דברי הכנסת
דברי הכנסת
כט / מושב שלישי / ישיבות רמ"ה—רמ"ז /
ז'—ט' באייר התשס"ה / 16-18 במאי 2005 / 29
חוברת כ"ט
ישיבה רמ"ה
הישיבה המאתיים-וארבעים-וחמש של הכנסת השש-עשרה
יום שני, ז' באייר התשס"ה (16 במאי 2005)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
תוכן העניינים
דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת כנס הקיץ 4
הצעה לסדר 6
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 6
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8
מזכיר הכנסת אריה האן: 9
הצעות סיעות שינוי, מפד"ל - האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 10
1. התנהלות הממשלה; 10
2. מצבם הקשה של השכבות החלשות והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית; 10
3. המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה 10
יוסף לפיד (שינוי): 10
חיים אורון (יחד): 15
יוסף לפיד (שינוי): 15
שר התחבורה מאיר שטרית: 21
ניסן סלומינסקי (מפד"ל): 26
שלמה בניזרי (ש"ס): 34
שר האוצר בנימין נתניהו: 39
אילן שלגי (שינוי): 45
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 49
סגן מזכיר הכנסת דוד לב: 49
הצעות סיעות שינוי, מפד"ל – האיחוד לאומי – ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 49
1. התנהלות הממשלה; 49
2. מצבם הקשה של השכבות החלשות והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית; 49
3. המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה 49
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): 49
יצחק כהן (ש"ס): 54
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 57
חיים אורון (יחד): 58
גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 59
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 61
שר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג: 62
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 62
עמיר פרץ (עם אחד): 63
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 66
עזמי בשארה (בל"ד): 67
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 69
אברהם רביץ (דגל התורה): 72
אפי איתם (ציונות לאומית דתית מתחדשת): 74
רשף חן (שינוי): 75
גדעון סער (הליכוד): 77
חילופי גברי בוועדות הכנסת 90
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 90
הצעות סיעות שינוי, מפד"ל - האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 91
1. התנהלות הממשלה; 91
2. מצבם הקשה של השכבות החלשות והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית; 91
3. המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה 91
הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד ועל העברת סמכויות משר לשר 93
חיים אורון (יחד): 93
שרת המשפטים ציפי לבני: 93
רשף חן (שינוי): 99
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 102
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 144), התשס"ה-2005 103
שר האוצר בנימין נתניהו: 104
יעקב מרגי (ש"ס): 106
משה גפני (דגל התורה): 107
איוב קרא (הליכוד): 110
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 112
נסים זאב (ש"ס): 113
אהוד רצאבי (שינוי): 114
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): 115
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 116
חמי דורון (שינוי): 118
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27), התשס"ה-2005; 121
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28) (עיצום כספי), התשס"ה-2005 121
שר האוצר בנימין נתניהו: 122
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): 123
יעקב מרגי (ש"ס): 125
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 127
נסים זאב (ש"ס): 128
הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005 130
שר הפנים אופיר פינס-פז: 131
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 80) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי במסגרת תוכנית ניסיונית - הוראת שעה), התשס"ה-2005 133
סגן שר הרווחה אברהם רביץ: 133
גדעון סער (הליכוד): 134
נסים זאב (ש"ס): 135
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 136
דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת כנס הקיץ
היו"ר :
רבותי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה - הממשלה עדיין לא כאן? - היום יום שני, ז' באייר התשס"ה, 16 במאי 2005. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, כמו גם את כנס הקיץ של הכנסת במושב השלישי של הכנסת השש-עשרה.
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אנו בפתיחת כנס הקיץ, ובלב הדיון הציבורי תעמוד, כמו בכנס הקודם, תוכנית ההתנתקות. הכנסת אמרה את דברה, החוק עבר, רעיון משאל העם – נכון לעכשיו – נפל. אבל, על הכנסת לפקח, לבקר ולשמור על זכויות האזרח, על הדרך ועל הביצוע של חוק פינוי-פיצוי, על זכויותיו של הציבור ועל זכויותיו של היחיד.
הזירה המרכזית לקולו של העם היתה ותישאר בכנסת. הרחוב לא יהיה תחליף לבית הזה. אולם שומה עלינו – מימין ומשמאל – להישמר מגרירת הוויכוח לנאצות וקללות, מהתכבדות בקלון חברינו ועמיתינו. שיח רע ורדוד לא יכבד את הבית הזה, לא יכבד את הציבור ששלח אותנו לכאן; שיח כזה יפגע בכולנו. מובן שאין בכך כדי לפגוע בחופש הדיבור של חבר הכנסת. לכל חבר כנסת שנבחר על-פי החוק זכות וחובה לבטא את דעתו ואת אמונותיו, שעל-פיהן נבחר, וגם אם יהיו הדברים קשים ונוקבים, כאן המקום לאומרם.
בכנס הזה תעמוד שוב ובמלוא עוזה סוגיית החסינות של חברי הכנסת. דווקא בימי סער וסופה, עת המאבק הציבורי והפגנות המחאה, עלינו לעמוד איתן על זכות חבר הכנסת למלא תפקידו כשליח הציבור. חופש התנועה של חבר הכנסת חייב להישמר – זאת מהות שליחותו של חבר הכנסת. אסור שמפקד בצבא יוכל לרוקן מתוכן את החסינות המיוחדת של חברי הכנסת. עלינו לשמר את חסינותם המהותית של חברי הכנסת, כי זו נשמת אפה של הדמוקרטיה.
אני מקווה, אדוני השר, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, כי בכנסת הזה נתקרב מאוד להכרעת הכנסת בהצעת החוקה לישראל, שוועדת החוקה בראשות חבר הכנסת מיכאל איתן עמלה ויגעה עליה במסירות. אם נצליח להסכים על חוקה, תעשה הכנסת היסטוריה ותמלא תפקידה כרשות המכוננת. ואולי, אחרי 57 שנים, נסכים סוף-סוף על מצע משותף לכולנו שעליו נוכל לחיות ביחד בארץ הטובה שלנו.
איחולי לחברי הכנסת. אדוני המזכיר, איחולי לעובדים ולכל פועלי הדמוקרטיה באשר הם. כנס פורה וקיץ טוב.
אבשלום וילן (יחד):
איפה ראש הממשלה?
היו"ר :
אדוני, נמצא פה השר המקשר שהוא גם שר התקשורת. החוק אינו מחייב את ראש הממשלה לפתוח את כנס הקיץ.
אבשלום וילן (יחד):
ברוח הכנסת יש דבר כזה? מסורת?
היו"ר :
המסורת שייכת לכל ראש ממשלה וראש ממשלה. אני מוכרח לציין, שראש הממשלה דהיום אריאל שרון מקפיד מאוד בכבודה של הכנסת ומשתתף ברבים מהדיונים, הרבה יותר מאשר עשו זאת ראשי ממשלה אחרים, אבל הפעם הוא בחר שלא להיות כאן בזמן הפתיחה, וזה עניינו. אתה ודאי תוכל לשאול אותו, אם תשאל שאלה כזאת - - -
אבשלום וילן (יחד):
זה לא מכובד שראש ממשלה לא יכבד את הכנסת בנוכחותו.
היו"ר :
הואיל ונדמה לי שאינני יכול לשאול את ראש הממשלה כי הוא לא יענה לי, לא שאלתי אותו. הכנסת יותר חשובה מהאנשים שבה. הסינרגיה, הכנסת כזירה היא הדבר החשוב. אף שאני מחשיב מאוד את חברותך בכנסת, חבר הכנסת וילן, ובמידה פחותה את חשיבותי בכנסת – אנחנו גורם משתנה, הכנסת לעולם נשארת, ובעזרת השם לעולם תישאר.
אבשלום וילן (יחד):
לכן צריך להקפיד בכבודה - - -
היו"ר :
כל אחד ואחד יישפט, והציבור ישפוט.
הצעה לסדר
היו"ר :
חבר הכנסת דהאמשה, אני נותן לך להגיש את ההצעה לסדר הדיון, אתה רק צריך לזכור, כאופוזיציונר ותיק, שהדבר הראשון בסדר-היום הוא אי-אמון, אבל אדוני ביקש הצעה לסדר מהצד, בבקשה.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הותר לפרסום זה עתה כי המשטרה עצרה חוליה של קיצונים ימנים אשר זממו לפוצץ את המסגדים בחראם א-שריף, או מה שנקרא הר-הבית. העצורים האלה התחילו באיסוף אמצעי לחימה וטילים וחומר נפץ. מה שמפליא אותי, אדוני היושב-ראש, שהאנשים שוחררו. למה שוחררו? כי הממשלה תפסה אותם. הם רצו לעורר כזאת מלחמה שהממשלה לא תמצא את עצמה ולא תהיה התנתקות, אלא שפיכות דמים ממושכת בכל האזור ובכל העולם. אם אלה הן המזימות, ואם הם כבר התחילו - -
היו"ר :
תודה, חבר הכנסת דהאמשה.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
- - לבצע את המזימה, איך האנשים האלה שוחררו? רק במלה אחת, אדוני: הבוקר שלחתי, בפעם האחרונה, מכתב לראש הממשלה, וזה אולי המכתב החמישי בחודשיים, שלושת החודשים האחרונים, ואמרתי בו: אדוני ראש הממשלה, שום דבר בעולם לא ישחרר מאחריות את ממשלת ישראל אם כאסון כזה יקרה. איך משחררים אנשים כאלה, ומה עושה הממשלה כדי למנוע הישנות מקרים כאלה או התרחשות האסון הנורא שהם זוממים לעשות?
היו"ר :
תודה רבה. השר שטרית שמע את אשר אמרת, ואם ירצה – יגיב. יותר מכך, חבר הכנסת דהאמשה, אם אדוני יגיש הצעה לסדר-היום לנשיאות, עם חברים אחרים שירצו להתייחס, אני מתאר לעצמי שהנשיאות תאשר כחריג את ההצעה אף שהוגשה אחרי השעה 12:00.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
- - -
היו"ר :
על נושא זה? ב-16:00 הוא פורסם.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
- - -
היו"ר :
הואיל ואני לא מתייחס לשמועות, מה עוד שהיה צו איסור פרסום עד השעה 16:00 - - -
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
כתוב ב"ידיעות אחרונות".
היו"ר :
אבל אני לא יכול להתייחס לדבר שיש עליו צו איסור פרסום.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
- - -
היו"ר :
חבר הכנסת פרוש, אשמח מאוד - - -
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
- - -
היו"ר :
תצטרף אתו.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
- - -
היו"ר :
אין לי בעיה, אדוני יגיש.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר :
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום. על סדר-היום הצעות אי-אמון בממשלה, שהראשונה בהן היא הצעת שינוי, אשר תנומק על-ידי חבר הכנסת יוסף לפיד, שהוא ראש האופוזיציה, אבל בתור יושב-ראש סיעת שינוי, על התנהלות הממשלה.
עד אשר יגיע יושב-ראש האופוזיציה וראש תנועת שינוי לדוכן – הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת :
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת רן כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האפוטרופוס הכללי (תיקון - ייעוד כספים שעברו לקניין המדינה), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת יולי תמיר; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – גני-ילדים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - איסור עיקול כספי סיוע בשכר דירה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת רן כהן; הצעת חוק היועצים החינוכיים, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי וניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק לפיזור הכנסת השש-עשרה, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - תוכנית השלמה לביקור בכותל ובעיר העתיקה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת בנימין אלון; הצעת חוק להנצחת זכרה של הנרייטה סאלד, התשס"ה-2005, מאת חברות הכנסת אתי לבני ויולי תמיר; הצעת חוק שילוב סטודנטים במלחמה בתאונות הדרכים, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת משה כחלון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - תקופת פיגורים עד שבע שנים), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת ענבל גבריאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (תקינת כוח-אדם בבתי-החולים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק חינוך חינם למבוגרים, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק עידוד העסקת אנשים עם צרכים מיוחדים, התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, שאול יהלום ונסים דהן; הצעת חוק רישוי מטפלים בילדים, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת איוב קרא; הצעת חוק אוויר נקי לישראל, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת עמרי שרון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק האזרחות (תיקון - מתן אזרחות לקרובי נפגעי איבה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - רשיון לישיבת קבע לעובד זר שנפגע מפעולת איבה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון - חלוקת המנדטים), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת מיכאל רצון, יולי-יואל אדלשטיין, נעמי בלומנטל ומיכאל גורלובסקי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון - מוסדות להכשרת עובדי חינוך), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון - הצגת מחיר במטבע ישראלי), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת גילה פינקלשטיין; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון התוספת הראשונה), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת אמנון כהן ויצחק וקנין; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (בטיחות בעת הוראת נהיגה), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת יצחק לוי ואפי איתם; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעל-חיים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת יוסי שריד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון - גמלאות כפל), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון - תוספת מענק מיוחד לרכישת דירה לאדם בעל מוגבלות בתנועה עקב מחלות מוטוריות), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אפרים סנה; הצעת חוק המועצה להשכלה תורנית גבוהה, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ; הצעת חוק האזרחות (תיקון - התאזרחות של בעל ואשה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - הוספת מרכיבי עלות השכר), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת יולי תמיר; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - דמי טיפול מקצועי-ארגוני מרביים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת חיים כץ.
החלטת ועדת הכנסת בדבר שינוי שם סיעה: בהתאם להוראת סעיף 18א(2) לתקנון הכנסת, אישרה ועדת הכנסת את שינוי שמה של סיעת "התחברות". שמה החדש של הסיעה הוא: "ציונות לאומית דתית מתחדשת".
מסקנות ועדת הפנים ואיכות הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: קשר השתיקה במג"ב ובמשטרה בכל הקשור לאירועי אוקטובר 2000. תודה רבה.
היו"ר :
תודה רבה.
הצעות סיעות שינוי, מפד"ל - האיחוד הלאומי –
ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. התנהלות הממשלה;
2. מצבם הקשה של השכבות החלשות
והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית;
3. המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע
מהתנהלות שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה
היו"ר :
רשות הדיבור לראש תנועת שינוי, שהוא גם ראש האופוזיציה. בבקשה, הצעת אי-אמון בממשלה. לרשות אדוני עשר דקות מינימום.
יוסף לפיד (שינוי):
אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה: אריק שרון, אייכה? כיצד ייתכן שבימים טרופים כל כך – כאשר שאריות האחדות בעם תלויות בהומוגניות כלשהי של הכנסת; כאשר ראש הממשלה אינו שולט בממשלתו, אינו שולט במפלגתו, מתעלם מהכנסת, וכאשר אנחנו פותחים את מושב הקיץ, שלטוב או לרע יהיה מושב היסטורי, בגלל ההתנתקות – ראש הממשלה אינו מכבד את הכנסת, לא בנוכחותו ולא בדבר הכי טבעי: בנאום הפתיחה שלו. לכן אני מופיע פה כראש שינוי, ולא כראש האופוזיציה. הייתי צריך להשמיע תשובה על דברי ראש הממשלה, אבל אין ראש ממשלה. איפה ראש הממשלה?
אילן שלגי (שינוי):
לכן הוא לא בא.
יוסף לפיד (שינוי):
למה אין ראש ממשלה?
רן כהן (יחד):
דווקא בעניין הזה אתה כן מופיע כראש האופוזיציה.
יוסף לפיד (שינוי):
אני לא רוצה לנגח סתם. אני אומר לכם שהכנסת הזאת – המושב הזה יהיה אחראי למה שקורה למדינה באחת משעותיה הקשות, החמורות וההיסטוריות ביותר. ראש הממשלה חייב להישען על הכנסת אם הוא רוצה שלטון דמוקרטי בישראל. בעצם הוא נשען רק על הכנסת – הוא לא יכול להישען על המפלגה שלו, והוא גם לא יכול להישען על מפלגת העבודה.
רק עכשיו שמעתי על המריבה לדוגמה שהתנהלה בסיעת העבודה, שהפכה להיות קרקס של מריבה בין חצי תריסר מנהיגים בפוטנציה. במפלגת העבודה, שמתגאה כל כך שהיא עושה פריימריס - מתברר שהפריימריס במפלגת העבודה מושחתים יותר ממה שמרכז הליכוד מסוגל לעשות לפעמים, וזה לא פשוט. זה קיבל 36,000 טפסים, זה קיבל 25,000 טפסים, 36,000 אזרחים התאהבו בפואד בשבוע האחרון.
רן כהן (יחד):
כמה טפסים יש בשינוי?
יוסף לפיד (שינוי):
בשינוי אין פריימריס.
רן כהן (יחד):
יש 60 טפסים וטומי לפיד מחליט בשביל כולם?
יוסף לפיד (שינוי):
ידידי רן כהן, בשינוי אין פריימריס, יש מועצה.
רן כהן (יחד):
אז זאת בושה וחרפה.
יוסף לפיד (שינוי):
בשינוי, בניגוד למרצ-יחד, יודעים מי מנהיג המפלגה. ובשינוי, בניגוד ליחד-מרצ, יודעים גם מה שם המפלגה.
חיים אורון (יחד):
יודעים את המחיר המדויק, 700 מיליון. לכל אחד בשוק יש מחיר, 700 מיליון זה המחיר שלך. הבוקר הבנתם את זה.
רוני בריזון (שינוי):
יש שם שקל אחד למטרות לא ראויות?
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
- - -
היו"ר :
חבר הכנסת אורון. חברת הכנסת פולישוק.
חיים אורון (יחד):
שלא יטיף מוסר. אתה ראש האופוזיציה רק בזכותנו. אם מחר בבוקר לא נרצה, לא תהיה ראש האופוזיציה.
היו"ר :
חבר הכנסת אורון, מעל הבמה הזאת כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה. אדוני יכול לקרוא קריאת ביניים. חבר הכנסת אורון, לפני שאקרא אותך לסדר ארד מהבמה; אני לא מסוגל לקרוא אותך לסדר. לכן, ברגע שתמשיך להפריע, אפסיק את הישיבה, כי אני לא אקרא אותך לסדר.
רבותי, אתם עוזרים לראש תנועתכם? אתם חושבים שהוא לא יכול להסתדר בעצמו?
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
תמיד טוב לו להיות גם אתנו.
יוסף לפיד (שינוי):
קודם כול, אם בזכותכם אני ראש האופוזיציה, אני מודה לכם. בחרתם טוב. אני לא בטוח שאתם בוחרים טוב את המנהיג של המפלגה שלכם, אבל את ראש האופוזיציה בחרתם נכון. אני גם מוכן להשיב לכם, אם רק אדע את הכתובת – מה שם המפלגה שלכם. אני קורא שזה עדיין לא הוחלט.
רן כהן (יחד):
בינתיים "יחד".
יוסף לפיד (שינוי):
רבותי, בואו נדבר ברצינות. גם אתם וגם אנחנו, וגם האגף המיליטנטי של הליכוד וגם האגף ה"שרוני" של הליכוד, כולנו יודעים שעכשיו זאת כבר לא בדיחה, עכשיו זה באמת בבשרה של האומה. לכן צריך להתייחס אל הכנסת הזאת – היא אל עצמה והממשלה אליה – ברצינות יתירה. במקום זה, מה יש לנו? יש לנו ממשלה שהיא בתוכה מלאה מריבות; יש לנו הליכוד שבתוכו הוא חצוי לחלוטין; יש לנו מפלגת העבודה שיש בה חמישה דיאדוכים ואין בה אף מנהיג אחד; יש לנו בלגן טוטלי בשם השלטון, וזה כאשר באים אל העם ודורשים ממנו שיצטייד במיטב ההבנה, הסבלנות, הסובלנות ואורך הרוח ויבין את גודל השעה.
לכן אנחנו מציעים אי-אמון בממשלה: מפני שהממשלה אינה ראויה לאמון, אף שהעם ראוי לאמון, ואף שהכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, תהיה מבצר הדמוקרטיה בתקופה הכי מהפכנית שהיתה לנו מאז הסכם השילומים. תראה מה קורה: יושב פה התורן מהממשלה. קראת לו שר התקשורת – הוא שר התחבורה, אבל הוא התורן, והוא המקשר עם הכנסת. אף חבר מחברי הממשלה אינו מוצא לנכון לכבד בנוכחותו את פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, המושב שבו תהיה ההתנתקות. אני מתבייש בפני הציבור בממשלה שאני מתנגד לה. אני מתבייש בזה שראש הממשלה אינו מוצא לנכון לבוא לכאן ולומר: הכנסת הזאת היא מוסד חשוב – חשוב לי – בלעדיו אני לא יכול, הממשלה לא יכולה, העם לא יכול.
אבל לפעמים קורים גם דברים טובים, והדבר הטוב שקרה הוא שוועדת הכספים של הכנסת אישרה היום את העברת הכספים ששינוי דרשה כדי להצביע בעד התקציב.
שלמה בניזרי (ש"ס):
הצבעת על 290 מיליון לחרדים.
יוסף לפיד (שינוי):
זה לא האי-דיוק האחרון שלך, ולא הראשון.
מתוך 700 מיליון ש"ח אישרה היום ועדת הכספים 625 מיליון. צפויים עוד 75 מיליון ש"ח שנועדו להוריד ולהקל את נטל המס של מעמד הביניים. אבל, הואיל והיו השמצות לא מעטות על כך – כיצד אנחנו גוזלים את העם בהקצבות ובהקצאות שאנחנו מכתיבים לממשלה – אומר לכם כמה פרטים על המקום שהכסף הזה הולך אליו: 153 מיליון ש"ח הולכים להורדת שכר הלימוד של הסטודנטים; 130 מיליון ש"ח הולכים להצלת אוניברסיטאות במשבר; 40 מיליון ש"ח הולכים למדעים.
חיים אורון (יחד):
ככה היה יאיר לוי עומד וקורא מספרים. כמוך בדיוק.
היו"ר :
חבר הכנסת אורון.
יוסף לפיד (שינוי):
אני יודע שכואב לך.
חיים אורון (יחד):
מה כואב לי? הציעו לי, חבר הכנסת לפיד. הציעו לי. תשאל את השר. עמדנו בפיתוי. אותנו לא קנו, ואנחנו לא נמכרנו.
היו"ר :
חבר הכנסת רן כהן, תפנה את תשומת לבו של חבר הכנסת אורון לכך שיושב-ראש הכנסת ביקש ממנו להפסיק את קריאות הביניים.
יוסף לפיד (שינוי):
אתם הודעתם שתצביעו בעד התקציב אם אנחנו לא נצביע בעדו. זה מה שהודיע המנהיג שלכם.
חיים אורון (יחד):
בלי אתנן.
יוסף לפיד (שינוי):
אני רק מקריא לכם רשימה שיש בה יותר מעשים טובים מאלה שאתם עשיתם בכל תקופת כהונתכם, לציבור שגם אתם תומכים בו.
היו"ר :
בבקשה לא לפנות אל חבר הכנסת אורון.
יוסף לפיד (שינוי):
30 מיליון ש"ח לתרבות ואמנות; 38 מיליון ש"ח לחיילים משוחררים – כן, שינוי גאה בכך; 23 מיליון לעולים חדשים – מתי השיג כאן מישהו 23 מיליון ש"ח לעולים חדשים?
(דגל התורה):
מתי קיצצו לעולים חדשים? בתקציב הקודם, כשהייתם בממשלה?
היו"ר :
חבר הכנסת גפני.
יוסף לפיד (שינוי):
22 מיליון ש"ח למלחמה בתאונות הדרכים.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
מה עם החתולים הרעבים?
היו"ר :
חבר הכנסת פרוש, נא לשבת.
יוסף לפיד (שינוי):
למישהו כואב שהשגנו 22 מיליון ש"ח למלחמה בתאונות הדרכים? למישהו יש התנגדות? מישהו רואה בזה בזבוז?
שר התחבורה מאיר שטרית:
אני בעד.
יוסף לפיד (שינוי):
אני בטוח ששר התחבורה שמח.
שר התחבורה מאיר שטרית:
למה רק 22?
יוסף לפיד (שינוי):
40 מיליון ש"ח לפלורליזם יהודי. רבותי, מעולם לא השיגה שום מפלגת שמאל – שום ממשלת שמאל, לא כל שכן ממשלת ימין או ממשלה דתית, לא השיגו 40 מיליון ש"ח לפלורליזם יהודי. דרשנו זאת כדי שהציבור יוכל לקבל חינוך יהודי שלא מוטבע עליו ההכשר של הרבנות.
13 מיליון ש"ח לקבורה חילונית, כדי שיהיה אפשר לקבור אנשים שאינם רוצים את הטקסים ועולים חדשים שנהרגים בהגנה על המולדת ולא רוצים לקבור אותם.
(ש"ס):
מוסר כפול שאתה המצאת אותו, מוסר הקניידלך. מאיפה הצביעות שלך?
היו"ר :
חבר הכנסת מרגי.
יוסף לפיד (שינוי):
75 מיליון להקלות מס למעמד הביניים, שהוא המעמד הנלחץ והלחוץ ביותר. העניים אינם משלמים מס והעשירים יכולים לשלם בלי בעיות, אבל זו השכבה שמחזיקה את המדינה על גבה, ואנחנו נקל, ולו במקצת, את עומס המס שמוטל עליה.
רבותי, כאשר היינו בממשלה השגנו 80 מיליון ש"ח לתרבות ולאמנות - -
(דגל התורה):
אחרי שקיצצו 160.
יוסף לפיד (שינוי):
- - הפעם, מהאופוזיציה, השגנו 700 מיליון ש"ח. ואחרי שקראתי לפניכם את היעדים של הכספים – אין פה כסף ייעודי; לא אמרנו שם של שום אגודה, עמותה או ישיבה, אמרנו יעדים כלליים.
חיים אורון (יחד):
אף פעם לא היה.
יוסף לפיד (שינוי):
אנחנו דאגנו לחיילים המשוחררים ולקורבנות תאונות הדרכים, וגם דאגנו לתרופה נגד סרטן המעי הגס, שמשרד האוצר לא מצא כסף בעבורה.
רן כהן (יחד):
אני אקריא מאיפה קיצצו את הסכום הזה.
(ש"ס):
שיגיד אם המרכז הבין-תחומי מקבל או לא.
היו"ר :
חבר הכנסת רן כהן. חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת מרגי, אני קורא אותך לסדר. חברת הכנסת פולישוק, את בדרך.
יוסף לפיד (שינוי):
גם אם לא היה שום דבר אחר שמצדיק את ישיבת 14 חברי שינוי בכנסת הזאת, 700 מיליון השקלים האלה מצדיקים את זה יותר מכל דבר שעשתה כל מפלגה אחרת למען הציבור שהיא צריכה לייצג, ובזה אנחנו עומדים בהבטחה לציבור שלנו, שהוא בעיקרון גם ציבור שלכם. אל תגיד, חבר הכנסת רן כהן, שלא היית שמח לעמוד פה ולהקציב 700 מיליון ש"ח לחיילים משוחררים - - -
רן כהן (יחד):
אם תראה מאיפה לקחו את הכסף הזה - - -
היו"ר :
חבר הכנסת רן כהן. חבר הכנסת אורון, תאמר לחבר הכנסת רן כהן - - -
(דגל התורה):
אולי תקריא מאיפה לקחו את הכסף.
היו"ר :
חבר הכנסת גפני.
יוסף לפיד (שינוי):
מובן שחבר הכנסת גפני כועס על זה – אין לו חיילים משוחררים. לך, חבר הכנסת רן כהן, יש חיילים משוחררים.
(דגל התורה):
באמת, אני לא מבין איך אדם כמוך לא מבין שעבדו עליו. מאיפה לקחו את הכסף? תקריא.
(ש"ס):
מאיפה יבואו ה-700?
היו"ר :
אדוני, קשה לי מאוד. אדוני יתקוף אותם אחד-אחד, ולא יחד, כי קשה לי להתמודד עם כולם.
(דגל התורה):
למה לא דאגתם לנכים?
היו"ר :
חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת גפני.
(ש"ס):
אדוני היושב-ראש, הוא לא עונה לי על השאלות.
היו"ר :
אל תענה לו. הזמן עבר, עכשיו אני נותן לך על כל ההפרעות עוד שתי דקות מלאות.
יוסף לפיד (שינוי):
קודם כול אני רוצה לענות לחבר הכנסת גפני: לעניין הנגישות של הנכים ללימודים, לבנייני אוניברסיטאות, יש בתקציב הזה 10 מיליוני ש"ח. זה יותר ממה שאתה עשית למען הנכים כל חייך.
היו"ר :
למה לתת ציונים?
(דגל התורה):
אל תגיד לי מה עשיתי ומה לא עשיתי.
היו"ר :
חבר הכנסת גפני, אדוני, הוא הזכיר אותך אישית. תזכיר לי שאני צריך לתת לך את זכות הדיבור.
יוסף לפיד (שינוי):
רבותי, אני קורא לממשלה להתעשת, אני קורא למפלגת הליכוד למצוא לשון משותפת, אני קורא למפד"ל למצוא אחדות, אני קורא למפלגת העבודה לגלות מי מבעיר אותה, אני קורא ליהדות התורה להתאחד מחדש. אנחנו זקוקים לאחדות באומה הזאת, ובינתיים רק שינוי מפגינה את האחדות הזאת.
(דגל התורה):
אולי גם אתם תתאחדו?
היו"ר :
חבר הכנסת גפני.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
מה עם פריצקי? צל"ש.
יוסף לפיד (שינוי):
רבותי, אני חוזר, ובזה אני גומר. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הגנתך בזמן נאומי - - -
היו"ר :
לא היה לי קל, אני מוכרח לומר.
יוסף לפיד (שינוי):
אני חוזר על מה שהתחלתי בו ושואל: אריק שרון, אייכה?
היו"ר :
תודה ליושב-ראש תנועת שינוי, שהוא גם ראש האופוזיציה, אשר הרבה לתקוף את האופוזיציה גם בנאומו. אדוני השר, האם אדוני מבקש להשיב? על הצעות אחרות כתוב לי ששר האוצר משיב. אדוני ישיב על ההצעה הזאת.
(דגל התורה):
אני יכול למסור הודעה אישית?
היו"ר :
אתה יכול, אבל נדמה לי שכבר מיצית את יכולתך להשיב להודעה האישית. נדמה לי שיושב-ראש האופוזיציה כבר השיב לך על הודעתך האישית שהודעה לו.
(דגל התורה):
הוא לא יודע מה עשיתי בעשר השנים האלה.
היו"ר :
אדוני ישמור על התקנון. אדוני מיצה את עצמו.
שאול יהלום (מפד"ל):
ועדת הכנסת החליטה על דיון משולב.
היו"ר :
ידוע לי. הדיון הוא משולב, אבל כתוב לך בסדר-היום שעל שני הנושאים האחרים ישיב שר האוצר. אם שר האוצר לא יגיע לכאן, ישיב השר המקשר, שהוא גם השר המשיב כרגע. הוא רצה להשיב על שלוש הצעות האי-אמון יחד, אבל ניתן את האפשרות לשר האוצר.
שר התחבורה מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעת האי-אמון של יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת טומי לפיד.
אני מבקש להודיע, אדוני היושב-ראש, שאני רואה בכנסת הזאת מבצר של הדמוקרטיה, מקום שבו נצטרך למצוא את האיזונים המתאימים לנוכח מה שעומד להתרחש בחודשים הקרובים בישראל, לנוכח תוכנית ההתנתקות.
אין לי ספק, והדבר לא נעלם מעיני ראש הממשלה, שהממשלה והעם יעמדו בקושי גדול מאוד, ובעיקר המתיישבים יעמדו בקושי גדול עוד יותר, כי הרי אותם מוציאים ממקום מגוריהם, שבו חיו 30 שנה, וכל אחד יכול להבין את הכאב ואת הקושי שבעקירת אדם מביתו.
אבל, חשוב מאוד שגם אם מישהו מתנגד להתנתקות הזאת, הוא צריך לעשות זאת על-פי החוק, ולא בדרך שקבוצות נוהגות בימים אלה, וגם הבוקר: חסימת כבישים, הבערת צמיגים על הכבישים, הנחת מטעני דמה ברכבת ובתחנות הסעה, הפצת כרוזים בתוך מטעני הדמה הללו, שאומרים שההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים, ואומרים – אולי רומזים לכך – שבכוונתם אולי לעשות גם דברים חמורים יותר ולא להניח דווקא מטעני דמה. זה צריך להיות בלתי נסבל מבחינת כל הבית הזה. אני בטוח שכך הוא, גם מבחינת אלה שמתנגדים להתנתקות, ממפלגתי וממפלגות אחרות.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
יש חדשה טרייה עכשיו. רק עכשיו הותר לפרסום.
היו"ר :
הוא שמע אותך.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
רצו לפגוע במסגדים.
היו"ר :
חבר הכנסת דהאמשה, השר שמע אותך. אם הוא ימצא לנכון הוא ישיב, כי זו הצעה לסדר.
שר התחבורה מאיר שטרית:
כל הניסיונות האלה ליצור מצב של בוקה ומבולקה במדינה, ליצור מצב של הפחדה, לא ימנעו את תוכנית ההתנתקות. לזרועות הביטחון לא תהיה ברירה אלא לפעול במירב האמצעים שיש בידיהן, ובכל הכוח, כדי למנוע מגורמים קיצוניים להכניס את העם הזה, חלילה, למאבק בין אחים ולפגיעה הדדית.
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהכנסת על כל חלקיה, אופוזיציה וקואליציה, תיתן את הגיבוי הדמוקרטי המלא לפעולות הממשלה, אפילו אם חלק יתנגדו לפעולות אלה, כי זאת המשמעות של דמוקרטיה וזה המבחן האמיתי שלה. זה לא קונץ לתת גיבוי ותמיכה לממשלה רק על דברים שמסכימים אתם; דברים שהכנסת החליטה מחייבים את כולם. אני מקווה שהבית הזה ייתן גיבוי לדבר אחד לפחות – שתישמר האחדות בעם, ושאותם גורמים קיצוניים, לא חשוב על מי הם מאיימים, חבר הכנסת דהאמשה, אם הם מאיימים על הר-הבית, על הממשלה או על אנשים, או שהם מאיימים לשים חומר נפץ או גורמים הפרעות חמורות מאוד בכבישים, ולא משנה מי הגורמים, זרועות הביטחון יעשו את כל הדרוש כדי למנוע מגורמים כאלה להכתיב את הקו, ואני בטוח שכך ייעשה בכל הדברים הקשורים לעניין, גם בעניין הר-הבית וגם בנושאים אחרים. כוחות הביטחון מצליחים בכלל לא רע.
אני חושב שמיותר לחלוטין להיכנס למאבק שלא בחסות החוק. מותר להתנגד, כמובן, מותר להפגין, מותר לעשות כל פעולה של התנגדות, אבל במסגרת החוק. זה לגיטימי, וכולנו גם צריכים לתת גיבוי לפעולות שהן לגיטימיות, אבל אסור לנו לתת גיבוי לפעולה שאינה לגיטימית.
חבר הכנסת טומי לפיד, אני מוכרח להגיד לך, אתה תוקף את הממשלה וגם את האופוזיציה. כמעט ביקשתי מג'ומס שיענה לך במקומי, כי ראיתי שהוא נלהב מאוד. הוא חזר עם התלהבות גדולה מאוד לדבר. אבל אני רוצה לומר לך, בעניין הקצבת הכספים למפלגות, אין ספק, ודאי שאני שמח שהמלחמה בתאונות הדרכים מקבלת עוד 20 מיליון ש"ח. ודאי שאישית גם נאבקתי להגדיל את התקציב הזה ככל שיכולתי, לצערי לא בהצלחה. זה כוחה של האופוזיציה; כאשר נאלצו לקנות את הקולות, לא היתה דרך אחרת. הממשלה שילמה על קניית הקולות האלה – למפלגת העבודה 600 מיליון ש"ח, לשינוי 700 מיליון ש"ח ולמפלגות החרדיות 290 מיליון ש"ח.
דוד טל (עם אחד):
זה נקרא לקנות שלטון בכסף, אדוני השר?
שר התחבורה מאיר שטרית:
מנית נקודות חשובות מאוד, ובצדק. אמרת: אף פרוטה לא נקבנו בשם של מוסד כלשהו, אלא דיברנו על נושאים חשובים מאוד בעינינו ובעיני הציבור. אבל היה יכול לעמוד פה על הבמה הזאת חבר הכנסת גפני ולמנות לך לאן הלכו 290 מיליון השקלים שלו – לגורמים חשובים לא פחות: לתת אוכל לילדים שקיצצו להם את הקצבאות קיצוץ דרסטי - -
יוסף לפיד (שינוי):
לישיבות...
שר התחבורה מאיר שטרית:
- - להגדיל את ההקצבות למשפחות עניות שחיות מתחת לקו העוני, משפחות של אברכים שחיים מאותה קצבה וקיצצו להם אותה ב-60%.
אילן שלגי (שינוי):
הם לא רוצים לעבוד, לכן אין להם כסף.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אם הם לא מגדלים חתולים, הם לא זכאים.
שר התחבורה מאיר שטרית:
לכל אחד יש נושאים החשובים לו, חבר הכנסת שלגי.
אילן שלגי (שינוי):
הם לא מִסכנים, הם רק בטלנים.
היו"ר :
חבר הכנסת שלגי, הערתך נשמעה ונרשמה.
שר התחבורה מאיר שטרית:
זה עניין של הגדרה.
היו"ר :
כשאני לא מעיר לך זה לא סימן שאני מסכים שתמשיך. אני רוצה לראות עד לאן אתה מגיע.
חיים אורון (יחד):
לקחו 700 מיליון ש"ח - - -
היו"ר :
חבר הכנסת אורון, אתה מדבר אל טומי לפיד פעמיים: פעם ישירות אליו ועכשיו באמצעות השר שטרית. מה זה?
שר התחבורה מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, שלא תהיינה טעויות: את כל התקציב הזה, של מיליארד ו-300 או מיליארד ו-400 מיליון ש"ח, נאלצה הממשלה לקצץ מתקציבי המשרדים השוטפים. לא היה שום מנוס מכך, כי לא רצינו לפרוץ את מסגרת התקציב ולא רצינו שהגירעון יגדל. לכן, בלית ברירה נאלצו כל השרים בממשלה להצביע בעד קיצוץ במשרדיהם כדי לממן את הדברים האלה. זה במידה רבה שינוי סדר העדיפויות, שינוי שהוא לא בהכרח נכון.
רשף חן (שינוי):
לדעתנו הוא נכון.
שר התחבורה מאיר שטרית:
יכול להיות. אני מבטיח לך שאם הייתי יושב אתך ושם לך על השולחן בעיות שאין להן פתרון בתחומים אחרים, אולי גם אתה היית חושב שסדר העדיפויות צריך להיות אחר.
חיים אורון (יחד):
בקריאה ראשונה הם הצביעו בעד.
שר התחבורה מאיר שטרית:
ודאי.
חיים אורון (יחד):
על התקציב המקורי הם הצביעו בעד.
היו"ר :
חבר הכנסת אורון, עכשיו אדוני עוזר לשר?
שר התחבורה מאיר שטרית:
למה אני מעלה את זה? מכיוון שסיעת שינוי פרשה מהממשלה רק בגלל אותם 290 מיליון ש"ח שהוקצו לעדה החרדית. אגב, כידוע לך, שינוי פרשה בניגוד גמור לדעתי, ועשיתי כל מה שיכולתי כדי לשכנע, גם את טומי, גם את פורז וגם את השרים שהיו בממשלה מטעם שינוי, להימנע מיציאה מהממשלה. חשבתי שזאת טעות פטאלית; בסופו של דבר הרי הייתם שותפים לממשלה ולכל המהלכים שלה עד היום, וזאת היתה טעות לעזוב את הממשלה. לכן חשבתי אז – מלכתחילה, לא בדיעבד, בדיעבד זה לא קונץ להגיד – מההתחלה חשבתי שזאת טעות איומה לעזוב את הממשלה.
אברהם פורז (שינוי):
אבל הליכוד לא רצה - - -
היו"ר :
רבותי, אנחנו רק בהצעה אחת וכבר עברה כמעט שעה.
שר התחבורה מאיר שטרית:
אני חושב שכאשר באים היום לתקוף את הממשלה על הקצבות לחרדים זה כבר עניין לא רלוונטי, שכן גם שינוי, שנמצאת באופוזיציה, עמדה על דברים שחשובים לה וקיבלה אותם. לכן ההתקפות הקודמות הן ממש לא רלוונטיות.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין מקום להצעת אי-אמון בעניין הזה, ואני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון ולהסירה מסדר-היום.
היו"ר :
תודה לכבוד שר התחבורה והשר המקשר, השר מאיר שטרית. יעלה ויבוא חבר הכנסת ניסן סלומינסקי לנמק את הצעת סיעות המפד"ל והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל המצב הקשה של השכבות החלשות ושל הנזקקים עקב המדיניות הכלכלית.
כבוד השר, אדוני הוא גם השר המקשר; אם השר נתניהו לא יבוא, אדוני לא ישיב?
שר התחבורה מאיר שטרית:
לא.
היו"ר :
זאת אומרת, לא יהיה מי שישיב מטעם הממשלה, וגם שולחן הממשלה יהיה ריק כאשר מביעים אי-אמון?
שר התחבורה מאיר שטרית:
- - -
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
יש נושאים לשרים נוספים.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אפשר להחליט שכל ארבעה סגני שרים נחשבים שר והם ישבו פה באמצע במעגל.
היו"ר :
בעוד חמש דקות אפסיק את הישיבה אם לא יהיה פה שר מהממשלה. בבקשה, אדוני.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אין ממשלה. הנה ההוכחה הכי ברורה לכך. האמת היא שחשבתי - - -
היו"ר :
שר האוצר מגיע. הוא בדרך. אני לא סופר את עשר הדקות עד שהוא יגיע.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
לא חשוב, אני גם לא אדבר עשר דקות.
חברי חברי הכנסת, האמת היא שחשבתי שהיום תהיה היסטוריה בכנסת: שאני אעלה אל הדוכן אחרי דבריו של יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת טומי לפיד, ואומר, רבותי, אמן על דבריו, ולא אוסיף וארד. הוא דיבר כל כך יפה, כל כך טוב, עד שפתאום הוא קלקל הכול. מה הוא אמר? פתח ואמר: איפה ראש הממשלה? לא יכול להיות שבמושב הזה של הכנסת, שהוא אולי המושב הקשה והגורלי ביותר שיכול להיות מאז ואינני יודע עד מתי - - -
היו"ר :
אדוני, היום נפתח כנס, כנס הקיץ של המושב השלישי של הכנסת השש-עשרה. מושב הוא שנה. יש כנס החורף וכנס הקיץ.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
נפתח הכנס – לא יכול להיות שראש הממשלה לא יהיה פה. לא יכול להיות שראש הממשלה לא יישא דברים לפני הכנסת. לא יכול להיות ששולחן הממשלה יהיה ריק.
הדבר השני שהוא אמר הוא שכל כך הרבה אירועים בלתי דמוקרטיים קרו בכל המהלך הזה, והכנסת היא המבצר הדמוקרטי היחיד שאולי יכול להגן ולשמור על הדמוקרטיה הישראלית – אולי – וכמה חשוב לתת לה את העוצמה, וראש הממשלה עושה בדיוק את ההיפך: מחליש אותה, מנסה להחליש אותה, מנסה לפלג אותה, בהיותה מבצר הדמוקרטיה. נכון שנעשים דברים נוראים מבחינת הדמוקרטיה. כל התהליך כולו, מראשיתו ועד סופו, ובכללו החוק שהתקבל, כולו תחת הצל האנטי-דמוקרטי, לרבות ההצבעה שאנשים – אני לא רוצה לומר שקיבלו, אבל התשלום על ההצבעות היה לא רק בשיק, אלא במזומן – לא היתה להם סבלנות לקבל שיק לחודשיים-שלושה מאוחר יותר; הם דרשו לקבל במזומן את המינוי ואת הדברים האחרים.
יוסף פריצקי (שינוי):
- - - איך זה עובד, ואחרי כן מדברים על כבוד הכנסת או לא כבוד הכנסת. אם אתה חושב שיש כאן משהו לא טוב, לך ליועץ המשפטי לממשלה ותגיש תלונה - - -
היו"ר :
הערתך במקומה, אבל הוא רשאי לומר מעל במת הכנסת כל מה שעולה על רוחו. הציבור ישפוט. אילו הוא היה אומר את זה עליך באופן אישי, אני מבין.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אולי הכנסת היא המבצר האחרון, ותפקידה לשמור נגד כל ההליכים האנטי-דמוקרטיים שראש הממשלה הוביל מהיום הראשון, עוד לפני שהוא קיבל מנדט, אחר כך הוא חוזר לממשלה, כשכולם כבר יודעים, ואומר להם: רבותי, כבר אין ברירה, אחרת נקלקל את היחסים עם הנשיא בוש. אבל הרי מראש אמרנו לך שלא תיסע לפני שיש לך מנדט, ואתה יודע שרוב הממשלה מתנגד, אז למה אתה נוסע ומתחייב ואחר כך אתה בא?
כדי לקבל רוב הוא מפטר שרים – ואני יכול להראות לכם שלב אחר שלב איזה דבר אנטי-דמוקרטי זה. הולכים לעשות צעדים שחותכים את העם מכל הכיוונים. צדק טומי לפיד כשאמר שכל ההליכים הם אנטי-דמוקרטיים ואולי הכנסת הזאת יכולה לשמור, אבל הממשלה אינה ראויה לזה, כי היא אנטי-דמוקרטית. כך הוא פתח ואמר. רציתי לעלות אחריו ולומר אמן, אבל מה קרה? איך הוא המשיך? הרי היה בידכם, טומי לפיד ואנשי שינוי, להפיל את הממשלה הזאת, ומה עשיתם? תמורת כסף נתתם לה לחיות.
אתה מפרט כאן דברים יפים מאוד, ואני יודע להעריך שמקבלים כסף, אבל מה התמורה ששילמתם? אז אם התמורה היתה שאתה מצטרף לקואליציה סתם, זה מכובד – זו דרכה של הכנסת; אבל אם התמורה היא שאחרי שדיברת כל כך יפה ואמרת כמה שהממשלה וראש הממשלה הם אנטי-דמוקרטיים, וכמה חשוב לשמור – בסוף מה עשית? תמורת כסף מכרת את כל העקרונות שלך. את הכול מכרת, את כל המלים היפות. איזה סדר זה? איזו חוכמה זו? מה זה? גם אתה נכנסת לאותו מעגל אנטי-דמוקרטי שבו תמורת כסף אפשר לקנות גם את הדמוקרטיה, שבו אפשר לקנות תהליכים לא ישרים ולא הגונים תמורת כסף ולהצדיק אותם.
לכן אני אומר, שבתקופה כל כך קשה, גם מבחינה כלכלית – שנפרט - - -
היו"ר :
עכשיו נכנס השר פינס, ואני מתחיל להפעיל את השעון.
(מפד"ל):
לא שר האוצר אמור לענות?
היו"ר :
ברגע שיש שר מהממשלה, הוא יחליט אחר כך אם הוא רוצה להשיב. הממשלה אינה חייבת להשיב. נער היית והיית גם שר, וגם חבר ועדה - - -
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אדוני, אני אתן לו עצה: אם יחליט שגם שכל מי שבפוטנציה יכול להיות שר, תמיד יהיה כאן ייצוג.
היו"ר :
אם כך, כל חבר כנסת הוא פוטנציאל.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
בכל אופן, ממשלה שגם מבחינה כלכלית – ונפרט – גם מבחינת אופיה היהודי של המדינה – ונפרט – אבל בעיקר מבחינת הלכידות, השמירה על המדינה, הדבר היחיד שמלכד, האחדות שהיתה אי-פעם לעם הזה סביב משהו – ממשלה שהולכת ומפרקת, ומותחת את החבל הרבה מעבר למה שאפשר, והחבל נקרע – מתחיל להיקרע – שלא יעמוד כאן שר התחבורה ויאמר: אחרי שהממשלה והכנסת החליטו בואו תהיו ילדים טובים.
ודאי שאף אחד לא רוצה לקרוע את החבל, אבל כשאתה עומד וזורק מישהו מהקומה העשירית, ואומרים לך מראש שאם לא יהיה כלום הוא ימות כשיגיע לקרקע, ואתה אומר שלא אכפת לך ואתה זורק אותו, ועכשיו אומרים: בואו נראה איך להציל, שלא יתפרק העסק, ברור שאותו אחד שנופל מנסה לעשות כל מיני תרגילים כדי לשרוד; נכון שיש דברים שלא הייתי עושה ושאני מתנגד להם, אבל מראש ידעתם שזה יהיה כך, למה קודם כול זרקתם את העסק ורק לאחר מכן אתם רוצים לדבר על אחדות? איזו חוכמה היא זו לדבר על אחדות אחרי שאתם הולכים וקורעים ויודעים מראש?
והנורא מכול – אם אני אשווה את זה למה שעשה ראש הממשלה בגין, אף שגם לפינוי ימית התנגדתי, אז לפחות בא ראש הממשלה לעם בהליכים דמוקרטיים ואמר: רבותי, אני מביא שלום עם מדינה גדולה, ואני צריך לשלם תמורה, וזה כואב, אבל בואו תחליטו. אני מתנגד, אבל לפחות אפשר להבין מזה שעושים משהו, שיש תמורה, שיש דיון, שיש ויכוח. ומה קורה פה? עד היום אף אחד לא יודע להסביר באמת למה עושים את ההתנתקות, מה מקבלים תמורת זה. אף אחד לא יודע. שלום – אף אחד לא מדבר; הפסקת המלחמה – אף אחד לא מדבר; ביטחון – כולם צוחקים מזה.
תשמעו, הרי ברגע שתהיה ההתנתקות – שר הביטחון כבר הודיע על זה – 44 יישובים בדרום, שעד היום הם מוגנים, יהיו נתונים לאיום של טילים. הולכים למגן את כל הגגות בקיבוצים. אתם יודעים מה קורה בקיבוצים? רק היום שמענו עדות שיש פניקה נוראה בקיבוצים, למגן שם, שלא לדבר על מה שיהיה ביהודה ושומרון באותו רגע: כל ה"קסאמים" יצאו מתחת לרצפה, יהיה איום תמידי על נתניה ועל השאר, אז אנחנו מדברים על ביטחון?
הרמטכ"ל אמר – נכון, הוא שילם על זה ביוקר – שזה ייתן רוח גבית לטרור, שהטרור יגבר. הוא שילם על זה ביוקר, אבל כולם אומרים את זה, גם ראש השב"כ; אני לא יודע אם הוא שילם על זה או לא, אבל גם הוא הלך. כל מי שלא הסתדר עם הקו הדיקטטורי הזה – משלם. אז למה עושים את ההתנתקות הזאת? למה הולכים וקורעים את העם בנקודה הכי כואבת? אין תשובה.
התשובה היחידה ששמעתי היא, שראש הממשלה נכנס לפניקה בגלל מה שעשו אנשי ז'נבה ובגלל עמי אילון, שאז הלך עם התוכנית שלו. ראש הממשלה נכנס לפניקה וחיפש תוכנית, לא חשוב איזו, ומאז אנחנו משלמים את המחיר, ואף אחד לא יודע להגיד למה. יגיע הרגע שאנשים יקומו ויגידו שהמלך עירום, מה עשינו, לאיזה טירוף הגענו.
היו"ר :
מההתנתקות אדוני יכול לעבור עכשיו לעניינים הכלכליים, כי השר נמצא.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
לשר חשובה גם ההתנתקות.
היו"ר :
בלי כל ספק, אבל בזה הוא כנראה מסכים אתך. אני מצטער, ההערה שלי כנראה אינה במקומה.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
על זה אנחנו מדברים. אם הוא מסכים אתנו, למה זה לא בא לידי ביטוי? דרך אגב, בהזדמנות זו אני רוצה לשבח את יושב-ראש הכנסת, שייצג אותנו - - -
היו"ר :
אבל לא תקבל אפילו דקה נוספת.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אני לא צריך את זה. אני רוצה לשבח את היושב-ראש, שייצג אותנו נאמנה בנושאים האלה בטקס, ובטקסים אחרים, ודיבר מתוך הלב על דברים אמיתיים ונכונים. צריך לשבח אותך, מגיע לך. כשמגיע, מגיע.
היו"ר :
כשלא אהיה פה תשבח אותי.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
תאמין לי שאנחנו משבחים אותך מאחורי גבך.
היו"ר :
תודה רבה. נא להמשיך.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
לכן אני אומר שנעשים מהלכים דיקטטוריים. כשטומי לפיד דיבר על זה, אמרתי: כל הכבוד, ורציתי לעלות, רק לומר אמן ולרדת. תהיה פעם היסטוריה בכנסת, מה יש? אבל פתאום הוא המשיך, והתחיל להסביר: אבל תמורת 700 מיליון שילכו לאוניברסיטאות – שזה דבר חשוב – וחלק למקום אחר, תמורת זה מכרנו את נשמתנו, מכרנו את הדמוקרטיה, מכרנו הכול. על זה אני לא יכול להגיד אמן.
היו"ר :
אני מבקש מעם אחד שלא להתחבר ליחד בפרהסיה.
דוד טל (עם אחד):
תרשה לי, אדוני, להגיב על מה שאדוני אמר.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
זו הסיבה הראשונה והבסיסית לכך שצריך להצביע נגד, להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. הסיבה השנייה היא כלכלית. נמצא כאן שר האוצר – יודע שר האוצר, ושיבחתי אותו, וכך עשתה גם מפלגתי לאורך כל הקדנציה, על נחישותו ועל דבקותו – הוא החליט שיש תוכנית כלכלית, והוא מוביל אותה בדבקות ובמסירות. יכול להיות שלפעמים הוא צריך לשלם מחיר, אבל הוא מוכן לעשות את זה, ומוביל. חלק מעיקרי התוכנית הזאת גם מקובלים עלינו, לכן גם תמכנו בו כשהיינו בקואליציה, ולא בגלל זה עזבנו. אבל אמרנו לו כמה פעמים, ואנחנו אומרים גם היום, שיש בתוכנית הזאת חלקים נוראים, דברים שלא יכולים להיות במדינה יהודית.
הבסיס של התוכנית ושל התקציב היה לומר לאנשים: לכו לעבוד, אל תחיו מקצבאות, אל תחיו ממענקים, אל תחיו ממתנת חסד. גם הרמב"ם אמר, שהצדקה הכי גדולה היא לתת לאיש מקור עבודה. זאת הצדקה הכי גבוהה, זאת הדרגה הכי גבוהה. רק אם אין, הולכים לתת את הדרגות האחרות של הצדקה. לזה אני מסכים, אבל כשהתוכנית לא יודעת להבחין בין אדם לאדם וכשהתוכנית מקצצת באותם מקומות שלא שייכים, בקשישים לדוגמה - אנחנו רוצים לשלוח את הקשישים שוב ללכת לעבוד שאנחנו מקצצים אצלם? אנחנו רוצים לשלוח לעבודה את הנכים או את האוכלוסיות החלשות, את כל אותם חסרי הישע? בדיוק להיפך. יש אוכלוסיות שלא יוכלו לשרוד את התקופה.
אומר לי שר האוצר: נכון, תהיה תקופה קשה, אבל אחר כך תהיה לנו כלכלה בריאה, וכשתהיה לנו כלכלה בריאה נוכל לחזור ולעזור לשכבות החלשות. זה נכון. כשלמדינה אין כסף והיא חלשה, קשה לה לעזור גם לשכבות החלשות, אבל אותן אוכלוסיות לא ישרדו את השנים האלה, וכאן הממשלה היתה חייבת לעשות את החריגים הגדולים ולראות איך היא נותנת מגן לאותן אוכלוסיות שלא ישרדו את השנים האלה עד שיגיעו, אולי, שנים טובות, שבהן המדינה תוכל לטפל בהן. התקציב לא עושה את החסד הזה אלא ממשיך בקיצוצים דרסטיים.
ישראל היא המדינה עם פער המשכורות הגדול ביותר בעולם. עיני לא צרה באנשים שמגיע להם שירוויחו הרבה, אבל יש פער אדיר בין המשכורות הגבוהות לבין משכורות שאנשים לא יכולים לחיות מהן, כשהכול עולה כסף והתקציב לא נותן מענה לנושא הזה. זאת הסיבה השנייה לכך שהממשלה הזאת צריכה או להיטיב את דרכיה או להגיד שלום וללכת ולקבל את אמון העם בבחירות.
הסיבה השלישית, בחצי הדקה שנותרה לי, היא אופיה היהודי של המדינה. לא היתה תקופה כזאת, ואני אומר את זה דווקא בזמן ממשלת הליכוד. כשהיתה ממשלת העבודה ההיא, היא שמרה על אופיה היהודי של המדינה, על-פי התפיסות שלה, פי כמה מהליכוד, שהוא אמון על זה. אני לא מדבר על כל הליכוד. יש אנשים בליכוד שנפשם, לבם ומוחם אחרים, אבל הממשלה מובילה לנתק מוחלט בין המדינה לדת, או שהיא מנסה לתת למדינה אופי של מדינת כל אזרחיה. המדינה נעשית יותר ויותר מדינת כל אזרחיה, והכוונה היא, האם אתה רוצה להיות יהודי או להיות משהו אחר? בבקשה, אבל המדינה כמדינה היא מדינה ככל העמים, מדינה לכל אזרחיה.
הדבר הזה בא לידי ביטוי בכל דבר, לרבות בחוק האזרחות האחרון. אף אדם בעולם לא היה מבין את זה. מצד אחד אנחנו נלחמים נגד טענתם על זכות השיבה שלהם, ומצד שני אנחנו נותנים להם את זכות השיבה. מאות אלפי אנשים נכנסו בתרגיל שכולם מכירים – יעני להתחתן עם מישהו פה, לעבור לפה, ואחר כך כבר לא חשוב מה יקרה.
היו"ר :
אדוני מעלה מגוון של נושאים.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אמת. אני מסביר למה הממשלה צריכה ללכת.
היו"ר :
אבל אם אדוני ירחיב את היריעה, לא יהיה לנו זמן להצביע על בקשתך.
רן כהן (יחד):
אף אחד מעולם לא - - - את התוכנית של שר הפנים.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
יהיה זמן להצביע, אולי לא יהיה זמן להשיב. לא ראוי להם שישיבו.
היו"ר :
עד שהם לא ישיבו לא נצביע, ולכן כדאי שאדוני יסיים. אדוני נמצא על הדוכן כבר 15 דקות כי הוא זכה בחמש דקות מן ההפקר, לא שלו, אלא מן ההפקר הממשלתי.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
תכננתי לעמוד כאן חצי דקה. אם כך, אני מסכם ואומר, שהממשלה הזאת ראויה לאי-אמון בגלל הקרע האדיר שהיא עושה בעם, בגלל התוכנית הכלכלית שלא שמה את לבה לשכבות שאליהן היא צריכה לשים לב, ובגלל אופיה היהודי של המדינה, שכן הממשלה הזאת קוטעת ומרחיקה אותנו מהאופי היהודי של המדינה. תודה רבה לך, אדוני.
היו"ר :
תודה רבה. שר האוצר ישיב על שתי ההצעות יחד. אני מזמין את חבר הכנסת שלמה בניזרי לעלות ולנמק את הצעת האי-אמון של סיעת ש"ס בנושא: המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותו. אחריו ישיב שר האוצר וראש הממשלה לשעבר.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, זה עתה שבנו מפגרת הפסח, ורוב העם היהודי, לפחות לפי הסקרים, הסב לשולחן הפסח. פתחנו את דברי ההגדה במלים הבאות: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים". כלומר, אנחנו מזכירים אירוע היסטורי שאירע בעבר, לפני 3,317 שנה, כאשר יצאנו ממצרים. אנחנו מזכירים רק אירוע היסטורי – הנה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים.
היו"ר :
זה לחם העוני.
שלמה בניזרי (ש"ס):
זה לחם העוני. רבותי, כמה מציאותיים ואקטואליים הדברים שאמרנו אז בהרבה בתים היום. בהרבה בתים, כאשר הם אמרו, הא לחמא שאכלו אבותינו, הם בטח הוסיפו ואמרו: ושאנחנו אוכלים גם היום, לצערנו הרב. כל כך אקטואלית ההגדה הזאת.
אני לא יודע מה אתם עשיתם לפני חג הפסח, הרבה חברי כנסת נסעו לחו"ל, אבל אני הסתובבתי בין עמותות לחלוקת מזון והלכתי וסיירתי וגם בעמותה שבתוך ביתי. אנחנו אוספים אוכל ומחלקים למשפחות. ראיתי את התורים שהולכים ומתארכים, ומשנה לשנה נעשים ארוכים יותר. לאנשים היתה פעם קצת בושה, מה יגידו, אבל היום הם עומדים נוכח המצלמות ואומרים: תצלם, כן, אין לי אוכל. הם לא מתביישים היום. אם הם הגיעו למצב שאין להם אוכל והם מוכנים לדבר על זה בפרהסיה, בפומבי, סימן שהגיעו מים עד נפש.
המצב הכלכלי כל כך מעורער אצל אותן משפחות וכל כך מדורדר, שאנחנו מתבשרים כל שני וחמישי על נערות, בערד ובמקומות אחרים בארץ, נערות בנות 13-14 שהולכות ומוכרות את גופן כדי להתפרנס, כדי להביא אוכל לבתים שלהן. הגענו לשפל הנוראי ביותר - למכור את גופן. בעבר הבאנו דוגמאות מילדים שבאים לבתי-הספר וגונבים אוכל מתלמידים אחרים. כשנאמר לו: מילא, לקחת סנדוויץ' אחד או שניים, אבל למה שלושה או ארבעה? הוא אמר: לקחתי גם לאמא וגם לאחים.
המצב כל כך מדורדר, ואנחנו שומעים גם את ראש הממשלה וגם את שר האוצר שמדברים על הצלחת התוכנית הכלכלית. כלכלית בכ"ף או בקו"ף, אדוני ראש הממשלה? כמה פעמים אמרנו כשלא היית פה את הביטוי הרפואי – הניתוח הצליח, אבל החולה מת? יכול להיות שאתה מצליח והכלכלה שאתה מנסה להביא לנו כל כך משגשגת, אבל האם אתה יכול להסתכל בעיניהם של אותם אנשים?
כל פעם אתם מזכירים שחילקתם אוכל ל-150,000 בבתי-הספר, והיום התברר שמדובר רק ב-50,000. בדיוק נכנסת חברת הכנסת תמיר, והיא אמרה את זה היום בצורה הברורה ביותר – רק 50,000. וכי זה הפתרון לאותם אנשים? הילד יקבל קצת אוכל לבית-הספר, אבל מה עם שאר הילדים? מה עם שאר בני המשפחה? מה עם שאר ההוצאות של המשפחה? לממשלה הזאת אין מושג שנקרא חמלה?
אנחנו בהלכות פסח, ו-30 יום קודם הפסח דורשים ושואלים בהלכות הפסח. כותב שם הרמ"א, מייסד מנהגי אשכנז: ונהגו לחלק מעות חיטין, דבר שנקרא קמחא דפסחא. אומרים: מה הקשר? תלמד הלכות פסח, איך הגעת לקמחא דפסחא? מסבירים ואומרים: לא שווה לימוד כל התורה מסביב אם אתה לא דואג לעניים. לא שווים כל התוכנית הכלכלית, כל המדיניות וכל ההישגים שתגיעו אליהם אם פה, במדינת ישראל, ביום העצמאות ה-57 שלה, אנשים רעבים. אתם כנראה לא מבינים, אין לכם רגישות.
ראיתי סיפור יפה בהגדה של פסח, שמביא אותו ב"חזון עובדיה" הרב עובדיה יוסף, על אותו אדם שבא לרב ושואל אותו: אין לי יין לארבע כוסות, האם אני יכול לברך על ארבע כוסות חלב? מייד קרא הרב לרבנית ואמר לה: תני לו 25 רובל. נתנה לו, ואז שואלת הרבנית את הרב: כבוד הרב, הוא אמר שאין לו יין, תן לו 2-3 רובל, למה נתת לו 25 רובל? אמר לה: גברתי, איפה השכל שלך? אם הוא שאל אותי אם מותר לשתות ארבע כוסות של חלב, זה אמור בכל הסעודה. זה אומר שגם בשר וגם עוף אין לו לכל הערב, כי איך הוא יכול לשתות חלב לאחר אכילת בשר? כלומר, אין לו כלום בבית שלו. לכן נתתי לו לכל הארוחה, לא נתתי לו רק ליין.
חכם עיניו בראשו, וטיפש עיניו ברגליו? אלא פירושו של דבר, כשאתם באים לעשות תוכנית, אתם מדברים - להוציא אנשים לעבודה, אדוני ראש הממשלה. כשאני הייתי שר העבודה, קידמתי את תוכנית ויסקונסין, ודיברנו על מקל וגזר. אז אמרנו, בסדר, אתה רוצה לדחוף אותם, תן עבודה. זה היה התנאי שאני הבאתי אז. תנו מקומות עבודה. אין מקומות עבודה, אל תקדם את התוכנית. פה אתם עשיתם, אך ורק הכיתם, לא עם מקל, עם נבוטים, עם גזעים, נתת להם על הראשים שלהם.
דיבר פה חבר הכנסת סלומינסקי לפני כן, שהוא בעד להוציא אנשים לעבודה, אבל הוא שוכח שלמעלה מ-40%, או 60% מאלה שעובדים, גם הם זקוקים לאותה הכנסה נוספת, גם הם נמצאים מתחת לקו העוני. ריבונו של עולם, גם אלה שעובדים, ברגע שהלכת ופגעת להם בקצבאות, אז מה אם הם עובדים? כמה בן-אדם מביא פרנסה הביתה, במקומות העבודה, דרך חברת כוח-אדם? 3,000, 4,000 שקל? עם שמונה, עשר נפשות, כמה כבר הוא יכול לפרנס באותו בית? קצת חמלה תפגינו בתוך כל התקציבים הללו שאתם מדברים עליהם כל היום. שום דבר.
ואני שמעתי ממך, אדוני, היום, בשבועות האחרונים, שיש לכם עוד תוכניות. באתם ודאגתם לעניים. 11 שקלים, באמת, לסל של קמחא דפסחא. לפחות, אתה יודע מה? הייתם שומרים את אותו תקציב שאני בזמני - פי-ארבעה או פי-חמישה ממה שאתם עשיתם, לפחות. למה הלכתם, קיצצתם בקמחא דפסחא? אני בניתי תקציב יפה לכל אותן עמותות שהן כולן וולונטריות, הן פועלות בשביל האזרח. גם בזה הלכתם, וכמה עשרות מיליונים, גם לזה לא היה לכם לב להשאיר את הדבר הזה. ומה ההקצבה של שר האוצר היום?
יש לו בשורה, שמעתי שיעלו את זה בוועדת הכספים, הולכים להקים קזינו במדינת ישראל. זה הפתרון. העשירים, לדעתי הם לא ילכו לשם. למה? כבר ריפדתם אותם יפה. או מקסימום, יהיה להם משעמם, ילכו יוציאו כמה מיליונים, בשבילם זה כלום. אבל אותם עניים שאין להם כלום ויש להם כמה אגורות, הם ילכו ויהמרו - אולי נצליח להגדיל את נפח הכסף שבכיסינו. זה הפתרון שאנחנו מביאים למדינת ישראל? מדינות רבות בעולם הולכות וסוגרות את הקזינו בתחומיהן, כי הן מבינות את הנזקים, את הזנות ואת הפריצות ואת הסמים ואת הפשע שבאים בעקבות אותם דברים. זה הפתרון למדינת ישראל, ללכת ולהביא לנו קזינו?
מי יזעק את זעקתם? והממשלה הזאת, כשאנחנו היינו, אנחנו ישבנו, זעקנו. היום אין אחד שאכפת לו מהעניים. אחד. תאמין לי, במדינה הזאת כדאי להיות כלב, לא בן-אדם. תשאלו אותי למה? לפני שבועיים או חודש הגיעו לפה בהברחה 20 כלבים, משהו כזה. תאמינו לי, אני אומר לכם, לא יודע מי הדובר שלהם, כל יום הם בתקשורת. כל יום דואגים להם, כל יום יש דיונים בבתי-משפט. מעלים אותם למטוס, מורידים אותם. יש גם אנשים שתורמים, היום שמעתי, עמותת "תנו לחיות לחיות" התערבה ואמרה שהיא מוכנה להפקיד איזה סכום כדי שלא יגרשו אותם. רבותי, להם יש, לחיות, מי שדואג להן. הדובר שלהם אומר, תנו לחיות לחיות, ואני אומר, תנו לבני-אדם לחיות, ריבונו של עולם. תנו לבני-אדם. היום לחיות, לכלבים יש היום בוטיקים, יש להם מספרות, יש להם פסיכולוגים, יש להם בייביסיטר, יש בית-קברות אפילו. יש להם הכול. ובני-אדם, את התנאים המינימליים - אנחנו ממש סמוכים ליום העצמאות. איזו עצמאות, תגידו לי שיש לנו מדינה, לתפארת מדינת ישראל. לשנה הבאה, הייתי מציע למדליקי המשואות שיעשו גם כן לתפארת עניי מדינת ישראל. אולי מישהו יקים שם את קול זעקתם של אותם אנשים.
ופתאום הממשלה הזאת יש לה כסף. למה? יש לה כסף לשיפוי מעסיקים, עוד עשרות מיליארדים, לתת להם, לאותם עשירים. יש למדינת ישראל כסף להינתקות, 6.5 מיליארדי שקל. 6.5 מיליארדים. תן רק חצי מיליארד לעניים.
במקום שתלכו ותילחמו על זה עם האמריקנים, ישר הלכתם ונהייתם לפילנתרופים כאלה. קחו 6.5 מיליארדים על חשבון מדינת ישראל, כאשר מה אנחנו מקבלים בתמורת אותו שלום? היום בא הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון ואומר לנו: רבותי, ה"חמאס" מתחמש, הוא צובר נשק יותר מה"פתח". בתמורה לכך, מה אומר אבו-מאזן בצהריים? בא אבו-מאזן ומודיע: בעתיד אנחנו נעשה מאמץ לאסוף את הנשק מה"חמאס". אתם מבינים? ה"חמאס" הולך ומתחמש. ה"חמאס" הודיע היום עוד הודעה אחת: ההסכם שלנו להפסקת אש זה עד סוף השנה. גם עד שתפסיקו להיות פראיירים, תעזבו את עזה תמורת כלום, תשאירו לנו את הכול, ואז אנחנו נחזור, אבל מה זה נחזור - מחומשים. אנחנו גם נהיה קרובים לאשקלון, נהיה קרובים לכל המקומות. ומה אבו-מאזן עושה בתגובה, זה שאנחנו מצפים ממנו להכול? - נעשה מאמץ, נעשה איזו השתדלות, קוראים לזה בלשוננו.
זה הפתרון, תגידו לי, ריבונו של עולם? ואתם הולכים ומשקיעים את הכסף של אותם עניים שהרעבתם אותם, תמורת מה? תמורת כלום? אני לא מבין. כתוב בספר בראשית - ויכם בסנוורים. אוהו, באילו סנוורים הוכו היום הממשלה הזאת וזה שעומד בראשה בדורנו.
והכי מצחיק, מי שעמד פה היום, זה טומי לפיד, גם כן, בא לספר לנו על ההישגים ואמר לנו - - -
היו"ר :
הזמן תם. הואיל והפריעו לך, אני נותן לך עוד דקה. בבקשה.
שלמה בניזרי (ש"ס):
חבר הכנסת אורון אמר לו דבר מאוד מעניין. הוא אמר לו: אתה עמדת והקראת פה את הרשימה, הזכרת לנו את הימים היפים של חבר הכנסת יאיר לוי מש"ס, שעמד פה והקריא את הרשימה של כל הייחודיים. הרי כל הבסיס של הכניסה של טומי לפיד עם 15 מנדטים היה להילחם בשחיתות, בייחודיים. בסופו של דבר הוא בא והצביע גם בתקציב האחרון, התקציב המושחת הזה, וקיבל תמורה. וצעקתי לו ואמרתי לו אז: אפשר לשנות את שמך בישראל, כי אדם חולה משנים את שמו, וייקרא שמך לא טומי אלא שסטומי או סחטומי, גם כן. הלכת וגנבת מאתנו את הפטנט. זה פטנט ייחודי, הרי אתם אמרתם תמיד שזה של ש"ס. יש לנו עכשיו, מגיעה לנו, תביעה ודרישה על גנבת פטנט. איך עשית את זה?
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
אחוזים.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אחוזים גם כן מגיעים לנו, נכון? אז אין בושה היום בכלל, והכי מצחיק, הכי מצחיק, טומי לפיד בוועדת הכספים עוד הצביע גם עבור 290 המיליון. זה אכל, לקה ושילם.
ועוד, חבר הכנסת שלגי, לסיום, זעקת היום: תלכו לעבוד. מה הקטע הזה שלכם כל הזמן - תלכו לעבוד? למה, אתם עובדים יותר? תגיד לי, פרופסור או דוקטור שעובד, הוא עובד עבודה פיזית? למה רב או מורה הוראה, אצלך זה נקרא שהוא לא עובד? למה, החבר'ה שלך, הצפון-בונבוניירים האלו מצפון תל-אביב עושים יותר צבא מהחבר'ה שלנו בנח"ל החרדי או אחרים? תפסיקו עם השקר ועם ההסתה הפרועה.
היו"ר :
אדוני לא מבקש אי-אמון בשינוי.
רן כהן (יחד):
- - -
היו"ר :
הוא היה בגולני, חבר הכנסת בניזרי.
אילן שלגי (שינוי):
- - -
שלמה בניזרי (ש"ס):
לכן, אדוני היושב-ראש, מה שאני רוצה לומר, הממשלה הזאת אינה ראויה לאמון לא מהיום, מהיום הראשון שלה היא ראויה לאי-אמון הכי גדול, מכל ההיבטים שרק אפשר למנות פה. ואני מקווה מאוד, מאוד מאוד מקווה, ואני מאמין שאלה גם תקוותיהם של רבים פה סביבי, שמאזינים גם כן, שרוצים כבר, מתי - ותעביר את המלכות הזאת מהרה, אמן ואמן. תודה.
היו"ר :
חבר הכנסת בניזרי, תודה רבה. הוא נימק את הצעת סיעת ש"ס. ישיב על שתי ההצעות, של המפד"ל - האיחוד הלאומי ושל ש"ס כבוד שר האוצר, ראש הממשלה לשעבר, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בבקשה, אדוני. לאחר מכן אנחנו מתחילים בדיון הכללי, כאשר ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת אילן שלגי.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמו שאומרים, בהמשך לנאומו של חבר הכנסת בניזרי, אני רוצה לדבר על קמחא דפסחא. אני הלכתי בזמן הפסח לחלוקת קמחא דפסחא בלוד. הגעתי שם להאנגר גדול. מי שהיו שם בעיקר אלה קשישים, חלק לא מבוטל מחבר המדינות. ניגשתי לקשישה אחת, שהחזיקה ביד ארגז בגודל של הפודיום הזה, מלא במוצרים, מוצרי יסוד ומוצרים אחרים, והיא היתה מרוצה שהיא קיבלה את החבילה הזאת, שבאמת, ללא ספק, עוזרת לה, מסייעת לה. זה מעשה חסד, מעשה חשוב.
שאלתי אותה, כמה עולה, לא אותה, שאלתי את העמותה שמחלקת את הארגזים האלה, כמה עולה הארגז הזה. הם אמרו לי, זה עולה 150 שקל. אמרתי לה - קראו לה חנה - אמרתי לה, חנה, אנחנו הולכים עוד השנה לתת לך ולקשישים אחרים קמחא דפסחא כל חודש, אבל יותר. זאת אומרת בהדרגה: בראש השנה התוספת תהיה 110 ש"ח, ועד סוף השנה התוספת תהיה 180 ש"ח. לא משהו שבשבילו את צריכה ללכת להאנגר בלוד. אנחנו הולכים להוסיף לקשישים כמוך – היא חיה רק מהבטחת הכנסה, אין לה שום מקור הכנסה אחר – בעצם קמחא דפסחא פלוס, חבילה גדולה יותר, בכל חודש, קבוע. מגיע לה.
לפני שנתיים אמרתי שנעשה את זה ברגע שהמצב ישתפר. חבר הכנסת סלומינסקי אמר: מתי תעשו את זה? לא נעשה את זה, אנחנו עושים את זה. אמרנו וקיימנו.
הוצפנו בסיפורים מזעזעים – לא על מחסור במזון, אלא על מחסור בתרופות. סיפורים נוראים של אנשים שנמקים, ואחר כך מתים, כי אין בידם לשלם בעבור תרופות. אני לא חושב שיש דבר מזעזע יותר מזה. והנה, אנחנו מביאים קרוב לחצי מיליארד ש"ח תוספת לסל התרופות, להצלת חיים.
לפני שנתיים אמרנו שנעשה את זה, וזה לא משהו שאמרנו שנעשה – עשינו את זה. זה כבר חוקק. אגב, הכנסת חוקקה את זה. אתם חוקקתם את זה. הבאנו את זה, ואתם אישרתם.
היום היתה לי תקרית מעניינת. עמדתי במזנון הכנסת ופגשתי את גדעון בן-ישראל. הוא ממפלגת העבודה, אם אינני טועה.
דוד טל (עם אחד):
יושב-ראש הסתדרות הגמלאים.
היו"ר :
יושב-ראש הגמלאים.
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
מצעירי מפלגת העבודה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
מצעירי מפלגת העבודה. דווקא נראה צעיר, נמרץ מאוד. בכל אופן, הוא פנה אלי בצורה נמרצת מאוד ואמר לי: אתה עוזר רק לעניים. אני רוצה שתשמעו את ההטחה; כהאי לישנא: אתה עוזר רק לעניים. הדובר, שהיה לידי, רשם את הדברים - אופיר אקוניס. הוא אמר: חבל שאין לי כאן מצלמה, הייתי מצלם את זה, את ההאשמה הזאת. ומדוע? משום שקצבאות הזיקנה, הקמחא דפסחא שדיברתי עליו, באמת הולכות ביוזמתנו, ביוזמת הממשלה, קודם כול לקשישים העניים ביותר, שאין להם מקורות הכנסה.
אבל אתם יודעים, זה היה חלק מההסכם הקואליציוני, שהחזרנו חלק מהקיצוץ שנעשה בשנת 2002 לגמלאים שמקבלים תוספות על הבטחת ההכנסה. גם להם חזר. אני רק מביא לתשומת לבכם את ההטחה. נכון שלא הכול חזר, אבל חלק ניכר חזר, ומן הסתם בהדרגה יחזור הכול.
כלומר, לפני שנתיים עמדנו לפני שבר מוחלט, ונאלצנו לעשות צעדים קשים לכל הדעות, איש לא מתווכח על זה. אבל אמרנו, שעם תחילת ההתאוששות של המשק נתחיל להחזיר, ואומנם התחלנו להחזיר. קודם כול לעניים ביותר, בצדק – לאלה שהם בכלל מחוץ למסגרת, שאין להם שום סיוע, הקשישים מחוסרי ההכנסות האחרות – אחר כך לקשישים אחרים, ואחר כך לסל התרופות ולמפעל ההזנה.
אם יש שם תקלות, ביקשתי לדעת זאת, כי באנו לארגן את זה ל-150,000 איש. היום שמעתי בוועדת הכספים שיש שם תקלה, ואני מעוניין לפתור את התקלה הזאת לא פחות מחברי הכנסת כאן. אני חושב שזה חשוב.
אני חושב שזה משקף את הגישה שלנו: אנחנו רוצים לתת לנזקק עצמו, ולא לגורם עוקף, כי אם נותנים לגורם עוקף, הכסף עלול להיספג וללכת למקום אחר. אנחנו רוצים לתת לנזקקים עצמם, ובמיוחד לאלה שנמצאים מחוץ לשוק העבודה. תיכף אגע גם באלה שנמצאים בשוק העבודה, כי גם זה חשוב. גם על זה אנחנו נותנים את דעתנו. אבל קודם כול אני רוצה להגיד: אמרנו שנחזיר ברגע שנוכל לייצר צמיחה, וזה בדיוק מה שעשינו, חבר הכנסת סלומינסקי. בלשון עבר. כבר עשינו, אבל גם נעשה. למה "נעשה"? משום שככל שאנחנו יכולים להמשיך את הצמיחה, אנחנו יכולים להמשיך לתת למי שאינם יכולים להשתתף בתהליך הצמיחה, כלומר בשוק העבודה.
לצערי – אני לא יודע אם זה לצערי או לשמחתי, אני פשוט אקבע את זה עובדתית – לא נכון שאין מקומות עבודה. יש בפריפריה מקומות שבהם באמת יש בעיה כזאת, אבל ברוב השוק – וגם על זה אנחנו נותנים את דעתנו, ואנחנו עושים צעדים מיוחדים – ברוב מדינת ישראל יש היום מעסיקים ישראלים שמשוועים לידיים עובדות של ישראלים. אני לא אומר שהכול במשרד ממוזג: חלק בבניין, חלק בבתי-מלון – ושם דווקא כן ממוזג, לפחות חלקית – בתיירות, שעולה בהיקפים מהירים מאוד, וייתכן מאוד שהשנה נגיע ל-2 מיליוני תיירים, חלק במסחר, בתעשייה, הזכרתי גם חקלאות, יש דרישות, דרישות, דרישות לעובדים, ואין מעסיק ישראלי שלא יספר לכם על הקשיים שיש לו בגיוס עובדים.
המצב כאן השתנה: זה לא המצב שהוא מפטר עובדים; הוא רוצה לקלוט עובדים, אבל מתקשה לקלוט עובדים ישראלים. אני רוצה שנדע את האמת. נכון שכשנכנס עובד – יש שעובדים חלקי משרה. זה משום שהמשק מתאושש. בהתחלה בכלל לא מקבלים, תחילה המעסיקים מעמיסים הכול על שעות נוספות לעובדים הקיימים במצבת שלהם, כי הם חוששים, הם לא יודעים אם היציאה מהמיתון היא פרמננטית, יותר נכון קבועה; שום דבר לא פרמננטי בכלכלה, אבל הם לא יודעים כמה זה יציב, לכן הם נותנים שעות נוספות. הם רואים שהביקוש ממשיך, ואז הם מתחילים לקחת עובדים ברבע משרה, אחר כך מגדילים לחצי משרה, לשלושת-רבעי המשרה.
זה הדפוס האופייני למשק שיוצא ממיתון, וישראל אינה שונה בזה. להיפך: לא רק שהיא יוצאת מהמיתון, למעשה כרגע היא במצב טוב יותר מרוב המדינות המערביות, בפרט בהשוואה למערב-אירופה. מצבנו טוב יותר. אני לא מדבר על חודש אחד או על רבעון אחד. לפי כל ההערכות שאנחנו רואים, אנחנו צומחים מהר יותר ממערב-אירופה. אני מתכוון לצמיחה לנפש, לא לצמיחה בכלל; צמיחה לנפש, שהיא המבחן המעניין ביותר.
כלומר, יש פה תהליך של התאוששות כלכלית, שמאפשר לנו לקבל תקבולי מסים. כי אני מוכרח – כלכלה צומחת כדי שיהיו תקבולי מסים. אני יכול סתם להעלות את המסים, אבל אף אחד לא ישלם אותם. בסופו של דבר, אם אתה מעלה את המסים עד השמים, לא תגבה אותם. כולם פשוט יברחו, או שהמפעלים יקרסו כי הם לא יוכלו להתחרות. הלכנו בדרך הפוכה: הורדנו את שיעורי המס, קיבלנו צמיחה ותקבולי מסים גדולים יותר, ואנחנו מחלקים לנזקקים.
זאת תיאוריה הפוכה מהרעיון שאולי הנחה אותנו, את מדינת ישראל, בעבר. הרעיון היה: אני אדאג לחלשים, וכרגע אתעלם משאלת הצמיחה. יש לי צרכים כלכליים, אבל אני אחלק. החלוקה הזאת, כדי לממן אותה הייתי צריך להעלות מסים. יצרתי תהליך הפוך: על-ידי העלאת המסים גרמתי לכך שהמפעלים ייסגרו, ועוד אנשים נפלטו לשוק האבטלה.
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
- - - רק מורידים מסים.
שר האוצר בנימין נתניהו:
לכן הלכנו בדרך אחרת. בכל אופן, הדרך הזאת – וזה הדבר שאני רוצה להדגיש לפני חברי הכנסת – מאפשרת לנו לתת תמיכות ממוקדות. הן עדיין לא שלמות, עדיין יש צרכים.
שלמה בניזרי (ש"ס):
על מה אתה מדבר? בחייך.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אבל יש עוד דבר שקורה. עוד לא דיברתי על התמיכה החשובה ביותר.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אני רגוע ושומע את ההסברים שלך. אילו תמיכות? משפחות ברוכות ילדים עם שמונה ילדים, עם 3,000 ש"ח בחודש – אתה מדבר על 100 שקל?
היו"ר :
חבר הכנסת בניזרי, תודה. אדוני פירט את כל התלאות בצורה ברורה לחלוטין.
שר האוצר בנימין נתניהו:
עוד לא אמרתי מהי התמיכה החשובה ביותר בעיני.
רן כהן (יחד):
אני לא פירטתי. שר האוצר, אתה יודע היטב - -
היו"ר :
אדוני יגיש הצעת אי-אמון ויוכל לפרט.
רן כהן (יחד):
- - כשהיתה מדיניות רווחה היתה הצמיחה הגבוהה ביותר, שאתה עדיין מקווה שתגיע אליה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
עדיין לא אמרתי מהי התמיכה החשובה ביותר. התמיכה החשובה ביותר בעיני היא העובדה שקרוב ל-100,000 ישראלים נכנסו לשוק העבודה – התחילו לעבוד והתחילו לשדרג את עצמם בשוק העבודה.
אנחנו שומעים את הטענה הנכונה, שלפיה בהקלות מס, גם אלו שכיוונו אליהם - כיוונו לבעלי הכנסות נמוכות ובינוניות. באמת הקלנו על אלו שעובדים, אבל על אלו שנמצאים מעל רף המס. מה קורה עם אלו שעובדים ונמצאים מתחת לרף המס? זו באמת שאלה טובה. ראשית, גם הם משלמים מסים, וגם להם הורדנו מסים - הורדנו את המע"מ.
היום הייתי בוועדת הכספים, וחברים לרוחב השורה ביקשו להוריד את המע"מ, כי זהו המס הרגרסיבי ביותר. הורדנו את המע"מ. אני לא אומר שגמרנו להוריד את המע"מ, אבל הורדנו את המע"מ כחלק מהצעדים על מנת להקל דווקא על אלו שנמצאים מתחת לרף של מס הכנסה.
אילן שלגי (שינוי):
תתחילו בהורדת המע"מ על ספרי לימוד.
היו"ר :
כל אחד צועק מאיפה שכואב לו, אדוני השר.
שר האוצר בנימין נתניהו:
הצעתך נרשמה.
משה כחלון (הליכוד):
- - - ניידות משטרה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אני מביא לתשומת לבכם שהורדנו בנוסף את המע"מ ומסים עקיפים אחרים, שהם מאוד רגרסיביים במדינת ישראל, ואת רובם ביטלנו או צמצמנו מאוד. בגלל הצמיחה, המדיניות הזאת הביאה לכך שהשכר הממוצע במשק - גם זה של הנמוכים ביותר - עלה. בניגוד למה שאומרים, השכר לא נשחק אלא עלה ב-2.5% בשנה האחרונה. אני מביא לתשומת לבכם את העובדה, שבשנת 2002 המס ירד ב-6.5%. כלומר, יש עלייה, דלתא, של 10% בשכר. זה מה שנקרא העלאת שכר המינימום באחת הדרכים הנכונות - זאת לא הדרך היחידה שיש, אבל זהו הבדל עצום בשכר.
הגענו לרמת ריבית משכנתאות הנמוכה ביותר בתולדות המדינה. מי משלם את זה? למי זה משנה? למי משנה מחיר המע"מ, לעשירים? לא, לעניים.
שלמה בניזרי (ש"ס):
מי לוקח משכנתאות?
שר האוצר בנימין נתניהו:
נכון. למי משנה המשכנתה? מי צריך לשלם את זה? מי רגיש למחיר המשכנתה?
היו"ר :
רוב עם ישראל לוקח משכנתה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
נכון, אבל החלשים נאנקים הרבה יותר מהחזקים, בלא ספק.
אני בהחלט חושב שאנחנו צריכים להסתכל על האנשים שנמצאים מתחת לרף המס ולנסות לסייע להם בדרך הנכונה. הדרך הנכונה היא לעזור ולתמרץ אותם לעבוד יותר וליהנות יותר מפרי עמלם. צריך לחפש דרכים ושיטות שונות על מנת לעשות זאת - גם כשאין מס הכנסה שם. זה נכון. את האתגר הזה הציבו בפני כמה וכמה חברים כאן, ואני יכול רק לספר לכם שאנחנו עובדים על כך במרץ. מעבר לכך אין טעם לדווח, אבל אני פשוט מראה את השיטתיות של הטיפול. כשפעלנו אחרת הגענו לאן שהגענו, ואתם זוכרים היכן היינו לפני שנתיים.
אני תמיד שואל את עצמי, איך הייתי יכול לשכנע אתכם - מה היה קורה לולא עשינו את הצעדים האלה. הדבר היחיד שיכולתי לעשות - אני לא יודע אם זה היה משנה; יכול להיות שלא הייתי לוקח את תפקיד שר האוצר, ומישהו אחר היה לוקח ועושה את אותו דבר - אבל נניח שהוא לא היה עושה אלא היינו ממשיכים במדיניות שמציעים חלק מהחברים כאן. אחרי שהיינו מתרסקים ונופלים, היינו רואים מה קורה – ראינו את זה בכמה מדינות, וזה מאוד לא נעים: הבעיה החברתית מרקיעה שחקים. החברה מתרסקת. בהתרסקות, העשירים יודעים תמיד איך לצאת מזה, אבל העניים באמת לא יכולים לעשות כלום. אתה לא יכול להחזיר אחר כך כסף לסל הבריאות כפי שעשינו; אתה לא יכול להביא לקשישים כפי שעשינו; אתה לא יכול להביא מפעלי הזנה לילדים כפי שעשינו; אתה לא יכול להביא דברים לנכים כפי שעשינו; השכר הממוצע לא עולה. איזה עולה? אין שכר - עושים בארטר. כבר אין כסף במשק.
לכן, זאת הדרך להמשיך. אני יודע שהיא היתה רצופה קשיים, אבל אני אומר לכם שלושה דברים: ראשית, החלק הקשה ביותר מאחורינו. לא כולו עבר, אבל רובו עבר. שנית, אנחנו נמשיך במדיניות של הטבות חברתיות למי שאינו יכול לעבוד, ונמשיך להאיץ באלו שיכולים לעבוד ללכת לעבוד. שלישית, אנחנו חייבים להבטיח את המשך הצמיחה. בסוף, כל הוויכוחים בינינו מתגמדים וגם נעלמים אם יש צמיחה. אתה יכול לטפל בבעיה החברתית.
אני זוכר שאמרו לי שלא תהיה צמיחה - ובאה הצמיחה. אמרו לי שאם תהיה צמיחה לא תרד האבטלה - והאבטלה יורדת. אמרו לי שהאבטלה יורדת אבל השכר נשחק - השכר לא נשחק; הוא עולה. אמרו לי, זה בסדר, אולי אתה מקבל את זה כתוצאה מהרחבת פעילות מקומית אבל אין השקעות זרות - יש עכשיו ברבעון הזה שיא של השקעות זרות בכל הזמנים, כי הכלכלה הבין-לאומית מגיבה. אנחנו מייצרים את הבסיס להמשך הצמיחה. עם המשך הצמיחה אנחנו נמשיך לתת הטבות למי שלא יכול לעבוד, ואני מוסיף: אנחנו בהחלט בודקים אפשרויות לתגמל ולעודד את מי שנמצא מתחת לרף המס ועובד. גם את זה אנחנו מתכוונים לעשות, ואני אדווח לכנסת בהזדמנות הראשונה.
כיוון שאני מאמין שזו הדרך הנכונה, אדוני - ואני חושב שבכל העולם מאמינים היום שזו הדרך הנכונה - עם כל הקשיים שהיו, ועדיין ישנם, אני חושב שכל אחד יודע שלא קיימת אלטרנטיבה למדיניות הזאת. לדעתי. ובאמת, עדיין לא שמעתי אלטרנטיבה. אני תמיד שואל את החברים: מה אתם מציעים בדיוק? מה תעשו עם התקציבים ואיך? עד היום לא שמעתי אלטרנטיבה כזאת.
בכל אופן, יהיה לנו זמן די הצורך בוועדות הכנסת ובמליאת הכנסת לדון בכך. דבר אחד אני מבקש - להסיר את הצעות האי-אמון. תודה רבה.
היו"ר :
בעניין הכלכלי, אדוני. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים את הדיון הכללי, שהוא דיון משולב בשלוש הצעות האי-אמון. חבר הכנסת אילן שלגי, נציג הסיעה הגדולה באופוזיציה, הוא ראשון הדוברים. אחריו - חבר הקואליציה בייגה שוחט.
אילן שלגי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ממשלת ישראל שורדת רק בזכות תוכנית ההתנתקות - אחרת הכנסת כבר היתה שולחת אותה - ובזכות הדבק בכיסאות, שמחזיק את שריה. גם מתנגדי ההתנתקות מן הממשלה אינם מתנתקים ממנה. אפילו לא השר צחי הנגבי, שנמצא בחקירות במשטרה כבר כמה חודשים, ועוד מעט יהיה לנו כנראה שר נוסף ממתנגדי ההתנתקות שימצא את עצמו בחקירות המשטרה.
ראו את דוח מבקר המדינה שהוגש כאן בכנסת בשבוע שעבר: צחי הנגבי היה אלוף המינויים הפוליטיים ויקיר מרכז הליכוד בגין עשרות מינויים מושחתים במשרד לאיכות הסביבה. כעת מסתבר ששר החקלאות עקף אותו בסיבוב. תואר יקיר מרכז הליכוד עובר אליו. אני מציע לליכוד להנהיג טקס חודשי - אולי שרי הליכוד יעבירו ביניהם מדי חודש את "דגל אלוף המינויים הפוליטיים" למשמרת בין משרדי הממשלה. אני מציע טקס חודשי ולא שנתי, כי אני מאמין שבעוד זמן לא רב הם כבר לא יהיו במשרדי הממשלה.
אני גם מבקש להזכיר לכולנו את הדברים הקשים של מבקר המדינה, שופט בית-המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, שהזהיר בשבוע שעבר כאן בכנסת: "השחיתות השלטונית היא הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל, יותר מכל סכנה אחרת". גם שופט בית-המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר אמר בריאיון לעיתון בסוף השבוע: "השחיתות השלטונית היא סכנה קיומית. שלטון מושחת מפורר את החברה כולה".
אלו הם דברים נוקבים, ואנחנו חייבים לרדת למלוא משמעותם. אלו הן אזהרות של שני שופטי בית-המשפט העליון לשעבר, שהושמעו בתוך ימים אחדים. שרי הליכוד, ראו עד לאן הגעתם. העם כבר חוזר ומאמץ את הססמה - "מושחתים, נמאסתם".
אני גם תוהה, עד מתי תימשכנה ההתקוטטויות בין שרים בכירים של הליכוד, אדוני שר האוצר, ואני חושב שראש הממשלה יצטרך בישיבות ממשלה לחלק "ריטלין".
ומפלגת העבודה – השותפה בממשלה – מפלגת האבוּדה, עסוקה רק בעצמה, במריבות בין חמישה מתמודדים על ראשות המפלגה. התככים והמזימות כרגיל עד לשמים: יהיו פריימריס בזמן או לא. היועץ המשפטי של המפלגה מואשם בקנוניות לטובת אחד המועמדים, וראה זה פלא, שמעון פרס הודיע היום בחגיגיות שהוא יכול להוביל מהפך בישראל. לא להאמין. מפלגת העבודה שמחה שהתפקדו 120,000 חברי מפלגה, וזאת במפלגה שבחמש השנים האחרונות נטשו אותה 250,000 חברים. וראינו את התמונות, איך מגיעים עם שקיות וארגזים. כתוב - אפילו לא מסווים - על ארגזים אחדים: עמיר פרץ; על ארגזים אחרים כתוב: פואד.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
תגיד לי, אין לך מה לעשות - - -
היו"ר :
יש לו עוד דקה וחצי והוא יכול לומר מה שהוא רוצה.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אתה בחור רציני, על מה אתה מדבר - - -
אילן שלגי (שינוי):
הפריימריס וההתפקדות המאורגנת והמזויפת אצלכם הם נושא מאוד רציני וכאוב.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
- - -
אילן שלגי (שינוי):
האם לא ברור לגמרי שראש ועד עובדים או ראש חמולה אומר: מה אכפת לי; אם שר ממפלגת העבודה או מישהו שמקורב לשר במפלגת העבודה מבקש ממני לפקוד 200 או 500 אנשים מהכפר או מוועד העובדים שעליו אני מופקד - מדוע לא אעשה את זה, מה אכפת לי. הרי האנשים האלה לא יצביעו בשבילכם, רובם.
דרך אגב, אני מאחל לכם שעמיר פרץ יזכה בבחירות. תאמיני לי, אני מאחל לכם את זה, שבפריימריס שלכם תמליכו עליכם את עמיר פרץ. לא יכול להיות דבר יותר טוב מזה, כי אז תחזרו – ותגיעו, ליתר דיוק – לממדים הטבעיים והנכונים שלהם ראויה מפלגת האבוּדה.
אני מבקש לסיים במחאה - - -
אבשלום וילן (יחד):
כמה מנדטים - - - אתה כבר יודע?
אילן שלגי (שינוי):
אני מבקש לסיים במחאה על הדחיות החוזרות של ההחלטה בעניין הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת בממשלת ישראל. אני במיוחד מגנה את התנהלותו של השר לאיכות הסביבה, שמשמש כנציג החקלאים והמושבים במפלגת העבודה, אבל מופקד על משרד, ומה לעשות, העמדה הברורה – גם של שני השרים הקודמים ממפלגת שינוי וגם של אנשי המקצוע במשרד - היא שיש להוציא את כלובי הדגים ממפרץ אילת. והנה, השר שעומד בראש המשרד לא רק שאיננו מוביל את המאבק הזה, אלא הוא מנסה לפשר כביכול בין החלטה ברורה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שהחליטה בפעם השלישית, לפני חצי שנה בדיוק – חצי שנה, רבותי – ב-16 בנובמבר 2004, שלא יהיו כלובי דגים, שלא תהיה חקלאות ימית במפרץ אילת.
הכלובים האלה חייבים לצאת בתוך 14 חודש כי זהו משך גידול מחזור, אבל מה לעשות שקשרי הון-שלטון עובדים גם במפלגת העבודה וגם בליכוד. הקיבוצים, שהם בעלים של אחת מחוות הדגים, לוחצים על שרי מפלגת העבודה. בעלי הון שהם מבעלי חווה אחרת, דרך מרכז הליכוד, לוחצים על שרי הליכוד.
דרך אגב, איפה הממשלה? אין ממשלה היום פה בכנסת.
היו"ר משה כחלון:
אני מבקש.
אילן שלגי (שינוי):
אני כבר מסיים, אדוני.
היו"ר משה כחלון:
תודה.
אילן שלגי (שינוי):
והממשלה פשוט דוחה ודוחה. אני יכול לומר לכם – אני הייתי השר במשרד לאיכות הסביבה ב-16 בנובמבר 2004. בו ביום שהתקבלה ההחלטה של המועצה פניתי במכתב למזכיר הממשלה, ביקשתי להביא את ההחלטה לאישור הממשלה. נאמר לי בעל-פה: זה ייקח כמה שבועות. אנחנו היום שישה חודשים לאחר מכן והנושא טרם הובא לאישור הממשלה.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו במצב עגום - ממשלה שאיננה מתנהלת, איננה מתפקדת - ואני קורא לכנסת להצביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
מה קרה לך היום?
אילן שלגי (שינוי):
אופוזיציה, לא?
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר משה כחלון:
הודעה לסגן המזכיר, ואחריו - חבר הכנסת בייגה שוחט.
סגן מזכיר הכנסת דוד לב:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי, התשס"ה-2005; הצעת חוק ערבויות מטעם המדינה (תיקון), התשס"ה-2005; הצעת חוק להפצה לציבור של מניות בנק לאומי שבידי המדינה, התשס"ה-2005; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005. תודה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה.
הצעות סיעות שינוי, מפד"ל – האיחוד לאומי –
ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. התנהלות הממשלה;
2. מצבם הקשה של השכבות החלשות
והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית;
3. המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות
שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה
היו"ר משה כחלון:
חבר הכנסת בייגה שוחט, בבקשה.
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני הייתי אומר שקצת התפלאתי על דבריו של דובר שינוי בהתקפה על מפלגת העבודה, שמתקיימים אצלה פריימריס ויש חמישה מועמדים ותהיינה בחירות, וכנראה אחד מהם ייבחר.
אני שמעתי על מפלגה במדינת ישראל שהפילוסופיה שלה היא להיות כמה שיותר קטנים, כמה שלא לפתוח את השורות; קבוצה קטנה של 150 איש בראשותו של אדמו"ר – בראשותו של אדמו"ר – תכריע בדברים - - -
אילן שלגי (שינוי):
150 שנבחרו על-ידי 3,000.
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
רוממות הדמוקרטיה היא אין-סופית, המבחן של האנשים הוא לא מבחן בפני ציבורים גדולים. המפלגה הזאת קיבלה אכן 15 מנדטים בבחירות האחרונות, אבל אני מאוד מקווה שהתנהלותה, לרבות החיזיון המבייש שהיה פה היום, כאשר טומי לפיד עמד והקריא את הדברים, אף שיש שם סעיפים שאני מאוד תומך בהגדלת תקציבם, אבל אותו מטיף מוסר למפלגות אחרות ולקבוצות אחרות ששיקולי הצבעה לא יכולים לשמש סיבה לקבל כסף ואתנן מהממשלה, עומד ונושא פה את הרשימה בגאווה - אני מקווה שאותה מפלגה לא תחזור להיות כפי שהיתה בבחירות האחרונות.
ואני מציע לך, תמתח ביקורת על מדיניות, תמתח ביקורת על תהליכים שאתה חושב שהם לא נכונים. מבחינה זו הכול בסדר. אבל נראה לי שההתקפה על המפלגות השונות אינה במקומה, מה גם שאתם בחרתם שיטה פנים-מפלגתית שאינה ראויה להיות בקבוצה של מפלגות שמקיימות הליכים דמוקרטיים רגילים, כפי שאנחנו רגילים להם במדינות המערב המתוקנות שאליהן אתם נושאים את עיניכם ובהן אתם רואים מודל לכל הדברים.
אשר להצעות האי-אמון - חבל ששר האוצר יצא. הייתי רוצה להגיד כמה דברים, שכן שר האוצר נוהג – הייתי אומר בכשרון רטורי לא מבוטל – לתת תחושה שהגלגל והכלכלה הומצאו בדיוק לפני שנתיים וכמה חודשים, ביום שהוא נכנס לתפקיד.
יש לו משפט מסוים שאומר: פעם חשבו הפוך, שצריך להעלות את המסים ולחלק הרבה. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת ולמאזינים ולאלה שמשקיפים עלינו: התפיסה שהמיסוי צריך להיות נמוך, ברמה סבירה כמובן, היתה מנת חלקן של ממשלות, הייתי אומר כבר מאמצע שנות ה-80. הרעיון של הפחתת המס, למי שזוכר, ממס שולי של 62% ל-50%, היה בזמן כהונתו של שר האוצר משה נסים. בכהונתי הראשונה הורדו מסים בהיקפים אדירים, לרבות הפחתות בתחום של מע"מ, שירד מ-18% ל-17%. דרך אגב, ממשלת שרון הראשונה היא שהעלתה את זה חזרה ל-18%; מסים, מסי קנייה בהיקפים אדירים.
ולכן, כשיושבים ושומעים את ביבי נתניהו, את הדיבורים, נוצרת תחושה למי שלא מבין ולא מכיר, כאילו אכן הומצא הגלגל, כאילו אכן פתאום הכול אחר, הכול חדש.
אבל, יורשה לי גם להתייחס לנקודה נוספת בדבריו של ביבי נתניהו שמאוד מדאיגה אותי, והיא הצגת נתונים שלא רבים טורחים לרדת לעומקם ולקרוא אותם. חבר הכנסת רביץ - אני לא מתכוון אליך כאחד שלא מן הקוראים, אלא כדי ליצור נימה של שיחה בדברי ולא נאום מי-יודע-מה שנישא מעל במות גבוהות - נוהג לומר ביבי נתניהו, שההוצאה לרווחה ציבורית במדינת ישראל היא חסרת אחריות, גדולה, גבוהה, אדוני היושב-ראש, ובאמת היא משהו חריג אל מול המצב העולמי.
יש טבלת השוואה של הוצאת הרווחה הציבורית כאחוז מהתמ"ג במדינות המפותחות. זה כולל חינוך, רווחה, בריאות, שורה שלמה של דברים, ומדובר בהוצאה הציבורית, לא בהוצאה הפרטית. מה מתברר? מתוך 30 המדינות של העולם המפותח, המדינה הראשונה בהקצאה הזאת היא דנמרק. היא מוציאה בערך 29% מהתוצר. צריך להבין, 29% תוצר הם בדרך כלל 50% תקציב בערך. האיחוד האירופי – הממוצע של מדינות האיחוד האירופי – נמצאים בין המקום ה-10 למקום ה-11, והם מוציאים 24%. מדינות ה-OECD, שהן כל המדינות המפותחות, כל האיחוד האירופי פלוס יפן, ארצות-הברית, אוסטרליה וניו-זילנד, מדינות מפותחות שאינן באיחוד האירופי, נמצאות בדיוק באמצע, במקום ה-15, עם 21.2% תוצר להוצאה ציבורית.
היה אפשר לחשוב שמדינת ישראל, שלדברי שר האוצר היתה צריכה להיות בסביבות דנמרק, כי אנחנו חסרי אחריות ומוציאים הרבה מאוד כספים - ובכן, רבותי, בשנת 2001 היתה מדינת ישראל במקום ה-20 מתוך 30, וההוצאה הציבורית היתה 19.1%, אבל בשנת 2004, לאחר הפעלת המדיניות שהוביל ביבי נתניהו, הגענו למקום ה-25 מתוך 30, כי ההוצאה הציבורית ירדה ל-17.7%.
מה הדברים האלה אומרים? הדברים האלה אומרים שמדיניותו של ביבי נתניהו אכן הצליחה. הראיה: ההוצאה הציבורית, קרי רמת החינוך, רמת הבריאות, תשלומי הביטוח הלאומי, רשתות ביטחון, שירותים ציבוריים, חינוך ובריאות בתוך התקציב, כל הדברים האלה מביאים אותנו למדינה בתוך העולם המפותח – שבה אנחנו נמצאים בעולם אחר לגמרי מהמתואר כעולם בזבזני, חסר אחריות, תיאור שנבנה ונשלח לציבור בניסוחים שונים מטעם שר האוצר והממשלה כולה, ומן הראוי שאזרחי מדינת ישראל ידעו – על-פי הספר של המוסד לביטוח לאומי, שממנו נלקחו הטבלאות האלה – שעדיין לא הגענו למיצוי מלא של החלטות הממשלה, של מדיניותה, ולפי דעתי אנחנו צפויים שלא להישאר במקום ה-25 מתוך 30, אלא להגיע למקום ה-28-29 מתוך 30 מדינות, על כל מה שמשתמע מכך.
לכן, כשעמד פה שר האוצר קודם לכן וענה על הצעות האי-אמון על בסיס המדיניות הכלכלית-החברתית ותוצאותיה – הייתי אומר, שכדי שהדיון יהיה הוגן והוויכוח יהיה אמיתי, אנחנו צריכים לדעת היכן אנחנו נמצאים יחסית לעולם.
דרך אגב, גם הדבר שהוא מרבה כל כך להשתמש בו, כאילו המשק הציבורי הוא 53% מהתוצר והרבה יותר חזק מהמשק הפרטי, וזה יוצא דופן - אני רוצה להגיד לכם שכל מערב-אירופה נמצאת בסביבה שבה אנחנו נמצאים; גרמניה, איטליה, צרפת וודאי המדינות הסקנדינביות. ולכן הצגת העניין כיוצא דופן אינה נכונה.
נכון, אנחנו לא דומים לאמריקה ולסינגפור, אבל צריך לזכור שבאמריקה, רבותי, נגרעים מהשירותים הציבוריים 50% חינוך, שהוא פרטי. אני מניח, אדוני היושב-ראש, שגם אתה, כמוני, לא היית רוצה שמערכת החינוך בישראל, שהיא מערכת של 40 מיליארד ש"ח, חציה יהיה פרטי כמו בארצות-הברית. אז מערכת החינוך לא נחשבת הוצאה ציבורית, ואפשר להגיד שתקציב המדינה קטן, אבל אנחנו יודעים בדיוק מי באמריקה הולך לחינוך הפרטי ומי הולך לחינוך הציבורי. לחינוך הציבורי בארצות-הברית הולכים השחורים והחלשים. הם ממלאים את בתי-הספר האלה. ודאי שלא היינו רוצים זאת כאן.
אותו הדין בבריאות: אפשר להגיע לרפואה פרטית של 100%, ואז התקציב יהיה קטן וזה ייראה יוצא מהכלל. אפשר יהיה להוריד את המסים, ואנשים יצטרכו לשלם מכספם, אבל כל אחד מאתנו יודע שרשת ביטחון עליונה ומרכזית תלך אז לאיבוד.
לכן, אנחנו צריכים לנהל דו-שיח אמיתי, ויכוח אמיתי, והדין-וחשבון שבינינו ובין שר האוצר, בינינו ובין המפלגות, לא בא על פתרונו, ויש הרבה מאוד דברים שמוצגים בצורה מסוימת, וכאשר יורדים לעומק הדברים נראים אחרת.
מכאן אני רוצה לעבור ולהגיד מלה מסוימת, ולא ארוכה, על דוח מבקר המדינה, ובעיקר אני רוצה לעסוק בשחיתות שנובעת מהמינויים הפוליטיים.
(ש"ס):
אתה עצמך בממשלה הזאת.
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
אני בממשלה? אני בפריזר.
(ש"ס):
איך אפשר? איך?
אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד):
תיכף אסביר לך. עובדת היותי בממשלה נובעת, במשפט אחד, מהחשיבות העצומה שאני מייחס להתנתקות. זה לא מביא אותי למחיקת דעותי בעניינים כלכליים, למחיקת דעותי בעניינים של טוהר השלטון, למחיקת דעותי על ההתנהלות – שנראית בעיני מופקרת – של שרי הממשלה בתחומים מסוימים. על זה לא התחייבתי. לא כתבנו בהסכם הקואליציוני שבייגה שוחט לא יכול להגיד שאם הוא קורא את סיפורו של , בגלל היותו בממשלה הוא יגיד ש נהג כהלכה. אותו הדבר לגבי צחי הנגבי. לכן, אני רוצה לומר שמבקר המדינה שמסיים את תפקידו אמר את המשפט הקשה, שהשחיתות היא אולי הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל.
ואני אומר לכם – כמי שהיה בתוך המערכת, בלב לבה של המערכת, לא חודש ולא חודשיים, אלא שש שנים, כשר האוצר – אני אומר לכם שאפשר גם לנהוג אחרת. אפשר לנהוג אחרת. אין שום סיבה בעולם שלשכות השרים ינופחו כמו שהן מנופחות היום, באישורו של נציב שירות המדינה, במספר גדול כל כך של אנשי אמון שרובם המכריע הם פעילי מפלגה. רובם המכריע. אבל חמור מזה, ללא צל של ספק, התנהלותם של חלק מהשרים – ולא כולם; אני בטוח שיש שרים שנוהגים כהלכה – אבל חלק מהשרים, שרואים במשרד הממשלתי יכולת למנות אנשים, חברי מרכז, קרובי חברי מרכז, משחיתים כל חלקה טובה בשירות הציבורי.
מי מהאזרחים יאמין לממשלה כזאת? מי יאמין לאנשי ציבור כאלה? כאשר מבקר המדינה חושף תופעה כמו שהתגלתה במשרד החקלאות ובפעילותו של השר , ואני אומר לכם - הדוח הועבר למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה; אין לי שום דבר אישי נגד ואני מקווה מאוד שמה שהתברר והוצג על-ידי מבקר המדינה יתברר כדבר שיש עליו תשובות סבירות. אבל היה ולא – אני אומר לכם שאנחנו נמצאים בקצה המצוק, והדרך למטה מהירה ותלולה. אם לא נטפל בנורמות הציבוריות, בנושאים שנראים כאילו הם דבר אבוד – ואני אומר לכם, ואני יודע מה שאני אומר לכם, אפשר גם לנהוג אחרת. אפשר להיות שר במשרד ולטפל בדברים טיפול ענייני. אין שום חובה ושום צורך להפוך את השלטון לדבר שיעורר סלידה בקרב אזרחי מדינת ישראל. המחירים שנשלם על המהלכים האלה יהיו איומים וקשים מנשוא.
מתנהל כעת ויכוח סוער בעניין ההתפנות של האנשים מגוש-קטיף, שהממשלה החליטה לבצעה ולעקור אותם מבתיהם. יש לי כל הסימפתיה והאמפתיה האישית אליהם במצב שאליו הם נקלעו, בקושי שהם עומדים בו. אבל אני רוצה להגיד לממשלה וגם להם: החוק שעבר בכנסת הוא לא תורה מסיני, אפשר לשנות דברים. אני מניח שזה דבר שאפשר לתקן אותו, כולו מעשה ידי אדם; לא תמיד רואים את כל הבעיות. אבל הייתי מציע לאלה שהם שלחו לנהל את המשא-ומתן, לעורכי-הדין שעובדים מטעם – הרי ראיתי חלק מהניירות בזמן הדיונים – לרדת מדברים בלתי אפשריים ובלתי צודקים. עם כל הקושי, עם כל הכאב, צריכה להיות הגינות, צריך להיות תשלום שיאפשר בניית בית וחידוש העסק ופיצוי מסוים, אבל אי-אפשר לנסות להביא את הדברים למספרים בלתי ראויים אשר נובע מהם ריח של לחץ, ריח של עסקה, ואין בהם הצורך האמיתי. תודה רבה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה.
(ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריו של שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת בייגה שוחט ממפלגת העבודה. כמי שמכיר את אברהם בייגה שוחט הרבה שנים כאדם ישר והגון, פשוט לא הבנתי מה זאת אומרת שהמטרה מקדשת את כל האמצעים? את זה לא הבנתי.
אז בוא נאמר שעל ההתנתקות יש מחלוקת, אבל ספר מבקר המדינה - ומטבע הדברים אם מיישמים את הדוח צריך להיות כרך לא עב-כרס - כל שנה נוספים בו דפים והוא הופך להיות דוח ענק של שחיתות. בכל דף שאתה מדפדף אתה רואה ממשלה מושחתת, ממשלה מושחתת. תיכף נדבר על ההתעמרות שלה באזרחיה; תיכף נדבר על ההתעללות בילדיה; תיכף נתפלא על השחיתות, על השוחד שהם נתנו למפלגה המוזרה הזאת, מפלגת שינוי, שבראשה עומד טומיסלב למפל. מפלגה גזענית שלקחה 700 מיליון ולא יודעת מה לעשות אתם.
היום נכחת בוועדת הכספים. ראית שהם הניחו את זה לאישור הוועדה. 700 מיליון – לאן? אף אחד לא יודע לאן זה הולך, לגופים פרטיים. איפה היועצים המשפטיים – 3א המפורסם של התמיכה והקריטריונים לתמיכה? אתה שאלת על איזה מו"פ בצפון – איזה קריטריון? מה שוב הם רוצים, החבורה המושחתת, הסחטנים האלה? 700 מיליון, כש-30% מילדי ישראל, אדוני השר הרצוג, רעבים ללחם.
איך אתם ישנים בלילה? איך אתה, אדוני בייגה שוחט, האיש ההגון – אני מעיד עליך כאיש הגון – איך אתה נותן אמון בממשלה עם דוח כזה? ממשלה מושחתת. אז מה אתה אומר? ההתנתקות. ההתנתקות היא מטרה כשלעצמה? היא מקדשת את כל האמצעים? הכול מותר לעשות בשם ההתנתקות? להרוס עם שלם בשם ההתנתקות? הכול מותר? לתת למושחתים להמשיך לשלוט בשם ההתנתקות? לפרוץ לבתי-כנסת בלבה של ירושלים ולעשות שם פוגרום? אתם שותקים בשם ההתנתקות. לרדוף יהודים בשם ההתנתקות?
להרוס את הכלכלה של ישראל – הכלכלה של אמריקה, יופי. אז יש לנו כלכלה אמריקנית, עם הצלחות אמריקניות, עם נגיד בנק ישראל אמריקני. יש לנו גם הומלסים כמו באמריקה. והיום התבשרנו, שכמו בלאס-וגאס באמריקה, גם פה – אמר שר האוצר – יהיה קזינו. אופיום להמונים הרעבים. ילכו לקזינו, זו הבשורה הכלכלית. איפה הבושה? איפה הבושה?
השקעה בתשתיות – יפה מאוד, צריך להשקיע בתשתיות, מברכים על זה. 24 מיליארד שקל בתשתית הרכבות – יפה, חשוב. מה עם התשתיות האנושיות? מה עם בריאות העם? מתוך 700 מיליון שהמושחתים האלה גנבו אין כמה מיליונים ל"אווסטין", התרופה לחולי סרטן? אין? יש שם עוד כמה תרופות לכמה מאות ואלפי חולים שסובלים, על ערש דווי? אין? רק למושחתים האלה, הפאשיסטים האלה, יש 700 מיליון לתת לחלק?
חיים אורון (יחד):
ששש...
(ש"ס):
לא, אני לא אשתוק. אתה יודע למה אני לא אשתוק כמו שאתה שותק, ג'ומס? מכיוון שאצלי ההתנתקות לא מקדשת את כל האמצעים כמו אצלך.
חיים אורון (יחד):
את הפאשיסטים תשאיר - - -
(ש"ס):
לא, הם פאשיסטים, הרבה יותר גרועים. מתנהגים הרבה יותר גרוע. אני לא שותק. אתם שותקים מכיוון שאצלכם ההתנתקות מקדשת את כל האמצעים. שחיתות – כן.
חיים אורון (יחד):
- - -
(ש"ס):
אתם שותקים, אתם מצביעים אמון בממשלה הזאת, יש לכם שמונה שרים בממשלה הזאת.
אדוני היושב-ראש, אין לנו משאבים במדינה הזאת, אין לנו אוצרות טבע. הדבר היחיד שיש לנו זה המשאב האנושי, זה הילדים הרכים האלה שצריכים לגדל ולחנך אותם. לילדים האלה בפריפריה מגיע ללמוד לא פחות מאותם ילדים שנמצאים בהרצלייה-פיתוח. זה שמגדלים דור שלם – 30% מילדי ישראל – בחרפת רעב, כשאלה חוגגים עם כמעט מיליארד שקל, ואין להם מה לעשות עם זה, רק לחלק לכל מיני מקורבים ולפזר את הכסף – היום בוועדת כספים היה ביזיון, בושה וחרפה. לאן אתם רוצים לקחת את הכסף הזה? למי אתם מחלקים את הכסף? הם לא ידעו מה להגיד. בושה, בושה. וכולם שותקים – התנתקות. קודש הקודשים – ההתנתקות.
מה תיתן ההתנתקות? מה אנחנו מקבלים תמורת ההתנתקות חוץ מחורבן החברה בישראל, מה עוד מקבלים? ואתה חושב שהפלסטינים כאלה טיפשים? אין "קסאמים" ביהודה ושומרון? ודאי שיש להם, מתחת לבלטות. הם מחכים שתצא מחבל-עזה, ואחרי שתצא מחבל-עזה יתחילו להציק לך בכל יהודה ושומרון, ואז מה תעשה? תתנתק מנמל התעופה בן-גוריון? לאן תתנתק? תתנתק מכפר-סבא? תתנתק מראש-העין, מנתניה? מה תעשה אז? וכי מישהו חי באשליה שהעולם ייתן לאריאל שרון לספח אפילו את מעלה-אדומים? האם בכלל נושא ההתנתקות עושה עליהם רושם? הם פשוט ילמדו גזירה שווה: מה שעשית בחבל-עזה, תעשה גם ביהודה ושומרון, על אפך ועל חמתך. תרצה חד-צדדי, דו-צדדי – זה לא מעניין אף אחד. מה הוא קיבל בתמורה?
היום שר האוצר מציג לנו בוועדת הכספים את הגרפים, את הצמיחה. גם שר האוצר הקודם, בספטמבר 2000, ערב האינתיפאדה, הציג לנו 6.7% צמיחה. שנה אחרי זה, כשפרצה אינתיפאדת אל-אקצא כשאריאל שרון עלה להר-הבית, היתה קריסה של כל הכלכלה.
אז מה חושב היום שר האוצר בעל האוריינטציה האמריקנית, עם ההצלחות האמריקניות, עם ההומלסים האמריקנים, עם הקזינו האמריקני? מה הוא חושב, שלעולם חוסן? הלוא כשתיגמר ההתנתקות – הם יושבים בשקט עכשיו – לאחר מכן כל החזית, מהגלבוע ועד ים-המלח תהיה חזית של "קסאמים"; ציר פילדלפי לא יהיה כמה מאות מטרים, ציר פילדלפי יהיה לכל אורך הירדן, זה יהיה ציר פילדלפי. מה הוא יעשה אז? מה הוא יציג לעם אז? מה הוא יאמר להם, צעד חד-צדדי, אנחנו הולכים לכיוון הים? וכי הוא לא היה יכול להוביל את המהלך הזה בפתיחת תהליך שלום כולל? "חד-צדדי". ואת מי הוא מחזק, את המתונים? הוא מחזק את הקיצונים ביותר, את אלה שהוכח כי דרכם צלחה והם אמרו: הנה, ניצחנו, גירשנו אותם מפה. במקום לחזק את המתונים הוא מחזק את הקיצונים. זה יוביל לאסונות נוספים, השם ישמור; אני מקווה שלא.
אדוני היושב-ראש, לאחר שראינו את הממשלה הזאת בכל דף בדוח מבקר המדינה – כל דף בדוח הזה מציין כמה הממשלה מושחתת – ראינו את השותפים שלה, שמטרת ההתנתקות מקדשת בעבורם את כל האמצעים. הם ממלאים פיהם מים, שותקים ומצביעים אמון: אין לנו ברירה. אחרי שנוכחנו לדעת שיש כסף לתת שוחד למפלגת שינוי, לחלק כספים ייחודיים למטרות מושחתות, כשאף אחד לא יודע לאן הכסף הולך, אין לנו שום ברירה אלא לבקש מכל חברי הבית להצביע אי-אמון בממשלה הזאת ולצאת מייד לבחירות. תודה רבה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה.
(האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מובילה את ישראל להתרסקות – התרסקות ציונית, התרסקות יהודית, התרסקות מוסרית, חברתית וביטחונית, וראש הממשלה מוביל את המגמה הזאת. הוא אישית. הוא אישית מוליך את מדינת ישראל לקרע הקשה ביותר בתולדותיה, ואולי, חס וחלילה, גם למלחמת אחים.
וכאילו לא די בגירוש אלפי יהודים, כאילו לא די באסון לציונות שבהכרזה על שטחי ארץ-ישראל כאסורים למגורי יהודים, כאילו לא די בהצהרות של כל ראשי מערכת הביטחון – הרמטכ"ל, ראש השב"כ היוצא, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד הדרום – שלאחר ההתנתקות תהיה התפרצות טרור, ואני כולל בזה גם את הצהרת הרמטכ"ל היום, שהתנתקות במיתאר שבו האויב מתחזק ומתעצם היא מסוכנת, כאילו לא די בכל אלה, ואולי בגלל כל אלה, ראש הממשלה אינו מנסה למצוא גשרים שיחברו את העם בשעת משבר זו.
לאסוננו הלאומי הגיע עתה ראש הממשלה, לאחר שכתב מחדש את מקיאוולי במהדורה משופרת, לתורת הממשל הרומית העתיקה "הפרד ומשול". ראש הממשלה בטוח שככל שיזרע פירוד ושנאה בעם – שנאה בין דתיים לחילונים, בין עניים לעשירים – ככל שיגדיל את הפערים בעם ויסכסך אותו יותר, כך יצליח להסיח את הדעת מפשיטת הרגל השלטונית, מהשחיתות, מקניית הקולות בכנסת באתנן של משרות שרים וסגני שרים, דוח מבקר המדינה יישכח מאתנו, נשכח את העניים ואת הקשישים שצריכים להחליט אם לקנות מזון או תרופות. נשקו הסודי של ראש הממשלה: הפרד ומשול כאילו אין מחר, כאילו העם הזה לא צריך להמשיך להילחם באויבים האמיתיים שלו מבחוץ. ראש הממשלה מגביר את השנאה בתוך העם, כדי שמעט הדבק שעוד מחבר את השברים יתמוסס, משום שאחריו – אחריו המבול.
חברי הכנסת, יש אמנה חברתית; חוזה בלתי כתוב בין ממשלה לאזרחיה, בין השלטון לאזרחים. השלטון חייב בשלושה דברים: הוא חייב לספק לאזרחים ביטחון, הוא חייב לספק להם ממשל תקין – שהמשטר יהיה הגון – והוא חייב בנאמנות לערכי היסוד שהמדינה מושתתת עליהם; במקרה שלנו: מדינה יהודית, דמוקרטית, ציונית. העם מצדו מתחייב לקבל עליו את מרות השלטון. זה חלקו באמנה החברתית, באותו חוזה בלתי כתוב בין העם ובין המשטר שלו.
ומה יש לנו? שרון ברח מהטרור, מחליט לעקור ולגרש יהודים בלחץ הטרור, וכולם – כל ראשי מערכת הביטחון – מבטיחים לכם, כי אם חלילה יעלה הדבר בידו, תהיה כאן התפרצות טרור שעוד לא ראינו כמותה, כדי לזרז את שרון לעשות עוד צעד, למסור עוד נתח, עוד יישובים. הממשלה, ובראשה ראשה, מושחתים מאין כמותם, והם רומסים את הדמוקרטיה, את חופש הביטוי, את חופש המחאה, את שלטון החוק, משמיטים את הבסיס היהודי והציוני מתחת למדינה. כאשר השלטון מפר חד-צדדית, כהרגלו, את האמנה החברתית שהיחסים בין האזרחים לשלטון מושתתים עליה, כאשר השלטון מפר את האמנה הזאת, גם העם עלול להגיע למסקנה כי הוא אינו חייב לקבל עליו את מרות השלטון.
הגיע הזמן, חברי הכנסת, שרוב חברי הבית הזה ישלחו את שרון ואת חצרו הביתה. תודה רבה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת גילה פינקלשטיין.
חיים אורון (יחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תוצאות הבחירות קבעו שבדיונים מהסוג הזה יוצא לי לדבר אחרי איש האיחוד הלאומי, ובדרך כלל הדובר הרהוט של האיחוד הלאומי, חבר הכנסת אלדד, משנה את הדברים שהתכוונתי לדבר עליהם קודם וגורם לי להתייחס לדבריו, שגם הפעם הם אופייניים.
חבר הכנסת אלדד קובע אמנה חברתית על-פי מידותיו. באמנה החברתית שלי עם מדינת ישראל, למשל, לא נכללים הכיבוש והשטחים. אני לא צריך בשביל זה את אריאל שרון או את המהלכים, שהם לחלוטין לא מקובלים עלי, שהוא עושה בתוך מפלגתו, וודאי שלא את הנורמות שהוא מביא לשלטון בארץ. אני ושכמותי חשבנו כך כל השנים, אבל הוא קבע שבאמנה, שהוא קבע, כלולות גם ההתנחלויות. ומי שלא מקבל את האמנה הזאת, כפי שהוא קבע אותה וכפי שהוא כתב אותה – ואף פעם לא היה לה רוב בכנסת – מפר את האמנה, ואז יש לו, למי שדיבר כאן לפני, זכות, בלשון עדינה, גם להפר את החוק, עד כדי איום – כבר לא מוסווה – במלחמת אחים.
אדוני היושב-ראש, לא תהיה מלחמת אחים. אתה יודע למה לא תהיה מלחמת אחים? קודם כול לא תהיה מלחמת אחים כי – בהגדרה, ואני מצטט את הסופרת המנוחה שולמית הראבן, מי שיורה עלי הוא לא אחי; מי שמרים עלי יד הוא לא אחי. אין מלחמת אחים, יש מלחמת אזרחים. אין מלחמת אחים, וגם לא תהיה מלחמת אזרחים. שיפסיקו להפוך אותי לאח כאשר רוצים להילחם בי ולהתעלם ממני כאשר יש לי עמדה אחרת. מה הדיבור המופקר הזה? מאיפה היכולת לבוא אל דוכן הכנסת ולומר: היות שהאמנה – שהוא כתב אותה על-פי מידותיו – מופרת, זכותי לעשות מה שאני רוצה?
אדוני היושב-ראש, זה שנים ארוכות אני ואנשים כמותי בארץ הזאת מרגישים שהאמנה שהוא כותב אינה האמנה שלנו. לא איימנו במלחמת אחים, לא איימנו לסגור את המדינה, ידענו שיש כללים שמחייבים אותנו גם כאשר היה קשה מאוד מאוד לקבל אותם.
אומרים לנו: אנשי השמאל, אלה שיצאו ואמרו, אם יהיה טרנספר של ערבים, אנחנו לא נמלא את הפקודות; ומצטטים את עמוס עוז, את יוסי שריד ואת יאיר צבן. לא זה הציטוט הנכון. אבל אנחנו אמרנו: אנחנו לא ניתן יד לטרנספר של ערבים. אבל זאת לא הסימטריה הקיימת היום, אדוני היושב-ראש. הסימטריה הקיימת היום היא לא טרנספר של יהודים מול טרנספר של ערבים - - -
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
אלא מה?
חיים אורון (יחד):
הסימטריה הקיימת היום היא טרנספר שלו מול טרנספר שלי. אני לא מוכן לחיות במדינה שממשיכה לכבוש עם אחר, אתם לא מבינים את זה? ועד שלא תבינו שאני לא מוכן לחיות באותה עוצמה שלכם אכפת, לא יהיה דיון אמיתי. רק כשתבינו שלנו זה אכפת בדיוק כמו לכם, והוויתור שאנחנו עשינו 37 שנים כואב ועמוק כמו הוויתור שלכם, רק כשתבינו את זה יתחיל הדיאלוג האמיתי. עד אז אתם סתם מדברים, כי אתם בעצם אומרים, שאצלנו זה פוליטיקה, כי אתם בעצם אומרים, שאצלנו זה לא חשוב, שאצלנו זה כאילו, אצלכם זה אמיתי, זה שורשי, זה מתיישב. לכן, זה הוויכוח האמיתי.
וכאשר חבר הכנסת אלדד עולה על כל במה אפשרית ומנסה להפחיד את הציבור בארץ במלחמת אחים או בעימותים קשים, הוא עוסק כבר עכשיו בבניית הטראומה, כי הוא הבין שאת המאבק הפוליטי על ההתנתקות הוא הפסיד. ותהיה התנתקות, ותהיה נסיגה, ואחריה יהיו נסיגות נוספות. אני לא מהמפלגה של אריק שרון. מבחינתנו, נסיגה מעזה ומצפון השומרון היא השלב הראשון, לאחר מכן יהיו נסיגות נוספות. שלא יאיימו עלינו. כי דווקא ביום הזה שבו נפתח מושב הכנסת, הרוב הגדול בבית הזה, כך אני מאמין, לא יהיה מוכן להקריב את המדינה למען ההתנחלויות. ואתם רוצים שאנחנו נקריב את המדינה למען התנחלויות.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. אחריה – חבר הכנסת עסאם מח'ול.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להעיר לחברי, עמיתי, חבר הכנסת אורון, לא תהיה מלחמת אחים מהסיבה שחברינו בגוש-קטיף אוהבים מדי את מדינת ישראל והם ידאגו שלא תהיה מלחמת אחים.
עכשיו - לנושא שלנו. ערב חג הפסח הוזמנתי על-ידי הרבנית קאפח לראות את עמותת החסד שלה בפעולה, והזדעזעתי לראות איך המוני אזרחי מדינת ישראל עומדים בתור לאורך כל הרחוב הארוך ומחכים לחבילת המצות ועוד כמה פריטים לחג הפסח. לא האמנתי למראה עיני ולא יכולתי לעצום עיניים כשראיתי את המראה הזה. אנשים עומדים שעות בתור כדי לקבל את חבילת המצות ופריטים לפסח. עד לאן הגענו?
אתמול בערב ראינו בחדשות סיפור קורע לב על אנשים, אזרחי מדינת ישראל, שחיים זה כמה שבועות ללא אספקת חשמל. לא מדובר באיזו עיירת פיתוח בדרום או בצפון, מדובר בעיר ראשון-לציון, ממש במרכז ישראל, לא פחות ולא יותר.
היו"ר משה כחלון:
רגע, ואם זה בעיירת פיתוח, שם כן צריך - - -
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
לא, חס וחלילה. אבל אנחנו חושבים, ראשון-לציון, עיר מפותחת. עיירת פיתוח - אתה צריך לעזור להם באופן מתמיד. בראשון-לציון אין אנשים שמתרחצים ברחוב כי אין להם כסף לשלם עבור חשמל. מדובר בשכונת קרוונים, שכפי הנראה חלק מתושביה לא יכלו לשלם עוד את החשבון לחברת החשמל, אותה חברה ששמענו עליה, על שיפור התנאים של העובדים שלה. מדובר במשפחות שלמות, הורים וילדים, שנאלצים לחיות בתנאים מחפירים, כמו בתקופות עברו. זה מצב שמזכיר יותר את מדינות העולם השלישי, ובוודאי לא זה מה שניתן לצפות לו במדינת ישראל ימים ספורים בלבד לאחר יום העצמאות ה-57 שלה.
בסיקור הטלוויזיוני ראינו כיצד הורים עם ילדים ממתינים בתור ארוך, בין שאר תושבי השכונה, על מנת להתקלח ברחוב, במעט מים חמים. מהדיווחים עלה, כי הם נאלצים לעשות את כל הפעולות היומיומיות הפשוטות בשעות האור, מחוץ לבית, מכיוון שמאוחר בלילה הם פשוט לא יוכלו לעשות את זה.
חברי חברי הכנסת, אני מאוד מקווה ורוצה להאמין שאין כל ויכוח בין יושבי הבית הזה על חומרתו של המצב הכלכלי-החברתי שאליו הידרדרנו כחברה וכמדינה. אני מניחה שאף אחד מבין הנוכחים כאן לא מוכן להשלים עם המציאות העגומה הזאת, שבה הפער הכלכלי והחברתי במדינת ישראל, שבין כה וכה הוא מהגבוהים בעולם, ימשיך ויגדל. המראות האלה שנחשפנו אליהם אתמול במהדורת החדשות חייבים להדהד בראשנו, וכמחוקקים אנחנו חייבים לפעול בנחישות ובנחרצות כדי לתקן את העוולות החברתיות הללו.
חברי חברי הכנסת, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, האם המשפחות השלמות הממתינות בתור ארוך ומשתרך על מנת להתקלח, לקלח את ילדיהן ברחוב, הן סימן לעתיד טוב יותר? מה אומרים על כך שרי המדינה? מתי יתוגמלו המשפחות העניות? מתי יממשו את ההבטחות של השרים?
רבותי, אל תשלו עצמכם, המראות הללו אינם משקרים, המראות הללו מבטיחים רק דבר אחד: העמקת הפער החברתי-הכלכלי במדינת ישראל.
זה הזמן לנצל את הכוח הפרלמנטרי שלנו ולהפיל בהצבעת האי-אמון את הממשלה הרעה וחסרת החמלה ולהחליף אותה בממשלה חברתית יותר, לחדש את הסיכוי לעתיד טוב יותר, ויפה שעה אחת קודם.
אני מזמינה את כל 120 חברי הכנסת להזדהות עם אנשי גוש-קטיף. הבאתי אתי חולצות עבור כל אלה שמעוניינים להזדהות עם אנשי גוש-קטיף, למחות נגד חנק תקשורתי, נגד סתימת פיות. הלבוש שלי - זו הדמוקרטיה, זה הטעם שלי. אני בוחרת להיות ולהזדהות עם משפחתי, עם חלוצי הדור שעדיין הציונות מפעמת בלבם.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
זאת דמוקרטיה צבועה.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
זו הדמוקרטיה, זה הטעם שלי. אני רוצה למחות על הליכים לא דמוקרטיים במדינת ישראל ומציעה ביום פתיחת כנס הקיץ לחברים שרוצים להזדהות עם אנשי גוש-קטיף, שהם חלוצי הדור, שעדיין הציונות מפעמת בלבם והם היחידים שהם חלוצי הדור, לבוא וללבוש את החולצה הזאת, להזדהות אתם, עם חברינו, אחינו, משפחתנו מגוש-קטיף. יש לי החולצות האלה, אני אשמח לחלק לחברי הכנסת שרוצים להזדהות עם הצער והכאב העצום של אנשים שמגרשים אותם מבתיהם. תבואו, תזדהו עם הכאב שלהם. ביום הראשון של המושב, בואו תלבשו את החולצות הכתומות לאות הזדהות אתם, לאות מחאה על הגירוש.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. את צריכה להגיד איפה מרכז החלוקה. חבר הכנסת עסאם מח'ול, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ, ואחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מי אנחנו שנספר על הממשלה הזאת, הרי היא מספרת על עצמה. היא אומרת והיא יודעת במה מדובר. השר אולמרט מודיע לנו שהשר נתניהו מעורער בנפשו, מי יתווכח אתו? השר נתניהו מודיע לנו שהשר אולמרט חולה, מי יתווכח אתו?
שר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג:
היושב-ראש, מה החיוך הזה?
היו"ר משה כחלון:
מותר לי גם לחייך לפעמים.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אנחנו שומעים את התגובה של השר בן-אליעזר על דברי השר נתניהו שהשווה את עובדי חברת החשמל למשחתת הנאצית, ואמר עליו שהוא גבלס, מי יתווכח אתו? כך הממשלה הזאת רואה את עצמה, כך היא מספרת על עצמה, אלה הפנים של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת צריכה ללכת מכיוון שכולם, כל אלה שציטטתי, צודקים.
אפשר לחשוב שבכל זאת יש עוד חלק אחר בממשלה הזאת, יש החלק של מפלגת העבודה, שהיום שמענו את הדרבונות של נציגם - חבר כנסת שמטיח בחבר הכנסת עמיר פרץ ואומר, מה פתאום הוא בכלל מעז להתמודד על ראשות מפלגת העבודה, הרי הכדור היחיד שהוא ירה היה כדור פינג-פונג. איזו אומללות. זה מחנה השלום? זה מחנה הקלון. אני חושב שהממשלה הזאת על כל מרכיביה צריכה ללכת, ובבושת פנים.
לא רק ראש הממשלה צריך לפחד לבוא לכנסת היום ולהופיע בפני העם ולהסביר את פשר המדיניות ההרסנית, הדורסנית שהממשלה שלו מובילה גם בתחום החברתי וגם בתחום המדיני. אנחנו מדברים על השר נתניהו, ואם כבר הזכרנו את ה"ביסמארק", אותו שר שהשווה את ועד העובדים של חברת החשמל לנאצים, הוא השר שקיבל עידוד כאשר העז לדבר בכנס הרצלייה על האוכלוסייה הערבית, על האזרחים הערבים במדינת ישראל כעל סכנה קיומית למדינה, כעל סכנה דמוגרפית, ואף אחד לא סתם לו את הפה. אני חושב שאנחנו מדברים על תופעה של איש חזק, איש שרוצה להיות איש חזק, שמחפש מחנה פאשיסטי לרכוב עליו והוא חושב שהוא מוצא אותו.
אנחנו מדברים על סכנות איומות לא רק במובן של הסחת הדעת והתרמית כאשר שר האוצר אומר שילכו לעבוד ומדבר על מדיניות של עבודה באותו שבוע שמתחילים לבצע פיטורים של 6,000 מורים בשם רפורמה, ובאותו שבוע שהוא מחליט להפריט את חברת "בזק", והתוצאה היא פיטורים של עוד 2,000 עובדי "בזק". זאת המדיניות, זה לב המדיניות - גזענות מצד אחד ופיטורים ופגיעה בזכויות העובדים מצד שני. זה בדיוק מתחבר למקום אחד שקוראים לו סכנה של פאשיזציה. אני חושב שזו הסכנה האמיתית שמחייבת אותנו לראות לאן מדרדרים את החברה הזאת.
אני חושב שהסיפור של אותה חוליה פושעת שתכננה לפגוע ולפוצץ את מסגד אל-אקצא, אותה המחתרת היהודית החדשה צומחת בדיוק על אותה ביצה ומעל אותה ביצה של הרחבה רשמית של ההתנחלויות ושל הכיבוש בירושלים המזרחית ובגדה המערבית בכלל תחת המעטה ובצל תוכנית ההתנתקות המדוברת, שאין בה בסופו של דבר לא תהליך מדיני ולא פתרון, אלא היא תחליף לתהליך מדיני ותחליף לפתרון.
לכן, אדוני היושב-ראש, אם כל הרשע בממשלה הזאת הזה עוד לא יצא החוצה, באה ההחלטה של הממשלה מאתמול, על חוק ההתאזרחות, שאפשר לקרוא לו חוק ההתאכזרות הגזענית של הממשלה הזאת כלפי עשרות אלפי בני-אדם, ילדים, אלפי משפחות שהיום לא יכולות להתאזרח על-פי החוק ועל-פי כל הכללים, והוא מורה לבדוק מי רימה ולהעניש את מי שרימה. במקום לטפל בבעיה הזאת, מסתתרים מאחורי תירוץ ביטחוני ופוגעים בזכות על בסיס גזע, לאום, שייכות לאומית ושייכות גזעית. מונעים ממשפחות להיות ביחד, לחיות ביחד, ילדים עם האמהות שלהם, בעלים עם הנשים שלהם וכו'. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק אכזרי, בלתי אנושי, לא חוקתי, חוק שבא לפוצץ את המוסד הזה של משפחה כאשר מדובר במשפחה ערבית פלסטינית, משפחה ערבית של אזרחי מדינת ישראל, שאחד מבני הזוג הוא פלסטיני.
אני חושב שמה שקורה כאן זה השתגעות, טירוף מערכות, גזענות לשמה, חוק שיכול לקעקע כל מוסר וכל משמעות למדינה דמוקרטית ולמדינת חוק. תודה רבה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש. אחריו - חבר הכנסת .
עמיר פרץ (עם אחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שפתיחת מושב הכנסת בעת הזאת - לצערי הרב אני יכול לומר לחברי הכנסת שזו הקדנציה הראשונה שלהם, שזו הפעם הראשונה שאני משתתף בפתיחת מושב שנראה שהכנסת מסכימה שיפחיתו במעמד ובאירוע. אני לא חושב שיושב-ראש הכנסת היה צריך להסכים שמושב הכנסת ייפתח בלי שיופיע כאן ראש הממשלה וייתן הודעה – גם הודעה מדינית וגם הודעה בכל הקשור בנושאים הכלכליים-החברתיים. ראש הממשלה החליט את החלטותיו. אנחנו ככנסת לא יכולים להרשות לעצמנו להסכים עם זה.
רבותי חברי הכנסת, אני מצטער להודיע לכם, שיש כאלה שאולי היו חפצים שהקדנציה תימשך עוד הרבה זמן, אבל יש לי בשורה בשבילכם. אולי זה ניחוש; להערכתי, כולכם יודעים זאת. סביר להניח שאו שזה המושב האחרון, או שבתחילת המושב הבא הכנסת הזאת תפזר את עצמה. לכן אני מציע לכולם מרגע זה והלאה להבין שלא יהיה עוד מאי בכנסת. מאי הבא הוא כבר מאי של בחירות, מקסימום. כי אם ראש הממשלה אריק שרון ימצא לעצמו דרך לפזר את הכנסת לפני כן, הוא יעשה זאת. להערכתי אין לו רוב. מדוע? כי הוא חושש שהחבר הטוב ביותר שלו, שר האוצר, בעת שהוא יודיע שהוא רוצה לפזר את הכנסת, ימצא רוב מקרי בכנסת ועוד עלול להדיח אותו במהלך הקדנציה. מה יעשה ראש הממשלה במקרה כזה? הוא לא התייעץ אתי, אבל אני יועץ לו עצה: יחכה לתקציב המדינה. אין סיכוי שתקציב המדינה ל-2006 יקבל רוב בכנסת הזאת. אין סיכוי. מפלגת העבודה לא תתמוך בתקציב המדינה בשנה הבאה. אין סיכוי. הפעם היתה סיבה מאוד טובה – ההתנתקות וכו'. אין סיכוי שהתקציב ב-2006 - - -
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
הוא יספר שהוא יעשה עוד התנתקות.
היו"ר משה כחלון:
בדיוק. השפן הבא.
עמיר פרץ (עם אחד):
חברי הרב פרוש, תקשיב לי טוב - - -
היו"ר משה כחלון:
אתה לא תתמוך אם תהיה עוד תוכנית מדינית של פינוי שטחים?
עמיר פרץ (עם אחד):
אומנם אני אומר, בלי נדר, כן, אבל הפעם אני אומר לך, שאם זה לא יתקיים, אני אבוא אליך לבקש התרת נדרים, כי אני מוכן להבטיח לכולם שאין סיכוי שהכנסת הזאת תתקיים דקה לאחר מאי 2006. אני מציע לכולם להתחיל לחשוב כך.
לכן שר האוצר, הקוסם שלנו, שמשום מה רק הוא רואה את הדברים בדרכו, מין שר אוצר שמרשה לעצמו לחיות וליהנות מכל העולמות: הוא יושב בממשלה שהחליטה על ההתנתקות, וברוב חוצפתו יכול לבוא ולתת ריאיון בערב החג ולומר שההתנתקות היא שמן על גלגלי הטרור. איך ייתכן דבר כזה? שר אוצר, בן-אדם רציני, שהיה ראש ממשלה, אתה יושב בממשלה שמייצרת שמן לגלגלי הטרור? הוא לא אמר שההתנתקות תיצור חוסר ודאות. ההתנתקות מעלה שאלות רבות, אני מבין. אני חושב שאם שר האוצר היה אדם שבאמת מאמין בדרכו, הוא היה צריך להתפטר מהממשלה, לצאת ממנה ולהיות נאמן לעצמו ולדרכו.
אבל זה לא הדבר היחיד ששר האוצר רוצה ליהנות בו מכל העולמות. שר האוצר הולך לבזות את כל תפיסת העם היהודי ולהפוך את הצדקה למדיניות המרכזית. מילא צדקה, אבל איפה מתן בסתר? עכשיו הוא הולך לתת הטבות מס מיוחדות למי שייתן קמחא דפסחא. כלומר, עכשיו נגיש גם הצהרת הון ונכתוב "קמחא דפסחא", צדקה לעניים. שומו שמים, לא מספיק מצעד הביזיון הזה, שהצדקה הפכה מעשה ציבורי, צדקה בפרהסיה?
הוא גם מבקר בבתי-תמחוי. הרי זה משהו מדהים. הוא לומד את העניין, במקום ללמוד איך לחסל אותו. הייתי בביקור בבאר-שבע ולקחו אותי שם לבית-תמחוי שנקרא "באר שובע". למה "באר שובע"? כי מחלקים בו ארוחות. בא אלי מנהל התמחוי, בחור חמד, ואמר לי: עמיר, לפני שנה חילקנו רק 100 מנות בצהריים, ועכשיו, ברוך השם, אנחנו מחלקים 500 מנות בצהריים. בעזרת השם נצליח לגייס עוד כסף ונחלק 1,000 מנות בצהריים. אמרתי לו: שמע, אני מקווה שיום אחד אבוא אליך ויחד נקנה מנעול ונסגור את בית-התמחוי. הוא אמר לי שגם הוא מקווה, אבל בינתיים מספר הרעבים רק הולך וגדל ומספר האנשים שמתדפקים על פתח בית-התמחוי הולך ומתגבר.
אדוני שר האוצר, לא יעזור לך דבר.
היו"ר משה כחלון:
אני מבקש לסיים.
עמיר פרץ (עם אחד):
אני מסיים – אני בוחר משפט טוב לסיום.
אני אומר לך, חברי, דע לך ששר האוצר פשוט הפך את הליכוד למפלגת המשמנים של השמנים, של העשירים, של המיליונרים. הליכוד הפך למפלגה שמשמנת, עד כדי כולסטרול, עד שגם המיליונרים כבר אומרים די. גם להם לא נעים. דרך אגב, הרי שמעתם שכולם אומרים: סלח לי, איך אני תורם משהו? איך אני מוריד משכרי? איך לא אקבל בונוסים? כבר לא נעים להם לקבל מיליון ש"ח בחודש. לא נעים.
לא ייאמן, אבל שר האוצר ממשיך להתנגד להעלאת שכר המינימום, ממשיך להתנגד לטיפול בחברות כוח-האדם, שעושקות את העובדים בארץ, ממשיך להיות זה שמצד אחד מייצר אבטלה ומהצד האחר מעלה את גיל הפנסיה. כל המורים שעומדים לפטר, בגיל 50 הם מגישים קורות חיים, אבל אף אחד לא עונה להם בכלל. פגשה אותי מורה מצטיינת למתמטיקה-פיזיקה, והיא אמרה לי שהחליטה שלא לכתוב את הגיל בקורות החיים. אז אתה מעלה לנו את גיל הפרישה ל-67?
לכן אני אומר לשר האוצר: נכון, הצלחת. הפכת את הבורסה למכבסה הלאומית; הפכת את בעלי ההון לאנשים שבעצם כבר אינם יכולים לספור את הונם - אבל רוששת את עם ישראל, יצרת מעמד של עובדים עניים. 30% מכלל העובדים במדינה משתכרים פחות מ-2,000 ש"ח בחודש.
אני אומר לך שלצערי האותנטיות של הליכוד כמפלגת העם הלכה לאיבוד. ביבי הפך את הליכוד למפלגת העשירים, והליכוד ישלם על כך את מלוא המחיר. תודה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה.
חבר הכנסת פרץ, הבנתי מדבריך שביבי הפך את העניים לעשירים, לזה התכוונת?
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יושב-ראש הכנסת הנכבד, , התלונן על כך שראש הממשלה נמנע מלשאת דברים בפתיחת מושב הכנסת. האמת היא שאני מתקשה קצת להבין את יושב-ראש הכנסת. מה אתה רוצה מראש הממשלה? לאיזה נאום אתה מצפה ממנו? אילו דברים יכול מר שרון לומר והוא נמנע מלהשמיע?
האם יאמר לנו ראש הממשלה שערפאת לא היה פרטנר למשא-ומתן אבל בכל יום אנחנו משתכנעים שאבו-מאזן הוא כן פרטנר? האם יבשר לנו ראש הממשלה שהרשות הפלסטינית אומנם פועלת לחיסול תשתית הטרור? האם יצהיר לפנינו ראש הממשלה כי הנשיא בוש תומך בחיבור גושי ההתיישבות למדינה, או שהממשל תומך בתוואי הגדר? אדוני היושב-ראש, מה אתה רוצה מראש הממשלה? מדוע אתה דוחק בו לשאת נאום כאשר אין לו מה לומר? האם יכריז ראש הממשלה שאין עוד ירי פצמ"רים, שאין עוד סכנת "קטיושות", שאין יותר חדירות של אמל"ח בציר פילדלפי? האם ראש הממשלה יכול להבטיח שלאחר ביצוע ההתנתקות תשקוט הארץ – לא 40 שנה, אלא 40 יום?
האם ראש הממשלה יכול כבר להודיע היכן הוא מתכוון ליישב את מפוני גוש-קטיף?
אדוני היושב-ראש , מה אתה רוצה מראש הממשלה? שיספר בפתיחת המושב על היחסים הטובים השוררים בין שרי הממשלה? על שיתוף הפעולה הפורה בין השר אולמרט לבין השר נתניהו? על העבודה התקינה בין שגרירות ישראל בוושינגטון לבין שר החוץ?
מה אתה רוצה מראש הממשלה? גלה קצת אמפתיה כלפי האיש במצבו הקשה.
אדוני היושב-ראש מר משה כחלון, אין לראש הממשלה מה לומר לעם ישראל – לא במישור המדיני ולא במישור הביטחוני. אין ניצוץ של תקווה. הוא אפילו לא מסוגל, שרון, להסביר לנו למה בעצם אנחנו מתנתקים, מה יהיה בשלב השני, או מתי יחזיר את סדרי הדמוקרטיה והכרעת העם לחיי המדינה. אין לו, אין לו מה לומר. כמו שאומרים אצלנו: "גורנישט מיט גורנישט".
ואם במישור המדיני והביטחוני אין תקווה באופק, בתחום החברתי-הכלכלי המצב קשה לא פחות. אומנם שר האוצר מדבר, ומדבר הרבה, מדבר אפילו יותר מדי, ומבטיח לנו שישראל תהיה בתוך עשר שנים בין עשר המדינות העשירות בתבל, אבל בינתיים הפכו הקיצוצים את ישראל לענייה יותר; בינתיים ההוצאה החברתית על שירותי רווחה ובריאות נתונה מאז שנת 2002 בירידה תלולה. שר האוצר חוזר ואומר שמי שיכול לעבוד – יצא לעבוד. אני לא יודע, אולי הוא מתכוון לאלפי המורים עם מכתבי הפיטורים.
נניח לסוגיית הפיטורים, נניח גם לסוגיה הכואבת של עובדי רשויות ועובדי מועצות דתיות שעדיין אינם מקבלים את שכרם, זה חודשים ארוכים; נניח לכל אלה ונדבר עליהם בהזדמנות אחרת. אבל, גם העובדים המאושרים שמקבלים שכר, אדוני שר הבינוי והשיכון, הפכו להיות עובדים עניים, אנשים שקמים בבוקר, עובדים עד הלילה, וקשה, ובכל זאת אינם שורדים, אלא נעשים עניים יותר ויותר מיום ליום.
עמיתי חברי הכנסת, בליל הסדר אמרנו כולנו: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא", אבל יש לחם עוני שמשותף לעם ישראל ולדורות ישראל, וגם מלכד את עמנו, ויש לחם עוני של מדיניות נתניהו, אשר מפוררת את הלכידות החברתית והיא הרת סכנות לעצם קיום המדינה.
אנחנו בראשיתו של חודש אייר, ובמקורותינו כתוב שהשם "איר" הוא ראשי תיבות: "אני ה' רופאך". אני חושב שאנחנו צריכים להתפלל שמהממשלה הזאת לא יצאו צרות, שתבוא לנו רפואה במישור המדיני, במישור הביטחוני, הכלכלי והחברתי, כי זו באמת ממשלה חולה, והייתי גם אומר חולה מאוד, השם ירחם.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה. אחריו - חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה.
(בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת ישראל היתה מקיימת את המשטר החברתי הכי צודק בעולם אם היתה גם הולכת בדרך השלום, דבר שהיא לא עושה, לדעתי. ההתנתקות היא גם לא תוכנית שלום והיא גם לא מצביעה על כוונה להגיע לתוכנית שלום.
מבחינת הצדק החברתי, היא הולכת בכיוון הפוך, מכיוון שיש לה תורה, ממש תורה כלכלית הפוכה מצדק חברתי. זהו ניאו-ליברליזם מהסוג הגרוע ביותר מבחינה כלכלית. אין כחל ושרק, זה ברור לגמרי.
לדעתי, חלק מהדברים שוחט לא מבקר מכיוון ששוחט מסכים, ובהרבה מקומות אלה גם מאוויי נפשו אבל הוא מרוסן על-ידי מפלגתו. מה שהממשלה הזאת עושה, אלה מאוויי נפשו האמיתיים מבחינה כלכלית, אבל הוא נולד כך פוליטית ומפלגת העבודה מונעת ממנו לבצע את כל מה שבא לו לעשות.
אפילו היתה ממשלת ישראל הולכת לכיוון צדק חברתי ואפילו היתה הולכת לדרך שלום, רק הדיון אתמול בממשלה היה מספיק בשבילנו על מנת להצביע נגדה, ולא רק מסיבות השייכות האתנית-הלאומית שאני לא בחרתי בה – נולדתי למשפחה ערבית, וזאת לא בחירה אידיאולוגית – אלא מכיוון שהממשלה הזאת הופכת את השייכות הלאומית לאידיאולוגיה. מי שהופך את השייכות הלאומית לאידיאולוגיה, אדוני היושב-ראש - זה סוג מסוים מאוד מאוד של אידיאולוגיות במאה ה-20. זה שממשלת ישראל הגיעה עד כדי כך בלי להתנצל מולנו, לדון בנושא הדמוגרפי כשיקול בקבלת ההחלטות ובקבלת חוקים, אומר שהיא עברה בפומבי לפסים של גזענות, לא גזענות לטנטית אלא מוצהרת.
לא מדובר כאן, אדוני היושב-ראש, בדבר שיש להקל בו ראש או בדבר של מה בכך. עובדה היא שאותה ממשלה התביישה עד לפני שנה ואפילו עשו שמיניות באוויר כדי לשכנע אותנו שהחוק נגד איחוד המשפחות הוא חוק שסיבותיו ביטחוניות. כאשר עלינו לדוכן אמרנו: אלה שטויות, זה לא נכון, כי כל המהלך התחיל לפני האינתיפאדה, עם השר ישי, ואנחנו יודעים שהדיונים הפנימיים הם בנושאים דמוגרפיים וכו', מה שנקרא סכנה דמוגרפית או פצצה דמוגרפית ולא פצצת מתאבדים - אבל בכל זאת הם הכחישו ועמדו על כך. הם הרגישו צורך פנימי, הרגישו שלא יאה להגיד, שלא ראוי להגיד דבר כזה, ולכן כל הזמן הם הדגישו שהסיבה היא ביטחונית, וכאשר העניינים הביטחוניים יעברו, החוק ילך מן העולם, ולכן מכנים אותו הוראת שעה ולא חוק. פתאום אתמול נהיה נושא הדמוגרפיה בישיבת הממשלה in, ולא רק in, אלא ששרי הממשלה הבכירים ביותר, לרבות ראש הממשלה, גם התחרו ביניהם בהדגשת הצורך הדמוגרפי, מה שנקרא, בחוק הזה.
בכל מקום בעולם אין כינויים כאלה. מה זה הצורך הדמוגרפי? זה רוב מסוים. מה זה רוב מסוים? של שייכות לאומית או אתנית מסוימת. איך זה נקרא בעולם אם אתה משתמש בחוקי המדינה כדי להדגיש אופי אתני או לאומי מסוים, שאנשים לא בחרו אלא נולדו אליו? אנשים לא בחרו להיות יהודים, אנשים לא בחרו להיות ערבים. לעשות מזה אידיאולוגיה בדיעבד זאת אידיאולוגיה מאוד מסוימת. זה נקרא גזענות בכל מקום.
אם המדינה מתחילה להיכנס לשיקולי קודש קודשי הפרטיות בכל ליברליזם – עם מי להתחתן, איפה להתחתן ואיפה לגור – כאשר המדינה מתחילה להיכנס לתוך זה, זאת טוטליטריות. מה זה טוטליטריזם? מחר נדבר על סוף מלחמת העולם השנייה - קראו לזה Gleichschaltung, לנתב כל דבר למען מטרה אחת מסוימת. לנתב כל דבר, כל דבר מותר, לרבות כניסה לשיקולי החתונה והנישואים של המשפחה. לחשוב שאם אדם מתחתן עם יהודייה או עם ערבייה או עם ערבי זה מין קונספירציה נגד טוהר הגזע, נגד אופי המדינה. חשיבה קונספירטיבית ביותר.
אנשים, כאשר הם עושים את שיקוליהם עם מי להתחתן, יכול להיות שהם עושים שיקולים אופורטוניסטיים, כמו – יותר טוב לגור פה מאשר שם, פה יש עבודה ושם אין עבודה, פה יש ביטוח לאומי ושם אין ביטוח לאומי, יכול להיות, אבל הם בוודאי לא עושים שיקול אידיאולוגי. הם לא עושים שיקול אידיאולוגי. זה לא חלק ממהלך של זכות שיבה זוחלת.
המדינה - כן. היא עושה במקרו חשיבה קונספירטיבית וחושבת שצריך להיכנס לשיקולי הפרט. מי הפרט הזה? אזרח במדינת ישראל, ולא חשוב אם הוא ערבי או יהודי. הוא אזרח במדינת ישראל, ולמדינה אסור להיכנס לשיקוליו עם מי להתחתן, איפה, ואיפה לגור, מסיבות דמוגרפיות.
לדעתי, אדוני היושב-ראש, אתמול הם עברו עוד קו בכיוון של פומביות השיקול הגזעני או השיקול הלאומני. אפשר לכנות אותו בכל שם, אני לא כל כך עומד על הכינויים כל עוד אנחנו יודעים מאיזה זן האידיאולוגיה הזאת ולאיזה בית-ספר היא שייכת בעולמנו.
אני חושב שמה שנעשה אתמול בממשלה, ולא חשובה לי עכשיו גרסת אופיר פינס או גרסת לבני, אולי חשוב אישית לאופיר פינס, שיש לו ייסורי מצפון, אבל בשבילי זה לא חשוב. בשבילי אולי כן, מכיוון שכדי שאני אוכל לסבול את אופיר פינס יותר, חשוב לי שיש לו ייסורי מצפון, יכול להיות, אבל למשפחה ה-201 שלא נכנסה למכסה אף שהיא מחכה שבע שנים, לא אכפת אם לאופיר פינס יש ייסורי מצפון. ממש לא אכפת להם. הוא ישב באופוזיציה, אמר מה שאמר על החוק הזה, שהוא גזעני וכו' וכו', ועכשיו הוא הולך על 200-250. הוא רצה 400, נתנו לו 200. מה זה חשוב למשפחה ה-201 שלא תיכנס למכסה? מה זה עוזר להם אם יש 200 שכן נכנסו?
אני חושב, אדוני, שנחצה קו אדום, ולדעתי זה דבר שלא ייעשה. רק בשביל זה היינו מצביעים אי-אמון בממשלה. אני מודה לך על סבלנותך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, בבקשה. אחריו - סגן השר הרב אברהם רביץ.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, הממשלה, אי-אפשר להגיד כרגיל, כי אפילו לא כרגיל היא איננה. בפתיחת מושב, בפתיחת כנס, נהוג זה עשרות שנים שראש הממשלה בא ומודיע הודעה מדינית. אפילו שר תורן אין כאן, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה כחלון:
השר התורן נמצא, השר בוז'י הרצוג.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
השר נמצא בפאתי האולם והוא עסוק, לא שומע אותנו. אני לא יודע אם הוא תורן או לא תורן, אבל זו המציאות.
מה יגיד לנו מר שרון - אם היה מגיע עכשיו למסור הודעה מדינית? במה הוא יפתח? הוא יגיד שהתהליך המדיני גוסס? הוא יגיד שאין לו מה לתת לפלסטינים? הוא יגיד שהפלסטינים עושים ככל מאודם ומצליחים להרגיע את השטח בתוך מדינת ישראל? הרי השקט הזה זה חודשים ארוכים לא בא סתם, שלא ילעיטו אותנו כוחות הביטחון בססמאות. הם עושים ואולי גם מצליחים למנוע פיגועים, אני מסכים, אבל קודם כול הפלסטינים מונעים את הפעילות הזאת, ואם הכריזו על "הודנה", על "הודנה" מוסכמת, בהסכמה בקהיר, זה לא רק שהכוחות האלה עושים כמיטב יכולתם אלא שהפלסטינים עצמם הכריזו על "הודנה" ועל "תהדיה".
ההכרזה הזאת עדיין קיימת, אבל הפלסטינים לא יכולים להכריז על "הודנה" לעולם ועד. כנראה מר שרון איננו מעוניין. הוא לא מנצל את השקט הזה כדי לקדם את הנושא המדיני, כדי לדבר עם הצד הפלסטיני, כדי לבסס את השקט הזה. השקט הזה לא יימשך לעד.
הוא כנראה רוצה לבצע את ההתנתקות מהטעמים שלו ועושה אותה באופן חד-צדדי, כי הרי על זה הוא הכריז מלכתחילה, אבל הוא רוצה בו-זמנית להחליש את ההנהגה המתונה ביותר שקמה בצד הפלסטיני אליבא דכוחות הביטחון הישראליים, לפי הערכות ישראל. לא יהיה פרטנר פלסטיני יותר מתון ולא יהיה פרטנר פלסטיני שאפשר יהיה לקדם אתו את תהליך השלום יותר ממה שיש עתה.
מה עושה ישראל נוכח הפרטנר המתון הזה? היא הסירה קצת מחסומים, היא אפילו לא יצאה מכל הערים הפלסטיניות. היא יצאה משתי ערים וכאילו היא לא יצאה מהן. היא לא עוצרת את בניית ההתנחלויות, כפי שמפת הדרכים מחייבת וכפי שממשלת שרון התחייבה. היא לא מפנה את המאחזים, אף שלפני שנים היא התחייבה לעשות את זה. היא גם לא משחררת את האסירים.
איזה פלסטיני יוכל להאמין שיהיה פה שלום אם האסירים, אם שבויי המלחמה האלה, יושבים בכלא, חלקם כמעט 30 שנה, בין 25 ל-30 שנה? רובם הגדול יושבים בכלא יותר מ-20 שנה. איזו ממשלה שוחרת שלום לא משחררת את לוחמי החופש הפלסטינים האלה? הם מצפים שהעם הפלסטיני יאמין למר שרון שהוא רוצה שלום? הרי איך יאמינו לזה? איך יוכלו לקבל את זה? אם אסירים פלסטינים יושבים יותר מ-20 שנה בכלא, ואם אלפי פלסטינים יושבים שלוש, ארבע וחמש שנים, גם לאחר האינתיפאדה האחרונה, כמדומני שמר שרון מכין את האינתיפאדה השלישית.
הוא מכין אותה ביודעין, הוא מכין אותה בצעדים ברורים, הוא רוצה בה. הוא לא קורא את הכתובת על הקיר. הוא לא רואה את המציאות העגומה בצד הפלסטיני, שבה 47% מכלל הפלסטינים הם מתחת לקו העוני. 40% אבטלה בגדה, שיעור דומה גם בעזה, 70% אבטלה בפריפריה הפלסטינית, במקום שאין בו ערים שיש בהן, יחסית, מקום לעבודה, והמשך הכיבוש האכזרי של ישראל מחייב אינתיפאדה חדשה. אם מר שרון רוצה בזה, הרי הוא עושה את זה ומגיע לזה.
אלא שגם בעניין מדיניות הפנים אין לממשלה הזאת בשורה או מסר מעודד. להיפך, המסר שהממשלה הזאת שולחת היום, לאחר שהוסר איסור הפרסום, למתנחלים, לזוממים לפגוע במסגד אל-אקצא, לחוליות – שתי חוליות נפרדות, עצמאיות, שכל אחת מהן נתפסה לחוד ושתיהן שוחררו, אחת בתוך 24 שעות, האחרת לאחר שבועיים-שלושה של חקירה. מה המסר הזה אומר? אתם יכולים להמשיך, אתם יכולים לחדש את הפעילות, אחרים יכולים להמשיך. המסר שממשלת ישראל שולחת לפוגעים ולזוממים לפגוע במסגד אל-אקצא הוא ברור, חד-משמעי.
הם, האנשים אשר סיירו בשטח, קבעו את המקום לשלח ממנו את הטילים, הלכו וניסו לרכוש את הטילים ואת חומר הנפץ, הם שהקימו את המחתרת הזאת ופתחו בצעדים ממשיים. זה לא רק תכנון, זו לא רק פרובוקציה, לא רק מואמרה, איך שאומרים בערבית. הם פתחו בצעדים ממשיים של הכנת השטח: סיירו, קבעו את המקום לשגר ממנו את הטיל, איך להשיג חומר נפץ.
אם הפושעים האלה משוחררים אד-הוק, יש פה רק מסר אחד, אדוני השר לביטחון פנים. המסר הוא: תוכלו להמשיך, או אלה שיבואו במקומכם יוכלו להמשיך. אם זה המסר שממשלת ישראל שולחת לפוגעים האלה, והיא לא מפנה את המתנחלים, את הקיצונים, מאזור המסגדים, מהעיר העתיקה – הרי מאין הם ישלחו את הטיל? מישיבה בתוך העיר העתיקה, ברובע המוסלמי, בתוך ירושלים. מה הם עושים שם? למה השטח הזה לא הופך להיות שטח סטרילי, אדוני השר לביטחון פנים? למה אתה לא מונע מהקיצונים האלה, שכבר הכריזו על זממם והתחילו לבצע את תוכניתם, למה אתה לא מנקה את העיר מהם? למה אתה לא עושה את השטח שבטווח טילי "לאו" וטילים נוספים שטח סטרילי כדי למנוע כל אפשרות לפגוע במסגדים?
הרי כל ילד קטן יודע לעשות את זה. כל איש ביטחון יודע להמליץ לעשות זאת. מי שרוצה למנוע פגיעה במסגדים, חייב לנקות את השטח הזה ולהופכו סטרילי מטילים, ממתנחלים, מקיצונים ומיהודים. תחת זאת, הם עולים יום-יום למסגדים ולרחבה של המסגדים, ואם זה המצב - - -
רן כהן (יחד):
מי שתפס אותם זה המשטרה, לא סיעת רע"ם.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אנחנו, סיעת רע"ם, איננו אמורים לתפוס אותם, אדוני חבר הכנסת רן כהן. אני מסכים, הרי זה תפקידה של המשטרה. עובדה שהיא תפסה אותם. אני מסכים. זה תפקידה, הרי זה מבחן התוצאה שלה. כל פגיעה במסגדים – הממשלה נכשלה, ואף אחד לא יודע לאן נגיע.
השר לביטחון פנים גדעון עזרא:
מישהו נגע במסגדים? אף אחד לא נגע בהם.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
עד עכשיו לא, אבל אחריותך, אדוני השר, היא למנוע כל פגיעה, ואחריותנו כולנו היא לסכל כל אפשרות כזאת. כדי למנוע אפשרות של פגיעה אתה חייב לנקות את השטח מסביב ניקיון סטרילי; למנוע את ההתנחלויות, למנוע את הישיבה הזאת, למנוע את הקיצונים האלה מכל אפשרות להגיע לשם. הם הרי סיירו, הם קבעו את המקום. הם ישלחו את הטיל מגג הישיבה. מה אתה רוצה יותר מזה? מה עשית לנוכח המעשים האלה, סילקת אותם משם? הוצאת אותם מהישיבה? מחר הם יביאו את הטיל, או אחרים יביאו את הטיל – שותפים יביאו את הטיל – וישגרו אותו. מה נאמר אז, עשינו? ניסינו? לא מספיק שעשינו וניסינו.
אתה יכול, בידך למנוע כל אפשרות כזאת. תעשה את העיר העתיקה שטח סטרילי, נקי מטילים, ממתנחלים, מישיבות של קיצונים שרוצים לפגוע במסגדים. הרי זה אלף-בית של ההגנה על המסגדים, אם אתה רוצה להגן עליהם. כל זמן שאינך עושה את זה, ואתה מרשה להם לעלות אל רחבת המסגדים ולסייר בה יום-יום, אתה מזמין את הפיגוע הבא. בזה ששחררת אותם אתה מאפשר להם להמשיך לשהות שם, להתנחל שם ולהיות בקרבת המסגדים, ורק הנשק חסר. אלה לא השיגו אותו – הבאים בתור ישיגו אותו. תודה רבה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה לחבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת סגן השר אברהם רביץ, בבקשה. השר הרצוג יכבד אותנו ואת המקום – אתה עובר עם הטלפון ממושב למושב.
אברהם רביץ (דגל התורה):
כשדהאמשה ירשה לי אני אתחיל לומר את דברי.
היו"ר משה כחלון:
חבר הכנסת דהאמשה מטביע עכשיו אמרה חדשה: אין יהודים, אין פיגועים.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
בעיר העתיקה.
היו"ר משה כחלון:
הוא דיבר על הר-הבית.
אברהם רביץ (דגל התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לרדת קצת מהספירות הגבוהות של הר-הבית ולהסיט את הדיון לדברים שנראה לי חשוב לאומרם עם פתיחת כנס הקיץ. אני, יחד עם חברים נוספים בוועדת החוקה – חברים וחברות – דנים כבר כשנתיים בנושא החוקה לישראל. שנתיים שאנחנו עורכים סיורים, שומעים הרצאות ושוברים את הראש איך להתקדם בעניין הזה, איך לפצח את הנושא הטעון הזה, ואיך להגיע, אולי, לעמק השווה. הכוונה של כל היושבים שם, ואני בכללם, היא חיובית. אנחנו מבינים את מצוקות השעה, אנחנו מבינים את רצון העם – אף שאנחנו אומרים חזור ואמור שלנו, כיהודים מאמינים, שיש לנו התורה, לא דרושה חוקה. יש לנו חוקה. בכל אופן, אנחנו מבינים שחלק גדול מהציבור מעוניין בחוקה.
אבל, מהיום הראשון כולם הבינו, שאנחנו חייבים להתחיל בהגדרת הזהות העצמית שלנו; לדעת מי אנחנו, מה אנחנו רוצים להיות, כיצד אנחנו רוצים להרכיב את האוכלוסייה המורכבת מעמים שונים, מדתות שונות; ואמרנו שאנחנו חייבים לגשת ליסוד הבעיה מהיום הראשון של הדיונים. ואני מוכרח לומר לכם: הדיונים היו רציניים מאוד, עם טובי המוחות שעוסקים בעניין הזה בצד המשפטי, אבל לא הגענו אפילו לתחילת פתרון הבעיה.
מדוע אני מעלה זאת לפניכם כאן היום? כי כמה מהמכובדים ביותר בבית הזה, אצה להם הדרך. ובמכובדים ביותר אני כולל את יושב-ראש הבית, חבר הכנסת רובי ריבלין, שהצהיר כי בקיץ הזה נעביר את החוקה. כנ"ל, כמובן, יושב-ראש הוועדה, שחותר להביא זאת לפני מליאת הכנסת.
אני רוצה להזהיר את כולם, שאם אנחנו לא נתפוס את השור בקרניו, ואם לא נתמודד באומץ זה מול זה, כאשר כולנו יודעים את חילוקי הדעות של כולם, אם לא נתמודד באומץ ונרוץ ריצת אמוק – זה בגלל פריימריס והאחר בגלל אמונתו הלאומית או הדתית – בכנס הקיץ הזה אנחנו עלולים לבוא לקטסטרופה. אנחנו נרצה לתקן תיקון כזה עמוק שהוא יהיה קלקול גדול, אם לא נטפל בבעיה העיקרית. וחלקים גדולים בבית הזה, לא רק הדתיים, לא רק החרדים, חוששים מן הרגע הזה.
אני מעלה את הדברים עכשיו, פה והיום, כדי שכולנו נדע לעשות אחד משני הדברים: או שנצליח למצוא את הנוסחה הגואלת, כאשר איש יראה את זולתו בלי לפגוע בזולת, יכבד את הזולת ואת עמדתו; או שנגיד באופן מפורש, כפי שגם כמה מחברי שאינם דתיים אומרים, מנקודת מבטם שלהם, שלא הגיעה עת החוקה.
לכן, אני חושב שהקריאה הזאת חייבת ללוות אותנו, ולא נהיה מאוימים. זה לא סתם עוד חוק; זה אמור לשנות, להיטיב או להרע, את האפשרות שלנו לחיות יחד. ובכל זאת, אנחנו חושבים שעלינו לעשות את המאמצים לחיות יחד אפילו לא נתקן את העולם בקיץ הזה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה, חבר הכנסת רביץ. חבר הכנסת אפי איתם, ואחריו - חבר הכנסת רשף חן.
אפי איתם (ציונות לאומית דתית מתחדשת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום נפתח כנס הקיץ של הכנסת. ומי לא בא? ומי לא כיבד את הכנסת אפילו בנאום הפתיחה? ראש הממשלה. עבורו הכנסת היא כבר פורום לא רלוונטי, איבר מדולדל, שהיה מגרש משחקים טוב למניפולציות, לאיומים, לסחיטות, לכניעות, שכל-כולם נועדו להוציא מתחת ידיו של הבית הזה את אחת התוכניות הנוראות שהיו במדינת ישראל מאז קומה.
שואלים בתקשורת, מה יעשו במושב הזה, הרי הכול כבר הוחלט והכול כבר נחתם. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, ואני אומר לך, ראש הממשלה, הכול רק מתחיל.
החוט שמקשר בין אלפי היהודים התמימים, האידיאליסטים, ההגונים והישרים, שמוציאים את לחם יומם בעבודה קשה בחממות, והקימו חברה יהודית, קהילה יהודית לתפארת, משגשגת – 22 ישיבות, יישובים ובתי-כנסת, שאתה מתכוון להחריב אותם, ועוד משתמש באיזו שפת שקר של "להעתיק" ו"להזיז". להחריב. חורבן של בתי-כנסת, מזוזות שייפלו תחת הריסות הבתים הקורסים, יהודים משולחים מבתי-הכנסת עם טליתות ותפילין לארץ גזירה.
יש משהו משותף בינם לבין אלפי המורים שמפוטרים בשרירות, בגסות, באטימות לב. יש משהו מקשר בין שני אלו ובין הדרך המבוישת, המביישת, המבזה, שבה פיטרת את הרמטכ"ל שלך ואת ראש שירות הביטחון הכללי. נפרדנו משניהם השבוע. אנשים אצילים, שהיו קורבן לממשלה אטומה, לראש ממשלה תככן.
אבל השקר הזה, האטימות הזאת איננה נגמרת שם. היא נמשכת במינויים פוליטיים, ששר אחרי שר נקראים לתת הסברים עליהם. היא נמשכת בבושה ובביזיון בשירות החוץ שלנו, כששרים בממשלה הזאת נראים כמו איזו חבורת רכלניות, הולכי רכיל, חרפנים ומגדפים.
תפריה הגסים של הממשלה הגסה, הברוטלית הזאת, שאיננה מבינה ערך בית, ואיננה מבינה ערך כיתה, ואיננה מבינה ערך רעות לוחמים, ואיננה מבינה ערך שירות ציבורי, יושרה וטוהר כפיים.
הממשלה הזאת תעמוד מול העם. והקולות שאנחנו שומעים היום בצמתים הם רק תחילת שאגת "מושחתים, נמאסתם", "מושחתים, לכו מפה". זאת רק תחילתה של השאגה. היא תעלה מכל צומת, היא תעלה מכל כיכר, היא תעלה בגוש-קטיף, היא תעלה בשומרון, היא תעלה בערים הגדולות.
הכנסת הזאת תראה בכנס הקיץ דבר שהוא אולי חדש בדמוקרטיה הישראלית: שיש גם עם, לא פעם אחת בארבע שנים, באיזו מניפולציה של משרד יחסי ציבור. יש עם שאוהב את ארצו, יש עם שאוהבים בו זה את זה, יש עם שרוצה הנהגה ישרה, והוא יקום ויגרש אתכם, את הממשלה הרעה הזאת, מתפקידה ומכיסאותיה. וכשהכיסאות שלכם יתחילו לזוז, אז יתחילו להיפרם התפרים, ואתם תקראו זה לזה "משוגעים", ו"מושחתים", ותטיחו עלבונות, ותשסו את הנשים שלכם זו בזו, כי זו דרכם של אנשים שחברו למעשה נפשע.
אנחנו נהיה שם ונהיה גם כאן, נהיה הגשר שבין הזעקה והשאגה והמחאה הציבורית של העם הזה – בלתי אלימה, אבל שתפרוק מעל גבו את העריצות והטיפשות, את הטמטום והאטימות, שהממשלה הזאת מייצגת. אין ספק, זה יהיה כנס קיץ חם, כנס קיץ שבו יישמע קול העם. תודה.
היו"ר חמי דורון:
תודה לחבר הכנסת איתם. חבר הכנסת רשף חן, בבקשה.
רשף חן (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאזרח המדינה הזאת אין לי אמון בממשלה הזאת. אין לי אמון בממשלה הזאת מפני שקראתי את דוח מבקר המדינה ואני יודע שהממשלה הזאת מושחתת ורקובה עד היסוד. אני רוצה לספר לכם שבשנת 2003 - - -
שר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג:
הייתם חברים בה, אדוני.
רשף חן (שינוי):
תודה רבה, חבר הכנסת הרצוג; השר הרצוג, סליחה. אני רוצה לספר לך, באמת. בשנת 2003 הייתי חבר כנסת טרי, וממש לא הבנתי מה קורה. ראיתי תופעה שלא הבנתי כל כך. ראיתי שר שמשקיע אנרגיות עצומות בהוצאת סמכויות מהמשרד שלו, ולא הבנתי למה הוא עושה את זה. שאלתי אנשים: למה השר הזה מוציא סמכויות מהמשרד שלו? זה נראה שלא כדרך הטבע. השר הרצוג, בא דוח מבקר המדינה והסביר לי למה השר הזה היה צריך להוציא סמכויות מהמשרד שלו. אנסה לפרט עבורנו את הדברים כדי שלא נוכל להסתתר מאחורי האי-ידיעה.
במשרד האחרון שבוקר על-ידי מבקר המדינה, וכולנו יודעים באיזה משרד מדובר, נקלטו 24 עובדים זמניים. במקרה, 16 מהם חברי מרכז הליכוד. צירוף מקרים, אולי נאמר. באותו משרד היו זקוקים למזכירה. במקרה, המזכירה היא גיסתו של חבר מרכז הליכוד, ובמקרה לא קוים מכרז כדין. אגב, גם לגבי ה-16 שהזכרתי קודם, שהם במקרה חברי מרכזו של השר הממנה, לא קוים מכרז כדין. באותו משרד צריך היה ראש תחום בענף מסוים. מכרז? מה פתאום? הלוא יש 3,000 חברי מרכז. למה נטרח לעשות מכרז? הוראה מהשר, ומונה חבר המרכז. המשרד זקוק לדוברת. מקיימים את הנוהל – נציבות שירות המדינה מוצאת את הגברת לא מתאימה לתפקיד. נו, בעיה קטנה למשרדו של השר. ממנים אותה ללא מכרז לתפקיד אחר, והיא משמשת בפועל דוברת. למה לא? במשרד צריך קב"ט, תפקיד חשוב לכל דעה. מכרז צריך? צריך, אבל לא בממשלה הזאת ולא במשרד הזה. יש מספיק חברים במרכז הליכוד, ואפשר לבחור מתוכם בלא מכרז. וכך עשו.
השר צריך למנות מנכ"ל למועצת הצמחים. את מי הוא ימנה? מכרז? את המתאים לתפקיד? שומו שמים. לא יעלה על הדעת. הוא ממנה את העוזר האישי שלו. ואני כבר מכיר את הצעת חוק הג'ובים המפורסמת - השר צריך את איש אמונו. אכן, השר צריך את איש אמונו. מדוע? כדי שאיש אמונו ידאג למנות את חברי המרכז. ואכן, כך עושה איש האמון. צריך מנהל בפועל של אגף במועצת הצמחים? איש האמון ממנה מישהו שהוא כשיר פעמיים: הוא לא רק חבר מרכז, הוא גם יושב-ראש סניף של הליכוד, וזה בוודאי הופך אותו למתאים מאוד לתפקיד הזה. צריך ממונה על ארגון מחדש, שאין בו צורך – עובדי המשרד קובעים שאין בו צורך, מבקר המדינה קובע שאין בו צורך, אבל הוא צריך עבודה והוא בעל זיקה פוליטית לשר? ממנים אותו בלא כל הליך של מינהל תקין.
אבל, זה לא מספיק. אין מספיק ג'ובים בתקן. מה עושים? שוכרים משרד רואי-חשבון, ומשלמים למשרד רואי-החשבון שימנה שלושה עובדים בתוך משרד רואי-החשבון, שממומנים כולם על-ידי המשרד. אחת מהם היא במקרה השכנה של הממונה. אבל לשכנה של הממונה יש חברים וקרובים. ובאמת, קרובת המשפחה של השכנה של הממונה ממונה כפקידה ברשות. צריך משרד רואי-חשבון? בלא מכרז. צריך חוקרים פרטיים? בלא מכרז. צריך יועץ משפטי למועצת הצמחים? בלא מכרז. צריך יועץ ביטוח? יש חבר מרכז הליכוד, למה נעשה מכרז? אין צורך. צריך משרד פרסום - מכרז? מה פתאום. מה למשרד החקלאות ולדיני מדינת ישראל? מה לממשלת הליכוד ולכללי המינהל התקין במדינת ישראל?
לממונה יש אח. האח הוא מנכ"ל הגן הבוטני, והגן הבוטני אולי בקשיים. נפתור לו את הבעיות - נתקשר עם הגן הבוטני בלא צורך ובלא מכרז. נעביר לו סכומים של מאות אלפי שקלים. נתחייב להעביר אותם ונעביר אותם בפועל לפני שהם אושרו. לא נגלה שמדובר בשני אחים.
מהי התמורה שמקבלים? הנה, אנחנו מוצאים את חבר מרכז הליכוד, שנציבות המדינה מצאה אותו בלתי מתאים להתמנות במשרד עצמו, ממונה בגן הבוטני. כמה נוח, כמה יפה. רבותי, לא פלא שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לפני שעה קלה שהוא פותח בחקירה פלילית, מפני שעל הדברים האלה צריך לשבת בכלא.
מה שנורא הוא, שהלוואי שיכולנו לומר כאן שמדובר בתפוח רקוב. לא מדובר בתפוח רקוב; מדובר בחבית שבכל פעם שמכניסים לתוכה יד ומוציאים תפוח, הוא רקוב. בפעם האחרונה זה היה המשרד לאיכות הסביבה, עכשיו זה משרד החקלאות, וכל דוח של מבקר המדינה שיתעמק באיזה משרד שיש בו שרים מהמפלגה הרקובה הזאת ימצא אותו דבר. כי מדובר במפלגה שהושחתה במידה כזאת שהיא ללא תקנה. הדרך היחידה להציל את מדינת ישראל מלהפוך לרפובליקת בננות היא לשלוח את מפלגת הליכוד לעשר שנים של מקווה טהרה, עד שהם יזכרו שוב איך מתנהלת מדינת חוק ואיך מנהלים ממשלה.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה. אדוני השר, זה מפריע. אתה מפריע ליושב-ראש סיעתך.
(הליכוד):
יש לו היתר מבחינתי לקיים את השיחות שהוא מקיים עם סגני השרים ו. לי זה לא מפריע. אני רק אומר את עמדתי, אבל אני לא יכול להתערב ליושב-ראש בשיקוליו.
היו"ר חמי דורון:
זה נורא נחמד, אבל לא מבחינת המינהל התקין.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט:
- - -
(הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא השתחררתי מהרושם העז שהותירו בי דבריו של יושב-ראש שינוי, המתקרא גם יושב-ראש האופוזיציה.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
הוא לא מתקרא, הוא יושב-ראש האופוזיציה.
(הליכוד):
אני אתייחס לכך, חברת הכנסת פולישוק. אבקש את סבלנותך. בנוסף, עומדות לרשותי 30 דקות, ויהיה לי זמן די הצורך כדי לעסוק בכל הסוגיות.
יוסי שריד (יחד):
דה-פקטו אבל לא דה-יורה.
(הליכוד):
אני מקבל את ההגדרה שהציע לי חבר הכנסת שריד: יושב-ראש האופוזיציה דה-פקטו אבל לא דה-יורה. אני אומר הפוך: דה-יורה אבל לא דה-פקטו.
רשף חן (שינוי):
- - -
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
- - -
(הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אבקש לאפשר לי לדבר. רק התחלתי לדבר.
היו"ר חמי דורון:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו לא צריכים ש-30 הדקות יהפכו ל-50 דקות בגלל זמן פציעות. חברת הכנסת מלי פולישוק, אני מבקש.
(הליכוד):
לחברי הכנסת של שינוי יש סטנדרטים כפולים כלשהם. נדמה להם שאתה עומד למתוח עליהם ביקורת - נדמה להם, הם עדיין לא יודעים - והם מטיפים מוסר. רק עכשיו שמענו את יושב-ראש סיעת שינוי - הכי בלארג'יות. כשנדמה להם שאתה עומד למתוח עליהם ביקורת - - -
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
הוא רק ציטט את דוח מבקר המדינה. הכול כתוב כאן.
(הליכוד):
תנוח דעתך, גברתי, היושבת-הראש, עדיין, של ועדת החינוך. גם אני אצטט מדוח מבקר המדינה.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
זה היה איום?
(הליכוד):
לא, היא פשוט עמדה עם הדוח. דיבר כאן גבוהה-גבוהה היושב-ראש דה-יורה של האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד. למי הוא לא הטיף מוסר? הוא הטיף מוסר לליכוד, הוא הטיף מוסר למרצ, הוא הטיף מוסר למפלגת העבודה, הוא הטיף מוסר לכולם. כולם לא בסדר.
סליחה, אדוני ראש הממשלה? היה נדמה לי שראש הממשלה רוצה להעיר את תשומת לבי לאיזו נקודה.
ראש הממשלה אריאל שרון:
אני מאזין ברוב קשב.
(הליכוד):
אדוני ראש הממשלה, מאחר שאני לא משוכנע לגמרי שעקבת בגלל עומס לוח הזמנים שלך: יושב-ראש האופוזיציה התייחס בעיקר לנושא העדר האחדות. הייתי רוצה לשאול - אילו הוא היה באולם, הוא כרגע לא באולם - את יושב-ראש האופוזיציה דה-יורה: אתה יושב-ראש האופוזיציה. את האופוזיציה כבר הצלחת לאחד?
קריאות:
- - -
(הליכוד):
הרי אין יומרה אפילו, אז מה ההטפה - - -
אברהם פורז (שינוי):
- - -
רשף חן (שינוי):
- - - את המפלגה שלך הצלחת לאחד?
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
- - -
(הליכוד):
תקשיב לי, תקשיב לי, חבר הכנסת רשף חן.
היו"ר חמי דורון:
חברת הכנסת מלי פולישוק וחבר כנסת רשף חן. סליחה רגע. אני חושב שמיציתם את הזמן של קריאות הביניים.
(הליכוד):
הרי אי-אפשר לבוא לדוכן הזה ולעשות מופע סטנד-אפ של כאילו יושב-ראש אופוזיציה, כאילו. בכלל, קודם כול, הוא קם לו מהתרדמה. מישהו הרגיש בכלל שקיים יושב-ראש אופוזיציה?
רן כהן (יחד):
- - - אפילו לא כאילו.
(הליכוד):
אני מכבד את חבר הכנסת לפיד ואני מכבד את מוסד יושב-ראש האופוזיציה, לכן אני משתמש בלשון עדינה. עדינה.
אברהם פורז (שינוי):
- - -
(הליכוד):
וכולם יודעים שזה יושב-ראש אופוזיציה על-תנאי, ואני אגיד גם מה התנאי כי זה גם לא סוד.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
- - - אל תדאג.
(הליכוד):
על-תנאי. התנאי הוא, כל עוד חבר הכנסת ישי וחבר הכנסת שריד לא הגיעו ביניהם להסכמה מי יכהן וכמה יכהן תחתיו כיושב-ראש האופוזיציה. ברגע שהם יגיעו, כשמישהו מהם – ואלה אנשים שיודעים לעמוד על דעתם – יחליט קצת להתפשר, הוא כבר לא יהיה יושב-ראש האופוזיציה.
אברהם פורז (שינוי):
- - -
(הליכוד):
אני רוצה להגיד עוד מלה, בעיקר לנוכח ההטפות של חבר הכנסת לפיד באמצעי התקשורת ושל חבר הכנסת רשף חן כאן מעל הבמה הזאת מייד אחרי פרסום דוח מבקר המדינה.
אני חייב להודות, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, כאשר שמעתי אותך באחד משידורי הרדיו, רצתי לדוח מבקר המדינה עוד הפעם. עיינתי בו, אבל רצתי עוד הפעם כי רציתי להיות בטוח שאני קורא נכון. כי היה בכל זאת בדוח מבקר המדינה, אדוני שר המשפטים לשעבר, פרק מאוד נכבד שעסק במשרד שאתה היית מופקד עליו ויש לך, על כל מה שקרה שם בשנתיים שכיהנת במשרד, אחריות מיניסטריאלית ישירה.
ותראה מה קובע הדוח. אני אגיע גם לנושא נוסף אחרי זה, לבקשת חבר הכנסת רשף חן, לגבי מינויי אמון, כי הוא העלה את הנקודה הזאת. אז כשבאים וטוענים – אז אתם יודעים, אני הרבה אוהב לצטט את המימרה על שלומציון המלכה: אל תתייראי לא מהצדוקים ולא מהפרושים, אלא מהצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. וזה מה שאתם עושים.
אז מה נכתב? מה נכתב - - -
רשף חן (שינוי):
- - -
(הליכוד):
חבר הכנסת חן, כל פעם שאתה תצעק קריאת ביניים אני אפסיק, אני אאפשר לך לסיים, אחרי זה אני אמשיך את דברי.
רשף חן (שינוי):
זה בסדר גמור מצדי.
היו"ר חמי דורון:
חבר כנסת רשף חן, ביקשתי. אמרתי שמיצית את הזמן.
(הליכוד):
אדוני שר המשפטים לשעבר, אני מצטט מהפרקים העוסקים בהעסקת עובדים בהנהלת בתי-המשפט ומתמחים במשרד המשפטים: "כ-50% מקרב המזכירים המשפטיים הועסקו ללא מכרז במשך תקופה ארוכה"; "ב-25% מהמכרזים למשרות שאיישו מזכירים משפטיים עוד לפני עריכת המכרז, לא נימקה ועדת הבוחנים את החלטותיה". עוזרים משפטיים – נושא אחר: "64% מבין העוזרים המשפטיים שאמורים היו לעבור ועדת איתור, נכנסו לתפקידם בלי שקוים הליך המבטיח את שוויון ההזדמנויות".
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
באיזו שנה?
(הליכוד):
הכול בתקופה שטומי לפיד - עד דצמבר שנה שעברה - שר המשפטים, אחראי אחריות מיניסטריאלית מלאה וישירה לכל מה שכתוב בדוח בפרק הזה. רק בפרק הזה. אני לא אומר אחריות מיניסטריאלית כשר בממשלה, כי הרי ידוע שאנחנו חיים לפי העיקרון שאחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, אז אני לא מייחס מחדלים במשרדים אחרים. אני מדבר רק על המשרד שעליו היה מופקד שר המשפטים.
"בכל המקרים שוועדת האיתור בחנה, היא בחרה את המועמד ששימש כבר בתפקיד. על-פי הפרוטוקול לא הקפידה הוועדה על חובת ההנמקה" - לפעמים לא היתה הנמקה כלל, במקרים אחרים לא היתה בהנמקה כל התייחסות למועמדים שלא נבחרו. זה תקין? מתמחים – מתמחים במשרד המשפטים - "הבדיקה העלתה, כי אופן קבלתם של המתמחים לא הוסדר בנהלים, לא של משרד המשפטים ולא של הנהלת בתי-המשפט". נפוטיזם – גם מעניין, נכון? - "הביקורת העלתה, כי ל-10% מבין העובדים הבכירים ול-8% מבין חברי ועדי עובדים היו קרובי משפחה המועסקים בהנהלת בתי-המשפט; לחלק מהם אף יותר מקרוב משפחה אחד".
רוני בר-און (הליכוד):
- - - לא היה מעולם דבר כזה.
(הליכוד):
אדוני חבר הכנסת בר-און, אני מכיר אותך, אני בטוח שאתה לא מטיל ספק בדוח הביקורת.
רוני בר-און (הליכוד):
- - - את המבקר.
(הליכוד):
"בדיקת סדרי קבלתם לעבודה של 24 קרובי משפחה של עובדים שנמנים עם שתי קבוצות העובדים שלעיל, העלתה ליקויים לגבי 18 מהם", זאת אומרת 75%.
(ש"ס):
איפה?
(הליכוד):
במערכת המשפט, חבר הכנסת כהן – 75% - תשמע מה שאני אומר.
(ש"ס):
מי היה שר המשפטים?
(הליכוד):
אני מפנה לעמוד 695 בדוח הביקורת - - -
(ש"ס):
מושחתים. מי היה שר המשפטים?
(הליכוד):
הרי אמרתי מי היה שר המשפטים.
היו"ר חמי דורון:
חבר הכנסת כהן, מיצית את העניין.
(הליכוד):
"ארבעה עובדים נקלטו במשרותיהם ללא מכרז (בניגוד לדין), ורק כעבור 7-30 חודשים הופיעו בפני ועדת בוחנים"; לגבי 14 הנותרים שלגביהם אין צורך בעריכת מכרז - "לא שמרה הנהלת בתי-המשפט את התיעוד על דרך גיוס העובדים, על קיום תהליך מיון, על ההתייחסות למועמדים אחרים או על השיקולים שנלקחו בחשבון" בקבלת ההחלטות.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
הוא לא ידע מה קורה שם - - -
קריאות:
- - -
רוני בר-און (הליכוד):
- - - של היועץ על זה?
(הליכוד):
חבר הכנסת בר-און, לי עדיין לא ידוע על כך.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
הוא לא ידע מה נעשה במשרד.
(הליכוד):
אני משוכנע שהדברים כאן הם חמורים; ואני משוכנע ששרת המשפטים הנוכחית תפעל לתיקון הליקויים, כי הם מצביעים בכל פרק של המבקר על שיטה; לא על מקרה כזה או אחר, אלא על שיטה.
יותר חמור: "הביקורת העלתה ארבעה עובדים שקרובי משפחה שלהם הועסקו באותן יחידות מינהליות בהן הם עבדו; רק במקרה אחד נמצא אישור הנציבות לכך".
רוני בר-און (הליכוד):
- - -
(הליכוד):
רבותי, זה פרק – אדוני שר המשפטים – חמור מאוד, תחת אחריותך. עכשיו יש שתי אפשרויות: האחת, שידעת על כך - - -
קריאה:
המשטרה חוקרת?
(הליכוד):
אם ידעת על כך, זה דבר חמור. והשנייה, שאני נוטה להניח שהיא הנכונה, שלא ידעת על כך - אז איך עשית את תפקידך? אם לא ידעת על כך, איך עשית את תפקידך? ועם כל זה, אם המערכת הזאת התנהלה מתחת לאפך, והיית שנתיים שר המשפטים, ולא ידעת שום דבר – איך אתה בא להטיף מוסר לאחרים?
יוסף לפיד (שינוי):
אתה עוד לא ניהלת - - -
(הליכוד):
איך אתה בא להטיף מוסר לאחרים? טול קורה מבין עיניך.
יוסף לפיד (שינוי):
עוד לא ניהלת זבוב בחיים שלך.
(הליכוד):
חבר הכנסת לפיד, אני הייתי בשירות ציבורי, מילאתי תפקידים עוד הרבה לפני שאתה התקרבת לשירות ציבורי, ואני לא באתי לדבר על הניסיון הניהולי שלך. אני לא יודע איזה ניסיון ניהולי יש לך – אולי בהזדמנות תספר לנו – אני אומר דברים מתוך דוח הביקורת. תתמודד באופן ענייני.
אם ידעת – זה חמור; אם לא ידעת – לא מילאת את תפקידך כהלכה. אל תטיף מוסר בנושא דוח מבקר המדינה. אל תטיף מוסר, כי אתה הולך כשחמאה על ראשך.
רשף חן (שינוי):
זו דמגוגיה - - -
(הליכוד):
זה דוח המבקר. חבר הכנסת רשף חן - - -
רשף חן (שינוי):
אתם מושחתים.
(הליכוד):
חבר הכנסת רשף חן, אתם לא תטיפו מוסר כאשר דוח ביקורת המדינה מתייחס אליכם ואתם הולכים עם חמאה על הראש. אתם תטיפו מוסר? אם תשאלו אזרח במדינת ישראל מה הפרשה הכי חמורה שהיתה בפוליטיקה מבחינת טוהר מידות ויחסים בתוך מפלגה בשנה האחרונה, מה יגידו? פורז ופריצקי. אין אחד שלא יגיד את זה. הרי אתם יודעים את זה בעצמכם. שר אחד מקליט או תופר, והגעתם למצב - - -
רשף חן (שינוי):
- - -
(הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיד - - -
היו"ר :
חבר הכנסת סער, אני רוצה להגן עליך, אבל אתה תוקף את היושבים באולם, ובצדק, כי אתה מתגונן בתקיפה. זה יפה.
(הליכוד):
אני צריך להתמודד עם קריאות הביניים שלהם אז אני משתדל להתמודד, אבל הם לא יכולים כל שנייה לקרוא קריאת ביניים.
היו"ר :
מאה אחוז. רק כשאתה פונה אליהם הם יענו לך. רבותי, הוא לא פונה אליכם, השאלות שהוא שואל ומציג הן רטוריות. הוא לא מבקש תשובה, חבר הכנסת לפיד. כל אדם שיהיה פה יוכל לדבר ככל העולה על רוחו.
(הליכוד):
חברת הכנסת פולישוק, את לא תקראי לציטוט פרקים מדוח מבקר המדינה "דמגוגיה" כשזה לא נוח לך, כי אתם תתמודדו עם תוצאות מעשיכם ומחדליכם, ואנחנו לא נאפשר לכם להתחמק מהעניין הזה.
היו"ר :
כל שחבר הכנסת סער שואל אלו שאלות רטוריות, זה רק לצורך הנאום. היא לא תענה. רבותי חברי הכנסת, עמד כאן באון ובעוצמה יושב-ראש תנועתכם וגם הוא דיבר על אחרים, והם לא השיבו לו, וכשהשיבו לו הגנתי עליו. מרגע זה אני מודיע לכם – אין עוד קריאת ביניים, כי מרגע זה קריאת ביניים תיענה מייד באזהרה. בבקשה, חבר הכנסת סער.
(הליכוד):
אני אומר, אי-אפשר לבוא ולהטיף מוסר בתנועה שבה – ורק קצה הקרחון במערכת היחסים הפנימית אצלכם נחשף, אתם יודעים את זה היטב – בתנועה שבפרשה החמורה ביותר שהיתה התגלתה במלוא קלונה, בשפל של מערכת היחסים בינה לבין עצמה, בדברים שבתנועות שהן תנועות שלטון לא הגיעו אליהם ולא דמיינו להגיע אליהם. אז אתם תטיפו מוסר? אתם תטיפו מוסר?
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
- - -
היו"ר :
חברת הכנסת פולישוק, אני קורא לך לא להפריע.
(הליכוד):
חלק מקליטים, חלק תופרים, איך אתם יכולים? לפחות שבו בשקט. נחשפתם בקלונכם? אל תצאו עם חמאה אל השמש. חבר הכנסת רשף חן דיבר כאילו דוח המבקר לא נוגע לשינוי בכלל. גם בנושא שהוא קרא לו משרות אמון. אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, אני לא משוכנע שאתה יודע, מכיוון שפחות מבליטים את זה בתקשורת, שדוח מבקר המדינה קבע – באותו דבר שחבר הכנסת תקף את הליכוד – שבמשרד הפנים, באותו עמוד, לצד שרי הליכוד - - -
איתן כבל (העבודה-מימד):
מה קורה, גדעון - - -
(הליכוד):
אני מסיים, חבר הכנסת כבל, אבל אתה לא מצפה שאני אאפשר להם לנהוג בצביעות בלי שהם יקבלו תשובה על זה. הם חייבים לקבל תשובה והציבור זכאי לדעת.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
- - - אינטליגנטי.
(הליכוד):
תקשיבי, חברת הכנסת פולישוק. החברים בבית כבר מכירים אותך ויודעים - - -
היו"ר :
היתה לך הערה טובה, למה לך לקלקל?
(הליכוד):
החברים בכנסת כבר מכירים אותך אחרי שנתיים וחצי ויודעים שלא את יכולה – אף שיש לך הרבה תארים אקדמיים – לא את יכולה לחלק ציונים בנושא אינטליגנציה. הם כבר יודעים את זה.
רן כהן (יחד):
למה לא?
היו"ר :
חבר הכנסת רן כהן. אם היית שומע את הערתה - - -
(הליכוד):
אתה לא שמעת את ההערה שלה.
היו"ר :
חבר הכנסת סער. רן כהן, אם היית שומע את הערתה של חברת הכנסת פולישוק היית מבין את הערתו. אני מציע לכם שלא לרדת נמוך ולא לעסוק איש באינטליגנציה של האחר. מספיק להתרכז בעצמנו, יש הרבה עבודה לכל אחד מאתנו.
(ש"ס):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר :
חבר הכנסת , הנאמר יכה יוסי את יוסי אינו אומר לגבי גדעון ומלי - - -
(הליכוד):
אדוני סגן ראש הממשלה, אני יודע שצריך לסיים ואני מייד מסיים, אבל אני משוכנע שגם אתה – לא בטוח שגם אתה יודע, שמשרד הפנים תחת שלטון שינוי – אותם דברים שנאמרים לגבי מפלגות אחרות – במשרד הפנים שניים מששת יועצי השר היו חברי מועצת מפלגת שינוי. עכשיו אומרים שסגן השר בריילובסקי, גם לו היו חברי מועצת שינוי. כל מועצת שינוי – כמה זה? 100 איש יושבים על מטמון זהב.
שר הפנים אופיר פינס-פז:
פחות.
(הליכוד):
פחות? אני כולל גם קרובי משפחה, וכולם אנשים וקרוביהם שמטיפים על דמוקרטיה. אדוני סגן ראש הממשלה, אני יודע שאתה חושב שזה חשוב. אז הם, מהמועצה הקטנה הזאת ששולטת באוליגרכיה, עם הגבלת קבלה למפלגה, על מטמון הזהב הזה, הם גם היו והם לא התפטרו. הם נשארו במשרות, והם מטיפים לשרי הליכוד, את זה הם הספיקו לעשות. לכן – אני אסיים, אחרי כל כך הרבה קריאות משולחן הממשלה - - -
היו"ר :
רבותי, מספיק.
(הליכוד):
אני חייב לסכם במשפט שכבר אמרתי אבל חשוב לחזור עליו, כי אלה דברים על שלומציון המלכה: אסור להתיירא לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. תודה.
היו"ר :
תודה רבה לחבר הכנסת . רבותי חברי הכנסת - האם גברתי צלצלה? עד אשר הפעמון יצלצל ואנחנו נוכל להצביע, יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה הודעות. בעוד שתי דקות אנחנו עוברים להצבעה, ואז יהיו שלוש דקות מרגע הצלצול.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר :
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות –
מטעם סיעת שינוי: בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, חברת הכנסת אראלה גולן תכהן במקום חבר הכנסת אברהם פורז; בוועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אברהם פורז יכהן במקום חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך.
מטעם סיעת הליכוד: בוועדת הכלכלה, חברי הכנסת איוב קרא וענבל גבריאלי יכהנו במקום חברות הכנסת וגילה גמליאל; בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, חבר הכנסת עוזי לנדאו יכהן במקום חבר הכנסת אלי אפללו; בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת יכהן במקום חברת הכנסת מרינה סולודקין; בוועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת איוב קרא יכהן במקום חברת הכנסת גילה גמליאל; בוועדת הכספים, חברי הכנסת מיכאל רצון וגלעד ארדן יכהנו במקום חברי הכנסת אברהם הירשזון ואלי אפללו; ובוועדה לקידום מעמד האשה, חברת הכנסת ענבל גבריאלי תכהן במקום חברת הכנסת גילה גמליאל. תודה.
היו"ר :
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. ההודעות אינן צריכות את אישור הכנסת. ההודעה מספיקה.
חברי הכנסת, אני לא אתייחס לחברת כנסת זו או אחרת או לחבר כנסת זה או אחר. לפי תקנון הכנסת אסור באיסור מוחלט לקיים הפגנה וכל דבר אשר יכול להתפרש כהפגנה מעל דוכן הכנסת. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להימנע מעשיית דברים אשר על-פי מצפונם ומיטב הכרתם צריכים להיעשות אך לא ייעשו כאן מעל במת הכנסת, ודי לאמירה באומרה. תודה רבה. סליחה, אם אתה לא יודע, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, היתה כאן על דוכן הנואמים הפגנה היום אחר-הצהריים, ולכן מצאתי לנכון להתייחס לכך. ובינתיים עברו שתי הדקות ואנחנו יכולים לעבור להצבעה, ואם יש צורך נפנה את כולם לסעיף 71א לתקנון.
הצעות סיעות שינוי, מפד"ל - האיחוד הלאומי –
ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. התנהלות הממשלה;
2. מצבם הקשה של השכבות החלשות
והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית;
3. המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות
שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה
היו"ר :
רבותי, שלוש הצעות אי-אמון לפנינו. הצעת אי-אמון מטעם סיעת שינוי בנושא התנהלות הממשלה - אנחנו מצביעים על הצעת האי-אמון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת שינוי להביע אי-אמון בממשלה – 32
נגד – 36
נמנעים – 3
הצעת סיעת שינוי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר :
אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת שינוי לא נתקבלה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעות המפד"ל - האיחוד הלאומי בנושא מצבם הקשה של השכבות החלשות והנזקקים עקב המדיניות הכלכלית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות מפד"ל - האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 30
נגד – 37
נמנעים – 5
הצעת סיעות מפד"ל - האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר :
אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעות מפד"ל - האיחוד הלאומי לא נתקבלה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון בממשלה מטעם סיעת ש"ס בנושא המצב הכלכלי-החברתי הקשה הנובע מהתנהלות שגויה של הממשלה ומאישור תקציב חסר חמלה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 32
נגד – 37
נמנעים – 3
הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר :
אני קובע שהצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס לא נתקבלה.
הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה
ממשרד למשרד ועל העברת סמכויות משר לשר
היו"ר :
רבותי חברי הכנסת, אנחנו לא נקיים דיון על הודעת הממשלה בעניין העברת סמכויות, שכן יש רשומים לדיון, וחבר הכנסת אורון מכיר את התקנון. לכן נקיים דיון בנושאים הכלכליים, ולאחר מכן נעבור לדיון בנושא של הממשלה. הצבעה על בקשת הממשלה תתקיים, לפי הודעת הממשלה, במועד מאוחר יותר. אם הדובר היחיד הוא חבר הכנסת אורון, אני אוכל להזמין אותו. בבקשה.
חיים אורון (יחד):
אבל אני רוצה הצבעה היום.
היו"ר :
אני הבנתי. אז כל הדיון יתקיים ביום אחר. הממשלה רשאית. היא לא רוצה עכשיו להצביע. אם אתה מדבר ואין אחרים, אנחנו נצביע ביום אחר. בבקשה, חמש דקות.
חיים אורון (יחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא שבו מדובר הוא העברת סמכויות ממשרד הדתות, ואני שואל את ראש הממשלה, שהיה שר הדתות עד עכשיו, ובעיקר אני רוצה לשאול את אנשי שינוי – שאגב, זה ההישג היחיד שהם מציגים – פירוק משרד הדתות - - -
היו"ר :
חבר הכנסת אורון, במחילה ממך, אני פשוט שאלתי אותך, אבל כמובן, הממשלה צריכה קודם להציג את ההודעה. שרת המשפטים, את צודקת, אני מודה לך על ההודעה. הרי ההודעה נמצאת פה לפני כולנו, חשבתי שהממשלה חוזרת על הודעתה. אבל אם השרה רוצה להציג, נא להציג. חבר הכנסת אורון הוא הנואם היחיד, ולאחר מכן אנחנו דוחים את ההצבעה ועוברים להצעות הכלכליות.
שרת המשפטים ציפי לבני:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה שעניינו המרות דת שאינן גיור ממשרד ראש הממשלה למשרד המשפטים. בהתאם לסעיף 9(א)(11) לחוק הממשלה, אני מודיעה על כך בשם הממשלה לכנסת.
בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה להעביר את הסמכות הנתונה לראש הממשלה בפקודת העדה הדתית (המרה), לעניין המרות דת שאינן גיור, לשר המשפטים. עוד החליטה הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את סמכויות ראש הממשלה לפי סעיף 12א לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] לשר המשפטים. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, אני מבקשת בשם הממשלה את אישורה של הכנסת לכך.
היו"ר :
תודה רבה. גברתי השרה, הממשלה מבקשת שההצבעה תהיה במועד מאוחר יותר.
ראשון הדוברים - חבר הכנסת חיים אורון. נרשמו שלושה דוברים. הרשימה סגורה. אחריו - חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, ואחריו - חבר הכנסת רשף חן.
חיים אורון (יחד):
אדוני היושב-ראש, ביקשתי כבר פעמים מספר מאנשי האוצר, ואולי אני אבקש את זה מידידי, חברי הכנסת רוני בריזון או אהוד רצאבי או רשף חן – תנו לנו פעם חשבון מדויק כמה עלה פירוק משרד הדתות, ואמרו אם אני טועה כשאני חושב שזה עלה יותר.
רוני בריזון (שינוי):
אתה טועה.
חיים אורון (יחד):
חכו, זה עוד כלום. לא עליתי לדוכן כדי לדבר על משרד הדתות. יושב-ראש האופוזיציה דה-יורה עשה היום מעל דוכן הכנסת מופע, שהאמינו לי, חברי הכנסת – הצעירים לא מכירים את זה, אבל מיקי איתן זוכר – עצמתי את עיני וראיתי את יאיר לוי עומד על הדוכן ומונה את הישגי הכספים הייחודיים של סיעת שינוי.
אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים. הבוקר בוועדת הכספים, בדיון של פחות משעה, אושר תקציב נוסף של 2.4 מיליארדי שקלים שבו יד רוחצת יד: שינוי הצביעה בעד ההעברות של האגודה, האגודה הצביעה בעד ההעברות של שינוי.
(דגל התורה):
גם דגל התורה.
רוני בריזון (שינוי):
- - -
חיים אורון (יחד):
אבל תשמע, חבר הכנסת רוני בריזון. לרגע אחד התבלבלתי ואמרתי שאני נושא עכשיו נאום של טומי לפיד – עזבו, אני לא טומי לפיד – נאום של רשף חן. הבוקר ועדת הכספים של הכנסת אישרה 71 מיליון שקלים לשירותי דת, שמעתם?
קריאה:
נכון.
חיים אורון (יחד):
15 מיליון שקלים בחוברת - האמן לי, רוני, אני יודע לקרוא חוברות.
רוני בריזון (שינוי):
שירותי דת זה לא אגודה.
(דגל התורה):
- - -
חיים אורון (יחד):
רוני, בחייך.
(דגל התורה):
על מה אתה מדבר?
קריאות:
- - -
חיים אורון (יחד):
15 מיליון שקלים, אדוני שר האוצר, לחינוך עצמאי מוכר. 7 מיליוני שקלים – סעיף ייחודי לבניית כיתות, איפה? במגזר החרדי. מאין לקחו את הכסף? אתם יודעים, חברי הכנסת? אומר טומי לפיד או רשף חן, אני כאילו מדבר מגרונם – מהמשרד לביטחון הפנים לקחו 32 מיליון שקלים; ממשרד החינוך – 41 מיליון שקלים; מההשכלה הגבוהה, חבר הכנסת רשף חן – 22 מיליון שקלים. ונתנו את זה לחרדים שלא עובדים. אני לא טומי לפיד ואני לא מתחרה עם רשף חן, אבל יש גבול לצביעות שלכם. את זה הייתם אומרים מעל הדוכן אם הבוקר לא קיבלתם 700 והם 290.
וגם יש תעריף, חברי הכנסת. אדוני שר האוצר, תכניס את זה לתקציב השנה הבאה. חבר הכנסת של שינוי שווה 50 מיליון שקל – 700 לחלק ל-14. חברי מפלגת העבודה פראיירים, הם שווים רק 31 מיליון שקל – 600 לחלק ל-19.
(דגל התורה):
- - -
חיים אורון (יחד):
מי שווה הכי הרבה? הכי הרבה, אומר רשף חן - -
היו"ר :
תורה הוא לא למד, אבל חשבון הוא יודע, גפני.
חיים אורון (יחד):
- - החרדים שווים הרבה יותר כי הם קיבלו 58 מיליון שקלים על כל חבר הכנסת.
קריאה:
- - -
חיים אורון (יחד):
אבל במקום לשאת נאום בזוי כזה, חבר הכנסת רשף חן, אתם היום חילקתם - - -
רוני בריזון (שינוי):
אותו דבר - - -
חיים אורון (יחד):
רוני, היות שאני מכיר אותך כבר מספיק זמן, אני בטוח שאתה מסכים לכל מלה שאני אומר.
רוני בריזון (שינוי):
לא.
חיים אורון (יחד):
מה עשיתם פה?
רוני בריזון (שינוי):
לא מסכים.
חיים אורון (יחד):
עשיתם הזניה של תקציב המדינה - - -
רוני בריזון (שינוי):
- - -
(הליכוד):
אתה יותר תוקפני ממנו.
חיים אורון (יחד):
אני יותר תוקפני. למה אני יותר תוקפני? כי אתה יודע, אבל אתה פחות עוסק בזה - - -
רוני בריזון (שינוי):
אתה אולי יותר תוקפני, אבל אני יותר הגון.
חיים אורון (יחד):
, אתה יודע שגם אלינו באו בהצעה הזאת. את התעריפים האלה אני מכיר במדויק. אמרו לנו: חברים יקרים, אתם אומרים שלא תיתנו לממשלה ליפול ותצביעו בעד התקציב. אמרנו: יכול להיות שלא תהיה ברירה ונצביע בעד התקציב. אנחנו לא ניכנס לסיפור הזה. כי מה שעשיתם פה – אתם עשיתם תקציב חדש. אגב, בסדר עדיפויות שבחלק לא קטן מהנושאים שאתם הקצבתם להם כספים אני תומך. אבל בתקציב המעוות בקריאה ראשונה תמכתם, והצבעתם נגדו בגלל 290 מיליון של האגודה, לא כי לא קיבלתם את סדרי העדיפויות שלו. אנחנו מתנגדים לתקציב כולו.
עולה לדוכן מנהיג סיעתכם, בחוצפה, בארוגנטיות, בכל פעם מחדש, מטיף לכולם מוסר. יאיר לוי לפחות התגאה במה שהוא עשה, הוא לא הטיף לנו מוסר. הוא ידע שזה תפקידו בכנסת, זה מה שהוא עשה.
יוסי שריד (יחד):
מי זה יאיר לוי? אני חושב שאין אדם אחד שיודע מי זה יאיר לוי. יאיר לוי זה זה שישב בבית-סוהר?
חיים אורון (יחד):
זה זה שישב בבית-סוהר ויצא מוועדת הכספים ואמר: הכספומט דופק. זה אותו כספומט. שום דבר אחר אין פה.
היו"ר :
הוא כבר שילם את חובו לחברה.
חיים אורון (יחד):
מי שהוריד את הפוליטיקה הישראלית לרמות הללו, לפחות שלא יטיף מוסר. זה בסדר. אתם תלכו לקליינטים האלה אחד-אחד ותגידו: אנחנו הבאנו לכם. לצערי הרב חלק מהקליינטים הללו מטיפים מוסר לכולם, וכשזה מגיע לצרכים שלהם הם עוצמים עיניים ומקבלים את זה, והם לא מבינים שכאשר זאת התרבות – הפעם קיבלתם משהו, אולי גם למטרות ראויות, אבל בשנה הבאה אף אחד לא יסתכל עליכם.
לא יכול להיות, אדוני שר האוצר, שחודש אחרי שמעבירים תקציב, מביאים חוברת של 2.4 מיליארדי שקלים שהופכת את ספרי התקציב, עושה ממנו בדיחה. היא לא מגיעה למליאת הכנסת, היא כולה נגמרת בדיון של 45 דקות בוועדת הכספים. למה? כי הרוב מובטח. שינוי תומכת בעבודה, העבודה תומכת באגודה, אגודה תומכת בשינוי. בכלל, באה מנוחה לייגע.
אדוני היושב-ראש, סיפור משרד הדתות, שבו התחלתי, הוא כמו הסיפור הזה. העברת הסמכויות ופירוק משרד הדתות על-ידי שינוי - הוא לא פירוק אמיתי. הוא עולה יותר כסף ולא פותר את הבעיה.
היו"ר :
תודה רבה. עכשיו הבנתי מה הקשר של העניין. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה - אינו נוכח. חבר הכנסת רשף חן, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת מאיר פרוש. יש לך חמש דקות לתמצת את דבריך הנוקבים על האמור על-ידי חבר הכנסת אורון.
רשף חן (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לי כלל אצבע, חבר הכנסת אורון: כל פעם שאני מוצא את עצמי מותקף גם מימין וגם משמאל אני יודע שאני באמצע, ושם אני רוצה להיות. אני מבין שאתה חושב שאני אמור לתמוך בתקציב חינם. אני מבין שאתה חושב שאני צריך להתנצל על זה שאנחנו פועלים כדי לשנות סדר עדיפויות, כשאתה מסכים שעשינו טוב.
רן כהן (יחד):
תמכתם בו בגלל ההתנתקות.
רשף חן (שינוי):
אני יודע; אבל, חבר הכנסת כהן, אפשר גם לתמוך בהתנתקות וגם לעזור לסטודנטים - -
רן כהן (יחד):
זה לא מה שעשיתם.
רשף חן (שינוי):
- - גם לתמוך בהתנתקות וגם לעזור לחיילים, גם לתמוך בהתנתקות וגם לעזור לחולים, גם לתמוך בהתנתקות וגם לעזור לתלמידים ולגרום שהם יקבלו חינוך לתרבות.
חיים אורון (יחד):
תשתוק, אל תטיף מוסר.
רשף חן (שינוי):
אם אפשר לעשות את הדברים האלה, אני לא מרגיש צורך להתנצל על זה שאני עושה אותם. יש הבדל, כפי שאתה יודע יפה מאוד – אתם נוקטים אותה דמגוגיה שנקט חבר הכנסת סער, לקחת דבר שהוא דומה אך שונה מאוד ולעשות ממנו דמגוגיה. כי כפי שאתם יודעים יפה מאוד, אנחנו לא הפנינו שקל אחד למקום ייעודי. וזה ההבדל בינינו לבינם.
(דגל התורה):
אולי תגיד לאן אני העברתי, למקום ייעודי.
רשף חן (שינוי):
אמרנו שבתקציב המדינה, במשרדי הממשלה, אנחנו חושבים שצריך יותר כסף לחינוך.
(דגל התורה):
זה ממש לא לעניין.
היו"ר :
חבר הכנסת גפני, כמה אפשר למחזר את החומר שאתם מדברים עליו היום כל אחר-הצהריים? מספיק כבר.
(דגל התורה):
אבל, אדוני היושב-ראש, זאת ממש השמצה.
היו"ר :
השמצה, נו. הרב פרוש יענה בשמך. אם לא, תכתוב לו פתק. אני מאשר את האיחוד מחדש אד-הוק לצורך תשובה לרשף. מה אתה רוצה?
רשף חן (שינוי):
אנחנו לא הפנינו את הכסף הזה לא לקהל הבוחרים שלנו ולא למטרות ייעודיות, אלא למה שאנחנו חושבים שטוב למדינת ישראל. יכול אדם להסכים או לא להסכים אם זה טוב למדינת ישראל. אם אתה חושב שהסטודנטים, החיילים, התלמידים, ההשכלה הגבוהה והמדע לא טובים למדינת ישראל, זכותך לבוא בטענות. הוא חושב שישיבות יותר חשובות, היה נדמה לי שאתה חושב אחרת.
(ש"ס):
כן, יותר חשוב.
רשף חן (שינוי):
למעשה היית צריך להריע לנו על מה שעשינו, אלא שמה שאנחנו עשינו מפגין ומבהיר עד כמה אתם "דרדלך", ולכן זה כואב לכם. אני מבין, לא כועס.
נסים דהן (ש"ס):
מה זה "דרדלך"? תרגום.
רשף חן (שינוי):
אני אסביר אחר כך מה זה "דרדלך".
רן כהן (יחד):
האמן לי שיכולנו לקבל לא פחות מכם.
רשף חן (שינוי):
אני מבקש להתייחס בקצרה לנאום של חבר הכנסת , שבעיני הוא דוגמה מובהקת לדמגוגיה מהמדרגה הראשונה. אולי חבר הכנסת סער לא מבין – אולי זאת הבעיה, אדוני היושב-ראש – הוא לא מבחין מה ההבדל בין שחיתות בסיסית, מצב שבו שר ממנה את חברי המרכז שלו לתפקידים על חשבון הקופה הציבורית, לבין מצב שמשרד ממשלתי מתנהל לא בצורה מושלמת, במצב שאין אף אחד – לא מבקר המדינה ולא חבר הכנסת סער ולא אף אחד – שיכול בתום לב להאשים מישהו בשחיתות. אז כן, במדינת ישראל, למרבה הצער, יש עוד הרבה מה לתקן, ואני מניח שזה נכון גם במשרדים שהיו בזמן כזה או אחר תחת שרי שינוי. אבל אף אחד לא האשים שום שר של שינוי בשחיתות. שום שר של שינוי לא נחקר במשטרה על שחיתות, וזה ההבדל בין שינוי לבין הליכוד. המפלגה שלך, חבר הכנסת סער, מושחתת. היא מסריחה עד לב השמים. הזעקה עולה.
דיבר קודם חבר הכנסת אפי איתם. לא הסכמתי לשום מלה שהוא אמר, למעט דבר אחד: העם לא יכול לסבול את זה יותר. זה מבחיל, זה מגעיל, והגיע הזמן להחליף את זה. תודה רבה.
רן כהן (יחד):
עם יד על הלב, כשישבתם עם הליכוד הם לא היו מסריחים? אתם רחצתם להם את הידיים.
רשף חן (שינוי):
חבר הכנסת כהן, הם היו מושחתים וזה היה מסריח. סתמנו את האף וזה היה קשה מאוד. כפי שאתה סותם את האף וכאשר אנחנו מצביעים פה אי-אמון אתה לא מצביע אי-אמון. אני לא בא אליך בטענות, אתה עושה שיקול ואומר שההתנתקות יותר חשובה. זה לגיטימי לחלוטין.
רן כהן (יחד):
זה שיקול פוליטי.
רשף חן (שינוי):
זה לגיטימי וזה בסדר גמור. אני יכול לומר לך, שגם מבפנים הם נראו ונשמעו מושחתים, בדיוק כפי שהם.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה, חבר הכנסת רשף חן. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לרגע מנסה להתעמק ולהבין מדוע משרד ראש הממשלה מוכן לוותר על תחומי פעולה שהם ענייני משרד הדתות ומעביר את זה למשרד המשפטים. אבל משנקלעה לידינו העובדה שיש הודעת ממשלה שמעבירים את הסמכויות, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר על כל מה שקשור לשירותי הדת היהודיים בנוסח שהתנהל על-ידי משרד ראש הממשלה.
זה לא סוד שכאשר משרד הדתות נסגר, אנחנו היינו אלה שאמרו שהדבר הזה לא ייתכן. לא יעלה על הדעת שכך יתנהלו שירותי דת במדינת ישראל, שסוגרים משרד ועדיין לא בנו משרד חדש שיטפל בשירותי הדת. אני רוצה לומר מעל דוכן הכנסת: היום, לאחר יותר משנתיים מסגירת משרד הדתות, עדיין אין מבנה מקובל על אלה שצורכים שירותי דת, שיגידו, המבנה הזה מסוגל לספק שירותי דת. דרך אגב, זאת אחת ההתחייבויות של הליכוד בהסכם הקואליציוני אתנו, שעדיין לא התמלא ולא התממש.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שכאשר מבקשים להעביר כאן סמכויות של שירותי דת יהודיים למשרד המשפטים – אני חושב שאולי זאת הבשורה של המושב הזה. אולי זאת הבשורה של הכנס הזה.
אני רוצה לתת דוגמה אחת, אדוני היושב-ראש. אנחנו, תושבי ירושלים, עדים לבוקה ומבולקה בכל מה שקשור לשירותי הדת היהודיים. לאחרונה, מי שהיום בשלטון בכנסת, הליכוד, הביא הנהלה חדשה למועצה הדתית בירושלים, ורבנים אחרי רבנים מתפטרים שם. מי שהיה הרב הפוסק בנושא הכשרות, הרב הגאון בנימין אדלר, גרמו לו לעזוב את העבודה. רק לפני כמה ימים, מי שהיה הרב הפוסק והאחראי למצוות התלויות בארץ, הגאון הרב יוסף אפרתי – גרמו שיעזוב את העבודה. אנחנו מדברים על קבוצה שולית במחנה הפוליטי בירושלים. לליכוד יש אולי בקושי שני מנדטים במועצת העיר, השני בעודפים.
מתי עושים את זה? כאשר רבנים, גדולי תורה, חברים במועצות גדולי התורה, אם זה הגאון הרב שיינברג, אם זה האדמו"ר מערלוי, אם זה הגאון הרב אוירבך, הגאון הרב רבינוביץ, הגאון הרב גרוסמן ועוד עשרות רבנים מתושבי ירושלים, משכונות ירושלים, יוצאים בצעקה ובזעקה על מה שקורה במועצה הדתית.
אולי זו הבשורה – להעביר את כל תחום הטיפול בשירותי הדת היהודיים ממשרד ראש הממשלה למקום אחר. אני לא יודע מה יהיה במקום אחר. גם שם הליכוד נמצא, אולי גם שם תדבק כל הפוליטיקה וכל מה שמעניין את הליכוד. אבל אולי על-ידי ההעברה הזאת יפסיקו לטפל בצורה הגרועה ביותר בכל הקשור לשירותי דת. תודה רבה.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה, חבר הכנסת פרוש. בזה תם הדיון בנושא הזה. על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה תתקיים במועד מאוחר יותר.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 144), התשס"ה-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/160).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמי דורון:
אנחנו עוברים לנושא הבא. היכן שר האוצר? איפה נמצא שר האוצר? הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 144), התשס"ה-2005, קריאה ראשונה - שר האוצר לא נמצא? חבר הכנסת נסים זאב, אתה מעוניין להציג את התיקון לחוק במקום שר האוצר?
נסים דהן (ש"ס):
תנעל את הישיבה. אם שר האוצר לא נמצא, תנעל את הישיבה.
היו"ר חמי דורון:
השר נמצא כאן.
(הליכוד):
שר האוצר לדעתי נמצא מאחור, הוא ביקש לדבר - אני מקווה שאני לא חושף סוד - לקיים שיחת טלפון עם שר האוצר הבריטי, מר גורדון בראון, שהוא דמות פוליטית חשובה ביותר בבריטניה. על-פי כל ההערכות, הוא גם עשוי יום אחד לרשת את ראש הממשלה המכהן טוני בלייר. הנה שר האוצר, אני מקווה שלא גיליתי סוד.
שר האוצר בנימין נתניהו:
גילית.
היו"ר חמי דורון:
אדוני השר, אני מציע שתעלה לדוכן ואנחנו לא נאלץ את חבר הכנסת סער לשיר בכנסת.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, אני מתנצל בפניך ובפני חברי הכנסת - - -
(ש"ס):
יש טלפון בשירותים?
היו"ר חמי דורון:
חבר הכנסת כהן, אני מבקש ממך.
שר האוצר בנימין נתניהו:
עמיתי גורדון בלייר נבחר מחדש - - -
(הליכוד):
גורדון בראון.
שר האוצר בנימין נתניהו:
זאת היתה פליטת פה טבעית - - -
(הליכוד):
זה כמו שאגיד אריאל נתניהו או בנימין שרון.
שר האוצר בנימין נתניהו:
זאת אפשרות, אבל אני לא חושב שאתה תגיד את זה. בכל אופן, הוא נבחר מחדש להיות שר האוצר של בריטניה. בדיוק הגיעה שיחת הטלפון – אחרי שביקשתי לברך אותו הוא חזר אלי. אני מתנצל שהשתהיתי בחוץ. השיחה לא התנהלה בשירותים. כבר סוכם שלא מנהלים שיחות בשירותים.
רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו באים להציע כאן תיקון לפקודת מס הכנסה בהתאם להחלטת הממשלה מ-24 באוקטובר. אנחנו מציעים לתקן את סעיף 11(ב) לפקודת מס הכנסה ולקבוע, שתושבי היישובים המצויים בטווח של 7 קילומטרים מגבול רצועת-עזה ייהנו מזיכוי מס בשיעור של 13% מהכנסתם מיגיעה אישית, עד לסכום של 129,840 שקלים בשנה.
אנחנו מציעים גם לתקן את סעיף 11(ג) לפקודת מס הכנסה, העוסק בהטבת מס לחיילי צה"ל הנהנים מתוספת פעילות רמה א'. עד עכשיו נקבעה בסעיף זה תקרה להכנסה הזכאית להטבה זו על-ידי הפניה לסעיף 121(א)(1) לפקודה. אבל אנחנו עשינו רפורמה במס, והתקרה שקבועה בסעיף 121(א)(1) פחתה בכ-40,000 ש"ח. כיוון שלא היתה לנו כוונה להפחית את תקרת ההכנסה לחיילים, מוצע לתקן את הסעיף לפקודה כך שהתקרה המתוקנת תתאים באופן כזה שההכנסה תהיה 129,840 ש"ח בשנה לגבי הטבה לתושבי היישובים שאינם בגבול הצפון.
אני חושב שכל חברי הכנסת ודאי יצטרפו לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה כדי להעבירה לוועדת הכספים.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אני יכול להציג גם את החוק השני?
היו"ר חמי דורון:
לא, החוק השני הוא חוק בדיון משולב. עכשיו אנחנו מדברים על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, ויש לנו רשימת דוברים. חבר הכנסת עסאם מח'ול - לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת דני יתום – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת – אינו נוכח. חבר הכנסת . חבר הכנסת . חבר הכנסת גפני, קראתי בשמך ולא היית נוכח.
(ש"ס):
תן לו, נהוג.
היו"ר חמי דורון:
במקומותינו לא נהוג. חבר הכנסת מרגי, אתה תעלה לדבר וחבר הכנסת גפני ימתין.
(ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על כורחי אני עולה היום ומברך את שר האוצר על היוזמה שלו לעדכן את מדרגת המס. לצערי, זה לא קרה לי פעמים רבות בקדנציה הזאת כשזה קשור בשר האוצר, במשרד האוצר ובמדיניות האוצר.
אני קורא לשר האוצר – כמו שבמקרה הזה הוא ידע לעלות ולומר שזאת לא היתה הכוונה, ואכן תיקן את מדרגות המס והתאים את זה למה שהיה קודם – אני קורא לו לגלות באמת קצת חמלה ולבחון שוב את תוכניותיו הכלכליות, את מדיניותו הכלכלית, ולהכניס בה חמלה. ראש הממשלה אמר שבתוכנית הכלכלית הזאת אין לב, אין בה חמלה. אנחנו מחכים לרגע הזה. לא נורא, גם פוליטיקאי טוב ומשופשף וגם מי שיודע לשחק בתקשורת בצורה הטובה ביותר – כך מגדירים ומדרגים את שר האוצר – ידע איך לעשות, לעלות לכאן ולהודות שאכן יכול להיות שכוונותיו רצויות אבל בדרך הוא פגע, מדיניותו פגעה בציבור רחב.
אני בא מפגישה עם ילדים מהחינוך המיוחד. כשאני אומר חינוך מיוחד, הכוונה לילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים עם מגבלות קשות. מדובר בכיתה בבית-הספר "אייל" בעכו, וראיתי כמה המדינה לא מצליחה, לא רוצה, לא יכולה, לא יודעת מה הצרכים של המסגרות האלה. מי שמשתתף בוועדות, במיוחד בוועדה לזכויות הילד, יודע עד כמה התוכנית הכלכלית פגעה בכל הצרכים המיוחדים של האוכלוסיות המיוחדות האלה בשנתיים האחרונות.
אני קורא מכאן לשר האוצר באמת לגלות חמלה ולהכניס לתוכנית הזאת את הרגש ואת החמלה. לא נורא. אמרתי, ואחזור על זה שוב ושוב, כמו שהוא למד את תורת הכלכלה האמריקנית, סגנית השר, שילמד גם – יכול להיות שהוא למד והוא לא רוצה להתייחס לזה – מה פירות הבאושים שהמדיניות הכלכלית הזאת עשתה לאמריקה ועם מה היא לא הצליחה להתמודד. המדיניות הכלכלית באמריקה לא הצליחה להתמודד מאז תחילתה עם בעיית ההומלסים, חסרי הדיור, עם הפערים הגדולים שיש שם, ואנחנו מאמצים בריצת אמוק את אותה מדיניות - מייד אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אלא שאנחנו עדיין מדינה צעירה, מדינה בהתהוות, מדינה עם צרכים.
לכן אני קורא לו ואומר: יפה שעה אחת קודם. זה מסוכן לא פחות מכל התוכניות המדיניות וההתנתקות. הפצצה החברתית שהמדינה יכולה להתגלגל אליה מסוכנת לא פחות מכל הבעיות האחרות שהמדינה מתמודדת אתן. תודה.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה. אחריו - חבר הכנסת . אחריו - חבר הכנסת דניאל בנלולו.
(דגל התורה):
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. רבותי חברי הכנסת, כמו קודמי, חבר הכנסת מרגי, אני אכן משבח באופן חריג את שר האוצר על הצעת החוק הזאת. אני חושב שהיא הצעה נכונה וראויה, וכמובן אנחנו נתמוך בה.
אדוני היושב-ראש, נאום כזה הזוי כפי שהיה כאן היום כבר הרבה זמן לא שמעתי. עמד כאן יושב-ראש שינוי והקריא את רשימת הכספים שהוא קיבל. אגב, אמירה מאוד לא נכונה לגבינו. אני יכול לומר בשם יהדות התורה באופן מוחלט וחד-משמעי, שמעולם לא העברנו תקציב כלשהו למשהו ייעודי. העברנו לסעיפי תקציב, סעיפי תקציב שנפגעו. אבל תראו כמה יושב-ראש המפלגה הזאת איננו מבין דבר וחצי דבר. שינוי היתה בקואליציה. שינוי הכינה את תקציב 2005. היא היתה בקואליציה, היא היתה בממשלה. היא עברה שתי שנות תקציב, הרבה מאוד תוכניות כלכליות והרבה מאוד קיצוצים שהובאו לוועדת הכספים ולכנסת ופגעו פגיעה חסרת תקדים בסטודנטים, בחיילים משוחררים, בתרבות, באמנות. כשיהדות התורה היתה בקואליציה, לפני הממשלה הזאת - - -
היו"ר חמי דורון:
אתה לא צריך - - -
(דגל התורה):
אני מתנצל. אני מבקש, אתה היושב-ראש, אני חייב להתנהג כלפיך באופן ממלכתי, אבל כדאי - - -
היו"ר חמי דורון:
גם אני נוהג כלפיך באופן ממלכתי. זה לא הנושא. הנושא הוא הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה.
(דגל התורה):
אתה יודע שעל-פי התקנון, במקרה הזה, בניגוד להצעת חוק שבה אני לא יכול אלא לדבר לגופו של עניין – אגב, גם זה לגופו של עניין – במקרה הזה אני לא חייב. בקריאה ראשונה על-פי התקנון אני יכול. אבל תראה, אני מבקש שתפנימו את העניין הזה. אנחנו כבר הספקנו לשכוח את זה. מה עשה האוצר? האוצר פגע באופן הכי חמור בכל הסקטורים שעליהם אנחנו מדברים בתוספות התקציביות - גם יהדות התורה, גם שינוי, גם מפלגת העבודה. לא הגענו לתוספת. לא נתתם תוספת לסטודנטים, לא נתתם תוספת לחיילים משוחררים, לא נתתם תוספת לתרבות ולאמנות. כשיהדות התורה היתה בקואליציה לתרבות היה הרבה יותר כסף – לתרבות הכללית – הרבה יותר כסף מאשר בתקופה שלכם. מה הוספתם?
במה אתם מתהדרים? התנהגות גסת רוח, לבוא ולהקריא כאן כשיש נכים שאין להם המחיה המינימלית, קשישים שאנחנו רואים יום אחרי יום בתקשורת. אנחנו רואים פגיעה אנושה לא רק בשכבות החלשות אלא גם במעמד הביניים. אנחנו נמצאים כאן בכנסת. עומד ראש מפלגה, היום של 14 מנדטים, עומד ומתהדר ולא מזכיר במלה אחת את השכבות החלשות; לא מזכיר במלה אחת לאנשים שצופים בנו איך לעזור לאנשים האלה שהאוצר פוגע בהם פעם אחר פעם אחר פעם, ושינוי היתה שותפה לכל המדיניות הזאת.
למה היא הועילה? האם שכר הלימוד של הסטודנטים ירד? הרי האוצר עבד עליכם. עלינו הוא לא עבד. ידענו את האמת.
(הליכוד):
אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת גפני.
(דגל התורה):
ברשות היושב-ראש.
היו"ר חמי דורון:
לא.
(הליכוד):
האם לא תיתן לי משפט?
היו"ר חמי דורון:
לא, מכיוון שאתה רשום לדבר ותוכל להגיד כל מה שאתה רוצה.
(הליכוד):
זה קשור למה שאומר חבר הכנסת גפני.
היו"ר חמי דורון:
בסדר. תרשום לך בצד. חבל, אנחנו סתם מבזבזים את הזמן.
(הליכוד):
אני מכבד אותך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמי דורון:
אני מודה לאדוני.
(דגל התורה):
לכן, מה הרמה המוסרית הזאת אומרת? היא אומרת שהמדינה היא דבר כזה שכל אחד יכול לסחוט שם כסף. הרי אחת מהשתיים: אתם, אנשי שינוי – טוב שהם הגיעו, עכשיו אני לא צריך לדבר אליך – אתם, אנשי שינוי, הכנתם את התקציב הנורא הזה. אתם הכנתם את הספר הכחול שיש בו פגיעה בכולם: בשכבות החלשות, בסטודנטים, בתרבות, בחינוך, בכול. ועכשיו אתם באים, ועומד פה טומי לפיד ואומר: לא היתה מאז קום המדינה מפלגה של 14 מנדטים שעשתה כזאת היסטוריה. איזה היסטוריה? בוא נדבר עם סטודנט ונשמע ממנו מה יותר טוב לו היום. לפני שנה היה יותר טוב.
(הליכוד):
הוא מתכוון שהמפלגה היסטוריה.
(דגל התורה):
המפלגה היסטוריה. את זה אני יודע.
היו"ר חמי דורון:
חבר כנסת גפני.
(דגל התורה):
סיימתי. לכן, נאום כזה הזוי - -
אילן שלגי (שינוי):
סטודנט רוצה קצבה כמו אברך.
(דגל התורה):
- - של יושב-ראש שינוי לא נשמע בכנסת כבר זמן רב. הוא חושב שיושבים פה אנשים שאין להם ניסיון. הרי כולנו התגלגלנו מצחוק. פרט להזכרת הכספים הייחודיים שאנחנו נלחמנו נגדם, לא עשיתם כלום.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת - אינו נמצא. חבר הכנסת דניאל בנלולו - אינו נמצא. חבר הכנסת בייגה שוחט - אינו נמצא. חבר הכנסת חיים אורון - אינו נמצא. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה.
(ש"ס):
דבר על הצפון.
איוב קרא (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת באמת דומה למה שקורה בגבול הצפון. הרב מרגי, אני תמיד מכבד את מה שאתה רוצה, במיוחד אתה והרב נסים זאב. בגבול הצפון בעצם מדובר על 9 קילומטרים ולא על 7 קילומטרים, ויש גם ילדי שמנת שזוכים ב-10 קילומטרים ואולי קצת יותר. לא אהבתי את זה. אני חושב שיש גם הרבה מקופחים ויש הרבה שמופלים לטובה, אבל אני שמח שבגבול הדרום – בגוש-קטיף, בסביבה הזאת – מדברים על 7 קילומטרים.
למרות זאת אני אסתייג בדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כדי שיהיה בדיוק כמו שיש בצפון. אני חושב שזה פועל יוצא – על בסיס תקדימי. אני חושב שהדבר הזה מחייב אותנו ללכת יחד, כדי שלא תהיה אפליה בין הדרום לצפון. אני מזמין אתכם להגיש יחד אתי הסתייגות על הנושא הזה.
בד בבד חרה לי הניסיון של חלק מהחברים לפגוע ברמטכ"ל ולרמוס את כבודו. אמרתי שבקריה יש לא רק נחשים, לצערי הרב יש גם כרישים. יש המון כרישים באזור הזה.
אני שמח על הצעת החוק הזאת, אבל חוק פינוי-פיצוי בעצם לא נתן תשובה לדבר הזה וגם לא למלאי דירות שפתאום החליטו להריץ.
(ש"ס):
איפה?
איוב קרא (הליכוד):
בשבוע שעבר הם החליטו – למרות כל ניסיונותי לעצור את זה בכוחותי הדלים, לבד – לשכור 500 דירות באזור הדרום כמלאי בלבד. יכול להיות שישתמשו בזה ויכול להיות שלא. זה לא מופיע בחוק פינוי-פיצוי, וישלמו שכירות בעבור 500 דירות גם אם לא יהיו בהן אנשים בתמורה לכך שתהיה אפשרות להעביר לשם אנשים. המשמעות של זה היא בזבוז כספי ציבור. זה לא עניין אף אחד, כי זה מהרזרבה. אבל במקום שהרזרבה הזאת תלך למורים, תלך לרשויות המקומיות, תלך לחלשים ולמובטלים, היא שוב הולכת לאף אחד. לאף אחד.
המכה הבאה תהיה כנראה מיגון אזור הדרום. מתכוונים למגן 50 יישובים חדשים, בין השאר לשים גלאים להתרעות ורדארים כאלה ואחרים, למקרה שחלילה וחס יפגעו באשקלון או באשדוד. כסף רב יישפך פה נוסף על חוק פינוי-פיצוי, כסף שאף אחד לא דיבר עליו.
אני אומנם מברך על כל מה שהחוק הזה עושה לטובת תושבי הדרום, אבל אני חושב שיש עוד דרך ארוכה לפצות אותם על האימה שבדרך. אנחנו צריכים לעמוד כאיש אחד, ואני קורא לרבנים שיושבים כאן, במיוחד לפרוש, שיאמר לחברים שלו: בידכם להציל את אדמת ישראל. התורה מחייבת אתכם לשמר את האדמה הזאת לדורי דורות ולנצח נצחים.
(ש"ס):
חזק וברוך.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמו חברי – אלה שדיברו קודם ואלה שעוד ידברו אחרי - גם אני בעד החוק הזה. אני בהחלט סבור שתושבים שנמצאים בטווח של 7 קילומטרים מגבול רצועת-עזה – כמובן כפוף לתנאי שהם היו במשך כל שנת המס תושבים של אותם יישובים - שיזכו בזיכוי ממס בשיעור של 13% לאותה שנה. הרי מי כמונו יודעים שהתושבים האלה ממש סבלו וסובלים, ומי יודע עד כמה הם עוד יסבלו.
אבל מה שמפריע לי בהצעת החוק הזאת הוא שהממשלה היא שמביאה את החוק, וזו לא יוזמה פרטית של חבר הכנסת. מתברר שהממשלה הזאת היא כמו ממשלה חלמאית. מי הביא עלינו את הצרה הזאת אם לא הממשלה הזאת? הממשלה הזאת באה והכריזה על התנתקות ללא כל הסדר עם הפלסטינים. זה כמו שבמקום לחזק את הגשר בונים בית-חולים. במקום לא לעשות את ההתנתקות, במקום לא ללכת לפעולות חפוזות בלתי אחראיות עם הפלסטינים ולתת להם שטחים ולעקור יישובים – ואני לא מדבר על כל מה שכרוך בכך – אנחנו נסוגים מהשטחים האלה וגורמים שעוד ועוד יישובים ייכנסו למעגל הזה.
אני זוכר שפעם דיברנו על קריית-שמונה, על שלומי ועל נהרייה. ברוך השם ששקט שם – אם כי לא לגמרי, כי כאשר ה"חיזבאללה" מחליט שהוא צריך לעשות משהו הוא עושה, ואנחנו מפחדים לתת לו מנה אחת אפיים, כי אולי זה יתסיס את גבול הצפון. גם אחרי שעשינו את כל מה שהאו"ם ביקש מאתנו לעשות אנחנו עדיין פוחדים לעשות את מה שצריך לעשות כאשר ה"חיזבאללה" יורה. מה שקורה פה הוא שהממשלה החלמאית הזאת היא שנסוגה ומכניסה עוד ועוד יישובים.
אמרתי קודם, אדוני היושב-ראש, שאני בעד החוק, אבל אולי איני בעדו, מכיוון שהחוק הזה מדבר על יישובים שנמצאים בטווח של 7 קילומטרים מגבול רצועת-עזה. לך תדע מה זה 7 קילומטרים מהגבול. היום אנחנו יודעים איפה זה 7 קילומטרים מאותה תוכנית התנתקות, אבל אולמרט כבר הפריח בלון ואמר שזה רק השלב הראשון, ואנחנו הולכים לעוד שלב. בדרך כלל, כשאולמרט אומר, אחרי חודשיים, שלושה חודשים, מגיע ראש הממשלה עם תוכנית מסוימת. למה להיות בעד החוק הזה? אולי אני צריך להתנגד לו? כי החוק הזה מדבר על 7 קילומטרים מהגבול הנוכחי. בעוד שלושה, ארבעה חודשים, בדרך הניהול של הממשלה הזאת, נשמע על עוד כמה יישובים שנכנסו לטווח של 7 קילומטרים מטווח ה"קטיושות" וה"קסאמים" של המחבלים.
אני באמת לא יודע מה לומר לך, אדוני היושב-ראש. אני רק רוצה לומר שכך נוהגת ממשלה חלמאית. היא גורמת שיישובים יכנסו לטווח ה"קסאמים", והיא שהולכת למגן 50 יישובים, והיא שהולכת לתת הטבות של זיכוי במס לאותם יישובים, והיא שיודעת לשמוע גם את ראש השב"כ וגם את ראשי הצבא שאומרים שהם לא יכולים להבטיח שיהיה שקט אחרי שנעזוב את גוש-קטיף. על כך עם ישראל מצר. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת טלב אלסאנע - אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה באה להיטיב עם אותם תושבי יישובים המצויים בטווח של 7 קילומטרים מגבול רצועת-עזה שהיו במשך כל שנת המס תושבי אותם יישובים. הם זכאים לזיכוי במס לאותה שנה וההטבה באה לתת פטור ממס בשיעור של 13% מהכנסתם. כלומר, בסך הכול מדובר על כך ש-13% מהמשכורת שהם מרוויחים יהיו פטורים ממס, והמקסימום מגיע ל-130,000 שקלים בשנה.
אדוני היושב-ראש, מדוע 7 קילומטרים? מדוע לא להתייחס לאותם יישובים שנפגעו כל כך קשה במהלך שנות האינתיפאדה? אדוני היושב-ראש, גם ירושלים נפגעה קשות. מרכז העיר הפך לעיר רפאים. חודשים רבים העיר היתה ריקה כמעט לחלוטין ואנשים לא הסתובבו בחוצות העיר. בעלי עסקים הגיעו לפשיטת רגל. כאן, מעל הדוכן הזה, ביקשנו פעמים אחדות שלפחות נחוקק חוק לגבי הארנונה שבעלי העסקים שנפגעו מהאינתיפאדה הזאת נדרשים לשלם. האטימות במקרה הזה היתה רבה. עכשיו נותנים – אומרים בערבית "מלבס" – כמה סוכריות לאותם יישובים, 13%, וכולנו כבר מברכים, כאילו מי יודע באיזו הטבה מדובר. מגרשים היום אלפי משפחות מעזה – 8,000 איש - ואומרים להם: תשמעו, אנחנו נותנים פיצוי לאלה שסמוכים לעזה.
מה האטימות, מה האיוולת, מה העיוורון הזה של הממשלה הזאת? תאמר לי, אדוני היושב-ראש, מה יקרה כאשר יהיו טילי "קסאם" משופרים יותר ויגיעו לא ל-7 קילומטרים אלא ל-20 קילומטר? נתחיל לפצות את כל היישובים? נלך לאשדוד ואחר כך לאשקלון ולכל היישובים הסמוכים? לאן נגיע? לתל-אביב? גם לתל-אביב נגיע עוד מעט. אין לזה סוף.
אני לא מבין את ראש הממשלה בדבר הכי פשוט, שדווקא בא מצד מפלגת העבודה. מצנע אמר שאת אלי-סיני וניסנית לא מחזירים. אנחנו חייבים להחזיק ברצועה הצפונית של רצועת-עזה כדי להגן על אשקלון. יש בסך הכול מרחק אווירי של 4 קילומטרים בין אלי-סיני לאשקלון. מה אנחנו באים לעשות? מקרבים את האויב, את ה"חמאס". שכחנו מי ניצח עכשיו ברשויות המקומיות ברצועת-עזה? ה"חמאס" או ה"פתח"? ה"חמאס" שולט שליטה מלאה. הטרור ישלוט שליטה מלאה, וכשנחזיר את רצועת-עזה, הבכיות לא יעזרו, כי אז ידברו רק החרבות והסכינים, וחבל.
היו"ר חמי דורון:
אני מודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אהוד רצאבי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת . חבר הכנסת דהאמשה, היות שלא הכרזתי שההרשמה סגורה, אתה תוכל לדבר, ועכשיו אני סוגר את ההרשמה.
אהוד רצאבי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לצערי, אף אחד משרי הממשלה לא נמצא באולם כרגע כדי לשמוע את מה שאני אומר.
(העבודה – מימד):
אני נמצאת פה למרות שאני מייצגת את העניין.
היו"ר חמי דורון:
סגנית השר מייצגת את הממשלה, חבר הכנסת רצאבי.
אהוד רצאבי (שינוי):
אני שמח שזה כך, במידה מסוימת. לעצם העניין, הצעת החוק שנמצאת לפנינו היא הצעת חוק ראויה, ואכן צריך לתת הטבות מס לאותם יישובים גובלים, שבשעתם לא נהנו והיום הם הופכים להיות גבול, ולכן מגיע להם ולחיילים משוחררים וכן הלאה.
בשבועיים האחרונים עדיין אנחנו ממשיכים לשמוע שמועות שונות על רפורמה מתוכננת בהוראות פקודת מס הכנסה, כגון הפחתת מסים והעלאת מסים. על מה אני רוצה לדבר? בשנים האחרונות עברנו רפורמות מיסוי שונות ומשונות, מרפורמת בן-בסט, שלשמחתי הרבה לא עברה, דרך ועדת-רבינוביץ' א' וועדת-רבינוביץ' ב', ולאחר זמן קצר הגיעו תיקוני מס הכנסה נוספים.
אני אומר לכם, כמומחה למסים וכמי שבא משטח המסים, שאוי לו לעם שצריך לנסות ולהבין איך מגישים דוח למס הכנסה, מכיוון שגם כאשר הוא ישלם 500 דולר לשעה וילך למומחי המס הגדולים ביותר, גם אלה לא יוכלו לתת לו פסיקה ברורה מה צריך לעשות. למעשה, בכך אנחנו מסכנים את עצמנו, מכיוון שכאשר נעשה עסקה, מה נעשה אם כעבור כמה שנים - שלוש או ארבע שנים - יבוא אותו פקיד מס ויגיד: אדוני, אתה פושע, לא שילמת את המס הראוי? היקף החקיקה בנושא המסים הוא איום ונורא.
בעיתון אני קורא, ולא יודע יותר מזה, על רעיונות להפחית מצד אחד את מיסוי החברות, דבר שהוא אכן חיובי, אך מצד שני יש כוונה להגדיל את מסי רווח ההון – שוב מפי העיתון – ואם זה הדבר, אני חושש מאוד שאנחנו הולכים בכיוון הלא-נכון, מכיוון שכאשר הוטל מס רווח הון על-ידי ועדת-רבינוביץ' בשיעור של 15% על רווחי בורסה, זה הוגדר כבר אז כרף עליון למיסוי שיגביר מצד אחד את הכנסות המדינה אך מצד שני לא יגרום לאנשים להבריח את כספם או לחלופין להרוויח בלי לדווח ובלי לשלם מס אמת. אני חושש מאוד שהעלאת מסים נוספת היא בניגוד למה ששר האוצר מצהיר. היא אולי תמלא את קופת האוצר, אך תחטא לכוונה שלנו.
בשולי הדברים, ומאחר שהזמן הולך ואוזל, אני רוצה להתייחס, ברשותך, גם להצעת החוק הבאה שעומדת להצבעה, בעניין ניירות ערך. כוונת הצעת החוק היא להסמיך את חוקרי הרשות לניירות ערך ולתת להם סמכויות אכיפה נוספות, לא רק חיפוש ותפיסה, אלא גם סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור בערובה, הנתונות היום רק בכוח הסמכה. בקיצור, לתת לחוקרים סמכויות של שוטר. הדבר הזה ניתן היום רק לחוקרי מס ערך מוסף. לדעתי, אסור שהדבר יקרה. חוקר של רשות ניירות ערך, אם יחשוב שיש צורך לעצור אדם, מן הדין שיזדקק לפקודת מעצר, מן הדין שיזדקק לכוח שיטור, והצעת החוק לגמרי לא ברורה. לו נערכה כאן היום הצבעה והיה רוב לעניין, הייתי מאוד מאוד מצטער. בכל מקרה אני אמליץ לחברי להצביע נגד הצעת חוק זו. תודה רבה.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה לחבר הכנסת רצאבי. חבר הכנסת , בבקשה. אחריו - חבר הכנסת .
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי סגנית השר, רציתי לומר שאין נציגי ממשלה, ותיקנתי את עצמי. ראשית לגבי הצעת החוק עצמה, אני חייב לומר שאין בה משהו מפתיע ואפילו אפשר לראות בזה איזה צעד חיובי. ודאי שצריך לפצות את היישובים שנמצאים בסביבה המיידית של – מה לעשות – מחבלים, כפי שרצועת-עזה נראית עכשיו.
אפילו הייתי אומר, שאני לא מסכים כל כך עם חברי, חבר הכנסת איוב קרא. אני מבין שהכוונות שלו היו טובות כשהוא ניסה להרחיב את השטח שזכאי להנחות במס הכנסה ולטעון שזה לא צריך להיות 7 קילומטרים, אלא יותר. אני מאוד מסכים עם הכוונה שלו, אבל אני חושב שזה לא רלוונטי, כי ממילא אחרי כמה חודשים, אם, חס ושלום, תתבצע תוכנית ההתנתקות, גם הקו של 30 קילומטר מרצועת-עזה יהיה בטווח ה"קסאמים", יסבול מפגיעות קשות מאוד, ואז ודאי תשתנה כל הגישה לנושא מס הכנסה באשקלון, באשדוד ובכל ערי הסביבה.
ודאי שאנחנו נצטרך לשקול כאן שתי אופציות - או, לצערי הרב, לנקוט צעדים צבאיים, דבר מיותר, כואב וודאי דורש קורבנות מיותרים לגמרי, או ללכת לכיוון הנחות במס הכנסה בצורה רצינית ביותר לעשרות יישובים, בכלל זה לערים גדולות במדינת ישראל. אני לא חושב שאפשר ברצינות לשכנע אותי שיש תסריט אחר, אבל יש כנראה כאלה שלא למדו כלום מטעויות העבר.
דבר שני, אדוני היושב-ראש, כפי שאתה מכיר אותי, אני לא כל כך נוהג לעשות את זה ולנצל קריאה ראשונה בהצעת חוק זו או אחרת לצורך דיון בנושא אחר לגמרי, אבל אני לא יכול להתאפק. בשולי השוליים התפרסמו היום טענות על הפעלת סוכן פרובוקטור של השב"כ בפיגוע שסוכל כביכול בהר-הבית. חברים, לפני כמה שבועות, כמעט חודשיים, התקיימה ישיבה של ועדת החוקה והיו שם נציגים בכירים של השב"כ. לשאלתי הם אמרו לי: חבר הכנסת אדלשטיין, למדנו את הלקחים, אין יותר "שמפניות". למדנו את הלקח ואנחנו לא מפעילים סוכנים מסוג זה. אני אומר כאן, מדוכן הכנסת, לכל מי שעדיין לא מוכן לשמוע: לצערי הרב – כנבחר ציבור במדינת ישראל אני אומר, לצערי הרב – השב"כ כן ממשיך בשיטה הבזויה הזאת, וכנראה כל זמן שחס ושלום לא יירצח שוב מישהו, לא יפסיקו.
כדאי ללמוד את הלקחים מן הפרשה הנוראית הזאת ומעוד פרשיות שהיו והושתקו, ואני קורא גם לתקשורת לא לתת את הידיעות האלה בשולי השוליים, לאחר שהוסר צו עיכוב פרסום, אלא לחקור. יש עיתונאים חוקרים שיחקרו את העניין הזה ויבינו עד כמה המשחק הזה מסוכן. הוא לא פחות מסוכן מדברי כזב ושקר שנמסרים לחברי כנסת בוועדה על-ידי נציגים רשמיים של השב"כ. תודה רבה.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה. חבר הכנסת , בבקשה.
(הליכוד):
מוותר.
היו"ר חמי דורון:
מוותר. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, בבקשה.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא אכנס לגופה של הצעת החוק. זה לא נראה לי כל כך חשוב, אף-על-פי שזה גם חשוב, אבל יש דברים בוערים יותר וחשובים יותר. אם להיכנס לנושא, הרי אולי בצד של לנסות לעזור למגזר זה או אחר מבחינה כלכלית, או ליישובים כאלה ואחרים, חייבים לחשוב גם על הציבור הרחב ועל הציבור שאיננו גר במרחק 7 קילומטרים מהגבול, אבל הוא גר במרחק של שנות אור מביסוס כלכלי ומיכולת לעמוד על רגליו, ובמרחק של שנות אור במדיניות הנוכחית – כפי שבישר עליה גם היום שר האוצר, שנכנס זה עתה לאולם – שמעמיקה את העוני של העניים ועוזרת למגזר המבוסס ולעשירים להיות עשירים יותר.
ובכל זאת, אף-על-פי שהנושא חשוב וקרדינלי, יש נושא בוער יותר, אדוני – העניין של שתי הכנופיות שנתפסו היום, או יותר נכון שנתפסו בשבועות האחרונים והיום הותר הפרסום לגביהן, שזממו והכינו ועשו צעדים של ממש כדי לפגוע במסגד אל-אקצא ובמסגדים בעיר העתיקה. הדבר היה מחולל אסון נורא והיה גורם לא רק לבעיות שרצו בהן הפושעים האלה, שזממו אותן, אלא גם לבעיות בקנה מידה בין-לאומי.
אני דיברתי על הנושא בדיון באי-אמון, וברשותך, אומר כמה מלים בערבית, שכן הנושא כל כך חשוב לנו ולצופינו הערבים.
(נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית:
בשם האל הרחמן והרחום. היום נחשפה מזימה של שתי קבוצות ימניות קיצוניות, שהחלו בהכנות כדי להרוס, או לכל הפחות לפגוע במסגד אל-אקצא המבורך. הקבוצה הראשונה רצתה לשגר טיל מסוג "לאו", וכן קליעים נפיצים לעבר כיפת הסלע הנאצלה, והקבוצה השנייה חשבה שהיא יכולה לעשות זאת באמצעות מטוס זעיר ללא טייס שיפיל פצצות במקום הקדוש הזה.
אמרתי שאפילו אם המשטרה מנעה פשעים אלה, הרי שהמסר שמעבירות המשטרה וממשלת ישראל לפושעים אלה הוא שיעברו בשתיקה על מעשה זה. אם פושעים אלה ישוחררו, ייראה הדבר שהממשלה אינה רואה בעניין זה פשע גדול, שיש למונעו.
דרשתי מהממשלה, ואני דורש כעת שוב, לאסור באופן מוחלט נוכחות של כנופיות כאלה ושל יהודים קיצוניים בעיר העתיקה. עליה לוודא שלא יגיעו מהמתנחלים או מהיהודים הקיצוניים טילים למסגד אל-אקצא, ועליה לאסור עליהם באופן מוחלט לעלות לרחבת הר-הבית. בסופו של דבר, המבחן הוא אם הממשלה תצליח למנוע פשעים אלה או לא. כדי לעשות זאת, על הממשלה לאסור על המתנחלים, ועל היהודים הקיצוניים, באופן מוחלט, להגיע לעיר העתיקה ולמתחם מסגד אל-אקצא, ועליה למנוע כל אפשרות לפגוע בו.
מפאת קוצר הזמן איני יכול לפרט יותר. תודה לך, אדוני יושב-ראש הישיבה.)
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת חמי דורון - בבקשה, אדוני. אם אני לא טועה, הוא אחרון המתדיינים לקראת ההצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 144).
חמי דורון (שינוי):
אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, חברי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת. אני חושב – כפי שאמרו כאן רבים לפני היום – שהצעת החוק היא ראויה, היא נכונה. האמת היא שלא התכוונתי לדבר היום, אלא שמספר רב של חברים מכמה מסיעות הבית ניצלו את הדיון הזה היום כדי להשתלח בתנועתי, בסיעת שינוי, וחשבתי שמן הראוי שאגיב – לפחות לגבי כמה אנשים שדיברו גם בדיון הקודם וגם בדיון הזה.
נדמה לי שהמצב בבית הפך להיות כזה, שסיעת שינוי הפכה לשק החבטות של כל מי שכשהוא זקוק לה, הוא זוחל אליה בצורה מאוד מאוד מתרפסת.
(ש"ס):
אל תיקח ללב.
חמי דורון (שינוי):
לא, אני לא לוקח ללב, חבר הכנסת מרגי. האמן לי, שנותי בפוליטיקה לימדו אותי שהכול אפשרי והפוליטיקה היא הדבר הכי נזיל שקיים. לכן אני לא לוקח ללב. אבל אני חושב שצריך להעמיד דברים על דיוקם, ואני חושב שבעיקר מפלגת שלטון שרוצה להעביר תקציב, אבל לא יכולה להרשות לעצמה להעביר את התקציב בקולותיהם של מרצ – שאמרו במפורש: אנחנו נציל את הממשלה ולא ניתן לה ליפול – או בקולותיהן של המפלגות הערביות – כי אז מה יגידו החברים המורדים? יאמרו: ראש הממשלה העביר את התקציב בקולותיהם של השמאל הקיצוני ושל המפלגות הערביות - מפלגת השלטון לא יכולה להרשות לעצמה את זה, ועל כן היא זוחלת לשינוי ומתרפסת ומתחננת ומבקשת כדי לקבל את אותה לגיטימציה.
זה לא סוד שאני התנגדתי להסכם שמפלגתי הגיעה אליו עם ראש הממשלה, וזה לא סוד שאני הצבעתי כשהיתה לצדי שקית הקאה עבור התקציב שהובא על-ידי הממשלה. זה גם לא סוד שהתקציב שנבנה כאשר שינוי היתה בממשלה הוא לא התקציב שאושר כאן. הוא רחוק לחלוטין ממנו. גם זה לא סוד.
אבל, נראה שהאמת והעובדות לא כל כך חשובות, בוודאי לא לדוברים של מרצ שיודעים לצעוק כאן - הצבעתם עבור התקציב. אבל מה היה קורה אם סיעת שינוי לא היתה מגיעה להסכם שעליו התחנן ראש הממשלה? מה היה קורה? מרצ היתה מצביעה בעד התקציב כי היא אמרה שהיא תצביע בעד התקציב. המוסר הכפול הזה, המוסר ההוטנטוטי הזה – ראוי שייפסק. ראוי שייפסק. אותו דבר לגבי חברי, ידידי - אדוני שר האוצר, זה קצת מפריע, ברשותך.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
וזה לאחר שהוא הודיע שהוא תומך בחוק. הוא עוד עלול לשנות את דעתו, אז אני מבקש לא להפריע.
חמי דורון (שינוי):
לא, לא אשנה את דעתי, כי אני מצביע לגופו של עניין, למרות הכול – לא לגופו של אדם.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אני מתנצל.
חמי דורון (שינוי):
חבר הכנסת הפליג כאן בדבריו, תקף את מפלגתי, תקף את יושב-ראש המפלגה. חבר הכנסת , אתה שכחת ואולי כדאי שתזכור: אתה יודע, העולם הוא עגול, וכך גם הפוליטיקה.
גלעד ארדן (הליכוד):
לכל שבת יש מוצאי שבת.
חמי דורון (שינוי):
בין היתר. וכאשר יגיע הזמן - והוא קרוב, אתה יודע, תקציב 2006 עומד או-טו-טו. והרי כשיגיע תקציב 2006, כדי לקיים את הממשלה שאתה יושב-ראש הקואליציה שלה, אתה תזדקק לסיעת שינוי, האמן לי. ואז אתה תרוץ ותבוא ותתחנן ותנסה לגמור דילים, כל מיני, כדי שהתקציב הזה יעבור. אנחנו יודעים איך זה עובד.
(הליכוד):
אני לא מתחנן - - -
חמי דורון (שינוי):
חבר הכנסת סער, אפשר להגיד את הדברים בצורה כזאת או בצורה אחרת, אבל תזכור, כמו שאמר חבר הכנסת ארדן, לכל שבת יש מוצאי שבת.
(הליכוד):
האם אתה שמעת - - -
חמי דורון (שינוי):
ויבוא הרגע שבו כאשר אתם תרצו – כי אנחנו, ואני אומר עוד פעם, אני התנגדתי להסכם, אתם יודעים את זה. אני לא רציתי להצביע בעד התקציב הזה, גם זה אתם יודעים. הצבעתי על התקציב הזה, עבור התקציב, אך ורק בגלל המשמעת הסיעתית שחייבה אותי, כי אני מכבד את כללי המשחק. אבל תזכור דבר אחד, שיכול להגיע הרגע שכשאתה תצטרך – ראש הממשלה שלך, המפלגה שלך, תזדקק לסיעת שינוי, לאצבעות שלה, הם לא יהיו שם, ואך ורק בגלל צורת הביטוי.
(הליכוד):
עד כדי כך נפגעת ממה שאמרתי?
חמי דורון (שינוי):
חבר הכנסת , האמן לי שלדבר בבוטות - -
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
גם אני יודע.
חמי דורון (שינוי):
- - אני יודע הרבה יותר טוב ממך.
(הליכוד):
- - - אתם תקבלו או לא תקבלו. אני לא נבהל.
חמי דורון (שינוי):
קח את זה בצורה הפשוטה ביותר.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת חמי דורון. כפי שאמרתי, לא רק לכל שבת יש מוצאי שבת, גם לכל נאום יש סוף; או לפחות צריך להיות. אדוני שר האוצר, האם ברצונך להשיב משהו למי שהשתתפו בדיון?
שר האוצר בנימין נתניהו:
אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
הדברים מדברים בעד עצמם, במיוחד התמיכה הגורפת שזכית לה, או הצעת החוק זכתה לה.
חברי הכנסת, נעבור להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 144), התשס"ה-2005 - מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה
(מס' 144), התשס"ה-2005, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
בעד - 12, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך הדיון בה, בוודאי בוועדת הכספים.
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27), התשס"ה-2005;
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28) (עיצום כספי), התשס"ה-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/169).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אנחנו נעבור לחוק הבא – הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27), התשס"ה-2005. זהו דיון משולב עם הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28). שר האוצר יציג את שני התיקונים כאחד ויתקיים דיון משולב. בבקשה, אדוני שר האוצר.
שר האוצר בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעות החוק, מטרתן העיקרית לעגן ולהסדיר את סמכויות האכיפה של רשות ניירות הערך ולקבוע הסדר לעניין הטלת עיצום כספי.
אנחנו מציעים שיוסמך מי שמונה לחוקר ניירות ערך לפי חוק ניירות ערך, והוא יוכל להפעיל את סמכויות האכיפה במקרה שבו התעורר חשד לביצוע עבירת ניירות ערך. אנחנו מדברים על סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור בערובה, הנתונות כיום לחוקרי רשות ניירות ערך מכוח הסמכה של השר לביטחון פנים. היום הם מקבלים את זה בהסמכה של השר לביטחון פנים, ואנחנו מציעים להקנות להם את הסמכויות האלה ישירות.
ההסדר המוצע מותאם לטיבן ולמורכבותן של עבירות ניירות ערך, שחקירתן דורשת על-פי רוב חקירה של מספר רב של חשודים ועדים ובחינת מסמכים בהיקף גדול.
אנחנו מציעים לקבוע אמצעי אכיפה נוסף: עיצום כספי, שהוא אמצעי אכיפה יעיל ומהיר, ועשוי להרתיע ולהביא לצמצום שכיחותן של ההפרות. העיצום הכספי יוטל בסכום קצוב על תאגידים מדווחים ועל תאגידים שמציעים את ניירות ערך שלהם לציבור בשל הפרת הוראות מסוימות, ובהן הוראות הנוגעות לדיווחים, למועדי הגשתם ולתוכנם.
הטלת עיצום כספי על-ידי רשות ניירות ערך תיעשה בהליך מהיר ופשוט, והיא צפויה להיות יעילה יותר מהפעלת אמצעי אכיפה פליליים. אבל, אנחנו רוצים להדגיש, שהטלת העיצום הכספי לא תגרע מאחריותו הפלילית של המפר בשל ההפרה ומכל חבות אחרת לפי הדין. נגבה ממנו את הסנקציה הזאת, אבל הוא לא פטור ממשמעויות החוק.
בעידן המודרני, שבו הסחר בניירות ערך נעשה באמצעים אלקטרוניים ובזמן אמת, יש חשיבות מרובה לכך שאכיפת הוראות החוק תיעשה ככל האפשר במהירות ובסמיכות לביצוע ההפרה. במקרים רבים הדבר ישרת טוב יותר את מטרות החוק: שמירה על ציבור המשקיעים מתוך יצירת שוק הון יעיל ובעל שקיפות.
אני רוצה להוסיף, שבעולם, במיוחד בארצות-הברית, היתה התקדמות גדולה מאוד בתחום הזה. היו שינויים מאוד דינמיים בפיקוח ובאכיפה נגד מפירים. בזה אנחנו מצטרפים לשורה הראשונה של המדינות בעולם.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאות הבאות.
היו"ר חמי דורון:
מה לגבי הצעת החוק השנייה? יש שתי הצעות חוק.
שר האוצר בנימין נתניהו:
זה משולב. התייחסתי לשתי ההצעות.
היו"ר חמי דורון:
אתה מבקש להעביר את שתי ההצעות.
שר האוצר בנימין נתניהו:
כן.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה לשר האוצר. רשימת הדוברים: חבר הכנסת , בבקשה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
יולי, יש לך מה להגיד?
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
כולם מוותרים?
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לדבר. למה, אסור לי? חוץ מלדבר הכול אסור פה.
היו"ר חמי דורון:
חבר הכנסת אדלשטיין, בבקשה. יש לך שלוש דקות.
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
אדוני שר האוצר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת; אדוני שר האוצר, בתור פיצוי אני יכול כבר בתחילת דברי להכריז ששכנעת אותי ואתמוך בשני התיקונים לחוק ניירות ערך. מכיוון שאני – מה לעשות – נמצא בכנסת יותר ממך, אני מכיר את הסיפור. האנשים לא יוותרו וידברו. לכן גם לי יש זכות לחלוק אתך ועם האחרים תחושה לא נעימה שהיתה לי דווקא בערב יום העצמאות.
בערב יום העצמאות אחד מהעיתונים הגדולים, במקרה זה "מעריב", הוציא מוסף מאוד מעניין. אני מאוד אוהב את המוספים האלה. קראתי אותו. המוסף נקרא "הישראלים". בחרו שם את איש השנה של כל שנה משנות קיום המדינה. אגב, אדוני שר האוצר, העוזרים או הדוברים שלך ודאי כבר הביאו לך את המוסף; אם לא הביאו, אני שמח לומר לך שאתה איש השנה של שנת 1996, למשל. מאוד מכובד.
היה שם דבר אחד שמאוד לא אהבתי, אני חייב לומר. כמו שאתה זוכר, אדוני היושב-ראש, היו כמה דברים חשובים למדינת ישראל בשנת 1990. אילו היו מעירים אותי באמצע הלילה ושואלים מה קרה בשנת 1990 במדינת ישראל, הייתי אומר – ואני בטוח שגם אתה, אדוני – הייתי אומר: תחילת גל העלייה. זאת השנה שבה הגיעו 200,000 עולים, ובעצם פתחו את הדרך למיליון עולים שהגיעו בתוך עשר שנים. חשבתי שזה מן המפורסמות. אני לא יודע, עורך המוסף או העיתונאי שכתב את המאמר – אני אפילו לא זוכר את שמו – החליטו אחרת. חבר הכנסת רביץ, הסתבר שאיש השנה של 1990 הוא נער פלסטיני מג'באליה, הזורק בלוק או בלטה – אני לא זוכר את הניסוח המדויק – עם התמונה של הנער הזה.
אתם יודעים מה, היו שם גיבורים חיוביים ושליליים בכל השנים, לא על זה אני מתקומם. אבל בכל זאת, קודם כול, איפה הפרופורציה? כמו כן, כידוע בשנת 1990 לא היתה פתיחת האינתיפאדה ולא היתה סגירת האינתיפאדה.
שר האוצר בנימין נתניהו:
חבר הכנסת אדלשטיין, אני מסכים אתך, אבל תסביר לי, אני מת לדעת איך אתה מקשר את זה.
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
אתה באמת חבר כנסת מאוד טרי, אדוני שר האוצר. אחר כך אגש אליך ואסביר לך, אדרוש בהלכות הכנסת.
אתם יודעים מה, אנסה לקשר את זה ולומר כך: באותן אליטות כלכליות, תקשורתיות ואחרות – וכמו שאתה יודע, אני אף פעם אחת בחיים שלי לא טענתי לקיפוח – כנראה עדיין לא נפל האסימון. האנשים כנראה לא העריכו מה עשה גל העלייה האחרון – לא לכלכלת ישראל, לא לתרבות ישראל, לא לחברה בישראל. להבא הייתי ממליץ מאוד לכל מי שעוסקים בנושאים האלה לשקול היטב אם נער פלסטיני מג'באליה שזורק אבן או עולה חדש אנונימי, עם תיק מדען או כינור או כל ציוד אחר, שירד באותה שנה מן המטוס, הוא גיבור השנה. תודה.
היו"ר חמי דורון:
תודה רבה לחבר הכנסת .
שר האוצר בנימין נתניהו:
עוד משפט אחד ואתה מחבר את זה.
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
מה אני, דרשן מקצועי?
היו"ר חמי דורון:
אדוני השר, הוא חיבר את זה בפתיחה בכך שאמר שהוא תומך בהצעת החוק.
חבר הכנסת עסאם מח'ול - לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - אינו נמצא. חבר הכנסת - אינו נמצא. חבר הכנסת , בבקשה.
(ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר האוצר; חבר הכנסת אדלשטיין, אני רוצה לזכות סוף-סוף בזכות הזאת ששר האוצר יקשיב.
יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
- - -
(ש"ס):
המטרה לא מקדשת את האמצעים. אפילו הרחמים שלי על החוב שיש לכבוד השר לא הצליחו.
היו"ר חמי דורון:
חבר הכנסת מרגי, אתה מדבר על חשבון זמנך.
(ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אין ספק שצריך להרחיב לרשות ניירות ערך את סמכויות האכיפה. אני רוצה לחזור על דברים שאמרתי בדיון על החוק הקודם, כאשר כבודו לא היה כאן. אני קורא שוב לשר האוצר - אמרתי זאת בנאומים רבים. אני מכיר את התשובות של השר ואת התיאוריה של השר. שמענו אותה. אין לי בעיה, ואמרו לך את זה היום בוורסיות אחרות. אני לא רוצה לחזור על האמרה לגבי הניתוח שהצליח. זה לא מרשים.
אני אומר באמת: ראוי לעשות חשיבה ולראות אם באמת מתאימה לנו התיאוריה הכלכלית של ארצות-הברית של אמריקה. יכול להיות שכן, אבל אני מבקש - אין לנו הלוקסוס הזה. אין לנו אורח החיים והחוסן החברתי לסבול את החוליים של הכלכלה האמריקנית. כל המומחים אומרים שהכלכלה האמריקנית לא הצליחה לטפל בבעיית הפערים ובכל הבעיות החברתיות, ואנחנו מכירים את תופעת ההומלסים, ועוד ועוד. אנחנו חברה בהתהוותה, חברה צעירה. מדינה קטנה - 57 שנים. אנחנו עדיין צעירים, עדיין בהתהוות. עדיין קולטים עלייה ועוד נקלוט עלייה. אין לנו אורך הרוח.
יש בחברה תחלואים קשים. מעבר לוויכוח הפוליטי כרגע ומעבר להשקפת העולם החברתית, כשאנחנו אומרים "האוצר", אני רוצה להאמין שזה לא רוע לב או אטימות לב של שר האוצר. אני גם לא רוצה לומר שנערי האוצר משטים בנו. אני חושב שצריך להיות צוות חשיבה. אנחנו באמת לא רוצים להפוך את החברה לחברה קבצנית ולחברה של מקבלי קצבאות, אבל יש תחלואים.
אנחנו יושבים בוועדות הכנסת. חסרות מסגרות לילדים אוטיסטים. אנחנו מדברים על ילדים שמוצאים מביתם בצו בית-המשפט - סכנה לעצמם וסכנה לחברה – והיום אין להם מסגרות. תגיד לי שמדובר בסדרי עדיפויות של המשרדים? אולי אתה צודק. אבל זה לא קורה. אנחנו נמצאים היום במצב של חוסר אונים - בוא לוועדות ותשמע. כואב הלב שלנערה במצוקה שהוצאה מהבית בצו - זה כמו בית-סוהר, בצו - אין מסגרת. לא מדובר בחודש או בשבועיים - אני טיפלתי במצב כזה - המוסד היה תפוס ועמוס. "צופייה" הוא לא מקום קלאסה, חמישה כוכבים דה-לוקס; זהו בית-סוהר לבנות. אין אפשרות להכניס את הילדה הזאת. היא מסתובבת ברחוב, וזו סכנה לעצמה - היא מתרועעת עם מי שלא צריך להתרועע - וזו סכנה למשפחה.
אני יכול למנות את כל החוליים של החברה. צריך לקיים דיון מעמיק בשאלה עד כמה החברה שלנו עדיין יכולה לסבול את התהליך הזה של הבראת המשק בשם הבראת המשק. תודה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת – אינו נוכח. חבר הכנסת דניאל בנלולו. חבר הכנסת אברהם שוחט. חבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת איוב קרא. חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אילן שלגי. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת דני יתום – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב - בבקשה, אדוני. חבר הכנסת דהאמשה, נכנסת על מנת לנצל את זכות הדיבור? בבקשה, אדוני. אחריו - חבר הכנסת נסים זאב.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, מכובדי שר האוצר, חברי חברי הכנסת, שמעתי אותך בבוקר בוועדת הכספים, ושמעתי דברים משולבים. יש לומר שיש דברים שהממשלה מצליחה בהם. אבל על-פי רוב, ההצלחה במדיניות הכלכלית - במידה שהיא קיימת - איננה לטובתו של הציבור, והיא איננה ההצלחה של הציבור.
אם הממשלה הזאת חושבת שעל-ידי העמקת העוני ועל-ידי המשך יישום תיאוריות כלכליות כאלה ואחרות, שאת תוצאותיהן בשטח אנו חשים ומרגישים - משחקים בנתונים סטטיסטיים הנוגעים לאלה שהתחילו לעבוד ולא התחילו לעבוד, אבל מה שחשוב לנו הוא הלחם בבית. חשוב לאנשים שיהיה להם מהיכן לחיות. הנתונים הסטטיסטיים האלה נראים לעתים לא ממש מזויפים, אבל מרמים את הציבור. אם התוכנית הכלכלית של כבוד השר כל כך מצליחה, ומוציאה את המדינה מהאבטלה ומהעמקת הפערים, למה כל כך רע? אם זה כל כך טוב, למה כל כך רע בציבור? למה כל כך הרבה נשים, ילדים ונערות חיים בחרפת רעב?
אוסיף ואומר: הרי לא יכול להיות שהממשלה הזאת תוכל ליהנות משני העולמות גם יחד. לא יכול להיות שמצד אחד היא מפנה עורף לתהליך המדיני ולכל אפשרות להגיע להסדר עם הפלסטינים, והיא פועלת במתכוון או שלא במתכוון - אבל כרגע היא פועלת במתכוון - כדי להכין את האליבי להפלתו של אבו-מאזן, ולא קוראת את הכתובת על הקיר, שהעוני, העושק והכיבוש האכזרי בצד הפלסטיני הולכים ומעמיקים. אנשים שם מאבדים כל תקווה לכל אפשרות של הסדר שלום.
הבנייה בהתנחלויות נמשכת. גדר ההפרדה באה במתכוון כדי להחרים אדמות פלסטיניות וכדי להחרים את כרמי הזית - מקור הפרנסה של האיכרים, שלפעמים הוא מקור הפרנסה היחיד. אני מתכוון במיוחד לאזור שממערב לרמאללה, לפסגות ולהרים שממערב לרמאללה, במקום שבו נמצאים כל עצי הזית של הגדה המערבית. ממש משחיתים אותם; מחריבים אותם בכוונה כביכול כדי להרחיב התנחלויות וכדי להמשיך לבנות.
אם יש רגיעה בשטח, אדוני שר האוצר, היא תוצאה מהרגיעה שהפלסטינים השיגו בתוכם. אם יש איזו התפתחות כלכלית טובה, היא נובעת מהרגיעה הזאת. אנחנו חיים את השנים האלה, ואתה חי אותם. אתה יודע שאת פירות אוסלו בשעתו, בממשלתך הקודמת, אתה קצרת. היה אז שגשוג כלכלי ומצב טוב פחות-או-יותר. את התהליך המדיני קלקלת אז, וממשלת ברק באה ואכלה אותה. בתקופה האחרונה יש רגיעה והתפתחות חיובית, ואני מבקש לנצל את זה, ראשית לתהליך מדיני נכון, ושנית לעזרה לשכבות החלשות. כך תהיה מדיניות כלכלית מוצלחת. כל מה שלא יהיה בכיוון הזה פשוט יביא להידרדרות ממשית נוספת, ואולי לא לאחר הרבה זמן, כי בצד הפלסטיני הולכים ומאבדים כל תקווה לתהליך שלום ולאפשרות של הסכם שלום. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה, חבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת נסים זאב - בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשות אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מטרת החוק היא לסייע לרשות ניירות ערך לאכוף הוראות חוק, לתת לה את הכלים ואת האמצעים. מעבר לאמצעים המינהליים והפליליים שקיימים בחוק, יש גם צורך להוסיף אמצעי אכיפה יעילים ומהירים, לשמש ערכאה ולצמצם הפרות של הוראות באמצעות הסדר המטיל עיצום כספי על תאגידים שמדווחים או לא מדווחים, או מדווחים דיווח לא מלא.
אני יכול בהחלט לומר שציבור המשקיעים, עיניו תלויות במתרחש בבורסה, מה קורה בניירות הערך, והוא צמא לדעת מה נעשה בכספים, בפרט כאשר הממשלה מכריזה על צמיחה ואנשים תולים כל כך הרבה תקוות ואשליות בכך שהמשק סוף-סוף מתאושש.
אני מאוד מודה לממשלה שהיא דואגת בנושא של ניירות ערך, ולאותם שיכולים להשקיע ויש להם היכולת להשקיע, ובאמת צריך למנוע אפשרות של רמאות או של דיווח כוזב. אנחנו מכירים חברות שהצהירו על ההון הדמיוני, הייתי אומר, שיש להן, ובסופו של דבר אנחנו ראינו שזה כלי ריק - אחרי שלושה-ארבעה חודשים כשהם יצאו למכרז, פתאום ממיליארד דולר אתה רואה שזה ירד ל-300 מיליון. צריך להיות משהו באמצע, לא יכול להיות שפתאום בכמה חודשים הכול יורד וצונח כלפי מטה, אלא אם כן הדיווח, או הערכת השווי, ההערכה האמיתית, של בעלי ההון על אותו הון לא היה דיווח אמיתי. לכן אני חושב שזה גם חלק מההרתעה, שהדיווח צריך להיות כן ונכון.
אני רק רוצה לומר לשר האוצר, שאני מאוד דואג לאותם מפוטרים, אותם מורים שאמורים לפטר אותם. אנחנו מדברים כל הזמן על צמיחה ואנחנו כאילו מגיעים סוף-סוף לאיזה עידן, לעולם שכולו טוב, ואנחנו רואים שמפעלים נסגרים. למה מפעלים נסגרים? בגלל כל היבוא מסין. אנחנו כמעט תלויים, הכלכלה של מדינת ישראל כבר כמעט הולכת להיות תלויה בסין, גם בארצות-הברית.
ואני רוצה לומר לך, אדוני השר – שתדע לך, ואני שומע גם את בעלי ההון בארצות-הברית שאומרים, שיום אחד סין תחנוק את ארצות-הברית, כלכלית, מעבר לזה שהיא תהיה מעצמה מבחינה צבאית, אבל ארצות-הברית הולכת להיות תלויה בסין, וסין תתלה אותה יום אחד - - -
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
נא לסיים.
נסים זאב (ש"ס):
מה יקרה אם יום אחד תחליט סין, ממשלת סין, שאת כל הסחורה שבאה מסין לארצות-הברית יפסיקו, או רק יעכבו את ההספקה? אני רואה את התחרות שם, את הדרישות בלוח הזמנים. כל אחד דואג שאולי עוד יום או יומיים האונייה לא תגיע בזמן. למה אנחנו צריכים להיות תלויים? אנחנו עדיין לא ארצות-הברית, קודם כול - -
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
- - אבל למה להיות תלויים? למה הכלכלה שלנו צריכה להיות תלויה במדינה זרה, אחרת? למה פה, בתוך המדינה – ותגדלי ותצמחי ותרבי – למה אנחנו לא יכולים לתת באמת אפשרות לאותם עובדים להמשיך בעבודתם?
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. האם אדוני שר האוצר רוצה להשיב למשתתפים בדיון?
שר האוצר בנימין נתניהו:
לא.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
שר האוצר מבקש מאתנו להצביע, וזה מה שאנחנו נעשה אם חברי הכנסת ישבו במקומותיהם.
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27) - אנחנו נצביע קודם על תיקון מס' 27. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27), התשס"ה-2005, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
בעד – 10, מתנגד אחד, אין נמנעים. תיקון מס' 27 לחוק ניירות ערך אושר, עבר בקריאה ראשונה ויועבר להמשך הטיפול בו בוועדת הכספים.
תיקון מס' 28 לחוק ניירות ערך – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28)
(עיצום כספי), התשס"ה-2005, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
בעד – 8, מתנגד אחד, אין נמנעים. גם תיקון מס' 28 אושר בקריאה ראשונה ויעבור להמשך הטיפול ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית במסגרת ועדת הכספים.
הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/167).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אדוני שר הפנים, אני מתכבד להזמינך להציג לנו את הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005. לאחר מכן - רשימת המשתתפים בדיון, מכיוון שמדובר בקריאה ראשונה.
שר הפנים אופיר פינס-פז:
אדוני ידידי היושב-ראש – אם מותר לי.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
זה כבר נשמע טוב.
שר הפנים אופיר פינס-פז:
לא התראינו מזמן.
אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה). הצעת החוק הזאת גובשה במשרד הפנים ובמשרד המשפטים עוד לפני שהייתי שר, אבל אני כמובן קראתי אותה ואני בהחלט מבין את הרקע שלה ואני גם אנסה להסביר אותו לחברי הכנסת.
זה תיקון להצעת חוק המועצות האזוריות. בחוק העיקרי, בסעיף 3, נקבע כי יהיה מועד אחיד לבחירות כלליות בכל המועצות האזוריות, והמועד נקבע ל-2007. לקראת המועד הכללי נקבעו בחוק מועדי ביניים, שהאחרון שבהם היה בחודש ינואר 2004, ובמועד ביניים זה השתתפו כמחצית המועצות האזוריות. בהמשך, כתוצאה מתקנות של שר הפנים, בעצם נקבעו בחירות לא רק במועצות האזוריות, אלא ב-1,000 ועדים מקומיים, שבעצם הולכים לבחירות על-פי החקיקה וההחלטות שנקבעו.
התברר, כי עריכת בחירות בכל המועצות האזוריות ביום אחד, ובכלל זה ב-1,000 הוועדים המקומיים, היא מבצע שאיננו ניתן לשליטה על-ידי אגף הבחירות של משרד הפנים, בראשותו של עורך-הדין אהוד שילת, ולפיכך יש הצעה לשנות את החוק.
כאמור, מבחינת התהליך החוקי ושלבי הביצוע, כמעט שאין הבדל בין בחירות למועצה מקומית או לעירייה לבין בחירות לוועד מקומי, רק הבדל מאוד קטן. ההבדל היחיד הוא שהבחירות לוועד מקומי מסובכות יותר בגלל האפשרויות השונות לבחירות הקיימות ביישובים השיתופיים.
בחירות כלליות למועצות מקומיות ולעיריות כוללות כ-160 רשויות, ובחירות כלליות במועצות אזוריות כוללות כ-1,000 יישובים במסגרת ועדים מקומיים.
לפיכך, מוצע לקיים שני מועדים של בחירות כלליות: המועד האחד כפי שנקבע – ב-2007, והמועד השני בשנת 2009. בכל אחד מהמועדים ישתתפו כמחצית מהמועצות האזוריות.
למותר לציין, שגם העובדה שהוועדים האלה הולכים לבחירות במתכונת הזאת בפעם הראשונה תורמת את התרומה שלה ליכולת הארגונית של הבחירות האלה.
בהקשר של העניין הזה, יש בהצעת החוק הוראות שמטרתן לשמור על יכולתו של שר הפנים לקבוע מועדים מסוימים לבחירות במקרה של איחוד רשויות מקומיות.
הנושא השני בהצעת החוק – במסגרת הבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות, סיעות מכהנות פטורות מאיסוף חתימות מגישים לקראת הגשת רשימות מועמדים. מוצע להחיל אותו עיקרון גם בחוק הרשויות המקומיות - מועצות אזוריות - על ראשי מועצות אזוריות מכהנים, ולפטור אותם מהצורך לאסוף חתימות מגישים אם ברצונם להתמודד לכהונה נוספת של ראש רשות, כמו שמקובל בחוק שקשור לעיריות ולמועצות המקומיות. תודה רבה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה.
קריאה:
- - -
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
כן. תודה. אדוני שר הפנים, לא יכולים כנראה כנגד הקסם האישי שלך, ולכן חברי הכנסת עסאם מח'ול, אורי אריאל, ג'מאל זחאלקה, , , , , דניאל בנלולו, אברהם שוחט, חיים אורון, איוב קרא, מאיר פרוש, עבד-אלמאלכ דהאמשה, טלב אלסאנע, דני יתום - לא נמצאים באולם, ואלה שנמצאים באולם – בהסכמה רחבה, שחוצה קווים בין קואליציה לאופוזיציה – מוותרים על זכות הדיבור. לכן, נעבור להצבעה.
אנחנו מצביעים על הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, קריאה ראשונה, כידוע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
שר הפנים אופיר פינס-פז:
לאיזו ועדה זה עובר?
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אני מתאר לעצמי שלוועדת הפנים.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה),
התשס"ה-2005, לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אותה הסכמה רחבה גם בהצבעה, ולכן הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, עברה בקריאה ראשונה ותוכן לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 80) (תשלום גמלת סיעוד לידי
הזכאי במסגרת תוכנית ניסיונית - הוראת שעה), התשס"ה-2005
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/164).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
הנושא האחרון בסדר-היום הוא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 80) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי במסגרת תוכנית נסיונית - הוראת שעה), התשס"ה-2005. יציג את ההצעה סגן שר הרווחה, חבר הכנסת אברהם רביץ, הרב אברהם רביץ.
סגן שר הרווחה אברהם רביץ:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני אחסוך מכם את הטרחה לשמוע את הנאום שהכינו לי ואומר את הדברים לגופם בכמה משפטים קצרים. בשנת 1980 חוקקו את חוק הסיעוד בצד חוק הביטוח הלאומי. חוק הסיעוד חוקק לאחר בדיקות באופן כזה שהיתה שאלה אם לתת את התוספת הזאת לסיעוד לקשישים שזקוקים לסיעוד בכסף או בשירות. אז הוחלט לתת את התוספת בשירות. והנה התברר לאחר כ-20 שנה דבר פרדוקסלי. כאשר הביטוח הלאומי נותן לעמותות שמפעילות את נותני השירותים – למשל, כיום זה בערך 35 שקלים לשעה, וכאשר הכסף מגיע לידיו של המסייע, של העוזר, הוא מקבל בסך הכול 17 שקל לשעה. נו, איפה אפשר למצוא עובדים ב-17 שקל לשעה שיהיו גם מסורים וגם מטפלים וגם יודעים?
לכן הוחלט לחשוב מחשבה חדשה, אחרת, ולעשות פיילוט, ניסיון, למשך 24 חודש בכמה ערים בישראל, כדי לבדוק אם ניתן לבצע את החוק הזה בנתינת הכסף לאדם שזקוק לכסף, ולא להטיל עליו את כל המעבר הזה דרך העמותות, שזה גורם לכך שהוא לא מקבל עובד ראוי מספיק, ולתת לו את הכסף.
אנחנו חייבים לבדוק את העניין כדי לראות באיזו מידה אנחנו יכולים לפקח שאכן הכסף ילך למטרה, שלא חס ושלום לפעמים בני משפחה דווקא ייהנו מן הכסף, ולכן אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה ניסיונית, וזו הוראת שעה ל-24 חודש. המגמה הכללית היא כמובן לעבור בסופו של דבר לכך שכל מי זקוק - קשיש שזקוק לאותם שקלים לסייע בידו לסיעוד, יוכל לקבל את הכסף, להיות אדון לעצמו ולשכור לעצמו עובד שיסייע לו.
אני חסכתי בזמן הנאום, כדי לקבל סימפתיה גם מכם, שתחסכו גם אתם כפי שעשיתם בחוק הקודם, ובזה אנחנו נצעד לדרך המלך.
אני רוצה לומר לכם, שזה החוק הראשון שאני מביא בתור סגן שר הרווחה; אני בחרתי בו מכיוון שאני יודע שהחוק הזה אמור להתקבל פה-אחד, כי הוא רק בא לעשות טוב לבני-אדם. תודה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אני מודה מאוד לסגן השר חבר הכנסת אברהם רביץ. תיכף נבדוק אותו מול אופיר פינס, אם גם הוא יכול. אם כן, רשימת הדוברים: חבר הכנסת עסאם מח'ול – אינו נוכח, חבר הכנסת אורי אריאל - כנ"ל; חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, , , אברהם בייגה שוחט, איוב קרא, עבד-אלמאלכ דהאמשה, מאיר פרוש, טלב אלסאנע, חיים אורון, דניאל בנלולו, , , חמי דורון, דני יתום - כל אלה לא נמצאים. חבר הכנסת , אתה מעוניין לדבר בחוק הזה?
(הליכוד):
לא. יש רק דובר אחד בחוק הזה?
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
סגן שר הרווחה, הלוא הוא חבר הכנסת אברהם רביץ, כרגע זה מה שמסתמן. הוא הראשון והאחרון ברשימת הדוברים. ואתה תעשה אחר כך בירור, סגן השר רביץ. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כבוד סגן השר, אני רוצה לברך אותו, זו הצעת החוק הראשונה שהוא מעלה פה כסגן שר, אבל הוא אלוף החוקים, אחד הדוברים הטובים ביותר שיש בכנסת ישראל, ואני חושב שהממשלה זכתה בך, הרב רביץ, שאתה סגן שר העבודה והרווחה, שאתה איש חסד, ובאמת מציג את הנושאים הרלוונטיים והקרובים ללבך.
אני רוצה לדבר בנושא הזה. הוא נושא מאוד חשוב, כי אנחנו עדים למה שקורה היום. יש הרבה קשישים סיעודיים, וכולם רוצים להביא את הפיליפינים והפיליפיניות שיבואו לעזור ולסייע, וכל משפחה דואגת שגם אותו קשיש, אותו אב הבית, יישאר במסגרת הקהילה מצד אחד, אבל מצד שני שלא יהיה לנטל על בני המשפחה. הם בוודאי ירצו לבוא ולבקר לעתים תכופות ולהיות עם האבא, אבל הם לא יוכלו לשאת את הנטל ואת הזמן שצריכים להשקיע.
ולכן, אני חושב שהחוק הזה בא ואומר, אנחנו צריכים להיטיב עם אותו זכאי, עם אותו האיש שבאמת זקוק לאותה עזרה והוא נזקק ולא בני המשפחה ולא אותן עמותות. כי מה שקורה בפועל זה כמו שאמר הרב רביץ, שהעמותה לוקחת למעלה ממחצית.
אגב, זה קיים לא רק בנושא הזה. בוא תיקח חברות שמירה. כמה השומרים מקבלים? כמה הממשלה נותנת לאותן חברות? מה קורה בחברות של עובדים ברשויות המקומיות, שהם לא עובדים רשמיים של הרשות והם עוברים דרך אותן חברות של מעסיקים? כמה הם נותנים? אין תנאים - גם נכון להיום, עם כל החוקים, עם כל הרצון לשפר, במציאות אנחנו יודעים שהעובדים מקבלים פרוטות. אני יכול לומר לך, שאפילו במשרד ראש הממשלה, ששם יש עובדים, הם מקבלים, יחסית לעובדים אחרים, אולי מחצית מהשכר שהיו צריכים לקבל, כי הם עובדים דרך חברות ולא דרך הממשלה. הם לא עובדים של הכנסת, אף-על-פי שהם עובדים בתוך הכנסת. לכן, את האפליה הזאת אנחנו נמשיך לראות.
ולכן, לפחות כשמדובר באותו נזקק, באותו חולה שצריך את העזרה, אני חושב, ומן הראוי, הרב רביץ, שהוא יקבע בעצמו אם הוא רוצה שהכספים יגיעו אליו ישירות. אני חושב שזה מן הראוי, ולא רק אל בני המשפחה. אנחנו מדברים בסיעודי, באדם שהוא סיעודי, אבל מיושב בדעתו ועדיין יודע מה הוא רוצה, ואם הוא חושב שזה משרת אותו כך או כך, הרבה יותר טוב; אני חושב שצריכים לאמץ את הדרך הזאת.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר שני משפטים בנושא החוק המדובר.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
טוב, אנחנו נאפשר לחבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה לומר את שני המשפטים בנושא החוק.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לדעתי הצעת החוק מסוכנת, ואני חושב שאם נעביר את ההצעה הזאת ונלך לכיוון הזה, אנחנו נחטא לאותו ציבור נזקקי סעד. מדובר בציבור של חלשים, של זקנים, של אנשים שגם אם יש להם קצת כסף, הם לא כל כך יכולים לשלוט בו. הם לא זקוקים לכסף. הם זקוקים לעזרה. הם זקוקים לאותה אשה או לאותה בחורה עוזרת עם לב חם שתחליף להם סדינים, שתסעד אותם ממש. ואם אנחנו מוותרים על העוזרת הזאת או הסועדת - - -
סגן שר הרווחה אברהם רביץ:
לא מוותרים, החוק לא מוותר, הוא אומר שתהיה עוזרת, או עוזר, אבל - - -
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
זהו בדיוק. כאילו לתת את הכסף לקשיש והוא ישלם לה.
סגן שר הרווחה אברהם רביץ:
הוא יהיה חייב לשלם לה,
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אני הבנתי נכון, חבר הכנסת רביץ, את ההצעה, ואני חושב שזה מסוכן. הקשיש לא יוכל לשלוט בכסף שלו ולא יוכל להביא את העוזרת הטובה. יהיו מסביבו אנשים שיחמדו את מעט הכסף שיש לו. הקשיש לא זקוק לכסף. ואם יש לו כסף, הוא זקוק לכסף זה לדברים אחרים. אבל בעניין המהותי הזה – בעניין של הסיעוד עצמו, של העזרה לאנשים האלה – אנחנו חייבים להבטיח את זה בכך שהם יקבלו את המשכורת שלהם מצד שלישי, ומסוכן לתת את זה בידי הקשיש. אני מעיד על זה ממה שאני רואה ומה שראיתי בשטח וגם אצל זקנים.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
הצלחת להביע את העמדה שלך, והחוק עובר – אם יעבור היום בקריאה ראשונה, אני בטוח שחבר הכנסת דהאמשה יוכל עם סגן השר להשתתף בדיון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 80) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי במסגרת תוכנית ניסיונית – הוראת שעה), התשס"ה-2005 - ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
(הליכוד):
באיזו ועדה אתה רוצה את זה, הרב רביץ?
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
העבודה, הרווחה והבריאות.
(הליכוד):
עדיף מכספים?
סגן שר הרווחה אברהם רביץ:
כן.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 80) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי
במסגרת תוכנית ניסיונית – הוראת שעה), התשס"ה-2005, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותוכן לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים אם ירצה השם מחר, יום שלישי, ח' באייר התשס"ה, 17 במאי 2005. שימו לב, בשעה 16:00 מחר תתקיים ישיבה מיוחדת לציון 60 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית, ובשעה 17:00 בערך יתחילו נאומים בני דקה. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 21:31.