דברי הכנסת
דברי הכנסת
טז / מושב שני / ישיבות צ'-צ"ב
י'-י"ב בשבט התשס"ז / 31-29 בינואר 2007 / 16
חוברת ט"ז
ישיבה צ'
הישיבה התשעים של הכנסת השבע-עשרה
יום שני, י' בשבט התשס"ז (29 בינואר 2007)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכיר הכנסת אריה האן: 5
הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה, הליכוד ובל"ד - רע"ם-תע"ל - חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. החשש מזליגת 100 מיליון דולר, שהועברו לאבו-מאזן, לידי ה"חמאס"; 7
2. אין-ספור תוכניות של שרים ואין דרך לממשלה; 7
3. מצבה הקשה של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות 7
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 7
השר יעקב אדרי: 10
יובל שטייניץ (הליכוד): 12
השר יעקב אדרי: 17
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 20
השר יעקב אדרי: 26
לימור לבנת (הליכוד): 30
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 32
יצחק וקנין (ש"ס): 33
דוד רותם (ישראל ביתנו): 35
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 36
שרה מרום-שלו (גיל): 38
אברהם רביץ (יהדות התורה): 39
חיים אורון (מרצ): 40
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 41
דב חנין (חד"ש): 42
ואסל טאהא (בל"ד): 44
שלמה ברזניץ (קדימה): 45
השר יעקב אדרי: 47
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 48
מזכיר הכנסת אריה האן: 48
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה 49
השר יעקב אדרי: 49
גדעון סער (הליכוד): 50
יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 51
דוד אזולאי (ש"ס): 52
ישראל חסון (ישראל ביתנו): 53
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 54
משה שרוני (גיל): 55
אברהם רביץ (יהדות התורה): 56
יוסף ביילין (מרצ): 57
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 58
מוחמד ברכה (חד"ש): 62
עזמי בשארה (בל"ד): 64
עמירה דותן (קדימה): 65
שר הביטחון עמיר פרץ: 66
הצהרת אמונים של חבר הממשלה גאלב מג'אדלה 70
גאלב מג'אדלה: 70
דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר אהרן אוזן, זיכרונו לברכה 71
דוד טל (קדימה): 71
סילבן שלום (הליכוד): 74
הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 21), התשס"ז-2007 76
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): 76
ראובן ריבלין (הליכוד): 77
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93), התשס"ז-2007 79
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 79
הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007 82
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 82
הצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007 84
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 85
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 86
שאילתות ותשובות 87
168. מיגון יישובי סובב-עזה והכרה בהם כיישובי קו העימות 89
427. יחסם של מפקדים בצה"ל לחיילים שומרי מצוות 90
428. פינוי מאחזים 91
481. ידיעה על סגירת יחידת ההסברה בשדה-בוקר 91
594. אימונים של צה"ל בערים ערביות 93
595. ירי ה"קסאמים" על הנגב המערבי 93
626. תגובת מערכת הביטחון על ההפגנות בבילעין 94
663. הכללים לגיוס מתנדבים מחוץ-לארץ 95
676. טענה על הריגת שני פלסטינים פצועים בכפר אל-יאמון 96
710. הוצאת צו הרחקה נגד תושב יצהר 97
714. זרימת התנועה בכביש המנהרות 98
728. פינוי משפחות אנשי הקבע מאזור הצפון 102
763. הוצאת צו הרחקה נגד תושב יצהר 103
764. השתתפות צה"ל במימון לימודים למבחן הפסיכומטרי 104
765. פרופיל נמוך על סמך משקל 107
843. איסור הסעת פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון 108
889. הקמת ועדה לבחינת היערכות העורף למלחמה 111
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני, י' בשבט התשס"ז, 29 בינואר 2007.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (פקיעת רכישה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת עזמי בשארה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול כופר), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק עניי עירך, התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת בנימין אלון; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - אורך חופשת אבל), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון - איסור העסקת נער בשעות לימודים), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לדמי חופשה שנתרמו), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי בתעריפי ביטוח), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת יואל חסון, גלעד ארדן וסטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון - תמיכה במוסדות ציבור), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (תאגיד לתעסוקת נכים ומוגבלים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת יורם מרציאנו; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - הגבלת שעבוד חברה בהפרטה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק מבקר המדינה (יישום צווי הגנה על עובדים חושפי שחיתות), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אריה אלדד ועמירה דותן; הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון - זכאות לרישום בפנקס), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אלכס מילר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי מועצה), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת שרה מרום-שלו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת אסתרינה טרטמן, רן כהן ואמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון - הבטחת תשלום שכר עובדים), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת רן כהן ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת תעריף המכס והפטורים (פטור ממס לעמותה), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - ביטוח בריאות לתושב ששהה מחוץ לישראל לצורך לימודים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים אורון; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - קביעת חבות אזרחית ואחריות פלילית על הלנת שכר בגוף ציבורי), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת ואסל טאהא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון - הצמדה לשכר הממוצע), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - אישור ועדת החוקה לתקנות סדר הדין האזרחי), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון - תביעה בשל הפרת זכויות עובדים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הבטחת תשלום דמי מזונות), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת רן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון - מימון פעילות הסיעות בכנסת), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת משה שרוני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - אישור חקיקת משנה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת מנחם בן-ששון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - אישור חקיקת משנה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור הגרלות לקטינים), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת נאדיה חילו; הצעת חוק שדרות בירת ישראל, התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק העונשין (תיקון - ביטול עבירת תקלה ציבורית), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק שינוי שיטת הממשל בישראל, התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת סילבן שלום; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - מעמד לספורטאים מצטיינים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - מפגש מסילת ברזל ונתיב תחבורה של רכב מנועי), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת רן כהן וראובן ריבלין; הצעת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (תיקון - שירות חירום אזרחי), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת עמיחי אילון; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון - מניעת שידור במשדר מושא חיקוי), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור וזבולון אורלב; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון - הסדר שלא ייחשב הסדר כובל - אשפוז סיעוד כרוני), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת משה שרוני; הצעת חוק העונשין (תיקון - הגנת בית מגורים ומשק חקלאי), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אליהו גבאי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור ממס לנכה), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת ואסל טאהא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור ממס לנכה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון - החלת החוק על מכלי משקה מעל ליטר וחצי והרחבת אחריות יצרן ויבואן), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת מיכאל נודלמן, אבשלום וילן, דב חנין ומיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - העלאת שיעור ההנחה בעד תרופות לאזרחים ותיקים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת מיכאל נודלמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון - תפריט ברייל), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון - פיצוי בגין פיטורי חיילי מילואים), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת חיים כץ ואלכס מילר; הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון - מענק לאסיר ציון שנאסר או שהוגלה), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין ומיכאל נודלמן; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - עובד זר בתחום הסיעוד), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - הגנה על חוסים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת משה שרוני; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון - עובדים זרים בענף החקלאות), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם, שי חרמש, אביגדור יצחקי ומשה שרוני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון - הגדרת שדרות כיישוב ספר), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת שי חרמש וקבוצת חברי הכנסת.
לקריאה ראשונה: מטעם ועדת הכלכלה - הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז-2007; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 80) (מאסר מינימום בשל חצייה אסורה של מסילת ברזל), התשס"ז-2007; מטעם ועדת החוץ והביטחון - הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 58) (הגשת קבילה בידי מיועד לשירות ביטחון), התשס"ז-2007; מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט - הצעת חוק פטור ממסים למרכזי ההנצחה לזכרם של יצחק רבין ומנחם בגין (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2007; מטעם הוועדה לקידום מעמד האשה - הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 41) (הגבלת פיטורים של עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות), התשס"ז-2007. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני המזכיר.
הצעות סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה,
הליכוד ובל"ד - רע"ם-תע"ל - חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. החשש מזליגת 100 מיליון דולר, שהועברו לאבו-מאזן, לידי ה"חמאס";
2. אין-ספור תוכניות של שרים ואין דרך לממשלה;
3. מצבה הקשה של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות
היו"ר אמנון כהן:
אנחנו עוברים לנושא הראשון שעל סדר-היום. יש לנו היום שלוש הצעות אי-אמון. ההצעה הראשונה היא הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושא החשש מזליגת 100 מיליון דולר, שהועברו לאבו-מאזן, לידי ה"חמאס". אני מזמין את חבר הכנסת אפי איתם לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נתבשרנו היום בצער כבד על הפיגוע שהתרחש בעיר הדרומית, עיר של שלום, של נופש, של קיץ תמידי. שלושה הרוגים. מכאן אני רוצה למסור תנחומים למשפחות.
אבל אולי יותר מהכול, הפיגוע הזה באילת, בקצה הרחוק, זה שאמור היה להיות החלק הבטוח, עם גבול שלום מצד אחד וגבול שלום מצד שני, הוא תזכורת לתהליך מאוד מדאיג שמתרחש בעשור האחרון במדינת ישראל, תהליך שניתן אולי לכנות אותו באופן רחב "וירטואליזציה של ביטחון ישראל". לאט לאט, במשך השנים, החליפו את המושגים הביטחוניים הפשוטים, המוצקים, המדידים, שהיו האושיות והיסודות של תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, בגיבובי מלים, בהעדר מעשים ובעמימות דסטרוקטיבית של תפיסת הביטחון, שחלקה הוא אותו רעיון הבל, שעל בעירת הטרור בעזה אפשר לשפוך 100 מיליון דולר, לשבור בזה את החרם הבין-לאומי המוצלח על ממשלת "חמאס" במו-ידינו, לתת בעצם פתחון-פה לכל מי שרוצה לשאת ולתת עם ממשלת "חמאס", להזרים כסף מחודש לרצועת-עזה.
עוד רגע היינו במצב שאולי האנשים בעזה עצמם היו מתקוממים נגד הממשלה הזאת, שהביאה אותם למבוי סתום, והנה קם מושיע לממשלת "חמאס", קמו רווח והצלה ללחץ שלחץ אותם האמברגו על כסף ועל אמצעים, שמדינת ישראל עמדה עליו כחלק מהבידוד של ממשלת "חמאס". מאיפה זה בא? מממשלת ישראל. ומישהו באמת יכול להאמין ש-100 מיליון דולר ינותבו בדיוק – אל מי? אל הידיים של מי שאמור לספק לנו ביטחון כחלק מהתפיסה הווירטואלית של "מישהו יעשה את המלחמה בשבילנו".
אני שומע שכולנו עובדים אצל אבו-מאזן. צריך לחזק את אבו-מאזן. אבו-מאזן כבר יעשה מלחמה בלי בג"ץ ובלי "בצלם". הרי השטות הזאת כבר הוכיחה את כישלונה לפני שנים. בכל מקום ששכרנו לעצמנו סוכן לביטחון מדינת ישראל, או בדמות הפלסטינים שעשו בשבילנו את העבודה או הכוחות הבין-לאומיים שעשו בשבילנו את העבודה או קואליציה של האמריקנים שתטפל באיום האירני, התעוררנו לשוקת שבורה.
הווירטואליזציה הזאת היא לא רק במחשבה שאנחנו נשפוך 100 מיליון גלונים של דלק נפיץ אל תוך הבעירה הזאת ונדע בדיוק למנן לאן הדלק הזה יגיע, לאיזו להבה, אלא, כמו שאמרתי, היא קשורה לתפיסה הרבה יותר רחבה.
בואו נבחן כמה מן הדברים שהיו אבני היסוד של בגדי המלך החדשים הביטחוניים של מדינת ישראל. כאן, בלב המזרח התיכון, עם אירן מתגרענת, עם אסלאם מקצין, הלכנו בשנים האחרונות בחליפת העירום הזאת של "אין יותר איום קיומי על מדינת ישראל". איך ניתן לשחזר היום שטות מחוצפת כזאת, שעליה ביססו תקציבי ביטחון, סדר-כוחות של צה"ל, היקף אימונים? אין יותר איום קיומי.
ומה דעתכם על הקונץ, פטנט, שלא היה כמותו מאז דברי ימי המלחמות של "ברחנו – ניצחנו"? אנחנו נקום, נברח באישון לילה, נפקיר את השטח, נפקיר את החזית, נפקיר את בעלי-הברית שלנו, והאויב כל כך יתרשם מהפטנט המופלא הזה, שהוא יתבלבל לחלוטין וימשוך את ידיו מדרך המלחמה.
אני זוכר כמו היום ויכוח נוקב עם אהוד ברק, גאון ביטחוני, ראש ממשלה שזה עתה נבחר. אני מפקד אוגדה 91, ואני אומר לו: אהוד, זאת בריחה מה שאתה עושה, ובשום מקום בריחות לא עשו ניצחונות. הוא אמר לי: אתה לא מבין. אז, אחרי שנצא, כמו עם עבד והרימון, תהיה לנו זכות לקחת שוונג ולהראות להם מה אנחנו יודעים אם חס וחלילה הם ימעלו באמון הבלתי כתוב שבינינו. חודש אחרי זה היתה חטיפה בהר-דב. הסתכלנו על החטיפה הזאת ואמרנו: טוב, בפעם הבאה כבר נדע מה לעשות. וירו טילים בהר-דב, וניסו לחטוף חיילים, ובסוף חטפו. וראינו מה קרה בקיץ.
היתה עוד אמירה גאונית, של וירטואליה ביטחונית: אם אנחנו נשב בשקט, גם האויב יישן והטילים יחלידו. הם ישכחו בשביל מה הם פרסו אותם, מה הם רצו. רק נשב בשקט ונתאפק, והשנים יעשו את העבודה במקומנו.
אולי להזכיר עוד מושג מהווירטואליה: הכול הפיך. ישראל היא כל כך חזקה, שהיא יכולה לקחת על עצמה סיכונים ביטחוניים מופלגים, כי צה"ל ב"צ'יק", אם זה לא יעבוד, יחזיר את המצב לקדמותו. ראינו מה עלה לנו כדי לנסות ולסובב את הגלגל בצפון בקיץ, ומה הולך ומתרקם בעזה אחרי החוכמה הזאת של "הכול הפיך".
"גובה הלהבות" – מכירים את המושג הזה? "נשלוט בגובה הלהבות". זאת אומרת, האש לא תהיה כזאת שתשרוף אותנו בבת-אחת, אבל אם יטגנו אותנו לאט לאט, פיגוע אחרי פיגוע, יערערו את אמון הציבור בביטחון האישי, בביטחון הלאומי, ביכולת של הממשלות לספק ביטחון, יפגעו בכלכלה, יכריחו אותנו להתחבא מאחורי גדרות, לעקור יישובים – זה בסדר, זה מין צ'ולנט כזה שאתו אנחנו יודעים להתקיים לאורך זמן. שטות. אין אף מדינה שיודעת לחיות לאורך זמן על הלהבות הנמוכות, so called, של הטרור שאנחנו סופגים בעשור האחרון.
אחר כך עוד כל מיני הבלים מן הסוג שכבר לא צריך שטח, אסור לכבוש שטח, שטח הוא נטל, אנחנו נדע לטפל בעניין באמצעים טכנולוגיים, איפוק, שכל על פני חוכמה.
אני לא מופתע מהווירטואליה של הצעד האחרון – בואו נשפוך 100 מיליון דולר אל תוך הרצועה הרותחת הזאת, שאיש איננו יודע מי מייצג שם מה, מי אוחז את הנשק של מי, ואנחנו מפה, מעבר לגדר, נדע להגיד לאן יגיע הכסף, לאן יגיעו הסחורות, וזה באמת יחזק את אבו-מאזן, ואם הוא יהיה חזק אז לנו יהיה טוב.
העניין הזה של ביטחון המדינה, שהפך להיות עסק לחובבנים, ואולי אפילו יותר גרוע, לשרלטנים – חובבנים הם כאלה שלא יודעים במה הם עוסקים, שרלטנים הם אנשים שזורים רוח וחול בעיני אנשים, ותחת יסודות ביטחון איתנים, כפי שאבותיה המייסדים של מדינת ישראל התוו לנו, מעמידים חולות נודדים.
אני חושב שחובתה הראשונה של ממשלה היא להעמיד את ביטחון המדינה על יסודות איתנים. אינני חושב שיש אזרח אחד במדינה הזאת שסומך על הממשלה הזאת בהרכבה הנוכחי ובאיוש שריה, שהיא אכן תהיה מסוגלת לספק את הדרישה הראשונה, האלמנטרית, מכל ממשלה של מדינה ריבונית באשר היא. על כן אני מציע שראש הממשלה ושר הביטחון, ואתם הממשלה כולה, ייטלו אחריות ישירה מן הסוג שצה"ל הפגין, יתפטרו מתפקידם ויוליכו את ההחלטה מחדש אל העם ואל הציבור, שלי אין ספק שיאמר לממשלה הזאת גם בבחירות הבאות את דעתו עליה.
העניין הזה שאנחנו מגלים עכשיו, טפח מעדותו של הרמטכ"ל – אני אגב מציע להאזין לו ברצינות, כי מעבר לכל דבר הוא איש שכבר שילם את המחיר, כך שהוא איננו מגן לא על כיסאו ולא על שמו הטוב. מי שהתפטר מתפקיד הרמטכ"ל לא יוכל עוד ליהנות משם טוב בתחום הביטחוני בשום פנים ואופן, ולכן הוא אומר את הדברים כהווייתם. כשהוא מתאר את הקלות הבלתי נסבלת, את חוסר הרצינות ואת החובבנות, את השרלטנות, את חוסר האחריות שליוו את תהליכי קבלת ההחלטות של היציאה למלחמה הזאת – ואנחנו בוועדת החוץ והביטחון עוקבים ומוכנים לאשר שמה שהוא אומר אכן נכון – מי שרואה את הדבר הזה, חובתו להצביע היום אי-אמון בממשלה הזאת, שברדתה מן השלטון תתווה כיוון של תקווה חדשה.
יש לנו עם טוב וצבא טוב, ועם הנהגה ראויה, לא של הממשלה הזאת, ניתן יהיה להוביל את המדינה לתקופה טובה יותר, לעתיד טוב יותר. תודה רבה.
יואל חסון (קדימה):
יש לנו גם אופוזיציה א"א.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. השר אדרי ישיב על הצעת האי-אמון, בבקשה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה, בשם הממשלה ובשמי ובשם כולם, לשלוח תנחומים למשפחות שאיבדו היום את יקיריהן בפיגוע הרצחני שהיה הבוקר באילת.
זה שוב מזכיר לנו שהמאבק בטרור לא הסתיים. לצערי הרב, נצטרך להיאבק בו לאורך שנים.
כמובן, בנושא הזה של הפיגוע באילת צריך לתת לכוחות הביטחון לעשות את החקירות שלהם ואת הבדיקות שלהם ולהסיק את המסקנות שלהם. זה נושא לא פשוט, יש לזה לא מעט השלכות, אבל, חבר הכנסת אפי איתם, לא הייתי ממהר להסיק מסקנות וכבר להטיל אשמה על ממשלה זו או אחרת. הגורמים הביטחוניים המוסמכים בודקים את כל הנושא הזה, וכולנו, כמובן, נדע מי הביא, מה הביא, דרך איפה זה הגיע, וכמובן, צריך לפעול על מנת שדברים כאלה לא יהיו. כפי שאמרתי, הטרור מלווה אותנו לא מעט שנים, ולצערי הרב, מדינת ישראל תצטרך להמשיך במאבק שלה בנושא הזה.
אשר להעברה של 100 מיליון דולר, אכן הממשלה אישרה זאת לפני כשלושה שבועות. בל נשכח שברמה העובדתית אלה כספי המסים הפלסטיניים. הממשלה החליטה, כמחווה של ראש הממשלה בעקבות הפגישה שלו, להעביר 100 מיליון דולר מהכסף של הפלסטינים לחשבון מיוחד ומפוקח של יושב-ראש הרשות הפלסטינית. הכסף מיועד לשתי מטרות: ליישום התוכנית הביטחונית בפיקוח ארצות-הברית הנוגעת ליושב-ראש הרשות הפלסטינית, וחלק אחר של הכסף, שגם הוא מועבר בפיקוח ולצרכים הומניטריים בלבד.
הנושא בפיקוח מלא של האמריקנים ושלנו. אנחנו מקבלים דוח על כל מה שקורה שם. אני חושב שכאשר הנושא הזה בפיקוח מלא, ייתכן מאוד שזה הדבר הנכון. צריך להדגיש שהכסף לא יועבר למשכורות או לתקציב השוטף של הרשות, ובכלל הוא לא יועבר לשום גורם הממונה על-ידי ה"חמאס" או המזוהה עם ה"חמאס". עשינו הבחנה ברורה בעניין הזה. אני יודע שיאמרו שאי-אפשר לעשות הבחנה בין כולם. אבל בכל זאת, האמריקנים מפקחים בנושא הזה לאן כל דבר עובר, והם מפקחים שהכסף לא יועבר למשכורות או לתקציב השוטף של הרשות, וכמובן, לשום גורם שמזוהה עם ה"חמאס".
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אילו משכורות?
השר יעקב אדרי:
הנושא של הצעת האי-אמון הוא העברת 100 מיליון דולר לאבו-מאזן, אני עניתי לך בנושא הזה.
לגבי שאר הנושאים, הדברים של הרמטכ"ל, אני חושב שבכל זאת כדאי להשאיר את זה למסקנות ועדת-וינוגרד, ולא כבר היום להתחיל להסיק מסקנות מהדברים. מאוד מעניין איך יודעים אילו פרטים הוא אמר, מה הוא לא אמר. בואו נחכה וניתן לוועדת החקירה לומר את שלה בבוא הזמן. כמובן, כולנו מצווים לפעול על-פי המסקנות שיוגשו.
לפיכך, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצעה השנייה, הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: אין-ספור תוכניות של שרים ואין דרך לממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה, אדוני.
יובל שטייניץ (הליכוד):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני לא יכול שלא להתייחס לדבריו של חברי וקודמי השר אדרי. אדוני השר, הממשלה הזאת לא נלחמת בטרור. הממשלה הזאת מסכימה לספוג יום-יום רקטות בשדרות – יום-יום, במשך חודשים – ולא עושה דבר כדי להיכנס לעזה ולפגוע בתעשיית הנשק, בתעשיית הרקטות שצומחת שם, ולעקור אותה מן השורש.
הממשלה הזאת בורחת מהמלחמה בטרור, מתחבאת בפינה, מעבירה כסף במקום להילחם. כבר שנתיים ברור לכל בר-דעת, ש"חומת מגן 2" בעזה זה דבר מחויב המציאות, וכי זו רק שאלה של זמן. אבל ככל שהזמן עובר ונוקף המחיר גבוה יותר, כי בינתיים נכנסים לעזה חומרי נפץ תקניים, נכנסים טילים חדשים נגד טנקים. ואתם מחכים ומחכים ומחכים, וה"קסאמים" נופלים ונופלים ונופלים.
איזו ממשלה. נכשלתם בקיץ בצפון - - -
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
מה זה "חומת מגן 2" בעזה?
יובל שטייניץ (הליכוד):
זה כמו "חומת מגן 1" בשכם.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אתה לא מכיר את עזה. אם היית מכיר את עזה לא היית מדבר ככה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני מבטיח לך שזה יבוא.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אתה לא מכיר את עזה. תשאל את אפי איתם על עזה, הוא היה בעזה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
אדוני השר, כשבעזה בונים רקטות להפגיז את שדרות ואשקלון, אתם אל תגידו לי: עזה מסובכת.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
דיבורים בלי כיסוי.
השר יעקב אדרי:
אפילו חבר הכנסת אפי איתם לא מציע את זה.
היו"ר אמנון כהן:
טוב, ההערה הושמעה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
שמענו אתכם גם בלבנון, אמרתם, דרום-לבנון מסובכת, ולכן נתתם שיירו רקטות על חיפה במשך 33 יום. גם עזה מסובכת, ולכן תיתנו שיירו על שדרות במשך שנתיים. ודימוי ההרתעה של ישראל הולך ונשחק. והצבא הפלסטיני, ה"חמאסי" והאחר הולך וצומח. נכון, קשה ומסובך, אבל ככל שתחכו זה לא יהיה קל יותר. זה יהיה קשה יותר, מסובך יותר, כואב יותר. והרי בסוף נבצע זאת.
אדוני היושב-ראש, אנחנו קוראים להצביע אי-אמון בממשלה, אבל לא ברור אם באמת יש ממשלה בישראל. בתחום המדיני יש. בתחום הביטחוני ברור שאין כלום. אין שום רצינות. אמר אפי איתם "שרלטנות". אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת איתם, שחודש לפני המלחמה בלבנון, בממשלה הזאת, אולמרט ופרץ הביאו לכנסת קיצוץ של חצי מיליארד ש"ח בתקציב הביטחון.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
את קיצור השירות הסדיר שכחת?
יובל שטייניץ (הליכוד):
כן, קיצור השירות הסדיר, עוד לפני הבחירות.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
וירטואליות ביטחונית, אמרנו כבר?
יובל שטייניץ (הליכוד):
הממשלה הזאת הביאה לכנסת קיצוץ של חצי מיליארד ש"ח בתקציב צה"ל. בוועדה לתקציב הביטחון הייתי חבר הכנסת היחיד שאמר: אדוני השר פרץ – שר הביטחון שלכם – אתה יודע מה אתה מקצץ? בדקת בימ"חים שיש ציוד? בדקת שיש "מעיל רוח" לטנקים?
השר יעקב אדרי:
ובשנים האחרונות לא קוצץ? אתה יודע, כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון.
יובל שטייניץ (הליכוד):
עובדה שחודשיים אחר כך ביקשתם להוסיף 12 מיליארד ש"ח, אז מי צדק – אני או אתם?
אבל אני רוצה להתייחס לתוכניות המדיניות של הממשלה, שהן כבר לא סתם עלבון לאינטליגנציה אלא פארסה וצחוק בכל העולם. יש תוכנית מדינית של ראש הממשלה אולמרט, הוא פרס אותה בנאום המפורסם בשדה-בוקר. זאת תוכנית אחת. אבל אם חשבתם שבממשלה יש תוכנית מדינית אחת מיותרת בשעה שאין פרטנר – לא. אין פרטנר, אבל תוכניות מדיניות בממשלה הזאת הן כמו פטריות לאחר הגשם. יש תוכנית מדינית של אולמרט, וגם יש תוכנית מדינית של עמיר פרץ – שישה חודשים כאלה ועוד שישה חודשים כאלה, ואחר כך מסיימים את כל הצרות בעוד שישה חודשים.
אמר אותו עמיר פרץ, ואני מצטט: התיאום ביני, שר הביטחון, לבין ראש הממשלה שואף לאפס. יש ממשלה בעולם שבה שר הביטחון וראש הממשלה מודים שהתיאום ביניהם שואף לאפס? ואתם עוד מעזים לא להתפטר, להמשיך לשבת שם אחרי אמירות כאלה?
אז יש תוכנית מדינית של ראש הממשלה ותוכנית מדינית אחרת של שר הביטחון. מסכנה קונדוליסה רייס. אבל זה לא מספיק. שרת החוץ וממלאת-מקום ראש הממשלה מגישה תוכנית שלישית. היא כבר מוכנה לדלג על מפת הדרכים – לא על החלקים הפלסטיניים, הם יקבלו את מה שצריך, אלא על החלקים שאנחנו אמורים לקבל, על המעט שאנחנו מוכנים לקבל. אז יש תוכנית של ראש הממשלה, יש תוכנית של ממלאת-מקום ראש הממשלה ויש תוכנית של סגן ראש הממשלה עמיר פרץ.
זה לא מספיק, כמובן, יש תוכנית של חבר הכנסת המכובד מאוד, פרופסור ברזניץ. אבל זו קואליציה, זו אותה ממשלה.
וכמובן, שכחתי את המשנה לראש הממשלה. שמעון פרס בלי תוכנית מדינית? איך יכול להיות שלראש הממשלה תהיה תוכנית, לממלאת-המקום תהיה תוכנית, לסגן ולשר הביטחון תהיה תוכנית, ולמשנה שמעון פרס – האיש שהמיט עלינו את אוסלו, האיש שמאז ההסכמים המדיניים שיצר נשפך פה הרבה יותר דם, גם יהודי וגם פלסטיני, אגב, מאשר ב-15 השנים שלפני כן – האיש הזה, המשנה, אין לו רק תוכנית מדינית אחת. כל שבועיים או שלושה שבועות יש לו איזו תוכנית מדינית או תוכנית כלל-אזורית. בדמיונו הרב הוא כורה תעלה בין ים-סוף לים-המלח, ויוצר שיתוף פעולה עם הפלסטינים והמצרים והעולם כולו. תוכניות מדיניות אין-ספור בדמיון, בעולם הסרטים. מניתי רק את ראש הממשלה ואת סגניו ואת ממלא-מקומו, יש הרבה.
לימור לבנת (הליכוד):
לליברמן אין תוכנית מדינית?
יובל שטייניץ (הליכוד):
כן, יש גם לליברמן. נדמה לי שיש לעוד מישהו.
לימור לבנת (הליכוד):
גם הוא סגן ראש הממשלה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
הוא גם? בקיצור, אתם עושים צחוק מהעבודה, אתם עושים צחוק מהמדינה. רבותי, אני אומר את זה באחריות. אזרחי ישראל, אין עוד מדינה בעולם שבה לראש הממשלה, לממלאת-מקומו שרת החוץ, לסגן שלו שר הביטחון, למשנה שלו שמעון פרס ולעוד סגן, ליברמן – לחמשת האנשים האלה, ראש הממשלה וסגניו וממלא-מקומו, לכל אחד מהם יש תוכנית מדינית משלו. אתם עושים צחוק מהמדינה הזאת, לא רק מעצמכם. אתם עושים צחוק מכולנו. אתם מביישים את כולנו.
וכל זה כשאין פרטנר. אבל אין לכם אומץ להגיד את זה לציבור. אין לכם אומץ. תלמדו מאריאל שרון, הוא הפנה אצבע מאשימה לערפאת ואמר: יש טרור של ה"פתח", הרשות הפלסטינית לא מונעת טרור, היא לא מונעת הסתה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית בתקשורת – אז ערפאת אשם.
אבל אתם כל כך חלשים ומבוהלים, ואיבדתם את הביטחון העצמי. אפילו היום, אחרי הפיגוע הנורא באילת, שכנראה עשה אותו איש "פתח", לפחות ה"פתח" לקח אחריות, אתם לא מסוגלים להפנות אצבע מאשימה לאבו-מאזן. אני כבר לא מדבר על לכתר אותו במוקטעה, להטיל עליו את האחריות. אתם מסוגלים להפנות אליו יד עם מעטפה עם 100 מיליון דולר, לאותו ארגון שכנראה ביצע את הפיגוע.
לכן, אדוני השר, אני לא יודע אם יש לכם אמון הכנסת – באצבעות כן, כנראה; בראש ובלב, אין לי ספק שלא. אבל אין לכם אמון הציבור. אין לכם אפילו 30% מהציבור, אין 20% מהציבור, אין 15% מהציבור שסומכים על ראש הממשלה וסגניו וממלאי-מקומו.
אני קורא היום לכנסת להפסיק את הבדיחה הזאת, להפסיק את המחדל הזה, המדיני-הביטחוני, להפסיק לעשות צחוק מכולנו, להצביע אי-אמון בממשלה, על כל הסגנים וממלאי-המקום הרבים, ולתת תקווה לעם ישראל; תקווה לממשלה אחרת, עם דרך אחת, עם תוכנית אחת, עם אומץ לב, עם נחישות מול האויבים, עם נחישות במלחמה בטרור; ממשלה שלא תושיט לאבו-מאזן ולפלסטינים את הלחי השנייה - -
היו"ר אמנון כהן:
צריך לסיים, אדוני.
יובל שטייניץ (הליכוד):
- - ממשלה שתדע להגן על תושבי חיפה כשיורים טילים בצפון ולעשות את מה שנדרש, אף-על-פי שדרום-לבנון אזור קשה – כן, אזור קשה מאוד.
היו"ר אמנון כהן:
אתה צריך לסיים, אדוני.
יובל שטייניץ (הליכוד):
וממשלה שתדע סוף-סוף לעשות את מה שנדרש בעזה, אף-על-פי שגם עזה אזור קשה, ולא לספר לנו שבינתיים אפשר לסבול.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
פעם היתה שאלת 100 מיליון הדולר. חיזוק הטרור. זאת התשובה. זאת התשובה של הממשלה.
יובל שטייניץ (הליכוד):
שאלת 100 מיליון הדולר לחיזוק ה"פתח", שהוא ארגון טרור לא פחות מה"חמאס".
אדוני היושב-ראש, עיניהם של אזרחי ישראל נשואות אלינו, ו-90% מהם, לפי הסקרים, מקווים ומתפללים שנצביע אי-אמון בממשלה ובעומד בראשה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. אדוני השר.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה לעשות, צריך גם לרענן את זיכרונו של חבר הכנסת יובל שטייניץ. אין מה לעשות. אתה מציע מבצע "חומת מגן 2". אי-אפשר לאבד זיכרון כל כך מהר. הממשלה הזאת היא הראשונה שיצאה למבצע לא פשוט בלבנון. יש בעיות, נושאים שנבדקים, יש ועדת חקירה. הכול טוב ויפה, אבל אפשר להגיד שהממשלה הזאת אינה נאבקת בטרור? בלבנון בתקופות הקודמות, ואני לא רוצה לבקר, כי זו לא חוכמה לבקר - - -
יובל שטייניץ (הליכוד):
אני במקום הממשלה לא הייתי מתגאה בדוגמה הזאת.
השר יעקב אדרי:
רק רגע. לא חשוב. מאבק בטרור. היה מאבק. היתה אמירה שלא נסכים שה"חיזבאללה" יפרוץ את הגבול הבין-לאומי, ייכנס וירצח חיילים, ולהגיד, לשלוח מטוס או שניים ולגמור את העסק - נעשה מבצע מאוד מורכב, מאוד לא פשוט, שבו הכינו את ה"חיזבאללה" מכה קשה מאוד. היו גם בעיות, היו תקלות, וזה נבדק. שוב, אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה, כי אלה בדיוק הדברים שנבדקים. אבל להגיד שלא עושים?
ובמקביל, נעשו לא מעט פעולות בעזה, שבהן צה"ל חיסל כ-500 מחבלים במבצעים שהיו בדרום. בתוך כל מה שהתרחש בצפון, גם בדרום היו מבצעים בזה אחר זה.
לא קל להגיד לעשות מבצע "חומת מגן" בעזה. מי שמכיר את הנושאים, כמו אנשי הצבא, אני שומע את זה מכל אלה שמבינים טוב טוב בעניין, זה לא פשוט להיכנס ולכבוש את כל עזה. זה לא פשוט בכלל.
יובל שטייניץ (הליכוד):
זה לא פשוט.
השר יעקב אדרי:
זה לא פשוט בכלל. אני מקווה שלא נגיע לזה, אני מקווה שנגיע למצב של שקט גם בלי לעשות את זה. יש תגובות, היו תגובות. צה"ל הכה מספיק וניסו את כל הדברים. בואו נאמר את האמת: ניסינו הרבה מאוד דברים. אני לא מאלה שאומרים להרפות. צריך להכות בטרור בכל דרך ולא לתת לו להרים ראש. אני לא יודע אם זה העיתוי הנכון. יש כרגע מאבק שאסור לנו להתערב בו. כל התערבות שלנו עכשיו היא מאוד מסוכנת. לא צריך להתערב. יש מאבק בין הפלסטינים. אסור לנו לעשות דבר, כי כל מה שלא נעשה עלול להתפרש לא נכון, ואנחנו באמת לא רוצים להתערב בעניין הזה.
אשר לתקציבים, יובל, גם אתה וגם אני, אני אומר את זה במלוא הידידות, הצבענו שנה אחר שנה בעד קיצוץ בתקציב הביטחון.
יובל שטייניץ (הליכוד):
תמיד התנגדתי והבעתי את עמדתי.
השר יעקב אדרי:
הבעת, יופי. גם אני הבעתי את התנגדותי לתוכנית הכלכלית, והצבעתי בעד.
יובל שטייניץ (הליכוד):
הצלחתי להוסיף לנגזרות שונות.
השר יעקב אדרי:
הצלחת להפחית מהקיצוץ. כאשר אומרים קיצוץ ענק והגעת לקיצוץ יותר קטן, בסדר. אני לא מוריד מעצמי, גם אני הצבעתי כמוך, ואתה היית יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ידעת דברים שאני לא ידעתי, ובכל זאת הצבעת. ושוב, אני אומר, היינו בתוך אותה חבילה מתוך אחריות, אני לא מאלה שמטילים את הכול על כיוון מסוים. לא נכון. כך היה אז, ראש הממשלה, שר האוצר, הממשלה הביאה את זה, ולאחר דיונים ממושכים הצבענו מה שהצבענו. אבל לבוא היום ולהגיד למה קיצצו ועכשיו מוסיפים? אתה יודע מה? עכשיו מוסיפים, אף פעם לא מאוחר, וטוב שהיום מוסיפים לנושא הביטחון.
אשר למדיניות, אני חושב שיש מדיניות אחת והיא של ראש הממשלה, שהוא מבטא אותה פעם אחר פעם. אני חושב שיהיה תקין, אתה צודק, אם יישמע קול אחד, והקול צריך להיות של ראש הממשלה, או של שר החוץ או של שר הביטחון, מצד שני, כאשר הדברים הם מאוד ברורים ויש קו אחד - לצערי הרב, עדיין אין לנו, עדיין לא ראיתי ממשלה שמדברת כגוף אחד. שוב, אני למד מהקדנציה הקודמת, שגם אני הייתי שייך לה. ראיתי בנושא ההתנתקות איזה מאבק היה, כשזה אמר ככה וזה אמר ככה, וזה לא היה פשוט. אתה יודע מה, יובל? מותר לי להגיד, אנחנו תמכנו, אתה ואני, בהתנתקות. אז גם ניסינו עוד מהלך מול הטרור הפלסטיני, מול הפלסטינים, שלא הצליח. מה לעשות? ואפשר להגיד היום שהוא לא הצליח, ובכל זאת תמכנו כי אמרנו, ננסה, אולי בכל זאת נלך למהלך הזה.
זה לא פשוט. כולנו מתלבטים ומתחבטים בעניין הזה, אבל יש מדיניות אחת והיא של ראש הממשלה, ולפחות בנושאים האלה יש לנו תמיכה גדולה מאוד מצד הרבה מאוד מדינות בגלל ההתייחסות ומפני שמובילים קו מסוים של איפוק. לפעמים באיפוק יש גם מסר מסוים.
לשים את אבו-מאזן, לסגור אותו במוקטעה, אני לא יודע מה נשיג בעניין הזה. זה ודאי לא העיתוי המתאים. בחודש, בחודשיים האחרונים זה העיתוי הכי גרוע שממשלת ישראל תתערב לטובת זה או לטובת זה. סייענו בתקציב, כפי שאמרתי כבר בהתחלה, בנושא הומניטרי, וכאשר הדברים מפוקחים בצורה מסודרת, אני מאוד מקווה שהנושא הזה יצליח. זה לא פשוט.
עדיין, לצערי הרב, הטרור הפלסטיני והבעיות עם הפלסטינים ילוו אותנו עוד הרבה שנים, עד שנמצא את הדרך שבה נוכל לשבת עם העם הפלסטיני, עם ההנהגה הפלסטינית, ולראות איך מגיעים בסופו של יום לשלום אמת.
לפיכך, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצעה השלישית, הצעת סיעות בל"ד - רע"ם-תע"ל - חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מצבה הקשה של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לנמק את ההצעה במסגרת עשר דקות. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש אולי מאה סיבות להביע אי-אמון בממשלה. מספיק שהממשלה הזאת מסרבת אפילו לנהל משא-ומתן עם סוריה לאחר שסוריה הציעה עשרות פעמים לנהל משא-ומתן.
השר יעקב אדרי:
עניתי לך על זה בשבוע שעבר.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מספיק שהממשלה הזאת היא הממשלה הראשונה, נדמה לי, תקן אותי אם אני טועה, שאין לה תוכנית מדינית, שאין לה פרויקט מדיני, זולת ניהול הסכסוך, פעולה פה ופעולה שם. לא שממשלות העבר היו להן תוכניות טובות, יכול להיות שהיו להן תוכניות גרועות, אבל היו להן תוכניות. לכם אין שום תוכנית.
הממשלה הזאת קמה, והמפלגות שמרכיבות אותה ניצחו, זכו במנדטים, על סמך ההבטחה שתהיה לה מדיניות חברתית כלכלית שונה משל קודמתה. זה היה המסר העיקרי של עמיר פרץ ומפלגת העבודה, זה היה הדגל של הגמלאים, זה היה הדבר המרכזי אצל ש"ס, וקדימה אמרה: אנחנו נגד המדיניות של נתניהו. צריך חמלה, צריך לתקן עוולות. קיבלתם ממשלה, יש לכם תקציבים, ואתם אפילו לא יכולים לטעון שאין כסף. אתם מדווחים לנו כל הזמן שיש צמיחה. מה קורה בשטח? שום דבר. פשוט מאוד – אתם ממשיכים את מדיניותו של נתניהו.
נכון שכל ממשלה טוענת: אנחנו אחראים למעשים שלנו, וצריך לשפוט אותנו על-פי מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו מתכננים לעשות – בצדק או שלא בצדק. לדעתי, לא בצדק. תמיד כשמדובר באוכלוסייה הערבית ממשלות אמרו: זאת לא בעיה שאנחנו יצרנו, את זה יצרו ממשלות קודמות. ממשלה באה וממשלה הולכת, ומצב האפליה נשאר כמות שהוא. הפערים אף מתרחבים.
אבל, השר אדרי, אפילו לפי השיטה הזאת, אני רוצה לשפוט את הממשלה בזמנה הקצר – כמה זמן אתם בשלטון? פחות משנה. אני יכול לשפוט אתכם על-פי מה שעשיתם או מה שאתם מתכננים לעשות, כפי שזה בא לידי ביטוי בתוכניות הממשלה ובתקציב. אני אומר לך, שאין תוכנית למלחמה אמיתית, אין תוכניות לטיפול במצבן הקשה של אוכלוסיות מסוימות בארץ, ובעיקר בציבור הערבי.
מצב האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות הוא דוגמה מובהקת לכך. מצבה הוא השבר של האוטופיה של העיר – מקום התהוותו של המושג אזרחות. אמרתי ערים מעורבות? איך אומרים – זה מצביע על הבעיה, אבל זה לדבר, לחפות, בלשון נקייה על המציאות: בערים אלה מתקיימים שני עולמות.
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת ברוורמן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
יש שני עולמות. יש הפרדה ברורה בין המרחב היהודי ובין המרחב הערבי. התכנון נעשה על-פי היגיון אתני ולא על-פי היגיון מרחבי, ולפעמים אפילו נגד מדיניות התכנון הארצית. לוד היא דוגמה: יש שטחים פתוחים בשכונות הערביות, ולא מתכננים בהם. מתכננים בחוץ – במקומות אחרים, אף שהמדיניות הרשמית היא לתכנן קודם כול בתוך העיר ואחר כך להתרחב. מתרחבים כדי שלא לפתח את השכונות הערביות.
בכל מה שנעשה במדיניות הממשלה ושלוחותיה כלפי הציבור הערבי, עקרון-העל הוא העיקרון הדמוגרפי. עקרון-העל הוא שלא להפוך את השכונות הערביות בערים המעורבות למקום משיכה בעבור הציבור הערבי, כדי שלא יבואו לכאן. רוצים לדחוק את האוכלוסייה החוצה, ולכן התנאים רעים.
אם היום יהיה בלוד מצב של התפתחות השכונות הערביות כדי שכונות מפותחות, עם מבני ציבור ומוסדות, אני אומר לך שאזרחים ערבים יבואו לגור בהן, כפי שקורה חלקית, טיפין-טיפין ולאט לאט בחיפה, אבל בממדים קטנים מאוד. זה תפקידה של עיר. לא רוצים שזה יקרה; רוצים שאנשים יצאו, לכן עושים להם את המוות.
דוגמה מובהקת לכך היא היחס למה שקרוי בנייה בלתי חוקית, בעיקר בעיר לוד. אני לא מקבל את המושג הזה. קודם כול, זאת בעיה לא פורמלית - - -
השר יעקב אדרי:
זה מאוד מעניין: "לא פורמלית". מאוד מעניין.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו תגובתו של היחיד. תקשיב לי טוב. אתם לא המצאתם את הגלגל. אני יכול לתאר לך מצבים בעולם - - -
השר יעקב אדרי:
- - - לא פורמלית.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זאת בנייה לא פורמלית. זו תגובתו של היחיד כדי לממש את זכותו לקורת-גג. זה סוג של מחאה, שהיא בלתי נמנעת. לא נתת לבן-אדם את האפשרות לקבל בית מסודר על-פי התכנון, לכן הוא הלך ובחר משהו אחר. פשוט השארת אותו בלא קורת-גג. הזכות לקורת-גג היא לא פחותה מחשיבות הביורוקרטיה של התכנון, בפרט כשהתכנון הוא לא לטובת האוכלוסייה. זאת הבעיה.
בערים המעורבות האוכלוסייה הערבית סובלת מרמה גבוהה מאוד של אבטלה. למשל בעכו – 30%. האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות סובלת ממצוקת דיור קשה מאוד, ואתה מכיר את זה. תבקר ברמלה ותראה מה המצב. אצל אלה שיש להם בתים, חלק גדול מהם במצב רעוע וקשה. תבדוק את המצב בעכו. אני מציע לך לבדוק את המצב בעכו. אפילו חוק הדיור הציבורי לא חל על התושבים הערבים בעכו. הם לא יכולים לקבל משכנתה ולא יכולים לקנות את הדירות שלהם.
רן כהן (מרצ):
לא נכון. חוק הדיור הציבורי חל גם על הערבים בעכו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני אגיד לך בדיוק מה הבעיה. תקשיב לי.
יעקב כהן (יהדות התורה):
אני שמח. הוא היוזם של החוק, תשאל אותו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
יש שני סוגי דירות. יש דירות שהן של רשות הפיתוח.
רן כהן (מרצ):
זה ר"פ – רשות הפיתוח.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בטח, נו. נו.
השר יעקב אדרי:
זה לא סלקטיבי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא לא, זה המצב.
רן כהן (מרצ):
דיור ציבורי שמושכר לאוכלוסיות החלשות, החוק חל על ערבים ויהודים - אותו הדבר.
השר יעקב אדרי:
נכון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
יש שני סוגי דיור ציבורי, גם של "עמידר". כאשר הבעלות היא של רשות הפיתוח, וזה רוב הבתים בעכו, אתה לא יכול לקנות את הדירה.
רן כהן (מרצ):
רשות הפיתוח – אי-אפשר.
קריאה:
- - - משכנתה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה לא יכול לקבל גם משכנתה, בגלל דמי מפתח. אתה לא יכול לקנות את הדירה ואתה לא יכול לקבל משכנתה.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
אתה לא יכול לקנות ולא יכול למכור.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אז משאירים את האנשים באוויר.
רן כהן (מרצ):
את זה גם יהודים לא יכולים לעשות.
השר יעקב אדרי:
- - - מה שחשוב הוא לא אומר. הוא אומר רק מה שנוח לו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, חכה שנייה.
השר יעקב אדרי:
תקשיב לחבר הכנסת רן כהן, שהיה מיוזמי החוק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני יודע את החוק, ואני אומר לך שיש בעיה כזאת. אני לא יודע מה המצב של אוכלוסיות יהודיות בערים אחרות, אבל אני יודע מה המצב בעכו. אני יודע שתושבי עכו – העיר העתיקה, לא יכולים לקנות את הדירות שלהם. בעכו יש שני בתי-ספר יסודיים, ובכל אחד מהם 850 ילדים. דרך אגב, בתי-הספר נמצאים במקום אחד, יש כניסה אחת לשני בתי-הספר, וכמעט 3,000 תלמידים לומדים באותו מקום.
היו"ר אמנון כהן:
אדוני, אתה צריך לסיים. תוביל את השאלה ותסיים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, זאת אחת האוכלוסיות שמצבן הוא הקשה ביותר בארץ מבחינת התעסוקה, מבחינת העוני, מבחינת החינוך ומבחינת הפשיעה. אני רוצה שהשר יעלה לכאן ויגיד – לא אתה; לך אין נתונים. בעכו היו 23 מקרי רצח שאף אחד מהם לא פוענח; ביפו היו 40 מקרי רצח שאף אחד מהם לא פוענח. מפענחים רק אם יהודי נרצח.
היו"ר אמנון כהן:
לכן, אדוני, מה אתה מציע?
השר יעקב אדרי:
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני מציע, אדוני היושב-ראש, להביע אי-אמון בממשלה. הממשלה הזאת, לא רק שלא עשתה כלום; היא לא הראתה לנו שהיא מתכוונת לעשות משהו לשינוי המצב. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אני מזמין את השר יעקב אדרי להשיב על הצעת האי-אמון.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה לעשות, חבר הכנסת זחאלקה, אתה אומר את הדברים בצורה סלקטיבית, איך שאתה רוצה. מה שנוח לך אתה אומר, מה שלא נוח לך אתה לא אומר. אני חושב שזו לא גישה רצינית.
אני מצפה, ואני רוצה להגיד לך – יש בעיות קשות. באופן כללי, יש בעיות - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה אתם מתכוונים לעשות?
השר יעקב אדרי:
- - חבר הכנסת זחאלקה, אבל אני, להבדיל ממך, לא אצייר אותן בצורה שציירת אותן, בצורה שאמרת אותן – שפה מוכרים לערבים, או להיפך, ליהודים - - -
חבר הכנסת רן כהן, אני נתלה בו מהסיבה הפשוטה – כי אין כמוהו שמכיר את החוק - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא. מה שאמרת אינו נכון.
השר יעקב אדרי:
דקה, דקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה שאמרת אינו נכון.
השר יעקב אדרי:
לא. הוא הוסיף לך שגם יהודים לא יכולים לקנות - -
היו"ר אמנון כהן:
תמתין, הוא ישיב.
השר יעקב אדרי:
- - רק אתה אומר את מה שאתה אומר, ואתה גם אומר דבר חמור ומביש.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זאת עובדה. אתם רוצים שהערבים יצאו מעכו, אתם רוצים - - -
השר יעקב אדרי:
חבר הכנסת זחאלקה, אתה אומר: המשטרה מפענחת - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אל תגלגל עיניים. בכוונה לא רציתם שאנשים יקנו את הבתים שלהם.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, חבר הכנסת זחאלקה.
השר יעקב אדרי:
חבר הכנסת זחאלקה, באמת, אל תטיף לי מוסר. אתה גם אומר דבר חמור: המשטרה מפענחת רק במקרה שהנרצח הוא יהודי. זו פשוט בושה להגיד את זה - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הסטטיסטיקה מדברת. מה בושה? - - - הבושה היא לא שלי - - -
השר יעקב אדרי:
אתה באמת חושב שאם תצעק - - -
היו"ר אמנון כהן:
אדוני השר, סליחה. חבר הכנסת זחאלקה, דיברת עשר דקות, אף אחד לא הפריע. תן לו להשיב. אם יהיו לך שאלות בסוף – נראה אחר כך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
הוא לא יודע את הנתונים. זו בעיה שלו.
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש ממך, תן לו להשיב. הוא עוד לא השיב. בבקשה, אדוני השר.
השר יעקב אדרי:
אני מוכן שתבוא עם נתונים – אם יש לך – ותבוא להתווכח אתי ולהסביר לי ולשכנע אותי, או שאני אשכנע אותך. זו רמת ויכוח. אבל להגיד שהמשטרה לא מתייחסת למקרי רצח של ערבים - אני יכול להגיד לך שהרבה מקרי רצח של יהודים לא מפוענחים, מה לעשות. זה לא מנחם, אבל גם זה קיים.
רבותי, אני רוצה לומר בנושא הערים המעורבות – המצב באמת אינו פשוט. הוא אינו פשוט לערבים, והוא אינו פשוט גם ליהודים. צריך לפתור את הבעיה של אלה וגם של אלה. אני שמח שהשר שטרית התערב בעניין הזה ויש לו תוכנית – גם לבדואים. הוא ירד לדרום כי הוא מכיר, הוא היה ראש עיר והוא יודע מה זה, הוא היה גם בלוד. ויש פתרונות, חלק מהדברים כבר מבוצעים.
לצערי הרב, לפעמים יש גם בעיות של הנהגה; גם את זה צריך להגיד. דווקא ברמלה יש פחות בעיות; גם בעכו יש ראש עיר שעושה מאמצים גדולים מאוד, ושם יש פערים אבל יכול להיות שלפחות האוכלוסייה מרגישה בשינויים ובשיפורים. לצערי הרב, אני לא יכול להגיד את זה על לוד, כי הבאת כדוגמה גם את לוד, ויש בעיות קשות מאוד בעירייה; אני לא רוצה להיכנס פה לפרטים שכולם יודעים. כי אילו היתה שם עירייה רצינית, ממילא מה שהיית אומר פה היה פחות ממה שאמרת עכשיו, וגם אני הייתי יכול להגיד שהפערים הולכים ומצטמצמים, אף שקיימים פערים, ובזה אני מסכים אתך.
רק אתמול החליטו בוועדת השרים למגזר הלא-יהודי על הקמת הרשות לפיתוח כלכלי במסגרת משרד ראש הממשלה, שהתפקיד שלה יהיה לעשות כל מאמץ למיצוי הפוטנציאל הכלכלי בקרב האוכלוסייה הערבית.
גם הנתונים שהתפרסמו בשבוע שעבר בנושא העוני הראו שהעלייה בממדי העוני נבלמה ושיעור העניים בקרב הקשישים ירד. זה מתייחס לאוכלוסייה הערבית וגם ליהודית. גם התוכנית של שר האוצר – שהוא הציג אותה היום – אני חושב שהיא תביא הקלה לכולם, אבל כמובן במגזר הערבי, ואני בהחלט מסכים בעניין הזה, צריך לתת יותר ולעשות מאמצים. אני יודע שבתוכנית הצפונית המגזר הערבי מקבל טיפול טוב. שמעתי את חבר הכנסת טיבי – שגם הוא מתקשה לפעמים להגיד דברים טובים – על התוכנית של שר התחבורה, ששיפרה הרבה מאוד. שמעתי את זה בשבוע שעבר מחבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כן, אמרתי את זה.
השר יעקב אדרי:
נכון, ואני שמח, וצריך לעשות עוד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
פעם בעשר שנים אני אומר דבר - - -
קריאות:
- - -
השר יעקב אדרי:
אני מקווה שלא הוקיעו אותך במקום מגוריך ובעיתונות הערבית; אני מאוד מקווה שבעניין הזה אתה לא סובל. אני רוצה לסיים ולומר - - -
רן כהן (מרצ):
אל תשבח אותו יותר מדי - - -
השר יעקב אדרי:
בדיוק, אני לא רוצה לעשות את זה, הוא יחטוף אחרי כן גם מהשכנים שלו.
אני מאוד מקווה, אני מאלה שאומרים בפה מלא: יש בעיות, היתה הזנחה – וצריך לומר את זה בקול רם, וצריך לעשות כל מאמץ כדי לתקן ולשפר ולצמצם את הפערים, ואני חושב שאנחנו בכיוון הנכון, אף שעדיין יש בעיות, אבל לא בדרך הזאת של חבר הכנסת זחאלקה, לבוא ולהגיד שהכול שחור ולהטיח האשמות כל כך כבדות. אתה באמת בחור עם השכלה רחבה, אתה צריך לבוא ולהגיד: אלה הנתונים, ככה זה, אבל לבוא ולזרוק דברים ולרדת אחרי כן מהדוכן – אני חושב שזה דבר לא נכון. צריך להיזהר בדברים.
יש שיפורים, יש גם בעיות, אבל אני מאוד מקווה שהכיוון שלנו נכון. לפיכך, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון של חבר הכנסת זחאלקה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. הדיון הוא משולב. ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמן של שלוש דקות לסיעה. אני מזמין את ראשונת הדוברים מסיעת הליכוד, חברת הכנסת לימור לבנת. כמו שאמרתי, שלוש דקות; בבקשה.
קריאה:
מי אחריה?
היו"ר אמנון כהן:
אחריה - חבר הכנסת אבישי ברוורמן, מהעבודה-מימד.
לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה שעות נהרגו שלושה אזרחים ישראלים בפיגוע בעיר אילת, השם ייקום - - -
רן כהן (מרצ):
נרצחו.
לימור לבנת (הליכוד):
נרצחו – אני מודה על התיקון – נרצחו, השם ייקום דמם.
לפני זמן קצר מאוד אמר ראש הממשלה אהוד אולמרט, שבתקופה האחרונה זכינו לשקט יחסי, אבל מדומה – כך הוא הגדיר את הדברים. ידידי חברי הכנסת, ההגדרה הזאת היא של ראש הממשלה, שעומד בראש ממשלה חסרת מדיניות אבל מרובת תוכניות מדיניות, שבה יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, ויד שמאל לא יודעת מה יד ימין רוצה; שאין לה דרך ואין לה כיוון, והיא מובילה אותנו אל עברי פי-פחת, ומרוב אי-מדיניות אנחנו רק מידרדרים מטה מטה ואיננו רואים, ואזרחי ישראל אינם רואים שום אור בקצה המנהרה.
חברי חברי הכנסת, חודשים אחדים לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר הפצעים עדיין לא יבשו וכאשר ההריסות בצפון עדיין לא שוקמו, כאשר חלק מהפצועים עדיין שוכבים בבתי-החולים, המשפחות עדיין מבכות את מתיהן, וועדת-וינוגרד עדיין לא הגישה אפילו את דוח הביניים, ורק עכשיו היא שומעת את אחרוני העדים – אנחנו רואים שבצפון, ה"חיזבאללה" מחדש במרץ רב את הארגון מחדש שלו, מחמש, תוך הפרה מוחלטת של החלטה 1701 של האו"ם, את אנשיו, ואנחנו יודעים שהוא מתכונן לסיבוב אחד נוסף בצפון, הסיבוב הבא הקרוב.
אנחנו יודעים שבדרום ה"חמאס" מארגן את כוחותיו, בדיוק כמו שה"חיזבאללה" עשה בצפון כדי להתקיף אותנו שוב בדרום, תוך הפרה מפורשת של הסכם פילדלפי מלפני שנה; אנחנו יודעים שההסכם להפסקת האש בדרום הופר ממש רגעים אחרי שהוא הושג, ולמעלה מ-100 "קסאמים" נורו ממש מאז נחתם ההסכם הזה רק לפני שבועות מספר; ואנחנו רואים איך שרת החוץ – יש לה תוכנית מדינית משלה, שבאה לדלג על השלב הראשון במפת הדרכים, שדורש את פירוק כל תשתיות הטרור לפני כל דבר נוסף; שר הביטחון עמיר פרץ בא עם תוכנית, איזו המצאה חדשה משלו; השר איווט ליברמן, סגן ראש הממשלה, גם לו יש תוכנית משלו; לשמעון פרס תוכנית משלו; לכל אחד תוכנית משלו - - -
היו"ר אמנון כהן:
נא לסיים, גברתי.
לימור לבנת (הליכוד):
אני מסיימת. וכפי שאמרתי, לאולמרט גם כן יש איזו תוכנית משלו. לכל אחד תוכנית משלו, ומרוב תוכניות אין תוכנית, אין מדיניות, יש רק ממשלה חסרת כיוון, ממשלה שמפקירה את ביטחון האזרחים, ממשלה שמורידה את כולנו אל עברי פי-פחת, ממשלה כושלת, ממשלה מכשילה, שלנו אין בה אמון.
לכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הליכוד מציע היום להצביע אי-אמון בממשלה, שלציבור, על-פי כל מה שכולנו רואים, כבר מזמן אבד האמון בה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו - חבר הכנסת יצחק וקנין מסיעת ש"ס.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומד על דוכן הכנסת בלב חצוי. אני שולח תנחומים למשפחות באילת, ואני מסתכל כאזרח, לא כחבר הכנסת, על דרכה של מדינת ישראל. אין לי ספק שמדינת ישראל יכולה, וגם יבוא היום שהיא תלך בדרך אחרת.
לגבי הצעת האי-אמון, אני רוצה להתייחס לשלוש הנקודות שהעלו חברי הסיעות המכובדים. עם כל הצורך להיאבק בצורה נחושה בארגוני הטרור, אני מאמין באמונה שלמה, לאחר שלושה ימים של פגישות בדבוס עם מנהיגים ערבים, עם אנשי עסקים ערבים, אירופים ואמריקנים, שהקרב הגדול שאנחנו עומדים בפניו, המאבק הגדול הוא יצירת קואליציה ערבית מתונה, אמריקנית, אירופית, ישראלית - מול אירן ומול הכוחות המסוכנים, כוחות הטרור.
לכן אני מאמין שאותם 100 מיליון דולר, שהועברו כדי לחזק את נשיא הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, הם ליעד נכון. יש צורך שגם אנחנו, כמו האמריקנים שפועלים במקביל, נחזק כמה שיותר את המנהיגות המתונה ברשות הפלסטינית, ונתחבר עם סעודיה, ארצות המפרץ וארצות אחרות, למאמץ שאני מאמין בו - התוכנית הסעודית, כבסיס למשא-ומתן.
אני גם מסכים עם חברת הכנסת לבנת, שאמרה שהיא באה ממקום - אני רואה גם ראשי עיר שיושבים למעלה – שבו כשיש ממשלה יש תוכנית אחת, ולאופוזיציה יש תוכנית אחרת. אכן, לצערי, הממשל בישראל הידרדר אנושות. עם פוטנציאל כזה, שבמטר רבוע אחד יש יותר צעירים ומבוגרים מוכשרים והגונים מאשר ברוב ארצות העולם - כשאני פוגש את חברי בעולם, לעתים אני בוש. צריכים להיות פה, כמו שהועבר בהחלטה, 18 שרים - רק חלק מהם יהיו שרים מקצועיים - שיהיו מתאימים לתפקידים שלהם והממשלה תציג תוכנית אחת. ככה עובדים באוניברסיטה, ככה עובדים בארגונים שאתה היית בהם, השר גדעון עזרא, ככה עובדים בעיריות, ככה עובדים בקורפורציות.
התקווה שלי היא שהממשלה הבאה שתקום תבצע זאת, אבל זה עדיין לא הזמן לשנות, ולכן זו לא סיבה כרגע להפיל את הממשלה. אני מצפה שיבוא היום שבו אעמוד על הדוכן הזה כאשר יש ממשלה בישראל שעובדת לטווח ארוך, ממשלה שיודעת מה שהיא עושה והיא מגדירה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
הממשלה תישאר, אבל אפשר לעבוד עם שש תוכניות?
היו"ר אמנון כהן:
אתה צריך לסיים, אדוני, משפט אחרון.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אני רוצה לומר שאכן אין לעבוד ככה, אבל זו לא סיבה להפיל את הממשלה, כי על זה אין מפילים ממשלה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני. הדברים ברורים.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
נקודה אחרונה, לגבי אחי הערבים. בתור אדם שעבר רבות, גם בארצות ערב לפני שנות ה-90, ונמצא כל השנים במגעים עם הציבור הערבי, אני כואב את כאבה של האוכלוסייה הערבית בישראל, גם בערים המעורבות וגם בערים שאינן מעורבות. התקווה שלי היא שהצעדים שהתחילו היום עם העברת הכספים יעברו לביצועים יותר רציניים. לצערי, זה מעט מדי, זה לא מספיק, אבל זאת לא סיבה להפיל את הממשלה.
זאת תחילתה של דרך, כמו גם בחירתו של שר ערבי, עם כל הדרך שאולי לא היתה נכונה לגבי כל השרים, יהודים וערבים. גם כאן יש בשורה בכל הנוגע ליכולת שלנו לחיות יחד ולהיאבק בקיצונים שמסכנים את כל קיומנו יחדיו.
היו"ר אמנון כהן:
סיום טוב. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו - חבר הכנסת דוד רותם מסיעת ישראל ביתנו. בבקשה, אדוני.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדי שבוע עולות הצעות אי-אמון, וזו הזדמנות להגיד דברים שאולי ניקח אותם בתשומת לב רבה יותר. אזכיר לכם משהו. לפני שמונה חודשים נאמתי מעל הדוכן הזה, אקריא לכם חלק קטן מהנאום. זה היה לפני המלחמה בלבנון. לא אקרא את כל מה שאמרתי.
"כתושב הצפון, שחי ממש על קו הגבול, אני חושב שמדי פעם אנחנו חשים את הפרת האיזון 'השקט' הזה, כביכול" - אלה היו דברים שאמרתי באיזו הצעת אי-אמון - "השקט הסמוי בגבול הצפון. מדי פעם חוטפים את ירי ה'חיזבאללה' או ירי של ארגונים אחרים. אני יכול להגיד לכם באחריות, שאזור הצפון, הגבול, הוא חבית חומר נפץ שאוי ואבוי אם היא תתפוצץ. מי שיודע מהי כמות משגרי ה'קטיושות' שיש לאורך הגבול - רבותי, אי-אפשר לספור אותם בכלל. משגרי הטילים שיש שם הם לא אותם 'קסאמים', שאנחנו יודעים בדיוק מה האפקטים שלהם. האפקטים של המרגמות הנמצאות בידי ה'חיזבאללה' הרבה יותר גדולים, והסיכון שיש באזור הצפון הרבה יותר גדול. עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה באזור הזה".
זה היה שלושה חודשים לפני המלחמה. חודש לפני המלחמה עליתי לנאום ואמרתי שוב שהטילים יגיעו לכרמיאל ולטבריה ולחיפה. אני אומר לכם עכשיו, תשמעו טוב מה שאני אומר: יש איזו אדישות. יש מצב שאנחנו מתרגלים, מוכנים להבליג על מציאות שכולנו רואים אותה. רבותי, אני לא משרת על הקו. יש חיילים שמשרתים, קצינים שיודעים, המודיעין שלנו יודע. אתם יודעים מה קורה היום בדרום-לבנון? מישהו מכם יודע? אתם יודעים שחצי מצבא דרום-לבנון זה "חיזבאללה"?
רבותי, תרשמו את הדברים שאני אומר פה, שלא יגיד מישהו שלא אמרנו אותם. רבותי, ה"חיזבאללה" חוזר היום "על אזרחי" לכל אותם בונקרים שלו, מתבצר בחזרה, מכין את עצמו למתקפה הבאה. אני אומר שתמיד כשהקדוש-ברוך-הוא מביא מכה על עם ישראל הוא מקדים את התרופה למכה. מה התרופה? אם לא ניקח את עצמנו בידיים היום ונעשה סדר בדרום-לבנון, כמו שאנחנו צריכים לעשות בעוד כמה מקומות, נימצא במצב שהטילים יגיעו לתל-אביב ולירושלים.
היו"ר אמנון כהן:
חס וחלילה.
יצחק וקנין (ש"ס):
אני אומר לכם את זה. רבותי, אני חייב להגיד את הדברים. תרשמו מה שאני אומר פה היום. אלה לא הזיות, כי גם אז, כשאמרתי את הדברים, ירדתי מהדוכן ואמר לי חבר הכנסת רן כהן: תגיד לי, אתה חי פה? אקח את הנאום שלי מהחודשים שלפני המלחמה, אמרתי דברים קשים מאוד על מה שהולך להיות, ואני אומר לכם גם היום: המציאות בדרום-לבנון קשה. כל הכוח הרב-לאומי הוא עבודה בעיניים, סליחה על המלה.
רבותי, אנחנו צריכים לעשות סדר גם בעזה, כי הטילים שם יתחילו להגיע לאשדוד. המצב הזה, שאנחנו מתרגלים כביכול למצב של פגיעה, פעם אחת באשקלון ופעם אחת בשדרות, ואם יש הרוג אנחנו מגיבים כך ואם אין הרוגים אנחנו לא מגיבים - אסור לנו להתרגל למצבים מסוכנים למדינת ישראל, חד וחלק. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. בבקשה, חבר הכנסת דוד רותם, ואחריו – חבר הכנסת אליהו גבאי מסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו נאומי הראשון, ואני מבקש בתחילת הדברים לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים באילת. אני חושב שזה יום קשה ואנחנו חייבים להתאחד ולנחם את מי שנפגעו.
הדבר השני שאני מבקש לציין – אני עומד כאן במקום חבר יקר, חבר הכנסת יורי שטרן, זכרו לברכה. החלל שהוא השאיר אחריו הוא עצום, ואני מרגיש שנכנסתי לנעליים ענקיות. אני לא יודע איך אצליח למלא את החלל. אני רק מקווה שלא אבייש את זכרו של יורי בהתנהגות שלי ובהתנהלות שלי.
כשאני חושב על יורי שטרן אני חושב מה הוא היה אומר אילו היה עומד כאן היום, ביום כזה קשה, על שלוש הצעות אי-אמון כאלה. אני חושב שהוא היה אומר: רבותי היקרים, יש זמנים שבהם צריך להתעלות מעל הפלגנות.
גם כאשר רוצים לבוא בטענות על התנהגות הממשלה כלפי התושבים הערבים בערים המעורבות, צריך לבוא עם עובדות ולא עם האשמות שאין להן יסוד ואין להן בסיס – העיקר להגיש הצעת אי-אמון. חוק הדיור הציבורי הוא פרי יוזמה של חבר הכנסת רן כהן. האם חבר הכנסת רן כהן חשוד ברצון להפלות לרעה ערבים? אלא שמי שקורא את החוק לא נכון מגיע למסקנות לא נכונות.
הבעיה הגדולה ביותר של הציבור הערבי בישראל היא שההנהגה שלו, וחברי הכנסת שהוא שולח לבית הזה, במקום לעסוק בבעיות האמיתיות של הציבור הערבי בישראל עוסקים בבעיות של ארגוני הטרור הפלסטיניים ומזדהים אתם.
ואסל טאהא (בל"ד):
דיור הוא לא בעיה רצינית? מצוקת דיור היא לא בעיה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
דיור הוא ודאי בעיה, אבל אם היו מביאים את העובדות האמיתיות היו רואים שלערבים אין בעיה כזאת יותר מאשר ליהודים, אלא שנציגי הציבור הערבי עוסקים בנושאים של הרשות הפלסטינית, של ארגוני טרור, תומכים בהם, מנהיגים אותם, ולא דואגים לאוכלוסייה הערבית. בואו נראה כמה הצעות חוק הגישו חברי הכנסת הערבים בשנה האחרונה כדי להיטיב עם האוכלוסייה הערבית - אפס.
לכן, רבותי חברי הכנסת, אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון, להתאחד סביב הממשלה ולזכור שהימים הם ימים קשים ואי-אפשר לפלג את העם. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בשלב זה יש לוח זמנים?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כאשר המת שוכב לפניך, כאשר הנרצחים שוכבים לפנינו, בואו לא נתעסק בהצעות אי-אמון.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. לפנים משורת הדין קיבלת יותר זמן. יישר כוח. אנחנו מזמינים את חבר הכנסת אליהו גבאי מהאיחוד הלאומי – מפד"ל. נהוג לברך את חבר הכנסת בנאומו הראשון, וזה לא ייחשב בשלוש הדקות שיש לך. תברך ואחר כך אפעיל את השעון.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה עתה שמענו את דוד רותם, שבחיבה קוראים לו דודו. הוא משפטן מוערך, איש צדק ויושר, שפעל רבות במועצת יש"ע – כמשפטן, כחבר המועצה, קידם רבות את ההתיישבות וסייע למתיישבים בצד המשפטי. הוא ייצג אותם בעתירות ובמאבקים ציבוריים ומשפטיים. אין ספק שהוא מביא ערך מוסף חשוב לכנסת.
הכרתי אותו בעבר, אני מכיר אותו לא מהיום, ראשית כחבר מרכז המפד"ל. כשפעם התקשרתי לבקש את תמיכתו התברר שאשתי היא מורה של אשתו – כשהיא היתה באוניברסיטה.
היו"ר אמנון כהן:
המוכשרים עזבו את המפד"ל, אתה אומר.
אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא לא, יש עוד מוכשרים. אני מאחל לו מעל במה זו שיתרום תרומה חשובה לעם ישראל ולבית-המחוקקים ויוסיף כבוד ליישוב, למועצת יש"ע, שאותה ייצג ומייצג, ולכלל ישראל. בהצלחה בדרכך.
רבותי, הבוקר התבשרנו על הטרגדיה והאסון שקרו באילת – שלושה אנשים נרצחו בידי בני-עוולה, בידי מתאבד. במה אנחנו דנים? ב-100 מיליון דולר שמדינת ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית. עדיין יש בקרבנו אנשים שמבדילים בין אנשים ברשות הפלסטינית שהם נגד הטרור ובין אנשים שהם בעד הטרור. רבותי, יש פה טעות, ואנחנו מטעים את עצמנו; חלק מהעולם כבר התפכח והבין שאין הבדל בין אנשי ה"חמאס" ובין אנשי אבו-מאזן. וכי אצל אבו-מאזן ואצל ה"פתח" אין "גדודי חללי אל-אקצא" שעושים חבלה ופיגועים בארץ? אין להם אנשי "תנזים" שמפגעים ורוצחים? הם מחלקים ביניהם את העבודה, ואנחנו, כמו חלמאים, מנסים להטעות את עצמנו ולרמות את עצמנו שיש כאן הבדל.
אלה משתפים פעולה עם אלה במה שקשור לשנאת ישראל. אלה משתפים פעולה עם אלה בנושא הטרור ובנושא ה"קסאמים". זה שולח טילים לאשקלון וזה שולח טילים לאזור שדרות. רבותי, לכסף אין ריח, ואין טעם שנאמר שהכסף הזה מגיע לבתי-חולים או לתרופות. כל כסף מיועד להעצים את מנגנון הטרור שמנחיתים אחר כך.
מה אנחנו משדרים לאנשי עוטף-עזה כשאנחנו יורים כסף והם יורים עליהם טילים? מה אנחנו משדרים למשפחת שליט כשאנחנו נותנים כסף והם מחזיקים את גלעד שליט? רבותי, אנחנו שוברים את החרם על הרשות הפלסטינית. באירופה ובעולם הטילו עליהם חרם, ואנחנו שוברים אותו בכך שאנחנו מעבירים 100 מיליון, ולא משנה אם מדובר בהקפאת המסים שלהם. עם 100 המיליון האלה היינו צריכים לומר להם: רבותי, יריתם טיל? אנחנו משפרים את המצב המידרדר של המפעלים בעוטף-עזה. יריתם עוד טיל? אנחנו נותנים את כל המיגון בעוטף-עזה מהכספים שנשארו כאן.
רבותי, אסור להם להבין שכאשר הם יורים הם לא מפסידים מאומה והכסף שלהם ממשיך לזרום אליהם. אם הם לא ידעו שיש עונש, אם הם לא ידעו שיש נזק עקב מה שהם עושים, הם ימשיכו. מי מונע בעדם? הם מחזיקים את שליט ואנחנו נעביר להם כסף? איזה מסר זה מעביר גם לרשות הפלסטינית וגם לאנשים בעוטף-עזה, שלבנו נעשה קשה מהדברים האלה?
לכן, רבותי, עלינו להבין שהממשלה הזאת, כאשר היא מעבירה כסף, זאת אותה ממשלה. זו ממשלה שמעודדת טרור. הממשלה צריכה לפצות את אזרחיה, לתקן את הנזקים בעוטף-עזה, ולא להעביר את הכסף, כי בכספים האלה היא עלולה לעודד את הטרור.
אנחנו קוראים להצביע אי-אמון בממשלה הכושלת, שאין לה דרך, אין לה כיוון ואין לה תקווה לתת לעם ישראל. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חברת הכנסת שרה מרום-שלו מסיעת גיל, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת אברהם רביץ מסיעת יהדות התורה.
שרה מרום-שלו (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראשית רצוני לשלוח תנחומים למשפחות הרוגי הפיגוע הקשה באילת היום. מדובר באירוע חמור וכואב, גם כי מדובר בעיר אילת וגם כי הפיגוע הגיע אחרי תקופה ארוכה יחסית של שקט, שבה ארגוני הטרור לא הצליחו להוציא לפועל פיגועים.
בשבועות האחרונים אנו עדים לכאוס המוחלט השורר ברשות הפלסטינית, ובפרט בעזה. תנועת ה"פתח", ואבו-מאזן בראשה, נלחמים על עתיד הרשות הפלסטינית מול ה"חמאס", "הג'יהאד האסלאמי" וארגונים קיצוניים נוספים. מי שחושב שמה שקורה בעזה ובשטחים בין הפלסטינים לבין עצמם אינו נוגע בנו ולא משפיע עלינו, ואולי אפילו טוב לנו, טועה טעות גדולה מאוד. מלחמת האחים בעזה בין ה"פתח" לבין ה"חמאס" היא קריטית, ויש לה חשיבות עצומה לגבי ביטחון ישראל.
אומנם לטווח הקצר נראה שהטרור נגדנו נחלש כאשר ארגוני הטרור הפלסטיניים עסוקים במהומות ובקרבות בתוך עזה נגד אנשי ה"פתח", אך למעשה מדובר בחבית חומר נפץ, שאם תתפוצץ גם אנו נרגיש היטב את תוצאותיה; ולראיה הפיגוע היום באילת. ובואו לא נשכח כמה שדרות, אשקלון ויישובי עוטף-עזה קרובים לעזה, וגם את העובדה שגלעד שליט עדיין מוחזק שם.
לישראל יש אפשרות להשפיע על תוצאות המאבק הפנים-פלסטיני בעזה, ועלינו לעשות זאת לא בצורה ישירה, שכן התערבות ישירה של ישראל למען אבו-מאזן רק תחליש אותו ואת מעמדו בעם הפלסטיני. אני חושבת שטוב עשתה ישראל כשהעבירה כסף לפלסטינים. אסור לישראל להחליש את אבו-מאזן, שהוא מנהיג מתון יחסית, המצדד בפשרה מדינית עם ישראל. אין לנו אף אחד אחר מלבדו. צריך לאפשר לו להציג הישגים של ממש לבני עמו.
ישראל גם אינה יכולה להתעלם מהמצוקה האנושית האמיתית המתמשכת בעזה, ומובן שגם הקהילה הבין-לאומית משחקת פה תפקיד חשוב. אך בעיקר על ישראל לעשות הכול כדי למנוע מהקיצונים בעזה להתעצם ולהתחזק, כי זאת רק שאלה של זמן – הקיצונים האלה יחזרו להפנות את נשקם אלינו במקום אל אנשי ה"פתח". תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת אברהם רביץ, ואחריו - חבר הכנסת חיים אורון.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כאיש האופוזיציה תפקידי לבקר את הממשלה על כל מה שאפשר וצריך לבקר אותה, אבל אני חושב שראוי שנעשה זאת בהבנת הנקרא ובידיעת האמת, כי אז יש לביקורת הרבה יותר משמעות מאשר אם נאמר דברים בלי ידיעה מספקת.
ראשית כול אני רוצה שכולנו ניזכר – ותיקי חברי הכנסת יודעים זאת – ש-100 המיליון המדוברים הם לא שלנו; אלה כספים שאנחנו גובים לפי הסדר בעבור הרשות הפלסטינית, הסדר של גביית מכס. אלא מאי? אנחנו נתונים במאבק עם הרשות הפלסטינית, וכחלק מהמאבק הוחלט – והעולם קיבל זאת – שלא נעביר להם את הכסף שלהם. אנחנו לא עוסקים בחיי מסחר רגילים בין קונה למוכר.
לכן, אני אינני מדבר על כך שהוחלט בשלב מסוים להעביר כספים לפלסטינים; אבל, אדוני היושב-ראש, אם אומנם נכון הדבר שכספים אלה זולגים, ברצון או שלא ברצון, אל ה"חמאס", שמהווה היום את הממשלה הפלסטינית, שאתם יש לנו מלחמת חורמה, ואתם יש לנו מלחמה לחיים ולמוות – כי זה בדיוק מה שהם רוצים להכתיב לנו, אם זה המצב, אנחנו חייבים לומר בפה מלא ולקיים את מה שקיימנו במשך השנים האחרונות כאשר הטלנו את הסנקציה הזאת. כדי שאבו-מאזן ידע שאם הוא יעביר כסף בדרך כלשהי לפקידות או לכל מיני מוסדות שאינם מוסדות שבאים לשרת באופן הומני את החברה שם, הכסף הזה ייעצר כפי שהוא נעצר שנים רבות.
אני רוצה לומר לעצמנו, חברי הכנסת – אני לא מציע שנכלול את הרשות הפלסטינית ואת ממשלת ה"חמאס" יחד, שנשים אותן בכוח באותה קופסה, את ממשלת ה"חמאס" ואת הרשות הפלסטינית, את אבו-מאזן. אני חושב שתפקידנו להשתדל להפריד, ולומר לעצמנו, ובעיקר להם, שאין לנו ריב עם העם הפלסטיני, אלא עם מי שרוצים להשמידנו, עם מי שמכריזים שלעולם לא יכירו במציאות, בקיום שלנו כאן. לזה יהיה אפקט הרבה יותר נכון, יותר אמיתי, יותר משמעותי, וזאת תהיה הפגנה אמיתית. לכן על ממשלת ישראל לנהוג כך. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת עבאס זכור.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא אחת אני שואל את עצמי למה אותו היגיון בריא שמפעיל חבר הכנסת אברהם רביץ, שהוא לא בדיוק ממפלגתי, נעדר מחלקים בבית הזה. מגישים הצעת אי-אמון על חשש מזליגת 100 מיליון דולר שהועברו לאבו-מאזן – על חששות אי-אפשר להגיש הצעות. סכנות, העולם מלא אותן. ראינו מה קרה רק הבוקר באילת.
מהם אותם 100 מיליון? אדוני היושב-ראש, אנחנו גובים אותם בדלק, בסיגריות, במכוניות, והם לא כסף שלנו. נכון, גם כסף לא שלנו לא צריך להעביר למי שרוצה להרוג אותך. גם כסף לא שלנו לא צריך להעביר למי שרוצה לפגע בך. אבל לכאורה רוב הבית הזה, לאו דווקא מהמפלגה שלי, אומר שעם אבו-מאזן צריך לדבר. אני יודע שרוב הבית אומר שצריך לדבר רק עד שממש צריך לדבר. כשצריך ממש לדבר קצת חוששים, נכון, אדוני השר גדעון עזרא? אומרים שצריך לדבר כל זמן שלא צריך לדבר. כשאפשר לדבר קצת חוששים.
אבל במקרה זה זו טעות גדולה שאנחנו עושים. היה צריך להביא יותר כספים. מה, אנחנו רוצים להרעיב אותם? למדנו כבר שזה לא עובד. אני כבר לא מדבר על כך שזה לא צודק, זה גם לא יעיל.
לאותם חברי כנסת שמרוצים – ואני שומע חלקי אמירות – מכך שפלסטינים הורגים פלסטינים, אני אומר שאני לא יודע בדיוק על-פי איזה מוסר השמחה הזאת, אבל אפילו על-פי איזה היגיון? כבר למדנו לא אחת בעבר, שכאשר פלסטינים הורגים פלסטינים, לא בסוף, אלא מהר מאוד או ביחד או כל אחד לחוד מפגעים גם בנו.
אין שום אינטרס ישראלי אמיתי בהעצמה של המתח ושל העימות הזה ברשות הפלסטינית. יש אינטרס ישראלי ברור להכרעה בחברה הפלסטינית, אם היא מוכנה לחזור לדרך של משא-ומתן והידברות, או שהיא בוחרת בדרך שאין בה לא משא-ומתן ולא הידברות. אבל הצגת האפשרות של שימוש בכספים, שהם כספי פלסטינים, כאחד הכלים לכופף את העם הפלסטיני כדי שיתרצה, היא כולה טעות גדולה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני קודם כול שולח תנחומים למשפחות באילת ומתפלל שלא יהיה המשך לפיגועים. אני גם שולח תנחומים למשפחות בעזה שאיבדו את יקיריהן שנרצחו בידי פלסטינים.
היום שמעתי דבר חשוב מאוד מהמופתי של אל-קודס, ד"ר עכרמה סברי, שאומר: אני מצהיר שמי שנהרג במהומות בעזה הוא לא שהיד. חשוב מאוד שאנשי הדת לא מאמינים בהרג וברצח של חפים מפשע, אלא מקווים לשכוח ולא לראות יותר את מעגל הדמים.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
הוא יהיה מוכן להגיד את זה גם אם יהיה רצח של יהודים חפים מפשע?
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
כן, חלק מהמאמינים ומהמופתים אמרו שהם מתנגדים להריגת כל אדם חף מפשע וכי אסור להרוג אדם חף מפשע, אם מדובר ביהודי, ערבי, פלסטיני, לבנוני, אירני או עירקי. אסור להרוג כל אדם שהוא חף מפשע.
כתושב של עיר מעורבת, אני רוצה לדבר על ערים מעורבות. אני נולדתי בעכו וגדלתי בה. אני לא יכול להגיד שאין הרבה דברים טובים בערים המעורבות, אבל אני חייב לומר באותו זמן שהן גם סובלות מהרבה דברים רעים. הערבים בערים המעורבות סובלים פעמיים, פעם אחת כי הם חלק מכלל האוכלוסייה הערבית במדינה, ופעם שנייה מהאפליה ומהמדיניות המקומית בכל עיר כמו עכו, רמלה ולוד. די היה לשמוע את ההתבטאות של ראש עיריית רמלה לפני כמה חודשים, לשמוע מה אמר על הערבים. לא נחכה שהוא ייתן לערבים מה שמגיע להם.
האפליה קיימת בכל התחומים. אתחיל בחינוך. אני לא אדבר על הכלל, אלא באופן ענייני. בבתי-הספר היסודיים יש 1,500 תלמידים ערבים. הם לומדים בשני בתי-ספר. עד לפני ארבע שנים הם למדו בבית-ספר אחד. 1,500 תלמידים ערבים למדו בבית-ספר יסודי אחד. באותו זמן 2,000 תלמידים יהודים לומדים ב-12 בתי-ספר יסודיים. זה אומר שבכל בית-ספר יסודי יש 750 תלמידים ערבים ובכל בית-ספר במגזר היהודי יש בין 150 ל-200 תלמידים. ברור שיש אפליה ברורה.
יש הרבה על מה לדבר, אבל יש נושא חשוב מאוד, שאני מעוניין לשים בו דגש. בעכו העתיקה יש בית-כנסת ששיפצו אותו לפני זמן לא רב. בעכו העתיקה אין תושבים יהודים, והשכנים הערבים שומרים על בית-הכנסת ומכבדים את כל מי שבא להתפלל בו. בשכונה שרוב התושבים בה הם ערבים אוסרים עלינו לפתוח מסגד שנבנה לפני 100 שנה.
הנושא האחרון הוא השבת. למה לחייב את הערבים בערים המעורבות לסגור את העסקים שלהם בשבת? כערבי, זכותי לבחור את יום המנוחה שלי. למה לחייב אותי לסגור את העסק בשבת? אפילו מבחינה דתית אצל היהודים, ערבי וכל מי שלא יהודי לא חייב לשמור שבת.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אל תמכור ליהודים, תמכור רק לערבים.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
מה אני אעשה אם היהודים באים לקנות והם לא שומרים שבת?
היו"ר אמנון כהן:
חבר הכנסת זכור, זמנך הסתיים. תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר להגנת הסביבה, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח, בשם סיעת חד"ש, בהבעת תנחומים למשפחותיהם של ההרוגים באילת, לאחל החלמה מהירה לפצועים ולהביע תקווה שלא נראה עוד מראות איומים וקשים כמו אלה שראינו היום באילת.
אדוני היושב-ראש, פעם נוספת אני מנמק אי-אמון ואת עמדת סיעתנו באי-אמון, אבל בכל פעם הממשלה הזאת מספקת לנו סיבות נוספות חדשות להביע בה אי-אמון.
השבוע העיד הרמטכ"ל בפני ועדת-וינוגרד. מהעדות שלו יצאו הדלפות בכמה אמצעי תקשורת, שכנראה מבטאות משהו ממה שאמר הרמטכ"ל. אני מתכוון לאופן קבלת ההחלטה על היציאה למלחמת לבנון השנייה. ממה שאמר הרמטכ"ל ברור לחלוטין, שההחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה היתה החלטה פוליטית, שהתקבלה על-ידי הדרג הפוליטי. זה לא היה ביצוע אוטומטי של המלצות הצבא, כפי שניסו לספר לנו. זו היתה החלטה חסרת אחריות, שגררה את ישראל למלחמה נוראה ומיותרת, שלא הועילה לביטחון, לא החזירה שבויים, אבל גרמה הרבה סבל ומוות מיותר משני עברי הגבול.
אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת קלה מאוד ביציאה למלחמה וכבדה מאוד בקידום מהלכי שלום. סרבנות מול סוריה, כפי שאמרתי בשבוע שעבר, סרבנות למעשה מול הפלסטינים - אפילו מעט ההקלות שהובטחו לאבו-מאזן לא קוימו במציאות – סרבנות מול יוזמת השלום של הליגה הערבית.
אבל, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת מספקת לנו גם בכל יום סיבות חברתיות-כלכליות להביע בה אי-אמון. דוח-העוני שפורסם בשבוע שעבר מעיד על היקבעותו של ציבור עצום של אזרחים בישראל מתחת לקו העוני, ציבור שבחלקו הגדול הוא אנשים עובדים, אנשים שמנסים להתפרנס, אבל לא מצליחים להיחלץ ממעגל העוני.
היום קיבלה הממשלה החלטה לקצץ בפרויקט שיקום השכונות ולהוציא מתחולתו את שכונות פת וקטמון ח' וט' בירושלים, את שכונת התקווה, כפר-שלם, שכונת הארגזים בתל-אביב, את ואדי-ניסנס וחליסה בחיפה - -
שר הפנים רוני בר-און:
לא לבטל ולא לקצץ, אלא לרכז מאמץ - - -
דב חנין (חד"ש):
לרכז, אני מייד אענה לך, אדוני השר. אני מברך אותך על הצטרפותך למליאה. - - שכונות בשלומי, בת-ים, באר-שבע, חדרה, טירת-הכרמל, נצרת-עילית, הרשימה ארוכה מאוד.
אני יודע שכפי שאמר לנו כאן שר הפנים, ההחלטה הזאת נעשית תחת אצטלה של ריכוז מאמצים במעט שכונות, כיוון שסכום הכסף הכולל שנותר - -
היו"ר אמנון כהן:
אל תפריע לו, אדוני השר. תן לו לסיים. חבר הכנסת חנין.
דב חנין (חד"ש):
- - הוא סכום כל כך קטן, שבוודאי אי-אפשר לטפל באמצעותו באותן שכונות שנותרו במסגרת הפרויקט. אדוני היושב-ראש, במקום לתגבר את פרויקט השיקום, לשפר אותו, לעשות דמוקרטיזציה שלו - הורגים אותו בשלבים. זה מה שיש לנו כאן.
משפט בנושא הערים המעורבות, ברשותך: זוהי תעודת עניות לחברה הישראלית כולה. המפגש העירוני בין קהילות ערביות ויהודיות היה יכול להיות מקור של עושר תרבותי בלוד, בעכו, ביפו וברמלה. בכל המקומות האלה יש הרס של הרקמה החברתית, הזנחה, קיפוח, הריסת בתים, מתחים שהולכים ומתגברים. גם מהסיבה הזאת, אדוני היושב-ראש, צריך להביע אי-אמון בממשלה. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת שלמה ברזניץ.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - -
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. לשבת. יושב-ראש הקואליציה, לשבת.
ואסל טאהא (בל"ד):
- - בערים חיפה, עכו, רמלה, לוד ויפו מתגוררים כ-100,000 תושבים ערבים. מאז 1948 הפכו השכונות הערביות בערים האלה לשכונות חלשות, עניות, סובלות מאפליה, סובלות ממדיניות מוניציפלית שמפלה אותם לרעה.
היתה לי ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, לבקר ולעמוד מקרוב, רק בשבוע האחרון, על מה שקורה בחלק מהשכונות האלה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, בנוכחות שר הפנים, השר להגנת הסביבה ונציגי הממשלה: במקום להפוך את השכונות האלה לשכונות עוני ברמה המוניציפלית, אפשר להפוך את השכונות האלה, גם ברמה המדינית של השלטון המקומי, למוקד של מפגש תרבותי חשוב, שיהווה מנוף כלכלי, חינוכי ותרבותי באותן ערים.
יעצתי לאחד מראשי העיר: במקום לגלח את הבתים ההיסטוריים, יש ללמוד כיצד שומרים את ההיסטוריה, כיצד שומרים את הבתים העתיקים וכיצד הופכים את השכונות האלה לא רק למוקד של מפגש תרבותי אלא לאטרקציה חשובה בין שני עמים, שחסר להם המפגש הזה. המפגש התרבותי הזה חסר בחיפה, חסר גם ברמלה, חסר בלוד. המצב הנוכחי, אדוני היושב-ראש, הוא שיקוף של הסכסוך ההיסטורי בין שני העמים. אפשר להפוך אותו לאטרקציה חשובה, לחיים משותפים חזקים יותר. אפשר להפוך את החיים המשותפים בערים האלה לדוגמה, למודל לחיקוי בערים האחרות.
אבל, כל עוד הקונספציה המדינית של השלטון המרכזי לא השתנתה בכיוון הזה, המצב הזה יימשך ויהיה עוד יותר גרוע, וזה ישפיע על חיינו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא לממשלה, קורא לאחראים, לשנות את הקונספציה המדינית הרווחת כלפי האוכלוסייה הערבית, ובמיוחד בערים חיפה, לוד, עכו, רמלה ויפו.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת שלמה ברזניץ מקדימה. בבקשה, שלוש דקות. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. חבר הכנסת איתן, שב בבקשה. חבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת סער. חברת הכנסת יחימוביץ. בבקשה. חבר הכנסת גדעון סער, אתה לא מפסיק להפריע.
שלמה ברזניץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברים, חברי הכנסת, בואו נעשה חשבון פשוט: בכל שבוע יש כשלוש הצעות אי-אמון. במשך כ-40 שבועות בשנה של הכנסת יש 120 הצעות אי-אמון. בכנסת הזאת אני צופה שיהיו כ-500 הצעות אי-אמון. למותר לציין, שהערך של כל הצעה כזאת הולך ונחלש עם ריבוין.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה דווקא טוב לממשלה. כל שבוע רואים שיש בה אמון.
שלמה ברזניץ (קדימה):
אתה צודק מנקודת ראות אחרת: אם מישהו יטען שהכנסת לא תחזיק 500 הצעות אי-אמון ותתפזר קודם, אני משוכנע שזה לא בגלל ההצעות אלא למרות ההצעות, כי אין דבר שמלכד יותר, פעם בשבוע, את הבקיעים שיש בכל קואליציה - - -
משה כחלון (הליכוד):
אנחנו דואגים לכם לגיבוש.
שלמה ברזניץ (קדימה):
נכון. אז אתם בעניין הזה תורמים תרומה די גדולה. הבעיה איננה היעילות שלהן אלא הזמן שזה לוקח. נעשה שוב חשבון פשוט מאוד: בדרך כלל שעתיים וחצי בימי שני, 40 פעמים בשנה זה 100 שעות, כפול 120 חברי כנסת. זה 12,000 שעות חברי כנסת. אין לי שום ספק, ואני בטוח שחברי מהאופוזיציה יסכימו אתי, שב-12,000 שעות חברי כנסת אפשר לעשות כל כך הרבה דברים טובים ומועילים לציבור.
רן כהן (מרצ):
בשביל פעם אחת שתעבור הצעת אי-אמון, זה שווה.
אבשלום וילן (מרצ):
ההנחה שלך - - -
היו"ר אמנון כהן:
אני מבקש לא להפריע. בלי הערות ביניים. בבקשה, סיים, אדוני.
שלמה ברזניץ (קדימה):
אני בטוח שהאופוזיציה הכשרונית שיש לנו אינה זקוקה ל-12,000 שעות כדי לתרגל את הטיעונים שלה, שהרבה פעמים הם טיעונים חשובים מאוד.
ואחרון-אחרון, לגופו של עניין: העובדה שטענו נגדה, שיש בקרב הממשלה יותר מדי תוכניות שלום, היא עובדה שלהערכתי צריך להתברך בה. הלוואי שיהיו עוד תוכניות, והלוואי שיהיו עוד ויכוחים ודיונים, ולא תוכנית אחת בלבד, כי הנושא כל כך מורכב. אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה, מהי תוכנית השלום בצד השני – אנחנו לא רואים יותר מדי; אנחנו רואים תוכנית אחת בלבד, והיא לא תוכנית שלום אלא תוכנית שאומרת: צריך להכניס יותר כוחות לרצועה וצריך לרסק את ה"חמאס", או דברים מהסוג הזה.
לכן, להערכתי, הגיע הזמן להוריד את ההצעה. אני מציע לשקול ביחד, מכל צדי המתרס, אם לא כדאי להמעיט קצת את מספר הצעות האי-אמון.
היו"ר אמנון כהן:
תודה. אני מבקש מהשרים ומחברי הכנסת לשבת. אנחנו עוברים לשלב ההצבעות. אני מבקש לשבת. מי שלא ישב, הקול שלו לא ייספר. אני מבקש לשבת. אדוני השר, יש לך מה להשיב? התיישבתם? אדוני השר, משפט, שניים - אתה רוצה להוסיף? הוא השיב כבר. אדוני השר, יש לך מה להשיב לחברי הכנסת? בבקשה, אדוני השר. חלק מהמציעים שאלו שאלות, אז תשיב מטעם הממשלה.
נסים זאב (ש"ס):
- - -
השר יעקב אדרי:
חברי הכנסת, כפי שכבר אמרתי בתשובותי על ההצעות – עניתי בפירוט על כל אחת מההצעות, שמעתי את רוב הנואמים והקשבנו ברוב קשב – אני שוב מציע לדחות את שלוש הצעות האי-אמון. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה.
אנחנו עוברים לשלב ההצבעות. תחילה נצביע על הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה בנושא: החשש מזליגת 100 מיליון דולר, שהועברו לאבו-מאזן, לידי ה"חמאס". חברי הכנסת, השרים, אפשר להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 14
נגד – 67
נמנעים – 9
הצעת סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
14 בעד, 67 נגד, תשעה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעות האיחוד הלאומי - מפד"ל ויהדות התורה לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה הבאה, על הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בנושא: אין-ספור תוכניות של שרים, ואין דרך לממשלה. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 21
נגד – 61
נמנעים – 8
הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
21 בעד, 61 נגד, שמונה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה בנושא: מצבה הקשה של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעות בל"ד - רע"ם-תע"ל - חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 16
נגד – 67
נמנעים – 7
הצעת סיעות בל"ד - רע"ם-תע"ל - חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
16 בעד, 67 נגד ושבעה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש לא נתקבלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אמנון כהן:
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: נוסח מתוקן להצעת חוק שירות הכבאות והחילוץ, התשס"ו-2006, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה 1311.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות דיון מהיר בנושא: תוצאות סקר חדש אשר בדק את יחס התלמידים היהודים לתלמידים הערבים ולהיפך, של חברי הכנסת מוחמד ברכה ואבשלום וילן.
החלטת ועדת הכנסת לאשר את הודעת נשיא המדינה בדבר נבצרותו, דרך ארעי, למלא את תפקידו כנשיא המדינה, למשך שלושה חודשים או עד לסיום הליכי השימוע, לרבות ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה שתינתן לאחר השימוע, המוקדם מבין השניים. תודה רבה.
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה
היו"ר אמנון כהן:
רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על החלטתה לצרף את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה כשר נוסף לממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה. אני מזמין את השר יעקב אדרי למסור את ההודעה. בבקשה, אדוני השר.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה בישיבתה ביום 28 בינואר 2007, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה ועל-פי הצעת ראש הממשלה, לצרף את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה לשר נוסף בממשלה. בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק-היסוד האמור, יהיה השר גאלב מג'אדלה שר בלי תיק. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקש בשם הממשלה את אישורה של הכנסת לכך.
ברשותכם, אוסיף כמה משפטים אישיים. אני חושב שזה יום מיוחד לכולנו, וכולנו צריכים לברך על היום הזה. אין לי ספק שהשר שעוד מעט יושבע הוא איש ראוי, ואני באופן אישי גם מכיר אותו ואין לי ספק שהוא יתרום מהניסיון הרב שלו לגשר על הפערים בין היהודים לערבים. אין לי ספק שהוא גם יצליח בתפקידו. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לדיון. נציגי הסיעות ידברו, חמש דקות לכל סיעה. ראשון הדוברים, מסיעת הליכוד, חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול למסור, שקיימנו היום בסיעת הליכוד דיון בנושא של הצעת הממשלה, והתקיים דיון של שעה, שלא מתקיים אף פעם כאשר הממשלה מבקשת לצרף שר, כיוון שאנחנו באופוזיציה מצביעים באופן אוטומטי תמיד נגד הצעות ממשלה לצירוף שר. עם זאת, במקרה הזה היינו בהחלט בדילמה מתוקף זה שאנחנו רואים חשיבות בצירוף שר שהוא ערבי והוא מוסלמי, ואני חושב שבמדינה יהודית זה דבר חיובי. אני מבדיל את זה ממקרים שיש נציגי ציבור ששייכים למגזר הערבי שמבטאים עמדות קיצוניות והם נגד המדינה. מובן שזה לא המקרה. אני חושב שלנו כמדינה יהודית זה יום חשוב.
אני לא נכנס לכל הוויכוח שהיה בממשלה והיה בקואליציה או היה במפלגת העבודה או היה בין מפלגת העבודה לקדימה, מה היו מניעי המינוי. זה דבר נפרד. אבל אנחנו, כחברה שהיא חברה רב-תרבותית, צריכים לראות את המשקל של הדבר הזה. בשנת 2001, כמדומני, בפעם הראשונה, בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, מונה שר לא יהודי, זה היה השר סאלח טריף שמשתייך למגזר הדרוזי, והיום צפוי שיתמנה שר מהמגזר הערבי-המוסלמי, שהוא מגזר המיעוטים הגדול בישראל.
כמובן, יש לנו מחלוקת לא רק עם הממשלה, יש לנו גם מחלוקת עם חבר הכנסת מג'אדלה על השקפות, והרבה פעמים היינו משני צדי המתרס הפרלמנטרי, הפעם הראשונה - באחד החוקים שהביא חבר הכנסת מג'אדלה, וחלקנו עליו באופן ענייני. אבל אני חושב שכמדינה אנחנו צריכים לראות גם את החשיבות שבהשתלבות של נציגים של הציבור הערבי במפלגות שהן מפלגות כלל-ישראליות, שהן מפלגות שיש בהן יהודים וערבים, ואנחנו צריכים להבין את זה על רקע העובדה שהיום 75% מהציבור הערבי מצביע למפלגות ערביות, וזה דבר שיש בו לדעתי סכנה למרקם החיים במדינה.
כפי שאמרתי, נקרענו בין חובתנו האופוזיציונית לבין גישתנו שאמרה שיש כאן מסר מצד המדינה. בסופו של דבר, ברוב של חמישה נגד ארבעה, קיבלנו החלטה להתנגד, אבל אני מצאתי לנכון להביא כאן את כל המורכבות של הדברים ואת כל המורכבות של ההתלבטות שלנו כסיעה לאומית ליברלית.
אני מתפלא על כך שבמפלגות הערביות החליטו להתנגד למינוי. על אף הבדלי ההשקפות ביניהם לבין חבר הכנסת מג'אדלה, שחבר במפלגה אחרת, וגם יכהן בממשלה שאין להם אמון בה, וגם לי אין אמון בה, בכל זאת הדבר הזה נראה מוזר והוא היה אחת הסיבות לכך שחשבנו שמא אנחנו צריכים לתמוך.
אדוני היושב-ראש, בשורה התחתונה ההחלטה, שהיא החלטת הרוב, היא כפי שמסרתי, אבל אני בטוח שכל אחד, אלה שיצביעו בעד ואלה שיצביעו נגד, יראה ביום הזה יום שיש לו חשיבות למרקם החיים הדמוקרטיים שלנו. זה מעבר להתמודדויות הזמניות במפלגות כאלה ואחרות. מדינת ישראל, כשם שאנחנו נאבקים שהיא תהיה מדינה יהודית, חשוב לנו מאוד שהיא תהיה מדינה דמוקרטית, וכמדינה דמוקרטית היא צריכה לתת שוויון לכל אזרחיה. תודה, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
תודה, אדוני. חבר הכנסת יורם מרציאנו, העבודה-מימד, ואחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, בשמי ובשם סיעת העבודה אני מבקש להביע השתתפות בצער משפחות ההרוגים, העיר אילת ותושביה על הפיגוע של מחבל מתאבד הבוקר בשכונת איזידור בעיר אילת.
דווקא ביום זה, שבו היה פיגוע, יעלה לכאן עוד מעט השר הערבי המוסלמי הראשון, חברי גאלב מג'אדלה, להישבע אמונים. אני חושב שזה מהלך היסטורי שוודאי יקדם את השותפות והאחווה בין יהודים ובין ערבים בישראל. דווקא ביום זה, שבו היה, לצערי הרב, פיגוע של מחבל מתאבד, ממשלת ישראל בוחרת להציג שר ערבי מוסלמי, כדי להראות לכל מדינות העולם את טוהר כוונותיה ולהעביר מסר של שלום לתושבי המזרח התיכון ולתושבים הערבים והיהודים של מדינת ישראל.
כמו שאמרתי, זה קורה לעתים נדירות. מפלגת העבודה, שחרתה על דגלה דו-קיום בשלום עם המיעוט הערבי, גאה להיות המפלגה הראשונה אשר ממנה שר ערבי בישראל.
אני מכיר את גאלב ואת הפעילות הפוליטית המפלגתית שלו הרבה מאוד שנים. גאלב, שבחר להשתלב במפלגה יהודית ועל-סקטוריאלית, הוא התגלמות הדו-קיום בין יהודים ובין ערבים במדינת ישראל. אני בטוח שכישוריו, אשר באו לידי ביטוי בתפקידו האחרון כיושב-ראש ועדת הפנים, יביאו להצלחתו בתפקיד שר בממשלת ישראל. אני מכיר את גאלב מהעבר גם כיושב-ראש אגף החינוך, ההשכלה והספורט של ההסתדרות הכללית, מזכיר מועצת הפועלים בבאקה-אל-ע'רביה ופעיל במישור המוניציפלי.
אני בטוח ומשוכנע כי מינויו של גאלב מג'אדלה היום הוא תגובה מוחצת על ההתבטאויות הגזעניות של אנשי ציבור ושל מפלגות בשבועות האחרונים. כל שרי הממשלה, למעט, לצערי הרב, איווט ליברמן, תמכו במינוי, ואני קורא לחברי בישראל ביתנו לתמוך במינויו של גאלב מג'אדלה כשיגיע לכאן לאישור בעוד כמה דקות, משום שאני חושב שבעצם ההצבעה שלכם תשמשו מסר של חיוביות, של שלום ושל דו-קיום.
אני בטוח שזהו מינוי ראוי, וכל הטענות בדבר שיקולים פוליטיים אינן רלוונטיות, משום שאנחנו צריכים לזכור – אף אחד מהשרים, בכל הכבוד, לא ממונה בוועדת מכרזים, ואני גם אומר לכם שאף אחד לא מונה משום שהוא אינו איש פוליטי. כל שרי הממשלה ממונים משום שהם אנשים פוליטיים, וגם גאלב מג'אדלה הוא איש פוליטי, שנבחר על-ידי המגזר הערבי לייצג אותו ברשימת העבודה לכנסת.
אני בטוח ומשוכנע, חברי חברי הכנסת, כי כפי שוועדת הפנים של הכנסת נהנתה מהכישורים של גאלב מג'אדלה תיהנה מהם גם ממשלת ישראל, והמינוי שלו היום הוא בהחלט ראוי ויש בו מסר של שלום לכל אומות העולם. אני מקווה שאומנם כך יהיה. תודה רבה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אחרי חבר הכנסת דוד אזולאי ידבר חבר הכנסת ישראל חסון.
אנחנו משתתפים בצער המשפחות שנפגעו באילת ושולחים להן תנחומים בשם הבית.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. הוא ראוי לתפקיד. בהיותו יושב-ראש ועדת הפנים הוא הוכיח, בדיוני הוועדה, יכולת לקבל החלטות ולהוביל את הוועדה בצורה ראויה ומכובדת.
מינוי שר ערבי בממשלת ישראל הוא יום חשוב לדמוקרטיה ותשובה לכל מי שמדברים על שוויון. אני רוצה בהזדמנות זאת לברך גם את שר הביטחון על ההחלטה האמיצה למנות שר ערבי, ואת המבקרים את ההחלטה אני שואל: על מה? הרי אין חידוש, כבר התרגלנו לנוכחות חבר ערבי בוועדת החוץ והביטחון, יש סגן יושב-ראש הכנסת שהוא ערבי, שופט בבית-המשפט העליון שהוא ערבי, נציגות בדירקטוריונים שונים, שופט ערבי בוועדות חקירה ממלכתיות – הגיע הזמן שיהיה גם שר ערבי בממשלת ישראל. אני חושב שזה מענה לאוכלוסייה הערבית, הרואה את עצמה מקופחת. טוב שהגיע היום הזה של מינוי שר ערבי בממשלת ישראל.
חברי הכנסת הערבים התוקפים את המינוי, כדאי שתדעו שזו הדרך היחידה לקדם את ענייני האוכלוסייה הערבית – מתוך הממשלה. לשבת באופוזיציה ולתקוף כל הזמן – כך לא מקדמים את עניינם של ערביי ישראל. אף אחד לא יעשה את זה טוב יותר משר ערבי המכיר את האוכלוסייה וחי בתוכה.
זאת עובדה שחבר הכנסת גאלב מג'אדלה חבר במפלגה ציונית חברתית. כיושב-ראש ועדת הפנים הוא הוכיח כי הוא אדם מתון, המגלה דאגה לתושבים הערבים, שדווקא נבחר על המשבצת הערבית במפלגת העבודה. וההוכחה לכך – אף שנבחר על משבצת המגזר הערבי – עובדה שהוא הגיע לממשלה.
אני חייב לציין שאומנם מינוי שר ערבי בממשלת ישראל עדיין אינו פותר את מצוקת האוכלוסייה הערבית, אבל הוא נותן תקווה לשיתוף פעולה עם המגזר הזה. המינוי מוכיח שהממשלה הזאת אומנם מעוניינת בשיתוף פעולה עם המגזר הערבי, גם בתהליך קבלת ההחלטות.
לסיום, חשוב מאוד שהאוכלוסייה הערבית תהיה שותפה ותקבל אחריות, והדרישה היא לא להיות שותפים רק בקבלת חלק מהעוגה, אלא להיות שותפים גם באפיית העוגה. בטוחני שחבר הכנסת גאלב מג'אדלה, כשישב בממשלה, יעשה לתיקון ולשיפור מצבו של המגזר הערבי, ויבין טוב יותר שדברים שרואים משם לא רואים מפה.
אדוני חבר הכנסת מג'אדלה, ידידי, אני רוצה להגיד לך, עיני האוכלוסייה הערבית והיהודית בוחנות אותך, כל התבטאות וכל עשייה שלך, והציפייה היא גדולה – לא רק במגזר הערבי; גם אצל היהודים מצפים ממך להרבה. ולכן, אני בטוח, דווקא בגלל הזהירות הרבה – ואני מכיר אותך כאדם זהיר, ששוקל את הדברים לפני שהוא מוציא אותם מפיו – אני בטוח שאתה תעשה למען מדינת ישראל ולמען האוכלוסייה ששלחה אותך הנה. תודה רבה, ואני מאחל לך הצלחה מכל הלב.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. נציג ישראל ביתנו, חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
רבותי חברי הכנסת, קצת שקט.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
- - אתחיל מהסוף: לחברי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שבעיני הוא אדם ראוי, ואני מאחל לו הרבה הצלחה בתפקיד, אני אומר כאן שסיעת ישראל ביתנו החליטה על חופש הצבעה. מעל הבימה הזאת אני רוצה להסביר את הסיבה לכך שאמנע בהצבעה הזאת.
חברי חבר הכנסת מג'אדלה, אני חושב שבעיקרון הראוי ובאדם הראוי – שזה אתה – נעשה שימוש ציני. אני חושב שלצעד הזה שבו יושב-ראש מפלגת העבודה, חבר הכנסת, שר הביטחון עמיר פרץ, מכפיף את האינטרס הפוליטי לאינטרס הממלכתי ועושה שימוש ציני באינטרס הממלכתי של חיזוק הממשלה בצורה נכונה, בצורה מתוכננת, בצורה בונה – אני לא אתן יד.
אני פונה אליך בעניין הזה אישית, משום שאתה יודע מה דעתי. אמרתי לך את דעתי כבר לפני שבועיים. אני לא אתן יד לשימוש הציני שעושה שר הביטחון. אני סבור שהגיעה העת, ובאמת הגיעה העת, שלכל אזרח במדינת ישראל – שהוא נאמן למדינה, לחוקיה, לערכיה – תהיה הזכות לבחור, להיבחר, לייצג, בלי שום הבדל של דת, גזע, מין ולאום. לא היה צריך לחכות לרגע הזה, ולא היה צריך להשתעשע בחלוקת תפקידים כאלה ואחרים. אני מצטער מאוד שעשו את זה לך.
אני נושא בלבי תפילה שנגמור כבר את השלב שבו הפוליטיקה הפנימית לוקחת שבי את האינטרסים של המדינה. תודה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אתה יכול לברך ואולי לומר שמתוך שלא לשמה יצא לשמה.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
ישראל, זו לא סיבה להימנע, ממש לא.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
נדבר על כוס קפה מאחור, לא על הבימה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. חבר הכנסת אריה אלדד מהאיחוד הלאומי – מפד"ל, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כשנבוא ונתנגד היום למינויו של חבר הכנסת מג'אדלה לשר, זו לא תהיה הצבעה אישית נגדו. חבר הכנסת מג'אדלה ניהל באופן הוגן ויעיל את ועדת הפנים. גם אם אני באופן אישי, אם הייתי יושב בראש הוועדה הזאת, הייתי בוחר סדר-יום אחר או מבחר נושאים אחר, הרי הוא ייצג את המגזר הערבי ואני הייתי מייצג מגזר אחר. כשנצביע נגד המינוי הזה היום, זו תהיה הצבעה נגד הממשלה הזאת, נגד ממשלה שאין לנו אמון בה, במדיניות שלה, בהרכב שלה, ביכולת שלה לנהל את מדינת ישראל בשעות חמורות וקשות כאלה.
ממה נפשכם, אם חבר הכנסת מג'אדלה היה בלתי ראוי, היה צריך להצביע נגדו אישית. אבל אם הוא ראוי ויכול לחזק את הממשלה – אסור לחזק ממשלה כושלת כזאת, צריך להחליף אותה. אסור להניח לה להמשיך להוביל את ישראל למבחנים הקשים שעומדים בפניה, משום שהיא כבר הוכיחה, ויש לה קבלות ראויות, שהיא נכשלה במילוי תפקידה.
ביום שבו היה פיגוע רצחני באילת – ואנחנו שולחים מכאן איחולי החלמה לפצועים וניחומים למשפחות האבלות – ביום שבו ארגוני הטרור שוב הדגימו לנו מה הם רוצים לעשות לנו, ביום שבו מצרים שבה והוכיחה עד כמה היא לא מתאמצת למנוע אירועי טרור ועד כמה היא לא מתאמצת למנוע הברחות נשק ותחמושת ומחבלים לרצועת-עזה ולנגב ומשם ליהודה ושומרון, ביום הזה התכנסה ועדת שרים והחליטה שהנושא החשוב ביותר היום הוא להגביר את צעדי המניעה המינהליים נגד תושבי יהודה ושומרון, לפזר עוד צווים מינהליים אנטי-דמוקרטיים בעליל. אז אם זה סדר העדיפויות של ממשלת ישראל ביום שבו הטרור שב ומכה בנו, באמת הממשלה אינה ראויה לאמון, וכל מינוי שייעשה בה, אנחנו נצביע נגדו. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת משה שרוני מסיעת גיל, בבקשה.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, סיעת גיל משתתפת בצערן של המשפחות שיקיריהן נרצחו בידי טרוריסטים, אנשים ללא לב, אנשים שלא הייתי קורא להם אנשים, פושעים ממדרגה ראשונה.
אנחנו באים להסכים למינוי של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה מסיעת העבודה. הסיעה תומכת בזה. יש דבר אחד שלא צריך לשכוח: חבר הכנסת גאלב מג'אדלה הוא אזרח ישראלי כמו כל אחד, במקרה הוא ערבי-מוסלמי. אבל הוא אזרח ישראלי, ויש לו אותן הזכויות שיש לכל אזרח ישראלי במדינת ישראל. אם המפלגה מינתה אותו, אני חושב שהוא ראוי. כל הבית צריך להתאחד. גאלב הוא איש שיהווה גשר לאנשים שעדיין מפקפקים בקיום מדינת ישראל. הוא יהיה הגשר שיוכיח שמדינת ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בכל המזרח התיכון, מה שאין בשום מקום במזרח התיכון. אני חושב שצריך להגיד תודה למפלגת העבודה על שמצאה לנכון למנות את גאלב מג'אדלה. אנחנו, סיעת גיל, נתמוך במינויו. אנחנו מאחלים לו הצלחה, והוא יוכיח את הנאמנות שלו למדינת ישראל ולאזרחיה. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת משה שרוני. חבר הכנסת אברהם רביץ מיהדות התורה, בבקשה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, אני נמצא בדילמה. גאלב, אני רוצה להגיד לך משהו, אני מדבר אליך אישית, ועוד כמה ישמעו. אני נמצא בדילמה. רק לפני כמה דקות הצבעתי נגד הממשלה הזאת. הצבעתי אי-אמון בממשלה. אז לקחת איש יקר וחביב כמוך ולהכניס אותו לממשלה שאני בכלל הצבעתי נגד קיומה? לאן אני מכניס אותך, למקום שלא קיים?
זו דילמה. למה זו דילמה? אני מכיר את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. לכל אחד מאתנו, 120 חברי הכנסת, יש מבט כללי אבל גם מבט אישי – על נושאים, על בני-אדם. אני בודק אותך. יצא לנו לעשות כמה דברים במשותף. כאשר שר הביטחון הכריז שגאלב מג'אדלה יהיה שר התפרץ אחד מחברי הכנסת – אני לא נוהג לדבר לשון הרע ולהגיד שמות, זה היה אחד מחברי הכנסת המכובדים – התפרץ בשצף קצף על גאלב מג'אדלה. צלצלתי אליו מייד. אמרתי לו שאני, כיהודי דתי, שומר תורה ומצוות, רואה בגאלב מג'אדלה אדם בעל יחס הרבה יותר חיובי לעצם היותנו כאן כעם יהודי ששב לארצו.
זאת הדילמה שלי. לקחת אותך ולזרוק אותך לתוך ממשלה שהצבעתי נגדה, והיא לא קיימת – לא הצלחנו הפעם. לקחת אותך, לשים אותך שם? אבל מאחר שיש לי מבט מיוחד, וכפי שאמרתי קודם, לכל חברי הכנסת יש מבטים מיוחדים, אצלי במערכת השיקולים חשובה העובדה שייכנס לממשלה הזאת עוד אדם – ראשית כול, אדם שנברא בצלם אלוקים – שיש לו יחס נכון וחיובי לאחד הדברים העיקריים ביותר שלנו כבני אנוש, לאמונה בבורא עולם, לערכי היהדות, לערכי הדת בכלל.
יש אצלנו חופש הצבעה. אתם רואים, אף אחד מהסיעה לא נמצא כאן. הנה הרב גפני נכנס. יש אצלנו חופש הצבעה. הכרזתי על חופש הצבעה, הרב גפני, קח את זה לתשומת לבך. משום כך אני אצביע בעדך, שתהיה שר בממשלה שלא קיימת. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שבשבילי זהו יום שבו מצד אחד אני מאוד שמח ומאוד נרגש לראות את ידידי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה מצטרף לשולחן הממשלה; אנחנו מכירים 30 שנה, ושנים רבות פיללתי ליום שבו יתמנה השר הערבי הראשון, והיום זה היום. מצד שני, גאלב נכנס לתפקיד במקום אופיר פינס, שיצא ממנו בגלל הכניסה של ישראל ביתנו וליברמן לממשלה, משום יחסם לערבים אזרחי ישראל. אלמלא כן, לא היית נכנס לממשלה. יש כאן דילמה איומה; איומה בשבילך, אין ספק, וגם איומה בשבילנו. זה מין טרגי-קומדיה. השר הערבי הראשון נכנס לממשלה במקום מי שיצא בגלל ליברמן.
אתה נכנס לממשלה שמסרבת לעשות שלום עם סוריה ומבטיחה שלא תרד מרמת-הגולן. אתה נכנס לממשלה שלא מתקדמת כהוא-זה בתהליך המדיני עם הפלסטינים, שהמדיניות שלה בשטחים היא בדיוק כמו של קודמותיה. דבר לא השתנה, אולי אפילו קצת השתנה לרעה – עם הגדר, עם המחסומים, עם כל היבט של ההתייחסות לפלסטינים. יש החמרה אחת גדולה, ואתה אולי יודע את זה יותר מכל אחד אחר בבית הזה, כיושב-ראש ועדת הפנים: בישיבות שלנו בנושא חוק האזרחות, אנחנו רואים את ההתנהגות הממשלתית ואת האטימות הממשלתית לכל נושא שקשור באיחוד משפחות, בהיבט האנושי. היכולת של הממשלה הזאת להיות אטומה לחלוטין לכל נושא אנושי שקשור לערביי ישראל לפעמים יכולה להוציא אדם מדעתו. אני מניח שזה כמעט מוציא אותך מדעתך.
אתה נציג של מפלגה שלפני הבחירות הודיעה שלא תצטרף לממשלה עם ליברמן ועם ישראל ביתנו, ושכחה אפילו להתנצל. זה לא שמפלגת העבודה באה אחרי הבחירות ואמרה: מה שאמרנו לפני הבחירות אמרנו, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בזה עכשיו. פשוט עולם כמנהגו נוהג. ליברמן נכנס, מפלגת העבודה שם.
הדבר הכי פרדוקסלי הוא, שיושב-ראש המפלגה, שר הביטחון עמיר פרץ, אומר שגאלב מג'אדלה יהיה התשובה הכי בוטה והכי משמעותית לליברמן. אתה לא צריך להיכנס כתשובה לליברמן, וגם לא תהיה תשובה לליברמן. ליברמן יהיה שם, אתה תהיה שם, אני יכול להניח שתצטרכו להתנצח בישיבות הממשלה, גם כדי להוכיח שכל אחד מכם נמצא שם, אחרת למה אתם שם? אבל היכולת להשפיע על המדיניות של הממשלה הזאת תהיה מאוד מאוד קטנה. וכיוון שאתה אדם חכם, אתה יודע את זה. גם אם אתה נכנס עם תיק התרבות והספורט והמדע, וגם אם אתה נכנס כשר בלי תיק, על כל האנשים הרבים האלה שישבו בממשלה לא תוכל להשפיע. מדי פעם תאמר את הדברים שאתה רוצה לומר, ואני מניח שאלו יהיו דברים כדרבונות, כי אתה יודע לומר דברים כדרבונות. אבל היכולת להשפיע על תהליך השלום, על הנושא של שוויון בין יהודים לערבים – היכולת הזאת אינה קיימת בממשלה הזאת.
מה אני אומר לך, בשורה התחתונה? בלב לא קל, אבל גם מתוך הערכת הרגע המיוחד הזה של כניסת השר הערבי הראשון לממשלה, וגם – לא אכחד – בגלל היחס האישי אליך, אנחנו, סיעת מרצ-יחד בכנסת, נצביע כאיש אחד בעד המינוי שלך.
כידיד אולי אומר לך דבר אחד: אתה יוצר היום תקדים חשוב מאוד, וחשוב שאתה עושה אותו. אבל, אם אני צודק, ובתוך שבועות או חודשים מעטים יתברר לך שאתה באמת לא יכול להשפיע, ואם תקום בבוקר ותתבונן בראי ותאמר לעצמך: אני שר בממשלה שאינני יכול להשלים עם מדיניותה, הסתפק אז בתקדים ואל תישאר שם. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע מרע"ם-תע"ל; בבקשה.
בהזדמנות זו אנחנו מברכים את המשפחה של חבר הכנסת מג'אדלה שנמצאת ביציע; אני מבין שזו המשפחה הקרובה אליך. ברוכים תהיו.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הייתי רוצה לברך את חברי חבר הכנסת מג'אדלה על המינוי הזה בנסיבות אחרות. אני סבור שמדינת ישראל לא היתה צריכה לחכות 60 שנה עד שיתמנה שר ערבי. זה היה צריך להיות דבר מובן מאליו.
יואל חסון (קדימה):
אתם מחכים פה עשרות שנים, מה זה משנה?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה היה צריך להיות הדבר המובן מאליו. ועצם העובדה שעושים מזה חגיגה, זאת אומרת שיש בעיה.
יואל חסון (קדימה):
למה, כי הורס תוכניות? זה הורס תוכניות שהוא יהיה שר?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כי הדבר המובן מאליו הופך להיות לא מובן מאליו.
יואל חסון (קדימה):
- - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חסון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
בנסיבות שנוצרו, אני רוצה לומר, וזה לא קשור לזה שאני מעריך מאוד את חבר הכנסת מג'אדלה: אני לחלוטין לא מעריך את הממשלה הזאת.
יואל חסון (קדימה):
בטח שלא, לא אתה ולא - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אם היה שר ערבי בממשלה הזאת, הייתי מצפה שעם צירוף ליברמן הוא יתפטר מהממשלה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
או - - -
יואל חסון (קדימה):
כאילו ליברמן לא היה - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אין לנו מקום בממשלה שנותנת לגיטימציה לגזענות ולטרנספר. שום כוח בעולם לא יכול לכסות על הערווה ולהכשיר את השרץ הזה.
יואל חסון (קדימה):
איזו צביעות, איזו צביעות - - - אתם לא - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אתם עושים את זה בצורה צינית.
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת חסון, למה לא הפרעת ליוסי ביילין? הוא אמר אותו דבר.
יואל חסון (קדימה):
- - - זה הורס לך את האידיאולוגיה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חסון, שמענו אותך, תאפשרו לחבר הכנסת לנאום.
חיים אורון (מרצ):
הוא אמר אותו דבר. מה, כי לו אסור להגיד את זה גם כן?
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת אורון, תאפשרו לחבר הכנסת אלסאנע לדבר.
יואל חסון (קדימה):
הוא תומך, ההוא לא תומך.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חסון.
יואל חסון (קדימה):
- - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך בפעם הראשונה. מספיק עם זה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הייתי מקבל את זה ומבין את זה אילו היתה מגמה אמיתית בממשלה לשנות את הגישה כלפי הציבור הערבי. יש מגמה, יש שינוי מדיניות, יש תפיסה אחרת - האומנם זה המצב? האומנם הממשלה הזאת באה עם אג'נדה אחרת כלפי הציבור הערבי?
רק לאחרונה אימצה הממשלה הצעת חוק הכי גזענית שיכולה להיות - של חבר הכנסת גלעד ארדן - שחבר כנסת שמבקר במדינת ערב, ובאופן טבעי לערבים יש קרובי משפחה שם, הופך להיות עוין ואויב ובוגד ואפשר לשלול ממנו את האזרחות. כלומר, מעולם לא היה בחוק העונשין סעיף שאיפשר להעניש מישהו על עבירה פלילית בשלילת אזרחות. לא העלו את ההצעה הזאת אפילו כלפי רוצח ראש הממשלה יצחק רבין.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
- - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מעלים את ההצעה הזאת בכנסת הזאת, והיא מקבלת לגיטימציה מהממשלה. הממשלה הזאת מאשרת הצעת חוק שמי שעובר עבירה על רקע לאומי אפשר לשלול ממנו זכויות אזרחיות.
השר יעקב אדרי:
אני מציע - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הממשלה הזאת, בתוך עשרה חודשים הרסה עשרות בתים במגזר הערבי. הממשלה הזאת מגדילה את הפערים בחברה, מקצצת בקצבאות. יש מה שנקרא אחריות מיניסטריאלית, ויש מה שנקרא אחריות קולקטיבית. מישהו יכול לשבת בממשלה הזאת ויהיה אחראי למדיניות שלה כלפי הציבור הערבי? למדיניות שלה כלפי הפלסטינים? לאחריות הממשלה ולמדיניותה כלפי מה שמתרחש באזור?
יואל חסון (קדימה):
- - - אולי בתוך הממשלה אפשר לעשות משהו? אולי בתוך הממשלה אפשר לשפר?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יש לה מדיניות של שלום? יש לה מדיניות של שוויון? היא רוצה להכשיר את הקול של כל המדיניות הגזענית, כל המדיניות הפסולה, ולהגיד: מינינו לכם שר ערבי. אנחנו מדינה דמוקרטית, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. מה הציבור הערבי יכול לדרוש יותר? מה אתם רוצים? אתם רוצים הכרה ביישובים? - תשכחו מזה, יש לכם שר ערבי ללא תיק. אתם רוצים שוויון? - תשכחו מזה, יש לכם שר. הרשויות הערביות צריכות תקציבים? - לא צריך.
אני מאמין בחבר הכנסת מג'אדלה. אני לא מאמין בממשלה הזאת - לא באולמרט ולא בעמיר פרץ. אני לא מאמין במדיניות שלה. לכן, חברי חבר הכנסת מג'אדלה, הייתי מאוד רוצה לברך אותך, אבל, לצערי, אני לא יכול, לאור המדיניות הכושלת של הממשלה הזאת. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת מוחמד ברכה מחד"ש, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את חבר הכנסת מג'אדלה. בתום הדיון הזה הוא יהיה שר, שר ערבי ראשון. אני מאחל לו באמת שיצליח ליישם חלק ממה שהוא מצהיר עליו. בהזדמנות זו אני גם רוצה לברך את המשפחה ולאחל לה כל טוב.
אבל אני לא יכול, והסיעה שלנו לא יכולה, להצביע בעד המהלך הזה, לא בגלל העמדה שלנו כלפי האיש, אלא בגלל העמדה שלנו כלפי ההשתייכות הפוליטית שלו, המפלגה שהוא מייצג, ובגלל ההצטרפות שלו לממשלה שלדעתנו איננה מקדמת שלום, אינה מקדמת שוויון ואינה מקדמת ערכים דמוקרטיים אלא להיפך - היא משתתפת באותו מהלך שנרקם כבר שנים, של ייסוד חבילת החוקים הגזעניים במדינת ישראל, ובא לשיאו בעצם ההצטרפות של מפלגת ישראל ביתנו לממשלה.
אדוני היושב-ראש, בכל מקרה, חבר הכנסת מג'אדלה הוא בן האוכלוסייה הערבית בישראל, אבל הוא לא נכנס לממשלה כדי לייצג אותה אלא כדי לייצג את מפלגתו. מקור הסמכות בהתנהגותו הפוליטית בתוך הממשלה לא יהיה האוכלוסייה הערבית ומוסדותיה, אלא מפלגתו ומוסדותיה, וזה טבעי ומובן מאליו. לכן, היחס למינוי הזה הוא יחס לפוליטיקה ולמדיניות אשר הממשלה מבצעת.
אדוני היושב-ראש, לפני כמה שבועות אישרה הכנסת את תקציב המדינה - תקציב המדינה של קרוב ל-300 מיליארד שקל. אני זוכר שגם חבר הכנסת מג'אדלה וגם חברת הכנסת נאדיה חילו ממפלגת העבודה ניסו להכניס אי-אלו שינויים, שבסופו של דבר התבררו כמינוריים או אפילו אפסיים. מספיק לומר, שבתוך תקציב הפיתוח של המשרדים השונים חלקה של האוכלוסייה הערבית הוא 4.7%, אף ששיעור האוכלוסייה הערבית הוא קרוב ל-20%. חבר הכנסת מג'אדלה, גם עם כל הכוונות הטובות, ואני מאמין שיש לך הרבה כוונות טובות, בתקציב הזה, שאתה נכנס כמה שבועות לאחר אישורו, וגם אם ירצו כל שרי הממשלה ומפלגת העבודה תעמוד מאחוריך, בתקציב שאושר אתם לא תוכלו לעשות שום דבר אלא להיפך - הממשלה הזאת תלך ותעמיק את תהום האפליה שממנה סובל הציבור הערבי גם בחינוך, גם בבריאות, גם בתשתיות, גם ברשויות המקומיות הקורסות ובכל תחום ותחום.
לכן, שוב, אני אומר שהעמדה שלנו נובעת מההתנגדות לממשלה, למדיניותה, לתקציבה, להתנהלותה הפוליטית, להתנהלותה החברתית.
נוסף על כל זה, העובדה שחבר הכנסת מג'אדלה נכנס לממשלה כדי לשבת על הכיסא שקם ממנו חברו לסיעה, כי הוא לא רצה לשבת ליד ליברמן באותו שולחן - אני חושב שזה אינו מוסיף למינוי הזה כהוא-זה. לא הייתי רוצה לראות סיטואציה כזאת שאזרח ערבי, גם אם הוא נציג של מפלגה ציונית, ייתן במוצהר או במובלע לגיטימציה לשיח הפוליטי שאנחנו שוללים בציבור ובכנסת, ועל אחת כמה וכמה בממשלה, בתוך הגוף המבצע של המדינה.
אנחנו לא יכולים לקבוע מה לגיטימי ומה לא לגיטימי בחברה הישראלית, אבל אנחנו יכולים לקבוע מה לגיטימי ומה לא לגיטימי לנו כאזרחים במדינה, כאזרחים ערבים, כאזרחים שוחרי שלום ושוויון. ללא העניין הזה של ליברמן הביקורת היתה פוליטית, כפי שאמרתי אותה מלכתחילה. אבל, בנוסף, אני לא הייתי מציע לך את מה שהציע לך חבר הכנסת יוסי ביילין: שתיכנס ותגלה שאתה לא יכול ותצא עם התקדים. אל תיצור את התקדים הזה של ישיבה בממשלה אחת עם מפלגה שעיקר האג'נדה שלה הוא פסילת האזרחים הערבים וזכויותיהם, שעיקר האג'נדה הפוליטית והחברתית שלה הוא לנגח את הציבור הערבי, את זכותו, את קיומו בארץ הזאת לא כאזרחים, אלא את הקיום הפיזי שלו.
הייתי באמת מאחל לך שלא תיכנס לממשלה הזאת ולא תייצר את התקדים הזה. אבל, בכל אופן, אני, כחבר, יכול רק לאחל לך ולמשפחתך כל טוב אבל לא בתוך הממשלה. תודה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת עזמי בשארה, מבל"ד, בבקשה.
עזמי בשארה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם האורחים הנכבדים ביציע, האמת היא שהעניין הוא, לדעתי - ואנחנו צריכים לדבר עליו בצורה עניינית וקורקטית - שהתפטר שר ממפלגת העבודה ומפלגת העבודה אמורה למנות שר ממפלגת העבודה במקומו, ובזה נגמר העניין. האופוזיציה אמורה להצביע נגד. לדעתי, זה הקונטקסט, ואין שום קונטקסט אחר. זה ההקשר. אנחנו, כאופוזיציה, מצביעים נגד חילופי שרים ונגד הרחבת הממשלה כאשר אנחנו באופוזיציה.
לדעתי, העניין של נציגות ערבית אינו במקומו, כי לא מדובר אלא בנציגות של מפלגת העבודה. השיוך האתני של חבר מפלגת העבודה הוא לא ענייני, אלא עניינה של מפלגת העבודה. בדרך כלל אני גם לא נוהג להיכנס לשיוכם של האנשים ולמוצאם כשאני מבקר אותם או מבקש להסכים אתם.
נציגות של מפלגת העבודה – למפלגת העבודה יש הזכות לקבוע את השרים שלה; לי יש הזכות להתנגד למינוי הזה, בגלל מדיניות הממשלה בנושאי האוכלוסייה הערבית, החל בהריסת בתים וכלה במדיניות התכנון והבנייה ובחוק האזרחות, שאגב, עבר גם בוועדת הפנים, וגם שם העובדה שראש הוועדה הוא ערבי לא שינתה הרבה. חוק האזרחות עבר בוועדת הפנים.
העניין של הלגיטימציה הוא סיפור אחר. אם מוסדות האוכלוסייה הערבית היו מתבקשים לבחור נציגות ערבית לממשלה, כלומר להמליץ – היינו נותנים לגיטימציה, ואז גם הייתי מתנגד. אבל אז הייתי מתנגד מסיבות אחרות, לא משום שאני באופוזיציה, ומשום שמפלגת העבודה מינתה שר שלה, ולא חשוב מה מוצאו, שהוא חבר מפלגת העבודה.
אם הממשלה היתה פונה לוועדה הארצית או לוועדת המעקב העליונה בבקשה: תמליצו לנו על שר ערבי – שיהיה שר ערבי אפילו מחוץ לכנסת, הרי השר לא חייב להיות חבר הכנסת – הייתי מתנגד בוועדת המעקב, כי אז היה מדובר בלגיטימציה, ואני לא בעד מתן לגיטימציה למדיניות הממשלה, ועוד לאחר ששר במפלגה ציונית התפטר בגלל עמדת שר אחר בנושא הערבי. יבואו הערבים וייתנו לגיטימציה לזה? אבל לא מדובר בכך; מדובר במפלגת העבודה, לא מדובר בנציגות ערבית של האוכלוסייה הערבית, ולדעתי, אין לנו שום עניין להיכנס לעניינים אישיים או לביקורת אישית בנושא הזה. זה הדבר הראשון.
הדבר השני הוא איך מפלגת העבודה, ובאיזו ציניות היא עשתה את זה – זה עניינה שלה, זה שעמיר פרץ מינה שר ערבי כדי להשיג קולות של החברים הערבים ממפלגת העבודה. מה לי ולזה? מה אכפת לי מזה? אני, לא אכפת לי מזה. לא אכפת לי שעמיר פרץ עושה שימוש ציני בעניין הערבי בתוך מפלגת העבודה, וגם לא אכפת לי שחברי מפלגת העבודה הם כאלה שיסכימו לדבר כזה. זה עניין פנימי של מפלגת העבודה.
חיים אורון (מרצ):
אין לזה שום היבט ציבורי?
עזמי בשארה (בל"ד):
יש לזה היבט ציבורי, ולכן יש לי קצת ביקורת על זה, אבל בסופו של דבר אהוד ברק עשה שימוש ציני בכל מיני מקרים אחרים; בקדימה אני מכיר כמה מקרים שראשי מועצות מקומיות במגזר הערבי, אם הם מצטרפים לקדימה הם מקבלים תקציבים, ואחרים לא. זה נקרא שחיתות, דרך אגב. או שמקבלים רשיונות בנייה אם הם בקדימה, או לא - זה נקרא שחיתות, וזה קיים בכל המפלגות. יש שימוש כזה, יש שימוש כזה, ומן הדין שזה יעלה, אבל לא זאת הסיבה.
בסופו של דבר מדובר בהרחבת הממשלה, ולדעתי ההצבעה על הרחבתה או על חילופי שרים בה דומה להצבעת אמון, ואין לנו אמון במדיניות הממשלה הזאת, לא בנושא הערבי, לא בנושא הכלכלי ולא בנושא המדיני. תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה רבה לחבר הכנסת עזמי בשארה. חברת הכנסת עמירה דותן מקדימה, בבקשה.
עמירה דותן (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, כמו במציאות הישראלית, שלובים להם יחד שמחה וצער. כמו אזרחי ישראל, גם אנחנו כאן במשכן מרכינים ראש, משתתפים בצער ושולחים ברכת החלמה לכל הנפגעים בפיגוע באילת. האירוע באילת בהחלט מעיב על יום החג הזה, ידידי גאלב.
אני גאה על כך שלקראת שנת ה-60 של מדינת ישראל - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חברי הכנסת, אני מבקש שקט באולם.
עמירה דותן (קדימה):
- - מונה לממשלת ישראל השר הערבי המוסלמי הראשון. זו אבן דרך לקירוב לבבות ולחיזוק המרקם החברתי בארץ שלנו.
כוחנו נעוץ, בין השאר, ביכולתנו לתת ביטוי של עשייה גם לבני מיעוטים. זוהי תעודת כבוד לחברה, שהיא שמה בצד דעות קדומות, סטריאוטיפים וחשש, וצועדת לעבר עתיד שמשלב בתוכו קולות שונים, תרבויות שונות, הלכי רוח שונים.
אני בטוחה שבמינוי שלך לשר ביום זה, ידידי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, מועבר לאזרחים בכלל ולנוער בפרט מסר בכל מה שקשור למיזוג מיעוטים במרקם החיים בכלל, בחיים הפוליטיים ובהנהגת המדינה הזאת.
אפשר כמובן להיות ציניים ולראות במינוי שלך אקט פוליטי. אני מציעה לראות במינוי שלך מנוף לשותפות.
ברכות חמות לממשלת ישראל על ההחלטה; ברכות לך, אדוני השר החדש, שעוד מעט יתמנה, וכמובן למשפחתך. יישר כוח.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
תודה רבה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה. שר הביטחון עמיר פרץ ביקש להגיד כמה מלים לפני ההצבעה. בבקשה, השר.
שר הביטחון עמיר פרץ:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום אירע פיגוע, פיגוע קשה, שנהרגו בו שלושה מאזרחי ישראל. אין ספק שאותם ארגונים קיצוניים המתכננים פיגועים בתוך שטחי מדינת ישראל, שמטרתם לפגוע מראש באזרחי מדינת ישראל, מעוניינים לערער את היציבות, מעוניינים לגרום להפרת הפסקת האש, מעוניינים ללבות את הלהבות.
אנחנו מתכוונים להגן על אזרחי מדינת ישראל. אין לנו כוונה לעשות הנחות לשום ארגון, ואין לנו כוונה לאפשר לקיצונים להכתיב את העתיד של המזרח התיכון. אנחנו בהחלט ניערך לתת את התגובות המתאימות.
עם זאת, נעשה הכול כדי לשמור על הפסקת האש וליצור את הסיכוי שהפסקת האש הזאת תשמש בסיס להתחלת הידברות אמיתית ולקידום האינטרסים של העם הפלסטיני ושל מדינת ישראל.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חברי הכנסת, נא לשבת. אתם מפריעים לשר. בבקשה.
שר הביטחון עמיר פרץ:
אין לנו מלחמה בעם הפלסטיני, יש לנו מלחמה בטרור, ושם לא נתפשר.
היום הכנסת עומדת להצביע ולקבוע את אחת ההחלטות – אולי – החשובות ביותר שהיא קבעה בשנים האחרונות. נכון, יש שיאמרו: ההחלטה ההיסטורית הזאת היא תוצאה של קונסטלציה פוליטית - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - -
שר הביטחון עמיר פרץ:
כל ההחלטות - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
שר הביטחון מדבר - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חבר הכנסת מרציאנו, אני מבקש ממך.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני מבקש ממך, אל תעיר. אדוני ראש הממשלה. אדוני שר הפנים. השר בוים, נא לשבת.
רן כהן (מרצ):
רק שלא יבשלו משהו ברגע האחרון.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בבקשה.
שר הביטחון עמיר פרץ:
יש שינסו לטעון שמדובר בקונסטלציה פוליטית. מהפכות ושינויים בדרך כלל נגרמים עקב קונסטלציה פוליטית, אבל מה ההתחסדות הזאת? מדוע ההתחסדות הזאת מתפרצת לה פתאום רק כאשר מדובר בהחלטה כל כך משמעותית, כשמדובר במינוי שר ערבי?
ולא פשוט לדבר על כך דווקא ביום שהיה בו פיגוע, אבל אני חושב שזה חלק מהתשובה לאותם ארגונים קיצוניים, חלק מהאמירה שלנו היום, שפנינו לשלום, חלק מהאמירה שלנו שלא ניתן לאירועים כאלה לגרור את מדינת ישראל למשבר שיוביל אותנו, חלילה, למרחץ דמים מיותר.
אני חושב שכדאי מאוד להביט בהחלטה ההיסטורית, במהותה. אני יודע שקשה מאוד לצפות את ההשפעה, אבל לסמלים יש בסופו של דבר גם השפעה על אורחות החיים.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת, לא רק הכנסת עושה מהלך אמיץ, גם חבר הכנסת גאלב מג'אדלה עושה מהלך אמיץ. זה לא פשוט להתמודד בתוך המגזר שלו. הכי פשוט להיות מבודד, לבודד את עצמך, להגיד: אני לא אהיה חלק מהממסד. הממסד הוא השתקפות הדמוקרטיה. במקום שבו חבר כנסת מגיע ונוטל על עצמו אחריות, סופו של דבר שהוא ישפיע גם על הנושאים החשובים לו באמת. אני בטוח שהשר גאלב מג'אדלה ישמש כתובת לצמצום הפערים בין המגזר היהודי למגזר הערבי. השר גאלב מג'אדלה ישמש כתובת לדו-קיום. השר גאלב מג'אדלה יכול גם לשמש כתובת להגברת הסיכוי לקדם את תהליך השלום.
אני חושב שהיום - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
חברי הכנסת, אתם מפריעים. חבר הכנסת אלסאנע, חבר הכנסת מרגי, זה מאוד מפריע לשר. בבקשה.
שר הביטחון עמיר פרץ:
כנסת ישראל היתה צריכה להתאחד כאיש אחד. הרי אנחנו יודעים כמה לנו חשוב שלעולם לא ישפטו בשום מקום בעולם דמוקרטיות לפי מוצא אתני; כמה לנו, למדינת ישראל, הדבר הזה חשוב יותר מכול. מי שמנסה להכניס אלמנטים כאלה, מכניס לכנסת ישראל אלמנטים עם נימות גזעניות, שצריך לדחות אותן על הסף.
אני גאה בדמוקרטיה הישראלית, שהבשילה לכך שהיא מסוגלת היום להתייצב מאחורי שר ערבי ראשון בישראל. עבורי זו הגשמת אחת המטרות המרכזיות ביישומה של הדמוקרטיה ובמטרותיה של מפלגת העבודה.
לכן, אני פונה לחברי הכנסת: בואו לא נעשה את היום הזה ליום של מחלוקת. זהו יום שיכול להפוך מנוף כדי ליצור את התשובות לנושאים החשובים ביותר, גם לקידום הדו-קיום, גם לקידום ההבנה בתוך האוכלוסיות וגם לחיזוק הסיכוי לתהליך השלום במזרח התיכון. תודה רבה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש - - - 100 מיליון שקלים - - -
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לשר הביטחון. נא לשבת. חבר הכנסת טיבי, זה לא הזמן כרגע.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שאלתי שאלה מהותית.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
אני מבקש מחברי הכנסת להצביע על אישור הודעת הממשלה על החלטתה לצרף את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה כשר נוסף לממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הודעת הממשלה - 59
נגד - 23
נמנעים - 2
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה נתקבלה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בעד - 59, נגד - 23, נמנעים - 2. אני קובע שהחלטת הממשלה לצרף את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה לשר נוסף לממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, התקבלה.
הצהרת אמונים של חבר הממשלה גאלב מג'אדלה
היו"ר דליה איציק:
אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להזמין את השר, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, לעלות לבמה ולהצהיר אמונים.
גאלב מג'אדלה:
אני, גאלב מג'אדלה, בן מוחמד, זיכרונו לברכה, וסמיה, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.
(חותם על ההצהרה)
היו"ר דליה איציק:
הסדרן ייקח את השר לכיסאו. יהיה לנו עוד זמן לחיבוקים. חברי חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים לנושא אחר.
השר גאלב מג'אדלה, אני רואה כאן את רעייתך ואת משפחתך. חג שמח לכם, זהו יום חשוב לך ולבני משפחתך. זהו גם יום של ציון דרך למגזר הערבי ולמדינת ישראל. דרך ארוכה עשית עד שהגעת לכאן, לכנסת. בתפקידך בהסתדרות היית לערבי הישראלי הראשון שכיהן כראש אגף חינוך, השכלה וספורט.
המינוי שלך, אם מותר לי לומר, הוא קול ברור וצלול בזכות מתן הזדמנות שווה לכל אזרח במדינת ישראל. אני רוצה להזכיר לכולנו ביום הזה את מילותיה של הכרזת העצמאות, שבהן קראה מדינת ישראל הצעירה לתושביה הערבים ליטול חלק בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל המוסדות.
אני מאחלת לך הצלחה בתפקידך החדש.
דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר אהרן אוזן, זיכרונו לברכה
היו"ר דליה איציק:
חברי חברי הכנסת, לצערי הרב אנחנו עוברים לנושא אחר. השבוע הלך לעולמו שר החקלאות לשעבר, חבר הכנסת אהרן אוזן. נתייחד עם זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
חברי הכנסת, נראה כי המלאכים בשמים עסוקים בשבועות האחרונים. בשבוע שעבר הלך לעולמו השר לשעבר וחבר הכנסת אהרן אוזן.
חברי הכנסת, כל ימיו היה אהרן אוזן איש האדמה, ואני עוד הכרתי אותו באופן אישי. בארץ הולדתו, תוניסיה, נדבק אהרן בחזונו הציוני. הוא היה פעיל בתנועת הנוער בית"ר, וכשנפתחו שערי הארץ לרווחה, הוא היה עם ראשוני העולים מתוניסיה. את חייו הוא הקדיש להתיישבות ולחקלאות. הוא הקים משק לתפארת במושב גילת שבדרום הארץ.
פעילותו של אוזן בתנועת המושבים הביאה אותו כנציג מושבי הדרום לכנסת. הוא היה סגן שר החקלאות, לימים היה שר החקלאות, הוא היה שר התקשורת, הוא היה שר העבודה והרווחה והשר לקליטת העלייה.
הכנסת תעלה את זכרו בישיבת אבל, כשימלאו שלושים לפטירתו. יהי זכרו ברוך.
חבר הכנסת דוד טל, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת סילבן שלום.
דוד טל (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אישי הכנסת, אני נושא דברים אלה לזכרו של אהרן אוזן, גם בשמו של ידידי שר החקלאות, השר שלום שמחון.
היו"ר דליה איציק:
שספד לו בהלוויה.
דוד טל (קדימה):
חברי הכנסת, אהרן אוזן, חבר הכנסת, סגן שר ושר בישראל, הלך לבית עולמו ביום רביעי שעבר, ה' בשבט תשס"ז. הערב תיערך אזכרה בבית-הכנסת על שם בנו.
פתחתי ואמרתי: חבר הכנסת, סגן שר ושר, ונדמה לי כי אכוון לדעתו יותר אם אתמצת את מסכת חייו במושג: חבר מושב גילת.
אהרן אוזן עלה ארצה ב-1949. אלה המכירים את התקופה וקשייה, שנה לאחר הקמת המדינה, שבה מסתננים מבתרים את הארץ מיהודה ושומרון לעזה וחזרה, שודדים, רוצחים ועושים כבתוך שלהם, ודאי יעריכו כראוי מה היא התיישבות חלוצית בחבל ארץ נידח, ללא חשמל ומים, כמו הנגב הצפוני.
כשליווינו את אהרן בדרכו האחרונה לבית-העלמין שבמושבו, הבטתי על גילת, מפעל חייו, כשם שהוא מפעלם של חבריו וחברותיו, ולא התאפקתי מלהתפעל בקול רם, בבחינת "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטה ה' כארזים עלי מים".
אהרן אוזן הינו יליד מוקנין, אז עיירה שכוחת-אל במרכז שפלת החוף בתוניסיה, היא הסאחל של ארץ תוניסיה. בתוך המושבה התגוררו כ-500 נפש מבני עמנו. שני בתי-כנסת, בית-מטבחיים ומקווה, רחוב לצורפים, בעיקר יהודים, שוק ירקות, צורכי מכולת ותבלינים צבעוניים והמולה צפון-אפריקנית אופיינית, מלווה בצלילי עוד וקאנון, עטורה בבתי-בד ובכרמי זיתים, בואכה חופי ים זנוחים ודייגים בסירות המשליכים את יהבם על דגת הים. כל אלה היוו את חוויית ילדותו שעברה עליו בכותאב, דוגמת ה"חדר" שבמזרח-אירופה.
בין הכותאב, ואחר כך לימודים חילוניים ולימודים בישיבה בסוסה, לבין היותו עוזר לשוחט בעיירה, הלך אהרן לבית"ר, היא תנועת הנוער שטרחה ראשונה לשלוח שליחים ולהקהיל את הצעירים לקראת עלייתם לארץ-ישראל. סילוק הנאצים מאדמתה של תוניסיה, ומאוחר יותר ההכרזה על הקמת המדינה היהודית, הקימו את הקהילה הזאת על נעריה וזקניה לצאת ולעלות.
כבכל עלייה, יש נחשונים. אהרן ורעייתו ג'ני, תיבדל לחיים ארוכים, היו שייכים כבר אז, בהיותם בשנות ה-20 לחייהם, מטופלים במשפחה ובהורים, לגזע הנהדר הזה. הם עולים ארצה ולאחר שהות במחנה מעבר הם מתיישבים בארץ ציה, רחוקים מעיר או ממרכז כלשהו, מקום שאהרן היה מכנה בחיוך של איש היודע מה הוא עושה "כלה כאלי, ולעזאז יידור", היינו - מדבר שכוח-אל, וסופות משתוללות.
בצד הקמת המשק וחיבור ראשון לקווי חשמל ומים, בצד הקמת הבתים הסוכנותיים הקטנים, צדה עינם של ראשי תנועת המושבים הוותיקים ושל לוי אשכול, פנחס ספיר וחבריהם את הבחור הזה, שניחן וקורץ מחומר השמור למנהיגים, שאותו יש לרתום במהירות לטובת קליטתם של המוני העולים, שהגיעו על טפם וזקניהם לארץ הריקה הזאת. אהרן, ביד אחת חורש בעזרת פרדה עיקשת את אדמת הלס האטומה על מנת להוציא לחם מן הארץ, הופך לגזבר ולמזכיר המושב גילת, מקים את ארגון הקניות ו"מימי הנגב", ובמהירות הופך לאחד שמוציא ומביא את דברם של הראשונים להווייתה של ישראל המתחדשת.
אהרן, ויעידו על כך צעירי תנועת המושבים דאז, בוודאי ילדיהם של מושבי הנגב וגילת, עודד את דור הצברים ללכת וללמוד חקלאות או כל מקצוע לימודי גבוה אחר. את פירות אותה דאגה ניתן למצוא היום בכל מקצוע שתעלו על דעתכם, החל ברפואה ומחקר וכלה בתפקידים אדמיניסטרטיביים גבוהים בשירות המדינה.
אהרן, שנבחר למזכיר תנועת המושבים ואחר כך היה חבר הכנסת השישית והעשירית, סגן שר החקלאות, וגם - שר התקשורת, החקלאות, העבודה והרווחה, העלייה והקליטה, היה גם יהודי ירא שמים. אומנם הוא לא נראה בציבור כחובש כיפה מסורתי, אך בד' אמותיו נזהר בקלה כבחמורה, והיה מסוגל לעבור לפני התיבה כשליח ציבור בקיא ורגיל, בלי להזדקק לסידור תפילה כלשהו.
אנקדוטה היסטורית שאהב אהרן לספר עסקה בנסיעתו בעצם יום השבת לישיבת הממשלה שעסקה בהחלטה על היציאה למבצע אנטבה, כשהוא מתגנב מהכפר בשעת התפילה, מראה שהיה עלול לחולל בקרב חבריו תהיות ושאלות מיותרות על מעשהו.
אהרן אוזן, ילידה של תוניסיה ותרבות ערבית, עברית וצרפתית מעורבבים עד לבלי הכר, התגורר עד לבחרותו בארץ שאותה כינה הזמר הבלתי נשכח פאריד אל-אטרש ארץ של דגה ותמרים, שמן וזיתים. בה בעת, אהרן אוזן הוא לא פחות, ואולי אף יותר, תבנית נוף מולדתו כאן. הוא נטמן באותו עפר בית-העלמין שבו נטמן בנו, שלמה, איש חיל-הים, שנפל בעת מלחמת ההתשה בתעלת סואץ.
הוא היה נסיך, רבותי, שמעולם לא גבה לבו ולא רמו עיניו ומעולם לא דגל בקיצוניות. פיו ולבו היו שווים וחיוך של חן וחסד ליווה אותו בכל אשר הלך.
נשלח מכאן ניחומים למושבו, למשפחתו הענפה, ונאחל לרעייתו ג'ני רפואה שלמה ואריכות ימים. הלוואי שנזכה ונלמד את הדורות הבאים כי היה איש שנדירים כמותו, בבחינת חבל על דאבדין ולא משתכחין. תודה רבה.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת דוד טל. אנחנו נסיים עם חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, אדוני.
סילבן שלום (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, לפני שבוע ימים הלך לעולמו השר וחבר הכנסת לשעבר אהרן אוזן ז"ל. אהרן אוזן, יליד תוניסיה, היה בצעירותו חבר בתנועת בית"ר, תנועה שהיו לה אוהדים רבים בתוניסיה – ואת זה אני יודע ממקור ראשון - אבל כשהגיע לארץ הצטרף לתנועת מפא"י.
הוא הגיע ישירות למושב, מושב גילת בדרום, שבימים ההם היה שכוח-אל, ובו היה חבר עד יום מותו. מעולם לא עזב את המקום, וכל השנים הוא היה הכתובת האמיתית לכל המושבניקים באשר הם, לכל הדרומיים באשר הם.
בשנת 1965 כבר נבחר לכנסת – היתה זו הכנסת השישית – מטעם סיעת המערך, ואז הוא כיהן גם כשר החקלאות, במשך ארבע שנים ובשתי ממשלות. לאחר מכן שימש גם שר התקשורת, וכאשר פרש מונה למזכ"ל תנועת המושבים וליושב-ראש הפדרציה הספרדית בישראל.
בשנת 1981 החליט לפרוש ממפלגת העבודה ולהקים יחד עם אהרן אבוחצירא את תנועת תמ"י. אז מונה לשר לקליטת העלייה. לאחר שלוש שנים סיימה תמ"י את דרכה, והוא סיים את דרכו הפוליטית.
את אהרן אוזן, זיכרונו לברכה, אפיינו צניעות, יושר, אהבת הזולת, ואולי יותר מכול הוא זכור לחיוב כאיש עממי. היום איש עממי נחשב אולי דבר לא כל כך טוב, אבל הוא היה עממי אמיתי; היתה לו אוזן קשבת לכל אותם אנשים קטנים ומסכנים מהדרום שלא היו יכולים להגיע אל הממסד, שלא היו יכולים להגיע אל אותם שועים ורוזנים בירושלים. אהרן אוזן היה איש עממי, איש שהעממיות היתה לו לדרך ולמנהג. כל חייו נהג בצניעות ובענווה.
הוא היה איש האדמה; איש האדמה במובן הטוב של הביטוי. איש האדמה שעשה הכול למען המושב שבו הוא חי, למען המושבים כולם ולמען החקלאות. אני בטוח שמשרד החקלאות ימצא את הדרך הנאותה להנציח את זכרו ואת פועלו המבורך למען החקלאות בישראל. אדם זה היה קשור לאדמה ולהתיישבות במשך כל ימי חייו והגשים את הציונות בדרך האמיתית.
יש אנשים שחלמו על פיתוח הנגב, שחלמו על החזון של נגב פורח, אבל הוא הגשים זאת הלכה למעשה. אהרן אוזן זכה להיות מהמעטים שמימשו חזון זה בימיהם בצורה הטובה והנכונה ביותר. תמצית הציונות בעיניו היתה חזון ההתיישבות בנגב, והוא פעל בעניין זה כל תקופת שירותו הציבורי.
היום אנחנו מבינים יותר את חשיבות ההתיישבות בנגב. יישוב הנגב, כמו הגליל, חיוני לחיזוקה ולפיתוחה של מדינת ישראל הן בהיבט הכלכלי, הן בהיבט החברתי, המדיני והביטחוני; אבל אהרן אוזן פעל לקידום הפריפריות – אותה מלה גסה, אותה מלה לא פופולרית שהיתה נר לרגליו – לפעול למען הפריפריה, לפעול למען האדם הקטן, לפעול למען עיירות הפיתוח וערי הפיתוח. הוא האמין בצמצום הפערים בחברה ובצורך לקרב את הפריפריה למרכז. אין ספק שמפעלו לא הושלם. נכונה לנו עוד דרך ארוכה עד שנגיע אולי למנוחה ולנחלה בעניין זה.
יצא לי להכיר את אהרן אוזן, זיכרונו לברכה, שנים ארוכות. הוא היה קרוב מאוד לדודי, גם הוא איש מפלגת העבודה, שהיה יושב-ראש מחוז הנגב של מפלגת העבודה שנים רבות. הם הלכו יד ביד במשך תקופה ארוכה, ואני חושב שהיום אנחנו יכולים באמת להרגיש כמה חסרים לנו אותם אישי ציבור של פעם, אישי הציבור הישרים, בעלי היושרה, האינטגריטי; ואולי צוואתו היא שאנו, אנשי הציבור של היום, נשמור על הסטנדרטים הגבוהים שהוא השית על עצמו בחייו האישיים.
כולנו צריכים להתגעגע לאנשים מסוגו של אהרן אוזן, זיכרונו לברכה. כולנו, בכל הרמות, צריכים לדעת שהאיש הזה, עם יושרו ופועלו, היה כולו למען הציבור, כולו למען האדם, כולו למען כל אחד מאזרחי מדינת ישראל.
אל לנו לזלזל בערכים של יושר; אל לנו לזלזל בערכים של יושרה ושל צניעות. ערכים אלה היו מאז ומתמיד יסודות היהדות והחברה בישראל. פגיעה קשה בערכים אלה עלולה בבוא היום לערער את יסודות החברה בישראל עד כדי סכנת התפוררות חברתית. אי-אפשר להתעלם מהסמליות של פטירתו של אהרן אוזן, האיש הישר ונקי הכפיים הזה, דווקא בימים שבהם פרשות שחיתות צצות חדשות לבקרים, כפטריות לאחר הגשם, ופוגעות בכל חלקה טובה.
אני מאמין שאפשר לחזור לימים ההם. חובתנו המוסרית כאנשי ציבור היא לשמש דוגמה ומופת בבואנו לייצג את המדינה ואת הציבור. אהרן אוזן היה כזה. אהרן אוזן שימש דוגמה ומופת בדרך חייו. עלינו, כאנשי ציבור, לכבד את זכרו, לכבד את דרכו, לכבד את פועלו. אני בטוח שגם משרד החקלאות וגם תנועת המושבים אומנם ידעו להנציח בצורה הראויה את פועלו ואת זכרו. יהי זכרו ברוך.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת סילבן שלום.
חברי חברי הוועדה, פרופסור בן-ששון, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, ביום שני הבא, בהסכמה עם ראשי הסיעות, לא יהיו הצעות אי-אמון, כי זה יהיה יום הולדת הכנסת. אשר על כן, כהזדמנות לחיזוקה ולביצורה של הכנסת אנחנו נתכנס פה כולנו, גם הממשלה, ראש הממשלה יכבד אותנו בנוכחותו, ואנחנו נדון כאן במשך ארבע שעות על הדרכים לחזק את הכנסת, שהיא חלשה. תודה רבה.
הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 21), התשס"ז-2007
[מס' מ/260; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 3765; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
רבותי חברי הכנסת, הנושא הבא הוא הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 21), התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת יעקב ליצמן, להציג את הצעת החוק.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 21), התשס"ז-2007. הצעת חוק זו מקורה בסעיפים 62 ו-63 בהצעת חוק ההסדרים לשנת 2007. ועדת הכנסת פיצלה את הסעיפים האלה מהצעת חוק ההסדרים והעבירה אותם לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, עם המלצה שנסיים את מלאכתנו לפני תום חודש ינואר.
כפי שתראו, הוועדה אומנם סיימה להכין הצעת חוק זו, שמלכתחילה לא היה לה מקום בהצעת חוק ההסדרים, ואילו היתה הצעה זו מובאת לפנינו בנפרד אולי היתה הוועדה מסיימת את מלאכתה עוד קודם.
סעיף 33א לחוק בנק ישראל קובע, שמטבעות שהוציא הבנק כמטבעות זיכרון או כמטבעות מיוחדים ישווקו על-ידי חברה הנמצאת בשליטת הממשלה או בשליטת הבנק. באוגוסט 2003 החליטה ועדת שרים להפרטה להפריט את כל מניות המדינה בחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. כדי לאפשר את המשך הליכי ההפרטה נדרש תיקון של סעיף 33א לחוק בנק ישראל.
בהצעת חוק זו מובא התיקון, ולפיו חברה שתמונה לכך בידי שר האוצר, בהסכמת הנגיד, תהיה רשאית לשווק מטבעות זיכרון ומטבעות מיוחדים שיוציא בנק ישראל. כן נקבעה תקופת מעבר של 18 חודשים שבה תמשיך החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות להחזיק במינוי, ואם תופרט במהלך תקופה זו, היא תמונה למשך שש שנים ממועד ההפרטה, כדי לאפשר לרוכשי החברה ודאות מסוימת.
הצעת חוק זו תאפשר להוציא לפועל את הפרטת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. אבקשכם לאשר את ההצעה כנוסח הוועדה.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ליצמן. יש הסתייגויות של חברי הכנסת חיים אורון וראובן ריבלין. אני לא רואה את חבר הכנסת חיים אורון, לכן – חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – אני לא רואה פה את שר האוצר, אשר מבקש את השינוי בהצעת חוק בנק ישראל – בדרך כלל אנחנו מסכימים לחוק זה, אבל ביקשנו הסתייגות לצורך רשות הדיבור, וההסתייגות היא לא הסתייגות לדבר על כל דבר בעולם, חבר הכנסת שרוני, אלא לדבר לגופו של תיקון.
אנחנו מבקשים לשנות את סעיף 33א, כך שחברה שממונה על-פיו לא תהיה בהכרח חברה בשליטה של הממשלה או בשליטה של הבנק, ולקבוע יותר מכך - תקופת מעבר עד להשלמת ההפרטה, שבה תוסיף החברה להחזיק במינוי לפי סעיף 33א(א) לחוק, גם בהיותה חברה ממשלתית.
צריך להבין, יש כאן קושי לא פשוט בכך שהשיקולים שצריכים להנחות חברה ממשלתית שהיא חברה עסקית צריכים להיות רק שיקולים עסקיים, והחשש הכבד, שבימי בין הבתרים, כאשר אין אנחנו נמצאים כאן ולא נמצאים שם, אנחנו עלולים להיות במצב שבו תתאפשר השפעה שלא ממין העניין, לא השפעה עסקית אלא השפעה אחרת, זרה, על אותם גופים אשר מועצות מנהלים מנהלות אותם.
בתקופת הביניים הזאת אנחנו לא נמצאים במערך שהיה קיים, ולא הגענו כדי המערך העתידי של עבודתו של דירקטוריון, כפי שהוא קבוע בחוק החברות הממשלתיות, שגם שם לפי סעיף 4 מחויבת החברה לשקול שיקולים עסקיים בלבד. לכן ביקשנו את רשות הדיבור על מנת להבליט פעם נוספת את אותה סכנה שקיימת, ומתוך רצון לקדם את החוק ומתוך הבנה שהחוק והתיקון ראוי, אנחנו רק מבקשים לעלות לכאן – נדמה לי שגם חבר הכנסת אורון רצה לעשות כך – על מנת להזהיר את כל אותם אנשים אשר אנחנו עתידים להעביר אליהם את הסמכויות להיות ערים לאותו תפקיד שהם ממלאים על מנת שחלילה לא יצא מכשול מתחת ידם.
מלבד הערה זו, כמובן, אנחנו נתמוך, ואני מסיר את ההסתייגות, שהיא הסתייגות דיבור בלבד.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת ריבלין.
אנחנו נעבור להצבעה על שם החוק. אין הסתייגויות, לכן אפשר להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בעד - 12, נגד - אין, נמנעים - אין. אני קובע שהצעת הוועדה לשם החוק התקבלה בקריאה שנייה.
מאחר שהצבענו רק על שם החוק, נצביע על כל החוק בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 2-1 – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 2-1 נתקבלו.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהחוק התקבל בקריאה שנייה.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק בנק ישראל (תיקון מס' 21), התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק בנק ישראל (תיקון מס' 21), התשס"ז-2007, התקבל בקריאה שלישית.
חבר הכנסת ליצמן, ברכות ליושב-ראש ועדת הכספים.
יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים):
ברכות לכל הצוות.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93), התשס"ז-2007
[מס' מ/266; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 4199; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
הנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93), התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני, להציג את הצעת החוק.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93), התשס"ז-2007, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, ומטרתה להיטיב עם אוכלוסיית עקרות הבית הנכות.
על-פי המצב המשפטי החל כיום, קצבת נכות המשתלמת לנכה נקבעת בהתאם לפגיעה שנגרמה בכושר ההשתכרות, ולעניין נכה שהיא עקרת בית, כלומר, אשה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה – הנכות הכללית נקבעת בהתאם לפגיעה בכושרה לתפקד במשק הבית.
לאור זאת, אופן בחינת אי-יכולת ההשתכרות הרגילה לגבי מי שעובד מחוץ למשק ביתו שונה מבחינת אי-יכולת התפקוד של עקרת בית.
כללים אלה יוצרים מצב שבו אשה אשר טרם נישואיה היתה זכאית לקצבת נכות בשל פגיעה בכושר ההשתכרות, ולאחר שנישאה נבדקה מחדש בהתאם לבדיקה החלה על עקרת בית, יכול שתימצא כשירה לתפקוד במשק ביתה, ולכן לא תהיה זכאית עוד לקצבת נכות. לכן, ייתכן כי בשל נישואיה בלבד תאבד האשה את זכאותה לקצבת נכות כללית, אף שלא חל כל שינוי במצבה הבריאותי.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מוצע בהצעת חוק זו לתקן עיוות זה ולקבוע, שאשה נשואה שהיתה זכאית לקצבת הנכות לפני נישואיה, ובשל נישואיה בלבד לא היתה זכאית לאחר נישואיה לקצבת נכות, תמשיך להיות זכאית לקצבה גם לאחר נישואיה.
הצעת החוק מיטיבה עם נשים נכות שנישאו ותמנע את האפשרות שהיתה קיימת עד כה, שנישואיהן יביאו לשלילת קצבאות הנכות.
הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגותה של חברת הכנסת זהבה גלאון, שלא נמצאת כאן, המציעה כי הגדרת עקרת בית תבוטל ככל שהדבר נוגע לקצבת הנכות, וכי לא תהיה כל הבחנה בין נשים לגברים בכל הנוגע לתשלום גמלאות הנכות, וכן כי הבדיקה לגבי כלל הנשים והגברים לשם קביעת הזכאות לתשלום הגמלה תהיה אחידה, ללא הבחנה וללא תלות במצבם המשפחתי.
נכון הדבר כי הצעת החוק בנוסחה כיום אינה מבטלת לחלוטין את השוני הקיים בין נשים עקרות בית לבין שאר הזכאים לקצבת נכות לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי. אני מקווה כי בעתיד תסכים ממשלת ישראל להביא לשוויון מלא בין שני המינים בכל הנוגע לקצבת הנכות הכללית, וכן בנוגע לכלל גמלאות הביטוח הלאומי.
בעת הזאת אני קורא לחברי הכנסת לאשר את ההצעה, בנוסח הוועדה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה לחבר הכנסת משה שרוני. חברת הכנסת זהבה גלאון איננה פה, לכן אנחנו מורידים את ההסתייגות שהיא הגישה.
אנחנו פונים להצבעה בקריאה שנייה על כל החוק.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 2-1 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 2-1 נתקבלו.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זו הצעת חוק ממשלתית, חבר הכנסת שרוני?
הצבעה מס' 9
בעד החוק - 12
נגד - אין
נמנעים - אין
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93), התשס"ז-2007, נתקבל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שרוני, כל הכבוד.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
בעד - 12, נגד - אין, נמנעים - אין. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 93), התשס"ז-2007, התקבלה בקריאה שלישית. ברכות.
הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007
[מס' מ/267; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 5117; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
הנושא הבא: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני, להציג את הצעת החוק.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת החוק המונחת בפניכם היא חלק ממהלך שעיקרו ביטול סמכויות מיוחדות לשעת-חירום הנכללות בחוקים אזרחיים. מאז קום המדינה מאריכה הכנסת מדי שנה את תוקפה של ההכרזה על מצב חירום, כך שניתן להפעיל את הסמכויות האמורות, שיש בהן כדי לפגוע בזכויות יסוד, כדבר שבשגרה.
חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953, הוא אחד מדברי החקיקה הכוללים הוראות המתירות הפעלת סמכויות לשעת-חירום. החוק קובע תנאים והגבלות לעבודתם של ילדים ונערים המועסקים במשק, לרבות לעניין גיל העבודה המותר, שעות העבודה ותנאי העבודה. בהתאם לכך אוסר החוק העסקת ילדים ונערים בשעות הלילה, אלא בהיתר שנתן שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בנסיבות שונות, כאמור בחוק. השר רשאי כיום להתיר העסקת נערים וילדים גם אחרי השעה 23:00 במקום עבודה שבו עובדים במשמרות, וזאת בתקופה שבה קיים מצב חירום במדינה.
הצעת החוק נועדה לקבוע, כי היתר כאמור יינתן רק בנסיבות מיוחדות שבהן ניתנה החלטה על שעת-חירום - בעת הכרזה על מצב מיוחד בעורף, הוצאת צו לשירות מילואים בנסיבות חירום, או בעת הכרזה על אירוע אסון המוני.
כמו כן מוצע לקבוע, כי לא יינתן היתר בנסיבות אלה אלא אם כן הובטחו לדעת השר תנאים להבטחת בריאותם ורווחתם של הילדים והנערים. תוקפו של ההיתר יפקע במועד שבו פקע תוקפה של ההחלטה על שעת-חירום, או במועד אחר שנקבע בהיתר.
יש לציין, כי היתר כאמור יכול שיינתן גם במקום שבו לא עובדים במשמרות, וזאת אם הדבר נחוץ עקב שעת-החירום. הצעת החוק תאפשר העסקת צעירים בשעת-חירום לפרק זמן מוגדר מראש ותוך שמירה על זכויותיהם.
אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק, המוגשת ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת שרוני.
היות שאין הסתייגויות, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007.
אביגדור יצחקי (קדימה):
מה להצביע, אדוני היושב-ראש?
היו"ר אחמד טיבי:
על-פי הצעת הוועדה, בקריאה שנייה, כמובן.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
המזכיר, תפעיל את השעון. השמות צריכים להתחלף כדי שנוכל להצביע.
היו"ר אחמד טיבי:
אני רושם בפרוטוקול שחבר הכנסת אהרונוביץ הצביע - -
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
בעד.
היו"ר אחמד טיבי:
- - בעד, וזו הצבעה חשובה ביותר.
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 1 - 7
נגד - אין
נמנעים - 1
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, רבותי.
הצבעה מס' 11
בעד החוק - 11
נגד - אין
נמנעים - אין
חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד - 11, נגד - אין, נמנעים - אין. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007
[מס' מ/267; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 5118; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, קריאה שנייה ושלישית. יציג אותה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת משה שרוני. בבקשה.
משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חוק החניכות, התשי"ג-1953, מסדיר את העסקתם של נערים שטרם הגיעו לגיל 18 בעבודה מעשית מודרכת, לרבות בבתי-ספר מקצועיים, וזאת במטרה לרכוש מקצוע. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה קבע בצו רשימה של מקצועות הנרכשים בדרך חניכות.
בהתאם לחוק האמור, ניתן להעסיק נער במקצוע שאושר כמקצוע חניכות רק כחניך. אולם הממונה על החניכות רשאי לאשר העסקת נער באותו מקצוע גם שלא כחניך, בכמה מקרים: בתקופה שבה קיים מצב חירום במדינה; אם לדעת הממונה, ובשים לב לסגולות הנער, יהיה זה לטובתו שלא יועבד כחניך; או אם הנער עובד אצל הוריו.
מצב חירום קיים מאז קום המדינה, כך שבהתאם להוראות החוק רשאי הממונה על החניכות לאשר העסקת נער שלא כחניך כדבר שבשגרה. מוצע לנתק את הזיקה בין קיום מצב חירום במדינה למתן היתר להעסיק נער במקצוע שלא כחניך. יש לציין כי בפועל לא נעשה שימוש בסמכות זו, ועל כן הוראה זו מתייתרת ממילא.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעדה בקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה.
להצעת החוק אין הסתייגויות, ולכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
ההצבעה החלה, חבר הכנסת יצחקי. חבר הכנסת מרגי, אתה אפילו לא במקומך.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 1 - 8
נגד - אין
נמנעים - אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
אני קובע שהצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה - שמונה בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007.
הצבעה מס' 13
בעד החוק - 8
נגד - אין
נמנעים - אין
חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
אני קובע שהצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3) התקבלה בקריאה שלישית.
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק
["דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 6174.]
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים, רבותי, להצעת סיעות מרצ-יחד וחד"ש שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדם הטבורי, התשס"ו-2005. היות שחברי הכנסת המבקשים אינם במליאה, והמתנגדים אינם, אנחנו מצביעים.
מי בעד החלת הרציפות ומי נגד?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
- - - זה ביחיד או ברבים?
הצבעה מס' 14
בעד הודעת הוועדה - 8
נגד - אין
נמנעים - אין
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדם הטבורי, התשס"ו-2005, נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד - 8, אין נמנעים, אין מתנגדים. אני קובע כי דין הרציפות יחול על הצעת חוק הדם הטבורי, התשס"ו-2005, וכי ההצעה תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
שאילתות ותשובות
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לשאילתות ותשובות לסגן שר הביטחון, אבל מתברר שסגן שר הביטחון אינו בין הנמצאים במליאה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה שר הביטחון.
היו"ר אחמד טיבי:
אפילו שר הביטחון לא נמצא, חבר הכנסת הנדל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
נשארתי בשביל זה.
היו"ר אחמד טיבי:
קראו לו, והוא לא עונה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. לצערי הרב, באופן מפתיע אני נאלץ לסגור את הישיבה כי תם סדר-היום.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר אחמד טיבי:
יש חברי כנסת כמוני, כמו חברת הכנסת יחימוביץ וחבר הכנסת הנדל, שהיו מעוניינים להישאר כדי לשמוע את שר הביטחון.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, צריך לדרוש משר הביטחון שבתחילת השבוע הבא יבוא להשיב, עם כל הכבוד.
היו"ר אחמד טיבי:
אני בהחלט אבקש מהמזכירות ומהנשיאות לטפל בעניין הזה.
אדוני סגן שר הביטחון, אני חוזר בי. היות שלא דפקתי בפטיש, סדר-היום לא תם, ואני מחדש את הישיבה שכמעט נקטעה בגלל היעדרך ובהיעדרו של שר הביטחון. נא לעלות לדוכן, אדוני סגן השר.
נסים זאב (ש"ס):
- - -
היו"ר אחמד טיבי:
אתה רואה: הסבלנות, אבל גם הסובלנות, משתלמת.
סגן השר ישיב על שאילתות אלה: שאילתא מס' 168, של חברת הכנסת אורית נוקד – אינה נוכחת; לפרוטוקול.
168. מיגון יישובי סובב-עזה והכרה בהם כיישובי קו העימות
חברת הכנסת אורית נוקד שאלה את שר הביטחון
ביום כ"ה בסיוון התשס"ו (21 ביוני 2006):
בימים האחרונים אנו עדים להסלמה בירי ה"קסאמים" על יישובי סובב-עזה.
רצוני לשאול:
1. מה נעשה כדי למגן מיגון מלא את היישובים ואת המוסדות הציבוריים בהם?
2. האם יוכרו יישובי סובב-עזה כיישובי קו העימות, ואם לא – מדוע?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. ממשלת ישראל קבעה את מדיניותה בכל הקשור למיגון מוסדות החינוך ביישובי עוטף-עזה על-פי תקצוב מיוחד שהוקצה לכך. עד כה הושקעו כ-150 מיליון ש"ח במיגון גנים, בתי-ספר יסודיים ובתי-ספר על-יסודיים.
מערכת הביטחון השקיעה מאמץ ניכר בתכנון ובביצוע פתרונות שיאפשרו את מיגון הילדים הלומדים במוסדות החינוך בפרק זמן קצר יחסית ובהתאם לתקציב האמור.
סטטוס עבודות המיגון של בתי-הספר וגני-הילדים בסובב-עזה כיום: מיגון בתי-ספר – עבודות המיגון ב-16 בתי-ספר יסודיים הסתיימו. עבודות המיגון ב-25 גני-ילדים הסתיימו ב-30 בנובמבר 2006, ועבודות המיגון ב-58 גני-ילדים יסתיימו עד 28 בפברואר 2007. 12 גנים אינם ניתנים למיגון וייבנו מחדש בתוך חודשים אחדים.
עם זאת, מערכת הביטחון מודעת לצרכים נוספים שהתעוררו, כגון מיגון כיתות ספח ומעבדות וכן מיגון מוסדות חינוך שלא נכללו ברשימות שהוגשו בזמנו לפיקוד העורף על-ידי העיריות והמועצות המקומיות. למותר לציין כי פעילות נוספת תחייב תקצוב נוסף, ואנו נבחן זאת.
כפי שאפשר לראות בנתונים שהוצגו, המיגון יסתיים עד 1 במרס 2007, למרות קשיים תכנוניים ויישומיים במסגרת הפרויקט, שהוא ראשון מסוגו.
נוסף על כך, הנושא נדון בדיון מיוחד בראשות ראש הממשלה שהתקיים ב-19 בנובמבר 2006.
2. הכרה ביישובי סובב-עזה כיישובי קו העימות – לעניין העדפה במכרזים של משרד הביטחון, שדרות רבתי מוגדרת יישוב קו עימות, על-פי החלטת הממשלה 2173 מ-4 ביולי 2004 בדבר סיוע ליישובים בעוטף-עזה לשנים 2000–2004 והחלטה 3575 ממאי 2005, המצורפת.
אשר לשוויון במענקים ובהטבות הניתנים לאזורי קו העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף-עזה, הדבר מחייב החלטת הממשלה והנושא נתון כעת בעבודת מטה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 427, של חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח; לפרוטוקול.
427. יחסם של מפקדים בצה"ל לחיילים שומרי מצוות
חבר הכנסת שאל את שר הביטחון
ביום ג' בחשוון התשס"ז (25 באוקטובר 2006):
פורסם כי חיילים שומרי מצוות נתקלים במפקדים שאינם מכבדים את אמונתם: חיילים שהלכו בציצית מגולה נשפטו למאסר, נאסר לחבוש כיפות גדולות, נערמו קשיים בכל הקשור לתפילות וכיוצא באלה.
רצוני לשאול:
1. כמה תלונות בנושאים אלו הוגשו לצה"ל?
2. האם הן נבדקו? אם כן – מה העלו הבדיקות וכיצד טופלו התלונות?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
2-1. בשנת 2006 התקבלו שבע פניות כתובות בנושא הנדון. בשנת 2006 התקבלו 81 שיחות שבהן הועלו סוגיות ושאלות בתחום הדת. על שש מ-81 השיחות האלה נפתח בירור מיידי עם מפקדים.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 428, של חבר הכנסת חיים אמסלם – אינו נוכח; לפרוטוקול.
428. פינוי מאחזים
חבר הכנסת שאל את שר הביטחון
ביום ג' בחשוון התשס"ז (25 באוקטובר 2006):
פורסם כי שר הביטחון הורה לפנות מאחזים, וכי הראשונים שיפונו, מייד אחרי סוכות, יהיו חוות-מעון והמאחזים ביצהר.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – האם עודכן ראש הממשלה בפרטי תוכנית הפינוי?
3. האם אושר פינוי המאחזים בידי כל הגורמים?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. טרם הוחלט אילו מאחזים יפונו ראשונים.
2. ראש הממשלה יעודכן בכל תוכנית פינוי שתהיה.
3. אין צורך באישור נוסף לביצוע פעולה זו.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 481, של חבר הכנסת מתן וילנאי – לפרוטוקול.
481. ידיעה על סגירת יחידת ההסברה בשדה-בוקר
חבר הכנסת מתן וילנאי שאל את שר הביטחון
ביום י"ז בחשוון התשס"ז (8 בנובמבר 2006):
הובא לידיעתי כי הוחלט במערכת הביטחון לסגור את יחידת ההסברה של אזור הדרום, היושבת בשדה-בוקר.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן – מה היו השיקולים שהביאו לסגירת מרכז חינוכי זה?
3. אם השיקולים כלכליים, מה היא עלות החזקת היחידה בהשוואה לתקציב הביטחון בכללותו?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
לא יהיה מדויק לומר כי מערכת הביטחון החליטה לסגור את יחידת ההסברה במדרשת שדה-בוקר, אולם מדרשת שדה-בוקר היא ספק אזרחי, ולפיכך, על-פי חוק חובת המכרזים, חידוש ההתקשרות עמה מחייב עריכת מכרז או לחלופין קבלת פטור ממכרז מטעם ועדת פטור עליונה.
ב-16 באוקטובר 2006 הוצג הנושא לפני ועדת פטור עליונה אשר התבקשה לאשר את המשך ההתקשרות עם מדרשת שדה-בוקר לתקופה של שנה. לבקשה צורפו נימוקי חיל החינוך. הוועדה אישרה התקשרות עד 31 בדצמבר 2006 בלבד, וקבעה כי יש לצאת למכרז למציאת מקום חלופי עד ינואר 2007, בנימוק של העדר ייחודיות - על-פי יושב-ראש הוועדה - מאחר שהשירותים המתקבלים מהמדרשה הם שירותי אכסניה בלבד, כלכלה ולינה, ואילו התכנים נקבעים על-ידי קצין חינוך ראשי.
למרות החלטת הוועדה הועלה הנושא בפניה שנית ב-22 בנובמבר 2006, בהשתתפות קצין חינוך ראשי ונציגי החטיבה להרכשת שירותים. הוועדה החליטה כי הפטור יאושר כפטור גישור ויהיה בתוקף עד 31 במרס 2007.
בתקופה זו התבקש הגוף הדורש להכין מסמך עמדה שייבחנו בו החלופות הכלכליות של הלנה במקומות אחרים והסעה למתחם שדה-בוקר לעומת לינה במקום.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 594, של חבר הכנסת עזמי בשארה – לפרוטוקול.
594. אימונים של צה"ל בערים ערביות
חבר הכנסת שאל את שר הביטחון
ביום ח' בכסלו התשס"ז (29 בנובמבר 2006):
במוסף השבת של "ידיעות אחרונות", ב-3 בנובמבר 2006, צוטט תת-אלוף גל הירש כאומר שאוגדת לבנון התאמנה בנצרת שנה וחצי לפני המלחמה, וכי הלחימה בבינת-ג'בל תורגלה בנצרת.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. האם צה"ל נוהג להתאמן בכפרים ערביים, ואם כן – באילו כפרים מדובר?
3. מה היא הסיבה לאימונים מסוג זה?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. המידע נכון, עקרונית, ואומנם התקיים תרגיל צבאי בעיר נצרת.
כל תרגיל הנעשה במקום מיושב נעשה בזהירות הראויה וברגישות רבה כדי שלא להפחיד או להבהיל את תושבי המקום.
2. האוגדה קיימה את התרגיל בערים נצרת, שפרעם וכרמיאל. אין מדובר בתרגול בכפרים ערביים בלבד.
3. לשם לחימה בשטח עירוני נדרש תרגול בשטח המדמה את השטח שהכוח מיועד להילחם בו, ומכאן הצורך בעריכת תרגילים כאמור.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 595, של חבר הכנסת אריה אלדד – לפרוטוקול.
595. ירי ה"קסאמים" על הנגב המערבי
חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שר הביטחון
ביום ח' בכסלו התשס"ז (29 בנובמבר 2006):
בחודשים שלאחר ההתנתקות השתבחה מערכת הביטחון בכך שמספר ה"קסאמים" שנורו אל שטח מדינת ישראל קטן מכפי שהיה ערב ההתנתקות. לאחרונה פורסם כי מאז ינואר 2006 נורו כבר 1,000 רקטות אל הנגב המערבי.
רצוני לשאול:
1. האם מצבה הביטחוני של ישראל השתפר עקב ההתנתקות?
2. כיצד יופסק הירי?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. הפסקת השליטה הישירה של ישראל במיליון ו-400,000 פלסטינים והפסקת הצורך להגן על 8,000 אזרחים ישראלים החיים בתוך אוכלוסייה זו שיפרו את מצבה הביטחוני של ישראל.
2. הירי מהרצועה ייפסק כליל כאשר ייעקר הטרור מרצועת-עזה. דבר זה יתאפשר על-ידי נקיטה משולבת של צעדים צבאיים, כלכליים ומדיניים. בניגוד לעבר, פועלת כעת ממשלת ישראל בשלושת הכיוונים האלה גם יחד.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 626, של חבר הכנסת אריה אלדד – לפרוטוקול.
626. תגובת מערכת הביטחון על ההפגנות בבילעין
חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שר הביטחון
ביום ט"ו בכסלו התשס"ז (6 בדצמבר 2006):
מדי שבוע נערכות בבילעין הפגנות אלימות נגד הקמת גדר ההפרדה.
רצוני לשאול:
מדוע אין מערכת הביטחון מוציאה צווי הגבלה דוגמת צווי ההרחקה שהוצאו ל-20 מתושבי יהודה ושומרון?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
בחודשים האחרונים נבחנה בפיקוד המרכז האפשרות להשתמש בצווי הגבלה מינהליים, המוצאים מכוח הדין החל באיו"ש, כלפי כמה אזרחים ישראלים המשתתפים בהפגנות ובהפרות סדר סמוך לתוואי גדר הביטחון באזור הכפר בילעין.
דא עקא, שהגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים, אשר מאשרים את הוצאת הצווים האלה מבעוד מועד, סברו כי המידע המודיעיני על אותם אזרחים שהיה קיים אז – היינו בעת הבחינה – אינו מצדיק ואינו מספק לצורך שימוש בצעד מינהלי זה, ולכן הוחלט במערכת הביטחון שלא להוציא צווי הגבלה מינהליים כלפי אותם אזרחים.
ברי כי אם יחול בעתיד שינוי במידע המודיעיני המצטבר בעניינם של אזרחים המשתתפים בהפגנות האמורות לעיל, תיערך בצה"ל, בשיתוף גורמי משטרת ישראל והשב"כ, בחינה מחודשת של האפשרות להשתמש נגדם בצווי הגבלה מינהליים.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 663, של חבר הכנסת יואל חסון – לפרוטוקול.
663. הכללים לגיוס מתנדבים מחוץ-לארץ
חבר הכנסת יואל חסון שאל את שר הביטחון
ביום ט"ו בכסלו התשס"ז (6 בדצמבר 2006):
פורסם כי צה"ל קבע קריטריונים חדשים שעשויים לצמצם במידה ניכרת את מספרם של מתנדבי חוץ-לארץ בצה"ל, וכי הקריטריונים נכנסו לתוקף ללא הודעה מראש וגרמו לדחיית יותר מ-20 מתנדבים שעמדו להתגייס בנובמבר.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע הוקשחו התנאים ובאיזה אופן?
3. כיצד ימשיך צה"ל לעודד צירוף מתנדבי חוץ-לארץ לשורותיו?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
3-1. אשר לעיכוב המתגייסים, אציין כי לא עוכב גיוסו של מלש"ב שאושר לגיוס. חשוב לציין כי בהליך הבדיקה אין התחייבות לגיוס המלש"ב, דהיינו בחלק מהמקרים לבסוף לא אושר גיוס המתנדבים, שכן לא עמדו בתנאים לגיוס.
דחיית הגיוס נעשתה משום שאצל מתנדבים אלו אובחנה רמת עברית נמוכה מהנדרש לשירות, ועל כן הם נדחו בחודש אחד בלבד לצורך מעבר אולפן עברית בצה"ל שיאפשר למידת השפה העברית והשתלבות מיטבית ומהירה בצה"ל. למתנדבי מח"ל האמורים ניתנה הודעה על עיכוב הגיוס. הודעה זו הועברה ברגע האחרון, ולכן צורפה אליה התנצלות.
לא היה שינוי בקריטריונים לגיוס מתנדבים. גם בעבר נדרשה רמת עברית מסוימת, אך מתנדבי התוכנית למדו באולפן לפני הגיוס.
עידוד גיוס מתנדבי מח"ל נעשה במשרד הביטחון בשיתוף עם צה"ל.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 676, של חבר הכנסת דב חנין – לפרוטוקול.
676. טענה על הריגת שני פלסטינים פצועים בכפר אל-יאמון
חבר הכנסת דב חנין שאל את שר הביטחון
ביום כ"ב בכסלו התשס"ז (13 בדצמבר 2006):
בתחקיר "בצלם" נטען, כי ביום רביעי, 8 בנובמבר 2006, נורו למוות שני פצועים פלסטינים בעת פעילות צה"ל בכפר אל-יאמון.
רצוני לשאול:
1. האם הטענות נכונות?
2. האם ייבדקו ממצאי צה"ל בעניין?
3. האם יינקטו צעדים נוספים בסוגיה, ואם כן – אילו?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
3-1. בדקנו את טענת ארגון "בצלם" בדבר נסיבות הריגת סלים אבו-אל-הייג'א ומחמוד אבו-חסן, ומממצאי צה"ל עולה התמונה שלהלן: ב-8 בנובמבר 2006 נערכה פעילות צבאית בכפר אל-יאמון לצורך איתור מבוקשים ומעצרם. לאחר חילופי ירי בין המבוקשים ובין חיילי צה"ל נמלטו שני מבוקשים אל אחד הבתים באזור. החיילים פשטו על הבית והורו לכל מי שנמצא בו לצאת. לאחר מכן ערכו סריקה בבית, ובמהלכה נתגלו שני המבוקשים ונורו בידי הכוחות.
הטענות שהעלה ארגון "בצלם" לעניין ירי בפצועים נבדקו על-ידי הפרקליט הצבאי הראשי, אשר קיבל את תחקיר האירוע. לאחר שעיין בתחקיר קיים הפצ"ר התייעצות עם מפקד פיקוד המרכז, כמתחייב בחוק כאשר נשקלת האפשרות לפתוח בחקירה על בסיס תחקיר צבאי. לאחר שהוצגו לפני הפצ"ר הבהרות לאופן הפעולה של החיילים בעת הכניסה אל הבית המדובר, סוכם כי יועמק התחקיר בכמה נקודות. הפצ"ר ישקול בהמשך את הצורך בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע.
סיכומם של דברים – טרם נשלם הליך הבדיקה הצבאי, ואנו נוכל לעדכן בהמשך.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 710, של חבר הכנסת יעקב כהן – לפרוטוקול.
710. הוצאת צו הרחקה נגד תושב יצהר
חבר הכנסת שאל את שר הביטחון
ביום כ"ב בכסלו התשס"ז (13 בדצמבר 2006):
נודע לי כי לאחרונה הוצא נגד תושב יצהר צו הרחקה מביתו למשך שלושה חודשים.
רצוני לשאול:
1. מדוע הוצא הצו?
2. מדוע לא הועמד האזרח לדין?
3. האם בטרם הוצא הצו הובאה בחשבון העובדה כי הוא עומד להינשא?
4. כמה צווי הרחקה נוספים מערכת הביטחון מתכננת להוציא נגד אזרחים ישראלים בשנה הקרובה?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. בחודשים האחרונים חתם מפקד פיקוד המרכז על צו פיקוח מיוחד בעניינו של מר נועם מרדכי. צו זה מורה על תיחום מגוריו של האזרח האמור באיו"ש ליישוב מעלה-אדומים למשך שישה חודשים. בד בבד עם מתן הצו ניתן למר מרדכי היתר כללי לצאת מהאזור ולשהות בלא הגבלה בתחומי מדינת ישראל בתקופה שבה צו הפיקוח בתוקף.
יש לציין כי צו הפיקוח נחתם עקב הסכנה החמורה הנשקפת מפעילותו של מר מרדכי לביטחון האזור ולשלום הציבור.
2. מר מרדכי לא הועמד לדין מאחר שהמידע שבבסיס צו הפיקוח המיוחד שהוצא נגדו הוא מידע מודיעיני חסוי שאין לגלותו במהלך הליך פלילי.
3. בטרם הוצא צו ההגבלה נגד מר מרדכי נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה העובדה שהוא עומד להינשא. יש לציין כי חרף צו הפיקוח המיוחד ניתנו לו, על-פי בקשתו, כמה היתרים מיוחדים לשהות באיו"ש לצורך חתונתו.
4. כל מקרה שבו עולה צורך להוציא צו הגבלה מינהלי בעניינו של אזרח ישראל אשר שוהה באיו"ש נבחן על-ידי הגורמים המוסמכים לחוד ובאופן פרטני, כפי שנעשה עד היום, ובשל כך אין לצה"ל אפשרות לספק מידע על מספר צווי ההרחקה שיוצאו לאזרחים ישראלים בשנה הקרובה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאילתא מס' 714, של חבר הכנסת נסים זאב - חבר הכנסת זאב נמצא. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כדאי להיות אחרון בסדר-היום.
714. זרימת התנועה בכביש המנהרות
חבר הכנסת נסים זאב שאל את שר הביטחון
ביום כ"ט בכסלו התשס"ז (20 בדצמבר 2006):
מאות מכוניות המגיעות מדי בוקר מגוש-עציון ומביתר לירושלים בכביש המנהרות נאלצות להמתין זמן רב יחסית עקב הבדיקות הביטחוניות הנדרשות. במוצאי שבתות המצב קשה עוד יותר.
רצוני לשאול:
1. האם יוגבר מספר הבודקים במחסום?
2. האם יפוצלו כלי הרכב ליותר מנתיב אחד?
3. מה ייעשה כדי להקל על המבקשים להגיע לירושלים?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
אם כן, תשובתי על השאילתא של חבר הכנסת נסים זאב בנושא כביש המנהרות.
3-1. ממינהלת מרחב התפר נמסר, כי בתנועה לכיוון ירושלים יהיו שלושה נתיבים – אחד מהם לבידוק מעמיק – ונתיב חזרה מירושלים לגוש-עציון. מספר הבודקים מותאם למספר הנתיבים. בנתיבים האמורים יהיה נתיב ייעודי לתושבי ישראל הגרים בגוש-עציון, וכך תוקל התנועה לירושלים.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, שאלה קצרה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
האם יש לוח זמנים כלשהו? כרגע אנחנו רואים שהמצב קשה ובעייתי מאוד. האם יש לוח זמנים, פחות או יותר, להקלה?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
ככל שידוע לי, מדובר בחודשים אחדים. השיפור הזה מחייב השקעה כספית, ויש כמה מקומות שבהם המצב קשה יותר מאשר במחסום שאדוני מדבר עליו, אבל אני מניח שבמהלך שנת 2007 הדבר יסודר.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אפשר לשאול שאלה קצרה?
היו"ר אחמד טיבי:
לפנים משורת הדין, בבקשה, חבר הכנסת הנדל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שאלה קצרה. ראיתי את המעברים החדשים, את המחסומים הבנויים היטב. האם זו החלטה פוליטית להפוך את המקומות האלה למעבר גבול קבוע? אני רואה את זה כמעט בכל המקומות.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
אדוני, מעברי הגבול הקבועים ייקבעו במסגרת הסדר הקבע, שהמשא-ומתן עליו טרם החל, לצערי הרב.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני סגן השר. ברשותך, אדוני, אנחנו חוזרים לשאילתא מס' 427, של חבר הכנסת דוד אזולאי, על יחסם של מפקדים בצה"ל לחיילים שומרי מצוות.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(קורא את התשובה על שאילתא מס' 427, ראה לעיל)
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת, אם ירצה חבר הכנסת דוד אזולאי.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, תודה רבה על שאפשרתם לי. אני מפנה שאלה נוספת לסגן השר: אדוני, מה בדעתך לעשות כדי למנוע מצבים שבהם מוגשות תלונות נגד אנשים שומרי תורה ומצוות? בכל זאת, מדובר בצבא יהודי, וזכותו של כל חייל לשמור תורה ומצוות וללכת עם ציצית, עם כיפה וכו'.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני יכול להגיד בלב שקט שזה מטופל היטב בצבא.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
אני יכול לומר לך שאין מקרים. זה שהיו תלונות לא אומר שכולן נמצאו מוצדקות. ככלל, יש יחס של כבוד לכל חייל שומר תורה ומצוות. רבים מהמפקדים בצה"ל הם שומרי תורה ומצוות. אני לא אומר שלא היה פה ושם מקרה חריג, אבל ככלל, לתלונה הזאת אין שחר כתופעה. ממש לא.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו חוזרים לשאילתא מס' 663, של חבר הכנסת יואל חסון: הכללים לגיוס מתנדבים מחוץ-לארץ. בבקשה, אדוני.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(קורא את התשובה על שאילתא מס' 663, ראה לעיל)
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחבר הכנסת יואל חסון, אם הוא רוצה. לא, הוא לא מעוניין. תודה. שאילתא מס' 676, של חבר הכנסת דב חנין: חשד להוצאה להורג של שני פלסטינים פצועים.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(קורא את התשובה על שאילתא מס' 676, ראה לעיל)
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחבר הכנסת חנין.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, מחומר של ארגון "בצלם" שמגיע לידי עולה שזה לא המקרה הראשון שבו חיילי צה"ל שיוצאים לפעולות של מעצר בשטחים פועלים כאילו מדובר במשימת התנקשות. מקרה אחר שהובא לפני מתייחס למאי 2005. בחודש הזה, כך מובא בפני, היו ארבעה מבצעים למעצר פלסטינים מבוקשים על-ידי כוחות הביטחון, שגם בהם, לפי טענות ארגון "בצלם", החיילים פעלו כאילו מדובר בהתנקשות ולא בפעולת מעצר.
השאלה שלי: האם בהוראות שאתה, אדוני, ושר הביטחון מנחים בהן את הצבא יש הבחנה ברורה בין פעולות שמוגדרות כפעולות התנקשות לבין פעולות שמוגדרות כפעולות מעצר? מהן ההבחנות בין שני המצבים האלה ואיך אתם מיישמים את ההבחנות האלה הלכה למעשה?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
בהחלט יש הבחנה בין הדברים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שמים וארץ.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
הפעולה שאתה קורא לה התנקשות, או שאנחנו קוראים לה בשפתנו סיכול ממוקד, היא פעולה שתכליתה חיסול היעד של הפעולה, חיסולו הפיזי, כאשר מדובר באיש שיש לנו סיבה טובה להעבירו מן העולם, בדרך כלל איש מפתח באחד מארגוני המחבלים, אדם שמשתתף באופן פעיל ויוזם פיגועים ושאין ערך למעצרו. ככלל, ההעדפה היא לעצור. מבצעי המעצרים נעשים תוך סיכון גדול של חיילי צה"ל, שכן ההעדפה היא לעצור ולא להרוג. לכן, זו התשובה על שאלתך. ההעדפה שלנו היא לתפוס אדם ולהביא אותו למעצר ולמשפט. במקרים שאין אפשרות לעשות את זה, רק אז, אם נסיבות אחרות מתקיימות, ניתן לבצע מה שאנחנו קוראים סיכול ממוקד. זו תשובתי. שני המבצעים האלה שונים לחלוטין זה מזה בתכליתם, כשההעדפה שלנו היא לעצור, והא ראיה, שים לב שבאזור יהודה ושומרון בעיקר מתבצעים מבצעי מעצר, ובאופן די נדיר מבצעים של סיכול ממוקד.
728. פינוי משפחות אנשי הקבע מאזור הצפון
חבר הכנסת דני יתום שאל את שר הביטחון
ביום כ"ט בכסלו התשס"ז (20 בדצמבר 2006):
בימים האחרונים התחוור לי, כי עקב ירי ה"קטיושות" פונו משפחות אנשי הקבע שמשרתים במספנות חיל הים ממגוריהם בצפון למרכז הארץ. לעומת זאת, משפחותיהם של אזרחים עובדי צה"ל לא פונו ונותרו באזור הצפון.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן - מדוע נעשתה הבחנה זו?
3. מדוע לא פונו גם משפחות האזרחים?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
3-1. מספר מצומצם של משפחות משרתי הקבע המתגוררים בצפון אכן פונו לכמה מתקנים של האגודה למען החייל באזור המרכז ובאשקלון. רוב משפחות המפונים היו משפחות לוחמים משרתי הקבע שלחמו בחזית הצפון ובשטח לבנון. הפינוי היה זמני ולא לאורך כל תקופת הלחימה.
כעבור זמן-מה הורחבה אוכלוסיית המפונים על-פי החלטת המדינה, ובמימוש משרד הביטחון, לתושבי הערים צפת, נהרייה וקריית-שמונה.
בהקשר זה יודגש, כי רשימת המפונים נקבעה על-ידי הרשויות המקומיות, כאשר צה"ל שימש גורם מבצע בלבד. באותה רשימה נכללו הן משפחות עובדי צה"ל והן משפחות משרתי הקבע, הכול בהתאם להחלטת הרשות המקומית.
במקביל הכין מרכז תע"ץ – תעסוקת אזרחים בצה"ל - כחלופה רשימת מתקני לינה אפשריים באזור המרכז והדרום והציגם לארגון עובדי צה"ל. בנוסף וידא כי עובדי צה"ל שבתיהם או בני משפחותיהם נפגעו מההפגזות בצפון יזכו ללון במקומות לינה אלטרנטיביים במרכז, בהתאם לנוהל שסוכם על-ידי המדינה במקרים אלה.
עוד נציין, כי עמותת חיל הים גייסה תרומות ביוזמתה, וללא קשר לפעילות הצה"לית ולהחלטת הרשויות המקומיות, על מנת לסייע למשפחות הזקוקות לתרומה, ללא הבחנה בין משפחות עובדי צה"ל לבין משפחות אנשי הקבע.
763. הוצאת צו הרחקה נגד תושב יצהר
חבר הכנסת שאל את שר הביטחון
ביום ו' בטבת התשס"ז (27 בדצמבר 2006):
נודע לי, כי הוצא צו הרחקה לחצי שנה נגד תושב יצהר.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן - האם התקיים דיון משפטי בעניינו, ומה הם הנימוקים להוצאת הצו?
3. האם נשקלו ההשלכות של השארת אשה וחמישה ילדים לבדם ביישוב יצהר, הסמוך ליישובים ערביים?
4. האם הוצאו או יוצאו צווי הרחקה נוספים?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. בחודשים האחרונים חתם מפקד פיקוד המרכז על צו הגבלה מיוחד בעניינו של מר נריה אופן, המורה על תיחום מגוריו באזור יהודה ושומרון ליישוב מעלה-אדומים למשך שישה חודשים. בד בבד, ניתן לנידון היתר כללי לצאת מהאזור ולשהות ללא הגבלה בתחומי מדינת ישראל במהלך התקופה שבה צו הפיקוח בתוקף.
3-2. חשוב לציין, כי בטרם הוצאת צו ההגבלה בעניינו של מר נריה אופן נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין. הוצאת צו ההגבלה נבחנה ואושרה מבעוד מועד על-ידי הגורמים המשפטיים בצה"ל ובמשרד המשפטים.
יצוין, כי מר נריה אופן בחר שלא לממש את זכותו להגשת השגה או ערעור על צו ההגבלה, ובשל כך לא התקיים עד היום דיון בעניינו בפני ערכאה שיפוטית. צו ההגבלה נחתם בשל הסכנה החמורה הנשקפת מפעילותו של מר נריה אופן לביטחון האזור ולשלום הציבור.
4. בטרם הוצאת צו הגבלה מינהלי בעניינו של אזרח ישראלי השוהה באזור יהודה ושומרון, נבחן העניין על-ידי הגורמים המוסמכים בנפרד ובאופן פרטני, כפי שנעשה עד היום, ולכן לא ניתן לספק מענה לשאלה אם יוצאו צווים נוספים.
764. השתתפות צה"ל במימון לימודים למבחן הפסיכומטרי
חבר הכנסת אלכס מילר שאל את שר הביטחון
ביום ו' בטבת התשס"ז (27 בדצמבר 2006):
בשיחה אתי טען חייל קרבי, כי נודע לו שהוא וחברי יחידתו אינם זכאים להשתתף בבחינה הפסיכומטרית במחיר מוזל, כפי שהיה נהוג עד כה.
רצוני לשאול:
1. האם בוטלה הטבה זו לחיילי צה"ל?
2. אם כן – מדוע?
3. אילו הטבות ניתנות כיום לחיילים בגין לימודים אקדמיים?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
3-1. צה"ל מבצע פעילות ייחודית המיועדת להיטיב עם החיילים המשרתים ביחידות קרביות, במטרה לחזק את הקשר והמחויבות של החייל כלפי צה"ל ולהגביר את המוטיבציה והנכונות להמשך שירות קרבי גם במהלך תקופת המילואים.
פעילות זו כוללת, בין היתר, מתן שוברים המקנים לימודי הכנה לבחינה הפסיכומטרית במחיר מוזל - במימון חלקי או מלא של הצבא - זאת בהתאם לאופי שירותו של החייל, המלצת מפקדיו והמסגרת התקציבית לכך.
בחידוש הסכמי צה"ל עם מכוני הפסיכומטרי נוצרה הזדמנות לשינוי מדיניות צה"ל בכל הנוגע לשיפור המצב הקיים בנושא ההטבה של לימודים אלה ללוחמים. שינוי המדיניות בא לידי ביטוי באופן שבו יתאפשר לכל חייל המשרת בגדוד לקבל שובר לפסיכומטרי, כדלקמן:
א. חייל מצטיין, על-פי קביעת מפקד היחידה, זכאי לקבלת שובר במימון מלא של הצבא. זאת על מנת לחדד את ערך ההצטיינות של החיילים ביחידה. עד כה ההטבה ניתנה ביחס של חייל אחד מתוך חמישה.
ב. שאר החיילים בגדוד זכאים להנחה משמעותית הניתנת במסגרת הסכם בין צה"ל למכוני הפסיכומטרי, כך שלמעשה החייל נדרש לשלם מכספו 1,500 ש"ח בלבד. בהקשר זה נציין, כי עלות קורס פסיכומטרי במכונים שצה"ל התקשר עמם היא כ-5,000 ש"ח. זאת אומרת, מדובר בהנחה מאוד משמעותית של 70%.
ראוי להדגיש, כי חידוש זה מיטיב עם החיילים כיום, בהשוואה למצב בעבר. אומנם עד כה נדרשו החיילים לשלם מכספם רק כ-500 ש"ח, אך מספר החיילים אשר היו זכאים לקבלת שובר היה כמחצית מהחיילים ביחידה - יחס של 1:2.5 - בעוד כיום מדובר על זכאות לכלל החיילים בגדודים, כפי שהסברתי קודם.
יוצא אפוא כי מדובר על שינוי מדיניות צה"לית, אשר בא להיטיב עם החיילים הלוחמים המצטיינים ביחידות הקרביות בנושאים רבים נוספים – שוברי נהיגה, קורסי מחשב, סדנאות לקראת השחרור, לימוד אנגלית ושפות אחרות, קורס צלילה ועוד.
עוד נציין, כי צה"ל פועל בשיתוף פעולה הדוק עם היחידה להכוונת חיילים משוחררים אצלנו במשרד הביטחון, אשר אף היא פועלת ליצירת מדרגת הטבה נוספת, אם כי נמוכה יותר מזו של צה"ל, עבור יתר החיילים המשוחררים, על-ידי כך שהם מצטרפים להסכמים שונים שמיטיבים עם החיילים. חייל שאיננו קרבי ואיננו מצטיין יכול לקבל שובר הנחה של 1,800 ש"ח ממחיר השוק של הפסיכומטרי, שהוא כאמור כ-5,000 ש"ח.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אדוני סגן השר, האם יש המשך הטבות לחיילים המשוחררים בעניין הפסיכומטרי?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
לא הבנתי את השאלה.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אני שואל על החיילים המשוחררים. השאלה היתה על חיילים שהם במהלך השירות, ואני שואל עכשיו על החיילים שהשתחררו מצה"ל, האם יש איזו תמיכה לחיילים שכבר השתחררו מצה"ל בעניין הפסיכומטרי?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
ההסדר הוא לחיילים שמשרתים ונמצאים סמוך לסיום שירותם. זה ההסדר שמדובר בו.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
בסיום שירותם.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
כן, בסיום שירותם.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כל התשובה נוגעת לחיילים שעומדים להשתחרר.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
חיילים שמשרתים ועומדים להשתחרר.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
תודה.
765. פרופיל נמוך על סמך משקל
חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את שר הביטחון
ביום ו' בטבת התשס"ז (27 בדצמבר 2006):
נודע לי, כי הקריטריון שלפיו מלש"ב - מיועד לשירות ביטחון - מקבל פרופיל 64 הוא משקל נמוך מ-50 ק"ג, ללא יחס ל-BMI - אינדקס מאסת הגוף - כפי שהיה בעבר. הדבר עלול להפלות לרעה בעיקר בנות שגובהן בממוצע נמוך משל בנים, ובהתאם לכך גם משקלן.
רצוני לשאול:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן – מתי הוחלט לשנות את המדד ומדוע?
תשובת סגן שר הביטחון אפרים סנה:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
2-1. ראשית יצוין, כי המידע המצוין בשאילתא נכון. המדיניות בנושא זה נכנסה לתוקף באוקטובר 2005, עקב סדרת מחקרים שנערכה בצה"ל, על מנת להגן על בריאות המלש"בים מחד גיסא, ומאידך גיסא לאפשר להם שירות משמעותי בהתאם לרצונותיהם בצה"ל תוך שמירה על בריאותם.
מסקנות המחקר, שנערך בענף פיזיולוגיה של חיל הרפואה, שעניינו היה שילוב חיילות במקצועות המאופיינים במאמצים גופניים עצימים, הצביעו על שיעור גבוה של פגיעות עומס יתר - overuse injuries - בעיקר שברי מאמץ, בחיילות לעומת חיילים, במקצועות הלחימה במערך השדה.
צה"ל, כמי שאמון על בריאות החיילים ועל מניעת פגיעה פוטנציאלית עקב תפקידים ומשימות צבאיות, הטמיע דרישה לחוזק גופני מינימלי של מערכות השרירים והעצמות של חיילות המיועדות לשיבוץ במקצועות המאופיינים במאמצים גופניים עצימים.
נתוני המשקל והגובה הם שקלול של מדדים פיזיולוגיים אובייקטיביים עם שונות מגדרית, בכלל זה מאפיינים אנתרופומטריים - מאסת שריר, משקל, גובה, אחוז שומן - ויכולת גופנית - כוח שריר, סבולת שריר ויכולת אירובית ואנאירובית.
843. איסור הסעת פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון
חברת הכנסת קולט אביטל שאלה את שר הביטחון
ביום כ"ז בטבת התשס"ז (17 בינואר 2007):
פורסם, כי אלוף פיקוד המרכז הורה לאסור על ישראלים להסיע פלסטינים בכלי רכבם בשטחי יהודה ושומרון.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן - מה היו המניעים להוראה זו?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
חברת הכנסת קולט אביטל שאלה על הצו שאוסר הסעת פלסטינים בכלי רכב עם לוחיות צהובות. הצו הזה כרגע מושעה. הוא נעשה, אני חייב לומר לך, על בסיס בעיה מבצעית, שחלק גדול מהמפגעים הוסעו לתוך ישראל ברכב ישראלי. זה היה הרקע לצו הזה. מסיבות שונות הצו הזה הושעה, הוקפא, ואנחנו מחפשים עכשיו דרכים חלופיות לפתור את אותה בעיה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחברת הכנסת אביטל.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אדוני סגן השר, אני לא בטוחה שזו היתה כוונתי, או, על כל פנים, לא ברור שעל כוונתי אתה השבת. לא שאלתי לגבי הסעתם של פלסטינים לתוך שטחי ישראל. שאלתי על איסור הסעת פלסטינים בתוך יהודה ושומרון, לא לתוך ישראל. יש בכך הבחנה. חוץ מזה, באמת, זה מתחיל להיראות קצת כמו אפרטהייד.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
אני אסביר לך. נתתי לך תשובה מורחבת ממה ששאלת, אף שיכולתי לענות לך בקיצור נמרץ. אני מקווה שאין בלבך עלי שנתתי לך תשובה קצת יותר רחבה. אבל אקריא לך מה ששאלת: "אלוף פיקוד המרכז הורה לאסור על ישראלים להסיע פלסטינים בכלי רכבם בשטחי יהודה ושומרון". התשובה היתה: כן, אבל הסיבה לכך היתה לא ההסעה שלהם בתוך השטח, לא שהוא יסיע אותו מרמאללה לאל-בירה, אלא אם אותו רכב ייכנס. הלוא כלי רכב ישראלי, הבידוק שלו בכניסה לארץ הוא יותר קל, ואת ההקלה הזאת אנשים ניצלו כדי להיכנס ולעשות פיגועים. יצאה תקנה, שהיו לה, אגב, הרבה יוצאים מן הכלל, ועדיין היא היתה, וגם אותה עכשיו הקפאנו ואנחנו מחפשים דרך אחרת. את שאלת: "האם הידיעה נכונה?", והייתי עונה לך: כן. "אם כן - מה היו המניעים?", אמרתי לך מה המניעים. המניעים הם שהרבה מאוד – רוב, אם לא כל המפגעים שנכנסו ארצה, נכנסו ברכב ישראלי, לא ברכב שטחים; רכב ישראלי עם לוחית צהובה, כי הרכבים האלה נבדקים יותר בקלות, כמו שאת יודעת.
היו"ר אחמד טיבי:
סגן השר אומר, שגם כשהיה צו שאוסר על פלסטינים לנסוע ברכבים ישראליים, היו הקלות. הצו לא היה מוחלט – כמו באיחוד משפחות. יש הקלות.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
זה פירוש - - -
היו"ר אחמד טיבי:
היו הקלות, אדוני - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הוא עוזר לך.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
לא, אני אוהב שהוא עוזר לי.
היו"ר אחמד טיבי:
- - לא כל הפלסטינים נמנעים מעלייה על רכבו של ישראלי. אין ספק שמדובר בהמשך הנאורות. יש הקלות פעם אחר פעם אחר פעם. הרי העם הפלסטיני לאחרונה נהנה מהמספר הרב ביותר של הקלות בעולם. מרוב הקלות, כל הזמן הם שומעים על הקלות, אבל לא יודע – הם לא מבינים את ההקלות האלה, הפלסטינים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אתה תסביר להם.
היו"ר אחמד טיבי:
מישהו צריך להסביר להם שמה שהם חשים זה הקלות.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
זו תודעה משובשת.
היו"ר אחמד טיבי:
בדיוק. יש להסביר שמה שאתם חווים כל יום, מדובר בהקלות.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
הסברה, הסברה. בעיית הסברה.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
אתה תהיה מוכן להסביר את זה במקומי?
היו"ר אחמד טיבי:
להקלות? שמע, הקלות כאלה רק יהודי יכול להסביר.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
טוב, אם כך, אני אמשיך להסביר.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר אחמד טיבי:
העם הפלסטיני הוא העם שהכי הרבה הוקל לאחרונה. תודה רבה, חברת הכנסת קולט אביטל.
חבר הכנסת צבי הנדל, שאילתא מס' 889: הקמת ועדה לבחינת היערכות העורף למלחמה.
889. הקמת ועדה לבחינת היערכות העורף למלחמה
חבר הכנסת צבי הנדל שאל את שר הביטחון
ביום ה' בשבט התשס"ז (24 בינואר 2007):
מלחמת לבנון השנייה חשפה בעיות קשות ביותר בהגנת העורף. המשך התחמשות האויב ברקטות ובטילים עלול לפגוע באתרים שיש בהם חומרים מסוכנים.
רצוני לשאול:
1. האם הנתונים ידועים למשרדך?
2. כיצד ייפתרו הבעיות ומתי?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
תרצה שאני אחזור על השאילתא כדי שידעו על מה אני עונה, או שזה מיותר? שאל חבר הכנסת צבי הנדל בנושא הקמת ועדה לבחינת היערכות העורף למלחמה, כאשר בגוף השאילתא הצביע חבר הכנסת הנדל על המשך התחמשות האויב ברקטות ובטילים העלולים לפגוע באתרים שיש בהם חומרים מסוכנים.
אז אומר לך ככה: א. הנתונים ידועים. פיקוד העורף – ואין צורך לשם כך בשום ועדה, אגב - הכין תוכנית, שעלותה הכוללת היא כ-800 מיליון שקל, שעניינה מתן מענה לאיומים אלה, אך עד הרגע הזה התקציב טרם ניתן בידינו. סך הכול, מה שניתן בידי פיקוד העורף עכשיו לעניין הזה הוא 63 מיליון שקל.
חכה, חכה, מה אתה כבר קם? אני עוד לא גמרתי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לא. אני מקשיב לכל מלה.
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
היות שיש פה פער מאוד רציני, והשאלה שאתה שואל היא שאלה מדאיגה, העלינו את העניין הזה בפני ראש הממשלה אתמול פעם נוספת, בדיון שהיה אצלו, ואני מאוד מקווה שהסכום הזה – שהוא מאוד דרוש, ואתה צודק מאוד בשאילתא שלך – אכן יינתן לפיקוד העורף, ואז יהיה מענה. לא יהיה כסף – לא יהיה מענה.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה נוספת לחבר הכנסת הנדל, בבקשה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מכובדי סגן השר - א. תודה על התשובה; ב. אני התכוונתי לנקודה מאוד מאוד ספציפית, אם זיהית, רק על בעיה אחת - יש בעיות לרוב – הנושא של אתרים עם חומרים מסוכנים. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, אתה יודע היטב למה אני מתכוון. יש אתרים מיוחדים שבהם פגיעת טיל היא כואבת שבעתיים, ואסתפק בזה. יש לי תחושה שכיוון שברוך השם, בנסי-נסים ניצלנו בסוגיה הזאת, אנחנו לא מתייחסים לזה מספיק. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אתה עונה על כך?
סגן שר הביטחון אפרים סנה:
ברשותך, אני אענה על השאילתא הזאת שלא מעל הדוכן – אם תרצה, מייד בגמר הישיבה הזאת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני סגן השר. חברת הכנסת יחימוביץ, את מרשה לי לנעול את הדיון.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
חס וחלילה - - -
היו"ר אחמד טיבי:
תם סדר-היום. אדוני, אני מודה לך. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"א בשבט התשס"ז, 30 בינואר 2007, בשעה 16:00. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:05.