דברי הכנסת

דברי הכנסת ג / מושב רביעי / ישיבה רע"ה / י"ב בחשוון התשס"ט / 10 בנובמבר 2008 / 3 חוברת ג' ישיבה רע"ה הישיבה המאתיים-ושבעים-וחמש של הכנסת השבע-עשרה יום שני, י"ב בחשוון התשס"ט (10 בנובמבר 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 17:09 תוכן העניינים ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאות שלוש-עשרה שנים להירצחו 3 היו"ר דליה איציק: 3 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 6 בנימין נתניהו (הליכוד): 9 שר הביטחון אהוד ברק: 10 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 13 מזכיר הכנסת איל ינון: 14 החלטה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89), התשס”ט–2008 14 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 14 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה), התשס”ט–2008 15 יואל חסון (קדימה): 17 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 18 אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 18 ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במלאות שלוש-עשרה שנים להירצחו מזכיר הכנסת איל ינון: חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לכבד את כניסת הנשיא בקימה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) מזכיר הכנסת איל ינון: נא לשבת. היו"ר דליה איציק: הנני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת, ישיבה מיוחדת של הכנסת, לציון מלאות שלוש-עשרה שנים להירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה. כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, הנשיא החמישי יצחק נבון והגברת נבון, הגברת אורה הרצוג, משפחת רבין היקרה, הילדים דליה ויובל, האחות רחל רבין-יעקב ובעלה, הנכדים יונתן, נעה, מיכאל, רעות ועומר, והנינים אלינור ואדם, ראש הממשלה אהוד אולמרט, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת דורית בייניש והנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון השופט מאיר שמגר, שופטי בית-המשפט העליון, יושב-ראש הכנסת לשעבר שבח וייס, מבקר המדינה השופט לינדנשטראוס, אורחים יקרים, חברי הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות וראשי עדות בישראל, אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, יש תמונות הנחרתות בזיכרון האישי ובזיכרון הלאומי שלנו. תמונתם של הנערים והנערות היושבים במעגלים צפופים על המרצפות בכיכר העיר תל-אביב וממררים בבכי על רצח יצחק רבין היא אחת מהן. הם ישבו שם כל שבעת ימי האבל והמשיכו לשבת גם אחר כך, הדליקו נרות נשמה והתייפחו בבכי מר ואמיתי על תקווה שנרצחה ועל האיש שסימל אותה. באהבה הפורצת של הילדים והנוער ליצחק רבין המת היו הרבה תמימות וטוהר. נערים ונערות, שהיו יכולים להיות נכדיו, הבינו לפתע כי נגזל מהם מישהו שבאמת אהב אותם, האמין בהם וחרד לגורלם, מישהו שרצה לחסוך מהם את אימת שדות הקרב, מישהו שהם שמו בו את מבטחם. את אותה אווירה ששררה בכיכר תיאר המשורר חיים חפר: "ואתה לא ידעת, יצחק, עד כמה הם אהבו אותך, וגם הם לא ידעו איזה אושר היית להם, איזו שמחה. הם ראו בך אבא, סבא, מורה יקר, דוד אשר נותן להם את תחושת ההגינות, את המושג כבוד. הילדים ידעו למה אהבו אותך כי הילדים תמיד יודעים. לכן בבכי זה הם נפרדים". אותם ילדים מכיכר העיר, אותם נערים, היו מאז לאנשים צעירים, לבוגרים, כמה מהם הם כבר אבות לילדים, שמבטיחים להם – כפי שהבטיחו להם עצמם בילדותם – כי כשיגדלו לא תהיה עוד מלחמה בארץ. מה נותר לילדים של אז מאותה תחושה של אבל וצער? האם אנו – הכנסת הזאת, כנסות אחרות – יכולים להישיר מבט לדור הצעיר ולומר בביטחון: זה לא יחזור? האם אנחנו יכולים לומר שהכתם המוסרי שהותיר בנו הרצח דהה ונעלם? רצח יצחק רבין הוא אחד מהאירועים, אולי האירוע המכאיב והטראומטי שהיה לנו, אירוע שכמותו לא חוותה המדינה מעולם; טרגדיה שנצרבה לצמיתות בתודעת האומה והיתה לנקודת שפל בתולדותיה. המרקם החברתי זועזע עד היסוד. לפתע התברר לנו שהדמוקרטיה הישראלית שבירה הרבה יותר ממה שחשבנו. והיא עדיין כזאת. חברי חברי הכנסת, רבין נרצח כי ההסתה נגדו הלכה וגאתה. רבין נרצח רצח פוליטי. דומה היה שכל החומות נפרצו. הוא כונה רוצח. על קירות ביתו ובמקומות אחרים נמרחו כתובות מצמררות: "מוות לרבין הבוגד". היו רבנים, והם לא היו מעטים, שפסקו נגדו דין רודף. הוא היה לאדם שדמו מותר. הטקס המבעית הזה, "פולסא דנורא", הטיל עליו קללת מוות. לא היה בדברים האלה משום הבעת מחאה. זו היתה הזמנה לרצח. ראינו את הכתובות, שמענו את הקולות, ועוד איך שמענו. אבל גם אנחנו סירבנו להאמין. אמרנו שאצלנו זה לא יקרה ואצלנו זה לא ייתכן. למרות העדויות המתויקות, איש לא היה מסוגל להאמין, גם אם היו הרבה כאלה שרצו שזה יקרה, כי דיבורים יסתיימו ברצח. חברי חברי הכנסת, יצחק רבין היה מגויס למען ארצו כל חייו. חייל נצחי במדים – וגם בלעדיהם. אמר עליו נשיא ארצות-הברית וחברו הקרוב ביל קלינטון: "מעטים האנשים שפגשתי בימי חיי שנענו כמותו לאתגר שהציבה בפניהם ההיסטוריה. הוא יכול היה בנקל להסתפק בשייכותו לדור ההירואי שהגן על ישראל עם לידתה והצעיד את צבאה לניצחון כנגד כל הסיכויים, אך במקום זאת הוא הוביל את מדינת היהודים לעידן חדש". רבין החליט להיכנס ללב הסכסוך הבוער זה למעלה מ-100 שנים, להתמודד, לנסות ולהיאבק כדי לסיים אותו. היה בו העוז להשתנות וליצור מציאות שונה, מציאות אחרת. לעולם לא אשכח את התדהמה שאחזה בנו כשצפינו בטקס במדשאת הבית הלבן שבו הוא לחץ ביד רופסת את יד אויבו המושבע ערפאת. משפט כל כך יפה הוא אמר שם: "למלחמה" – הוא הסביר – "די בצד אחד. לשלום – דרושים שניים". הוא היה מפוכח. אף אחד לא הוביל אותו והוא לא הלך אחרי אף אחד. הוא ידע שהתהליך ארוך, כואב ומורכב. אבל רבין לא קיבל את הגישה שנגזר עלינו לחיות לנצח על החרב. הוא החליט להפוך כל אבן. ומשהחליט – הוא דבק בהחלטה. הוא סבר בצדק כי ללא אומץ שום דבר לא ייתכן. חברי חברי הכנסת, השיטה שמבקשת לקעקע באלימות את יסודות המשטר בארץ – אתם יודעים את האמת – ממשיכה לפעפע. החברה הישראלית לא יכולה לקבל פעולה שמטרתה נטילת חיי אדם בשל עמדותיו. ויכוח לגיטימי על עתיד השטחים מוכרח להתנהל, אבל רק באמצעים פוליטיים מקובלים: ויכוחים, דיונים בכנסת, עצרות והפגנות. הביקורת מותרת, כי היא סם החיים של הדמוקרטיה. לניסיונות ההרתעה באמצעות הפחדה אין מקום אצלנו. אין הנחות. צריך לעקור את התופעה הזאת מהשורש בכל הכוח ובכל האמצעים. מטען החבלה שהונח לאחרונה בפתח ביתו של פרופסור זאב שטרנהל ונועד למנוע ממנו להביע את עמדותיו, הוא מעשה זועק ומזעיק, ואסור שנעבור עליו לסדר-היום. בתקופה האחרונה אנחנו אפילו עדים לאלימות מילולית ופיזית קשה מצד גורמים יהודיים קיצוניים נגד חיילי צה"ל ומפקדיו. אנחנו, כל חלקי הבית, מימין ומשמאל, חייבים להתאחד לא רק בגינוי התופעה אלא בקריאה ברורה וצלולה שמשמעותה אפס סובלנות כלפי התופעה הזאת ועמידה על כך שרשויות האכיפה ימגרו אותה בעודה באבה. טשטוש הגבולות והערכים לא מסתיים במקרים אלה בלבד. בימים האחרונים בכלל זה נראה כתחרות בין שני ערוצי טלוויזיה מרכזיים על שידור ריאיון "בלעדי" עם הרוצח. כמה פעמים צריך להזכיר לכולנו ששם הרוצח הנתעב הזה לא ייזכר בינינו? תרחיקו את בן העוולה הזה מהשיח הציבורי. זה לא עניין לחופש ביטוי. יש פה ניסיון ברור של הרוצח והמקורבים שלו לזכות בלגיטימציה של האיש וגם של המעשה שלו. זה כל הסיפור. לכן צריך להניח לו להירקב בכלא. אל תיתנו לו במה. השליכו אותו לפח האשפה של ההיסטוריה. שלוש-עשרה שנים חלפו מליל הדמים, ואימי הלילה ההוא עולים לנגד עינינו, וגם לנגד עיני, וממלאים את לבי חרדה. שלוש-עשרה שנים, וזיכרונות ליל הבלהות ההוא אינם נותנים לנו מנוח. חברי, אנחנו עומדים בפתחה של מערכת בחירות. צריך להיזהר. כבר למדנו שהתבטאויות ומעשים כאילו אין מחר עלולים לגרום לנו הרבה הרבה צרות. צריך לעשות הכול שגם במערכת הבחירות הזאת נראה שלמדנו דבר מהרצח הזה. התנקשות בראש ממשלה, בשר, בחבר הכנסת, בכל מי שנבחר, התנקשות בדמוקרטיה, וגם למדנו – למדנו שגם מלים מתירות דם. חברי הכנסת, יצחק רבין נטמן בהר הגבורה, הר-הרצל. קברו נמצא במרחק פסיעות אחדות מחלקות הקברים שבהן קבורים חייליו ופקודיו. אני זוכרת שבכל פעם שהיה איזה אירוע טרור מייד הוא לקח את הסיגריה ואתה ראית איך כולו נכנס לתוך האירוע וכמה הוא לוקח את זה אישי כאילו היה זה ממש ממש בנו שלו. האיש הזה, שידע את כאב נפילת רעיו, האיש שאין דבר שפגע בו יותר מנפילתם של חיילים צעירים, לא במלחמה הוא נפל. הוא נפל במאבק למנוע אותה. האיש השתתף בקרבות רבים, ואנחנו, תמימים שכמונו, טעינו לחשוב שהוא חסין בפני כדורים. שלוש-עשרה שנים לאחר הרצח, ויצחק רבין ממשיך להיות נוכח בינינו, לא יעזור לאף אחד, למי שרוצה לשכוח ולסלוח. הוא הפך להיות אחד הסמלים היקרים שיש לה, למדינת ישראל. יצחק רבין נרצח בי"א בחשוון, מועד שלפי המסורת הוא יום פטירתה של רחל אמנו. רחל שמגלמת את זעקת האם היהודייה: קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה כי איננו. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי יושבת-ראש הכנסת דליה איציק, כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, בני משפחת רבין, חברי הסגל הדיפלומטי, חברות וחברי הכנסת, מכובדי כולם, מדי שנה אנו חוזרים לכנסת כדי להשמיע כאן דברים לזכרו של ראש הממשלה היחיד בתולדות המדינה שנרצח על משמרתו בידי בן עמו – יצחק רבין, זכרו לברכה. הבחירה נתונה לנו – לדבר במלים חגיגיות, למלא את חלל האולם המיוחד הזה בססמאות, לשלם מס שפתיים לנסיבות המיוחדות המתחייבות מן המעמד הזה, או להעמיד פנים לרגע שאנחנו נמצאים בתוך חדר סגור, אטום לקולות הרועשים מבחוץ, ולדבר איש אל רעהו במלים פשוטות שאין לטעות במשמעותן. לומר את האמת: אינני מתכוון לעמוד על דוכן זה עוד הרבה פעמים, אך כשאני כאן אני רוצה לומר לכם רק את מה שחיוני לומר, כדי שלא להחמיץ את ההזדמנות של כולנו לעשות את חשבון הנפש של קיומנו, של עתידנו, של גורלנו – ביושר. יצחק רבין נרצח לפני שלוש-עשרה שנה כתוצאה ממסע שיטתי של שנאה, הסתה וליבוי יצרים, שגורמים רבים נטלו בו חלק, קרובים ורחוקים, בני ארצנו ויועצים מבחוץ, עד שמישהו אפל ונתעב שלף את אקדח הרצח. זמן קצר לאחר רצח רבין כתב חיים גורי, חברו של ראש הממשלה המנוח לספסל הלימודים בבית-הספר החקלאי "כדורי", את השורות הבאות: "כבר שמעתי כי רצח פוליטי כזה בחיי עמים עשוי להיות נקודת מפנה, שבה משתנית ההכרה והדברים נראים אחרת, ולכן ישראל שאחריו תהיה בהכרח טובה יותר. אומרים שדור צעיר שלם, שנזרק אל חוויה כה מבעיתה, לא ישלים עם האלימות, העיוורון, השנאה והייאוש שחוללו את האסון הזה". לצערנו, תקוותו של גורי עדיין לא התגשמה. היום, שלוש-עשרה שנה מאוחר יותר, ההסתה לא פחתה, ליבוי היצרים לא קטן, השנאה לא התפוגגה. אזרחים ישראלים מכים באלימות אכזרית פלסטינים הרוצים למסוק את הזיתים כפי שעשו במשך מאות שנים במקומות שהיו ם האישי והמשפחתי – ואין מכלה. צעירים ישראלים, הלומים בחלומות משיחיים שאין להם בסיס במציאות הריאלית של חיינו, מכים חיילים שלנו, שוברים את עצמותיהם, מאיימים על חייהם, ואין עוצר. אני אומר את הדברים הקשים הללו לא רק לאנשים אחרים, אלא גם לעצמנו, לממשלה, לגורמי אכיפת החוק, לחברי השרים, ובראש ובראשונה לעצמי. אנו עומדים כאן, מדברים גבוהה גבוהה על מה שהיה ואסור שיקרה עוד, ומשלימים עם מה שהולך ומתפתח לקראת הרצח הבא, ואיננו עושים את הדברים הפשוטים ביותר, המובנים מאליהם, כדי לעצור. אסור לתת לזה להימשך. אני לא אתן לכך להימשך. שום שיקול פוליטי או נוחיות זמנית לא ימנעו ממני להפעיל את כל סמכויות ראש הממשלה כדי להפסיק זאת. ואני אינני חושב על עצמי אלא על ראש הממשלה שיבוא אחרי. לפני שלוש-עשרה שנה התחילו יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ואתו שמעון פרס, ואתם רבים וטובים, במסלול שלא היה ממנו מנוס. היה בסיס לוויכוח אתם, וגם אני הייתי שותף לו וחלקתי על דעתם ואף הצבעתי נגדם. אבל הכיוון היה בלתי נמנע והמציאות הוכיחה שהיא חזקה יותר גם מכדורי הרוצח. אינני מנסה להצדיק רטרואקטי את הסכמי אוסלו שחלקתי עליהם, אבל הם הגדירו כיוון, והכיוון היה בלתי נמנע. מאז, אחרי שלמדנו לחיות עם רגשי האשמה והכאב על מחירו של הסכם אוסלו, המשך הטרור והאכזבה מהקיפאון המדיני, חזרנו ללבו של הוויכוח. רק שעכשיו, רגעי ההכרעה הולכים ומתקרבים והננו עומדים על ספם. הכרעה זו תהיה קשה ומכאיבה, והיא תעצים את הוויכוח הפנימי שהתנהל ומתנהל בציבור הישראלי זה שנים. כל ממשלה שתקום לא תוכל להתחמק מעימות כזה. אם תרצה – תהיה חייבת להסתכן בעימות פנימי, קשה מאין כמוהו. אם תסרב – תאבד את האהדה והתמיכה הבין-לאומיות שהקהילה הבין-לאומית העניקה למדינת ישראל מאז ההתנתקות ולאורך תקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית. מי שחושב ומאמין שיוכל להתחמק מהכרעה ובאותה עת עצמה לשמור על מעמדה הבין-לאומי של ישראל, מי שמניח כי יוכל להמשיך את הסטטוס-קוו הפנימי וגם ליהנות מחיבוק חם ותומך של מנהיגי העולם המערבי, במיוחד אלה התומכים בישראל וידידותיים כלפיה, משלה עצמו ועלול להוליך שולל את הציבור הישראלי. מי שחושב שיהיה אפשר להתחמק מהכרעה וגם להמשיך לבנות מערכת מסועפת של קשרים עם מדינות ערביות ומוסלמיות כפי שאנו עושים היום, חי בחלום. אני משוכנע שאין לנו אופציה ריאלית זולת הכרעה פנימית, ואני חרד מתוצאותיה במרקם העדין של יחסים מתוחים שכבר כיום מאפיינים חלקים מהציבור הישראלי. הממשלה, כל ממשלה, תצטרך לומר את האמת, והאמת הזאת, לצערי, תחייב אותנו לקרוע חלקי מולדת רבים, ביהודה, בשומרון, בירושלים וברמת-הגולן. החלטה זו, כשתיפול, איננה כתב אישום כלפי המתנחלים והמתיישבים, שרובם המכריע אינם אלימים, אלא חלק בלתי נפרד מהציבור המסור, הנאמן, של אוהבי הארץ ובוניה. זה הזמן לפנות לציבור הזה ולומר לו: אין כמוכם לאהבת הארץ, למסירות לה, לנכונות להקריב למענה. היו רגעים, שכולנו היינו שותפים להם, שבהם התאווינו בכל לבנו להניח את חותם נוכחותנו על כל שעל אדמה. גם אני הייתי שם. טעינו, לא ראינו למרחוק; חשבנו שנוכל להצליח לקיים , דמוקרטית, הגונה, נטולת סממנים של אלימות, מאירה פנים לשכניה ומחבקת אותם בתוך גבולות הריבונות שלנו. זה לא ילך. זה כבר עכשיו לא הולך. זה תבע מאתנו מחיר שאין לנו כוח מוסרי לשאת, וזה יתבע מאתנו מחיר כבד עוד יותר, שיפרום את החישוקים הדקים שעדיין שומרים על הסולידריות החברתית של החברה הישראלית. איני בא בטענה לאיש, ואף לא בהטפת מוסר. אין לי זכות לכך. אך מוטלת עלי החובה לפנות אליכם, הבונים והמתיישבים, ולומר לכם, מתוך הרבה כבוד והערכה, שגם אתם תצטרכו לעשות את חשבון הנפש שלכם ולהגיע להחלטה – לא מתוך ריב ומדון, לא מתוך קרע שיפצע את הרקמות הרגישות ביותר של החברה המיוסרת שלנו, אלא בהשלמה שאין ממנה מוצא, מתוך הבנה שבגדלות הנפש שזאת הדרך היחידה – לא נטולת סכנות ואי-ודאות, רצופת מכשולים, אך היחידה. מהי המשמעות של טקסי הזיכרון הללו ליצחק רבין אם אין בהם הבנה שאסור לתת יד, בשום תנאי, בשום מקרה, ליצירת אווירה של חזרה לימים האפלים ההם? אני רואה אתכם לפני, דליה, יובל, רחל וכל בני המשפחה. אתם אינכם זקוקים לזיכרון הקולקטיבי של אבא שלכם דווקא במעמדים האלה, כי הוא מקנן בתודעה האישית של כל אחד מכם ממילא, בכל ימות השנה. אתם כאן, אנחנו כאן, עם ישראל כאן כדי להפיק לקח, לבסס ערכים יציבים, לבנות עתיד ראוי לפועלו ולזכרו של אביכם, מנהיג ישראל, לוחם אמיץ בשדה הקרב ובשדה המערכה המדיני. אני מחויב לציווי הזה כל יום, עד יומה האחרון של הממשלה. הממשלה תמשיך לבצר את גבולות המדינה, להכין מענה לתוקפיה, להקדים את הטרוריסטים המאיימים עליה, ובאותה עת לא תחדל מניהול משא-ומתן בכל הגזרות ועם כל השותפים האפשריים – הפלסטינים, הסורים, הלבנונים – מתוך מאמץ אמיתי להגיע להסכם, או לפחות לבסס את יסודותיו, כדי שלא יהיה אפשר לחמוק מהסכם בעתיד. כך אני אכבד את יצחק רבין, זיכרונו לברכה, וכך תעשה גם ממשלת ישראל בראשותי – כל חבריה; כל מי שיהיה בה. היו"ר דליה איציק: אדוני ראש האופוזיציה, בבקשה. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי יושבת-ראש הכנסת דליה איציק, כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, כבוד נשיאת בית-המשפט העליון דורית בייניש, כבוד הנשיא לשעבר יצחק נבון, דליה, יובל רחל ומשפחת רבין כולה, כבוד ראש הממשלה אהוד אולמרט, שרי הממשלה, מבקר המדינה, חברי הסגל, חברי הכנסת ואורחי הכנסת, "עת מלחמה ועת שלום", אמר קהלת. יצחק רבין עמד בחזית המלחמה ובקדמת המאמץ להגיע לשלום. אתם, הממלאים את אולם המליאה בישיבה מיוחדת זו של כנסת ישראל, רובכם עשיתם היום את הדרך העולה משער-הגיא. חלפתם בהיסח הדעת על פני שלדות המשוריינים ואתרי הקרבות של חטיבת "הראל" בתש"ח, הרדאר משמאל והקסטל מימין, ובתווך – תחת צל הברושים בקריית-ענבים – מנוחת הלוחמים. אני מהרהר בעלם יצחק רבין, מפקדם של אותם נערים, פורצי המצור על ירושלים ומשחרריה, שיצאו עם שחר לקרב. אותם אשר, כמאמר המשורר, "לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים את עקבות יום הפרך וליל קו-האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע". אותם שהלכו אחר מפקדם הנערץ אל הקשות שבמשימות וחירפו נפשם על חירות ירושלים. יצחק רבין, יליד ירושלים, נאסף אל אדמתה הפצועה והכואבת. את אש כל המלחמות שרד, אך גבו נחשף לכדורי הרוצח הנתעב. ארורה היד שנשלחה בו. פשעה לא יסולח לעד. יצחק רבין, המצביא והמדינאי, הקדיש את חייו לביטחון ישראל ולחתירה לשלום. הוא ידע שלא נוכל להניח את חרבנו עוד שנים רבות, אבל הוא ראה חובה לעצמו לבחון את הסיכוי רווי הסיכונים לסלול נתיב אל השלום הנכסף. גם כשהיינו חלוקים עם יצחק רבין על הדרך להשגת היעד, חלקנו עמו את השאיפה להשיג שלום וביטחון, כי לכל אחד מאתנו אמת משלו ודרך משלו להשיג את השלום. אצל יצחק רבין ידענו ששאיפה נאצלת זו, המעוגנת בערכיו ובתפילתו של העם היהודי לדורותיו, נטועה עמוק בלבו ובנפשו. כולנו, תומכים כיריבים פוליטיים, לא הטלנו שום ספק בכנות רצונותיו ובטוהר לבו בפעולתו למען העם והמולדת. יצחק רבין היה כן, אמיתי עד תום, ושום שיקולים זרים לא הנחו אותו. אני מאמין שזה היה סוד כוחו וקסמו בארץ ובעולם. הוא היה מפקד ומנהיג מעורר אמון. יושרו, חיוכו והענווה האמיתית שקרנה ממנו חיבבו אותו על כל רואיו. במהלך השנים נשמר בו חן נעוריו, יפי תוארו, ישירות דיבורו, אותו חספוס צברי ביישני של דור הפלמ"ח, של חבורת יפי הבלורית והתואר. ידידי, חברי הכנסת, מנהיגים נבחנים בהצבת יעדים לעמם ובהתוויית הדרכים להשגתם אל מול המציאות המשתנה. ראש הממשלה יצחק רבין השכיל לקבוע סדרי עדיפויות נכונים, ועל כן השקיע השקעה גדולה בחינוך ובתשתיות. הוא נודע כ"מר ביטחון" והקדיש מאמצים גדולים לביצור עוצמתנו וחוסננו. אבל מעל לכל אלה הציב את יעד השלום, יעד שהושג במלואו, תחת הנהגתו, בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. למרבה הצער, מול גלי הטרור, התפשטות האסלאם הקיצוני והסרבנות הפלסטינית שנתגלתה מאז, לא הבשילו עד כה המאמצים לכונן שלום עם הפלסטינים. שתי המשימות הגדולות של יצחק רבין, הביטחון והשלום, חייבות להמשיך להנחות אותנו במאמצינו להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. השגת יעדים אלה עוברת בהכרח דרך שיח ציבורי מעמיק ונוקב. אין לכך תחליף. אבל אין תחליף גם לכך ששיח זה ידע גבולות – של כיבוד היריב, של איפוק, של שמירה על החוק, ומעל לכול, של קבלת הכרעת הרוב. על כן, איננו יכולים לסבול את הקריאות הנשמעות היום לפגוע בראש ממשלת ישראל ובחיילי צה"ל. הלקח של כולנו הוא שמנהיגות אחראית צריכה לצאת בזמן נגד דברי הסתה ולהוקיע בעוצמה התבטאויות שלוחות רסן. נפעל ביד ברזל נגד פורעים ומסיתים. לא ניתן לאיש להרים יד על חייל או על שוטר. לא נאפשר התרסה פרועה ואלימה כלפי אוכפי החוק. ומעל לכול, ידידי, נחזק את אבן היסוד של כל חברה תרבותית: האיסור המוחלט על רצח. אסור לרצוח שום אדם, לא כל שכן שליח ציבור וראש ממשלה. רוצחו של יצחק רבין עבר על איסור זה, הנורא מכול. הוא רצח בדם קר אדם – בעל, אב, סבא, אח, ראש למשפחה אוהבת. הוא גם פצע את לבה ואת נפשה של הדמוקרטיה הישראלית. הוא התנקש בחייו של ראש ממשלה שנבחר באופן דמוקרטי על-ידי אזרחי מדינתו. אסור לתת לרוצחים פתחון פה. קולם אינו לגיטימי, וודאי שאסור לתת במה ציבורית כלשהי לרוצחו של יצחק רבין, עד יומו האחרון. ידידי, ילדי ישראל שיגיעו השנה למצוות גדלו במדינה ללא יצחק רבין. הם אינם צריכים לשמוע את הגיגיו ההזויים של הרוצח. הם צריכים להכיר את סיפור חייו של יצחק רבין, השזור כחוט השני בתולדות עמנו ומדינתנו, שלמענה חלם ונלחם ובשירותה נפל. יהי זכרו של יצחק רבין נצור ושמור בזיכרון עמנו בדור הזה ובדורות הבאים. היו"ר דליה איציק: אדוני שר הביטחון, בבקשה. שר הביטחון אהוד ברק: כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, גברתי יושבת-ראש הכנסת, כבוד הנשיא החמישי מר יצחק נבון, אדוני ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת דורית בייניש, שרי הממשלה, חברי וחברות הכנסת, מבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס, שרים וחברי הכנסת לשעבר, אורחי הכנסת, משפחת רבין היקרה, מכובדי כולם, שלוש-עשרה שנה הם פרק זמן היסטורי קצר מכדי להעריך כראוי את מלוא ההשפעה של רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. היסטוריונים וסוציולוגים עוד יעסקו בכך ודאי הרבה מאוד ברבות השנים. הם יתחקו, בפרספקטיבה ראויה של זמן, אחר התהליכים שמקורם בנקודת השבר הקשה ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו עדיין מתקשים לזהותם. הם ינתחו את ההשלכות ארוכות הטווח של הרצח על דמותה, על דרכה ועל גורלה של מדינת ישראל. אנחנו, הנאספים כאן היום במשכן הכנסת להעלות את זכרו של המנהיג הדגול ואת חרפת הרצח השפל, קרובים מדי לאיש – הדור שלנו, שחווה את המאורע הטראומטי הזה בתולדות המדינה, נוגע בדבר ונגוע ממנו. אנחנו היינו שם, בליל הרצח הנורא, בין שנמנינו עם הקהל העצום שגדש את כיכר מלכי-ישראל, כשמה אז, ובין שנצמדנו מבועתים ונדהמים אל מרקע הטלוויזיה. יצחק רבין קרוב אלינו, ודאי אל מי שהכירו מקרוב וזכה לעבוד עמו, כי הוא היה חלק בלתי נפרד מנוף חיינו והווייתנו – בהשראתו על צה"ל, בביסוס יסודות ביטחונה הלאומי של ישראל, בחיזוק מעמדה הבין-לאומי ובתנופה שהעניק לתהליך המדיני, תנופה שהניבה מתחת ידו את חוזה השלום עם ממלכת ירדן וחוללה הבקעה מדינית ופסיכולוגית ביחסי ישראל עם הפלסטינים, ובמידה רבה גם עם סוריה ועם העולם הערבי בכלל. כל מה שהיה בזמן רבין וכל מה שהווה ויהיה בתהליך השלום האזורי הקשה ורב-המכשולים בינינו ובין שכנינו נעוץ בתקופת רבין ומחויב ממורשתו. שנותיו של יצחק רבין בקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה, עד הירצחו, היו שנים של מנהיג בשל, מפוכח, שקול ועתיר ניסיון. אלה היו שנים ברוכות, של תנופה עצומה, לא רק במישור המדיני, אלא בכל מערכותיה של מדינת ישראל – בכלכלה, בביטחון, בחברה, בחינוך, בהשכלה הגבוהה, בתשתיות הלאומיות, בצמצום הפערים, בשיפור יחסה של המדינה אל המיעוטים שבתוכה ובהעלאת כבודה ויוקרתה של המדינה בזירה הבין-לאומית. אמת, היה למעשה המדיני הנועז של יצחק רבין מחיר פנימי עז. המתח בין תומכי מדיניותו ומתנגדיה החריפים, בין חסידי שתי מדינות לשני עמים ובין נאמני שלמות הארץ, גאה לשיאים חסרי תקדים, עד שקם עליו אותו רוצח נתעב לרוצחו. צריך לומר את האמת – מפלצת הקנאות הזאת עלולה להרים ראשה על כל ראש ממשלה שיבקש לקדם את ישראל אל עבר השלום הנכסף ויקבל ברגע האמת את ההכרעות הקשות הנגזרות ממנו. כל ראש ממשלה המחויב לדרך השלום יידרש להישיר מבטו אל פני העם ולומר לו את האמת. אי-אפשר ולא נכון לעתידה של ישראל לסגת מהדרך הזאת, אף אם ארוכה היא ומפרכת וכרוכה בסיכונים ובמכאובים. כולנו נישפט בעיני הדורות הבאים במה שעשינו ובמה שלא עשינו בעקבות ההתנקשות בדמוקרטיה הישראלית. רוצח נתעב, בזוי ושפל מבני עמנו נטל את חייו של האיש שתרומתו לתקומת המדינה, לבניין כוח המגן, לניצחונות צה"ל ולהגנת עם ישראל היתה ללא אח ורע. הרוצח עשה זאת כדי לעצור את תהליך השלום, לשבש את יכולתה של הדמוקרטיה הישראלית לתפקד וכדי ליטול את ההכרעה החופשית מידי חברי הבית הזה. חברי הכנסת, עלינו להודות ולהתוודות: לא עשינו די. עברנו מהר מדי לסדר-היום. הרוצח שעכר את ישראל כבר זוכה בכלאו להטבות וקולו הבזוי בוקע לבושתנו ולחרפתנו באמצעי התקשורת האלקטרוניים שלנו בשם הרייטינג הקדוש. יש לפושע הנקלה הזה אפילו עדת מעריצים ומצדיקים ויש בקצוות המחנה גם פורעי חוק אלימים ומשתוללים השואבים ממנו דוגמה ומופת. טוב לראות גם בבית הזה חוזרים בתשובה שלא היו עם יצחק אז והיום מבינים שהוא צדק, וטוב לראות את כל הבית מתלכד בצורך להפיק את הלקחים. אך עלינו להתעשת. אם לא נאכוף את החוק בנחישות, אם לא ננקוט יד ברזל למיגור הקמים על הדמוקרטיה הישראלית לערערה, אין זה בלתי אפשרי שגם רצח פוליטי נוסף יתרחש חלילה. אסור לנו לטמון את הראש בחול – אנחנו, יושבי הבית הזה, נבחרי העם ומחוקקיו, שריו, שופטיו ושוטריו, ואפילו עיתונאיו, נישא באחריות אם באוזלת ידנו ובמחדלינו נאפשר חלילה הישנות אסון כזה במדינת ישראל. אסור לנו לטמון את הראש בחול. הכאב על הרצח הקיף את שדרות העם כולו. רצח רבין היה מעשה של יחיד, אך הוא לא יכול היה להתרחש ללא הקשר סביבתי, גם אם של סביבת קיצון, וללא גיבוי של אווירת הסתה וצידוק אידיאולוגי. על כן קשה המערכה, אבל חיונית מאין כמותה ובנפשנו היא. ישיבת הכנסת המיוחדת הזאת במלאות שלוש-עשרה שנה לרצח אסור שתהיה רק ריטואל. עליה לשאת את המסר ולהתחייב לו ועל כולנו להפנימו ולהגשימו. מאבק ללא פשרות על יכולתה של הדמוקרטיה הישראלית לפעול בתוך הקשות שבמחלוקות, בלי איום של אלימות, לאכוף את החוק, לעקור את הטרור הפנימי, לקבל החלטות קשות ולהוציאן אל הפועל. יזכור עם ישראל ותזכור כנסת ישראל את יצחק רבין בעיקר בהערצה ובהכרת תודה. יהי זכרו ברוך. היו"ר דליה איציק: חברי, דקת דומייה, בבקשה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זיכרונו לברכה.) היו"ר דליה איציק: נא לשבת. "התקווה". מזכיר הכנסת איל ינון: "התקווה". (שירת "התקווה") מזכיר הכנסת איל ינון: כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) מזכיר הכנסת איל ינון: נא לשבת. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, בטרם אנעל את הישיבה המיוחדת הזאת, שתיפתח שוב בעוד כחמש דקות, על-פי צוות ההסכמות, אני אכנס בחדרי את משפחת רבין. בעוד חמש דקות נחדש את ישיבת הכנסת. (הישיבה נפסקה בשעה 17:58 ונתחדשה בשעה 18:08.) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח מחדש את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י"ב במרחשוון התשס"ט, 10 בנובמבר 2008. חברי חברי הכנסת, אודה לכם אם תשבו במקומותיכם. בבקשה, אנא, שבו במקומותיכם. לקרוא בשמות? אני אודה לכם אם לא אצטרך לעשות כן. אני מודה לכם. נפתח בסעיף הראשון: הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 17) (חברות במפלגה אחת בלבד), התשס”ט–2008; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 6), התשס”ט–2008. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89), התשס”ט–2008. עוד אודיעכם כי ביום רביעי, ז' בחשוון התשס"ט, 5 בנובמבר 2008, הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשס”ט–2008. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה למזכיר. החלטה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89), התשס”ט–2008 [נספחות.] היו"ר עתניאל שנלר: הסעיף השני בסדר-היום: הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89), התשס”ט–2008. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, להציג את הצעת הוועדה שאנחנו מצביעים עליה. בבקשה. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החלטה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89). בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89), בסעיף 1, סעיף 83ג(ב) המובא בו, במקום "ויצוינו סוגם ומספרם" צריך להיות "באופן שיקבע שר הפנים". דברי ההסבר: החוק התקבל ב-5 בנובמבר, ובשל טעות טכנית והשמטה מקרית הדבר הזה לא נכלל בנוסחו. לכן אבקש לאשר את התיקון בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו ובקשתו של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אנא, שבו במקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההחלטה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההחלטה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 89), התשס”ט–2008, נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: בעד – 62, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, שמסר יושב-ראש הוועדה, התקבלה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה), התשס”ט–2008 ["דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 20213.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עתניאל שנלר: חברי הכנסת, בעקבות פנייתו של סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת , שנמסרה סמוך ולאחר ההצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה), התשס”ט–2008, שלפיה עקב תקלה טכנית לא נקלטה הצבעתו ולכן לא זכתה הצעת החוק לרוב הדרוש והוסרה מסדר-היום, החלטתי, לאחר בדיקת הדברים ולאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית של הכנסת, כי יש לפסול את ההצבעה. לפיכך, ההצבעה בוטלה. נעבור אפוא להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה), התשס”ט–2008. ההסתייגויות נומקו, ולכן נעבור מייד להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–18 – 65 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–18 נתקבלו. היו"ר עתניאל שנלר: בעד – 65, מתנגד אחד ואין נמנעים. ובכן, עברנו את ההצבעה בקריאה שנייה וההצעה התקבלה. מראש אני אומר שיש שתי הודעות אחר כך, והן חשובות, לכן אני מבקש מהחברים להישאר במקומותיהם לאחר ההצבעה עוד 20 שניות לפני שננעל את הישיבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה. אנא שבו ונכבד את אלה שביקשו להודיע הודעה אישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 66 נגד – 2 נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה), התשס”ט–2008, נתקבל. היו"ר עתניאל שנלר: אנא שבו. תכבדו בטובכם את אלה שביקשו להודיע הודעה אישית. אני מבקש מיושב-ראש הקואליציה לעמוד ליד אחד המיקרופונים כדי שיוכל לומר את ההודעה האישית. בעד – 66, נגד – 2. אני קובע שהצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד ובענה), התשס”ט–2008, התקבלה בקריאה שלישית. יש שתי הודעות. יושב-ראש הקואליציה, בבקשה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שנתת לי את האפשרות להתבטא. אני רוצה להגיד שבכל התהליך הזה, של חוק איחוד הרשויות, אני באופן אישי, וגם מפלגתי, קדימה, זכינו להתקפות קשות, לא הוגנות, לא נכונות – – – גלעד ארדן (הליכוד): אבל מוצדקות. יואל חסון (קדימה): ניסו להאשים אותנו בהאשמות קשות של גזענות ודברים דומים לזה. מה שהיה – היה. אנחנו בסופו של דבר הגענו לכאן והשתתפנו בהצבעה כדי להוכיח שאין לנו שום עניין – – – גלעד ארדן (הליכוד): זאת הודעה אישית חשובה? אתה מנהל את הישיבה באופן פוליטי. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, שנייה, אני מבקש לסיים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. יואל חסון (קדימה): אני גם מודיע, אדוני היושב-ראש, שאנחנו, קדימה, נפעל להביא להצבעה גם את הנושא של באקה-ג'ת, כדי לסיים את פרשיית איחוד הרשויות – לפרק אותן לגמרי. בממשלות הבאות יהיה מה שיהיה. אני מאחל לכולם בהצלחה, בעיקר לרשויות האלה, שיעלו על דרך המלך. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. נסיים, כנהוג בגמר חקיקה, בדברי יושב-ראש הוועדה, שתמיד אומר דברי ברכה. בטרם נבקש מיושב-ראש הוועדה לומר דברי ברכה, משום שאנחנו ערב פיזור, נעשה זאת בצורה מכובדת: חבר הכנסת – הודעה קצרה, ואם ירצה חבר הכנסת . אחר כך יהיו דברי תודה של חבר הכנסת פינס-פז. בבקשה, אדוני. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לכל אלה שנשארו ותמכו בהצעת החוק לפיזור שגור. צר לי שהשמחה מהולה בעצב, על כך שהאיחוד של באקה-ג'ת לא בוטל, אף שמדובר באותה הצעת חוק. זאת הבטחה שלנו – שהחוק הזה יובא לכנסת ויבוטל, למרות עמדתו השלילית של שר הפנים מאיר שטרית. שוב, תודה לכל מי שנשאר, וברכות לתושבי אל-שגור. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. לא נפתח עכשיו את הדיון. אנחנו צריכים לסיים את הדיון. אדוני, יושב-ראש הוועדה, תאמר בבקשה כמה מילות תודה, ונסיים את הישיבה. אני מתנצל לפני שאר החברים שרצו לומר מלה, אבל אלה דברים שאין להם שיעור, ואנחנו נצטרך לסגור את הדיון. אדוני, בבקשה. אופיר פינס-פז (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להודות ליושבת-ראש הכנסת וליועצת המשפטית של הכנסת, שאפשרו לכנסת להצביע שוב על הצעת החוק על פירוק האיחוד בשגור. אני חושב שעשינו דבר נכון, גם מבחינה ציבורית וגם מבחינה עניינית. אני מצר על העמדה של שר הפנים, ששלח לי מכתב שבו הוא אומר שהוא אינו מוכן להעביר את העניין של באקה-ג'ת כהסתייגות במסגרת החוק הזה, ורואה בו נושא חדש שלא מאפשר לנו להתקדם. אבל, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שבכנסת הבאה הבעיה הזאת תיפתר. אני רוצה להודות לצוות הממשלה שעזר לנו, לצוות הוועדה ולחברי הכנסת המציעים, שקידמו את כל הצעות החוק. היו כאן הרבה מאוד, אני לא זוכר את כל השמות, אבל אני רוצה להודות לחברת הכנסת נאדיה חילו, שנמצאת כאן, לחבר הכנסת שכיב שנאן ולחבר הכנסת יורם מרציאנו, שכולנו נאחל לו החלמה מהירה – הוא עבר היום טיפול מסוים ואני מאחל לו החלמה מהירה. אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהיתה מהמציעים, וכמובן לחברי הכנסת הנוספים – נדמה לי אחמד טיבי, ברכה, זכור – עוד חברים היו שותפים להצעות החוק? ולכל החברים שהשתתפו בהצבעה והראו שהכנסת יכולה להתאחד ולהוביל מסר ממלכתי וענייני. תודה רבה, פגרה נעימה והצלחה בבחירות. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לכולם, נסיעה טובה. חברי הכנסת, ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:19.