דברי הכנסת

DOCX 57,909 תווים המסמך המקורי ↗
דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה רל"ד הישיבה המאתיים-ושלושים-וארבע של הכנסת השש-עשרה יום שלישי, ד' באדר ב' התשס"ה (15 במרס 2005) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים ציון יום השנה השלושה-עשר לפטירתו של ראש הממשלה לשעבר 4 מנחם בגין, זיכרונו לברכה 4 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת אריה האן: 5 ציון יום השנה השלושה-עשר לפטירתו של ראש הממשלה לשעבר 5 מנחם בגין, זיכרונו לברכה 5 שר האוצר בנימין נתניהו: 5 נאומים בני דקה 6 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 6 עמרם מצנע (העבודה-מימד): 7 אילן שלגי (שינוי): 7 איוב קרא (הליכוד): 8 ואסל טאהא (בל"ד): 9 אראלה גולן (שינוי): 9 גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 9 איתן כבל (העבודה-מימד): 10 שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 10 אבשלום וילן (יחד): 10 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 11 אליעזר זנדברג (שינוי): 11 אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 12 רן כהן (יחד): 12 אילן ליבוביץ (שינוי): 12 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 13 גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 13 מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 14 מל פולישוק-בלוך (שינוי): 14 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 14 אתי לבני (שינוי): 15 פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד 15 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 15 גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 16 איוב קרא (הליכוד): 17 מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 18 בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 18 יצחק לוי (מפד"ל): 19 נסים זאב (ש"ס): 20 אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 20 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 21 צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 21 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 29) (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז), התשס"ה-2005 22 שאול יהלום (מפד"ל): 22 זהבה גלאון (יחד): 23 גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 24 מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 24 נסים זאב (ש"ס): 25 ציון יום השנה השלושה-עשר לפטירתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום יום שלישי, ד' באדר ב' תשס"ה, 15 במרס 2005 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. חברי הכנסת, 13 שנים חלפו מאז נעקר מאתנו מנחם בגין. 13 שנים, והחלל שהותיר בלכתו לא התמלא. היום העצוב הזה כאילו אתמול היה. היום, כשאנחנו כבר יכולים להביט לאחור ולעמוד על גדלותו, אנחנו יודעים כי מנהיג גדול היה בישראל; אולי אחרון המנהיגים האבהיים שקמו לעמנו בדורות האחרונים. בגין היה מנהיג ענק, סמל לאנשים, אדם שנטע תקווה בלב בני עמו. בבגין נמזגו תכונות אופי נאצלות: ענווה, סובלנות, אהבת האמת, ניקיון כפיים. רצה הגורל והיום שבו הלך מאתנו מנחם בגין חל בסמיכות למועד שבו אנו מציינים אולי את גדול הישגיו המדיניים - חוזה השלום עם מצרים. זהו גם הישגה הגדול ביותר של המדיניות הישראלית בכל הזמנים. היום דגל ישראל מתנופף בראש התורן בבניין השגרירות שלנו בקהיר, כאילו כך היו הדברים מאז ומעולם. תמיד נזכור כי מנחם בגין הוא שהעלה אותנו על דרך חדשה; הוא שהניח את הנדבך הראשון, החשוב, להשלמה ערבית עם עובדת קיומה של מדינת ישראל. המעבר ההיסטורי ממלחמה עם מצרים, האויבת הגדולה של ישראל, להשכנת שלום עמה, לא היה מתגשם בלעדיו. את התהליך ההיסטורי שבו החל בגין, גם אם הוא מתמהמה, לא ניתן עוד להפסיק. חברי הכנסת, בגין, איש הראייה המדינית הנועזת, היטיב לחזות את סכנת ההשמדה שטומן בתוכו הכור הגרעיני העירקי והורה להפציצו. היום, לאחר מלחמת המפרץ השנייה, העולם חייב לו תודה על כך שלסדאם חוסיין לא היה נשק גרעיני. בגין הגיע לשלטון עם מטען אהבה גדול לבני עדות המזרח. הוא גרם להם לזקוף את גבם בגאווה ובכבוד, לחוש שותפים מלאים ליצירה הנפלאה הנעשית בארץ-ישראל. בגין, הלוחם לצדק חברתי, יישם את פרויקט שיקום השכונות. הוא חי את חיי העם ופעל מתוך הכרת החובה האנושית לדאוג לשכבות החלשות, לא רק במלל אלא במעש. אין מנהיג כבגין שתרם כה רבות לבניית הדמוקרטיה הישראלית. בגין הוכיח דבקות שאין גדולה ממנה בדמוקרטיה. 29 שנים כיהן בגין כחבר הכנסת, מהכנסת הראשונה ועד לכנסת העשירית במניין. בשנים אלה שבע מרורים וסבל השמצות, אולם הוא לא אמר נואש. את כללי הדמוקרטיה הפרלמנטרית כיבד בכל מאודו. כשנבחר כדין, ברצון העם, להנהיגו כראש ממשלה, חלק כבוד לכנסת: "אני לא אדון לכנסת, אני עבד לכנסת" - הדגיש. חברי הכנסת, ימים קשים קרבים לסף ביתנו: עקירת יישובים יהודיים מעל אדמתם, אדמה רוויה ביזע ובדם. דווקא עכשיו אני נזכר בגדולתו של מנחם בגין, שידע, עם פינוי היישובים מסיני, לפייס, לרצות ולמנוע מלחמת אחים. המאבק המר נגד הניתוק הפתאומי מחבל ארץ פורח שאותו בנו לא הגיע, בזכותו, לשפיכות דמים. המתיישבים חשו שכאבם הוא כאבו. כך פעל בגין גם בשנת 1944 – ימי ה"סזון", רדיפת אנשי אצ"ל על-ידי "ההגנה" והסגרתם לשלטונות הבריטיים. "מלחמת אחים – לעולם לא" - פסק. בגין חזר על מעשהו בשנת 1948, כשספינת הנשק "אלטלנה" הופגזה והועלתה באש. דם נשפך סביבו, פצועים והרוגים, והוא גזר על אנשיו בנחרצות: "לא תהיה מלחמת אחים". ואסיים במובאה מדבריו, שכאילו כוונו לימים אלה: "מי שלא מכיר בזכותנו למולדת כולה, אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה. ואנחנו על זכותנו הטבעית לא נוותר". בכאב ובגעגועים אנחנו מרכינים היום ראש לזכרו. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005, מטעם חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 31) (עידוד הנקה לתקופה ממושכת), התשס"ה-2005, מטעם חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 32) (הודעה מוקדמת לפיטורים), התשס"ה-2005, מטעם חברת הכנסת גילה גמליאל. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. ציון יום השנה השלושה-עשר לפטירתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: לפני הנאומים בני דקה, אנחנו נאפשר לשר האוצר בנימין נתניהו לומר את דברו. אדוני שר האוצר, חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה. שר האוצר בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, חברי הבית, מנחם בגין היה אחד מראשי הממשלה הגדולים שקמו למדינת ישראל, אחד המנהיגים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל בזמן החדש, וראוי שהנוכחות פה תהיה גדולה יותר, גם בשנה הזאת וגם בשנים הבאות. אנחנו יכולים להגיד את זה, כי בפרספקטיבה של השנים אנחנו רואים שפעולותיו, כפי שהיטבת לתאר אותן, אדוני היושב-ראש, הן גדולות ועצומות. אני הייתי ממקד את תשומת הלב בקיצור בשלוש מהן. הדבר הראשון הוא המרד, המרד נגד הבריטים. לא ברור כיצד מתפתחת התפתחות היסטורית בזמן נתון, אבל בחלון הזמנים לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, והעידן שבא אחריה, בתפר הזמן הזה, אלמלא היו הבריטים עוזבים את הארץ, לא ברור אם היתה קמה מדינת ישראל ובאילו תנאים. והפעולה של בגין, בהנהגת האצ"ל, בהנהגת ההתנגדות האקטיבית לשלטון הבריטי בארץ, היתה פעולה בעלת משמעות היסטורית, שסייעה רבות להקמת המפעל הציוני. הדבר השני הוא, כמובן, השמדת הכור העירקי. היום, בפרספקטיבה של 20 וכמה שנים, מבינים מה היה גורל העולם אם המשטר הרודני והרצחני הזה היה מתחמש בנשק גרעיני. פצצות אטום בידיו של סדאם חוסיין, ואולי בידיהם של אחרים שהיה מעביר אליהם - זה חלום בלהות שנחסך מהעולם על-ידי מנהיגות אמיצה, הרואה למרחקים ומוכנה לפעול בזמן קצר ולספוג את הביקורת העולמית. בגין עשה כאן שירות לעם ישראל, אבל ללא ספק עשה שירות לאנושות כולה. ואילו הדבר השלישי, שישים במיוחד בימים אלה, הוא הקביעה, שאולי אחת משלוש הסכנות הגדולות המאיימות על קיומנו היא האיום של הפילוג הפנימי. הוא ידע לקטוע את הסכנה של התחדשות מלחמת אחים, כמו האיבה שהחריבה את הבית השני והיתה יכולה להחריב את הבית השלישי לפני שהוא קם, שוב בזכות הראייה למרחקים, אחורה בזמן וגם קדימה בזמן. הוא התייצב על אותו סיפון, ואמר את שאמר. נדמה לי שזה ישים היום לא פחות. מן הטעמים הללו, מנחם בגין ראוי שיקבל את - - - עמרם מצנע (העבודה-מימד): הסכם השלום עם מצרים לא נחשב אצלך בין השלושה? שר האוצר בנימין נתניהו: ציינתי שנוסף על ההישגים הגדולים שפירט היושב-ראש, אני מבקש להתמקד בשלושה נוספים. אני מאוד מקווה שיהיו לנו הסכמי שלום נוספים עם שכנינו הערבים וגם עם אלה שאינם גובלים בשכנותנו הישירה. אבל נדמה לי שברגע זה, אולי יותר מכל רגע אחר, אנחנו יכולים לומר בוודאות, שמה שעומד על הפרק זה משהו בתוכנו, ולא כל כך משהו עם שכנינו. נדמה לי שגם בעניין הזה בגין מלמד אותנו. בכל אופן, מכל הטעמים הללו, אלה שציין היושב-ראש ואלה שציינתי אני, אני חושב שמן הראוי שמנחם בגין היה מקבל את ההכרה הראויה לו מחברי הבית. מהעם יש לו, ראוי שתהיה לו גם מהכנסת. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר האוצר, חבר הכנסת בנימין נתניהו, על הדברים לזכרו של מנחם בגין זיכרונו לברכה. נאומים בני דקה היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים - חבר הכנסת אריה אלדד. אחריו - חבר הכנסת עמרם מצנע. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, זכורה התבטאותו של מנחם בגין עליו השלום על מערכת המשפט בישראל: "יש שופטים בירושלים". אינני יודע מה הוא היה אומר היום לו היה שומע על תושב ירושלים, נושא תעודת זהות כחולה, הנוהג כשופט, המופתי של ירושלים, החורץ פסקי-דין מוות על 16 משתפי פעולה עם ישראל, שאמורים להירצח בתחומי הרשות הפלסטינית. ואם על החיים שסייעו לישראל איננו יודעים להגן ולשמור, למה שנתפלא על כך שגם על שבועתנו על קברו של גנדי איננו יודעים לשמור, ומדינת ישראל מתכוונת לאפשר את שחרורו של אחמד סעדאת, האיש שהורה על רצח רחבעם זאבי, גנדי, השם ייקום דמו? איננו יודעים להיות נאמנים לא למתים ולא לחיים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת עמרם מצנע - בבקשה, אדוני. אחריו - חבר הכנסת פורז. עמרם מצנע (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להביע הערכה עמוקה לעורכת-הדין טליה ששון על הדוח שהגישה בפנינו. אני לא יודע כמה מבינינו הסכימו לקרוא אותו, אבל הוא דוח מרתק, במובן השלילי שלו, כמובן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לפנות אל - במקרה הזה נמצא פה ממלא-מקום ראש הממשלה - אדוני השר אולמרט. לשכת ראש הממשלה פרסמה את הדוח בציבור. לגבי הנספחים, התשובה שקיבלתי, שצריך לתאם מראש, ואפשר לקרוא אותם בלשכת ראש הממשלה. אני מבקש ממך להורות, או לפחות לבקש מלשכת ראש הממשלה - בטח יש לך אליה קשר ישיר - שהדוח הזה יפורסם ברבים. אני רוצה לומר, שאמירה שכולנו אשמים לאורך כל השנים לא בדיוק עולה מתוך הדוח הזה. הדוח לא מצביע רק על ראש ממשלה אחד או שניים שאמרו את מה שאמרו, אלא יש פקידות שממנה אנחנו מצפים שתשמור על החוק, גם כשהיא מקבלת הוראות לא חוקיות, שעשתה בהרבה מאוד מקרים דין לעצמה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת פורז, בבקשה. אברהם פורז (שינוי): לא ביקשתי לדבר. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אבל הצבעת. אני מקווה שזה היה בעד קיום נאומים בני דקה. חבר הכנסת אילן שלגי - בבקשה, אדוני. אברהם פורז (שינוי): חשבתי שההצבעה מיועדת רק כדי לבדוק אם ההצבעה האלקטרונית עובדת. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: ההצבעה האלקטרונית נועדה לעזור ליושב-ראש לקבוע את סדר הדוברים. אילן שלגי (שינוי): אני סברתי שהיושב-ראש רוצה לבדוק כמה מחברי הליכוד באו לכבד את זכרו של מנחם בגין, ונבוך כשהוא ראה שהיו רק 12 בסוף הדיון. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לדבר על יום הצרכנות הבין-לאומי. משום-מה, השר אולמרט שנמצא פה אתנו החליט לעשות שינויים בדירקטוריון של המועצה הישראלית לצרכנות, וכתוצאה מכך התפטרו המנכ"לית והיועץ המשפטי, והצרכן הישראלי איננו מוגן כפי שהיה ראוי. אני מקווה שהדברים יתוקנו. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט: המנכ"לית התפטרה כדי לעשות פוליטיקה, ולא שום דבר אחר. אילן שלגי (שינוי): אדוני, אני מקווה שהזמן ייספר לי מההתחלה, כי הערתו של השר בעניין המנכ"לית היא אולי נכונה, אבל היא אינה נוגעת לכך שיש מינויים פוליטיים של אנשי ליכוד לדירקטוריון. עם זאת, אני רוצה לברך את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה על הדוח שפורסם היום בעניין מחירים של מוצרים שהם בגדר מונופולים בישראל לעומת מחירים בחוץ-לארץ. מתברר שבעיקר הפסטה וסכיני הגילוח אצלנו יקרים בהרבה. פסטה קצת קשה להביא מחוץ-לארץ, אבל סכיני גילוח - אני מציע לכל מי שייסע בפסח ובקיץ, שיעשה קודם השוואת מחירים. אפשר לקנות סכיני גילוח בחוץ-לארץ, וכך הצרכן הישראלי יגרום גם לירידת המחירים בארץ. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. טוב שלא יקנו פסטה בפסח בחוץ-לארץ, סכיני גילוח זה בסדר... חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ואסל טאהא. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעיני, כל דבר מתגמד כאשר מעלים את זכרו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה. אנחנו מציינים היום 13 שנים לפטירתו. אני חושב שמנחם בגין היה אולי המנהיג הגדול ביותר במדינת ישראל, לפני מלחמת העצמאות ואחריה. כשהיה צריך לעשות שלום, הוא ידע לעשות שלום. כשהוא היה צריך להיות פטריוט, הוא היה פטריוט, והוא גם היה מקור להערצה פה בבית ומחוץ לבית. אני מצטרף לקריאתו של שר האוצר, שהבית הזה צריך להוקיר את פועלו, את מה שסימל ואת משנתו. חברים, לפחות אלה מהצד השמאלי, הרוויזיוניזם הוא מקור לגאווה, בניגוד לאלה שחושבים שאולי זאת הקצנה ימנית. אדוני היושב-ראש, הרוויזיוניזם מסמל את הדבר הטוב בעם ישראל ואת השוויון המיוחל שכה נחוץ לנו בתקופה הזאת. תודה. אבשלום וילן (יחד): - - - התפיסה הליברלית שלו. איוב קרא (הליכוד): ליברלית יותר - - - אבשלום וילן (יחד): לא היו מינויים פוליטיים - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת קרא. חבר הכנסת ואסל טאהא, ואחריו - חברת הכנסת אראלה גולן. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצד הפלסטיני עושה מאמצים אדירים, מאה אחוז מאמצים, על מנת לשמור על השקט ולתת צ'אנס להתקדמות במשא-ומתן. לעומת זאת, אנו רואים מה קורה בצד הישראלי כאן במדינה. אנו מגלים בדוח שהגישה טליה ששון, שמאחזים שהממשלה היתה אמורה לפרק מתחזקים, ומאחזים חדשים נבנים, כאילו זורים חול בעיני הציבור ודעת הקהל הבין-לאומית. אדוני היושב-ראש, זאת שערורייה שאין כמוה, שצריך לטפל בה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. חברת הכנסת אראלה גולן, ואחריה - חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. אראלה גולן (שינוי): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברצוני לדבר על שלוש פרשיות שנחשפו באמצעי התקשורת תוך 48 שעות. הפרשה הראשונה, בעקבות דוח שהוגש לקופת-חולים, הטוען כי המחקר שהגיש הגינקולוג פרופסור דב דיקר על "תסביב השחלה" לא התקיים מעולם. הפרשה השנייה העלתה חשד, ששתי חולות בבית-החולים "הרצפלד" מתו בניסוי שנעשה ללא הסכמתן. פרשה אחרונה שנחשפה בבית-החולים "זיו" היא, שד"ר אנטוני לודר עשה באופן בלתי חוקי מחקר גנטי בתינוקות. שני רופאים שהזכרתי, גם ד"ר לודר וגם ד"ר דיקר, שניהם היו בראש ועדה לניסויים בבני-אדם, והם עצמם נטלו את החוק לידיהם ללא רשות במקרים אלה. הגילויים מחייבים אותנו לבדוק ולהעלות פתרון מיידי למתרחש במערכת הבריאות הישראלית. האתיקה הרפואית צריכה להיות בגדר ייהרג ובל יעבור, ועלינו לפעול בכל אופן אפשרי לענישה מרתיעה, ולמגר את התופעה בטרם יאבדו אזרחי המדינה את האמון במערכת הזאת. רק אתמול ציינה הכנסת את יום המדע הלאומי - והרפואה הישראלית היתה בעלת שם עולמי. אנשים הגיעו מכל העולם לעבור טיפולים ולהינתח כאן. לאן זה הגיע? תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת גולן. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, ואחריה - חבר הכנסת איתן כבל. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול נחסם אחד העורקים הראשיים של מדינת ישראל במחאה על תוכנית העקירה והגירוש. את המעשה אפשר להבין, אך בשום פנים ואופן לא לקבל. פעולות מחאה כאלה עלולות לחזור כבומרנג אל מתנגדי ההתנתקות בהיותם משרתים את מטרות השמאל הקיצוני בישראל. כמי שמתנגדת נחרצות לתוכנית העקירה, לתוכנית הגירוש, אני קוראת לעם ישראל כולו לשמור על הסדר הציבורי, לא לחסום כבישים, לא לחבל בתשתיות, ולא להוביל בשום פנים ואופן את המאבק לאפיקים אלימים. אני מקווה שדברי נשמעו מספיק ברורים, מספיק נחרצים ומספיק אחראיים באוזני כמה חברי כנסת מן השמאל, אשר מנסים השכם והערב לייחס חוסר אחריות למנהיגי הימין, לנוכח הפעולות הקיצוניות הללו. אני קוראת לאבירי השמאל, במקום להטיל רפש בציבור כה איכותי וליצור פרובוקציות מיותרות סביבו, נסו לנתח מהיכן מתפרץ הזעם, מנין בא הרצון להפר את הסדר הציבורי, מה תוכנה האמיתי של הזעקה הזאת. הפנו את טענותיכם למי שרמס את זכויותיהם ולמי שגדע את קולם הצודק והלגיטימי. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת פינקלשטיין. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו - חבר הכנסת שמואל הלפרט. איתן כבל (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לעסוק ביום הצרכנות. בתוך כל העניינים השוטפים, אני חושב שהמודעות הציבורית בנושא הצרכנות נמצאת בעלייה. אני מאוד מקווה שהסוחרים וכל מי שעוסק בתחום ידעו לכלכל את מעשיהם בתבונה, כך שאנחנו לא נידרש לחקיקה שתקבע ותגדיר את מערכת היחסים בין הצרכנים לבין ציבור המוכרים. אם הסוחרים ידעו לכלכל את מעשיהם בתבונה והכול יהיה באופן הגון, אנחנו לא נידרש לכך. אנחנו גם לא רוצים בכך. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אבו וילן. שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום ראשון בערב הבעירו אנטישמים את בית-הכנסת העתיק בלוגאנו וחנות טקסטיל בבעלות יהודית, ורק בחסדי השם לא היו נפגעים בנפש. אדוני היושב-ראש, האנטישמיות המתרחבת בכל רחבי העולם לא פסחה גם על שווייץ הנייטרלית. היא חייבת להדאיג כל אחד מאתנו. הצתת בית-הכנסת בשווייץ מעלה זיכרונות מ"ליל הבדולח" הנורא. אחת הסיבות להתגברות אנטישמית היא סלחנות העולם לאירועים אנטישמיים המתרחשים בכל יום. אני פונה לראש הממשלה להעלות היום בחנוכת המוזיאון ב"יד ושם" את האירוע הנורא של שרפת בית-הכנסת, ולדרוש ממנהיגי העולם שישנם ושאינם כאן לפעול ביד חזקה נגד התעוררות אנטישמית ונגד כל אירוע אנטישמי. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת הלפרט. חבר הכנסת וילן, ואחריו - חבר הכנסת צבי הנדל. אבשלום וילן (יחד): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני בדרך כלל לא מסכים עם אף מלה של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין בתחום המדיני. היום אני מסכים אתה, כמעט עם כל מלה. אני חושב שמה שקרה אתמול בערב בנתיבי-איילון הוא שערורייה ציבורית. חבורת חוליגנים החליטה לפעול בטרור אזרחי נגד אזרחי מדינת ישראל. מה פירושו של דבר לסגור את עורק התנועה הראשי, להבעיר בו צמיגים, ומה בעצם הם דורשים? להביע מחאה? על חשבון מי ועל חשבון מה? בצדק ציינה חברת הכנסת פינקלשטיין, שהחבר'ה האלה גורמים נזק מאוד כבד לציבור שמתנגד להתנתקות ורוצה להיאבק ולשכנע. לא רק שלא משכנעים, אלא מקוממים את הציבור כולו. אני מתפלא על משטרת ישראל - מקום שמצולם כולו במצלמות וידיאו, תמונות בזמן אמת, לוקח שעה להגיע, שעה לפתוח. היום אני קורא, רחמנים בני רחמנים, כבר שחררו את העצורים. אם לא תינקט יד ברזל, וכללים של מותר ואסור, בסופו של דבר נמצא את עצמנו - כפי שאמר שר האוצר פה מעל הדוכן רק לפני חצי שעה - בסיטואציה שאיש מאתנו לא רוצה להגיע אליה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. חבר הכנסת צבי הנדל. אחריו - חבר הכנסת זנדברג. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): מי נתן הוראות למשטרה - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, שמענו אותך בקשב רב. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני שמעתי איך יודעים לתקוף צד אחד, ואני דווקא רוצה לשמוע לעתים גם הערה לסדר לצד שכנגד, שמוביל מהלך דורסני שאין בו שום תועלת למדינת ישראל. מאחר שהוא מבין שאין שום תועלת, ושיהיו לזה רק נזקים ביטחוניים, הוא חייב לבנות מצג של רעים וטובים. הוא ומשפחתו הם כמובן הטוב, והרעים הם המתיישבים בגוש-קטיף. והכול כשר לצורך זה. המשטרה שלחה "שמפניה" חדש שהוציא סטיקר "אריק, לילי מחכה לך". לא שמעתי שמישהו גינה אותם או קרא לסדר את השר לביטחון פנים. אחר כך פתאום יוצא מלשכת ראש הממשלה, שאיזה רב נתן הנחיה שמותר לרצוח חיילים שאינם יהודים. מי הוציא את הידיעה הזאת? המפכ"ל אומר שזה שקר. אין גבול להסתה כשאתה עושה מעשה נפשע, אבל אתה רוצה להציג את עצמך שאתה הטוב וזה שנפגע הוא הרע. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת הנדל. חבר הכנסת זנדברג, בבקשה. אליעזר זנדברג (שינוי): אדוני היושב-ראש, אני מבקש להיזקק לדברים שהיו כאן לפני כמה דקות. ישבתי והתבוננתי, סיעת הליכוד, הסיעה שמנחם בגין הוביל אותה לשלטון - פחות מרבע מחברי הסיעה. אפילו בסיעת שינוי נכחו כמעט מחצית מהחברים. אולי המספרים שונים, אבל סטטיסטית זה מראה משהו. הסתכלתי ביציע, מילא, המשפחה לא כאן. זכותה של משפחה להחליט אם היא באה או לא. אבל תלמידים מבתי-ספר - כמה בתי-ספר בישראל נקראים על שמו, כמה אנשים במדינת ישראל פעילים בכל מיני מוסדות שנקראים על שמו של מנחם בגין, ואין אף אחד כאן. אני רק יכול להביע את צערי על כך שזה המצב. אולי זה גם מלמד משהו על הדברים שהשתנו ב-20 השנים, קצת יותר, שחלפו מאז עזב מנחם בגין את השלטון. את 15 השניות שנותרו לי אני אנצל להעלות כאן נושא חשוב לא פחות, והוא העלייה בתמותה כתוצאה ממחלת הסרטן באזור חיפה - והקשר בין המחלות הללו לבין זיהום האוויר ותופעות אחרות באזור. נשיאות הכנסת לא חשבה שזה נושא מספיק חשוב לדיון, ולכן אני עושה זאת כאן. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: מכיוון שאולי גם בציבור תוהים, אני רוצה לציין, שאנחנו לא מקיימים כרגע אירוע מיוחד או דיון מיוחד לזכרו של מנחם בגין עם סדר דוברים ועם ראש הממשלה ועם ראש האופוזיציה, שדרך אגב, לצערי שניהם לא נכחו באולם, אבל מסיבות ברורות. יש כרגע נשיאים וראשי ממשלות ועשרות שרים ממדינות זרות שנמצאים היום בירושלים, כך שלא מדובר כאן באיזה אירוע. אני חושב שתדמית הכנסת מספיק רעועה ולא צריך להוסיף שמן למדורה במקום שלא צריך. אתה תשאל את חברי הליכוד איפה הם, והם יגידו שהם שרים. אבל איפה ראש האופוזיציה לא כל כך ברור. את הוויכוח הזה על חשבון הציבור אפשר לנהל הרבה זמן. לכן סבר יושב-ראש הכנסת, שראוי ביום פטירתו של מנחם בגין לפתוח את המליאה בדברים לזכרו. הוסיף על כך גם שר האוצר, חבר הכנסת נתניהו. בואו לא נתבלבל כאן ולא נבלבל את הציבור, לא מדובר כאן באירוע מיוחד או יום מיוחד לציון זכרו. אנחנו עשינו את שלנו, ויכולים רק להצטער שמנחם בגין לא אתנו. חבר הכנסת אליעזר כהן, בבקשה. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד הדברים האהובים על אנשי התקשורת הוא להשמיץ את חברי הכנסת. כחלק מהתדמית שהזכרת לפני דקה, מדי שנה, עם פרסום התקציב של הכנסת, יש חגיגה – כמה חברי הכנסת בזבזנים. שבוע לפני זה יש עוד חגיגה – כמה חברי הכנסת מתבטלים, בטלנים, לא עובדים. אני לא מכיר הרבה אנשי תקשורת שעובדים יותר ממני, אני לא מכיר אנשי תקשורת שחוסכים יותר ממני. אני זהיר ושוקל כל אגורה שאני מוציא, לרבות מהחשבון של הכנסת, במיוחד מהחשבון של הכנסת, ומזכיר הכנסת יודע על מה אני מדבר כשאני אומר שאנחנו שוקלים כל הוצאה וכל אגורה, ורק בימים האחרונים. חוץ מההנאה שלהם לבקר את המתיישבים היהודים בארץ-ישראל יש להם עוד הנאה – לרדת על חברי הכנסת. שישאירו את הרכילויות האלה אצלם באולפנים ובעיתונים. בשבוע שעבר העורך של "פוליטיקה" קרא לחבר הכנסת גלעד ארדן בתוכנית, קבל עם ועדה: תגיד לי, השתגעת? כך הוא פנה אליו. וכתבת בעיתון "מעריב" פונה לחברי הכנסת: כולכם השתגעתם? הם גם מבקרים אותנו על השפה שלנו, איך אנחנו מדברים בכנסת. שייטלו קורה מבין עיניהם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר כהן. חבר הכנסת רן כהן - בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אילן ליבוביץ. רן כהן (יחד): אדוני היושב-ראש, רק לפני חצי שעה ציינו כאן בצדק את המורשת של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה, ואחת המעלות, שצוינו בצדק, היתה שהוא לקח אחריות עצומה של מנהיג למנוע מלחמת אזרחים במדינה. אבל רק אתמול קמה חבורת בריונים חוליגנים, שנהגו לא כמי שמפגינים למען האמת של דעתם, אלא נהגו כבריונים ופושעים וסגרו את נתיבי-איילון על-ידי צמיגים בוערים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - ראש הממשלה שלך? רן כהן (יחד): הם עשו את זה לא כמחאה על מה שהם מתנגדים לו, כיוון שכל דרכי המחאה בארץ עמדו לרשותם בלי לחסום את נתיב התנועה הזה. הם עשו את זה משום שהם מאיימים על מדינת ישראל ועל אזרחיה להפר בכוח את ההחלטות הדמוקרטיות שלה. כלומר, הם מאיימים במלחמת אזרחים אם המדינה לא תיכנע לרצונם להמשיך את החיים שלהם בתוך השטחים, שיביאו למדינת ישראל עוד הרוגים ועוד סבל; הם יאיימו על הדמוקרטיה ועל החיים במדינה. אסור להיכנע, חייבים את הבריונים האלה לשים מאחורי סורג ובריח אם רוצים לשמור גם על החיים של האזרחים וגם על הדמוקרטיה הישראלית. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. חבר הכנסת ליבוביץ, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת דהאמשה. אילן ליבוביץ (שינוי): אדוני היושב-ראש, כמנהגי מדי יום שלישי אני רוצה להעלות את זכרם של אלה שנהרגו בשבוע החולף בתאונות דרכים בכבישי ישראל. ואלה שמותיהם: הילה שושני מהזורעים, אולגה סמולנסקי מאשדוד, גז שלום מעכו, מרגריטה קליזינגר מחולון, מרים סלאמה ממג'ד-אל-כרום, זועבי מוחמד מנעורה, עבד-אלכרים סלאמה ממג'ד-אל-כרום, אימאן סלאמה ממג'ד-אל-כרום, בת-שבע וגלינה אברמוב מנצרת-עילית. אדוני היושב-ראש, תשעה הרוגים בשבוע החולף, יהי זכרם ברוך, וממשלת ישראל עדיין לא מביאה תוכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים לכנסת ישראל. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ליבוביץ על נאומו העצוב. חבר הכנסת דהאמשה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מג'אדלה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הקיפאון. אומנם יש שקט מבורך, ואפס שפיכות דמים כמעט, זה חודשיים, ולאחר פסגת שארם-א-שיח', אבל הדברים כמעט שלא זזים. אני חושב שמי שיכול להזיז דברים, והוא נדרש להזיז דברים וחייב להזיז דברים - זאת ישראל. הפלסטינים עושים את הבלתי-אפשרי ואת הבלתי-ייאמן, ומפריכים את כל ההשערות ואת כל ההתערבויות – שקט, לא מלחמת אזרחים, "הודנה" ו"תהדיה" – הרגיעה – וסדר מופתי ובחירות דמוקרטיות, וכל מה שצריך לעשות. בישראל עדיין סוגרים וחונקים את הערים הפלסטיניות, המחסומים בשלהם, גם כאשר מוסרים את העיר יריחו לרשות הפלסטינים עומדים על כך שלושה שבועות תמימים, להשאיר אותה סגורה מדרום ומצפון. מה נותר? מה מוסרים? הרי ממילא יריחו, לא כל כך ביקרו בה חיילים ישראלים, לא יום-יום ולא פעם בשבוע, ואפילו לא פעם בחודש. אחריותה של ממשלת ישראל מחייבת להזיז את התהליך. היא מחזיקה בכל הקלפים והיא חייבת להתחיל להתיר את החנק ואת המחסומים ואת כל הכובד שהיא הפעילה נגד העם הפלסטיני. תנו לעם הזה לנשום, כדי שיוכל גם הוא לחלום על שלום ולתרום לשלום. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): רק תדע ששלשום נפל על החממות שלנו "קסאם". היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר'ה, חבר הכנסת מג'אדלה בזכות דיבור, ולא אתם. חבר הכנסת הנדל. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): מכובדי חברי הכנסת, כותרת על שני עמודים בעיתון נפוץ בישראל: "דלק מחלחל למי תהום". מבדיקה שעשה המשרד לאיכות הסביבה - ובזה אני מחזק את ידי אנשי ועובדי המשרד לאיכות הסביבה – מתברר, שבאזור תל-אביב הדלק מחלחל לאדמה, מסכן את הבריאות שלנו ופוגע בה, פוגע כמובן בקרקע, וזה דבר שהולך ונהיה נפוץ יותר, ולצערנו גם מתפתח יותר, ואני חושב שזה צריך להדאיג את כולנו. הבריאות שלנו כחברה בריאה חשובה מכול. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מג'אדלה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום חוגגים בעולם ובארץ את יום הצרכן הבין-לאומי, ואני מבקש להפנות את תשומת לב הבית לכך שמרכזי הקניות שקמו מחוץ לערים הגדולות יצרו תרבות של צרכנות מכוערת בשבת. זו תרבות מכוערת, כי מחללים ורומסים את יום השבת, שהיא מתנת הקדוש-ברוך-הוא. זו תרבות צרכנית מכוערת, משום שעוברים על חוק שעות עבודה ומנוחה. זו תרבות צרכנית מכוערת, כי על-פי ממצאי מחקר של משרד התמ"ת, שפורסמו לאחרונה, 345,000 איש, שהם כ-19% מהשכירים במשק, עובדים לפחות פעם אחת בחודש בשבת במרכזי קניות אלה. עובדים אלה מנוצלים, כך קובע מחקר התמ"ת, והכנסתם נמוכה מהמקובל. ביום הצרכנות אני פונה לקהל הצרכנים בקניונים בשבת: אנא חשבו גם על מי שעומד בצד השני של הקופה. מדובר ביהודים שעובדים בשכר דחוק, מנותקים ממשפחותיהם בשבת קודש ומילדיהם ביום המנוחה, והגיע הזמן שהממשלה תפעיל את חוק שעות עבודה ומנוחה, גם זה למען הצרכנות הנבונה. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת פרוש. חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, בבקשה. אחריה - חבר הכנסת עסאם מח'ול. מל פולישוק-בלוך (שינוי): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור לנושא של הדלק. כפי ששמענו עכשיו, מבדיקה שנערכה בעשרות תחנות תדלוק בתל-אביב התברר שיש זיהום של קרקע, ומהקרקע זה עובר למי התהום. ב-11% מקידוחי המים במחוז תל-אביב מצויים מרכיבי דלק. אנחנו מדברים על חומרים מסוכנים ומסרטנים. אנחנו עוסקים במים, מים זה מקור הקיום שלנו, החיים שלנו, וזה דבר שצריך להדיר שינה מעינינו, חברי הכנסת, ולצערי הרב, הממשלה לא עושה די. הגשתי הצעת חוק, היא מונחת על שולחן הכנסת, לפתרון חלקי בנושא, אני מניחה. מדובר בפיתוח סביבתי. אם נחייב כל תחנת דלק בפיתוח סביבתי, תחנות הדלק ייאלצו לנקוט צעדים ואמצעים למניעת הזיהום. אני משוכנעת שחברות הביטוח עצמן יחייבו את תחנות הדלק לעמוד בקריטריונים ברורים, ואם חלילה בכל זאת עדיין יימשך הזיהום, יהיה לפחות מי שיממן את הנזק למי התהום שלנו. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. חבר הכנסת עסאם מח'ול, בבקשה. אחריו - האחרונה ברשימה היום, חברת הכנסת אתי לבני. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, היום נפלה בבג"ץ החלטה קשה ומרחיקת-לכת בעניין יחסי העבודה, כאשר בג"ץ התיר בצו ביניים לשבור את שביתת נהגי "מטרודן" בבאר-שבע. ההחלטה הזאת היא חמורה, מכיוון שהיא הולכת צעד אחד קדימה ברמיסת זכויות העובדים. אחרי שנושלו העובדים מזכויותיהם באופן סיסטמטי בצל הממשלה הזאת, אנחנו רואים מהלך שיש בו ניסיון לשלול מהעובדים את זכותם להיאבק וזכותם להגן על האינטרסים שלהם. אני רוצה לנצל את השניות שנשארו כדי להזהיר, כפי ששמעתי את דבריו של שר האוצר כאן, שהזכיר בהתייחסו למנחם בגין את העניין של הפצצת הכור בעירק. אני רוצה להזהיר - שזה לא הקדמה ולא ניסיון לייצר בתודעה נכונות לשמוע על הפצצה נוספת של ישראל על אירן, הרפתקה שיכולה להיות הרת אסון לכל העמים באזור. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מח'ול. חברת הכנסת אתי לבני תסיים להיום את רשימת הדוברים בנאומים בני דקה. אתי לבני (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אתמול עברה בהצבעה בוועדת החינוך הצעת חוק הנצחת מורשתו של גנדי. בוויכוחים מסוימים בתוך הוועדה עברה הצעת החוק, ואני רוצה לספר למליאה שהגשנו היום, חברת הכנסת יולי תמיר ואנוכי, שלוש הצעות חוק חדשות שבאות להנציח את מורשתן של נשים בתולדות הציונות: אני מדברת על בבה אידלסון, על חנה סנש ועל מניה שוחט, שלוש שבחרנו אתמול, ויש לנו עוד כמה וכמה שאנחנו רוצים להעלות הצעת חוק להנצחת מורשתן בשבועות הקרובים. אני חושבת שזה דבר מבורך להנציח את מורשתן של נשים בתולדות ארץ-ישראל. הקדשנו תערוכה שלמה ביום האשה הבין-לאומי, ואנחנו רוצים להחזיר לתודעה ולזיכרון הקולקטיבי את פועלן של נשים בהקמת מדינת ישראל, במחשבה החינוכית, החברתית, הציונית והאחרת, ואני מקווה שכולכם, כמו שאישרתם את החוק הזה, תאשרו גם את החוקים הבאים. תודה. איוב קרא (הליכוד): מה עם גולדה? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת לבני. פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד ["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' מ', עמ' 15401.] היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה, ולא הספקתי להצטער על כך שנבצר ממני היום להעלות את הנושא של יונתן פולארד, והנה בזכותו של חבר הכנסת צבי הנדל נעבור לנושא הבא, שהוא דיון בעקבות ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת צבי הנדל: פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד. יפתח את הדיון, כצפוי, חבר הכנסת הנדל עצמו, ואחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ, חבר הכנסת מאיר פרוש וכן הלאה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מכובדי היושב בראש, חברי חברי כנסת, אני מניח שהנושא עלה היום לסדר-היום כי אתה ממלא-מקום היושב-ראש ואתה קובע את סדר-היום, לכן אל תצטנע. חברות וחברי הכנסת, הנושא כבד ואני חושב שהוא חוצה מפלגות, דעות. פוליטיקה קטנה אין כאן, והוא כבד שבעתיים וכואב שבעתיים כשאתה יודע שהאיש במצב בריאותי קשה. קשה לי להבין, באמת קשה לי, ואני אומר את זה עכשיו לא בשביל להקניט ולא בשביל לקנטר - מה חשב לו ראש הממשלה כשקיבל, נדמה לי, כ-100 חתימות של חברי הכנסת, ונתבקש להעביר מכתב בקשה מחברי הכנסת, מרוב מוחלט של הבית הזה, לנשיא ארצות-הברית? הוא סירב לקחת אותו אתו והוא נשאר בישראל, או שכח – בשבילי זה אותו הדבר. אפשר לפקסס את זה. זה סיפורים. אני לא מבין את האידיאולוגיה שבזה. מה עוד שהאיש כבר הוכר על-ידי ממשלת ישראל, שהוא היה שליח שלנו שם. ידוע לכול איזה רווח והצלה היו מעבודתו ומהמידע שהוא העביר לנו. ידוע גם שכל מיני מניפולציות והאשמות שווא, שכאילו בגינו או בגללו או בגלל ידע שהוא העביר ניזוקו שליחי ארצות-הברית בעולם הגדול - היום כבר ברור שזה היה שקר וכזב. יש כאן כנראה איזו גאווה או רצון להסתתר או להחביא משהו, דבר בלתי מובן אצל ארצות-הברית. אבל עוד פחות מובן הדבר אצל ממשלת ישראל. ריבונו של עולם, אנחנו לא ערבים זה לזה? הרי האיש לא פושע. האיש עשה, כי הוא האמין באמונה שלמה - ואכן כך היה, היום אנחנו יודעים את זה - שהוא עושה לטובת עמו וארצו. בלתי מובן איך אנחנו מסוגלים - אנחנו כבר מתקרבים לשנה ה-20, אם אני לא טועה, לשהותו בכלא. אני לא יודע אם יש הרבה תקדימים בארצות-הברית לאדם שזה המעשה הפלילי הנורא שהוא עשה. הרי ישראל היא לא אויב של ארצות-הברית. הוא לא גרם נזק לארצות-הברית. הוא בסך הכול רצה להועיל לעמו. באיזו עקשנות, באיזו אדיקות, כמעט 20 שנה מחזיקים אותו בכלא. ומה עוד שברקע, וזה באמת קורע את הלב, מצבו הבריאותי המידרדר. אני חושב שבעניין הזה אנחנו לא נקיים. בדרך כלל אני לא כל כך אוהב להכות על חטא, אבל כולנו, יש מעטים - יושב-ראש הישיבה הזאת ודאי אחד מהם - שנדרשים לנושא הזה ולא מרפים ממנו לרגע. אבל נראה שהזעקות החלושות שעולות גם מאתנו, מהבית הזה, אינן מספיקות. גם היום, כשהצעתי לחבור יחד על איזו הסכמה על הודעת סיכום, היו לא מעט מחברי הציונים הטובים שאמרו, שזה לא טוב, כי אתה מזכיר שם איזו מלת כעס קטנה על ארצות-הברית. ריבונו של עולם, גם זה אסור? אסור שכנסת ישראל תראה במהלך כזה של 20 שנה, שיהודי כזה נמצא במצב מחלה בכלא ארצות-הברית - אפילו לכעוס אסור לי, אסור לנו? לכן, אני לא רוצה להאריך, הדברים כל כך ידועים ופשוטים. הדבר היחיד שאני מבקש מכולנו, לא להרפות בעניין הזה; לא להניח לממשלה, לא להניח לראש הממשלה. אין בעניין הזה פוליטיקה. יש מספיק דברים שאנחנו נושאים ונותנים עליהם עם ארצות-הברית. מותר גם לנו לדרוש משהו. הרי אנחנו מתקפלים בפני כל בקשה שלהם. לא יכול להיות שלא תהיה לנו בקשה אחת, אנושית, שאינה מזיקה להם; קצת, קצת מעוררת את הכבוד שלנו, את הכבוד הלאומי המינימלי. אני מאוד מקווה שהממשלה והעומד בראשה - ואנחנו כחברי כנסת לא נניח לעניין - תעשה את מה שהיא מחויבת לעשות, זאת לא טובה, ותלחץ בארצות-הברית בקול זעקה גדולה, תוך הפעלת כל הזרמים היהודיים שנמצאים שם, כל הלוביסטים למיניהם. לא להתבייש ולא להשתיק אותם כאשר הם רוצים לפעול; לא להיבהל, כי אנחנו צודקים. רק אם לא ניתן לרמוס ברגל גסה את הכבוד הלאומי המינימלי שלנו, של איש שלנו שנמצא שם - רק אז יש סיכוי שיהיו מוכנים להאזין לנו, שיהיו מוכנים אולי לבוא ולסגור את הפרשייה הלא-טובה הזאת ולשחרר סוף-סוף בשעה טובה את יונתן פולארד. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת צבי הנדל. ברשות חבר הכנסת מאיר פרוש, ברשותך, אדוני, אני אתן לסגנית היושב-ראש פינקלשטיין לדבר, על מנת שתוכל להחליף אותי מייד לאחר מכן, ולאחר מכן יבוא אדוני. אני מתנצל בפניך. לרשותה שלוש דקות, שהשאיר לה, דרך אגב, הדובר הקודם. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחודשיים ננעץ מסמר נוסף בארון המאבק למען יונתן פולארד. במשרד לקליטת העלייה בישראל החליטו לאחרונה, כי יש להטיל ספק בכך שריגול הינו פעולה ציונית. בסיכום הדיון סירבו להעניק לאיש מעמד של אסיר ציון. שוב חווה האיש אטימות שלטונית מוצהרת, שוב ספג סטירת לחי מצלצלת מצד הגורמים שניצלו את המידע החיוני שמסר. למרבה הצער והפלא, המאבק למען פולארד אינו נושא פירות כבר 20 שנה. מי לא התגייס למאבק, מי לא נרתם בהצהרות מפוצצות, כמה מלל כבר התגלגל בכל אמצעי התקשורת, בכל אמצעי תקשורת אפשרי. כמה דיו כבר נשפך על עצומות, מכתבים, פניות ודרישות, אך דבר לא הועיל. העובדות נשארו כשהיו. יונתן פולארד נותר מאחורי סורג ובריח ללא הליך משפטי הוגן, ללא קציבת עונש וללא משא-ומתן על שחרורו. ב-21 בנובמבר האחרון נכנס יונתן פולארד לשנתו ה-20 בכלא האמריקני, ושחרורו לא נראה באופק. חוסר הצדק משווע, ולכאורה אין לנו להלין אלא על הממשל הידידותי בארצות-הברית, שרגשות הבושה והעלבון בעקבות העברת המידע לישראל עדיין צורבות בו, ועל כן הוא מסרב לבצע הליך משפטי חוקי לאיש, לא לחון אותו אפילו במעט, ואף לא להכיר בהסכמי המידע בין שתי המדינות. אולם, בזמן שכלפי התנהגות הממשל האמריקני, בהיותו הצד הנפגע בפרשה, עוד אפשר לגלות מעט הבנה, הרי את ההתנהלות של ממשלות ישראל, ובייחוד זו הנוכחית, בעניינו של פולארד אי-אפשר לחלוטין לסבול. ברשותכם, אצטט כמה משפטים ממכתב ששיגר יונתן פולארד מתאו לראש ממשלת ישראל, מר אריאל שרון, בתגובה על ריאיון שהעניק בערב יום הכיפורים האחרון. בריאיון המדובר הצהיר ראש הממשלה, כי "ישראל עושה כל מאמץ דיפלומטי להשיג את שחרור פולארד", אולם בתשובה על שאלת המראיין, מדוע לא טרח אפילו להעביר לנשיא ארצות-הברית את העצומה הקוראת לשחרר את פולארד, שעליה חתמו 112 חברי כנסת, השיב ראש הממשלה באופן מגומגם למדי, והסביר כי איננו זוכר שהיה אמור להעביר עצומה כלשהי. בתגובה על הדברים, פנה פולארד לראש הממשלה במכתב מתוסכל למדי. במכתב הוא כותב: "אדוני ראש הממשלה, אם נכון הדבר שאתה עושה כל מאמץ להשיג את שחרורי, אולי תואיל להסביר לי ולעם מדוע אנשי קשר בבית הלבן אומרים כי מעולם לא העלית את עניין שחרורי בפני הנשיא בוש עצמו; מדוע אתה מסרב למסור לנשיא בוש את העצומה ההיסטורית מלפני שנה, הקוראת לשחרורי, והחתומה בידי 112 חברי כנסת? הרי אתה עצמך חתמת על העצומה לבוש. מדוע לא מכובדות ההתחייבויות של הממשלה כלפי, המגיעות לי בזכות ההצהרה הרשמית בשנת 1998 כי אני סוכן ישראלי? מדוע מסרבים בישראל ליישם את מעמדי כשבוי, הקובע את כל הזכויות, ההטבות וההגנות שאני זכאי להן כסוכן ישראלי?" מפאת קוצר הזמן לא אצטט משפטים נוספים, ורק אציין שהמכתב המלא קורע לב ועמוס תסכול. בעיני הוא ביטוי חד לכך שהכתובת לחוסר האחריות במחדל פולארד אינה הממשל האמריקני, אלא דווקא הממשל הישראלי. לצערי, כישלון המאבק לשחרור פולארד נובע מכך שאין שיתוף פעולה ממשי עם ממשלת ישראל. כל פעילות פרלמנטרית וציבורית מתמסמסת באין מעורבות אמיתית בעלת מוטיבציה מצד קברניטי המדינה. בניגוד חריף לעניינו של פולארד, עשתה ממשלת ישראל מאמצים כבירים לשחרור טננבאום, סוחר סמים כבד, שכל זכותו הסתכמה בהיותו אזרח ישראלי. אם היו מנהיגי ישראל מעלים דרישות חד-משמעיות מול הממשל האמריקני בעניינו של פולארד, אם היו מציבים תנאים, אם היו מסרבים להתפשר, אם לא היו חוששים להפסיד רווחים קלים ורגעיים, אזי היה יונתן פולארד היום איש חופשי, אזרח ישראלי, התורם לעמו ולארצו. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש. איוב קרא (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מאחר שהנושא חשוב לי מאוד ואני צריך להיות במקום חשוב, אומר בקצרה: אני חבר השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד. אני חושב שזו מצווה לכל מי שעיניו בראשו וחשובים לו עתיד ישראל וביטחון ישראל. אני גם התבקשתי על-ידי הקהילה היהודית בארצות-הברית, בוושינגטון, בראשות הרב של וושינגטון, להוציא מכתב לנשיא ארצות-הברית, ועשיתי את זה. אני חושב שכולנו צריכים להתאחד בסוף הדיון שאתה, חבר הכנסת צבי הנדל ידידי, יזמת, בקונסנזוס, בקריאה לנשיא ארצות-הברית ולכל מי שנוגע לסוגיה הזאת - קריאה חזקה תצא היום למען שחרורו וכדי להביא סוף-סוף לפתרון פרשה כל כך כואבת. כמו שידענו לפתור בעיות הרבה יותר כואבות, פרשת עזאם עזאם, טננבאום ואחרים, אני חושב שהנושא של פולארד הוא לא פחות חשוב וצריך לעשות הכול כדי שגם הוא יהיה בינינו פה, וזה הסיכום שלדעתי צריך להיות - שהנושא הזה ידבר לכולנו. הסיכום מחייב את כולנו, משמאל ומימין, ועל הדבר הזה אין ויכוח בכלל. יישר כוח, ואני תומך בכל קריאה שתצא מהבית הזה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת קרא. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת צבי הנדל על היוזמה להעלאת הנושא הזה של שחרור יונתן פולארד הנמק בכלא בארצות-הברית. אני רוצה לומר לחברי הכנסת, שלא רק על הנושא המדיני אומר ראש הממשלה "מה שרואים מפה לא רואים משם" או "מה שרואים משם לא רואים מפה". יזכור זאת גם חבר הכנסת הרב יצחק לוי. כשהוא היה שר התחבורה, או שהוא היה כבר שר החינוך, ישבנו בישיבת ממשלה, אחרי שחזרו מ"וואי פלנטיישן". אחד הרגעים המבישים והמכאיבים לעם ישראל היה, שכאשר נתניהו נתבקש להסכים על מתן 13% משטחי A ו-B - אם אני לא טועה, חבר הכנסת הרב לוי - ביקש נתניהו מקלינטון, כבקשה, על מנת שיוכל למכור יותר טוב את ההתקפלות בפני הממשל האמריקני על אותם 13%, את החזרת פולארד. נתניהו היה בטוח שהוא יקבל את זה. נתניהו, בפנים נפולות, סיפר בממשלה איך זה נראה כשהוא לא קיבל את זה. ראש הממשלה הנוכחי, שהיה אז שר החוץ, באיזה שהוא מקום, לדעתי - דברים כאלה לא נרשמים בפרוטוקול - גיחך ולעג לנתניהו על כך שהוא התקפל והסכים לתת אותם 13% בלי להביא את פולארד הביתה. אז כנראה דברים שרואים משם לא רואים מפה, זה גם בנושא פולארד. אבל לא רק זה, יש מקרה נוסף. היה לנו פה חבר כנסת, שהייתי אומר שהוא חבר כנסת תמים, חבר הכנסת מיכאל איתן, שהלך מחבר כנסת אחד למשנהו וביקש מהם לחתום, שכאשר שרון נוסע כראש הממשלה - לפני חצי שנה - לארצות-הברית להיפגש עם הנשיא בוש, הוא ייתן לו 110 חתימות של חברי כנסת שמבקשים מהנשיא בוש לחון את פולארד ולתת לו לצאת מהכלא. אני אמרתי לחבר הכנסת מיכאל איתן: כחבר כנסת אני אומר לך, ששרון לא ייקח את 110 החתימות. לאחר ששרון נסע, ופגשתי את חבר הכנסת איתן ושאלתי אותו: תגיד לי, הוא לקח את 110 החתימות? הוא אמר: לא, הוא לא לקח, ואני מתבייש להגיד לך. אני מתבייש לספר את זה לחברי הכנסת, שהוא לא לקח את החתימות. כנראה מה שרואים משם לא רואים מפה. אני חושב שהכנסת צריכה היום לזעוק ולשאול: עד מתי? עד מתי ישב יונתן פולארד בכלא? אני לא אומר שלא עושים כלום. עושים. השאלה היא עד מתי אנחנו לא נעשה את מה שצריך לעשות כדי שיונתן פולארד אכן יצא מהר ככל האפשר מהכלא האמריקני. תודה רבה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה. בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת הנדל יוזם הדיון, לצערי, אנחנו נפגשים כבר הרבה מדי פעמים בעצרות ובהפגנות סביב נושא זה. אין כל ספק שיש כאן יחסים לא בריאים בין מעצמה חזקה, שאנחנו מכבדים אותה וחייבים בכבודה, לבין מדינה שיכולה היתה להיות הרבה יותר בריאה ברוחה ובנפשה ולהתנהג באופן עצמאי לו ידעה לכלכל את צעדיה בתבונה, גם בתחום הכלכלי של סיוע חוץ ועוד הרבה דברים שאנחנו מכבידים על עצמנו ויוצרים כלפי עצמנו תדמית של כנועים בצורה שאיננה הולמת מדינה עצמאית וחזקה. מדינות אחרות, כשנתפס מישהו שם, יודעות לעמוד על שלהן, והן דואגות לכך ביתר תוקף וביתר הצלחה. במדיניות הפסיכולוגית של מדינת ישראל, ובמדיניות הנוכחית, על אחת כמה וכמה של הממשלה הזאת, חדלת-האישים, אין אנחנו יכולים לצפות לגדולות, כי אין אומץ הלב לבוא ולומר: כן, האיש היה שליח של המדינה. הוא לא לבד. הוא לא היה לבד, הוא גם כרגע לא לבד, וזה בכלל לא רלוונטי, כל הדיונים האחרים. אנחנו כמדינה עומדים מאחוריו בכל דבר. גם אם טעה, אנחנו גרמנו לו לטעות, ואנחנו אחראים לכל הזלזול בפולארד מצד שלטונות ארצות-הברית, לאי-מוכנות להקשיב, לאפליה ביחס השלילי כלפיו מול אחרים במעמד דומה. זהו זלזול במדינת ישראל, ולצערי, מדיניותם של ראשי ממשלת ישראל ושל שרי ממשלת ישראל, לצערי ולבושתי מצדיקה יחס כזה, כי אנחנו לא מכבדים את עצמנו, אנחנו לא נוהגים כבוד בעצמאותנו ובריבונותנו לאורך כל הדרך, גם מול המעצמה שהיא ידידת אמת, אבל גם בין ידידים יש כללי התנהגות, ודווקא ידיד אמת הוא ידיד שנבחן בזמן צרה, כמו שהם אומרים בשפתם: a friend in need is a friend indeed. דווקא בשעת מצוקה נבחנת חברות. אין לנו אומץ הלב והבריאות הנפשית הזאת, חבל. הלוואי שנהיה בריאים. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת בני אלון. חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת נסים זאב, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת אליעזר כהן. יצחק לוי (מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מדברים בתקופה שבה ממשלת ישראל נושאת ונותנת על שחרור מחבלים, שחרור רוצחים או שותפים לרוצחים, ואנחנו מקבלים כל יום קריאה מארצות-הברית לעשות מאמץ ולהיות בסדר עם הפלסטינים. אתם יודעים מה זה לפי האמריקנים להיות בסדר עם הפלסטינים? לפתוח מחסומים, להידבר עם הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית מעמידה כתנאי ראשון את נושא שחרור האסירים, או בלשוננו, שחרור המחבלים. וממשלת ישראל עוסקת בזה. כבר שחררו 500, יש עכשיו ועדה בראשות שרת המשפטים שעוסקת בשחרור עוד 400, ודנים מי ואיך - חולים, קטנים, נשים, דם על הידיים, דם על הרגליים. יש אסיר אחד יהודי, שיושב לו בכלא שנים רבות, נמק לו שם בכלא, ואותה מעצמה ידידותית, אותה מעצמה שדורשת מאתנו את החמלה הזאת כלפי המחבלים הרוצחים כאן, לא מוכנה בשום פנים ואופן לבוא ולגלות אותה חמלה שהיא דורשת מאתנו לגלות כלפי אנשי טרור. אני שואל את ראש הממשלה: מדוע אינך מתנה את העניין? מדוע אינך אומר: זה תלוי בזה? אתם רוצים שהוועדה בראשות השרה לבני תשב לדון בשחרור מחבלים? תושיב, אדוני הנשיא, ועדה בראשות שר המשפטים שלך, שתתחיל לדון בשחרור יונתן פולארד. זה מול זה. יונתן פולארד לא מחבל, יונתן פולארד לא הרג איש, יונתן פולארד הציל אנשים, יונתן פולארד פעל כאיש ציוני, יהודי, אמיתי. ופה במדינת ישראל לא רק שידעו על פעולתו, אלא הפעילו אותו. מה יש להשוות בין יונתן פולארד לבין אותם מחבלים ורוצחים שיושבים היום בבית-הכלא בישראל? לכן, אדוני ראש הממשלה, יש לך הרבה אומץ. יש לך אומץ להוציא יהודים מבתיהם, יש לך אומץ לעקור יישובים, אתה מגלה אומץ בהרבה מאוד דברים, למה כאן אתה לא מגלה אומץ? למה אתה לא אומר לגברת רייס: זה מול זה. ועדת השחרורים אצלנו תשב כאשר ועדת השחרורים אצלכם תשב. מחבלים ישוחררו פה כאשר יונתן פולארד ישוחרר. חמלה מול חמלה, רחמים מול רחמים, חנינה מול חנינה. ולא - אין שחרור מחבלים. ולא - התהליך נפסק. ארצות-הברית, האם אתם מוכנים להעמיד את כל התהליך המדיני על יונתן פולארד? אנחנו מוכנים להעמיד את זה. יונתן אחינו, אתה יושב היום בכלא, אבל אנחנו כולנו מרגישים את הצער, את הכאב, ואת הכליאה שלך, כי אנחנו יודעים שהיית שליחנו, אנחנו יודעים שהצלת הרבה יהודים בארץ, ואנחנו בושים ביחס של מדינת ישראל אליך כל השנים האלה - גם בשתיקה, גם בהתכחשות, וגם במאמצים הלא-גדולים והעמידה הלא-איתנה שהממשלה מגלה כדי לשחרר אותך. אני פונה שוב לראש הממשלה: אנא, ראש הממשלה, גלה אומץ בעניין הזה. לא בהורדת יישובים, ולא בפינוי יהודים - בעניין הזה. אל תשחרר אף מחבל ערבי כל עוד יונתן פולארד לא נמצא בארץ-ישראל. תודה רבה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק לוי. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אליעזר כהן. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, על הבמה הזאת עמד המנוח, השם ייקום דמו, רחבעם זאבי, השר לשעבר, חבר הכנסת, ושאלתי אותו אחרי שחזר מביקור של המשלחת המיוחדת של כמה חברי ועדת החוץ והביטחון שהלכו לבקר את פולארד שם. אמר גנדי, השם ייקום דמו, איזו השפלה, איזו בדיקה ביטחונית עברנו, גם אם היינו מחבלים, לא היו כל כך חושדים בנו בכל צעד, בכל משפט שאמרנו, ואנשי הביטחון שם התייחסו אליהם כאילו מדובר באיזה אנשים חשודים, לא משלחת פרלמנטרית מכובדת של מדינת ישראל שבאה באמת לבקר אצל יונתן פולארד ולראות את מצבו. הבעיה היא שמדינת ישראל התנערה במשך שנים רבות והתכחשה גם לאחריותה כלפי יונתן פולארד. הוא נמק בכלא כמעט 20 שנה. וכל פעם שאנחנו מעלים את הנושא הזה, ואני השתתפתי בהפגנות ציבוריות למען יונתן פולארד, וגם בכל פעם שאנחנו מעלים את זה בכנסת, אומרים: הנושא הזה מחייב פעילות שקטה; ככל שאנחנו מעלים את זה לרף ולדיבור באופן גלוי ובדרישה לארצות-הברית, זה מגביר את ההתנגדות של ארצות-הברית לשחרורו. יש הסכמים בין ארצות-הברית למדינת ישראל, שאסיר יכול לרצות עונש במדינת ישראל, לפי פסקי-דין של ארצות-הברית, של המשפט שם. אבל לא מאפשרים. יש בקשה, ולא מדובר בעבריין, מדובר בבחור שעשה תאונת דרכים, אומנם קשה, נהג בלי רשיון, הרג מישהו ונתנו לו עונש של 21 שנים בכלא. במשך שלוש שנים יש פעילות ובקשה ותחינה לממשל ארצות-הברית, למושל ניו-יורק, לאפשר לאותו אסיר לרצות את עונשו במדינת ישראל, ויש הסכם כזה. אבל זה לא נעשה ולא מתבצע. אני רוצה לומר את המסקנה המתבקשת. כאשר ארצות-הברית מחליטה להעניש מישהו, היא נותנת לו את העונש במידת הדין ולא במידת הרחמים. לכן, אל תבקשו מאתנו לנהוג במידת החסד והרחמים כלפי אותם מחבלים שבאו לטבוח וטבחו בנו, מחבלים שנשלחו על-ידי ארגוני טרור. אולי לפחות את המסקנה הזאת צריכה הממשלה הזאת להסיק, שעם ארצות-הברית לא עושים דילים. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אליעזר כהן, ואחריו - חבר הכנסת אריה אלדד, אחרון הדוברים. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, לפני דברי יש לי בקשה אלייך. חברי הדוברים, קודמי, כולם דיברו יפה מאוד, דברים חמים וחכמים. אני חושב שמן הראוי הוא שהכנסת תאסוף את כל הנאומים שנישאו כאן היום ותעביר אותם ישירות לידיו של פולארד. לצורך זה אנחנו לא צריכים את הטובה של הממשלה ושל ראש הממשלה, ובטוחני שזה יעבוד. אני רוצה לפנות לחברי ולהגיד לכם כמה דברים מעניינים על פולארד. הייתי מקורב לחיל האוויר ולמבצעים של חיל האוויר, ואני רוצה לגלות לכם שהאונייה "ליברטי" היתה אוניית ריגול אמריקנית. האמריקנים אפילו לא התביישו לבקש מאתנו פיצויים אחרי שמטוסי הקרב שלנו פגעו באונייה. בזמן מלחמה האמריקנים מרגלים אחרינו, אנחנו פוגעים באונייה שלהם שחודרת למים הטריטוריאליים שלנו, והם עוד מבקשים מאתנו פיצויים על כך שפגענו באונייה הזאת, והם קיבלו אותם. מה אני רוצה לומר? לאמריקנים מותר לרגל, בגדול, באונייה מלאה בעשרות ובמאות מרגלים. מרגל אחד שכשל אצלנו, אוי ואבוי. וזה מרגל? מה עשה פולארד? פולארד השיג ניירות וחומר בנושאים שבתוקף ההסכם האסטרטגי בין מדינת ישראל לאמריקה, מדינת ישראל היתה צריכה לקבל אותם ממילא. השירות הדיפלומטי האמריקני היה צריך להגיש את זה למדינת ישראל. הוא לא הגיש לנו דברים סודיים ביותר על אמריקה. אני יודע על חלק קטן מהדברים שהוא הגיש לנו, אלה דברים שאני יודע שידיעות כאלה ישראל נותנת לאמריקנים כאשר יש לה. למה האמריקנים לא שלחו לנו את החומר הזה? פולארד היה צריך להביא לנו אותו? אמריקה היא הידידה הגדולה שלנו, האח הגדול והעשיר שלנו, אבל יש גבול לכל תעלול. כמה מחברי אמרו דברים חכמים על מה שאפשר לעשות ולבקש, ואני מבין שאנחנו נסכם את הדיון הזה היום. אבל ידי האמריקנים לא נקיות כאן, הם חייבים לשחרר את פולארד, הם לא עושים לנו טובה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר כהן. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, אחרון הדוברים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גם בימים אלה מתקיים ריגול אמריקני אחר ישראל. כולנו יודעים ש-24 שעות ביממה בשמים עוקבים לוויינים אמריקניים אחר כל מה שמתרחש בישראל, וזה ריגול. בתקשורת שמענו רק בשבועות האחרונים על שני אירועים נפרדים, שבהם בגלל ריגול אמריקני בוטלו ניסויים צבאיים ישראליים. בשבוע האחרון עקבו מטוסי ביון אמריקניים אחר ניסוי צבאי ישראלי בים התיכון. אבל ריגול ישראלי בארצות-הברית אסור, ומדינת ישראל התחייבה שלא לחזור על הטעות ההיסטורית הזאת ששמה יונתן פולארד. ככל שאני יודע, ישראל עומדת בהתחייבותה זאת, בניגוד לאמריקנים, שמעולם לא התחייבו והם ממשיכים לרגל אחרינו בריש גלי. יש גבול. נכון שהם גדולים וחזקים ואנחנו קטנים ותלויים בהם, אבל יש גבול. יש גבול לכמה השפלה לאומית אפשר לשאת, ונדמה לי שהאמריקנים במעשי הריגול האחרונים שלהם חצו את הגבול הזה, אבל עם זה זימנו לידינו הזדמנות, אפשרות, לבוא ולתבוע: כיוון שריגלתם אחרינו, אנחנו מבקשים עכשיו את המרגל שלנו חזרה; לתבוע את יונתן פולארד על בסיס מטוסי הריגול האמריקניים ששיבשו ניסוי ישראלי בים התיכון. איך מפקירה מדינת ישראל את נאמניה? לא צריך ללכת להיסטוריה הרחוקה. אנשי צד"ל והמשת"פים של כפר דהנייה, ו-16 המשת"פים שהמופתי של ירושלים, עכרמה סברי, חותם. בכיסו תעודת זהות כחולה, משטרת ישראל יכולה היום להכניס אותו לכלא ולמנוע הוצאתם להורג של 34 מועמדים נוספים שהתיקים שלהם על שולחנו, אבל ישראל מפקירה את נאמניה, את אלה שעובדים למענה – בין בהכרח, בין מרצון, בין בהכרה, בין ברצון ציוני, בין מטעמים כספיים – אבל אנחנו מפקירים אותם, וכך הפקרנו גם את פולארד. אבל עוד לא מאוחר מדי, האיש חי; נמק בכלאו שנים ארוכות, אבל עוד חי. באמת הגיעה העת למחוק את החרפה הלאומית הזאת ולעמוד על שחרורו. תודה רבה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו עוברים להצעת סיכום בנושא שחרור יונתן פולארד, של סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תודה. גברתי היושבת-ראש, הצעת סיכום לדיון על שחרור יונתן פולארד, מטעם סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל: הממשלה הכירה ביונתן פולארד כשליח מדינת ישראל, אשר ביצע את תפקידו בנאמנות ובמסירות למען ביטחון תושביה. הכנסת רואה בהמשך מעצרו של יונתן פולארד בכלא בארצות-הברית מעשה שאין להשלים עמו. הכנסת קוראת לממשלת ישראל, הנושאת באחריות לשליחיה, לדרוש מהממשל האמריקני את שחרורו המיידי של פולארד, הן בשל ריצוי ממושך של עונשו בכלא והן בשל מצבו הבריאותי המידרדר. הכנסת רואה בחומרה את התנהלותו של הממשל האמריקני בנושא זה, ודורשת מממשלת ישראל להציג את שחרורו כדרישה שעליה לא ניתן להמשיך ולהתפשר, ולהתנות שחרור מחבלים בשחרורו. הכנסת שולחת ברכת החלמה מהירה ליונתן פולארד ומצפה לראותו, בעזרת השם, במדינתו, מדינת ישראל, בהקדם. גברתי היושבת-ראש, אני מאוד מבקש שהפרוטוקול של הדיון של היום יועבר לשגרירות ארצות-הברית בישראל. תודה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת הסיכום, בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צבי הנדל – 9 נגד - אין נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צבי הנדל נתקבלה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת הסיכום אושרה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 29) (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז), התשס"ה-2005 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/71).] (קריאה ראשונה) היו"ר גילה פינקלשטיין: אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 29) (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ושאול יהלום - קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת שאול יהלום. שאול יהלום (מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאתחיל בהצעת החוק, אני מבקש להצטרף להצעת ההחלטה, לזעקה הגדולה שעולה מבית-הנבחרים וזועקת כלפי נשיא ארצות-הברית וממשלת ארצות-הברית: אנא שחררו את יונתן פולארד ויגיע למדינתנו ויתאחד עם משפחתו, שהרי גם לדידם של אלה שסוברים שפולארד עשה מעשה לא ראוי ולא נכון, העונש שהוא קיבל אין לו שיעור לנוכח המעשה. הוא כבר היה צריך להשתחרר, גם בהיותו אשם לכאורה. אנחנו תובעים מממשלת ארצות-הברית לא להחמיר סתם מתוך עקשנות, בגלל דברים שקשורים יותר לפוליטיקה הפנימית של ארצות-הברית. עם זאת, אני רוצה להעיר בעניין הזה, שצריך להביא בחשבון שחלק מחברי הכנסת שלא השתתפו בדיון ולא נמצאים עכשיו במליאה נמצאים בחנוכת הבניין החדש של "יד ושם". ודאי שגם זו מטרה ראויה, וזו הסיבה למיעוט המשתתפים, ולא מיעוט התמיכה ברעיון של שחרור של יונתן פולארד. חבר הכנסת בני אלון, צלצלו אלי מ"יד ושם" ואמרו שלא רואים אותך, אף שאתה רשום שם. זה יכול להיות? בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - שאול יהלום (מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אני מציג כאן לקריאה ראשונה הצעת חוק של חברת הכנסת זהבה גלאון ושלי, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 29) (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז), התשס"ה-2005. אנחנו מדברים על התקופה שבה הילד נשאר בבית-החולים; בדרך כלל מדובר בפג. כאשר הילד חייב להיות מאושפז בבית-החולים, הרי שאנחנו נמצאים היום בין שני חוקים טובים: חוק אחד אומר, שעובדת שילדה אושפז בבית-חולים במהלך חופשת הלידה זכאית להאריך את חופשת הלידה לתקופה שלא תעלה על תקופת האשפוז ולכל היותר ארבעה שבועות. כלומר, לגבי פגים שהם בבית-חולים ארבעה שבועות יותר מחופשת הלידה, העניין מסודר והאשה היולדת מקבלת הארכה של חופשת הלידה. גם לגבי תקופות ארוכות, כאשר מדובר על אשפוז של הילד לתקופה של 12 שבועות ויותר, זכאית היום העובדת על-פי החוק לקבל עוד ארבעה שבועות, כלומר ביחד שמונה שבועות. כאשר מדובר על אשפוז של עד חודש וחצי, או שלושה חודשים, העניין מסודר, אבל רוב הפגים מאושפזים לתקופה שבין זה לבין זה, בתקופת הביניים בין חודש וחצי לשלושה חודשים. עד עכשיו כל חופשת הלידה יכולה היתה להיות כמו הסף התחתון - ארבעה שבועות. באה הצעת החוק שלנו ומבקשת להאריך את חופשת הלידה בתקופת הביניים הזאת בשלוש דרגות: אם היילוד היה מאושפז בין 42 ימים ל-55 ימים, הרי נוסף לאשה עוד שבוע, דהיינו בסך הכול חמישה שבועות. אם היילוד היה מאושפז בין 55 יום ל-69 יום - עוד שבועיים, דהיינו שישה שבועות. מ-70 יום עד 83 יום - עוד שלושה שבועות, דהיינו שבעה שבועות בסך הכול. מכאן ואילך הגג הוא שמונה שבועות. זה חוק שיכלול הרבה יותר נשים מאלה שנכללו עד היום, כי כאמור זו התקופה העיקרית שהיילודים-הפגים נמצאים בבית-החולים. החוק הזה ייתן רווחה רבה ליולדת והיא תוכל לקבל את התוספות - שבוע, שבועיים או שלושה שבועות, בהתאם למה שקראתי, שיצטרפו לארבעה שבועות. אי לכך, אני בטוח שחברי הכנסת יאשרו את החוק. היה לנו מאבק קשה עד שקיבלנו את תמיכת הממשלה, כי הרי לחוק הזה יש עלות. אני מודה לממשלה שאפשרה לנו להעביר את החוק הזה בהסכמתה. אנחנו מבקשים מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ואז נוכל להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת שאול יהלום. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (יחד): גברתי היושבת-ראש, חברי חבר הכנסת שאול יהלום, שותפי להצעת החוק הזאת, סיבר את האוזן לגבי כל המשמעויות הכספיות והחישוביות הנוגעות למספר השבועות שהחוק הזה בא לאפשר להורי פגים. מדובר בחופשת לידה גם להורי פגים שאושפזו פחות מ-12 שבועות. אמר חבר הכנסת יהלום, ואני רוצה להוסיף ולחזק – ההצעה הזאת נועדה לאפשר להורים של פגים להאריך את חופשת הלידה שלהם, כדי לסייע להם, לתת להם אפשרות להיות עם התינוק בבית-החולים ואחר כך לאחר שחרורו. היום, במקרה שבו הרך הנולד נדרש לאשפוז לתקופה שעולה על שבועיים, ניתן להאריך את חופשת הלידה לתקופה של עד שמונה שבועות, אבל אנחנו יודעים שהרבה מאוד פעמים יש מצבים שיילודים מאושפזים פחות משבועיים, ואז ההורים נקלעים למצב שחופשת הלידה לא מוארכת. אני חושבת שהצעת החוק הזאת תסייע למרבית ההורים שזקוקים להארכת חופשת הלידה בשל האשפוז של ילדם התינוק. אנחנו כבר יודעים, וזה הוכח בכל המחקרים, ששהות של הורים לצד הפג משפרת את סיכויי הישרדותו, משפרת את גדילתו, משפרת את טיב חייו בהמשך. לכן יש כאן חשיבות מאוד גדולה להארכת חופשת הלידה. כמו שנאמר, הממשלה, לאחר התנגדות ראשונית, התרצתה והחליטה לתמוך בחוק הזה, כי זה חוק נכון, זה חוק הוגן, זה חוק שבעצם יאפשר הקניית זכאות מדורגת. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בחוק. תודה רבה, גברתי. היו"ר גילה פינקלשטיין: אני רוצה להודות לחברת הכנסת זהבה גלאון. היו"ר חמי דורון: חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, בבקשה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להודות לחברת הכנסת זהבה גלאון ולחבר הכנסת שאול יהלום על ההצעה המצוינת. הצעת החוק שלפנינו מוכיחה, כי לעתים, אפילו שהמדינה נותנת מענה לצרכים הייחודיים, לא תמיד המענה מספק ורחב דיו. המצב הנוכחי מאפשר ליולדת שאושפזה לאחר לידתה, או שבנה היילוד אושפז עקב מחלה או עקב היותו פג, להאריך את חופשת הלידה שלה בהתאם לתקופת האשפוז, אך מקסימום עד ארבעה שבועות. מענה זה, למרות היותו ראוי ומתחשב, אינו מהווה פתרון רחב, ועלול לפגוע בעיקר בפגים שמאושפזים לתקופה ארוכה ובהוריהם. פעמים רבות מגיעים הפגים לראשונה לביתם לאחר תקופה של שלושה חודשים, ולאשה נותר להיות אם במשרה מלאה במשך ארבעה שבועות בלבד, כאמור לפי החוק הנוכחי. במציאות הזאת לא נהנות נשים רבות מחופשת הלידה, ויתר על כן, הרעיון המהותי של חופשת לידה נעקר מיסודו. מטרת חופשת הלידה היא, מלבד מנוחה והחלפת כוחות לאם היולדת, גם יצירת זמן איכות לאם עם תינוקה הרך. זמן איכות שכזה לא יכול להיווצר בפגיות, וגם לא בזמן הקצר של שבועיים עד ארבעה שבועות בבית האם. חסרונו עלול לפגוע גם בתינוק עצמו, שזקוק בתקופה קריטית זאת לאמו, לתשומת לבה, לאהבתה, למסירותה המלאה. הוא זקוק לה 24 שעות ביממה, לא שעה אחת פחות, קל וחומר לא היעדרות ממושכת ויומיומית בשל עבודתה. אני שמחה שתיקון זה בא לידי גמר, ומצרה על כך שעבודה יסודית שכזאת לא נעשתה כבר ביוזמת החוק הראשונית. תודה רבה. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מנצל את ההזדמנות במסגרת הצעת החוק הזאת לומר, שהצעת חוק זו יכולה לבוא רק מחברי הכנסת של האופוזיציה. אבל אינה דומה חברת הכנסת זהבה גלאון לחבר הכנסת שאול יהלום, מכיוון שאך ורק לפני שנתיים חבר הכנסת שאול יהלום היה חבר קואליציה בממשלה שהחליטה לבטל מענק לידה החל מהילד השני והלאה. דהיינו, אם בעבר היו נותנים מענקי לידה לילד ראשון, שני, שלישי ורביעי – כמה ילדים שהיו באים למשפחה היו מקבלים מענקי לידה - באה הממשלה של מפד"ל, שינוי וליכוד והחליטה שרק על הילד הראשון יקבלו מענק לידה. נכון שאחרי חודשים מספר, כאשר עמדתי כאן ליד הדוכן ואמרתי: ממשלה שנותנת מענק לידה רק לילד הראשון משדרת לכול שמעניין אותה משפחות שיש להן ילד וכלב, ישב פה שר הרווחה דאז, חבר הכנסת זבולון אורלב, וקיבל על עצמו לעשות תיקון, וגם לילד השני העלו את המענק מ-400 שקלים ל-600 שקלים. אבל לילד השלישי והלאה אין מענקי לידה. זאת אומרת, את הממשלה לא מעניין אם יש למשפחות ילד שלישי, רביעי וכן הלאה. לכן, אם באה היום הצעת חוק, שאני מברך עליה, היא יכולה לבוא רק מחברי כנסת שנמצאים באופוזיציה, כי הממשלה הזאת עדיין לא תיקנה את העוול, כאשר לקחה כסף מפיותיהם של ילדים, לקחה כסף של קצבאות ילדים, לקחה כסף מאמהות, שעד היום כשהן יולדות הן לא מקבלות מענקי לידה. אני חושב שהממשלה הזאת היא שצריכה לתקן את העוול הגדול שהיא עשתה. בכל אופן, אינה דומה חברת הכנסת זהבה גלאון, שכל הזמן היתה באופוזיציה והתנגדה לעוול הגדול כשהממשלה הביאה את זה, לחבר הכנסת יהלום, שהיה בקואליציה, ובביתו של חבר הכנסת אולמרט הוא היה שותף ושושבין לאותה הצעה אומללה לבטל את חוק הלפרט ולבטל את מענקי הלידה. תודה רבה. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק עבודת נשים (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז) היא הצעה נכונה, טובה וראויה, ונתמוך בה. השאלה היא מי מקבל את החופשה, גבר או אשה? מכיוון שהחוק מאפשר או לגבר או לאשה, זה דבר לא ברור. זהבה גלאון (יחד): זה בדרך כלל נשים. החוק אפשר גם וגם, ומתברר שהנשים מנצלות את זה, והגברים כמעט ולא. החוק קיים אבל לא מנוצל. נסים זאב (ש"ס): הוא לא מנוצל, אבל אני חושב שאם כבר אנחנו מציעים הצעת חוק להטבה עם נשים - - - זהבה גלאון (יחד): עם ההורים. נסים זאב (ש"ס): עם ההורים, אבל זאת הצעת חוק עבודת נשים, אי-אפשר שהעבודה תהיה של הנשים והחופשה תהיה של הגברים. אני מציע, אם זה חוק עבודת נשים, שגם החופשה תהיה לאשה ולא לגבר. אני לא חושב שאשה צריכה לסבול את כל הנושא של ההיריון והלידה, ובסוף הגבר יגיד: אני שותף. במה אתה שותף? אתה שותף, נכון, אבל מי שסבל ומי שצריך את המנוחה ואת הטיפול הרפואי, שאשה באמת זקוקה לו לאחר לידה, זאת האשה. לכן, הייתי רוצה שהצעת החוק הזאת תאפשר אך ורק לאשה הטבה נוספת. אני לא יודע מה יקרה עם החוק בסופו של דבר, אם באמת יעבירו, וכמה יעבירו לגבר. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): החוק מובן, זה לא מסובך. נסים זאב (ש"ס): יש לי ניסיון עם פגים, היו לי שני ילדים פגים, ושניהם היו בבית-החולים חודשיים ושבועיים. אני יודע מה זה ללכת יום-יום לבית-החולים, זה להיות עם התינוק יום ולילה, וכל שעה ושעה להיות עם היד על הדופק, ולראות מה שלום התינוק. אני יודע שלמעשה החופשה האמיתית ומנוחת הנפש, יותר מאשר חופשה פיזית, ההורים זקוקים לה, אבל בפרט האשה, שיש לה גם הליווי שלה עם התינוק יום-יום, שהיא צריכה ללכת לבית-החולים ולהיניק אותו שם ולטפל בו שם, וגם את כל התהליך הביולוגי שהיא עברה, נושא הלידה. לכן, אני חושב שהחוק הזה ראוי וכדאי. היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 29) (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז), התשס"ה-2005, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר גילה פינקלשטיין: בעד - שמונה חברים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 29) (הארכת חופשת לידה בשל יילוד שאושפז), התשס"ה-2005, תועבר לעבודה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה - מחר, יום רביעי, ה' באדר ב' התשס"ה, 16 במרס 2005, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 17:40.