14 – הצבעה. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (מעונות-יום – השתתפות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. עוברים להסתייגויות של קבוצת חד"ש – אלקטרונית. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגויות – 26 נגד – 58 נמנעים – 2 ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (עידוד תעשייה במגזר הערבי, עידוד תעסוקה חד-הוריים, פיתוח תוכניות לשילוב אוכלוסיות במשק העבודה, מרכז לייעוץ תעסוקתי, הכשרה מקצועית למובטלים באמצעות שוברים, קרן סיוע לעסקים קטנים, פיתוח התעשייה במגזר הערבי ופיתוח אזורי תעשייה במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שמונה ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לא התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 36 כהצעת הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגד? הצבעה סעיף תקציבי 36 – משרד התעשייה והמסחר, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 36, כהצעת הוועדה, התקבל. אנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 37 של חבר הכנסת משה גפני. להצביע. מי בעד ההסתייגות שלו? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 37 – משרד התיירות (המרכז לפיתוח המקומות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ברכה – להוריד. חבר הכנסת – הוריד. חברי הכנסת של קבוצת מרצ – להוריד. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? להוריד. הסתייגות של קבוצת חד"ש – מורידה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 37 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 37 – משרד התיירות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 37, כהצעת הוועדה, נתקבל. עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 38. חבר הכנסת שי חרמש – הוריד. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – הורידה. חברת הכנסת סופה לנדבר – הורידה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – הוריד. חבר הכנסת – לא כאן. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): מחקר ופיתוח תעשייתי – מס' 2. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 38 – תמיכות בענפי המשק (מחקר ופיתוח תעשייתי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של קבוצת מרצ, סעיף 2, לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד, סיוע לעסקים קטנים. מי בעד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 38 – תמיכות בענפי המשק (סיוע לעסקים קטנים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 38 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 38 – תמיכות בענפי המשק, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 38, כהצעת הוועדה, נתקבל. עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 39. ההסתייגות של קבוצת מרצ – מורידה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד – מורידים. עוברים להצבעה על סעיף 39 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 39 – משרד התקשורת, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 39, כהצעת הוועדה, התקבל. אנו עוברים לסעיף 40. חבר הכנסת גפני משה – מוריד. חבר הכנסת ברכה – אלקטרונית. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 40 – תחבורה (הרשות הלאומית לבטיחות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של חבר הכנסת ברכה לסעיף 40 לא נתקבלה. סיעת רע”ם-תע"ל – מורידים. חבר הכנסת – להצביע. הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 40 – תחבורה (הרשות הלאומית לבטיחות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של חבר הכנסת פרוש לא נתקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. מס' 4. הצבעה הסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 40 – תחבורה (הרשות הלאומית לבטיחות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד – בטיחות בדרכים. הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 40 – תחבורה (בטיחות בדרכים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 40 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 40 – תחבורה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 40 התקבל. אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 41 של חבר הכנסת אורי אריאל. אלקטרונית. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אורי אריאל לסעיף 41 – רשות ממשלתית למים (רשות ממשלתית למים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת משה גפני – מוריד. נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 41. הצבעה סעיף 41 – רשות ממשלתית למים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 41, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף תקציבי 42. חבר הכנסת אפי איתם – לא נמצא פה. חבר הכנסת גפני משה, מוריד? לא. חבר הכנסת גפני – סיוע באזורי עדיפות, הסתייגות 5. מי בעד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (סיוע באזורי עדיפות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חברת הכנסת סופה לנדבר – הורידה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – מוריד. חברת הכנסת סולודקין – לא פה. חבר הכנסת – סליחה? שתי הסתייגויות. הצבעה. הצבעה ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (ותיקים חסרי דירה ותושבים ותיקים), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות של חבר הכנסת פרוש לא נתקבלו. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): ותיקים חסרי דירה. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (ותיקים חסרי דירה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות של קבוצת מרצ לא התקבלה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): עולים חדשים. אלקטרונית. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (עולים חדשים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות לא התקבלו. עוברים לשבע הסתייגויות של חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. קריאה: מס' 4, עולי אתיופיה. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (מבצע לעולי אתיופיה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. עוברים לקבוצת חד"ש. מצביעים. יש שלוש הסתייגויות. הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (תושבים ותיקים במגזר הערבי, פעולות פיתוח במגזר הערבי וסבסוד תשתיות במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שלוש ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לא נתקבלו. עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 42 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 42, כהצעת הוועדה, נתקבל. עוברים להסתייגויות על סעיף 43. מורידים את ההסתייגויות. מצביעים על סעיפים 43–45 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 43 – המרכז למיפוי ישראל, סעיף 44 – סבסוד אשראי, וסעיף 45 – תשלום ריבית ועמלות, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שלושת הסעיפים הללו עברו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 46. חברת הכנסת יחימוביץ הסירה. קבוצת מרצ? קריאה: להצביע. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 46 – חוק חיילים משוחררים (חוק חיילים משוחררים, מענקי שחרור וקרן פיקדון), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת ריבלין – סיעת הליכוד? קריאה: מענקי שחרור. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 54 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 46 – חוק חיילים משוחררים (מענקי שחרור), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): להוריד, להוריד. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 46 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 46, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים לעמוד 92 – לא חשוב לנו. אנחנו עוברים לעמוד 93 – הצבעה על הסתייגות לסעיף 47. סיעות רע”ם-תע"ל – מורידים. אין הסתייגות לסעיף 51. לכן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים תקציביים 47 ו-51 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 47 – רזרבה כללית, וסעיף 51 – דיור ממשלתי, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים תקציביים 47 ו-51, כהצעת הוועדה, התקבלו. עוברים לעמוד 95, הצבעה על הסתייגות לסעיף 52 של משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): על תקציב פיתוח. היו"ר דליה איציק: הסתייגות 2. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר (תקציב פיתוח – משטרה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הורידה את ההסתייגות לסעיף 52. סיעת רע”ם-תע"ל. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע”ם-תע"ל לסעיף 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר (בינוי ותשתיות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר (תקציב פיתוח בתי-סוהר), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): מורידים. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 52 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 52, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 53. חבר הכנסת ברכה – מוריד. סיעת רע”ם-תע"ל – גם מורידה. חבר הכנסת פרוש מאיר? (יהדות התורה): מצביע. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 53 – משרד המשפטים ובתי-משפט (בינוי בתי-משפט), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 53 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 53 – משרד המשפטים ובתי-משפט, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 53, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 54. חבר הכנסת ברכה – הוריד. חבר הכנסת ? (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: אני מאוד מודה לך על שאתה מתחשב בי. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): רשות הטבע והגנים. היו"ר דליה איציק: ידעתי שלא תתחשב בי. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 54 – רשויות פיקוח (רשות הטבע והגנים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 54 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 54 – רשויות פיקוח, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 54, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 55 – חבר הכנסת ברכה הוריד. נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 55 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 55 – אוצר, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 55, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 56. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת ברכה מוריד? מוחמד ברכה (חד"ש): מוריד. היו"ר דליה איציק: כן. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 56 – נציבות שוויון זכויות (נציבות שוויון זכויות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 58 אין הסתייגויות, לכן אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים תקציביים 56 ו-58 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 56 – נציבות שוויון זכויות, וסעיף 58 – תאגידים עירוניים מים וביוב, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים תקציביים 56 ו-58, כהצעת הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 60 של חבר הכנסת גפני. הוא מוריד? משה גפני (יהדות התורה): אלקטרונית. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגויות – 29 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 60 – חינוך (בניית כיתות לימוד, תשתיות היקפיות למבני, הצטיידות מבני חינוך, מענקים להצטיידות, חידוש מבנים וחידוש מבנים במערכת), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: כל ההסתייגות לא התקבלה. סיעת רע”ם-תע"ל. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת פינס-פז – מוריד. חבר הכנסת פרוש מאיר? (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: קבוצת מרצ? מורידים. חבר הכנסת ריבלין? מורידים. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 60 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 60 – חינוך, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 60, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 67. חבר הכנסת גפני משה מוריד? מי בעד ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של חבר הכנסת לסעיף 67 – משרד הבריאות (משרד הבריאות ותשתיות לשילוב חולי נפש), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות של חבר הכנסת גפני לא התקבלו. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת ברכה – הוריד. קבוצת מרצ? הורידה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): בניית מחלקות אשפוז. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 67 – משרד הבריאות (בניית מחלקות אשפוז), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 67 ו-68 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 67 – משרד הבריאות, וסעיף 68 – היחידה לעניין העובדים הזרים, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים תקציביים 67 ו-68, כהצעת הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 70. חבר הכנסת אפי איתם – איננו. חבר הכנסת משה גפני – הוריד, נכון? משה גפני (יהדות התורה): דיור לקשיש. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 70 – שיכון (דיור לקשיש), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חברת הכנסת לנדבר סופה – הורידה. חבר הכנסת ברכה – הוריד. חבר הכנסת נודלמן – הוריד. חברת הכנסת סולדוקין – לא נמצאת. סיעת רע”ם-תע"ל – הורידה. חבר הכנסת פרוש מאיר? (יהדות התורה): חומת-שמואל. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 70 – שיכון (חומת-שמואל), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת מרצ? קריאה: ותיקים חסרי דירה. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגדה? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 70 – שיכון (ותיקים חסרי דירה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד? ראובן ריבלין (הליכוד): מבצע לעולי אתיופיה. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגדה? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 70 – שיכון (מבצע לעולי אתיופיה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: עוברים לריבלין – סיעת הליכוד. קריאה: תוכנית לחיזוק הצפון. היו"ר דליה איציק: מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 70 – שיכון (תוכנית לחיזוק הצפון), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד – מורידים? אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 70 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 70 – שיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 70, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 73. חברת הכנסת יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – הוריד. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): להצביע על כל הסעיפים. היו"ר דליה איציק: כל הסעיפים. מי בעד חמש ההסתייגויות – ירים את ידו. מי נגד חמש ההסתייגויות? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 73 – מפעלי מים (תוכנית צפון ודרום, סיוע מיוחד לקו עימות, סיוע מיוחד לשדרות, סיוע מיוחד ליישובי מגזר וסיוע מיוחד ליישובי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: חמש ההסתייגויות של קבוצת מרצ לא התקבלו. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): אני רוצה סיוע מיוחד לשדרות, הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הסתייגות 4 – הצבעה. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 73 – מפעלי מים (סיוע מיוחד לשדרות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות של קבוצת חד"ש – מורידים, נכון? אז אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 73 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. קבוצת חד"ש, הורדתם, לא? לא הורדתם? אז יש שתי הסתייגויות. אנחנו עוברים לשתי ההסתייגויות של קבוצת חד"ש. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 73 – מפעלי מים (סיוע לתושבי המגזר הערבי ותכנון מפעלי ביוב במגזר הערבי), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: שתי ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 73 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 73 – מפעלי מים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 73, כהצעת הוועדה, התקבל. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 76 – חבר הכנסת ריבלין? גדעון סער (הליכוד): להוריד. היו"ר דליה איציק: להוריד. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 76 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 76 – תעשייה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 76, כהצעת הוועדה, התקבל. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 78. קבוצת מרצ מורידה? חיים אורון (מרצ): מורידה. היו"ר דליה איציק: ריבלין? גדעון סער (הליכוד): להצביע על הגנות ים-המלח. היו"ר דליה איציק: להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 78 – פיתוח תיירות (הגנות ים-המלח), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 78 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 78 – פיתוח תיירות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 78, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 79 של חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: שתי הסתייגויות – הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגויות – 24 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני לסעיף 79 – פיתוח התחבורה (הרשות הלאומית לבטיחות ותאגיד הרשות הלאומית), לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. עוברים לחבר הכנסת ברכה. קריאה: יש של שלי. היו"ר דליה איציק: היא הסירה. היא אמרה שהיא הסירה. חבר הכנסת ברכה – מסיר. חבר הכנסת . (יהדות התורה): נראה לך שעל ירושלים אפשר להוריד? היו"ר דליה איציק: לא, מה פתאום? מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגדה? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת לסעיף 79 – פיתוח התחבורה (ירושלים – מערכת הסעת), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): תחבורה ציבורית. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסתייגות 6 – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 79 – פיתוח התחבורה (תחבורה ציבורית), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): להוריד. היו"ר דליה איציק: להוריד. אין הסתייגויות לסעיף 83. אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 79 ו-83 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 79 – פיתוח התחבורה, וסעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים התקציביים 79 ו-83, כהצעת הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 84 של . (יהדות התורה): אפשר להוריד. היו"ר דליה איציק: אפשר להוריד. עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 84 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה סעיף 84 – תשלום חובות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 84, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 89. חבר הכנסת – מוריד. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 89 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה סעיף 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף 89, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 94. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – הורידה. חבר הכנסת ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): להצביע על רמב"ם חיפה. היו"ר דליה איציק: רמב"ם חיפה. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 94 – בתי-חולים ממשלתיים (בית-חולים ע"ש רמב"ם חיפה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אין הסתייגויות לסעיף 95. אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים תקציביים 94 ו-95 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 94 – בתי-חולים ממשלתיים, וסעיף 95 – נמל חדרה, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים 94 ו-95, כהצעת הוועדה, התקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 98. הורידה חברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת מוחמד ברכה – מוריד. חבר הכנסת . (יהדות התורה): אפשר להוריד. היו"ר דליה איציק: אפשר להוריד. קבוצת מרצ – מינהלת הבדואים. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל (מינהלת הבדואים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ריבלין – סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): אני מבקש הצבעה אלקטרונית על הקצאה למפוני גוש-קטיף. היו"ר דליה איציק: בבקשה, הסתייגות 4 – הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 56 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת ראובן ריבלין – סיעת הליכוד לסעיף 98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל (הקצאה למפוני גוש-קטיף), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו לקבוצת חד"ש – אלקטרונית. יש הסתייגות אחת – הצבעה. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל (הנחות בקרקע למגורים במגזר הערבי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אין הסתייגות לסעיף 99. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים תקציבים 98 ו-99 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיף 98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל, וסעיף 99 – החזר חובות לבנק ישראל, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים 98 ו-99, כהצעת הוועדה, התקבלו. ועכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת התקציב לשנת הכספים 2008 בקריאה שלישית – הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 96 בעד הצעת התקציב – 62 נגד – 33 נמנעים – אין הצעת התקציב לשנת הכספים 2008 נתקבלה. היו"ר דליה איציק: יש עוד הצבעה. ובכן, הצעת התקציב לשנת הכספים 2008 עברה בקריאה שלישית. 62 – בעד, 33 – נגד. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008. יש הסתייגות, ואנחנו נצביע על ההסתייגות לסעיף 1. אתם מורידים את ההסתייגות? אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש – חברי הכנסת מוחמד ברכה חנא סוייד ודב חנין. מי בעד ההסתייגות – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיפים 2–8. אין הסתייגויות. לכן אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 1–8 כהצעת הוועדה. מי בעד – ירים את ידו. מי נגד? הצבעה סעיפים 1–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ובכן, הסעיפים הללו עברו כהצעת הוועדה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2008. שוב, קריאה שלישית – אלקטרונית. הצבעה. לא זזים. יש עוד חוברת, נא להישאר. הצבעה מס' 97 בעד החוק – 64 נגד – 31 נמנעים – אין חוק התקציב לשנת הכספים 2008, התשס"ח–2007, נתקבל. היו"ר דליה איציק: ובכן, חברי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, אתה בוודאי תשמח לשמוע: 64 – בעד, 31 – נגד. חברי חברי הכנסת, שר האוצר רוצה לומר כמה מלים. אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הכנסת אישרה את תקציב 2008. אני מאחלת לך ולממשלה בהצלחה. אני רוצה להגיד משהו על חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ביחד. הכנסת הזאת השפיעה מאוד על התקציב. אני מקווה, כמו שאמרתי לשניכם ולכל אחד מכם בנפרד, שחוק ההסדרים ייעלם מהעולם. אני אעשה כמיטב יכולתי שאכן כך יהיה. אנחנו גם מבטיחים לך, אדוני שר האוצר, שאותן רפורמות שהבאת – שחלקן מצוינות – אנחנו נסייע לך כדי שגם לא יהיה תירוץ לאוצר להגיד שהכנסת לא פועלת ולכן מביאים אותן בחוק ההסדרים. אנחנו מבטיחים לך שנעזור לך. אני גם רוצה להגיד לך, אדוני שר האוצר – גם ליושב-ראש הכנסת יש קצת רשות דיבור – שהתקציב הוא תקציב טוב, הוא תקציב מאוזן, והוא תקציב – כמו שאמר לי סגן ראש הממשלה אלי ישי קודם – בכל זאת תקציב יותר מאוזן, שדואג לעניים. אני מצטערת על הצרות שעשיתי לך, ועכשיו אתה מוזמן לבוא ולדבר, אדוני שר האוצר. חוק התקציב עבר בקריאה שלישית. חבר הכנסת . חבר הכנסת אורלב, אתה לא מדבר – שר האוצר. חבר הכנסת יצחק לוי. פעם ראשונה ששר האוצר מעביר תקציב, קצת כבוד. חבר הכנסת ברכה, נא לשבת. שר האוצר רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ריבלין. שר האוצר רוני בר-און: – – אני מודה לכל הבית על תהליך ההצבעה כאן וגם בוועדות. אני רוצה למנות את העושים במלאכה, כי באמת לרבים וטובים מגיעות תודות. קודם כול, תודה לך, גברתי יושבת-ראש הכנסת, שלמרות חילוקי הדעות שהיו לנו, והיו לנו לא מעט, השכלת להוביל את המהלך של העברת התקציב בכנסת ביעילות ובנחישות, והעיקר – קבעת שיא היסטורי: דומני שזו הפעם הראשונה שתקציב המדינה מסתיים לפני חצות הלילה. קריאה: – – – היו"ר דליה איציק: אומר לי חבר הכנסת רובי ריבלין, והוא יתקן אותי אם אני טועה, שכבר שנים לא אושר תקציב בתאריך הזה. שר האוצר רוני בר-און: כלומר, היה תקציב שכבר אושר ביוני, אבל זה היה תקציב של השנה שעברה. ראובן ריבלין (הליכוד): לא היה. לא היה. שר האוצר רוני בר-און: לא היה. אנחנו בדקנו את זה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: – – – בפעם האחרונה בשנת התקציב 1992 – – – ראובן ריבלין (הליכוד): מאז לא היה ראש ממשלה כל כך טוב כמוך. יעקב כהן (יהדות התורה): – – – ראש הממשלה, בשנת 1958. ראש הממשלה אהוד אולמרט: ב-1992 התקציב עבר ב-2 בינואר. היו"ר דליה איציק: זה באמת המון זמן להוקרה. שר האוצר רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, אני מציע – אחרת נצטרך גם להגיד תודה על כל הבדיחות וההיסטוריה – שנתרכז במה שעשינו כאן. באמת תודה רבה לך. תודה רבה לצוות שעל ידך, גם למזכיר הכנסת, שעושה את העבודה בפעם הראשונה ועשה זאת ביעילות רבה, לחברי חבר הכנסת דוד טל, יושב-ראש ועדת הכנסת, שבאמת סייע בידנו בלא מעט אבני דרך לא פשוטות. אני רוצה להודות לכל יושבי-ראש ועדות הכנסת שטיפלו בתקציב, ובמיוחד ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, שעשה עבודה רצינית, אחראית ומורכבת, והשקיע את כל הזמן ואת כל המרץ כדי שהתקציב יגיע עד הלום. לצד אלה צריך לשבח את הצוותים המקצועיים שסייעו בידייך, בידי יושבי-ראש הוועדות – מנהלי הוועדות, מזכירות הוועדות, היועצים המשפטיים והיועצות המשפטיות, וגם אנשי הביטחון, וגם הסדרנים, שטרחו ועמלו – – היו"ר דליה איציק: גם המנכ"ל. שר האוצר רוני בר-און: – – וכל העושים במלאכה, גם ברמה הלוגיסטית. אני מבקש להודות לראש הממשלה, שבעצם הרה עם משרד האוצר את התקציב הזה, יעץ לנו, הדריך אותנו, חלק עלינו והכריע במקומות שבהם נדרשה הכרעה, אבל בעיקר תמך. וכן לצוות שסייע בידך, אדוני ראש הממשלה, למנכ"ל המשרד, לפרופסור טרכטנברג, יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, למזכיר הממשלה עובד יחזקאל, שעושה תמיד מעל ומעבר למה שמצפים ממנו וגם מצליח בעשייה הזאת; לשרים בממשלה שישבו אתי, כל אחד בדיוני המשרד שלו ואחר כך בדיון בממשלה ואחר כך גם פה. לחברי הכנסת, כמו שאמרתי, בוועדות ובמליאה. לחברים מהקואליציה – אבל צריך לומר ביושר, לטובים שבחברים גם מן האופוזיציה, שחלקם ידועים לכם כמי שעושים במקצועיות, בנאמנות וביושרה למען הציבור, וצריך לשבח אותם על זה, גם אם אתה יריב, וגם אם הם מייצרים עבורך בעיות לא מעט. אני רוצה להודות לראשי הסיעות – לחבר הכנסת איתן כבל. אינני רואה כל כך רחוק לגבי הגמלאים. מי זה ראש הסיעה? רן כהן (מרצ): גלנטי. שר האוצר רוני בר-און: חבר הכנסת גלנטי, אבל אני לא רואה אותו פה. ראיתי טוב לרחוק – נכון? איתן כבל (העבודה-מימד): ראית טוב שלא ראית. שר האוצר רוני בר-און: אוקיי. וכן לחברי הכנסת יעקב מרגי ורוברט אילטוב. גם לראשי הסיעות שלא מהקואליציה – – – רן כהן (מרצ): חבר הכנסת אפללו. שר האוצר רוני בר-און: רגע. היו"ר דליה איציק: רגע. last but not least. רן כהן (מרצ): אמרת: ראשי הסיעות. היו"ר דליה איציק: הוא יושב-ראש הקואליציה והוא לא ראש סיעה. שר האוצר רוני בר-און: גם לראשי הסיעות מהאופוזיציה, שאף שהיו לנו מחלוקות, הם בהחלט שיתפו פעולה במקומות לא מעטים, והם ראויים לשבח על מה שהם עשו כדי לייצג בכבוד את הסיעות שלהם ואת הקהלים שאותם הם מייצגים כאן בבית הזה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלי אפללו, שבאמת השקיע את כל-כולו. היו"ר דליה איציק: אל תספר לאף אחד, אבל הוא ירד 6–9 ק"ג. שר האוצר רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, תני לי בבקשה. הוא השקיע את כל-כולו, ואני מציע לכם לא לנסות. זה לא מעט, כל-כולו, זה לא מעט. אני באמת מודה לך על השיחות האין-סופיות בשעות הכי לא קונבנציונליות בעולם, עם בעיות שאפילו המוח היצירתי שלי לא היה מעלה בדעתו שאתה מסוגל לייצר. ראובן ריבלין (הליכוד): אנחנו רוצים לתת כבוד לממלכה. אנחנו יושבים כדי לכבד את הערב – – – שר האוצר רוני בר-און: נכון. אני אומר את הדברים כפי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אם אדוני רוצה לשיר שיר אהבה למישהו – – – שר האוצר רוני בר-און: אני אגיע לזה. אני בטוח שאתה תצטרף לזה. אל תהיה רוחך קצרה. אני מבקש. באמת עשית עבודה מצוינת. ראובן ריבלין (הליכוד): אני לא – – – אלי אפללו (קדימה): תודה רבה. ראובן ריבלין (הליכוד): תשב. שר האוצר רוני בר-און: אני רוצה להודות לעוזרים שלי, ליובל, לנטלי, ליוסי, ללי, לאריאל ולאלעד, שבאמת טרחו ועמלו הרבה. לאנשי אגף התקציבים, מהרפרנטים דרך הרכזים, הסגנים, חיים, שרון, רביב, עמית והראל. אני רוצה להודות לאיש מאוד מיוחד – – – מיכאל איתן (הליכוד): למשלם המסים שמימן את התקציב. שר האוצר רוני בר-און: אתה רואה? זו הערה שאני מקבל באהבה. חבר הכנסת מיכאל איתן, יישר כוח. ראובן ריבלין (הליכוד): לקובי הבר. שר האוצר רוני בר-און: אני רוצה להודות לאיש מאוד מיוחד, וחבר הכנסת, תסלח לי אם הדברים יישמעו קצת כשירה. אני מבקש עוד קצת סבלנות. קובי הבר מסיים את תפקידו ב-31 בדצמבר, בעוד ארבעה ימים. הוא היה ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, והוא מסכם ביום שני 14 שנות שירות מפוארות בשירות הציבורי. ב-14 השנים האלה עשה קובי באוצר כרפרנט לתקציב הביטחון, כרכז הביטחון, כסגן ממונה על התקציבים וכראש אגף התקציבים. אני אומר לכם, ואתם יודעים את זה – וחלקכם מכירים אותו זמן ארוך ממני – הוא הצליח להטביע חותם בל יימחה באוצר. (מחיאות כפיים) עוד לא סיימנו, אבל מגיע לו. היו"ר דליה איציק: קובי, דע לך שזה עוד לא קרה. שר האוצר רוני בר-און: חברים, בארבע השנים שקובי היה הממונה על אגף התקציבים עברה המדינה אינתיפאדה עקובה מדם, מיתון קשה, התנתקות כואבת ומסובכת ומלחמה מתסכלת. חרף כל האירועים המורכבים האלה, הוא הצליח להתמודד בהצלחה. הוא היה שותף מלא ומוביל לכך שמדינת ישראל נמצאת היום ונהנית היום משנים יפות של צמיחה. קובי פעל בעקביות, בעיקשות, אבל בדרך ברורה מאוד, כדי להבטיח את מה שאנחנו מטיפים לו, שאחריות תקציבית היא דרך חיים של ממשלת ישראל, גם אלה האחרונות וגם לעתיד. בנחישות, בהתמדה, בתחושת השליחות, הוא הצליח להוביל, עם חבריו לאגף ועם הנהלת האוצר, שורה של שינויים מבניים חשובים ביותר למשק. קובי, אני רוצה לציין בפניך את הערכתי העמוקה לפועלך. הכרתי אותך בפעם הראשונה כשאני יושב-ראש ועדת הכנסת ואתה סגנו של אורי יוגב, וכבר אז, וגם כשר במשרדים אחרים, ועוד יותר היום כשר האוצר, אהבתי את המקצועיות שלך, את הערכיות שלך, את המחויבות שלך ובעיקר את שיתוף הפעולה שלך. כל אלה עשו את העבודה אתך לחוויה של ממש. אני בטוח שהשירות הציבורי בישראל עוד יזכה לשירותיך. אני יודע כי נוכח האתגרים הלאומיים הגדולים שעומדים בפני מדינת ישראל, אנשים מסוגך לא יעמדו מנגד. תודה ענקית לך. תודה רבה. עכשיו מגיעות לו מחיאות כפים. (מחיאות כפיים) וביום שלישי בבוקר יבוא המחליף שלך, רם בלינקוב, שגם הוא איש מצוין וגם הוא בא לעשות שירות מילואים. ואם הוא ראה את טקס הפרידה הזה ממך כאן, הוא יודע שיש בשביל מה להתאמץ, ואני בטוח שיעשה את זה טוב. תודה רבה לכולכם. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: רגע, רגע. אני רוצה כאן להגיד תודה לחבר הכנסת ריבלין ולחבר הכנסת מיקי איתן, ובכלל לחברים שלי באופוזיציה – באופוזיציה לא לי אלא לממשלה – ולג'ומס, באמת יש פה חברי כנסת טובים יותר, טובים פחות, לא התפקיד שלי לתת ציונים – על שהם כיבדו את הכנסת, שהם נשארו, והם גם מסייעים לי באמת באופן יומיומי לנהל את הכנסת. אני מאוד מאוד מודה להם. חברי חברי הכנסת, תם ונשלם. יום שני, ב-16:00, כרגיל. תודה לכל מזכירות הכנסת, לעובדים, ובמיוחד לשגית – שגית, שיראו אותך, מה שאת עשית כאן – לשגית במיוחד. הישיבה ננעלה בשעה 21:42.