דברי הכנסת

דברי הכנסת לג / מושב שני / ישיבות קמ"ז–קמ"ט / ט'–י"א בתמוז התשס"ד / 28–30 ביוני 2004 / 33 חוברת ל"ג ישיבה קמ"ז הישיבה המאה-וארבעים-ושבע של הכנסת השש-עשרה יום שני, ט' בתמוז התשס"ד (28 ביוני 2004) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת אריה האן: 4 הצעות סיעות העבודה-מימד, ש"ס–יהדות התורה ויחד–חד"ש-תע"ל–בל"ד–רע"ם להביע אי-אמון בממשלה בשל: 5 א. המצב החברתי והכלכלי; ב. אי-תשלום שכר עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות למרות אישור החוק; ג. המצב הכלכלי והחברתי 5 בנימין בן-אליעזר (העבודה-מימד): 5 עזמי בשארה (בל"ד): 6 השר גדעון עזרא: 9 אליהו ישי (ש"ס): 12 שר הפנים אברהם פורז: 16 יצחק הרצוג (העבודה-מימד): 20 חמי דורון (שינוי): 23 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 26 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 28 ואסל טאהא (בל"ד): 29 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 30 ניסן סלומינסקי (מפד"ל): 31 נסים זאב (ש"ס): 32 עמיר פרץ (עם אחד): 35 אלי אפללו (הליכוד): 36 יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 38 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרה של המשוררת כלת פרס ישראל נעמי שמר, זיכרונה לברכה 39 דברי פרידה עם פרישת חבר הכנסת אברהם בורג מהכנסת 40 אברהם בורג (העבודה-מימד): 40 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: 42 שמעון פרס (העבודה-מימד): 44 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 45 יאיר פרץ (ש"ס): 46 אבשלום וילן (יחד): 47 אבשלום וילן (יחד): 47 חיים רמון (העבודה-מימד): 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49 מזכיר הכנסת אריה האן: 49 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג–2003 50 שאול יהלום (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 50 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ד–2004 51 מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 51 שר המשפטים יוסף לפיד: 53 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 12), התשס"ד–2004 55 מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 55 מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 56 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 58 שאול יהלום (מפד"ל): 59 הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 3), התשס"ד–2004 59 מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 60 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 61 הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 18), התשס"ד–2004 62 מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 62 מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 64 הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ד–2004 64 מל פולישוק-בלוך (בשם ועדת הכלכלה): 64 עזמי בשארה (בל"ד): 66 הצעת חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (תיקון מס' 2), התשס"ד–2004 66 שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: 67 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 68 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 69 שאילתות ותשובות 70 1365. תקנות לעניין התקן מד רעש באולמי שמחות ובגני אירועים 70 שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: 70 1369. מוזיקה רועשת במועדונים 71 1411. מתקן התפלה במפרץ חיפה 72 1460. טיפול בבוצה מנחל הקישון 72 1462. מטרד הריח בקיבוץ גשר 73 1473. זיהום בנחלי ישראל 74 1494. מפעלים מזהמים 75 1516. ידיעה על ייבוא פסולת מסוכנת לטיפול ברמת-חובב 76 1573. זיהום אוויר בקרבת כבישים עירוניים 77 1623. אחסון חומרים מסוכנים 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: גברתי השרה, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שני, ט' בתמוז התשס"ד, 28 בחודש יוני 2004 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. רבותי חברי הכנסת, מייד בתום הדיון המשולב על הצעות האי-אמון נקיים אזכרה לנעמי שמר, כלת פרס ישראל, זיכרונה לברכה, אשר הלכה לעולמה בשבת ונטמנה אתמול באדמת הארץ ביישוב כינרת. את האזכרה נקיים בין ההצבעה על האי-אמון והמשך סדר-היום. רבותי, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק איסור החזקת כלבים מסוכנים, התשס"ד-2004, מאת חברת הכנסת גילה פינקלשטיין; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (ביטול הודאה שנגבתה באלימות), התשס"ד-2004, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק רשות שמאי הרכב, התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת אהוד רצאבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשס"ד-2004, מאת חברת הכנסת נעמי בלומנטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מספר ישיבות מועצה מן המניין), התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת אילן שלגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון - פרסום שמות המבוקרים), התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון - אחוז החסימה), התשס"ד-2004, מאת חברי הכנסת גדעון סער, דליה איציק, אליעזר כהן ורשף חן; הצעת חוק עבודת נשים (פיצויים), התשס"ד-2004, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - ביטול), התשס"ד-2004, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק שירות הכבאות והחילוץ, התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זכות ערעור), התשס"ד-2004, מאת חברי הכנסת אלי אפללו, אהוד רצאבי, רשף חן, רוני בריזון ואתי לבני; הצעת חוק-יסוד: מבקר המדינה (תיקון - העברה מכהונה), מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון - הפחתת מס על רכב) (הוראת שעה), התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: צמצום זכות השתיקה לנבחרי ציבור (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון - מעצר בית לאחר לידה), התשס"ד-2004, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - רישום פרוטוקול), התשס"ד-2004, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ורוני בר-און וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (הוראת שעה) (תיקון - תחילה ותחולה), התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (ייבוא אישי של רכב מנועי), התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק כתוביות בסרטים ובמופעים, התשס"ד-2004, מאת חברי הכנסת אילן שלגי, רשף חן ורוני בריזון; הצעת חוק העמותות (תיקון - אגודה שלא ביקשה להירשם כעמותה), התשס"ד-2004, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק-יסוד: הפסקת כהונה של נבחר ציבור (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון - הקדמת מועדי הנחת הצעת חוק התקציב), מאת חבר הכנסת אמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה למזכיר הכנסת. הצעות סיעות העבודה-מימד, ש"ס–יהדות התורה ויחד–חד"ש-תע"ל–בל"ד–רע"ם להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. המצב החברתי והכלכלי; ב. אי-תשלום שכר עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות למרות אישור החוק; ג. המצב הכלכלי והחברתי היו"ר ראובן ריבלין: אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים כבכל יום שני את סדר-היום בהצעות אי-אמון, אשר הוגשו עוד ביום רביעי שקדם לישיבה זו, והיום לפנינו שלוש הצעות אי-אמון. הצעת האי-אמון הראשונה היא הצעת אי-אמון של סיעת העבודה-מימד בנושא החברתי והכלכלי. ינמק את הצעת האי-אמון שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת בן-אליעזר. בבקשה, אדוני. ועדת הכנסת, משום מה, נתנה לכם רק חמש דקות. בנימין בן-אליעזר (העבודה-מימד): אתה תאריך לי בעוד שתיים. היו"ר ראובן ריבלין: אין בעיה. כמה שאני אאריך לך, אני באופן אוטומטי אאריך לחבר הכנסת בשארה. בנימין בן-אליעזר (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אינו יום קל. בשעה 08:30 נפלו בשדרות שלושה טילי "קסאם", ובפעם הראשונה המוות אסף אליו תינוק בן שלוש וחצי, אפיק אוחיון-זהבי, זיכרונו לברכה - שאמו פצועה פצעים קשים, ונאחל לה ונתפלל למענה שתחלים - ומרדכי יוספוב, זיכרונו לברכה. יש עוד עשרה פצועים קשה מהפיגוע הזה, וזה קורה אחרי פיגוע שאירע אתמול, של ה"חמאס" כנגד מוצב "אורחן" בציר כיסופים, בדרך של חפירת תעלה והחדרת כמעט טון וחצי חומר נפץ מתחת למוצב. הלוחם, סמל-ראשון רועי ניסים, זיכרונו לברכה, נהרג, ונפצעו שבעה חיילים נוספים. נאחל להם החלמה מהירה. ושוב הבכי, וזה כואב, וזה חריף. אני סומך על צה"ל ושירותי הביטחון שייערכו ויתגברו על התופעות החדשות האלה וייתנו עליהן תשובה. אדוני היושב-ראש, אני גם מקווה שמה שקרה אתמול והיום יחזק עוד יותר אצל ראש הממשלה את דחיפותה של תוכנית ההתנתקות. אבל אם בבכי עסקינן, הרי יש גם בכי אחר, אדוני היושב-ראש, והוא קורה כל השנה, והוא בא ממחסור, מעוני, מסבל, ממצוקה. הוא זועק לשמים. לעתים יש רושם שאתה חי במדינה מנותקת מהעם, מול שני ראשי ממשלות. אחד שמנסה להוציא את ישראל מקיפאונה המדיני, ולהתחיל לשנות את המציאות הזאת, והשני ראש ממשלה כלכלי שכל עניינו הוא ליישם על גבי העם הזה נוסחאות כלכליות. מזה, אדוני שר האוצר, ישועה לעם שלנו לא תהיה. הדמעות ימשיכו לזרום. אוכלוסיית המצוקה תלך ותגדל. אולי מבחינה כלכלית גרידא המדינה תיראה טוב יותר, אבל אוי למחיר שישלם העם הזה שהתקבץ מכל קצות העולם כדי לבנות את ביתו בארץ הזאת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האוצר החל להדליף את הפרטים הראשונים על תקציב המדינה לשנת הכספים 2005. זה תקציב שיכלול קיצוץ של 5-7 מיליארדי שקלים. כמו כל עם ישראל, אני מביט בדאגה באופן שבו הממשלה מצליחה להוביל את אזרחי ישראל אל תוכנית כלכלית קשה ועגומה נוספת. אף שראש הממשלה אריאל שרון אמר לאחרונה באחת מישיבות הממשלה כי לא ייתן יד לפגיעה נוספת בשכבות החלשות, מדובר בהמשך המדיניות הקיימת. התמונות, למי שמסתובב בעיירות הפיתוח, בשכונות, ביישוב הערבי, מספרות יותר את הסיפור האמיתי של מה שעובר כאן על העם הזה ועל תושבי מדינת ישראל. טרם התאוששנו מהגזירות הקשות הקודמות, וכבר רוצים לקצץ בתקציבי הבריאות והרווחה, בשירותים לשכבות החלשות, לנכים, לילדים רעבים, לעולים חדשים, לגמלאים, למובטלים ולנזקקים. לא רק זה, האוצר הודיע כי יפטר אלפי עובדים בשנה הקרובה, אף שבשנת 2004 שיעור האבטלה יישאר כנראה 10.5% לפחות - אגב, מהאחוזים הגבוהים בעולם. האוצר אף הודיע כי לא יתקצב תוכניות לרכישת דירות בפריפריה, מדיניות שתפגע בשכבות החלשות, ביוצאי צבא ובעולים חדשים ותעמיק את הפערים בין המרכז לפריפריה. האוצר מרבה לדבר על ניצני צמיחה, אולם עיון בנתונים יש בו כדי להאיר, או יותר נכון להחשיך את העיניים. שיעור האבטלה הגבוה, הפשע הגואה, חינוך תלמידינו על הפנים, השכר הריאלי ירד ב-9.1%, 150,000 עסקים התמוטטו בשלוש השנים האחרונות, ובל נשכח את מצבו של ענף הבנייה, שהוא עדיין בכי רע. אדוני היושב-ראש, חדשות לבקרים אנחנו שומעים את משרד האוצר מבטיח כי יביא לעם ישראל מזור באמצעות הפחתת מסים. אולם נראה שכאשר מדובר באוכלוסיות חלשות, ללא כוח רב, נוח לשר האוצר דווקא להעלות מסים. כך נעשה לאוכלוסיית הגמלאים בישראל. אלפי גמלאים חשים ממורמרים, מתוסכלים ומאוכזבים, ובצדק. בתקציב 2004 הוגדלו ההפרשות לביטוח לאומי וביטוח בריאות, הועלה גיל הפרישה, בוטלו הטבות מס הכנסה ליוצאים לפנסיה מוקדמת, שונו מדרגות המס, שונה חישוב שיטת הפנסיה והועלו דמי הניהול ב-1.75%. בינואר 2004 הכריז האוצר כי יקים קרן של 250 מיליון שקלים לשנה, למשך 12 שנים. דיבורים לחוד ומעשים לחוד. יותר מחצי שנה עברה, עד כה לא הוקמה הקרן, והגמלאים לא קיבלו אגורה אחת שחוקה. מעטים, אדוני היושב-ראש, זוכרים למה עבדכם הנאמן, עם כל חברי העבודה, עזב את הממשלה הקודמת. עזבנו את הממשלה הקודמת ב-30 באוקטובר, בדיוק מהסיבות האלו. אם מישהו רק היה שואל את עצמו מה גודל התקציב שעבר להתנחלויות מאז 30 באוקטובר 2002 עד היום הזה, ומולו התקציב שעבר באמת לעיירות הפיתוח, לשכונות, למצוקאים, בוודאי לא היה מתקשה להבין את הסיבה שהביאה אותי לכאן כדי לומר: הממשלה הזאת חייבת להיעלם מהר מהעולם הזה ולפנות את מקומה לממשלה שמניחה ומציבה את האדם, את רווחתו, את החיים שלו, במקום הראשון בסולם העדיפויות. אני מודה לך, אדוני. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מתי אתם נכנסים לממשלה? היו"ר ראובן ריבלין: אני מודה מאוד לחבר הכנסת בן-אליעזר. חבר הכנסת הנדל, זו לא שעת שאלות למי שמבקש אי-אמון בממשלה. אין שעת שאלות. אין פרוצדורה כזאת. אני מזמין את חבר הכנסת עזמי בשארה לבוא ולנמק את הטענות להבעת אי-אמון בממשלה, בגין המצב הכלכלי והחברתי, מטעם סיעות יחד, חד"ש-תע"ל, בל"ד ורע"ם. בבקשה, אדוני. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמעתי בקשב רב את דבריו של חבר הכנסת בן-אליעזר. אני אומר משהו רק על המשפט הראשון – השאר, כמובן, אנחנו מסכימים. אבל על המשפט הראשון - המסקנה שהוא מסיק לגבי האירועים של היום, האירועים המצערים של היום, כאילו זה היה צריך להחיש את תוכנית ההתנתקות, אחרים היו מסיקים את ההיפך. היו מסיקים את ההיפך. כלומר, צריך לצאת בהסכם. כי גם בהתנתקות אפשר להשיג את ההיפך, בהחלט. אפשר להשיג את ההיפך גם לגבי - - - בנימין בן-אליעזר (העבודה-מימד): אותי אתה לא צריך לשכנע. עזמי בשארה (בל"ד): בדיוק. כלומר, אם אפשר לשגר מעזה לשדרות, וכו' - הרי אנשים טוענים בימין - וגם לגבי הגדר. לגבי הגדר, אני אומר: מה היא מונעת עד עכשיו? הרי מה יצאו? יצאו פעולות מעזה? יצאו פעולות התאבדות מעזה? לא יצא אף אחד חוץ מאשר לאשדוד. אף אחד. אבל עזה היא העיר הכי מופצצת, וממנה יוצאים עכשיו בדרכים - האמת היא, נשק פרימיטיבי מאוד עובר גדרות. נשק מאוד פרימיטיבי. צריך הסכם. צריך הסכם שלום. ולדעתי, תנועת העבודה צריכה להתחרות עם שרון לא בשאלה מי מתנתק יותר במהירות וכו', אלא בכך שהיא יכולה להציע הסכם לחברה הישראלית. זה הדבר העיקרי, לדעתי, שכוח של שלום בחברה הישראלית הוא שמציע לחברה הישראלית הסכם שלום, ולא למי יש יותר מוצאים מהמצב. אין מוצא קסם מהמצב. צריך הסכם שלום. ולדעתי זה צריך להיות ייחוד של תנועת שלום, זה שהיא מאמינה בהסכם שלום עם הצד השני; לא בגדרות ולא ביציאה חד-צדדית, אלא בהסכם שלום שמחפש שלום צודק. לדעתי, זה היה צריך להיות המייחד והמאפיין את החלק הזה של הבית. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אגב, הרי אנחנו ראינו מה הוא עשה. ואנחנו צריכים לרוץ ולהתנשף אחרי שרון? הרי הוא הסכים – כולנו כאילו השלינו את עצמנו והשלינו את הציבור, שהוא הסכים לתוכנית מפת הדרכים. אנחנו כולנו יודעים פה שהוא לא הסכים לתוכנית מפת הדרך. הוא לא הסכים לה - - - היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת - סליחה רגע, חבר הכנסת בשארה - כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, אתם לא רוצים לשמוע, צאו החוצה, דברו. אתם יודעים מה יקרה אם אתם תהיו על הבמה ומישהו ידבר כך? אני חרד רק לחשוב מה היה קורה ואילו מבטי הזעם הייתי מקבל. בבקשה. עזמי בשארה (בל"ד): - - - 14 הערות שבעצם רוקנו את זה מכל תוכן. בעצם הוא לא הסכים. הוא, עד יעבור זעם, שילם מס שפתיים בעקבה. אבל הוא התכוון לרוקן את זה מכל תוכן. הוא הביא את התוכנית הזאת, שהפכה להיות תחליף לתוכנית מפת הדרכים. מי מדבר עכשיו על תוכנית מפת הדרכים? אף אחד. אף אחד בעצם. זה תחליף להסכם שלום, והוא אומר תחליף. ואנחנו עוד לא יודעים, אנחנו קונים - איך אומרים בערבית - דגים בים. מה הוא יודע - עד מרס - מה תהיה ההחלטה במרס לגבי ההתנחלויות. אנחנו יודעים משהו? וצריך להוריד את כל התוכנית של מחנה השלום בישראל, לחכות עכשיו לשרון, לחכות לשרון עוד פעם. והוא בעל היוזמה, הוא קובע את הקצב – אי-אפשר ככה, אי-אפשר. צריך לעמוד כאן ולהביא מולו תוכנית שלום חלופית, שאפשר להסכים עליה עם הפלסטינים. לדעתי, הערבים עושים אותה טעות, אגב. אין להם אסטרטגיה והם מחכים לראות מה שרון יעשה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנתונים הכלכליים מספיקים כשלעצמם, ללא המספר של שרון, וללא היציאה החד-צדדית מעזה, בשביל להאמין באי-אמון בממשלה הזאת, מכיוון שבאמת נתניהו – כמו שרון, כפי שאמר פואד באמת, כמו ששרון הוא בחלק המדיני, נתניהו בחלק הכלכלי. הוא בעל השקפת עולם והוא מייצג אותה. וללא שום ספק היא מנוגדת למה שאנחנו מאמינים בו. היא היתה יכולה להיות מנוגדת אם לא היה מיישם אותה ולא היה קורה כלום. אבל הוא כן מיישם אותה, וזה גורם להחרפת האבטלה בכל השוואה שהיא, אף שהם מדברים כל הזמן בנוסח – אה, הנה, ניכרת התאוששות. אגב, אחד הדברים שבהם שרון נימק את תוכניתו הוא שלפחות בשנים הבאות זה יביא יציבות כלכלית לישראל. הנה התשובה בשדרות, וכו'. גם הנה התשובה - איזו יציבות כלכלית ואיזה דבר הוא יביא לישראל, כשהוא יעשה התנתקות חד-צדדית מעזה. לדעתי, בסופו של דבר, המציאות לא רק טופחת על פני הממשלה, אלא על פני אלה שיש להם אשליות לגבי ממשלה זאת ולגבי דרכה. מבחינת האבטלה, אדוני היושב-ראש, באפריל יש עלייה מול הרבע הראשון – אף שאותה ממשלה התרברבה שברבע הראשון של 2004 היתה ירידה של עשירית האחוז בהשוואה לרבע הראשון של השנה שעברה. הנה, באפריל העשירית הזאת עלתה עוד הפעם, לא קרה כלום. אבל הנטייה עלתה עוד הפעם. לא קרה שום דבר. אנחנו באותם אחוזי אבטלה – מעל ל-10%, אדוני היושב-ראש, מול 8% ב-2000-2001, שהיו אפילו בהתחלת שנות האינתיפאדה. מול 8% אנחנו מעל ל-10%. אדוני היושב-ראש, אבל מה שצפוי - העיקר הוא מה שצפוי - אנחנו צפויים, אם ההיגיון הזה יימשך כמו עד עכשיו, לקיצוץ של עוד 8 מיליארדי שקלים, זו כוונת האוצר, לעומת 10 מיליארדים השנה – כלומר, נגיע ל-18. והאוצר מציע לפטר עוד 20,000 עובדים מהמגזר הציבורי, כלומר, עוד עלייה באבטלה. איפה ההתאוששות? יש לך אוצר, אדוני היושב-ראש, אידיאולוגי. מתכנן עוד פיטורים ועוד קיצוצים בתקציב המדינה, ועוד פיטורים במגזר הציבורי, ומדבר: הנה, ניכרת התאוששות בכלכלה. מה שהם מייעצים לציבור זה יותר ויותר מיתון, יותר ויותר austerity, איך אומרים? צנע, אפילו. לאט לאט. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לפסוח על דבר שבאמת חורה לאדם ולנפשו, שהתפרסם השבוע כאשר דובר על המצב הכלכלי. המחסור בתקציב – אני לא יודע אם אנחנו שמים לב, לפעמים, לדברים כאלה - המחסור בתקציב מונע מתן חלק מהחיסונים לילדים, אדוני היושב-ראש. בדיון בוועדה לזכויות הילד לפני קרוב לשבועיים אמרו נציגי משרד הבריאות, כי למשרד חסרים 35 מיליון שקלים למתן חיסונים נגד דלקת כבד נגיפית מסוג A ונגד אבעבועות-רוח ולמנה החמישית של החיסון נגד שעלת. רק חלק מהילדים בארץ, בין 15% ל-40%, מקבל את החיסון נגד אבעבועות-רוח באמצעות ביטוח משלים או רופאים פרטיים. כ-140,000 ילדים חולים בארץ כל שנה במחלה זו, וחולה אחד בממוצע נפטר כל שנה. לא אכנס לכל המשרדים, חסרים 35 מיליון שקלים במשרד הבריאות בשביל להשלים חיסונים לילדים - על דברים כאלה אנחנו מדברים במדינה הזאת, שבה ניכרת התאוששות בכלכלה. לדעתי, זה כשלעצמו היה צריך להניע את האי-אמון ליהפך מריטואל לדבר מהותי. למה אמרתי ריטואל? אני בבעיה, אדוני היושב-ראש, עם החלק הקרוב יותר אלינו מבחינה פיזית בבית. השבוע צפויה מפלגת העבודה להצביע אי-אמון, היא הציעה אי-אמון בממשלה. למה? השתנתה מדיניות הממשלה. הרי זה שבועיים נותנים לו רשת ביטחון - - - היו"ר ראובן ריבלין: אבל, חבר הכנסת בשארה, לפעמים משרדים ממשלתיים מקבלים תקציב, והם בכוונה לא נותנים עדיפות לדבר, שיזעק לשמים, כדי שיקבלו עוד תקציב. עזמי בשארה (בל"ד): בסדר, אז הנה זעקנו לשמים. היו"ר ראובן ריבלין: אני בטוח שכל ילדי ישראל יחוסנו. השאלה היא באמת מה הם סדרי העדיפויות. אני בטוח שאנחנו לא נשקוט - - - עזמי בשארה (בל"ד): על כל פנים, יש באמת הבדלים בהשקפת עולם, ללא שום ספק, בין נתניהו גם לחלק מהשרים. אבל עם חלק גדול אחר מהשרים, לדעתי כל חילוקי הדעות בינינו לבינם הוא על סדרי עדיפויות, איך אתה מחלק את העוגה הזאת. על זה רבים בממשלות, איך אתם מחלקים את העוגה. הרי פואד לא ימציא עוגה חדשה, זו אותה עוגה, הוא חלוק על מה? על איך מחלקים אותה; קוראים לזה מדיניות חברתית, ועל זה אנחנו רבים. מותר לריב על זה, ומותר להציע אי-אמון על זה. אני בבעיה - כאשר אתה מציע אי-אמון, צריך שלציבור יהיה אמון באי-אמון שלך, אחרת מה אנחנו עושים פה? לייצג את האי-אמון של הציבור שלך בממשלה הזאת. זה לא צריך להיות תלוי בשאלה אם יש ערוץ פתוח להצטרפות לממשלה או לא. אסור שהאופוזיציה תשדר לציבור רושם שהיא עוקבת אחרי ראש הממשלה, והוא קובע את הקצב, או חמישה, שישה חברי ליכוד, שמונעים הצטרפות מפלגה זו או אחרת לקואליציה, קובעים את הקצב המדיני שלך כשאתה בעל פרויקט פוליטי מדיני שונה, ואתה צריך להגן עליו, גם כאשר שרון משחק כמו לוליין בנושא המדיני. פעם מפת הדרכים, פעם נסיגה מצד אחד, פעם משאל בליכוד, פעם הוא כן יכפה בלי משאל, ואנחנו עומדים פה ומחכים מה יגיד שרון בעוד שבוע; מה יגיד שרון. ככה אי-אפשר להפיל את שרון. אפשר להפיל אותו כשיש לך פרויקט מדיני פוליטי חלופי, שאתה מצליח לשכנע בו את העם, והוא צריך להיקרא שלום צודק, ושלום צודק הולך לפי קווי ה-4 ביוני. אין שום נוסחת קסם אחרת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לחבר הכנסת עזמי בשארה. ישיב על שתי הצעות האי-אמון השר גדעון עזרא. השר גדעון עזרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי ברצוני לשלוח תנחומים לתושבי שדרות, משפחותיהם של הפעוט אפיק זהבי בן השלוש, השם ייקום דמו, ומרדכי יוספוב בן 49, שנהרגו הבוקר על-ידי מנוולים מחבל-עזה. ברצוני לשלוח תנחומים לבני משפחת רועי ניסים מראשון-לציון, שנהרג אתמול על משמרתו על-ידי מחבלים, שאין לי כל ספק שידנו תשיג אותם. תנחומים למשפחתו. אנחנו עומדים פה בריטואל הקבוע של הצעות אי-אמון ביום שני. אני מוכרח להגיד שהפעם המועמד של חבר הכנסת עזמי בשארה לראשות הממשלה הוא יוסי שריד. אני רוצה בהזדמנות זו לאחל לו החלמה מהניתוח שהוא עובר. אני מקווה שיוכל לשרת את מטרותיך. אינני רוצה להתייחס לנושא הביטחוני, אני רק רוצה לומר, שלי אין כל ספק, שהמלחמה שלנו בטרור לא הסתיימה. בגלל צה"ל והמודיעין שלנו ידענו בתקופה האחרונה תקופה רגועה יחסית. הרגיעה הזאת הסתיימה אתמול, ואין לי כל ספק שצה"ל, השב"כ, המשטרה וראשי מערכת הביטחון ימצאו את התשובה ההולמת, להלום באלו ששולחים את הטרור נגדנו. לגבי הנושא הכלכלי, שעמד במרכזן של שתי הצעות האי-אמון, ברצוני לקרוא לפניכם נאום, שלא אני כתבתי אותו, אגיד לכם בסוף מי כתב אותו - ליושב-ראש מפלגת העבודה, שמעון פרס, היו באחרונה כמה התבטאויות מוזרות: קפיטליזם חזירי, 6,000 מיליונרים ו-6 מיליוני קבצנים, מדיניות כלכלית מחורבנת. פרס בוודאי לא התכוון בדבריו למיליונרים מבין חבריו, קפיטליסטים מובהקים, אלה שמטיסים ומארחים במלונות פאר, ועשו את הונם הודות לשיטה הקפיטליסטית. כשיטה, לקפיטליזם, כמו לכל שיטה כלכלית, יש חסרונות, אבל ישראל איננה יותר קפיטליסטית ויותר חזירית מאנגליה של הניו-לייבור וגרמניה של הסוציאל-דמוקרטים. ברור מאין נטל פרס את שמותיהם של 6,000 המיליונרים. הוא לקח זאת מדוח העושר העולמי של בנק ההשקעות מריל לינץ', שפורסם באחרונה. אבל מנין 6 מיליוני הקבצנים? ייתכן שהתכוון לעניים - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת שטייניץ, השר קשה לו מאוד לראות את גבך אם כי נאה הוא, אבל פניך מי ידמה להם. השר גדעון עזרא: מנין לקח שמעון פרס את 6 מיליוני הקבצנים? ייתכן שהתכוון לעניים, אבל מספרם כידוע מהסקירה השנתית של המוסד לביטוח לאומי ב-2002 הוא 1.2 מיליון. זה הרבה, זה יותר מדי, אבל זה לא 6 מיליונים. האם שימוש זה במספרים נותן אינדיקציה למקדם ההגזמה המקובל אצל פרס גם בנושאים לא מדידים - פי-חמישה? חוץ מזה, לא נאה לכנות את העניים קבצנים. ייתכן שממרומי רמת החיים המעופפת של פרס, עניים נראים כקבצנים, אבל זו לא סיבה להעליבם, וגם לא את 4.8 מיליוני האזרחים האחרים, שרמת חייהם בין צנועה לטובה. אשר לכלכלה המחורבנת, מסתבר שפרס - - - אני אגיד מי כתב. רוחמה אברהם (הליכוד): הכלכלה החזירית. בנימין בן-אליעזר (העבודה-מימד): אתה קורא את המאמר מ"הארץ". השר גדעון עזרא: אמרתי בתחילת דברי שאגיד בסוף מי אמר את זה: אשר לכלכלה המחורבנת, מסתבר שפרס אינו קורא שקדן של פרסומי בנק ישראל והלשכה לסטטיסטיקה. בין היתר אמר באחרונה שהאבטלה בעלייה - כך אמר גם חבר הכנסת עזמי בשארה - זה מעיד לא רק על חוסר מידע, אלא גם על אי-הבנה - - - יצחק הרצוג (העבודה-מימד): לא נכון, האבטלה בעלייה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת הרצוג, לשבת. אם אתה רוצה לקרוא קריאת ביניים שב, על מקומו של שלום שמחון, שב איפה שאתה רוצה, רק שב. השר גדעון עזרא: אילו עקב אחרי הנתונים של למ"ס, היה לומד ששיעור האבטלה עולה ויורד מאז אוגוסט 2003 בטווח שבין 10.8% ל-10.9%, ובאפריל הוא עמד על 10.9% בלא שינוי מאז מרס - לפי מיטב ידיעתי, הוא תוקן ל-10.8%, אבל זה לא חשוב כרגע. מאחורי יציבות זו יש עובדות מעניינות. מחלקת המחקר של בנק ישראל דיווחה בשבוע שעבר, שבמגזר העסקי גדלה התעסוקה מאמצע 2003 עד מרס 2004 ב-56,000 עובדים. מדוע לא השתנה שיעור האבטלה למרות תוספת המועסקים? בעיקר בגלל העלייה החדה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, העובדים ומחפשי העבודה. מסתבר שיותר נשים ויותר גברים החליטו לצאת לשוק העבודה לנוכח הצמיחה במשק. אילו נותר שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בלא שינוי, קבעה מחלקת המחקר של בנק ישראל, היה שיעור האבטלה יורד ל-9.1%. עד כאן העלייה באבטלה. בדיווח הזה של בנק ישראל אפשר לראות באופן ציורי את השיפורים בכלכלה מחורבנת. בתרשים שצורף לדיווח רואים כיצד גדלו מאז המחצית השנייה של 2003 מספר המועסקים, השכר הריאלי והתוצר במגזר העסקי. עדיין הרחק משיאי 2000-2001, אבל יש התקדמות. אכן, דוח אחר דוח של הלמ"ס מעיד על שיפורים. לדוגמה, הייצור התעשייתי עלה בינואר–אפריל 2004 ב-8.5%. כל הנתונים בחישוב שנתי. מגמת הגידול בייצוא סחורות בחודשים מרס–מאי עומדת על 13.1%, פחות מאשר ברבעון הקודם, אבל עדיין גבוהה. נמשך הגידול המהיר בייבוא חומרי גלם ומוצרי השקעה. הפדיון בענפי המסחר והשירותים בינואר–אפריל גדל ב-9.4%. פדיון מלונות התיירות גדל ברבעון הראשון של 2004 ב-9% לעומת התקופה המקבילה ב-2002. הפדיון גדל ב-35% לעומת 2003. אבל זו אינה תקופה להשוואה, כי זו היתה תקופת המתיחות עקב מלחמת עירק. והכותב מסיים: אפשר לא לאהוב את בנימין נתניהו, אפשר לסלוד מן הליכוד, אבל מה לעשות, הכלכלה שבאחריותם אינה מחורבנת. כותב המאמר - אברהם טל, התאריך של היום, עיתון "הארץ". ולפי דעתי, רבותי, אין תשובה טובה מזאת, בעיתון הזה, שאי-אפשר לחשוד במי שכותב את הדברים שהוא מאוהדיהם של ראש הממשלה ושל שר האוצר. ולכן, רבותי, יש ענייני מדינה חשובים, יש בעיות ביטחון, יש בעיות אחרות. אני מציע לכם להרפות מההצעות שלכם. ועוד מלה אני חייב להצעת האי-אמון שתגישו עכשיו, בקטע של המועצות הדתיות, כאשר שר הפנים יענה בקשר לרשויות המקומיות. לפני שבועיים סיימה הכנסת במהלך בזק את התיקון לחוק יסודות התקציב, שמטרתו לייעד כספים לטובת עובדי המועצות הדתיות. ראש הממשלה הנחה להקצות 26 מיליון שקל מטעם משרד ראש הממשלה והרשויות המקומיות, שעתידים להיכנס בראשית תחילת חודש יולי לאנשי המועצות הדתיות. במקביל אושרו, פורסמו ברשומות, זכויות החתימה של מזכירי המועצות הדתיות, או לחלופין של גזברי הרשויות המקומיות שבהן אין למועצה הדתית מזכיר מכהן. אישור נוסף לחתימות הללו יינתן על-ידי רואי-חשבון חיצוניים. מועצות דתיות אשר בקופתן יש כספים נגישים, יכולות וצריכות להעביר משכורות לעובדיהן לאלתר. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני השר - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אזולאי. אלי אפללו (הליכוד): - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אפללו, אל תענה לחבר הכנסת אזולאי. השר גדעון עזרא: אני מודה לך, היושב-ראש, ואני מציע לדחות את כל הצעות האי-אמון. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאוד מודה לשר גדעון עזרא. נסים דהן (ש"ס): צריך נימוקים, צריך לנמק. דוד אזולאי (ש"ס): - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אזולאי, השר לא בא לענות על שאלות, הוא בא לענות על הצעת האי-אמון, ועכשיו יושב-ראש תנועת ש"ס, סגן ראש הממשלה לשעבר, חבר הכנסת אלי ישי, יבוא ויביא נימוקים להצעת האי-אמון. אלי אפללו (הליכוד): - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אפללו, למה לך לעזור לחבר הכנסת ישי? אני הזמנתי ברגע זה את יושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת אלי ישי, לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעות ש"ס ויהדות התורה בנושא אי-תשלום שכר עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות, למרות אישור החוק שעבר בכנסת בשעה טובה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש - - - אלי אפללו (הליכוד): - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אפללו, חבר הכנסת אזולאי, האם אדוני מבקש להפריע לחבר הכנסת ישי? אני אגיד לך באופן יוצא דופן, אני לא מפריע לך. דוד אזולאי (ש"ס): - - - אליהו ישי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אתה אמרת שאתה מגן עלי. היו"ר ראובן ריבלין: יש לי כבוד רב ליושב-ראש תנועת ש"ס, אבל בדרך כלל הכבוד צריך להינתן קודם כל על-ידי החברים. אליהו ישי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות - האסון הכבד, גם האירוע של אתמול, חייל צה"ל השם ייקום דמו, וההרוגים של היום, הפעוט והאדם שנרצחו היום בשדרות. אנחנו משתתפים בצער המשפחות ושולחים מפה את תנחומינו להן, ומאחלים רפואה שלמה והחלמה מהירה לפצועים ולפצועות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אמר בשבוע שעבר השר גדעון עזרא, שכל שבוע מגישים אי-אמון, וזה חוזר על עצמו. הוא כנראה צריך לדבר עם ראש הממשלה שייתן לו ג'וב אחר, שהוא לא יהיה השר המקשר, כי נמאס לו להשיב כל שבוע תשובות וירטואליות, כל שבוע להשיב תשובות של עבודה בעיניים. כל שבוע להשיב תשובות בשם משרדי ממשלה כאלה ואחרים – תשובות לא נכונות, או הטעיה ציבורית, כמו הדוגמה של ההטעיה הציבורית של היום. ועדת הכספים אישרה היום 26 מיליון שקל למועצות דתיות. באמת כל הכבוד. רוחמה אברהם (הליכוד): מה רע? אלי אפללו (הליכוד): - - - אליהו ישי (ש"ס): אני אגיד לך, אלי, אל תיפול ברשת. אלי, אתה אדם יקר. רוחמה, גם את אל תיפלי ברשת. 26 המיליון האלה הם חלק קטן מזערי ממה שמגיע בתקציב על-פי חוק למועצות דתיות. אלי אפללו (הליכוד): אבל זה תקציב מיידי למשכורות. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אפללו. אליהו ישי (ש"ס): תודה רבה. באמת תודה רבה. נסים דהן (ש"ס): הוא יודע שזה לא יעבור. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אפללו, אדוני חבר ועדת הכנסת, אתם קבעתם מכסת דיבור מצומצמת היום. השר לשעבר, סגן ראש הממשלה לשעבר, הוא לא יוכל למצות את הטיעון שלו אם אתם לא תאפשרו לו, ואז אצטרך לעצור את השעון. רוני בר-און (הליכוד): ועדת הכנסת קבעה את סדר הדיון - - - היו"ר ראובן ריבלין: אני מודיע לך, יושב-ראש הוועדה, אינני מתערב בסדר הדיון שוועדת הכנסת צריכה לקבוע אותו. שניהם באו אלי וביקשו והפניתי אותם לוועדת הכנסת. אליהו ישי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אלי, באמת כדאי שתקשיב לי, ובאמת נהיה ענייניים בנושא הזה. אני חושב שמה שוועדת הכספים אישרה היום - אגב, עם ישראל יודע שוועדת הכספים מתכנסת כמעט כל יום לאשר אוטומטית תקציבי משרד החינוך, רווחה, פנים, ביטחון, ביטחון פנים, שיכון, חינוך. כל משרדי הממשלה. היא מאשרת כל יום. אולי כל יום נבוא ונגיד: ועדת הכספים אישרה היום 1.5 מיליון או 10 מיליונים או 50 מיליון למשרד החינוך. נו באמת, למה לעשות צחוק מאנשים, עם כל הכבוד. אתם יושבים בוועדת הכספים ומאשרים כל יום כספים. זה כמו שמקצצים 2 מיליארדים בקצבאות הילדים והבטחת הכנסה וחד-הוריות, ובערב חג נותנים 15 מיליון. כל הכבוד, ממשלת ישראל נתנה 15 מיליון למשפחות חד-הוריות. גזלתם להם 300 מיליון, נתתם להם 15 מיליון. תודה רבה לבולים ולטלפונים כשמתקשרים לביטוח לאומי מבוקר עד ערב. באמת, הציבור יותר אינטליגנטי, מבין אותנו. בוא לא נעבוד על הציבור. כסף לתכריכים אין למועצות הדתיות. לתכריכים כבר אין כסף. תראה מה קורה בראש-העין ובמקומות אחרים. אין סולר למקוואות. רבנים הולכים לאסוף אוכל מאשפתות, מבתי-תמחוי, מסלי מזון. אז מתוך תקציב של 800 מיליון שקל שמגיע להם, קיצצו 80%. נותנים להם בקושי 150 מיליון, ומתוך זה מביאים 26 מיליון שקל, או נותנים תוספת קטנה מהגזלה הגדולה שגזלו. גזלת הרש. אז כל הכבוד, מחיאות כפיים. אדוני היושב-ראש, אולי אפשר בכנסת ישראל למחוא כפיים לוועדת הכספים - - היו"ר ראובן ריבלין: אסור. אליהו ישי (ש"ס): - - שהעבירה חלק מהכסף למי שמגיע, לתכריכים, למשכורות. תקראו על אלה שבוכים יום-יום על כך שאין להם משכורת. בכל הרשויות יש כאלה שפונים לגמ"ח ועוד גמ"ח, אחד הולך לאבא שלו לקבל הלוואה ואחר פונה לאמא שלו. הם נקרעים יום-יום וקורסים תחת הנטל, כי החשמל והמים מנותקים ואין להם מה לאכול. והיום ועדת הכספים העבירה 26 מיליון שקלים. באמת, בושה וחרפה. אם הייתם אומרים לי שהעבירו היום 260 מיליון שקלים - אפילו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, אדוני היושב-ראש, כמדומני באחד מדיוני הממשלה שגם אתה היית נוכח בהם, אמר שממשלת ישראל מקצצת לכל הרשויות קיצוץ flat ועל כך אין ויכוח - זה שוויוני, תקין, אפילו חוקי, מה לעשות, אבל כשממשלת ישראל מקצצת 40%-50% מתקציבי המועצות הדתיות, ובכל משרדי הממשלה היא מקצצת רק 2%, ספק אם זה חוקי; זה קצת גבולי. שלמה בניזרי (ש"ס): זה גם לא יגיע אליהם. אליהו ישי (ש"ס): פתאום, היום, מחזירים חלק קטן מהגזלה הגדולה, מהגזלה העצומה, מהזדון הזה. אני חושב שגזלה היא מלה עדינה. הניסיון של הממשלה לחסל כליל את שירותי הדת זה לא רק לעג לרש, אלא זלזול, פגיעה. אלי, אתה איש רגיש ואתה תראה שיש מקומות שאין להם. לחסל כליל ואחר כך לבוא ולומר: העברנו 26 מיליון שקלים, זה לא רק לעג לרש, אלא זה זלזול, זו פגיעה. אני אומר לך, אלי, אתה איש רגיש ואני באמת מכבד אותך ומאוד מעריך אותך, כי אכפת לך, כי אני יודע שזה כואב לך. אם תסתובב במועצות הדתיות תראה שיש מקומות שאין להם כסף לתכריכים, אין מי שיקבור את המתים, אין סולר למקוואות, אין כסף לחשמל ולמים, משכורות לא משולמות לא לרבנים ולא לעובדים. באיזה מקום זה קורה? אם זה היה קורה באחד האגפים בעירייה מסוימת, במחלקת החינוך, באגף התרבות, ב"הבימה", שלא משלמים משכורת - אבל פה, רשויות מקומיות לא משלמות. הנה, ראו איזה פלא, כנסת ישראל אישרה חוק של ממשלת ישראל שאפשר להעביר משכורות אף שיש עיקולים. כל הכבוד, שר הפנים פורז. באמת, כל הכבוד. תשימו לב לתנאים: קודם כול, תוכנית הבראה – יש כאלה שמעדיפים למות ולא לעבור את תוכנית ההבראה הזאת, אבל זה עניין אחר. לאחר מכן יש חשב מלווה שמנהל את העיר. רק אז יעבור הכסף. ברשויות מקומיות מסוימות ספק אם בכלל ניתן לעשות תוכנית הבראה, כי אי-אפשר, מה לעשות? מה, אתה משווה את הרצלייה לירוחם או לשדרות? שדרות מוכת האבטלה, שדרות עם כל ה"קסאמים" ועם כל המכות שהיא חוטפת? הנה, פוגעים בכל ההטבות שניתנו לשדרות, בהטבות שניתנות לקו העימות ובכל הדברים האחרים שבעבר הממשלה אישרה להם בגלל מצבם הקשה. לצערנו הרב, כנראה בגלל ה"קסאם" והנזק הגדול שנגרם, סוף-סוף יתחילו להבין שצריכים לעזור להם. בשורה התחתונה, החוק לא יעזור, משום שעיר שאין לה חשב מלווה לא תוכל לקבל כסף ולכן היא לא תוכל לשלם משכורות. דבר שני, כשמדובר במועצות דתיות, מה יעזור החוק? אין כסף, אז על מה החוק? אלי אפללו (הליכוד): - - - על התשלום. אליהו ישי (ש"ס): אבל אין תקציב. אלי אפללו (הליכוד): יש. אליהו ישי (ש"ס): אלי, אין תקציב. אין תקציב. גזלו את התקציב. נסים דהן (ש"ס): זה לא יעזור. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דהן, אני לא עוצר את השעון. אליהו ישי (ש"ס): שמעתי היום ריאיון עם חבר הכנסת אפי איתם. הוא תקף בצורה קשה את המפד"ל, האמת שאפילו בצדק. הוא מאשים גם את המפד"ל על הפגיעה בהיבט החברתי והדתי, הפגיעה במועצות הדתיות, בעולם הישיבות, ארץ-ישראל. הוא אומר שהכול מעשה ידיה של סיעת המפד"ל. דוד אזולאי (ש"ס): מי אמר את זה? אליהו ישי (ש"ס): אפי איתם. הוא אמר את זה לאורלב. דוד אזולאי (ש"ס): ושניהם מאותה סיעה. אליהו ישי (ש"ס): יש מחלוקת בעניין, דוד. זבולון אורלב אמר שש"ס אשמה בקריסת המועצות הדתיות. קודם כול, צריך לומר לזבולון שאנחנו לא בממשלה כבר שנה וחצי. הוא בממשלה. הוא כנראה עוד לא יודע שש"ס לא בממשלה. כל הציבור כבר מבין שש"ס לא בממשלה, אבל זבולון אורלב עוד לא מבין שש"ס באופוזיציה. כשהיינו בממשלה, דבר כזה לא קרה וגם לא היה קורה, כי היינו נאבקים. הצלחנו, אף-על-פי שלא תמיד הצלחנו בכול. הצלחנו בהרבה דברים, ויש עוד הרבה דברים שבעזרת השם נצליח בעתיד. אומר אפי איתם בתשובה על שאלה: למפד"ל היתה הזדמנות, בעיקר לאלה שטוענים שהם יושבים בממשלה כדי להציל את שירותי הדת ואת שירותי הרווחה - - - מסתבר שעקירת היישובים, הרס המועצות הדתיות בעיצומו, פגיעה קשה מאוד ברווחה, דוח העוני, דוח האבטלה, והכול מעשי ידה של סיעה מסוימת במפד"ל להתפאר. רבותי, בואו לא נשלה את עצמנו. אני יודע שהמפד"ל שותפה להרס הזה, אבל כרגע אני לא שם את עצמי כתוקף המפד"ל, כי במפלגה שמתרסקת, מתפוררת, לא קיימת, שקיפלה את הדגלים שלה, ארץ-ישראל, תורת ישראל - - - היו"ר ראובן ריבלין: אדוני לא מתחיל עכשיו בפרשת המפד"ל, כי יש לנו בעיה. אליהו ישי (ש"ס): אתה צודק, אדוני היושב-ראש, אני מקבל את ההערה. היו"ר ראובן ריבלין: כי כבר אמרנו חזק חזק ונתחזק. אליהו ישי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני מקבל שאין מה לדבר. אני מסכים אתך: חזק חזק ונתחזק, חסל סדר מפד"ל. הם סיימו את הקריירה שלהם ואין לי ויכוח. אבל אני פונה לשר גדעון עזרא שאמור להשיב. הוא אומר שכל שבוע האופוזיציה חוזרת על אותן שאלות, על אותן הערות בתוספות כאלה ואחרות. אני רוצה להודיע לך, אדוני היושב-ראש, מכובדי היקר, שכל שבוע בהצעת האי-אמון ישבו כאן סיעות האופוזיציה ויתקפו, יעירו ויסבירו לעם ישראל איך הממשלה הזאת אטומה, אכזרית ורעה, מתעלמת מהשכבות החלשות. השר עזרא קרא מה כתוב בעיתון. הוא קרא מה כתוב בעיתון על בנימין נתניהו ועל מדיניות ראש הממשלה, אבל אנחנו נביא קטעים מהעיתון המדברים על השאלה איך מרעיבים ילדים, על כמה מאות אלפי ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני, כמה משפחות חד-הוריות זרוקות ברחובות, כמה דירות חסרות לאנשים חסרי קורת-גג, כמה הומלסים, כמה מתאבדים, כמה הרס; על קריסת שירותי הדת, על הפגיעה ברשויות המקומיות, על האנשים שאין להם מה לאכול. אדוני היושב-ראש, אני מוכן לקרוא כל שבוע מהעיתונות מה עושה ממשלת ישראל לאזרחיה, מה עושה ממשלת ישראל לציבור שבחר בה. אדוני היושב-ראש, אני מכיר את התשובות. להבדיל מהממשלה, לפחות כל שבוע נעורר, אולי יקרה משהו, אולי יהיה איזה סדק, נצליח לחדור ללבבות העדינים והרגישים יותר בסיעות הקואליציה. נמשיך כל שבוע לזעוק את זעקתם של מאות אלפי רעבים, קשישים, חולים, חד-הוריות, אומללים ויהודים שאכפת להם משירותי הדת. הקואליציה תשיב כהרגלה כל שבוע תשובות וירטואליות, הטעיית הציבור, שקר וכזב, שקר וכזב, שקר וכזב. עם ישראל צופה בנו ורואה את האמת - חשבון הבנק שלהם לא תופח כמו חשבונות הבנקים של אחרים. עם ישראל ישפוט. היו"ר ראובן ריבלין: תודה ליושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת אלי ישי. ישיב שר הפנים, חבר הכנסת אברהם פורז. שר הפנים אברהם פורז: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מטבע הדברים, כאשר מוגשת הצעת אי-אמון ושר מתבקש להשיב עליה, הוא מסתכל על ההצעה, מנסה לנחש על מה ידברו, ובהתאם לכך הוא מכין את תשובתו. אני מוכרח לומר - בלשון המשפטנים - שאחרי ששמעתי את חבר הכנסת אלי ישי, הרי היה פה איזה שינוי חזית. הוא דיבר על הרבה מאוד דברים, בעיקר על המועצות הדתיות, אבל על הרשויות המקומיות הוא כמעט לא דיבר. בכל זאת אני רוצה להסביר. היו"ר ראובן ריבלין: אדוני, אין שינוי חזית. הצעת האי-אמון מדברת גם ברשויות המקומיות וגם במועצות הדתיות. שר הפנים אברהם פורז: נכון, אבל בדבריו הוא הפנה את חצי הזעם לכמה כיוונים אחרים. לגבי המועצות הדתיות - במסגרת החוק שעבר בכנסת העברנו הסדר הנותן גם לכספים של המועצות הדתיות הגנה לתקופה של 60 יום. כפי שהסברתי לכנסת, ואני חוזר ומסביר, המדינה אינה מעסיקתם של העובדים ברשויות המקומיות, ואינה רוצה לקחת על עצמה את תפקיד מעסיקתם. לכן המדינה, בעיקרון, אינה רוצה לשלם משכורות ברשויות המקומיות. אגב, משכורות הן לא חזות הכול, כי, כפי שציינתי בעבר, כאשר יש קבלן שנותן שירותים לרשות המקומית, למשל קבלן ניקיון, ולא משלמים לו, והוא לא משלם את שכר עובדיו, אף שלכאורה הם אינם עובדי הרשות המקומית, התוצאה היא אותה תוצאה. ומאחר שכך, מאחר שעובדי הרשויות המקומיות אינם עובדי המדינה, נאלצנו ליצור מצב שבו אנחנו מעבירים כסף לרשויות המקומיות, כדי להקל עליהן לשלם שכר והוצאות חיוניות אחרות, וכך עשה החוק. אולם צריך להבין – ואני עומד מאחורי זה – המדינה אינה כספומט. המדינה אינה מתקן שבו כל ראש רשות מקומית שמתקשה בתשלום משכורות יבוא, יכניס את הכרטיס ומייד יצא כסף למשכורות והוא ישלם. לא – זה רק במסגרת תוכניות הבראה. שלמה בניזרי (ש"ס): - - - שר הפנים אברהם פורז: אם אני משעמם אותך, חבר הכנסת בניזרי, צר לי על כך. אנסה למצוא בעולם הדימויים משהו אחר. המדינה אינה אבא עשיר, שנותן פנקס שיקים "בלנקו" חתום לבנו הסורר, שיאפשר לו להסתובב בבתי-קזינו, לחיות במלונות מפוארים, ובסוף האבא יפרע את כל השיקים. לא. נסים דהן (ש"ס): עובדי הרשויות שלא קיבלו שכר הם בן סורר? אדוני השר, עם כל הכבוד, עובדים לא קיבלו שכר משום שקיצצת להם. נסים זאב (ש"ס): - - - שר הפנים אברהם פורז: רבותי, אנחנו לא משלמים ולא מתכוונים לשלם, אלא במסגרת תוכניות הבראה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דהן. חבר הכנסת נסים זאב, אתה שומע מה אני אומר? נסים זאב (ש"ס): - - - נסים דהן (ש"ס): השר צריך לחזור בו - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דהן. חבר הכנסת דהן, אתה לא רוצה לשמוע מה אני אומר, נכון? אני אצטרך לקרוא אותך לסדר, ואני לא קורא את סגן יושב-ראש הכנסת לסדר. לא קורא. נסים דהן (ש"ס): - - - היו"ר ראובן ריבלין: מספיק, שמעו אותך. אדוני רוצה להפסיק את הישיבה? נסים דהן (ש"ס): - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נסים דהן. חבר הכנסת זאב, אם אדוני ירים את קולו עוד הפעם - חבר הכנסת בניזרי קרא קריאות ביניים, בסדר. כשאמרתי לו, הוא הפסיק. אתם, ברגע שאתם נכנסים למסלול קריאות הביניים, אף אחד לא יכול לעצור אתכם. האם אדוני לא רוצה לשמוע את השר? שלמה בניזרי (ש"ס): אנחנו רוצים שהוא יחזור בו, שלא ידמה את עובדי הרשויות לאנשים שנכנסים לקזינו. שר הפנים אברהם פורז: לא אמרתי את זה. אמרתי משהו אחר. אחרי שאמרת לי שעולם הדימויים שלי משעמם אותך, אמרתי שהסיטואציה היא שיש אבא, שנקרא המדינה, שנתן פנקס שיקים חתום לבן, והבן הולך לטייל בכל מקום. הבן הוא לא העובדים, אלא ראשי הרשויות - - - נסים דהן (ש"ס): זה אותו אבא - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דהן. חבר הכנסת דהן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שר הפנים אברהם פורז: חבר הכנסת דהן, אתה ודאי יודע שעד לפני - - - נסים זאב (ש"ס): - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שר הפנים אברהם פורז: - - - עד לפני פחות משנה וחצי, האיש שדיבר לפני, חבר הכנסת אלי ישי, היה שר הפנים. אתם בטח חושבים שאני הצלחתי במשך פחות משנה וחצי למוטט את השלטון המקומי. אני. נסים דהן (ש"ס): נכון, נכון. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דהן, אני מבקש. חבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת ישי, לא אמרתי להם. שר הפנים אברהם פורז: אני רוצה להגיד לכם שאני שמח שאתם מעריכים אותי עד כדי כך שאתם בטוחים שיש לי כאלה כוחות חזקים, שבשנה וחצי אני, במו-ידי, הצלחתי למוטט את השלטון המקומי, הבאתי את כל הרשויות לפשיטת רגל - - נסים דהן (ש"ס): נכון, תשאל אותם. שר הפנים אברהם פורז: - - גרמתי להן מפולת. לפני זה הכול היה גן-עדן, הכול היה מעולה. בתקופה שש"ס ניהלה את משרד הפנים העניין התנהל בצורה מופתית. לא היו אז שום בעיות כלכליות. נסים דהן (ש"ס): תשאל את ראשי הרשויות - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דהן. חמי דורון (שינוי): - - - שר הפנים אברהם פורז: רבותי, מניתוח שעשה משרד הפנים לאחר שפרסמנו את החוק ברשומות עולה, לדאבוני הרב, כי רק 24 רשויות חתמו על כל תוכניות ההבראה. ברשויות אלה מתקיימים דיונים אינטנסיביים כדי ליישם את תוכניות ההבראה, למרות המשבר שיש לנו כרגע עם המערכת הבנקאית, ובין היתר המטרה היא להבטיח את שכר העובדים. יש רשויות שטרם חתמו על תוכניות הבראה. מדובר ברשויות שנופלות בגדר החלטת הממשלה שנחוצה להם תוכנית הבראה – וטרם חתמו. מהנתונים עולה כי פילוח הרשויות המקומיות שטרם חתמו על תוכנית הבראה הוא כדלקמן: ל-37 רשויות מקומיות אושר מתווה תוכנית הבראה במשרד הפנים ואושרו המענקים – ההלוואות שהוקצו לכיסוי הגירעון המצטבר. רשויות אלה טרם חתמו על התוכנית בין היתר כי לפעמים יש להן קשיים עם המועצה, לפעמים מועצת הרשות היא "לעומתית", ולפעמים יש להם בעיה עם ההסתדרות, שלא נותנת לפטר. אני רוצה לומר לכם, רבותי חברי הכנסת – למי שלא מודע, ואני אומר את זה בצורה הגלויה ביותר: בעוד כחודש, דהיינו חצי שנה לאחר שתקציב המדינה אושר בכנסת, יש לשר הפנים אפשרות, לגבי רשות מקומית שלא אישרה תקציב, לפזר את מועצת הרשות ולהדיח את ראש הרשות, את שניהם יחד או אחד מהם. דהיינו, אפשר לפזר, וגם אפשר לפזר את מועצת הרשות בלבד ולהשאיר רק את ראש העירייה – את ראש הרשות המכהן – על כנו. בין היתר, אישור התקציב פירושו גם אישור של תוכנית הבראה. לכן אנחנו עושים היום כל מאמץ להסביר לרשויות מקומיות שיש בהן מועצות "לעומתיות" וראש הרשות לא מצליח להסתדר עם הנבחרים במועצת הרשות, שהסמכות הזאת קיימת. המטרה שלנו היא לא לפזר ולא להדיח אנשים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות, אלא להסביר שזאת הסיטואציה, ואם לא יינקטו צעדי הבראה, בסופו של דבר ניאלץ לעשות את הצעד המרחיק לכת הזה. 49 רשויות נמצאות בשלבי הכנת תוכניות לאישור תוכנית הבראה, ולפיכך אי-אפשר לאשר את מתווה תוכנית ההבראה ולאשרה בוועדת הכספים. משרד הפנים, על כל אגפיו, עושה כל מה שאפשר כדי להביא את הרשויות המקומיות האלה לסיכום תוכנית הבראה. כפי שציינתי קודם, יש לנו כמה קשיים. לגבי רשויות שחתמו על תוכניות הבראה, אנחנו פותרים את העניין, ובתוך ימים, אולי אפילו פחות מזה, נעביר את הכסף כדי שיוכלו לשלם בהן את המשכורות, אבל מובן שהכול מותנה בזה שהרשות תעשה מאמץ אמיתי לאשר את תוכנית ההבראה. דוד אזולאי (ש"ס): כמה משכורות בסך הכול ישלמו מהזמן שייכנסו לתוכנית ההבראה? שר הפנים אברהם פורז: יש לי פה פרטים, ואם תרצה אני אעשה לך צילום. אני לא רוצה להחזיק פה את כל המליאה לפרטי פרטים. יש לי פה כמה דפים. זה ייקח המון זמן וכולנו נתבקשנו לקצר, ואני חושב שבזה אני אסתפק. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: זה רצונו של השר, אם כי אני חושב ששאלתו של חבר הכנסת אזולאי מעניינת רבים מהאנשים שמאזינים לנו ורוצים לדעת מה יעלה בגורלם. חבר הכנסת אזולאי, השר הציע שתקבל ממנו את הפרטים ותוכל להעביר אותם. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אם תהיה רשות שלא תהיה מוכנה לקבל תקציב, תעביר לי את זה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת הנדל, למה לא תשב אתנו? אנחנו עוברים לדיון המשולב. אני מזמין את ראשון הדוברים, נציג מפלגת העבודה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות לשר לביטחון פנים צחי הנגבי, ואנחנו כולנו מברכים אותו. היו"ר ראובן ריבלין: הכרזנו על הולדת הבן כאן, במליאת הכנסת, חצי שעה לאחר שנולד. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אכן דיון משולב, מכיוון שיש קשר ישיר בין הכישלונות הכלכליים של הממשלה הזאת לבין הכישלונות במישור המוניציפלי, של הרשויות המקומיות. אני, כרבים מכם, מלווה את פרשת עובדי הרשויות המקומיות מראשיתה. לקחתי כדוגמה את עובדי עיריית חצור. אני מלווה אותם יום-יום, שעה-שעה: המצב לא ייאמן. המדינה יצאה בתופים ובמחולות על שחוקקה את החוק שאמור לפתור את בעיית עובדי הרשויות המקומיות – חוק בעייתי ביותר, חוק שהיה אפשר לבנות אותו אחרת. בנימין נתניהו הופיע בדרמות, בתופים ובמחולות והודיע לכולם שכך נפתרה הבעיה – מחר בבוקר יקבלו העובדים את שכרם. עמרם מצנע (העבודה-מימד): הבנקים הקפיאו היום את כל הכספים שהגיעו לרשויות. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): הבנקים הקפיאו, ואתה רוצה לדעת משהו? יש לבנקים טענה – אני הייתי בוועדת הכספים כשהצענו מסלול אחר, חבר הכנסת מצנע. הצענו, והבנקים היו מוכנים לתת את זה בכתובים, רק לא לפגוע בזכויותיהם כנושים, אבל המדינה כמובן לא רצתה לשמוע, הרי היא יודעת טוב יותר. והנה, עובדי עיריית חצור – אני מדבר אתם ערב-ערב: היה אמור להיפתח חשבון בנק. לקח שבועות עד שפתחו אותו, אבל לא מעבירים את הכסף, כי יש סכסוך עבודה. מעמידים את העובדים בפינה עם אקדח לרקה ואומרים להם: תחתמו על תוכנית הבראה, אחרת לא יגיע הכסף, כשהחוק לא התנה ולא קשר בין זה לבין הכסף – לא קשר בין מצב יחסי העבודה לבין זכאותם של העובדים לקבל את שכרם. זה מצב בלתי נסבל שקיים בכל רחבי הארץ. מדובר באלפי עובדים, שעובדים יום ולילה, משרתים את הציבור, ולא מקבלים שכר. זה בלתי נסבל, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר, שבניגוד לכל איתותי האופטימיות היתירה של בנימין נתניהו ואנשיו, וממשלת שרון והקואליציה שלה, יש סימנים מדאיגים מאוד לכך שאותה צמיחה, כביכול, נמצאת בהאטה, אם בכלל. משק הנדל"ן נחלש מאוד ברבעון האחרון; שוק בניית הדירות וחברות הבנייה נחלש מאוד, ועוד חברת בנייה גדולה נכנסה אתמול לכינוס נכסים; המכירות במגזר הקמעונאי, ברשתות השיווק, נחלשו, והכי חמור – האבטלה גואה וגואה. אם תיושמנה עכשיו תוכניות ההבראה, עוד אלפי עובדים ייזרקו לרחוב בכל רחבי הארץ, כך שהתמונה עגומה, עגומה מאוד. אני אומר לידידי היקר חבר הכנסת מגלי והבה, שהרשויות המקומיות הדרוזיות הן בחרפת רעב. לא נותנים להן לנהל ולסגור תוכניות הבראה בצורה תקינה ומסודרת. יש פה מאבקי כוחות בלתי אפשריים. מגלי והבה (הליכוד): יש לי חדשות בשבילך. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): יש פה מעגל שוטה בלתי נסבל. אני אומר את זה לאדוני כדי שאחר כך לא יאמר: לא ידענו ולא הבנו. מגלי והבה (הליכוד): אנחנו יודעים. יש חלק שסיימו תוכנית הבראה. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): הם עדיין בבעיות קשות מאוד. המצב הזה הוא בלתי נסבל. מגלי והבה (הליכוד): תראה את ג'וליס. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): לא יכול להיות שבית-המחוקקים, אדוני היושב-ראש, יחוקק חוק, וחלפו כבר שלושה שבועות, ואזרח אחד לא ראה גרוש אחד למשכורתו בגין החובות שהמדינה והרשויות חייבות לו כבר חודשים שלמים. לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, וככל שיקדם כן ייטב. אלי אפללו (הליכוד): אז למה אתם רוצים להיכנס לקואליציה? אתם זוחלים לקואליציה. יצחק הרצוג (העבודה-מימד): אתם מדברים על קואליציה? חבל, חבר הכנסת אפללו. אתם צועקים וצועקים. הרי זה ראש הממשלה שלכם, שאין לו רוב אצלכם במפלגה. הוא במיעוט אצלכם במפלגה. המפלגה שלכם לקחה אותו ימינה. חבל על הזמן כמה ימינה היא לקחה אותו, עד כמה אתם ממולכדים בימין, עד כמה אתם בוגדים בבוחרים שלכם. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה רבה. חבר הכנסת חמי דורון, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. דני יתום (העבודה-מימד): אפללו, אתה יודע משהו שאנחנו לא יודעים על הזחילה הזאת? אלי אפללו (הליכוד): כן, מחשבים עכשיו את השלמונים - - - דני יתום (העבודה-מימד): מה אתה יודע על השלמונים? אלי אפללו (הליכוד): - - - דני יתום (העבודה-מימד): החליפות שלך מהודרות, ולאחרים אין כסף לסיים את החודש. אלי אפללו (הליכוד): - - - אתם רואים בעיתון מה אומרת צמרת מפלגת העבודה. דני יתום (העבודה-מימד): התחלת להאמין לתקשורת? לכל הדברים שכותבים עליך אתה מאמין? אלי אפללו (הליכוד): כואב לי הלב. חמי דורון (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כבכל שבוע בריטואל הקבוע של הצגות האי-אמון, ובכוונה אני לא אומר הצעות האי-אמון, אלא הצגות האי-אמון. הבוקר בדרכי לכנסת שמעתי ברדיו את אחד הפרשנים הפוליטיים אומר, שהצעות האי-אמון היום הן כמו משחק ידידות בכדורגל. זאת אומרת, לא חשוב מה תהיה התוצאה, כי ממילא אין כוונה אמיתית להפיל את הממשלה, מכיוון שאם לרגע היה חשש שהממשלה אומנם תיפול, חלק גדול מהצעות האי-אמון האלה לא היה מונח היום על השולחן. אני פשוט לא רוצה להשתמש בביטוי לא פרלמנטרי, ולכן לא אומר את זה, אבל זה נראה כמו מישהו שמשחק עם עצמו. אין ספק שבנושא הרשויות המקומיות קיימת בעיה אמיתית, אבל זאת לא בעיה שצמחה בשנה וחצי האחרונה, ואפילו לא בשנתיים האחרונות. זאת בעיה שצמחה במשך שנים. זה שנים השלטון המקומי מתנהל בהפקרות, שנים שהשלטון המקומי תחת חסות ראשי ערים שהתנהגו בצורה מופקרת ובזבזנית, בלי לשים לב לכסף, מכיוון שתמיד היה מי שישלם, מכיוון שהם קיבלו גיבוי משרי פנים שלא היה אכפת להם מה קורה כל זמן שלא באו אליהם בדרישות מוגזמות, וממערכת פקידות שלא עשתה חשבון לחוק, לא אכפה את החוק ולא אכפה את הוראות החוק. הבוקר קיבלתי חומר באי-מייל, ולפיו לכ-20 רשויות מקומיות אין מבקר. על-פי החוק חייב להיות מבקר רשות, אבל ב-20 רשויות אין. איך זה נודע? מתוך דוח הביקורת של רואי-החשבון ברשויות המקומיות, שמכינים מדי שנה דוח ביקורת. זה כתוב בצורה מפורשת, עם רשימה מדויקת של כ-20 רשויות – ערים ומועצות. מסתבר שהדבר ידוע הרבה שנים, זה לא מהיום, לא מאתמול, לא מהשנה האחרונה. אלא מה? במשך שנים לא טרח הדרג המקצועי במשרד הפנים לאכוף את החוק. אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, שגם כאשר אני, כחבר מועצה, שלחתי לפעמים לממונה על המחוז חומר, מכתב: "עליך לאכוף חוק", כי ראש העיר סירב לכנס את מועצת העיר, במקרה הטוב הוא ענה לי אחרי שנה, אבל במקרה הקבוע הוא לא טרח לענות בכלל, כי כך הדברים התנהלו – כך הדברים מתנהלים. אני מבין את הבעיה של עובדי המועצות הדתיות שאינם מקבלים שכר. אבל ראה זה פלא, כשאומרים לאותם עובדי מועצות דתיות: רבותי, תתבעו בבית-המשפט את המעביד שלכם, הם אומרים: לא, אנחנו לא יכולים, לא נעים לנו. מה פירוש "לא נעים"? דוד אזולאי (ש"ס): זה לא נכון. חמי דורון (שינוי): אדוני הנכבד, חבר הכנסת אזולאי, עובד יכול לתבוע את כספו בבית-הדין לעבודה. זו הלנת שכר. יותר מזה, היום אני מציע כאן, מעל במת הכנסת, לכל עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות: לכו לבית-המשפט ותוציאו צו עיקול על כספי הרשות. דוד אזולאי (ש"ס): - - - חמי דורון (שינוי): חבר הכנסת דוד אזולאי, שיגישו ויוציאו צו עיקול על כספי ראשי הרשויות, ותראה כמה מהר ראשי הרשויות ירוצו. למה? מכיוון שיש להם כסף לכל מיני דברים אחרים. הם מוציאים כסף לכל מיני ספקים אחרים. לעובדים הם לא משלמים, אתה יודע למה? כי הם יודעים שאתה כאן בכנסת תנהל את המלחמה שלהם. זאת אומרת, ראשי הרשויות, על גבם של העובדים, מנהלים מלחמות לא הגונות נגד הממשלה. ברגע שתעקל להם את הכסף, ברגע שהעובדים יעקלו את החשבונות, תראה כמה מהר ייחתמו הסכמי הבראה וכמה מהר ייחתמו תוכניות הבראה, ואז כנראה יבוא לציון גואל והכסף יעבור למי שהוא צריך לעבור אליו. אני אומר חד וחלק – אין שום סיבה ושום תירוץ לכך שעובד אינו מקבל את שכרו. אין כזה דבר. אני יודע שראש עיריית לוד לא משלם כסף לעובדים כבר חודשים, אבל קיבלתי רשימה של שיקים – 70 מיליון ש"ח – שהוא הוציא לכל מיני ספקים ולכל מיני עמותות. לזה יש לו כסף ולעובדים אין? שטויות. זאת פשוט שיטה – נוח מאוד לדאוג לכך שהעובדים לא יקבלו את כספם: התוצאה הישירה היא מהומת אלוהים, התוצאה הישירה היא שזה עולה פה כמעט מדי שבוע. אז אם מישהו רוצה לייצג את העובדים, שילך וייצג את העובדים בבית-הדין לעבודה ויוציא צווי עיקול על כספיהם של ראשי הערים. אז תראו כמה מהר יתחיל הכסף לחזור לעובדים. תודה רבה, אדוני. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה. חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): חיים, אני מאשר לך להיכנס בשינוי. חיים אורון (יחד): אתה תראה איך אני אעשה את זה עכשיו בתענוג. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון שהריטואל הזה חוזר מדי שבוע, אבל אפשר היה לצפות גם מכם, חבר הכנסת דורון והשר גדעון עזרא, למידה קצת יותר גדולה של מקוריות. אתה, גדעון עזרא, קורא לנו מאמר של אברהם טל מהבוקר ב"הארץ", שבו הוא מסביר למה שמעון פרס לא דייק בכל המספרים שלו. דרך אגב, נראה שהמאמר צודק, אבל מה יש לך להגיד על הממשלה? לחבר הכנסת חמי דורון, איש שינוי, יש עצה מצוינת – לא כמי שאחראי על פתרון בעיית הרשויות המקומיות, ולא כאילו שיש משבר מתמשך – הוא רוצה להיות עורך-הדין ששולח את העובדים לבית-הדין לעבודה להגיש תביעות נגד ראשי הרשויות המקומיות על הלנת שכר. א. אני מציע לך לברר עם ידידך השר פורז, והוא יסביר לך למה האופציה הזאת לא קיימת. חמי דורון (שינוי): אדוני, האופציה קיימת, אפשר לעקל את החשבונות. עובדה - - - עושים את זה. חיים אורון (יחד): אני רוצה להגיד לך מה שאותי יותר מטריד, ואותך כנראה טיפה פחות – זו לא בעיה של ראשון-לציון, אבל זו בעיה של כל המדינה. ברגע ששר האוצר, בתמיכה מלאה שלכם, חבר הכנסת דורון, מקצץ את מענקי האיזון בשיעורים שהוא מקצץ, הוא דוחף באופן מודע את מערכת השלטון המקומי למשבר מתמשך. תראו שזאת ממשלה טובה מאוד: היא יוצרת משברים וכאוס טוטלי. חבר הכנסת אפללו בא לוועדת הכספים ושואל: למה אינכם מדברים עם עובדי הנמלים? אני אומר לך למה לא: שר האוצר רוצה שביתה בנמלים. כשתהיה שביתה בנמלים הוא יוכל לבוא ולומר: תראו, אני עומד נגד הוועדים הגדולים; תראו, אני אכופף אותם. הוא ממש רוצה את זה. כמי שישב כבר בשש ישיבות של ועדת הכספים, אומר זאת פה למיקרופון: הוא רוצה את המשברים הללו, הוא מאמין שבאמצעותם הוא יצליח לכופף את המערכות. אותו דבר ברשויות המקומיות: מי נפגע? חבר הכנסת אפללו, אתה יודע. תגיד לשר עזרא שזה לא כתוב במאמר של אברהם טל. המשבר בעיריית עפולה, המשבר בעיריית חצור-הגלילית והמשבר בירוחם, בנתיבות, בשדרות ובאופקים הוא מעבר לוויכוח על כך שהיו שם אי-סדרים ובעיות. הוא מעבר למצוקה של הצורך להגיע להתייעלות – וצריך להגיע להתייעלות. הוא מהלך מתוכנן של שר האוצר, שכוונתו להביא לצמצום הסקטור הציבורי, בעיקר במקומות החלשים ובעיקר בעיירות שמתקיימות על תקציבי איזון. זאת לא העיר שחמי דורון גר בה. לו אין בעיה. הוא נמצא בעיר שלא צריכה מענקי איזון. חמי דורון (שינוי): בראשון זה אותו דבר. אותה בעיה יש גם שם. חיים אורון (יחד): במקומות שבהם צריך מענקי איזון ובמקומות שבהם יש אוכלוסיות חלשות - - - חמי דורון (שינוי): אני לא מדבר על מענקי איזון. אלי אפללו (הליכוד): הוא מדבר אתך על מענקי איזון. חיים אורון (יחד): אתה לא מדבר על מענקי איזון - - - חמי דורון (שינוי): על ההפקרות. חיים אורון (יחד): אני יודע ששינוי הגיעה לארץ סוף-סוף, והיא מנקה את כל האורוות. בינתיים, בכל המקומות שאתם יושבים ממשיכים אותם סיפורים. רק מה? רק היום דנו במועצות הדתיות. מה לא נאמר על המועצות הדתיות? עכשיו כולם מספרים בוועדה שיש לשכה בכנסת, שיש לה כתובת, יש חבר כנסת שממנה את המועצות הדתיות. אתם יודעים מה? בעיני זה לא יותר טוב ממה שהיה קודם. חבר הכנסת דורון, זה שאתם נותנים לזה גיבוי לא אומר שזה יותר נקי. יש מי שאומר שזה אפילו יותר מלוכלך, כי שם לפחות המפד"ל - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מי חבר הכנסת? חיים אורון (יחד): שמו עמרי שרון. כך אמרו חברים בוועדת הכספים שמצויים בעניין. לפחות בזמנכם המפד"ל היתה שומרת על ש"ס והאגודה היתה שומרת על המפד"ל. היום אין אפילו מי שישמור על השמנת, כי החתול מחלק אותה. על-פי מה? צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): שרון - - - חיים אורון (יחד): לא. שרון שומר על שרון. יכול להיות. אברהם הירשזון (הליכוד): עמרי הוא חתול? חיים אורון (יחד): יכול להיות. אז פירקו את המועצות הדתיות – ואני הייתי בעד פירוק המועצות הדתיות – פירקו את משרד הפנים – והייתי בעד פירוק משרד הפנים, אבל איך עושים את זה? סוף-סוף הגיעו לארץ שינוי, והם משדרים לכולם: תראו, עכשיו השתנה הכול. שום דבר לא השתנה. אדוני השר עזר – בכמה וכמה תחומים זה נראה הרבה יותר גרוע. נכון שעדיין אין רוב בכנסת להפיל את הממשלה, אבל עוד משבר, עוד משבר ועוד משבר – עד שיחפץ. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה רבה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו חבר הכנסת מוחמד ברכה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כולנו לב אחד עם תושבי שדרות ועם משפחת החייל שנפל אתמול בגוש-קטיף, אבל אני לא בטוח שתושבי שדרות יזכו ליחס שהיו זוכים לו בצפון תל-אביב אילו היה הטיל נופל שם. אני רוצה לספר לכם, בלי שם כמובן, על מישהו שאמר, כאשר התפוצץ אוטובוס בתל-אביב, בקו 5: או, הפעם הם פגעו בלב המדינה. היו אז התפוצצויות של אוטובוסים בקו 18 בירושלים, וחברו שאל אותו, והוא אמר: ירושלים זה משהו אחר. תל-אביב זה לב המדינה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מה יקרה אם זה ייפול בחוות-השקמים? קריאה: אוה. חיים רמון (העבודה-מימד): זה לב הלב. זה קודש הקודשים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני רוצה שכולנו נדע ונאמר ששדרות היא לב המדינה, והיחס לנפילה שהיתה היום על שדרות יהיה כמו אילו זה היה קורה על תל-אביב או על ירושלים. זה היחס שצריך להיות. מה תהיה ההחלטה בעקבות זאת זה עניין מקצועי שאינני רוצה עכשיו להביע דעה עליו, אבל ההתייחסות צריכה להיות שונה. ההתייחסות צריכה להיות ששדרות היא כמו תל-אביב, ואפילו ירושלים היא כמו תל-אביב. אם מדברים על תל-אביב, אני רוצה לומר לכם שביום שישי השבוע התקיימה הפגנה, שלא רציתי לחשוב ולדבר עליה, כהתרסה כלפי התורה, כלפי השמים וכלפי הקדוש-ברוך-הוא, וחשבתי אז: מי יודע אילו מחירים נשלם על זה. אבל לא חשבתי שיקום שר במדינת ישראל, שהוא שר המשפטים, ויכריז לפני האנשים שם, בכיכר הרחוב, שהחרדים הם האויבים המשמעותיים ביותר של הציבור החילוני במדינת ישראל. תארו לעצמכם ששר המשפטים אשקרופט היה אומר שהשחורים בארצות-הברית הם האויבים המשמעותיים ביותר של ציבור הלבנים בארצות-הברית. באותו היום הוא היה מפוטר. הייתי פעם בקנדה כשהיה שם רפרנדום, משאל-עם, על התנתקות קוויבק מקנדה, וההכרעה נפלה על חצי אחוז. היה ברור שכל המיעוטים הצביעו כדי להיות מחוברים לקנדה. ראש הממשלה של קוויבק אמר שהצבעונים, או הזרים המהגרים, הם שהכריעו את הרפרנדום, את משאל-העם. באותו יום הוא היה חייב להתפטר בגלל השימוש במלה הגזענית הזאת. הוא אמר דבר נכון – שהמהגרים הם שהכריעו. פה עומד באמצע תל-אביב שר המשפטים של המדינה – לא איזה עיתונאי ב"פופוליטיקה" – שכל אזרחי המדינה נתונים לשליטת המערכת המשפטית שלו, ואומר שהחרדים הם האויבים. כמה טילים החרדים כבר הפילו על תל-אביב? כמה פצצות הם כבר שמו? כמה אוטובוסים הם כבר פוצצו? אם שר היה אומר שערביי ישראל הם האויבים המשמעותיים של הציבור, אני הייתי מתקומם נגד זה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): שר במדינה, בממשלה, אמר על ערביי ישראל, והוא - - -? מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): אתה יודע מה? אני מוכן לגנות את זה כאן אם הוא אמר את זה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): - - - ראש הממשלה - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): אבל ששר המשפטים יבוא ויגיד שהחרדים הם האויבים המשמעותיים ביותר, ולא יפטרו אותו באותו יום, זהו עוול שאין כדוגמתו, שלא היה קורה בשום מדינה דמוקרטית. אני מאמין שאין מקרה בעולם, אבל הכנתי את זה קודם לציין את מה שראש הממשלה אמר אתמול בישיבת הממשלה נגד ההשתלחויות של שרי שינוי נגד דת ישראל. וראש הממשלה עצמו אמר שהיום נערים לא יודעים את ההבדל בין מנחה לערבית. השר עזרא, אני מאמין שיש לך דברים חשובים, אבל יש לי משפט אחד לומר לראש הממשלה. אני מבקש ממך, בעקבות הדברים שלך אתמול בממשלה, לפטר את שר המשפטים על הכרזת ההסתה, שהוא אמר שהחרדים הם האויבים המשמעותיים ביותר. אפילו המתכנסים שם באותה הפגנה צעקו לו בוז על הדבר הזה, ואתה לא יכול להחזיק אותו בממשלה. ואם 15 אנשי שינוי יצאו מהממשלה, אין לך בעיה – יש לך 16 של ש"ס ושל יהדות התורה באותו יום. ראש הממשלה אריאל שרון: - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני אומר שמבחינתך, אתה חייב לפטר את שר המשפטים. אם הוא יאיים עליך שהוא יוציא את שינוי, אז אין לך בעיה. אלי אפללו (הליכוד): מה המחיר? מה המחיר? ישראל אייכלר (יהדות התורה): המחיר הוא 15 מיליארד שקל ששינוי וממשלת שרון לקחו מעניי ישראל כדי לפרנס 6,000 עשירים מיליונרים. זה המחיר שהיה לקואליציה הזאת. 15 מיליארד שקל עם ישראל שילם מכספי החולים, מכספי העניים, מכספי הילדים, מה שקיצצתם בבשר החי והשארתם בחיים – בחיים הטובים, באיכות הטובה של המגזר הכי עשיר במדינת ישראל שהקים את שינוי. אבל אל תביא אותי לענייני כלכלה. אנחנו מדברים על עניינים בסיסיים של קיום. אלי אפללו (הליכוד): הכול נגמר בעניין של הכסף. שום דבר. היו"ר מיכאל נודלמן: חבר הכנסת אפללו, תן לו לסיים. הוא צריך לסיים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אם לא יפוטר מייד שר המשפטים, ומפלגת שינוי לא תוצא מן הממשלה, ראש הממשלה יישא באחריות אישית לתוצאות של ההסתה של אדון לפיד, ואני רוצה לציין שבמשך שנה הוא לא הזכיר את העניין של החרדים; הוא הבין ששר המשפטים לא יכול להרשות לעצמו מה שיכול להרשות לעצמו מי שכותב בעיתון. אבל השבוע ביום שישי הוא עבר כל גבול, ואתה חייב לפטר אותו. אני רוצה לסיים בפסוק אחד מישעיהו. אחת האזהרות שהוא הזהיר אותנו היא: "ונתתי נערים שריהם, ותעלולים ימשלו בם. ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו. ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד"; "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע. שמים חושך לאור ואור לחושך. שמים מר למתוק ומתוק למר" - ואומרים שהם הנאורים ואנחנו החשוכים. תודה רבה. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השמועות אומרות שיש ממשלה בירושלים, אבל נדרשות לכך הוכחות. קריסת המערכות מוחלטת, ואוזלת היד, החידלון והייאוש ניכרים בכל אשר נפנה. כל מה שנותר לממשלה להציע לציבור הוא המשך אותה מדיניות אלימה וחסרת תוחלת, מתוך מחשבה שמשבר מדיני וביטחוני מתמיד ידחיק עד בלי די את כל התחלואים האחרים. גם סיפור פינוי ההתנחלויות מעזה כבר גווע, במידה זו או אחרת. ה"ספין" המתמשך הזה כנראה סיים את תפקידו. דיבורים על פינוי ידענו בלי סוף בחודשים האחרונים, והפינוי עצמו כלל לא ברור וכלל לא מתקיים. מצד שני, בניית חומת האפרטהייד, על כל המשמעויות הברוטליות והקולוניאליות שלה, נמשכת – ונמשכת ביתר שאת – אם זה בזאויה ואם זה בא-ראם עכשיו. החומה הנוראה הזאת היא בעצם תמצית המדיניות של הממשלה – מדיניות של גטו וברוטליות בכל המרחב והפיכת חיי הפלסטינים לגיהינום. אם יש מדיניות, אז זוהי המדיניות. גם הקריסה המוחלטת של השלטון המוניציפלי נמשכת, והממשלה עומדת מנגד. נכון, אז הממשלה הביאה הצעת חוק לפני כשבועיים, והכנסת התאחדה מאחוריה, אבל לא רואים באופק פתרון יסודי. יום לפני שאושרה הצעת החוק הממשלתית הבאנו הצעת חוק שעשויה לפתור את הבעיה הזאת לתמיד, אבל הממשלה דווקא דחתה את הפתרון שיכול למנוע מצב קבוע של אי-תשלום משכורות והעדיפה להתמקד רק בפתרון הזמני של תקופת תוכניות ההבראה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה. אני לא יודע אם קראתם אתמול את מה שפורסם ב"הארץ". חודשים על גבי חודשים עובדי הרשויות לא מקבלים משכורות, אבל יש מישהי באוצר, שמצאה לנכון דווקא בימים האלה להגיש ולהכין כתבי אישום כלפי 13 ראשי רשויות. למה? כי הם לא שילמו מסים על אותה תקופה של המשבר. לא מדברים על כך שצריך לתבוע מישהו על זה שלא שילמו משכורות חודשים על גבי חודשים לעובדים שחיים על 3,000, 4,000 ו-5,000 שקל. אבל ראשי רשויות, שאין להם מאיפה, לא יכלו לשלם מסים, ועכשיו הם נתבעים אישית בבית-המשפט. אני אומר לכם: לו הייתי ראש רשות מקומית, והיה עומד לרשותי סכום מזערי, והייתי צריך לבחור בין לשלם את המסים לאוצר או לשלם משהו על חשבון משכורות העובדים, הייתי עושה את העבירה הזאת ומשלם משהו על חשבון משכורות העובדים. לאיזו רמה הידרדרה המערכת המוסרית, אם יש דבר כזה בתוך משרד האוצר ובתוך הממשלה כולה? הרי אני בדרך כלל לא נוטה להפריד – כאילו יש ישות נפרדת שהיא האוצר, וישות אחרת שהיא התשתיות, ושלישית שהיא החינוך. יש ממשלה, ויש מי שעומד בראשה, והוא נושא באחריות כראשון בין שווים. לאן רוצים לדרדר את המערכת המוסרית של השלטון במדינת ישראל? היו"ר מיכאל נודלמן: תסיים, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): כן, אדוני. ראשי רשויות שנבחרו כדת וכדין נתבעים עכשיו אישית על זה שהם לא שילמו ביטוח לאומי, או לא שילמו מס הכנסה. מאיפה? ממה? יש גבול לציניות הזאת, ואני חושב שחשוב שראש הממשלה עצמו ייכנס לעניין הזה ויפסיק את הפארסה הזאת. זה פשוט בלתי נסבל לחלוטין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. הממשלה הזאת הבטיחה הרבה מאוד וקיימה מעט מאוד. זו ממשלה שמהותה ותכלית קיומה הן עצם קיומה – לא שליחות ולא מדיניות; לא תיקון ולא תחזוק; לא בשורה ולא תקווה. ולכן הממשלה הזאת אינה ראויה לאמון. תודה רבה, אדוני. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה. חבר הכנסת ואסל טאהא. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שואל: האם באמת יש שר או מישהו בממשלה הזאת, ששאל את עצמו מה נשאיר לילדינו, מה נשאיר לנכדינו, מה נשאיר לדורות הבאים, מה נוריש להם? דומני שאף אחד לא שאל, ואין מי שיענה. ודאי שהממשלה הזאת היא בלי חזון מדיני, והיא מזערה את כל התוכניות של השלום לתוכנית קטנה, לתוכנית-לא-תוכנית שהיא התנתקות מצד אחד, ולא מעזים לומר את האמת – לא לעצמם ולא לעם, שיש צד, יש פרטנר, יש עם, יש לו הנהגה שמוכנה לשאת ולתת. לא ייתכן שהתוכנית הזאת לא תניב פירות ולא תיתן תוצאות. התנתקות מצד אחד, פירוש הדבר העמקת הכיבוש, העמקת השנאה והטינה בין שני העמים. ממשלה כזאת, שהיא בלי חזון מדיני, בלי ראייה עתידית – אין לה אסטרטגיה של שלום צודק עם הפלסטינים. יש לה מדיניות ויש לה אסטרטגיה אחרת, שמשרתת קומץ מהעם, קומץ מתנחלים, שהוא קטן. שם מבזבזים את הכסף ומותירים את הרשויות בלי משכורות, פוגעים בחלשים, פוגעים בחולים, פוגעים בחינוך, פוגעים בילדים שזקוקים לכל שקל. הממשלה לא דנה ולא העלו בה את הנושא החשוב ביותר, השלום, שמביא ביטחון כלכלי, ביטחון חברתי, שפותר את רוב הבעיות, אם לא את כולן – לא העלו אותו בצורה רצינית, לא דנו בו בצורה רצינית. הם שומרים על הסטטוס-קוו. מה זה סטטוס-קוו? שפיכות-דמים, חיסולים, תגובות ותגובות שכנגד. בסופו של דבר זה רצח, דמים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מי רוצח? ואסל טאהא (בל"ד): בכל יום אנחנו עדים לכך שהאחראי הוא הכיבוש. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מי רוצח? חברים שלך. ואסל טאהא (בל"ד): הכיבוש רוצח את שני העמים. תשכילו ללמוד, שרק עם הפסקת הכיבוש יהיה ביטחון חברתי, ביטחון כלכלי, ביטחון אישי לכל אחד. אילן שלגי (שינוי): אתה לא זוכר איך התחיל הכיבוש הזה? אתה לא זוכר ממה זה התחיל? ואסל טאהא (בל"ד): הממשלה הזאת דרדרה את המדינה בכל התחומים, אפילו בתחום המוסרי, אחרי אובדן האמת בין מזוז לארבל. את המוסר אפילו איבדו, את הצפון איבדו. לכן קורה מה שקורה, הידרדרות בכל התחומים. מדינת ישראל היום מתחרה – אם רוצים לכלול אותה בתוך המדינות המפותחות – באבטלה, היא מספר שתיים בעולם המפותח. לא שואלים מה נוריש לילדינו, לנכדינו. לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת לא ראויה לאמון. תודה. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, מדי שבוע, כמעט בלי יוצא מן הכלל, אנחנו עומדים על הדוכן הזה ומתריעים וזועקים בשער ואומרים שהממשלה הזאת בהתנהלותה ובדרכה איננה ראויה לאמון. הצעות האי-אמון היום מדברות גם על הנושא החברתי-הכלכלי, באופן הפורמלי, וגם על הנושא המדיני, היות שהנושא הזה תמיד כופה את עצמו על כולנו. אנחנו יודעים מה קרה אתמול ומה קרה הבוקר, ואנחנו יודעים שהאירועים האלה באו לאחר הפסקה לא מבוטלת – הפסקה מכוונת, לא מכוונת – אבל באותה הפסקה ייחלנו כולנו ויכולנו לצפות שלא ישלו את עצמם אלה שקובעים את המדיניות, שההפסקה הזאת תימשך לעולם ועד. אין הפסקה שתימשך לעולם ועד, זולת הפסקה מוסכמת אשר תיתן לכל צד משני הצדדים את המינימום שהוא יכול לחיות אתו. העם הפלסטיני לא יכול לחיות בלי המינימום של מדינה עצמאית, באותם שטחים שהוסכמו ונחתמו - - אלי אפללו (הליכוד): גם את זכות השיבה אתה מבקש. מה עוד אתם רוצים? השמדת מדינת ישראל. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): - - באותם 22% משטח המריבה שהם היו יכולים לקבל, ובשטח הזה היו ריבונים. לא גדרות, לא חומות, לא הליקופטרים, לא עבדות, לא כיבוש מהשמים ולא חיסולים כאלה ואחרים. זה תנאי שלא יעבור, מדינה עצמאית עם ריבונות מלאה, בכל גבולות 1967, וזה הגבול של הפשרה שיכולה אכן לשרור. אלי אפללו (הליכוד): עם זכות השיבה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): חבר הכנסת אפללו, אחר כך אני אדבר אתך, עכשיו אתה עצבני. ולכן מה שאמר קודמי, שהכיבוש הוא שורש כל רע, לא טעון הוכחה. הממשלה הזאת הולכת ומעמיקה בכל הכיוונים. היא מעמיקה את הייאוש, היא מעמיקה את התסכול בנושא המדיני. גם כאשר ראש הממשלה מגיע, כדבריו, למסקנה שהוא צריך להתנתק מעזה, הוא לא עושה את זה כצעד חיובי וכצעד בונה אמון וכצעד מחזיר שלום וכצעד שאפשר לבנות עליו את המשך התהליך. למה? אחת מהשתיים, או שהוא לא מתכוון ברצינות לעזוב והוא עדיין ממשיך להתל, בבוש קודם כול, ובעולם כולו ובכולנו, או שהוא לא מאמין שאי-פעם יוכל לנהל חיים נורמליים עם הצד הפלסטיני, חיים של שלום ושל שקט. לכן גם כאשר הוא עושה את ההתנתקות, הוא עושה אותה בדרך הדוחה שלום, המתסכלת שלום והמנוגדת לשלום ולכל אפשרות של חיים בין שני עמים. אדוני היושב-ראש, אני יודע שזמני תם, אני אומר משפט אחד בנושא החברתי. בישרו לנו על כלכלה ועל צמיחה ועל מה שהשתנה. הכול השתנה רק לרעה, חבר הכנסת אפללו. אני רואה אותך. העשירים המשיכו להתעשר, זה נכון, יש יותר מיליונרים ויותר בעלי הון. אבל יש יותר עוני ויותר העמקה של העוני בשכבות החלשות. מי שאמר שיש 6,000 מיליונרים ו-6 מיליוני תושבים עניים, צדק, אדוני השר, והוא כיוון למציאות שבה אנחנו חיים. המוצא הוא שלום אשר יכיר בצד האחר שמול עיניו, ידבר אתו בכבוד שהוא ראוי לו. גם הם בני-אדם שראויים לעצמאות ולחירות, לסוף הכיבוש ולמדינה. אז יוכלו כולם לייחל לחיי שלום שקטים ומתמשכים, וגם לחיי כלכלה הרבה יותר טובים. תודה רבה, אדוני. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה רבה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. ניסן סלומינסקי (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, היום קרה מה שאמרנו שיקרה, והוא קרה גם בעבר, אלא שלמזלנו הקדוש-ברוך-הוא עזר ולא היו אבדות בנפש. היום, לצערנו, קרה הנורא מכול, ו"קסאמים" מששוגרו מהרצועה נפלו בשדרות. שניים נהרגו ואחרים נפצעו. זה נוסף על מה שהיה במוצב. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה. אמרת לפני הבחירות, ואמרת את זה ביושר מבחינתך, שתמורת הסכם שלום אתה מוכן לוויתורים כואבים ואפילו למדינה פלסטינית. חלקנו עליך, אבל אנחנו מבינים שתמורת שלום – אתה מרגיש שהעם עייף ואתה מוכן לוותר. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מה אתם מבינים מזה? ראש הממשלה אריאל שרון: לא אמרתי מעולם שהעם עייף, הוא לא היה עייף והוא לא עייף. ניסן סלומינסקי (מפד"ל): אני חוזר בי, אתה צודק. אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): למה אתה מאשים - - - ניסן סלומינסקי (מפד"ל): עשה לי טובה, תן לי לומר את דברי, גם ככה הסיטואציה לא פשוטה לנו. הלכת על תוכנית ההתנתקות שאין בה שלום, אין בה ביטחון ואין בה הפסקת לוחמה. הטיעון והתחושה היו, שברגע שצה"ל יצא משם – יוציא את החיילים, יוציא את המתיישבים – נגיע איכשהו למנוחה ולנחלה מהבחינה הזאת שיותר לא יישפך דם או שיישפך פחות דם. אמרנו שברגע שנצא מהרצועה, ברגע שלא יהיו שם יהודים, וגם לא חיילים, היא תיהפך למעין מדינת טרור. לא נוכל לשלוט בה, ייכנסו לשם "קטיושות", טילי "קסאם" וטילי "קסאם" משופרים, ויישובי הדרום – ובהם אשקלון וכל היישובים האחרים – יהיו בסכנה יומיומית. אני לא מדבר רק על תעלות שהם יחפרו מתחת לגדרות או שהם יעלו מעל, אלא על הדברים האלה. הנה זה קורה אפילו כשאנחנו שם, ומה יקרה כשלא נהיה שם? אדוני ראש הממשלה, בקשתי ותחינתי אליך: תסתכל ותראה, עוד לא מאוחר. מאחר שזה לא הנושא היום בהצעת האי-אמון, אלא הנושא של הצעת האי-אמון הוא המועצות הדתיות, בנושא הזה מפלגתי תצביע בעד הממשלה, כי מיום רביעי בשבוע שעבר, כשראש הממשלה עלה לדוכן והצהיר על מחויבותו לנושא תשלום הפנסיות והמשכורות לעובדים, אני יכול להעיד – אני וחברי – שראש הממשלה לא שקט רגע אחד, ועשה כל מה שהיה יכול, והרבה מעבר לזה, בנושא הספציפי הזה, וטרח ועמל כדי למצוא פתרון. הוא אמר לי שהוא עושה את זה קודם כול כי לא יכול להיות מצב כזה במדינה, ושנית כי הוא השר הממונה. משתי הסיבות הוא עשה זאת. כצעד נוסף הוא העביר אתמול החלטה בממשלה, שהיום עברה גם בוועדת הכספים – מדובר בסכום נוסף שיאפשר פתרון של הבראה ותשלומים. הוא נחוש בעמדתו, לפחות לפי ההתרשמות שלנו, לפתור את הנושא הזה באמת, ולכן בנושא הספציפי הזה – שההצבעה תתקיים עליו – אנחנו נתמוך בממשלה. תודה. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אחריו - חבר הכנסת עמיר פרץ, ואחריו - חבר הכנסת אלי אפללו. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, אדוני ראש הממשלה, האירוע הבוקר מחייב אותנו לחשבון נפש. כיצד הגענו למצב שבו הטרור פועל ימים רבים, חופר מנהרה מתחת לאף שלנו, והמודיעין שלנו לא מסוגל לעלות על זה? האם ההכרזה על ההתנתקות לא מביאה את המודיעין שלנו למצב של אי-יכולת וחוסר תפקוד? אלי אפללו (הליכוד): נסים זאב, מבין גדול בביטחון. נסים זאב (ש"ס): אל תפריע לי. אני, בכל מקרה, מחזק את ראש הממשלה במלחמה הבלתי-מתפשרת בטרור, אבל כדי לנצח את הטרור, הרמטכ"ל חושב – אם לא נסתום לו את הפה בכוח והפוליטיקאים ייתנו לו לומר את מה שהוא חושב, הוא יאמר את דברו, והוא חושב ואומר – שההכרזה הזאת נותנת כוח ורוח חדשה לטרור. עכשיו לנושא שלנו – המצב ברשויות המקומיות עדיין קטסטרופלי. כל מה שהושג בעמל רב, במשך שנים, בערי הפריפריה, ירד לטמיון. הממשלה אטומה למתרחש ברשויות, ויש רשויות שעומדות בפני כליה, הן לא מסוגלות לספק את השירותים המינימליים בגלל הקיצוץ בתקציב. מענק האיזון – אדוני היושב-ראש, קיצצו יותר מ-2 מיליארדים. מה נותנים? נותנים אספירין? נותנים 150 מיליון ש"ח לאותן רשויות שלא יכולות ליישם את הדברים כי דורשים מהן דרישות שהן אינן יכולות לעמוד בהן. במשך יותר משנה לא היה עם מי לדבר, ועכשיו, כשהממשלה העבירה חוק, אי-אפשר לממש אותו מאחר שאין חשב ואין מזכיר. גם את האספירין לאותו חולה לב אי-אפשר לתת. אני רוצה רק להמחיש לכם מהי תוכנית הבראה. כולם חושבים שתוכנית הבראה זה לתת כמה קילו בשר וקצת תזונה. תוכנית הבראה פירושה לפטר עובדים במאסות. בירושלים, לדוגמה, נדרשים היום לפטר 1,000 עובדים. הגישו רשימה של 100 עובדים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: איפה זה בירושלים? בעירייה. נסים זאב (ש"ס): בעירייה, ודאי. אנחנו מדברים על הרשויות המקומיות, אנחנו לא מדברים עכשיו על ההיי-טק. לכן, כשמדברים על ירושלים – הכוונה היא לרשות המקומית של ירושלים. אדוני, שהיה ראש העיר – יש שם כ-8,000 עובדים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: יש שם 5,600 משרות מלאות ו-7,000 - - - סיכמנו כבר לפני שנה וחצי שבהדרגה - - - נסים זאב (ש"ס): זה לא התבצע. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: צריך לבצע את זה. נסים זאב (ש"ס): נכון, אבל אני רוצה לומר לך, דווקא לך, אדוני ראש העיר לשעבר והשר הנכבד, אתה יודע כמה קשה ליישם את הדברים, ואיך אנחנו עומדים מול כל עובד ועובד. אני חושב שברמה המקומית לא צריכים ללכת ל-flat כזה, לקחת 1,000 עובדים ולפטר אותם. צריך להתנהג ברחמים, צריך אולי לפטר את מי שמגיע – או מתקרב – לגיל הפנסיה. גם הבכירים צריכים לשמש דוגמה אישית כשמדברים על קיצוץ. לא יכול להיות שעובד בכיר יקבל 40,000 ו-50,000 ש"ח והקיצוץ יחול על מי שמרוויח 4,000 שקלים. לכן הייתי מציע ואומר שאולי אפשר לעגן את זה בחוק, לדבר על תקנים ולא על עובדים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: יש לי הצעה: לסיעות החרדיות בעיריית ירושלים יש שישה סגנים מתוך שמונה. תבקש שהסגנים יראו דוגמה אישית - - - מאיר פרוש (יהדות התורה): גם את זה הוא לא יודע. הוא היה ראש העיר - - - שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: - - - נסים זאב (ש"ס): אני חושב שכולם צריכים לשמש דוגמה. אני אפנה אליהם, אם זה יפתור את הבעיה של 1,000 העובדים, אני מבטיח לך שאפנה בדחילו ורחימו ואבקש שהם יעשו טובה ויקצצו בשכרם. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: דיברת על בכירים. נסים זאב (ש"ס): אבל צריכה להיות מדיניות לממשלה הזאת, שמתעתעת כל כך באזרחיה ומדברת על צמיחה כאשר הקריסה היא מוחלטת. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת נסים זאב, שהוא תמיד מרתק בדבריו. חבר הכנסת עמיר פרץ, שהיום יעמוד בסד הזמן. מאיר פרוש (יהדות התורה): למה יש לשר הפנים סגן? היו"ר ראובן ריבלין: במשרד הפנים משלמים משכורות, מה אתה רוצה? מאיר פרוש (יהדות התורה): למה יש לשר הפנים סגן? ובירושלים אין שמונה סגנים. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת פרוש, שאלתך נרשמה. מאיר פרוש (יהדות התורה): היא נשמעה - - - היו"ר ראובן ריבלין: היא נשמעה, ואני חוזר עליה – מדוע יש לשר הפנים סגן? עכשיו היא נשמעה. מאיר פרוש (יהדות התורה): ובירושלים אין שמונה סגנים. היו"ר ראובן ריבלין: ובירושלים אין שמונה סגנים. תודה רבה, חבר הכנסת פרוש. עכשיו רשות הדיבור לחבר הכנסת עמיר פרץ. אלי אפללו (הליכוד): שישה. מאיר פרוש (יהדות התורה): יגאל עמדי - - - היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת פרוש, אני לא רוצה לקרוא את אדוני לסדר. עמיר פרץ (עם אחד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, מכובדי השרים, ברגעים אלה מסתיימת הלווייתו של מרדכי יוספוב, זיכרונו לברכה. בעוד כרבע שעה תתקיים הלווייתו של הילד אפיק זהבי, זיכרונו לברכה. היו"ר ראובן ריבלין: השם ייקום דמו. עמיר פרץ (עם אחד): היום הוא יום קשה. יום קשה לשדרות, יום שבו המזל כבר לא היה חלק מהיכולת לקיים חיים שלווים, ונראה שהמזל הוא לא גורם שאפשר לעשות אתו הסכם. מזל בא ומזל הולך. והיום, לצערנו הרב, תושבי שדרות ספגו מכה קשה ביותר. אני פונה היום לחברי, ברגעים הקשים האלה, שבהם טומנים לעולמים אותו סב שלקח את ילדו לגן, ואותו ילד שהגיע עם אמו לגן-הילדים, ואמו עדיין שוכבת פצועה קשה בבית-החולים "סורוקה". היום הוא יום מדכא מאוד - - - היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, לא יפה להפריע בדרך כלל, אבל חבר הכנסת פרץ מספיד את הילד שנפל היום בשדרות, ואתם עומדים שם וממשיכים להפריע. לא יפה להפריע בדרך כלל, אבל נא לשמוע מה נאמר במליאה. בבקשה, אדוני. עמיר פרץ (עם אחד): כמי שנמצא כל החיים שלו בשדרות, כמי שזוכר גם את הימים שבהם, כילדים, חווינו את חוויות ה"פדאיונים", כמי שאמא שלו נפצעה בעזה, אני יודע, אני יודע עד כמה עזה היא מקום שכשאתה מביט אליו, אתה רואה בו את המוקדים של השנאה הקשה שהולכת ויוקדת. ואני יודע שיש מי בתוכנו - - - בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תחזור בגדול, כי הכישלון היה רשום על הקיר והמלך הוא עירום. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אלון. עמיר פרץ (עם אחד): יש מי בתוכנו שיאמרו שזאת ההוכחה, זאת ההוכחה שבגללה אסור לבצע את ההתנתקות. כי מחזות האימה האלה יכולים להפוך להיות מחזות של יום-יום. ויש כאלה שיאמרו שההתנתקות היא זו שתביא לשקט ושלווה לתושבי היישוב. ואני אומר לכולם: אני לא מציע לאף אחד לבוא לכאן עם תעודת ביטוח ולומר שההסלמה ביישוב תגדל או תפחת בגלל ההתנתקות. אף אחד כאן לא יכול להבטיח מה יהיה האפקט של היקף הטרור והיקף ה"קסאמים" והטילים. באותה מידה שאלה שאומרים שיכול להיות שמספר הטילים יגדל, גם אלה שאומרים שמספר הטילים יקטן צודקים לא פחות. אבל, אדוני ראש הממשלה, על דבר אחד כולם צריכים להסכים. אתה ואני הרי גרים על אותו ציר, על אותו כביש, באותו אזור. אתה מכיר כאת כף ידך כל גבעה, כל שביל. ואני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, שביום הזה, ביום הזה צריך לומר, שבכל מקרה שדרות היא היישוב שעליו ייבחן כושר עמידתה של מדינת ישראל. אני פונה אליך היום - לא רוצה לקיים את הוויכוח, לא עם בני אלון ולא עם אף אחד, ברגעים האלה שבהם נטמנים אותם קורבנות. אבל אני פונה אליך ואומר לך: לא יכול להיות שאנחנו נתעלם מכך שיש התפרקות של הרקמות החברתיות באותו יישוב. היישוב הזה בכל מקרה הופך לחזית. הוא בכל מקרה יהפוך למוצב הקדמי של מדינת ישראל. ושדרות היום ראויה למעשים, לא למלים. כי אנחנו, כתושבים, כבר עברנו הכול. ואנחנו, כתושבים, נחבק את המשפחות, נאהב אותן ונחזק אותן. אבל אם, אדוני ראש הממשלה, תתחיל בריחה משדרות, זאת תהיה ההוכחה הקשה ביותר נגד תוכנית ההתנתקות שאני תומך בה. ואני פונה אליך היום להעמיד בראש סדר העדיפויות את המאבק באבטלה בשדרות, את החיזוק של התשתית החברתית, את התחושה של תושבים ששמו אותם היום כמי שמובילים את המשימה הלאומית. הם צריכים להרגיש שאכן, לא רק הם עומדים בשמה של מדינת ישראל בחזית, אלא מדינת ישראל עומדת מאחוריהם הלכה למעשה. יהי זכרם של הנופלים ברוך. היו"ר ראובן ריבלין: השם ייקום דמם. תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת אפללו - בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים. האם שרת החינוך נמצאת פה? בבקשה, חבר הכנסת אפללו. אלי אפללו (הליכוד): אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרים, ברצוני למסור תנחומים למשפחות ההרוגים שנהרגו אתמול והיום. אתחיל את דברי בנושא של הצעת האי-אמון שהגישו החברים. אני רוצה, אדוני ראש הממשלה, להגיד שהתחלנו את דרכנו בממשלה הזאת עם צניחה, לא עם צמיחה. עשינו מאבק קשה וכואב עם קיצוץ כואב לכל אחד מאתנו. יצחק כהן (ש"ס): לא כואב. אלי אפללו (הליכוד): כואב מאוד. יצחק כהן (ש"ס): לא, לא. אלי אפללו (הליכוד): אבל לא היתה ברירה. שר האוצר הצליח להביא אותנו לצמיחה של 4% ומשהו, רבותי. לא כל אחד האמין. והיום, מפלגת העבודה, יושב-ראש מפלגת העבודה, שמעון פרס, אומר: חזירות של קפיטליסט. אני רוצה להגיד לך, אדוני: בעיתון של סוף השבוע, ב"ידיעות אחרונות", קראתי סיפור: הקשר בין שלטון להון. מה זה הקשר בין שלטון להון? אז קראתי: נסיעה של חברי מפלגת העבודה לחתונה של איש יקר, פרנקל. מה לעשות? פרנקל, האיש היקר הזה, שנסע ונטש אנשים שהוא לא שילם להם את משכורתם, זה הקשר בין שלטון להון. ואורחי הכבוד שם – מי היו אורחי הכבוד שם, רבותי? אז אורח הכבוד המכובד היה שמעון פרס. והיתה חברת הכנסת דליה איציק, אני שומע, והיו פואד בן-אליעזר וחיים רמון. זה כבוד גדול. כבוד גדול, ואנחנו מסתכלים - מי מימן את הנסיעות האלו? באילו מטוסים? מטוסים פרטיים. ומעל לכול, אנחנו קוראים בעיתון הזה – שתבינו, אלה שצועקים, שהקיצוצים כואבים להם. תקשיבו: חדר ללילה במלון, שמארח אותם, 5,000 שקל ללילה. אז תגידו לי – אולי לא נוח לכם לשמוע. לא נוח לכם לשמוע, רבותי. תסתכלו. פרנקל משלם והפוליטיקאים רוקדים, רבותי. אתם באים להטיף לנו, לפי איזה מוסר? זה מוסר? אדוני ראש הממשלה, אני שמח שבכל זאת מצאת לנכון הפעם, בתוכנית הכלכלית הזאת, להגיד את דבריך. אני בטוח שסדרי העדיפויות ישתנו, ואין לי ספק שבתוכנית הכלכלית הזאת יהיו שינויים לטובה. לא היתה לנו ברירה בשינויים הקודמים, אני בטוח שהפעם נוכל לעשות קצת יותר טוב - לגרום פחות גזירות; ולא נגרום לבזבוזים חינם, מה שקרה במפלגת העבודה לדורותיה. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת אפללו. רבותי, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, מייד בתום ההצבעה נקדיש דקות לזכרה של המשוררת נעמי שמר, אשר הלכה לעולמה אתמול. רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נא לשבת כל אחד במקומו. אני מתכוון להצביע על הצעות האי-אמון, ואני נותן לכם עוד 20 שניות, כל אחד לשבת במקומו, ואל יאמר אחר כך איש שלא היה סיפק בידו להצביע או התבלבל או עשה איזה דבר בניגוד לרצונו. חבר הכנסת זאב, היה ברור לי שברגע שאכנס להצבעה קולך יינשא. אני מבקש להצביע על הצעת האי-אמון של סיעת העבודה-מימד בנושא החברתי והכלכלי. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה-מימד להביע אי-אמון בממשלה – 52 נגד – 54 נמנעים - אין הצעת סיעת העבודה-מימד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 52 בעד, 54 נגד, הצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות ש"ס ויהדות התורה בנושא אי-תשלום שכר עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות, למרות אישור החוק. בבקשה להצביע - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ש"ס–יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 54 נגד – 55 נמנעים - אין הצעת סיעות ש"ס–יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, מה ההתרגשות? 54 בעד, 55 נגד. הצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להישאר במקומותיכם גם לאחר סיום ההצבעה. הצעת אי-אמון של סיעות יחד, חד"ש-תע"ל, בל"ד ורע"ם בנושא המצב הכלכלי והחברתי. נא להצביע - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות יחד–חד"ש-תע"ל–בל"ד–רע"ם להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 53 נמנעים – 7 הצעת סיעות יחד–חד"ש-תע"ל–בל"ד–רע"ם להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 44 בעד, 53 נגד, שבעה נמנעים. ההצעה לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה - אתם נמנעתם? טוב, אני מצטער, אני מבקש את סליחתכם. גם אתם לא השתתפתם בהצבעה? אתם יכולים לנמק. שלוש דקות כמו לכל סיעה. בבקשה. יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כבוד ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי הכנסת, נאמר: עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו. אני חושב, כבוד ראש הממשלה, שזה נאמר עליך ועל שרי ממשלתך. מה שקרה הבוקר זה פשוט סימן לבאות. אם היום נופלים "קסאמים" בשדרות, מחר, כשלא יהיה שם צה"ל ולא יהיו יישובים יהודיים, וממשלת ישראל תיתן - כדברי הרמטכ"ל - רוח גבית לטרור, ייפלו "קסאמים" באשקלון, ייפלו "קסאמים" משופרים בערי הנגב האחרות. ממשלת ישראל נותנת לכל הסביבה שלנו, לפלסטינים ולערבים האחרים, להבין חד-משמעית: מה שאתם לא משיגים במשא-ומתן, קבלו חינם אין כסף על-ידי הטרור. תמיד דיברו על שטחים תמורת שלום, אף פעם לא הציעו שטחים תמורת טרור, וזה מה שממשלת ישראל עושה. ממשלת ישראל אומרת: אין לנו פרטנר, ולכן ניתן להם את מה שלא קיבלו במשא-ומתן בנסיגה. אין לנו פרטנר, הם לא נלחמים בטרור, ולכן ניסוג אנחנו. אין לנו פרטנר, ולכן במקום להכאיב להם בואו נכאיב לעצמנו, בואו נעשה טרנספר ליהודים, בואו נפרק את היישובים, בואו ניתן לכל אותם חוגים שאמרו, רק בכוח, רק ברצח, רק בטבח, רק על-ידי אלימות אפשר לנצח את היהודים, בואו ניתן להם הוכחה שככה זה. זה מה שממשלת ישראל עושה. הממשלה הזאת עשתה דבר שהקיצונים שבשמאל לא הציעו: לפרק את היישובים, לסגת משטחי יהודה, שומרון ועזה עד לסנטימטר האחרון של גבולות 1967, להביא שוב את היועצים המצרים, לכבול גם את ידיו של צה"ל בפעולות הנקמה הבאות. גם היום צה"ל עדיין לא הגיב על הרצח הנוראי הזה. ממשלת ישראל, בראשותו של אריאל שרון, עושה את מה שהכי קיצונים בשמאל לא הציעו. לכן, אין ספק שכל אדם נורמלי, שקול, לוגי, אפילו בלי אידיאולוגיה, סתם דואג לביטחון המדינה, צריך להצביע נגד הממשלה שלך, כבוד ראש הממשלה. אתה זה שבנית, אתה זה שניצחת ואתה זה שלחמת, ואתה מסיים את חייך הציבוריים בהרס של מה שבנית, בהרס של מה שהצלחת לבנות, בהפסדים ובתבוסה במקום שהיה לך ניצחון. חבל עליך. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לחבר הכנסת יורי שטרן, אשר נימק את הימנעותה של סיעתו, סיעת ישראל ביתנו, מולדת, האיחוד הלאומי. דברי יושב-ראש הכנסת לזכרה של המשוררת כלת פרס ישראל נעמי שמר, זיכרונה לברכה היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, בשבת בבוקר הלכה לעולמה המשוררת הדגולה נעמי שמר, זיכרונה לברכה. אין אנחנו נוהגים לעמוד בדקה דומייה אלא כאשר מדובר באחד מחברי הכנסת. ובכל זאת, במקרה מיוחד זה אבקש מכולכם להתייחד עם זכרה בדקת דומייה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרה של המנוחה.) "ולפעמים החגיגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכינורות, אשמורת תיכונה נושקת לשלישית, לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית." החגיגה נגמרת, וקולה של נעמי שמר, מלכת הזמר העברי, ששרה, כתבה והלחינה את משעולי הארץ הזאת, את נימי נפשנו, נדם. נעמי שמר כבר לא תשיר ולא תכתוב, ולא תלחין, ולא תחייך אלינו עם פניה הטובות, פני "אנשים טובים באמצע הדרך", המותירים לנו סימנים ללכת בהם. מותה הוא שיר סיום לאהבה מופלאה בין העם לבין מי שכתבה אותו, בין הארץ הטובה לבין היוצרת הגדולה, שהיתה כרוכה אחריה. נעמי שמר לא היתה רק משוררת דגולה, היא היתה חוט מקשר בין היחיד ובין הכלל בישראליות המתגבשת. בכינו אתה ברגעים הקשים, כשהובלנו חברים לדרכם האחרונה, וזכרנו: "אנחנו שנינו מאותו הכפר". קיווינו אתה לימים אחרים, והתפללנו: "אז תן שלווה ותן גם כוח לכל אלה שנאהב, כל שנבקש לו יהי". התמוגגנו כשקרצה לנו, ש"אין לי רגע דל, יום סקנדל יום פסטיבל" ו"יש לי יום-יום חג", ו"אי-אי-אי, עוד לא אהבתי די". ו"מחר", כך ייחלנו אתה, "אולי נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב". לנעמי שמר היתה יכולת נדירה והיה כשרון מיוחד לחבר בין דורות. הלחנים שלה, קלאסיקה עם כתיבתם, פרטו על מיתר חבוי בנפשו של הצבר המחוספס. המלים שלה, שכללו עולם ומלואו, נחקקו לנצח: "ירושלים של זהב", "אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה", "עצוב למות באמצע התמוז", שרה נעמי שמר על אביה, ועל עצמה, כך מתחוור: "אבל באמצע התמוז אמות", אמרה. נעמי, בת כינרת שנפטרה בתל-אביב, ליטפה את ירושלים בשיר כשם שאיש לא עשה בדורות האחרונים. וכשם ששיבחה ופיארה את עיר הקודש, כך יפים הדברים לה, לאם השירה העברית: "אך בבואי היום לשיר לך, ולך לקשור כתרים, קטונתי מצעיר בנייך ומאחרון המשוררים". יהי זכרה ברוך. תודה רבה. דברי פרידה עם פרישת חבר הכנסת אברהם בורג מהכנסת היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבקש מכולכם להיות נוכחים גם בחלק הזה של הישיבה, שבו אנחנו אמורים להיפרד מחבר ותיק של בית זה, הלוא הוא חבר הכנסת אברום בורג. שוב הפוליטיקה הישראלית מפסידה את אחד המוכשרים שבה לטובת השוק הפרטי, ושוב אנו שואלים את עצמנו מדוע המוכשרים הולכים רק מהכא להתם ומדוע רק מוכשרים מעטים – ויש כאלה, אבל מעטים כל כך – באים מהתם להכא; מדוע לא רואים תנועה רבה יותר של אנשים שהוכיחו את יכולתם ואת מנהיגותם בעולם האמיתי, זה שאינו מתרשם מסאונד-בייטס ומססמאות אלא ממעשים, אל הפוליטיקה. וכשאני מתבונן בך, אברום, באיש ברוך הכשרונות, בן-דודי האהוב, שהגיע לכנסת יחד אתי, בשנת 1988, אני רואה את הצעיר האידיאליסט, האכפתי, שכמעט שילם בחייו על אמונותיו כשצעד עם חברו אמיל גרינצוויג, ומרד – בחיוך, בעדינות, באהבה, אבל בנחישות – בסביבה המפד"לית שבה צמח, וסירב להשתבץ במשבצת החברתית הצפויה, המיועדת לצעיר חובש כיפה סרוגה. אין בך שום דבר צפוי, שוב דבר מובן מאליו, שום דבר שבלוני. אתה מקורי, מפתיע, לפעמים גם מעצבן, ולכן מרתק כל כך. אף שבשבילי אתה עדיין הילד השובב מבית-הכנסת "ישורון", זה שהיה משגע את זקני רחביה עם השאלות הקשות, עם היציאות הבלתי-צפויות, הרי בכל זאת זכית לכהן בלב-לבו של הממסד, הן כיושב-ראש הסוכנות הן כיושב-ראש הכנסת לפני. אני, שזכיתי לקבל ממך את פטיש היושב-ראש, קיבלתי גם מפעלים שיזמת ותלמים שחרשת בפרלמנטריזם הישראלי. ממך למדתי להגן על הכנסת מפני הקמים עליה, ומפני המזלזלים בה, ומפני הרואים אותה כחותמת גומי. אברום, הולך וכלה הדור, הולך וכלה הדרה של הכנסת, הולך וכלה זיווה של הפוליטיקה הישראלית. אז לך, עשה לביתך, קח פסק זמן, אבל שוב במהרה להפרות את הדיון הציבורי ואת העשייה הציבורית. אל תותיר אותנו זמן רב מדי בלי בר-פלוגתא חריף ומקורי. אני מזמין את חבר הכנסת אברום בורג להיפרד, ואחריו - את ממלא-מקום ראש הממשלה, חבר הכנסת אהוד אולמרט. חבר הכנסת - עד מחר בשעה 10:02. אברהם בורג (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כנסת נכבדה, וברשות אמי מורתי, באחת השבתות שבין גיל ארבע וחצי לגיל חמש עברתי לראשונה בחיי לפני התיבה בבית-הכנסת "בית הלל" של שכונת ילדותי. שבתות רבות וימים ארוכים למדתי עם אבא ז"ל ועם אמא את כל מילותיו של שיר הכבוד: "אנעים זמירות ושירים אערוג, כי אליך נפשי תערוג". בערב שבת שקדם להופעת הבכורה העולמית שלי שאלתי את אבא: "אבא, איך אזכור מתי תורי לשיר ומתי תורם של שאר האנשים?", כי השיר מושר כשתי וערב, שורה לבעל התפילה ושורה לקהל המצטרף אליו. "מה זאת אומרת?", תהה, "הרי כתוב בצד, באותיות קטנות, 'שליח ציבור' לשורות שלך ו'קהל' לשורות של כל השאר". "אבל אני לא יודע לקרוא, אבא", בכיתי. "אתה צודק", הוא אמר לי, "שליח ציבור צריך לדעת לקרוא". ביום ההוא התחילה הכשרתי כשליח ציבור. טובי המורים לימדו אותי וחינכו אותי בדרכי הציבוריות, במשעוליה הגלויים של הדמוקרטיה ובדרכיה הנסתרות והנפתלות של הפוליטיקה. אז מה למדתי? למדתי שהפוליטיקה היא יער עבות, מלא פרחי נוי ועצים עצומים. יש ביער מקומות אפלים, ואומרים שיש בו אפילו כמה חיות מסוכנות, אף-על-פי שלא נתקלתי בהן מעולם. אתם הרבה יותר טובים ממה שכתוב עלינו בעיתונים. הרבה יותר טובים ממה שמסופר עלינו באגדות. למדתי כי קל ללכת לאיבוד ביער הזה, ולכן אדם חייב לפזר בדרכו סימני דרך – כדי לדעת תמיד מאין הוא בא, והוא חייב להציב לפניו תמיד מגדלור או עמוד אש – כדי לדעת תמיד לאן הוא הולך. רק דבר אחד ברור לכולנו: לפני מי אנחנו עתידים ליתן דין-וחשבון בסוף הקדנציה. סימני הדרך של העבר היו בעבורי העמדות הערכיות שנקטתי. בכל פעם שטשטשתי את עמדתי או החבאתי את דעותי, מצאתי את עצמי תוהה ואובד בלי דרך ובלי כיוון. וכל אימת שפעלתי על-פי צו הלב, חזרתי אל דרך המלך והגעתי למחוזות חפצי. חברי הכנסת, זו מסקנת חיי הפוליטיים, שקניתי במחירים אישיים וציבוריים לא זולים. ללכת תמיד עם האמת הפנימית שלי, ויהיה מחירה אשר יהיה. הכתובת תמיד נמצאת שם על קיר הלב, ושליח הציבור, כדבריו של אבי מורי המנוח, צריך לדעת לקרוא. כך בבית-הכנסת, וכך עוד הרבה יותר כאן בכנסת. וכך אני קורא, אדוני היושב-ראש, את הכתובת הנוכחית. הקרב המדיני הוכרע. מרגע שראש ממשלת ישראל, שנבחר לייצג את תורת ארץ-ישראל השלמה, הודיע קבל עם ועולם כי חלקי הנוכחות שלנו בחייהם של אחרים הם כיבוש על כל פסוליו ומחיריו, המאבק הוכרע, ומעתה היישום הוא רק שאלה של זמן, של כאבי פרידה, של שכול היחידים ושל המחיר הלאומי המיותר הכרוך בבזבוז הזמן. אדוני היושב-ראש, המחנה שאתה בא ממנו הצליח להעמיד את הישראליות כולה על רגל אחת, הרגל הטריטוריאלית. והמחנה שבשמו עברתי לפני התיבה הזאת כל כך הרבה פעמים הצליח לשכנע כי הרגל חולה וצריכה כריתה דחופה כדי להציל את שארית הגוף. בעבר, כשראש ממשלת ישראל יצחק רבין, השלום ייקום דמו, העלה את ישראל על משעול ההיפרדות בדרך לשלום, קראתי את הכתובת שנכתבה לנגד עיני על הקיר ועזבתי את הכנסת. רציתי להיות מעורב במקום אחר של הכלל הישראלי - בהבאתם ארצה של יהודי ברית-המועצות לשעבר. רבין, שהלך כמשכוכית לפני העדר הישראלי, נרצח והדרך אבדה לנו לעוד הרבה שנים. עכשיו, עם הנסיבות, האלימות, החוכמה הישראלית ואילוצי העולם אנחנו חוזרים שוב אל אותה דרך. אחרת, פחות טוב, בעצב ובחששות גדולים, אבל הכיוון ברור. ישראל קוטעת את הנגע וגרורותיו מתוך איבריה הבריאים. כך אני קורא ואני מחפש את שליחותי הבאה. לעת הזאת, בעבורי, תמה העת הפוליטית והגיעה העת לחשות, לטעת, לרפוא, לבנות, לאהוב ולהשלים. אדוני היושב-ראש, אני שליח ציבור מבטן ומלידה, ואני משוכנע עד עמקי נשמתי כי ניתן להיות איש ציבור מבלי להיות חבר הכנסת, כי אפשר למלא שליחויות רבות גם מבלי להיבחר, לשנות ולתקן גם בלי להצביע במליאה. העיקר הוא להיות תמיד במקום שבו ניתן להשפיע הכי הרבה, כי השפעה זהו שם המשחק. זה לא סוד, והיית בסודי, כי כבר הרבה זמן אני מרגיש כאן כבול מעט. אני רוצה לעשות הרבה יותר, אבל כלי העשייה הפרלמנטריים לא תמיד מאפשרים לי להמריא אל מחוזות רצונותי. לכן אני חייב ללכת. אני הולך לנסות ולשנות, לבנות ולהשפיע במקומות אחרים, כי בעבורי הכנסת איננה מקום עבודה והפוליטיקה אסור לה שתהיה סידור עבודה. אנחנו כאן כדי לשנות עולם ולתקן אותו, ואם אפשר לעשות את זה אחרת, טוב יותר, במקום אחר, צריך ללכת אל המקום ההוא. אני מבקש לחזור אל החברה הישראלית, אל העם היהודי בתפוצותיו, ואני רוצה ללמוד בצניעות ומן היסוד את אורחות הכלכלה הישראלית והעולמית. כשישאלו אותי, אדוני היושב-ראש, מה אתה לוקח אתך לדרך, אענה להם את האמיתית שבתשובותי: אני הולך בלי כעס ועם המון תודה. נתתי את כל שהיה בי וקיבלתי חזרה לא פחות. רכשתי לי כאן חברים שחלקם היו אתי באש, חלקם במים וחלקם אפילו תמכו בי. למדתי כאן פרקים מרתקים בהלכות נאמנות ואמינות. אני יוצא מכאן בלי משקעים ועם שפע של חיבה וחובה לרבים מיושבי הבית הזה, ובראשם לך. מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה הם היחסים המיוחדים שבינינו: מחלוקת תהומית על הדרך והכיוון ואהבה גדולה שמים רבים לא יוכלו לכבותה לעולם. על כך אלפי תודות לך, רובי, אחי ורעי. באמצעותך אני מבקש להעביר את כל רגשות הערכתי לעובדי הבית, פועלי הדמוקרטיה האלמונים והנהדרים שעמלם הוא תפארתנו. לחברי לעבודה, לשמעון, נר התמיד של העבודה; לחברי לשמינייה, חיים ועמיר, שבעיני הם עתיד המנהיגות הישראלית, ולשאר חברי לסיעה, אני מודה מקרב לב ומבקש רק בקשה אחת: זכרו, המשטר הדמוקרטי חייב להישען על שני עמודים - ממשלה וחלופה של תקווה. אם שתיהן יושבות יחדיו וכושלות, הבית יקרוס ויחרב, כי אין מי שייתן תקווה לעם, מי שיתווה כיוון אחר ויסלול דרך חדשה. מהיום אינני יותר שליח כמותכם. אם ישאלו אני אינני. אני השולח ואתם נציגי. אז אנא, אל תוותרו לעולם על האחריות הלאומית הזאת שלשמה נשלחתם גם כשהיא קשה ומתסכלת וגם כשהממשלה מפתה מאוד-מאוד. זכרו תמיד את הנפלא שבשירים העבריים, את ה"אני מאמין" של טשרניחובסקי: "אאמינה גם בעתיד, אף אם ירחק זה היום, אך בוא יבוא יישאו שלום אז, וברכה לאום מלאום". היום עוד יגיע ואנחנו ננהיג שוב את ישראל אחרת וטוב יותר. ולשאר חברי הבית. חברי הכנסת, כל ימי ניסיתי להיות שליח ציבור של בית הלל - מוחלט בדעות ומתון ביחסים, סובלן וסבלן. השתדלתי להקפיד לא לעשות לחברי את ששנוא עלי. אם פגמתי בשליחות ואם הלבנתי פניו של מי מכם, ביחידות או ברבים, אני מבקש סליחה. תודה לכם על החום והפרגון של הימים האחרונים. אמר פעם הנרי קיסינג'ר אחרי כמה פרגונים מהסוג הפוליטי: לו הורי היו כאן, אבי היה נהנה מכם מאוד ואמי היתה אפילו מאמינה לכם. זכיתי, אמי כאן והיא גם נהנית וגם מאמינה למשמע אוזניה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לשאת היום תפילה לשלום הבית ולשלום המדינה, לשלום כל אזרחיה יושבי הארץ ולשלום שריה ויועציה; תפילה לעילוי נשמתם של כל החללים ולשלומם של הפצועים והנפגעים באשר הם, ולא מצאתי תפילה יפה ומתאימה יותר מתפילתו של הכוהן הגדול עת יצא ביום הכיפורים מבית קודש הקודשים. אינני כוהן ואינני גדול, אבל תחינתו-תחינתי שטוחה לפני בורא העולם: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתהא השנה הזאת הבאה עלינו שנת אורה, שנת ברכה, שנת טובה, שנת ישועה, שנת כלכלה, שנת לימוד, שנת נחמה, שנת ששון, שנת קוממיות, שנת קיבול תפילות, שנת רצון, שנה שלא ייזקקו עמך לפרנסה זה לזה ולא לעם אחר, שנת שלום. תודה ושלום. היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין את ממלא-מקום ראש הממשלה, חבר הכנסת אהוד אולמרט, לומר דברים. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת בורג, אדוני עד מחר בשעה 10:02 סר למשמעת ולכן אבקש ממנו לשבת במקומו, כדי לא להפריע את קיום הדיון על פרישתו של חבר הכנסת אברהם בורג. חבר הכנסת בורג, אני קורא אותך לסדר. נא לשבת. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הרשה לי, אדוני היושב-ראש, לסטות לרגע קל מסדר-היום כפי שנקבע, ובצדק נקבע, כדי לנצל את ההזדמנות שאני נמצא על הדוכן ולאחל לחברנו יוסי שריד איחולי החלמה מלאה. יוסי הוא חלק בלתי נפרד מהנוף הפרלמנטרי והציבורי שלנו שנים רבות. יש לו היכולת, כמעט בכל מצב, להרגיז אותנו ולומר לנו את כל הדברים שאנחנו לא אוהבים לשמוע ובגללם אנחנו לא אחת כועסים עליו מאוד. אבל הוא חלק בלתי נפרד מהנוף הפרלמנטרי, הציבורי והאנושי שלנו. הוא נמצא ברגע שהוא לא קל לאף אדם. אני מאחל לו שיחזור לכאן במהרה בריא ושלם ויוכל להמשיך ולהרגיז אותנו באותה עוצמה, באותו חוסר צדק כפי שהוא עושה כל השנים, אבל באותה עקביות שבה הוא מאמין שהוא צריך לעשות את הדברים. יוסי, אם אתה רואה ושומע אותנו, שתהיה בריא. ועתה, לידידי, חברי חבר הכנסת, יושב-ראש הכנסת לשעבר, אברהם בורג - תרשה לי, כפי שאנחנו פונים זה אל זה במעמדים כאלה, לומר לך משהו אישי. המעמד הזה מוכר לי. אני כבר עברתי אותו פעם. העובדה שעברתי אותו פעם ועתה אני נפרד ממך מעל הדוכן הזה, היא הוכחה לכך שכל פרידה במקום הזה היא משהו די זמני. כך שכדאי שתתייחס ברצינות למה שאומרים לך. אומרים לך שאומנם אתה נפרד מאתנו, אבל יש איזה יסוד להנחה שזאת עדיין לא הפרידה הקבועה שלך מהחיים הציבוריים. עד כמה שאני יכול לדבר מניסיון, יש בכך מידה מסוימת של צדק. אם מותר לי, אני רוצה להזהיר אותך בכמה אזהרות חבריות. יש תמיד במעמדים האלה ממד של רגשנות, במיוחד מדברי הפרידה, החיבוקים ו"אל תעזוב אותנו" ועוד כאלה מיני דיבורים. תיקח את זה בזהירות המתבקשת. מדוע? כי בדרך כלל החברות אצלנו באה לידי ביטוי מעמיק, מופגן ונמרץ במיוחד כשאנחנו נפרדים. כשאנחנו כבר מתחילים לראות את גבו של חברנו, הוא נעשה עוד יותר חבר - לא תמיד כשאנחנו צפויים לראותו למחרת בבוקר כאן. ועוד איזו אזהרה. שמעתי כבר הבוקר, וודאי עוד נשמע, שהכנסת לא יכולה להרשות לעצמה לאבד אדם כמוך. אברום, אל תיקח זאת ברצינות מופרזת. היא יכולה. היא כל הזמן מאבדת אנשים מצוינים שאי-אפשר לאבד אותם, אבל היא מאבדת אותם: פעם - כי הם לא נבחרים, פעם - כי הם מחליטים לא לעמוד לבחירה, ואפילו במקרים הנדירים הללו שהם בהחלט אינם בבחינת חוויה יומיומית שאדם שמעמדו מובטח ותפקידים חשובים בחיים הציבוריים קורצים לו מחליט שהוא רוצה לפרוש מתפקידו. אני מוכרח להיות גלוי ואמיתי אתך. אני אפילו רואה משהו יפה בעובדה שאתה פורש. מדוע? כי אני חושב שיש בזה יותר מאשר איזו ג'סטה חיננית של אדם שתמיד הרגיש את עצמו פחות כבול לכללי המשחק הרגילים של הפוליטיקה. יש משהו בריא מאוד, חזק מאוד ועצמאי מאוד, כשאדם אומר: אני פה. אתם חושבים שאין דבר שאדם יכול לרצות יותר מאשר להיות כאן ואולי אפילו עם רגל אחת בעוד איזו פוזיציה יותר בכירה. רבותי, יש כאלה שהכול מצוי לפתחם, ויש להם עוד אלטרנטיבות בחיים. יש כמובן סכנה, כפי שאמרתי, שאנשים טובים נוספים, שאי-אפשר בלעדיהם, יבחרו בדרך הזאת, אבל בכל זאת אי-אפשר שלא לומר, בשם האיגוד המקצועי הקולקטיבי שיושב כאן, שזה מוציא לנו דווקא שם טוב, ואולי טוב יותר ממה שמגיע לנו - שלא כל חברי הכנסת דבקים בכיסאותיהם, שלא כל חברי הכנסת אין להם שום דבר בחייהם זולת להיות דבוקים למעמד וליתרונות וליוקרה שהמקום הזה מעניק, אלא שיש להם העצמאות והיכולת להגיד: אני לוקח פסק זמן, אולי זמני ואולי ממושך ואולי קבוע, כי יש עוד דברים חשובים שאני רוצה לעשותם, ויש עוד דברים שבאמצעותם אני גם יכול לתרום לחברה שאני מרגיש כל כך חלק ממנה. בכל זאת, מה אני אומר לך כמילות פרידה? שדרכך הפוליטית נכונה? איך אני יכול להגיד לך דבר כזה, אברום? הרי אני לא חושב כך. הרי אני מוכרח לומר לך את האמת. הרי אני חושב שבדרכך הפוליטית - כמובן כדי להרגיע את כל השומעים את השיחה האינטימית הזאת שאני מנהל אתך - אתה חושב על דרכי כמעט את מה שאני חושב על דרכך, כך שאנחנו נמצאים במצב מאוזן - אתה טועה, ולכן אני אפילו לא יכול לאחל לך את מה שרגילים במעמדים כאלה לומר: שתמשיך להיאבק על דרכך בהצלחה. אינני רוצה שתיאבק על דרכך. הייתי רוצה שתיאבק על דרכי? הייתי רוצה שתיאבק על הדרך שאני מאמין בה? אבל אתה, בעצם ההודעה שלך, מוותר על האופציה הזאת, כי אתה אומר שהאפשרות, שלשיטתך, חס וחלילה, מפלגתך אולי תצטרף לקואליציה, היא בשבילך קו פרשת המים. אז אני לא יכול לומר שאני חושב שדרכך נכונה, ואולי מסקנתך היא באמת בלתי נמנעת כפי שאתה אומר במלים הכי פשוטות שאפשר לומר אותן, אלא שלי, באופן אישי, אגואיסטי לחלוטין, חבל. חבל, כי אני אוהב יריבים כמוך. אני אוהב יריבים שיש בהם השנינות שיש בך, התרבות שיש בך. כי אתה גם משכיל, גם תרבותי, גם מהיר תשובה, גם חד-לשון, גם חריף, גם עדכני וגם לא עסקני ולא שגרתי ויש לך חוש הומור, ויש לך - כן, יש לך - שורשים יהודיים שספגת בבית אבא ז"ל, שהיה ממעצבי דרכו של הבית הזה במשך שנים רבות, ולא מעט למדת ממנו, אם כי בהקשרים פוליטיים לא מספיק, ובבית אמא, רבקה לבית סלונים, שאני יודע באיזו אהבה ומסירות היא מלווה אותך כל השנים, כשם שליוותה באהבה ובמסירות מאין כמותן את אביך, זיכרונו לברכה. אני יודע עליך עוד הרבה דברים, גם אישיים, שלא כאן המקום ולא כאן הזמן לומר אותם. רן כהן (יחד): למה? דווקא זה המקום. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: אבל אני יכול להגיד שאתה איש משפחה למופת, שאתה בעל נהדר, שאתה אב רגיש ואוהב, ואתה עושה הרבה דברים יפים שאתה לעולם לא מתהדר בהם, אבל שמי שיודע, יודע כמה הם יפים וכמה הם יכולים להוות דוגמה להרבה מאוד אנשים בחיים הציבוריים, וגם סתם לכל אזרח במדינה. אז, אולי תחזור ואולי תחליט שלא. אולי באמת תעשה את כל הדברים שאתה חולם לעשות במקום שאליו תגיע, ושם תמצא סיפוק ותחושה של הגשמה אישית, שאולי המקום הזה כבר באמת איננו יכול להעניק לך, ואולי במיוחד לך, שבתקופה כל כך קצרה יחסית, בוודאי בהשוואה לאביך, הצלחת להטביע פה חותם, לשים טביעת אצבע, לומר אמירה חשובה, וגם מה שמעט מאוד בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל - גם להיות מנהיג הבית הזה, לעצב את התנהלותו, את אורחות חייו ואת תרבות הדיבור שבו במשך כמה שנים. אז אם תחזור ואם לאו, אברום, אני מאחל לך שבאמת תצליח להיות שלם עם עצמך. שתצליח לעשות בדיוק את הדברים שאתה מאמין בהם, ותמיד תהיה שלם עם מה שאתה באמת, עם מה שאתה רוצה ועם מה שאתה חושב שהוא חשוב לעם ישראל, למדינת ישראל ולאברום בורג. שיהיה לך בהצלחה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לממלא-מקום ראש הממשלה. אני מזמין את ראש הממשלה לשעבר, יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת שמעון פרס. שמעון פרס (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, ידידי אברום, כנסת נכבדה, אני לא כל כך מסכים, אהוד, עם מה שאמרת. אילו זה היה תלוי בי לא הייתי נותן לאברום לצאת מהכנסת. אני חושב שזאת טעות מצדך, ואני חושב שזה אובדן לכנסת. אתה עצמך, כשדיברת על הכנסת, אמרת דברים נכונים. כשדיברת אחרי רצח אמיל גרינצוויג אמרת: "הכנסת היא הצומת שאליו מתנקזות כל הדרכים הישראליות – החלטות הממשלה ויצרים אישיים, הסכמים היסטוריים ופוליטיקה של יום-יום. נוכח הממשלה ושאר רשויות השלטון בישראל תהיה הכנסת הזאת כנסת עצמאית לחלוטין. חלילה לנו מלהפוך את הכנסת לאסקופה נדרסת". זה אובדן לכנסת. אתה היית צריך להישאר כאן, אילו זה היה תלוי בי. איך יודעים שיש חבר כנסת משכמו ומעלה? שכאשר הוא עוזב כולם מצטערים, וכאשר לא מסכימים אתו תענוג שלא להסכים אתו. זה חבר כנסת מעולה. אני חושב שכל הבית מצטער על כך שאתה יוצא היום, במלוא יכולתך, במיטב גילך, במלוא כשרונותיך. גם כשאתה עושה הפוּך על הפוּך, כל אחד יודע: הפוֹך והפוֹך בך וכולה בך. מפני שאין שום ספק שחבר הכנסת אברהם בורג תרם לכנסת הזאת באישיותו, בעוצמתו הפנימית ובשאר רוחו והביא עמו אוצרות שלא יסולאו בפז. נכנסת, נדמה לי, בשנה שאבא פרש, ב-1988. אבא עליו השלום היה איש חמודות, איש של עמקות וידע שלא היה דומה לו. מלייפציג הוא הביא את מיטב הפילוסופיה האירופית וממכמני המורשת היהודית את עמקות התורה, את יופיה ואת הודה. הוא הוריש לך את זה, ואתה ירשת זאת מלוא חופניים. ואמא, תיבדל לחיים ארוכים, הביאה את המיית הקרקע ההיסטורית של ישראל, את חברון. עוד זה מעמיק ועוד זו שרה – ואגב יש בגרונך מקול אמא – ונוצרה אישיות בלתי רגילה, בלתי מצויה, שיש בה כל מה שהיסטורי וכל מה שעמוק בהיסטוריה שלנו. באמת הוכחת שספגת את כל זה. אני חושב שאיש לא יטיל ספק בכנות דעתך, בעוצמת מחשבתך, בכושר הביטוי שלך. הגעת גם לשתי פסגות בחיים בגיל צעיר יחסית: גם יושב-ראש הנהלת הסוכנות וגם יושב-ראש הכנסת. אין הרבה פסגות כאלה בפוליטיקה הישראלית, ואין אלה הפסגות היחידות והאחרונות. אני לא יודע מה עולם העסקים ירוויח; אני יודע מה הכנסת תפסיד. אני חושב שכולנו צריכים לעשות מאמץ עליון להעלות את כבוד הכנסת. על כן, גם כשאתה פורש, הנחמה היחידה שיש לרבים מאתנו היא שזאת פרישה זמנית. יש לך מה לתת, יש לך מה לתרום, יש לנו מה לכבד בך, בתרומתך ובאישיותך. גם מי ששמע היום את דבריך לא היה יכול לעבור על זה כאילו זה נאום של חולין, נאום ככל הנאומים, אלא באמת נפרסו כאן תפילה, מחשבה וניתוח, ביקורת ותקווה. אני באופן אישי ראיתי אותך בכניסתך לעול מצוות, אם אפשר לומר כך, בכניסתך לחיים הפוליטיים ברגל בוטחת, בהליכה למען השלום, ומאז מעולם לא עזבת את נתיב השלום. אני בטוח שתמשיך ללכת בו, ואני תקווה שזאת פרישה זמנית. יש דבר אחד שאנחנו שותפים בו לגמרי, והוא ההערצה למשוררת הפולנייה שימבורסקה. אני רוצה לקרוא לך מה היא כותבת עליך: "אנחנו ילדי התקופה, התקופה היא פוליטית. כל המעשים היומיומיים או הליליים שלך, שלנו, שלכם, הם מעשים פוליטיים. תרצה או לא תרצה, לגנים שלך עבר פוליטי, לעור גוון פוליטי, לעיניים היבט פוליטי. כך או אחרת לכל דבריך הדהוד, לכל שתיקותיך השתמעות פוליטית. אף בלכתך בסבך היער אתה צועד צעדים פוליטיים על קרקע פוליטית. גם שירים לא פוליטיים הם פוליטיים, ובמרומים מאיר ירח, זה מכבר לא-ירחי. להיות או לא להיות, זאת השאלה. איזו שאלה, חביבי, השב בהקלה: שאלה פוליטית". להיות או לא להיות – הדרך היא פוליטית, ואתה צריך לשוב ולעלות עליה. איך היה בן-גוריון אומר תמיד במצבים כאלה: עוד נכונו לך עלילות רבות. תהא דרכך צלחה, ובאמת, בברכה כנה מכל הלב. גם כשהסכמנו וגם כשלא הסכמנו לא היה ספק לגבי אישיותך, יכולתך, מניעיך ותרומתך. היה ברוך. אדוני היושב-ראש, גם אני הייתי רוצה להצטרף לדבריו של אהוד בברכה ליוסי שריד. אני חושב שכל הבית מאוחד בתפילה שיעבור את הניתוח בשלום ויחזור הנה, ירעיש וירעים ביכולתו ובכוחותיו כאדם בריא במלוא אונו. אני חושב שזו תפילה משותפת לכולנו. היו"ר ראובן ריבלין: אמן כן יהי רצון. בסיום הדברים נדבר גם על יוסי. בבקשה, חבר הכנסת מוחמד ברכה יתכבד לומר דברי פרידה לחבר הכנסת אברום בורג. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לאחל לאברום בורג הצלחה ועניין בדרכו החדשה, אבל אני גם מקווה שבמהרה הוא ימצא את הדרך חזרה לחיים הציבוריים. הוא ראוי להם והם ראויים לו. אני מצר על החלטתו של בורג ומשוכנע שמקופל בה הרבה מעבר להכרעה אישית. אולי הרמת הידיים המסוימת שלו היא הזדמנות נאותה לחשבון נפש קצר ולכמה הרהורים נוגים על החיים הציבוריים בזמן הזה. אין זה סוד שרבים וטובים סולדים מהכניסה לפוליטיקה פעילה ולא מעט אנשים ראויים נטשו אותה. הזילות של המערכת הפוליטית, הדימוי הציבורי הירוד, תחושת חוסר התוחלת של הפועלים בתוכה, הדשדוש במי האפסיים, רוח הזמן, כל אלה נותנים את אותות הייאוש ואת סימני העייפות והתבוסה. אברום בורג הוא פרלמנטר נמרץ, רהוט, צלול, בהיר וגם עקבי בדעותיו רוב הזמן. הוא האמין בשוויון, ולכן קשר קשר ידידות אמיצה עם הציבור הערבי בישראל, שיזכור אותו כפוליטיקאי ישר והגון. ולמרות זאת, לא חסרו מחלוקות עם אברום – שהינו שותף, אבל לא פחות בר-פלוגתא ישר והגון. בורג גם הוכיח באישיותו שאפשר למזג בין אמונה דתית למודרנה, בין יהדות והומניזם ובין אמוניות ליוניות. המשיחיות, הסהרוריות והלאומנות היו תמיד זרות לו. אם המתנחלים השחיתו את דיוקנה של היהדות, ביקש בורג לשמר את צלמה. בתוך הנוף האנושי והרעיוני של מפלגת העבודה, בורג ובני דורו בישרו רעננות, חיוניות והבטחה מסוימת. מסלולם היה מטאורי, אבל גם הסוף במידה מסוימת. בורג כיוון גבוה בשאיפותיו, אבל התבטלותה משכבר של מפלגתו, מפלגת העבודה, בפני גנרלים, דחקה את האזרחיות שביקש לקדם. גם בהתנגדותו לאחרונה להצטרפות מפלגתו לשותפות משחיתה בממשלת שרון, מצא עצמו בורג במיעוט מבוטל. הזמנים הללו קשים ומייאשים, ודומה שהעידן האולטרה-שמרני ממאן להגיע לקצו. האור והמזור לא נראים באופק. המציאות הזאת מרפה ידיים, מייצרת תחושת אין אונים ומעודדת מילוט מהפוליטיקה. רק לפני שנתיים, אברום, נפגשנו בהפגנת שלום בכיכר רבין. אתי היו בני, שהיה אז בן 12, ובתי שהיתה בת תשע. אחרי החיבוק האוהב, הם מצאו אחרי כמה ימים מכתב ממך בתיבת הדואר. כתבת להם, ואני מזכיר לך ששנתיים הן כנראה פרק זמן ארוך מדי: "נוכחותכם שם היתה בשבילי עדות נאמנה לכך, שכמו ילדי גם אתם מחונכים לדו-קיום ויודעים שמטרה חשובה זו אינה מושגת מאליה אלא במאמץ כן ומתמיד. אם זה הדור הצעיר הגדל בארצנו, הרי שמובטח לכולנו עתיד טוב יותר כאן". ואני מאוד מבקש גם היום לא לאבד את האמונה שאכן עתיד טוב יותר מחכה לכולנו כאן, יהודים וערבים. אגב, הם מוסרים לך דרישת שלום חמה. בורג יחסר לכנסת, אדוני היושב-ראש, למפלגתו ולחיים הציבוריים בכלל. חבל על ההולכים, ורחמנות על הנשארים. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה, סגן יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת יאיר פרץ, ואחריו - חבר הכנסת וילן. אחרון הדוברים יהיה חבר השמינייה, הפיבוט, חבר הכנסת חיים רמון. יאיר פרץ (ש"ס): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ואחרון-אחרון חביב, כאח לי, חבר הכנסת אברום בורג. לא בכדי נפלה בחלקי הזכות לעלות כאן ולומר דברי ברכה לאברום בורג. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אברום בורג נפרד היום, לפחות זמנית, מהבית הזה. אני חושב שאולי זהו חבר הכנסת היחיד שיש פה קונסנזוס בכל הבית – שמאל וימין, ערבים ויהודים, כולם מצטערים על עזיבתו של חבר הכנסת אברום בורג. חבר הכנסת אברום בורג אומנם לא חבר סיעתי, ולא לדרך, ואפילו יש בינינו חילוקי דעות מהותיים בנושאים רבים, אך אין חולק על כך שהוא היה יריב הגון וחבר אמיתי. ולכן, לא בכדי נפלה בחלקי הזכות לעמוד היום כאן מטעם סיעת ש"ס ולומר את דברי הברכה האלה. עם כניסתי לכנסת - אני זוכר שהוא נבחר להיות יושב-ראש הכנסת. ראיתי את הנגישות שלו, את האופי ואת האהבה לכל דבר ודבר, לכל פנייה שהיתה לי אליו בפרויקטים שונים ומשונים – אם לסיעתי ואם בפרויקטים לעם ישראל, פרויקטים חברתיים. הוא לא הסתפק בכך שנתן את ברכתו. הוא גם ליווה, גם התעניין, גם שאל וגם ביקש לדעת מה עוד הוא יכול לתרום. אדוני היושב-ראש, ראיתי אותו בעבודה שהיתה תקיפה אך נעימה, מלאה חוש הומור והשכלה, ידע וחריצות. צר לי שהבית הזה מפסיד היום את אחד מטובי חברי הכנסת, שתרמו רבות לשירות הציבורי, הפוליטי והמדיני. חבר הכנסת בורג מילא את התפקיד הראשון שלו כיועץ ראש הממשלה שמעון פרס לנושאי יהדות התפוצות. אברהם בורג מכהן בכנסת מאז 1988 – סך הכול 16 שנים. חסרה לו עוד שנה כדי להשלים בגימטריה טו"ב. בשנת 1995 נבחר בורג לעמוד בראש הסוכנות היהודית – ההסתדרות הציונית, ובקדנציה הקודמת נבחר להיות יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת בורג, ביצעת שני תפקידים של גדולי אומה. יש בקרב אנשי מפלגתך התוהים מה בנוגע לתפקיד השלישי – האם החוט המשולש במהרה יחובר או ינותק, וזאת ימים יגידו. חבר הכנסת בורג, אתה פורש היום מתפקידך כחבר הכנסת והולך לעשות לביתך. אני רוצה לאחל לך בשמי ובשם סיעתי ובשם כל הבית הזה הצלחה בכל מעשה ידיך, בכל אשר תפנה תעשה ותצליח, אמן. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לחבר הכנסת יאיר פרץ, יושב-ראש סיעת ש"ס. חבר הכנסת אבשלום אבו וילן, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת חיים רמון. אבשלום וילן (יחד): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ידידי אברום בורג, אני מאוד מקווה שאנחנו לא נושאים פה הספדים. אנחנו מכירים בעצם מאז מלחמת לבנון. אני לא יודע כמה חברים בבית הזה זוכרים שהקמת פעם עם חבריך תנועה שנקראה "חיילים נגד שתיקה", ולאחר מכן התמזגתם בתוך "שלום עכשיו", והזכירו כאן את הרימון ואת הלילה שבו נהרג אמיל גרינצוויג ואתה נפצעת. נסענו אחרי זה ביחד לאיטליה, וביחד למדנו איך בכלל קושרים את העניבות ואיך בכלל באים ליהדות העולם. אבל אני חושב שאתה הולך באמצע הדרך, ואי-אפשר לעזוב את המלאכה, משום שאתה עצמך אמרת שבעצם נולדת שליח ציבור, והשליחות הציבורית היא להביא את השלום. אברום, ידידי וחברי, שום עסקים ושום מאות לא שקולות לאפשרות, למאמץ, לניסיון המשותף של הדור כולו להביא את השלום ולעשות כאן חברה שיהיה ראוי לחיות בה. לפי דעתי, אתה ויוסי שריד, אתם שני גדולי האורטורים בבית הזה. אבל הגישה שלך, גם ברמה הפילוסופית, גם הזהות היהודית שלך, הממד ההומניסטי ובעיקר הרגישות שלך – גם המדינית וגם החברתית – הן דבר שאיננו מטבע עובר לסוחר. זאת אמת פנימית, ואיך אמר לך אולמרט? כמה זמן שלא תיקח את פסק הזמן, סופך שתחזור לכאן, כי כאן בסופו של דבר, בבית הזה נופלות ההכרעות. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: את זה אמר לו פרס. אני אמרתי לו שיעשה מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות. אבשלום וילן (יחד): בכלל, עם כל הכרתי והערכתי את עולם העסקים – זה עולם חשוב, אבל לא החשוב באמת. החשוב באמת הוא המקום שבו נופלות ההכרעות של בני-האדם, אילו חיים הם יחיו וכיצד תעוצב המסגרת שלהם. אני חושב שהעובדה שהכנסת תחסר אותך ממחר תחליש אותה ולא תחזק אותה, ואמרו את זה פה לפני. אני גם מאמין – נדמה לי שגדעון לוי כתב איזה מאמר על כישלון של דור – לא כישלון ולא נעליים. הדור שלנו, אם הוא לא באמצע הדרך אז אולי הוא בתחילתה, ואני מאוד מקווה ומאמין שהאינטרמצו הזה שאתה לוקח היום, הוא זמני לחלוטין, מסיבה אחת: אתה עצמך אמרת, וכל מי שמכיר אותך יודע: העצמות שלך, אברום, הישות שלך, כל-כולך, אומרים פוליטיקה. אמר את זה כבר שמעון פרס קודם לכן, ולי, בתור אחד מעדי המלך, אין אלא להוסיף על כך ולקוות. תזכור: מהשורה הזאת אף אחד לא משתחרר. אתה רוצה פסק זמן? time out? תקרא לזה עסקים, תקרא לזה נעליים – מקומך פה, אתנו, כי תזכור דבר אחד – ואת זה גם אמרת בסוף דבריך – המחר שייך לנו, לשלום. אז שיהיה בהצלחה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לאבו וילן. חבר הכנסת חיים רמון, אחרון הדוברים. חיים רמון (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אברום, הטוב בחברי, אני רוצה לומר לך שבניגוד לאווירה, אני עצוב. מאוד עצוב. אני לא מופתע, אבל אני עצוב. ישבנו בחודשים האחרונים, ולמעשה בשנה האחרונה, ודיברנו לא פעם ולא פעמיים על פרשת דרכים מסוימת, ודנו יחד מה באמת נכון לעשות – לא לביתנו, אפילו לא לנשמתנו, אלא מה נכון לעשות מבחינה פוליטית – האם נכון לעזוב כדי לחזור? האם נכון להישאר? למרות זאת, כאשר באת ואמרת שזה קורה, זה היה עצוב, כי זה לא כישלון – ודיברו על כך, ואני חושב שראוי שיושב-ראש הכנסת ישקיע בכך מחשבה ודיון אמיתי – למה, למה זה קורה? למה כמעט כל מי שיכול לתרום בחברה הישראלית מתרחק מהפוליטיקה, וכמעט כל מי שטוב, שנמצא בה, מתרחק ממנה? אבל האמת היא שאינני רוצה לדבר על נושאים כלליים. אני רוצה לנהל אתך שיחה אינטימית, והעובדה שחלק מחברי הכנסת עזבו מקלה עלי את הדיבור אליך, ואני רוצה להתחיל באמת בדבר – כבר הכיתי על חטא; אני רוצה כאן, שוב, ב"דברי הכנסת", ביני ובינך, ביום שאתה עוזב לזמן מסוים, אני רוצה להכות על חטא שחטאתי לא רק כלפיך, אבל בעיקר כלפיך, כאשר לפני שלוש שנים, כשהתמודדת, לא הייתי אתך. זאת היתה הטעות הפוליטית המשמעותית והקשה ביותר בחיי. טעיתי מבחינה לאומית, טעיתי מבחינה מפלגתית, וודאי וודאי, אברום, שטעיתי מבחינה חברית. אתה יודע שהטעות הזאת מייסרת אותי מאז ועד היום. היא ממאנת להגליד, והיום אני מתייסר שבעתיים. אין לי ספק שלו תמכתי בך המעמד הזה לא היה מתקיים, והיית במקום אחר, וכולנו היינו במקום אחר, הרבה יותר נכון והרבה יותר טוב. לא היית יוצא היום מהזירה הכי משמעותית והכי טבעית לך ומבחינתך, הכנסת. אבל למרות העובדה שלא תמכתי בך, החברות בינינו צלחה גם את המבחן הקשה הזה. היא הזדעזעה, היא נסדקה, אבל לא נשברה, ומהר מאוד השתקמה, ואפילו התחזקה. כשאני התמודדתי, עמדת לצדי ללא שום חשבון, בכל כוחך, בכל עוצמתך, בכל אפשרות, בכל היכולת שלך, והדבר הזה רק העצים את החרטה. אברום, מהיום הראשון שלך בפוליטיקה הכרתי אותך, ונקשרה בינינו חברות אישית-פוליטית נדירה, שעמדה במבחן הזמן ובפגעי מזג האוויר הפוליטיים. היה נהדר להיאבק אתך. הלילות של השמינייה, כשהיינו יושבים - יושבים פה שלושה מאתנו: עמיר, אתה ואני, וממחר רק שניים, לצערי. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: - - - חיים רמון (העבודה-מימד): אל תפריע, זה עניין פרטי עכשיו. היינו במערכות הפוליטיות הכי קשות, לא פחדנו, הצבנו סדר-יום, נאבקנו, ירו עלינו מכל הכיוונים ולצערי הרב גם פגעו בנו לא פעם ולא פעמיים. גם עמיר, גם אתה וגם אני נושאים את הצלקות האלה, הפוליטיות, את הפצעים הפוליטיים האלה. אבל מה הטעם להיות בחיים הפוליטיים ללא המאבק הזה, ללא הניסיון להטביע חותם? ללא החברותא הנפלאה, שבאמת מציינים אותה? לא היה תקדים לזה בחיים הפוליטיים. לא היה לזה תקדים עד שהוקמה השמינייה, בתקופה שהיא היתה, וגם לאחריה. לא פלא שכולנו מתגעגעים לימים האלה. אף שמתבגרים וקורים דברים, בסופו של דבר אלה היו שנות חיינו הפוליטיים היפות ביותר. אין ספק – אתה עוזב היום, אתה עוזב בגיל צעיר מאוד – אבל תראה מה עשית, כמה הטבעת חותם. אני יכול להגיד את זה כמעט על כל אחד מחברי השמינייה, אבל אתה היית מהבולטים שבהם. הפרלמנטריזם הישראלי נראה אחרת, שונה, הרבה יותר טוב, לאחר תקופת היותך יושב-ראש הכנסת. הקשרים עם העם היהודי, התפיסה והיחסים עם העם היהודי נראים אחרת. היחסים בין פלסטינים לבין ישראלים שונים בגללך. הדו-קיום שהטפת לו בין יהודים וערבים במדינת ישראל, יחסי דת ומדינה, כל הדברים האלה הם מדהימים בשביל איש צעיר. נכון, היו לנו חילוקי דעות לאחרונה, חילוקי דעות מאוד קשים. אתה חשבת שאסור לתמוך בממשלה, אף שהיא הולכת בדרך שהיא לא - דרכך, וביושר ובאומץ, אם היינו מצטרפים לממשלה, או אם נצטרף, היתה ברורה, היית יכול להיות שר, לא העלית על דעתך לשנייה, לרגע, לוותר על עמדתך תמורת שרות – ואני יודע כמה רצית להיות שר, וזה לגיטימי – לא העלית על דעתך לשנייה לבגוד באמונתך. התווכחנו מתוך ניקיון דעת ומתוך הערכה הדדית, שכל אחד מאמין במה שהוא אומר – כי זאת הדרך שצריך ללכת בה. אני חושב שזאת דוגמה – מה שקרה בינינו בחודשים האחרונים – איך מנהלים חילוקי דעות ואיך יש חילוקי דעות בין חברים אמיתיים. האמת היא שממש לא באתי להספיד אותך היום מבחינה פוליטית, אלא באתי להלל אותך, לשבח אותך ולהבטיח בשמך, בלי שהוסמכתי לכך, ששירתך הפוליטית רחוקה מסיום. היא תתחדש, והיא תתחדש ביתר שאת, מהר יותר מכפי שכולם חושבים. אני יודע מה שאהוד אמר, אבל אני מאמין באמת שיותר משאתה זקוק לפוליטיקה, לחיים האלה, לבית הזה, כולנו צריכים אותך. הרבה יותר. הפוליטיקה הישראלית לא תוותר עליך, כי היא צריכה אותך בפסגתה. תצליח בכל מה שתעשה. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה. חבר הכנסת אברום בורג התחיל ב"סדר העבודה", וחבר הכנסת חיים רמון אמר ככוהן גדול: וכך היה אומר – חטאתי, עוויתי. אני מודה מאוד לכל חברי הכנסת וחברי הממשלה על כך שהשתתפו בחלק זה של ישיבת הכנסת, שבא להיפרד מחבר הכנסת אברום בורג. רבותי חברי הכנסת, אני בטוח שבשם כולכם נשלח ברכה להצלחה והחלמה לחברנו, חבר הכנסת יוסי שריד, מהפרלמנטרים הטובים ביותר שיש לנו בבית זה. נבקש שיחזור אלינו במהרה בריא ושלם, אמן כן יהי רצון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות היושב-ראש, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שלחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ד-2004. לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 74) (גמלת ניידות), התשס"ד-2004, של חברי הכנסת חיים אורון, זהבה גלאון ורן כהן; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 21) (ניקוב חורים לצורך ענידת תכשיטים בגופו של קטין), התשס"ד-2004, של חברי הכנסת גילה פינקלשטיין, ישראל אייכלר, אריה אלדד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת שאול יהלום; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 75) (מענק במקרה של פטירה), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת שאול יהלום; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון מס' 11) (הרחבת סמכות הוועדה המיוחדת), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 52) (הרכב בית-המשפט העליון בערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק לעידוד העסקת עובדים ישראלים בענף החקלאות, התשס"ד-2004, של חברי הכנסת רן כהן, גלעד ארדן ואלי בן-מנחם וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 48), התשס"ד-2004, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003 [נספחות.] היו"ר אתי לבני: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003. ימסור את ההצעה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת שאול יהלום. בבקשה. שאול יהלום (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): גברתי היושבת-ראש, כדובר ראשון לאחר ההתפטרות או הנאום או ההצעה לסדר של חבר הכנסת בורג, גם אני רוצה להצטרף במלים קצרות לכל הדוברים להיפרד ממנו. כשנכנסתי לכנסת, מייד בשנה הראשונה ובקדנציה הראשונה הייתי תחת שרביטו כיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות ולמדתי ממנו הרבה. אותו אופי של אביו. למרות התרחקותו מתנועתנו, הרי שהיו בו הרבה הרבה תכונות שממנו למדנו וממנו עשינו. תהא דרכך ברוכה. גברתי היושבת-ראש, אני מביא לכנסת החלטה בדבר חלוקת הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. על-פי הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון, להרשות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדון ולהביא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חלק מהצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003, כך שחלק ההצעה שיובא יכלול את סעיפים 1-7 להצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003. אני רוצה להסביר. ההצעה היא הצעה ממשלתית. היא הועברה לוועדת העבודה והרווחה, והיא באה ליתן מענה על בעיות השונות שהתעוררו במהלך הפעלתן של הוראות החוק העוסקות באימוץ בין-ארצי וכן בכללים לעניין אימוץ שנעשה במדינת חוץ על-ידי מי שאינו תושב ישראל. בעוד לגבי סעיפים 1-7 להצעת החוק, העוסקים באימוץ בין-ארצי שנעשה על-ידי תושב ישראל, הסתיימו דיוני הוועדה בהסכמה פה-אחד, הרי שלגבי התיקונים המוצעים בסעיפים 8-10 להצעת החוק, שעניינם קביעת כללים בנוגע לאימוץ ילד במדינת חוץ על-ידי מי שאינו תושב ישראל, יידרש זמן נוסף. לפיכך מוצע להביאם לדיון ולקריאה שנייה ושלישית בנפרד. אני רוצה להדגיש, שחלק מההורים פנו אלינו ואמרו, שאם לא נקבל את הצעתי זאת, הרי שיימנע מהם להתחיל בתהליכי האימוץ, משום שההצעה הזאת מקלה במקצת את המוכנות ומי ראוי להיות נכלל בהצעת האימוץ, ואם יעבור זמן רב והם לא יקבלו את האישור להתחיל בהליכים האלה, הרי ספק אם בכלל הם יקבלו אי-פעם את האישור. לכן באנו לקראתם והצענו לפצל, ואת מה שכבר מוכן להגשה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לכנסת - עדיין, כמובן, זה לא מוגש לכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, אלא רק ההצעה שיש לראותה כקריאה ראשונה. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר בהצבעה, ואחר כך נביא זאת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אנחנו מאשרים את הפיצול? שאול יהלום (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): כן. היו"ר אתי לבני: תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 7 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 4), התשס"ג-2003, נתקבלה. היו"ר אתי לבני: שבעה בעד, שמונה עם קולו של יושב-ראש הוועדה, תשעה עם קולו של חבר הכנסת ברכה, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה אושרה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ד-2004 [מס' מ/62; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5668; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אתי לבני: הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ד-2004, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא מוועדת החוקה, חוק ומשפט לאישור המליאה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון). אני אסביר בכמה מלים במה דנה הצעת החוק ובמה היא משנה את המצב הקיים. ביסוד ההצעה שיזמה הממשלה עומדת הכוונה להרחיב את סמכויות התביעה המשטרתית בהקשר של העמדה לדין וסגירת תיקים. כפי שאתם יודעים, כאשר יש חקירה בתלונה, המשטרה היא הגוף שמבצע את החקירה בדרך כלל בדיני עונשין. בסיום החקירה צריכה להתקבל החלטה אם להעמיד את האדם לדין או לסגור את התיק - נושא די פופולרי במציאות שלנו בתקופה האחרונה. אבל בניגוד למקרים הבולטים שהוזכרו לאחרונה, שבהם היו מעורבים בהחלטה פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה מעליה, כדבר שבשגרה מחליטים בעבירות קלות על הנושאים האלה תובעים משטרתיים. וכאשר תובע משטרתי מחליט להעמיד לדין או לסגור את התיק, הפעולה הזאת מתבצעת על-ידו, אבל הסמכות שהיתה נתונה לו היא רק בעבירות מסוג שאינו מחייב עונש מאסר לשנים ארוכות, עבירות קלות יותר שאינן עבירות של פשע. בשנת 2001 קבעו הוראת שעה, משום שהתובע המשטרתי היה מכין את התיק, ואחר כך היה צריך להעלות אותו לפרקליטות, על מנת שהיא תחליט אם לסגור את התיק או להעמיד לדין, ואז הפרקליטות היתה צריכה להתחיל עוד פעם מההתחלה ללמוד את כל התיק, והדבר הזה יצר עומס בלתי נסבל על המערכת. לכן, בהוראת שעה החליטו בשנת 2001, שייתנו לתביעה המשטרתית סמכות גם להגיש כתבי אישום ולסגור תיקים בכמה עבירות שהן בדרגת פשע - לא בכל הפשעים, אבל בעבירות שהן פשע, בחלקן ניתנה סמכות, על-פי הוראת השעה שעברה כאן בחקיקה, והיום אנחנו רוצים להגדיל את מספר העבירות מסוג פשע שבהן החלטה בדבר העמדה לדין תהיה של התביעה המשטרתית. האמת היא, שבאותן עבירות רצתה הממשלה גם לתת סמכות לסגור תיקים בידי התובעים המשטרתיים. הוועדה - בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחבר הכנסת אופיר פינס, שניהל את הישיבה בהיעדרי – החליטה שלא להיענות לבקשת הממשלה בעניין זה, ואמרה שסגירת תיקים בעבירות מסוג פשע תתבצע בכל אופן על-ידי מישהו מהפרקליטות, ולא על-ידי התביעה המשטרתית. החוק שאנחנו מדברים עליו מאפשר גם לשנות את הרשימה להבא לא על-ידי חקיקה והבאת הנושא בשלוש קריאות למליאה, אלא הוא מייצר פרוצדורה נוספת, שונה, שאומרת שאם ההצלחה הזאת והורדת העומס יוכיחו את עצמן, ושר המשפטים ירצה להרחיב על עוד עבירות שגם בהן התביעה המשטרתית תוכל להחליט על העמדה לדין, השינוי יבוא לידי ביטוי על-ידי תוספת בצו, ששר המשפטים יקבע סעיפים נוספים בחוק העונשין בעבירות שהן פשע, שבמסגרתן באותן עבירות תוענק הסמכות לתביעה המשטרתית. הדבר הזה יהיה כרוך לא בשינוי בחקיקה, כמו שנעשה היום, אלא החוק הזה מסמיך את שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון פנים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע את התהליך של העברה לטיפול ברמה של התביעה המשטרתית. אני רוצה לומר, שבדרך כלל לגבי אותה פעולת סגירת תיקים - שהוועדה סברה שלא לאפשר את ההעברה של סגירת התיקים לידי התביעה המשטרתית - הסיבות לסגירת תיקים יכולות להיות: אין עניין לציבור, אין ראיות או חוסר אשמה. הערעור על ההחלטה הזאת לסגור את התיקים תלוי בעילה ותלוי בדרג המחליט. מובן שכאשר הדרג המחליט הוא תביעה משטרתית, הערר על התביעה המשטרתית יכול להיות מוגש לפרקליט המחוז, למנהל תחום ערעורים או לסגן בכיר א' לפרקליט המדינה; זאת אומרת, זאת ערכאת הערעור על החלטת התובע המשטרתי שלא להעמיד לדין ולסגור את התיק. אם לעומת זאת בעבירות של פשע, כפי שקבעו היום, לא נקבל את הצעת הממשלה שאת העבירות האלה יסגור תובע משטרתי, אלא אלה וכל העבירות הנוספות שסוגר אותן פרקליט מפרקליטות המדינה, שהן עבירות יותר חמורות, או עבירות שמוגשות על-ידי הרשאה של היועץ המשפטי לממשלה בסוג כזה של עבירות - באותם המקרים, הערעור על סגירת התיק יעבור לפרקליט המדינה או למשנה לפרקליט המדינה, והם יהיו המוסמכים לעשות את זה. לעומת זאת, ערר על החלטה של פרקליט מפרקליטות המדינה בעילה של חוסר עניין לציבור עובר, כפי שזה עובר כיום, ליועץ המשפטי. לסיכום, אנחנו דנים בסוגיה מה קורה עם החלטות בתיקים שבהם מתנהלת חקירה משטרתית, מי יסגור את התיק באופן סופי. אנחנו לא רוצים להעמיס על פרקליטות המדינה עבודה מיותרת בתיקים שהם לא כל כך משמעותיים, מאחר שפרקליטות המדינה ממילא כבר מוצפת בעבודה ובעיונים בתיקים שמובאים אליה להכרעה, ולוקח שנים עד שמקבלים שם החלטות בחלק גדול מאוד מהתיקים. אם יזרקו עליהם את העומס הזה, ממילא הם מסתמכים על החלטת התביעה המשטרתית, אז המסקנה המתבקשת היא: בואו ניתן את הסמכות לתביעה המשטרתית, נייפה את כוחה בעבירות שאינן פשע, בעבירות פשע מהסוג היותר קל, ומאחר שזה הוכיח את עצמו עד היום, אנחנו נאפשר את זה. אם הצד המתלונן חושב שנעשה לו עוול וסגרו את התיק שלא בצדק, יש לו תמיד אפשרות להגיש ערר לדרג של הפרקליטות, שם יידון ערר כזה בהתאם לאשמה בתיק שנסגר. אני רוצה לציין, שבעקבות החלטת הוועדה שלא לקבל את הצעת הממשלה במלואה, ויותר נכון לומר, שלא לקבל את הצעת הממשלה, שלפיה לתובעים המשטרתיים תהיה סמכות גם לסגור תיקים, הוועדה אמרה: לפתוח תיקים, בבקשה, לסגור תיקים – אנחנו לא מסכימים שתעבירו את הסמכות של הפרקליטים לתביעה המשטרתית. אם התביעה המשטרתית תגיע למסקנה שצריך לסגור תיק, אנחנו רוצים שאת ההחלטה יקבל הפרקליט. הממשלה אמרה: לא צריך, שיקבל את זה התובע המשטרתי. הוועדה אמרה שהיא לא מקבלת את זה, שהיא רוצה שפרקליט יחליט על עבירות שהן פשע, ולא תובע משטרתי, שלא מגישים כתב אישום. אנחנו נמצאים בעידן שבו צריכים להיאבק בפשיעה. אנחנו רוצים שדרג יותר בכיר יגיע למסקנה הסופית שסוגרים תיק לאחר שהתקיימה חקירה משטרתית והיתה בקרה על כך. הממשלה הגישה הסתייגות, ומליאת הכנסת תצטרך להחליט אם לקבל את ההסתייגות הזאת של הממשלה או לקבל את עמדת הוועדה. תודה רבה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. אנחנו נעבור לדון בהסתייגויות. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 הסתייגויות של חבר הכנסת עזמי בשארה וג'מאל זחאלקה – הם אינם נוכחים. ההסתייגות הבאה, יציג אותה שר המשפטים – אחרי סעיף 1 יתוקנו הסעיפים 2 ו-3. בבקשה. שר המשפטים יוסף לפיד: גברתי היושבת-ראש, בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט על הכנת ההצעה לקריאה השנייה והשלישית התקבלה ההצעה הממשלתית מלבד סעיף 2 להצעה, שמתקן את סעיף 3 בהוראת השעה. ההסתייגות שלי ושל השר לביטחון פנים מבקשת להשיב את הסעיף שלא התקבל להצעה. ההסתייגות שלנו מבקשת למנוע פיצול בתיקי פשע שהועברו לטיפול התביעה המשטרתית ומצב שבו הסמכות להעמיד לדין היא בידי המשטרה ואילו הסמכות לאשר סגירת תיק בשל העדר עניין לציבור היא בידי פרקליט המחוז. פיצול זה יגרום לסרבול ולעומס כבד על שתי המערכות, והוא אינו ראוי מבחינה עניינית. לתובעים המשטרתיים ניתנת הסמכות לסגור תיק מחוסר ראיות והסמכות להעמיד לדין, ובכלל זה גם להתקשר בהסדרי טיעון ועוד. מניעת הסמכות לסגור תיק בעילה של חוסר עניין לציבור עומדת בחוסר התאמה מוחלט לסמכויות האחרות. אי-קבלת ההסתייגות תוביל לניתוק בין הגורם המכיר את התיק לעומקו לבין הגורם החתום על החלטת הסגירה. השיעור הנמוך מאוד של המקרים שבהם החליטה הפרקליטות שלא לקבל את המלצת התביעה המשטרתית אשר לסגירת תיק בעילה של חוסר עניין לציבור מוכיח, כי הניתוק המוצע בין התביעה המשטרתית לבין הפרקליטות הוא מלאכותי. קורה לא פעם, שהבקשה לשקול סגירת תיק מפאת חוסר עניין עולה במהלך דיון בבית-משפט, במסגרת שלב ההקראה, במהלך ניהול ההוכחות או במהלך משא-ומתן להסדר טיעון. השגת אישור פרקליט המחוז במצב כזה היא הליך מסורבל, אשר פוגע בניהול ההליכים וגורם לבזבוז זמן שיפוטי יקר. גם סגירת תיק שלא במהלך דיון בבית-משפט יוצרת סרבול וקשיים, ופרקליטי מחוז אינם פנויים תדיר לקיום ישיבות ארוכות עם תובעים משטרתיים ולעיון באופן סביר בכל תיק טרם סגירתו. חשוב לציין, כי על-פי הצעתנו תהיה הסמכות של ראשי יחידות התביעה בלבד, והדבר יבטיח בקרה קפדנית על איכות ההחלטה ועל תקינותה. בעקבות כל האמור לעיל אבקש לקבל את הסתייגותי להצעה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. יושב-ראש הוועדה, אתה מבקש להשיב? חבר הכנסת איתן רוצה להשיב? מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא. היו"ר אתי לבני: לא? טוב. לסעיף 2 הסתייגויות של חברי הכנסת עזמי בשארה וג'מאל זחאלקה – אינם נוכחים. לסעיף 3 אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. אין הסתייגויות לשם החוק. אנחנו נצביע על שם החוק וגם על סעיף 1 כנוסח הוועדה, מאחר שהמסתייגים לא נכחו. על שם החוק וסעיף 1 - בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר אתי לבני: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. שם החוק וסעיף 1 התקבלו בקריאה שנייה. נעבור להצבעה על ההסתייגות שהציג שר המשפטים לאמור אחרי סעיף 1, בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 16 נגד – אין נמנעים – 2 ההסתייגות של שר המשפטים אחרי סעיף 1 נתקבלה. היו"ר אתי לבני: 16 בעד, אין מתנגדים ושני נמנעים. ההסתייגות התקבלה. סעיפים 2 ו-3 - נצביע כנוסח הוועדה, בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 2-3 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 2-3 נתקבלו. היו"ר אתי לבני: בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. סעיפים 2 ו-3 התקבלו כנוסח הוועדה. חבר הכנסת איתן, קריאה שלישית נקיים עכשיו או נדחה לשבוע הבא? מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): עכשיו. היו"ר אתי לבני: נעבור לקריאה שלישית. התקבלה ההסתייגות של שר המשפטים, והסעיפים 2 ו-3 ימוספרו 3 ו-4 בהתאמה. בבקשה. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון), לרבות ההסתייגות. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ד-2004, נתקבל. היו"ר אתי לבני: 18 בעד, אין נגד ואין נמנעים. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ד-2004, התקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 12), התשס"ד-2004 [מס' כ/34; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 10843; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אתי לבני: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 12), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, בבקשה. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט הצעת חוק שיזם חבר הכנסת שאול יהלום, ואני רוצה גם לברך אותו על היוזמה. הצעת החוק היא לא מסובכת. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אתה מתכוון לדבר עשר דקות? מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): בבקשה, אפשר להצביע וללכת. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): אתה מתכוון למצות את הזמן שלך? מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, לא. זו הצעת חוק פשוטה, קצרה, עם הסבר קצר, ואין בעיות אתה. אני אקרא - בדרך כלל אנחנו לא קוראים את החוק עצמו, כי בחוק יש הפניות וקשה להבין מתוך החוק למה הוא בדיוק מתכוון. כאן הדבר הוא פשוט מאוד, ואני אקרא מתוך החוק, ואלה גם דברי ההסבר שלו. "בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, בסעיף 35, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא: '(ב) - - -" - מה יהיה כתוב ב-(ב)? - "במינוי אפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) - - -" - מאחר שאין לכם כאן 33(א)(1), אני אומר: זה במקרים שבהם קטין נשאר ללא הורים מתפקדים. יכול להיות, למשל, מקרה שבו קטין נסע במכונית אחת עם הוריו, והיתה תאונה, ורק הוא נשאר. רק הוא נותר. יכולים להיות מקרים אחרים, שהורים הפכו לא-מתפקדים, או שאחד ההורים שנותר לו הפך להיות לא מתפקד, והקטין הזה צריך שימנו לו אפוטרופוס. הוא לא יכול להמשיך ללא אפוטרופוס בהעדר הורים מתפקדים. ובכן, הצעת החוק שלנו אומרת, שבמינוי אפוטרופוס לקטין, "- - - ייתן בית-המשפט עדיפות לאדם מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות העניין יהיה זה לטובת הקטין למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו - - -". כלומר, הכוונה היא שכאשר יצטרך בית-המשפט לחפש אפוטרופוס, ההנחיה בחוק, שבעצם גם היום היא פועלת, מטבע הדברים - אבל כאן חבר הכנסת שאול יהלום רוצה למסמר את זה בחוק והוא אומר לבית-המשפט: ראשית חפש בן המשפחה. אם תמצא שיש סיבה שלא למנות בן המשפחה – ויכולים להיות לפעמים מצבים כאלה, למשל, יכול להיות מקרה שאחד ההורים רצח את ההורה השני. זה המקרה? לא? אולי אני לא מביא את המקרה הנכון. אני אחזור בי. רגע אחד. יכול להיות מקרה שאחד מבני המשפחה שנותר יהיה במצב של איבה כלפי אותו קטין, ולא טוב שדווקא הוא ימונה. לכן, ההנחיה היא לא כלפי בית-המשפט, שזאת תהיה חובתו למנות אפוטרופוס בן משפחה. ההנחיה היא לבדוק, לתת עדיפות לבן משפחה, ואם מצאת שיש בן משפחה שאין סיבה טובה שלא למנות אותו לאפוטרופוס, תעדיף את בן המשפחה הזה על פני כל הצעה לכל אפוטרופוס אחר. הכוונה בבן משפחה היא לאח, אחות, הורה של הורה - כלומר סבא - אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג של הורה. לסיום אני רוצה לומר עוד משפט אחד. היתה לנו גם הצעה בוועדה של נציג לשכת עורכי-הדין. הוא ניסה לעשות הבחנה בין אפוטרופוס לענייני רכוש, בטענה שהדבר דורש מומחיות, לבין אפוטרופוס שצריך לדאוג לקיומו של הקטין, לחייו, אבל החלטנו שלא לקבל את ההבחנה הזאת. אמרנו שמי שנמצא מתאים להיות אפוטרופוס ואב או אם לכל דבר ועניין מבחינת גידול הילד, הוא ידע גם לנהל את ענייניו הכלכליים ואת רכושו של הקטין לטובתו ולמטרותיו. לעומת זאת, הפרדה בין אפוטרופוס לניהול חייו לבין אפוטרופוס בענייני רכוש עלולה ליצור קשיים גדולים גם בחינוך הילד עצמו. אם האפוטרופוס לא מתאים לנהל את הרכוש, הוא גם לא היה מתאים כנראה לנהל את הילד. ולהיפך, אם הוא לא מספיק מסור לענייני הילד, הוא גם לא יוכל בהכרח לנהל את ענייני הרכוש. כך שבסופו של דבר זאת ההצעה, ואני מבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. נעבור לקריאה השנייה, להסתייגויות. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 יש הסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, עסאם מח'ול ואחמד טיבי. חבר הכנסת ברכה ינמק. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו כמובן נתמוך בהצעת החוק. אנחנו חושבים שזאת הצעת חוק ראויה, שמותירה שיקול דעת ענייני בפני בית-המשפט ומי שאמור לאשר אפוטרופסות על קטין, וזה דבר חשוב. הסבריו של יושב-ראש הוועדה מקובלים עלינו. אני רוצה לדבר בשתי הדקות שנותרו לי על סוג אחר של אפוטרופסות. היום התקיים בוועדה לביקורת המדינה דיון שאני יזמתי, דיון מהיר בעקבות מניעת עלייתו של העיתונאי עלי ואקד מ-Ynet למטוסו של שר החוץ. הדיון היה יכול להתנהל כמו כל דיון אחר, יקבלו תשובות משכנעות פחות, משכנעות יותר. מה שהדהים את חברי הוועדה ואותי זו העובדה שמשרד ראש הממשלה בחר אתמול, כמי שממונה על השב"כ, לשלוח מכתב ליושב-ראש הוועדה אמנון כהן, ובו הם מודיעים שנציגים מהשב"כ או מי מטעמו - לא בפני הוועדה. הם יהיו מוכנים להופיע אך ורק בפני ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון. מובן שמטרת הדיון לא היתה כדי לדון בשיקולים או בעניינים מבצעיים של השב"כ, הנושא הזה רחוק ממני כמרחק שמים וארץ. פה היה מדובר על אפליה נגד עיתונאי שעושה את עבודתו במסירות, בגלל היותו עיתונאי ערבי. עד עכשיו לא קיבלנו שום הסבר אחר, שמתקרב לרמה מסוימת של סבירות. כל עוד ההסברים לא התקבלו, מובן שאי-אפשר להימנע מהמסקנה שהרקע למניעת עלייתו למטוס של עלי ואקד היה גזעני. אנחנו לא התכוונו, כאמור, לנהל דיון מבצעי. אנחנו הלכנו לוועדה לביקורת המדינה, ואנחנו עדיין חושבים שהשב"כ הוא חלק מהמדינה, אלא אם הוא מחוץ למדינה או שהוא מעל המדינה. אנשי השב"כ, חובתם היתה לבוא ולשמוע את הטענות של חברי הכנסת ולתת תשובות. הרי זה לא מקרה בודד, קדם לו מקרה של חיפוש משפיל כלפי העיתונאי לוטפי משעור. היה גם סיפור רק לפני יומיים, של זרועות ביטחון אחרות, של משמר הגבול, שבו עיתונאי הוכה קשות, בצורה אכזרית. קוראים לעיתונאי עטא עוויסאת. קדמה לכך העמדתם לדין של עיתונאים ערבים מהעיתון של התנועה האסלאמית, "סאות' אל-חק ואל-חורייה". הדברים האלה חוזרים ונשנים, ועדיין לא - אדוני שר המשפטים - כנראה במה שקרוי זרועות הביטחון עוד לא הפנימו את האמירה המהדהדת שהיתה בוועדת-אור, שהמשטרה, כאחת מזרועות הביטחון האלה, מתייחסת לציבור הערבי כאל ציבור עוין. אני חושב שאי-הופעת השב"כ או נציגיו או מי מטעמו היום לוועדה של הכנסת היתה דבר שלא מתקבל על הדעת, שהוא זילות של הכנסת, של הריבון במדינת ישראל. מקובלים עלי דבריו הנחרצים של מבקר המדינה, שנכח בישיבה, שאמר שההתנהגות הזאת היא התנהגות בלתי סבירה ומקוממת. אני חושב שלא מאוחר, גם אם הישיבה היום הסתיימה כפי שהיא הסתיימה, עם החלטה ועם ביטוי של סלידה מהאקט ההוא כנגד העיתונאי עלי ואקד - אני חושב שעצם העובדה שהנושא עדיין נמצא על סדר-יומה של הוועדה לביקורת המדינה מחייבת בממשלה - - - אתה אדוני שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, אני חושב שראוי שתדחף לכיוון, שיהיה כיבוד של הכנסת ומתן תשובות לכנסת על דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת בעליל והוא נגוע בגזענות בוטה כלפי עיתונאי שממלא את תפקידו במסירות. תודה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, אתה מבקש להצביע על ההסתייגות הזאת? לא. תודה רבה. המסתייגים הבאים - חברי הכנסת שריד, רן כהן, חיים רמון, זהבה גלאון. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): עסאם מח'ול. היו"ר אתי לבני: אתה נימקת את ההסתייגות. מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): כל אחד יכול. היו"ר אתי לבני: בבקשה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק המובאת כאן היא הצעה טובה, ואנחנו נתמוך בה. אומנם בתקופה האחרונה עלה הנושא של אימוץ בצורה יותר מסיבית, ואני בדעה שבסופו של דבר אותה משפחה שנותנת לילד את החום, ואת האמהות, ואת האבהות, היא אמורה להיות המשפחה הראויה לגדל את הילד. אני רוצה לנצל את ההסתייגות שלי, שנומקה גם על-ידי קודמי, חבר הכנסת ברכה, כדי להתייחס לנושא אחר. הרי אימוץ זה דבר חשוב, אנושי, טוב, פותר בעיות, אבל אי-אפשר שגישה אנושית תהיה נתונה לחלוקה, תתייחס לשאלה של אפוטרופסות ולא תתייחס לשאלה אחרת, חברתית קשה, שמפקירה בסופו של דבר ציבור רחב, ציבור של עובדים, שנזרק לאוויר ללא זכויות, ללא גישה שמביאה בחשבון את היכולת של משפחות שלמות להתקיים בחברה הישראלית. אני מתייחס למצבם של מאות, לפחות 250 עובדי רשות העתיקות. הזעיקו אותנו ביום שלישי בשבוע שעבר להפגין יחד אתם בעכו, ואני יודע שהתקיימה מחאה גם בבית-שאן. כאשר מדובר בכ-250 עובדים, שנמצאים ב"פרויקט 5,000" – כך זה נקרא – של משרד הרווחה, וכאשר הם עושים עבודה שהיא צורך, שמישהו צריך לעשות אותה, להצלת עתיקות, הם סוללים כביש, הם בונים בית, והמקרים האלה - התברכנו בארץ עתיקה, שיש בה הרבה עתיקות, ואלה דברים שנחוץ לעשות – אז באים ומחליטים יום בהיר אחד שזורקים את כל העובדים האלה הביתה, ללא פרנסה, ומה אומרים להם? אומרים להם: אם אתם רוצים לעבוד, יש אפשרות, אבל הפעם אתם צריכים לעבוד דרך קבלן. זאת אומרת, לחסל את הזכויות של העובדים, לרמוס אותן ברגל גסה ולשלוח אותם להתפרנס אצל קבלן, מכיוון שאצלו הם לא יקבלו תנאים, ולא יקבלו תנאים סוציאליים, ולא יקבלו ותק, ואצלו לא תהיה עבודה מאורגנת, ואי-אפשר להיאבק על זכויות. הגיע הזמן שהממשלה תחליט אם היא רוצה להיות זכורה כמפלצת חברתית או כממשלה שרוצה לדאוג לציבור הרחב, לעובדים, לזכויות של העובדים, לזכות לחיים – לא רק לפעוטות שמחפשים אפוטרופוס אלא גם לעובדים שמחפשים עבודה. תודה רבה, גברתי. היו"ר אתי לבני: תודה. אתה מבקש שנצביע? עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): לא. היו"ר אתי לבני: המסתייגים הבאים, חברי הכנסת יוסי שריד, רן כהן, חיים אורון, זהבה גלאון, אבשלום וילן ורומן ברונפמן – אינם נוכחים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 12). בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר אתי לבני: בעד – 13, אין נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 12), התשס"ד-2004, נתקבל. היו"ר אתי לבני: 12 בעד, אין נגד ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת יהלום, יוזם החוק, לשאת את דברו. שאול יהלום (מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שבהצעת החוק הזאת, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בסך הכול עשינו דבר שבית-המשפט בדרך כלל עושה, אבל נתנו לכך את הגושפנקה הרשמית והמשפטית ויצרנו מצב שבאמת הנחיה ברורה, שעד עכשיו היתה הנחיה של דרך החיים, תהיה הנחיה חוקית. אין ספק שכאשר קורה מצב טרגי כל כך, ששני ההורים אינם נמצאים, הקטין זכאי לכך שבן המשפחה המתאים ייבחר קודם כול לטפל בו, ולא יהיה לו צורך לבקש על כל דבר של רכוש את הסכמתו של עורך-הדין, לפעמים הממונה. הפיצול הזה היה לרעת הקטין. הצעת החוק הזאת תפתור - עד כמה שהמקרים, לשמחתנו הרבה, מועטים, שהרי אין לנו, ברוך השם, הרבה טרגדיות כאלה - אבל היא תפתור בעיות שנוצרו ושהובאו לפני מההתנהלות ממש, שהעירו את תשומת לבי לבעיה. זה המקום להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מיכאל איתן, למנכ"לית המסורה שלו דורית, לצוות המשפטי שליווה את הנושא, למשרדי הממשלה שהיו יחד אתנו, ובעיקר למשרד המשפטים. אני מודה לכולם על מסירותם ועל עבודתם למען קבלת החוק. תודה רבה גם לחברי הבית שהצביעו בעדו. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לחבר הכנסת יהלום על הצעת החוק. הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004 [מס' כ/42; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 12151; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אתי לבני: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח להביא את הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, שהיוזמים שלה הם חברי הכנסת אופיר פינס ועבדכם הנאמן. חבר הכנסת פינס ואנוכי הגשנו הצעה לתקן את נושא תקופת ההתיישנות. כפי שאתם יודעים, תביעות לגבי סוגים שונים של נושאים מתיישנות בתקופות שונות, ובדרך כלל התקופות הפופולריות ביותר להתיישנות לעניין תביעות אזרחיות הן שבע שנים. אבל מה, בחוק ההתיישנות בסעיף 11 נקבע, שכאשר מחשבים את תקופת ההתיישנות, לא תבוא במניין הזמן התקופה שבה התובע היה חולה נפש ולא היה עליו אפוטרופוס. אם היה עליו אפוטרופוס, ברור שלא תבוא במירוץ ההתיישנות התקופה שאותו אפוטרופוס לא ידע על עילת התביעה. אבל אם האפוטרופוס ידע, הוא כמו התובע וחלה תקופת ההתיישנות. עכשיו אנחנו מדברים על מה שקורה כאשר אין לחולה נפש אפוטרופוס והוא לא היה יכול להגיש תביעה. אומר סעיף 11: אנחנו לא סופרים במניין הזמן את תקופת היותו חולה נפש. בפסק-דין חכם נגד קופת-חולים "מכבי" עלתה השאלה שבה נטען בשמו של תובע עם פיגור שכלי, כשקופת-חולים "מכבי" טענה להתיישנות: אני מבקש להסתמך על סעיף 11, שבו לא מונים בזמן את תקופת המחלה. אמרו לו: אבל אתה מייצג אדם שהוא לא חולה במחלת נפש, שיש לו רק פיגור שכלי. אמר התובע בשם אותו אדם שיש לו פיגור שכלי: נכון שכתוב מחלת נפש, אבל אם תפרשו את החוק בצורה רחבה יותר, על-פי תכליתו, תראו שהמחוקק התכוון שלא ייכלל בתקופת ההתיישנות מצב שבו אדם, משום שהוא היה חולה נפש – ואם הוא עם פיגור שכלי, שזה אותו הדבר – הוא לא היה יכול לדאוג לעצמו כל זמן שלא היה לו אפוטרופוס. בית-המשפט העליון החליט לקבל את הטענה הזאת ולקבוע שהוא נותן פרשנות מרחיבה מאוד לסעיף 11, ואף שלא כתוב "פיגור שכלי", הוא החיל את התכלית של סעיף 11 ואמר: המחוקק התכוון גם למקרים האלה. לא בטוח במאה אחוז שהמחוקק היה מודע, ועשה דבר באופן מודע לעניין של פיגור שכלי - - - רשף חן (שינוי): אבל אילו הוא היה חושב על זה, הוא היה - - - מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אבל אם הוא היה חושב על זה, אני מניח שהוא היה מכניס את העניין. בית-המשפט גם קרא למחוקק שיחוקק בהתאם. למה אני קצת מרחיב את הדיבור על העניין הזה? כי זה מין תהליך של דיאלוג בין תהליך החקיקה לבין תהליך השפיטה. הכנסת היא המחוקקת, והשופט צריך לפרש את החוק. השופט אומר: הנה, פירשתי אותו הפעם בהרחבה. אם הכנסת חושבת שפירשתי אותו בהרחבה רחבה מדי, היא יכולה עכשיו לקבוע בסעיף 11, שמחלת נפש אינה כוללת פיגור שכלי. אבל אם הכנסת סבורה שהפרשנות הרחבה שלי נכונה, תתכבד, ועל מנת שהכול יהיה ברור וכתוב בחוק, תלך בעקבותי ואת הפרשנות שלי תכתוב בתוך החוק. חבר הכנסת אופיר פינס-פז ואנוכי סברנו, שאכן יש מקום ללכת בעקבות בית-המשפט, ולכן הכנסנו גם את הביטוי, המצב, של ליקוי שכלי. באותה הזדמנות אנחנו גם הוספנו את ההגבלה, שלא בכל הזמן שבו יש ליקוי שכלי, או כל ליקוי שכלי, או לא בכל הזמן שבו יש ליקוי נפשי - אלא באותו זמן שהתובע, שסופרים לו את ההתיישנות, לא יכול היה לדאוג לענייניו. כידוע, יש מחלות נפש שיש בהן עליות ומורדות, וגם אדם שיש לו ליקוי נפשי יכול להיות במצבים שהוא מתנהג ככל האדם ואין שום סיבה לתת לו את העצירה, ההשהיה, של מירוץ ההתיישנות. לכן, מצד אחד הוספנו ליקוי שכלי, ומצד שני הוספנו את התקופה שבה הוא לא יכול היה לדאוג לענייניו, ואמרנו: זאת לא תיחשב במניין ההתיישנות. אם הוא כן יכול היה לדאוג לענייניו, כמובן התקופה כן תיחשב במירוץ ההתיישנות. לסיום אני רוצה לומר מלה או שתיים לגבי הביטוי "הכנסת כרשות מחוקקת". למה אני פתאום מעלה את העניין הזה? שמתי לב שזו הצעת החוק השלישית שאני מביא הערב מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שבאמת הקדישה זמן ומחשבה לתהליך החקיקה. אבל אם תבדקו תראו, שהוועדה והכנסת במקרים האלה היא לא בעצם המחוקקת. היא מאשרת חקיקה. שלוש ההצעות שהבאתי - אחת מהן היא ביוזמה ממשלתית, ושתי הצעות חוק פרטיות. היוזמה הממשלתית - הממשלה הכינה את הצעת החוק, ואנחנו רק מאשרים אותה. הכנסנו תיקונים, אבל בסך הכול אנחנו מאשרים. הממשלה הביאה את הצעת החוק. בשתי הצעות החוק הפרטיות - את הקודמת הביא חבר הכנסת שאול יהלום, ועכשיו אנחנו, חבר הכנסת אופיר פינס-פז ואנוכי - אנחנו לא יוזמים שום דבר. אנחנו לא מחוקקים. אנחנו מאשרים את הפרשנות ואת העבודה דה-פקטו של בתי-המשפט. כך שאם אנחנו נסתכל באמת ונבדוק מה הכנסת עושה, אף שהיא נחשבת לרשות המחוקקת, נדמה לי שאת החוקים הגדולים וחלק גדול מהתיקונים היותר קטנים עושות שתי הרשויות האחרות, הרשות המבצעת והרשות השופטת. אנחנו בהחלט הרשות שמכניסה את זה, ותחת הביקורת שלנו, תחת הבקרה והבדיקה שלנו זה הופך להיות חוק. אבל, יכול להיות שצריך לקרוא לנו רשות המאשרת חקיקה ולאו דווקא הרשות המחוקקת. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. על זה לא נצביע היום. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. נצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה, בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 1 - 11 נגד - אין נמנעים - אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר אתי לבני: בעד - 11, אין נגד ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק זו בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד החוק - 12 נגד - אין נמנעים - אין חוק ההתיישנות (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, נתקבל. היו"ר אתי לבני: בעד - 12, אין נגד ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אני מזמינה את יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת פינס-פז. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): ראשית אני רוצה להודות לחברי, חבר הכנסת מיכאל איתן, יושב-ראש ועדת החוקה וגם יוזם החוק. אני רוצה להודות לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה דורית, ליועצת המשפטית סיגל ולתמי שאני רואה פה ולמר זנדברג הצעיר. כפי שאמר חבר הכנסת איתן, אנחנו עיגנו בחקיקה את פסיקת בית-המשפט. אני מקווה שנביא, כתוצאה מכך, מזור לאותם אנשים שכתוצאה מחקיקת ההתיישנות המכבידה נמנעה מהם זכאותם או אפשרות לייצג את עצמם או להילחם על זכויותיהם כאנשים שהם יותר מוגבלים. אומרים שאנחנו לא עושים מספיק מעשים חברתיים. אני חושב שזה מעשה חברתי. תודה רבה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לחבר הכנסת פינס-פז. הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 18), התשס"ד-2004 [מס' מ/60; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 5486; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אתי לבני: עתה הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 18), התשס"ד-2004, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה. בבקשה. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הכנסת, אתה יודע, יש לי רושם שהציבור שרואה אותנו כך כאן באווירה כזאת לא מודע לכמות העבודה שמשקיעים חברי כנסת, מנגנון הכנסת והיועצים המשפטיים עד שאנחנו מצליחים להגיע לכאן אפילו בדבר חקיקה לא הכי חשוב בעולם, אבל בעל משמעות. אני מציע לך, אולי כחלק מהרצון לשפר את תדמית הכנסת - מצלמים אותנו תמיד בחריקות ובחריגות, ומצלמים אותנו גם עכשיו בערוץ הכנסת קצת יותר בעשייה, אבל אני חושב שהיה מקום במיוחד, בחקיקה חדשה, להבליט את העובדה שיש חקיקה שהכנסת הזאת עושה יום-יום ומשקיעה בזה המון זמן וזה בעצם השירות העיקרי לציבור. הציבור לא תמיד מודע לכך שהמוצר הבסיסי שהכנסת הזאת מספקת, שנותן לו אפשרות לקיים כאן חיים, גם דמוקרטיים, ומנתב את החיים וקובע את האורחות - הכול נעשה דרך הכנסת ודרך עבודה קשה. אני מעיר זאת כי אני מביא היום ארבע הצעות. אם מישהו היה מסתכל איך זה מתקבל, זה כאילו "טוב, מעבירים שם עוד הצעה ועוד הצעה". אבל, אם מישהו יודע כמה עבודה השקענו עד שמגיעים לרגע הזה, זה סיפור אחר לגמרי. אינני בטוח שהציבור מודע לכך. בכל אופן, כרגע, ההצעה הרביעית שאני מביא היא הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה. הצעת החוק עוסקת בסוגיה של חקירות של עובדי שב"כ - שירות הביטחון הכללי. כפי שאתם יודעים, במשך שנים הכנסת ורבים בציבור פעלו על מנת שהמשטרה לא תחקור את עצמה. התביעות האלה מצד הציבור הביאו לכך שהוקמה מחלקה נפרדת במשרד המשפטים, מח"ש - המחלקה לחקירות שוטרים - ואדם שיש לו תלונה על שוטרים פונה למחלקה הזאת, ושם נעשות חקירות עצמאיות שאינן קשורות בחקירות המשטרה בצורה שתוכל להיות יותר אובייקטיבית. לגמרי אובייקטיבית אין, יותר אובייקטיבית יש. זה נעשה בצורה יותר אובייקטיבית, יותר נאותה. אני חושב שיש רק דברים טובים להגיד על המוסד הזה, שבו מתנהלות חקירות נגד שוטרים. מה שקורה בהצעת החוק הנוכחית הוא שיש תחושה, גם בקרב גורמים בממשלה, לא רק בקרב הציבור, שיש יחסים של שיתוף פעולה הדוק מאוד בין המשטרה לבין שירות הביטחון הכללי בעבודתם היומיומית. על מנת שהחקירות יהיו יותר אובייקטיביות, אנחנו אומרים: בואו נפעיל זאת על עובדי השב"כ, שלא ייחקרו על-ידי המשטרה אלא ייחקרו על-ידי אותה מח"ש. הדבר הזה קיים עד היום, גם היום זה קיים, אלא שהיום זה קיים רק לגבי עבירות שעובדי השב"כ ביצעו תוך כדי חקירה או כלפי מי שנתון במעצר או מעוכבים. המטרה של הצעת החוק שלנו היא להרחיב ולהביא תלונות וחקירות נגד עובדי שירות הביטחון הכללי, אם יש כאלה, לחקירה בכל מקרה שהחשוד, שהוא עובד השב"כ, ביצע את העבירה במסגרת מילוי תפקידו או בקשר למילוי תפקידו. זו הגדרה הרבה יותר רחבה. אני רוצה לומר, בצד הדברים שאמרתי עד עכשיו, שלא ישתמע לרגע אחד שהשב"כ זה איזה ארגון עברייני. אני חושב שהשב"כ הוא אחד מהארגונים החשובים לשמירת הביטחון שלנו, אבל גם הארגון החשוב ביותר לשמירת הביטחון שלנו אינו עומד מעל לחוק, וכשיש, כמו בכל ארגון, הפרות חוק כאלה ואחרות, הן צריכות להיחקר ולבוא לידי ביטוי בסופו של דבר בסיום החקירה, בצורה האובייקטיבית ביותר שאפשר. אני מבקש מהכנסת לאשר את ההרחבה הזאת ולקוות שייעשה בה שימוש מזערי, כי לא יהיה בה הרבה צורך. מכאן אני רוצה לשגר ברכת הצלחה ועידוד לעובדי השב"כ, שעושים את מלאכתם נאמנה למען שמירת ביטחון מדינת ישראל, ולהתפלל ולקוות שאם תהיינה הפרות, כפי שקורה לעתים, הן תהיינה מינימליות ובמקרים מאוד נדירים. הערת שוליים אחרונה ובזה אסיים. דומני שבימים האחרונים עלה צורך ברור לבדוק לא רק מי חוקר את השוטרים ולא רק מי חוקר את עובדי השב"כ, אלא גם כאשר יש טענות נגד הפרקליטות, מי הם הגורמים שיבדקו תלונות נגד פרקליטים. היו כמה הצעות. קיבלתי הצעה מעמותת אומ"ץ, שהיא עמותה שפועלת למען מינהל ציבורי תקין, והם מדברים על אימוץ איזו חקיקה אמריקנית. בארצות-הברית יש מוסד מיוחד שמטפל בתלונות על פרקליטות. אני שמעתי גם על אפשרויות של טיפול מיוחד באמצעות מסגרת מבקר המדינה. שמעתי גם מחוגי הפרקליטות הצעה אולי למנות נציב תלונות, כמו שקיים גם לגבי שופטים. אני חושב שצריך לעשות משהו בכיוון הזה, ואני מקווה מאוד שהכנסת תיזום איזה מהלך שרבים בציבור מייחלים לו בהקשר זה. תודה רבה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. אנחנו נעבור להסתייגויות לחוק זה. לשם החוק אין הסתייגויות. לסעיף 1 יש הסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב - אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה - מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - מוותר. חברי הכנסת שריד, אורון, כהן, גלאון, וילן, ברונפמן - אינם נוכחים. אי לכך, אנחנו נעבור להצבעה ונצביע על הצעת החוק כולה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר אתי לבני: 11 בעד, יחד עם קולו של יושב-ראש הכנסת, אין נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 18), התשס"ד-2004, נתקבל. היו"ר אתי לבני: בעד - 12, אין נגד ואין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 18), התשס"ד-2004, עברה בקריאה שנייה ושלישית. 13 בעד, יחד עם קולו של היושב-ראש. חבר הכנסת איתן, בבקשה. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): ברצוני להודות. לא עשיתי את הטקס הזה לגבי ארבעת החוקים, כל אחד בנפרד, אני שמח לעשות עכשיו לגבי כל הארבעה ביחד. כפי שאמרתי קודם לכן, עבודת החקיקה היא עבודה משותפת, מאומצת, של חברי כנסת ויועצים משפטיים, צוות מינהלי, ואני רוצה להודות לכולם. בראש ובראשונה לצוות היועצים המשפטיים של הוועדה: סיגל קוגוט, תמי סלע ואייל זנדברג. אני רוצה להודות לצוות המינהלי, בראשות מנהלת הוועדה דורית ואג, למיכל ולתמי. אני רוצה להודות גם לשותפים האחרים שלנו בחקיקת החוקים האלה, והם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין לבנת משיח; עורכת-הדין דפנה ביינוול מפרקליטות המדינה; עורכת-הדין מוריה בקשי ועורך-הדין ארז קמיניץ, שניהם ממשרד המשפטים; להרצל שבירו, ראש מח"ש, שסייע לנו בהקשר של החקיקה הנוגעת ליחידה שהוא עומד בראשה. אני רוצה להוסיף ולהודות ללשכת עורכי-הדין ולכל שאר הגופים ששולחים אלינו נציגים קבועים ומשתתפים בדיונים. תודה לכולם. שכחתי גם את חברי הכנסת, שהשקיעו זמן רב בעבודת ההכנה, ואחת מהן היא היושבת-ראש, חברת הכנסת אתי לבני. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004 [מס' כ/38; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 11750; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אתי לבני: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. בבקשה. מל פולישוק-בלוך (בשם ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הנני מתכבדת להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004. נוסח הצעת החוק המובא לפניכם הינו נוסח מאוחד של שתי הצעות חוק פרטיות שהוגשו על-ידי חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא וטלב אלסאנע. בוועדת הכלכלה הוחלט לאחדן בהתאם לסעיף 140 לתקנון הכנסת. חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), התשנ"ו-1996 – להלן: החוק - נחקק בשעתו כדי לאפשר חיבור לרשת החשמל של מבנה המוגדר בחוק כ"בניין של קבע ששימש למגורים ערב תחילתו של חוק זה, גם אם אין לגביו היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבנייה), ובלבד שחלה עליו החלטת הממשלה מס' 205 מיום ט"ז בשבט התשמ"ז (15 בפברואר 1987), והוא בין המבנים אשר לפי ההחלטה האמורה אינם מיועדים להריסה, אין לגביו צו הריסה שיפוטי ולא נתווספה לו תוספת בנייה כלשהי לאחר יום ל' בכסליו התשמ"ז (1 בינואר 1987)". חוק הספקת החשמל מאפשר, כהוראת שעה, להתגבר על סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, האוסר הספקת חשמל, מים וטלפון למבנים שנבנו ללא אישור מהרשות המאשרת או היתר בנייה. מלכתחילה חוקק החוק כהוראת שעה לתקופה של שנתיים. בשנת התשנ"ח הוארך החוק בשנה נוספת, ובשנת התשס"א - בארבע שנים נוספות, וזאת בהנחה שבמהלך תקופה זו יסתיים חיבור כל המבנים האמורים לרשת החשמל. בפועל, כצפוי במדינת ישראל, הזמן לא הספיק, תוקפו של החוק פג במאי 2003 וחיבור המבנים האמורים טרם נסתיים. נוכח עיכוב זה מוצע להאריך את תוקף החוק עוד בארבע שנים מהמועד שבו פג תוקפו, דהיינו עד 17 במאי 2007, כדי לאפשר את סיום בדיקת זכאות המבנים האמורים להתחבר לרשת החשמל וחיבורם. יש חשיבות רבה לקבלת החוק, שכן ידועה לכולנו מצוקתם של התושבים שחוק זה חל עליהם, מה גם שחיבור חוקי לרשת החשמל ימנע חיבורי חשמל לא חוקיים, אשר לא תמיד נעשים על-ידי אנשי מקצוע והם עלולים על כן להוות סכנה לציבור. אני מבקשת, בשמו של יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת שלום שמחון, לקבל את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לחברת הכנסת פולישוק-בלוך. אנחנו נעבור לדיון בהסתייגויות. לסעיף 1 יש הסתייגות של חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מוותר. היו"ר אתי לבני: חברי הכנסת טלב אלסאנע, איוב קרא ומגלי והבה - אינם נוכחים. לא קיימות הסתייגויות לסעיף 1 וכן לסעיף 2. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק זאת. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1-2 - 11 נגד - 1 נמנעים - אין סעיפים 1-2 נתקבלו. היו"ר אתי לבני: 11 הצביעו בעד, חבר כנסת אחד נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד החוק - 11 נגד - אין נמנעים - אין חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, נתקבל. היו"ר אתי לבני: 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשס"ד-2004, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. עזמי בשארה (בל"ד): אפשר לומר כמה מלים על החוק? היו"ר אתי לבני: בבקשה. חבר הכנסת עזמי בשארה הוא ממציעי החוק. עזמי בשארה (בל"ד): כמציע החוק אני רוצה להודות לקואליציה ולאופוזיציה שתמכו בחוק. לולא זה החוק לא היה עובר. אני רוצה להודות לחברת הכנסת מלי פולישוק, שניאותה להופיע במקום יושב-ראש הוועדה שלום שמחון, וכן גם לך, גברתי. אני חושב שהמלאכה הזאת היא בעיה כאובה, וזה כבר יותר מ-15 שנה, אבל כנראה יש עבודה שעוד לא הושלמה ונוגעת לבתים שמצבם דומה ונגיע אליהם - שאחרי עבודת הוועדה אמורים להצטרף ולקבל רשיון והם עוד לא חוברו לחשמל. הדברים האלה מקומם במקום אחר. תודה רבה, גברתי. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לחבר הכנסת בשארה. הצעת חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (תיקון מס' 2), התשס"ד-2004 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/110).] (קריאה ראשונה) היו"ר אתי לבני: אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום: הצעת חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (תיקון מס' 2), התשס"ד-2004, הצעת חוק המובאת לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המדע והטכנולוגיה, מר זנדברג. בבקשה. שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (תיקון מס' 2). חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים קובע איסור על השלכת פסולת והזרמת שפכים לים ממקורות יבשתיים שלא בהיתר, ומסדיר את הנסיבות והתנאים למתן היתר ממין זה. החוק נועד, בין השאר, לעגן את הוראות הפרוטוקול למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים של אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום. למרות קיומו של החוק כבר משנת 1990 ועל אף האכיפה המאומצת שמתבצעת לפי הוראותיו, יש הידרדרות מתמשכת במצבו של הים התיכון. ממצאי הניטור המתבצע בהזמנת המשרד לאיכות הסביבה מראים, כי מצב הים התיכון באזורים מסוימים הוא בעייתי וכי על הממשלה לנקוט אמצעים מקיפים למניעה, לאכיפה ולהגברת המודעות. כ-80% מזיהום הים נגרמים מהזרמת שפכי תעשייה ושפכים עירוניים ומהטלה לים של פסולת שמקורה ביבשה, ונדמה כי קיים חוסר מודעות בקרב גופים פרטיים ומוסדיים לעניין מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים. הזרמת שפכי תעשייה ושפכים עירוניים והטלה לים של פסולת שמקורה ביבשה נעשים אם בהיתר ואם בתקלות אשר קורות כתוצאה מרשלנות ומאי-נקיטת אמצעים מספיקים, של תשתיות בכלל וביוב בפרט. די אם נציין את תקלות הגלשת הביוב של איגוד ערים דן לביוב, הגלשות שפכים באזורי נתניה, חיפה ואילת הקורות חדשות לבקרים, וכן תקלות במפעלים אשר גרמו לזיהום הים וחופיו בשפכים ובפסולת. הצעת החוק המונחת לפניכם לאישור בקריאה ראשונה מטרתה לשפר את הכלים המשפטיים והמינהליים לשם ייעול אמצעי האכיפה שבידי המשרד לאיכות הסביבה, לשם הגברת ההרתעה נגד הגורמים המזהמים את הים ובעיקר לשם שיפור יכולת המניעה של זיהום הים במקור ולטווח ארוך. הצעת החוק כוללת, בין השאר, את הנושאים הבאים: 1. מוצע להבהיר בחוק את סמכויות הוועדה למתן היתרי הזרמה לים לתת היתר וגם להתנותו בתנאים ולבטלו. 2. מוצע להכניס שינוי ההגדרה של "מקור יבשתי", כך שהחוק יחול גם על כלי שיט הנמצאים ביבשה ומשמשים למגורים, לתיירות או לתעשייה ומהם נגרם זיהום הים. 3. הניסיון שהצטבר באכיפת החוק מלמד, כי מקרים רבים של הטלת פסולת או הזרמת שפכים לים נעשים לא מתוך כוונה ומטרה, אלא מתוך אי-אכפתיות או רשלנות. לפיכך, וכדי להביא לאכיפה אפקטיבית נגד כל מזהמי הים, מוצע להשמיט את המלים "במטרה לסלקם לים" מהגדרת האיסור על-פי החוק. 4. מוצע להגדיל באופן משמעותי את שיעורי הקנסות על עבירות זיהום ים. בנוסף מוצע להסמיך את בית-המשפט להטיל על המזהם קנס שישקף את שיעור טובת ההנאה או הרווח שהמזהם השיג מכך שלא קיים את הוראות החוק. 5. מוצע להרחיב את הזכות להגשת קובלנה על-פי החוק. 6. מוצע להעניק סמכויות מינהליות לשר לאיכות הסביבה לשם הפסקה ומניעה של זיהום הים, ולהעניק לבתי-המשפט סמכויות מפורשות להוצאת צווים למניעה ולהפסקה של זיהום הים וכן להוצאת צווים לניקוי ולהשבת המצב לקדמותו. 7. מוצע להסמיך את השר לאיכות הסביבה, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לחייב גורמים מזהמים בתשלום "היטל זיהום", על מנת ליצור תמריץ לצמצום כמויות המזהמים הנפלטים לים, וכן על מנת לפצות את הציבור על שימוש לא מושכל ופגיעה במשאבי הטבע. לסיכום אומר, רבותי חברי הכנסת, שסוגיות הקשורות לנושא זיהום הים נדונו בכנסת השש-עשרה מספר רב של פעמים במסגרת הצעות לסדר-היום, שאילתות ודיונים בוועדות. במרבית הדיונים עלו שאלות והצעות אשר עתידות להיפתר אם תאושר הצעת חוק זו. ההצעה באה לספק למשרד לאיכות הסביבה כלים חיוניים למען שיפור יכולת האכיפה שלו, לשם הגנה מרבית על הים, להנאת כולנו ולתועלתנו. אני מבקש כי תצביעו בעד אישור ההצעה בקריאה ראשונה והעברתה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. תודה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לשר המדע. אנחנו פותחים את הדיון, ולהלן רשימת הדוברים: חברי הכנסת אופיר פינס-פז, מוחמד ברכה, עסאם מח'ול, אחמד טיבי, אלי אפללו, אורי יהודה אריאל, איוב קרא, ג'מאל זחאלקה, יעקב מרגי, מאיר פרוש ומיכאל מלכיאור - אינם נוכחים. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני נוכח. היו"ר אתי לבני: סליחה, זה כבר בשוונג. נוכח גם נוכח. בבקשה, כבוד הרב, חבר הכנסת מלכיאור. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): כבוד היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני בהחלט אדווח לאשתי היום שאני נראה עד כדי כך קטן שלא רואים אותי. היו"ר אתי לבני: תדווח לה שהרגע הגעת וקודם לא ראיתי אותך. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): בסדר, בהחלט מקובל עלי. אני רוצה לשבח את ממלא-מקום השרה לאיכות הסביבה על הצעת החוק הזאת. שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: תשבח את השרה, היא זאת שעומדת בראש. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): בסדר, אבל אתה כשליח שלה, ידה הארוכה. אני משבח בוודאי את השרה. אני רק מקווה, וזה הדבר העקרוני פה - אנחנו רואים יותר ויותר בעיות בתחום הזה. לדעתי אחת הבעיות המרכזיות בתחום הזה, שנובעת גם מהקיצוצים הרצחניים ממש שהיו במשרד לאיכות הסביבה - גם לעומת משרדים אחרים שבהם היו קיצוצים לא סבירים, אבל במשרד לאיכות הסביבה היה באמת כמעט חיסול המשרד. אני מקווה מאוד שהמשרד יעמוד על כך שיהיו האמצעים לאכוף את החוק. אין שום משמעות לחוק כזה אם לא תהיה אכיפה. כמה שאנחנו חייבים להגן על הים, אחרי שכבר ויתרנו על היבשה לפחות להגן על הים. אני מקווה מאוד שתעבירו את הבקשה הזאת הלאה, שיהיו האמצעים לאכוף את החוק. במדינת ישראל יש כל כך הרבה מזהמים, אפשר בקנסות בלי בעיות, אם עושים את זה ברצינות, להביא הכנסה לא קטנה. אבל חייבים לאכוף את החוק. זה חוק מאוד-מאוד יסודי וחשוב ואני מברך עליו. תודה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאור. חבר הכנסת משה גפני - אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב - אינו נוכח. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה בבקשה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): מכובדי השרים, אני יכול לדבר רק בשבחה של הצעת החוק. אני מברך על המגמה הזאת. כולנו יודעים עד כמה החופים מזוהמים ועד כמה מוסיפים על החטא הזה פשעים מדי יום. לא ארבה מלים בעברית כדי שאוכל לומר גם משהו ולקיים את התחייבותי לשומעי הערבים. אעבור לדבר בשפה הערבית. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: בשם האל הרחמן והרחום. רבותי המאזינים, הצעת החוק שבה אנו דנים כעת היא הצעת חוק למניעת זיהום הים באמצעות לכלוך, חומרים רעילים ופסולת תעשייתית, ולמניעת ההתפתחות שאנו מכנים במדינה זו "מהפכה תרבותית", ההופכת את זיהום מקורות המים לבעיה נטולת פתרון, בעיה קשה וחמורה. אמרתי שאני תומך בהצעת חוק זו. אנחנו צריכים מים נקיים ושלא יזהמו את מקורות המים והחופים, ויתר על כן – הלוואי שיכולנו למנוע את הזיהום בחיים של כולנו. אם אנחנו מסכימים פה-אחד בפרלמנט זה על הצעת חוק זו, הרי שלמרבה הצער אנחנו לא מסכימים פה-אחד שלא לזהם בעניינים אחרים. אני מתייחס באופן ספציפי למה שהיה באוניברסיטת חיפה בשבוע שעבר – פרסום סטטיסטי המתייחס לסטודנטים ציין ש-70% מהסטודנטים בקירוב תומכים בהגליה ובהעברת ערבים, וכי יותר מ-50% מתנגדים לכך שהערבים ייהנו מזכויות שונות, ובהן זכויות השוויון, הזכות להצביע לפרלמנט וכן הזכות לבחור בנציגים. לדעתי, אנו צריכים לדאוג ולהתנגד יותר לזיהום חברתי, תרבותי וגזעני זה. אולם דומה שכפי שקורה בתעשייה ובחיים הכלכליים, עדיין יש אנשים המרוויחים מזיהום. הם מרוויחים מזיהום מי הים ומהשלכת חומרים רעילים על החופים. כמו כן, יש אנשים המרוויחים בחיים הפוליטיים מזיהום זה ומהתעמולה שמנהלים התועמלנים למען הטרנספר ולמען הסרת הלגיטימיות מאתנו, תושבים ומיעוט לאומי במדינה זו. אנחנו מקווים שבימים הקרובים יהיו חיים פחות מזוהמים ואולי עם ממשלה שתתנגד יותר לזיהום ובפרט בחיים הפוליטיים והחברתיים – זה מה שאנו מבקשים ולכך אנו חותרים, ומי ייתן והאל יצליח דרכנו. שלום עליכם, ורחמי האל וברכותיו. תודה רבה, גברתי.) היו"ר אתי לבני: תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה - אינו נוכח. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (תיקון מס' 2). בבקשה להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (תיקון מס' 2), התשס"ד-2004, לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה. היו"ר אתי לבני: בעד – 12, נגד – 1, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה והיא מועברת לדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. תודה רבה. שאילתות ותשובות היו"ר אתי לבני: הנושא האחרון בסדר-היום: שאילתות לשר זנדברג. בבקשה, כבוד השר זנדברג, להלן מגישי השאילתות. ראשון המגישים הוא חבר הכנסת מלכיאור, שנוכח כאן. כבר אמרנו שהוא נוכח. הוא שואל בעניין חוק רישוי עסקים, תיקון משנת התשס"ב. 1365. תקנות לעניין התקן מד רעש באולמי שמחות ובגני אירועים חבר הכנסת מיכאל מלכיאור שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"ד באדר התשס"ד (17 במרס 2004): לפי התיקון שנכנס לתוקף ב-5 במרס 2002 בחוק רישוי עסקים - סעיף 2ו, סעיף קטן (ב) - יקבע השר לאיכות הסביבה תקנות לעניין התקן מד הרעש באולמי שמחות ובגני אירועים, אופן התקנתו, מפלס הרעש שעליו יתריע ההתקן וכו'. רצוני לשאול: האם נקבעו תקנות בהתאם לסעיף זה, ואם לא – מדוע? שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: אני מתכבד להשיב על שאילתא מס' 1365 של חבר הכנסת מלכיאור. בהתאם לתיקון לחוק רישוי עסקים, שנכנס לתוקף ביום 5 במרס 2002, הקים המשרד לאיכות הסביבה ועדה מקצועית, שבה חברים עובדי המשרד ועובדי רשויות מקומיות העוסקים בנושא מניעת רעש. מטרת הוועדה המקצועית היתה לקבוע את אופן התקנתו של מד הרעש, את מפלס הרעש שעליו יתריע ההתקן ונתונים טכניים אחרים הדרושים לשם התקנת התקנות. בימים אלה הופץ נוסח התקנות להתייחסות משרדי הממשלה הרלוונטיים, לקראת העברתו לאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מלכיאור. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני באמת שמח מאוד על זריזות המשרד, שחוק שהתקבל פה ב-5 במרס, לא השנה ולא בשנה שעברה אלא לפני למעלה משנתיים, וכבר שואלים את המשרדים השונים על התקנות. אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. אני שמח באמת שעושים את זה. קיבלנו דיווחים על נזק גדול שנגרם מהרעש הזה. אני רוצה לדווח לשר, שאנחנו חושבים שראוי באותה הזדמנות להרחיב את החוק, כך שיכלול גם מועדונים ודיסקוטקים, כי שם הרעש עוד יותר גדול מאשר באולמות השמחה ובגני האירועים. קיבלנו דיווחים של המומחים הכי גדולים, שתוך דקה ילדים עלולים לאבד את שמיעתם וייגרם להם נזק שלא יוכלו לתקנו כל החיים. שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: אני מבטיח להעביר את ההערה לגבי קצב התפתחות העניינים, שלצערי בגלל העדר מידע אני לא אוכל להשיב עליה. אשר להערה השנייה, למיטב זיכרוני עמדת המשרד לאיכות הסביבה היתה כבר בהצעת החוק המקורית לכלול גם דיסקוטקים, מועדונים וכדומה בתחום החוק, אולם הכנסת היא שבחרה להשמיט אותם. כידוע לחבר הכנסת מלכיאור, שהוא מחוקק וחבר כנסת פעיל מאוד, פתוחה בפניך הדרך ליזום תיקון שישיב את אשר הושמט. אני לא מתחייב כאן בשם השיקולים המקצועיים של המשרד לאיכות הסביבה, אבל אני מניח שאם הם לא השתנו, הרי משרד שתמך וביקש לכלול את המועדונים ישמח לעשות את זה גם מול הצעות שכאלה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אנחנו אכן נגיש את ההצעה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. חבר הכנסת חיים רמון שאל באותו עניין. אינו נוכח - לפרוטוקול. 1369. מוזיקה רועשת במועדונים חבר הכנסת חיים רמון שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"ד באדר התשס"ד (17 במרס 2004): הובא לידיעתי, כי אין פיקוח על עוצמת המוזיקה במועדונים ובמסיבות. כידוע, מוזיקה רועשת מעבר לתקן המותר יכולה לפגוע באיכות השמיעה. רצוני לשאול: 1. האם משרדך מפקח על עוצמת המוזיקה במועדונים ובכלל? 2. אם לא – מה ייעשה בנדון? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. המשרד לאיכות הסביבה אינו מפקח על מפלס רעש במקומות בילוי, למעט אם המקום מהווה הפרעה או מפגע לסביבה. 2. בתיקון לחוק רישוי עסקים שאושר בפברואר 2002 נקבע, שלא יינתן רשיון או היתר זמני לאולם שמחות או לגן אירועים, אלא אם כן הותקן באולם או בגן האירועים התקן מד רעש, המודד את עוצמת הרעש במקום, מתריע על מפלס רעש העולה על מפלס הרעש שיקבע השר לאיכות הסביבה ומביא לניתוק זרם החשמל למערכת ההגברה באולם או בגן האירועים לאחר פרק זמן של התרעה. יש לציין כי החוק אינו חל על מועדונים ודיסקוטקים. ההצעה המקורית של משרדנו היתה להסדיר את נושא הגבלת מפלסי רעש בכל מקומות הבילוי, לרבות בתי-קולנוע, דיסקוטקים, מועדונים וכו', אך הכנסת מצאה לנכון, בשלב זה לפחות, להתייחס בחקיקה אך ורק לאותם מקומות שאליהם מגיעה, בין היתר, אוכלוסייה רגישה ביותר כמו ילדים וקשישים. היו"ר אתי לבני: חברת הכנסת לאה נס שאלה שתי שאילתות. אינה נוכחת - לפרוטוקול. 1411. מתקן התפלה במפרץ חיפה חברת הכנסת לאה נס שאלה את השרה לאיכות הסביבה ביום ב' בניסן התשס"ד (24 במרס 2004): לאחרונה אושרה הקמתו של מתקן להתפלת מי ים במפרץ חיפה, צפונית למוצא נחל הקישון - תמ"א 34. בקרבת מקום מתוכנן מוצא קו תמלחות הפולט חומרים מזוהמים, אף-על-פי שקיימת אופציה להעברת התמלחות צפונה למוצא הימי המאושר בצפון המפרץ. רצוני לשאול: 1. האם הפרטים נכונים? 2. אם כן - האם נשקל להעביר את התמלחות צפונה למוצא הימי בצפון המפרץ, במרחק ממכון התפלת מי השתייה, ואם לא – מדוע? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אם יורה המשרד לאיכות הסביבה למפעלי הקישון להזרים את התמלחות המטוהרות בצינור מוצא ימי, ייקבע מיקום הצינור רק לאחר שיבוצעו סקר ובחינת השפעת נקודת המוצא על הסביבה הימית. כמו כן, המשרד שוקל בימים אלה גם אופציות אחרות, מלבד צינור המוצא הימי. כרגע מוזרמות התמלחות, העומדות בתנאי היתר ההזרמה לים, לנחל הקישון. 2. צינור המוצא הימי הצפוני - באזור עכו - עדיין לא פועל. כאשר יפעל, ואם יוחלט על העברת תמלחות לצינור זה, המשרד יבחן אופציה זאת ואת השלכותיה על הסביבה הימית. יש לציין, שבעת תכנון מתקן ההתפלה במפרץ חיפה הבאנו לידיעת נציבות המים את נושא איכות המים במפרץ חיפה בכלל וצינור המוצא הימי בפרט, ולטענתם הדבר לא צריך להפריע להקמת המתקן. 1460. טיפול בבוצה מנחל הקישון חברת הכנסת לאה נס שאלה את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"א באייר התשס"ד (12 במאי 2004): לפני כעשר שנים הוצאה בוצה מקרקעית הקישון. הבוצה היא חומר מזהם העלול לפגוע במי התהום ובגידולים. טרם פורסם אם הבוצה תפוזר, תישרף, תוטמן או תעבור טיפול כימי. רצוני לשאול: מה הוא הטיפול המתוכנן לבוצה זו, והיכן הוא עתיד להתקיים? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) הוצאת הבוצה מקרקעית נחל הקישון והצבתה בצדי הנחל בוצעה על-ידי רשות ניקוז קישון באישור המשרד לאיכות הסביבה. על מנת למנוע חלחול ופגיעה במי תהום, רופדו בריכות הבוצה בחומר פלסטי מסוג HDP. בישיבה ביום 19 באוקטובר 2003, בשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים במשרד, סווגה הבוצה לשלוש קטגוריות, ונקבעו חלופות לטיפול בהן: בוצה נקייה - 1. כיסוי ואיטום במקום, תוך הקפדה על אוורור ושחרור מבוקר של ביו-גז, מאחר שהחומר מכיל שיעור גבוה של חומר אורגני; 2. יצירת אתר הטמנה על-פי כל הדרישות המקובלות והפיכת השטח לשטח ציבורי; 3. העברת הבוצה לאתר הפסולת בצ'ק-פוסט - אתר הפסולת הישן של חיפה - במסגרת תהליך שיקום האתר; 4. מילוי רציפים במקום שבו אין סיכוי שיהיה מגע עם מי ים; 5. פינוי לאתרי פסולת ביתית בעלי תשתית מתאימה, ואשר נמצאים במקומות ללא רגישות הידרולוגית. בוצה לשיקול ראש אגף חומרים מסוכנים במשרד - כל האופציות שניתנו לבוצה נקייה, למעט סעיפים 1 ו-2. בוצה לא נקייה - 1. שרפה במפעל "נשר" ברמלה, בכפוף לבדיקות התכולה של הבוצה ואישור האגף לאיכות אוויר במשרד ובהתאם להנחיותיו; 2. טיפול במקום לרמה שתאפשר שימוש כמו בוצה נקייה; 3. טיפול אחר לרמה שתאפשר שימוש כמו בוצה נקייה. הוראות כלליות: 1. האופציה של רמת-חובב אינה קיימת לכמויות בוצה בסדר גודל הקיים בבריכות הקישון. אם לאחר הטיפול ייווצר רכז, ניתן יהיה להעביר את הרכז לרמת-חובב; 2. הבוצות בבריכות 1B ו-2B מכילות אחוז גבוה של חומר אורגני - בין 10% ל 17%. לכן לא ניתן להטמין פסולת זו במקום; 3. כל אופציה מהאופציות המוצעות לעיל תוצג בפני המשרד ותקבל אישור לפני ביצוע. הנחיה בהתאם הוצאה לרשות הנמלים, אשר הביעה נכונות לטיפול בבוצה. מכתב הנחיה זה מוכר לכל הגורמים הפועלים לטיפול בבעיית הבוצה. היו"ר אתי לבני: חבר הכנסת עמרם מצנע שואל בעניין מטרד הריח בקיבוץ גשר. 1462. מטרד הריח בקיבוץ גשר חבר הכנסת עמרם מצנע שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"א באייר התשס"ד (12 במאי 2004): אתר הפסולת "גחל" מהווה מטרד ריח בקיבוץ גשר בימות הסתיו והחורף בלבד. ידוע כי משרדך הוציא מכרז ראשון לבדיקת הנושא, אולם הבדיקה מתעכבת. רצוני לשאול: 1. האם הפרטים נכונים? 2. אם כן – מדוע מתעכבת הבדיקה? 3. האם יזורזו הליכי הבדיקה? שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: אני מתכבד להשיב על שאילתא מס' 1462 של חבר הכנסת מצנע. 1. המשרד לאיכות הסביבה הוציא מכרז לבדיקת מקור הריח בגשר ובמנחמיה והצעת דרכים לפתרון הבעיה. במכרז זכתה חברה שתבדוק נתונים אלה. פרוצדורת הוצאת המכרז ובחירת הזוכים, וכן קבלת אישור תקציבי לכך, הינה הליך שנמשך חודשים מספר. 2. הבדיקה מתעכבת מאחר שהליך המכרז הסתיים באפריל 2004, ומאז, על-פי דיווח התושבים, כבר לא מורגש מטרד הריח. 3. מאחר שמטרדי הריח קיימים בעיקר בחורף, הבדיקה תיעשה בתקופה זו, קרי בחורף הבא. היו"ר אתי לבני: תודה. עמרם מצנע (העבודה-מימד): לא הבנתי אם התהליך התקציבי כבר נגמר ויש תקציב, או שהוא נמשך כמה חודשים ועדיין לא נגמר. שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: לא, למיטב הבנתי, בשל ההליכים השונים, ברגע שנבחר ההליך המכרזי הסתיים. אבל כרגע, ההוצאה לפועל של הבדיקה היא בעצם חסרת ערך, מכיוון שהמטרד הגדול הוא בתקופה אחרת של השנה. לכן, ההערכה היא שהדברים יתבצעו לקראת החורף הבא, כך הבנתי, זאת התקופה היותר מטרידה. עמרם מצנע (העבודה-מימד): זה יבוצע בחורף הבא? שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: אני מניח שלא צריכה להיות בעיה בעניין הזה – כן. היו"ר אתי לבני: תודה רבה. שאילתא מס' 1473 של חבר הכנסת ברונפמן - אינו נוכח; לפרוטוקול. 1473. זיהום בנחלי ישראל חבר הכנסת רומן ברונפמן שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"א באייר התשס"ד (12 במאי 2004): משנת 1978 חתומה ישראל על אמנה בין-לאומית למניעת זיהום הים התיכון ממקורות יבשתיים. רצוני לשאול: 1. מתי בפעם האחרונה נבדק נחל נעמן? 2. מה הם תאריכי הבדיקות האחרונות של כל הנחלים הזורמים לים בישראל? 3. מה הן תוצאות בדיקות אלו? 4. מה עושה המשרד כדי לעמוד בדרישות האמנה? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. ניטור נחל נעמן ויובלו, נחל חילזון, בוצע בשנת 2003 בחודש מאי - אביב - ובחודש נובמבר - סתיו. 2. ניטור נחלי ישראל מתבצע באמצעות 370 תחנות ניטור הפזורות ב-14 נחלים, והוא מתבצע פעמיים בשנה - דיגום אביב ודיגום סתיו. בשנת 2003 בוצעו בסך הכול 4,440 בדיקות. 3. הניטורים מתבצעים בנקודות קבועות ושונות הפזורות לאורך כל נחל וכוללים שורה ארוכה של פרמטרים. תוצאות הניטור משתנות בכל תחנה ובוודאי שונות בכל נחל ונחל. לגבי נחל נעמן - עקב שפיעת המעיינות הרבה כתוצאה מחורף שנת 2002/03 השתפר מאוד מצבו התברואי של נחל נעמן במעלה. עם זאת, אין שיפור ניכר באיכות המים במורד הנחל, וזאת עקב הזרמת מזהמים, בעיקר מנחל חילזון, יובלו העיקרי של נחל נעמן, אשר מעלים את ריכוזי החומר האורגני במים של מורד הנחל. 4. כ-80% מהזיהום המגיע לים הם ממקורות יבשתיים. עיקר תשומת הלב בעולם ובישראל בנושא זה מופנית למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, שמקורותיו העיקריים הם הזרמת שפכים ישירה לים או דרך הנחלים. בהתאם לחוק מניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים, חייב כל גורם המבקש להזרים שפכים לים לקבל היתר הזרמה מוועדה בין-משרדית, בראשות המשרד לאיכות הסביבה, אשר חברים בה נציגי שבעה משרדי ממשלה. ככלל, הוועדה אוסרת הזרמת או הטלת פסולת מכל סוג שהוא לים, אלא אם הוכח שאין פתרון יבשתי סביר שיגרום לנזק סביבתי קטן יותר. היום אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת תיקון לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, שיזם המשרד לאיכות הסביבה. התיקון עתיד לשפר את דרכי האכיפה ויחמיר את הענישה על עבריינים על החוק. נוסף על כך, נעשות פעולות אכיפה נמרצות על כל הגופים המהווים מקור זיהום פוטנציאלי לנחלים, לרבות עיריות, מפעלים מזהמים ומכוני טיהור השפכים. הפסקת הזיהום ממקורות אלו תביא בהכרח לשיפור איכות מימי הנחלים ולהזרמת מים באיכות טובה לים. היו"ר אתי לבני: שאילתא מס' 1494 של חבר הכנסת אריאל - אינו נוכח; לפרוטוקול. 1494. מפעלים מזהמים חבר הכנסת אורי יהודה אריאל שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"ח באייר התשס"ד (19 במאי 2004): ב-10 במאי 2004 פורסם ב-Ynet, כי בבדיקות פתע שערך משרדך נמצאו מפעלים רבים מזהמים, חלקם במאות אחוזים מעל התקן. עוד נמסר, כי חלק מהמפעלים נמצאו מזהמים גם בבדיקות קודמות. רצוני לשאול: 1. האם תוגבר האכיפה על מפעלים כאלה? 2. מה הוא העונש על חריגה מהתקן, והאם הוא יוגדל בעקבות חשיפת ממצאים אלו? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. נגד מפעלים המפירים את התנאים שניתנו להם ברשיון עסק, בצו אישי או בתקנות, ננקטות פעולות אכיפה מינהליות ומשפטיות: נשלחות התראות, נערכים שימועים ונפתחים תיקי חקירה. המשרד לאיכות הסביבה נותן למפעלים שחרגו לוחות זמנים לתיקון וצמצום הזיהום, על-פי הסכם עם המפעל או במסגרת רשיון עסק או צו אישי. המפעלים מחויבים לעמוד בלוחות זמנים אלה. במקרים שבהם החריגות גבוהות במיוחד או שבדיקה חוזרת מראה שהמפעל ממשיך לחרוג מהתקנים למרות התחייבותו לבצע תיקונים ו/או להתקין מתקנים להפחתת פליטות - ייפתח נגדו תיק חקירה. 2. נגד חלק מהמפעלים נפתחו תיקי חקירה שעשויים להביא לכתבי אישום ולמשפט. מפעל שיורשע עלול לקבל קנס של עד כ-1.6 מיליון שקלים, בהתאם לנסיבות. המפעלים שנגדם נפתחו תיקי חקירה הם: "גליס" משמר-השרון, "תנובה" ירושלים, תחנת כוח "אשקוגן", "תרכובות ברום" רמת-חובב, "מגנזיום ים-המלח". נגד מפעל קפה נמס "עלית" בצפת עומד להיפתח תיק חקירה. בנוסף, המשרד לאיכות הסביבה נמצא במהלך של הגברת האכיפה נגד מפעלים מזהמים, שיכלול, בין היתר, בחינת האפשרות להטלת ברירות קנס. ייתכן שהדבר יחייב שינוי חקיקה או חקיקה חדשה. היו"ר אתי לבני: שאילתא מס' 1516 של חבר הכנסת ברונפמן - אינו נוכח; לפרוטוקול. 1516. ידיעה על ייבוא פסולת מסוכנת לטיפול ברמת-חובב חבר הכנסת רומן ברונפמן שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"ח באייר התשס"ד (19 במאי 2004): לאחרונה קיבלתי דיווחים על ייבוא של פסולת מסוכנת לטיפול במפעלים שברמת-חובב. רצוני לשאול: 1. האם מדינת ישראל אכן מייבאת פסולת מכל סוג שהוא לישראל? 2. האם מדינת ישראל מייבאת פסולת כלשהי לטיפול באתר רמת-חובב? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בכל הקשור לייבוא ולייצוא פסולת מסוכנת פועלת מדינת ישראל על-פי הוראות אמנת באזל בדבר השינוע הבין-גבולי של פסולת מסוכנת ועל-פי תקנות החומרים המסוכנים (ייבוא וייצוא פסולת חומרים מסוכנים), התשנ"ד-1994. מדינת ישראל מייבאת כיום מצברי עופרת משומשים לצורך מיחזור במפעל "הקורנס" באשדוד. בשנת 2002 יובאו 2,962 טונות מצברים באישור המשרד לאיכות הסביבה. בנוסף, מתקיים ייבוא של גרוטאות ובוצות המכילות טונגסטן למיחזור במפעל "מטל טק" ברמת-חובב. יש להדגיש כי פסולת הטונגסטן אינה מוגדרת כפסולת מסוכנת על-פי אמנת באזל. בשנת 2002 יובאו 100 טונות של פסולת זו. 2. מדינת ישראל אינה מייבאת פסולת לטיפול באתר הפסולת המסוכנת שברמת-חובב. על-פי תקנות החומרים המסוכנים (ייבוא וייצוא פסולת חומרים מסוכנים), ייבוא או ייצוא למטרת סילוק אסורים. היו"ר אתי לבני: שאילתא מס' 1537 של חבר הכנסת נודלמן - אינו נוכח; לפרוטוקול. 1573. זיהום אוויר בקרבת כבישים עירוניים חבר הכנסת מיכאל נודלמן שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ' בסיוון התשס"ד (9 ביוני 2004): ידוע כי זיהום האוויר קשה בייחוד בקרבת כבישים עירוניים בארץ. רצוני לשאול: 1. האם משרדך בודק את רמת הזיהום בצורה עקבית? 2. בקרבת אילו כבישים בארץ נרשמות רמות גבוהות של זיהום אוויר? 3. מה הן דרכי הטיפול בבעיה זו? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. המשרד לאיכות הסביבה מפעיל מערך לניטור איכות אוויר הפרוס בכל רחבי הארץ וכולל 14 תחנות כלליות ותשע תחנות תחבורתיות. התחנות התחבורתיות הוצבו בערים הגדולות בישראל: תל-אביב–יפו, ירושלים וחיפה. ייחודן של תחנות אלו הוא, שהן ממוקמות בגובה הכביש לאורך צירי תחבורה ראשיים, ומייצגות בצורה מיטבית את ריכוז המזהמים שאליו נחשפים הולכי רגל, יושבי בתי-קפה ונהגים בעיר. תחנות אלו מנטרות באופן רציף ואוטומטי בכל ימות השנה. תוצאות הניטור בתחנות התחבורתיות מראות מהלך יממתי אופייני, שבו שיאי הריכוז מתקבלים בשעות שיא נפח התחבורה - בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר-הצהריים המאוחרות. ערכי השיא משתנים בהתאם לעונות השנה, צפיפות התחבורה ותנאי מזג האוויר. נתוני הניטור מתפרסמים באופן שוטף לידיעת הציבור באתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה. 2. בגוש-דן נרשמים ריכוזים גבוהים של מזהמי אוויר האופייניים לפליטות מכלי רכב, בדרך כלל בו זמנית ברוב תחנות הניטור בעיר. הסיבה לכך היא העובדה, שאחד הגורמים העיקריים המשפיעים על ריכוז המזהמים הוא התנאים המטאורולוגיים. לפיכך ניתן לומר, כי בסמוך לרוב הכבישים הסואנים יימדדו ריכוזים גבוהים של זיהום אוויר. 3. בשנה האחרונה התכנסה ועדת מנכ"לים, שבה היו שותפים נציגים ממשרדי האוצר, הבריאות, התשתיות והתחבורה, בראשות מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, לצורך גיבוש פעולות לצמצום הזיהום מכלי הרכב. חלק מהמלצות הוועדה כבר מיושם, ולגבי חלק מהן עדיין אין הסכמות בין הגורמים הרלוונטיים. מסמך המלצות סופי עתיד להיות מוגש בקרוב לממשלה, אם תושגנה הסכמות. הנושאים שהומלצו לביצוע על-ידי צוות המנכ"לים הם: א. בשנה האחרונה שופרה איכות הסולר לתחבורה ונאסר על תיסוף הבנזין בעופרת. כעת נדרש שיפור באיכות הבנזין נטול העופרת - הוכן תקן במכון התקנים, ונדרש צו מאת שר התשתיות לאימוץ התקן או חתימת שר התמ"ת על התקן כרשמי; ב. שיפור בדיקות הרישוי של כלי הרכב, תוך התאמת ערכי הפליטה המחייבים לדגמי הרכב החדשים; ג. הגדלת האכיפה כנגד בעלי כלי הרכב החורגים מהרמות המותרות; ד. הגבלת תנועת כלי רכב מזהמים ותמרוץ התקנת אמצעי הפחתה ברכבי דיזל כבדים; ה. עידוד גריטה של כלי רכב מיושנים. היו"ר אתי לבני: ואחרונה - שאילתא מס' 1623 של חבר הכנסת אמנון כהן. גם הוא אינו נוכח - לפרוטוקול. 1623. אחסון חומרים מסוכנים חבר הכנסת אמנון כהן שאל את השרה לאיכות הסביבה ביום כ"ז בסיוון התשס"ד (16 ביוני 2004): פורסם, כי לפי מסמך סודי שהוגש למשרדך, 103 מפעלים ברחבי הארץ שאינם מוגנים בפני רעידות אדמה מאחסנים חומרים מסוכנים, דבר שיכול להביא, חלילה, להרג של אלפים ולפציעתם של עשרות אלפים. רצוני לשאול: 1. האם משרדך גיבש שיטת מיגון אופטימלית לחומרים הרעילים? 2. האם החלה פעילות בשטח למיגון החומרים הרעילים? 3. מה הוא לוח הזמנים להשלמת המיגון? תשובת שר המדע והטכנולוגיה אליעזר זנדברג: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. המשרד לאיכות הסביבה גיבש, בעזרת צוות מומחים מהטכניון, שיטה לקביעת מידת המיגון של מתקני תעשייה, המשתמשים בחומרים מסוכנים, בפני רעידת אדמה. 2-3. בימים אלה מנוסה השיטה כפיילוט בחמישה מפעלים. בתום הפיילוט, בסביבות חודש ספטמבר 2004, יתבקשו 103 המפעלים מהרשימה שהזכרת, באמצעות תנאים ברשיון עסק והיתרי רעלים, לבדוק את מתקניהם על-פי אותה שיטה. במהלך שנת 2005 יתבקשו כל המפעלים הנ"ל למגן את מתקניהם, בהתאם לצורך, על-פי תוצאות הבדיקה. היו"ר אתי לבני: תודה רבה לשר אליעזר זנדברג, שענה על שאילתות. תם סדר-היום. ישיבת כנסת הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בתמוז תשס"ד, 29 ביוני 2004, בשעה 16:00. ישיבת הכנסת נעולה. תודה רבה ולילה טוב לכולם. הישיבה ננעלה בשעה 20:42.