דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ו ישיבה פ"ח הישיבה השמונים-ושמונה של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, ד' בשבט התשס"ז (23 בינואר 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 16:06 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 יוסף ביילין (מרצ): 4 רונית תירוש (קדימה): 4 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 5 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 5 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 5 משה גפני (יהדות התורה): 6 רן כהן (מרצ): 6 אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 7 מאיר פרוש (יהדות התורה): 8 אבשלום וילן (מרצ): 9 יעקב כהן (יהדות התורה): 9 קולט אביטל (העבודה-מימד): 10 חיים אמסלם (ש"ס): 10 עזמי בשארה (בל"ד): 11 יצחק זיו (גיל): 12 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 13 ואסל טאהא (בל"ד): 13 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 14 הצהרת אמונים של חבר הכנסת דוד רותם 14 הצעות לסדר-היום 15 ציון יום הזיכרון הבין-לאומי לקורבנות השואה וציון המאבק באנטישמיות 15 סילבן שלום (הליכוד): 16 שרה מרום-שלו (גיל): 22 קולט אביטל (העבודה-מימד): 23 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 25 אברהם מיכאלי (ש"ס): 27 מיכאל נודלמן (קדימה): 28 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 29 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 31 יוסף ביילין (מרצ): 32 סילבן שלום (הליכוד): 34 שרת החוץ ציפי לבני: 35 הצעת חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007 36 גאלב מג'אדלה (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 36 מיכאל נודלמן (קדימה): 39 השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: 39 הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז-2007; 40 הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ז-2007 40 משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה): 40 השר משולם נהרי: 43 אמנון כהן (ש"ס): 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 52 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 52 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92 – הוראת שעה), התשס"ז-2007 53 משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 53 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 55 נאומים בני דקה היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, השר התורן שאיננו, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, ד' בשבט, 23 בינואר 2007. הסעיף הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי, נא להירשם. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, "שלום עכשיו" אמורה היתה להפגין בשבוע שעבר על המתרחש בחברון, והיא קיבלה אישור לכך מהמערכות השונות. רק ברגע האחרון נודע לתנועה שאסור לה להפגין, כנראה כדי לא לפגוע בחוק ובסדר בחברון, ונאלצנו להפגין בצומת העוקפים. באותה שעה ממש נמשך המערב הפרוע שמאפיין את המקום הזה, כאשר המתנחלים שם ממשיכים להטיל את חתתם על הפלסטינים. גם במקום שצה"ל הודה ששגה בכך שהוא מנע מפלסטינים לעבור, ברחוב השוהדא, הסתבר שלפלסטיני אורך כשעה לעבור את הבדיקות הביטחוניות כביכול, או לא כביכול, מה שהופך את המעבר שם לבלתי אפשרי כמעט באותה מידה. אני משוכנע, גברתי, שהדרך היחידה לטפל בבעיה בחברון היא אותה דרך שניסו ב-1968, כאשר לפי דרישתו של יגאל אלון היה רעיון להעביר אותם למקום אחר, לאפשר את הקמתה של קריית-ארבע ולא לאפשר התנחלות כזאת בתוך העיר, שנושאת אופי פרובוקטיבי. תודה לך. היו"ר דליה איציק: תודה לחבר הכנסת יוסי ביילין. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לנצל את הבמה הזאת על מנת להזים שמועות, כמו זאת שהיתה היום בכותרת אחד העיתונים, שנאמר בה שלראש הממשלה שלנו אין גיבוי מטעם סיעתו. אני רוצה לומר כאן ועכשיו לכל מחרחרי המלחמות ולכל המלעיזים, שהסיעה כולה מגובשת, תומכת ועומדת מאחורי ראש הממשלה, מאמינה בדרכו, הדרך שלשמה אנחנו קיימים כאן, בכנסת הזאת, כדי לשרת את הציבור בדרך האמצע, דרך המרכז, תוך חתירה למציאת פתרונות ואפיקים לשלום עם שכנינו הפלסטינים, תוך ניסיון למצוא את המנהיגות המתונה יותר מביניהם, כזאת שאפשר לעשות אתה הסכמים ולהגיע יחד אתה למצב של דו-קיום בשלום, זה לצד זה, מדינת היהודים והעם הפלסטיני. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, בית-משפט השלום בירושלים קבע פיצוי של 250,000 שקל ליולדת מבועינה-נוג'ידאת שהעובר שלה נפטר כיוון שהיא לא הבינה מה הרופאים בבית-החולים "פורייה" מדברים אתה. כשהרופאים, בבית-המשפט, חזרו על דבריהם בפני רופאים יהודים, גם הם לא הבינו, אף שהם מבינים היטב עברית. בית-החולים חויב לשלם 250,000 שקל פיצוי ליולדת. הבקשה היא שבבתי-חולים במיוחד, כשיש חולים ערבים באזורים מיוחדים, יהיו רופאים דוברי ערבית או שיהיו שם ערבים, כדי שלא נאבד את הילדים שלנו. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת גבאי. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ממדי העוני בישראל הם בשיעור של 20.6%. הם מהגבוהים בקרב המדינות המפותחות. המכון למדיניות כלכלית קובע, שניתן להקטין את שיעור העניים בישראל למחצית בתוך חמש שנים, בלי תוספת של עלות תקציבית גבוהה, באמצעות צעדים ובהם ביטול מע"מ על כל מוצרי המזון. המחקר, שהוכן על-ידי ד"ר שיינין, קובע כי ביטול המע"מ על מזון חשוב מאוד למשפחות מהשכבות החלשות, שבהן המזון הוא מרכיב מרכזי בהוצאה. לפני כמה חודשים הוריד האוצר 1% מהמע"מ, שהסתכם ב-3.5 מיליארדי שקלים, ומההורדה הזאת נהנו בעיקר העשירונים העליונים. כעת אני פונה לשר האוצר להוריד את המע"מ ממצרכי מזון, ומהורדה זו ייהנו בעיקר השכבות החלשות. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, חבר הכנסת הלפרט. חבר הכנסת גבאי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת גפני. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קראנו היום בעיתונים על אלימות של תלמידים בבתי-הספר. בכל פעם שאנחנו קוראים אנחנו מופתעים לאיזו רמה עולה האלימות בבתי-הספר, אילו נזקים פיזיים, נפשיים וגופניים היא גורמת לתלמידים. לא מדובר בלקחת מחברת, לצייר או לקשקש, אלא פשוט אלימות בגופו של התלמיד. מדינת ישראל צריכה להשכיל ולהכין תוכנית חירום כדי לעצור את האלימות הגואה בבתי-הספר, ולהסתכל על בתי-ספר שאין בהם אלימות כדי ללמוד באיזו דרך הם מחנכים. יש בתי-ספר שכמעט נקיים מאלימות ויש בתי-ספר שמוצפים באלימות. יש צורך להכין תוכנית חירום על מנת להוריד את רמת האלימות בבתי-הספר, כי בית-ספר שקיימת בו אלימות ולא אווירה חינוכית, גם רמתו הלימודית יורדת, והבוגרים שלו לא יגיעו למטרות שהציבו לעצמם. זאת מחלה כללית, שצריכה לקבל התייחסות מכלל המערכת במדינת ישראל. היו"ר דליה איציק: תודה לחבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת גפני, ואחריו - חבר הכנסת רן כהן. משה גפני (יהדות התורה): גם הפעם, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש לדבר, כמו בפעם הקודמת, על פרשת השבוע, שהיתה פרשת וארא. התורה מתארת את המכות שניחתו על המצרים, ושתי המכות הראשונות, דם וצפרדע, שפגעו גם ביאור, לא עשה אותן משה רבנו, אלא התורה אומרת: "ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן". למה? מכיוון שלמשה רבנו היתה הכרת הטוב כלפי היאור, שבו הוא ניצל. הוא היה בתיבה ביאור והוא ניצל. התורה מלמדת אותנו, שאפילו על דבר כזה, שהוא דומם, חייב שתהיה הכרת הטוב. אנחנו נמצאים במדינה שבה צריך להעביר ביקורת ציבורית, צריך לעשות הכול, אבל אין לנו הכרת הטוב כלפי אישים שפעלו למען העם, פעלו למען עם ישראל ופעלו למען המדינה. בסופו של דבר, כאשר הם נופלים, אין שום הכרת הטוב כלפיהם. אני חוזר ואומר, צריך ביקורת ציבורית, אבל צריכה להיות לנו גם הכרת הטוב. התורה מלמדת אותנו את זה. גברתי היושבת-ראש, כל מי שעושה מכאן השלכה כאילו אני מתכוון למישהו מסוים, עושה זאת על אחריותו בלבד. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חשוב שגם בימים אלו נישמע קצת אנושיים. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אורי אריאל. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, פרשת השבוע אצלי, כמו בכל שבוע זה שנתיים ויותר, היא ההתאבדויות בישראל. היו"ר דליה איציק: כל הכבוד לך, חבר הכנסת רן כהן, על ההתמדה. רן כהן (מרצ): אני מודה לך. אני באמת חושב שזה נושא שחייבים לעסוק בו, ועדיין לא הגענו להכרה עד כמה המחלה הזאת קיימת בתוכנו ועד כמה חייבים להתמודד עמה. מספר הניסיונות האובדניים שעליהם איננו שומעים בכלל עומד על פי-100 מן המקרים המובילים למוות. כלומר, 1% מן הניסיונות מסתיים במוות, אבל הניסיונות הם רבים מספור. אם נתאר לעצמנו שסיבת המוות מספר אחת בצה"ל היא אובדנות, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו בכמה ניסיונות מדובר. המודעות לנושא בארץ נמוכה מאוד, ולא מופנים כל משאבים לתחום הזה. במדינות אחרות, שהפעילו תוכניות לאומיות למאבק באובדנות, נרשמו הישגים מרשימים מאוד ונחסכו חיי קורבנות רבים. גברתי היושבת-ראש, הנושא טרם הגיע לסדר-היום הציבורי בישראל, למרות התשבחות שלך והמאמצים שלי, ועדיין אין השקעה של משאבים כספיים להקמת תוכניות ורשות לאומית למניעת התאבדות, וזאת אף שהתמותה מהתאבדות במדינת ישראל היא בשיעורים דומים לזו שבאירופה. אני קורא לממשלה ולשרים הרלוונטיים לאמץ תוכנית לאומית למאבק בהתאבדויות ולהקצות משאבים ראויים לנושא חשוב זה. הצלחנו לעורר את העניין הזה בצה"ל ברמות הבכירות ביותר, ואני משוכנע שצריך לעורר גם את המדינה ואת הממשלה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לחבר הכנסת אורי אריאל. אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נמסר לי כעת שהיועץ המשפטי החליט להגיש כתב אישום נגד נשיא מדינתנו. על הנשיא לקיים את מה שהוא ופרקליטיו הבטיחו, אם אכן הידיעה הזאת נכונה, ולהשעות את עצמו לאלתר. דבר שני, רציתי לומר לידידי חבר הכנסת ביילין, לוקח שעה לערבי לעבור את רחוב השוהדא בחברון כי אכן הערבים שם מסוכנים. הם הוכיחו את זה מתרפ"ט וגם היום. לכן, הצעתו של ביילין לגרש את היהודים כאשר הם הקורבנות היא יותר מאומללה. דבר שלישי, הייתי היום עם ראש הממשלה בסיור אצל המפונים בחבל לכיש והיו שם הבטחות רבות וחשובות. המבחן הוא מבחן הביצוע במהירות, אחרי שעברה שנה וחצי, והלוואי שנוכל לברך על המוגמר. דבר אחרון, אני רוצה לברך בברכת כוהן את ידידי, שבעוד 20 דקות יהיה חבר הכנסת, עורך-הדין דוד רותם. בהצלחה. היו"ר דליה איציק: תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת פרוש, ואחריו - חבר הכנסת אבו וילן. מאיר פרוש (יהדות התורה): כמו חבר הכנסת אורי אריאל, גם אני מברך את המיועד להיות חבר הכנסת בעוד דקות מספר. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מנצל את הדקה לומר שבכנס הרצלייה הנערך בימים אלה מעלים שני פרופסורים, פרופסור שושני ופרופסור ארד, שניהם עוסקים בתחומים שונים, הצעה מהפכנית ומשותפת בתחום חינוך הילדים. על-פי ההצעה, יש להתחיל את הלימודים כבר בגיל ארבע, ולא להסתפק עוד במועט או בבינוני המאפיינים את מערכת החינוך במדינת ישראל. ההצעה נובעת כנראה, בין היתר, מסקר הקובע כי 66% מאזרחי המדינה אינם מרוצים ממערכת החינוך הממלכתית ו-75% מההורים סבורים כי בתי-הספר הממלכתיים מחנכים לערכים במידה פחותה ומועטה. נדמה לי שגם בעלי ההצעה המהפכנית מתעלמים מן העיקר - מערכת חינוך צריכה וחייבת להציב בפני תלמידיה מה הוא כור מחצבתם. זו המשמעות האמיתית של חינוך לערכים. בעם ישראל אין ולא יכולה להיות הכוונה אחרת מאשר תורתנו הקדושה. היא המקור, היא המהות והיא התוכן. עם ישראל התברך בעבר רצוף ונמשך דורות, ואת זה חייבים וצריכים להורות ולהקנות לתלמידים. את זאת עושה בהצלחה מערכת החינוך החרדית. היו"ר דליה איציק: תודה לחבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת אבו וילן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת יעקב כהן. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, התפרסמה היום ידיעה גדולה בעיתונות ולפיה אמא ובתה בת הארבע, ממגורשי דארפור, שהצליחו להימלט מרצח העם שנעשה שם - ומאות אלפים כבר נטבחו - הגיעה לישראל דרך גבול מצרים, היתה כמה ימים במעצר צבאי ונזרקה בתחנת הרכבת של באר-שבע עם צו אלוף בצה"ל שמגרש אותה מהארץ. אין לה לאן ללכת וקרוב לוודאי שהיא תישאר ימים ארוכים בישראל, עד אשר יימצא פתרון. לצערי, כ-300 אנשים מדארפור נמצאים בארץ, ואנחנו שופטים אותם על-פי חוק של מסתננים מארץ אויב, ללא תנאים אלמנטריים. אנחנו עם שסבל מג'נוסייד יותר מכל העמים במאה ה-20; במקום לגלות רגישות לכל הבעיות ולהתמודד בדרך אנושית ראויה, אנחנו שולחים אנשים לרחובות. אני מקווה שהכנסת תעסוק בזה. בשבוע הבא יהיה דיון בנושא בוועדת הפנים, ואני מציע לכולנו לגלות פרצוף אנושי והוגן ולא להתנהג בצורה שאינה יאה לבני-אנוש. תודה. היו"ר דליה איציק: אדוני, גם רחמי נכמרו, ואני מקווה שהעוסקים בדבר ימצאו פתרון שיהיה הולם את רוח הערכים של המדינה הזאת. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת קולט אביטל. יעקב כהן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, בשבוע האחרון שמענו דבר מזעזע, שבית-הכנסת במאחז יד-יאיר עם ארון הקודש שבתוכו עלו באש. למרבה המזל, ספר התורה לא היה בתוכו ולא נשרף. מעבר לדבר החמור של שרפת בית-הכנסת על-ידי פורעים ערבים – דבר שמזכיר לנו תקופות אפלות וחשכות בהיסטוריה היהודית - יש כאן דבר עוד יותר חמור, והוא האופן שבו הדבר עובר, בשקט וללא הרמת קול צעקה. אני לא מתאר לעצמי מה היה קורה אם חס ושלום יהודים היו שורפים מסגד, איזה קול רעש וזעקה היו קמים, אני חושב שכל המזרח התיכון היה בוער ורועש, ואילו אנו שותקים ועוברים על הדבר לסדר-היום. אפילו לא קיבלו את הדבר כהצעה לסדר-היום. רבותי, זוהי קיהות חושים של כולנו, במיוחד כשמדובר על הקדוש והיקר לנו מדור דור. לכן, חברי חברי הכנסת, אני קורא לכולם להתעורר ולא לתת לעבור על דברים מסוג זה לסדר-היום, ללא תגובה הולמת. אני קורא לשלטונות הצבא להשיב מדוע לא נעשה דבר מאז החילול לפני חצי שנה, ולעשות הכול שהדבר לא יחזור על עצמו. הבה נזכור שבית-הכנסת הוא מקום מקדש מעט שנותר לאומה ועלינו לשומרו ולהיזהר בקדושתו, כמו שנאמר: וממקדשי תיראו. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה – חבר הכנסת חיים אמסלם. קולט אביטל (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הזמן המועט הזה לשני נושאים. הראשון - הרצח המזעזע שעליו שמענו אתמול בערב. שוב רצח של שתי נשים, שוב אלימות במשפחה, ואנחנו ממשיכים מדי פעם לדבר על זה והיד קצרה. אני חושבת שצריך לנקוט עמדה יותר נחרצת. אני קוראת לכנסת לקיים על זה דיון יותר רציני ולראות מה ניתן עוד לעשות. דבר שני, גברתי היושבת-ראש, כנס הרצלייה מתקיים מדי שנה והמדינאים שלנו - ראש הממשלה, שרת החוץ, שר הביטחון - מוצאים שזו הבמה שמעליה הם צריכים להכריז על המדיניות, במקום מעל במת הכנסת. אני מכירה את דאגתך לבית הזה ואת הצורך לחזק אותו, ולכן נראה לי, גברתי היושבת-ראש, שאנחנו צריכים לעשות דברים כדי שתהיה מסגרת שבה תוצגנה כל אותן תוכניות – תהיינה חדשניות ככל שתהיינה – כאן מעל במת הכנסת, ולא יהפוך כנס הרצלייה במה אלטרנטיבית לכנסת. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, גברתי. הערתך מאוד במקום. גם חבר הכנסת רובי ריבלין וגם אני לא הופענו בכנס הזה, הגם שהוזמנתי לפתוח אותו. יש לי כבוד לאנשי הכנס, יש לי כבוד לאוניברסיטה הזאת, אבל את צודקת לגמרי – הבמה שבה שרים בכירים וראש הממשלה צריכים להציג את התוכניות שלהם היא הכנסת. אני אגיב היכן שאני אצטרך להגיב. את צודקת לגמרי, וייתכן שאנחנו צריכים לחשוב על דבר אחר, על יותר מאשר הבנה והסכמה. אני ערה למה שאת אומרת. תודה לך. חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה. רן כהן (מרצ): את צודקת מאוד. חיים אמסלם (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום, ד' בשבט, נחוג בארץ ובעולם יום פטירתו וההילולה של הצדיק הגדול הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, הבבא סאלי. הבבא סאלי נתפרסם עוד בחייו מקצה עולם ועד קצהו כאיש מופת המביא מזור ותעלה לרבים ששיחרו לפתחו. מה שפחות ידוע הוא שהבבא סאלי שימש בחייו כדיין, רב ואב בית-דין וחינך דורות דורות של רבנים ותלמידי חכמים. חוכמתו וגדולתו בתורה העמידו אותו בשורה הראשונה של גדולי ישראל. בנתיבות השתתפו אתמול והיום עשרות אלפים בעלייה לקברו. המורשת שלו חרגה מזמן מגבולות העדה המרוקנית והרב הפך כבר בחייו ולאחר מותו לסמל של ענווה, קדושה, אהבת ישראל, אהבת ארץ-ישראל. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת , בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זאב. עזמי בשארה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לפני כשנתיים הצעתי הצעת חוק לפיצוי חולי הפוליו. הצעת החוק התעכבה במשך שישה חודשים בוועדת הכנסת כדי להחליט לאיזו ועדה היא תועבר, וזאת לאחר שהיא זכתה לרוב של יותר מ-80 חברי כנסת, לרבות ראש הממשלה. היו"ר דליה איציק: היום גם עלה חוק שלך בוועדת העבודה והרווחה. עזמי בשארה (בל"ד): כן. זה כבר עבר בקריאה ראשונה, עבר דין רציפות ברוב של יותר מ-90 חברי כנסת, לרבות ראש הממשלה. יושב-ראש הוועדה החליט שהוא רוצה דיון ציבורי וכו' והוא גייס את הממ"מ. 90 חברי כנסת תמכו בזה, אני לא יודע מה צריך יותר מזה. זה חוק הומני ממדרגה ראשונה, ואף למדנו אותו טוב מאוד. מה לממ"מ לראיין ח"כים ולבקש מהם לא להצביע על החוק? ממתי הממ"מ הוא שדולה בכנסת? כלו הכלים הפרלמנטריים? איך אני יכול לעבוד בבית הזה אם יותר מ-90 חברי כנסת בעד, לרבות שרים, לרבות ראש הממשלה, ואני לא מצליח לחוקק חוק? תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת עזמי בשארה, אני רוצה להבין – אתה אומר שעובדי הממ"מ קראו לחברי הכנסת ואמרו להם: אל תצביעו? עזמי בשארה (בל"ד): כן. קוראים להם אחד-אחד ומבקשים מהם להתעניין בהצעה של יושב-ראש הוועדה, שהיא כן משכנעת ושהחוק שלנו לא משכנע; אף-על-פי שענינו על הטענות שלהם, שאינן נכונות ומופרכות לגמרי. זה מה שקורה. היו"ר דליה איציק: תודה לך על ההערה, זה ייבדק. ייבדק, ייבדק, ייבדק. עזמי בשארה (בל"ד): - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת עזמי בשארה, ייבדק. חבר הכנסת זיו, ואחריו – חבר הכנסת מרציאנו. ואם הוא לא כאן - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני נמצא. סיעת העבודה עוד יושבת פה. יצחק זיו (גיל): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת מכובדי, אני רוצה להעלות בפניכם תופעה חמורה ומדאיגה במיוחד. ילדינו התמימים נופלים קורבן לשיטות שיווק אגרסיביות של חברות מסחריות בין כותלי בית-הספר. בזמן האחרון הולכים וגוברים הפרסומים בתקשורת שחברות מסחריות משווקות עצמן בכיתות הלימוד באמתלה של תרומה. כך, למשל, פורסם ב"מעריב" שתלמידי בית-הספר "רמב"ם" בקריית-שמונה נתבקשו על-ידי הנהלת בית-הספר להגיע לבושים בבגדים של חברת סלולר מסוימת ולקשור לזרוע סרט באותו צבע. ולא די בכל אלה, בית-הספר אף התקשט בצבעי החברה. בית-הספר, שאמור להיות חממה לילדים, להגן עליהם ולשמור עליהם, הפך לזירה של שטיפת מוחות, במקום להעניק להם ערכים, השכלה וידע. בית-הספר מעביר להם מסרים מאיזו חברה כדאי להם לקנות. אסור שהסביבה החינוכית תזדהם מהתחרות על הכסף בין החברות. חברות שרוצות לתרום לילדים מוזמנות לעשות זאת כתרומה ולא כהשקעה כלכלית נלוזה. אנחנו, ככנסת ישראל לא ניתן שילדינו ישמשו בני ערובה לפרסומות בין כותלי בית-הספר. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת יורם מרציאנו. חבר הכנסת ואסל טאהא, שהמחשב לא קלט אותו, ידבר אחר כך. יחתום חבר הכנסת טיבי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בערב שבת פורסמה בערוץ-2 כתבה של העיתונאי חיים ריבלין על העיר לוד. קודם כול, אני מודה לך, גברתי, שהחלטת להכליל מחר הצעה דחופה לסדר-היום בנושא העיר לוד, בעקבות הכתבה. כל מי שצפה בכתבה המזעזעת של העיתונאי חיים ריבלין על העיר לוד - אני יכול לומר לכם שכדאי שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, בלי אף מפלגה יוצאת דופן, כל חברי הכנסת, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, נחשוב שהעיר לוד, עיר במרכז הארץ שחיים בה כ-80,000 איש, היא עיר שהולכת לאיבוד כל יום. זה קורה לנו מול העיניים. רק לפני חודשיים עמדתי פה וסיפרתי לכם על מסיימי בחינות הבגרות שסיימו במקום הראשון באנגלית ובמקום הראשון במתמטיקה בארץ. זאת עיר עם פוטנציאל, שכולנו מזניחים אותה ונותנים לה ללכת לאיבוד. בעניין הזה אני מבקש שכולנו נתאחד כדי להציל את העיר הנהדרת הזאת, שחיים בה יהודים וערבים בדו-קיום אמיתי. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ואסל טאהא. לאחר מכן - חבר הכנסת אחמד טיבי. ואסל טאהא (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, הייתי בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט על קיצוץ בשכר הטרחה של הסניגוריה הציבורית. זה פוגע לא רק בסניגוריה ולא רק במשק עורכי-הדין, שממילא הוא סובל ופגוע בגלל מספר עורכי-הדין שמיתוסף כל שנה ללשכה, אלא גם באזרחים שזקוקים לשירות הזה, וזו זכותם לקבל את השירות הזה. כולי תקווה שחברי הוועדה לא יאשרו את הקיצוץ הזה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה, גברתי היושבת-ראש. כנראה נגזר גזר-דין מוות על המסגרת הפרטית של גני טרום-חובה בנגב, שבה לומדים 9,000 ילדים, שכן מ-1 בספטמבר 2006 משכורות המחנכים לא משולמות בשל עיכוב במחלקה המשפטית של משרד החינוך, וגם בגלל החלטה של כמה ראשי מועצות מקומיות באזור. גם המדיניות הממשלתית היא רשלנית באזור הזה ומקפחת אותו. וכאשר התושבים בסופו של דבר יוזמים הקמת מסגרת חלוצית כזאת של גנים פרטיים, הם נענשים על היוזמה, ומשכורות ואמצעים לא משולמים על-ידי הממשלה ומשרד החינוך. היו"ר דליה איציק: תודה. הצהרת אמונים של חבר הכנסת דוד רותם היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(א) לחוק-יסוד: הכנסת, עם פטירתו של חבר הכנסת יורי שטרן, זכרו לברכה, יבוא במקומו מר דוד רותם, ייבדל לחיים ארוכים, מסיעת ישראל ביתנו. ובכן, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמינה אותך, מר רותם, לעלות לבמה. אתה תראה שזה אירוע מאוד מרגש. אני אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב אחרי שאני אקרא: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". דוד רותם (ישראל ביתנו): מתחייב אני. היו"ר דליה איציק: הנה אתה חבר כנסת. דוד רותם (ישראל ביתנו): תודה, גברתי. היו"ר דליה איציק: אנחנו מברכים אותך בהצלחה, אדוני. הסדרן ייקח אותך למקום ישיבתך. אתה יכול לרדת. דוד רותם, כמו שאמרנו, בא במקומו של חבר הכנסת יורי שטרן, שנפטר בטרם עת בשבוע שעבר והוטמן באדמת ירושלים. כשימלאו 30 לפטירתו, נקיים ישיבה מיוחדת לזכרו. חבר הכנסת רותם, בוא אל הבמה, יהיה לך זמן לשבת על הכיסא הזה, אני רוצה לומר לך כמה דברים. לא כל יום כולנו כל כך נחמדים, תדע לך. עלה לבמה, אני גם אאפשר לך להגיד כמה מלים. עמיתי חברי הכנסת, הרשו לי להציג במשפטים ספורים את חבר הכנסת דוד רותם: דוד הוא יליד בני-ברק, הוא התחנך בירושלים, סיים את לימודיו הגבוהים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית – הנה, יש לנו עוד משפטן, ואפילו עורך-דין – והוא בעליו של משרד עורכי-דין בירושלים. אתה לא תוכל לעסוק יותר בעריכת-דין. דוד רותם הוא תושב אפרת שבגוש-עציון. בשמכם ובשמי נאחל לו הצלחה רבה בתפקידו החדש, ואני רוצה ברגע זה לחתום לך על תעודת חבר הכנסת. הנה, עכשיו אתה חבר כנסת. תודה לך, חבר הכנסת. הצעות לסדר-היום ציון יום הזיכרון הבין-לאומי לקורבנות השואה וציון המאבק באנטישמיות היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לנושא אחר על סדר-היום, חברי חברי הכנסת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סילבן שלום, מי שהיה שר החוץ שיזם את קבלת ההחלטה באו"ם לציון יום השואה כיום הזיכרון הבין-לאומי. הוא זה שגם יזם את הדיון הזה היום בכנסת. הדיון הוא בהצעות לסדר-היום מס' 2132, 2095, 2103, 2124, 2150, 2173, 2174, 2176 ו-2179. חברי חברי הכנסת, תרשו לי כמה מלים לפני כן. נמצאים אתנו כאן ביציע המיוחד אנשי העמותה הפרלמנטרית הישראלית לזכר השואה – ברוכים הבאים לבית שלכם. נמצאים אתנו ביציע הציבור אולפנת גבעת-וושינגטון, קבוצה מחוץ-לארץ – welcome to your home. נמצאת אתנו גם קבוצת גמלאים מהוד-השרון. חברי חברי הכנסת, רבות מאומות העולם, ואנחנו אתן, מקיימות השבוע יום זיכרון לקורבנות השואה. הנה, שר חוץ חרוץ לקח את היוזמה הזאת והצליח להביא לכל הפרלמנטים בעולם תאריך חשוב מאין כמוהו: היום שבו כבו להבות הגיהינום בכבשני אושוויץ ושערי מחנה המוות נפתחו ליציאתם של אלה ששרדו את התופת. חברי חברי הכנסת, אני לא בת לניצולי השואה, אבל אנחנו בין ניצולי השואה אפילו שלא היינו שם; אנחנו קורבנות השואה אפילו שלא כלאו אותנו בגטאות; אנחנו ניצולי השואה אפילו שלא נשלחנו למחנות הריכוז ולתאי הגזים ולמשרפות. אנחנו כולנו, בני העם היהודי ואזרחי מדינת ישראל – כולנו – צריכים לראות את עצמנו כאילו גורלנו עלול היה להיות כגורלם של אלה שלא היה להם מציל. מכאן נגזר תפקידנו: למלא את מקומם של אלה שנרצחו ונטבחו ושל אלה שלא זכו להגיע לכאן. לכן, אדוני שר החוץ לשעבר, אני רוצה לברך אותך על היוזמה. מוטלת עלינו החובה לספר ולתאר בלשון בני-אדם את הרצח שאין להסבירו בלשון בני-אדם. עלינו להבטיח שהאנושות לעולם לא תשכח את שקרה. לנו נותן יום זה את האומץ לעשות דברים. הנקמה שלנו באלה שרצחו אותנו והרגו בנו, שונה. אין אנחנו רוצחים ואין אנחנו הורגים. איננו תובעים דם תחת דם. הנקמה שלנו היא בניית הארץ. בבקשה, חבר הכנסת סילבן שלום. סילבן שלום (הליכוד): כמצוות הנוהג בכנסת, ברצוני, כנואם הראשון אחרי השבעתו של חבר הכנסת רותם, לברך אותו על בחירתו לתפקיד חבר הכנסת, תפקיד שכבר היה בידו – אם אני זוכר טוב – ורק בדקה ה-95, זמן פציעות, נלקח ממנו, בשנייה האחרונה. חבל שזה קרה בנסיבות האלה שיורי שטרן הלך לעולמו. אנחנו רוצים כמובן לברך אותך, לאחל לך הצלחה בבית הזה. כפעיל ציבור זה שנים ארוכות, כאחד שמשרדו, משרד עורכי-הדין, היה תמיד בית פתוח לרבים מהאנשים החלשים בחברה, שבאו למצוא סעד ולבקש מזור לבעיותיהם, כאיש ציבור שהיה פעיל ביש"ע, במועצת יש"ע, איש אפרת, אני בטוח שאתה תביא לכנסת גם מהניסיון המשפטי שלך, לצד החקיקתי. אני מאחל לך הצלחה. ברצוני להודות ליושבת-ראש הכנסת דליה איציק על כך שנענתה לבקשתי ליזום את הדיון המיוחד כאן היום. 27 בינואר נקבע כיום השואה הבין-לאומי. 27 בינואר יוצא השנה בשבת, ולפיכך לא ניתן לקיים את האירועים אלא לפני, והיום הוא היום המתאים. במשך שנים אנחנו מציינים את יום השואה ביום השואה שקבוע בחוק, אבל יום השואה הבין-לאומי נקבע כיום של שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, שהוא 27 בינואר. גברתי היושבת-ראש, זה חוב מוסרי שיש לנו לקורבנות השואה, אולי הדבר הקטן ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבורם, למען הניצולים ולמען הקורבנות. במשך שנים ניסתה ישראל לעורר את דעת הקהל בעולם לצורך לזכור את רצח העם שבוצע בזמן מלחמת העולם השנייה, והנה לפני כשנתיים ימים נפלה בחלקי הזכות הגדולה - - - היו"ר דליה איציק: האם אפשר, אדוני המזכיר, לדאוג שממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, שאמורה להיות בדיון הזה, תהיה כאן? סילבן שלום (הליכוד): אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, כי חשבתי לרגע אולי לשאול איך אין אף נציג של הממשלה כאן. היו"ר דליה איציק: יש פה שר שביקש, אבל אנחנו ביקשנו גם משרת החוץ, כי היא רלוונטית מאוד לדיון הזה. סילבן שלום (הליכוד): אני לא רואה כאן נציג של הממשלה ברגע זה. היו"ר דליה איציק: השר התורן ביקש ממני לצאת לחמש דקות. סילבן שלום (הליכוד): באופן עקרוני חשבתי לומר את הדברים, אבל אחרי זה אמרתי שאני לא רוצה להכניס בכלל ממד שיגידו שהוא אולי ממד פוליטי. אבל צר לי שלא נמצא כאן נציג של הממשלה. זה לא אירוע פרטי של אף אחד, זה אירוע לאומי. נפלה בחלקי הזכות הגדולה להביא לשני אירועים באו"ם: אחד, אירוע מיוחד לציון 60 שנה לשחרור מחנות ההשמדה. נסעתי במשלחת עם יושב-ראש הכנסת לשעבר דב שילנסקי, עם האלוף יוסי פלד, עם דוד גרינשטיין, שהוא אחד מראשי הארגונים של ניצולי השואה, ועם השחקנית גילה אלמגור, שהיא בת לניצולי השואה, לאירוע יוצא דופן שהיה שם, אירוע שבו קראנו תפילת "אל מלא רחמים" בעצרת האו"ם. היתה שם תערוכה שלא תישכח. ההחלטה היותר-חשובה היתה כעבור חודשים מספר, הצעת החלטה ראשונה שהוגשה אי-פעם על-ידי מדינת ישראל לעצרת האו"ם. מדינת ישראל מעולם לא הגישה הצעת החלטה, מתוך ידיעה שאין שום סיכוי לקבל תמיכה של יותר מעשר מדינות, אבל רק המעז מצליח. בהצעה הזאת הצלחנו לגבש רוב - פה-אחד. אף מדינה, גם לא אירן, גם לא המדינות הקיצוניות, לא הרימה ידה נגד הצעת ההחלטה הזאת. לכן, ההחלטה הזאת עברה והתקבלה פה-אחד. מטרת ההחלטה היא לא רק לציין יום זיכרון לזכר הקורבנות, לתאר את מה שקרה להם ולהוקיר את הניצולים, אלא לדאוג לכך שגם דור העתיד ידע מה קרה באותם ימים נוראים, גם בעוד עשר שנים, 50 שנה ו-100 שנה. באו"ם הוחלט לקיים מדי שנה את יום הזיכרון הזה. הוחלט, מעבר לכך, לתבוע מכל המדינות החברות באו"ם לעשות תוכניות לימוד, תוכניות חינוך לדור הצעיר. נקבע שאף אחת מהמדינות החברות באו"ם לא תעסוק בהכחשת השואה. נקבע שכל המדינות שבתחומן נמצאים מחנות ההשמדה - אותם מחנות יישמרו כגלעד ויד זיכרון לעולם למה שקרה שם. כן נקבע שכל מדינה תעשה בחקיקה שלה כדי להוקיע אי-סובלנות, להוקיע הסתה, להוקיע אלימות, גם אם האלימות היא מילולית. צריך לזכור שמלחמת העולם השנייה לא החלה בטנקים, היא לא החלה במטוסים, היא גם לא החלה בחיל רגלים; היא החלה בהסתה נוראה, בתורה גזענית שהיתה בדיבור, אבל סחפה אחריה עשרות מיליונים בגרמניה ולאחר מכן במדינות רבות בעולם. כך שגם אלימות מילולית היא אלימות קשה. גם אלימות מילולית יכולה להביא לתופעות הנוראות ביותר שיכולות לקרות בהיסטוריה שלנו או של כל עם אחר. מדינת ישראל קמה על אפר קורבנות השואה. מה היה קורה אם מדינת ישראל היתה קיימת קודם? זוכר אני דברים שאמרה מנואלה דבירי על מאורע שקרה לה אפילו אחרי השואה, ב-1947, כאשר היא ילדה קטנה באיטליה ושם בשיעור אומרת לה המורה שלה: איך זה, מנואליטה, אין בלב שלך אפילו מקום קטן לאדוננו ישו? איך יכול להיות שאת לא אוהבת את אדוננו, מורנו ורבנו? היא לא מבינה במה מדובר והיא חוזרת על זה כל השיעור, ובסוף השיעור מרביצים לה ופוגעים בה והיא חוזרת חבולה ומוכה הביתה, עד שאביה מעז ללכת למנהל ולתבוע את עלבונה. זה קרה ב-1947, אחרי המלחמה. היא אמרה את הדבר שהוא בלתי נשכח מבחינתי: כאשר היא רואה ילדים יהודים היום, ילדים קטנים כאן, במדינת ישראל, היא אומרת שאין להם מושג איך היינו כיהודים, עפר ואפר, איך היינו אבק אדם, וכל אחד יכול היה להתעלל בנו. אני רוצה להגיד לכם, שהשואה היתה נחלת יהודי אירופה אבל לא רק, גברתי היושבת-ראש. היא הגיעה גם לצפון-אפריקה. למזלנו הגדול, הם נאלצו להסיג את כוחותיהם למאבק מול רוסיה. הסיפור שעליו גדלתי הוא סיפור השואה של סבתי ואמי, כאשר החיה הנאצית הגיעה לתוניס ונאלצו להסביר לאמי, אז ילדה קטנה, ממש ילדה קטנה, שייאלצו להכניס אותה לתוך סירים גדולים, שבישלו בהם קוסקוס, ואם הם ידפקו בדלת היא צריכה להיכנס לשם ואסור לה גם לדבר. כאשר הם דפקו בדלת והם עמדו מחוץ לדלת, גם גרמני וגם איטלקי, סבתי סגרה מייד את השער ואת הדלת, ואצבעה נשברה. כאשר הם רצו לירות לעבר הדלת, היה זה דווקא הערבי שהיה שם - אני גדלתי על הסיפור הזה - דווקא ערבי שהיה שם אמר: לא, אל תירו, היא לא עושה את זה נגדכם, היא עושה את זה כי היא חונכה כאשה שאסור לה לפתוח את הדלת בפני זרים. כך אותם חיות הלכו ואמרו שיחזרו יותר מאוחר, ומשפחתי ברחה משם. הם היו קרובים רק כפסע לעשות זאת לכל יהדות צפון-אפריקה, ואולי ליהדות העולם כולה. כך שזה רק נס שיהדות צפון-אפריקה ניצלה. הנס הזה לא הצליח להגיע ליהדות אירופה, לצערנו שישה מיליוני יהודים הלכו לעולמם; כך גם משפחתה של אשתי. משפחתה של אשתי, שאמה היתה בת 14 כאשר נכנסו הנאצים לעיירה שממנה היא באה, העיירה גוריי שבפולין – אם מישהו מכיר את הסיפור של בשביס-זינגר "השטן מגוריי" - כשהם נכנסו לשם והיא ילדה בת 14, היא בורחת ליערות להצטרף לפרטיזנים, ומאז היא כמובן לא ראתה אף אחד מבני משפחתה - אלא בתמונה מזעזעת, יום אחד, כאשר מוצגים בטלוויזיה אירועי יום השואה בערוץ הראשון של אז, והיא רואה את האירועים האלה, והיא רואה תמונה בלתי נשכחת שראו אותה הרבה מאוד אנשים - אולי היא היתה בכמה מקומות - שחיילים נאצים גוזזים את הזקן של סבה ושל אביה, שאותם לא ראתה מהיום שהיא ברחה, ילדה בת 14 שברחה ומצאה מקלט אצל הפרטיזנים ונלחמה יחד אתם. אבל, גבירותי ורבותי, כמעט 62 שנים אחרי, מי היה מאמין שהאנטישמיות תהיה עדיין תופעה כה רחבה בעולם. מי היה מאמין שהעם היהודי והקהילות היהודיות ברחבי העולם יהיו עדיין קורבן לאנטישמיות. מי היה מאמין שהרדיפות נגד יהודים באשר הם יהודים יתקיימו גם היום, כל כך הרבה שנים אחרי. כמו שאמרתי, אסור לשכוח שההשמדה החלה לא בטנקים, לא במטוסים ולא בחיל רגלים, אלא בדיבורים, בהסתה נוראית שפעלה נגד העם היהודי. לששת מיליוני היהודים מדינת ישראל קמה מאוחר מדי. כך גם האומות המאוחדות. אבל אין זה מאוחר לפעול ללא פשרות בחוסר סובלנות כלפי כל עם, אמונה, כלפי כל אלה שנלחמים נגד עם, אמונה ומוצא אתני. צר לי, גברתי היושבת-ראש, ואני מצטער להגיד את זה, שגם ברגע הזה כששרת החוץ נכנסת, היא מייד מוצאת את דרכה החוצה. היו"ר דליה איציק: תמתין בבקשה, נא לקרוא לממלאת-המקום. תמתין בבקשה. משהו נורא. גברתי ממלאת-המקום, זה נושא שקשור אלייך, ואנחנו מבקשים - - - שרת החוץ ציפי לבני: לכן הגעתי הנה. היו"ר דליה איציק: אבל את יוצאת. בבקשה. סילבן שלום (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אם מדינת ישראל היא אחד הניסיונות ההירואיים למצוא תשובה חיובית ובונה לזוועת מלחמת העולם השנייה, אזי ארגון האומות המאוחדות הוא הניסיון הנוסף. הסעיפים הראשונים של מגילת היסוד של ארגון האומות המאוחדות מעידים, שמייסדי הארגון הבינו היטב שהארגון החדש חייב לתת מענה לכוחות הרשע, ומטרתו: "להציל את הדורות הבאים מאימי המלחמה", "לחזק את האמונה בזכויות האדם ולטפח את כבודו וערכו של האדם". האם יכול להיות משהו נורא יותר מהשמדה שיטתית של עם, מנטילת כבודם של האזרחים היהודים הגאים של וינה, של פרנקפורט, של וילנה, של גוריי, ואפילו של תוניס ולוב, שרפת ספרי הקודש שלהם, גזלת כבודם, גזיזת שיער ראשם וזקנם ועקירת שיניהם, הפיכתם למספרים, לסבון, לאפר במשרפות של טרבלינקה ודכאו? גבירותי ורבותי, לעשות את כל הדברים הנוראים הללו ולאחר מכן להכחישם; לעשות את כל המעשים הנוראים האלה ואז לגזול את הלגיטימיות של יגונם. הכחשת השואה איננה רק מחללת את זכר הקורבנות ופוגעת בניצולים. היא אף שוללת מהעולם את ההזדמנות ללמוד את הלקח, לקח שחיוני ללמוד היום ממש כמו לפני 62 שנה. ראשית, משום שכיום פעם נוספת מרימה מגפת האנטישמיות את ראשה. מי יכול היה להעלות על הדעת שהאנטישמיות תרים ראש 62 שנים אחרי אושוויץ וברגן-בלזן, והעם היהודי ומדינת ישראל יהוו פעם נוספות מטרה למתקפות אנטישמיות, אפילו במדינות שהיו עדות לזוועות של המשטר הנאצי? אך זה בדיוק מה שמתרחש כיום. השואה מלמדת אותנו, שאף שהיהודים הם הראשונים לסבול מהשנאה ההרסנית של האנטישמיות, הם לא יהיו האחרונים שהשנאה הזאת תפגע בהם. לקח השואה דוחק כיום גם מסיבה נוספת, מכיוון שאנו עדים פעם נוספת לאותו תהליך הרסני של דה-לגיטמיציה ודה-הומניזציה המכוון נגד יהודים ומיעוטים אחרים. אל לנו לשכוח שהשואה החלה, כמו שאמרתי, לא עם רובים ועם טנקים, אלא באמצעות מלים ושימוש שיטתי במלים כדי להציג את היהודי, האחר, כפחות מלגיטימי, כפחות מבן-אנוש. אל נא נשכח זאת כאשר עיתונים וספרים שואלים קריקטורות ונושאים מ"דר שטירמר" הנאצי כדי לתאר את דמותם של יהודים וישראלים. לבסוף, גברתי היושבת-ראש, לקח השואה חיוני כיום לא פחות מאשר היה אי-פעם, משום שאנו עדים פעם נוספת לניסיונות לפגוע בעיקרון הבסיסי של קדושת חיי האדם. אולי הרעיון הבודד החשוב ביותר שהנחיל התנ"ך לאנושות הוא האמת הפשוטה, שכל אדם, אשה וילד נבראו בצלם ולכן לכל אחד מהם ערך אין-סופי כשלעצמו. בעיני הנאצים ערך האדם היה סופי, עלוב אפילו, כמה עבודה הוא מסוגל לבצע, כמה שיער יש לה, כמה שיני זהב יש להם. בעיני הנאצים השמדת אדם אחד, מאה אלף, או אפילו שישה מיליונים, לא נתפסה כמאורע בעל חשיבות מיוחדת, כמעשה החורג מאמצעי המיועד להשיג תכלית מרושעת. היום פעם נוספת אנו נאלצים להתמודד עם כוחות הרשע, אלו שעבורם חיי אדם - אם חיי אזרחים שבהם הם מתכוונים לפגוע, אם חיי הצעירים שבהם הם משתמשים כפצצות חיות - נטולי כל ערך, הם לא יותר מאשר אמצעי להשגת מטרותיהם. חכמינו הורו לנו, שכל המאבד נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם ומלואו. אין אדם שחייו פחותים מעולם מלא. אין אידיאולוגיה או סדר-יום פוליטי אשר יכולים להצדיק או לתרץ נטילה מכוונת של חיי אדם. גברתי היושבת-ראש, לששת המיליונים מדינת ישראל קמה מאוחר מדי, ועבור רבים אחרים גם האו"ם קם מאוחר, אך אין זה מאוחר לחדש את מחויבותנו למטרות שעמדו ביסודה של מגילת העצמאות וביסוד הקמת ארגון האומות המאוחדות. אין זה מאוחר שהקהילה הבין-לאומית תפעל לשקף ערכים אלה במלואם, היינו להילחם ללא פשרות בחוסר סובלנות נגד כל בני עם, אמונה או מוצא אתני, להיאבק בשוויון נפש מוסרי, לקרוא לרוע ולכוחות הרשע בשמם. לעולם לא נוכל לדעת אם הזוועה הזאת היתה נמנעת אילו האו"ם היה קם קודם. אבל אין ספק שציון יום השואה הבין-לאומי בכל מקום בעולם ינחיל גם לדורות הבאים את מאורעות מלחמת העולם השנייה, את הזוועות שהובילו לרציחתם של שישה מיליוני יהודים. אנחנו הצלחנו לעשות את מה שמעולם לא ראו בני העמים האחרים את הצורך לעשות - לקבוע יום שואה בין-לאומי כל 27 בינואר. אני מאוד מקווה שהמדינות כולן ייצקו תוכן אמיתי ביום הזה, ומלבד הטקסים והעצרות שנקבעים בכל רחבי אירופה, ינחילו גם בתוכניות החינוך לבני-הנוער, וגם בחקיקה בפרלמנטים, את הידיעה שמאורע כזה, שרצח עם כזה לא יקרה עוד. מבחינתנו - לעולם לא עוד. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. כה לחי. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, ואחריה – חברת הכנסת קולט אביטל. בבקשה, גברתי, יש לך חמש דקות. שרה מרום-שלו (גיל): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, השבוע אנחנו מציינים, העולם כולו מציין את יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ואת יום המאבק באנטישמיות. קשה לי לקרוא לכם, אני אחת מהם, לידיעתכם. שם הייתי במשך כל השנים, בשואה. הייתי ילדה בת חמש בסך הכול. זהו יום חשוב משום שאסור לנו לתת לעולם לשכוח את שואת יהדות אירופה במאה הקודמת, את שתיקת העולם אז, בעיקר לנוכח התגברות האנטישמיות בשנים האחרונות, וכמובן אסור לנו לשכוח את התופעה ההולכת ומתפשטת של הכחשת השואה, והוכחה לכך קיבלנו רק בחודש שעבר באירן. אך לא על זה אני רוצה לדבר פה היום. אני רוצה לדבר היום לא על הקורבנות שכבר אינם כי אם על הניצולים, על מה שמדינת ישראל מעוללת לאנשים הללו. מדינת ישראל, במקום שהיא תפרוס שטיח לרגליהם של ניצולי השואה שעדיין חיים פה היום, במקום שתסייע לקיומם בכבוד הראוי ובמקום שתנהג בהם בחמלה וברגישות, מקשה עליהם עוד ועוד, רומסת את זכויותיהם ועוצמת עיניים לנוכח מצוקתם – אני נורא מצטערת, אבל נורא קשה לי. היו"ר דליה איציק: שרהל'ה, קחי לך את הזמן. קחי לך את הזמן, שתי קצת, יש מים, שרה. קחי מים, קחי לך את הזמן, יש לנו המון זמן. חשוב שישמעו אותך. שרה מרום-שלו (גיל): כ-250,000 ניצולי השואה חיים היום בישראל, ומדי יום הולך מספרם ומצטמק. רבים מדי מהם חיים בעוני מחפיר וסובלים מבדידות, עזובה ומצוקה נפשית. אני חושבת שזו תעודת עניות למדינת ישראל. ניצולי השואה סובלים מעוולות כה רבים, אך במקום לעשות מה שאנו חייבים לעשות למענם, למספר אשר נשאר, מעכבים, וממשיכים לחטוא כלפיהם. אומנם הכנסת העבירה לפני כחודש את הצעת החוק של חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה, בנוגע להטבות לניצולי השואה, אך במקביל תקועות עוד המון-המון הצעות להיטיב אתם, לעזור להם במצוקתם הקשה. אנשים שבאו אחרי 1953 בכלל לא מוכרים כניצולי השואה, מאחר שלא היה באפשרותם להגיע קודם לארץ. אנשים שהיו ב-1947 בגרמניה ונתקעו שם לא מוכרים כניצולי השואה. אני מזכירה לכם שבכל הצעות החוק הללו ובהצעות נוספות מדובר בכספים של ניצולי השואה, כספים שמדינת ישראל וממשלות ישראל עשו בהם שימוש אחר. אני, כניצולת השואה, יודעת שמדינת ישראל נבנתה מהשילומים אשר קיבלנו מגרמניה, ואל לנו לשכוח זאת. בנוסף, הגיע הזמן לעשות סדר יסודי בכל מה שקורה בוועידת התביעות ובמאות מיליוני הדולרים ששוכבים בחוץ-לארץ. השר רפי איתן מטפל בעניין, אך רצוי שגם ממשלת ישראל תיתן את ידה לעזרה, שהניצולים יקבלו את המעט אשר הם יכולים עוד לנצל בימיהם האחרונים. ניצולי שואה רבים שפונים אלי מלינים על היחס הקשה והמשפיל שהם סופגים בבואם לבקש את אשר מגיע להם. בוועדות לשיקום נכי רדיפות הנאצים של משרד האוצר, למשל, מתייחסים לניצולים לא פעם באטימות גדולה, כאילו מדובר באויבי העם. דרישתנו מהעולם לזכור ולא לשכוח את שקרה בשואה ולהילחם בכל גילוי של אנטישמיות ושנאת יהודים היא מוצדקת וחשובה, אבל חשוב לא פחות שנבדוק קודם כול את עצמנו ואת המחויבות שלנו כלפי אלה ששרדו וסייעו בהקמת המדינה. היו"ר גדעון סער: תודה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו על דבריה. אני מזמין את הדוברת הבאה, חברת הכנסת קולט אביטל. אחריה – חבר הכנסת בנימין אלון. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החוץ ושרת המשפטים, חברי חברי הכנסת, נציגי ניצולי השואה שנמצאים אתנו כאן היום ביציע, ברוכים הבאים. אילו היינו זקוקים להוכחה ניצחת עד כמה היתה חשובה ונחוצה ההחלטה שהתקבלה באו"ם לפני שלוש שנים לציון יום הזיכרון לשואה בכל העולם, הרי שוועידת טהרן להכחשת השואה סיפקה לנו אותה. ככל שחולף הזמן ודור ניצולי השואה אט-אט הולך מאתנו, כך דרוש להרבות באירועים ובאמצעים בעלי אופי חינוכי. ובמובן זה, לכינוסים, לטקסים, לעצרות שייערכו בעולם כולו, בפרלמנטים ובמוסדות אחרים, יש ערך רב. למסר הברור הזה, אדוני היושב-ראש, הייתי מבקשת כי נצרף כמה מסרים נוספים. לצערנו, כולנו יודעים היטב כי כל העצרות והטקסים לא יבלמו את גל האנטישמיות הגואה בעולם. זאת ועוד, כל אותם חוקרים ומדענים סהרוריים, כל אותם מכחישי השואה שהשתתפו בכנס טהרן יכולים להמשיך ולהפיץ את הארס ואת השקרים שלהם כל עוד הם לא באים על עונשם עם שובם למדינותיהם. לכן המסר הראשון שצריך לצאת מהבית הזה ביום שבו אנו מציינים את שחרור מחנה אושוויץ הוא, שדרושה בכל מקום חקיקה רצינית נגד הכחשת השואה. שמחתי לקרוא, חברי חברי הכנסת, כי שרת המשפטים של גרמניה, הגברת בריגיטה ציפריס, הודיעה שגרמניה מבקשת לנצל את תקופת כהונתה כיושבת-ראש האיחוד האירופי כדי לקדם חקיקה ברוח זו ב-27 המדינות של האיחוד האירופי. אדוני היושב-ראש, גברתי שרת החוץ ושרת המשפטים, מהבית הזה צריך לצאת מסר ברור, שאנו תומכים ביוזמה ונעמוד לרשות משרד המשפטים הגרמני בייעוץ ובעזרה ככל שיידרשו. ובהקשר זה - הגיעה אלינו גם ידיעה כי המשלחת האמריקנית לאו"ם תגיש השבוע לעצרת הצעה נוספת לקבל גם היא החלטה נגד הכחשת השואה, וצריך לברך על כך. מסר שני, המופנה כלפי חוץ וגם כלפי פנים, נוגע לחסידי אומות העולם. כל אותם גברים, נשים, כמרים, נזירות, נוצרים ואפילו מוסלמים שהצילו יהודים, למרות ואולי בגלל הסופה שהתחוללה סביבם, וזאת למרות הסכנה שנשקפה לחייהם ולעתים גם לבני המשפחות, חלקם אפילו שילמו בחייהם – כל אותם נשים וגברים הם הוכחה מוחצת כי השואה היא עובדה היסטורית שלא ניתן להכחישה. זאת ועוד, מדובר במסר אוניברסלי, כי בפני כל אחד מאתנו יש אפשרות לבחור את דרך ההתנהגות המוסרית, במיוחד בימים שבהם הרוע הסובב אותנו הוא חסר גבולות. זהו מסר חינוכי מאין כמוהו. ברשימות חסידי אומות העולם הנמצאות ב"יד ושם" יש היום יותר מ-20,000 שמות של אנשים שנהגו בדרך אצילית כזאת, חלקם ידועים כראול ולנברג, או קונסול פורטוגל בבורדו, אריסטידס דה סוזה מנדס, אך הרוב, הרוב הם פשוטי עם עלומי שם. כיוון שחבר הכנסת סילבן שלום דיבר על ניסיונו שלו בצפון-אפריקה, אני רוצה להוסיף היום פרק פחות ידוע בהיסטוריה שלנו. לשורות חסידי אומות העולם צריך להוסיף היום רבים וטובים גם במדינות ערב, במגרב – באלג'יריה, בתוניסיה, במרוקו, שחלקם בהצלת עמנו ידוע פחות. בספר שראה אור ממש לפני כמה ימים, פרי עטו של רוברט סאטלוף, שהוא חוקר ומזרחן אמריקני, קובצו עדויות מופלאות על התנהגותם של המנהיגים והאזרחים במגרב כלפי שכניהם היהודים בתקופה איומה זו. רובנו כאן מודעים לחלקו של מלך מרוקו מוחמד החמישי במתן חסות ליהודי מרוקו, אבל אנחנו מודעים פחות להתנהגותם הנפלאה של אימאמים באלג'יריה, אשר התנגדו להוראות שלטון וישי שניסה להעביר את רכושם ואת עסקיהם של יהודים לניהול מוסלמי. בזכות ההוראה של האימאמים שניתנה במסגדים, לא הסכים אפילו מוסלמי אחד לפיתויים הכלכליים שהציבו בפניהם הצרפתים. ואם יורשה לי לציין רק סיפור אחד קטן, רק דוגמה אחת, סיפורה של אני בוקריס, שבסוף ימיה היתה תושבת לוס-אנג'לס. היא ניצלה על-ידי אזרח בשם חאלד עבד-אל-ווהב מאונס וממוות בטוח. חאלד, תושב עיר קטנה בשם מהדייה בתוניס, שמע על כוונות הקצין הגרמני לבוא ולאנוס אותה, הופיע בביתה, העביר אותה ואת שכניה לאחוזת אביו, ושם הם שהו בבטחה עד סוף המלחמה. אינני יכולה לסכם את דברי, אדוני היושב-ראש, בלי להתייחס ולו בקצרה לדבר החשוב לכולנו כאן בבית הזה. ביום שבו אנחנו נזכרים ומדברים על השואה, על הכחשתה, ביום שבו אנו מזכירים לעולם - זה הנאור וזה הנאור פחות - את החובה לזכור ולהילחם באנטישמיות, חובתנו היא לזכור ולכבד את ניצולי השואה החיים בקרבנו. קשה להבין, קשה עוד יותר לתפוס ולקבל את התנהגות המדינה כלפיהם. חברת הכנסת שרה מרום-שלו דיברה על זה באריכות ולכן לא אכנס לפרטים, אבל אסור לנו להשלים עם תנאי העוני והחרפה שבהם מתקיימים מחציתם של ניצולי השואה החיים בישראל היום. חובתנו המוסרית, חובתה המוסרית של מדינת ישראל היא להבטיח קיום בכבוד לאלה שעברו את התופת, שרדו אותה, תרמו כה רבות להקמתה של המדינה, ואנחנו בבית הזה, כאן בכנסת, ניאבק ולא נרפה מהמאבק. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחברת הכנסת קולט אביטל. חבר הכנסת בנימין אלון יהיה הדובר הבא. אני יודע שזה לא פשוט, בוודאי בנושא כזה, אבל אני מבקש מהדוברים לנסות ככל יכולתם להיצמד למסגרת הזמן שניתנת לכם. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שזה הישג חשוב לשר החוץ לשעבר סילבן שלום, ולמשרד החוץ של היום, לכל מי שפעל ופועל בסוגיה הזאת של הפיכת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום שהוא לא רק נחלתם של היהודים ושל מדינת ישראל, אלא של העולם כולו, ואכן נקבע 27 בינואר כיום כזה שבמדינות רבות מציינים אותו. דא עקא, יש סכנה בהפיכת הדבר הזה לדבר בין-לאומי, דבר חיובי כשלעצמו, אבל זה לא משחרר אותנו. אנחנו זוכרים היטב את המדינות הקומוניסטיות שהקפידו לציין את ניצחון הקומוניזם על השואה, ונכון, אין ספק שניצחון רוסיה היה דבר מאוד חשוב, היסטורית. מציינים את זה, אבל הם לא הרשו ליהודים להתייחד עם זיכרונם. התפיסה היתה שאנטישמיות היא דבר גרוע ביותר, כמובן, החוקה אסרה על אנטישמיות ברוסיה, בברית-המועצות, אבל שנאת ישראל פעפעה בדרכים משלה. ואנחנו עצמנו אסור לנו להתבלבל. אסור לנו לחשוב שהזיכרון הבין-לאומי הוא הזיכרון שלנו. חשוב שהעולם יזכור, אבל לנו יש הזיכרון שלנו עם הקודים המיוחדים לנו. אנחנו לא קוראים לזה "אנטישמיות", אנחנו קוראים לזה "שנאת ישראל". כי לשנאת ישראל יש תמיד סיבות שונות ומשונות. זה לא איזה חלק מתיאוריה של גזעים, של שמיות ואריות, ויש אנטישמיות. אני לא מכיר עמים אחרים ששייכים לגזע השמי שסבלו מהתופעה הזאת של שנאת ישראל. אסור לנו להיצמד לססמאות שחוקות ולזיכרונות מצמידים ומצמיתים, שלא נותנים לנו להסיק מסקנות מן החוויה הנוראה הזאת שחווה העולם ושחווינו אנחנו. אני לא מכיר היום רחוב אחד באירופה או בארצות-הברית שבו "הפרוטוקולים של זקני ציון" הם "בסט-סלר", אבל אני מכיר הרבה מקומות כאלו שחיים בהם עמים שמיים היום. עמי ערב מובילים היום בשנאת ישראל. גם המובילים בשנאת ישראל באירופה של היום הם אותם שונאי ישראל מוסלמים, ולא על הרקע הנוצרי שהיה בעבר. ואכן נכון, בעבר היו ליהודים ולמוסלמים תקופות הרבה יותר טובות מאשר בהרבה מקומות שחיו בהם יהודים ונוצרים. אבל שנאת ישראל פושטת צורה ולובשת צורה, ומי שנעול על הדרך הישנה, ומי שנעול על להילחם כמו שהיה פעם, בגבעה הישנה, ולא מבין שדברים משתנים, לא מבין מה הוא תפקידו של זיכרון. עם ישראל זה עם של זכר ליציאת מצרים וזכר למעשה בראשית, ו"זכור את אשר עשה לך עמלק", והציוויים האלה באים כדי שנהיה עירניים ולא נטעה ונשגה שוב באותן אשליות ששגינו בהן בעבר, ולא רק לשם הטקס. אם יש היום דוקטור שעשה את הדוקטורט שלו על הכחשת שואה, הרי זה המתון והחמוד אבו- מאזן, זה שכולם משחרים לפתחו ומחבקים אותו. הוא מכחיש שואה בעבודת הדוקטורט שהוא עשה. אם יש היום כנס הכחשת שואה, הוא לא נעשה במדינה נוצרית, הוא נעשה בטהרן, על הרקע האסלאמי של המדינה שם. ואסור לנו לחשוב שרק עם מוזיקה של ריכרד ואגנר ורק עם רקע נוצרי אנחנו נפגוש את השטן. לא. השטן הפעם מופיע בצורה אחרת, והוא ניזון מאותם דברים, מאותה שנאה. כשם שהעולם לא יכול להתקיים בלי עם ישראל, וברית היא ככה, כמו שהנביאים אומרים לנו, אין מציאות של קיום עולם בלי העם שלנו, כך, יחד עם ישראל ירדה שנאה לעולם, והיא לא רציונלית, ויש לה אלף הסברים. הרבה פעמים אנחנו גם מאשימים את עצמנו, בצורה מוגזמת. לכן, אני מסיים בדברים שפתחתי בהם: חשוב מאוד שהעולם זוכר, ואני רואה בזה הישג גדול למדינת ישראל, שלא מרפה מחובת הזכרת השואה. אבל חשוב לזכור, שהזיכרון הוא לא רק לשם הזיכרון. הזיכרון הוא לשם העירנות, כדי להציל, כדי לא לעשות את אותן טעויות. ולכן, חשוב להבין מן ההיסטוריה היהודית ששנאת ישראל לא פוסקת. היא מתחדשת, והיא לא תשוב כמות שהיא היתה. היא יכולה להופיע בצורה אחרת, בצורה שלצערנו אנחנו נתקלים בה עכשיו: מעצמה שמנסה לרכוש פצצה גרעינית, להשיג יכולת גרעינית כדי להשמיד את מדינת ישראל, ואומרת את זה; מדינות מוסלמיות שמנסות להיות שותפות בשנאת ישראל וברעיונות של מחיקת ישראל, ואנחנו אמורים להיות קשובים לדבר הזה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת בנימין אלון. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת מסיעת ש"ס. אחריו - חבר הכנסת מיכאל נודלמן מסיעת קדימה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב בראש, גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, שרת החוץ ושרת המשפטים, חברי חברי הכנסת, יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה ולציון המאבק באנטישמיות, שבעצם התקבל ביוזמתו הברוכה של שר החוץ לשעבר, חבר הכנסת סילבן שלום, מוסיף על החשיבות של הזיכרון של היום הזה בעיני העולם, שמנסה עד היום להכחיש את השואה בדרכים שונות. לצערנו, רק לאחרונה ראינו את הכינוס של הפרופסורים המדומים שהתכנסו באירן, בהנהגתו של נשיא אירן, כדי לעשות הכול להכחיש את השואה. באמת מגיעים לחבר הכנסת שלום הרבה שבחים על כך שבתפקידו כשר החוץ הוא גרם לכך שאומות העולם יחוקקו או ינציחו את היום הזה כיום שבו העולם מודה בצורה רשמית, כך או אחרת, בעובדת השואה. אדוני היושב בראש, השואה זו תופעה בלתי מוסברת. בני-אנוש נורמלים לא יכולים לקלוט ולהסביר אותה. אבל, לצערנו, השואה התרחשה ומיליונים מבני עמנו נרצחו על-ידי קלגסים נאצים, והם היו נציגים של עם נאור, עם תרבותי, עם שדגל במדע ובתרבות בעולם כולו. הצורר, יימח שמו, יחד עם קלגסיו, עשו הכול להשמדת העם היהודי. אותם שישה מיליונים שהושמדו בשואה, משפחות שלמות, במחנות השמדה, בעיירות, בגטאות, בערים ובכפרים, הם עובדה קיימת של קורבנות שהעם היהודי שילם בגלל השואה. הזיכרון של קורבנות השואה הוא זיכרון תמידי, שאנחנו, כעם יהודי, חייבים לזכור ולהזכיר כל הזמן ביתר שאת, יותר מכל העולם, כי, לצערנו, הדור של השואה מתבגר והולך מן העולם. אנחנו חייבים לראות אותם כאודים מוצלים מאש, כעדים, שיכולים עדיין להראות לעולם, כפי שעלתה לפה חברת הכנסת -שלו, ונמצא אתנו גם חבר הכנסת הלפרט, שייבדלו לחיים ארוכים. אנחנו חייבים להראות לעולם ולבני עמנו ולנוער שלנו את האודים המוצלים מאש, שיוכלו לבוא ולספר להם את מה שקרה שם. גם הדברים שנכתבו על-ידי אנשים שונים על השואה צריכים להיות ספר חובה לכל הנוער והילדים שלנו להנצחת זכר קורבנות השואה. עם זאת, אני חושב שיש לנו דור שצריך לעזור לו לשפר את תנאי מחייתו. לא מספיק לזכור את אלה שנרצחו, לצערנו, ועברו מהעולם. אלה שחיים, צריך לשפר את תנאי מחייתם כל עוד הם בחיים ולא לתת להם לסבול מכל מיני קיצוצים וקיזוזים שעושים לפעמים בתנאי מחייתם. באמת הזכרנו היום את חבר הכנסת יורי שטרן, שהיה אחד המובילים בכנסות הקודמות ובכנסת הנוכחית את נושא ההטבה עם ניצולי השואה ונפגעיה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לזכור שהאנטישמיות לא הסתיימה. אנטישמיות קיימת משחר ההיסטוריה. כבר בראשית ימיה של הנצרות הואשמו היהודים בהריגת ישו הנוצרי. התבדלותם של היהודים מבחינת הדת והתרבות מהעמים שבקרבם ישבו תרמה להתפתחות של גילויי אנטישמיות. נכון שאנטישמיות התעוררה ביתר שאת במלחמת העולם השנייה, וכל מה שהזכרנו קודם, הפעילות של המפלגה הנאצית שהשמידה את ששת מיליוני היהודים. אבל, לצערנו, אפילו שהאנטישמיות ירדה מעט אחרי מלחמת העולם השנייה, היא הרימה ראש בתקופה הזאת. אם אנחנו עוקבים בעיתונים ובאינטרנט אחרי כל מיני פרסומים בעולם, גם באירופה וגם ברוסיה ואפילו באוסטרליה לאחרונה, אנחנו רואים שהאנטישמיות ממשיכה להתקיים. אנחנו, כעם יהודי, צריכים להראות את החוזק שלנו כעם יהודי. לא רק שחזרנו למדינת ישראל ואנו חיים פה, במדינת ישראל, כהמשך של דור השואה, אלא אנחנו חיים פה כיהודים שמאמינים ביהדות שלנו. הנכונות שלנו לחיות בארץ הזאת, זאת התשובה הכי טובה גם לצורר הנאצי וגם לאנטישמיות שהרימה ראש בכל העולם. תודה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת מיכאלי, שהקפיד לדבר בדיוק במסגרת הזמן. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, ואחריו - חבר הכנסת שמואל הלפרט. מיכאל נודלמן (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי ממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, בשנת 2005, ביוזמת שר החוץ שלנו, סילבן שלום, התקבלה באו"ם החלטה שהתאריך 27 בינואר יוכרז מדי שנה כיום להנצחת זכר נספי השואה ואותם שישה מיליוני יהודים שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה. התאריך לא נבחר במקרה. ביום הזה, בשנת 1945, הצבא האדום שחרר את מחנה ההשמדה אושוויץ. מחנה זה, בדרום פולין, הפך לאחד הסמלים הנוראים ביותר של התקופה. אומרים שהזמן מרפא, אבל כאב השואה הוא כאב שלא חולף, לא נרפא ולא נשכח. השואה הוכיחה באיזו קלות העולם יכול להידרדר לאסון. היום אנו נזכרים בכל אלו שהושמדו על-ידי הנאצים, במיליוני יהודים שעברו גיהינום במחנות השמדה וגטאות, נרצחו או מתו מרעב וממחלות. האנושות חייבת לזכור את שיעור העבר ולמנוע אסונות אלה בעתיד. הנאציזם לא התחיל ממחנות השמדה. תחילה הנאצים היו קבוצה קיצונית בדומה ל"אל-קאעידה". גם המטרות הושגו באותה דרך. אם מישהו לא מסכים עם עמדותיהם, ניתן להרוג אותו, והורגים באפשרות הראשונה. יש לנו מחויבות לטפל בתופעות הניאו-נאצים והאנטישמים. לפני שנה בדיוק, באסטוניה, מדינה באיחוד האירופי, ביום השואה, הודלקו 1,000 נרות בבית-הקברות בעיר פארנו על קברי החיילים הנאצים והאסטונים שנלחמו יחד עם הנאצים. אירופה וגם אנחנו שתקנו. בלטביה הלאומנים המקומיים מתכוננים לתהלוכה לכבוד הנאציזם. בליטא נפתחה תערוכת מכירה של סריגים עם סמלים נאציים. ושוב, אנחנו שותקים. והנה, ברומניה, במדינה שרק נכנסה לאיחוד האירופי, נערך כנס של ניאו-פאשיסטים אנטישמים, שוללי קיום השואה. הכנס הזה היה כמובן בהיקף קטן יותר מזה של הכנס בטהרן, אבל עובדה היא שגם באירופה יש לא מעט ממשיכי נשיא אירן, מחמוד אחמדניג'אד, שהוא הנאצי החדש במזרח התיכון. את אלה ששוללים את השואה או מטילים ספק בקיומה צריך להכניס לכלא בכל מדינות האיחוד האירופי, הציעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. ואנו, חברי הכנסת, חייבים לתמוך ביוזמה הזאת וליזום בעצמנו חוק שיקבע אחריות פלילית על אלה ששוללים את קיום השואה. הניצחון על הנאצים הושג בכוחות משותפים של הארצות החברות בקואליציה נגד היטלר. גם בטרוריזם האסלאמי והאנטישמי ניתן להילחם בכוחות מאוחדים. וזה שיעור השואה שעלינו ללמוד. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת נודלמן. חבר הכנסת , אשר חווה עם משפחתו בעצמו את אימי השואה - בבקשה, אדוני. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדי שנה, כאשר מתקרב יום השואה, הפצע נפתח מחדש ומדמם מחדש. מדי שנה, בימים אלה, עוברות שוב לנגד עינינו, ניצולי השואה, התמונות המחרידות של הרצח הנורא של המיליונים, של אלפי קהילות הקודש הי"ד, של מיליון וחצי ילדים שנתלשו בברבריות מחיק אימותיהם ונרצחו בסאדיזם, כאשר חטאם היחיד הוא שהם יהודים. מיליוני יהודים ברחבי אירופה נשרפו לאחר שעונו בעינויים קשים בתאי גזים וחלקם נקברו חיים. אנו מבכים את ששת המיליונים שנרצחו על-ידי הנאצים ועוזריהם ימ"ש, במהלך מלחמת העולם השנייה, אולם מה עם עשרות המיליונים שהיו צריכים להיוולד מאותם ששת המיליונים, והמיליונים של המיליונים שעליהם כלל לא מדברים. לצערנו הרב, ארצות-הברית וכל מדינות העולם ההומניטריות, לרבות הוותיקן והאפיפיור, שתקו שתיקה רועמת ולא נקפו אצבע, אף שידעו שמתרחשים שואה נוראה וחיסול עם שלא היה כדוגמתו בתאי גזים, בקרמטוריום, באושוויץ, מיידנק, בירקנאו, טרבלינקה ודכאו. מתוך מחנות השואה העבירו פעילים בדרך-לא-דרך מסרים מסמרי שיער על זוועות המלחמה, אולם לצערנו הרב כולם עצמו עיניים ואטמו אוזניים. היו הרבה דרכים להפסיק את הטבח הנורא שהתרחש. לו ארצות-הברית היתה רק מפציצה את המשרפות ואת פסי הרכבת, היו יכולים להציל מאות אלפי יהודים. השואה, כידוע, לא התרחשה בפרק זמן קצר. היא החלה בעליית השלטון הנאצי בשנת 1933, בחקיקת חוקים וגזירות נגד יהודים. ב-9 וב-10 בנובמבר בשנת 1938 היה "ליל הבדולח" הנורא, שבו נשרפו 250 בתי-כנסת, יהודים הוכו ונשדדו. בשנת 1942 הכריז צורר היהודים היטלר ימ"ש, בוועידת-ואנזה, על "הפתרון הסופי". ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין ומאוחר יותר לדנמרק, לנורבגיה, להונגריה, לצ'כוסלובקיה וכו'. לרומניה הגיעו הנאצים רק ב-1944. שנים ארוכות נמשכה השואה והעולם שתק. עברו 62 שנים בלבד, ובעת שעדיין חיים מאות אלפי ניצולי שואה הסוחבים על גבם את פצעי המלחמה והשכול, והכאב הצורב שלא יגליד לעולם, התקיימה באירן ועידה של מומחים, כביכול, להכחשת השואה. נשיא אירן חוזר בצורה מדויקת על הכרזותיו של היטלר על השמדת ישראל והעם היהודי. העולם חוזר על אותה טעות טרגית, ושוב שותק ונותן לנשיא אירן להמשיך בתהליך מואץ לפיתוח פצצה גרעינית. אדוני היושב-ראש, על העולם לדעת שהאיומים של נשיא אירן והנשק הגרעיני שיהיה בידיו אינם מהווים סכנה רק ליהודים בישראל אלא לעולם כולו. חשוב גם לזכור כי לגורם הזמן יש משמעות רבה וקריטית. חבל להפסיד יום אחד. על העולם להתאחד באופן מיידי ולהקים קואליציה עולמית נגד מזימות הרשע הסדיסטיות של נשיא אירן, העלולות לסכן את שלום כל העולם. חברי הכנסת, לצערנו הרב אנו עדים להתחדשות ולהתגברות האנטישמיות ברחבי אירופה והעולם, הבאה לידי ביטוי בשרפת בתי-כנסת, בחילול בתי-עלמין יהודיים ובהכאת יהודים. על מדינות העולם לפעול בכל הדרכים למיגור האנטישמיות - באמצעות חקיקה ובכל הדרכים - כדי לעצור אותה באבה, בטרם תגיע לממדים שלא תהיה שליטה עליהם. אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל חיים כ-240,000 ניצולי השואה. חלקם סובלים חרפת רעב, בדידות ומחסור בתרופות. ניצולי השואה תרמו תרומה מכרעת להקמתה של מדינת ישראל. בשעתה קיבלה המדינה מיליארדים מממשלת גרמניה עבור ניצולי השואה. אלפים מניצולי השואה נמצאים במצב חמור. זו בושה וזה אות קלון למדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת לדאוג לקיומם בכבוד. לניצולי השואה מגיעים תנאי קיום בכבוד בזכות ולא בחסד. על הממשלה לפעול בהקדם לפתרון בעיותיהם האלמנטריות. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת הלפרט. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. אחריו - חבר הכנסת יוסי ביילין, ולאחר מכן תשיב שרת החוץ. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשלוח בתחילת הדברים ברכות לחברי, חבר הכנסת החדש דוד רותם. עצרת האו"ם החליטה לפני שנתיים, לראשונה בתולדותיה, ביוזמתו הברוכה של חבר הכנסת סילבן שלום, שר החוץ דאז, שב-27 בינואר יהיה יום זיכרון בין-לאומי להנצחת קורבנות השואה. בדיון בעצרת הדגישו נציגים רבים את ייחודיות השואה בהיסטוריה ודיברו על כך שהשואה עזרה להגדיר את המושגים רצח עם ופשעים נגד האנושות. מזכ"ל האו"ם ציין כי האו"ם עצמו נוסד בעקבות השואה ומלחמת העולם השנייה. ב-27 בינואר 1945 נכנסו הכוחות הסובייטיים למחנה ההשמדה האחרון שעוד היה פעיל – מחנה אושוויץ-בירקנאו. הם מצאו 7,000 ניצולים מקרב יותר ממיליון איש שנרצחו במקום. רק כמה ימים קודם לכן הצעידו הסוהרים הנאצים מן המחנה למעלה מ-50,000 אסירים, על מנת למנוע מהם ליפול לידי כוחות בעלות הברית. רבים מהם נרצחו בדרך. למעלה מ-90% מכל הקורבנות הללו, נרצחים וניצולים כאחד, היו יהודים. משמעותה של ההחלטה הזאת היא, כי השפעת השואה לא פחתה ולא התעמעמה, שכן העולם עדיין מחפש את הדרך להגיע לכך שהשמדת עם לא תוכל להתרחש שוב. השואה האיומה שחווה העם היהודי במלחמת העולם השנייה - אותה שואה שבה איבדנו שישה מיליוני יהודים, נשים, גברים וטף, במסגרת ניסיונותיה של גרמניה הנאצית, בראשות הצורר אדולף היטלר, להביא להשמדת העם היהודי. מדינת ישראל נולדה מהתופת. מתוך שרידי מלחמת העולם השנייה, מהשואה האיומה, שהיתה כחרב חדה על צווארנו, קמה בנו התודעה כי אנו מוכרחים להתלכד ולבנות לעצמנו מדינה משלנו, מדינה שתיבנה לאורך השנים, תהיה חזקה, תאסוף אליה את בני יהדות העולם, תתפתח ותעמוד כחומה איתנה מול כל איום אפשרי, כמו אנטישמיות אפשרית. לפני 60 שנה היה זה היטלר, יימח שמו, שקרא להשמדת הגזע השמי, ואף אחד בעולם לא לקח את העניין ברצינות הראויה. גם לאחר שהגיעו עדויות מהשטח, גם זה לא הועיל ולא נעשה דבר עד אשר הגיע עשן המשרפות אל בירות אירופה. היום זהו היטלר אחר, היום זהו אחמדינג'אד נשיא אירן הקורא גם הוא להשמדה ממש. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חובה עלינו לעמוד איתנים מול אותם גורמים וארגונים אנטישמיים ברחבי העולם, להגביר נחרצות את המודעות הכלל-עולמית באמצעות חינוך, הסברה וסנקציות, אם נדרש, לסרב בתוקף לקחת חלק בשתיקה הקיימת, מתוך אמונה מוטעית כי מדובר במיעוט תימהוני ובלתי מסוכן. עלינו לשמש בית חם ואבן שואבת ליהודי העולם. אולי אני קצת נרגש, כי אני בן לניצולי השואה, המשפחה, אחים, ולא קל לי לעמוד היום. כבן להורים שחרב עליהם עולמם עת איבדו את ילדיהם, אחיהם, הוריהם ואת כל קרוביהם בשואה, ובנו את עולמם מחדש, בין השברים, אני חש כי חובה עלינו להוכיח לכל אותם קורבנות בני עמנו, שהשיעור המר וההיסטורי שנולד מלכתם לא היה לשווא; כי מדינת ישראל והעם היהודי למדו את הלקח, כי אנו ערים ואיתנים וכי הלקחים הופקו. עלינו להעלות את האסון העומד לפתחנו על סדר-היום העולמי ולדאוג שלא יהיו עוד קורבנות אדם אך ורק מפני שהם בני העם היהודי. עלינו לקרוא בקול: לעולם לא עוד. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה. אחר כך אאפשר לחבר הכנסת סילבן שלום לשאת דברים, לפני שרת החוץ. יוסף ביילין (מרצ): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההחלטה של האומות המאוחדות לקיים יום זיכרון בין-לאומי לקורבנות השואה ולאזכר את המאבק באנטישמיות - החלטה שהתקבלה ביוזמה ישראלית של מי שהיה אז שר החוץ, ידידי סילבן שלום, המשלחת שלנו באו"ם, מערכת שלמה שפעלה והשיגה הישג מאוד חשוב - יצרה איזה פרדוקס, שכן היינו רוצים שהעולם יאזכר את היום הזה, ואנחנו בעצמנו מאזכרים את זה ביום אחר, כך שהאירוע בכנסת הוא לא האירוע הבולט ביותר באזכור הדבר הנורא שקרה לעם ישראל. הלקחים בשתי המסגרות הם לקחים קצת שונים. הלקח הישראלי הוא, בלי ספק, חשיבותה של מדינת היהודים. אילו היתה מדינה ב-1939, הכול היה נראה אחרת. לא היו "סטרומות", לא היתה קפריסין ולא היו מחנות שם, ואפשר היה להציל הרבה יותר אנשים. מזל שהיו כאן חצי מיליון אנשים בתקופה הזאת, שאילולא היו כאן, חלילה וחס, הם היו במקום לגמרי אחר. חלק מהאנשים האלה הם הורינו וחלק מהאנשים האלה אפשרו לנו לחיות. המסר לעולם, ואני חושב עליו הרבה, אני חושב עליו כל חיי - האם יש מסר מהשואה לעולם? לפני כמה שבועות הייתי בדיון עם אדם שעוסק בנושא הזה הרבה שנים והוא מומחה גדול לזה, ואני ממש מעריץ אותו על כך, פרופסור יהודה באואר. להפתעתי, יהודה באואר אמר: זה דבר כל כך מיוחד, שונה, שאין מסר ממנו, אין לקח ממנו. אנחנו, שנוהגים בדרך כלל לגזור לקחים מאירועים, זה מין אירוע שהוא כל כך מחוץ לפלנטה, שאי-אפשר לגזור ממנו כלום. אמרתי לו: אני מרשה לעצמי לחלוק עליך. לקח אחד הוזכר כאן, שהאדישות של העולם כאשר קורה דבר כזה, בכל מקום בעולם, היא אסון, משום שהעולם יכול למנוע דברים כאלה. נדמה לי שהעולם קצת למד את זה. לא מספיק, אבל יש היום עולם יותר משהיה אז. לא די, אבל יש עולם. הדבר השני, שהוא בעיני הדבר הראשון, הלקח הראשון מהשואה הוא שזה יכול היה לקרות. זה דבר בלתי אפשרי שקרה. אם היו אומרים לנו לפני 1939 – אילו היינו בעולם, ורובנו לא היינו - שדבר כזה יקרה, היינו אומרים שזה דבר שלא יכול לקרות. אולי זה יקרה, אולי זה יקרה - אבל זה לא יקרה. משזה קרה, הלקח הוא שזה אנושי. נדמה לי שאנחנו דור שגדל על האמונה שזה לא אנושי, שזה רק שם בגרמניה, שאם לא נדבר גרמנית, לא נראה סרטים בגרמנית, לא נקנה מוצרים גרמניים ולא נשמע את ואגנר, אז איכשהו זה לא יכול לחזור. היה לנו די נוח עם התחושה שמדובר היה בתקופה מסוימת, אולי בגלל האבטלה בגרמניה, אולי בגלל היטלר עצמו ואולי מפני שגרמניה היא כזאת, וייחסו כל מיני דברים, שבמקומות אחרים ובחיים שלנו זה לא יכול יותר לקרות. ככל שהדור שלנו מתבגר הוא מבין שהחד-פעמיות, שניסינו להפנים אולי כדי לחיות, אולי כדי שנוכל להתקיים, כי אחרת נורא קשה להתקיים עם דבר כזה שקרה שלוש שנים לפני שנולדתי, וכל סביבתי היתה שואה, ניצולי שואה ואנשים עם מספרים על הידיים, וכל המאמץ של ההורים שלי - שלא חוו את זה, לשמחתי, אבל כל המשפחה כמובן נהרגה שם - היה להגיד: יוסי, זה לא יכול לקרות. המספרים האלה שייכים למשהו אחר. אם ילדים מאותה כיתה מצאו את עצמם באושוויץ, אחד באס.אס. ואחד עירום במקלחת, והם היו חברים טובים, וככה זה קרה להם - כל השאלה היא איך אנחנו יכולים, כבני-אדם, כרגע לא כיהודים, למנוע מין חזרה על דבר נורא כזה. אני רואה את יוגוסלביה ואני רואה מקומות אחרים בעולם. אנשים שחיו יחד, התחתנו ביניהם, גיבשו תרבות משותפת, ופתאום היו מוכנים להרוג זה את זה. האם יש לנו אפשרות לתרום במשהו לחינוך לאי-הסתה? להטמעה של עקרונות של זכויות אדם, של אנושיות, של הומניזם, כדי שדבר כזה לא יקרה, או – הייתי אומר ביתר זהירות, שהסף בפני דבר כזה יהיה הרבה יותר גבוה? לדעתי, זו שאלת השאלות אחרי השואה. יש לקח לשואה, והלקח הוא שהיא היתה. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה. בבקשה, חבר הכנסת סילבן שלום. אצטרף לברכות ולשבחים על יוזמתך בזמן כהונתך כשר החוץ לקבלת ההחלטה באו"ם. סילבן שלום (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. שמענו כאן עדות אישית של חברת הכנסת שרה מרום-שלו, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, חבר הכנסת שמואל הלפרט, וזה פשוט היה מצמרר לחשוב ששלושת חברי הכנסת עברו את חוויית השואה, שאנחנו רק ידענו לקרוא עליה או לשמוע את הסיפורים האלה מהורינו וממשפחותינו. כמו שאמרתי, לא היתה הבחנה והשואה הגיעה גם לצפון-אפריקה. האירוע הזה היום כאן בכנסת חשוב, אבל לי הוא טיפה צובט. כשאנחנו מצליחים שהעולם כולו יציין את יום השואה הבין-לאומי, חבל שדווקא כאן בכנסת מספר חברי הכנסת שבאים להשתתף בדיון הזה אינו גדול. כל אחד מכם שהגיע זכאי לברכות. אני רוצה לציין את דבריה של קולט אביטל, שציינה את בני ערב, וציינה את ספרו של רוברט סאטלוף, ואני ציינתי ממש את אותו בן עיר שממנה באה משפחתי בתוניס, שבעצם הציל את משפחתי ואולי גם גרם אפילו ללידתי. אם סבתי ואמי היו נרצחות באותו יום על-ידי אותם נאצים גרמנים ואיטלקים, יכול להיות שהכול היה אחרת, לפחות מבחינתי. מאחר שכולם ציינו את פועלי, דבר שלא התכוונתי אליו, אני לא יכול בלי לציין את אלה שעשו את העבודה: משרד החוץ, בראשות המנכ"ל דאז רון פרושאור, סמנכ"ל ארב"ל - ארגונים בין-לאומיים - רוני לשנו-יער, יחד עם רוני אדם וכל אנשי הצוות, וכמובן המשלחת לאו"ם, בראשות השגריר המצוין דני גילרמן. כולם יחד ניצחו על התזמורת והצליחו להביא להחלטה היסטורית. אני חושב שגם היום, מכאן, צריך להכיר להם תודה על פועלם, שהביא בסופו של דבר לקבלת ההחלטה פה-אחד על-ידי 191 מדינות בעצרת האומות המאוחדות. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת סילבן שלום. אני מזמין את ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ להשיב על ההצעות לסדר-היום. שרת החוץ ציפי לבני: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרי אין כאן באמת כדי להשיב על הצעות לסדר-היום. כולנו התכנסנו כאן כדי לסמן את היום הזה גם כאן, בכנסת ישראל. אם צוין שאולי אנחנו מציינים את היום הזה ביום אחר בשנה, נדמה לי שכל ישראלי בארץ, כמו כל יהודי בעולם, חי את השואה בכל ימות השנה. זה משהו שמלווה אותנו והוא לא קשור לשאלה מי היה, מי משפחתו היתה ומי לא. זה חלק מהזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. יש שאלה שכל אחד שואל את עצמו כשהוא מנסה לדמיין את הזוועה, שהיא באמת בלתי נתפסת. אני חושבת שכולנו עוצרים במקום שבו אנחנו כבר לא יכולים להכיל את הזוועה, ויש תחושה של שואה שמלווה אותך בחיי היום-יום, בהחלטות, כשמסתכלים על ילדים וחושבים על ילדים בגילם בעת ההיא, איך הם היו מסתדרים ואיך לא, ולחיות במדינה שבה יש רחובות על שם קהילות שלמות, כי צריך לרכז ולזכור. אני חושבת שהעניין של לא לקנות את המוצרים, שהזכיר חבר הכנסת יוסי ביילין - זה לא היה כי זה קרה רק שם. אני חושבת שזה היה מתוך מחשבה שאנחנו חייבים להשאיר את הנושא הזה פתוח, כי אנחנו לא רוצים לסגור את זה, ואף אחד לא רוצה לסגור את זה במובן האישי. כעם, אנחנו חייבים להשאיר את הנושא הזה פתוח. הנושא הזה פתוח לא במערכת היחסים בינינו לבין גרמניה בלבד, הנושא הזה פתוח בינינו לבין העולם. ההחלטה הזאת של האו"ם אינה לוקחת את זה מאתנו, היא משאירה אצלנו את הנטל לשמור את הזיכרון הזה, אבל מעבירה את המשימה הזאת גם למחוזות אחרים. חשוב בעיני גם שנדע לייחד את הדבר הנוראי הזה, ולא לעשות השוואות כדבר שבשגרה, דווקא משום הצורך לשמר את זה כמשהו כל כך נוראי, כל כך יוצא דופן, שלא יעלה על הדעת, כדי שלא יהפוך להיות משהו שמתחיל לעלות על הדעת. אנחנו מתמודדים היום גם במישור הבין-לאומי עם תופעות של אנטישמיות, שמעידות על העדר הפנמת הלקח, עם אמירות של הכחשת השואה, עם כנסים של הכחשת השואה. כששמנו את זה בזמנו על שולחן הקהילה הבין-לאומית, בעצם נאמר: זה לא עניין של העם היהודי, זה גם עניין שלכם. מקום שיש בו תופעות כאלה, זה מעיד עליכם - עליכם כהנהגה, עליכם כחברה, ואתם צריכים לטפל בזה, לא רק לזכור את זה פעם בשנה. צריך לעשות פעולות נוספות, גם ברמה המעשית, על מנת שהנושא יטופל. אותה קבוצה נפלאה של אנשים שהזכיר השר שלום, שפועלת במשרד החוץ, פעלה גם על מנת שהיום תונח על שולחן האו"ם הצעת החלטה שמבקשת לעסוק בהכחשת השואה ובאיסור הכחשת השואה, דבר שיובא להצבעה בימים הקרובים. במקביל, אנחנו מקימים מחדש גם את הפורום לפעילות נגד אנטישמיות, שפעל וקצת הפסיק, על מנת לצרף אליו עוד אנשים, גם מהעולם היהודי וגם שאינם מהעם היהודי, על מנת להשאיר את הנושא הזה כנושא פתוח, שדורש טיפול. הוזכר כאן הספר של רוב סאטלוף, שהיה כאן עד לפני שעה. הוא ציין שהוא בא עכשיו מסיור במדינות ערב, ושם, לראשונה, בחלק מהדיון שלו אתם הם ציינו שאולי ראוי להעביר את זה כחלק מלימוד, במונחים חינוכיים, דווקא כדי לבדל את עצמם מהקולות שעולים מאירן. לכן, אין לי הצעה אלא שהכנסת תפעל כפי שתראה לנכון בכל פורום, בכל הרכב, על מנת להשאיר את הזיכרון פתוח, במסגרת חינוך, במסגרת לימוד, נושא שגם הדורות הבאים ילכו אתו, גם עבור הדורות שהיו וגם עבור הדורות שבאים אחריהם. אנחנו כמובן צריכים להמשיך עם המשימה הזאת הלאה, במקומות שהם מחוץ למדינת ישראל, על מנת שלא נראה אפילו דבר-מה שמתקרב לכך. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, גברתי השרה. ברמה הפרוצדורלית, יש לפנינו הצעות לסדר-היום. ייתכן שיש מקום להסתפק בדיון שהתקיים, שממילא אינו ממצה את העיסוק בנושא ואת אזכורו על-ידי הבית הזה. הצעת חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007 [מס' כ/114; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 3198; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר גדעון סער: אני עובר לנושא הבא בסדר-היום, והוא הצעת חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, יושב-ראש ועדת הפנים. גאלב מג'אדלה (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007, שיזם חבר הכנסת מיכאל נודלמן, יחד עם חברי הכנסת אלדד, חבר הכנסת אריאל וחבר הכנסת שטרן, זיכרונו לברכה. בשבוע שעבר אישרה הכנסת תיקון חשוב בחוק שמירת הניקיון שנועד לעודד מיחזור, והיום מובאת לאישורה הצעת חוק נוספת שנועדה להתמודד עם הטיפול בפסולת, במקרה זה פסולת שמקורה בצמיגים. מדי שנה יוצאים משימוש כ-3 מיליוני צמיגים בישראל, ויוצרים מפגעים סביבתיים קשים. הנפח של הצמיגים מביא לכך שהטמנתם תופסת מקום רב, ומצטברים בהם גזים דליקים ומים המהווים מוקד לדגירת יתושים. טיפול נכון בצמיגים המשומשים יכול להביא להטמנה יעילה שלהם, להפקת אנרגיה מהם ולמיחזורם למטרות שונות, כגון שימוש חוזר או ריבוד כבישים. הצעת החוק מבוססת על עקרון אחריות היצרן, המקובל במדינות רבות בעולם. על-פי עיקרון זה, יצרני הצמיגים והיבואנים הם החוליה הראשונה שבשרשרת גלגולו של המוצר עד להפיכתו לפסולת, ולכן עליהם החובה לטפל במוצר גם בתום השימוש בו. ההצעה מטילה על יצרני הצמיגים ויבואניהם את החובה לפעול לסילוק ולמיחזור הצמיגים בישראל בהיקף הנגזר מהכמות ששיווקו בכל שנה. יעדי המיחזור יעלו בהדרגה, ובעוד שש שנים יעמדו על 85% מהצמיגים המשווקים. מאחר שגם יבואני הרכב מייבאים צמיגים כחלק מכלי הרכב שהם מייבאים, נקבע כי החוק יחול גם עליהם, ואולם מאחר שהזיקה שלהם לצמיגים פחותה יותר, ומאחר שקשה יותר לעקוב אחרי כלי רכב שיוצאים משימוש וצמיגיהם עליהם, נקבע כי יעדי המיחזור של יבואני הרכב יעמדו על 30% מיעדי המיחזור של יצרני הצמיגים ויבואניהם. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את חבר הכנסת נודלמן, שעמל קשה, ויחד אתי חברי הוועדה סייעו בידו כדי שנוכל להביא את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני חושב שהיו דיונים מרתקים וחשובים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. מרבית חברי הוועדה נטלו בהם חלק פעיל, כי הנושא הוא בנפשנו, חשוב לאיכות חיינו, הוא יוצר מפנה בכל הנוגע להגנת הסביבה. אני מרשה לעצמי לברך אותך, השר להגנת הסביבה, שהיום אתה מקבל מהכנסת ומוועדת הפנים והגנת הסביבה כלים נוספים לדאוג לאיכות חיינו ולהגנה על סביבתנו. אני רוצה להודות לצוות ועדת הפנים והגנת הסביבה, לכל חברי הכנסת ולכל אלה שתרמו את חלקם – לייעוץ המשפטי ולגורמים נוספים שסייעו בידינו עד שהבאנו בפניכם דבר מוגמר וחשוב זה. תודה רבה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת מג'אדלה, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. על כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 22-1 - 19 נגד - אין נמנעים - אין סעיפים 22-1 נתקבלו. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, 19 הצביעו בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 17 נגד - אין נמנעים - אין חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007, נתקבל. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, 17 חברי כנסת הצביעו בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהחוק אושר בקריאה השנייה והשלישית. אני מודיע שחבר הכנסת אמנון כהן לא הצליח להצביע. אינני משנה את תוצאות ההצבעה, אבל זה נרשם בפרוטוקול. אני מאפשר לחבר הכנסת נודלמן, יוזם החוק, שאני מברך אותו, לומר כמה מלים. לאחר מכן יתייחס גם השר להגנת הסביבה גדעון עזרא. חבר הכנסת נודלמן, בבקשה. מיכאל נודלמן (קדימה): חברי הכנסת, אני אסיר תודה לכם. אני מודה לכם משום שרגע קבלת החוק הוא רגע מרגש עבורי, לאחר שנים של עבודה מאומצת ואין-ספור דיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני אסיר תודה ליושב-ראש הוועדה גאלב מג'אדלה על כל התרומה והעמידה בלחצים של הרבה גורמים. אתם בוודאי מבינים שאף אחד לא רוצה לעשות עבודה, וכל אחד עושה לובינג ואנחנו צריכים לעמוד מולו. יושב-ראש הוועדה עמד בזה, והיום קיבלנו חוק שמעמיד את המדינה שלנו בנושא הזה בשורה אחת עם מדינות מתקדמות. אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים של ועדת הפנים והגנת הסביבה: עורכת-הדין מרים פרנקל-שור ועורך-הדין עידו בן-יצחק; ליועצים משפטיים ממשרד המשפטים: עורכת-הדין רוני טלמור, עורכת-הדין דנה נויפלד ועורכת-הדין רוית דקל; ליועצים המשפטיים מהמשרד להגנת הסביבה: עורך-הדין ג'וש פדרסן ועורכת-הדין הדס פיקסלר; לממונה מיחזור במשרד להגנת הסביבה, אלעד עמיחי; לעורכי-הדין מעמותת "אדם טבע ודין"; לצוות ועדת הפנים והגנת הסביבה: יפה שפירא, שושנה אזולאי וענת גבאי. אני מודה לכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים. תודה רבה לכולם. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת נודלמן. חבר הכנסת נודלמן, אני זוכר את מאבקך בנושא הזה עוד בכנסת הקודמת. יישר כוח. אני מזמין את השר להגנת הסביבה, השר גדעון עזרא. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נדמה לי שלא בכדי החוק הזה, שיזם חבר הכנסת נודלמן יחד עם חברים נוספים - וצריך להזכיר גם את יורי שטרן, זיכרונו לברכה, שהיה בין החותמים על החוק - עבר בכנסת הנוכחית. אני מוכרח לומר שהדברים נעשים בזכותה של ועדת פנים והגנת הסביבה הטובה, היעילה והמבינה את הנושא. אני מברך את חבריה, אני מברך את גאלב מג'אדלה, ואני מאוד מקווה שמי שיבוא אחריך יהיה לטובת הנושאים שלנו לא פחות ממך. אני חייב לציין, שלולא השדולה הסביבתית פה בכנסת היה לנו הרבה יותר קשה בכמה נושאים. זה נושא שיש לגביו הסכמה, אבל יש חוקים אחרים שיש עליהם פחות הסכמה, וגם אותם אנחנו מקווים להעביר. אני רוצה להגיד שלוש מלים על הצמיגים. המטרה שלנו היא למחזר את הצמיגים. יש בעיה במיחזור צמיגים, ולזה יצטרכו לדאוג היצרנים במידה רבה. אבל, היום יש שימוש מוגבל בצמיגים המשומשים למגרשי משחקים ולכל מיני אביזרים למכוניות. אחד הרעיונות שקיימים עכשיו וצריך לבדוק אותו היטב – שימוש בצמיגים לשרפה בבית-חרושת למלט. יש, כמובן, בעיות של זיהום סביבה, וצריך לבדוק מה יותר חשוב, משום שהצמיגים בטבע עושים צרות בלתי רגילות. כאשר אתה זורק צמיג לאתר פסולת הוא עולה וצף למעלה; כאשר אתה משאיר את הצמיגים גלויים הם מביאים כל מיני חיות רעות, כמו הנמר האסיאתי, שאני לא יודע אם כולם שמעו עליו, אבל זה יתוש מסוכן ממש לבני-אדם. אני מאוד מקווה שבעקבות חבר הכנסת נודלמן – ושוב תודה לך – נגיע לעתיד טוב יותר ונגן על הסביבה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לשר. הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז-2007; הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ז-2007 [מס' כ/94; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 4671; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר גדעון סער: אני עובר לסעיף הבא בסדר-היום, שתי הצעות חוק דומות בתוכנן, ועל כן הן יוצגו במשותף על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת משה כחלון, אבל ההצבעה עליהן, כמובן, תתבצע בנפרד, ולאחר שיוצגו גם ההסתייגויות מטעם הממשלה. מדובר בהצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב ובהצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה. יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז-2007, ומייד אחריה, כפי שאמר היושב-ראש, את הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ז-2007. שתי הצעות החוק האלה נדונו בקריאה ראשונה כבר בכנסת השש-עשרה, ביום כ' בתמוז התשס"ה, 27 ביולי 2005, ועברו לוועדת הכלכלה. הצעות החוק הוגשו ללא הסתייגויות לקריאה שנייה ושלישית ביום כ' בחשוון התשס"ו, 22 בנובמבר 2005, כהצעת חוק אחת בשם: הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, התשס"ו-2005. ביום כ"ו בחשוון התשס"ו, 28 בנובמבר 2005, החליטה הוועדה לחדש את דיוניה בהצעת החוק בהתאם להוראות סעיף 124 לתקנון הכנסת. באותו יום, כ"ו בחשוון התשס"ו, 28 בנובמבר 2005, הוגשו שוב לקריאה שנייה ושלישית ללא הסתייגויות שתי הצעות חוק: הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ו-2005, והצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ו-2005. אך בשל התפזרותה המוקדמת של הכנסת השש-עשרה לא הספיקה הכנסת לקבל הצעות חוק אלה. ביום י"ד בכסלו התשס"ו, 5 בדצמבר 2006, החליטה הכנסת השבע-עשרה להחיל על הצעות החוק דין רציפות, בהתאם לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, והצעות החוק מוגשות בשלישית, בצירוף הסתייגויות, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית ביום כ"ה בטבת התשס"ז, 15 בינואר 2007. העובדה שהצעות החוק מונחות על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית שלוש פעמים היא חריגה בנסיבות העניין, ואף מצערת, והיא תוצאה של התנהלות לא תקינה – במלים עדינות – של המדינה ביחס להצעת חוק זו. אני מבקש להדגיש שכל התהליך שאני מתאר כאן חל על הצעת חוק שאציג מייד: הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ו-2005, שיזם יושב-ראש ועדת הכלכלה לשעבר, חבר הכנסת אמנון כהן, כאשר הוא מנסה לשתף פעולה עם הממשלה להביא את שתי הצעות החוק לידי גמר בדרך מוסכמת עם הממשלה, כפי שאסביר מייד. למעשה, כבר בכנסת השש-עשרה יכולנו להעביר את הצעות החוק האלה, שכן היה להן רוב מובטח. אולם הממשלה ביקשה להמתין לצורך חקיקת חוק שיתייחס לכלל מורשות ישראל. חבר הכנסת אמנון כהן ואני הסכמנו להמתין, ואף הנחנו על שולחן הכנסת, כפי שכבר הזכרתי, את הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת עדות ישראל, התשס"ו-2005. אולם להפתעתנו, או שמא היה זה צפוי, שר האוצר באותו זמן התנגד להצעה בשל עלותה הכספית. גם עכשיו התבקשנו להמתין לקבלת הצעת חוק ממשלתית שתעסוק בכלל המורשות של עדות ישראל, ואולם עקב הזמן הרב שעבר מאז התבקשנו להמתין לצורך גיבוש הצעת חוק אחת, שלא לדבר על פרק הזמן שעבר מאז הונחו הצעות החוק לראשונה והשיהוי בתהליך החקיקה הממשלתי, אנחנו מבקשים לקבל עתה את הצעות החוק, ובעתיד, אם אכן תתקבל הצעת חוק ממשלתית, יהיה ניתן לאחד או לבטל או להכניס את הצעות החוק האלה יחד עם הצעת החוק הממשלתית. הרעיון בבסיס הצעות החוק הוא כי מדינת ישראל מכירה בצורך לטפח את המורשות השונות ולתת להן ביטוי. לכן בהצעת החוק הזאת מוצע להקים רשות לאומית למורשת יהדות לוב שתפעל להנצחת המורשת ולהנחלתה לדורות הבאים, ובהצעת החוק השנייה תוקם רשות לאומית למורשת יהדות בוכרה. לשם כך יש לבצע עבודות מחקר על ההיסטוריה של המורשות, בין היתר על משוררים, על רבנים, על אנשי תרבות ורוח, כדי שגם דור ההמשך שלנו יכירן. יש לכך חשיבות גדולה בשל העובדה שככל שהזמן חולף לו עלולים, חלילה, להתמעט השרידים למורשות. מוצע כי הרשויות יהיו רשאיות לייעץ בנוגע לפעולות חינוך, הסברה והדרכה, לקיים ימי עיון, כנסים ואירועים, לקיים מחקרים אקדמיים והוצאה לאור של פרסומים וספרים. המטרה היא שכל תרבות תכיר את התרבות האחרת: שלוב תכיר את בוכרה; בוכרה את תוניסיה; תוניסיה את היידיש. המטרה היא שנכיר זה את זה טוב יותר, דבר שיביא בהכרח לכיבוד אמיתי של הזולת. כמובן, מדינת ישראל שואפת לכך שנחיה כעם אחד עם מורשת אחת, אבל אסור לשכוח מהיכן הגיע העם היושב בציון, מה האנשים האלה שמרו בגלות ומה הם הדברים היפים שהביאו לכאן. להצעות החוק האלה הוגשו הסתייגויות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט, חברת הכנסת יולי תמיר, ושל שר האוצר, חבר הכנסת אברהם הירשזון, אשר מציעים כי במקום שהרשויות יוקמו בחוק, הממשלה תמנה אותן. כמו כן מציעים המסתייגים בכל אחת משתי הצעות החוק, כי הסעיף אשר קובע - - - ראובן ריבלין (הליכוד): הם לא נמצאים פה, אין הסתייגויות. משה כחלון (יו"ר ועדת הכלכלה): - - - כי הסעיף אשר קובע כי הרשות תהא תאגיד – יימחק, כי השר ימנה את המנכ"ל ולא המועצה שאמורה לקום לפי הצעת החוק, וכי התקציב השנתי ייקבע בסעיף תקציב המשרד האחראי לתחום התרבות בחוק התקציב השנתי, ולא על-ידי המנהל של הרשות באישור המועצה ושר האוצר, כפי שמוצע. אני חושש שהסתייגויות הממשלה ישמיטו את הקרקע מתחת להצעות החוק, ולמעשה יעקרו אותן מתוכן, שכן שמירת המורשות וטיפוחן יהיו כפופה לביורוקרטיה ממשלתית. לפיכך אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות לשתי הצעות החוק ולקבלן בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. אני קורא לשר משולם נהרי, שאני מבין שהוא מציג את ההסתייגויות מטעם שני השרים: שר האוצר וממלאת-מקום שר המדע. הוא עצמו שר במשרד האוצר. בבקשה, אדוני השר. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הסתייגויות להצעת חוק הרשות הלאומית - ההתייחסות תהיה, כפי שאכן נאמר, לשתי ההצעות, גם של חבר הכנסת כחלון, גם של חבר הכנסת כהן, שהרי עניינן אחד. מן הראוי היה להקים רשות אחת להנצחת כל מורשות ישראל, שהרי עם ישראל גלה לכל העולם, וכששבו ישראל לאדמתם הביאו אתם מורשת יהודית נפלאה ותרבות יהודית שלא תסולא בפז. מה לעשות, יש הרבה עדות בישראל, וכל אחת הביאה אתה מטען יוצא מן הכלל, מטען שחשוב לשמר אותו ולהנציח אותו, ואסור לנו - כי עם ללא שורשים אין לו גם עתיד; וכשיש לו שורשים כאלה טובים אין ספק שצריך לשמר אותם, זה העתיד שלנו, זה הבסיס שלנו. אלא מאי, בינתיים הקימו שתי רשויות: רשות לתרבות הלדינו ורשות לתרבות היידיש. אבל אין ביטוי לכל עדות ישראל. היוזמה של חברי הכנסת להנציח את המורשות - ועדיין יש הרבה עדות שלא הנציחו אותן, וחשוב מאוד להנציח אותן - זוהי יוזמה מבורכת שהיתה צריכה להיות כבר מזמן. בכל אופן, בעקבות היוזמות הללו הממשלה החליטה להקים רשות להנצחת המורשות השונות. לכן המשמעות של ההסתייגויות בעיקרו של דבר היא לקיים את הרשויות המוצעות כמועצות מייעצות למשרד המדע, התרבות והספורט – לא לבטל את הצעות החוק; שלא תהיה רשות, אלא מועצה מייעצת, בדומה למועצות מייעצות אחרות הפועלות על-פי החוק, דוגמת המועצה לתרבות ולאמנות, מועצת הקולנוע, מועצת הספריות הציבוריות ומועצת המוזיאונים. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא כמובן קודם על הסעיפים שאין עליהם הסתייגויות ואחר כך על הסעיפים שיש עליהם הסתייגויות. נצביע, לפי סדר-היום, תחילה על הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב. מאחר שלשם החוק ולסעיף 1 אין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצבעה על שם החוק ועל סעיף 1 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 24 נגד – אין נמנעים - אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר גדעון סער: 24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע ששם החוק וסעיף 1 התקבלו בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. לסעיף 2 יש הסתייגויות של השרים. אנחנו נצביע. מי בעד ההסתייגויות לסעיף 2? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 22 נמנעים – אין ההסתייגות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט ושר האוצר לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: אחד הצביע בעד הסתייגות השרים, 22 התנגדו להסתייגות. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. לכן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2. מאחר שלסעיף 3 אין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 ועל סעיף 3 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 3-2, כהצעת הוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 3-2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, 24 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 וסעיף 3 אושרו כהצעת הוועדה בקריאה השנייה. לסעיף 4 יש הסתייגויות של השרים, ולכן אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות השרים לסעיף 4. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): שרי העבודה? היו"ר גדעון סער: השרים שייכים לשתי מפלגות שונות, אבל שניהם מכהנים באותה ממשלה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): כמה אתה נהנה, גדעון. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – אין נגד - 22 נמנעים – אין ההסתייגות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט ושר האוצר לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: אין תמיכה בכלל בהסתייגות, 22 מתנגדים. אני קובע שפה-אחד ההסתייגות נדחתה. על כן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4 כהצעת הוועדה. מאחר שאין הסתייגויות לסעיפים 8-5, אנחנו נצביע על סעיפים 8-4 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 8-4, כהצעת הוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 8-4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, פה-אחד אושרו סעיפים 8-4 כהצעת הוועדה. לסעיף 9 הסתייגות של השרים. אנחנו מצביעים על הסתייגות השרים לסעיף 9. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – אין נגד – 19 נמנעים – אין ההסתייגות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט ושר האוצר לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: ההסתייגות נדחתה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 12-9 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 12-9, כהצעת הוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 12-9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר גדעון סער: פה-אחד אושרו סעיפים 12-9 בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. לסעיף 13 הסתייגות של השרים תמיר והירשזון. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות השרים לסעיף 13. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אנחנו לא יכולים להצביע נגד השרה שלנו. היו"ר גדעון סער: כל אחד יצביע כהבנתו. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 20 נמנעים – אין ההסתייגות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט ושר האוצר לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: ברוב של 20 נגד 1 נדחתה הסתייגות השרים לסעיף 13. על כן אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 13 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר גדעון סער: אני מברך את יושב-ראש הקואליציה, שלום, ערב טוב. חברי הכנסת, אני קובע שסעיף 13 אושר כהצעת הוועדה בקריאה השנייה. מאחר שההסתייגות לסעיף 13 לא התקבלה, איננו מצביעים על ההסתייגות לסעיף 14. אני רואה שגם לסעיף 15 אין הסתייגות, ועל כן אנחנו מצביעים על סעיפים 14 ו-15 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 15-14 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 15-14 נתקבלו. היו"ר גדעון סער: סעיפים 14 ו-15 אושרו פה-אחד כהצעת הוועדה. לסעיף 16 הסתייגות של השרים. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות השרים לסעיף 16. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 22 נמנעים – אין ההסתייגות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט ושר האוצר לסעיף 16 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: ההסתייגות נדחתה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 16 כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 16, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר גדעון סער: סעיף 16 אושר פה-אחד כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות השרים לסעיף 17. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 21 נמנעים – אין ההסתייגות של ממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט ושר האוצר לסעיף 17 לא נתקבלה. היו"ר גדעון סער: ההסתייגות לסעיף 17 לא התקבלה. לסעיפים 18–22 אין הסתייגויות. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 17–22 לפי נוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 22-17, כהצעת הוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 22-17, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, פה-אחד אושרו בקריאה השנייה סעיפים 22-17. לפיכך, החוק אושר בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה על החוק כולו בקריאה השלישית, מאחר שלא התקבלו הסתייגויות. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז-2007, נתקבל. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, אני קובע שפה-אחד, 22 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, אושרה הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז-2007, בקריאה השלישית. אני מברך את יושב-ראש הוועדה. אני מציין בפרוטוקול שחבר הכנסת אריאל ביקש להצביע בעד ההצעה. אינני משנה את תוצאות ההצבעה. נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ז-2007, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. השר הודיע שהממשלה מושכת את הסתייגויותיה לעניין חוק זה. לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על החוק כולו בקריאה השנייה, על כל סעיפיו, לאחר שהוסרו ההסתייגויות. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 22-1 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 22-1 נתקבלו. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, 23 חברי כנסת הצביעו בעד החוק. אני קובע שהוא אושר בקריאה השנייה. אני עובר להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה, התשס"ז-2007, נתקבל. היו"ר גדעון סער: אני מוסיף את חבר הכנסת אילטוב. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה השלישית פה-אחד – 23 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני מזמין את יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת אמנון כהן - בבקשה, אדוני. ברכותי על הצלחתך. זו יוזמתך שנמשכה עוד מהכנסת הקודמת. אמנון כהן (ש"ס): תודה רבה, אדוני. אני חושב שכנסת ישראל אמרה את דברה. מדינת ישראל אכן קלטה בגלי העלייה המון עולים, ברוך השם. מצד אחד, אנחנו צריכים לשאוף לשלב את העולים בחברה הישראלית; מצד שני, לשמר את המורשות החשובות, את המנהגים היפים, את הפולקלור, את התרבות, את הסופרים. לכן אני חושב שכנסת ישראל אמרה את דברה. אין ספק שאנחנו נהיה, חבר הכנסת כחלון, קטליזטורים לממשלה על מנת שנוכל להנציח את כל מורשות ישראל בתוך מדינת ישראל, כמו שאמרתי - מצד אחד לשלב בחברה, ומצד שני לשמור על הדברים היפים שכל אחת ואחת מהעדות הביאה למדינת ישראל. אני רוצה מכאן להודות, אדוני היושב-ראש, ראשית, גם לך, כי אתה גם נצר לעדה הבוכרית מצד אמך. תודה רבה לך על שיתוף הפעולה גם בכנסת הקודמת, גם בכנסת הזאת. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כחלון, שפעל בנחישות וברגישות. העברנו את זה בשיתוף פעולה יפה. אני חושב שזה טוב לעם ישראל. תודה רבה לצוות המקצועי של הוועדה, למנהלת הוועדה לאה ורון, ליועצת המשפטית אתי בנדלר, לשמרית שקד-גוטליב ולכל הצוות שעבד. כל חברי הכנסת, שישבתם בשעה כה מאוחרת ותמכתם בהצעות החוק, כל אחד ואחד מכם שותף, אתם יקירי העדות, ותודה רבה לכם, לכולכם. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת כהן. אני מברך שוב את שני היוזמים, גם את חבר הכנסת משה כחלון, שעכשיו מברך את היועצת המשפטית של הוועדה, וגם את חבר הכנסת אמנון כהן. ברכות לשניכם. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר גדעון סער: הודעה לסגן המזכיר, בבקשה. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 30) (הגדלת שיעור הגמלאות להורים יחידים), התשס"ז-2007, של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ וקבוצת חברי הכנסת - כ/128; והצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 40) (ימי אשפוז לא רצופים), התשס"ז-2007, של חבר הכנסת יואל חסון - כ/128. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 11), התשס"ז-2007, והצעת חוק החניכות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, שהוחזרו מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: הורדת ערוצי שידור מחבילת הבסיס של חברת הכבלים. מכתב הנוגע להחלטת ועדת הכנסת בבקשות להקדמת דיון בהצעות חוק פרטיות. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לסגן המזכיר. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92 – הוראת שעה), התשס"ז-2007 [מס' מ/164; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 3975; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר גדעון סער: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92 – הוראת שעה), התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת , להציג את הצעת החוק. להצעת החוק יש הסתייגות אחת, אבל אני רואה שחבר הכנסת רן כהן אינו נמצא. אם הוא לא יהיה כאשר חבר הכנסת שרוני יסיים את דבריו, נצביע ללא הסתייגויות. בבקשה, חבר הכנסת שרוני. משה שרוני (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, סיעת גיל מברכת את יהדות לוב ויהדות בוכרה על החוקים שנחקקו היום בעניין המורשת ואושרו על-ידי חברי הכנסת. היו ברוכים. אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92 – הוראת שעה), התשס"ז-2007. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, והיא עוסקת בגמלת הסיעוד. בהתאם למצב המשפטי החל כיום, גמלת הסיעוד אינה משתלמת בכסף ישירות לאדם הזכאי לה, אלא היא ניתנת כשירות בעין בדרך של שירותי סיעוד. בעת הוספת פרק ביטוח סיעוד לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] בשנת 1980, לוותה ההחלטה כי גמלת הסיעוד תשולם באמצעות מתן שירותי סיעוד בלבטים ובדיונים רבים, ובסופם הוחלט כי שיטת תשלום זו עדיפה בעיקר בשל החשש כי מתן גמלת הסיעוד בכסף עלול לפגוע באוכלוסייה הסיעודית ולמנוע ממנה בפועל את גמלת הסיעוד. בהצעת חוק זו מוצע לבחון מחדש את אופן התשלום של גמלת הסיעוד. לשם כך מוצע כי המוסד לביטוח לאומי יערוך תוכנית שהיא בבחינת ניסוי, ובמסגרתה ישלמו את גמלת הסיעוד בכסף ישירות לידי הזכאים. במהלך יישום התוכנית האמורה יערוך המוסד מחקר לשם בחינת יעילותה של התוכנית הניסיונית והשפעתה על ציבור הזכאים. החוק המוצע קובע, כי התוכנית הניסיונית תיערך במשך תקופת ניסיון של שנתיים בארבעה אזורים שייקבעו בידי שר הרווחה, והיא תיועד רק לזכאים לגמלת סיעוד אשר ניתנים להם בפועל שירותי סיעוד בידי מטפל ברוב שעות היממה, לפחות שישה ימים בשבוע. בדרך זו יובטח כי הזכאי לגמלת סיעוד אכן ייהנה משירותי הסיעוד שהגמלה נועדה להבטיח. כמו כן מוצע להחיל את התוכנית הניסיונית רק על מי שזכאי לגמלת סיעוד בשתי הרמות הגבוהות ביותר, כלומר, לגבי מי שתלוי במידה רבה מאוד, או לחלוטין, בעזרת הזולת לביצוע הפעולות היומיומיות וזכאי ל-15.5 שעות או ל-18 שעות שבועיות של שירותי סיעוד. חשוב לציין, כי תיוותר בידי הזכאי לגמלת סיעוד הבחירה אם לקבל את הגמלה בכסף או להמשיך לקבל את שירותי הסיעוד המסופקים לו בעין, כפי שהיה נהוג עד כה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת שרוני. חבר הכנסת רן כהן אינו נוכח, לפיכך אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה. נאפשר לחבר הכנסת שרוני לשוב למקומו כדי שיוכל להצביע. ההצבעה היא, כמובן, בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, פה-אחד – שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים - אישרה הכנסת את הצעת החוק בקריאה השנייה. אנחנו עוברים אפוא להצבעה על הצעת החוק בקריאה השלישית. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים - אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92 – הוראת שעה), התשס"ז-2007, נתקבל. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, שמונה הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 92 – הוראת שעה), התשס"ז-2007, התקבלה בקריאה השלישית. נברך את יושב-ראש הוועדה על עבודתו בעניין זה. הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ["דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 5874.] היו"ר גדעון סער: הסעיף האחרון על סדר-היום הוא הצעת סיעות מרצ-יחד וחד"ש שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 78) (אי-תשלום גמלאות בשל פשע שבוצע מתוך מניע לאומני), התשס"ה-2004. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הם לא פה. היו"ר גדעון סער: אכן, אין חברי כנסת משתי סיעות אלה באולם ברגע זה, ועל כן אנו עוברים להצבעה לא על ההתנגדות, אלא על דין הרציפות. קרי, מי שמצביע בעד – מצביע בעד החלת דין הרציפות; מי שמצביע נגד – מצביע נגד החלת דין הרציפות. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד הודעת הוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 78) (אי-תשלום גמלאות בשל פשע שבוצע מתוך מניע לאומני), התשס"ה-2004, נתקבלה. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, שמונה הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי דין הרציפות יחול על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 78) (אי-תשלום גמלאות בשל פשע שבוצע מתוך מניע לאומני), התשס"ה-2004, וההצעה תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ה' בשבט התשס"ז, 24 בינואר 2007, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:42.