דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה קע"ח הישיבה המאה-ושבעים-ושמונה של הכנסת השש-עשרה יום רביעי, י"ט בחשוון התשס"ה (3 בנובמבר 2004) ירושלים, הכנסת, שעה 09:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004; 4 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004 4 מל פולישוק-בלוך (שינוי): 4 מיכאל נודלמן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 6 רשף חן (שינוי): 6 אהוד יתום (הליכוד): 8 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 10 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 11 אמנון כהן (ש"ס): 12 אפרים סנה (העבודה-מימד): 13 יצחק הרצוג (העבודה-מימד): 14 דוד טל (עם אחד): 16 מגלי והבה (הליכוד): 17 דני יתום (העבודה-מימד): 19 דני יתום (העבודה-מימד): 20 מאיר פרוש (יהדות התורה): 20 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 22 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 22 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004; 23 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004 23 ויקטור בריילובסקי (שינוי): 23 יוסי שריד (יחד): 24 מרינה סולודקין (הליכוד): 25 יאיר פרץ (ש"ס): 26 דוד לוי (הליכוד): 27 יעקב מרגי (ש"ס): 28 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 30 נסים זאב (ש"ס): 32 איוב קרא (הליכוד): 33 רוני בריזון (שינוי): 38 אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 40 קולט אביטל (העבודה-מימד): 42 מיכאל גורלובסקי (הליכוד): 43 אבשלום וילן (יחד): 44 חיים כץ (הליכוד): 46 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 50 משה גפני (יהדות התורה): 51 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 53 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 סגנית מזכיר הכנסת רות קפלן: 54 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004; 54 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004 54 משה גפני (יהדות התורה): 54 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 59 שלום שמחון (העבודה-מימד): 62 טלב אלסאנע (רע"ם): 66 שר התיירות גדעון עזרא: 68 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 69 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 71 עמיר פרץ (עם אחד): 74 עמיר פרץ (עם אחד): 75 אפי איתם (מפד"ל): 79 חיים רמון (העבודה-מימד): 82 חיים רמון (העבודה-מימד): 83 חיים רמון (העבודה-מימד): 84 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2004 85 שר התחבורה מאיר שטרית: 85 שר התחבורה מאיר שטרית: 86 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 87 מזכיר הכנסת אריה האן: 87 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2004 87 מזכיר הכנסת אריה האן: 88 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בוקר טוב. היום י"ט בחשוון התשס"ה, 3 בנובמבר 2004. אנו פותחים את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת : ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי חבר הכנסת אורי אריאל ביקש להסיר את הצעת חוק פטור ממס על פיצויים בעת פינוי יישובים, התשס"ה–2004, שמספרה פ/2808, מטעמו. תודה רבה. רוני בר-און (הליכוד): מה קרה - - - צדיק גדול. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה למזכיר הכנסת. הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 16173.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו, כידוע, נמצאים בעיצומו של דיון אישי, דיון משולב - הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004 - קריאה ראשונה, והצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004, קריאה ראשונה, ואנחנו ממשיכים ברשימת הדוברים. הבוקר תפתח את הדיון חברת הכנסת מל פולישוק-בלוך מסיעת שינוי - חמש דקות. אחריה - חברי הכנסת מתן וילנאי, , . אנחנו נעדכן אם יהיו שינויים ברשימה. בבקשה, חברת הכנסת פולישוק-בלוך. חמש דקות לרשות גברתי. מל פולישוק-בלוך (שינוי): תודה רבה. בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת כמעט ריקה - אבל יש מישהו חשוב פה. ובכן, שוב קיבלנו את חוק ההסדרים והוא שמן כתמיד, אף שהבטיחו לנו שיקצצו בו ולא קיצצו. שוב, אגף התקציבים הוא הקובע את המדיניות במדינת ישראל, ולא השרים - - - רוני בר-און (הליכוד): - - - ממשלה אמר שהתיק עבר קיצוץ של מחצית - - - מל פולישוק-בלוך (שינוי): עדיין קיבלנו חוברת שמנה כמו בשנה שעברה, עדיין גדולה מדי, ויכול להיות שזו באמת המדיניות של אגף התקציבים, לתת פי-שניים נפח, כדי שיוכלו להגיד: הנה, קיצצנו. התוצאה עדיין גרועה. אגף התקציבים, ובכן, הוא הקובע את מדיניות הממשלה ואת המדיניות הפיננסית, ובכלל - הכלכלית במדינת ישראל, וזו טעות בסיסית. שוב אנחנו רואים שאין עידוד צמיחה, אין פיתוח תעסוקה. להיפך, תקציב המדען הראשי, כמו בשנה שעברה, קוצץ למיליארד ו-56 מיליון שקלים. גם בשנה שעברה נאבקנו על הקיצוץ שהיה. להזכירכם, ב-2003 היה תקציב המדען הראשי מיליארד ו-800 מיליון שקלים. בשנה שעברה הוא היה מיליארד ו-129 מיליון שקלים. עכשיו אנחנו הולכים עוד לקיצוץ – מיליארד ו-56 מיליון שקלים. אם זה נקרא צמיחה, אם זה עידוד תעסוקה במשק, אז אני כנראה לא מבינה כלום. אין מנוף צמיחה, אין מנוע צמיחה יותר מוכח, יותר נכון, יותר מתאים לתקופתנו, במאה ה-21, ובמיוחד במדינת ישראל, שאיננה רוויה כוח אדם זול, אלא בתחום המו"פ - תחום המדע והטכנולוגיה. ניקח תחום אחר במדע וטכנולוגיה - השכלה גבוהה. לא מזמן החליטה הממשלה על תוכנית חומש. בגאווה רבה אמרו: הנה, הכנו תוכנית חומש, שעומדת על כ-5.5 מיליארדי שקלים. אבל כשבדקנו את הדברים לאשורם גילינו, שלמעשה התקציב הזה של השכלה גבוהה מחזיר אותנו שמונה שנים אחורנית, כי בינתיים, מה לעשות, נוספו לנו הרבה מאוד תלמידים. יש לנו היום כ-245,000 סטודנטים בהשכלה הגבוהה - הרבה מאוד במכללות, ואני מברכת על כך, אבל בפועל התקציב לא מאפשר שום מחקר, שום מחקר רציני. אז יש לנו בנייני פאר, אולי אנחנו מתחזקים אותם, מנקים אותם, אבל מחקר ומעבדות קשה למצוא היום באוניברסיטה. נעבור לתקציב החינוך. שוב, ההון האנושי של מדינת ישראל - על הפנים. לכאורה, תקציב ענק של 24 מיליארד, 574 מיליון ו-84,000 שקל. המון כסף. אחד התקציבים, אולי השני בגודלו במדינת ישראל אחרי הביטחון. בפועל, המצב עגום לחלוטין. ביום ראשון ביקרנו, ועדת החינוך בראשותי, בלוד. עיר ואם בישראל, מרכז המדינה. יש שם תלמידים – לא שאין להם מחשב, זה ברור, מה שנקרא - אין להם שולחן וכיסא לשבת. אין להם כיתה. ילדים לומדים במקלט שמספיק בקושי לעשרה ילדים, אבל יושבים שם 30 ילדים. סיפרו לי המורים שהיתה מורה בהיריון לכיתה הזאת, והיא לא יכלה להיכנס. פשוט ביזיון. במאה ה-21 ילדים יושבים בכזאת צפיפות במדינת ישראל. בכיתה אחרת, ב"אל-ראשדיה", בית-ספר ערבי - ראינו שם תלמידים יושבים ללא מזגן, תלמידים יושבים בבניינים שמזמן היו צריכים לעבור מהעולם, שהפלורוסנטים שקועים בתוך שלוליות מים. וזה עכשיו, לפני הגשמים. זה מצב שאי-אפשר לסבול אותו. אנחנו גם יודעים שתקציב החינוך, אף שהוא כל כך גדול, הוא קשיח ביותר ואי-אפשר אפילו לפטר מורה שאינו שווה שום דבר. אף שיש המונים שהם מצוינים, מה לעשות, פה ושם יש גם כמה גרועים. אתמול בכנס שדרות שמענו את הנציג של המורים נלחם נגד הרפורמה בחינוך; שמא יזיזו איזה מורה שלא ראוי להיות מורה, חס וחלילה. אז יש צפיפות, אין facilities, אין כיסא ושולחן, ובוודאי אין מחשב. חצי מבתי-הספר לא מחוברים לאינטרנט. למרבית הילדים אין מחשב לעבוד אתו, בעולם כל כך טכנולוגי כמו שאנו חיים בו. ואולי הנקודה האחרונה בשניות האחרונות שנותרו לי – התקציב הזה, פעילות השרים בתקציב הזה מעידים על חוסר רגישות חברתית שאני, ממפלגה ליברלית, בעלת השקפה ליברלית של משק חופשי, כבר לא יכולה לסבול. אנחנו כל חודשיים, שלושה חודשים, קוראים בכותרות בעיתונים שאותם 100-200 מסכנים שעובדים עבודות דחק, בשכר מינימום, ברשות העתיקות, ברשות הגנים, מתים לעבוד. אומרים: תנו לנו לעבוד, שיהיה לנו כבוד עצמי, שנוכל לקום בבוקר ולדעת שיש ערך לחיי אדם. אל תיתנו לנו את הקצבה בדיוק כדי שנשב בבית. רוצים לעבוד. וההתכתשות הזאת בין שני השרים גורמת לכך שכל שלושה חודשים מפטרים אותם. לפחות מודיעים על זה. הם בני-אדם, בדיוק כמו הפקידים באוצר. ואני קוראת לכם: קצת לב, קצת רחמים על אנשים שכל מה שהם רוצים זה רק לעבוד. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת פולישוק-בלוך. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מתן וילנאי. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. מיכאל נודלמן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד שרת הקליטה והשיכון, חברי הכנסת, אני תמכתי בתוכניתו הכלכלית של ביבי נתניהו. אבל עכשיו אני קצת מבולבל. אני מבין קצת שיש כמה עקרונות של כלכלה ליברלית וגם כלכלה ניאו-קונסרבטיבית - זה הפרטה, זה קיצוץ בפקידים, אבל יש דבר אחד שנקרא עסקים קטנים, והוא עמוד השדרה של כלכלה ליברלית. כשמדברים על כך שביבי הולך רק לקראת העשירים, אני מבין שיש בזה משהו, כי בנושא עידוד עסקים קטנים, בכל הענפים, יש קיצוץ דרסטי. על איזו כלכלה ליברלית אנחנו מדברים כאשר אנחנו מקצצים את עמוד השדרה של הכלכלה הליברלית? יש עוד דברים שאפשר להגיד, ופה מדברים על זה, אבל זה מאוד מאוד חשוב, ואני לא מבין למה יש קיצוצים בדברים כל כך חשובים. אני רוצה לדבר קצת על תקציב העלייה. בקיץ הזה ראש הממשלה, אריאל שרון, לא פעם הכריז על הצורך לשנות את מדיניות העלייה והקליטה. יותר מזה, הוא אמר: אני מגדיר את נושא העלייה כאחד מהיעדים המרכזיים של הממשלה לקראת תקציב 2005. תקציב עידוד העלייה במשרד הקליטה יגדיל את התמיכה בסטודנטים עולים ואת כמות הפרויקטים הקהילתיים למען העלייה. ומה אנחנו רואים בתקציב החדש? תקציב משרד העלייה וקליטה קוצץ בכ-60 מיליון שקלים. ועל חשבון מי? על חשבון העזרה לסטודנטים ולמדענים. התקציב לפרויקטים לקליטה בקהילה קוצץ בכ-4 מיליוני שקלים. קוצץ תקציב לתמיכה בבני-נוער עולים. קוצץ ברבע התקציב לעולים – ליזמים עסקיים. אני רוצה להדגיש את הקיצוץ בתקציבים לנוער, כי כל הזמן אנחנו מדברים על כך שיש בעיה עם הנוער העולה. יש סמים, יש כנופיות של צעירים עולים, כי המצב הכלכלי, המצב הסוציאלי של העולים החדשים הוא לא כל כך טוב, ושיעור הנוער עם תיקים במשטרה הולך וגדל. נדמה לי שהממשלה היתה צריכה לענות על האתגר הזה, לעשות הכול, להקציב תקציבים גדולים, כדי להביא את הנוער למצב נורמלי. אבל אנחנו רואים שהכול מקוצץ. בתחום של עידוד העלייה – לא ברור מה התחום הזה לאור כל הקיצוצים. מדובר בהשקעה שמטרתה דיבורים יפים, אך מקציבים לזה כ-15 מיליון שקלים. אני חושב שעידוד העלייה הוא התפקיד של הסוכנות. מה אפשר לעשות בסכום של 15 מיליון שקלים לעידוד עלייה במשרד לאיכות הסביבה? אני צריך לברר את זה, אבל אני חושב שעידוד העלייה האמיתי הוא השקעה בקשישים, במדענים, בספורטאים, בסטודנטים וביזמים עסקיים צעירים שעלו לארץ וזקוקים לתמיכה. קיצוץ בתקציב שלהם הוא טעות חמורה. אני מאוד מקווה ששאלת עידוד העלייה תיבדק שוב על-ידי הממשלה ושר האוצר כך שאוכלוסיית העולים תקבל תמיכה אמיתית. לא מספיק לשכנע עולים להגיע לארץ, האחריות לקליטה שלהם מוטלת על מדינתנו וחייבת לבוא לידי ביטוי בתקציבה. ידוע שענף הבנייה בישראל עובר ימים לא קלים. אנשים לא קונים דירות, וזה הגיוני. ביטלו מענקים, מדי שנה אלפי אנשים מצטרפים לקבוצת נפגעי משכנתאות, ומחירי הדירות עדיין גבוהים. בתקציב 2005, שדומה בעיקרו לתקציב של 2004, לא בא לידי ביטוי המשבר בענף הבנייה. לכן, אני קורא לממשלה לבדוק אפשרות של בניית דיור לקשישים, בנייה סוציאלית, ולבדוק אפשרות של בנייה להשכרה לטווח ארוך, וכך לתת פתרון לבעיית הדיור הציבורי וגם לעודד את ענף הבנייה. לאור הדברים שאמרתי, אני עדיין לא רואה אפשרות לתמוך בתקציב. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת מיכאל נודלמן. חבר הכנסת רשף חן, בבקשה. רשף חן (שינוי): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כשעסקתי בעריכת-דין הזדמן לי לעשות משא-ומתן עם משקיעים יפנים, והוסבר לי אז שאצל היפנים, כאשר נחתם הסכם זה סימן ברור שעכשיו המשא-ומתן באמת מתחיל. קריאה ראשונה של תקציב היא סימן ברור שעכשיו המשא-ומתן באמת מתחיל. אין הרבה טעם שנתעמק בפרטי התקציב הזה, מפני שהתקציב הזה הוא לא התקציב שאנחנו הולכים להעביר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ההצבעה כאן היא לא יותר ולא פחות מהצבעת אמון בממשלה והודעה של הכנסת שעכשיו היא מתחילה לדון בתקציב הזה ברצינות. רוני בר-און (הליכוד): אני מציע שלא תדגיש שזאת הצעת אמון בממשלה, כי אין שום סיכוי שתביא את האופוזיציה, ויש סיכוי שתרחיק את הקואליציה. רשף חן (שינוי): אני מקבל את ההערה הזאת, ואני מבהיר שאני לא מדבר כאן בשם הממשלה בעניין הזה, וגם לא בשום עניין אחר. התקציב הזה מבטא עקרונות מסוימים - עם חלקם אני מסכים מאוד, עם חלקם קצת פחות. הוא מבטא עיקרון של כלכלה ליברלית, שאני מאוד מסכים אתה. הוא מבטא עיקרון של ממשל קטן, והעיקרון הזה הוא נכון. השירות הציבורי הוא בלתי יעיל באופן אינהרנטי, מפני שבעבור עובד ציבור, כאשר נכנס לקוח בדלת, או מישהו שמקבל שירות, זו עוד בעיה, זה עוד איש שצריך לטפל בו. במגזר הפרטי אתה רואה אדם נכנס – מצד אחד הוא מביא תיק, בעיה, מצד שני הוא גם סוחב שק של כסף, אז השק של הכסף משמח לך את החיים. בעבור פקיד הציבור אין שק של כסף, הוא מקבל אותה משכורת אם יש שם לקוח אחד ואם יש שם עשרה לקוחות או 100 לקוחות. תוסיף על זה את העובדה שיש 100 אנשים, ואותו פקיד ציבור לא מקבל מספיק כסף, ואתה מקבל שירות שלא יכול להיות יעיל, אין סיכוי. לכן הפתרון שהממשלה הזאת הולכת עליו, ולדעתי הוא הפתרון הנכון, הוא להפריט את כל מה שאפשר להפריט. זה לא אומר שאת הכול אפשר להפריט, אבל בעיקר במדינת ישראל, שיש לה עבר מצער של תפיסה מאוד ריכוזית וניהול ממשלתי, יש הרבה מאוד דברים שאפשר להפריט - הנמלים, חברת החשמל, "בזק", כל מה שקשור בתשתיות נפט; יש הרבה מאוד דברים שראוי להפריט, וזה מה שצריך לעשות. צריך להוסיף על זה את העובדה שהשירות הממשלתי חשוף בהגדרה לשחיתות פוליטית, מפני שאין מה לעשות, מי ששולט בעסק זו המערכת הפוליטית, וזה יוצר אצל אנשים קצת בלבול בין השאלה מה המטרות של פעילות פוליטית – המטרות הפורמליות של פעילות פוליטיות הן קידום רעיונות אידיאולוגיים, אבל יש כאלה שרואים בזה השקעה עסקית: אני עובד למען המפלגה ואני רוצה את התמורה. מאיפה אני אקבל את התמורה? כמובן שמהשירות הציבורי, שם אני אעבוד, שם יעבדו חברי. אז אנחנו מקבלים גם מערכת פוליטית מקולקלת וגם מערכת ציבורית מקולקלת. השירות הפרטי חופשי מכל העניין הזה. זה לא אומר שבשירות הפרטי אין סכנות, יש סכנות ברורות. יש סכנה של ריכוז כוח, יש סכנה של ניצול הכוח הזה לרעה. מול הסכנות האלה המדינה והציבור חייבים לעמוד. זה למעשה התפקיד הנכון, האמיתי, של המדינה במאזן הכוחות הזה: להיות מי שמפקח על מערך נותני השירותים ומוודא שהאזרח הקטן לא נפגע. במצב הנוכחי, שבו הממשלה היא זאת שנותנת את השירותים, היא נמצאת במצב מתמיד של ניגוד עניינים, מפני שמצד אחד היא אמורה לשמור על האזרח, מצד שני היא גם מרוויחה מלא לתת לו את השירות הכי טוב או מלגבות מחיר גבוה בעבור שירות גרוע, דברים שאנחנו אמורים למנוע אותם. במה אני לא מסכים? יש היום תפיסה במשרד האוצר, שמתעקשת למדוד כל דבר דרך החור של הגרוש. זאת אומרת, למדוד כל דבר אך ורק בפרמטרים של רווח והפסד. זה נכון בתור נקודת מוצא. לא יכול להיות שננהל דברים, נשקיע השקעות, בלי לשאול את עצמנו כמה זה עולה. אתה חייב לשאול את עצמך כמה זה עולה. אבל אחרי ששאלת את עצמך כמה זה עולה, אתה גם צריך להגיד לעצמך שלמדינה יש משימות ומטרות שהן לא רווח. לדוגמה, חקלאות. יכול להיות שזה לא כלכלי לקיים חקלאות במדינת ישראל, יכול להיות שהדבר הכלכלי הוא לייבא את כל התוצרת החקלאית מחוץ-לארץ. אז מה, זה אומר שצריך שלא תהיה פה חקלאות, שיהיה פה מדבר שממה ונייבא את הכול מחוץ-לארץ? לדעתי לא. יש דברים שאתה לא יכול למדוד רק בפרמטרים של רווח והפסד. אז יכול להיות שצריך לסבסד מים – לא יכול להיות, אני חושב שצריך לסבסד מים – כדי שתהיה לנו חקלאות בנגב. זה לא רווחי, זה הפסד, אבל זה ערך ציוני שאני חושב שמדינת ישראל צריכה להשקיע בו. יש דברים שאתה בוודאי לא יכול למדוד אותם במונחים של רווח והפסד מיידיים, כמו חינוך. הרווח המיידי – אתה בכלל לא יכול לחשב אותו. אבל הרווח האסטרטגי הוא עצום. המצב בחינוך, המצב שבו המורים במדינת ישראל מקבלים שכר שהוא בדיחה, הוא אסון לאומי, ואנחנו צריכים לפתור את זה. ניקח את הכסף כדי לפתור את הבעיה הזאת ובעיות אחרות, בין השאר מזה שנצמצם את המגזר הציבורי, שהוא בזבזני בצורה בלתי נסבלת. אחרון חביב, נושא שאני לגמרי לא מסכים לגביו עם משרד האוצר, הוא התפיסה שלהם את חיזוק הפריפריה. יש שם תפיסה שאומרת: לא תפקידנו לחזק את הפריפריה, אין סיבה, אנשים מנצלים את זה לרעה. לא נכון. צריך לחזק את הפריפריה, גם כי זה הוגן, כי הרבה יותר יקר לחיות שם, וגם כי מדינת ישראל צריכה שאנשים ישבו בפריפריה. אם אנחנו לא נשב בפריפריה, לא תהיה לנו פריפריה, זה לא כל כך מסובך. הדרך לעשות את זה היא על-ידי הקלות מס, כי לקחת עולים חדשים מהמטוס ולשים אותם בעיר או במושב בפריפריה, זה הדבר הכי קל. הדבר הקשה והמסובך הוא לקחת אוכלוסייה חזקה ולהביא אותה לפריפריה. ואין לך דרך לקחת אוכלוסייה חזקה ולהביא אותה לפריפריה, אלא אם כן תיצור מצב שכדאי לה ללכת לשם. איך יהיה כדאי לה? אתה צריך לתת לה איכות חיים, אתה צריך לתת לה חינוך ואתה צריך לתת לה הקלות מס ומקומות עבודה. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. נזמין את חבר הכנסת אהוד יתום, ואחריו – חבר הכנסת עסאם מח'ול. חבר הכנסת חן, אפשר להסכים עם ההערות שלך או לא, אבל הן היו מאוד ענייניות. היה בהן אפילו ויכוח עם אגף התקציבים. הרבה מאוד שנים היה פה מנהג חביב, שנציגי אגף התקציבים ישבו בתא המומחים לאורך הדיון על התקציב. כנראה עכשיו הדברים ידועים מראש ואין כל סיבה שהם ישבו כאן. אהוד יתום (הליכוד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש; בוקר טוב, גברתי השרה. אני מבקש לפתוח ולומר, שתקציב מדינה לא נותן פתרונות של מאה אחוז, כשם שתקציב שמנהל כל אדם במשק ביתו, אדוני היושב-ראש, אינו נותן פתרונות של מאה אחוז. הוא מעניק פה וגורע שם, והוא יוצר מצבים של חסרים מחסרים שונים, שאתם צריכים להתמודד, אם לא השנה אז בשנה הבאה. אין פתרונות קסם ואין פתרונות של מאה אחוז, ונכון שגם בתקציב הזה, שאותו שמענו אתמול בפרוטרוט וקראנו את עקרונותיו – גם בתקציב הזה יש דברים שהם בהחלט קשים לאוכלוסיות כאלה ואחרות בציבור שלנו. השאלה הנשאלת, אם ממשיכים במומנטום הזה שנוצר על מנת להבריא את כלכלת ישראל, או שעוצרים ונסוגים אחור בשל בעיות שקשורות, וניתן לטפל בהן בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בהחלט אפשר לצמצם את הפערים, שכל אחד ואחד מאתנו רואה ומעיין בהם בין הקריאות השונות. זאת למעשה המגמה של הקריאות בין הראשונה לשנייה ולשלישית, לתת אפשרות לחברי הכנסת, באמצעות שולחיהם, לטפל בסוגיות הללו. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לייחד כמה דברים למאבק שמנהלת עכשיו ההסתדרות, שהיא למעשה מפלגת העבודה, כי עמיר פרץ וחבריו יושבים בתוך מפלגת העבודה ומנהלים תשדירים, ומנהלים קמפיין, ומנהלים אפילו הסתה נגד תקציב המדינה. לדוגמה, טוען הקריין בתשדיר שירות של ההסתדרות, שהעלאת שכר המינימום ל-4,500 שקלים תניע את גלגלי המשק. אדוני היושב-ראש, זאת לא הונאה? זאת הונאה, היות שאין שום מודל כלכלי מבוסס שמצדיק צעד כזה; בטח שלא בתנאים שהמשק שלנו פועל בהם. הטלת הנטל על המעסיקים תגרום לכך שכל התוצרים המפעליים שלנו יעברו את גבולות המדינה החוצה, לירדן ולמדינות אחרות, למזרח הרחוק. אז תתרחש כאן אבטלה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): היום אין אבטלה? אהוד יתום (הליכוד): ודאי שיש אבטלה, אבל האבטלה תגבר. כל הפועלים במסגרות הללו יעזבו את מקום עבודתם, לא יוכלו לחפש להם מקומות עבודה במקומות אחרים, גם לא נמליץ להם לעבוד מעבר לגבולות ישראל, ונישאר קירחים מכאן ומכאן. השימוש שעושה ההסתדרות בטיעוניה בצעדים שעשה הנשיא קלינטון במשק האמריקני בשנת 1998 ובראשית 2001, גם הוא מעוות. היקף הגידול בשכר המינימום שהציע קלינטון היה מצומצם הרבה יותר מזה שמוצע באותו תשדיר – גידול של 33%. מה גם שתוכנית קלינטון התמודדה בעיקר עם השחיקה בשכר העובדים ולא עם הניסיון להצעיד את המשק. כאן יש ניסיון אמיתי להצעיד את המשק ולהבריא את כלכלת ישראל. לצערי, עדיין יש היבטים מהיבטים שונים שצריך לטפל בהם, אבל בהחלט צריך לתפוס את העיקרון כעיקרון. אני חושב שאנחנו צריכים, והתקציב הזה מלמד על כך, להמשיך ולחתור לצמצום משמעותי של ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר. היקף המגזר הציבורי בישראל גבוה ביחס למדינות המערב. עמידה על יעד גירעון נמוך חשובה מאוד לתדמית של יציבות המשק, ואני חושב שכך פועל האוצר במהלך השנים האחרונות, עם דגש בשנתיים האחרונות. אני חושב שצריך להבין, שהצעדים האלה אומנם פוגעים פה ושם באוכלוסיות שצריך לטפח ולטפל בהן, ואנחנו נעשה זאת בין הקריאות, כפי שאמרתי, אבל צריך בהחלט לראות את המכלול במקרים מסוימים, ולא את הפרט, כי אנחנו עוסקים כאן בעניין של המדינה, ולא תמיד בעניינו הפרטי של הפרט. אם עניין המדינה ייפתר מבחינה תקציבית והכלכלה תבריא, הפרט יבריא את משקו באופן חד-משמעי. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): זה לא נכון. אהוד יתום (הליכוד): חבר הכנסת מח'ול, תמיד אפשר להסתכל על הנקודה ממבטים שונים, אני מסכים. אין כאן שום סכמה של מאה אחוז. אמרתי בראש ובראשונה, שלא יכולה להיות סכמה של מאה אחוז. אני לא יודע איך אתה מנהל את משק-הבית שלך, אני מאמין שאתה מנהל אותו היטב, אבל לפחות בכל מה שקשור למשק-הבית שלי, תמיד כאשר אני שם דגש בדבר מסוים, נגרע משהו אחר. אין ברירה, ככה זה. במישור של ניהול הממשלה והמדינה, זה מישור באמת ממלכתי. במישור הפרטי שלנו אנחנו יותר חופשיים לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו נמצאים בתקופה בהחלט קשה. יש הקושרים את המדיניות הכלכלית של הממשלה והמדיניות האחרת של הממשלה לנושא ההתנתקות. יש כאלה שאינם קושרים. כמי שמתנגד נחרצות להתנתקות, מבחינתי ברגע שניתקו בשלב הזה את תקציב ההתנתקות מהתקציב הכללי, אני בעד להמשיך ולהיאבק בכל מה שקשור להתנתקות, אבל קורא לכולנו בשעת כלכלה כזאת, לא פשוטה למדינת ישראל, לתמוך בתקציב. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת אהוד יתום. חבר הכנסת עסאם מח'ול - בבקשה, אדוני. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האזנתי אתמול לנאומו של שר האוצר, וגם האזנתי כרגע לאהוד יתום, שמדבר על הצורך להצעיד את המשק קדימה. נזכרתי באמירה של שר האוצר לשעבר, יהושע רבינוביץ, שנשא נאום בנושא המצב הכלכלי הקשה, ואמר שאכן, אנחנו עומדים על פי התהום, אך בקרוב נעשה צעד גדול קדימה. אני חושש שמה שמבטיח לנו שר האוצר הוא להצעיד אותנו קדימה ישר אל תוך התהום. זאת המדיניות המוצעת, וזאת הברירה שמנסה למכור לנו שר האוצר, כברירה טבעית - או מדיניותו החברתית הדורסנית, הניאו-ליברלית, הקיצונית, מדיניות חברתית של עוני ורעב לרבים ועושר למעטים, או לחזור ולחיות במערות. אלה שתי האופציות ששר האוצר משאיר לנו. שר האוצר רוצה לדחוק את כולנו אפוא לתוך מערת אפלטון, משם נוכל לראות רק את הצללים של האמת, של המציאות, ולא את המציאות, רק את הצללים של המדיניות החברתית-הכלכלית שלו ולא את המדיניות עצמה. הוא נבהל מזה שהציבור יראה בפועל מה עומד מאחורי המדיניות, מה עומד מאחורי המלים הנייטרליות האלה. למשל, הוזלת מחיר העבודה. זה נשמע נייטרלי, זה נשמע אובייקטיבי, כאשר בסופו של דבר המשמעות של זה היא להוריד את שכר העובדים, היא להכות בעבודה המאורגנת, היא לפגוע בארגוני העובדים, היא להיטיב עם המעסיקים, היא להוריד במס המעסיקים, היא שהמדינה תשלם את הביטוח הלאומי שהמעסיקים אמורים לשלם, היא להעביר את התקציבים ואת הכסף הקיים, הדל, מכיסיהם של מעוטי היכולת לכיסיהם של אלה במאיון העליון. זאת המדיניות האמיתית. זאת המדיניות שהוא מנסה למכור לנו, אבל בעצם הוא מוכר לנו אידיאולוגיה. אידיאולוגיה שמרעיבה את הרוב, שדוחקת את הרוב אל מתחת לקו העוני. אני אומר לציבור העניים בישראל, לציבור מעוטי היכולת, לרעבים, לאותה תלמידה שאמרה אתמול שהיא מתביישת להגיד שאין לה אוכל בבית, מכיוון שהיא מתביישת להיות רעבה. לא היא צריכה להתבייש, לא היא צריכה לחוש בושה. אני רוצה להגיד לכל אלה שבלי שירעיבו אתכם, בלי שתהיו עניים יותר, בלי שאלה במעמד הביניים יידרדרו לקו העוני, בלי שיותר ויותר אנשים יאבדו את מקום עבודתם ומקום פרנסתם, נתניהו והאנשים שהוא מייצג במדיניותו זאת, העשירון העליון, המאיון העליון לא יוכלו להתעשר, הם מתעשרים על חשבון העניים. לא נכונה התמונה שמציירים כאילו העניים ומקבלי הקצבאות הם אוכלי חינם. אוכלי החינם האמיתיים הם אלה שאותם משרת שר האוצר במדיניות שלו, אותם אנשים שלא מייצרים, אותם אנשים שאינם עובדים, שאינם מזיעים, וגורפים לכיסיהם את כל הרעבים. מהעוני שלכם הם גורפים את רווחיהם, מירידת החיים של העובדים עולה רמת החיים שלהם, מהאומללות של הרבים מתעשרים המעטים. וכאן עומד השר, מתאכזר ובוכה, בוכה ומתאכזר. אדוני היושב-ראש, השר נתניהו ניסה ללמד אותנו גם שיעור בגלובליזציה קפיטליסטית ובהשלכות של הגלובליזציה, והוא הפליא לעשות כאשר הוא סיפר עד כמה הגלובליזציה הקפיטליסטית היא המוצא של העניים. היא המוצא מהעוני. אני מחזיק בידי את הכרזת המילניום של המדינות המתפתחות, שקבעה לה למטרה, שעד שנת 2015 ירד מספר העניים בעולם ב-46 מיליון עניים לשנה. מה התוצאה? מה התוצאה אחרי חמש שנים של גלובליזציה קפיטליסטית גואה? יש תוספת של 28 מיליון עניים בעולם כל שנה, אנשים רעבים. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה, המוצע לשנת 2005, שהיקפו 265 מיליארד שקלים, מבוסס על אותם קווי מדיניות שניהל נתניהו עד עכשיו. לכן הוא העמיק את התוצאות הכלכליות והחברתיות השליליות. במרכז תקציב 2005 עומדות מצד אחד ההוצאות התקציביות הגדולות לניהול המלחמה נגד הפלסטינים, לבניית חומת ההפרדה וגם למימון הפיצויים למתנחלים שיפונו, אם יפונו, מעזה, וכן להחזר חובות. שני הסעיפים האלה גוזלים למעלה ממחצית התקציב. מצד שני, התקציב שם דגש בהאצת ההפרטה של חברות ממשלתיות, כמו חברת החשמל, של בתי-חולים ממשלתיים ושל שירותים בגופים ממשלתיים. יש ניסיון לדבר על קיצוץ במגזר הציבורי. הקיצוץ הזה משמעותו אחת: פיטורי עובדים עם זכויות וקבלת עובדי קבלן במקומם שיעבדו בתנאים של עבדים. המדיניות הזאת היא מדיניות שאין בה שום בשורה, בתקציב הזה אין שום בשורה. הוא יעמיק את האבטלה, יעמיק את העוני, יעמיק את ההתעמרות בשכבות החלשות, ולכן תקציב כזה צריך להפיל וצריך להצביע נגדו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת עסאם מח'ול. הדוברים הבאים הם: חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אמנון כהן, חבר הכנסת אפרים סנה, חבר הכנסת יצחק הרצוג וחבר הכנסת דוד טל; אלה הדוברים הבאים. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כבוד השרה, בצער רב קיבלנו את הספרים הללו, ואנחנו לומדים אותם. אין הרבה זמן ללמוד את כל החומר. יש פה עניין של מגמה כללית. רבותי חברי הכנסת, הפכנו בשנים האחרונות להיות החברה עם הפערים הגדולים ביותר בכל העולם המערבי. עברנו בפרמטרים האחרונים את ארצות-הברית - בכל הפרמטרים של הפערים בתוך האוכלוסיות. הדבר הזה בא לידי ביטוי במיוחד בכל הנוגע לפנסיונרים, לאנשים עם צרכים מיוחדים, עם מוגבלויות, ולילדים. מטבע הדברים אני רוצה להתמקד בילדים. אין פה שום בשורה. המצב שקראנו בעיתונות השבוע, שאחד מכל חמישה ילדים בבתי-הספר התיכוניים הולך לישון רעב; כל ההכרזות של הממשלה שיעשו משהו מיוחד לגבי ילדים בסיכון; כל הנושאים של החינוך, שחשבנו שפה תבוא בשורה גדולה, התבשרנו על ועדת-דברת, אבל שמענו שיושב-ראש הוועדה, דברת עצמו, איים להתפטר מתפקידו אם לא יוסיפו 750 מיליון שקלים ליישום הדוח. יש באמת סכום, הוא לא 750 מיליון שקלים, כבר הצליחו להוריד מזה. לפי מה שלמדתי, יש רק 480 מיליון שקלים, הורידו עוד 270 מיליון שקלים. עם זאת, יש קיצוץ במשרד החינוך. הקיצוץ הרוחבי במשרד החינוך גדול הרבה יותר מהסכום שהוסיפו. זאת אומרת, נהיה לקראת השנה הבאה בתחום החינוך למצב הרבה יותר גרוע, ומורידים בתקנים של המורים בצורה כל כך קיצונית, אין שום מקום לתוספת שכר למורים, שזה בסיס לכל רפורמה רצינית שצריך לעשות במערכת החינוך. זה עולה הרבה כסף, ואין שום היערכות לזה. זה תמוה, במיוחד כששמענו שכבר יש צמיחה, וכבר יש סיבה לשמחה, וכולנו, לפחות בבית הזה, קיבלנו הרבה כסף חזרה בשנה שעברה, כבר קיבלנו 10,000 שקלים יותר במס ההכנסה שלנו. גם פה, בנושא מס הכנסה, מדברים על הנחות מס הכנסה למעמד הביניים, אבל איפה שיש הכבדות, הורדה בזכויות המיוחדות, זה רק במעמד הביניים. אפשר לעבור סעיף סעיף על כל ההקלות במס ההכנסה שנותנים, ורואים שרק העשירון העליון הוא שייהנה, בזמן שמעמד הביניים ירד עוד יותר, ויהפוך שוב להיות מעמד של עניים בישראל. הפערים ילכו ויגדלו, ונראה עשירים שיתעשרו יותר וישמחו, וישקיעו את כל כספם ברחבי העולם, כפי שאנחנו רואים את זה בשנה האחרונה, ולעומת זאת נראה את הפערים העמוקים ביותר שיש בחברה הישראלית, במיוחד בקרב הילדים, בקרב המיעוטים, בקרב החלק היותר חלש של החברה. נראה את הפערים האלה גדלים. אין שום מגמה חיובית, לא ניסיון אחד לתקן עוול מכל הדברים שכבר יצאו לדרך לגבי קיצוץ קצבאות ילדים וכדומה. אין שום ניסיון לתקן במשהו את העוול, להיפך, ההידרדרות נמשכת. צריך לדעת שמספר העניים עולה. בקרוב נקבל את דוח העוני של הביטוח הלאומי, ואני מאוד חושש מתוצאות הדוח, כי אנחנו מכירים את המצב. אם יהיה כפי שאני חושש, השנה נגיע ל-720,000 ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני. הדוח לא תמיד מבטא תוספת של עוד 60,000-70,000 ילדים. גם 50,000 הילדים שכבר נמצאים עמוק מתחת לקו העוני, הילדים הללו הם הרבה יותר עמוק מתחת לקו העוני. התוצאות הן ארוכות טווח, וכדי לתקן את העוול שנעשה, ודאי וודאי יידרשו הרבה יותר שנים, והרבה מהתוצאות אינן ניתנות לתיקון. נקודה אחרונה. הרבה מאוד מהקיצוצים החברתיים הללו הם קיצוצים רק לטווח קצר, כי אנחנו יודעים שהם עולים הרבה יותר כסף אחר כך. אם אנחנו משאירים את הילדים מאחור ולא נותנים להם את העזרה שהם צריכים כדי להיות אזרחים מן השורה, אזרחים תורמים ובני-אדם בתוך החברה שלנו, המחיר שהחברה משלמת אחר כך כדי לבנות בתי-סוהר, לבנות מוסדות טיפול מיוחדים, גדול לאין שיעור מהמחיר שנדרש עכשיו כדי למנוע את הדברים ולעשות מה שצריך. לכן אני ממליץ מאוד להתנגד לתקציב הרע הזה. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מלכיאור. חבר הכנסת אמנון כהן - בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אפרים סנה. אחריו – חברי הכנסת יצחק הרצוג, דוד טל ו. אמנון כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גם אם עדיין לא ידוע איך תסתיים חגיגת התקציב, ברור למדי שבשורה גדולה לא תצמח ממנו להמוני המובטלים ולשכבות המצוקה. תקציבים התחלפו, ממשלות קמו ונפלו, והמגמה בשנים האחרונות נשארת אחת: התרחבות הפערים בחברה. בעוד חלקים בציבור נהנים משפע וחיים חיי מותרות, יש שכבות בעם שחיות בעוני ובמצוקה אמיתית. תקציב 2005 שהובא לפנינו אינו מציאותי, מאחר שהוא מבוסס על הנחת צמיחה דמיונית של 3.8% בשנה הבאה, בעוד בחודשים האחרונים עבר המשק להאטה חריפה של נסיגה גדולה ביצוא ובהשקעות. כלכלנים רבים צופים צמיחה של 2% לכל היותר, ולא 3.8%, כפי שצופה האוצר. במקרה שלפנינו האוצר צופה צמיחה גבוהה בהרבה מזו שתתרחש במציאות. טעות אשר תחייב קיצוץ תקציבי כואב מאוד במהלך השנה הקרובה. שיעור המס בישראל עדיין גבוה ביחס למקובל במדינות מערביות מפותחות. שיעור מס גבוה על הכנסות מעבודה מקטין את התמריצים בשוק העבודה ופוגע בפוטנציאל הצמיחה של המשק. יש להוריד מסים במידה ניכרת, וכאשר נעשה זאת נגלה, כמו שגילו באירלנד ובארצות-הברית, שהצמיחה מתחילה להגיע. בניגוד למדיניות המוצהרת של שר האוצר, נטל המס על הציבור לא יפחת בשנת 2005. סך נטל המס לפי התקציב לא ישתנה כלל, אלא רק ההרכב הפנימי של המסים. עיקר נטל המס ייפול שוב על כתפי השכבות החלשות. ואלה הגזירות החדשות שמציע שר האוצר: העלאת תעריפי המים והתחבורה הציבורית; ביטול הפטור ממס על עבודה במשמרות; ביטול הפטור ממע"מ באילת; פגיעה בקשישים עקב העלאת גיל הפנסיה; פגיעה בנשים בביטול נקודת זיכוי לבן-זוג, ועוד הרבה הרבה גזירות. המיתון הנמשך והאבטלה העמוקה, תוך כדי שחיקת השכר, מבשרים את המשך ההידרדרות במשק, העמקת העוני והרחבת השבר החברתי. יותר מ-1.3 מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני, וכשליש מהילדים בישראל חיים במשפחות עניות. המספרים האלה מעוררים חלחלה. למעלה מ-600,000 ילדים בישראל רעבים, חיים מתחת לקו העוני ונתונים לחסדי עמותות חסד ובתי-תמחוי. איך ממשלה בישראל מרשה לעצמה להגיע לשפל מדרגה שכזה? רק השבוע התבשרנו על-ידי משרד הבריאות שכל ילד חמישי הולך לישון רעב לפחות פעם בשבוע. עוני הוא קו ייצור המייצר נחשלות, פיגור, פשע ואלימות, והקיטוב החברתי הולך וגובר. במדינת ישראל יחיו שני עמים – מעטים שיש להם ומיליונים שאין להם ומחפשים כל דרך כדי לצאת מהמצוקה. את התוצאות אנחנו רואים וחשים ברחובותינו, בבתי-הספר ובחינוך ילדינו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים על פרשת דרכים. המצב הכלכלי, החברתי, המדיני והביטחוני עדיין קשה ומסובך. העוני והפערים החברתיים והכלכליים גדלים ומתרחבים ומאיימים, לצד המצב הביטחוני. האבטלה עדיין עומדת על 0.7% ומעלה, והשפעתה ניכרת על המשק ופתרון ממשי עדיין אינו נראה באופק. אל נא נשכח ששלומה ועתידה של מדינת ישראל תלויים גם בחוסנה הכלכלי. אדוני שר האוצר, שלא שומע פה כרגע, וגברתי השרה שמייצגת אותו, לצערי, גם הפעם מדובר בתקציב שמבוסס על הנחות לא ריאליות, שיגרור אחריו בהמשך השנה תוכנית כלכלית נוספת שתכלול קיצוצים נוספים. אין בהצעת תקציב זו בשורה ממשית לשכבות החלשות. גם הזוגות הצעירים, העולים החדשים, הקשישים, המוגבלים, תושבי עיירות הפיתוח ושכבות המצוקה בכלל, אין שום בשורה לגביהם. תקציב זה אינו מביא בשורה כלשהי לאותם מובטלים רבים שקצבתם קוצצה כדי שיצאו לעבודה. כמי שמאמין שאסור לחלק ארוחות חינם, אני גם מאמין שאסור להרעיב אנשים לשווא. הקיצוץ בקצבאות בוצע מתוך הנחה שתהיה עבודה, אך כל עוד אין מקומות עבודה אין מקום לקיצוצים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: נא לסיים. אמנון כהן (ש"ס): אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. תקציב אחראי היה דואג לכך שקודם יהיו מקומות עבודה ורק אחר כך יהיו קיצוצים אכזריים בקצבאות. לא ניתן יד להסרת האחריות המוסרית של המדינה מהנזקקים שבה ולפגיעה קשה ומתמשכת בערכיה של מדינת ישראל כמדינת רווחה. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו, סיעת ש"ס, כרגע החלטנו להצביע נגד התקציב. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. חבר הכנסת אפרים סנה, אחריו - חבר הכנסת יצחק הרצוג. אפרים סנה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכל הרעות החולות שנמצאות בחוק ההסדרים, שהוא הבבואה המכוערת של התקציב הבלתי-חברתי הזה, אני רוצה לייחד את הדיבור על גזירה אחת שתשפיע על רוב הציבור - קופת-חולים חמישית. ארבע קופות-חולים יש במדינה, וכשר הבריאות לשעבר אני אומר לכם, שהן חיות בקושי. תשאלו, מה ההיגיון, כאשר יש ארבע קופות שבקושי עומדות על הרגליים, בהוספת קופת-חולים חמישית? אבל כשבודקים, מבינים מדוע. זה הולם את תפיסתו של שר האוצר. למי הקופה החמישית, קופת-החולים החמישית? קופת-חולים לעשירים. היא תשרת את כל החולים העשירים. זאת תהיה קופה לעשירים. היא תהיה למטרות רווח ויהיו לה רווחים. מדוע? כי היא תקבל מהמדינה כסף, היא תוציא עליהם פחות, היא תבחר את החולים, היא תוציא פחות, ואז יישארו פחות משאבים לארבע קופות-החולים האחרות שבהן נמצאים הקשישים, המשפחות מרובות-הילדים והחולים, ולהם יהיה עוד פחות. זה ההיגיון. יש פה שר אוצר שבצורה הבוטה והגסה ביותר משרת שכבה דקה של עשירים, והוא משרתם, ואת הכול הוא בונה לטובתם. יש פה עם שלם שקשה לו, והוא משרת את השכבה הדקה הזאת. ולכן העלו את הרעיון הזה - רעיון העיוועים, האנטי-חברתי הזה - של קופת-חולים חמישית. היא למטרות רווח. הרווחים שלה הם ההפסדים של ארבע קופות-החולים האחרות. בסוף, מי יוצא מופסד? החולה. אותו חולה שיגיע לקופת-חולים "מאוחדת", או "כללית", או "מכבי", ויקבל שם פחות שירותים, יחכה יותר בתור. יחכה יותר בתור - יצטרך ללכת דרך הרפואה השחורה. למי יש כסף לרפואה השחורה? לעשירים. כלומר, התרגיל הזה של נתניהו של קופה חמישית משרת את העשירים ודופק את העניים פעמיים - פעם אחת בזה שתהיה להם קופת-חולים שלהם, ואלה שמנויים בקופות-החולים האחרות יקבלו שירות פחות ופחות טוב. עוד תרגיל גאוני יש לו, וגם עליו אומר כמה מלים. הוא מעביר בתי-חולים לבעלות קופת-חולים "מכבי". בית-החולים "וולפסון" עובר לקופת-חולים "מכבי". מה תעשה "מכבי"? היא תיקח ותנסה למקסם רווח או להקטין הפסדים מבית-החולים הזה, ושוב, מי יסבול? יסבלו החולים. היא לא תרצה גירעון. ברגע שהיא לא רוצה גירעון, היא צריכה לחסוך. על חשבון מי היא חוסכת בסוף? על חשבון החולים. אז אם היום יש ב"וולפסון" במשמרת הלילה במחלקה הפנימית נגיד שלוש אחיות, אז היא תחסוך, ויהיו שתי אחיות. במי זה יפגע? באותו חולה מסכן שכואב לו וקשה לו לנשום, הוא צריך תסלחו לי לשירותים, והוא צועק: אחות, אחות, אחות, והאחות לא באה. למה היא לא באה? כי יש לה עוד חולים לטפל בהם. בסוף, זה נגמר בדברים הפשוטים ביותר של החיים - באיש זקן, או באשה זקנה, שבאישון לילה קוראים לאחות, והאחות לא באה. אבל זה אכפת לו? זה לא אכפת לו. הוא רוצה להיות בסדר עם החבורה של אילי ההון שבתוכה הוא מרגיש כדג במים ואותה הוא רוצה לרצות. זאת המדיניות שלו. למה בית-החולים "וולפסון"? כי שם האוכלוסייה של חולון, של בת-ים, של יפו. דווקא הם, האנשים קשי-היום, הם עכשיו - בזכות הפטנטים של נתניהו - יקבלו בבואם ל"וולפסון" - שהוא אגב בית-חולים מצוין, ואני כשר הבריאות סייעתי לו הרבה ואישרתי לו יחידות נוספות, ויש לו - שוב, אני לא רוצה לעשות פה פרסומת לאף אחד - אבל הסגל הטוב שם משתדל לתת לאנשים האלה שירות רפואי הכי טוב שיש. בשיטות החדשות יפילו עליהם גרזן, כי הבסיס החולני - בראייה של שר האוצר- בשבילו רפואה זה ביזנס. רפואה ציבורית לא יכולה להיות ביזנס, לא מרוויחים על זה. אדוני היושב-ראש, אתה עושה סימן לסיים, ואני אעמוד בזמן, ואני מקווה ששר האוצר הזה, הוא והמדיניות המרושעת שלו גם הם יעמדו לגורלם וייפלו בנופלים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אפרים סנה. חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו - חבר הכנסת דוד טל. (הליכוד): - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אנחנו - כל עוד מתקיימות כמה ועדות בבית הזה - מתנהלים כאן לפנים משורת הדין, ולכן חבר הכנסת ידבר מייד אחרי חבר הכנסת דוד טל. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, התקציב הזה שמוגש היום להצבעה בפני הכנסת הוא תקציב רע. הוא תקציב רע מכיוון שהוא משדר המשך מדיניות של פתיחת פערים בחברה הישראלית בצורה מאוד משמעותית. מה שקרה בשנתיים האחרונות - בעצם מדובר בתופעה מאוד ברורה, שלפיה הסיטה הממשלה מיליארדי שקלים מעשירונים נמוכים יותר בחברה הישראלית, מעשירוני הביניים ושכבות חלשות מבחינה כלכלית לעבר העשירונים העליונים, כאשר התוצאה היא ברורה, היא פתיחת פערים. מי שאין לו - מתמוטט; ומי שיש לו - שורד, ושורד יפה מאוד. לפיכך יש לנו תוצאה של שני עמים באותה מדינה, בדיוק מה שאמר לא פחות מאשר ממלא-מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, על התקציב הזה. בתקציב הזה ובחוק ההסדרים הנלווה לו יש שורה ארוכה של חולשות ובעיות. ראשית, אדוני היושב-ראש, בחוק ההסדרים יש הצעה לבטל את הפטורים בפיצויי פיטורין - בעצם, דבר שמקומו לא יכירנו בספר החוקים, מכיוון שכאשר אדם לוקח פיצויי פיטורין ויש תקרת פטור לצורכי מס, הוא יוצא עם איזה סכום לפתוח חיים חדשים. זה הדבר הכי לגיטימי והכי צודק מבחינה חברתית, והוא קיים עשרות בשנים. הממשלה מציעה בעצם לגזול את כבשת הרש ולהעביר אותה למה שנקרא תשלומי מעסיקים, דהיינו להעביר מיליארדים לטובת המעסיקים בישראל על חשבון אלה העובדים, העמלים, החוסכים והזכאים להטבות סוציאליות לגיטימיות. לכן אנחנו לא מסכימים לשני הרבדים שמוצעים בחוק ההסדרים ובתקציב. יתירה מכך, התקציב הזה מבשר קיצוץ נוסף קשה ביותר בשורה של שירותים חברתיים וציבוריים, החל בפגיעה בחינוך, בבריאות ובהשכלה הגבוהה וכלה, אדוני היושב-ראש, בפגיעה האנושה בטיפול בנפגעי סמים - בצורה שאי-אפשר לשקם אותם. כלומר, כל נושא הטיפול בנפגעי סמים - וחייבים לומר שבארץ בשנים האחרונות יש עלייה דרמטית במספר הנרקומנים והמשתמשים - כל המערכת הזאת תיסגר ותתמוטט, לרבות טיפול בבני-נוער, לרבות הטיפול במעונות-יום לנגמלים וכיוצא בזה, דבר שרק יגביר את הפשע, יגביר את האלימות ויגביר את ההידרדרות החברתית. אדוני היושב-ראש, בעצם בתוך התקציב הזה חבויות גזירות נוספות. ראשית, אין פה כל עידוד למחוללי צמיחה. למשל, מדינה מתוקנת - ושר האוצר מתגאה בכך שאנחנו יכולים לפרוץ קדימה - נותנת מסגרת נכונה לעידוד תעשיות שיכולות לגרור את הכלכלה קדימה, ולצערנו יש קיצוץ משמעותי במחקר ופיתוח ובפעולות המדען הראשי, דבר שהוא מנוגד לאינטרסים של תעשיות מתוחכמות, תעשיות העילית של ישראל, וכמובן לכל היצוא הישראלי. דבר נוסף שחסר הוא בעצם הפניית משאבים לפרויקטים לאומיים. לא ברור מהתקציב כמה מופנה בעצם לתשתיות. מדובר בתקציב שאינו מעורר תקווה ואינו מעורר צמיחה, ואם נסתכל על הרבעון האחרון של הכלכלה, יש האטה ברורה באותה מגמת צמיחה שנבעה בראש ובראשונה מהתאוששות ההיי-טק ומפעילות ערה בשוקי ההון העולמיים. והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, שראוי להתייחסות משמעותית הוא מכת הגזירות על הנגב והגליל. בעצם, אם מסתכלים על מדיניות הממשלה, היא יוצרת אפליה ברורה בין מרכז הארץ לבין הנגב והגליל. בדוח האחרון של משרד השיכון לגבי מאמציו בשוק הבנייה - דוח שיצא ממש לפני שבוע - האגף לכלכלה של משרד השיכון מצביע במפורש על שיתוק מוחלט של הבנייה בנגב ובגליל, בעצם על התמוטטות קניית הדירות על-ידי זכאים וזוגות צעירים בנגב ובגליל. בד-בבד, יש בעצם האטה כלכלית משמעותית בערי פיתוח ובמקומות שהבנייה היתה בהם מנוף לעידוד תעסוקה ולצמיחה, בעצם על-ידי קיצוץ המענקים על-ידי הממשלה, האוצר ומשרד השיכון - שרת השיכון נמצאת פה, היא בוודאי קראה את הדוח של משרדה. קיצוץ המענקים הזה הביא בעצם להתמוטטות ענף הבנייה בנגב ובגליל, בוודאי בנגב. וגברתי השרה יודעת, זה לא סוד - הדוח האחרון שיצא ממשרדך היה מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד מדאיג, ואני חושב שזה מחייב התייחסות ארגונית מערכתית מלאה. אדוני היושב-ראש, לא דיברנו על הפגיעה המשמעותית בגמלאים. נכון שבהצעה המובאת בפנינו יש סיוע מסוים לגמלאים בעלי הבטחת הכנסה, אבל יתר ציבור הגמלאים ממשיך לשאת בעול ובנטל בלתי נסבלים. לא החזירו לו את הכספים שנגזלו ממנו מהקצבאות המגיעות לו - 4%; יש הצעה לשחיקה נוספת בקצבאות באמצעות השחיקה באופן ההצמדה של הקצבאות, ויש שורה נוספת של גזירות שגורמות לכך שגמלאים בכל רחבי הארץ לא באים בכלל לקחת את המרשמים מקופות-החולים ולא באים בכלל לקבל טיפול, מכיוון שזה עולה להם כסף. כששר האוצר מדבר על קופת-חולים חמישית, יהיה ברור שמה שתגרום הקופה הזאת הוא המשך ההתייקרות של העלויות בדיוק לאותו ציבור שאין לו, מכיוון שקופות-החולים האחרות יצטרכו כדי לשרוד לקחת עוד כסף. ולסיום, אדוני היושב-ראש, זאת הסיבה שבגללה ובעטיה סיעתי מתנגדת לתקציב, דורשת לשנותו, מוכנה לדבר על תקציב עם סדר עדיפויות אחר, ולכן מבקשת מהממשלה לדחות בעצם את ההצבעה היום בכמה שבועות, כדי לקיים דיון מעמיק ומלא. אם לא כן - על הכנסת לדחות את ההצעה המובאת היום על אתר. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת דוד טל, ואחריו - חבר הכנסת . דוד טל (עם אחד): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השרים הנוכחים, אני חושב שיכלה הזמן ולא נוכל לפרוס את היריעה של כל הסעיפים הטעונים תיקון בתקציב הזה. אני אנסה להתמקד כרגע רק בנושאי הבריאות, שאותם אני מכיר קצת יותר מקרוב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על-פי התקציב הנוכחי תוסיף המדינה 140 מיליון שקל לסל התרופות. אני רוצה להזכיר שבשנתיים האחרונות לא הוסיפו אף לא אגורה שחוקה אחת לסל התרופות, וכשבאתי בדברים עם אנשי האוצר בקשר לסעיף הזה, למשל, אמרו לי: תראה, בשנה שעברה לא הוסיפו שום דבר, והשנה יש עלייה של 140 מיליון שקל. ההצגה הזאת של הדברים, אני חושב, מבישה, משום שאפשר לאורך כל השנים לא להוסיף שום דבר ופתאום להגיד: יש תוספת של אלף אחוזים, או אלפיים אחוזים. אני חושב שזה חמור שמדינת ישראל לא מקצה באופן קבוע אחוז מסוים לטכנולוגיות המתפתחות, לשינוי הדמוגרפי - וזה צריך להיות, וזה חייב להיות - אז כשנותנים 140 מיליון שקל, מתהדרים בזה. 140 מיליון שקל זה מעט מאוד ומאוחר מאוד, ולכן צריך להעלות את הסכום הזה. נכון שכל סכום שלא נשים כאן לא יסגור לנו את כל הבעיה, אבל אפשר לצמצם ולמזער את הבעיה ואת הקשיים. צריך לזכור, אדוני שר המשפטים - ואם תטה אלי אוזן רק חצי דקה בנושא הזה, אני מאוד אודה ואעריך. תראה, אדוני שר המשפטים, כשמוסיפים 140 מיליון שקל לסל התרופות, לכאורה כל עם ישראל יכול ליהנות מתרופות שנמצאות בסל, אבל לעומת זאת חסרות עוד הרבה מאוד תרופות בסל - ואני עייפתי ותש כוחי, ואתה יודע מה, אפילו כבר נמאס לי להזכיר את זה אבל מה לעשות. זה טוב שיש במדינה אנשים עשירים, צריך שיהיו אנשים עשירים, וכתוב אפילו אצלנו במקורות, כי לא יכלה אביון מן הארץ, תמיד יהיו עניים ויהיו עשירים, אבל אנחנו צריכים להשתדל לצמצם את הפערים האלה ולמזער את הנזקים שקורים לשכבות החלשות הללו. אבל באותו סל תרופות, אם לא תהיה תרופה מסוימת ואם לא יוסיפו את 280 או 240 מיליון השקל לסל התרופות, אני מניח, אדוני השר - אתה ואני ועוד אנשים אחרים שהפרוטה מצויה בכיסם, אם חס וחלילה, חס וחלילה, נלקה באיזו מחלה והתרופה תהיה יקרה, נוכל למצוא ולהוציא את הכספים המתאימים כדי להבריא את עצמנו. לעומת זאת, חלק גדול מהציבור במדינת ישראל לא יוכל לעשות את זה. הוא לא יוכל לעשות את זה לא משום שהוא אינו רוצה. הוא רוצה, הוא תאב חיים, הוא רוצה לחיות, אבל אין לו כסף. ואז הוא צריך להחליט אם הוא מוציא את כל החסכונות שיש לו, אם נותרו לו עד היום, לתרופה הספציפית הזאת. ואני רוצה להזכיר לך - אתה מכיר מצוין את המערכת המשפטית, אני מניח, אבל תרשה לי להעיר את תשומת לבך ולהאיר את עיניך, שיש הרבה מאוד אנשים שפשוט מתים - ואני לא סתם אומר את זה, אני אומר את זה בצורה אחראית, ואני עומד מאחורי הדברים שלי - כיוון שאין להם כסף לקנות תרופות. איכות החיים של העשור האחרון של החיים שלהם היא ירודה כיוון שאין להם תרופות שמקלות, שמשפרות אותה. אני חושב שאנחנו חייבים לתת את הדעת לנושא הזה, ואני פונה אליך כשר בממשלת ישראל לנסות להבין - ואני לא אומר שאין נושאים אחרים; יש עוד הרבה נושאים אחרים, ואתם השרים צריכים להסתכל על זה בפרספקטיבה רחבה - שזה דבר אנושי ממדרגה ראשונה, ואי-אפשר לתבוע מאזרחי מדינת ישראל לשלם מס בריאות, והרבה מס בריאות, ובסופו של יום כשאדם זקוק לתרופות הללו הוא לא מקבל את זה כיוון שהפרוטה אינה מצויה בכיסו. נושא נוסף, חברי חברי הכנסת, הוא כל מה שנקרא נושא הקודים, האשפוז הסיעודי. הגם שחוק ביטוח בריאות ממלכתי שחוקק ונכנס לתוקף מאז 1995 דיבר על זה, כמדומני שזה היה צריך להיות בתוספת השלישית, שאחרי כמה שנים ייכנס לשם גם ביטוח סיעודי, ומאז לא נכנס שום דבר, ומאז רק הולכים ומקצצים, הולכים ומקצצים, ויש היום הרבה מאוד אנשים שמסיימים את חייהם בצורה מבישה. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, על אותם אנשים שתרמו מכוחם, מאונם והונם לבניית המדינה הזאת, שסללו כבישים בימים חמים, שהדירו שינה מעיניהם, שנלחמו את כל מלחמות ישראל, והיום הם אנשים שמטופלים כאנשים סיעודיים, והמדינה הולכת ומקצצת, הולכת ומורידה את הכספים לאנשים הללו, ונוצר מצב מאוד אבסורדי - הוסיפו אומנם 60 מיליון שקל, אבל כבר הורידו 40 מיליון, ונותרו 20 מיליון שקל, והתור הולך ומתארך, הולך ומתארך, ואנשים מסיימים את חייהם בצורה מאוד מבישה, בצורה שלא מפארת את המדינה שבה הם גדלו וחיו. יש עוד הרבה דברים, ואני לא רוצה לפתח אותם, בנושא ההשקעה בתשתיות ופיתוח בתי-חולים, שהמצב הוא קטסטרופלי בהם, אני לא אדבר על זה, אבל נושא חשוב נוסף לדעתי הוא המחקר והפיתוח שמדינת ישראל לא מקצה את המשאבים המתאימים לו בכל התחומים, במיוחד בתחום הרפואי. כאמור, אני אנסה לשכנע את חברי להצביע בעד התקציב הזה רק אם ישנו אותו בצורה מהותית. אחשוב אפילו לשקול להימנע אם ישנו אותו במשהו ראוי, במשהו שיתרום משהו לשכבות הללו, שכרגע כאשר אני מדבר כאן אני מרגיש שאני מדבר בשמן. אבל אין ספק שאי-אפשר לתמוך בתקציב הזה כפי שהוא, כמו שהוא, ולכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה מכאן לממשלה לשנות את ספר התקציב. אחרי הגזירות שהיו בתקציב הקודם, הגיע הזמן אולי שהצמיחה תחלחל עד למטה; שהצמיחה לא תישאר רק בעשירונים העליונים אלא תרד עד למטה, לעשירונים התחתונים. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דוד טל. חבר הכנסת , ואחריו - חבר הכנסת דני יתום. (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, כנסת נכבדה, אני מבקש תחילה להתייחס לתקציב שמונח לפנינו ברמת המקרו. בשנתיים האחרונות, ב-2003 וב-2004, ביצעה הממשלה קיצוצים דרסטיים בתחומים שונים, במטרה לבלום את הידרדרות המשק ולהעבירו לפסים של צמיחה. לראשונה זה ארבע שנים, יהיה שיעור הצמיחה לנפש חיובי, כאשר במחצית הראשונה של השנה צמח התוצר המקומי הגולמי בשיעור של 3.8% במונחים שנתיים. הצריכה הפרטית עלתה בשיעור של 3.3%. ההשקעה בנכסים קבועים עלתה בשיעור של 2.7%. יצוא הסחורות והשירותים עלה במחצית הראשונה של 2004 בשיעור שנתי של 13.7%. הגידול בתחומים אלו משקף גידול בפעילות המשק, גידול במספר המועסקים וגידול בהכנסה הפנויה, והוא ההוכחה להצלחה של התוכנית הכלכלית בבלימת המיתון, בייצוב המשק ובצמיחתו. אדוני היושב-ראש, תקציב 2005 שונה באופיו מזה של השנתיים הקודמות, בדגש המושם בו על הנושא החברתי, גם בזכות פעילותם הענפה של חברי סיעת הליכוד. אם בשנתיים הקודמות נאלצה הממשלה לפגוע, לעתים, בנושאים החברתיים בשל הצורך להציל את המשק, הרי שבתקציב הנוכחי, בזכות הצלחת המהלך הכלכלי בשנתיים הקודמות, נקבע החיזוק החברתי כאחד משני היעדים המרכזיים של הממשלה לשנה זו. כך בעניין התוספת לקצבאות הקשישים, אומנם לא תוספת גדולה, אבל יש בה כדי לסייע; כך בעניין מפעל ההזנה ל-160,000 תלמידים הלומדים במסגרת יום לימודים ארוך, לא מספיק, אבל בכל אופן זה מסייע למקומות הנכשלים שזקוקים לחיזוק; כך בהיערכות לביצוע השלב הראשון של הרפורמה בחינוך. יש הקצאה לתקציב דוח-דברת לשנה הקרובה; כך בעניין הגדלת השתתפות המדינה בשכר דירה לעולים - - - יוסי שריד (יחד): אין אף פרוטה, אתם סתם משקרים. (הליכוד): חבר הכנסת יוסי שריד, אני מציע לך, התקציב הוצג לנו - - - יוסי שריד (יחד): אין לך מה להציע לי, אני בקיא בזה קצת יותר ממך. (הליכוד): הכרת, כשהיית שר החינוך - כדאי להסתכל על התקציב של השנה, מוקצה סכום כספי, מדובר במיליונים - - - יוסי שריד (יחד): לא מוקצה שום דבר. דני יתום (העבודה-מימד): מגלי, יוסי צודק מכיוון שיד אחת הורידה למעלה ממיליארד שקל ויד שנייה הוסיפה - - - (הליכוד): אני מדבר על הרפורמה בחינוך. אני לא רוצה לגזול מזמני ולהסביר לכם, כשועלים ותיקים בפוליטיקה, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. זה שיש קיצוצים - היו קיצוצים בכל המשרדים. יוסי שריד (יחד): אה, או.קיי. (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ברצוני לייחד את יתרת דברי לשלושה עניינים, שלדעתי מן הראוי שיימצא להם פתרון במסגרת החוק שלפנינו, ואני איאבק עליהם. הנושא הראשון שבכוונתי לפעול לקידומו הוא ההקלה על חיי היום-יום של המשפחות ברוכות הילדים ושל המשפחות החד-הוריות. בישיבת סיעת הליכוד שהתקיימה השבוע - אדוני היושב-ראש היה נוכח - ביקשתי משר האוצר להקצות תקציב להשתתפות המדינה בשכר הדירה של משפחות ברוכות ילדים וחד-הוריות אשר יבחרו לעבור לאזורי עדיפות לאומית, כמו אצל העולים. התשובה התקבלה בהבנה ובאור חיובי. נושא נוסף וחשוב שאליו אני מבקש להתייחס הוא היישובים הזכאים להנחות ממס בגבול הצפון, מה שנקרא קו העימות, נושא שאני מכיר מקרוב כתושב האזור. רשימת היישובים הזכאים להנחות ממס בגבול הצפון קבועה בתקנות מס הכנסה, כאשר מפעם לפעם מיתוספים יישובים. פעם הורידו, פעם הוסיפו יישובים, אבל לצערי הגדול, ולמרות דברי בית-המשפט בסוגיה זו, לא כל היישובים המצויים בקרבת הגבול זכאים להנחות אלו. אני מתכוון במיוחד ליישוב בית-ג'ן. אדוני שר המשפטים, היישוב, מחציתו עונה על מרחק הגבול ועונה על כל הדרישות, חלק משכונותיו אינן עונות על הדרישות ולכן הוא הוסר מרשימת היישובים הזכאים להגדרה של "קו העימות". הובטח לי לעשות צדק, כמובן בתמיכת החלטת בית-המשפט, ולהכניס את היישוב הזה כיישוב שיהיה זכאי להנחות כמו שאר היישובים בקו העימות. נושא אחרון, לא פחות חשוב, שאני מבקש להסדיר אותו במסגרת החוק, הוא המענק לרשויות שאוחדו, כוונתי לעיריית הכרמל, שהובטח לה לאחר האיחוד שתקבל מענקים מיוחדים. צריך לוודא שאכן זה יימצא בתקציב, אותן הקצאות של 700 מיליון שקל, הקצאה ליישוב ולעיר הכרמל על מנת שהעיר הזאת שאוחדה תצליח ביישום האיחוד. לסיום דברי אני אומר, נושאים אלה שהתייחסתי אליהם אומנם נוגעים למי שאני מייצג, משתלבים היטב במגמת החיזוק החברתי המודגשת בתקציב הנוכחי, ואני אפעל כמיטב יכולתי יחד עם שאר חברי כדי שיוכנסו בתקציב 2005. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת . חבר הכנסת דני יתום - בבקשה אדוני. אחריו - חברת הכנסת גילה גמליאל. אחריה - חבר הכנסת . אחריו - חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, כנסת נכבדה, שר האוצר נתניהו - אולי שר האוצר הזמני, מכיוון שעדיין תלוי ועומד האיום שלו להתפטר בעוד משהו כמו שבוע - מניח על שולחן הכנסת תקציב לא ראוי. הוא ממשיך לקרוץ בעין אחת לעשירונים העליונים ובעין אחרת הוא מטיל גזירות קשות מנשוא על כלל עם ישראל. ובכלל, אני שואל, האם המהלך שבו שר האוצר מניח בפני הכנסת תקציב שלפי דבריו לא הוא יהיה אחראי לביצועו, האם המהלך הזה תקין? האם שר האוצר מתכוון להניח את התקציב אל תוך חיקינו, ומאחר שהתקציב כזה גרוע להסתלק ולהשאיר לנו את הבעיה? אני חושב שזאת התנהלות בלתי מוסרית, בלתי הגונה. מכאן אני קורא לשר האוצר ולראש הממשלה שרון, שמופקד על שר האוצר, לתת את הדעת לתופעה הזאת: או שתמשכו את התקציב ותחליטו מה יעלה בגורלו של שר האוצר, או ששר האוצר יקדים את ההתפטרות שלו ויתפטר עוד בטרם הכנסת מחליטה בהצבעתה היום על גורלו של התקציב. אנחנו עוסקים, אדוני היושב-ראש, בהתנתקות. אני עד במהלך השנתיים האחרונות לתהליך מאוד דינמי של התנתקות. הממשלה מתנתקת מאזרחיה; היא לא מתנתקת מעזה, היא לא מתנתקת מיהודה ושומרון. זו ממשלה שחרתה על דגלה התנתקות מאזרחיה. הממשלה הפסיקה כבר מזמן, אדוני שר המשפטים, להיות אחראית לגורל אזרחי מדינת ישראל. ההתנתקות בעיצומה והיא מוצלחת בצורה בלתי רגילה. הצלחתם להתנתק מאזרחי מדינת ישראל. שר המשפטים יוסף לפיד: נלך לבחירות. דני יתום (העבודה-מימד): בוא נלך לבחירות. מי איננו מעוניין בבחירות? אתם מעוניינים במשאל עם, ראיתי - הממשלה שאתה יושב בה ומפלגתה הגדולה ביותר שמובילה אותה היא מפלגת הליכוד, שאל שם ותשמע, למעט ראש הממשלה, שנמצא במיעוט. ראה כמה שרים וכמה חברי סיעתו, סיעה א' וסיעה ב' מעוניינות במשאל עם. התקציב ממשיך לחזק את הפערים הגדולים, אדוני היושב-ראש, בין עניים לעשירים, ואנחנו טסים כמו ברכבת שדים פראית אל עבר המדרון החלקלק של מדינות עולם שלישי. החלשים ממשיכים להיאנק, ממשיכים להיאנח. אני רוצה להתייחס לחילופי הדברים שהיו כאן קודם. מעוורים את עינינו. ישב דברת בראש ועדה מלומדת, והגיש דוח עב כרס שכולנו רפרפנו בו, חלקנו בצורה יותר מעמיקה. וראה זה פלא, ראש הממשלה אימץ את מסקנות הדוח. הממשלה הלכה אחריו ואימצה את מסקנות הדוח. ולדוח הזה ראוי שיינתן תקציב על מנת שניתן יהיה לממש אותו. אבל זה לא קורה, מכיוון שאותה יד, שבאבחת חרב מטילה סנקציות קשות מאוד על תקציבי המשרדים השונים ומקצצת בהם, טוענת כאילו היא מוסיפה מן העבר האחר על מנת לממש את התקציב. בסופו של דבר, תקציב משרד החינוך לא גדל במידה הראויה על מנת להבטיח את מימוש דוח- דברת. יוסי שריד (יחד): קוצץ. דני יתום (העבודה-מימד): קוצץ. קוצץ. ומה שניתן לכאורה לדוח-דברת, חלקו הגדול עדיין מותנה בהינתן הדברים האלה והאלה ובהינתן המעשים האלה והאלה. ולכן, אל תספרו לנו סיפורים. מזמן כבר בגרנו מלהתחנך על סיפורי סבתא וסיפורי כיפה אדומה, אל תספרו סיפורים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: נא לסיים. דני יתום (העבודה-מימד): הפריפריה, אדוני היושב-ראש מתמוטטת. יש הצעה לקצץ או לבטל את הפטורים לאילת. עמדו קודם לכן ודיברו על כך שאין בנייה חדשה. מה אין בנייה חדשה - יש בתים ריקים, מוזנחים ומתמוטטים, ואין מי שיעשה דבר וינקוף אצבע על מנת לחזק את הפריפריה. אבל, אדוני היושב-ראש, ובזה אני רוצה לסיים, הדבר הכי נורא, שאני משוכנע, שר המשפטים, שהוא נוגע גם ללבך כמי שהוא אב לילדים וסב לנכדים - הילדים הרעבים במדינת ישראל. שמעתי אתמול את הילד, הייתי במקרה באותה תוכנית טלוויזיה, וראיתי במו-עיני את הילד שחלק מכם טוען שהוא לא קיים בכלל, שהוא וירטואלי. אני יכול לומר לך, הוא קיים וקיימים כמותו עוד עשרות אלפי ילדים שהולכים לישון עם בטן ריקה, שהולכים לישון רעבים ומתחננים לפרוסת לחם. וכאשר מדברים עם הילד ושואלים אותו: איך אתה מצליח? הוא אומר: אמא שלי לא יכולה, מה אני יכול לעשות. ואתם, לא רק שמנציחים את המצב הזה, אתם מעמיקים את הפער, אתם מעמיקים את העוני, בגללכם גדלים במדינת ישראל ילדים שבעוד שנים יצטרכו לשאת על כתפיהם אחריות גדולה מאוד לגורל המדינה הזאת, ולצערי הרב אתם לא מספקים להם את המזון שיאפשר להם לגדול כך שיהיו מסוגלים ליטול על כתפיהם לאחר מכן אחריות אזרחית. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. אני מודה לחבר הכנסת יתום. דני יתום (העבודה-מימד): תקציב רע. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חמש דקות ניסינו להבין אם אתה באמת בעד התקציב או נגד, טוב שסיכמת. חבר הכנסת דני יתום, תודה. חבר הכנסת מוזמן. אחריו – חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי. ואחריו - חבר הכנסת יוסי שריד. (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האזנתי אתמול בקשב רב לנאומו של שר האוצר בעת שהגיש את תקציב 2005. גם קראתי את רובם של הפרקים, הסעיפים, את התוכניות, וכאשר נשאלתי אמש על-ידי אחד מגדולי ישראל, מה דעתי על התקציב? אמרתי, אולי לשר האוצר יש מצפן כלכלי, אך צר לי לומר שאין לו מצפון חברתי, מצפון אנושי. עמיתי חברי הכנסת, מצפן הוא מכשיר בעל מחט מגנטית שמורה על כיוון הליכה. מצפון הוא רגש מוסרי שטמון באדם ומדריך אותו לעשות, אדוני היושב-ראש, מעשים נכונים, או מייסר אותו על מעשים מוטעים, והמצפון גם חבוי וטמון בלב האדם ומתבטא בהשקפתו וביחסו בעיקר אל האדם, אל הזולת. יהיו שיאמרו שאני מחמיר עם שר האוצר כאשר אני קובע שאין לו מצפון. אך, לצערי, אינני רואה אותו מתייסר לנוכח המציאות החברתית העגומה שקיימת במדינה בשנה האחרונה בגלל מדיניותו. התקציבים לשירותים חברתיים קוצצו שוב ושוב. הילדים קיבלו פחות חינוך. משפחות ברוכות ילדים נפגעו קשות. הקשישים קיבלו פחות בריאות. החוסים קיבלו פחות רווחה. משכורות העובדים קטנו ורבים נפלטו ממעגלי העבודה. יותר ויותר אנשים כאן בארץ הזאת נהיים יותר ויותר עניים. אדוני היושב-ראש, חורים גדולים נפערו ברשת הביטחון החברתית. ומהי הבשורה שמביא לנו שר האוצר בתקציב 2005? קיצוץ נוסף בתקציב הרווחה. ומהי הבשורה הנוספת של שר האוצר? ייתכן שבעוד חודשים נוספים יהיה קיצוץ נוסף בתקציבי הממשלה כדי לממן את תוכנית העקירה מגוש-קטיף. ומהי הבשורה שמביא לנו תקציב 2005? צמיחה, כאשר פירותיה יתחלקו שוב ושוב באופן לא שוויוני, כי רק שכבה דקה של ישראלים תדע גידול בהכנסות וברמת החיים, בעוד מרביתם ייהנו פחות מן הצמיחה וחלקם ימשיכו לסגת ברמת ההכנסות, בחינוך ובדיור. ומהי הבשורה של נתניהו? מגמת הגידול באי-שוויון תימשך ואף תחריף כנראה. אדוני היושב-ראש, יש לי גם ספקות לגבי שיעור הצמיחה הצפויה לשנת 2005, לא רק בגלל המחלוקות בין משרד האוצר לבנק ישראל, אלא משום שיש סימנים שהמשק הישראלי שינה כיוון וכל המדדים מצביעים על כך שהמשק נכנס להאטה נוספת. אם כן, כנראה שגם המצפן של נתניהו טעון תיקון. אדוני היושב-ראש, אין זה סוד שיש פניות ליהדות התורה לתמוך בתקציב. ואנחנו אומרים ביושר לב, שיש לתקן עיוותים. כדי להמחיש את הבעיה החמורה מנקודת ראותה של יהדות התורה, אני אומר כאן, קיצצו לנו בתקציבי הסמינרים לבנות, קיצצו בגני-הילדים שלנו, קיצצו למורים שלנו, קיצצו במוסדות התרבות, קיצצו בחינוך העצמאי, קיצצו בישיבות קטנות וגדולות, קיצצו בפנימיות, קיצצו בכוללים, קיצצו בשכר לימוד מודרג, והם מבקשים עוד שנתמוך בתקציב הזה. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שיש גבול לעזות המצח של האוצר. אדוני היושב-ראש, הדבר זועק לשמים. והדבר שזועק לשמים הוא האפליה בין ילד חרדי לבין ילד בחינוך הממלכתי. בגלל השקפת העולם שלנו, מפני שאנחנו נוטרי מצוות התורה, בגלל אמונתנו במורשת ישראל, יש משוא פנים, יש אפליה, יש הבדלה, יש קיפוח, יש זדון, יש רשעות, יש רוע לב. ואני אומר כאן לחברים, הילד שנהרג בשדרות מטיל "קסאם" היה בגן-ילדים חרדי, אבל לילד הזה לא הגיע מפעל ההזנה. וחבריו הילדים גם להם לא מגיע. ומדוע לא מגיע להם? כי הם לומדים בגן-ילדים חרדי בשדרות. יתר הילדים שלומדים בחינוך הממלכתי מקבלים ממפעל ההזנה. אדוני היושב-ראש, היטלר לא הבדיל בין דם לדם של יהודי. המחבל המתועב האכזר לא מבדיל בין יהודי ליהודי, בין ילד לילד. ממשלת ישראל מבדילה בין דם לדם, בין דם של ילד חרדי לדם של ילד חילוני. היא מאמצת את המדיניות של טומי לפיד, שבמקרה יושב כאן במליאה, יושב-ראש שינוי שיושב פה, והוא זה שדוגל בכך שיש להבדיל בין דם לדם, מה שהיטלר לא עשה ומה שהמחבלים לא עושים. תודה. שר המשפטים יוסף לפיד: אדוני היושב-ראש - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אדוני השר, רק שנייה. חבר הכנסת , אני אבקש מאדוני לחזור לדוכן לבקשתי האישית. במקרה, בעת חברותי בוועדת האתיקה הוצאנו מכתב לכל חברי הבית וביקשנו בכל לשון של בקשה להימנע בקונטקסט כלשהו עם השוואה כלשהי לשואה. לכן אני מבקש, שעם כל החריפות של הדברים, שבקטע הספציפי הזה של השוואות לתקופת השואה, אתה תחזור בך. (יהדות התורה): אסור לי לומר שאצל היטלר לא הבדילו בין ילד לילד? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מבקש, בקונטקסט כלשהו לא להזכיר - גם באופן אישי אני מבקש את זה - את הדימויים ששייכים לשואה. (יהדות התורה): אני לא הייתי מזכיר אותו, אם הוא לא היה יושב פה. אמרתי שאצל היטלר לא הבדילו בין ילד לילד, אם הוא רק היה יהודי. המחבל המתועב לא מבדיל בין ילד לילד, כי נהרג ילד חרדי. אני לא ממשיך. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פרוש, חבל שעוד פעם נבזבז זמן בוועדת האתיקה על הסוגיות האלה. אני מבקש ממך להבהיר למליאה. אני שואל אותך שאלה, האם מדבריך השתמעה השוואה כלשהי בין ממשלת ישראל, או מי בממשלת ישראל, לבין דמויות מתקופת השואה? (יהדות התורה): חלילה וחס, חלילה וחס. אמרתי רק את העובדות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. (יהדות התורה): אצל היטלר לא הבדילו בין דם לדם - - - מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הודעה לסגנית המזכיר. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת חוברת דין-וחשבון על פעולות מינהל מקרקעי ישראל לשנת 2003. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לסגנית המזכיר. הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004 (קריאה ראשונה) היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אנחנו ממשיכים בסדר הדוברים. הדובר הבא הוא סגן השר, חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי. בבקשה, אדוני. אחריו ידבר חבר הכנסת יוסי שריד, ואחריו - חברת הכנסת מרינה סולודקין. ויקטור בריילובסקי (שינוי): אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהכיוון העיקרי של התקציב הוא כיוון נכון, וההוכחה לכך היא נתונים סטטיסטיים שמדווחים חד-משמעית שהמשק שלנו יוצא מהמשבר והוא בדרך לצמיחה. אולי לא כל השכבות באוכלוסייה מרגישות את השיפור הכלכלי, אבל היום יש תקווה. אבל בינתיים המצב הכלכלי הוא מצב שביר, ואין דרך אחרת אלא להמשיך במדיניות של קיצוצים ובמדיניות של רפורמות סטרוקטורליות במשק. אני מתכוון לרפורמות בשוק ההון, להפרטה, להורדת נטל המס ועוד ועוד. עם זאת, אנחנו צריכים לוודא שהקיצוצים האלה לא יגרמו נזק לכלכלה בעתיד. אני פוחד שהקיצוצים שכבר נעשו ומתכוונים לעשות בתחום ההשכלה הגבוהה בתקציבי מחקר כבר גרמו ועוד יגרמו לנזק לא קטן. כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה של האוניברסיטאות והמכללות, רמת ההשכלה הגבוהה הולכת ויורדת. פחות שעות מעבדה, פחות קורסים שהאוניברסיטאות והמכללות מציעות לסטודנטים ופחות מלגות. המצב הכלכלי של הסטודנטים הולך ורע. אנחנו צריכים לזכור שהסטודנטים שלנו הם אחרי צבא, רוב רובם בעלי משפחה, אולי עם ילדים, והם צריכים לפרנס את משפחתם. המצב הכלכלי בתחום המחקר אולי עוד יותר גרוע. קיצוצים דרסטיים במענקי מחקר מביאים לעתים קרובות למצב שאי-אפשר לרכוש מכשירים וכלי מחקר מודרניים, אין כסף לשלם ללבורנטים, וכתוצאה מזה אי-אפשר לבצע מחקר. אני רוצה להזכיר את האמירה של חתני פרס נובל שלנו, שמובן שהם הראשונים במדעים המדויקים, אבל אולי הם גם האחרונים - האחרונים, בגלל הקיצוצים ובגלל המצב הקשה במענקי המחקר. כמה חברי כנסת כבר העבירו ביקורת על הקיצוצים הדרסטיים בתקציב המדען הראשי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שלפיהם ממיליארד ו-800 מיליון שקל בשנת 2002 אנחנו הגענו ל-900 מיליון שקלים בתקציב הנוכחי. התקציב הזה מיועד בעיקר לבניית תשתית של מעבדות באוניברסיטאות ובמכללות ולעידוד חברות סטארט-אפ וחברות היי-טק. אני מאוד מקווה שיהיו תיקונים בתקציב לפני הקריאה השנייה והשלישית. בינתיים, אני תומך בתקציב. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ויקטור בריילובסקי. חבר הכנסת יוסי שריד. אחריו - חברת הכנסת מרינה סולודקין. יוסי שריד (יחד): אדוני היושב-ראש, אולי לא בפעם הראשונה, אבל גם בדיון הזה מסתמנת מגמה מאוד מאוד משונה. עולים חברי כנסת, גם דבריו האחרונים של סגן השר, מדברים סרה בתקציב, מונים אחד לאחד את כל הפגמים והמגרעות שיש בתקציב, ואחר כך הם מודים שהם יצביעו בעד התקציב. אז אחת מן השתיים, או שהמגרעות שאתה מונה, הביקורת שלך והתמונה שציירת הן לא נכונות – בכל זאת, התרשמתי מאוד מדבריך, אתה בעצם ציירת כאן תמונה שאפשר להגדיר אותה כתמונת ההתמוטטות של ההשכלה הגבוהה והמחקר והפיתוח, אבל אחר כך אתה מודיע ככה כבלי משים, שאתה תומך בתקציב - או שאין התאמה בין הביקורת שלך לבין ההצבעה שלך. התקווה החסודה כאילו בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית יחולו שינויים של מי-יודע-מה, זו באמת תקוות שווא. הרי אנחנו כולנו למודי ניסיון, ואנחנו יודעים שלכל היותר אולי יהיו תיקונים של מה בכך, אבל לא הרבה יותר מזה. והדברים אולי היו צריכים להישמע ביתר תוקף כאשר משמיע אותם אחד מנציגי תנועת שינוי, שאמרה שלפחות בענייני ההשכלה הגבוהה הם יהיו שומרי החומות. אבל לפי התיאור שלך, שאני מקבל אותו, החומות קורסות תחתיהן והמצב באמת בכי רע. אדוני היושב-ראש, יש עכשיו מולך חדש בארץ – לא מלך, אלא מולך. המולך הזה הוא מולך ההתנתקות. ההתנתקות היא חזות הכול. אז לנו לא צריך להסביר את חשיבות ההתנתקות, נדמה לי שאנחנו הסברנו את זה כמה עשרות שנים למי שלא רצה להבין, אבל למעלה מ-6 מיליונים לא חיים מבוקר עד ערב את ההתנתקות, תהיה חשיבותה אשר תהיה. והממשלה, מתוקף תוכנית ההתנתקות, מצפה שהאופוזיציה בכלל תאמץ, בהזדמנות החגיגית הזאת, את כל מדיניותה. מה עוד תבקשי מאתנו מכורה, מה עוד תבקשי מאתנו ממשלה, לעזאזל? לא מספיק שאנחנו תומכים בתוכנית ההתנתקות על כל מגרעותיה, בגלל התקדים שיש בה, אז באותה הזדמנות אנחנו נאמץ גם את המדיניות הכלכלית של אריאל שרון, בנימין נתניהו ויוסף טומי לפיד? באותה הזדמנות אנחנו נקבל על עצמנו את האחריות לחינוך בישראל שקורס תחתיו, שהוא במשבר שלא היה כמוהו? באותה הזדמנות אנחנו נקבל על עצמנו את האחריות לנכים במדינת ישראל, לילדים בעלי הצרכים המיוחדים, לסטודנטים? שר המשפטים אוהב להיראות כמי שמסייע לסטודנטים. בינתיים הודיעו לנו שמקימים ועדה חדשה. למה מקימים ועדה חדשה לשכר הלימוד? כדי לבטל את מסקנות הוועדה הקודמת, ועדת-וינוגרד. בפעם הראשונה, אולי מזה הרבה שנים, מעידים ראשי האוניברסיטאות ואומרים במפורש: בפעם הראשונה אנחנו נתקלים במקרים של תלמידות ותלמידים, סטודנטים וסטודנטיות, שראויים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, אבל הם לא יכולים לבוא וללמוד בגלל קשיים כלכליים. הרי תמיד המדינה הזאת אמרה: קשיים כלכליים לא יעמדו למכשול, הם לא יהיו המחסום בין הסטודנט, הסטודנטית, לבין רכישת ההשכלה הגבוהה, ובפעם הראשונה זה קורה. נאמרו כאן דברים חסרי שחר. אם אתם רוצים, הדברים חשובים כשלעצמם, כי זה חינוך, והחינוך הוא בכל זאת הכי חשוב. אם אתם רוצים, זו הדגמה לדברים רבים שנאמרים כאן. נאמר שוועדת-דברת, הנה הנה היא באה, ועכשיו עומדים ליישם את מסקנותיה. אדוני היושב-ראש, שנת הלימודים כבר נפתחה. לא צריך לשער מה יהיה. לא צריך לקרוא ספרי תקציב. צריך לקרוא את המציאות. בפעם הראשונה מאז קום המדינה - יכול להיות שאפילו שר המשפטים לא יודע את זה כחסיד ההשכלה - כל תלמיד וכל תלמידה במדינת ישראל הולכים לבית-ספר ומקבלים פחות חמש או שש שעות לימוד שבועיות. מה לי ומי לי ספר התקציב? ספר המציאות הוא יותר חד-משמעי בעניין הזה. בפעם הראשונה מאז קום המדינה - והיו פה תקופות קשות, היו פה תקופות איומות, מעולם לא הפחיתו שעות לימוד. אדוני היושב-ראש, לא צריך לקרוא את ספר התקציב כדי לדעת שבשנה הזאת, כמו בשנה הקודמת, יבנו בסך הכול 500 או 600 כיתות, בניגוד ל-2,500 או 2,600 כיתות שנבנו בשנים קודמות. למה צריך את ספר התקציב? הרי אנחנו חיים כאן. אבל אולי אנחנו לא חיים כאן, אולי הממשלה לא חיה כאן. אדוני היושב-ראש, אז מסבירים לנו שזה או ביבי או צפון-קוריאה, פחות מזה אין. אלה שתי האלטרנטיבות: או ביבי, על התאצ'ריזם שלו, על הרייגניזם שלו, על הקפיטליזם האכזרי שלו ושל שינוי, שמביא אנשים עד רעב, ואם לא, זה צפון-קוריאה או קובה, לא עלינו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: באיזו מן השתיים אתה בוחר? יוסי שריד (יחד): אז אני מודיע כאן, באופן הכי ברור ורשמי: צפון-קוריאה וקובה, המודלים שלהן, העלובים האלה והאומללים האלה, הם לא המודלים שלנו, אבל זה לא או-או. יש בעולם נניח מדינה כמו פינלנד - אנחנו רוצים להיות כמו פינלנד. אתם יודעים שבפינלנד, בדנמרק, בשבדיה ובעוד מדינות רבות המדינה דואגת לאין-שיעור יותר, נניח לילדים, לילדים בעלי צרכים מיוחדים, לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים, הרבה יותר לזקנים, ואי-אפשר לתלות את הכול בקולר הביטחון. לכן, אדוני היושב-ראש, אם בהזדמנות הזאת חושבים שאנחנו נטהר לממשלה, באמצעות תוכנית ההתנתקות, את כל השרצים הכלכליים והחברתיים שלה, שרצים דוחים באמת ומעוררי שאט נפש - מי שחושב כך טועה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסי שריד. חברת הכנסת מרינה סולודקין - בבקשה, גברתי. לאחר מכן - חבר הכנסת יאיר פרץ. מרינה סולודקין (הליכוד): כבוד היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להדגיש שבהצעת תקציב 2005 יש המשך של המגמות החיוביות של תקציב 2004, בין היתר קיצוץ דרסטי במספר העובדים הזרים, התייעלות של המגזר הציבורי וצמצום חלקו בתל"ג, הפרטה ורפורמות מבניות. התקציב גם כולל פחות גזירות כלכליות בהשוואה לתוכנית הכלכלית של 2003 ולתקציב הקודם. הגזירות האלה פגעו בצורה קשה ביותר בשכבות החלשות במדינת ישראל בשנים האחרונות. בחודשים האחרונים התחיל המשק הישראלי להתאושש. על מנת לזרז את התהליך ולהגדיל את יציבותו, חייבים להכניס כמה שינויים במדיניות המקרו-כלכלית של הממשלה. השינויים הללו דורשים תיקונים בהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005. החלטות שהתקבלו בשנתיים האחרונות פגעו אנושות בזכויות ובאינטרסים של העולים. לדעתי, זאת הסיבה העיקרית לירידה דרסטית בממדי העלייה מכל העולם, לרבות מחבר המדינות. העלייה היתה תמיד המנוף הכלכלי הגדול ביותר של מדינת ישראל. ביטול וקיצוץ זכויות העולים, שהביאו להרעה בתנאי הקליטה, גרמו הן לירידה במספר העולים והן לירידתם למדינות אחרות. החיסרון השני של הצעת התקציב: אי-התייחסות למשבר העמוק בענף הבנייה. ענף זה הוא המנוף השני של כלכלת ישראל. צריך לבדוק מחדש את מדיניות הקצבת המשכנתאות לעולים, למשפחות החד-הוריות ולזוגות הצעירים. משרד האוצר שרוי בקונספציה של הטבות לבעלי הון כדרך יחידה ליציאה מהמשבר הכלכלי הנוכחי, ולא מקדיש תשומת לב מספקת לעסקים הקטנים והבינוניים. הניסיון העולמי מוכיח, שהעסקים הללו מספקים את רוב מקומות העבודה בכלכלת שוק. אי-רצון ואי-יכולת לפתח מערכת אשראי נוחה וזולה לבעלי העסקים הללו הם המכשול הרציני ליציאה מהמשבר ולצמיחה הכלכלית. תמיד התנגדתי ואתנגד לכל קיצוץ, ולו הקטן ביותר, בתקציב של משרד הקליטה. בעיקר מקוממים אותי ניסיונות לפגוע בתקציבי קליטת מדענים עולים - קמ"ע, ובסיוע לעסקים קטנים. לדעתי, חייבים גם לבטל את הקיצוצים בקצבאות של משפחות חד-הוריות ובסיוע לשכר דירה. 90% מעולי שנות ה-90 הצביעו בעד קואליציית ליכוד-שינוי. לכן, חבל מאוד שדווקא הקואליציה הזאת פגעה בצורה קשה מאוד ברמת החיים של העולים ובתקוותיהם לעתיד טוב יותר. כנציגת ציבור העולים בליכוד ובכנסת ישראל, אדרוש הכנסת שינויים משמעותיים ברוח זו הן בהצעת חוק המדיניות הכלכלית והן בהצעת חוק התקציב כתנאי לתמיכתי בתקציב המדינה לשנת הכספים 2005. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. חבר הכנסת יאיר פרץ - בבקשה אדוני. יאיר פרץ (ש"ס): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אתמול, כששר האוצר עמד ליד הדוכן והציג את התקציב, הקשבתי בקשב רב לדבריו, ואני קצת תמהתי על הדברים שנאמרו ועל התיאורים שתוארו. לרגע חשבתי, האם מדובר על מדינת ישראל? הוא תיאר צמיחה כלכלית, הכול משגשג - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הוא התכוון לסין. אתה לא שמת לב. יאיר פרץ (ש"ס): - - איש תחת גפנו ותחת תאנתו. ולרגע חשבתי, מה חדש בתוכנית הכלכלית של שר האוצר. הוא גם תיאר שאנחנו כבר לא חיים בתקופת המערות. אנחנו מדינה שבה גרים בבתים, נוסעים בכבישים, נוסעים במכוניות, טסים במטוסים. כאילו, חשבתי, לפני שהוא התמנה להיות שר האוצר מדינת ישראל היתה במערות. לא נסעו בכבישים, לא גרו בבתים. הוא גם אמר שבתוכנית הכלכלית שהסתיימה זה עתה העשירון העליון משך את העניים למעלה. לא ידעתי לאן הוא משך אותם. (ש"ס): למעלה. יאיר פרץ (ש"ס): משך אותם למעלה. זו משיכה שכאילו העשירים משכו אותם והעלו אותם באיזו רמה מסוימת. הם משכו אותם למעלה, אבל הנפילה היא נפילה קשה. ואוי לאותה בושה שבמדינת ישראל, שהיא מדינת רווחה, כל ילד חמישי הולך לישון על בטן ריקה. הרי זה דבר מחריד. ילד. אז מה מצפים מאותו ילד? שבבוקר הוא יקום בשמחה ובחדווה ללכת לבית-הספר? מה מצפים מאותו ילד? שהוא ישב ויקשיב למורה? שהוא יקשיב ויתחנך? ילד חושב באותם רגעים שהבטן מקרקרת? הראש לא חושב. וההידרדרות מתחילה משם. יום גורר יום ויום גורר יום. ואז מתפלאים - פערים. ואז מתפלאים למה יש ירידה בתוצאות מבחני הבגרות, ואז מתפלאים למה יש פשע, למה עקומת הפשע גדלה, למה יש סמים, למה יש גנבות. ושר האוצר בשלו, הוא ממשיך. הוא אמר: ברגע שמפסיקים את הקצבאות, אנשים ילכו לעבוד. ואנחנו רואים ההיפך: הוא הפסיק את הקצבאות, הפסיק את הקצבאות לחד-הוריות. קיצץ בקצבאות הילדים, ומה גרם בכך? שעקומת האבטלה הולכת וגדלה. אדוני שר האוצר, כמה מקומות עבודה יצרת בתקופה הזאת? והוא קורא: לכו לעבוד, אבל אנשים עומדים בלשכות התעסוקה וממתינים ואין מקום עבודה. ומחכים. אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, לבקר בלשכות התעסוקה ולראות את התורים המשתרכים שם, לראות כמה אנשים עומדים עד שמגיעים לאותו פקיד השמה שכבר מתמוטט אחרי יום שלם, ואז אומרים: אין עבודה; או ששולחים אותו למקום - כשמגיעים למקום העבודה, בעל הבית אומר: אדוני, זו העבודה שיש, אבל אני לא יכול לתת לך יותר משכר מינימום, וגם זה בצורה מאוד מאוד חמקמקה. אדוני היושב-ראש, אם ממשלת ישראל ושר האוצר לא יתעשתו ובאמת יבואו ויכינו תוכנית כלכלית, על מנת שתיתן מענה לאותן שכבות חלשות, לאותם ילדים רעבים, לאותן משפחות שגורלן לא שפר עליהן, ותיתן להם מענה ברמת החינוך, בהשקעה בתשתיות, בהשקעה במציאת מקומות עבודה, בהשקעה בחינוך - וייקחו באמת לא חובבנים, לא אנשי האוצר שרואים את הכול דרך השקל, אלא אנשים שיודעים מהי מצוקה, שיודעים מהי תוכנית, שיודעים מהו פתרון, אז אני בטוח ומשוכנע שנוכל להציל את מדינת ישראל מהתוהו ובוהו שנכנסנו אליו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. יאיר פרץ (ש"ס): תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יאיר פרץ. חבר הכנסת דוד לוי - בבקשה, אדוני. אחריו - חבר הכנסת , ואחריו - חבר הכנסת אופיר פינס-פז. בבקשה, אדוני. דוד לוי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עם כל השינויים שהיו בנוף שלנו במדינה, יש שינוי מדאיג יותר מכול, והוא שמהכנסת ניטל מזמן הרגש האנושי; הרגישות כלפי אלה שעיניהם נשואות אל הבית הזה, שבתלאותיהם ובמצוקותיהם אין להם כתובת, אלא הממשלה והכנסת. וראו זה פלא. מזמן אין אנו דנים בסוגיות של תקציב או מדיניות כלכלית דרך המראה של מה שאנחנו מייצגים כאן, כל אחד על-פי תפיסתו. מזמן הבית הזה לא רואה לנגד עיניו, לא את הילדים הנמקים בתלאותיהם ובמצוקותיהם, לא את הקשישים המגיעים לחרפת רעב וחייבים לעשות את הבחירה הנוראה מכול: אם יקנו מזון - ייוותרו ללא תרופות וגורלם אז ידוע; אם יבחרו בתרופות, הרי יגיעו לרעב, לתת-תזונה, וגורלם - עם כבודם - ידוע מראש. כך לגבי יישובים מרוחקים, ערי פיתוח, הנמצאים היום ממש במיטת סדום. השירותים לא מובטחים כלל, האבטלה שם אוכלת בטוב שבמדינה הזאת ומורידה אדם מכבודו, ממעמדו המשפחתי, אל הבושה, אל החרפה, אל מצב שבו הוא צריך להיכנס אל ביתו בלילה, כי לא יעז להסתכל בעיני הילדים והאשה. כבודו נרמס, ביתו נהרס. ואין מזור. עם כל המספרים הפורחים באוויר על צמיחה ועל התקדמות, אין שום שינוי, אין בשורה לגבי האבטלה. היא תבוא מאליה. למה זה דומה, אדוני היושב-ראש? לחולה אנוש על שולחן הניתוחים. והוא מדמם. והרופאים חותכים בבשר החי. חותכים באיבריו, והוא ממשיך לדמם והם שוב חותכים והוא מדמם. סופו של דבר, מבחינת הרופאים והידע המקצועי שלהם, יוכלו להוכיח כי עשו את הניתוח לפי הכללים הבדוקים של הרפואה המודרנית, אבל החולה המדמם, הממשיך לדמם, אם הוא ייוותר בחיים - אזי הוא לא אדם חי. הוא המת המתהלך. אין לו כוח, הוא איננו חוליה שיכולה להשתלב בחיים כמו אחרים, הוא סובל מאנמיה, הוא אדם שבאופן מלאכותי מתהלך לו, הוא לא חי, הוא לא נהנה מהחיים, עיניו כבויות, ובמקרה האחר הוא מת. על זה כבר אמרו קודמנו: הניתוח הצליח והחולה מת. זהו המצב. הפכנו למין קומפיוטרים, ומציגים לנו כי מבחינה כלכלית נהגו שר האוצר, משרד האוצר, הממשלה, על-פי חוקי הכלכלה הקלאסית. אם היינו רובוטים, אדוני היושב-ראש, היינו אומרים: נכון, מבחינה כלכלית נהגו על-פי הכללים המתקדמים, הבדוקים, אבל אנחנו לא רובוטים, אנחנו בני-אדם, אנחנו כאן אנשים שצריכים להיות לפה, למחאה, למזור, למסייעים, למצילים, למזכירים של אותם אנשים הנמקים בעוניים ובעינוים. אנחנו אחראים כלפיהם. אינני נמנה עם האנשים הסוברים, שאם החישובים הכלכליים הם קלאסיים, הם נכונים, אזי מי שיחיה – יחיה, ומי שימות – ימות; ומי שיזרום – ילך עם הזרם, ומי שלא מסוגל – שיטבע. לא בשביל זה אנשים נקראים "נבחרי עם". לא מנותקים מעם צריכים להיות, אלא מייצגים את העם. הברומטר של החברה הוא, אם אנשים יכולים להרים יד כאשר מדובר במאות אלפי ילדים רעבים במדינה הזאת. מה שווה כל הכלכלה הזאת? היא איננה בכ"ף, מבחינה חברתית ולאומית היא בקו"ף. למה היא נועדה? כל כלכלה מוצלחת אשר תהיה, יש לה כיוון לתת לאדם לחיות בכבוד בארץ הזאת, עולים וותיקים. ראו, יש מקומות אשר גם במצבם הקשה, אדוני היושב-ראש, ביקשו לקלוט עולים, אלה אשר התנסו עוד בשנות ה-50 בקליטת עלייה. הם רצו לקלוט את העולים גם מהבחינה הציונית, הלאומית, אבל גם מתוך דאגה למקום שלהם. באים עולים – באה ברכה, באה בנייה, באים שירותים, שמהם נהנים הכול. איפה? נשכחו העולים ורומו האנשים אשר ביקשו לקלוט אותם – בנייה לא היתה, השירותים נהיו מצומצמים יותר, והם מצטערים: מה גרמנו אנחנו לעולים, מה גרמנו להם. בערי הפיתוח אפשר להתפאר – מבחינה ציונית הנה הארץ קולטת עלייה בפריפריה, אבל מבחינה אנושית זאת עזובה, זאת הפקרות. אם במקומות אלה אנשים צריכים להילחם על קורת-גג, עולה וותיק, ואין בנמצא ואין ביכולתם ואין העדפה ואין הבטחה ואין כלום, אז על מה אנחנו דנים פה? הרי במצב כזה, אדוני היושב-ראש, הקירות של הבית הזה היו צריכים לרעוד. אני זוכר ימים שבהם ילדה בבית-שאן אמרה שהיא רעבה, והכנסת והעם הזדעזעו. מה מזדעזע היום לנוכח מאות אלפי רעבים, כאשר בתי-תמחוי היו ממש למוצג בכל אזור בארץ, כשאנחנו רואים את האנשים אשר אינם יכולים אפילו להפגין, כי אבדה להם התקווה, הם הגיעו לייאוש. אדוני היושב-ראש, ענף הבנייה ממש בקטסטרופה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מטפל בבעיות, והן רבות, אנשים חדלו לפנות לשרים, כי אין תשובה. לא רק שאין עזרה ואין מי שיטפל בבעייתם, אלא אפילו תשובה אין. ומי אלה, חוץ מכל מי שמניתי? דיירי "עמידר", שבגלל המצב הכלכלי מפגרים בתשלום שכר הדירה למדינה, היום מוציאים להם צו פינוי בערי פיתוח. המדינה תוציא את המשפחה, את ההורים ואת הילדים לרחוב. זוהי חרפה, זו בושה, זו הפקרה. אדוני היושב-ראש, צר לי עד מאוד לראות ממשלה אשר התיימרה, מפאת עברה הלא-רחוק, שקיבלה ממש תמיכה גדולה מאוד מציבור גדול ומאמין, אשר הפיחה בו, ובפרט המפלגה המרכזית בממשלה הזאת, הליכוד, תקווה באותם אנשים, שהנה הנה, אומנם לאט, אבל רואים מזור, מצמיחים להם דור חדש שלא ידע את מה שעבר על ההורים. את המפלגה הזאת אני יכול להגדיר רק בגלל מדיניותה, כמפקירה את האנשים האלה, זורקת אותם למר-גורלם. אטימות הלב הביאה גם לעיוורון; לא לראות את המציאות ולהמשיך הלאה, כי חשוב מכול זה הכיסא ומה שמסביב לו. לא אתמוך בתקציב הזה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת דוד לוי. חבר הכנסת - בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת איוב קרא. בבקשה, אדוני. (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תקציב 2005 קשה יותר מכל התקציבים. אולי תאמרו שאני מהאופוזיציה ולכן אמנה כאן את חסרונות התקציב. אני מציע לחברי לאסוף מן הפרוטוקולים את כל ההערות וההסתייגויות של חברי הקואליציה וחברי הממשלה ולהבין לבד כמה תקציב זה גרוע ומביא אסון לחברה במדינת ישראל. כנראה התרגלנו למצעד הבכיינים מהקואליציה, שבאים ובוכים על דוכן זה, והלוואי שהיו לומדים מחברי חבר הכנסת דוד לוי, שעומד בגאון ונשאר עקבי בין הכרזותיו להצבעותיו. עומדים כאן, על דוכן זה, חברי קואליציה ובוכים על חסרונות התקציב. ומייד בתום הדיון מצביעים בעד התקציב. התרגלנו לכך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה התקציב השלישי שהממשלה הזאת מביאה לאישור זה שנתיים. שר האוצר בנימין נתניהו מצייר לנו על הלוח – אתה זוכר את זה, אופיר פינס? - כל מיני ססמאות במסיבות עיתונאים, דוגמאות ומשלים, ומי שיעקוב אחרי נאומיו של ביבי נתניהו לאחרונה יגלה שהוא פיתח כשרון חדש של משלים, הוא ממש מתחרה על התואר "בעל המשלים" במגיד מדובנא ובמשליו, אבל המגיד מדובנא אמר משלים על דברי אמת, אמת מוצקה, ושר האוצר מביא משלים ועושה בדיוק הפוך מן הנמשל. זוכרים אתם את הרזה שלא יכול להרים על גבו את השמן? שר האוצר, ביבי נתניהו, הוכיח לנו שאכן כן, הרזה, החלש, המוכה, מרים על גבו את השמן, אותו אלפיון עליון, אותם 6,000 משפחות עשירות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה למנות את חטאי שר האוצר ומדיניותו: גידול של 200,000 מובטלים מיואשים. שלא נשכח, במקביל הבטיחו לנו יצירת 200,000 מקומות עבודה. במקום זה קיבלנו 200,000 נוספים על 300,000 המובטלים הכרוניים, שהם לא נכנסים למניין, שחותמים כל שבוע בלשכה. הבטיחו לנו צמיחה – אנחנו מקבלים בתמורה מיתון והאטה. הבטיחה פה חלק מהממשלה – יושב פה שר המשפטים – לייצג ולחזק את מעמד הביניים, והנה, ממשלה זו הכתה במעמד הביניים יותר מכל הממשלות שהיו במדינת ישראל. כ-40,000 בתי-עסק קטנים חוסלו על-ידי הממשלה הזאת ושר האוצר שלה. תלמידים, לראשונה במדינת ישראל, מקבלים פחות שעות לימוד, עם כל המשברים והשפל שירדה אליו מערכת החינוך. שלא נדבר על החינוך החרדי, אדוני היושב-ראש. למרות הגידול הטבעי שקיים במגזר החרדי, תקציבי החינוך החרדי הולכים ומידלדלים. בתי-החולים, תקציב הרפואה, משרד הבריאות – מי שיסתובב בבית-החולים "סורוקה" יראה שכל המסדרונות של המחלקות הפנימיות עמוסים, והפכו למדגרה של וירוסים, ונראה שזה חוזר על עצמו ברוב בתי-החולים בארץ. ירידה של כ-42% במקבלי משכנתאות משליכה השלכה חזקה על ענף הבנייה, שממילא נמצא במשבר הכי קשה שהיה לו, ומשבר בענף הבנייה יגרור אחריו, אדוני היושב-ראש, משבר בעוד ענפי תעשייה הנושקים לענף הבנייה. כ-80,000 בעלי משכנתאות מפגרים בהחזרים, ולא עומדים ביכולת ההחזר של המשכנתאות. כל ילד חמישי במדינת ישראל הולך לישון רעב פעם בשבוע – זאת אומרת, שיש ילדים שהולכים לישון רעבים כמעט כל לילה. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת מרגי, אתה חייב לציין שזה לא בגלל דיאטה. (ש"ס): כמובן, כרגע אני מונה את החטאים של שר האוצר ומדיניותו. חבל לי על הזמן הקצר שיש לי להגיד כל פעם שזה בגלל האוצר. כלכלנים בכירים אומרים לביבי, שאל לא להתפאר בהתאוששות החלקית שהיתה בשנת התקציב שעברה, כי זה שייך למגמות כלכליות שהיו בעולם ולא לפרי מדיניותו. דרך אגב, גם התאוששות זו כבר נעלמה. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר סיפור. אולי זה ישאיר חיוך קטן אחרי התקציב המר הזה. שלושה נציגים מהמדינות המתפתחות נפגשו בכנס לרפואה, וכל אחד התפאר בהישגי מערכת הבריאות של מדינתו. האחד, נציג סינגפור, התפאר בכך שאצלם, לאחר שמשתילים כליה לחולה הוא חוזר לעבודה בתוך חודש. הנציג השני, מצרפת, התפאר בכך שאצלם לאחר שמשתילים לחולה לב הוא חוזר לעבודה בתוך שבוע. קם הנציג מישראל ואמר: עשינו דבר שבשום מקום לא עשו, לקחנו אדם שאין לו לב ואין לו כליות, שמנו אותו להיות שר האוצר, והיום אין לאיש עבודה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – חבר הכנסת קרא, חבר הכנסת בריזון וחבר הכנסת אריאל. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול הייתי במליאה בשעת הצגת התקציב על-ידי שר האוצר. אני מוכרח לומר שכבר הייתי במעמדים מסוג זה, זה היה אחד המעמדים היותר פתטיים שאני זוכר בזמן שהותי בכנסת. בא לכאן שר האוצר מבודד; שום שר, למעט אילן שלגי, שהיה זמן קצר, שום שר, לא ראש הממשלה, לא שרים בכירים, לא שרים זוטרים. זה נראה כמו שירת הברבור של שר האוצר נתניהו, וברור באיזה מקום שכאשר שר האוצר מגיע למליאת הכנסת בלי גיבוי של ראש הממשלה, לא בו ולא בתקציבו, נדמה לי שאי-אפשר ללכת רחוק. הדבר החמור ביותר שאמר אתמול נתניהו זה בעצם תחזית האוצר לשנת 2005. הצמיחה בשנת 2004 הולכת להיבלם בשנת 2005, על-פי הערכות האוצר והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אדוני שר המשפטים, אני רוצה שתדע את זה. השר נתניהו אמר כאן בגלוי, אם כי הוא לא הבליט את זה, שהצמיחה אמורה לרדת מ-4.1% ל-3.8% בשנת 2005. זו בשורת איוב, וכל מי שדיבר על יציאה מהמיתון ועל שינוי דרמטי במשק הישראלי, סופו שינחל אכזבה רבתי בשנת 2005. שר המשפטים יוסף לפיד: צמיחה של 3.8% לעומת מדדים שהיו בזמן הממשלה הקודמת, זה לא יציאה מהמיתון? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): קודם כול, הממשלה הקודמת היתה גם היא בראשותו של אריאל שרון. דבר שני, השאלה היא מה המגמה. שר המשפטים יוסף לפיד: 3.8%. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא. המגמה היא ירידה מ-4.1% ל-3.8%. זו הבעיה. שר המשפטים יוסף לפיד: כל מדינה תתברך בזה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אתה טועה. השאלה באיזו מגמה נמצאת המדינה – במגמה של עלייה או במגמה של ירידה, ואנחנו חוזרים למגמה של ירידה, וזה מה שכל כך מסוכן. רוני בריזון (שינוי): חבר הכנסת פינס, כמה - - - אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): תרשו לי. יש כאן יושב-ראש, אם אני אענה כל הזמן, אני מוכן, אם הוא ייתן לי זמן. היו"ר משה כחלון: כשהשר שאל עצרתי את השעון. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): תודה, אדוני היושב-ראש. הדבר השני שהוא אמר, או שהוא לא הבין לאורך כל הנאום שלו, שכלכלה אינה אמורה לשרת את עצמה, כלכלה אמורה לשרת חברה. חברה לא אמורה לשרת כלכלה, כלכלה זה מכשיר, חברה זה בני-אדם. נדמה לי שהשר נתניהו מתקשה להבין את המושג בן-אדם. הוא מבין מספרים, הוא מבין מקרו. מיקרו – בן-אדם, משפחה, יום-יום, דברים אלמנטריים, אנושיים – יש שם סוג של בעיה. הצענו לשר האוצר הידברות, אבל שר האוצר מעדיף, אדוני שר המשפטים, להידבר עם ש"ס, להידבר עם יהדות התורה. הייתי מצפה שאתה, כשר המשפטים וכראש מפלגת שינוי, תגיד מלה בעניין הזה. למה שר האוצר לא רוצה להידבר אתנו? כי אנחנו לא רוצים להיות אנטי באופן טוטלי לתקציב, אנחנו מוכנים להשאיר פתח, כי היציאה מעזה חשובה לנו. אנחנו אומרים את זה בגלוי. אבל יש לנו השגות חמורות על תקציב נתניהו. הצענו לו הידברות, הוא לא פונה אלינו, הוא לא רוצה אותנו. לא נשמע כדבר הזה בתולדות הכנסת. אפילו בייגה שוחט, כשהיה שר האוצר, נהג לדבר עם האופוזיציה, אני זוכר שדיבר עם הליכוד אפילו. לא משנה, זו זכותו. אילו היתה הידברות, אני אגיד לך על מה היינו עומדים. קודם כול, על תוכנית לאומית למלחמה בעוני. לא יכול להיות ששרים בממשלה הזאת, ולא רק השר פורז - שמעתי אתמול את השר שטרית - אומרים: אין רעב בישראל. האם אני כתבתי את הסקר של משרד הבריאות? משרד הבריאות עבר לאופוזיציה? זה סקר של מדענים של משרד הבריאות, שאומרים שכל ילד חמישי בישראל הולך לישון רעב. אולי לא כל יום. חרדים, ערבים, עולים חדשים, ישראלים ותיקים. עניינים של תת-תזונה, עניינים של התפתחויות עתידיות. זה אמור לזעזע את אמות הספים של מדינה שלמה, אבל שרי הממשלה מתייחסים אל העניין הזה בביטול, כאילו מדובר על אלסקה, כאילו מדובר על טנגניקה, כאילו זו לא מציאות ישראלית שרירה וקיימת. אם רוצים שנתמוך בתקציב ורוצים להידבר אתנו, אנחנו קודם כול רוצים לראות תוכנית מלחמה בעוני, העלאת אנשים מעבר לקו העוני, לתת לאנשים תחושה שיש עתיד, שיש סיכוי, שאפשר להתקדם. דבר שני, מאבק באבטלה. שר האוצר הדגיש אתמול שהמפתח הוא יציאה לעבודה ויצירת מקומות עבודה חדשים. אבל הוא מתבשם. במה? בזה ששיעור האבטלה ירד מ-10.9% ל-10.7%. בזה אתה מתבשם? הגעת אל המנוחה ואל הנחלה? אולי נשזור לצווארך זרי דפנה על ההישג המופלא? איך זה יכול להיות? איפה יעד האבטלה של מדינת ישראל לשנת 2005? אני רוצה לראות יעד שאפתני. אני רוצה ירידה מתחת ל-10% אבטלה, אני רוצה להבין מה המשמעויות התקציביות של זה, איך עושים את זה, איך מתמקדים בזה. לא קיבלנו על העניין הזה תשובות משר האוצר. הדבר השלישי - הפחתת מדד האי-שוויון בחברה הישראלית. אנחנו במקום הראשון בעולם ברמת האי-שוויון, במדינת ישראל. אתם באמת מאמינים שלאורך זמן אפשר להחזיק מדינה, אפשר להחזיק חברה, שעוברת אתגרים ומצוקות כמו שאף מדינה בעולם לא עוברת, עם פיגועי טרור ואלף ואחד דברים אחרים, כאשר תחושת הסולידריות החברתית כל כך נפרמת, נסדקת ומתערערת? זה תקציבו של שר האוצר. זה תפקידה של מדינה, של ממשלה. זה תפקידו של תקציב לייצר כלים על מנת להקטין את חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות במדינת ישראל, שכפי שאמרתי היא במקום הראשון בעולם. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת פינס-פז, אני מבקש לסיים. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני כבר מסיים. דבר נוסף שלא דיברנו עליו אפילו לא במלה, אדוני שר המשפטים, הוא שתקציב המדינה ממשיך להעדיף את ההתנחלויות, וגם בתקציב הזה אזרח ישראלי שגר בהתנחלות מקבל פי-שישה בממוצע מאזרח ישראלי שגר בתוך מדינת ישראל בגבולות ה"קו הירוק". זה גם בתקציב הזה כשאין כסף. אני שואל: באיזו מדינה אנחנו חיים? באים ומבקשים עזרה וסיוע - האם לא מוכנים לעשות סדר עדיפויות נכון, לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים? אם כבר הממשלה הזאת הולכת להתנתקות, אם היא כבר הולכת ליציאה מעזה, היא לא מבינה שהיא צריכה לחתוך בתקציבים בזבזניים גם ביהודה ובשומרון, כדי לבוא בידיים נקיות נקיות לציבור ולהגיד: סליחה, הטלנו עליכם מעמסה, אבל כולם משתתפים ונושאים בעול של המעמסה הציבורית החברתית הכלכלית הרחבה הזאת? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לאחל לעצמנו, ובזה אני רוצה לסיים, שבשנה הבאה לא יקרו טרגדיות כמו שקרו בשנה האחרונה. בחרתי לסיום רק להציג טרגדיה אחת - אתם זוכרים את פרלה וחואן פדרובסקי, שהחליטו לשים קץ לחייהם בשל המצוקה, ובמכתב ההתאבדות המשותף שכתבו הם כתבו: תודה, ביבי. התוכנית הכלכלית הצליחה. אני מקווה שהתוכנית הכלכלית של 2005 תצליח יותר ולא תביא לטרגדיות מהסוג הזה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול שמענו את שר האוצר שמביא בשורה לעם ישראל על הצמיחה המדומה ומתעתע בציבור ומשלה אותנו ולא אומר את האמת. צריך לדעת שהאבטלה העמוקה במשק הורגשה היטב בשנה החולפת, ו-14% מהנשאלים אמרו שהם פוטרו מעבודתם או שנאלצו לסגור את עסקיהם. 36% מהשכירים חוששים שהם עומדים לאבד את מקום עבודתם. לגבי העצמאים, שכל כך מתפארים שעכשיו הולכים לתת להם הטבות מס, תשמעו מה אמר שר האוצר אמש. הוא אומר: מצד אחד, הורדנו את כל הנושא של מענק לעסקים, לבעלי עסקים, אבל אנחנו נתחשב בהם בנטל הורדת המס. מצד אחד, אנחנו נותנים עידוד. איזה עידוד? - שאף אחד לא יפתח עסק. אתה לא מעודד אותו, אדוני היושב-ראש. כשאני פותח עסק, אני בטוח שאצליח בעסק שלי? אם אינך נותן לי מענק אמיתי וכן, כך שארגיש שהממשלה הזאת באמת רוצה לתת לי גיבוי, אז מה, היא מחכה. היא עומדת בצד. אם נכשלתי - לא קיבלתי. אבל, היא לא מעודדת. הם מתעתעים בציבור. בשל המיתון נמנעו ברוב מקומות העבודה מלשלם תוספת שכר. 71% מהשכירים לא קיבלו תוספת שכר בשנה שעברה. בסך-הכול, 29% קיבלו תוספת. בעלי העסקים הקטנים הם שמשלמים את המחיר הכבד ביותר במיתון האחרון. במשרד התמ"ת פרסמו נתונים ששיעור הסגירה של עסקים גבוה פי-1.5 משיעור הסגירה בעסקים בינוניים, כלומר עסקים קטנים נסגרים, ופי-3.5 משיעור הסגירה בעסקים גדולים. לפי התמ"ת, בשנתיים האחרונות נסגרו 30,000 עסקים. אז, איך הוא בא ואומר פה, אנחנו מוציאים את האנשים משוק העבודה? אני כבר לא אומר מה שזאב וינר, נשיא לשכת העצמאים, אומר, שנתוני התמ"ת מעידים על 60,000 בעלי עסקים שנסגרו, גדולים וקטנים. אתה אומר: אנחנו פותחים את השוק לעבודה - מורידים את קצבאות הילדים כדי שאנשים ילכו לעבוד. כמה אפשר לשקר? כמה אפשר לתעתע בציבור הזה? הממשלה מעבירה 14 מיליארד שקל מהחלשים לעשירים. היא מבטלת את הבטחת שר האוצר, שאמר שאנחנו בעצם נפחית את נטל המס במשק. בניגוד למדיניות המוצהרת, נטל המס על הציבור לא יופחת ב-2005. סך כל נטל המס לא השתנה כלל - רק ההרכב הפנימי של המסים. אדוני היושב-ראש, עיקר נטל המס ימשיך ליפול על כתפי השכבות החלשות. משנת 2002, במקביל להפחתת המסים, שעליה דיבר שר האוצר, של 14 מיליארד שקלים, הועלו המסים בסכום זהה. למשל, ביטול הטבות מס - העלאת מסים. למשל, כשהוא דיבר על מס חברות, מס קנייה בשיעור של 1%. הוא עשה מזה כבר היסטוריה. אולי שכחנו שמס הקנייה היה 17% ועלה ל-18%, ואמרו שבסך הכול מדובר על תקופה קשה. אז, כשהורידו את ה-1% הזה, הפכו זאת לאיזה מין הצלחה שהממשלה הזאת הצליחה להוריד את נטל המסים. אבל, בפועל, מיטיבים עם המגזר העסקי ועם הצרכנים העשירים, ונטל המסים החדשים נופל בעיקר על השכבות החלשות. ואני רוצה לפרט: תעריפי המים, ביטול הפטור ממס על עבודה במשמרות. למה שאנשים יעבדו במשמרות לילה ובעוד משמרת, אם אתה מטיל עליהם את המס? מה ימריץ אותו עובד, כאשר באמת זקוקים לו? כמו כן, ביטול הפטור ממע"מ באילת, הפגיעה בקשישים על-ידי הפחתת קצבאות הזיקנה, העלאת גיל הפנסיה מ-65 ל-67, ביטול נקודת זיכוי לבן-זוג, פגיעה במענקי לידה ושאירים וקיצוץ קצבאות הילדים. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להבין. איך אפשר שהורים יחכו לאיזו פרוסת לחם שילדיהם יקבלו בבית-הספר? איזו תחושה יש לאם שלא יכולה לתת את המזון לילדה בבית והיא צריכה לחכות שיעשו אתה חסד, לחם חסד, שאותה פרוסה יקבלו הילד או הילדה שלה בבית-הספר? למה לקחת את הקצבאות של משפחות ברוכות ילדים, לקחת את הלחם בבית ולתת להם פרוסת לחם בבית-הספר? איפה הכבוד של ההורים האלה? לכן, אדוני היושב-ראש, צריך לומר את האמת לציבור, והציבור גם צריך לשמוע את האמת שבפינו. תודה. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת רוני בריזון, אורי אריאל וקולט אביטל. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אינשאללה - - - בשורה להיום. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את חבר הכנסת פינס-פז, שאמר שצמיחה של 3.8% היא לא צמיחה. זה מפליא אותי, מכיוון שאנחנו קיבלנו משק - - - אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): מסילבן. איוב קרא (הליכוד): קיבלנו מכם, עוד לפני סילבן, משק שבעצם חוץ מסידור - - - קולט אביטל (העבודה-מימד): משגשג. משגשג. משגשג. איוב קרא (הליכוד): משגשג? ממש. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): שנת 2000 היתה השנה הכי טובה בכלכלה הישראלית. קולט אביטל (העבודה-מימד): זו הפעם הראשונה שהיה שיעור של 6% צמיחה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אתם קיבלתם משק מהממשלה הקודמת, שהיתה גם שלכם. איוב קרא (הליכוד): גברתי, אני רוצה להזכיר לך, שבשלהי ממשלתכם, חוץ מהכיסאות פה, שהרביתם אותם ודאגתם לסידור עבודה ולתיק פיתוח אזורי למישהו וחשבתם על המזרח התיכון החדש ולא היה אפשר לעבור בכביש ואדי-עארה, לא היתה שום בשורה לממשלה הזאת, לצערי הרב. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): בזכות זה אתה נוסע לירדן. איוב קרא (הליכוד): אם את לא זוכרת, תעשי את הסטטיסטיקה - - קולט אביטל (העבודה-מימד): אני מאחלת לכולנו שיהיה לנו מצב כלכלי כמו שהיה אז. איוב קרא (הליכוד): - - על חצי השנה האחרונה של הממשלה שלכם ותראי שבעצם בכלל לא היתה צמיחה. היתה הידרדרות פראית, שכמעט שהגענו לתהום שאין ממנה חזרה. קולט אביטל (העבודה-מימד): תפסיק עם מספר הכיסאות. זה ממש לא רלוונטי. תיקח סטטיסטיקות. איוב קרא (הליכוד): אנחנו מדברים היום על צמיחה של 3.8%. זה לא שאני חסיד של מה שקורה. קולט אביטל (העבודה-מימד): לפחות תדייק בעובדות. בזמן ממשלת ברק היתה צמיחה של 6%. אני אפילו לא אומרת שזה הישג של ברק. זה הישג של בייגה שוחט. איוב קרא (הליכוד): אני מסכים אתך שבתחילת הקדנציה של אהוד ברק היה המצב לוקסוס ומצוין, אבל כשהיינו כבר חצי שנה לפני הבחירות או שנה, המצב התחיל להידרדר בתקופת האינתיפאדה בשנת 2000. אני יכול לומר לך, שהמצב היה הרבה יותר גרוע ממה שקורה עכשיו. אני לא האמנתי בחיים ששר האוצר יוכל לעצור את ההידרדרות הזאת, ואני שמח שהגענו למצב הזה. קולט אביטל (העבודה-מימד): מה אתה אומר? מה אתה אומר? איוב קרא (הליכוד): אני אומר לך, חד-משמעית, שנכון שהוא מדבר על 3.8% צמיחה, אבל הצפי הוא שיהיה לפחות 4.1%, כמו בשנה הקודמת. אני לא בא לסנגר על מישהו. אני רק נותן לךְ עובדות. אתם, בתקופה שלכם פה, שמעתי את אהוד ברק ואת שוחט אומרים: אנחנו נדאג למגר את תופעת המובטלים ויהיו 300,000 מקומות עבודה. קולט אביטל (העבודה-מימד): - - - איוב קרא (הליכוד): אני יכול לומר לך, שפרט לזה שסידרתם תיק פיתוח אזורי לשמעון פרס כדי שיעשה מזרח תיכון חדש - גברתי, אל תכעסי עלי, כי זו האמת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מה זה קשור? 400,000 רעבים. איוב קרא (הליכוד): השארתם 300,000 מקומות עבודה. במקום 300,000 מקומות עבודה, הבאתם למצב שנשארו 300,000 מובטלים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מה זה קשור לתיק אזורי של פרס. יש לך שר חוץ יותר טוב משמעון פרס? איוב קרא (הליכוד): הזקנה מנהרייה, שהיתה בבית-החולים, שדיברו עליה, גססה ומתה, ואף אחד לא הציל אותה, לצערי הרב. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): למה אתה לא עונה לי? יש לך שר חוץ יותר טוב משמעון פרס? היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, לענות זה פררוגטיבה שלו. אם הוא מחליט, הוא עונה. איוב קרא (הליכוד): אני מדבר על עובדות עכשיו. לגבי התקציב החדש, לפחות יש בשורה חשובה מאוד - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אילו עובדות? היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת מג'אדלה. איוב קרא (הליכוד): - - וטובה לקשישים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): יש לך שר חוץ יותר טוב מפרס? קולט אביטל (העבודה-מימד): איזו בשורה? איוב קרא (הליכוד): כן, גברתי. קולט אביטל (העבודה-מימד): עוד קיצוץ? עוד קיצוץ? איוב קרא (הליכוד): בשנה הבאה כל קשיש יקבל 170 שקלים בסופו של הליך תוספת לקצבה שלו. קולט אביטל (העבודה-מימד): - - - איוב קרא (הליכוד): זה חשוב. מה שירד עד עכשיו בקצבאות, הולכים להחזיר להם עכשיו 170 שקל. קולט אביטל (העבודה-מימד): - - - ירדו 600 שקל. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מה זה 170 שקל? זה - - - ובשר. איוב קרא (הליכוד): 170 שקל לקשיש, זה הרבה כסף. לקשיש זה הרבה כסף. קולט אביטל (העבודה-מימד): זה הרבה כסף. אתה לא מתבייש? איוב קרא (הליכוד): יש בשורה חשובה נוספת - הולכים להוסיף 800 מיליון שקל לתקציבי האיזון לרשויות המקומיות. בעיני, הרשויות המקומיות הן דבר חשוב בשכבות החלשות. הוספת 800 מיליון שקל לתקציבי האיזון, היא בשורה טובה מאוד. יצחק וקנין (ש"ס): אחרי שלקחת מהם 1.8 מיליארד שקל אתה מחזיר 800 מיליון שקל. זה אחרי שגמרתם את הרשויות לגמרי. איוב קרא (הליכוד): אדוני, יש בשורה טובה מאוד גם בהקשר של הורדת המסים. נכון שבמדינה כמו שלנו, שיש בה מאות אלפי עובדים זרים ומאות אלפים שמקבלים קצבאות, לדעתי קשה מאוד לקיים כלכלה נכונה. אי-אפשר לקום מחר בבוקר ולמצוא כלכלה כמו בסינגפור או באירלנד, שם שיקמו את הכלכלות בצורה די ברורה אחרי שהיו במצב הרבה יותר גרוע משלנו. להם אין המצוקה של קצבאות של מיליארדים שמשלמים כל חודש. אני מבין שצריך לעשות את זה. אבל, אי-אפשר לקום בבוקר ולהגיד: מצאתי את נוסחת הפלא למצב הזה, כשיש הוצאת הון עתק על עובדים זרים, שזו בריחת הון לסין ולתאילנד ולכל מיני מקומות, ומצד שני אני צריך לשלם קצבאות. תחשבו על זה. זה מצב של שני מקבילים של בריחת הון או בריחת ממון מקופת המדינה לגורמים שבעצם מקבלים קצבאות ואין הכנסות מול זה. זה רק בריחת הון וגם הוצאות למדינה. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת קרא, אני מבקש לסיים. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אינני רוצה להמשיך לסנגר, ויש דברים חשובים שצריך להעלות אותם בצורה אובייקטיבית על סדר-היום של הכנסת. יש לי, למשל, בעיה קשה בנושא הפגיעה בקרנות ההשתלמות. הולכים לפגוע בקרנות ההשתלמות של שכבות הביניים. ואסל טאהא (בל"ד): הפגיעה - - - האוכלוסייה הערבית. איוב קרא (הליכוד): אגיע לזה. היו"ר משה כחלון: אני לא יודע אם תגיע לזה עכשיו. איוב קרא (הליכוד): פגיעה בקרנות ההשתלמות היא פגיעה באוכלוסיית הביניים. אני חושב ששר האוצר צריך לתת עליה את הדעת. דיברנו אתו על הנושא הזה בישיבה שהיתה לנו. יש פגיעה במע"מ ובמיסוי של אילת, בהחזר המע"מ בעיר אילת. לדעתי, זה לא חכם להביא לעזיבת אזרחים את העיר אילת. זה לא חשוב שהיא נמצאת באשכול 5. אנחנו רוצים להוריד אותה לאשכול 2, כדי שאנשים יברחו? מי שרוצה לחיות באשכול 5 באילת, הנה הוא מוזמן לנסוע לאילת ולגור שם. אבל, זה לא חכם לפגוע בתיירות או במגזר היצרני בגלל כל מיני שיקולים קטנים. גם על זה התריתי לפני שר האוצר. חבר הכנסת טאהא, אני יכול לומר לכם שהפגיעה בנושא החינוך ובתשתיות במשרד הפנים, כפי שראיתי זאת בהצעת התקציב, אינה לרוחי, לרבות במגזר הבדואי והדרוזי והערבי. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אז תגיד את זה לביבי. איוב קרא (הליכוד): לדעתי, זה לא חכם, וצריך לתת את הדעת על כך. אדוני היושב-ראש, הפריפריה צריכה לקבל ביטוי. זוגות צעירים צריכים לקבל ביטוי בתקציב, וגם חיילים משוחררים. אני חושב שלהמשיך לקיים את המדינה משתי גדות לירקון, זה לא מוסיף למדינה שלנו ולא לממשלה שלנו. כל זה, כאשר אני אומר חד-משמעית: אם תהיה התנתקות מתוך התקציב הזה, לדעתי, אנחנו נכה על חטא, מכיוון שצריך להגיע למצב שיהיה הסכם בין שני צדדים ולא פעולה חד-סטרית. אם יהיה הסכם בין שני הצדדים, זה ישפיע על הכלכלה. אם תהיה בריחה חד-צדדית, אנחנו נביא למצב שישפיע על הכלכלה. לכן, אני אקבע את עמדתי בנושא הזה לקראת ההצבעה יחד עם חברי, כי בעצם ללא הסכם שלום אי-אפשר לקיים כלכלה נכונה וללכת לצמיחה כמו שמדברים. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת רוני בריזון, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת אורי אריאל וקולט אביטל. רוני בריזון (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מליאה ויציע ריקים, אדוני היושב-ראש, זה חידוש. בדרך כלל, המליאה ריקה והיציע - - - היו"ר משה כחלון: סגן ראש הממשלה פה. אנחנו שלושה ימים לבד. סגן ראש הממשלה מכבד אותנו - אני חייב לומר זאת לפרוטוקול - באמת זה יוצא דופן. חבר הכנסת טאהא יכול לספר לך שישבנו פה לילות בלי נציג בכלל. רוני בריזון (שינוי): אני רוצה להוסיף ולומר, שאנחנו מתכבדים בנוכחותו של סגן ראש הממשלה ושר המשפטים. עם זאת, אני מתפלא שאין אדם ביציע. זה ממש יוצא דופן. היו"ר משה כחלון: עמית סגל. רוני בריזון (שינוי): שני חוקים הניח בפנינו האוצר: חוק ההסדרים וחוק התקציב. אני דווקא רוצה להתחיל לדבר על חוק ההסדרים ולומר שקראתי אותו כריכה אל כריכה. משבח אני את האוצר ואת שר האוצר, שהשנה התאפקו ונקטו את מידת הצמצום, שהקבלה מלמדת אותנו שהיא אחת מתכונותיו של הקדוש-ברוך-הוא, ובוודאי ראוי שהאוצר ידבק בתכונותיו של הבורא. במקום לנסות ולנהל את כל המדינה ואת כל משרדי הממשלה, כפי שראינו בחוקי הסדרים קודמים, הפעם חוק ההסדרים רזה, מצומצם, ויש בו נושאים שמן הראוי באמת שיופיעו בחוק ההסדרים יחד עם נושאים שאנחנו בוודאי חלוקים בהם על האוצר ועל העומד בראשו בהם. אבל, עצם המגמה הזאת של צמצום וקיצוץ במספר הסעיפים ובהיקפו של החוק הזה היא מגמה מבורכת. כולנו, אני חושב, ללא הבדל קואליציה ואופוזיציה בבית הזה, חושבים שיש טעם לפגם בהליך שבו במשך כל השנה והשנים הכנסת מחוקקת חוקים ובא האוצר והופך עלינו את הקערה. הוא קובע בחוק ההסדרים, שדברים שחוקקו כאן כדת וכדין, ועברו את כל המסלול, לא יתקיימו, או שיתקיימו בשינוי, או שיתקיימו רק כעבור זמן. זה ודאי שאיננו ראוי. כיוון שהתחלנו בדברי תשבחות, נשבח גם את יושב-ראש הכנסת, שאני יודע שידיו רב לו בעניין הזה, והוא פעל אצל האוצר כדי להגיע לכך שחוק ההסדרים יצומצם. נקווה שבעניין הזה יש מגמה לעתיד, ואולי, מי יראה את היום שבו לא יהיה חוק הסדרים בכלל. זה הרי יהיה דבר נפלא, אדוני היושב-ראש. ממש תחזינה עינינו בציון בלי חוק הסדרים. יש בחוק ההסדרים דברים שאנחנו בוודאי ניאבק עליהם עם האוצר. יש בחוק ההסדרים פגיעה בהפרשות לקרנות ההשתלמות, יש בחוק ההסדרים פגיעה בפיצויי פיטורים, ויש עוד כמה דברים, שבלשון הבית הזה נהוג לכנות אותם "עזים קבועות". זאת אומרת, מדי שנה מכניס אותן האוצר, ומדי שנה הכנסת וועדת הכספים מוציאות אותן. אני מקווה שכך יהיה גם השנה, אם כי המשחק הזה כבר מתחיל להיות קצת לזרא. אם נעבור מכאן, אדוני, לחוק התקציב, אומר כך. טרחתי וקראתי את 28 הספרים, או לפחות עיינתי, וחלקם אינם קלים לקריאה. הרושם שיש לי הוא, שיש פה לפנינו פלטפורמה למשא-ומתן. אינני רואה שינויים מדהימים בתקציב הזה לעומת תקציב השנה הקודמת, אינני רואה סטיות דרמטיות או פריצות מסגרת. לא ראיתי אלא את עקבותיו של מה שמכנה האוצר "הטייס האוטומטי", שעובר וחורש בעגלתו האחוזית, לוקח את נתוני 2004 ומוציא את נתוני 2005 כיד המחשב הטובה עליו. על כן, אני מניח שהתקופה שבין הקריאה הראשונה של החוק הזה, שאני מאוד מקווה שתהיה היום, אם כי אני מבין שגם בעניין הזה יש קצת היסוסים, כי לא ברור אם לממשלה ולקואליציה יש רוב; אינני מוציא מכלל אפשרות שההצבעה תידחה. אני מקווה שלא, מן הראוי שההצבעה תתבצע, ואני מקווה גם שתעבור, אבל מרגע שיינתן אות הזינוק בהצבעה בקריאה ראשונה, אני מניח שאנחנו נכנסים למסלול של משא-ומתן מאומץ, גם ברמה של המשרדים השונים, שבוודאי לכל שר ושר במשרדו יש הבקשות, אולי גם הטענות והמענות, אבל גם באופן כללי, כדי לראות אם אלמנטים מרכזיים שהובטחו בתקציב אומנם נמצאים שם. אני עדיין מחפש את ההשקעות המסיביות בתשתית, ומצד שני אני מחפש את ההשקעות שהזכיר חבר הכנסת אופיר פינס, את הכספים שעוברים אל מעבר ל"קו הירוק". לא היה לי קל כמו לו למצוא ולדעת בדיוק היכן הם נמצאים וכמה כסף יש שם. יש נושאים נוספים שמן הדין להסתכל עליהם ברמת הכלכלה הלאומית. כאמור, אני מניח שעד לקריאה השנייה והשלישית הדברים האלה ילוו אותנו. ב-30 השניות שנותרו לי, אדוני, אני רוצה להתייחס לנושא שאיש מקודמי לא התייחס אליו, לצורת העבודה בין ועדת הכספים למשרד האוצר. אני, שהייתי מנכ"ל בחברות ציבוריות ופרטיות כאחת, לא ראיתי מימי תקציב כל כך גדול שאנחנו מתבקשים להחליט עליו עם נתונים כל כך מועטים. האוצר – ואת זה אפשר לראות בקופסאות ובספרים שמונחים כאן - נותן בידינו שלושה נתונים. הוא נותן בידינו את תקציב 2005, הוא נותן בידינו מה שהוא קורא תקציב 2003 ואת ביצוע 2003. ביצוע 2003 הוא חסר משמעות במדינה שבה הכלכלה כולה מבצעת תפניות חדות, במיוחד בתקופה של התוכנית הכלכלית החדשה. תקציב 2004, שניתן לנו, ניתן כפי שהוצבע בדצמבר 2003, והוא חסר כל ערך. מה שאנחנו צריכים לקבל – והדבר הזה נמצא בידיו של האוצר ואין שום בעיה לתת לנו אותו - הוא תקציב 2004 על שינוייו, שהוא התקציב הקובע כבסיס ל-2005, ואותו אין אנחנו מקבלים. אין צורך לומר שגם איננו מקבלים את הביצוע של 2004, ולו בשלושת-רבעי השנה שחלפה. אלה הנתונים החשובים לנו, ולהם אנחנו זקוקים, ואותם מונע מאתנו האוצר, ועל כך אני מבקש להתלונן ולהתריע. תודה. נסים דהן (ש"ס): תצביע נגד, זה הכי פשוט. רוני בריזון (שינוי): נגד האוצר? נסים דהן (ש"ס): נגד התקציב. רוני בריזון (שינוי): התקציב בסדר, האוצר לא. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה - חבר הכנסת מיכאל גורלובסקי. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, ממשלת ישראל הניחה בפנינו שלושה חוקים, שנצביע עליהם היום, אלא אם הממשלה תמשוך את הצבעתה כי אין לה רוב, כפי שאכן ראוי, כי שלושת החוקים אינם ראויים להגיע אפילו לא להצבעה, ואני מקווה שאם יגיעו לא יעברו. שר האוצר, כמו גם ראש הממשלה והממשלה, הסבירו למה אין כסף. אין כסף למחוסרי יכולת, לנכים, לחולים, אין כסף למועצות דתיות, לשירותי דת. יש כאלה שלא קיבלו את משכורתם חודשים רבים, למרות הבטחות ראש הממשלה. הוא התערב אישית, כי הוא אחראי היום. קריאה: הוא הנחה. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כן, הנחה זו מלת מפתח. כשלא יודעים מה לענות ואין תשובה אומרים: הנחיתי את אנשי משרדי. אז אנחנו מבקשים, אדוני ראש הממשלה, תנחה. אין כסף לוועדת ליישום מסקנות ועדת-דברת, כי חינוך זה לא דבר חשוב, אין כסף לבתי-החולים, לסל התרופות, אין כסף להתיישבות, גם לא בגליל, גם לא בנגב, אין כסף לקצבאות ילדים, מקצצים בלי רחם. אין כסף למלחמה בתאונות הדרכים, בתשתית, בכבישים, ברכבות. יש כסף, הכול שקר וכזב בצורה הכי גסה והכי בוטה. כשהממשלה רוצה, אף שלפני שנה הודיעו פה שר האוצר וראש הממשלה שאין שום אפשרות לחרוג מ-3% גירעון, כי יש אמנת מסטריכט, ואלה שקובעים את דירוג האשראי שלנו יטילו חרם, בקיצור – העולם יתמוטט, לא פחות. זאת היתה הצגת הדברים. לפתע, כשרוצים מביאים חוק להגדלת הגירעון ב-0.4%, והמשמעות הכספית היא 2.2 מיליארדי שקלים. למה? למה יש מסירות נפש ליהודים? לגרש יהודים. הרי לשום דבר אחר לא יהיה, אומר שר האוצר, ואם מישהו רוצה להגדיל, אדרבה, יתכבד ויגיד מאיפה הוא מקצץ בתקציב הקיים, כי יותר לא יהיה. רבותי, גם זה לא אמת. הרי כל אחד יודע שברגעים אלה יושבים אצל שר האוצר נציגי מפלגה פלונית ואלמונית ומנהלים – מה שנקרא בשוק – מסחרה. כולם פה יודעים שהם יקבלו חלק מזה. מאיפה מצא האוצר את הכסף הזה? מצא. כשרוצים מוצאים, כי ראש הממשלה חייב להעביר תקציב, כי אחרת הוא ייראה קצת נכה. דיקטטורים, אין להם בעיה. הם נתקלים בבעיה בממשלה? הם מפטרים מישהו. יש להם בעיה עם איזה פקיד? מסדרים לו ג'וב אחר. מה עוד שמענו פה? ראש הממשלה עוד לא יכול לפטר את חברי הכנסת. זה יתרון. לא בטוח עד מתי, אם זה יהיה ראש הממשלה, שכבר הוכיח שהוא איננו נשמע לא למפלגתו, לא למתפקדיו, לא לציבור הרחב שבחר בו. הוא מייצג את הדיקטטורה במדינת ישראל. הוא זה שאמר על אחרים שהם פושעי אוסלו וצריכים לעמוד לדין. מה נגרע חלקו? מדוע הוא לא יעמוד לדין? מה, הוא רק נאה דורש? הוא לא נאה מקיים, ראש הממשלה שלנו? מן הסתם, גם נאה מקיים. המסירות הגדולה של חלקים בבית הזה – רבים, אני יכול להבין, אולי. אם כי כדאי להם לדעת שאם זה יתבצע, חס וחלילה, ואני מקווה שלא, יהיה פה תקדים מאוד מעניין. מה ששנים לא קרה, יהיה אפשרי בעקבות התקדים הזה, וכל אחד יוכל לשקול אם הוא מעוניין בתקדים או לא. מי שיצביע בעד, ודאי יהיה חתום על זה שאפשר לעשות את זה לכל אחד, אין הבדלה. ויגיע גם הזמן של העניין הזה. אני מקווה שבמהרה, גם אם ייקח יותר זמן. אנחנו לא אנשים מיואשים. התקציב אינו משקף נכונה את החלטות הממשלה בתחומים שונים. הוא איננו מייצג נכונה את תוכנית הגירוש, שבה מופיע, בחוק הגירוש, שאנחנו אמורים להצביע עליו היום, 2.2 מיליארדים. אבל האוצר, הממשלה ושר הביטחון הודיעו שהעלות תהיה כ-5 מיליארדים. כחצי, בלי להיכנס למספרים. היו"ר משה כחלון: חבר הכנסת אריאל, זמנך תם. תסיים. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני אסיים. סליחה, לא שמתי לב. אני אסיים. היו"ר משה כחלון: תפקידי לשים לב, לא תפקידך. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): משרד האוצר, כמו הממשלה, הודיעו שכ-2.2 או 2.4 מיליארדים יהיו הפיצויים האזרחיים, ויש אפשרות גם שיעלו עוד, וההוצאות הביטחוניות – פריסת צה"ל, שב"כ, משטרה, משמר הגבול, אותו סכום, פחות או יותר. מנין יבוא הפער של 2–2.5 מיליארדי שקלים? אומר לי שר האוצר: זה יבוא מקיצוץ במשרדים אחרים. נו, וזה לא צריך להופיע בתקציב? מישהו מעלה בדעתו שככה יכולים אנשים להצביע, אדוני חבר הכנסת בריזון, שמתלונן על דרך האוצר? הרי מה שאתה מתלונן הוא כאין וכאפס לעומת הדברים שמתגלגלים - מיליארד פה, מיליארד שם. רוני בריזון (שינוי): זה צריך להופיע בהרשאה להתחייב בשנים הבאות. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גם אם זה רק הרשאה, נניח, אני חולק, אבל זמני תם - אז בבקשה, תכניס את זה לחוק. וזה לא 5 מיליונים, 10 מיליונים. זה כבר מיליארד או שניים, אולי שלושה. אני רוצה, בבקשה, לסיים, ולומר לשר האוצר כמו לממשלה, ולראש הממשלה: יש כסף. אתם יכולים לתת את כל הדברים הנחוצים בתשתיות, במלחמה נגד תאונות דרכים, סל תרופות, שירותי דת, חינוך ממלכתי-דתי ואחר - בזה שתמנעו את גירוש היהודים, שאתם מתכוונים לזרוק עליו כסף רב. היה לא תהיה. אני מסיים בברכה חמה למתיישבים בחבל-עזה ובצפון-השומרון. אני גאה בכם על עמידתכם החזקה, השקטה והבטוחה, והשם יהיה בעזרנו. תודה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת רוני בריזון. חברת הכנסת קולט אביטל, בבקשה. רוני בריזון (שינוי): זה היה חבר הכנסת אורי אריאל. אני חבר הכנסת בריזון. היו"ר חמי דורון: סליחה, אתה צודק. אתה רואה? הסתכלתי עליך, רוני, ומאחר שאני רואה רק בעין אחת, אז ראיתי אותך, כי זו היתה העין השמאלית. חבר הכנסת אורי אריאל, אני מתנצל. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): שלושתנו יכולים לדבר בארבע עיניים. היו"ר חמי דורון: זה נכון. אכן כן. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרבה כבר נאמר על התקציב הרע הזה. כולנו יודעים. אני עוד לא שמעתי חבר כנסת אחד מבין 120 חברי הכנסת, פרט, אולי, לשר האוצר, שמביע סיפוק מהתקציב שהוגש. ועליו אנחנו נצטרך לא רק לדון - - - היו"ר חמי דורון: עוד לא שמענו כאן 120 חברי כנסת. קולט אביטל (העבודה-מימד): אבל אתה תשמע מחלקם, ואני בטוחה שמה שאני אומרת חל על כולם. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מי שדיבר עד עכשיו. קולט אביטל (העבודה-מימד): מכל מקום, מי שדיבר עד עכשיו אמר בערך אותו דבר, וגם אם אני לא מצטרפת בדיוק לאותה מסקנה כמו חברי הקודם, אורי אריאל, הרי שגם אני באה לומר היום מעל הבמה הזאת – יש כסף. יש כסף למדינה, יש כסף לממשלה. ואנחנו נמצאים לפני תקציב שיש בו בשורה, והבשורה היא דווקא לעשירים. הבשורה היא שאדון שר האוצר, רובין בנג'מין הוד, לוקח מהעניים ומעביר 14 מיליארד שקל לעשירים. זאת הבשורה של התקציב הזה. על הסטטיסטיקות שהתפרסמו בזמן האחרון, והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפרסם מעתה פעמיים בשנה, על גידול של 10% במספר הבלתי-מועסקים, על גידול של 10% במספר הרעבים או אלה שחיים מתחת לקו העוני במדינה הזאת - כולנו יודעים. אבל שר האוצר, רובין בנג'מין נתניהו הוד, לוקח כסף מהקשישים, מהילדים, סוגר 60,000 עסקים, אומר לאנשים לצאת לעבוד - אבל איפה יעבדו? את הכסף הזה, שיש, בקופה, הוא מעביר לטובת העשירים. זו הבשורה האמיתית של התקציב הזה. אני שמעתי פה את איוב קרא מדבר ברצינות רבה על הבשורה האמיתית, הגדולה, של התקציב הזה, שהולכים להוסיף לקשישים 190 שקל השנה. ובכן, זה אחרי שקיצצו להם 600, אחרי שקשישים שעבדו כל ימי חייהם וצריכים לחיות היום מהקצבה של הביטוח הלאומי - מקצצים להם 600 שקל. אני מקבלת אלפי פניות יום-יום מאנשים קשי יום שצריכים לשלם 400 דולר שכר דירה, וכל מה שנשאר להם בתור זוג, שיש להם 2,000 שקל אחרי שהם משלמים 400 דולר שכר דירה - אנשים בני 90 - לא נשאר להם אפילו כסף לקנות תרופות. אז בואו לא נעשה צחוק, לא מעצמנו, לא מהכנסת, בוודאי לא מהציבור בארץ. אבל, אני רוצה לפנות בדקות שנותרו לי לראש הממשלה, זה אשר בא ואומר לנו שהוא רוצה לעודד עלייה, ולשרה לקליטת העלייה שהיא גם שרת הבינוי והשיכון: בשנה שעברה, כדי לקלוט עלייה, קיצצו 150 מיליון מכל תקציבי משרדי הממשלה. השנה עוד לא הספקתי לעבור על כל הספרים, אבל אני יכולה כבר להגיד לכם שמהמשרד לקליטת העלייה, בזמן שאנחנו יושבים אצל ראש הממשלה שאומר שהוא הולך לתת לזה עדיפות לאומית ממדרגה ראשונה - הוא מוריד 60 מיליון. אולי אציין כמה סעיפים שבהם הוא מוריד, מי שרוצה להביא את העולים לארץ: קודם כול, הוא מוריד - ממי? מבני-נוער, מסטודנטים, וממדענים - 6 מיליונים. הוא מוריד מהסתגלות לחברה הישראלית - 4 מיליונים. הוא מוריד רבע מהתקציב מיזמים עסקיים. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על קליטת עלייה. אנחנו רוצים שהאנשים האלה יפתחו עסקים. אנחנו רוצים לעודד גם יזמים. אנחנו גם רוצים לעודד עסקים קטנים. אנחנו חושבים שאם אנשים מובטלים, לא רק שזה לא מושך עלייה, הם גם לא הופכים לאזרחים פרודוקטיביים במדינה, וזה מה שגם שינוי אומרת, והיא נמצאת בממשלה. שינוי והשר פורז מדברים על אזרחים שצריכים להיות אזרחים פרודוקטיביים. הולכים, סוגרים עסקים. מורידים רבע מהתקציב מיזמים עסקיים. מורידים מאמנים, מורידים מספורטאים, מעזרה לקשישים - עוד 2 מיליונים. זה נוסף על הביטוח הלאומי, ובזה רוצים להביא עלייה לארץ. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה, כמובן, לא כולל למשל תקציב שבעבר היה משום-מה במשרד לקליטת העלייה - לצד"ל, ואנחנו מדברים על חברים לנשק שעזרו לנו בלבנון. התקציב לאנשי צד"ל, אדוני היושב-ראש, השנה הוא אפס. לא נותרה פרוטה אחת למרות התחייבותנו המוסרית. לכן אי-אפשר לבוא היום בשום סחר-מכר ולהצביע בעד התקציב האומלל והרע הזה, ואנחנו נצביע נגד. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחברת הכנסת קולט אביטל. חבר הכנסת מיכאל גורלובסקי, בבקשה. מיכאל גורלובסקי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאוד לא נהניתי לשמוע פה כמה חברים, שסיפרו לנו כמה שהתקציב הזה רע. לא נהניתי לשמוע מסיבה אחת פשוטה, כי ראש האופוזיציה אמר לפני כמה ימים שהוא מוכן לתמוך בתקציב, בתנאי שהוא יהיה חלק מהקואליציה. מה שקורה הוא, שבאופוזיציה זה תקציב רע, ובקואליציה זה תקציב טוב. פרט לכך שזאת צביעות וגישה מאוד לא מוסרית בעיני, זאת גם שחיתות ממדרגה ראשונה. אומרים שזה תקציב רע, אומרים שזה תקציב טוב. ברוב המקרים הדעות האלו לא קשורות לכלכלת ישראל בכלל והן פוליטיות לחלוטין. מצד שני, בשבילי הוא מאוד פרדוקסלי ולפחות חלקית אני מסכים גם עם אלו וגם עם אלו. זה תקציב קשה, זה לא בדיוק תקציב רווחה, יש בו גזירות קשות, אבל כמו שכתב פעם סופר קומוניסטי ישראלי, סמי מיכאל: החרא של היום משמש דשן לוורדים של מחר. זאת המציאות שאנחנו חיים בה. בלי רפורמות מרחיקות לכת, שהן בהרבה מקרים כבדות על האוכלוסייה, אי-אפשר להציל את כלכלת ישראל ולהוציא אותה מהמיתון שנובע מארבע שנות מלחמה עם האויב הפלסטיני. אף שאני מסתייג מסעיפים שונים בתקציב, אני פונה לחברי הכנסת לתמוך בתקציב זה. אני חוזר ואומר, שאת הרפורמות המהפכניות, המצילות את הכלכלה, שהתחיל משרד האוצר, יכול להמשיך רק שר האוצר בנימין נתניהו. אני קורא לו שוב להסיר את האולטימטום ולהישאר בתפקיד. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה, חבר הכנסת גורלובסקי. אכן, צמצום. חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו – חבר הכנסת חיים כץ. אבשלום וילן (יחד): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת גורלובסקי, אם למה שהיה לך להגיד על תקציב המדינה הספיקו שתי דקות, אני רואה חובה לעצמי להשתמש במקצת מזמנך. היו"ר חמי דורון: אתה לא יכול, רק אני יכול לתת לך. אבשלום וילן (יחד): אבל לא שמעתי מה דעתך על התקציב, האם אתה כמורד מצביע בעד התקציב, נגד התקציב. מיכאל גורלובסקי (הליכוד): קראתי להצביע בעד התקציב. אבשלום וילן (יחד): אני מודה שהפוליטיקה שאתם עושים בשבוע האחרון מעוררת שאלות קשות לגבי רצינות כוונותיכם בשורה שלמה של נושאים. אני למשל מסכים עם חבר הכנסת אורי אריאל, שהאוצר נוהג שלא בצדק כאשר הוא לא מציג את מלוא תקציב ההתנתקות והוא אומר שהשנה, במסגרת התקציב, הוא מביא 2.2 מיליארדי שקלים. תקציב ההתנתקות הוא בעצם תקציב נוסף בחוק נוסף, והוא מגדיל את הגירעון בארבע עשיריות האחוז. אבל תקציב ההתנתקות יהיה, כנראה, עוד כ-2 מיליארדי שקלים מתקציב 2006, והוא חייב להציג את זה היום לכנסת. זאת בבחינת הרשאה להתחייב. היושר האינטלקטואלי האלמנטרי מחייב לעשות זאת. שמעתי פה את שר האוצר אתמול, בנאום שנמשך שעה ארוכה, תרתי משמע, ואני מודה שבלשון המעטה לא אהבתי את ההתחכמות. בתור בעל תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת MIT המכובדת, הייתי מצפה מבנימין תאצ'ר נתניהו שלפחות יציג לכנסת עקומת תמורה, ולא יבוא לספר לנו סיפורים שכל הבעיה היא בתומס אדיסון, שממציא המצאות ומגדיל את עקומת התמורה. הוא לא מגדיל את עקומת התמורה, הוא מזיז אותה החוצה. ואז השאלה היא בסופו של דבר לא מה מייצרים, אלא איך מחלקים את פירות התמורה. בלשון לא כלכלית, ציורית: למי בסופו של דבר הולכת חלוקת המשאבים וחלוקת המצרכים שנוצרת באמצעות עקומת תמורה? על זה נתניהו לא נתן תשובה. אני לא רוצה להיכנס לאי-דיוקים אחרים. הבאתי פה את הספר. הרי נעסוק בכל הפרטים בוועדת הכספים ובוועדות האחרות. הוא מדבר על הורדת מסים, אבל על-פי הנתונים שהוא מציג לכנסת, המסים הישירים הם קרוב ל-40%, 39.9%, והמסים העקיפים כמעט אותו דבר, 37.2%. הוא מתגאה פה שהוא הוריד את מס ערך מוסף ב-1%. כל התבנית רעועה. מי שלא מבין שהמסים העקיפים, שהם בהגדרה כלכלית רגרסיביים במהותם, הם כמעט בגודל של המסים הישירים, שהם הפרוגרסיביים, מבין שאנחנו במשק מעוות כלכלית. מה המעוות? שהוא לוקח מהחלשים הרבה יותר מאשר הוא לוקח מהחזקים. את זה כל ילד מבין. חיים כץ (הליכוד): מה זה חלש? 7,000 שקלים זה חלש? אבשלום וילן (יחד): אם המשפחה משתכרת בסך הכול 7,000 שקלים, זה חלש. ראינו בכנס שדרות השבוע, שכדי לקיים רמת חיים אלמנטרית משפחה – אני לא מדבר כרגע על מספר הילדים – זקוקה ל-10,000 שקלים. משפחה ששני בני-הזוג מביאים בה פחות מ-10,000 שקלים בחודש נטו, נמצאת בבעיה כלכלית. זה אם אתה שואל אותי בהגדרה גסה בנתונים של היום. לא אמרתי שהוא עני, אמרתי שהוא חלש. כולם מתגאים בצמיחה, ושר האוצר אפילו אמר אתמול פעם אחת "אירלנד". מה קרה באירלנד, חבר הכנסת חיים כץ? באירלנד הממשלה ישבה עם האיגודים המקצועיים, עם המעסיקים, וביחד הובילה את הרפורמה הכלכלית. אתה, חיים כץ, ידך יד ליכודית, אתה התנגדת, ובצדק, להלאמה שביצע בנימין תאצ'ר נתניהו בקרנות הפנסיה. זה הרי מהלך שבשום מדינה באירופה לא יעזו לעשות. בצרפת ובגרמניה ובאיטליה יש בעיית פנסיונרים יותר חמורה מאשר בישראל, אבל שם הלכו לדיון ציבורי והתייחסו לאיגודים המקצועיים. פה – הורדת ידיים. אגב, בנק ישראל אמר שהצמיחה לא תהיה 3.8%, היא תהיה 3.2%, ועליית מחירי הנפט וכל המצב הבין-לאומי כרגע לא מבשרים טובות. אבל, לא להתייחס למי שמשלם את פירות הצמיחה הזאת? מה, אנחנו לא יודעים שצמיחה שמובאת על-ידי היי-טק למשל לא מגיעה למטה, לשכבות החלשות? אנחנו לא יודעים שכל זמן שפוגעים בחלשים, גם כאשר יש צמיחה מגדילים את הפערים? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לגלות לך משהו. אני הרי נחשב לאיש שלום, לוותרן. אבל אתם הנצים. איך אתם, נצים שכמוכם, משלימים עם העובדה שמדינת ישראל, החישוקים החברתיים שלה, הסולידריות האלמנטרית מתערערת, משום שפוגעים רק בעשירונים התחתונים? איפה אתם? הרי מי שמחר צריך ללכת ביחד, לעמוד מלוכד אל מול גלי טרור, לשרת בצבא – איך אפשר לשמור על סולידריות כשכך החברה בתוכה פוגעת, ונתניהו עומד פה ונושא נאומים דמגוגיים וגם לא מדויקים, בלשון המעטה, על חשיבות העושר והיזמים, כאילו – כפי שאמר חבר הכנסת שריד – מדובר בבחירה בין כלכלת קובה וצפון-קוריאה לבין המודל של נתניהו? אני מוכן עכשיו ללכת למודל של אירלנד, עם השותפות הכוללת. היינו ביחד באירלנד, ראינו. חיים כץ (הליכוד): ראית את ביבי, איזו תמיכה יש לו? היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת חיים כץ, אתה צריך לדבר עכשיו, ואני אוציא אותך החוצה אם לא תפסיק את ההפרעות האלה. חיים כץ (הליכוד): - - - היו"ר חמי דורון: אני לא אוהב לצעוק. היות שאתה הבא בתור, את כל מה שיש לך לומר תוכל לומר מהדוכן. אם אתה רוצה לצעוק את זה משם, תצעק את זה מאחורי הדלת. תודה רבה. אבשלום וילן (יחד): חיים כץ, אני זוכר שהאיגודים המקצועיים בארץ החזיקו ב-60%-70% מכוח העבודה המאורגן. ישבה הממשלה עם המעסיקים ועם ארגוני העובדים, וביחד בנו תוכניות כלכליות. המחירים היו מאוד קשים – כך הגיעו לתוכנית לעיצוב כלכלי ב-1985, וכך עשו דברים רבים וטובים בארץ הזאת. לא היתה הורדת ידיים כוחנית כזאת. לא היתה התנהגות כל כך חסרת רגישות חברתית, כאשר לא רק בתי-התמחוי, אלא כל המערכת שנוצרת כאן היא מערכת אלימה חברתית, כשאיש הישר בעיניו יעשה וכל אחד לעצמו. מה כן צריך לעשות, אדוני היושב-ראש? דובר על סל הבריאות – מתגאים בכך שמוסיפים 120 מיליון שקלים לסל הבריאות, כאשר התוספת הערכית של 2% שנתית היא 200 מיליון, ובשנה שעברה לא נתנו גרוש. היה צריך להוסיף לסל הבריאות 400 מיליון שקלים – לא. דוח-דברת, יישמו אותו? בכספים שמוקדשים כאן לתקציב החינוך, אינני רואה איך מיישמים ברצינות את דוח-דברת. צריך לקצץ בתקציב הביטחון – מישהו בנה תוכנית רצינית, איך מורידים לאורך זמן את תקציב הביטחון בלי לפגוע באמת בביטחון המיידי? הרי הכול מתנהל בוויכוחים, בצעקות "געוואלד", ואחר כך בפשרות לא נבונות ולא נכונות. ככה בונים כוח מגן לאורך זמן? אבל זאת ממשלת ה"כזה" וה"כאילו", או מה שנקרא בשפה עממית, לא כל כך פרלמנטרית – פעם היינו מגדירים בלשון קצת ציורית – חנטריש. עכשיו אני חושב שהממשלה הזאת מביאה לנו תקציב שביסודו של דבר הוא תקציב לא טוב; תקציב שלא יטפל במצוקה החברתית, וגם לא כל כך יביא אותנו לצמיחה. אדוני היושב-ראש, בלי שנגיע לשלום, לא ניתן באמת להגיע לפריחה כלכלית. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נצביע נגד התקציב. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת וילן. חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה. אתה רואה, זמנך הגיע; צריך רק סבלנות, והכול מגיע. חיים כץ (הליכוד): אני אענה לאבו וילן. היו"ר חמי דורון: אתה יכול לענות לו מעל הדוכן, אין שום בעיה. זה זמנך, ואתה חופשי לומר מה שאתה רוצה. יש לך חמש דקות לשם כך. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריך, חברי אבו וילן, ורגישותך החברתית ידועה ומוכרת לי מעבודתנו המשותפת בוועדת הכספים. אבל לא ראיתי שהיית כאן באולם בהצבעה על התקציב. אתה לא הצבעת נגד התקציב. אתה, בגלל שיטת ההצבעה, קמת והלכת. אני הייתי היחיד בכנסת הזאת שהצביע נגד התקציב שלא היה לרוחי. היחיד – כל האופוזיציה הלכה. מי שהולך להילחם, צריך להישאר, ולהישאר עד הסוף, גם אם התנאים לא נראים לו. אני נשארתי, וביקשתי הצבעה אלקטרונית, כדי שיראו שאני מצביע נגד, כי התקציב לא התאים לי. עכשיו אגש לתקציב של השנה. אני שומע את ביבי נתניהו, ואני שומע את דרישתו להגיע למעגל העבודה ולרדת ממעגל הקצבאות. אבל בתקציב הזה אני רואה פגיעה מתמשכת באלו שאולי משתכרים טיפה מעבר לקו העוני. אני מסתכל איך מעודדים שלא כדאי לעבוד. לוקחים את האנשים – כשקו המטרה הוא 7,000 ש"ח ברוטו; 7,000 ש"ח ברוטו הם 4,000-4,200 ש"ח נטו – ופוגעים בהם פגיעה אחר פגיעה. היו"ר חמי דורון: אני חייב לתקן אותך, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת וילן אמר שאם מקבלים פחות מ-7,000 ש"ח נטו, זה חלש. זהו המינוח המדויק – הוא אמר: 7,000 ש"ח ביד. היות שהוא לא כאן כדי לתקן את עצמו, למען הרקורד אני אתקן. חיים כץ (הליכוד): מאחר שלך מותר לתקן אותי, ומאחר שכנראה לא הקשבת לדברי – מזמן כבר סיימתי להתייחס לאבו וילן. התחלתי להתייחס לתקציב, ובתקציב הזה כל מי שמרוויח מעל 7,000 ש"ח ברוטו, מתחיל להיפגע, וזה מתחיל בקרנות ההשתלמות. אם עד היום יש פטור עד 15,300 ש"ח על 7.5% שהמעביד מפריש לקרן ההשתלמות, ממחר בבוקר האוצר רוצה שישלמו מס מעל 7,000 ש"ח ברוטו. זאת אומרת: כל אחד ירד בשכרו בכ-270 ש"ח נטו על המס שהוא לא משלם היום. קרן ההשתלמות היא קרן שמוציאים אותה אחת לשש שנים, והיא עזרה לא-קטנה; היא עזרה קטנה לעריכת בר-מצווה, חתונה, לשלוח את הילד לבית-הספר או להחליף מכונית. זהו סכום שחוסכים אותו במשך שש שנים, ועומדים לפגוע בו. הפגיעה הנוספת היא עבודה במשמרת שנייה ושלישית. אם עובדים בתעשיית המזון ובתעשיית הטקסטיל, אנשים לא מגיעים שם ל-7,000 ש"ח – הם מתחת לסף המס, ולהם לא מורידים שום דבר. מדברים על מפעלי תעשייה – במשרדים הממשלתיים בוודאי לא עובדים במשמרת שנייה ושלישית – כשהאנשים מרוויחים 7,000, 8,000 ו-9,000 ש"ח במפעלים עתירי עבודה או חצי היי-טק. באים להטיל את המיסוי במשמרות השנייה והשלישית – אז למה לעבוד במשמרת שנייה ובמשמרת שלישית? למה לעבוד סביב השעון? צריך לעבוד משמרת ראשונה. אני לא מבין איך אנחנו מעודדים את העבודה. פגיעה נוספת היא בפיצויי פיטורים. אנחנו רוצים רפורמה במשק, אנחנו מדברים על הפרטות – אני לא כל כך רוצה רפורמה במשק בדרך של הפרטות, שגוררות פיטורי עובדים. אבל אם באים לפטר עובדים, אומרים להם: אם עד היום הייתם פטורים ממס על פיצויי פיטורים על כל שנת עבודה עד 9,900 ש"ח ברוטו, נוריד אתכם ל-7,000 ש"ח. זאת אומרת: גם נפריט אתכם, גם נמכור אתכם, גם נפטר אתכם, וגם ניקח לכם את מה שנשאר לכם כדי לחיות. כולנו יודעים שבשוק העבודה, אדם בגיל 50 משול למת. היו"ר חמי דורון: זאת לא הבעיה, הבעיה היא הרבה יותר חמורה. חיים כץ (הליכוד): אחר כך תוסיף לי זמן. היו"ר חמי דורון: זה לא על חשבונך, זה על חשבוני. הבעיה היא הרבה יותר חמורה. אתה מדבר רק על המקרים שבהם יש הפרטה. הבעיה היא שהתוכנית הכלכלית מדברת על מצב שבו החל משנת 2005 – לא משנה מהי הסיבה לפיצויי פיטורים – היא הולכת לקחת מס על פיצויי הפיטורים. חיים כץ (הליכוד): לא, גם אני מדבר על כך שלכל אדם מפוטר יתחילו להוריד מס הכנסה, מה שלא הורידו לו. הסיבה העיקרית לפיטורים היא הפרטה. אנחנו אומרים: יש הפרטה סמויה, יש זה, יש פה, יש שם – כשבא בעל-בית חדש, הוא רוצה להחליף אנשים באנשים. הוא רוצה לקחת אנשים ותיקים ולשלוח אותם הביתה כי הם אולי יקרים יותר. הצעירים יותר dedicated למחשב, הם זולים יותר, יש להם פחות ותק. היו"ר חמי דורון: - - - חיים כץ (הליכוד): לשנינו ברור שבכל נושא הפיטורים לא יהיו מסים להפרטה בלבד ומסים אחרים לפיטורים אחרים, כשאני רואה את מרכיב ההפרטות כגורם הגדול ביותר לפיטורים. פגיעה נוספת – איך שמעתי את שר האוצר אומר? הוא אומר: ב"לואו-טק" מרוויחים מעט, אבל בהיי-טק מרוויחים יותר, והיי-טק הוא מעודד הצמיחה במשק – והוא בא והולך לפגוע בהיי-טק. הוא לוקח כל אחד שעובד בהיי-טק ומקבל רכב בליסינג כחלק מהשכר שלו, ועומד להעלות לו את זקיפת הרכב ב-400 ש"ח. 400 ש"ח – הוא עומד להוריד לו 240 ש"ח בנטו, עם קרנות ההשתלמות וכו', כל עובד שמרוויח יותר מ-7,000 ש"ח ברוטו, ויש לו במקרה רכב צמוד מהחברה, שכרו נטו ירד ב-600 ש"ח. בתנאים האלה, אני לא רואה את עצמי מצביע בעד התקציב. נכון, אני חבר קואליציה – הלכתי לראש הממשלה, ושאלתי אותו אם זאת המגמה שלו. אמרתי לו גם שאני משיחותי עם ראש הממשלה לא מצטט, ואמרתי לו שאני עומד לצטט את השיחה. הוא אמר לי: או.קיי., אתה יכול לצטט. העליתי בפני ראש הממשלה את הסוגיות – העליתי את הסוגיות של קרן ההשתלמות, והעליתי את הסוגיות של פגיעה במיסוי במשמרות השנייה והשלישית. אמר לי ראש הממשלה: אני עומד לשקול בצורה אוהדת, להיכנס לרוח הדברים ולראות איך אנחנו מתקנים את זה. ברור לי שזאת עילה לשביתה בקרנות ההשתלמות, ואני בא מהקואליציה – אני בליכוד. למה לתת למפלגת האופוזיציה סיבה להשבית, לפגוע במשק, ואחר כך לתת להם את זה? אם חפצי חיים אנחנו, ובן-אדם חכם לא נכנס למה שנבון יוצא ממנו – אין שום סיבה בעולם שאנחנו נטיל מס על קרנות ההשתלמות, כשאנחנו יודעים שההסתדרות תשבות ותנצח אחרי נזק של יומיים, שלושה ימים, שיגידו שהוא 5 מיליארדי שקלים. קרנות ההשתלמות נותנות לנו 250 מיליון שקל לשנה. נזק של 2 מיליארדים, זה שמונה שנים. שמונה שנים של קרנות ההשתלמות, ובסוף הם יקבלו את זה. אז בואו נהיה חכמים. מאחר שראש הממשלה אמר לי שהוא הולך להיכנס, בצורה אוהדת, לגופם של הנושאים שהעליתי, אני בקריאה הראשונה אתמוך בלב כבד בתקציב. אם הוא לא יתוקן, בקריאה שנייה ושלישית - - - (חד"ש-תע"ל): - - - חיים כץ (הליכוד): חבר הכנסת , בניגוד אליך, אני עד היום כיבדתי את מילותי ואני אמשיך. אתה אמרת שתצביע נגד ההתנתקות וראיתי אותך נמנע. (חד"ש-תע"ל): מה זה? חיים כץ (הליכוד): ראיתי אותך נמנע. (חד"ש-תע"ל): אני לא שותף שלך. חיים כץ (הליכוד): זה נכון, אז אל תחייך לי. (חד"ש-תע"ל): - - - היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת ברכה, אתה מעמיד אותי במצב לא נוח. אתה הרי יושב כאן - - - (חד"ש-תע"ל): סיימתי. היו"ר חמי דורון: תודה רבה. חיים כץ (הליכוד): אי-לכך, אני מקבל את זה שראש הממשלה אכן ייכנס בעובי הקורה, ובקריאה השנייה והשלישית לא תהיה פגיעה בקרנות ההשתלמות ולא יהיה שינוי בהנחות ממס על עבודה במשמרות השנייה והשלישית. יחד עם חברי אהוד רצאבי נעשה כמיטב יכולתנו בוועדת הכספים לטרפד את הפגיעה בפיצויי פיטורין. זה מבחינתי הרע במיעוטו. לכן, בקריאה הראשונה אני אתמוך בתקציב. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אנחנו נקיים כעת הפסקה עד השעה 14:00. אם ההפסקה תימשך, תבוא על כך הודעה. תודה. (הישיבה נפסקה בשעה 12:22 ונתחדשה בשעה 14:00.) היו"ר : רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להמשיך את ישיבת הכנסת, אשר נפתחה הבוקר בשעה 09:00, ולהודיע את ההודעות כדלקמן: בתום הודעתי נכריז על הפסקה, נפתח את ישיבת הכנסת בשעה 16:00. בשעה 16:00 נקיים את הסיבוב האחרון בדיון על תקציב המדינה, שבו ינאמו כל 12 חברי הכנסת אשר טרם נשאו דברים, והם נציגי הסיעות, מהסיעה הקטנה ועד הסיעה הגדולה ביותר. בשעה 17:00 לערך, כפוף לעניין הרמדאן, נקיים הצבעה ודאית על חוק יישום תוכנית ההתנתקות. על חוק זה אנחנו נצביע. הממשלה עדיין לא הודיעה לי אם היא מבקשת להצביע על חוק התקציב, או שמא מבקשת הממשלה לדחות את תשובת הממשלה וההצבעה למועד אחר. כמו כן, ביקשה ממני הממשלה להביא בפני ועדת הכנסת בקשה לקיים דיון מיוחד מחר, יום חמישי, כ' בחשוון התשס"ה, 4 בחודש נובמבר 2004, ועניין זה על-פי סעיף 27 לתקנון הכנסת יועבר לוועדת הכנסת אשר תאשר או לא תאשר. אני קיבלתי את בקשת הממשלה ואני מעבירה לפי סעיף 27. כמובן, ועדת הכנסת תחליט אם כן או לא. הממשלה תודיע לי עד השעה 16:00 אם היא מבקשת ממני להפעיל את סעיף 27. (יהדות התורה): דיון על מה? היו"ר : על תקציב המדינה. בסעיף 27 כתוב: יושב-ראש הכנסת, באישורה של ועדת הכנסת - הם הגישו לי את הבקשה, אני מעביר את הבקשה לשיקול דעתה של ועדת הכנסת. אני לא הסכמתי להמשיך את ישיבת הכנסת עד בלי די היום, חבר הכנסת גפני, בין השאר בגלל הערתך אשר הועברה למשרדי ונתקבלה ברצינות הראויה והמתאימה להתייחסותי לחבר הכנסת גפני. שהרי אני לא אשב כאן ואושיב את הכנסת עד אשר הממשלה תחליט שהיא רוצה להצביע. לכן, בתום ההצבעות היום, בין שתהיינה על חוק ההתנתקות או חוק פינוי ופיצוי, ובין שתהיינה על חוק התקציב, אני לא אמשוך אותן עד בלי די ולא אעשה הפסקות עד אשר הממשלה תהיה בזמן מתאים להצבעה. לכן, כל שאעשה הוא – אעמיד להצבעה, והממשלה תחליט אם היא רוצה שתתקיים הצבעה אם לאו. אם הממשלה מבקשת לקיים דיון מחר - - - (חד"ש-תע"ל): דיון? היו"ר : לא דיון, הצבעה. - - - לקיים ישיבת כנסת מיוחדת לפי סעיף 27, מובן שאעביר את הבקשה לוועדת הכנסת על מנת שהיא תיתן את דעתה. עד כאן הודעתי. הערות לחברי הכנסת - חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת, , בבקשה. (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אם נטייתו של היושב-ראש עצמו להיענות לבקשת הממשלה, אני חושב שלעשות את זה כל הזמן בחלקים, זה לא מכובד. זאת אומרת, היינו בהפסקה, עכשיו עושים עוד הפסקה, אחר כך דיון, לאחר מכן הצבעה על חצי. אם כבר מקיימים מחר ישיבה, אפשר לדחות הכול למחר, גם את ההצבעה של היום וגם את המשך הדיון. למה להחזיק את החברים באי-ודאות? היו"ר : אני מודה לך, גם אני כיוונתי לעניינך. אני יכול להביא את העניין, ובשעה 16:00 אולי אחליט. אני רק מודיע, שאנחנו התחייבנו כלפי הציבור וכלפי הכנסת, לקיים היום את ההצבעות בהסכמה בין האופוזיציה לקואליציה, על-פי ההגדרה ביום שקמה הכנסת הזאת, כי היום קשה לי להגדיר מה היא קואליציה ומה היא אופוזיציה. אבל כאשר נציג מפלגת העבודה ונציג הליכוד, כסיעות הראשיות המובילות את האופוזיציה והקואליציה, הסכימו שהיום בשעה 17:00 אנחנו נקיים את ההצבעה. קבענו את השעה 17:00 מתוך כך שרצינו לאפשר לכל חברי מפלגת העבודה וחברים אחרים מסיעות הבית להשתתף בעצרות זיכרון ליצחק רבין המתקיימות הערב. לא ביקשה ממני הממשלה לחזור בה מבקשתה להצביע על חוק פינוי-פיצוי בשעה 17:00 היום, ולכן תתקיים ההצבעה. אם תתקיים מחר הצבעה או לא תתקיים הצבעה, זאת ביצה שטרם נולדה. אבל כדי להיות הגון עם כל חברי הכנסת ולא לומר שידעתי דברים והסתרתי אותם מהם, אני אומר לכם, שיש בכוונת הממשלה לבקש ממני לקיים ישיבה מחר. הדבר לא נמצא בסמכותי אלא בסמכותי יחד עם ועדת הכנסת. לכן, אעביר את הבקשה לוועדת הכנסת לפי סעיף 27. הצעתך בהחלט מתקבלת על הדעת, ואני אשאל את הממשלה מייד ברדתי מהדוכן הזה. כמובן, אחדש את הישיבה בשעה 16:00, ואם תשובת הממשלה תהיה כתשובתך, אני אודיע על נעילת הישיבה. בבקשה, חבר הכנסת גפני. כבוד השר מבקש להתייחס לנושא שאני מדבר בו עכשיו? שר התיירות גדעון עזרא: לא. היו"ר : תודה. בבקשה, חבר הכנסת גפני. (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אתה יותר מכולנו אמון על כבודה של הכנסת. מה שנעשה כאן בשבועיים האחרונים, נעשה דבר שמבזה את הכנסת באופן החמור ביותר. הממשלה, מסיבותיה היא, בגלל בעיות קואליציוניות, כולם יודעים את זה, ביקשה להביא לדיון את תוכנית ההתנתקות, כאשר פיצלה מהעניין הזה את חוק פינוי ופיצוי, את חוק יישום תוכנית ההתנתקות. לאחר מכן, מטבע הדברים, הרי חוק יישום תוכנית ההתנתקות קשור קשר חד-משמעי לתקציב - מסיבותיה שלה היא החליטה לפצל את זה. מותר לממשלה להגיד מה שהיא רוצה, אבל הכנסת היא ריבונית ואתה אמון על הריבונות הזאת של הכנסת. מתקיימים כאן שבועיים דיונים משעממים עד אימה רק מהסיבה שלממשלה הזאת יש בעיות קואליציוניות. אני מבקש ממך, אדוני יושב-ראש הכנסת, לממשלה אין רוב, יש השבוע הבא, אי-אפשר לקיים דיונים כאלה כשהכנסת ריקה, רק מהסיבה שיש בעיות קואליציוניות. אנחנו חיים במשטר דמוקרטי שבו יש הפרדת רשויות מוחלטת. יש הממשלה, שהיא הרשות המבצעת; את בעיותיה - תפתור בעצמה. יש הרשות המחוקקת, שהיא עומדת בפני העם. המצב הזה של דחייה פעם אחר פעם, כאשר מתקיימים דיונים אם כן יהיה תקציב או לא יהיה תקציב, כן יהיה יישום תוכנית ההתנתקות או לא יהיה, כן יהיו כל החוקים הנלווים, חוק ההסדרים וכדומה, הוא ביזוי לכנסת. אני מבקש, או שתנעל את הישיבה - אתה לא חייב לממשלה שום דבר; הממשלה רוצה - שתצביע, היא לא רוצה - שיבואו ביום אחר. היו"ר : אני מאוד מודה לחבר הכנסת גפני על הערותיו, אבל להלן הערותי. קודם כול, אני מופקד על כבוד הכנסת ואני אקפיד - קלה כחמורה. דבר שני, הדיון אשר אנחנו מקיימים היום הוא דיון של חברי הכנסת. הדיון הזה לא מתקיים כרגע, משום שחברי הכנסת לא הופיעו ולא התייצבו על מנת להשמיע את דברם כפי שנקבע. לפני שבוע, כאשר ישבנו כאן שלושה ימים תמימים, כל חברי הכנסת השתתפו בדיון בגלל חשיבותו. חברי הכנסת לא רואים בדיון הזה חשיבות, אבל כולם נרשמו. אם הם נרשמו, אני צריך לייחד זמן. אני קבעתי זמן, כדי שלא לקיים פה ישיבת שתיקה כאשר אין חברי כנסת שמדברים. לכן, עד השעה 17:00, זה על חשבון הכנסת. זאת אומרת, הכנסת היא שמנהלת את ענייניה ואין לנו שום עניין עם הממשלה. איננו מקיימים כאן את ישיבת הכנסת בנושא התקציב ובנושא הפינוי והפיצוי, שדרך אגב, נסתיים אתמול בשעה 14:00, לאחר שהיה דיון פורה ומעניין בהשתתפות רבים מחברי הכנסת. גם היום אנחנו נותנים לכל חברי הכנסת את ההזדמנות לדבר. מדוע לא קבעתי הצבעה כרגע? משום שהוסכם בינינו - כאשר יש דיון מרתוני, הוסכם בוועדת ההסכמות, שהתקציב וחוק פינוי-פיצוי יהיו חוקים שלא יוצבעו לפני השעה 17:00 ולא אחרי השעה 18:00. זאת היתה הסכמה, ואכן כך אני אמלא קלה כחמורה אחר כל מצוות ההסכם שמחייב את כולנו. (יהדות התורה): אני אוכל לדבר אם ארצה? היו"ר : מה פירוש שתרצה לדבר? חבר הכנסת גפני, את שמך קראו אתמול. (יהדות התורה): קראו? היו"ר : בוודאי. קראו אתמול את שמך. חבר הכנסת נודלמן, יושב-ראש הישיבה, קרא את שמך ולא היית. לכן התור שלך עבר. אשמח מאוד לפתוח היום את הישיבה בשעה 15:30 על מנת לאפשר לך לדבר. אבל, אדוני, לא יכול להיות שהכנסת תהיה תוכנית כבקשתך. חברי הכנסת, בשם כבוד הכנסת, ידברו גבוהה גבוהה, ומהצד האחר, כשקוראים להם, הם לא נמצאים כאן, כי לא היה להם נוח באותה שעה. מובן שהדברים הם חרב פיפיות שאנחנו לא רוצים לאחוז בה. אבל, אני מקבל את הערותיו של חבר הכנסת גפני, מה שקבעתי, כך יהיה. אנחנו פותחים את הישיבה בשעה 15:45, כי חבר הכנסת גפני רוצה לדבר, ואני אתן לו את ההזדמנות. אנחנו נפתח את הישיבה, חבר הכנסת גפני יוכל לדבר, גם השר יוכל לדבר. בשעה 17:00 נתחיל בהליכים לקראת ההצבעה, וכמובן, אחרי שחבר הכנסת דהאמשה, יחד עם חבריו האחרים האוכלים את הארוחה המפסקת של צום הרמדאן לאותו יום, יסיימו, נקיים את ההצבעה, בלי שום בעיה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מה עם כל אלה שרשומים? היו"ר : כל אלה שרשומים וקראו בשמותיהם - חבר הכנסת נודלמן, סגן יושב-ראש הכנסת, אתמול בשעה 21:00, לא בשעה 22:00, קרא את שמותיהם ונתן הזדמנות לכל חברי הכנסת. יתר על כן, אני באתי ואמרתי, שאף שנסתיימה קריאת כל רשימת שמות חברי הכנסת, אני ממשיך לקיים את ישיבת הכנסת היום בשעה 09:00, וכל דיכפין ייתי ויאמר - ולא באו. אז חבר הכנסת אלון, אני מבין את העניין שיש לאנשים עיסוקים אחרים. אבל זאת לא תוכנית כבקשתך, כל אחד בא לפי זמנו. אדוני רוצה לדבר ב-15:45, אשמח מאוד לתת לאדוני. ובכן, אני קובע שהישיבה תיפתח ב-15:30. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אני יכול להציע משהו? היו"ר : כן, חבר הכנסת דהאמשה, עוד שנייה אני אתן לך. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אולי אדוני יקבל את הצעתי. היו"ר : בבקשה, אלא אם כן לא שמעת את הצעתו של חבר הכנסת ברכה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): שמעתי. היו"ר : שמעת. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כן, שמעתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצבעה נקבעה להיום בשעה 17:30 או 17:20. לכאורה, זה המצב ואין מה לשנות. היו"ר : לא משנה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אי-אפשר להגיע למצב הזה ולא להצביע אז. הממשלה חייבת להודיע לאדוני וגם כדי לשמור על כבודו של הבית. אם אנחנו מתכנסים, אז מצביעים. אם היא רוצה לדחות את ההצבעה למחר, שתודיע על כך כבר עכשיו. היו"ר : תודה. חבר הכנסת דהאמשה, אם היה לי הרבה זמן, הייתי נותן לך לדבר, אבל חבל, כבר עניתי על כל השאלות האלה. הממשלה רשאית לומר שהיא מבקשת תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. רק מה, אני מגלה לכם, היא מבקשת היום לבחון את האפשרות לפנות לוועדת הכנסת באמצעותי, על מנת לקבוע ישיבת כנסת גם מחר. זאת זכותה לפי סעיף 27. כמובן, זכותנו לסרב. אני לא רואה מקום לסרב לבקשתה. ועדת הכנסת ודאי יכולה לומר את אשר תרצה לומר. ועדת הכנסת רק שוקלת דברים מטבע ההיגיון שבדבר. אין נגיעה פוליטית בהחלטות ועדת הכנסת, היא תחליט, בשביל זה קבענו את תקנון הכנסת ועל-פיו נפעל. אני בהחלט חושב, שהממשלה תבוא לפה ב-17:00, תקיים הצבעה, ועוד איך נקיים הצבעה. נקיים הצבעה על חוק הפינוי, כי אמרו שעליו מבקשים הצבעה. האם כבוד שר המשפטים רוצה לומר משהו? שר המשפטים יוסף לפיד: לא. היו"ר : אני מכריז על הפסקה עד 15:30. חבר הכנסת אלון, חבר הכנסת גפני וכבוד השר עזרא ידברו ראשונים ב-15:30, ולאחר מכן נתחיל מייד בסיבוב האחרון של הרצאת הסיעות על-פי נציגיהן הקבועים, החל בחבר הכנסת דהאמשה וגמור בחבר הכנסת סער. אני מודה לכם. אני מכריז על הפסקה עד השעה 15:30. תודה רבה. (הישיבה נפסקה בשעה 14:16 ונתחדשה בשעה 15:30.) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אלי בן-מנחם: אני פותח את הישיבה. אנחנו ממשיכים בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת רות קפלן: תודה רבה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג בענייני מס, התשס"ה–2004. תודה רבה. הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2005, התשס"ה–2004; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2004 (קריאה ראשונה) היו"ר אלי בן-מנחם: אני עובר לרשימת הדוברים. סגן השר - אינו נוכח. חבר הכנסת - אינו נוכח. (יהדות התורה): מה לא נוכח? קריאות: - - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת גפני, חמש דקות לרשותך. טלב אלסאנע (רע"ם): יש זמן. אני מאשר לך יותר. היו"ר אלי בן-מנחם: עשר דקות לרשותך. (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מה שנעשה כאן בכנסת בשבועיים האלה הוא ביזיון שכמעט ולא זכור כמותו בכנסת. היו בעיות קואליציוניות בעבר, אבל ביזיון מהסוג הזה - שהכנסת בעצם יושבת כאן בדיונים מרתוניים שבועיים, דיונים משעממים, הציבור מסתכל עלינו, איך עולים כאן חברי הכנסת האחד אחרי השני, הכנסת ריקה, את אף אחד זה בכלל לא מעניין - כאשר היה צריך להיות דיון על ההתנתקות ועל התקציב, בלי שום קשר בין הדברים הללו - - - היו"ר אלי בן-מנחם: סגנית מזכיר הכנסת, האם אפשר לדאוג לכך שנציג הממשלה ישב פה? (יהדות התורה): - - - כאשר חוק ליישום תוכנית ההתנתקות היה צריך להיות צמוד, או לתוכנית עצמה, או לחוק התקציב. כל אחד במדינת ישראל יודע למה הממשלה ביקשה את הפיצול הזה. כולם יודעים. יש מי שמוכן להצביע בעד התקציב, אבל לא מוכן שיישום ההתנתקות יהיה בתוכו; יש מי שמוכן להצביע בעד תוכנית ההתנתקות ולא בעד החוק - זה שהכנסת משתפת פעולה עם הממשלה ומאפשרת את זה, מנקודת ראותי זה דבר חמור. היום הפסיקו את ישיבת הכנסת, מכיוון שהדיונים המשעממים האלה הפסיקו לעניין גם את חברי הכנסת והם לא באו לדבר. לכן הפסיקו את ישיבת הכנסת, ואנחנו לא יודעים עד לרגע זה – אנחנו, חברי הכנסת, לא יודעים אם תהיה הצבעה היום, כן או לא, לפחות לגבי התקציב. ויתירה מכך, מודיע יושב-ראש הכנסת קודם - אחרי שאני ביקשתי: תכנס את המליאה, דבר על מה שהולך לקרות - אז הוא מודיע עוד הודעה מפתיעה, שהממשלה ביקשה לכנס את ועדת הכנסת, בעצם לבקש אישור מיושב-ראש הכנסת לכנס את ועדת הכנסת כדי להחליט על דיון נוסף והצבעה מחר. מה זה? מה, אנחנו רפובליקת בננות? יש הפרדת רשויות במשטר דמוקרטי כמו שלנו. הממשלה היא הרשות המבצעת והיא יכולה להחליט מה שהיא רוצה, ותפתור את הבעיות שלה בעצמה; והכנסת, שמייצגת את העם, שהיא הרשות המחוקקת, היא צריכה לקבוע את סדר-יומה לפי סדר-יומה. הממשלה מבקשת להצביע - יתקיים דיון. כנראה אני לא אצליח לשנות את הדבר הזה, אבל אני פונה שוב אליך, אדוני היושב-ראש, כחבר הנשיאות, כסגן יושב-ראש הכנסת, ובאמצעותך גם ליושב-ראש הכנסת, לעשות סוף לפארסה הזאת. לממשלה אין רוב - שתלך הביתה; יש לה רוב - שתביא להצבעה. מה היא מטרידה את עם ישראל, מה היא מטרידה את חברי הכנסת? אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ברשותך, לדבר על שני דברים. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא המשא-ומתן שיהדות התורה מנהלת עם הממשלה לגבי הצבעה על התקציב - זה הדבר השני - אבל הדבר הראשון, אני רוצה לעשות סדר היסטורי קצר במה שקרה בקדנציה הזאת. הממשלה הזאת הוקמה כממשלה חזקה, יציבה, רצינית, שבתוכה ארבע מפלגות: הליכוד עם 40 מנדטים, מפלגת שלטון חזקה; שינוי - מפלגה גדולה שעלתה כמו מטאור, 15 מנדטים; האיחוד הלאומי עם שבעה מנדטים; המפד"ל עם שישה מנדטים. היה ברור לכל בר-דעת - או יותר נכון לא לכל בר-דעת, אלא לכל אדם ממוצע, שהממשלה הזאת תחזיק מעמד עד סוף הקדנציה; ממשלה חזקה עם רוב יציב בכנסת. מי שזוכר מה שקרה פה בשנה הראשונה: מה שרצו - העבירו; מה שלא רצו - נדחה. אפילו הצעות חוק פרטיות פשוטות של האופוזיציה לא עברו. אבל, איך כתוב בתהילים: "יושב בשמים ישחק - - - למו". הברית הלא-טבעית הזאת, הבלתי- הגיונית, המשונה, של הליכוד - כמפלגה שחלק גדול מחבריה הוא ציבור מסורתי; חלק של האיחוד הלאומי שבוודאי מסורתי, אבל חלק מהם ממש דתיים; המפד"ל - שהיא בכלל נקראת מפלגה דתית, יחד עם שינוי -לראשונה בתולדות מדינת ישראל יש מפלגה גזענית במלוא מובנה של המלה, כאשר כל המצע שלה - לא ידענו מה התוכנית המדינית שלה, מה התוכנית הכלכלית, החברתית, שום דבר - רק לפסול ציבור. לא את חברי הכנסת - זה בסדר, מותר לנו לחברי הכנסת להתווכח ולדון, אני כן רוצה לשבת אתו, לא רוצה. לפסול ציבור. טוב, אבל היינו בטוחים, מה לעשות, זה המצב. רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, תראו מה קרה לקואליציה הזאת. נתחיל בליכוד. מה שקרה בליכוד - מפלגה חזקה, מפלגת שלטון עם 40 מנדטים - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): כבר מודיעים לחנן קריסטל שהמשרה שלו בסכנה. (יהדות התורה): למה? עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): כי הפרשנות שלך - - - (יהדות התורה): לא, ממש לא פרשן. אני מדבר על עובדות, על עובדות שמתרחשות פה לנגד עינינו, עכשיו. פרשנות - שיעשה אחר כך, אבל תראה מה שקורה עכשיו. אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות בהצבעה על החוק ליישום תוכנית ההתנתקות במפלגת השלטון, בדבר הכי מרכזי. אנחנו לא יודעים מי בעד, מי נגד. יושב-ראש הכנסת - איש ליכוד בכיר - הודיע שהוא הולך להצביע נגד ראש הממשלה. לפני שנה וחצי היינו בטוחים שזו מפלגה חזקה, מפלגת שלטון. זו מפלגה מפוצלת, מרוסקת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הרב גפני, היו דברים מעולם. גם יצחק שמיר הצביע - - - (יהדות התורה): אני רוצה להגיד לך, למה צריך ללכת רחוק? תעזוב את תוכנית ההתנתקות, בסדר? אני מודיע לך שאני לא בטוח - נכון לרגע זה - שראש הממשלה ושר האוצר משדרים על גל אחד לגבי התקציב, ותאמין לי, אני יודע על מה אני מדבר. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - אני מסכים אתך. (יהדות התורה): אני יודע על מה אני מדבר גם בעובדות. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הם לא משדרים על גל אחד גם מחוץ לתקציב. (יהדות התורה): זאת אומרת, ראש הממשלה שהוא יושב-ראש הליכוד, ושר האוצר שהוא האיש השני בחשיבותו בליכוד - אמור לרשת את שרון - הפיצול הוא מוחלט וטוטלי. אז זה בליכוד, כולם יודעים את זה - לא פרשנות. עובדה. תראה מה קרה באיחוד הלאומי. האיחוד הלאומי היתה באמת מפלגה חזקה, היו להם שני שרים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): דומיננטים. (יהדות התורה): כן. ומה קרה? הם עפו החוצה. ראש הממשלה זרק אותם. הם היום האופוזיציה הכי חזקה לקואליציה הנוכחית; בצדק, מבחינתם. המפד"ל - מפלגה של שישה מנדטים, באמת, עשתה הסכם עם שינוי בחסותו של השר אולמרט - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): דתית-ציונית. (יהדות התורה): יפה, משהו לא רגיל. אז קודם כול כבר יש לנו שתי מפלגות מהמפד"ל. שתי מפלגות: מפלגה של אפי איתם ויצחק לוי, וארבעה מנדטים של אורלב. אני לא יודע מה סוכם, אם אפי איתם ויצחק לוי מצטרפים למפלגה שמקים בני אלון עכשיו, בניגוד לאיחוד הלאומי, ואני לא יודע מה קורה עם אורלב, שאומר שבשבוע הבא הוא מתפטר. אז זאת הקואליציה. ושינוי - באמת, מפלגה עם עקרונות בלתי רגילים. מה היה העיקרון? כמו שאצלי, למשל, שבת זה אחד הדברים החשובים ביותר, לא ישנו את עמדתי בשום מקרה בעניין הזה, זה דגל אצלי, אצלו, אצל טומי לפיד, הדגל היה "לא לחרדים". מודיע טומי לפיד שמנהלים - אני ניהלתי משא-ומתן יחד עם חברי עם הליכוד, לא עם כל חברי, אבל עם חלק מחברי - הודיע טומי לפיד, וכולם יודעים את זה, שהוא מוכן לשבת עם יהדות התורה. חס וחלילה וחס, שאני הייתי בא כדי לקבל כיסא או כדי להישאר על הכיסא, והייתי מוותר, חס וחלילה, על שבת. טלב אלסאנע (רע"ם): אז באמת מה ההבדל? הרי אתם מפלגה חרדית וגם ש"ס מפלגה חרדית. למה אתכם הוא מוכן לשבת ועם ש"ס לא? מה ההבדל? (יהדות התורה): שתי תשובות לדבר. אחת פרשנות ואחת עובדות. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הם ספרדים. (יהדות התורה): הפרשנות, זה מפני שהם ספרדים, אבל אני לא מתחייב על זה, מפני שאני לא יודע; והעובדות - אם הכיסא של טומי לפיד יהיה בסכנה, הוא יסכים לשבת גם עם ש"ס, אז לא צריך להתרגש מהעניין הזה. אני לא מדבר על זה שהדגל שלהם ירד - לא לחצי התורן אלא לגמרי. תראו מה שקרה - נכנסו עם 15 מנדטים, תראו מה קרה עם פריצקי. לא שמישהו עזב את המפלגה. הוא אומר באופן ברור וחד-משמעי שמדובר על מפלגה דיקטטורית, כשאם אני הייתי אומר את זה היו אומרים לי: תחזור בך. אצלנו, למשל, ההחלטה – להבדיל, אני לא רוצה לעשות אפילו השוואה – היא של מועצת גדולי התורה. 15 אנשים שאין להם נגיעות בעניין הזה, הם מקבלים החלטות. כאן ההחלטה היא פה-אחד, של טומי לפיד. ביקשה חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך להתמודד על תפקיד השר. החליט טומי לפיד שבריילובסקי יהיה, וכולם נעמדו דום. אצלנו זה לא קורה. אנחנו מפלגה דמוקרטית, אצלנו מדברים, מתדיינים, מתווכחים, יש גוף מוסמך שמקבל החלטות. אצלם לא. מפלגה של דיקטטורה של איש אחד. אין להם סיכוי, אנחנו כבר הפסקנו מזמן להתרגש מהם. הם לא מפלגה דמוקרטית. אין להם אף עיקרון. פעם הוא בעד משאל עם, פעם הוא נגד; פעם הוא בעד התוכנית, פעם הוא נגד; פעם הוא בעד התקציב, פעם הוא נגד; פעם הוא בעד לשבת עם החרדים, פעם הוא נגד. בקיצור, לא רציני. זאת התמונה של קואליציה, כאשר עושים קואליציה שאין בין המרכיבים אותה שום דבר מחבר, מלבד הרצון להיות שר והרצון להיות בקואליציה ולקבל את הכיסאות. שום דבר אחר לא מאחד אותם, וההתפוררות קרתה הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שמנהלים אתנו משא-ומתן. יהדות התורה מנהלת משא-ומתן לגבי הנושא של התקציב. היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת גפני, הזמן תם. (יהדות התורה): עוד משפט אחד, כדי שהציבור ידע על מה אנחנו מנהלים משא-ומתן, ולא יהיו פרשנויות בעניין הזה ולא יהיו עובדות שאינן נכונות. אנחנו מבקשים במשא-ומתן הקואליציוני דבר אחד ויחיד, שום דבר אחר לא. אנחנו לא מבקשים כסף. אנחנו מבקשים שכאשר עושים קיצוץ במשרד ממשלתי, נניח במשרד החינוך, ועושים קיצוץ בגני-הילדים, שהקיצוץ יחול גם עלינו. יפה, נכון? אנחנו לא מסכימים שכאשר עושים קיצוץ של 10% בכל גני-הילדים, אומרים לנו שעל החרדים יוטל קיצוץ נוסף של 15%, מלבד ה-10%, ואני מדבר על עובדה. לזה אנחנו לא מסכימים. עושים קיצוץ בבתי-הספר? שהוא יחול גם עלינו. לא יכול להיות – וזה קורה בפועל בתקציב – שהקיצוץ על הציבור החרדי ועל הילד החרדי יהיה מעבר לקיצוץ שחל על כולם, וכאן יהיה קיצוץ מיוחד. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): מה עם הערבים? (יהדות התורה): אין לי כבר זמן. היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת דהאמשה, אתה עוד מעט צריך לדבר. תוכל לדבר אתו, כי פשוט הזמן תם והוא קיבל רשות לסיים במשפט. (יהדות התורה): אם הממשלה – ואני אומר את זה לעיני כל ישראל – תסכים לעיקרון הזה, כמו שצריך להיות במדינה שוויונית, מתוקנת ומתורבתת, שהקיצוץ שחל על כולם יחול גם עלינו, אנחנו נצביע בעד התקציב, ובתנאי שישתנה סדר העדיפויות שלפיו יש לתת כסף לעשירים ולקחת כסף מהעניים וליצור פה חברות שונות, שתי חברות - אחת של עניים שיותר ויותר פוגעים בהם, ואחת של עשירים שיותר ויותר נותנים להם. אם כן, נצביע בעד. לפי המצב עכשיו, בעזרת השם, נצביע נגד, כיוון שהממשלה היא ממשלה אטומה ומפוררת וסופה כנראה קרוב. היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לחבר הכנסת . השר גדעון עזרא - לא נוכח. חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה. לרשותך עשר דקות. אחריו - חבר הכנסת שלום שמחון. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשמתחילים דיוני תקציב, הרוב נוהגים להתרכז בסעיפי ההוצאה. זאת דרכה של דמוקרטיה, שהסעיפים האלה בעצם טומנים בחובם סדרי עדיפויות: כמה לביטחון, כמה לחברה, כמה לרווחה, איזה סוג של רווחה. אתה אינך יכול, בסופו של דבר, לחתוך את העוגה לאין סוף פרוסות. הוויכוח הוא נוקב, והוויכוח בסופו של דבר מוכרע, רק שאת מה שעושים במשק-בית צריך לעשות גם במשק הלאומי. במשק-בית, כל פעם שיש דיון על מה עושים, איך מסתדרים עם החוב בבנק, לוקחים את שני הצדדים: האם אפשר להגדיל את מקורות ההכנסה ואיך אפשר לצמצם בהוצאה. אנחנו דנים פה בתקציב, וזה נראה לאזרחים כאילו זה איזה דבר גדול. נכון, זה גדול, זה 264 מיליארד ו-426 מיליון שקל, וזה בלי הוצאה מותנית בהכנסה ובלי ההרשאה, אבל העקרונות שחלים כאן הם כמו העקרונות שחלים על משפחה שמקבלת טלפון מהבנק שיש בעיה ומתכנסת וצריך לדעת מה לעשות. הדיון צריך להיות תמיד על שני הסעיפים: איך אפשר לחסוך בהוצאות – ואי-אפשר שלא לקנות בגדים לילדים ולא לקנות אוכל. אולי אפשר פה לחסוך מעט, אולי אפשר לקבוע סדרי עדיפויות אחרים – אבל גם איך אפשר להגדיל את ההכנסות, איך אפשר גם לקבוע סדרי עדיפויות שונים בהכנסות. אני חושב שבמשפחה רגילה, כשהיא רואה שההכנסות שבאות מהמשכורות, מעמל הכפיים של האב ושל האם, לא מספיקות, היא יכולה להרשות לעצמה פה ושם לפתוח עוד איזה חשבון בנק, עוד איזה גירעון קטן. זה מאוד לא מומלץ. היא יכולה לפתוח עוד איזה גירעון וכמה חשבונות, אבל זה יתפוצץ בסופו של דבר. פה באה תמיד הנפילה הגדולה, הכניסה למערכת של הלוואות ושל גירעונות, שלא לדבר על התלות שנוצרת אחר כך, מעבר לעניין הכלכלי: אם אתה מסתבך והולך לשוק האפור, אם אתה מאבד את הכבוד שלך ולא מתקיים בך מה שאנחנו אומרים בברכת המזון: נא אל תצריכנו - - - לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם; שלא נבוש בעולם הזה ולא ניכלם לעולם הבא. אם אתה אינך מסוגל להחזיק את עצמך, ואתה שוב ושוב חי מהלוואות שאינך מסוגל להחזיר. זה מה שקורה למדינה כשאין לה מוסר של עצמאות כלכלית ומדינית. והמדינה שלנו, למרות כמעט 60 שנות קיומה, למרות המצב הכלכלי האדיר, למרות היותה מדינת רווחה, אף שיש קפיטל של יחידים שנמצאים כאן ועושים הון בכל העולם, היא אינה מתביישת להמשיך ולהצהיר על 25 מיליארד – ואני קורא את זה בעמוד 42 בניתוח הצעת התקציב – שמקורם מסיוע ביטחוני מארצות-הברית, סיוע אזרחי, מלוות כאלה ומלוות כאלה. יש חלק מסוים שלא מפריע לי - הלוואות מחושבות, הסדרי ריבית מחושבים; יש בהם היגיון כלכלי, פריסה מסוימת. אבל מה עושה מדינה כשהיא רוצה להגיע לעצמאות כלכלית, ומה היא עצמאות כלכלית עבור מדינה קטנה כמו שלנו? ידידות של אמת עם ארצות-הברית, ולא רק מצב של תלות בשגריר שיכול לבוא ולהגיד כך וכך תעשו וכך וכך אל תעשו. אז יש בשמאל שאומרים: זה טוב מאוד, מה שהם לוחצים עלינו זה גם מה שאנחנו רוצים. אבל מדינה בריאה לא בונה את עצמה ומגיעה למצב שהיא מראש מקבלת את התלות האמריקנית כחלק בלתי נפרד מן התקציב שלה. בהצעת החוק של ההתנתקות, שזאת הצעה שנייה שמונחת לפתחנו, סעיף 149 קובע שהמקור שיהיה בן 6 מיליארדי ש"ח יחולק לשנתיים. חבר הכנסת אריאל הגיש בג"ץ, שזה מסתיר את האמת, כי הסכומים הם פי-שניים, עם הסכומים הצבאיים. מנין זה יילקח? אומרת הצעת החוק: נוסיף ליעד הגירעון עוד 0.4%. מנין ניקח את הגירעון? מה זה? בדיוק כמו אותה משפחה שתגיד: ניקח עוד הלוואה, נפתח עוד חשבון, ניצור עוד תלות. מנין יילקח הגירעון? עמוד 38 בספר התקציב שלנו: "מקורות למימון הגירעון: הלוואות מחוץ-לארץ - 2.7 מיליארדים, מלוות 8.3 - - -", וזה לא כולל את ה-0.4%, שזה, אמרתי, יתחיל ב-2-3 מיליונים כל שנה, יגדל ל-6, ויהיה בסוף פי-שניים, וזה לא מפורט בספר התקציב שלפנינו, ואין התייחסות למקור שממנו זה יילקח. מה? נבקש שוב כמו שנורר גאה מארצות-הברית: תנו לנו עוד תרומה? שוב ניצור תלות מחושקת כשאנחנו לא בטוחים בהזדהות שבין הדעות? ואני לא נכנס פה כרגע לדעתי. אני מדבר על תפיסת הבריאות של מדינה עצמאית. הרי גם שרון אינו תופס את ההתנתקות החד-צדדית כסעיף בתוכנית בילטרלית של מפת הדרכים, שבה ארצות-הברית והקוורטט האירופי יכתיבו לו. הרי לשרון, לפחות כביכול, יש תפיסה מדינית, שתחייב עצמאות מדינית מול אמריקה בוויכוח על יישום תוכנית ההתנתקות. את תקציב התוכנית הוא מתנה בדוד האמריקני. זכה, אני מקווה, בבחירות האלו הנשיא בוש. בשעות האלה נדע את התוצאה הסופית, שזה דבר גדול מאוד. אוי ואבוי אם היינו רואים שוב את הריקודים בבירות של מדינות ערב, את הטרור האסלאמי הגואה שהיה אומר: אללה אכבר, וברוך השם שגירש את בוש. אז ברוך השם שנשיא ארצות-הברית מראה נחישות לעולם כולו - - עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): מה עם הטרור היהודי שלך? והטרנספר שלך? בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - ומראה נחישות בעיקר כלפי הטרור המוסלמי, הטרור הערבי, שהפך להיות הסכנה הגדולה ביותר, הגלובלית, לאנושות כולה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אתה הסכנה הגדולה ביותר למדינה הזאת. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): ברוך השם שנשיא ארצות-הברית לארבע השנים הקרובות רואה עין בעין עם ישראל את הסכנה שבטרור האסלאמי ובטרור הערבי. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): הטרור היהודי שלך. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אבל, אל ישלו את עצמם שוב האנשים באשליות האלו. נשיא ארצות-הברית, בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה, נבחר למרות הקול היהודי. הוא לא זקוק לקול היהודי. הוא עושה את זה מתוך ההזדהות שלו כאיש נוצרי שמאמין בתנ"ך. היהודים, גם הפעם, באיוולתם ובטיפשותם, הצביעו ברובם לקרי, כדרכו של מיעוט שמה שקורה לאחיו בישראל מעניין רק 14% ממנו. 14% - זה הסקר - מתעניינים במה שקורה פה ולפי זה קובעים את ההצבעות שלהם. יעשו מה שהם רוצים, הם אזרחי ארצות-הברית. הקדוש-ברוך-הוא, ברוך השם, ממליך מלכים, וארצות-הברית, בהפרש ברור של כמה מיליונים, מעבר לעניין של האלקטורים שעוד ייספרו, אמרה כן לבוש. אולי הוא יסיים את הקדנציה החדשה שלו כשיהיו פה כמה מדינות דמוקרטיות. אולי עירק תהיה דמוקרטית, אולי סוריה תהיה דמוקרטית, אולי יהיו לנו יחסים טובים אתם, אולי - - - עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אולי ישראל תהיה דמוקרטית. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אולי הנחישות של בוש תראה לעולם המוסלמי - - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת דהאמשה, ישראל היא מדינה דמוקרטית, מדינה לדוגמה לכל אלה שסובבים אותנו. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): היושב-ראש, הוא יושב פה, בתוך בית-הנבחרים, ויורק - אני לא רוצה להגיד דברים אחרים - פנימה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אולי באמת - - - עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): - - - אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת בני אלון. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני עומד לסיים. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת אורי אריאל. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): - - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת דהאמשה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): חבר הכנסת דהאמשה, אני אינני מתכוון לפגוע בך אישית, חלילה, אבל תיטיב לעשות כשיח', כאדם שמתמצא באסלאם, אם תלמד את בני עמך קצת מה זה באמת להיות בני-אדם. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני אסיים, אדוני היושב-ראש. אני חושב שמי שחושב בארץ שבוש זקוק לישראל חלשה, זקוק לישראל תלותית, טועה לחלוטין. הנשיא האמריקני רוצה לראות מדינה עצמאית, מדינה חזקה, מדינה שתהיה בעלת ברית, כשהגשר בינינו לבין העם האמריקני הוא התנ"ך, אלו ערכי הדמוקרטיה המשותפים, ולא גשר שנבנה על שנור ועל תלות שיוצרים כלכלה מנופחת פה, ויוצרים שוב אותו דבר שבו אסיים, את מה שאומר היחיד בברכת המזון ואת מה שהאומה צריכה לומר בקול רם יותר: ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם; שלא נבוש בעולם הזה ולא ניכלם לעולם הבא. אני מקווה שיקומו מנהיגים ישראלים ויבנו מדיניות ישראלית, שבה כשהם אומרים מה התקציב למדיניות, הם לא יגידו: גירעון; ומה המקור לגירעון - הלוואה מארצות-הברית. ולמה הלוואה מארצות-הברית? כדי להיות יותר תלוי ובסוף לאבד את יכולת העצמאות המדינית, באופן שיזיק לכולנו - לשמאל, לימין ולמדינת ישראל כולה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אלי בן-מנחם: תודה, חבר הכנסת בנימין אלון. חבר הכנסת שלום שמחון, בבקשה. לרשותך חמש דקות. אחר כך -חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלום שמחון (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודות לאדוני היושב-ראש על שאפשר לי לדבר. חבר הכנסת אלון, אני ממש מתפלא על החלק התקציבי שעליו דיברת, לא על החלקים האחרים. היית שר בממשלה, בין היתר גם יחד אתי. ראית איך מתקבלות ההחלטות. ראית בעבור מה הצבעת. גם אתה, וגם אני, לעתים כמו עדר שמובל לטבח. בתקופה שלך כשר התיירות, עם כל הרצון הטוב שלך לקדם את התיירות, היתה שחיקה גדולה מאוד. אתה מפריע לי, אדוני השר לביטחון פנים והתיירות. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הוא יענה לך. שלום שמחון (העבודה-מימד): לא, מה יש לו לענות לי? בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני ניסיתי להביא כסף - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): עד שהוא כבר תפס כמה כותרות בעיתונים בנושא תיירות, העבירו אותו למשרד אחר. לא נתנו לו מספיק לנשום. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): אני יכול להגיד לך, אדוני חבר הכנסת בני אלון, שר התיירות לשעבר - שאני בטוח שעשית מאמצים גדולים, ואני יודע את זה, כמי שעוסק בעניין הזה - שלמשל, בתיירות הכפרית, שגם אתה מעריך מאוד וגם השר הנוכחי, גדעון עזרא, מעריך מאוד, הממשלה לא עשתה כמעט דבר בשנים האחרונות. כמעט דבר. כל היוזמה - כל היוזמה - של תיירות הפנים בגליל ובמקומות אחרים היא יוזמה פרטית. היא בכלל לא יוזמה של הממשלה. אתה יכול לגלות לי מה התקציב, שאני אדע? אתה יכול להגיד לי מה מקבל אדם שרוצה להשקיע בבניית צימרים בגליל? שר התיירות גדעון עזרא: מימון של 20%. שלום שמחון (העבודה-מימד): איזה מימון? איזה 20%? שר התיירות גדעון עזרא: - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): כמה? שר התיירות גדעון עזרא: 20% מענק. שלום שמחון (העבודה-מימד): אני אשמח לקבל את רשימת - - - שר התיירות גדעון עזרא: השנה אין - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): יפה. אז קודם כול, השנה אין. אבל אולי יהיה, גם אתה אומר, למה? שר התיירות גדעון עזרא: - - - שלום שמחון (העבודה-מימד): אבל אמרתי: לא בעזרת הממשלה. שים לב מה אמרתי: הכול ביוזמה פרטית, מהכסף של האנשים. אותם 20% שאתה מדבר עליהם לא היו ב-2004. אתה אומר: אולי הם יהיו ב-2005. אני בטוח שגם ב-2005 הם לא יהיו. למה אני אומר את מה שאני אומר? כי לעתים מזומנות, כל אחד מאתנו יושב בממשלה ונדמה לו שעושים את הדברים הכי טובים. אבל ללא ספק, התקציב שמונח כאן לפנינו, למרות העובדה שכרגע לא נמצא לו רוב - לא משום שאנשים תומכים או לא תומכים בתקציב; בגלל העובדה שהשיקולים הם שיקולים אחרים לחלוטין. כולם יודעים, גם מי שנמצא בצד הזה, וגם מי שנמצא בצד הזה, שהתקציב הוא תקציב רע. הוא תקציב שלא נותן תשובה למגזר הערבי שיושב פה, שלמרות הביקורות שלכם האחד מול השני, הוא לא נוגע לעניין עצמו. הממשלה לא משקיעה במגזר הערבי, נקודה. הממשלה לא משקיעה בהתחייבויות שלה כלפי המגזר הערבי, זאת עובדה. חבר הכנסת דהאמשה היה אתי בסיור של ועדת הכלכלה של הכנסת באזור הגליל, בנושא של שיכון, בנושא של תעסוקה, בנושא של תעשייה, בנושא של מינהל מקרקעי ישראל. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כמה חסר? 6 מיליונים? שלום שמחון (העבודה-מימד): מיליארדים אתה מתכוון. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 6 מיליארדים תעביר מההתנתקות. שלום שמחון (העבודה-מימד): להעביר לצד ההוא. הבנתי. הבנתי את הראש. חבר הכנסת אריאל, אתה לא אוהב את העניין של המגזר הערבי? אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני אומר לך: 6 מיליארדים. אני נותן לך מקור של 6 מיליארדים. היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת שלום שמחון, אל תתייחס לכל אחד. נשארו לך עוד שתי דקות. שלום שמחון (העבודה-מימד): אני לא רוצה להתייחס, אני רוצה להגיד רק את העובדות. דיברנו על המגזר הערבי, חבר הכנסת אריאל. בחינוך מדברים על דוח-דברת. יש שקל אחד בתקציב לדוח-דברת שמונח בקופסה לפנינו? שקל אחד? את 6 המיליארדים נעביר לשם, לפי מה שאתה אומר. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): שניים למגזר הערבי, אחד לדברת, שניים לכבישים, אחד לרכבת. שלום שמחון (העבודה-מימד): העיקר לא התנתקות. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): לא תהיה התנתקות. אתה לא מבין את זה? שלום שמחון (העבודה-מימד): התקציב שמונח כאן לפנינו הוא תקציב גרוע, חבר הכנסת אלון, לא משנה באיזה צד אנחנו נמצאים, בקואליציה או באופוזיציה. זאת עובדה. ממשלת ישראל בשנים האחרונות לא מסוגלת לבנות תקציב שיש בו סדרי עדיפויות שהם ברמה הלאומית של כל אחד מאתנו. הממשלה הזאת נכשלה במדיניות התקציבית שלה. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): בשבוע הבא תצביע בעדו. שלום שמחון (העבודה-מימד): אם אני אצביע, זה בלית ברירה, חבר הכנסת הנדל, ואני אומר את זה ביושר. נכון לרגע זה נמצא פה חבר הכנסת פרץ, והוא יגיד לך שתמכתי בהתנגדות לתקציב היום. אם אני אתמוך בו, חבר הכנסת הנדל, זה רק בתנאי שיהיה תאריך לבחירות הכלליות לכנסת. גם אתה תאהב את זה, לא? גם אתה תאהב שתמורת תמיכה בתקציב יחליטו שבאחד מן החודשים - מאי, יוני, יולי, אוגוסט הקרובים יהיו בחירות כלליות לכנסת. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): על חודש מאי אני חותם, וגם אני אצביע בעד התקציב כאן. שלום שמחון (העבודה-מימד): אז אפשר להגיע להסכמה חוצת מפלגות - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת הנדל, זו לא עמדת מפלגת העבודה, זו עמדתו של חבר הכנסת שמחון. שלום שמחון (העבודה-מימד): - - שתקום פה ממשלה חדשה, שתהיה ממשלה אחרת, שמסוגלת לבנות תקציב שיש בו סדרי עדיפויות שנוגעים לאוכלוסייה שחיה במדינת ישראל. לצערי, את הממשלה הזאת לא רק שזה לא מעניין, כי היא לא יושבת פה, וגם כאשר היא ישבה, היא לא שלטה בנתונים, שלא לדבר על חברי הכנסת. על כן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריך להצביע נגד התקציב הזה, שלא נוגע לא לאוכלוסיות החלשות, לא למערכת החינוך שנכשלה, לא למגזר הערבי, לא למשפחות החד-הוריות, לא לשום אוכלוסייה כמעט. מילא הוא לא נוגע לאוכלוסיות החלשות, הוא גם לא עושה שום דבר כדי להניע צמיחה במשק הישראלי, הוא לא עושה דבר כדי שיקומו כאן מקומות עבודה, שיתפתחו פה מקומות תעסוקה שייתנו תשובה אמיתית למשק הישראלי. אין בתקציב הנוכחי – אגב, אני אומר את זה לביבי כבר השנה השנייה – שום תוכנית שמחוללת צמיחה במשק. אותו לא מעניין דבר, לא מעניין אותו לייצר מקומות עבודה. בכל פעם הוא מבין שהוא לא מצליח לקבל את ההחלטות האמיתיות כדי לבנות תקציב אמיתי, ולכן כל מה שמעניין אותו כרגע זה ליצור קואליציה זמנית להעברת התקציב, לא כדי לשרת את המשק. תודה. היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לחבר הכנסת שלום שמחון. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. לרשותך עשר דקות. טלב אלסאנע (רע"ם): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לציין, שאנחנו רגילים לנדיבות מבחינת המפלגות כשהן לא בשלטון. שמעתי את דבריו של חבר הכנסת שלום שמחון. הוא מדבר מצוין בנוגע למגזר הערבי, אבל הייתי רוצה לראות את הדאגה הזאת כשהוא היה בממשלה, כשהוא היה שר החקלאות, ולא כשאנחנו באופוזיציה ואנחנו נזכרים במגזר הערבי ומדברים על צרותיו ובעיותיו האמיתיות, וכשמגיעים לשלטון אנחנו מתעלמים ממנו ושוכחים אותו. אני רוצה לציין שההטיה הזאת קיימת והיא תולדה של מדיניות ממשלות ישראל, אם מפלגת העבודה, אם הליכוד אם ממשלות האיחוד של שתיהן ביחד. מצב האוכלוסייה הערבית הוא כמצבו של האדם שרצה להגיע למלך, ופעם אחת אמרו לו: המלך רכב; פעם - המלך שכב. אז הוא אמר: או רכב או שכב, אוי לו לאדם שנולד בלי כוכב. כשאנחנו באים לדרוש את מלוא השוויון, אומרים: תשמעו, 50 שנה – אי-אפשר לסגור את זה. הפערים שנוצרו במרוצת 50 שנה, אי-אפשר לסגור אותם בשנה אחת. שכנעתם אותנו שאי-אפשר לסגור את זה בשנה אחת, אבל להתחיל. אפשר להתחיל מהשנה? אפשר להתחיל בעוד שנה או שהפער הזה צריך להצטבר ולגדול משנה לשנה? לכן עמדה בפנינו השאלה, אני וחברי, חבר הכנסת דהאמשה, נציגי סיעת רע"ם בכנסת, או לפטור את הממשלה מאחריותה, להגיד לה: תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו לא מוכנים לפנות ולא מוכנים להעמיד אתכם בפני האחריות האזרחית שלכם ולתבוע את חובתכם למלא אחר ההחלטות שלכם, או שנפנה בדרישות של הציבור הערבי, המעוגנות בסוגיית השוויון, שלגביהן יש המלצות של ועדה ממלכתית, שממשלת ישראל הקימה, והממשלה הזאת אימצה את ההחלטות וההמלצות שלה, ועדת-אור. מה גם שלא פעם ראש הממשלה משתבח שהוא יושב-ראש ועדת שרים אחת בתוך הממשלה, והוועדה הזאת חשובה ללבו וקרובה ללבו, וזו הוועדה לענייני המגזר – לא המגזר הערבי – לעניין המגזר הלא-יהודי. יש במדינת ישראל יהודים ולא-יהודים, ואין דבר אחר. אין ערבים, אין כלום. ההגדרה היא או יהודי או לא-יהודי. לכן, במסגרת אחריותו כיושב-ראש ועדת השרים לעניין האוכלוסייה הערבית, אמרנו שאולי יהיה שינוי, ולכן פנינו בדרישה, כי זה תקציב המדינה הראשון שמונח על שולחן הכנסת לאחר פרסום המלצות ועדת-אור ולאחר אישורן על-ידי הממשלה, ורצינו לראות איפה הממשלה מיישמת את ההמלצות האלה במסגרת תקציב המדינה, איפה הממשלה מיישמת את ההחלטות שלה לגבי סגירת פערים והקצאת תקציבים לפיתוח המגזר הערבי, אם החלטת הממשלה להקצאת תקציב בהיקף של 4 מיליארדי שקלים - אמרו שזה יהיה במשך ארבע שנים, משנת 2001 ועד 2004, ואחר כך אמרו שרוצים להאריך לשנת 2006, אבל בינתיים אין יישום - ואם יישום החלטת הממשלה לתקצוב פיתוח תשתית ביישובים הבדואיים בנגב, בסכום של 1.7 מיליארד במשך ארבע שנים. העלינו כמה דרישות שלדעתי הן אינן הטבות, אינן פריווילגיות, אלא חלק מזכותו של הציבור הערבי וחלק מחובתה של הממשלה, שאמורה לייצג את כלל אזרחיה, ולכן היא מחויבת להם בתור אזרחיה - להגשים את השוויון. ולכן ראינו שחובתנו כשליחי הציבור הערבי גם להעלות את הדרישות האלה ולא לפטור את הממשלה מאחריותה, ולא לשבת בחיבוק ידיים, כי אנחנו לא בצד בסוגיה הזאת, ולא ולהסתפק רק בנאומים נגד התקציב, שהוא תקציב רע בכל מובן המלה. לכן בישיבות שהיו לנו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה העלינו שורה של דרישות ותביעות: בתחום החינוך, כבוד השר לביטחון פנים ושר התיירות, כידוע לך, בעידן החדש העולם כובש את היקום ומגיע לירח ומדברים על הכול, ואנחנו במגזר הערבי מדברים על שולחן וכיסא לתלמיד. יש מחסור של 1,500 כיתות לימוד במגזר הערבי. בתקציב המונח לפנינו יש 200 כיתות לימוד ב-2005. הדרישה שלנו היא שיהיו 340 כיתות לימוד ב-2005. התקציב הזה הוא בהיקף של 170 מיליון שקל. זה לא לכיסו של אף אחד. זה למען הילדים שלנו, למען ילדים של אזרחי מדינת ישראל, שלא רוצים שיגדלו ותהיה נשירה ולאחר מכן אבטלה, אלא יקבלו את החינוך במסגרת חוק חינוך חובה. במסגרת הבעיות של הרשויות המקומיות שסובלות ממשבר רציני, העלינו את הצורך לבטל את הקיצוץ במענקי האיזון. לא ביקשנו תוספת או הטבות. בשנה שעברה משרד האוצר קיצץ בצורה דרסטית את מענקי האיזון בשיעור של 50% - מ-800 מיליון שקל ל-400 מיליון שקל. אנחנו דורשים להחזיר את מענקי האיזון למה שהיה קודם לכן, היינו, ל-800 מיליון שקל. הדבר הנוסף שהעלינו הוא הצורך גם לדאוג לפיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה בקרב הציבור הערבי על מנת להתמודד עם האבטלה והעוני. אבטלה ועוני אינם גזירה משמים, וזה לא מקרי שהציבור הערבי תופס מקום ראשון באבטלה ובעוני - כל היישובים שהם במקום הראשון הם בדרך כלל יישובים בדואיים בנגב ואחר כך יישובים ערביים - אלא זו תוצאה של מדיניות מכוונת שמפלה ויוצרת את מדיניות התלות של היישוב הערבי. לכן, אנחנו תבענו הקצאת תקציבים לפיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה בהתאם להמלצות הוועדה שהוקמה על-ידי משרד הרווחה לגבי השאלה איך לפתח תעסוקה, ועל-פי ההמלצות הסכום שמדובר בו הוא בסדר-גודל של 230 מיליון שקל. אני לא משלה את עצמי שהממשלה תלך ותיענה לתביעות סיעת רע"ם, אבל עצם העובדה שאנחנו עומדים על זה גם במסגרת הדיון, כך שהממשלה תתייחס לתביעות הצודקות האלה, ואם לא תהיה היענות לתביעות אנחנו נמשיך במאבק, על מנת שנקבל את חלקנו בתקציב משרדי הממשלה. היקף תקציב המדינה המונח בפנינו הוא 260 מיליארד שקל, והאוכלוסייה הערבית מהווה בערך 20%. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כמה? כמה אחוז מהאוכלוסייה? טלב אלסאנע (רע"ם): האוכלוסייה הערבית מהווה 20% מסך כל האוכלוסייה במדינה. אבל אתם בינתיים לא חזרתם לגור במדינה. מחשבים אתכם כאזרחים תושבי רצועת-עזה. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): בדיוק. טלב אלסאנע (רע"ם): כשתחזרו, אתם תיכללו בסטטיסטיקה של אזרחי מדינת ישראל, אלא אם תסכימו לקבל את האזרחות הפלסטינית ואת המרות ואת החוק והשלטון הפלסטיניים ותישארו שם אזרחים נאמנים. אני רוצה לציין שהאחוז שמיועד לנו בתקציב איננו עומד ביחס לאחוז שלנו בקרב האוכלוסייה. כשאנחנו מדברים על תקציב הפיתוח - תקציב הפיתוח לציבור הערבי איננו עולה על 2% מסך כל תקציב הפיתוח של המדינה. מה גם שאנחנו רואים את התשתית של היישובים הערביים. לכן, יהיה צורך בהעדפה מתקנת. אבל מה שאנחנו רואים בינתיים זה קיצוצים דרסטיים שאינם מבחינים בין אלה הסובלים יותר לבין אלה הסובלים פחות. לכן, המדיניות הזאת רק מעמיקה את הפערים החברתיים. רבותי, במסגרת המדיניות הכלכלית, שהביטוי שלה הוא תקציב המדינה, יש חשיבות רבה להעמדת רווחת האזרח ורווחת התושבים בראש מעייניה של המדינה. לא יכול להיות שהשיקול האחד והיחיד לחלוקת תקציב המדינה הוא שיקול פוליטי. ממשיכים עם הטבות להתנחלויות. שמעתי את שר האוצר ואת שרת החינוך מדברים על משאל עם שעלותו חצי מיליארד שקל. כשמקצצים, שרת החינוך מסכימה לקיצוץ, שהוא הקיצוץ ה-15 במסגרת תקציב משרד החינוך. מצד אחד, מקצצים בתקציב משרד החינוך, ועל זה היא לא נלחמת, והיא דורשת שיהיה משאל עם שעלותו היא חצי מיליארד שקל. אתם יודעים כמה כיתות ניתן לבנות בחצי מיליארד שקל? לכמה משפחות עניות אפשר לעזור לעלות מעל לקו העוני, קו חוסר הבושה? לכן, השיקול הזה הוא שיקול פוליטי ולא שיקול ענייני. אנחנו באים בדרישות צודקות על מנת להגשים את השאיפה שמבחינה אזרחית מדינת ישראל תהיה מדינה לכל אזרחיה, שתתייחס באופן שוויוני, מבחינה אזרחית, וגם שחלוקת התקציב תהיה חלוקה צודקת, על מנת להציב את הצדק החברתי במקום שגם הוא יהיה חלק מנדבכי המדינה. אי-אפשר לדבר על שוויון - אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה ללא שוויון. היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת אלסאנע, אתה מסיים? טלב אלסאנע (רע"ם): לכן, אדוני היושב-ראש, עמדתנו היא נגד תקציב המדינה. אנחנו נצביע נגד תקציב המדינה, אלא אם כן הממשלה תיענה לתביעות שלנו בצורה מספקת. בינתיים, קיבלנו היענות חלקית. כשמדובר בכיתות הלימוד, יש נכונות להיענות באופן חלקי. כך גם לגבי אזורי תעשייה. אבל, לדעתי, זה איננו מספק אותנו, ולכן לא חל שום שינוי בעמדתנו העקרונית, שהיא הצבעה נגד התקציב, שאין בו שום בשורה, לא לעניים, לא לחלשים, לא לערבים ולא לשכונות העוני. כל עוד לא יחול שינוי, אין סיבה שהעמדה שלנו תשתנה. תודה רבה. היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שר התיירות גדעון עזרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי, אני מבקש לגעת במגזר הערבי. אני מוכרח להגיד, שכאשר הגעתי למשרד התיירות ראיתי שמשרד התיירות הקצה בדיוק את החלק שמוטל עליו בתקציב התיירות לטובת המגזר הערבי. אני מוכרח להגיד שגם בתקציב 2005 כבר הקצינו את החלק שאנחנו מחויבים למגזר הערבי. עשינו זאת ב-100% של התקציב, ואני מקווה שגם שאר המשרדים יעשו אותו דבר. יש לי רק קצת טענות, לא רק לרשויות ערביות אלא גם לחלק מהרשויות היהודיות, שכאשר אתה מקים פרויקט תיירותי כזה או אחר, לא מספיק להקימו אלא אתה צריך גם לתחזק אותו. אם הפרויקט לא מתוחזק כהלכה, כאילו לא עשית דבר. לצערי, יש דוגמאות גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי לכך שהפרויקטים לא מתוחזקים כהלכה. הנושא השני הוא ביטחון הפנים. גם המשרד לביטחון הפנים קיבל תקציב לצורך השקעה במגזר הערבי, והמשרד השקיע רבות בהקמת גופים במגזר הערבי, אותם שוטרים קהילתיים ביישובים השונים. השנה התבקשנו לקצץ בתקציב המשרד, והקיצוץ נפל גם בנושא השיטור הקהילתי. בנושא השיטור בקרב הציבור הערבי אנחנו עומדים לערוך שיחה נוספת עם האוצר לפני הקריאה השנייה והקריאה השלישית. בנושאים אחרים, אני מוכרח להגיד שתי הערות לגבי משרד התיירות - ואני הצבעתי בעד התקציב, ואני חבר בממשלה וגם מחויב לתקציב. דבר ראשון הוא, שהממשלה חייבת להבין שהתיירות היא תעשייה, וכאשר אין מחצבים למדינה ואין הכנסות במטבע חוץ למדינה, מעבר להכנסות שיש מתעשייה, חובתנו להשקיע בתיירות גם בשיווק וגם בפיתוח של אתרים פה בישראל. נדמה לי שאנחנו לא קיבלנו את התקציבים הראויים. אינני מתכוון לקבל את התקציבים מאוכלוסיית הזקנים, מאוכלוסיית החד-הוריות או הילדים. כוונתי היא לקבל חלק מהתקציב שהושקע בתשתיות תחבורה, למשל. נדמה לי ש-100,000 תיירים מספקים 2,000 מקומות עבודה, ומיליון תיירים מכניסים מיליארד דולר למדינת ישראל. לדעתי, חשוב מאוד שהממשלה תמשיך ותשקיע בתיירות. הדבר הנוסף שאני רוצה להעיר עליו הוא בנושא תקציב המשטרה. האוצר ידע, ועשה היטב, וביוזמתו, בתמיכתו ובהמלצתו הוקמו שני גופים במשטרה: האחד - משטרת ההגירה של העובדים הזרים, והשני - היחידה הכלכלית. כולן היו במימון האוצר, והאוצר מימן כהלכה את שני הגופים הללו. אבל מה שלא מומן ויש הורדות בתקציב, אם בעבודה השוטפת של המשטרה, אם בטיפול בנוער ואם בטיפול בנושא הסמים ובטיפול בפשיעה - כאן המשטרה נמצאת במדרון אחורי, ואנו חייבים להגיע לראש ההר ולהיות מסוגלים להילחם בפשיעה בכל מקום ומקום. יש מולנו גופים ביטחוניים נוספים, והם צה"ל והשב"כ. הגופים הללו מקבלים את התקצוב הראוי ועושים את כל מה שהם יכולים, אבל כאן אנחנו נמצאים בחלון הראווה של האזרח ונוגעים באיכות החיים של האזרח, ואיננו יכולים שלא לטפל בנושאים כאלה ואחרים. אני רוצה לדבר על שני מקומות: ירושלים – בנושא ירושלים חייב להיות איגום משאבים של כל משרדי הממשלה, לפעולה משותפת למען פיתוחה של העיר הזאת, ולא שכל משרד ומשרד ישקיע בה. חשוב מאוד הפיתוח של העיר בכל אתר ואתר, ואני מאוד מקווה שמשרד ראש הממשלה, עם הוועדה לענייני ירושלים, יאגמו את התקציבים. המקום השני הוא אילת. בתחרות שלה עם היישובים האחרים, אם בסיני ואם בירדן, אנחנו חייבים לדאוג שאילת תמשיך להיות עיר תיירות ואוכלוסייתה תרצה להישאר בה ותוכל להתפרנס בכבוד בה. אני מאוד מקווה, וכך אמרתי גם בישיבת הממשלה, ושר האוצר הבטיח לדון במניעת הביטול של הפטור ממע"מ באילת. אני מאוד מקווה שהדבר ייעשה. לבסוף, אני פונה לחברי חברי הכנסת לתמוך בתקציב המדינה בקריאה הראשונה, לתמוך בחוק פינוי-פיצוי, על מנת להוליך את המדינה קדימה. תודה. היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לשר גדעון עזרא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת זחאלקה, לרשותך עשר דקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התנגדותנו לתקציב באה משני מקורות. הראשון, התנגדותנו למדיניות ארוכת הטווח של שר האוצר הנוכחי ושל הממשלה הזאת וגם לפרטי הפרטים של התקציב עצמו. למרות הטון הפייסני של נתניהו - לא כשהוא התחיל את משרתו כשר האוצר, אז הוא דיבר הרבה יותר תקיף - אתמול הוא היה פייסני, ואסור לטעות. המגמה שהוא מוביל היא ברורה מאוד, והיא חיקוי והעתקה של מדיניות מרגרט תאצ'ר ודומיה, מדיניות שבסופו של דבר המטרה שלה להרוס את מדינת הרווחה וליצור מצב שרק חזקים יכולים ליהנות מחיים נורמליים ולהשאיר את החלשים לנפשם. לפי המדיניות הזאת, המדינה מסירה את אחריותה מהשירותים הסוציאליים, מענייני החינוך והבריאות, והיא לוקחת לעצמה את תוכנית המפקח. אני רוצה להביא דוגמה אחת, שאולי תבהיר: יש החלטה לעשות פיילוט ולהעביר את טיפות-החלב ב-20 יישובים לקופות-החולים. הכוונה היא לחסל את טיפות-החלב, את שירות הרפואה המונעת, ולהעביר את כולו לקופות-החולים. מה שמעניין בתוכנית הזאת - ושמענו הבוקר את הדברים של מנכ"ל משרד הבריאות, שאינו מתלהב ממנה, אני חייב להגיד - הוא השיקול שעומד מאחוריה. הנימוק לא פחות חשוב. הנימוק אומר, שהמדינה לא צריכה לתת שירותי בריאות. המדינה צריכה לפקח. גופים ציבוריים ופרטיים – תהיה הפרטה ככל האפשר של שירותי הבריאות והמדינה תפקח על העניין הזה. לפי אותו היגיון, אם משרד הבריאות אינו נותן שירותי בריאות, גם משרד החינוך לא ייתן שירותי חינוך, וגם משרד הרווחה לא ייתן שירותי רווחה, ובכל משרד תהיה הפרטה מלאה. בשלב הראשון, בשביל שהעניין הזה יתקבל - הרי אנחנו למודי ניסיון - אומרים לנו שהמצב לא ישתנה בדיוק, האגרה תישאר אותה אגרה וכו'. אנחנו יודעים ששנה לאחר מכן יבואו וישנו את האגרה, ואנשים יתחילו לשלם על כל שירות ועל כל זריקה ועל כל חיסון, ונגיע למצב שבו השירות, שניתן בצורה סבירה ואפילו טובה עד היום, ילך ויידרדר עד לפגיעה אנושה בבריאות הציבור, וצריך לזכור שמדובר בילדים. זו רק דוגמה אחת שמבהירה את המדיניות הכלכלית של ביבי נתניהו. התקציב שמונח לפנינו הוא תקציב שלא רק שאינו מצמצם את הפערים, הוא אפילו לא מצמצם את העלייה המתמדת במדד האי-שוויון בארץ. כלומר, הוא אפילו לא ממתן את העלייה. לפי התקציב הזה, מדד האי-שוויון דוהר קדימה. ישראל היום היא במקום הראשון בעולם, ולפי התוכניות של נתניהו היא תפתח פער ביחס לשאר העולם בעניין מדדי האי-שוויון. זה תקציב של עוני, זה תקציב של אפליה. אין בו בשורה לחלשים ואין בו בשורה לאוכלוסייה הערבית המופלית במשך 56 שנים וזקוקה לתקצוב של סגירת פערים, ובעיקר בעניין התשתיות. אחד הממצאים שהתפאר בהם שר האוצר אתמול הוא העלייה באחוז המועסקים. כבוד היושב-ראש, יש לי שני סימני שאלה: ראשית, טוב מאוד שאחוז המועסקים עולה. לפי האוצר ולפי החומר שניתן לנו, יש עלייה, ושיעור המועסקים עומד על ממוצע של 55.2%, וזו עלייה של 0.5%. שתי שאלות: השאלה הראשונה היא, האם זו תנודה? אני חושב שזו תנודה ולא מגמה. למה? כי כל מי שרואה את אחוזי המועסקים במשק לאורך 20 השנה האחרונות, רואה שיש תנודות מעלה ומטה כל הזמן. 0.5% לא מעיד בשום פנים ואופן על שינוי מגמה של העלאת שיעור המועסקים במשק, ושר האוצר עשה כאן חגיגה מוקדמת בעניין הזה. צריך לחכות ולראות אם זו לא תנודה ובשנה הבאה נראה ירידה. השאלה השנייה: איפה והיכן היתה העלייה בשיעור המועסקים. האם באוכלוסיות החלשות? האם במקומות שיש בהם שיעור העסקה נמוך? אני אומר שלא. יכול להיות שזה בתעשיית ההיי-טק ובכל מיני מקומות כאלה. אבל, מי שרוצה באמת לטפל בעניין אחוז המועסקים במשק ולהעלות אותו, כפי שהאוצר רוצה, ומדברים כל הזמן על העניין הזה - אני חושב שזו שאלה מהותית, אחד הדברים החשובים ביותר. רוצים להגיע לרמה של 67%, לרמה האירופית, והיום זה עומד על 55%. איך אפשר לעשות את זה? אני רוצה לחזור, אמרתי את זה כמה פעמים, ואני אחזור עוד פעם: הדרך היחידה לעשות את זה - לטפל בכיסים שיש בהם אחוז מועסקים נמוך. אחוז המועסקים בסקטור הערבי הוא כדלקמן: גברים ערבים מועסקים ב-1% יותר מאשר מועסקים יהודים. הפער הגדול הוא בין הנשים - 48% מועסקות יהודיות לעומת 23% מועסקות ערביות. היו"ר אלי בן-מנחם: למה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): למה? אני תיכף אסביר ואתן את הפתרון. אבל אני רוצה להגיד: מי שרוצה באמת להעלות במשך תקופה סבירה את אחוז המועסקים במשק, ומי שמדבר על משק מודרני של רמות מועסקים של בין 77% ל-80%, צריך לטפל בכיס הזה, לתת תעסוקה לנשים האלה. ואז אפשר בזמן סביר להקפיץ את שיעור המועסקות מ-23% אפילו ל-50%. תאמינו לי, זה יותר קל מאשר להעלות את שיעור המועסקים ברמת-אביב, או להעלות ל-72% במקומות ששיעור המועסקים הוא 70%. למה? כי הפער גדול, ולהגיע לרמה של 50% זה לא בשמים. הבעיה במדיניות האוצר היא, שיש כאן יעדים כלכליים ואין יעדים חברתיים. אני רוצה להגיד שמדינות רבות בעולם, לרבות כל מדינות האיחוד האירופי, מאמצות את היעדים החברתיים, לפי החלטת ועידת מדריד בשנת 2000 בנושא התעסוקה. יש כאן יעדים כלכליים: גירעון - 3%, אינפלציה - כך וכך, ריבית - כך וכך, ומשאירים את העניין החברתי שיסתדר לפי היעדים הכלכליים. צריך לקבוע יעדים חברתיים מאזנים. צריך לקבוע רף לאבטלה, שהאבטלה לא תעלה של 6%, למשל. צריך לקבוע יעד של העלאת אחוז המועסקים, ולפעול לשם כך, ולא רק להפריח ססמאות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבעניין שאני העליתי, הפתרון הוא ליצור מקומות תעסוקה קרוב למקומות המגורים, בפריפריה ובמיוחד ביישובים הערביים. אז נשים תבואנה לעבוד. אנחנו יודעים שהיו מפעלי טקסטיל, אפילו, והיו מפעלי פלסטיק ומפעלים אחרים ביישובים הערביים, ונשים עבדו. סגרו את המפעלים והן הפכו למובטלות. אפשר להקים מפעלי היי-טק לא רק ביישובים היהודיים, גם ביישובים הערביים, ואנשים ונשים יבואו לעבוד, וככה אפשר לצמצם את האבטלה. היו"ר אלי בן-מנחם: תשתדל לסיים, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): ככה אפשר לצמצם את האבטלה, ככה אפשר להעלות את אחוז המועסקים במשק. כבוד היושב-ראש, הממשלה קיבלה סיכום של דרישות הסקטור הערבי מטעם הוועד הארצי לרשויות המקומיות הערביות. ראש הממשלה הסכים, עקרונית, שהתוכנית לפיתוח המגזר הערבי תימשך בשנתיים הבאות. את זה אנחנו לא רואים בתקציב. לפי החישוב - - - היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת זחאלקה, ביקשתי משפט לסיום. אני גם רוצה שחבר הכנסת ברכה ידבר, כי הוא גם צריך ללכת לאכול. תתחשב בחברים שלך. בבקשה, משפט לסיום. גם ככה לא תשכנע אף אחד, כולם כבר משוכנעים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): המשפט לסיום הוא, שיש פער של יותר ממיליארד שקל בהחלטות ממשלה שלא יושמו. את הפער הזה צריך לסגור בשנים הבאות, בשנה הבאה, ב-2005 וב-2006, על-ידי תוספת מחוץ לתקציב השוטף לפיתוח המגזר הערבי - תוספת של 600 מיליון שקל כל שנה. תודה רבה. יש לנו גם דרישות אחרות, וחברי יעלו אותן. תודה רבה. היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת , בבקשה. ואחריו - חבר הכנסת עמיר פרץ. פשוט הם התחלפו ביניהם. אחריהם - חבר הכנסת אייכלר. (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת עמיר פרץ, שנתן לי את התור שלו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבודו צם עכשיו? (חד"ש-תע"ל): כן. בתשע דקות לחמש הארוחה המפסקת, אז יש לי זמן, אני יכול להשלים את דברי. לפני כארבע שנים, אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, פרסם משרד הרווחה הבריטי מסמך שמפרט רשימת מדדים המכילה יותר מ-40 סעיפים להגדרת מיהו עני, מהו עוני. לא מזמן חבר הכנסת כחלון דיבר על הצעת חוק של קיום בכבוד, שבה דיברו על הבטחת הלחם ודברים כאלה. על-פי אותו מסמך של משרד הרווחה הבריטי, עני הוא מי שלא יכול לתת לילדיו חינוך הולם, מי שלא יכול להיחלץ ממעגל האבטלה, מי שלא יכול לספק בריאות שתבטיח איכות חיים טובה לו ולמשפחתו, מי שאין לו דיור במחיר המתאים להכנסתו ומי שיש אצלו סימן שאלה על הנושא של הביטחון הסוציאלי. זה, בגדול. אנחנו רחוקים מאוד מההגדרות האלה גם במדדי העוני שאנחנו מדברים עליהם, ולמרבה הצער, בתקופת הממשלה הזאת, שהתחילה לתפקד בפברואר 2001 – שתי הממשלות של שרון - העוני הולך ומעמיק, מחריף. הולך ומעמיק. מעמד הביניים בעצם הולך ונמחק. הולכת ומתהווה חברה שיש בה משהו לא נורמלי, משהו לא טבעי. חברה קפיטליסטית, שמנוהלת על-פי "מיטב המסורת" הקפיטליסטית הדורסנית. אבל גם בקפיטליזם משאירים מרווח מחיה למעמד ביניים. לכן לא פלא שמספר העניים גדל, מספר העשירים אינו קטן - או כמות העושר אינה קטנה. ההרחבה ברצועת העניים היא בעצם על-ידי היעלמותו של מעמד הביניים. לכן לא פלא שלפי סקרים בין-לאומיים, אדוני היושב-ראש, ההבדל בין העושר לבין העוני במדינת ישראל הוא הגבוה בעולם. ובמדינה קטנה, של 6 מיליוני תושבים, כאשר אני מסתכל על רשימת עשרת המיליארדרים, עשרת העשירים במדינת ישראל - אני לא רוצה, כמובן, לקרוא שמות, אבל השמות אצלי - כשמתחילים בראשון, העשיר ביותר - 15.5 מיליארד שקל, והפחות עשיר בעשרה – 6.75 מיליארדים. כל אחד יכול לעשות פעולה אריתמטית פשוטה ולהגיע למסקנה איך מתחלק ההון במדינת ישראל. בעצם, כשמדברים על התקציבים החברתיים אומרים לנו, מאיפה נביא? אין. אין לנו, מאיפה נביא? יש ויש. ואני אגיד מאיפה מביאים. מובן שלא בסמכותי להגיש הצעת תקציב אלטרנטיבית מעל בימת הכנסת, אבל הכתובת היא על הקיר, כמו שאומרים. אין מיסוי אמיתי על ההון, לרבות בבורסה. אף שחוקק חוק של מיסוי בבורסה, עדיין אנחנו רחוקים מאוד ממיסוי אמיתי. ודווקא כשלקחו, כשהממשלה השתלטה, הממשלה, שמייצגת את הקפיטליזם הישראלי, הלכה והשתלטה על קרנות הפנסיה של האזרחים הקטנים, שזה החיסכון של כל החיים, ולקחה את הכסף וגלגלה אותו בבורסה. עכשיו מספר לנו נתניהו שיש פריחה בבורסה. איך פריחה? ממחזור כלכלי אמיתי? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): בריחה, לא פריחה. הוא התכוון לבריחה. ולכן, כשבאים ומדברים על כך שהבורסה משגשגת, היא משגשגת בכסף שלנו, של האנשים העניים המרודים, האנשים שחסכו כל חייהם כדי שבערוב ימיהם ימצאו משהו להישען עליו. אני יכול גם להגיד מאיפה כל הכסף שהולך לטמיון. לפני כמה ימים דיברנו על פינוי-פיצוי - - - יוסף פריצקי (שינוי): בינוי. (חד"ש-תע"ל): פינוי-פיצוי, אתי אתה לא משחק בעניין הזה. יוסף פריצקי (שינוי): תחשוב שזה בינוי. (חד"ש-תע"ל): זה פינוי-פיצוי, שהמדינה שילמה על בניית המפעל הקולוניאליסטי הזה, ועכשיו האזרחים משלמים על פירוקו, משלמים על זה פעמיים. כל ההשקעות האלה שיורדות לטמיון עכשיו בגדה המערבית, שעוד יבוא יום ויפנו אותם, גם אותם יפנו. ואז מה שמשלמים היום, ומזרימים את כל הכסף הזה על חשבון העניים, על חשבון השכבות החלשות, על חשבון עיירות הפיתוח, אותם אנשים, אותם מגזרים חברתיים, צריכים לממן את ההיפך, את הפירוק שיבוא אחר כך. אדוני היושב-ראש, רק להסתכל על שיפוי המעסיקים מאז 1984, ואז רואים שקרוב ל-100 מיליארד שקל השקיעה הממשלה בשיפוי מעסיקים ב-20 השנים האחרונות. למה צריך שיפוי מעסיקים? הרי ממילא זה לא מעודד תעסוקה. שר האוצר אומר שיש עלייה במספר המועסקים במשק. חבל שחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא כאן כדי לשמוע את הדברים, כי לדעתי הוא לא נתן את התשובה הכוללת. שר האוצר קיבל את משרד האוצר בפברואר 2003. שיעור האבטלה היה 10.5%. האבטלה הגיעה לשיאה בימי נתניהו, בדצמבר, שזה היה 10.9%, עכשיו אנחנו עומדים על 10.7%, 10.8%. ביג דיל. אומר שר האוצר, שיש כל שבוע תוספת של 1,700 משרות. למי הוא מוכר את הסחורה הזאת? אילנה כהן (עם אחד): לפי הקצב הזה אין מובטלים. (חד"ש-תע"ל): תקשיבי, חברת הכנסת אילנה כהן, הרי זה לא מדביק את הגידול הטבעי. מדינה צריכה לייצר מקומות עבודה כי יש גידול טבעי. אבל מעבר לזה, היווצרות מקומות תעסוקה באה בעקבות סילוקם של העובדים הזרים. וכשיגמרו עם העובדים הזרים, אילו סיפורים יספר לנו נתניהו? זה אגדות. עמיר פרץ (עם אחד): אתה לא יודע את מי הוא מתכנן לסלק? (חד"ש-תע"ל): את מי? עמיר פרץ (עם אחד): נו, תחשוב. (חד"ש-תע"ל): את הערבים? נו, באמת. לכן, אדוני היושב-ראש, אלה סיפורים מצוצים מהאצבע. שר הרווחה : הייתי בטוח שאתה מתכוון להסתדרות. עמיר פרץ (עם אחד): אותנו, אם היה יכול, היה מסלק מזמן. היו"ר אלי בן-מנחם: חברת הכנסת אילנה כהן וחבר הכנסת עמיר פרץ, אתם לא מאפשרים לחבר הכנסת ברכה להגיע לסיום. התבקשתי לעמוד בזמנים. (חד"ש-תע"ל): בסדר. שר האוצר מדבר על צמיחה. אז נכון, לעומת השנה הקודמת, של אחוז צמיחה שלילי, עכשיו יש אחוז חיובי, אבל לאן הכסף הלך? אם יש אחוז צמיחה חיובי, זה אמור לבוא לידי ביטוי בירידה במספר העניים, למשל, בחיזוק מעמדו של מעמד הביניים. אבל לא, יש צמיחה, אבל היא הולכת לכיסים מאוד מסוימים, שתופחים מכסף, הרבה כסף. מדברים על תוספת לתקציב החינוך, אדוני היושב-ראש. נכון, יש תוספת לתקציב החינוך, אבל היא תוספת מותנית. במה היא מותנית? בפיטורי מורים. התוספת מיועדת אך ורק למימון פיצויים למורים שייזרקו ממערכת החינוך. הוא בא ואומר שיש תוספת תקציב לחינוך. איזו תוספת ואיזה נעליים? סליחה על הביטוי. זו תוספת שבאה רק כדי לממן עוד מצוקה ועוד אנשים שייזרקו למעגל העוני והאבטלה. היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת ברכה - - - (חד"ש-תע"ל): אני מסיים, אדוני היושב-ראש. זו כלכלה שהיום היא מתמחה בייצוא של עבריינות ובייבוא של נערות ליווי וסמים. אלה שני הדברים היחידים שאפשר להצביע עליהם בבירור כעל דברים מאפיינים. תסתכל על התקציב, כל החוברות האלה שעומדות על השולחן שלנו, תחפש אם יש טיפול בנושא של תאונות דרכים, אם יש טיפול בהתרחבות צריכת הסמים, אם יש טיפול אמיתי בהומלסים, באנשים חסרי הבית, באנשים המובטלים. אין שום מענה, והאוכלוסייה הערבית היא שמשלמת את המחיר הכבד ביותר בכל העניין הזה. גם הרשויות המקומיות עומדות על סף של התפרקות ושל התמוטטות. היום באו אלי ראשי הרשויות הערביות והביאו מסמך, מסמך שבא לדבר לא על תוספות תקציביות מפליגות, אלא על ניסיון צנוע לתרגם את החלטות הממשלה בנוגע לפיתוח המגזר הערבי לשפת המספרים. שם, לא רק שלא מתרגמים אותם נכון, אלא אפילו מגיעים למסקנה של סך הכול של 400 מיליון שקלים, שזה פחות ממה שהיה בשנים הקודמות; לא רק שאין עלייה. מעבר לזה, אנחנו מדברים על רשויות שנותנות סל שירותים בשיעור של 60% מסל השירותים שקיים ברחוב היהודי. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהאוכלוסייה הערבית לא צריכה נדבות, ולא צריכה לדפוק על השער ולשבת ליד הדלת כדי לקבץ נדבות. יש פה מקום לקיים את יסוד השוויון. אני יודע שזה לא קורה ביום אחד ולא בלילה אחד. מדובר על כך שלפחות הנושא של אזורי עדיפות, קביעת אזורי עדיפות, יהיה על-פי מפתח סוציו-אקונומי. לא דורשים את הירח ולא את השמים. חברה שממוצע ההכנסה בה הוא שני-שלישים מהממוצע הכללי, ש-50% מהעניים בה הם ערבים, 60% מהילדים הערבים הם עניים, סל השירותים המוניציפליים של האזרח הערבי הוא 60% מהסל הכללי - אני חושב שאלה דברים שזועקים לשמים. התקציב הזה אינו עונה על אף אחת מהמצוקות האלה, לא על המצוקות של המגזרים השונים ולא על המצוקות של הכלכלה הישראלית ושל החברה הישראלית, ולכן הוא אינו ראוי לתמיכה בשום ואופן. תודה רבה. היו"ר : תודה. רבותי חברי הכנסת ונציגי הסיעות, אנחנו צריכים בשעה 17:00 להתחיל להתארגן, ויש לנו רבע שעה. כמובן שכולכם תוכלו לדבר. אילנה כהן (עם אחד): יש הצבעה על התקציב היום? היו"ר : שאלתך שאלה טובה, כפי שכל שאלותייך הן טובות. נתבקשתי על-ידי הממשלה להודיע, שתשובה והצבעה על החוק הנדון כרגע תימסר במועד מאוחר יותר. אנחנו נצביע היום, בתום הדיון על התקציב, על חוק פינוי ופיצוי, שאת הדיון בנושא שלו סיימנו אתמול. עמיר פרץ (עם אחד): יכול להיות שהממשלה תשכח מה אמרנו. מל פולישוק-בלוך (שינוי): אין סיכוי שנשכח את מה שאתה אומר. היו"ר : אני מאוד מצטער, נתתי רשות לחבר הכנסת מג'אדלה, ואתם לא מכבדים את העובדה שהוא ברשות שאלה. נסים זאב (ש"ס): הוא אחרון הדוברים? היו"ר : הוא לא אחרון הדוברים. אחריו ידברו חברי הכנסת ישראל אייכלר, אפי איתם, , אלי ישי, יוסף לפיד, חיים רמון ו, ואז נלך להצבעה. אני אשאל את הממשלה בשעה 17:10, האם היא מבקשת שכל הדוברים האחרים יהיו אלה שידברו לפני ההצבעה, ואזכור שחבר הכנסת פרץ ביקש שאם יהיה דבר כזה הוא יוכל להוסיף כמה מלים. עמיר פרץ (עם אחד): אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אנחנו בארוחה מפסקת מ-17:30 עד 17:45. היו"ר : חבר הכנסת מג'אדלה, הארוחה המפסקת היא לא בהתאם לסיעות הבית, אלא בהתאם לדין האסלאם. אנחנו סיכמנו עם האיש שהוא המוציא ומביא ביני לבין האסלאם בעניין זה, חבר הכנסת דהאמשה, שלא תתקיימנה הצבעות בין 16:30 ל-17:20. אני לא יכול להיות אפילו רב, אז אני יכול להיות אדם שיפסוק הלכה באסלאם? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): זה מה שכתבת, שלא יהיו הצבעות בין 16:45 ל-17:45. היו"ר : נאמר שלא יהיו הצבעות עד 17:20, חבר הכנסת מג'אדלה. אני מבטיח לך נאמנה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): תודה רבה לאדוני. היו"ר : אני קודם כול מודה לאדוני, שהוא הסכים שאנחנו נכבד את עקרונות האסלאם ואת מנהגיה ואת המסורת שלה, וכך יהיה. בבקשה. עמיר פרץ (עם אחד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יודע למה דווקא כשאני עליתי נשמעה ההודעה הדרמטית הזאת. חיים רמון (העבודה-מימד): איזו הודעה? עמיר פרץ (עם אחד): אל תשאל, חיים רמון. היושב-ראש הודיע עכשיו, עם חזרתו לדוכן, שתשובה והצבעה מטעם הממשלה יתקיימו במועד מאוחר שלא נקבע, יכול להיות בעוד שבועיים. היו"ר : יכול להיות בכל זמן שאפשר. חיים רמון (העבודה-מימד): זו בשורה טובה מאוד. עכשיו אני מבין למה יושב-ראש ההסתדרות מרוצה. עמיר פרץ (עם אחד): יכול להיות שהממשלה מתכוונת לתמוך בעמדותי, אז למה שאני אבקר אותה? היו"ר : חבר הכנסת פרץ, נציג הממשלה, חבר הכנסת , שומע בקשב רב את דבריך, וייתכן שישכנע את הממשלה. הוא נמצא פה כנציגה. שר הרווחה : אני אשאל את חיים רמון מתי להצביע. חיים רמון (העבודה-מימד): החלוקה שאתה ליד שולחן הממשלה וחבר הכנסת איתם שם נראית לי מאוד. אל תלך בדרכו. עמיר פרץ (עם אחד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אומר את דברי ואתייחס לתקציב כפי שהונח וכפי שהוצג על-ידי שר האוצר. האמת, היה קשה מאוד לשבת אתמול ולראות את שר האוצר זחוח לחלוטין, מלא אופטימיות, מדבר על המדינה באופן כזה שכל מי שהיה כאן שאל את עצמו אם מדובר במדינה שהוא מכיר. אבל שר האוצר אתמול הגדיל לעשות. אילו חיפשתי כינוי לנאומו של שר האוצר אתמול, שהרי כל נאום אצלו מאופיין במשהו – אתמול שר האוצר נאם לנו את נאום המערות. שמת לב, חבר הכנסת חיים רמון? חיים רמון (העבודה-מימד): נאום המערות? עמיר פרץ (עם אחד): כן, לא שמת לב מה הוא אמר? היו"ר : חבר הכנסת פרץ, אני מקווה שאני לא מפריע לך ולחבר הכנסת רמון. עמיר פרץ (עם אחד): ודאי שלא. אני אפילו אצטט אותו. הוא אומר כך: אם הכלכלה היתה סכום אפס, היינו עדיין גרים במערות ורבים מי מקבל את החלק הזה של המערה לעומת החלק שנותר. אבל אנחנו לא גרים במערות, אנחנו גרים בבתים, משתמשים בחשמל, נוסעים במכוניות, טסים במטוסים, משתמשים במחשבים. כאשר הקשבתי לשר האוצר ניסיתי לזכור, אולי ב-2002 לא היו מכוניות, לא היו מחשבים, לא היו מטוסים, כיוון ששר האוצר שלנו מומחה בלשכתב את ההיסטוריה וליצור לוחות זמנים לפי הנוח לו בלבד. אבל הרי אנחנו כאן, ואנחנו נזכיר לשר האוצר. אדוני היושב-ראש, שר האוצר מתפאר בהרבה מאוד נוצות לא-לו. אחת הנוצות שייכות לך, וגם את זה הוא מנסה לקחת. הרי שר האוצר מדבר על רפורמות, כמה הוא מדבר על הרפורמה ב"בזק". הרי אם יש מישהו מהיושבים בינינו שיש לו חלק נכבד ברפורמה ב"בזק", זה היושב-ראש, שהיה שר התקשורת. גם הוא היה שותף להחלטות על השינויים. היו"ר : אבל לא הצלחתי למנות מינויים פוליטיים. חיים רמון (העבודה-מימד): באמת שערורייה. עמיר פרץ (עם אחד): שר האוצר שלנו אומר לאזרחי ישראל: שימו לב, פתחנו טרמינל חדש, שיהיה דלת הכניסה של מדינת ישראל בשנות האלפיים. אתם יודעים מתי הוחלט להקים את הטרמינל? ההחלטה על הקמת הטרמינל היתה ב-1994, בממשלתו של יצחק רבין, שהכריז על זה כעל פרויקט לאומי. אז יצחק רבין ידע, שאם הטרמינל יקום בשנות האלפיים הוא גם יקבל את מיליוני האנשים שיגיעו בעקבות תהליך השלום. אבל הגיע בנימין נתניהו, שהיה ראש הממשלה ב-1996, ולא רק שלא קידם את הטרמינל, הוא גם עצר את השלום. כי הדברים משתלבים זה בזה. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): חבר הכנסת פרץ, יש לי הרגשה שאתה מאוד אוהב את בנימין נתניהו. עמיר פרץ (עם אחד): מת עליו. אני מבין שגם אתה מתחיל ליהנות מזה בזמן האחרון. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני אוהב אותו. עמיר פרץ (עם אחד): עד לפני חודשיים, שלושה חודשים, ראיתי אותך מגונן עליו בשצף קצף; עכשיו אני רואה שאתה לאט לאט מתחיל להסכים אתי. שר האוצר מדבר על הרכבת. אני רוצה לספר לכם על הרכבת, כי הגיע הזמן שפעם אחת ולתמיד נפסיק עם החלוקה הזאת, שיש כאלה שמנסים להצטייר כרפורמטורים ולנסות להדביק תווית על האחרים, כאילו הם שייכים לעולם אחר. אתם יודעים שהרכבת כבר היתה בעבר חברה ממשלתית, אבל באה הממשלה והחליטה שהיא הופכת אותה ליחידת סמך ברשות הנמלים והרכבות. באו אלינו ואמרו לנו: אם תסכימו לתת את הרכבת לרשות הנמלים, ברשות הנמלים יש המון כסף, ואז מה יקרה? רשות הנמלים תשקיע ברכבות, והעובד בדימונה יקום ב-07:00, וב-08:00 הוא כבר יהיה בתל-אביב ויהיה לו מקום עבודה והרכבות ירוצו מצד לצד. והנה, חלפו כמה שנים, ובאה הממשלה ואומרת: מה הרכבת עושה שם, ברשות הנמלים? מה יש לה לחפש שם? ובאים ואומרים: חייבים להפריד את הרכבת מרשות הנמלים. שאלתי למה, ואמרו לי: אם נפריד את הרכבת מרשות הנמלים, אז הממשלה תשקיע ישירות, ואז תהיה רכבת בדימונה והיא תהיה מהירה, והעובד בדימונה יקום ב-07:00, וב-08:00 הוא כבר יהיה בתל-אביב בעבודה. שומו שמים. עם כל הכבוד לכל המשמיצים, לכל המלעיזים, הגיע הזמן שנאמר דברי אמת. המדינה הזאת קמה, ולפני שהכריזו על מדיניות קפיטליסטית כל כך קיצונית, כבר הקימו את המדינה הזאת, סללו בה כבישים, הקימו אוניברסיטאות. כל דור המחשבים של היום, כל אותם תלמידים שנמצאים ברחבי העולם, לא נוצרו בתקופה הזאת. הם קיבלו את חינוכם ואת השכלתם שנים רבות קודם. לכן הגיע הזמן, שכאשר מישהו מדבר על פיתוח - קצת צניעות לא תזיק לאף אחד. חיים רמון (העבודה-מימד): חבר הכנסת פרץ, ההשקעות בתשתית השנה ירדו. עמיר פרץ (עם אחד): לא רק בתשתית, גם במחקר ופיתוח. היו"ר : חבר הכנסת פרץ, אדוני ביקש לדבר גם בטרם ההצבעה, כדי שהממשלה לא תשכח מה שאמרת. עד עכשיו אדוני דיבר חמש דקות, ויש לו עוד חמש דקות נוספות לפעם הבאה. אני לא אפסיק אותו באמצע. אדוני יסיים את הפרק הזה, חבר הכנסת אייכלר יעלה, ואדוני יוכל אחר כך, לפני ההצבעה, לדבר פעם נוספת. אותו דבר לגבי חיים רמון, אם ירצה, ידבר חמש דקות היום, חמש דקות אחר כך. כל מי שרוצה, יקבל לפני ההצבעה פה היום. חיים רמון (העבודה-מימד): אני מסכים. עמיר פרץ (עם אחד): אני אחפש משפט טוב לסיום: אתמול שמענו כאן שר אוצר שמשתעשע. איך אמר לנו שר האוצר? הרי כששר האוצר רוצה לבלבל את כולם, הוא מוכרח לקחת איזו מלה, כדי לתת לה את הנופך של החוכמה, ואז הוא מוסיף מלה לועזית, איזו מלה באנגלית, שתפתיע ותבלבל את כולם. איך אמר לנו שר האוצר? תיזהרו, רוצים להחזיר אותנו למדיניות של – איך הוא גלגל לשון, הסתכל על כולנו ואמר – זאת מדיניות של distribution economy. מה זה בדיוק? מדיניות חלוקה. אני רוצה לומר לך, אדוני שר האוצר, שאין כאן במליאה חבר כנסת אחד שלא הבין מה אתה אומר. רק מה הבעיה? מתחת לגלגולי הלשון שלך, כשמביטים בך המובטלים בישראל ואומרים לעצמם: האם אחרי המלים היפות שמציג לנו שר האוצר יש סיכוי שיהיו לנו גם מקומות עבודה? לצערי הרב, אדוני שר האוצר – ואני מקבל את הצעתו של היושב-ראש, שמסכים לתת לי חמש דקות בסיבוב הבא, ואני אומר משפט אחד לסיום: שמעתי ש-80 בעלי הון וראשי המשק מודאגים מאוד מהתפטרותו של בנימין נתניהו. נכון – כי ביבי טוב לעשירים. אבל לצד אותם 80 בעלי הון שמודאגים מהתפטרותו של בנימין נתניהו, יש 800,000 עניים שמחכים לרגע הזה, כי זהו הרגע שבו יחזור להם הברק לעיניים, תחזור להם התקווה והם יחזרו להאמין במדינת ישראל. היו"ר : תודה רבה לחבר הכנסת פרץ. חבר הכנסת הודיע לי שהוא מבקש לדבר לפני נעילת הדיון ותחילת ההצבעה בישיבה שתיקבע לכך. חבר הכנסת אייכלר, האם אדוני רוצה לדבר היום, או בפעם הבאה? ישראל אייכלר (יהדות התורה): בפעם הבאה. היו"ר : בבקשה. חבר הכנסת אפי איתם – בבקשה, אדוני; שהרי אדוני בוודאי מכוון את דבריו גם להצבעה הבאה וגם להצבעה היום. אז עד אשר אנחנו מתכנסים כאן - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, האם נקבעה הישיבה למחר? היו"ר : לא. יעקב ליצמן (יהדות התורה): לא תהיה. היו"ר : לא אמרתי שלא תהיה – לא נקבעה. יעקב ליצמן (יהדות התורה): נסיים לפני שבת? היו"ר : אני לא יכול להתחייב, אבל לא נקבעה ישיבה. אם נתחיל, ודאי נסיים – אבל לא אמרתי שנתחיל. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ביום שישי - - - (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): במוצאי-שבת - - - היו"ר : בבקשה, אדוני. אפי איתם (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר ממשלה מביאה שני חוקים, שתי החלטות – זו המכונה הצבעת התקציב, וזו המכונה חוק פינוי-פיצוי – ברור לגמרי שהיא עושה מעשה נכלולי. שהרי ברור שהמכונה חוק פינוי-פיצוי הוא סעיף בתקציב המדינה; סעיף כבד בהוצאותיה של המדינה לשנה הבאה, ומה מצאה לה הממשלה לעשות כך, להביא את שני הדברים הללו כאילו הם שתי ישויות, שני נושאים שדורשים הצבעה נפרדת? כשרואים נכלוליות שקופה כזאת, יש צורך לבחון מייד במה דברים אמורים. נדמה לי שהעניין קשור לסיפור ידוע על אחד מגדולי ישראל, רבי יונתן אייבשיץ, שהיה לו ויכוח עם מומר אחד, שטען שהאדם והחיה הם בסך הכול אותו דבר, זה רק עניין של אילוף. התווכחו והחליטו לבחון את העניין בכינוס גדול. למועד הנקוב התכנסו המוני בני-אדם באולם העיר. אותו מומר הביא חתול שהיה נעול במגפיים, והחתול הזה הפליא לעשות כמעשה בני-אדם; סירק את שפמו, ספר בקול רם, קד קידות, הגיש תה, ואפילו ידע לקשור את העניבה שלו בכוחות עצמו. לרגע היה נדמה שמוכרע הוויכוח ואכן מותר האדם מן הבהמה – מן החתול, מן החיה – הוא האילוף בלבד. ואז עלה רבי יונתן אייבשיץ על הבמה, שלף קופסה קטנה מכיסו, פתח אותה, ומן הקופסה קפץ עכבר. החתול קרע את העניבה, זרק את הכוסות, וביללת חתולים מסמרת שיער זינק על העכבר האומלל, טרף אותו קבל עם ועדה ובכך נגמר הוויכוח. החתול הזה הוא היום הבית הזה, והעכבר הוא חוק פינוי-פיצוי. פתאום, כל אלו שרוממות האלמנות, היתומים והעניים בפיהם, הלב הרחום והרגיש למקופחים – פתאום כשריח הפינוי, כשריח ושיכרון הגירוש עולה באפכם, אתם משליכים אחרי גווכם את המקור התקציבי, את הכסף שהיה צריך להיות המבחן לאמיתות הרגישות החברתית והאנושית שלכם. פתאום מתברר שלא אלמנות, לא יתומים ולא זקנים – הכול ראוי להיות מושלך; גם האמת, גם הסדר, גם הצדק, גם האופן שבו מגישים לעם ישראל, באופן שקוף וישר, את הוצאות המדינה והתקציב, ואתם תהיו מוכנים להצביע בעד גירושם של אחינו, של תושבים, מביתם, להשקיע בכך מיליארדים, לקרוא לכך פינוי-פיצוי, להפריד את זה מחוק התקציב, לגזול את הכסף הזה מכל אותן מטרות שרוממותן בפיכם, ובלבד שיראו יהודים נעקרים מאדמתם, ובלבד שיראו קהילות שלמות חרבות. אני רוצה לומר לכם שבקירות הלב אין אבחנות. כשהלב אטום לזעקתם של אחים, לתחינתם שלא יינתקו ולא ייעקרו מבתיהם ומעל אדמתם; כשלב הזה אטום, הוא אטום לכול. כשהחמלה איננה קיימת כאן, היא איננה קיימת בשום מקום, והיא כולה הופכת מס שפתיים, היא כולה הופכת מעשה להטים חסר ערך. אבל אולי גרוע מכך. נדמה לי שכשפרטי התקציב – ואפשר להתווכח עליהם, ואפשר לעסוק באיזונים ובדגשים, וזה לגיטימי – אבל כאשר נתח כל כך גדול מן התקציב הולך לממן עקירתם של יהודים, אולי כפי שעמיר פרץ הזכיר את ה-distribution economy, הייתי אומר אולי שהתקציב הזה ראוי להיות מכונה "טרנספר אקונומי" – טרנספר אקונומי של יהודים. מיליארדי שקלים – נדמה לי שאין סעיף בודד אחד, מלבד תקציב הביטחון, שהוא גדול כל כך כמו כלכלת העקירה והגירוש שהתקציב הזה מנסה להסתיר בהפרדה המלאכותית שבין שתי ההצבעות. יעקב ליצמן (יהדות התורה): - - - אפי איתם (מפד"ל): תזכרו את הדבר הזה: היום מוגש תקציב של אידיאולוגיה לא קפיטליסטית, לא סוציאליסטית – טרנספר אקונומי. זה מה שאתה מביא, ראש הממשלה; זה מה שאתה מביא, שר האוצר. בהישענות על הרפלקס המכוער, הפבלובי הזה, שבו מוכנים כל כך הרבה אנשים רחומים לעקור את היהודים הללו, ולפתות אותם לעזוב את מפעל חייהם; בעיוות הזה שיש בלבבות של חלק מאנשי הבית הזה, אתה חושב להעביר את תקציב המדינה - לזקנים, לחולים וליתומים לחוד, ואת תקציב המדינה אטום הלב - לעקור יהודים מבתיהם. אומרים ושואלים, מאין יבוא הכסף, ואז אומרים: נגדיל את הגירעון. וכי הגדלת הגירעון איננה חלק מהמחשבה הפסולה של טרנספר אקונומי? בשביל מה מגדילים את הגירעון? האם משק גירעוני הולך וגדל הוא משק שחוזר ומטפל בתחלואי החברה? שמעתי עוד רעיון נבזי יותר מן הרעיון הזה: אנחנו נפנה אל לבבות היהודים בעולם ונבקש תרומות. לא רק שאנחנו נסתבך בעוול הזה, בפשע המוסרי הזה, אלא נכרוך לתוכו את הלבבות התמימים, הציוניים, שהיו מוכנים לפתוח יד וכיס כדי לבנות את מדינת ישראל, ונסבך את יהדות העולם לדיראון עולם במימון תוכנית טרנספר אקונומי. אבל אולי הרעיון העיוועי, הנבזי, העקום יותר מן הכול הוא, שאנחנו נשאיר את כל הנכסים הללו, והאירופים יממנו או יקנו או יגייסו את הכסף מאיזו מדינה ערבית בעסקה סיבובית, והם יממנו את העברת נכסי היהודים בגוש-קטיף לידי רוצחים. אם זה לא סיוע, אם זה לא מימון של טרור, אז מה זה? כשאנחנו בכספנו נקנה את לבם השבור, את רוחם השפופה של אלפי יהודים כדי להשלים את מעשה העקירה, שהתחיל במרגמות ובמטענים ובקטיעת רגליהם של בני משפחת כהן ושל אלפים אחרים, כספי משלם המסים של מדינת ישראל ישלימו את מהלומת ה"קטיושות", את מהלומת ה"קסאמים", את מהלומת המרגמות, וכל זה באיזה מין מסכה רחימאית שאומרת: בואו נעזור לכם להיות פליטים בארצכם, בעזרתנו. אני רוצה לסיים ולומר, שאולי היה מישהו שהיה בא ואומר: שווה ההשקעה הזאת, כי בסופו של דבר, אם ניפטר מן המכשלה שנקראת גוש-קטיף, יהיו לנו יותר מקומות עבודה, יהיו לנו יותר משקיעים, יהיה לנו שקט, יהיה לנו יותר ביטחון. נו, היגיון קשה, עקום, אבל עוד עומד איכשהו על רגליו. אבל כשכל זה בסופו של דבר יביא לנו שבר חברתי וביטחוני, שבר שבלב ושבר שבנשמה, האם מזה יצמח לנו שיפור בכלכלה? זה מולך מטורף, זאת השקעה שאין מאחוריה כלום חוץ מאותו רפלקס חתולי שיודע לשבור כל סדר וכל היגיון. כשאין דרך, כשאין ערכים, יכולה לעלות כאן הצעה כזאת שלא נראתה כמותה, ועוד תהיה למשל ולשנינה בימים לעתיד לבוא, שאנחנו כאן נרים את ידינו ונאשר כלכלה חדשה, כלכלת הטרנספר. היו"ר : תודה לחבר הכנסת אפי איתם. רבותי חברי הכנסת, לפני אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיים רמון, הנני להודיע שכאשר תתכנס הישיבה הבאה לתשובת הממשלה ולהצבעה, קודם כול יישאו דברים עוד האנשים שביקשו ממני לדחות את הדברים שהיו צריכים לומר היום לזמן מאוחר יותר. הראשון הוא חבר הכנסת עמיר פרץ, חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת , חבר הכנסת אלי ישי, השר יוסף לפיד בשם שינוי, ויוכלו חבר הכנסת שמעון פרס או חבר הכנסת חיים רמון לדבר חמש דקות נוספות. נסים דהן (ש"ס): מתי זה יהיה? היו"ר : כשתיקבע הישיבה. נסים דהן (ש"ס): מתי? היו"ר : הודעתי קודם לכן, שהממשלה ביקשה ממני להודיע לכנסת שהיא מבקשת שתשובת הממשלה וההצבעה על התקציב וחוק ההסדרים במשק יידחו למועד אחר. עכשיו אומר לך אני, שכל אלה שהיו צריכים לסיים את הדיון היום, נעביר אותם קודם לתשובת הממשלה ולהצבעה. עד כאן ברור? נסים דהן (ש"ס): היום תהיה הצבעה? היו"ר : הייתי דוחה גם את חלקו הראשון של הנאום של חבר הכנסת חיים רמון, אלא שאני מאפשר לו לומר את החלק הראשון, שכן התחייבנו כלפי חברי הכנסת המוסלמים שלא להתחיל בהצבעות אלא בשעה 17:20, לאחר שהם יוכלו לסעוד את הסעודה המפסיקה את הצום של היום, ואנחנו נכבד את מסורתם של חברינו בני הדת המוסלמית והעדה הערבית. בבקשה. חיים רמון (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני מאוד שמח לראות כאן את השר ליד שולחן הממשלה, כי אין קטיגור טוב ממנו כדי לתאר את חטאי הממשלה שהוא יושב בה כנגד הציבור שלו הוא צריך לדאוג. מדי פעם כשאני שומע את השר אורלב מדבר על מה הממשלה הזאת עושה לחלשים, כשאני שומע את דוברי הביטוח הלאומי, כיצד היא מתעללת בחברה, כיצד היא גורמת לחברה הזאת להיראות חברה הכי לא שוויונית בעולם המערבי – אני אומר שאני מרגיש צדיק אף שאני לא צדיק. אני באמת חושב שלא זו בלבד שחשוב מאוד שהשר אורלב יישאר בממשלה, כדי שיהיה אחראי להורדת היישובים, וזה דבר חשוב מאוד לעתיד המדינה - - - (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): נשמה טובה אתה, חיים. חיים רמון (העבודה-מימד): חבר הכנסת הנדל, הוא כבר מילא שליחות מאוד גדולה בנושא הזה עד היום. עד היום הוא מילא שליחות אדירה לקונסנזוס הלאומי, לעובדה שחלקים גדולים בעם היו שותפים לממשלה ונשאו באחריות קולקטיבית לממשלה שהודיעה על הורדת יישובים. זו שליחות מאוד גדולה. בשבוע הבא, אני מקווה שזה ייעשה לפני שייתם האולטימטום, הממשלה ש נושא בה באחריות קולקטיבית מתחילה לשלם מקדמות למתנחלים בעבור ירידתם מהשטח. דבר חשוב מאין כמוהו, ואני מקווה שהוא יישאר. כל יום שהוא נשאר זה חשוב מאוד. אני מקווה שהוא לא ישמע לכם. היו"ר : חבר הכנסת רומן ברונפמן, עם כל הכבוד, אנחנו מפריעים לך. חיים רמון (העבודה-מימד): חבר הכנסת הנדל, אני מאוד מבקש שהוא לא ישמע לך ולא ישמע לחבר הכנסת איתם ויעמוד איתן נגד דעתכם. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תרחיב את הדיבור, לא הבנתי למה. חיים רמון (העבודה-מימד): חבר הכנסת הנדל, אתה עושה לי פרובוקציה. אני מדבר ברצינות ואתה רוצה שאני אחזור על הדברים האלה ואשרת אותך? לא. אני באמת מבקש שכך יהיה. על אחת כמה וכמה שהוא גם עד מלך, השר זבולון, בנושא המחדלים החברתיים של הממשלה הזאת. תאר לך שהוא יוצא מחר. מי יבוא ויגן ויודיע מבפנים - בעל-דין כמאה עדים - מתוך הממשלה, יבוא ויתאר את חורבן החברה? הרי אם אני אומר את זה, אני אופוזיציה, אני רוצה להפיל את הממשלה, אני לא אובייקטיבי. אבל כשאומר את זה השר - דברי אלוהים חיים. והוא אומר את זה, תאמין לי, בחריפות יתר אפילו. לפעמים אני חושב שהוא מגזים, אבל למי יאמינו, לי או לו? אני אופוזיציה. לכן אני מאוד מברך ומחזק את ידיו של השר על ישיבתו בממשלה. אני רוצה לומר לחברי הכנסת - - - היו"ר : בחלק הראשון של דבריך. חיים רמון (העבודה-מימד): בחלק הראשון, ודאי. היו"ר : כי אתה צריך לסיים בעוד שתי דקות. חיים רמון (העבודה-מימד): כבר? היו"ר : את החלק הראשון. אפי איתם (מפד"ל): זה היה החלק של הטוב-לב. חיים רמון (העבודה-מימד): זה לא היה קשור לנאום בכלל. היו"ר : תשתדל להצטמצם. לא אגביל אותך. חיים רמון (העבודה-מימד): אני רוצה לומר משהו על השר נתניהו. קריאה: הוא חולה. חיים רמון (העבודה-מימד): הוא חולה, השר נתניהו? היו"ר : לזה אני לא נותן לך זמן. לדרוש בשלומם של שרים – לא מעל הדוכן, אני מבקש. חיים רמון (העבודה-מימד): שמעתי, קראתי את נאומו של חבר הכנסת אורון אתמול. הוא ביקר בחריפות את השר נתניהו על כך שהוא מיטיב עם חברי הכנסת. אני חושב, חבר הכנסת אורון, שאתה אדם כפוי-טובה. אתה אדם כפוי-טובה. בא שר האוצר ונותן לכל אחד מהיושבים פה, נותן לכל אחד שמרוויח בערך את השכר שלנו - נתן לנו בשנה שעברה - 10,000 שקל נטו מתנה. ואתה, במקום לומר לו תודה, מחרף ומגדף אותו. למה, חבר הכנסת אורון? הוא בן-אדם טוב. חשבתי שזאת היתה מתנה חד-פעמית, אני לא בניתי עליו, אמרתי, טוב, נתן שנה אחת מתנה, 10,000 שקל, זה יפה. נכון, אדוני היושב-ראש? לך נדמה לי הוא נתן אפילו טיפה יותר, כי משכורת יושב-ראש קצת יותר גבוהה. היו"ר : באופן יחסי. חיים רמון (העבודה-מימד): פתאום אנחנו פותחים את התקציב ורואים שהמתנה מהשנה שעברה עדיין נמשכת. היו"ר : שאדוני לא ירמוז, שיש פה קשר בין הון לשלטון. חיים רמון (העבודה-מימד): לא, לא. היא נמשכת. כלומר, הוא אומר, אין לי כסף לתרופות, אין לי כסף לחינוך, אין לי כסף לרווחה, חבר הכנסת , אין לי כסף לקצבאות, אבל לא רק שנתתי לכם מתנה בשנה שעברה, 10,000 שקל נטו, הוסיף לנו השנה, לקח 3 מיליארדי שקל. רבותי חברי הכנסת, 3 מיליארדי שקל הוא לוקח. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם 3 מיליארדי שקל? השר , אתה יכול להשכיל אותי מה היה אפשר לעשות למען העניין ב-3 מיליארדי שקל? תשכיל אותנו בבקשה, הייתי רוצה לשמוע. לוקח את 3 מיליארדי השקל האלה, לוקח שכבה של העשירון העליון ונותן לה את המתנה הזאת. ואנחנו, במקום להודות לו באופן אישי, אנחנו מגדפים אותו. חברי הכנסת, הוויכוח הגדול עם שר האוצר - אתה רוצה שאסיים? היו"ר : השר רוצה להשיב. חיים רמון (העבודה-מימד): השר רוצה להשיב? אז שיסביר לו. השר שטרית, חזרת לאוצר? היו"ר : לא, את חוק פינוי-פיצוי הוא הציג. חיים רמון (העבודה-מימד): תהיה לי זכות דיבור לאחר מכן. היו"ר : ודאי, כי אני קטעתי אותך. חיים רמון (העבודה-מימד): כן, אתה קטעת אותי בעודי באבי. היו"ר : לא, בעוד דבריך באבם. חיים רמון (העבודה-מימד): תודה רבה. היו"ר : תודה רבה. חבר הכנסת חיים רמון יוכל להמשיך ולשאת את דבריו כמו חבר הכנסת אלי ישי, לפני ההצבעה על התקציב. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2004 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 16067.] (קריאה ראשונה) היו"ר : אנחנו חוזרים לחוק יישום החלטת הממשלה. ישיב לדוברים השר מאיר שטרית. ומייד לאחר דבריו אנחנו עוברים - - - קריאה: הצבעה שמית. היו"ר : הצבעה שמית. אדוני יכול להגיש 20 חתימות. לא הגשת לי, אבל אני יכול להרגיע אותו, שהממשלה ביקשה הצבעה שמית, ולכן אין צורך בחתימות. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אל חשש, בהצגת החוק דיברתי שעה וחצי. הפעם אני מתכוון לדבר ארבע-חמש דקות בלבד, ולא יותר מזה. קראתי חלק מהפרוטוקולים, שמעתי חלק מהדיונים ומהדברים שחברים אמרו. לצערי, הדיונים התפרסו לכיוונים אחרים בכלל. מעט מאוד מהדיונים התייחס לחוק עצמו. אני לא סתם פירטתי את החוק על סעיפיו השונים, הבאתי דוגמאות קונקרטיות של הפיצוי המוצע פר-בית, בעלים של בית, פר-נכס, אנשים שגרים בשכירות, הסברתי את כל פרטי הפיצויים, את כל הדרכים שבאות להקל על המתיישבים. לצערי הרב, נראה לי שהדיון הוא לא לגופו של עניין, ואלה שמתנגדים לכך מוצאים כאן תירוצים להסביר מדוע הם מתנגדים. בין היתר, אדוני היושב-ראש, אני רואה בעיתון פרסומים גדולים מאוד תחת הכותרת "זהירות, דיקטטורה". אני קורא מתוך הפרסום שמופיע כמעט בכל העיתונים: "זהירות, דיקטטורה", רשימה חלקית של גזירות שרון בחוק פינוי-פיצוי. עם כל הכבוד, אני רוצה לומר שזו הטעיה של הציבור. כי מה כתוב פה? "מאסר שלוש שנים למפגינים לא אלימים נגד הפינוי" - ואני אומר לכם, שקר. אני מציע שתקראו בחוק ותראו, מדובר על עבירת עונשין רק על התפרעות או על התקהלות למטרה של הפרת השלום. אין שום איסור להפגין כחוק, להתאסף. אין שום איסור על כך ושום ענישה. לכן הפרסום הוא שקרי. "מתן סמכויות דרקוניות ובלתי מוגבלות לוועדת פקידים, תוך כדי שלילת זכויות האזרח הבסיסיות" - זה היפוכם של דברים. הסברתי פה היטב, שלוועדות, לוועדת הזכאות ולמינהלה ניתנה סמכות מוחלטת, כדי שהמתיישב לא יסתובב בשום תחנה אחרת. הכול ייגמר בתחנה אחת, כדי להקל עליו, הוא לא צריך להתרוצץ לשום מקום. איפה נפגעות זכויות האזרח? יש זכות לכל אזרח שלא לקבל את החלטת הוועדה, לפנות לבית-משפט השלום, לערער לבית-המשפט המחוזי, ואם ירצה, יערער גם ברשות לעליון. אז איפה נפגעת זכות האזרח? כל מה שנעשה, נעשה כדי להקל על המתפנה, במקום להתרוצץ בין מוסדות שונים במדינה. אני קורא מהעיתון: "הלאמת כל רכושם של המפונים שהושאר בשטח ללא פיצוי" - רבותי, מה עוד אפשר לעשות יותר מאשר לפרסם צו פינוי זמן רב לפני הפינוי עצמו, ליצור הגבלה על השטח, לתת הזדמנות נאותה לאנשים להוציא את כל חפציהם, להגיד להם מראש: תדעו לכם, מה שיישאר בשטח אחרי יום הפינוי, אם אתם לא מפנים, זה נראה כאילו ויתרתם על זה והמדינה תנהג בזה כפי שתראה לנכון. אם הציוד יהיה שווה, אולי יאחסנו אותו, לא יהיה שווה, אולי יזרקו אותו. אבל לאזרח ניתנת ההזדמנות לפנות בעצמו את הציוד שלו. דבר אחרון, כתוב בידיעות בעיתונים, כדי להפחיד את הציבור: "מעצר קטינים מתחת לגיל 12 יחד עם בגירים, בניגוד לחוק הנוער". רבותי, הדבר הזה עלה כבקשה של המשרד לביטחון פנים. מי שלא רוצה שנוער יהיה מעורב בעניין, אני מציע לו שלא יערב את הנוער בעניין, שלא יערב קטינים בהתנגדות לפינוי. תוציאו את הילדים מהמשחקים, זה לא עניין לילדים. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אז אל תעקור אותם. שר התחבורה מאיר שטרית: אל תכניס אותם למאבק מיותר. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אתה מכניס אותם. אתה גורם למלחמת אחים. שר התחבורה מאיר שטרית: המשטרה העלתה את זה מסיבה פשוטה, שאם יהיה צורך לעצור קטין, לא רוצים שהוא ישב בכלא עם עבריינים, אלא הוא יוכל להיות עם ההורים שלו. זו הסיבה היחידה לסעיף הזה, שבא להגן על הקטינים האלה אם אכן יערבו אותם בפינוי. חבר הכנסת הנדל, שמעתי אותך אומר מעל הבמה, לא פעם אחת, שהחיילים הם גם הבנים של המתיישבים. לכן אמרת, ובצדק רב, ואני מודה לך על כך - - - (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הוא יגיד לפתוח באש? שר התחבורה מאיר שטרית: חלילה וחס. אתה אמרת מעל הבמה, שאתה לא רוצה והמתיישבים לא רוצים שחלילה וחס המתיישבים יפעלו באלימות בהתנגדות לפינוי. אני מברך אותך על האמירה הזאת, זה בדיוק מה שנחוץ לנו. מעבר לכאב ולסבל, לא צריך להוסיף חלילה וחס גם מאבק ומלחמת אחים. לכן, רבותי, אין סיבה לאיש להתנגד לחוק הפיצוי. מרגע שעברה בכנסת החלטה על ההתנתקות, לא צריך להיות חבר כנסת אחד שצריך להתנגד לתשלום פיצויים למי שיפונה. לכן אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה, כדי שנוכל לצאת לדרך. תודה, אדוני. היו"ר : תודה לשר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר : רבותי, נא לשבת. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת : ברשות יושב-ראש הכנסת, הריני מתכבד להודיע, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 29), התשס"ה–2004; הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה), התשס"ה–2004; והצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 9), התשס"ה–2004. תודה רבה. היו"ר : אני מאוד מודה למזכיר הכנסת. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2004 (קריאה ראשונה) היו"ר : אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, גבירותי ורבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. בהתאם לבקשת הממשלה, תהיה הצבעה שמית. כן, חבר הכנסת אזולאי, מה רצית? דוד אזולאי (ש"ס): האם יש הצבעה על התקציב? היו"ר : הודעתי כבר קודם לכן, נתבקשתי על-ידי הממשלה להודיע כבר קודם לכן, שתשובת הממשלה, תשובת השר והצבעה על התקציב נדחות למועד מאוחר יותר. חבר הכנסת אזולאי, התשובה מספקת. רבותי חברי הכנסת, לפי בקשת הממשלה אני עורך הצבעה שמית. אני רק רוצה לציין שהיינו מקיימים את ההצבעה היום בשעה 17:00, אלא שהסכמנו יחד עם חברי הכנסת המוסלמים בינינו, לכבד את החג שהם נמצאים בו ולאפשר להם לסעוד את הסעודה המפסקת את צום היום. לכן קבענו שההצבעה תהיה לא לפני 17:20, בהתאם למוסכם, למען נכבד כל איש את אמונתו של האחר. אדוני מזכיר הכנסת, להתחיל את ההצבעה השמית. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - בעד - בעד יולי-יואל אדלשטיין - נגד - בעד אהוד אולמרט - בעד חיים אורון - בעד - נגד דוד אזולאי - נגד ישראל אייכלר - נגד דליה איציק - בעד אפי איתם - נגד מיכאל איתן - בעד - נגד בנימין אלון - נגד טלב אלסאנע - נמנע אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - נגד אורי יהודה אריאל - נגד זאב בוים - בעד נעמי בלומנטל - נגד בנימין בן-אליעזר - בעד אלי בן-מנחם - בעד שלמה בניזרי - נגד דניאל בנלולו - נגד רוני בר-און - בעד רומן ברונפמן - בעד רוני בריזון - בעד ויקטור בריילובסקי - בעד - נמנע - נמנע ענבל גבריאלי - בעד מיכאל גורלובסקי - נגד זהבה גלאון - בעד גילה גמליאל - אינה משתתפת בהצבעה היו"ר : גילה גמליאל מקוזזת עם השרה לשעבר וחברת הכנסת יהודית נאות. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אין קיזוזים לקואליציה. קריאות: - - - היו"ר : ככה ביקשה חברת הכנסת גמליאל, וכך עשתה. כל אחד יפרש לפי רצונו. דוד אזולאי (ש"ס): - - - היו"ר : חבר הכנסת אזולאי. היא מתכוונת לומר בכך שהיא מתקזזת. היא מתכוונת לומר בכך שקולה מתקזז עם קולה של יהודית נאות. קריאות: - - - היו"ר : חברי הכנסת, אולי אתם לא מבינים. חבר הכנסת אזולאי, לא אסבול הפרעה בהצבעה. לא אסבול. רשף חן (שינוי): אדוני היושב-ראש - - - היו"ר : לא, שב בבקשה. רשף חן (שינוי): - - - היו"ר : שב בבקשה. תוציא אותו בבקשה. בבקשה להמשיך. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) - נגד עבד-אלמאלכ דהאמשה - נמנע נסים דהן - נגד חמי דורון - בעד אברהם הירשזון - בעד צחי הנגבי - בעד - נגד יצחק הרצוג - בעד - בעד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - בעד יצחק וקנין - נגד נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - נמנע אליעזר זנדברג - בעד יחיאל חזן - נגד רשף חן - בעד ואסל טאהא - נמנע - נמנע דוד טל - נמנע יגאל יאסינוב - בעד שאול יהלום - נגד אליהו ישי - נגד אהוד יתום - נגד דני יתום - בעד איתן כבל - בעד אילנה כהן - בעד אליעזר כהן - נגד אמנון כהן - נגד - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - נגד חיים כץ - נגד - בעד אתי לבני - בעד ציפי לבני - בעד לימור לבנת - בעד דוד לוי - נגד יצחק לוי - נגד אילן ליבוביץ - בעד עוזי לנדאו - נגד יעקב ליצמן - נגד יוסף לפיד - בעד גאלב מג'אדלה - בעד עסאם מח'ול - נמנע מיכאל מלכיאור - בעד עמרם מצנע - בעד - נגד יהודית נאות - אינה נוכחת היו"ר : מקוזזת עם חברת הכנסת גמליאל. רשף חן (שינוי): לא מקוזזת - - - קריאות: - - - שאול יהלום (מפד"ל): - - - היו"ר : הבנתי. אני אתן לך אפשרות לומר בסוף הדבר, אבל אדוני יעביר לי פתקה. אדוני הוא אחד מראשי הבית הזה ולא טוב שהוא יפריע בזמן הצבעה. תעביר לי פתקה, אני אומר לך מה לומר אחרי זה. חברת הכנסת נאות - אינה נוכחת. זה מה שיירשם בפרוטוקול. בבקשה. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) אני חוזר: יהודית נאות - אינה נוכחת קריאה: - - - היו"ר : את יכולה לומר שאת מקוזזת. היא לא נמצאת - לומר. אומרים לי שאני לא יכול לומר בשמה שהיא מקוזזת. (יהדות התורה): - - - היו"ר : רבותי. חבר הכנסת פרוש, לא להפריע לי. רבותי, אני לא יכול לטעות בתוצאות ההצבעה. אתם מפריעים לי. תנו לסיים את ההצבעה, בבקשה. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - בעד דני נוה - בעד - בעד לאה נס - נגד בנימין נתניהו - בעד מרינה סולודקין - בעד ניסן סלומינסקי - נגד אפרים סנה - בעד - נגד גדעון עזרא - בעד מל פולישוק-בלוך - בעד אברהם פורז - בעד אופיר פינס-פז - בעד גילה פינקלשטיין - נגד - נגד יוסף פריצקי - בעד שמעון פרס - בעד יאיר פרץ - נגד עמיר פרץ - בעד איוב קרא - נגד אברהם רביץ - (יהדות התורה): מקוזז עם אלי אפללו. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) אברהם רביץ - אינו נוכח היו"ר : אינו נוכח. מקוזז עם אפללו, כך אומרים. בבקשה. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) - נגד חיים רמון - בעד אהוד רצאבי - בעד מיכאל רצון - נגד אברהם בייגה שוחט - בעד יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - בעד יורי שטרן - נגד אילן שלגי - בעד סילבן שלום - בעד שלום שמחון - בעד אריאל שרון - בעד עמרי שרון - בעד יוסי שריד - בעד יולי תמיר - בעד אני חוזר על שמות אלה שלא הצביעו. היו"ר : אני מבקש לחזור על שמה של גילה גמליאל. הואיל ונאמר על-ידי יושב-ראש סיעת שינוי שהיא לא מקוזזת, יש לשאול אותה אם היא רוצה להצביע. גילה גמליאל (הליכוד): - - - מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) אני חוזר לפי הסדר. אלי אפללו - אינו נוכח (יהדות התורה): אלי אפללו מקוזז. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) אלי אפללו - אינו נוכח היו"ר : כבוד המזכיר, יושב-ראש סיעתו של אברהם רביץ מודיע שאברהם רביץ התקזז עם אפללו, זה בסדר גמור. האם יושב-ראש סיעת הליכוד מתנגד לדבר זה? (הליכוד): לא, לא - - - היו"ר : ובכן, אלי אפללו מקוזז עם חבר הכנסת רביץ. בבקשה. מזכיר הכנסת : (קורא בשמות חברי הכנסת) גילה גמליאל - נגד יהודית נאות - אינה נוכחת אברהם רביץ - אינו נוכח יש מישהו שלא הצביע? אין. היו"ר : האם יש מישהו באולם מבין חברי הכנסת שלא הצביע? אם כך הדבר, נא להעביר אלי את התוצאות. רבותי חברי הכנסת, הממשלה מבקשת שהדיון בוועדה בחוק זה - אם וכאשר יעבור - ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת חוקה, בראשות יושב-ראש ועדת הכספים, תדון בחוק זה להכנתו - - - אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - נסים דהן (ש"ס): - - - קריאות: - - - היו"ר : רק רגע. ראיתי גם אותך, חבר הכנסת אריאל, ראשון. - - - תדון בהכנתו של חוק זה לקריאה שנייה ושלישית. שישה חברים מוועדת הכספים, חמישה חברים מוועדת חוקה, סך הכול 11 חברים. זאת הצעת הממשלה. חבר הכנסת אריאל, בבקשה. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הצעתנו, שתהיה בוועדת חוקה. היו"ר : תודה. חבר הכנסת דהן. נסים דהן (ש"ס): אנחנו מבקשים בוועדת הכספים. קריאה: - - - חיים אורון (יחד): - - - את גודל הוועדה. זאת החלטה של הכנסת, וראוי שיהיו נציגים של יותר סיעות. היו"ר : ידוע לי. רבותי חברי הכנסת, אני רציתי לומר, שאני רואה פה בקשה כפולה של ועדת הכספים וועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מעביר זאת לוועדת הכנסת, על מנת שתקבע מהי הוועדה הראויה לדון בעניין זה. ועדת הכנסת מוסמכת, למיטב ידיעתי, להחליט על ועדה משותפת. לכן העניין יועבר לוועדת הכנסת, אם ההצעה אכן נתקבלה. להלן תוצאות ההצבעה: תשעה נמנעים, 44 נגד, 64 בעד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכנסת על מנת שתקבע את הוועדה המוסמכת לדון בהכנתה לקריאה שנייה ושלישית. (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - היו"ר : רבותי חברי הכנסת, תם הדיון ותם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה תתקיים ביום שני, כ"ד בחשוון התשס"ה, 8 בחודש נובמבר 2004 למניינם, בשעה 16:00. ישיבת הכנסת נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 17:41.