דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ד'
ישיבה רצ"ב
הישיבה המאתיים-ותשעים-ושתיים של הכנסת השש-עשרה
יום שלישי, כ' בחשוון התשס"ו (22 בנובמבר 2005)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 5
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 5
נסים דהן (ש"ס): 6
הצעה לסדר 6
איוב קרא (הליכוד): 6
נאומים בני דקה 6
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 6
שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 7
גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 7
אילן שלגי (שינוי): 8
אבשלום וילן (מרצ-יחד): 8
יעקב מרגי (ש"ס): 8
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 9
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 10
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 10
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 10
טלב אלסאנע (רע"ם): 11
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 12
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 12
איוב קרא (הליכוד): 13
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 13
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון): 13
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 14
אילן ליבוביץ (שינוי): 14
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 15
מזכיר הכנסת אריה האן: 15
הצעות לסדר-היום 15
ציון יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים 15
ענבל גבריאלי (הליכוד): 15
גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 20
אתי לבני (שינוי): 21
זהבה גלאון (מרצ-יחד): 23
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 24
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 28
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון): 29
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 30
סגן השר לביטחון פנים יעקב אדרי: 30
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 32
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 33
סגן מזכיר הכנסת דוד לב: 33
מצבו הקשה של יונתן פולארד וטענותיו בדבר התעללות בו 33
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 33
יאיר פרץ (ש"ס): 35
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 – הוראת השעה), התשס"ו-2005 36
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 36
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 38
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 38
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 38
דוד טל (נוי): 39
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 40
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו-2005 43
חיים כץ (הליכוד): 43
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 44
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 46
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון): 46
גדעון סער (הליכוד): 46
נסים זאב (ש"ס): 49
הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7) (החלת הפקודה על מקום שעוסקים בו במסחר או שניתן בו שירות לציבור), התשס"ה-2005 52
עמיר פרץ (העבודה - מימד - עם אחד): 52
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד): 53
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 54
נסים זאב (ש"ס): 54
הצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005 56
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 56
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 60
נסים זאב (ש"ס): 62
גדעון סער (הליכוד): 64
רשף חן (שינוי): 64
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005 66
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת): 66
אתי לבני (שינוי): 68
נסים זאב (ש"ס): 68
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 69
הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 10) (הוכחת אימהות), התשס"ו-2005 70
אראלה גולן (שינוי): 70
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 71
אילן שלגי (שינוי): 72
נסים זאב (ש"ס): 72
מצבו הקשה של יונתן פולארד וטענותיו בדבר התעללות בו 73
אילן שלגי (שינוי): 74
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 75
יגאל יאסינוב (שינוי): 75
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 76
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר ראובן ריבלין:
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, כ' בחודש חשוון תשס"ו, 22 בחודש נובמבר 2005 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
בגלל צוק העתים, אף שאנחנו צריכים לפתוח בנאומים בני דקה, אנחנו נפתח אותם בעוד דקה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת - בבקשה, אדוני.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, תודה על החריגה מסדר-היום. זה באמת בגלל צוק העתים, הבטחתי ואני מקיים.
אני מבקש להודיע הודעה. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות חוק התפזרות הכנסת השש-עשרה המפורטות להלן לשם הכנתן לקריאה ראשונה - הצעת חוק פ/450, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פ/1168, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פ/1816, של חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק פ/2292, של חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק פ/2536, של חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה; הצעת חוק פ/2879, של חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק פ/2873, של חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק פ/3509, של חבר הכנסת זבולון אורלב.
כמו כן קבעה ועדת הכנסת, כי ועדת המדע והטכנולוגיה תדון בהצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון – הרכב המועצה לניסויים בבעלי-חיים), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת יוסי שריד וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק פ/3786, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל הצעות החוק שקרא יושב-ראש ועדת הכנסת בראשית ההודעה שלו מתייחסות לחוקי פיזור הכנסת כפי שנתקבלו אתמול על-ידי מליאת הכנסת.
לפני שאני מבקש מהחברים להצביע, הודעה לפי סעיף 53 לחבר הכנסת איוב קרא, בבקשה.
נסים דהן (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, האם יש סיכוי שזה יחזור היום לוועדת החוקה, חוק ומשפט?
היו"ר ראובן ריבלין:
זה תלוי ביושב-ראש הוועדה. כמו כן, אנחנו נמצאים במשא ומגע עם נשיא המדינה. על כל פנים, הכנסת ממשיכה, ואת כל השאלות תשאלו את יושב-ראש הוועדה. מרגע שעזב חוק את המליאה ונכנס לטיפולה של ועדה, המביא והמוציא הוא יושב-ראש הוועדה שאליה הועבר החוק. עד רגע זה זה היה בידי יושב-ראש ועדת הכנסת, ומרגע זה זה בידי יושב-ראש ועדת החוקה.
נסים דהן (ש"ס):
השאלה שלי היא, האם מעבר לסדר-היום הכתוב יכולים להיות שינויים של הרגע האחרון?
היו"ר ראובן ריבלין:
כך כתוב בתקנון, שיכולים להיות שינויים, אבל כמובן חוקי פיזור הכנסת, חוקים הנוגעים לחוק הכנסת, מחייבים הצבעה של 61 חברים, כך שאני לא מאמין שנוכל לשנות את החוק בלי להודיע מבעוד מועד לחברים. לכן, כולם צריכים להיות במצב הכן.
דרך אגב, חברי הכנסת, הכנסת, מליאתה מתחילה בשעה 16:00. יש חברי כנסת - לא סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת נסים דהן – שב-16:15-16:20 כבר צריכים לעזוב לעיסוקים אחרים. אני נמצא בבניין הזה מאז 1988 ועיסוקי הם בכנסת, גם רבים מהאנשים נמצאים פה, אבל - - -
נסים דהן (ש"ס):
לליכוד ולמערך יש פריימריס.
היו"ר ראובן ריבלין:
לכולם יש פריימריס. אם אני חבר ש"ס, האם אני לא צריך לשכנע את כל אלה הנוגעים, המשכנעים, היוצאים ובאים מחדרו של רבנו הנכבד, השם ישמרהו ויברכהו?
חבר הכנסת איוב קרא בעניין רציני, לכן אני מבקש להניח את אווירת הלצון לשנייה.
הצעה לסדר
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, חבר הכנסת קרא.
איוב קרא (הליכוד):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום מלאה חצי שנה להיעלמותו של החייל מג'די חלבי, אשר נעלם בשוק דאלית-אל-כרמל, ומאז נעלמו עקבותיו. למרות החיפושים והמאמץ שעושה צה"ל בכל האזור, והגיע אפילו עד בתי ג'נין, לא נמצא שום דבר שיכול להביא אותנו לקצה של חוט על מנת לפענח את הפרשה.
השבוע אמור המטה הכללי להתכנס לקבוע עמדה לגבי היעלמותו. הכיוונים הם ביטחוניים ופליליים. מדובר בבחור מבריק, צעיר מופתי, משפחה מאוד אצילה. אני מקווה שנשמע בשורות טובות, וכל הציבור מוזמן להמשיך ולחפש אחריו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לך.
נאומים בני דקה
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, זמן לנאומים בני דקה. אני מזמין את חברי הכנסת הרוצים להשתתף להצביע. נא להצביע. ראשון הדוברים - חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ה"דיילי מירור" יצא היום בכותרת ראשית על אחד הנשיאים הכי מופלאים שקמו בהיסטוריה של ארצות-הברית, ג'ורג' בוש הבן. העיתון מגלה שבאחד המפגשים, באפריל 2000, בוש הציע לטוני בלייר להפציץ את תחנת "אל-ג'זירה" בקטאר. בלייר הפעיל מאמצי שכנוע אדירים כדי להניא אותו מהכוונה הזאת.
להזכירכם, התחנה הזאת הופצצה על-ידי חיל האוויר האמריקני בקאבול, אפגניסטן, ואז אמרו שזאת טעות.
מדובר במדינה שבאמצעות טנקים רוצה להשליט דמוקרטיה, ערכים של חופש דעה ודעה אחרת, ונשיא ארצות-הברית של אמריקה, זה שחלק מכם סוגדים לו, ביקש להפציץ תחנת טלוויזיה כיוון שהוא לא כל כך אהב את מה שאומרים עליו. תאר לעצמך, אדוני היושב-ראש, שחברי הכנסת פה יתחילו להפציץ או לשים מטענים בתחנות רדיו או טלוויזיה שלא מדווחות נכון על הכנסת. לא תישאר תחנה אחת על כנה בארץ.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה, ואחריו - חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. מי שהיו אחרונים קודם היום הם ראשונים, והיום כבר יותר נוח.
שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים הקרובים תחל מערכת הבחירות, ולפי כל התחזיות תהיה זו מערכה קשה ואגרסיבית על לבו של הבוחר. מערכת הבחירות עלולה להידרדר להשמצות אישיות, לקרע בעם ולנזק בלתי הפיך. לכן אני פונה כעת, בעוד מועד, לכל ראשי המפלגות להצטרף לאמנה שתקבע קווים אדומים שאסור לחצות אותם, ובכל מקרה ייאסר לפגוע פגיעה אישית בכל הפרסומים, בכלי התקשורת האלקטרוניים, בעיתונות, במודעות רחוב וכו'.
כבוד היושב-ראש, עם ישראל עובר תקופה קשה. רק אתמול נאלצו תושבי הצפון לשבת במקלטים עקב התקפה פרועה של ה"חיזבאללה". אסור לנו להוסיף לבעיות הקשות של המדינה גם פילוג קשה בעם. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת שלגי.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשלושה חודשים עברו מאז השלימה ישראל את הגירוש מרצועת-עזה וכבר הפכו הקריאות להמשיך הלאה ולעסוק ביעדים הבאים לשגרה תקשורתית וחברתית. המציאות הקשה גורמת לאדם להתחמק ממנה ולהימנע מלהביט בעיניה. כל סטודנט לפסיכולוגיה יודע, כי לא ניתן להתגבר על טראומה ללא התמודדות עמה. אי-אפשר להמשיך הלאה בלי לרפא את הפצע, ופצע הגירוש עוד לא פסק מלדמם. ציבור המפונים ממשיך לחוות את הטראומה. עבורם הפינוי מתחיל בכל בוקר מחדש.
איך נוכל, כחברה, ללקק את פצעינו מהקיץ האחרון כשהמפונים חיים על מזוודות? כיצד אפשר לחכות ליום המחר כשילדי המפונים לא ישנים בלילה וסובלים מחרדות? איזה עתיד מחכה ל-75% מהמפונים שנותרו מובטלים? איזו שגרת חיים מצפה למאות משפחות המופקרות בבתי-המלון? מה יהיה עליהם בחורף בעוד הבגדים שלהם במכולות שאין גישה אליהן?
אני לא מוכנה לעצום את עיני למען שלווה נפשית. אני לא מוכנה להשלים עם הגירוש, עם תופעות הלוואי. בכל פעם שאשאל על סוגיית המחילה על הגירוש אומר ללא סייג, כי לא אשכח ולא אסלח כל עוד לא ישוקמו אחי ואחיותי מפוני גוש-קטיף והשומרון.
היו"ר ראובן ריבלין:
המחאה היא חשובה לכל המוחה, אבל אני מבקש להקפיד על דקה. חבר הכנסת שלגי, ואחריו - חבר הכנסת וילן.
אילן שלגי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, היום אדבר על שחיתות ציבורית בכפר-יונה. בעקבות תלונתו של מר אבישי ברעם, נציג שינוי במועצה ויושב-ראש ועדת הביקורת, קבעה היחידה לחיוב אישי במשרד הפנים כי על ראש המועצה, מר אפרים דרעי, להשיב לקופת המועצה כ-12,300 שקלים אשר שולמו שלא כדין לעוזרו האישי. כעת פועל ברעם להגדלת ההחזר, משום שלטענתו התשלומים שלא כדין עולים כדי 278,000 שקלים.
בעקבות פנייה נוספת של ברעם בודקת עתה הוועדה לחיוב אישי תמיכה שהועברה על-ידי ועדת התמיכות שלא כדין לעמותת "פני מאיר", בסך 100,000 שקלים, קרוב ל-90% מתקציב התמיכות. הוועדה אישרה את התמיכה בלא שהיה בפניה תקציב מאושר של העמותה. יובהר כי בראש ועדת התמיכות עומד מר רחמים חלפון, אשר פטרונו הוא הרב יוסף הללויה העומד בראש העמותה.
בשבועות הקודמים דיווחתי כאן על מאבק בשחיתות ציבורית באשדוד, בהוד-השרון ובראש-העין. הפעם ביקרנו בכפר-יונה. אני מבטיח להמשיך ולעקוב. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת וילן, ואחריו - חבר הכנסת מרגי.
שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אתה מוכן לדבר על השחיתות בשינוי?
אבשלום וילן (מרצ-יחד):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבין שאין גירושין שמחים, אבל, לצערי, מה שאנחנו רואים מאתמול בתוככי הכנסת, בין המתקדמים, האחראים לסיעת הליכוד, הוא דבר חסר אחריות. במקום להגיע לסיכום על בחירות בתחילת מרס, מה שכל כנסת אחראית היתה צריכה לסכם - יש לנו שלושה חודשים מהיום - מנסים להרוויח פה 20-22 יום, כדי להוכיח שמישהו ירד, מישהו יעלה, ובינתיים הציבור ישלם את כל המחיר: גם מערכת בחירות יקרה, גם ממשלה יותר מאוחרת, גם תקציב יותר מאוחר.
בבריטניה הגדולה, עם מסורת דמוקרטית של 600 שנה, בשלושה שבועות עושים בחירות. אז אצלנו 100 יום לא מספיקים? צריך ללכת ל-120 יום? הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שאתה, כיושב-ראש הכנסת, תשיל את גלימתך הפוליטית, וכולנו יחד נוביל לתאריך סביר מהיום ונוכיח לציבור, שעם כל הדימוי הקשה שלנו, אפשר גם אחרת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת מרגי, ואחריו - חבר הכנסת הנדל.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי כנסת, ברשותך, אדוני היושב-ראש - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה אתי?
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה באת אחרי שכולם הצביעו.
יעקב מרגי (ש"ס):
הגעת מדמשק? אתה צריך להפריע לנו?
היו"ר ראובן ריבלין:
העירונים הפלסטינים אמרו לי שהם קודמים - - -
יעקב מרגי (ש"ס):
אני דורש לקזז לו את זמן הנאום בפרלמנט הסורי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אחוי, אתה אף פעם לא מקופח אצלי, אבל קודם אלה שמודפסים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה עם אפליה מתקנת?
היו"ר ראובן ריבלין:
העדפה מתקנת, אני עסוק בה בקדנציה הזאת עם אחמד טיבי.
חבר הכנסת מרגי, מהתחלה, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ברשותך, אדוני, אני רוצה להודות בשם הכנסת לקדוש-ברוך-הוא ולרב"ט מרקוביץ על התושייה שהוכיח אתמול והציל אותנו מאסון כבד. זאת ההזדמנות להודות לו בשם הכנסת ובשם כל עם ישראל, וירבו כמותו בצה"ל ובישראל.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבקש מהממשלה, בימים האלה שנשארו לה, לנקות את מדינת ישראל וממשלת ישראל מאות הקלון שנקראת פרשת פולארד. אני חושב שהממשלה - הגיע הזמן. ההתעלמות מופגנת, פוגעת, משדרת מסר שלילי לכל מי שהולך ומסכן את חייו בשם מדינת ישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת צבי הנדל, ואחריו - חבר הכנסת דהאמשה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מכובדי היושב בראש, האיחוד הלאומי התריע לא פעם ולא פעמיים על "הובלה", בלשון הרחוב, של ראש הממשלה כמי שאין לו אלוה. אנחנו רואים את זה בימים האלה. ראינו את זה בעבר. הוא קיבל החלטות, הרס המון אמיתות ממניעים פסולים. עכשיו הרס את מפלגתו.
אני מבקש מהיושב-ראש, אתה, אולי, וחברים אחרים, לא יכולים להגיד, אבל אני אומר: לא לתת בשום אופן להרוס גם את הכנסת. יש כללי עבודה מסודרים. מספיק שהוא שבר את הכללים האלה - ראש ממשלה פתאום עורק ממפלגתו. זה לא ענייני הפרטי. לא לתת בשום פנים ואופן, כי הוא מפעיל לחץ לא סביר גם על היועץ המשפטי, גם על נשיא המדינה. הוא עושה את זה דרך כל הכלים האפשריים, זה בדוק. אסור לנו לתת יד להרס הדמוקרטיה בישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת הנדל. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, ואחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול היתה בגבול הלבנון התנגשות שזה חמש שנים לא היתה כמותה. אני זוכר שבראשית ימיו של שרון כראש הממשלה, ממש בימים הראשונים, הוא תקף במטוסים בתוך שטח לבנון, בעומק לבנון. עכשיו זה מתקשר עם הבחירות ועם הטלטלה וכל השינויים.
אני שואל, האם יש למישהו אינטרס לחמם את הגבול שם ולגרום התנגשויות כדי לקצור על-ידי כך רווח פוליטי וקולות של בוחרים? אני תוהה, אבל השאלה הזאת נשאלת. אנחנו יודעים שהיו דברים כאלה. אני מקווה שלא כך הוא ושהשקט יחזור ושמר שרון ידאג לעשות שלום עם הגבול האחר שבינתיים שקט, ואני מקווה שכל הזמן יהיה שקט, עם הסורים. מה יש לעשות שם ברמה? ולמה להמשיך ולהחזיק שם את השטח? גם את החלק הזה שנותר בלבנון, את האדמות האלה של שבעא? זה כפר קטן. להחזיר את זה ללבנונים ולגמור את כל הסיפור.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת דהאמשה. אני מזמין את חבר הכנסת פרוש, ואחריו - את חבר הכנסת אליעזר כהן.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בימים אלה, כאשר המערכת הפוליטית עוברת רעידת אדמה ואנו עדים לקריסתה של הממשלה ולסיום כהונת הכנסת, לא נתנו את דעתנו לכמה נושאים חשובים, שחייבים לעמוד במקום גבוה בסולם העדיפויות של המדינה, במקום גבוה במחשבה הקולקטיבית שלנו.
אחד מאותם נושאים הוא הפשע הגואה והעבריינות שהרימה ראש. פרקליט המדינה ערן שנדר הכריז לאחרונה כי "אנו ניצבים מול חברה שהעבריינות הפכה בה למאפיין חברתי". קיימים, אמר, שני סוגים של עבריינות: ארגוני פשע ושחיתות שלטונית; ובמקביל השירות שמקבל האזרח במדינה ממשרדי הממשלה הוא מבזה. כך אומר פרקליט המדינה. ונשיא אוניברסיטת בן-גוריון, פרופסור אבישי ברוורמן, החרה אחרי פרקליט המדינה והכריז: "ישראל מדינה מושחתת ובלתי מוסרית". ועוד אמר, כי ממדינה שצריכה היתה להיבנות על חזון "צדק צדק תרדוף" – הפכנו למדינת אלימות ופשע.
אך, לצערי, שניהם לא אמרו ששורש הבעיה הוא ההתנתקות שלנו מתורת ישראל וממוסר הנביאים, ועוד לנו, לחרדים, מנסים לומר: תלמדו את תוכנית הליבה של משרד החינוך. אבל זו צריכה להיות האג'נדה המרכזית במערכת הבחירות המתקרבת – תורת ישראל ומוסר הנביאים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת אליעזר כהן, הלוא הוא צ'יטה, ואחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שני בלונים ענקיים, צבעוניים, מרחפים עכשיו בשמי הפוליטיקה הישראלית. האחד הוא בלון מלא אוויר חם של אריק שרון, והשני הוא בלון מלא אוויר חם של עמיר פרץ. כל הסקרים מנבאים להם שהם ירחפו והבלון שלהם עוד יגדל. הבלונים האלה יתפוצצו בעוד שבועיים-שלושה, או לפחות האוויר החם יצא מהם והם ישקעו קצת ויגיעו לגודל האמיתי שלהם. הבוחר הישראלי לא טיפש, הוא יודע מה הוא רוצה והוא יודע למי הוא מצביע. אנחנו נגיע לאיזון.
סיעתי, ישראל ביתנו, לא עומדת להיות מקופחת עם היושב-ראש שלה, אביגדור ליברמן. אנחנו עומדים להכפיל את כוחנו, ואנחנו לא מתביישים בזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא להפוך את הכנסת לבמה לתעמולת בחירות.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני רוצה לראות את שני הבלונים הגדולים האלה בעוד חודשיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה.
חברים, הרי אתמול קיבלנו החלטה ואמרנו את דברה של הכנסת ברוב עם. אני מבקש שבזמן בחירות לא נהפוך את הכנסת לבמה, כי יהיו לנו כל כך הרבה במות. בשביל מה?
טלב אלסאנע (רע"ם):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לדווח לכנסת על הביקור שלי בפרלמנט הסורי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אלסאנע - - -
טלב אלסאנע (רע"ם):
אדוני היושב-ראש, אני מבין שאתה רוצה להזמין אותי לדוכן.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אני לא רוצה להזמין אותך לדוכן. אדוני בחסינותו ובנאומים בני דקה יכול לומר מה שהוא רוצה.
טלב אלסאנע (רע"ם):
אסור להפריע לי במהלך הדקה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ביקורו מעורר מחלוקת מבחינה חוקית. אדוני יאמר מה שהוא רוצה, אבל הכנסת לא מבקשת מאדוני לתת לה דיווח על מעשה שלכאורה יכול להיות שהוא בלתי חוקי, אם כי חסינותך היא חסינות מהותית.
טלב אלסאנע (רע"ם):
בדרך כלל אדוני מבטא בעמדותיו את עמדת כל חברי הכנסת, פרט לעמדה הזאת. לדעתי, יש חברי כנסת שכן מעוניינים.
היו"ר ראובן ריבלין:
הרבה חברי כנסת ביקשו ממני לגנות את מעשיך, אבל אמרתי שרק אז תבין מדוע נסעת ולכן לא רציתי לגנות.
טלב אלסאנע (רע"ם):
אדוני היושב-ראש, זאת הפעם הרביעית, ואני חש שינוי מגמה. יש פתיחות, יש נכונות, ולא במקרה יושב-ראש הפרלמנט, ד"ר מחמוד אל-אברש, שהוא זה שהזמין. הזדמן לי לנאום בפני הפרלמנט הסורי, ולדעתי, מדינת ישראל, המתיימרת להיות דמוקרטית, צריכה לברך על הפתיחות ועל שינוי המגמה. רק מי שמבקר בסוריה יודע מה אנחנו מפסידים כאן כשאין שלום עם סוריה.
אבל ראה זה פלא, כבוד היושב-ראש, שם אני מנסה לקדם את השלום למען הדורות הבאים, ואצלנו בנגב עושים מלחמה, הורסים לאנשים את הבתים. המדינה הזאת לא עושה שלום, לא עם שכניה ולא עם אזרחיה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אלסאנע, אשר אמר את אשר הוא רוצה, אבל אנחנו לא ביקשנו ממנו לתת דוח.
טלב אלסאנע (רע"ם):
זה היה פחות מ-60 שניות.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה שרצית לומר אמרת. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, לא רק בישראל מתקיימות בחירות. בעוד תקופה קצרה, ולפני הבחירות בישראל, לפי המועדים שמסתמנים, יתקיימו בחירות ברשות הפלסטינית. ממשלת ישראל מתערבת התערבות בוטה בבחירות האלה ולא מאפשרת להליך דמוקרטי להתקיים. מחסומים, מעצר של מועמדים ושל פעילים, ויותר מכל דבר – המשך מעצרם של שני חברי הפרלמנט הפלסטיני, מרואן ברגותי וחוסאם חאדר, מעוות את ההליך הדמוקרטי. מדובר בשתי דמויות מרכזיות, והישארותם במעצר מונעת את מימוש ההליך הדמוקרטי ברשות הפלסטינית.
ישראל עושה את זה לפעמים בפרהסיה ולפעמים בכל מיני אמתלות. אנחנו רוצים לשמוע פעם אחת מה העמדה הרשמית של ממשלת ישראל, ושהיא תודיע שהיא לא תתערב. עד עכשיו לא שמענו את זה, וזה אומר שכל הדיבורים על דמוקרטיה וכל הדיבורים על קידום דמוקרטיה בעולם הערבי הם דיבורים בעלמא, כל עוד ממשלת ישראל ממשיכה בהתערבות הבוטה הזאת.
אני קורא לשחרורם של כל האסירים הפלסטינים, ובמיוחד של מרואן ברגותי וחוסאם חאדר. צריך לשחרר את עמיתינו חברי הפרלמנט הפלסטיני, כדי שזה יעזור לקיום בחירות דמוקרטיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איוב קרא.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האירוע בגבול הצפון אתמול הוא אירוע מפתיע. מפתיע דווקא מכיוון שכל צה"ל מתכונן לו ומתריע מפניו זה ימים רבים, ובכל זאת הוא נוחת על ראשינו כרעם ביום בהיר, ויש נפגעים. אינני מבין מדוע כאשר רואים את כל ההכנות הצבאיות שה"חיזבאללה" עושה כדי לירות על יישובים ולירות על בסיסי צה"ל, לא נוקטים את שיטת המכה המקדימה. השאלה של מחבלים חמושים, שנעים בשטח ומתכוונים לירות טילים על יישובים אזרחיים, היא לא שאלה של בחירה.
זאת, להבנתי, ממשלה שמתעלמת מצורכי הביטחון של אזרחיה ומפקירה אותם לידי מחבלים מצפון, ובהמשך תעשה כך גם כלפי מחבלים מדרום. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. בבקשה, חבר הכנסת קרא. אחריו – חבר הכנסת מח'ול.
איוב קרא (הליכוד):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר זיכה בית-הדין הצבאי בפיקוד דרום באופן מוחלט את סרן ר' בפרשה של הריגת הילדה ברפיח. אני מעלה פה תהיות מדוע התקשורת, ובראשה אילנה דיין, לא התנצלה על העוול הנורא ועל התיק שניסו לתפור יחד אתה השוטרים הצבאיים והחיילים, בגיבוי התקשורת. אני קורא מעל הבמה לאילנה דיין לצאת ולהתנצל בריש גלי על מה שהיא עוללה לגיבור, לקצין מבריק. אם לא, אני אגיש תלונה למועצת העיתונות על הפרשה הזאת. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת קרא. בבקשה, חבר הכנסת מח'ול. אחריו – חבר הכנסת פריצקי.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מגיע כרגע מכנס שדרות, שם השתתפתי בדיון על הפרטת השירותים החברתיים. אחד הדברים שקיבלתי לקראת הדיון הזה הוא מכתב מאחד העובדים, מקורבנות תוכנית ויסקונסין, שפגשתי אותו במרכז בחדרה, והוא מדבר על כך שעל-פי התוכנית הזאת, כדי לקבל את הגמלה שלו, שמגיעה ל-1,300 שקלים, הוא צריך לעבוד 30 שעות שבועיות בקהילה. הוא עושה חישוב ויוצא שהשכר לשעת עבודה שלו הוא 11 שקלים, בשעה ששכר המינימום הוא 17 שקלים פלוס.
החברה הזאת, ההולנדית, שמנהלת את תוכנית ויסקונסין בישראל בשם הפרטת השירותים החברתיים, שודדת ממנו לאור היום 800 שקלים לחודש, ויש שם 4,000 עובדים מובטלים. המשמעות של זה היא 4,000 כפול 800 שקלים, וזה סכום השוד הציבורי לאור היום מהעובדים האומללים האלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת פריצקי, בבקשה.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר על אירוע חביב שהיה לי שלשום או אתמול. גשמים עזים שטפו את הארץ, כידוע לכם. שמחתי, אני מניח שכולנו שמחנו - מאגרי המים התמלאו, הכבישים התנקו. אבל, חברת הכנסת גולן, ראיתי אנשים רצים וקופסאות פח בידיהם. שאלתי: למה אתם רצים עם קופסאות פח? והם אמרו לי: אנחנו אוספים מי גשמים, שלעניים יהיה מה לשתות. אז אל תתייאשו מהסקרים, עוד יש לכם סיכוי.
אראלה גולן (שינוי):
אנחנו ממש לא מתייאשים ואני לא יודעת למה אני אחראית על מי הגשמים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת פריצקי. זה היה משל. כל מי שרוצה נמשל - ילך לממ"מ. חבר הכנסת אריאל, בבקשה, וחבר הכנסת ליבוביץ יעלה על הדוכן לאחר מכן.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 60 שניות על החזית הכתומה בכנסת, החזית שאין בה הבדלים בין ימין לשמאל, שמנסה לטפל בצד האנושי של עקורי צפון השומרון וחבל-עזה.
הרי לכם סיפור על יישוב – כפר-דרום. היישוב הזה החליט, בתחילת הפינוי, שהוא הולך לאן שאפשר להגיע, ומייד. הוא סיכם ראשון עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה שהוא הולך לאשקלון, לבית דירות, כקהילה. האם מישהו מחברי הכנסת יכול לומר לנו כמה משפחות הגיעו ליעדן לאחר 90 יום מהגירוש? אני אעזור לכם: אף לא אחת ממשפחות כפר-דרום הגיעה, כי עדיין מטפלים בהם. הם גרים, אם לא ניחשתם, במלון, "גן-עדן", "פרדייז" שבבאר-שבע. הם נראים כאנשים שכבה אורם, נגמרה להם הסבלנות, והכול מפני שראש הממשלה מטפל בהם אישית. כך זה נראה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
יש פתרון אחד - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת אריאל. בבקשה, חבר הכנסת ליבוביץ. הם הרי כבר רכשו את הבית - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כבר לפני חודשיים וחצי - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
במלה אחת, כי זמני תם: הכול בסידורים. עוד לא גמרו עם טופס-4, כי אין חנייה. אין חנייה - כי צריך לשלם כופר חנייה, כי ככה וככה וככה. בסוף האנשים הטובים האלה, באמת – המצוינים האלה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הרי ועדת הכספים אישרה כל כך הרבה כסף, מדוע לא קנו בית בלי בעיות של חנייה, כופר חנייה וכל הדברים האלה?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
יש לי הצעה קצרה לפתרון - זה לזכור, ולחזור. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ליבוביץ, כמנהגו מדי שבוע, עושה עבודת קודש. לצערנו הרב, בעבודת הקודש הזאת הוא מאזכר ומזכיר את קורבנות תאונות הדרכים במשך השבוע. אבל אני חושב שהדבר הזה שאנחנו מקפידים עליו, והלוואי שלא נצטרך אותו, הוא חשוב. אולי בשבוע הבא לא יהיו שמות.
אילן ליבוביץ (שינוי):
אכן, אדוני היושב-ראש, תודה לך.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בין 13 ל-19 בחודש נובמבר נהרגו שלושה בכבישי ישראל, ואלה שמותיהם: דוד אברג'יל מקריית-עקרון, אחמד חטיב מכפר-מכר ושושנה דורנשטיין מקריית-מוצקין. מאחורי כל אחד ואחת מהם עומדת משפחה שחייה נהרסו בן רגע. מלבדם – עוד עשרות פצועים בתאונות הדרכים. יהי זכרם של אלה שנהרגו ברוך. החלמה מהירה לכל הפצועים. נקווה שאכן בשבוע הבא לא אעמוד כאן על הבמה בעניין הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הלוואי. תודה רבה לחבר הכנסת אילן ליבוביץ, בשם כל חברי הכנסת.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 14) (מסלול הנוער החלוצי הלוחם), התשס"ו-2005; הצעת חוק תכנון משק החלב בישראל (תיקון מס' 2), התשס"ו-2005; הצעת חוק העיטורים בצבא-הגנה לישראל (תיקון מס' 3) (הענקת עיטור לאזרח), התשס"ו-2005. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לציון יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים - הצעות לסדר-היום מס' 7681, 7717, 7768, 7771 ו-7779. ראשון הדוברים - סגן השר יעקב אדרי, בבקשה. אתה רוצה להשיב? חשבתי שאתה רוצה לפתוח את הדיון. ובכן, מי הדוברים? ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת ענבל גבריאלי, בבקשה. הואיל ומדובר בציון - אני לא מפעיל את השעון. אני בטוח שכל אחד ידע ויהיה מוכן לנאומו.
ענבל גבריאלי (הליכוד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שאמר היושב-ראש, היום אנחנו מציינים את יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים. כצפוי, את הבוקר פתחנו בישיבה מיוחדת שנערכה בנושא בוועדה לקידום מעמד האשה, ואני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לפגום במעט בחגיגיות של היום הזה ולומר כמה דברים שלי, כיושבת-ראש הוועדה וכחברת הכנסת בכלל, מאוד הציקו ומאוד ציערו אותי. אף לא אחד מחברי וחברות הוועדה הגיע להשתתף בדיון, ואף לא אחת מחברות הכנסת, מ-17 חברות הכנסת - - -
זהבה גלאון (מרצ-יחד):
תעשו את זה לא ב-08:30, אז אולי יגיעו - - -
ענבל גבריאלי (הליכוד):
חברת הכנסת גלאון, אני לא מנהלת ויכוח עם אף אחד. אני מציינת עובדות. ההתחשבות של הוועדה ושל סדר-יומה של הוועדה היתה בארגוני הנשים שקיימו לכל אורך היום אירועים, ועל מנת שאירוע אחד לא יעלה על אירוע אחר זו היתה השעה שבה התקיימה הישיבה.
זהבה גלאון (מרצ-יחד):
אני מציעה לך לא לנזוף בחברי הכנסת.
ענבל גבריאלי (הליכוד):
אני לא נוזפת, אני לא מאשימה, אני לא שופטת, אני לא מבקרת ואני גם לא מתווכחת. אני מציינת עובדות. בכל מקרה, שוב – למרות השעה של הישיבה, למרות הטלטלות, המשברים, למרות המפץ הגדול במערכת הפוליטית - אני עדיין חושבת שאפשר היה להתאמץ, ולהגיע לכבוד נושא כל כך חשוב. אני מאוד מקווה, או לפחות מאוד רוצה לקוות, שההתנהלות הזאת של הכנסת בוועדה הבוקר אינה מלמדת על התייחסות הממסד, על ההתייחסות שלנו לתופעת האלימות נגד נשים במדינת ישראל והמקום שאנו נותנים לה בסדרי העדיפויות שלנו.
בשנים האחרונות החברה הישראלית הפכה לחברה מאוד אלימה. במהלך כהונת הכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, עמדו כאן חברי כנסת רבים ודיברנו; דיברנו על האלימות על היבטיה השונים: אלימות בבתי-הספר, אלימות בקרב בני נוער בכלל, אלימות במגרשי הספורט, אלימות במשפחה, גם כלפי ילדים, וכמובן - אלימות נגד נשים. והאלימות נגד נשים, על-פי המסמך המעודכן שנערך לכבוד היום הזה על-ידי המרכז למחקר ומידע בכנסת, היא בכמה מישורים: אלימות שמתבטאת בעבירות נגד הגוף, עבירות מין, עבירות שכרוכות בהפרת סדר ציבורי, עבירות שכרוכות בנזקים לרכוש.
אני רוצה לציין כמה נתונים. הנתונים של השנה הנוכחית, חלקם מתייחסים עד לחודש הזה, חודש נובמבר, וחלקם נאספו, מפאת אילוצים כאלה ואחרים, עד לחודש אוקטובר, והנתונים של שנת 2004 מתייחסים כמובן לכל השנה. עד נובמבר 2005 נרצחו תשע נשים בידי בני זוגן. בשנת 2004 נרצחו עשר נשים בידי בני זוגן, כאשר מספר הנשים שנרצחו על רקע מגדרי, משום היותן נשים, גבוה יותר. מעצרים בגין עבירות אלימות בין בני זוג: בשנת 2004 נעצרו 4,645 אנשים, לעומת השנה הנוכחית, עד אוקטובר - 3,876 גברים נעצרו. מספר התיקים שנפתחו בגין אלימות בין בני זוג: לעומת 16,510 תיקים בשנת 2004, מינואר 2005 ועד אוקטובר נפתחו 13,159 תיקים.
אני לא אקריא את כל הנתונים של המשטרה, אני רוצה לציין את הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואונס: בחודשים ינואר עד אוקטובר 2005 הגיעו לקווי החירום של מרכזי הסיוע 5,812 פניות נשים, ובתקופה המקבילה בשנת 2004 התקבלו 5,788 פניות. הנתונים של מערכת המשפט – תיקי בקשות למתן צווי הגנה שהוגשו לבתי-המשפט מתוקף חוק למניעת הטרדה מאיימת – לעומת 1,922 תיקים בשנת 2004, בין ינואר לנובמבר 2005 היו 2,141 תיקים כאלה. נתוני הענישה, שזו נקודה קריטית, שמפירה את האיזון בצורה בוטה – מראים לנו עד כמה אין איזון בין הנתונים של בתי-המשפט, של מרכזי הסיוע ושל המשטרה לעומת הענישה - 50.23 חודשים של מאסר בפועל נגזרו נגד נאשמים בעבירות מין. אלה מקצת מן הנתונים - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
זה ממוצע או סך הכול?
ענבל גבריאלי (הליכוד):
ממוצע. הממוצע הזה של 50.23 חודשים מתייחס גם לעברייני מין שהשכילו בבתי-המשפט לגזור עליהם עונש מצטבר, כלומר אם הם ביצעו עבירות כלפי כמה נשים, הם קיבלו באופן נפרד ומצטבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
מדובר גם על הטרדות או רק על מעשים מגונים או אונס?
ענבל גבריאלי (הליכוד):
זה מתייחס לעבירות מין בלבד.
היו"ר ראובן ריבלין:
עבירות מין זה גם אונס.
ענבל גבריאלי (הליכוד):
היום אנחנו מדברים על אלימות נגד נשים, וזה רק ענף אחד של אלימות נגד נשים.
היו"ר ראובן ריבלין:
העונש המקסימלי שם הוא עונש שעולה בהרבה על הממוצע.
ענבל גבריאלי (הליכוד):
נכון.
אני רוצה לקרוא לכם עדות של אסנת, אשה בת 44, רווקה, עובדת בתפקיד בכיר בחברת היי-טק: "אפילו עכשיו, כשאני יושבת מול צג המחשב, קשה לי מאוד לחזור אחורה ולחשוב על הסוד שלי, על הרגעים האפלים ההם. לא רק בגלל שהדחקתי את רובם, אלא בעיקר כי זה היה לפני יותר מ-35 שנה. גם לא ממש ברור לי למה אני כותבת, כי איש במשפחתי לא יודע וסביר להניח שהם לעולם לא ידעו. אולי כי הייתי רוצה שמישהו יקרא את זה ויאמר: את היית הקורבן, את לא אשמה. אני לא יודעת, אולי זו הדרך שלי לומר לכל אלה שיש להם סוד אפל וחולני כמו שלי, שהם יכולים לספר, שזה בסדר.
"כשהייתי קטנה הסתובבתי הרבה עם בני הדודים שלי - אחד גדול ממני בשנה, השני צעיר ממני בשנתיים. שיחקנו, צחקנו, עשינו הרבה דברים ביחד. היינו משחקים משחקי פנטזיה. המחסן שלהם, שזה היה מין חדר קטן בחצר, היה מקום קסום שהפך להרים או ליערות סודיים שבהם שולטים מכשפים. דמיינו הרבה. היום, כשאני חושבת על מה שקרה, אני יכולה לחשוב על הפעמים בהן הייתי צריכה לראות איך הם הסתכלו עלי, בצורה לא טובה. היינו משחקים הרבה 'תופסת'. יום אחד הם המציאו 'תופסת התפשטות' וכל הזמן הראו לי את את איברי המין שלהם. אני עדיין יכולה לראות אותם. טרום התבגרות. מאותו יום לא יכולתי לאכול יותר נקניקיות. אמא שלי תמיד ייחסה את זה לעובדה שהייתי מפונקת באוכל וכמעט כל יום שיניתי את דעתי לגבי האוכל. האמת היא שכל פעם כשראיתי נקניק, או בעיקר נקניקייה, נזכרתי בפעם שבה הם חשפו את עצמם, אבל אף פעם לא חשבתי על זה באמת. בנים תמיד יהיו בנים. זה מה שחשבתי גם קודם.
"כשהייתי בת שלוש בן דודי הגדול ממני שכנע אותי להוריד את התחתונים שלי ולתת לו לראות אותי, כלומר הוא היה בן ארבע. אני לא באמת חושבת שילד בן ארבע יכול להיות סוטה. ואז אני חוזרת למשחקי הפנטזיה שלנו ונזכרת איך ככל שהתבגרתי המשחקים התחילו לקבל נופך רומנטי, כמו בסרט 'סיפור אהבה' או ג'יימס בונד, סרטים שאז היו שוברי קופות. לא ממש ייחסתי לזה חשיבות. היות שאני הייתי הבת היחידה, תמיד הייתי צריכה לשחק את הגיבורה, החברה של הגיבור, אבל אז התחילה המציאות לחדור למשחק ומהר מאוד גיליתי שאני אמורה לשכב על המיטה ולשחק כאילו אני שוכבת עם בן-דודי הגדול כחלק מהמשחק. זה גרם לי להרגיש רע, לא טוב, לא נוח, אבל התנגדתי רק לעתים רחוקות. לא רציתי לאבד את האהבה של בני הדודים שלי. זה כל כך חולני שרציתי שהם יאהבו אותי, אבל באותו זמן הייתי בודדה בבית-הספר. היו לי מעט חברים, לא רציתי לאבד חברים וחשבתי שזו רק אני.
"ואז חיי השתנו. זה היה בחנוכה, משפחתי ואני התארחנו אצל בני דודי, ההורים שלהם כמובן. כל המבוגרים היו בסלון ואנחנו הלכנו לשחק במחסן כמו תמיד. באותו חודש מלאו לי עשר. התחלנו לשחק 'אמת או חובה'. ה'חובה' היו דברים די טיפשיים בהתחלה ואז איכשהו זה עבר לרובד מיני. קודם זה היה להגיד כל מיני דברים מיניים, מה שכמובן קסם לבנים, שכבר הציצו מדי פעם לכל הירחונים האלה. אני, אני הייתי סקרנית, אבל הייתי נבוכה. ואז עברנו להציג סיפורים מיניים ומהר מאוד בן דודי הגדול הציע שנעשה מעין מבחן אומץ ונבדוק מה כל אחד מאתנו מעז לעשות. כמובן שהכול היה בהקשר של מין. ואני זוכרת שלא רציתי, זוכרת שהתנגדתי, אבל הוא גבר עלי. גם בן-דודי הצעיר לא היה בטוח שהוא רוצה לעשות את זה, אבל גם הוא עשה מה שבן דודי אמר לו. אני, אני חושבת שפחדתי לומר לא, וכך זה התחיל.
"כל פעם שאני חוזרת לתקופה ההיא אני שואלת את עצמי למה לא עזבתי את המחסן, הלכתי לבית, אמרתי לאמא שלי - משהו. לא הייתי חייבת לעשות את זה, לא הייתי חייבת לתת להם לעלות עלי ומה שהכי חולני זה שהם נהנו מזה, בעיקר הגדול – סוטה בן 11.
"אבל זה לא נגמר בזה. שנתיים אחר כך בן דודי הצעיר ביקר אצלנו בבית ונכנסנו לחדר כדי לדבר ולבלות קצת ביחד. איכשהו התחלנו לדבר על כל הדברים המשוגעים שהיינו עושים כילדים. ואז עלה עניין הערב ההוא. ולהפתעתי הוא אמר לי בצורה מנומסת למדי, שהוא היה רוצה לשחק את זה שוב. הרגשתי כאילו אני בת עשר שוב, כל כך קטנה וחסרת אונים, לא יכולה לדבר וכאילו הייתי רובוט. נתתי לו לגעת בחזה שלי, ללטף אותי, לגעת בי, לקפוץ עלי, כאילו הוא גרסה רכה של איזה כוכב פורנו. עזבתי את הגוף שלי שוב, רק העמדתי פנים שאני שם, קפואה. ואז המכנסיים שלי הורדו, והתחתונים, והרגשתי איך הוא נוגע שם, והרגשתי כל כך חולה, כל כך רעה, אבל לא אמרתי כלום. נתתי לו לעשות כל מה שהוא רצה. שכבתי שם. הוא ביצע עלי את כל התנועות של יחסי מין, כאילו אני בובה מתנפחת. אני מניחה שהייתי האימון שלו לקראת חברה. לא ניסיתי לעצור אותו אפילו פעם אחת. אני לא יודעת למה שתקתי. ידעתי שזה אסור, מגעיל, חולני, אבל המשכתי לשתוק.
"אני חושבת שבגלל השתיקה ההיא, בגלל העובדה שלא התנגדתי, המשכתי לשתוק כל השנים. הרגשתי שלא תקפו אותי, שפשוט הייתי מטומטמת. הרגשתי שאני חולה או סוטה בדיוק כמוהם".
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אתה עכשיו אמרת שאתה לא מכיר - - -
ענבל גבריאלי (הליכוד):
"מעולם לא אמרתי להורים שלי או למישהו אחר במשפחה, ורק מעט מאוד חברים שלי יודעים. ניסיתי ללכת לטיפול פעם, אבל לא יכולתי, הייתי יותר מדי מבוישת ופחדתי שהמטפל יגיד לי שאני חולה ושאני אשמה. נכון שזה מטורף לחלוטין?
"מה שלעולם לא אשכח זה ההנאה שלהם, איך הם השתמשו בי. הם לא מרגישים אשמה, בכלל לא. איך ייתכן שהם לא מרגישים מלוכלכים כמו שאני מרגישה? הם לא יודעים כמה בכיתי בגללם?
"רק בזמן האחרון התחלתי לראות בעצמי קורבן. התחלתי שוב טיפול. אני מדברת שם על כך שאני תמיד נותנת לגברים לדבר אתי בצורה מינית ועל העובדה שאני מרגישה שאני חייבת לעשות את זה כדי לשמור. אני עדיין בתולה, אבל ביצעתי פעולות מיניות בבני זוג. אני לא נותנת להם לעשות לי משהו. ואז ירד לי האסימון והבנתי שזה קשור למה שקרה כשהייתי קטנה. אבל מצד שני, אפילו עכשיו, כשאני מסתכלת על מה שכתבתי, אני שואלת את עצמי: באיזו זכות את מתלוננת? דברים הרבה יותר רעים קורים לנשים כל יום – אונס, רצח, מכות. החוויה שלי לא היתה כזאת קשה. אני נלחמת בעצמי כדי לזכור שכאב זה כאב ואלימות זו אלימות ולא משנה כמה ולמה שתקתי אז, ביני לבין עצמי אני לא רציתי.
"עברו 35 שנה ואני עדיין מחכה שמישהו יבין אותי ויאמר לי שאני לא רעה. אולי יום אחד האדם הזה יהיה אני".
אני מזכירה שוב שזו עדות של אסנת, רווקה בת 44, עובדת בתפקיד בכיר בחברת היי-טק. מהעדות הזאת, חברים, אפשר להבין כמה דברים. אפשר להבין מה הבעיה האמיתית, ודרכה אולי גם להבין מה יכול להיות הפתרון. זה סוג אחד של אלימות.
במעקב לאורך תקופה עולה, כי מספר הנשים המוכות נע סביב 150,000. למרות הפעילות, למרות המיזמים, למרות התוכניות, למרות הוספת תקנים – כן, גם בתוך הקיצוצים הוספת תקנים – ועל כל הדברים האלה אנחנו שומעים בוועדה לקידום מעמד האשה מגורמי משטרה, מנציגים של משרדי הממשלה השונים, מכל הגופים הרלוונטיים שיש להם עניין בנושא הזה. ועדיין המספר הזה, במעקב לאורך תקופה, נשאר די יציב. הוא לא יורד, הוא מעט עולה. יש איזו עלייה.
אני רוצה לומר לכם, שוב, בקשר לעדות שקראתי, שקלישאתית ככל שיכולה להישמע האמירה הבאה שלי, הפתרון טמון אך ורק בחינוך, והרבה פעמים, אולי יותר מדי פעמים, אנחנו אומרים את זה כאן בבית הזה בכלל, ומעל הדוכן בפרט, אבל אני מדברת על חינוך אולי מסוג אחר, על חינוך חברתי כולל, על שינוי התפיסה כלפי הנשים.
שמענו את העדות עכשיו, וזה מה שמרגישות נשים, זה מה שמרגישות נשים מוכות, זה מה שמרגישות נשים מותקפות מינית, זה מה שמרגישות נשים שבשורה התחתונה הן קורבן, לא הן האשמות, הן נמצאות במצב הזה לא מתוך בחירה חופשית ולא מתוך בחירה בכלל. המצב הזה נכפה עליהן.
אני חייבת לומר, ואני אומרת בפה מלא, די בגאון: אני מודה באיוולת שאני הייתי נגועה בה. לפני שנחשפתי במסגרת תפקידי כחברת הכנסת לכמות כל כך גדולה של נשים מוכות, נשים פגועות ונשים שהן קורבן, תמיד שאלתי את עצמי: אני לא מבינה מה הבעיה של אשה לומר "לא", אני לא מבינה אשה שחיה עם בעל או עם בן זוג תחת קורת-גג אחת, הם מנהלים משפחה, הוא מתעלל בה נפשית, מינית, פיזית – מה הבעיה שלה לקום וללכת? היום אני מבינה שהבעיה היא גדולה, היום אני מבינה את המקום שהנשים הללו עומדות בו, היום אני מבינה שאין שום בחירה לאשה שנמצאת במצב כזה, היום אני מבינה שכל מכה שאשה מקבלת היא לא רק כואבת פיזית, היא ממוטטת את עמוד השדרה, את תכונות האופי, את האמונה העצמית, את האמונה ביכולת ובמסוגלות העצמית של כל אשה, ולא משנה מה תפקידה, ולא משנה מה עיסוקה מחוץ לבית.
ברגע שנצליח לחנך את החברה הישראלית שהנשים הללו הן קורבן, שהנשים הללו לא בחרו להימצא במקום הזה, ביום שננהל מלחמה נגד אמירות – ציטטה חברת הכנסת גלאון אמירה אומללה בוועדה, בדיון שקיימנו עם השופט אוקון מהנהלת בתי-המשפט, ואני מניחה, חברת הכנסת גלאון, שאת תצטטי אותה כאן; אני לא זוכרת אותה במדויק, אבל נדמה לי שאופי האמירה שנאמרה מפי שופטת במדינת ישראל, במערכת המשפט במדינת ישראל, היה כזה שהאשה המוכה היא זו שהביאה על עצמה את המכה, היא זו שבחרה, היא זו שנכנסה, אולי היא הרגיזה אותו, היא היתה יכולה למנוע. אם זיכרוני אינו מטעני, זה פחות או יותר היה אופי האמירה.
ברגע שנבין שתמונת הדברים אינה כזאת, נעצור את כל אותן שאלות שנשאלות בחקירה במשטרה או בחקירה הנגדית בבתי-המשפט על עבר מיני, על מעשי האשה, מה קדם לאלימות, מה קדם לתקיפה. נחנך שיש קורבן ויש מקרבן. הנשים הן הקורבנות, הן לא אשמות, אנחנו צריכים להשריש את התפיסה הזאת בקרבנו.
עם זאת, אני לא אומרת להוקיע ולהקיא מתוכנו את הגברים המכים, אלא להוקיע את האלימות. הטיפול צריך להיות בשני המישורים, גם טיפול באשה, בקורבן, וגם, כמובן, טיפול בגבר המכה. גם הם חולים, גם הם סוטים, גם הם זקוקים למסגרות טיפוליות-חינוכיות.
אדוני היושב-ראש, שינוי תפיסתי חברתי, חינוך החברה למצב הדברים האמיתי, הוא יכול להביא לנו את השינוי המיוחל. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת גבריאלי, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה. אני מזמין את חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, ואחריה – את חברת הכנסת לבני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
יש גבר אחד שמדבר היום.
היו"ר ראובן ריבלין:
אחרון חביב – חבר הכנסת זחאלקה, וגם סגן השר הוא גבר - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
חבר כנסת אחד ביקש את רשות הדיבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא גם חבר כנסת. פה הוא במעמד של משיב מטעם הממשלה. בבקשה, חברת הכנסת פינקלשטיין.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלימות נגד נשים היא בעיה חובקת עולם. לא לחינם נקבע יום בין-לאומי לציון המאבק באלימות נגד נשים. משחר ההיסטוריה נשים היו מועדות לפגיעה ולתקיפה. הסיבות לכך הן שילוב של הבדלים פיזיים ותרבותיים בינן לבין הגברים. רק במהלך המאה ה-20 החלו נשים פורצות את המסגרת התרבותית המקובלת, שראתה בהן נחותות, ופעלו להשבת כבודן שנשלל מהן במשך דורות.
ואכן, מצבן של הנשים בארץ ובעולם מצוי כיום במגמת שיפור מתמדת בתחומי חיים רבים. אומנם עדיין לא הגענו לשוויון הזדמנויות אידיאלי, אך השינוי התפיסתי כבר הופך מוחשי והעתיד נראה ורוד.
על אף האופטימיות, עדיין קיימים כמה ביטויים מכוערים לתפיסה האי-שוויונית. אלימות כלפי נשים היא ההוכחה הברורה כי ראיית נשים כנחותות עדיין לא נעלמה מן העולם. אלימות כלפי נשים אינה מסתכמת באלימות פיזית, יש לה פנים רבות, בהן אלימות מילולית, נפשית, כלכלית, מינית ומשפטית.
כאמור, מדובר בתופעה חמורה, חוצה גבולות מדיניים, חברתיים ותרבותיים, וגם החברה הדתית נגועה בה. הגיע הזמן שנודה בכך. החברה הדתית לוקה בתופעת האלימות נגד נשים בשיעורים דומים לכלל החברה, אך הקשיים שאתם נאלצות הנשים הדתיות להתמודד שונים, ואולי גדולים יותר מאלה הניצבים בפני הנשים האחרות. כידוע לכול, החברה הדתית נחשבת לסגורה יותר מהחברה הכללית, וקיימת בה הנטייה לפתור את הבעיות בבית במקרה הטוב, ולשמור את הדברים בבטן במקרה הרע. נטייה זו מקשה בדרך כלל את פתרון הבעיה, ולעתים מרפה את ידיהן של הנשים מלנסות לשבור את קשר השתיקה.
אחד הנושאים הבעייתיים שהחברה הדתית מתקשה להתמודד עמם הוא נושא התקיפות המיניות. כשציבור מאמין נאלץ להתמודד עם בעיה זו, נוסף פן של בושה דתית על הבושה האנושית הטבעית, ואחוז הנשים השותקות הולך וגדל. הנשים המוטרדות נאלצות לפנות לאוזנו הקשבת של הרב הקהילתי, ולא תמיד זו האוזן המתאימה לטיפול בבעיה. קיימים אומנם מרכזי סיוע ומקלטים מיוחדים לנשים דתיות, לנשים חרדיות, אך הפנייה אליהם גובה מהן מחיר כבד במיוחד. אשה האוזרת אומץ ומצליחה לשבור את קשר השתיקה, צפויה לשלם על כך מחיר כבד במיוחד – הבושה האישית הופכת בושה משפחתית וקהילתית, ופעמים רבות היא נאלצת לעזוב את המסגרת החברתית שבה היא גדלה וחיה.
נושא נוסף שהוא בעוכריה של החברה הדתית, והייתי מעורבת בו לאחרונה, הוא האלימות ההלכתית. כוונתי לסוגיה הכאובה של העגונות ומסורבות הגט. מדובר בגברים המנצלים את נקודות התורפה הקיימות בהלכה לצורכי ניגוח אישי של הנשים שלהם, הילדים שלהם. ושלא יהיה לכם ספק, זו אלימות לכל דבר, אלימות שבשגרה, אלימות שהופכת גם לאלימות משפטית ולאלימות כלכלית, אלימות שפוגעת באשה גם כשבעלה לא נמצא בסביבתה. ואין זו תופעה שולית: עשרות אלפי נשים חיות את חייהן בכלא, כלא אישי, נשללת מהן הזכות הבסיסית לאושר ולהקמת משפחה, הן לא יכולות להמשיך בחייהן בעוד בעליהן כבר החלו בפרק חדש בחיים שלהם.
רבים טוענים כי הגורם המסייע להתעללות זו הוא ההלכה היהודית, אך לא כך הדבר. רוח ההלכה שוללת בכל תוקף התעללות בנשים ופגיעה בחירותן. יש גברים המשתמשים בהלכה לצורכי נקמה אישית. הפתרון העיקרי לבעיה טמון בענישה פלילית ובהאצלת סמכויות נוספות לגורמי הרבנות הראשית. לפני זמן לא רב יזמתי חוק המאריך את תקופת הבידוד שבו שוהים סרבני גט ל-14 יום במקום שבעה ימים. אני מאמינה שזו התחלה נאותה בדרך לפתרון הבעיה. הגיבוי החקיקתי והאכיפתי ישריש נורמות חברתיות חדשות. הוא יכריח את החברה להפנים את מעמדן השווה והראוי של הנשים. קודם המעשים, ואחר כך הלבבות.
היום, ביום חשוב זה, שבו כל העולם ממוקד במטרה אחת - מלחמה באלימות נגד נשים - כולנו חייבים להבין כי שינוי תפיסתי חייב להתחיל בנו, המחוקקים. על כתפינו מוטלת האחריות לדאוג לרמתה המוסרית של החברה, והכלי שניתן בידינו הוא החוק. כולי תקווה שמחוקקי ישראל והעולם, בהווה ובעתיד, ישכילו להבין זאת וימשיכו לפעול למען תיקון העוול ההיסטורי שנגרם לנשות העולם במשך השנים. תודה.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה לסגנית היושב-ראש. חברת הכנסת אתי לבני, בבקשה. להזכירכם, ציון יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים.
אתי לבני (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום המאבק באלימות נגד נשים. האלימות נגד נשים היא אלימות מסוג מיוחד, עם מאפיינים מיוחדים וסיבות מיוחדות, אבל היא גם חלק מהאלימות הכוללת בחברה הישראלית.
האלימות נגד נשים קשורה בעצם לאפליה נגד נשים, לתפיסה החברתית שמקבעת נשים כאובייקט מיני, כחפץ, לא כשווה בין שווים. התפיסה הזאת בולטת בעיקר בחברות נחשלות, חברות לא משכילות, חברות עם הרבה מסורות שמתקיימות עד היום הזה, אבל לא רק. אפשר למצוא תופעות של אלימות נגד נשים גם בקרב המשכילים, גם בקרב אנשי אוניברסיטה ואחרים.
התפיסה הזאת, שמקבעת את האפליה נגד נשים, הופכת את האלימות הפיזית והמילולית נגד נשים לדבר שהוא - לא לגיטימי, אבל פחות נחשב ונתפס כדבר בלתי אפשרי, בלתי מקובל. ונדמה לי שהסובלנות והנכונות להתייחס לזה בסלחנות מסוימת מאפיינות את החברה בכלל. האפשרות שלנו, כמחוקקים, היא לעבוד על חקיקה בנושאים האלה, חקיקה למען שוויון, והשוויון צריך להיות בכל נושא: החל מהניסיון שלנו להביא לשוויון בייצוג של נשים במפלגות פוליטיות בכנסת, בממשלה, ולהפוך נשים למודל של כוח, השפעה ומעמד, שיקרין מלמעלה למטה, וחקיקות אחרות שמלוות – כמובן, חקיקה לא מספקת - בשינויים חברתיים שבאים הפעם מלמטה למעלה.
עם זאת, יש לנו אפשרות לחוקק חוקים נוספים במוקדים של הבעייתיות הזועקת לשמים. רק היום העברנו בוועדת החוקה, ויגיעו לקריאה ראשונה - - -
זהבה גלאון (מרצ-יחד):
לא, לא. לקריאה שנייה ושלישית.
אתי לבני (שינוי):
העברנו אחרי קריאה ראשונה. נדונו בוועדה שני חוקים שנוגעים בדיוק לנושא הזה, חוק אחד של חברת הכנסת זהבה גלאון וחוק אחד שאני הגשתי, שנוגעים למתלוננות על עבירות מין והתייחסות לעבר ולמעשים הקודמים של מתלוננות כאלה. המחשבה מאחורי החוק שלי, לפחות, היתה, שכאשר באה אשה להתלונן בתחנת משטרה, או איפה שהיא מתלוננת, ומספרת את הסיפור שלה - והסיפורים הללו, כידוע, בדרך כלל אין להם עדויות נוספות מעבר לסיפור של המתלוננת, וקשה גם למצוא עדות נסיבתית, בעיקר כאשר הנילון מכחיש לגמרי את המעשים, ואנחנו יודעים את זה, כאשר באים לידיעתנו מקרים של אנשי ציבור שמכחישים את זה, וזו דרך ארוכה שצריך לעבור.
לפעמים מחליטים הפרקליטות או המשטרה או גורמי אכיפת החוק שלא להגיש תביעה, שלא להגיש כתב אישום נגד הנילונים, נגד הפוגעים, מכל מיני סיבות - מסיבות של ראיות, מסיבות של הוכחה - ואז שם המתלוננת לא חסוי ויכול להתפרסם, ואכן כך קורה. זו אחת הסיבות לכך ששיעור התלונות על עבירות מין לעומת, כנראה, הנפוצות של עבירות המין הוא בסביבות 30%. ואנחנו רוצים להגביר את האפשרות של המתלוננות לבוא ולהגיש את התלונה שלהן, לבוא לספר את הסיפור שלהן, לבוא לבקש טיפול, לבוא לבקש עזרה, לבוא לבקש תמיכה. בכך שאנחנו שומרים על החשאיות, על החיסיון שלהן, אנחנו עוזרים להן להביא את הסיפור שלהן, וככל שהסיפור הזה יבוא יותר לידיעתנו, יטופל יותר על-ידינו ועל-ידי הגורמים המתאימים, ככה אנחנו נקל וככה אנחנו נילחם בתופעה הנוראה הזאת.
אנחנו כמחוקקים – ואני כמחוקקת יודעת לדבר על הדברים שאני עושה בנושאים האלה; אני מקדמת חוק למניעת כפייה מינית שנמצא עכשיו בדיונים במשרד המשפטים, ובעצם מסדר את כל נושא עבירות המין, האונס, הבעילה והבעילה האסורה בהסכמה והמעשים המגונים, מסדר את החקיקה הזאת, נותן רציונליזציה לארכאיות של ההגדרות האלה. זה דבר אחד. אבל הדברים היותר חשובים - החוק קובע חזקות, מה זו הסכמה של אשה לקיום יחסי מין, וממילא מה זו אי-הסכמה. עם זאת הוא גם מאפשר פיצוי אזרחי לכל נפגעת שנמצא שנפגעה מעבירות מין וכפייה מינית. זה דבר מאוד מאוד חשוב, כי הוא יעזור גם לשקם, גם להרתיע וגם לעשות איזו מידה של צדק בנושאים האלה.
מקום קשה מאוד בחברה הישראלית כלפי נשים - וזו לא אלימות פיזית, אלא בעיקר אלימות של הליך, אלימות מנטלית, אלימות מילולית - אלה ההליכים שמתנהלים בבתי-הדין הרבניים ולפעמים גם בבתי-הדין לענייני משפחה, כל ההליכים הנוגעים לגירושין בחברה הישראלית. הנשים הן הנפגעות העיקריות מהליכי הגירושין, ולפי הסטטיסטיקות שאנחנו מקבלים, אף שלנשים ולגברים שנמצאים בהליכי גירושין ונפרדים מגיעה לכל אחד מהם מחצית מהרכוש, מאחר שבהלכה היהודית הגבר הוא נותן הגט והאשה היא המקבלת אותו, וירצה - ייתן, לא ירצה - לא ייתן, נפתחת כאן מערכת סחטנית, מערכת כפייתית, מערכת מאוד קשה לנשים, שהתוצאה שלה היא שאותן נשים שנקלעות להליכי גירושין קשים – ובדרך כלל מצבן הכלכלי פחות טוב מהמצב של בן זוגן, ואתן הילדים, שגם הם יורדים במצבם הכלכלי - יוצאות במקום עם חצי הרכוש שהגיע להן, עם שליש ופחות.
לתוך המערכת הזאת נכנסת עכשיו השאלה שתופסת מקום בוויכוח הציבורי בישראל, והיא נושא המשמורת לילדים רכים. דיברנו על זה רבות, ואני חוזרת ואומרת, שלהערכתי, ברגע שנפתח את נושא המשמורת לילדים רכים, אנחנו מגבירים שוב את האלימות שמלווה את כל הליכי הגירושין, את הכפייה, את הסחיטה ואת מעשי העוול. ונשים, ככל שהן היום משמשות מטרות לסחטנות, עשויות לסבול עוד יותר במקרה כזה, כשהכול פתוח, וכל מי שחזק יותר, עשיר יותר, בעל יותר יכולות, יותר אורך נשימה, יכול להשתמש גם בילדים כבחלק ממערכת הגירושין. לכן אני באמת קוראת - וניסינו לעשות את זה בכל אמצעי התקשורת - לרדת מהנושא הזה עד אשר יהיו כל הליכי הגירושין בחברה הישראלית הליכים שווים, הוגנים, אזרחיים, שכל אחד יוכל להביא את דברו, והחלוקה תהיה בזמן נכון ובמצב נכון, ותהיה שווה ושוויונית.
אני חושבת שעכשיו זו שעת כושר, בגלל נכונות גורמים מסוימים, גם בבתי-הדין הרבניים, וגם אחרי ביקורת המדינה שהתייחסה לבתי-הדין הרבניים וקבעה שהמצב בבתי-הדין הרבניים הוא בלתי נסבל. מספר התלונות היה גדול מאוד, התלונות על ניהול התיקים, על ההתייחסות, על הרכבים, על אי-הופעה, הרבה מאוד תלונות. באתי בדברים עם כבוד השופטת בדימוס שטרסברג-כהן, שכתבה את הדוח הזה, ובעקבות המלצותיה עמדנו להקים ועדה שתנסה להיטיב ולשפר את הניתן לשיפור; אני חוזרת ואומרת, הניתן לשיפור, אם ניתן לשיפור, בבתי-הדין הרבניים.
אני מקווה שבמערכת הפוליטית, גם אחרי שהכנסת הזאת תתפזר, הדברים האלה יובאו בחשבון, כי יש לנו 100,000 מסורבות גט. הן לא עגונות, הן מסורבות גט. אלה אותן נשים שנמצאות במצב שהן לא יכולות להתגרש, לא יכולות להקים משפחה, לא יכולות להשתחרר מהתלות במערכת הקודמת.
ביום זה של ציון האלימות נגד נשים, אני מקווה שכולנו, ובעיקר חברות הכנסת שנמצאות כאן ותימצאנה בכנסות הבאות, יותר ויותר הן מחויבות לנושאים האלה, יחד עם אחרים, כמובן, אבל הן בראש ובראשונה. אני מקווה שבשנה הבאה, כשנדבר על הנושא הזה שוב, המצב יהיה הרבה יותר טוב. תודה.
היו"ר נסים דהן:
תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ-יחד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מעריכים שיש כ-200,000 נשים מוכות במדינת ישראל. מעריכים שבעשור האחרון נרצחו על רקע מגדרי, על רקע היותן נשים, כ-200 נשים. במדינת ישראל כל אשה שלישית נאנסת, וכל אשה חמישית חשופה או קורבן לגילוי עריות. זו אינה מדינה מתוקנת. במדינה כזאת, שאלו הם הנתונים בה, המדינה צריכה לקחת אחריות לתופעה החברתית הזאת. מדובר בתופעה חברתית קשה.
מה זה אומר לקחת אחריות? ההצהרות של השרים ושל כל מי שנוגע בעניין הן תמיד נפלאות, הן נשגבות. מדובר ברטוריקה נשגבה. אבל תמיד, לצערי, כשאנחנו באים לבדוק את הפרקטיקה, אנחנו רואים איזה פער יש בין הרטוריקה הנשגבה לפרקטיקה.
אני רוצה לגעת היום רק בנקודה אחת, אדוני, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות שדווקא אתה, אדוני, חבר הכנסת נסים דהן, משמש ראש הישיבה. אני רוצה לדבר היום על ממשלה אכזרית שמקצצת בתקציבים למרכזים לנפגעי תקיפה מינית בבתי-חולים. בעיקר אני מדברת על בית-החולים "וולפסון" ובית-החולים "בני ציון", שאתה היית אחראי להקמת המרכז בו.
אני רוצה לספר לחברי הבית, שבשנת 2002 הוקם המרכז הראשון, שמאגד תחת קורת-גג אחת, בבית-החולים "וולפסון", מרכז לנפגעי תקיפה מינית, כדי למנוע מאותן נשים – נשים וגברים, אבל אני מדברת בגדול בנשים – שעוברות מסכת כל כך קשה של פגיעה ותקיפה, את כל הטרטור הזה: הן היו צריכות לפנות למשטרה, אחר כך למכון לרפואה משפטית באבו-כביר, ואחר כך למרכזי הסיוע ולבתי-חולים. כל הטרטור הזה, כל דרך החתחתים הזאת היתה מעין "אונס שני".
בא ד"ר רוטמנטש מבית-החולים "וולפסון" והציע לאגד את הכול תחת קורת-גג אחת, כדי למנוע את ההתעללות ואת מסכת האיומים הביורוקרטית הזאת. שר הבריאות דאז, רוני מילוא, נענה לבקשתו, ביוזמתי, בהתערבותי, והוקם המרכז הזה, וראינו שזה המעשה הנכון לעשותו. אחר כך, כשחבר הכנסת דהן שימש שר הבריאות, פניתי אליו ואמרתי לו: תשמע, צריך לתת מענה לנשים בכל מיני מקומות בארץ. לא יכול להיות שיש רק מקום אחד. מה תעשינה נשים בצפון? מה תעשינה נשים בדרום? שר הבריאות דאז, חבר הכנסת דהן, נענה לבקשתי, וחנכנו מרכז דומה בבית-החולים "בני ציון" בחיפה, שנותן מענה לנשים שנפגעות באזור הצפון.
אם אתם שואלים אותי - הגשתי הצעת חוק כזאת כבר מזמן - היה צריך לעשות פריסה כזאת בבתי-חולים בכל רחבי הארץ. זה הדבר הנכון לעשותו.
הערכתי מאוד את ההיענות ואת הפנייה ואת היוזמה של שר הבריאות דאז דהן, רק שלצערי, מאז שהשר דהן איננו מכהן בתפקידו, אני מוצאת את עצמי כל שנה נאלצת לחזר על הפתחים. כל שנה המרכזים בבתי-החולים "בני ציון" ו"וולפסון" נמצאים בסכנת סגירה. קיבלתי פנייה מבית-החולים "וולפסון" לפני כשבועיים. כל הזמן גדל מספר הפניות. במהלך 2005 הם טיפלו בכ-230 פניות. זו עלייה. תחשבו, 230 נשים או נפגעים ונפגעות הגיעו לבית-החולים כדי לקבל מענה, טיפול. נשים שהותקפו קיבלו מענה בבית-החולים, שהכשיר את עצמו לכך באמת בצורה מדהימה, הקים מקום מיוחד בחדר המיון, צוותים, והכול נעשה בצורה נעימה וידידותית, שנותנת תחושה של קירבה ושל אמפתיה. אין למשל פסיכולוגית לתופעות פוסט-טראומה. פסיכיאטרים ופסיכולוגים עושים את זה בהתנדבות.
עכשיו הם קיבלו הודעה שמקצצים בתקציב. כך קרה גם בשנה שעברה. פניתי לשר נוה, רחמיו נכמרו, אני לא יודעת מאין נמצא הכסף, מן הגורן ומן היקב. השנה פניתי אליו שוב. בינתיים לא קיבלתי תשובה. אני יודעת שהשר מאוד קשוב, אבל אתם יודעים איך הדבר הזה קורה. כרגע המרכז בבית-החולים "וולפסון" נתון בסכנת סגירה.
חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לעלות כאן על הדוכן אחר כך - אני מניחה שנציג או נציגת הממשלה יעלו ויגידו כמה חשוב לטפל בנפגעי תקיפה מינית, כמה חשוב לתת מענה לנשים מוכות. אני יודעת שסגן השר אדרי – אתה עדיין נחשב סגן שר? – הזהיר מפני קיצוצים בתחום הזה. אני מכירה עת עמדתו העקבית בעניין הזה, שמעתי אותו מדבר על זה ברדיו. לא יכול להיות שבקבוצות הכי מוחלשות, הכי פגועות והכי נפגעות, שם יהיה הכי קל לקצץ. גם מדובר בכבשת הרש. לא מדובר בסכומים כל כך גדולים.
בכוונה, אדוני, החלטתי שאני מקדישה הפעם את הדברים שלי לא ברמה הכוללת, לתאר כמה זה נורא, ובאמת הזדהיתי עם הנאומים של כל אחת מחברותי שעלו כאן קודם. הכול נובע באמת ממעמדן המוחלש של הנשים. כל העובדות ידועות. אני רוצה להעלות את הסוגיה הזאת היום כאן על הדוכן בהיבט הכי פרקטי שלה. המדינה אינה יכולה להתנער מאחריות. זו אינה בעייתן הפרטית של אותן נשים שנפגעו. זו בעיה חברתית, שהמדינה צריכה לקחת אחריות לה, ואחריות, חברי וחברותי חברי הכנסת, היא גם כסף.
אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שדברים שכל כך היית קשוב אליהם וכל כך נענית להם כשר הבריאות - אני מקווה שהפעם ימצאו אוזן קשבת גם במשרד הנוכחי. תודה רבה.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. יציל את כבודם האבוד של הגברים שבחרו שלא להתייחס לציון יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
קריאה:
- - -
היו"ר נסים דהן:
הרשימה נעולה, אבל אני אשמח שגם אתה תצטרף.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אדוני היושב-ראש, ביקשתי להירשם היום דרך המערכת בחדרי, ולא ניתן לי.
היו"ר נסים דהן:
אז אני גם לך נותן משום כבודם האבוד של הגברים, שלא תהיה פה הרגשה שבמאבק באלימות נגד נשים שותפות רק הנשים. אבל תהיה אחרון הדוברים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, גבירותי חברות הכנסת, צריך להגיד גבירותי ועלמותי, כי יש נשים לא נשואות בכנסת.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
גבירותי ורבותי זה לכולם.
היו"ר נסים דהן:
שיעור בדקדוק אחרי המליאה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
האמת היא שרציתי לומר במשפט הראשון, שאני בוש ונכלם שחברי הכנסת גברים לא נרשמו לדיון הזה, ואני מודה לחברי הכנסת שביקשו להירשם עכשיו. אני גם בוש ונכלם על הנוכחות במליאה בנושא כל כך חשוב. חבר הכנסת יעקב אדרי, סגן השר, יודע כמה כבוד אני רוחש לו, אבל אני חושב שראש הממשלה היה צריך להתייצב כאן היום, כי זה לא רק עניין למשטרה. זה לא עניין של המשרד לביטחון פנים, אם כי זה אחד הנושאים שצריך לטפל בהם. היו צריכים לעלות כאן על הדוכן בזה אחר זה שרת החינוך, שר העבודה, שר הרווחה, ובראש ובראשונה ראש הממשלה.
בכל מקרה, זה לא ככה, אבל לנושא גופא. ראשית, אני רוצה להגיד בעברית - ואני לא נוהג לדבר בערבית, אבל אני חייב את המשפט הזה להגיד בערבית, כדי שיקבל את החומרה המספקת.
היו"ר נסים דהן:
רק נבקש תרגום.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני אתרגם את זה. גברים שמכים נשים הם שפלים ולא גברים - בערבית זה נשמע הרבה יותר חזק - הולאא' אנד'אל וליסו רג'אל.
היו"ר נסים דהן:
הם לא גברים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
נד'ל: כל מן תסול לו נפסה אן יעתדי עלא' אבנתה, עלא' אח'תה, על ג'ארתה, עלא' אמראה – נבל: כל מי שלבו משיאו להכות את בתו, אחותו, שכנתו, ואשה. זה עוד יותר חמור משפל.
היחס, ואני אומר את המשפט הזה, כי שורש העניין הוא היחס החברתי-התרבותי לתופעת האלימות נגד נשים. לא יעזור חינוך ולא תעזור אכיפת חוק אם לא יהיה שינוי מהותי בתרבות הזאת.
ולמטבע הזה יש שני צדדים - צד האשה וצד הגבר, אדוני היושב-ראש. צד האשה - כאשר האשה היא חזקה יותר, כאשר יש לה פרנסה, ביטחון כלכלי, כאשר יש לה השכלה יותר גבוהה, יש לה מודעות יותר גבוהה, היא תהיה חשופה פחות לאלימות. הכוח שלה ביחסים הוא הרבה יותר גדול, הרבה יותר שוויוני, וזה כשלעצמו מהווה הרתעה. אבל אי-אפשר למסד יחסים בינו לבינה על הרתעה.
הצד השני של המטבע הוא מוסד הגבריות המצוי, שיש לו גם פן מקומי, אבל באופן כללי הוא כוחני, שתלטני, מצ'ואיסטי - אלה התכונות שהתרבות מייצרת. כך אנחנו רואים את זה בסרטים, כך אנחנו רואים את זה בדיבורים בכנסת, בסגנון הדיבור, ואחר כך אלה שמפנימים בתוך-תוכם את התפיסות הגבריות האלה, באים ומגנים אלימות נגד נשים, כשהם מזינים אותה, ביודעין או שלא ביודעין.
היא לא צומחת יש מאין, האלימות נגד נשים, ולא יוצאת כמו מינרווה מראשו של יופיטר, בלי כלום, ככה פתאום, אלא יש לה שורשים, והשורשים שלה הם במעמדה של האשה, במצבה של האשה, ובמוסד הגבריות המעוות שמייצר בסופו של דבר - אפילו בשוליים, אפילו אם מתוך מאה גברים שיש להם תרבות כזאת, אחד או שניים הם אלימים בפועל, הם לא עושים זאת אלא כשהם ניזונים יום ולילה מתוך התרבות הגברית.
אנחנו הגברים זקוקים למהפכה תרבותית, לגבריות אחרת, לגבריות שמפנימה חלק מהערכים הנשיים. אני לא קורא כאן לפשרה בין גבר לאשה - לא לתוצרי כלאיים, שהם מעוותים מטבעם - אלא שלא צריך לבנות את חומת סין בין הגבר לאשה.
אחד מחברי הכנסת כאן אמר: הערבים הם נשים - אחד מחברי הכנסת המהוללים, כביכול, שכל אחד עולה ואומר שמכבדים אותו. אני לא מכבד אותו, את אפי איתם, כיוון שאני יודע למה הוא מתכוון. אני לא נעלבתי כשהוא אמר שהערבים הם נשים, אבל מה שהוא אמר מראה שהוא מתייחס לנשים כמו שהוא מתייחס לערבים - ואנחנו יודעים איך הוא מתייחס לערבים. אנחנו יודעים איך הוא רואה את הערבי, הוא לא רואה בו בן-אדם. אולי מבחינה ביולוגית הוא רואה בו בן-אדם, ביג דיל, אבל מבחינה אנושית-תרבותית הוא לא רואה בו בן-אדם. הערבי הוא עדיין אדם טרום-תרבותי בעיניו של חבר הכנסת המהולל, ואחר כך נשים מצביעות עבורו. אחר כך נשים מצביעות עבור הטיפוס הזה.
אדוני היושב-ראש, אלימות נגד נשים - אני רוצה לראות את חברות הכנסת כאן מזדעקות; את ענבל גבריאלי עולה ומדברת על אשה פלסטינית שעומדת ללדת במחסום, והיא נאלצת ללדת מאחורי גוש הבטון - אני קורא את זה בידיעות של "אמנסטי אינטרנשיונל", לא שלי - והבן שלה מת בין ידיה. אני רוצה גינוי כאן. אני רוצה שתדעו שנשים פלסטיניות שעומדות ללדת, מתות מפחד שמא ייאלצו לעמוד במחסום ולא יוכלו ללדת. עם כל כאב קטן הן רצות לבית-חולים, מחכות שעות. ככה חיים אנשים, זו לא אלימות נגד נשים? לצערי, לא שמעתי כאן מלים ברורות בעניין הזה מאף חברת כנסת מהימין. ואתן מדברות על סולידריות נשית? אי-אפשר לנתק את זכויות הנשים מפוליטיקה. יש פוליטיקה, חברת הכנסת גבריאלי, שמייצרת אלימות נגד נשים, ויש פוליטיקה שמעלה באמת את מעמדה של האשה ומתייחסת אליה באופן שוויוני. זה המצב.
ענבל גבריאלי (הליכוד):
חבר הכנסת זחאלקה, אני לא אכנס פה לוויכוח לגבי אותן נשים שגם עושות שימוש באלימות כלפי מי - - - אני לא חושבת שזה ראוי למעמד הזה.
היו"ר נסים דהן:
ובזה נגמר הוויכוח.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו באמת תשובה שאני ממש צריך ליפול מהתפעלות ממנה.
היו"ר נסים דהן:
בזה נגמר הוויכוח.
ענבל גבריאלי (הליכוד):
לכל מטבע יש שני צדדים.
היו"ר נסים דהן:
תודה לחברת הכנסת גבריאלי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אלימות, אדוני היושב-ראש, היא בכל שכבות האוכלוסייה. זכור לי היטב מצבו או סיפורו של אותו פרופסור באוניברסיטה - בלי לציין כאן שמות - שפורסם בעיתונות שהוא מכה את אשתו, ואשתו העידה שהוא מכה אותה. ואז קמה כל הברנז'ה - כל אבירי זכויות האדם, כל הפרופסורים לאסתטיקה ולאקזיסטנציאליזם, וכל הפרופסורים לפילוסופיה ולסוציולוגיה ואלה שמטיפים מוסר לכולם - עמדו והגנו אליו. הם לא היו מגינים על מוחמד או על בוזגלו - - -
היו"ר נסים דהן:
נא לסיים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הם לא היו מגינים על מוחמד או על בוזגלו אם היה עושה אותם דברים, אלא היו מגנים אותו, כך שאף אחד לא יתנשא; ואף אחד לא יתנשא כשמדברים על מה שנקרא רצח על רקע כבוד המשפחה. כל אחד עולה לדוכן: הערבים - זה כבוד המשפחה. כמובן, אני לא רוצה להגיד - זו שפלות המשפחה, זה מעשה נגד המשפחה, זו אלימות נגד המשפחה, לא רק נגד האשה. אבל, לא נרצחות נשים יהודיות על רקע כבוד המשפחה? מה זה גבר שרוצח את אשתו על זה שהיא מנהלת רומן באינטרנט? זה לא כבוד המשפחה?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
רקע רומנטי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
על זה שהוא חושד בה - בזה או בזה - ורוצח אותה, זה לא כבוד המשפחה? מספיק עם ההתנשאות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
זה כבוד האינטרנט.
היו"ר נסים דהן:
נא לא להפריע.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מעמד האשה ואלימות נגד נשים זה תלוי-פוליטיקה. ומי שרוצה לנתק את זה מפוליטיקה, ימצא את עצמו כמי שנותן לזה לגיטימציה, מדעת או שלא מדעת. תודה רבה.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. לכאורה, בזה תם הדיון, אבל היות שחבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה וחבר הכנסת פריצקי גילו נכונות לדבר, אף שנסגרה הרשימה, אפשרתי להם, אבל הם יהיו האחרונים. שלוש דקות בלבד לכל אחד. הם מצילים את כבודם האבוד של הגברים, שלא באו לידי ביטוי היום בכנסת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
גם חבר כנסת, גם גינקולוג, גם - - -
היו"ר נסים דהן:
חבר הכנסת אחמד טיבי, אני הסברתי לך כשהיית פה לידי - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
וגם נציג סיעה שלא דיברה - - -
היו"ר נסים דהן:
- - אבל לפרוטוקול אני אומר: יש עוד נציגי סיעות שביקשו לדבר - לרבות מסיעתו של היושב-ראש - והוא נאלץ לומר להם שהרשימה נסגרה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר נסים דהן:
חבר הכנסת יאיר פרץ יצא מפה לפני דקה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
גם אני ביקשתי. הוא אמר לי: אחמד טיבי לא מדבר, גם אתה לא תדבר.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, שלוש דקות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יש הצעה אחרת?
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן אני חושב שהנושא הזה איננו, וגם איננו יכול להיות, שנוי במחלוקת. אלימות באשר היא מגונה, ואלימות נגד הצד שכביכול הוא יותר חלש מהצד שהוא יותר חזק מגונה. אלימות נגד אותם מגזרים בחברה שהם נשים או ילדים, או הצד הפחות חזק מבחינה גופנית לכאורה, או על-פי רוב, או ככה זה מקובל, בוודאי איננה תכונה של אנשים מכובדים.
כשלעצמי, אני למדתי מהתרבות המוסלמית, שיש לי הכבוד להשתייך אליה, ומהנביא מוחמד עליו השלום. יש לו כמה פסוקים בעניין הזה שיכולים ללמד דורי דורות, לא רק בהתנהגות העצמית שלו, אלא הוא אמר: הטוב ביותר באדם הוא הטוב ביותר לאשתו. הוא לא אמר את המלה "אשתו" בדיוק כך, אבל ככה זה מובן.
(נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית:
הטוב שבכם הוא הטוב ביותר לאשתו ואני הטוב ביותר לאשתי.)
הוא הטוב ביותר לאשתו, ואני הטוב מכולם לאשתי. בפסוק אחר הוא אמר, שהאשה הזאת, כאשר היא אם, לא רק כאשר היא בת זוג, חובה לכבדה מעל ומעבר לכל מה שכל אדם יכול להעלות על דעתו. הוא אמר שכל אדם שרוצה לזכות בגן-עדן, ליד הרגליים של האמא ימצא את גן-העדן. אחד האנשים האמיצים, החזקים, שבא אליו וביקש דרך ללכת לגן-עדן – האיש הזה ביקש במפורש ללכת להילחם למען האסלאם, והנביא שאל אותו: יש לך אמא? ענה לו: כן, יש לי. אמר לו: אז לך תילחם ליד הרגליים של האמא. זאת אומרת, אתה צריך לכבד אותה, לנשק את רגליה, להיות כל כך צנוע, כאילו להשפיל את עצמך בפניה, וזו הדרך לזכות בגן-עדן.
חבר הכנסת נהרי, ראיתי אותך צוחק. כנראה הבנת את הדברים כפשוטם או בצורה לא - אני בטוח שבמסורת היהודית - - -
היו"ר נסים דהן:
בדיוק, זה מה שהוא עשה. הוא הביא מובאה מהדת היהודית של כיבוד אב ואם - "כבד את אביך ואת אמך".
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
בכל מקרה, הדבר איננו צריך ראיה. אלא מאי? אנחנו בזמנים האלה לא מתנהגים לפי התרבות הדתית, ורובנו נושאים את שם האל לשווא, כמו שאומרים. אנשים כאילו רואים את עצמם דתיים, אבל הם רחוקים מאוד מהדת לאמיתה או מרוחה של הדת או מהציוויים של הנביא ושל בעלי הסמכות הדתית, שלא נזכרים בהם אלא לעתים נדירות, וכשנזכרים בהם, לא הולכים לפיהם.
היו"ר נסים דהן:
תודה. אחרון הדוברים - חבר הכנסת יוסף פריצקי. שלוש דקות. אחריו ישיב סגן השר לביטחון הפנים.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת – תודה, אדוני היושב-ראש, על שאפשרת לי לדבר. כששואלים אותי איך אפשר לקיים מדינה יהודית - - -
משולם נהרי (ש"ס):
- - -
היו"ר נסים דהן:
חבר הכנסת נהרי וחבר הכנסת דהאמשה, אתם מפריעים לדובר ביום כל כך חגיגי, כשכולנו רוצים לציין במאוחד את יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים. דווקא הגברים מפריעים. תתחיל מההתחלה, חבר הכנסת פריצקי.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
כששואלים אותי איך אפשר לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, אני מביא כמה פסוקים, אבל לגבי הדיון הזה אביא את הפסוק מספר בראשית האומר: זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם. זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם - ללמדך שאפילו ספר הספרים, ספר בראשית, מצווה אותנו על שוויון הגבר והאשה.
הבעיה באלימות נגד נשים, אדוני היושב-ראש, נובעת לדעתי מכך שיש אנשים שמבינים שאין מה לעשות, אבל כל בני-האדם שווים, אפילו אם אנחנו לא מסכימים לדעותיהם, ויש אנשים שסבורים שיש כאלה ששווים יותר ויש כאלה ששווים פחות. אני, למשל, לא מסכים בהרבה דברים עם חבר הכנסת אחמד טיבי, אבל אני יודע שהוא שווה לי ואני שווה לו ושנינו אזרחים במדינת ישראל, והוא זכאי להביע את דעתו בכל מקום, כפי שאני זכאי.
היו"ר נסים דהן:
על-פי התקנון.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
לא רק על-פי התקנון, על-פי העיקרון הדמוקרטי. אני גם לא מסכים אתך, אדוני היושב-ראש, בהרבה דברים, נו, אז מה? אני בטוח שגם אתה לא מסכים עמי, אבל אתה ואני שווים. מי שיש לו תפיסה שוויונית, ושוויון זה לא צו מיאוס או צו פיוס או מתק שפתיים - - -
היו"ר נסים דהן:
חבר הכנסת נהרי, חבר הכנסת אחמד טיבי קיבל רשות והוא לא מדבר, שותק. אתה לא קיבלת רשות אבל אתה מדבר. נא לא להפריע. תודה.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
שוויון פירושו של דבר הזכות שלא להסכים, הזכות שלא לקבל, אבל לקבל את העובדה שאנחנו שווים. הגבר והאשה, הערבי והיהודי, הגוי, העולה והוותיק, החרדי והחילוני – אנחנו שווים. אז יש כאלה שסבורים שיש עיקרון של שוויון, והם בדרך כלל גם לא ינקטו אלימות. אבל יש כאלה שסבורים שהם שווים יותר, ומשום-מה אצלם תמצא את האלימות, את האלימות המילולית ואחר כך גם את האלימות הפיזית.
אדוני היושב-ראש, אין מה לעשות, אנחנו חברה אלימה. אנחנו חברה אלימה קודם כול כי אנחנו חיים על חרבנו עשרות בשנים; הלוואי שיבוא יום ונפסיק, ואפשר להפסיק, אבל לא על זה הדיון. מי שחי על החרב ומי שמתאמן להרוג ומי שמתאמן לקחת נשק ומי שמתאמן לכבוש - אין מה לעשות, הוא מתאמן להיות אדם אלים. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח מי אשם באלימות הזאת ומי לא, אבל אנחנו מחנכים כאן ילדים ואנשים לאלימות. אחד הדברים החשובים אולי יותר מכול בהבאת שלום הוא שהאלימות הזאת תיפסק.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אלה שלא משרתים בצבא רוצחים יותר את הנשים שלהם.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
חבר הכנסת צבי הנדל, למען כבודו של המעמד לא אשיב לך.
לכן, אדוני היושב-ראש, כדי שלא ננקוט אלימות, אנחנו מוכרחים להפנים, פנימה לתוכנו, והבית הזה צריך לעשות את זה אפילו בערבו של יום ואולי בכנסת הבאה, ששווים אנחנו. מזרחים ואשכנזים, עולים וותיקים, יהודים וערבים, מי שיהודי ומי שאינו יהודי, כולנו בני-אדם, כולנו שווים, בחובות ובזכויות. אם נפנים את עקרון השוויון הזה, האלימות תרד. תודה רבה.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. ישיב כבוד סגן השר, ואחריו ניתן לכמה חברי כנסת להציע הצעה אחרת: חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת משולם נהרי.
משולם נהרי (ש"ס):
כמה היה שווה שיעזוב את שינוי כדי לשמוע דברים נכוחים כאלה.
סגן השר לביטחון פנים יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי הבעיה של האלימות, של כל הנושא החשוב הזה, מתחילה דווקא כאן, בהתייחסות שלנו לעניין, ואני מתייחס לכולם, לנוכחות גם פה, גם בוועדה. שמעתי מחברת הכנסת ענבל גבריאלי, שבישיבה הבוקר היא היתה לבד. אני חושב שצריך היה לעשות מאמץ, לפחות בשביל הנושא. אבל אני לא צריך להפנות את ההאשמה כלפי אלה שנוכחות כאן, כי אתן בקביעות - אני שם לב שאותן נשים, אותן חברות כנסת, הן שכל הזמן פועלות בעניין הזה, ואני לא מלין לגביכן.
חבר הכנסת זחאלקה העלה נושא - לכאורה היו צריכים לענות כל משרדי הממשלה. האלימות לא נוגעת רק למשרד לביטחון הפנים, היא נוגעת קודם כול לחינוך, זה דבר ראשון. אם היינו מחנכים היטב היטב את הילדים שלנו, יכול להיות שלא היינו מגיעים לנתונים הקשים שבהם אנו דנים היום.
אני רוצה לתת לכם כמה נתונים. 2,000 אסירים יושבים היום בבתי-הסוהר על עבירות של אלימות במשפחה לסוגיה השונים. יש עוד מספר שאני לא יודע אותו, מספר גדול מאוד, של נאשמים בהליכי משפט, אך – וזה הדבר הכי חשוב, שאולי לא נגענו בו - המספר הכי גדול הוא של אלה שלא מגיעים למשפט ולא יושבים בבתי-כלא. אנחנו יודעים כמה המספר הזה גדול – של תלונות שלא מגיעות למשטרה, מפני שהנשים מפחדות להתלונן. זה עדיין קיים, וצריך להגיד את האמת בקול רם. אני מכיר את זה כראש עיר לשעבר. לפעמים היינו צריכים לשלוח את העובדת הסוציאלית להתחנן שהאשה תגיש את התלונה, שהיא לא תפחד, שהיא תקבל גיבוי.
רבותי, המספר הזה גדול מאוד, והוא גדול בשני מגזרים בעיקר – ואני אומר את זה פשוט כעובדה - במגזר החרדי, הדתי, שם יש קשר של שתיקה, ושמעתי את חברת הכנסת פינקלשטיין שנגעה בעניין הזה, ובצדק, וגם במגזר הערבי, וגם את זה צריך לומר. בשני המגזרים האלה חייבת להיות יותר פתיחות, חייבים לעודד את הנשים לא לוותר ולחשוף. זה לא קל, זה קשה מאוד בחברות סגורות כאלה, אבל אני מאוד מקווה שהדבר הזה, שזכה למודעות גדולה מאוד, בכל זאת ימצא את ביטויו.
חברת הכנסת זהבה גלאון דיברה על המרכזים לטיפול, ב"וולפסון", ואני לוקח על עצמי, יחד אתך, יחד עם ענבל, לטפל בזה באופן אישי על מנת שבתקציב - אין תקציב, אבל מדובר על סכומים לא גבוהים כלל, וזאת בושה. כאשר מזרימים ונותנים תקציבים לכל מיני נושאים חשובים, חייבים למצוא לנושא הזה את התקציב, ונמצא אותו. אני לוקח את זה על עצמי. אני לא אעזוב את אולמרט, הוא היום חבר סיעתי, אנצל את ההזדמנות הזאת על מנת לדרוש את זה, ובעזרתך ובעזרת ענבל נטפל בזה.
האלימות נגד נשים היא תופעה קשה ומדאיגה, שיש לעקור אותה מהשורש ולהיאבק בה במאבקים כלל-מערכתיים - לא רק המשטרה, אלא בכל הכלים והאמצעים החוקיים העומדים לרשות זרועות החוק והמשפט.
אם יורשה לי לומר גם כמה מלים על בתי-המשפט. יש לנו כבוד גדול אליהם, אבל לא יכול להיות שבתי-המשפט ימשיכו בענישה המעליבה. אני מחפש את המלים הנכונות, אני מרשה לעצמי, כחבר הכנסת, לומר את המלים. בתי-המשפט חייבים להבין, שבשביל להילחם בתופעה הזאת חייבים לנקוט צעדים קשים נגד אותם אנשים. לפעמים העונשים מסתיימים בכל מיני – יש לי דוגמאות, יש לי מספרים, זה פשוט איום ונורא. ככה אי-אפשר להתמודד עם האלימות. לפעמים זה מעודד אלימות אם האדם אומר: אם זה נגמר ככה בבתי-המשפט, בסדר, אתן לה עוד צ'פחה, לא יקרה כלום. אני ממש מצטער, אבל זה כך.
היו"ר נסים דהן:
צ'פחה זה דבר חיובי בדרך כלל.
סגן השר לביטחון פנים יעקב אדרי:
התכוונתי צ'פחה כמו שהאלימים עושים. אני מאוד מקווה שמכאן תצא קריאה לבתי-המשפט, במלוא הזהירות ובמלוא הכבוד, יש לנו הרבה כבוד לבתי-המשפט, אבל חייבים להחמיר בענישה, אחרת האלימות לא תיפסק. האלימות היא לא דבר שנולד בשנתיים האחרונות, ויש לנושא הזה כמובן התוספת של המצב הכלכלי, שלפעמים גם הוא משפיע, אבל זה לא רק זה. זאת מנטליות, זה חינוך, זאת תרבות, זה הכול יחד.
אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שגם המחוקק יחמיר בענישה. חברת הכנסת זהבה גלאון, אולי יש ללכת לעונשי מינימום בעניין הזה.
זהבה גלאון (מרצ-יחד):
יש.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
- - -
היו"ר נסים דהן:
חבר הכנסת פריצקי, אני רוצה להזכיר לך שפה זה לא הוועדה. לכן, לא לעשות פה דיון.
סגן השר לביטחון פנים יעקב אדרי:
אני שמח לשמוע שיש עונשי מינימום. חבר הכנסת פריצקי, להגיד כל הזמן שנשאיר את זה לשיקולו של השופט - אני לא מסכים עם זה. השופטים הם רחמנים בני רחמנים. אנחנו, לצערי, חברה רבגונית, עם קוטביות רבה, עם הרבה עדות, עם הרבה בעיות, אנחנו לא בשבדיה ולא בנורבגיה, וצריך להחמיר, אין מה לעשות.
היו"ר נסים דהן:
והצעתך, אדוני כבוד סגן השר?
סגן השר לביטחון פנים יעקב אדרי:
אין לי בעיה להעביר - או שנסתפק בדיון במליאה, שהוא חשוב כשלעצמו.
היו"ר נסים דהן:
להסתפק בדיון הקיים עכשיו? אפנה לחברי הכנסת המציעים כדי שנשמע את חוות דעתם. האם גברתי חברת הכנסת ענבל גבריאלי מסתפקת בדברי סגן השר? חברת הכנסת גילה פינקלשטיין? מסתפקת בדברי סגן השר. חברת הכנסת אתי לבני? מסתפקת. חברת הכנסת זהבה גלאון? מסתפקת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת פריצקי? מסתפק. חבר הכנסת דהאמשה? מסתפק.
לצערי הרב, כיוון שכולם הסתפקו, אז ממילא אין הצעה נוספת. חבר הכנסת טיבי, טוב, אתה כבר נמצא פה. אשרי מי שבא לכאן וכוסו בידו. דקה מהמקום.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון שאנחנו חברה רבגונית, רב-תרבותית, אבל מי אמר שיש סוג של תרבות שמותר בה להפעיל אלימות נגד נשים? מדובר בפרימיטיביות לשמה, בתכונה יצרית חייתית של תקיפת נשים.
הדבר החשוב ביותר לעשות זה empowerment, מתן יותר כוח לנשים, כדי לפלס את הדרך לשוויון הזדמנויות.
הדבר המכוער ביותר הוא רצח נשים. בדרך כלל יהודים, כאשר הם קוראים על מה שנקרא "רצח בגלל חילול כבוד המשפחה", הם מרגישים בוז - איזה שפלים, איזה אנשים פרימיטיביים אלה. הסטטיסטיקה אומרת שאצל יהודים זה נמצא יותר, רק שם קוראים לזה "רצח על רקע רומנטי". יהודים רוצחים רק על רקע רומנטי, ערבים רוצחים רק על רקע חילול כבוד המשפחה. מי שמחלק את החלוקה הזאת הוא ממש פרימיטיבי.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. תם הדיון.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אז אתה בעד או נגד?
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר נסים דהן:
הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגן מזכיר הכנסת דוד לב:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
החלטה בדבר תיקון טעות בחוק חובת המכרזים (תיקון מס' 17), התשס"ה-2005. תודה.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה.
מצבו הקשה של יונתן פולארד וטענותיו בדבר התעללות בו
["דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' כ"ט, עמ' 22311.]
היו"ר נסים דהן:
אנחנו עוברים לנושא הבא: מצבו הקשה של יונתן פולארד וטענותיו בדבר התעללות בו – דברי פתיחה מפי חבר הכנסת אורי אריאל וחבר הכנסת יאיר פרץ. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני. אחריו - חבר הכנסת יאיר פרץ.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה ליושב-ראש הכנסת ולנשיאות, שהסכימה להעלות את הנושא בשעה זו.
בימים אלה מסיים יונתן פולארד 20 שנה בכלא בארצות-הברית ואין לו קצבה. יאמר מישהו: זה כבר עבר, ועוד מעט הוא ישתחרר. אלא שהנשיא האמריקני והרשויות בארצות-הברית אינם מוכנים לקצוב את עונשו של יהונתן פולארד. לפי החוק האמריקני, הוא ישתחרר רק בעוד 15 שנים. אין דבר כזה בארצות-הברית. אין עונש כל כך חמור גם למרגלים ולבוגדים אמריקנים שנתפסו ב-20 השנים האחרונות.
ואני אומר לכם, מורי ורבותי, אפשר לשחרר את פולארד. ואם רק אני הייתי אומר זאת, מילא, אבל אומר את זה יצחק אורן, מי שהיה ממונה שנים רבות על הטיפול ביונתן פולארד מטעם מדינת ישראל. הוא פגש אותו פעמים רבות, היה אתו עשרות שעות בכלא האמריקני, וכך הוא אומר: "אפשר היה לשחרר אותו אז ואפשר לשחרר אותו היום, זה פשוט עניין של החלטה". אבל, איש מממשלת ישראל הרי איננו פה בדיון הזה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
ההחלטה שלנו?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כן. הרי איש מממשלת ישראל לא נמצא פה. אדוני היושב-ראש, אולי אפשר שמישהו גם יואיל להיכנס בעת הדיון הזה? הרי ראש הממשלה, זה לא עניינו ש-112 חברי הכנסת חתמו בבית הזה על עצומה, לרבות ראש הממשלה עצמו שחתום עליה, ונתנו לו, הפקידו את זה בידי ראש הממשלה אריאל שרון, ואמרו לו: אנא, הבא זאת לנשיא ארצות-הברית. הוא לא הביא. תשובתו היתה: שכחתי את העצומה בבית. במקום אחר היינו אומרים שזה שקר גס, אבל פה הרי מקפידים על לשון נקייה, מקפידים בכבוד ראש הממשלה. הוא פשוט שכח.
אומר יצחק אורן איש השגרירות: "הסיפור של פולארד הוא דרמה מדהימה. היתה כאן שורה אין-סופית של מחדלים וטעויות. אני אומר לך בוודאות מוחלטת, כמומחה לעניין וכמי שטיפל בנושא מטעם הממשלה במשך תקופה ארוכה, אפשר היה לשחרר אותו". אבל ראש הממשלה לא עוסק בזה.
יונתן פולארד, יהודי יליד ארצות-הברית, עבד כמנתח מודיעין בצי האמריקני בשנים 1979-1985. במהלך עבודתו הוא נחשף למידע מודיעיני בעל חשיבות ביטחונית קריטית למדינת ישראל ולאזרחיה. המידע עסק ביכולות הלחימה האטומית, הביולוגית והכימית של עירק, לוב ואירן, שפותחו נגד ישראל.
ארצות-הברית, בהסכמים שהיו לה עם מדינת ישראל כמדינה ידידותית, היתה אמורה להעביר את המידע הזה, אולם בפועל הוטל אמברגו מודיעיני על-ידי הממשל, שנועד לחסום את הנתונים המדויקים על מתקני הנשק האלה, שמסכנים אותה, חלקם אולי עד היום. יונתן, שהכיר את החומר ואת משמעותו הקריטית לביטחון אזרחי מדינת ישראל והיה ער לכך שארצות-הברית איננה מעבירה את החומר למרות ההסכמים, החל להעביר בעצמו את המידע לישראל. כל זאת מתוך הרגשת אחריות עמוקה לישראל ומתוך סיכון עצמי רב, כפי שאנחנו יודעים היום.
עם יונתן עבדו כמובן סוכנים נוספים מישראל. היחיד שמשלם את המחיר זה הוא ומשפחתו. כאשר הוא נכנס לשגרירות הישראלית בוושינגטון, השגרירות, בניגוד למסוכם ולמובטח, זרקה אותו החוצה, פשוטו כמשמעו. פשוט זרקה אותו החוצה, אל ה-FBI שחיכה בחוץ.
רק לאחר 11 שנים הכירה ישראל בטעותה ונתנה לו אזרחות ישראלית. זה היה בשנת 1996, ולאחר עוד שנתיים היא הודיעה שהוא סוכן ישראלי שעבד מטעמה.
הסכנות שמפניהן הזהיר פולארד הסתברו יותר מאוחר כסיבות שהניעו את ארצות-הברית, או חלק מהסיבות שהניעו את ארצות-הברית לצאת למלחמה בעירק.
אנחנו ערבים זה לזה, כך למדנו כל השנים ובכל הדורות, וחובה עלינו לפעול לשחרורו. גם אם ראש הממשלה לא רוצה את זה, גם אם ראש הממשלה אינו נוכח פה. גם אם ראש הממשלה "שכח" את העצומה שהכנסת הזאת נתנה והפקידה בידו והוא עצמו חתום עליה.
חבר הכנסת בנימין נתניהו, בהיותו ראש הממשלה, בהסכמי-וואי, הגיע לסיכום על שחרורו, אלא שגורמי הביטחון בארצות-הברית הודיעו לנשיא ביל קלינטון, שאם הוא ישחרר את פולארד הם יתפטרו. בעקבות הלחץ הזה הוא נסוג ולא שחררו.
אתמול האשים יונתן פולארד, בסרט ששודר בטלוויזיה, ששר הביטחון שאול מופז היה יכול לעשות הרבה יותר ולא עשה כן.
אנחנו רואים שלאחר 20 שנה, הדבר היחיד שאולי התקדם הוא הודעת ראש הממשלה והנחיית השגריר בוושינגטון לטפל ביונתן פולארד. זאת ההתקדמות היחידה. זה קרה לפני חצי שנה, מאז שגרירנו בוושינגטון מצא זמן לבקרו פעם אחת בלבד, ולא יסף.
יונתן פולארד אומר את הדברים הבאים: "האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו יכול היה לנהוג כך? כן, אני יודע שרבים מבין היהודים בארצות-הברית זועמים על אשר שעשיתי. 'בשום אופן', הם מייללים, 'אסור היה לך לסכן את מעמדנו כאן בהפגנת נאמנות כזאת לישראל'". "ומה היה עלי לעשות?", הוא שואל, "לתת לישראל להתמודד לבדה? אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך מלחמת העולם השנייה שתקו ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה? ומה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז לבין ההחלטה שלי לשמור על שתיקה באשר לגז רעיל המאיים על ישראל? ככלות הכול, אותו גז שבו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה לרצוח את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת היישוב היהודי בארץ-ישראל. האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון בימינו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?"
ופולארד מסיים: "אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת, אני מעדיף להעלות רקב בכלא מאשר לשבת, חס וחלילה, שבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים היו למות בגלל פחדנותי".
אני מסיים בתפילה שחיבר הרב מרדכי אליהו שליט"א למען יונתן פולארד: "יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שבכוח שתיים ועשרים אותיות תורתך הקדושה שקיבלנו בהר סיני, תפתח ליהונתן בן מלכה שערי ארוכה ומרפא, שערי בריאות, שערי גילה, שערי גאולה, שערי דרור, שערי הוד והדר, שערי זכות, שערי חמלה, שערי חדווה, שערי טובה, שערי ישועה, שערי כפרה, שערי לב טוב, שערי מחילה, שערי נעימות, שערי סמיכה, שערי עזרה, שערי פדות, שערי צדקה, שערי קדושה, שערי רחמים, שערי שמחה, שערי תשובה. וייזכרו לפניך כל צדקותיו אשר עשה למען עם ישראל ויעלו לפני כיסא רחמיך להמליץ טוב בעדו ולזכותו יחד עם אשתו, אסתר יוכבד בת רייזל ברכה, לבנות בית נאמן בארץ-ישראל ויזכו לבנים ולבנות בריאים ושלמים, ויתקדש שמך ברבים ויתקיים בו הפסוק הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך. עשה למען ימינך, עשה למען צדקתך, עשה למען קדושתך, עשה למען שכינתך, עשה למען שמך, עשה למען תורתך. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. חבר הכנסת יאיר פרץ, בבקשה.
יאיר פרץ (ש"ס):
אמן ואמן.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יונתן פולארד נמק בכלא כבר 20 שנה. שערו בנפשכם, עמיתי חברי הכנסת, את הסבל הרב שיונתן פולארד סובל ומתענה בכלא בארצות-הברית. יתירה מזאת, אנחנו שומעים שלא רק ישיבתו בכלא, שהיא דבר קשה, אלא יש גם התעללות של שירות בתי-הסוהר בארצות-הברית בו. וזאת על מה? על מה יונתן פולארד מרצה עונש כבד מנשוא? על כך שהלך בשליחות של מדינת ישראל לבצע דבר חשוב למען ביטחון מדינת ישראל, דבר שלא גרם לפגיעה בחיי אדם ורק גרם להצלתם של יהודים רבים.
אדוני היושב-ראש, המעשה שפולארד עשה, העברת הסודות הביטחוניים של ארצות-הברית לישראל, הוא דבר שהיה צריך להיעשות בבוא הזמן. הרי ארצות-הברית נחשבת לידידתה של מדינת ישראל. יש לנו פרויקטים רבים משותפים עם ארצות-הברית, פרויקטים ביטחוניים, החלפת מידע, שיתוף פעולה בבניית מערכות מלחמה. ובכל זאת, אדוני היושב-ראש, פולארד נשפט ונשלח למאסר עולם, אף שנחתמה עסקת טיעון שלפיה היו אמורים לא לשלוח אותו למאסר עולם.
בשליחותה של מדינת ישראל הוא עשה את הדבר שכל יהודי ויהודי באשר הוא מצווה לעשות על מנת לשמור על ביטחונם של יהודים בכל מקום שהם נמצאים בו, אבל לצערנו הרב פולארד משלם את המחיר היקר. על-פי כל אמת מידה, העונש שהוטל על יונתן הוא מוגזם ואינו עומד בשום פרופורציה בחומרתו למעשים שהוא עשה.
אדוני היושב-ראש, נעשו הרבה פעולות על מנת להוציא את פולארד מהכלא בארצות-הברית. נעשו פעולות עצומות על-ידי הכנסת, אבל – ואני אומר את זה בכאב רב – אנחנו לא עושים מספיק על מנת להחזיר את פולארד הביתה.
הזכיר פה קודמי את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שבהסכמי-וואי היה צריך להיות יותר תקיף לפני חתימת ההסכמים ולעמוד על הסיכומים שנעשו בזמנו עם הנשיא הקודם, קלינטון, על מנת להחזיר את יונתן הביתה.
אני לא רוצה להלאות את חברי הכנסת ולהרחיב על הסבל הרב שיונתן פולארד עובר. אבל, אני פונה לעצמנו, לחברי הכנסת ולממשלה, ואומר: יש ביכולתנו לעשות הרבה, בנחישות יתירה, על מנת להוציא את יונתן פולארד מהכלא בארצות-הברית. אני אומר לממשלת ישראל: נכונו לנו עוד הרבה הסכמים, הסכמי שלום ועוד דברים נוספים שהממשלה הזאת מנהלת בהם משא-ומתן באמצעות ארצות-הברית, ואנחנו חייבים להעמיד את הנושא של פולארד בראש סדר העדיפויות, על מנת להביא לכך שהאיש הזה – שמסר את נפשו, שמתענה זה 20 שנה, שנמק בכלא, שמצבו הנפשי, לצערי הרב, הולך ומתערער – ישוב לארצו ולמולדתו. ושבו בנים לגבולם.
אומנם אנחנו נמצאים לפני פיזור הכנסת והליכה לבחירות, אבל המאבק צריך לבוא מקרב כל העם, מקרב הבית הזה, מכל אדם ואדם – עלינו להתריע בפני הממשל בארצות-הברית על מנת שיונתן יחזור הביתה. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת יאיר פרץ. חברי הכנסת, המשך הדיון יהיה בסוף סדר-היום.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 – הוראת שעה), התשס"ו-2005
[מס' מ/149; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' י"ז, עמ' 19305; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 – הוראת שעה), התשס"ו-2005, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני רואה שלהצעת החוק אין הסתייגויות. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 – הוראת שעה), התשס"ו-2005, הצעת חוק ממשלתית.
פרק י' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע הוראות שלפיהן נותן המוסד לביטוח לאומי גמלת סיעוד למבוטח בגיל הזיקנה התלוי בעזרת הזולת לביצוע פעולות היום-יום, או הזקוק להשגחה. המוסד לביטוח לאומי קובע את מידת התלות של הזכאי ואת הצורך בהשגחה באמצעות בדיקה של מעריך מקצועי.
עם זאת, החוק אינו קובע מנגנון של הגשת ערר על החלטת המעריך המקצועי, מנגנון הקיים בקביעת זכאות לגמלאות אחרות מכוח חוק הביטוח הלאומי. במצב הנוכחי, המבוטח הקשיש הרואה את עצמו נפגע מהחלטת המעריך המקצועי, בין שההחלטה שוללת ממנו כליל את הזכאות לגמלת הסיעוד ובין שההחלטה קובעת מידת תלות נמוכה מהמידה המגיעה לו לפי דעתו, נדרש לפנות לבית-הדין האזורי לעבודה על מנת לערער על ההחלטה.
מוצע לקבוע בחוק, כי ערר על רמת התלות של המבוטח יישמע בפני ועדת עררים לעניין מצב תפקודי. על החלטת הוועדה יהיה ניתן לערער בפני בית-דין אזורי לעבודה.
החברים בוועדה לעררים יהיו רופאים מומחים בגריאטריה או ברפואה פיזיקלית ושיקום ואחיות מוסמכות, שהם בעלי כישורים מתאימים לבדיקת החלטת המוסד לביטוח לאומי, אשר יוסכמו בידי שר הרווחה.
מוצע כי הצעת החוק תיקבע כהוראת שעה לשלוש שנים על מנת לאפשר למוסד לביטוח לאומי לבחון את ההסדר המוצע.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק תקל על ציבור המבוטחים בגיל הזהב הזקוקים לסיוע בפעולות היום-יום, המגישים בקשות לקבלת גמלת סיעוד.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מציע לאשרה בנוסח הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
תודה רבה מראש, ומראש אני מנצל את ההזדמנות להודות לצוות המשפטי ולצוות הוועדה על כך שעמלו והכינו את הצעת החוק, וזאת - לפני שהיא תאושר, בתקווה שהיא תאושר. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
חברי הכנסת, כפי שאמרנו בהתחלה, להצעת החוק אין הסתייגויות, ואנחנו יכולים לעבור להצבעה על הצעת החוק כולה בקריאה שנייה. מדובר, כאמור, בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 - הוראת שעה), התשס"ו-2005.
מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 - 8
נגד - אין
נמנעים - אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ובכן, ברוב של שמונה, באין מתנגדים או נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית - אפשר להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק - 8
נגד - אין
נמנעים - אין
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 - הוראת שעה), התשס"ו-2005, נתקבל.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ברוב של שמונה תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 - הוראת שעה), התשס"ו-2005, עברה בקריאה שלישית, והיא תהפוך לחלק מספר החוקים.
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק
["דברי הכנסת", כרך 195, עמ' 5034.]
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא הוא הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס"ב-2002. יציג את ההודעה חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - החלת דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס"ב-2002.
על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני מתכבד להודיע על רצונה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל את דין הרציפות על הצעת החוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7) (תיקון), התשס"ב-2002, של חבר הכנסת אברהם פורז.
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7), התשנ"ו-1996, שנכנס לתוקפו ב-1 בינואר 1996, קובע כי עקרת בית ואלמנה בת קצבה אשר לא היו מבוטחות לפי פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, העוסק בביטוח זיקנה ובביטוח שאירים, ואשר לא היו זכאיות לקצבה, ייכללו בגדר המבוטחים ויהיו זכאיות לקצבה. עם זאת נקבע בתיקון, כי הוא לא יחול על עקרת בית ואלמנה בת קצבה שמלאו להן 65 שנים לפני 1 בינואר 1996. בהצעת החוק מוצע לבטל הגבלה זו ולקבוע כי התיקון יחול גם על נשים שמלאו להן 65 שנים ב-1 בינואר 1996, מועד תחולתו של התיקון.
מוצע להחיל את דין הרציפות על הצעת החוק של חבר הכנסת אברהם פורז ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אני חייב להודיע, שבתוך שבועיים כל סיעה יכולה להגיש התנגדות לבקשת החלת הרציפות, אם ברצונה להתנגד. בתוך שבועיים יהיה אפשר להתנגד.
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק
["דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ח, עמ' 24350.]
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא: הצעת סיעת נוי שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 17) (הגבלת תקופת כהונה של מנהלי מחלקות בבתי-חולים ציבוריים), התש"ס-2000. יציג את ההצעה חבר הכנסת דוד טל. בבקשה, אדוני.
דוד טל (נוי):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ביקשתי להתנגד להצעת החוק הזאת; קודם כול, ברמה העקרונית אני נגד הצעת החוק, אבל יותר מכול ביקשתי לעלות לכאן כדי לפרוס לפניכם את הדרך והצורה שבה מתנהל משרד האוצר, ולדעתי – בדרך לא ראויה, לא נכונה.
הם לא הגיעו לוועדה בידיים נקיות אף לא פעם אחת, ואני מדבר על התקופה של לפני שלוש שנים וחצי, בעת שבתי כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, כשדנתי בנושא הזה. אני מוכרח לומר לכם: בתקופה הזאת העברתי, כיושב-ראש הוועדה, כ-54 חוקים חברתיים - בנושאי חברה, רווחה, עבודה ובריאות. הצעת החוק היחידה שנתקעה אצלי היתה הצעת החוק הזאת, של אחמד טיבי. אני מוכרח לומר, אף שאני לא מסכים להצעת החוק הזאת, ניתן פעם אחר פעם, עם הרבה אורך רוח - ואני הרי לא ניחנתי באורך רוח שכזה, אבל פנו אלי אנשי משרד האוצר וביקשו ממני חודשיים, שלושה חודשים כדי לסיים את זה בינם לבין ההסתדרות הרפואית, הר"י. אני חשבתי שיהיה מאוד נכון שלא תהיה התערבות - לדעתי, במידה מסוימת, התערבות גסה בחקיקה - התערבות בנושאים של איגודים מקצועיים, וחשבתי שנכון יהיה אם אני אאפשר להם להגיע להבנות ולהסכמות, ולהמשיך עם זה הלאה. לצערי, לאחר פרק זמן של שלושה חודשים שנתתי להם, הם ביקשו ארכה נוספת של שלושה חודשים. כמדומני - החוק היחיד; חבר הכנסת אחמד טיבי, אני זוכר שאז הודיתי והתוודיתי בפניך, והרגשתי עם זה גרוע.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה מוכן להודות גם שהצטרפת לשרון?
דוד טל (נוי):
זה כבר היסטוריה, וזה לא שייך ולא רלוונטי כרגע. כרגע אני מדבר על העוול שעשו לחבר הכנסת אחמד טיבי. לא היתה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הצעת חוק אחת, לרבות של עמיתי ממרצ, למשל, ואני חייב להודות - העבירו הרבה נושאים חברתיים, הרבה הצעות חוק חברתיות; דחפתי את כולן, בלי לבדוק – מרצ, ש"ס, יהדות התורה. כל מה שהיה לטובת החברה - העברתי. רציתי מאוד להעביר את החוק הזה של חבר הכנסת אחמד טיבי, אף שהתנגדתי לו. אבל אמרתי שאנחנו נעלה את זה כאן, במליאה, וחברי הכנסת הם שיחליטו אם נכון או לא נכון לאשר אותו או לדחות אותו. אבל, לצערי, כאמור, פרק זמן ארוך מדי עבר עד שניתן לאנשי האוצר לשבת, והבטיחו לי שיֵשבו, פעם אחת, ויֵשבו עם אנשי מקצוע, פעם שנייה, ויֵשבו עם הר"י, פעם שלישית, ויֵשבו עם חבר הכנסת אחמד טיבי. לצערי, הדבר הזה לא הסתייע, ונבצר ממני.
אני פשוט מצטער שאני חייב להודות בפני החבר אחמד טיבי שלא הצלחתי להעביר את החוק הזה. זה החוק היחיד שלא הצלחתי להעביר בוועדה. אני פשוט עולה רק כדי לומר את הדברים הללו.
יש לי מה לומר על הצעת החוק. ברמה העקרונית – אומר לי חבר הכנסת אחמד טיבי שהם הגיעו להבנות ולהסכמות לגבי הזכויות שישתמרו. זה חלק מהבעיות של הרופאים - - -
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
נכון, זה סעיף מאוד חשוב.
חיים אורון (מרצ-יחד):
- - -
דוד טל (נוי):
עמיתתי חברת הכנסת אילנה כהן, אני לא יודע, כרגע שמעתי, ואני לא יכול שלא לשקף את זה בפני חברי הכנסת. כך הוא אמר לי. ויראו את זה, הוא ידבר מגרונו שלו. האמת היא שהבעיה העיקרית, או חלק מהבעייתיות שבחוק, היא שמירה על זכויותיהם של עובדים - - -
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
- - -
דוד טל (נוי):
נכון, על זכויותיהם של העובדים, של הרופאים במקרה הזה, שלאחר קדנציה של חמש שנים אפשר להאריך להם בחמש שנים נוספות. השאלה היא מה עושים עם הרופאים האלה אחרי תקופת כהונה שנייה – האם הרופאים האלה חוזרים עשר שנים אחורנית, לאותם תנאים שהיו להם אז, או שהם שומרים על מעמדם, שומרים על שכרם, שומרים על הגדרה של תפקיד ברמות הרוחב האלה.
רבותי חברי הכנסת, אני אצביע נגד, כיוון שעליתי לכאן כדי לתרץ למה אני נגד זה, אבל אני חושב שברמה העקרונית החוק הזה צריך להידון שוב בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשותו של חברי, חבר הכנסת חיים כץ. צריך שיתאפשר לוועדה הזאת לדון בחוק הזה, לזמן את נציגי משרד האוצר, ואני חושב שהיה להם פסק-זמן ארוך מדי, כמעט ארבע שנים, והיום הם חייבים תשובה גם לכנסת הזאת, ואני חושב שגם לחבר הכנסת אחמד טיבי. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד טל. ישיב על ההצעה חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הבקשה היא לא להחיל דין רציפות. בשם הוועדה ישיב חבר הכנסת חיים כץ, שהחוק בא ממנו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לי יש זכות דיבור.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לך אין זכות דיבור. הוא ישיב במקומך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זו הצעת חוק שלי.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
הוועדה ביקשה החלת דין רציפות. חבר הכנסת המתנגד נימק את התנגדותו. הוועדה תענה לו עכשיו ונעבור להצבעה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אחמד, אנחנו אתך.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אלה שמתנגדים להצעת החוק מצביעים על כך שהצעת חוק זו היא בבחינת התערבות בלתי ראויה של המחוקק ביחסי עבודה, יחסי עובד-מעביד, אותו מרקם עדין המטופל על-ידי הצדדים, ארגוני עובדים וארגוני מעבידים במערכת הסכמים. אני מניח שמקובל על המתנגדים שלעתים המחוקק צריך להתערב התערבות שמטרתה להגן על העובדים, כגון קביעת רצפת מינימום, דוגמת חוק שכר מינימום, או איסור אפליה מטעמים שונים.
עוד אומרים המתנגדים להצעת החוק, כי להצעת החוק תהיינה השלכות רוחב על כלל מערכת הבריאות, דוגמת מנהלי יחידות וסוגים נוספים של עובדים במערכת הבריאות, ובכך בעצם מפקיעים מידי הצדדים עצמם – העובדים והמעבידים – את הסמכות והיכולת להסדיר בעצמם את ההסכמים במערכת העבודה.
אוסיף על כך, שייתכן שלחקיקה זו תהיה השפעה על כלל מערכת העבודה בישראל והיא תאפשר למחוקק ולמדינה להתערב במקרים שבהם המדינה היא מעביד, וגם במקרים שבהם המדינה אינה מעביד.
רבותי חברי הכנסת, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות התקיימו שני דיונים על החלת דין הרציפות על הצעת חוק זו, שניהם לפני כניסתי לתפקיד יושב-ראש הוועדה. הדיונים התקיימו בראשות חבר הכנסת שאול יהלום, יושב-ראש הוועדה הקודם. הדיון הראשון בהחלת דין הרציפות התקיים ב-15 ביוני 2005, והוועדה הצביעה פה-אחד נגד החלת דין הרציפות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
שלא בנוכחותי. ההצבעה היתה שלא בנוכחותי.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
בדיון השתתפו שישה חברים, ואני ביניהם. ברוויזיה שהתקיימה, שלא בנוכחות החבר המציע, חבר הכנסת אחמד טיבי, ב-12 ביולי 2005, הוועדה אישרה החלת דין רציפות - חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מדבר אליך. הזכרתי שבדיון הראשון הוועדה הקדימה את הזמן. אתה באת בזמן, אבל הם דנו קצת לפני הזמן ולא נכחת בהצבעה שהיתה כל כך חשובה לך. היתה רוויזיה. ברוויזיה שהתקיימה ב-12 ביולי 2005, הוועדה אישרה את החלת דין הרציפות - שישה בעד ושניים נמנעו – בסוברה שיש להמשיך ולדון בעניין חרף ההסתייגויות המהותיות הרבות והקשות.
כמצוות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני קורא לחברי הכנסת להחיל דין רציפות על הצעת חוק זו ולאפשר המשך דיון בה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
חברי הכנסת, שימו לב, מי שבעד החלת דין רציפות, כלומר בעד החוק, יצביע נגד. מי שלא רוצה שיחול דין רציפות והוא רוצה שהחוק הזה ייפול, יצביע בעד, כלומר בעד הצעתו של דוד טל שלא להחיל דין רציפות. הדברים ברורים? מי שנגד החוק יצביע בעד, כלומר בעד אי-החלת דין הרציפות.
אראלה גולן (שינוי):
ההצעה היא שלא להחיל דין רציפות.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
נכון. מי שבעד ההצעה שלא להחיל, יצביע בעד ההצעה. בעד פירושו לא להחיל, פירושו להפיל את החוק. מי שבעד החוק ומי שרוצה שיחול דין רציפות - - -
שאול יהלום (מפד"ל):
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת שאול יהלום, תן לי להסביר. אני יושב כאן כדי להסביר. אתם מתערבים, מדברים ביניכם ואף אחד לא שומע. אני חוזר על הדברים בפעם האחרונה. חבר הכנסת טיבי, תואיל בבקשה לשבת. חברי הכנסת, לא יהיו תיקוני הצבעה לאחר מכן ואל תגידו: טעינו. חבר הכנסת בריזון. חבר הכנסת שלגי.
שאול יהלום (מפד"ל):
מי שנגד החוק מצביע בעד?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
כן. מי שנגד החוק יצביע בעד, כלומר בעד שלא להחיל דין רציפות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, אני אומר שוב: מי שרוצה - - - חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני רוצה לומר משהו. תרשה לי לומר את זה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לא, אני לא מרשה לך. עכשיו אני מנהל פה את הדיון, לא אתה. תאמר משהו מחוץ לאולם, לא פה. אדוני, אנחנו מצביעים עכשיו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
הגענו עכשיו לשלב ההצבעה, אני מסביר איך מצביעים וכל אחד ידע איך להצביע. אני לא אפתח עכשיו דיון מחדש. לאדוני אין כלל זכות דיבור בעניין הזה.
אתי לבני (שינוי):
למה אתם לא אומרים את זה בקול רם?
חיים אורון (מרצ-יחד):
אדוני היושב-ראש, יש משפט, חבר הכנסת אחמד טיבי יגיד אותו, וחלק מהאנשים יוכלו להצביע בעד החוק או נגדו.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אדוני חבר הכנסת אורון, אני מאוד מודה לך - - -
נסים דהן (ש"ס):
- - - לשלם שתי משכורות באותה רמה לשני בני-אדם, כשאחד מנהל את המחלקה והשני - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אפשר - - -
נסים דהן (ש"ס):
הייתי שר הבריאות. אל תעבדו על אנשים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת דהן, סיימתם. עכשיו אני מסביר את אופן ההצבעה כדי שאף אחד לא יטעה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. מי שרוצה שהחוק הזה יעבור ויימשך הדיון בו, יצביע נגד. מי שרוצה שלא להחיל דין רציפות ולהפיל את החוק, יצביע בעד, כלומר בעד ההצעה של חבר הכנסת דוד טל.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 12
נגד - 14
נמנעים – 1
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון
פקודת בריאות העם (מס' 17) (הגבלת תקופת כהונה של מנהלי מחלקות בבתי-חולים ציבוריים), התש"ס-2000, לא נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ברוב של 14 תומכים, 12 מתנגדים ונמנע אחד, הצעתו של חבר הכנסת דוד טל שלא להחיל דין רציפות התקבלה, ולא יחול דין רציפות על החוק.
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת
של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/100).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו-2005, של חבר הכנסת חיים כץ - קריאה ראשונה. חבר הכנסת כץ, בבקשה.
חיים כץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, מונה שורה של הוראות הבאות להגביל פיטורים של עובדת בהיריון, עובד או עובדת בחופשת לידה, עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות ועובד או עובדת העוברים טיפולי הפריה חוץ-גופית לקראת ילדיהם הראשון והשני. הסעיף אוסר פיטורים, כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. כמו כן קובע סעיף 9 לחוק איסור על המעביד לפגוע בהיקף המשרה של עובדת בהיריון באופן העלול להקטין את הכנסתה, אלא בהיתר מטעם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. האיסורים האמורים חלים על המעביד, קרי: קבלן כוח-האדם. אולם בפועל, פעמים רבות המעסיק בפועל הוא הגורם לפיטורים או לפגיעה זו.
על כן מוצע בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל) לקבוע כי הוראות סעיפים 9 ו-9א לחוק, בדבר איסור פיטורים ואיסור פגיעה בהיקף משרה, יחולו גם על המעסיק בפועל. כן מוצע לקבוע חזקה שלפיה המעסיק בפועל הוא שגרם לפיטורים או לפגיעה, במקרה שבו פוטרו עובד או עובדת, או נפגע היקף משרתה של עובדת, בניגוד להוראות סעיף 9 או 9א לחוק, לפי העניין, אלא אם הוכח אחרת.
כמו כן מוצע לקבוע, כי בקשה להתיר פיטורים לפי סעיף 9, וכן בקשה להתיר פגיעה בהיקף משרה לפי סעיף 9א, תוגש לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בידי המעסיק בפועל, או קבלן כוח-האדם, או שניהם יחד. תודה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. מדובר בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל). יש רשימת מתדיינים, ואנחנו נזמין את המתדיינים השונים לפי הסדר, ורק אלה שנוכחים באולם, כמובן, יזכו לעלות ולנמק את דבריהם.
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
מה, יש אנשים שמתנגדים לזה?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת חיים אורון, ראשון המתדיינים - אינני רואה אותו כאן. חבר הכנסת דוד טל - גם הוא לא נמצא. חבר הכנסת ואסל טאהא - גם הוא לא נוכח. חבר הכנסת צבי הנדל - כנ"ל. חבר הכנסת משה גפני - כנ"ל. חבר הכנסת עסאם מח'ול - בבקשה, אדוני. אחר כך ידברו, אם יהיו נוכחים, חברי הכנסת פרוש, אריאל, זחאלקה, פריצקי וזאב. חבר הכנסת דהאמשה לא ידבר, אף כי הוא רשום. בבקשה.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעה ראויה, שבאה לחייב את המעסיק בפועל לתנאים שמקשים או שמונעים, מגבילים, פיטורים מעבודה של אשה עובדת, גם כאשר היא עובדת של חברת קבלן כוח עבודה. אני חושב שההצעה הזאת נחוצה כי מעסיקים רבים מחפשים פרצה בחוק שתאפשר לפטר אשה עובדת - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, חבר הכנסת אמנון כהן, חבר הכנסת גדעון סער, חברי הכנסת מש"ס - קואליציות והסכמים, לא בתוך המליאה. רוצים לדבר עם הצד הזה של האולם, בבקשה, אין מניעה, אבל לא עכשיו.
זבולון אורלב (מפד"ל):
באיזה סעיף בתקנון כתוב שאסור לעשות פה הסכמים?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לא בתוך המליאה ולא תוך כדי הדיון, חבר הכנסת זבולון אורלב. אתה יודע את זה טוב מאוד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
יש להניח שאתם רוצים לעשות הסכמים בני-קיימא, והסכמים כאלה לא עושים באולם בפני כל הצופים. בבקשה.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
האמת היא שאחד הדברים המבלבלים היום הוא שלא יודעים מי זה קואליציה ומי זה ראש קואליציה ומי זה אופוזיציה. הכול פתוח.
אדוני היושב-ראש, בעצם הבעיה היא לא רק בהגבלת כבילת ידיהן של חברות כוח-אדם והתעמרות בזכויות עובדים ועובדות, במקרה הזה, אלא בעצם קיומן, בעצם התפתחותן, של עבודות קבלן, בפגיעה בעבודה המאורגנת ובהפיכת העבודה על-ידי חברות כוח-אדם למפלט מהזכויות החברתיות שמגיעות לעובד ומגיעות לעובדת, במקרה הזה. אני חושב שההתפתחות הזאת שהולכת וגוברת זה עשור לפחות היא אחד האיומים האמיתיים על החברה הישראלית, ובמיוחד על זכויות העובדים, שהושגו במשך עשרות בשנים, ואולי במשך כשתי מאות של מאבק, עד שהגיעו לצבירת זכויות שיגבילו את הכוח הדוהר, הכוח הרומס, של ההון שמנסה לנצל בצורה ברוטלית בכל כיוון.
אני רוצה להתריע ולומר שאנחנו עדיין לא הגענו לראות את התמונה הקודרת של המתקפה על זכויות העובדים. אנחנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה, שבה ישראל עלולה לפתוח, אחרי הכינוס של ה-WTO בקרוב - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
- - - לפתוח את השירותים החברתיים במדינת ישראל לתחרות של ההון, הזר במיוחד, ואני חושב שזה יהיה עוד פתח לפגיעה בזכויות עובדים, וזה יהיה עוד פתח להתעמרות בזכויות נשים ובמיוחד בזכויות עובדים של חברות כוח-אדם. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה לחבר הכנסת עסאם מח'ול. חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל - כנ"ל. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ג'מאל זחאלקה גם הוא לא נוכח.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כן, נוכח.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
מה אני אעשה? זו הפעם השנייה או השלישית שאני קורא לך. אני יודע שהיית פה, אבל יצאת. בבקשה. אחריו - חברי הכנסת פריצקי ונסים זאב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, פיטורי נשים בהיריון, עקיפת החוק וניצול של כוח ומעמד כדי לפגוע בנשים עובדות למען בצע כסף, אלה תופעות נפוצות. החוק יפה, החוק מצוין, אבל בפועל המציאות אינה כזאת. המציאות היא שמעבידים מוצאים כל מיני דרכים פתלתולות כדי לפטר נשים בהיריון. אני מברך את חבר הכנסת חיים כץ על זה שהוא בא לסגור כאן פרצה שדרכה, שבאמצעותה, "הצליחו" מעבידים להתל בחוק ולפגוע בזכויות נשים בהיריון.
אני חושב שדרך החקיקה הזאת יש בפנינו עבודה רבה כדי לסגור את הפרצות האחרות שקיימות בחוק. חברות כוח-אדם כפי שהן קיימות במציאות - אני יודע שחברי כנסת משינוי אוהבים, מאוהבים, בחברות כוח-אדם, בכל דבר שלא נותן לעובדים את הזכויות שלהם. אבל, הם מדברים על חברות וירטואליות, שלא קיימות במציאות. במציאות החברות האלה מנצלות נשים וגברים לרעה, ובמיוחד נשים. והן נתנו דרך מילוט למעסיקים רבים כדי לפגוע בזכויות סוציאליות של עובדים, ושל נשים באופן מיוחד.
אני מברך שוב את חבר הכנסת חיים כץ על סגירת הפרצה הזאת. אני חושב שלפנינו, חברי הכנסת, עבודה רבה כדי לסגור פרצות אחרות, כי המציאות בשטח היא שמפטרים נשים כיוון שהן בהיריון. המציאות בשטח היא שפוגעים במיוחד בנשים בגלל התפקיד החברתי והביולוגי שהן ממלאות, וזה דבר שאסור לעשותו. אנחנו צריכים כאן להיות כלבי השמירה של החוק הזה ולסגור כל פרצה אפשרית. נסגרה פרצה, יש עוד פרצות אחרות, וצריך להירתם לסגירתן. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף פריצקי - בבקשה, אדוני. אחריו – כאמור, חבר הכנסת נסים זאב, שחותם את רשימת הדוברים.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הואיל ובעבודת נשים עסקינן, וכיוון שגם אנחנו צווינו להילחם בשחיתות, חבר הכנסת סער, אני רוצה לספר על עבודת נשים של חברת כנסת מאוד מסוימת במשכן הזה, ואחרי זה נבדוק אם היא מושחתת או לא מושחתת. כן, כן, חברת הכנסת גולן, היא מסיעתך.
הגישו הצעת חוק, חבר הכנסת סער, כאן למליאה, שנקראת - - -
גדעון סער (הליכוד):
חבר הכנסת פריצקי, למה בכל פעם כשאדוני מדבר על סיעת שינוי הוא נועץ בי מבטים?
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אני יודע שאדוני מאוד מתעניין בנושא השחיתות. אני פשוט רוצה להעשיר את ידיעתו של אדוני.
גדעון סער (הליכוד):
שחיתות וצביעות?
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אנא לא על חשבון זמני. שחיתות וצביעות.
הוגשה כאן למליאה הצעת חוק שנקראת: הצעת חוק בטיחות קווי צנרת נפט גולמי ותזקיקיו. מאוד מעניין. דרך אגב, לא רוצים להגן על קווי חשמל, לא על קווי מים - על קווי צנרת נפט גולמי ותזקיקיו. ההצעה הזאת עברה קריאה טרומית ועברה קריאה ראשונה, וחברת הכנסת שהגישה את הצעת החוק – חבר הכנסת אורלב, אתה מפריע לי – שמה מלי פולישוק-בלוך. לא פחות ולא יותר, יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה עושה בעלה?
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
או, זו שאלה מאוד מעניינת, כי, חבר הכנסת ארדן, תראה, מי שמחזיקה במונופול קווי הצנרת בישראל זו חברה ששמה תש"ן – תשתיות נפט ואנרגיה. זהו מונופול ממשלתי, והמונופול הממשלתי הזה מעסיק יועץ בשכר שנים רבות, ושמו ד"ר בצלאל פולישוק, צלי פולישוק, שהוא במקרה בעלה של חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. עכשיו אתה מבין, אדוני היושב-ראש, למה זאת עבודת נשים?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
התחלתי להבין.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
האשה עובדת בכנסת בשביל הבעל. ואתם חבורה שצועקת על שחיתות, מושחתים שכמותכם.
אראלה גולן (שינוי):
אני חושבת שראוי שתעלה את זה כשהיא כאן.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
חבורת מושחתים וצבועים שכמותכם.
אראלה גולן (שינוי):
אתה מושחת.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
אשה באה לכאן – בוא תקשיב, חבר הכנסת שלגי. אתה לוחם בשחיתות? יושבת כאן חברת כנסת ומעלה הצעת חוק שנועדה להיטיב עם חברה שבעלה יועץ בה בשכר - -
אראלה גולן (שינוי):
סליחה, אתה מושחת.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
- - ולא מגלה את זה למליאה, ולא אומרת את זה למליאה - -
אראלה גולן (שינוי):
אתה מושחת. אתה מעלה את זה ביום שהיא חולה - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברת הכנסת גולן, אני מבקש.
אראלה גולן (שינוי):
אתה מושחת.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברת הכנסת גולן, שבי במקומך.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
- - בניגוד לכללי האתיקה, בניגוד לכל כלל שלא יהיה, ועומדת בצדקנות אדירה כל יום שלישי יחד עם חברי סיעתה המושחתת ואומרת: אנחנו באים להילחם בשחיתות. בושה וחרפה – חברת הכנסת לבני, לא דיברתי כאן על בעלך, זה יהיה במקרה אחר.
לכן, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בושה וחרפה וכלימה. יש לנו הוראות בעניין הזה - -
אתי לבני (שינוי):
תתבייש לך.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
- - חבר כנסת שמגיש הצעת חוק שיש לו עניין אישי בה, צריך לעמוד ולומר את זה, וזה לא עניין אישי, זה האמ-אמא של העניין האישי. בושה וחרפה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת פריצקי.
אתי לבני (שינוי):
אני רוצה הודעה אישית בשם חברת הכנסת מלי פולישוק.
גלעד ארדן (הליכוד):
אין דבר כזה.
גדעון סער (הליכוד):
את יכולה להשיב בשם חברת כנסת?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, בבקשה.
אראלה גולן (שינוי):
אתם יודעים שהיא חולה והיא לא יכולה להגיב - - -
גדעון סער (הליכוד):
מה קרה לך, חברת הכנסת גולן?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת.
גדעון סער (הליכוד):
תיכף גם את תהיי חולה, חברת הכנסת גולן. אפשר לקרוא לרופא, אדוני היושב-ראש?
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, למה תמיד כשאני עולה יש פה צעקות? אני מבקש שקט.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תנוח דעתכם, חברי הכנסת.
איוב קרא (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תקרא אותם לסדר.
גלעד ארדן (הליכוד):
האם מקובל לגשת כך לעבר ספסלים של חברי כנסת?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לפעמים הרוחות מתחממות, חבר הכנסת ארדן. אני לא בעד שיהיו כאלה התחממויות, אבל גם זה קורה. תודה רבה. חזרנו לשקט ולשלווה. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה רק להעיר לחברי יוסי פריצקי, חבר הכנסת, לא מקובל ולא מכובד, כאשר אתה יודע שאותה חברת כנסת חולה, היא לא נמצאת פה - -
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
לא ידעתי.
נסים זאב (ש"ס):
- - היא גם לא יכולה להגיב על דבריך - -
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
נו, באמת.
נסים זאב (ש"ס):
- - הרי אם היא היתה כאן, היא היתה מגיבה - - -
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
היא רשאית להגיב מתי שהיא תרצה.
נסים זאב (ש"ס):
סלח לי, זה לא מקובל. יכולת לתקוף אותה כשהיא נמצאת פה, היא היתה יכולה גם לענות לך. אתה בא ומאשים אותה בשחיתות, ולא את המפלגה. אם אתה מדבר נגד המפלגה, זה דבר מקובל. אתה אומר: מפלגה מושחתת.
גלעד ארדן (הליכוד):
מפלגה מורכבת מאנשים, חבר הכנסת זאב, מפלגה זה לא בניין.
נסים זאב (ש"ס):
אני עכשיו לא בא להגן על אנשים, אני בא - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
מפלגה זה המנהיגים של המפלגה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מדבר על אתיקה ועל נימוס.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
חבר הכנסת זאב, מפלגה שיש בה אנשים מטומטמים היא מפלגה מטומטמת, מפלגה שיש בה אנשים מושחתים היא מפלגה מושחתת.
נסים זאב (ש"ס):
תסלח לי, פה זה לא בית-דין שדה, אי-אפשר לנצל פה את הבמה. חבר הכנסת יוסי פריצקי, אי-אפשר לנצל פה את הבמה כשהגברת לא נמצאת, היא חולה בביתה, ואתה תוקף אותה אישית, אתה אומר שהיא מושחתת והביאה הצעת חוק כדי לתת פרנסה לבעלה. זה דבר פלילי. אתה מאשים אותה פה כמעט בפלילים.
איוב קרא (הליכוד):
חבר הכנסת נסים זאב, הוא התכוון אישית לשינוי.
נסים זאב (ש"ס):
לא, לא, הוא לא דיבר אישית על שינוי, הוא דיבר על המפלגה והוא דיבר עליה אישית.
יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):
חבר הכנסת זאב, אני שמח שאתה מדבר על סיעת שינוי, מגיע להם סניגור כמוך.
נסים זאב (ש"ס):
אני לא חשוד בעיניך, אני לא חשוד בעיניך שאני חבר סיעת שינוי. אני חשוד - כרחוק מזרח ממערב. אני חושב שבאתיקה ובנימוס אפשר קצת שתמתן את עצמך, עם כל הכבוד.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לא נשאר לך הרבה זמן, אדוני. שים לב. דבר מה שאתה רוצה, בזמן שלך. יהיה לך חוק אחר, תדבר אחר כך. אדוני, תתחיל לדבר עכשיו.
נסים זאב (ש"ס):
ממש בדקה. חוק עבודת נשים בא להגביל את פיטוריהן של עובדות קבלן כוח-אדם ולהחיל עליהן את המגבלות הקיימות כלפי הנשים שעובדות ברשויות בכל מיני מקומות שהן עובדות רשמיות. פיטוריה של עובדת בהיריון או עובדת בחופשת לידה או אם היא שוהה במקלט לנשים מוכות או שעוברת טיפול פוריות - לאפשר לה אותן הזכויות.
אני רוצה להעיר הערה ממש קצרה. בחוק הזה מטילים את האחריות על המעסיק בפועל, ואני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, המעסיקים בפועל מקבלים את העובדים מקבלני כוח-אדם; יכול להיות שהם קיבלו את העובדות כשהן כבר בהיריון; הם מקבלים אותן לכמה חודשים. הרי אותם קבלני כוח-אדם מעבירים אותם עובדים מחברה לחברה. איך אפשר להטיל את מלוא האחריות על המעסיק בפועל? זה לא יכול לעבוד בשטח, מי שמכיר באמת איך קבלני כוח-אדם עובדים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
אני אומרת לכם, שלו הגברים היו נכנסים להיריון, הייתם עושים יותר חוקים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת משינוי, אני יודע שהדברים קשים והם כואבים, ואני מצטער שחברת הכנסת פולישוק-בלוך איננה כאן. אני שומע עכשיו שהיא חולה, אבל, לצערי, התקנון לא מאפשר למישהו אחר להגיב במקומה, רק היא אישית תוכל להגיב על הדברים.
אתי לבני (שינוי):
תשמור לה את הזכות להודעה אישית למחר או ליום שני.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
כשתבוא לבקש, יש יושב-ראש הכנסת, ואז נדע איך לנהוג עם בקשה זאת. תודה רבה.
חברי הכנסת, אנחנו עברנו עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח-אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו-2005, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ובכן, ברוב של 13 תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה.
יולי תמיר (העבודה - מימד - עם אחד):
אדוני, לא הספקתי להצביע.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברת הכנסת יולי תמיר לא הספיקה להצביע בעד ההצעה, ואני שומע שהיא היתה רוצה להצביע בעדה כמובן, אבל היא איחרה את המועד.
הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7) (החלת הפקודה על מקום
שעוסקים בו במסחר או שניתן בו שירות לציבור), התשס"ה-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/90).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7) (החלת הפקודה על מקום שעוסקים בו במסחר או שניתן בו שירות לציבור), התשס"ה-2005, של חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה.
עמיר פרץ (העבודה - מימד - עם אחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח להציג לפניכם את הצעת החוק לקריאה ראשונה. הצעת חוק זו מנסה להתמודד עם ההעסקה הפוגענית במדינת ישראל.
הצעת חוק זו תפנה בעיקר לעובדים בסופרמרקטים, בבתי-כולבו, עובדי שירות לקוחות. רוב העובדים שם הם בדרך כלל נשים. לצערי הרב, המראות והמחזות שפוגשים מעת לעת הם מראות שקשה מאוד להאמין שקיימים במדינה שהיא מדינה דמוקרטית, בוודאי לא בעידן של שנות האלפיים.
המטרה היא שיהיו הסדרים בנוגע לחובת אספקת מים ראויים לשתייה. אתם יכולים להאמין שיש מקומות עבודה שגם מים לא נותנים לעובדים שלהם? המטרה היא שיהיו סידורי רחצה נאותים ומספיקים. יש מקומות, לצערי הרב, שעובדת יכולה לעבוד, ואם היא רוצה לשטוף פנים או לרחוץ ידיים, או אם יש לה עניינים אחרים שקשורים לניקיון ולשמירה על היגיינה, אין בסביבה שום אפשרות לעשות זאת.
מדובר גם על מקומות ישיבה לעבודה שניתן לבצעה בישיבה. כולכם מכירים את סיפור הקופאיות שעמדו גם כשלא היה צורך, גם כשלא היו קליינטים. כמו כן מדובר על התקנת מקומות ישיבה לעתות פנאי. אם עובדת יכולה לנוח כמה דקות, שיהיה מקום ישיבה ראוי, כדי שתוכל להרגיש שיש רגע אחד של מנוחה. גם זה אינו בנמצא.
אני חושב שאין טעם להכביר מלים. מדובר בהצעת חוק שהיו צריכים לחוקק אותה אולי לפני 50 שנה. לצערי הרב, מעולם לא האמנו שצריך חקיקה כדי לתת לעובדת כיסא לשבת עליו או לתת לעובדת שירותים קרובים.
אני מבקש מחברי הכנסת להצטרף להצעת החוק הזאת ולאפשר לנו לקדם אותה, אולי נצליח להעביר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חברי הכנסת, נעבור עכשיו לדיון בהצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7) (החלת הפקודה על מקום שעוסקים בו במסחר או שניתן בו שירות לציבור), התשס"ה-2005. ראשונת המתדיינים, חברת הכנסת אילנה כהן, בבקשה. אחריה ידברו, לפי הסדר, חברי הכנסת דוד טל, חיים אורון, צבי הנדל, מאיר פרוש ואחרים, בתנאי שהם נמצאים באולם המליאה. חברת הכנסת כהן - בבקשה, גברתי.
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא פלא שהצעת החוק הקודמת, על נשים בהיריון – אני אומרת לכם, שאם הגברים היו בהיריון, אני משוכנעת שהיו מציעים הצעות חוק כאלה וחופשות לידה כאלה, לא חופשה של שישה שבועות אלא של שנה שלמה. הם לא היו מתאוששים מהלידה.
פה אנחנו גם נוגעים במקצוע. מי אנחנו רואים כשאנחנו מגיעים לקופה? קופאיות - נשים. אני רוצה להגיד לכם, להכריח אנשים לעמוד שמונה שעות - ושמעתי בוועדת העבודה והרווחה שיש איזה שטיח - גם מבחינה בריאותית, הרי כל אחד צריך להבין שבן-אדם שעומד שמונה שעות, קודם כול צפוי שיהיו לו ורידים ברגליים וכן הלאה. זה אנושי? זה נראה כמו במוסד שיש בו עבדות. אין דבר כזה.
מה למעשה אנחנו באים ודורשים פה לאנשים? דברים מינימליים: שיוכלו לשתות - כוס שתייה - לשטוף את הפנים, ללכת לשירותים בתנאים נורמליים. אני רוצה להגיד לכם, מדובר בבני-אדם.
אני רוצה לברך על ההצעה הזאת. אני אומרת, כמו עמיר, שזה היה צריך להתקבל מזמן. היום במיוחד, כשציינו את יום המלחמה באלימות נגד נשים - אני חושבת שזה גם חלק מההתנהגות של אלימות כלפי נשים. מתפקידנו לדאוג שלא יקרו דברים כאלה.
אלי בן-מנחם (העבודה - מימד - עם אחד):
למה רק כיסאות ושתייה? למה לא שולחנות? לא צריכים לאכול בעבודה?
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
אין ספק.
אלי בן-מנחם (העבודה - מימד - עם אחד):
אני אומר שצריך יותר. החוק הזה חסר. הוא לא מלא. הוא מדבר רק על כיסאות.
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
החוק ישנו, אבל לא מיישמים אותו בכל המקומות. אין ספק שבמפעל או במקום ציבורי שמכבד את עצמו, אפילו במקום פרטי, צריך להתייחס לאנשים עובדים, ואז אתה מקבל את זה בחזרה.
אלי בן-מנחם (העבודה - מימד - עם אחד):
צריך שולחנות וכיסאות.
אילנה כהן (העבודה - מימד - עם אחד):
ברגע שהיית מכניס אוכל, החוק לא היה עובר.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחברת הכנסת אילנה כהן. אתם יכולים להמשיך בינתיים ממקומכם לנהל את הדיון ביניכם. אני קורא את הרשימה: חברי הכנסת דוד טל, חיים אורון, צבי הנדל, מאיר פרוש, עסאם מח'ול. בבקשה, אדוני. אחריו ידברו, אם יהיו נוכחים, חברי הכנסת משה גפני, אורי אריאל וג'מאל זחאלקה ועוד שני אחרים. חבר הכנסת מח'ול, בבקשה, שלוש דקות.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, באיזה מקום אפשר להגיד שזה מביך שמביאים הצעת חוק כזאת שמחייבת מקום עבודה, מה שלא יהיה במקום ציבורי, לאפשר מקום ישיבה או מי שתייה ודברים כאלה. אבל הצעת החוק, יותר משהיא מספרת על המצב האומלל הזה, היא מספרת על פניה של החברה הישראלית, לאן אנחנו מידרדרים, מה השיח, מה המסר של החברה הישראלית היום. דווקא בצל הקִידמה, דווקא בצל הקידמה הקלה של היכולת לספק את כל אבזרי הנוחות במקום העבודה, החברה הישראלית הולכת ומתאכזרת, במיוחד כאשר מדובר בעובדים.
אני לא מסכים עם חברת הכנסת אילנה כהן בעניין הנשים. אני חושב שזה היחס לעובדים, לא היחס לנשים. יש אווירה שציבור העובדים, הצורך בהתייחסות אל העובד כאל אדם בעל זכויות, בתור עובד בעל זכויות - אני חושב שהוא צריך להיות בעל זכויות יותר בתור עובד - אבל היחס המזלזל הזה, המתנשא הזה, כלפי העובדים, היחס המתעמר הזה בעובדים, אני חושב שזה מה שמאפיין את הגישה של החברה הישראלית היום. וזה לא נולד מן הקיר, זה נולד מחשיבה פוליטית-מדינית-חברתית קשה, אכזרית, ששולטת בכיפה בחברה הישראלית היום. אני מקווה מאוד שנצליח בקרוב להדוף גם את המתקפה הזאת ולהעמיד את השאלות שנוגעות לזכויות העובדים במקום הנכון ובסדר החברתי הנכון.
אדוני היושב-ראש, אני מסיים ואומר שאי-אפשר להשלים עם מציאות שבה העבודה הופכת ליחס של עבדות. אי-אפשר להסכים עם אווירה של אוליבר טוויסט במאה ה-21, שבה אי-אפשר להגן על זכויות עובדים ואי-אפשר להבטיח את הזכויות המינימליות של האדם ושל העובד בתור עובד. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת עסאם מח'ול. חברי הכנסת משה גפני, אורי אריאל, ג'מאל זחאלקה, יוסף פריצקי. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. מדובר, כאמור, בהצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7). בבקשה, חבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל בחוק הקודם, שלא הספקתי לדבר עליו. יש נקודה מאוד חשובה כאשר מטילים את מלוא האחריות על המעסיק בפועל. כאשר הוא מקבל את העובדת או את העובד על-ידי קבלן כוח-אדם, הוא מקבל אותם בדרך כלל לתקופה מסוימת. הרבה פעמים המעסיק לא יודע אפילו שהאשה בהיריון, והוא מקבל אותה במצב נתון. ייתכן מאוד שהמעסיק - באופן מכוון, אפילו זדוני, הייתי אומר - מעביר עובדת מסוימת, שאולי הוא לא כל כך מרוצה ממנה, ושם אותה אצל אדם שאפשר, הייתי אומר, להסתדר אתו או לעבוד עליו. ואז האדם - המעסיק בפועל - מוצא את עצמו בפלונטר. הוא קיבל אשה בהיריון והוא לא יכול להשלים עם המצב שהיא לא עושה את עבודתה.
לכן, לדעתי, להטיל את האחריות על המעסיק בפועל זה דבר לא נכון. צריך להטיל את מלוא האחריות על מנהלי כוח-אדם, קבלני כוח-אדם, שהם יודעים את העבודה, הם מנווטים את העובדים, הם מקבלים את השכר, והם עושים עליהם את כל הכספים. הרי המעסיק משלם מעל ומעבר, ומי שמרוויח בפועל זה הקבלן. אז כאשר עובד נפגע, צריך לתבוע את מי שמרוויח במהלך השנה על גבו של אותו עובד, ולא ייתכן שמי שקיבל עובד והוא חושב שאולי הוא לא מסתדר אתו בעבודה, הוא לא עושה את עבודתו כפי שהוא ציפה ממנו - שאנחנו נחייב אותו להשאיר את העובדת או את העובד.
אני רוצה להתייחס - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אפשר גם פעם לסיים קצת לפני הזמן, לא?
נסים זאב (ש"ס):
עכשיו אני אתייחס לחוק הזה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
יש לך עוד כמה שניות, בסדר, אין בעיה.
נסים זאב (ש"ס):
החוק הזה בא להחיל על מקום שבו עוסקים במסחר, או שניתן בו שירות לציבור, חובה בהסדרים לתת הספקת מים שהם ראויים לשתייה, התקנת סידורי רחצה מספיקים ונאותים, התקנת מקומות ישיבה. למשל, יש תלונות רבות על "סופרפארם" או על סופרמרקטים לפעמים, שעובדות עומדות במשך שמונה שעות. לא נותנים להן אפשרות אפילו לשבת, וזה דבר בלתי נסבל. אני לא יודע אם אפשר לאכוף את זה בפועל, אבל אני מקווה שהחוק הזה לפחות יוכל להרתיע.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7) (החלת הפקודה על מקום שעוסקים בו במסחר או שניתן בו שירות לציבור), התשס"ה-2005. אפשר להצביע - מי בעד ומי נגד החוק האמור בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 15
נגד - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 7) (החלת הפקודה על מקום שעוסקים בו במסחר או שניתן בו שירות לציבור), התשס"ה-2005, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ובכן, ברוב של 15 תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה.
הצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/101).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא: הצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל איתן. הצעת החוק היא לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה - - -
עמיר פרץ (העבודה - מימד - עם אחד):
עוד לא, רק מחר - עד שהחברים שלי יפרשו.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני שמח מאוד להביא בפניך - מאז היבחרך והיותך כעת יושב-ראש סיעת העבודה - הצעת חוק שהמגמה שלה לטהר חלק מהשחיתות שפשתה ברחוב המפלגתי. מדובר בעיקר בכל מה שקשור בבחירות מקדימות.
מה שקרה בנושא של בחירות מקדימות, הציבור למד לדעת דרך הפרשה של חברות הקש שהפעיל עמרי שרון בעת מערכת הבחירות הפנימיות של אביו בליכוד. הציבור למד לדעת שגייסו כספים בהיקפים אדירים. אנחנו למדנו על 1.5 מיליון דולרים שמשפחת שרון הודתה שהם הביאו, אף שהסכום המרבי היה הרבה הרבה יותר נמוך. הסתבר אז שהם הוציאו את הכספים האלה למימון מערכת בחירות – 1.5 מיליון דולרים זה כ-6 מיליוני שקלים. אבל אני הייתי יכול לומר, ואני לא יודע אם זאת נחמה, שלמיטב ידיעתי העבריינות הזאת והשחתת המידות שהיו קשורות בפעילותו של עמרי שרון - שגם הודה במעשים שיוחסו לו - אני יודע שהפעילות הזאת והמעשים שהוא עשה, הם מעשים שעשו אותם גם אחרים. אולי הוא היה הראשון שהועמד לדין, ובצדק, ואני רוצה לשבח את היועץ המשפטי לממשלה שהחליט לשים סוף פסוק להפרות החוק הבוטות שקשורות במימון המפלגות ובמימון הבחירות המקדימות; היועץ המשפטי עשה את מה שצריך היה לעשות.
לא יכול להיות שכולם מדברים על השחיתות, אבל אף אחד לא עושה שום דבר בעניין הזה. כולם מדברים כמה השחיתות מזיקה למדינת ישראל, אבל אני שומע עכשיו שיש תמיכה אדירה בשרון ובבניו, כאשר כולם יודעים שהם קשורים במעשי שחיתות, גם ברמה הזאת שהוזכרה כאן וגם ברמות אחרות ובפעילויות אחרות שזכו לכותרות גדולות.
ועוד מתנהלים תיקים - תיקי חקירה - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
מעניין - - -
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
עוד מתנהלים תיקי חקירה. ומעניין שמתנהלים תיקי חקירה גם נגד יושב-ראש מפלגת העבודה, עמיר פרץ.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
מעניין גם איך מתנהלים דיבורים ואיך מתנהלים איומים ואיך מתנהלת המליאה לפעמים - מיום ליום, תוך 24 שעות.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כולנו מדברים, אומרים: לא יכול יותר עם השחיתות, לא יכול יותר עם השחיתות, אבל לא עושים. וכאן, במקרה הזה, היועץ המשפטי לממשלה אמר: אני אעשה. מי ששילם את הלקח הראשון זה עמרי שרון, ואני מקווה מאוד שהמחיר שהוא ישלם יהיה תמרור אזהרה לרבים אחרים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רגע. אני לא בהצעה לסדר-היום, אני בהצעת חוק.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לא, חשבתי שסיימת.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא. אבל צריך להביא לכך שהחוק יהיה ברור, ולא יהיה מצב שכל אחד שפועל בזירה הפוליטית-המפלגתית יהיה נתון לאיזה פחד ואי-ידיעה אם הוא עבר על החוק או לא עבר על החוק.
ובאמת, בחוק המפלגות, בפרק ב' של חוק המפלגות - מימון בחירות מקדימות - היו דברים לא ברורים, היו פרצות, ואנחנו סבורים שאם הכנסת רוצה להילחם בשחיתות, בראש ובראשונה היא חייבת לסגור פרצות ולא להביא למצב מושחת מעיקרו, שבמסגרתו יש דברים לא ברורים והוא יוצר בעייתיות בשני מישורים.
במישור הראשון - כאשר יש תחום אפור לא ברור יותר מדי, אז מי שמקפיד על שמירת החוק ולוקח גם סייג על מנת לא לעבור על החוק, אומר: אני לא אגייס תרומות שהן אסורות, או שאולי הן אסורות. אני לא אעשה מעשים שמהווים - - -
אילן שלגי (שינוי):
חבר הכנסת איתן, אתה אינך מתכוון למי שאומר: החוק הזה, אי-אפשר לעמוד בו, ולכן אני אחרוג ממנו פי-שישה.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין דבר גרוע ומחפיר מכך שמחוקקים יבואו ויאמרו: החוקים, אנחנו לא יכולים לעמוד בהם. הרי הם המחוקקים.
אילן שלגי (שינוי):
יש בינינו הסכמה.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה לא ראינו איש מהם מגיש הצעה לשינוי הצעת החוק? ראינו אותם - לא מעטים - פועלים כגנבים בלילה ומחפשים כל מיני דרכים. אני אביא כאן דוגמה, לא אנקוב בשם. אחד משרי הממשלה ממפלגת העבודה, שפעל על מנת להביא ראש ממשלה לישראל, והוא פעל בצורה שמבקר המדינה אמר עליו שהוא עמד בראש מערכת שרמסה את החוק ברגל גסה - - -
אילן שלגי (שינוי):
ושמר על זכות השתיקה.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לאחר מכן, כשבאה המשטרה לחקור, הוא שומר על זכות השתיקה יחד עם עוד 13 איש שניהלו אתו את הקמפיין של עשרות מיליונים שמבקר המדינה מצא, וחלק שנמצאו אחר כך, והכול היה ככלום, כאפס, כאשר המפלגה שלו באה, והעלו אותו בדרגה. זה עשה רושם על מישהו מהם? אבל, כל אחד מהם יבוא לכאן ויגיד: לא יכולים לחיות עם שחיתות, צריך להגן על המדינה, שחיתות זה האסון הכי גדול. אבל, חברים, מה עשיתם? העליתם את הבן-אדם הזה. לא אמרתם לו: נכשלת - תשב בבית. מה הוא, אותו אדם, אמר?
אילן שלגי (שינוי):
ראש ממשלה אחד נבחר עם עמותות מושחתות, ואחד - עם חברות קש מושחתות.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נכון, אני מסכים אתך. אבל, אני עונה כרגע על הדברים שאתה מעלה. הם אומרים כאילו להגנתם שהחוק לא ברור. יש אנשים הגונים לא מעטים בכנסת הזאת. התקשורת מסבה כמובן את אור הזרקורים אל אלה שהם לא הגונים, אלה שנתפסים במעשים המושחתים. אבל, מה עושה אדם הגון, כאשר יש בעיה והוא לא בטוח אם החוק לצדו או שהחוק אוסר את הפעולה? אדם הגון אומר: אני, מחמת הזהירות, לא אעשה את המעשה הזה. לא אקח תרומה בנסיבות שבהן ייתכן שהיא פסולה.
מה יוצר המצב של אי-בהירות החוק? שאותו חבר כנסת הגון, שצריך להתמודד ולאסוף תרומות ולממן את פעילות הפריימריס שלו, אם הוא הגון, הוא יכול לגייס פחות כסף כי הוא שם על עצמו מגבלות, ואילו זה שהוא מופקר ושלא אכפת לו אחר כך אולי גם לשמור על זכות השתיקה ולהיחלץ - כי ממילא אנחנו רואים שזה לא מזיק. זה לא מזיק. אדם שומר על זכות השתיקה. אדם, אמר עליו מבקר המדינה שהוא רמס את החוק ברגל גסה. הוא בא למרכז המפלגה שלו, והוא מקבל מקום ראשון, שני או שלישי. אתם יודעים מה? לפעמים נדמה לי שאולי אני נדפק קצת כי אין לי תיק או חקירה. אנשים אומרים: רגע, מה זה פה? אין לו. לא צריך לרחם עליו. אלה שיש להם תיקים - ניתן להם קדימה. ככה זה קורה היום.
אראלה גולן (שינוי):
אולי אתה צריך - - -
אילן שלגי (שינוי):
- - -
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני אומר היום בתשובה על מה שאתה העלית, כי אני יודע שעוד חברי הכנסת באו אלי ואמרו לי, כי אחד העיתונים פרסם כאילו החוק הזה ייתן תירוץ למישהו בעת השיקולים לעונש. אני אומר: אין בושה יותר גדולה מאדם שהוא מחוקק – א. כל גנב אומר שהוא לא יכול לעמוד בדרישות החוק. הוא אומר: מה אתם רוצים ממני? החוק לא בסדר. כל עבריין אומר: החוק לא בסדר. אני בסדר. החוק היה צריך לאפשר לי בתנאים האלה לעשות כך וכך.
אילן שלגי (שינוי):
הרצפה עקומה.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הרצפה עקומה. אבל, אם אדם מהרחוב אומר: לא יכולתי לעמוד בדרישות החוק, ניחא. כאשר בא חבר הכנסת ואומר: החוק לא בסדר - לפחות תראה שהגשת הצעה לשינוי החוק.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת איתן, אדוני כבר עבר את הזמן. עשר דקות. מספיק. תסכם במשפט אחד.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מבקש להביא לפני חברי הכנסת עבודה די גדולה ודי מורכבת, שנועדה כבר מעכשיו, בימים האלה, ערב מערכת הבחירות, בשלושת או ארבעת החודשים שיש לנו, ואולי אפילו פחות מזה, בחודש או בחודש וחצי שהמפלגות מתארגנות, אנחנו רוצים להביא חוק שהוא מעין פרשנות ושינויים מחויבים למצב הלא-ברור בחלקו, ולתת הבהרות כיצד לנהל את מערכת הבחירות על-פי מה שקבע המחוקק כבר קודם לכן בחלק גדול מהמקרים, על מנת שיהיו כללים, על מנת שאפשר יהיה לנהל את מערכת הבחירות לפחות ברמה כזאת שאלה שהולכים להתמודד ממש בשבועות הקרובים ידעו שאלה הן המגבלות והם לא יעברו עליהן, ואנחנו לא נהיה בכנסת הבאה עם אנשים שיוכלו להגיד: לא הבנו, או: לא ידענו, ועוד כל מיני תירוצים. החוק הזה הוא חוק הולם וראוי, ואפשר לנהוג על-פיו במערכת הבחירות הקרובה.
אנחנו לא תיקנו את החוק הזה לדורות. תיקנו אותו כהוראת שעה, על מנת ללמוד לקחים ממה שקורה בתקנות שהתקנו פה ולראות איך הן מיושמות.
יש לנו שיתוף פעולה של מבקר המדינה שלקח על עצמו להיות השיניים של הכנסת בביקורת על הפעילות בבחירות המקדימות. דרך אגב, עד היום הביקורת על חוק הבחירות המקדימות לא נעשתה על-ידי מבקר המדינה, אלא על-ידי מוסדות ביקורת של המפלגות. וראו זה פלא, אף שהיו מערכות בחירות רבות ועשרות רבות או מאות רבות של מתמודדים, אף פעם בשום מפלגה ובשום מערכת בחירות לא נמצא מועמד אחד שעבר על החוק. למה? כי המוסדות לביקורת של המפלגות כמובן לא ילכו, אחרי שיש בחירות, ויודיעו לכל הציבור: אצלנו יש אנשים שעברו על החוק. החלטנו להעביר זאת למבקר המדינה. מבקר המדינה יבדוק. מבקר המדינה יעשה את התהליך שקוף. הוא יפרסם את רשימות התורמים.
אנחנו נעשה צעד גדול וחשוב לצמצום ממדי השחיתות באחד המקומות החשובים ביותר במערכות הבחירות, שמשם, אם שם יש שחיתות, היא משתרעת אחר כך על ארבע השנים הבאות, בעמדות שלטוניות, מול חברי כנסת, ואלה שעשו את מעשי השחיתות הופכים להיות חשופים, פגיעים ולא יכולים להפעיל שיקול דעת, ואלה שנתנו להם את הכסף, יכולים גם לסחוט אותם.
אני מקווה מאוד שהכנסת תעביר את החוק. אנחנו נדון בו ביום חמישי - להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אם נצליח להעבירו, אני חושב שזה ישיג מטרות חשובות מאוד. תודה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לרשימת המתדיינים, ומדובר בהצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005. ראשון הרשומים ברשימה לפני הוא חבר הכנסת חיים אורון, והוא איננו נוכח. חבר הכנסת דוד טל - כנ"ל. חבר הכנסת צבי הנדל - כנ"ל. חבר הכנסת מאיר פרוש - כנ"ל, וכן גם חברי הכנסת עסאם מח'ול, משה גפני, אריה אלדד ובנימין אלון. חבר הכנסת אורי אריאל נוכח. מוותר?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מוותר?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה, תוכל לנצל את זכותך. אחריך ידברו, אם יהיו נוכחים, חברי הכנסת זחאלקה, טאהא, פריצקי, זאב וסער.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת - אין שר. אין סגן שר?
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
סגן השר הלך לפני רגע קט, והוא היה בתורנות במליאה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כרגיל, אין שרים ואין סגני שרים. אין ממשלה.
חבר הכנסת איתן, רק שאלה אחת, ואחרי זה תוכל להמשיך בעיסוקיך.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא "בעיסוקיך" - זה "בעיסוקינו".
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אל תעשה אותי שותף על כורחי.
האם אדוני יכול להבטיח, שזה לא ישמש להגנה אצל חבר הכנסת שרון, שהודה בעבירות חמורות?
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני רוצה לתת לך שלוש תשובות: 1. הוא הורשע בעבירות שאינן קשורות כלל בחוק הזה, אלא בעבירות אחרות; 2. אמרתי כאן בצורה המפורשת ביותר, שגם מה שמוצע כאן זה הרבה פחות מאשר 6 המיליונים שבהם הוא הודה שהוא גם הוציא וגם גייס. הנימוק השלישי הוא, שאם אכן החוק, לדברי עמרי שרון, היה כזה שאי-אפשר לחיות אתו, למה הוא לא בא לכאן לתקן את החוק.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אולי סיבה רביעית - החוק הזה, תהיה לו תחולה רטרואקטיבית?
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא.
גדעון סער (הליכוד):
לא.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
לא תהיה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
לא תהיה תחולה רטרואקטיבית.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
זו התשובה החשובה - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני לא יכול להעלות כזה חשד, אפילו במחשבתי, כלפי חבר הכנסת מיכאל איתן, אבל אני צריך לומר - - -
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מעשים שהוא עשה - - -
קריאה:
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
בסדר. אנחנו יודעים - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
חבר הכנסת מיכאל איתן, תודה. חבר הכנסת מיכאל איתן, אני שואל אותך בחיטים - - -
גדעון סער (הליכוד):
ואתה עונה לי בשעורים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חבר הכנסת אריאל, החוק שמחוקקים עכשיו, במיוחד בעניין הפלילי, אין לו תחולה רטרואקטיבית. מה שהיה קודם היה. זה יחול להבא, על אלה שיעשו אחר כך - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
היושב-ראש, אמרתי שאין לי שום חשד, אפילו לא העליתי על דעתי שחבר הכנסת איתן, גם אם היה אפשר, היה נוקט חקיקה רטרואקטיבית בעניין.
אתי לבני (שינוי):
אבל אי-אפשר. אי-אפשר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
שאלתי אותך בחיטים וענית לי בשעורים. שאלתי אם אתה יכול להבטיח שסניגורו של חבר הכנסת שרון לא ישתמש בעניין, והסברת לי למה אתה לא היית נוהג כך. היות שיש חברי כנסת שהודו בעבירות חמורות - - -
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
סליחה. יש כאלה - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
חבר הכנסת איתן, תן לי לסיים. אני אקשיב. הקשבתי לך גם קודם.
היות שהודיע סניגורו של חבר הכנסת שרון שבכוונתו להשתמש בדיון הזה - -
אילן שלגי (שינוי):
אבל יש שופטים בישראל. יש שופטים בישראל.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - יש בעיה קשה. כשאני רואה את השופטים בישראל, בא לי להגיד לא שלוש פעמים ביום "והשיבה שופטינו כבראשונה", אלא שש פעמים. הרי הם היו צריכים לגמור את משפטו מזמן. תראו מה קורה פה. חבר הכנסת שרון, כיוון שלא נגמר דיונו, הולך יושב-ראש ועדת הכנסת, שהוא סופר אותו ומאפשר לקבל מימון בחירות ולהתפלג - כי יש 14 חברי כנסת יחד עם שרון האב, וכך שרון הבן נותן את המכסה שמאפשרת פילוג מפלגה, לערוק ממנה, לגנוב ממנה את כספיה וכו', ואינני רוצה לפתח את זה עכשיו, והוא ממשיך לשבת פה ולהצביע כאילו לא קרה דבר. הרי זו שערורייה.
עכשיו אני גם יכול להגיד, שלפני שלושת-רבעי שנה אמר לי חבר הכנסת עמרי שרון, בדיון שהיה פה על חוק אחר שנגע לחסינות חברי הכנסת: אם יתבעו אותי למשפט, במקום אני מוריד את חסינותי ומתפטר מהכנסת. ועכשיו הוא הגלגל, הוא הפלטפורמה שהאבא נוסע עליה. המשפחה הזאת צריכה ללכת הביתה. תודה.
אילן שלגי (שינוי):
- - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה. הדברים הובהרו. תודה רבה לחבר הכנסת אריאל. חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא ויוסף פריצקי - לא נמצאים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריך ידברו, אם יהיו נוכחים, חברי הכנסת גדעון סער ורשף חן, ולאחר מכן נעבור להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חוק המפלגות הוא חוק פרוץ בכל הקשור לניהול מערכת הבחירות. אני לא בטוח שהחוק הזה בעצם בא לבלום ולחסום. אני בטוח שיימצאו הרבה דרכים להעביר כספים שלא במסגרת החוק כפי שזה היה עד היום. הבחירות המקדימות במפלגה לקביעת המועמדים של אותה מפלגה - - -
אילן שלגי (שינוי):
מתי בש"ס הבחירות הפנימיות?
נסים זאב (ש"ס):
- - - אין בו כדי לבלום את גיוס הכספים ואת תוצאתן. החוק הזה לא יכול לבוא ולהגביל, כי בעצם החוק בא להגביל את הסכום שאפשר לקבל מתורם אחד, וכפי שנאמר בחוק, זה עד 5,000 שקלים. חבר הכנסת מיכאל איתן, היושב-ראש, תיקן אותי: אפשר לקחת תרומה מקסימלית מתורם בסך 5,000 שקל.
מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
10,000 שקל.
נסים זאב (ש"ס):
סך הכול מועמד אחד יכול לקבל 213,000 שקלים בערך. אם המפלגה היא בת למעלה מ-150,000 חברים, כמו בשינוי, כל חבר יכול לגייס לבחירות המוקדמות 547,000 שקל. אם זה לראשות הממשלה, או ראש מפלגה שרוצה לרוץ לראשות הממשלה, יש לו אפשרות לגייס עד 1.8 מיליון שקל.
בעצם, אומרים שהחוק לא בא להגן על עמרי שרון, כי עמרי שרון נאשם בשבועת שווא, בהפרת אמונים וכו', בכמה עבירות. אבל, יש בחוק הזה כדי לתת אולי לגיטימציה לדרך, שהוא בעצם בא ואומר: אני עבדתי בתום-לב - הראיה שגם היום אנחנו מאפשרים, לא אותם מיליונים, אבל אפשר 2 מיליונים.
אילן שלגי (שינוי):
הוא גייס 6.5 מיליוני שקל בניגוד לחוק.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבין.
רשף חן (שינוי):
אבא שלו לא ידע. שים לב - - -
נסים זאב (ש"ס):
אבא שלו לא ידע. אבל, תראו מה הפלא. אם מישהו חושב שזה מפריע לאיש גם כאשר רמת השחיתות גבוהה בעליל ובסקרים הציבור בעצם נותן לראש הממשלה הבוקר 30 מנדטים - רק אתמול זעקו על השחיתות של הממשלה הזאת, ובבוקר ראש הממשלה עדיין זוכה להוביל כראש הממשלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
לכן, אני לא בטוח שבלימת השחיתות באמצעות חוק תוכל לבלום את השחיתות בפועל.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. יחתום את רשימת המתדיינים חבר הכנסת רשף חן. חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005, קריאה ראשונה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי קודם כול לברך את חברי, חבר הכנסת מיכאל איתן, שדחף ויזם את הסדרת הסוגיה החשובה הזאת במקום שבו אולי 99% מהפוליטיקאים בכלל היו נזהרים מלהיכנס אליו.
מה חשיבות הנושא הזה בראייה הציבורית? חשיבותו היא קודם כול העניין של טוהר הבחירות והיכולת להתמודד באופן שוויוני. זה לא רק נושא טכני. כאשר מערכת הכללים לא ברורה וכאשר לא ברור מה מותר ומה אסור, וזה מה שאומרים לנו נציגי המערכת המשפטית היום בדיוני הוועדה: אנחנו לא יכולים להגיד לכם מהי הנורמה בכלל, אז כל אחד שפועל יכול להיות עבריין בפוטנציה וכל אחד שנוקט זהירות כפי שהוא צריך לנקוט, הוא שם עצמו במצב נחיתות לעומת זה שלוקח סיכון. הדבר החשוב ביותר הוא: אני טוען ששחיתות נולדת בתחום האפור, כאשר הנורמה לא ברורה. כאשר הנורמה ברורה ויש שחור ויש לבן - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
יש עבירה.
גדעון סער (הליכוד):
- - יש עבירה, אבל אין אזור הדמדומים הזה הרחב והבלתי-מוגדר שבו הכול יכול לקרות. אנחנו במדינת ישראל, בדמוקרטיה שלנו, סבלנו קשות מבעייתיות שנוגעת למימון מערכות בחירות פנימיות וחיצוניות. מערכת הבחירות שהיתה בשנת 1999 וכל פרשת העמותות, כאשר ראינו לאורך הזמן כיצד כסף גדול מאוד מזיז את האחוזים בסקרים ומשפיע על התוצאות, זו מערכת בחירות שאין בה שוויון הזדמנויות, וזו מערכת בחירות שבה, כפי שאמרה פעם המבקרת - המבקרת לשעבר כמובן - קונים שלטון בכסף.
היו לי הערות לתוכן הצעת החוק, שהיא באמת מאוד רחבה, והערתי אותן במהלך הדיון בוועדת החוקה בהכנת החוק לקראת הקריאה הראשונה. אני חושב שהוועדה תצטרך להשקיע, ואני בטוח שהיא תעשה את זה, את הזמן הנדרש כדי להגיע לתוצאה הנכונה ביותר, לתוצאה מאוזנת. אני חושב שאם נעשה את זה, אנחנו נסדיר פרק חשוב - לא את הכול, מכיוון שלבד מנושא מימון בחירות פנימיות יש גם מימון פעילות פוליטית שוטפת, שזה פרק בפני עצמו שיש לו חשיבות ושהתיקון לחוק עדיין לא נותן עליו מענה. אבל אנחנו מקווים שעם זה תתמודד הכנסת השבע-עשרה. לכן, אני אתמוך כמובן בהצעת החוק שמובאת על-ידי הוועדה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. אחרון הדוברים, חבר הכנסת רשף חן - בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005.
רשף חן (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להצטרף לדבריו של חבר הכנסת סער, לברכות לחבר הכנסת איתן.
החוק הזה מתקן תקלה שקיימת כרגע בחוק המפלגות וחוסם את האפשרות לפגיעה בשוויון, ומה שיותר חמור מפגיעה בשוויון - מצב שבו מגייסים תרומות גבוהות מדי.
החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא חוק מושלם. האמת היא שבמצב מושלם לא היו מגייסים תרומות בכלל. גיוס התרומות משחית את המערכת הפוליטית. כמעט כל תרומה ניתנת לא לשם שמים ולא לשם האידיאולוגיה, אלא בוודאי כל תרומה משמעותית ניתנת מתוך מחשבה שנותן התרומה, הדרך תהיה סלולה בפניו אל הפוליטיקאי, אם וכאשר הפוליטיקאי יהיה במקום שבו הוא יוכל לעזור. זה משחית את הפוליטיקה, והטוב ביותר היה אילו יכולנו לאסור את התרומות האלה לחלוטין, כפי שמפלגת שינוי עשתה באופן יזום, מיוזמתה. דרך אגב, עכשיו יהיו לזה משמעויות מכוח החוק, אנחנו לא מגייסים תרומות בכלל. זה שומר על המערכת נקייה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אומרים שהאויב של הטוב הוא הטוב ביותר, ובין המצב הקודם, שבו היתה מידה רבה של פריצות בחוק, לבין ההצעה כאן, ההצעה כאן עדיפה. לכן אני חושב שאפשר לתמוך בחוק הזה אף שהוא לא מבטא מצב תקין לחלוטין.
בעיני, חשוב לומר דבר נוסף: יש כאלה שבוחרים לראות בחוק הזה איזו רמיזה להכשר הדברים שעשה חבר הכנסת עמרי שרון. הדברים נאמרו, אני מקווה שגם מעל הדוכן, בוודאי שמענו את חבר הכנסת איתן קודם: לא מיניה ולא מקצתיה. אין בחוק הזה אפס קצהו של רמז להסכמה או להכשר למה שעשה חבר הכנסת עמרי שרון. חבר הכנסת עמרי שרון בחר ביודעין לקבל תרומות בסכומים של מיליונים, תרומות שלא יכולות שלא להשחית את המערכת הפוליטית. הוא בחר ביודעין לזייף מסמכים בתאגיד, הוא בחר ביודעין להעיד עדות בשבועה.
חבר הכנסת עמרי שרון אמר, בשיחות פרטיות ופומביות, שהוא מוכן לקחת אחריות למעשים שלו. לקחת אחריות למעשים ברמה הזאת, זה לא רק להגיד שאתה לוקח אחריות, זה לא רק לומר: אני לוקח אחריות, אלא זה לעשות מעשה. המעשה המינימלי המתבקש מאדם שמודה במעשים הכל-כך חמורים, הכל-כך משחיתים האלה, הוא להתפטר מהכנסת. אני סבור שהוא היה צריך לעשות את זה.
הדבר האחרון שאני חייב לומר בעניין הזה, אדוני היושב-ראש: אני לא מאמין, לא מאמין שאריק שרון לא ידע על המעשים האלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת רשף חן.
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005, קריאה ראשונה - מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (מימון בחירות מקדימות) (הוראת שעה), התשס"ו-2005, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ברוב של 11 תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46)
(איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/98).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא הוא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו- 2005, של חברי הכנסת יצחק לוי, אתי לבני ומיכאל איתן - קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יצחק לוי. בבקשה, אדוני.
אראלה גולן (שינוי):
יש לפני זה.
נסים זאב (ש"ס):
יש הצעות לפני זה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, תודה רבה. יש לי סדר-יום, ותאמינו לי שאני יודע ללכת לפיו. בבקשה, חבר הכנסת יצחק לוי.
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת הזכויות הבסיסיות ביותר במערכת המשפטית היא שהנאשם יהיה מיוצג. הייצוג הוא חלק מאוד חשוב היום במשפט.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת בצד השמאלי, תמצאו פינה שקטה יותר.
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
אומנם, חז"ל אמרו בפרקי אבות: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים", והכוונה היתה שכל אחד ייצג את עצמו, שכל אחד יאמר את הטענות של עצמו. אבל היום במערכת המשפטית, שהיא מערכת סבוכה, שהיא מערכת שצריך להיות בקיאים בה, בכל האפשרויות, אנחנו חייבים לדאוג, עד כמה שניתן, שיהיה ייצוג לאנשים שבאים אל סף בית-המשפט ושעומדים לדין.
היום המצב במדינת ישראל הוא שאין ייצוג לכל אחד. יש לנו סניגוריה ציבורית, יש לנו עזרה משפטית, ואף-על-פי-כן ארגוני זכויות האדם שבאו לוועדת החוקה ודיברו על הנושא הזה, הבהירו לנו שאין ייצוג לכל נאשם. אין ייצוג לכל נאשם, מכיוון שלפעמים אי-אפשר לתת לו ייצוג. קודם כול, לנאשם אין כסף לשלם. היום עורך-דין זה דבר שעולה הרבה כסף, ולא כל נאשם יכול להחזיק עורך-דין או לשלם לעורך-דין. אולי אין מספיק עורכי-דין בכל הגופים המתנדבים, שיכולים לתת לכולם ייצוג, וקורה שלפעמים אנשים נשפטים ללא ייצוג. זה גם לא בסדר - אבל יכול לקרות גם שאנשים הולכים לבית-הסוהר משום שאין להם ייצוג. יכול להיות שלו היה להם ייצוג ניתן היה, בדרך זו או אחרת, להגיע לכך שלא ייכנסו לבית-הסוהר.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, בעיני זה דבר חמור, כי כניסה לבית-הסוהר היא גזלת חירותו של אדם; יש לה משמעויות רבות, בין שזה לחודש, בין שזה לשנה, בין שזה לעשר שנים, זה לא משנה. המשמעות של כליאה בבית-הסוהר היא משמעות מאוד כבדה מבחינת האדם.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אתה רוצה שכולם יהיו שווים בפני החוק, ולכולם תהיה אפשרות לייצוג על-ידי סניגור.
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
אני לא יכול לתקן כך, אבל אני יכול לפחות לדאוג, שאם יש כוונה שהנאשם ייכנס לבית-הסוהר, יינתן לו ייצוג. יכול להיות שעוד יהיו אנשים שיורשעו ויקבלו קנסות, ולא היה להם ייצוג. אנחנו לא יכולים לתקן הכול, מכיוון שאין לנו מספיק כוח-אדם, מספיק יכולת; כל מיני דברים יכולים להיות. יכול להיות שיהיו אנשים שיקבלו כל מיני צווים כאשר אין להם ייצוג. גם זה לא בסדר, אבל אנחנו באנו לתקן עניין אחד, שדרך אגב, מוסכם על הממשלה, וחלקו נמצא היום בתקנות, רק חשבנו שראוי שהוא יהיה בחוק, וגם הרחבנו את העניין. הכוונה של הצעת החוק היא, שלא יטיל בית-המשפט עונש של מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג, אלא אם כן הודיע שרצונו לא להיות מיוצג.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
כלומר, כשיש סכנה של הטלת עונש מאסר בפועל, חייבים להיות מיוצגים. זאת אומרת, להיות שווים בפני האפשרות הזאת.
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
נכון. אנחנו, אם כך, מתקנים בחוק כמה אפשרויות: אפשרות אחת, שהשופט יודיע על כך; אפשרות שנייה, שהתובע יודיע על כך. מאוד התלבטנו באיזה שלב צריך להודיע, האם בשלב הגשת כתב האישום, האם בשלב הסיכומים, אולי בשלב הסיכומים כבר מאוחר.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
התוצאה תהיה שאם נאשם לא יהיה מיוצג, השופט לא יוכל להטיל עליו מאסר בפועל.
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
נכון. התוצאה תהיה שהמדינה תצטרך לדאוג שיהיה לו ייצוג. אלא אם כן הוא אומר: אני לא רוצה ייצוג. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שזה תיקון חשוב מאוד. אני רוצה להזכיר שחברת הכנסת לבני ואנוכי, בדיונים בוועדת החוקה עם הגורמים הנוגעים בדבר, הגענו למסקנה שחשוב מאוד שיהיה כאן תיקון בחוק, ואני חושב שמובן מאליו, ממש מובן מאליו שאנחנו עוסקים כאן - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
רק רגע. חברת הכנסת לבני, תרצי לדבר?
אתי לבני (שינוי):
כן.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אז תשאיר לה כמה דקות, אדוני. אדוני לא ייקח את כל הזמן, אם כך.
יצחק לוי (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
אני אומר שמובן מאליו שאנחנו עושים כאן דבר חשוב, שרק יוסיף לזכויות האדם ולזכויות הנאשמים. תודה רבה. אני מבקש, כמובן, לאשר בקריאה ראשונה את ההצעה ולהעביר אותה לוועדת החוקה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה, אדוני. מציעה נוספת, חברת הכנסת אתי לבני - בבקשה, גברתי. יש לך ארבע דקות, תוכלי לנמק את הצעת החוק ותוכלי להתייחס לדברים שנראים לך חשובים.
אתי לבני (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שאני מקווה שתעבור עכשיו בקריאה ראשונה ותיכנס בשבוע הבא לספר החוקים, היא אחת מגולות הכותרת של הפעילות שלי בכנסת. זאת הגנה על זכות אדם בסיסית ביותר. אומנם, היום יש חובת ייצוג למי שרצח או שעונשו מעל עשר שנים, אבל רוב הנאשמים, כאשר עונשם הוא מתחת לעשר שנים והם מגיעים לבית-המשפט בלתי מיוצגים - עשינו חישוב כמה כאלה יש: לכ-500 נאשמים בשנה אין ייצוג על-ידי סניגור. התוצאה היא ש-90% ויותר מורשעים ונשלחים למאסר. מה שאנחנו עושים כאן בכך שאנחנו מתערבים ואומרים שחובה למנות סניגור לנאשם שעומד בפני מאסר, מאסר בפועל - על-ידי מינוי הסניגור אנחנו מצילים ממאסר הרבה מאוד אנשים שמקומם לא בבית-הסוהר. אנשים שבחרו אולי להודות, לא לנהל את המשפט, חושבים שיצליחו לנהל את המשפט לבד, ובסופו של דבר נשלחים למאסר בפועל. זאת תוצאה שאף אחד במדינה מתוקנת לא רוצה לראות.
לכן הגענו למסקנה, שהצעת חוק כזאת, מבחינת זכויות אדם, זכויות נאשמים, מינהל תקין וניהול תקין של משפטים, היא חיונית. לכן קבענו שבכל מקרה, כאשר התובע מגיע למסקנה שהנאשם או אותו נשפט צפוי לעונש מאסר בפועל, הוא יודיע זאת לבית-המשפט, ובית-המשפט ימנה לאיש הזה סניגור, אלא במקרה יוצא דופן, באמת מקרים ספורים, שהנאשם אומר שהוא אינו רוצה סניגור, או שהוא מנהל את המשפט לבד, או מודה מאיזו סיבה, והיו גם מקרים כאלה לאחרונה ולאורך ההיסטוריה המשפטית.
בכל המקרים האחרים, מהיום הזה והלאה, משייכנס החוק הזה לספר החוקים, לא ישהו יותר בבתי-הסוהר אנשים שנשלחו לשם ללא ייצוג, ללא השמעת הדברים שלהם בצורה ראויה וללא קבלת כל ההגנות, ללא מודעות לזכות השתיקה, לכל ניהול המשפט. לא יהיו יותר אנשים כאלה. אני מקווה שבזה הוספנו לדמוקרטיה ולצדק של מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחברת הכנסת אתי לבני. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לרשימת המתדיינים, וכידוע, רק אלה שנוכחים באולם יוכלו להשתתף ולדבר. חברי הכנסת מיכאל איתן, חיים אורון, דוד טל, צבי הנדל, מאיר פרוש, עסאם מח'ול, משה גפני, אורי אריאל וג'מאל זחאלקה - כולם לא נוכחים. אנחנו עוברים להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אני עוד לא דיברתי.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אצלי לא היית רשום, אבל בוא תדבר. בבקשה, חבר הכנסת זאב, תדבר בקצרה. אני לא רציתי ללכת על דקויות. עכשיו רשמתי אותך, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איסור הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג - כאשר הנאשם אינו מיוצג על-ידי סניגור, קיים חשש כי הרשעתו אינה בהכרח תוצאה של צדקת עמדת התביעה, אלא של יכולתו העדיפה של התובע לנהל את המשפט על פני הנאשם שאינו מיומן, שלא יודע איך להגן על עצמו. סניגור מטעם הנאשם הוא תנאי הכרחי להשוואה, ליצירת המאזן בין הצדדים.
בסקרים שנערכו על-ידי הסניגוריה הציבורית, בשיתוף עם הנהלת בתי-המשפט ולשכת עורכי-הדין, הוכח שהתופעה חמורה ביותר. במרכז הארץ, במרכז עצמו, קיימת הגנה על 85% מהנאשמים, אבל במחוזות הצפון והדרום, אדוני היושב-ראש, 54% מהנאשמים אינם מיוצגים.
לכן, אפילו אם באמת נתונה לאותם שופטים סמכות למנות מיוזמתם סניגור גם למי שאינו זכאי לכך על-פי חוק, כי קיים חשש ממשי שאולי המשפט יהיה לרעתו - זה לא בהכרח וזה לא כתנאי בפני החוק הזה. החוק הזה בעצם אומר שזה תנאי שהוא הכרחי ואי-אפשר לעבור עליו לסדר, ועל כך יבורכו המציעים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 11
נגד - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46) (איסור הטלת עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג), התשס"ו-2005, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ובכן, ברוב של 11 תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה, גברתי.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, התשס"ו-2005, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לסגנית המזכיר.
הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 10) (הוכחת אימהות), התשס"ו-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/100).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, הנושא הבא: הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 10) (הוכחת אימהות), התשס"ו-2005, של חברת הכנסת אראלה גולן וקבוצת חברי הכנסת - קריאה ראשונה. חברת הכנסת גולן, בבקשה.
אראלה גולן (שינוי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעה זו, שזוכה לתמיכה ממשלתית, נועדה בעצם לסתום פרצה הקיימת כיום בחוק. במצב כיום עלול להיווצר חלילה מצב של גנבה, סחר בתינוקות ואימוץ בלתי חוקי, תוך ניצול מצוקות כלכליות. רישום הילד על-ידי הוריו בלידה שאינה במסגרת מוסד מסודר, בעצם אינו מוסדר כיום בחוק, ובכך נפתח פתח לרישום ילדים שלא כחוק, להורים שאינם הוריהם הביולוגיים.
בינואר 2005 נחשף מקרה שבו אנס גבר מטפלת שטיפלה בילדיו במשך שנתיים. אותה מטפלת נכנסה להיריון, הרתה וילדה, אשתו החוקית התחזתה ליולדת והתינוק נרשם כבנם החוקי של בני הזוג. המשטרה היתה המומה מהקלות שבה ניתן היה לרשום ילד שנולד לאשה אחת כילד ביולוגי וחוקי של אשה אחרת. קלות זאת התאפשרה היות שבני הזוג ניצלו את העובדה שהלידה היתה בבית ולא במוסד רפואי מוכר.
מתברר שבכל הנוגע ללידות שאינן מתרחשות בבתי-חולים או במוסדות מסודרים ומפוקחים, ההורים המבקשים לרשום את היילודים כילדיהם הביולוגיים אינם נדרשים לתת כל אסמכתה, ומספיקה המלה שלהם בלבד. מצב זה מקל על המעוניינים להציג ילד שאינו ילדם כילדם הביולוגי, וזאת ללא הצגת הוכחה. הצעה זאת מחייבת הורים להציג אישור רפואי המוכיח את הקשר בין האם היולדת ליילוד. ההצעה מחייבת להוכיח על-ידי רופא גינקולוג שהאשה המצהירה שהיא האם, היא אכן זו שילדה אותו.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ואם רוצים לרשום את האב, גם כן צריך להביא אותה הוכחה?
אראלה גולן (שינוי):
לא, ההצעה הזאת לא דנה בכלל באבהות, רק באימהות.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
איפה השוויון? הרי דורשים שוויון כל הזמן.
אראלה גולן (שינוי):
זה לא קשור לזה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
למה האב יכול להירשם בלי שום אסמכתה, על סמך דברתו, כפי שהמצב היה עד עכשיו?
רשף חן (שינוי):
יש שאלות שמעדיפים לא לשאול, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
קיבלתי.
אראלה גולן (שינוי):
הצעה זו תואמה עם כל הגורמים והמשרדים הרלוונטיים, עברה דיונים בוועדת הפנים והיא מוכנה להצבעה בקריאה ראשונה. אני מודה לכם על תמיכתם. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחברת הכנסת אראלה גולן. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון. מדובר בהצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 10) (הוכחת אימהות), התשס"ו-2005. חברי הכנסת חיים אורון, דוד טל וואסל טאהא - אינם נוכחים. חבר הכנסת רשף חן נוכח ומוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת אילן ליבוביץ - אינו נוכח. חבר הכנסת אהוד רצאבי מוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת מאיר פרוש - אינו נוכח. חבר הכנסת עסאם מח'ול נוכח ורוצה לדבר. בבקשה, אדוני.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שזאת הצעת חוק שבאה לטפל בבעיה חשובה, אבל היא מסוג הצעות החוק המביכות קצת. קורה מקרה כזה וצריך לטפל בו, ואני מסכים שצריך להוכיח במקרה הזה, אם היה כשל מסוים, אבל קשה לחשוב שזאת תופעה שאם לא מחוקקים את החוק הזה היא פוגעת על ימין ועל שמאל.
אראלה גולן (שינוי):
מסתבר שהיו הרבה מקרים.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
יש סטטיסטיקה שמדברת על מקרים רבים? הרושם שלי הוא שצריך למצוא כלים אחרים ולא חוק, כי נקודת המוצא, שאתה מטיל ספק באימהות של כל אם עד שהיא מוכיחה את הקשר הביולוגי עם הילד – יש בזה צעד אחד יותר מדי.
אילן שלגי (שינוי):
זה לא כל אם, זה רק אם היא ילדה בבית.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אני חושב שצריך למצוא את הכלים, ואני לא בטוח שחוק הוא הכלי במקרה הזה, כי זה יכול גם לא להיות מוגבל למקרים האלה שמחייבים, ואין לי שום ויכוח עם הקושי במקרה שתיארה חברת הכנסת גולן.
אני רוצה להתייחס לפן אחר בחוק רישום האוכלוסין, מכיוון שיש בעיות שהן מסוג אחר. אני רוצה לדבר על משפחה שלמה, שהבעיה שלה היא לא רישום אימהות אלא רישום אזרחות. משפחה מאום-אל-פחם, משפחת חסן אחמד סעיד, שכל ילדיה נולדו באום-אל-פחם, כל הילדים התחנכו באום-אל-פחם, כל הילדים או לומדים היום במכללת נתניה או יש להם עסק בתל-אביב, כל חייהם נמצאים בתוך מדינת ישראל. מכיוון שאבא שלהם נחשב לשב"ח, שחזר לאום-אל-פחם בשנת 1987, המדינה מתייחסת אליהם כאל לא קיימים. עכשיו, אחרי שהם גדלו, התחנכו ועובדים במדינת ישראל כישראלים לכל דבר, מבקשים מהם לוותר על תעודת הזהות שלהם ועל התושבות שלהם בתוך מדינת ישראל.
אני חושב שהגסות והבוטות והאכזריות במקרה הזה הן לא דבר יוצא דופן, הן לא דבר שונה מעצם האכזריות במקרים אחרים, כפי שתיארה חברת הכנסת גולן, בקונטקסט אחר ובמובן אחר. לכן אני חושב שיש דברים שאי-אפשר לנהוג בהם רק לפי הספר, צריך לנהוג קצת מהלב, קצת בהיגיון, קצת עם שכל בראש של המערכת שקובעת גורלות של אנשים, גם במקרה של רישום אימהות אבל גם במקרה של רישום אזרחות.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת מח'ול. חבר הכנסת אילן שלגי, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת גפני, הנדל, יאסינוב, פולישוק-בלוך, אריאל, זחאלקה ונסים זאב.
אילן שלגי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מברך את חברת סיעתי אראלה גולן על הצעת החוק הראויה הזאת. אני גם חתום על ההצעה ואני בהחלט תומך בה. החוק נועד למנוע רישום לידות על סמך הודעות כוזבות, והיו דברים מעולם.
לפי המצב החוקי היום, אם אירעה לידה מחוץ לבית-חולים, די בהודעות ההורים והרופא והמיילדת שטיפלו בלידה. וכאשר אין רופא ומיילדת, פקיד הרישום מסתפק בהודעת ההורים, הודעה בלבד. הצעת החוק הזאת אומרת, שיהיה צורך בתצהיר של ההורים, ולא זו בלבד, אלא שגם יהיה צורך באישור הרופא שטיפל ביולדת החל מהשבוע ה-28 להיריון. אגב, החוק הזה בעקיפין גם מעודד נשים להיות בטיפול ובמעקב רפואי במהלך ההיריון.
אם לא היה מעקב, והיתה לידה בבית, כדי למנוע מקרי תרמית וניסיונות לעקוף את חוקי האימוץ ולהגיע גם למקרים של סחר בתינוקות, אומרת הצעת החוק שצריך שיהיה אישור רפואי שהאם היתה בהיריון, או לחלופין משאירים גם פתח למי שלא היתה במעקב רפואי, שיבדוק אותה רופא בתוך 24 שעות אחרי הלידה ויאמר: האשה הזאת שכעת מדווחת על לידה היא אומנם אשה שילדה ב-24 השעות האחרונות. גם במקרה שההורים לא עמדו בכך, הם לא ידעו על החוק, הם לא הספיקו להגיע לרופא, עדיין החוק מאפשר להם לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה, על-פי חוק מידע גנטי, כדי שבית-המשפט יצווה לערוך בדיקה גנטית, כדי שלהורים תהיה אפשרות לרשום את הילד על שם אמו הביולוגית. צריך לחשוב גם על הזכות של הילד – לכל אדם יש זכות שאומנם יירשם נכון על שם הוריו.
בזמן שנותר לי אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן בדיון הקודם על מימון בחירות מקדימות. היה לנו בשנים האחרונות מקרה של ראש ממשלה שנבחר בזכות תרומות לא חוקיות לעמותות, זה היה ראש הממשלה אהוד ברק. היה ויש לנו ראש ממשלה, אריאל שרון, שנבחר בזכות תרומות לא חוקיות לעמותות קש. הראשון, ברק, נחלץ כיוון שמי שארגן לו את התרומות האלה ועמד בראש האופרציה, והיום הוא שר בממשלת ישראל, יצחק הרצוג, שמר על זכות השתיקה. אריאל שרון נחלץ מהעמדה לדין משום שבנו, עמרי שרון, נשכב בעבורו על הגדר. עמרי שרון הורשע, על-פי הודאתו, רק לפני כמה ימים. אני סבור שזה שהוא נשאר חבר הכנסת אחרי שהורשע, וגם אם טרם קבע בית-משפט שיש עם העבירה קלון, זה קלון לא רק לאיש אלא, לצערי, קלון לכנסת כולה.
אנחנו גם יודעים שהנה, שוב, על-ידי זה שהוא נשאר בכנסת בינתיים הוא אפשר לאביו - שיש לו, יחד אתו, 14 חברי הכנסת - להתפלג מן הליכוד ולקבל מימון לא רק עבור הבן עמרי, אלא גם עבור סיעה נוספת. כך ששחיתות ואי-כיבוד החוק מולידים שחיתות נוספת. תודה רבה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן שלגי. חברי הכנסת, אני ממשיך בהזמנת המתדיינים. חברי הכנסת משה גפני, צבי הנדל, יגאל יאסינוב, מלי פולישוק-בלוך, אורי אריאל, ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת נסים זאב - אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק מרשם האוכלוסין (הוכחת אימהות) בא למנוע אפשרות של לידות פיקטיביות, קניית ילדים או העברתם למדינת ישראל שלא כחוק, והאפשרויות הן רבות. עניין הרישום חייב להיות מוסדר, לפי ההצעה של חברת הכנסת הנכבדה.
היום החוק מאפשר לרשום תינוק שנולד בכל מקום בתוך עשרה ימים, בתנאי שההודעה תימסר לפקיד הרישום של משרד הפנים על-ידי היולדת, הרופא והמיילדת שטיפלו בלידה. לפי הצעת החוק, לידה שאירעה למשל במכונית, ויש לידות כאלה, או בבתים - ואנחנו יודעים שהיום נשים רבות מעדיפות ללדת בביתן, ואז בוודאי יש מיילדת, יש רופא, יש פיקוח, יש הכול. במקרה שאשה ילדה בדרכה לבית-החולים, וקרו מקרים כאלה שנשים ילדו אפילו במוניות – זה דבר שאפשר להוכיח אותו, גם אם לא היה רישום רפואי קודם לכן.
הבעיה היא, כמו שאמר חבר הכנסת עסאם מח'ול, לגבי אותם בדואים שפתאום רושמים 30 ו-40 ילדים, ואתה לא יודע מאיפה הם באו: האם באו מעזה, או ממצרים? ופתאום האב הוא משפחה ברוכת ילדים, ומאותה אשה. אי-אפשר להבין איך אותה אשה ילדה ילד כל שנה במשך 30 שנה. זה דבר שצריכים לבדוק אותו, ואי-אפשר לרשום את אותם ילדים רק על-פי התצהיר של ההורים, כשאנחנו יודעים שהתצהיר כוזב ושאין הוכחה גנטית ברורה והוכחה לבית-המשפט שאכן אותם ילדים קשורים לאותם הורים.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 10) (הוכחת אימהות), התשס"ו-2005. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 12
נגד - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 10) (הוכחת אימהות), התשס"ו-2005, לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ובכן - ברוב של 12 תומכים, אפס מתנגדים ואפס נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה. הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים להמשך הכנתה.
מצבו הקשה של יונתן פולארד וטענותיו בדבר התעללות בו
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-יומנו: דיון בנושא מצבו הקשה של יונתן פולארד וטענותיו בדבר התעללות בו - בעקבות הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יאיר פרץ מ-18 במאי 2005. יש פה רשימת מתדיינים – חברי הכנסת דוד טל, גלעד ארדן, אילן שלגי, אריה אלדד, צבי הנדל, משה גפני, נעמי בלומנטל, מאיר פרוש, ג'מאל זחאלקה. אני לא רואה שיש פה חבר כנסת אחד מאלה הרשומים לפני שרוצה להשתתף בדיון. חבר הכנסת שלגי, אתה רוצה? בבקשה, אדוני. הואל לעלות.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
גם אני רוצה לדבר.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אתה לא רשום, חבר הכנסת מח'ול. אלה שרוצים להשתתף בדיון והם לא רשומים, יואילו להירשם. חבר הכנסת אילן שלגי, בבקשה.
אילן שלגי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מרשה לעצמי לומר, אדוני היושב-ראש, שהיה ראוי שנושא חשוב כזה לא יהיה בסוף סדר-היום, אבל היות שכך משום-מה החליטה הנשיאות, טוב שלפחות נשארו פה כמה מאתנו - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - - היושב-ראש נתן לחבר הכנסת פרץ ולי לדבר בשעה 17:00 - - -
אילן שלגי (שינוי):
אתם דיברתם מוקדם יותר, אני יודע. אני שמעתי אותך, בהחלט. אבל אני סבור - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
זה בעצם השלמת הדיון.
אילן שלגי (שינוי):
אני סבור שבהצבעה על החלטה בעניין כל כך חשוב היה ראוי גם שיוכלו להשתתף יותר חברי כנסת.
יונתן פולארד יושב בכלא 20 שנה בגין רצונו להציל יהודים. כאשר הגיע אליו מידע בדבר פיתוח נשק גרעיני, כימי וביולוגי בעירק, באירן ובלוב, הוא נדהם לדעת כי מדינתו, ארצות-הברית, איננה מוכנה להעביר את המידע הזה לישראל, שהיא בעלת ברית, וגם היו הסכמים שעל-פיהם היה נכון וראוי להעביר את המידע הזה. הוא נידון ל-20 שנות מאסר, אף שהמידע המסווג שהוא העביר לישראל לא נגד אינטרס אמריקני ולא פגע בשום אופן במדינתו.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אז למה הוא בכלא?
אילן שלגי (שינוי):
באחד ממכתביו מן הכלא הוא כתב, בין היתר: "אני מודה, הפרתי את החוק, אך מעדיף אני להירקב בכלא מאשר לשבת שבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים היו למות בגלל פחדנותי". אין זה משנה אם האיש דייק בתחושותיו, אבל אלה היו תחושותיו, ואני מאמין לו.
נציגי ישראל שהיו אתו בקשר חזרו בשלום ארצה, אבל הוא, כאשר ביקש מקלט בשגרירות ישראל, נחסם בפניו שער השגרירות, ממש, פיזית – נחסמו בפניו השערים, והמדינה סירבה לתת לו מקלט. רק לפני תשע שנים הכירה ישראל בטעותה והעניקה ליונתן פולארד אזרחות ישראלית.
ב-11 במאי 1998 הכירה בו המדינה כסוכן ישראלי, וכך כתב היועץ המשפטי לממשלה: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על-ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסכמת - הלשכה לקשרי מידע. לאור עובדה זו מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך". זו הצהרה ואמירה מאוד חשובה, אבל עד עכשיו, לצערנו, לא היה לה כיסוי.
לפני כשנתיים חתמנו כאן, 112 חברי הכנסת, על פנייה לנשיא בוש לשחרר את פולארד. אנו חוזרים ומתבטאים בעניין הזה לעתים קרובות. חברנו אורי אריאל משקיע כאן בעניין מאמצים רבים, בהחלט במסירות הראויה להערכה, וגם חברים אחרים מתבטאים בעניין לעתים קרובות.
אני קורא לכנסת להתאחד בהחלטה הקוראת לממשלת ישראל להגביר את מאמציה בעניין זה, וראוי שגם נקרא למנהיגות יהדות ארצות-הברית שלא תימנע מלנקוט עמדה בדבר הזה. ראוי גם שהכנסת תפנה לקונגרס האמריקני לגלות רגישות והבנה ולפעול להקלה בעונשו של יונתן פולארד, שיושב בכלא כבר 20 שנה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן שלגי. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה - אינני רואה אותו. חבר הכנסת עסאם מח'ול - בבקשה, אדוני. יחתום את הרשימה חבר הכנסת יאסינוב.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא הייתי מדבר על הנושא הזה אלמלא שמעתי בימים האחרונים ברדיו, ברשת ב', את גבי גזית מלין על כך ששרת החינוך מבקשת ללמד על פולארד בבתי-הספר. הוא זועק ומוחה ואומר: לא הייתי רוצה שילמדו את הבן שלי להזדהות עם מי שבגד במולדתו, עם מי שבגד במדינתו, עם עבריין. כל הכבוד לגבי גזית וכל הכבוד לעמדה הזאת. היא מראה שעדיין יש בחברה הישראלית כמה אנשים שפויים שיכולים להבחין בין מסע הצביעות הנלוז הזה שאנחנו רואים כרגע, ההצגה הנלוזה, שמתחיל אותה דווקא חבר כנסת משינוי, חבר הכנסת שלגי - עם כל הדיבורים גבוהה-גבוהה על שלטון החוק. הוא בא כאן להגן על עבריין, על מישהו שמקומו לפי כל אמת מידה הוא בכלא. הוא בא לכאן ומזיל דמעות תנין על פועלו הגדול של פולארד, שבגד במדינתו.
אילן שלגי (שינוי):
כל מה שאנחנו אומרים - - -
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
קצת בושה, חבר הכנסת, קצת בושה. האדם הזה צריך לרצות את עונשו. אני חושב שאם חבר הכנסת שלגי כל כך מודאג מגורלו של הבוגד הזה במולדתו, הייתי מציע לכנסת הזאת שאולי בשם האצילות שלך, למען האצילות שלך, אולי נחליף אותך בפולארד לכמה שנים? תיקח ממנו כמה שנים. איזו עזות מצח זאת. המדינה שאתם סוגדים לה, ארצות-הברית של אמריקה – פוגעים בחוק, עבריינות על החוק, עוברים על החוק, בוגדים. ועכשיו רוצים להזיל כאן דמעות תנין? איזו בושה וחרפה, איזה שפל מדרגה שמגיעה אליו הכנסת הזאת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת מח'ול. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יגאל יאסינוב - בבקשה, אדוני.
יגאל יאסינוב (שינוי):
תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה, אדוני מח'ול, כי בעצם בגללך אני יכול לומר מה שאני אומר עכשיו. אתה לא יודע מה זו אהבה למולדת, אתה לא יודע, כי אתם קומוניסטים, אין לכם מולדת, כי אתם אלה שלא יודעים מה זה להילחם למען העם, כי אתם בוגדים גם בעם שלכם - -
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אמרו לי ששיתפת פעולה - - -
יגאל יאסינוב (שינוי):
- - אתם לא מבינים מה אתם עושים.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
סיפרו לי ששיתפת פעולה. היית משת"פ.
יגאל יאסינוב (שינוי):
אני רוצה לומר לך עוד משהו, כאשר ואנונו הוא בשבילכם חבר ופולארד הוא בוגד, אז אני אומר לך שהבוגדים הם אלה שתומכים בבוגדים. אתם תומכים בבוגד ואנונו. פולארד הוא גיבור של העם היהודי.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אתה בגדת ושיתפת פעולה. אתה משת"פ. אמרו לי שבגדת, שאתה משת"פ.
יגאל יאסינוב (שינוי):
הוא גיבור של העם היהודי והוא ישראלי. מדינת ישראל חייבת לו, חייבת להילחם עבורו, וחייבת להילחם נגד אנשים כמוך, כדי שלא תהיה לכם זכות לעלות לבמה של מליאת הכנסת ולפגוע בגיבורנו. אני רוצה שתבין את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת יאסינוב. אין עוד דוברים.
הצעת סיכום הדיון מטעם סיעות האיחוד הלאומי, ליכוד, ש"ס ושינוי יציג חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, אדוני.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת הסיכום היא מטעם האיחוד הלאומי, שינוי, ש"ס והליכוד:
1. כנסת ישראל מכירה ביונתן פולארד כאסיר ציון הנמק בכלא כבר 20 שנה בגלל פעילותו לביטחון ישראל.
2. כנסת ישראל מבקשת מארצות-הברית לשחרר את יונתן פולארד בהקדם האפשרי - - -
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
אדוני יודע שהוא צריך להיות צמוד לטקסט?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני יודע שאין לי משקפיים? חבר הכנסת אלדד מביא לי את המשקפיים. יש לי רופא צמוד שמטפל בי.
ברשות היושב-ראש, אני אקרא מההתחלה.
הצעת סיכום מטעם האיחוד הלאומי, ליכוד, ש"ס ושינוי בנושא יונתן פולארד:
1. כנסת ישראל מכירה ביונתן פולארד כאסיר ציון הנמק בכלא כבר 20 שנה בגלל פעילותו החשובה לביטחון ישראל.
2. כנסת ישראל מבקשת מארצות-הברית לשחרר את יונתן פולארד בשם המוסר האנושי הבסיסי.
3. יושב-ראש הכנסת יעביר את העצומה של 112 חברי הכנסת לשחרור פולארד לנשיא בוש, לחברי הקונגרס והסנאט ולעיתונות האמריקנית. לשם כך תצא בהקדם משלחת מיוחדת של חברי הכנסת להעברת העצומה והבקשה הישראלית לשחרורו המהיר של פולארד.
4. הכנסת תובעת מראש הממשלה להגיש בהקדם בקשה רשמית לנשיא ארצות-הברית לשחרר את יונתן פולארד; העתק הבקשה הרשמית יועבר ליושב-ראש השדולה בכנסת. תודה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
תודה רבה לחבר הכנסת אריאל. אין הצעות סיכום נוספות.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת סיכום הדיון בנושא יונתן פולארד, כפי שהוקראה על-ידי חבר הכנסת אריאל בשמן של סיעות האיחוד הלאומי, ליכוד, ש"ס ושינוי. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אורי אריאל – 9
נגד – אין
נמנעים – 1
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אורי אריאל נתקבלה.
היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:
ובכן, חברי הכנסת, ברוב של תשעה תומכים, אין מתנגדים ונמנע אחד, הצעת סיכום הדיון אושרה על-ידי הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, כ"א בחשוון התשס"ה, 23 בנובמבר 2005, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. אני חוזר, הישיבה נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:18.