דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב שני / ישיבות צ"ג-צ"ה / י"ז-י"ט בשבט התשס"ז / 7-5 בפברואר 2007 / 17 חוברת י"ז ישיבה צ"ג הישיבה התשעים-ושלוש של הכנסת השבע-עשרה יום שני, י"ז בשבט התשס"ז (5 בפברואר 2007) ירושלים, הכנסת, שעה 16:03 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת אריה האן: 3 ישיבה מיוחדת לציון מלאות חמישים-ושמונה שנה לכינון הכנסת – מעמדו של בית-המחוקקים במדינת ישראל 5 ראש הממשלה אהוד אולמרט: 10 בנימין נתניהו (הליכוד): 12 המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: 15 אביגדור יצחקי (קדימה): 16 קולט אביטל (העבודה-מימד): 19 סילבן שלום (הליכוד): 21 שלמה בניזרי (ש"ס): 25 דוד רותם (ישראל ביתנו): 27 יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): 32 משה שרוני (גיל): 37 דוד טל (קדימה): 40 רוחמה אברהם (קדימה): 43 אברהם רביץ (יהדות התורה): 47 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49 מזכיר הכנסת אריה האן: 49 ישיבה מיוחדת לציון מלאות חמישים-ושמונה שנה לכינון הכנסת – 49 מעמדו של בית-המחוקקים במדינת ישראל 49 חיים אורון (מרצ): 49 עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): 53 מוחמד ברכה (חד"ש): 54 עזמי בשארה (בל"ד): 56 מנחם בן-ששון (קדימה): 59 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אדוני המשנה לראש הממשלה, חברי השרים, הנני מתכבדת לפתוח את הישיבה החגיגית של הכנסת. היום, יום שני, י"ז בשבט התשס"ז, 5 בפברואר 2007. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושבת-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון - ותיק מלחמה נזקק שהוא נכה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת מיכאל נודלמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון - הנחה בארנונה לנכה שהגיע לגיל קצבת זיקנה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון - זכויות לוותיקי המלחמה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת מיכאל נודלמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (תיקון - מתן הטבת מס הכנסה לגמלאים שיצאו לפרישה מוקדמת), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון - תוספת מענק מיוחד לרכישת דירה לאדם בעל מוגבלות בתנועה עקב מחלות מוטוריות), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון - סמכויות מפקחים), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק כללי אתיקה לקאדים וקאדים מד'הב (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת מנחם בן-ששון ויצחק לוי; הצעת חוק העונשין (תיקון - איומים ותקיפת עובד ציבור), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התובע הכללי, התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אריה אלדד; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - אצילת סמכויות ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מינוי בכירים במוסדות ציוניים, התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ייצוג הולם למגזר החרדי (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אברהם רביץ; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון - חובת סודיות), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ויורם מרציאנו; הצעת חוק ייצוג ילדים ונוער, התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומנחם בן-ששון; הצעת חוק בית-המשפט לענייני משפחה (תיקון - השתתפות ילדים בהליכים הנוגעים להם), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומנחם בן-ששון; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון - אישור ועדה להקמת או סגירת בית-משפט), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת יצחק לוי; חלוקת זכויות פנסיה בין בני-זוג, התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור ממס לנכה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - הגדרות זכאות), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האזרחים הותיקים (תיקון - פטור מתשלום ארנונה לאזרח מגיל 80), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון - מתן הנחה בארנונה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - פיקוח על עמלות הבנקים), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (בדיקות עיניים תקופתיות), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת גלעד ארדן; הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני-זוג, התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת חיים אורון, מנחם בן-ששון וגדעון סער וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - היעדרות לשם לימודים בחוץ-לארץ), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - קצבת זיקנה מוגדלת לעולים עובדים), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין ומיכאל נודלמן; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון - קביעת מספר ימי אבל), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת ואסל טאהא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - הפחתת התקופות להגבלת זכותו של תושב שחזר לישראל), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון - החלת החוק על נפגעים שנפגעו טרם קום המדינה), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת אורית נוקד; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הפריה חוץ-גופית), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון - תוספת הנחה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת משה שרוני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון - תנאי העסקה בחוזה קבלנות), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - קבלת קצבת זיקנה וקצבת נכות בעד פרק זמן אחד), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - גיל הפרישה המוקדמת לעניין מי שפרש לפני אפריל 2004), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת אלחנן גלזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - הגדלת הסכום המרבי להכנסה בנוסף לקצבה), התשס"ז-2007, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, אביגדור יצחקי וסטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון - שינוי דרך בחירת נשיא המדינה), מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - שקיפות דיוני ועדות מקומיות לתכנון ובנייה), התשס"ז-2007, מאת חברת הכנסת שרה מרום-שלו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מינוי יועצים לראש העירייה), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון - שני הרבנים הראשיים לישראל), התשס"ז-2007, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 33), התשס"ז-2007, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האשה. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: מנהלת בית-ספר "רבין" באילת אסרה על תלמידים להניח תפילין. וכן - חוברת "כנסת נכבדה – הצעות לסדר", לרגל ציון יום כינון הכנסת. עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת שמואל הלפרט ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק זכויות המורה, התשס"ז-2007, שמספרה פ/2004, של חברת הכנסת רונית תירוש וקבוצת חברי הכנסת. תודה רבה. ישיבה מיוחדת לציון מלאות חמישים-ושמונה שנה לכינון הכנסת - מעמדו של בית-המחוקקים במדינת ישראל היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, הינכם מתבקשים לשבת. חבר הכנסת אמנון כהן, נא לשבת. חברי חברי הכנסת, אני מתכוונת להקים ועדה מיוחדת, בראשות חברת הכנסת רוחמה אברהם – ועדת הכנסת היא שתוביל את העניין – לשם גיבוש המלצות ורעיונות לקביעת חזון בית-המחוקקים ולמתן כלים נאותים בידי חברי הכנסת כמחוקקים וכמפקחים על פעולות הממשלה. החברים בוועדה יהיו נציגי כל הסיעות וחברי ועדת האתיקה בראשותו של חבר הכנסת חיים אורון. ככל שצריך נלך לתיקוני חקיקה, לתיקון תקנון הכנסת, לקביעת נוהלי עבודה וכיוצא באלה. חברי חברי הכנסת, יום הולדת שמח לכנסת. לכבוד הולדת האספה המכוננת, אדוני ראש הממשלה, בחודש שבט התש"ט, כתב נתן אלתרמן את השיר "עם כנסת ראשונה". כך דמיין אלתרמן, לפני 58 שנים, את עתידה של הכנסת: שוב יהי יום אביב,/ יום תמורות ופליאות./ באוויר ישתובב ריח מנתה./ וצירים, בדלגם על גבי שלוליות,/ ילכו,/ רעי,/ הפרלמנטה./ הם ישבו, כשגור, ויקשיבו לנאום/ (ישיבה מספר אלף-ואלף-ושבע).../ אחדים יחטפו לרגעים קצת נמנום,/ אחדים/ סתם יישנו שנת קבע...// אז מאיזה אשנב שנפתח, איזו דרור/ תיכנס אל היכל הכנסת,/ תרקד קצת על פני פטישו של היו"ר,/ וכמעט תהפוך את הקסת.../ ובעופה ילווה צירים במבט/ וידעו: היא צירה מזומנת/ מרוחו העזה של אותו ערב שבט/ בו נולדת, אספה מכוננת.// חברי חברי הכנסת, סמליות רבה טמונה בעובדה שהכנסת חוגגת את הולדתה דווקא בט"ו בשבט. בספר ויקרא מצווה עם ישראל "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל". עם הקמת מדינת ישראל נטעו אנשי דור תש"ח את שתיל הדמוקרטיה הישראלית וכוננו פרלמנט שנבחר בבחירות חופשיות. השתיל נקלט, צמח, והיה לעץ רחב וגבה צמרת, מושרש היטב בחיינו הלאומיים. היום, ביום חג הכנסת, החלטנו לבחון את עצמנו ולשאול כיצד העץ מתפקד. האם שורשיו עמוקים, האם ענפיו ישרים, כיצד נוכל להשביח את פירותיו ביום חג זה? ביקשתי מסיעות הבית ומהוועדות לבחון את השאלה איך אנחנו מתפקדים. האם אנחנו יכולים לשפר את עבודת הכנסת? חברי חברי הכנסת, עצמאותה וחוסנה של הרשות המחוקקת הם יעד חיוני בבניית משטר דמוקרטי יציב, שמשרת כיאות את אזרחי המדינה ומגן על זכויות האדם. העקרונות הדמוקרטיים מחייבים רשות מחוקקת ופעילה. עקרון שלטון הרוב דורש שקולם של נציגיו הנבחרים של העם יישמע ויתורגם למעשים באמצעות כלים פרלמנטריים מעולים. עקרון הפרדת הרשויות מחייב שהרשות המחוקקת תפעיל אמצעי פיקוח אפקטיביים על הרשות המבצעת. עקרון שלטון החוק מצווה שהרשות המחוקקת תבצע את מלאכת החקיקה באופן יעיל והולם. לכנסת יש מעמד מיוחד במערך רשויות המשטר בישראל. הכנסת היא הרשות היחידה מהשלוש ששואבת את כוחה במישרין מן העם, ולכן היא המייצגת הנאמנה שלו. חברי חברי הרשות המחוקקת, לצד הסמכויות המרובות שניתנו לנו מוטלות עלינו חובות, ואנחנו נושאים באחריות כבדה. אנחנו מחויבים לקביעת חוקים שתואמים את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואנחנו מחויבים לפקח היטב על הממשלה. האם הכנסת מפקחת כראוי על הממשלה? האם הכנסת עורכת דיון מעמיק מספיק בהליך החקיקה? האם אנחנו יכולים לומר בפה מלא שאנחנו ממלאים את תפקידנו באופן הטוב ביותר? שהרי אם לא כן, אנחנו מועלים בשליחותנו הדמוקרטית. חברי הכנסת, בין שלוש הרשויות, בואו נאמר אמת, הרשות המחוקקת היא החלשה ביותר. כיום הכנסת חלשה ואינה עצמאית דיה. חלק מנוהלי העבודה היום בכנסת נקבעו לפני חמישה עשורים, ותקנון הכנסת נקבע לפני 40 שנה. המדינה השתנתה מאז לבלי הכר; עולם הפוליטיקה והתקשורת השתנה; המשק והכלכלה השתנו; שני דורות חלפו. הגיעה השעה לעשות בדק-בית פנימי יסודי. הגיע הזמן לבחון את אופן העבודה של הכנסת ולבדוק אם הוא באמת מותאם לעולם שאנחנו חיים בו. בואו לא נפנה אצבע מאשימה אל עבר הרשות המבצעת והרשות השופטת. אין רשות אחת מחזקת עצמה על-ידי כך שהיא תוקפת ומגדפת את הרשות האחרת. עקרון הפרדת הרשויות קובע שלשום רשות אין כוח מוחלט. כל אחת מתקיימת לצד האחרות וכולן משמשות בלם זו לזו. כשרשות אחת נחלשת יש פגיעה בעיקרון הדמוקרטי. בתפקידי כיושבת-ראש הכנסת מטרידה אותי המליאה הריקה – כן, גם היום היא ריקה; מטריד אותי הדיון שלעתים אינו מעמיק וממצה; מטרידה אותי יכולת הפיקוח המוגבלת של הכנסת על פעילות הממשלה; מטרידה אותי המעורבות הזעומה של חברי הכנסת בחלק מישיבות הוועדות; מטריד אותי שאין לוועדות הכנסת יכולת להכיר די הצורך את הנעשה במשרדי הממשלה; מטריד אותי שהוועדות חסרות מידע וכלים מקצועיים כדי לפקח כראוי על הממשלה ולהכיר מקרוב את הנעשה במשרדים; מטריד אותי הריבוי הבלתי-סביר של הצעות החוק הפרטיות; מטריד אותי שאין אנו בודקים אם החוקים שאנחנו מעבירים כאן נאכפים כנדרש. מתי בדקנו לאחרונה כיצד חוק שחוקקנו מיושם בידי הגורמים שממונים על כך? בתפקידי כיושבת-ראש הכנסת מטריד אותי שהאזרח במדינת ישראל אינו מעורב מספיק בפעולת הכנסת ואינו מודע לעבודה הקשה שמושקעת כאן יום-יום; מטריד אותי שהדיון הציבורי בישראל מתרחש לא אחת הרחק מהכנסת, בבמות אלטרנטיביות שצצות חדשות לבקרים: כנס הרצלייה, כנס שדרות, כנס קיסריה. חברי חברי הכנסת, הסיבה לחולשת הכנסת נעוצה בכנסת עצמה. בחרנו להיות חלשים. זו הבעיה שלנו. ויכוחים בכנסת היו ויהיו, כמובן. אין בכך פסול, להיפך, בעיני הוויכוח הוא חיוני, הוא נשמתה של הדמוקרטיה. מדינה ללא ויכוח אינה מדינה חופשית ואינה מדינה דמוקרטית. אכן, הדיון בכנסת הוא ההזדמנות של כל אחד ואחת מאתנו להשפיע ולשכנע, אך אנו מצווים שאלה לא יהיו ויכוחים עקרים. עלינו להעניק לכנסת את הכלים האפקטיביים שיאפשרו לקיים ממשל יעיל, שיעודדו את חברי הכנסת לשקול שיקולים אמיתיים, אבל בעיקר ייתנו לכל אחד מהם את הכלים לקיים פיקוח משובח על פעולות הממשלה. חברי חברי הכנסת, אני מאמינה בזה באמונה שלמה. התברכנו בחברי כנסת מעולים, שמקדישים מרץ רב לעבודה הפרלמנטרית. למרות כל ההשמצות, אני עיקשת בעמדתי – הכנסת השבע-עשרה היא מהטובות שהיו לנו, אולי הטובה ביותר. סדרי העבודה נקבעים בכנסת. הכוח לפקח על הממשלה נתון גם הוא בידי הכנסת. ולכן כאן, בבית הזה, טמונה ההזדמנות לשינוי. הכנסת היא שקובעת את החוקים. היא יכולה לשפר את עצמה, להיות גוף יעיל, דינמי, מאורגן יותר, שמבטיח את קיומה הראוי של הדמוקרטיה בישראל. לכך עלינו לשאוף, וכך נמלא כראוי את שליחותנו הציבורית. עלינו ליצור תמריץ שיעודד לעשיית עבודה פרלמנטרית טובה ומועילה. יש לפנות יותר זמן בסדר-יומו של חבר הכנסת לעבודה פרלמנטרית. יש לעצב את כללי העבודה ואת הכלים הפרלמנטריים כך שיישאו פרי בראייתו של חבר הכנסת. לא בושה להודות בכך: עלינו לעצב את הכלים הפרלמנטריים כך שיהיו כדאיים לחבר הכנסת גם מבחינה פוליטית וציבורית. זה תמריץ חיובי לעבודה המאומצת של חבר הכנסת במשכן. תמריץ חיובי לפעולת חבר הכנסת יהיה בכך שעבודת הכנסת תסוקר טוב יותר מבחינה תקשורתית; תמריץ חיובי יהיה בכך שעבודת הכנסת תקבע את סדר-היום הציבורי, ובעיקר, תמריץ חיובי להשתתפות פעילה של חבר הכנסת יהיה בכך שיינתן לו יותר כוח להשפיע. לחבר הכנסת תהיה אז יכולת פיקוח טובה וחזקה יותר על הממשלה, ויהיו בידיו כלים יעילים יותר לביצוע מלאכת החקיקה. ההצעות שלי מפורטות בחוברת, וחלק מההצעות אספתי מכם. כמעט שום דבר בה אינו חדש. החוברת הונחה על שולחן הכנסת. אציין בקצרה את ההצעות – בראשי פרקים. אני מציעה שכל שר בממשלה יתייצב ארבע פעמים בשנה, אחת לרבעון, במועדים שקבועים בחוק, לפני הוועדה – מוועדות הכנסת – שמפקחת על משרדו, וימסור דין-וחשבון על פעילות המשרד. גם אני הייתי שרה, ומאוד רציתי להופיע לפני הוועדה. אני משוכנעת שזה לא נגד השרים, אני משוכנעת שזה בעדם. השר יפרט לפני הוועדה את תוכניותיו לטווח הקצר והארוך, יתאר את ביצועי התקציב של משרדו וידווח על פערים בין התכנון ובין הביצוע. אני מציעה לערב את ועדות הכנסת הרלוונטיות בפיקוח השוטף על ניהול התקציב במהלך שנת התקציב. לוועדות הכנסת תהיה סמכות לאשר העברת כסף מסעיף תקציבי אחד למשנהו. אני מציעה להגביל את מספר הוועדות שכל חבר כנסת יכול להיות חבר בהן; אני מציעה שמינויים לכמה תפקידים בכירים – בכירים מאוד – בשירות הציבורי, על-פי קביעת הכנסת, יהיו טעונים שימוע לפני ועדת הכנסת הרלוונטית. אני מציעה שנעניק לוועדות הכנסת סמכות לזמן ולחייב פקידי ציבור ובעלי תפקידים רלוונטיים להופיע לפניהן. שוב לא יקרה מה שקרה עם מנהלי הבנקים. אני מציעה לחזק את הליווי המקצועי שניתן לכל ועדה. לכל ועדה ימונה תקציבאי אשר יעניק עזרה מקצועית לצורך בקרה צמודה על תקציב המשרד המפוקח. אני מציעה להקים בכנסת מחלקת פיקוח תקציבי שתאפשר לחברי הכנסת להכיר טוב יותר את תקציב המדינה, הן לצורך חקיקת התקציב מדי שנה הן לצורך פיקוח שוטף על ביצועי התקציב של המשרדים. אין סיבה – אני בטוחה, אדוני שר האוצר, שאתה מסכים אתי – שמחשבי אגף התקציבים באוצר יהיו סגורים בפני הכנסת. אני מציעה להעביר את השאילתות ממליאת הכנסת אל ועדות הכנסת, כך ייחסך זמן יקר במליאה, שיוקדש לדיונים מעמיקים בנושאים שעל סדר-היום, ובוועדות נוכל להקדיש זמן לטיפול מקצועי בשאילתות. אני מציעה לאסור עריכת ישיבות של ועדות הכנסת ושל סיעות הבית במקביל לדיוני המליאה. אני גם מציעה להגביל את מספר הצעות החוק הפרטיות שכל חבר מחברי הכנסת יוכל להגיש במושב אחד. כאשר הכנסת מחזקת את עצמה מוטלת עליה בד בבד עם זה החובה לרסן את עצמה באמצעות מנגנוני בקרה עצמית – הן בפעילות הפרלמנטרית הן בפעולות המינהליות. הכנסת תהדק את הביקורת העצמית, ובכך היא תשמש דוגמה ומופת בקיום הערכים שהיא דורשת מהרשויות האחרות. אני מציעה לקבל חלקים נרחבים מדוח ועדת האתיקה – אותה ועדה שהקים חברי חבר הכנסת רובי ריבלין – שהונח לאחרונה על שולחן הכנסת. אני מציעה לעגן בחוק את מעמד מבקר הפנים של הכנסת ולקבוע כי הדוחות של מבקר הפנים יהיו פתוחים לעיון הציבור ולביקורתו. אין לנו מה להסתיר. אני מציעה לפתוח את הדיונים בוועדות הכנסת, לשדר אותם באינטרנט, לאפשר בחלק מדיוני הוועדות מעורבות פעילה של אזרחים מהבית – הצעה של חבר הכנסת מיקי איתן – באופן מקוון ובזמן אמת: אזרחים יוכלו לשלוח שאלות לוועדה ולשר המשתתף בישיבה. חברי חברי הכנסת, העצמת הכנסת היא לא תוספת כוח לשם כוח. לא מדובר בהטבה שניתנת לכם. נהפוך הוא, אני רוצה לחזק את הכנסת כדי שנוכל לעבוד קשה עוד יותר. נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, אמר פעם כי לשם קיום ממשלה חזקה נדרשת כנסת חזקה. בזה אני מאמינה. חיזוקה של הכנסת והשבחת עבודתה יביאו גם לפעולה טובה יותר של הממשלה. פיקוח טוב יותר - על כל גוף ציבורי - מאפשר עבודה טובה יותר ויעילה יותר. כולם ירוויחו מכך: הכנסת, הממשלה, והכי חשוב - האזרח. האזרח שלח אותנו אל המקום הזה כדי שנדאג לו, כל אחד על-פי תפיסתו, ועלינו לעמוד במחויבות הזאת. אני מאמינה שכנסת דומיננטית יותר תוכל, בסופו של דבר, לפעול טוב יותר למען האזרח ולמען מדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, יש מתח בין הרשויות בעיקר בימים אלה. המתח בין הרשויות הוא ביטוי לבלמים ולאיזונים של הדמוקרטיה. בינינו לבין עצמנו, האם הבלמים פועלים כשורה, והאם איזוני הדמוקרטיה מכוּונים כהלכה? די אם לא אספר את מה שאתם אומרים לי בחדרי. כמו שאמרתי, אין להיבהל ממתח בין הרשויות. אני לא נרתעת ממתח בין הכנסת ובין רשויות אחרות, אבל אני כן נרתעת מאי-הקשבה בין הרשויות ומהתחושה שלפעמים רשות אחת בולעת את רעותה. חברי חברי הכנסת, אין ואקום. אני נאמנה לתפיסה שפרלמנט חזק הוא ביטוי מובהק לעם שעומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. המשימה מוטלת על כולנו. בעניין הזה אין ימין ואין שמאל, אין דתיים ואין חילונים, אין יהודים ואין ערבים, אין מפלגות ואין זרמים. אין לנו תירוצים. המטלה הזאת היא של כולנו. כולנו מאוחדים סביב מטרה אחת: לשפר את תפקודה של הכנסת כדי לשרת טוב יותר את האזרחים. הבעיות של הכנסת הן בעיות של כל אחד מכם, של כל אחד מאתנו, וכל אחד מאתנו חייב להתמודד אתן ולסייע לי בפתרונן. לא מעט פעמים אני פוגשת חברי כנסת, חדשים וותיקים, שנכנסים ללשכתי ומדברים על התסכול, על חוסר בכלי עבודה, על כך שהם אינם ממצים את יכולתם. הם צודקים. זו השעה לתיקון. נאספו כאן רעיונות רבים. אני משוכנעת שבסוף היום, לאחר שנאסוף באוגדן את כל הרעיונות ואת כל הנאומים, ולאחר שאניח את כל ההצעות בפניכם, נקים את הוועדה שהכרזתי עליה בתחילת דברי. חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לומר: אני באמת מאמינה גדולה בכם, בכוחות שטמונים בכנסת הזאת. אני מאמינה בכל לבי, שהכנסת השבע-עשרה יכולה להיזכר ככנסת שהיה לה האומץ לבצע רפורמה שתשפר את התפקוד הפרלמנטרי לשנים רבות שעוד יבואו לפנינו. נקדיש את עצמנו לכך ונישא תפילה למען ארצנו ולמען עמנו. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת-ראש, חברי הממשלה, חברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים ביום חגה של כנסת ישראל, ט"ו בשבט הוא יום הולדתה המסורתי של כנסת ישראל. יום הולדת הוא מאורע משמח שיש בו גם ממד של חשבון נפש וסיכום ביניים. מחד גיסא הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו חיה וקיימת מאוד מאוד, ומאידך גיסא עננות מעיבות על שמי הציבוריות הישראלית. על שני אלה אני מבקש לייחד את ברכתי היום. ספק אם יש עוד מדינה בעולם שבה החופש כל כך בולט ומוחצן, מדינת חירויות לכל דבר ועניין, מדינה שבה מותר להגיד הכול והכול אכן נאמר בה - בעד ונגד הממשלה, בעדה ונגדה של המדינה, בעד ונגד האלוהים שבשמים - והכול בכל המסגרת המורכבת והתובענית של השיח הדמוקרטי. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תרחיב בנושא - - - שר הפנים רוני בר-און: - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: לא כולם מבינים את מהותה ודקויותיה של הזירה הפוליטית. לכן, חובה לחזור שוב אל הסברי היסוד. הכנסת איננה תזמורת פילהרמונית הנדרשת לבצע בדיוק ובהרמוניה את יצירתה. להיפך, הכנסת היא זירת מפגש של דעות ואמונות, של השקפות ותפיסות, של אנשים וערכיהם. כאן נפגשים בעוצמה החוק וההלכה, פה מתעמתים לעתים יהודים וערבים, כל גוני הדת נפגשים כאן בכנסת. החום הבוקע מן הכנסת איננו חום הלהבות של הבית הנשרף אלא חום החיכוך של גופי דעה וידע שלא היו נפגשים, מתנגשים ומתחככים לעולם, אלמלא קיומה של ישראל וכנסת ישראל. ועל כך גאוותנו. על כל אלה מעיבים בשנים האחרונות הרבה נושאי יסוד: המלחמה שעוד לא תמה מכאן, והשלום המבושש לבוא משם. התחושה המתסכלת שהסכסוך המזרח-תיכוני גלש מעבר לתחום המדיני אל העימות הדתי, אל מקום הקיצוניות והקנאות, ומבית - שערוריות ופרשיות שלא נותנות מנוח עד שאנשים מפקפקים אם יש לנו עתיד, ואם כן, מהו. אני מבקש לומר מלים מספר בנושא זה ומבקש לנצל במה זו כדי לקרוא שתי קריאות. האחת - אל נשכח, כי יסוד הצדק במדינת חוק מניח, כנכס צאן ברזל של תורת החירות, כי כל אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. בלי יסוד זה אין טעם לכל השיטה כולה. (הליכוד): עד שהתקשורת לא קבעה את אשמתו הוא חף מפשע. עד שהתקשורת לא קבעה את אשמתו. ראש הממשלה אהוד אולמרט: השנייה היא אל רשויות החוק בישראל: אל תפסיקו לחקור, אל תפסיקו לבדוק, אל תפסיקו לשאוף ולתקן את העולם שבו אנחנו חיים. עשו זאת בתום-לב, בניקיון כפיים, ביעילות, תוך בחינת כל מקרה לנסיבותיו, כשאתם מזוקקים מכל אווירה רעילה וניסיונות להשפעה זרה. אנחנו, חברי הכנסת, נמשיך לגונן על מוסדות החוק, על מבצרי הדמוקרטיה, לרבות בית-המשפט העליון שאין בלתו. לא ימים קלים הם הימים האלה, ובכל זאת אני מבקש לדבר על תקוות ישראל. הייאוש לא היה מעולם חלק מאוצר המלים שלי, ואני לא מאמין בו כתוכנית מדינית או כהמלצה למעשה פוליטי. הדבר היחיד שהייאוש יודע לעשות הוא לייאש. ממשלה ופרלמנט לא קיימים בשבילו. אנחנו כאן כדי לתת תקווה, להציע תוכניות ולהתוות דרכים אל מחר טוב יותר. מה ניצב בפניה של כנסת ישראל? הפוליטיקה של היום-יום? בוודאי, אבל בכך אין די. כולנו יחד, המחוקקים והמבצעים, צריכים להתעלות מעל שגרת היום-יום ותביעותיה ולהציב בפני האומה חזון ותוכנית פעולה להגשמתו. עד יום ההולדת ה-60 של מדינת ישראל עלינו לנסות ולהשלים את הפרקים החסרים בחוקת ישראל, כך שכל אזרח, אם הוא בן הרוב ואם חבר בקהילות המיעוט, ידע כי הוא מוגן בהגינות מפני כל עוולה ורדיפה שהן. גם שיטת הממשל בישראל צריכה תיקונים, שישובו ויקרבו אותנו, הנבחרים, אל הציבור, אשר חש כי ניתקנו ממנו. הממשלה אינה יכולה לקפוא על שמריה. ממשלת ישראל צריכה מכם, המחוקקים, תשתית קונסטיטוציונית שתאפשר לה יכולת ביצוע ושיטת ממשל טובות יותר ומתאימות הרבה יותר לאתגרים של ראשית המאה ה-21. מדינות ואומות רבות בעולם סובלות משבר דמוקרטי גדל והולך. האמון בפרלמנטים ברחבי העולם המערבי הולך ופוחת, ותהליך דומה קורה גם במדינת ישראל. הדרך להשגת סמכות דמוקרטית חדשה עוברת בחידוש וברענון היסודות הבסיסיים ביותר לחיינו; משמעות הצדק ומקום החמלה, אופי המנהיגות וטיבם של מנהיגי הציבור. אלה ועוד הם האתגרים האדירים העומדים לפנינו. חלק לא מבוטל מהיכולת להצליח טמון ביכולת ללמוד ממשגים, להודות בטעויות ולתקן. כך הכנסת, כך הממשלה וכך אני, כראשה. רק חובה אחת מוטלת עלינו בבואנו לתקן - לא לשבור, לא להרוס, לא לשפוך את המדינה עם נוזלי הזעם הקדוש המציפים אותנו חדשות לבקרים. יום הולדת שמח. ולבסוף - לך, גברתי היושבת-ראש, על הדרך המכובדת והראויה, המאופקת והנחושה שבה את ממלאת את תפקידך. כבוד הכנסת הוא כבודך וכבודנו. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני ראש הממשלה. בבקשה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בנימין נתניהו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, בחודש פברואר לפני 58 שנה עמד על דוכן דומה חיים ויצמן, נשיא מועצת המדינה הזמנית, ואמר: "ברגש של יראת כבוד אני קם לפתוח את האספה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו בעיר הנצחית ירושלים". בפנותו לחברי האספה המכוננת – רק יומיים לאחר מכן נקבע השם "כנסת" על שם כנסת הגדולה – אמר ויצמן: "אישי הכנסת, זכרו כי עיני כל העולם וכל העם אליכם נשואות, וכי כיסופים של דורות מלווים את צעדיכם. מי ייתן והיינו כולנו ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות". גברתי היושבת-ראש, חברי, האתגר שהציב הנשיא הראשון של מדינת ישראל נכון ותקף גם היום. על כולנו מוטלת האחריות לעמוד בו. במשך אלפיים שנות גלות, בכל תפילה, חלמנו לחזור לציון כריבון, אבל – כפי שהעיר לנו משה רבנו – משמעות המושג "ריבון" היא קודם כול לשרת. אנחנו כאן כדי לשרת; לשרת את העם, לשרת את המדינה. זה תפקידנו, לשם כך נבחרנו, ומדי יום עלינו להעמיד את עצמנו במבחן ולשאול אם אנחנו – במעשינו, בחוקינו – משרתים את העם. כי לא נבחרנו לשרת את עצמנו; נבחרנו, כל אחד מאתנו, על בסיס מצע שהצענו לבוחר, כדי לשרת את הציבור לפי מצע זה. נשבענו אמונים למלא אחר חוקי מדינת ישראל. ניתנה לנו הסמכות לחוקק חוקים חדשים, ואכן, אני חייב לומר שהרבה חוקים, הרבה מאוד חוקים, חוקקו חברי הכנסת לדורותיהם. אבל לא במספר החוקים אנחנו נבחנים, אלא באיכותם, כי בסופו של דבר אנחנו נבחנים בשאלה אחת: אם במעשינו כאן, במליאה ובוועדות, אנחנו משרתים את המטרה הגדולה יותר, הרחבה יותר, הרחבה יותר מכל מטרה אישית; אם אנחנו משרתים את טובת העם ואת טובת המדינה. לכן, אני קורא לכולנו להרבות באיכות ולא בכמות – או יותר נכון במספר החוקים. יש לחוקק את אותם חוקים נבחרים שהם טובים וחשובים באמת לעם ישראל ולמדינת ישראל. אנחנו צריכים לזכור שלכל פעולה שלנו בבית הזה יש השפעה ישירה על חיי היום-יום של כל איש ואשה, של כל ילד וילדה, של כל חייל וחיילת, של כל קשיש וקשישה, ומעל הכול, כנציגי העם בכנסת חובה עלינו לשמור על האחדות שלנו, על ה"ביחד" הישראלי, על אותם ערכים המשותפים לכולנו, גם ברגעי מחלוקת וויכוח. אנחנו צריכים לזכור גם שמחלוקת וויכוח, בצד ההכרעה של הרוב, הם יסוד הדמוקרטיה. בל נטעה; בדמוקרטיה אומנם הולכים לקלפי אחת לכמה שנים, אבל עומדים במבחן הציבור מדי יום. הציבור נושא את עיניו אל 120 חברי הבית ומצפה מאתנו למלא אחר מה שהתחייבנו למלא. העם מצפה מאתנו לדוגמה אישית, למנהיגות, לפיקוח נאות על הרשות המבצעת, לעשיית הטוב. לכן, ביום חגה של הכנסת, אני קורא לכולנו להיות נציגיו האמיתיים של העם, להיות קשובים למה שקורה מעבר לארבעת הכתלים של המשכן, להיות נאמנים לדרך שכל אחד ואחד מאתנו הציג לבוחר. אם איננו רוצים או איננו יכולים למלא אחר המנדט שקיבלנו, עלינו לחזור לבוחר ולבקש מנדט מחודש. העיקרון הדמוקרטי מחייב שהכנסת תיהנה מאמון הציבור, ובלא אמון הציבור הכנסת מאבדת מהתוקף המוסרי שלה, מתקשה לתפקד ובסופו של דבר אינה יכולה לתפקד. אכן, רבותי, לא כל הכנסות השלימו את כהונתן המלאה, ארבע שנים. חלק ניכר מהן לא השלימו את כהונתן בגלל העיקרון הדמוקרטי, אך כולן, כל הכנסות, בכל הרכב וייצוג מפלגתי, שמרו, בחקיקה ובנוהל, בעתות שלום ובמלחמה, בעתות רווחה ומצוקה, על מהותה של הדמוקרטיה כמבצרו של האזרח והאדם. כנסת ישראל שילבה בכל שנותיה הישענות על המקורות ועל מסורת ישראל, מסורת שהשכילה, בחוכמה ובכשרון, ליישם את עקרונות הצדק, המוסר והחופש האנושי. מסורת עתיקת יומין זו עמדה לנו גם בזמן החדש, וגם בעתות משבר. בקיץ האחרון עברנו מלחמה נוספת, מלחמה קשה, שבה הוכיח העם בישראל עמידות גבוהה. העם ובניו המשרתים בצה"ל הוכיחו שהם יכולים ומוכנים לעמוד במבחנים קשים. מכאן – אני בטוח שאני מדבר בשם כל חברי הבית – אנו שולחים ברכות ואיחולי הצלחה לרמטכ"ל החדש; הצלחתו ודאי תהיה הצלחת כולנו, כי בידיו אנחנו מפקידים את ביטחוננו, שהוא גם התנאי הראשון לשלום עם שכנינו. מי ייתן ויתקיים בנו הפסוק: יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותייך. גברתי היושבת-ראש, נכבדי, האם לכנסת יש אג'נדה? התשובה היא חד-משמעית כן. לכנסת יש אג'נדה, יש לה סדר-יום, יש לה שליחות - לשרת את עם ישראל, לשרת את מדינת ישראל במדיניות, בביטחון, בשלום, בכלכלה, ברווחה, בחינוך, בחיי היום-יום, אבל מעל לכול בשמירה על ערכי הנצח של עם ישראל ובהבטחת עתידנו בארצנו. זאת אמת המידה הראויה שלפיה אנחנו ניבחן, ולאמת מידה זו כפופים כולנו, כל חברי הכנסת וכל חברי הממשלה. ביום חגה ה-58 של כנסת ישראל אני קורא להשיב לבית הזה את הרוח של דור המייסדים, אותה רוח שהנשיא הראשון של מדינת ישראל היטיב כל כך לבטאה: רוח של יראת כבוד, רוח של הדרת כבוד. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. אדוני, זקן חברי הכנסת, פרוטקציה באופן מיוחד. אתה יכול לספר לנו למה התכוונתם כשהקמתם. ראש הממשלה אהוד אולמרט: גברתי היושבת בראש, הרשי לי להציע לך לא "זקן החברים" אלא "ותיק חברי הכנסת". היו"ר דליה איציק: חכם חברי הכנסת. המשנה לראש הממשלה שמעון פרס: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני יושב בבית הזה קרוב ל-50 שנה, והרשו לי כמה הרהורים מהצד. שמענו שלושה נאומים מאוד חשובים, של היושבת-ראש, של ראש הממשלה ושל ראש האופוזיציה. הפרלמנט הראשון נוסד לפני אלף שנים ב"אי האדם" - Isle of Man, על-ידי האנגלים. שתי הזכויות שהמלך העניק לפרלמנט היו - להכריז על מסים ולהכריז על גיוס. כלומר, הפרלמנט פיקח על התקציב והפרלמנט החליט אם יוצאים למלחמה או לא יוצאים למלחמה. אלה היו שני דברים חשובים מאוד שהמלך ויתר עליהם. הפרלמנט לא היה נבחר, אלא מבין המכובדים ביותר, אבל היתר היה אנגלי. המון נימוסים. בעצם, לאנגלים עד היום הזה אין קונסטיטוציה אלא רק שלוש מלים שמחליפות את הקונסטיטוציה, והן: it’s not done. יש דברים שאסור לעשותם. הביאו כללים מהכדורגל, המשחקים, הנימוסים, אבל הפרלמנט נוסד על-ידי המלך. קודם היה מלך ואחר כך היה העם. אצלנו הכול להיפך. ההיסטוריה שלנו היא להיפך. אצלנו קודם היה עם ואחר כך היו מלכים. אברהם אבינו היה אבא, אבא שלנו. הוא לא היה מלך. קודם היו נביאים וקודם היו שופטים, ומשה רבנו, עליו השלום, לא כל כך ידע מה זה אדמיניסטרציה. הוא הזמין את יתרו שילמד אותו קצת איך מנהלים מדינה. יתרו אמר לו: תמנה שרי אלפים, ואמר לו להוריד ידיים ולהעלות ידיים. זה לא המקצוע שלנו. המקצוע שלנו הוא אמונה נלהבת. אנחנו כל כך לא אנגלים. הפרלמנט שלנו כל כך לא אנגלי. אני חושב לפעמים על מזג האוויר. אנגליה נולדה בערפל, היהדות נולדה במדבר - הערפל הקצת מעומעם ונינוח מול המדבר שבו הכול קשוח עם כל החוקים, וכל כך קשה 40 שנה. כל הבעיה של העם היהודי היתה כיצד להתקיים כעם מוסרי, לא כעם אדמיניסטרטיבי. תמיד היינו חלשים באדמיניסטרציה, אבל תמיד היינו חזקים בקיום. אני חושב אפילו על מלכים וגיבורים שייקספיריים. הם לא היו יכולים להיות מלכים יהודים. מלך יהודי לעולם לא היה שואל: להיות או לא להיות. למה? מפני שכל העמים האחרים אומרים לעם היהודי לא להיות ותפקיד המלך היהודי הוא רק להגיד להיות. כל המלכים וכל הקיום שלנו זה כיצד להתקיים. בעצם, הרבה מהעמים שהיו חזקים וגדולים מאתנו פסקו מלהיות. אנחנו, עם כל הצרות, חיים וקיימים. אני בהחלט מסכים עם הדברים שאמר בעניין הזה ראש הממשלה. אין מקום לייאוש. הכנסת שלנו היא קצת המשך הדבר הזה. זה יותר עם, זה יותר אמונה. זה לא רק עניין של חופש. זה עניין של התנסות כל הזמן, התנסות הרוח ורוממות. זה נראה לפעמים כל כך לא מנומס, כל כך לא נינוח, כל כך לא מאורגן, אבל יש נוסח ישראל. יש משהו כזה שלא נפסק. תמיד חריף, תמיד חזק, לפעמים גם מוגזם, אבל תמיד בהתלהבות עצומה. הכנסת שלנו דומה לדרמה, לא למשחק, וחיינו הם דרמה. חיינו הם באמת חיים מאוד דרמטיים. אני יודע שיש הרבה מה לשפר בכנסת, ויושבת-ראש הכנסת אמרה כאן הרבה דברי טעם. הנאום שלה לא היה כל כך חשוב לולא היתה מוכיחה מה אפשר לעשות לפני שנואמים. היא באמת שיפרה את הכנסת הרבה מאוד לפני שהציעה שיפורים בנאומה. ביום חג בואו נסתכל על הכנסת כעל מוסד יהודי, כעל המשך הקיום היהודי - העומק, ההתלהבות, החריפות, השנינות, הוויתור ואפילו חוסר הנימוס. יש בזה משהו גדול ונפלא. גם אני מתרגז לפעמים כשאיש נכנס לדברי רעהו, שלא מנומסים, אבל כל הימים האלה אני לא יודע איך אפשר לחיות בארץ אחרת. זו ארץ עם מתח גבוה, זו ארץ עם אמונה עמוקה, זו ארץ עם חריפות, אבל גם ארץ עם תביעה לא רק מזולתנו אלא קודם כול מעצמנו. ביום הזה, ערב חג, יש לנו ימי חג, אני מאוד גאה בבית הזה. מובן שהייתי רוצה שנשפר פה ונשפר שם, והגיע הזמן, אין מה לעשות. אנחנו לא לבושים כמו שהיו לבושים אבותינו, אנחנו לא נוהגים כפי שנהגו אבותינו, אבל הטמפרמנט הגדול הזה של עם נצחי, של עם סוער - האנציקלופדיה הצרפתית תיארה פעם את העם היהודי כעם שלא נתן לעולם להירדם. מילא לא נתנו לאחרים להירדם, אנחנו לא מסוגלים לישון. כל הזמן אנחנו סוערים, בודקים ומנסים. על כן, ביום הזה בואו נירגע. את הצד העמוק, ההיסטורי, היפה שבבית הזה, שהוא לא כמו כל הבתים, אי-אפשר להשוות לנעשה בשום פרלמנט אחר. אין פרלמנט עם טמפרמנט כזה. אין פרלמנט עם אכפתיות כזאת. אין פרלמנט עם בדיקה נצחית לאן פנינו וגם מי עומד מולנו; שני הדברים כאחד. גברתי היושבת-ראש, החג שלנו שונה גם מחגים אחרים. בשבילי זה יום חג ואני מקווה שבשביל כולנו. אל נראה את זה מנקודת ראות קטנונית, אלא מנקודת ראות היסטורית גדולה ויפה. אני מקווה שנמשיך במסורת הזאת, וגם אני רוצה להצטרף לדברי ראש הממשלה ולברך אותך על כך שבתוך הסערה הזאת נתת פרח ותלית תמונה, הכנסת קצת סדר. זה לא מפריע, זה רק מעלה. חג שמח. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אני אפילו שמחה שלא ויתרתי לך. אדוני ראש הממשלה, אנא הישאר עמנו. ב-17:00 נעשה הפסקה כולנו, נצא לכאן ונאכל קצת. נעבור לחבר הכנסת אביגדור יצחקי ובדיוק בשעה 17:00 נעשה הפסקה, ממש כאן, בפרסה. נתכבד קצת מפירות הארץ ונמשיך לעבוד. בואו נאזין לחבר הכנסת אביגדור יצחקי. אחריו - חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה - חבר הכנסת סילבן שלום. אביגדור יצחקי (קדימה): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, יום כינונה של הכנסת הוא יום חג, לפי דעתי, במלוא מובן המלה. כל כך סימבולי שהוא חל בט"ו בשבט, שבו נוטעים עצים, וקודם כול נותנים את השורשים שלהם באדמה כדי שלאחר מכן העץ יגדל ויפרח. אני חושב שנכון עשו האבות המייסדים שכשהקימו את הפרלמנט הישראלי הם קראו לו "כנסת" והביאו לידי כך שייבחרו 120 אישים שייצגו את הציבור על כל גווניו. כשאני רואה את התמונה של הסיעות ושל האנשים שמכהנים בכנסת הזאת, אפשר לומר כמעט בפה מלא שהיא אומנם מייצגת את כל–כל–כל שכבות העם, העדות בעם, האנשים שרכשו השכלה גבוהה כמו אנשים שלא רכשו השכלה גבוהה, דתיים וחילונים, יוצאי עדות המזרח ויוצאי ארצות אירופה – באמת יושבת לפנינו קשת שלמה של אזרחי ישראל, שמייצגת את העם, קודם כול בהיבט האנושי ולאחר מכן בהיבט המהותי. קשה מאוד להתייחס גם ביום חג וגם בשש דקות למעמדו של בית-המחוקקים. אני אנסה להדגיש את הדברים שנראים לי מאוד חשובים במעמדו של בית-המחוקקים, כדי לעמוד במסגרת הזמן. קשה לי מאוד להסכים אתך, גברתי היושבת-ראש, אף שבדרך כלל אנחנו נוהגים להסכים, שבית-המחוקקים הוא החלש בשלוש הזרועות של הממשל בישראל. אני לא חושב שהכנסת נחותה כהוא-זה מבית-המשפט, ואני לא חושב שהיא נחותה כהוא-זה מהממשלה. היו"ר דליה איציק: אדוני, רק למען ההיסטוריה, צטט אותי נכון; לא אמרתי שהכנסת נחותה, אלא שהיא החלשה בשלוש הרשויות. חלילה וחס שהיא תהיה נחותה. אביגדור יצחקי (קדימה): אני אמרתי – וציטטתי – שאמרת שהכנסת היא החלשה בשלוש הזרועות. לפי דעתי, אין לה במה להתבייש מול שתי הזרועות האחרות. אני רוצה לומר שהכנסת יכולה, גם באיכות אנשיה וגם בכלים שעומדים לרשותה, להוביל את המדינה ואת כל שלוש הזרועות גם יחד. לפי דעתי, כדי להגיע למצב הזה אנחנו צריכים להקפיד על שלושה דברים, שהם אולי החשובים ביותר בהתנהלותה של הכנסת. הדבר הראשון הוא שיתוף הפעולה בין חברי הכנסת. ראינו, גם בכנסת הנוכחית, כיצד כאשר רוב גדול של חברי הכנסת מתגייס לנושא מסוים, אי-אפשר לעצור את הנושא הזה. אי-אפשר לעצור אותו מלהגיע לחקיקה. זה מאלץ גם את הממשלה להגיע למצב שהיא מציעה את הצעתה, ועם הכנסת מתקבלת חקיקה ראויה. אני חושב שמהיום שאני יושב-ראש הקואליציה אני מדרבן את החברים שלא להביא הצעת חוק עם החתימות הבודדות שלהם ושל עוד שני חברים, רק כדי שיגידו שהם מציעי החוק. אני מדרבן אותם להביא אותה בחתימה מסיבית של רוב חברי הכנסת. אנחנו רואים פה הצעת חוק של חבר הכנסת סילבן שלום שחתומים עליה 93 מחברי הכנסת, כמעט כל חברי הכנסת – למעט השרים; הצעת חוק של חברת הכנסת ליה שמטוב, שחתומים עליה 83 מחברי הכנסת. אני משלים היום הצעת חוק בנושא רמת-הגולן, שחתומים עליה 70 מחברי הכנסת. שיתוף הפעולה בין החברים בסופו של דבר מכריע אם הדברים יקרו או לא. לכן, הכנסת מסוגלת ויכולה ועומדים לרשותה כל הכלים לעשות את הדברים הנכונים והטובים למדינת ישראל. שיתוף פעולה צריך להיות גם בין שרי הממשלה ובין חברי הכנסת. אנחנו מנסים לשכנע את חברי ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעות חוק שחברי הכנסת חושבים שהן ראויות. רק היום ראינו כמה חוקים שנדחו פעמיים בוועדת השרים לחקיקה ולאחר מכן הובאו – בנדיבות לבה של שרת המשפטים – פעם נוספת לדיון, כמו הצעת החוק של חברת הכנסת עמירה דותן בנושא נשים או הצעת החוק של סטס מיסז'ניקוב בנושא ביטוח לאופנועים, ועוד הרבה דברים אחרים. מאחר שזמני מתקצר אני רוצה רק לגעת עוד בשני נושאים. האחד הוא ההתנהגות שלנו כחברי הכנסת: השפה, טון הדיבור, עוצמת הדיבור והדיון הלא-תרבותי לפעמים מביאים אותנו למצב שאלה הם הדברים שהציבור רואה בטלוויזיה. אני מבקש מכולם ביום חג זה: בואו ננמיך את הטונים, בואו נשתמש בשפה ראויה וניתן לכל אחד את זכות הביטוי. הדבר האחרון, גברתי, הוא מהלך שאת התחלת, שוועדת הכנסת החלה בו ויושבת-ראש ועדת הכנסת קיימה כמה דיונים עליו: הכלים הפרלמנטריים. הנוכחות במליאה קשורה לכלי הפרלמנטרי שמשתמשים בו, ויש כמה כלים פרלמנטריים, כמו הצעות לסדר-היום וכלים אחרים. זה פשוט לא מעניין את חברי הכנסת, והם לא באים. נכון שזה פרלמנט, כלומר מקום שמדברים בו, אבל אנחנו רוצים להיות מעשיים יותר ומשפיעים יותר. אני חושב שהקריאה שלנו ביום הזה צריכה להיות ליצירת כלים שבשיתוף פעולה ובתרבות הדיון יאפשרו לנו להגיע הרבה יותר רחוק מכפי שהגענו עד עכשיו. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה רבה, אדוני. נכריז עכשיו על הפסקה קצרה, ואחריה נחזור לכאן. (הישיבה נפסקה בשעה 16:57 ונתחדשה בשעה 17:21.) היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת המליאה וקורא לדוברת הבאה, חברת הכנסת קולט אביטל מסיעת העבודה. אחריה ידבר חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, גברתי. קולט אביטל (העבודה-מימד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות ליושבת-ראש הכנסת על ההזדמנות שהיא נתנה לנו לדון היום במעמדה של הכנסת. כן, גם אני מאמינה שהכנסת פועלת לפי אג'נדה, יש לה שליחות, ואני ניצבת כאן היום בפני חברי הכנסת באותה ההתרגשות שאחזה בי ביום שנשבעתי אמונים ובאותה נחישות למלא את שליחותי. אנחנו התבקשנו לדון במסגרת הדיון הזה על התפקידים שצריכה למלא הכנסת, וגם אם הם רבים אנסה לפרט, ולו מעט. גם ביום כמו היום, כאשר אנחנו באים לחגוג ולברך – ויש על מה לחגוג ויש על מה לברך, ואנחנו אחד הפרלמנטים שבהם ניתן לחבר הכנסת הבודד לחוקק הרבה מאוד חוקים, בניגוד לפרלמנטים אחרים – חשוב שנדון ביושר במעמדה של הכנסת, לא רק בעיני הציבור אלא במסגרת הדמוקרטיה הישראלית, ואין ספק כי מעמדנו חלש ונחלש; נחלש לעומת העבר, חלש לעומת פרלמנטים אחרים. הרי הפרלמנט משקף את התפתחות השיטה הדמוקרטית במשך אלפי שנים בקו היסטורי רציף, למן יוון העתיקה, דרך הרפובליקניזם דוגמת ונציה ועד לממשל הייצוגי של היום. למן ימי יוון הוא נועד להעלות נושאים לסדר-היום, וגם בתרבויות שהיו בנויות על החרב נהגו לדבר. המלה היא parler בצרפתית, ומכאן הכינוי "פרלמנט". אך כל מי שהגיע לבית הזה, כל חברי הכנסת לדורותיהם, באו הנה לא רק כדי לדבר, לא רק כדי לייצג או להציג, אלא כדי להשפיע, לשנות, לחוקק ולפקח על הרשות המבצעת. לכן, חשוב להעלות כאן היום שאלות הנוגעות לתפקידינו. רצוי לשאול עד כמה משפיע הבית הזה על סדר-היום הלאומי; עד כמה מתקבלות כאן החלטות או הכרעות שמשנות מציאות; האם הצלחנו בשנות קיומנו לכונן חברה שוויונית, אותה חברה שוויונית שעליה התחייבנו במגילת העצמאות. לצערי, התשובות על השאלות האלה אינן מספקות, ולכן כדאי שנדע את חולשותינו. דומני שמקור החולשה הראשון נובע מהעדר הפרדה אמיתית בין הרשויות. הדבר נכון בפרלמנטים רבים, אך הוא בולט וקריטי במיוחד בפרלמנט הקטן שלנו, אולי הקטן ביותר בעולם. כאשר בכל עת כרבע מחברי הכנסת מכהנים בממשלה, לא זו בלבד שהערבוביה קיימת וכולנו מודעים לכך, המציאות שלפחות רבע מחברי הכנסת אינם ממלאים תפקיד אמיתי בכנסת או בוועדות, מחלישה אותנו. חולשה שנייה, לדעתי, נובעת מאי-אכיפת החוקים שאנחנו מחוקקים ומהעדר מנגנונים שיכולים לאכוף את החוקים ולפקח על האכיפה. הרי כולנו יודעים מה קשה וארוכה הדרך לחוקק חוק, ובסופו של דבר, החוקים שעליהם אנחנו עמלים כל כך הרבה זמן נשארים במקרה הטוב בספר החוקים, ובמקרה הרע בסך הכול הממשלה יכולה לבוא ולמחות אותם במחי יד במסגרת חוק ההסדרים. אם אנחנו מדברים על תפקידנו כרשות מפקחת, הדבר נעשה בדרך כלל באמצעות עבודת הוועדות, אלא שלאלה אין סמכות אמיתית לפקח על משרדי הממשלה. אם ניקח לדוגמה את ועדת החוץ והביטחון, שאין ספק בחשיבותה, דומני שלא יהיה זה מיותר לציין כי היא התריעה לא אחת על ליקויים ועל בעיות שהתגלו בסופו של דבר כנכונים, ואפילו כטרגיים, במלחמת לבנון השנייה. יש להניח שאילו היו המלצותיה של הוועדה נלקחות ביתר רצינות, יכלו פני הדברים להיות שונים. חולשה נוספת, להבנתי, היא העדר דיון רציני במליאה, לעתים אפילו בוועדות. כולנו קרועים בין אילוצים שונים, ובסופו של דבר לדיון במליאה עולים נושאים כהצעות לסדר-היום, במסגרת זמן נתון של שלוש עד עשר דקות, ורובם עולים, כפי שאנחנו כולנו יודעים, בגלל הדחיפות ולאו דווקא בגלל החשיבות. לכן, מה שנראה לי שחסר לכולנו הוא דיונים רציניים בנושאים מדיניים. לכולנו חסרים גם דיונים מעמיקים יותר על נושאים שלהם השלכות על החברה הישראלית. בנושאים אידיאולוגיים הפסקנו לדון מזמן, ואין ספק שקרנה של הכנסת יורדת עוד יותר כאשר ראשי ממשלה ושרים בוחרים להציג את מדיניותם ואת משנתם בכינוסים מיוחצנים, כגון כנסי הרצלייה וקיסריה. עצם נוכחותם ונאומיהם בכינוסים אלה ולא בכנסת תורמים לא רק ליוקרת אותו הכנס, אלא מרוקנים את דיוני הכנסת מתוכנם. לכן, אני רוצה להציע: 1. הפרדה אמיתית בין הרשויות; 2. הקמת מנגנוני פיקוח על חקיקה ועל החלטות ועדות הכנסת; 3. בעניין הוועדות עצמן – צריך לתגבר אותן כך שתוכלנה גם להשיב על פניות הציבור הרבות; 4. דיון מדיני באורך קבוע. זה התקיים בעבר בימי שני. כל יום שני לא היו פה הצעות, כפי שאנחנו רואים היום, להפיל את הממשלה, אלא דיונים מדיניים רציניים. אני זוכרת את הימים שבהם באתי עם טייפ כל יום שני להקליט את הדיונים ולהעביר את התוכן לנציגויות ישראל בחוץ-לארץ; ראש הממשלה היה אז עוזר פרלמנטרי. אדוני היושב-ראש, השבוע לדוגמה ניתן היה לדון בדוח קרן המטבע על כלכלת ישראל, או באפשרות ישראל להצטרף לנאט"ו, או במדיניות השוק המשותף או האיחוד האירופי כלפי ישראל, או אם לפתוח במשא-ומתן עם סוריה – נושאים שבדרך כלל אנחנו לא נוהגים לדון בהם, כי הם חשובים אבל הם לא דחופים. אדוני היושב-ראש, אסיים בכמה דברים קצרים. מונטסקיה דיבר על האיזון הקלאסי בין הרשויות במדינה דמוקרטית. הרשות המחוקקת מייצרת את העתיד. כאשר אנחנו מחוקקים חוקים, אנחנו באים בעצם להשתית מצב מכאן ואילך – צריך לשים לב, אני אומרת "מכאן ואילך" ולא "מכאן קדימה". הרשות השופטת מפרשת ומפענחת את העבר. הרשות המבצעת מקיימת וקובעת את ההווה. מכאן שהאחריות שלנו כלפי העתיד היא עצומה. גם אם אנחנו רוצים לקוות שנחזור לתקופה שקטה יותר, טובה יותר, יסודית יותר, אני חושבת, אדוני, שבסופו של דבר כולנו כאן מחויבים לשמור על הדמוקרטיה ולחזק אותה; דמוקרטיה שהיא לא רק ייצוגית, אלא גם יציבה וגם יעילה. וכל אלה תלויים בדרך כלל לא רק באיזון בין הרשויות אלא גם בטיב הדיון, בטיב העבודה שכולנו משקיעים בכנסת – לא עבודה שטחית, לא עבודה כלאחר יד, אלא עבודה עקבית. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה, חברת הכנסת אביטל. אני קורא לנציג סיעת הליכוד, חבר הכנסת סילבן שלום. אחריו ידבר חבר הכנסת שלמה בניזרי מסיעת ש"ס. סילבן שלום (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בט"ו בשבט לפני 58 שנים נערכה הישיבה הראשונה של הכנסת. רוב חברי הכנסת הגיעו לירושלים מהשפלה. בדרכם אל הכנסת הם עצרו בשער-הגיא ונטעו עצים. באותו טקס נטיעות אמר דוד בן-גוריון: מכל המעשים המבורכים שאנחנו עושים בארץ הזאת, אינני יודע אם יש מפעל פורה יותר ואשר תוצאותיו כה מועילות כנטיעת העצים, המוסיפים יופי לנוף ארצנו, משבחים את האקלים ומוסיפים בריאות לתושבי הארץ. רק לאחר מכן הלכו לפתוח את הכנסת. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני רוצה להעלות את השאלה אם גם כיום אנחנו ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות. האם היופי עדיין נמצא בנו? 58 שנים פירושו ח"ן. האם החן עדיין נמצא בכנסת? אני חושב שאפשר להתחיל לראות בה גם קמטים ראשונים. אבל 58 זה עדיין גיל שאפשר לעשות בו הרבה מאוד דברים, כאילו היום התחלנו. מצד שני אפשר לעשות בגיל הזה גם בחינה של חשבון נפש. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שלכנסת יש הישגים עצומים. דבר ראשון: שמירה על הדמוקרטיה, מה שנראה מובן מאליו, אבל הוא לא; חילופי השלטון שנעשו כאן מ-1977 ואילך כדבר שבשגרה, שאנחנו מקבלים כמובן מאליו, אבל הם לא. כולנו זוכרים את האמירה הבלתי-נשכחת מ-1977 – לא כדאי להזכיר כאן את הדובר – שאמר שאסור לקבל את הכרעת העם. בכנסת הזאת יש גם חקיקה מתקדמת. מתקדמת מאוד. מהמתקדמות ביותר בעולם בכל התחומים – הכלכלי, החברתי, זכויות אדם, מיעוטים, מעמד האשה – וגם זה אינו מובן מאליו. זה לא מובן מאליו כי הכנסת נתונה בהתמודדות מתמדת; מצד אחד מול שתי הרשויות האחרות, הרשות השופטת והרשות המבצעת, ומצד שני מול דעת הקהל הישראלית. בשנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, הולך מעמדה של הכנסת ונשחק במאבק מול הרשויות וגם בדעת הקהל. בשנת 1992, בסיום כהונת הכנסת השתים-עשרה, נחקקו כאן שני חוקים: חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק-יסוד: חופש העיסוק. חוקים אלה התקבלו ברוב של פחות מ-61 מחברי הכנסת. אף אחד לא צפה אז שהחוקים האלה יהיו המסד שעליו יבנה בית-המשפט העליון את אמירתו שמכאן ואילך יש ביכולתו לבטל חוקים. גם בדעת הקהל - הציבור היום מחזיק בדעה שכל חברי הכנסת מושחתים וכל חברי הכנסת גנבים. דבר זה, גבירותי ורבותי, אדוני היושב-ראש, הוא סכנה אמיתית לדמוקרטיה. הדברים אינם נכונים, והם פוגעים ברבים מחברי הכנסת שהם ישרי דרך, והם, כמובן, הרוב המכריע של חברי הבית הזה. הדבר החמור יותר הוא, שדעה זו מוצאת אוזן קשבת אצל הצעירים, וצעירים שמסתובבים בהרגשה הזאת אינם מוצאים היום שפה משותפת עם החיים הדמוקרטיים. זה בא לידי ביטוי בדברים רבים. ראשית, הם מוותרים על זכות ההצבעה; הם לא באים להצביע. שנית, הם אינם מוכנים להיות שותפים להליכים דמוקרטיים. שלישית, חלקם עוזבים את הארץ; אינם מוצאים כאן את המקום שהם רוצים לחיות בו. רביעית, זה גם מביא אותם להצביע הצבעות מחאה כמו אלה שראינו בבחירות האחרונות, שהרי ידוע שחלק גדול מהצעירים הצביעו בעד הגמלאים. אני אומר לכם, גבירותי ורבותי, גם הכנסת תרמה לירידה העצומה במעמדה בדעת הקהל. התנהגות בריונית, התנהגות לא מכובדת, התנהגות לא מנומסת, העדפת שיקולים אישיים על שיקולים לאומיים, העדפת שיקולים כיתתיים על שיקולים ממלכתיים; ההשחתה בקרב חלק מחברי הכנסת תרמה גם היא לתחושת קיומה של שחיתות שהעם חש. גבירותי ורבותי, מנהיגים נבחרים בארץ בזכות עמדות חדות, בוטות, שמציגות מנהיג. אף בוחר לא ישקול בעבור מי להצביע לפי ניקיון כפיו. אין הדגשה של ניקיון כפיים כמרכיב מרכזי בהצבעה בעבור איש זה או אחר או בעבור מפלגה זו או אחרת. רק החלטה של הבוחר הישראלי – רק החלטה של האזרח בישראל שניקיון כפיים וטוהר מידות הם ורק הם השיקול הראשון בהחלטה בעבור מי להצביע תביא לשינוי. החלטה זו היא שתביא לשינוי בקרב אישי הציבור, ותגרום להם לנהוג אחרת, והיא שתביא לידי כך שהמערכת, כפעולה טבעית, תקיא מעצמה את כל המושחתים באמת, שלשמחתנו הם עדיין מתי מעט. אבל מנגד – אסור לשפוך את התינוק עם המים; אסור לטעת את התחושה וההרגשה שהכול כאן רקוב, שהכול כאן מושחת, שהכול כאן, פשוט, נעשה בצורה שאינה בהכרח עולה בקנה אחד עם טוהר מידות וניקיון כפיים. הדבר הזה מביא לירידה חדה באחוזי ההצבעה; הדבר הזה מביא לכך שרבים וטובים נמנעים מלהיכנס לחיים הציבוריים, מחשש להיות מוכתמים ולהיחשב חלק מאותה קבוצה שנתפסת בציבור כלא-ישרה. הרדיפה אחרי אישי הציבור יוצאת לפעמים מכל פרופורציה. הרדיפה הזאת גורמת לאנשים רבים מאוד לשאול את עצמם אם הם עדיין רוצים לעסוק בחיים הציבוריים. חלק מרימים ידיים ופורשים. אחרים באים במקומם, ולא תמיד הם טובים יותר. פעמים רבות – טובים פחות. כך הרמה הולכת ויורדת. במאבק הכוחות, אדוני היושב-ראש, מול הרשות השופטת ומול הרשות המבצעת, הרשות המבצעת נמצאת באמצע. מצד אחד גם היא הולכת ומאבדת מכוחה לרשות השופטת; מצד שני, איך אומרים החבר'ה? היא לא שמה על הרשות המחוקקת. דרושה קודם כול רפורמה מחשבתית, וזו תוביל בהכרח גם לרפורמה מעשית. ההחלטה לשים היום את הנושא הזה על סדר-היום היא החלטה חשובה, מעשה שיש לברך עליו. אבל כששמעתי את הדוברים – ושמעתי גם אחרים – צריך לזכור שמדובר במשטר פרלמנטרי, ולא במשטר נשיאותי. במשטר נשיאותי, שבו אדם אחד מחליט על הכול, יש צורך באיזונים ובבלמים. תמיד כשלוקחים את הדוגמה האמריקנית צריך לדעת שהנשיא האמריקני יכול למנות שרים כאוות נפשו, יכול למנות שגרירים ככל העולה על רוחו, יכול למנות את ראש המטה הכללי – מה שנקרא שם ראש הכוחות המשולבים – יכול למנות את ראש ה-CIA, ואת ראש ה-FBI; הכול שם הוא החלטה של אדם אחד. לפיכך נדרש כוח מנגד, שיעשה את האיזון הנדרש ויציב את הבלמים הדרושים כנגד כוח כה רב שנתון בידי אדם אחד. המצב כאן אינו דומה לזה. שם כל נושא השימוע נובע מכך שמדובר בהחלטה של אדם אחד, אבל במשטר הפרלמנטרי שאצלנו צריך לבדוק מה אפשר לעשות כדי להביא ליותר יציבות של הממשלה וליותר הכרה של הציבור בפעילות הכנסת – שהיא לטובתו, בעבורו, לא בעבור האנשים שיושבים כאן או בעבור המפלגות. אני חושב שאנחנו צריכים להתעסק בעיקר ולא בטפל. אנחנו לא יכולים לבוא לכאן מדי שבוע ולהשחית את זמננו על הצעות אי-אמון של סרק. אני אומר את זה כאיש האופוזיציה, אבל כבר הייתי חבר בכמה מממשלות ישראל, ואני אומר לכם שאלה הצעות סרק, שמעבר לזכות הדיבור אינן נותנות דבר. אני יודע שיש אחרים שחולקים עלי, גם אין לנו החלטה סיעתית בעניין זה; זו דעתי הפרטית. לדעתי, צריך לאפשר לכל סיעה להעלות הצעת אי-אמון אחת או שתי הצעות אי-אמון בכנס החורף, וכך גם בכנס הקיץ. אפשר לקבוע שלסיעות שחברים בהן יותר מעשרה חברי כנסת יהיה מותר להעלות שלוש הצעות. כך באמת תהיה דרמה אמיתית סביב כל הצעת אי-אמון. כולם ידעו במה מדובר, וכשתהיה הצעת אי-אמון כל שידורי הרדיו ייפתחו בהודעה שהיום תוגש הצעת אי-אמון בממשלה. היום זה לא מעניין אף אחד. לדעתי, זה לא נכון. אדוני היושב-ראש, צריך לאפשר גם לרשות המבצעת לעשות את שלה. ראש ממשלה שאינו יכול למנות שרים במהלך כהונת הממשלה – זה דבר לא נתפס. כולנו זוכרים את רצונו של אריאל שרון למנות את רוני בר-און ואת זאב בוים, שלא צלח. זה דבר שאינו עולה על הדעת. בסופו של דבר זה מה שגרם לפיצול המערכת הפוליטית במקום להביא לאיחוד הכוחות ולהקטנת מספר המפלגות. גם העלאת אחוז החסימה מתוך נתינת משקל ראוי וייצוג ראוי לקבוצות וסקטורים בחברה שהיא עדיין חברה רבגונית, עדיין חברה רב-מעמדית, עדיין – ב-58 שנים – לא הצלחנו לעשות חברה אחת, החברה הישראלית. אבל אחוז החסימה הנמוך הזה, שמאפשר לכל מפלגה עם שני חברי כנסת להיכנס - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת שלום, אתה יוצר תקדים מסוכן מבחינת היכולת שלי לשמור על הזמנים. סילבן שלום (הליכוד): - - למשכן – לדעתי, זה דבר שפוגם ולא מסייע. יש צורך לחזק את הרשות המחוקקת; לחזק אותה מאוד. להביא לידי כך שתהיה לה אפשרות לומר את דברה בצורה ברורה וראויה, ובזמן אמת. לכן, לסיכום, אני מבקש שבאחת ההצעות לשינוי שיטת הממשל יבוא כל שר ערב אישור התקציב לא לוועדת הכספים, שבה זה נעשה בסרט נע, אלא לוועדה שמפקחת עליו, ויציג את תוכניתו, ובסוף השנה – שנה לאחר מכן, כל ועדה תוציא דוח ובו תפרט באילו יעדים אותו שר עמד ובאילו יעדים הוא לא עמד. זה יהיה המבחן האמיתי; זה יגרום לשרים לעשות הכול כדי למלא אחר הבטחותיהם. הכנסת היא שתמסור את הדוח האמיתי לציבור. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת שלום. אני מודיע שהתקדימים של חברת הכנסת אביטל ושל חבר הכנסת שלום אינם תקדימים; אני מתכוון לאכוף את הניסיון שהדוברים ידברו במסגרת הזמן המוקצב להם. חבר הכנסת שלמה בניזרי, בבקשה. שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אלפיים שנה ציפה העם היהודי להגיע לארצו, "ותחזינה עינינו בשובך לציון", והיטיב להגדיר את הכמיהה לארץ-ישראל ריה"ל – רבי יהודה הלוי, גדול משוררי ימי הביניים, שאמר: "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב". אז הגענו, ברוך השם, בנינו מדינה, בנינו בית לאומי לעם היהודי ובנינו גם את מדינת היהודים, שלמעשה, מבחינת הסתכלותי היום, לקחנו בה את השם יהודים, לקחנו את השם ציון, לקחנו סמלים – ורוקנו את המדינה היהודית הזאת מהתכנים היהודיים שלה. לקחנו את סמל המדינה – המנורה, לקחנו את הדגל – כמו טלית, את השם – ישראל, וגם בית-המחוקקים, שלמעשה היה אמור לייצג – לקחו את השם, "כנסת הגדולה", וכבר בכך היה מסר, לכאורה, שהולך להיות פה משהו יהודי אותנטי: הכנסת הגדולה, כלומר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". כשאנחנו חיים בתוך כנסת ישראל, ובודקים את החוקים - האם החוקים האלה באמת משקפים נאמנה את תורת ישראל או את החוק העות'מאני, את החוק המנדטורי או תקדימים של המשפט האמריקני? האם באמת החקיקה היא מכנסת ישראל? האם באמת יש פה אור לגויים? כלומר, אור לגויים חייב להיות משהו אותנטי, שלנו, שאנחנו משגרים כלפי חוץ; אבל אם האור הזה נלקח ממקומות אחרים, איזה אור לגויים אנחנו? לכן, הייתי מצפה – המשפט העברי כל כך מיוחד, היהדות היא הדת המונותיאיסטית הראשונה בעולם. מהדת היהודית התפלגה אחר כך הנצרות, ולפני 1,400 שנה האסלאם, ולמעשה, אנחנו המקור. אז אנחנו מתביישים במשפט העברי וצריכים לבוא לייצר כאן חוקים? הרי יש לנו "שולחן ערוך" כל כך מפואר, עם ארבעה חלקים: אורח חיים, שעוסק בחיי היום-יום, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט – דיני ממונות, דיני אישות – ואנחנו כל הזמן מתעלמים ומנסים לא להיות אור לגויים, אלא כמה שיותר להידמות לגויים וכמה שיותר לחקות אותם. עם כל הכבוד שיש לי כלפיהם – אין לי שום טענה כלפי הגויים, כי הם מייצגים כל אחד את האמונה שלו ואת דרכו. אמרו לנו לפני הנאום לחשוב על הצעות מקוריות, ואני רוצה להציע ליושבת-ראש הכנסת, שוודאי שומעת אותנו בחדרה, לתת ממד יהודי לבית הזה. כמה פעמים יצא לי להיפגש עם אנשי קונגרס מארצות-הברית, והם אמרו לי דבר מעניין – שבפתיחת כל מושב בדיונים שם, בקונגרס בארצות-הברית, איש דת עומד ואומר דברי תורה. דברי תורה – כלומר מביאים אפילו רב לשם. למה אנחנו פה, בכנסת ישראל, צריכים להתבייש בתורתנו? למה לא נפתח את כל הדיונים שלנו, כל יום, בפרק אחד מתהילים או בפרק אחד מפרקי אבות? אין לנו דברים אותנטיים? כשנחת על הירח ארמסטרונג, או אולדרין, הדבר הראשון שהוא עשה היה לצטט מתהילים. נדמה לי שהוא אמר "הללויה, הללו את ה' מן השמים". הוא לא ציטט משהו מטולסטוי או מהמינגווי; הוא ציטט דווקא משהו יהודי. בקונגרס שלהם מסוגלים להגיד דבר תורה, אפילו שיהודים אומרים, לא רק נוצרים. הדבר הראשון שאני מציע ליושבת-ראש הבית הוא שנוכל להכניס כל יום, בתחילת הדיונים, את הנוהג שהיושב-ראש או היושבת-ראש יגידו פרק תהילים, או משנה, משהו מכל דברי החוכמה וההגות של אבותינו הקדושים, מי שאנחנו קוראים להם חז"ל. נוסף על כך, גם את המשפט העברי – להדגיש אותו יותר; גם כאן אני מציע את הנושא של קריאת פרק. אני רוצה לבקש מיושבת-ראש הכנסת – אנחנו כל הזמן מקבלים מהציבור את הפידבקים שדיברו עליהם; הציבור חי וניזון ממה שהוא רואה, אדם ניזון ממראה עיניו. הם רואים את ההשתוללויות שיש פה, את ההתבטאויות החריפות, פעמים רבות זה תת-רמה איך שאנשים מתבטאים כאן, ואחר כך אנחנו מלינים – מה רוצים מאתנו? אני אגיד לכם איפה התחילה התקלה בכנסת הזאת. הרי בעבר זה לא היה בדיוק כך. הבעיה התחילה כשהכניסו את הטלוויזיה – גם למליאת הכנסת וגם לוועדות. אז במליאת הכנסת זה מקובל בכל העולם, והציבור צריך להיות שותף. בסדר. אבל צריך להוציא את הטלוויזיה מהוועדות. אני שם לב לזה בכל פעם שאני משתתף בדיונים בוועדות: כשאין טלוויזיה הכול ענייני, הכול רגוע, וברגע שהטלוויזיה נכנסת – פתאום הטונים צורמים, שומעים קללות, התבטאויות, כל דאלים גבר. כל מי שרוצה לשחק אותה גבר בציבור שלו – תראו איך אני יודע לקלל בעברית, בערבית או בפרסית. זאת החוכמה? האם המליאה היא יותר – כמו שאמרה חברת הכנסת אביטל – parler – מלשון לפטפט? אנחנו מדברים, מחליפים דעות? בוועדות הדיונים הם באמת ענייניים, באמת מגיעים שם לתכל'ס – אתם יודעים מה זה "תכל'ס": talk less , פחות דיבורים ויותר מעשים. אז הייתי מציע ליושבת-ראש הכנסת שלא להכניס טלוויזיה לוועדות, למעט ועדות מיוחדות וחוץ מהצילומים הראשונים שנותנים בהתחלה. לאחר מכן, שום דבר לא להכניס. דבר נוסף הייתי רוצה להציע ליושבת-ראש הכנסת, היא אמרה את זה בנאומה ואני מברך על כך: לפני זמן היתה לי טענה קשה על אחד מראשי הרשויות בארץ, שמתעלם באופן שיטתי ואף פעם לא מגיע לוועדות הכנסת. בדברים חשובים אי-אפשר לקדם כלום. זו שימת פס. הוא שולח פקיד. אתה לא יכול לזמן אותו בחוק. מה שהיא אמרה פה, ואולי אני אקח את זה על עצמי, הוא שיש לחוקק חוק שיחייב כל פקיד להגיע, ראש רשות או כל אחד אחר. כשמזמינים אותם לוועדות הם חייבים להגיע. הם חייבים להבין שיש עליהם אימה, משהו מסוים שיכול לאיים עליהם; שיבינו שהם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים, כי אין לנו עם מי לדבר. ראובן ריבלין (הליכוד): התקנון קובע שלוועדה לענייני ביקורת המדינה ולוועדת החוץ והביטחון הם צריכים להגיע. שלמה בניזרי (ש"ס): היו לי דיונים בוועדת הפנים, הייתי צריך ראש רשות. לא יכולתי לעשות כלום, והכול תקוע. והוא – תעשו מה שאתם רוצים. ראובן ריבלין (הליכוד): כל אזרח במדינה צריך שתהיה - - - שלמה בניזרי (ש"ס): אני כבר מסיים, אף-על-פי שאחרים קיבלו עוד ארבע דקות, אבל אני מסיים. היו"ר גדעון סער: אני רוצה שחברי הכנסת שבסוף הרשימה ידברו בשעה סבירה. שלמה בניזרי (ש"ס): באמת משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. אחרים האריכו. אני דווקא רוצה להגיד מלה טובה ליושבת-ראש הכנסת. הרבה לא התייחסו לכך. אני כבר 15 שנים בבית הזה, ואני חושב שהיושבת-ראש הצליחה להטביע חותם לפחות במרכיב הגשמי של הבניין. אתם רואים סדר וניקיון בכל פינה. מה יש, צריך לפרגן. זה לא עולה כסף, זה עולה דקה, על חשבון הבית. צריך להגיד מלה טובה ליושבת-ראש הבית, חברת הכנסת דליה איציק, ששינתה המון דברים ונותנת תחושה של נוחות – במליאה, מחוץ למליאה, בכל הבניין. אני חושב שמן הראוי להודות לה על כך. הלוואי שתשמע את דברי ואת הצעותי, שפורטו כבר, והן יתקבלו וייפלו על אוזן קשובה. תודה, אדוני. היו"ר גדעון סער: כולנו מצטרפים לשבחים. הדובר הבא הוא חבר הכנסת דוד רותם מסיעת ישראל ביתנו. אחריו ידבר חבר הכנסת יצחק לוי מסיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל. בבקשה, אדוני; לרשותך שש דקות. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו יום חג, אנחנו חוגגים את יום כינונה של הכנסת במדינת ישראל. אני חושב שאם לפני 70-60 שנה, בערבות פולין, היו אומרים לסבא שלי שתהיה פעם כנסת ישראל, הוא היה מחייך וצוחק, כי הוא לא היה מאמין בזה. לכן כל אחד ואחד מאתנו צריך להודות לבורא עולם שיש לנו מדינה ויש לנו כנסת. אני חושב שביום כזה אנחנו חייבים לזכור ולהזכיר את חיילי צבא-הגנה לישראל – אלה ששומרים עלינו ביום ובלילה, אלה שבעזרתו של בורא עולם מנצחים עבורנו מלחמות – ולשלוח להם ברכת חזק ואמץ בשם העם בישראל. ביום חג זה אני גם רוצה לבקש מכל אחד ואחד מחברי הכנסת לזכור כי שלושה מחיילינו מצויים בשבי אויב רע, אויב אכזר. קריאה: רון ארד. דוד רותם (ישראל ביתנו): תודה. ארבעה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): חמישה, גם יונתן פולארד. דוד רותם (ישראל ביתנו): בואו נישא כולנו תפילה להחזרתם המהירה הביתה של רון ארד, גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ויונתן פולארד. היו"ר גדעון סער: אל תעשו את זה. הרי יש עוד נעדרים, אפשר להזכיר עוד שמות. לכן לא צריך לתקן את הדובר. דוד רותם (ישראל ביתנו): ושאר השבויים והנעדרים. בואו נקבל על עצמנו, כנציגיו של העם הזה, שנמשיך וננדנד ביום ובלילה לכל מי שבידו כוח. חבר הכנסת בשארה, יש לך כוח בעניין הזה, כדאי שתישאר. עזמי בשארה (בל"ד): פה? דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, אבל ממילא אתה מדבר היום בטלוויזיה של ה"חיזבאללה". אז תדאג משם, תדאג לשחרר אותם. בואו נדאג שכל מי שיכול לעשות פעולה יעשה את המקסימום, כי זאת חובתו של העם בישראל. ובסופו של דבר אנחנו נציגיו של העם בישראל. אנחנו מתגאים לומר, רבותי חברי הכנסת, שאנחנו דמוקרטיה. מה המשמעות של היות המדינה דמוקרטית? האם המשמעות היא שיש רק הפרדת רשויות? האם המשמעות היא שיש בית-נבחרים? האמת היא שלדמוקרטיה יש משמעות רחבה הרבה יותר. אני אומר לכם את האמת, הכנתי חומר – אני חבר כנסת חדש, אני עוד צריך להכין את עצמי לנאומים, אני לא מדבר בקלות. אבל כשעליתי אל הדוכן, אחרי שכבר שלושה ימים יש פרומו לישיבה החגיגית הזאת, חשבתי שאולי בהתחלה אומר: רבותי, חבל על הזמן, בואו נוותר על הזמן ונרד. אבל משום כבודה של הכנסת ומשום כבודו של העם בישראל, החלטתי לומר את הדברים שיש לי לומר. צריך לזכור שהריבון במדינת ישראל הוא העם. העם הוא אשר בוחר את הכנסת ואת חברי הכנסת, ולכן הכנסת מהווה את הרצון האמיתי והאותנטי של העם. הכנסת, בדרך של חקיקה – כך נהוג בשלטון דמוקרטי – מביעה את רצונו של העם. הכנסת איננה מביעה את רצונה שלה, היא מביעה את רצונו של העם. אף-על-פי שאיננה הריבון, אלא היא מביעה את דעתו של העם, הכנסת היא הרשות העליונה משלוש הרשויות. מי שמנסה לומר שיש שוויון בין הרשויות פוגע בדמוקרטיה. הנשיא לשעבר אהרן ברק אמר פעם: כנסת חזקה משמעותה דמוקרטיה חזקה. כנסת חלשה משמעותה דמוקרטיה חלשה. והנה, כל הדוברים לפני הסבירו לנו כמה הכנסת חלשה, והמשמעות היא שאנחנו אומרים: הדמוקרטיה הישראלית חלשה. אני חושב שזה לא נכון. אני חושב שבין חברי הכנסת יש אנשים שהם שליחי ציבור אמיתיים. אנחנו לא נבחרי הציבור, אנחנו שליחי הציבור. כל מי שמרגיש את עצמו שליח ציבור עושה את עבודתו נאמנה, ופועל באמת לטובתו של הציבור ששלח אותו ולטובת הציבור הכללי במדינת ישראל. זה תפקידו של חבר הכנסת. הכבוד הניתן לכנסת צריך להינתן גם לחברי הכנסת. יותר ויותר אנחנו רואים שמשמיצים אותנו, מבזים אותנו, ובעצם לא יודעים באמת מהי עבודתנו. גם כאשר חבר כנסת מביע דעה שאיננה אהובה או איננה אהודה על כלל הציבור, או איננה אהודה על כלל חברי הכנסת, צריך להיות מספיק מנומס לשמוע אותו, להבין את דעתו ולכבד את דעתו. לא חייבים לקבל את דעתו. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת רותם, אנא חתור לסיום. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני אחתור. רבותי חברי הכנסת, יש נקודה אחת שעלתה לאחרונה ויוצרת מעין פגיעה בכבודה של הכנסת. בדמוקרטיה יש ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת, ומותר שתהיה, והכרחי שתהיה. השאלה היא מה משמעות הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת. האם המשמעות היא שבית-המשפט מבטל את חוקי הכנסת? או האם – כמו דעות של פרופסורים מכובדים, גם כאלה שיש להם אג'נדה – בית-המשפט מחזיר את החוק לכנסת? שתי הגישות האלה כשרות, וטעות לחשוב שכאשר מבקשים מבית-המשפט להחזיר את החוק לכנסת, כדי שהיא תקבל בו החלטה, יש בכך פגיעה בדמוקרטיה, או שמי שטוען נגד גישה כזאת פוגע בדמוקרטיה במדינת ישראל. אבל צריך לזכור, ולהזכיר גם לשופטי בתי-המשפט: אתם, שופטי בתי-המשפט, לא נבחרתם על-ידי העם. שופטי בתי-המשפט ממונים בידי ועדה מצומצמת, ואינם משקפים את רצון העם. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת רותם, כל הזמן יש לי הרגשה שאתה בתחילתו של הנאום. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, אני כבר גומר. אדוני היושב-ראש ייתן לי עוד דקה אחת, אני עוד לא רגיל לזמנים - - - היו"ר גדעון סער: תחשוב שזה זמן שנקצב לך באולמו של בית-המשפט. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שם נותנים לו שש שעות. דוד רותם (ישראל ביתנו): אם כך, אדוני היושב-ראש, יש לי הרבה זמן. בבתי-המשפט יש הרבה זמן גם לפסקי-הדין וגם לטיעונים. שם זה לא לפי השעון. (קדימה): אפשר להגיש ערעור על החלטת היושב-ראש? היו"ר גדעון סער: לא. דוד רותם (ישראל ביתנו): לא, זה לא הנאום הראשון שלי. בנאום הראשון מותר. גם מי שסבורים שלבתי-המשפט יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת – ופה אני רוצה לצטט דברים שאמר השופט ברק, ואני חושב שראוי שבתי-המשפט ילכו עם זה כל הזמן בראש: "בית-המשפט צריך לגלות איפוק שיפוטי - - היו"ר גדעון סער: אדוני, תודה רבה. דוד רותם (ישראל ביתנו): - - עליו לבטל חוק של הפרלמנט - - - היו"ר גדעון סער: תודה. דוד רותם (ישראל ביתנו): עוד דקה אחת. היו"ר גדעון סער: לא, אדוני מתחיל לצטט. דוד רותם (ישראל ביתנו): אני גומר את הציטוט. היו"ר גדעון סער: לא, אדוני לא שומע את מה שאני אומר לו, ולכן אני מבהיר לאדוני שאני מנהל את הישיבה. אני מודה לך. תודה. דוד רותם (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. היו"ר גדעון סער: הדובר הבא יהיה חבר הכנסת יצחק לוי מסיעת האיחוד הלאומי – מפד"ל, ואחריו ידבר חבר הכנסת משה שרוני. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, הדיון הזה הוא דיון חשוב, כי אין ספק שהמצב מחייב שינויים. מצב הכנסת מחייב שינויים, וכולנו מרגישים זאת ורואים זאת. כולנו מצטערים ומתביישים בכך שאנחנו מקבלים אמון משיעור נמוך בקרב העם שלנו, בציבור שלנו. לכן, צריך לעשות שינויים, אך יש לקבוע את יעדי השינויים. אדוני היושב-ראש, רציתי לקבוע שלושה יעדים: הראשון הוא שיקום אמון הציבור בכנסת; השני הוא חיזוק הביקורת והפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה, והשלישי הוא יעילות העבודה של הכנסת. מבחינתי הסדר של שלושתם ברור. החשוב והדחוף ביותר הוא החזרת אמון הציבור לבית-המחוקקים. ללא אמון הציבור אין לנו כוח. כמה שנעשה וכמה שנפעל, כוחנו בא מהציבור. מדוע אבד האמון? האמון אבד בשנים האחרונות כנראה בעיקר בגלל מה שאנחנו קוראים לו שחיתות – שחיתות פלילית, שחיתות מוסרית. בהלכות תלמוד תורה הרמב"ם אומר: "וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה" – הוא לא מדבר על עבירות פליליות; די בכך שהוא אינו הולך בדרך טובה – "אף-על-פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו, אין מתלמדין ממנו עד שיחזור למוטב, שנאמר: 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא'. אמרו חכמים: 'אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו'". יש פה נורמה גבוהה מאוד המחייבת אנשים המשמשים דוגמה ציבורית והמנהיגים את העם. אדוני היושב-ראש, הציבור רוצה את בית-המחוקקים נקי. הציבור תמה על כך שבית-המחוקקים אינו עושה שום מאמץ להיות נקי. הוא משאיר את המלאכה ליועץ המשפטי לממשלה ולבתי-המשפט. מה אנחנו עושים כדי להיות נקיים? שום דבר. יש לדייק ולומר שהכנסת עשתה כמה צעדים, אך בעיני, וכנראה גם בעיני הציבור, צעדים אלה אינם מספיקים. הכנסת הסדירה את עניין החסינות באופן שונה מכפי שהיה פעם, והיום קל יותר להסיר את החסינות מחבר הכנסת. הצעות חוק נוספות שנדונות היום בוועדות הכנסת מכוונות להחמיר עם חברי הכנסת שהואשמו בבתי-משפט. יש הצעה מקיפה בנושא האתיקה בכנסת. אבל נראה שזה לא מספיק. ראשית, כי זה לא מחזיר את אמון הציבור; שנית, אנחנו לא רואים בהצעות, בחוקים האלה, תוצאה מסוימת. אדוני היושב-ראש, יש להפנים את דברי הרמב"ם שהזכרנו לעיל, ואני רוצה להוסיף על כך את דברי הגמרא במסכת שבת, ובעיקר את דברי רש"י על הגמרא: "אמר רבי יוחנן, כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה". מסביר רש"י, איך זה שכל כך חמור רבב – כתם – על בגדו, שחייב מיתה: "שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, ונמצא זה משניא את התורה". זה לא פלילי; זה רק עניין של דעת הציבור. תלמיד חכם שמשניא את התורה חייב מיתה. לא כתוב שצריך שיהיה לו כתב אישום; לא כתוב שצריך שתיגמר החקירה. לא כתוב אפילו שצריכה להיות חקירה. (מרצ): אצלנו צריך - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מספיק שהוא משניא את התורה בגלל הרבב שנמצא על בגדו. אני הייתי קורא את רש"י היום: שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים, אוי להם למנהיגי הציבור שהם מאוסים ומגונים. זה משניא את הכנסת ואת מוסדות השלטון. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להחמיר עם עצמנו הרבה יותר מהנורמות הנהוגות בציבור. לאיש ציבור אין חזקת חפות רגילה. שמעתי את דברי ראש הממשלה, ואני חולק עליו. לאיש ציבור אין חזקת חפות רגילה, כי תדמית הכנסת והמדינה מוטלת על כתפיו. אנחנו שונים משאר האזרחים. היה פעם חבר כנסת שאמר, אנחנו אחרים משאר האזרחים, והתכוון לזכויות; אני אומר שאנחנו שונים משאר האזרחים לא רק בזכויות, אלא בעיקר בחובות – כלפי הציבור וכלפי המדינה. אל לנו למשכן את כבוד הבית ואת כבוד המדינה למען מימוש זכותנו הפרטית – זכות החפות. מי שמעוניין בחזקת החפות, שיעזוב את הבית הזה וילך להילחם על חזקת החפות שלו. הנכנס לבית הזה צריך להיכנס בחרדת קודש מפני תדמית המדינה ומהות השליחות הציבורית שהוא לוקח על עצמו. אם לא נקבל על עצמנו נורמות מחמירות יותר מאלה של מי שאינם שליחי הציבור, לא נצליח לתקן את התדמית שלנו. הצעתי היא – אני רוצה להגיע להצעה מעשית – שברגע שמוגש כתב אישום פלילי בעבירה שיש בה – בצדה – מאסר, חבר הכנסת יושעה עד להוכחת חפותו, והבא אחריו יכהן בכנסת עד שאותו חבר הכנסת יזוכה. במקום לעשות חוק נורבגי לשרים, נעשה חוק נורבגי לחברי כנסת שיקבלו כתב אישום. דרך אגב, זה לא סותר. אפשר לעשות את שניהם אם רוצים. (מרצ): זהו. תפריד בין הטורים. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מפריד, אבל אני מדבר על הטכניקה. עם זאת, יישמרו לחבר הכנסת המושעה זכויותיו - השכר והחסינות. יזוכה – יחזור; לא יזוכה – לא יחזור. ולא נעמוד עם כנסת של אנשים שהוגשו נגדם כתבי אישום, והם עסוקים במשפט שלהם, והציבור בא ואומר: איך אותו אחד שיש נגדו כתבי אישום, בא ומצביע על חוקים, או בא וקובע החלטות, וכן הלאה. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אין כאן פגיעה בחזקת החפות וגם לא פגיעה בדמוקרטיה, כי הבחירות אינן אישיות, אלא מפלגתיות. יש לעשות מעשה חריג כדי להחזיר את האמון. אם אנחנו רוצים להישאר בנורמות הרגילות של המשפט של הציבור, הרי שלא עשינו מאומה. הבית איננו נקי, לצערי הרב, אם כי ייתכן שכל חברי הכנסת יצאו זכאים בדינם; ואני מתפלל ומקווה שכל חברי הכנסת המואשמים היום, או בחקירה וכו', יצאו זכאים בדינם. אבל עבור הכנסת זה לא מספיק, צריך להיות הרבה יותר נקי. אני יודע שעברתי על הזמן, אבל אם תרשה לי עוד כמה מלים על הנושאים האחרים – אנסה לעשות את זה בקיצור רב. היו"ר גדעון סער: כמה מלים. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): עניין הפיקוח. אני רוצה להצטרף להצעות שנאמרו כאן – לדרוש ששר יבוא וידווח, וכן בתחילת כל שנת תקציב. אני חושב שהפיקוח על תקציבי המשרד צריך לעבור במשותף לוועדת הכספים ולוועדה הייעודית. יש כאן דבר משונה: הוועדה מחוקקת וועדת הכספים מתקצבת, וזו לא יודעת מזו. הרבה פעמים יש חוקים שיש להם השלכות תקציביות, ואנחנו מתווכחים עם פקידי האוצר כך וכך וכך, ובצד השני יש העברות תקציביות, וכן הלאה. צריך לעשות איזה חיבור, שאפשר למצוא לו טכניקה – אבל אין לי זמן כרגע להציע אותה - צריך לעשות חיבור בין ועדת הכספים לבין הוועדה הייעודית לגבי כל עניין התקציב של המשרד, גם אישור התקציב וגם העברות ופיקוח. הדבר הנוסף שאני רוצה לומר, אדוני – ואני ממש מקצר בדברי – הוא בעניין הייעול בכנסת, שבעיני הוא העניין השלישי בחשיבותו משלושת הנושאים שציינתי. יש הרבה מאוד הצעות, למשל, להפוך את ההצעה בקריאה ראשונה להצעה סיעתית ולא אישית. אנחנו רואים שכל חברי הכנסת שעולים לדבר כמעט לא מדברים על החוק. עשו סטטיסטיקה על הפרוטוקולים – עולה חוק, וכולם מדברים. ביום שהיה, נניח, האירוע החמור בבית-חאנון, היו פה כמה הצעות חוק בקריאה ראשונה – אף אחד לא דיבר על הצעת החוק, לא על הביטוח הלאומי ולא על זכויות נשים, כולם דיברו על עניין בית-חאנון. אחר כך, כשהיה המשפט של רמון, דיברו על המשפט של רמון. כלומר, אנחנו רואים שזה לא אפקטיבי, והדיון נמשך ונמשך - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת לוי, יש סעיף בתקנון הכנסת שמאפשר ליושב-ראש לחייב, ולחלופין, להפסיק את הנאום - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כן, אבל זה לא נעשה. היו"ר גדעון סער: זה שלא משתמשים בסעיף – זאת הבעיה - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): נכון, אבל זה לא נעשה. אני מציע - - - היו"ר גדעון סער: - - אבל יש סעיף שנותן מענה בסיטואציה הזאת. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני יודע, אבל אני אומר: צריך לחייב את זה. חוץ מזה, זה יחייב את הסיעות לגבש עמדה על הצעת החוק. אותו דבר לגבי שאילתות. את השאילתא הרגילה - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת לוי, אתה חייב לסיים. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני כבר מסיים. אותו דבר לגבי השאילתות. את השאילתא הרגילה יש לבטל. יהיו או דחופות, או ישירות, או בוועדות. מי נמצא פה בשאילתות הרגילות? מי שומע? וחוץ מזה, עונים עליהן אחרי חודש, או אחרי חודש וחצי, או אחרי חודשיים. אדוני היושב-ראש, יש בוודאי הרבה מאוד מה לתקן. העליתי הצעות מעטות. אני מקווה שהכנסת השבע-עשרה תאזור עוז ואומץ, בעיקר בנושא הראשון – לנקות את בית-המחוקקים מכל חשד, והיה מחננו טהור. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לך. חבר הכנסת משה שרוני, יושב-ראש סיעת גיל, יהיה הדובר הבא, ואין לי צל של ספק שהוא יעמוד במסגרת הזמן אשר מוקצית לו, שכן בדרך כלל הוא אף עושה למעלה מכך. אחריו ידבר חבר הכנסת דוד טל מסיעת קדימה. דוד טל (קדימה): תודה רבה, אדוני. רוחמה אברהם (קדימה): איזה - - - נערכים בכנסת - - - היו"ר גדעון סער: האם השתנה שם הסיעה? דוד טל (קדימה): לא, אבל כנראה השאיפות השתנו. היו"ר גדעון סער: בבקשה, חבר הכנסת שרוני. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הבריאות, חברי הכנסת, היום, 5 בפברואר 2007, אנו מציינים 58 שנות קיום לכנסת ישראל. זהו יום חג. ישיבתה הראשונה של האספה המכוננת – שמה של הכנסת בתחילת דרכה – התקיימה בירושלים, בבניין הסוכנות, בט"ו בשבט תש"ט, 14 בפברואר 1949, בחג האילנות. אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, את חברי הכנסת ואת עובדי הכנסת ביום חג זה של כנסת ישראל. כינוס זה הינו הכינוס הראשון שלי כחבר כנסת מן המניין בבית-המחוקקים במדינת ישראל. ביום זה אני מצהיר כי חברי הכנסת השבע-עשרה ימלאו שורה של משימות היסטוריות, כאשר לנגד עיניהם עומדת מטרה עליונה של ביסוס מעמדה של מדינת ישראל בעולם ובקרב תושביה. מטרתה של הכנסת ככלל היא לייצג את ההשקפות, את הקבוצות ואת האינטרסים העיקריים בחברה. אנו, חברי הכנסת, ממלאים שליחות. הציבור במדינת ישראל בחר בנו כדי שנשקול ונחליט על-פי האינטרסים אשר מייצגים את טובת המדינה, ועלינו לבצע משימה זו בדבקות, בנחישות, בתום-לב וללא משוא-פנים. הכנסת טומנת בחובה את תפקיד המחנך והמיידע בכך שהיא מספקת לציבור הרחב מידע הן על מדיניות הממשלה הן על המדיניות החלופית אשר מציעה האופוזיציה. בעצם כך אנו, חברי הכנסת, תורמים לחינוך הקהל הרחב לראות סוגיות מהיבטים שונים, לגלות סובלנות לדת הזולת ולקבל ריבוי השקפות כדבר טבעי ורצוי. הכנסת מציינת היום בחגיגיות 58 שנות עשייה בהליך הדמוקרטי. במהלך כל כנסות מדינת ישראל חלו תמורות אשר עיצבו ותרמו לבניית המדינה. כך למשל, ב-1949, בכנסת הראשונה, הצטרפה ישראל לאו"ם כחברה; בכנסת השלישית נחקק חוק-יסוד: הכנסת; בכנסת החמישית נחקק חוק-יסוד: נשיא המדינה; בכנסת השישית נחקק חוק-יסוד: הממשלה; בתחילת 1970, הכנסת השביעית, הוכנס לחוק השבות תיקון מס' 2, וזאת בשל הפרעות נגד יהודים בגולה המזדהים עם ישראל; הכנסת הבאה, הכנסת השמינית, היתה אחראית על פעולת החילוץ הנועזת של צה"ל באנטבה; הבחירות לכנסת התשיעית כונו בחירות "המהפך" – אנואר סאדאת ביקר בירושלים, והסכמי קמפ-דייוויד נחתמו; ב-7 ביוני 1981, בכנסת העשירית, התקבלה החלטה להשמיד את הכור האטומי בעירק; חוקי-היסוד, עמוד התווך של מדינת ישראל: חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: הכנסת, נחקקו בכנסת השתים-עשרה. היו"ר גדעון סער: לפי דעתי, חוק-יסוד: הכנסת נחקק קודם. משה שרוני (גיל): תבדוק את זה. דבר נוסף, ולא פחות חשוב, קרה בכנסת הזאת. הבחירות לכנסת היו הראשונות מאז 1969 שנערכו במועד הקבוע, ועד כה הן גם היו האחרונות להתקיים במועד כזה. בכנסת השלוש-עשרה היו שינויים חשובים בתחום המדיני, וביניהם החתימה על הסכמי אוסלו והחתימה על הסכם השלום עם ירדן. במהלך הכנסת החמש-עשרה הוגש מספר שיא של הצעות חוק פרטיות – 4,236, אשר מתוכן התקבלו 239, לעומת 162 הצעות חוק ממשלתיות ו-39 הצעות חוק של ועדות. התנהלות זו הובילה לתיקון חשוב לחוק-יסוד: משק המדינה. על-פי התיקון, הצעת חוק פרטית שכרוכה בביצועה הוצאה שנתית של 5 מיליוני שקלים או יותר ואשר איננה נתמכת על-ידי הממשלה, חייבת לעבור בתמיכה של לפחות 50 חברי הכנסת. מבין החוקים המשמעותיים שנחקקו על-ידי הכנסת החמש-עשרה, ראוי להזכיר את חוק טל. במהלך הכנסת השש-עשרה כיהנה ממשלה אחת, אולם למעשה כיהנו בה שלוש ממשלות. למרות הישגיה של הכנסת השש-עשרה בתחום החקיקה, ואף שהתמודדה עם שינויי מדיניות חדים מצד הממשלה בקביעת תוכנית ההתנתקות, המדיניות הכלכלית ומערכת החינוך – לטעמי, היא היתה הכנסת בעלת התדמית הירודה ביותר מאז כינונה של הכנסת הראשונה. תיקים פליליים רבים נפתחו לחברי כנסת בגין עבירות, היתה פרשת ההצבעות הכפולות והיו מקרים אחרים שלא מכבדים את בית-המחוקקים. רבותי וגבירותי, תפקידה של הממשלה למשול ותפקידו של הפרלמנט לבקר. סקירה זאת נעשתה כדי להדגיש בפניכם את תפקידה העצום של הכנסת, בית-המחוקקים של מדינת ישראל, ואף להדגיש את משמעות התפקיד שלנו, חברי הכנסת. הכנסת, נוסף על היותה הרשות המחוקקת, ממלאת את תפקידה כרשות מבקרת, מפקחת ומאזנת. ממשלתנו צומחת מתוך הכנסת, נהנית מאמון הרוב ואחראית כלפיו. הגיע הזמן כי בית זה יפגין כלפי אזרחיו יותר יציבות שלטונית. יש צורך ברור למנוע מצב שבו משך הכהונה הממוצע של ממשלה בישראל הוא 23 חודשים. צריך למנוע מצב שבו שרים לא מספיקים להיכנס למשרדיהם וכבר מוחלפים בשרים אחרים. אנחנו צריכים להבטיח ממשלה יציבה, שתוכל לפעול ארבע שנים מלאות לטובתם ולרווחתם של אזרחי ישראל; ממשלה יציבה, שתוכל להתעלות מעל לשיקולי היום-יום ולקבל החלטות לטווח ארוך, לתקן את העיוות שמביא לכך שהחלטות רבות אינן מבוצעות, להבטיח שהחלטות אכן יבוצעו במלואן. הכנסת השבע-עשרה צריכה למצוא את הדרך להחזיר את אמון האזרח במוסדות השלטון והממשל. עליה להבטיח יציבות, שיפור המערכת השלטונית ויעילות. עליה לייצג נאמנה את אזרחי המדינה. בנימה זו אני מאחל לכנסת השבע-עשרה אריכות ימים. אמן, אמן, אמן. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת שרוני. אכן, כפי שסברתי, חוק-יסוד: הכנסת נחקק קודם, ב-1958. עזמי בשארה (בל"ד): אתה מדבר על 7א. היו"ר גדעון סער: אכן חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק חוקקו ב-1992. 7א, בהחלט יכול להיות. חבר הכנסת דוד טל יהיה הדובר הבא. בבקשה, אדוני. דוד טל (קדימה): ידידי היושב-ראש, אישי הכנסת, הצעתה של יושבת-ראש הכנסת לחיזוק מעמדו של בית-הנבחרים היא, לדעתי, מן המובחרות. אני לא מסכים לכל ההצעות שלה, אני חלוק על חלק מהן, אבל אין ספק, רבותי חברי הכנסת, שהפגיעה הקשה באמון הציבור כלפי מערכת המשפט מביאה עמה בשורה לא נעימה באשר לאמון הציבור בכנסת. באיזון בין זכויות מתנגשות, חבר הכנסת רובי ריבלין, לעולם רצון העם גובר. רצון העם לחיזוק מעמדו החוקתי של הריבון, שינוי תדמיתו החוקתית של בית-הנבחרים, מיצוב סמכויותיו כריבון הבא לשקף את רצון העם, רצויים הם וראויים כאחד. הגבולות החוקתיים של רשויות השלטון גלשו זו למלכותה של זו, וכלל גדול הוא שאין רשות אחת עושה מלאכתה של רשות אחרת. מאחר שעוד חזון למועד, וכל עוד החוק הנורבגי לא התקבל אצלנו, ההפרדה היא מלאכותית, ואפשר לראות פעמים רבות שהשר המבצע או סגנו הוא בה בעת גם המבקר של עצמו בהיותו חבר הכנסת. הרצון של האופוזיציונר בכנסת עדיין מובן. הוא מבקש להחיל את הביקורת בהיותו האוזן ששומעת את האזרח או האוזן שיש לה היגיון פנימי משלה, הבא לידי ביטוי בדברי הביקורת שהוא משמיע על הרשות המבצעת. עקרון הפרדת הרשויות, כפי שביקש ללמד אותנו הפילוסוף הצרפתי שארל מונטסקיה, יושם במשטרנו בגבולות חופפים של רשויות השלטון. ולראיה, פסיקותיו של בית-המשפט העליון, המשמיעות את קולו של הריבון שנדם. ההרכב הקואליציוני, גדול ככל שיהיה, אין בו כדי להפחית כלל וכלל את הפיקוח החוקתי שעל הכנסת לקיים על עבודת הממשלה. אדוני המזכיר, אתה מפריע לי, ואני כל כך רוצה את האוזן של רובי ריבלין, מפני שכשהוא מהנהן, אני יודע שהוא מסכים אתי, כשזה הפוך, אני יודע שהוא מתנגד לי, ואני רוצה לשכנע אותו. אני רוצה להתבונן בו. נהפוך הוא, הפיקוח צריך וחייב להיות כזה שיגשים את רצון העם המתגבר, הכמה לבית-מחוקקים ריבוני במלוא הדרו ובמלוא עוצמתו החוקתית. הצעותיה המגוונות והמבורכות של יושבת-ראש הכנסת מבליטות את המאפיינים המכוננים של בית-המחוקקים כתיקונו. יישום חלק – בכל אופן, כפי שאני מבין את זה - מהרפורמה ייתר את הצורך לקרוא לראש הממשלה לכנסת על אפו ועל חמתו באיסוף של חתימות או לקרוא לשר להשיב על עניינים הקשורים בניהול משרדו. ככה שלי יחימוביץ לא תצטרך לכתת את רגליה ולהחתים 40 חברי כנסת. זה יהיה דבר מובן מאליו שיש מישהו שאחראי למסור דין-וחשבון לבית הזה. כל שר ושר, לרבות פקידיהם, ידעו מעתה כי על כל מעשה ומחדל על השר להופיע במועדים קבועים ולהסביר את מניעי החלטתו או ביצועי החלטתו. אילו היה מעמדו של בית-המחוקקים כפי שצריך היה להיות בעת הזאת, לא היינו נזקקים לציווי נוסף. רבותי חברי הכנסת, בזמן שנותר לי אני רוצה לגעת בכמה נושאים שהיושבת-ראש - - - ראובן ריבלין (הליכוד): בפרלמנט הקנדי, גם בפרלמנט הבריטי במידה מסוימת, כל שבוע מתייצבת הממשלה בפני הפרלמנט. ראש הממשלה נשאל שאלה והוא אומר לאחד מהשרים לענות. משיבים על כל דבר, בלי להכין קודם. דוד טל (קדימה): רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לגעת בכמה נושאים שאני כן מסכים אתם, בעניין הגבלה בחוק של חקירה פלילית נגד חברי כנסת. באולם הזה יושב חבר הכנסת שהתנהלה נגדו חקירה כזאת או אחרת. מה לעשות, היו בחירות וכוננו ממשלה, ואותו חבר כנסת היה ראוי מאוד - אני אומר את זה בכל לב - להיות שר משפטים במדינת ישראל. רק מה? החרב מתהפכת מעל ראשו - שאולי, אולי, אולי - אז הוא לא יכול היה להיות שר המשפטים. למה נמנע את זה ממנו? יש צורך להגביל את החקירה; יש כתב אישום או אין כתב אישום. אי-אפשר להשאיר את החרב המתהפכת הזאת לאורך זמן. אני מכיר חבר כנסת אחר, שכמדומני יותר מקדנציה החרב מתהפכת מעל ראשו. תארו לעצמכם שהוא צריך להיבחר? אי-אפשר, זה פרוע, זה לא נורמלי שיחזיקו בדבר כזה כל כך הרבה זמן. אם אנחנו רוצים לנקות את הכנסת הזאת, שיבדקו חברי כנסת מלמעלה עד למטה, אם חבר כנסת אשם יגישו כתב אישום, אם הוא לא אשם - שירדו ממנו. אי-אפשר להשאיר את זה בלי הגבלה של זמן. נושא נוסף, שאני כן מסכים אתו, הוא היישום של קוד האתיקה החדש. עברתי בין בתריו. ברמה עקרונית, היום יותר מתמיד, חבר כנסת יודע לומר מה מותר לו ומה אסור לו, זה יותר חד. לכל אחד מאתנו יש ראייה קצת אחרת, מה שאני אומר שהוא מותר, מישהו אחר יחמיר עם עצמו ויגיד שזה אסור, והפוך. הקוד האתי הזה בא לשים גבולות, ויותר קל לחבר כנסת לא ליפול. זה בבחינת לא תשים מכשול בפני עיוור. דיבר חבר הכנסת שרוני על חוק-יסוד: משק המדינה, הצעות חוק תקציביות. בניגוד לחבר הכנסת שרוני, אני סבור שסירסנו את עבודת המחוקק. היום אין לנו כוח בכלל. היו"ר גדעון סער: אני רוצה לתת לך קומפלימנט. ביום רביעי האחרון ראיתי שאותו תיקון בחוק-יסוד: משק המדינה אינו פוגע כלל ועיקר ביכולתך להעביר הצעות חוק תקציביות. אני אומר את זה על מנת לשוות להמשך דבריך נימה יותר מתונה, כי בכל זאת ראינו כאן משהו ביום רביעי האחרון. דוד טל (קדימה): זה הצריך מאמץ גדול, ובלי עזרת חברים מהאופוזיציה קשה לי להאמין שהייתי מצליח להעביר את החוק, הגם ששר האוצר הצביע עליו, ראש הממשלה הצביע עליו ועוד שרים כהנה וכהנה. עם כל זאת, חבר הכנסת סער, אני סבור שיש להחזיר את המכשיר הזה לחבר הכנסת. נכון שיש בעיות, יש דילמות, וזה לא פשוט. אני מעביר היום הצעת חוק בעלות של חצי מיליארד, מיליארד או 3 מיליארדים, ומאין יגיע הכסף הזה? אנשי האוצר, עם כל הכבוד – אנשים נבונים וחכמים – איך הם יעשו סדר בבלגן? קודם כול, אפשר להחליט שתחולת כל הצעת חוק כזאת שתעבור תהיה רק מהשנה שלאחר מכן, וכך ייוותר לנציגי האוצר די זמן להכניס את הצעת החוק הזאת למסגרת התקציבית. ראובן ריבלין (הליכוד): לתקצב אותה. דוד טל (קדימה): לתקצב אותה, ואז יתקיים מה שצריך להתקיים בפרלמנט – אנחנו צריכים לקבוע את המדיניות שלפיה אם אני מעביר הצעת חוק מסוימת, כמו שהעברנו בשבוע שעבר, והיא עולה, למשל, חצי מיליארד שקל, אני צריך לומר מהיכן יגיע הכסף, ולא להשאיר את זה – לאלוקים פתרונים – שמישהו אחר יחפש את המימון. אני צריך לומר שחצי מיליארד ש"ח יועברו מכאן, ואני מבקש להעביר אותם לכאן. כך אני אצליח להביא את גילוי דעת המחוקק לכלל יישום, וכך נמצא שפקידי האוצר יקיימו את המדיניות שהתוו להם חברי הכנסת. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הדקה הנוספת שאפשרת לי לדבר. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת טל, את התיקון שאתה מציע בדבר המקור התקציבי אני מציע לך שלא להחיל כבר על הצעת החוק שלך. דוד טל (קדימה): אנחנו נעשה את זה בפעם הבאה. היו"ר גדעון סער: אני מודה לאדוני. יושבת-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. אחריה - חברי הכנסת רביץ ואורון. רוחמה אברהם (קדימה): אני מודה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום הולדתה של הכנסת, כנסת ישראל. יום חגה של הכנסת הוא גם יום חגה של המדינה כולה. הבחירות הראשונות לכנסת, כפי שכבר אמרו חברי – או כפי שהיא נקראה בתחילה, האספה המכוננת – התקיימו ביום כ"ד בשבט תש"ט, 25 בינואר 1949. ישיבתה הראשונה של האספה המכוננת התקיימה בירושלים בט"ו בשבט תש"ט, 14 בפברואר 1949, חג האילנות. זהו יום חג בעבורנו, חברי הכנסת. הכנסת היא לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. ועדת הכנסת, המייצגת את הכנסת כולה, עוסקת כל השנה בביצור מעמדה של הכנסת ובהעלאת קרנה בעיני הציבור. מאז תחילת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה אפשר למנות הישגים של ממש של ועדת הכנסת. עם כניסתי לתפקיד היושב-ראש כינסתי פורום מיוחד של ראשי הוועדות, ובמסגרת זו בין השאר התקבלה החלטה בדבר תיאום מועדי ישיבות הוועדות, כדי שחבר הכנסת יוכל להיות נוכח בכל אחת מישיבות הוועדות שהוא חבר בהן. החלטה זו הוכיחה את עצמה בחודשים האחרונים, ואני בטוחה שכל חברי הכנסת הבחינו בכך. אנחנו עדים היום לתופעה שבה חברי הכנסת – אומנם לא בצורה מלאה עדיין – נוכחים יותר בישיבות הוועדות. ועדת הכנסת מקיימת ישיבות קבועות בעניין תקנון הכנסת כדי להביא לשיפור ניכר בכל הקשור לכלים הפרלמנטריים העומדים לרשות חברי הכנסת. במסגרת זו נקבעו תיקונים אשר שיפרו את הכלים הקיימים. בחודש אוגוסט תיקנה ועדת הכנסת את החלטתה בדבר השאילתות הישירות. מהות התיקון הזה היא הגדלת מספר השאילתות הישירות שחבר הכנסת רשאי להגיש בכל מושב והקביעה שמותר להגיש שאילתות גם בתקופת פגרה. בחודש נובמבר אישרה הכנסת את המלצת הוועדה לתיקון התקנון בעניין התקופה למתן תשובה על שאילתא. במסגרת זו קוצר משך הזמן המוקצב לשר להשיב על שאילתא במידה ניכרת, ואפשר לומר שהתיקון הזה חיזק את מוסד השאילתות באופן המתבקש. הוועדה דנה גם בתיקון תקנון הכנסת בנושא חוק ההסדרים, המשך ישיר לעבודת הוועדה במסגרת חוק ההסדרים האחרון ובעקבות יום העיון המדהים שקיימנו, שנכחו בו מיטב בכירי המשפט ומיטב בכירי הכלכלה, ובהם השופט בדימוס חשין, שר האוצר לשעבר ושר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, ועוד רבים אחרים. אין צורך להכביר מלים על פגיעתו של חוק ההסדרים במעמד הכנסת, ביכולת החקיקה של הכנסת ובפיקוח שלה על הממשלה. הביקורת הזאת נשמעה מכל עבר, והגיע הזמן לעשות מעשה שיביא, ולו בהדרגה, לביטול חוק ההסדרים. הדגשתי שוועדת הכנסת תדון בכל יום שלישי בתיקון התקנון בנושא חוק ההסדרים, ואני מבקשת מכם, חברי חברי הכנסת, לבוא לישיבות אלה ולהביע את דעתכם, משום שחשוב מאוד שאנחנו נקבע את התקנון שיסדיר את כללי המסגרת. חוק ההסדרים הקרוב, אם יגיע לשולחנה של הכנסת, יגיע מתוך קביעת מסגרת רצינית ואחראית. אין ספק, אירועים מסוימים שהתרחשו בשנים האחרונות הקצינו את ההתייחסות הביקורתית בקרב הציבור ואף בקרב חברי הכנסת עצמם למצב האתיקה של חברי הכנסת. הגדיל לעשות יושב-ראש הכנסת הקודם, חברי חבר הכנסת ראובן ריבלין, אשר מינה ועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר. הוועדה הזאת ישבה על המדוכה במשך שלוש שנים והכינה ספר כללי אתיקה לחברי הכנסת. אני מוכרחה לומר שהיתה לי שיחה בנושא זה עם חבר הכנסת חיים אורון, יושב-ראש ועדת האתיקה. מתוקף היותי יושבת-ראש ועדת הכנסת היתה לי הזכות הגדולה להשתתף בחצי השנה האחרונה בוועדת הקוד האתי. מלה על הקוד האתי החשוב הזה: בהיותי חברת כנסת חדשה, טעיתי טעות אתית כי לא הייתי מודעת לכללי האתיקה. אני בטוחה שחברי כנסת חדשים, אם יקבלו לידיהם קובץ כללים שינחה אותם מה מותר ומה אסור להם, וכיצד עליהם להתנהל ולהתנהג, ימעטו לטעות. מלבד העובדה הזאת בכוונתי להקים ועדה מיוחדת, שתהיה בה נציגות של כל הבית הזה, לפחות נציג מכל סיעה. ישיבות הוועדה המיוחדת יתנהלו בראשותי, בפיקוחה ובניהולה של ועדת הכנסת, מתוך שיתוף פעולה מלא עם יושב-ראש ועדת האתיקה, חבר הכנסת חיים אורון, ועם ועדת האתיקה. דבר זה יתרום תרומה אדירה למפעל של קבלת הקוד האתי והטמעתו. אני בטוחה שההמלצות שתתקבלנה – וחברי הכנסת יקבלו בסופו של דבר את רובן – יוכלו לעשות דבר אחד: לגרום לכך שנצעד צעד אחד גדול קדימה למען השבת אמון הציבור, שאבד לנו, וחלקנו הרווחנו זאת ביושר רב. לאור המלצת יושבת-ראש הכנסת, שהונחה על שולחנכם, בדבר רפורמה, ובתיאום אתה, אני מתכוונת להניח את כל נושא הרפורמה על שולחן הוועדה המיוחדת הזאת, שתעסוק בכל מה שקשור לנוכחות בישיבות. היו"ר גדעון סער: גברתי, אם יש לוועדת הכנסת סמכות, למה צריכה להיות ועדה מיוחדת? בין ההצעות לרפורמה יש הצעות לתיקון חוק-יסוד: הכנסת. לפי תקנון הכנסת, תיקון חוק-יסוד: הכנסת הוא בסמכות ועדת הכנסת. אני מציע לגברתי – כשם שלא הייתי מעלה בדעתי שיושב-ראש ועדה אחרת בבית היה מוותר על זכותו בנושא שתקנון הכנסת קובע כי הוא מסור לוועדתו, לא לעשות זאת במקרה הזה, שדווקא בו מדובר בדברים חשובים ומורכבים, שבחלקם אני מאוד תומך. אלה דברים כבדים. רוחמה אברהם (קדימה): אין ספק שהדברים הללו, שהונחו על שולחננו לפני כשלושה שבועות, הם דברים כבדים. היו"ר גדעון סער: תראי איך חבר הכנסת ליצמן נזעק היום כשרצינו למנות ועדה מיוחדת אשר תדון בתיקון פקודת מס הכנסה. זה לא כל כך מצא חן בעיניו. רוחמה אברהם (קדימה): אני אומר לאדוני, בעיני זה פחות עניין של אגו, וזה פחות עקרוני בעיני. ראובן ריבלין (הליכוד): יושבת-ראש ועדת הכנסת התכוונה לוועדה מכינה לקראת הדיון בוועדת הכנסת. ועדת הכנסת תצטרך להצביע. רוחמה אברהם (קדימה): אנחנו נדון בכל הסעיפים הללו. אמרתי בדיוק את אשר התכוונתי לומר. בכל מקרה, אם נחליט בוועדת הכנסת שנקים ועדה בראשות ועדת הכנסת, וכל אחד מחברי הכנסת שיהיה לו מה לתרום – אני מניחה שלרבים מחברי הכנסת יהיה מה לומר בנושא הזה – יוכל לעשות זאת מתוך שיתוף פעולה עם חברי ועדת האתיקה ועם היושב-ראש. אתה, בהיותך חבר ועדת האתיקה, יודע שאחת לשבוע אתם דנים בסוגיות כאלה ואחרות. אתם יכולים להביא מהניסיון היומיומי שלכם לוועדה. יש חברים, כמו חבר הכנסת חיים אורון, שמאוד חשוב בעיני שהם יהיו בהרכב הזה, אך חבר הכנסת אורון אינו חבר ועדת הכנסת, ואני רוצה לכלול אותו. לכן, המטרה חשובה. המטרה היא שאנחנו, חברי הכנסת, נמצא את הדרך לקחת את הקוד האתי הזה ולאמץ אותו. אני לא מצהירה על כך שנאמץ את כולו, אבל את רוב ההמלצות שבו נצליח לאמץ. בשיתוף פעולה עם ועדת האתיקה הכי נכון יהיה שהכנסת תוכל לומר לציבור: לא רק קיבלנו את ההמלצות, אלא בכוונתנו לבחון את הדרכים להטמיע אותן. מאוד חשוב בעיני שחברי ועדת האתיקה יהיו חלק בלתי נפרד מהוועדה בכל הקשור לחלק של ההטמעה. במסגרת ועדה זו נשקול תיקוני חקיקה, תיקוני תקנון, קביעת נוהלי עבודה וכיוצא בזה, ככל שיידרש. אני משוכנעת כי שיפור מנגנוני ההטמעה והאכיפה של כללי האתיקה החדשים יביא במישרין לשיפור האמון בנבחרי העם ובמעמדה של הכנסת. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הכנסת איננה רק הרשות המחוקקת של מדינת ישראל; היא גם חלון הראווה של הדמוקרטיה הישראלית. הכנסת שואבת את עוצמתה מהעם. גם כשהנושאים טעונים עלינו לשמור על מעמדה של הכנסת, שכן מדובר בנפשה של הדמוקרטיה הישראלית. הרשה לי, אדוני היושב-ראש, לסיים בתחילת ספר תהילים. לא לחינם נמשלו שם הצדיק והרשע לעולם הצומח: "הרשעים - כמֹץ אשר תדפנו רוח", וישרי הדרך "כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח". אני מאחלת לנו, אדוני היושב-ראש, ולשולחינו, כי תתקיים בנו הברכה כי בכל אשר נעשה נצליח. חג שמח לכנסת ולכל בית ישראל. אני מודה לך, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם רביץ מסיעת יהדות התורה. אחריו - חבר הכנסת חיים אורון. אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, בתחילת דברי, אדוני השר, אבקש לצטט פסקה אחת ממגילת היסוד של בניין הכנסת, שבו אנחנו נמצאים כעת. שם נאמר כך: "ייבנה הבית הזה ויהיה לברכה ולתהילה בפי כול, בתיתו לעם חוקים ומשפטים צדיקים". בהמשך כתוב: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". חברת הכנסת רוחמה אברהם דיברה לפני כמה דקות על עץ שתול על פלגי מים ועל מוץ אשר יעוף ברוח. אני חושב שנכון כיוונה הפסקה הזאת בכך שהיא מדגישה שיש חוקים ומשפטים צדיקים. נראה שיש גם כאלה שהם אומנם חוקים, והם אומנם משפטים, אבל אינם צדיקים. אנחנו חייבים ללמוד שמעצם העובדה שאנחנו מחוקקים חוק לפי כל כללי הדמוקרטיה, לפי כל כללי המשחק, עדיין לא נובע שהחוק צדיק או מוצדק. צריכה להיות אבן יסוד, תשתית, למערכת החוקים שאנחנו מחוקקים בבית הזה. לנו, כפי שנאמר בהמשך אותה פסקה, זה פשוט מאוד. היכן נמצא המבחן אם החוק המדובר שייך למערכת החוקים הצדיקים? לפי ההמשך, הנאמר באותה פסקה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". כל חוק שאנחנו יכולים לראות בו שהוא מושתת על מקורות הקיום שלנו, על ציון, שממנה התורה יוצאת, המה החוקים הצדיקים. פעמים רבות אנחנו מתפלאים, ובוויכוחים שבינינו מטיחים בפנינו: מה אתה רוצה? הרי זה חוק שנחקק על-פי כללי הדמוקרטיה, לפי רוב ומיעוט. אבל עלינו להיזהר: יש חוקים שהם כמוץ ברוח, ויש חוקים שהם באמת כעץ שתול על פלגי מים. מובטח לנו, חברי חברי הכנסת, שלעולמי עד, למשך כל הדורות – אחד הדברים המופלאים ביותר שמלווים את עם ישראל – אם נתבונן אפשר אפילו להזדעזע מהעוצמה של זה. יש פסוק בבראשית שאומר: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה. "יבוא שילה" זה סוף הימים; יבוא המשיח. שילה, מפרש רש"י במקום שבאמת המחוקקים - "מבין רגליו", פירוש הדבר מדור לדור, מדורי דורות, הם לא יסורו. תמיד יהיו. תמיד, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, מאז מתן תורה עד ימינו שלנו, לא יסור שבט מיהודה. לפיכך, אני באמת חושב שראוי מאוד – אני יודע לפני מי אני עומד ולפני מי אני מדבר, מיהו השומע ומיהו שאינו מסוגל לשמוע – בכל זאת, כל עם שיכבד את עצמו וייצור לעצמו מערכת חוקים, יחזיר את התשתית הקיומית שלו, שתהיה אבן תשתית לכל מערכת החוקים האחרת. יש היום שאיפה לרבים מבני עמנו, שלצערנו הם די מנותקים מאותה ציון שממנה יצאה תורה, ובכל זאת מרגישים שחייבים למצוא תשתית לבניין הזה – לכן כל כך הרבה מדברים על הצורך בחוקה לישראל. יש לנו חוקה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמה דברים המאפיינים את כל בני המין האנושי מאז היות אדם עלי אדמות. מה הם הדברים שמאפיינים את המין האנושי באשר הוא? כי בצלם אלוקים ברא את האדם – כל אדם. זה עוד לפני פילוג העמים, לפני דור ההפלגה. לפני מתן תורה. לאדם, כדי שיהיה מותר האדם מן הבהמה, ניתנו חוקים, עוד לפני התורה, ואלה שבע מצוות בני נח. יש בשבע מצוות בני נח מצוות שמקובלות על כל המין האנושי, כמו לא תרצח, אבר מן החי אפילו - - - ראובן ריבלין (הליכוד): מצוות אוניברסליות. אברהם רביץ (יהדות התורה): מה היא המצווה הראשונה שבה נמדד האדם, או העם, באשר הוא אדם? קוראים לזה במקורותינו דינים. הרמב"ם מונה אותם וקורא להם דינים, וגם בתלמוד זה כך. כל חברה אנושית, כדי לזכות בתואר הכבוד של חברה אנושית, חייבת ליצור מערכת של דינים, של חוקים, של משפט, אשר המה יכוונו את מנהגי החברה האנושית. דינים זה הדין הראשון, המצווה הראשונה של המין האנושי באשר הוא. זה יום חגה של הכנסת. אני רוצה לסיים בכמה ברכות שלום. ראשית, שנזכה לעשות שלום בינינו ובין שכנינו. צריך לקוות להפסקת שפיכות הדמים. לעשות שלום בינינו לבין עצמנו, גם זה חשוב. לעשות שלום בין הכנסת ובין הממשלה ובין הממשלה ובין הכנסת. כוונתי לכך שכאשר הכנסת מחוקקת חוקים, שתכבד אותה הממשלה ותקיים את החוקים האלה. לצערי, מצאנו לאחרונה סטטיסטיקה, ש-80% מהחוקים לא באים כלל לידי יישום. לבסוף, לעשות שלום בין הכנסת, בין בית-המחוקקים, ובין המערכת המשפטית. בסופו של דבר יתברר שזו אחת הבעיות הקשות ביותר בחברה שלנו. אם לא יהיה שלום ולא ידע כל אחד את גבולו ויפלוש האחד לגבולו של הזולת כדי לכופף אותו ולהיות עליון עליו, זה יביא לריב לאורך כל התקופה. לכן אנחנו מאוד מקווים שנעשה הכול כדי שיהיה שלום בין הכול, ויש לי בצנרת הצעת חוק שתוביל לכך במידה מסוימת. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק זיו: הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 109), התשס"ז-2007, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה. ישיבה מיוחדת לציון מלאות חמישים-ושמונה שנה לכינון הכנסת – מעמדו של בית-המחוקקים במדינת ישראל היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת חיים אורון. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נראה שמה שנשאר מחגיגיות הישיבה זה הכותרת למעלה. קריאה: והפרחים במליאה. חיים אורון (מרצ): אם כך נראית ישיבה חגיגית, איך צריכה להיראות ישיבה רגילה? נראה שזה לא מקרה. שמענו פה גם מיושבת-ראש הכנסת ובהמשך מחברים נוספים המון הצעות לייעול עבודתה של הכנסת, כאילו שמבחנה של הכנסת הוא במידת יעילותה, כאילו שהציבור אומר "אין לנו אמון בכנסת, משום שאתם לא מספיק יעילים". אני מודה, יוצא לי לשמוע ציבור, כמו לכל אחד פה. את הטענה הזאת לא שמעתי. אבל לעומת זה שמעתי טענה שמאוד נוח לעקוף אותה פה, דרך שאלות אם השאילתות יהיו ככה או החוקים יהיו ככה, ואפילו אם לא יהיה חוק הסדרים. ואני לא צריך להגיד לחברים שיושבים במליאה מה דעתי על חוק ההסדרים. שמעתי טענה מאוד קשה, שפשוט לא מאמינים לבית הזה. ראשית אני רוצה להצהיר באופן הכי מפורש, שאני לא חבר במועדון שקוראים לו "כנסת ישראל". אני נבחרתי במסגרת סיעה, גם היא לא בדיוק מועדון, אבל היא הדבר הכי קרוב למועדון שאני מוכן לקבל, ולגביו - שיבדקו אותנו. עם חלק מהסיעות בבית הזה אני ביריבות גדולה ואל חלק מהסיעות בבית הזה אני קרוב. אבל הפיכת המועדון - פתאום הכול חגיגה. המבחן הפשוט שבו נבחנת הכנסת, למשל, הוא מה הקשר בין מה שאתה אומר במערכת הבחירות ובין מה שאתה אומר כשאתה מגיע לפה. שום קוד אתי לא יסדיר את זה. בשום קוד אתי לא יהיה כתוב שחבר הכנסת צריך להיות נאמן לדבריו. כמי שהיה כבר פעמיים יושב-ראש ועדת האתיקה, אני אומר לכם שאין סעיף בתקנון האתיקה, לא בקיים ולא בהצעת זמיר, שאומר לחבר הכנסת: דע לך שאם אמרת במערכת הבחירות שאתה חברתי ואתה עכשיו פועל הפוך, יביאו אותך לוועדת האתיקה, כי זו התנהגות שאינה הולמת, או כי אתה פוגע במעמדה של הכנסת. חברי הכנסת הנוכחים, אני רוצה לומר לכם שזה הכי פוגע במעמד הכנסת. לשיטתי, זה הכי לא אתי, אבל זה לא במבחן של ועדת האתיקה. זה יסוד האי-אמונה הגדולה של חלקים בציבור כלפי אנשים שקוראים להם חברי הכנסת, שאומרים דבר אחד ועושים דבר שני. אגב, זה המבחן המאוד אלמנטרי בכל מקצוע אחר. תארו לכם רופא שאומר דבר אחד ועושה דבר הפוך או עורך-דין או מורה. יצחק גלנטי (גיל): אצל עורך-דין זה מקובל. חיים אורון (מרצ): בסדר, אז אני אעזוב עכשיו את העורך-דין. על המבחן הזה ככה בקלות עוברים, לא רק במערכת הבחירות, גם פה, בבית הזה. המבחן השני – פתאום נכנס לי לפה מבחן החפות. סליחה, אני מצהיר בזה שאין לי שום פתק בארנק שאני זכאי. לא יצאתי בשום מקום זכאי. למיטב ידיעתי, לא חברי יוסי ביילין ולא חברי רובי ריבלין ולא אברהם רביץ, אין להם פתק זכאי. עזמי בשארה (בל"ד): גם אני. חיים אורון (מרצ): סליחה, לא חבר הכנסת ברכה ולא בשארה. עזמי בשארה (בל"ד): אני אשם תמיד. חיים אורון (מרצ): לא. הטענה שאני טוען היא, שהאמירה הזאת היא לא נורמטיבית. בעיני איש ציבור נבחן בכך שכאשר הוא פועל, עושה ומדבר, על פניו הציבור מאמין שהוא דובר אמת, עד שהוכח אחרת. בתהליך של ההוכחה אחרת, יש גם שלב של מבחן החפות. לא כל מי שאמרו עליו שהוא דובר אחרת מייד אשם. אבל פה מסתובבים חברי כנסת ואומרים: תשמע, זה לא התגבש לכלל אשמה. מה זאת אומרת "זה לא התגבש לכלל אשמה"? השאלה הגדולה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא, האם כאשר הציבור רואה אותך, הוא כבר החליט, ואם הוא החליט יותר מדי פעמים על יותר מדי חברי כנסת ועל יותר מדי סיעות, אין לו אמון בבית הזה. אני חוזר למשפט הראשון שאמרתי, האמון הוא לא קולקטיבי. אני רוצה לטעון טענה נוספת בהקשר זה. סליחה שאני קצת מקלקל את החגיגה וקצת שובר את המועדון, אבל חלק מחברי הכנסת וחלק מהסיעות לא רוצים שהמבחן הזה יהיה המבחן של האמון. יש פער ענק בין מה שאומרים על הכנסת והמשקל העצום שמייחסים לניקיון הכפיים בשיחות יום שישי ובין איך שמצביעים. יכול להיות שמה שאני אומר פה עכשיו יש בו מידה של התרסה כלפי הציבור. יש מבחן אמיתי? יש שכר להתנהגות נאמנה לעקרונות שלך, ליושר הציבורי שלך, לעבודת הבית? יש קשר בין זה ובין איך שחלקים גדולים בציבור מצביעים, ובין איך חלקים גדולים בבית הזה אומרים לציבור: זה לא חשוב? כל הספינולוגיה וכל הפרסוניפיקציה של הפוליטיקה, במבחנים האלמנטריים האלה – ושנעשה קודקסים עד מחר, ואני חושב שצריך לקבל בעיקרו את דוח-זמיר, לא את כולו. אבל לא שם הבעיה. המשבר של הדמוקרטיה הישראלית לא נמצא שם. הוא מתחיל, אדוני השר המקשר, בזה שהציבור שואל: לאן אתם מוליכים אותנו? מה אתם רוצים מאתנו? לא רק במלחמה, מחר בבוקר - לאן כל זה הולך? הרובד האתי הוא שלב של הנורמה. מה שמשתבש זה הנורמה, לא זאת שמופיעה בקודקס האתי. פה, משום מה, כולם משתמשים בביטוי "זה בל ייעשה", או משתמשים בביטוי האנגלי. זה אותו דבר שבכל מערכת אחרת אנחנו אומרים זה על זה: זה בכלל תנאי יסוד, זה לא תנאי מצטבר, זה לא חזקת החפות; זה תנאי יסודי לאיש ציבור, זה תנאי יסודי למעמד הכנסת. ואני מודה, באופן תמים ציפיתי שעל זה יהיה הדיון. הדובר השישי או השביעי הזכיר פה את המלה "שחיתות", עד אז המלה בכלל לא נאמרה. כאילו שאנחנו לא טובלים בנושא הזה עד כאן. ואני השתמשתי במושג "טובלים" בלשון רבים, כי אף אחד לא יוצא חף מזה. ראובן ריבלין (הליכוד): במקורות "טובלים" זה כאשר אתה עושה מעשה צדקה. טובל ושרץ בידו – השרצים הם הבעיה. טובל זה להיטהר. חיים אורון (מרצ): אתה רואה שהאסוציאציה שלי הובילה אותך לאן שרציתי, בלי לומר את הפסוק המפורש. אני נזהרתי. אמרו "חגיגי", אז אני אגיד פה "טובל ושרץ בידו" על מישהו מהדוברים מעל הדוכן? היו פה כמה אירועים היום אחרי הצהריים, של "מי שבירך" ו"מי שאמר". בכל זאת, חברים יקרים, זה המבחן הכי קשה, והמבחן הזה לא ייעשה בישיבות חגיגיות. ולכן טוב שהמערכת החוקית, על כל החלקים שבה, פועלת במלוא העוז, אבל היא לא תפתור את הבעיה. וצריך לעשות קוד אתי וצריך להגדיר כמה שאילתות יישאלו ובאילו ימים יעשו את זה ובאילו ימים יעשו משהו אחר. מדובר בהתמודדות עם שורש הבעיה של הדמוקרטיה הישראלית, שכנראה היא לא רק ישראלית. היא מתחילה מהתערטלות המפלגות מכל מבנה ערכי אידיאולוגי והפיכתן לקבוצת אנשים שמתקבצת כל פעם לקראת בחירות בשביל לקבל הכי הרבה קולות, ואז בהגדרה לא צריך להתחייב לשום דבר, כי אם מתחייבים, איך אפשר כולם להתחייב ביחד? ואחר כך יש השלב של הפרסוניפיקציה של הפוליטיקה הישראלית, ואחר כך יש מסרים חזקים מאוד של שניוּת שקיימת בתקשורת, שקיימת בפרלמנט, שקיימת בציבור: דיבור חריף מאוד נגד השחיתות, ואין שום קשר בין הדיבור הזה ובין ההתנהגות, שרק אם היא תיקשר, תהיה לה השפעה בבית הזה. ככל שהסיעות ידעו שעל התנהגות בלתי הולמת והתנהגות מושחתת ורשימה שיש בה אנשים שיש נגדם כתבי אישום, גם חקירות, לא ישלמו בקלפי - לא תהיה שום בעיה, הכול יעבור; אבל ברגע שהשוט הזה יתחיל לפעול, יתחילו להשתנות דברים. אם קלטתם נימה של פסימיות בדברים שלי ופחות חגיגיות מאשר בכותרת, לא טעיתם בפירוש של מה שאמרתי. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, זה יום חגיגי לציון יום הולדתה של הכנסת כבית-המחוקקים, כבמה פוליטית, מקום שידע אירועים רבים, מהם שנחרתו בזיכרון כלל אזרחי המדינה, ערבים ויהודים, אירועים מעוררי גאווה לכולם, ואירועים מביישים שעלינו לפעול לסלקם מהזיכרון ולהזכיר את האירועים הטובים. היום החגיגי הזה אומר לנו לחזור אחורה 58 שנים, לזכור את הראשונים, את המייסדים, שחלק גדול מהם לא נמצא היום, לא בינינו ולא בכנסת, וחלק גדול לא בחיים. מה שנשאר מהאנשים האלה הוא המעשים שהם עשו. הם עשו למען האדם, למען האזרח, למען השלום, למען הביטחון האמיתי לכל אזרח במדינה וגם באזור. זה מזכיר לי סיפור מוכר בעולם האסלאמי, שבו מדובר על אחד הח'ליפים, הארון אל-רשיד, מהגדולים ששלטו בעולם האסלאמי, שדיבר גם עם העננים ואמר: תקשיבו איפה שאתם רוצים, אני ארוויח מזה. כמה שהתרחב העולם האסלאמי בזמנו. באחד הימים נכנס אליו אחד המאמינים הגדולים והח'ליף אמר לו: תגיד לי דברים שיחזקו אותי, שאני אשאר בשלטון, אז אמר לו בערבית: לו דאמת לע'ירכ מא וסלת אליכ - אם השלטון היה נשאר אצל קודמך, הוא לא היה מגיע אליך. אני אומר: אם הראשונים והמייסדים עוד היו שולטים ונבחרים, אז היום לא היינו יושבים במקום הזה. וגם אנחנו לא נישאר; אחרים, שהאזרחים יבחרו בהם, יבואו אחרינו, והם יהיו הנבחרים. הם ישבו בבית הזה או בכל מקום של נבחרים בכל העולם. זה אומר שצריך לעשות הרבה ולחשוב הרבה על הדברים הטובים, כי הדברים הטובים הם שנשארים, ולעשות את כל המאמץ להביא כנבחרים את השלום האמיתי לאזרחים שבחרו בנו. שנעשה הכול למען האזרח, כל אזרח, במדינה וגם באזור. כבוד היושב-ראש, מכובדי, בית זה יבורך ויתברך אם יפעל למען כל אזרחי המדינה, למען שלומם, רווחתם ועתידם, ויעשה למען כינון שלום אמת ושלום צודק, למען כבוד האדם כאדם וללא הבדל של גזע, דת ומין. אל לנו, כחברי כנסת ונציגי הציבור, להתעלם מ-20% מאזרחי המדינה הערבים, אשר סבלם הולך ומחריף ואין רואים תקווה לשינוי לטובה, והפערים בכל התחומים הולכים ומתרחבים ונעשים בלתי אנושיים. אני דואג מאוד כשאני שומע בכנס הרצלייה מאחד הגדולים במדינת ישראל שהוא רואה בערביי מדינת ישראל שהם סכנה יותר גדולה מהאיום האירני. עד מתי נשמע את הדברים האלה? מה הסכנה? איזו סכנה אנחנו כערבים מביאים למדינת ישראל? מספיק לשמוע את הדברים האלה. הגיע הזמן להתייחס אלינו כאל אזרחים ושנקבל את כל הזכויות שמגיעות לנו. ביום החגיגי הזה חשוב מאוד לזכור את העם הפלסטיני, המתגעגע למדינה פלסטינית עצמאית ומתגעגע לפרלמנט משלו, כמו שיש לאחרים. אנחנו כאן חוגגים, וחברי פרלמנט ושרים מהצד הפלסטיני - כשליש מהם - יושבים בכלא. עלינו לחשוב שגם לאחרים מגיע לחיות, לאפשר להם כנבחרי ציבור לחגוג בפרלמנט שלהם ולעשות הכול למען האזרח שבחר בהם ולמען החיים ולמען כל אדם בכל העולם. נקודה אחרונה: בביקורנו, כמה מחברי הכנסת הערבים, בירדן - אתמול חזרנו מירדן, ישבנו עם כבוד המלך הירדני ועם אחראים אחרים בירדן. שמענו מהמלך וגם מהעם בירדן כמה חשוב לירדנים השקט, הביטחון והשלום בישראל. חשוב להם מאוד. אני חושב שגם מגיע שאנחנו כאן נחשוב על השקט והשלום לצד האחר, ובמיוחד לצד הפלסטיני. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עיקר דברי לא ייגע בדרכים לניהול הבית אלא במהויות, כמובן עם זיקה כלשהי לנושא. הכנסת היא בית הדמוקרטיה. את חגה של הכנסת צריך לבטא במחויבות לדמוקרטיה ובמאמץ לריפויה מחולשותיה ומתחלואיה. הדמוקרטיה הישראלית בקריסה. המשבריות הכרונית שמאפיינת אותה הגיעה לשלב שבו היא מאיימת על עצם קיומה. פנים וביטויים רבים למשבר. היות שהדמוקרטיה הישראלית שברירית, טכנית במהותה, חסרת מהויות, אתוס ומסורת עמוקה, היא למעשה נאבקת על חייה. שיעור ההצבעה היורד בהתמדה הוא ביטוי מובהק למעמדה הקשה של הדמוקרטיה. סירוב במפגיע של הרבה אנשים ראויים ואיכותיים, מכל תחומי החיים ומכל קצוות הקשת, להיכנס לזירה הפוליטית, הוא ביטוי ועדות נוספת לירידת קרנה של הפוליטיקה ולהחלשת הדמוקרטיה. רבותי חברי הכנסת, קו פרשת המים של הדמוקרטיה הישראלית והדבר שמסכן אותה יותר מכול ואוכל בה כל חלקה טובה עובר בכיבוש שהחל ב-1967 ונמשך כבר ארבעה עשורים. קולוניאליזם יומיומי לא יכול לדור לצדה של דמוקרטיה. ערכיה נשחתים - בתי"ו ובטי"ת – על-ידו. חברה שמושלת בכוח על זולתה אינה יכולה לקיים דמוקרטיה ממשית בתוכה. זאת שניות שאינה עובדת. אין דמוקרט בביתו וכובש בצאתו. הכפילות הזאת, סופה שמערכת ערכים אחת מאפילה על רעותה. זה הרי לא מקרה שהדמוקרטיה הישראלית מקרטעת. הכנסת בהווייתה ובאורחותיה, ברוחה ובדינמיקה היומיומית שמתרחשת בה - בכל אלה היא מבטאת דמוקרטיה ותרבות של שיח, בירור וליבון. אולם הכנסת איננה חיה בחלל ריק, והאטמוספירה מקישה עליה ומשתקפת בה. לא די שיתקיים בכנסת תהליך של דמוקרטיה פורמלית. בלי עצירת הכרסום בזכויות החברתיות וללא חקיקה חברתית שתוביל לצדק חברתי - שהוא-הוא הביטוי של הקיום האנושי בכבוד והביטוי של הקיום הבסיסי של דמוקרטיה - הדמוקרטיה הזאת תישאר פורמלית. בלי עצירת החקיקה הגזענית, חקיקת ההדרה והדה-לגיטימציה, הפגיעה האנושה בערכי השוויון שחוגגים בכנסת הזאת וגם בזאת שלפניה; ללא חקיקה שוויונית אוניברסלית, שהיא המהות הבסיסית של דמוקרטיה בתפארתה, הדמוקרטיה תהיה שקרית. בלי חוקה דמוקרטית ושוויונית, הדמוקרטיה תהיה חירשת-אילמת. לא חוקה בהסכמה רחבה ולא בהסכמה צרה. הרי חוקה בהסכמה של 80% היא חוקה בהסכמה רחבה. אבל זו חוקה שקשובה ל-80% ואטומה ל-20%. זו חוקה שנעדרת ממנה התכלית העיקרית של חוקה - השמירה על זכויות יסוד שאינן כפופות לרודנות הרוב. הרי לא החזק הוא שזקוק לסעד החוקה. ובכל זאת, למה אנחנו כאן? דווקא משום שאנו חושבים ותובעים שהשינוי יהיה מתוך הבית הזה, מתוך המנדט של העם, שלדעתי אינו מיטיב לעתים לבחור, אבל זה מה שהוא בוחר. למה אנחנו כאן? כי האלטרנטיבה לייצוג היחסי-הדמוקרטי היא מצעדי רחוב יהירים שרומסים את כל מה שנקרה בדרך. ובכל זאת, רבותי, דאגה נוספת: השחיתות הפושה בכל חלקה, ההידרדרות המוסרית, מייאשות את העם מהדמוקרטיה. חיסול השחיתות הציבורית הוא מערכה למען תקניות ציבורית, אבל גם יעד דמוקרטי מהמעלה הראשונה. יחסי קואליציה-אופוזיציה חשובים לעבודת הכנסת, אבל לא פחות חשוב הוא שהכנסת תימנע מלתפקד כחותמת גומי קואליציונית - וכאן אני מצטרף כמובן לדבריו של חבר הכנסת אורון. הכנסת צריכה להיות רלוונטית לא רק בעיני המיינסטרים החברתי והפוליטי. נושא לדיון אשר מוגש רק על-ידי חברות כנסת או רק על-ידי חברי כנסת חרדים או רק על-ידי חברי כנסת ערבים או תושבי עיירות פיתוח הוא נושא ראוי שהכנסת תדון בו. הוא נושא שראוי שיהיה חלק מסדר-יומה של הכנסת. כי הוא לא רק נושא סקטוריאלי אלא נושא שבלעדיו הפאזל אינו שלם. בלא חברה דמוקרטית, אדוני היושב-ראש, גם הכנסת תתקשה לשמור על דיוקנה הדמוקרטי. בתוך המציאות האלימה והמדממת הזאת, מייצגת הכנסת את שרידותה, לפי שעה, של הדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה הוא בבחינת בועה דמוקרטית בתוך מרחב שהדמוקרטיה וערכיה מסתלקים ממנו. מבחינה זאת, הבית הזה סובל מדפציט לא מוצדק בדימוי הציבורי. קרנה הציבורית של הכנסת נמוכה, אבל אין בה כדי לשקף את פניה והעבודה רבת-התחומים שנעשית בה. הדרך לשמירת הבית הזה ושיפוצו עוברת בשיקום הדמוקרטיה. חג שמח לכל החוגגים. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שחלק גדול מהדברים שרציתי להגיד נאמר ואני לא רוצה לחזור עליו, כולל בעניין של הרגשת החגיגיות הדביקה. אני לא נגד חגיגיות - על העניין של קומזיץ כזה; אנחנו כולנו יושבים בין החבר'ה, וכאילו צריך לשמור על המשותף. חלקנו באים לכאן כדי להיאבק בחלק אחר, בדעותיו ובאידיאולוגיה שהוא מייצג. נשלחתי גם על-ידי הציבור כדי להיאבק בחלק מהאנשים בבית הזה, בדעותיהם ובאידיאולוגיות שלהם. גם חלק ממי שיושב כאן צריך שלא לשכוח מה זה פרלמנט בכלל; פרלמנט הוא מקום למאבק בין דעות. לא מין מקום אינטימי שכולנו פה נחגוג פתאום את הלאומיות הדביקה הזאת, המיוחדת מאוד, שאפילו מושג הריבון לא ברור לי כאן. בדרך כלל אומרים "אנחנו הריבון". בדמוקרטיות הפרלמנט הוא לא הריבון אלא העם, והפרלמנט כמייצג של העם יכול לסמל את הריבוניות או לייצג את הריבוניות. זה הדבר הכי קרוב לריבוניות במשטרים דמוקרטים, כיוון שהוא נבחר על-ידי העם. העם הוא הריבון, אבל בישראל לא ברור מה זה העם. כשאנחנו אומרים "עם ישראל" אנחנו לא מתכוונים לציבור הבוחרים. כשבישראל אומרים "עם ישראל" לא מתכוונים לציבור הבוחרים, מתכוונים להרבה אנשים שאינם בישראל, אינם בוחרים ואפילו אינם אזרחים. ראובן ריבלין (הליכוד): יש כאלה שמבחינים בין עם אזרחי ובין עם - - - עזמי בשארה (בל"ד): הלוואי. זה אחד המאוויים שלי – שיבחינו בין עם אזרחי ובין תרבות, בין לאומיות, בין אתניות. הלוואי. אני אפילו קורא לאומה האזרחית מול לאומיות; זה אחד המושגים שפיתחתי בוויכוחים מסוימים, אפילו יש מאמרים שלי בעברית בנושא הזה. מה שאני רוצה להגיד הוא, שזה אחד המקורות להרבה מהסתירות בבית הזה, בין דתיות לחילוניות, בין ערבים ליהודים, ובין אידיאולוגיה ציונית לאחרת בבית הזה. זה אחד המקורות שלה. לא ברור מה מושג העם וציבור הבוחרים הדרוש כדי שנסכים בינינו מה הבית הזה מייצג ואיזה דבר משותף הוא מייצג. אמרתי את הדברים האלה, ואני רוצה להוסיף ולהגיד שאני לא יכול לעמוד פה ולהגיד "חג שמח" בחגיגיות, אף שנאמתי פעם בכנסים לציון ייסודה של הכנסת, כשהם היו קצת יותר מצומצמים, ודיברו חמישה או שישה נואמים בכנס, ולדעתי הכנסים האלה היו מוצלחים יותר מאלה שבהם כל הסיעות מדברות – ובכל זאת, זאת ישיבה חגיגית וצריך לעשות את זה. אבל עניין החגיגיות, ההקמה, האבות המייסדים – אתם יודעים שיש לי נרטיב הפוך על ההיסטוריה של המקום הזה, אבל בכל זאת, חוץ מהמאבק בינינו על ההיסטוריה ועל האידיאולוגיה – ויש הרבה יהודים שאני שותף לחלק מדעותיהם – חוץ מכל זה יש גם פשרות שאנחנו עושים יחד כדי לחיות בבית הזה. קוראים להן "כללי המשחק". צריך גם להבין שהפשרות שאנחנו עושים הן לא פשרות שצד אחד עושה מול השני, אלא שני הצדדים עושים זה מול זה. כל מושג האזרחות, במקרה זה, הוא פשרה אחת גדולה; כאשר אנחנו נמצאים פה – אני צריך לעבור על כמה מהאמונות שלי כדי להיות פה בכלל. יש כמה אנשים שצריכים להבין שלא רק הם סובלים אותי, אלא גם אני סובל אותם, ואני לא מדבר עכשיו כעזמי בשארה, אלא כנציג של ציבור שיש לו היסטוריה מסוימת, והבית הזה, כהיסטוריה, נבנה על חורבותיה של ההיסטוריה ההיא, ואני צריך לעשות כמה פשרות כדי להיות פה. פלסטיני, כדי להיות בכנסת של ישראל, עושה פשרות. זה לא רק שהכנסת מקבלת אותו. בלי להבין את זה לא נוכל אפילו להתווכח בסבלנות זה עם זה. בעניין כללי המשחק, אף שאני שותף לגמרי לעניין היעילות שחיים אורון דיבר עליו - אני לא חושב שהעניין הוא יעילות. זה גם לא אקזקוטיבה, זה לא מקום ביצועי; צריך לתת מקום גם לדיונים שנראים לא יעילים. בנקודה אחת אתמקד, אדוני היושב-ראש. יש הרבה דברים שנאמרו ואני מסכים להם. הנקודה היא שעקב זרמים אידיאולוגיים מסוימים, במיוחד בשני העשורים האחרונים, הבית והשיח בו מתוכנתים כאילו הפרדת הרשויות היא מול הרשות השיפוטית. אני חושב שבמשטר פרלמנטרי הדאגה צריכה להיות שהבית ישמור על עצמו לעומת הממשלה, לא לעומת הרשות השיפוטית. בדיוק מכיוון שהמשטר הוא פרלמנטרי, ולא נשיאותי, ואין בחוקי-היסוד מה שישמור על הרשות המחוקקת מול הרשות המבצעת. אני חושב שזה מה שצריך להעסיק אותנו בבית הזה יותר מכל דבר אחר. במשטר פרלמנטרי צריכים להיות מתחים בין הרשות המבצעת ובין הרשות השיפוטית; למה צריכים להיות מתחים בין הרשות השופטת ובין הרשות המחוקקת? הרי הם בסופו של דבר שופטים לפי החוקים שאנחנו מחוקקים, וכלולים בזה ערכי היסוד, שלפעמים אנחנו צריכים שמישהו יזכיר לנו שאנחנו צריכים לשמור עליהם, ולא לפי רוב שרירותי או מזג מסוים, בפרט משום שאנחנו יודעים איך רוב נוצר בבית הזה, ומה הקשר בין הרוב בבית הזה, שהוא אוטומטי לפעמים, ובין אמצעי התקשורת, ובין הממשלה, ובין המזג הציבורי, שאסור לסמוך עליו בשום דמוקרטיה. יש כמה יסודות לדמוקרטיה; דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב. היא גם לא שלטון הרוב מתוך שמירה על זכויות המיעוטים וכל השטויות האלה. דמוקרטיה היא שלטון הרוב לפי עקרונות הדמוקרטיה. אם הרוב כפוף לעקרונות הדמוקרטיה – זה שלטון דמוקרטי. לדמוקרטיה יש עקרונות יסוד, שלפיהם הרוב שולט, ואז הוא רוב דמוקרטי. אם הוא שולט שלא לפי עקרונות דמוקרטיים הוא לא רוב דמוקרטי. הוא רוב, אבל לא רוב דמוקרטי. אז יש דבר שנקרא ערכי הדמוקרטיה, ומישהו צריך להיות אמון עליהם; מישהו צריך להזכיר לנו אותם. איפה המתח? לדעתי במשטר פרלמנטרי אין לנו שיניים מול הממשלה. אני מצטער. אנחנו יודעים איך ההצבעות מתנהלות פה, ולא היעילות חשובה, חשוב העיקרון. אין לנו הכלים לתחקר פקיד בכיר כשממנים אותו, ואילו היו לנו, לדעתי זה היה מאוד עוזר במאבק בכל מיני מינויים בממשלה. אם היינו יכולים, כמו בקונגרס האמריקני, להזמין לוועדה מנכ"ל או ראש מנגנון ביטחון, ולתחקר אותו, מול הציבור, על עברו, על מה שהוא עושה, למה הוא מונה ומה הקשר הפוליטי בינו ובין מי שמינה אותו, היינו חוסכים הרבה. אבל אין לנו השיניים האלה. אין לנו השיניים שיש לקונגרס במשטר נשיאותי. אנחנו כל כך שלובים בממשלה וברוב הקואליציוני – היה בכנסת הקודמת חבר כנסת שבקושי נאם נאום אחד, אבל היה לו כוח בגלל קרבתו לממשלה ולקואליציה, במקרה ההוא קרבה של ממש, כלומר kinship אמיתי. הוא כמעט שלא נאם כאן, אבל כולם היו סביבו. אני לא הייתי סביבו. אני אומר, חברי הכנסת, פה הכבוד של הפרלמנט; לא נאם, לא עשה, לא יזם ולא כלום, כי הכוח והשרירות – פה נכנס העניין של הנורמות, ואין לנו כלים, וצריך לדאוג לזה. דבר נוסף: מה קורה לחבר הכנסת שלא יודע לעשות קומבינות, לא יודע להתיידד, אין לו תרבות העולם השלישי ולא יודע לחבק ולהסתחבק - מה קורה לו בבית הזה? חשבתם על זה? מול תרבות פוליטית שמידרדרת, הכלי היחיד – אנחנו לא יכולים להפוך פה את התרבות הפוליטית; זאת נורמה, אי-אפשר להילחם בזה בחוקים, אבל כמה שיותר פורמליזם במקרים האלה, כמה שיותר דברים מסודרים, שהולכים עליהם באדיקות, כדי שלא יסדרו כל הזמן אנשים כמונו, שלא יודעים להיכנס למזכיר הזה ולמזכיר ההוא. כמה שיותר פורמליזם ואדיקות, כדי שלא יהיו קומבינות. אם מדברים על עבודה ועל כלים, מול תרבות פוליטית שצריך שנים בשביל ליצור אותה, צריך גם פורמליזם. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נעתרתי לבקשתו של חבר הכנסת מנחם בן-ששון, הוא רוצה לומר כמה מלים. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מן הדין שאת הברכות יביאו לא רק ותיקי הבית, לא רק המנוסים, לא רק אלה שיודעים לשאוב ניסיון מריר, לא רק אלה שיודעים לעלוב, לצלוף, לא רק אלה שעושים חשבון עם עצמם בשנאה, ברוגז, בחוסר נחת, אלא גם מי שמתוודע לכנסת מנקודת המבט האחרת, האזרחית; מי שקודם היה בעולם של לימודים, של הוראה, של חינוך. שייאמרו הדברים ביום חגה של הכנסת דווקא מעל הדוכן, אם כי, כמו שאמרתי, לפי סדר הדוברים אולי לא ניתן לראשונים ולצעירים מקום לומר את דבריהם בהרחבה. רבותי חברי הכנסת, אלו הנוכחים ואלו שישמעו את הדברים ויקראו אותם, מה שמוצא אדם שהגיע זה מקרוב, ולא מתוך שמן זית, ולא מתוך הסתחבקות הדדית, ולא מתוך שכחת הקשיים, הוא העוצמה החברתית, הניסיון הפרלמנטרי, האחריות הציבורית, היכולת להוציא דברים מהכוח אל הפועל, אמנות הפשרה, הידע להאזין - אלו דברים שהבית מתברך בהם, והציבור אינו מודע לכך מספיק. אלו דברים שלא הכרתי קודם שהייתי כאן, אבל מיום שזכיתי לשבת בקרבכם – אלו שנמצאים ואלו שאינם – אני עומד משתאה הרבה פעמים, לא על מה שיש כאן, אלא בראותי עד כמה ממעטים להכיר בנו, ועד לפני תשעה חודשים – בכם. זהו ט"ו שבט, זהו חג של אילנות, זה יום שבו אומרים את הברכה כך: מה נברך אותך, אילן? הרי פירות נאים יש לך, הרי יכולת להפרות יש בך; הרי מסורת של עבודה יש בכם, חברי. אני מאחל לעצמנו רק דבר אחד, שעוד אנשים יתוודעו אל הטוב הזה, כי הם נהנים ממנו הרבה בלי לדעת מה מסתתר מאחוריו. אלו אינם דברים תמימים, אלו דברים שיכולים להיאמר דווקא על-ידי מישהו חדש בבית. אדוני היושב-ראש, תודה על שנתת לי את הזמן. היו"ר יצחק זיו: תודה לחבר הכנסת מנחם בן-ששון על סיום מכובד ליום חגיגי זה. עזמי בשארה (בל"ד): התרבות הפוליטית בכנסת מעל הממוצע ברחוב, בהרבה. זה נכון. היו"ר יצחק זיו: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ח בשבט התשס"ז, 6 בפברואר 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:33.