דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה נ"ו הישיבה החמישים-ושש של הכנסת השבע-עשרה יום שלישי, ט"ז בחשוון התשס"ז (7 בנובמבר 2006) ירושלים, הכנסת, שעה 11:02 תוכן העניינים הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; 5 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 5 דני נוה (הליכוד): 5 זאב אלקין (קדימה): 7 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 9 דוד אזולאי (ש"ס): 11 זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 12 שרה מרום-שלו (גיל): 14 מנחם בן-ששון (קדימה): 15 השר אביגדור ליברמן: 18 קולט אביטל (העבודה-מימד): 20 נסים זאב (ש"ס): 21 משה כחלון (הליכוד): 22 אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): 24 אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 25 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 27 יעקב כהן (יהדות התורה): 29 אלי אפללו (קדימה): 31 נאדיה חילו (העבודה-מימד): 33 שמואל הלפרט (יהדות התורה): 34 מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): 37 יובל שטייניץ (הליכוד): 39 יצחק וקנין (ש"ס): 42 אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 43 אלחנן גלזר (גיל): 44 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 47 ראובן ריבלין (הליכוד): 50 יואל חסון (קדימה): 52 דני יתום (העבודה-מימד): 54 יעקב מרגי (ש"ס): 55 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 56 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 58 מיכאל נודלמן (קדימה): 59 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 60 שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 62 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 64 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; 64 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 64 גלעד ארדן (הליכוד): 65 חיים אמסלם (ש"ס): 67 מגלי והבה (קדימה): 70 ליה שמטוב (ישראל ביתנו): 72 אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 73 מרינה סולודקין (קדימה): 75 מיכאל איתן (הליכוד): 76 יורם מרציאנו (העבודה-מימד): 78 לימור לבנת (הליכוד): 80 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 83 חנא סוייד (חד"ש): 84 גדעון סער (הליכוד): 87 רן כהן (מרצ): 89 עזמי בשארה (בל"ד): 92 דב חנין (חד"ש): 95 אברהם רביץ (יהדות התורה): 99 חיים אורון (מרצ): 102 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 107 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 107 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; 107 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 107 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 107 משה שרוני (גיל): 112 ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 115 סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): 119 אמנון כהן (ש"ס): 123 אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 125 סילבן שלום (הליכוד): 129 אביגדור יצחקי (קדימה): 135 שר האוצר אברהם הירשזון: 139 מזכיר הכנסת אריה האן: 144 הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 3739.] (קריאה ראשונה) היו"ר אמנון כהן: שלום לכולם. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שלישי, ט"ז בחשוון תשס"ז, 7 בנובמבר 2006. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדיון המשולב בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006, ובהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 - קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת דני נוה לשאת את דברו. אחריו ידבר חבר הכנסת זאב אלקין. אני מזכיר שמסגרת הדיון שקבעה ועדת הכנסת תהיה כדלקמן: בפתיחת הדיון ובסיומו יינתנו עשר דקות לכל סיעה, ואתמול כל סיעה כבר דיברה עשר דקות. במהלך הדיון יינתנו לכל חבר כנסת מהקואליציה שלוש דקות ולכל חבר כנסת מהאופוזיצה חמש דקות. במסגרת זו לא תינתן רשות דיבור נוספת לחברי הכנסת שנאמו בפתיחת הדיון או בסיומו. כלומר, כל חברי הכנסת ידברו לפחות פעם אחת, כל מי שנרשם, כמובן. חבר הכנסת דני נוה, בבקשה. דני נוה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני שמח שהשר ליברמן נמצא אתנו בדיון הזה, משום שהסוגיה הראשונה שרציתי להעלות בקשר לתקציב היא סוגיה שאני לא משוכנע, ידידי השר ליברמן, שאתה מודע לה בתור שר התחבורה לשעבר. הממשלה שהצטרפת אליה רק לפני זמן קצר מציעה, בספר התקציב שמונח פה על השולחן, לפגוע באחד ממנופי הצמיחה החשובים ביותר במשק הישראלי - ההשקעה בתשתיות. הצעת התקציב, כפי שהוא מונחת כאן לפני חברי הכנסת, מדברת על כך שממשלת ישראל מקצצת מיליארד שקלים מפיתוח רכבת ישראל בשנים הקרובות ועוד 150 מיליון שקל מתשתיות הכבישים. אין ספק שכאשר מדובר על צורך אמיתי, מעבר למס שפתיים, לחזק את הפריפריה ולחבר בין מרכז הארץ לצפון הארץ ובין מרכז הארץ לדרומה, לקצר את המרחקים ולהביא לכך שאנשים ירצו לבוא וגם לגור בצפון הארץ ובדרומה מתוך ידיעה שהם יכולים להגיע בתוך פרק זמן קצר למקום עבודה במרכז הארץ, שלא לדבר על ההשקעה בתשתיות, שהיא עצמה יוצרת מנוף לצמיחה, החלטת הממשלה לפגוע ולקצץ בפרויקטים החשובים – הרכבת והתשתיות – היא החלטה תמוהה ביותר, ואני תמה על כך ששר התחבורה לא משמיע קול זעקה בנושא הזה. הדבר הזה עובר בשקט, כאילו לא קרה שום דבר. ולא מדובר באיזה קיצוץ זניח אלא בדבר בעל חשיבות רבה. אם מדובר בהשקעה בתשתיות, אני חייב, אדוני היושב-ראש, לגעת בסוגיה שעסקתי בה בתפקידי הקודם כשר הבריאות. בעת כהונתי במשרד הבריאות התקבלה החלטה על תוכנית אשפוז רב-שנתית למדינת ישראל, שמשמעותה בניית בתי-חולים חדשים והשקעה בפיתוח של אלפי מיטות אשפוז בבתי-חולים במדינת ישראל. נאמר פה - ואני רוצה להזכיר שוב לחברי הכנסת - שמספר מיטות האשפוז במדינת ישראל היום הוא מהנמוכים ביותר בקרב המדינות המפותחות, אם נשווה את עצמנו למדינות ה-OECD. 2.1 מיטות ל-1,000 נפש - זהו השיעור הנמוך ביותר ביחס למדינות ה-OECD. כשהייתי שר הבריאות קיבלנו תוכנית אשפוז רב-שנתית, שכוללת בניית מיטות אשפוז במדינת ישראל. בשנה שעברה, כשעוד הייתי שר הבריאות, הצלחנו להשיג תקציב לתחילת התכנון של התוכנית הזאת, וכשאני פותח את ספר התקציב לשנת 2007, שמונח כאן, אני לא רואה לזה זכר, כאילו זה לא קיים. זה לא קיים, כי משרד האוצר רצה שזה לא יהיה קיים. משרד האוצר, אם ימשיך בתוואי הזה של חוסר השקעות בתשתיות במדינת ישראל, ובכלל זה בתשתיות בבתי-החולים, נגיע לכך שתוך חמש עד עשר שנים מדינת ישראל תהיה בקטסטרופה בלתי נסבלת ונוראית בכל מה שנוגע למצוקת האשפוז בבתי-החולים שלנו. לכן, התוכנית שהתחלתי להניע, והאוצר קטע השנה, היא תוכנית חיונית מאוד לאזרחי מדינת ישראל. אגב, בכלל זה גם החלטה על הקמת בית-חולים באשדוד. אני רואה את חברת הכנסת לנדבר, שיוזמת כינוס בנושא הזה, ותבורכי על כך. ההחלטה הזאת איננה איזו גחמה. כחלק מתוכנית האשפוז של משרד הבריאות, של מדינת ישראל, התקבלה החלטה שיש מקום לבנות בית-חולים באשדוד. היו"ר אמנון כהן: לכן רוצים לבטל אותה בחוק ההסדרים. דני נוה (הליכוד): לכן רוצים לבוא ולבטל אותה בחוק ההסדרים. כשאני הייתי שר הבריאות, משרד האוצר הכניס את זה לחוק ההסדרים, רצה לבטל, וכתוצאה מהתנגדותי הוציאו את זה מחוק ההסדרים. השר אביגדור ליברמן: זה כבר יצא מחוק ההסדרים. דני נוה (הליכוד): אני מאוד מקווה שאכן כך, ידידי השר ליברמן - שזה הוצא. זה נראה לי כמו אותן עזים שאנשי האוצר, אגף התקציבים, מכניסים לתקציב כדי להראות - הנה, הבאנו והוצאנו משהו. לצערי הרב, ההוצאה או ההכנסה של זה, אין לה עדיין משמעות תקציבית, כי מה שצריך היה להיות, אפרופו מה שאמרתי לפני דקה, הוא שיתחילו בתהליכים אמיתיים, אופרטיביים, לבניית בית-החולים. לא מספיק שהביטול של חוק בית-חולים באשדוד יוצא מהחוק, אלא צריך להתחיל להניע אותו קדימה. אני מבין שזמני מתקצר והולך, אדוני היושב-ראש, ורציתי להזכיר בקצרה, ברשותך, עוד שתי סוגיות שנוגעות למערכת הבריאות שלנו. הממשלה החליטה החלטה שאני עסקתי בה רבות, ואני מברך על כך, להניע את הרפורמה בתחום בריאות הנפש, היינו להעביר את האחריות לבריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות-החולים, אבל דבר אחד קרה בדרך – אם זה יבוצע במסגרת התקציב כפי שהוא מונח כאן על השולחן, זאת תהיה התעללות בחולי הנפש. החליטו להעביר את זה לקופות-החולים, וזה נכון נורמטיבית, אבל עם 150 מיליון שקל פחות, וקופות-החולים לא תהיינה מסוגלות לטפל בחולי הנפש בתקציב שמונח כאן. אדוני היושב-ראש, בזמן הקצר שהיה לי הסברתי מדוע אילו לא היית מוגבל בהיותך חבר קואליציה היית מצביע נגד התקציב. יש עוד סיבות טובות אחרות להצביע נגדו, ואני מקווה שהדברים הללו יתוקנו כחלק מתהליך החקיקה כאן בכנסת. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה לחבר הכנסת דני נוה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אופיר פינס-פז, אדוני השר לשעבר. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, ואדוני השר – נדמה לי שאפשר לברך אותך בתורנות הראשונה מטעם הממשלה באולם הזה, אז ברכותי. אני חושב שכל אחד מאתנו היה יכול לתאר לעצמו איך היה מתקיים הדיון על תקציב 2007 לולא המלחמה בלבנון. אני זוכר את הלהיטות הגדולה שהיתה כאן, במקום הזה, של כמעט כל 120 חברי הכנסת – המון כסף בקופת המדינה, למה לא מוציאים את זה? למה אין הגדלה של ההוצאות התקציביות בהיבט החברתי? ואני חושב שבקיץ האחרון למדנו לקח, ומגיע כאן כל השבח גם לאוצר וגם לממשלה כולה על העמידה העיקשת ביעדים התקציביים במה שקשור להוצאה. כי אם אני מנסה לתאר לעצמי עוד מדינה בעולם, ועוד בסדר גודל כמו שלנו, שהיתה חווה את החוויה של מלחמה ששיתקה חלק מסוים של המשק, עם הוצאות כאלה גדולות לפיצויים, ועוד באווירה הציבורית שנוצרה בעקבות המלחמה – וכאילו כלום לא קרה: הבורסה לא קרסה, הדולר לא זינק למעלה. אני חושב שראינו כאן דוגמה מצוינת לנכונות הדרך של משרד האוצר בעמידה על ההוצאה הציבורית. זה מצד אחד. מצד שני, כאשר מתבוננים בנתונים הכלכליים לטווח הארוך, עולה מייד השאלה: האם הצמיחה הכלכלית, שבאמת מובטחת במדיניות הזאת, מביאה אתה גם שיפור חברתי? אני יכול רק להזכיר כאן כמה נתונים ממחקר שהביא לאחרונה לידיעתנו מרכז טאוב. מהנתונים האלה עולה בבירור, שירידת האבטלה רחוקה מלהדביק את קצב הצמיחה, וההוצאה החברתית של הממשלה רק הולכת ויורדת – לא רק ביחס לתמ"ג, אלא גם בתוך סך ההוצאה הממשלתית. לנוכח השאלה הזאת עולה כאן עוד שאלה – ואני מעביר אותה לשר ליברמן כנציג הממשלה: במקביל לעמידה העיקשת על מסגרת ההוצאה, שבעיני היא נכונה, יהיה על הממשלה לחשוב על המדיניות החברתית, כי ברור שגידול ב-1%, או ב-1.7%, לא יכול להדביק את הפער הדמוגרפי עם טייס אוטומטי. זאת אומרת שהדרך כאן, אם עומדים על ההוצאה, היא ללכת לרפורמות מבניות עמוקות כדי להוריד במקום שאפשר להוריד ולהשקיע במקום שצריך להשקיע, בהוצאות החברתיות, והפן הזה עדיין חסר לי בהצעת התקציב. הדבר האחרון שרציתי לעמוד עליו כאן הוא כמה סוגיות פרטניות בתקציב הזה, שאני מקווה שיתוקנו עוד במהלך הדיון לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. הראשונה שבהן היא תוכנית ויסקונסין. אתמול התקיים דיון בנושא זה בוועדת הכספים של הכנסת, והמסקנה של כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון, גם של היושב-ראש המכובד, היתה שאין מקום להרחיב את התוכנית במצב הזה של הפיילוט. כלומר, המסקנות של הפיילוט הן שצריך לתקן את התוכנית. במצב כזה, להכניס לתקציב המדינה כסף נוסף להרחבת התוכנית, נראה לי תמוה. בדרך כלל חברי הכנסת דורשים להכניס הוצאות נוספות. אני, במקרה הזה, דורש להוציא את ההוצאה הזאת מספר התקציב. ולעומת זאת, שני נושאים – אחד שכבר נגעו בו כאן, בית-חולים באשדוד; נמצאת כאן חברת הכנסת סופה לנדבר. בצורה כזו או אחרת – דרך החוק או דרך סיכום בין ראש העיר ובין משרד האוצר – בית-החולים באשדוד חייב לקום. אני לא מאמין שחברי הכנסת ייתנו את ידם להורדת הנושא הזה, אף ששרי הבריאות לדורותיהם לא כל כך הזדרזו להקים את בית-החולים הזה, בהם גם שר הבריאות הקודם, שדיבר כאן מעל הבמה הזאת. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס, ואחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): כמה דקות יש לי? היו"ר אמנון כהן: אתה מהקואליציה – שלוש דקות. קריאה: - - - אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): לא, הוא אמר: לקואליציה שלוש דקות, לאופוזיציה חמש. אני חושב שלי מגיעות ארבע. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תראו, מדובר בתקציב שאחרי מלחמה. אין ספק שהתקציב הזה רחוק מאוד מלהיות תקציב החלומות של מפלגת העבודה. חסרים בו הרבה מאוד דברים מרכזיים שהתכוונו לממש בשנת התקציב הזאת כחלק מהבטחת הבחירות הכוללת שלנו. שום מפלגה אחראית ורצינית לא יכולה להתעלם מכך שהיתה כאן מלחמה. מצד שני, אסור באיסור חמור להשתמש במלחמה כתירוץ לכל מיני רגרסיות בצד הכלכלי-החברתי. גם על זה אני מתריע ומזה אני מזהיר. יש בתקציב כמה סעיפים שבכל זאת צריך להתמודד אתם. אני רוצה להזכיר לכולם, בעיקר לחברי בקואליציה, את ההתחייבות של ראש הממשלה לשקול מחדש את הפסקת העלייה מאתיופיה. אני מתנגד לצעד הזה התנגדות גורפת. אוי לה לממשלה ואוי לה לקואליציה שתצביע בעד צמצום העלייה למדינת ישראל, קל וחומר עליית יהודי אתיופיה. ראש הממשלה התחייב לפני שרי הממשלה שיבחן מחדש את סעיף התקציב הזה. אני חושב שעדיין צריך לעשות בתקציב הזה השלמות בכל מה שקשור לתקציב המדע, המחקר והפיתוח. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מאה אחוז. אופיר פינס -פז (העבודה-מימד): חבר הכנסת אורלב, יושב-ראש ועדת המדע, יכול לחזק את דברי. ניהלתי מאבק בנושא הזה, ולא הצלחתי, ואני אומר לכם: יש כאן קוצר ראות מבחינת הממשלה. מוכרחים להסתכל בראייה של עוד חמש, עשר ו-20 שנה. המחקר והפיתוח הם הנכסים האסטרטגיים האמיתיים של מדינת ישראל. אני מציע לכולם לזכור את זה, ולא לראות בנושא הזה דבר שולי וחסר משמעות. זה יעלה לנו ביוקר. אני רוצה להתריע על תופעה נוספת, שכולנו עמדנו עליה במלחמה האחרונה והתקציב הזה לא רק שלא נותן לה מענה, הוא אף מחריף אותה. חברים, יש בעיה קשה בשירות המדינה. מי שרצה לבדוק את זה בימי המלחמה ראה ששירות המדינה לא עמד ביעדים ובציפיות, ואני לא רוצה להרחיב מעבר לזה. תקציב המדינה ממשיך להפריט את שירות המדינה של מדינת ישראל, ממשיך להוציא ממנו את הכוחות הטובים, ממשיך להפוך אותו לגוף שלא באמת יכול להביא תוצאה בזמן אמת. חבל שהתהליכים האלה נמשכים – המשך הקיצוץ בכוח-האדם, המשך הקפאת התקנים, המשך הקפאת המשרות, המשך הקפאת התפקידים. חברים, בסוף יהיה לנו שירות מדינה מאוד מצומצם ומצומק, ועבודה, תכל'ס, הוא לא יוכל לעשות. היו"ר אמנון כהן: זמנך תם. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): זה נאום הבכורה שלי, תן לי עוד - - - היו"ר אמנון כהן: עוד משפט אחד, אחרון, אדוני. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חסרה לי בתקציב גם תוכנית למלחמה בעוני. חברים, זה חייב להיות. הפערים בישראל הם הגדולים בעולם. צריך להגדיל את שכר המינימום עוד יותר, וצריך גם לקבוע שכר מקסימום במדינת ישראל. בואו לא נחשוש מזה. אנחנו במקום הראשון בעולם בפערים בשכר. הגיע הזמן להתמודד ביושר ובאומץ עם הסוגיה הכואבת הזאת. אני רוצה להודיע כאן שאני מתכוון – למרות הביקורת, שאני חושב שהיא ביקורת בונה, שהבעתי בדיון היום בבוקר – אני מתכוון להצביע בעד הצעת התקציב בקריאה ראשונה, ואני מקווה שנצליח להחיל בהצעת התקציב את השינויים הדרושים לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. היו"ר אמנון כהן: זה בשמך? או שאתה מציע - - - אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אני מדבר רק בשמי. יש לנו יושב-ראש הסיעה, והוא יכול לדבר בשם הסיעה. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת דוד אזולאי. אחריו - חברת הכנסת שרה מרום-שלו, ואחריה - חבר הכנסת זבולון אורלב. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כולנו זוכרים את משל השמן והרזה שסיפר בטוב-טעם שר האוצר הקודם, וכך ניסה לשכנע עד כמה רע מצבו של המשק. אדוני שר האוצר הקודם, חבר הכנסת ביבי נתניהו, השמן נעשה רזה, רזה מאוד אפילו, והרזה נעשה נכה – עקב פגיעה באיברים שונים וחיוניים ומחוסר מזון וויטמינים. אדוני שר האוצר הקודם, אל לנו להרוג את הנכה. ואני פונה כרגע אל שר האוצר הנוכחי, מר הירשזון: בוא לא נפגע באותו נכה, שכבר עתה הוא מצב אנוש, ושלא יאמרו אנשי האוצר - אין כסף, אין לנו מאיפה. היתה מלחמה, הכול טוב ויפה, הכול נכון. אבל כולנו היינו עדים לכך שמצב המשק היה בכי רע, כאשר נמצאו 5 מיליארדי ש"ח – אם לא יותר מזה, שעד היום משלמים אותם – לגירוש יהודים מהבית שלהם בגוש-קטיף. אדוני היושב-ראש, נתמוך בתקציב במתכונתו הנוכחית, עם כל ההסתייגויות שיש לנו, ויש לנו. קשה לנו. אנחנו סופגים ביקורת מבית ומחוץ, אבל נתמוך בקריאה ראשונה, ונעשה שיפורים לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אבל צריך לזכור: גם לנו יש מוסדות, גם לנו יש ציבור, גם אנחנו שליחי ציבור, גם אנחנו נדרשים לתת דין-וחשבון לציבור בוחרינו. אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, אל תנצלו את רצוננו להיות לויאליים כלפי הממשלה ותמשיכו לפגוע בשכבות החלשות בחסותנו. לחברי באגודת ישראל אני רוצה להגיד: אתם, שמבקרים אותנו השכם והערב על עצם ישיבתנו בממשלה ועל תמיכתנו בתקציב – אני רוצה שתזכרו ואל תשכחו: אנחנו לא מפלגת שינוי, שנכנסו לממשלה לפגוע ביקר בקודשי ישראל. אנחנו תנועה עם עקרונות ודרך. גם לנו יש דעת תורה. גם אנחנו נשמעים לדעת תורה, אנחנו פועלים על-פי דעת תורה. לכן אני קורא לחברי באגודת ישראל: זכרו, אנחנו לא שינוי, אל לכם להיסחף. אנחנו מפלגה שיש לה גם עקרונות וגם דעת תורה. צריך לזכור: חלילה וחס, מי יודע איך היתה נראית ממשלה בלי ש"ס. זה היה יכול להיות כבית בלי מזוזה. לכן, חברי מאגודת ישראל, אנא מכם, היזהרו בדבריכם, תנהגו כבוד בעושים שליחותם נאמנה, גם אם זה לא לרוחכם. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חברת הכנסת שרה מרום-שלו – אינה נוכחת. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אבל קודם כול אני רוצה לציין: חברי הכנסת שבחדרים, מי שנקריא את השם שלו ולא יהיה נוכח במליאה, התור שלו יעבור והוא לא יוכל לדבר. אקריא עוד כמה שמות, אולי חלקם לא נמצאים, כדי שהם יהיו מודעים לכך: אחרי חבר הכנסת זבולון אורלב ידברו חברי הכנסת מנחם בן-ששון, קולט אביטל, יצחק וקנין, משה כחלון, רוברט אילטוב, אפי איתם. מי שלא יהיה בזמנו, תורו עובר. בבקשה. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בטוח שרבים מאזרחי ישראל, כמו לא מעטים מיושבי הבית הזה, רואים בהצבעה על התקציב מעין משחק מכור או משחק ידוע מראש. ההצבעה על התקציב היא הצבעת אמון בממשלה, והממשלה איננה יכולה להתקיים אם היא מפסידה בהצבעה על התקציב. לכן הקואליציה, הממשלה, בדרך הטבע, מגייסת את כל יכולתה כדי להעביר את התקציב, ויש רבים שרואים בכך משחק מכור מראש. להבדיל מקואליציות קודמות, הקואליציה הנוכחית, שאחרי הצטרפות ישראל ביתנו מונה 78 חברים, היא לכאורה קואליציה שאי-אפשר לעמוד בפניה. אבל חייבים לומר, לפחות לחלק ממפלגות הקואליציה, אלו שביקשו - - - השר אביגדור ליברמן: זבולון, גם אתה יכול להצטרף. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יכול להיות, הרי שום מפלגה לא רואה את ייעודה בישיבה באופוזיציה. כל מפלגה רוצה, והשאלה היא תמיד באילו תנאים ובאילו השפעות. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): הנה, כבר יש הסכמה של קואליציה ואופוזיציה, מסכימים לדבריך. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מרגיש שהממשלה הזאת, סר חנה בעיני העם. עם כל הצער, אני מרגיש שהממשלה הזאת איבדה את אמון העם. אני לא חושב שתוספת כזאת או תוספת אחרת פותרת את הבעיות. אמרתי את דעתי כמה פעמים: היתה צריכה לקום ממשלת שיקום לאומית בהשתתפות כל המפלגות הציוניות, לתקופה של שנתיים או שלוש שנים, עם שלוש או ארבע מטרות מוגדרות. לממשלה כזאת בוודאי היינו יכולים להצטרף. אני פונה למפלגות שביקשו את אמון הבוחרים על בסיס חברתי – הגמלאים, שנציגיהם המכובדים יושבים כאן, מפלגת העבודה, שנציגיה המכובדים יושבים כאן – וזאת ההזדמנות לאחל לחבר הכנסת מזל טוב להיבחרו ליושב-ראש הסיעה; רק עכשיו נודע לי הדבר, ואני חושב שזו בהחלט בחירה ראויה, ואני מכבד אותך. אני יודע שכבר התחלת למלא את התפקיד הזה כנציג הסיעה בשדולה של יושבי-ראש הסיעות למען החיילים החטופים, ובהחלט פעלת שם כראוי. על כל פנים, אני פונה למפלגות האלה, וכמובן גם לסיעת ש"ס: רבותי, התקציב הזה הוא תקציב המשך אנטי-חברתי. מה צריך יותר מלהקפיא קצבאות, שפירושו של דבר קיצוץ קצבאות? אם מקפיאים קצבאות, פירושו של דבר שמקצצים בקצבאות. חבר הכנסת זיו עשה תנועת ידיים ואמר לי: לא, לא יהיה קיצוץ בקצבאות. קודם כול, הלוואי. אני אברך אם לא יהיה קיצוץ בקצבאות. אבל צריך לומר ביושר, חבר הכנסת זיו: הערב, או מחר בערב, אתה תרים את ידך בעד בקריאה הראשונה, ובקריאה הראשונה הזאת יש קיצוץ בקצבאות. אנחנו בינתיים צריכים לראות על מה מצביעים. זה בסדר שיש הבטחות עתידיות, אני מכיר אותן. נער הייתי וגם זקנתי – ואתה זקן ממני, ואני מברך אותך, ובשבילי זיקנה היא חוכמה. אבל צריך להבין שההצבעה מחר בערב היא הצבעה על קיצוץ קצבאות. גם אין התחייבות בכתב. אין גם החלטת ממשלה. הכול דיבורים - או שהם יתקיימו או שהם לא יתקיימו. הבעיה היא לא רק בנושאים החברתיים, הבעיה היא גם בנושאים החינוכיים. אני שואל את עצמי אם לפי התקציב הזה, התלמידים ילמדו יותר או פחות. לצערי, הם ילמדו פחות. אני שואל אם בתקציב הזה יש יותר משאבים כדי לטפל בבעיות היסוד של החינוך – שקשורות בתכנים, באלימות, בסמים, בהימורים, בכל הרעות החולות. לצערי, התשובה שלילית. התקציב הזה אינו מבשר טובה. האם התקציב הזה יקטין את העוני, את הפערים? לצערי, התקציב הזה כבר מבשר שדוח העוני לשנת 2006 יהיה גרוע בהרבה מדוח העוני של 2005. אני יודע שאי-אפשר לתקן הכול בבת אחת, אני יודע הכול, אבל לפחות יש כיוון כלשהו, ולצערי, הכיוון הוא לא חיובי. כמובן, אני מצטרף לדבריו של מי שהיה שר המדע: יש גם הקיצוץ במדע, בטכנולוגיה ובהשכלה הגבוהה – אגב, קיצוץ שעבר את ה-22% – תקציב המחקר והפיתוח האזרחי במדינת ישראל עבר קיצוצים אדירים. היו"ר אמנון כהן: נא לסיים. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לצערי, אף שעברנו מלחמה - ואינני מתעלם ממנה, אסור להתעלם גם מן ההוצאות - עדיין בתקציב הזה אין הבשורות שמדינת ישראל זקוקה להן גם בצד הערכי, גם בצד התוכן, גם בצד הרוח, גם בצד החברה, גם בצד החינוך וגם בצד המדע והטכנולוגיה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. בבקשה, חברת הכנסת שרה מרום-שלו. אחריה - חבר הכנסת מנחם בן-ששון. שרה מרום-שלו (גיל): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, היום אנו מצביעים על תקציב 2007 בקריאה ראשונה. אני לא יכולה לומר שאני מתפעלת מהתקציב הזה, הוא לא יפתור את מצוקותיה של החברה הישראלית, לא יצמצם את הפערים החברתיים ההולכים וגדלים בין עשירים ועניים, וגם אחרי אישור תקציב זה הקשישים ימשיכו להיות אוכלוסייה חלשה, ואך בקושי יוכלו לגמור את החודש. נמשיך לשמוע על קשישים שנאלצים לוותר על תרופות כי אין להם כסף לקנות אותן, על ילדות בנות 13 שנאלצות לגנוב כסף כדי שיהיה למשפחותיהן מזון, על ילדים שמגיעים הביתה בתום יום לימודים ומוצאים מקרר ריק. ובכל זאת יש בתקציב הזה בשורה מסוימת, לפחות לאוכלוסיית הגמלאים בישראל: היום הם קצת פחות נדכאים וחלשים מכפי שהיו לפני חצי שנה, והמגמה הזאת תימשך גם בשנת 2007. אומנם זה לא מספיק, אין בכך די – אנחנו לא משלים את עצמנו לרגע: הבעיות של ציבור הגמלאים בישראל כל כך רבות ומגוונות, שעבודה של חצי שנה ומפלגה בת שבעה חברים שזו הקדנציה הראשונה שלהם ודאי לא יפתרו את כולן, אבל בכל זאת יש בכך התחלה של תיקון עוול שנמשך כבר שנים וחוצה ממשלות רבות. בחצי שנת פעילות הצליחה מפלגת הגמלאים להשיג הישגים רבים: לעדכן את קצבאות הזיקנה, למנוע את שחיקתן, להגדיל את סל התרופות ואת מספר המיטות הסיעודיות בבתי-החולים, להקטין את סכום ההשתתפות העצמית בעלות התרופות, לסייע לחולים כרוניים ברכישת תרופות, ועוד כהנה וכהנה. השבוע גם הועבר הכסף להקמת מינהלת הגמלאים, שבראשה יעמוד השר רפי איתן, וזה כשלעצמו הישג חסר תקדים. סוף-סוף תהיה לגמלאים כתובת, אוזן קשבת, יהיה משרד שיעסוק אך ורק בבעיות המיוחדות של קבוצת אוכלוסייה זו. אומנם זה לקח זמן רב מדי, אך אין לי ספק שמינהלת הגמלאים תהיה קפיצת מדרגה של ממש בכל הקשור לטובת הגמלאים והקשישים. המלחמה בצפון עלתה מיליארדים. אנו מתבשרים ששיקום הצפון והתוספת לתקציב הביטחון ינגסו בתקציבי הרווחה ובקצבאות. מפלגת הגמלאים לא תסכים שהדבר ייעשה על חשבון ציבור הגמלאים וקצבאות הזיקנה. עם כניסתנו לקואליציה קיבלנו הבטחות מסוימות, ונעמוד על כך שנקבל הכול – לטובת הגמלאים. לא נסכים לתת את ידנו לתקציב אם תהיה פגיעה כלשהי בציבור שלנו. היום, בקריאה הראשונה של התקציב, נתמוך בו, אך נעמוד על רגלינו האחוריות כדי שכל ההתחייבויות כלפי הגמלאים בישראל יתממשו, אחרת לא נאפשר לתקציב לעבור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, ואחריו - חברת הכנסת קולט אביטל. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דיון על התקציב מטבע הדברים הוא עת חשבון נפש, כל אחד בפינה שהוא מופקד עליה בבית הזה. זהו זמן שבו אנחנו שואלים את עצמנו – אם אנחנו חברי ועדת הכלכלה – יושב-ראש ועדת הכלכלה ודאי שואל את עצמו, יושבת-ראש ועדת הביקורת שואלת את עצמה, איפה נקודת המפגש שלהם עם התקציב. משה כחלון (הליכוד): זו אמנות הנאום. מנחם בן-ששון (קדימה): חברי חברי הכנסת, שורה אחת חסרה בתקציב, ואני קיבלתי עליה תשובה בעל-פה משר האוצר: אין בתקציב מימון למה שעתיד להתרחש בבית – על בסיס רוב סיעות הבית, אני מקווה – עם שינוי שיטת הממשל. אני עדיין לא רוצה להגיד מה יהיה השינוי; משום שאנחנו מדברים בינינו, אנחנו שואלים את השאלה. יעקב כהן (יהדות התורה): - - - היום? מנחם בן-ששון (קדימה): אילולא בזבזנו כספים על דברים שאינם נאותים, היה לנו יותר לענייני רווחה. אני רק רוצה לציין, שאף שהשורה הזאת חסרה, בבוא העת – ואני מקווה שהיא לא רחוקה – כשנשנה בצוותא, בבית הזה, את סדרי הממשל, הדברים שאני אומר עכשיו לא יישמעו לכם הזויים, חברי הכנסת, ואתם תראו שיש להם גם תקצוב נאות. סוגיה אחרת, והיא קשורה אלינו ממש, היא שאנחנו מממנים את בתי-המשפט, אנחנו מחזיקים את המשטרה, אנחנו לא מקצצים יותר מדי, ומה שאנחנו שומעים בימים האחרונים על האזנות סתר, על התנהלותם של מנגנוני אכיפת החוק בהקשר של חקירות, מעורר אצלנו חשש כבד כי שלטון החוק עלול להיות מאוים במדינה שלנו דווקא מצד מי שבידם הסמכות לחקור בלא משוא פנים. לא ידעתי מי יהיה השר שישב כאן בזמן הדיון. לנגד עינינו, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, עומדים לכאורה חיים דברי ישעיהו וקהלת, ומתממשים, לצערנו, עין בעין. אדוני היושב-ראש, "כסדם היינו, לעמרה דמינו", או כדבריו של קוהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". אפילו חשש קטן כי שלטון חוק מאוים על-ידי אוכפיו – אפילו חשש קטן ביותר – מחייב, להערכתי, היערכות מיידית לתיקון עיוותים חמורים. סדרת המהלכים שאנחנו מדברים עליהם בימים האחרונים לא תיאמן. איומים ולחץ על עדים, ובשוליהם אמירות פוליטיות, האזנות סתר בלא היתר, שמייד אגיע אליהן, שחרור מידע חיוני לשיעורין, ומאחורי מסך שנראה כמסך הסוואה לשקר, ולעתים רק מתוך טעות אנוש – הנזק של המהלכים הללו ממאיר. הם מערערים את אמון הציבור במשפט צדק ומחשידים את הממונים על החקירות בחשד כבד של הטיית משפט. די לי, אדוני היושב-ראש, אם אני מעיין בנתוני השנה שעברה, כי רק בחודש פברואר אני אקבל את הנתונים של השנה הזאת. אני לא מגלה פה שום סוד כמוס: בשנה שעברה הוגשו 996 בקשות להאזנת סתר, 14 בלבד נענו בסירוב. היו"ר אמנון כהן: 98% אושרו. מנחם בן-ששון (קדימה): זה שיעור בלתי רגיל. השר אביגדור ליברמן: אתה יודע כמה בקשות להאזנת סתר היו במדינה "קטנה" כמו אנגליה? מנחם בן-ששון (קדימה): אני יודע, ואין לי זמן, אדוני. השר אביגדור ליברמן: 70. מנחם בן-ששון (קדימה): כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אגב, מתוך אותן 1,000, שתיים בלבד – בפעם שעברה – היו שיבושי מהלך חקירה, הדחה בעדות ועדות שקר, ואילו הפעם אנחנו רואים מה היה הנפח של בקשות האזנת סתר. לכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבטיחכם נאמנה שוועדת החוקה, חוק ומשפט לא תסתפק אך ורק בדיווח סטטיסטי. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני. העשייה שלך חשובה מאוד. השר אביגדור ליברמן: אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר משהו. היו"ר אמנון כהן: לשר תמיד מותר. השר אביגדור ליברמן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שאל מה הקשר בין שינוי שיטת הממשל ובין התקציב. אני רוצה להגיד שיש קשר ישיר. לפי ההצעה – לפחות לפי הצעת החוק שלנו – לא יכול להיות מצב שיהיו יותר מ-18 שרים; לא יכול להיות שיהיו יותר מ-18 מיניסטריונים וארבעה סגני שרים. כמה יש היום – 25? 26? מי כבר סופר? לפי ההצעה שלנו, לא יהיו גם נשיא וגם ראש הממשלה, יש אחד מהם, והוא ראש המדינה. כל השינויים האלה כבר מביאים לחיסכון של מיליונים, שאפשר להשתמש בהם לצמיחה או לתמיכה בנזקקים. הדבר העיקרי ששינוי שיטת הממשל נותן הוא התייעלות של כל המערכת. יעקב כהן (יהדות התורה): ואם יבוא אחר כך איום מאירן? יצטרכו להוסיף עוד שר. השר אביגדור ליברמן: עוד פעם – אם יבוא איום מאירן, אנחנו סומכים עליך שתדע להתפלל ולמצוא את הדרך למעלה. יש לך קשר ישיר לשם, לכן אנחנו סומכים עליך ועל חבריך, אף שאתם באופוזיציה. כאשר אנחנו מדברים על השלטון שדואג לאזרח – מה מהותי בשינוי שאנחנו מציעים? השר לא צריך להתעסק בפוליטיקה, הוא לא צריך להתעסק בבחירות מוניציפליות ולא בבחירות לכנסת, אין לו חברי מרכז, אין לו אספות. הוא נטו עובד במשרד, הוא טכנוקרט. הוא לא יושב בכנסת. הוא לא צריך לשרוף את הזמן שלו בתורנות במליאה ולבזבז פה שעתיים. אותן שעתיים הוא יכול להקדיש לקידום - - - קריאה: אדוני השר, לפני שהגעת לפה היה ריק לחלוטין. השר אביגדור ליברמן: אני מוכן לקבל את זה כיוצא מן הכלל, אני יוצא מן הכלל. ככלל, אני חושב ששר חייב להקדיש את הזמן למשרד, לקדם את ענייני המשרד. היו"ר אמנון כהן: אז מי יענה על השאילתות שלנו? השר אביגדור ליברמן: יהיה מי שיענה על השאילתות. לכן, שינוי שיטת הממשל הוא דבר חיוני. מי שדואג לרווחת האזרח, לקידום כלכלת המדינה, חייב להבין מעבר לכל הפופוליזם וכל הפרופגנדה, שהנושא הזה בהחלט חשוב. הערה אחרונה על מה שאמר פרופסור בן-ששון: מניסיוני, ואין כבעל ניסיון, במדינה שיש בה חוק לא צריך שלטון החוק, מספיק החוק. אני חושב שמי שקרא את דוח-רובינשטיין האחרון על האזנות סתר, מי שראה את דוח מבקר המדינה האחרון, שבדק את נושא האזנות הסתר - אני לא מבין איך הדברים כפי שהם מתגלים כרגע בתקשורת יכולים לקרות, אני לא מבין איך דבר כזה יכול לקרות. אני מציע לך, אם אתה עושה דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שתעיין בדוח-רובינשטיין, בדוח מבקר המדינה האחרון, יש שם דברים מדהימים מבחינת משמעותם. זה שזה חוזר על עצמו, זה דבר עוד יותר מדאיג מעצם העבירה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני השר. בבקשה, חברת הכנסת קולט אביטל. אחריה - חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חברי הכנסת משה כחלון ואפי איתם. נסים זאב (ש"ס): חבר הכנסת וקנין בוועדה. היו"ר אמנון כהן: תאם עם יושב-ראש הסיעה. קולט אביטל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מקווה שלא אבזבז הרבה זמן אם אענה שני דברים קצרים לשר ליברמן. הראשון הוא, שאני מסכימה אתו שעדיף היה, ואני מקווה שבעתיד יהיה, ששרים יהיו אנשי מקצוע המעורים יותר במשרדיהם ופחות נתונים בידיה של הפקידות. עם זאת, קשה לי מאוד לקבל את הקריאה שלו ששר מבזבז את זמנו כשהוא בא לכנסת. אני, בשם הכנסת ובשם הדמוקרטיה הישראלית, מבקשת ממנו להביא בחשבון ששהייתם של השרים בכנסת חיונית להם כמו לנו ולדמוקרטיה הישראלית. כמו יתר חברי באתי להגיד כמה דברים על התקציב שאנו הולכים לקבל בקריאה ראשונה הערב, וכמו יתר חברי אדבר על מה שכואב לי בתקציב הזה. מיותר להגיד, אף שכל חברי ציינו את זה, שזה תקציב אנטי-חברתי. זהו תקציב מבית-מדרשו של ביבי נתניהו. מי שהסתכל אתמול בסטטיסטיקות שהופיעו בתקשורת, בכלל זה בטלוויזיה הישראלית, ראה ש-850,000 איש בישראל משתכרים פחות מ-2,500 שקל בחודש. זהו סודו של העוני. ולא רק אלה שאינם עובדים - 850,000 איש שעובדים אינם מביאים למשפחתם סכום שניתן לסיים בעזרתו את החודש בכבוד. לכן אני חושבת שזה האינטרס של החברה הישראלית כולה, של כל המפלגות בבית הזה, לא להילחם בעוני רק במלים, אלא ודאי במעשים. כחברה במפלגת העבודה וכמי שהתחייבה בפני הציבור להוביל שינוי בתחום הזה, אני חושבת שחיוני שכולנו ניאבק לא רק ליצירת מקומות עבודה חדשים, אלא גם על כך שיהיה שכר מינימום הולם למדינה שחיה בשנת 2007, למדינה שחיה לפעמים בסטנדרטים אמריקניים אבל לא מרוויחים בה את המשכורות שמרוויחים אנשים בחו"ל. ברשותך, אדוני, אני רוצה להגיד עוד כמה מלים על נושא שחשוב לי במיוחד וצריך להיות חשוב ליתר חברי הבית. כמו רבים כאן, שמחתי מאוד כשהשר הירשזון מונה לשר האוצר, משום שידעתי שהוא משמש עוגן בבית הזה לציבור חשוף במיוחד, רגיש במיוחד, ציבור שלו אנחנו חייבים את הקמתה של מדינת ישראל, ציבור ניצולי השואה. הנה, הבשורה שיוצאת מהאוצר היא שמקפיאים את כל החקיקה, גם חקיקה שהתחלנו בה עם הירשזון, שהוביל אותה בכנסת הזאת זה שנים. יש פערים עצומים בין ציבור ניצולי השואה שהגיע לכאן עד 1957 לבין אלה שבאו אחר כך, ולא באשמתם. היתה חקיקה שמטרתה לנסות ולהיטיב עם חלק קטן, מזערי מאלה שנותרו. 80% מהם כבר לא נמצאים אתנו. אלה שנשארו נמצאים במצב סיעודי קשה, ורצינו להביא להם קצת מזור, לאלה שחיים מתחת לרמה, לאלה שזקוקים לסיעוד, לאלה שזקוקים לתרופות. דווקא את החוקים האלה, שעולים פרוטות לעומת חוקים אחרים, מקפיא האוצר. אני אצביע היום בעד הצעת התקציב בקריאה ראשונה, אבל עם חברים אחרים ננהל את המאבק הזה למען ציבור ששילם בחייו, למען ציבור חשוף, זקן, עייף וחולה, שצריך לתת לו את התנאים המינימליים לגמור בכבוד ולא להרגיש שנוכחותו בארץ הזאת היתה מיותרת. תודה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אחריו - חבר הכנסת משה כחלון, ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, התקציב בוודאי לא מחולל איזו מהפכה חברתית או כלכלית. מה שהיה הוא שיהיה. אין ספק שהצמיחה במשק, שהיתה עד כה מהנמוכות בעולם, התהפכה לפני שנתיים ושיעורה היום הוא מהגבוהים בעולם. כמו שאמר שר האוצר, 4.8% צמיחה ב-2004 ו-5.2% ב-2005. אבל אני לא בטוח שהצמיחה הזאת מסייעת ועוזרת לאותם נזקקים ולאותן שכבות מצוקה ולאותן משפחות ברוכות ילדים. אני רוצה לתת דוגמאות: עליית מחיר המים. למישהו יש מושג מה הממוצע שמשפחה משלמת בתשלום של חודשיים? כ-1,200, 1,400 שקלים. אם אנחנו רוצים להעלות ב-50% רק משום שיש צנרת רקובה באותן רשויות, הם גובים את דמי המים ומכפילים, אין לי בעיה; אם הרשויות המקומיות היו מתחייבות שאת מה שלוקחים הם נותנים, ולא לעשות ביזנס על חשבון משפחות ברוכות ילדים. יש צורך בחקיקה בעניין הזה. לא יכול להיות שהם יגבו פעמיים וחצי מהמחיר ששווה משק המים. הם לא מתקנים את הצינורות ולא עושים שום דבר, ועכשיו, כשיש תיקון צנרת, זה צריך להיות בתוספת של 50%. אם אנחנו מדברים על אותן משפחות, אנחנו צריכים לעצור פה ולומר את הדברים לרשויות מקומיות שמקבלות כספים מגורמים ממשלתיים. דוגמה נוספת: משרד החינוך מעביר לרשות המקומית לכל ילדי ישראל כמעט שווה בשווה. הרשויות המקומיות, בוודאי בירושלים, לא מעבירות את הכספים שקיבלו ממשרד החינוך כדי לתת לתלמודי-תורה, לבתי-ספר שאינם מוכרים. לכן – זאת לא חוכמה לקחת לחם מהפה של הילד בבית ולתת לו את אותה פרוסה בבית-הספר. אין לי הרבה זמן לדבר, אבל אני רוצה לומר משפט שחשוב לי. אני, כיושב-ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים, אומר שהתקציב הוא עלוב, מזערי. אי-אפשר ש-19 מיליון ש"ח יהיו התקציב השנתי כדי לבלום את מגפת המסוממים במדינה הזאת. מעבר למניעה ולשיקום, צריך לסגור את הגבולות שדרכם מעבירים את הסמים, ופה מדובר בעשרות מיליוני שקלים. אפשר לעצור פה את המשחית, את החרב ואת המגפה של אותם מעשני סמים; אפשר לבלום זאת באופן משמעותי מאוד. הממשלה צריכה לתת את הדעת על כך, ואני מקווה שבדיונים בוועדה הממשלה תיתן את הדעת על כל הקריאות שאנחנו יוצאים בהן במשותף. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון, ואחריו - חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. אתה באופוזיציה – חמש דקות. הרווחת. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר - - - היו"ר אמנון כהן: מה הסמל שיש לך פה? משה כחלון (הליכוד): הסמל הזה הוא אות לחשיבות של בניית בית-חולים באשדוד. היו"ר אמנון כהן: למה סופה מחייכת? משה כחלון (הליכוד): סופה מחייכת, כי אף שהיא חברה בקואליציה היא מבינה את החשיבות של בניית בית-חולים באשדוד, העיר החמישית בגודלה בארץ. הממשלה אטומה, והחליטה לבטל את הקמת בית-החולים לאחר שהנושא עבר בכנסת הקודמת. חבל על כך לכולנו. אני מניח שתושבי אשדוד ששומעים אותנו ורואים אותנו מבינים שהממשלה הזאת אטומה לא רק בתחום שלהם אלא בכמה תחומים נוספים. היו"ר אמנון כהן: כמה מחברי הכנסת שהם לא מאשדוד עוזרים להם. משה כחלון (הליכוד): לעצם העניין, אנחנו מדברים על תקציב 2007, שהוא תקציב אנטי-חברתי, תקציב גרוע, כפי שאמרו גם חברי מהקואליציה. אני רק לא מבין למה הם מצביעים בעדו. זה תקציב שמקפיא את קצבאות הזיקנה; זה תקציב שלא מקפח אף אחד – הוא פשוט פוגע בכולם: פוגע בקשישים, פוגע בחיילים המשוחררים, פוגע במובטלים. מי שלא יודע, היום מובטל, או חייל משוחרר שמשתחרר בגיל 21 או 22 – אדם שלא הגיע לגיל 28 לא זכאי לקצבת אבטלה. אדם שעבד, שילם ביטוח לאומי ופוטר, והוא בן 27, לא זכאי לקצבת אבטלה – כסף שהוא שילם. אנחנו הנהגנו מטבע לשון: קצבת אבטלה. זאת לא קצבה, מדובר בביטוח אבטלה. זה חוק סוציאלי שמבטח אדם. ברגע של משבר, אם פיטרו אותך או את רעייתך, אתם יכולים ליהנות מתקופה מוגבלת של שישה חודשים שבה תקבלו דמי אבטלה, כדי שתוכלו לחיות. מה אנחנו רוצים? שאנשים יחיו. לא מדברים על 30,000 שקלים או על 40,000 שקלים. המינימום – 70% מההכנסה של האדם, ולמשך תקופה קצובה. גם את זה הם ביטלו. קצבאות הילדים, כמו שאנחנו יודעים, טרם סודרו. יש כאן פגיעה חמורה. אני רוצה לדבר על משהו מאוד מקומם, חבר הכנסת נסים זאב. אחרי שפגעו בכולם, חיפשו ציבור חלש. קשישים, ציבור חלש – נדפוק אותם. חיילים משוחררים, חבר'ה צעירים שאין להם לובי – נדפוק אותם. ילדים, שכבות מצוקה – נפגע בהם. שיקום שכונות - נפגע בהם. קהל אחר הוא עולי אתיופיה. אמרו: בואו נפגע בעולי אתיופיה, נוריד את מכסת העלייה מדי חודש. אני רוצה לומר לכם, ובמיוחד לנו, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת כהן וחבר הכנסת אפללו, שההורים שלנו באו מהמעברות – ההורים שלנו באו לארץ עם קום המדינה, וכאשר הם הגיעו לכאן הם נישקו את אדמת הקודש, והממסד התנהג כפי שהוא התנהג. לא חשוב כרגע אם הם צודקים או לא צודקים; מלחמת קוממיות, הכול בסדר. מישהו נאלץ לבקש סליחה לפני כמה שנים. אני אומר לכם, אנחנו יוצאי המעברות, היום אנחנו עושים לאתיופים מה שעשו להורים שלנו, ויותר; ויותר. אני לא יודע אם אנחנו או הילדים שלנו נלך לבקש מהם סליחה. היום חלקכם בקואליציה, ואתם יכולים להשפיע. תעזרו לציבור הזה, תעזרו לקהל הזה. הם יהודים. הרב עמאר הודיע חד-משמעית שהוא מכיר ביהדות שלהם. לא חשוב אם יש הגבלה מסוימת לגביהם. זה באמת לא משנה. צריך להתייחס אליהם כאל יהודים. אני רוצה לראות את שר האוצר ואת ראש ממשלת ישראל פוגעים בעלייה אחרת, שיש לה לובי וחברי כנסת. שיפגעו באחד אני רוצה לראות – אחד – ויגידו שאין להם תקציב בשבילו, כן יהודי או לא יהודי. אתם אפשר לשחק, כי הם מסכנים, כי הם אומללים, כי אין להם חברי כנסת, אין להם לובי. זה הדבר הכי מקומם בתקציב הזה. עכשיו כבר אין שר רווחה; יש שר לאיום אסטרטגי. כל ההצגות הוצגו לפנינו, קיבלנו, הבנו, קנינו, הכול בסדר. לפגוע בציבור כזה, ועוד אנחנו – מי שלא מכיר ולא סבל מהעיוות הזה כשהיה ילד, אני מבין אותו; אבל אנחנו, שאכלנו את זה על הבשר שלנו, ואנחנו עומדים ומחרישים לנוכח התופעה הזאת, על זה לא תהיה לנו סליחה ולא תהיה לנו מחילה, בין שאנחנו בקואליציה ובין שאנחנו באופוזיציה. היו"ר אמנון כהן: תודה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, ואחריה - חבר הכנסת אפי איתם. קריאה: אין שר. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): השר פה, ועוד איזה שר. לא סתם שר. היו"ר אמנון כהן: שר אסטרטגי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, עיינתי עיון רב בחוק ההסדרים, ותתפלאו: דווקא מצאתי בו כמה דברים שיכולים להועיל לעם ישראל. למשל, לאנשים שלא יכולים לקבל הבטחת הכנסה אם יש להם איזה רכב "טרנטה" קטנצ'יק, שהשווי שלו לא יותר מ-2,500 שקלים - סוף-סוף יאפשרו גם לאנשים מסכנים להיות מנוידים ממקום למקום. נכון שעצם העובדה שהדבר הטוב הזה טמון בחוק ההסדרים נזקפת לזכותו של חבר הכנסת יורי שטרן, שהוא בעצם העלה את זה כהצעת חוק. בהסכמה הכנסנו את זה במסגרת החקיקה. לצד הדברים הקטנים, שקשה מאוד למצוא אותם, גם בזכוכית מגדלת, כמו למשל החקיקה שציינתי כרגע – אף שתאריך התחולה שלה טעון תיקון – אנחנו מוצאים הרבה תמיהות של פגיעה בציבור אזרחי ישראל. אני מבקשת להתמקד בנקודה אחת, שהיא אחד הדברים הבעייתיים בעינינו – ואני מסכימה עם חבר הכנסת כחלון ועם הדוברים הקודמים על דבר הפגיעה בציבור. אני רוצה לדבר על חיילים משוחררים. אחד הדברים הבודדים שעוד נותרו לנו במדינת ישראל כדבר שאנחנו יכולים להסתובב זקופי קומה בזכותו הוא השירות בצה"ל. במלחמה האחרונה ראינו את ההתייצבות הנפלאה של העם הנהדר שיש לנו כאן. הוציאו צווי קריאה, והתייצבו 110% של הכוחות הלוחמים: מיטב ילדינו, מיטב בנינו. הנוער הזה, הדור הזה, שעושה הכול, ובתקופה שלצערי הרב הכבוד הלאומי שלנו נרמס, הגאווה וכוח ההרתעה שלנו נפגעו – בתקופה כזאת, קצה החוט, מה שנותן לנו אוויר לנשימה, הוא הגאווה על העשייה של הילדים האלה, של החיילים שלנו, של צבא-הגנה לישראל. בא חוק ההסדרים, וגם את הפריווילגיה שיש לאותם חיילים נאמנים ומסורים הולכים לבטל. גם שם הולכים לפגוע. היתה להם עבודה מועדפת, כמו עבודה בתחנות הדלק, היה פטור ממס בשנתיים הראשונות לאחר השחרור, וכן הלאה, הטבות כאלה ואחרות; בא חוק ההסדרים, ואת מיטב הנוער שלנו הולך ועוקר. חברים, סיעת ישראל ביתנו, בראשות חבר הכנסת אלכס מילר, הגישה הצעת חוק, ואני מקווה שכל סיעות הבית, מהקואליציה ומהאופוזיציה, יושיטו יד לזה. הוא נציג הצעירים, חבר הכנסת הצעיר ביותר בבית, ובאמת מייצג נאמנה את ציבור הסטודנטים והצעירים, והוא אומר דבר פשוט: מגיע חייל שמשתחרר מהצבא ולא התחיל לעבוד מייד בתום השירות כדי ליהנות מפטור ממס – תנו לו ארכה; למה רק בשנתיים הראשונות? אנחנו מכירים את הנוער הישראלי, עם שחרורו מצה"ל הוא בוחר לנסוע לחוץ-לארץ, ואז הוא מחמיץ את ההזדמנות שלו. זאת אחת מהסיבות שבגללן אנחנו מבקשים לאפשר את הפטור ממס לחיילים משוחררים גם מעבר לתקופה הנקובה היום בחוק. סיעת ישראל ביתנו תעשה, ותמשיך לעשות, את המירב והמיטב, במסגרת התקציב, במסגרת העשייה בחקיקה, למען החיילים המשוחררים במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אפי איתם, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הזכות שניתנת לממשלה לחלק את העושר הלאומי נובעת בראש ובראשונה לא מהליך טכני, לא מהעובדה שיש חוק הסדרים ומרימים אצבעות ומחלקים את הכסף, אלא מהנתון שהיה צריך להיות בכל שלטון נורמלי – שיש אמון באנשים הללו, שיש אמון בדרך שלהם, שיש אמון בסדר העדיפויות שלהם, שיש אמון ביושרה האישית שלהם. אבל נדמה לי שהיום כבר ברור לכולם, שאין שום דבר מן הדברים הללו בממשלה הזאת. לא אמון בדרכה – כי אין לה דרך, לא אמון ביושרת היושבים בה – כי פרשיות השחיתות האישית רודפות אותה ואת האנשים שיושבים בה חדשות לבקרים. אין גם אמון בראייה ארוכת הטווח, בסדר העדיפויות. הדבר היחיד שאנשים חושבים היום על הממשלה הזאת הוא שיושבת בה עדת אנשים שכל עניינה בכוח, בשלטון, בשלטון ובכוח, וההון – הכסף שכולנו מרוויחים בעמל כפינו – הוא הדלק שאמור לתדלק את מכונית השלטון הדורסנית הזאת, שהם היום יושבים ליד ההגה שלה. במצב הזה אין אמון – לא בפרטי התקציב, אלא ביכולתה של הממשלה הזאת לעשות בכיסו של האזרח ככל העולה על רוחה. הרי מה זה תקציב? זה בעצם דומה למשפחה: אבא ואמא מחליטים איך לחלק את הכסף שעומד לרשות המשפחה הזאת. ההנחה היא כמובן שהם המבוגרים, הם האחראים, הם יוצרי המשפחה, ולילדים יש אמון בסיסי בשיקול דעתם, ואולי בדבר הכי חשוב – בכוונה שלהם לטובת המשפחה. תארו לכם עכשיו שאבא מהמר ושיכור, ואמא מוכה ומשרכת דרכיה. בכל מקום נורמלי היו מפקיעים מההורים האלה את הזכות לקבוע מה ייעשה בכספי המשפחה, ומה ייעשה בכספי הסיוע של המשפחה, והיו ממנים לילדים המסכנים אפוטרופוס – לפחות זמני – עד שיהיה אפשר למצוא להם הורים ראויים. הממשלה הזאת חלולה; היא חלולה במובן הפשוט של המלה. בעברית "חלול" פירושו ריק. היא ריקה מתוכן, ריקה מערכים, ריקה ממדיניות; מלאה בעצמה, מלאה בכוחנות מזויפת, זחוחה, דורכת על גבם של האזרחים. שולי הדרך במדינת ישראל כבר אינם יכולים להכיל את כל מי שנזרקו אליהם בגסות, בטיפשות, ואולי במה שמעבר לזה – בריקנות. שלשום דיבר הסופר גרוסמן. אנחנו לא שייכים לאותה תפיסת עולם, אבל הוא ביטא דבר שאין אזרח, אין אדם במדינה הזאת שלא מרגיש אותו: חלל. תחושת ריקנות. קודם כול ריקנות בלב. היו"ר מגלי והבה: אתה מסכים עם כל מה שהוא אמר או עם חלקים ממה שהוא אמר? לפי מה שאני יודע, יש פער תהומי ביניכם. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אם היית מקשיב לי היית שומע שאמרתי, שבדבר אחד כולם מסכימים אתו: יש תחושת ריקנות, תחושת חלל בכל מה שקשור לממשלה הזאת, להנהגה הזאת. הייתי אפילו מוכן לקבל דרך שאינה דרכי, אבל דרך, ריבונו של עולם - דרך. אלי אפללו (קדימה): מה עם הדרך של ההתיישבות? זה מעניין. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): נבחרתם על איזה טיקט חברתי יומרני, זנחתם אותו וקפצתם לאיזה סיפור של שינוי שיטת הבחירות, וזנחתם גם אותו ברגע שהסתדרה הקומבינה הפוליטית. דיברתם על ביטחון, והובלתם את אחת התבוסות המבישות בתולדות מדינת ישראל ואולי בתולדות המלחמות של העמים בכלל. לא היה אכפת לי אם היתה לכם דרך שאני מתנגד לה; אז לפחות הייתי יודע להסביר מי אתם. אבל אתם חלולים. זאת בדיוק הנקודה. חלל לא ממלאים בכסף. חלל לא ממלאים בפרוצדורות. חלל ממלאים במנהיגות, בתוכן, באמירת אמת. לכן אני לא נכנס לפרטי חוק התקציב, אלא אומר שאין לכם זכות, אין לכם סמכות, אין לכם רשות, בדרך שבה הובלתם את המדינה עד עכשיו, לקבוע את המשך דרכה ולקחת את הכסף שנצבר בעמל כפיהם ובזיעת אפם של אזרחי מדינת ישראל ולחלק אותו בשרירות לב חלולה, כפי שהתקציב הזה אומנם מייצג. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת יושב-ראש ועדת הפנים גאלב מג'אדלה. אחריו - חבר הכנסת יעקב כהן. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מכובדי יושב-ראש הישיבה, מכובדי חברי הכנסת, זה לא סוד שחברת הכנסת נאדיה חילו ואני הגשנו לשר האוצר ולראש הממשלה מסמך על כל מה שקשור לאזרחי ישראל הערבים בתקציב 2007. בנסיבות המיוחדות, הקשורות לחיזוק שקיבלה ממשלת ישראל, המסמך הזה מקבל משנה תוקף כמדיניות הממשלה כלפי אזרחיה הערבים. אני לא נוטה לאיים – חבר הכנסת איתם מכיר אותי מחברותו בוועדת הפנים ואיכות הסביבה – אני נוטה לשכנע, לפתח דיאלוג, לומר את ה"אני מאמין" שלי בעקביות ובעקשנות. אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): האיום הרציני, אדוני, לא נמצא עכשיו באופוזיציה; הוא נמצא בקואליציה שבה המפלגה שלך נמצאת. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): נכון, אני מסכים אתך. היו"ר מגלי והבה: אדוני, הוא ביקש שתהיה עד לכך שבוועדה - - - אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יש לי לא מעט הסכמה אתו. מי שהציע שיהיו לנו שני תקציבים נפרדים, שתי ישויות נפרדות, נמצא היום בממשלה, בקואליציה שאתה חבר בה - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): נכון. רציתי לקבל חיזוק משמעותי מכיוון בלתי צפוי. הכיוון הבלתי-צפוי הזה כנראה יחזור על עצמו. זה יהיה הדדי. לכן אני אומר את הדברים - - - אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בעניין של ההיפרדות מכם אני חלק מהקואליציה. נאדיה חילו (העבודה-מימד): האיום הוא משני הכיוונים - - - גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): לכן אני אומר למכובדי יושב-ראש הישיבה ולמכובדי חברי הכנסת, שבדרך כלל אנחנו, חברת הכנסת ואני, משתדלים לשכנע בצדקת דרכנו בדיאלוג שמבוסס על כבוד הדדי. בנושא תקציב המדינה שר האוצר וראש הממשלה לא ימצאו אותנו בצד שלהם אם לא נקבל תשובה ומענה ברור וחד לתביעות הצודקות שלנו: סגירת פערים ובניית כיתות לימוד. היום, אדוני היושב-ראש, 7,000 כיתות לימוד חסרות ליישוב הערבי. ואם לא יינתן תקציב פיתוח כמשקלנו באוכלוסייה הישראלית, ואם לא יינתן מענה למענקי איזון שנלקחו מהרשויות המקומיות והביאו אותן לקריסה, וליישובים הבדואיים בנגב – כל מי ששומע יסכים אתי שהם לא שייכים למדינת ישראל ולשנת 2007, לצערי, אלא הם בפיגור של עשרות שנים אחרינו, דבר שלא מעורר כבוד ואפילו פוגע בשמה הטוב של חברה דמוקרטית כמו החברה הישראלית. על כן, אני מאמין שראש הממשלה ושר האוצר ימצאו את הדרך להיענות למבוקשנו, יחד עם חברת הכנסת , ואני בטוח שהקואליציה במקרה הזה, חבר הכנסת אפי איתם, תרצה באמת להיות מוכנה וקשובה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מג'אדלה. אין ספק שצמצום הפערים ומתן עדיפות לאוכלוסייה המקופחת שאתה מייצג זה עניין חשוב גם לממשלה וגם למי שמאזין ולמי שמרכיב את הקואליציה. אנחנו תומכים בדרישות שלך. חבר הכנסת יעקב כהן, ואחריו – חבר הכנסת חברי אלי אפללו. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, ידידי השר ליברמן, חברי חברי הכנסת הנכבדים, לצערי, התקציב שמוצג לפנינו היום אין בו כל בשורה לשכבות החלשות ולא לילדים הרעבים. אין בו בשורה טובה לעשרות אלפי מחוסרי הדיור אשר נלקחו מהם ההטבות והסיוע. מה שיש בו הוא מכה כואבת למוסדות התורניים, שנמשכת בתקציב זה ואשר באה מבית-מדרשם של מפלגת שינוי ונתניהו, ותכליתה גזירות, קיצוצים ואפליה. הבה נתבונן. תקציב מוסדות התורה בשנת 2002, לפני סגירת משרד הדתות, עמד על מיליארד ו-32 מיליון שקלים. כיום הוא ירד והוא עומד על סכום של כ-300 מיליון שקלים. אם בעבר קיבל תלמיד סכום של 350 שקלים ממשרד הדתות, היום הסכום עומד על פחות מ-80 שקלים והפך לתמיכה לא רלוונטית עקב הדרישות המוגזמות ואבני הנגף העומדות בדרך לקבלתו. היו"ר מגלי והבה: אני מבקש לזמן את השר התורן שישב כאן. חברי הכנסת מדברים בנושא התקציב. תודה. יעקב כהן (יהדות התורה): אפשר לומר שמשרד החינוך מחק את התמיכה שהיתה נהוגה במשך עשרות שנים ומקורה היה במשרד הדתות. כן המצב בתקציבי שכר הלימוד של תלמידי הישיבות, העל-יסודי, שקוצץ בכ-50%. דומה המצב במוסדות הפנימייתיים הנתמכים על-ידי משרד הרווחה, שם התקציב קוצץ מ-56 מיליון שקלים בשנת 2002 וכיום עומד על סך 23 מיליון שקלים, כלומר קיצוץ של 60% מהתקציב. נוסף על זה מבקשת החשבות של משרד הרווחה דוחות ביצוע קשים ותמוהים על סכום זעום, שסך הכול הוא נע בין 200 ל-400 שקלים לתלמיד, וזה אף שוועדת-לאור לפני כעשר שנים קבעה כי עלות החזקת תלמיד עומדת על סך 2,000 שקלים. ופלא - כאשר נותנים לתלמיד 15% מעלויות ההחזקה, עוד מבקשים שייתנו את כל דוחות הביצוע, שאין בהם צורך אלא הם הטרדות. נוסף על זה נוצר מצב, שהתקציב הזעום הזה מועבר לסירוגין אחת לכמה חודשים. כך המצב בסמינרים. גם שם הפגיעה קשה. בעבר הם תוקצבו לפי 2.05 שעות שבועיות לתלמיד, והיום זה עומד על 1.1 שעות לתלמיד - קיצוץ של 50%. האפליה והפגיעה נמשכות בגני-הילדים ובתלמודי- התורה בחינוך הרשמי שאינו מוכר. המצב היום הוא, שאף שמשרד החינוך מעביר להם את התקציבים, הרשויות לא מעבירות להם, ולא נותנים להם שירותי ניקיון ושכר דירה ושיפוצים ועוד. היום נוספה עוד הוראה של משרד המשפטים, שהיא חמורה ביותר, שלא יקבלו עוד דברים עקב פסיקה של בית-המשפט בפתח-תקווה. הקיפוח מתבטא גם במבנים של מוסדות ציבור אלה, שרבים מהם שוכנים בקרוונים שלא ניתן לקיים בהם סדרי לימוד תקינים ומינימליים. אנו שומעים שאף שמדיניות הממשלה ומשרד החינוך – שמענו היום מעל במת הכנסת – היא לתקן את הקיפוח, לתקן את המעוות לערבים ולבדואים, בכל זאת לא מצאו לנכון להתייחס למוסדות החינוך החרדיים ומתעלמים מהם לחלוטין. אני פונה לשרת החינוך שלא תיתן את ידה לאפליות אלה. חבל מאוד שהיא לא מצאה לנכון לבקר במוסדות החינוך התורניים ולראות מקרוב, מחד גיסא, את תנאי החרפה שבהם לומדים ילדי ישראל, ומאידך גיסא, את היופי הרוחני ואת איכות הלימודים של המערכת החרדית המפוארת. אני פונה לידידי חברי ש"ס: הבה נתאחד יחד למען כבוד התורה וחינוך ילדי ישראל, ולא ניתן להמשיך את מדיניות הקיפוח בין ילד לילד ובין מוסד למוסד. בקשו לתקן את חוק החינוך שהובטח לכם, ונפעל יחדיו להחזיר את כל התקציבים לספר התקציב כדי שלא נצטרך לקבל בחסד, כעניים בפתח, על-ידי הצבעות ותגמולים בשיטת סחר-מכר, שגורמת לביזיונות. על מצב זה נאמר: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כן אני קורא מעל במה זו לממשלת ישראל לחזור ולהקים את משרד הדתות, משרד שהיה קיים מאז קום המדינה, יחד עם התקציבים שהיו נוהגים בו בעבר. תקוותי היא שבזכות החזקת עולם התורה, כפי שהיה בכל שנות המדינה בעבר, לא נצטרך את המשרד החדש שהוקם, ששמו "האיום האסטרטגי", שלא היה בכל שנות קיום המדינה, וידידי מר ליברמן ימצא תיק יותר מכובד. כעת אבקש להתייחס לתקציב הרווחה. שמעתי את שר האוצר אומר שהוא יפעל לצמצום הפערים החברתיים ולמלחמה בעוני, אך אין באפשרותו להיטיב בתקציב זה עקב הוצאות המלחמה. אני חייב לומר שלא זאת המציאות. יש מספיק כסף בקופה, השאלה היא מה סדר העדיפויות. התקציב הנוכחי מאיר פנים לעשירון העליון, כאשר הוא מבשר לו שיוטב מצבו, שהוא טוב בלאו הכי, עקב הורדת המסים לעשירים. במקביל, במשפחות הנזקקות, בילדים, בנכים, בשאירים, בזקנים – בהם יפגעו כאשר לא ייתנו להם את המדד שהיו ראויים לקבל, וזה על אף כל הדוחות החמורים שהתפרסמו חדשות לבקרים על הגברת העוני, והסיפורים המזעזעים שאנחנו שומעים על ילדים שמחטטים באשפה, על ילדה שגנבה מדי לילה ואמרה שהיא גנבה בשביל שיהיה בבית אוכל. כל הדברים האלה לא מזיזים, האטימות היא גדולה. נוסף על זאת, אין בתקציב זה פתרון לרבבות הזוגות מחוסרי קורת-הגג אשר נגנזו ההטבות והמענקים שהוענקו להם בעבר. והוא הדין במפעל המפואר של שיקום השכונות, שחוסל כמעט כליל. ובהמשך המדיניות האכזרית של השנים האחרונות ויצירת קריטריונים נוקשים, המצמצמים את האפשרות לקבל אף סיוע בשכר דירה. לסיכומו של דבר, תקציב זה מרחיב את הפערים החברתיים ונלחם בעניים, והוא אינו פועל יוצא של תקציב חמלה, כמו שהכריז ראש הממשלה, אלא תקציב של חרפה. לכן סיעתנו תתנגד לאישורו. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת נאדיה חילו, וכמובן, חבר הכנסת שמואל הלפרט. בבקשה, חבר הכנסת אפללו, יש לך חמש דקות שניתנו לך בזכות היותך מרכז הקואליציה בוועדת הכספים. אלי אפללו (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת נכבדים, מונחת לפנינו לקריאה ראשונה הצעת תקציב מדינת ישראל לשנת 2007. אני רוצה להתחיל בדברי, רבותי, ורוצה לברך את שר האוצר על ההבדל המהותי בינו לבין שרי אוצר קודמים - עם כל הרגישות והאכפתיות שיש לו. אני אומר לכם, שר האוצר היה בקדנציה הראשונה יושב-ראש ועדת הכספים, ואני ראיתי את הרגישות שלו. היום אני רואה את זה בתקציב הזה. נכון שחלק מהאנשים רואים את הבעיות בתקציב הזה ולא מספיק פתרונות. הבעיה היא, רבותי, מאיזה תקציב? כל אחד יכול למשוך את השמיכה הקצרה הזאת לקצה שלו ולצד שלו וזה אף פעם לא ייפתר. צריך לראות בצורה כוללנית כמה תקציב יש למדינת ישראל ואיך אפשר לפתור את הבעיה. האם לתת לזה או לתת לזה? רעה מאוד, רבותי, המלחמה הקשה הזאת, שנכפתה עלינו בדרך שחטפו את החיילים שלנו וגרמו לנו שלא תהיה לנו ברירה אלא פעם אחת ולתמיד לגרום ל"חיזבאללה" שיבינו שמדינת ישראל לא תבליג יותר על חטיפות, על פגיעות. והנה, מדינת ישראל היום עשתה את המעשה – המלחמה הזאת, שחלק אמרו פה לפני שזאת מלחמה ריקה מכל תוכן. אבל ההישגים המדיניים שלנו היו ההישגים הכי טובים שהיו לנו. בהישגים האלו לא רק נמדד כמה רוחב, או האם אנחנו 18 שנה בלבנון או עשר שנים. מה ההישג המדיני שקיבלנו? ההישג המדיני הכי טוב שיכולנו לקבל, קיבלנו במלחמה הזאת. וגם על ההישג הזה אני רוצה לברך את ראש הממשלה. אבל לא נשכח, דווקא על התקציב אנחנו מדברים. קרן המטבע העולמית חלקה תשבחות לכלכלה הישראלית. היום בעיתונות אנחנו קוראים את זה. לקבל תשבחות מקרן המטבע העולמית, רבותי, כשכל מה שקורה לנו, עם כל המלחמה, עם הבעיות שיש לנו, עם הפינוי של סיני, של עזה, ועם כל הבעיות החברתיות שיש לנו, אני לא אומר שאין לנו בעיות - קיבלנו מהם את התשבחות, זה אומר בשבילי שהמדינה עומדת על התקציב ולא צריך לפרוץ אותו בשום פנים ואופן. עם זאת, ההצבעה היום היא בקריאה ראשונה, ובין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית יתוקנו סעיפים שפוגעים בשכבות החלשות, במיוחד בפריפריה, באנשים הנזקקים. משיחות שהיו לנו עם שר האוצר - יש סדר עדיפויות חדש לפריפריה, לגליל ולנגב. והסדר הזה יוביל לחיזוק – אני משוכנע, והיתה לי שיחה מאוד מעניינת עם איזה חבר יקר, שלמה שבח, והוא אמר לי: למרות כל המאבק הגדול שהיום תוקפים בצד הזה ובצד הזה, ויש טענות, תקציב זה הוא תקציב יחסית מאוזן ורגשי ועם אכפתיות. ואני אומר לכם, כשבן-אדם שלא בא – משה כחלון, חברי, אנחנו גדלנו במעברות, כן, אני גדלתי ואני יודע את כל הרגישות והאכפתיות. נכון שלא נוכל לפתור את כל הבעיות במאה אחוז, אבל אני מסיים בזה ואומר לך, שאנחנו משנים את תפיסת העולם, באופן משמעותי, ברגישות ובאכפתיות של שר האוצר בנושאים חברתיים ובסדר העדיפויות לגליל ולנגב. תודה רבה לכם. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחבר הכנסת אפללו. אני יכול להעיד על כך. המלחמות שלך בוועדת הכספים וההישגים שלך גם בתשתיות וגם למען הפריפריה - יישר כוח. אני מזמין את חברת הכנסת . נאדיה חילו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, מאז שנת 2002 אימצה הממשלה מדיניות של צמצום בכלכלה, צמצום במגזר הציבורי וכמעט בכל התחומים החברתיים. הדבר התבטא בצמצום תקציבי הקצבאות למיניהן, תשלומי העברה ותקציבי המשרדים השונים. הקיצוצים הסתכמו ב-44 מיליארד שקלים. בשנת 2006, בעקבות המלחמה, החליטה הממשלה להגדיל את הגירעון ולהקטין סעיפים מסוימים בתקציב. כולנו יודעים שהוצאות המלחמה עמדו על קרוב ל-14 מיליארד. תקציב 2007 אינו מבשר טובות, כיוון שעומדות בעינן ההקפאות של רוב קצבאות הביטוח הלאומי, נוסף על קיצוץ רוחבי של 2% בכל משרדי הממשלה וקיצוצים נוספים. הקפאת קצבאות הילדים משמעותה פגיעה באמהות, בתשלומי האבטלה, בנפגעי העבודה, בהבטחת הכנסה ובמזונות. היה אפשר, לדעתי, לממן את הגירעון התקציבי על-ידי הקטנת החזרי החובות, או דחיית הרפורמה במס. אלה רק שני סעיפים מהרבה מאוד הצעות נוספות. לכן ניתן לומר, שאותה מדיניות כלכלית שבאה לידי ביטוי בשנת 2007 היא המשך למדיניות שהונהגה מאז 2002. כתוצאה מהמדיניות הזאת חל גידול בשיעור העוני. להזכירכם, בקווי היסוד שלה קבעה הממשלה, כי תנהל מדיניות של צדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני. הצהרה זו משמעותה, הלכה למעשה, הפניית משאבים בסדר גודל של כ-3.5 מיליארדי שקלים ליעדים חברתיים. אוכלוסיית הרווחה הזקוקה לשירותים שונים גדלה עקב מדיניות קיצוצים זאת. מצד שני, בעקבות הקיצוצים והפחתות של 4%, שבוצעו בשנים האחרונות, יקטן תקציב הרווחה בכ-420 מיליון שקלים. אני לא רוצה להיכנס היום לפרטיו של חוק ההסדרים ולכל הקיצוצים המוצעים בו, כי אזדקק להרבה יותר משעה לדבר על כל הסעיפים, שאותם למדתי סעיף סעיף. ברור לי רק דבר אחד - שקיצוץ בתקציב יפגע בראש ובראשונה בשכבות הלא-מבוססות, בילדים, בקשישים, בצעירים ובעוד ועוד קבוצות מוחלשות. לדעתי, אפשר למצוא משאבים לכיסוי הוצאות המלחמה, וכך לא לפגוע בתחומי הרווחה. אפשר, לדוגמה, להגדיל את הגירעון השוטף ולהקטין את החזרי החובות; אפשר לדחות את הרפורמה במס – הרפורמה הזאת עולה 3.4 מיליארדי ש"ח, והנהנים העיקריים מהרפורמה הזאת, כולנו יודעים מי הם: אלה בעיקר השכבות המבוססות ושכבות הביניים. אדוני היושב-ראש, אני לא יכולה לעמוד פה ולדבר על התקציב בלי מלת סיכום על המגזר הערבי ועל האוכלוסייה שיותר מיוצגת בדוח העוני. על-פי תפיסתי, אין להמשיך את הקו שנקטו הממשלות הקודמות, שמתבטא בצמצום ההוצאה הציבורית ליעדים חברתיים ובפגיעה בחלשים. בתקציב 2007 נדרשת תשומת לב מיוחדת לאזרחים הערבים; לא די בהצהרות ובהכרה שיש אפליה ופערים בכל תחומי החיים. יש לנקוט אסטרטגיה של שוויון ושילוב והעדפה מתקנת בהתאם לקווי היסוד של הממשלה. אני פונה לכל חברי הממשלה שלא נמצאים כאן: התשובה על התבטאויותיו הגזעניות של ליברמן היא החלת מדיניות שוויונית ושילוב האזרחים הערבים בכל תחומי החיים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת שמואל הלפרט. שוב – אדוני, יש לך עשר דקות, כמו לחברך. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר ליברמן, בהזדמנות זו אני רוצה לברך אותך לרגל מינויך לשר ולאחל לך הצלחה רבה בתפקידך החשוב והאחראי. כנסת נכבדה, תקציב 2007 הוא תקציב אנטי-חברתי, המשך למדיניות הממשלות הקודמות, שהחלה בשנת 2002 והתאפיינה בעיקר בהקטנת תשלומי ההעברה. בחמש השנים האחרונות נעשו קיצוצים חדים בתקציבי המדינה שנה אחר שנה, והגיעו – במצטבר – לסכום של 44 מיליארד שקלים. השר הקודם מתפאר – ומתפאר בכל הזדמנות – בהישגים של מדינת ישראל בתחום הכלכלי. היו"ר מגלי והבה: אתה מתכוון לשר בנימין נתניהו? שמואל הלפרט (יהדות התורה): כן. כן. שאלתי אותו אתמול מה היה המחיר של הצמיחה הכלכלית – הוא לא רצה להשיב. אני אגלה לכם את הסוד: זה נעשה במחיר של 1.6 מיליון עניים, 760,000 ילדים עניים ורעבים ו-350,000 ילדים שהם בסיכון חיים. בתקופת השר נתניהו הוכפל מספר הילדים העניים. שיעור העוני בישראל הוא הגדול בקרב המדינות המפותחות. מאז שנת 2002 הידרדרה ישראל לתחתית רשימת המדינות המפותחות מבחינת שיעור העוני. נתונים אלה הציג פרופסור רפי מלניק בכנס הרצלייה. ד"ר מומי דהן אמר שהעוני בישראל הגיע לשיא של 20 שנה. נתונים שחשף אתמול משרד האוצר מראים את התמונה העגומה של המשק בישראל: יותר משליש העובדים במשק משתכרים עד 2,560 שקלים ברוטו בלבד לחודש, פחות משכר המינימום, 700,000 מהם השתכרו עד 1,883 שקלים ברוטו בלבד לחודש. התשובה של שר האוצר הקודם והנוכחי לבעיית העוני היא - לצאת לעבוד. אבל מה יעשה אדם מתוך מיליון המשתכרים היוצאים - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): מי השר הקודם? מה השם, השם. היו"ר מגלי והבה: שאלתי, אדוני - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני לא יודע, אני רוצה לשמוע. היו"ר מגלי והבה: זה לא סוד ששר האוצר הקודם הוא חבר הכנסת בנימין נתניהו. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): ביבי. אה, הבנתי. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת בנימין נתניהו. שמואל הלפרט (יהדות התורה): התשובה של שר האוצר הקודם, מר ביבי נתניהו, ושל שר האוצר הנוכחי לבעיית העוני היא - לצאת לעבוד. אבל מה יעשה אדם מתוך מיליון המשתכרים פחות מ-2,560 שקלים לחודש אם יש לו שישה ושבעה ילדים, וגם שמונה ילדים? ממה הם יתפרנסו? הפתרון בעולם המערבי – וכך היה גם בישראל עד שנת 2002 – הוא מתן קצבאות ילדים להשלמת הכנסה. אדוני היושב-ראש, אמרתי כבר פעמים מספר שקצבאות הילדים הן לא כספי האוצר, הן כספי הציבור, כספים שכל אדם מעל גיל 18 משלם בכל חודש לביטוח הלאומי וכספי ביטול נקודות זיכוי לילד שקבעה ועדת בן-שחר. במדינת ישראל יש אבסורד גדול – אדם עם עשרה ילדים משלם אותו מס. מה עשתה ועדת בן-שחר? היא אמרה: ניתן קצבאות ילדים, וניקח את נקודת הזיכוי שמגיעה לכל אדם – נצרף אותה לקצבאות הילדים. קיצצו בצורה דרסטית ואכזרית את קצבאות הילדים, וגם לא החזירו את נקודת הזיכוי. אני שואל את אנשי האוצר: באיזו זכות לקחתם את פרוסת הלחם ואת כוס החלב ממאות אלפי ילדים? וכאילו לא די בכך, הקפיאו השנה את קצבאות הילדים, שבלאו הכי קוצצו ב-50%, ואת קצבאות הזיקנה, ופגעו באוכלוסיות החלשות ביותר במדינה. אנשי האוצר, איך לא רעדה ידכם כשהחלטתם לפגוע פגיעה נוספת בילדים רעבים? מה חטאו ילדי ישראל שפוגעים בהם בצורה כל כך אכזרית פעם אחר פעם? הרי הילדים הם לא אויבי המדינה. מה חטאו הגמלאים שנתנו את כל חייהם למען המדינה והחברה? מדוע צריכים אלפי, רבבות גמלאים לעמוד כל יום חסרי אונים ולהתלבט על מה להוציא את כמה הגרושים שנותרו להם – על תרופות או על אוכל? לא רק בקשישים ובילדים פגעו הממשלה הקודמת והממשלה הנוכחית. תקציב הישיבות, שהסתכם בשנת 2002 ב-1.32 מיליארד שקלים, מופיע היום כ-300 מיליון שקלים בלבד. אני רוצה לשאול את שר האוצר, האם יש עוד סעיף שקוצץ ב-70%? אדוני שר האוצר, כמה אפשר להתנכל לציבור לומדי התורה, הממיתים עצמם באוהלה של תורה ובזכותם אנו מתקיימים בישראל? את קצבאות הילדים קיצצו ב-50%, ועכשיו פוגעים בגמלה הזעומה שמקבלים בכל חודש, שהסתכמה עד עכשיו ב-700 שקלים. פגיעה קשה היתה גם בתקציב משרד השיכון. המשכנתאות, המענקים לזוגות צעירים – המשכנתאות לזכאים עברו בשנים האחרונות כמה קיצוצים. בשנת 2005 המשכנתאות ירדו ב-55% בהשוואה לשנת 2001. תקציב הסבסוד פחת ב-83% ובמרכיב המענקים היתה ירידה של 96%. לנוכח הגידול המתפשט בשיעור העוני קבעה הממשלה הנוכחית בקווי היסוד שלה, כי תקיים מדיניות של צדק חברתי, תפעל לצמצום הפערים החברתיים ותנהל מאבק בלתי מתפשר בעוני. בפועל קיבלנו קיצוץ כואב נוסף. שלא תהיה טעות, אדוני היושב-ראש; לא כסף חסר – השנה היה עודף תקציב של 15 מיליארד שקלים; האוצר הוריד את המע"מ ב-1%, ב-3.5 מיליארדי שקלים. מי נהנה מהכספים האלה? האם מוצרי היסוד הוזלו? האם מחירי התחבורה הציבורית ירדו? בסך הכול נהנו מזה העשירונים העליונים, אלה שרכשו מכוניות וכל מיני דברי מותרות. אילו היו נותנים את הכסף למגזר החברתי, היה אפשר לחלץ עשרות אלפים, ואולי יותר, מעוני. אדוני היושב-ראש, לא כסף חסר; חסר לב. ראש הממשלה הקודם, מר שרון, אמר אשתקד, שהתקציב הוכן ללא לב, ולצערנו הרב גם התקציב העומד לפנינו הוכן ללא לב. חסר לב השומע את שוועת העניים, את צעקת הדל. אני פונה אליך, אדוני שר האוצר, פנייה נרגשת של הרגע האחרון: חזור בך מהפגיעה בשכבות החלשות ובמוסדות התורה, ועל זה תהיה גדולתך. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת הלפרט. אני מזמין את חבר הכנסת עתניאל שנלר – הוא אינו נוכח. אני מזמין את הבא אחריו ברשימה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. אחריו ידבר חבר הכנסת יצחק וקנין מש"ס, ואחריו - חבר הכנסת יובל שטייניץ, שנמצא כאן. בבקשה, אדוני. יובל שטייניץ (הליכוד): אני אחרי חבר הכנסת מלכיאור. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אם יישאר עוד מה להגיד אחרי. יובל שטייניץ (הליכוד): תשאיר לי משהו. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אני סומך עליך. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, עמיתי חברי הכנסת, יש פה מין ריטואל שהוא פשוט כואב. דיבר עכשיו הרב הלפרט אל אנשי האוצר; אלה לא אנשי האוצר – ממשלת ישראל קובעת, לא אנשי האוצר. ראיתי אתמול את תגובת הדוברת של שר האוצר על הפגיעה בניצולי השואה. היא אמרה: שר האוצר לא יודע על זה שום דבר, אלה רק אנשי האוצר. אין – האגדה הזאת של אנשי האוצר – הסיפור הזה משתלט עלינו. יש לנו מצב אבסורדי. אני יושב ושומע את הנאומים במליאה ובחדר, יותר מ-80% מחברי הבית הזה רוצים דבר מסוים – בערך אותו דבר, פה ושם יש ניואנסים: יש מי שרוצה קצת יותר בכיוון הזה וקצת יותר בכיוון אחר, אבל בגדול – רוצים שינוי דרסטי, מדיניות חברתית, לעומת המדיניות האולטרה-קפיטליסטית שמנוהלת במדינה. אילו מרגרט תאצ'ר היתה מבקרת פה, היא היתה כאן עובדת סוציאלית לעומת המדיניות של הממשלה. זה מה שחברי הכנסת רוצים: זה מימין, זה משמאל, זה במרכז, אלה חילונים, ואלה דתיים, ויהודים וערבים – יש הסכמה כללית. אבל אי-אפשר לעשות את זה. גם בממשלה, לדעתי, אם היו יכולים באמת לקבוע, המצב היה שונה. מה הבעיה היסודית? הבעיה היא שאין שום תכנון. התקציב הזה הוא תקציב של אינרציה. כוח האינרציה – מה שהיה בתקציב הקודם נמצא פה, עם הסכמים קואליציוניים, וממשיכים הלאה. אין שום תכנון. מישהו באמת קבע שטוב לעתיד מדינת ישראל להרוג את ההשכלה הגבוהה? האם זה טוב לעלייה? האם זה טוב לציונות? האם זה טוב לכלכלה? האם מישהו קבע זאת? מישהו באמת ישב וקבע שטוב למדינה שיש שיעור כל כך גדול – היום זה כבר מגיע ל-35% – של ילדים מתחת לקו העוני, עם כל ההשלכות של זה? מישהו קבע את זה באיזו מדיניות? ידענו שזה יהיה. לפני חמש שנים, כשהתחילו במדיניות הזאת, ידענו בדיוק לאיזה מספר יגיעו. מישהו יכול להסביר לי שזה טוב? שזאת כלכלה טובה? שזאת השקעה בעתיד? שזה ערך האדם? שזאת ציונות? נושא אחרי נושא אחרי נושא – פשוט, בחוסר תכנון, בחוסר מחשבה, מקבלים מכוח האינרציה מה שהיה בשנה שעברה, ועושים תיקונים פה ושם. זה באמת תקציב הרבה יותר טוב מהתקציבים הקודמים, למשל כלפי הציבור הערבי במדינת ישראל. האם מישהו יכול להגיד שטוב שילדים נפלטים ממערכת החינוך? במזרח-ירושלים 10,000 ילדים לא יכולים להירשם לחינוך בכלל. מישהו יסביר לי שזה טוב? שזה יעשה אותם הרבה יותר ציוניים? הרבה יותר אוהבי המדינה? ייתן להם אלטרנטיבה, מה לעשות בחיים? אני לא מדבר על אידיאולוגיה ועל מוסר. הדברים האלה מחייבים תיקון יסודי. המערכות לא מתפקדות, ואנחנו רואים קריסה של מערכת אחר מערכת. לא יכול להיות שיש הסכמה כזאת רחבה בכנסת, ואנחנו לא יכולים להשפיע על בניית התקציב. אני מקווה שמשהו נצליח לתקן עד הקריאה השנייה והקריאה השלישית. נצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לשנות את התפיסה – בכלל – לקראת התקציב של השנים הבאות. תודה רבה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאור. אני מזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ, ואחריו ידבר כמובן חבר הכנסת ישראל חסון. יובל שטייניץ (הליכוד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, השר אביגדור ליברמן חברי, אמר הסופר: יש לנו הנהגה חלולה. אמר, ואפשר – בלי קשר להזדהות פוליטית – להבין מדוע אמר את מה שאמר. יואל חסון (קדימה): פתאום אתה מסכים עם גרוסמן? יובל שטייניץ (הליכוד): יש דברים שאני מסכים עליהם עם גרוסמן. יואל חסון (קדימה): אל תדאג, בעוד שבוע הוא יגיד משהו שלא תסכים אתו. יובל שטייניץ (הליכוד): ודאי, גם שלשום הוא אמר דברים שאיני מסכים אתם. דרך אגב, חבר הכנסת חסון, לפי סקרי דעת הקהל לא רק אני מסכים עם ההגדרה שיש לנו הנהגה חלולה, "שדבקה" – אני מצטט – "בהתנהלות פרקליטית", אלא הרוב המכריע של אזרחי המדינה – וזה הדבר החמור – מסכימים עם ההכרזה שהנהגת ישראל היא חלולה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): בחצי שנה ההנהגה הפכה להיות חלולה? יובל שטייניץ (הליכוד): בהחלט. ההנהגה התחלפה, כידוע לך, במידה רבה. זה לא אותו ראש הממשלה, לא אותו שר האוצר ולא אותו שר החוץ. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - שר האוצר הקודם? יובל שטייניץ (הליכוד): אל תפריע לי. תוסיף לי גם על ההפרעות של חברי הקואליציה. היו"ר מגלי והבה: גם מה שמגיע לך וגם מה שהפריעו לך. יובל שטייניץ (הליכוד): אתה בהחלט הוגן היום. ובכלל. היו"ר מגלי והבה: רק היום? יובל שטייניץ (הליכוד): לא, בכלל. היום במיוחד. על כל פנים, חברי, ואמר את זה גם חברי מהקואליציה, הרב מלכיאור, יש לנו גם תקציב חלול. התקציב הזה הוא חלול, הוא חסר בשורה, הוא חסר שיקול דעת משמעותי, הוא לא נותן מענה לשום תחום: לא לכלכלה, לא לחברה, והקשיבו היטב – כדאי שתקשיב, חבר הכנסת חסון, כי זה נושא שלא דיברו עליו עד כאן – הוא לא נותן מענה לביטחון. כבר ברור שאת המסלול שהתחיל שר האוצר הקודם, נתניהו, שאסף כספים, והבריא את הכלכלה, והגיש קופה עם 15 מיליארד שקלים, הממשלה הנוכחית לא מתכוונת להמשיך, אלא הולכת לבזבז את ההצלחה הכלכלית ואת הכספים שנצברו. זה כבר ברור, לא אתמקד בכך. אמרו קודמי – גם מהקואליציה, הרב מלכיאור – שגם מבחינה חברתית התקציב הזה חלול וחסר בשורה. אני רוצה להתמקד בפן הביטחוני ולשאול את הממשלה הזאת: מה תאמרו אחרי המלחמה הבאה, חס וחלילה? מה תאמרו לכנסת ולציבור? שלא ידעתם? שלא הבנתם? שלא הוזהרתם? אדוני היושב-ראש, בחודש יוני האחרון, לפני חצי שנה, הגישו ראש הממשלה אולמרט, שר האוצר הירשזון ושר הביטחון עמיר פרץ באופן פופוליסטי הצעה, שאושרה בכנסת, לקצץ חצי מיליארד שקלים בתקציב הביטחון – בתקציב צה"ל. היה רק חבר אחד בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון שהסתייג ולא תמך; אני הייתי החבר הזה. שאלתי את עמיר פרץ: האם אתה מבין בכלל באיזה מצב ביטחוני אנחנו נמצאים? אתה, שר ביטחון חדש, אתה, ראש ממשלה לא מנוסה, אתם מבינים באיזה פיגור אנחנו נמצאים אחרי ההתעצמות הצבאית לא רק של אירן – שזאת הסכנה הכי קריטית, גורלית – אבל גם אחרי ההתעצמות הצבאית בסוריה ובמצרים, שכולה מכוונת לישראל? אתם בדקתם את זה לפני שבאתם לקצץ חצי מיליארד שקלים? שלא לדבר על ה"חיזבאללה". מה קרה? חודש וחצי אחרי שהתנגדתי לקיצוץ בתקציב הביטחון פרצה המלחמה, ופתאום ראש הממשלה אולמרט, שר האוצר הירשזון, שר הביטחון פרץ מבקשים מיליארדים, שמסתבר שהיו חסרים. היו"ר מגלי והבה: אבל, אדוני, אי-אפשר להתעלם מזה שהיתה מלחמה והיה צורך. יובל שטייניץ (הליכוד): ודאי, אבל הצורך היה קיים לפני המלחמה, ואם היינו מוכנים כראוי, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת ציוד, ולא מקצצים חודש וחצי לפני המלחמה וגורמים גם לצה"ל להפסיק תוכניות של חידוש ציוד, מלאים ואימונים בגלל הקיצוץ הזה, אולי היינו מוכנים קצת יותר, והנזק שהמלחמה היתה גורמת, והמחיר הכלכלי, היו קצת יותר קטנים. אבל, אדוני היושב-ראש, מה שקרה הקיץ זו רק אזהרה. אני אומר בצורה הברורה והנחרצת, מזהיר את הממשלה - השר ליברמן, שאני מאוד מעריך את הכישורים האינטלקטואליים ואת היכולת שלו לחשוב באופן לא קונבנציונלי, ואני שמח שהוא השר המייצג כאן - מה שנחשף הקיץ הוא קצה הקרחון. המחדל האמיתי, הבעיה האמיתית היא לא מול ה"חיזבאללה" אלא מול ההתעצמות הצבאית הקונבנציונלית של מצרים וסוריה, שכולה מכוונת כלפינו. אנחנו בפיגור מבחינת המענה, ואם הממשלה הזאת לא תתעשת ותפעל ברצינות, אז בעוד חצי שנה או שנה או שנתיים אעמוד כאן ואומר: הוזהרתם, וראש הממשלה יאמר: לא הבנו, לא ידענו, לא שיערנו, לא חשבנו. עכשיו צריך להוסיף כפל כפליים בגלל המחדלים שלנו וחוסר החשיבה שלנו מבעוד מועד. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק וקנין. אחריו – חבר הכנסת ישראל חסון, ואחריו - חבר הכנסת גבאי. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים אני תוהה, כשאני שומע חברי כנסת עולים לדוכן ומעבירים ביקורת על מצב שהם יצרו. אני נמנה עם אלה שמעריכים מאוד את יובל שטייניץ, שהיה חבר בממשלה, בקואליציה, כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שר האוצר היה ביבי נתניהו וראש הממשלה אריאל שרון. הממשלה הזאת, לאחר כהונה של שלושה חודשים לערך נכפתה עליה מלחמה מסוימת. אני שואל, אם המצב הזה שיובל מדבר עליו – אני מצטט אותו: הצורך היה קיים לפני המלחמה - אז איפה הוא היה לפני המלחמה? אני שואל. יובל, אני מאוד מעריך אותך, אבל אני שואל איפה אתה היית, כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ושר האוצר היה ביבי ולא מישהו אחר. אתם עומדים פה, ואני לא יודע אם אתם שמים לב מה אתם מדברים. גם בנושאים החברתיים הבאתם הכול אל פי שחת. כשאנחנו צעקנו מספסלי האופוזיציה, מישהו אמר שזאת דמגוגיה. אני חבר ועדת הכספים, אני יושב בוועדה הזאת, מה שניתן כתוספת בששת החודשים האחרונים לתקציבי הרווחה - אני לא מדבר כרגע על תקציב הביטחון, שצריך להתחשב בו כי בכל זאת עברנו איזו מלחמה, ויש צרכים ביטחוניים, שציינת, ואני מסכים עם הדברים שאתה אומר, אבל אי-אפשר לגלגל את כל הדבר הזה אל הממשלה ולהגיד שהיא אשמה בכל הסיטואציה והמציאות שנכפתה עלינו. אלה דברים שהיו לפני שהממשלה הזאת קמה, ואתה יודע את זה יותר טוב ממני. לא בכדי הליכוד הגיע למה שהגיע. הציבור העניש אתכם קשה, מפני שמה שעשיתם מבחינה חברתית, עוד לא היתה מפלגה שעשתה. דווקא אתם, שקיבלתם משכונות העוני ומשכונות המצוקה את רוב הקולות שלכם, 40 מנדטים כמעט, אתם יכולים להגיד שהממשלה הנוכחית לא עשתה סדרי עדיפויות בנושאי רווחה? אני יושב בוועדת הכספים, יותר מ-3.5 מיליארדים בנושאי רווחה, בנושא סל תרופות, ואני אומר שזה עדיין לא מספיק. אני אומר לחברי בקואליציה, ואני אומר את זה בכל נאום שלי, שחובתנו לעשות יותר, כי המצב החברתי הוא הפלטפורמה לכל המצב של מדינת ישראל, כי אם החברה תמשיך להיות בעוני ובמצוקה, אני לא יודע איזו חברה תגדל פה. חובתנו לשים את הדגש גם בנושא הביטחון וגם בנושאים החברתיים, אבל אני חושב שברוך אומר ועושה, לא ברוך מדבר ולא עושה כלום. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל חסון – איננו. חבר הכנסת . אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התבשרנו בכותרות העיתונים: העולם מחמיא לכלכלת ישראל. תראו, רבותי, אם אנחנו רוצים לבדוק את הכלכלה, לא מספיק שנבדוק אותה בצמיחה ובעשירונים העליונים. בואו נבדוק את האבטלה הגואה בארץ, 9%. לא רק זה, אנחנו מתבשרים על פיטורי עובדים, על צמצום מספר העובדים בשירות הציבורי. האם זה לא מוסיף שמן על המדורה? היו"ר מגלי והבה: רגע, אדוני, האם אתה בעד הגדלת השירות הציבורי? אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה לא יכול לפטר עובדים כאשר אין לך איפה לקלוט אותם. עליך ליצור מקומות עבודה. לא יכול להיות שהפער בין העשירון העליון לתחתון ילך ויתרחב. מדינת ישראל לפני שני עשורים היתה בין המדינות המובילות במערב בצמצום הפער בין העשירון העליון לתחתון, וכעת הכלכלה הולכת ומעמיקה את הפערים. זוהי כלכלה אכזרית, זוהי מדיניות כלכלית שאין בה רחמנות ואין בה חמלה. רבותי, לא יכול להיות ש-40% מהעובדים במדינת ישראל מקבלים פחות משכר המינימום. האם זה יעלה על הדעת? לא רק זה, אלא כאשר נחתמו ההסכמים הקואליציוניים עם מפלגת העבודה, הוחלט על תוספת של 125 שקלים חדשים. האם זה לא לעג לרש? האם זה ייתן תשובה על צורכי החינוך של הילדים? זה ייתן תשובה על המחירים המאמירים של מוצרי היסוד? מה עשו? דחו בעוד חצי שנה את ה-125 שקלים. האם הדעת סובלת דבר כזה? העלאת גיל הזכאות לדמי אבטלה - העלו את זה. מה קורה? האם זו לא הזכות הבסיסית של המדינה לתת עבודה לאנשים? אחרת אנחנו מאבדים את הנוער, לצערנו, אותו נוער שאין לו שורשים, שלא קיבל את השורשים המתאימים, היהודיים, בחינוך. הוא הולך וגולה לחוץ-לארץ לחפש עבודה. אנחנו דוחפים אותו לייאוש. עלינו ליצור מקומות עבודה, וזה התפקיד הבסיסי של הממשלה. לא רק זאת, חיילים משוחררים, אנחנו רואים איזה תפקיד הם מילאו כעת במלחמה, והם עלולים, לצערנו, להיקרא לעוד מלחמה במזרח התיכון המסוכן הזה. דוחים ומצמצמים את חוק החיילים המשוחררים, במקום ליישם את החוק הזה במלואו ולא לפגוע בו במאומה. זה המעט שאנחנו יכולים להעניק לחיילינו המסכנים את עצמם ונותנים שלוש מהשנים היפות ביותר של חייהם לשירות העם ולהגנת המולדת. דווקא בהם אנחנו פוגעים בחוק החיילים המשוחררים. האם זה הגיוני? האם זאת לא מדינה מתאבדת אם כך היא מתייחסת לחיילים המשוחררים? לפני חודשים מספר התגאנו בכך שאנחנו הולכים לקרב את הפריפריה למרכז הארץ. רכבת תהיה בכל יישוב שיש בו 50,000 תושבים. איפה אנחנו פוגעים? דווקא בסלילת מסילות ברזל לרכבות שאמורות להגיע לפריפריה, לעיירות הפיתוח. האם זה הגיוני? האם לזה נקרא כלכלה חברתית? ממשלה חברתית? הקיצוץ האחיד בתקציבי הממשלה יפגע בסופו של דבר בארוחות חמות, בפעילות לילדים בסיכון, בסיעוד לקשישים, בדברים הבסיסיים. מנחם בגין, זכרו לברכה, ראש ממשלת ישראל לשעבר, הביא את הבשורה לשכונות המצוקה והביא את שיקום השכונות. נושא שיקום השכונות הלך ונשחק בשנים האחרונות. נכון, עכשיו הכפלנו והגדלנו אותו, אבל זה לעג לרש ואין בכך להביא את הבשורה כדי לשקם את השכונות - תקציב שהופנה באופן ישיר לאוכלוסיות החלשות, באופן ישיר לשכונות המצוקה. את תקציב שיקום השכונות יש להגדיל ולהחזיר אותו לממדים של פעם. כל אחד יכול לומר: רבותי, מהיכן הכסף? היתה מלחמה, אנחנו צריכים לתת כסף לצורכי המלחמה. אני מסכים, מבין. אין כסף. מה זה אין? מי חייב את ממשלת ישראל להוריד את המע"מ? מילא אם היו מורידים את המע"מ דווקא ממוצרי יסוד, אבל הורידו את המע"מ, ומי בסוף יצא נשכר מזה? האוכלוסיות המבוססות ולא האוכלוסיות החלשות. רווחי הון, איך הדעת סובלת שאדם משלם מסים גבוהים על עבודתו, ועל רווחי הון המס נמוך ביותר? לכן, צריך להעלות את המע"מ ולבטל אותו רק על מוצרי יסוד. צריך להוסיף מסים על רווחי הון, ולמצוא את הדרך לשקם את החברה בישראל כדי ליצור חברה בריאה, אחראית, מלוכדת ומגובשת, ולא כלכלה אכזרית שמתאכזרת לחלשים. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גבאי. אני מזמין את חבר הכנסת אלחנן גלזר. אחריו - חברי הכנסת מתן וילנאי וראובן ריבלין. אלחנן גלזר (גיל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שכנראה לא נמצא כאן, הוא יצא לשתות קפה, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי ברצוני להודיע, שאני אתמוך בתקציב ובחוק ההסדרים בקריאה הראשונה. עם זאת, לאחר עיון מעמיק בחוק ההסדרים מצאתי כי נעשו עוולות רבות בכל הנוגע להקפאת הקצבאות. כאשר אני מדבר על הקפאת הקצבאות אני מתכוון לקצבאות הזיקנה והשאירים, לקצבאות נכות, לקצבאות ילדים, לקצבאות לאמהות, לקצבאות אבטלה ולקצבאות סיעוד. רק מהרשימה הזאת רואים אילו עוולות גדולות נגרמות. ההקפאה מסתכמת בסכום של 1.12 מיליארד שקלים. אני אתן דוגמה נוספת לעוולה: אם גמלאי נעדר מהארץ מעל ארבעה חודשים, כלומר הוא נסע לבקר את ילדיו, את משפחתו, את נכדיו, הוא מאבד את ביטוח הבריאות הממלכתי ואת זכויותיו בקופת-החולים. כמו כן, הביטוח הלאומי מפסיק לשלם לו את קצבת הזיקנה. מובן שמקרה כזה הוא עוולה משוועת. הכסף הזה הוא הכסף שלו. אם נביא לדוגמה את ביטוח הרכב, זה דומה לכך שמי שיש לו ביטוח רכב שילם לכל השנה, נעדר לארבעה חודשים מהארץ, בארבעת החודשים האלה נגנב לו האוטו, וחברת הביטוח של הרכב אומרת לו: אני לא משלמת לך כי נעדרת מהארץ לארבעה חודשים, אף שהוא שילם ביטוח לכל השנה. כך זה גם עם קצבאות הזיקנה והביטוח הלאומי. שילמנו 40-30 שנה, וכשאנחנו באים לקבל את מה שמגיע לנו, אומרים לנו: נעדרתם מהארץ. לא יעלה על הדעת שהאוצר מקצץ דווקא לאלה שאין להם. אני מבין שלאחר המלחמה נוצר מצב שבו צריך להגדיל את תקציב מערכת הביטחון ולהעביר כסף לשיקום הצפון, אבל מדוע הדבר צריך להיעשות על גבם של השכבות החלשות ומעוטי היכולת דווקא? לפני כמה ימים פורסם בתקשורת, שיש עודף גבייה ממסים בסכום של 2 מיליארדי שקלים. אני מציע להשתמש בכסף הזה לשיקום הצפון, ולא לקצץ למי שאין לו. היו"ר מגלי והבה: אתה מוכן להבהיר איך להשתמש בכסף הזה לשיקום הצפון? איך ישקמו את המקומות שנפגעו, את האוכלוסייה שנפגעה? אלחנן גלזר (גיל): כן. יש עודף בקופה הזאת, לקחת את הכסף מפה ולהעביר אותו לצפון. היו"ר מגלי והבה: איך ישקמו את המקומות שנפגעו? את הרכוש שנפגע? האוכלוסייה שנפגעה? אני מדבר כרגע על הצפון בלי הבדלים, על כל מיליון התושבים שהיו במלחמה? אלחנן גלזר (גיל): אתה שואל אותי איך ישקמו? יביאו קבלני בינוי. היו"ר מגלי והבה: מבחינת הכסף שאתה אומר להעביר. אלחנן גלזר (גיל): אני מבין שיש עודף מגביית מסים, כלומר קופת המדינה התמלאה ב-2 מיליארדים. לא כך הדבר? אולי אני לא מבין את הנושא של עודף גבייה ממסים. היו"ר מגלי והבה: אני לא רוצה להפריע לך, אדוני. אלחנן גלזר (גיל): לא, זה דווקא עוזר לי. היו"ר מגלי והבה: אני מסביר לך. החלטנו היום על תקציב לשיקום הצפון ויש מיניסטריון שמטפל בזה, השר לפיתוח הגליל והנגב, ושאר משרדי הממשלה שתפקידם לשקם את הצפון. מה שמפריע לנו, גם לך וגם לי, כחברי כנסת, הוא שעדיין יש תשתיות ובמיוחד בתים שלא שוקמו. צריך ללחוץ כדי שהכסף שאתה מדבר עליו, שקיים בקופה, יצא לאותה מטרה ונוכל לעזור לאוכלוסייה שנפגעה פעמיים - פעם אחת היא היתה במקלטים במשך תקופה, ומגיע לה לא להיות מקופחת. אלחנן גלזר (גיל): הבנתי אותך, ודווקא עזרת לי מאוד. אתה אומר לי שמה שמספרים לנו זה סיפור לא נכון. אמרו לנו שהקפיאו את הקצבאות, כי לקחו את הכסף לשיקום הצפון. עכשיו אתה אומר לי שאת הצפון לא שיקמו, כלומר מספרים לנו סיפורים שלוקחים את הכסף לשיקום הצפון. היו"ר מגלי והבה: אני רוצה להגיד לך: סבלנות, ויחד נלחץ שיבצעו את התוכניות, ישקמו, ולכל משרד ממשלתי יש היום מחויבות לשקם את הצפון. נסכים ביחד שיש היום בעיה בצפון, כי בחלק מהבתים בקריית- שמונה, בנהרייה ובכפרים השונים עדיין לא שיקמו את הבנייה. אנחנו רואים התחלה של שיקום הבנייה. לא צריך לקפח אותם פעמיים. אלחנן גלזר (גיל): אני מצטער לשמוע שמקפחים אותם פעמיים. בסך הכול ניסיתי לתקוף את התירוץ שקיבלנו, למה הקפיאו את הקצבאות, והתשובה היתה שצריך לשקם את הצפון. אין כסף לשיקום הצפון, ולכן לוקחים מהמסכנים, מהגמלאים ומהשכבות החלשות. עכשיו אתה אומר לי שגם להם לא נתנו. אני בסך הכול העליתי את העובדה. יואל חסון (קדימה): זאת קריאה ראשונה. אפשר לבדוק את מה שאמר חבר הכנסת והבה וגם את מה שאתה אמרת. אלחנן גלזר (גיל): נעזור לשני הצדדים, גם לשיקום הצפון וגם לגמלאים. סיעת גיל נבחרה לכנסת במטרה לתקן את העוולות שנעשו במשך השנים לציבור הגמלאים ולמעוטי היכולת. יש פנסיונרים החיים מקצבה של כ-1,400 שקלים בחודש, ואת זה משרד האוצר רוצה להקפיא; את מעט הכבוד שנותר לאדם רוצים לקחת ממנו. רבותי חברי הכנסת, אני מודיע מעל במה זו, שאני מתכוון להילחם בגזירות האלה בוועדת הכספים של הכנסת. אני קורא לחברי הכנסת מכל סיעות הבית להצטרף למאבק החשוב והצודק הזה. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אלחנן גלזר. בינתיים אני מברך את השר לביטחון פנים, השר אבי דיכטר, שמלווה אותנו בדיונים. אנחנו ממשיכים כמובן בסדר-היום. הדובר צריך להיות חבר הכנסת ראובן ריבלין. אם הוא עדיין לא הגיע, אני אזמין את חבר הכנסת אהרונוביץ. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, טוב שהגעת בדיוק בזמן, כי אני מתכונן לסייע לך קצת בתחום שאתה מופקד עליו. היו"ר מגלי והבה: אני מבין שקשה להתנתק מהשורשים. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כן, יש גם חברות אישית, אז זה תמיד טוב. נשבעתי פה שכל מה שאוכל לעזור למשטרה ולתיק שאתה מופקד עליו, אעשה בחפץ לב, מה גם שאנחנו חברים בקואליציה. השנה האחרונה היתה קשה: בעיות כלכליות, שחיקה בשכר, פגיעה באוכלוסיות החלשות, נוער במצוקה, ירי "קסאמים" בדרום, ואפילו ספגנו מלחמה – מלחמת לבנון השנייה. הנושאים הללו עלו למשק הון עתק, שבוודאי יבוא לידי ביטוי בתקציב 2007. ברשותכם, אני רוצה לעמוד בעיקר על החוסן הפנימי, על חיזוק וביצור שלטון החוק ואכיפת החוק. אנחנו גם רואים מה קורה בירושלים בימים האחרונים. זה מצעד שאני לא מבין למה הוא צריך להיות בירושלים, אבל אני מבין שיש החלטה, שבוחנים אותה, וזה כנראה יתקיים. רמת הפשיעה במדינה היא מן הגבוהות, ואין להשלים עם עובדה זו. מאות אנשים נהרגים מדי שנה בתאונות דרכים, אלפים נפצעים באותן תאונות והנזק למשק הוא אדיר, הן בטיפול הרפואי בפצועים הן בנזק הישיר שנגרם לכלי רכב שיש להם כיסוי ביטוחי, בלי להזכיר אובדן חיי אדם, שהרי כל אדם הוא עולם ומלואו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רמת האלימות בחברה היא גבוהה מאוד. אנחנו שומעים מדי יום ביומו על תופעות של אלימות בכבישים, אלימות במשפחה, אלימות בבתי-ספר, אלימות במועדונים – אנחנו מדברים על זה רבות. צריך לטפל בתופעות האלה ולעקור אותן מן השורש – ובעיקר להקצות לכך משאבים; על זה אנחנו מדברים היום. הביטחון האישי נפגע קשות. יש בציבור תחושה שאין דין ואין דיין. אנשים אינם נותנים את הדין על מעשיהם, בתי-המשפט מקילים, רציחות, אונס, גנבות - הציבור מאבד מדי יום את אמונו במשטרה ובשלטון החוק. יש עלייה של 34% במקרי הרצח. היו"ר מגלי והבה: אם אתה רוצה במסגרת הזמן לדבר אחר כך - - - יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): לא, אני רוצה לעזור – הדברים האלה ודאי ידועים לשר. יש עלייה במקרי הרצח, וכמובן גם עלייה בתחום האלימות במשפחה, של יותר מ-5%. הבעיה המרכזית שהמשטרה מנסה להתמודד אתה היא מחסור בכוח-אדם. עברתי על דיוני התקציב ועל החוברת במה שקשור למשרד לביטחון הפנים. מאז שנת 1985 אנו עדים לתופעה של צמצום במספר השוטרים ביחס לאוכלוסייה. כיום יש 2.2 שוטרים לכל 1,000 אזרחים. בכל המדינות המתוקנות בעולם, ובפרט בארצות-הברית, יש ארבעה שוטרים לכל 1,000 אזרחים, ובאירופה 4.5. אני שואל: מתי נשתווה למדינות המתוקנות, ארצות-הברית ומדינות אירופה? אנחנו מדינה מתוקנת, אבל כנראה לא מספיק. יש בעיות, ותמיד השמיכה קצרה. בהצעת התקציב לשנת הכספים 2007, המוגשת בימים אלה, תוספת כוח-האדם היא 681 תקנים. זה יפה. היו"ר מגלי והבה: זה נוסף על התקנים שאושרו בשנה שעברה? יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אני מדבר על שנת 2007, אז זה כנראה נוסף. היו"ר מגלי והבה: אם אני לא טועה, ב-2006 היתה החלטה. אז מדובר ב-1,000 ועוד 700. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אני לא יודע על ה-1,000. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: לא תמיד יש קשר בין התקנים שמאושרים ובין הצורך לכסות גירעונות - - - היו"ר מגלי והבה: שלא יצא מצב שהממשלה נותנת תוספת ובגלל הגירעונות היא לא מגיעה ליעד. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): בין התקן ובין המצבה יש פערים, שאדוני השר מדבר עליהם. אלה גירעונות שנמשכים כבר הרבה שנים. אבל בהנחה שקיבלו את ה-1,000, ובהנחה שיקבלו את 681 התקנים, אני אומר לכם – ואמרתי את זה יותר מפעם אחת מעל דוכן הכנסת – שכדי לייצב את שלטון החוק ולבצר אותו, וכדי לתת למשטרה ולשר אפשרות להילחם בתופעות הפשיעה במדינה, צריך לדבר לא על 600, אלא על 6,000 ועל 10,000 שוטרים. זה מספר גדול, אבל זה מה שהמדינה זקוקה לו. לכן, אני אומר שזה מה שצריך לעשות. אומרים לי שיש בעיות בצפון ובדרום; יש בעיה בחוסן החברתי בתוכנו, וצריך לתת לשר ולמדינה את האפשרות להתמודד אתה, בעזרת כוח-אדם ואמצעים, ואז – תאמינו לי – החברה תהיה בריאה יותר. חברה בריאה תיתן לנו את החוזק ואת החוסן גם להילחם מול אויבינו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אהרונוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת ראובן ריבלין. לאדוני חמש דקות. ראובן ריבלין (הליכוד): הייתי עם ילדי שדרות, קו העימות והקיבוצים, שבאו לבקר בכנסת. נפגשנו אתם כדי לשמוע את הגיגי לבם ואת הצעותיהם לנו כיצד לפעול בנושאים שמעסיקים אותם. הייתי נער, הייתי ילד במלחמת השחרור, הייתי בן ירושלים והייתי תחת הפגזות קשות בבית-הספר. אני מבין ללבם ויודע את המצוקות שלהם. רק שאז ידענו שאנחנו צודקים, וזה עזר לנו. אדוני היושב-ראש, השר דיכטר לא היה בממשלה הקודמת, וגם לא בכנסת, אף שאיש רב-פעלים, הוא ועשה למען העם והמדינה לילות כימים וימים כלילות – הוא היחיד שיכולים לומר עליו שעשה ימים כלילות, כי בלילות הוא עבד עוד הרבה יותר מאשר בימים. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת איתן, היית יושב-ראש ועדה מכובד וגם איש ועדת הכספים. מיכאל איתן (הליכוד): האמן לי שמה שעשיתי עכשיו היה במסגרת הנהלים המתוקנים של הכנסת ושל מליאת הכנסת, אבל אתה צודק שלא הייתי צריך לעשות את זה במהלך דבריו. ראובן ריבלין (הליכוד): באותה עת, כאשר היית בתקופת צינון בין תפקידך הקודם ובין כניסתך לפוליטיקה, היתה לנו שאלה קשה – גם בממשלה שהיית שותף לדיונים הביטחוניים בה וגם בממשלה שאחריה: כיצד אנחנו מושיעים את כלכלת ישראל בלי להביא לפגיעה באזרחי ישראל. פעמים, כאשר אתה צריך לדאוג למקרו, יש קורבנות במיקרו. חכמי האוצר אמרו לנו באותה עת שני דברים: האחד – אין ברירה, חייבים לקצץ, שאם לא כן נגיע למצב שישראל תהיה פושטת רגל; והאחר – אל תדאגו, אם נעשה זאת בשום שכל ודעת, ובבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, כהרף עין נגיע לכך שגם לחסרי הישע בחברה הישראלית יימצאו פתרונות. עצת האוצר בנוגע לחלק הראשון היתה נכונה. אנחנו פקפקנו רבות בעצות האוצר בנוגע לחלק השני. ואכן, אשר יגורנו בא. ממשלת הליכוד קיבלה פסק-דין קשה מהבוחר על כך שבזמן שהצילה את כלכלת המדינה יצרה פערים בלתי נסלחים בחברה הישראלית, פערים שבאו לידי ביטוי ביתר שאת כאשר העורף הפך לחזית, וראינו עד כמה גדולה מצוקתם של אלה שאינם יכולים - לא שאינם רוצים, לא שהם בוררים, לא שהם מעדיפים, אלא שהם במצב שהם אינם יכולים. הגענו כדי אמירה שאיננו ראויים להיקרא חברה, שכן חברה שאינה דואגת לחסרי הישע שבה אינה ראויה להיקרא חברה. על כך שילמנו מחיר כבד בבחירות. היום לפנינו תקציב. היום התקציב יכול להביא בחשבון, למרות המלחמה, שמלאו אסמי האוצר בר ויש תקציב, יש כסף, כי ברמה של המקרו הצלחנו. נדמה לי, שעל אף רצונו של שר האוצר להמשיך בתנופה הכלכלית, עדיין לא שמים לב לאותם דברים שהזנחנו ושחובתנו לדאוג להם. אינני מדבר פה לא כאיש אופוזיציה ולא כאיש קואליציה. אני אומר לכם שאני, בוועדת הכספים של הכנסת, פעמים רבות שוקל דברים פוליטית, אבל ברוב המקרים אני שוקל שיקולים ענייניים - מה תועלת ומה פתרון יצמחו לאותם אנשים שאם לא נדאג להם, לא יוכלו להתקיים. יושב פה גלזר, הוא בוועדת הכספים אתי, ואנחנו בוועדה עושים כמצוות שליחי ציבור למען כל הציבור. אני מציע לכם, ואני יודע שפעמים רבות מכניסים עזים כאלה ואחרות, פעמים רבות אומרים: אנחנו נעביר בקריאה ראשונה ולאחר מכן נתקן. מדברים ומדברים ולבסוף מזהירים פוליטית, שאם לא יעבירו את התקציב הממשלה תיפול, נלך לבחירות, ושוב אנחנו נמצאים במצב שבו ידנו קצרה מהושיע. צריך להסתכל בראייה ממלכתית, ואני חושב שאנחנו נעשה זאת גם כאשר אנחנו אופוזיציונרים. בכלל, צריך להתייחס לאנשים העושים כאן בבית הרבה יותר ברצינות. חבר הכנסת הצעיר, חבר הכנסת יואל חסון, איש בית"רי, שמעתי אותך אתמול נוזף בצורה קצת בוטה בראש הממשלה לשעבר. הוא יריב פוליטי ואין על זה ויכוח, וכאן זה בית פוליטי. לפעמים, מה שמותר בהצהרות לא טוב שנעשה כאן בבית זה לזה. הייתי חושב שגם כאשר אנחנו מדברים על טובת הציבור כולו, לא מן הראוי שנשתלח רק כיוון שיש החושבים שההשתלחות היא ממנהגי הבית הזה. לא, אלה חריגים בבית הזה. קודם כול העניין עצמו. אי-אפשר לומר על אדם שחרג כך או אחרת, כי יש דברים קשים. אם אחרים היו משתמשים בדברים קשים כלפי אחרים, ודאי שהיו מוצאים הרבה יותר צידוק לדבריהם. אני בטוח שעתידך לפניך, כי אתה רואה בפוליטיקה איזה ייעוד. אני, למשל, לא ראיתי בפוליטיקה עד גיל 50 משהו שיכול לפתות אותי לבוא אליה, אבל אני רואה אותך כאדם - - - היו"ר מגלי והבה: החזקת מעמד יפה מאוד, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד): בלי ספק. כבר הייתי חבר כנסת, הייתי חבר כנסת לשעבר, הייתי שר, הייתי יושב-ראש כנסת ואהיה חבר כנסת לשעבר. אני הכול. אני לא מתרגש כי אני רואה בענייני שליחות. פעמים רבות יש לי ויכוח קשה מאוד עם אנשים שהם בדעה אחרת מדעתי ומאמונתי. עם חבר הכנסת סוייד אני במחלוקת רבה, אבל אני מכבד את הדברים שישמיע לי, ואשמע אותם בהבנה. לא צריך ישר להשתלח. אם נעשה זאת - כבר נתקדם. מי שמדבר בנחת, דבריו חודרים הרבה יותר. גם השתלחות, שמותרת מפעם לפעם, אינה צריכה להיות המוטו העיקרי של דיונינו כאן, והתקציב יוכיח זאת. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. אני יכול להעיד מכלי ראשון, כחבר בוועדת הכספים, שבהרבה נושאים, אדוני, הממלכתיות אצלך קודמת לכול. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דני יתום, וכמובן חבר הכנסת יעקב מרגי. אני משתדל להתחשב בזמנים כדי שאנשים יוכלו לבטא את דעותיהם. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים על הליך שנעשה פה עשרות שנים, דנים על תקציב בקריאה ראשונה. שומעים כאן אנשים שמביעים את דעתם על התקציב. יש מי שיגידו את עמדתם וגם יצליחו לעמוד מאחוריה כי הם באופוזיציה, וסביר להניח שהם יצביעו נגד התקציב. אבל מי שבקואליציה יצביעו בעד התקציב. זו קריאה ראשונה, ודווקא בראייה ממלכתית, לדעתי, בקריאה ראשונה צריך להצביע בעד התקציב, כי אנחנו יודעים שלאורך זמן, לאורך הדיונים בוועדות הכנסת, דברים משתנים וחברי הכנסת כן באים לידי ביטוי. אני חייב לומר שלפעמים, כשיושבים ושומעים שמדברים על כלכלה ועל התקציב, נראה כאילו חברי הכנסת חיים במדינה אחרת. למה רק אנשים מבחוץ צריכים לבוא ולהגיד שכלכלת ישראל היא מהמתקדמות ומהמתפתחות בעולם? למה אנשים מבחוץ רק הם צריכים לומר שמדינת ישראל, למרות המלחמה ולמרות הקשיים ולמרות מה שעברנו בחודשים האחרונים, מצליחה לשמור על יציבות המטבע בצורה דרמטית, מצליחה לשמור על יציבות ועל צמיחה? לכן, התקציב הזה, אם משווים אותו לתקציבים הקודמים של 2004, 2005, 2006, תקציב 2007 - ורואים את זה במספרים, אנשים כאן קוראים מספרים - הוא תקציב הרבה יותר חברתי, שנוגע בבעיות שדיברו עליהן חברי הכנסת, ובטח לא מתעלם מהדברים הקשים שדיברנו עליהם. לכן, אני אתמוך בתקציב בקריאה ראשונה, כי אני חושב שהממשלה, באמצעות התקציב, מביאה תוכנית ארוכת-טווח לטיפול בצפון - למעלה מ-2 מיליארדי שקלים יופנו לצפון ולדרום - וגם נותנת גידול תקציבי משמעותי לתחום החינוך. אבל, ראיתי דבר בתקציב שאני מתנגד לו בכל תוקף ומתכוון לפעול לשינויו, והוא הכוונה לצמצם בתקציב הזה את מה שנקרא עבודה מועדפת. עבודה מועדפת היא אחד הפרויקטים המצליחים והחשובים שהיו למדינת ישראל בשנים האחרונות לחיילים משוחררים. מצד אחד, הממשלה באה ומדברת בתקציב הזה על צמצום העבודות המועדפות, ומצד שני, היא רוצה להעלות את הגיל שממנו ניתן לקבל דמי אבטלה, וזה מגיל 28 ומעלה. הרי זה לא יכול לעבוד ביחד. אני אישית מאמין, שאדם עד גיל 28 לא צריך לקבל דמי אבטלה וצריך לעבוד בכל עבודה שמציעים לו - - - היו"ר מגלי והבה: אדוני, אני רוצה לחזק את דבריך. ביישובי הערבה, שמשוועים לכוח-אדם, אנחנו מדברים על 2,000 עובדים שהשכר שהם מקבלים ראוי, ואפילו מעל לממוצע, ולא מוצאים עובדים שיעבדו בחקלאות. החקלאות היא מקצועית שם. יואל חסון (קדימה): נכון. לכן, עבודה מועדפת היא פתרון, ואף צריך להרחיב אותו. אם הולכים לכיוון כזה שדמי אבטלה יהיו מגיל 28 ומעלה, כדאי שיציעו לצעירים ולחיילים המשוחררים אפשרויות רחבות יותר בעבודה מועדפת. הגשתי הצעת חוק, שאני מקדם אותה בעניין הזה, להרחיב את העבודה המועדפת לתחום ההסעדה, לתחום התעשייה, לתחום החקלאות, ולתת עידוד הרבה יותר רחב. דיבר פה חבר הכנסת ריבלין על עזים. אני בטוח שזה עוד סוג של עז בחוק הזה, כי אני מתכוון, יחד עם חברי הכנסת האחרים, לפעול להרחבתו של החוק של עבודות מועדפות לחיילים משוחררים ולצעירים, ואם לא זה, אז בוודאי לא להסכים לכך שדמי אבטלה יינתנו רק מגיל 28 ומעלה. עבודה מועדפת היא הדבר הנכון, וזה דבר שצריך להתבטא בתקציב. אני מקווה ומאמין שנעשה עבודה נכונה ויעילה על תקציב 2007. תודה. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת דני יתום. דני יתום (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, התקציב הוא לא דבר של מה בכך. התקציב הוא עמוד השדרה של תוכנית העבודה של הממשלה, על-פיו יקומו דברים ועל-פיו ייפלו דברים. לכן, חשוב מאוד לתת את דעתנו לנושא התקציב במלוא הרצינות, במלוא תשומת הלב ובמלוא האחריות. סדר העדיפויות, כפי שמקובל בתקציב המדינה לשנת 2007, הוא סדר עדיפויות לקוי והוא מחייב תיקון. ניתן לעשות תיקונים רבים מאוד, אפילו דרמטיים, בתקציב בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה. חשוב מאוד שוועדת הכספים תיערך לכך ושממשלת ישראל תהיה קשובה לאותם דברים שנאמרים כאן על-ידי חברי הכנסת, ולאותן נקודות בתקציב שנמצאו לוקות בחסר. יש מקורות - לא נכון יהיה לומר שאין מקורות - לסגירת פערים נוספים. אני מתקשה לראות כיצד ממשלה בישראל אכן תממש את רצונה להקפיא את עדכון הקצבאות של הזקנים, החלשים, הצעירים, החיילים המשוחררים, הנכים, החולים ושאר מי שמאכלסים, לצערי בהיקפים גדולים יחסית, את השכבות החלשות. התפיסה שלי, אדוני היושב-ראש, היא שהחברה נמדדת על-פי חולייתה החלשה ולא על-פי חולייתה החזקה. התפיסה שלפיה הקטר מושך את המשק היא תפיסה שלא הוכיחה את עצמה. לעומת זאת, אנחנו עדים לכך שהחוליות החלשות בחברה הישראלית משפיעות השפעה ניכרת על עוצמתה של השרשרת כולה. עוצמת השרשרת נמדדת בעוצמת החוליה החלשה. לכן אנחנו חייבים לחזק את החוליות החלשות, את השכבות החלשות, לא רק מההיבט ההומני שבדבר, אלא גם מנקודת המבט של עוצמתה של חברה, עוצמתה של מדינה. יש בעיות קשות מאוד שהמדינה תצטרך להתמודד אתן. מדד השחיתות שמתפרסם בימים האחרונים הוא סימן ועדות לכך שאנחנו מדינה שמתקרבת אל פי התהום, שאנחנו מדינה שבחלק מהמערכות שלה נמצאת בפשיטת רגל. אחד הנושאים שהייתי רוצה לגעת בהם הוא תקציב הביטחון. אני לא מתכוון כמובן להרבות במלים, מפאת הזמן שכבר עבר. היו"ר מגלי והבה: בגלל הנושאים שאתה הולך לדבר עליהם, אני אתן לך דקה או שתיים. דני יתום (העבודה-מימד): הדבר האחד הוא, שתקציב הביטחון ראוי לגדול כתוצאה מהמכה שספג ממלחמת לבנון השנייה. הוא לא יכול לגדול בהיקף שמערכת הביטחון מבקשת מכיוון שיש צרכים נוספים, והעוצמה לא נמדדת אך ורק במספר פגזי הארטילריה ופגזי הטנקים. נקודה נוספת היא גורלה של התעשייה הצבאית. אני אינני מכיר מדינה דמוקרטית שנמצאת במצב ביטחוני כל כך מורכב וקשה כמו מדינת ישראל, שאיננה מחזיקה באמתחתה ובאחריות ממשלתה ותחת הקופה הציבורית את הבסיס לעוצמתה הצבאית בכל מה שקשור לפיתוח, טכנולוגיה וייצור. לכן אני קורא כאן לשנות את מה שהוחלט כבר בממשלה הקודמת - לא להפריט את התעשייה הצבאית, אלא להבריא את התעשייה הצבאית ולהבטיח שלא יפוטרו 2,500 העובדים שנמצאים היום בקווי הייצור. הנקודה האחרונה – חוק ההסדרים הוא חוק רע. בג"ץ כבר התייחס אליו. חברת הכנסת יחימוביץ ואנוכי, בתמיכה של למעלה מ-40 חברי הבית הזה, הגשנו הצעת חוק שאמורה להסדיר את תוכן חוק ההסדרים, ולהבטיח שחוק ההסדרים לא יוכל עוד לשמש פלטפורמה לשינויים מפליגים, מבניים ואחרים, ובוודאי לא פלטפורמה לביטול חוקים שהתקבלו קודם לכן. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת דני יתום. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו - חבר הכנסת ישראל כץ. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, היום אנו דנים הן בחוק התקציב והן בחוק ההסדרים. אני שומע את נאומי הבעד ונאומי הנגד, ואכן יש טעם בדברי הנואמים. החברה הישראלית עברה כמה טלטלות קשות בשנים האחרונות. עברנו ממשלה בקדנציה הקודמת שהגדילה את הפערים בחברה הישראלית, הכניסה אוכלוסיות רחבות אל מתחת לקו העוני. החברה עדיין תחת אותה טראומה של מעללי הממשלה הקודמת. בחודשים האחרונים נכפתה עלינו מלחמה בגבול הצפוני, מלחמה שחשפה את המדינה לצורך בהשקעה בתקציב הביטחון ולהפסקת הקיצוצים בתקציב הביטחון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה הנוכחית הציבה על סדר-יומה תיקון של עוולות חברתיות. היום אנחנו שומעים זמירות חדשות, שכולם משוכנעים שיש להגביר את החוסן החברתי של מדינת ישראל. מדיניות הממשלות משנת 2002 היתה מדיניות של צמצום תפקידה של המדינה בכלכלה ושל צמצום המגזר הציבורי. בשנים אלו צמצמה המדינה את תקציבה משנה לשנה. צומצמו הקצבאות ותשלומי ההעברה השונים. הקיצוצים האלו משנת 2002 הסתכמו ב-44 מיליארד שקלים. לצערי, אף שתקציב משרד הרווחה לא קוצץ, ואף גדל, עדיין עומדות בעינן ההקפאות של רוב הקצבאות. נוסף על כך הקיצוץ הרוחבי בשיעור של 2% בכל משרדי הממשלה, שבוודאי יושת ברובו על הסעיפים שהם סעיפי רווחה וחברה. אני קורא לממשלה וגם מודיע, אנחנו היום אומנם נתמוך בתקציב בקריאה הראשונה, אך לקראת הקריאה השנייה והשלישית נדרוש שינויים בתקציב, הן בתחום ביטול הקפאת הקצבאות והן במתן עדיפות לסעיפים מעודדי תעסוקה ומונעי אבטלה. לסיום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק השבוע התבשרנו ש-50% מהמועסקים במשק משתכרים פחות משכר המינימום. רבותי, חברה בריאה, מדינה צעירה, מדינה יהודית, לא יכולה להרשות לעצמה תופעה כזאת, שמנציחה את הפערים ואף מעודדת אותם. 50% מהמשתכרים במשק משתכרים בפחות משכר המינימום. זאת עובדה שזועקת לשמים, אור אדום. התופעה הזאת מעודדת פערים, היא מסוכנת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היא מסוכנת אף יותר מהאיומים הביטחוניים על מדינת ישראל. לצערי הרב, אני לא יכול לנקות את הממשלה הקודמת מחלקה באשמה. אני קורא לממשלה הזאת להיות קשובה, כפי שנאמר פה על-ידי דוברים קודמים, לצרכים האמיתיים החיוניים של החברה בישראל, ולקראת הקריאה השנייה והשלישית לתקן את העוולות ואף להקצות משאבים ותקציבים על מנת להבריא את החברה ואת המשק הישראלי. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת ישראל כץ – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת אלכס מילר, שאכן נמצא. אחריו, לפי הרשימה - חבר הכנסת אריה אלדד. אחריו - חבר הכנסת עמי אילון. בבקשה, חבר הכנסת אלכס מילר. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הבית, אני רוצה להתייחס לכמה נקודות הקשורות לא רק לתקציב 2007, אלא גם למדיניות. אני מופתע באופן כללי מהנתונים. ב-1981 הסטודנטים השתתפו במימון תקציב ההשכלה הגבוהה רק ב-4%. היום אנחנו הגענו למצב שהם משתתפים ב-20%, פי-חמישה. מה זה אומר, שהם נהיו יותר עשירים, או שההשכלה הגבוהה שלנו היא לא בתהליך של פריחה, אלא להיפך? אני חושב שאחד מהדברים החשובים למדינת ישראל הוא פיתוח הדור הצעיר, פיתוח ההשכלה הגבוהה. זה משאב בין היקרים שיש לנו. עוד דבר שרציתי להתייחס אליו, שקשור גם הוא להשכלה הגבוהה, זה הקיצוץ שנערך בחמש השנים האחרונות בתקציב ההשכלה הגבוהה, שזה 1.2 מיליארד שקל. יש גם פן חיובי בעניין הזה - בזכות שרת החינוך שנלחמה, נוסף על התקציב הנוכחי סכום של 140 מיליון שקלים. הבעיה היא, שזה בא ב"שלוף". אני כבר התייחסתי לזה בעבר. אין לנו אסטרטגיה לאומית בעניין הזה. לא יכול להיות שאנחנו מגיעים למצב שבו חודשיים או חודש וחצי לפני שאנחנו מצביעים בעד התקציב, אנחנו נכנסים להפגנות ולאיומים של הסטודנטים או של נשיאים של אוניברסיטאות, שבאים וצועקים ומתחננים לתוספת תקציב. היו"ר מגלי והבה: אני רוצה להגיד לך, שהתוספת של 140 מיליון שקלים מגיעה למוסדות להשכלה גבוהה, ולאו דווקא לסטודנטים שאתה נלחם בשבילם שיורידו להם את שכר הלימוד. אלכס מילר (ישראל ביתנו): אני מסכים אתך. ידוע לכולנו, זה גם רשום, שעד 31 בינואר שרת החינוך צריכה להביא את המסקנות של הוועדה שהיא מקימה, שתעקוב אחר כל הנושא של מערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו לא רואים שהוועדה הזאת התחילה לעבוד. אנחנו מצפים שבתוך חודשיים תשתנה כל מערכת ההשכלה הגבוהה? היו לנו כל כך הרבה ועדות, האם יישמו את המסקנות שלהן? הכול חלקי. לא יכול להיות שאנחנו מגיעים כל פעם למצב שאנחנו מתחילים תהליך, מיישמים חצי ממנו, ואז הנזק מזה שלא יישמנו אותו עד הסוף גדול פי-שניים ממה שהיה לפני. אני קורא מהבמה הזאת לכל מי שמעורב במה שקשור לחינוך ולהשכלה גבוהה: חברים, אם אתם מעורבים ברפורמות הקשורות למערכת הזאת, אתם חייבים ליישם אותן; ולא, הנזק הוא עצום. אנחנו בתור חברי הבית צריכים להבטיח עתיד מוצלח לילדים שלנו וביטחון לישראל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מילר. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד. אחריו - חבר הכנסת עמי אילון, שאני לא רואה אותו כאן. נקווה שיגיע. אחריו - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, חמש דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לדבר על התקציב זה לדבר על ים גדול. ים גדול של כסף. כל הנושאים שבעולם, סולם העדיפויות, סדר הקדימות הלאומי. צריך לקחת דגימה, לקחת טיפה כדי לנסות ולדבר על עקרונות ועל כשלים עקרוניים. אני רוצה לדבר על הרבה כסף ועל מעט כסף, הכול יחסית כמובן: אחד - התוספת הגדולה מאוד לתקציב הביטחון, ושניים - תזוזה של 50 מיליון שקל בתקציב הבריאות, אפילו לא גריעה מתקציב הבריאות, אלא הסטה מסעיף לסעיף. שני הסעיפים האלה הם בסדר, אבל רק כאילו בסדר. לכאורה, מי יכול לדבר היום, אחרי המלחמה האחרונה, נגד העלאת תקציב הביטחון? היתה מלחמה. ירו 100,000 פגזים. חייבים למלא את הימ"חים שהתרוקנו. חייבים לאמן את חיילי המילואים. באמת, קשה להתווכח עם כל הדברים החשובים האלה, אבל למעשה הכסף הגדול, הרב והטוב הזה נשפך היום לארגון שאינו מסוגל לתקן את עצמו. הבעיה היא לא כמה כסף חסר לו, אלא מי מחליט בתוכו לאן הולך הכסף. מי שהחליט לירות 100,000 פגזים כדי להרוג 100 מחבלים, כנראה קיבל החלטות מערכתיות שגויות. זה מה שעשו. 100,000 פגזים נורו כדי להרוג פחות מ-100 מחבלים. השאר נהרגו בקרבות פנים אל פנים בנשק קל. מישהו שפך מאות מיליונים בשיטה הזאת, בהחלטות לא מושכלות, שהן כמובן רק סימפטום לבעיה המערכתית של קבלת ההחלטות במלחמה הזאת. כאשר מחליטים שמי שנכשל בניהול הטקטי של המלחמה הולך עכשיו להיות אחראי לאסטרטגיה, לתכנון האסטרטגי של הצבא, מכאן אנחנו יכולים ללמוד שהארגון הזה, שאנחנו מזרימים לו תוספות של מיליארדים רבים, אינו מסוגל לתקן את עצמו והוא צריך תיקון מערכתי בראש, בראש המערכת, בראשי המערכת, לפני שנוכל לסמוך על כך שהכסף הזה שהמדינה מקצה היום לצרכים חיוניים אכן יוצא למטרות החשובות. ואשר לכסף הקטן, לכאורה – 50 מיליון שקל שהולכים מהתקציב המרכזי של משרד הבריאות לתקציב קופות-החולים. למה נטפלתי לעניין הזה? משום שהכסף הזה בא לממן פגיעה אנושה באחד השירותים שמדינת ישראל צריכה להיות גאה להתפאר בהם. אלה שירותי הרפואה המונעת: שירותי הבריאות לתלמיד, שירותי טיפת-חלב, החיסונים לתינוקות. מדינת ישראל עדיין נמצאת במקום גבוה בעולם באחוזי קבלת חיסונים נגד מחלות מידבקות, שזו ההשקעה המועילה ביותר בכל מערכת בריאות. עכשיו רוצה משרד הבריאות, מנימוקיו שלו, לא להתנגד לכפייה של משרד האוצר להסיט את הכסף לקופות-החולים, לממן פיילוט. אנחנו יודעים שכאשר לוקחים שלושה יישובים ושופכים שם הרבה כסף, הפיילוט יצליח. מכאן ועד למסקנה שאם נעביר את הכסף הגדול של הרפואה המונעת משירותי הרפואה המונעת של משרד הבריאות, שעושים את זה מצוין, ונפריט את זה לקופות- החולים, שם ייבלעו עשרות המיליונים במיליארדים רבים, במצוקה תקציבית אדירה של קופות- החולים, במצבים שבהם הקופות הללו לא מסוגלות לתת למבוטחים גם את מה שמגיע להם על-פי הסל - אז החיסונים האלה לילדים לא יהיו בראש מעייניהם של מי שצריכים היום להשקיע את הכספים האלה בקופות. אף שהם יודעים שרפואה מונעת היא רפואה מצוינת, בסוף, בתחרות בין התרופה לחולי הסרטן והחיסון, תנצח הרפואה לחולי הסרטן, כי שם יש מי שצועק ותובע. הילדים לא דורשים חיסונים. ההחלטה הזאת להפריט את מתן החיסונים לילדים היא החלטה שמעידה על סולם חשיבויות ועל ערכיות פגומה של משרד האוצר, שכופה את מדיניותו על משרד הבריאות. חבל שהמשרד לא עומד בפרץ ולא משמיע את קולו הערכי נגד המדיניות הזאת. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת עמי אילון – אינו נוכח. חבר הכנסת זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל נודלמן, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם מותר לי להעיר, רבים מחברי הכנסת, שגם לוקחים מהסיעות שלהם את הזמן לדבר, נרשמים לדיון, לצערי הרב אינם מופיעים. אחר כך הם באים בטענות ושואלים למה לא נותנים להם זמן לדבר. אני מקווה שאלה שמקשיבים, בפרט יושבי-ראש הסיעות ומזכירי הסיעות, ידאגו שחברי הכנסת שנרשמו לדיבור אומנם יגיעו. מיכאל נודלמן (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, 300 מיליארד שקלים לאוכלוסייה שלנו הם תקציב אדיר. זה סכום אדיר. יש מדינות שיש בהן 40 מיליון אנשים ואין להן תקציבים כאלה. הבעיה היא איך לחלק את התקציב. אני חושב ש-50 מיליארד שקל לצבא הם הקצבה נכונה, שכן בעקבות המלחמה בלבנון אנחנו יודעים אילו ליקויים היו, משום שלא היו אימונים, משום שלא היה ציוד. אנחנו צריכים להביא את הצבא שלנו למצב "עשר", צבא שמוכן לכל מיני דברים, לכל מיני התקפות. לכן אני שמח שיש עכשיו תקציב שיכול לעזור לנו לתקן את המצב בצבא. עם זה אני גם רוצה לומר, שאני לא חושב שהצבא הפסיד במלחמה בלבנון. הצבא עשה מה שצריך לעשות, אולי המנהלים של הצבא לא עשו דברים כמו שצריך לעשות, אבל החיילים נלחמו כמו שחיילים צריכים להילחם, כאנשים שמכבדים את המדינה שלהם ויודעים איך להילחם. הם לא אשמים שלא היה ציוד ושלא היו פקודות כמו שצריך. הם נלחמו כמו שצריך. צריך גם לומר, ש-27 מיליארד שקל לחינוך זה מספר. אני לא חושב שזה צריך ללכת לביורוקרטיה, אלא כדי לבנות תשתית לחינוך. צריך לבנות מספיק כיתות וכן להוסיף לשכר המורים. יש בעיות, אין תקציב בלי בעיות. יש ירידה בתקציב המו"פ. אני חושב שאנחנו לא יכולים להוריד את התקציב למו"פ, אלא להגדיל. מו"פ הוא דרך לכלכלה יותר משגשגת. מלבד היי-טק יש טכנולוגיות חדשות, שגם בהן צריך להשקיע. לענייניים הסוציאליים – לא מזמן ציינו כאן את יום הקשיש. יש קשישים, רובם עולים, שהם במצב קטסטרופלי, מתחת לקו העוני. אני חושב שאת התוספת שיש פה – 4.5 מיליארדים, ולביטוח הלאומי 1.6 מיליארד - צריך לחלק גם לאלה שלא יכולים לעבוד. מי שיכול לעבוד לא צריך לקבל מהביטוח הלאומי. אנחנו צריכים לבדוק את כל השלבים, את כל הבעיות שיש לקשישים. אם אני שומע שקשישים לא קונים תרופות כי אין להם כסף, אנחנו צריכים להוריד מחירים ולתת תרומה לקשישים ולאלה שמקבלים השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. תמיד יש בעיות עם התקציב, אבל התקציב הזה יותר מאוזן. יש לי כמה חוקים למען הקשישים, וכבר דיברתי עם הממשלה, ואני מקווה שבשנת 2007 החוקים האלה יעברו והחיים שלהם יהיו יותר קלים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת נודלמן. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת יחימוביץ. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל דווקא בנימה חיובית. אני מציע לשר האוצר לשנות ממנהגם של שרי אוצר קודמים ולהנהיג חידוש היסטורי: להקשיב לדרישותיהם של חברי הכנסת הערבים, להטות אוזן לצורכי האוכלוסייה הערבית, ולשם שינוי להנהיג תיקונים בתקציב, להקצות תקציבים מיוחדים, כדי לטפל בכמה בעיות כואבות ביותר של הציבור הערבי בארץ. כשדנים בתקציב, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מרגישים שאנחנו צופים. צופים במה שקורה. מפעילים לחצים על האוצר, יש לובי, יש לחצים פה ושם, ומה שאנחנו אומרים עובר ליד האוזן של שר האוצר. אני חושב שמן הראוי להקשיב לנו, ואני קורא לשר האוצר החדש מר הירשזון להקשיב לנו. יש כמובן דרישות כלליות שנוגעות לכלל האזרחים, בכללם האזרחים הערבים שנמצאים במצב סוציו-אקונומי מאוד קשה. שיעורי העוני אצלם הם הגבוהים ביותר בארץ, כמעט פי-שניים מהממוצע הארצי. מדיניות של צדק חברתי היא בוודאי אינטרס ישיר של העניים בארץ, ובמיוחד של הציבור הערבי. לא תתמוטט כלכלת ישראל אם, למשל, יוקצה תקציב מיוחד לפתור בעיות במערכת החינוך ואפילו לפתוח כמה חסמים. הנה, למשל, התבשרנו, שמשרד האוצר החליט על יום חינוך ארוך. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שכמה יישובים ערביים אמרו למשרד החינוך: לא, תודה. לא רוצים. לא יכולים. המצב הרעוע של בתי-הספר, המחסור בתשתיות, לא יאפשר קיום אמיתי וניצול של יום חינוך ארוך. לתלמידים אין מה לעשות בשעות הנוספות, ובעצם זה יהפוך למעמסה במקום שיהיה ברכה ויהיה מנוף לשיפור רמת החינוך של האוכלוסייה הערבית. אנחנו רוצים יום חינוך ארוך. משרד החינוך הקצה תקציבים למורים, לתוכניות. יש בעיות, ביקרתי בכפר ג'דידה-מכר ושם ועד ההורים אומר: אנחנו לא רוצים יום חינוך ארוך. ישבתי אתם שעות ארוכות והם אמרו לי: בוא תראה את בתי-הספר, תראה מה מצבם, ובעצמך תגיע למסקנה שבתנאים כאלה אי-אפשר לקיים יום חינוך ארוך. מה יקרה אם שר האוצר ייתן תקציב מיוחד למימוש התוכנית הממשלתית? כלומר, יש החלטת ממשלה, והיא אושרה בוועדת החינוך ובכנסת, ואי-אפשר ליישם אותה. יש מקומות שהחליטו אכן לקבל את יום חינוך ארוך, אבל אני יודע, גברתי חברת הכנסת, רבותי חברי הכנסת, שהיישום של התוכנית בתנאים הקיימים יהיה קטסטרופלי. צריך להכשיר את המורים שיהיו מגשרים, כי לתלמידים אין מה לעשות אחר-הצהריים, והם פשוט יתחילו לריב זה עם זה, והמורה, במקום לחנך הוא צריך לגשר ולפתור בעיות בין התלמידים. היו דברים מעולם, ואני לא צופה אלא מדווח על מה שקרה. יש בעיית סמים קשה. מה יקרה אם משרד האוצר יקצה כמה מיליונים לרשות למלחמה בסמים, לחיזוק ולבנייה של מרכזי גמילה ומניעה? האמינו לי שמימון בתי-סוהר עולה הרבה יותר כסף. אין רציונל, אפילו כלכלי מבחינה זו, מדוע משרד האוצר – ואני עצמי הגשתי תוכנית, היא נמצאת במשרד האוצר – לא יעשה משהו. הוא תקוע עם תוכנית ויסקונסין המרושעת. אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. לפעמים היא רצופה כוונות רעות, לפעמים גם בכוונות רעות אפשר להגיע לגיהינום, וזאת תוכנית שתביא אותנו לגיהינום והיא רצופה כוונות רעות של דארוויניזם חברתי. תוכנית לעידוד התעסוקה של נשים ערביות, שזה יתרון. יש אינטרס כלכלי שיהיו יותר מועסקים במשק. את זה אומרים כל מומחי האוצר בכל ישיבה. אז תעשו משהו. אבל העיוורון – לפעמים העיוורון הגזעני, עיוורון שנשים ערביות לא רוצות לעבוד, כל מיני סיפורים, שלא רוצים לראות אפילו את המציאות – מונע קידום תוכניות כאלה. יש תוכניות שונות, ואני חושב שאם האוצר יראה רצון טוב, ההשקעה בהצעות שיש לנו, לעומת התוצאה - גם מבחינה כלכלית, אם כי זה לא רק כלכלי - אני חושב שתניב פרי. אולי לא בקדנציה של שר האוצר הנוכחי, יכול להיות שכשגברת יחימוביץ תהיה שרת האוצר, אולי היא תקצור את הפירות. אבל בשביל לקצור צריך לזרוע. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת ארדן. שלוש דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה, שמינה אותי לשרת אוצר, אני מודה לך על המינוי. אזרחי ישראל שהלכו לקלפי בבחירות האלה דיברו בקול צלול וברור, והצבעתם היתה הצבעה כלכלית-חברתית. הבחירה במפלגת העבודה, על-פי המצע שהציגה לבוחריה, הבחירה בגמלאים וגם הבחירה בש"ס, היתה בחירה שהיתה בה אמירה ברורה ונוקבת לגבי סדר העדיפויות של הציבור, וגם האמירה שאמר הציבור לליכוד בשל מדיניותו הכלכלית – גם היא היתה בוטה וברורה. ובכל זאת, אנחנו ניצבים ערב ההצבעה בקריאה ראשונה על תקציב 2007, והתקציב הזה אין בו שום בשורה, הוא תקציב כלכלי ימני קיצוני, שבאות בו לידי ביטוי כל המגמות שהיו במדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו כשר אוצר, והמגמות האלה אף מתחזקות ומובהרות באופן מאוד ברור בקווי המדיניות הכלכלית של האוצר, שכותב מפורשות שהוא נאמן לקווי התוכנית הכלכלית של 2003. זה אפילו לא מסתתר בין דפי התקציב, זה פשוט כתוב שחור על גבי לבן. ואחר כך דפדוף בהצעות ה"מחליטים" של הממשלה, שחלקן בחוק ההסדרים, ודווקא רובן המכריע בספר התקציב עצמו, מראה שאין כאן רק הצהרת כוונות אלא מימוש בפועל. למה – גם אחרי הוצאות המלחמה הזאת – למה מי שצריך לשלם את המחיר הם הגמלאים, החד-הוריות, הילדים, נפגעי הגזזת, ניצולי השואה, מקבלי הבטחת הכנסה ונכים? למה? איזה היגיון יש בדבר הזה? אלה הלקחים של המלחמה, שהם ישלמו את המחיר באמצעות הקפאת הקצבאות שלהם? ונגיד שצריך למלא את המחסנים, ונגיד שהמלחמה הזאת עלתה לנו הון תועפות, והדבר נכון, אכן התקציב הזה לא יכול להיראות כפי שהיה נראה אלמלא היתה המלחמה. תיאורטית - כיוון שהתקציב הזה נכתב לפני המלחמה. הצעות ה"מחליטים" נכתבו לפני המלחמה. המלחמה במידה רבה היא אמתלה לתקציב. אבל נגיד שכן, אז הם צריכים לשלם את המחיר? מה עם, נגיד, הקפאה של הרפורמה במס? חס וחלילה, לא נזכיר מסים, הקפאה לשנה של הרפורמה במס במקום לפגוע בזקנים, בנכים, בחד-הוריות, בנפגעי הגזזת ובניצולי השואה. למה הדבר הזה לא יכול להתבצע? ונוסיף לזה את ההפרטה האובססיבית של כל מה שזז. אני מדברת על שירותים חברתיים בסיסיים ביותר, הפרטה של חלקים במשטרה, הפרטה של מוסדות לחוסים, הפרטה של דברים שהם נשמת אפנו, חלק מהשירות הבסיסי שמדינה צריכה לספק לאזרחיה. לא הפרטה של חברת חשמל, שגם לה אני מתנגדת, כמובן. אין בזה שום היגיון כלכלי, זה חסר שחר, הנזק יהיה רב מהתועלת. אני מדברת על הפרטת שירותים חברתיים בסיסיים, על בתי-חולים, על מערכת החינוך. המשך ישיר למדיניות של ממשלת נתניהו. כאן אפשר להזכיר, אדוני השר לביטחון פנים, החלטה שלא התקבלה בתקופתך, אבל אתה, לצערי, מחויב לה, והיא הפרטת בתי-הסוהר, שזה כבר הבאה לידי קיצוניות של התנערות המדינה ממחויבויותיה. הפקדת כוח ממית, כוח משקם, כוח כליאה בידי גורמים עסקיים פרטיים. זה כמו להפריט את הצבא, לטעמי, וגם לא יהיה יותר זול למדינה, והנזקים הם רבים מנשוא. ואנחנו, הקואליציה הזאת, שאני חברה בה, שותפים מלאים לתקציב נתניהו לשנת 2007. אני מסירה את כובעי בפני שר האוצר בנימין נתניהו. לא רק שהוא הצליח להנהיג מדיניות כלכלית כל כך אגרסיבית, כל כך חד-משמעית, שתוצאותיה כה איומות, על-פי השקפת עולמי – ושלא יספרו לי על צמיחה, כי הצמיחה הזאת הגיעה אל אוכלוסייה כל כך מצומצמת ופסחה על חלקים כל כך גדולים באוכלוסייה והשאירה אותם ניגפים מאחור, מוכים, חבולים ולא מצליחים להתקדם במירוץ הזה של כוחות השוק, שבו רק החזק מנצח והחלש ניגף. כל כך הצליחה המדיניות הזאת, עד שהיא מטביעה את חותמה באופן ברור ביותר גם על התקציב של הממשלה הזאת. על כך אני כמובן מסירה את כובעי בפני חבר הכנסת בנימין נתניהו. מעטים הפוליטיקאים שמצליחים גם בתום הקדנציה שלהם להיות כל כך משמעותיים בקביעת סדר-היום שהם יצרו. בשאט-נפש ובהסתייגות עמוקה אצביע היום בקריאה הראשונה בעד התקציב הזה. אני מתכוונת להיאבק עד הקריאה השנייה על כל סעיף וסעיף בחוק ההסדרים ובתקציב, ואם לא יוכנסו בו שינויים מהותיים ביותר, כמו ביטול ההפרטות וכמו ביטול הפגיעה בקצבאות של החלשים והאומללים ביותר, אני לא אוכל להצביע בעד התקציב הזה. גם היום אני מצביעה עליו בצער ובמחאה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. אומנם ועדת הכנסת קבעה מסגרת זמנים לדיון, ובהחלטה, שהיה לי קשר אליה, נקבעו שלוש דקות לחבר קואליציה וחמש דקות לחבר אופוזיציה, אך מאחר שמבחינת תוכן דבריה של חברת הכנסת יחימוביץ לגיטימי לראות בנאום נאום אופוזיציוני, לא הקפדתי על הזמנים. הודעה לסגן המזכיר, בבקשה. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, יש פה יותר מהאופוזיציה מאשר מהקואליציה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - לדבר רק שלוש דקות. היו"ר גדעון סער: רגע, היו כל כך הרבה קריאות ביניים באותו זמן, שלא הצלחתי להבין. כן, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לפי ההיגיון שלך, צריך לתת לחברי הליכוד שתומכים בתקציב, שזה התקציב שלהם בעצם, לדבר שלוש דקות. היו"ר גדעון סער: תיכף תשמע את חבר הכנסת ארדן, ותשקול אם זה נכון או לא נכון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר גדעון סער: הודעה לסגן המזכיר, בבקשה. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: הפסקת קו הטיסות של "טמיר תעופה" לקריית-שמונה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה. הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 (קריאה ראשונה) היו"ר גדעון סער: הדובר הבא - חבר הכנסת גלעד ארדן מסיעת הליכוד. בבקשה, לרשותך חמש דקות. גלעד ארדן (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את הקו של חברת הכנסת יחימוביץ, אבל אני חייב לומר שהיו חסרים בנאום שלך כמה מרכיבים. קודם כול, את אומרת שבצער רב תצביעי בעד בקריאה הראשונה, ולא תוכלי להצביע אם לא יוכנסו שינויים בנושא הקצבאות. בואי ואספר לך את סוף המעשה: בקריאה השנייה והשלישית את כנראה לא תצביעי בכלל, כי את גם לא רוצה להגיד שתצביעי נגד. דבר שני, זה לא יסייע בדבר ולא בחצי דבר לשום עני או מסכן במדינת ישראל. כי מפלגתך הביאה למצב שבעצם אין לה שום השפעה אמיתית על השאלה איך ייראה תקציב המדינה או חוק ההסדרים. אפשר להעביר אותו אתכם או בלעדיכם. לכן, בסופו של דבר הנאום שלך מאוד מאוד משכנע, אבל אולי טוב למצפון העצמי. הוא לא יהיה טוב בעזרה לאותם עניים. הנקודה השנייה שרציתי להתייחס אליה היא התופעה המגונה והבזויה בעיני: כמעט כל הדוברים מסיעות הבית, מסיעות הקואליציה, שרוצים ללכת עם ולהרגיש בלי, מסבירים לנו כמה התקציב גרוע, לא טוב, פוגע בחלשים – אבל מקפידים תמיד, באופן מאוד יחצני, לקרוא לו "תקציב נתניהו". היו"ר גדעון סער: אם יש להם הזדמנות לתמוך בנתניהו, אפילו לשיטתם, מה אכפת לך? גלעד ארדן (הליכוד): אכפת לי. אני רוצה לחדד את ההבדל. חברתי חברת הכנסת יחימוביץ שייכת למפלגה שהסבירה לציבור שהיא עומדת לעשות מהפכה חברתית. וחברי חברי תנועת ש"ס, כל קמפיין הבחירות שלכם אמר: צריך להפסיק את החרפה, והראיתם פעם אחר פעם תמונות של נתניהו ושל הילדים המסכנים הרעבים, אך אתם לא שיניתם את מצבם במאומה, ולא תיקנתם ולא העליתם שום קצבאות, אלא אתם תומכים היום בהקפאת הקצבאות. וחברי – אני לא רוצה לקרוא להם "שקרנים", אבל דוברי אמת הם לא – מתנועת קדימה, הם אמרו לציבור: כלכלה עם חמלה. אותם שרים הצביעו פעם אחר פעם בממשלה על התוכנית הכלכלית של ראש הממשלה לשעבר שרון ושל שר האוצר לשעבר נתניהו, וידעו שאחרי האינתיפאדה האחרונה יש בור עמוק מאוד בקופת המדינה, וכל הצעדים של שר האוצר לשעבר סילבן שלום ושל זה שאחריו, נתניהו, היו צעדים הכרחיים – לכן תמכתם בהם. אתם הלכתם לבוחר ועשיתם מסע הסתה נגד הליכוד ונגד נתניהו. נכון, עשינו גם כמה טעויות, אולי באינטנסיביות של הצעדים. אבל אתם עמדתם, הסתכלתם לציבור בעיניים ושיקרתם לו. היום, כאשר קופת המדינה מלאה, כאשר כל העולם משבח את יציבות הכלכלה הישראלית, אתם מקפיאים את הקצבאות של הנכים, של הקשישים, של העולים. אתם פוגעים בצעירים, מבטלים עבודות מועדפות בתחנות דלק – למה לא? 7,000 צעירים שם, נחזיר לשם את הפלסטינים, שהם יתדלקו. אתם מבטלים כמעט לחלוטין את דמי האבטלה. כשצעיר בוגר צבא הולך לעבוד, הוא אמור למצוא עבודה בתוך יום או יומיים? אפילו חודש לא מאפשרים לו לחפש עבודה. הוא משלם ביטוח לאומי, ואם מפטרים אותו, תוך 14 יום אתם רוצים שהוא יפסיק לקבל דמי אבטלה. וגם ביטול בית-החולים באשדוד, שעבר בממשלות הקודמות. ואילו גזירות אכזריות: אתם מחליטים, רק מסיבות תקציביות, להקפיא או לקצץ בחצי את העלאת בני הפלאשמורה, שהרב עמר, אב בית-הדין הרבני של מדינת ישראל, הכריז שהם יהודים כמונו. אתם מבינים שאם הם יישארו שם עוד שנה או עוד שנתיים, זה יכול להיות גזר-דין מוות, אבל אך ורק משיקולים תקציביים עושים זאת. זאת החמלה, החמלה הידועה של ראש הממשלה אולמרט. הוא ידוע בחמלה שלו, אבל בעיקר כלפי בעלי הון ממדינות אחרות, לא כלפי בני הפלאשמורה, שמחכים שממשלת ישראל תעלה אותם. את זה ראש הממשלה שרון החליט, אבל אולמרט קיצץ את זה בחצי. וש"ס יושבים בממשלה שלו, ואדון מהפכה חברתית, שר הביטחון, יושב בממשלה שלו, ושלי תמשיך להתייסר עם המצפון שלה, אבל בסופו של דבר היא תיתן לתקציב לעבור ומפלגת העבודה תישאר בממשלה. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמר כאן חבר הכנסת זחאלקה על הפגיעה החמורה בתקציב הרשות למלחמה בסמים. במי תהיה הפגיעה, לא בבני-הנוער החלשים ביותר, שמשום שהם לא יקבלו טיפול מהמדינה אנחנו הורסים את העתיד שלהם? חברי חברי הכנסת, לפני שאתם ממשיכים עם כל הספינים האלה, לקרוא לזה "תקציב נתניהו", או "הליכוד" – אנחנו כבר לא בשלטון כמעט שנה, נתניהו כבר לא שר אוצר שנה וחצי. התקציב הזה, כל הגזירות שלו יהיו גזירות אלי ישי, גזירות עמיר פרץ וגזירות הירשזון ואולמרט, זה הכול. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת גלעד ארדן. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת חיים אמסלם מסיעת ש"ס. לרשותך שלוש דקות, אדוני, אלא אם תלך בדרך שהלכו בה חבריך מהקואליציה ותתקוף את התקציב, ואז אפעיל כלל פרשנות. משה כחלון (הליכוד): על בית-החולים באשדוד יהיה לו מה להגיד. חיים אמסלם (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרי כולנו יודעים וכולנו שמענו על האילוצים הביטחוניים, שבסופו של דבר הביאו לקיצוץ בתקציבים שמיועדים להעברה לשכבות החלשות ולנזקקים. סעיפים מסוימים שכבר הוכנסו לתקציב נדחקו עקב הוצאות המלחמה בצפון, שנאמדות בלמעלה מ-14 מיליארד ש"ח. גם העתיד הביטחוני הלוט בערפל מצריך היערכות מתאימה והקצאת תקציבים לביטחון. אני רוצה לשתף אתכם בהרהורי לבי. התירוץ שנדרשים קיצוצים לשם הוספה לתקציב הביטחון בהחלט אינו מספק אותי. יש צורך גם במדיניות תכנון נכונה. הזדמנתי השבוע לוועדת הכספים. אינני חבר בה, אבל עקבתי אחרי הדיון. שמתי לב שמדיניות משרד האוצר היא לחסוך בהוצאות המיידיות, מתוך ראייה קצרת טווח. מצמצמים את ההוצאות על בתי-חולים, קופות-החולים והתרופות, מה שיגרום להחרפה במצב החולים ולהוצאות מרובות פי כמה וכמה בהמשך. מגיעות אלי עשרות פניות של חולים שזקוקים, לשם הצלת חייהם ממש, לתרופות שאינן נמצאות בסל, והם אינם מסוגלים לממן את העלויות הגבוהות שלהן. למה יש תרופות שאינן בסל התרופות? למה אין להם זכות לקבל תרופות אלו להצלת חייהם? ברגעים אלו ממש מתקיים בכנסת כנס בנושא בית-החולים באשדוד. האוצר, משיקוליו, בחר לבטל את חוק הקמת בית-החולים באשדוד, ולמנוע מעיר שיש בה למעלה מ-200,000 תושבים שירות כה חיוני ומציל חיים. ההחלטה על הקמת בית-החולים יצאה מהבית הזה לפני כמה שנים. ברור שאם לא יימצא התקציב לבית-החולים באשדוד, זו תהיה פגיעה קשה בזכותם של מאות אלפי אנשים המתגוררים באשדוד ובסביבותיה הזקוקים לשירות חיוני זה. אבל, הנזקים העתידיים גדולים פי כמה וכמה מהחיסכון המיידי. רבותי, מדיניות האוצר, שלפיה נמשכת הקפאת הקצבאות - מקצצים בהוצאות לקידום השכבות החלשות ומגדלים דור חדש של נזקקים - לוקה בחסר. תפיסה זו מבכרת להשאירם במצבם כדי לחסוך היום בלי לחשוב על המחר. בשבוע שעבר עלה נושא ביטול מכסות לנוער בסיכון. רבותי, קיצוץ כזה משאיר נערים רבים ברחוב ומשאיר אותם להידרדר לפשע. הוצאות הטיפול בעבריינים מבוגרים וניסיונות שיקומם הן כפולות ומכופלות, והן פירותיה של תפיסה קצרת מבט זו של האוצר ופקידיו. אני רוצה לומר, שהסתכלות התקציב היא הסתכלות מפלה. לפי תקציב זה, ילד חרדי לא מקבל מה שילד אחר בישראל מקבל. מה האפליה הזאת? אנחנו נצביע בקריאה ראשונה בעד התקציב. אנחנו ננסה לשפר עמדות. לא בטוח שנצליח. אבל, מורי ורבותי, בלי קשר ועם קשר אני רוצה דווקא לעבור, במעבר חד - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת אמסלם, אתה לא יכול לעבור במעבר חד, אלא לסיום את נאומך, כשהזמן עבר, לא עכשיו אלא מזמן. חיים אמסלם (ש"ס): ואף-על-פי-כן, ברשותך, אדוני, אם אפשר. היו"ר גדעון סער: בוודאי, אבל אני רק רוצה להעיר לך הערה אחת. אין כזה דבר מדיניות האוצר. יש כזה דבר מדיניות הממשלה. האוצר יכול להציע לממשלה כל הצעה. הממשלה יכולה להחליט בהתאם להצעות האוצר או לא בהתאם, ואחר כך היא מביאה את זה לכנסת. המושג "מדיניות האוצר" מבטא התנערות מהעובדה שיש ממשלה שיש בה 26 חברים ויש כנסת שיש בה 120 חברים, שהיא זאת שצריכה לאשר את המדיניות. חיים אמסלם (ש"ס): תיכף אומר משהו שאני בטוח שגם אדוני היושב-ראש ירשה לומר. אבל מי כמוך יודע, שלמרות היותנו חברי כנסת טריים וחדשים, כבר למדנו שאת התקציב מנהל מוביל ומקדם האוצר, והם למעשה, לצערי, קובעי הטון והמדיניות. כך זה קורה גם בדברים שהחלטות יצאו מהבית הזה ברוב מוחלט, ובסופו של דבר הן מטואטאות מתחת לשטיח. אבל ברשותך, אדוני, פרשת השבוע היא פרשת וירא. מי שהספיק להתבונן בפרשת השבוע נתקל שם במפגש בין לוט למלאכים, שהגיעו על מנת להציל אותו ממהפכת סדום ועמורה. איני רוצה להרחיב פה את הדיבור ולהיכנס לפרשנות המקרא, זאת לא הבמה. אבל אני רוצה לומר לכם, רבותי, דבר אחד. כשהמלאכים נכנסו לביתו של לוט, אנשי לוט באו אליו אמרו לו: האחד בא לגור וישפוט שפוט. אמרו רבותינו שלוט היה אחד מהשופטים שם, אולי הוא אפילו היה היועץ המשפטי הבכיר של העיר. ומה אומרים לו אנשי העיר? אומרים לו: הוציאם אלינו ונדעה אותם. תוציא לנו את האנשים שבאו אליך הביתה, אנחנו רוצים לדעת אותם. מה רש"י אומר? "ונדע אותם במשכב זכר". ואז הוא אומר להם - - - היו"ר גדעון סער: אדוני משוכנע – אני לא אפסיק אותך באמצע פרשת השבוע, השאלה היא האם הנמשל הוא עדיין נושא הדיון שלנו? חיים אמסלם (ש"ס): תיכף אסיים, אדוני. אסביר לך מה הקשר גם כן. ואז אומר להם לוט: אל נא אחי תרעו. אתם אחים שלי, עדיין אתם אחים שלי, גם אם אתם שומעים. אל נא אחי, אתם אחים שלי, אל תרעו. אל תעשו דבר כזה. שיצא שמנו לדיראון עולם. הם מסרבים. מה אומר להם לוט? הוא אומר להם דבר מזעזע: הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. הוציאה נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם. לוט היה מוכן להקריב את הבנות שלו, העיקר שלא תהיה התועבה שתגזור בסופו של דבר את הכליה על סדום ועמורה. ואדוני בטח תמה, יופי, פירשת לנו כאן את פרשת השבוע, הארת את עינינו, ומה הקשר? הקשר הוא בל ינותק, אדוני. אנחנו יושבים לדון בימים אלו בתקציב המדינה. מדינתנו, מתקציבה, מממנת בעקיפין ובחלקה גם במישרין סיוע ועידוד לתופעות הללו שאינן ראויות לעם ישראל. שבתי השבוע מסוף-שבוע באחת הקהילות בעולם. נדהמתי ממש מהתגובה של האנשים על כך שמדינת ישראל מקבלת את התופעה הזאת, מבחינתם הם רואים את זה כמעט בשוויון נפש. ואני מסביר - לא, יש ויכוח על זה, ויכוח מר. אנחנו בכנסת מתווכחים על זה. היו"ר גדעון סער: תודה אדוני, על כך יתנהל מחר דיון במסגרת הצעות דחופות לסדר-היום. אני מאוד מודה לך. הדובר הבא חבר הכנסת מגלי והבה מסיעת קדימה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): למה לא אני? היו"ר גדעון סער: מכיוון שהוא ניהל את הישיבה, חבר הכנסת אריאל, ולכן חל כאן שינוי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לכבוד הוא לי. היו"ר גדעון סער: אחריו צריכה להיות חברת הכנסת ליה שמטוב ואתה אחריה. היא החליפה עם חבר הכנסת אלכס מילר מסיעתה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, תרשו לי בתחילת דברי לברך את תלמידי כיתה ח' משדרות. אני רוצה לומר לכם שלבנו אתכם, אנחנו אתכם, ואתם הכוח שצריכים אותו, שימשיך להחזיק, איפה שהוא נמצא, לעד. תודה אדוני היושב-ראש על ההזדמנות הזאת לברך את התלמידים. חבל שחבר הכנסת ארדן לא נמצא כאן, כי לא צריכה להיות הלקאה עצמית גם על הדברים הטובים. כולנו צריכים לא לשכוח, כשהתחלנו בשנת 2003 היתה לנו צמיחה כלכלית מינוס 1.5%, אתה זוכר את זה טוב מאוד. והמשק היה בדרך לתהום כלכלית וחוסר יציבות לולא התאמצנו ועשינו את הרפורמה הכלכלית והצלחנו להגיע בסופו של תהליך לצמיחה כלכלית של פלוס 5%. זאת אומרת, אדוני, חשבון פשוט: אם נוסיף 5% ועוד מינוס 1.5%, נגיע כמעט לצמיחה של 6.5%. נכון, בדרך הזאת פגענו בשכבות החלשות, פגענו בחברה על כל רבדיה, אבל זה היה דבר מתחייב. נכון, יש דברים שליליים שנעשו ויש דברים חיובים. אחת הדוגמאות היא הנושא של ההפרטות. שמעתי את חברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. הפרטת חברת החשמל מטרתה ליצור תחרות, ומי שדואג לאוכלוסייה צריך שיוזילו את מחיר החשמל, שתהיה אפשרית - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - מגלי והבה (קדימה): אני חושב שאנחנו צריכים לראות משקים שכן עשו הפרטה והכלכלה הבסיסית שמדברת על כך שאנחנו צריכים להיות בתחרות על מנת שנוריד מחירים. מצד שני, לא יכול להיות שנעשה הפרטות ברפואה המונעת, שניתן לחברות במשרד הבריאות שיטפלו ברפואה - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כבר עשינו. מגלי והבה (קדימה): אני אומר, אז אנחנו צריכים להילחם בתופעות האלה אבל לא לדבר על הדברים מתוך אינטרסים אחרים. אני רוצה להגיד לכם, באמת, בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על התקציב, כולנו לא שוכחים דבר אחד, שבאמת עברנו מלחמה, והמלחמה הזאת – אני מסתובב בצפון, אני תושב הצפון. כשאני רואה אנשים, אדוני היושב-ראש, שפונים אלי ואומרים לי: אחד הדברים שאנחנו רוצים להודות, שקיבלנו את הפיצוי שמגיע לנו - אם החקלאים, אם אלה שנפגעו בעיסוקים שונים אחרים ובכל התחומים שבאמת היה מענה. אבל כשאני חוזר לתקציב ואני רוצה, ברשותך אדוני, לדבר על קובעי המדיניות וביצוע המדיניות הזאת. זאת אחת הבעיות שנתקלנו בהן. אתמול היה דיון בוועדת הפנים, דיון טעון על תושבי עיר-הכרמל. אנחנו באים ומדברים בסך הכול, איך מדינה, איך ממשלה, איך שרים צריכים להוביל מדיניות שצריכה להיות מדיניות שוויונית. ולמה הדברים מתקשרים? כי לא מספיק – למשל, אחד הדברים שהתקבלו בתקציב הזה, תקציב לרשויות הדרוזיות על סך 447 מיליון שקלים למרות כל הקיצוצים. זה דבר אדיר, דבר חשוב, אבל עדיין הפערים הגדולים הם שמונעים מאתנו להתקדם. זה מביא אותי להתייחסות לדיון אתמול בוועדה. אותה פקידות שאמורה לבצע את המדיניות בשוויון ובצדק, הולכת ומבצעת את המדיניות שלה. נדהמתי לשמוע מרשות הטבע והגנים הלאומיים שרוצים להחיל על קרקע פרטית של אותם תושבים שמעבדים אותה חוק שמורות הטבע או הפארק הלאומי, שמשמעותו שאנשים לא יוכלו להשתמש בקרקע שלהם בעתיד. וכשאנחנו מסתכלים, לידם, יישוב אחר, כמו העיר יוקנעם, שלוקחים מהפארק ונותנים להם קרקעות גם לאזור תעשייה, גם לבנייה, זה מטריד אותי מאוד. לא יכול להיות שאין פה מדיניות. אני מקווה, לפחות, שאדוני השר יעביר את המסר לממשלה, למי שמבצע את המדיניות, שצריכה להיות מדיניות שוויונית. יש הרבה תחומים שאנחנו, גם בתקציב הזה, זוכים בהם למדיניות שוויונית. אבל כשאנחנו באים לדבר על הביצוע, אנחנו רואים כמה פערים קיימים. ואם אנחנו נמשיך לראות את הפערים האלה, זאת אומרת, אף פעם לא נגיע לקו הרכבת ביחד, כי תמיד אנחנו נתקן מה שקיפחו אותנו לאורך השנים, ואחר כך, כשנבוא לדבר על שוויון במדיניות, נמצא את עצמנו רחוק מאוד. אני מכיר את דעותיו של אדוני היושב-ראש בנושא הזה, שהשוויון צריך להיות לנגד עיניהם של כל השרים, של כל מבצעי המדיניות, שנבוא לדבר באמת לא רק על תחלואים שצריך להיפטר מהם בחברה הישראלית, אלא לדבר מתוך שוויון אמיתי לכל אוכלוסיית מדינת ישראל. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת והבה, ואני בהחלט רואה עם אדוני עין בעין בכל נושא עיר-הכרמל, כפי שעלה אתמול גם כן. חברת הכנסת ליה שמטוב מסיעת ישראל ביתנו תהיה הדוברת הבאה. אחריה - חבר הכנסת אורי אריאל מסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל. ליה שמטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לנצל את מעט הזמן שברשותי על מנת לדבר על הרפורמה המוצעת בבריאות הנפש. מי מאתנו לא מכיר אדם הנמצא במצוקה. אדם שעבר אירוע כלשהו, אדם חסר כישורים חברתיים ועוד ועוד. היום יש לכל האנשים האלה כתובת. לאחר הרפורמה הם יוכלו לדבר אל הקירות. הרפורמה המוצעת כוונתה להפריט את שירותי בריאות הנפש כך שיעברו לאחריות קופות-החולים ויבוצעו בפועל על-ידי חברות פרטיות. אני לא נגד ההפרטה. ופה אני רוצה להסכים עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ. לא מדובר בהפרטה של חברת החשמל או בהפרטה של "בזק". כאן מדובר בבני-אדם הזקוקים לאוזן קשבת ומקצועית. אנשים הזקוקים להתייחסות אישית ורגישה. את כל אלה לא יזכו לקבל. אני מבקשת מהממשלה - ואני היום בקואליציה ומתכוונת לתמוך בתקציב, אבל לא ייתכן שהממשלה תתנער פעם אחר פעם מהאחריות הבסיסית שיש לה כלפי תושביה. במיוחד עכשיו, לאחר המלחמה בצפון, כאשר אלפי אזרחים מבקשים תמיכה ואוזן קשבת, באה הממשלה עם הצעה עלובה זו. הרפורמה המוצעת מזכירה לי מאוד את תוכנית ויסקונסין, ופה אני גם מסכימה עם חבר כנסת זחאלקה. אנחנו רואים מה מתרחש עם תוכנית ויסקונסין. אנחנו רואים שבשנה שעברה בתקציב ראינו 80 מיליון שקל ובתקציב השנה אנחנו רואים 179 מיליון שקל. ופה מדובר – "מהבטחת הכנסה להכנסה בטוחה". ומה אנחנו רואים? אנחנו רואים את ההכנסה הבטוחה של החברות הפרטיות ולא של האנשים המסכנים האלה. הפרטה כן, אבל לא בכל תחום ולא בכל מחיר. תוציאו את המחלות הרעות האלה מחוק התקציב. תודה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): ליה, נוכל לעשות את זה ביחד. היו"ר גדעון סער: תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת אורי אריאל, יושב-ראש סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, אחריו - חברת הכנסת מרינה סולודקין. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אחרונים חביבים ילדי שדרות היושבים אתנו פה. ישבנו אתם קודם, אדוני השר, שמענו. אתה יודע מה? כדאי לך לפגוש אותם. תשמע איך ילדים מתעוררים ב-05:00 בבוקר, "צבע אדום", ב-08:00 הם בכיתה, רצים לספרייה הממוגנת, לא לומדים. ב- 11:30, נדמה לי, הם גומרים, כי משמרת ראשונה גומרת כיוון שאין כיתות ממוגנות. באה משמרת שנייה, מבזבזים חצי שעה בהחלפות. "צבע אדום", נוסעים הביתה. לא יוצאים מהבית, כי אין ביטחון, אדוני השר לביטחון פנים. אין מיגון בבית-הספר ולכן סיפרה לנו הילדה נוי, משדרות, שהיא לא לומדת. היא בבאר-שבע, אדוני השר, כי אין תקציב למיגון. אז אולי ננצל את ההזדמנות הזאת ונבקש ממך להיפגש עם ילדי שדרות, לשמוע על מצוקותיהם ובטח הממשלה - קשה לי להסכים עם הסופר גרוסמן שהיא חלולה, כי זה מושג ספרותי, אבל היא ודאי מאזינה למצוקות הילדים, אם לא למבוגרים, והיא וודאי תשמע ותיענה, אני מקווה כך, לילדי שדרות, וכמובן לכל שאר הילדים באזור, לתת להם ביטחון ושיוכלו ללמוד. אני רוצה, בראשית דברי, אדוני היושב-ראש, לענות על השאלה הידועה: מאיפה יהיה הכסף למה שאתה, חבר הכנסת אריאל, מציע? גם זה מופנה ברשותך, אדוני השר, אליך, מהגדר שאתה כל כך המלצת לעשות אותה. אני עוקב בתשומת לב אחרי מעופם של ה"קסאמים" ולא ראיתי שהגדר הזאת עצרה ולו "קסאם" אחד. אני עוקב אחרי הגדר הזאת ואני רואה שאת גלעד שליט, החייל שלנו, שיגיע במהרה הביתה, חטפו כאלו שעברו מתחת לגדר. ביררתי עם הרמטכ"ל, אם כשהחלו את בניית הגדר התייעצו אתו מה לעשות בכסף הזה. הגדר כולה, לכשתיגמר הקמתה, תעלה כ-13 מיליארד שקל, זה המספר. האם ניתן היה, בכסף הזה, לעשות יותר ביטחן באמצעים אחרים? תשובתו היתה: למה אתה שואל אותי? אמרתי לו: כי אתה הרמטכ"ל. הוא אמר לי: אבל מה זה שייך לרמטכ"ל? הגדר היא גדר פוליטית, החליט עליה ראש הממשלה שרון, בלי קשר אלינו, בלי להתייעץ אתנו. אם היה שואל אותי, תשובתי היתה ברורה. בכסף הזה אפשר היה לעשות ביטחון הרבה יותר טוב בדרכים אחרות. אבל אני מכבד את דעתך, כי אתה באופן המקצועי שלך אמרת את דעתך יותר מפעם אחת. אבל צריך לדעת, כדאי לדעת שכרגע שופכים הרבה כסף על פרויקט שאין לו תכלית. נכון, הוא עוזר במידה מסוימת, בכסף הזה אפשר היה לעשות הרבה יותר ביטחון ועוד היה נשאר כסף גם לדברים אחרים. אבל זאת ממשלה שאין בה רחמים, בסך הכול. היא עוצרת את הקצבאות לזקנים, לנכים, מקפיאה דברים נוספים בתחום החינוך, ההשכלה הגבוהה. למי מצאו כסף בעת האחרונה? לא תאמינו, אבל יש המלצה להעניק כסף לאשת ראש הממשלה. יען כי כבר לא יודעים מה לעשות, אז אשת ראש הממשלה, כי היא עסוקה בצורכי ציבור, היא תקבל קופה לעסוק בה ולפעול בה. ממש עדיפויות יוצאות מן הכלל, רגישות יוצאת דופן למצב הקשה שבו נמצאים כל כך הרבה חלכאים ונדכאים במדינת ישראל. התקציב שעומד בפנינו הוא תקציב-דמה, הוא תקציב חלול כמו הממשלה, כי ברור שמייד בתחילת 2007 יהיה קיצוץ רוחבי גדול מאוד, כי ראש הממשלה עוד לא הביא את דרישות צה"ל ומערכת הביטחון בפני הכנסת. ברור שתהיה תוספת של בין 3 ל-5 מיליארדי שקלים, ואז יקצצו בתקציבי כל המשרדים: חינוך, ביטוח לאומי, משטרה. יקצצו אצל כולם, כי צריך להביא כסף לביטחון. אבל הכנסת תשב פה ותדון ברצינות, כי זה לחם חוקנו. התרגלו כבר ראשי הממשלה ושרי האוצר שהם יכולים לעשות צחוק מהבית הזה ולהביא מייד בתחילת השנה תקציב אחר לגמרי, שמשנה את סדרי התקציב והעדיפויות, וזה יעבור וזה יהיה בסדר. אני מציע לשר האוצר להביא בחשבון, שבבית הזה יש הסכמה מקיר לקיר שצריך לשנות את התקציב העומד לרשות הטיפול בעקורי גוש-קטיף וצפון השומרון. לא מדובר במיליון אחד או שניים. לצערי, הממשלה נכשלה בטיפול בהם. היא גם לא ממש מתעניינת בהם, רוב השרים לא ביקרו אצלם, אבל לפחות אצל חברי הכנסת יש רגישות גדולה. החוק שיזמו חבר הכנסת אביגדור יצחקי, יושב-ראש הקואליציה, ואתו עוד 60 חברי כנסת, יעבור בזמן הקרוב, אני מקווה. ודאי יהיו לו השלכות תקציביות, יצטרכו להביא אותו בחשבון. דבר אחרון, האם נושא העלייה הפך לסחר-מכר בין הממשלה לבין יהדות הגולה? לצערי, התשובה היא כן. הממשלה הזאת, בעזות מצח, הטילה מכסות על עליית יהודי אתיופיה. זאת המדינה היחידה בעולם שממשלתה, בהחלטה כתובה, הטילה מכסות על העלייה ממנה, והתנאי שלה להגביר את הקצב מ-150 ל-300 זה לקבל תרומות מהעולם. זה שיא חדש של אטימות, שיא חדש של רשעות. ממשלה כזאת דינה ללכת הביתה. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת אריאל. סדר הדוברים הבאים: חברת הכנסת מרינה סולודקין, אחריה חבר הכנסת איתן, אחריו חברת הכנסת לבנת, אחריה חבר הכנסת אברהים צרצור. חברת הכנסת סולודקין, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. מרינה סולודקין (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר לביטחון הפנים, מר אבי דיכטר, תלמידים יקרים, ממבט ראשון תקציב המדינה לשנת 2007 נראה מאוזן ומבטיח. כל המומחים והגורו הגדולים של כלכלת ישראל מרוצים ממספר המשקיעים הזרים המעוניינים לבוא לישראל, מדירוג האשראי המצוין, שהחזיק מעמד בזמן מלחמת לבנון השנייה ואחריה, מהשקל החזק ומהירידה בשער הדולר ומצמיחה שהגיעה לרמה של יותר מ-4% לשנה. אני, לעומת זאת, ניצבתי בפני דילמה לא פשוטה: האם לתמוך בהצעת התקציב ובחוק ההסדרים במתכונתם הנוכחית. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה זה לא כבר. המטרה החשובה ביותר, נכון להיום, היא שיקום הצפון. מומחי ביטחון מנבאים ברמת סבירות גבוהה חידוש הלחימה בצפון לקראת אמצע קיץ 2007. בשתי פגישות שהתקיימו במשרד האוצר עם חברי סיעת קדימה ניסו להרגיע אותנו; קיימים עודפי מסים עצומים, מיליארדי שקלים, והם יספיקו הן לשיקום הצפון והן להכנת צה"ל לקראת העימות הבא. כבעלת תואר שלישי בכלכלה, אני לא אוהבת את הנוסחים האלה ברוח ה"סמוך". סבורה אני שחלק מהכספים שיופנו לשיקום הצפון ולשיקום צה"ל יקוצצו ממשרד החינוך, ממשרד התחבורה וממשרד הקליטה, והדבר אינו מקובל עלי. אם לא משקיעים בחינוך ובהשכלה גבוהה, במחקר ופיתוח, יש בריחת מוחות וגם הרמה הלאומית יורדת. אם לא משקיעים בפיתוח רכבת, אז במדינה קטנטונת יש פריפריות. אם לא משקיעים בקליטת עלייה, יש ירידה ובמקביל יש גטאות בתוך ערים ישראליות. מצד שני, אני לא מאמינה לקוסמים ממשרד האוצר ומהממשלה, וגם לראש האופוזיציה, מר בנימין נתניהו, החושבים שאפשר להכין למלחמה הבאה את הצבא ואת העורף בלי להטיל מסים על השכבות המבוססות. הצעתי למשרד האוצר להטיל מסים על מותרות, על ירושות גבוהות, וגם להגדיל את המס על רווחי הבורסה. נאמר לי שאסור לעשות זאת כיוון שאנו חייבים בכללים ובתנאים שהוכתבו על ידי השוק הבין-לאומי, קרן המטבע הבין-לאומית וגם חברות דירוג האשראי. בנושא זה חייבים לקיים דיון נפרד בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. לצערי, בישראל לא חשוב מי ניצח בבחירות, כיוון שבשנים האחרונות אף תקציב אינו מבשר את המסר החברתי, ואם נעמיק - גם מסר ביטחוני הוא לא מבשר, וזה מדאיג מאוד. תודה רבה לכם. היו"ר גדעון סער: תודה, חברת הכנסת סולודקין. אבל השארת אותנו באותה סקרנות, כי התחלת את נאומך בכך שאת מתלבטת איך את מצביעה. מרינה סולודקין (קדימה): אני מתלבטת. היו"ר גדעון סער: תודה. הדובר הבא היה חבר הכנסת מיכאל איתן מסיעת הליכוד. לרשותך, אדוני, חמש דקות. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסגרת הזמן שהוקצב לי לדבר על התקציב הגדול והחשוב שלנו, אני רוצה לייחד את הדברים שלי לתקציב הביטחון ולחלק שלו בתקציב, ולבקרה על הוצאות תקציב הביטחון. השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול בפומבי היא, איך קורה, מבחינת החלטות הממשלה, שמגדילים את תקציב הביטחון על חשבון הרווחה, כאשר במקביל הממשלה, הציבור, הכנסת, הצבא עוברים תהליכי בדיקה פנימית של מה שקרה בזמן מלחמת לבנון השנייה? נניח לרגע אחד שהבודקים ימצאו שמה שקרה לצבא היה עודף כסף; שדווקא העובדה הזאת, שהצבא לא נדרש להתאמץ, לא נדרש לספק פתרונות באילוצים, הביאה לכך שהוצאו כספים גדולים על סמלי סטטוס, על טכנולוגיות, ושכחו בסוף שמי שצריך לעשות את העבודה הם חיילים שצריך להשקיע בהם רוח לחימה, שצריך להשקיע בהם נחישות. הם באים למשרדים מפוארים, הם רואים רכבים מנקרי עיניים, הם רואים טכנולוגיות, שאולי הן באמת הסמל הכי חשוב של הקידמה, אבל יש ריחוק עצום בינן לבין העבודה שהחייל בסוף צריך לעשות - אולי הדברים האלה היו בעוכרינו. אני זוכר שאהוד ברק התמנה להיות רמטכ"ל. הוא אמר: המשימה הכי חשובה שלי היא להפוך את הצבא לקטן וחכם. מה לעשות, אני לא יודע באשר לחוכמה, אבל קטן הוא לא. הוא לא היה קטן, אהוד לא הצליח להקטין אותו, ויכול להיות שעודף המשאבים, העובדה שאפשר להגיד ביטחון המדינה, ביטחון המדינה, ולקבל אוטומטית את הכסף, מביא אותך לשגרה שאתה לא מתאמץ. מה, מישהו יכול להעלות על דעתו שהסתבכנו במלחמת לבנון השנייה בקשיים כאלה או אחרים בגלל בעיות של תקציב? מה, לא היה לנו מספיק כסף לעומת התקציב של ה"חיזבאללה"? אלה שטויות. לא היה חסר כסף. אם היו עוד 10 מיליארדים זה היה משנה כהוא-זה משהו? אולי היה יותר גרוע. אבל אולי אני לא צודק; יש ועדות שבודקות עכשיו, שיושבות על המדוכה. אתם קובעים מינויים כאילו שום דבר לא קרה, מוסיפים כסף כאילו שום דבר לא קרה, אז בשביל מה צריך את כל הוועדות האלה? לכן, הצעד הראשון, לדעתי, שהממשלה היתה צריכה לנקוט זה לעשות הפוך - להקפיא. לומר: גם הרווחה היא חלק ממרכיב הביטחון. ברווחה – גם שם צריך לייעל - אבל אין ויכוח על כך שחסרים משאבים. לכן, לא נעשה מהלך כזה, לפחות לא לפני שנבדוק היטב לאן אנחנו שופכים את הכסף הזה. אבל את זה לא נעשה. אני חושב שהגיע הזמן שנעשה בדיקה לגבי מה שקורה פיזית. זה לא שאני ממציא סתם דברים. אני שואל אותך, אדוני השר לביטחון הפנים, אתה הלוא מכיר את הסוגיות האלה מצוין; אדם ששירת בתפקידים בצבא, תרם ועשה - נכון, אבל הוא כבר מגיע לגיל 45, למה הוא צריך לפרוש ולקבל מאותו רגע והלאה כל חייו פנסיה? 80%-70% מהאנשים בגילים האלה הם כבר ג'ובניקים, עובדים בתפקידים של מינהלה, אז מה פתאום לשחרר אותם בגיל 45 עם פנסיה לכל החיים? הכפילות במערכת הביטחון ובמשרד הביטחון והצבא. אי-אפשר לבטל חלק מהדברים? אני לא רוצה לחזור על דוגמאות פופוליסטיות. אנחנו לא יכולים להתמודד בצורה דיפרנציאלית? אני ער לכך שלא אדבר עכשיו על כל התקציבים והתנאים הסוציאליים של אנשי הביטחון, כי באמת המערכת צריכה להתמודד עם ביקוש של אנשים כאלה, במיוחד שהם אולי לא חיילים, אבל דווקא אותם ג'ובניקים בקדמת הטכנולוגיה, בקדמת ההנדסה ובקדמת משימות אחרות. הצבא צריך להתמודד, ואני בעד שיתמודד, אבל השאלה היא אם כל דבר צריך אוטומטית להכיל את כולם. האם אי-אפשר ליצור תנאים שבהם יש משמעות ואנחנו יכולים להתמודד התמודדות יותר גמישה, תוך הפחתה ניכרת בהוצאות? כמה זמן עוד נותר לי? היו"ר גדעון סער: הזמן תם. מיכאל איתן (הליכוד): אני צריך עוד דקה וחצי לעניין הפיקוח. יש הרבה טענות שאני מפנה לבית הזה. רבותי, כנסת ישראל, כולנו איננו ממלאים את תפקידנו בפיקוח על תקציב הביטחון. מה שנעשה בתחום הזה הוא פשוט שערורייה. אין מדינות בעולם שמפקירות עד כדי כך את הבקרה על התקציב. אני רוצה לספר סיפור קטן ששמעתי מהאלוף יוסי פלד. הוא סיפר לי שבזמן לוי אשכול אמרו שצריך ליצור דרגה חדשה – תת-אלוף. אמרו ללוי אשכול שצריך לאשר את זה כי יש צרכים, ולא מדובר בהוצאה תקציבית גדולה. היו בסך הכול שישה-עשרה תת-אלופים. היום יש לנו למעלה מ-120 תת-אלופים. אף אחד כבר לא יודע בשביל מה ולמה. איזו בקרה יש על העניין הזה? למה, למשל, הרשות האזרחית המפקחת לא יכולה להגיד: אנחנו קובעים את מספר הדרגות? אפשר להתקדם בצבא לתפקידים שונים, אבל את הדרגה אתה מקבל, כמו בצבא ארצות-הברית, רק כאשר מכסת בעלי הדרגות הזאת פנויה. יש 80 תת-אלופים, זה שממלא תפקיד תת-אלוף לא יהיה תת-אלוף עד שמספר 80 יצא מהרשימה והוא ייכנס במקומו. אלה שממתינים עם תפקידים של תת-אלופים יגיעו לשם כאשר יהיה אפשר. אז הגזבר יודע לחשב. אנחנו, שלוקחים כסף ממשלמי המסים, נדע שההוצאה עבור תקני כוח-אדם בצבא היא כזאת וכזאת, היא לא תעלה כל רגע כשמישהו יחליט להעניק דרגות בלי סוף, בלי בקרה. אם יחליטו שצריכים יותר, זה יהיה בדיון ציבורי, מול הכנסת, והיא תחליט. הגיע הזמן, הצבא גדל, אולי צריך להגדיל או להקטין את מספר התת-אלופים, אלופי-המשנה או קצינים בכירים ברמות האלה. גם העברות תקציביות, לא יכול להיות שהצבא יכול להעביר מסעיף לסעיף סכומים שקרובים ל-100 מיליון שקל בלי לקבל את אישור הפרלמנט. איפה יש דבר כזה? איזו בקרה יכולה להיות על זה? יכולים להביא תקציב ולהגיד: זה מיועד לפעולות א', ב', ג', לרכש, לתנאים, ואחר כך להעביר 100 מיליון בכל העברה תקציבית לכל מיני דברים בלי להגיד לאף אחד דבר ואף מלה. מובן שיש לי הצעה סדורה לשיפור מערכת הבקרה על תקציב הביטחון, אבל היושב-ראש אומר: אתה טוען לקיצוצים, קצץ ראשית כול באורך הנאום שלך. אז אני מקבל את ההערה. תודה. היו"ר גדעון סער: דיברת בצורה מצוינת. חבר הכנסת יורם מרציאנו, יושב-ראש סיעת העבודה-מימד - בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון הפנים, חברי חברי הכנסת, שמענו את שר האוצר אתמול מעל בימה זו, והוא עצמו הודיע, בקולו שלו, שהוא לא מאוהב בתקציב. גם אני לא מאוהב בתקציב הזה. היו"ר גדעון סער: זה מה שאמר שר האוצר? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אמר את זה כאן, בקולו שלו, שהוא לא מאוהב בתקציב הזה, שהוא היה רוצה לראות תקציב עם חמלה חברתית, שהוא היה רוצה לראות תשובות להרבה מאוד נושאים חברתיים, שערב הבחירות כולנו, כמעט כל סיעות הבית, התחייבנו לכך לציבור הבוחרים שלנו. אני חושב שלא היתה מערכת בחירות במדינת ישראל שהנושא החברתי בה היה כל כך מרכזי בציבוריות הישראלית, כשאנשים הלכו להצביע הם האמינו באמת ובתמים שהם מצביעים הפעם עבור שינוי חברתי, והעיניים נשואות אלינו. שמענו אותו גם בתקציב 2006 אומר: זה לא תקציב שלי, וזה נכון. אנחנו יודעים בדיוק מי הביא למיליון וחצי עניים במדינת ישראל, אנחנו זוכרים איך כל מה שקרה במדינת ישראל היה פתיחת בתי-התמחוי. לא אחת הגעתי לשם וראיתי אנשים נהנים לפתוח בתי-תמחוי, ופוליטיקאים שמגיעים לחתוך סרטים ולחנוך את בתי-התמחוי שנותנים אוכל לעניים. ראינו את הנתון על 760,000 ילדים עניים - זו לא תולדה של חצי שנה. זה לא מצב שקרה בעת כהונת הממשלה הזאת. זאת בהחלט הזנחה מתמשכת של הרבה ממשלות במדינת ישראל. ראינו, לצערי הרב, במדינת ישראל תופעות של אנשים שמחטטים בפחי האשפה. קלטנו עולים נהדרים במדינת ישראל ולא מצאנו להם תשובות של תעסוקה. לא אחת ראינו מהנדסים ופרופסורים שהגיעו לתרום למדע במדינת ישראל, ומצאנו אותם מנקים רחובות או מחטטים בפחי האשפה. המצב בצפון - רק עכשיו סיימנו מלחמה, ראינו את מה שקרה בעורף, ואני אומר לכם באופן הכי מפורש: כל זה הוא בהחלט תוצאה של הזנחה של הרבה מאוד שנים. היום אני אומר לכם בשם סיעת העבודה, שאני גם היושב-ראש שלה, שנצביע כולנו בעד תקציב המדינה 2007 בקריאה ראשונה - - לימור לבנת (הליכוד): אתם מאוהבים בו? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - ואני גם אומר לכם, שלקראת הקריאה השנייה והשלישית יחולו בו שינויים שישביעו את רצוננו, משום שאני, כיושב-ראש הסיעה, מתכוון לעמוד על קוצו של יו"ד בכל הנוגע להסכמים הקואליציוניים שנחתמו אתנו ולקווי היסוד שנחתמו אתנו. נעשה כל שביכולתנו על מנת שלא לוותר על אות אחת בהסכם הקואליציוני, כדי להביא בשורה חברתית למדינת ישראל. על כך אני אומר לכם, שאנחנו, כסיעת העבודה, נצביע היום בעד. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת מרציאנו. חברת הכנסת לימור לבנת מסיעת הליכוד, ואחריה - חבר הכנסת אברהים צרצור מסיעת רע"ם-תע"ל. חמש דקות. לימור לבנת (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייבת להודות שקצת מוזר לשמוע כאן את הדברים של חבר הכנסת יורם מרציאנו, שעד לפני ימים אחדים היה מגדולי המורדים בסיעת העבודה, והנה, רק התפטר שר אחד משרי העבודה והוא מונה להיות יושב-ראש - אל תיקח את זה באופן אישי, חבר הכנסת מרציאנו, אני מאוד מכבדת ומחבבת אותך, אבל אני רואה איך סיעת העבודה, כאיש אחד, תצביע היום בקריאה ראשונה בעד תקציב שעומד בסתירה גמורה, הכי בולטת שיכולה להיות, להתחייבויות של יושב-ראש מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה ושר הביטחון עמיר פרץ, שאמר ערב הבחירות ומייד לאחר הבחירות, והוא ממשיך ואומר גם עכשיו, שאין קשר בין טנקים לקשישים. ערב הבחירות הוא התחייב שיהיה סדר-יום חברתי. הוא אמר שיפעל לכך שהאג'נדה החברתית תתפוס את מקומה של האג'נדה הביטחונית, ומייד אחרי זה הלך והפך לשר ביטחון, במקום לקחת על עצמו תיק חברתי. ממשלה שלך, העבודה שותפה בכירה ביותר בה, ועד היום אין שר רווחה בממשלה, וגם עכשיו, לאחר השינויים בהרכב הקואליציוני, מפלגת העבודה לא עמדה על זה שימונה שר רווחה. יכולתם לעמוד על זה עכשיו ולהציב את זה כתנאי, וגם עכשיו אתם לא מציבים את זה כתנאי. יש ויכוח מי יהיה השר במקומו של אופיר פינס, אהוד ברק, אולי מתן וילנאי, אבל השר שיהיה במקומו של אופיר פינס לא יהיה שר רווחה. כי גם בהסכם הקואליציוני החדש, בתיקונים שהונחו על שולחן הכנסת בשבוע שעבר, היה כתוב שראש הממשלה ועמיר פרץ ידונו בנושא משרד הרווחה. לא היה כתוב שמפלגת העבודה עומדת על כך וכי הגיעו לסיכום כלשהו, אלא שהם ידונו בנושא. מדוע, חבר הכנסת מרציאנו? היו"ר גדעון סער: גברתי, היה כתוב שהם ידונו בדרכים למימוש הצורך במינוי שר רווחה. לימור לבנת (הליכוד): אני מודה לסגן יושב-ראש הכנסת ויושב-ראש סיעת הליכוד, חברי, חבר הכנסת גדעון סער על התיקון. הזיכרון שלו טוב משלי כי הוא יותר צעיר, אבל זה אותו דבר. ראובן ריבלין (הליכוד): על הבמה הוא לא יושב-ראש סיעת הליכוד. לימור לבנת (הליכוד): אמרתי שהוא גם יושב-ראש סיעת הליכוד, אבל בסדר, חבר הכנסת ריבלין, אני מקבלת את התיקון. מכל מקום, סיעת העבודה אפילו לא עמדה על כך בהסכם החדש, עכשיו, בשבוע שעבר, שיהיה כתוב או שיוחלט על כך שיהיה שר רווחה בממשלת ישראל. לא רק שהיא לא עמדה על כך שתקבל את התפקיד הזה, כי הרי יש שר חדש. נכון ששר המדע, התרבות והספורט הוא תפקיד חשוב מאין כמוהו, אני עצמי הייתי שרת התרבות והספורט רק עד לפני כמה חודשים, ובכל זאת, הוא עולה כדי החשיבות של שר הרווחה. קיום ההבטחות לבוחר של עמיר פרץ ושל אהוד אולמרט, הוא הרי הבטיח לנו מדינה שכיף לחיות בה וזה לא היה לפני הרבה זמן. הבחירות היו ב-28 במרס - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): בסך הכול חצי שנה. לימור לבנת (הליכוד): נכון. וכבר כיף כזה גדול, חבר הכנסת מרציאנו. אני חייבת להודות. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אנחנו לא - - - היו"ר גדעון סער: תחילת הכיף. לימור לבנת (הליכוד): אין מה לדבר, זה כיף בלתי רגיל. חבר הכנסת מרציאנו, אני מבקשת. כבר כיף כזה גדול, ועכשיו, אחרי תקציב 2007, אחרי שיש הקפאה של קצבאות הילדים והזיקנה והנכים והלידה והבטחת ההכנסה והמזונות לגרושות, למרות ההבטחות של הממשלה הזאת, למרות ההבטחות שתהיה החזרה של לפחות 1.5%, למרות כל אלה יהיה כיף עוד יותר גדול לחיות במדינה. אין מה לדבר. אף שיש עכשיו ביטול של הרעיון להקים בית-חולים באשדוד - ברגעים אלה ממש מתקיימת התכנסות באודיטוריום כאן, בכנסת, בעניין ההחלטה שלא להקים בית-חולים באשדוד - זה יהיה כיף מאוד גדול. אף שאותם מיליארדים שהובטחו לפיתוח הנגב על-ידי המשנה לראש הממשלה ועל-ידי הממשלה, כמובן, והמשנה לראש הממשלה, השר שמעון פרס, היה אמור לטפל בכל הנושא הזה, יהיה כיף עוד יותר גדול בנגב, חבר הכנסת מרציאנו. ואף שמיליארד שקל היו אמורים לעמוד לתשתית הרכבת, יהיה כיף מאוד גדול לתושבים בכרמיאל וביישובים אחרים ובערים אחרות, שהיו אמורים להשתמש בתשתיות האלה, שהן לא רק לטובת תושבי אותם יישובים, אלא גם חלק מהתפתחות הכלכלה כאן והאפשרות של אותם תושבים להגיע למרכז הארץ וממרכז הארץ אליהם. להקים מפעלים ולעודד את הכלכלה וכמובן את אותן משפחות ואותם אזרחים - יהיה כיף מאוד גדול, כפי שאמר אולמרט, יהיה כיף נפלא ועצום וגדול. ולכן - - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הוא לא אמר למי יהיה כיף. יכול להיות שהוא התכוון שכיף לו כי את באה אליו בתלונות? לימור לבנת (הליכוד): יכול להיות. רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ברור לגמרי שבנוגע לתקציב הביטחון, ודאי שצריך יהיה לבחון כיצד אנחנו דואגים לשמור על רמת הביטחון דווקא נוכח איומים קשים ביותר שעומדים לפתחנו, ואני אומרת זאת כחברת ועדת החוץ והביטחון. ודאי לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר אנחנו יודעים מהו האיום הגלובלי שעומד מול כל העולם, של האסלאם הרדיקלי מול האיום שעומד לפתחנו כמדינת ישראל מחזיתות שונות. בוודאי ובוודאי אנחנו צריכים לראות כיצד אנחנו מתמודדים עם האיום האירני, עם איום ה"חמאס", ה"חיזבאללה", האיום הסורי. חובה עלינו לראות איך אנחנו מתארגנים עכשיו ועומדים מול כל אלה, אבל אנחנו צריכים לראות גם איך אנחנו מתמודדים עם התקציב העומד לרשותנו. זה תפקידה של הממשלה. כאשר עמיר פרץ החליט לקחת את תיק הביטחון, הוא ידע שהוא ימעל באמון הבוחרים שלו ובהבטחותיו לבוחרים. הוא אומר שאין קשר בין טנקים לקשישים – מצוין. תבוא הממשלה הזאת, עם התקציב הזה שהניחה על שולחן הכנסת ומבקשת היום שהכנסת תאשר בקריאה ראשונה, והיא תאשר אותו כנראה ברוב אוטומטי שיש לה, ותראה כיצד היא מתמודדת עם הבטחותיה לבוחר. ואיך אמר שר האוצר? ציטט אותו קודם יורם מרציאנו, שהוא לא מאוהב בתקציב. ב-2006 הוא אמר: זה לא תקציב שלי, ב-2007 הוא אומר: אני לא מאוהב בתקציב. אז מה כן? אז עם מה מתמודדים? ואיך הממשלה מחלקת אותו בשום שכל ועונה על הצרכים של מדינת ישראל, על כל החלקים שלה, על כל דרישותיה. לבוא בביקורת, לבוא לבקר ולומר כל הזמן: אתם עשיתם כך, אתם עשיתם אחרת - זו חוכמה קטנה מאוד. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שממשלת ישראל ובראשה ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר האוצר אברהם הירשזון על כל סגניו ועל ממלאת-מקומו, חייבים תשובה לציבור בישראל. זו חוכמה מאוד קטנה להרים ידיים, להוריד ידיים וללחוץ על הכפתורים ולהגיד שיש רוב. הם חייבים תשובה לציבור בישראל, והיא לא יכולה לבוא רק מלחיצה על כפתורים ועל ניצחון ברוב טכני, ברוב אוטומטי, אלא תשובה אמיתית, מהותית, לגופו של עניין, איך הם מתכוונים שתהיה פה מדינה בכיף. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחברת הכנסת לימור לבנת. יעלה ויבוא חבר הכנסת אברהים צרצור מסיעת רע"ם-תע"ל. אחריו - חבר הכנסת חנא סוייד מסיעת חד"ש. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, הדבר שמקומם אותי תמיד בהתייחסות ממשלות ישראל, גם הממשלה הזאת, לדרישות ולצרכים של האוכלוסייה הערבית בישראל הוא, שבכל מצב שבו אנחנו נקראים כדי להעלות את הנושא של האוכלוסייה הערבית בפני הכנסת ובפני גופים אחרים, הממשלה מתייחסת אלינו ולדרישות שלנו באחת משתי הדרכים: או שהיא זורקת את מלוא האחריות על כתפי האוכלוסייה הערבית ומנהיגיה, או שהיא מביאה נתונים שמנסים לייצר תמונה ורודה, אף שכל העולם, לרבות ראשי ממשלות, שרים בממשלות שונות וגם מנהיגים וגם דוחות מבקר המדינה ואפילו החלטות של בג"ץ, כולם מודים בכך שיש פערים אדירים בין שתי האוכלוסיות האלה, בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי, ויש צורך לעשות את הכול כדי לגשר מעל הפערים האלה. אבל, כשבאים לדון בדרכים כדי לטפל בפערים האלה, כדי לגשר, התוצאה היא, לצערי הרב, אפס מאופס. האפליה נגד האוכלוסייה הערבית חוגגת וצועקת לשמים. אפליה כלכלית, חברתית, כפי שאמרתי, קיבלה הכרה בהחלטות ממשלה, בהצהרות ראשי המדינה, בדוחות מבקר המדינה וכו'. הטיפול באפליית האזרחים הערבים צומצם עד כה, לצערנו הרב, ברמה ההצהרתית ומשרדי הממשלה נמנעו מהקצאת תקציבים שוויוניים ואף לא ביצעו במלואן את החלטות הממשלה. אני רציתי לחדד את מה שרציתי להגיד. מה רציתי לראות בתקציב של 2007 ולא מצאתי? רציתי למצוא פתרון לבעיות של השלטון המקומי הערבי ולא מצאתי. השלטון המקומי הערבי כמעט קורס. אין פתרון. רציתי לראות פתרון הולם למחסור בכיתות לימוד, שלא לדבר על תחומים אחרים בחינוך הערבי, ולא מצאתי. רציתי לראות הכרה מסיבית בכפרים הערביים הלא-מוכרים בנגב וגם בצפון, תוך הקצאת משאבים לחיסול הבעיות שכפרים כאלה סובלים מהן, ולצערי הרב לא מצאתי. רציתי מאוד למצוא הכרה בזכותם החוקית של המוסלמים ליהנות פעם אחת ולתמיד מהכנסות של הווקף האסלאמי, דבר שיכול להגדיל מאוד את אפשרויות הפיתוח של האוכלוסייה הערבית, ולצערי הרב לא מצאתי. רציתי מאוד למצוא איזה רמז להעמקת שירותי הדת בסקטור הערבי, גם המוסלמי וגם הנוצרי, ולצערי הרב לא מצאתי. כפי שאומרים, הדרישות של הדתיים היהודים בכנסת ישראל וגם מחוץ לה. דורשים תמיד שהם יקבלו את מלוא זכויותיהם הדתיות. גם לנו יש זכות אלמנטרית לדרוש ולקבל את הזכויות הדתיות שלנו. רציתי מאוד לראות הקמת אזורי תעשייה והרחבת תחומי שיפוט ופתרון הולם ומקיף של בעיית הקרקעות שערביי ישראל סובלים ממנה זה 58 שנים. לצערי הרב, לא מצאתי שום אינדיקציה לנושא הזה. ולבסוף, מאוד קיוויתי לראות בתקציב הזה איזו החלטה, ולו החלטה התחלתית, על הקמת אוניברסיטה ערבית, על הקמת עיר ערבית ראשונה. לצערי הרב, לא מצאתי שום דבר מהדברים האלה. לבסוף, אני מסכים במאה אחוזים עם מה שאמר חברי חבר הכנסת זחאלקה לפני כמה דקות, כשדיבר על האוכלוסייה הערבית. בכל הגוש הערבי, אנחנו צופים במשחק שקוראים לו משחק תקציב המדינה ואנחנו מרגישים שאין לנו כל יכולת להתערב בו או להשפיע עליו בצורה כזאת או אחרת. אני חושב שהגיע הזמן לזמן את הגוש הערבי בכנסת ולדון אתו ישירות על אופקים ונושאים שיכולים להקל, במידת האפשר, על התחושה הנוראה שאנו שרויים בה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת צרצור. אחריו - חבר הכנסת חנא סוייד, שהוא ברגע זה אחרון הדוברים. אני אמור להיות אחריו, ומאחר שאין כאן חבר נשיאות אני אצרף את עצמי לתחילת הסבב הבא, שנקבע ל-16:30 כנראה. אדוני, לרשותך חמש דקות. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אין ספק שהתקציב המוצע מייצג את מדיניות הממשלה באופן כללי כלפי כלל האוכלוסייה בישראל, ובפרט כלפי האוכלוסייה הערבית במדינה. כלפי כלל האוכלוסייה בישראל, אני חושב שההדגש המיוחד שאפשר להצביע עליו שזה תקציב שמכוון לאנשי ההון, בכוונה ובהנחה שאחרי שיגיעו לרוויה מבחינת העושר, יטפטפו קצת לעניים ולשאר האוכלוסייה. כמובן, זו גישה לא מקובלת ומפלה כלפי שאר השכבות החלשות במדינה ובפרט כלפי האוכלוסייה הערבית, שהיא האוכלוסייה שהכי סובלת מעוני וממצב חברתי וכלכלי קשה. כל העניין של הקפאת הקצבאות פוגע, כמובן, בכל השכבות החלשות במדינת ישראל, ובמיוחד באוכלוסייה הערבית, מכיוון ש-50% מהאוכלוסייה הערבית חיים מתחת לקו העוני. ברור שהקפאת הקצבאות תפגע בעיקר ב-50% מהאוכלוסייה הערבית, גם לרוחב, מבחינת האחוז של האוכלוסייה שחיה מתחת לקו העוני, וגם מבחינת העומק של העוני, כלומר, כמה משתכרים ביחס לשכר המינימום. לכן, אין ויכוח ונכון שציפינו, כפי שאמר חברי, שהתקציב הזה יבוא בבשורות, ולו מעטות, כלפי האוכלוסייה הערבית. להגיד את האמת, אין סיכוי שזה יקרה. ציפינו שזה יתמודד עם בעיות השלטון המקומי הערבי, שהולך ומתפורר. רשויות מקומיות שלא מצליחות לשלם את המשכורות, שלא מצליחות לממן את הפעילויות המינימליות מבחינת שירותים לאוכלוסייה, מצב שמכניס תסכול בלב האזרחים הערבים במדינת ישראל וייאוש מכך שהממשלה הזאת או ממשלות אחרות תבאנה אי-פעם שינוי אמיתי. אחר כך מדברים על נאמנות למדינה ומה עומק הנאמנות הזאת ואיך מודדים אותה, הכול סיפורים. אנחנו מצפים ואנחנו דורשים שהתקציב של המדינה יכוון לאיזה פרויקט אמיתי, בסדר-גודל לאומי, על מנת להחיות, על מנת לפתח את המגזר הערבי והיישובים הערביים. למה לא צריך לקוות לכך שתקציב יסמן איזו מטרה על מנת לסגור את הפער הקיים בתל"ג, בתוצר הלאומי הגולמי, שקיים בין אזרח יהודי לערבי במדינה? אנחנו מדברים על הבדל של 6,000 דולר לאזרח ערבי, לעומת כ-20,000 דולר לאזרח היהודי - - ראובן ריבלין (הליכוד): 18,000. חנא סוייד (חד"ש): זה ממוצע. אם תפריד את שתי האוכלוסיות זה 20,000. זה פשע חברתי כלכלי, ואחר כך מדברים על נאמנות ועל דברים כאלה. אני חושב שהממשלה צריכה להציע תקציב ופרויקט שייצרו מקומות עבודה, יקימו אזורי תעשייה ויגרמו לפיתוח מואץ ולסגירת פערים במדינה. זה בקשר לאוכלוסייה הערבית. רציתי לדבר על מרכיב סמוי בתקציב הזה והוא עניין השחיתות. גם אם יש תקציב מצוין וסגור טוב ומחולק למשרדים שונים, השחיתות הקיימת במנגנון - וכפי שפורסם לאחרונה, ישראל מככבת בסולם הזה במקום 34 בדירוג הבין-לאומי. השחיתות מאוד שייכת לעניין התקציב. שחיתות, משמעותה מס סמוי. זה להפוך "אפסייד דאון" את כל העניין של סדר העדיפויות במדינה. מי נפגע מזה בעיקר? גם השכבות החלשות, גם האזרחים הערבים. מי נהנה מזה הכי הרבה? מי שהכי מקושר, מי שהכי בעל הון במדינה. לכן אני חושב שזאת משימה בפני הכנסת ובפני כל רשויות המדינה שגם בשחיתות, שמשפיעה באופן נגטיבי ביותר על הסדר הכלכלי-החברתי במדינה, צריך להילחם. ראובן ריבלין (הליכוד): באיזה מובן שחיתות? חנא סוייד (חד"ש): שחיתות בקבלת החלטות, בהעדפת חברות מסוימות, בעד העדפת סקטורים מסוימים, בהחלטות מינהליות. אני צריך להצביע לך על שחיתויות? היריעה תקצר אם אני אתחיל למנות עכשיו שחיתויות. ראובן ריבלין (הליכוד): שחיתות במובן של הון ושלטון? חנא סוייד (חד"ש): בוודאי, זה העיקר. להפוך את סדר העדיפויות, את הסדר התקין של קבלת החלטות בכל התחומים. היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת לסיים. חנא סוייד (חד"ש): אני חושב שהתקציב הזה לא מביא שום בשורה וצריך להצביע נגדו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): יש לך הרבה זמן, גברתי היושבת-ראש. היו"ר קולט אביטל: לא, אנחנו תיכף יוצאים להפסקה. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, גברתי שרת החוץ, כנסת נכבדה, שמעתי את הדיון והגעתי לכלל מסקנה שנציגים של סיעות אשר היו שותפים למדיניות הכלכלית בשנים האחרונות, יכולים, בלי לחוש שום בעיה, לתקוף מדיניות שהם היו שותפים לה והצביעו בעדה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה מה שאתה עושה. גדעון סער (הליכוד): לא. תקשיב לי, חבר הכנסת זחאלקה, ותראה שאין שום סיכוי כזה מבחינתי. אתה יכול לתקוף את מדיניות כל הממשלות הקודמות באופן לגיטימי, כי תמיד היית באופוזיציה. הדבר יהיה עקבי ועם אינטגריטי. כאשר יש חברים - תיכף נדבר על מה שהם עושים עכשיו - שהיו בליכוד והיום הם בקדימה, אבל הם היו חברים יחד אתי באותה סיעה, כפי שהיתה שרת החוץ, והצביעו באותו אופן - מובן שאני לא אומר את זה כלפי השרה, כי היא לא השתתפה בדיון, אבל חברים אחרים מסיעתה, שהיו שותפים למדיניות הכלכלית, הצביעו בעדה פעם אחר פעם פה, במליאת הכנסת, בדיוק כפי שאני עשיתי - ובאים להתגולל על הממשלה הקודמת בנושא הכלכלי או על שר האוצר הקודם, זה דבר מוזר. בסיעת העבודה זה עולה מדרגה מבחינה רטורית, אבל עם זאת, סיעת העבודה, אין ממשלה שהיא לא היתה שותפה לה. מאז ממשלת ברק היא היתה שותפה בכל הממשלות. היא הרכיבה את ממשלת ברק, היא היתה שותפה בממשלת שרון הראשונה, היא היתה שותפה בממשלת שרון השנייה, היא שותפה בממשלתו של אהוד אולמרט - על מה היא מתגוללת כאשר היא תוקפת את מה שקרה? צריך לקבל אחריות ולייצב סטנדרט בחיים הפוליטיים, שבו אתה אחראי למעשים שלך, להצבעות שלך, לרקורד שלך, ואני חושב שזה דבר חשוב. יש עניין של הבטחות לציבור. אני שואל, חברת הכנסת יחימוביץ, למה אתם מתגוללים כך על בנימין נתניהו? הרי כל כך הצלחתם בזה בבחירות, בזכות זה קיבלתם מנדטים, בגלל זה שהצלחתם בזה בבחירות. אתם ניהלתם בחירות על הנושא החברתי יחד עם סיעות אחרות, ואלה היו בחירות על הנושא החברתי, אחרת לא היתה יושבת כאן סיעה חדשה עם שבעה מנדטים. אנחנו ניסינו במערכת הבחירות להסביר את הסכנות הקיומיות, להסביר את הסכנות הביטחוניות, להסביר את נושא הטילים, להסביר את נושא ה"חמאס", להסביר את נושא ה"חיזבאללה", ואני מודה שלא כל כך הצלחנו. יכול להיות, לפי סקרי דעת הקהל, שאם היינו הולכים היום לבחירות, הציבור היה מבין יותר טוב את הדברים שעליהם דיברנו במערכת הבחירות. לבוא היום ולהשתמש ברטוריקה הזאת, חברת הכנסת יחימוביץ? מילא, בתקציב 2006, שהיה תקציב שבמקורו אכן מר נתניהו כשר האוצר היה שותף ובא לכנסת לאישורה כמעט שנה לאחר התפטרותו, יכולתם להיאחז בזה. היום זה תקציב נטו של מר אולמרט, מר עמיר פרץ ומר הירשזון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חבר הכנסת סער, אתה לא מבין על מה - - - גדעון סער (הליכוד): אני מבין מה שאני מבין. אני מבין מה שאני מבין. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה מתוך כבוד והערכה שהוא מצליח - - - גדעון סער (הליכוד): את זה אמרת, אבל הקרדיט לתקציב הזה הוא לאולמרט, לעמיר פרץ ולהירשזון, לטוב ולרע. הם גיבשו אותו, הם מביאים אותו לכנסת. יכול להיות שיש לך טענה מהתחום האידיאולוגי, שהם הולכים בדרכו של נתניהו. זה בסדר. אנחנו, הליכוד, עשינו דברים גדולים, עשינו גם טעויות, שילמנו גם מחיר, למדנו גם לקח, אבל אתם הפניתם עורף בצורה הבוטה ביותר, בזמן הקצר ביותר, לציבור ששלח אתכם לפה. ואתם באים ומתחסדים בכל מיני טיעונים. מי בכלל יכול להבין את זה? עומד שר האוצר ומדבר על כך ששנת 2007 תהיה היערכות למלחמה בעוני. היערכות. המלחמה תהיה באיזה שלב בעתיד, כשלא נהיה לא מוכנים בעוד מלחמה. זאת תהיה שנת היערכות, אבל יש תוכנית למלחמה בעוני - שרת החוץ ודאי מכירה אותה - היא מוכנה מ-2005, היא קיימת משנת 2005, לרבות הנושא שכל הזמן מדברים עליו, מס הכנסה שלילי. תנו לנו הזדמנות לתמוך בזה. למה אתם לא מביאים את זה? אין בשורה בתקציב הזה, לא בשורה כלכלית, לא בשורה חברתית, כפי שהממשלה אינה מצליחה בכל שאר התחומים. שמעתי את הדברים. מה שאמר שר האוצר, שהוא לא מאוהב בתקציב, אמרו בצורה יותר בוטה חברי הקואליציה. לא ראיתי פער כל כך גדול בין התנגדות למשהו, שהיום, בעוד שעה קלה, הכנסת הולכת להצביע בעדו - בצורה קיצונית כל כך. אבל אתם תיתנו על זה את הדין, יהיו הבחירות מתי שיהיו. אתם תיתנו על זה את הדין בפני הבוחר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודיע על הפסקה לשעה קלה. הכנסת תפסיק עכשיו את דיוני המליאה ואנחנו נחזור ונתכנס כאן בשעה 16:30 לסיבוב האחרון של נאומי הסיעות לפני ההצבעה. ובכן, הדיונים מתחדשים בשעה 16:30. תודה. (הישיבה נפסקה בשעה 15:28 ונתחדשה בשעה 16:33.) היו"ר אחמד טיבי: רבותי חברי הכנסת, אני מחדש את הדיונים על התקציב. יצחק זיו (גיל): אתה לא יכול לחדש, כי אין שר. היו"ר אחמד טיבי: אני מחדש, אני מחדש, ברשותך, את הדיונים ופותח מחדש את הישיבה. אני קורא לחבר הכנסת רן כהן לעלות לשלוש דקות לפני שאנחנו עוברים לדיונים הסיעתיים של עשר דקות. בבקשה, אדוני. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מודה למזכירות הכנסת וליושבת-ראש על שאפשרו לי לשאת דברים. נעדרתי מהמליאה עד עכשיו כיוון שהייתי בכנס שדרות לחברה. חשבתי שהכרחי להיות שם. לכן איחרתי, אבל הנה הגעתי בזמן כדי לומר את דברי על התקציב הזה שאני מתנגד לו מכול וכול. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להעלות על הדעת שאפשר לצרף מישהו יותר טוב מאיווט ליברמן לממשלה כדי להעביר את התקציב האנטי-חברתי הזה; אולי נתניהו, אולי אפשר היה לצרף את נתניהו, כי הוא בעצם אבי אבות התקציב הזה, שלצערי הרב מרכיבי הקואליציה תומכים בו. הנה, אני אביא רק כמה וכמה דוגמאות, על קצה המזלג, כיוון שיש לי רק שלוש דקות. חבר הכנסת טיבי, תראה, נלחמנו בשיניים להגדיל את התקציב, לא ב-1% ולא ב-1.7%, אלא ב-2.6%. אמרנו שזה נותן עוד 2 מיליארדי שקלים שאתם אפשר לעשות צמיחה כלכלית וצדק חברתי. אמרו: אי-אפשר, אי-אפשר, אי-אפשר. מה מציעים עכשיו? הגדלה של התקציב ל-3.8%. למה? כי היתה מלחמה. אבל היה גם אסון חברתי, אז למה לא היה אפשר להגדיל ב-3.8% כדי להתמודד עם המשבר החברתי, השר נהרי? למה? למה כשמתחשק לממשלה זה בסדר, וכשלא מתחשק לפקידי האוצר זה לא בסדר? הרי הדבר הזה הוא פשוט משחק בגורל המדינה, ולצערי הרב, אתם, אנשי הקואליציה, נכנעים לזה, והולכים עם זה, כמו עדר צאן. השר משולם נהרי: לא נכנענו. רן כהן (מרצ): נכנעים. עובדה. אתם לא הסכמתם להעלות מ-1% ב-2006 ל-1.7%, כמו שכבר היה כתוב בתוכניות ל-2007, אתם קיבלתם ונכנעתם, אף שזה קיצץ ברווחה, בשיכון, בחינוך, בכל הדברים שהציבור רוצה. השר משולם נהרי: עוד לא הסתיימה המערכה. רן כהן (מרצ): 2006 - נגמר. וב-2007 הרי לא תגדילו ביותר מ-3.8%. כלומר, היקף התקציב לא יגדל, כי זה כבר באמת מתחיל להיות מוזר, אבל עזוב את זה. השר נהרי, הייתי שר התעשייה והמסחר, בתקופתי תקציב מרכז ההשקעות היה 1.5 מיליארד שקלים, עם זה הממשלה הלכה בבום לצמיחה כלכלית, לפריפריה, ליצירת מקומות עבודה, להעלאת פריון העבודה ושכר העבודה. אתה יודע מה התקציב השנה, ב-2007? 160 מיליון שקלים, ומזה 40 מיליון שקלים כבר משועבדים ל"אינטל". נשארו לכם 125 מיליון שקלים. האם עם זה תהיה צמיחה כלכלית? הרי אתם הופכים את נושא ההשקעות לבדיחה ולגיחוך. לא תהיה צמיחה כלכלית, ודאי לא תהיה צמיחה בפריפריה, אלא אם כן מרכז ההשקעות יוכל לתת תמיכות לאנשי עסקים ולעסקים שיעסיקו גם נכים, למשל. למה מרכז ההשקעות לא נותן היום לעסקים שיקבלו נכים לעבודה כמו שיקבלו היום בפריפריה? אתם לא מעודדים כלום. נכי ישראל לא מסוגלים למצוא עבודה, כי אתם לא מגבירים שום דבר כדי שהם ימצאו עבודה. אני אביא דוגמה שנייה – קיצוץ ברכבות. איפה השכל? אני שמח ששרת החוץ כאן. איפה השכל, אלוהים אדירים? היו בתכנון רכבת לכרמיאל, רכבת לאשקלון, רכבת לעפולה. מיליארד שקל קיצצתם מההשקעות האלה. זה נגד הצמיחה ונגד הפריפריה. איך אתם עושים דבר כזה? משפט אחד ממש לסיום. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. רן כהן (מרצ): חבר הכנסת טיבי, אני מודה לך. דחיית העלאת שכר המינימום. כבר סוף-סוף בא הגואל, ונאמר שיעלו את שכר המינימום, אז במרס בשנה הבאה הוא צריך לעלות בעוד 125 שקלים. איפה האוצר מצא את הקופה שתבריא את הכלכלה הישראלית? בדחיית ההעלאה הזאת לנובמבר הבא. מדחייה לדחייה העובדים כבר יחפשו את שכר המינימום בעדשה. אחרון אחרון, חוק ההסדרים הזה הוא חוק הסדרים רע, מנופח, שמן, מרושע בכל חלקיו. אין שום סיבה בעולם, אדוני היושב-ראש, שהכנסת הזאת תצביע בעד התקציב ובעד חוק ההסדרים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אנחנו עוברים עכשיו לדיון עם נציגי הסיעות. חבר הכנסת עזמי בשארה – בל"ד, בבקשה. עשר דקות. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו אומנם בסיכומים, אבל כמובן לא מסכמים את התקציב, הרי יהיו עוד הרבה שינויים בתקציב הזה, יש הרבה דברים שבטוח לא יעברו בכנסת, גם הקואליציה לא תסכים להעביר כמה דברים שיש בתקציב. אבל כבר עכשיו, בקריאה הראשונה, יש לנו כמה הערות שנוגעות למדיניות. התורה שהרביצו בבית הזה כבר כמה שנים, שהדרך למלחמה בעוני, בפער החברתי, היא הצמיחה - אגב, אף פעם לא חלקתי על כך שצמיחה, מדיניות מיסוי ראויה והשקעה בחינוך הן תרופה כדי לגשר על פערים חברתיים. אבל מה קורה? אף שיש צמיחה ואותה ממשלה מתהללת בצמיחה, הירידה המצטברת בשירותים החברתיים נמשכת. מה שהיה בשנת 2000, כמעט 55% מתקציב המדינה שהוצאו על חינוך, חברה, בריאות וכו' - היום זה 50%. הירידה המצטברת של ההוצאות הישירות על שירותים חברתיים – כ-12%. הירידה המצטברת בארבע השנים האחרונות בקצבאות - ואני לא מהחסידים הגדולים שלהן, כי אני בכלל נגד עוני וגם נגד קצבאות, אבל כל עוד יש עוני צריך קצבאות, אין מה לעשות, זה הדבר היחיד שהחברה יכולה לעשות למען העניים – היא 11%, ויש קיפאון מהשנה שעברה ועד היום. כלומר, למרות כל הסיכומים שיחזרו לרמות הקודמות, הם מקפיאים עכשיו את הגדלת הקצבאות החברתיות לשנה הזאת, שנת 2007. אגב, אני חושב שזה לא יעבור. אני חושב שתהיה על זה הרבה מהומה, כי ניסו לא להצמיד את זה בכלל למדד. קריאה: לא בטוח שיהיה - - - עזמי בשארה (בל"ד): כל זה ברור, והוכח שהקשר בין גישור על פערים במדיניות חברתית לבין צמיחה זה עניין של מדיניות ולא עניין של צמיחה. תיתכן צמיחה עם הגדלת הפער החברתי, כל עוד המדיניות היא כזאת. תיתכן צמיחה, וההוצאות על השירותים החברתיים ימשיכו לגדול. אומרים: כן, כי חלק הולך בכיוון של הפרטה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת ההזדמנות להגיד שמביאים כארבעה שינויים מבניים עיקריים בתקציב הזה, הכוללים דבר כמו הפרטת חברת החשמל. אגב, אולי תופתעו אולי לא, אבל אני לא ממתנגדי הפרטת חברת החשמל. אני בדרך כלל נגד הפרטה, אבל חברת החשמל זה מונופול חברתי אדיר, עם אריסטוקרטיה של מעמד פועלים, שלדעתי כל עוד הוא מתפקד בצורה הזאת, הוא גם לא יעסיק ערבים, אלא אם יהיו הפרטה, תחרות וירידת מחירים. זו דעתי על חברת החשמל המהוללת. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת בשארה, גם המגזר העסקי אמור בדרך כלל להעדיף כשרונות לא על רקע לאומי, ובכל זאת הוא לא עושה זאת. עזמי בשארה (בל"ד): כן, אבל קל יותר. אנחנו נכנסנו אפילו לתחומים כמו מחשבים בצורה קלה יותר מאשר לארגונים כמו חברת החשמל. באזורים מסוימים נכנסו מהנדסי מחשבים ערבים, כי יש להם היצע וביקוש, אבל אני מסכים אתך שזה לא יילחם בגזענות, אבל זה יוריד מחירים. אני לא יודע, גם אם אני בעד הפרטת חברת החשמל ולא דברים אחרים שמפריטים פה – במיוחד שירותים חברתיים, ואני מתנגד בתוקף לכל הפרטה של בריאות, חינוך וכו' – אסור לעשות את זה בחוק הסדרים. חיים אורון (מרצ): עוד פעם על העניין - - - עזמי בשארה (בל"ד): מה, מפריטים בחוק הסדרים? זה שינוי מבני. עושים את זה במחטף? במשמעת קואליציונית עושים שינויים מבניים מהסוג הזה? בשוט של המשמעת הקואליציונית מעבירים שינויים אדירים כאלה בכלכלה ובחברה? אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת בשארה, דרך אגב, יש סיכום עם ועד עובדי חברת חשמל, שדנים בזה ועוסקים בזה, וזה לא יהיה עד 31 בדצמבר. אני לא רואה איך גומרים את העניין הזה. עזמי בשארה (בל"ד): אני מצטרף אליך בתקווה שהתקציב הזה כולו לא יעבור עד 31 בדצמבר. זאת הצהרת כוונות. נגיד שהתקציב וחוק ההסדרים בצורתו הקיימת זה הצהרת כוונות בלבד, אבל לא כל הכוונות גם טובות. אמרנו שהצמיחה נמשכת והפער החברתי גדל וההוצאות החברתיות מצטמצמות למרות הצמיחה, ראו זה פלא. אנחנו חלוקים אידיאולוגית מבחינת השקפות העולם בבית הזה, אבל במגזר הערבי הבעיה היא שאין מול כל זה משהו שיפיק תועלת מההפרטה, כלומר, אין בורגנות ערבית. המגזר הערבי מוזכר פה בכמה וכמה הקשרים מאוד גרועים, כמו איחוד רשויות. מה שנתניהו ניסה לעשות בתקופתו ולא הלך, עוד פעם יש ניסיון לאחד רשויות. כל מה שיש לממשלה הזאת להגיד למגזר הערבי זה: אני אקצץ בכך שאני אאחד רשויות, כאילו אם תיקח שני כפרים הם יהפכו לעיר, כי אתה רוצה שפתאום יבנו לגובה וכו'. הדברים האלה מראים שאנשים מנותקים לגמרי מהריאליה החברתית ומהמצב החומרי. רעיונות סתם מתרוצצים בחוק ההסדרים. אני חושב שעשו לאחרונה צעד, כנראה חיובי. שמעתי שראש הממשלה מינה או רוצה למנות ועדה שתייעץ לו בענייני פיתוח כלכלי של המגזר הערבי. עוד הצהרת כוונות. אני לא יודע מה יצא מזה, אבל אם זאת עוד ועדה ועוד טחינת מים, זה לא אומר דבר. אבל, למגזר הערבי יותר מכל דבר אחר, אפילו יותר מהתבכיינות ואפילו יותר מהתביעות שלנו לשוויון, מה שדרוש יותר מכל דבר זה פיתוח כלכלי של המגזר הערבי, כי זה בסופו של דבר יחסוך לנו הרבה מהתלונות בענייני האפליה, כאשר האפליה נוגעת לעניינים התקציביים ולמיסוי. אומרים לנו: מיסוי מועצות מקומיות. את מי ימסו? אין תעשייה, אין עסקים, וזה מעגל סגור שאנחנו לא יודעים מה התחלתו ומה סופו, איפה התרנגולת ואיפה הביצה. למה במגזר הערבי לא יכולות העיריות לגבות מסים? כי המצב הכלכלי גרוע. אין עסקים. אין עירייה בארץ שתחיה מגביית מסים מדיור, אלא בדרך כלל מעסקים ותעשייה. למה בשנים האחרונות כל מי שמתקרב לעשירון העליון במגזר הערבי, כל מיני אנשי עסקים שאין להם שום עסק בפוליטיקה ואני לא יודע במה הם תומכים - בל"ד או הרשימה המאוחדת, או אולי אפילו מפלגות של השלטון - רק מתקרבים לעשירון העליון וכבר שנתיים אני שומע שהם פשטו רגל? אני לא רואה שום איש עסקים או בורגנות מתפתחים במגזר הערבי, שום דבר. איך אפשר לנהל כלכלת חברה כזאת, כאשר כל החברה עברה מחברה של פלאחים לשכירים, בלי עסקים ובלי כלכלה, חברה בלי כלכלה לגמרי? מובן שאין לה אוניברסיטה במקרה הזה, מובן שלא תהיה בה שום קרן לשום דבר, ומובן שלא יהיו לה אנשים שישלמו מסים לעיריות, כי אין כלכלה. אביגדור יצחקי (קדימה): באיזו מדינה? בישראל? עזמי בשארה (בל"ד): לא, אני מדבר על החברה הערבית בישראל. זו חברה בלי כלכלה. זו חברה שעברה מכלכלה פלאחית ל-wage workers, לעובדים שכירים בלי כלכלה, לא בורגנית, לא חקלאית ולא פלאחית. אין כלכלה, זה פשוט בלי מבנה כלכלי. במקום כל הזמן לדבר על סובסידיות ומה לעשות וכו', אף ממשלה בישראל לא ישבה וחשבה איך לפתח כלכלה של המגזר הערבי. אני שומע שתמונה ועדה על-ידי ראש הממשלה. אתם יודעים שכשרוצים לקטול נושא, ממנים לו ועדה. יש ועדת שרים לענייני המגזר הלא-יהודי, בכלל לא המגזר הערבי, שהיושב-ראש שלה עמיר פרץ, ככה שנכשיר את זה שתהיה עוד ועדה כשליברמן נכנס לממשלה. אנחנו לא מאמינים בוועדות. אני לא רואה שיש שינוי בכיוון – לדעתי, הלא-טוב והגרוע - שאליו מתפתחת הכלכלה הישראלית בתקציב הזה גם מבחינת הצדק החברתי וגם מבחינת האפליה. כל מה שיש להם להציע לנו זה לאחד כפרים ערביים עוד פעם, מאבק שנלחמנו בו. נכשיל את זה. עוד פעם זה לא יצליח. אני מודה על הסבלנות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, עשר דקות. אחריו היה אמור לדבר חבר הכנסת טיבי, אבל הוא התחלף עם חבר הכנסת רביץ מיהדות התורה, כי אני מנהל את הישיבה. חיים אורון (מרצ): - - - היו"ר אחמד טיבי: אתה אחרי חבר הכנסת רביץ. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, התקציב הזה, אם להגדיר אותו בשתי מלים, הוא תקציב של אובדן הבושה. יותר מכל דבר אחר הוא תקציב של אובדן הבושה, קודם כול כי הוא תקציב המשך. זה תקציב המשך למדיניות נתניהו, שנדחתה על-ידי הבוחר הישראלי בבחירות שהתקיימו השנה. לפני כמה חודשים אנחנו התבקשנו כאן לאשר את תקציב 2006, ולא היתה בכנסת מחלוקת, גדולה לפחות, על כך שזה תקציב אנטי-חברתי, שזה תקציב שהוכן על-ידי נתניהו והובא לאישור הממשלה הקודמת. אז אמרו לנו: עכשיו אין זמן, אנחנו באיחור, אין ברירה, צריך לאשר את התקציב הזה, אבל חכו ותראו, כשיגיע תקציב 2007, תגיע אתו גם הבשורה החברתית. והנה הגיע תקציב 2007 והבשורה החברתית כמובן איננה. במקומה הגיעה מכה נוספת – תקציב 2007 הוא הודאה של מפלגות הקואליציה בהונאת הבוחר הישראלי. אתם נבחרתם על סדר-יום חברתי ואתם מביאים סדר-יום אנטי חברתי. אתם ממשיכים במדיניות של מתנות לעשירים ומלקות לעניים. לעשירים אתם נותנים הטבות מס מרחיקות לכת, כי הרי הדרך היחידה לעודד אותם היא בסוכריות. מהעניים אתם מקצצים – מקצצים בקצבאות של נכים, של מובטלים, של קשישים, של אמהות – כי הרי הדרך היחידה להתייחס אל העניים היא בשוטים. העניים הם לדעתכם סוג שונה של בני-אדם, הם מבינים רק שוטים. ואם השוטים לא מספיקים, אפשר להוסיף עליהם גם עקרבים ודוחים את העלאת שכר המינימום. העניים הם הקורבנות הראשונים של התקציב הזה. זה תקציב של המשך המלחמה בעניים, במקום מלחמה בעוני. התמונה הכללית של התקציב הזה היא תמונה רעה, תמונה של העדר בושה, אבל הרוע נמצא גם בפרטים. אני רוצה לדבר על כמה פרטים שנותרו, להביא דוגמאות של "השטן נמצא בפרטים". השטן נמצא בפרטים - רוצים למשל לפגוע בנזקקים לשירותי סיעוד. למשל, לא לאפשר מטפלים ממלאי-מקום שנדרשים ליום המנוחה השבועי של המטפל; כשהמטפל נמצא ביום מנוחה שבועי או בחופשה שנתית, לא לאפשר מילוי מקום. למשל, לגבות מהנזקקים לטיפול סיעודי דמי טיפול בסדר-גודל שיכול להגיע עד 2,000 שקלים. למשל, לחייב את הנזקקים לקבל עובדים רק באמצעות סוכנויות כוח-אדם. למשל, להגביל את משך השהות של עובדים בסיעוד ולסלק מהארץ מטפלים שהתאימו לעבודה ולנזקק לעזרה. השטן נמצא בפרטים. יש אבטלה? רוצים לקצץ במרכזי הכשרה מקצועית. במקור רציתם לקצץ שבעה, אני מבין שעכשיו אתם מסתפקים בקיצוץ קטן יותר, אבל כל הכיוון הזה הוא מוטעה. השטן נמצא בפרטים. ניקח למשל את סעיף 230ג לחוק הביטוח הלאומי. אתם רוצים לחייב את מי שנדחתה תביעתו לגמלת סיעוד לשלם אגרה במקרה של תביעה חוזרת. זו ממש דוגמה של רוע לב. מי מבקש גמלת סיעוד? מי שבאמת זקוק לה. ומי קובע? הביטוח הלאומי הוא הקובע. הוא יכול לאשר והוא יכול לדחות. אבל מטבע הדברים, בתחום הזה התנאים משתנים. גם מי שלא היה זכאי אתמול לגמלת סיעוד, יכול בהחלט להיות שיהיה זכאי לה מחר. למה לייצר מנגנון של הרתעה והענשה? למה לייצר מנגנון שירתיע אנשים מפני הזכות שלהם לבקש ולקבל גמלת סיעוד? השטן נמצא בפרטים. תקופת התיישנות מיוחדת של ארבע שנים לנפגעי גזזת. שיא האבסורד. ב-1994 חוקקה הכנסת חוק שמקנה זכות פיצוי לנפגעי הגזזת, אף שעברו עשרות שנים מאז ביצוע טיפולי ההקרנות על-ידי המדינה. כשחוקקה הכנסת את החוק היא ידעה שמדובר בתיקון עוולה שנעשתה מזמן, לפני עשרות שנים. היום קובעים תקופת התיישנות מיוחדת, כדי לשלול מהחולים הללו את הזכות לפיצוי. אני יודע שתגידו לי: כן, אבל אנחנו בקריאה ראשונה, וחלק גדול מהרעות שאתה תדבר עליהן נסיר בהמשך הדרך. ואני אומר לכם, חברי הכנסת, גברתי השרה: אין בושה. אין בושה. כי צריך היה להתבייש להעלות את הרעיונות האלה על הכתב. צריך היה להתבייש להביא בפני הכנסת חוק כזה מלכתחילה. זה לא צריך להיות עניין של משא-ומתן ולחצים. יש דברים שלא ייעשו, ואלה דברים שלא ייעשו. אבל השטן נמצא לא רק בפרטים, הוא נמצא גם בקווים הגדולים. המשך ההפרטות - דיברו כאן על חברת החשמל, אבל זה לא רק חברת החשמל. כשאנחנו מדברים על הפרטה, בעצם על חלוקת נכסי הציבור, בדרך כלל במחיר מציאה, לכל מיני מקורבים לצלחת. יש הדברים שהתפרסמו ויש הדברים שיתפרסמו על ההפרטות שעוד יהיו; הקו הבסיסי הוא קו ברור. הקו הבסיסי הוא קו של חלוקת נכסי הציבור למקורבים. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - דב חנין (חד"ש): הפרטה, כפי שאני למדתי וכפי שאני אשמח להראות לך, חבר הכנסת יצחקי, היא תמיד חלוקת נכסי הציבור למקורבים. הפרטה מתבטאת גם בהסרת אחריותה של המדינה ובהתפרקותה של המדינה מהאחריות הציבורית שלה לאזרחים שלה. שרת החוץ ציפי לבני: אתה יכול לומר שזה עובר לבעלי יכולת, אבל המלה "מקורבים" מרמזת - - - דב חנין (חד"ש): אני בהחלט מתכוון למה שאמרתי. אני בהחלט מתכוון למה שאמרתי. "מקורבים" זה לא תמיד אנשים שמקורבים למישהו מסוים, אבל הם תמיד מקורבים לאותו מעגל שלטוני שמקבל את ההחלטה. שרת החוץ ציפי לבני: אבל ההליך הוא הליך תחרותי ושוויוני. דב חנין (חד"ש): הרבה פעמים זה לא כל כך. צר לי לומר לך. שרת החוץ ציפי לבני: - - - דב חנין (חד"ש): אני אשמח להמשיך אתך את הוויכוח. אני רוצה לומר כמה מלים, אדוני היושב-ראש, על ההזנחה הסביבתית. דיברו כאן על קיצוץ ההשקעה ברכבת. תקציב המשרד להגנת הסביבה הוא פחות מ-0.1% מתקציב המדינה. כך אי-אפשר להגן על הסביבה. כך אי-אפשר להגן על בריאות הציבור במפרץ חיפה, בגוש-דן, בבאר-שבע - זיהום אוויר, זיהום מים. בדברים מסוימים אנחנו אפילו צועדים אחורה. תקציב הטיפול בפסולת מוצקה ירד מ-34 מיליון שקלים ל-18 מיליון שקלים. הפסולת המוצקה לא התמעטה, הטיפול בה התמעט. הממשלה הזאת גם לא למדה שום דבר מהמלחמה האחרונה. תקציב הטיפול בחומרים מסוכנים ירד מ-10 מיליוני שקלים, שזה כלום, ל-7 מיליוני שקלים, שזה פחות מכלום. המחדל הנורא של הפקרת אזרחי ישראל לאיומי חומרים מסוכנים הולך להתמשך. אומרים לנו: היתה מלחמה. אני שמח, גברתי שרת החוץ, שאת נמצאת כאן. מלחמות עולות כסף, והמלחמה האחרונה עלתה הרבה מאוד כסף. אני מבין שרק הוצאות ישירות על המלחמה היו 9 מיליארדי שקלים. גם מדיניות רווחה ותיקונים חברתיים צריכים מדיניות שלום, אבל אני קורא את "הארץ" השבוע ואני נחרד מהכותרת הראשית, אדוני היושב-ראש. אומרת הכותרת הראשית של "הארץ": הערכת המטה הכללי היא מלחמה כוללת ב-2007, בלבנון ומעבר לה – עם סוריה. מלחמה כזאת, אם היא תתרחש, היא תהיה אסון לביטחון ישראל וגם לכלכלת ישראל. בינינו, ברחובות ירושלים, תל-אביב, וחיפה, ויישובי הצפון והדרום, הולכים היום אנשים שישלמו בחייהם אם תתרחש מלחמה כזאת. זו איננה גזירת גורל, זה בידינו. היום צריך לפעול, גם כדי להציל את הכלכלה והחברה, גם כדי שיתאפשר לנו תקציב שיתחיל להתמודד עם בעיותיה האמיתיות של ישראל. ולכן, גברתי שרת החוץ, צריך להיענות להושטת היד של נשיא סוריה. צריך להתחיל סוף-סוף משא-ומתן מדיני עם הפלסטינים, לא רק לדבר על כך. צריך לעצור את מעגל הדמים הנורא בעזה. היום נהרגו שם עוד שבעה, אתמול אוטובוס של תלמידים. עשרות פלסטינים נהרגו בימים האחרונים, ביניהם נשים וילדים. אסון הומניטרי בבית-חאנון, אני לא מגזים, אלה הנתונים. היום היו כאן, אדוני היושב-ראש, ילדי שדרות, ואני פגשתי אותם. אנחנו חייבים גם להם חיים של ביטחון ושקט. זה אפשרי, זה בידינו. ישראל צריכה באמת סדר-יום אחר. ישראל צריכה באמת סדר-יום של שלום, של משא-ומתן לשלום. ישראל צריכה באמת סדר-יום של שוויון לאוכלוסייה הערבית. ישראל צריכה באמת סדר-יום של צדק בתחום החברתי, צדק סביבתי, התחלת התמודדות עם הבעיות האזרחיות הכל-כך קשות שהתקציב הזה לא מציע לנו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אברהם רביץ, מיהדות התורה, עשר דקות, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון, ממרצ-יחד. אני מברך את שר הפנים רוני בר-און. שר הפנים רוני בר-און: אני מודה על הברכות, אדוני היושב-ראש. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני, לשם שינוי, לא מתכוון להקדיש את דברי לבעיות של הציבור החרדי. עשו זאת בטוב טעם שניים מסיעתי, חברי הכנסת הלפרט וכהן. מכיוון שנשמעו כאן היום דברים רבים, עם טענות קשות מאוד על העובדה שאין פטרון, אין שר למשרד הרווחה, החלטתי להקדיש את כל דברי למשרד הרווחה, לצללים ולאורות. המצב של משרד הרווחה, אדוני השר, הזכיר לי סיפור מאוד נחמד, נדמה לי של שלום עליכם, "אשרי יתום אני". הסיפור הוא על ילד עברי בעיירה, שבגלל יתמותו יכול היה לחיות חיים חופשיים לחלוטין, וכל העיירה הרגישה חובה לתמוך בו. יש לי הצעה ורעיון בלתי רגיל לך, אדוני השר, ולכל השרים. מכיוון שהמשרד הזה במידה מסוימת היה יתום, אומנם יתום חי – יש ביידיש מונח "הלעבעדיקער יתום" – מכיוון שיש שר, ראש הממשלה הוא שר, אבל האבא מאוד עסוק. שר הפנים רוני בר-און: אבל "הלעבעדיקער" לא עומד בשביל חי, הוא עומד בשביל שמח. אברהם רביץ (יהדות התורה): "לעבעדיקער" זה גם חי. ראו מה קרה ליתום הזה. מכיוון שלא היה שר במשרה קבועה, מעבר לראש הממשלה, הוא היה יתום. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): כבוד הרב רביץ, תגמרו את המשא-ומתן והוא לא יהיה יתום. אברהם רביץ (יהדות התורה): זה רעיון, אני אביא את זה בחשבון. אבל בוא תשמע מדוע זה כל כך טוב לפעמים להיות יתום. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): חשוב שאדם כמוך יהיה שם. אברהם רביץ (יהדות התורה): תודה רבה. מכיוון שכך, משרד הרווחה הוא המשרד היחיד מכל משרדי הממשלה, שמכיוון שלא היה שר שנלחם כדי להגדיל את תקציבו, ולפיכך גם פקידי משרד האוצר לא הרגישו את עצמם חייבים לעשות את התרגיל להגיש לשר תקציב מקוצץ, כי לא יהיה מי שיעלה אותו חזרה, הם הגישו תקציב שמעלה את תקציב משרד הרווחה. אתם יודעים, חבר הכנסת אורון, בכמה עלה תקציב משרד הרווחה, מפני שלא היה שם שר, מתקציב 2006 לתקציב 2007? הוא עלה ב-238 מיליון שקלים. יש לי הפירוט עד האגורה, לאילו סעיפים, וסעיפים חשובים מאוד. התקציב הזה, ראו זה פלא, עלה – ללא המשא-ומתן המביש הזה לפעמים – בסכומים לא מבוטלים, בשעה שבמשרדים אחרים קוצצו סעיפים רבים מאוד. מה שקוצץ שם היה דבר שולי לחלוטין, 4 מיליוני שקלים. זה דבר שלא מדברים עליו בכלל. מאחר ש"אשרי יתום אני", אני שמעתי את דברי שר האוצר, והוא אמר גם אמר שהוא לא רואה את שנת 2007, בגלל המלחמה, כשנה שתביא בשורה כדי להילחם באמת בעוני. כך אמר שר האוצר בדברי הפתיחה שלו. והוא אומר: נוכל להכין ב-2007 את המערכה לקראת – כנראה הוא התכוון 2008. כולנו חיים בתוך עמנו. אומנם כדי לעשות את המלחמה הגדולה בעוני צריכים הרבה מאוד כסף, וכאשר טיפלו בזה במשרדי הממשלה ושרים שונים העלו את ההצעות שלהם כמה צריכים כדי לתקן, כדי לצמצם את הפערים וכדי להילחם בעוני, דיברו על מיליארדים רבים. רבותי חברי הכנסת, גם במשרד הרווחה – אומנם לא הייתי שם בחודשים האחרונים, אבל היה לי מגע מתמיד, לא בשלט-רחוק, חס ושלום, אבל בשח-רחוק – יש תוכנית מיידית, דברים שהם חשובים עד מאוד ולפי דעתי יש לתקנם עד לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ודברים שהם יותר עתידיים, והמספרים האמיתיים הם לא בשמים. אם נדע לבודד את הבעיות האמיתיות, נוכל להתמודד עם הבעיות הקשות ביותר. לפי תוכנית משרד הרווחה, שהייתי שותף להכנת חלקה, כדי להגיע לצרכים המיידיים, בשנה זאת לקראת שנת 2007, צריכים 696.5 מיליון שקלים. אבל אני פונה בזה למשרד האוצר. מתוך הסכום הזה, כדי לבצע את המינימום הנדרש, כדי לבצע את המטלות המוטלות על משרד הרווחה בטיפול בילדים בסיכון, ואני מדבר על הטיפולים הקשים ביותר בקהילה, טיפול בקשישים בקהילה – אומנם אני מוכרח לשבח את השר רפי איתן, שהוא מלווה ומתלווה אל משרד הרווחה וגם הקדיש מכספי משרדו לשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, ותבורך על כך – אבל כדי לתת את המינימום על מנת שנוכל להיות חברה בריאה, אנחנו זקוקים עד סוף שנת התקציב, דצמבר 2006, ליישר את התקציב עם סכום של 230 מיליון שקלים. ואת זה צריכים כדי לתת תשובה לילדים בסיכון אמיתי, שעל-פי צווי בית-משפט הם זקוקים למוסדות. לתת טיפול מסוים לאותם הילדים, כאשר אפשר לתת דרך טיפול בקהילה. אינני יודע מי יעסוק בעניין הזה. הייתי מאוד מאושר אם הייתי יודע שכמו שלא קיצצו למשרד והוסיפו סכומים לא מבוטלים, קרוב ל-240 מיליון שקלים בבסיס התקציב, שאותם פקידים באוצר יבינו שהמשרד לא יוכל לתפקד נכונה אם לא יוסיפו באופן מיידי, לקראת תחילת התקציב של 2007, עוד 230 מיליון שקלים. אינני נכנס לפרטים, כי זה יגזול זמן רב מאוד, אבל אני מדבר באופן כללי על ילדים בסיכון, על מכורים לסמים ולאלכוהול, על טיפול במשפחה, על טיפול בנשים מוכות; כל מכאובי החברה שהמשרד לא מקבל "יישר כוח" על הדברים האלה, כי המשרד הזה הוא היחיד שעוסק במכאובים, בייסורים של החברה. לכן אני מאוד מקווה שהפקידים בעצמם או ראש הממשלה, או שהוא ימנה באופן מיידי שר כדי שיוכל לקדם - - - שר הפנים רוני בר-און: למי אתה בא בטענות? אברהם רביץ (יהדות התורה): אני לא בא בטענות. אני רק אומר: זוהי מציאות קיימת. זוהי מציאות, וראש הממשלה הוא ראש הממשלה והוא חייב לעשות את המאמץ, והוא יודע בדיוק מה שהוא צריך לעשות. זה לא בשמים. ולכן, הוא צריך בסך הכול להתעשת, לעשות את מה שהוא צריך לעשות ויכול להיות מהר מאוד, הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים, שר שיוביל את הדבר הזה, את המשימה החשובה ביותר בעיני לחברה בישראל. שר הפנים רוני בר-און: או סגן שר נוסף. אברהם רביץ (יהדות התורה): בוא, מה אכפת לך, צפוף כאן ליד שולחן הממשלה, אני רואה באמת שצפוף, אבל אלה פרטים לא חשובים. היו"ר אחמד טיבי: עברו 12 דקות. אברהם רביץ (יהדות התורה): אז אני מודה לך על שתי הדקות הנוספות שנתת לי, ואני קורא כאן לכולם: אנחנו צריכים להרגיש שהיתום הזה הוא יתום של כולנו, ואם אין אב אחד, כולנו צריכים להיות אבות המשרד הזה. היו"ר אחמד טיבי: אמן. חבר הכנסת חיים אורון – מרצ- יחד. עשר דקות. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים – נציג הממשלה, שר האוצר בנאומו אמש האשים את אלה שחושבים שיש מקום לעשות שינויים מהותיים בתקציב בהאשמה – שאגב, אני סופג המון זמן, אבל בתחום אחר - ב"עכשוויזם". זה בא מהעניין של "שלום עכשיו". זה אומר איזה סוג של קוצר רוח וחוסר יכולת לדחות סיפוקים, ורצון למלא את הכול עכשיו. ואני מודה, ישבתי אתמול בלילה וחשבתי מה אני הולך לומר היום ואיך להתמודד עם ההאשמה המאוד קשה הזאת, שככל שהיא חלודה, היא גם קשה. ואמרתי: אני רוצה להציע הצעה לתקציב. אני רוצה להציע להוסיף לתקציב 7 מיליארדי שקל. תקשיב לי טוב, אדוני שר הפנים. סיעת הגמלאים – אם אין לכם חדר ישיבות, אני נותן לכם את החדר של מרצ. אני רוצה להוסיף 7 מיליארדי שקל לתקציב. מיליארד לחינוך, מיליארד להחזיר לרכבת, מיליארד למגזר הערבי, ממנו – חצי לבדואים, 1.2 מיליארד - איפה חבר הכנסת רביץ? להחזיר לקצבאות ילדים, מיליארד למדען הראשי ולחוק עידוד השקעות הון, חצי מיליארד להלוואות מקום לגליל ולנגב לצורך חידוש הבנייה בגליל ובנגב, ואם מישהו עקב אחרי החשבון שלי – נשאר עוד מיליארד לפיסטוקים. קריאה: לחלק לעניים. חיים אורון (מרצ): לפיסטוקים. הייתי עולה לכאן עם ההצעה הזאת ברצינות. אני בטוח שלו נכח כאן שר האוצר, הוא היה מסתכל לימינו או לשמאלו והיה אומר: תראו, קרה משהו לג'ומס, לחבר הכנסת אורון, הוא כנראה חטף מכה בלילה והוא מדבר לא לעניין. ואני לא הולך להציע עכשיו להוסיף 7 מיליארדים לתקציב. אבל, אדוני שר הפנים ואדוני השר לענייני גמלאים - זה מה שעשיתם. וכאשר אנחנו היינו באים לפה והיינו אומרים: תראו, אפשר להגדיל את התקציב במשהו, היה עולה שר האוצר ביבי, אחריו – ראש הממשלה דעכשיו, אהוד אולמרט, אחריו - שר האוצר הנוכחי אברהם הירשזון: אי-אפשר. 1% מהתקציב יגדל – זה כמו הדיבר לא הראשון - השלישי. וראה זה פלא: התקציב גדל ב-3.8%. רק המצאתם פטנט. יש לכם קופסאות. אתם יודעים מה זה קופסאות? – שמים 3 מיליארדי שקל בתחום מסוים. אומרים - זה קופסה. בקופסה הזאת - - - גדעון, למה אתה מפריע לי להתעסק עם שר הפנים? תן לי רגע. גדעון סער (הליכוד): אני פשוט – אתה לא מאמין איזה ספר קורא השר. חיים אורון (מרצ): אני לא רוצה להאמין. חבל על הזמן שלי. אני רוצה לומר, אדוני שר הפנים, ואני רוצה לומר, יושב-ראש הקואליציה לשעבר: הרי העברתם פה הצעת חוק שהתקציב גדל רק ב-1%. לא רק זה. שר האוצר דאז לקח את הקופה, העלה אותה ב-1%, וזרק את המפתח לים. אי-אפשר לפתוח. וראה זה פלא - פותחים. ועכשיו אני שואל אותך במלוא הרצינות: אם אני הייתי בא ואומר - תראה, כמו לשקם את הגליל בעקבות מלחמה, אני מציע לשקם את הקבוצה הכי חלשה בחברה הישראלית בעקבות צונאמי שביבי עשה לה, היית אומר: אי-אפשר, אין מקורות. הכלכלה תתמוטט. אז קודם כול – תפסיקו כל פעם עם הסיפורים האלה. כי אתם רואים שאתם עושים את זה, אבל כשאנחנו מציעים, אתם אומרים: אי-אפשר. עכשיו תראו, מה אתם בדיוק עושים? לא נמצאים פה חברי כנסת ממפלגת העבודה, אבל מסיעת הגמלאים - נמצאים. בדברי הסיכום בנייר שהוגש לממשלה נאמר: התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל, שכללה עד כה ארבעה שלבים עיקריים ותוצאותיה ניכרות במגוון תחומים, ביניהם - הנושאים החברתיים, בכוונת הממשלה לקדם ולהמשיך - מונים פה את ארבעת השלבים: 2003, 2004, 2005, 2006. הגענו, אדוני היושב-ראש ל-2007. זה ביבי. 2003 זה ביבי. אלוהים אדירים, היו בחירות. חברי הליכוד מסבירים לי שבבחירות הללו הם קיבלו מכה, בין השאר בגלל זה. אז למה אתם ממשיכים עם זה? למה אתם מקצצים קצבאות זיקנה וילדים במיליארד ו-200 שקל ב-1 בינואר, וב-1 בינואר, אדוני שר הפנים, אתה ואני נקבל למשכורת 320 שקל נוספים. למה? יש לך תשובה אחת טובה בעניין הזה? לא רק אנחנו. כל מי שמשתכר גם מתחת, גם ב-20,000 שקל בחודש. אי-אפשר להקפיא את הרפורמה במס לשנה? השווקים יברחו? המשקיעים לא יבואו - אמרתם לנו. ולשחוק קצבת זיקנה ב-4% פעם אחת, ובמדד - כנראה, שמעתי היום ששר האוצר כנראה יוותר. בטח יוותר – אין מדד. הוא יוריד את זה במקום אחר. אתם ממשיכים במדיניות שאתם ביקרתם אותה. שאתם אמרתם שהיא נוראית. אתה באת ואמרת בוועדת הכספים, ובירכתי אותך על הנאום שלך - שבלי שיחול שינוי במענקי האיזון לשכבות החלשות יהיה משבר. ויש משבר ויהיה משבר. ואתה יודע שיהיה משבר. והמשבר הוא חלקו כתוצאה מניהול לא תקין, וכן שלא גובים ארנונה. הכול אני יודע. האמן לי שאני יודע. אבל גם הרשויות הללו לא יכולות להתקיים בלי שהמערכת המרכזית תתמוך בהן יותר ממה שהיא תומכת. ומי נפגע? כרגיל – החלשות. באותן רשויות - החלשים, וכך בכל תחום ותחום. וזה עכשיו הדיון הכללי שהוא פותח, כן, הדיון הזה, בחודשים הקרובים. אני לא יודע אם אתם יודעים, חברי הכנסת. עושים עכשיו רפורמה. מעבירים את תחום בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות-החולים, רפורמה שביסודה היתה בחוק הבריאות ואני חושב שהיא נכונה. אבל מתקצבים אותה בחסר, ב-150 מיליון שקל. מה זה אומר שמתקצבים אותה בחסר? דיברתי עם מנכ"לי קופות-החולים. אותם אנשים שנזקקים למרפאה, לטיפול, למזלנו - לא מי שנמצא בקטסטרופה כוללת - אלא אותו אדם שנזקק לטיפול כי המרפאה פתוחה לפניו, לא יוכלו לספק לו, כי אין כסף, כי זה לא מתוקצב. אתמול בוועדת הכספים היה סיפור עם אחיות בתי-הספר. ככה השחלנו 20 מיליון שקלים כדי להציל אותן. אגב, אלה 20 מיליון שקלים שכל שנה חוזרים. עכשיו האינפלציה עבדה. בשנים הקודמות זה היה 17 מיליון שקלים, והפעם הצלחנו 20 מיליון שקלים. למה זה צריך להיות כל פעם מחדש? זאת רפואה מונעת. אין מחלוקת ששקל שמושקע שם הוא הכי יעיל. חברת הכנסת יחימוביץ הביאה אתמול נתונים של שר הבריאות. כך אתה יכול לעבור סעיף סעיף. אומר היום בכנס שדרות, אדוני היושב-ראש, נגיד בנק ישראל. הוא לא בדיוק עשה את התואר שלו בגבעת-חביבה; מי שלא יודע, זה הסמינר של ה"שומר הצעיר". הוא אומר, תראו במדינת ישראל ההוצאה לתלמיד - סוף סוף הוא אמר את זה. אם אני הייתי אומר את זה, היו אומרים לי שזה לא נכון. אני לא אגיד את שמם. היו כל מיני פרופסורים שאמרו שזה לא נכון. ההוצאה לתלמיד במדינת ישראל ירדה בעשר השנים האחרונות ב-25%. בארצות ה-OECD היא עלתה ב-25%. את זה אמר הנגיד. זה ירד, כי מה? כי מישהו לא ידע? אגב, אותם נתונים יש גם לגבי ההוצאה לנפש בבריאות. לא באותם אחוזים. לשמחתי, באחוזים יותר קטנים. אתם רוצים להמשיך הלאה את המדדים? באים ואומרים, אין ברירה. בשנת 2005 זאת היתה המדיניות. בשנת 2003 היתה הארה עליונה. שר האוצר דאז בא והיתה לו הארה. בשנת 2005 המשיכו את המדיניות. בשנת 2006 אמרו לנו, זה המשך המדיניות הקודמת, מאוחר לשנות תקציבים. בשנת 2007 יש מלחמה. אני רוצה להגיד לכם, כי זה הכול תירוצים להמשיך אותה המדיניות. איך אני יודע? כי לא משנה אם המשק צומח ב-5% או ב-1%, אם התחזית לשנה הבאה היא 5% או התחזית לשנה הבאה היא 3%, כי המנטרות העיקריות של התקציב הן אותו הדבר. עכשיו מאשימים אותי בעכשוויזם. עכשוויזם נורא. שגמלאי לא יקצצו לו את הקצבה, על זה צריך להיכנס לבית-סוהר. נורא. אביגדור יצחקי (קדימה): מה זה עכשוויזם? חיים אורון (מרצ): עכשוויזם, זה בא מ"שלום עכשיו". אני המון שנים הלכתי עם התואר עכשוויסט, כי אמרתי שלום עכשיו. כולם רוצים שלום כשיבוא המשיח. עכשיו יש גם צדק חברתי, עכשוויזם. אני מקבל את האשמה ומחבק אותה. מבחינתי, צדק חברתי הוא לא סוג של אמירה, בשנה הבאה בירושלים. צדק חברתי הוא מבחן יומיומי, במאות אלפי החלטות שמתקבלות בכל נקודה ונקודה. אתה לא היית כשאמרתי את זה, מי שעושה רפורמה בבריאות הנפש ומתקצב אותה מראש בחסר – ויש מעט מאוד נושאים רגישים כמו הנושא הזה, רגישים בכל המשמעות של המלה הזאת – הוא יוצר מסכנים נוראים. מי שלא פותר את הבעיה של אחיות בתי-הספר – על כמה מדובר? על 30 מיליון שקלים. אתמול פתרנו 20 מיליון שקלים. זה עוד לא פתור. אביגדור יצחקי (קדימה): מה אתה ממחזר בעיות? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה אתה שממחזר, ג'ומס. חיים אורון (מרצ): מי שלא מתמודד עם השאלה הגדולה, כמו ששמתם יעד גירעון, כמו ששמתם יעד גודל התקציב, כמו ששמתם יעד גבייה - אני לא יכול לוותר על התענוג להתמודד עם ביבי נתניהו. אתמול הוא מציע להוריד מס. הנגיד, לא אנשים בעמדה שלי, אומרים שאם יש עודף, תוריד חוב. למה להוריד מס? הוא מציע להוריד מס. אם אנחנו לא נשנה כיוון, ואל תספרו לי את השנים מ-2003 עד 2007. תתחילו ספירה חדשה, הממשלה הזאת לא מסוגלת לעשות ספירה חדשה. חלקים מתוכה לא רוצים. בואו נגיד את האמת. חלקים מתוכה, אחרי שגומרים להגיד את האמירות על צדק חברתי, זה מן הפה לחוץ. ביסוד, הם תמכו במדיניות של ביבי והצביעו בעדה. הם חושבים שהיא נכונה. ממשלה קטנה, עם שירותים חברתיים מצומצמים, יסתדרו. מול זה צריכה להיות מדיניות אחרת. כנראה באופן מאוד עכשוויסטי, נמשיך להיאבק על שינוי המדיניות גם בשנה הבאה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק זיו: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 58) (הוראת שעה), התשס"ז-2006. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שתומכים ומתנגדים לתקציב הזה מתמקדים בפן האנטי-חברתי, ובצדק, או באי-קיום הבטחות שניתנו על-ידי מפלגות ועל-ידי ממשלות, לא רק הקואליציה הזאת והממשלה הזאת, גם קודמתה וגם ממשלות אחרות. הגדילה לעשות הממשלה הזאת, שממשיכה באותו קו אנטי-חברתי של הממשלה הקודמת, ששילמה מחיר אלקטורלי. הליכוד התרסק בעיקר בגלל סוג כזה של מדיניות: התנכלות לאזרח הקטן, והתעלמות בוטה מהצרכים, בעיקר של השכבות החלשות, עלייה מטאורית בשיעור דורשי העבודה, עוני ומשפחות מתחת לקו העוני. אתה מביט במספרים, חבר הכנסת שרוני, חבר הכנסת יצחקי. למשל, בנושא הרפורמה במס, חלק מהאזרחים במעמד הביניים, אולי קצת מעל זה, בסופו של דבר יקבלו תוספת חודשית של 600-500 שקל. בסך הכול – ואתה הזכרת את זה, חבר הכנסת אורון, יותר מאשר פעם אחת - זאת עלות של מעל מיליארד שקל. חיים אורון (מרצ): במדרגה הזאת במס. מיליארד ו-200. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מיליארד ו-200 במדרגה הזאת. אביגדור יצחקי (קדימה): עוד מעט יהיה מס הכנסה שלילי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): עדיין אין מס הכנסה שלילי. אנחנו רוצים שזה מה שיהיה. אביגדור יצחקי (קדימה): יהיה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא כולם רוצים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): במקביל, חבר הכנסת יצחקי, הקפאת הקצבאות גם היא בסביבות מיליארד ו-200 שקל. תראה מה קורה. לוקחים מאלה שאין להם, ומוסיפים לאלה שיש להם. זה משחק מאותו תקציב. אני לא מבקש כאן להגדיל את התקציב. באותו תקציב מדינה אתה מעביר כסף מכאן לכאן, מגדיל את הדלות של הדלים ומחזק את החזקים. בסופו של דבר אנשים ירימו יד בעד תקציב כזה, או בעד תנועה בוטה, מתעברת שכזאת בתוך ספר התקציב, שהיא סמל ואמירה של מי ששקדו על הכנת התקציב הזה. יאמרו לי שיפגעו במעמד הביניים באמצעות הגדלת השווי על מסים לרכב ליסינג. אגב, זה פגיעה במעמד הביניים, שהוא חוט שדרה חשוב בכלכלה הישראלית. אביגדור יצחקי (קדימה): האם זה נמצא בחוק? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא חשוב. אתה יודע איפה ההצעה. זאת הצעה ממשלתית. אביגדור יצחקי (קדימה): אנחנו מדברים על העתיד. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מה זה עתיד? זה או-טו-טו. אגב, אני מתנגד להצעה הזאת. אביגדור יצחקי (קדימה): גם אני. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מפנה קריאה מכאן לכל אלה שרואים עצמם נפגעים מהחוק הזה. תראו, אתם עושים לובינג טוב, אבל הדואר האלקטרוני שלי קרס. קרס, כמו לשאר חברי ועדת הכספים. אם תמשיכו לשלוח כמות כזאת של אימיילים, אני אשנה את דעתי. שמע, מאות, מאות. אני חבר הכנסת מאז 1999. הנה, ג'ומס צוחק כי גם הוא סובל, אולי גם את שלי, מאותה ועדת הכספים - - - חיים אורון (מרצ): בינתיים העוזרות שלי עונות לכולם, ואז הם אומרים: "כל הכבוד שאתם עונים". אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תשמע, אני אומר לך, אי-אפשר לענות לטירוף הזה. אני ביומיים האחרונים קיבלתי יותר מ-1,000 מכתבים בדואר אלקטרוני, שאומרים – אגב, בחלקם הפנייה מהותית מכובדת, בחלקם השמצות לכלל חברי הכנסת: תתביישו לכם, למה אתם עושים את זה? לאלה שתומכים ולאלה שלא תומכים, זה לא מכובד, ככה לא עושים לובינג, אז תתאפקו קצת. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הסיפור של התקציב והמגזר הערבי חוזר כל שנה, אדוני יושב-ראש הקואליציה. בדרך כלל באים בטענות לחברי הכנסת הערבים: תשמעו, למה אתם לא מנהלים משא-ומתן עם הממשלה והקואליציה? התשובה מורכבת משני חלקים, חבר הכנסת יצחקי: א. לממשלה יש חובה ישירה כלפי האזרחים הערבים, ללא קשר לנציגות שלהם. לממשלה יש אחריות כלפי בוחרי מפלגת העבודה, בוחרי יהדות התורה, בוחרי רע"ם-תע"ל; יש לה אחריות, זה טבעו של שלטון. לא רק שהיא לא מקיימת את האחריות הזאת, היא פועלת נגד האינטרסים של הציבור הערבי וממשיכה במדיניות של אפליה ממוסדת המתבטאת, בעיקר, בנושא תקציבים; בעיקר. האלמנט השני, למה אתם לא באים בדין ודברים עם הקואליציה? הנה, יושב-ראש הקואליציה יודע. אפילו בשנים האחרונות, לא רק בשנה הזאת, כדי שלא לקפח את יו"ר הקואליציה הנוכחי, אין הקשבה, אין רצון להקשיב לצרכים ולדרישות שלנו. ובכל זאת אנחנו רוצים להשמיע את הדרישות האלה. אגב, אנחנו ביקשנו פגישה, כידוע לך, עם שר האוצר ואתך. אביגדור יצחקי (קדימה): היא תהיה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה. אני לא יודע איזו מידה של היענות תהיה לצרכים האלה של המגזר הערבי, אבל אתה יודע, למשל, אנחנו בשנת 2006, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הפער בתשתיות בין היישוב היהודי ליישוב הערבי הוא של עשרות שנים. הפער החומרי הוא של עשרות שנים – חשמל, כבישים, תכנון, מבנים - עשרות שנים, איך אפשר? שלא לדבר על הכפרים הלא-מוכרים. אני מדבר על יישוב ערבי שלידו יש יישוב יהודי, אדוני השר. אני מדבר על כוכב-יאיר, ג'לגוליה, טייבה וטירה. אני מדבר על צור-נתן, שער-אפריים, טייבה וקלנסואה. אתה עובר, או מהאוויר או בכביש, ליד יישוב ערבי, לפי הכביש הבין-עירוני אתה יודע שהגעת לאזור של יישובים ערביים, גם בכביש הבין-עירוני וגם בכביש התוך-יישובי. הוא לא מזופת. המצב עד כדי חמור, אדוני יושב-ראש הקואליציה, שהכול מזופת ביישובים הערביים, חוץ מהכבישים. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה לא רוצה שאני אכנס לוויכוח הזה, אני מוכן לו יותר ממך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אוקיי, אתה היית מנכ"ל משרד ראש הממשלה. למשל, נושא אחר, נכסי הווקף המוסלמי. זו חברה רב-תרבותית, רב-דתית. יש רק דת אחת שהמדינה השתלטה על הנכסים שלה, זה הווקף המוסלמי. מה אנחנו מבקשים מכם? שהנכסים, התמורה של נכסי ההקדש והווקף ינוצלו וינוהלו על-ידי בעליהם, על-ידי המוסלמים. המדינה עושה ההיפך, מפקיעה מאתנו גם את האדמות, גם את הנכסים וגם את הדיבידנדים. משה שרוני (גיל): זה בתקציב? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו רוצים שזה יהיה בתקציב. זאת דרישה לגיטימית. היא הועלתה בממשלות קודמות והיא תועלה גם מול הממשלה הזאת. וכבר נאמר, תוכנית מהל"ב, במקום לצמצם אותה, כמו שאמר השר אלי ישי שהוא מתנגד לה, היא מורחבת לפי התקציב. יש הכרזה בתקציב על איחוד רשויות, למרות הכישלון של האיחוד הזה. כישלון אדיר. מה אתה לא יודע שזה כישלון, אדוני יושב-ראש הקואליציה? אביגדור יצחקי (קדימה): בכלל לא. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): באקה-ג'ת זו הצלחה? זו לא הצלחה, זה כישלון. אנשים לא רוצים, כפיתם את זה. אידיאולוגית אני לא נגד זה, אבל בהסכמה של התושבים. לא שאלתם, כפיתם, וכלכלית, אפילו, וגם ניהולית זה כישלון. אביגדור יצחקי (קדימה): יש מקומות שזה מאוד הצליח בהם. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מערכת החינוך, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש. מערכת החינוך, הרי זה כמעט הדגל של המחסור, גם נושא הקרקע אבל במערכת החינוך יש מחסור ביותר מ-2,000 כיתות לימוד. אנחנו שומעים הצהרות יפות, אגב, שרים, פקידים בכירים, למכביר ההצהרות האלה. ביצוע בשטח אין. למה? אילוצים תקציביים. יש מה שקרוי העדפה מתקנת. מדינות שרוצות לצמצם פערים בחברה, נוקטות מדיניות של העדפה מתקנת. לא רק שאין העדפה מתקנת כאן, אלא יש המשך אותה אפליה ממוסדת הננקטת נגד היישובים הערביים ונגד המיעוט הערבי בישראל. תודה רבה לך. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת מסיעת גיל, משה שרוני. עשר דקות לחבר הכנסת משה שרוני מסיעת גיל. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת הנוכחים באולם המליאה, עצוב שכשצריכים לדון על התקציב של מדינת ישראל, כל המפלגות החברתיות מצאו לנכון לא להיות נוכחות ולשמוע מה עושים עם תקציב 2007. אני הייתי היום יותר שמח מעל במה זו להסיר את הכובע בפני שר האוצר ומשרד האוצר, אם חוק ההסדרים והתקציב היו בנויים בצורה נכונה ובצורה כנה ביותר. כל אחד יצא עם מנטרה ואג'נדה בנושא החברתי. עוד לא ראיתי בתקופה של ששת חודשי היותי בכנסת מה עשו למען החברה. ואני רוצה לפרט. כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אין בידי אלא להביע את אכזבתי העמוקה מהצעת חוק ההסדרים המונחת לפנינו. לפי דיווחי משרד האוצר, בתום השנה צפוי עודף תקציבי, שכן הגבייה ממסים גבוהה השנה ביותר מ-10 מיליארדי שקלים לעומת השנה הקודמת. זה מסמך מהאתר של משרד האוצר, לא המצאה. ולמרות זאת, בהסתמך על נימוקים בדבר הצורך לממן את המלחמה בצפון ולהמשיך במדיניות כלכלית של צמיחה, גם הצעת חוק ההסדרים ל-2007 מביאה עמה סל של גזירות על הקשישים, על העובדים החלשים, על המובטלים ועל החולים. האם זה נקרא שדואגים לחברה בישראל? אתייחס רק לחלק מהגזירות הקשות הנמצאות בהצעת החוק. מוצע להמשיך ולהימנע מלעדכן את תשלומי הגמלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי, חוק הנכים (תגמולים ושיקום), חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה בנאצים. קשישים, נכי תאונות עבודה, נכי צה"ל, בני משפחות שכולות, נכי הנאצים – מוצע שכולם יסתדרו ללא עדכון התשלומים המגיעים להם בזכות, על-פי חוק בישראל. הם שייפגעו משחיקת הגמלאות המגיעות להם בצדק, ביושר, ולא בחסד. הם יישאו בנטל מימון המלחמה והצמיחה, הם ולא אחרים. שכחו שבמשך 15 שנה גזלו מכל הקשישים והנכים מעל 43 מיליארד שקל. איפה היו כל הממשלות? איזה לב היה להם להוריד מהגמלאים והחלשים 43 מיליארד? איפה סיעת הליכוד, שיש להם כל כך הרבה טענות היום? איפה הם היו כשהיו בשלטון? בושה וכלימה. ואם לא די בהקפאת הגמלאות, מוצע גם להמשיך את הקיצוץ הרוחבי של 4% מגמלאות כמו הבטחת הכנסה, דמי לידה ונכות לנפגעי עבודה. אומנם הוראת הקיצוץ של 4% לא קיימת בכל הנוגע לביטוח הסיעודי, החל מ-2007. אולם - משהו נדיר - על הקשישים הסיעודיים גוזרים גזירה בדרך של הוספת רמת ביניים בביטוח הסיעודי, החמרה בתנאים המזכים בסיעוד, ומבקשים להוריד את גובה הגמלה לזכאי הביטוח הסיעודי ברמה הנמוכה. עד עכשיו היו שתי רמות, עכשיו צריכות להיות שלוש רמות. על החטאים שפירטתי מוסיפים פשע, ומבקשים להעניש את מי שתבע גמלת סיעוד ונדחה, שלא ינסה לתבוע שוב. בהצעה שלפנינו מוצע לקבוע כי מי שמבקש לבחון את זכאותו לביטוח סיעודי בתוך פחות משישה חודשים ממועד דחיית תביעתו הקודמת, יידרש לשלם קנס של 199 שקלים. ממי מבקשים? מהמסכנים, מהקשישים שבקושי עוברים את החודש, מבקשים 200 שקל. למה? הייתכן שמדינת ישראל תעניש קשישים הנזקקים לגמלת סיעוד, קשישים המתקשים לדאוג לעצמם, התלויים במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע פעולות יומיומיות כמו אכילה ורחיצה, שהם ייענשו ויידרשו לשלם קנס על בקשתם לבדוק שוב את זכאותם לגמלת הסיעוד? אנחנו יודעים באיזו צורה משפילה הוועדה מתייחסת לאנשים האלה; באיזו צורה משפילה מתייחסים כשבאים לבדוק אם הוא מסוגל להוריד את המכנסיים או לפתוח את הריצ'רץ'. בושה וחרפה שהגענו למצב כזה. גם העובדים החלשים, המשתכרים שכר מינימום, נדרשים לשאת אף הם בנטל מימון המלחמה והצמיחה ולספוג דחייה של שישה חודשים בתהליך ההדרגתי והממושך של העלאת שכר המינימום. לא נפקד גם מקומם של הצעירים. במסגרת תיקון חוק הביטוח הלאומי מוצע כי ביטוח האבטלה לצעירים עד גיל 28 ייפגע בדרכים שונות ומשונות, עד כדי כך שעולה השאלה מדוע לא הציעו לבטל מכול וכול את ביטוח האבטלה לצעירים. הצעת החוק כוללת הצעה לקצץ את דמי האבטלה לצעירים עד גיל 28 בשליש. התקופה המקסימלית שבה זכאים צעירים לקבל דמי אבטלה תקוצץ מאוד. תקופת האכשרה הנדרשת מהצעירים כתנאי לקבלת דמי האבטלה תוארך באופן משמעותי. החולים גם הם נכללים בהצעת החוק. בהמשך לתיקון שהתקבל בחוק ההסדרים האחרון, שבמסגרתו נקבע כי לפי הוראות שיקבע שר הבריאות מרשמים לתרופות יינתנו גם בידי רוקחים ולא רק בידי רופאים, נכללת בהצעת החוק שלפנינו הרחבה נוספת של המגמה להרע את השירות לחולים ולהסמיך אחיות לרשום מרשמים. נראה שכבר אין רופאים בבתי-החולים ובקופות-החולים. גם בכנסת ובוועדות הכנסת מנסים לפגוע. מוצע לתקן את פקודת הרוקחים ולקבוע שההחלטה שתרופות מסוימות ניתן למכור ללא מרשם, שלא בידי רוקח, לא תובא עוד לאישורה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, וזאת בזמן שהרפורמה למכירת תרופות ללא מרשם מחוץ לבתי-המרקחת עודה בעיצומה. מחירי התרופות עולים ולא יורדים, בניגוד למה שהבטיחו לנו. עם זאת מסקנה אחת ברורה כבר יש לממשלה מהרפורמה, והיא לבטל את הפיקוח הציבורי של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. האם זה ייתכן? לאור זאת, אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים וחברי הכנסת, מציע אני שלאחר שנאשר את ההצעה בקריאה ראשונה, נפעל לפצל ולהוציא מההצעה הזאת את כל ההצעות שראוי לקיים בהן דיון מעמיק ועקרוני, ולא נרים ידיים כל זמן שרוצים לפגוע בחלשים, בגמלאים ובכל מה שהזכרתי. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת שרוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת ניסן סלומינסקי מהאיחוד הלאומי - מפד"ל, שגם לו יינתנו, לפנים משורת הדין, עשר דקות. רן כהן (מרצ): אני מבין שהדברים שאמרת הם על דעת השר רפי איתן. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, נא לאפשר לחבר הכנסת סלומינסקי להתחיל בדבריו. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – לא יודע. אני יושב כאן, לפעמים, שומע ולא מצליח להבין איך הבית הזה עובד. ואם אני לא מצליח להבין – איך יבינו אותנו האזרחים? דיבר לפני שרוני. אני חושב שהוא גם יושב-ראש סיעת הגמלאים, נדמה לי. דיבר נפלא. ממש דיבר נפלא. היו"ר אחמד טיבי: דברים לעניין. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז אמרתי לעצמי: וואו, זה נאום אופוזיציה. הרי הוא מדבר כל כך נפלא נגד כל הצעת התקציב. אחר כך אמרתי: רגע, רגע. ראיתי שידידנו השר רפי איתן, ידידי היקר משכבר הימים, שגם הוא בגמלאים, יושב ליד שולחן הממשלה. זאת אומרת ששרוני, שהוא גמלאי, שייך לקואליציה. אז כבר התבלבלתי. קריאה: אופוזיציה בממשלה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זהו. אז לא הבנתי בדיוק איך זה יכול להיות. היו"ר אחמד טיבי: האמת היא, השר איתן, זה קצת מבלבל. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז אמרתי: יכול להיות שזו האופוזיציה שבתוך הממשלה. רן כהן (מרצ): אין אופוזיציה בתוך הממשלה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רגע. אז בטח יש גם קואליציה בתוך הממשלה. לא הצלחתי לשמוע, אני חושב, אדם אחד שעלה לדוכן פה ודיבר בזכות התקציב או חוק ההסדרים. אז יגידו: אתם יודעים מה, אלה חברי הכנסת, אבל השרים הם בסדר. אז אני אומר לכם מניסיון העבר, של שנים קודמות – ויושב כאן יושב-ראש ועדת הכספים, הרב ליצמן, שיכול להעיד על זה, שממחר, לאחר שיצביעו וכנראה יאשרו את התקציב, למשך חודשיים, עד שיעלה התקציב לקריאה שנייה ושלישית, יופיעו בינינו כל השרים – או רוב השרים, כמה שנספיק לפי מה שיוחלט – כדי להציג את תקציב המשרד שלהם. ואני אומר לכם באחריות – כך לפחות היה בשנים הקודמות - כל שר יסביר לנו במשך רוב הזמן שלו למה התקציב לא בסדר, ולמה זה לא טוב, למה חסר, ולמה, למה ולמה. זאת אומרת, שלא רק חברי הכנסת של הקואליציה, גם השרים מדברים נגד. אז אני לא מבין מה קורה פה. כולם מדברים נגד, וכך הציבור שומע, ואני מניח שזה משכנע. כדוגמה, שרוני, שדיבר לפני, שכנע אותי, אז בטח שהוא שכנע את הציבור. אז הציבור כולו במתח גדול לראות מה יקרה כאן בעוד שעה, כשתהיה הצבעה על התקציב, או מה יהיה בעוד חודשיים. וראה זה פלא: כל אלה שדיברו נגד, כולם יצביעו בעד. אז מה קורה פה? מה אנחנו עושים פה בכלל? עושים צחוק מהעבודה, וככה אנחנו גם משדרים לציבור הרחב, ויכול להיות שבגלל זה ככה מתייחסים אלינו. אז זו תעלומה אחת שיש לי, שאני לא יודע לפתור אותה. אולי אדוני היושב-ראש ידע להסביר לי יום אחד את התעלומה הזאת. תעלומה שנייה היתה לי כל הזמן, למה בממשלה כזאת נפקד מקומם של שני שרים. שר אחד שיש לו משרד מוגדר - זה שר הרווחה, ושר שני שהיה צריך להיות ורק "מחקו" את המשרד שלו, שר לענייני דתות או משהו כזה. למה אין השרים האלו? ואז, פתאום, התחלתי לתפוס ולהבין: יש שני נושאים מרכזיים בחיי אומה – יש עוד כמה נושאים, אבל שניים מרכזיים – אחד, זה נושא הרווחה. איך אתה מתייחס לאזרח, אבל בעיקר לאזרח שהוא חלש, לאזרח שזקוק לך. מי שלא זקוק לך – אותם עשירי ארץ – הם לא זקוקים לנו, הם מסתדרים לבד. איך המדינה מתייחסת לאלה שזקוקים לה, אם הגמלאים שזקוקים, אם אנשים קשי-יום, אם נשים, אם נכים; איך אנחנו מתייחסים. זה בדיוק משרד הרווחה. זה נושא אחד שהוא מרכזי, והוא רגל אחת בתוך מה שנקרא: כיסא המדינה. הרגל השנייה היא הנושא הערכי. "באין חזון ייפרע עם". הערכים של המדינה. ולפחות מבחינתי, חלק גדול מהערכים של המדינה, זה מה שקשור לכך שאתה מתחיל לחנך את הילדים, בחינוך, מגיל צעיר, ואחר כך בחינוך היותר מבוגר; אצלי אני קורא לזה חינוך בעולמה של תורה, בתפיסה, אבל כל אחד לפי תפיסתו. ואצלנו, רוב הדברים האלה היו מרוכזים בשר לענייני דתות, קראו לזה. במלים פשוטות, באה הממשלה והודיעה לנו מראש: רבותי, בשני התחומים המרכזיים אני לא אשים שר. מה הכוונה, לא אשים שר? שלא יהיה מישהו שאולי, חס ושלום, יילחם. כי הרי יש כאן שרים, שלא יודע - אבל כיוון ששמו אותו שר על המשרד, אז הוא צריך להילחם על המשרד הזה. אחרת, מה יגידו? איזה "גוילם" אתה? נתנו לך משרד שהיה פעם 15 מיליארד, והנה אתה, עשו ממך צחוק, הורידו לך את זה – עכשיו זה 12 מיליארד. אז הוא יילחם על זה רק כדי להראות שהוא לא פראייר. אז מה עושה הממשלה? אומרת: בשני התחומים האלה, לא צריך צרות. עשו לי טובה, לא צריך מישהו שיילחם ויעשה צרות. אנחנו רוצים לחתוך שם, לחתוך ולחתוך, אז טוב שאין שרים. אז הלכתי לבדוק באמת אם זה נכון, התיאוריה שלי; אם זה באמת נכון. והנה, הפלא ופלא, מתברר שזה נכון. בכל מה שקשור בנושא של רווחה לאותם ציבורים שדיברנו בהם קודם, אתה רואה שהממשלה הזו הולכת ומקצצת. זו ממשלה שנבחרה - גם מפלגת העבודה, שזה היה הדגל שלה, שזה כאילו היה המהפך שהיא עושה, וגם קדימה שנדבקה בזה. כולם דיברו גבוהה גבוהה, וואו, וואו. עוד לא היתה אז מלחמת לבנון. דיברו גבוהה גבוהה רק על זה. כאילו, איך אומרים? ה-issue של הבחירות היה נושא הרווחה. איפה זה? אז היית מצפה שיהיו לך תוספות, תוספות, תוספות. אתה בודק ורואה: פה מקצצים, מקצצים, מקצצים. מאחר ששרוני, ידידי, פירט את הכול, אני כבר מנוע מלפרט איך מקצצים, איך חותכים. זאת אומרת, שהתיאוריה הזאת צדקה לפחות לגבי משרד הרווחה, ששם מקצצים, ויכול להיות שטוב לממשלה, טוב לראש הממשלה או למי שקובע, שלא יהיה שר, שלא יהיה מי שיילחם על זה. אחר כך באתי למשרד השני וגם שם ראיתי שמקצצים בכל מה שקשור לנו. אם זה בעולמה של תורה, אם זה בחינוך שלה – בכל המקומות מקצצים, מקצצים, מקצצים. יש לנו מזל שאולי יושב-ראש ועדת הכספים, שבחלק מהדברים זה חשוב לו – יכול להיות שנצליח, אולי, להחזיר טיפה. טיפה מהים. גם זה לא בטוח. אז טוב לממשלה שאין. ביטלו בכלל את המשרד הזה. בקיצור, אני אומר שאנחנו הולכים לכיוונים לא טובים. ואני אומר את זה לא כמי שהוא אופוזיציה מטבעו. כי אתם יודעים שאני מטבעי וגם מפלגתי, מטבענו, אנחנו מפלגת קואליציה. ואנחנו נותנים שכם לבנות, ואנחנו לא נמצאים באופוזיציה מתוך אידיאל, ההיפך. האידיאל שלנו הוא להיות בקואליציה ולהיות שותפים, ואני יכול לגלות לכם שאפילו חלק מתפיסת העולם הכלכלית מקובלת עלינו. אנחנו לא נגד כל התפיסה. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): אפשר להיכנס - - - יותר גרועים - - - ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא יודע. פעם אמרו שאנחנו נחליף אתכם, אז אני לא יודע. היו"ר אחמד טיבי: נא להקשיב, נא להקשיב. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כך שלא שאני בא נגד חלקים מהתפיסה הכלכלית, שהיינו בזמנו שותפים לה, ואני חושב שבזמנו שר האוצר, בחלק גדול מתפיסת עולמו – בחלק – הצעיד את המדינה קדימה והוציא אותה מדרדור לתהום, והוא זה שגרם לכך שיש לנו עודפים ויש על מה לדבר. אבל בחלק השני - להיות חכם. לא לרוץ. בכלל, הדת היהודית – לא מכיר דתות אחרות בנושא הזה – אומרת: אל תהיה קיצוני, לך תמיד בשביל הזהב. לא להיות קיצוני עד הסוף – בתפיסת העולם הכלכלית – עד הסוף רצת. והזהרנו. אמרנו: יש כאן כאלה שנרמסים, יש כאלה. צריך לעצור. לא עד הסוף. רצו עד הסוף – נזק. אבל ללכת לכיוון ההפוך לגמרי – אוי ואבוי. ולכן צריך היה ללכת בדרך האמצע, והממשלה הזאת לא הולכת בדרך האמצע, לא בתקציב הזה וגם לא בחוק ההסדרים, שזו פרשה בפני עצמה. יש איזה כלי שבו עמל של ארבע שנים, לפעמים, של חברי כנסת שעובדים בנאמנות, מגישים הצעת חוק, דנים עליה מכל הכיוונים, מגיעים בסוף להבנות ומתגבש בסוף חוק טוב שמתקבל – הראיה שהכנסת אישרה וזה עבר את כל הביקורות – במחי יד אחת מתבטל, לא בגלל שחושבים. אלא מה? מפני שאין ברירה. מאלצים. אומרים: אי-אפשר להפריד, אדוני. אתה בקואליציה, אתה חייב להצביע על הכול. או כן או לא, אם לא – אתה לא בקואליציה, כי הצעת תקציב היא אי-אמון. כלומר: אונסים את כולם להצביע וככה לבטל חוקים. או ככה ללכת, במחי יד אחת, בלי דיון, בלי שאפילו אנשים יודעים מה כתוב שם – רוב חברי הכנסת אפילו לא יודעים ולא מבינים לפעמים מה כתוב שם, כי הם לא עוסקים בזה – מבטלים והורסים עמל שלם שנבנה בידע ולפעמים בחוכמה רבה. כך שגם את חוק ההסדרים, מעבר לחוק התקציב, צריך לשנות מן היסוד. לא יכול להיות מצב כזה. כל חוק שרוצים – אפשר לשנות - - - היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תעלה אותו מחדש, וידונו – כמו שקיבלו אותו, עם כל השלבים, ככה ידונו גם איך לבטל אותו ולהציע חוק אחר, לא במחי יד אחת. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בקיצור, מפלגתי שלי, נכון להיום, תצביע נגד הצעת התקציב בקריאה ראשונה, ואנחנו מאוד מקווים שכשנגיע לקריאה שנייה ושלישית התקציב הזה ישונה באותם סעיפים שדיברנו עליהם, כך שתהיה לנו אפשרות לחשוב פעם שנייה על הצבעתנו. אני רוצה לומר שלימדו אותנו כלל ודיברנו על כך ש"מכניסים עזים" כדי שאפשר יהיה להוציא אותן וכולם מבסוטים. אתם לא שמים לב שיש שם סכין. כשנכנסת עז היא יוצאת גזומה, כבר גזמו אותה וקיצצו אותה. אז אל תהיו מבסוטים מזה שהכנסנו עז והיא יצאה. שימו לב שהעז הזאת לא גזומה. תודה לך, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חברי, חברי הכנסת סטס מיסז'ניקוב, ואחריו עמיתי, חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס. לישראל ביתנו - עשר דקות. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): תודה ליושב-ראש. אדוני היושב-ראש - - - היו"ר אחמד טיבי: זה שוויוני. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אתה שם לב שאתה גוזל ממני שניות יקרות? היו"ר אחמד טיבי: אתה תקבל פיצוי והעדפה מתקנת על כל רגע ושנייה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אני אתחיל בחיוב, למען ההגינות: הבוקר התפרסמה הבעת אמון של קרן המטבע העולמי בישראל במשק ובכלכלה של ישראל. על-פי הדוח, ביצועי המשק טובים מאוד ומדינת ישראל וכלכלתה עמדו היטב גם במלחמת לבנון. על כך, רבותי, אני מסיר את הכובע בפני שרי האוצר בעבר ובהווה ובפני ראשי בנק ישראל. כל הכבוד. הבעת האמון הזאת היא יותר שדר החוצה, למשקיעים זרים, שכדאי לבוא ולהשקיע במדינת ישראל. זה הטוב שבדבר. אבל, לנוכח המצב הכלכלי, ואני מדגיש: המצב הכלכלי, בה"א הידיעה, הטוב שבו שרוי המשק, קיים מצב כלכלי קשה שמקורו בהידרדרות מתמשכת של מערכת הרווחה, שהובילה לפגיעה חוזרת ונשנית בשכבות החלשות. מדיניות הממשלה, אדוני היושב-ראש, משנת 2002 ועד 2005, מושתתת על קונספציה שלפיה צמיחה היא תחליף למערכת רווחה. לצמיחה ניתן להגיע דרך קיצוץ בהוצאות הממשלה ובהורדת מסים. הממשלה הנוכחית ממשיכה את הקו הזה בדיוק, שהוחל בממשלות הקודמות, אם כי קצת מיתנה אותו. לכן, החשש שלי ושל עמיתי, חברי הכנסת, הוא כי בתוך המקרו-כלכלה והשבחים מבחוץ, בתוך המלצות האנליסטים על מהלכים כאלה ואחרים ובתוך דירוג סיכון האשראי הבין-לאומי, שכחה מדינת ישראל את היושבים בתוכה, שזקוקים לה מכול להבעת אמון ממשלתית, ממלכתית ולאומית. היא שכחה אוכלוסיות עניות המקבלות קצבאות הבטחת הכנסה עם תוספת סיעוד, כיוון שהיא מבקשת לקצץ בתוספת הסיעוד. היא שכחה את האוכלוסיות קשות-היום המשולבות בכוח ובאטימות בתוכנית ויסקונסין ואינן יכולות לעשות דבר מול אטימות החברות המפעילות, שהרווחים לנגד עיניהן. היא שכחה את החיילים המשוחררים אשר נתנו שנים למען ביטחון מדינת ישראל, ורק עכשיו סיימנו את מלחמת לבנון, ועומדים להשתחרר או שכבר השתחררו אלפי חיילים שהשתתפו במלחמה הצודקת הזאת, והממשלה מעדיפה לקצץ להם במקומות תעסוקה מועדפים וגם להפחית את מספר הימים המזכים לקצבת אבטלה. הממשלה שכחה עשרות אלפי עולים שרכשו במיטב כספם בתים שבנתה עבורם הממשלה בשיטת הבנייה הקלה. מה לעשות, הבנייה הקלה הזאת נאכלה על-ידי טרמיטים. זה נשמע מצחיק אבל ראיתי את הבתים האלה. כל בתי העץ נאכלו על-ידי טרמיטים, ועכשיו, הממשלה מתכחשת לאחריותה לפצות את האנשים שקנו את הדירות של הבנייה הקלה. הממשלה שכחה את אלפי ההורים לילדים נכי-נפש, שהוסיפו דאגה וכאב לב על ילדיהם לאחר הפרטת מעונות הפנימייה ומעונות החסות לנוער במשרד הרווחה. הממשלה שכחה את תשושי וחולי הנפש אשר הטיפולים שיינתנו להם יופרטו, ומה תהיה תקוותם בסוף? הממשלה מתעלמת מהמלצות אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש והיא מפריטה את שירותי בריאות הנפש הממשלתי ברחבי הארץ, תוך פגיעה אנושה ולעתים קטלנית בחולי הנפש, במשפחותיהם ובסובבים אותם, תוך כדי חיפזון מיותר ונמהר בבקשה לקצץ עלויות ולחסוך בכל מחיר. לא כל דבר שחוסכים בטווח הקצר משתלם בטווח הארוך. הממשלה שכחה את הנכים הכלליים, את נכי רדיפות הנאצים, את נכי המלחמה בנאצים, אשר קצבותיהם לא יעודכנו והם יישכחו בבחינת "רחוק מהעין רחוק מהלב". היא שכחה את העולים החדשים אשר מדינת ישראל אומרת בפה מלא: אנחנו רוצים אותם, היא משתוקקת לקלוט אותם, אולם בפועל היא לא מעדכנת את סלי הקליטה, זאת אם לא יאושרו סעיפים בחוק ההסדרים של 2007. רבותי חברי הכנסת, אוי לה למדינה, במיוחד זאת שאמורה להיות מוגדרת כמדינת רווחה, ואנחנו מדינת רווחה, שרואה את עצמה כאור לגויים, אם תתנהל כעסק כלכלי בלבד. אסור שרק שיקולי רווח והפסד מיידיים ינחו את צעדיה. נדמה כאילו החזון והדרך שבהם מדינת ישראל מבקשת ללכת אבדו בתוך החישובים הפיננסיים. השתלטות חישובים אלה והשמתם לא לצד אלא במקום סדר-היום החברתי-הערכי שלנו יוצרים דרוויניזם כלכלי ברוטלי וחסר מעצורים, המשנה את ערכי מדינת ישראל. חוששני, כפי שנאמר, "באין חזון ייפרע עם". מתי, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, נהיו אוכלוסיות המצוקה עול על צוואר המדינה? מתי החלה מדינת ישראל לראות אוכלוסיות רחבות כל כך בפריזמה כלכלית פיננסית, המעכבת את המשק הישראלי מלשעוט קדימה? מתי החליטה מדינת ישראל שעליה לחדול לשרת את כל אזרחיה? ובכל זאת, כיוון שאני, כמו יתר חברי מסיעת ישראל ביתנו, סבורים באמת ובתמים, ואולי יותר מדי בתמים, כי שר האוצר, חבר הכנסת הירשזון, מבקש ומנסה בכל כוחו לשנות סדרי עדיפויות לאומיות ולעדכן את התקציב בהתאם ולהתחיל טיפול לעומק בעוני, אנחנו נצביע היום בעד התקציב בקריאה ראשונה. אבל, ופה האבל הגדול - - - שר הפנים רוני בר-און: זה איום? הכול כתוב, שמענו, הבנו. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): זה לא איומים. תאמין לי שאני זהיר מאוד. האיום הכי גדול הוא שאחרי זה אני אלך לשלי יחימוביץ - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): עלי אתה לא מאיים. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): לא עלייך, אני מאיים עליו. סיעת ישראל ביתנו תעמוד על כך שחלק מהדברים האבסורדיים יוצאו מחוק ההסדרים וגם שתקציב משרד הרווחה יעודכן בהתאם. אמנון כהן (ש"ס): ש"ס תסכים לזה גם. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): זה לא איום. אנחנו מתנגדים בתוקף לפגיעה בחיילים משוחררים. אנחנו מתנגדים בתוקף לפגיעה בשירותי בריאות הנפש. אנחנו מתנגדים לפגיעה ביולדות על-ידי קיצוץ מענק הלידה לילד ראשון. מה קרה? אם למישהו יש ילד ראשון, הוא צריך להיות מקוצץ במענק? אם יש משפחה ברוכת ילדים, דווקא הילד הראשון צריך להיות מקוצץ במענק? אני לא יודע, אני לא מבין את הבעיה הזאת. אנחנו מתנגדים לפגיעה בתלמידים ובהורים אשר צריכים לשלם על בחינות הבגרות. על מה ולמה הם צריכים לשלם על בחינות בגרות? מצד אחד אנחנו רוצים שילדים ייגשו לבחינות בגרות ומצד שני אנחנו מטילים עליהם ועל המשפחות שלהם קנסות. מה אנחנו עושים? אנחנו הורסים את החינוך. אנחנו מתנגדים לביטול חוק במדינת ישראל, ובעצם תובעים את קיום החוק, חוק בית-חולים באשדוד, שנקבע בשנת 2002 ולא מקוים. לא רק שהוא לא מקוים, אלא בחוק ההסדרים נקבע ביטול החוק הזה. זה דבר שלא נשמע, שלא מקיימים חוקים במדינת ישראל. אנחנו מתנגדים לפגיעה בסיכוי של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול להתמודד בהצלחה עם האתגרים שניצבים בפניה, רק מפני שמקצצים בתקציבה כל שנה. ההתמודדות שלה מול המסוממים ומול האלכוהוליסטים זאת הבשורה שלנו, זאת הבשורה לאלפי משפחות שיכולות להיהרס בגלל זה. אנחנו מתנגדים לפגיעה במדענים של תוכנית קמ"ע, שלא מתוקצבים כראוי בגלל משחקים פוליטיים זולים. האוצר מצא חברי כנסת פראיירים, סליחה על הביטוי, שכל פעם מוסיפים תקציבים לתוכנית קמ"ע ואז הם מורידים את התקצוב הזה, כי הם יודעים שחברי הכנסת יוסיפו. אני מציע - תפסיקו, תפסיקו לשלוט במדענים ולהפוך אותם לקלף מיקוח במשחקים פוליטיים. אני מקווה, וזה לא איום, שיתחיל דיאלוג אמיתי עם האוצר אחרי ההצבעה בקריאה ראשונה, וזה שהצבענו היום בעד לא יתקבל כמובן מאליו. לבסוף, קיימות הרבה מאוד הצעות להתמודד עם העוני ולשפר את כלכלת הרווחה שלנו - מס שלילי, העלאת שכר מינימום, עדכון קצבאות ילדים ועוד. הכול בסדר, אבל, לצערי, אין שום מדיניות ברורה שתבדוק מה הן ההשלכות של אותן הצעות על המשק ועל מצבן של השכבות שלמענן אנחנו מציעים את ההצעות האלה. הגיע הזמן לקבוע יעדים ארוכי טווח ולגזור את כל המדיניות שלנו, לרבות בניית תקציב, על-פי המדד ביעדים שייקבעו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה. אמנון כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תקציב המדינה הוא הכלי הניהולי של המדינה, ולפיו נקבע סדר העדיפויות הלאומי, הכלכלי והחברתי. התקציב הינו המסמך החקיקתי החשוב ביותר שהכנסת מאשרת באופן שוטף; כל כך חשוב, שהמחוקק הגדיר אותו בחוק-יסוד: הממשלה כשווה בחומרתו להצבעת אמון. התקציב הוא היישום של יעדי הממשלה, הוא הקובע את שיעור האבטלה, העוני, התעסוקה, הצמיחה ועוד. אשר על כן, בבואנו לדון בסעיפי התקציב ולאחר מכן לאשרו, עלינו להתייחס ליום אישור התקציב כאל יום חשבון נפש לאומי. הממשלה הנוכחית, עם היבחרה, הביאה עמה תקווה חדשה, בשורה חדשה עבור אזרחי המדינה שננטשו על-ידי הממשלה הקודמת. הממשלה הזאת הכריזה על עצמה טרם היבחרה, שתהיה ממשלה חברתית על כל המשתמע מכך. כל המפלגות המרכיבות את הקואליציה, וביניהן גם תנועת ש"ס, חרתו על דגלן את נושא האחריות החברתית ולא הרפו עד שהשיגו הסכמים קואליציוניים למען ממשלה חברתית. אך בבואנו היום להצביע על התקציב לשנת 2007, אנחנו רואים שתקציב זה אינו חברתי כמצופה. ממשלות ישראל בעבר פעלו מתוך מדיניות של התנתקות חד-צדדית מבעיות החברה החריפות והמאיימות על היציבות החברתית במדינה. הממשלה צריכה לזכור שהביטחון הסוציאלי חשוב לא פחות ואולי אף יותר מהחוסן הלאומי. האויב הפנימי הנקרא עוני מאיים ומסוכן פי כמה. אחד התנאים לשקט החברתי הוא צדק חברתי ומערכות שוויוניות, לרבות בחינוך ובבריאות. רק מדיניות של צדק ושוויון חברתי יוצרת את החוזק המהותי של העם והמדינה. בכל מקרה, אסור לתת לממשלה לברוח מאחריות לאזרחיה ולהפקיר אותם לחסדי תנועות חברתיות ועמותות חסד, כפי שראינו במלחמה האחרונה. בסעיפי תקציב 2007 חייב להופיע בראש סדר העדיפויות סעיף המלחמה בעוני ובמקום הטבות לעשירים יש לחשוב בכובד ראש איך להקל על העניים והשכירים. לא ייתכן שאדם יעבוד 12 שעות ביום ועדיין יחיה מתחת לקו העוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במהלך 30 השנים האחרונות הכתובת הכלכלית והחברתית של מדינת ישראל נכתבה על הקיר. האוכלוסייה הנזקקת אינה מקבלת את הכלים או את התנאים להתמודדות בשוק העבודה, שהוא תחרותי ומתקדם. לא במקרה שיעורי האבטלה, העוני והאי-שוויון הולכים וגדלים. במהלך עשורים שלמים ברציפות, מי שמגביר את הנטל על האוכלוסיות החלשות, הנושאות בעומס הכפול, הכבד, של מסים וביטחון, חייב להבין כי קיימת באיזה מקום נקודת שבירה. אשר על כן, אנו נמצאים על פרשת דרכים. רמת האבטלה עדיין גבוהה והשפעתה עדיין ניכרת בכל אתר ואתר. אל נא נשכח ששלומה ועתידה של מדינת ישראל תלויים גם בחוסנה הכלכלי. טיפוח ההון האנושי וההשקעה בחינוך ובהשכלה יביאו להגברת התעסוקה. יש להשקיע בתשתיות, להוריד את המס על העבודה, להגדיל את המס על רווחי הון ועוד שורה ארוכה של צעדים נדרשים. כל אלה יביאו לתחילת היציאה מהפערים החברתיים ולהליכה לקראת חברה שוויונית ונעימה יותר לכולנו. אין לי ספק שהאוצר ייאלץ לבצע שינויים משמעותיים בתקציב הנוכחי. יהיה עלינו להתמודד בוועדות עם שאלות חשובות ביותר - במה ניתן לפגוע ובמה יש להימנע מפגיעה בכל מחיר. חלוקת המשאבים הכלכליים בחברה היא זו שתעצב את דמותה של החברה הישראלית בהמשך הדרך. לכן, עלינו להקדיש לכל סעיף וסעיף בתקציב תשומת לב מרבית ולבחון כל פגיעה לגופה על מנת למנוע תוצאות שיפגעו אנושות בחברה הישראלית ללא הצדקה מהותית. היום אנו נאלצים להצביע עבור התקציב כפי שהוא בקריאה ראשונה כדי לאפשר למשק להתקיים. עם זאת, אנו מתחייבים - לא ננוח ולא נשקוט עד אשר נשנה בוועדות ובוועדת הכספים את כל הנושאים שעליהם חתמנו בהסכם הקואליציוני ואשר עליהם התחייבה בפנינו ממשלת אולמרט. אני פונה גם למפלגות השותפות בקואליציה לעמוד על דרישותיהן למען השכבות החלשות ויחד נצעיד את המדינה לעידן טוב יותר. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת אמנון כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, התקציב הזה יאושר בקריאה ראשונה. אני חושב שזה כמעט ברור. השאלה שאני שואל היא: האם זה התקציב שמדינת ישראל ראויה לו? וכאן אני בא לשאלה יותר משמעותית: מה הדרך הכלכלית-החברתית של ממשלת ישראל, ואיך נראה את עצמנו בעוד חמש-שש שנים? ברור לי לחלוטין שהיתה מלחמה - לא ניכנס לשאלה איך היתה המלחמה, מדוע לא היתה אפקטיבית - ברור שצריך לכסות את הוצאות המלחמה ולחמש בביטחון. אבל במדינת ישראל לפני שישה חודשים ביקר ראש הממשלה בבתי-תמחוי, שר הביטחון זעק בכל מקום על המצב החברתי, ואנוכי כתבתי את המצע הכלכלי-החברתי של מפלגת העבודה, אשר קרא לשינוי דרך. השאלה היום היא מה אנחנו עושים בתקציב 2007, אבל גם מה אנחנו עושים מכאן ואילך. בתקציב הזה כבר אין מספיק אפשרות לשינויים גדולים. כן, ביקשנו שהמסגרת התקציבית תשתנה. התנגדנו כשמר נתניהו הטיל מגבלה על ההוצאות שלא יעלו ביותר מ-1%. ביקשנו 2%, הסכימו לפני הבחירות בהסכם על 1.7%. אכן, עקב הוצאות הביטחון, זה יגיע ל-3.8%. מובן שאין תורה בעולם ש-3.9% זה גרוע ו-3.5% זה טוב ו-4.1% וכן הלאה, אין כזאת, אבל ברגע שמישהו כבר אמר זאת, השווקים כבר רשמו. לכן יש לי הערה לגבי השווקים ולגבי הדוח של קרן המטבע הבין-לאומית. מכיוון ש-14 שנה בבנק העולמי הובלתי רפורמות והתווכחתי רבות עם אנשי קרן המטבע, קצת השתוממתי לראות שאחד העיתונים המכובדים בישראל פתח את העיתון שלו בכותרת ענק שקרן המטבע אמרה שכלכלת ישראל היא מהטובות בעולם. אני רק רוצה להסביר מה היה לפני שישה חודשים, ושום דבר לא השתנה. כן, יש צמיחה של 4% – וזה טוב, אנחנו חסונים פיננסית ואנחנו אחראים תקציבית – וזה טוב, ואין אינפלציה – וזה טוב, וזה היה גם לפני שישה חודשים. אבל אף שעברנו את המלחמה הזאת, מי משלם עבורה ומי שילם בעבורה בעבר? אנחנו נמצאים באותו מצב שלצערי ובכאב גדול אנחנו אי-שוויוניים ביותר, עם רמת העוני היחסי הגדולה ביותר, עם רמות חינוך ושיטור שלא מקובלות עלינו, ולצערי התפרסם אתמול מדד השחיתות, שבו אנחנו יורדים ויורדים ויורדים. לכן השאלה היא, איך הממשלה הזאת מתחילה דרך, צעד אחר צעד לקראת שינוי. פה אסביר את הדבר הראשון. לא יהיה בישראל בחמש השנים הבאות שינוי משמעותי בהיקף העוני ובאי-שוויון בלי שינוי בתעסוקה, כי אותה צמיחה של 4%, רבותי, אינה מחלחלת למטה. הרבה מאוד השקעות פיננסיות. אנחנו חייבים לבנות מדינה, ופה אני מסכים עם מדיניות ראש הממשלה אם היא תבוצע, כי הצהרות כבר היו, בהיי-טק נחזק את המחקר והפיתוח, ורבותי, הלוא הבטחנו לפני הבחירות, ואני הייתי יושב-ראש ועד ראשי האוניברסיטאות בעבר, שנחזק את המחקר והפיתוח כי האוניברסיטאות מאבדות את טובי הצעירים, ואנחנו מקצצים. איך נבנה מפעלי היי-טק בדרום ובצפון אם לא נחתוך את כבלי הביורוקרטיה? נניח שעשינו זאת, היי-טק זה 7% מהאוכלוסייה. 90% - ופה אני מסכים עם שר התעשייה והמסחר, ידידי אלי ישי, הבעיה היא בביצוע - הם בתעשיות המסורתיות, בשירותים, בבינוי, בחקלאות. אם לא נוביל מדיניות שתשדרג את התעשיות האלה, כמו ששני הייקים האלה, סטף ואיתן ורטהיימר הראו לנו, שחרטות מדופלמת בגליל יכולה להיות משתלמת עם שכר מתאים, אם לא נעשה זאת ברצינות ולא בפטפוטים, האי-שוויון ילך ויגדל כאן. נקודה שנייה. תקציב הביטחון. רבותי, המלחמה הזאת לא היתה אפקטיבית לא בגלל כסף, אלא בגלל הגדרת מטרות לא ברורה, מנהיגות וניהול קלוקלים ותעדוף לא נכון. לכן הפתרון שיש הוא לחזק את הצבא, אבל לבנות תקציב חמש-שנתי למשרד הביטחון, לחזק את הלוחמים, לבנות את עצמנו למלחמה הבאה ולקצץ בשומנים כמו שב-1981, אדוני היושב-ראש, מנכ"ל משרד הביטחון, פרופסור סיקו זוסמן, יחד עם מנכ"ל משרד האוצר, פרופסור עזרא סדן, קיבלו את גיבוי הממשלה, ואז מלחמת לבנון הראשונה עצרה בעדם. מלחמת לבנון השנייה נתנה לנו את ההזדמנות לשינוי, לעשות את זה נכון, ואני מודה לראש הממשלה שמינה ועדה. אני רק חושש שוועדות – אפילו בראשות טובי האנשים בישראל, דוד ברודט – לא מגיעות למסקנות. אם ניתן את תקציב הביטחון בארבע השנים הקרובות לפי המספרים האסטרונומיים שראיתי, שהתקבלו, לא יהיה ביטחון חברתי לישראל, ועל הביטחון החברתי יצאנו לבחירות – קדימה, העבודה, ש"ס, הגמלאים, כולנו, ברור שמרצ; כולנו יצאנו לדבר הזה, אפילו חברי רובי ריבלין חזר בתשובה כבר מדרכו הראשונה של נתניהו. ראובן ריבלין (הליכוד): בתשובה צריך להיות אדם שהלך לשאלה. כל הזמן הייתי באותו מקום. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): יפה. הבקשה שלי, התחינה שלי, אם לא נעשה זאת, לא יהיה תקציב חברתי בישראל. פה אני מגיע לנושא ברור. יהיו פה כמה תיקונים, ואם נעבוד ביחד, אדוני ראש הממשלה, שאינך נוכח כאן, ואתה חייב להוביל זאת, כי ממשלת קדימה-העבודה הלכה בשם הנושא הכלכלי-החברתי, והיתה מלחמה, ואת המלחמה נכסה, אבל אם הדרך הזאת לא תשתנה, אנחנו בצרות. דבר ראשון, לא ייתכן שהממשלה הזאת תקפיא את קצבאות הילדים, את קצבאות הקשישים, את קצבאות הנכים. רבותי, מהו הסכום? החישוב באוצר היה בתחילה על-פי אינפלציה של קצת מעל 2%, שזה יגיע ל-800 מיליון שקלים, למיליארד שקלים. אבל, אדוני היושב-ראש, האינפלציה עד היום – מדד 0.6%, בחודשיים הקרובים היא תרד, לכן כל ההצעה הזאת תסתכם ב-200 מיליון שקלים. מדוע גם לא בקריאה ראשונה – כך כתבתי לשר האוצר – מדוע? 200 מיליון שקלים חסרים ברזרבות, בקיצוץ רוחבי, בגידול במשרד הביטחון שיהיה קצת נמוך יותר? דבר שני. ביטול דמי האבטלה לצעירים מתחת לגיל 28. לצערי, אדוני שר האוצר אמר שהם לא רוצים לעבוד, הם לא מוכנים לעבוד. אני חוזר עכשיו משדרות ואני חוזר עכשיו משדה-בוקר ומבאר-שבע - הם רוצים לעבוד, אבל אין להם עבודה. אין להם עבודה. הם רוצים לעבוד. מגלי והבה (קדימה): ביישובי הערבה 1,000 מקומות עבודה מחכים. שלח אותם לשם. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): הם רוצים לעבוד - - רן כהן (מרצ): תן להם שכר, הם יעבדו. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): - - לכן אסור לבטל את דמי האבטלה האלה, של 180 מיליון שקלים, ביחד 350-300 מיליון שקלים. כי אין לי ספק שזה יבוטל, אף אחד מאתנו לא ייתן יד לזה. ידידי שר האוצר, הלוא תעשה את זה לקראת הסוף, למה לא לעשות את זה בהתחלה כמו שצריך? מיליארד שקלים צריכים להשתנות פה, לא לשינויים גדולים, רק לאותת, כי כולנו יודעים שהשכר הממוצע במשק עולה בינואר ב-3%, ותהיה תוספת שכר, ועופר עיני, שיופיע בשם ההסתדרות, ייאבק. לעובדים ניתן, ולנכים ולקשישים ולצעירים ולילדים נגיד: אתכם לא סופרים, אתם הולכים אחורה? הלוא זה היה האיתות של הממשלה הזאת, חבר הכנסת רביץ, נכון. הלוא על זה כולנו התאחדנו כאיש אחד. לכן אנחנו צריכים להיאבק ולחשוב ביחד עם שר האוצר שמיליארד שקלים יעברו במקומות האחרונים, גם הקצבאות, גם מחקר ופיתוח. תרשה לי, ידידי חבר הכנסת אורון, להזכיר גם את הנגב, שהצהירו עליו - עשרות מיליארדים, והפך להיות בטל בשישים. כאיתות 150 מיליון, שייתנו עוד כדי לאותת לאנשים בנגב, שאנחנו חוזרים מהם, שאומרים: איבדנו את כל האמונה. איתותים, לא שינויים גדולים. ולחברי הכנסת הערבים, אחמד טיבי, כמה מיליארדים הובטח שתקבל? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 4 מיליארדים. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): 4 מיליארדים, חבר הכנסת מג'אדלה? בכמה אתה מסתפק? ב-100. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): - - - אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני אביגדור יצחקי, יושב-ראש הקואליציה, נדמה לי שאתה תדבר עוד מעט, אז אני רוצה שתשמע גם פעם אחת מה שאני אומר. אני בעד שקיפות, אבל אתה יודע שאם אתה רוצה להביא את ישראל לצמיחה בת-קיימא, צמיחה של 4% שלא מחלחלת למטה לא תעשה את זה. הצלחה של הבורסה לא תעשה את זה. אתה ואני רוצים בשינוי שיטת שלטון, אבל יותר מזה, אם נשנה את התקציב שאתו אנחנו עובדים לתקציב רב-שנתי, אם נמשיך עם חוק הסדרים כזה, שנוציא את הכול החוצה, כי רוב חוקי ההסדרים צריכים ללכת לוועדות - אז למה לא נשנה את התיאטרון הזה, את הקומדיה היוונית הזאת, ונעשה פעם אחת את מה שמצפים מאתנו שליחי הסנהדרין מול אלוהים ואדם, ונתחיל לבנות תהליכים דמוקרטיים שקופים ונאורים? התקציב יעבור, אבל אם לא נדאג שתהיה בו בשורה, לא יהיה בו שום איתות. אני מקווה שהממשלה מבינה את זה, כי כל החברים שיושבים כאן ובחוץ מבינים זאת היטב. הציבור לא יסלח, אם הממשלה לפחות לא תאותת בכיוונים הנכונים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: סיום טוב. תודה רבה, חבר הכנסת ברוורמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, עשר דקות לסיעת הליכוד. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב להודות שקצת מוזר לי לדבר על תקציב המדינה לא כמגיש התקציב אלא כמבקר התקציב, אבל חשוב לעשות גם את הפעולה הזאת. אני חושב שבמשטר דמוקרטי חייבים להשמיע גם את הדברים האחרים, גם אם זה לא בדיוק נעים לשלטון, או גם אם האמירה היא דרך הרבה יותר קלה מאשר דרך המעשה. אבל, אדוני היושב-ראש, נאמר על-ידי הממשלה שתקציב 2006 הוא של ביבי, תקציב 2007 - - ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - הוא של ביבי. סילבן שלום (הליכוד): - - יהיה תקציב עם חזון ותקציב עם מסר חברתי. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה, זאת הבטחה שלא מומשה. אין חזון ואין דרך. בכלל, יש תחושה קשה מאוד בעם, של שפל קשה מאוד, שבר קשה מאוד במנהיגות. אתה שומע היום את האנשים ואת הדור הצעיר, שלא רוצים להצביע ולא מאמינים באנשים, אבל יש צורך לתת מענה לאנשים לפחות מהבחינה הכלכלית, שידעו שיש מישהו שמטפל גם בהם. הבשורה שיצאה מהממשלה הזאת היא שהולכים לקחת מיליארדי שקלים ולהעביר לביטחון, וממה, אדוני היושב-ראש? מהנושאים החברתיים. למה אני מדגיש את זה? כי איתרע מזלי להיות שר האוצר בתקופה קשה, שבה נאלצתי להעביר 7 מיליארדי שקלים לביטחון, אבל, אדוני היושב-ראש, דובר על תקופה שהיו בה 20,000 פיגועים, 140 ישראלים הרוגים מדי חודש, היה צריך לבנות גדר הפרדה, היה שפל כלכלי בכל העולם, והיינו חייבים לשמור על היציבות כדי שהעסק לא יתרסק. היינו חייבים לשמור על היציבות בכל מחיר. אבל היום לממשלה יש אפשרות לעשות חשיבה על סדרי עדיפויות. אין ספק שצריכים לתת לצה"ל החזר על כל ההוצאות שהוא הוציא, אבל מעבר לזה הצבא עצמו צריך להחליט על סדרי עדיפויות. האם הוא מעדיף להמשיך להוציא 100 מיליון דולר על מטוס, האם הוא מעדיף להמשיך להוציא על פצצות חכמות או לתת לימ"חים ולעורף הישראלי? האם לא הגיע הזמן שתהיה גם התייעלות? אבל זה לא מוציא את הממשלה מההחלטה הזאת. אדוני היושב-ראש, מדובר בסדרי עדיפויות של הממשלה שגורמים להגברת העוני. אנחנו רואים את ממדי העוני בשנים האחרונות. אדוני היושב-ראש, העוני הוא לא מעשה ידי הבריאה. כל העוני הוא מעשה ידי אדם. לצערי הרב, יש אצל אנשים דעה מסוימת – קבוצה מסוימת באוכלוסייה – שהחלשים והמסכנים בעצם פרזיטים, הם לא רוצים לעבוד, ולכן צריכים להכריח אותם לצאת לעבוד. כדי להצדיק את המעשים שעושים ולא להגיד שזה בשם האידיאולוגיה, אומרים שהמצב קשה ומסובך. אני אומר לכם שמספר העניים כתוצאה מההחלטות האלה רק ילך ויגדל, ואנחנו בשנה הבאה נראה שהפערים האלה ילכו ויגדלו. הפערים האלה לא יכולים להמשיך ולהתרחב. אדוני היושב-ראש, זה לא ערב של טפיחה על השכם, אבל לי לפחות, גם בתקופה הכי קשה – והיה פה אביגדור יצחקי, שהיה חבר הוועדה לרפורמה במס שמיניתי – היה חלק בצעד אולי החשוב ביותר בעשור האחרון בצמצום הפערים בחברה הישראלית, וזה הטלת מס על הבורסה ומס על כל אפיקי שוק ההון. לאחר עשרות שנים שאמרו שאין מס על ההון ויש רק מס על עבודה, החלטתי לעשות הכול כדי להטיל מס על ההון. אדוני היושב-ראש, רק בשנת 2006 - כשאומרים שהיום הקופה מלאה - ההכנסות ממיסוי שוק ההון הן 3 מיליארדי שקלים. לא הספקתי לראות מה התחזית ל-2007 ממיסוי שוק ההון. צא ולמד מה ניתן לעשות בכסף הזה ומה היה קורה אם לא היה הדבר הזה וכמה היו צריכים לקצץ מהנושאים החברתיים בלבד. לכן אני חושב שאנחנו חייבים להסתכל על תקציב מצד אחד כתקציב שבונה את הכלכלה לעתיד, בונה צמיחה, מבצע רפורמות ושינויים מבניים, ומצד שני מאפשר לחברה לשרוד, ולא מהלך שמקדש רק את הרפורמה ואת הצמיחה על חשבון החברה, ולא מהלך שמקדש רק את החברה על חשבון הרפורמה והצמיחה. המהלכים צריכים להיות משולבים. ידידי סגן שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת יצחק כהן, אתה היית מופקד על הרפורמה בביטוח, על הרפורמה בפנסיה, שיצאה לפועל כבר אחרי שעזבנו. חיים אורון (מרצ): - - - סילבן שלום (הליכוד): יש כאלה שאומרים "זה נוח", אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד, חבר הכנסת אורון. יש בעולם דבר שנקרא סוכנויות דירוג בין-לאומיות, שמעת עליהן? סוכנויות הדירוג בדרך כלל קובעות את דירוג האשראי של ישראל לפי המצב הכלכלי. אבל מה לעשות שגם בשנים האלה, שהיו שנים קשות עם אינתיפאדה, 20,000 פיגועים, 140 הרוגים מדי חודש, שפל עולמי והנאסד"ק קרס, דירוג האשראי של ישראל לא ירד אפילו במילימטר. חיים אורון (מרצ): זאת אומרת שלא היתה קטסטרופה. סילבן שלום (הליכוד): אפילו לא במילימטר. חבר הכנסת אורון, אני ניסיתי לחשוב על זה, ושאלתי מדוע הם לא הורידו את דירוג האשראי של ישראל. בהתחלה אמרתי, אולי הם עובדים אצלי. אחרי זה הגעתי למסקנה אחרת, מפני שהם יהודים. אבל אם נהיה רציניים, דירוג האשראי הגבוה ביותר של ישראל שניתן בשנת 2000 לא ירד אפילו במילימטר. אם היה מצב, כפי שנוהגים אולי לתאר, הרי דירוג האשראי היה יורד בצורה דרמטית, אבל לא ולא. כל התוצאות שאנחנו רואים בכל השנים האחרונות הן פועל יוצא של מהלכים שנעשו כדי לשמר את היציבות הכלכלית, מהלכים ששמרו את היציבות והובילו לצמיחה. חיים אורון (מרצ): אז הקטסטרופה לא היתה כל כך גדולה. סילבן שלום (הליכוד): הרפורמה במס הכנסה שנעשתה, כמובן, גם בתקופתי היתה רפורמה שהובילה להפחתת שיעורי המס, להטלת מס על ההון, ובסופו של דבר הובילה לאותה צמיחה. רן כהן (מרצ): אבל לא אנחנו אמרנו שהיה חורבן, החברים שלך אמרו את זה - - - סילבן שלום (הליכוד): הרי צריך לדעת ששיעורי המס בישראל תמיד היו גבוהים. היינו מעבר ל-60%, והגענו למצב שבו מס הכנסה פלוס מס בריאות פלוס ביטוח לאומי היו 49%, הכול ביחד. בתקציב הזה אין בשורה כלכלית. זאת שנה מבוזבזת. זאת שנה שבאה ואומרת שאנחנו לא עושים בעצם כלום; בשנה הזאת אנחנו אמורים לתת רק לביטחון, אנחנו אמורים רק לסייע לצה"ל. צריך לסייע בהוצאות שהוצאו, למלא את המלאים, כי זה דבר מחויב. אבל הממשלה לא יכולה להתחמק מהחלטה על סדרי עדיפויות. בסדרי העדיפויות שלה כרגע היא פושעת, כי היא מזניחה את הנושאים החברתיים. חבר הכנסת אורון, כל ממשלה תיתן לביטחון על חשבון החברה. אתה יודע למה? כי כל ראש ממשלה – וראיתי את כל ראשי הממשלות – נותן רק לביטחון. אתם יודעים למה? רן כהן (מרצ): לא נכון, רבין לא עשה את זה. סילבן שלום (הליכוד): ראש הממשלה נתן לביטחון גם בתקופה ההיא. אתם יודעים למה? הוא לקח כשהוא היה שר הביטחון ב-1984. ב-1985 היתה תוכנית החירום הכלכלית. אבל אתם יודעים למה? מסיבה אחת: ועדות חקירה מקימים רק על נושא של ביטחון. אף פעם לא יקימו ועדת חקירה על גידול במספר העניים, על גידול במספר החלשים, על גידול במספר המסכנים, הנכים והאומללים. רן כהן (מרצ): על מניות הבנקים. סילבן שלום (הליכוד): מניות הבנקים, אבל גם אז זה לא הוקם על-ידי הממשלה, אלא על-ידי הוועדה לביקורת המדינה בכנסת. כשאתה בא ושומע את האיומים - ובעוונותי יצא לי להיות גם בפורומים מאוד מצומצמים וראיתי איומים קשים על המדינה - אני לא בא להלין על ראשי ממשלה, כי כשאתה יושב על כיסא ראש הממשלה אתה רואה את הדברים אחרת, אין מה לעשות. אבל עדיין, בזמן הזה, איפה ההבטחות? הרי טענתם שתקציב 2006 הוא תקציב ביבי. תקציב 2007 הוא כבר תקציב שלכם. יכולתם לעשות שם כל שינוי שאתם רוצים. מי עצר אתכם? מי מנע מכם? הרי יש לכם רוב קואליציוני אדיר. אבל זה עניין של אידיאולוגיה, זה עניין של אסטרטגיה. הפגיעה בשכבות החלשות היא פגיעה שלא לצורך. זה לא לצורך. אפשר גם לחשוב על דברים אחרים. אפשר גם לעשות משהו שלא ייתן את הפתרון הקבוע. כעסו עלי מאוד כאשר הקטנתי את שיפוי המעסיקים - זה דבר שבאוצר לא יכולים לעשות - או כאשר הגדלתי את תקרות מס בריאות וביטוח לאומי, הכול רק לשנה. אמרתי שכשיש שנה קשה, כשיש מלחמה, המעסיקים יצטרכו לשלם ואלה שמרוויחים שכר גבוה ישלמו מס מיוחד. אבל זה לא היה כאסטרטגיה, לא כאידיאולוגיה, כי בסופו של דבר צריך לדעת שמי שמייצר את הצמיחה אלה השכבות החזקות, אלה המעסיקים, אלה שמשלמים גם את המסים הגבוהים. פה אנחנו רואים פגיעה אדירה בתשתיות, אדוני היושב-ראש. ההחלטה להוריד מיליארד שקלים מהרכבת זה דבר דרמטי. בנימין נתניהו (הליכוד): זה אנטי-חברתי. סילבן שלום (הליכוד): זה דבר דרמטי וזה אנטי-חברתי. כשבאנו עם התוכנית של תל-אביב–אשדוד–אשקלון–שדרות–נתיבות–אופקים–באר-שבע, כמה מאמרים של צחוק היו. אמרו שיש כבר רכבת לבאר-שבע. אמרתי שלא רק זה, תהיה מסילה כפולה לבאר-שבע. אתה, אביגדור, זוכר את זה. היו"ר אמנון כהן: הוא תמך בזה. סילבן שלום (הליכוד): הוא היה שותף לזה. ראש הממשלה שרון מאוד דחף לזה. חייבים לתת לו גם קרדיט. איך אתה היום, יושב-ראש הקואליציה, כשאתה רואה הפחתה במיליארד שקלים, כשאומרים שהפרויקט הראשון שיורד זה הרכבת לשם - ואולי הרכבת שאתם עשיתם, ביבי, לכרמיאל. אביגדור יצחקי (קדימה): אני הקמתי - - - בנימין נתניהו (הליכוד): אביגדור, אתה לא בסדר. סילבן שלום (הליכוד): איום אסטרטגי על מדינת ישראל הוא לא רק איום ביטחוני. איום אסטרטגי על מדינת ישראל הוא גם איום חברתי. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): תסביר להם, אדוני השר לשעבר, תסביר להם. סילבן שלום (הליכוד): חשוב לדעת שלא רק בדיבורים פותרים את הבעיות, צריך לעשות גם מעשים. היום אתם יכולים להעביר כל רפורמה שאתם רוצים. אבל במקום זה, אדוני היושב-ראש, גם מפלגתך – ואני מאוד מעריך אותה - תומכת בדחיית העלאת שכר המינימום. הקואליציה הזאת תומכת בהקפאת הקצבאות של נכים, של ילדים, של מובטלים, של נפגעי עבודה, של אמהות. הממשלה הזאת פוגעת בצעירים על-ידי העלאת גיל דמי האבטלה, על-ידי ביטול מענק עבודה מועדפת לצעירים. הממשלה הזאת מצמצמת את פיתוח הרכבת, ועוד ועוד ועוד. יש עוד חודשיים, ובחודשיים האלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו ניאבק. אנחנו נאמר לציבור בצורה הברורה ביותר איך הולכים לפגוע בו ומה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה, איך ניתן לעשות את זה במקומות אחרים וממקורות אחרים. לכן, בעת הזאת תקציב המדינה לא ראוי לאמון ולכן נצביע נגדו. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, אחרון הדוברים. לאחר מכן ישיב שר האוצר אברהם הירשזון. בנימין נתניהו (הליכוד): אביגדור, תן תשובה על הרכבת. אתה יודע מה, אל תיתן תשובה, תחזיר את הכסף. היו"ר אמנון כהן: אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה יודע שבשיתוף פעולה עם כל המפלגות הגענו להישגים. חלק תוכל לפרט פה. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, ברוך הבא, אני חושב שכלכלת מדינת ישראל היום, בזכות כל המהלכים שנעשו פה בשנים האחרונות, היא הדבר שמחזיק אותנו מול כל הבעיות האחרות. כי אם מול כל הבעיות האחרות היתה נוספת לנו גם בעיה כלכלית חמורה, אני לא יודע מה היה קורה לנו. זה שאנחנו עומדים בפרמטרים כלכליים - לא אנחנו אומרים את זה, אלא מי שמעריך אומר את זה, קרן המטבע אומרת את זה, וראינו את זה היום בעיתונים – זה היום העוגן של מדינת ישראל לעשות בכל התחומים האחרים כל מה שהיא צריכה לעשות, כי יש לזה גיבוי כלכלי אמיתי. שותפים לעניין הזה כל שרי האוצר לשעבר, שיושבים פה בשורה הראשונה. ממשלת ישראל היום קודם כול חושבת, כמו שחשבנו גם בעבר, שלמקרו-כלכלה יש השפעה על האזרח הקטן לא פחות מכל תשלום חברתי כזה או אחר. כולנו יודעים שאינפלציה זה הדבר שהוא הכי רע לעניים. זה עושה את העניים עניים יותר – זה שיעור ראשון בכלכלה – ועושה את העשירים עשירים יותר. אין דבר שמגדיל את הפער החברתי יותר מאינפלציה. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה מדבר כמו ביבי. אביגדור יצחקי (קדימה): נדמה לי שהיינו שותפים אמיצים מאוד לדברים שעשינו. ראובן ריבלין (הליכוד): אבל צריך להיות נגד ביבי. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה רוצה - תהיה נגד ביבי; מה אתה רוצה ממני? כששער הריבית, בצורה כזאת או אחרת, נמצא באחד המקומות הנמוכים בעולם, ובתקופה מסוימת אפילו פחות מאשר בארצות-הברית הגדולה, זה אומר שאלה שחיים על אוברדרפט משלמים פחות ריבית, שאלה שצריכים לשלם משכנתה משלמים פחות ריבית. אלה שצריכים לשלם משכנתה התשלומים שלהם לא מגיעים למצב כזה שאחרי שהם שילמו שבע שנים עוד החוב שלהם לבנק יותר גדול מהסכום שהם לקחו כהלוואה. שערי המטבע אפילו נמוכים מדי, ולמרות הנומך שלהם ולמרות הבעייתיות שלהם בייצוא, מדינת ישראל הגיעה למצב שיש לה עודף במאזן התשלומים. זו היסטוריה, רבותי. אם אתם חושבים שהדברים האלה לא משפיעים על אותם אנשים שזקוקים לעבודה, על אותם אנשים שזקוקים לפרנסה, אתם טועים. לא רק הקצבה היא זאת שבסופו של דבר מביאה את הרווחה לאנשים. הם קודם כול צריכים לחיות במדינה שהכלכלה שלה יציבה ובריאה - - יעקב כהן (יהדות התורה): קודם כול צריך לחם. אביגדור יצחקי (קדימה): - - ושכל העולם מביע אמון, לא רק דרך המומחים, אלא דרך המשקיעים בפועל. כי הרי למה שער המטבע נמוך? מוכרים פה דולרים כל היום. ומי מוכר דולרים? אלה לא הישראלים שמוכרים דולרים, אלה אותם משקיעים שבאים להשקיע במדינת ישראל, הם מוכרים את הדולרים וכתוצאה מזה שער הדולר יורד. אני זוכר שפעם היתה לנו טראומה, מה יהיה אם יום אחד כל המשקיעים הזרים ייקחו את כל הכסף שלהם ויברחו מהמדינה הזאת ונהיה כמו דרום-אמריקה. מדינת ישראל, וזה אחד הדברים שצריך לטפל בהם, צריכה קודם כול לטפל בחוב הלאומי שלה. ברוך השם, ובעזרת הכלכלה שניהלו פה בשנים האחרונות, ההתחייבויות בדולרים כלפי חוץ הן יותר קטנות מהנכסים שיש למדינת ישראל במטבע חוץ. המשמעות של זה היא, שלמדינת ישראל אין חוב כלפי חוץ, אבל יש לה חוב כלפי פנים שהוא גדול, והחוב הזה – משלמים עליו ריבית כל חודש, והריבית הזאת היא זאת שבסופו של דבר גוזלת גם מהוצאות לנושאים חברתיים ולנושאים אחרים. ולכן, רבותי, אנחנו צריכים לשמור על רמת ההוצאה שלנו. היתה לנו מלחמה, אנחנו נצטרך להוציא הוצאה חד-פעמית כדי לכסות את הנזקים של המלחמה הזאת, אבל בסופו של דבר אנחנו נשמור על קצב ההוצאה כמו שהיה בשנים הקודמות, ובגלל הצמיחה, דרך אגב, לא השארנו אותו באותה רמה. יכולים להגיד שזה בגלל ההסכמים הקואליציוניים, אבל זה לא בגלל ההסכמים הקואליציוניים, זה מפני שיש צמיחה במשק הזה ואפשר להגדיל את ההוצאה מ-1% שנתי ל-1.7% שנתי, אף שבאופן אישי גם על זה הייתי מוותר. יש מצב שבו אנחנו חייבים להמשיך ולהוריד את החוב, וכדי לעשות את זה אי-אפשר להוציא יותר כסף. יותר צמיחה זה לא יותר הוצאה, יותר צמיחה זה קודם כול להקטין את החוב, כדי שנגיע לרמת חוב כפי שקיימת בעולם המפותח, ובכך נגיע לצמיחה נוספת בשנים הבאות, כי להקטנת החוב יש השפעה ישירה על הצמיחה. דיברו פה על עזרה לחלשים, אדוני שר האוצר. ראש הממשלה מנה בנאומו בפני הכנסת את ההשוואה בין 2005 ל-2007 בכל ההוצאות החברתיות – גם ברווחה, גם בבריאות, בתוספות לסל הבריאות לאותן תרופות שהתמודדנו אתן בתחילתו של המושב הזה. בסופו של דבר, כל אחד אומר "אני" ו"אני". אני מסכים עם זה. דיבר השר לשעבר סילבן שלום על הרפורמות במס. אני חושב שעדיין אנחנו לא מבינים את ההשפעה האדירה, והיה לי הכבוד להיות שותף לדבר הזה, סוף-סוף להביא רפורמה במס על כלכלת ישראל. זה לא מתבטא במיליארד לפה או לשם, זה מתבטא קודם כול בזה שמשקיע זר יכול לבוא למדינת ישראל ולהשקיע כסף בתנאי מיסוי זהים לחלוטין למה שקורה בחוץ-לארץ; ואחרת הוא לא יבוא, הוא ישקיע את זה במקום אחר. במהלך השנים האחרונות ידענו והחלטנו שהתשתיות הן נשמת אפה של מדינת ישראל, שום דבר אחר לא. וכששאל אותי אריק שרון: מה הדבר הכי חשוב שתעשה כמנכ"ל משרד ראש הממשלה? אמרתי לו: לנתק את הרכבות מרשות הנמלים, להקים חברה ממשלתית לרכבת, לאפשר לה לגייס כסף, אדוני שר האוצר, מה שעדיין לא נעשה, ולגמור את פיתוח הרכבות הבסיסי של מדינת ישראל בחמש שנים. אני מוכרח לומר שלמדתי את העניין הזה, ומרוב זה שהם קיבלו כסף התבלבלו שם קצת בחברת הרכבת, והביצוע שלהם לא מדביק את כמות הכסף שיש להם. לכן אני קורא מפה לעשות שם סדר מיידי ולהגיע למצב שמלוא תוכנית ההשקעות של הרכבת ייגמר בחמש שנים ולכל המאוחר בשש שנים. בסופו של דבר בצורה כזאת או אחרת לא צריכה להיות פריפריה במדינת ישראל. אם יש רכבת, לא תהיה פריפריה במדינת ישראל, כי כל אחד ייסע לעבודה שלו 40 דקות מכל קצות ישראל, לפחות מבאר-שבע ועד האזור של נצרת, וכתוצאה מזה יוכלו לגור איפה שרוצים, בשכר דירה נמוך או בשווי דירות נמוך, ולעבוד במקומות שזקוקים לעבודה. בנימין נתניהו (הליכוד): הקפיאו את הרכבת. אביגדור יצחקי (קדימה): אדוני שר האוצר לשעבר, אנחנו נבדוק את זה. אם יש מצב שבו רכבת ישראל יכולה להוציא את הכסף הזה על פיתוח נוסף, אני בטוח שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר יביאו את הכסף למיצוי מלא של היכולת של חברת הרכבת. כי בתוך המבוכה הזאת והבעיות האלה נוצרו גם בעיות לא קלות ברכבת מבחינת רכישת קרונות, מבחינת דברים אחרים שאמורים להשפיע על ההמשך. קראתי את חוק ההסדרים על בוריו. אני גם לא מאלה שחושבים שהמנטרה הזאת, חוק ההסדרים, היא זאת שתביא את הגאולה. אנחנו נבדוק כל דבר לגופו, נדון בכל דבר לגופו. לא צריך להסתכל על הדברים כמקשה אחת. אנחנו נבחן סעיף סעיף, נושא נושא, בכל הוועדות. זה תפקידה של הכנסת, זה תפקידי כיושב-ראש הקואליציה, לדון בכל נושא בכובד ראש ולהגיע בסופו של דבר לכל התוצאות הרצויות לעם ישראל על מנת ש-2007 לא תהיה שנה מבוזבזת, כמו שטענו פה קודמי. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני שמחה לבשר לכם ש-74 חברי הכנסת השתתפו בדיון הזה. זה נחשב מספר עצום. כמובן, לא נכללים פה השרים. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: זה בזכות היושבת-ראש. היו"ר דליה איציק: זה גם בזכות היושבת-ראש, זה נכון, ובזכות חברי הכנסת החרוצים שהיו כאן. הדיון פה היה דיון בהחלט תרבותי ומפרה. אדוני המזכיר, נא לצלצל. זאת הצבעה קצרה מאוד. אשר על כן אני מבקשת מכולם לשבת, וכששר האוצר מדבר כולנו שותקים. אדוני שר האוצר, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מבקש להזכיר לכבודה, שאתמול היא אמרה שחוק ההוצאה לפועל לא יהיה בחוק ההסדרים, וכי שר האוצר יצהיר על זה היום. אני מבקש להזכיר את זה לשר הנכבד, כי אני לא רוצה להזכיר. שר האוצר אברהם הירשזון: אני לא אמרתי שאני אצהיר על זה היום. למה אני צריך להצהיר על זה היום? היושבת-ראש אמרה, היא יודעת מה שהיא אמרה. לא צריך להצהיר הצהרות. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני עקבתי ושמעתי חלק גדול מהדוברים שדיברו פה, כל איש לפי דרכו, וכל אחד נגע בנקודות חשובות מאוד, בנקודות אשר כואבות לו. ודאי שאם אפשר היה, אם תקציב המדינה היה בלתי מוגבל ואם הצמיחה היתה בשנה הזאת – כמו שליצמן אמר, בסין 10% - אז יכולנו לעשות תקציב יותר גדול. אבל מה לעשות? עדיין אנחנו לא בצמיחה של 10%. אנחנו מקווים שנגמור השנה בצמיחה של 4.6%-4.4%. רן כהן (מרצ): לא מספיק. שר האוצר אברהם הירשזון: נכון. אבל בהתחשב בתנאים שהיו, במלחמה שהיתה, אני חושב שזאת בשורה טובה מאוד. הבשורה הטובה ביותר היא שהצמיחה תימשך גם בשנה הבאה. אני זוכר שכאשר העברתי את התקציב של השנה הקודמת, שהעברנו אותו במחצית השנה, קיבלתי הרבה מאוד עצות: לפתוח את התקציב, להעלות אותו ל-1.7%, משום שיש עודפים כספיים. אמרתי אז שאני לא אעלה לא ל-1.1% ולא ל-1.2%, משום שצריך לשמור על הרזרבות - א. כדי לשלם את החוב החיצוני. אי-אפשר שמדינה תחיה באשליה שיש לה יתרות מטבע והיא חייבת חובות חיצוניים בסדר-גודל אדיר, שמכביד על התקציב, משום שאת הריבית אתה משלם מתקציב המדינה. לכן, כל אחוז שאתה מוריד בחוב הזה מפנה לך תקציב לדברים אחרים. רן כהן (מרצ): בשביל מה היה צריך מלחמה בכלל? שר האוצר אברהם הירשזון: לכן, רבותי, צריך לנהוג באחריות גם כאשר יש רזרבות כספיות. חבר הכנסת רן כהן, הרזרבות הכספיות האלה, כאשר פרצה המלחמה הזאת, והמלחמה נמשכה תקופה לא קצרה, והנזקים בצפון היו גדולים מאוד, אנשים ישבו במקלטים ולא יכלו ללכת לעבודה, ובפעם הראשונה דאגנו לכך שבחודש אוגוסט כל אחד יקבל את משכורתו; שלא ישב אדם במקלט, שלא תהיה משפחה שלא תקבל את משכורת חודש אוגוסט. אני חושב שלמשפחות, ובעיקר לאלה שזקוקים לכל שקל, זה היה חשוב מאוד. רן כהן (מרצ): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: תן לי לדבר. בקושי אני מחבר שני משפטים, ואתה מפריע לי. כאשר נסענו וראינו את המושבים על הגבול בצפון, שיושבים החקלאים ומסתכלים בעיניים כלות על השדות עם הפירות – ואני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת ריבלין, השנה היתה שנת שפע, יבול שיא – ואתה עומד ואתה רואה את החקלאים, רואים את התותחים בשדות, רואים את הטנקים בשדות, ולא יכולים לקטוף את הפרי. רן כהן (מרצ): היה אפשר להפסיק את המלחמה. שר האוצר אברהם הירשזון: כאשר לאותם אנשים אין ביטחון שהם יוכלו לקבל פיצוי כלשהו על כספם, הדבר מאוד מציק. גם הם, גם התיירנים, גם בעלי העסקים, כולם, רבותי, בפעם הראשונה במדינת ישראל קיבלו את הפיצויים תוך כדי מלחמה. זה עולה כסף. זה לא יש מאין. זה עלה מיליארדי שקלים, שיכולנו לספק אותם רק משום שהיו רזרבות ושמרנו עליהן. לא משום סיבה אחרת. רק משום שהיו רזרבות כספיות. חיים אורון (מרצ): היו לך גם בתקופה הזאת עודפי גבייה. זה לא שייך אחד לשני. שר האוצר אברהם הירשזון: לכן, אני חושב שמדינה צריכה לנהוג במדיניות מאוד מאופקת. אנחנו לא קובעים במדינת ישראל את התנאים, איך מתמודדים עם העולם המודרני, עם הכלכלה המודרנית, אבל אנחנו כן יכולים לקבל החלטה, האם אנחנו רוצים להיות שם או אנחנו לא רוצים להיות שם. אם אנחנו לא רוצים להיות שם, אז אפשר לנהוג בפזרנות. אם אנחנו רוצים להיות שם, צריך לשמור על פרמטרים שנהוגים בעולם המודרני. רבותי, אתמול היתה קרן המטבע. היא גמרה את הסיור במדינת ישראל. אני חושב שקרן המטבע אמרה את דברה לגבי כלכלת מדינת ישראל. אמרה את דברה ותמכה במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, וחשיבות הדבר היא גדולה. זה לא נעשה בחצי שנה, זה נעשה בכמה שנים. אבל כאשר יש קו והקו נמשך, יש לזה חשיבות רבה. עלה פה אתמול שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו - צר לי שהוא יצא, רציתי קצת להתפלמס אתו. אני שמחתי כאשר בנימין נתניהו עלה בתקציב 2006. אני לא זוכר שהוא הזכיר שהיה יושב-ראש ועדת כספים בשם אברהם הירשזון. ראשית, אני מאוד מודה על הגילוי, ועל זה שהייתי שותף נאמן למדיניות הכלכלית. אני בהחלט חושב שזאת מדיניות כלכלית שבאה למדינת ישראל בתקופה קשה מאוד. היו"ר דליה איציק: אדוני שר האוצר, אומרים שהוא דווקא אמר. שר האוצר אברהם הירשזון: לכן, היה צריך אחריות כדי לעשות אותה. ואכן, אמרת שאתה מקווה שזה לא פוגע בי. אני לא מתבייש בשום דבר שעשיתי. אני עומד מאחורי כל דבר שעשיתי, אם טוב ואם לא טוב. גלעד ארדן (הליכוד): הוא פשוט חשב שאתה שכחת, כי כאשר אתה דיברת, דיברת רק על חצי השנה מאז אתם בשלטון. הוא חשב ששכחת בכלל מה היה קודם. שר האוצר אברהם הירשזון: קודם כול אני שמח שבנימין נתניהו שכר אותך כעורך-דין. אני לא חושב שאמרתי את זה. אני אמרתי כמה דברים שהביכו אתכם אז לגבי בנימין נתניהו, אבל לא זאת התשובה המדויקת. אני רוצה להזכיר לך, אנחנו היינו אז בתקופה קשה מאוד. לא היה כסף למדינת ישראל. עמדנו על פי פחת, ולכן נהגנו בצעדים קשים מאוד, שפגעו בשכבות אוכלוסייה קשות מאוד. אני לא בטוח שאתה עשית את זה בשמחה רבה. אני בוודאי לא עשיתי את זה בשמחה רבה, אבל אני נזהר מאוד מלהביא את מדינת ישראל לאותו מצב. אתה יודע שבשנות האלפיים היו פה רזרבות כספיות, וכאשר לא שמרנו כפי שצריך לשמור על הקופה, היה מדרון גדול מאוד. אז אנחנו נוהגים לא באחריות היום? אנחנו נוהגים שלא באחריות בתקציב? איך אתה יכול לומר דבר כזה? קרן המטבע אומרת שאנחנו נוהגים באחריות. כל הבנקים מרחבי העולם אומרים את זה. אתה יודע שחברות דירוג האשראי לא הורידו את דירוג האשראי בזמן המלחמה, ואתה יודע את החשיבות של העניין הזה. אתה יודע כמה חשוב שחברות דירוג האשראי לא יורידו את דירוג האשראי, וזה חשוב לחנה כהן מחדרה. כאשר הן מתחילות להוריד את דירוג האשראי, מתחילה מפולת כלכלית, ועמדנו בזה. מותר גם לבוא ולומר דברים טובים. לא נורא, גם אם אתה באופוזיציה. אני מוכרח לומר לך, כאשר אתה היית שר האוצר ואני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים קבענו את תוכנית הרכבות, והעברנו אז 20 מיליארד שקל. היום, אדוני, זה עמד על 26 מיליארד והורדנו מיליארד אחד. עדיין יש 25 מיליארד. אם תשאל אותי אם ניצלו את הכסף - לא ניצלו את הכסף. לצערי הרב, כל הפרויקטים שהורדנו עדיין לא התחילו בביצוע שלהם. אני זימנתי אלי ישיבות מיוחדות בנושא הזה. לא ייתכן שמדינת ישראל תיקח לעצמה פרויקטים לטווח ארוך, ובסופו של דבר תתקצב אותם ולא יבצעו אותם. אז יש עדיין מספיק כסף כדי לחבר את הצפון, את הדרום, את המזרח ואת המערב. גלעד ארדן (הליכוד): שר התחבורה לא חושב כמוך, אדוני שר האוצר. בנימין נתניהו (הליכוד): הקפאתם את הקווים לעפולה. שר האוצר אברהם הירשזון: לא הקפאנו קווים שהתחילו. הקפאנו קווים כדי שזה יגיע לשר האוצר לדיון - מדוע זה לא נעשה עד היום. בגלל זה הקפאנו את הקווים, לא בגלל שום דבר אחר. ואני אקבל החלטה אילו קווים יפעלו, מתי הם יפעלו, וראוי שיפעלו, ולא שימסמסו את זה. יש עדיין מספיק כסף. מה לעשות? יש עדיין מספיק כסף. עכשיו אני רוצה לומר לך, דיברת על החצים. יש לי חץ אחד, אני בסך הכול עובד עם שני חצים. חץ אחד הוא להמשיך את המדיניות של הצמיחה וחץ אחד הוא לסגור את הפערים במדינת ישראל. זה הכול. ואם אני אצליח, בסוף תקופת כהונתי, לעשות את החץ הזה, שנגיע לצמיחה הרבה יותר גדולה, שיבואו משקיעי חוץ וישקיעו בארץ, כפי שהם עשו בזמן המלחמה וממשיכים לעשות את זה; ואם בשנת 2007 יהיו לנו יותר משקיעים מאשר בשנת 2006, ומצד שני נצמצם את הפערים - יש שכבות גדולות שחיות בעוני - נגיע פה למדינה שיש לה גם בסיס חברתי וגם בסיס כלכלי, וכולנו נוכל להתפאר בכך. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני השר. נמצאים אתנו כאן משלחת של ה- Conservative Friends of Israel, מועמדים לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית, ידידי ישראל. We welcome you. Thank you for coming and have a good and pleasant time here. אנחנו עוברים להצבעה, אישית. חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, לא בסדר הזה, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הצבעה אישית. יש 20 חתימות. קודם על התקציב ואחר כך על חוק ההסדרים. קריאה: למה לא להצביע על שתיהן? היו"ר דליה איציק: אי-אפשר. צריך לעשות הצבעה הצבעה. באשר להצבעה הראשונה, אלה שהגישו לי הסבירו לי שיראו אחרי האישית הראשונה אם צריך לעשות את האישית השנייה. אדוני המזכיר, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - בעד רוחמה אברהם - בעד יעקב אדרי - בעד יצחק אהרונוביץ - בעד אהוד אולמרט - בעד חיים אורון - נגד זבולון אורלב - נגד דוד אזולאי - בעד אריאל אטיאס - אינו נוכח עמיחי אילון - בעד רוברט אילטוב - בעד דליה איציק - בעד אפי איתם - נגד מיכאל איתן - נגד רפי איתן - בעד אריה אלדד - נגד בנימין אלון - נגד טלב אלסאנע - נגד זאב אלקין - בעד חיים אמסלם - בעד אלי אפללו - בעד גלעד ארדן - נגד אורי אריאל - אינו נוכח זאב בוים - אינו נוכח יוסי ביילין - אינו נוכח בנימין בן-אליעזר - בעד יעקב בן-יזרי - בעד שלמה בניזרי - אינו נוכח מנחם בן-ששון - אינו נוכח רוני בר-און - בעד אבישי ברוורמן - בעד שלמה ברזניץ - אינו נוכח מוחמד ברכה - נגד עזמי בשארה - נגד אליהו גבאי - נגד זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - בעד יצחק גלנטי - בעד משה גפני - נגד עמירה דותן - בעד אברהם דיכטר - בעד אברהם הירשזון - בעד שמואל הלפרט - נגד צחי הנגבי - בעד צבי הנדל - נגד יצחק הרצוג - אינו נוכח מגלי והבה - בעד אבשלום וילן - נגד מתן וילנאי - בעד יצחק וקנין - בעד נסים זאב - בעד ג'מאל זחאלקה - נגד יצחק זיו - בעד עבאס זכור - נגד נאדיה חילו - בעד דב חנין - נגד יואל חסון - בעד ישראל חסון - בעד שי חרמש - בעד ואסל טאהא - נגד אחמד טיבי - נגד דוד טל - בעד אסתרינה טרטמן - בעד שלי יחימוביץ - בעד אביגדור יצחקי - בעד אליהו ישי - בעד דני יתום - בעד איתן כבל - בעד אמנון כהן - בעד יעקב כהן - נגד יצחק כהן - בעד רן כהן - נגד משה כחלון - נגד ישראל כץ - נגד ציפי לבני - בעד לימור לבנת - נגד יצחק לוי - נגד אביגדור ליברמן - בעד יעקב ליצמן - נגד סופה לנדבר - אינה נוכחת גאלב מג'אדלה - בעד שאול מופז - בעד אברהם מיכאלי - בעד אלכס מילר - בעד סטס מיסז'ניקוב - בעד מיכאל מלכיאור - בעד יעקב מרגי - בעד שרה מרום-שלו - בעד יורם מרציאנו - בעד משולם נהרי - בעד מיכאל נודלמן - בעד דני נוה - נגד אורית נוקד - בעד בנימין נתניהו - נגד חנא סוייד - נגד מרינה סולודקין - אינה נוכחת ניסן סלומינסקי - נגד אפרים סנה - בעד גדעון סער - נגד גדעון עזרא - בעד אופיר פינס-פז - בעד מאיר פרוש - אינו נוכח שמעון פרס - בעד עמיר פרץ - אינו נוכח אברהים צרצור - נגד אברהם רביץ - נגד ראובן ריבלין - נגד חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - בעד יובל שטייניץ - נגד מאיר שטרית - בעד יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - נגד שלום שמחון - בעד ליה שמטוב - בעד עתניאל שנלר - בעד משה שרוני - בעד נתן שרנסקי - אינו נוכח רונית תירוש - אינה נוכחת יולי תמיר - בעד אני עובר לקריאה שנייה. אריאל אטיאס - אינו נוכח אורי אריאל - נגד זאב בוים - אינו נוכח יוסי ביילין - אינו נוכח שלמה בניזרי - אינו נוכח מנחם בן-ששון - בעד שלמה ברזניץ - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת יצחק הרצוג - אינו נוכח - בעד סופה לנדבר - אינה נוכחת מרינה סולודקין - אינה נוכחת מאיר פרוש - אינו נוכח עמיר פרץ - בעד חיים רמון - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח נתן שרנסקי - אינו נוכח רונית תירוש - אינה נוכחת האם יש באולם חבר כנסת שלא הצביע? אין. תודה. היו"ר דליה איציק: ההצבעה הבאה, אומרים לי, תהיה אלקטרונית. נא לשבת. אני מבקשת להקריא את תוצאות ההצבעה. בעד - 68, נגד - 38, נמנעים - אין. אני קובעת בזאת שהצעת חוק התקציב לשנת 2007 התקבלה, והיא עוברת לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. משה גפני (יהדות התורה): הוועדה למעמד האשה. היו"ר דליה איציק: זה יעבור לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66 נגד – 38 נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006, לוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני קובעת בזאת שהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2007), עוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדות שיטפלו בנושאים המופיעים בהצעת החוק. היא עברה. תם סדר-היום. אדוני שר האוצר, אני מברכת אותך. הישיבה הבאה - מחר, יום רביעי, 8 בנובמבר, בשעה 11:00. תודה לכם, חברי חברי הכנסת. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:24.