דברי הכנסת

דברי הכנסת כו / מושב שלישי / ישיבות רכ"ז–רכ"ט / כ"ד–כ"ו באדר ב' התשס"ח / 31 במרס – 2 באפריל 2008 / 26 חוברת כ"ו ישיבה רכ"ז הישיבה המאתיים-ועשרים-ושבע של הכנסת השבע-עשרה יום שני, כ"ד באדר ב' התשס"ח (31 במרס 2008) ירושלים, הכנסת, שעה 16:04 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת איל ינון: 5 הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד, ישראל ביתנו ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. המשך הקפאת הבנייה בביתר-עילית; 8 2. העברת כלי נשק לרשות הפלסטינית; 8 3. כישלונה בטיפול בסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית; 8 4. מדיניות ההתנחלות 8 מאיר פרוש (יהדות התורה): 8 השר רפי איתן: 12 סילבן שלום (הליכוד): 14 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 18 יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): 20 שר הפנים מאיר שטרית: 24 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 31 השר רפי איתן: 35 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 36 נסים זאב (ש"ס): 38 ישראל חסון (ישראל ביתנו): 40 אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 42 אלחנן גלזר (גיל): 43 אברהם רביץ (יהדות התורה): 44 אבשלום וילן (מרצ): 45 חנא סוייד (חד"ש): 48 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 49 יוחנן פלסנר (קדימה): 51 שר האוצר רוני בר-און: 54 הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 59 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 60 ראובן ריבלין (הליכוד): 67 הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008 68 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 68 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 70 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 70 החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס”ח–2008 71 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 71 החלטה בדבר תיקון טעות בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 20), התשס”ח–2008 73 סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): 73 הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 8), התשס”ח–2008 74 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 74 הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשס”ח–2008 76 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 76 משה כחלון (הליכוד): 80 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39), התשס”ח–2008 80 גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): 81 מאיר פרוש (יהדות התורה): 83 הצעת חוק העיתונות, התשס”ח–2008 83 שר הפנים מאיר שטרית: 84 משה גפני (יהדות התורה): 87 נסים זאב (ש"ס): 88 ראובן ריבלין (הליכוד): 89 דב חנין (חד"ש): 90 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008 91 שר הפנים מאיר שטרית: 91 משה גפני (יהדות התורה): 92 דוד אזולאי (ש"ס): 93 יעקב כהן (יהדות התורה): 94 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ז–2007 95 אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): 95 הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008 97 שר הפנים מאיר שטרית: 97 נסים זאב (ש"ס): 98 דוד אזולאי (ש"ס): 99 הצעת חוק עובדי הוראה, התשס”ח–2008 100 שרת החינוך יולי תמיר: 100 נסים זאב (ש"ס): 103 הצעת חוק זכויות המורה ומנהל מוסד חינוך, התשס”ח–2008 107 סילבן שלום (הליכוד): 108 נסים זאב (ש"ס): 110 יעקב כהן (יהדות התורה): 112 דוד אזולאי (ש"ס): 114 משה גפני (יהדות התורה): 114 שאילתות ותשובות 118 1982. אי-שוויון בתיקון תקלות על-ידי חברת החשמל 118 שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: 119 1749. מיגון בתי התושבים בשדרות 119 סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 120 1958. מערכות סינון אוויר אב"כ 121 1993. אסיר ביטחוני חולה 122 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 123 סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: 123 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ"ו באדר ב' התשס"ח, 31 במרס 2008. ראשית, נפתח בהודעת מזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני מזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת איל ינון: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 2), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 24), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לדיון מוקדם: הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון – נאמנים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות תעסוקה לבני משפחות שכולות (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת משה כחלון ו; הצעת חוק מעבר בעלי-חיים (תיקוני חקיקה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ניהול בית-בושת באינטרנט), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגע פוליו שלקה במחלה לפני קום המדינה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהם הירשזון; הצעת חוק המאמנים האישיים, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הוספת ערוצים והסרתם), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת ו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לסילוק פסולת חומרים מסוכנים, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאור, יצחק גלנטי ו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מספר זיהוי לנציג שירות או מכירות), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אלכס מילר ו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בריאות הנפש), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת ורן כהן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – רשיון מפעיל רט"ן וירטואלי), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת משה כחלון ואבישי ברוורמן; הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מעמד הקרן לשיקום מחצבות), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת איתן כבל, , ואופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת הפעלת מנוע של רכב כבד חונה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יוחנן פלסנר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת לבישת אפוד זוהר ברכיבה על אופניים בלילה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אפוד זוהר לרוכב אופניים והולך רגל בדרך בין-עירונית), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת ושי חרמש; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (עידוד השימוש ברכבת – הקמת חניונים במחיר סביר), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ואופיר פינס-פז; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – חובת הצגת רשיון תיווך במקרקעין), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק הספרייה הלאומית (תיקון – שם החוק ומטרתו), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת מנחם בן-ששון; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – ביקור באתרים בירושלים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הגנה על חושפי מעשי שחיתות), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת , ועמירה דותן; הצעת חוק העיריות (תיקון – עידוד נשים בעסקים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת גיל ראש רשות), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – יורשים במקרה שאין שאירים), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת ורן כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מניין חוקי בוועדה לענייני ביקורת), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – התאמת תוכניות), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס- פז; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – לימוד התרבות והמורשת הערבית), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות הלאומית להנצחה ולשימור של מורשת העליות לארץ-ישראל, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק השתתפות בהוצאות המסע בעקבות השואה לתלמידי מוסדות חינוך, התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת -שלו ו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת זכאות לניידות), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אברהם רביץ; הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008) (תיקון – ביטול דחיית חוק עידוד ירושלים), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, , , קולט אביטל ו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – עבודה בימי מנוחה של אגודה שיתופית), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי במס במצב מלחמתי מיוחד), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – משך כהונת רב עיר), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תקציב הביטחון), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הנקה במקומות עבודה), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון – איסור פיטורין של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – מטבע זר), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (יום האשה הבין-לאומי), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות חובה במשטרת ישראל), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת יוחנן פלסנר ומשה כחלון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – חולים קשישים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הקולנוע (תיקון – תמיכה בקולנוע ייעודי), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת ושי חרמש; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בהוצאות לרכישת השכלה לעצמאים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – תפקיד משמר הגבול), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת אברהים צרצור, טלב אלסאנע וחנא סוייד; הצעת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (תיקון – יציאות לחוץ-לארץ), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הקטנת הסכום ב"שינויים בתקציב הביטחון" שאינם דורשים את אישור ועדת הכספים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת דמי קבורה ממחבלים), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת באבטחת מוסדות חינוך), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (תיקון – איחוד רשויות מקומיות), התשס”ח–2008, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מוסדות לטיפול בנפגעי סמים ושיקומם), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – פרסום ברשת), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (המצאת הודעת תשלום קנס לחייב), התשס”ח–2008, מאת חברי הכנסת גלעד ארדן ואלי אפללו; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הוספת הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל כחבר קבוע במועצת הרבנות הראשית), התשס”ח–2008, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תקציב שנתי לאחזקת דרכים בין-עירוניות), התשס”ח–2008, של חבר הכנסת גלעד ארדן. לוח תיקונים להצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת, התשס”ח–2008. הודעת שרת החינוך יולי תמיר על מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת בנושא: חילול 500 מצבות בבית-העלמין היהודי בניו-ברונזוויק בניו-ג'רסי. החלטת ועדת הכנסת בדבר תחולת סעיף 143 לתקנון הכנסת – לפי סעיף 147 לתקנון הכנסת. עוד אודיעכם כי ביום 30 בינואר 2007 נפלה טעות בהודעת מזכיר הכנסת לפי סעיף 142ב לתקנון הכנסת בעניין העברת הצעות חוק של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה לאחר מינויו לשר. את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – רישום ילד שהוריו חיים בנפרד), התשס”ז–2006, שמספרה 1815/17, לא ניתן היה להעביר לחברי כנסת אחרים שכן היו לה מציעים נוספים לצד חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. בנוסף, אני מתכבד להודיעכם כי בהודעת מזכיר הכנסת מיום 5 בנובמבר 2007, בעניין העברת הצעות חוק של חבר הכנסת מגלי והבה לאחר מינויו לסגן שר, נשמטה הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – אי-בחירה מחדש לאחר הרשעה), התשס”ז–2007, שמספרה פ/2963/17, שהועברה לחבר הכנסת יואל חסון. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה למזכיר הכנסת. הצעות סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל, הליכוד, ישראל ביתנו ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. המשך הקפאת הבנייה בביתר-עילית; 2. העברת כלי נשק לרשות הפלסטינית; 3. כישלונה בטיפול בסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית; 4. מדיניות ההתנחלות היו"ר עתניאל שנלר: הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות אי-אמון. ההצעה הראשונה היא הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא: המשך הקפאת הבנייה בביתר-עילית. אני מזמין את חבר הכנסת לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אני, מאיר פרוש, חבר בסיעת יהדות התורה, מדווח לכם שסיעת ש"ס התכנסה היום בביתר-עילית לדון בהקפאה מטעם הממשלה בהוצאת מכרזים לבנייה למגורים, לרבות בעיר ביתר-עילית, וזאת לאחר שאתמול קיימה סיעת יהדות התורה ישיבה משותפת עם חברי מועצת עיריית ביתר-עילית. בישיבה הזו, שאנחנו השתתפנו בה אתמול, נטלו חלק גם ראשי רשויות מקומיות בירושלים רבתי. בישיבה זו השתתפו גם אנשי מפתח בהתיישבות היהודית בחבלי ארץ-ישראל. ההתכנסות החשובה והמרשימה אתמול, באה למחות על הקפאת הבנייה, ובאה בעיקר כמובן להזדהות עם ביתר-עילית, כי ביתר-עילית הפכה לסמל המאבק נגד הקפאת הבנייה. מכובדי השר איתן, מתהלכות שמועות שראש הממשלה אהוד אולמרט הודיע לסיעת ש"ס שבקרוב יצאו מכרזים לבנייה בעיר ביתר-עילית. אדוני היושב-ראש, אני מניח שאם ההבטחה הזו היה לה בסיס ואכן הדבר הולך להתבצע בקרוב ממש, שר הבינוי והשיכון מר זאב בוים, שנמצא בחוץ-לארץ, היה לוקח מטוס "קונקורד" ובא לכנסת, עומד כאן מעל הדוכן, והיה רוצה להתכבד בהודעה כל כך חשובה, שהנה הולכים להוציא את המכרזים בביתר-עילית, וכנראה עוד בכמה מקומות. מאחר שגם שר הבינוי והשיכון מר זאב בוים סבור שלא הולכים להוציא מכרזים בעתיד הקרוב, הוא מאפשר למכובדי השר מר רפי איתן לענות לי על הצעת האי-אמון של . עמיתי חברי הכנסת, להקפאת הבנייה יש כמובן השלכות מדיניות וביטחוניות. אני אדבר על כך יותר מאוחר. בפתח דברי אני מבקש לייחד ולהתמקד בסוגיה האנושית הכאובה של ביתר-עילית. זה יישוב שעם ישראל יכול להיות גאה בו, יישוב למופת. הוא תוכנן והוקם על-ידי משרד השיכון. כלומר, על-ידי ממשלות ישראל, ימין ושמאל כאחת. הוא ממוקם כ-6 ק"מ ממערב לבית-לחם, כ-3 ק"מ מביתר ההיסטורית הקדומה. מייסדיה הם משפחות חרדיות יוצאות ירושלים, בני-ברק ומקומות אחרים בארץ, בני כל עדות ישראל. מכיוון שאוכלוסיה ברוכה זו, ברוך השם, מאופיינת במספר גבוה של ילדים, מעל לממוצע במדינה, וכן ירבו, נבנתה בה מערכת חינוך מצוינת ומותאמת לרובדי האוכלוסין השונים. ואכן, עיר לתפארת, לשם ולתהילה. ראש הממשלה יצחק רבין הבטיח בימיו לבנות בביתר-עילית 10,000 יחידות דיור, ועד כה נבנו רק 6,200 יחידות דיור. אדוני היושב-ראש, הקפאת הבנייה היא מעשה חנק – אכן כך, חנק אכזרי – לא רק לביתר-עילית, שאנשים בה, בעיקר זוגות צעירים, משוועים לדירה, לקורת-גג; זה חנק לאוכלוסייה החרדית בארץ בכלל. דוח הלמ"ס האחרון מתריע שמלאי הדירות החדשות למכירה בישראל בכלל נמצא ברמתו הנמוכה ביותר בעשור האחרון. כמי שישב בלשכת שר הבינוי והשיכון, אני אומר לכם באחריות: הממשלה הזאת מוליכה אותנו בתחום הדיור לאסון, ולא ירחק היום ומחירי הדירות יחלו שוב לנסוק לשמים. אבל עכשיו אני מבקש להתמקד כאן במצוקת הדיור במגזר החרדי, כי הקפאת הבנייה של הממשלה הזו היא לא רק בביתר-עילית, אלא גם במודיעין-עילית, במעלה-אדומים, בגוש-עציון, ובעצם בכל מקום נוסף שיש, ושם יש דרישה בשל ריבוי טבעי, שכביכול על כך בעבר לא היה איסור. הממשלה הקפיאה את הבנייה. לאוכלוסייה החרדית חסרות עשרות אלפי יחידות דיור. אני אומר זאת שוב כמי שבקיא בחומר, כמי שניהל את משרד השיכון – עשרות אלפי יחידות דיור אנחנו חסרים במגזר החרדי. מדיניות החנק האכזרית מונעת ביודעין פתרונות הכרחיים. ביתר-עילית היא סמל המאבק, כאמור. סיפר לנו אתמול ראש העיר, הרב מאיר רובינשטיין, בישיבת החירום שהתכנסנו בה – סיעת יהדות התורה – כי מדובר עתה בשיווק של 1,805 יחידות דיור בגבעה B, שחלקן עברו את כל הליכי התכנון ונמצאות לפני מכרז וחלקן בשלבי תכנון. כמות זו של יחידות דיור היא מתוך 3,142 יחידות דיור שאושרו – כמו שאמרתי קודם – על-ידי ראש הממשלה רבין, ואין סיבה שלא לאפשר את שיווקן. עמיתי חברי הכנסת, אין שום סיבה. אני נפגשתי לפני ימים מספר עם ראש הממשלה באופן אישי. אני לא נוהג לתת פומבי לשיחות אישיות, אני לא חושב שהוא מעוניין, אבל אני רוצה לגלות דבר אחד: ראש הממשלה אמר לי שהוא בטוח שאת ביתר-עילית לא יחזירו לפלסטינים בהסכם שלום שייחתם. כלומר, הוא לשיטתו מאמין שיהיה הסכם, ואני אומר – יבושם לו. אבל, לשיטתו, ביתר-עילית עדיין לכאורה בספק במשא-ומתן עם אבו מאזן, ולכן מעוכבים המכרזים, אבל הוא מקווה שישתחררו מכרזים טיפין טיפין. יש אכן משהו מוזר בלוגיקה, בהיגיון של המשא-ומתן. לשיטתם, כמובן לשיטתם של אלו שסבורים שיש בכלל עם מי לנהל משא-ומתן, הרי יש אזורים שהממשלה טוענת שיישארו בריבונות ישראל. איך אמר בצדק עמיתי חבר הכנסת הרב רביץ אתמול באותה ישיבה בביתר-עילית: הרי ראש הממשלה מתבסס על מכתב הנשיא בוש, ורואה במכתב זה חלק מההסכם העתידי. אז אני שואל: מדוע מוקפאת הבנייה בהר-חומה, בביתר? מדוע בגוש-עציון היא מוקפאת? מדוע במעלה-אדומים? מדוע באלפי-מנשה? ובכלל, מה קרה, לשיטתם כמובן, למושג גושי ההתיישבות שמוזכר באותו מכתב? עמיתי חברי הכנסת, אין מנוס מן ההשוואה הכואבת עם גזירות הספר הלבן של הבריטים. עם כל הצער, ההשוואה מתבקשת. כבר בשנת תרצ"ו-1936 פרסמה תנועת אגודת ישראל בארץ-ישראל גילוי דעת נגד הגזירות, ובין היתר נאמר: "ההגבלות האלה מכוונות להכביד על רכישת קרקעות בארץ-ישראל, ואגודת ישראל רואה בהן הנחת מכשולים קשים על דרך התפתחות היישוב היהודי בארץ-ישראל ופגיעה קשה בזכויות העם היהודי על ארץ-ישראל". היום, לנוכח הקפאת הבנייה, לנוכח החנק האכזרי, הייתי חוזר על אותן מלים עצמן, אלא שהפעם הן אינן מכוונות נגד שלטון בריטי, אלא נגד שלטון של יהודים, וכואב, כואב ומעציב ומצער. אבל, זו האמת ללא כחל ושרק, דברים כהווייתם. גזירות הספר הלבן של הבריטים והקפאת הבנייה של ממשלת אולמרט – היינו הך. אדוני היושב-ראש, מזכירת המדינה של ארצות-הברית, הגברת רייס, מבקרת אותנו בכל שבועיים. ייתכן שבקרוב אפילו תרכוש דירה אצלנו, כנראה בתל-אביב או ברמת-גן. ודאי שלא בירושלים; על-פי התוכנית היא הרי תתחלק. גברת רייס רוצה בכל דרך להשיג מסמך בין אולמרט לאבו מאזן עוד לפני תום כהונת הנשיא בוש, כדי להיזכר כמי שהביא את המהלך ועזר לזירוזו. גברת רייס חזרה מלאת סיפוק לוושינגטון בגין כל הוויתורים של הממשלה שלנו. בקצב הזה יש סיבה לחשוש שממשלת ישראל תידחף לטקס חתימה מצולם יפה, אך חתימה על הסכם שלא יחייב את הפלסטינים, ובינתיים העולם ייווכח שישראל מוכנה לוותר ולוותר ולוותר על נכסים אסטרטגיים, על הביטחון, אפילו על הקונסנזוס של ירושלים מאוחדת ומניעת החזרת פליטים לגבולותינו. עמיתי חברי הכנסת, כאשר השב"כ פירסם נתונים לגבי אירועי הטרור והנפגעים בשנת 2007, כולנו הודינו לקדוש-ברוך-הוא, כולנו נשמנו לרווחה, שכן היתה זו שנה עם מעט נפגעים. היתה זו השנה הטובה ביותר מאז פרצה מלחמת הטרור בשנת 2000. כולנו גם שאלנו את עצמנו מה הביא לירידה הדרסטית בטרור. התשובה פשוטה וברורה: הצבא שב לשלוט ביטחונית ביהודה ושומרון באביב 2002, ומאז השב"כ יכול לפעול שם בהצלחה. רק עם השליטה הביטחונית שלנו בשטחים – כמובן בעזרת השם – שליטה שאיבדנו מאז אסון אוסלו, שבה יכולת הלחימה בטרור לרמה המאפשרת התמודדות אתו, ולמדנו שיעור חשוב: היכן שהצבא שולט בשטח, גם אין "קסאמים" כמו מעזה. זו האמת המוסכמת על דעת הכול, אז מדוע הריצה המטורפת הזאת להסיר 50 חסימות עפר, להסיר חסימות שיאפשרו תנועה חופשית של כלי רכב מהערים ג'נין, טול-כרם, קלקיליה ורמאללה? וזה לא הכול. ומה אנחנו מקבלים בתמורה? שום דבר לא – מחמאות מהגברת רייס. אני רוצה להזכיר לשרת החוץ, השרה לבני, שהיא גאה על כך, והיא מספרת שצריכים לקדם את חוק פינוי-פיצוי, שיש לנו 57 חברי הכנסת שחתמו על גילוי דעת שאני ביקשתי מהם לחתום עליו. אני רוצה לנסח שבגילוי הדעת הזה חברי הכנסת התחייבו שהם לא יתמכו במליאה כאן בחוק פינוי-פיצוי שיכלול את יהודה ושומרון, מכיוון שזו הדרך שבה הממשלה הזאת חושבת שהיא תוכל לפנות את יהודה ושומרון, חלילה. ולכן, על כל החטאים האלה מגיע אי-אמון בממשלת אולמרט. אך בראש ובראשונה, על הקפאת הבנייה, על מעשה החנק שאתם מעוללים למגזר החרדי בכך שאתם מונעים קורת-גג מרבבות של זוגות צעירים שלנו – אי-אמון בממשלה זו. אדוני היושב-ראש, תפילה בלבנו כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. היו"ר עתניאל שנלר: אני מזמין את השר רפי איתן להשיב על הצעת האי-אמון בשם שר הבינוי והשיכון. השר רפי איתן: אני באתי לענות על שתי ההצעות בבת-אחת. היו"ר עתניאל שנלר: הצעה ד'. אז אנחנו נעבור – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אין אפשרות. היו"ר עתניאל שנלר: כבוד השר יעלה ויענה על ההצעה הזו, ונמשיך בסדר-היום כמתוכנן. בבקשה, אדוני השר. השר רפי איתן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מאחר שאני לא עונה בשמי, אלא אני למעשה בא-כוח של שר הבינוי – – – ראובן ריבלין (הליכוד): תגיד את זה פעמיים. השר רפי איתן: אני אגיד את זה פעמיים, אם אתם רוצים. למעשה אני עונה בשמו של שר הבינוי, ואני מדגיש את זה. רובי יודע למה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה מדגיש, כי אתה לא שלם עם ההחלטה של הממשלה. השר רפי איתן: בסדר. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא מאמין שהוא יעצור אותה. היו"ר עתניאל שנלר: אני בטוח שכולנו מאמינים שאנחנו רוצים לשמוע את השר איתן. השר רפי איתן: יש שתי הצעות; האחת מדברת על המשך ההתנחלויות והאחרת מדברת על הקפאת הבנייה. שתי ההצעות מציגות את הקוטביות שביניהן. אשיב בכמה נקודות על שתי ההצעות. 1. לא נתקבלה החלטה בממשלה בדבר הרחבת ההתיישבות או צמצומה. 2. ההחלטה להמשיך את הבנייה בגבעת-זאב ראויה להסבר. מדובר בפרויקט שיצא לדרכו בשלהי שנת 1999, ובו כ-560 יחידות דיור, והקבלנים שזכו במכרז החלו בבניית כ-200 יחידות דיור. חלק מתשתיות השכונה – הכבישים והמדרכות, נסללו לפני יותר מעשר שנים. בשל בעיות כלכליות ובגלל האינתיפאדה שפרצה בראשית שנות האלפיים נעצרה הבנייה. בין הקבלנים ובין משרד הבינוי והשיכון התגלעה מחלוקת שהגיעה לערכאות משפטיות. כעת, לאחר שחלק מהקבלנים משכו את תביעתם, אושר להם המשך הבנייה. אין מדובר במקרה זה בהרחבת התנחלות אלא בהמשך העבודות במתחם קיים. 3. הבנייה במתחם שבחומת-שמואל – הר-חומה: מדובר בשטח המוניציפלי של ירושלים, ובשכונה שוקקת חיים. עבודות הפיתוח באתרי השיווק הסתיימו, וכעת מדובר בהשלמות בנייה. 4. ככלל, משרד הבינוי והשיכון משווק קרקעות לקבלנים על בסיס של היצע וביקוש וכאשר יש כדאיות כלכלית ליזמים. 5. בשנים האחרונות שווקו אלפי יחידות דיור בכל הארץ, בין השאר בביתר-עילית, והקבלנים טרם סיימו את העבודות של שיווק העבר. תודה רבה. עד כאן בשם שר הבינוי. אני ממליץ להעביר את הנושא לוועדת הכנסת. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוסקים בהצעות אי-אמון, ולכן נעבור עכשיו להצעה השנייה, הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה בשל העברת כלי נשק לרשות הפלסטינית. אני מזמין את חבר הכנסת סילבן שלום לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עשר דקות. בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): השר איתן, הדירות ששווקו לפני שנתיים בביתר-עילית עלו 115,000 דולר לדירת שלושה חדרים, והיום דירת שלושה חדרים עולה 160,000 דולר. זה אומר שכל הדירות שהיו שם נמכרו. היו"ר עתניאל שנלר: תודה, חבר הכנסת פרוש. אפשרנו את הערת הביניים בשקט. נעבור להצעה השנייה. בבקשה, חבר הכנסת שלום. מאיר פרוש (יהדות התורה): כיושב-ראש מועצת יש"ע לשעבר, תעזור לנו. היו"ר עתניאל שנלר: אתה ודאי מבין שברגע זה אני ממלא את תפקיד יושב-ראש הישיבה, וכיוון שכך אני נותן עכשיו את רשות הדיבור לחבר הכנסת סילבן שלום ומבקש את הסיוע שלך. תודה. מאיר פרוש (יהדות התורה): גם סילבן שלום מסכים אתי, הוא ייתן לי דקה. דוד רותם (ישראל ביתנו): יושב-ראש מועצת יש"ע מחק את זה כשהוא נרשם לקדימה. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ישראל אישרה להעביר כלי רכב משוריינים לרשות הפלסטינית כמחווה לאבו מאזן. כלי הרכב המשוריינים יועברו כמחווה, אבל ללא מקלעים. 25 שריוניות נוספות, שסיפקה רוסיה, יועברו במועד מאוחר יותר. ואני שואל, למה המחווה? המחווה על כך שהפסיקו את ירי ה"קסאמים" לכיוון ישראל? המחווה היא על כך שתושבי שדרות, אשקלון ועוטף-עזה חיים היום בשקט ובשלווה? על כך שהחזירו את גלעד שליט הביתה? על כך שהפסיקו את העברת הנשק לארגוני הטרור? על מה בדיוק? הרי ההצעה הזאת עלתה כבר לפני שנתיים, אדוני היושב-ראש, והצבא ושירות הביטחון הכללי התנגדו לרעיון האווילי הזה, ובגלל ההתנגדות הנחרצת שלהם הנושא ירד מסדר-היום. ההתנגדות של צה"ל והשב"כ לא היתה התנגדות כך סתם. ההתנגדות של צה"ל והשב"כ להעברת השריוניות נבעה מחשש אמיתי שהציוד הזה ייפול לידי ארגוני הטרור. האם אני צריך להזכיר לאדוני סגן שר הביטחון, מר מתן וילנאי, שהיה גם סגן הרמטכ"ל, מה קרה עם הנשק שהועבר בשנות ה-90 לידי הרשות הפלסטינית? האם אני צריך לומר לך, אדוני סגן שר הביטחון, שהנשק הזה, שהועבר לידי ערפאת, הופנה בסופו של דבר כלפי אזרחי ישראל וגרם לרציחת מאות אזרחים ישראלים חפים מפשע? הרי היתה אינתיפאדה גם לפני שהעברנו את הנשק הזה, ולפני שערפאת הגיע לאזור, אבל האינתיפאדה הזאת היתה אינתיפאדה של אבנים, ובמקרה הקשה והקיצוני היתה גם סכינאות, אבל לא הופנה נשק חם כלפי אזרחים ישראלים חפים מפשע. וכאשר חשבנו שערפאת הוא סוכן השלום שלנו, והעברנו לו נשק – כמובן בהתנגדות שלנו, שצעקנו בכל מקום: "אל תיתנו להם רובים" – כאשר הנשק הזה הגיע לידי ערפאת והכנופיה שלו, בסופו של דבר הוא הופעל על-ידי הרשות עצמה, על-ידי השוטרים הפלסטינים באינתיפאדה השנייה, כדי לירות ולרצוח יהודים בלא שום הבחנה. בחודש נובמבר אשתקד אישר ראש הממשלה להעביר לידי אבו מאזן מאות מחבלים ואישר לאבו מאזן לקבל נשק, כמחווה לקראת אנאפוליס. ומה יצא מאנאפוליס? האם יצא משהו מאנאפוליס? האם יש היום מלחמה בטרור? האם הטרור הזה הופסק, או שמא אתמול כל גוש-דן היה בעוצר בשעות הבוקר בשל התרעה מצד השב"כ על כך שמחבל מתאבד עושה את דרכו לבת-ים? לא שמעתי שנעשה משהו במקרה הזה. לא שמעתי שנעשה משהו כדי לעצור את אותו מחבל שהגיע ל"מרכז הרב" וירה בלא הבחנה בילדים – בצעירים שהיו עסוקים בלימוד תורה. אבל למה שקרוי "השמאל הישראלי" יש בעיה מובנית. לצערי הרב, היום – הראשים בממשלה הזאת אולי גדלו בעבר על ברכי הלאומיות ועל ברכי ז'בוטינסקי, אבל היום הם מתחרים ביניהם מי שמאלן גדול יותר. לשמאל הזה יש אשליה ברורה: רק נעשה להם מחוות, רק ניתן להם נשק, וכבר הם יילחמו בטרור במקומנו. אבל מדוע אנחנו צריכים את זה, אדוני היושב-ראש? במפת הדרכים נכתב שהשלב הראשון הוא חיסול הטרור. מזמן ויתרו על השלב הזה. קפצו לשלב השלישי, אדוני השר רפי איתן. היום דנים ועוסקים במשא-ומתן, ואין שום דרישה להפסיק את הטרור, אין שום דרישה לפרק את המנגנונים, אין שום דרישה לעצור את המבוקשים. מייד הולכים לשלב השלישי, כאילו מפת הדרכים מתחילה בשלב השלישי. כמה מלחמה היתה בינינו ובינם עד שהצלחנו לשכנע את העולם כולו שאי-אפשר לדבר שלום כאשר הצד השני ערוך ועושה הכול כדי לפגוע בנו בלי שום הבחנה. אבל לצערי הרב חוזרים על אותו תסריט, וגם הפעם החזרה על אותו תסריט היא בלחץ אמריקני – וגם כאן טועים, ולא בפעם הראשונה. יום אחרי שלראש הממשלה שרון קרה, לצערנו, האירוע המוחי, הצבענו בעבור מר אולמרט כממלא-מקומו שייכנס לנעליו. הישיבה הראשונה שלו היתה ישיבה עם שר החוץ ושר הביטחון, כדי לקבל עדכון מדיני ועדכון ביטחוני, כאשר הוא נכנס לנעליו של ראש הממשלה. ואז, בהיותי עדיין סגן ראש הממשלה ושר החוץ, אמרתי לו: אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, אתה עכשיו צריך לקבל את ההכרעה בנוגע לבחירות לרשות הפלסטינית ולהשתתפות ה"חמאס" בבחירות. ודע לך שני דברים: נכון שראש הממשלה שרון אמר שהוא מוכן שיהיו בחירות בהשתתפות ה"חמאס" ביהודה ושומרון, אבל הוא לא מוכן שיהיו בחירות בהשתתפות ה"חמאס" במזרח-ירושלים. ודבר נוסף – אנחנו מדברים על 5 בינואר 2006 – אמרתי לו: לפני חודש וחצי פגשתי את אבו מאזן ולא נראה לי שהוא ממש יקבל את זה בצורה קשה אם תחליט שלא לקיים את הבחירות במזרח-ירושלים, כדי אולי להביא לכך שלא יתקיימו בחירות בכלל. אבל האמריקנים, שהיו אז בעיצומו של מסע להנחלת הדמוקרטיה במזרח התיכון, חשבו שהנה, אף שבהסכמי אוסלו כתוב במפורש ששום ארגון שקורא להשמדת ישראל לא יוכל להשתתף בבחירות לרשות הפלסטינית, הם יאפשרו ל"חמאס" להשתתף בבחירות, וה"חמאס" יקבל אולי 35%-30%, אבל הוא לא יסכן את שלטונו של אבו מאזן, ואז הם יראו לתומכיהם מבית שהנה הם הביאו דמוקרטיה במקום נוסף במזרח התיכון. מובן שראש הממשלה אולמרט לא רצה לריב בהחלטה הראשונה שלו עם האמריקנים, כי צריך לדעת – המקום היחיד בעולם שבו קשר טוב עם ארצות-הברית הוא נכס, הוא בישראל, וטוב שכך, אבל זה המקום היחיד בעולם. אין שום מקום אחר בעולם שקשר טוב עם ארצות-הברית מהווה נכס בדעת הקהל המקומית הפנימית. שום מקום. המקום היחיד בעולם הוא בישראל. ולכן, הוא לא רצה לריב אתם, הוא אישר להם להשתתף בבחירות, והתוצאה ידועה. גם כאן, שמעתי אתמול את מזכירת המדינה רייס אומרת: מה זה, זה בכלל לא מחוות; זה דבר שצריך לעשות אותו כדבר מובן מאליו, זה מגיע לו. ואני אומר: אבו מאזן וסלאם פיאד הם אנשים טובים יותר מה"חמאס", זה ברור, אבל צריך גם לדעת שכאשר הם אומרים: אין לנו שליטה – אין להם שליטה גם על החיילים שלהם, גם על השוטרים שלהם. וכאשר הם יהיו עם הנשק, אנחנו רואים גם כיום את "גדודי חללי אל-אקצא", שזה פלג של ה"פתח"; אנחנו רואים פלגים של ה"פתח" שמבצעים פיגועים כנגד מדינת ישראל מבלי שלאבו מאזן יש אפשרות של שליטה על העניין הזה. אבל יכול להיות שיש גם סיבות פוליטיות. יכול להיות שרוצים לקבל את המשך תמיכת חברי הכנסת הערבים, ואולי זה חלק מאותו מסע של קניית הקולות, שגם זה כמובן דבר חמור ובניגוד גמור לצרכים האמיתיים הביטחוניים והפנימיים של מדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, כאשר ראש הממשלה מקבל החלטה כזאת אנחנו צריכים לדעת מיהם השותפים להחלטה, כי כאשר שר הביטחון שותק – יכול להיות שהוא שותף; שרת החוץ – ודאי שהיא שותפה. אבל, אנחנו רואים ממשלה שמושכת לכיוונים שונים ואיננו יודעים בכלל מי מנהל את המדינה הזאת. שר הביטחון שרוצה לפרוש מהממשלה ומחפש רק את העילה; שר הביטחון שחושב שראש הממשלה לא צריך להישאר בתפקידו אחרי פרסום דוח-וינוגרד; שרת החוץ, שאחרי דוח הביניים אמרה בצורה ברורה ומפורשת שהיא במקום ראש הממשלה היתה מתפטרת, אבל כשהוא לא מתפטר היא כמובן נשארת בתפקידה. אני אומר לכם – בתור שר החוץ לשעבר, שגם התפטר מתפקידו – קשה, קשה מאוד להתפטר מתפקיד שר החוץ. זה ממש לא קל לוותר על התפקיד הזה. ממש ממש לא קל. אבל כשהיא מחליטה להישאר בתפקידה, היא מנסה לעשות היום הכול כדי להפיל את הממשלה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה. סילבן שלום (הליכוד): ביום שישי לפני שבוע ימים, בריאיון לערוץ-2, היא אומרת חזור ואמור שירושלים נמצאת על השולחן, כדי שש"ס תפרוש. וכאשר זה לא עוזר, אתמול כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות", כדי להבהיר לש"ס: אם לא הבנתם בריאיון אז, תבינו, יש משא-ומתן בדירות מסתור; אתם חייבים לפרוש, כי היא רוצה בחירות כמה שיותר מהר, אולי היא תחליף את אולמרט. אהוד ברק – אותו דבר. גם הוא רואה אולי שאולמרט מתחזק על חשבונו – – היו"ר עתניאל שנלר: תודה. סילבן שלום (הליכוד): – – ולכן הוא היה רוצה בחירות גם כן. לצערי הרב, השיקולים שלהם הם לא שיקולים ענייניים. השיקולים שלהם הם שיקולים פוליטיים, וכל דבר הוא על חשבון אזרחי מדינת ישראל. מתן שריוניות היום לרשות הפלסטינית הוא פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל, ונשלם על זה מחיר כבד, ועל כך אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת סילבן שלום. אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הביטחון מתן וילנאי: כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בנושא מורכב שמלווה אותנו תקופה ארוכה. וחבר הכנסת סילבן שלום, גם בהיותו שר החוץ, מבין היטב את המורכבות שבה אנחנו נמצאים. מהצד האחד, אנחנו מנסים להגיע להבנות ולהתקדם עם פלסטינים שאפשר לעשות את זה אתם – והם כבר לא רבים – שמיוצגים על-ידי ראש הממשלה פיאד והיושב-ראש אבו מאזן. ומהצד השני, ארגוני טרור מרצחים, ה"חמאס" בראשם, שמשגרים רקטות "קסאם" באופן קבוע לנגב המערבי, לשטחה של מדינת ישראל ובעיקר לעיר שדרות. במציאות המורכבת הזאת אנחנו חייבים למצוא את האיזון. מצד אחד, לאפשר לפלסטינים המתונים יחסית לתפוס את אחיזתם ביהודה ושומרון, על מנת להתקדם להסכם בינינו לבינם. ובאותה עת עצמה, לעשות הכול שהם יהיו חזקים מספיק מול האנשים שלהם, שבקלות יכולים לזלוג ולגלוש לכיוונו של ה"חמאס". חבר הכנסת שלום מבין את זה היטב, עסק בזה ארוכות בהיותו שר החוץ, וקיבל גם אז החלטות דומות מאוד להחלטות של היום – ברור שבקונטקסט שונה. הבעיה שממשלת ישראל עומדת מולה היא מורכבת ובעייתית, והדבר שאנחנו בכל מקרה נקפיד עליו מכל משמר הוא לשמור על ביטחונה המוחלט של מדינת ישראל, לאפשר חופש פעולה מלא לצה"ל בפעולה מול הטרור, והתוצאות של השנה האחרונה – וזה כל רגע יכול להשתנות, אנחנו גם את זה יודעים – הן מרשימות. אנחנו רואים לדוגמה שבעיר שכם, שהיתה מעוז טרור מאין כמותו, עד היום דרך אגב היא כזאת, פועלים מאות שוטרים פלסטינים – לצורך העניין, של אבו מאזן – בשמירת הסדר הציבורי, והעיר נראית אחרת. ובאותה מידה צה"ל שומר שם על חופש פעולה ומונע מאנשי טרור לצאת ולפגוע במדינת ישראל. והאיזון הזה מלווה אותנו באופן קבוע מהרגע שאנחנו בשיחות עם הפלסטינים, על מנת להתקדם, כי לכולנו ברור שלא ייגמר בכוח – וחייבים להשתמש בכוח. זה מצב מאוד מורכב. אין ספק שחייבים להילחם בטרור, קרי להשתמש בכוח. באותה עת עצמה, לנהל שיחות עם אלה שאפשר לנהל אתם שיחות, וגם זה מתוך עמדה של כוח. וברור לכולנו – לרוב-רובו של הבית הזה, לרוב-רובה של החברה הישראלית – שבכוח צבאי בלבד – ויש לנו עדיפות ברורה בנושא הזה – לא נסיים את הנושא הפלסטיני, אלא רק בשילוב של הפעלת כוח ושל שיחות. זה בדיוק הדבר שעושה כרגע ממשלת ישראל, ועושה אותו באיזון הנכון, בכיוון הנכון, ונדמה לי שכל מי שעיניו בראשו, צריך לתמוך בעניין הזה. נושא השריוניות. אני מזכיר, דרך אגב, שכבר בהסכם אוסלו ניתנו לפלסטינים 36 שריוניות, שאף אחד מאתנו לא הרגיש בקיומן או בחסרונן, בכל העימות המתמשך אתם, למעלה מעשור. השריוניות שתגענה היום – כאשר תגענה – לא תהיינה חמושות. זאת התעקשות של מערכת הביטחון שהתקבלה על דעת כל מי שצריך לעסוק בזה, והשריוניות מבחינת הפלסטינים – שאל חבר הכנסת שלום למה הן מיועדות – מיועדות ליצור תחושה של מכובדות ותחושה של עוצמה. זאת התכלית שלהן. השריונית עצמה, ככלי – כל ג'יפ צה"לי שמאורגן כמו שצריך שווה לה בערכו, וההבדל הוא שאותו מפעילים חיילים שלנו ולא אנשים שלהם, ולא זאת הבעיה. הנשק שדיברת עליו – לצערי, הרבה דברים הם נכונים. לצערי, עם השתלטות ה"חמאס" על שטח רצועת-עזה נפלו בידיו מאות כלי נשק שהיו של הרשות הפלסטינית. אנחנו מתכוונים שזה לא יחזור, ורוצים שהרשות תהיה מספיק חזקה כדי להתמודד אתם, בלי לאבד את יכולת הפעולה של צה"ל. זה איזון עדין. זה מורכב. לדעתי אנחנו פועלים נכון, והתוצאות מוכיחות את זה. ראובן ריבלין (הליכוד): האם אתה בטוח שזה לא יחזור? סגן שר הביטחון מתן וילנאי: לא. איך אני יכול להיות בטוח? ראובן ריבלין (הליכוד): אז למה אתה נותן להם את ההרגשה – – – קריאה: – – – סגן שר הביטחון מתן וילנאי: אנחנו עושים הכול כדי שזה לא יחזור, ולקשור את זה לירי ה"קסאמים" מעזה – אלה שני דברים שונים, ואתם יודעים את זה היטב. כי את ה"קסאמים" יורים אלה שאתם אין לנו שיח ושיג אלא מלחמה בלבד, ואני מתכוון לאנשי ה"חמאס". אנשי הרשות מנסים להתנהג אחרת. אני חושב שאין ספק בבית הזה שגם אבו מאזן וגם פיאד הם אנשי שלום אמיתיים. חלקם גם סיכן את חייו מכיוון שאין שלום בתוך החברה הפלסטינית, והחוכמה שלנו היא למצוא איך לתמוך בהם בלי לאבד את יכולת הפעולה של צה"ל ואת חופש הפעולה שלו בכל פינה ובכל מקום, למען ביטחונה של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה, אדוני סגן השר. בעוד הם יוצאים נגיד אנחנו שלום לקבוצה מתיכון ברמת-השרון – תיכון רוטנברג. הם בדיוק בדרכם החוצה. ברוכים הבאים לבית שלכם, לכנסת ישראל. אנחנו נעבור להצעה השלישית, הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל כישלונה בטיפול בסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ לנמק את ההצעה, במסגרת זמן של עשר דקות. בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): באתי לשמוע. אני יודע שצריך להפיל את הממשלה, אבל לא ידעתי למה. עכשיו באתי לשמוע. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הבנייה הבלתי-חוקית – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): המאחזים? יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): מה קרה? חבר הכנסת זחאלקה, התעוררת פתאום. חכה, עוד לא יצא משפט מפי וכבר התעוררת? היו"ר עתניאל שנלר: חבר הכנסת זחאלקה – – – עשר דקות תמימות. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): הוא יושב כאן בשקט, ופתאום הוא נזכר. תגיש הצעה אחרת. תגיש. הבנייה הבלתי-חוקית היא תופעה חמורה ואינה מטופלת כראוי בשנים האחרונות. תופעה זו צוברת תאוצה וממדיה הולכים ומתרחבים. כ-10,000 מבנים בלתי חוקיים נבנים מדי שנה בידי ערביי הגליל, המשולש, הנגב, רמלה ולוד. מאז שנת 1967 היקף הבנייה הערבית בירושלים, שחלקה הגדול בלתי חוקי, גדול מהיקף הבנייה היהודית. הדבר החמור מכול, הוא שבעוד ממשלת ישראל נוקטת יד קשה באכיפת החוק כלפי מבנים יהודיים, היא עוצמת עיניים אל מול מגפת הבנייה הבלתי-חוקית הערבית. בדיון שנערך כאן, במליאה, בשבוע שעבר הציג שר הפנים, מר מאיר שטרית, את התופעה, שאותה הוא עצמו הגדיר חמורה ביותר, וטען שאין תיאום בין משרד הפנים ובין המשרד לביטחון הפנים בטיפול בתופעה זו, שגם בתי-המשפט הגדירו אותה מכת מדינה. הבנייה הבלתי-חוקית גורמת נזקים חמורים: פגיעה בתכנון פיזי ארוך טווח ומושכל, פגיעה באיכות החיים והסביבה, פגיעה בלתי הפיכה בקרקעות, נזק כלכלי לקופת המדינה והרשויות המקומיות בשל אי-תשלום אגרות, היטלים, מסים וכדומה, וכמובן גם סכנה בטיחותית, משום שחלק מהמבנים הבלתי-חוקיים נבנים בידי קבלנים שאינם מורשים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): חבר הכנסת אהרונוביץ, אני לא מבין; למה צריך לפטר את הממשלה הזאת? זה הרי היה בכל ממשלה קודם לכן. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): עוד מעט נגיע לממשלה הזאת ולמה שהיא עשתה. חכה. חבר הכנסת הנדל, מנתונים עדכניים שקיבלתי לקראת הדיון היום עולה כי יש – בינואר 2008 – עד לפני חודשיים; בינתיים המספרים גדלים – 84,856 מבנים בלתי חוקיים. 84,856. אלה הנתונים של ינואר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): סך הכול? של יהודים ושל ערבים? יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): סך הכול. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כיום, חבר הכנסת רותם, הוצאו כ-1,140 צווי הריסה לביצוע על-ידי בתי-המשפט; צווים שיפוטיים שהמדינה אינה אוכפת. כלומר: רצים לבית-משפט, מוציאים צווים, השופט מוציא את הצו אחרי ששמע את הצדדים, ואומר: רבותי, קחו, ותבצעו – אבל לא מבצעים. וכנראה גם אין כוונה לבצע את הצווים האלה. ניקח לדוגמה את שנת 2007. במהלך שנה זו – אני מצטט נתונים של היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה – אותרו 3,109 מבנים בלתי חוקיים. מספר המבנים שנהרסו – 759 בלבד, וקרוב ל-40% מהמספר הזה בהריסה עצמית; בעל הבית עצמו הורס. מדובר במגפה. מצד אחד הורסים 700 בתים, ומצד שני בונים 7,000. גם אם ייהרסו 7,000 בתים בשנה, ולא 700, ייקח למדינה שנים עד שהתופעה הזאת תיגמר. יותר מ-84,000 – מדוע לא מבצעים? גם על זה עשינו איזו עבודה. מה קרה? מה בדיוק קרה? למה זה לא עובד? מדובר בשלטון החוק, ואם קיים שלטון החוק צריך לעשות את זה, אי-אפשר לבייש את בית-המשפט, שמוציא את הצווים. הגורמים האמונים על פיקוח ועל אכיפה, שהחוק מקנה להם סמכויות אכיפה, אינם עושים את עבודתם. הטיפול בנושא הבנייה החוקית והבלתי-חוקית מוטל על יחידות ועל גופים רבים, ולמעשה אין כתובת אחת מסודרת שרואה את הבעיה כמכלול אחד שלם. לכל גוף יש סדר עדיפויות שונה, ובשטח יש הרגשה של חוסר סיוע הדדי, מערכת שפועלת בצורה לא מתואמת בין הגופים – אנחנו מדברים על משרד הפנים, על משרד הבינוי והשיכון, מדברים על המשרד לביטחון הפנים, ומי שנושאים באחריות האכיפתית הם שלושת המשרדים שציינתי, באמצעות היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים, שבראשה עומד אבי דותן. משטרת ישראל אמורה להעניק סיוע למינהל מקרקעי ישראל ולמשרד הפנים, אך למשטרה יש מטלות נוספות, כגון לחימה בפשיעה, בתאונות דרכים, באלימות, בהתרעות פח"ע – ראינו אתמול איך כל המשטרה רצה לבת-ים. זאת רק דוגמה אחת. על פי החלטת הממשלה, בדצמבר 2004 הוקמה במשטרה מינהלה חדשה. קוראים לה מתפ"א – המינהלה לתיאום פעולות אכיפה. במינהלה זו חברים ראשי שלוש יחידות האכיפה, נציגי הפרקליטות והמשרד לביטחון הפנים. תפקיד היחידה הוגדר ביצוע פעולות אכיפה, כגון ביצוע צווי הריסה, איתור עבודות, הדבקת צווים, סיורים וכדומה. לצורך זה הוקצו למינהלה כוח-אדם, אמצעים, רכבים וכל מה שקשור לזה, אולם עד מהרה התברר שמתפ"א אינה עונה על הציפיות ואינה נותנת את הסיוע הנדרש בביצוע אכיפה ראויה של חוק התכנון והבנייה. והסיבות לכך? על-פי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים, הסיבות לכך הן רבות. הרי לא חסרות סיבות. אני אמנה רק חלק מהן, על-פי המסמך שהתקבל הבוקר: חוסר יכולת לפעול במחוזות המשטרה באופן עצמאי, הפעלה רק באישור מפקד המחוז המשטרתי; אין הפעלה רצופה של הכוחות – אותם כוחות משטרה נלקחים פעמים רבות למשימות אחרות; כחמישית מכל הכוח נמצאת דרך קבע במשימות אחרות במחוז תל-אביב; חוסר כוח מבצעי לסיוע בהריסות מורכבות. אלה רק חלק מהסיבות שהיחידה לפיקוח על הבנייה מעבירה למשטרה. עד היום, לדוגמה – כך עולה במכתב שכתב היועץ המשפטי לממשלה ליועץ המשפטי של משטרת ישראל – לא הוגשו כל תוכנית או מסמך להצגת המדיניות בנושא האכיפה כלפי הבדואים בדרום. יתר על כן: מתפ"א טרם הגישה תוכנית עבודה שנתית ל-2008, ואנחנו כבר מתקרבים לאמצע השנה. אני יודע שוועדת הפנים קיימה ב-12 בנובמבר 2007 דיון בנושא. קראתי את כל הפרוטוקול, אבל בשורה התחתונה אין שום החלטה, אין שום קביעה, סיכמו את הדיון ובזה זה הסתיים. על הממשלה להפסיק לזרוק את הכדור ממשרד למשרד – עושים פינג-פונג בין המשרדים – ולקום ולעשות מעשה, אחרת נתעורר בוקר אחד ונגלה שהתהליך הוא במצב אל-חזור. כבר היום הוא למעשה תהליך אל-חזור. בשל אוזלת ידה של הממשלה בטיפול בנושא חמור זה, אני מציע לחברי חברי הכנסת להצביע אי-אמון בממשלה. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: אני מודה לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. אני מזמין את שר הפנים, חבר הכנסת מאיר שטרית, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני השר. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת אהרונוביץ בעניין אכיפת חוקי התכנון והבנייה. אני אומר כבר מלכתחילה שאף-על-פי שאני מסכים כמעט עם כל מלה שהוא אומר בעניין הזה, ודאי שאני לא רואה בזה סיבה להביע אי-אמון. אני אומר את זה בצער רב, כיוון שהמכשלה בעניין של אכיפת חוקי התכנון והבנייה היא מכשלה שמלווה את המדינה זה שנים רבות. אני רוצה לומר בצער שבמדינת ישראל אכיפת החוק מאוד מאוד לא משביעה רצון. זה לא רק בתחום הזה, אבל בתחום הזה הדבר מגיע לדעתי כמעט להפקרות. בישראל יש יותר מ-80,000 מבנים בלתי חוקיים על אדמות חקלאיות, מהם 13,000 מפעלים. יש תחנות דלק בלתי חוקיות, יש מרכזים מסחריים בלתי חוקיים, יש בתים רבים בלתי חוקיים. אני לא מדבר על עבירות קטנות בבניינים, אלא על בניינים שלמים. בישראל יש 112 אולמות אירועים שנבנו בלי רשיון, חלקם על אדמות חקלאיות, שחוגגים בהם אלפי אנשים. מידת האכיפה לוקה מאוד מאוד בחסר. דרך אגב, אני עושה מאמצים רבים לטפל גם בסוגיה הזאת. בשבועות האחרונים המשרד שלי הפיץ תזכיר חוק למשרדי הממשלה, אשר יובא לאישור הממשלה בתום 21 יום, ואשר בא לתקן את חוקי התכנון והבנייה, במטרה לתת כלים טובים יותר בידי המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה. החוק מבקש לשנות דברים מספר בחוק התכנון והבנייה. הדבר הראשון הוא הרחבה של צו ההריסה המינהלי מחודש לשלושה חודשים. היום אחת הבעיות היא, שאם ראש עיר מוציא צו הריסה מינהלי ל-30 יום, כאשר מישהו מגיש בקשה לבית-משפט והמשפט נמשך יותר מ-30 יום, הוא כבר מנוע מלהשתמש בצו ההריסה המינהלי. התוצאה היא שאז זה הופך לצו הריסה שיפוטי, שאומר שצריך לחכות למשפט, שעשוי לקחת שנים. בינתיים האיש גומר לבנות את הבית, ואם באמת בסוף יוצא גם צו הריסה שיפוטי, נגרם נזק כבד, כי האיש בנה את הבית שלו וגרים שם אנשים, או אם זה אולם או כל דבר אחר. בצורה פרדוקסלית, חבר הכנסת אהרונוביץ, זה שלא אוכפים את חוקי התכנון והבנייה לאלתר, מייד, גורם נזק גדול פי-מאה לאלה שעושים את העבירות מזה שהיה לו אכפו את החוק על אתר. למה? כי אם אתה בא לאדם שבונה בניין בלי רשיון עוד בתחילת הבנייה ועל המקום הורס לו, אתה גורם לו נזק קטן מאוד. אם הוא רק שם יסוד או התחיל לסמן את הקרקע, הנזק קטן יותר מזה שיהיה אם אתה מחכה עד שיסיימו לבנות את הבניין. אז אתה גורם לו נזק אדיר ואז כל הריסת בית הופכת לדרמה, בצדק, כיוון שכבר גרה שם משפחה, יש ילדים, יש משפחות, יש עסק, יש הפסד כספי ניכר. במלים אחרות, אי-אכיפת החוק גורמת נזק גדול פי כמה לעבריינים מהנזק שהיה לו אכפו את זה בהתחלה. לעתים התירוץ לבנייה בלי רשיון הוא שלוקח לאנשים זמן לקבל רשיון. דרך אגב, אני לא שולל את הטיעון. אני לא חושב שמוצדק לבנות בלי רשיון, אבל אני לא מבטל לגמרי את הטיעון הזה. לצערי, בחלק מהוועדות יש ביורוקרטיה מאוד ארוכה. אני לא רואה שום היגיון לכך שבוועדת בניין ערים עירונית קבלת היתר צריכה לקחת שנה או שנתיים. בערים גדולות צריך לעתים מאכערים – משלמים למאכערים כסף כדי לקדם את התיקים. זה מה שמביא לשחיתות. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): זו השחיתות. שר הפנים מאיר שטרית: הוא אשר אמרתי, התור מביא לשחיתות. אני חושב שאין שום הצדקה לכך שעירייה לא תכנס את הוועדה לבניין ערים מספר הפעמים הדרוש, כדי שאנשים לא יחכו יותר מחודש לקבל היתר, או תשובה מה חסר בתוכנית שלהם כדי לקבל היתר, או תשובה שלילית. גם זו תשובה טובה, אבל בכל מקרה שתהיה תשובה. אנחנו פועלים בעניין הזה תוך הידוק הפיקוח על הרשויות המקומיות. בחוק ההסדרים האחרון ניסינו להעביר חוק, שנמצא עתה בדיון בוועדת הפנים, ולפיו שר הפנים יהיה רשאי לפזר ועדה מקומית שאינה פועלת כהלכה ולמנות במקומה ועדה מקומית חיצונית שהיא תוציא היתרי בנייה. צריך לעשות את זה, כי ברגע שוועדה מקומית עובדת טוב ומוציאה תשובות בזמן קצר, התירוץ "אני לא יכול לקבל רשיון" – כבר לא תופס. דבר שני, אנחנו משנים בחוק התכנון והבנייה סעיף נוסף שקובע ששופט לא יוכל להוציא צו מניעה נגד צו הריסה במעמד צד אחד. היום הדרך קלה – כל מי שהוא עבריין בנייה ומגישים נגדו צו הריסה, לוקח עורך-דין שהולך לשופט תורן ומקבל צו מניעה. אנחנו מבקשים לקבוע ששופט לא יוכל להוציא צו מניעה במעמד צד אחד. אם הוא רוצה להוציא צו מניעה, הוא חייב להזמין גם את הנילון וגם את המתלונן, לשמוע את שניהם ורק אז לקבל החלטה, ואם הוא מוציא צו מניעה – לנמק את זה בכתב. דבר שלישי, אנחנו קובעים ששופט לא יוכל להוציא בכלל צו מניעה כאשר מדובר בהמשך העבירות גם לאחר שהוצא צו הפסקה מינהלי. היום בכלל מתעלמים מזה שאדם קיבל צו הפסקה. בעצם אין לו רשיון, הוא ממשיך לבנות והשופט אומר שניתן לו עוד ארכה. דרך אגב, אני אומר בצער שבקשר לאחד האולמות שנבנו, כשכבר הגיעו למשפט בבית-משפט השלום ובית-משפט השלום הוציא צו הריסה, ערערו במחוזי ובית-המשפט המחוזי אישר את הצו, הלכו לעליון וגם העליון אישר את הצו – מה עשה העבריין? הלך עוד פעם לבית-משפט השלום במקום אחר וביקש צו מניעה. הוא טען שיש לו חתונות מוזמנות. הוא קיבל מהשופטת – אני לא רוצה לנקוב בשמה – ארכה של שלוש שנים. אז אני שואל: ריבונו של עולם, מה זה, צחוק מהעבודה? בניין בלי רשיון, ארכה של שלוש שנים? ראובן ריבלין (הליכוד): למה לא שלוש שנים וחצי? שר הפנים מאיר שטרית: כן, למה לא חמש, למה לא עשר? חבר הכנסת אהרונוביץ, בחוק החדש אני סוגר את הדלת. היתה פרצה שקוראת לגנב, זה מה שנקרא "שימוש חריג". זו אחת הפרצות שהשתמשו בה הרבה מאוד לעבירות בנייה חמורות ביותר. אני אתן לך דוגמה קצת מצחיקה, אבל היא אמיתית, לא מהתיאוריה. ראובן ריבלין (הליכוד): שימוש חורג. שר הפנים מאיר שטרית: אתה צודק, שימוש חורג. אדם הגיש תוכנית לוועדה מקומית לבנות לול על אדמה חקלאית. הוועדה המקומית מאשרת לו לבנות את הלול הזה, אלא מה, אתה מסתכל על התוכנית ורואה שבלול הזה גובה הקירות חמישה מטרים; יש לו ויטרינה, כדי שהתרנגולות יסתכלו החוצה; יש לו מטבח, כדי שלתרנגולות יהיה מה לאכול; רצפת שיש, נברשות, בחוץ יש גנים ומזרקות, כדי שהתרנגולות אולי יטיילו שם. ראובן ריבלין (הליכוד): ירצו – יגורו, לא ירצו – לא יגורו. שר הפנים מאיר שטרית: צריך להיות עיוור או טיפש כדי שלא להבין שמדובר באולם חתונות. מאשרים לאותו אחד לבנות לול והוא בונה את הלול הזה מצופה שיש, עם כל מה שאמרתי, ולאחר שהוא גומר לבנות את הלול הוא מבקש שימוש חורג לחמש שנים והמועצה מאשרת לו. ואחר כך עוד חמש שנים ועוד חמש שנים. כך, לצערי, קמו בארץ הרבה מבנים בלתי חוקיים. חנא סוייד (חד"ש): – – – זה במגזר היהודי – – – שר הפנים מאיר שטרית: כן, כן, במגזר היהודי. לא האשמתי, הבאתי דוגמאות מהמגזר היהודי. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): רק היהודי? שר הפנים מאיר שטרית: לא. הדוגמאות שנתתי עכשיו על האולמות, הן רק מהמגזר היהודי. עבירות הבנייה במגזר הערבי, ברוך השם, יש למכביר. השינוי שאני עושה מבטל את העניין של שימוש חורג. הוריתי לוועדות המחוזיות שלא לאשר יותר שימוש חורג. על-פי החוק שר הפנים רשאי לדון בכל תוכנית, ולכן הודעתי שאני מבקש שכל בקשה לשימוש חורג תבוא לאישורי, אני רוצה לראות את הלול הזה. (הליכוד): – – – שר הפנים מאיר שטרית: נכון. הדבר הנוסף שאני משנה – היום יש תופעה מאוד נרחבת של הקמת ועדות תכנון ובנייה מרחביות. בארץ יש 34 ועדות מרחביות לתכנון ובנייה. מה זה ועדה מרחבית? מקימים ועדה שמרכזת את הטיפול בתכנון ובנייה בכמה וכמה יישובים קטנים יחסית. היישובים הקטנים יחסית יכולים להיות ערים שלמות. נראה שזה נוח לכולם. נראה שבזמנו משרד הפנים רצה לסדר ג'ובים להרבה אנשים ולכן הקים הרבה ועדות, בעיני מיותרות לחלוטין. השנה, מתוך 34 ועדות מרחביות שיש – הולכים לפרק את רובן – תישארנה רק תשע ועדות מרחביות. המגמה שלי היא שבכל יישוב שיש בו מ-15,000 תושבים ומעלה תוקם ועדה מקומית עצמאית, שראש העיר יהיה ראש הוועדה וחברי המועצה יהיו חברי הוועדה. למה? כי היום, כשיש עבירות בנייה, נגיד במגזר הערבי – ביישובים רבים יש עבירות בנייה, ואם אני בא בטענה לראש העיר הוא אומר לי: מה אתה רוצה ממני? זה בכלל לא בסמכות שלי. אני כפוף לוועדה מרחבית, שבה איזה פקיד מחליט אם לבנות או לא לבנות, והאכיפה היא בסמכות שלו; לי אין סמכות. והוא צודק. הוא יכול להשפיע, והוא יכול לעזור, אבל זה לא בידיו. יותר מזה, אם הוועדה אינה עובדת ואינה מוציאה רשיונות, ראש העיר מתלונן בצדק על המדינה – מה זה, אנחנו מחכים בתור לרשיון כבר חודשים. אבל אם מחר ראש העיר עצמו יהיה אחראי להוצאת הרשיונות, אחראי לאכיפת חוקי התכנון והבנייה, הטענות האלה לא יהיו עוד. דבר נוסף: היום, כשראש הרשות אינו ראש הוועדה לתכנון ובנייה של עצמו, אם אדם כבר בונה משהו, הוועדה דורשת ממנו תשלום אגרות בנייה והיטלי השבחה. לאן הולך הכסף? – לוועדה המרחבית, לא לרשות. אני מכיר יישובים שאין להם איך לגמור את החודש, והוועדה המרחבית חוגגת. אני רוצה שרוב הכסף ייכנס לרשות עצמה, זאת שבונה. לכן, באותה רשות תהיה גם ועדה מקומית, היא תגבה את האגרות, וכך גם יהיה להם אינסנטיב לדרוש מאנשים להגיש תוכניות, כי כשאדם מגיש תוכנית הוא צריך לשלם לוועדה המקומית גם את אגרות הבנייה, גם את היטל ההשבחה וגם את אגרות הפיתוח לעירייה, ואז יהיה לעירייה כסף לדאוג לפיתוח במקום שבו בונים את הבית. ובכן, אני בכוונה לא סורק את כל השינויים שאני עושה; אני מראה לך שאנו עושים שינויים גדולים מאוד, כדי להביא לאכיפה רבה יותר. דבר אחרון – אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת אהרונוביץ: בהיותי שר המשפטים יזמתי, בממשלת שרון דאז, בשנת 2001, את הקמת היחידה הארצית לאכיפת חוקי תכנון ובנייה. זו הצעת החלטה שהבאתי לממשלה, יזמתי את הקמת היחידה, ראש הממשלה תמך בה, קיבלנו את ההחלטה אז, בממשלה הראשונה של שרון. לא נשארתי שר המשפטים, ולימים הוקמה יחידה במשרד לביטחון הפנים. יש בה 150 שוטרים. אבל, לצערי, במצב היום, אותם 150 שוטרים מועסקים בידי המשטרה במשימות אחרות רבות מאוד מלבד הנושא של אכיפת חוקי התכנון והבנייה, ובתחום הזה, באותם מקומות שבהם במתפ"א מבקשים סיוע, אין להם הכוח לעשות את ההריסה, ולכן הם גם לא ממהרים להגיע לסייע כדי לבצע את ההריסה בפועל. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): אני חייב להעיר – אני מדבר על השיפוטי, שלא מבצעים. אתה מדבר עם – – – הוא אומר לך: אצלי על השולחן אין שום בקשה. שר הפנים מאיר שטרית: אסביר לך את זה. המצב הקיים היום – גם את זה משנים בחוק שאני מגיש – הוא שהמדינה מגישה תביעה. כשהיא מבקשת צו הריסה, על מי לדעתך היא מטילה את ההריסה? תנחש. על העבריין. ואז נוח לכולם; כשצו ההריסה, הביצוע מוטל על העבריין, כולם מתנערים. הוועדה אומרת: מה אתם רוצים? העבריין צריך לבצע, הוא לא מבצע. המשטרה אומרת: הוא צריך לבצע. לכן אף אחד לא מבצע. אני משנה את זה בחוק וקובע שהמדינה תתבע את ביצוע צו ההריסה בידי המדינה, לא בידי העבריין. כשתטיל את האחריות על המדינה לא תהיה ההתחמקות הזאת של כולם. אם המדינה תהיה אחראית לביצוע זה ישנה את כל התפיסה של המשטרה, כי המשטרה אומרת: אני לא יכולה לסייע. היום במתפ"א זה לא עובד, כי מה הם אומרים? תפקיד היחידה הוא סיוע באכיפת דיני מקרקעין לשלוש יחידות השטח בביצוע פעילות אכיפה כגון ביצוע צווי הריסה, איתור עבירות, הדבקת צווים, סיורים וכו'. התברר שמתפ"א לא עונה על הציפיות ולא ממלאת את התפקיד שלשמו היא קמה. היא לא נותנת את הסיוע הדרוש לביצוע אכיפה ראויה של חוק התכנון והבנייה, והסיבות לכך הן אלה: 1. חוסר יכולת לפעול במחוזות המשטרה באופן עצמאי. הפעלה של הכוחות יכולה להיעשות רק באישור מפקד המחוז. מפקד המחוז לא מרשה להם לפעול, כי הוא אומר: אתה רוצה להרוס בית באיזה מקום? אני צריך להביא 1,000 שוטרים. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אם יהרסו בבלוק הראשון זה לא יהיה ככה. שר הפנים מאיר שטרית: לא היית פה כשאמרתי את זה לפני כמה דקות. 2. אין הפעלה רצופה. הכוחות נלקחים פעמים רבות למשימות רבות. לוקחים אותם בכלל לדברים אחרים, שהם לא בהכרח תכנון ובנייה; 3. כחמישית מהכוח נמצאת דרך קבע במשימות אחרות במחוז תל-אביב; 4. חסר כוח מבצעי לסיוע בהריסות מורכבות. כדי להתמודד עם הסוגיה הזאת, מעבר לשינוי בחקיקה, ישבתי לפני כמה שבועות עם היועץ המשפטי לממשלה, עם שר המשפטים, עם פרקליט המדינה, עם יחידות האכיפה במשרד המשפטים, עם הפרקליטות – הרי לאותה יחידת מתפ"א הקמנו גם יחידה בפרקליטות ויחידת אכיפה של משרד הפנים – והחלטנו להקים רשות לאומית לאכיפת חוקי התכנון והבנייה, שיהיה לה הכוח ויהיו לה הכלים והסמכות לעשות את העבודה בעצמה. לבד. היו"ר קולט אביטל: יש לי רושם שצריך הרבה רשויות כאלה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): בראשות מי? שר הפנים מאיר שטרית: אני מעדיף בראשות משרד הפנים. אני לא אימפריאליסט; לא אכפת לי שזה יהיה כל משרד אחר שרוצה את זה. אני חושב שמשרד הפנים – מבחינתי הוא צריך לדאוג מצד אחד לזירוז כל תהליכי התכנון והבנייה, כדי שאדם לא יטען שהוא מחכה שנים לקבלת רשיון, ומצד שני הוא צריך לדאוג לאכיפה מיידית, כי אם אתה מאזן את שני הדברים, לא יהיו לאנשים טענות. אגב, חבר הכנסת אהרונוביץ, אני אומר את זה מניסיון. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): – – היו"ר קולט אביטל: הערה, שתיים, שלוש, ארבע – זה לא דו-שיח, חבר הכנסת אהרונוביץ. שר הפנים מאיר שטרית: לכן ניסיתי להרחיב מעט, ולהסביר לך את כל הרקע, כדי שתבין איפה אנו עומדים. לכן, גברתי, איני רואה שזאת סיבה לאי-אמון. אני זוכר, אגב, שהשר ליברמן, בהיותו שר התשתיות, העביר הצעת חוק שתמכתי בה כשר המשפטים, של תפיסת – פינוי פולשים מקרקע לאומית. החוק עבר, אבל לא ראיתי שהיה ביצוע כלשהו בזמנו. אני אומר את זה בצער. כל אכיפת החוק במדינת ישראל לוקה בחסר. הלוואי שנגיע ליום שבו נראה את האזרחים חופשיים, שלא יהיו אזרחים מאחורי סורג ובריח והעבריינים יהיו מאחורי סורג ובריח. היום, לצערי, המצב הפוך: לכל האזרחים יש בבתים שלהם סורגים, אזעקות, דלתות "רב בריח", כלבים, שומרים, מצלמות – והעבריינים מסתובבים חופשי. אני מציע להפוך את הקערה על פיה. אני מציע שהאזרחים ילכו חופשיים. ואני מבין – כל אלה שדואגים לזכויות העבריין, האסיר והאזרח – הכול בסדר, אבל אני שואל, מי דואג לזכויות של רוב הציבור, אלה שרוצים לבוא הביתה בשלום, ללכת לעבודה, אלה שמשלמים מסים ולא רוצים שיתקפו את הילדים שלהם, לא רוצים שייקחו את האוטו שלהם מהבית? לאלה יש לדאוג – הכנסת, הממשלה, זרועות החוק, זה התפקיד שלנו. היו"ר קולט אביטל: תודה. אנו עוברים להצעה הבאה, הצעה רביעית להביע אי-אמון בממשלה, של סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש, בשל מדיניות ההתנחלויות. אני מזמינה את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לנמק את ההצעה, במסגרת עשר דקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, כמעט כל יום אפשר להגיש הצעת אי-אמון בממשלה על נושא ההתנחלויות. רק היום – לא תכננו את זה כשהגשנו את הצעת האי-אמון, אבל חדשות ההתנחלות של היום הן שלפני שעתיים החליטה מועצת העיר ירושלים לבנות 600 יחידות דיור בפסגת-זאב. ראיתי את זה עכשיו באינטרנט. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): רק 600? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בהתנחלות פסגת-זאב. הבוקר הבטיח ראש הממשלה מר אהוד אולמרט לרב עובדיה יוסף ולסיעת ש"ס להפשיר – או לא להקפיא – את הבנייה בהתנחלויות, בגושי ההתנחלויות, במיוחד בביתר-עילית. במקרה היום היו החלטות שהן אישורים רשמיים, לא הצהרות. כלומר זה ראש הממשלה אמר, שהוא המחליט; וזאת עירייה שהחליטה על בנייה בהתנחלות. יכול להיות שיש ידיעות אחרות בנושא הזה. כלומר, מעשה ההתנחלות, למרות כל הצהרות הממשלה, נמשך בקצב מלא. ברצוני, גברתי היושבת-ראש, לנפץ שתי אשליות. האחת היא, שכשיש משא-ומתן יש שקט, יש הפשרה, מדברים על תהליך שלום או אפילו חותמים על הסכמים – ישראל מקפיאה התנחלויות. זה נהפוך הוא: דווקא כשיש תהליך של שלום, דווקא כשיש הידברות, דווקא כשיש הסכמים, ודווקא כשיש הבטחות להקפיא התנחלויות – בונים יותר. הבנייה בהתנחלות פסגת-זאב הופסקה בזמן האינתיפאדה ובגלל האינתיפאדה. כשיש הפשרה ויש שקט ומשא-ומתן – בונים. אחרי הסכמי אוסלו ממשלת רבין בנתה יותר מממשלת נתניהו. הרבה יותר. היה הסכם אוסלו, וישראל חתמה על הסכם רשמי בין-לאומי – זה לא הצהרה, זה לא הבטחה, אלא הסכם בחסות מעצמות בין-לאומיות: ארצות-הברית, האו"ם, רוסיה, האיחוד האירופי; חתמו על הסכם אוסלו בטקס גדול וחגיגי, וישראל הבטיחה לא לשנות את המצב הקיים בגדה המערבית וברצועת-עזה. ובנו. מאז אנאפוליס, גברתי היושבת-ראש, וההבטחה החגיגית של אהוד אולמרט בפני כל באי עולם בטלוויזיה, בנאומים ובנוכחות 40 מדינות הוא אמר: אנחנו נקפיא בנייה בהתנחלויות. ומה היה? דוח שפורסם לפני ימים מספר אומר שהבנייה בהתנחלויות אחרי אנאפוליס היא חסרת תקדים; אלפי התנחלויות נבנו. כשמבטיחים הקפאה משתוללים בבנייה בהתנחלויות. להגיד שראש ממשלה משקר לדעת הקהל הבין-לאומית ומשקר לכולם, זאת לא האשמה נגד מר אולמרט, כי כולם עשו את זה לפניו, וכולם עושים את זה. חשוב שכולם ידעו שאחרי אנאפוליס – ויש תהליך של שלום, ויש משא-ומתן – משתמשים בזה כדי להרחיב התנחלויות. מבטיחים להקפיא, ובונים יותר. דוד רותם (ישראל ביתנו): מי הבטיח להקפיא? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אולמרט באנאפוליס. בטח. האשליה השנייה היא, שהימין הוא שבונה התנחלויות ומה שקרוי "שמאל", כלומר ממשלות של מפלגת העבודה – הימין בונה, והשמאל או מה שקרוי "שמאל" – "שמאל" זאת מלה גדולה לומר עליהם; מפלגת העבודה מקפיאה ומונעת התנחלויות. מחקר שנעשה לאחרונה מסכם בשורה התחתונה שבחשבון סופי השמאל יותר טוב למתנחלים ולהתנחלויות מאשר הימין. כלומר, אם נביא בחשבון כל מה שבנו ממשלות הימין ומה שפינו ממשלות הימין, והשמאל, כמובן, לא פינה שום דבר – או מה שקרוי "שמאל", אני כל פעם צריך להגיד את זה כדי שאף אחד לא יחשוד שמדובר בשמאל; מה שמפלגת העבודה או ממשלות העבודה בנו לעומת מה שבנו ממשלות הליכוד, יוצא שממשלות העבודה בנו הרבה יותר התנחלויות אם אתה מביא בחשבון את מה שפינו – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): כי הם ציונים, הם מבינים שארץ-ישראל – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הם הרבה יותר טובים – – – היו"ר קולט אביטל: אתה רוצה להצטרף. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מצטט דוח, גברתי היושבת-ראש. אני מבקש ממך שלא להרים גבה, אני יכול לתת לך את הדוח. יש דוח מפורט שמראה שממשלות מפלגת העבודה יותר טובות למתנחלים – – אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): כל הכבוד להם. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – כי הן מפזרות חיוכים בעולם, אין עליהן לחץ בין-לאומי והן ממשיכות לבנות. ממשלות ימין, יש עליהן יותר לחץ בין-לאומי, אז הן מקפיאות ובונות מאחזים וכל מיני דברים כאלה. כשנשאלה השאלה של חוקיות, בעינינו, כל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות. כולן, ללא יוצא מן הכלל. מה שקובע בשטחים הכבושים זה לא החוק הישראלי. אף גורם בעולם, אף מוסד בין-לאומי, אף מדינה לא מכירה בחלותו של החוק הישראלי בשטחים הכבושים. מה שקובע בשטחים הכבושים זה החוק הבין-לאומי, וישראל מפירה את החוק הבין-לאומי. היות שבפני החוק הבין-לאומי עומדות יחידות שהן מדינות, כמו שבחוק של מדינה עומדות יחידות שהן אזרחים, ואם אזרח מפר חוק של מדינה, הוא עבריין, אז ממשלות ישראל הן עברייניות. כנראה, לא יהיה מנוס מלהטיל סנקציות על ממשלות ישראל כדי לרסן את הפשע של בניית ההתנחלויות שגוזלות קרקע מהפלסטינים, מונעות הגעה להסדר והופכות את חיי הפלסטינים לגיהינום. למה צריך יותר מ-700 מחסומים בגדה המערבית? כדי שירווח למתנחלים – – דוד רותם (ישראל ביתנו): לא – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – כדי שלאדונים, לגזע העליון, יהיה טוב. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, כדי שהמחבלים שלכם לא ייכנסו לארץ. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כדי שלגזע העליון יהיה טוב. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת רותם, אני מבקשת, זה מפריע. כמה קריאות ביניים? דוד רותם (ישראל ביתנו): גברתי – – – שאפשר לשמוע בבית הזה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, המשך הבנייה בהתנחלויות שממשלת ישראל הבטיחה להפסיק – עלה השר ואמר: אנחנו ממשיכים. יש לזה שם עכשיו: עיבוי, גידול טבעי, מאחזים בלתי מורשים שצריך לבדוק את מעמדם; מכבסת מלים כדי לרחוץ את השרץ שנקרא "בניית התנחלויות" על חשבונו של העם הפלסטיני. זה דבר מסוכן ביותר. ההתנחלויות הן התנחלויות של דמים, כי הן אחת הסיבות המרכזיות להמשך שפיכות הדמים. הן הופכות את חיי הפלסטינים לגיהינום, מצד אחד, ומונעות הגעה להסדר שלום או הסדר כלשהו בעתיד בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל, מצד שני. לכן אנחנו מביעים אי-אמון בממשלת ישראל שהיא בעצם עבריינית כלפי החוק הבין-לאומי. שמואל הלפרט (יהדות התורה): – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו האנשים שמגינים על החוק הבין-לאומי ועל הצדק, ממשלת ישראל היא העבריינית. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אני קוראת לשר רפי איתן להשיב על הצעת האי-האמון בשם הממשלה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): זחאלקה, לפני ההתנחלויות היה שלום כאן באזור? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – שמואל הלפרט (יהדות התורה): לא, אני שואל אותך – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – השר רפי איתן: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני אענה בקיצור, אני לא אכנס לפולמוס מה האחריות הפלסטינית בנושא או מה האחריות שלנו. אני אגיד רק כמה מלים. הבנייה בהר-חומה ובפסגת-זאב נעשית בתוקף היותן חלקים – שכונות – של ירושלים, ואישור הבנייה ניתן מעיריית ירושלים. עיריית ירושלים היא שאישרה הבוקר בניית 600 יחידות דיור בפסגת-זאב. זאת זכותה, והמערכת הזאת, של שכונות ירושלים, הוכרה גם באופן בין-לאומי. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הדקדקני, אבל זאת ירושלים, וזכותה של ירושלים לבנות בתוכה. הבנייה בגבעת-זאב אושרה כבר בשנת 2000, ולמעשה הבנייה – התשתית כבר הוקמה בין 2000 ל-2001, אבל מסיבות כאלה ואחרות – ואחת הסיבות היא האינתיפאדה – הבנייה נפסקה – – – ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – השר רפי איתן: כרגע זה לא אישור חדש, אלא אישור בדיעבד להמשיך את הבנייה בגבעת-זאב. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מה שאתה אומר זה שכדי להפסיק את ההתנחלויות אתה ממליץ על אינתיפאדה. בשביל לבנות אתה ממליץ על משא-ומתן – זה מה שאתה אומר. השר רפי איתן: חבר הכנסת, אני לא רוצה להיכנס כרגע לוויכוח פוליטי על השאלה מדוע ישראל חייבת לבנות בגבעת-זאב ולמה היא חייבת שגבעת-זאב תיבנה – דווקא מאותן סיבות שמנית לפני כמה דקות. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון משולב. ראשון הדוברים, מטעם הליכוד, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, בבקשה. שלוש דקות. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הלוואי שהייתי מאמין לאי-אמון שהציג כאן חבר הכנסת זחאלקה. כנראה הייתי אז פשוט אומר תודה רבה ויורד מהדוכן. אבל לצערי הרב, מה לעשות, יש עובדות בשטח, והעובדות בשטח הן שונות. העובדות בשטח, גברתי היושבת-ראש, הן שמה שעד לפני כמה ימים היה נחלת השמאל הקיצוני ביותר – אפילו לא כולם ב"שלום עכשיו" היו תומכים ברעיונות מסוג זה – היום ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ של מדינת ישראל, הגברת ציפי לבני, מציגה כרעיון לגיטימי ורעיון שלה, ואני מתכוון למה שמכונה בסלנג העממי "חוק פינוי-פיצוי לתושבי יהודה ושומרון". היום זה כבר לגיטימי. עד לפני כמה שבועות זה היה הזוי לגמרי. היום ממלאת-מקום ראש הממשלה אומרת: כן, צריך לעזור, צריך לבצע, צריך לשקול את זה ברצינות, ועמיתה חיים רמון מסתובב בכל מקום ומשווק את הרעיון הזה. היו"ר קולט אביטל: אותי זה משמח. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אני מתאר לעצמי, אבל זאת בדיוק השאלה שלי תמיד, גברתי היושבת-ראש: למה את הרעיונות האלה לא מציגים לפני הבחירות? היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אדלשטיין, דווקא הצגנו. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): יש אדם ראוי, יוסי ביילין – בבחירות האחרונות הוא היה בראש מפלגת מרצ; הוא בא עם רעיונות מסוימים, קיבל חמישה מנדטים, ואני זוכר שגם אבו וילן, מסכן, מקום מספר חמש – התנדנד. אז למה תמיד צריך לצאת לבחירות עם הצהרה אחת ולאחר הבחירות פתאום לגלות רעיונות של מישהו אחר? העובדות בשטח הן שאפילו מה שמכונה E1 – מטה המשטרה, משטרת ש"י – אתמול אנחנו שומעים בחדשות שפתיחת המטה נדחית מסיבות אלה ואחרות, ביורוקרטיה, אתם יודעים, אבל לא פותחים, אולי משום שקונדוליסה רייס נמצאת באזור. העובדות בשטח – וכאן יש לי בשורה, שאומנם יש תוכניות בנייה גרנדיוזיות ביהודה ושומרון. אפילו כמעט עיר חדשה ביהודה ושומרון. כן, שר הביטחון ברק מאשר את העיר הזאת, אני עוד לא יודע איך יקראו לה, אבל היא תהיה ליד רמאללה, והיא מיועדת לפלסטינים. כנראה יש צפיפות אוכלוסין גדולה, ואישרו למסכנים בגלל הגידול הטבעי. אני חושב שלא צריך להציג הצעות אי-אמון בימים אלה; צריך לקחת את העיתונים, לראות את הכותרות ולהחליט: או שאנחנו רוצים לחיות בחלם, ואז באמת לא צריך אי-אמון וכנראה גם לא את העיתונים, או שאנחנו צריכים לשלוח את הממשלה הזאת הביתה לפני שיהפכו את מדינת ישראל בשנת ה-60 לקיומה לחלם חדשה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה. ועד שיגיע הדובר הבא אני רוצה רק להגיד לך שהחוק הזה היה חלק ממסע הבחירות של מפלגת העבודה ונכנס למצע שלה. הדובר הבא – חבר הכנסת נסים זאב, שלוש דקות, ואחריו – חבר הכנסת ישראל חסון. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): לא ידעתי שציפי לבני היא חלק ממפלגת העבודה. פעם היא התחזתה להיות מהליכוד. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, צריך להבהיר שראש הממשלה מחויב קודם כול לעם ישראל, וזכות הציבור לדעת באיזה שלב המשא-ומתן נמצא בכל שבוע, בכל יום ובכל שעה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כל מי שרוצה יודע. נסים זאב (ש"ס): אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יכולים להיות מופתעים, וצריך להבין בדיוק מי מוביל את המשא-ומתן, ציפי, רמון, ברק או ראש הממשלה – או כולם יחד. אני יודע שראש הממשלה היום כל כך רוצה שלום, הוא מסומם לשלום – הוא יעשה הכול כדי שיהיה שלום, אבל צריך להבין שאין פרטנר לשלום. צריך להבין שהמצב הוא כזה שגם הפלסטינים וגם ארה"ב יודעים שאבו מאזן הוא חסר בסיס, אין לו שום לגיטימיות לדבר בשם העם הפלסטיני. הפלסטינים כבר בחרו ב"חמאס", המשא-ומתן הוא רק אחיזת עיניים, עשיית גלים כדי ליצור מצג כאילו אבו מאזן הוא רלוונטי מבחינה פוליטית. אין לו מה לתת למדינת ישראל. הוא יכול להבטיח הבטחות, אבל גדודי המתאבדים רק ממשיכים לגדול וטווחי ה"קסאמים" הולכים ומתארכים. בציר פילדלפי רכבת השדים של העברת נשק ואמצעי לחימה הולכת ותופסת תאוצה גוברת מיום ליום, ויש הבנות בין אירן ובין ה"חמאס" וה"חיזבאללה". גם אם ראש הממשלה רוצה לחתום בראשי תיבות, או בסופי תיבות, או באיזה רמז – אין לו מנדט לחתום; אין לו מנדט – – – ראובן ריבלין (הליכוד): האם אתה מצטרף לאי-אמון? נסים זאב (ש"ס): אני אומר שאין לו מנדט כי אין לו ממשלה שתאשר זאת. הממשלה חושבת אחרת ממנו. יש לו מנדט לדבר – לדבר יש לו מנדט. ראובן ריבלין (הליכוד): אתה כבר ותיק, אתה יודע שכשמדברים, אחר כך זה מחייב את כולנו – הדיבורים. זאת נקודת המוצא הבאה – – – נסים זאב (ש"ס): מזה אני חושש. נכון. ראובן ריבלין (הליכוד): אז למה אתה לא עוצר את זה? נסים זאב (ש"ס): אני חושש מזה, ואני אומר שאנחנו חייבים לעשות הכול כדי לקבל אינפורמציה מדויקת מראש הממשלה – – – ראובן ריבלין (הליכוד): כל יום שרת החוץ אומרת לך. נסים זאב (ש"ס): לפי האינפורמציה שיש בידי כרגע ראש הממשלה לא התקדם, ואולי זה לצערו – – – ראובן ריבלין (הליכוד): שרת החוץ אומרת לך כל בוקר – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, אנא ממך. נסים זאב (ש"ס): מה שחשוב להבין הוא מדוע ראש הממשלה לא מדבר על גבולות בני הגנה. הלוא בוש הבטיח, הלוא אריק שרון נפנף בנייר שבוש הבטיח לו ב-2004, ואמר: יש לי שתי הבטחות; הבטחה אחת היא בנושא של גבולות בני הגנה וכל הנושא של גושי ההתיישבות – זוהי עובדה. אז למה אנחנו צריכים היום בכלל לדבר על ביתר-עילית, אם כן בונים שם או לא בונים? הלוא מדובר בחלק מגושי ההתיישבות של מדינת ישראל, שעליהם יש קונסנזוס, עליהם יש הסכמה. ברור שאם ישראל לא תשלוט בקו ההגנה היא לא תוכל להגן על עצמה. גם המנוח רבין וגם אריק שרון אמרו בזמנו שגם אם ישראל תעשה ויתורים טריטוריאליים בעתיד, יהא עליה לשמר בידה את יכולתה להגן על עצמה. עוד ב-1974 ערכה המכללה לפיקוד ומטה של ארצות-הברית מחקר והגיעה למסקנה שמדינת ישראל, כדי להגן על עצמה, חייבת להחזיק בשטחים ששולטים ביהודה ושומרון. לכן אני מצפה מראש הממשלה שיהיה גלוי לפחות כלפי הממשלה שלו. ודאי שכל דבר יבוא בסוף לאישור הכנסת, ולכן הוא לא יכול להמשיך להשלות את העם כאילו יש פה משא-ומתן. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. חבר הכנסת ישראל חסון, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. ישראל חסון (ישראל ביתנו): גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון של ישראל ביתנו מדברת על הבנייה הבלתי-חוקית, ואני לא כל כך רוצה להתייחס לבנייה הבלתי-חוקית כפי שהייתי רוצה להתייחס לכמה אירועים שקרו במדינת ישראל בחודש האחרון ואולי משקפים מדיניות כזאת או אחרת. אני רוצה להתחיל בכך שלפני כחודש נהרג בכיסופים גשש בדואי. אני חושב שאין איש מיושבי הבית הזה שיודע מה שמו של הגשש הבדואי הזה. אין איש שיודע אם נפתחה סוכת אבלים ואין איש שיודע היכן הוא נקבר ואם מישהו הספיד אותו או התפלל בעבורו. היו"ר קולט אביטל: דומני שמשפחתו ביקשה להישאר בעילום שם. ישראל חסון (ישראל ביתנו): נכון. בטוחני, גברתי היושבת בראש, שאת גם מבינה למה. לעומת זאת, במקביל, באותו שבוע, בבירת ישראל, לרוצח ב"מרכז הרב" פתחו סוכת אבלים, תלו דגלי "חמאס", ולמדינת ישראל לקח שלושה-ארבעה ימים להגיב. אני ממשיך הלאה ואני מגיע לפקיעין. אני רואה שזורקים שם רימונים, שורפים בתים, ולפני כשבוע וחצי שרפו את רכבו של דרוזי שהציל שוטרת. הפורעים לא נעצרו עד היום – שלא תהיה טעות לאף אחד מיושבי הבית. הדבר היחיד שעשתה מדינת ישראל הוא לנזוף במפקד המחוז הצפוני. אני ממשיך הלאה – היועץ המיוחד של יאסר ערפאת בתקופת האינתיפאדה, שעמד עם משלחת של ילדים כשברקע שרו את "מיליון שהידים צועדים לירושלים", הוא חבר הכנסת טיבי, סגן יושבת-ראש הכנסת. הוא וחברי חברי הכנסת המכובדים, אזרחי מדינת ישראל הערבים, מתנגדים לשירות האזרחי התנגדות נחרצת ומשמיעים בתוך כך קריאות מסיתות. מדינת ישראל – כנסת ישראל – מחליטה – באותה עת שבה הנבחרים הללו מתנגדים אפילו לשירות אזרחי – להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר אפליית אזרחי מדינת ישראל הערבים, וממנה ובוחרת לתפקיד היושב-ראש שלה את אותו יועץ. היו"ר קולט אביטל: זה מרתק, אבל אתה צריך לסיים. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אני ממשיך הלאה – 78,000 תלונות או תיקים נגד בנייה בלתי חוקית, והרוב המכריע במגזר הערבי. יש החלטה פנימית שלפיה עד שלא ייגמר המהלך של הוועדה הבין-משרדית עם הבדואים לא תהיה אכיפה, אבל היועץ המשפטי לממשלה מורה – דורש לאכוף באופן מיידי את אי-קיום המכרזים בהתיישבות הבודדים בנגב. גברתי היושבת בראש, אני יכול לתת לך עוד ארבע-חמש דוגמאות רק מהחודש האחרון. כשאנחנו מסתכלים על התהליך הזה בלי קשר לפוליטיקה – לאיזו תנועה אתה שייך וכן הלאה – אנחנו שואלים: לאן אנחנו מובילים? תודה. היו"ר קולט אביטל: אני מודה לך. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלחנן גלזר. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, ההיסטוריה מכירה שלושה דגמים לפחות שבהם ידעו הגויים לטפל בהתיישבות יהודית. הכרנו את דגם הגירוש – גירוש ספרד, גירוש פורטוגל והגירוש מיורק באנגליה. הכרנו את הדגם של רוסיה הצארית – תחום המושב: איפה מותר ליהודים לשבת ואיפה אסור להם – רק כאן, בעיירה, כן; במוסקבה לא. הכרנו את הדגם של ממשלת המנדט הבריטית – הספר הלבן או הספרים הלבנים הבריטיים: איסור קניית אדמות, איסור בנייה, מכסות עלייה. ממשלת ישראל היום, הזכאית אולי לתואר הממשלה הפוסט-ציונית הראשונה בישראל, מאחדת את שלושת המודלים הללו. היא באה בנעליה של הממשלה הקודמת, שגירשה יהודים מצפון השומרון ומחבל-עזה, ומאמצת את השיטה כמדיניות; היא גוזרת גזירות תחום מושב – איפה מותר לשבת ואיפה אסור לשבת, והכריזה על אזורים שמבחינתה אסור ליהודים לשבת בהם – יודנריין; היא מטילה את גזירות הספר הלבן מחדש ואומרת: אסור לבנות, אסור להתיישב. גברתי היושבת-ראש, עוד מעט נציין 60 שנה לקום המדינה. אבא שלי, כשהוא נלחם בבריטים, רצה לגרש אותם מכאן, כי הם היו שלטון זר, אבל הוא היה מהפורשים; הוא היה קיצוני. מה אמר אז היישוב המאורגן – הממסד? הסוכנות? "ההגנה"? הם תבעו מהבריטים להיות נאמנים להתחייבות של ממשלת בריטניה לכתב המנדט. ומה אמר כתב המנדט על ארץ-ישראל? בריטניה קיבלה על עצמה להחיל התיישבות יהודית צפופה בארץ-ישראל. זאת לשון הטקסט: "התיישבות יהודית צפופה". ממשלת ישראל הראשונה, כשקמה בעקבות הכרזת המדינה, קבעה שהיא נכנסת בנעליו של המנדט הבריטי. ראובן ריבלין (הליכוד): כנסת ישראל קבעה שהממשלה נכנסת בנעלי הנציב העליון. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): ואם היא נכנסה בנעליו אנחנו יכולים היום לבוא ולתבוע מממשלת ישראל לפחות לא את מה שהפורשים דרשו, אלא את מה שהיישוב המאורגן דרש מממשלת בריטניה: להחיל התיישבות יהודית צפופה בארץ-ישראל, כי היא, לפחות לדעת רוב החברים בבית הזה, הבית הלאומי של העם היהודי. אבשלום וילן (מרצ): למה היישוב לא התיישב כמעט ביהודה ושומרון? אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): זכינו ש-300,000 כבר התיישבו, ובעזרת השם נזכה בקרוב לעוד חצי מיליון, ונפתרה הבעיה. אבשלום וילן (מרצ): שאלתי עד 1948. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): כי הגויים הרגו שישה מיליונים מהפוטנציאל של המתיישבים ואחרים, ומתוך קוצר ראייה רבים העדיפו ללכת לאמריקה, אבל בגלל זה אנחנו ציונים; אנחנו תובעים התיישבות יהודית צפופה בארץ-ישראל. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אלחנן גלזר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם רביץ. אלחנן גלזר (גיל): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמדי יום שני אנו מתייצבים כאן להדוף הצעות אי-אמון. ההצעות היום באות כמדומני מכל סיעות האופוזיציה, מלבד מרצ. מבול של הצעות האי-אמון וגם המגוון של העילות להפלת הממשלה, מעניין ורב סתירות. ובכן, יהדות התורה, האיחוד הלאומי והמפד"ל מוחות, למשל, על הקפאת הבנייה בביתר-עילית, ואילו בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש הגישו בעצם את אותה הצעת אי-אמון, רק להיפך: הן מוחות על המשך הבנייה בהתנחלויות, כלומר גם בביתר-עילית. אז איפה בכל זאת מסתתרת האמת? כרגיל, כנראה איפה שהוא באמצע. גם מוסיפים לבנות, וגם יש איזו מראית עין של הקפאה מדי פעם כדי שלא להכעיס את הממשל האמריקני. ומעניין לעניין באותו עניין, בעצם ישראל ביתנו הגישה הצעת אי-אמון בשל הבנייה הבלתי-חוקית בתחומי מדינת ישראל. אני מניח שהכוונה היא ליישובים הערביים. זה קצת משעשע מכיוון שחבר הכנסת הערבים הגישו הצעת אי-אמון בשל הבנייה הבלתי-חוקית לדבריהם בהתנחלויות. אגב, גם החוק הבין-לאומי גורס לאי-חוקיות של בנייה זו. בקיצור, כולם גרים בבית זכוכית, ובכל זאת משליכים אבנים. לסיכום, הצעות האי-אמון מקזזות האחת את רעותה כפי שראיתם. אני מציע אפוא לדחותן. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם רביץ, בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני אתרכז בדברי בביתר בלבד, אבל אני רואה את זה כדגם למקומות נוספים ביהודה ושומרון. אני באמת רוצה לשאול כמה שאלות. ראשית כול, אני אשאל את אמריקה מכיוון שהיא שולטת כאן היום, מה מתכוונת הגברת רייס לעשות עם 40,000 יהודים שגרים בביתר? הם גרים שם, קרוב ל-40,000 איש, אשה, נער, טף וזקנים. בוודאי, הרי 40,000 איש – לא תהיה שום תוכנית הזויה כזאת או אחרת שתפנה אותם; הם שם. אני שואל גם את ממשלת ישראל, מה ממשלת ישראל מתכוונת לעשות עם 40,000 איש שהלכו לשם לפי הוראת הממשלה, בפקודת הממשלה, בסבסוד הממשלה, והעבירו אותם לשם גם עם מחשבה לפנות את ירושלים מריבוי של יהודים חרדים – אני אומר את זה, ואני מאמין בכך. והלכו לשם, לבנות את ביתם, לבד, כדי שלא להפריע וכדי שלא להיות מופרעים. גרים שם כ-40,000 איש, כן ירבו. מה מתכוונים לעשות? פינוי? פיצוי-פינוי ל-40,000 איש? אתם יודעים לפנות 8,000 איש? אתם יודעים לתת להם בתים אלטרנטיביים? ניסיתם את זה כבר? הרי פיניתם 8,000 איש. אין לכם כסף, זו מדינה ענייה. בעמל, הפרוטות האחרונות של המשפחות המסכנות האלה, העניים בישראל, באו אל הרווחה, נושמים עמוק בעיר יפהפייה בישראל. אז מה אתם מתכוונים לעשות? אכן, יהיו שם. אני שואל את ממשלת ישראל, אם אכן באמת יש לכם איזו תוכנית, מדוע אתם לא מתחילים לבצע אותה? מדוע בשום מקום במדינת ישראל לא נותנים תשובה לעשרות אלפי אנשים מן המגזר הזה שלא רוצים להפריע לאחרים, שלא רוצים לרדת לחייהם של אחרים, אבל רוצים את הפינה שלהם? למה לא עושים שום דבר בנדון הזה? ועל הנה ייווספו עוד 40,000 איש תושבי ביתר, השתגעתם? הרי ביתר תישאר במקום, אני לא רוצה להגיד קום תקום. היא אכן קמה. היא תהיה שם, אז מה כבר הנפקא מינה אם באותו מקום? אני גם לא מבין את חברינו חברי הכנסת הערבים, מה זה מפריע להם שיגורו שם עוד 8,000 איש? היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. אברהם רביץ (יהדות התורה): אני מסיים בתמיהה גדולה מאוד. לא הולך לקרות שום דבר מהסוג הזה. הם יגורו שם, וירבו, וזאת תהיה עיר גדולה בישראל עם עוד ערים אחרות. בסוף אני רק שואל שאלה פוליטית: הרי אתם כל הזמן מסתמכים על המכתב הידוע של בוש; לכן אתם קיבלתם את מפת הדרכים – בגלל המכתב הזה. למה אתם לא אומרים את זה בריש גלי, כאשר מגיעה לכאן הגברת רייס? אני אומר לכם, אפשר להשתגע מהמהלכים שקורים כאן. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. אבשלום וילן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, שלוש הצעות אי-אמון הפעם מתמקדות בבנייה בשטחים, בהקפאה. דיבר פה חבר הכנסת רביץ בהתרגשות רבה על ביתר-עילית. חבר הכנסת רביץ, הייתי בן 20 וכמה – – – אברהם רביץ (יהדות התורה): פינוי-פיצוי, יש לך כסף בשבילם? אבשלום וילן (מרצ): תיכף אני אענה לך. הייתי ילד בן 20 וכמה כשעמדתי עם שלטים עם כמה מחברי כאשר דוד לוי, שר השיכון, בא להניח את אבן הפינה לביתר-עילית. ואם לא הבנת אז שכל הנושא הזה בשגיאה היסטורית יסודו, אל תעמוד פה מעל דוכן הכנסת כרגע ותזיל דמעה. לאחר שתמכת בשגיאה ההיסטורית הזאת, ולאחר שמשאבי המדינה הלכו למקום שאסור היה ללכת אליו, וכל ילד בן 20, עם טיפה מחשבה קדימה, ידע שבבוא היום, בין הירדן לים יהיו יותר פלסטינים מיהודים, ואם לא נגיע לפתרון פוליטי שיבוסס על גבולות 67', הבית השלישי בסכנה. ולא יעזרו תפילות, ולא יעזרו נסי נסים, ולא יעזור דבר. לא היה לך האומץ אז. אמרת – רצו לגלגל מירושלים. חלק מחבריך מבינים זאת היטב, והיה להם האומץ להגיד נגד מחול השדים של מולך השטחים. אתה היית שותף למחול, והיום אתה עומד פה ומשתף אותנו בקשיים האמיתיים שלך. אז אני מציע לך שאת חשבון הנפש – – – אברהם רביץ (יהדות התורה): – – – אבשלום וילן (מרצ): חבר הכנסת רביץ, חשבון הנפש מתחיל מבית. עכשיו אין לי כסף לפינוי-פיצוי לביתר. אבל אתה קבעת עובדה פוליטית – ממשלות ישראל בתמיכתכם – בגלל ביתר-עילית, ובגלל מתתיהו, מודיעין-עילית. בסופו של יום, בהסדר הקבע את הערים האלה ניאלץ לחבר לתוך מדינת ישראל, ולשלם באחד על אחד, דונם תמורת דונם, למדינה הפלסטינית, כי אחרת לא יהיה הסדר. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אבו, מה – – – אבשלום וילן (מרצ): זה כואב, זה בצער. אבל זה המחיר של קוצר הראות המדיני. מי שחושב שאפשר יהיה לאכול את העוגה ולהחזיק אותה שלמה לאורך זמן – – – ראובן ריבלין (הליכוד): לו חשבו אבות הציונות אז כמו שאתה חושב היום לא היתה קמה נגבה. אבשלום וילן (מרצ): לא רק שזה לא נכון, אבות הציונות לא במקרה לא הלכו להתיישב – – – ראובן ריבלין (הליכוד): נגבה לא היתה קמה – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ריבלין, מה קרה? אין לך רשות דיבור. כמה פעמים אני צריכה להעיר? אבשלום וילן (מרצ): אבות הציונות הלכו לנגבה ולחניתה, ולא הלכו להקים אלוני-מורה, ולא זבחו וסגדו למולך השטחים, אלא הלכו לאזורים שבהם אפשר היה להקים רצף יהודי. קריאות: – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת ריבלין, אני מבקשת ממך, לא נעים לי לקרוא לך. חבר הכנסת חסון, אני קוראת לך לסדר בפעם הראשונה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אתה לא יודע היסטוריה. אבשלום וילן (מרצ): אם אנחנו פותחים את הוויכוח ההיסטורי, הרי אילו היינו ממשיכים בכיוון שהנחה את הציונות מסוף המאה ה-19 ועד 1977, פניה של ישראל, חבר הכנסת ריבלין, היו שונים לחלוטין. במקום מצעד האיוולת של 144 ההתנחלויות שהקמתם במולך השטחים, הגליל היה מיושב, הנגב היה מלא, וכל פנינו היו נראים אחרים. זה כמעט מאוחר, אבל עדיין לא. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, סיעת ישראל ביתנו העלתה כאן הצעת אי-אמון בממשלה בעניין יישום הפיקוח על הבנייה וביצוע הריסות בנייה. רק לפני כמה חודשים הוזמנתי כמה פעמים על-ידי חברים מאותה סיעה, שהביאו לכאן בעלי אולמי חתונות ורצו לעשות מעשה ולהלבין את כל האולמות האלה. אני חושב שזאת צביעות. אחר כך כמובן הגיעו למסקנה שזה יותר מדי אפור או מתקרב לשחור וירדו מההצעה הזאת או מהניסיון הזה. לכן אני חושב שזאת צביעות. דיבר כאן שר הפנים על התופעה ואמר שיש 112 אולמות חתונות במדינת ישראל, וכל אחד מהאולמות האלה שקול ל-100 בתים. אנחנו מדברים על כ-10,000 בתים בהיקף של הבנייה והפיתוח שלהם, וכולם במגזר היהודי, דרך אגב. חבר הכנסת אלדד דיבר כאן על שיטות שננקטו נגד היהודים במהלך ההיסטוריה. הוא דיבר על גירוש, על תחום המושב ועל הספר הלבן. אני רוצה להגיד שממשלות ישראל נקטו את אותם טיפוסים של מדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית והפלסטינית: גירוש – יש; תחומי בנייה – כמובן, בניית יישובים קהילתיים וכל הטקטיקות האלה הן מאוד ידועות; והספר הלבן – הדיבור על הדמוגרפיה, הרצון להיפטר מהערבים. אנחנו רואים שהאוכלוסייה הערבית בישראל, גם בתחום הזה, של הבנייה, סבלה די והותר. לאחרונה התפרסם שיש כוונה, ואפילו הוחל ברישום נכסים ברובע היהודי בירושלים על שמות המתיישבים שם. הרי ידוע שלפי החוק הבין-לאומי הרובע היהודי במזרח-ירושלים הוא התנחלות לכל דבר, ואני חושב שמנסים לאכול כאן את פירות הכיבוש. הפתרון של עניין ירושלים לא היה ולא יהיה ולא יתבצע בלשכת רישום המקרקעין של ירושלים. זה מעשה, כפי שאמרתי, שהוא תולדה ותוצאה של כיבוש, ופתרון הבעיה הוא לא בלשכת רישום המקרקעין. הפתרון של העניין הזה הוא במשא-ומתן. גדעון סער (הליכוד): מה זה קשור לנכסים של אנשים? חנא סוייד (חד"ש): זאת התנחלות. גדעון סער (הליכוד): אלה נכסים של אנשים. חנא סוייד (חד"ש): זאת התנחלות. זה שטח כבוש. אפילו הידידה המקורבת ביותר לישראל, ארצות-הברית, מחשיבה את השטח הזה כשטח כבוש. לכן השטח הזה, הרובע הזה, הוא התנחלות לכל דבר. כפי שאמרתי, פותרים את העניין הזה לא בלשכת רישום המקרקעין, אלא במשא-ומתן עם הצד הפלסטיני. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יוחנן פלסנר. לאחר מכן נעבור להצבעה. נא לצלצל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, אני עליתי על הדוכן והעליתי את נושא ההתנחלויות. התשובה של השר היתה שהתנחלויות הוקפאו בגלל האינתיפאדה, ועכשיו יש משא-ומתן, יש שקט, אפשר לבנות בשקט. אלה דברים חמורים ביותר. חשוב שמי שמנהל משא-ומתן מטעם העם הפלסטיני ידע זאת. אני חושב שאין טעם לנהל משא-ומתן עם ממשלת ישראל כל עוד הבנייה בהתנחלויות נמשכת. בשביל מה? אם ישראל קובעת חד-צדדית מה יהיה בשטחים הכבושים, אני חושב שאין טעם להמשיך את המשא-ומתן. דבר שני, בערוץ הכנסת התפרסם סקר שנאמר בו ש-75% מכלל הציבור בישראל תומכים בטרנספר של הציבור הערבי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי – מפד"ל): 80%. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מעצם העלאת השאלה נודף ריח של גזענות. אנחנו היינו כאן עוד לפני שקמה מדינת ישראל; אנחנו לא מתאזרחים, אנחנו לא היגרנו, אנחנו בני הארץ, וכל ניסיון לעקור אותנו ולחזור על מה שהיה ב-1948 – אנחנו לא נרשה שזה יעבור בכל צורה שהיא. זה יביא לפיצוץ אזורי. דוד רותם (ישראל ביתנו): מה תעשו? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו נגן על עצמנו. זאת זכותנו. נגן על קיומנו. מי שרוצה לעקור אותנו מארצנו – זה לא יעבור. אני מבטיח לך שזה לא יעבור. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתם מאיימים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא, מאיימים עלינו. אנחנו במצב של הגנה עצמית. מי שמאיים עלינו, מאיים לעקור אותנו מארצנו – זה לא יעבור בשקט. אנחנו פשוט לא נרשה. לא נעלה על המשאיות. אנחנו מוכנים למות ולא לעבור מארצנו. תרשום לפניך: אנחנו מוכנים למות, ולא נעבור מארצנו. גדעון סער (הליכוד): עזמי בשארה ברח. עזמי בשארה ברח. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת סער, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מי שינסה לעקור אותנו מארצנו – רק כגוויות נעבור מארצנו. משה כחלון (הליכוד): זה בארצנו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אנחנו קורבן, אבל קורבן שלא מוכן להשלים. כל הדיבורים האלה על טרנספר לא יעברו. על גופתנו המתה זה יעבור. כדאי שתרשמו את זה. גברתי היושבת-ראש, גם כל הדיבורים של שר הפנים על החמרה במדיניות הרס הבתים הם מסוכנים ביותר. הציבור הערבי אמר כמה פעמים: אנחנו מעוניינים לפתור את הבעיה הזאת, ויש דרכים לפתור אותה. אבל אם הממשלה תכפה עלינו עימות בנושא הזה, ותרצה להרוס את בתינו, גם אז אנחנו לא נשב בשקט ונסתכל. אנחנו לא מעוניינים בעימות. אפשר לפתור את הבעיה. הממשלה היא שכופה עימות. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בבקשה. אדוני המזכיר, נא לצלצל. יוחנן פלסנר (קדימה): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני שומע ביקורת מטעם האופוזיציה על עצם קיום המשא-ומתן. אז מצד אחד אני מבין את האופוזיציה – אתם צריכים להציג איזו אלטרנטיבה, אז צריך לבקר. אבל אני מציע שתהיו גם הוגנים עם הציבור. כל ראש ממשלה היה מקיים היום משא-ומתן. אתם מעלים על הדעת אפשרות לומר: אנחנו, מדינת ישראל, לא מקיימת משא-ומתן? גלעד ארדן (הליכוד): כן. שרון לא קיים משא-ומתן. יוחנן פלסנר (קדימה): מדינת ישראל לא מדברת – שרון קיים משא-ומתן. למען האינטרס של מדינת ישראל אנחנו מקיימים את המשא-ומתן – – גלעד ארדן (הליכוד): שרון לא קיים משא-ומתן – – – יוחנן פלסנר (קדימה): – – בהתאם לקווים אדומים גלויים, הכול בהתאם למה שהבטחנו לציבור. אבל מעבר למה שהבטחנו לציבור, זה בהתאם לעמדות של הרוב הגדול בציבור הישראלי, שתומך בהידברות, תומך במיצוי האופציה של פשרה. ומי שחושב שניתן יהיה לפתור את הבעיות של מדינת ישראל או לקדם את הפתרון, במעגל השני, במעגלי האיום השני והשלישי, ולהתעלם לחלוטין מהקשר שיש במעגל האיום הראשון, טועה ומטעה. מובן שאנחנו צריכים לחזק את הציר המתון במזרח התיכון והציר המתון בעולם על-ידי כך שאנחנו מראים נכונות לקיום משא-ומתן – לא הראינו נכונות להתפשר על עקרונות הליבה שלנו, אבל הראינו נכונות לדבר. אני חושב שעצם ההתנגדות למשא-ומתן היא לא הגונה ולא עניינית ומנוגדת לאינטרס שלנו. אבל אני רגוע, כי אני יודע שאם אתם הייתם היום בממשלה הייתם ממשיכים לקיים את המשא-ומתן. אז בואו נמקד – – – גלעד ארדן (הליכוד): – – – כראש ממשלה, אריאל שרון לא קיים משא-ומתן עם ערפאת, כי זה ארגוני טרור, וגם לא עם אבו מאזן. יוחנן פלסנר (קדימה): עם ערפאת לא. נכון. לא עם ערפאת, אבל – לא דין אבו מאזן כדין ערפאת. גלעד ארדן (הליכוד): – – – יוחנן פלסנר (קדימה): לא דין אבו מאזן כדין ערפאת. ערפאת הצדיק את ההחלטה הזאת, אבו מאזן זה מקרה אחר לגמרי. עכשיו אני רוצה להדגיש עוד היבט. למה חשוב לקיים משא-ומתן? עצם קיום המשא-ומתן משמר את רעיון שתי המדינות על סדר-היום הבין-לאומי. היו"ר דליה איציק: תמתין רגע. נא לשבת. חבר הכנסת כהן, הינך מתכבד לשבת. אנחנו עוד מעט עוברים להצבעה. יוחנן פלסנר (קדימה): למי אין אינטרס לשמר את רעיון שתי המדינות על סדר-היום הבין-לאומי? ל"חמאס" אין אינטרס כזה. הם ינסו לטרפד את קיום המשא-ומתן. לגורמים קיצוניים בקהילה הבין-לאומית, שבשם קידום זכויות האדם מקדמים את רעיון מדינת כל אזרחיה, להם אין אינטרס בפתרון שתי המדינות. לנו יש. למי שהוא ישראלי אמיתי, למי שהוא ציוני אמיתי, למי שחרד לגורל המדינה היהודית והדמוקרטית, יש אינטרס בשימור – – – גלעד ארדן (הליכוד): – – – יוחנן פלסנר (קדימה): נכון, ולכן יש לך אינטרס בשימור רעיון שתי המדינות על סדר-היום הבין-לאומי. איך עושים את זה? על-ידי קיום משא-ומתן. האם אני אומר שבהכרח המשא-ומתן יביא לתוצאה של הסכם? לא. אבל אנחנו מדברים על הפתרון הזה, אנחנו בודקים את ההיתכנות שלו, אנחנו ממפים את האינטרסים שלנו ושל הצד השני ומנסים לחזק את הגורמים שיש לנו אינטרס המשותף אתם, לחזק את רעיון שתי המדינות ולא את רעיון המדינה האחת, שבהגדרה ובסופו של דבר, ובטווח הארוך, יוביל או חס וחלילה למדינת אפרטהייד, או חס וחלילה למדינת כל אזרחיה. שני הכיוונים האלה – אני לא חושב שאתם מנסים להוביל לכיוונים האלה, אבל המדיניות של הורדת רעיון שתי המדינות מסדר-היום הבין-לאומי, תוביל לתוצאה המסוכנת הזאת. עכשיו, יש כאן תהליך שקורה כמעט מדי שבוע. מדי שבוע מוגשת הצעת אי-אמון בשל מדיניות הממשלה ביחס להתנחלויות – – היו"ר דליה איציק: נא לסיים. יוחנן פלסנר (קדימה): – – ורק מדברים על הקפאת ההתנחלויות. ומדי שבוע אנחנו חוזרים ואומרים: אל תונו את הציבור הישראלי: אין הקפאת התנחלויות, אין הקפאת התנחלויות בגושי ההתיישבות – במקומות שבהם יש לנו אינטרס – אין הקפאה של בנייה בירושלים. ודאי שאנחנו לא רוצים להרחיב את ההתנחלויות המבודדות, ודאי שאנחנו רוצים לפרק את המאחזים – – היו"ר דליה איציק: נא לסיים. יוחנן פלסנר (קדימה): – – וזו עמדת רוב הציבור הישראלי, זו עמדת הממשלה, ולכן אני קורא לכם לתמוך בעמדת הממשלה ולהסיר את הצעות האי-אמון מסדר-היום. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך. אדוני השר מג'אדלה, אתה בוודאי יושב, השר מג'אדלה. השר בר-און, השר בר-און – אתה ביקשת, אדוני. בבקשה. נא לשבת. חבר הכנסת ליצמן, חבר הכנסת וילן. בבקשה, השר בר-און. שר האוצר רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, חברי לממשלה, חברי הכנסת, כשמתבוננים ברשימת ההצעות המבקשות להביע אי-אמון בממשלה, פשוט אי-אפשר להבין – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת טל, השר בר-און מדבר. שר האוצר רוני בר-און: – – – פשוט אי-אפשר להבין איך יכולה קבוצה להתאחד סביב שם אחד, אופוזיציה, ולהציע ארבע הצעות כל כך הפוכות. מצד אחד, מדברים אתנו שאנחנו לא הורסים מספיק לערבים – – – היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה. שר האוצר רוני בר-און: מצד שני, הערבים אומרים: מה זה אתם נותנים לבנות כל כך הרבה ליהודים? עוד לא גמרנו לשמוע את זה, וכבר היהודים צועקים: למה אתם עוצרים את הבנייה ליהודים? ועל כל אלה יש ההצעה שהיא הכי פחות ראויה, והיא ההצעה של הליכוד. ההצעה של הליכוד היא פשוט שלא יהיה שום דבר – – – גלעד ארדן (הליכוד): למה תמיד אתה מביך אותנו? שר האוצר רוני בר-און: – – – פשוט שלא יהיה שום דבר. אם יש איזה סיכוי – לא יודעים להגיד: גדול, קטן, היום, מחר, אולי אף פעם. אף אחד לא אומר שזה 100% – הם, רק תן להם להשמיד. יש התחלה של סיכוי – צריך להפיל את הכול. אז בואו נענה דבר דבור על אופניו. במה בדיוק – – – גלעד ארדן (הליכוד): אדוני, אתה זה שחתמת לפייגלינים שאתה נגד מדינה פלסטינית, או שזה היה מישהו אחר? שר האוצר רוני בר-און: פייגלין הוא זה שקיבל 25% מהקולות על – – – גלעד ארדן (הליכוד): – – – שר האוצר רוני בר-און: אתה רוצה שאנחנו נעמת אותך, חבר הכנסת ארדן, עם כל מה שאמרת ועל כל מי שאמרת? גלעד ארדן (הליכוד): אין לי שום בעיה. שר האוצר רוני בר-און: אין שום בעיה. בפעם הבאה תהיה לנו רשימה: מי אמר על מי ובאיזה עניין, אבל תמיד זה יהיה גלעד ארדן על מי שאמר ובאיזה עניין. אז עשה לי טובה. ראובן ריבלין (הליכוד): אמר או לא אמר, הוא – – – של תורת ז'בוטינסקי. שר האוצר רוני בר-און: זה נכון. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא אף פעם לא זנח – – – שר האוצר רוני בר-און: הוא אף פעם לא היה שם, אז הוא לא היה יכול לזנוח אותה. ראובן ריבלין (הליכוד): – – – שר האוצר רוני בר-און: זה נכון. לתפיסתי – אתה רוצה לנהל את הוויכוח על תורת ז'בוטינסקי? אין לי בעיה. כי על זה אין לי הרבה מה להגיד. אבל, אני רוצה לספר לך – – – ראובן ריבלין (הליכוד): אתה היית יכול – – – את חוק ז'בוטינסקי. שר האוצר רוני בר-און: מה? – זה כבר לפי הדיסציפלינות שאפילו אנחנו לא מתבדחים עליהן. ראובן ריבלין (הליכוד): לא – – – את חוק ז'בוטינסקי. שר האוצר רוני בר-און: אה. חשבתי שאמרת יושב-ראש בית"ר. ראובן ריבלין (הליכוד): לא. אמרתי חוק ז'בוטינסקי. שר האוצר רוני בר-און: כי הייתי יושב-ראש בית"ר, אבל "בית"ר ירושלים". לא כמו ז'בוטינסקי שהיה יושב-ראש בית"ר. פעם, לא ידעו מי זה יושב-ראש בית"ר חוץ מיושב-ראש "בית"ר ירושלים". ראובן ריבלין (הליכוד): – – – היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים תיכף להצבעה, אדוני השר. נא לשבת. שר האוצר רוני בר-און: את רוצה שאני אקצר? היו"ר דליה איציק: אני אודה לך. אני חושבת שאפשר לעבור להצבעות, כבר. חבר הכנסת שי חרמש, נא לשבת. שר האוצר רוני בר-און: טוב, אז אני, בלב כואב, אבל אני נעתר לבקשת היושבת-ראש לקצר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שי חרמש, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. ואתה גם לא שומע את החבר שלך בסיעה. תודה. אה. ירדת, אדוני השר. סליחה. לא התכוונתי להוריד אותך. התכוונתי שתקצר. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו בתחילה מצביעים על הצעת – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה בנושא: המשך הקפאת הבניה בביתר-עילית. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 54 נמנעים – 3 הצעת סיעות יהדות התורה – האיחוד הלאומי – מפד"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעת הליכוד, בנושא: העברת כלי נשק לרשות הפלסטינית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 52 נמנעים – 4 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעת הליכוד לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת , בנושא: כישלונה של הממשלה בטיפול בסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 54 נמנעים – 4 הצעת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם לא התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להצביע אי-אמון בנושא מדיניות ההתנחלות. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 6 נגד – 68 נמנעים – 11 הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, אני קובעת שהצעת האי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש לא התקבלה. הממשלה עברה – נא לשבת. נא לשבת. הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008 [מס' כ/205; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 14929; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 4). יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, יציע את הצעת החוק. וחבר הכנסת עתניאל שנלר, נדמה לי – אתה מחליף אותי? מי מחליף אותי? קריאות: אין לך תחליף. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת אביטל. מה רציתם להגיד, שאין לי מחליף? צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל): אין לך תחליף. קריאות: – – – היו"ר דליה איציק: תודה רבה. זה סיום טוב מהאופוזיציה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): זו בשורה טובה לסיום המושב. היו"ר דליה איציק: בבקשה, חבר הכנסת מיסז'ניקוב. כן, חבר הכנסת גפני, מה רצית להגיד? (יהדות התורה): אלי ישי לא היה. הוא לא היה – – – היו"ר דליה איציק: אנחנו נגיש אי-אמון על זה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008. מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, אשר נועדה לחזק את ההגנה שמעניק חוק המכר לרוכשי דירות מהקבלנים. לאחר קריסתה של חברת הבנייה "חפציבה", ניהלנו בוועדת הכספים כמה ישיבות וניסינו לאמוד את ממדי האסון ולסייע לנפגעים הרבים שנותרו חסרי כול. במהלך אותן ישיבות התברר כי התחום של רכישת דירה מקבלנים פרוץ, ולרוכשי דירות אין הגנה אמיתית מפני מקרים שבהם הקבלן-המוכר אינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו על-פי הסכם המכר. כן התברר כי המחסור הגדול ביותר היה המחסור במידע מסודר ובנתונים. שום גורם לא יכול היה לספק לנו נתונים אמינים ומסודרים. מידע, כאמור, היה יכול לתת לנו כלים טובים ויעילים יותר בטיפול בנפגעי "חפציבה". בנוסף, התברר כי קונים רבים מצאו עצמם ללא בטוחות, כנדרש לפי חוק המכר, וכן כי כספים רבים שניתנו על חשבון מחיר הדירה לא הופקדו בחשבון הליווי של הפרויקט אלא בחשבונות פרטיים של בעלי החברה. נוכח הבעיות הללו, החלטנו לתקן את חוק המכר ולסגור את הפרצות הקיימות בו היום, על מנת שבעתיד, אם חלילה תקרוס חברת בנייה, ניתן יהיה לתת לנפגעים מענה טוב יותר. הצעת החוק המובאת בפניכם נכתבה בשיתוף מלא של כל הגורמים המעורבים, לרבות איגוד הקבלנים, הבנקים והצרכנים. ההצעה כוללת הוראות חדשות, המטילות – – – היו"ר קולט אביטל: חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת ליברמן, בבקשה. חבר הכנסת אפללו, אני מבקשת קצת שקט. תודה. תמשיך. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): ההצעה כוללת הוראות חדשות המטילות על המוכר אחריות לעדכן את הקונה בדבר זכויותיו להבטחת הכספים שהוא שילם ובדבר סוג הליווי הפיננסי שניתן לפרויקט. כן כוללת ההצעה הסדר מיוחד לביצוע תשלומים בעבור דירה, ככל שהליווי הבנקאי שניתן לפרויקט הוא ליווי סגור. על-פי ההסדר, התשלומים בעבור מחיר הדירה יבוצעו בדרך של שוברי תשלום שיופקדו אך ורק בחשבון הליווי של הפרויקט. בנוסף, כוללת הצעת החוק הוראות בדבר מינוי ממונה במשרד הבינוי והשיכון, אשר יהיה אמון על רישום כל העסקאות שנעשות על-פי החוק, לרבות פרטים בדבר הבטוחות שניתנו לטובת הקונים. כן קובעת הצעת החוק כי לממונה תהיה סמכות לברר פניות ציבור, וכן סמכות להטיל עיצום כספי על המוכרים – – – היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת יתום. חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת יתום. תמשיך, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): – – – להטיל עיצום כספי על המוכרים שהפירו את הוראות החוק. הצעת החוק אף מרחיבה את העבירות הפליליות של המוכרים על-פי חוק המכר, וכן מטילה אחריות פלילית גם על הבנקים אשר לא מילאו את הוראות החוק. כך, למשל, נקבע כי מוכר אשר פעל בניגוד להסדר השוברים, יהיה חשוף לעונש מאסר של שנה, או לקנס בשיעור של 202,000 שקל. כן נקבע כי בנק אשר עובר על ההוראות על-פי החוק, יהיה צפוי לקנס פלילי בשיעור של 202,000 שקל. בנוסף, קובעת ההצעה אפשרות של הממונה להטיל עיצום כספי על מי שעבר על הוראות החוק. בין השאר, נקבע עיצום כספי בשיעור של מיליון שקלים חדשים על תאגיד בנקאי שפעל בניגוד להסדר השוברים. כאמור, מדובר בהצעה חשובה ביותר, אשר מטרתה ליצור הסדר שלם ביחס לרוכשי דירות מקבלנים. יש לזכור כי עסקה לרכישת בית היא אחת העסקאות הגדולות והחשובות ביותר שעורכת משפחה בישראל במהלך חייה. משכך, יש לשאוף לכך שהחוק יעניק לרוכשי הדירות הגנה מלאה, על מנת שלא ימצאו את עצמם ללא קורת-גג וללא מיטב כספם. מדובר בעניין בעל חשיבות לאומית מהמעלה הראשונה, אשר אין לגביו מקום לשיקולים פוליטיים של קואליציה ואופוזיציה. אבקש מכל חברי הכנסת להתלכד סביב ההצעה החשובה הזאת ולהצביע בעד. להצעה זאת הסתייגות של חברי הכנסת יצחק בן-ישראל ויעקב ליצמן, ולפיה יש להחיל את החובות – – – היו"ר קולט אביטל: גברתי שרת החוץ, נא לשבת. גברתי שרת החינוך, אודה לך אם תשבי. נא לשבת. חבר הכנסת ריבלין, קצת שקט. נא להמשיך. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני אגיד שוב את המשפט, כי זה חשוב מאוד: להצעה זאת יש הסתייגות של חברי הכנסת יצחק בן-ישראל ויעקב ליצמן, ולפיה יש להחיל את החובות ביחס לתאגיד בנקאי גם על תאגיד פיננסי אחר שמעניק ליווי לחברות בנייה, ובעיקר הכוונה לחברות ביטוח. במהלך הדיונים בוועדה הוחלט, היות שהתברר שכיום לא קיימים תאגידים אחרים שמעניקים ליווי פיננסי מסיבי לחברות בנייה, ולאור ההתנגדות הן מצד הממשלה והן מצד הקבלנים – שלא להרחיב את תחולת ההסדר גם על תאגידים אחרים, וממילא אין בכך כדי לפגוע ברוכשים, משום שהמצב כיום הוא שהליווי הפיננסי ניתן על-ידי הבנקים. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כנוסח הוועדה ולדחות את ההסתייגות מהסיבות שפירשתי. גברתי היושבת-ראש, אני, כמובן, אודה אחר כך, אם הצעת החוק תעבור. ואני מאוד אודה לך אם תאפשרי גם לחברי, היוזם, חבר הכנסת ריבלין, להודות יחד אתי. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. להצעת החוק הזאת יש הסתייגויות. חבר הכנסת ריבלין, בבקשה. אתה לא רוצה לדבר? ראובן ריבלין (הליכוד): לא. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת יחימוביץ, תרצי לדבר? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – היו"ר קולט אביטל: תודה. חבר הכנסת ליצמן? – אינו נמצא. חבר הכנסת בן-ישראל, אתה רוצה לדבר? יצחק בן-ישראל (קדימה): מוותר. היו"ר קולט אביטל: אוקיי. אם אתם מוותרים, ההסתייגויות נופלות, ואנחנו עוברים להצעת החוק – – – ראובן ריבלין (הליכוד): כולם הורידו את ההסתייגויות? היו"ר קולט אביטל: כן, כן. כולם הורידו את ההסתייגויות, ואי לכך אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. נא לשבת. חבר הכנסת וילן, אתה רוצה להצביע? נא לשבת. נא להצביע, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–7 – 54 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 54, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 4) עברה כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 58 נגד – אין נמנעים – אין חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 4), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 58, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 4) נתקבלה. חבר הכנסת מיסז'ניקוב, תוכל להודות. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, מבחינתי, כיוזם ההצעה – יחד עם חבר הכנסת רובי ריבלין ועם החברים האחרים בוועדת הכספים – זה שיא פרלמנטרי, לפחות במושב הזה, כמו כשהעברתי את חוק שדרות יחד עם חבר הכנסת שי חרמש ועם 80 חברי כנסת נוספים במושב הקודם. זה באמת חוק מאוד-מאוד-מאוד חשוב, ואני מאוד שמח שהוא התקבל. כמה תודות לאנשים שפעלו יחד אתי: קודם כול לחברי, ידידי, עמיתי לוועדת הכספים ולבניית החוק הזה, חבר הכנסת רובי ריבלין, שלא רק קידם את זה יחד אתי בכל השלבים, אלא גילה בקיאות ומקצועיות רבה בדיונים עצמם, והיו דיונים מאוד-מאוד מפורטים ומאוד-מאוד קשים בוועדה, עד לפרטים הקטנים ביותר. כשאחרים כבר לא הבינו שום דבר, הוא המשיך להתמקח ולהתווכח עם כל מיני גורמים, עד כדי ליטוש ההצעה הזאת כך שאף גורם במשק לא מתנגד לה. להיפך, כולם מברכים עליה. אז חבר הכנסת רובי ריבלין, המון-המון תודה לך בשם כל תושבי מדינת ישראל, רוכשי דירה לעתיד. ראובן ריבלין (הליכוד): אותו הדבר לך. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): חברי ועדת הכספים – כל חברי ועדת הכספים – שהתגייסו כאחד כדי לדון ימים שלמים על ההצעה הזאת, ובסופו של דבר לקדם אותה ולהפוך אותה להצעה כל כך טובה. שר הבינוי והשיכון זאב בוים, אשר יחד אתנו – בהצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק ממשלתית – קידם את ההצעה הזאת, הסכים להצעה הזאת, הכניס דברים רציונליים לתוך ההצעה הזאת, ובסופו של דבר הוביל יחד אתנו את ההצעה הזאת, ואני חושב ש"שאפו" לשר בוים, שמוביל את משרד השיכון עם כל ההבנה לצורכי רוכשי הדירות במדינת ישראל. אף שהוא לא נמצא היום – הוא בשליחות – כל הכבוד להבנה ולסבלנות של השר בוים. אני מברך את משרד המשפטים, שהסיר הרבה מאוד מההתנגדויות במהלך הדיון על הצעת החוק. היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני מברך את משרד האוצר, ואישית את שר האוצר, שגם הם גילו עניין רב בהצעת החוק והסירו התנגדויות. אני מברך את יושב-ראש הקואליציה, אלי אפללו, שעשה רבות שהחוק הזה יעבור. אני מברך גם את יושבת-ראש הכנסת הקבועה, דליה איציק, שגילתה עניין, התערבה לטובה, ובסופו של דבר החוק הזה מופיע היום, בסוף הכנס. אני רוצה לברך את הצוות המסור. קודם כול, את היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, שעשתה דברים מדהימים בהעברת החוק הזה. אני רק מקווה, שגית, שדלקת הריאות שלך לא נבעה מהעבודה המאומצת בהעברת החוק, אבל באמת תודה רבה לך, לענת, למרב, לשלומית – שכבר לא אתנו. באמת עשיתן דברים מדהימים. למנהל הוועדה, טמיר כהן – – – היו"ר קולט אביטל: נא לסיים. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני כבר מסיים, גברתי, אבל אי-אפשר שלא לתת קרדיט לאנשים שכל כך טרחו בהכנת החוק הזה. טמיר כהן, מנהל ועדת הכספים, שיחד אתי הלך את כל הדרך בהעברת החוק הזה. לצוות ועדת הכספים, ובסוף – אחרונים חביבים – לעוזרים הפרלמנטריים שלי: רועי וולר, אלונה שקובה, מיכאל – היועץ הכלכלי, ודב – דובר הוועדה. תודה לכולם, ותודה לחברי הכנסת שהצביעו בעד. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת ריבלין, כמה מלים. ראובן ריבלין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לכל הדברים שאמר חברי חבר הכנסת מיסז'ניקוב, למעט הדברים שבהם הוא שיבח אותי. אני רוצה לברך את ועדת הכספים – את כל חבריה: חבר הכנסת ליצמן, חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת סלומינסקי וכל אותם חברים אשר עמלו וטרחו, גם כאשר הממשלה ביקשה משום מה ליזום את החקיקה מצדה ומטעמה. יש רגעים, גברתי היושבת-ראש, שבהם הכנסת צריכה ללכת לפני המחנה. היא צריכה ללכת לפני המחנה כאשר יש כשל – כשל כלכלי – שיצר כשל חברתי, ועדיין לא נרפא. אנחנו כרגע יצרנו חוק שצופה פני העתיד. יש עוד עבודה על מה שקרה בעבר. אני יודע את גישתו החיובית ביותר של שר האוצר למציאת פתרון לאחר שכל האשמים בכשל הנורא – שהפיל קורבנות רבים בציבור, באותו ציבור שהוא באמת כמעט חסר ישע, אחרי שאת מעותיו האחרונות, יחד עם משכנתה שהוא מתייסר בה ויתייסר בה עוד שנים רבות, לא יכול לעמוד ולא יוכל לעמוד בכשל שאנחנו – כולנו – לא מנענו אותו. אני יודע ששר האוצר – לאחר שהבנקים תרמו ושילמו על כל הכשלים שהיו מטעמם – והרוכשים גם הם שילמו על טעויות שהם עשו – גם מדינת ישראל תמצא את הדרך שבה ישכיל שר האוצר לראות איך אנחנו מסיימים את הפרשה הזאת בנזק המועט ביותר, כדי שנוכל לבוא לפני כולם ולומר: כשלנו, אבל הצלחנו להתגבר. אני מודה לכולם על כך שהכנסת הלכה לפני המחנה, והיא זו שהביאה לידי חקיקת חוק זה, כמו גם החוק הממשלתי שבא בעקבותיו ועליו נצביע. תודה רבה לכל החברים. שגית, היועצת המשפטית, היא באמת החרוצה והמיומנת מכולנו, כולנו באנו והסברנו לה מה אנחנו רוצים והיא השכילה לנסח את זה בשום שכל ודעת ובמקצועיות רבה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008 [מס' מ/366; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 15115; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5). חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008. כבר בירכתי בנאומי את השר בוים על כך שתמך גם בהצעת חוק פרטית שלי ושל חבר הכנסת רובי ריבלין וגם הביא הצעת חוק ממשלתית – תיקון מס' 5, שיש בו השלמה מאוד-מאוד חשובה לתיקון מס' 4. הצעת חוק זו מתקנת שני תיקונים בחוק המכר, שעניינם הבהרת נוסח הסעיפים הקיימים. כמו כן מוצע בהצעת חוק זו כי כספים ששילם קונה לקבלן על חשבון מחיר הדירה יוצמדו בהתאם לשיטת הצמדה שנקבעה בחוזה המכר. במצב שבו לא נקבעה שיטת הצמדה בחוזה המכר, מוצע כי הכספים יוצמדו למדד תשומות הבנייה. בהצעת החוק המקורית נכללה ההצעה כי הרוכש יוכל לדרוש את מימוש הבטוחות אם הדירה לא נמסרה לו כעבור שמונה חודשים. בשלב שבו הובאה הצעה זו לפני הוועדה היא כבר הניחה את הצעת החוק הפרטית, שבה אומץ מבחן מהותי, אשר לפיו הבטוחות יוקנו לרוכש במצב שבו יש מניעה מוחלטת של מסירת הדירה. לאחר שהוועדה שקלה שנית את ההצעה הממשלתית ולנוכח התנגדויות הגופים שהופיעו לפניה, הוחלט שמדובר בעניין בעייתי והמבחן שאומץ במסגרת הצעת החוק הפרטית נכון יותר. ושוב, על כך מגיעה פה תודה לאנשי משרד השיכון ומשרד המשפטים. נוסף על כך בהצעה מתוקנת פקודת המסים (גבייה) ונקבע בה כי בהתקיים תנאים מסוימים תהיה לקונה דירה מקבלן קדימות על פני שעבוד שהוטל על המקרקעין בגין חוב מס של הקבלן. הקדימות של הקונה תהיה ביחס לכספים שהוא שילם על חשבון מחיר הדירה ואשר הובטחו בדרך של רישום משכנתה או הערת אזהרה. להצעת חוק זו אין הסתייגויות. לפיכך אבקשכם לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כנוסח הוועדה. ושוב – ברכות לשר בוים, שחסר היום, אבל הנה אנחנו מאשרים את הצעת החוק שלו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. כיוון שלהצעת החוק הזאת אין מסתייגים, אנחנו עוברים ישר להצבעה בקריאה שנייה. נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–7 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 34, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5) עברה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 33, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 5) עברה בקריאה שלישית. חבר הכנסת מיסז'ניקוב, אתה רוצה להודות? סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אין צורך, כבר הודיתי. היו"ר קולט אביטל: כבר אמרת תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר קולט אביטל: הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק איסור אלימות בספורט, התשס”ח–2008; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 27) (מספר מזערי של פריטים במכירה מיוחדת), התשס”ח–2008; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33) (זכאות הורה יחיד לגמלה בתקופת לימודים), התשס”ח–2008; הצעת חוק חג הסיגד, התשס”ח–2008; הצעת חוק זכויות המורה ומנהל מוסד חינוך, התשס”ח–2008. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הדיינים (מס' 24), התשס”ח–2008; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס”ח–2008; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 17), התשס”ח–2008; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 65), התשס”ח–2008; הצעת חוק להגנה על עדים, התשס”ח–2008. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס”ח–2008 [נספחות.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11). בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בפניכם מונח צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס”ח–2008. ועדת הכספים אישרה ביום 24 במרס את הצו האמור. בדרך כלל, לאחר שוועדת הכספים מאשרת צו מכס מסוג זה, הוא מונח במליאה למשך שבעה ימים, אך החוק קובע כי שלושה שבועות לפני הפגרה – הצו טעון גם אישור הכנסת. הצו בא לתקן טעות שלפיה הושמטו פריטים שבהם קיימים סכומי מכס קצוב. הפריטים הם: שקדים למיניהם, כמה סוגי אגוזים וריבת תות. היו"ר קולט אביטל: מה קרה עם השרימפס? סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): המשמעות היא שניתן יהיה לעדכן את סכומי המכס המוטלים על מוצרים אלה בהתאם למדד, כמו כל שאר המוצרים. לפיכך אבקשכם לאשר את הצו המונח בפניכם על מנת שיעמוד בתוקפו. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. החלטה זו טעונה אישור הכנסת ולכן אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. השרים לא מצביעים? אדוני, שר הבריאות, נא להצביע. למה אתם לא מצביעים? הצבעה מס' 9 בעד ההחלטה – 18 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשס”ח–2008, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 18 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהחלטת ועדת הכספים אושרה. השר רפי איתן: אני בעד. היו"ר קולט אביטל: אני שמחה. החלטה בדבר תיקון טעות בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 20), התשס”ח–2008 [נספחות.] היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים בדבר תיקון טעות בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 20), התשס”ח–2008. יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (יו"ר ועדת הכספים): אני רואה שוועדת הכספים היום עושה יום לימודים ארוך. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת להצבעה הצעת החלטה של ועדת הכספים בדבר תיקון טעות בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 20), התשס”ח–2008. תיקון מס' 20 לחוק התיאומים עבר בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום 26 בפברואר 2008. בשל טעות טכנית שנפלה, נשמטו מן ההגדרה "הלוואה" שבסעיף 3 לחוק התיאומים – תיקון מס' 20, המילים "לחבר בני אדם". לפי סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, החליטה הוועדה לבקשתה של יושבת-ראש הכנסת לתקן את הטעות ולהוסיף את המלים "לחבר בני אדם" להגדרה האמורה, זאת לפי נוסח התיקון המונח לפניכם. אבקש את אישורכם להחלטה לתיקון הטעות כאמור. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו צריכים להצביע על ההחלטה הזאת. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההחלטה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההחלטת בדבר תיקון טעות בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 20), התשס”ח–2008, נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים, אני קובעת כי ההחלטה בדבר תיקון טעות בחוק מס הכנסה התקבלה. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 8), התשס”ח–2008 [מס' מ/335; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 12025; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק התקנים (תיקון מס' 8), קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן, להציג את הצעת החוק. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 8), התשס”ח–2008, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק הובאה במקור במסגרת סעיף 118 להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2008), התשס"ח–2007, שפוצל מהצעת חוק ההסדרים והועבר לוועדת הכלכלה לשם הכנתו, כהצעת חוק נפרדת, לקריאה השנייה והקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה להגביר את מעורבותו של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בעבודתו של מכון התקנים הישראלי, הפועל מכוח חוק התקנים, התשי"ג–1953, וזאת באמצעות שני תיקונים קצרים לחוק האמור. התיקון הראשון עוסק בתקנון מכון התקנים. כיום, קובע סעיף 4 לחוק את סמכותו של הוועד הפועל של המכון להתקין, באישור המועצה הכללית של המכון, את תקנון המכון, וכן להציע בו שינויים ותיקונים באותו אופן. בהתאם לסעיף זה, כל שינוי בתקנון או תיקון בו טעונים אישור של השר. מוצע לקבוע כי השר, לאחר התייעצות עם ראש המכון, יהיה רשאי להציע שינויים ותיקונים לתקנון המכון. עניינו של התיקון השני הוא בקביעת כללים לעיבוד תקנים. בהתאם לסעיף 7 לחוק כנוסחו כיום, המכון מוסמך לקבוע כללים לעיבוד תקנים, אשר יכללו גם הוראות בדבר השתתפותם של רשויות המדינה ושל נציגי יצרנים וצרכנים, המעוניינים בתקן מסוים, בעיבוד אותו תקן. כללים כאמור יותקנו באישור השר. בהתאם למוצע, השר יהיה רשאי, לאחר התייעצות עם ראש המכון, להציע שינויים ותיקונים בכללים שנקבעו, בכל הנוגע להשתתפות נציגי יצרנים וצרכנים כאמור. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, העלתה הוועדה תהיות לגבי הצורך בתיקון המוצע, בפרט לאור העובדה שהחוק מקנה גם כיום לשר סמכויות ותפקידים שונים לגבי עבודת המכון, לרבות בנוגע לאישור שינויים ותיקונים בתקנון המכון ולאישור הכללים לעיבוד תקנים שהמכון מתקין. בהתאם לכך, החליטה הוועדה להבהיר בנוסח הצעת החוק, כי אין בתיקונים המוצעים כדי לגרוע מסמכויותיו של הוועד הפועל של המכון, המוסמך להתקין את התקנון ולהכניס בו שינויים ותיקונים כאמור בחוק, ומסמכויות המכון לקבוע כללים לעיבוד תקנים. במהלך הדיון בוועדה ובעקבות שאלות שעלו בו באשר לצורך בתיקון המוצע, ביקשו נציגי הממשלה לשקול שוב את הצורך בתיקון זה בתוך שבועיים ממועד הדיון, אך החלטתם הסופית היתה להביא את התיקון לאישור מליאת הכנסת. על כן, אבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. כאמור, אין הסתייגויות להצעת חוק התקנים (תיקון מס' 8). אני מבקשת לעבור להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–2 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק התקנים (תיקון מס' 8) עברה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקנים (תיקון מס' 8), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק התקנים (תיקון מס' 8) עברה בקריאה שלישית כנוסח הוועדה. הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשס”ח–2008 [מס' כ/206; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 14934; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנו עוברים להצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשס”ח–2008. יושב-ראש ועדת הכלכלה, בבקשה. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשס”ח–2008, של חבר הכנסת משה כחלון, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק האמורה, שהיא פרי יוזמתו של חבר הכנסת משה כחלון, ובהזדמנות זו ברצוני לברכו על כך, נועדה למנוע העברת כלי-רכב מישראל לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, הידועים בשם שטחי A ושטחי B, או שטחי הרש"פ, וזאת באמצעות הטלת שני איסורים, שבצדם סנקציה פלילית, עד שלוש שנות מאסר: האחד, איסור על תיקון רכב בשטחי הרש"פ, והשני, איסור על העברת רכב לאזורים אלה באמצעות רכב אחר לשם תיקונו. חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות), התשנ"ח–1998, נחקק כדי להתמודד עם התופעה החמורה ורחבת ההיקף של גנבות כלי-רכב בישראל והעברתם לשטחי הרש"פ, שם הם פורקו, ולאחר מכן הוחזרו לישראל חלקי הרכב המפורקים לצורך הרכבתם. החוק ניסה להתמודד עם תופעה זו על-ידי הטלת חובת רישום של פעולות הנעשות בחלקי רכב משומשים, דוגמת הרכבה, ייבוא, מכירה וכיוצא בזה, וכן על-ידי הטלת איסור על שימוש בחלקי רכב משומשים המגיעים משטחי הרש"פ, לרבות איסור על רכישה, מכירה והעברה של חלקים כאמור, כאשר לצד איסור זה קבועה סנקציה פלילית של שלוש שנות מאסר. אכיפת הוראות החוק האמורות נעשית כיום על-ידי יחידה מיוחדת של המשטרה, יחידת "אתגר", אשר הוקמה מחדש בסוף 2005. ואולם, התברר שאף שהחוק הביא לצמצום ניכר בהיקף גנבות כלי-רכב לשם העברתם לשטחי הרש"פ ופירוקם, לא היה די בכך, שכן תופעה זו, למרות הצמצום האמור, היא עדיין רווחת מאוד ובעלת ממדים שיש לצמצמם. בהתאם לנתונים שהביאו נציגי המשטרה בפני ועדת הכלכלה, ובעיקר על-ידי יחידת "אתגר" המופקדת על מניעת גנבות רכב, חלקי הרכב המשמשים לתיקון רכב במוסכים בשטחי הרש"פ מגיעים על-פי רוב מכלי-רכב שנגנבו בישראל. חמור מכך: מנתונים שהוצגו כאמור בפני הוועדה עולה כי בשיעור ניכר מן הרכבים שתוקנו בשטחי הרש"פ נתגלו ליקויים חמורים עד כדי צורך להורידם מהכביש. דהיינו, לשטח המדינה הוחדרו כלי-רכב ישראליים ש"תוקנו" בשטחי הרש"פ והיוו סכנה בטיחותית מיידית למשתמשים בדרך. בעניין זה אציין כי הוראות הדין הישראלי לעניין רישוי מוסכים אינן חלות בשטחי הרש"פ, ועד היום לא נחתם נספח בנושא תחבורה בעניין זה בין ישראל לרש"פ. לפיכך, למעשה אין כל פיקוח על המוסכים הפועלים בשטחים האמורים. נוסף על כך, העלו נציגי המשטרה בפני הוועדה את הזיקה הקיימת, לפי נתונים שבידם, בין "משחטות הרכב" בשטחי הרש"פ לבין גורמי טרור. נוכח הנתונים הקשים האמורים, מוצע לתקן את החוק העיקרי ולקבוע בו את שני האיסורים שהזכרתי בראשית דברי, ואפרט. האיסור הראשון שקובעת הצעת החוק הוא איסור מסירת רכב לתיקון בשטחי הרש"פ, כאשר מדובר על תיקון או טיפול מכני, חשמלי או אלקטרוני, לרבות פחחות וצביעה, וכן על תיקון מערכת מיזוג האוויר או טיפול בה. להערכתנו, ועל בסיס הנתונים שהוצגו בפנינו, הטלת איסור על תיקון רכב כאמור תצמצם את התמריץ לגנבות רכב בישראל לצורך שימוש בשטחי הרש"פ בחלקים שפורקו מכלי-הרכב הגנובים, ולהערכת גורמי המשטרה תביא גם לניתוק זיקה אפשרית בין משחטות הרכב לבין גורמי טרור. האיסור השני שמוצע לקבוע, עניינו איסור העברת רכב באמצעות רכב אחר לשטחי הרש"פ, לצורך תיקונו של אותו רכב. מטרת הוראה זו למנוע העברת רכב לתיקון בשטחי הרש"פ, שכן לדברי נציגי המשטרה בדיוני הוועדה, רוב כלי-הרכב שנמסרים לתיקון באזורים אלה מועברים באמצעות גרר, ועל כן האיסור האמור יסייע באכיפת החוק ובצמצום מספר כלי-הרכב המועברים לשטחי הרש"פ לצורך תיקונם. כדי למנוע המשך ביצוע עבירות לפי האיסור המוצע, בעיקר על-ידי מי שעיסוקם הוא בגרירת כלי-רכב לשטחי הרש"פ לצורך תיקונם, קובעת הצעת החוק כי בית-המשפט יהיה רשאי לפסול את מי שהורשע בעבירה זו, נוסף על כל עונש אחר, מקבלת רשיון נהיגה או מהחזקתו, וזאת לתקופה שלא תעלה על 90 ימים. במטרה להביא להסדר מידתי ומאוזן ככל הניתן, החליטה הוועדה לקבוע שני תיקונים בהצעת החוק לעומת הנוסח שהתקבל בקריאה הראשונה. ראשית, מוצע לקבוע כי אם הואשם אדם בעבירה הקיימת כיום לפי החוק בדבר איסור שימוש בחלקי רכב משומשים שהגיעו משטחי הרש"פ, הוא לא יועמד לדין, בשל אותו מעשה, גם בשל הפרת אחד מהאיסורים המוצעים. שנית, ובהתאם לעמדות שהביעו חברי הכנסת עוד בדיון לקראת הקריאה הראשונה, החליטה הוועדה לקבוע סייג לאחריות פלילית, ולפיו תהיה זו הגנה למי שמסר רכב לתיקון בשטחי הרש"פ, אם יוכיח כי נסיעתו באזורים אלה לא היתה למטרת תיקון הרכב, וכן אם התקיים אחד מתנאים אלה: לא ניתן היה להמשיך את הנסיעה ברכב ללא תיקונו, או שהמשך הנסיעה ברכב עלול היה לסכן עוברי דרך. הסייג האמור עולה בקנה אחד עם תכלית החוק המוצע, ובמקביל ימנע פגיעה שלא לצורך במי שנסע בשטחי הרש"פ ונזקק לתיקון רכבו, ללא אפשרות לדחות את ביצוע התיקון עד שיגיע למוסך המצוי בתחומי המדינה. בהתאם למוצע, על מבצעי העבירות החדשות יחולו הוראות מתוך פקודת התעבורה, שעניינן איסור שימוש ברכב, כאשר מדובר הן באיסור מינהלי והן באיסור שיפוטי, והכול בשינויים כמפורט בהצעת החוק. בעניין זה אציין כי כאשר מדובר באיסור מינהלי על שימוש ברכב, יהיה קצין משטרה רשאי למסור הודעת איסור שימוש ברכב, אם הרכב הועבר לשטחי הרש"פ באמצעות רכב אחר, וזאת לתקופה של עד 60 ימים, ואילו כאשר הרכב הועבר כאמור שלא באמצעות רכב אחר – לתקופה של שבעה ימים לכל היותר. כאשר מדובר באיסור שימוש ברכב לפי החלטת בית-משפט, יחולו הוראות הפקודה לעניין זה. חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם קובעת איסורים שסנקציה פלילית חמורה בצדם, וזאת במטרה לתת ליחידת "אתגר" כלי אכיפה יעילים יותר ובכך לצמצם את מספר גנבות הרכב ולמזער ככל הניתן את הסיכונים הבטיחותיים והביטחוניים הכרוכים בתיקון רכב בשטחי הרש"פ. עם זאת, מאחר שמדובר באיסורים גורפים למדי, סברו חברי הוועדה כי מן הראוי שהצעת החוק תחוקק כהוראת שעה, קרי תעמוד בתוקפה למשך שנתיים. במהלך תקופה זו ניתן יהיה לבחון את יעילותו של כלי אכיפתי זה, בין היתר על סמך נתונים מבוססים ומקיפים יותר, ועל כן מוצע שהשר לביטחון הפנים, בהסכמת שר התחבורה והבטיחות בדרכים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יהיה רשאי להאריך את תוקפה של הצעת חוק זו בשנתיים נוספות. מאליו מובן, שאם יבקש השר להאריך את תוקפה של הוראת השעה האמורה, יהיה עליו להביא בפני הוועדה נתונים המצדיקים זאת, בהסתמך על הניסיון שיצטבר במהלך התקופה האמורה. מיותר לציין שאני מקווה שהנתונים יהיו כאלה שלא תהיה הצדקה להאריך תוקפה של הוראת שעה זו, אבל כמובן, ככל שיהיה צורך, כדי להשיג את המטרות שאותן מבקשת הצעת החוק החשובה הזו להשיג, הוועדה תשקול בחיוב לאשרה. בסיום דברי ברצוני לקרוא למשטרה ליישם מדיניות אכיפה עם שיקול דעת בכל הנוגע לאיסורים הפליליים המוצעים, ובפרט לעניין האיסור על גרירת רכב לשטחי הרש"פ לצורך תיקונו. הוועדה הסתמכה על הצהרות המשטרה בוועדה לגבי מדיניות האכיפה שתינקט לעניין זה. אנחנו מצפים מהמשטרה ומהמשרד לביטחון הפנים גם לקדם פעולות הסברה בנושא זה, כדי להביא לידיעת הציבור את האיסור בעניין העברת כלי רכב לשם תיקונו בשטחי הרשות הפלסטינית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני שוב מברך את חבר הכנסת כחלון על ההצעה החשובה, ואני קורא לכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. אנחנו עומדים להצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק הגבלת שימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–7 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגבלת שימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד הצביעו 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הגבלת שימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) התקבלה בקריאה שלישית. חבר הכנסת כחלון, אתה רוצה לומר כמה מילות תודה? משה כחלון (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה על מתן האפשרות. אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה על כך שקידם את החוק והגענו להיכן שהגענו, בסיוע הנאמן והמקצועי של מנהלת הוועדה לאה ורון, ולאתי בנדלר, שבזכותה הגענו לאן שהגענו, כי בסך הכול מדובר בחוק מסובך מאוד, וכמובן, עורך-הדין ניר ימין, העוזר, שליווה אותנו לאורך כל הדרך. תודה רבה גם לך, גברתי. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39), התשס”ח–2008 [מס' כ/185; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 13808; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39), התשס”ח–2008. יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת גלעד ארדן יציג את הצעת החוק. ראובן ריבלין (הליכוד): מי מציג את הצעת חוק העיתונות? היו"ר קולט אביטל: השר שטרית. גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39), התשס”ח–2008, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בהתאם למצב המשפטי כיום רשאי בעל רשיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים לנתק את קו הטלפון של מנוי שלא פרע את חשבון התשלומים והחובות שחויב בהם בעד השירות לאחר שחלפו 21 ימים מהמועד שנקבע לתשלומם. עקב ניתוק הקו אין באפשרות המנוי להתקשר למוקדי חירום חיוניים. הצעת החוק, שיזם חבר הכנסת מאיר פרוש – ואני שמח לברך אותו על יוזמתו החשובה – קובעת כי מנוי שקו הטלפון שברשותו נותק עקב אי-פירעון תשלומים וחובות כאמור, יהיה זכאי לפרק זמן נוסף של חודשיים ימים ממועד הניתוק, שבמהלכו יהיה בעל הרשיון חייב לאפשר לו להתקשר למוקדי החירום של משטרת ישראל, מגן-דוד-אדום ומכבי האש. בתקופה זו יוכל המנוי, שבמקרים רבים נתון במצוקה כלכלית, להסדיר את חובותיו לבעל הרשיון בלי שתימנע ממנו האפשרות להתקשר למוקדי החירום. במהלך הדיונים בהצעת החוק החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת כי החובה לאפשר התקשרות כאמור למוקדי חירום תחול רק על בעל רשיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים, ולא על בעל רשיון לשירותי טלפון נייד, וכיום מדובר בחברות "בזק" ו"הוט". אבקש לציין כי אין בתיקון המוצע כדי למנוע מבעל הרשיון לגבות תשלום מהמנוי בעד קו הטלפון העומד לרשותו במהלך החודשיים שבהם תהיה לו אפשרות להתקשר למוקדי חירום. נוסף על כך ולאור זאת החליטה הוועדה לקבוע כי התיקון המוצע אינו בא לגרוע מזכותו של המנוי לבקש הפסקה מוחלטת של שירות בזק בחודשיים האמורים, שכן כפי שציינתי, במהלך תקופה זו בעל הרשיון רשאי לגבות תשלום בעד קו הטלפון, ואין התיקון נועד להכביד על מנויים הנתונים במצוקה כלכלית אלא רק לאפשר להם, לפי בחירתם, להתקשר למוקדי חירום עד להסדרת חובותיהם לבעל הרשיון. כדי לאפשר לבעל הרשיון להיערך ליישום החוק, מוצע כי תחילת החוק המוצע תהיה שישה חודשים מיום פרסומו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39), התשס”ח–2008, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–2 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) התקבלה, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39), התשס”ח–2008, נתקבל. היו"ר קולט אביטל: בעד הצביעו 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 39) התקבלה בקריאה שלישית. חבר הכנסת פרוש, תודה מן המקום. מאיר פרוש (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ראשית כול, תודה לחברי הכנסת, אבל כמובן לולא הסכמת שר התקשורת בתחילת הדרך ודאי שלא הייתי יכול להגיע, כי הקואליציה בידיו, והוא בידי הקואליציה, ולאחר הסכמת משרד התקשורת יכולתי להתקדם. אני מודה גם ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת ארדן. אני רוצה להודות באופן מיוחד לחברת "בזק". תודה מגיעה כמובן גם ליועצת המשפטית של הוועדה, למנהלת הוועדה, לעובדי הוועדה ולכל חברי הכנסת שתמכו בחוק. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת ארדן, אתה רוצה להגיד תודה על כל החוקים? גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה): המציעים אמרו. היו"ר קולט אביטל: תודה. הצעת חוק העיתונות, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/376).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת חוק העיתונות, התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. אני מזמינה את שר הפנים, חבר הכנסת מאיר שטרית, להציג את הצעת החוק. שר הפנים מאיר שטרית: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את חוק העיתונות. אני צריך לומר שחוק העיתונות מתגלגל על שולחן משרד המשפטים כבר שנים רבות עד שהגיע לבשלות. ברגע שהגעתי למשרד הפנים הודעתי שאני מוכן להגיש את החוק הזה, כי אני חושב שהוא חוק נכון וטוב. במסגרת החקיקתית המסדירה כיום את תחום העיתונות נכללות פקודת העיתונות משנת 1933 ותקנות 94–96 לתקנות ההגנה (שעת-חירום) משנת 1945. זאת אומרת, תקנות מנדטוריות, מהתקופה שבה היינו עדיין ילידים בארץ, והמנדט הבריטי שלט והחליט מה יעשו ואיך יעשו ומה מותר לכתוב ומה אסור לכתוב. בשנת 1996 מינו שר המשפטים ושר הפנים ועדה ציבורית לבדיקת ההסדרים החוקיים בענייני העיתונות בישראל. דוח הוועדה התפרסם בחודש אלול התשנ"ז, ספטמבר 1997. הועדה הגיעה למסקנה כי במסגרת החקיקתית הנזכרת נכללים הסדרים שאינם עולים בקנה אחד עם היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, ובכלל זה סמכות הממונה על המחוז של משרד הפנים למנוע הוצאה לאור של עיתון או להביא לסגירת עיתון "ככל אשר יישר בעיניו ומבלי לתת כל טעם לדבר" – תקנה 94(2) לתקנות ההגנה, 1945. זאת אומרת שלשר הפנים יש סמכות לסגור כל עיתון בלי להסביר בכלל למה. האמת היא שעלה בדעתי לא פעם לסגור כמה עיתונים. ראובן ריבלין (הליכוד): החלטות בית-המשפט העליון – – – מאיר פרוש (יהדות התורה): מה מציג – – – שר הפנים מאיר שטרית: מה אני מציג? להיפך, אני צוחק על זה שיש לי סמכות כזאת נרחבת שאף פעם לא השתמשתי בה וגם אין לי שום כוונה להשתמש בה. ראובן ריבלין (הליכוד): פעם עיתון "חדשות" עבר על מגבלות הצנזורה וסגרו אותו לשבוע. שר הפנים מאיר שטרית: נכון. הוועדה ציינה כי "המסגרת הנושנה, הנעוצה בתפיסותיו של שליט קולוניאלי זר, אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל, ומן הראוי להחליפה בהסדר ראוי, שיהלום באופן מובהק את התפיסה הדמוקרטית בדבר מעמדה של העיתונות". בהתאם להמלצות הוועדה מוצע לבטל את פקודת העיתונות ואת תקנות 94–96 לתקנות ההגנה – אלה התקנות שנותנות לשר הפנים את הסמכות לסגור עיתונים – ולהחליפן בהוראות החוק המוצע. להלן עיקרי החוק המוצע: 1. ביטול דרישת הרישוי כתנאי מוקדם להוצאה לאור של עיתון. זאת בניגוד למצב החוקי הנוהג כיום ולפיו תנאי להוצאתו לאור של עיתון הוא קבלת היתר מהממונה על המחוז במשרד הפנים. לפי פקודת העיתונות מותנה ההיתר במילוי דרישות מסוימות הכוללות הפקדת ערבות ובתנאי כשירות של העורך הכוללים גיל, השכלה והעדר עבר פלילי. לפי תקנות ההגנה רשאי הממונה על המחוז לסרב לתת רשיון ללא הנמקה. בפועל, רשיונות לעיתונים לא ניתנו מראש או בוטלו בדיעבד, לפי תקנות הגנה, מטעמי ביטחון. על סמך גורמי ביטחון התפיסה העומדת ביסוד הצעת החוק היא שעקרון חופש הביטוי מורה על ביטול דרישת הרישוי. דרך המלך להתמודדות עם התבטאויות פוגעות היא במסגרת הוויכוח הציבורי והחלפת הדעות. ככל שההתבטאות גובלת בפלילים ניתן יהיה להפעיל את הכלי הפלילי כנגד דוברה ושופרה. 2. ביטול דרישות תנאי הכשירות מעורך – פקודת העיתונות דורשת מעורך, כתנאי למתן היתר להוצאה לאור של עיתון, השכלה, תעודת בגרות, גיל והעדר עבר פלילי. בהתאם להמלצת הוועדה בוטלו דרישות הגיל וההשכלה. עם זאת, לגבי עבר פלילי, מוצע לקבוע כי בידי בית-המשפט יהיה לקבוע, מיוזמתו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, כי מפאת מהות, חומרה או נסיבות של עבירה שבה הורשע אדם הוא יהיה מנוע, עד להתיישנותה לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, מלכהן כמוציא לאור, דירקטור או עורך של עיתון רב-תפוצה. 3. חיובו של כל מי שמוציא לאור עיתון בישראל לפרסם בכל גיליון של העיתון את הפרטים האלה: שם המוציא לאור, ואם היה המוציא לאור תאגיד, גם את מספר הרישום של התאגיד, שמות בעלי השליטה בו, לרבות שיעור אחזקותיהם, ושמות הדירקטורים; שם העורך ומספר הזהות שלו; מען המערכת ודרכי הפנייה אליה; שם הממונה על בירור תלונות הציבור ודרכי הפנייה אליו. נוסף על חובת הפרסום האמורה החלה על כל עיתון, חייב מוציא לאור של עיתון רב-תפוצה לפרסם פעמיים בשנה את הפרטים האלה: האחזקות של המוציא לאור בתאגיד אחר העולות על 25% מסוג מסוים של אמצעי שליטה באותו תאגיד, ואם התאגיד הינו "גורם תקשורת", דהיינו, מוציא לאור של עיתון, בעל רשיון כללי לשידורי כבלים, בעל רשיון לשידורי לוויין או בעל זיכיון כהגדרתו בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990, אחזקות העולות על 15%. אם המוציא לאור תאגיד, עליו לפרסם גם את שמות בעלי העניין בתאגיד ושיעור אחזקותיהם בו; המספר הממוצע של עותקי גיליון אשר הודפסו בשישה החודשים שקדמו לפרסום. 4. מוציא לאור חייב למנות אדם אשר תפקידו לברר את תלונות הציבור על תוכן פרסומיו של העיתון ופעילותו העיתונאית. על ממונה זה להציג דיווח שנתי על פעילותו. ראובן ריבלין (הליכוד): מה זה מבקר פנימי? למה לא להכפיף את כולם ברמה אתית למועצת העיתונות? שר הפנים מאיר שטרית: ברמה האתית כולם כפופים למועצת העיתונות. פה מדובר על תלונות נגד העיתון עצמו. 5. בית-המשפט המחוזי רשאי לאסור או להגביל פרסומו של עיתון אם השתכנע כי פרסום העיתון עלול לסכן את ביטחון המדינה או את ביטחון הציבור. אני סבור כי הצעת החוק הנ"ל, על-פי המלצת הוועדה הציבורית, תביא לרפורמה חשובה בנושא העיתונות בישראל. לכן, חברים, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לכבוד השר. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ. בבקשה. אברהם רביץ (יהדות התורה): רק רציתי לשאול אם אפשר לקבל תואר אקדמי בעריכת עיתון במקצוע רכלנות. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת מאיר פרוש. מאיר פרוש (יהדות התורה): כתוב חברה ולא תאגיד – – – שר הפנים מאיר שטרית: זה אותו דבר, מה שקרוי תאגיד זה גם חברה וגם עמותה וכל דבר אחר, זה חל על כולם. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, אדוני השר, אתה מציג הצעת חוק, אני אתמוך בה, היא הצעת חוק נכונה, הפקודות שקיימות היום הן פקודות שאבד עליהן כלח. יש דברים שיצטרכו לשנות בדיון בוועדה לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית, וזה בסדר. אבל אני מבקש להעיר את תשומת לבך. חופש העיתונות הוא דבר חשוב. אגב, שאלו אותי פעם, מה צריך כדי להיות עיתונאי? אז אמרתי: חברי הכנסת, שרים ועיתונאים צריך שיהיה להם תעודת לידה – – – שר הפנים מאיר שטרית: לפי החוק כתוב שחבר הכנסת צריך רק לדעת לקרוא ולכתוב עברית. סליחה, ראש רשות חייב, חבר הכנסת לא חייב. אברהם רביץ (יהדות התורה): מספיק שיודע לקרוא, הוא לא צריך לדעת לכתוב. משה גפני (יהדות התורה): על כל פנים, אדוני השר, עליתי לכאן כדי לומר שבמדינת ישראל, שמצויה בבעיות ביטחוניות קשות והיא נמצאת במצב שבו לפעמים העיתונות עושה נזק שהוא נזק ביטחוני – האם אז אין מקום להשאיר סמכות לסגור עיתון? כי עם כל הכבוד לחופש העיתונות, והקדמתי ואמרתי: הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק נכונה. מה שהיה פעם נכון, שהממונה על המחוז נותן רשיון ושר הפנים יכול לבטל ולסגור עיתון ללא כל נימוק, בעידן שאנחנו נמצאים בו זה דבר שאיננו נכון, ויפה אתה עושה בזה שאתה מתקן את זה. אבל האם אין מקום במדינה כמו שלנו, שעיתון שנוהג בהתפרעות מוחלטת – – – שר הפנים מאיר שטרית: – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – סמכות של השר בביקורת שיפוטית, כי אם אנחנו מדברים על בעיות ביטחוניות שעיתונים יכולים להרשות לעצמם לעשות כדי לקבל רייטינג וכדי שאנשים יקנו עיתונים – צריך להביא את העניין הזה בחשבון, ואני מקווה שבדיונים לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית ידונו בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לא דנים במהות של חוק העיתונות. כשתאגיד או כל עיתון צריך לדעת מי עומד מאחוריו ומי המנהל של העיתון, זה ברור שזה צריך להיות שקוף וברור לכולם. הבעיה שלנו מה שנכתב בעיתונים ביום-יום, בלי צנזורה. אין מי שמבקר. כל מי שיש לו קולמוס ביד ונמצא באותה חברה של אותם עיתונאים יכול לכתוב ככל העולה על רוחו. אין ביקורת ואין בקרה והכול נמצא בחופש העיתונות, חופש הדיבור. אבל אני חושב שהפגיעה בפרט היא גדולה מאוד וכל החוקים שהבאנו עד היום לא יכולים לעזור ולסייע לשמור על הפרט ועל האזרח הקטן שהיה רוצה לחיות בצנעה. גם כאשר הוא רק נחקר או העלו נגדו האשמה כזאת או אחרת, הפרסום בעיתונות הוא כבר הלכה למעשה, והוא צריך להתגונן ולהוכיח את חפותו. עד שהוא מוכיח את חפותו נכתבים עליו דפים שלמים בעיתונות. זה הדבר המהותי בחוק העיתונות, אבל אני בהחלט חושב שהחוק הזה לא מעלה ולא מוריד, אולי הוא עושה איזה סדר פנימי, אבל לא יותר מזה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, צריך לברך את השר מאיר שטרית על כך שהגיע להבנה שנושא העיתונות, שהוסדר בפקודת העיתונות המנדטורית בשנת 1936 על תקנות ההגנה לשעת-חירום – פקודת העיתונות היא מ-1933 ופקודת ההגנה לשעת-חירום היא משנת 1936 – הגיע הזמן להסדירו בחוק. צריך לומר שמאז עברנו מים רבים וגם ימים רבים. בית-המשפט העליון התערב כמה פעמים כאשר הוא דן בצנזורה, דן בסמכויות הממשלה לאשר או להיות פטרון על עיתונות או על דעה כזאת או אחרת. חופש העיתונות, חופש הדעה, הוא נשמת אפה של כל דמוקרטיה, ובהחלט צריך להגיע היום שבו, גם באופן פורמלי, יבוטלו אותם הסדרים שמקומם לא יכירם היום. עם זאת, אדוני השר, צריך להבחין ולבדוק היטב כיצד בכל זאת אנחנו מתמודדים היום עם אנשים המכנים עצמם עיתונאים – שכן כדי להיות עיתונאי צריך אדם לקום בבוקר ולומר: עיתונאי אני. לא צריך הכשרה כלשהי, תנאי סף או תקופת לימודים. אדם קם בבוקר ואומר: עיתונאי אני, ואז, כאשר העט בידו, יכול הוא להוציא דיבתו של אדם רעה ככל העולה על רוחו, הכול כפוף לסדר הדין הפלילי, אבל עם הסייגים המותרים לעיתונאים, כגון זכות הציבור לדעת. פעמים עומדים האזרחים בפני מים אדירים. חברת הכנסת גוז'נסקי, שחבר הכנסת חנין מחליף אותה היום, ואתה חבר הכנסת יובל שטייניץ, ניסו לשים הגבלות ומגבלות. הייתי אז שר התקשורת, ומנעתי את הניסיון להגביל את צעדיה של העיתונות, שהיא באמת הרשות השביעית, הבוחנת ומשמשת פה לציבור לדעת את אשר קורה. הדבר הזה חשוב במיוחד לדמוקרטיה, אולם עם זאת, מועצת העיתונות לא עמדה בצד המוטל עליה, שכן קצרה ידה מלהושיע בפני אנשים הקוראים לעצמם עיתונאים גם אם קשה לומר שהם מעלים ומכבדים את שם העיתונות. נוצר מצב שבו אפילו מועצת העיתונות אומרת: קצרה ידי מלהפעיל את כללי האתיקה על אלה אשר מוציאים את דיבתה של העיתונות רעה כאשר הם מכנים את עצמם עיתונאים. אני ממליץ, אדוני השר, שוועדת הכלכלה תדון גם בנושא זה כדי לראות איך בכל זאת שמים סייגים לחופש הדיבור, לא במובן של סתימת פיות אלא במובן של הגנה על שמו הטוב של אדם, משום שזכות כל אדם היא לשמו הטוב. לכן אני מציע גם לחברי ועדת הכלכלה, אשר ידונו בחוק חשוב זה, לבדוק פן זה בחוק. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך על כך שסוף-סוף יהיה לנו במדינת ישראל חוק עיתונות מודרני. הגיע הזמן שאחרי 60 שנה למדינת ישראל יסתיים המנדט הבריטי וכל הפקודות למיניהן תעבורנה מן העולם לטובת חוקים ישראליים מודרניים, עדכניים וטובים. מסגרת הזמן שלי קצרה מלהתייחס לחוק העיתונות שמונח לפנינו, ולכן אני רוצה לנצל את הזמן כדי להציב לפני הכנסת כמה עקרונות שחייבים להסדיר את תחום העיתונות שלנו. אנחנו כמובן רוצים עיתונות חופשית, ועיתונות חופשית היא קודם כול עיתונות חופשית מן השלטון, ולכן צריך לשחרר את העיתונות מאותם כבלים מיותרים, מנדטוריים, של צורך ברשיונות ובהיתרים, שאין להם מקום בחברה דמוקרטית. זה סוג אחד של תלות של העיתונות. סוג אחר של תלות העיתונות הוא תלותם בבעלי ההון. גם מהתלות הזאת צריך לשחרר את העיתונות וצריך לשחרר את העיתונאים. בחוק עיתונות מודרני אנחנו צריכים לייצר מערכת הגנות על קהילת העיתונאים – להגן על העיתונאים מפני עריצותם של בעלי העיתונים. אדוני היושב-ראש, היום התקשורת האלקטרונית והמודפסת בישראל נעשית יותר ויותר ריכוזית, ובעצם בידיים מעטות, של כמה משפחות, נתונה היום השליטה על תחום התקשורת הישראלית. המצב הזה כשלעצמו הוא מסוכן ולא ראוי. ראוי ונכון שנמצא דרכים לתת עידוד ציבורי ומימון ציבורי לאמצעי תקשורת, לעיתונים ולכתבי עת שמבטאים עמדות של מיעוט, עמדות בלתי מקובלות. מודלים כאלה, אדוני היושב-ראש, נמצאים בכמה מארצות אירופה, ואני חושב שראוי ללמוד אותם ולבחון אותם כשאנחנו דנים בהצעת חוק העיתונות אצלנו. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לדבר על חוק העיתונות בלי לדבר על הגנת מעמדם של העיתונאים. אי-אפשר לדבר על הגנת מעמדם של העיתונאים בלי להתייחס לתנאי השכר שלהם, לתנאי העבודה שלהם, ליכולת שלהם באמת לכתוב כתיבה חופשית, משוחררת מלחצים, משוחררת מדרישות של בעלי העיתון או של המפרסמים בעיתון. כל החטיבה הזאת – הגנה על עיתונאים, מעמד העיתונאים, זכויות העיתונאים, חובות העיתונאים – צריכה להיות חטיבה מרכזית מאוד ומשמעותית בהצעת חוק העיתונות. לכן, אדוני היושב-ראש, החוק הזה מחייב עבודה רבה בהכנתו לקריאה שנייה ושלישית, ואני מקווה שנצליח להכניס לתוך החקיקה הזאת את כל אותם עקרונות מתקדמים שבאמת יבטיחו לנו עיתונות חופשית גם מן השלטון וגם מן ההון. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העיתונות, התשס”ח–2008, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק העיתונות, התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/370).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני שר הפנים. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008. אני מתכבד להציג את הצעת החוק. מכיוון שהתאריך שבו אמורות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות הוא יום הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, לפי הלוח הלועזי, אני מציע על-פי הצעת החוק הזאת לדחות את מועד הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות בשבוע ימים, כדי שיום הבחירות לא יהיה ביום האזכרה של ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. זאת מהות הצעת החוק. אני אודה לכם, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, אם תאושר הצעת החוק ותועבר לוועדת הפנים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לא להצביע עכשיו על הצעת החוק, כי יש הצעה פרטית שזהה לה, של חבר הכנסת אופיר פינס. הוא יעלה אותה לדיון, ואחר כך נצביע על שתיהן. היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים לדיון. לפני שנצביע, נפעל לפי הצעת שר הפנים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, היום הזה שעליו מדובר שאמורות להתקיים בו הבחירות לרשויות המקומיות הוא איננו יום הזיכרון של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, מכיוון שיום הזיכרון נקבע על-פי התאריך היהודי ולא על-פי התאריך הלועזי. אבל אני אתמוך בהצעת החוק הזאת, מכיוון שיש אנשים שסבורים שבתאריך הזה מדברים עליו, ודי בכך. לא כדי לומר שזה יום הזיכרון של יצחק רבין, מכיוון שזה איננו יום הזיכרון של יצחק רבין. התאריך הוא התאריך העברי ולא התאריך הלועזי, אבל אני אתמוך בהצעת החוק הזאת. אדוני השר, באופן קבוע הבחירות לרשויות המקומיות נערכות בחודש חשוון – אני חושב שזה תאריך לא טוב. כמובן, גם על-פי המסורת היהודית, חודש חשוון נקרא מרחשוון, והוא חודש שלא בדיוק הוא המועד המתאים לעניין, אבל יש לי גם סיבה מאוד פרקטית. חודש חשוון הוא חודש שבו לאחר שנבחר ראש הרשות המקומית הוא צריך ללכת לאישור תקציב. הוא בקושי נכנס לתפקידו כראש עיר, הוא עדיין לא מכיר את המועצה כפי שצריך. אני מדבר על ראשי ערים חדשים. החודש הזה איננו חודש מתאים ללכת לבחירות. אני לא יודע מה הפרוצדורה לעשות את זה מבחינת משרד הפנים. אני חושב שהיה מן הראוי שהבחירות לרשויות המקומיות באופן קבוע יהיו בחודש אדר. חודש אדר, על-פי רוב, חל חודשיים, שלושה חודשים לאחר אישור תקציב העירייה, לאחר שהמועצה מתייצבת מבחינה תקציבית, ואז רוב השנה התקציבית נמצאת לפני מי שנבחר לראשות העיר, לפני מועצת העיר. חודש חשוון איננו מתאים לבחירות. אני לא יודע איך זה נקבע היסטורית, אני לא יודע מדוע זה נעשה, אבל אני מציע, אדוני שר הפנים, למצוא את הדרך. אני אתמוך בחוק הזה, זה בסדר, אמרתי את דעתי בעניין, אבל אני חושב שצריך למצוא את הדרך שהבחירות לרשויות המקומיות לא יהיו בחודש חשוון, אלא יהיו בחודש אדר. גם מבחינת התאריך היהודי ודאי שחודש אדר הוא טוב יותר מאשר חודש מרחשוון, אבל גם מבחינה מעשית, מועצת העיר נכנסת לאחר אישור תקציב, והבחירות במועד הזה הן יותר ראויות וצריך למצוא את הדרך לכך. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): מוותר. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לגבי מועד הבחירות ברשויות המקומיות, אחד הדברים הוא שאנחנו קובעים תאריכים לפי הלוח הלועזי ולא לפי הלוח העברי. כפי שאמר כאן קודמי, תאריך האזכרה ליצחק רבין הוא לא התאריך הלועזי, אלא התאריך העברי. ואם אנחנו עובדים לפי התאריך העברי, הרי בכלל החוק הזה לא היה צריך לבוא לעולם. אני רוצה לחזק את דבריו של חבר הכנסת גפני, מעבר לנושא התקציב. יש בעיה, זה בא מייד לאחר החגים, כך שעם ישראל והחברים, במקום להיות עסוקים בנושא החגים, כולנו עסוקים בנושא הבחירות. מייד לאחר החגים זאת התקופה הכי יפה, אנשים מתחילים לעבוד ולהתארגן, ואנחנו עדיין נמצאים בעידן הבחירות. לכן אני מציע לך, אדוני השר, כאדם שאוהב רפורמות ורוצה לעשות אותן, כדאי להביא את הגורמים האלה בחשבון. אולי עכשיו זה כבר מאוחר, אבל לקראת הקדנציה הבאה עלינו לטובה אני מציע לך שתשקול בצורה ראויה את כל הנושא של שינוי מועד הבחירות לרשויות המקומיות, גם במחיר שתצטרך להוסיף עוד חצי שנה לנבחרים האלה שיהיו בקדנציה הקרובה, ולקבוע תאריך שיהיה נוח גם לראש העיר, גם לתושבי העיר ובמיוחד בכל מה שקשור לתקציב ולחגי ישראל. במקום שבחודשים אלול-תשרי נתעסק עם החגים, אנחנו נהיה עסוקים בבחירות. אם נשנה את זה, נתעסק בחגים, וזה יותר חשוב. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק האמורה – יכול להיות שהיא חיובית וחייבים לדחות את מועד הבחירות לרשויות המקומיות, אבל אני חושב שאם לדחות, אני לא יודע אם מספיק שבוע, יכול להיות שצריך לקבוע תאריך אחר, כי יכול מאוד להיות שבתאריך הזה ניאלץ לקיים את הבחירות לכנסת. אנחנו שומעים שמר ברק אומר שבתוך חודשיים יודיעו על בחירות. אלי אפללו (קדימה): מי אמר את זה? יעקב כהן (יהדות התורה): מר ברק. מפלגת העבודה אומרת שהיא תצא. אלי אפללו (קדימה): אתה לא שומע טוב. יעקב כהן (יהדות התורה): מפלגת ש"ס אמרה שברגע שידברו על ירושלים היא תעזוב את הקואליציה. אנחנו עכשיו שומעים שהכול צף, שומעים דברים ברורים משרת החוץ, שאומרת שיש משא-ומתן מתקדם, ובמשא-ומתן מדברים על הכול, לרבות ירושלים. אלי אפללו (קדימה): גם על אוטובוסים מדברים. יעקב כהן (יהדות התורה): שרת החוץ היא הממונה על המשא-ומתן. ראש הממשלה אומר שעל ירושלים ידברו בסוף, וכאן אנחנו שומעים משרת החוץ שאומרת דברים ברורים, שמדברים כבר על ירושלים. אם מדברים על ירושלים, ש"ס יוצאת, אז אין לנו קואליציה, אז אנחנו חייבים ללכת לבחירות. אם אנחנו הולכים לבחירות, אז צריך לדחות את הבחירות לרשויות המקומיות למועד מאוחר יותר. לכן אני חושב שראוי לדחות את הבחירות לרשויות המקומיות, אבל למועד יותר מאוחר, כיוון שלפי כל הסימנים המועד הזה צריך להישמר לבחירות לכנסת. ברור שסיעת ש"ס תעמוד על מה שהבטיחה ותפרוש, וברק גם הוא פורש. אלי אפללו (קדימה): אנחנו נדחה את הבחירות לכנסת ונשאיר את הבחירות לרשויות. יעקב כהן (יהדות התורה): תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ז–2007 [הצעת חוק פ/2831/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אופיר פינס-פז) היו"ר יצחק זיו: לפני שנעבור להצבעה, נאפשר לחבר הכנסת אופיר פינס לדבר על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ז–2007. בבקשה. נצביע קודם על ההצעה של חבר הכנסת אופיר פינס, ולאחר מכן נעבור להצבעה על הצעת החוק הממשלתית. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה וגם ליושב-ראש – אני לא יכול לקרוא לך יושב-ראש האופוזיציה, כי אתה לא, אבל מייצגו עלי-אדמות – על שאפשרו לי להצמיד את הצעת החוק, משום שזאת הצעת חוק דומה שיזמתי לפני כמה חודשים כדי שהבחירות המוניציפליות לא יחולו ב-4 בנובמבר, יום רצח רבין. הממשלה מציעה שבוע מאוחר יותר, ואני אתיישר עם הצעת הממשלה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. קודם נצביע בקריאה טרומית על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ז–2007, ולאחר מכן על הצעת החוק הממשלתית. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ז–2007, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה והיא עוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, הצעת החוק הממשלתית. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (הוראת שעה), התשס”ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/370).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, קריאה ראשונה. כבוד שר הפנים, חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008. חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות), התשנ"ד–1994, קובע כי הבחירות הראשונות במועצה אזורית ייערכו בתוך ארבע שנים מיום הכינון, ביום שיקבע השר. חוק זה מוסיף וקובע, כי שר הפנים רשאי להאריך את כהונת המועצה הממונה הראשונה לשנה חמישית, וזאת בהתייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. קיימים מקרים שבהם מוקמת מועצה אזורית יש מאין, ועל המועצה הממונה הראשונה מוטלות מטלות רבות וכבדות: גיבוש היישובים, הקמתם, לרבות רישום התושבים ביישובים, בניית תשתית מקצועית וכלכלית לפעילות תקינה בהמשך, איוש תפקידי המפתח ועוד. במקרים מסוימים נדרש זמן נוסף לביצוע כל האמור, וקיום בחירות בשנה החמישית, עוד בטרם הושלמו כל המשימות האמורות, יסכל למעשה את המאמצים והמשאבים שהושקעו בפיתוח המועצה הן על-ידי ראש המועצה הממונה וחברי המועצה והן על-ידי משרדי ממשלה. לפיכך מוצע לאפשר לשר הפנים לקבוע כי הבחירות הראשונות במועצה אזורית יתקיימו בשנה השישית להקמתה, וזאת באישור ועדת הפנים. ברור כי הארכה כאמור נדרשת רק במקרים חריגים ומיוחדים, ולא ככלל. בקביעה כאמור מתקיים האיזון הנדרש בין הרצון להבטיח כי המועצה האזורית אכן תהיה בשלה לבחירות מחד גיסא, לבין בקרה ציבורית פרלמנטרית על החלטות שר הפנים מאידך גיסא. חשוב לציין, כי ההסדר המוצע מתקיים כבר שנים לא מעטות בעיריות ובמועצות מקומיות, ויש בתיקון המוצע גם משום השוואת הדינים החלים על שני סוגי הרשויות המקומיות, עירוניות וכפריות. אדוני היושב-ראש, בקצרה, היום החוק קובע לגבי עירייה או מועצה מקומית חדשה שקמה, מיום כינונה כשממנים ועדה ממונה, הוועדה הזאת יכולה לכהן עד שש שנים, על-פי החלטתו של שר הפנים. זה לא חל לגבי מועצות אזוריות, ודווקא שם הדברים יותר מסובכים ולעתים דרוש הרבה יותר זמן. אנחנו מבקשים לתקן את החוק ולהשוות מועצות אזוריות ומועצות מקומיות. מה עוד שיש לפתחנו גם בעיה גדולה מאוד שמחייבת פתרון, ואנחנו מבקשים לשנות את החוק כדי להביא לפתרון של הבעיה הזאת. אודה לכם אם החוק יאושר בקריאה ראשונה ויועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לכבוד שר הפנים, חבר הכנסת מאיר שטרית. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי, אחרון הדוברים. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם הבנתי את השר נכון, על-פי דין זה היה צריך להיות ארבע שנים. מועצה מכהנת כארבע שנים, גם מועצה מקומית, גם אזורית. אבל השר רשאי בנסיבות מיוחדות להוסיף שנה. עכשיו אומרים: כדי להשלים את המלאכה, תהיה עוד שנה. שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם – מה זה, יש לו דין עבד עברי? לא הבנתי. מה פתאום להוסיף עוד שנה? שר הפנים מאיר שטרית: מדובר במועצה ראשונה. נסים זאב (ש"ס): מדובר ביישוב חדש? שר הפנים מאיר שטרית: כן. נסים זאב (ש"ס): את זה צריך להדגיש. מועצה חדשה – יכול להיות הרכב של מועצה חדשה ביישוב מסוים. קמה מועצה חדשה, ראש עיר חדש, אנשים חדשים. צריך להדגיש שמדובר אך ורק ביישוב חדש, כדי להשלים תשתיות כאלה ואחרות. אם מדובר במועצה חדשה וביישוב חדש, זה מקובל עלי ואני אתמוך. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הצעת החוק הזאת ראויה והגיע הזמן לשוויון בין מועצה מקומית לבין מועצה אזורית. חברי חבר הכנסת נסים זאב, ההצעה הזאת היא טובה מפני שיש גם פיקוח פרלמנטרי בכך שבכל פעם שצריכים להאריך, צריכים את האישור של ועדת הפנים, ואי-אפשר לעשות את זה אוטומטית. כלומר, לשר אין סמכות, הוא יכול להמליץ בפני הוועדה, והוועדה בסופו של דבר מאשרת. אדוני השר, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות אליך גם כאן. אתה יודע שבמועצות האזוריות – בממוצע, תמצא אחת לשנה או אחת לשנתיים בחירות במועצה אזורית זאת או אחרת. אין כמעט אחידות כמו בבחירות לרשויות. שר הפנים מאיר שטרית: היום יש שני תאריכים, תאריך אחד זה, תאריך שני היה צריך להיות בינואר השנה. לא יכולנו לעשות בינואר השנה, ולכן דחינו ולכן נעשה את כולם יחד. דוד אזולאי (ש"ס): אני שמח שכיוונתי לדעת גדולים. הגיע הזמן שגם במועצות האזוריות יהיה יום חגיגה לדמוקרטיה המוניציפלית. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 5), התשס”ח–2008, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק עובדי הוראה, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/373).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: הצעת חוק עובדי הוראה, התשס”ח–2008, קריאה ראשונה – אני מזמין את שרת החינוך, חברת הכנסת יולי תמיר, להציג את הצעת החוק. בבקשה. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שהיא משמעותית ביותר למקצוע ההוראה במדינת ישראל. עד היום מקצוע ההוראה לא הוסדר באופן רשמי כפרופסיה מקובלת שיש לה כללים ברורים להכשרה, לרישוי ולרישום. כתוצאה מכך אנחנו עדים למצב שעובדי הוראה הם למעשה סקטור שמעמדו חלש מזה של סקטורים אחרים. אין להם ההרכב הנדרש לפרופסיה כמו עורכי-דין, כמו רואי-חשבון, כמו רופאים, כמו גורמים אחרים אשר זכו לחוק מקצועי שמגדיר היטב את הייחוד המקצועי של אותו תחום ידע. במהלך השנתיים האחרונות עבדנו ופרסנו מתווה לחוק עובדי הוראה, אשר יגדיר את העיסוק בהוראה באופן חוקי, מוסדר ומוגדר. החוק הזה, כפי שהוא מוצג היום לקריאה ראשונה, וכפי שסוכם גם עם חבר הכנסת נהרי, חל בשלב זה – או מיועד לחול – על המגזר הממלכתי. אנחנו ננהל דיון על ההשלכות של החוק על המגזר החרדי, מתוך הבנה שהחוק לא נועד לפגוע באופיו הייחודי של המגזר החרדי, אלא לשמור על העצמאות הפדגוגית ועל עצמאות ההכשרה המוקנות לו. מהם הדברים המוסדרים בחוק? קודם כול מוגדר בחוק – ונדמה לי שראוי היה להגדיר זאת מזמן – שלא יעסוק בהוראה אדם אלא אם כן הוא עובד הוראה מורשה. הגדרה כזאת לא היתה יכולה להיכלל בתקנות המשרד קודם לכן, משום שכל שאלת ההרשאה לא היתה קיימת, ולכן לא יכולנו להבחין בין מורה מורשה ובין מורה שאינו מורשה. כדי לעסוק ברישוי אנחנו מקימים ועדת רישוי. ועדת הרישוי תבחן את המועמדים להוראה ותחליט – על-פי כללים הקבועים בחוק – מי מהם זכאי להיכלל ברישום, ורק משחל הרישום הזה, ורק משהוגדר אדם כעובד מורשה, הוא יוכל לעסוק בהוראה. מובן שברגע שיש הרשאה להוראה – – – סילבן שלום (הליכוד): – – – שרת החינוך יולי תמיר: לא, זה לא עובר, וגם חברי לסיעה ביקשו לחכות עוד כמה דקות, אז אנחנו נחכה את החמש דקות האלה. סילבן שלום (הליכוד): צודקת. שרת החינוך יולי תמיר: מובן שכאשר דנים ברישוי הוראה, דנים גם במקרים החריגים, שבהם צריך להסיר רישוי או אדם לא יוכל לחדש רישוי, ולכן אנחנו נותנים בחוק הזה מתווה מלא לפעולה של מורה מורשה, דרך קבלת הרישוי, דרך הסרת הרישוי ודרך הערעור על רישוי. מובן מאליו שהחוק ייצור מצב חדש, שבו לא יהיה אפשר ללמד – אדם לא יוכל להיות מורה מורשה אם לא קיבל הכשרה מסוימת. בשנה האחרונה אנחנו שומעים רבות על הצורך לחזק את מעמד המורים, ואנחנו שומעים רבות על הצורך לשפר את איכות ההוראה. שני הדברים שהחוק עושה ברמת האיכות הם הגדרה מחדש של ההכשרה המקצועית הניתנת למורה, ולמעשה תנאי מפורש – להוציא כמה מקרים מאוד יוצאי דופן – שאדם שלא קיבל את ההכשרה האמורה לא יוכל להיכנס למערכת החינוך ולהיות בה מורה. אנחנו דנים בחוק גם בשמירה על כבודם של עובדי ההוראה ובאופן שבו נגן על עובדי הוראה מפני פגיעה. נדמה לי שדווקא בהיבט הזה של החוק צריך לומר שהוא דבר בעתו. כל מי ששמע בימים האחרונים על פגיעות פיזיות במורים ובמנהלים יודע שיש צורך אמיתי להבהיר לציבור שמורים זקוקים וראויים להגנה ודינם כדין עובדי הציבור כולם. החוק הזה יוצמד לחוק של חבר הכנסת סילבן שלום, על-פי בקשתו. למעשה, החוק של סילבן שלום – אני מראש אומרת – אנחנו מסכימים שיוצמד לחוק הזה, ושני החוקים גם יחד, אני מקווה, יאפשרו לנו לצקת תשתית נאותה למקצוע ההוראה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. השר עמיחי אילון: כמה דוברים יש? היו"ר יצחק זיו: יש שבעה דוברים. קריאות: – – – סילבן שלום (הליכוד): פתחו את זה מחדש? נסים זאב (ש"ס): דיון משולב. היו"ר יצחק זיו: אני רוצה להדגיש – דיון משולב. אני מזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי. נסים זאב (ש"ס): לא לא, הוא לא הבין אותי – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסביר לך. היו"ר יצחק זיו: השרה ביקשה שזה יהיה משולב. נסים זאב (ש"ס): אז אם משולב, זה לא דוד אזולאי. זה סילבן שלום. היו"ר יצחק זיו: סילבן שלום. נסים זאב (ש"ס): אתה אומר דוד אזולאי. היו"ר יצחק זיו: לא. אני הזמנתי את דוד אזולאי. נסים זאב (ש"ס): דוד אזולאי צריך לדבר אחרי בהצעת החוק הזאת. היו"ר יצחק זיו: נכון. נסים זאב (ש"ס): אם זה דיון משולב, אז חבר הכנסת סילבן שלום מציג את הצעת החוק, או רונית תירוש – אחד משניהם – ואז הדיון הוא משולב. היו"ר יצחק זיו: טוב. אז אנחנו נזמין את חבר הכנסת סילבן שלום. דני יתום (העבודה-מימד): הדיון היה בפעם הקודמת. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): נכון, היה דיון. נסים זאב (ש"ס): אני רוצה להסביר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): – – – נסים זאב (ש"ס): נכון. לכן החוק עולה מחדש – – שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): מה פתאום – – – נסים זאב (ש"ס): – – ויש דיון מחדש, מכיוון שיש סעיפים חדשים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא, מה פתאום. נסים זאב (ש"ס): אין פה ספק בכלל. היו"ר יצחק זיו: כבר היה דיון בהצעה של סילבן שלום. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הדיון לא היה קביל. קריאות: – – – נסים זאב (ש"ס): הסעיפים לא היו מונחים לפנינו, ואני רוצה לדבר על הסעיפים הרלוונטיים שלא היו מונחים לפנינו, כי זאת מהות הדיון כרגע. אז אדוני היושב-ראש יחליט; אם זה דיון משולב, חבר הכנסת סילבן שלום ידבר ואחר כך יהיה דיון של החברים שנרשמו פה לדיון. היו"ר יצחק זיו: אני שומע שכבר היה דיון. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, יש לחברים פה זכות להתבטא. חד-משמעית. יש פה יועצת משפטית? היו"ר יצחק זיו: בבקשה. חבר הכנסת סילבן שלום, בוא תציג את הצעת החוק. תמתין עוד דקה, כרגע בודקים את הנושא. נסים זאב (ש"ס): לא. אם זה דיון משולב, חבל שאני אדבר כאילו פעמיים. אני אעלה פעם שנייה, אין לי בעיה. היו"ר יצחק זיו: אז תעלה פעם שנייה. נסים זאב (ש"ס): אני מתכוון לדבר גם בדיון על הצעת החוק הזאת וגם בדיון על הצעת החוק הבאה. אם זה לא משולב, אני מדבר פעמיים – שיהיה ברור. דני יתום (העבודה-מימד): אין בעיה. נסים זאב (ש"ס): אז שאני אתחיל לדבר? בסדר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להבין שהחוק הזה הוא חוק מטורף, אין בו שום היגיון, הוא בא לחסל את החינוך החרדי בשלבים. דיקטטורה חינוכית. הדבר מאוד שקוף. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, תמתין דקה. נסים זאב (ש"ס): אדוני, נתת לי את רשות הדיבור, תן לי שלוש דקות לדבר. היו"ר יצחק זיו: נכון. נסים זאב (ש"ס): אולי אני אשכנע את החברים שלא להצביע היום. הצעת חוק זכויות המורה ומנהל מוסד חינוך, התשס”ח–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/226).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת סילבן שלום יבוא ויציג את הנושא כדי שיהיה דיון משולב. חבר הכנסת נסים זאב, תמתין בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מגיע לי "תודה רבה" על זה שהצעתי את ההצעה כדי לחסוך לכם פה שעה נוספת של דיונים. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. תודה רבה. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מאחר שיש כאן הסכמה כללית וגורפת – גם עם הממשלה, גם עם ההצעה של חברי הכנסת, גם עם הסיעות החרדיות, ויש כאן הסכמה – – – משה גפני (יהדות התורה): לא. סילבן שלום (הליכוד): גפני, אל תעשה לא, כי בסוף אתם תקבלו על הראש. אז חבל. נסים זאב (ש"ס): תפסיק לאיים. שרת החינוך אמרה – – – סילבן שלום (הליכוד): היא הודיעה בצורה מפורשת. הרי חבר הכנסת גפני היה בוועדת החינוך בהצעה שלנו. משה גפני (יהדות התורה): אני תומך בחוק שלך. סילבן שלום (הליכוד): אתה תומך בחוק שלי, אני יודע, אבל אני רוצה לעזור כרגע גם לשרה. נסים זאב (ש"ס): אל תעזור לה. סילבן שלום (הליכוד): שנייה אחת, תן לי רגע. זאב נסים. שרת החינוך יולי תמיר: – – – סילבן שלום (הליכוד): שרת החינוך – רגע – שרת החינוך הודיעה בצורה מפורשת, היא אמרה בפתיחת דבריה, שהיא הגיעה לסיכום עם השר נהרי בנושא שמעסיק אתכם. עכשיו, לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית זה בכל מקרה יבוא. יושבים כאן חברי הכנסת, בואו נעשה את זה בצורה מסודרת – השעה כבר מאוחרת, נתחיל את העניין הזה, נצביע עליו ונגיע להמשך. חבל, פשוט חבל. טוב, רציתי לעזור ולא להחזיק את חברי הכנסת. קריאות: – – – היו"ר יצחק זיו: נא לאפשר לחבר הכנסת סילבן שלום להציג את הצעת החוק. סילבן שלום (הליכוד): אני אעשה את זה בקצרה, כדי שלא למשוך את הזמן. הצעת החוק שלנו בעצם היתה הטריגר להצעת החוק הממשלתית. הצעת חוק זכויות המורה והמנהל אמורה לתת פתרון יסודי, פתרון אמיתי, שיביא אחת ולתמיד מזור לתחלואי מערכת החינוך בתחום ההוראה. בשנת 2000 חוקקתי את חוק זכויות התלמיד, לאחרונה חוקקתי את חוק זכויות הסטודנט, והחוק הזה אמור להיות החוק המשלים – חוק זכויות המורה והמנהל. חוקים אלה מהווים את הבסיס והיסודות למערכת חינוך שוויונית, הוגנת וראויה. הצעת החוק הזאת מעגנת לראשונה את זכויות המורה והמנהל בחקיקה ומאפשרת להחזיר את כבודו של המורה ואת מקומו למקום ראוי לו, ולא כפי שהוא נמצא עתה. עתיד המדינה תלוי לא רק בחוזקה הביטחוני, אלא גם בחוזקה האנושי, ולכן חובתנו לחזק את ציבור המורים והמנהלים בישראל, שהם העוגן שעליו נשענת מערכת החינוך. אנחנו צריכים לאפשר קביעת סטנדרטים ברורים מי יכול להיות מורה, מהו מורה בישראל. בעניין הזה הצעת החוק מהווה נדבך ראשון במהלך חקיקתי כולל שיחייב הגדרה מפורטת של המאפיינים הנדרשים לשם מימוש זכותם של ילדי ישראל לחינוך איכותי. אני מאמין בהשקעה במערכת החינוך ובצמצום פערים דרך מערכת החינוך. לכן – אני מוותר על הנאום שלי – אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בשתי הצעות החוק, שלאחר מכן יידונו בוועדה, כדי להגיע להצעת חוק אחת, נכונה, משותפת, למען מורי ישראל ולמען ילדי ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, שלא יעבדו עלינו, שיאמרו פה את האמת. רוצים לחסל את החינוך החרדי בשלבים. זה חוק מטורף, אין בו שום היגיון. דיקטטורה. אני רוצה להסב את תשומת לבכם שבעמוד 461 יש פרק י"א: עונשין – "העוסק בהוראה במוסד חינוך בלא רשיון או היתר או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 3(א), דינו – מאסר שנה". שמעתם? כמה עובדי הוראה יש היום שאינם מוכרים במועצה להשכלה גבוהה? תשלחו את כולם לבתי-הסוהר. ברוך השם, היום יש מכרזים לבתי-סוהר. סעיף קטן (ב): "המעסיק אדם בהוראה במוסד חינוך בלי שאותו אדם הציג לפניו רשיון או היתר תקפים, דינו – קנס כאמור בסעיף – – – ". זה אלפי שקלים, זה לא משנה כמה. אני רוצה שתבינו, יש מטרה ברורה שלא לאפשר לעובדי הוראה שמקבלים תעודה אקוויוולנטית, שעד היום היא מוכרת במשרד החינוך, ללמד במוסדות כלליים של הממלכתי והממלכתי-דתי. זה מופיע ברחל בתך הקטנה בסעיף 71 ובדברי ההסבר. כתוב: "על אף הוראות סעיף 20, רשאי השר" – אנחנו צריכים להיות נתונים לחסדיו של השר – "מטעמים מיוחדים ובהתייעצות עם המועצה, להכיר במוסד שאינו מוסד להשכלה גבוהה" – אפשר לחשוב מה הם נותנים שם – "ובמסלול להכשרת עובדי הוראה שהוא מקיים, לצורך מתן רשיון מוגבל לבוגריו". צריך להגביל אותם גם אילו מקצועות הם ילמדו, אילו שעות, אילו גילאים. בדברי ההסבר מופיע הדבר הברור ביותר: "המדובר במוסדות המופעלים על-ידי מגזרים בעלי צרכים קהילתיים או תרבותיים ייחודיים, שיש לאפשר, מחד גיסא, את הכשרתם של עובדי ההוראה שיעסקו ויועסקו במוסדות חינוך השייכים למגזרים אלה" – כלומר, בת "בית יעקב" שסיימה, אפילו שיש לה תעודה אקוויוולנטית ל-B.A. – היא תלמד רק ב"בית יעקב". ואם היא תלמד בבית-הספר הממלכתי – דינה מאסר שנה. זה מה שהחוק אומר. פשוט טירוף. אם באמת לשרה יש כוונות טובות, מדוע אי-אפשר למשוך את החוק הזה ולתקן אותו? 50 שנה לא היה חוק שהביא את ההעצמה הזאת לעובדי ההוראה. רוצים להעצים אותם. אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, היום שמענו בחדשות איך מעצימים את עובדי ההוראה – עובדי ההוראה היום מקבלים מכות מהורים ומתלמידים. מה החוק הזה בא לומר? בעצם הוא בא לבטל 50% מעובדי ההוראה, ליטול את הסמכויות שהיו להם או בהווה או בעתיד ולהגביל אותם במגבלות כאלה שאנחנו עוד נחפש בנרות עובדי הוראה ולא נמצא. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני מבקש לסיים. נסים זאב (ש"ס): לכן, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לעבור לסדר-היום ולראות חוק כזה שהוא אנטי-דתי – – שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: זה לא יכול להיות דבר כזה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): – – והוא מיועד – – היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני מבקש לסיים. נסים זאב (ש"ס): – – לפגוע בציבור שלם והכנסת נותנת לו יד. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, עברו שלוש דקות? לא שמתי לב בכלל. היו"ר יצחק זיו: עברו כבר ארבע דקות וחצי. יעקב כהן (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד חברי מפלגת העבודה, אני רוצה לקדם אתכם בברכה. הדבר היחידי שהיה שווה בחוק הוא כדי לראות שאתם עוד קיימים ונושמים. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אתה רואה? יעקב כהן (יהדות התורה): לכל דבר רע יש גם משהו טוב. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אתה רואה שיש תחיית המתים. יעקב כהן (יהדות התורה): החוק המוצע בפנינו, חוק עובדי הוראה, הוא עבורנו, עבור החינוך החרדי, אסון. אני מקווה שהוא ירד ויוסר. הורתו של החוק היתה על-פי הצעת החוק של חבר הכנסת סילבן שלום. באמת, כמו ששוחחתי אתו, הוא אכן הוציא את החינוך המוכר שאינו רשמי מהחוק. כך גם גברת תירוש, שהיתה מיוזמי החוק. אני מתפלא על השרה, שהגישה את זה בחוק ממשלתי, מדוע היא לא הוציאה את החינוך המוכר שאינו רשמי. אני רוצה להסביר את המגרעות ואת האסון שאנחנו רואים בזה לחינוך שלנו. בהצעת החוק כתוב: "לא יעסוק אדם בהוראה במוסד חינוך, אלא אם כן הוא עובד הוראה מורשה ובהתאם לתנאי הרשיון או ההיתר שניתן לו, לפי העניין". אני חושב שלפי הסעיף הזה מאות או אלפי מורים אצלנו, שאין להם ההיתר הזה, אף שהם מורים מעולים – הם לא יקבלו את הרשיון הזה. בסעיף אחר בחוק מדברים על מי רשאי לקבל רשיון לעיסוק בהוראה – רק בעל תואר אקדמי מוכר מאת מוסד להשכלה גבוהה. גם זה לא מתאים לנו. אצלנו יש דברים חלופיים וצריך להכיר בהם – גם תואר אקוויוולנטי, או שצריך להכיר בעשר שנות לימוד או 12 שנות לימוד. בכל אופן התנאים האלה לא באים בחשבון אצלנו. אני רוצה לומר לשרת החינוך: אפשר לומר שבמוסדות שלנו אנחנו לא צריכים חוקים שאתם תחוקקו כדי להתגבר על הכישלונות של מערכת החינוך. אנחנו לא רק מערכת חינוך חינוכית, אלא גם לימודית. בכל פרמטר אנחנו מצליחים לתת את החינוך הכי טוב, שעולה על כל רשת חינוך אחרת. וזה הוכח בבחינות ה-PISA ובעוד מקומות. המציאות מוכיחה שיכול להיות מורה שיש לו תואר אקדמי, B.A. או אפילו דוקטור, ויש לו התעודה הכי יפה שיש – והוא שווה כמעט אפס. מצד שני יכול להיות מורה צעיר, עם מרץ, עם גישה לתלמיד, עם מסירות וחיבה, והוא יכול להעניק הרבה יותר מהמורה הוותיק בעל התואר הזה. לכן, לא התעודה ולא התואר הם הפרמטרים או המדדים לקבוע מי המורה הטוב. לא זה יוכיח. לכן אני קורא להוציא מהחוק את החינוך המוכר שאינו רשמי. אני שומע מהשרה עכשיו, שהיא אומרת – בשיחה עכשיו היא אמרה שהיא תוציא את זה, ואני מקווה שהיא תעמוד בדיבורה, ולא, שתדע – זאת תהיה פגיעה חזקה, ולא נעבור על זה לסדר-היום. אני חושב שהשרה צריכה לדאוג לכל הקשיים שעומדים לפני המוסדות החינוכיים, גם בשנת הלימודים החדשה, והעליתי הצעה לסדר וקבענו שניפגש אתה. בכל אופן, נושא הרשיונות, יחד עם הרב גפני, נושא הפגיעה בחינוך המיוחד בחינוך החרדי, ועוד נושאים – הנושא של תגבור לימודי יהדות. אנא הפסיקי, הניחי לחינוך המיוחד, לחינוך החרדי, ותנו להם להמשיך להתפתח. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לשרת החינוך, הגברת יולי תמיר, על שהצליחה בשעת ערב מאוחרת זו לכנס את כל חברי מפלגת העבודה במליאה, מראה מרנין שמזמן לא ראינו. על כך מגיעה לה ברכת יישר כוח. סוף-סוף יש נושא שמאחד את מפלגת העבודה וכולם מתכנסים סביבו ומגיעים הנה. לעצם ההצעה, אני רוצה להגיד לשרת החינוך, שבמשך שנה וחצי – כך היא התבכיינה פה בשבוע שעבר – עובדת על הצעת החוק, והתחננתי – תדחי את ההצבעה ביומיים, מה יקרה? בסופו של דבר זה נדחה בשבוע ימים, אבל לא חשוב. אמרתי לה: שנה וחצי היא אומרת שהיא עובדת על החוק הזה, ולא מצאה שעה אחת לשבת עם אנשי החינוך החרדי, להתייעץ אתם כדי להוציא דבר מושלם מתחת ידה, ולקבוע במעמדם של עובדי הוראה גם את עובדי החינוך החרדי? אז היא בחרה לקחת חוק שהוא חד-צדדי, שבא לקראת קבוצה מסוימת, והוא פגיעה אנושה בחינוך החרדי, ועדיין היא מצפה שאנו נתמוך בחוק הזה. עם זה, בשבוע שעבר עמדה פה שרת החינוך – זה לא מכובד, זה לא יפה – כשהתנגדתי להצעה, באצבע מאיימת היא אומרת לי: יותר אל תפנה אלי שום פנייה, בשום בקשה שלך אני לא מוכנה לדון ולטפל. זאת צורת דיבור של שרת חינוך? כך שרה מדברת? כך אומרת שרה? שזה לא ראוי? ואני מצפה שהיא תתקן את הדברים האלה, כי מעולם לא פניתי אל שרת החינוך, אין לי תוכנית לפנות אליה, וכשאצטרך את שרת החינוך, אני אביא אותה לכאן, למליאה, וכאן היא תשיב, על אפה ועל חמתה, בכל עניין בנושא ציבורי שאדרוש ממנה. בעניינים האישיים שלי מעולם לא פניתי אליה, ולכן אין שום סיבה שבעולם שהיא תגיד: אל תפנה אלי, כי לא פניתי אליה, ועל המעט שפניתי אליה באחד המקרים עד היום לא קיבלתי תשובה, ואני מצפה שעכשיו היא תבוא ותשיב על אותו מכתב שהפניתי אליה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת ראובן ריבלין – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, צר לי על ששרת החינוך אינה כאן. בניגוד לחברי חבר הכנסת דוד אזולאי, במשך שנתיים פניתי אל שרת החינוך פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם – או, הנה השרה נמצאת. פניתי אל שרת החינוך פעם אחר פעם בנושאים שקשורים למערכת החינוך בכלל ולמערכת החינוך החרדי ודאי. אני עמדתי מול הציבור החרדי והגנתי עליה בכל כוחי. אמרתי שהיא שרה טובה ואפשר להידבר אתה, וכך נהגתי כל הזמן. אני רוצה לקרוא לכם מאחד מהשבועונים החרדיים שיצא בסוף השבוע, והכותרת אומרת כך: "שרת החינוך הכריעה את המפלגות החרדיות". סיכום כנס החורף מציג מאזן כמעט מושלם של השרה וכישלון מוחץ של יהדות התורה, ובעיקר של ש"ס, והכתב, בשני עמודים מלאים, מפרט את הצרות הצרורות – כפי שהוא מתבטא – מה שקרה למערכת החינוך החרדית: "חברי הכנסת החרדים, שנאבקו ככל יכולתם, מהקואליציה ומהאופוזיציה, למען תיקון הליקויים וביטול הגזירות, נחלו כישלון חרוץ, ואת כנס החורף של הכנסת ואת היציאה לפגרת הפסח מסיימים חברי הכנסת" – הכוונה לחרדים – "בציון בלתי מספיק בכל מה שנוגע למשרד החינוך. נכון, הם לא אשמים, הם עשו ככל יכולתם, אך את המציאות אי-אפשר לטייח. הכנס מסתיים בלא שהצליחו לפתור באמת ולו בעיה אחת מתוך צרור הצרות". והוא מפרט: "מושב זה ייזכר כהקפאת התקציב ל-25 בתי-ספר, גם תקציב הסמינרים והת"תים לא הועבר, תקציב ארגוני התרבות החרדיים עבר בחלקו במעין מחטף של – – – שרת החינוך יולי תמיר: – – – משה גפני (יהדות התורה): בשביל זה אני מביא את זה. תוכלי ללכת לחברים החילונים שלך ולומר שהם טועים כשהם אומרים שאת עושה בשביל החרדים. זה לא נכון. "גם בתחום תקציבי האחזקה ופיתוח בניית כיתות לימוד נחל המגזר החרדי כישלון חרוץ, ומלבד זריקת עצמות זעיר פה וזעיר שם לא היתה זרימה של כיתות לימוד תקניות, למשל בדומה לאפליה המתקנת המונהגת במגזר הערבי. ואם לא היה די בכל אלה, באה שרת החינוך ומציעה הצעות חוק ורפורמות שונות להידוק הפיקוח על מוסדות החינוך החרדיים, מהגנים ועד הישיבות, עם קביעת הגבלות בתחום מעמד המורה וזכויות התלמידים, דבר המהווה התערבות חמורה" וכו'. "אחת לכמה ימים צצה גזירה חדשה" – לא אלאה אתכם; שני עמודים מלאים במה שעשה משרד החינוך בשנתיים האלה. אני מבקש לומר: הבאת שני חוקים; את לא נותנת לנו להעביר שום חוק, ובאמת לא הצלחנו להעביר שום חוק – את מביאה שני חוקים השבוע. חוק אחד שאת בעצמך אמרת כאן שהכנת אותו שנתיים – כך אמרת קודם. במשך השנתיים האלה, אילו חשבתי שאת מתכוונת לפגוע בחינוך החרדי, הייתי רגוע. בסדר – יש כוונה תחילה. החינוך החרדי הוא בראש מעיינייך ואת רוצה – – – היו"ר יצחק זיו: תודה. משה גפני (יהדות התורה): דקה, ברשותך. אבל את לא אומרת כך. את אומרת: שנה וחצי. את עושה רפורמה במעמד המורה, ואת אפילו לא חושבת שהחינוך החרדי קיים, אבל את כן חושבת – כשאת מביאה את חוק ההזנה – להוציא ממנו את הגנים החרדיים, שהילדים בשדרות, בגנים הממלכתיים והממלכתיים-דתיים יאכלו, והילד החרדי לא יאכל. את מביאה היום חוק של מעמד המורה, כאשר את יודעת שזה חיסול החינוך החרדי. לא היה מן הראוי, גברתי השרה – ואת אשה הגונה – לדבר מלה אחת עם האנשים במגזר החרדי? את גם שרה שלהם. מה זה, לא זכרת? לא זכרת לדבר אתם? על זה את מגייסת במפלגת העבודה? הגעת לסיכום עם השר נהרי, תאמרי את זה. לסילבן שלום היה האומץ לבוא לוועדת החינוך ולומר: זה לא חל על החינוך החרדי. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. שרת החינוך יולי תמיר: – – – היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): את זה היית צריכה לעשות שנה וחצי, ולא להביא חוק שמחסל אותנו. לא להתעלם מאתנו. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת זאב אלקין. מבטל. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה. קודם אנחנו מצביעים על חוק עובדי הוראה, התשס”ח–2008 – קריאה ראשונה. משה גפני (יהדות התורה): איזה חוק? היו"ר יצחק זיו: עובדי הוראה, התשס”ח–2008 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדה – 18 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עובדי הוראה, התשס”ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: נא להכניס לפרוטוקול את השר שמחון ואת חבר הכנסת סילבן שלום. נגד – 4, נמנעים – אין – – – משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק זיו: אני הכנסתי אותו רק להצבעה לפרוטוקול, מה קרה? סליחה. אני קובע בזאת שהצעת חוק עובדי הוראה, התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות המורה ומנהל מוסד חינוך, התשס”ח–2008, של חבר הכנסת סילבן שלום – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות המורה ומנהל מוסד חינוך, התשס”ח–2008, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד – 22, נגד – אין, נמנעים – 2. אני קובע בזאת שהצעת חוק זכויות המורה ומנהל מוסד חינוך, התשס”ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. שאילתות ותשובות היו"ר יצחק זיו: אני מזמין כעת את שר התשתיות הלאומיות, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, לעלות על הדוכן להשיב על השאילתא המפורטת בדף המונח, מס' 1982, של חבר הכנסת נסים זאב: אי-שוויון בתיקון תקלות על-ידי חברת חשמל. 1982. אי-שוויון בתיקון תקלות על-ידי חברת החשמל חבר הכנסת נסים זאב שאל את שר התשתיות הלאומיות ביום י"ד באדר א' התשס"ח (20 בפברואר 2008): פורסם כי בחברת החשמל אין שוויון בתיקון תקלות. כך, למשל, אספקת חשמל בבני-ברק חודשה רק כעבור כ-12 שעות, ותקלה דומה ברמת-אפעל תוקנה כעבור שעתיים ומחצה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הוא פרק הזמן הממוצע לתיקון תקלות? 3. האם חודש זרם החשמל בבני-ברק כעבור 11 שעות? שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתייחס לשאלות של חבר הכנסת נסים זאב אני מתכבד להשיב: 1–3. בתאריך 29 בינואר 2008 שרר מזג אוויר סוער במיוחד בגוש-דן, וכתוצאה ממנו נרשמה כמות גדולה במיוחד של תקלות ברשתות מתח גבוה ונמוך. סדר העדיפויות לטיפול בתקלות נקבע על-פי חומרתן. התקלה ברמת-אפעל היתה מורכבת לאין-ערוך מזו שבבני-ברק. תושבי רמת-אפעל חוו שתי הפסקות בטרם טופלה התקלה במקום זה. אין שוני בין משך הטיפול בתקלות בבני-ברק לבין ערים אחרות. אדרבה, בשל אופיה הדתי של בני-ברק קיימת הנחיה שלי לתת עדיפות לטיפול בתקלות בעיר זו לפני כניסת השבת. אני מודה לך. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מתן וילנאי. בבקשה. שאילתא מס' 1749 של חבר הכנסת גדעון סער: מיגון בתי התושבים בשדרות. בבקשה. 1749. מיגון בתי התושבים בשדרות חבר הכנסת שאל את שר הביטחון ביום ג' בטבת התשס"ח (12 בדצמבר 2007): משרד הביטחון פתח בתוכנית מיגון תחנות אוטובוס בשדרות, אך בתי התושבים אינם ממוגנים. במצב זה תושבי שדרות מוגנים מפני פגיעות "קסאם" בתחנות האוטובוס ולא בבתיהם. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מדוע ימוגנו תחנות אוטובוס, בעלות תקציבית גבוהה, אך לא בתי תושבים? סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 1–2. החלטת הממשלה לפני שבועות מספר קבעה שיש להשקיע 327 מיליון שקלים בשלב א' של מיגון בתי התושבים בעיר שדרות וביישובים הסמוכים לה. הכוונה לבתים בעלי תקרות עם בנייה קלה. זה לא כל הבתים, זה בתים עם בנייה קלה. כלל מיגון הבתים בעוטף-עזה בעלי גגות עם תקרה קלה הוא למעלה ממיליארד שקל – 1.2 מיליארד, לצורך העניין. זה כ-10,500 יחידות דיור. בשלב ראשון ימוגנו ב-327 מיליון הבתים כפי שציינתי כרגע, וזה חלק מתוכנית שלמה כפי שאמרתי. מיגון תחנות ההסעה הוא פרויקט שונה לחלוטין, בעלויות שונות לגמרי. הרעיון של מיגון תחנות ההסעה, שצץ די במקרה על-ידי סגן שר הביטחון בפתיחת שנת הלימודים, התברר כרעיון הנכון, כי רוב האנשים נפגעים, לצערנו, בחוץ, לא בבתים. כשנשמעת האזעקה, כל אחד מעיף מבט מסביב ורץ למחסה הקרוב ביותר. היום המצב בשדרות וביישובים האחרים הוא, שבכל מרחב יש תחנות הסעה ממוגנות שהן תחנות האוטובוס באמת, שמאפשרות לתושבים שנקלעים לשטח הפתוח למצוא את המחסה הראוי. אנחנו במהלך פרויקט להצבת עוד 150 תחנות. הצבנו עד עכשיו כ-70, וזה לא רק לעיר שדרות, אלא לכל העוטף, לפי סדרי עדיפויות שמתבטאים בעיקר בטווח ובסטטיסטיקה של מספר ה"קסאמים" שנחתו באותה נקודה. כך שבסופו של דבר תהיינה גם תחנות הסעה ממוגנות, וזה נותן מענה לשטח הפתוח, וגם בתי התושבים יהיו ממוגנים וייתנו מענה לאנשים שיודעים שביתם הוא מבצרם. התהליך הזה נמצא בשלבים מתקדמים. אתמול נפתחו מעטפות של המכרזים; עוסק בזה משרד השיכון, לא משרד הביטחון. ואני מקווה שבתוך חודשים מספר העבודה תסתיים. היו"ר יצחק זיו: בבקשה, שאלה נוספת. גדעון סער (הליכוד): תודה, סגן השר. הייתי רוצה לדעת לגבי אותה החלטה על 327 מיליון שקלים, מה לוח הזמנים לביצוע שליש מהבתים עם התקרות הקלות, באיזה פרק זמן מתכוונים לסיים את העבודות הללו? סגן שר הביטחון מתן וילנאי: כפי שציינתי, הפרויקט הוא באחריות משרד השיכון, והם גם צריכים לתת את התשובה המפורטת. אבל מה שלמדתי מהם, ושר השיכון חסר לי היום כדי לשאול אותו בעניין, שאתמול נפתחו המעטפות של המכרזים. השר אמר לי שבתוך שבועיים יתחילו לעבוד; מישהו שביקרתי בעוטף-עזה אמר לי אתמול שיתחילו לעבוד בעוד חודשים מספר. לא מקובל עלי לחלוטין – אנחנו צריכים לעשות את זה מוקדם ככל שניתן. כפי שציינתי, זה באחריות משרד השיכון, ואני אישית אדאג שזה יהיה מוקדם ככל שניתן. גדעון סער (הליכוד): אבל יש הערכה לגבי סיום העבודות? סגן שר הביטחון מתן וילנאי: אני לא רוצה סתם להגיד. כשאני אדע מתי זה מתחיל, אני אדע מתי הן מסתיימות. אבל כרגע אני לא יודע להגיד את המספרים המדויקים. כפי שציינתי, זה באחריות השר בוים. גדעון סער (הליכוד): ברגע שיתחילו את העבודות – – – סגן שר הביטחון מתן וילנאי: ברגע שיתחילו נדע מתי הם מסיימים, אבל אין לי כרגע נתונים ואני לא רוצה להגיד לך סתם. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. שאילתא מס' 1958 של חבר הכנסת אלכס מילר – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1958. מערכות סינון אוויר אב"כ חבר הכנסת אלכס מילר שאל את שר הביטחון ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008): בהצטיידות בעלי ממ"דים ומקלטים במערכות סינון אוויר אב"כ יש משום שיפור משמעותי בכושר המיגון של העורף. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם הצטיידות בניילונים אטומים ובמסכות היא אלטרנטיבה המספקת כושר מיגון טוב יותר? 3. מדוע לא ניתנו שום הנחיות, המלצות, הסברים או אזכורים אחרים בדבר האפשרות לשפר את המיגון באמצעות מערכות סינון אוויר אב"כ? תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מערכות סינון ביתיות נותנות מענה טוב לאירוע בלתי קונבנציונלי. לאור זה נעשית עבודת מטה לבחינת כתיבת תקנה בדבר הוספת מערכות סינון אב"כ לממ"דים. 2. המענה הנוכחי, המתבטא בהנחיות האוכלוסייה הקיימות, שהופצו לאחרונה לכל בית-אב בישראל, הוא מענה טוב וזמין, על-פי ההנחה שהטמעת המענה באמצעות מערכות הסינון עשויה לקחת שנים. היו"ר יצחק זיו: שאילתא מס' 1993 של חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח; לפרוטוקול. 1993. אסיר ביטחוני חולה חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר הביטחון ביום כ"א באדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008): חבר במועצה המחוקקת הפלסטינית, אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות, הוא אסיר הסובל ממחלות כרוניות וזקוק לטיפול רפואי. רצוני לשאול: 1. מדוע לא ישוחרר האסיר? 2. מדוע אין מאפשרים לו קבלת טיפול רפואי הולם? תשובת סגן שר הביטחון מתן וילנאי: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. האסיר דנן, חבר המועצה המחוקקת, נאשם בבית-המשפט הצבאי בשומרון בעבירות רצח, ובכלל זה באחריות לפיגוע ההתאבדות ב"מיי קופי שופ" ברחוב אלנבי בתל-אביב בחודש מרס 2002, שבו נרצחה רחל צ'רכי ז"ל. בדיון בהארכת מעצרו של טיראווי החליט בית-המשפט לעוצרו עד תום ההליכים נגדו. לאור האמור ולנוכח חומרת העבירות המיוחסות לו אין מקום לדון בשחרורו. 2. הטיפול הרפואי באסיר הוא באחריות שירות בתי-הסוהר, ועל כן יש להפנות שאלה זו למשרד לביטחון הפנים, האמון על עבודת גורם זה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לכבוד סגן השר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק זיו: הודעה למזכיר. בבקשה. סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 25), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון), התשס”ח–2008, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה למזכיר. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ה באדר ב' התשס"ח, 1 באפריל 2008, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:26.