דברי הכנסת

דברי הכנסת לו / מושב שני / ישיבות קמ"ו–קמ"ז ח', י' בשבט התשס"ז / 23, 25 ביולי 2007 / 36 חוברת ל"ו ישיבה קמ"ו הישיבה המאה-וארבעים-ושש של הכנסת השבע-עשרה יום שני, ח' באב התשס"ז (23 ביולי 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 10:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל יינון: 4 הצעות סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. מחדליה בטיפול בעורף במהלך מלחמת לבנון השנייה ואי-תיקון הליקויים בשנה שחלפה מאז תום המלחמה; 6 2. מחדלי ראש הממשלה והממשלה בטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה כפי שעולים מדוח מבקר המדינה; 7 3. כוונתה להטיל מס בריאות וביטוח לאומי על עקרות הבית במדינה; 7 4. מחדליה בטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה; 7 5. המצב הכלכלי, משבר התעסוקה וממדי האבטלה במגזר הערבי 7 לימור לבנת (הליכוד): 7 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 9 יוסף ביילין (מרצ): 12 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 15 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 22 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 24 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 28 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 31 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 33 נסים זאב (ש"ס): 35 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 36 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 37 משה שרוני (גיל): 39 משה גפני (יהדות התורה): 40 רן כהן (מרצ): 43 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 45 חנא סוייד (חד"ש): 47 שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: 48 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 48 מנחם בן-ששון (קדימה): 49 הודעה אישית של חבר הכנסת זבולון אורלב 54 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 54 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 55 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55 הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007 56 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 56 דב חנין (חד"ש): 58 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 60 זאב אלקין (קדימה): 61 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: 67 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007 68 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 70 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ז–2007 71 השרה רוחמה אברהם-בלילא: 71 ראובן ריבלין (הליכוד): 72 גדעון סער (הליכוד): 73 חיים אורון (מרצ): 76 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 78 צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 81 לימור לבנת (הליכוד): 82 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 83 גלעד ארדן (הליכוד): 84 יובל שטייניץ (הליכוד): 87 נסים זאב (ש"ס): 91 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 94 אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 95 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 98 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 98 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: אין שר, הישיבה נעולה. בוקר טוב, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת היום, יום שני, ח' באב התשס"ז, 23 ביולי 2007. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת איל יינון: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק הרבנות הראשית (תיקון – מורשי עריכת חופה וקידושין), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת עתניאל שנלר ומיכאל מלכיאור; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בחירת ספק שירותי טלפון), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור נקיבת מחירים שלא ניתן לשלמם במעות שבמחזור), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת יידוע צרכן על מחיר תיקון טרם ביצועו), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק תיעול עודפי ייצור חקלאי המיועדים להשמדה למפעלי הזנה ולנזקקים, התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (לחם בפיקוח), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצגת מחיר מקובל), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת הספקת מים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המים (תיקון – גביית תשלומים על-ידי ספק מים ראשי), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – שימור ועידוד גורמי הפקה ישראלית), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב וסטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הוספת יישובים הזכאים להטבות מס), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי בית-ג'ן), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת דני יתום ו; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הוספת יישובים הזכאים להטבות מס), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – צמצום סמכויות השר), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי אריאל), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת ואלכס מילר; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חקירת סוהרים בידי המחלקה לחקירות שוטרים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מוצרים אשר ארץ ייבואם מחרימה או מפלה את מוצריה של מדינת ישראל), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת סימון נזק סביבתי), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – כיסוי הוצאות שידורים קהילתיים), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול ייעוד ציבורי של מקרקעין), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת השקעת כספי קופת גמל), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון – הפחתת מס רכישה), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ; הצעת חוק אזור סחר חופשי אילת והקמת הרשות לפיתוח אילת, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת פרסום הודעות באינטרנט), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הארכת תוקף של תקנות שעת-חירום (יציאה לחוץ-לארץ) (היתר יציאה למדינות ערב), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגבלת תקופת ההפקעה לייעוד ציבורי), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (תיקון – איחוד רשויות מקומיות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק ביטול מועצה מקומית תעשייתית מגדל תפן, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לביטול המינהלה לקידום הבדואים בנגב, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – שופט בכיר), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – ייצוג בוועדות ערר), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק היועץ המשפטי הראשי (מינוי וכהונה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הסמכת בית-המשפט לקיים הליך הכרעה מהיר בעבירות קלות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – שחרור אסירים ביטחוניים), מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת פרסום תועבה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מיכאל איתן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – אי-מינויו לשר של מי שהורשע בעבירת מין), מאת חבר הכנסת יצחק לוי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב מוגבל באמצעים), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – פינוי שוכר), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת אסתרינה טרטמן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק חנינת איש כוחות הביטחון (תוכנית ההתנתקות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק מועמדות ובחירת עובד מדינה לכנסת ולגוף בוחר (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאור; הצעת חוק להגברת הפיקוח והבקרה על קובעי המדיניות הכלכלית בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007 (תיקון – תוספת תקציב למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בתחומי עידוד השקעות הון ומחקר ופיתוח), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אלי אפללו, איתן כבל, סטס מיסז'ניקוב, ושי חרמש; הצעת חוק איסור העברת כספים לרשות הפלסטינית, התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הלוואה נוספת לבניית מרחב מוגן דירתי), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הקמת מוסדות להשכלה גבוהה), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הכרה בזרם משולב), התשס"ז–2007, מאת חברי הכנסת אסתרינה טרטמן ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון – שינוי שם החוק), התשס"ז–2007, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת (תיקון – הרחבת הוראות), התשס"ז–2007, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-הדין הרבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 6), התשס"ז–2007, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה; הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 11), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התכנון והבנייה (פטור מהיטל השבחה בשל חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה) (הוראת שעה), התשס"ז–2007; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ז–2007. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר (תיקון מס' 2) (זכות ערעור על צו לנשיאת המאסר), התשס"ז–2007; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) (תיקון מס' 4), התשס"ז–2007; הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 10) (מתן סובסידיה קבועה), התשס"ז–2007 – נוסח מתוקן. היו"ר דליה איציק: תודה. הצעות סיעות הליכוד, האיחוד הלאומי – מפד"ל, יהדות התורה, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מחדליה בטיפול בעורף במהלך מלחמת לבנון השנייה ואי-תיקון הליקויים בשנה שחלפה מאז תום המלחמה; 2. מחדלי ראש הממשלה והממשלה בטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה כפי שעולים מדוח מבקר המדינה; 3. כוונתה להטיל מס בריאות וביטוח לאומי על עקרות הבית במדינה; 4. מחדליה בטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה; 5. המצב הכלכלי, משבר התעסוקה וממדי האבטלה במגזר הערבי היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום: הצעות אי-אמון בממשלה. להזכירכם, הישיבה מתחילה עכשיו ומסתיימת בדיוק ב-14:00. ההצעה הראשונה – של חברת הכנסת לימור לבנת. היא תנמק את ההצעה במסגרת זמן של עשר דקות – הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא מחדלי הממשלה בטיפול בעורף במהלך מלחמת לבנון השנייה ואי-תיקון הליקויים בשנה שחלפה מאז תום המלחמה. בבקשה, גברתי. לימור לבנת (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל אזרח שחי פה לא זקוק היה לדוח מבקר המדינה כדי לדעת שממשלת ישראל נכשלה כישלון חרוץ בהגנה על העורף במלחמת לבנון השנייה. כולם היו פה, כולם חוו, ודאי מיליון אזרחים שישבו במקלטים בצפון, ודאי בני משפחותיהם שאירחו אותם כשנאלצו להימלט מהצפון, ודאי תושבי שדרות ומערב הנגב, שראש הממשלה אומר שאולי לא צריך למקלט אותם. ודאי החיילים, ודאי כו-לם. אבל מבקר המדינה לא הסתפק בזה. הוא בדק. שנה שלמה הוא בדק באופן יסודי, כדרכו, וכך גם חלק גדול מעובדי משרדו. בראש הבדיקה עמדו אנשי מבקר המדינה – מנכ"ל משרדו, האלוף אור ועוד אחרים. למעשה, את הממצאים הוא מחלק לשני חלקים: מה שקרה עד המלחמה, ואכן הוא מעיר על כך שהיו מחדלים והיו בעיות רבות במהלך השנים, אבל רוב הדוח מתמקד במה שקרה בתפקוד, או באי-תפקוד, של ממשלת ישראל מ-12 ביולי בשנה שעברה, היום שבו התחילה מלחמת לבנון השנייה. אני מציעה לא לעשות שום פוליטיקה. אני מציעה את זה לראש הממשלה ולשרי הממשלה: לא לעשות שום פוליטיקה מההגנה על העורף. היתה הזנחה נוראה, הזנחה קשה במהלך המלחמה. "ליקוי מאורות" קרא לזה המבקר. המלחמה נפתחה ב-12 ביולי. הדיון הראשון בממשלה היה ב-30 ביולי – למעשה, 18 יום לאחר פרוץ המלחמה. זו אחריות? זה ראש ממשלה אחראי? "החומרים המסוכנים – – – " – אומר המבקר – "זה בדרך לאסון." האם זו אחריות? האם זה ראש ממשלה אחראי? "לא הופעלו" – אומר המבקר – "תוכניות מגירה מוכנות כבר בשלבים הראשונים לטיפול ושליטה בעורף בעיתות חירום." האם זו אחריות? האם זה ראש ממשלה אחראי? ועוד אומר המבקר: "ראוי היה שהממשלה ושריה יעמדו על ממדי הפגיעה בעורף וייטלו לידיהם פיקוד ואחריות על העורף כחזית מרכזית במסגרת המאמץ המלחמתי הכולל". זה לא נעשה. האם זו אחריות? הם זה ראש ממשלה אחראי? ועוד אומר המבקר, בסיכומו של הדוח שלו: "ראש הממשלה והממשלה כשלו באורח חמור בתהליכי קבלת ההחלטות, ההערכה והביצוע ובטיפולם בעורף במלחמה לבנון". האם זו אחריות? האם זה ראש ממשלה אחראי? ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, אומר וחוזר ואומר: "אולמרט ידע על מצב המקלטים לפני שהחליט לצאת למלחמה". את זה אומר רענן דינור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ובכן, האם זו אחריות? האם זה ראש ממשלה אחראי, שכך הפקיר את תושבי הצפון? 582 עמודים של כתב האשמה חמור נגד הממשלה ונגד העומד בראשה. וכן, זה גם כתב האשמה חמור נגד מי שהיה שר הביטחון, נגד מי שהיה רמטכ"ל, אבל שניהם לקחו אחריות, שניהם התפטרו. כתב האשמה חריף מאוד. מה היא תגובתו של ראש הממשלה? מה היא תגובתו של אהוד אולמרט? אין לו תשובות על הטענות, ולכן הוא פותח במסע הסתה, מסע השמצה, מסע שיסוי נגד מבקר המדינה. ככה זה כשאין תשובות. בואו נראה מה הוא עשה מאז. מיגן? תיקן? שיפץ? טיפל? לא ולא. כולנו יכולים לראות מה קרה. הוא אומנם נוסע לצפון, מכנס שם מסיבות עיתונאים, כמה אנשים סביבו, אבל כולנו יודעים מה באמת קורה שם, או – מה באמת לא קורה שם. ראיתם את המקלטים – את המקלטים המוזנחים? את הברזים השבורים? את העכברים המתרוצצים? את הלכלוך? את הזוהמה? כולנו יודעים מה באמת קורה שם. שום דבר לא קורה שם. אין טיפול, אין תיקון של שום ליקוי שעליו מצביע דוח המבקר. אני אומר יותר מזה. רק לפני שבוע פרסמה ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, שגם אני חברה בה, בראשותו של חבר הכנסת יובל שטייניץ, דוח קשה מאוד על מצב מסכות המגן. למעשה, לא נעשה דבר חוץ מדבר אחד: איסוף המסכות. לא הוכנו מסכות חדשות, אף-על-פי שהאיום עדיין קיים. למי שלא היה בטוח, אנחנו יודעים שהביקור המאוד מתוקשר והפגישות המאוד מתוקשרות של נשיא אירן אחמדינג'אד עם נסראללה, עם אסד, עם משעל, והתחייבותו של נשיא אירן לספק לאסד גם חומרים וגם אמצעים לצורכי בניית כור או לצרכים כימיים – גם אם נכונה הידיעה הזאת וגם אם איננה נכונה, מדינת ישראל חייבת לתת הגנה לאזרחיה, גם בתחומים הללו וגם בתחומים אחרים. אבל ממשלת ישראל לא עושה דבר וחצי דבר, וראש ממשלת ישראל אינו ממלא את חובתו. הוא אינו ממלא את חובתו גם בתחום נוסף. מבקר המדינה מצביע על כך שיש יותר מדי גורמים שמטפלים בנושא העורף. ריבוי גורמים, שנכון – הם היו כל השנים, אבל הגורמים הללו שהיו כל השנים בין היתר הביאו עכשיו לקריסה של כל המערכות, כי לא הוכרז על מצב חירום בעורף, כי לא הופעל מצב מל"ח – וכל זה, כפי שאמר השר רפי איתן בוועדת-וינוגרד, כדי לחסוך כסף. לחסוך כסף? אמר השר רפי איתן. והנה, ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון למצב העורף, שגם בה אני חברה, המליצה לאחד את כל הגורמים הללו ולהקים רשות חירום לאומית שתהיה כפופה למשרד ראש הממשלה או למשרד לביטחון הפנים. כל אלה, כדי שמשרד הביטחון יתרכז במהלך ימי מלחמה בלחימה עצמה ולא בטיפול בעורף, אף-על-פי שבימינו החזית הפכה לעורף והעורף הוא החזית. מה עושה אולמרט? מביא לממשלה, והממשלה מאשרת, באפריל השנה, בדיוק את הדבר ההפוך: הוא ממליץ לממשלה – והממשלה מאשרת – שרשות חירום לאומית כזאת תוקם דווקא תחת משרד הביטחון; את הדבר ההפוך בתכלית. טוב, אמרתי ושאלתי: מה עשה אהוד אולמרט מאז הסתיימה מלחמת לבנון לפני שנה? מה הוא עשה במהלך מלחמת לבנון – אנחנו יודעים. כשל גמור, גם במלחמה עצמה וגם בטיפול בעורף. מה הוא עשה מאז מלחמת לבנון? אנחנו יודעים. הוא לא טיפל, הוא לא תיקן, הוא לא מיגן, הוא לא שיפץ. חוץ מהתנפלות על מבקר המדינה, חוץ מהתנפלות על בג"ץ, חוץ מהתנפלות על כל מה שזז, על כל דבר, חוץ מהשמצות ושיסוי. אבל בכל זאת הוא הספיק לעשות משהו. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש דבר אחד שהוא הספיק לעשות, הוא הספיק ועוד איך. אני אומר לכם מה: אולמרט הספיק בתקופה הזאת למנות חברים שלו. אתמול הוא דיווח לחבריו בקדימה, הוא אמר: מיניתי את בר-און ורמון כי הם חברים שלי. רציתי שידעו שאני לא שוכח חברים. אה-הה, עכשיו ידע עם ישראל. עכשיו ידע שיש מי שהם חברים שלו ויש מי שאינם חברים שלו. מה מתברר? שתושבי הצפון, מיליון תושבי הצפון, הם לא חברים של אהוד אולמרט. ותושבי שדרות ומערב הנגב הם לא חברים של אהוד אולמרט. וכל תושבי ישראל שסובלים – הם לא חברים של אהוד אולמרט. רק רמון ובר-און הם חברים שלו, והוא רוצה שידעו שהם חברים שלו. חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אולי כדאי לכם להיות חברים של אולמרט – לא, לא כדאי לכם. מה שכדאי לעשות זה להחליף את ראש הממשלה הזה, שדואג לחברים שלו, אבל לא דואג לציבור אזרחי ישראל. להחליף את ראש הממשלה הזה, שיש לו עסק רק עם הקליקה שלו הקרובה ורק עם החברים שלו, רק עם החבר'ה שלו, אבל לאזרחי ישראל, לציבור כולו, הוא לא דואג – לא לעורף, לא לחזית ולא לכלל אזרחי ישראל. ולכן, רבותי, אנחנו צריכים ללכת לבחירות חדשות, להחליף את ראש הממשלה ולהחליף את הממשלה הזאת בממשלה טובה יותר שתדאג לכלל אזרחי ישראל. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. אנחנו עוברים להצעה השנייה באותו נושא. מי שינמק אותה יהיה חבר הכנסת . זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בדוח ביקורת מהחמורים ביותר שכתב משרד מבקר המדינה, וזאת גם מפני שבמלחמה הזאת, להבדיל ממלחמות אחרות, העורף שילם מחיר מאוד מאוד כבד: למעלה מ-40 הרוגים, למעלה מ-700 פצועים, מאות בתים הרוסים, מחירים כבדים מאוד בתחומי המשק והכלכלה, ואולי בעיקר בתחום של איבוד הביטחון של אזרחים ביכולת של הממשלה לעשות את הדרוש כדי להגן עליהם. לכן אנחנו סבורים שהדוח הזה, בהחלט ראוי להגיש בגללו הצעת אי-אמון. אנחנו יודעים שיש שגרה של הגשת הצעות אי-אמון מדי שבוע, מסיבה כזאת או אחרת; נדמה לי שהגישו הצעת אי-אמון אפילו על סטירה שנתנו פה לחבר הכנסת. עם כל החומרה של סטירה, אנחנו עוסקים פה בדבר מאוד יסודי, מאוד מהותי, שקשור בשורש קיומה של ממשלה, בתפקידה ובאחריותה הבסיסית, וזה – לפעול להגנת אזרחי המדינה. גברתי היושבת-ראש, הממצאים העיקריים ובעיקר ההמלצות היו מוכנים במשרד מבקר המדינה כבר לפני ארבעה-חמישה חודשים, וועדת ביקורת המדינה של הכנסת החליטה על דעת כל חבריה, פה-אחד – אלה שהשתתפו בישיבה, והשתתפו בישיבה גם חברי קואליציה, כמובן – לבקש מהמבקר לתת לה סקירה על עיקר ההמלצות לתיקון הליקויים, ללא המלצות אישיות, ללא המלצות מוסדיות, כי ראוי שתהיה זכות למי שעלול להיפגע להשלים את תשובותיו. והנה הגיש בג"ץ אלוף פיקוד העורף, שהוא כמובן נציגה של הממשלה – אי-אפשר להפריד בין אלוף פיקוד העורף לבין הממשלה – באמצעות הסניגוריה הצבאית, בג"ץ שלמעשה עיכב ומנע מן הכנסת לשמוע ממבקר המדינה מהן אותן המלצות לתיקון הליקויים; כמובן, בסיוע של של הבג"ץ הזה הצליחה הממשלה למנוע מהכנסת, ובאמצעותה למנוע מאזרחי המדינה, לדעת מהן ההמלצות לתיקון הליקויים שנחשפו במלחמה האחרונה, וכמובן לפעול לתיקונם. עברו ארבעה, חמישה חודשים יקרים מפז, כי איננו יודעים מתי חס וחלילה תהיה המלחמה הבאה ומתי שוב יידרש העורף לעמוד במבחן של מלחמה; עברו ארבעה, חמישה חודשים יקרים מפז שבהם לא פורסמו ההמלצות לתיקון הליקויים, וכל האחריות הזאת חלה על הממשלה – אין מישהו אחר שאחראי על העניין הזה. הדבר הזה הוא כשלעצמו חמור מאוד וראוי לכל גינוי, והוא כשלעצמו ראוי להגשת הצעת אי-אמון. נכון שבדוח הזה אין ממצאים שהם גילויים מרעישים מאוד. יש עובדות שאולי לא כל הציבור היה מודע להן, למשל שרק ביום ה-19 מפרוץ המלחמה התכנסה הממשלה לראשונה לדון בבעיית העורף, אף-על-פי שכבר כשהממשלה החליטה לצאת למלחמה, ב-12 ביולי, הממשלה וראש הממשלה היו מודעים לכך שיהיה מצב חדש או מצב שונה בעורף. חרף הבעיה הזאת וחרף זה שמדי יום נופלים טילי "קטיושה" וטילי "פאג'ר" וטילים אחרים על הצפון, בכמויות גדולות של עשרות או מאות ליום, הממשלה כממשלה איננה מתפנה לעסוק בעורף. אף-על-פי שכבר ביום השני או השלישי למלחמה נהרגים אזרחים, כולל שמונה אזרחים במחסני הרכבת בחיפה, הממשלה איננה נותנת את דעתה להפעיל את היכולת של מדינת ישראל כדי להגן על העורף. דוח-וינוגרד יעסוק בשאלה מדוע לא ניתנה פקודה לצה"ל בראש ובראשונה לפעול באופן צבאי כדי להגיע למשגרי ה"קטיושות", למשגרי הטילים, ולמנוע את ירי ה"קטיושות". זאת שאלה שאינני נכנס אליה, אבל השאלה של ההתגוננות האזרחית היא שאלה מאוד מאוד יסודית. יכול להיות שלא כל האזרחים מודעים לכך שמערך מל"ח – שמדינת ישראל, גברתי היושבת-ראש, מכינה אותו 60 שנה, שכולנו מכירים אותו, כי גם את וגם אני היינו שרים בממשלה, וגם קודמתי, ויודעים שיש מערך מאוד מסודר עם תיקים מאוד מסודרים כיצד לפעול בשעת-חירום וכיצד להבטיח שירותים חיוניים לאזרחים גם בשעת-חירום. אם במלחמת לבנון השנייה לא מפעילים את מערך מל"ח, באיזו מלחמה חס וחלילה יפעילו את מערך מל"ח? והנה, לא שמתקבלת החלטה להפעיל, אלא מתקבלת החלטה שלא להפעיל את מערך מל"ח, כנראה משיקולים כספיים, תקציביים. כלומר, הממשלה "חסה" על תקציב המדינה, על גבם ועל שלומם של אזרחי המדינה, ולא מפעילה את מערך מל"ח. הממצאים בסך הכול מאמתים את כל מה שידעו אזרחי המדינה, ובוודאי אזרחי הצפון, על הפקרה, על הזנחה ועל מצב בלתי מתקבל על הדעת שבו נשארו אזרחים בצפון בלי שיכלו לקבל את ההגנה המינימלית. כמו חברי כנסת נוספים, גם אנוכי ביקרתי פעמים רבות בצפון וראיתי את הדברים לא רק דרך האותיות של דוח המבקר אלא גם דרך העיניים. גם אני, כמו קודמתי, גברתי היושבת-ראש, מאוד מודאג ומאוד מוטרד מההתקפות של ראש הממשלה על המבקר. אגב, אני לא יודע למה אומרים שיש ביניהם איזה ריב. אני לא שמעתי את המבקר – ואני מאלה שאמונים מטעם הכנסת להקשיב היטב לדברי המבקר – אני לא שמעתי מהמבקר התקפות אישיות על ראש הממשלה, גם לא בדוח הזה. מה זה התקפה אישית? לעשות דה-לגיטימציה לאדם ולדבר על שיקול הדעת שלו ועל המניעים שלו? מה זה הדבר הזה? המבקר דיבר פעם על היכולות של ראש הממשלה, על המניעים שלו, על המידות האישיות שלו, על התכונות שלו? לא שמעתי דבר כזה. יש מאבק דה-לגיטימי של ראש הממשלה שאני מאוד מוטרד ממנו, ואני אומר את זה גם כאזרח וגם כאיש חינוך. אם ראש הממשלה אומר לציבור: אל תתייחסו ברצינות למבקר הזה, גם אחרון הפקידים בשירות המדינה ובשירות הציבורי לא יתייחס ברצינות. אם לא מתייחסים, עד אנה אנחנו באים? דווקא אנחנו, הכנסת, חייבים להיות רגישים לעניין הזה, מכיוון שמבקר המדינה אינו עובד של הממשלה. הוא שליחה של הכנסת, הוא העיניים שלנו, הוא מי שעושה את העבודה בעבורנו, כי לנו אין היכולת לבדוק את העובדות לאשורן. קיים משרד, לדעתי ראוי מאוד, עם מערכת פקידותית בהחלט ראויה, שלהבנתי ולידיעתי היא חפה מכל מיני שיקולים פוליטיים, והנה – עושים דה-לגיטימציה. אני מודאג מכך, מפני שאנחנו, הכנסת, גודעים לעצמנו זרוע שיכולה לעשות את מלאכתנו ולפקח על הרשות המבצעת. החשש הוא שאם מישהו עושה דה-לגיטימציה לבעל התפקיד הזה, הוא בעצם אומר: אני לא מתכוון לתקן את הליקויים – וזה מדאיג עוד יותר. זה מדאיג עוד יותר. על רקע זה, גברתי היושבת-ראש, נאלצתי לומר דבר שלא התכוונתי לומר מלכתחילה באותו יום. קבענו סדרת דיונים בפגרה בוועדה לענייני ביקורת המדינה, כדי לעבור דבר דבר, וקיבלתי גם את עצתה של חברת הכנסת עמירה דותן, שבתום כל דיון עם כל משרד נפקיד חבר כנסת מהוועדה שיהיה אחראי לעבודה עם אותו משרד ולוודא את תיקון הליקויים. אם נתרשם שהממשלה לוקחת ברצינות הגמורה ביותר את תיקון הליקויים, מתגייסת באופן אמיתי, מתוך הבנה שמדובר בדבר בסיסי ביותר, בחובתה של ממשלה כלפי האזרחים, אינני רואה צורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית; אבל אם נתרשם שמדובר בדה-לגיטימציה לא רק למבקר, אלא גם לממצאים, ואין כוונה לתקן את הליקויים, נצטרך להשתמש בסעיף בחוק, שהכנסת אפשרה לנו, כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית. אין לנו רצון וכוונה לעשות מזה עניין פוליטי. יש לנו כוונה לדאוג לכך שאזרחי מדינת ישראל ישכנו לבטח גם בעת מלחמה. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך, חבר הכנסת זבולון אורלב. השרה רוחמה אברהם-בלילא תשיב במשולב על הצעות האי-אמון. השרה רוחמה אברהם-בלילא: גם לחבר הכנסת ביילין הצעה באותו נושא. היו"ר דליה איציק: את צודקת. חבר הכנסת ביילין, בבקשה. זה לא מופיע לפי הסדר, אבקש להפנות את תשומת הלב של המזכירות לכך. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה וראש הממשלה הם שהחליטו שנושא העורף ייבדק בידי מבקר המדינה ולא בידי גורם אחר. באותם ימים, שבהם נאבקו חברים רבים בבית הזה, ואנשים בציבור הישראלי, למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ראש הממשלה נאבק – נאבק גם בשריו, בשר הביטחון, בשר הבינוי והשיכון דאז, בשרים אחרים ובחברי הכנסת, גם מהקואליציה, שקראו לוועדת חקירה ממלכתית. הוא אמר: בשום פנים ואופן לא. תהיה ועדת בדיקה, ומבקר המדינה הוא שיטפל בנושא העורף. עוד לא הוצג הדוח הזה, וכבר הודיעו לנו בתקשורת שבמשרד ראש הממשלה נערכים להגיב; לא תגובה עניינית, חלילה, אלא התלהמות אישית. אמר כאן חברי חבר הכנסת אורלב: מה אישי בזה? יש שני דברים שאני יכול להעיר בעדינות: שמו של מבקר המדינה הובא לכנסת בקדנציה שעברה לא בידי גורמים העוינים את ראש הממשלה הנוכחי או את מפלגתו הנוכחית. לא שזה היה חלילה מינוי פוליטי – בשום פנים ואופן לא, אבל זה ודאי לא היה מינוי לעומתי. שנית, כפי שאמר חבר הכנסת אורלב, מה אישי כאן? יש איזו היסטוריה אישית בין שני האנשים האלה ועכשיו המבקר מתנקם בראש הממשלה? יש אמינות כלשהי לטיעון הזה, שביקורת המבקר בנושא העורף – הביקורת הנוראה הזאת, שבפרטיה היא אולי באמת אינה מדהימה אבל בתמונה הכוללת שלה היא מכאיבה ומדהימה מאוד – היא על בסיס אישי? ראש הממשלה מודאג מכך שכל הטענות מופנות לממשלה, כאילו שהן יכולות להיות מופנות לאיזו חנות מכולת במקום כלשהו. כלפי מי טוענים? כלפי מי שמנהיג את העניינים וטועה. נשמעה הטענה שלא הממשלה הזאת אחראית לכל מדווי העורף וכישלונות המיגון. (קדימה): ואתה מסכים לזה? יוסף ביילין (מרצ): זה נכון. ודאי. אף אחד לא מאשים את הממשלה הנוכחית וגם לא ציפה שבחודשים אחדים של שלטון היא תתקן את כל הבעיות במיגון העורף. לא בזה מאשימים את הממשלה ולא בזה מאשימים את ראש הממשלה. מי שמגן על עצמו באמירה: אל תטילו עלי את האחריות לטעויות העבר – מטעה, משום שלא על כך מפנים אליו את האצבע המאשימה; השאלה אינה אם ממשלת אולמרט אחראית למיגון, אלא מה עשתה ממשלת אולמרט כשידעה מהו המצב. זאת השאלה האמיתית, מלבד השאלה על העתיד לבוא, שהיא חשובה לכולנו – מה תעשה הממשלה, ומה יעשו ממשלות אחרות, בממצאים שמצא המבקר? השאלה האמיתית והחדה היא: מה עושה ממשלה כשהיא יודעת שזאת התמונה? והיא כנראה ידעה, על-פי עדויות שונות ששמעה ועדת-וינוגרד, וגם בדברים שהמבקר אומר. בעצם הממשלה אמרה כך: אנחנו לוקחים על עצמנו את הסיכון, שכאשר העורף אינו ממוגן אנחנו חושפים אותו למשך יותר מחודש. הדיון הראשון בנושא מיגון העורף התקיים כמובן ב-30 ביולי, אחרי ה"קטיושות", אחרי הירי, כשמיליון איש ישבו במקלטים. ב-30 ביולי נזכרה הממשלה לקיים דיון בנושא הזה, ולא היו לה תשובות. מה היא עשתה במשך כל הזמן? הרי זאת היתה מלחמת עורף מובהקת, האזרחים היו החיילים האמיתיים של המלחמה הזאת. במשך כל השבועות האלה היא לא דנה בנושא הזה בכלל. במשפטים שהמבקר בחר לקבוע – "הליקויים הקשים בעניין הטיפול בעורף בעת המלחמה מגיעים עד כדי ליקוי מאורות" – הוא מתאר מצב שבו מסתבר פתאום לראש הממשלה, שלא באשמתו, שהסמכויות, כמו במקרים אחרים, אינן ברורות, שאף אחד לא באמת יודע מה עליו לעשות, שברגע האמת, כשבאמת צריך לקבל החלטות, פתאום זה אומר: זה לא שלי, זה אומר: אני לא אחראי, וזה אומר: התקבלה החלטה והוא האחראי. אוקיי, זה לא עליך, אבל עליך להגיד: הנה, עכשיו אנחנו מחלקים את האחריות בינינו – פיקוד העורף, משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, משרדים אחרים. הוא לא היה שם. ראש הממשלה לא היה שם. יש כאן פער עמוק בין חובתם של מקבלי ההחלטות כלפי תושבי המדינה ובין התפקוד האמיתי שלהם. כאשר ראש הממשלה אמר לשרים ביום הקריטי והבעייתי כל כך, ב-12 ביולי: עליכם להיערך למציאות חדשה בעורף, מה הוא חשב? היום, אחרי שנה, אני שואל את עצמי: מה הוא חשב כשהוא אמר להם את זה אז? שאין ברירה, נצטרך להילחם חודש והעורף יהיה חשוף? אני חושב שהוא אמר דברים באוויר, שהוא לא הבין מה הוא אומר. הוא הבין שתהיה בעיה עם העורף, אבל הוא לא הסיק את המסקנות. אילו מסקנות? מסקנה מתבקשת היא, למשל, שאם באמת מתברר שהעורף לא מוגן, אתה עושה הכול, כל מה שאתה יכול, כדי שהמלחמה לא תימשך חודש. אם יש מסקנה אחת מהדבר הזה – יכולה להיות מסקנה – למגן את כולנו עד השיניים, שזה דבר מאוד יקר, מאוד בעייתי ולא פשוט. יש מסקנה אחרת שאומרת: אם העורף לא מוגן, אני לא אצא למלחמה. אבל יש גם מסקנה שאומרת – והיא ההגיונית ביותר, וזאת גם המסקנה שהיתה כל השנים, העורף היה תמיד הדבר החשוב ביותר – ההעברה של המלחמה לצד השני. התפיסה הזאת של בן-גוריון נבעה מזה, כדי שהעורף לא ייפגע. והמלחמות הקצרות נבעו מזה, שלא לחשוף את העורף לזמן רב. הממשלה ידעה כמה היא חושפת את העורף, כמה היא לא מוכנה, כמה היא לא ביצעה את המסקנות של מבקר המדינה מלפני שנים, שהרי אילו ביצעה את המסקנות מ-2001 – זה לא מאה שנה, זו ממשלה שעוד חלק מהשרים שיושבים כאן ישבו בה אז, והיא לא עשתה את זה. אבל כשאתה עומד לפני מצב כזה שאתה מרגיש שאתה חייב להגיב – ואנחנו, כמרצ-יחד, לא הצבענו נגד התגובה הזאת, כי היתה אז תחושה לכל הבית הזה, לרוב הבית הזה, שצריך להגיב. אבל האחריות שלך כראש ממשלה היא להבין שאתה אחראי לעורף, אתה אחראי לאזרחים, אתה אחראי לציבור, ואתה לא יכול, אתה לא רשאי מוסרית, למשוך את זה כל כך הרבה זמן. דיברו כאן על מתי מפעילים את מל"ח, מתי מפעילים את פס"ח, מתי מכריזים על מלחמה. איזה מצב מטורף, גברתי היושבת-ראש. עומד עבדך הנאמן בפני בג"ץ, ואומר: על-פי חוק-יסוד: הממשלה, הממשלה צריכה להחליט אם היא יוצאת למלחמה או לא. כאן יצאו למלחמה בלי החלטה, בלי המשתמע מהדברים האלה, כולל מל"ח. קראתי לממשלה לקיים דיון – לא להחליט שיש מלחמה, לקיים דיון – אם מדובר במלחמה או לא. קיבלתי תשובה חד-משמעית: אין כאן מלחמה, מה פתאום? מה פתאום? על איזו מלחמה אתה מדבר? ונזרקתי מהבג"ץ. אחרי שנה שוברים את הראש איך לקרוא למלחמה הזאת – והיום ראיתי בעיתונים את האות. אז מה היה כאן? מה היה כאן? אנשים לא הבינו מה הם עושים? לא תפסו שמדובר כאן במלחמה? לא תפסו שמסכנים כאן מיליון אנשים בעורף, שאין להם איפה להסתתר? הרי זה העניין האמיתי. לא אם לא היו כאן מספיק מקלטים מקודם, אלא אם עמדו ברגע הזה בראש ממשלת ישראל אנשים אחראיים כלפי הציבור שבחר בהם. והתשובה של וינוגרד והתשובה של מבקר המדינה היא לא. והאנשים האלה לא יכולים להישאר שם, וראש הממשלה לא יכול להישאר שם. כי ברגע האמיתי ניהלו את המלחמה הזאת רמטכ"ל זחוח דעת, שר ביטחון פתטי וראש ממשלה שהתפקיד גדול עליו בכמה מספרים. שניים הסיקו את המסקנות, אחד עדיין לא. שמעתי אותו אתמול מדבר על כך שקדימה, המפלגה הקיקיונית הזאת, תוביל את הממשלה הבאה, והוא יהיה ראש הממשלה הבא. לא מיניה ולא מקצתיה – – – היו"ר דליה איציק: תודה. יוסף ביילין (מרצ): הוא חייב ללכת היום. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. השרה תשיב במשולב על שלוש הצעות האי-אמון. השרה רוחמה אברהם-בלילא: גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אתן מעט מן הנתונים שבהם עסקה הממשלה בחודשים האחרונים, הייתי רוצה לומר לך, באופן אישי, חברת הכנסת לימור לבנת: הרי את היית כל כך הרבה שנים שרה בממשלות שלקחו, אולי, חלק לא מבוטל בכל מה שקשור להזנחת העורף. לא שמעתי אותך פעם אחת, לא מדברת על העורף, לא שואלת מה המצב בעורף. אז דברים שרואים מהמקום שאתם נמצאים בו עכשיו לא ראית משם? לימור לבנת (הליכוד): גברתי, אני הייתי שרת החינוך – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: זה לא משנה, כשרת החינוך. לימור לבנת (הליכוד): ואנחנו עשינו תרגילים, טיפלנו בעורף. לא תראי מלה אחת בדוח המבקר על משרד החינוך, שהעורף לא היה מוכן. השרה רוחמה אברהם-בלילא: הרי כל מה שקשור – את היית חברה בממשלה, חברת הכנסת לבנת, לא רק כשרת החינוך. בממשלה, בממשלת ישראל. לימור לבנת (הליכוד): ההיפך הגמור. קריאה: מי היה אז ראש ממשלה? לימור לבנת (הליכוד): בדוח המבקר – המנהיג של רוחמה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: המנהיג שלי לאורך כל הדרך. וגם שלך היה – בחלקה. לימור לבנת (הליכוד): בדוח מבקר המדינה – בממשלה, ואת לא היית חברה בממשלה – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: הרי את אמרת – אמרת גם דבר נוסף, והקשבתי לך קשב רב – ואת יודעת שאני מכבדת אותך מאוד – – לימור לבנת (הליכוד): גם אני. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – אמרת שהמקלטים היו בהזנחה כמעט פושעת. הרי זו לא הזנחה של תוך כדי לחימה. המקלטים הללו, כאשר נדרשנו לפתוח אותם, היו עזובים, היו מוזנחים. על-פי רוב, מרבית האזרחים אחסנו שם דברים. אף אחד לא דיבר. אף אחד לא אמר. כי מה? כי אז היתה מדיניות שונה? לך, חבר הכנסת זבולון אורלב, שמעתי גם אותך, וכמדומני שגם אתה נטלת חלק, כשר, בממשלות הללו. גם אותך לא שמעתי מדבר על מצב העורף. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כנראה לא הקשבת. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אבל כיושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, אני רוצה לומר לך משהו. הרי – אתה חבר כנסת מעולה בעיני – אם היתה לך יכולת, ביום חמישי האחרון, להקים ועדת חקירה ממלכתית על-פי חוק – שאגב, אני אקריא אותו לפרוטוקול, כדי שאולי כל חברי הכנסת וכל אזרחי מדינת ישראל יבינו מהם התנאים להקמת ועדת חקירה ממלכתית – אני בטוחה, שמכיוון שראית שלא נתמלאו לך כל התנאים, בחרת למצוא את הפתרון שחברת הכנסת עמירה דותן הציעה, שאם הממשלה לא תביא לפתרון כל הבעיות שנחשפו, אזי אתם תעמדו מקרוב. אני אינני מטילה ספק, לא בעבודתך כיושב-ראש הוועדה ולא בוועדה. אני חושבת שהוועדה הזאת חשובה, אבל אני רוצה להקריא לך את חוק המבקר. חוק המבקר סעיף 14(ב) אומר את הדבר הבא: "העלתה הביקורת ליקויים או פגיעות הנראים למבקר ראויים לדיון הוועדה קודם המצאת הדין-וחשבון, על-פי סעיפים 15 ו-20, בשל זיקתם לבעיה העקרונית, או לשם שמירה על טוהר המידות או מסיבה אחרת – ימציא המבקר לוועדה דין-וחשבון נפרד; ואם עשה כן רשאית הוועדה, מיוזמתה היא או על-פי הצעת המבקר, להחליט על מינוי ועדת חקירה; החליטה הוועדה כאמור, ימנה נשיא בית-המשפט העליון ועדת חקירה שתחקור בעניין; על ועדת החקירה יחולו הוראות חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, בשינויים המחויבים". ואני רוצה עוד קצת לחדד את העניין, ולהקריא לך גם את סעיף (ב1). זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה לא שייך לזה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אגב – גם (ב1) שייך לפה, ואני אומר לך מדוע. אם התנאי הזה של – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): (ב1) לא שייך. (ב1) זה דוח רגיל, הדוח הזה הוא דוח מיוחד. והדוח הזה – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: לא, לא, לא. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הדוח הזה הוא דוח מיוחד. השרה רוחמה אברהם-בלילא: יופי. אם תרשה לי, אדוני, אני אסביר לך בדיוק מה מהות הבעיה, שעלית עליה, ולא רצית לומר אותה ציבורית. מכיוון שהדוח הזה, שהונח על שולחנה של הכנסת בשבוע שעבר, הוא לא דוח מיוחד, אלא הוא דוח כולל, אזי בחרת שלא להפעיל את סמכותך על-פי סעיף 14(ב), ויותר מזה – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זה דוח מיוחד, את לא מבינה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: ויותר מזה, סעיף (ב1) אומר – אני מבינה אולי קצת יותר ממך בעניין הזה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תשאלי את היועצת המשפטית של הכנסת. זה דוח מיוחד. השרה רוחמה אברהם-בלילא: שוחחתי עם הרבה מאוד יועצים משפטיים, ביניהם גם היועצת המשפטית של הכנסת. זה לא דוח מיוחד. עכשיו, דבר נוסף: "הוועדה רשאית, בנסיבות מיוחדות ובהסכמת המבקר, להחליט על מינוי ועדת חקירה גם בנושא הכלול בדין-וחשבון על-פי סעיפים 15 ו-20, ויחולו עליה הוראות סעיף קטן (ב) סיפא; ואולם לא תחליט הוועדה כאמור, אלא ברוב של שני שלישים מחבריה" – אז ברגע שהבנת שאולי יש לך רוב, כי חברת כנסת אחת תערוק מהקואליציה לאופוזיציה, היה רעש תקשורתי, מחריש אוזניים, עד הצהריים. ולפתע פתאום שקט. מה קרה? מה קרה? לא רצית לעשות מזה עניין פוליטי, חבר הכנסת אורלב. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כתוב בעברית צחה: דוחות מיוחדים שהתפרסמו – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: בסדר. אז למה לא הקמת אותה ביום חמישי, חבר הכנסת אורלב? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כי אמרתי לאורך כל הדרך: אם הממשלה תבצע – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: אתה לא רוצה להתנהל בצורה פוליטית. לאורך כל הדרך אתה מתנהל בצורה פוליטית. עכשיו, בדוח החמור הזה, אתה לא רוצה להתנהל בצורה פוליטית? אוי אוי אוי, לא שכנעת אותי. עכשיו, גברתי היושבת-ראש – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): הכול עברית, הכול עברית. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה דוח בעניין היערכות העורף לחירום והתנהלותו בעת המלחמה בצפון. מדובר בדוח חשוב, בדוח מקיף, שמונה 582 עמודים, שמצריך שאנחנו, כולנו – הממשלה, חברי הכנסת, חברי הוועדות בכנסת – נלמד אותו ונראה איך כולנו נערכים ללימוד המסקנות שבו. אני מאמינה באיחוד הבית הזה. כוחנו יהיה באחדותנו אל מול כל אלה שמנסים השכם והערב לגרש אותנו מכאן ולהביא למצב שמדינת ישראל לא תהיה קיימת. אני מציינת שכבר בשנה שחלפה ביצעה הממשלה שורה של פעולות משמעותיות לתיקון ליקויים ולטיפול יסודי בבעיות שנתגלו במהלך מלחמת לבנון השנייה. הפעולות המרכזיות שבוצעו מפורטות במסמך הערות ראש הממשלה לטיוטת דוח מבקר המדינה, שהונח על שולחנה של הכנסת בשבוע שעבר. חבר הכנסת אורלב, אם היית מקשיב גם להחלטת הממשלה, היית רואה שממשלת ישראל קיבלה אתמול הצעת החלטה שנגזרת מדוח מבקר המדינה, ולהלן עיקריה: – – לימור לבנת (הליכוד): גברתי, זה דוח מיוחד. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אז שיקים, בבקשה. למה הוא לא מקים? כי הוא מצטנע שזה עניין פוליטי. אני ממש האמנתי לו. לימור לבנת (הליכוד): צריך לתקן. זה דוח מיוחד לכל דבר. השרה רוחמה אברהם-בלילא: – – "יושב-ראש ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה יביא לדיון בוועדת השרים הצעות החלטה תוך 45 ימים ובתיאום עם שר הביטחון, שנושא באחריות-העל לטיפול בעורף. ההחלטה תתמקד באופן יישום התהליך ובאופן תיקון הליקויים שעליהם הצביע מבקר המדינה. ועדת השרים לביקורת המדינה תקיים מעקב אחר יישום החלטותיה בנושא ויושב-ראש הוועדה ידווח לממשלה, אחת לרבעון, על המעקב שהממשלה מקיימת". חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אין לאף אחד בבית הזה ספק שמלחמת לבנון השנייה חשפה פערים, חשפה חסרים וחשפה שיטות הפעלה לקויות בכל הנוגע לטיפול באוכלוסייה הנמצאת תחת מתקפה. חלק ניכר מן הפערים, כפי שאמרתי, נוצרו במשך שנים ארוכות של הזנחה, ומתוך חשיבה אסטרטגית שהטילים שצבר ה"חיזבאללה" בלבנון, בסופו של דבר יחלידו. חשוב להדגיש שהממשלה נדרשה לתת מענה לבעיות הקשות שנתגלו, להזנחה ארוכת השנים, והכול תוך כדי לחימה. אתם זוכרים שלא אחת קיימה הכנסת, באדיבותה הרבה וברשותה של היושבת-ראש, ישיבות מליאה. כמדומני, הכנסת פעלה באופן רגיל לחלוטין, אף-על-פי שהיא היתה בפגרה, ושוחחנו על כל הנושאים. עלה לפה שר האוצר, עלה לפה שר הפנים ועלה כל מי שדרשתם שיביא בפניכם דוח איך אנחנו, ממשלת ישראל, מטפלים במצב הקשה שנוצר. ואני מודה – נוצר מצב קשה. אבל איפה הייתם אתם, חברי הכנסת, חברי מהאופוזיציה, כאשר אתם הייתם שרים? כל מה שנותר לי לומר בעניין הזה הוא, שדברים שלא ראיתם משם, מעניין שפתאום אתם רואים מכאן. מאז סיום המלחמה עסקה הממשלה במרץ ומתוך אחריות בהפקת לקחים, בשינוי סדר העדיפויות, בהגדרת אחריות ובהתגברות על הפערים שנוצרו במהלך השנים. התהליך הזה, חברי חברי הכנסת, הוא כעת בעיצומו. אני מבקשת להביא בפניכם פירוט חלקי לגבי הנעשה בעורף: מערכי החירום השלימו את היערכותם לטיפול בעורף באופן שונה מהותית ממה היה בעבר; הממשלה החלה בפרויקט לשדרוג כ-3,000 מקלטים ציבוריים בקו עכו–עמיעד וצפונה, נוסף על התחזוקה השוטפת, שבאחריות הרשויות המקומיות; הממשלה השלימה את כיסוי מערך יחידות הקישור של פיקוד העורף ברשויות המקומיות, במטרה להבטיח את יכולת חיזוקן בשעת הצורך; הממשלה השלימה את הפערים במערכות הצפירה בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים; הממשלה השקיעה משאבים לא מבוטלים בשדרוג מרכזי שליטה בשעת-חירום ברשויות המקומיות; משרד הפנים אישר תקנות המסירות חסמים ברישוי מיגון בתים; משרד הרווחה מכשיר בימים אלה צוותי חירום ברשויות המקומיות; בהנחיית הממשלה הוחלט כי משרד הביטחון יופקד על הטיפול בעורף האזרחי כולו. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני יודעת שזיכרונם של רבים בבית הזה קצר, וייתכן שאני פה גם כדי להזכיר. כדי להזכיר שאתם, רוב חברי הבית הזה, הענקתם גיבוי ותמיכה ללא סייגים בפעולות הצבאיות שנקטה הממשלה במלחמה, ועתה עליכם להיות ישרים ונאמנים עם הציבור, ובעיקר עם עצמכם. הרי אתם תמכתם תמיכה בלתי מסויגת בפעולות הממשלה ערב המלחמה, ולכן עליכם לתמוך בממשלה הזאת ולתת לה גיבוי כאשר היא מפשילה שרוולים ומתקנת את הליקויים שנוצרו במהלך שנים רבות של הזנחה. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני מבקשת מכולנו – אנחנו בתקופה לא קלה, בתקופה שבה אויבינו מבחוץ עדיין מלחשים את לחישות המלחמה. בואו כולנו נתאחד ונראה איך אנחנו, יחד, מתגברים על כל הכשלים שחשפה המלחמה, ויחד מראים לעולם הזה שעם ישראל הוא עם מאוחד – – – דוד טל (קדימה): – – – השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני אומרת בדיוק את מה שאני אומרת, ואני מניחה שדברי די ברורים בעניין הזה, ואם הייתי רוצה לומר אחרת, חבר הכנסת טל, הייתי אומרת אחרת. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני מבקשת להסיר את הצעות האי-אמון מסדר-היום. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושא כוונתה להטיל מס בריאות וביטוח לאומי על עקרות הבית. חבר הכנסת בבקשה, במסגרת עשר דקות. חברי חברי הכנסת, תשומת לבכם לרפורמה שהתגבשה כאן והיא תופעל במשך הפגרה. כל מי שיש לו הערות, טענות, הארות – נשמח לשמוע רעיונות של חברי כנסת נוספים. תשומת לבכם לחוק ההסדרים – יונח על שולחנכם סיכום שהיה ביני לבין שר האוצר, הערות. תודה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לתומי הייתי משוכנע, אחרי הפרסומים על עודף תקציבי של מיליארדי שקלים שהצטברו בקופת המדינה במחצית הראשונה של השנה, אחרי הצהרותיו של ראש הממשלה על הנפת הדגל החברתי והדאגה לשכבות החלשות, על הנהגת מדיניות חמלה, על מדינה שכיף לחיות בה, שיפתח האוצר את אוזניו לשוועת העוני המתמשך ויחזיר את הקיצוצים, או לפחות את חלקם, לשכבות החלשות ולמשפחות ברוכות הילדים, שנפגעו קשות בשנים האחרונות מהמדיניות האכזרית של הממשלה, שגרמה לכמעט 2 מיליוני איש לחיות מתחת לקו העוני. לצערי הרב, התבדיתי. אין בחוק ההסדרים לשנת 2008 לא חמלה, לא דאגה לאזרח הקטן ולא רווחה, אלא להיפך – יש מבוכה והרבה אנחה; גזירות חדשות, שמטבע הדברים רובן יוטלו על השכבות החלשות. אמש התבשרנו על כוונת האוצר לקצץ עוד 8 מיליארדי שקלים. אתמול החליטה הממשלה בישיבתה להעלות את מחיר הלחם האחיד – המצרך החיוני והבסיסי של האוכלוסייה הענייה – ב-12.5%. גזירה נוספת בחוק ההסדרים לשנת 2008 היא הטלת מס בריאות על עקרות בית שאינן עובדות, שאינן זכאיות לשום הכנסה כמו דמי אבטלה והשלמת הכנסה. הן תחויבנה בתשלום חודשי של 84 שקלים עבור ביטוח בריאות, שהם 1,008 שקלים לשנה. אומנם זו לא גזירה חדשה בכלל. הרעיון הזה כבר הועלה על-ידי האוצר בשנת 2003 במסגרת חוק ההסדרים – תוכנית הבראה למשק הישראלי – ונדחתה על הסף על-ידי הכנסת והביטוח הלאומי, שטענו כי 70% מעקרות הבית נמנות עם חמשת העשירונים התחתונים. נוסף על כך, הם יצטרכו תוספת של 200 תקנים כדי ליישם את ההחלטה לגבות את המס הזה. אני תוהה אם מישהו באוצר חשב ברצינות בעת שהעלה את הרעיון של מס לעקרות בית – האם לא די במצוקת העוני החריפה של משפחות ברוכות ילדים? לאחר שקיצצו באכזריות בקצבאות הילדים, הממשלה מחפשת איך להכביד עוד יותר את מצוקתן. האם חסר למדינה כסף? ממשלת ישראל ביטלה את המס המקביל על מעסיקים, שהסתכם ב-8 מיליארדי שקל בשנה, אבל לא מוכנה לוותר על כמה מאות מיליונים שמס הבריאות על עקרות הבית אמור להכניס לקופת המדינה. משרד האוצר החליט להוריד את המע"מ ב-1% – סכום של 3 מיליארדי שקלים – ורובם המכריע של הנהנים מהביטול הזה הם מהעשירונים העליונים. הסכום הזה של 3 מיליארדי שקלים היה יכול להספיק לחלץ מאות אלפים מתחת לקו העוני, אולם הממשלה הזאת דואגת אך ורק לעשירונים העליונים. כבוד היושבת-ראש, עקרות הבית ממלאות תפקיד ייחודי שאין דומה לו. מדובר בנשים המוותרות על קריירה אישית ועל כל תענוגות העולם ומתמסרות בכל כוחותיהן לגידול הילדים; המוסרות את נפשן כדי להבטיח את עתידו של העם היהודי. עקרות הבית, שנרדפות על-ידי קיצוצים של פקידי האוצר, הן שמשפרות את המצב הדמוגרפי הקשה המאיים על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. במקום שהממשלה תתגמל אותן על שמירת המצב הלאומי החשוב הזה, היא מטילה עליהן מס נוסף, בגלל שאינן עובדות, בגלל שהן מתמסרות לגידול הדור הבא. לפני כמה שבועות העלה עמיתי חבר הכנסת פרוש הצעת אי-אמון בנושא אי-החזרת קצבאות הילדים למרות העודף של מיליארדים שיש לממשלה. שר האוצר, שענה על הצעת האי-אמון, התעלם לגמרי מהקיצוץ של 4 מיליארדי שקלים מקצבאות הילדים ושיבח את הממשלה הנוכחית, שכתוצאה מההסכם הקואליציוני עם ש"ס מנעה קיצוץ נוסף – – – היו"ר דליה איציק: תרשה לי, אני אתן לך עוד דקה. תנסה להסביר, כי אני קראתי בעיתון כמוך, וגם אותי זה מאוד הרגיז. אולי תסביר לי בדיוק, אני לא הבנתי, וגם השרה רוחמה אברהם, שהבטיחה שאקבל תשובה – בבקשה, תמשיך, מעבירים לי חומר על מה שאתה מדבר. בבקשה, אדוני. שמואל הלפרט (יהדות התורה): – – – ושיבח את הממשלה הנוכחית שכתוצאה מההסכם הקואליציוני עם ש"ס מנעה קיצוץ נוסף של 680 מיליון שקל. באמת מגיעה תודה גדולה לאוצר על שלא עשה קיצוץ נוסף, אחרי הקיצוץ של 4 מיליארדי שקלים. אל הקיצוץ של 4 מיליארדי שקלים הוא בכלל לא התייחס. הוא דיבר רק על הטובה הגדולה, שכתוצאה מההסכם הקואליציוני עם ש"ס – והוא היה זקוק לש"ס בממשלה – הוא מנע קיצוץ נוסף. אכן, הישג גדול למגזר החברתי. חברי הכנסת, ממשלה עשירה שפוגעת במגזר החברתי שהוא במצב הקשה ביותר, ממשלה שאין בה לא חמלה ולא תבונה – אין לה זכות קיום. אין לנו אמון בה. כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנו היום בערב תשעה באב, יום חורבן בית-המקדש הראשון והשני. חז"ל אומרים שבית-המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. הבה נקבל על עצמנו להרבות באהבת חינם. נראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. אני פונה אל ממשלת ישראל ואל שר האוצר: הבה ניטיב עם מיליון ו-650,000 האנשים החיים מתחת לקו העוני, נדאג לצרכים החיוניים שלהם, נפעל לחלץ אותם ממצבם הכלכלי הקשה. על-ידי דאגה לזולת ואהבת ישראל נזכה, בעזרת השם, לבניין בית-המקדש במהרה בימינו אמן. היו"ר דליה איציק: אני מאוד מודה לך, אדוני, על שהעלית את הנושא. הוא שווה דיון. השרה רוחמה אברהם-בלילא: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה, חבר הכנסת הלפרט, שכשהגשתם את הצעת האי-אמון – מדובר במכלול נושאים שכרגע בדיונים באוצר. ייתכן שהגשתם את הצעת האי-אמון הזאת על סמך כתבה שראיתם בעיתון, על סמך מעין הצהרת כוונות כאלה או אחרות. אבל לא אחת ראינו שכאשר יש כוונות מסוימות – לעתים פקידי האוצר מפריחים בלונים, ובין היתר אני אזכיר לכם את המס על הסיגריות, את המס על הירקות והפירות ועוד הרבה נושאים. דוד טל (קדימה): אגב, זה לא התפקיד שלהם להפריח בלונים ולא יונים. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אני לא אמרתי אם זה התפקיד שלהם, כן או לא. דוד טל (קדימה): הם צריכים להתייחס לנושא המקצועי ותו לא. השרה רוחמה אברהם-בלילא: לא נכנסתי לעצם מהות תפקידם. אני מציגה כרגע עובדה. אני רוצה להודיע לך, חבר הכנסת הלפרט, שהנושא שהעלית, שהוא נושא די כאוב ודי חשוב, כלל לא עלה לדיון בממשלה. בדומה להצעות רבות אחרות, מדובר בהצעה שנבחנה על-ידי משרד האוצר, כפי שאמרתי, לייעול הכלכלה ולשמירה על איזון תקציבי. היוזמה אינה מופרכת מעיקרה, ובבסיסה עומד היגיון די ברור בעיניהם של פקידי האוצר. דמי ביטוח נגבים בשיעורים שונים מכלל האוכלוסייה, לרבות עובדים, מובטלים, סטודנטים ומקבלי קצבאות שונות. עקרות הבית הן פלח האוכלוסייה היחיד שפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות, ולמרות זאת הן זכאיות לשירותי בריאות מלאים ולזכויות על-פי חוק הביטוח הלאומי. בכך בעצם מסבסד ציבור העובדים, ציבור המובטלים וציבור הסטודנטים גם את עקרות הבית. לפי טענתם – אני משיבה בשמו של שר האוצר כרגע – אין הצדקה כלכלית או סוציאלית לפטור הקיים. עם זאת, כפי שכבר ציינתי, הנושא לא עלה על שולחן הממשלה, ואני מניחה שכפי שרבים מכם, חברי חברי הכנסת, יודעים, התקציב המונח לקריאה ראשונה על שולחנה של הכנסת, לאחר הדיון בממשלה, הוא לא אותו תקציב שיוצא לדרך ב-1 בינואר, בתחילת כל שנה. לכן, הנושא הזה חשוב, אני שמחה שהעלית אותו על סדר-היום, ועם זאת, אינני סבורה שהוא נושא שראוי שנצביע עליו אי-אמון. לכן, אני מבקשת מחברי חברי הכנסת להסיר את הצעת האי-אמון הזאת מסדר-יומה של הכנסת. תודה. היו"ר דליה איציק: כמו שאתה שומע, חבר הכנסת הלפרט, אני שמעתי מדבריה של השרה, בין השיטין – אני כבר מכירה אותה שעה שעתיים – שהיא ממש לא שלמה עם התשובה. אני חייבת לומר שהרעיון הזה הוא רעיון מחריד. מה קרה עד עכשיו? כל עקרות הבית, שבדרך כלל יש סיבה לכך שהן עקרות בית – אלא אם כן יש להן אידיאולוגיה מאוד מיוחדת. בדרך כלל יש להן סיבה: יש להן שמונה ילדים, ועשרה ילדים ו-15 ילדים. עכשיו אנחנו נרגיז אותן ונגיד להן: עד עכשיו שילמנו לכן בריאות ושילמנו לכן ביטוח לאומי, ומעכשיו, אך-על-פי שהמצב הכלכלי שלכן נורא, לא נשלם לכן ביטוח לאומי ולא נשלם לכן את זה. אשר על כן, גברתי השרה, אני מקווה שזאת רק הצעה. אני מודה באי-נוחות שחשתי מדברייך. אני רק מקווה שזה רעיון ויש מקום לשאול אם בכלל יש להגיש אי-אמון על רעיון שלא נולד, אבל הלוואי שלא ייוולד. סליחה שגם פה התערבתי התערבות בוטה. בעיני, אם זה נכון, כדאי לשר האוצר לגנוז אותו, כי לא נראה לי שהכנסת – לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה – תאשר דבר מן הסוג הזה. יש לי יסוד סביר להניח, בלי שעשיתי מחקר, שמי שלא יוצאת לעבודה או לא בחרה לעשות קריירה בחוץ, בדרך כלל יש לה סיבות. ככה זה בחברה. יש כאלה שיש להן שני ילדים אבל הן לא עובדות. האם אנחנו נעניש את כל הקבוצה הזאת בשל כמה נשים שמבחינה אידיאולוגית בחרו שלא לעבוד? אברהם רביץ (יהדות התורה): הן עובדות קשה מאוד. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מה זאת אומרת לא עובדות? היו"ר דליה איציק: לא, אני אומרת שיש נשים שבאידיאולוגיה – נניח שיש לי שני ילדים ואני מבחינה אידיאולוגית מעדיפה להישאר בבית ואני לא עובדת בחוץ. בדרך כלל נשים שלא עובדות, לא עושות זאת מסיבה אידיאולוגית. הן עובדות קשה בבית. דוד טל (קדימה): אני מרגיש את האי-נוחות בדברייך, ואפשר לפתור את הבעיה. יש ממשלה. השרה רוחמה אברהם-בלילא יכולה לעלות כרגע ולומר שהדבר הזה היה לא יהיה, ואני בטוח שחברי מיהדות התורה יורידו את הצעת האי-אמון. היו"ר דליה איציק: היא שרה אחראית, היא לא תגיד דברים כאלה, אבל סמוך עליה. דוד טל (קדימה): היא הנותנת – בגלל שהיא אחראית, היא יכולה לומר דברים כאלה. היו"ר דליה איציק: סמוך עליה. אנחנו נמשיך – – – שמואל הלפרט (יהדות התורה): משום שהשרה לא התייחסה לעוד דברים, שעומדים לקצץ מיליארד שקל – – – היו"ר דליה איציק: השרה מתייחסת בכבוד למה שהצעת. זאת היתה השאלה. השרה השיבה לך מאוד במדויק על השאלה. אני מציעה לך לסמוך עליה בעניין זה, וקצת גם עלי. אנחנו נעבור לנושא הבא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אולי כדאי שביחידת המחקר שלנו יגישו לנו קצת חומר על העניין הזה. מה העלות הכספית? כמה אנשים? מה היה עד עכשיו? כדי לתת לחברי הכנסת את הממצאים. אם אפשר לקצר את זה עד כמה שאפשר, אני רוצה לדעת. שמואל הלפרט (יהדות התורה): – – – היו"ר דליה איציק: אני יכולה להניח שמה שאתה אומר נכון, זה עושה שכל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, נושא האי-אמון שסיעתנו מגישה היום הוא מצב התעסוקה, האבטלה והעוני והמצב הכלכלי-החברתי בכלל של האזרחים הערבים. אי-אפשר להאשים דווקא את הממשלה הזאת באחריות למצב, אבל אפשר להאשים אותה בהחלט בשני דברים. האחד – שמאז כינונה היא לא עשתה שום דבר רציני, אפילו כזה שמצביע על כיוון לפתרון ולטיפול בבעיה. השני – הממשלה הזאת ממשיכה את אותה מדיניות שיצרה את המצב הזה. כלומר, האחריות שלה לא נופלת מהאחריות של כל הממשלות הקודמות, שעשו את אותו דבר בדיוק, וזה לא לעשות שום דבר רציני כדי לפתור את בעיית העוני, התעסוקה הנמוכה והאבטלה הגבוהה בציבור הערבי. המצב הכלכלי-החברתי – רמת החיים, ההכנסה – הוא מפתח למכלול גדול מאוד של נושאים. אנחנו מעלים מדי פעם בכנסת את מצבן של הרשויות המקומיות, את מצב החינוך, את בעיות התשתיות, אבל לא צריך להיות כלכלן או מומחה בעניינים כלכליים-חברתיים כדי להבין שיש קשר ישיר בין מצב כלכלי-חברתי לבין הישגים בחינוך. זה כמעט כלל אוניברסלי. ככל שהמצב הכלכלי-החברתי יותר טוב, מצב החינוך יותר טוב. זה מעגל חיובי – כאילו בכל פעם שמעלים את רמת החינוך, משפרים את המצב הכלכלי-החברתי. כשמשפרים את המצב הכלכלי-החברתי משפרים את רמת החינוך. כנ"ל משבר הרשויות. הבעיה העיקרית במשבר הרשויות המקומיות הערביות היא מצב כלכלי-חברתי גרוע. כלומר, אם ההכנסות היו יותר גדולות, היה פיתוח כלכלי, היו עסקים, היו אזורי תעשייה, והמצב של הרשויות המקומיות הערביות היה שונה לגמרי. דוד טל (קדימה): אולי זה ניהול לא טוב? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תראה, כשיש לך תקציב של 100 שקל ואתה מנהל אותו, יש הבדל. יכול להיות שאתה מנהל אותו לא טוב, אבל כשיש לך תקציב של 1,000 שקל זה שונה מהותית. אני מדבר על הרמה. יכול להיות שיש ניהול לא טוב, אני לא מתכחש, אבל זה לא פותר את הבעיה. אפילו בניהול הכי תקין בעולם, עדיין ההכנסות נמוכות בגלל המצב הכלכלי-חברתי. המצב כל כך גרוע, שמאז 1980 עד היום לא היתה כל עלייה, אפילו היתה ירידה קלה – לא כל כך קלה במונחים של כוח השתתפות בכוח העבודה במשק. בשנת 1980 – 40%. מה היום? 39%-38.5% השתתפות האזרחים הערבים בכוח העבודה. הבעיה העיקרית היא תעסוקת נשים. תעסוקת נשים היא כיום 20%. יש 400,000 נשים ערביות בגיל העבודה, ורק 20% מהן עובדות – כ-80,000. 320,000 נשים שיכולות לעבוד או בגיל העבודה, לא יכולות לממש זאת בגלל העדר תעסוקה, העדר מקומות עבודה. הרבה פעמים אמרו שלנשים אין הכשרה מקצועית מספקת. טענו אפילו שבגלל מסורת או דת נשים ערביות לא יוצאות לעבודה. בשנים האחרונות היתה עלייה במספר הסטודנטים הערבים. 55% באוניברסיטאות זה נשים, ובכלל בחינוך העל-תיכוני 60% זה נשים. כשאני רואה את המספרים של מספר הסטודנטים, אני מקבל – איך אומרים? זה נראה ברכה על פניו, ואכן זאת ברכה, אבל אני יודע שסטודנט, ובמיוחד סטודנטית תסיים את לימודיה עם תעודת אבטלה; תעודת B.A ותעודת אבטלה, כי אין מקומות תעסוקה, בעיקר לאקדמאים הערבים. המצב רק יחמיר. כלומר, אם יש מישהו שמדבר על תכנון כלכלי, ואם אנחנו רוצים לראות מה יקרה בעוד שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש, 20 שנים, בעידן של צמצום תקציבי, הקפאת תקנים בשירות הציבורי, חסמים של קליטת אקדמאים ערבים במגזר העסקי – האבטלה רק תעלה. אנחנו צפויים למצב יותר קשה בשנים הבאות, למצב שבו הברכה של החינוך תהפוך לקללה. ככל שאתה לומד יותר יש לך פחות סיכוי לקבל עבודה, בשונה מהמצב שהיה בשנות ה-90 ואפילו בתחילת שנות האלפיים. היום הגלגל מתהפך. המצב יכול להיות עוד יותר גרוע, כי כיום יש נהירה של גברים ונשים, בייחוד של נשים, לחינוך הגבוה. אבל כשתהיה עלייה עוד יותר גדולה במספר המובטלים או הבלתי-מועסקים בקרב האקדמאים, יהיה היזון חוזר שלילי. כלומר, אנשים יחשבו פעמיים אם ללכת ללמוד כשאין להם סיכוי לקבל עבודה. המצב הזה הוא בגלל שהרוב המכריע של האקדמאים הערבים עובדים במקצועות מכווני קהילה ולא מכווני עסקים, כי יש חסמים. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: למה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כי יש חסמים. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: אילו חסמים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני יכול להביא לך דוגמאות. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: תגיד לי איזה חסם מפריע היום לערבי להתקדם בעבודה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני אגיד לך למה – כי ביישובים הערביים אין אזורי תעשייה ואין תעשיית היי-טק. אתה רוצה דוגמה מוחשית? השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: חברת היי-טק פרטית ישראלית – מדוע היא לא קולטת ערבים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): קודם כול, לך תשאל אותם. דבר שני – חברת ההיי-טק ממוקמת בתל-אביב או באזורי תעשייה מרוחקים מהיישובים הערביים, והיא בדרך כלל לא קולטת. בוועדת החינוך באו ואמרו לנו: המורים הערבים בחינוך הטכנולוגי של תעשיית ההיי-טק, במחשבים – רמתם הרבה יותר גבוהה מזו של המורים היהודים. כביכול זה דבר טוב מאוד. למה? כי הם לא נקלטים בתעשיית ההיי-טק ונאלצים בעל כורחם ללכת ולעבוד בהוראה. 62% מהאקדמאיות הערביות, הנשים, עובדות בהוראה, כי השוק לא פתוח, כי החוק לייצוג הולם של האזרחים הערבים בשירות הציבורי לא מיושם, כי המשרדים הממשלתיים לא קולטים אזרחים ערבים כפי שהחוק מחייב אותם. דוד רותם (ישראל ביתנו): הם יצטרכו לשלם מסים למדינה הזאת. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הם משלמים מסים הרבה יותר ממה שהם מקבלים שירותים. אנחנו מול המדינה במצב שלילי מבחינת תשלומי מסים. אנחנו משלמים מסים. מספר המועסקים הערבים הוא 278,000. מספר השכירים בהם שמשלמים אוטומטית – – – אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): שמעת שאפילו חשמל – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – מספר השכירים בהם הוא 237,000, כלומר מספר העצמאים הערבים הוא מאוד קטן. הרוב הם שכירים שמשלמים מס הכנסה באופן אוטומטי. לעומת זאת, ההשקעה שהמדינה משקיעה ביישובים הערביים היא מאוד נמוכה. כבוד היושב-ראש, הבעיה היא מצב תעסוקה נמוך. הייתי מבקש מכבוד השר אלי ישי ליזום תוכנית רצינית לעידוד התעסוקה בציבור הערבי, ובעיקר של נשים ערביות. תעסוקה היא הפתרון. אביא נתון אחד שיסביר את הבעיה. 59% מהאזרחים הערבים הם מתחת לקו העוני לפני תשלומי העברה. אחרי תשלומי העברה – 51% מתחת לקו העוני. כלומר, תשלומי העברה לא פותרים את הבעיה. לעומת זאת, בציבור היהודי המצב הפוך: 30% מתחת לקו העוני לפני תשלומי העברה ו-15% אחרי תשלומי העברה. התרומה של תשלומי העברה להעלאת אזרחים ערבים מעל לקו העוני היא 10%, לעומת 50% בציבור היהודי. מכאן שהפתרון לבעיית העוני הוא תעסוקה. טוענים שהיישובים הערביים מרוחקים מהמפעלים במרכז, שאי-אפשר לגרור את היישובים ליד המפעלים. אבל אפשר לבנות מפעלים באזורי תעשייה ביישובים הערביים. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בבקשה, סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת ישיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת זחאלקה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאוד מקווה שעם התשובה הכנה שלי – והייתי אומר גם הטובה, משום שיש תשובות ברורות בסוגיה שהעליתם – אם אכן גם כנים דבריכם, אז הצעת האי-אמון תוסר. אבל זה תלוי בהחלטה שלך באופן אישי. אני רוצה לומר שהמדיניות של הממשלה לגבי עידוד המגזר הערבי זו החלטת ממשלה, זה הובלת דברים – גם לסקטור החרדי וגם לאוכלוסייה הלא-יהודית – מהטעמים האלה: סגנון, אופי, תרבות, ואנחנו עושים מאמצים אדירים לשלב. אני מוכרח לומר שהסקטור החרדי משתלב. כשמתאימים את ההכשרה ומתאימים את מקומות העבודה והתעסוקה לתרבות החרדית, זה משתלב יפה מאוד. אני אומר לך פה: יש תקציבים רבים. יש עשרות מיליוני שקלים, עשרות רבות, גם לשנה הבאה וגם לאחר מכן. אני מבקש מכם, כמנהיגי ציבור, לבוא ולסייע לנו, הן לנשים והן לגברים. אני מוכן להביא את מרכזי התעסוקה וההכשרה אליכם ליישובים. אני מוכן להתאים את ההכשרה לתרבות ולאורח החיים שלכם. אין לי שום בעיה. זה לא עניין שאני בא ואומר: אין לנו תקציבים, אתם לא מוכנים, אתם לא רוצים. אנחנו בונים תוכניות. אין פה סיפורים, יש פה אמת לאמיתה. יש תקציבים, יש תוכניות – ואני מחכה לאנשים; ואני לא רק מחכה לאנשים, אני לא יושב אדיש, אלא אנחנו מקדמים תוכניות במסגרת המשרד בתוך האוכלוסייה הערבית, מגייסים אנשים לצורך העניין הזה. אדרבה, חבר הכנסת זחאלקה, תבוא ותראה לנו איך אתם עוזרים. אני מוכן להושיב אתכם עם הצוות המקצועי של המשרד, ותביאו בכל היישובים שלכם את תוכניות הפיילוט – יישוב, שניים, שלושה, ארבעה; אוכלוסייה של נשים; גילים צעירים, גילים פחות צעירים; מבוגרים יותר – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): השר ישי, הגשתי לפני שנתיים תוכנית מפורטת לעידוד התעסוקה. משרד האוצר אפילו אמר עליה שהיא מצוינת, אבל איך אומרים – רוח, וגשם אין. היו"ר אמנון כהן: אבל השר מציע לך שתבוא עם התוכניות היום, עזוב מה שהיה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני, אני אומר לך, לא משנה מה תעשה באי-אמון. אני יודע שלא תסיר את האי-אמון, זה לא משנה. אין נפקא מינה, מסיבה פשוטה: כי זו המדיניות של המשרד. זה מה שאני עושה, זה מה שאני מוביל וזה מה שאני מקדם באוכלוסייה הלא-יהודית. ככל שתעזרו יותר, לא רק במכתבים אלא בפועל, בעשייה, לא במכתבים לצאת ידי חובה – אתה מנהיג ציבור, אתה לא רק כותב מכתב. תוביל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה לא מכתב – תוכנית. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תכין תוכנית ותקדם אותה ותביא את האנשים. תוכניות יש לי לרוב, לא חסרות לי תוכניות. אשמח לקבל גם את התוכנית שלך, לקרוא אותה, לעבור עליה ולראות איך לקדם אותה, אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא איך אנחנו מביאים את האנשים האלה למעגל העבודה בסופו של דבר, איך הנשים משתלבות בעבודה ואיך הגברים משתלבים בעבודה. זה תלוי בכם, תאמין לי, יותר מאשר בנו, הרבה יותר – משום שתקציב יש, תוכניות יש, רצון יש, ואני מחפש את האנשים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מקומות תעסוקה לא אמרת שיש. היו"ר אמנון כהן: השר אומר שקודם תכשיר את האנשים, אחר כך – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: חבר הכנסת זחאלקה הנכבד, מקומות תעסוקה, אני מגלה לך, יש, אבל זה תלוי בכם לא פחות מאשר בנו. כשאני מרכיב תוכניות תעסוקה בקריית-ספר, באלעד, בביתר, באזורי עדיפות, בריכוזים החרדיים – והיום גם בריכוזים מעורבים, לאו דווקא של חרדים – איך אני מקדם את זה? אנשים באוכלוסייה המקומית וראשי הערים. שיבוא ראש עיר, יביא יזמים – אני אעזור לו להביא יזמים – נשב יחד, ניקח יישוב, שניים, שלושה, ארבעה לפיילוט, ואתה תראה תוצאות. אני רק רוצה לומר לך שזה תלוי בכם לא פחות מאשר בנו. אני בכל מקרה אקדם את זה, בכל מקרה נראה שם תוצאות, בעזרת השם, אבל אם אנחנו רוצים לראות תוצאות בהיקפים גדולים יותר, אם אנחנו רוצים לראות מספרים גדולים – זה תלוי בכם. אחרת זה ילך לאט יותר. אני הייתי מעדיף שזה ילך מהר, וזה תלוי בעיקר בכם. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לשר התמ"ת, סגן ראש הממשלה, על התשובה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון משולב. ועדת הכנסת קבעה שלוש דקות לכל סיעה. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין – בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, היום ליל תשעה באב. תקצר את הדוברים, תכניס לכולם משמעת. גם אני קיצרתי. היו"ר אמנון כהן: מפלגת העבודה כבר ביטלו. בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אמר השר ועזב את האולם והשאיר את המליאה ללא נוכחות הממשלה. יפה מאוד. אדוני היושב-ראש, אני דווקא חייב לומר שבדרך כלל במצב שלי הנואם היה אומר: שים לב, אין נציג ממשלה, אין ראש ממשלה, הצעת אי-אמון בנושא של דוח מבקר המדינה בנושא העורף, אי-מוכנות העורף. אני דווקא מאוד שמח שראש ממשלה איננו כאן, כי מה שאני רואה לאחרונה קצת מפחיד. אולי הייתי אומר עכשיו כמה מילות ביקורת בנושא מוכנות העורף, והיה קם ראש הממשלה והיה אומר לי: אתה פוזל, אתה צולע, אתה כזה ואתה אחר, כי זה פחות או יותר מה שהוא עושה לגבי דוח מבקר המדינה. אני עוד לא שמעתי שראש הממשלה התמודד עם הביקורת לגבי מוכנות או אי-מוכנות העורף. הוא אמר משהו לגבי מסקנות, לגבי הפקת לקחים, לגבי מוכנות להבא? לא. דבר ראשון הוא הסביר, גם הוא וגם מקורביו, עד כמה כולם נגדו אישית ועד כמה כולם לא בסדר. לכן אולי זה טוב שהוא לא כאן. בנימה יותר רצינית, דוח מבקר המדינה משקף מציאות מאוד עגומה, ומה שאולי קרה בשנה או בשנתיים האחרונות הוא שהדוחות האלה לאו דווקא מעלים אבק, אלא יש בדרך כלל תגובה, גם ציבורית וגם של המערכות. בנושא זה, במסגרת הכנה ארטילרית, כנראה, לקראת דוח המבקר, הופיעה ועדת מנכ"לים, פרסמה דוח משלה, כמה שכולם הסיקו מסקנות, ובישרו לעם ישראל ש-50% או 60% מהמקלטים כן מוכנים וכן חל שיפור. אני לא מבין, המסקנה שלי מזה היא שבפעם הבאה, אם חס ושלום יש התלקחות, אנו נצטרך לפנות רק 40% מהאוכלוסייה מהצפון? 60% כבר בסדר, מוגן? אולי נבקש מה"חיזבאללה" שיואילו בטובם לירות רק 60% מהטילים שיש להם, כי אנו מוכנים ב-60% מהמקלטים. פייר זה פייר, מה שנקרא. אני חושב שמכל המציאות הזאת שעולה מדוח המבקר לגבי העורף ומקול ענות החלושה של הממשלה לגבי כביכול טיפול בליקויים – אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש רק דרך אחת לטפל בליקויים האלה: לשלוח את הממשלה הזאת הביתה ולא ללכת לכל מיני תסריטים מצחיקים של ממשלות חירום וכיוצא באלה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיוון שהיום ערב תשעה באב, קודם כול הייתי מצפה ליותר אחדות. חשבתי שהיה מן הראוי לוותר על הצעת האי-אמון דווקא ביום הזה, אבל מכיוון שהיום הזה הוא יום מיוחד, אפתח בדברים שאירעו את אבותינו בתשעה באב. חמישה דברים אירעו: חרב בית ראשון, חרב בית שני, אבל גם נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ-ישראל, נחרשה ירושלים וגם נלכדה ביתר. המרגלים אמרו: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא, אנה אנחנו עולים, ואז ותישא כל העדה וייתנו את קולם בלילה ההוא. אמר רבי יוחנן: מהו הלילה ההוא – זה יום תשעה באב. אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני קובע לכם בכייה לדורות. אני רוצה לומר לכם, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר רק לשבת פה ולבכות על החורבן. צריך לקום ולקבל החלטות שיתקנו את המעוות ולתת גם פרק זמן ראוי כדי שהממשלה הזאת תוכל לתקן את הליקויים שהיו עד כה. לצערי הרב, מבקר המדינה נהפך להיות איש תקשורת. בתחילת דרכו אמר מבקר המדינה שתקשורת זה מרכיב מרכזי, חיוני, כדי לבער שחיתות, כי אנשים, נציגי ציבור, חוששים מהתקשורת. אבל אף אחד לא העלה על דעתו שהמבקר רוצה להיות כוכב תקשורת, והפרסום בתקשורת כל כך חשוב לו. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זה במסגרת תשעה באב, אתה אומר את הדברים האלה? ואהבת לרעך כמוך. נסים זאב (ש"ס): בדיוק. על זה גם אומר, ומה המשמעות של "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" – צריך להבין, כשאתה מוכיח בן אדם ואתה יודע את המדרש של "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", אם אתה בתוכחה שלך גורם לשנאה ואתה מקבל ומרים את השנאה נגדך ואת הזעם – זה לא הוכחה ולא תוכחה. לצערי הרב, גם אם הביקורת נכונה, כאשר המבקר נהפך להיות לא מספיק אמין בביקורת שלו, כי זה נהפך להיות תקשורתי – – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת זאב, הסתיים זמנך, לכן תסיים במשהו בנימה של תשעה באב. נסים זאב (ש"ס): – – – אז גם אם הביקורת נכונה, לצערי הרב, היא נופלת על אוזניים אטומות. כולם מדברים על המקלטים. מצב המקלטים לא נולד ערב מלחמת לבנון השנייה. זה מחדל של ממשלות ישראל במשך שנים, ואני חושב שנכון שהיום הממשלה כן מתייחסת וכן מנסה לתת פתרונות. אי-אפשר לתת את זה בצורה מסיבית. רן כהן (מרצ): – – – נסים זאב (ש"ס): אי-אפשר שכל בית ייהפך להיות מקלט. צריך לדעת שהתגובות צריכות להיות נגד אויבינו. אני אסיים, אני רק אאחל שהיום הזה של תשעה באב ייהפך לעם ישראל לששון ולשמחה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת רוברט אילטוב. רק להעיר לחברי לסיעה שאחד הכלים של מבקר המדינה זה התקשורת, לכן הוא חייב להשתמש בזה, אולי במידתיות כזו או אחרת, אבל זה אחד הכלים להתמודד ולהוציא את הדברים אל הציבור, דרך התקשורת. אחריו – חבר הכנסת אליהו גבאי. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עברתי על הצעות האי-אמון שהציעו סיעות הבית מהאופוזיציה, ואני מבין שזו הדרך של סיעות הבית להראות את המחאה, ואנו צריכים להמשיך במשחק. אך אנו בסיעת ישראל ביתנו רואים את הנושאים בצורה אחרת, להערכתנו, לעומק, ואנו מציעים פתרונות יצירתיים. יש כאלה שלא מרוצים מהם, יש כאלה שלפעמים תומכים ויש כאלה שתומכים ולא מראים את זה. בנוגע למחדלי העורף, אנו רואים במחדלי העורף כשל מערכתי. הכשל הוא לא של ממשלה זו או אחרת, הוא לאורך כל הממשלות, והוא לא רק בנושא העורף אלא בכל נושא הממשל, היום ולפני זה בממשלות הקודמות. אין ממשלה שיכולה למשול, כי אין היום סדר-יום ברור לממשלה, ולא משנה בראשות מי היא תהיה. לכן הצענו את שינוי שיטת הממשל, שהכנסת דחתה אותו לצערנו, ואנו מציעים גם לחברינו חברי הכנסת הערבים, או לתושבי ישראל שהם ערבים, הצעות שאפשר לקבל אותן או לדחות אותן. אנו מציעים שיצהירו הצהרת נאמנות. לבקש ממדינת ישראל את כל הזכויות ולא לתת חובות, זה קצת לא הוגן. לכן יש לנו גם לזה פתרון יצירתי; לאלה שלא רוצים לקבל את המהות הישראלית ולשמור על מדינת ישראל – אנחנו מציעים גם החלפת שטחים. כל מי שמרגיש את עצמו פלסטיני יכול לקחת את זה בשתי הידיים. אנחנו לא מחזיקים אף אחד בכוח. אנחנו שומעים שלא מרוצים מזה ולא מרוצים מזה, אבל אנחנו מציעים הצעות. יכול להיות שהיום עדיין מוקדם להעלות את ההצעות האלה. אבל בשנות ה-90 איווט ליברמן אמר על טהרן את מה שהיום אומרים כולם, ולאט-לאט אנחנו מגיעים להצעות שאנחנו נותנים. השאלה היא אם כשנגיע לא יהיה מאוחר מדי. חברי חברי הכנסת, אני מבין שהצעות אי-אמון חייבים להגיש, והאופוזיציה צריכה להתנהג כאופוזיציה, אבל צריך להיות גם פרקטיים. הכשל הוא לא נקודתי, אלא מערכתי. ואנחנו הצענו גם ממשלה לאומית רחבה, שהליכוד וסיעות הבית הציוניות והחרדיות ייכנסו לממשלה. אנחנו הצענו דיון בנושא שיטת הממשל. לצערנו הדברים האלה נדחו, אבל אנחנו נמשיך להיאבק על המטרות שלנו ולדחות את הצעות האי-אמון. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת , ואחריו – חבר הכנסת . אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דוח מבקר המדינה על העורף הוא בלי ספק אחד הדוחות החמורים שמצביעים על תפקודה של ממשלת ישראל בזמן חירום. הדוח הזה בא לומר את מה שכל אחד ידע – מה שכל משפחה ידעה, כל בית ידע וכל ילד ידע, כאשר ראינו בטלוויזיה את המקלטים המוזנחים, כאשר ראינו את מוסדות החינוך לא מוגנים, כאשר ראינו את האנשים העולים לאוטובוסים ובורחים בצורה לא מסודרת. וכי מה הדוח הזה בא לאמת? שהמפעלים נסגרו כי לא היתה להם הגנה ולא היה מי שיעשה בהם מה שאפשר? שהמקלטים היו מעופשים, סגורים, עם ביוב, בלי ריהוט, ולא היתה אפשרות לישון בהם? שאנשים התנפלו על אוטובוסים כדי לברוח כל עוד נפשם בם? שבתי-הספר לא היו מוגנים? כאשר התחילה המלחמה, היא לא נגמרה ביום-יומיים. ממשלת ישראל היתה יכולה לתקן משהו במשך המלחמה, כאשר "קטיושות" נחתו על הצפון. אבל היא היתה מבולבלת, מפוזרת ומסוכסכת, כל אחד העלה טענה, כל אחד משך לכיוונו, איש לא יודע מה תפקידו, וכך לא החליטו – להכריז מצב חירום או לא להכריז מצב חירום? לפתוח מחסני חירום או לא לפתוח מחסני חירום? הממשלה היתה מבולבלת לאורך כל הדרך, ואיש לא ידע איך לתפקד בתחומו. בית-החולים שבצפון, שהיה צריך להיות הראשון שממוגן, כדי להגן על החיילים שמגיעים אליו פצועים, גם הוא לא היה ממוגן. האם באמת לא ידענו שבית-החולים בנהרייה, או בחיפה, עלול להיות מופגז ב"קטיושות" מהצפון? האם זה לא דבר שידענו לא רק באותו יום, אלא ידענו במשך שנים, שעלול לבוא יום שבו הם יפגיזו את הצפון, וכל הצפון נמצא בטווח הטילים? רבותי, זוהי ממשלה שלא נתנה את מה שמצופה ממנה אף במעט שבמעט שהיה אפשרי. לאחר שבוע ועוד שבוע היא היתה יכולה לתקן. היא היתה יכולה להראות שהיא בכל אופן מתארגנת ועושה משהו. יותר מ-30 יום הצפון היה מופקר, יותר מ-30 יום ההפגזות נחתו, ואיש לא היה יכול להביא מזון לקשישים, לעניים, למשפחות במצוקה – השאירו את זה ליוזמה של פילנתרופים, של אנשים פרטיים. ממשלה שמפקירה את כל מה שבאחריותה ליוזמות פרטיות, אינה ראויה להמשיך לשלוט. היו"ר אמנון כהן: נא לסיים. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה להמשיך במשפט אחד, אדוני היושב-ראש. רבותי, אתמול התבשרנו בבשורה של שרת החינוך. אני פונה אל ראש ממשלת ישראל בתביעה לפטר אותה לאלתר. היא לא יכולה להיות שרה של ילדי ישראל. אם הוא לא מסוגל לפטר אותה, שימנה אותה שרה רק לאוכלוסייה הערבית, שתהיה שרת החינוך שלהם. זה יום שחור לחינוך, כאשר שרת החינוך מציעה ללמד את "יום הנכבה" במדינת ישראל. רבותי, אין לה זכות מוסרית להמשיך לשמש שרת החינוך במדינת ישראל. ועוד משפט, אדוני: אני שמעתי את השר מג'אדלה – שממונה כאן – הוא מורה להפסיק את החפירות בשער המוגרבים. ואת החפירות שבהר-הבית – – היו"ר אמנון כהן: אתה לא יכול בשלוש הדקות שלך להגיד את כל מה שיש לך להגיד. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): – – הוא לא מפסיק. הוא כנראה לא יודע שהוא שר במדינת ישראל, ולא שר של הווקף. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זאת ממשלה ללא מצפן וללא מצפון, והגיע הזמן שהיא תעזוב ותשאיר את עם ישראל לנפשו. היו"ר אמנון כהן תודה רבה. חבר הכנסת משה שרוני, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. אני מבקש להקפיד על הזמן. יש הרבה מה להגיד, אבל הזמן המוקצב הוא שלוש דקות. אין מה לעשות. תבחר אתה מה הכי חשוב לך. בבקשה, חבר הכנסת שרוני. משה שרוני (גיל): מה, אין שר? היו"ר אמנון כהן: יש שר, הנה, הוא יושב שם, ממול. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כל הנושא הזה, של הצעות אי-אמון, הוא כבר כל כך נדוש, וכל אלה שמוצעים לשמש בתפקיד ראש ממשלה לא נמצאים כאן – רק גפני נמצא. יעקב כהן (יהדות התורה): – – – משה שרוני (גיל): שב בשקט, יענקל'ה. אני חושב שחבל לבזבז את האנרגיה, חבל לבזבז את הקלוריות, על הצעות אי-אמון. אי לכך, יש נושא חשוב יותר, שחשוב לכל גמלאי ישראל – הגדלת קצבת הזיקנה. זה דבר חשוב באמת, ואני רוצה לראות את כל חברי הכנסת כאן מרימים יד כדי שהגמלאים, שקופחו במשך 15 שנה, יזכו לראות את התיקון שחייב להיות. איפה הכבוד? מי שלא יודע מה זה גמלאי – שילך ללמוד. מי שלא מכבד את הגמלאים אין לו זכות להיות בבית הזה. מי שלא מכבד את הילדים, את האלמנות ואת השאירים אין לו זכות להיות כאן. לכן בהצעה שלי מדובר לא רק על גמלאי ישראל, אלא על הילדים, על השאירים; מדובר בתיקון לגבי כולם, וזה מה שהכי חשוב היום – שהכנסת צריכה להיות גאה, ולהצביע – – – היו"ר אמנון כהן: על האי-אמון או על החוק? משה שרוני (גיל): עזוב את האי-אמון בצד. לא רק אני עומד כאן; עומדים אתי 41 חברי הכנסת שהגישו הצעות אחרי – שלי יחימוביץ, מרציאנו, אורית נוקד ועוד רבים, ומאחורי עומדים 750,000 גמלאים שמחכים לפיצוי כבר עשרות שנים. אל נאכזב אותם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת , ואחריו – חבר הכנסת רן כהן. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא יודע, אמר לי עכשיו הרב רביץ, לא שמעתי, שיושבת-ראש הכנסת אמרה שלא יעלה ולא יבוא העניין של – – – היו"ר אמנון כהן: כן, היא תעשה כל מאמץ. משה גפני (יהדות התורה): אבל הממשלה מתכוונת להביא את זה. באמת, אולי נשקול – – – אברהם רביץ (יהדות התורה): היה פקיד באוצר שהכניס עז – – – משה גפני (יהדות התורה): כן, אבל העז הזאת היא חמורה. קריאות: – – – משה גפני (יהדות התורה): הרב רביץ, הרב כהן, אולי באמת נשקול, אם הממשלה אומנם תודיע שהיא לא מביאה את זה, נבטל את האי-אמון. אם היא תודיע. היושבת-ראש היא שלנו, הממשלה היא שלכם, לא שלנו. היו"ר אמנון כהן: הממשלה בינתיים – – – משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אז נחכה, נראה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על החלק הזה של ההתנהלות הממשלתית, והנושא של מס הבריאות על עקרות הבית הוא רק משל. אני הייתי כאן כאשר בנימין נתניהו כשר האוצר הביא את הגזירות הנוראיות נגד השכבות החלשות. היו"ר אמנון כהן: ביבי מי? משה גפני (יהדות התורה): ביבי נתניהו. היו"ר אמנון כהן: כשר האוצר. משה גפני (יהדות התורה): שר האוצר. הוא הביא את הגזירות האלה, ומה היה הטיעון שלו? ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, צריך להחזיר אותו רק בשביל – – – משה גפני (יהדות התורה): הטיעון שלו היה שאנחנו נמצאים בקטסטרופה כלכלית. הקטסטרופה הכלכלית יכולה להביא אותנו לארגנטינה. אני חולק עליו, אני חושב שהוא עשה דברים חמורים מאוד. היתה אפשרות לחסוך בכסף בדברים אחרים, ולא לפגוע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. אבל היה טיעון. תאמר לי, אדוני היושב-ראש, איזה טיעון יש היום לממשלה? איזה טיעון? 15 מיליארד שקל עודפים בהכנסות. מה ההצעה הזאת להעלות את מס הבריאות לעקרות הבית? הדבר האנטי-חברתי החמור ביותר שיכול להיות. מה הדיונים האלה אשר מתנהלים היום בממשלה, בקשות לקיצוץ בתקציב המדינה, שכמובן מי שייפגע מזה זה לא אותן כמה משפחות בודדות שרוב המשק הכלכלי נמצא בידיהן, לא ייפגעו מזה האנשים העשירים. מי שייפגע מזה זה מעמד הביניים, השכבות החלשות, למה? על איזה טיעון? מה הסיבה שהיום הממשלה, אדוני היושב-ראש, דנה על קיצוץ במשרדי הממשלה? למה, מאיזו סיבה? למה מתקיימים דיונים כאלה נוקבים בין הבג"ץ לראש הממשלה על הנושא של מיגון העורף? למה, מה הסיבה? מכיוון שאין כסף היום? למה אנשים בשדרות צריכים להיות מופקרים באופן כל כך חמור גם בחיי אדם וגם בפחד שהם חיים בו, כי הממשלה לא רוצה למגן? מה הסיבה, אין כסף? אנחנו מתקרבים היום לארגנטינה? יש פה מדיניות. זאת ממשלה שהיא אנטי-חברתית במוצהר, חבר הכנסת רותם. זאת ממשלה אנטי-חברתית במובן הכי חמור של המלה. אין היום בעיה תקציבית, מכיוון שיש עודף תקציבי. דוד רותם (ישראל ביתנו): היא דואגת – – – משה גפני (יהדות התורה): יש 15 מיליארד שקל עודף בהכנסות, למה פוגעים בחלשים? למה מתקיימים דיונים על העלאת מחירי הלחם? למה מתקיימים דיונים, לא דיונים – מעלים את מחירי החלב. מי ייפגע מזה? המשפחות העשירות? רן כהן (מרצ): הם נהנים מזה. משה גפני (יהדות התורה): כנראה. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת רן כהן, אני מוריד לך עכשיו. משה גפני (יהדות התורה): אבל בממשלה הזאת יש רק מפלגות חברתיות. יש הגמלאים, ויש ישראל ביתנו, ויש קדימה. היו"ר אמנון כהן: אל תשכח את ש"ס. משה גפני (יהדות התורה): לא, אני את ש"ס לא תוקף היום. אבל רק מפלגות חברתיות. ולכן, אם אכן הממשלה תבוא עכשיו ותגיד שהכוונה הזדונית הזאת, האנטי-חברתית, תתבטל, והיא תסכים לבטל את מס הבריאות על עקרות הבית – אנחנו נבקש מחברינו בסיעה לבטל את האי-אמון. אבל שהממשלה תבוא ותגיד שהיא מסכימה עם יושבת-ראש הכנסת. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, השר גדעון עזרא, שיושב בפאתי האולם, משום מה, חברות וחברי הכנסת, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון פעמיים: פעם אחת בגלל הממצאים של דוח מבקר המדינה על העבר, ועל מה שאנחנו יודעים, ופעם שנייה על כך שכהפקת לקחים מהמלחמה הקודמת היא לא עושה כלום כדי למנוע את המלחמה הבאה. ואני לא יודע באמת מהו הפשע הגדול יותר, אחד גובר על השני. אדוני היושב-ראש, זאת היתה החלטה מופקרת, בין 09:00 ל-18:00, ב-12 ביולי בשנה שעברה, להחליט על יציאה למלחמה, כשידוע שגם צה"ל לא מוכן וגם המקלטים לא מוכנים. כלומר, זאת היתה תבוסה גם בקרב וגם במלחמה של אזרחי מדינת ישראל בעורף. כלומר, התבוסה בעורף היתה באחריות מלאה של ממשלת אהוד אולמרט. לא יהיה מצב שבו הרמטכ"ל יסיק את המסקנות, שר הביטחון יודח על-ידי מפלגתו, וראש הממשלה יצא נקי, ועוד יכריז שהוא הולך להיות עוד פעם ראש הממשלה. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. לכן, למרות דברי חבר הכנסת שרוני, האי-אמון במקומו כל שבוע, כל זמן שהמארה הזאת על ראשנו. אדוני היושב-ראש, אבל צריך לומר את האמת: שלא להסיק את המסקנות מהמלחמה הקודמת זה פשע עוד יותר גדול מאשר התיקונים שצריכים להיות במה שהתגלה על העורף בדוח מבקר המדינה. כל ילד היום יודע: אם לא יהיה משא-ומתן לשלום היום – גם עם אבו-מאזן, כדי לקדם שלום ישראלי-פלסטיני; גם עם סוריה ולבנון, כדי למנוע את המלחמה הבאה – תהיה עוד מלחמה. מה עושה אהוד אולמרט? משתתף בכל מיני מפגשים שבהם יש פוטו-אופורטיוניטי, הזדמנות להצטלם, ובזה נגמר העניין. אין משא-ומתן לשלום. השר גאלב מג'אדלה, אין משא-ומתן לשלום. זה פשע יותר גדול מהמלחמה הקודמת, ועל כך הממשלה הזאת צריכה לתת את הדין. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: אני בא לקראתך לשמוע אותך. רן כהן (מרצ): אני שמח, אני יודע שאתה גם לא רחוק מעמדתי למרות ישיבתך בממשלה. אדוני היושב-ראש, אני חייב להוסיף על העניין הזה עוד שתי תוספות קצרות, למרות כוונתך לקצץ בזמני. הממשלה הזאת, שמתכוונת להקפיא את חוק נכי הפוליו, היא ממשלה פושעת, פעם אחת כלפי נכי הפוליו ופעם שנייה כלפי כנסת ישראל. הכנסת הזאת חוקקה את החוק הזה ב-83 קולות, פה-אחד, והאוצר החליט שהוא ירסק את הכנסת, הוא ישבור את מפרקתם של חברי הכנסת והוא לא ייתן לנו לחוקק חוקים שאנחנו חושבים שהם נכונים וצודקים. ועל כך התשובה צריכה להיות חד-משמעית – לא יקום ולא יהיה. אני שמח לבשר לך, אדוני היושב-ראש – כי יצאת בדיוק מוועדת הכספים – שהיום השגנו הישג אדיר אחרי חמש שנים של מאבק לעידוד ישראלים לעבוד בחקלאות. האוצר נכנע להצעת חוק שאני נלחם עליה כבר חמש שנים, לעודד ישראלים לעבוד בחקלאות, בדיוק בתקציב שאני הצעתי, כ-5 מיליוני שקלים. בחודשים הקרובים תופעל תוכנית של עידוד ישראלים, כספית, לעבוד בחקלאות. נדמה לי שזה יהיה תיקון מאוד מאוד חשוב. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת , בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, צריך לשבח את התנועה הקיבוצית, שקראה היום לפתור את בעיית המתיישבים והחקלאים מגוש-קטיף. היו"ר אמנון כהן: כן, מברך – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שוב הקשה עלי עמיתי חבר הכנסת ריבלין בכניסה לאולם, בנושא הוויכוח עתיק היומין, שלא יסתיים במהרה, בין הנרטיב הערבי במדינת ישראל לנרטיב הציוני במדינת ישראל – אפרופו החלטת משרד החינוך לאשרר החלטה, תוכנית קודמת שהציע המשרד בזמנה של חברת הכנסת לימור לבנת, כאשר היא כנראה נרדמה בשמירה או משהו, ולציין בספר "יחד בישראל" או "מען בישראל", נוסח אמורפי צמחוני שגרם לסערה. מה אומר הנוסח? אומר הנוסח שהיהודים קוראים לזה מלחמת השחרור, ואצל הערבים קוראים לזה ה"נכבה". זו המלה היחידה, פעם אחת בכל הספר שיש המלה הזאת בניסוח הזה. בניסוח הזה פשוט אין טעות, כי זו עובדה – אכן הערבים כך קוראים. עכשיו באים אנשים התוקפים את ההחלטה ואומרים זה קץ הציונות כמעט. מה שאני אומר, עמיתי חברי הכנסת ריבלין, רבותי חברי הכנסת, הוא שחוק במדינת ישראל יש רק אחד. לאחרונה, אגב, מתפתחת תופעה שיש חוק כזה לערבים וחוק כזה ליהודים, אבל עקרונית, רעיונית, יש רק חוק אחד במדינה. נרטיבים יש הרבה: יש נרטיב של הציונות, שאני לא מקבל אותו; יש נרטיב ערבי-פלסטיני, שהוא שלי, שאתה לא מקבל אותו; יש נרטיב של היהדות החרדית על מה שמתרחש כאן, על מה שהתרחש אז; יש נרטיב של החילונים – גם הוא נרטיב. אגב, גם היהודים אין להם נרטיב אחד. זה נרטיב שיש לו גוונים שונים, הדגשים שונים, והוא יותר מנרטיב אחד. ולכן, עצם העובדה שאנחנו חיים במציאות דו-לאומית במדינה שיש בה חוק אחד מחייבת להפגין פתיחות ולהקשיב לאחר. אגב, אני לא רוצה להכתיב לך לקבל את הנרטיב שלי. ההיפך הוא הנכון. חיים אמסלם (ש"ס): מה זה נרטיב? ראובן ריבלין (הליכוד): יש נרטיב ויש אמת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): נרטיב? סיפר בעברית. סיפור זה story. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל שנינו מסכימים שיש רק אמת אחת. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כל אדם והאמת שלו. אני רוצה לומר לך – – – היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת טיבי, אתה צריך לסיים. אל תפריעו, כי הוא כבר גמר את הזמן. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): האמת של האשה הזקנה בדיר-יאסין, שבאו אליה חיילים של הנרטיב שלך ועשו את מה שעשו, היא האמת האחת והיחידה. יכול להיות שהנרטיב של החייל שהרס את ביתה ורצח את בעלה הוא נרטיב אחר. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. אחריו – הדובר האחרון, חבר הכנסת מנחם בן-ששון. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שהממשלה הנוכחית והקואליציה הנוכחית כבר צריכות אי-אמון מהאישור בקריאה טרומית בשבוע שעבר של החוק הגזעני, המפלה, שקשור לקרן קיימת לישראל; לא רק בגלל דוח מבקר המדינה ולא רק בגלל הבעיות החברתיות-הכלכליות שדובר עליהן כאן בהצעת אי-האמון, אלא עוד לפני זה – האישור בקריאה טרומית, שחלק ניכר מחברי הקואליציה הצטרפו אליו, מחייב אי-אמון בממשלה הזאת. החוק הזה, שמחייב החכרת קרקע או מכירת קרקע של המדינה אך ורק לאזרחים יהודים, הוא חוק שערורייתי, ואין לו מקום בשום מדינה דמוקרטית בעולם. זה ייתכן אך ורק, כנראה, במדינה שהיא יהודית ודמוקרטית, כי הוא בוודאי לא דמוקרטי, אז יכול להיות שבמדינה יהודית זה סוג החוקים שאנחנו צפויים להם. החוק הזה, כפי שאמרתי, הוא חוק שערורייתי לא מכיוון שהוא רוצה לעגן בחוק פרקטיקה קיימת. החוק הזה לא יוסיף שום דבר. הפרקטיקה הזאת שקרקע של המדינה נמכרת אך ורק ליהודים היא דבר קיים, וזו הסיבה שבעצם – – – ראובן ריבלין (הליכוד): קרקע של קרן קיימת – לא שיש הבדל גדול. חנא סוייד (חד"ש): לא בגלל שיש הבדל גדול, אבל אני מציין עובדה שעד עכשיו שום אזרח ערבי, שום משפחה ערבית לא הצליחה להיכנס לאיזה יישוב קהילתי שנבנה בגליל או במקום אחר בגלל הפרקטיקה הקיימת, ללא צורך בחוק כזה. אני רק רוצה לציין שהצעת החוק הזאת, שעברה בקריאה טרומית, רק מאפשרת ביתר שאת להאשים את המדיניות של הממשלה ושל רשויות המדינה בגזענות. זה דבר שבפרקטיקה, זו מדיניות לא ראויה, ואני חושב שהקואליציה, בכך שהיא תמכה בחוק הזה, עשתה שגיאה גדולה מאוד, והתגובה על הצעת החוק הזאת תהיה גם בציבור וגם בכל מקום בעולם – על הנטייה הזאת לחוקק חוקים גזעניים נגד האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל ללא כל צורך. היו"ר אמנון כהן: אנחנו מחכים לדובר האחרון. בינתיים, השר ביקש לומר משפט. שר המדע, התרבות והספורט גאלב מג'אדלה: אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת חנא סוייד על הגישה הפרגמטית שבה הציג את הדברים, ואני אמשיך אותה. קודם כול, מה שקרה בשבוע שעבר לא הוסיף כבוד לכנסת, ובוודאי לא לחברה הישראלית היהודית הדמוקרטית. אגיד לכם גם את האמת, בהמשך לדבריו של חנא סוייד, קצת יותר בהיר. לפני החוק – אותו מצב; אחרי בג"ץ – אותו מצב; אחרי החוק – אותו מצב. אבל מה כן? שר המשפטים, בשידור חי ברדיו, אומר לנו: כסף של יהודים שקנו את קרקעות קרן קיימת לישראל – זה ליהודים. הנה, אנחנו לא מתערבים בווקף. אמר את זה גם חבר כנסת נוסף. אני רוצה לומר לכם שאנחנו מוכנים לקבל את חוק קרן קיימת לישראל. תנו לנו את הווקף שלנו, שזה שלנו, ועכשיו משתמש בו האוצר, בכל ההכנסות שלו; אנחנו לא מקבלים מזה. פעם היתה קרן מלגות במשרד ראש הממשלה, וגם היא כבר לא קיימת. אז שלי – שלי, ושלך – שלי. לא רוצים שנהיה שותפים לקרן קיימת לישראל? אנחנו מוכנים. אני מוכן לחתום, על דעת חבר הכנסת סוייד, שאנחנו הולכים להסדר הזה. אבל מה עם הווקף שלנו? מה עם הנכסים שלנו? אני לא מדבר עכשיו על הקרקעות שהופקעו עם קום המדינה לצורכי ציבור, שבינתיים הפכו להיות לא לצורכי ציבור – בינתיים הן לצרכים אחרים. גם קרקע שהופקעה לצורכי הציבור שהיא לא בשימוש הציבור, גם קרקעות שלנו וגם נכסים ובתים של הווקף האסלאמי שהם בשימוש המדינה – ואנחנו לא נהנים מזה בכלום. תנו לנו לנהל את זה, ואנחנו משחררים את הקק"ל. בואו נעשה הסדר. מה אתם רוצים יותר טוב מזה? אני אפילו חותם על זה יחד עם חנא סוייד. תודה. היו"ר אמנון כהן: נצביע אי-אמון על זה? חבר הכנסת זחאלקה, רצית במקום חבר הכנסת ואסל טאהא. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, סיעת יהדות התורה העלתה הצעת אי-אמון בנושא חיוב עקרות בית לשלם מס בריאות, וחבר הכנסת הלפרט העלה נושאים אחרים שקשורים לחוק ההסדרים החדש ולתקציב המדינה. גם התבשרנו שיש תוכניות אצל שר האוצר החדש שלא ליישם את חוק הפוליו, אף-על-פי שהוא התקבל בכנסת פה-אחד – 99 חברי הכנסת הצביעו עבורו והחוק עבר את כל הדיונים בצורה מעמיקה. הממשלה תמכה בו בסוף, אף-על-פי שהתנגדה בהתחלה, אבל חוק זה חוק. אנחנו מתבשרים שיש כוונה שלא ליישם אותו כפי שמתחייב ממנו. גזירות שונות ומשונות, שאנחנו שומעים עליהן בכל פעם שמדובר בתקציב ובחוק ההסדרים. פעמים רבות אלה לא בדיוק גזירות אמיתיות, אלא עזים שמכניסים לתקציב כדי להוציא אותן אחר כך, וכדי שחברי הכנסת וסיעות בכנסת יתהדרו בהישגים שלהם. קודם כול לא מדובר בעזים, אלא בעדרים, עדר שלם של עזים. ראיתי מצעד בשנה שעברה – כל חבר כנסת עלה לכאן ותפס עז; הנה, את העז הזאת הוצאתי. מדובר בעדר עזים. האם העדר הזה הוא אמיתי, או כזה שסופרים בלילה כשרוצים לישון? אי-אפשר לדעת. המשחק שמשחקים באזרחים ובחברי הכנסת הוא בלתי אפשרי. אני חושב שאסור לעבור על זה לסדר-היום. כל פעם אותו משחק – מביאים לנו רשימה של 50, 60 ו-70 גזירות, ואחר כך מסתבר שלא מתכוונים אליהן, התכוונו אולי לעשר מהן, ואז הם מגיעים בדיוק לעשר שהם רוצים, ובינתיים אנחנו נלחמים בטחנות רוח. השאלה היא אם הדיון בכנסת יתנהל בשיטות של דון קישוט, שנלחם בטחנות רוח, או שאנחנו מנהלים דיון רציני בתקציב וביישום החוקים שהכנסת העבירה. אני קורא לשר הבריאות, שנכנס עכשיו, שלא לאפשר את ביטול חוק הפוליו בשנה הבאה. אני קורא לכל חברי הכנסת להתגייס פה-אחד. כמו שהתגייסו בהצבעה בעבור החוק צריך להתגייס בעבור יישומו. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, אחרון הדוברים, בבקשה. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ראשית, איש בשורה אני לכם; אני אומר את זה לכל מציעי הצעות האי-אמון, משום שראוי פעם להתייחס גם לסוגיה הזאת. ועדת החוקה, חוק ומשפט, במסגרת הדיונים הנמרצים שלה לשינויים בשיטת הממשל, עסקה בשבוע-שבועיים האחרונים בדיוק בסוגיה הזאת, של הצעות אי-אמון, שמעה הצעות מחברים מנוסים, חברים חדשים וצעירים העירו גם הם את העהם על האי-אמון ועל טיבו, ומסביב נתגבשה תפיסת עולם מסוימת, שלפיה האי-אמון, בצורה הזאת – אני אומר את הדבר מתוך הדיונים, גם מדברי חברי הקואליציה וגם מדברי חברי האופוזיציה – שאנחנו מעלים, ראוי לאי-אמון. אני אומר בצורה ברורה, על דעת החברים, רובם בוועדת החוקה, שהאי-אמון בצורה הזאת ראוי לאי-אמון. צריך לעשות משהו אחר. צריך למצוא תקנה אחרת לאי-אמון. ראשית, בזה אני איש בשורה. זאת עדיין לא תשובה לעניין, אבל זאת תשובה, אדוני, להלכה. זאת אומרת, אנחנו נמצאים במסגרת של חיים – – – יעקב ליצמן (יהדות התורה): מי שראוי לאי-אמון אין לו אי-אמון, אבל מי שלא ראוי לאי-אמון – – – מנחם בן-ששון (קדימה): הרב ליצמן, לא זה. אמרתי שמוסד האי-אמון, בצורה הזאת, ראוי לאי-אמון. על זה היתה הסכמה מקיר לקיר. יעקב ליצמן (יהדות התורה): – – – מנחם בן-ששון (קדימה): לכן אמרתי שעד עכשיו דיברתי להלכה, ועכשיו אדבר לעניין, על האי-אמון שהצגתם. גם על זה צריך לדבר. יעקב ליצמן (יהדות התורה): 9% זה לא אי-אמון. מה זה 9%? מנחם בן-ששון (קדימה): הרב ליצמן, מדבר סקר תרחק, אתה יודע את זה. הסקר היום כאן ומחר במקום אחר. יעקב ליצמן (יהדות התורה): מדבר שקר תרחק. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני, ניתי הספר ונחזה. היו"ר אמנון כהן: לא צריך לנפנף בספר. תשאיר אותו שם. מנחם בן-ששון (קדימה): סליחה, אני קורא מתוכו. אמרתם לנו שאתם לא נותנים אמון בממשלה הזאת משום שבדוח מבקר המדינה נאמר עליה מה שנאמר. אני רוצה לומר לכם, חברים, כנראה קראתם בדוח רק את דברי ההקדמה, שאינם ממוספרים, ואני מאוד ממליץ לכם לקרוא את הדוח בצורה מסודרת, מעמוד 1 עד עמוד 582, ואז להחליט מי אתם רוצים שיהיה ראש הממשלה – מי שהיה במשרד הרווחה בזמנו? כי נמצא שעד תום שנת 2006 לא ערכו אגפי משרד הרווחה סקר מיגון כנדרש – אני קורא מעמוד 340 – ועל כן לא היתה בידי המשרד תמונת מצב על מצב המיגון במסגרות, ואנשי האגפים במשרד לא קבעו בעבודת מטה משותפת עם פיקוד העורף את סוגי המיגון המיטבי על כל מסגרת. או אולי אתם רוצים להוציא מהדין-וחשבון הזה את מה שנאמר על ארבע השנים שלפני אוגוסט 2006 לגבי מערכות הטיפול בעורף בגופים אחרים במשרדי הממשלה? דוח מבקר המדינה, אם אתם קוראים את דבריו הכלליים על עיקרי הממצאים שלו – אמרתי, עוד פעם, לא רק את הדברים המתלהמים שבראש, אלא את התוכן, את הלב, את הביקורת המהותית על מה שהתרחש פה, את העובדה שנהנינו להשלות את עצמנו וחשבנו שאנחנו יושבים בבטחה – אומר כך: הממצאים המפורטים בדוחות מלמדים כי ממשלות ישראל, הדרגים המדיניים ודרגי הביצוע, לא עשו במשך שנים – חברי לליכוד – את המוטל עליהם בכל הקשור להיערכות העורף כנדרש ולא קיימו הערכת מצב כוללת ואופרטיבית על תפקודו בעת חירום. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. מנחם בן-ששון (קדימה): רגע, אדוני. יש נקודה משמעותית שצריך לומר. מה הייתי אומר במקרה כזה במקום אי-אמון? היו"ר אמנון כהן: אני מבקש מחברי הכנסת ומהשרים לשבת. אי-אפשר לשמוע. מנחם בן-ששון (קדימה): הייתי לוקח את הדוח וקורא אותו ברצינות, גם כחבר האופוזיציה, כי כחבר האופוזיציה אני יודע שמחר אני חוזר לשלטון, והדין-וחשבון הזה שייך גם לכם, אולי בעיקר לכם, כי אתם הייתם בשלטון. זוהי מידת האמון שצריך להיות ל בעצמו כשהוא בא לאי-אמון. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשלב ההצבעות. לפנינו חמש הצעות נפרדות. נצביע על כל אחת לחוד. אני מבקש מכולם לשבת, אני לא אוסיף קולות למי שיתחיל לרוץ ויגיד: לא הספקתי. לכן שבו בבקשה. נתחיל להצביע. תחילה נצביע על הצעת סיעת הליכוד להצביע אי-אמון בממשלה בשל מחדליה בטיפול בעורף במהלך מלחמת לבנון השנייה ואי-תיקון הליקויים בשנה שחלפה מאז תום המלחמה. חברי חברי הכנסת, אפשר להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 56 נמנעים – 4 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 29, נגד – 56, נמנעים – 4. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא התקבלה. נעבור להצבעה על הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל מחדלי ראש הממשלה והממשלה בטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה כפי שעולים מדוח מבקר המדינה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 57 נמנעים – 4 הצעת סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 29, נגד – 57, נמנעים – 4. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל לא התקבלה. נעבור להצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: כוונתה להטיל מס בריאות ביטוח לאומי על עקרות הבית במדינה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: 35 בעד, 56 נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת יהדות התורה לא נתקבלה. נעבור להצבעה על הצעת סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מחדליה בטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 56 נמנעים – 1 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: 32 בעד, 56 נגד ואחד נמנע. אני קובע שהצעת סיעת מרצ-יחד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. נעבור להצבעה על הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: המצב הכלכלי, משבר התעסוקה וממדי האבטלה במגזר הערבי. אפשר להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: 33 בעד, 56 נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. הודעה אישית של חבר הכנסת זבולון אורלב היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להודעה אישית של חבר הכנסת זבולון אורלב, לפי סעיף 54 לתקנון. בבקשה, אדוני. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לתשובתה של חברתי השרה -בלילא בקשר לאפשרויות להקים ועדת חקירה ממלכתית על-ידי הוועדה לביקורת המדינה. ראשית, אני אומר את דברי אחרי ששוחחתי עם מבקר המדינה ועם היועצת המשפטית. לימור לבנת (הליכוד): לא שומעים אותך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זאת הבעיה, הממשלה לא שומעת אותי, אבל אני בטוח שאת מקשיבה. אני אומר שדברי נאמרים אחרי ששוחחתי עם מבקר המדינה ועם היועץ המשפטי שלו. ראשית, מי שקובע סטטוס של דוח – אם הוא דוח רגיל או דוח נפרד ומיוחד – הוא מבקר המדינה. הוא קובע את הסטטוס. שנית, יושבת כאן חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, שהיתה יושבת ראש-הוועדה, והיא תעיד בפנייך כי כך כתוב בפרוטוקול. הוועדה רצתה כבר אז להקים ועדת חקירה ממלכתית, אלא שהתברר שצריך להקדים לכך דוח, ולכן המבקר התבקש על-ידי היושבת-ראש ועל-ידי הוועדה להכין דוח – דוח מיוחד, דוח נפרד. שלישית, הדוח במהותו ובאופיו הוא כולו דוח מיוחד, הוא לא חלק מדוח שנתי. כפי שאמרתי, הוועדה תדון בכך על-פי התייחסות הממשלה לתיקון הליקויים. כך אמרתי גם ביום חמישי שעבר למי שהקשיב, ולא שיניתי את דעתי. אם הוועדה תרצה להקים ועדת חקירה, היא תקים אותה על-פי סעיף 14(ב), ולא על-פי סעיף 14(ג). גם המבקר עצמו כותב בדף האחורי של הדוח: דוחות מיוחדים שפורסמו בשנת 2007, והוא מונה עמם את הדוח על היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אמנון כהן: הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המפלגות (בחירות מקדימות) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, על-פי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007 – כ/143. היו"ר אמנון כהן: תודה. הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007 [מס' מ/318; פ/1195/17, פ/1969/17, פ/1979/17, פ/2158/17 ; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 10091; חוב' כ"ט, עמ' 9074, עמ' 9076 ועמ' 9078, וחוב' ל"א, עמ' 9439; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם ארבע הצעות חוק פרטיות, של חברי הכנסת ליה שמטוב, , וחברי כנסת רבים נוספים. הצעת חוק זו היא יישום המלצותיה של ועדת-דינור, שהוקמה לשם הפקת הלקחים מהניסיון שהצטבר עד כה בניהול תוכנית מהל"ב. בהצעת החוק מוצע להסמיך את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה להחריג, בצו, תושב אזור שילוב שגילו 45 שנים ומעלה כדי שהוראות תוכנית מהל"ב לא יחולו עליו. לפי ההצעה, מי שמלאו להם 45 שנים עד 50 שנים, אשר לא קיבלו הבטחת הכנסה בעילת "דורש עבודה" במשך שישה חודשים לפני תביעת הגמלה, יתייצבו תחילה במרכזי התעסוקה למשך חודשיים כדי לנסות ולשלבם במעגל העבודה. לאחר מכן, אם לא נמצאה להם עבודה מתאימה, יתייצבו בשירות התעסוקה. עם זאת, תושבי אזור שילוב שגילם 45 ומעלה שהוחרגו בצו, תינתן להם האפשרות להשתתף מרצון בתוכנית, וזאת כדי לאפשר להם ליהנות מההכשרות ומהשירותים המוצעים בה. כמו כן, משתתף מבחירה יוכל לחזור בו בכל עת מן הבחירה ולשוב לשירות התעסוקה. נוסף על כך, מוצע לבטל את הדרישה להסכמת שר האוצר להפעלת סמכויותיו של שר התמ"ת לקבוע כישורים של מתכנן יעדים תעסוקתי, לקבוע תקופת שירות בקהילה, את היקפו ואת מקום ביצועו ובעניין קביעת הוראות בנוגע למשתתף ששינה את מקום מגוריו. כמו כן, מוצע להתאים את חוק הבטחת הכנסה לשינוי האמור. בדיונים בוועדה התחייב שר התמ"ת להתקין תקנות, ולהביאן בפני ועדת הכספים בתוך 30 ימים, לעניין משתתף ששינה את מקום מגוריו ועבר לאזור שאינו אזור שילוב, כך שהשתתפותו בתוכנית תיפסק והוא לא יהיה מחויב בנסיעות ארוכות עד להגעתו למרכז התעסוקה הקרוב למקום מגוריו. מדובר בהישג חשוב מאוד, שיביא לאמון הציבור בתוכנית. להצעה זו מצורפת הסתייגות שלפיה נדרש אישור של ועדת הכספים לביטול הצו המחריג את בני 45 שנים ומעלה מתחולת תוכנית מהל"ב. את ההסתייגות יזם חבר הכנסת אלקין. כיושב-ראש ועדת הכספים אני סבור שאישור הוועדה הוא חשוב, שכן הוא יאפשר פיקוח שוטף של הוועדה על יישום התוכנית. אני מברך את שר התמ"ת, אני מברך את המציעים – חברת הכנסת ליה שמטוב, חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת מיכאלי ואחרים – על שינויי החקיקה החשובים האלה. אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. (קדימה): האם אדוני בעד ההסתייגות? סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני, כיושב-ראש ועדת הכספים, חושב שההסתייגות מאוד מאוד חשובה. תודה. היו"ר אמנון כהן: יש מסתייגים להצעת החוק שהציג יושב-ראש הוועדה. אנחנו נרכז את כל ההסתייגויות לחמש דקות לכל דובר. חברת הכנסת ליה שמטוב – אינה נמצאת, ולכן הסתייגותה נופלת; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נמצא, ולכן גם הסתייגותו נופלת. חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא, גם הסתייגותו יורדת. חבר הכנסת דב חנין – אתה רוצה לנמק, אדוני? דב חנין (חד"ש): כן. היו"ר אמנון כהן: חמש דקות. תנמק את כל הסתייגויותיך, יש לך שלוש הסתייגויות. בבקשה. דוד טל (קדימה): – – – היו"ר אמנון כהן: כן, אנחנו מכירים את התקנון, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת לשעבר. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר אמנון כהן: עבר. ההסתייגות ירדה. צריך להיות במליאה, גברתי. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): מה פתאום ירדה? זאת אותה ההסתייגות. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא את הסתייגויות סיעת חד"ש להצעת חוק המדיניות הכלכלית (תיקוני חקיקה), ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שזאת הזדמנות נוספת שמגיע לשולחן הכנסת הנושא הבעייתי והקשה הזה שנקרא תוכנית ויסקונסין. ואני שואל את עצמי מתי אנחנו סוף-סוף נצליח לחדש, מתי נצליח להסיר מעל סדר-יומנו את הרעה הזאת, מתי סוף-סוף נגיע לזמן שבו לא יהיה צריך לחזור ולעלות על דוכן המליאה ולבוא בשמם של הנפגעים, לבוא בשמם של אלה שהתוכנית הזאת, באופן יומיומי, מתעללת ופוגעת בהם, לבוא בשמם של אלה שבשמה של התוכנית הזאת נגרעות מהם זכויות, נשללות מהם ההטבות המינימליות שהמדינה בעצם מציעה לאנשים שצריך היה לבוא ולתמוך בהם בשעה קשה – אם זו שעה של אבטלה וחוסר עבודה, אם זו שעה של מוגבלות פיזית או בריאותית. בכל אלה תוכנית ויסקונסין מתעללת. אדוני היושב-ראש, כמובן, אני מברך על כל שיפור, אבל כאשר השיפור נעשה ברעה גדולה, יכולתו של השיפור לצמצם את הרעה היא יכולת מוגבלת וקטנה מאוד. ותוכנית ויסקונסין היא דוגמה מובהקת לרעה גדולה, שלא צריך לשפר אותה ולא צריך לתקן אותה, אלא, אדוני היושב-ראש, צריך לבטל אותה. צריך לבטל אותה, כי תוכנית ויסקונסין היא תוכנית מוטעית, לא רק בצעדים הפרקטיים ולא רק בעוולות הנקודתיות שהיא גורמת למובטלים ולנפגעים אחרים. תוכנית ויסקונסין היא תוכנית רעה, מכיוון שביסודה עומדת הנחה שגויה, הנחה בעייתית, הנחה שאומרת שמי שאחראי לאבטלה ומי שאשם באבטלה הם המובטלים. המובטלים פשוט לא רוצים לעבוד, ולכן צריכים למצוא מנגנונים שיקשו עליהם ויענישו אותם, ואם לא הולך בשוטים ינסו בעקרבים, ובסופו של דבר כך אפשר יהיה לדחוף את המובטלים לעבודה. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו יודעים שהסיבה האמיתית לאבטלה איננה רצונם של המובטלים להיות מובטלים. המובטלים רוצים לעבוד. הסיבה האמיתית לאבטלה היא הקשיים בשוק העבודה הישראלי. הסיבה האמיתית לאבטלה היא ששוק העבודה הישראלי איננו מציע מספיק מקומות עבודה לאלה שצריכים עבודה. הסיבה האמיתית לאבטלה, באותם ריכוזי אבטלה שבהם מופעלת תוכנית ויסקונסין, היא שאין שם מספיק מקומות עבודה, אין שם מספיק מקומות תעסוקה, אין שם מספיק אזורי תעשייה. זו הבעיה שצריך לטפל בה, ולא להמשיך ולהעניש את המובטלים ואת מקבלי הקצבאות, כפי שהמודל של תוכנית ויסקונסין עושה. אז הנחת היסוד, או תיאור הבעיה, כפי שתוכנית ויסקונסין מתארת אותה, איננו תיאור נכון. שורש הבעיה איננו נמצא במובטלים. אבל תוכנית ויסקונסין ממשיכה מהצגה, מהגדרה לא נכונה של הבעיה להגדרה לא נכונה של הפתרון. הגדרה לא נכונה של הבעיה אומרת שהבעיה מקורה במובטלים. הגדרה לא נכונה של הפתרון אומרת שהפתרון הוא כמו בכל דבר אחר: הפרטה. הפתרון הוא: בואו ניתן לגורמים פרטיים לעשות רווח ממצוקתם של האנשים האלה, וזה הכשל המבני השני, המשמעותי, שקיים בתוכנית ויסקונסין. ולכן, אדוני היושב-ראש, עם כל הברכה שאפשר לברך על תיקונים כאלה או אחרים במערכת התפעולית של תוכנית ויסקונסין, אני חושב שחייב להיות ברור לכולנו שעד שהתוכנית הזאת, עם הכשלים והמכשלות המבניות שמאפיינות אותה, לא תבוטל כליל, לא תהיה ברירה אלא לחזור ולומר את קלונה מעל במת הכנסת ובדיון הציבורי. היו"ר אמנון כהן: אמרת. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש – – היו"ר אמנון כהן: תסיים. דב חנין (חד"ש): – – אני מקווה שקרוב היום שבו התוכנית הזאת באמת תוסר מספר החוקים של מדינת ישראל – – היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. דב חנין (חד"ש): – – ותוסר גם מסדר-היום הקשה של אלה שהם הקורבנות שלה היום. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה. חברת הכנסת ליה שמטוב חוזרת בה ומבקשת לנמק את הסתייגויותיה. אנחנו מכבדים ומבקשים לעלות ולהסביר. יש לך מסגרת של עד חמש דקות. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): קודם כול, תודה, היושב-ראש, על שנתת לי אפשרות לדבר. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, סוף-סוף, אחרי שנתיים של מאבק מתמשך, סוף-סוף קברנו את תוכנית ויסקונסין, ומשתתפים רבים יכולים היום לנשום לרווחה. המאבק היה ארוך, ובסופו של דבר הצלחנו, אף-על-פי שהצעת החוק שלי, שעברה הצבעה טרומית – גם בה מדובר, בין היתר, על ביטול תוכנית ויסקונסין. אני רוצה להזכיר שבשבוע שעבר, בוועדת הכספים, קיבלתי הבטחה מהשר אלי ישי – ואני מאוד מאוד מודה לו על זה – שדווקא בפגרה הוא הבטיח לקיים את הישיבה של ועדת הכספים בנוגע לנושא מאוד מאוד חשוב: ביטול השתתפות בתוכנית לאנשים אשר עברו לגור בעיר אחרת. אני רוצה גם להזכיר שבשבוע שעבר דיברנו בוועדה על הסתייגות של חברת הכנסת מרינה סולודקין ושל חבר הכנסת זאב אלקין על ההחלטה לגבי התוכנית בעתיד. ההחלטה אומרת שלא רק שר יהיה מעורב בהחלטה הסופית, גם ועדת הכספים תהיה מעורבת במה שיקרה בעתיד עם התוכנית. בהזדמנות זו אני רוצה לברך את השדולה למאבק בהשלכות תוכנית ויסקונסין, את אלה שעזרו לי מאוד: את החברים ואת כל הארגונים; את שר התמ"ת אלי ישי, על המלחמה שלו; את גברת אריקה וסרמן –היום היא יועצת של שר התיירות, וגם רבים שדאגו כל הזמן להקל את סבלם של המשתתפים. השדולה, שאני הייתי יושבת-ראש שלה, סיימה את עבודתה בהצלחה, ועל כך אני מברכת. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אלקין. חברת הכנסת מרינה סולודקין ויתרה על ההסתייגות. מרינה סולודקין (קדימה): אני אף פעם לא מוותרת. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם הסתייגות לחוק הזה, הסתייגות מאוד פשוטה, שאגב, כמעט זכתה אפילו לעבור ולהיכנס לתוך נוסח החוק, כי היה תיקו בהצבעה בוועדת הכספים. היא אומרת דבר מאוד פשוט: אומנם היום אנחנו מתקנים כאן עוול של שנתיים וחצי, ואנחנו מוציאים את בני ה-45 מתוכנית וויסקונסין, אבל עם "אבל" אחד קטן, כי מי שהתעמק בנוסח החוק ראה שהחוק מסמיך את שר התמ"ת להוציא את בני ה-45 מהתוכנית. אין ספק שעם שר התמ"ת הנוכחי הדבר ייעשה מיידית, מהרגע שהחוק יעבור. אגב, נאמר מעל הבמה הזאת ואחזור ואומר שכל הקרדיט וכל הכבוד ויישר כוח מגיעים לשר התמ"ת, גם על המהירות שבה הוא הכין את הצעת החוק וגם על עמידתו האיתנה מול פקידי משרד האוצר כדי להכניס את התיקון הזה. אבל מה לעשות, ואף אחד לא מחויב כלפינו, חברי חברי הכנסת, ששר התמ"ת יהיה לעולמים שר התמ"ת. כולנו מאחלים לו לעלות מעלה מעלה ולהתקדם לתפקידים השונים בממשלה. לפי נוסח החוק שמונח כרגע לפנינו יכול שר תמ"ת אחר להתעורר בוקר בהיר אחד ובהחלטה אחת, בחתימת יד אחת, להחזיר את כל בני ה-45 ומעלה לתוך התוכנית. לכן, נוסח החוק, כפי שהוא עובר כרגע – אנחנו עושים רק חצי צעד, אם בכלל, ולא מאפשרים לבני 45 פלוס את הביטחון המוחלט שהם חוזרים ללשכת התעסוקה והם לא נתונים להחלטה שרירותית, לפעמים, של שר כזה או אחר. כל מה שאני וחברתי חברת הכנסת מרינה סולודקין מבקשים – וכאמור, מחצית מהנוכחים בישיבה בוועדת הכספים תמכו בהצעה הזאת – זה תיקון אחד בלבד: לא לשכוח את הכנסת. הרי בכל זאת, תוכנית ויסקונסין היא חקיקה שעברה בחוק ההסדרים בכנסת, והתיקון שאנחנו מאשרים הוא תיקון שאנחנו מאשרים בכנסת. לכן, כל מה שאנחנו מבקשים זה תיקון קטן שמשמעותו היא שברגע ששר תמ"ת כזה או אחר יחליט שהגיע הזמן להחזיר את בני ה-45 לתוכנית ויסקונסין, ושהמרכזים האלה ערוכים להפליא כדי לטפל בבעיות התעסוקה של אוכלוסיית הגיל הזאת, אותו שר תמ"ת יביא את הדברים לאישורה של ועדת הכספים, יביא אותם חזרה לכאן, לכנסת. שישכנע גם אותנו, את חברי הכנסת בוועדת הכספים, מי שישב בתפקיד הזה, שאכן הדברים נכונים. על כן, אני מבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהסתייגות הזאת, שמטרתה – מעבר לשריון הזכויות של אלה שמעל גיל 45 – דאגה למקומה ולכבודה של הכנסת. שהחלטה כל כך מהותית – בני 45 כן בפנים, בני 45 לא בפנים – תהיה החלטה שתדרוש אישור גם בתחנה אחת בכנסת. אני חושב שאם כולנו נתמוך בהסתייגות הזאת, למעשה נגיד לממשלה שלכנסת יש תפקיד. שוב, אני לא רואה כאן מחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה, אני לא רואה כאן סכנה גדולה להצעת החוק הזאת, שהיא בעצמה הצעת חוק מאוד חשובה, ואני חושב שכשיעברו הימים, וחס וחלילה ישתנו התפקידים, אפילו שר התמ"ת הנוכחי, שאז יהיה שר של משהו אחר, חשוב יותר, אולי יודה לנו וחברי מפלגתו יודו לנו אם תעבור ההסתייגות הזאת, כי יחד אתנו הם ינסו לעצור את הגזירה, אם וכאשר תבוא. על כן, לסיום דברי, אני מבקש מהחברים לתמוך בהסתייגות הזאת ולתת את הזכות לוועדת הכספים לאשרר את החלטת השר, אם ירצה להחזיר את בני ה-45. אם לא נעשה את זה, עשינו חצי מלאכתנו, ואולי יום אחד בהיר נצטרך להסתכל בעיניים של האנשים האלה, שביום אחד החזירו אותם חזרה, ולהתנצל בפניהם, כמו שאנחנו מתנצלים היום על עצם התוכנית כפי שעברה. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברי הכנסת, רבותי השרים, אנחנו עוברים להצבעות בקריאה שנייה על החוק, עם התיקונים, עם דף נלווה שהוצמד. לשם החוק אין הסתייגויות ולכן נצביע עליו כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד שם החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 42, אין נגד ואין נמנעים. אני קובע כי שם החוק, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 1, להסתייגויות של חברת הכנסת ליה שמטוב וקבוצת חד"ש – חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין. אפשר להצביע על ההסתייגות, בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת ליה שמטוב וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 16, נגד – 27, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 46, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. לסעיף 2 אין הסתייגויות ולכן נצביע עליו כהצעת הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 2 – 52 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 2 נתקבל. היו"ר אמנון כהן: 52 בעד, אין נגד, נמנע אחד. אני קובע שסעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. לסעיף 3 יש הסתייגות של חבר הכנסת זאב אלקין וחברת הכנסת מרינה סולודקין. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 24 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת זאב אלקין ומרינה סולודקין לסעיף 3 נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 25, נגד – 24, אין נמנעים. ההסתייגות נתקבלה. גדעון סער (הליכוד): אין ממשלה בישראל. היו"ר אמנון כהן: אנחנו מצביעים על סעיף 3, כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 46, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 3 התקבל עם ההסתייגות. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת חד"ש לסעיף 3. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 13, נגד – 33, אין נמנעים. ההסתייגות של קבוצת חד"ש לא נתקבלה. אנחנו עוברים לסעיף 4, להסתייגויות של קבוצת חד"ש. אפשר להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 34 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 12, 34 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 50, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שסעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. לסעיפים 5–8 אין הסתייגויות, לכן נצביע עליהם כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 5–8 – 52 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 5–8 נתקבלו. היו"ר אמנון כהן: בעד – 52, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שסעיפים 5–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו בקריאה שנייה. אנחנו צריכים לעבור לקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת הכספים – התקבלה כאן הסתייגות, אתה רוצה למשוך? אתה רוצה שנצביע עם ההסתייגות? סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): כן, להצביע עם ההסתייגות. היו"ר אמנון כהן: בבקשה. רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007, עם התיקונים בדף הנלווה, ועם ההסתייגות שהתקבלה – קריאה שלישית. אפשר להצביע. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 54 נגד – אין נמנעים – 1 חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007, נתקבל. היו"ר אמנון כהן: בעד – 54, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 5), התשס"ז–2007, נתקבלה בקריאה שלישית. כבוד השר, רצית להגיד משהו? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את השותפים לשינוי ולמאבק הזה, ולומר שהכנסת עשתה פה תיקון גדול לעוול נורא שבקדנציה הקודמת הממשלה הקודמת גרמה לאלפים ולרבבות, וזה היה אמור להשפיע על עשרות אלפים, על רבבות רבות בחברה הישראלית. הפגיעה הקשה של תוכנית ויסקונסין, הקרויה מהל"ב, הביאה נזק אדיר לחברה הישראלית. ברוך השם, הצלחתי להביא לשינויים בממשלה ולתיקון חוק, שבני 45 ומעלה יצאו מהגזירה הזאת, ובני 45 ומטה שהם מוגבלים, עם בעיות מורכבות של שנים רבות, מקבלי הבטחת הכנסה, אקדמאים שאינם מתאימים לכל שלבי התוכנית ועוד אנשים רבים שיש להם קושי אדיר להסתגל, אנשים שאין הכשרה מתאימה בעבורם וכדומה, אלה יבואו שעה אחת בשבוע. אבל בעיקר הבשורה הגדולה והטובה היא – גיל 45 ומעלה מחוץ לתוכנית. חברים, אף אחד בבית הזה לא מתנגד לשילוב אנשים בעבודה, אבל אני שמח שהכנסת אמרה היום כן להצעת החוק שלי, שאומרת שבני 45 ומעלה, יפסיקו להתעלל בהם ולפגוע בהם, ויתאימו את התוכנית בצורה ידידותית להכשרה ולהתאמה אמיתית שלהם. דיברתי על כך באריכות רבה בעבר מעל הדוכן, ולכן אני לא רוצה להאריך. הרבה תודה לחבר הכנסת , לחברת הכנסת ליה שמטוב, לחבר הכנסת זאב אלקין, לחברי הכנסת בוועדת הכספים, רובי ריבלין, ג'ומס – לא נמצא פה, ברכה לא נמצא פה, סלומינסקי, חברים שהיו שותפים, מרינה סולודקין – מגיע לה הרבה יישר כוח, חבר הכנסת אמנון כהן, חבר הכנסת אמסלם – חברים, עשינו פה תיקון אדיר מאין כמוהו. חבר הכנסת יצחק וקנין כמובן, הרב נסים זאב, וכמובן חברת הכנסת , שאני לא רואה אותה פה, ופעלה במסירות, ויושב-ראש הוועדה, סטס, שהוביל את זה ביד רמה. אני גם רוצה להודות בשמחה אדירה למנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור, שעשה פה מלאכת מחשבת מרתקת, בעוצמה, בחוכמה, בכשרון רב, עם יכולת אדירה ליישר את כל ההדורים, להגיע להבנה בין כולם, ולא הייתי אומר – פשרה, משום שבאו לקראתנו פה בגדול; זאת לא היתה בדיוק פשרה. קיבלנו כל מה שרצינו. עדיין זה פיילוט, ובמהלך הפיילוט אני עדיין רוצה לבחון את המשך התוכנית. אני בעד שילוב אנשים במקומות עבודה, אבל לא באכזריות, לא בהתעללות ולא באופן שבו זה נעשה, ואני רואה בהצעת החוק הזאת הוצאת אלפים ורבבות בחברה הישראלית מעבדות לחירות. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות של עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007 [נספחות.] היו"ר אמנון כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, על-פי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות של עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007. עד שיושב-ראש הוועדה יגיע, השר רוצה להשלים משפט. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול הושג הישג חשוב מאוד גם בעניין הלחם, רק היתה אי-הבנה אחת, כאילו מדובר ב-3, ב-4 או ב-5 שקלים למשפחה. מדובר פה על יחיד, הסכום לנפש. דהיינו לזוג זה יכול להגיע ל-8 או ל-10 שקלים. לארבע נפשות – 20 שקלים וכן הלאה, הכול לפי המדד שייבדק וייבחן במסגרת הוועדה, המדד העליון. אני חושב שזה הישג, חברים, כי לראשונה – אני חושב שאין מדינה בעולם שעשתה את זה, רק מדינת ישראל – הממשלה קיבלה את הצעתי ליצור מנגנון פיצוי על התייקרות הלחם. ראובן ריבלין (הליכוד): מתי הם יקבלו? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: הם יקבלו את זה רטרואקטיבית. היו"ר אמנון כהן: מהראשון באוגוסט. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: הרי צריך להעביר את זה בחוק, ואנחנו יוצאים לפגרה, ובחוק ההסדרים זה ילך יותר מהר – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אין לממשלה בעיה להעביר את החוק בזמן הפגרה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: יכול להיות, אבל עדיין הוועדה צריכה לדון בדרך שבה יוצרים את המנגנון הזה, וזה יחול רטרואקטיבית על כל האוכלוסייה החלשה. ראובן ריבלין (הליכוד): יישר כוח גדול. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אליהו ישי: תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. בבקשה, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני, יציג את ההחלטה. בבקשה. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות של עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007, התקבלה בקריאה ראשונה ביום ב' בניסן התשס"ז, 21 במרס 2007. הצעת החוק נועדה להסדיר את מעמדם של אנשים עם מוגבלות שיכולת העבודה שלהם פחותה, עקב מוגבלותם, מיכולת עבודה רגילה באותו תפקיד ובאותו מקום תעסוקה ב-81% לפחות, והם מועסקים במקומות עבודה רגילים. לפי ההצעה לא יחולו יחסי עובד-מעביד בין מועסק עם מוגבלות כאמור ובין מעסיקו; מועסק עם מוגבלות כאמור יוגדר משתקם, לעניין החוק המוצע, ויהיה זכאי לגמול תעסוקה תמורת העסקתו, שיחושב כאחוז משכר המינימום, וכן לזכויות נוספות. במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית דנה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בסוגיית שילובם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה רגילים, ובפרט בשילוב אנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, והחליטה להוסיף הוראה המחייבת גוף ציבורי, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, המעסיק 100 עובדים ומעלה, לקבוע תוכנית להעסקת עובדים עם מוגבלות, לרבות משתקמים. בהתאם להוראה זו רשאי הגוף הציבורי לקבוע כללים לביצוע התוכנית כאמור, לרבות לעניין קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה וכיוצא באלה. כמו כן נדונה בוועדה סוגיית החלתן של הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, על אנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החליטה בישיבתה ביום ז' באב התשס"ז, 22 ביולי 2007, לחלק את הצעת החוק, בהתאם להוראות סעיף 121 לתקנון הכנסת, ולא להביא בשלב זה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את נושא העסקתם של משתקמים בגופים ציבוריים ואת נושא החלת הוראות פרק ח', כאמור, על משתקמים, שכן מדובר בנושאים מורכבים הדורשים המשך היוועצות בגורמים מקצועיים. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. תודה. היו"ר אמנון כהן: אפשר להצביע על ההחלטה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 28, אני מוסיף את קולו של השר אלי ישי, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע בזאת שהחלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, על-פי סעיף 121 לתקנון הכנסת, בדבר חלוקת הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007, התקבלה. אנחנו רושמים לפרוטוקול את חבר הכנסת גבאי. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ז–2007 [רשומות (הצעות חוק, מ/328).] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ז–2007 – קריאה ראשונה. אני מזמין את השרה -בלילא להציג את הצעת החוק. בבקשה. השרה רוחמה אברהם-בלילא: אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בחודש דצמבר 2006 מינתה הממשלה צוות בין-משרדי, בראשות המנהל הכללי של משרד האוצר, שכלל נציגים של משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד הפנים ומשרד הבינוי והשיכון, במטרה לבחון את הדרכים לייעול הרכש הממשלתי. ועדת-אריאב הגישה את המלצותיה לממשלה בחודש אפריל 2007, ובין השאר המליצה לבזר אל משרדי הממשלה את הסמכות הנתונה היום לוועדת הפטור המרכזית ולחשב הכללי לאשר התקשרות בפטור ממכרז. כצעד משלים וכחלק מהאחריות האישית הנלווית לביזור הסמכות, המליצה הוועדה לקבוע עבירות ספציפיות בנוגע לפעולה בהליך לקראת התקשרות במצב של ניגוד עניינים או תוך הטעיה. ביום 15 באפריל 2007 החליטה הממשלה לאמץ את המלצות ועדת-אריאב. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 19), התשס"ז–2007, באה ליישם את החלטת הממשלה הנזכרת ולקבוע את התיקונים הנדרשים בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, כך שיהיה ניתן להעמיד לדין פלילי עובד ציבור שפעל שלא כדין בנוגע להליכים לבחירת הספק שעמו התקשר גוף ציבורי לפי החוק. הצעת החוק באה כהשלמה להצעה לתיקון תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג–1993, המקודמת במקביל, שבה יעוגנו בין השאר ההוראות הנוגעות לביזור הסמכות לאשר התקשרות בפטור ממכרז אל משרדי הממשלה השונים. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק זיו: תודה לשרה -בלילא. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת , בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כיושבת-ראש ועדת הכנסת גברתי השרה למדה לכבד את הליכי הכנסת והקפידה עליהם קלה כבחמורה, והקפידה עם הממשלה, ואני מצפה שכשרה בממשלה לא תשנה את דרכה, ותחשוב גם כשרה בממשלה על החובה לכבד את הליכי הכנסת ולכבד את הכנסת עצמה. הסחף, כמעט שיטפון, בבקשות מוועדת הכנסת לפטור מחובת הנחה – דברים שהממשלה לא נתנה את דעתה עליהם, והיא מביאה אותם ברגע האחרון על מנת להעבירם בשבוע האחרון של הכנסת – הוא דבר שלא יכירנו מקומו, וטוב עשתה יושבת-ראש ועדת הכנסת כאשר היא הקפידה הקפדה יתירה עם הממשלה, ולא אפשרה לה בכל פעם להביא הצעות חוק כאלה. אנחנו כמובן נעשה כל שביכולתנו היום למצות את זכות הדיבור בכל אחד ואחד מהסעיפים ובכל אחת ואחת מהצעות החוק אשר יובאו בפנינו, ואשר לא היה מקום להביאן בחטף ובמצב שבו כאילו בקריאת חירום ובאזעקת שווא מבקשים שנאשר חוקים כאלה אחד אחרי השני. בכלל, חובת המכרזים לא חלה על הממשלה כאשר היא נבחרת. כאשר העם מבקש לבחור ממשלה הוא הולך לבחירות. אבל אם הוא משנה את דעתו על תפקודה של הממשלה, לצערנו הרב איננו יכולים לבוא ולקבוע ועדת מכרזים אשר תבוא ותאמר לנו אם הממשלה ראויה וצריכה להמשיך בתפקידה ובתפקודה או שמא טוב תעשה אם תחזיר את המנדט לאותה ועדת מכרזים אשר הטילה עליה את התפקיד. כי פעמים אנחנו, בוועדות מכרזים, טועים בגדול. אנחנו נותנים למי שאינו יכול לבצע עבודה, ופעמים תקוותנו נשענת על ניסיון העבר, ואז אנחנו אולי נוכחים לדעת שהזוכה במכרז אכזב לחלוטין, ואנחנו צריכים להחליפו. ואז, כמובן, בהסכם שקיים בין מזמין העבודה לבין הזוכה במכרז יש סעיפי מילוט, המאפשרים לנו לחזור בנו או לבטל את העבודה שניתנה לאותו זוכה. לצערנו הרב, מכרז הוא כמו משאל עם כאשר אנחנו מדברים בממשלה, ואחת לארבע שנים אנחנו נמצאים במצב שבו מה שבחרנו, אתו אנחנו הולכים. הגוף היחיד שיכול לבטל את המכרז הוא הכנסת. הכנסת היא זו שיכולה לומר לממשלה: לכי מאתנו, עזבי אותנו, משום שאת לא ראויה לשמש בעבודה שנתן לך אותו מכרז שהציבור החליט שתזכי בו. ולכן אני מציע שאנחנו גם בעניין זה, למרות החשיבות של החוק, לא נצביע בעד, שכן הממשלה צריכה להתנהג בצורה שגם יעבירו חוקים בדרך המקובלת והראויה. כאשר הממשלה מזלזלת בכל דבר, היא מזלזלת גם בחוקיה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת ריבלין. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר לענייני גמלאים, השר איתן, מכובדי שר הבריאות, רציתי לנצל את ההזדמנות הזאת לשתף בדיון אישי, על מנת לשים על סדר-היום כאן במליאת הכנסת את ההחלטה חסרת האחריות של שרת החינוך להציג בספרי הלימוד של ילדי ישראל במימון כלל אזרחי ישראל את מה שהיא – – – חיים אורון (מרצ): החלטה טובה, החלטה טובה. גדעון סער (הליכוד): אני לא מתפלא שאתה תומך בכך, חבר הכנסת אורון, ואני גם אינני מתפלא על כך שחבר הכנסת תומך בכך, אבל אני בטוח בזה ש-90% או 80% מאזרחי ישראל חושבים שזו החלטה גרועה. כי הרי ממה נפשך, באותה מידה ניתן לבוא ולומר: הפלסטינים מתייחסים למה שאנחנו קוראים – ואתנו גם העולם המערבי, דרך אגב – "טרור", והם קוראים לו, קורא חבר הכנסת זחאלקה, "מוקאוומה". וזה הוא דבר שלשיטתו הוא לגיטימי כהתנגדות לכיבוש. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 40 שנות – – – גדעון סער (הליכוד): האם אנחנו נלך ונביא בספרים, בספרי הלימוד – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אתה יכול למנוע ממני את הצרחות האלה? פשוט צרחות בלתי פוסקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – השאלה. אני שואל אותך. לא – – – גדעון סער (הליכוד): אבל זה בלתי פוסק. היו"ר יצחק זיו: גדעון סער, ברגע שזה – – – גדעון סער (הליכוד): אבל זה פשוט דבר בלתי פוסק. כאשר באה שרת החינוך בממשלת ה"נכבה" – זו ממשלת ה"נכבה", כך היא תיזכר. אתם עוד תכו על חטא. הרי תראה מה קורה, היא באה ואומרת: אין כסף בנושא של חינוך חובה. תלמידים בכיתות – יש יותר, הישגים – בירידה. למה יש לה זמן? את קווי 67' להכניס לספרים, ה"נכבה" – להכניס לספרים. הרי אני מכיר את העמדות. רונית תירוש (קדימה): ויש לה זמן לנסוע לחוץ-לארץ, בדרך כלל היא בחוץ-לארץ. גדעון סער (הליכוד): לנסוע לחוץ-לארץ – אינני מתערב. אבל שילדי ישראל יקבלו חינוך טוב? ואתם יושבים – – קריאות: – – – גדעון סער (הליכוד): – – חברת הכנסת תירוש וחבר הכנסת מרגי – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת זחאלקה, יש לך עוד מעט זכות דיבור, אז אל תפריע. גדעון סער (הליכוד): – – וגברתי השרה רוחמה אברהם, שאני מכיר את השקפת עולמך – מאפשרים לה לשרת החינוך פשוט לעשות בספרי הלימוד של ילדי ישראל ככל העולה על רוחה. לכן אני מציע לכם – גם לחברי הממשלה וגם לחברי הקואליציה – להתנהג כמו שותפים לאחריות. אתם שותפים לאחריות; אתם שותפים להידרדרות המוסרית שמדרדרת אותנו, ממשלת ה"נכבה" ואתם – אם אתם לא שמים קו אדום ואומרים "עד כאן", ההידרדרות תימשך, וזה על ראשכם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה לעשות, כאשר מדובר בדעות ובאמונות, אין חוק חובת המכרזים – אפילו לשיטתו של חבר הכנסת . על מה הזעקה? אתם באמת מאמינים שאנחנו נתמודד עם הנרטיבים של היהודים והערבים? אני מראש מוותר בוויכוח על הנרטיבים. אתם יודעים מה? אני אפילו מוותר על נרטיבים בתוך העם שלי. אנשים הגיעו לציון על בסיס נרטיבים שונים. הורי באו הנה משום שהיו חילונים. אם אבי זיכרונו לברכה היה נשאר כמו אביו, אדם חרדי, הוא לא היה מגיע למדינת ישראל. הוא עלה משום שהוא אדם חילוני – הוא היה ב"שומר הצעיר". צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): משום שמדובר בארץ-ישראל. חיים אורון (מרצ): נכון. שכנו, בן עירו, שאני מכיר את צאצאיו, נשאר איש חרדי ועלה לארץ משום שהיא ארץ הקודש. עכשיו אתם רוצים שאני אכריע בעימות הזה? ראובן ריבלין (הליכוד): יש ציונות פוליטית, יש ציונות דתית ויש ציונות חילונית. חיים אורון (מרצ): אני לא מקבל את הנרטיב של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אבל אני מכבד אותו. אני חושב – – – רונית תירוש (קדימה): אבל זה ספר היסטוריה. חיים אורון (מרצ): סליחה, רגע אחד. ספרי ההיסטוריה מלאים נרטיבים, ולא אחת גם בנרטיבים על היחסים בין יהודים לערבים. את זוכרת ספרי היסטוריה שאמרו שהמדינה נוסדה רק בידי "ההגנה"? רק בידי הפלמ"ח? הא, את לא זוכרת. אני אזכיר לך. היו כל מיני ויכוחים היסטוריים בתוך העם היהודי. אני בכוונה הולך לעם היהודי. וגם אז היו כאלה שרצו – היה, אגב, מי שאמר: לא, רק אצ"ל הביאו את השחרור. ובסופו של דבר חיים זה לצד זה גם נרטיבים שונים וגם דעות שונות. ספר הלימוד שבו מדובר – ואני מודה ומתוודה שכמו כל חברי הכנסת לא קראתי את כולו, אני אומר מתוך העיתונות – לא קבע קביעה. הוא לא אמר קביעה מוחלטת. הוא אמר שיש מי שרואה כך ויש מי שרואה כך. מה אתם רוצים, שהתלמיד הישראלי ייחשף לוויכוחים הללו רק כאשר הוא יתעמת אתם? עכשיו התשובה על כל טענה היא שאתה פוסט-ציוני. אני חי עם הקשקושים הללו, שצעקו לי בשבוע שעבר, כי טענתי שהחוק שעבר פה בכנסת בשבוע שעבר על הקרן קיימת הוא חוק פוסט-ציוני – הוא חוק אנטי-ציוני. כי החוק הזה, כפי שנאמר פה, מערער את האמונה האמיתית ביכולתה של ישראל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. יהודית ודמוקרטית – מה אתם פוחדים? זה יופיע בספר הלימוד, כן, שחלק מאוכלוסיית ישראל רואה במלחמת השחרור את ה"נכבה" שלה, ויבוא מורה או תבוא מורה ויגידו שהם רואים את הדברים אחרת. מה הפחד שנפל עליכם? מה חוסר הביטחון הזה? כן, היה פה אירוע לא פשוט מבחינת העם הערבי הפלסטיני, והיה אירוע טראומטי במאה ה-19, במאה ה-20, מבחינתו של העם היהודי. אז מה, נעשה עכשיו תחרות נרטיבים? לא נעשה תחרות נרטיבים. נדע להקשיב לנרטיב אחר. ראובן ריבלין (הליכוד): האם יש אמת אחת? נרטיבים יש הרבה. חיים אורון (מרצ): האמת ההיסטורית היא יותר מורכבת מאמת אחת במובן שאתה מדבר עליו. ראובן ריבלין (הליכוד): האם העם היהודי גרם לאסון של הפלסטינים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא העם היהודי. הציונות. חיים אורון (מרצ): חבר הכנסת ראובן ריבלין, הציונות גרמה אסון לעם הפלסטיני. ראובן ריבלין (הליכוד): האם היא מוסרית, או לא מוסרית? חיים אורון (מרצ): תקשיבו רגע אחד. אתם מקשקשים, אתם לא מסוגלים להקשיב. גלעד ארדן (הליכוד): אתם נשארים רק עם הערבים. חיים אורון (מרצ): הציונות גרמה אסון לעם הפלסטיני, ומנגד – ומשום כך – לא היתה תנועה לאומית יותר צודקת ומוסרית מהציונות. גם מעשים מוסריים גורמים לעתים עוול לאדם אחר ולעם אחר. מי שלא מסוגל לחיות עם המתח הזה ורוצה להיות צודק תמיד, צודק בכול, ולהיות בטוח שכולם רשעים, חי בעולם מתוך עצימת עיניים ובעצם לא מתמודד עם החיים, ונוח לו בפינתו, אבל אז, כאשר הוא נתקל במציאות, הוא מתכופף לפניה. היו"ר יצחק זיו: אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שעליתי הנה כדי לדבר על חוק המכרזים. אני אומר עליו כמה מלים, אבל פטור בלא כלום אי-אפשר אחרי דברי קודמי, חבר הכנסת אורון. אני חושב שמי שעולה לבמה ואומר שהציונות גרמה לאסון של העם הפלסטיני שולל את הלגיטימיות של הציונות. איש בציונות לא חשב שתנועת הציונות מטרתה או עניינה לגרום איזה אסון לעם הפלסטיני. הציונות חשבה, הציונות סברה – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא, זה לא הציונות, זה בהודו. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני לא מתווכח אתך. אתך אין לי ויכוח. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת זחאלקה, עוד מעט תעלה לבמה ותדבר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כשאתה עולה לבמה ומדבר, אני מרגיש את עצמי בפרלמנט של הרשות הפלסטינית. אדוני, זה לא הפרלמנט של הרשות הפלסטינית. שב רגע בשקט ותן לציונות לדבר. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה הקשר? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): לכן אני אומר: הציונות, במהותה, חשבה שהיא עושה את הדבר המוסרי ביותר, הצודק ביותר – מימוש זכותו של העם היהודי לקיים מדינה עצמאית בארץ-ישראל, שעליה יש לו זכויות היסטוריות. לפלסטינים מעולם לא היתה פה מדינה. נכון, הם גרו פה. איש לא עשה ולא ביצע אסון. מי שעשה את האסון, אם כבר, הם המנהיגים של המדינות הערביות, שהחליטו לפלוש, שהחליטו להילחם, שהחליטו לזרוק אותנו לים, שנתנו הוראות כאלה ואחרות לפלסטינים. לכן, מצער אותי שגם חבר הכנסת, אף שהוא נמנה עם השמאל – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בצורה כזאת אף אחד לא יקנה בשום מכרז. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חבר הכנסת זחאלקה, אמרתי לך, כשאני ארצה לשמוע את הדברים שלך אני אלך לפרלמנט הפלסטיני. שם אני שומע דברים כמו שאני שומע ממך. עזוב, תן לנהל ויכוח גם בין חברי הכנסת הציונים. לכן אני אומר, ההחלטה של שרת החינוך היא בעיני – אמרתי – היא יום ה"נכבה" של מערכת החינוך הישראלית. זה אסון, זאת פגיעה ביסודות הבסיסיים ביותר והרגישים ביותר של קיומנו כאן כמדינה יהודית וציונית. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): למה אתה חסר ביטחון? היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת זחאלקה, יגיע תורך לדבר. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני רוצה לומר כמה מלים על חוק המכרזים. ההצעה הזאת, של חוק המכרזים, היא הצעה לא ראויה. היא לא ראויה גם בגלל העיתוי שלה. יש כרגע מתח, וויכוחים קשים מאוד, גם על שלטון החוק, גם על אכיפת החוק, גם על השחיתות אצל ראשי הממשל במדינת ישראל. ולכן, התיקונים האלה, המסר שלהם הוא בראש ובראשונה החלשת הפיקוח, החלשת האכיפה, החלשת היכולת לקיים מינהל תקין ולשמור על ניקיון כפיים ועל טוהר המידות. לכן ההצעה הזאת אינה הצעה ראויה, כיוון שיש חשבונות עם החשב הכללי של משרד האוצר, שרוצים עכשיו לפטר אותו בכלל, כי הוא לא מוכן להתיישר עם הוראות מושחתות ומכיוון שהוא העד המרכזי בחקירה נגד ראש הממשלה בעניין בנק לאומי. אז אומרים: בואו נעשה bypass; בואו נעשה מין מסלול עוקף. רבותי, הממשלה היא הראשונה שחייבת להקפיד על טוהר המידות ועל ניקיון כפיים, ומי שתומך בהצעה כזאת, לצערי, אינו נמנה עם המחנה של שומרי טוהר המידות וניקיון הכפיים. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): מכובדי היושב בראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, הסוגיה של ה"נכבה" שעלתה פה – ואתחיל בה – היא בעיני סוגיה מאוד-מאוד פשוטה: מדובר בשקר, הבל ורעות רוח. אנחנו לא גירשנו ערבים, אלא מאחר שהם חשבו שאנחנו נתנהל כפי שהם כנראה היו מתנהלים אילו הם היו מולנו ומנצחים במלחמה, הם ברחו. אף אחד מאתנו לא הרס בתים ולא גירש אף אחד. כל מי שאומר אחרת משקר. לכן הדברים הם פשוטים בעיני; מי שמיום העצמאות של מדינת ישראל יעשה יום אבל – על מהות יום העצמאות – דהיינו "נכבה", בעיני הוא מכריז שהוא לא אזרח המדינה. מספיק עם ההתייפייפות של מדינה מטורפת שלא מסוגלת להגן על הדמוקרטיה שלה. ועוד באה שרת החינוך, וביוזמה ממשלתית – איך אמר אתמול גדעון, שמעתי אותו באחד – – – נסים זאב (ש"ס): זה לא ממשלתית. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): באחד מכלי התקשורת שמעתי את גדעון אומר – בצדק – כאילו שאנחנו מהאו"ם. בספרי הלימוד מדינת ישראל היא האו"ם, והיא, בספר הלימוד, תגיד: יש דעה כזאת ויש דעה כזאת. ומזל שהיא לא גם מכריעה לטובת הדעה של ה"נכבה". אין גם דעה – אין גם דעה כזאת. יש דעה אחת במדינת ישראל, ומי שעושה יום אבל – אם חפצי דמוקרטיה אנחנו, ורוצים לדאוג גם למיעוט – צריך להוקיע את מי שהופך את יום העצמאות ליום אבל, ובעיני – ואני מקווה שגם חוק כזה יעבור כאן – בעיני הוא גם לא אזרח המדינה. לעצם חוק המכרזים אני חייב לומר: הממשלה הזאת באמת לא ראויה לאמון, ואין לה הרבה נקודות זכות שיגנו עליה, אבל בכל מקרה, בסוגיה הזאת, בגלל ה"עליהום" על ראש הממשלה, וניצול כל הוויכוח הזה – זה מאוד מפריע לי, רובי וגדעון. אני חייב להיות במקרה הזה מגן של הממשלה. אני אומר לכם שאין שום סיבה בעולם שרק משרד ממשלתי אחד, משרד האוצר, שהמניעים שלו לא תמיד טהורים, אלא כלי לטרפד פרויקטים, רק שם הצדיקים יחליטו אם מותר או אסור בנושא מסוים לדלג על מכרז. ואני אומר את זה כי חשתי על בשרי, יחד עם חברי, בדברים מינימליים של תשתיות, שיש חברות ממשלתיות, "שיכון ופיתוח", שמשרד השיכון לא יכול היה להשתמש בהן, כי מה שבדרך כלל ניתן לו בקלות פטור ממכרז – כאן לא ניתן. אני חושב שכל משרד ממשלתי יכול למצוא את שלושת-ארבעת הצדיקים שיאשרו פטור ממכרז, אם יש צורך, ותמיד אפשר לפנות לבית-משפט אם חושבים שהמניעים אינם טהורים. לכן – לעבודה תקינה זה ראוי. לצערי, הממשלה שלנו לא בדיוק נותנת לנו סיבות מספקות להאמין במניעים הטהורים שלה, ולכן, באופן טבעי, יש לנו התנגדות גם לחוק הזה, כמו לכל שאר הפעולות שלה – ועל ה"נכבה" כבר דיברנו. אני מתלבט איך להצביע בחוק הזה, אבל ודאי שעניינית, אילו הממשלה היתה ראויה, גם החוק היה ראוי. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה. סגרתי את הרשימה. מי שירצה להירשם יבוא עכשיו, כי אחר כך לא נוסיף שמות לרשימה. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הממשלה מביאה לכאן היום שורת חוקים ממשלתיים שהכנסת מתבקשת להצביע בעדם, אבל, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת אינם יכולים – אי-אפשר לצפות מהם שהם יהיו בובות של הממשלה. ואומנם יש פער עצום ואדיר ובלתי נתפס בין דעת הקהל – דעת הציבור, עמדת הציבור; אין לציבור אמון לא בראש הממשלה ולא בממשלה הזאת. הציבור רוצה ממשלה אחרת. הציבור רוצה בחירות עכשיו – ואילו חברי הכנסת, חברי הבית הזה, שיושבים כאן עכשיו, מנותקים לחלוטין מרצונו של הציבור. הם רוצים להמשיך לשבת כאן, להמשיך לרבוץ כאן, על כיסאותיהם הנוחים, ורוצים לשבת בממשלה, להיות חברי הממשלה – ועוד מעט אין להם מקום כאן; אפשר להסתכל על הכיסאות, הם כבר תיכף מגיעים עד דוכן הנואמים – ולא נוח להם, והם אינם מוכנים להאזין לרצון הציבור, לרצון העם, שרוצה שהם ילכו הביתה ורוצה ממשלה אחרת. ולכן, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אזרחי המדינה מסתכלים בתדהמה, הם אינם מאמינים למשמע אוזניהם כשהם שומעים את ראש הממשלה שלהם אומר אתמול, בכנס של בכירי קדימה, מספר ואומר: אני מיניתי את רוני בר-און – כך הוא אומר – ומיניתי את חיים רמון, כי הם חברים שלי, ורציתי שידעו שאני דואג לחברים. ככה הוא אמר. אז למי ראש הממשלה לא דואג? בואו נשמע, בואו ניזכר. הוא לא דאג למיליון אזרחים שישבו במקלטים יותר מ-30 יום במלחמת לבנון השנייה, והוא לא דואג לתושבי שדרות ולתושבי הנגב, שנאלצים לסבול טילי "קסאם" ממש כל יום בימים אלה. אתם יודעים למה? כי ראש הממשלה לא חבר שלהם והם לא חברים של ראש הממשלה. לא שאני מציעה להם להיות חברים של ראש הממשלה, אלא שאני מציעה להם, ולציבור כולו, לדעת שראש הממשלה דואג רק לחברים שלו. הוא לא דואג לציבור, הוא לא דואג לאזרחים, הוא לא דואג לאף אחד – רק לחברים שלו. לכן ראש הממשלה צריך ללכת הביתה; לכן הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה. לכן הציבור במדינה ראוי לממשלה טובה יותר, ולכן צריך ללכת לבחירות ולבחור ממשלה טובה יותר, ממשלה שתביא מדיניות נכונה יותר, ממשלה שהציבור ראוי לה והמדינה ראויה לה. לכן, ציבור אזרחי ישראל, וכנסת ישראל, בואו נלך לבחירות מוקדמות ונבחר ממשלה ראויה יותר וטובה יותר, שתביא גם חוקים ראויים יותר וטובים יותר לכנסת. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני רק רוצה להזכיר לחברי הכנסת שהנושא הוא חובת המכרזים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היות שחברי הכנסת שדיברו לפני לא דיברו על חוק המכרזים, אני מוצא לעצמי חובה לענות על מה שהועלה כאן, מעל הדוכן. לפני כעשר שנים ניתקה סין את יחסיה הדיפלומטיים עם יפן בגלל שינוי בספר לימוד היסטוריה לכיתה ז' בבית-ספר יסודי ביפן, שבו נמחקו חלק מהמעשים שהיפנים עשו בסין בזמן הכיבוש של סין בידי יפן. היחסים הדיפלומטיים נותקו, השגרירים הוחזרו, היחסים הכלכליים הוקפאו – והכול בגלל שינוי קטן בספר ההיסטוריה. בסופו של דבר נאלצה ממשלת יפן לבטל את ספר הלימוד החדש וחזרה למתכונת הישנה. לא מדובר כאן בכך שה"נכבה" תוזכר בבתי-הספר או בספרי הלימוד בבתי-הספר היהודיים, אלא בבתי-ספר ערביים. שלושה-ארבעה משפטים בסך הכול, שבהם הנושא הזה מוזכר בצורה מאוד מוגבלת – – – גלעד ארדן (הליכוד): חבר הכנסת זחאלקה, קראתי אתמול הודעה ב-Ynet שזה יהיה בכל המגזרים. אני מניח שאין לך בעיה עם זה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה שיש עד עכשיו זה אזכור מאוד מוגבל, מאוד צמחוני, והכול תחת המטרייה של הנרטיב הציוני הקלאסי, הידוע לרעה. יש אזכור לזה שהפלסטינים אומרים שהיתה "נכבה". אני לא יודע ממה אתם מפחדים. לימור לבנת (הליכוד): מהשקרים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): למה הסיפור הפלסטיני מפחיד אתכם? פחדנים. יובל שטייניץ (הליכוד): מעלילת דם – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא, זה לא שהסיפור הפלסטיני נכנס לתוכניות הלימודים; זה לא שמזכירים את הנרטיב הפלסטיני במלואו. זה מעיד שאתם חסרי ביטחון, אתם לא מאמינים בשקרים שלכם. הסיפור הפלסטיני מדיר שינה מעיניכם. קולו של הקורבן זועק, ואם יש למישהו מצפון שהוא החביא, עכשיו הוא נכנס לדילמה ולבעיה. זאת סערה בכוס מים, אבל זה מעיד על חוסר ביטחון, על כך שאתם עצמכם לא מאמינים בסיפור שלכם. זה מעיד על פחדנות יותר מכל דבר אחר. פחדנים, נמאסתם. קריאות: – – – היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה לברך את חבר הכנסת זחאלקה על כך שלמרות ההזדהות המוחלטת שלו עם הנרטיב הפלסטיני הוא בסך הכול הבין את צדקת הציונות, והוא שותף אתנו בבית-המחוקקים של מדינת ישראל, שמגשימה את חזונם של אבות הציונות. אז אני מברך אותך, חבר הכנסת זחאלקה; בסך הכול אני חושב שאתה עושה כאן עבודה חשובה. חברי חברי הכנסת, נראה לי שלאט-לאט – אני לא יודע על ה"נכבה" של הפלסטינים, אומר על כך כמה דברים, אבל אין ספק שכהונתה של יולי תמיר במשרד החינוך, יכול להיות שבמבט לאחור, בתוך שנים לא רבות, תיחשב אולי ל"נכבה" החינוכית של תלמידי ישראל. כי הרי כולנו יודעים; אנחנו, חברי הכנסת, מסתובבים במדינות רבות בעולם, ואנחנו יודעים שאחת הבעיות המרכזיות של מדינת ישראל היום היא בלי ספק ההסברה הישראלית. לא סתם נולדות יוזמות כמו החרם הבריטי, כמו כל מיני חרמות, איסורים או יוזמות נגד מדינת ישראל. דני יתום (העבודה-מימד): ה"נכבה" עומדת למכרז? גלעד ארדן (הליכוד): לא, יולי תמיר קיבלה אותה בפטור ממכרז. אם אתה לא מכיר את תקנון הכנסת בנושא, אסביר לך אותו אחר כך, חבר הכנסת יתום, ואגיע לחוק חובת המכרזים בסוף דברי. אין לי ספק שכחבר במפלגת מימוש ה"נכבה" הפלסטינית במערכת החינוך אולי לא נוח לך העיסוק בנושא הזה, אבל אני בכל אופן אומר את דברי בעניין. אני חושב שאין ספק שכאשר משרד החינוך של מדינת ישראל מבקש מתלמידי ישראל להבין או ללמוד גם כיצד הפלסטינים רואים את הקמת מדינת ישראל, לא צריך הרבה יותר מזה כדי לסייע לאויבי מדינת ישראל ולכל האנטישמים ברחבי העולם, שאומרים: הנה שוב שרים בממשלה, ומערכת החינוך של מדינת ישראל, מבינים שהציונות – כמו שאמר כאן חבר הכנסת אורון, ואני לא בטוח שהוא התכוון בדיוק לאמירה שלו – היא האסון של העם הפלסטיני. חבר הכנסת אורון, זה ציטוט שלך. חיים אורון (מרצ): הציונות גרמה אסון לעם הפלסטיני. גלעד ארדן (הליכוד): האם יכול להיות שאם הפלסטינים היו מקבלים את החלטת החלוקה האסון הזה היה נמנע מהם? יכול להיות, נכון? חיים אורון (מרצ): לא. שמע, אני למדתי שגם אנשים עם כוונות טובות גורמים עוול ל אחר. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני, אני מבקש להוסיף לי את הזמן של קריאות הביניים. יושב-ראש הסיעה שלך מבקש להוסיף לי דקה, ואני מבקש שתיים – אחת מדני יתום ואחת מג'ומס. בכל אופן, מפעילה ב"שלום עכשיו" שאהוד ברק משאיר אותה בתפקיד שרת החינוך באמת שאין לי ציפיות, אבל כאשר אביגדור ליברמן – ישראל ביתנו, אלי ישי – ש"ס, אתם יושבים בקואליציה – – – יעקב מרגי (ש"ס): – – – גלעד ארדן (הליכוד): לא, אני לא מדבר על מחיר הלחם, למה אתה קופץ, חבר הכנסת מרגי? אז מה אם דפקתם את השכבות החלשות ב-70 שקל לחודש ונתתם להם 4 שקלים? לא על זה אני רוצה לדבר היום. אני רוצה לדבר על זה שאתם דואגים רק לחוק נהרי, כדי שרק התלמידים שלכם, שהם עדיין מיעוט במדינת ישראל, יקבלו את כל התקציבים, אבל את כלל הילדים במדינת ישראל אתם מפקירים לחינוך אנטי-ציוני, לחינוך נגד הערכים של מדינת ישראל, ואחר כך תבואו לציבור שלכם, אתם וישראל ביתנו, ותגידו: אנחנו ישבנו בפנים ונאבקנו על ערכים לאומיים. אתם האסון הכי גדול של המחנה הלאומי, תתביישו לכם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. יעקב מרגי (ש"ס): מי שהוציא את תורת ישראל ממערכת החינוך, יקבל את ה"נכבה". היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, העם היהודי ידע רדיפות רבות במהלך ההיסטוריה. יהודים נרדפו ונטבחו באירופה, וגם במזרח התיכון, על בסיס עלילות דם – עלילות דם שקריות, נוראיות, שהעלילו על העם היהודי: אכילת מצות טבולות בדם ילדים נוצרים, עלילות דם מודרניות מיסודם של היטלר והנאצים, שהעלילו על היהודים שהם אחראים לקומוניזם, לקפיטליזם ולכל הרעות החולות של האנושות, מה שהיה לבסיס להשמדתם, ועלילות דם ערביות-מוסלמיות, חלקן ישנות, חלקן מודרניות, שבהן מחזיק חבר הכנסת זחאלקה, כאילו הציוניות אחראית לאסון של העם הפלסטיני. גם על עלילת הדם הזאת שאל זחאלקה מדוע איננו מוצאים אותה בספרי הלימוד שלנו. התשובה היא, זחאלקה, שאנחנו כבר שבעים עלילות דם, ראינו את תוצאותיהן בעבר, ואנחנו מבינים קצת יותר טוב משרת החינוך יולי תמיר, שמי שמאשים את העם היהודי באסון של העם הפלסטיני עושה כן כדי להצדיק את המאמצים שלו לרצוח, לטבוח ולגרום לאסון לעם היהודי. זאת דרכן של עלילות הדם במהלך ההיסטוריה, ולכן טועה השרה תמיר שבשם הנרטיב השונה של הפלסטינים היא מכניסה עלילת דם לספרי הלימוד הישראליים – אותה עלילת דם שבה משתמשים אחמדינג'אד, משעל, נסראללה וגם זחאלקה בניסיונותיהם להשמיד ולחסל את המפעל הציוני, כולל הקיבוץ – קיבוץ להב של חבר הכנסת חיים אורון. חיים אורון (מרצ): מה קורה? לא שמעתי. תחזור על קיבוץ להב, לא שמעתי. יובל שטייניץ (הליכוד): אמרתי שעלילות דם שימשו במהלך ההיסטוריה כהצדקה לחיסול ולטבח בעם היהודי, וגם עלילת הדם הזאת שזחאלקה מתלהב ממנה ויולי תמיר מכניסה אותה לספרי הלימוד – – חיים אורון (מרצ): מה עלילת הדם שקשורה בקיבוץ להב? יובל שטייניץ (הליכוד): – – מטרתה של העלילה הזאת היא להכין ולהצדיק טבח ושמד של מדינת ישראל, כולל הקיבוץ שאתה יושב בו. חיים אורון (מרצ): הקיבוץ שאני יושב בו והשכונה שאתה גר בה – גרו בהם פעם ערבים. אני מכיר אותם בשמם. מה זה אומר? יובל שטייניץ (הליכוד): עכשיו אני אסביר לך – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק זיו: חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר ליובל שטייניץ לסיים. ראובן ריבלין (הליכוד): ברגע שהציונות לא כשרה, היא טרפה. חיים אורון (מרצ): – – – היו"ר יצחק זיו: נא לאפשר לחבר הכנסת לסיים את דבריו. חיים אורון (מרצ): העוול באי-ביצוע גדול יותר. יובל שטייניץ (הליכוד): נורא מעניין. חבר הכנסת חיים אורון מדהים אותי. קריאות: – – – היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני אבקש לאפשר – – – יובל שטייניץ (הליכוד): לימור ידידתי, אני מוכרח להגיד לך שחבר הכנסת חיים אורון מדהים אותי. הוא כל כך רוצה שיקשיבו לנרטיב הפלסטיני השקרי, אבל הוא לא יכול להקשיב בעצמו לנרטיב של הליכוד ושל הציונות. הוא מפריע לי כל הזמן. הוא מפריע לי כל הזמן. חיים אורון (מרצ): לא נכון. של הציונות אני מקשיב, עם הליכוד יש לי בעיה. יובל שטייניץ (הליכוד): עכשיו, חבר הכנסת חיים אורון – – – חיים אורון (מרצ): כמה תענוגות יש לי בבית הזה חוץ מלעצבן אתכם? יובל שטייניץ (הליכוד): עכשיו אני אתן לך תענוג אמיתי ואתן לך שיעור קצר בפילוסופיה. את זה אתה ודאי מוכן לקבל. היו"ר יצחק זיו: אני מבקש לסיים. יובל שטייניץ (הליכוד): רק התחלתי. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני ממליץ לך – רבותי, חברי לליכוד, רובי, אתם מפריעים לי. חיים אורון (מרצ): שיעור פילוסופיה ערב תשעה באב דוחה שבת. היו"ר יצחק זיו: נתתי לו עוד דקה, ואני מאפשר לו לסיים. יובל שטייניץ (הליכוד): הדיאלוג "מנון" של אפלטון נפתח בשאלה מהי הסגולה הטובה. מנון מבקש מסוקרטס להגדיר את הסגולה הטובה. סוקרטס זורק את זה למנון, ומנון אומר: אני סופיסט, אני יודע מה הסגולה הטובה, ואני ארצה לך על הסגולה הטובה. ואז הוא מונה סגולה טובה של גבר, סגולה טובה של אשה, סגולה טובה של עבד ושל נער. ואומר לו סוקרטס: מה הופך את כולן לסגולה טובה, זו של הגבר וזו של הנער, זו של האשה וזו של הילד? מה משותף בכולן שהופך את כולן לאותה סגולה טובה? ונותן לו דוגמה. אם הייתי שואל אותך על מיני דבורים, האם היית אומר שיש דבורה כזאת ודבורה כזאת, דבורה צהובה ודבורה אדומה? חיים אורון (מרצ): לא, לא, לא. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני מבקש לסיים. יובל שטייניץ (הליכוד): עוד שנייה בבקשה. מה הופך את כולן לסגולה טובה? הרי ברור שאם סגולה טובה של גבר ושל אשה הן סגולה טובה, יש להן המכנה המשותף שהוא ורק הוא הסגולה הטובה. אותו דבר, ג'ומס, לגבי הציונות – יש ציונות של דתיים ויש ציונות של חילונים, יש אבא שלך, יש אבא שלי ויש אבא שלו, שהגיעו זה מגרמניה, זה ממרוקו, זה מספרד וזה מצרפת, זה חילוני וזה חרדי, אבל לכולם יש ציונות אחת, לא נרטיבים שונים – דבר אחד שהופך את כולם לסיפורי ציונות ולציונות, והוא השאיפה של עם ישראל לארץ-ישראל, והעובדה ההיסטורית והתרבותית שיש לעם היהודי רק מולדת אחת ורק בית לאומי אחד – – חיים אורון (מרצ): בארץ-ישראל. יובל שטייניץ (הליכוד): – – בארץ-ישראל. לכן – – – היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. תודה רבה. יובל שטייניץ (הליכוד): משפט אחרון. היו"ר יצחק זיו: סליחה, אני לא יכול. יובל שטייניץ (הליכוד): לכן, כשהפלסטינים מרימים עליה יד, על אותה מדינה, הם, ורק הם – רק הפלסטינים, רק המופתי שחבר עם היטלר – הם ורק הם הביאו אסון על עצמם. כל דבר אחר הוא עלילת דם. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת נסים זאב. אני מבקש לשים לב לשעון. שלוש דקות, ממש שלוש דקות ולא יותר. נסים זאב (ש"ס): אני מודיע מראש, אדוני היושב-ראש, שהשעון שלי עומד – – היו"ר יצחק זיו: אני אפסיק אותך בתום שלוש הדקות. נסים זאב (ש"ס): – – ולכן חוק חובת השעונים לא חלה עלי. אני רוצה לומר משפט אחד לגבי חוק חובת המכרזים. דוד טל (קדימה): אדוני היושב-ראש – – – נסים זאב (ש"ס): אמרתי, אמרתי לפני כן. אדוני הנכבד, חבר הכנסת דוד הנכבד, חוק חובת המכרזים בא לתקן את המצב הקיים. הייתי מודע לזה בזמנו – וגם העברתי ביקורת על החוק כפי שהיה קיים בזמנו – שיש פה אולי מצב של הפקרות ושל ניגוד אינטרסים. כנראה לאחר כמה חודשים ישבו אותם חכמים ואותם יועצים – – יובל שטייניץ (הליכוד): הוא לא בסדר, אדוני היושב-ראש. הוא מדבר לגופו של החוק. נסים זאב (ש"ס): אני מדבר לגופו של החוק. – – והגיעו למסקנה שיכול להיות ניגוד אינטרסים, הן על-ידי השרים, הן על-ידי סגני שרים, הן על-ידי יועצים של אותם הממליצים איך לתפור את המכרז – ומכרז של מיליונים, אי-אפשר לזלזל בו. מה המשמעות? המשמעות היא שמה שפחות מ-10 מיליוני שקלים אפשר להעביר ללא מכרז. אנשים יכולים להתעשר בצורה הזאת. לכן, יש פה עניין של הפרת אמונים למי שנתפס בעבירה הזאת, וטוב שהממשלה באה לתקן את חוק המכרזים כפי שהוא היה. אין שום סיבה בעולם שחברי האופוזיציה יצביעו נגד החוק הזה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, מכיוון שמדובר היום על "יום הנכבה", אני חושב שאולי התבלבלו בין נקבה – בקו"ף – לנכבה – בכ"ף. אני רוצה להעיר הערה על מה שאמר גלעד ארדן, על חוק נהרי. חוק נהרי בא לתקן עוול נפשע של הממשלה הזאת ושל החוקים כפי שהם קיימים, שמפלים בין דם לדם, בין ילד לילד. חוק נהרי בא לתקן את המעוות. משה כחלון (הליכוד): את ש"ס. נסים זאב (ש"ס): לא. צריך להבין שנעשה פה עוול לעשרות אלפים מילדי ישראל, לא לש"ס. הילד שלי שייך לך בדיוק כמו שהילד שלך שייך לי. אנחנו צריכים להיות אחראיים באותה מידה. ראובן ריבלין (הליכוד): הרב נסים, אתה לא יודע כמה הוא שייך לנו, הוא מהתומכים הגדולים. נסים זאב (ש"ס): ההיסטוריה היהודית לא החלה במלחמת העצמאות. היו"ר יצחק זיו: אני מבקש לסיים, הזמן תם. נסים זאב (ש"ס): בליל תשעה באב אנחנו יושבים לבכות על חורבן בית-מקדשנו. לפני אלפי שנים היה פה העם היהודי; עוד לפני שמוחמד נולד, עם ישראל היה פה. שרת החינוך, על דעת עצמה, החליטה מה שהחליטה, להכניס ולהחדיר הסתה בכסף, שהממשלה תממן את ההסתה נגד מדינת ישראל. גדעון סער (הליכוד): אז למה אתה מצביע בה אמון? למה אתה מצביע בה אמון? נסים זאב (ש"ס): זה דבר שלממשלה אסור לעבור עליו לסדר-היום, אבל אני מדבר עכשיו על חוק המכרזים. מה לנו להלין כנגד התקשורת הפלסטינית, כאשר פה אנחנו מממנים בכסף הסתה, בתוך מערכת החינוך, נגד מדינת ישראל? לימור לבנת (הליכוד): למה אתה מצביע אמון בממשלה? נסים זאב (ש"ס): בעניין הזה כולנו מאוחדים. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מקווה שתמחלו לי אם אדבר על חוק חובת המכרזים ולא על ה"נכבה". הצעת החוק שמונחת לפנינו היום היא הקדימון הטוב לחלק הרע של השינוי בחוק חובת המכרזים. זה החלק המואר, שנועד לכסות ולתת אליבי למזימה שנרקמת מתחת לאפינו. נכון, הדברים שמובאים לפנינו היום הם תיקונים טובים לחוק – הם מדברים על שקיפות, הם מדברים על מניעת הטעיה, הם מדברים על הרחבת תחולת העבירה של מרמה והפרת אמונים כך שהיא תחול על עובדי ציבור גם בהליכים שלקראת התקשרות למכרז. הכול טוב ויפה והכול נועד להכשיר את השרץ, שיבוא בכחול הבא שיובא לפנינו ויועלה בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט ב-29 בחודש הזה. אני מצפה מכל חברי הכנסת שיהיו שם להרים את ידם נגד התיקון הבא שיונח לפנינו, והוא הרחבת הפטור על מכרזים ל-4 מיליוני שקלים למכרז. היום, היכולת לתת פטור היא עד 700,000 שקלים. 4 מיליוני שקלים פטור ממכרז לרשויות מקומיות, למשרדי ממשלה – איש הישר בעיניו יעשה, וועדות הפטור יהיו כחול אשר על שפת הים, בלי שומרי סף, בלי פיקוח, בלי בקרה. וקוראים לזה ייעול. יש עכשיו דבר חדש: יש אדם, החשב הכללי באוצר, ד"ר ירון זליכה, שבחלק מהעניינים איני מסכימה עם השקפת עולמו כלל ועיקר. בכל פעם שיש תקלה במערכת, מישהו אומר "ירון זליכה" וכולם מקשקשים ברעשן כאילו אמרו המן הרשע. ירון זליכה לא אחראי לכל תחלואי המשק. צריך לומר את הדבר הזה ולהפסיק להשתמש בו כמסכה וכמסווה לכל רעה חולה. יש לי תחושה שגם התיקון הזה לחוק חובת המכרזים הוא קדימון לאותו תיקון חקיקה, שהוא חלק מהמתקפה הכללית על אדם אחד, החשב הכללי באוצר, ירון זליכה. בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להזהיר מפני הכוונה להדיח את החשב הכללי. אדוני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, בוועדה שלנו אנחנו מרבים לעסוק בחושפי שחיתויות במגזר הציבורי, שלמרבה השמחה נהנים לעתים קרובות מצו הגנה שנותן להם מבקר המדינה בשעת חקירת אותה שחיתות. צו ההגנה נועד לגונן עליהם מפני פיטורים ומפני הצרת צעדיהם. אני חושבת שמן הראוי שאותו צו הגנה יוצא גם על החשב הכללי ירון זליכה, כיוון שהוא עד מרכזי בפרשת בל"ל, שהחשוד העיקרי בה הוא ראש הממשלה אהוד אולמרט. על כן, מן הראוי לתת לו חסינות מוחלטת כל עוד נמשכים ההליכים הפליליים וכל עוד החקירה מתנהלת – לא רק החקירה הזאת, יש חקירות רבות. על כן חובה עלינו לגונן עליו, וזה הדבר היחיד שאני אומרת שלא בהקשר לחוק חובת המכרזים זה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אפשר לשאול משהו? בשעה 14:00 מסיימים את הישיבה בכל מקרה? היו"ר יצחק זיו: בשעה 14:00 נודיע את מה שצריך להודיע. חבר הכנסת אריאל, בבקשה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אשתדל לקצר. גדעון סער (הליכוד): לא, מה פתאום? אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אני מציע לחברי הכנסת הערניים להירגע. אני אשתדל לקצר ולא אדבר יותר מחמש-שש דקות על הנושא. הנושא הזה הוא נושא חשוב, ואני רוצה להסכים עם חברת הכנסת בעניין חוק המכרזים ובעניין ההתנהלות כלפי החשב הכללי. גם אם יש טענות כלפיו, ויש טענות, ההתייחסות הבלתי-אנושית כמעט של ראש הממשלה, פקידיו והממשלה, מוגזמת. לא ראוי, אכן, שהחשב הכללי יחזיק את המדינה בגרונה בכל דבר ועניין, יש לו הגזמות כלשהן, אבל מאידך גיסא, ההתנהלות של ראש הממשלה איננה מתאימה ואיננה נכונה, בעיקר כאשר לחשב הכללי יש כמה דברים לא בלתי חשובים לומר על ההתנהלות של ראש הממשלה בכמה עסקאות קטנות, כמו מכירת בנק לאומי, שהיקפה כמה מיליארדי שקלים. שמחתי לשמוע את דבריו של חבר הכנסת אורון, שמכריז בזמן האחרון פעם אחר פעם על כך שהוא בעצמו, באופן אישי, גורם עוול לערבים בשבתו על קרקע שנגזלה מערבים לדעתו – ועם זאת הוא מייד מסביר כמה זה צודק. אני רוצה להגיד לחברי חברי הכנסת, שלא נעשה פה עוול ואפילו לא הקטן ביותר. צדק נעשה עם עם ישראל, עם העם היהודי, עם חזרתו לארץ אבותיו. אדוני היושב-ראש, ההתנהלות שם מפריעה לי. היו"ר יצחק זיו: אתה תמשיך, חברי הכנסת מקשיבים לך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש לי ארבע דקות. היו"ר יצחק זיו: אין לך ארבע דקות. יש לך עוד דקה תוספת זמן וזה הכול. אני מבקש לא להפריע ולתת לו להמשיך. יש לו עוד דקה. תודה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חזרתה של הציונות לפני כ-150 שנה על-ידי תלמידי הגר"א ואחרים הביאה ברכה ושגשוג גם לערבים שהיו פה, שלולא כן, לצערנו, ארץ-ישראל היתה נשארת בשממתה. כאשר חזרו היהודים סוף-סוף לארצם – דבר שמאחד את כולנו – אכן באה הברכה לכולם באזור הזה. ההתנהלות של הערבים בעת האחרונה פה בכנסת ישראל – אינני רוצה להטיל את זה על כל הציבור הערבי, אבל נציגיהם פה בכנסת – היא עזות מצח, היא חוצפה שאין כדוגמתה. זה לא יכול לקרות במקום אחר, אלא – – – שר הפנים רוני בר-און: אורי – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): יש לי דקה, אדוני שר הפנים. יש לי דקה. תן לי לגמור אותה, זה הכול. למה ההפרעות כל רגע? היו"ר יצחק זיו: לא, אין לך דקה. יש לך עוד כמה שניות. נא לסיים. תודה. שר הפנים רוני בר-און: – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): טוב. אני מבקש מחברי הכנסת היהודים לזכור שזאת מדינה יהודית-דמוקרטית, וכך היא צריכה להיות. קודם כול יהודית ליהודים, ואחר כך גם לשאר, ובתנאי שהם לא יתנהלו כמו שהם מתנהלים היום. אם תימשך ההתנהלות שלכם כפי שהיא היום, לפי דעתי אתם מובילים למסקנות חמורות ביותר. תודה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אל תאיים. אל תאיים. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חברי הכנסת, אני רוצה להודיע לכולם: בשעה 14:00 מסתיימת ישיבת הכנסת. יש עוד שני דוברים. האם אתם מוכנים לשמוע אותם? קריאות: ודאי, ודאי. כן – – – לא מוכנים. היו"ר יצחק זיו: ברגע שאחד אמר לא, הישיבה מסתיימת ב-14:00. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק זיו: הודעה למזכיר, בבקשה. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות נתוני אשראי (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 39), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 40), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 8), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 58), התשס"ז–2007, שהחזירה ועדת הכספים. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 76) (תיקון), התשס"ז–2007; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 60), התשס"ז–2007; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשס"ז–2007. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 100) (בדיקת תלות בידי רופא מומחה), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 83) (פסילה לצמיתות בשל הרשעה בשלוש עבירות חמורות), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 43) (הרחבת איסור הפיטורים במהלך טיפולי פוריות), התשס"ז–2007, של חבר הכנסת ; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 40), התשס"ז–2007, של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. לוח תיקונים להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות) (תיקון מס' 6), התשס"ז–2007; ולוח תיקונים להסתייגויות להצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז–2007. מסקנות ועדת הכספים בנושא: הפגיעה בתנאי העסקתם של מאבטחי השרים, בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת , חיים אורון, ו. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו נמשיך במקום שהפסקנו. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, י' באב התשס"ז, 25 ביולי 2007, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה: 14:05.