דברי הכנסת

דברי הכנסת כב / מושב שלישי / ישיבות ר"ל—רל"ב / כ"ו—כ"ח באדר א' התשס"ה / 7-9 במרס 2005 / 22 חוברת כ"ב ישיבה ר"ל הישיבה המאתיים-ושלושים של הכנסת השש-עשרה יום שני, כ"ו באדר א' התשס"ה (7 במרס 2005) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכיר הכנסת אריה האן: 7 הצעות סיעות מפד"ל – האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 א. הפגיעה בתלמידים מאוכלוסיות חלשות במערכת החינוך; 8 ב. פרסום נתוני דוח האו"ם שלפיהם שיעור הילדים העניים במדינת ישראל עומד על 30% וחוסר האונים של הממשלה מול הסכנה החברתית 8 גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 8 שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: 12 שלמה בניזרי (ש"ס): 17 שר התחבורה מאיר שטרית: 21 אראלה גולן (שינוי): 25 מגלי והבה (הליכוד): 26 אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): 27 דוד אזולאי (ש"ס): 29 אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 30 חיים אורון (יחד): 30 יצחק לוי (מפד"ל): 31 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 32 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 32 יעקב ליצמן (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 33 טלב אלסאנע (רע"ם): 34 משה גפני (דגל התורה): 35 גדעון סער (הליכוד): 36 הצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ה-2004 38 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 39 רשף חן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 39 מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 42 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 39) (זימון לוועדה של נושא משרה או ממלא תפקיד) 43 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 44 חמי דורון (שינוי): 44 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 45 יעקב מרגי (ש"ס): 46 עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 46 עזמי בשארה (בל"ד): 47 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 48 נסים זאב (ש"ס): 49 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 50 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 50 הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), התשס"ה-2005 51 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 52 יעקב מרגי (ש"ס): 53 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 53 נסים זאב (ש"ס): 54 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 55 אילן שלגי (שינוי): 55 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 55 מל פולישוק-בלוך (שינוי): 56 איוב קרא (הליכוד): 56 רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 57 הצעה לסדר-היום 58 סיום הש"ס במחזור האחד-עשר של לימוד הדף היומי 58 שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 58 סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 59 מל פולישוק-בלוך (שינוי): 60 שאילתות ותשובות 61 סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 61 2338. קליטת ילדי העדה האתיופית במערכת החינוך 62 2350. התבטאויות על החינוך הממלכתי 63 2429. השלכות דוח-דברת על החינוך הממלכתי-דתי 64 2550. פעילות נוצרית בבית-הספר "גניגר" בחיפה 65 2552. הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי 66 2603. מימון יישום דוח-דברת 67 2612. עישון מורים בבתי-ספר 68 2645. מפעל ההזנה בבתי-הספר 69 2660. אבחון ליקויי למידה 70 2664. מפעל ההזנה בבתי-הספר 70 2683. בחינות הבגרות בעיר שדרות 71 2705. אי-ביטחון תזונתי בקרב תלמידים בנגב 72 2706. בדיקת זיהום אוויר בכלי רכב להסעת ילדים 73 2707. הרחקת תלמידים מפעילות חברתית בגלל חוב של הוריהם 73 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 53) (איסור שימוש לרעה בציון דרגה, תפקיד ושם יחידה), התשס"ה-2005 75 אהוד רצאבי (שינוי): 75 אילן שלגי (שינוי): 75 חמי דורון (שינוי): 76 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 77 אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 78 מל פולישוק-בלוך (שינוי): 80 רשף חן (שינוי): 80 הצעות לסדר-היום 81 ועידת לונדון בנושא הפלסטיני 81 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 81 שר התחבורה מאיר שטרית: 82 הצעה לסדר-היום 84 הסכנה לאחדותה של ירושלים 84 שר התחבורה מאיר שטרית: 84 אילן שלגי (שינוי): 84 הצעה לסדר-היום 85 השלכות תקציב 2005 על המגזר הערבי 85 שר התחבורה מאיר שטרית: 85 עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 87 שאילתות ותשובות 88 2075. הישארות תושבים ביישוביהם במסגרת תוכנית ההתנתקות 88 2201. אבטחת נושאי תפקידים ציבוריים לשעבר 89 2251. פיצוי בעלי עסקים ועובדים באזור התעשייה ארז 90 2273. המשק הפלסטיני לאחר יישום תוכנית ההתנתקות 91 2274. החזרת כספי פיצויים אם גוש-קטיף לא יפונה 92 2330. מינוי שר במשרד הרווחה 92 2347. עריכת כינוס במעונו הרשמי של ראש הממשלה 93 2477. הוועדה לעניין המשרתים בקודש בהתיישבות העובדת 94 2478. תשלום משכורות לעובדי מועצות דתיות 95 2488. מצב המקוואות בישראל 96 2566. דוח של המועצה לביטחון לאומי 96 1415. הפניית נשים הרות במצוקה כלכלית לעמותות 97 1556. הארכת חופשת הלידה בגין אשפוז פג 99 2172. זכויותיהם של חולי ALS תורשתית 100 2183. תנאי הזכאות לקבלת הבטחת הכנסה 101 2192. מתן הבטחת הכנסה לשוהים בחוץ-לארץ 102 2193. קיצוץ קצבאות למשפחה 102 2216. הפסקת תשלום קצבת נכות 103 2277. קציני מבחן בשירות המבחן לנוער 104 2299. דחיית בקשה לקצבת נכות 104 2432. הטיפול בחסרי בית 105 2446. דמי ביטוח לאומי של סטודנטים 107 2535. פינוי נרקומנים חסרי בית 108 2536. החזקת נערים במעצר בשל עומס במוסדות טיפוליים 109 2563. דמי ביטוח לאומי של עתודאי צה"ל 110 2577. ידיעה על הפניית נזקקים לארגונים מיסיונריים 111 2587. העמותות להפעלת ההוסטלים לבני נוער 111 2588. המצב הכלכלי-חברתי בכפר-מנדא 112 1266. הסדרת הנהיגה ברכב מסוג "חתול שלג" 113 1267. שירות חברת "סופרבוס" במודיעין-עילית 114 1268. רשיון למוניות גדולות 116 1341. תשתית הכבישים בבני-ברק 118 1368. הפסקת טיסות הנוסעים לקריית-שמונה וממנה 119 1372. תחנות האוטובוס בקרבת בסיסים צבאיים 119 1382. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית 120 1389. הפעלת עסקים בשבת כתנאי למכרז בנתב"ג-2000 120 1392. כביש הכניסה לתמרה 121 1402. התחבורה הציבורית בביתר-עילית 121 1425. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית 122 2269. הנחות לנכים ברכבת ישראל 122 2278. מחלף שער-שומרון 124 2434. זיוף שוברי תשלום על רישוי מוניות 124 2435. רכישת סימני זיהוי חדשים למוניות 125 2484. תכנון קו רכבת לאריאל 126 2485. תכנון קווי רכבת לאזורי יש"ע 127 2511. הפעלת מוניות שירות בכפרי הצפון 128 2537. בעיית ההצפות בנחל איילון 128 2538. תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל 129 2539. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית 130 2540. תאונות הדרכים 130 2554. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית 132 2555. מחירים מוזלים בקווי אוטובוסים המיועדים למגזר החרדי 132 2556. הפרטת אגף הרישוי 133 2589. השבתת תנועת רכבת ישראל בשבת 134 2590. תחנת רכבת בשכונת גני-אביב 135 2606. הורדת סטודנט מאוטובוס 135 2607. ביטול ההנחה לתלמידי ישיבות בקו "אגד" צפת–בני-ברק 136 2609. שילוט בשפה הערבית בכבישי ישראל 137 2637. הרחבת כביש המנהרות לגוש-עציון 139 2638. הורדת סטודנט מאוטובוס 139 2641. התנהגות מאבטחי חברת "אל על" בנמל התעופה בברלין 140 2649. הובלות ימיות פנים-ארציות 141 2656. חדרי תפילה בנמל התעופה בן-גוריון 141 2665. שירותי ההסעדה בנתב"ג בשבת 142 2666. תחנת רכבת באזור מחלף חמד 144 2675. מחיר מוזל בקו אוטובוס המיועד למגזר החרדי 144 2679. קווי "מהדרין" של "אגד" בירושלים 145 2688. עבודת ימאים זרים בהובלות ימיות פנים-ארציות 145 2696. בדיקות ראייה לנהגים 146 2708. שינוי בקו "אגד" מרחובות לאוניברסיטת בר-אילן 147 2712. בדיקות זיהום אוויר בעת מבחן רישוי רכב שנתי 148 2713. התניית מתן רשיון נהיגה ברכב ציבורי באישור השב"כ 149 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום כ"ו באדר א' התשס"ה, 7 בחודש מרס 2005 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת. מזכיר הכנסת אריה האן: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, מוחמד ברכה ועסאם מח'ול; הצעת חוק חופש המידע (תיקון), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, עזמי בשארה וואסל טאהא; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון - התחשבות בקצבה בעת מתן הנחה בארנונה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת משולם נהרי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: מקרקעי ישראל (תיקון), מאת חבר הכנסת אליעזר כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפה במקום בילוי), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת דני יתום; הצעת חוק הערבות (תיקון - חיוב ערבות יחסית), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת איוב קרא; הצעת חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה) (תיקון - תנאים מגבילים לשחרור אסירים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק שם עברי (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אפי איתם; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תשלום ארנונה כתנאי לכהונה במועצה), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, עזמי בשארה וואסל טאהא; הצעת חוק למניעת העסקה פוגענית, התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת אתי לבני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון - הגנה מפני אלימות וחובת דיווח), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת גילה פינקלשטיין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - שיעור קצבת פרישה), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון - פטור מתשלום מס ערך מוסף על רכישת תרופות מצילות חיים), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת נעמי בלומנטל, מגלי והבה ומיכאל רצון; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון - איסור פרסום), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת יוסף פריצקי, אבשלום וילן ואליעזר כהן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - הבטחת הכנסה לעולים חדשים היוצאים מישראל מעת לעת), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת יורי שטרן; הצעת חוק שוויון ושותפות אזרחית מלאה, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - זכויות לדמי אבטלה לחבר קיבוץ), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון - חילול מקום קבורה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הסרת הגבלת מועד להגשת תביעה בגין מחלת מקצוע), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת שאול יהלום; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול - פטור מהגשת דוח), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול פטור מהגשת דוח), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת איוב קרא; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - ביטול הפטור מטעמי הכרה דתית), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת מל פולישוק-בלוך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון - סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה כפיטורים), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת אתי לבני; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס להכנסות קשיש וניכוי הוצאות שכר דירה), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אהוד רצאבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לביטול ועדת שרים לענייני מינהל אוכלוסין, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת רומן ברונפמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לקידום זכויות הילד, התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת גילה פינקלשטיין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - בדיקות נוכחות מזהמים בקרקע, באוויר ובמקורות מים), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק כהונת ראש המטה הכללי, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שיתוף מאגרי מידע בבנקי זרע, התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת אראלה גולן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות אזרחי בהתנדבות, התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת דני יתום ואהוד יתום; הצעת חוק הרשויות הסטטוטוריות (תיקון - ייצוג הולם), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, מוחמד ברכה ועסאם מח'ול; הצעת חוק-יסוד: משאל עם בנושא שירות לתלמידי ישיבות בצה"ל, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון – אי-עמידה ביעדי איסוף), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת נסים דהן, גלעד ארדן ואליעזר כהן; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - תשר), התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון - תשלום חובות המפלגה לאחר התפלגות), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת שאול יהלום; הצעת חוק המילואים, התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת אבשלום וילן וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 80) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי במסגרת תוכנית ניסיונית - הוראת שעה), התשס"ה-2005. לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 30) (העלאת הקנס בשל הפרות), התשס"ה-2005, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), התשס"ה-2005, מאת חבר הכנסת רוני בר-און וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שילוב סטודנטים במערכת החינוך, התשס"ה-2005, מאת חברי הכנסת אהוד רצאבי ורשף חן. חוברת קובץ חיקוקים והחלטות בדבר משכורות וגמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה למזכיר הכנסת. הצעות סיעות מפד"ל -- האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: א. הפגיעה בתלמידים מאוכלוסיות חלשות במערכת החינוך; ב. פרסום נתוני דוח האו"ם שלפיהם שיעור הילדים העניים במדינת ישראל עומד על 30% וחוסר האונים של הממשלה מול הסכנה החברתית היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, ראשונת הדוברים בסעיף הראשון לסדר-היום, שהוא כמובן הצעות האי-אמון שהוגשו על-ידי סיעות שונות, והסיעות הראשונות הן סיעת המפד"ל והאיחוד הלאומי, והבקשות להצביע אי-אמון בממשלה בשל הפגיעה בתלמידים מאוכלוסיות חלשות במערכת החינוך. תנמק את הצעת האי-אמון חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. לרשותך עשר דקות. בבקשה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, שרת החינוך, כנסת נכבדה, שתי הכרזות האי-אמון המונחות היום על סדר-יומה של הכנסת, נוגעות למצבם הקשה של הילדים במדינת ישראל בשנת 2005. הן לא הראשונות בנושא הכאוב, ואני מניחה שגם לא האחרונות. אני רק תוהה אילו מעמקי קיפוח והזנחה יכולה הממשלה עוד לייצר, לנוכל המצב שבו אנו נמצאים היום. לא אופתע אם בעוד שבועות מספר נעמוד שוב מול פגיעה חברתית קטסטרופלית. במדינת ישראל של שנות האלפיים לא חסרות אוכלוסיות חלשות המועמדות לפגיעה. יש לנו הקשישים המסכנים, החולים במערכת הבריאות החולה בעצמה; אפשר גם להפריט, ובעצם לחסל את המתנ"סים; ואם עדיין קיימת חריגה תקציבית, אפשר לגזול באחת את התפתחותם התקינה של תלמידים חלשים במערכת החינוך. אין לי רצון לערבב את התחום המדיני-הביטחוני עם העניינים החברתיים, אך על-כורחנו זה מתבקש. ההתנתקות, שאני עדיין מייחלת שלא תצא אל הפועל, גוזלת מתקציב המדינה בין 6 ל-7 מיליארדי שקלים, ויש לי חשד ממשי ששמיכת התקציב הקצרה ממילא מכסה את ההתנתקות ומזניחה מסכנים וחסרי ישע חשופים לפגיעה קשה. אני חוששת לומר, שבצד הפיגוע החבלני והפיגוע הפלילי, משתרשת במדינת ישראל תופעה פיגועית חדשה והרסנית לא פחות – "פיגוע חברתי". הרגיעה הברוכה, ואולי המדומה, במספר הפיגועים החבלניים, מאפשרת להביט במציאות החברתית ביתר תשומת לב, והמבט הזה חושף לעיני המתבונן עוולות חברתיות קשות, שמקורן לא בארגון עושק כזה או אחר, אלא במדיניות ממשלתית מערכתית, קרה ומחושבת. לצערי, התוצאות לא מאחרות לבוא. מה שלא מלמדת המציאות, מספרים הדוחות הקשים: הקשישים בישראל נזנחים לחסדי בני-משפחתם, בתי-החולים קורסים באין מיטות ואמצעים לטיפול בחולים, פרויקטים חברתיים נסגרים בזה אחר זה והפער בין העשירונים הולך וגדל לממדים מפלצתיים. הצעת האי-אמון הנוכחית מטעם סיעות המפד"ל והאיחוד הלאומי, שורשה בכמה החלטות מוטעות שקיבלה הממשלה, אשר מסבות פגיעה קשה לאוכלוסיות החלשות. אולי החלטות אלו עצמן לא תפסו כותרות תקשורתיות עצומות ומפוצצות, אך אין לי ספק שתוצאותיהן החמורות יתפסו גם יתפסו כותרות כואבות, בדמות עלייה בפשיעה והתרחבות האבטלה. כוונתי לשורת החלטות שגויות שקיבל משרד החינוך ותמציתן פגיעה בתלמידים חלשים במערכת והגדלת הפער ההשכלתי בין המגזרים השונים. כדי להמחיש את גודל הפגיעה אעמוד רק על שני צעדים בעייתיים. הראשון והעיקרי שבהם הוא ביטול פרויקט "הזדמנות שנייה" מצד המשרד. ‎25,000 תלמידים השתתפו עד כה בתוכניות מיוחדות להגדלת מספר הזכאים לתעודת בגרות בקרב התלמידים מהאוכלוסיות החלשות. בין התוכניות אפשר למנות את התוכנית שנקראת מב"ר, התוכנית שנקראת מיכא"ל, תוכניות "בגרות ‎2000", וגם הפרויקט שעליו אני מדברת, "הזדמנות שנייה", אשר הוקם לפני כ-20 שנה ביוזמתו ובקידומו של זבולון המר זיכרונו לברכה, כאשר היה שר החינוך. אגב, המר המנוח היה מוטרד ביותר מהצמצום האטי מדי של פער ההשכלה בין העדות השונות, ולכן הוא יזם תוכניות רבות להשלמת השכלה לצעירים ולמבוגרים. אחת ההנחיות האחרונות שלו למזכירות הפדגוגית היתה להכין תוכנית אסטרטגית שתביא לשוויון בהשכלה בין העדות ולחיסול הפער בהדרגה ובנחישות. מטרת-העל של התוכנית המכונה "הזדמנות שנייה – שנה שלמה לבגרות" היא הגדלת מספר הזכאים לתעודות הבגרות בקרב תלמידים מאוכלוסיות חלשות, והיא נועדה לתלמידים ממשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אשר לומדים במרכזי חינוך וכיתות "אתגר" וחסרים עד עשר יחידות בגרות בחמישה-שישה מקצועות מקסימום. הפרויקט מאפשר לתלמידים הללו להגיע לצבא כאשר הבגרות מאחוריהם, והוא התנהל באופן של חלוקה למחוזות, כאשר המועצות, שיש להדגיש שהן רק אכסניה לפרויקט, אספו את התלמידים החלשים מבתי-הספר שבתחומם, יידעו אותם על הפרויקט ופתחו את הקורסים מדי שנה, כל אחד בהיקף של כ-200 תלמידים. במסגרת התוכנית האינטנסיבית התלמידים משלימים את זכאותם לתעודת בגרות מלאה במהלך שנת י"ג, תוך דחיית שירותם הצבאי. במהלך השנה מעניק משרד החינוך לתלמידים אלו ליווי לימודי אינטנסיבי, שמאפשר להם להשלים את תעודת הבגרות ולהשתלב בהשכלה ובתעסוקה ביתר קלות. התלמידים עצמם שותפים בעלות סמלית – כ-500 שקלים, סכום סביר ואפשרי גם למשפחות עניות, בייחוד בהתחשב בעובדה שבמכוני ההכנה הפרטיים לבגרות הלימוד הרבה יותר יקר, עד כדי בלתי אפשרי. הפער הכספי הוא עצום: עלות השלמת הבגרות בשלושה מקצועות במכון פרטי מגיעה לכ-15,000 שקלים, סכום בלתי נתפס ביחס למה שאִפשר משרד החינוך למשפחות הללו. המשפחות העניות, שהכנסתן מסתכמת בכ-3,000 שקלים, אינן מסוגלות בשום אופן לאפשר השלמת בגרות לילדיהן, בייחוד בעידן של קיצוץ קצבאות ילדים ואבטלה גואה. חייבים להדגיש, כי לא מדובר בנוער נושר ממערכת החינוך; מדובר בנוער שהשלים את חוק לימודיו ושהה בבית-הספר 12 שנות לימוד, והחטא היחיד שלו הוא שהתקשה בהשלמת הבגרות, מאחר שלא היתה לו התמיכה הלימודית המספקת או בשל העדר מודולריות במבחנים. עבור תלמידים אלו הפרויקטים הללו היו מענה חשוב, מענה קריטי ויעיל. רבותי חברי הכנסת, כפי שאתם כבר מבינים, גם הפרויקט החשוב הזה, שהיה קרש הצלה בודד בים של התעלמות ואדישות חברתית, קוצץ באחת. מה יעשו תלמידים שאין יד הוריהם משגת לסייע להם בשיעורים פרטיים? מה יעלה בגורלם של נערים שלא גדלו בסביבה תומכת לימודית ומספקת העשרה רחבה? כיצד יוכלו נערים שאפתנים להשתלב בחברה למרות סביבתם ורמתם הכלכלית? להיכן ייפלטו תלמידים אלו לאחר השירות הצבאי, שירות שאליו הגיעו ללא תעודת בגרות מלאה? היכן האוריינטציה החברתית של משרד החינוך? היכן האחריות לשוויון ולצדק חברתי? תשובות מספקות על כך – אין, ונראה שלא נקבל אותן בעתיד הקרוב. היו"ר ראובן ריבלין: האם גברתי לא סומכת על שרת החינוך שנמצאת פה, שהיא תיתן לך תשובות? גילה פינקלשטיין (מפד"ל): הפרויקט הזה כבר איננו, נעלם ואיננו. אני בטוחה ששרת החינוך תיתן לי תשובות, ותשובות אינטנסיביות, אבל אני בהחלט מצירה על כך שהפרויקט איננו. אני ראיתי איך תלמידים סיימו בעזרת הפרויקט הזה וקיבלו את תעודת הבגרות, ונכנסו למוסדות להשכלה גבוהה בזכות אותו פרויקט. הפרויקט הזה איננו. על-פי הנתונים, השתתפו בפרויקט בין 1,000 ל-1,500 תלמידים – בהחלט מספר מכובד. כל נער שהשתתף בפרויקט, אכן הפרויקט עזר לו ומנע ממנו להידרדר למעגל העוני, האבטלה ואולי גם הפשיעה. לכל נער שהשתתף והצליח בפרויקט יש משמעות חברתית אדירה: בטווח הקצר זהו חיזוק אדיר לתדמיתו העצמית והחברתית, ובטווח הארוך - הוא נחלץ ממסלול גורלי של מעגל העוני. סגירת הפרויקט נובעת ממבט צר. אני יכולה לקבוע בוודאות, שזוויות מבט כאלה הן שהביאו אותנו למצב חברתי עגום. התוצאות הקשות מתגלות רק בטווח הארוך ובהיקף נזקים גדול מאוד. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: עד עכשיו הרי היה הפרויקט. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אבל מעכשיו לא יהיה הפרויקט. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: עד עכשיו היה. עכשיו היה טוב? גילה פינקלשטיין (מפד"ל): את האוכלוסיות האלה זה הציל. נכון, המצב לא טוב והיינו זקוקים לרפורמה, ואנחנו מודים למשרד החינוך על הרפורמה ועל היוזמה לרפורמה - - שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: - - - גילה פינקלשטיין (מפד"ל): - - אבל הפרויקט הזה טיפל באוכלוסיות חלשות, עניות, ועזר להן מאוד. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: סליחה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): כמנהלת בית-ספר ראיתי מחזור אחרי מחזור איך הפרויקט הזה עוזר ומציל את האוכלוסיות הללו. אכן, כיצד אפשר לעודד השלמת בגרויות כאשר הפרויקט לא קיים יותר? מוזר. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אולי תספרי לנו על הסכנה האמיתית. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): או.קיי., הסכנה האמיתית. במקום הפרויקט הזה, כפי הנראה, ואני אשמח לשמוע מהשרה שזה אחרת, הוסיפו מועדי ב' כפיצוי על סגירת הפרויקט, אבל לדעתי מועדי ב' לא פותרים את הבעיה של העדר הפרויקט. אין קשר בין מועדי ב' לפרויקט "הזדמנות שנייה". מועדי ב' נועדו בעיקר לתלמידים מוכשרים, הישגיים, שרוצים לשפר את ההישגים שלהם. תוכנית "הזדמנות שנייה", לעומת זאת, נועדה לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שלא מצליחים לעשות הכנה מתאימה ואינטנסיבית למבחני הבגרות מחוסר יכולת כלכלית. היו"ר ראובן ריבלין: כמה זמן עוד יש? גילה פינקלשטיין (מפד"ל): עוד דקה. היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): הממשלה אכן מאבדת את הזדמנות החיים של התלמידים הללו, ובעצם דנה אותם ואת בני-משפחתם בעתיד להתבוססות בשולי החברה. אני עדיין מאמינה שבמחשבה שנייה ובחשיבה מחודשת יחזירו את הפרויקט. כל זמן שהפרויקט לא קיים אנחנו מטילים ספק וחושבים שהממשלה אינה ראויה להמשיך, מאחר שחייבים לדאוג לאותן שכבות חלשות ולהסיר את הסכנה מהילדים הללו שזקוקים מאוד לעזרה של הפרויקט הזה. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: האם חברת הכנסת פינקלשטיין התייחסה גם למפעל הסטיפנדיות שהופיע כאן בהצעה לנימוק? היו"ר ראובן ריבלין: היא אמרה את אשר אמרה, גברתי. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: אני שואלת, אולי לא - - - היו"ר ראובן ריבלין: נדמה לי שלא. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: - - - היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין, כמובן, את שרת החינוך, התרבות והספורט. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): - - - היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין את שרת החינוך, התרבות והספורט להשיב על הצעת האי-אמון של חברת הכנסת פינקלשטיין בשם סיעות המפד"ל והאיחוד הלאומי. חברת הכנסת פינקלשטיין וכבוד שני סגני היושב-ראש. חברת הכנסת פינקלשטיין, השרה באה, נותנת לך את ההתייחסות המלאה להצעת האי-אמון שהגשת, היא מבקשת להדוף אותה. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אבקש להשיב על הצעת האי-אמון שהציגה חברת הכנסת פינקלשטיין וחתומים עליה שני יושבי-ראש הסיעות, חבר הכנסת אורלב, יושב-ראש סיעת המפד"ל, וחבר הכנסת צבי הנדל, יושב-ראש סיעת האיחוד הלאומי. אני נזקקת להזכיר אותם, משום שהצעת האי-אמון – אם מותר לי, אדוני היושב-ראש, לקרוא רק את שתי השורות הראשונות שבה. כתוב בה כך: "הפגיעה בתלמידים מאוכלוסיות חלשות במערכת החינוך"- זה הנושא. וכך כתוב בו: "לאחרונה הורע מצבם של תלמידים מאוכלוסיות חלשות במערכת החינוך בשורה של החלטות: מפעל הסטיפנדיות המעניק מלגות לאלפי תלמידים משותק" – כך כתוב – "ואינו מסייע לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך הזקוקים למלגה". זה הנושא הראשון שמופיע בהצעת האי-אמון שמציעות סיעות המפד"ל והאיחוד הלאומי. הנושא השני נוגע לנושא שעליו דיברה חברת הכנסת פינקלשטיין עכשיו – פרויקט ההזדמנות השנייה. לכן אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לענות דבר דבור על אופניו במה שנמצא לנגד עיני, כי אין לו לדיין אלא את מה שעומד לנגד עיניו, ואני רוצה לעניין זה להתייחס לשני הנושאים, ולא רק לנושא שאליו התייחסה חברת הכנסת פינקלשטיין. אני מניחה שגם היושב-ראש וגם חברת הכנסת פינקלשטיין וגם חברי הכנסת וגם המאזינים או הצופים שלנו ידעו מדוע אני עושה כן. כשקיבלתי לידי את הצעת האי-אמון ונתבקשתי להשיב עליה, אני חייבת לומר שקצת לא האמנתי למראה עיני; אני לא יכולה לומר "למשמע אוזני" כי קיבלתי את זה כתוב. אני בטוחה שגם חבר הכנסת אורלב, שהיה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, והיה גם יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, וגם סגני לשעבר במשרד, חבר הכנסת צבי הנדל, בוודאי בקיאים ויודעים מקרוב עד כמה הדברים שכתובים כאן אינם נכונים ואין להם שום שחר. עד כמה לאמירה, שכאילו יש פגיעה בתלמידים החלשים מצד משרד החינוך אין כל יסוד, בוודאי לא בארבע השנים האחרונות, ואני מרשה לעצמי לומר גם לא בתקופה שבה סיעת המפד"ל, עד לפני חודשים ספורים, היתה שותפה בקואליציה, לרבות בתקופה שבה גם סיעת האיחוד הלאומי וגם חבר הכנסת צבי הנדל היה סגני במשרד החינוך, ואפילו כשהשר לשעבר אורלב, היום חבר הכנסת, היה שר בממשלה. ובכן, אומר יותר מזה: טיפוח אוכלוסיות חלשות, צמצום פערים, מניעת נשירה, תקצוב שוויוני לתלמידים, אפילו עידוד או תקצוב יתר לתלמידים חלשים, לרבות תקצוב פר-תלמיד, מה שנקרא דוח-שושני, והיום, במסגרת יישום דוח-דברת, יום חינוך ארוך, הקצאת שעות רבות יותר לקידום תלמידים חלשים - אין להם תקדים בשום קדנציה קודמת. גם לא בכל הקדנציות הקודמות שבהם היו שרי חינוך מטעם המפד"ל, גברתי, חברת הכנסת פינקלשטיין. שום תקדים לא היה בכל הקדנציות הקודמות, מעולם. מה שנעשה כאן, החל משנת הלימודים הזאת, שבה על-פי דוח ועדת-שושני, ועדה שאני הקמתי והוא מיושם החל מהשנה, בשנת הלימודים הנוכחית זה כבר מיושם, עוד לפני דוח-דברת. בדוח-דברת זה בא עוד יותר לידי ביטוי. כאשר תלמידים משכבות חלשות מתוקצבים תקצוב גדול הרבה יותר מאשר כל תלמיד אחר בשכבות חזקות יותר - לא היה מעולם, תחת שום שר חינוך זה 56 שנה. לכן, שתבוא סיעת המפד"ל ותאמר שהתלמידים החלשים נפגעים, זה קצת מוזר, שלא לומר משהו אחר. אני אומר כאן, כדי לסבר את האוזן, שכאשר הפער השנה – זה התחיל בשנת הלימודים תשס"ד. אנחנו בתשס"ה עכשיו, הפער בין עשירון 10 לעשירון 1, כשעשירון 10 הוא העשירון החברתי הנמוך ביותר ועשירון 1 הוא העשירון החזק ביותר - הפער נקבע ל-60% בהתאם לתקציב המשרד, כאשר לפני שנקבעה השיטה הזאת, הפער היה פחות מ-40% בהקצאת המשאבים. לכן, כל מי שרוצה מוזמן לבדוק את זה. הדברים נכונים כמובן וכל מי שמבין משהו בעניין הזה יודע, לרבות חבר הכנסת אורלב ולרבות חבר הכנסת צבי הנדל. יכול להיות שחברת הכנסת פינקלשטיין לא מכירה את הפרטים. נדמה לי שגם חברת הכנסת פינקלשטיין יודעת שהדברים שאני אומרת נכונים. לא רק שהיא היתה מנהלת בית-ספר, היא גם חברת ועדת החינוך, חברה פעילה מאוד בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. ובכן, אני יודעת שלא רק שאין תקדימים בקדנציות קודמות ומאז קום המדינה, אלא שנדמה לי שאני יכולה לומר באופן הברור ביותר, שלא מדובר כאן רק בססמאות לצורכי רייטינג. מדובר כאן בדגל חינוכי שהמשרד - אני רואה שגם חבר הכנסת שלגי כאן, וגם הוא, כיושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת לשעבר, יודע שהדברים נכונים. לכן, מדובר כאן בדגל חינוכי שאני והמשרד בראשותי הגדרנו בסדר הקדימויות לפעילות שלו, ואני שמחה מאוד להודיע כאן היום, ותודה על ההזדמנות שניתנה לי במסגרת הצעת האי-אמון הזאת; אני שמחה מאוד להודיע, שאנחנו אכן עומדים באתגר הזה. אבל אני יודעת שגם המציעים יודעים את העובדות. אני שמחה שיש לי הזדמנות להודיע את זה לכל עם ישראל כאן שצופה בנו, לכל הציבור, אבל אני יודעת שהמציעים יודעים את זה ואני אחסוך את הדברים הללו. אני אתמקד בשני הדברים הספציפיים שהועלו כאן. אומנם לא בדבריה של חברת הכנסת פינקלשטיין אלא בדברים שכתובים כאן, בהצעת האי-אמון, ואעסוק, קודם כול, במפעל הסטיפנדיות. זו נקודה מרתקת באופן מיוחד. ובכן, כותבים כאן שני חברי הכנסת המכובדים: "מפעל הסטיפנדיות המעניק מלגות לאלפי תלמידים משותק ואינו מסייע לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך הזקוקים למלגה". בואו נראה מה זה מפעל הסטיפנדיות. מפעל הסטיפנדיות הוקם בשנת 1973 כחברה סוכנותית בשיתוף משרד החינוך, ומטרתו להעניק מלגות סיוע לתלמידים לצורך קידום חינוכי, מקצועי ואקדמי. למעשה, מפעל הסטיפנדיות לא היה אלא זרוע מבצעת, ובמשך 25 שנה ביצע, בשיתוף עם המשרד, את חלוקת תקציב המלגות לתלמידים, כאשר הוא העניק מתוך תקציב משרד החינוך; המשרד הוא שמימן את המלגות ומפעל הסטיפנדיות היה גוף מבצע, זרוע ביצועית, לצורך חלוקת המלגות. בשנת 1998, להזכירכם, שר החינוך היה חבר הכנסת הרב יצחק לוי - מפד"ל עד לפני שבועיים או שבוע, אני לא זוכרת בדיוק. מנכ"ל המשרד אז היה בנצי דל, מפד"ל. אני לא יודעת איזה חלק של המפד"ל כרגע, אבל לפחות אז - מפד"ל. באותה שנה, 1998, חולקו באמצעות מפעל הסטיפנדיות - למי שלא יודע, מלגות בעברית - 10.5 מיליוני שקל. כ-20,000 מלגות כאלה חולקו אז, כאשר 8.3 מיליוני שקל היו מתקציב המשרד, עוד 1.4 מיליון שקל מתקציב משרד הדתות ועוד 800,000 שקל מגיוס תרומות על-ידי מפעל הסטיפנדיות. התקורות שלקח מפעל הסטיפנדיות, אותו גוף, היו כמיליון שקל מתוך הסכום הזה, שנבין - כ-20,000 מלגות. עכשיו בואו נראה מה קרה: עד סוף 1997 אותו גורם, אותו מפעל סטיפנדיות, היה פטור ממכרז. בסוף 1997 הוחלט להוציא אותו למכרז. מה קרה? להזכירכם - שר החינוך אז, הרב יצחק לוי; מנכ"ל משרד החינוך, בנצי דל. מה קרה אז? לפי חוק חובת המכרזים ועל-פי דרישת חשבות המשרד ב-1998 - וטוב שכך נעשה - פורסם מכרז פומבי ונבחרה בו חברה אחרת; לא חברת הסטיפנדיות אלא חברה שנקראת "אלדור". הצעתה היתה זולה יותר, איכותית יותר, התקורות היו בסך 300,000 שקל. ומאז אותה תקופה חברת "אלדור" היא זו שמבצעת כגורם, כזרוע ביצועית עבור המשרד. אבל מה קרה מאז? גברתי חברת הכנסת פינקלשטיין, אני לא מאשימה אותך; ממש לא. אני מצירה על כך שחבר הכנסת הנדל וחבר הכנסת זבולון אורלב, שחתומים פה על ההצעה המגוחכת הזאת לאי-אמון בממשלה, לא נמצאים פה כדי לשמוע את התשובה. אם ב-1998, באמצעות הגוף הזה, הזרוע הזאת של מפעל הסטיפנדיות, חולקו כ-20,000 מלגות בסכום של 10 מיליוני שקל מתקציב משרד החינוך, הרי היום, גברתי, חברת הכנסת פינקלשטיין, סכום המלגות שהמשרד מחלק הוא 26 מיליון שקל. חבר הכנסת שוחט, כמה זה מ-1998 ועד 2004, מ-10 מיליוני שקל ל-26 מיליון שקל? עם כל האינפלציה זה עדיין גידול משמעותי. אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): אין אינפלציה. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: והיום מחולקות מלגות לכ-70,000 תלמידים. האם בזה מותר לי לומר - ויסכימו אתי אפילו חברי כנסת מהאופוזיציה לצורך העניין - שאין פה פגיעה בתלמידים החלשים וחוסל מפעל הסטיפנדיות? האם מותר לי לומר כאן, שדווקא בתקופתי, עם כל הקיצוצים התקציביים בארבע השנים האחרונות, אני הנחיתי שלא לפגוע במלגות, ואף גדלו הסכום של המלגות ומספר התלמידים הזוכים למלגות דווקא בגלל התקופה הקשה הזאת? אם על זה מכריזים אי-אמון בממשלה - מה אני אגיד לכם? אני חשבתי שחבר הכנסת אורלב, שהיה שר בממשלה, היה צריך לעלות כאן על הדוכן ולהגיד: בתקופה שאני הייתי שר בממשלה, הממשלה דווקא הגדילה את מספר המלגות. הוא יכול היה להתגאות בזה, ובמקום זה הוא בא להתקיף אותנו. מה אגיד לכם? זה מוזר מאוד. לכן, אני מציעה לחברת הכנסת פינקלשטיין להפנות את חבר הכנסת אורלב לפרוטוקול של הישיבה הזאת. הוא בטח ישמח לקרוא את הדברים. אני מצטערת שהוא הכשיל אותך בזה. אני חושבת שיש כאן כשל. אני חושבת שבעניין הזה, על הצעת האי-אמון הזאת אפילו חברי הכנסת מהאופוזיציה צריכים להצביע נגד, משום שעל זה - איך אפשר להצביע בעד? זה הרי לא סביר ולא הגיוני. אני באמת חושבת שיש כשל חמור בהצעת אי-אמון כזאת. לעניין השני של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, אני משוכנעת שאותו אמרת מכל הלב. בעניין של הפרויקט "הזדמנות שנייה", לדעתי זה משגה, אבל אני משוכנעת שאותו אמרת מכל הלב, כי אני יודעת שאת היית מנהלת בית-ספר, את מכירה את הפרויקט, ואני משוכנעת שבעניין הזה - - - היו"ר ראובן ריבלין: לא הבנתי, מה משגה? דבריה או - - - שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: חלילה. המשגה הוא של מי שהגיש. לדעתי, חברת הכנסת פינקלשטיין לא הכירה את הנושא של מפעל הסטיפנדיות. מי שחתום עליו זה חברי הכנסת אורלב והנדל. אני חושבת שהם הטעו. לגבי ההזדמנות השנייה, אני חושבת שהתשובה שאני אתן היא תשובה נכונה ואני חושבת שהמהלך שעשינו הוא מהלך נכון. עם זאת, אני אומרת לחברת הכנסת פינקלשטיין, שאני משוכנעת שהיא אומרת את זה מכל הלב, מתוך אמונה מלאה שלה שהטענה שלה נכונה. אפשר להתווכח על - - - גילה פינקלשטיין (מפד"ל): - - - שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: חברת הכנסת פינקלשטיין, אדרבה. אני אומרת כאן, אף שיכול להיות לנו ויכוח, אני משוכנעת שבעניין הזה, בניגוד לעניין הראשון שאותו תיארתי, אני מאמינה שהדברים נאמרים ואתייחס לעניין הזה. לעניין ההזדמנות השנייה: התוכנית הזאת אכן הופעלה בסיום כיתה י"ב בקרב תלמידים שהתקשו במהלך הלימודים שלהם בבית-הספר. אנחנו החלטנו להפסיק אותה ולהחליף אותה בתוכניות אחרות שנועדו להשיג יעד זהה בגלל שיקולים שהם גם חינוכיים וגם אחרים. למעשה, מועד הבחינות האחרון שיתקיים במסגרת תוכנית "הזדמנות שנייה" יהיה מועד חורף תשס"ה, והמועד הבא שאמור להתקיים בחורף תשס"ו כבר לא יתקיים. יש לנו תוכניות בחינות שונות, ואני מדברת על סמסטר קיץ בקיץ תשס"ה – תוכנית תל"מ – תגבור לתלמידי מב"ר, אלה שהיו זכאים קודם לכן לתוכנית "הזדמנות שנייה". לא כולם יודעים מה זה מב"ר, אבל אלה כיתות מיוחדות לבגרות. עיקרה של תוכנית תל"מ הוא תגבור לתלמידים בשעות לימוד נוספות עוד במהלך השנת הלימודים הזאת, תשס"ה, עד תום כיתה י"ב, כדי שיוכלו לגשת לבחינות בגרות עם חבריהם לספסל הלימודים. אני רוצה להסביר את השיקולים החינוכיים. התוכנית שבה מדובר, תוכנית "הזדמנות שנייה", היתה מבוססת על תמיכה מסיבית בתלמידים מתקשים לאחר סיום י"ב כיתות, כדי שיוכלו להיבחן בבחינת בגרות אחת או שתיים לאחר המועד הרגיל שבו ניגשו חבריהם. הגישה הזאת גרמה לכך שתלמידי התוכנית "הזדמנות שנייה" נאלצו לדחות את גיוסם לצבא, והם לא התגייסו יחד עם חבריהם לספסל הלימודים. משיקולים חינוכיים גרידא הוחלט להעדיף לאתר את התלמידי החלשים, המתקשים, לתמוך בהם, להקנות להם כישורי למידה ולתגבר את הלימודים שלהם במהלך הלימודים התיכוניים שלהם, רצוי מוקדם ככל האפשר, ולתת להם הזדמנות ראשונה, ראויה והוגנת, להשיג תעודת בגרות; כך גם לאפשר להם לגשת לבחינות עם חבריהם לספסל הלימודים ולתת להם להתגייס יחד עם החברים שלהם, לא לבודד אותם. צריך לזכור עוד דבר מבחינת ההזדמנויות והאפשרויות. הנהגנו עוד שורה של אפשרויות כדי להיבחן, ואת זה עשינו עם כניסתי לתפקיד – מועדי ב', סמסטר קיץ ומועדי חורף, שנפתחו גם לתלמידים רגילים וגם לתלמידים אקסטרנים. זה בניגוד למה שהיה נהוג בעבר, כשהדבר התאפשר רק לתלמידים אקסטרנים. נוסף על המועדים הללו עומד לרשות הבוגרים אחרי שירותם הצבאי גם "פרויקט השרה", שבמסגרתו בוגרי צה"ל יכולים להשלים בגרות באחד מהמקצועות החסרים להם. נוסף על כך, הפכנו גם את השאלונים לשאלונים מצטברים, וכך יכולים בעיקר החלשים לפרוס את מועדי ההיבחנות שלהם. מערך הבחינות, כפי שאמרתי, התרחב מאוד בשלוש השנים האחרונות, ולכן הוחלט לבחון מחדש את מערך הבחינות כולו, כדי לאפשר שינויים, בלי לכבול את עצמנו למערך הקיים. הוחלט לשנות את מערך הבחינות הקיים, ואני לא רואה בזה כל פסול. אני לא חושבת שצריך לדבוק במשהו שהיה קיים, רק כי הוא היה קיים קודם. אין שום הוכחה שמה שהיה קיים קודם הוא הדבר הטוב ביותר. ריבוי המועדים ושיטת הצבירה שהזכרתי קודם מאפשרים לתלמידים, דווקא החלשים ביניהם, לפרוס ברווחים גדולים יותר את הבחינות שלהם, תוך כדי מתן אפשרות ללמוד באופן סמסטריאלי ממוקד ומדורג בגלל אותה שיטת צבירה. אנחנו מאמינים, שככל שנשקיע בתלמידים מתקשים מאוכלוסיות חלשות מוקדם יותר, כך גם נעלה את הדימוי העצמי שלהם, נפחית את התסכולים, נעלה את ההישגים ואת ההסתברות שהתלמידים הללו יצליחו במבחני הבגרות בהזדמנות הראשונה. היו"ר ראובן ריבלין: לא לטפל בהם אחרי שהם נכשלו, אלא לפני שהם נכשלו. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: נכון, תוך כדי הלימודים בחטיבה העליונה. התוצאות הללו יביאו להפחתת הנשירה ולצמצום האלימות. לכן לא מדובר בשינוי המדיניות כלפי השכבות החלשות אלא בדיוק להיפך; מדובר בשינוי אסטרטגיה של התמיכה בהן ולא בהפסקת התמיכה. רק לסבר את האוזן, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש, אני אומר, שאם בשנת 1999, בפרויקט "הזדמנות שנייה", שאותו הזכירה חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, היו כ-1,700 תלמידים שניגשו לבגרות, בשנת 2004 היו פחות מ-1,000. לעומת זאת, במועד חורף בשנת 2004 היו כ-90,000 נבחנים. אלה מועדים חדשים שהתחילו ב-2002 ואז היו כ-50,000 נבחנים. בסמסטר קיץ היו כ-3,000 נבחנים, במועדי ב' כ-50,000 נבחנים – כלומר, יש הרבה מאוד הזדמנויות שלא היו קודם לכן, ועשרות אלפי תלמידים מנצלים אותן. פרויקט "הזדמנות שנייה" מאפשר עוד הזדמנות לתלמידים חלשים. גם כיתות מב"ר הן פרויקט שנשאר, וכן גם פרויקטים אחרים נשארים במערכת. הם לא מבוטלים. היו"ר ראובן ריבלין: נדמה לי שגם חבר הכנסת כחלון הגיש הצעה בעניין זה. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: לא ראיתי. מגלי והבה (הליכוד): הוא ביקש שתהיה הזדמנות שנייה. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: אני אשמח לדבר אתו. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להוריד את ההצעה הזאת מעל סדר-היום; ואני ממליצה לחברי הכנסת אורלב והנדל לקרוא את הפרוטוקול. היו"ר ראובן ריבלין: אני יודע שבדרך כלל חברים מצביעים אי-אמון כי זאת הצעת אי-אמון, אבל גברתי נתנה לנו מספיק נגד ההצעה, גם אם היא לא היתה אי-אמון. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: חברי הכנסת שמגישים את ההצעה בדרך כלל קוראים את הפרוטוקול לאחר מכן. היו"ר ראובן ריבלין: גברתי, היינו כאן - גם כך וגם כך. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: היינו כחולמים. היו"ר ראובן ריבלין: ראינו דורות. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: תודה רבה. אני אבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. היו"ר ראובן ריבלין: כחברת הכנסת גברתי היתה שומעת כאשר היתה מגישה הצעת אי-אמון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שלמה בניזרי, השר לשעבר, אשר יבקש להביע אי-אמון בממשלה בשל פרסום נתוני דוח האו"ם שלפיו שיעור הילדים העניים במדינת ישראל עומד על 30% וחוסר האונים של הממשלה נוכח הסכנה החברתית. ישיב, כמובן, כבוד השר המקשר, חבר הכנסת והשר מאיר שטרית. שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אכן, דוח יוניצ"ף קובע ש-40-50 מיליון ילדים גדלים בתנאים של עוני מרוד במדינות העשירות ביותר בעולם, ושיעור הילדים במרבית מדינות אלה גדל. כך קובע דוח של יוניצ"ף – קרן האו"ם למען הילד – שיפורסם היום. ישראל, דרך אגב, ואולי בשונה מהפתיח, איננה כלולה בדוח הזה. אם כן, יבוא השר ויאמר לי: חסרות לנו צרות שאתה מוסיף לי את צערם של אחרים? אנשי הביטוח הלאומי ואנשי מקצוע במדינתנו עשו את החישובים שלנו ביחס לאותם נתונים ולאותם מדדים שקבעו באו"ם, וגילו - הפתעה מאוד מעניינת. אם ניקח את הנתונים שבהם קבעו ביוניצ"ף את מדד העוני בעולם, המדינה שבה שיעור הילדים העניים הוא הנמוך ביותר היא דנמרק – 2.4%, ובמקסיקו השיעור הגבוה ביותר – 27.7%. לעומת זאת, במדינת ישראל שיעור הילדים העניים הוא למעלה מ-30%. היו"ר ראובן ריבלין: לאותה דרגת עוני שהיא 27% במקסיקו? שלמה בניזרי (ש"ס): כן, בוודאי. קצב ההתפשטות של ממדי העוני במדינת ישראל בין 1990 ל-2000 נמצא בעלייה חדה ביותר. עד היום העלייה החדה ביותר נרשמה בפולין – 4.3%, ואילו במדינת ישראל באותו עשור גדל שיעור הילדים העניים ב-15%. הדוח מדגיש את היכולת של הממשלות להפחית את שיעורי העוני בקרב הילדים ומצביע על הנקודה האמיתית, שמראה איך אפשר להנמיך את שיעור העוני. הוצאה ממשלתית גבוהה יותר על הטבות לילדים ולמשפחות קשורה בבירור בשיעורי עוני נמוכים יותר של ילדים. במדינת ישראל, לדוגמה, כתוצאה מכך שיש לנו התערבות ממשלתית חלקית בקצבאות הילדים, הצלחנו, ברוך השם, להפחית ב-25% את הילדים העניים במדינת ישראל. דהיינו, אם לא היתה התערבות של הממשלה דרך קצבאות הילדים, לא היו לנו היום 30% ילדים עניים, אלא 40% ילדים עניים. אתם מבינים מה זה? כמעט כל ילד שני במדינת ישראל הוא ילד עני שנמצא מתחת לקו העוני. כלומר, ההיגיון של כל השנים בקצבאות הילדים, שליווה את כל ממשלות ישראל, היה שצריך לחזק את המשפחות החלשות. בשנים האחרונות היתה הגדלה – יכול להיות שהיתה יותר מדי – אבל היתה הגדלה שבאה להיטיב עם המשפחות ברוכות הילדים, ובאו החכמולוגים של ממשלות ישראל האחרונות וטענו: תשמע, ברגע שאתה הולך ומגדיל את קצבאות הילדים מהילד החמישי, זה לא הגיוני; הילד הראשון צריך לקבל את רוב התקציב. למה? כי לילד הראשון קונים עגלה, וקונים לו מיטה, וקונים לו הכול, ואילו בילד החמישי והשישי כבר יש כל הציוד מהילדים הקודמים. בואו נסביר קצת את ההיגיון, למה זה לא נכון. אדם שעובד ומביא משכורת של 4,000 ש"ח – הוא ואשתו מתחלקים ב-4,000 ש"ח. נולד ילד – שלושה מתחלקים ב-4,000 ש"ח; חמישה ילדים – שבעה אנשים מתחלקים באותם 3,000 או 4,000 ש"ח. כלומר, ההיגיון אומר, המשפחה גדלה, המשכורת, ההכנסות לא גדלו משום מקום, להיפך, ההוצאות גדלות וגדלות. מי כמוני – ברוך השם, אב למשפחה ברוכת ילדים – יודע מה גודל ההוצאות במשפחה. זאת לא אותה ההוצאה כמו על ילד אחד. בכמה קונים עגלה? כל הזמן מנפנפים לנו בעגלה הזאת, שקונים לילד הראשון. כמה עולה עגלה? כמה עולה עריסה? כל הזמן אומרים: ההוצאות על הילד הראשון הן גדולות מאוד. לכן, היה היגיון סביר ביותר בהתערבות הממשלה בקצבאות הילדים, כדי לתת חיות לאותם אנשים. תאמינו לי, אתמול עשיתי יום כיף עם הילדים. נסענו לחרמון, שם אתה פוגש את כל עמך ישראל – יהודים חרדים, חילונים, כיפות סרוגות, מתנחלים, ערבים, דרוזים – את כולם פגשתי שם. אהלן בניזרי, אהלן בניזרי – ככה, עלא כיפאק. כולם באו אלי בטענה אחת – כי פגשתי שם בדרך כלל את המשפחות ברוכות הילדים – מישהו שם אמר לי: תגיד לי, שרון לקח לנו את הבית; ביבי לקח לנו את הלחם; עד מתי? ריבונו של עולם, תעשו משהו. ובדיוק יצא לנו היום לדבר על זה בהצעת האי-אמון. מגלי והבה (הליכוד): היו צריכים להגיע לחרמון בשביל להגיד לך. שלמה בניזרי (ש"ס): כן, אתה רואה. מגלי והבה (הליכוד): - - - כניסה - - - שלמה בניזרי (ש"ס): לא נכון. מגיעות קבוצות. גם את הכיף הזה של 30 ש"ח, של אחיך הדרוזים, אתה מונע מהם? בחייך, 30 ש"ח לעלות ברכבל, אל תעשה מזה עניין. תן להם, מסכנים, את הקצת הזה. רבותי, התקציב הזה, שעוד מעט עומד להגיע אלינו, הוא חסר לב וחסר רחמנות. מי שזוכר, לפני חודשים מספר עמדתי פה וזעקתי, אמרתי: זה חסר לב וחסר רחמים. הבאתי גם מקור השראה לדברינו, במדרש לפסוק "כי כבד לב פרעה". המדרש מספר שפעם אחת מינה האריה את החמור לגבות מס בגשר שבכניסה ליער ולדאוג שכל מי שלא ירצה לשלם – יטופל. ובאמת, הגיע לשם האריה עצמו, והחמור תבע ממנו שישלם מס. אמר לו האריה: תגיד, אתה השתגעת? אתה תובע ממני מס? אמר לו החמור: כן, אם לא תשלם, לא תיכנס. כעס עליו האריה וטרף אותו. אמר האריה: לא אוכל אותו מייד. קרא לשועל ואמר לו: שמע, תחלק אותו לחלקים-חלקים, כדי שאבוא ואראה כל איבר. טוב, השועל חילק את החמור, ראה את לבו של החמור וחמד אותו. בא האריה לאכול את החמור, ראה אותו מנותח לנתחיו, והנה חסר לו הלב. שאל את השועל: איפה הלב? אמר לו השועל: אדוני המלך, לא היה לו לב. איך יכול להיות - שאל האריה - איך יכול להיות חמור בלי לב? לא יכול להיות. אמר לו השועל: אדוני, לא היה לו לב, אני אומר לך. אמר האריה: אין דבר כזה. אמר השועל: לא היה לו לב. שאל האריה את השועל: איך אתה מסביר את זה? אמר לו השועל: אדוני, אם היה לו לב הוא היה עושה לך את מה שהוא עשה? את זה אומרים רבותינו על הפסוק "כי כבד לב פרעה". מה זה "כי כבד"? הלב של פרעה כבר הפך כבד. אם היה לו לב הוא היה חוטף את כל המכות האלה? הרי יש קצת היגיון בדברים. רבותי, אלה הדברים שאמרתי פה לפני חודשים מספר - - אילן שלגי (שינוי): כבר שמענו מדרשים משכנעים יותר. שלמה בניזרי (ש"ס): - - והנה, בשבוע שעבר, או לפני שבועיים, קם ראש ממשלתנו – שאני אף פעם לא מאמין לאף מלה שלו – ואמר דבר מעניין מאוד: התקציב הזה, אין בו חמלה. הוא חסר לב. ישתבח שמו לעד, הנה מלאך שעל-כורחו עונה אמן. הוא עצמו אומר שהתקציב הזה חסר חמלה וחסר לב. מה הצביעות הזאת? ראש הממשלה – רגע, אני רק רוצה להבין, אתה לא ראש הממשלה שאחראי לשר האוצר? אתה לא אחראי לממשלה? התקציב אינו מובא לידיעתך? אין דיון לפני שהוא מובא לממשלה, ואין דיון בממשלה, ואין דיון פה, במליאה, ואתה לא יושב פה ומדרבן את כל האנשים להצביע על אותו תקציב? פתאום נזכרת שאין בו לב ואין בו חמלה, כאשר אתה רוצה להפיל קצת רפש ובוץ בכיוון של ביבי? אה, פתאום אין בו לב. היו"ר ראובן ריבלין: מה שרואים בתוכנית אחת – לא חייבים לראות בתוכנית אחרת. שלמה בניזרי (ש"ס): כן. פתאום. הרי אנחנו מדברים על אותו תקציב. הוא מנהל אתנו משא-ומתן להיכנס לקואליציה ולהצביע בעד התקציב, ואנחנו זועקים לו חודשים – מזמן היינו יכולים להיות אתו בממשלה – תן קצבאות לילדים, תן להם; זה לא שלנו, זה של ערבים, של דרוזים, של כל תושבי מדינת ישראל. מה הצביעות הזאת של ראש הממשלה? אצלו הכול ססמאות, הכול צרכים פוליטיים. אכפת לו, אתם חושבים, מאותם עניים? מאותם חלשים? מאותם מסכנים? הוא לא רואה אף אחד בכלל. הוא מזכיר לי את האדם שבא אל החפץ-חיים ואמר לו: כבוד הרב, ברכני שאצליח בעסקי. אמר לו הרב: אני מקווה שתמשיך לתרום גם כשתהיה איש עשיר. הלך והתחיל להסתחרר. יום אחד הגיע הרב לאותה עיירה ושמע שהתלמיד שלו קמצן. הוא בא אליו ואמר לו: תגיד לי, זאת הברכה שבירכתי אותך ואתה נעשית כזה קמצן? אמר לו: כבוד הרב, אני לא מבין, נעשיתי עשיר יותר, אבל קמצן יותר, איך אתה מסביר את זה? אמר לו הרב: בוא אתי. לקח אותו אל החלון ושאל אותו: מה אתה רואה מעבר לשמשה? אמר לו: בני-אדם שהולכים ברחוב. לקח אותו הרב ואמר לו: תסתכל במראה, מה אתה רואה? אמר לו: אני רואה את עצמי. אמר לו: איך יכול להיות? זאת זכוכית וזאת זכוכית. איך אתה רואה פה את עצמך ופה את הרחוב? ענה לו: פה יש נייר כסף, שחוסם ולא נותן לך לראות את מה שמעבר לזכוכית. כך אמר לו הרב: כל זמן שלא היה לך כסף רב, דבר לא הסתיר ממך את האנשים. רבותי, זאת בדיוק הבעיה של ראש הממשלה. יש לו נייר כסף מול העיניים; יש לו נייר של אישיות, של הצרכים האישיים שלו. הוא לא רואה את העם ממטר. הוא לא מרגיש מהי דלות, מהו עוני, מהו מחסור. הוא מזכיר לי אותה ילדה עשירה – אתם יודעים, פעם, בבית-הספר – שנתנו לה לכתוב חיבור – לאבא שלה יש בית-חרושת – אמרו לה: תכתבי חיבור על חייה של משפחה ענייה. שימו לב איך היא כתבה את החיבור: היה היתה משפחה ענייה; האמא היתה ענייה; האבא היה עני; הילדים היו עניים; המשרת היה עני; הנהג היה עני; הגנן היה עני; הגננת היתה ענייה. בדיוק. אתם מבינים, בתפיסה של אדם עשיר – יש להם גננת, יש להם נהג, יש להם הכול. זאת כנראה ההסתכלות של ראש הממשלה ושריו על אנשים עניים שאין להם מה לאכול. ריבונו של עולם – היום בדיון בוועדת הכספים – מדינה שאומרת שאין לה כסף לעניים, נכון? אין לה כסף, לכן עם מי היא הולכת להיטיב? תיטיבו עם העניים. לא, עם העשירים ניטיב. היום שוב היה דיון בוועדת הכספים בנושא התקציב. שוב - - - היו"ר ראובן ריבלין: כמה זמן אדוני צריך? שלמה בניזרי (ש"ס): כמה דקות. תן לי, ככה, לספר כמה סיפורים לעם. היו"ר ראובן ריבלין: אדוני מקבל עוד שתי דקות. אם הוא רוצה לסיים, בבקשה. שלמה בניזרי (ש"ס): תודה. היום היה דיון בוועדת הכספים. ריבונו של עולם, על מה הדיון? שעות מתנהלים שם ויכוחים, אני מקווה שזה לא יעבור בתקציב – הורדת מס המעסיקים, שיפוי מעסיקים, אתם יודעים, הורדה מ-4.9% ל-3.4%. דהיינו, מדינת ישראל נותנת למעסיקים פרס של 3 מיליארדי ש"ח. ריבון העולמים, למה? מה הטענה? שזה ייצור. עידוד מקומות עבודה. אתם יודעים, כבר משנת 1986, כשהתחילו עם שיפוי המעסיקים הזה, כבר אז נתנה מדינת ישראל לאותם מעסיקים 130 מיליארד ש"ח. כמה מקומות עבודה זה הביא למדינת ישראל? כמה זה כבר היטיב עם אותם חלשים, חוץ מלהגדיל את כיסם של אותם עשירים? איפה ההיגיון? קצת שכל בממשלה הזאת. ראש הממשלה אמר: אין בתקציב לב, אין בו חמלה. אין גם שכל, תאמינו לי. נוסף על כל הצרות האלה ללכת ולתת לאותם עשירים שיש להם ויש להם? מדי שבוע מתפרסמים דוחות של הבנקים – זה הרוויח רק ברבעון ההוא כמעט חצי מיליארד, ו"פלאפון" הרוויחה מיליארד, ו"סלקום" הרוויחה פה, וזה הרוויח פה. מיליארדים על מיליארדים, ואותם אנשים שמחפשים את 100–200 הש"ח, הממשלה לא מוצאת את הכסף בשבילם. המדינה גבתה מהם את כל המיליארדים, ומה היא עשתה בהם? נתנה אותם לעשירים – בשיפוי; ונתנה אותם למי? לפלסטינים. בדמות מה? בדמות תוכנית ההתנתקות. 6.5 מיליארדי ש"ח. מאיפה תביא מדינת ישראל את הכסף? הרי אמרתם שאין פריצה בתקציב. האם זה לא על חשבון אותו כסף שלקחתם מהעניים? לוקחים מכיס אחד של העני ומעבירים אותו? זאת כבר רשעות. זאת כבר לא מדיניות. רק מלה אחת יש לי לומר על כל הדברים האלה – רשעות. לסיום, יש לי הצעה לתת לכם. אדוני השר שטרית, ידידי הטוב, אני לא בא אליך בטענה, אתה גדלת, כמונו, באותם מקומות של חוסר. אתה יודע מה הגמרא אומרת? קריאה: - - - שלמה בניזרי (ש"ס): הוא מתכחש. עזוב, עוד מעט הוא יגיד. הגמרא אומרת: "אגרא דתעניתא צדקתא". אתה יודע מה זה? השכר על כך שאדם עושה תענית הוא הצדקה שהוא נותן לאחר מכן. לא מובן? אדם הולך, עושה תענית, מכחיש את בשרו, לא אוכל, כל היום בתענית. אתה יודע מה השכר שלו? שבסוף הוא נותן צדקה. איך יכול להיות? השכר הוא על התענית שהוא התענה, לא? אלא מסבירים רבותינו ואומרים כך: אדם שעושה תענית – כל זמן שלא עשה תענית, אתה יודע, הוא לא מבין מה זה עוני, הוא לא מבין מה זה רעב, הוא לא מרגיש מה זה חוסר. אבל כאשר הוא עושה את התענית, ובאותו יום הוא אינו אוכל, הוא מרגיש סוף-סוף מה זה רעב; בסוף התענית, וואללה, הוא ייתן צדקה, תאמין לי, ביד רחבה. "אגרא דתעניתא צדקתא". אני מציע לממשלה הזאת – אולי, אדוני היושב-ראש, נציע את זה – יום אחד של תענית בכנסת, או יומיים. יסגרו פה את המזנון, יסגרו את הבורקסים בממשלה, ואף אחד מאתנו לא יאכל יום או יומיים. גם ראש הממשלה. נראה מה יהיו תחושותיו כלפי העם, כלפי אותם רעבים. אולי סוף-סוף, אם הוא יעשה תענית - - - היו"ר ראובן ריבלין: אין מעמידים בפני הציבור גזירה שהוא אינו יכול לעמוד בה. שלמה בניזרי (ש"ס): הייתי מציע לכם, באמת, אם אינכם מסוגלים להרגיש מצוקות של אחרים, בואו תחושו את זה על בשרכם. תאמינו לי, אולי תקבלו קצת חמלה. ואני מבקש ממך, אדוני השר, אל תזכיר לי עוונות ראשונים. הייתם פעם בממשלות, אל תזכיר לי עוד פעם דוח שהוזמן. זה דוח של יוניצ"ף, לא שלי, עם כל הכבוד. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת שלמה בניזרי. אני מזמין את אדוני השר. בטרם יעלה השר, בשם כל חברי הכנסת וחברותיה אנחנו מבקשים לברך את משפחת זאב, שאתמול השיאו את בתם, ואבי הכלה נמצא פה אתנו, כמובן, ואינו מזניח אפילו יום אחד של עבודת הכנסת, גם בימי שמחה ומשתה. על כך נאמר, יצא חתן מחופתו ואבי הכלה מחופת בתו. בבקשה. שר התחבורה מאיר שטרית: מזל טוב לנסים זאב ולמשפחתו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לומר לחבר הכנסת בניזרי, אני צם שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, בתענית אסתר ובתשעה באב. זה קבוע, כבר עשרות שנים. אז תענית היא לא הדבר היחיד שממנו אתה לומד. אני חושב שאורח החיים של אדם במשך שנים נותן לך את האיזונים המתאימים. ראשית, ברשותך, אני רוצה להתייחס לדוח שבגללו אתה מגיש את הצעת האי-אמון, לדוח שפרסם יוניצ"ף וערך ארגון ה-OECD, שמתבסס על מסד הנתונים של פרויקט לוקסמבורג, שגם ישראל היתה שותפה לו. שיטת מדידת העוני המשמשת במחקר הזה היא יחסית, כמו בישראל – 50% מכלל ההכנסה הפנויה החציונית לנפש, ואולם סולם השקילות, זאת אומרת, ההתחשבות בגודל המשפחה, שונה מזה שבישראל. חשוב לציין שישראל אינה נכללת במחקר שהתפרסם. עיבוד עצמאי של מינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי מראה שבחישוב – אילו היו מחשבים לפי השיטה הזאת, של יוניצ"ף, שיעור הילדים העניים לפי סולם השקילות של OECD – תחולת העוני בקרב הילדים בישראל היתה 22%, ואילו לפי סולם השקילות של ישראל – מה שפרסם המוסד לביטוח לאומי – תחולת העוני בקרב הילדים בישראל היא 30%. זאת אומרת, ישראל לא מנסה לדחוק את הבעיה לפינה או להעלים את הנתונים. להיפך. לפי הסולם הזה, של OECD, מצבה של ישראל טוב יותר מאשר לפי הנתונים שמפרסם המוסד לביטוח לאומי. היו"ר ראובן ריבלין: מצבה טוב יותר בכלל העולם, אבל טוב פחות בכלל ישראל. שר התחבורה מאיר שטרית: אם אתה לא מתחשב בגודל המשפחה – זה מה שה-OECD עשו – בישראל המצב מבחינת העוני של הילדים הוא טוב יותר. מאחר שאנחנו כן מביאים בחשבון את גודל המשפחה, בישראל מחמירים, ואצלנו – או לפי הסולם הישראלי – יש לנו יותר עוני בקרב הילדים מאשר לפי הסולם של אותו מחקר של יוניצ"ף. אין ספק שחלק גדול מהגורמים ומנתוני העוני ששוררים בישראל נעוצים במדיניות הקצבאות ששררה עד לשנים האחרונות. מדיניות זו גרמה במקרים רבים לעידוד אוכלוסיות לא מעטות שהיו יכולות להשתתף במעגל העבודה להסתמך על קבלת קצבאות, וכך הוציאה אותן ממעגל העבודה ולכדה אותן במלכודת של עוני. כל דוחות העוני האחרונים מראים שיש קשר ברור בין הימצאות במעגל העבודה לבין תחולת העוני. למשל, הדוחות מראים שבמשפחות שבהן יש שני מפרנסים תחולת העוני היא כמעט אפס – כמעט אין שם עוני; במשפחות שיש בהן מפרנס אחד תחולת העוני גבוהה יותר; במשפחות שאין בהן אף מפרנס תחולת העוני גדולה הרבה יותר - - - שלמה בניזרי (ש"ס): 40% מכלל האנשים, שר התחבורה מאיר שטרית: אני מגיע לזה. בעניין זה אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת בניזרי, כמי שבא משם – אני בא ממשפחה לא עשירה; אני בא ממשפחה ענייה, ואם אני עומד לפניך כיום הזה ומדבר אתך כשר בממשלה, זה רק בגלל דבר אחד, שאף פעם לא הסכמתי ולא השלמתי עם המצב שלי, וגם משפחתי לא השלימה עם המצב שלי, ולכן לא התביישתי ללכת לעבודה – לא אני ולא ההורים שלי – כדי להמשיך ללמוד ולהתחרות כשווה בין שווים - - - היו"ר ראובן ריבלין: ספר איך עבדת כשלמדת. שר התחבורה מאיר שטרית: אני רוצה לומר לחבר הכנסת בניזרי – הוא יודע על זה, אני חושב – מגיל 12 הייתי חוזר מבית-הספר, אחרי הלימודים, הולך לפרדס, עובד ארבע שעות בכל ערב, ואז הייתי מכין את שיעורי הבית, כי לא היה להורים כסף לשלם את שכר הלימוד - - שלמה בניזרי (ש"ס): כמוני כמוך. שר השר התחבורה מאיר שטרית: - - ואז היה צריך לשלם בתיכון שכר לימוד. זה לא היה חינם. הברירה שלי היתה לא ללמוד, ללכת לעבוד במקום ללמוד, כפי שחברי עשו - - עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אתה לא היחיד. שר התחבורה מאיר שטרית: - - ואני חושב שהעובדה שיכולתי לעבוד ולממן את הלימודים שלי אפשרה לי לסיים את הלימודים בתיכון ואחר כך ללכת לאוניברסיטה ולעבוד במשך כל תקופת הלימודים, כל הזמן, כדי לסיים את הלימודים באוניברסיטה ולהתחרות מול כולם, כשווה בין שווים. לכן יכולתי להתחרות על עבודה מכניסה יותר, על ג'וב טוב יותר. זה ברור. לכן, בעיני, חבר הכנסת בניזרי, הפתרון לעוני הוא לא קצבאות, ואתה יודע את זה. כך אני מאמין בכל לבי. הפתרון לעוני הוא - - - היו"ר ראובן ריבלין: חינוך. שר התחבורה מאיר שטרית: בדיוק. הפתרון האמיתי לעוני הוא מתן הזדמנות אמיתית לילדים להגיע למקסימום הפוטנציאל שלהם, באמצעות מערכת החינוך. יעקב מרגי (ש"ס): 200,000 מקומות עבודה ייתנו פתרונות. שר התחבורה מאיר שטרית: רגע, גם היום יש מקומות עבודה, ורבים אינם רוצים לעבוד. צריך לומר את זה גלויות, חברים. עובדה שעובדים אצלנו 300,000 עובדים זרים. זאת עובדה, ואנשים אחרים לא רוצים לעבוד. מה הבעיה? למה הבעיה מציקה – ואגב, גם לה נתתי פתרון, ויעיד היושב-ראש, שאז לא היה חבר הכנסת; הייתי לפניו. הנאום הראשון שלי בכנסת, אני מזמין אותך להסתכל בפרוטוקול של הכנסת, 17 ביולי 1981 – הנאום הראשון שלי בכנסת עסק בדיוק בנקודה הזאת. מה שמטריד אותי הוא שאנשים שעובדים נמצאים מתחת לקו העוני. זה מטריד אותי. אני חושב שחייבים לשנות את זה, והשינוי האמיתי של זה יכול להיות באמצעות המנגנון שאני מציע פה פעם אחר פעם, מאז הנאום הראשון שלי בכנסת - מס הכנסה שלילי. ביום שבו יהיה אפשר להפעיל מנגנון של מס הכנסה שלילי ולבטל את כל סוגי הפטור ממס הכנסה, כי כידוע לך היום המדינה נותנת פטור ממס הכנסה לקבוצות שונות, שהשנה מגיע ל-27 מיליארד ש"ח בשנה - ביטול הפטורים הללו והחלת מס הכנסה שלילי, היוצר מצב שבו כל מי שעובד יכול לפרנס את משפחתו בכבוד ולספק לה את הצרכים המינימליים בכבוד, מה שז'בוטינסקי קרא לו פעם, אדוני היושב-ראש, חמשת המ"מים. מורה – חינוך; מזון; מלבוש; מרפא – בריאות, ומעון – דיור. חמשת המ"מים. אילו יכולנו לחשב את חמשת המ"מים האלה לנפש, ולהבטיח שלאדם שעובד תמיד תהיה ההכנסה המינימלית הדרושה לו כדי לקיים את משפחתו בכבוד, לא היה משנה מי אתה, באיזו עבודה אתה עובד, כמה ילדים יש לך, תמיד היית יכול לקיים את משפחתך בכבוד. ויכולתי אז לבוא ולהגיד – תסכים אתי, חבר הכנסת בניזרי, שהיה לי גם העוז המוסרי, לי ולך, ואתה אמרת את זה לא פעם אחת בהיותך שר הרווחה – לאנשים: אדוני, אם אתה בריא, אתה חייב לעבוד. אם אתה לא בריא - חולה, נכה - תקבל קצבה באותו סדר-גודל; אבל אם אתה בריא, אתה חייב לעבוד. אתה לא תשב בבית ותקבל קצבה. קודם כול תלך לעבודה. זה מה שעשו ההורים שלי, זה מה שעשו ההורים שלך, זה מה שעשו ההורים של רבים מהנמצאים פה, כי היו מוכרחים לעבוד, לא היתה שום אלטרנטיבה. לכן, באורח פרדוקסלי, בתקופה הקשה ביותר למדינת ישראל, כשהתקציבים היו כל כך מצומצמים ולא היתה למדינה היכולת לתת תשובות בלא הקצבאות, והקצבאות היו כמעט אפס, תחולת העוני היתה נמוכה יותר. כי אנשים עבדו – לא היתה להם ברירה. לצערי, אנחנו חיים במדינת רווחה עם יד רכה על ההדק. ואתה זוכר, חבר הכנסת בניזרי, שערכתי מסיבת עיתונאים והסברתי מה קורה במוסד לביטוח לאומי. שמו אותי על ספסל הנאשמים, כי אומרים: מה אתה דורש מאנשים להתייצב? עכשיו בכל שני וחמישי אתה רואה בעיתונים כתבות גדולות על ההונאות הענקיות, תעשיית ההונאות במוסד לביטוח לאומי - - - שלמה בניזרי (ש"ס): אני נלחמתי נגד זה. שר התחבורה מאיר שטרית: אתה צודק, אתה היית מאלה שנלחמו. אתה צודק במאה אחוז. שלמה בניזרי (ש"ס): מה, כולם רמאים, אני הקמתי את היחידה. שר התחבורה מאיר שטרית: חבר הכנסת בניזרי, להיפך, חלילה וחס, אני אומר, דווקא בגלל אלה שמרמים את המוסד לביטוח לאומי, אילו יכולנו להוריד אותם מהמפה של קבלת הקצבאות, בכסף שהיינו חוסכים היינו יכולים לתת הרבה יותר למי שזקוק. תגיד לי אתה, למה המוסד לביטוח לאומי צריך לשלם קצבאות ל-12,000 נשים פלסטיניות שחיות בשכם ובחברון, שמרכז חייהן שם, ול-112,000 הילדים שלהן? שמעת פעם על אמא מוסלמית חד-הורית שיולדת ילד בכל שנה? אני לא שמעתי; גם המוסלמים לא שמעו, אבל מדינת ישראל משלמת קצבאות ילדים כאמור ל-12,000 נשים חד-הוריות פלסטיניות שחיות בשכם ובחברון ול-112,000 הילדים שלהן. זה נורמלי בעיניך? רק זה מיליארד ש"ח בשנה. למה צריך לשלם את זה? אמרתי, והושיבו אותי על ספסל הנאשמים - מדוע אני מעלה את בעיות הביטוח הלאומי. זבולון אורלב, שהיה שר הרווחה, פתאום לא יודע. יבדוק, יראה. חבר הכנסת בניזרי, אני מאמין באמרה שעניי עירך קודמים תמיד, ואני באמת חושב שצריך לטפל בעוני מכל הלב ובכל הרצינות, לא במס שפתיים. בעיני, חלוקת קצבאות היא הדרך הקלה ביותר לנסות לשנות את הנתונים בסטטיסטיקה. זה לא טיפול אמיתי בעוני. מי שהיה עני נשאר עני. שלמה בניזרי (ש"ס): תקרא את הדוח. בכל מדינות העולם כותבים בפירוש, שהשתתפות הממשלה מורידה. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מסכים. אני זוכר את התקופה של אורה נמיר כשרת העבודה והרווחה בממשלת רבין. תחולת העוני עלתה. לפי דוח הביטוח הלאומי ראו שהולך לעלות העוני. מה עשתה אורה נמיר? היא הביאה לכנסת הצעה להעלות את הקצבאות, כדי להוריד את תחולת העוני. זה נראה לך נורמלי? הרי זה סתם תיקון מלאכותי. ודאי שאם אתה מוסיף קצבאות אתה מוריד את תחולת העוני. השאלה היא אם זה פתרון. אני אומר שלא. לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה נוקטת מדיניות כדי לצמצם את ממדי העוני על-ידי צמצום ממדי האבטלה ויצירת מקומות עבודה למשפחות עם ילדים; הפעלת תוכנית להשבת נתמכים למעגל העבודה – תוכנית ויסקונסין, שאתה יזמת אותה בהתחלה וסוף-סוף היא יצאה לדרך – אכיפת חוק שכר המינימום, ובמקביל תוכנית לתמרוץ עובדים בשכר נמוך. כאמור, לדעתי, צריך לקבוע מס הכנסה שלילי, אחרת זה לא יקרה בצורה רצינית – הורדת נטל המס לבעלי שכר נמוך ב-2004, במסגרת הרפורמה במס הכנסה; השקעה מוגבלת בצרכים הבסיסיים של ילדים במסגרות חינוך, בריאות ורווחה על-ידי שיפור שירותים ועזרה לאוכלוסייה, כמו השלמת קצבאות למקבלי השלמת הכנסה, הרחבת מפעל ההזנה לכל אלה שבאים למפעל יום חינוך ארוך, הגדלת סיוע למשפחות עולים ועוד. ברור, זה לא מספיק. הטיפול צריך להיות יותר רציני, יותר מהודק, בלי לתת למי שלא מגיע לו, תוך כדי דרישה שאנשים יצאו לעבוד. אם זה יקרה – חכמים אמרו שאף פעם לא יחדלו עניים מן הארץ, אבל מוטב שיהיו מעט ככל האפשר. תודה, אדוני. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאוד מודה לשר מאיר שטרית, שר התחבורה, שהיה כאן כשר המקשר. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים בדיון הכללי על הצעות האי-אמון כדיון משולב. הדברת הראשונה - נציגת סיעת שינוי, חברת הכנסת אראלה גולן. חמש דקות. אחריה – חבר הכנסת מגלי והבה. אדוני שר התחבורה, אחד השרים יצטרך להישאר פה, כי אם לא יהיה שר ניאלץ להפסיק את הישיבה עד אשר יגיע מישהו מהממשלה. אראלה גולן (שינוי): אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני מצטערת על קולי המצונן, אבל אני מוכרחה להגיד שיש לי מזל גדול, כי אני יכולה לרכוש תרופות, לי יש תנור חימום בבית ואני אפילו לא ילדה. אני לא מרגישה שום כבוד היום שאני עומדת כאן על הבמה, אלא רק עצב ובושה על כך שאני צריכה להגן על ילדים, ילדים רעבים, במדינה שבה רמת ההיי-טק היא מהגבוהות בעולם, במדינה שבה מעבדות החלל הן מהמפוארות ביותר, במדינה שרק השנה קיבלה שני פרסי נובל, והיא מפקירה את דור העתיד שלה, את ההון האנושי. איפה החמלה? הרי מדובר בארץ חמדת אבות, לאן נעלמו לנו כל התקוות? הידיעות על הגידול בעוני הצטרפו השבוע גם לכותרות על הזנחת הקשישים ועל סל התרופות הכל-כך לא צודק. מבחינתי, ההבדל בין הקשישים לילדים הוא, שאנחנו גוזלים מהקשישים את התקווה בסוף חייהם, בעוד מהילדים אנחנו גוזלים את התקווה בתחילת חייהם. איפה ההבטחה שנתנו להם כשהם נולדו? איפה העתיד שהבטחנו להם? דוח יוניצ"ף לשנת 2005, כפי שנאמר כאן, בדק כמה מדינות. נכון שמדינת ישראל לא נבדקה, ולפי שיטות המדידה של הביטוח הלאומי הסיקו מסקנות שבעצם ישראל בשנה הזאת – קרוב לשליש מהילדים שלה הם ילדים עניים, 31% ילדים עניים לעומת רק 2.4% בדנמרק. בארצות-הברית, מעוז הקפיטליזם, רק 22%, באיטליה - 17%, ואפילו מקסיקו, שוודאי נופלת מישראל בתחומים רבים – יש בה 28% בלבד. יותר מזה, הדוח אומר שהשקעה נכונה וממוקדת במשפחות עם ילדים ומדיניות נכונה יותר – מה שהמדינה שלנו לא נוקטת – יכולות להוריד את שיעור העוני. ארצות-הברית, למשל, הורידה בשנה האחרונה את שיעור הילדים העניים בה ב-5%, הונגריה הורידה אותו ב- 14%, ואפילו יוון, השכנה שלנו, הורידה ב-6%. כלומר, על-ידי התערבות נבונה ניתן להוריד את העוני ולהגדיל את רווחת האזרח. אבל בישראל כנראה שופכים את התינוק עם המים, על כל המשמעויות שיש במשפט הזה. מצד אחד אנו קוראים שישראל יצאה מהמיתון, וזה יכול להיות נכון באזורים מסוימים, אבל באזורים שיש בהם אבטלה היא רק העמיקה והשנה נוספו 32 יישובים שהצטרפו למעגל האבטלה העמוקה. הצטרפו 40,000 ילדים למעגל העוני, והיום אנחנו מדברים על 600,000 ילדים עניים שנמצאים כאן. כאשר מדובר בפריפריה, האחוזים הרבה יותר גדולים. שיעור האבטלה שם מגיע ל-40% אפילו. רק אתמול פורסמו נתונים נוספים בקשר לילדים בסיכון. יש בישראל 350,000 ילדים בסיכון. כידוע, ילדים החיים בעוני מועדים יותר להיות בסיכון, הם נתונים להזנחה, להתעללות, לפעילות עבריינית ולשימוש בסמים. כיצד הפכנו לחברה כזאת? כשמדובר על העוני, לא מדובר על עוני מהסוג שהכרנו או שקראנו עליו בספרות מהמאה ה-19, על מחסור פיזי במזון. מדובר על תזונה לקויה, מדובר על אי-קבלת טיפול רפואי או תרופות, ומדובר אפילו על ילדים שלא מגיעים לבית-הספר, משום שאין להם כסף לנסיעות. כמובן, מדובר על ילדים שלא יכולים ללכת לסרט, לא יכולים ללכת לחוג. מדובר על משפחות שבסך הכול חיות מ-1,300 שקלים לחודש ומתביישות – חלק מהן לפחות – להתדפק על שערי בתי-התמחוי. לפי האמנה לזכויות הילד, שישראל חתומה עליה, זכותו של כל ילד לחיות במציאות שבה הוא יכול להתפתח ולגדול בבטחה. לפי הגדרת האו"ם, עוני אינו רק חסך חומרי, אלא מדובר בחסר תרבותי וחברתי וכל דבר המונע מאדם להגשים את הפוטנציאל הגלום בו. זאת פגיעה בהתפתחות המנטלית, הרגשית והפיזית. הנזק הנגרם הוא לשנים רבות, ודור של ילדים כאלה יהיה בעתיד נטל גדול על החברה. מעל דוכן זה אני מאשימה את ממשלת ישראל, שמושכת את ידיה מאחריות לאזרחיה, הצעירים והבוגרים. לא מדובר כאן בבעיה תקציבית בלבד, מדובר בסדרי עדיפויות. הילדים האלה הם הביטחון שלנו, הם הכלכלה שלנו, הם פרסי הנובל שלנו והם העתיד שלנו. מדינה שמתפארת כל כך בהישגים טכנולוגיים, לא יכולה לגרום לאזרחים להתקשות להתפרנס. מדינה כזאת אינה יכולה להתנהל על בסיס של שיקולים כלכליים בלבד. יש שיקולים נוספים שמדברים על רווחת האזרח ואיכות חייו. יש אמצעים שונים שמאפשרים לעזור לרווחת האזרח. אני לא מתנגדת להגדלת קצבאות הילדים, אבל הייתי שמחה אם חלק מהקצבה יועבר למעין קרן השתלמות אשר תיועד ללימודים בעתיד של אותם ילדים. אפשר להכיר במעונות-יום ובמטפלות כהוצאה מוכרת למס, ואז נשים תוכלנה להצטרף למעגל העבודה. אפשר לעודד את הסטודנטים על-ידי הלוואות לטווח ארוך. הם בעצם העתיד שלנו, הם יוציאו אותנו מהאבטלה שאנחנו שקועים בה. גידול בשיעור הילדים העניים הוא תעודת עניות למדינה, המראה כי מדיניות הממשלה עד עתה כושלת ומחייבת את מסירת המפתחות להנהגה אחראית יותר, המשקיעה בהון האנושי, החושבת לא רק על חיים בשלום וביטחון אלא גם על חיים בכבוד, על מציאות שבה יש לכל אזרח זכות לבחור בעתיד המתאים לו. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחברת הכנסת אראלה גולן. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. גם לך יהיו חמש דקות. מגלי והבה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, שוב אנחנו בריטואל השבועי של הצעות אי-אמון. כשאתה רואה את הכותרות של הצעות האי-אמון, אתה מזדהה; כאזרח אתה שואל את עצמך: האם אני במציאות או בהצגה לא מציאותית? היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: גם אם אתה לא בממשלה? מגלי והבה (הליכוד): גם אם אתה לא בממשלה אתה שואל את עצמך את השאלות האלה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: לא, אני שואל, תבהיר לציבור. מגלי והבה (הליכוד): אני אבהיר. כשאנחנו אומרים שהפגיעה במערכת החינוך היא בתלמידים מאוכלוסיות חלשות, מי ששומע את זה אומר: מה קרה, הרי מערכת החינוך במשך שנה שלמה נלחמת במהפכה של דוח-דברת, וכל מטרת המהפכה הזאת היא להיטיב עם התלמידים ועם החינוך בישראל. היא עומדת על כל העקרונות, של תקציב המיועד למהפכה הזאת, שתיטיב עם האוכלוסייה ועם התלמידים; היא עושה הכול על מנת שהדברים יצאו לפועל. באים ואומרים - מי אומר? אנשים שמתעסקים בחינוך, חברת הכנסת גילה פינקלשטיין חברת ועדת החינוך. גם אני חבר בוועדת החינוך, ואנחנו מקבלים את הנתונים, מקבלים את החומר - שמענו את הנתונים של שרת החינוך שאומרת, בנושא המלגות, בשנת 1998 היה סכום של כ-10 מיליוני שקלים, והיא הגדילה אותו והיום הוא 26 מיליון שקלים. זה אומר שאנחנו לא מנסים להקשות אלא מנסים להקל. אני בטוח שאותן ועדות, שאני מכיר חלק מהן, ששם מטפלים במלגות לסטודנטים, מביאות בחשבון את המצב הסוציו-אקונומי של התלמידים. כאבא לסטודנטית אני יודע שהם ערים לכך. מי שמשתכר ויש לו משכורת, לא נותנים לו את האפשרות לקבל. בצדק, אני טוען שצריך לסייע לאותם סטודנטים, לאותם תלמידים הזקוקים לסיוע. אבל להשמיץ ולהגיד דברים על מנת לסמן v - הצענו אי-אמון, בשביל מה, בשביל להגיד שאנחנו קיימים? אז בואו נדון בדברים חשובים ורציניים יותר. אני מברך, גברתי השרה, בנושא ההזדמנות השנייה שניתנה לתלמידים החלשים, שחיכו עד גמר התיכון ורק אז מתחילים לסייע להם לקבל את הבגרויות. היום, אם הוועדה מאתרת אותם תלמידים היא אומרת להם: אתם שווים כמו כולם, נותנים לכם כיתה מיוחדת, סיוע בית-ספרי, על מנת שיגיעו לקו הסיום. זאת פגיעה בחינוך? זאת פגיעה ברמת התלמידים? כשאנחנו שומעים את הדברים האלה אנחנו מתפלאים - למה בכל שבוע אותו ריטואל של אי-אמון? אחר כך אני שומע את חברתי משינוי, שמתייחסת, מביאה נתונים, מביאה מספרים ואומרת שצריך לבחור בהנהגה אחרת. הרי רק לפני חודשיים הם היו שותפים לקואליציה, עד הרגע האחרון הם נלחמו כדי לא לעזוב את הממשלה הזאת, ועזבו אותה. עדיין הם מנסים לתווך בין אחרים שלא יעזבו את הממשלה הזאת. אז תהיו רציניים כשאתם מציעים הצעות. נכון, אנחנו יודעים שמצב המשק לא קל. אנחנו יודעים שעברנו שנתיים קשות מאוד. אנחנו יודעים שהרפורמה הכלכלית, אם לא היתה מתבצעת באחריות כממשלה - ולהגיע מצמיחה שלילית של 1.5%, לצמיחה חיובית של 4.5%. יושב כאן שר האוצר לשעבר, שאנחנו לומדים את משנתו הכלכלית בוועדת הכספים - אנחנו יודעים כמה חשובה המהפכה הזאת על מנת להציל את המשק. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. מגלי והבה (הליכוד): אז לכל אלה שמביאים לנו הצעות אי-אמון אני רוצה לומר, שלפני שהם מביאים הצעות כאלה יחשבו היטב על אילו נושאים ידברו. אני קורא לדחות את ההצעות האלה. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט, בשם סיעת העבודה - גם לך, אדוני, חמש דקות. בבקשה. אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכיוון שאני חבר בקואליציה, קטע התמיכה שלי בממשלה בהצעת אי-אמון יהיה בדיוק עשר שניות. אני אגיד שאני תומך בממשלה מתוך תקווה שתהליך ההתנתקות יבוצע ככתבו וכלשונו ובסוף חודש ספטמבר נימצא במצב שבו לא נהיה עוד ברצועת-עזה, כל היישובים היהודיים יפונו מחבל-קטיף וגם אותם ארבעה יישובים בצפון השומרון. זאת תמיכתי בממשלה. אני תומך בממשלה בגלל העניין הזה. כאן אני שם נקודה. אני רוצה להתייחס לשני דברים, שבעיני הם שליליים. אחד קרה אתמול בוועדת השרים לענייני חקיקה, ואחד מתייחס - - - היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: חבר הכנסת בייגה שוחט, רק שנייה, תרשה לי להודיע הודעה. חברי הכנסת, אני מודיע שאין יותר דוברים במצב הקיים. יכול להיות שנצביע בתוך דקות ספורות - אם לא יבואו דוברי הסיעות. אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): 61 אין פה. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: לא חשוב, זה יחייב אותי לעלות לדוכן ולדבר עכשיו שעה. אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): אני רוצה להתייחס להחלטת ועדת השרים, שבה אישרו ברוב של תשעה שרים את הצעת החוק של שלושה חברי כנסת מסיעת הליכוד, שמכניסה פוליטיזציה עמוקה למנגנון הממשלתי. שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת: גם שרים מהעבודה, למה רק מהליכוד? אברהם בייגה שוחט (העבודה-מימד): אמרתי מציעי החוק. התמיכה של חיים רמון ראויה לכל גנאי בדיוק באותה מידה. זה מיסוד של מערכת שלא מתאימה למערכת השלטונית שלנו. ההצעה אומרת את הדבר הבא: מתחלף שר, חלק גדול מהפקידות, מאושיות היסוד של המשרד, הולך הביתה יחד עם השר. אנחנו כבר מכירים שרים שישבו חודש, חודשיים, שרת המשפטים בצדק אמרה בדיון: בשנתיים האחרונות הייתי שרה בשלושה משרדים. לכן, המשמעות של הצעת החוק הזאת היא כולה כדי להפר את מה ששאלה שרת החינוך, התרבות והספורט לפני כמה שנים: האם אנחנו שם כדי לעשות לכם ג'ובים? התשובה, גברתי שרת החינוך והתרבות, כן, זאת הצעת חוק כדי לעשות ג'ובים. אבל כשעושים ג'ובים ברמות נמוכות, ברמות כאלה ואחרות - מילא, חצי צרה. אבל כאשר לוקחים את השלד שעליו נשען המינהל הציבורי וקובעים שחלק גדול מהמינויים הם מינויים של נאמנויות לשר, גם ברמה המקצועית, אם שר עוזב את משרדו, מייד "הגמל" הולך ואחריו שיירה שלמה שמרוקנת, חבר הכנסת והבה, את כל האפשרות לנהל מערכת שלטונית נאותה - זה קיים במקום אחד. זה קיים לפחות בארצות-הברית. אבל בארצות-הברית - ויתקנו אותי יודעי דבר, נדמה שאולי פעם אחת קרה שהבחירות לא התקיימו כל ארבע שנים - הנשיא מכהן ארבע שנים, המשטר הוא נשיאותי, הצוות הוא מטעמו; הולך הנשיא אחרי ארבע או שמונה שנים, מתחלפים 4,000 איש, שבאופן פרופורציונלי למה שאצלנו, זה בערך 70 משרות. אצלנו מתחלפות הרבה יותר מ-70 משרות, אם לוקחים את הצוות סביב השר. לכן, ההצעה הזאת ראויה לכל גנאי. הנושא עלה היום בסיעת העבודה, ואני מקווה שהממשלה תשכיל לטפל בערעור שהוגש לפניה ולא תתמוך בהצעת החוק. הנושא השני מתייחס לתקציב, ואני רוצה לומר על כך שתיים-שלוש מלים. בתקציב המדינה החליט שר האוצר לחלק למעסיקים מתנה יקרה מפז, חבר הכנסת זאב. לא הרבה - 3 מיליארדי שקלים: מיליארד השנה, בשנה הבאה מיליארד נוסף, ובעוד שנתיים, ב-2007, מיליארד נוסף. 3 מיליארדי שקלים. זה כאשר בדיוני התקציב אנחנו רואים את הבעיות בחינוך, בבריאות, ברווחה, ואנחנו נמצאים במצב שבו יש החלטות בלתי סבירות בעליל. לכאורה זה בא לפצות את המעסיקים על כך שהם משלמים סכום נוסף לקרנות הפנסיה, אבל האמת היא שקבוצת התשלום לקרנות הפנסיה היא קטנה מאוד. זה רק לקופות הפנסיה הישנות, זה סכום של בערך 300 מיליון לשנה ולא מיליארד שקל לשנה. אנחנו נעשה כל מאמץ, אדוני היושב-ראש ורבותי חברי הכנסת, כדי לעקור את הים הזה של עשבים שוטים מתוך התקציב. אני יודע שיש לנו מחויבות לתקציב, אני מכבד הסכמים, אבל אני מקווה שאנחנו וחברים נוספים בקואליציה לא ניתן להחלטה כל כך גרועה להתקיים ולקבל כאן אישור בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת בייגה שוחט. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה, בשם סיעת ש"ס. לרשותך שלוש דקות. חברי הכנסת, אני מודיע שוב, אני עוד לא רואה במליאה דוברי סיעות נוספים. אם לא יהיו, נעבור להצבעה מייד עם סיום דבריו של חבר הכנסת אזולאי. תודה רבה. דוד אזולאי (ש"ס): יש לנו רוב. אפשר להתחיל. אני מוכן לוותר. אדוני היושב-ראש, כ-650,000 ילדים הולכים לישון רעבים ואין להם מה לאכול. הממשלה הזאת, לצערי הרב, משחקת בנשמות, בגורלות של משפחות, כאשר הילדים הפכו למטרד, ומשפחה ברוכת ילדים היא קללה. השלום והביטחון מתחילים בבית, בצלחת, ושום תוכנית מדינית לא תצלח אם ילד הולך לישון רעב ולאמא אין מה לתת לבנה לאכול. שר האוצר, ביבי, שהיה צריך לשמוע כאן את הדברים האלה היום ומשום-מה הטיל את זה על שר אחר, מתנתק מן המציאות ואינו מוכן לעשות שום שינויים, ושוב הוא מגיש לנו תקציב רע, תקציב אכזר, חסר חמלה, שיש בו פגיעה בילדים החלשים. לביבי חשובה ההפרטה, הדאגה לעשירי המדינה. ביבי והליכוד שכחו שזאת תנועה שחרתה על דגלה את הצדק החברתי, הסוציאלי, שזהו העיקרון השלישי בפנקס החבר הכחול שלה. רציתי להציע לראש הממשלה הצעה. אדוני ראש הממשלה, אני מציע שאולי תתפנה מעט מן הבעיות המדיניות והביטחוניות החשובות – אני לא מזלזל בהן, חלילה – ותקדיש מעט תשומת לב לשר האוצר ביבי, ותסביר לו כמה חשוב שלא להפקיר את הביטחון הסוציאלי ואת דור העתיד של המדינה. ללא שקט חברתי לא יהיה כל ערך לשום מהלך מדיני וביטחוני. הביטחון מתחיל, כפי שאמרתי קודם, בצלחת, בדיור, בבריאות. אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, איך אתם יכולים לישון בלילות כאשר ילד אחד הולך הביתה רעב ואמא צריכה לבחור בין תרופה לילד לבין פרוסת לחם? ממשלה שצירפה את מפלגת העבודה אך ורק בשביל נושא אחד - לא בשביל הילדים, לא בשביל החלשים, לא בשביל המובטלים - אך ורק בשביל להתנתק מארץ-ישראל, לשלוח את אלה שמסרו את עצמם במשך שנים רבות, מסרו את נפשם והתיישבו במקומות האלה בשליחות של הממשלה. בשביל זה הממשלה משקיעה את כל הכוחות, את כל המאמץ, אבל כאשר מדובר על ילדים רעבים, לצערי הרב, הדברים לא נראים ככה. לכן, אדוני היושב-ראש, הצעתי היא להצביע - - - היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: לסיום דבריך. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, לסיום דברי - אני מקבל, ראיתי את השעון. לסיום דברי, אני מציע להצביע אי-אמון, כדי להשתחרר מן העונש הזה שנקרא ממשלת שרון-ביבי. ביבי רע לילדים, שרון רע למדינה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אליעזר כהן מסיעת האיחוד הלאומי. גם לך יהיו שלוש דקות, אדוני; בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון, חבר הכנסת יצחק לוי, חבר הכנסת עסאם מח'ול, חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, לפי הסדר. בבקשה, חבר הכנסת כהן. אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עומדים פה מדי יום שני בהצעת אי-אמון ומוציאים שעות רבות בדיבורים על אי-אמון, ובסופו של דבר התוצאות ידועות. זה חודשים רבים מציעים הצעות אי-אמון, ושום דבר לא יוצא מזה. נואמים פה נאומים חוצבי להבות, כל אחד שעולה כאן נואם נאומים חוצבי להבות. ידידי חבר הכנסת יצחק לוי וידידי חברי הכנסת, במקום לנאום נאומים חוצבי להבות, נראה אותם בשבוע הבא בהצבעה על התקציב מצביעים נגד התקציב ומפילים את הממשלה הזאת. אם אתם כל כך לא אוהבים אותה וכל כך לא רוצים אותה, נראה אתכם ש"ס, נראה אתכם שינוי, נראה אתכם המפד"ל – האיחוד הלאומי בטח יצביע נגד הממשלה הזאת – נראה את הקבוצה מחברי הליכוד, שנשארו נאמני הליכוד - הקבוצה הקטנה הרצינית שנשארה בליכוד כחברי ליכוד אמיתיים, נראה אותם מצביעים נגד התקציב בשבוע הבא. במקום כל הדיבורים האלה אנחנו צריכים להתארגן, להתאחד ולהצביע נגד התקציב בשבוע הבא ולהפיל את הממשלה הזאת פעם אחת ולתמיד. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה לחבר הכנסת אליעזר כהן שגמר לפני תום הזמן. הוא לא ניצל את שלוש הדקות. חבר הכנסת חיים אורון - בבקשה, אדוני. חיים אורון (יחד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחת העילות להצעת האי-אמון היום היא הדוח הקשה שהתפרסם בשבוע שעבר על מצב העוני בקרב ילדי ישראל בהשוואה לשורה ארוכה של ארצות בעולם. אגב, ישראל לא נכללה בסקר המקורי, אבל המצב במדינת ישראל הולבש על נתוני הסקר, בהנחה שהפרמטרים שעל-פיהם הביטוח הלאומי בוחן את הנושא הזה זהים לפרמטרים שנבחנו על-ידי יוניצ"ף. התמונה הקשה היתה בשני מרכיבים, גברתי שרת החינוך: היא היתה בתוצאה - עוד שיא עולמי שיש לנו. אגב, זה מהשיאים העולמיים ששר האוצר לא רואה. הוא לא מכיר את הסקאלות האלה. זה גם כנראה לא יותר מדי מעסיק אותו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הוא גם לא בא. חיים אורון (יחד): מעבר למקסיקו, מעבר לארצות-הברית, בפערים עצומים מעבר לרוב ארצות אירופה. קודם כול, עוד מראה קשה מאוד הוצגה בפנינו. יש מי שהמראה הזאת מדירה שינה מעיניו, ויש מי שהמראה הזאת פשוט קבועה במתקן כזה שקיים לפעמים במכוניות ואפשר להסיט אותה, ואז לא רואים דרכה שום דבר. אבל, לטעמי, המרכיב היותר משמעותי בסקר הזה, חברי הכנסת, הוא העובדה שבתוך הסקר נמצאו נתונים על ארצות שבהם מצב הילדים מתחת לקו העוני - מה שנקרא האי-שוויון הכלכלי - הוא הרבה יותר גבוה מכפי שהוא בסופו של דבר. ממשלות מפעילות מערכות של התערבות, כן, גברתי השרה, מערכות של התערבות כדי להעלות ילדים מעל הסף הקשה הזה. ארצות "לא מפותחות" כמו שבדיה, מצליחות להעביר מ-18% ל-3%-4%, באמצעות כלים של התערבות. מה עושים במדינת ישראל, בעיקר בשלוש השנים האחרונות? עושים פעולה כפולה: האחת, המשק הישראלי מייצר את הפערים הגדולים ביותר בעולם. השנייה, ממשלת ישראל עוסקת באופן אינטנסיבי בריסוק כל הכלים שבאמצעותם ניתן היה להקטין את התופעות הללו של פערים חברתיים. אז מתקבלת התוצאה כפי שהיא מתקבלת בדוח הזה וכפי שהיא מתקבלת, גברתי השרה, בנתונים הקשים על פערים בחינוך, גם על הפערים הממוצעים ועוד יותר הפערים בין הקצוות. גם פה אנחנו בשיא עולמי. אלה התוצאות של המדיניות הזאת. לא ניתן להתמודד עם התוצאות הללו בלי שהמדיניות הזאת תשתנה מיסודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת אורון. חבר הכנסת יצחק לוי – בבקשה, אדוני, נציג המפד"ל עד לפני שבוע-שבועיים. אני לא יודע אם כבר התפלגתם ואיך נקראת הסיעה החדשה. יצחק לוי (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הנושא שאני רוצה לדבר עליו הוא הפגיעה של משרד החינוך בתלמידים החלשים, הנושא שסיעות האיחוד הלאומי והמפד"ל העלו כסיבה לאי-אמון. אני שמח ששרת החינוך נמצאת כאן, כי הדברים דורשים תשובה, דורשים עיון. דוח-דברת הונח ברעש גדול, כמהפכה גדולה בחינוך. אני חייב לומר לך, גברתי השרה, שראיתי בדוח-דברת שני חלקים: חלק אחד של החלטות סוגרות פערים וחלק אחד של החלטות שאינן סוגרות פערים. מאוד שמחתי על אותן החלטות שסוגרות פערים. יש כמה החלטות חשובות בדוח-דברת שמיועדות לכך, ואני מאוד מקווה שהממשלה תאפשר לך לבצע אותן. ההצעה החשובה ביותר בעיני היא ההצעה, שמגיל שלוש תהיה מערכת אחת של חינוך חינם. והנה, כמה זמן לאחר דוח-דברת, כאשר הדגל של הדוח הזה היה סגירת פערים, משרד החינוך מקבל החלטה שהיא בעיני החלטה על פתיחת פערים עצומים בין תלמידים חלשים לבין שכבות חזקות - ביטול "הזדמנות שנייה" בבחינות הבגרות. זו תוכנית שאפשרה לעשרות, למאות, אולי לאלפי תלמידים במשך שנים רבות להשלים את בחינת הבגרות ללא הוצאה גדולה, בתוכנית מסודרת, עם ציון מגן. הרי אנחנו מכירים את המצב, אנחנו יודעים שיש הרבה תלמידים שנכשלים במקצוע אחד או שניים וזה מעכב אותם אחר כך להמשיך ללמוד או להירשם ללימודים גבוהים. מה קרה, גברתי השרה, למה ביטלתם? מדוע היתה עינכם צרה בתוכנית החשובה הזאת? מה הרווחתם בביטול? יש הרבה מועדי בחינות? אנחנו יודעים שיש הרבה מועדי בחינות. אז אפשר להסדיר את מועדי הבחינות, אבל לא על חשבון אותם תלמידים חלשים שמקבלים הזדמנות נוספת. כלומר, לא נתתם אפשרות להזדמנות נוספת לאותם תלמידים. מועד ב' הוא דבר חשוב מאוד. מועד ב' לא מיועד דווקא לתלמידים החלשים. מועד ב' מיועד לתלמידים החלשים שיש להם כסף, שבזמן הלימודים יכולים לקחת מורים פרטיים וללמוד. ההחלטה הזאת של ביטול ההזדמנות השנייה היא החלטה קשה לאותם תלמידים. אני פונה אלייך, גברתי השרה, לעיין שוב באותה החלטה. אני חושב שעוד לא מאוחר, כדאי להחזיר את זה, ולא - הרי מה שיקרה הוא שהגדלנו את הפערים ולא הקטנו אותם. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת עסאם מח'ול, בשם סיעת חד"ש-תע"ל; בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת עמיר פרץ, ואם לא יהיה נוכח - חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין הפתעה במסקנות הדוח שפורסם על-ידי האו"ם. ידענו את המצב ודיברנו עליו בכנסת זו. אומנם, 31% מילדי ישראל הם עניים, אבל ציינו לא פעם ש-50% מהילדים הערבים במדינה הם ילדים עניים. אנחנו מדברים על הנושא הזה כאילו מהשפה ולחוץ, מכיוון שרבים מחליטים שזה לא מחייב אותם לנקוט עמדה ולנקוט צעדים אחרי שמתארים את המציאות הקשה הזאת. זה לא רק עוני, אבטלה, משפחות שחיות באומללות. בשבוע שעבר שמענו את ד"ר קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, זועק ומזעיק בעניין עליית אחוז הילדים שנכנסים לשוק העבודה בישראל. זה ביטוי אדיר לדחיקת זכויותיהם של ילדים והתנכלות לזכויות אלה וכן ביטוי למצב החברתי המחפיר והנצלני שאליו נדחקות השכבות המוחלשות בחברה הישראלית. אנחנו מדברים על ילדים עניים, מדברים על ילדים רעבים, מדברים על ילדים שעובדים בתנאים מחפירים, וזה לא דבר שקורה אי-שם, אלא זה דבר שנוצר במו-ידיה של המדיניות החברתית-הכלכלית שמובילה ממשלת שרון-נתניהו-פרס בחברה הישראלית. זו ההשתקפות האמיתית של הניאו-ליברליזם הדורסני שמבטיחה לנו הממשלה הזאת ומבטיח לנו התקציב של השבוע הבא, שכולם יצטרכו לומר אם הם מצביעים בעדו או לא, אם מצביעים בעד החרפה הזאת של מצב הילדים בישראל או מתנגדים לה. אני חושב שזה מה שעומד על הפרק ולא שום דבר אחר. לכן, אדוני היושב-ראש, זה לא דבר שאנחנו מדברים עליו בתיאוריה, זה דבר שנמצא כאן ועכשיו. זה מצב שקיים במדינת ישראל המתועשת, המתקדמת, המפותחת, עם מדע מפותח, עם יכולות כלכליות. עובדים נזרקים משוק העבודה וילדים נכנסים לשוק העבודה. אני חושב שזה הביטוי של המדיניות החברתית, של המסר החברתי, של ההבטחה החברתית שנושאת הממשלה הזאת לציבור בישראל. זה הסדר החברתי שמציעים לנו, ובו אין מקום לעובדים. העובדים אינם קיימים. הם מושא הכלכלה, הם לא חלק ממנה. הכלכלה שייכת רק לעשירים, רק לבעלי ההון, וציבור העובדים, הציבור הרחב, השכבות המוחלשות – נשים, ילדים, עובדים – כולם הם המושא, הם השתקפות של האינטרסים של בעלי ההון. הם ההשתקפות של המדיניות הזאת, שמיטיבה עם בעלי ההון ופוגעת בציבור הרחב. אני חושב שהמדיניות הזאת היא מדיניות מאיימת, היא איום אמיתי על החברה בישראל. לא מספיק – ודי לציין ולהצביע על המשמעות החברתית הבוטה והדורסנית – החזירית, אם תרצו – של המדיניות הזאת, אם לצטט את חבר הכנסת, המשנה לראש הממשלה שמעון פרס, לפני שנכנס לממשלה הזאת. המדיניות הזאת מפיחה רוח חיים ב"אוליבר טוויסט" של צ'רלס דיקנס, דרך בתי-התמחוי. הממשלה מנסה להוציא את הרוב המכריע של הציבור אל מחוץ למשחק, אל מחוץ ליכולת החיים בכבוד במדינה. את המדיניות הזאת צריך לעצור, בהפיכת קורבנותיה לכוח פוליטי, לכוח חברתי שיצא לרחובות ויעמוד מול המתקפה הזאת, מול הממשלה, ולא ישלים עם תוצאות המדיניות הזאת. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מח'ול. חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת יעקב ליצמן, טלב אלסאנע ומשה גפני, ויחתום את הרשימה חבר הכנסת גדעון סער. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הקשבתי לדברי השרה לימור לבנת, שקראה לחברי הכנסת להצביע נגד הצעת האי-אמון. האמת היא שאפילו נסכים לחלק מדבריה ולא לכולם, יש עשרות סיבות אחרות להצביע אי-אמון בממשלה. לא חסרות סיבות, אפילו אם הסיבה הספציפית שעליה היא התווכחה עם המפד"ל חלק מהצדק הוא אתה, ולא עם המגישים, יש לנו די סיבות להצביע אי-אמון בממשלה גם בענייני חינוך. אבל, הדבר המקומם בדיון כאן היום הוא ששר האוצר, שבדרך כלל מקפיד לבוא למליאה ולענות בלשונו הרהוטה, בתנועות ידיו ובנתונים סלקטיביים שהוא דואג לדוג מתוך ים הנתונים של משרד האוצר, לא בא היום, כי הוא אינו רוצה לדבר על העוני. אחת מהשתיים: או שזה לא חשוב, או שאין לו תשובות. אני חושב ששני הדברים נכונים כשמדובר בביבי נתניהו, שנוקט מדיניות - - עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): הוא לא רואה את העוני. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - שרק תחריף את הבעיה. ואל תטעו בביבי נתניהו; הוא אדם מפוכח, יש לו מטרות ויש לו מניעים, כלומר, זה לא דבר שהוא לא מודע לו או שהוא לא יודע את תוצאותיו. אני חושב שיש לו מניע פוליטי חזק מאוד. המניע הפוליטי הוא, שהוא רוצה לחזק את מפלגתו ואת עצמו במהלך כפול: אלה שירוויחו מהמדיניות שלו, אדוני היושב-ראש, יצביעו לו בגלל הכסף; אלה שייעשו יותר עניים, אלה שמדיניותו תהפוך אותם לאבק אדם, קל להביא אותם להצביע בעבור הימין הקיצוני בדמגוגיה לאומנית. כלומר, יש כאן רווח פוליטי כפול ועוני מכוון. אלה יצביעו בגלל הכסף ואלה בגלל הבורות, כי מי יש לו שכל בראש ויצביע בעבור מדיניות שכזאת? אני חושב שרוב המצביעים לביבי נתניהו, לליכוד ולימין הקיצוני עושים זאת משום שהם קורבן של דמגוגיה, גם פוליטית וגם חברתית. יש עולם מוסרי שעומד מאחורי המדיניות הזאת - - - מיכאל איתן (הליכוד): אתה אומר עליהם שהם מטומטמים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא אמרתי שהם מטומטמים. אמרתי שהמדינות הזאת הופכת שכבות שלמות לאבק אדם - - היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - והם נלחמים על גורלם, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לסיים: יש כאן תפיסת עולם מוסרית שאומרת: מי שלא יכול לעוף, תעזור לו ליפול. זאת המדיניות המוסרית של ביבי נתניהו, שמאחורי הכלכלה הקלוקלת שמגדילה את מספר העניים בארץ. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע. יעקב ליצמן (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנושא של הצעת האי-אמון הזאת הוא חמור. הפרסום, בהתאם לנתוני הדוח של האו"ם, ששיעור הילדים העניים במדינת ישראל הוא 30%, חייב להדאיג את כולנו. אני מתפלא מאוד על שר האוצר – בסך הכול הממשלה מחפשת דרך להבטיח רוב לתקציב המדינה. סיעת ש"ס בסך הכול מוכנה, עד כמה שידוע לי, לתת כתף בעבור תקציב המדינה, בתנאי שיחזירו את קצבאות הילדים. אני לא רואה שום פסול בזה, ואני חושב שצריך לתמוך בזה, וראש הממשלה צריך להיכנס לעניינים ולדאוג שייענו לבקשה ולתביעות של ש"ס ויחזירו את קצבאות הילדים. ראש הממשלה ישיג בזה שני דברים: א. הוא ישיג רוב לתקציב – סיעה של 11 חברים מכובדים; ב. הוא יוריד את שיעור הילדים העניים במדינת ישראל, שעלה בצורה קיצונית כל כך. לצערנו, בנושא קצבאות הילדים אנחנו, אגודת ישראל, לא הצלחנו להשיג התקדמות, ולצערנו הממשלה לא רוצה לבוא לקראתנו, אף שיש לה הזדמנות לתקן את הדברים. אני פונה כאן, מעל במת הכנסת, אל שר האוצר. שר האוצר אמר לנו כל הזמן, כל השנתיים, שבסך הכול ידיו כבולות. הוא לא כל כך רצה את הקיצוץ הדרסטי בקצבאות הילדים. אבל מה? הוא בא לקואליציה מוכנה, עם שינוי, כך הוא אמר, ואז הקואליציה הזאת הכריחה אותו להסכים לקיצוץ הזה. שינוי עזבה, ברוך השם. שר האוצר - - - קריאה: לא עזב, ברוך השם. יעקב ליצמן (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): הם לא עזבו ברוך השם? את השם הם עזבו מזמן; עכשיו הם ברוך השם גם עזבו. אני יודע שהם עומדים בפתח ומתחננים - - - היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה, אדוני. יעקב ליצמן (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): אני כבר מסיים. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): שיחזירו את קצבאות הילדים. זה דבר מבורך. יעקב ליצמן (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): זה דבר מבורך. אני יודע שגם שינוי עומדת בפתח, ולפי בקשת היושב-ראש אני מסיים, ואני פונה שוב אל ראש הממשלה ואל שר האוצר בבקשה שייענו לנושא הזה של קצבאות הילדים. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. דני יתום (העבודה-מימד): אם זה לא יוסדר תצביע נגד התקציב? טלב אלסאנע (רע"ם): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחרי שנים רבות של מדיניות שמגדילה את הפערים ומפלה לרעה את האזרחים הערבים, היינו מצפים למדיניות אחרת, כי המשך הקיטוב, כפי שהמליצה וכפי שציינה ועדת-אור, אינו רק סוגיה אזרחית שמשמעותה אפליה, אלא גם סוגיה ביטחונית, שמביאה לידי כך שאנשים המופלים לרעה עשויים להתקומם נגד האפליה הזאת. וגם סברנו לתומנו שראש הממשלה, יש לו כוונות חיוביות כשהוא אומר כל הזמן ומתפאר שהוא יושב-ראש הוועדה האחת והיחידה, ועדת השרים האחת והיחידה, והיא הוועדה לעניינו של הציבור הערבי. ואז חשבנו, חבר הכנסת מח'ול, שהוא אכן יטפל במובן החיובי, וכן טופל העניין, אבל במובן האחר, במובן ההפוך: מדיניות מתסכלת ומאמללת ומתנכלת ומתעללת באזרחים; ולאחר מכן אומרים, למה קרה מה שקרה ולמה יש מה שיש. עושים מעשה ומצפים לתגובה אחרת מהתוצאה הטבעית והמתחייבת. לאחרונה פורסם, חבר הכנסת ואסל טאהא, הדוח של עמותת "סיכוי". והוא אומר לנו בצורה חד-משמעית, שהפערים רק הולכים וגדלים, גם לגבי ילדים, גם בתחום החינוך, גם בתחום התעסוקה, ואפילו בתחום שיעור התמותה של התינוקות. כך יוצא ש-45% מהמשפחות הערביות עניות, אך גם אחרי קצבאות העברה של המוסד לביטוח לאומי, גם אחרי שמקבלים מה שמקבלים מהמוסד לביטוח לאומי, 45% הם מתחת לקו העוני. לפני הקצבאות האלה, השיעור שלהם הוא 56%, יותר ממחצית המשפחות הערביות מתחת לקו חוסר הבושה במדינה. לעומת זאת, אחרי תשלומי העברה, כפי שציינתי, השיעור הוא כ-45%. לעומת זאת, שיעור המשפחות היהודיות שמתחת לקו העוני אחרי תשלומי ההעברה הוא 14.5%. זה אומר שהמדיניות היא מדיניות שונה גם לגבי העוני. לא כולם באותה סירה. אומנם, מבחינת המשפחות העניות זו אותה תוצאה, אבל מבחינת השיעור, הסיכוי והסיכון, הכול משתנה לפי צבע העור, הכול משתנה לפי הזהות הלאומית. לגבי הילדים, כל הזמן חשבתי שזה המשאב החשוב ביותר, בזה תשקיע המדינה, זה העתיד של המדינה. זה משאב שגם יקבע איך תיראה המדינה. ואז מתברר שהמדינה הזאת מתנתקת מהאזרחים שלה, מהילדים שיש לה. ולכן, למה להתפלא? כל הזמן מדברים על גוש-קטיף, גוש-קטיף, מה קורה שם. אז בואו נסתכל מה היה למשל לפני שבוע בתל-אביב, זרקו פצצה, בבית-שמש, מה קורה בסח'נין, בעראבה, ברהט, בנצרת; שיעור העבריינות, שיעור הילדים בסיכון, שיעור השימוש בסמים. אז איפה האחריות של המדינה, איפה האחריות של הממשלה כלפי אזרחיה, כלפי הבנים שלה, ומה העתיד שהיא מבטיחה להם? הממשלה הזאת נכשלה כישלון חרוץ. בתקציב הבא, אדוני היושב-ראש, אין בשורה, ולכן, אם לא יחול שינוי משמעותי בתקציב הזה, אינני רואה שום סיבה לתמוך בתקציב. צריך להצביע נגדו. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת משה גפני - בבקשה, אדוני, גם לך יש שלוש דקות. יחתום את הדיון חבר הכנסת גדעון סער, ואז נלך להצבעה. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא בטוח שהגשת האי-אמון כל שבוע אכן משיגה את מטרתה. זה נותן לנו הזדמנות לדבר על דברים שכל אחד מאתנו חושב שהם חשובים, אבל אני לא בטוח שנכון להגיש כל שבוע. אני, אדוני היושב-ראש, מבקש לומר, האם הממשלה עשתה לאחר שנתיים, כאשר הממשלה הקודמת, בקדנציה הנוכחית, באה ואמרה לנו, לחברי הכנסת, שהולכים לתוכנית כלכלית מאוד קשה, מאוד אכזרית, שפוגעת בשכבות החלשות, ופוגעת בתלמידים חלשים, ופוגעת בילדים, בנכים, בקשישים, אבל אחרי שנה-שנתיים יתחיל להיות טוב, ומי שירוויח מזה, הראשונות, תהיינה השכבות החלשות. אנחנו עומדים היום לאחר שנתיים - אני שואל: האם באמת לשכבות החלשות ולמעמד הביניים נהיה יותר טוב או נהיה יותר רע? האם לא הגיע הזמן לעשות חשבון נפש אם התוכנית הכלכלית הזאת הצליחה? העשירים נהיו עשירים יותר, אנחנו יודעים. אבל העניים נהיו עניים יותר, והמצב נהיה הרבה יותר גרוע והרבה יותר רע ממה שהיה קודם, גם בזה אין ספק. האם יכול לבוא לכאן שר האוצר, לבוא ולהגיד באומץ במליאת הכנסת, נכשלתי בתוכנית הכלכלית? במקום זאת, הוא אומר: מתחילה צמיחה. אני מבקש להגיד לכנסת מה קרה במשך השנתיים האלה, והיתה באמת בעיה מאוד קשה, ומה קרה עם הצמיחה. במשך השנתיים הללו לא היתה תיירות במדינת ישראל. היו פיגועים, המשק העולמי היה במצב רע מאוד, בעיקר המשק בארצות-הברית, שוקי המטבע. הכול צמח. הכול צמח - בארצות-הברית. ברוך השם, אנחנו מתפללים שהפיגועים יפחתו ולא יהיו עוד, התיירות גדלה, ועל אף התוכנית הכלכלית יש מעט צמיחה. אילולא התוכנית הכלכלית - ואנחנו אמרנו את זה פה כל הזמן; אנחנו אמרנו, אדוני היושב-ראש, שעצם העובדה שלאנשים אין יכולת קנייה, לאנשים יש פחות כסף, צורכים פחות, המשמעות של העניין היא שכל התהליך של הצמיחה, ברגע שיגיע, ייפגע באופן חמור, וזה מה שקרה. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר, אנחנו מתוך אחריות - ואנחנו יודעים שעם התקציב הרע הזה, המצב שהמדינה תהיה בלי תקציב, עוד פרק זמן די ארוך, גם אם התקציב לא יעבור עכשיו וילכו לבחירות - ואנחנו המפלגה האחרונה שצריכה לפחד מבחירות - המציאות הזאת שבה לא יהיה עכשיו תקציב, שכל אחד מאתנו יעשה חשבון מה יקרה. נתחיל ברשויות המקומיות, שכל תוכניות ההבראה שלהן נמצאות בתקציב, ואי-אפשר לשלם היום משכורות מהסיבה הזאת. אנחנו, עם כל הרצון שלנו לא להצביע בעד התקציב הזה, עם כל הביקורת הקשה והנוקבת שיש לנו על התקציב ועל התוכנית הכלכלית של שר האוצר, האחריות שלנו היא יותר מאשר הרגשות, ולכן, אף שאין לי אמון בשר האוצר, נצביע בעד הממשלה. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גדעון סער, אחרון הדוברים – בבקשה, אדוני. לך יהיו חמש דקות. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני רוצה לשבח את חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש סיעת דגל התורה, על הדברים שאמר כאן הרגע. כי בסופו של דבר, כל אחד מאתנו יש לו גם אחריות כלפי הציבור הרחב. כולנו שמענו שבגלל העיכוב בהעברת התקציב בא נגיד בנק ישראל, שכבר לפני כמה חודשים פנה למהלך של הפחתת הריבית, ועצר את המהלך של הפחתת הריבית בגלל חוסר הוודאות של העברת התקציב. ומי סובל מהנושא הזה, של הריבית, או של אי-הורדת הריבית, אי-המשך הורדת הריבית? עם ישראל. סובלים אנשים שמשלמים משכנתה, וסובלים אנשים שיש להם אוברדרפט וצריכים לשלם מתוך התחשבות בגובה הריבית, ועל כן כולנו צריכים לגלות אחריות, ואני רוצה לשבח את חבר הכנסת גפני על דבריו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה גם להתייחס לנושא חשוב באזור – השינויים שקורים בלבנון. השינוי המרכזי הוא התפטרות ראש ממשלת לבנון בשל מחאה עממית של העם בלבנון, שמאס בכיבוש הסורי בלבנון. נכון, נשיא סוריה עדיין מתחכם, כמו שהוא מתחכם בשאלת אחריותה של סוריה לרצח חרירי, וכבר ראינו חבר שיושב בבית הזה, לא רחוק מחבר הכנסת טאהא – אני מתכוון לחבר הכנסת עזמי בשארה – תיקחו את מה שהוא אמר בנושא הזה, ואת מה שאסד אמר בנושא הזה: זה פשוט אותו דבר. אתה קורא את התמליל ואתה לא מאמין. עכשיו יש להם שיטה; הם לא מכחישים, אלא אומרים: לסוריה אין אינטרס. חבר הכנסת בשארה, שבחסות הדמוקרטיה הישראלית עושה דברים מופקרים רבים, התעלה על עצמו ורמז באותו ריאיון ב-Ynet – אפילו יותר מרמז – שלפשע הזה אחראיות לא פחות מישראל וארצות-הברית. שימו לב: משפחת חרירי מאשימה את סוריה, האופוזיציה בלבנון מאשימה את סוריה, ואת מי מאשים חבר הכנסת בשארה? את מדינת ישראל ואת ארצות-הברית. בכלל, יש לו תעוזה. אני חייב להגיד. ואסל טאהא (בל"ד): - - - גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת טאהא, מתי תפסיקו להיות השטיח של משפחת אסד לדורותיה? הרי העולם כבר קץ בדיקטטור הזה, בדיקטטורה המשפחתית הזאת - - - ואסל טאהא (בל"ד): נמאס לכולם – גם בשטחים. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת טאהא, כנראה לא שמעת חדשות בכל השבועות האחרונים. הכיבוש הסורי בלבנון עומד להסתיים כך או אחרת, חבר הכנסת טאהא - - ואסל טאהא (בל"ד): הכיבוש הישראלי - - - גדעון סער (הליכוד): - - אם תרצה את זה או אם זה מרגיז אותך - - ואסל טאהא (בל"ד): הכיבוש הישראלי - - - גדעון סער (הליכוד): - - אם אתה מתחנף לדיקטטורה הסורית ואם לא – ובדרך כלל אתה כן. לכן אני מציע לכם, הרי אתם יודעים להטיף מוסר רק למדינה שבה אתם יושבים, נהנים מזכויות, משרתים בבית-המחוקקים שלה – רק על הדוכן הזה אתם יודעים מדי שבוע ומדי יום להטיף מוסר. אני מצפה שפעם אחת תעלו על הדוכן הזה ותביעו עמדה ברורה, חד-משמעית, בלתי מתפשרת, בעד סיום הכיבוש הסורי בלבנון, ואני מציע לכם שתספיקו לעשות את זה לפני שזה קורה. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: האם אנחנו יכולים לגשת להצבעות, או שהממשלה מבקשת - - - שר התחבורה מאיר שטרית: הצבעה. היו"ר ראובן ריבלין: אדוני השר המקשר, הצבעה? שר התחבורה מאיר שטרית: הצבעה. היו"ר ראובן ריבלין: ובכן, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש מכולם לתפוס את מקומותיהם. אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת אריאל, חבר הכנסת איתן, חבר הכנסת הנדל, נא לשבת. אחר כך לא ארשה לתקן את ההצבעות. כבוד השרה הנכבדה והיקרה. ובכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעות האי-אמון. השר הרצוג, נעמת לי מאוד. חבר הכנסת בנלולו, ברשותך. הצעת סיעות המפד"ל והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל הפגיעה בתלמידים מאוכלוסיות חלשות במערכת החינוך - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות מפד"ל - האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 45 נמנעים – 9 הצעת סיעות מפד"ל - האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 34 בעד, 45 נגד, תשעה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעה של סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל פרסום נתוני דוח האו"ם שלפיהם שיעור הילדים העניים במדינת ישראל הוא 30% וחוסר האונים של הממשלה אל מול הסכנה החברתית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 46 נמנעים – 3 הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 42 בעד, 46 נגד ושלושה נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצבעות. הצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ה-2004 ["דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 20474.] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: תם הדיון, הממשלה השיבה, אנחנו מצביעים על הצעת חוק החולה הנוטה למות. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 77 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק החולה הנוטה למות, התשס"ה-2004, לוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 77 בעד, שבעה נגד ואחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק החולה הנוטה למות עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת העבודה והרווחה, להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בראשות ועדת החוקה? בראשות מי שנקבע שם. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 [מס' 3132; "דברי הכנסת", כרך 197, עמ' 7642; מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 3221; מושב שלישי, חוב' ו', עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק החברות (תיקון מס' 3) - קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת רשף חן, בשם יושב-ראש ועדת החוקה. בבקשה, אדוני. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, לכן נצביע. נא להסביר את החוק וגם להודות לעושים במלאכה. רשף חן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק החברות, התשנ"ט-1999, נכנס לתוקף בחודש פברואר 2000. במהלך יישום החוק התעוררו כמה סוגיות המצריכות הבהרה או תיקון, בין השאר, בעקבות הדיון הציבורי שהתקיים בהוראות החוק. בהצעה המובאת לאישור מליאת הכנסת נכללים התיקונים העיקריים שהוצעו כדי לתקן בעיות מהותיות שהתעוררו, וכן תיקונים נוספים שהוכנסו בעקבות הערות שהתקבלו מגופים שונים או שבאים להבהיר הוראות שונות. בהצעת החוק שולבה הצעת חוק פ/267 של חברי הכנסת איתן, רצאבי, ברונפמן, וילן, כץ, סולודקין, פרץ, שוחט, שטרן ושלגי. כמו-כן מוזגה בה באישור ועדת הכנסת הצעת חוק מס' כ/54 של חברי הכנסת פינקלשטיין, רצאבי, בריזון, דורון, חן, יאסינוב, לבני וליבוביץ. ההצעה ארוכה מאוד וכוללת הרבה מאוד סעיפים. אני אביא בפניכם רק את התיקונים העיקריים ביותר. התיקון החשוב ביותר בהצעה עוסק בהרמת מסך. סעיף 6 כנוסחו היום עשוי להתפרש כרחב מדי ולא בהיר ולהותיר את הקהילה העסקית בחוסר ודאות ובסיכונים שאינם ניתנים לצפייה. על מנת להבהיר כי לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את קשת המקרים שבהם יורם מסך ההתאגדות לעומת המצב קודם לתחילת החוק, מוצע להבחין בין הרמת מסך קלאסית, קרי ייחוסו של חוב של החברה לבעל המניות, לבין הרמת מסך מדומה, שבה מיוחסת חבות או זכות של בעל המניות לחברה או זכות החברה לבעל המניות. ביחס להרמת מסך קלאסית מוצע לצמצם ולהבהיר את המקרים שבהם ייוחס חוב של בעל החברה לבעל המניות בה למצב שבו בית-המשפט מצא כי בנסיבות העניין יהיה זה צודק ונכון לעשות כן במקרים החריגים, שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: או באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בכך, למעשה, צומצמה האפשרות להרמת מסך אמיתית לרשימת מקרים סגורה. בנוסף, ואולי חשוב מכך, המקרים שבהם יורם המסך הם מקרים שבהם בעל המניות עשה שימוש במסך ההתאגדות לצורך הונאה של אדם או לצורך קיפוח. מובהר כי הרמת המסך אפשרית רק כאשר בעל המניה היה מודע לשימוש באישיות המשפטית הנפרדת, כאשר פירוש המודעות הנדרשת היא ידיעה ופזיזות. מובהר שלא די ברשלנות בלבד. בנוסף, יובא בחשבון שיעור החזקותיו של בעל המניות, שכן אין דין מי שהינו בעל שליטה ובעל פיקוח אפקטיבי בה לבין מי שמחזיק מניות מועטות. ביחס להרמת מסך מדומה, לעומת זאת, מוצע להשאיר את המצב הקיים ולאפשר לבית-המשפט שיקול דעת רחב מאוד. תיקון משמעותי נוסף הוא ביטול הוראות סעיף 54(ב). סעיף 54(ב) היה חידוש כמעט בין-לאומי בחוק החברות החדש והוא מאפשר הרמת מסך ביחס לדירקטורים. החידוש הזה יצר מידה של מבוכה ואי-בהירות תיאורטית ומעשית. מוצע, על כן, לבטל את סעיף 54(ב), אבל ראוי להדגיש שזה לא אומר שנושאי המשרה ישוחררו מאחריות למעשי מרמה או פיקוח, להיפך, אלא שאחריותם תוסדר בהתאם לחובות המוגדרות והקבועות בחוק החברות, בפקודת החברות, לרבות סעיף 373, ובדין הכללי, קרי דיני החוזים ודיני הנזיקין. תיקון נוסף בא לאפשר לבעלי מניות לקבל כתבי הצבעה והודעות עמדה ללא תשלום מחברי הבורסה. התיקון הזה מטרתו בעיקר לייעל ולאפשר השתתפות של בעלי המניות בתהליך קבלת ההחלטות בחברה. בנוסף, מוצע להקל ביחס לאצילת סמכויות של הדירקטוריון. הנושא הוא הקצאת מניות, וככלל הדירקטוריון כולו אמור להחליט על הקצאת מניות, אבל יש מצבים שבהם הקצאת המניות נעשית בהתאם לתוכנית שנקבעה מראש או להסכם עם העובדים. מדובר בעניין טכני במהותו ואין צורך לכנס את כל הדירקטוריון. מוצע לאצול את הסמכות לוועדה ואפילו לעובד של החברה. נושא נוסף שהתיקון עוסק בו מתייחס להסמכת יושב-ראש הדירקטוריון למלא תפקיד של מנהל כללי. על-פי החוק היום, יש אפשרות לדירקטוריון להסמיך את יושב-ראש הדירקטוריון לשמש כמנכ"ל למשך שלוש שנים בלבד. העיקרון אומר, שמנכ"ל ויושב-ראש הדירקטוריון צריכים להיות שני אנשים שונים, שכן יושב-ראש הדירקטוריון והדירקטוריון עצמו אמורים לפקח על פעולתו של המנכ"ל. עם זאת, המציאות היא שיש חברות רבות, בעיקר חברות שהמניות שבהן מוחזקות על-ידי מעט מאוד בעלי מניות ויש בהן רצון רב לאפשר ליושב-ראש הדירקטוריון להיות גם מנכ"ל. התיקון בא לאפשר את זה, ובלבד שאחת לשלוש שנים מחליט הדירקטוריון להתיר את הדבר. יש גם תיקון ביחס לבעלי המניות שיכולים להתנגד לכך. תיקון נוסף שמובא בהצעה הנוכחית מתייחס לחברה לא פעילה. עד עכשיו נקבע שחברה לא פעילה איננה חייבת למנות רואה-חשבון מבקר. הביטוי חברה לא פעילה זכה למידה של מחלוקת – האם מדובר בחברה שהפעילות בה היא אפס מוחלט או לא? כדי לפתור את זה, לאחר מידה של דין ודברים בוועדה, הוחלט לקבוע סף של מחזור ולקבוע שחברה שמחזורה עד חצי מיליון שקל ורוב כמעט מוחלט של בעלי המניות שלה מסכימים לכך, לא תהיה חייבת למנות רואה-חשבון מבקר. ראוי להדגיש בעניין זה, כי זה לא פוטר את החברה מהגשת דוחות מבוקרים, נושא שנשלט על-ידי פקודת מס הכנסה ולא על-ידי חוק החברות. בנושא חובת בעלי שליטה ובעלי מניות אנחנו מציעים להשאיר את המצב הקיים, שלפיו בעלי מניות חייבים לפעול בהגינות כלפי החברה. תיקון נוסף מתייחס לאגרה בתביעה נגזרת, והוא בא להקל על תהליך התביעה הנגזרת ולקבוע שבשלב הגשת הבקשה לתביעה נגזרת, התובע המייצג ישלם רק אגרה מועטה, ולאחר מכן, אם וכאשר התביעה הנגזרת מאושרת, החברה היא שתישא בעלות האגרה של כלל התביעה, ותהיה גם אפשרות לתת לתובע המייצג שכר הולם עבור עמלו. תיקון משמעותי נוסף שהוא תוצאה של אחת מהצעות החוק הפרטיות בא לחייב חברות ציבוריות למנות דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית, כאשר ביחס לדירקטורים החיצוניים לפחות אחד מהם צריך להיות בעל מומחיות פיננסית והשני יצטרך להיות בעל כישורים מקצועיים שייקבעו בתקנות. ההצעה מתייחסת גם לשיפוי נושאי משרה ובאה להקל במעט על האפשרות לשפות נושאי משרה, בעיקר ביחס להחזר הוצאות שהם מוציאים במסגרת התדיינויות משפטיות. תיקון נוסף בא להגביל התקשרות של חברה ציבורית עם קרוב של בעל השליטה ולדרוש אותם תנאים הנדרשים במקרה של העסקתו של בעל השליטה עצמו. התיקון האחרון המשמעותי בעיני הוא תיקון עקיף לחוק ניירות ערך. המצב הנוכחי הוא שחוק החברות לא חל על חברה שהתאגדה מחוץ לישראל. התוצאה היא שחברות שהתאגדו מחוץ לישראל ורוצות להציע מניות לציבור בישראל, בבורסה הישראלית, לא חייבות לעמוד בהוראות חוק החברות, שנועד להגן על בעלי מניות מן הציבור, ובכך הציבור הישראלי עלול להיחשף לסכנה שהיתה נמנעת לו התאגדו החברות האלה בישראל. נוסף על כך נוצרת אינסנטיבה שאנחנו לא כל כך מעוניינים בה, להתאגד מחוץ לישראל. לכן, מוצע שהוראות מסוימות, אותן הוראות שעוסקות במינהל תקין בתוך החברה, יחולו גם על חברה שהתאגדה מחוץ לישראל ומציעה מניות לציבור בישראל, כאשר הרשות לניירות ערך רשאית לפטור חברה מתחולת ההוראות אם נוכחה שהדין הזר החל על החברה מגן די הצורך על ציבור המשקיעים בישראל. לסיום, אני מבקש להודות תודה רבה ועמוקה לקבוצה גדולה למדי של אנשים, שהשקיעו הרבה מאוד שעות כדי להפוך את התיקון הזה לאפשרי. ראשית, היועצים המשפטיים של ועדת החוקה - עורכי-הדין משה בוטון ותמי סלע; שנית, נציגות משרד המשפטים - עורכת-הדין דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין מרים אילני, שעשתה עבודה ראויה לכל ציון ושבח; נציגת משרד האוצר, עורכת-הדין יעל ייטב; נשיא לשכת רואי-החשבון, מר עופר מנירב; מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, מר גד סואן, והיועץ המשפטי, עורך-הדין נתי שילה; נציגי הרשות לניירות ערך - עורכי-הדין דניאלה גורני, עורך-הדין מוטי ימין ועורכת-הדין איריס ציבולסקי; נציגי איגוד הבנקים - עורכת-הדין רות שיקלר ועורכת-הדין מוריה דורון-הופטמן; ואחרון חביב, עורך-הדין מוטי ארד, שייצג בצורה ראויה לכל שבח את מציעי הצעות החוק הפרטיות. כל האנשים האלה התמידו והגיעו כמעט לכל אחת מלמעלה מ-20 הישיבות שקיימה ועדת המשנה בעניין הזה, ואני מבקש להודות להם. תודה רבה מאוד. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לממלא-מקום יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רשף חן. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מתכוננים להצבעה בשתי קריאות. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 3) היא תוצאה של הצעת חוק ממשלתית שאליה צורפה גם הצעת חוק שדינה דין רציפות וגם הצעת חוק מטעם חברי כנסת מיכאל איתן, אהוד רצאבי, רומן ברונפמן, אבשלום וילן, חיים כץ, מרינה סולודקין, יאיר פרץ, בייגה שוחט, יורי שטרן ואילן שלגי. בתום ההצבעה, חבר הכנסת היוזם הראשון - - - קריאה: - - - היו"ר ראובן ריבלין: - - - כמו גם ההצעה שמוזגה, של חברי הכנסת גילה פינקלשטיין, אהוד רצאבי, רוני בריזון, חמי דורון, רשף חן, יגאל יאסינוב, אתי לבני ואילן ליבוביץ. אני רואה שיש כמה חברים שהם בשתי הקבוצות. רבותי חברי הכנסת, בתום ההצבעה, חבר הכנסת איתן, אתה תוכל לעלות על מנת לברך. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 - אין הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע, מקשה אחת, על כל הצעת החוק בקריאה שנייה. מי בעד ההצעה, כהצעת הוועדה? נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1-92 - 46 נגד - אין נמנעים - אין סעיפים 1-92 נתקבלו. היו"ר ראובן ריבלין: 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005, עברה בקריאה שנייה. עכשיו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע - מי בעד החוק? הצבעה מס' 5 בעד החוק - 46 נגד - אין נמנעים - אין חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005, נתקבל. היו"ר ראובן ריבלין: 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת איתן, נא להודות. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת רשף חן, שהיה יושב-ראש ועדת המשנה והציג כאן את החוק לקריאה שנייה ושלישית, כבר הודה לכל מי שעמלו ועסקו בהכנת הצעת החוק הזאת. אני ביקשתי את רשות הדיבור על מנת להודות לחבר הכנסת רשף חן. אני חושב שזאת הזדמנות יוצאת מן הכלל להודות לחבר כנסת שעמד בראש ועדת משנה - - היו"ר ראובן ריבלין: בקדנציה הראשונה. מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): - - במשך 20 ישיבות. הוא השקיע מאמץ עצום על מנת לקדם את הצעת החוק הממשלתית, ובמקביל - הצעת חוק פרטית. וכאן אני רוצה להודות לאדם - אני לא יודע אם הציבור מכיר את שמו - יוסי הולנדר - שהוא יזם הצעת חוק, שפנה לקבוצת חברי כנסת, ואני בתוכם. הוא היה, וגם היום, אדם שעוסק בהיי-טק, בגיוס כספים, מכיר את הבורסה, מכיר את הצרכים של התעשייה, מכיר את הצרכים של החברות; הוא הכיר את חוק החברות הישראלי ויזם שינויים מסוימים בחוק. למדנו את השינויים. בהתחלה התנגדה הממשלה לחלק מהם. מצאנו בסופו של דבר את הקו המאזן, ואני רוצה להודות לו על המאמץ הגדול שהוא עשה - לא על מנת לקדם את ענייניו הפרטיים, זה לא קשור לעסקיו הפרטיים - אלא כתוצאה מעסקיו למד ובא לתת למדינת ישראל כלי טוב יותר להתאים את חוק החברות שלנו לצרכים של התעשייה ושל המסחר בעולם המודרני ולקדם את עולם העסקים של מדינת ישראל ואת עולם ההיי-טק. בסופו של דבר אני רואה במה שקרה היום תוצאה חשובה וחיונית למשק הישראלי, ואני חוזר ורוצה לומר "יישר כוח" לחבר הכנסת רשף חן - כשלפעמים אני שואל את עצמי אם יש לחבר כנסת תמריץ להשקיע 20 ישיבות, כל אחת מהן שעות, לשבת עוד שעות נוספות וללמוד את החומר, כאשר בסופו של דבר כל העבודה הרצינית הזאת לא מסתכמת אפילו בחצי כותרת, או בעשירית כותרת, לעומת חבר כנסת שצועק אל השני מלה כזאת או אחרת, או אחד שעולה פה במליאה ונלחם - אני מאמין באמונה שלמה, אבל בפרץ של רגשות - למען העניין שלו, וזה הופך לשיחת היום או לכותרת, וכל הציבור שלו בטח תומך בו ומריע לו. ומה זה לעומת 20 ישיבות אפורות על חוק החברות, מי מתעניין, למי זה אומר משהו. אני מסיים ואני אומר, חבר הכנסת רשף חן, אני מקווה שלפחות בדברים שלי עכשיו, לפחות לגבי אלה מהציבור שעוקבים אחרי מה שקורה פה כיוון שהם צופים בשידורי הטלוויזיה, זכית בקרדיט שמגיע לך עבור עבודה ממושכת. השקעת עבודה רצינית, ובסופו של דבר התוצאות חיוביות לטובת מדינת ישראל. יישר כוח. רשף חן (שינוי): תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 39) (זימון לוועדה של נושא משרה או ממלא תפקיד) [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/72).] (קריאה ראשונה) היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 39) (זימון לוועדה של נושא משרה או ממלא תפקיד), מטעם ועדת הכנסת - קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת רוני בר-און, יושב-ראש הוועדה. תשובה והצבעה על החוק הזה יהיו במועד אחר, לא יהיו היום. בבקשה, חבר הכנסת בר-און. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה ראשונה - צריך לומר פעם נוספת - מטעם ועדת הכנסת את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 39) (זימון לוועדה של נושא משרה או ממלא תפקיד). הצעה זו באה לפניכם לפני כשבועיים לקריאה שנייה ושלישית וזכתה בקריאה השנייה לרוב של 53 חברי כנסת בלבד, מול שלושה מתנגדים ועשרה נמנעים. גם הרוב הגדול הזה לא הספיק, שכן בחוק-יסוד דרוש רוב - לא רוב, בעצם, תמיכה - של 61 חברי כנסת. ועדת הכנסת סברה ועדיין סבורה שמדובר בהצעה חשובה ביותר, ולפיכך החליטה להכינה מחדש ולהביאה בהקדם לקריאה ראשונה. הצעת חוק זו הוכנה בוועדה יחד עם ההצעה לתיקון חוק הכנסת, שנמשכה בחזרה לדיון בוועדה כדי שנביא את שתי ההצעות ביחד לקריאה השנייה והשלישית. היא עברה בקריאה השנייה. שתי ההצעות עוסקות בזימון נושאי משרה וממלאי תפקידים לוועדת הכנסת. סעיף 21 לחוק-יסוד: הכנסת, שמסמיך את ועדות הכנסת להזמין נושאי משרה ולחייבם למסור מידע, קובע כיום, כי בתקנון ייקבעו הוראות מפורטות בנושאים אלה, וכי שר רשאי להודיע לוועדה כי הוא יתייצב במקום נושא המשרה שזומן. אנחנו מציעים לקבוע, שהסמכות המהותית בדבר זימון נושאי המשרה וממלאי תפקידים ובדבר החובה למסור מידע, תהיה מוסדרת בחוק-יסוד, אבל ההוראות המפורטות בדבר הגופים שניתן לזמן ובדבר סדרי הזימון וההתייצבות ייקבעו בחוק רגיל, כפי שאישרנו כבר בקריאה שנייה. החוק הרגיל, חוק הכנסת, בא להשוות את הסמכות של כל הוועדות לזו של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, והוא מאפשר לזמן נושאי משרה ונושאי תפקידים שונים וגם להטיל קנסות במקרה של אי-התייצבות, כמו הסמכות הנתונה היום לוועדה לענייני ביקורת המדינה. סעיף 42(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, שגם הוא קובע היום את סמכות ועדות הכנסת לזמן עובדי מדינה, מתייתר, ועל כן מוצע לבטלו. אני מבקש להזכיר, כי כל תיקון לחוק-יסוד: הממשלה דורש רוב של 61 מחברי הכנסת, גם בקריאה הראשונה, ולכן אבקש את אישור הכנסת להצעת החוק ברוב הנדרש לכשנעמיד אותה להצבעה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת בר-און, יושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, נעבור עכשיו לדיון בהצעת החוק. יש לנו רשימת מתדיינים. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת משה גפני – איני רואה אותו במליאה. חבר הכנסת איתן כבל – גם הוא לא נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת חמי דורון - בבקשה, אדוני. אחריו ידברו חברי הכנסת יעקב מרגי, מוחמד ברכה, עסאם מח'ול, איוב קרא, מגלי והבה, חיים אורון, עזמי בשארה ואחרים. בבקשה, חבר הכנסת דורון. לרשות כל דובר תהיינה שלוש דקות בלבד. בבקשה, אדוני. חמי דורון (שינוי): אדוני היושב-ראש, היום אקצר. אפילו פחות. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: עוד יותר טוב. ככל שמקצרים הרי זה משובח. חמי דורון (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הצעת חוק של הממשלה, נכון? היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: של ועדת הכנסת. חמי דורון (שינוי): בסדר, אני רואה. יש כאן סגן שר. ברמה העקרונית הצעת החוק נכונה. באמת הגיע הזמן, שגם נושאי משרה וכל מי שאמור להופיע לפני ועדה מוועדות הכנסת ידע, שאם הכנסת מזמנת אותו עליו להופיע, בלי משחקים. כחבר ועדת הפנים אני יכול לספר שכבר קרה שביקשנו – יושב-ראש הוועדה הזמין אנשי מח"ש ואחרים – ולפתע פתאום, מגיעה שעת הדיון ועובדי הממשלה אינם נמצאים. יש מערכת של בקרה שהכנסת עושה על עבודת הממשלה, וכדי ליצור את האיזונים ואת הבלמים המערכת הזאת חייבת להיות שקופה. כדי שהיא תהיה שקופה עליה לקבל את הנתונים, עליה לקבל את העדויות – נקרא לזה כך – ואין ספק שאם ועדה מזמינה את הגופים הנדונים או הנוגעים בדבר, על אנשי הממשלה להופיע לפניה. לכן, ברמה העקרונית, התיקון לחוק ראוי ונכון. מצד שני, אנחנו גם זוכרים – חבל שיושב-ראש הוועדה אינו נמצא כאן –מדוע בעצם לא היה רוב לקריאה השנייה ולקריאה השלישית של הצעת החוק הזאת. אני חושב שגם בנושאים האלה – גם בפוליטיקה – הסכמים צריך לכבד, ואם שרת המשפטים הגיעה להסדר ולהסכמה מסוימת בנושא החוק הזה עם שר המשפטים היוצא, שהיום הוא יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת טומי לפיד, שומה על ועדת הכנסת ועל היושב-ראש של ועדה זו לקבל את ההסכמה הזאת. לכן, אני ממליץ ומציע ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוני בר-און, לפנות אל שרת המשפטים, לחזור להסדר שדובר בו, ואז, אם אומנם יהיה ההסדר הזה חלק מהצעת החוק, גם סיעתנו, סיעת שינוי, תוכל לתמוך בה. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת דורון. ידבר עכשיו חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו - חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, בהסדר מוסכם ובאישור הנשיאות. בבקשה. אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת מרגי. אדוני היושב-ראש, אין ספק שכאשר מדובר בהזמנת עדים, בעיקר נושאי משרה וממלאי תפקידים, עד כה הדבר לא פעל כפי שצריך. אנשים לא הופיעו, או הסתפקו בשליחת פקידים זוטרים, שקוממה את חברי הוועדה ואת יושבי-הראש של ועדות הכנסת, וגם לא נתנו מענה בזמן אמת על קושיות שעלו לפני חברי הוועדה. בפרלמנטים אחרים בעולם, אדוני היושב-ראש, יש חקיקה ברורה בנושא זה. מלבד חקירות שהן ועדות שימוע, אנשים בעלי תפקידים גבוהים ביותר מוזמנים על-פי דין, והם חייבים להופיע, ואם הם אינם מופיעים הדבר גורר סנקציות. כאן באים לתקן את חוק-היסוד תיקון טכני, למחוק את הסעיף הזה מחוק-היסוד, בשל העובדה שהדבר מתוקן במקביל בחוק הכנסת. על כן אני מציע, אדוני היושב-ראש – אני אומר, כחבר ועדת הכנסת, שהצעה זו חשובה; טוב שההחלטה לעגן את חוק הכנסת ולתקן אותו – זימון נושאי משרה ובעלי תפקידים – אכן אושרה. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת יעקב מרגי - בבקשה, אדוני. גם לך יהיו שלוש דקות, אולי תצטרך אפילו פחות מזה. יש היום חברי כנסת שלא מנצלים את כל הזמן, וזה משובח. בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זימון נושאי משרה לוועדות הכנסת היא לכאורה הצעת חוק ראויה וטובה. לא אחת נתקלנו בוועדות הכנסת, שבעלי תפקידים שאמורים למסור את חוות דעתם ולתת הסברים לחברי הכנסת בוועדות ולציבור בכלל, או שאינם מופיעים או ששולחים בעלי תפקידים שאינם מצויים בתחום. לא אחת נתקלנו גם במצב שבו הדיון בוועדה אינו לרוחו של השר הממונה, ואז לא רק שהוא אינו שולח נציגים, אלא שהוא דואג לכך שאף אחד לא יבוא להציג את הנושא או לחוות את דעתו או את דעת השר או המשרד הנוגע בדבר, המשרד הייעודי בתחום הדיון הוועדה. אני חושב שהצעת החוק הזאת ראויה. אני מקווה שלקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית יביאו בחשבון בוועדה המטפלת שתדון בחוק הזה ויימצאו האיזונים לכך שגם יושב-ראש הוועדה לא יוכל לעקוף את השר בצורה שרירותית, בגלל מערכת יחסים זו או אחרת. לכן, החוק ראוי, ואני מקווה שלקראת הקריאה השנייה והשלישית יימצאו גם האיזונים המתאימים, כדי שלא נהיה בבחינת בא לתקן ונמצא מקלקל. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים ברשימת המתדיינים. חבר הכנסת עסאם מח'ול - בבקשה, אדוני. אחריו ידברו חברי הכנסת איוב קרא, מגלי והבה, חיים אורון ועזמי בשארה, ויש עוד אחרים כמובן. חבר הכנסת מח'ול, בבקשה, גם לך יהיו שלוש דקות. עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התופעה שאנחנו עדים לה בוועדות הכנסת, שנושאי אחריות ופקידות גבוהה מחליטים להתעלם מתפקידם להופיע לפני הכנסת וועדותיה, כגורם שגם מפקח על העבודה, על ההתנהלות שלהם ועל הנורמות שבהן הם עובדים, היא תופעה מסוכנת, שהולכת ומחריפה, והיא בעיה שאיננה פורמליסטית בלבד. החוק הזה הוא לא פורמליסטי בלבד, אלא מטפל בשאלה שאם לא ידונו בה היא תפגע בכנסת. אם לא מצמצמים אותה והופכים אותה לדבר שהוא מחוץ לכללי המשחק, היא תהפוך את הכנסת – תוציא את הכנסת אל מחוץ לכללי המשחק. אני חושב שהדבר חשוב, נחוץ, וצריך להבטיח שמעמדה של הכנסת כגורם מפקח לא ייפגע, על אף המתקפה הארסית, המתמשכת, הבלתי-פוסקת שהבית הזה, כמבטא של הפרלמנטריזם, כמבטא של הדמוקרטיה הישראלית, נתון בה. אני אגיד את זה לא בממד האישי, אבל החגיגה הנלוזה של אתמול, בעניין תקציב שמאושר, שהוא על-פי הכללים שהכנסת קובעת, שהחוק קובע – החגיגה על גבם של חברי הכנסת בצורה הזאת היא דבר הרבה יותר חמור מהעניין האישי או מהניסיון להלבין את פניהם של חברי הכנסת. אני לא אכנס להטעיה, לדעתי בזדון, שנעשתה כאן. למשל, בדוח ששלחה חשבות הכנסת אלי, הסך הכול הוא 96,000 שקלים, ופתאום נופל לעיתונות שזה 109,000 שקלים, ולך תסביר. זה מתחת לכבודי להתמודד עם הנלוזות החצופה הזאת של "עליהום" על הכנסת, שחגגו אותה אתמול. היה מישהו מתוך הכנסת עצמה שכנראה שיתף פעולה עם הרצון של התקשורת לחגוג את החגיגה הזאת. אני חושב, שאם אנחנו לא נגן על הפרלמנטריזם, על מעמדה של הכנסת, על מקומה של הכנסת במערכת השלטון בישראל - יש מסר בלתי מבוטא, בלתי נאמר מאחורי הדברים האלה, והמסר הזה הוא, שאם אין צורך בכנסת ואם הכנסת היא דבר שצריך לעשות חגיגה על גבו וצריך לצחוק עליו ולפגוע במעמדו, אלה אותם גורמים שיובילו לחיפוש האיש החזק, והאיש החזק והדמוקרטיה לא יחיו תחת כיפה אחת. האיש החזק יחיה במשטר אחר, במשטר פאשיסטי ולא דמוקרטי. תודה רבה, אדוני. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת מח'ול. חברי הכנסת איוב קרא, מגלי והבה וחיים אורון - אינם נוכחים. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת מאיר פרוש, יגאל יאסינוב ואברהם שוחט. עזמי בשארה (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני תומך בתיקון, אני גם חושב שיש עוד הרבה מה להוסיף, אבל אין לי הכוח הפרלמנטרי, לגבי נוכחותם וצורת נוכחותם של פקידי ממשלה בוועדות הכנסת. אני מציע שקצת נסתכל על הקונגרס, איך חברי פרלמנט חוקרים נציגי ממשלה. מובן ששם בדרך כלל נציגי הממשלה הם פקידים והם לא פוליטיקאים, אבל בכל זאת משהו דפוק, משהו לא מתפקד טוב ביחס בין ועדות פרלמנטריות בישראל לבין פקידי ממשלה ושרי ממשלה. זה תיקון, זה צעד קדימה, מה שעבר כחוק-יסוד. מה שיעבור עכשיו כחוק, מצדי זה טוב; צריך לפעול יותר, ואין לנו הכוח לפעול. את זה צריכות לעשות הקואליציות או הסיעות החזקות. אדוני היושב-ראש, רציתי לנצל את הבמה הזאת כדי להגיד כמה מלים על דברים שנאמרו פה, שהפכו למין חרוזים שחוזרים עליהם כל מיני אנשים משתלחים בכנסת, ובדרך כלל אני לא נוטה להשיב, כי מדובר בילדים ממש, שהם שטיחים למשפחת שרון לדורותיה. להיות שטיח לשרון ולמשפחתו לדורותיה, זה סבל אמיתי. אבל אני רוצה להוסיף כמה מלים שנוגעות לדברים שנאמרו על יחסינו עם מדינות ערביות. כנראה קשה פה לחברי כנסת, שהם עסקנים זוטרים במפלגותיהם, להבין שיש חברי כנסת שמבחינת שיעור קומה הם יכולים להשפיע על מנהיגי ערב, ולא ההיפך. הם לא מסוגלים לתפוס את זה. הם גם לא מסוגלים להבין שיש פה חברי כנסת שהספרים שלהם נלמדים באוניברסיטאות בארצות ערב, וגם נשיאי ערב קוראים את הספרים שלהם. הם עסקנים מפלגתיים קטנים, והם חושבים שפוליטיקאים הם שטיחים לרגליהם של מנהיגים כמו שרון למשל, ובניו של שרון, העיקר בניו של שרון. בדרך כלל אני לא מתמודד עם זה, זה לא כל כך מעניין אותי. מעניין אותי שיש כמה נשיאי ערב ששומעים את הרעיונות שלי, ושאני חושב שיש לנו השפעה על חלק מדעת הקהל הערבית. אני לא אשם שיש כאן כמה גמדים שלא מסוגלים לתפוס שיש דעת קהל של מאות מיליונים ששומעת אותנו; לא של 3 מיליונים בשפה העברית, אלא של מאות מיליוני בני-אדם. הם לא תופסים, כי הם לא שומעים אותי בערבית וגם לא קוראים את הספרים שלי בערבית. דבר שני הוא הנושא של סוריה והיחס לסוריה. בקונטקסט הישראלי, סוריה – אדמתה נכבשת, היא לא כובשת. בקונטקסט הלבנוני, סוריה נמצאת בהסכם בין שתי מדינות ערביות, ששתי המדינות האלה עכשיו ילכו קדימה בהסכם הזה כפי שהן רוצות. זה יביא בסוף לנסיגה מלאה של הצבא הסורי מלבנון, so what? נשארת לבנון, תחת החסות הסורית ובלי החסות הסורית, המדינה הערבית הכי דמוקרטית בעולם הערבי, יותר מכל הדמוקרטיות שעשיתן אתן שלום, לרבות מדינות ערב האחרות, תחת האחריות הסורית. זאב בוים (הליכוד): הצחקת אותי. עזמי בשארה (בל"ד): אגב, גם מישראל. אם 20,000 בישראל היו מתקהלים בכיכר כל כך הרבה לילות, אני בטוח שהיו מכות או אלות. בלבנון לא היתה סטירת לחי אחת. עשרות אלפים בכיכר כמה שבועות, ואין סטירת לחי אפילו. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): המשטרה לא ירתה בהם? לא נהרגו 13? עזמי בשארה (בל"ד): לא נורו 13 איש, לא ירו ב-13 אזרחים. אלפי אנשים כמה שבועות. הגמדים האלה מדברים על דמוקרטיה. בלבנון יש יותר דמוקרטיה מאשר בישראל. זאב בוים (הליכוד): תשאל את טיבי, הוא היה - - - עזמי בשארה (בל"ד): זאת האמת, תלמדו משם. מה שעשיתם בלבנון זה להרוס ערים. סוריה לפחות נתנה חסות לבנות ערים. אתם הרסתם עיר שלמה והרגתם אלפי אזרחים מהאוויר. אתם מטיפים מוסר ללבנונים? יש ראש ממשלה בישראל שעמד למשפט בבית-משפט אירופי על פשעי מלחמה באותה לבנון. מטיפים מוסר ללבנון? לכל העולם מותר להתווכח על לבנון, חוץ מאשר לחלק הזה של הבית, שנכנס ללבנון כפושע. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מאיר פרוש - איננו נוכח. חבר הכנסת יגאל יאסינוב - איננו נוכח. חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט - גם הוא לא נוכח. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק עצמו הוא חוק חשוב. ראוי, להבנתי, שהכנסת תוכל לזמן פקידי ציבור ולחקור אותם. אבל למה נעסוק במופשט? כדאי לתת דוגמה מוחשית. אני למשל רוצה לזמן את היועץ המשפטי לממשלה ולשמוע מפיו מדוע הוא הורה שאין צורך להעמיד לדין את ראש הממשלה. ברור לי שאם שרת המשפטים תתנדב לבוא במקומו ולהסביר את זה, היא תגן על אדוניה. אבל חזקה על פקיד ציבור כמו היועץ המשפטי לממשלה, שממנו נשמע תשובות נכוחות לעניין, דברים ברורים, למשל, כמו אלה שנאמרו מעל הדוכן הזה לפני זמן מה, ואני מצטט: "בנושא חשוב כל כך, הקשור באושיות החוק, ביסודות המשטר הדמוקרטי, בהבטחותיו לבוחר, ראש הממשלה לא ידע, לא שמע, לא הכיר, לא חש, אפילו לא חשד שבמערכת הבחירות שהוא עמד בראשה נעשו מעשים המחייבים היום חקירה פלילית. נשאיר זאת למשטרה בחקירתה הפלילית, תהיה לה הרבה עבודה, הרבה מאוד. לפנינו בעיה חמורה של אמינות, אמינות ראש הממשלה. השאלה היא אם הוא ידע או לא ידע. אם ידע וחשב שהפעולה תקינה ואינה נוגדת את החוק, מדוע הדבר נעשה בסתר? מה יש כאן להסתיר? מנהיגות אמינה לא מתחמקת, מנהיגות אמינה לוקחת אחריות. ראש הממשלה חייב להחליט, הוא יודע או לא יודע. אי-ידיעה היא אטימות מוחלטת לרחשי לב הציבור ואטימות למוסר וליושר הציבורי. ואולי גם כאן, כמו בעניין העמותות, הוא יודע גם יודע ומסתיר זאת מחברי הקבינט, מהממשלה, מהכנסת ומאזרחי ישראל, מפני שהוא החליט החלטה אובססיבית לסגת. אני רוצה לומר לכם, הציבור שונא, ובצדק, את הרמאויות העלובות האלה. כמו שכשל אז בעניין העמותות, כושל הוא עכשיו. אותו חוסר ניסיון וחוסר מקצועיות, ניהול חובבני ושלומיאלי. ייתכן שבעוד זמן מה יספר לנו שלא ידע גם מה קורה בתחום החברתי, בפרטי המשא-ומתן המדיני ובתחום המשא-ומתן הביטחוני. כאן מתמוטטות המערכות. ריקבון אחז בהן. חיים בשקר. זה לא התחיל היום, זה נמשך שנים רבות, אבל עכשיו הדבר קיבל, בעזרת ראש הממשלה, תאוצה נוספת, והכרחי לעצור. וזאת מעבר לחקירה, שאני מקווה שתיעשה עד תום וכולם ייבדקו" - מתוך נאומו של ראש הממשלה, סליחה, לא ראש הממשלה, מתוך נאומו של אריאל שרון בהצעת אי-אמון על עמותות ברק, 31 בינואר 2000. תודה רבה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נסים זאב - בבקשה, אדוני. אחריו - חברת הכנסת מל פולישוק-בלוך, אם תהיה נוכחת, או חבר הכנסת מוחמד ברכה, אם יהיה נוכח. אם לא יהיו נוכחים שניהם, נעבור להצבעה. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: סליחה, תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת זאב. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, מאז ומעולם יושבי-ראש הוועדות מזמנים והזמינו נושאי משרה וממלאי תפקיד בשירות המדינה, אם זה מהרשות המקומית, אם זה ממועצה דתית, אם זה מחברה ממשלתית, ותמיד מסרו את המידע על פעילות החברה שבה הם חברים או שותפים. אני מבין שמכיוון שלפעמים מזמינים אדם מסוים בדרגה מסוימת ואז מגיע פקיד זוטר - וזה מה שקורה בוועדות הרבה פעמים - והוא לא מתמצא בכל הפרטים, והוא גם לא יכול לענות על השאלות, לכן יש איזו זילות בוועדה, ולכן ההצעה היא גם להטיל קנסות, וכל נושא התקנות לא יהיה בחוק-יסוד. אדוני היושב-ראש, אני לא מבין בכלל למה צריך חוק-יסוד: הכנסת בכלל בקשר לנושאי משרה. אולי נוציא את זה בכלל מחוק-יסוד. למה יש הבדל בין התקנות לחוק עצמו? למה החוק כל כך חשוב, שהדבר יישאר בחוק-יסוד? עצם הזימון לא חייב להיות בחוק-יסוד. הפרטים, התקנות, הסעיפים - להוציא את זה מחוק-היסוד. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): כך זה היום. חוק-היסוד קובע את העיקרון, וחוק הכנסת ממלא אותו תוכן. את חוק-היסוד אישרנו בקריאה ראשונה, לכן אנחנו מבקשים לתת גושפנקה. נסים זאב (ש"ס): זאת אומרת, עכשיו כל הנושא יהיה כתקנות? רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): חוק הכנסת. נסים זאב (ש"ס): חוק הכנסת אבל לא חוק-היסוד? רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): חוק-היסוד הוא מקור הסמכות לחוק הכנסת לפרט באיזו דרך זה נעשה. נסים זאב (ש"ס): בזמנו ועדת החוקה הזמינה את פרקליטת המדינה ואת היועץ המשפטי, ואז הגיע לוועדה פעמיים - - - רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): פעמיים את היועץ המשפטי ופעם את הפרקליטה. נסים זאב (ש"ס): ואז הגיע השר טומי לפיד, שהיה בזמנו שר המשפטים. לדעתי, לפעמים השאלות הן מקצועיות והתשובות הן פוליטיות. כאשר מגיע השר, הוא בא בעצם להגן על העמדה אולי הפוליטית, הוא הופך את זה כאילו לתשובות מקצועיות, ולכן אם הוועדה מחליטה לשמוע את היועץ המשפטי, בפרט כשיש סוגיה כל כך מהותית, כל כך יסודית, שהמחלוקת היא בין הפרקליטה לבין היועץ – פתאום מי שנותן את התשובה זה שר המשפטים, והוא אומר: אני לא פוליטי. אני לא זוכר שפעם טומי, שר המשפטים לשעבר, חשב שהוא איש פוליטי. תמיד הוא אמר שהוא משיב רק מקצועית. אבל מה לעשות, גם שר המשפטים הוא שר פוליטי, והוא תמיד נוקט עמדה כזאת או אחרת, אם זה פעם עם היועץ המשפטי ואם זה פעם עם פרקליטת המדינה. אבל העמדה היא בדרך כלל לא רק מקצועית - היא גם מדיניות, היא גם פוליטית, ולפעמים השאלות הן מקצועיות. אני רוצה לומר דבר אחד על הנושא של הדמוקרטיה, אם יש לי כמה שניות, או שסיימתי? היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: סיימת. נסים זאב (ש"ס): סיימתי. אדוני, אני אגיד את זה אולי בדיון הבא. תודה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברי הכנסת, אין לנו דוברים נוספים. תשובה והצבעה במועד אחר. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: יושב-ראש ועדת הכנסת ימסור שתי הודעות, ולאחר מכן יעלה בפנינו את הנושא הבא. בינתיים נשמע את ההודעות. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק ובהצעה לסדר-היום, כדלקמן: ועדת הכספים תדון – 1. בהצעת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (תיקון - מענק אשפוז ליולדת וליילוד פג), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת - פ/2653; 2. בהצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 3), התשס"ה-2004 - מ/141. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון - נגישות לשירותי תחבורה ציבורית - קיצור מועדי הודעה לצורך קבלת שירות), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת מגלי והבה - פ/3077. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: האיומים וגילויי האלימות כלפי אישי ציבור, הצעות חברי הכנסת יעקב מרגי, שאול יהלום, ואסל טאהא, עבד-אלמאלכ דהאמשה ויורי שטרן. אדוני היושב-ראש, הודעה של ועדת הכנסת שטעונה אישורה של המליאה. ביום 2 באוגוסט 2004 קבעה ועדת הכנסת, כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון - עונשין), התשס"ג-2003, של חבר הכנסת אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת - פ/665. חבר הכנסת אחמד טיבי ביקש מוועדת הכנסת להעביר את הצעת החוק מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. יושב-ראש ועדת הכלכלה נתן הסכמתו לכך. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכלכלה לוועדת החינוך, התרבות והספורט, להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. להודעה זו אבקש את אישורה של הכנסת. אני אצביע מפה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: בסדר. נוסיף אותך להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההודעה האחרונה, שטעונה אישור הכנסת. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 10 נגד – אין נמנעים - אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון - עונשין), התשס"ג-2003, מוועדת הכלכלה לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: ברוב של 11 תומכים, בתוספת קולו של יושב-ראש הוועדה, שהצביע מהדוכן, ללא מתנגדים וללא נמנעים, ההודעה אושרה. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), התשס"ה-2005 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/72).] (קריאה ראשונה) היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: נעבור לנושא הבא: הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), התשס"ה-2005, קריאה ראשונה. יואיל אדוני להציג את הצעת החוק. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנחנו מציעים היום לכנסת לקריאה ראשונה מטעם ועדת הכנסת עניינה מסירת ספרים לספריית הכנסת. חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א-2000, מסדיר את מסירתם של ספרים לבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שבאוניברסיטה העברית, לספריית הכנסת ולגנזך המדינה. סעיף 2(ג) לחוק קובע את חובת המסירה לכנסת, ללא תשלום, של כל ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת, וכן כל עיתון. על מנת להקל את מצוקתם של המוציאים לאור של ספרים ועיתונים שחלה עליהם חובת מסירה לכנסת בלא תשלום כאמור, אנחנו מציעים לקבוע כי הכנסת תשלם 25% מהמחיר הקטלוגי של הספר או של העיתון שנשלחו לכנסת. עוד מוצע, כי הכנסת היא זו שתישא בעלות המשלוח אל הכנסת. דומני שהמצב שבו מחוקק קובע חוקים לתועלתו הוא ובכך פוגע בזכויות הקניין של האיש שעליו הוא מטיל את החוק, הוא מצב שוועדת הכנסת לא ידעה לחיות אתו בשלום. אני חושב שאם אנחנו מקבלים את כל הספרים שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים לשלם לפחות את מחיר העלות. מחיר העלות, לפי תחשיבים שערכתי יחד עם המומחים, מסתכם בערך ב-25% מהמחיר הקטלוגי המצוין על הספר או על העיתון. ככנסת, שמחוקקת את החוק, אנחנו לא יכולים לשלוח את ידינו לכיסם של המוציאים לאור; אלה מספרים לא מבוטלים. ואם אנחנו באמת רוצים כל כך את כל הספרים האלה, נתכבד ונשלם לפחות את מחירי העלות ומחירי המשלוח. לצורך קביעת הכללים בנושא, מוצע כי החוק ייכנס לתוקף בתוך חודשיים מיום פרסומו ברשומות, וכי הוא יחול על כל ספר ועיתון שנשלח לכנסת החל ביום תחולת החוק. חשוב לציין, כי בישיבות ועדת הכנסת השתתפו נציגי המו"לים, שתמכו בתיקון ואף חשבו שיש להחמיר ולחייב את הכנסת במלוא התשלום עבור הספרים שהיא מקבלת. ועדת הכנסת סברה, כי אין לבטל את הסעיף המחייב מסירת ספרים לכנסת, אך גם לא יהיה צודק להטיל את מלוא החבות הכספית על המוציאים לאור. העלות התקציבית המוערכת של הצעת החוק היא עד כ-2 מיליוני שקלים בשנה, ואף הוצגו בפנינו הערכות נמוכות הרבה יותר, כמעט בשליש. אני רואה את שפת הגוף של המזכיר, שהוא דומני האיש היותר בקיא בעניין הזה, המזכיר דוד לב, הוא זה שאמר שזה לא יעלה יותר מ-750,000 שקל בשנה. אני סבור שבסכום כזה, כאשר תקציב הכנסת מתקרב ל-350 מיליון שקל בשנה, לא צריכים מתנות חינם. נראה שזה לא יפה, מתנות חינם, שאנחנו בעצמנו, במעשה חקיקה, לוקחים לעצמנו ומקפחים בכך את פרנסתם של האחרים. עלות זו של בין 750,000 שקל בשנה, כמו שאמר המזכיר, לבין 2 מיליוני שקלים, שזאת העלות הכי גבוהה שנצפתה והיא באמת רחוקה מהמציאות, היא בהחלט סבירה ואולי אפילו מחויבת אם הכנסת באמת מעוניינת שתהיה לה ספרייה עדכנית, מעודכנת ושלמה. אני מבקש לאשר את הצעת החוק היום בקריאה ראשונה ולהחזיר אותה לוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה: תודה רבה לחבר הכנסת רוני בר-און, יושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, נעבור לדיון בהצעת החוק שהוצגה זה עתה. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת משה גפני - אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - כנ"ל. חבר הכנסת חמי דורון - גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אחריו יוכלו להשתתף בדיון חברי הכנסת ברכה, מח'ול, קרא, והבה, אורון, בשארה ואחרים, אם יהיו נוכחים באולם. בבקשה, חבר הכנסת מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי יושב-ראש ועדת הכנסת, שוב אנחנו דנים בחוק ראוי פרי עמלך והוועדה שאתה עומד בראשה. אני יכול לומר לך, ש-80% - וזאת הערכה גסה - מאלה ששולחים חומר כתוב, או ירחונים, ספרונים, לא יודעים בכלל שזה מגיע לספרייה של הכנסת. בעברי כיושב-ראש המועצה, היינו מוציאים ירחון מכובד, האוניברסיטה העברית היתה דורשת אותו מאתנו, אפילו היתה מדגישה בכמה עותקים. והיינו שולחים, לנו זה החמיא. היום אני שומע ממך חידוש. ראשית, זה חידוש, וטוב שהציבור והמו"לים ידעו, שעותק אחד מגיע לספריית הכנסת. יתירה מזאת, אם הכנסת רוצה אותו, שתשלם על כך. אני חושב שהאחוז שנקבע הוא אחוז סביר, 25% מעלות ההוצאה. אהוד רצאבי (שינוי): למה לא מהמחיר המלא, המחיר הקטלוגי? יעקב מרגי (ש"ס): מלא זה מחיר קטלוגי, אני אומר מחיר עלות. בעיקרון אתה צודק, אבל בוא נאמר שיש כאן ערך מוסף, והספרייה של הכנסת באה להועיל, ממנה יוצא כל המידע לטובת הציבור. אני חושב שיושב-ראש ועדת הכנסת עשה מעשה הגון כשאמר, לפחות 25% מעלות ההוצאה, פלוס הוצאות המשלוח. אני חושב שזה תיקון הגון. הביטויים והדוגמאות שנתן יושב-ראש הוועדה, זה לשלוח ידיים לכיסם של המו"לים, למי שעמל על כך. אני חושב שזה ראוי וטוב שזה נעשה. אני חושב שחלק גדול מחברי הכנסת לא יודעים שיש פה ספרייה גדולה ואיכותית, שמכילה ים של חומר. זאת ההזדמנות להזמין את כולם לשם. תבורך על הצעת החוק הראויה, וכמובן אתמוך בה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת עסאם מח'ול – אינו נוכח. חבר הכנסת איוב קרא - אינו נוכח. חבר הכנסת מגלי והבה - אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון מעוניין לומר לנו מה כבודו חושב על הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון). חיים אורון (יחד): שמישהו אחר יעלה לפני. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עזמי בשארה - איננו. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה - בבקשה, אדוני. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, מכובדי יושב-ראש ועדת הכנסת, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריך בהנמקת הצעת החוק, נדמה לי שהם דברים נכונים וטובים, אבל הם רק פן אחד של העניין. היה לי הכבוד להשתתף בהזדמנויות קודמות בדיון בעניין הזה בוועדת הכנסת - הייתי חבר הוועדה כל השנים, פרט לתקופה האחרונה, מי ייתן ואוכל לחזור ולהיות בין התורמים לדיוני הוועדה הזאת - אני חושב, אדוני, שיש כאן עניין של מסורת. בראשית הימים, כאשר המדינה היתה בראשית ימיה, גם עם מגבלות כלכליות, בעלי הספרים, העורכים וכל האנשים שתרמו מפרי עטם, מזמנם ומיכולתם הספרותית שמחו לתרום לכנסת ולמדינה מהספרים האלה. הרי לא מדובר באחוז גבוה או במעמסה כבדה שלא יכולים לעמוד בה. ספר או מהדורה שיוצאת בכמה אלפי עותקים, אם עותק אחד הולך לכנסת, או אפילו כמה עותקים, זה אפילו לא אלפית. אולי זה אלפית, אחד לאלף, אבל לא אחוז אחד מהיבול המבורך הזה. נדמה לי שבשעתו אף אחד לא הסתכל על כך בעין צרה. אלא מה? לפני כמה שנים, שלוש-ארבע שנים, בקדנציה הקודמת, היה מי שחשב שלא צריך לתת לכנסת ספרים. ואז נדון העניין. העיקרון נשמר, שיש לספק עותק מכל הספרים שיוצאים לאור במדינה הזאת. אני חושב שזה עיקרון נכון, טוב ויפה. אני רוצה להבין את דבריך, שלכנסת עכשיו יש תקציב כל כך גדול, זה יהיה אולי שליש האחוז מתקציבה אם תתרום לספרים ולהוצאות. צריך לאזן בין האינטרס של בעלי הספרים, להיות קצת מורווחים, ובין האינטרס של הבית הזה. זה לא אינטרס אישי שלך או עניין צר, אני לא רואה את זה בעין הזאת. בין שני האינטרסים האלה יצאה כנראה ההצעה המאוזנת הזאת. אינני שלם אתה כל כך, אבל היא סבירה ואפשר לחיות אתה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה לחבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת מאיר פרוש - לא אתנו. חבר הכנסת יגאל יאסינוב - אינו במליאה. חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט - לא כאן. חבר הכנסת נסים זאב - בבקשה, אדוני. אחריו - חבר הכנסת אילן שלגי. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "עשות ספרים הרבה אין קץ". ברוך השם, הרבה מחברים חדשים לבקרים והרבה היו רוצים שהספרים שלהם דווקא יהיו בספריית הכנסת, כדי שחברי הכנסת יעיינו בהם. זה יהיה להם לכבוד שסוף-סוף חברי הכנסת משתמשים בספרים, אולי לוקחים מאמרים. זה דבר מכובד. אני חושב שיש הרבה ספרים שלא נפתחים, אפילו לא נמכרים בשוק. לגבי ההערכה שלך, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, כאילו ישבת עם מומחים גדולים והגעת למסקנה ש-25% זו העלות של הוצאת הספר - יש לי קצת ניסיון בהדפסת ספרים, גם אני הדפסתי ספרים, וזה תלוי בכמות הספרים שאתה מוציא. אם אתה מוציא 1,000 ספרים להוצאה אחת, העלות הרבה יותר גבוהה, כי מחיר ההדפסה גבוה. ככל שאתה מגדיל את מספר הספרים, עלות הספר הולכת וקטנה. לכן אני חושב שלומר 25% בדיוק היא העלות - - - יוסף לפיד (שינוי): אם אתה מדפיס יותר ספרים, עלות הספר עולה. אם אתה מוכר יותר ספרים, אז עלות הספר קטנה. נסים זאב (ש"ס): בכל מקרה, ברור שאם אני מוכר הרווחים גדלים. אין לי בכך ספק. עכשיו אנחנו מדברים על המוציא לאור. חבר הכנסת בר-און אמר, שבאופן אוטומטי ההוצאה של הספר היא 25% מהעלות, אבל אני יכול לומר לך, שזה יכול להשתנות מקצה לקצה. זה שעד היום הכנסת הרשתה לעצמה לקחת ספרים או לדרוש ספרים על-פי חוק, מפני שהספר כל כך נחוץ לה והמוציא לאור חייב לשלוח לה את הספר, זה דבר מוזר ומגוחך. אני שמח שהדבר הזה מתוקן בחוק. אני חושב, אדוני היושב בראש, שכל החוק הזה מיותר, ועוד להביאו למליאת הכנסת. מן הראוי שנושאים כאלה יידונו בוועדת הכנסת. אני חושב שצריך לעשות את זה בתקנות. לא כל דבר צריך להיות בחוק, מה גם שבכל פעם יש דיון מחדש והמליאה דנה אם זה 25% וכמה ההוצאה. אני מאוד מודאג מזה שזה 750,000 ולא 2 מיליונים, שלפחות זה לא יהיה על חשבון אותם שומרי ראש שיש לאנשים חשובים מהבית הזה. אני לא רוצה שזה יהיה על חשבון ביטחונם האישי של אותם חברי כנסת שצריכים את זה. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): בסוף הספרים ישתלטו עלינו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: לא, בסוף השומרים המפוטרים יקראו את הספרים שיתקבלו בספריית הכנסת. תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אילן שלגי, ואחריו - חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. אילן שלגי (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), הוא חוק טוב וראוי. אני בהחלט אתמוך בו. אני סבור שאנחנו קצת מטילים על המו"לים יותר מדי טורח. הם צריכים לשלוח מכל ספר, מכל חוברת, מכל עיתון, גם לבית-הספרים הלאומי האוניברסיטאי, לספריית הכנסת ולגנזך המדינה. היה ראוי שהמו"ל יצטרך לשלוח את שלושת העותקים לכתובת אחת, ואותה כתובת תהיה זו שתפצל אותם למוסדות הנכבדים האלה, לרבות ספריית הכנסת. היות שהחוק הזה עוסק רק בחובת המסירה לכנסת, מקובל עלי שהתשלום יהיה רק 25% מהעלות ודמי המשלוח במלואם, אבל אני סבור גם שראוי לאפשר למו"ל לומר שהוא מוותר - - - רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 25% - - - מהמחיר הקטלוגי - - - אילן שלגי (שינוי): וגם את מחיר המשלוח. אני מציע שנאפשר למו"ל לוותר על התשלום הזה, משום שאם מדובר במו"ל שמוציא ספרים רבים וצריך לשלוח אותם, הסכומים מצטברים. קודם עלה כאן חבר הכנסת מרגי ותיאר איך הוא היה צריך לשלוח את הירחון או הרבעון שהוא הוציא, ואנשים אפילו הרגישו כבוד שהם מתבקשים לשלוח לכנסת את היצירה שלהם. אבל עצם הקביעה בחוק שהוא ישלם 25% - לפעמים 25% זה 10 או 15 שקלים. אז הכנסת תוציא לאותו מו"ל שיק, החשבות פה תרשום ותדפיס את השיק ושני בעלי זכות חתימה יחתמו. אז ישלחו את זה למו"ל, וגם הוא מנהל ספרים, אז יהיה מי שירשום את השיק, ויוציא קבלה ויוציא חשבונית. כל הטורח והביורוקרטיה מסבירים, שאין הצר שווה - אין הנזק שווה בצער המלך, אלא אם כן המו"ל מעוניין בתשלום. אני מציע שנאפשר לו לוותר על הזכות הזאת או הכבוד הזה לקבל מאתנו את התשלום. היות שאני עומד כאן ונותרה לי עוד כדקה, אני מבקש לספר שהיום בוועדת החוץ והביטחון היתה שערורייה רבתי בעצם זה שבא שר הביטחון של מדינת ישראל ומבקש מהכנסת לאשר את שירותם של מורים, תלמידי ישיבות וכוללים, בבתי-ספר של החינוך העצמאי ו"מעיין החינוך התורני", ללא מדים, בתשלום של כ-4,200 שקלים לחודש, כי הם בעלי משפחות, כדי לחנך את הילדים לא לשרת בצה"ל. זה מה שמדינת ישראל הציונית עושה - לוקחת את הכספים של משלמי המסים הציונים כדי לשלם למי שאינו משרת בצבא, כדי שפיקטיבית יתחייל בלא מדים ויחנך את הילדים לא לשרת בצבא. נסים זאב (ש"ס): מחנכים אותם לא לבוא עם סכינים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אילן שלגי. חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, בבקשה. שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 40% מהציבור שלכם משתמט ולא משרת בצבא. אתה מדבר על שירות בצבא? 40% מהציבור שלכם לא משרת בצבא. תקרא את הסקרים. אתם לא מתביישים? רוני בריזון (שינוי): אדון הלפרט, אתה אולי רוצה לספור מחדש? 40% מהציבור שלנו לא משרתים בצבא? מל פולישוק-בלוך (שינוי): חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהצעת החוק הזאת נכונה, אבל היא לא מספקת. הכנסת צריכה לשלם עבור ספרים ועיתונים שהיא מקבלת כמו כל ספרייה אחרת. אני לא רואה סיבה למה צריך להפלות אותה לטובה. דווקא מקום שמתוקצב לא רע, די מדושן בתקציבים, יכול להואיל ולשלם מחיר מלא. זו ההזדמנות גם להזכיר לכם, שלספריות הציבוריות במדינת ישראל, גם אלה שבאוניברסיטאות, אין תקציבים, והם צריכים לשלם מחיר מלא. אולי צריך לעשות קצת שינוי ולא לדאוג כל הזמן רק לבית הזה שיהיה מרופד, וכל המדינה הזאת לא יכולה לממן דברים כל כך חיוניים כמו ספרים. אני רוצה להציע הצעה נוספת; ההצעה המקורית אינה שלי. בוועדת החינוך ובוועדה לביקורת המדינה עסקנו הרבה בעתידה של הספרייה הלאומית. מי שביקר בספרייה הלאומית, ואני מציעה לכל מי שלא ביקר לעשות זאת - העושר הרוחני הבלתי רגיל שיש לנו כאן, מעבר לכביש, בספרייה הלאומית, פשוט בלתי רגיל, אבל מצד אחר, הרימות אוכלות את העושר הזה. העליבות שבה מצוי החומר מול העושר שיש לנו שם מבחינת הספרים - אם זה הרמב"ם; חבר הכנסת אלדד הציע הצעת חוק בנושא הזה וביקר יחד אתי בבית-הספרים הלאומי - מצד אחד זה אדיר ומצד אחר זה מבייש. ההצעה שהוצעה לי היא לאחד את שתי הספריות. אין שום סיבה שמשני צדי הכביש יהיו שתי ספריות שאנחנו צריכים לממן. כל מי שביקר בספריית הקונגרס האמריקני יודע איזה מקום אדיר זה, שבאים אליו מכל העולם גם ללמוד וגם לחזות. אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה לנו בית-ספרים לאומי ראוי, שיהיה מאוחד עם הספרייה של הכנסת, ונמצא את השם המתאים. המקום – לנו, בכנסת, אין מקום לבנות משהו אדיר, אבל פה, מעבר לכביש, יש מקום; יש תקציב; יש קרן שמוכנה לממן. הכול מסודר, רק צריך רצון טוב של כל הגורמים הרלוונטיים, ואפשר שיהיה לנו בית-ספרים אמיתי, ראוי, שגם יכול לשלם בעבור העיתונים שהוא קונה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. חבר הכנסת איוב קרא הוא אחרון הדוברים בדיון הזה. אחריו, אם ירצה, יגיב יושב-ראש ועדת הכנסת ומציע החוק, חבר הכנסת רוני בר-און. איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לתומכים בהצעת החוק שלך, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוני בר-און. היום היתה לי במקרה פגישה עם שר הביטחון, מר שאול מופז, בהקשר של החיילים הלא-יהודים והמסגרות האורגניות. צריך לסיים את הנושא הזה של להחזיק אותם במסגרות אורגניות, והצעתי גם לאפשר להם לימודים אקדמיים, כי מה שקורה בפועל זה שחיילים מתגייסים לשלוש שנים; הם חוזרים הביתה, ומי שלא התגייס סיים בינתיים את הלימודים לתואר אקדמי, וכשמתחרים על עבודה ממשלתית, האבסורד הוא שחייל משוחרר אינו מקבל עדיפות, אלא להיפך: מי שלא התגייס הופך להיות בעדיפות על פני אותו חייל משוחרר. צר לי שאלה הם פני הדברים, ואני חושב שצריך לקדם כל דבר שקשור לספר, ללימודים, לאינטלקטואליות, כל דבר שיכול לקדם את ההשכלה בישראל. אני חושב שהחוק הזה הוא חלק מזה. במלה אחת, מאחר שעל הפגישה הזאת עם מופז יצאו כל מיני דברים ושמועות, אני רוצה להבהיר: בזמן השיחה עם שר הביטחון, ומאחר שאני בעד שלום לא פחות מאנשי מרצ ומהשמאל בכלל, אמרתי שאם יהיה הסכם שלום כולל באזור, אני אהיה הראשון שיתמוך בו. אין לי הקצנה או פנאטיות נגד גורם כלשהו. אני, בראייה שלי, התנתקות חד-צדדית היא ניצחון לטרור. אני חושב שאי-הגעה להסכם דו-צדדי היא אסון ודבר נורא, כי אין בה שום תועלת לשום צד פה בישראל. לכן, אם תבוא הצעה אחרת, או יוצע כיוון אחר, אני יכול לשקול את צעדי, אבל לצאת מעזה – אני מברך, אבל מה קשור גוש-קטיף לעיר עזה? אפשר לצאת מהעיר עזה ולנהל משא-ומתן על הסדרי הקבע, על משא-ומתן לשלום שיהיה דו-צדדי, ושאלו אותי אם אני מוכן לשמוע שזאת התוכנית שתהיה בבוא העת עם הפלסטינים, עם אבו-מאזן. אמרתי: אין לי שום בעיה לשמוע כל אדם שמציע לי ללכת למהלך של שלום אמיתי. כן, אשמח להשתתף בכל מהלך שיביא את השלום המיוחל. אני חושב שזו משאלת הלב של כולנו, אבל התנתקות חד-צדדית היא פועל יוצא של משאל העם שמרכז הליכוד החליט עליו ביום חמישי. כך צריך לכבד את החלטת החברים, כמו במשאל מתפקדי הליכוד סביב הנושאים האלה. אם הנושא המדיני יכול ללכת יחד – נשמח. אבל בזה צריכה להיות הדדיות, בין החלטת משאל מתפקדי הליכוד וההחלטה שהיתה שם לבין החלטת המרכז, לבין הרצון לשמור על הממשלה. אם מישהו חושב שאפשר רק חד-צדדיות, הוא לא ימצא אותה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איוב קרא. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה. רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, תודה לך. באמת בשני משפטים: שמענו פה כמה הערות, גם של חבר הכנסת דהאמשה, גם של חבר הכנסת שלגי וגם של חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. כל ההערות טובות ונכונות. איך אני יודע? אני יודע, מכיוון שהן עלו גם בדיון בוועדת הכנסת, בין שהעלו אותן הגורמים המקצועיים ובין שהעלו אותן חברי ועדת הכנסת. עניין איחוד בית-הספרים הלאומי עם ספריית הכנסת עלה. זה יכול להיות עניין של תהליך לטווח יותר ממושך. הטיפול ברימה, הטיפול בכפילות, הטיפול בזה שאי-אפשר להרכיב מועצה או רשות ציבורית של בית-הספרים הלאומי בגלל בעיות של אגו ובגלל בעיות תקציב כבר הרבה שנים; גם הנושא של ההוצאות הרישומיות – כל הדברים האלה עלו. בכולם יהיה אפשר יהיה לשוב ולדון באופן פרטני. אם תעמדו על כך, תוזמנו לישיבות שבין הקריאה השנייה לקריאה השלישית. על כל הדברים האלה יש תשובות. בשלב זה אני מבקש לאשר את החוק בקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. כפי שהוא הודיע, מי שיהיה מוכן להשתתף בדיונים, להכניס שינויים או הסתייגויות לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית, מוזמן לעשות זאת בוועדת הכנסת. חברי הכנסת, נעבור להצבעה: הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), התשס"ה-2005, קריאה ראשונה. ההצבעה החלה: מי בעד? מי נגד? מוזמנים להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), התשס"ה-2005, לוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בעד - 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה ראשונה ויעבור להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במסגרת ועדת הכנסת. הצעה לסדר-היום סיום הש"ס במחזור האחד-עשר של לימוד הדף היומי היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעה רגילה לסדר-היום של חבר הכנסת שמואל הלפרט: סיום הש"ס במחזור ה-11 של לימוד הדף היומי; הצעה מס' 6283. ישיב סגן שרת החינוך והתרבות. עד עשר דקות לרשות אדוני. בבקשה. שמואל הלפרט (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים אלה חוגגים מיליוני יהודים בארץ ובתפוצות את סיום הש"ס, המתקיים פעם בשבע שנים וחצי, במסגרת לימוד הדף היומי - המחזור ה-11, בהתאם לתקנה הגדולה של הכנסייה הראשונה של אגודת ישראל בשנת תרפ"ג, אשר הציע הגאון האדיר רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין. ביום שלישי שעבר נערך סיום הש"ס באולם יד-אליהו בתל-אביב, בראשות גדולי התורה ובהשתתפות רבבות מכל חוגי הציבור ועדותיו. באותו יום נערך סיום הש"ס גם באמריקה. 65,000 איש נכחו באולם "מדיסון סקוור גארדן", באיצטדיון "קונטיננטל" ובאולם נוסף, ועוד כ-50,000 איש עקבו אחר המעמד ב-50 נקודות ברחבי יבשת אמריקה, מקנדה ועד ברזיל, כשהם נוטלים חלק במעמד בו זמנית. ביום רביעי שעבר זכיתי להשתתף בסיום הש"ס שנערך בעיר לובלין בפולין, בבניין הישיבה הגדולה שהקים בזמנו רבי מאיר שפירא זצ"ל ושבה חגג את סיום הש"ס הראשון בלימוד הדף היומי. במוצאי שבת נערך סיום הש"ס בקריית-ויז'ניץ בבני-ברק, בהשתתפות קהל אלפים ובראשם כבוד קדושת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, נשיא מועצת גדולי התורה. מחר בערב, בעזרת השם, יתקיים סיום הש"ס בהשתתפות אלפים ובראשות גדולי התורה ב"בנייני האומה" בירושלים. הזכרתי רק חלק מהמעמדים הגדולים של סיומי הש"ס, אולם סיומי ש"ס נוספים נערכים ברוב פאר והדר באלפי בתי-כנסת ובתי-מדרש, בשיעורי הדף היומי המתקיימים מדי יום ביומו בשעת בוקר מוקדמת, בצהריים ובכל שעות היום והלילה. חברי הכנסת, לימוד התורה הוא יסוד קיומו של העם היהודי באלפי שנות גלותו. רק בזכות לימוד תורה החזיק עם ישראל מעמד במצבים הקשים ביותר, כדברי דוד המלך עליו השלום: לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי בעוניי. מנחם גול, ניצול גטו לודז', כותב ביומנו: "למדנו דף היומי בגטו לודז' גם בזמנים בהם רעבנו למוות, אבל דף הגמרא אותו למדנו בהיחבא כל הלילה, היה עצם חיותנו הגופנית והנפשית". ניצול אחר, מגטו וילנה, מתאר בריאיון: "בקלויז בגטו וילנה התכנסה הקבוצה ללימוד הדף היומי. לפתע פרצה למקום קבוצה של חמישה אנשי מיליציה והחלו להכות את המשתתפים באלות גומי. חלק מהיהודים נמלטו על נפשם, אולם קבוצה מחסידי סלונים וכמה יהודים נוספים התעקשו להישאר במקום ולהמשיך ללמוד את הדף היומי. דם נשפך. בגדים נקרעו. אנשים פונו מהמקום בכוח. כל משתתפי השיעור נרצחו במחנות. אולם מסירות נפשם ללימוד הדף היומי נשארה כמקור של עידוד עבורנו, השרידים". אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קיומו של עם ישראל בארץ-ישראל מותנה בלימוד התורה ובקיומה. ירמיהו הנביא שואל בפרק ט': מי החכם ויבן זאת, על מה אבדה הארץ - מדוע חרבה הארץ - ויאמר ה', על עוזבם את תורתי. אומרת הגמרא במסכת נדרים: דבר זה מדוע חרבה הארץ נשאל לחכמים ולא פירשוה, ולא ידעו לפרש אותה; נשאל לנביאים ולא פירשוה, לא ידעו הסיבה; עד שפירשה הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, שנאמר: ויאמר ה' על עוזבם את תורתי. עזיבת התורה גרמה לאובדן הארץ. חכמים ונביאים לא הבינו את הסיבה על מה אבדה הארץ. הקדוש-ברוך-הוא גילה את הסיבה - על עוזבם את תורתי. לימוד התורה מחזק את קיומנו בארץ-ישראל. חשוב שידעו אלו שמקצצים ללא הרף בתקציבי הישיבות ומוסדות התורה, שקיצוץ בישיבות מסכן את קיומנו בארץ-ישראל. חברי הכנסת, הדף היומי מאחד את כלל ישראל בכל רחבי העולם, באחדות מופלאה, כאשר מאות אלפי יהודים לומדים בו-זמנית באותו יום אותו דף גמרא. בהזדמנות מיוחדת זו ברצוני לצטט את קריאת מועצת גדולי התורה שפורסמה בזמנו לרגל סיום הש"ס, המדברת בעד עצמה ומתאימה גם לימים אלו. ואני מצטט: "לעת הזו, כאשר עם ישראל עומד ומייחל לרחמי שמים מרובים מול אויבים ואורבים מכל עבר, המבקשים חלילה להרע לו, כאשר רבים מצפים לישועה פרטית בצרות וצוקות, אין לנו שיור, רק התורה הזאת. הננו פונים בזאת בקריאת קודש לעם קדוש - הגבירו חיילים לתורה, קבעו עתים לתורה, בואו והצטרפו להמוני יהודים בכל מקומות מושבותיהם הלומדים את הדף היומי". תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת שמואל הלפרט. ישיב, כאמור, סגן שרת החינוך והתרבות, חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור. בבקשה, אדוני. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יישר כוחו של חבר הכנסת הרב הלפרט שהעלה את הנושא פה כהצעה לסדר-היום. אני שמח גם להשיב. אף-על-פי שאני בהחלט חותם בשמחה על כל מלה שהרב הלפרט אמר, אני רוצה אולי להוסיף. הרי הרעיון הזה שהמציא הרב מאיר שפירא לפני למעלה מ-80 שנה, הרעיון הזה הוא רעיון פשוט גאוני, מדהים, כי יש עניין של לומדי תורה, אנשים שתורתם אומנותם והם לומדים תורה כל הזמן. אבל בשביל שאר עמך ישראל, העיסוק שהוא עיסוק בתורה, יום-יום, שאתה לוקח שעה, שעה וחצי מהיום, ואתה לומד את הדף ולומד את הראשונים, אם יש לנו זמן גם את האחרונים לדף, לפחות רש"י ותוספות על הדף, הדבר הזה פשוט משנה את החיים של האדם, נותן לאדם קביעות. כתוב: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. אתה נותן לך בתוך העולם הזה כבר את החלק לעולם הבא לעומק. אני מוכרח להגיד, שאני חושב שזה היה ראוי שהדבר הזה ילך ויתפוס באמת את כל עם ישראל, שוב אני אומר, בלי הפרדה של חרדי ודתי וחילוני, שהיינו יכולים לקבוע את הקביעות. אני יודע, אני לא יכול לצפות מכל יהודי ללמוד דף, אבל כל יהודי יכול לקבוע שעת לימוד כל יום. אני חושב שזה היה דבר נהדר אם היינו יכולים מעל בימת הכנסת, ודאי וודאי שטוב לעשות את זה בש"ס ובפרשנות של ש"ס, אבל אני אומר, גם אם היינו יכולים לקבוע פה איזו מטרה, שכל יהודי יעסוק שעה ביום, לא יותר - אני חושב שהעם שלנו היה נראה לגמרי אחרת. אני רוצה גם להגיד, אני חשתי גם בתיאורים שקראתי על מה שהיה בשבוע שעבר. אני רוצה להגיד את זה מעומק הלב. יש פה מין גורל של העם היהודי. צריכים להבין דבר פשוט מדהים שקרה. הרי בעוונותינו הרבים, האסון האדיר, הפשע הגדול של האנושות, השואה, פגע בשליש מעמנו, לקח מאתנו שליש מעמנו, אבל בתוך הציבור של לומדי תורה, ודאי וודאי פגע הרבה יותר מבכל ציבור אחר. ואחרי השואה היו מעט מאוד אנשים; אני לא יודע אם למישהו יש סטטיסטיקות, אבל כמה אנשים עוד נשארו שידעו בכלל ללמוד דף, ללמוד דף גמרא? ועכשיו חזרו באותה ישיבת "חכמי לובלין", שהרב הלפרט היה שם השבוע, כמייצג, אני מניח, את כולנו שם, ומה היה שם במקום הזה? המקום הזה היה מבצר של נאצים בתקופת השואה. הם לקחו את כל הבניין למטרות הנבזיות שלהם. ולאותו מקום שוב חזרו יהודים, והם עשו את זה גם ברחבי העולם. אבל, יש מין אמת היסטורית בזה שחזרו יהודים בעשרות אלפים, וחזרו ללמוד את דף הגמרא, ולומדים מכל שכבות העם. אני ראיתי שלומדים דף גמרא בין אנשי עסקים בניו-יורק, ולומדים בנתב"ג סבלים, יש שיעור יומי של דף יומי, ואנשי עסקים ועורכי-דין ופועלים במפעלים, ויש, לפי מה שידוע לי, גם במשרדי הממשלה. זה פשוט דבר אדיר. מי יכול שלא להתרגש מהעוצמה הזאת של לימוד התורה, של מסירות התורה, שלא כופה שום דבר על אף אחד, לא עולה לאף אחד, פשוט תורה לשמה, בשביל ללמוד, בשביל להיות עסוקים בתורה ובלימוד התורה ודברי החכמים. חוויית הלימוד, דבר שאנחנו זקוקים לו בכל עם ישראל. ואני באמת רוצה לסיים בכך, אני קורא מעל במת הכנסת אולי לקיים דיון פתוח במליאה בנושא הזה. אני יודע שזה לוקח זמן עד שמגיעים לדיונים במליאה, לא נורא, בינתיים כבר יגמרו עוד כמה מסכתות, יהיו עוד כמה זכויות. יהיה לנו דיון של כולנו, כל אחד מההיבט שלו, מהזווית שלו, יוכל להשתתף בדיון במליאה. ולכן, לעומת מה שנהוג, אני חושב שראוי וטוב דווקא את הנושא הזה להעביר לדיון רחב במליאת הכנסת. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לסגן שרת החינוך והתרבות, חבר הכנסת מלכיאור. חבר הכנסת מבקש מליאה, סגן השר מסכים למליאה. הצעה אחרת לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. מל פולישוק-בלוך (שינוי): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את אלה שלומדים דף גמרא ביום, אני חושבת שזה דבר ראוי. זה מאוד מכובד בעיני שאנשים מוצאים זמן, שעה או כמה שזה לוקח להם, ובלבד שבשאר שעות היום הם הולכים ומתפרנסים ועובדים, ולא מתבטלים מעבודה. אבל את המחאה שלי אני רוצה להסיט למקום אחר: כל הדיון שהיה פה במשך עשר הדקות האחרונות דיבר בלשון זכר בלבד; חל איסור על נשים ללמוד תלמוד, ללמוד דף גמרא. ואנחנו במאה ה-21, והגיע הזמן, חבר הכנסת גפני וחבריו האחרים, שגם אנחנו נוכל ללמוד דף גמרא, אם אנחנו רוצות בכך. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. חברי הכנסת, אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה שלנו פשוטה: מי שמצביע בעד מבקש דיון במליאה, מי שמצביע נגד מבקש להסיר מסדר-היום של הכנסת את הצעתו של חבר הכנסת הלפרט – סיום הש"ס במחזור ה-11 של לימוד הדף היומי. חברי הכנסת, ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. באווירת אחדות זו אני קובע, כי הנושא יידון במליאת הכנסת. שאילתות ותשובות היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הנושא הבא הוא שאילתות לסגן שרת החינוך והתרבות, הלוא הוא חבר הכנסת מיכאל מלכיאור. נא לחזור לדוכן, אדוני סגן השרה. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: כבוד היושב-ראש, לפני שאנחנו מתחילים, מותר לי רק להעיר הערה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך? מאחר שהיא יושבת-ראש ועדת החינוך החשובה בכנסת, אני רוצה להגיד לך, שאומנם גם בנושא הזה – אומנם זה לא מקובל בכל החוגים היום – יש היום גם חוגים ורבנים חשובים שמכל מיני סיבות התירו את זה - - - מל פולישוק-בלוך (שינוי): לא אצל גפני. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: לא משנה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו כבר בשאילתות, לא בדיון. משה גפני (דגל התורה): אם היא לא - - - סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אבל אם את חפצה ללמוד דף גמרא יומי, אני אסדר לך את זה. חמי דורון (שינוי): גפני, למה אתה מוטרד? משה גפני (דגל התורה): לא, אני - - - קריאות: - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות שהוגשו למשרד החינוך. רוני בריזון (שינוי): - - - מל פולישוק-בלוך (שינוי): רק עם גפני אני רוצה ללמוד. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: - - - דבר אחד אני יכול להעיד, אדוני סגן השר, חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך תוכל ללמוד בחברותא, יש לה קול חזק, והלימוד בחברותא בהחלט יצליח לה. שאילתא מס' 2338, של חבר הכנסת נסים זאב: קליטת ילדי העדה האתיופית במערכת החינוך. בבקשה, אדוני סגן השר. 2338. קליטת ילדי העדה האתיופית במערכת החינוך חבר הכנסת נסים זאב שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ה בכסליו התשס"ה (8 בדצמבר 2004): על רקע 20 שנה לעלייה מאתיופיה, רצוני לשאול: 1. כמה ילדים עולים מאתיופיה לומדים בבתי-ספר בארץ וכמה מהם אינם נמצאים בשום מסגרת חינוכית? 2. האם יש אינטגרציה מלאה של הילדים העולים מאתיופיה? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: חבר הכנסת נסים זאב העלה נושא מאוד חשוב. עכשיו 20 שנה לעלייה הברוכה מאתיופיה. השאלות היו כמה ילדים לומדים בבתי-הספר וכמה אינם נמצאים בשום מסגרת ואם יש אינטגרציה של הילדים. אלו, כמובן, שאלות רחבות מכדי שיתאפשר לענות עליהן על רגל אחת. 1. אני יכול לתת לך את המספרים: במערכת החינוך היום לומדים כ-15,000 תלמידים שעלו מאתיופיה ועוד בערך אותו מספר, כ-15,000 בני הקהילה האתיופית שנולדו במדינת ישראל. לפי הנתונים של העולים, לא אלה שנולדו פה, כמעט כולם נמצאים במסגרת חינוכית כמו שצריך. לפי הנתונים שיכולתי למצוא במשרד יש 549 תלמידים שאינם נמצאים במסגרת הלימודים, והם כ-3.77% - אם מותר להגיד אחוזים לגבי ילדים, הרי כל אחד זה נפש – שלא נמצאים במסגרת. זו מסגרת נשירה גדולה מדי, אבל לא יותר מכך בכל זאת. 2. מערכת החינוך פועלת ליצירת אינטגרציה חברתית ולימודית בין ילדים עולים לוותיקים. ראוי להבהיר, שבשלב הראשון של שהותם בארץ הם לא נכנסים מייד לבתי-הספר, הם נכנסים לכיתות אולפן-קלט זמניות, וכבר בתקופה שהם בכיתות מיוחדות, מתחילים לאט-לאט לשלב אותם בבתי-הספר באזור מרכז הקליטה שבו הם גרים. כשהם גומרים את הפרק בכיתות המיוחדות הם משתלבים ביישובי הקבע שלהם בבתי-הספר, ובדרך כלל יש אינטגרציה ראויה בתחום הלימודי והחברתי, ומושקעים בכך הרבה מאוד משאבים, וצריך להגיד שגם משאבים רבים מאוד גדולים שמגיעים מחוץ למדינת ישראל. יש תוכניות ייחודיות אחר-הצהריים לילדים העולים מאתיופיה, שבהחלט עוזרות להישגים של הילדים, והם מגיעים הרבה מאוד פעמים להישגים מאוד יפים. במרבית בתי-הספר אנו עדים לקליטה חברתית טובה, לחונכות וליחסי רעות בין התלמידים העולים לבין הוותיקים. במקרים רבים יש התארגנויות יזומות ואף ספונטניות של תלמידים ומורים בהנהגה ובפיתוח של סובלנות, עזרה הדדית, סיוע וקירוב לבבות בין ותיקים לבין עולים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: האם יש שאלה נוספת לכבודו? נסים זאב (ש"ס): כשאדוני סגן השרה דיבר על 3.7%, מה זה אומר לגבי הנשירה בהשוואה לעולים האחרים או האוכלוסייה הרגילה במדינת ישראל? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: נתון להשוואה. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני לא יכול להגיד לך בדיוק את הנתון, כי אני לא רוצה להיתפס באי-דיוקים. אני יכול לברר את השאלה הזאת. אנחנו יודעים בערך מה הנשירה של תלמידים בארץ, ונשמע לי שזה לא יותר גבוה מהממוצע בארץ בקרב התלמידים בכלל. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לסגן השרה וגם לחבר הכנסת זאב. 2350. התבטאויות על החינוך הממלכתי חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ה בכסליו התשס"ה (8 בדצמבר 2004): בביטאון ארגון המורים צוטט יושב-ראש הנהלת הארגון כאומר, שיש הידרדרות מוחלטת של מערכת החינוך בישראל וההישגים החינוכיים והלימודיים נמוכים. בעבר נטען כי בוטלה התמיכה בארגון "לב לאחים", כיוון שהרב אורי זוהר דיבר בגנות החינוך הממלכתי. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – האם יינקטו צעדים במקרה זה, ואם כן – אילו? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הידיעות אכן נכונות. 2. עם כניסתה של השרה לתפקידה, היא עמדה על הצורך הדחוף לערוך שינוי יסודי ומהותי, מהפכה של ממש במערכת החינוך. ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים שיקפו את הצורך הזה והיו זרז ליוזמתה של השרה להקמת כוח משימה לאומי לקידום החינוך – ועדת-דברת, שזכתה לתמיכת ראש הממשלה והממשלה כולה ולברכתם. הדוח המלא והסופי של כוח המשימה הוגש לשרה ביום 9 בינואר 2005, והוא מציע תוכנית כוללת ומקיפה ובה שורה של המלצות פדגוגיות, ארגוניות, מבניות ותקציביות, המכוונות להביא להבראתה ולקידומה של מערכת החינוך, כדי שתשווה למערכות החינוך המתקדמות בעולם ואף תעלה עליהן. השרה נחושה להוציא את ההמלצות הללו מן הכוח אל הפועל. לעניין התמיכה בארגון "לב לאחים" – הארגון אינו נתמך על-ידי משרד החינוך. הרב אורי זוהר הוא אדם פרטי, המביע דברים לגיטימיים מבחינתו, בגדר חופש הביטוי. 2429. השלכות דוח-דברת על החינוך הממלכתי-דתי חבר הכנסת אפי איתם שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): פורסם, כי מסקנות דוח-דברת עלולות לפגוע בתחומים שונים הקשורים לחינוך הממלכתי-דתי ולמעמדו. רצוני לשאול: 1. האם מסקנות הדוח יביאו לסגירתם של בתי-ספר ממלכתיים-דתיים? 2. האם תיפגענה המכללות להכשרת מורים? 3. כיצד ישפיעו מסקנות הדוח על צורת החינוך הממלכתי-דתי ומבנהו? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בתי-ספר ממלכתיים-דתיים, שלומדים בהם פחות מ-200-250 תלמידים ושאינם ייחודיים באזורם, אכן ייסגרו. ההחלטה היא חלק ממדיניות כוללת לסגירת בתי-ספר קטנים, שאינם מאפשרים קיום תקציבי. הוועדה גם קבעה עקרונות לסגירת בתי-הספר הללו, ואני מפנה תשומת לבך להמלצות 2.4 ו-6.5.2.1 שבדוח הסופי שהגישה. 2. המכללות להכשרת מורים לא תיפגענה, אך מספרן יצומצם. מכללות תאוחדנה ותמוזגנה, כחלק ממדיניות כוללת לצמצום מספר המכללות והתאמת היקף המתכשרים בהם להוראה לצורכי מערכת החינוך. 3. פרק 7 בדוח-דברת מתמקד בהמלצות לגבי החינוך הממלכתי-דתי ומגדיר את כל המשמעויות של הדוח לגבי מגזר זה. אין לי להוסיף על הדברים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2550, של חבר הכנסת משה גפני, בנושא: פעילות נוצרית בבית-הספר "גניגר" בחיפה. בבקשה, אדוני סגן השרה. 2550. פעילות נוצרית בבית-הספר "גניגר" בחיפה חבר הכנסת משה גפני שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): בפניות שהגיעו למשרדי נטען, כי בבית-הספר "גניגר" בחיפה נערכה פעילות חברתית שבמסגרתה בנו התלמידים עצי אשוח ודמויות סנטה קלאוס וקיבלו את הברית החדשה. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – האם פעילות זו מאושרת על-ידי משרד החינוך? 3. מה יעשה משרדך בנדון? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: יש לי תשובת המשרד לחבר הכנסת גפני. דובר בפעילות חברתית, שהתלמידים היו עם עצי אשוח ודמויות סנטה קלאוס וקיבלו את הברית החדשה. 1. הידיעות, לפי מה שיכולתי לברר, אינן מדויקות. זה לא שאין בהן כלום, אבל הן אינן מדויקות. דובר על בית-ספר לחינוך מיוחד "גניגר" בחיפה; לומדים שם 144 ילדים בני 6-21 בעלי פיגור שכלי בינוני. אוכלוסיית בית-הספר היא באמת תלמידים שבאים מחיפה ומאזורים שונים הסמוכים לעיר, והיא מורכבת מיהודים, נוצרים ומוסלמים ביחד. בית-הספר, כמובן, מחויב לכבד את כל תלמיד ואמונתו, ודואג בדרך חינוכית וערכית לעשות לקירוב לבבות גם בין העדות והכרת השונה במנהגים ובאורח חיים. האירוע שבו דובר נערך כחלק ממה שעושים בבתי-הספר האלו – אירועים שקשורים ב"חג כל החגים", במיוחד בשנים שבהן גם הרמדאן נופל בערך באותו זמן. יש פעילות חווייתית לגבי כל החגים, אבל חשוב להדגיש שהחלוקה – אני מניח שזה היה עיקר העניין של חבר הכנסת גפני – של הברית החדשה היתה רק למורים ולמורות של בית-הספר, וזה היה כמין מחווה של ידידות, אבל אף אחד מהילדים לא קיבל, וגם לא הוצעו ספרים כלשהם. 2-3. אציין שכל הפעילות בבית-הספר המיוחד הזה נעשית על דעת פיקוח משרד החינוך ובתיאום עמו, ובית-הספר פועל על-פי ערכי היהדות הקוראים לכבד כל אדם באשר הוא, מתוך היכרות גם של השונה. רוח ערכית זו שורה על כל הפעילויות בבית-הספר ומובילה לצמיחה של התלמידים, המקבלים את הזולת מתוך כבוד. המשרד לא רואה צורך להתערב או למנוע פעילויות משותפות כל עוד הן נעשות במסגרת שהצגתי ובצורה מאוזנת והולמת. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת גפני ודאי ירצה לשאול שאלה נוספת. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השרה, מהתמונה שקיבלתי, מדובר על תלמידים מבית-הספר הזה שבאותה מסגרת, שאני לא יודע בדיוק מה היא, הלכו לכנסייה, בנו עצי אשוח. מדובר בילדים מחינוך מיוחד שהלכו לסיור משותף, והיו שם דמויות של סנטה קלאוס שחילקו את הברית החדשה. זה עלה כבר כמה פעמים גם בוועדת החינוך וגם בדיונים שעלו כתוצאה מזה. אני מבקש לדעת, האם למשרד יש איזו הנחיה לבתי-ספר ממלכתיים מה עושים במקרה הזה? כן הולכים לסיור בכנסייה? מתי בדיוק אומרים זה כן וזה לא, או שבכלל לא אומרים לא? בדיון שהיה בנושא בוועדת החינוך לא שמענו על מדיניות של המשרד. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: הרבה מעבר למה שהשבתי לחבר הכנסת גפני אני לא יכול לומר. אני רק יכול לומר, שבדקתי ספציפית לגבי מה שנאמר על חלוקת הברית החדשה, כי זה מה שהיה גם בשאילתא. נאמר לי חד-משמעית, שאף אחד מהילדים לא קיבל. 2552. הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי חבר הכנסת אריה אלדד שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי אלפי מטרים ומיליוני תעודות וארכיוני קהילות בגולה. בהעדר תקציב קבוע לארכיון צריכים הממונים עליו לחזר על הפתחים מדי שנה כדי לזכות בהקצבה הכספית הנדרשת לאחזקת האוצר הלאומי הזה. רצוני לשאול: האם יקדם משרדך הצעת חוק שתעגן את מעמדו ותקציבו של הארכיון? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: השאלה של חבר הכנסת אלדד היא זו: בהעדר תקציב קבוע לארכיון צריכים הממונים לחזר על הפתחים, ולכן חבר הכנסת אלדד חשב שראוי שתהיה הקצבה כספית מיוחדת כדי להחזיק את האוצר הלאומי הזה. השאלה היתה לגבי משרד החינוך, האם נקדם הצעת חוק שתעגן את מעמדו ואת תקציבו של הארכיון. במדינת ישראל קיימים ארכיונים ומוסדות תרבות רבים, אשר אין חולק כי לפעילותם תרומה חשובה ביותר למורשת ישראל ולתרבותנו, כגון: ארכיון "גנזים", השומר על הכתבים והארכיונים של למעלה מ-700 סופרים ומשוררים שפעלו בישראל מאז שיבת ציון; גנזך "קידוש השם", העוסק בתיעוד חיי היהודים באירופה לפני השואה; מוסד ביאליק; מרכז שז"ר ועוד רבים אחרים. גופים אלה נתמכים על-ידי משרד החינוך, התרבות והספורט במסגרת התקנה התקציבית שנקראת "מוסדות מחקר ומידע בתרבות". אכן, לאור העובדה שתקציב התרבות נמוך מהתקציב הראוי, כפי שנקבע גם על-ידי נורמות בין-לאומיות, אונסק"ו, וכפי שמקובל בכל מדינות העולם המערבי, גם התקציב המוקצה לתקנה זו אינו נותן מענה לפעילות האדירה של הגופים הנתמכים באמצעותה. יתירה מכך, העובדה שמשרד האוצר מעביר חלק מתקציב התרבות ליעדו רק בסוף השנה, פוגעת גם היא ביכולת משרד החינוך, התרבות והספורט להעמיד לרשות גופים אלה תקציב מספק כבר בתחילת השנה. אני רוצה להדגיש, שהמשרד עשה מאמץ מיוחד בשנתיים האחרונות ולא קיצץ עד עכשיו בתקציב הספציפי הזה. עכשיו, עם כל הגזירות הנופלות עלינו חדשות לבקרים, יהיה כנראה גם בתחום הזה קיצוץ בתקציב. לדעת המשרד, הפתרון הראוי לבעיות אלה איננו בהקמת תאגיד סטטוטורי לכל אחד מהגופים החשובים הללו, אלא בהגדלת התקציב המוקצה למוסדות תרבות, כדוגמת הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. אם משרד האוצר יחליט להקצות לתקנה האמורה את התקציב ההולם ובזמן, משרד החינוך מתחייב לעשות ככל יכולתו כדי לסייע למוסדות אלה לחזק את פעילותם לשימור המורשת היהודית והתרבות הישראלית. הכול נמצא גם בימים אלה בידי ועדת הכספים של הכנסת, ואני חושב שהיה טוב מאוד וראוי אם היו מקציבים מספיק כסף לסעיף הזה. זה לא בשמים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת אלדד, שאלה נוספת, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני סגן השרה, ודאי זכור לך שאתה בממשלה ולא אני. ועם זאת, בארכיון הזה, שנמצא במרחק של פחות מקילומטר מכאן, נמצא בין השאר סידור ובו כתב ידה של גליקל מהמלין. יש עמים שמתייחסים לאוצרות התרבות שלהם, ושמעתי ששרת החינוך נחלצה לפני שבוע להציל את כתב ידה של חנה סנש, והיא בוודאי עשתה מעשה ראוי. אם המדינה מתנערת מאחריותה ואומרת: לא קיבלתי כסף - אני יודע שהקהילות בגרמניה תובעות מהארכיון הציוני המרכזי להחזיר 300 ארגזים עם ארכיונים של קהילות. או שהמדינה הזאת רואה עצמה אחראית לנכסי העם היהודי, למשל אדמות קרן הקיימת, או שהיא מתנערת מהם, ושתיתן לעם היהודי לנהל את ענייניו בעצמו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. סגן השרה, בבקשה. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: לא הייתי רוצה להתווכח עם חבר הכנסת אלדד כשהוא אומר דברי טעם. לכן אני אשאיר את זה כך, ואנחנו ניקח את הדברים לתשומת לב. תודה. 2603. מימון יישום דוח-דברת חבר הכנסת דוד טל שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ט"ז בשבט התשס"ה (26 בינואר 2005): פורסם, כי בשל טעות חישוב של ועדת-דברת יש מחסור תקציבי של כ-1.3 מיליארד ש"ח כדי ליישם את הרפורמה, וכי המחסור נובע בעיקר מהעמסה תקציבית על הרשויות המקומיות. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – האם בעיית המימון היתה מוכרת לוועדה עוד במהלך עבודתה, ואם כן – מדוע לא נפתרה בטרם פורסמו מסקנות הוועדה? 3. אילו צעדים יינקטו כדי להשלים את מימון הרפורמה? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אין כל יסוד לפרסומים באשר למחסור בתקציבים למימון הרפורמה בחינוך. 2. בדוח הסופי - המלצה 6.9.3 - מציין כוח המשימה הלאומי, ועדת-דברת, כדלקמן: "בשל מבנה תקציב שונה בין רשות לרשות, התקשינו מאוד לקבל נתונים ברורים על רמת ההשתתפות של הרשויות המקומיות בתקציבי החינוך ועל חלוקת הכסף בין השימושים השונים. דבר זה מקשה על ניתוח פעולותיה של מערכת החינוך ועל קבלת החלטות לייעולה". מנתונים שקיבלה הוועדה מהשלטון המקומי עולה, שהשתתפות הרשויות ממקורותיהן מגיעה לכ-3 מיליארדי ש"ח. עם זאת קיימים חילוקי דעות על גובה הסכום שיש לאגם לתקציב החינוך הציבורי המשותף. 3. בימים אלה יושבת על המדוכה ועדה משותפת לשלטון המקומי, למשרד החינוך, למשרד האוצר ולמשרד הפנים, לקביעת שיעורי ההשתתפות ושיטת המימון. 2612. עישון מורים בבתי-ספר חבר הכנסת עמרם מצנע שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ט"ז בשבט התשס"ה (26 בינואר 2005): נודע לי, כי חרף החוק האוסר עישון במקומות ציבוריים וחרף תקנות חדר עישון למורים, יש מקרים שבהם מורים מעשנים בנוכחות תלמידים ו/או חושפים את היותם מעשנים בפני התלמידים. רצוני לשאול: 1. כיצד מתמודד משרדך עם תופעות מעין אלו? 2. כיצד פועל משרדך לאכיפת החוקים והתקנות בנושא? 3. מה היא מדיניות משרדך כלפי תופעת עישון מורים המשמשים מודל לחיקוי לנוער? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 1. משרד החינוך, לרבות השרה ואנוכי הקטן - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: לא מעשנים. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: בוודאי לא מעשנים, אבל אנחנו רואים בהחלט בחומרה את התופעה שמורים מפירים בפרהסיה את הוראות חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983, החל גם על מוסדות חינוך. משרד החינוך מתמודד עם תופעת העישון במערכת החינוך בשני מישורים: א. גיבוש ופרסום הנחיות והוראות מפורטות לבתי-ספר, בחוזר מנכ"ל סב/3(ב), נובמבר 2001. החוזר מדגיש את מדיניות המשרד בנושא ואת דרכי יישום החוק ואכיפתו במוסדות החינוך. הוא מופץ לכל מוסדות החינוך וההנחיות מוטמעות בהשתלמויות מורים, כהכנה להעברת תוכניות המניעה בנושא עישון סיגריות ונרגילות במערכת החינוך; ב. פיתוח והפעלה של תוכניות מניעה חינוכיות בנושא סמים, אלכוהול וטבק לתלמידי בתי-הספר. מרכיב חשוב בתוכניות הללו הוא יצירת אקלים בית-ספרי התואם את המסרים החינוכיים ומדיניות משרד החינוך. 2. יישום החוק ואכיפתו בבתי-הספר הוא באחריות המנהלים והמפקחים. 3. אני אבשר לחבר הכנסת מצנע בשורה על דאגתו בתחום הזה. ככלל, משרד החינוך מתנגד ורואה בשלילה התנהגות מסכנת של עישון אצל מבוגר, במקרה שלפנינו מורה, המשמש בתוקף תפקידו מודל חיקוי לתלמידים. אשר על כן התכנסה בעצם ימים אלה ועדה בין-משרדית משותפת למשרד החינוך ולמשרד הבריאות - שהחוק להגבלת עישון הוא בתחום אחריותו - לבניית תוכנית פעולה להפיכת בתי-הספר במדינת ישראל למוסדות נקיים מעישון. מטרת היוזמה להביא לכך שבית-הספר יהיה מקום שאין מעשנים בו כלל. הגישה היא מערכתית ומתייחסת לכל אוכלוסיית בית-הספר: הנהלה, צוות המורים והעובדים, תלמידים והורים - קהילה. חלק מהתוכנית נועד לקבוע ולהצהיר על מדיניות בית-ספרית בנושא – מניעת עישון, על בסיס הנחיות חוזר מנכ"ל. השקת התוכנית מתוכננת ליום 31 במאי 2005; שהוא, כפי שידוע לחבר הכנסת מצנע, היום העולמי ללא עישון. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת מצנע, שאלה נוספת לסגן השרה, בבקשה. עמרם מצנע (העבודה-מימד): תודה. אני מודה על התשובה, ואם היא תתממש, היא מאוד מספקת. רציתי לנצל את ההזדמנות ולהודות לסגן השר על כך שבשבוע שעבר, בעקבות שאלה דחופה שהעליתי לסדר-היום בנושא חזרת התלמידים הנוצרים ללימודיהם במע'אר, נעתר השר לבקשתי ולמחרת עלה צפונה, ביקר במע'אר וניסה כמיטב יכולתו להחזיר את התלמידים לבית-הספר. למרות הרצונות הטובים והתקווה שהיום, יום שני, התלמידים אכן יחזרו - הם לא חוזרים. למעט כמה מאות תלמידים שמצאו מקום בבית-ספר בכפר שכן, יתר התלמידים לא חוזרים לבית-הספר. זו בעיה מסובכת, והשאלה שלי היא מה מתכוון משרד החינוך לעשות על מנת לפתור את הבעיה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: זה אומנם נושא שאולי קשור לעישון בבתי-הספר, אבל ודאי קשר עקיף. אם סגן השר רוצה לומר כמה מלים, הוא יכול. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני מוכן להשיב. אני מודה לחבר הכנסת מצנע על היוזמה הברוכה גם בעניין הזה. אנחנו נמצאים עם האצבע על הדופק, ובינתיים יש קצת שיפור, אבל הוא בהחלט לא מספק. אנחנו עוקבים ממש שעה-שעה, וגם הערב יש פגישות עם הכמרים הנוצרים בכפר. הרצון של כל המערכת הוא להחזיר את הדברים לתיקונם. תלמידי י"ב חזרו ללמוד, אלה שעושים עכשיו בגרות, ולדעתי, אם תלמידי י"ב חוזרים ללמוד, אין סיבה שתלמידי י"א לא יחזרו ללמוד. כפי שהבטחתי שם ביום חמישי, היום תוגברה השמירה בצורה ניכרת בכל בתי-הספר בכפר, ואני מקווה שהדבר יחזיר את תחושת הביטחון לתלמידים והם יבינו שהדברים יכולים לחזור למסלולם. אנחנו עם האצבע על הדופק שעה-שעה ועוקבים אחרי המצב. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. 2645. מפעל ההזנה בבתי-הספר חברת הכנסת יולי תמיר שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום כ"ג בשבט התשס"ה (2 בפברואר 2005): הממשלה קבעה החלת מפעל הזנה מ-10 באוקטובר 2004. רצוני לשאול: 1. באילו יישובים ובתי-ספר הופעל מפעל הזנה בדצמבר 2004 ובאילו בינואר 2005? 2. כמה תלמידים קיבלו הזנה בחודשיים האמורים? 3. לאילו יישובים ובתי-ספר יורחב המפעל בששת החודשים הקרובים? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מפעל ההזנה פועל ב-35 יישובים. את שמות היישובים ומוסדות החינוך שבהם מתקיים המפעל אעביר אלייך בנפרד, כדי שלא להלאות את חברי הכנסת. 2. כ-60,000 תלמידים השתתפו בחודשים דצמבר 2004 - ינואר 2005 במפעל ההזנה; חלקם לומדים ברשויות שהצטרפו מאוחר יותר למפעל ההזנה והצטרפותם היתה בתהליך מדורג. 3. בשבועות הקרובים עתידים להצטרף לתוכנית כ-10,000 תלמידים ביישובים באר-שבע, אשקלון, מעלות-תרשיחא ואריאל. קיים קושי לצפות במדויק את התפתחות התוכנית בטווח של ששת החודשים הבאים. קרוב לוודאי שיישובים נוספים יצטרפו כאשר תוסר התנגדות מרכז השלטון המקומי לתוכנית. 2660. אבחון ליקויי למידה חבר הכנסת דני יתום שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ל' בשבט התשס"ה (9 בפברואר 2005): לפי סקר חדש של המרכז הארצי לבחינות והערכה, רמת אבחון ליקויי הלמידה אינה מספקת, וברוב המקרים חוות הדעת של המאבחן היו מטושטשות, לא ממוקדות ולא מקצועיות. בנוסף צוין בסקר, כי הבעיה המרכזית בשיטת האבחון היא חוסר נוהל בסיסי לאבחון ליקויי למידה. רצוני לשאול: 1. האם משרדך מכיר בבעיה? 2. כיצד תשופר רמת אבחון ליקויי הלמידה? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד החינוך מודע לכך שקיימת בעיה הקשורה באבחון לקויי למידה. על כן גיבש המשרד נוהל לאישור התאמות בדרכי היבחנות לנבחנים בעלי ליקויי למידה. הנוהל פורסם בחוזר מנכ"ל תשס"ד/4(ב), והוא מופעל החל משנת הלימודים תשס"ד. על-פי הנוהל, תלמיד המבקש התאמות נדרש לעבור אבחון משולב, פסיכולוגי ודידקטי. שורש הבעיה נעוץ בכך, שאבחון פסיכולוגי הוא עיסוק מוגדר ומוסדר על-פי חוק, וקיים פורמט מובנה, מוסדר ומאושר פרופסיונלית לאבחון מסוג זה ולדיווח עליו. ואילו לגבי אבחון המרכיב הדידקטי של ליקויי למידה עדיין אין הגדרה והסדרה חוקית של העיסוק, לרבות העדר פורמט מובנה ומוסדר פרופסיונלית של האבחון והדיווח עליו. 2. כדי לתת מענה לעניין זה פועל בימים אלה גף ליקויי למידה באגף שפ"י במשרד החינוך, בשיתוף עם מומחים ואנשי מקצוע בכירים מתחום האבחון הדידקטי, לבניית פורמט מקצועי ואמין לאבחון ולדיווח על ליקויי למידה. פורמט זה ישמש לצורך פנייה לאישור התאמות בדרכי היבחנות במבחני הבגרות. 2664. מפעל ההזנה בבתי-הספר חבר הכנסת יאיר פרץ שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): למרות אישור חוק ההזנה, הורים רבים אינם מסוגלים לעמוד בתשלום הסמלי המוטל עליהם וילדיהם אינם מקבלים את הארוחה. רצוני לשאול: 1. האם חוק ההזנה מיושם בכל היישובים בארץ? 2. אם לא – היכן לא? 3. האם יש ילדים שאינם מקבלים ארוחה מפני שיד הוריהם אינה משגת לשלם אפילו סכום סמלי? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. תוכנית ההזנה מיושמת בהתאם להחלטת ממשלה מיום 1 באוגוסט 2004, הקובעת כי הזנה תתקיים אך ורק במוסדות חינוך שבהם מתקיים יום חינוך ארוך, על-פי צו יוח"א. מתוך הרשויות שחל עליהן צו יוח"א, ההזנה מתקיימת רק באלו שחתמו על התחייבות כספית לשאת את חלקן בעלות ההזנה. 2. תוכנית ההזנה מתקיימת כיום ב-35 יישובים, על-פי הרשימה שאעביר אליך לבקשתך. בשבועות הקרובים עומדים להצטרף לתוכנית יישובים נוספים. 3. על-פי הנחיות ועדת ההיגוי של התוכנית, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, חלה חובה שאינה משתמעת לשתי פנים לשתף במפעל ההזנה את כל התלמידים שהוריהם מעוניינים בכך, גם אם אין ידם משגת לשאת במלוא העלות הנדרשת. הנחיה זו הועברה לכל הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך. יתירה מכך, מנחים מטעם העמותה לתפנית בחינוך, המפעילה את התוכנית, בודקים ועוקבים מקרוב ברשויות המקומיות ובמוסדות החינוך אחר קיום ההוראה. 2683. בחינות הבגרות בעיר שדרות חברת הכנסת גילה גמליאל שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): בעת ביקורי בעיר שדרות בט"ו בשבט שטחו בפני תלמידי העיר את הקושי שלהם לעמוד במשימת הבגרויות. לדברי התלמידים, במקרה אחד אף נפלו טילי "קסאם" בעיר באמצע מבחן בגרות. רצוני לשאול: 1. כיצד יתמודד משרדך עם בעיה זו של התלמידים בשדרות, ובמיוחד של התלמידים הניגשים לבגרות? 2. כיצד יקל משרדך על כלל תלמידי העיר? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מערכת החינוך ידעה ימים קשים בארבע שנות האינתיפאדה. היא נאלצה להתמודד יום-יום עם מצבים בלתי שגרתיים ולתת מענה הולם, בזמן אמת, לתלמידים, ובה בעת להמשיך ולקיים שגרת לימודים ובחינות. המצבים הללו נתנו אותותיהם בכל מועד ממועדי בחינות הבגרות. מתוך מודעות ועירנות לקשיים ולצרכים של התלמידים, העומדים במצבי אובדן, טרור, לחץ וחירום, ומתוך הניסיון שנצבר, פיתח המשרד דגם עבודה שיקל עליהם את ההיבחנות בבחינות הבגרות. אגף הבחינות נמצא בקשר רציף עם בתי-הספר באזורים הרגישים מבחינה ביטחונית, כמו שדרות, הוא קשוב לבקשות המועלות בפניו ומשתדל להיענות להן, על-פי הצורך ועל-פי הנסיבות, ובוחן כל מקרה ומקרה לגופו. האגף ערוך למתן מגוון פתרונות לתלמיד הפרט ולאוכלוסיית בית-הספר כולה. 2. על-פי הנחיית שרת החינוך, התרבות והספורט, עומד המשרד בקשר ישיר עם ראש העיר שדרות ועם הממונים על מערכת החינוך ומתאם עמם את ההיענות לצרכים המיוחדים של תלמידי העיר, על סמך בקשותיהם. בנוסף מתגבר המשרד את פעילותם של אנשי הסיוע בעיר, פסיכולוגים ויועצים, מפעיל יום חינוך ארוך בגני-הילדים ובבתי-הספר היסודיים, מקיים פעילות חברתית ופעילות הפגה לתלמידים ועוד. 2705. אי-ביטחון תזונתי בקרב תלמידים בנגב חבר הכנסת מוחמד ברכה שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): פורסם, כי לפי מחקר שנתוניו נאספו מאחיות בבתי-ספר, 12%-16% מתלמידי כיתה א' בנגב סובלים מתת-תזונה. רצוני לשאול: 1. האם הנתונים נכונים? 2. אם כן – האם למשרדך תוכנית לטיפול במצב? 3. מה יעשה משרדך בעניין? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הנתונים שפרסמו החוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון הם ללא ספק מדאיגים. עם זאת, הנושא לא נבדק מחקרית על-ידי משרד החינוך ולא אוכל לאמת את הנתונים. 2-3. משרד החינוך אינו מקל ראש במצב שבו תלמידים רעבים מגיעים לבתי-הספר. בעיקרון, הנושא של טיפול ארוך טווח באי-ביטחון התזונתי הוא תפקידו של משרד הרווחה. עם זאת, מערכת החינוך איננה נשארת אדישה מול מצוקה של תלמידים רעבים ומספקת במצבים אלה פתרונות רגעיים. אביא כאן כמה דוגמאות לפעולות של מורים בנגב ובכל מקום שבו יש תלמיד הסובל מאי-ביטחון תזונתי: יש בתי-ספר שפונים לארגונים בקהילה שמסייעים בתרומות ובמזון. יש כיתות שבהן מונהג שתלמידים שיכולים מביאים שני כריכים, והכריכים מחולקים בין כל ילדי הכיתה החפצים בהם. יש גם כיתות שבהן קיימת התארגנות של הורים הקונים במרוכז כיכר לחם וממרח, והכיתה כולה אוכלת עם המורה או המורה ארוחת בוקר. בנוסף, המשרד מנסה לקדם את תוכנית ההזנה לבתי-הספר. למעשה, התוכנית כבר מופעלת בכמה יישובים בנגב, כגון דימונה – 1,330 תלמידים, כסייפה – 2,993 תלמידים, ירוחם – 790 תלמידים, ויישובים נוספים. אני אשמח לספק לחבר הכנסת ברכה את הרשימה המלאה. אני מקווה שיישובים נוספים יצטרפו בקרוב לתוכנית ההזנה. 2706. בדיקת זיהום אוויר בכלי רכב להסעת ילדים חבר הכנסת רומן ברונפמן שאל את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): כיום אין כל מערך של בדיקות זיהום אוויר באוטובוסים הישנים להסעת ילדים, אף שהדבר נחוץ לנוכח פוטנציאל החשיפה הגבוה של קבוצת סיכון ייחודית זו. רצוני לשאול: 1. מה היא עמדת משרדך בעניין הסיכון של חשיפת ילדים לזיהום אוויר חמור מאוטובוסים שמסיעים אותם? 2. האם ייקבע תקן להסדרת זיהום האוויר מכלי רכב להסעת ילדים, ואם לא – מדוע? תשובת סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד החינוך רואה בדאגה חשיפת ילדים לזיהום אוויר חמור מאוטובוסים המסיעים אותם, ופועל, כפי שאפרט בהמשך, למניעת נזקים בריאותיים בקרב תלמידים אלה, המהווים קבוצה בסיכון גבוה למפגעי סביבה. עם זאת ראוי לזכור, שהתקנות וההגבלות בנושא זיהום האוויר מכלי רכב הן באחריות משרד התחבורה, על-פי הנחיות שנקבעות במשרד לאיכות הסביבה. 2. משרד החינוך קובע מגבלות ונהלים להסעות תלמידים על בסיס הנחיות הגורם הממלכתי המוסמך ובעל יכולת האכיפה שציינתי. יתירה מכך, הממונה על החינוך לבריאות במשרד החינוך מרכזת ועדה בין-משרדית העוסקת בנושא: מפגעים סביבתיים ובריאותיים במוסד החינוך. ועדה זו, שחברים בה נציגים בכירים ממשרד הבריאות ומהמשרד לאיכות הסביבה, עסקה בדיוניה, בין השאר, גם בזיהום אוויר מכלי רכב. התקבלו כמה המלצות, ואלה יוטמעו במכרז להסעות תלמידים. 2707. הרחקת תלמידים מפעילות חברתית בגלל חוב של הוריהם חברת הכנסת גילה פינקלשטיין שאלה את שרת החינוך, התרבות והספורט ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): לאחרונה התרבו הדיווחים על הרחקת תלמידים מפעילות חברתית, לעתים לעיני בני כיתתם, בשל חוב כספי של הוריהם לבית-הספר. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – האם משרדך פועל למיגור התופעה? 3. האם יגובשו הנחיות לגביית תשלומי הורים בלי לערב בכך את התלמידים? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אני מודה מאוד לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין, שנמצאת פה כדי לשמוע את התשובה, כי זה כנראה דבר לא מקובל אצל כולם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: לפי הסטטיסטיקה שעשיתי, מחצית חברי הכנסת נוכחים כאן. זאת סטטיסטיקה יפה במושגים של שאילתות. מנסים לטפל בזה עכשיו. סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: אף-על-פי שעדיין מוקדם. לגופו של עניין, השאלה של חברת הכנסת פינקלשטיין היתה בתחום הדיווחים על הרחקת תלמידים מפעילות חברתית, לעתים לעיני בני כיתתם, בשל חוב כספי של הוריהם לבתי-הספר. 1. אירעו כמה מקרים חריגים שהמכנה המשותף שלהם היה, שהם נוגעים בפעילות המוגדרת פעילות רשות, שעל-פי התקנות מותר לגבות בעבורה תשלום מההורים. חשוב להבהיר, כי החוב במקרים אלה לא נבע ממצוקה כלכלית של ההורים. אם מדובר במצוקה כלכלית, יש הסדרים מיוחדים, ואלה לא המקרים שדיווחו עליהם. מקרים אלה עלו לכותרות בשל הפניית תלמיד לפעילות חינוכית חלופית, שנעשתה בחוסר רגישות. לתלמיד נגרמה פגיעה שלא לצורך, ואני רואה את הדבר בחומרה. 2. כפי שציינתי, המקרים שמדובר בהם הם מקרים חריגים. עם זאת, בכל אחד ואחד מהמקרים הללו נערך בירור מקיף עם צוות בית-הספר, עם התלמיד הנפגע והוריו ועם הפיקוח. 3. במקרים שדווח עליהם התנצל הפוגע לפני הנפגע והופקו לקחים לגבי כלל המערכת. בחוזר מנכ"ל תשס"ג/3(א) נכללות הנחיות מלאות וברורות בסוגיה של תשלומי הורים. יתירה מכך, בכל מחוז ומחוז מונה מפקח לנושא זה, והוא פועל, בין השאר, למנוע פגיעה מיותרת בתלמידים על רקע זה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: האם גברתי מסתפקת בתשובת סגן השרה? שאלה נוספת לחברת הכנסת פינקלשטיין. גילה פינקלשטיין (מפד"ל): תודה רבה על התשובה. אני נמצאת במערכת כבר 32 שנים, ובמשך שנים ממשיכים לשמוע על מקרים חוזרים שבהם שוב פוגעים בילד, מורידים אותו מהאוטובוס, שוב פוגעים בילד והוא לא מצטרף לנסיעה לתיאטרון – אולי צריך להיות משהו מעבר לתקנות ולחוזרי מנכ"ל? בשבוע שעבר קראתי שהיה מקרה, וכך גם לפני שבועיים ולפני חודש. לא רואים לזה קץ. הפגיעה היא קשה מאוד, וצריך לעשות משהו מעבר לזה. האם יש אפשרות לעשות משהו מעבר לזה? להעיר למנהל? סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, כמי שמנוסה מאוד במערכת החינוך, את מכירה את הבעיה. אם היה מדובר בילדים להורים שהם מעוטי יכולת ולכן אינם משלמים, זה דבר אחד, אבל במקרים שמדובר בהם זה לא כך. התקנות מאפשרות תשלום, והשאלה היא מה עושים עם אלה שאינם משלמים. ההורים מצפצפים, והילדים, כרגיל, משלמים את המחיר. מצד המשרד עשינו מה שצריך לעשות בעניין הזה. יש אנשים שמופקדים רק על הנושא הזה, כדי שזה לא יקרה, ובכל זאת זה קורה. אנחנו מדברים על מערכת אדירה, של מיליוני תלמידים, ויש בתי-ספר שלפעמים לא נוהגים ברגישות, ואז הם נענשים, כמו בכל מערכת שיש בה כאלה שסורחים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לסגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור וגם לחברי הכנסת השואלים שנכחו באולם. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 53) (איסור שימוש לרעה בציון דרגה, תפקיד ושם יחידה), התשס"ה-2005 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/72).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 53) (איסור שימוש לרעה בציון דרגה, תפקיד ושם יחידה), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת אהוד רצאבי וקבוצת חברי הכנסת - קריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת אהוד רצאבי. בבקשה, אדוני. אהוד רצאבי (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת שנשארו בשעה מאוחרת כל כך, תודה. לנוכח הישנות המקרים של קריאות נגד מילוי פקודות הצבא וחוקי המדינה בשימוש ובציון הדרגה הצבאית וההשתייכות ליחידה הצבאית כדי להקנות לדובר מעמד ציבורי בעל השפעה, נקבע בהצעת החוק מאסר של שנה למשתמש בדרגתו ובהשתייכותו הצבאית כאמור כדי לקרוא לאי-ציות ולסיכול הוראות כל דין. ההצעה נדרשת בהתחשב בהשפעה שיש לדרגה ולמעמד הצבאי על ציבור החיילים ועל הציבור בכלל. הצעת החוק הזאת מקבלת משנה תוקף דווקא בימים אלה, כפי שהיה לפני כשנה וחצי עקב סרבנות מסוגים שונים ואחרים. אני אודה לנוכחים אם יאשרו את ההצעה בקריאה ראשונה. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת רצאבי. נעבור לדיון. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן שלגי. חבר הכנסת שלגי, לא יהיה יפה אם תדבר יותר מחבר הכנסת המציע. אילן שלגי (שינוי): לא, לא, אני מבטיח שלא. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת רצאבי – שגם אני בין החתומים עליה – היא ראויה, ומוטב שכבר היתה בספר החוקים שלנו זה זמן. אין מדובר בעבירת הסרבנות עצמה; מדובר בהנעה של מישהו אחר, בשכנוע של מישהו אחר להגיע למצב של סרבנות, כשמי שמנסה לעשות את זה משתמש בשם של יחידתו, בתפקידו או בדרגתו הצבאית. אינני רוצה שיבוא מישהו שהוא תת-אלוף או טייס ויתהדר במוניטין שרכש מתוקף שירותו הצבאי – לפעמים במשך הרבה שנים, במשכורת, כי זה מקצועו – ובאותה מידה אינני רוצה שיבוא מישהו ויאמר: אני רב-סמל, או אני תותחן, ויקרא לסרבנות בציון העובדות האלה, בציון המוניטין שלו כאיש צבא. אני חושב שקריאות לסרבנות מצד טייסים, יוצאי סיירת מטכ"ל או יוצאי חטיבת בנימין הן פשוט שימוש ציני בנכס חשוב, שאומנם הולך עם האדם, אבל בזכות שירותו בצבא-הגנה לישראל, במסגרת החוק ותחת שלטון החוק הישראלי. אם אדם משתמש במוניטין שלו כדי לנסות לפגוע בצה"ל, בהוראות הצבא, בחוקי המדינה, בהחלטות הממשלה והכנסת, זה בהחלט דבר חמור ביותר, וצריך לא רק לגנות אותו אלא גם לקבוע בחוק שזאת עבירה – עבירה שעונש משמעותי בצדה. דרך אגב, אני סבור שלא מספיק לומר: דרגה, יחידה או תפקיד, כי אנשים יוכלו להתחכם. מה יהיה אם מישהו יבוא ויאמר: אני קצין, או אני מש"ק? האם זאת דרגה? לא בטוח שבכל מצב יתפרש קצין או מש"ק כדרגה או כתפקיד. יכול להיות שצריך לחשוב על הרחבות מסוימות. יש לנו בהחלט מספיק מנהיגים סהרוריים ורבנים משיחיים שמטיפים וקוראים לחיילים בשירות סדיר ובמילואים לסרב למלא פקודה. יש לנו גם כל מיני בעלי מוניטין לא צבאיים, כמו "האח של", "הבן של", שמנסים להניא חיילים מלמלא פקודה. שמענו על אחיה של שרת החינוך לימור לבנת, שמתרברב ומספר שהחתים 10,000 חיילים על התחייבות לסרב פקודה, וגם זכה על כך לכבוד ויקר בכנס כלשהו של רבנים, ולא מעט רבנים, כך שמענו, ובכללם הרב הראשי לשעבר, הרב שפירא, קוראים לחיילים לסרב פקודה. עד היום לא נעצר אף אחד מהאנשים האלה, שמסיתים ומדיחים, ואם לדעת היועץ המשפטי לממשלה המצב החוקי היום אינו מספיק לכך, הוא יכול להשתמש גם בכלי של מעצר מינהלי, וכמובן גם לבוא אלינו ולבקש לשנות את החוק, ואנחנו נסייע לו בכך. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שלגי. חבר הכנסת איתן כבל – לא כאן, וכמוהו חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת חמי דורון. מל פולישוק-בלוך (שינוי): מה ההמשך? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: המשך יבוא. יבוא עם יעקב מרגי, מוחמד ברכה, עסאם מח'ול, איוב קרא, מגלי והבה, וכן הלאה וכן הלאה. אני מבקש שלא תציין את דרגתך ואת שם היחידה, אבל אתה יכול להתחיל לדבר. חמי דורון (שינוי): אדוני היושב-ראש, על-פי אמנת ז'נבה זה הדבר היחיד שאני רשאי לציין לפניך. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): - - - חמי דורון (שינוי): סליחה, לא שמעתי, חבר הכנסת אריאל. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אז אליבא דחבר הכנסת דורון, החוק סותר את אמנת ז'נבה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): בהנחה שאתה מרגיש פה בכנסת כמו בשבי – רק דרגה, מספר אישי ושם. חמי דורון (שינוי): אומנם כן, כפי שציינתי. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שאני שמח להיות בין החותמים עליה, הוגשה בעצם לא בשביל המצב הנוכחי, כלומר לאו דווקא בשל הקריאה – חבר כנסת בריזון, אתה מפריע לי - - - רוני בריזון (שינוי): סליחה. אני מצטער, אבל אני אומר דברים חשובים. חמי דורון (שינוי): אין לי ספק. אין לי ספק. תמיד אתה אומר דברים חשובים, אבל, ברשותך – אני מצטער שלקחתי את תפקידך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: עם חברי סיעתך רק אתה יכול. חמי דורון (שינוי): בעצם הימים האלה, כשאנחנו נמצאים במצב של קריאות לסרבנות מצד אחד של המפה הפוליטית, אני פשוט רוצה להזכיר, שהצעת החוק הזאת הונחה על שולחן הכנסת דווקא כאשר הסרבנות, או הקולות לסרבנות, היו מהצד השני של המפה הפוליטית. ואנחנו, חברי סיעת שינוי, ביוזמת חבר הכנסת אהוד רצאבי, באנו ואמרנו, שאף שיש אצלנו בעיקר אנשים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, בכל זאת כולנו חושבים, בקטע הזה, שסרבנות אסורה, שאסור שיהיה מצב שבו אנשים שמשרתים בצה"ל – במילואים או בשירות סדיר – ינצלו את דרגתם הצבאית כדי לקרוא לסרבנות של חיילים אחרים. בסרבן עצמו יש למערכת דרך לטפל. יש פתרונות. הבעיה היתה בקריאה לאחרים לסרב, ובעצם בזה הצעת החוק באה לטפל, ואנחנו אמרנו אז – גם כשהנושא עלה לקריאה טרומית וגם במסגרת ההצעות לסדר-היום שדיברו בנושא הזה – הזהרנו ואמרנו, וגם מעל הבמה הזאת, שהסרבנות הזאת אסור שתתקיים, כי ברגע שנקל ראש בסרבנות מצד אחד, לא ירחק היום ונצטרך להתמודד עם בעיה של סרבנות מהצד השני, ולכן הדברים אסורים. אפשר לומר שאשר יגורנו בא לנו, כי בסופו של דבר אנחנו באמת צריכים היום להתמודד עם סרבנות גם בצד השני. לכן אני שמח שהממשלה תמכה בהצעת החוק הזאת. אני מקווה שגם לא תהיה לה התנגדות מצד אף אחד מחברי הכנסת הנוכחים כאן. זאת הצעת חוק טובה וראויה, שצריכה לעבור כמה שיותר מהר במערכת של הכנסת כדי שתקרום עור וגידים ותהיה חלק מספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דורון. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח, וכמוהו חבר הכנסת מוחמד ברכה, חבר הכנסת עסאם מח'ול, חבר הכנסת איוב קרא, חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת חיים אורון וחבר הכנסת עזמי בשארה. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה - בבקשה, אדוני. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא כל כך רוצה לדבר על הצעת החוק, וגם לא התעמקתי בה. האמת היא שמלכתחילה חשבתי שאפצה את עצמי עכשיו, כי בשעת הניהול הקודמת פשוט לא יכולתי להתייחס לחוק המתת חסד, שהצביעו עליו בישיבת המליאה הזאת. עמדתי בעניין זה היא עמדה עקרונית. אני חושב שעם כל הכאב ועם כל ההבנה לסבלם של חולים, יש פה שאלה עקרונית ושאלה הלכתית, שלא לבני-אדם לפסוק בה. הצבעתי נגד החוק. אומנם החוק עבר ברוב גדול, אבל העמדה העקרונית נשארת. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אסביר לצופים בשפה הערבית את העניין של חוק המתות החסד. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: בשם האל הרחמן והרחום. אחי הצופים בכל מקום, לפני שעות מעטות היתה פה הצבעה על הצעת חוק המאפשרת לחולים חשוכי מרפא להורות לנתק את מכשירי ההחייאה, כך שבסופו של דבר הם ייהרגו או ימותו לפני הזמן הרגיל והטבעי, שחל על כל הברואים. מדובר בנושא עקרוני ומרכזי - האם זכותו של אדם, השרוי במצב של מצוקה וסובל ממחלה סופנית, לשים קץ לחייו, או להורות לרופאים או לזולתם לשים קץ לחייו. הצבעתי נגד הצעת חוק זו, אבל היא זכתה לרוב מכריע. לדעתי, בנושא עקרוני זה יש לחזור אל האל, יתגדל ויתעלה. כאשר האל ציווה לאדם את החיים, הוא לא נתן לו את הזכות לסיים חיים אלה, אפילו אם הם חיים של מצוקה, או שבעליהם מאס בהם. כל מה שהחולה יכול לעשות הוא, בראש ובראשונה, להתפלל אל האל, יתגדל ויתעלה, בתחינה שירפא אותו. האל הוא המחיה והממית, והוא הרופא לכל מחלה. אם החולה התייאש באמת ובתמים מהאפשרות שיירפא, וכל רצונו הוא למות, עליו לפנות אל האל בתפילה: "הוי אלוהים, החייני אם עדיף לי לחיות, והמיתני אם עדיף לי למות". אולם, אינני חושב, בכל ההסתייגות וההכנעה, ועל סמך ידיעתי את תוכני האסלאם המונותיאיסטי, שמותר לאדם לשים קץ לחייו, או להורות לאחרים לעשות כן, אפילו במצב כזה. תודה. תודה רבה, אדוני.) היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת אריה אלדד - בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לכאורה הצעה ראויה. לכאורה, משום שבאמת לא ראוי שאנשים יקומו ויתייצבו בפני העם במדי המילואים המהוהים שלהם, בדרגותיהם, במוניטין הצבאי שצברו, ויקראו לסרב פקודה למשל. עד כאן כמעט אין ויכוח, כך שיכול להיות שרוח החוק נכונה. אבל מתוך רוח החוק - יש כל כך הרבה חורים וכל כך הרבה דברים לא ברורים העלולים להשתמע ממנו, שבאמת אני מתקשה לדעת אם אני תומך בחוק או מתנגד לו. ברור שאם אני אכתוב כרוז ואקרא בו לסירוב פקודה ואחתום עליו בשמי ובדרגתי במילואים, המעשה אינו ראוי. אבל אם אני מתראיין בתוכנית טלוויזיה, ובכתובית כתוב מה דרגתי במילואים, ואני אומר שם מה דעתי על פקודות מסוימות שיינתנו לצבא, דיני מאסר שנה? מעבר לעניין של החסינות הפרלמנטרית שלי, אלא לצורך העניין אם לא הייתי חבר כנסת. יש כתובית מתחת לשמו של אדם ושואלים אותו מה דעתו, האם הוא עושה שימוש בדרגתו או לא? יושב אתנו אלוף במילואים עמרם מצנע. האם כשהוא הגיש את התפטרותו לאריאל שרון הוא היה צריך לחתום "מר עמרם מצנע", כדי שלא לעשות שימוש בדרגתו? והלוא הוא אלוף בצבא. ויש גם מצבים – ואולי הם הקשים והחמורים מכול – שבהם דרגתו או מעמדו והמוניטין של אדם מוכרים וידועים גם אם איננו חותם בשם ובמלכות. אהוד רצאבי (שינוי): אבל יש הבדל בין מצב שבו אתה מביע דעה לבין מצב שבו אתה אומר: אני קורא לכם שלא לבצע פקודה. לזאת הכוונה בהצעת החוק. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): לצורך העניין, אם אלוף במילואים, בלי להגיד: אני, אלוף במילואים, קורא לכם להפר פקודה – הוא סתם עומד על הבמה וכל העם יודע, מה ההבדל? מל פולישוק-בלוך (שינוי): לא כל העם יודע מי עושה איזה תפקיד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אבל, האנשים שיש להם מוניטין באמת. יש באמת אנשים שהיו סרן במילואים, אולי לא כולם יודעים שהם סרן במילואים. אבל כאשר קצין בכיר קורא לסירוב פקודה, פה יש בעיה. באותה נשימה שמענו טענות, שאסור לאדם להתהדר בתואר "אח של שרת החינוך". עמרם מצנע (העבודה-מימד): זה לא תואר. מל פולישוק-בלוך (שינוי): לא תואר ולא הדר. עזמי בשארה (בל"ד): זה כן תואר, העיתונות לא מוותרת לו אפילו על פעם. אילן שלגי (שינוי): זה רק במסגרת הפינוי, זה נספח לדעתי לחוק. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): לצורך העניין גם רב ראשי לשעבר אסור לציין, למה אנחנו נטפלים דווקא לאלופים במילואים? הלוא אם רב ראשי בא להגיד: אני, רב ראשי לשעבר, קורא לכם לסרב פקודה – אתה תרצה לחוקק חוק שאין אדם יכול לציין את העובדה שהוא רב ראשי לשעבר בשעה שהוא קורא לסירוב פקודה. בקיצור, מכאן ועד היכולת לשלול מאדם את עברו כשהוא נוקט עמדה פוליטית המרחק איננו גדול. לפיכך, מה שאני מבקש לומר הוא, שאני אתמוך בהצעה הזאת בקריאה הנוכחית שלה, אבל אם לא יהיו בה תיקונים שימנעו איזו אפשרות לעשות בה שימוש רחב, מעבר למה שכתוב בה, אלא להרחיב את השימוש לכל שימוש שהוא, בדרגה צבאית או בשם, גם אם האדם לא יזם אותו - לא אוכל לתמוך בזה בהמשך. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נסים זאב, איננו? יצחק כהן (ש"ס): יש היום שבע ברכות של הבת שלו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודיע לפרוטוקול, כי זה רק מסיבה אחת שמשמחת את כולנו, שבע ברכות של בתו של חבר הכנסת נסים זאב, שאתמול חיתן אותה בשעה טובה ומוצלחת, ברוב עם ובהדר. חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, בבקשה. מל פולישוק-בלוך (שינוי): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זאת ההזדמנות שלנו, חבר הכנסת מצנע, להביע את דעתנו בנושא מאוד משמעותי בימינו אלה, נושא הסרבנות. לכן אנחנו עולים על הבמה הזאת, כדי שעם ישראל ידע מה אנחנו חושבים על הנושא. ההצעה היא ראויה, חברי חבר הכנסת אלדד, ולא לכאורה. אין דין "אח של" או מי שנשא תפקיד כלשהו כדין מי שמילא תפקיד צבאי. אנחנו מדברים על מי שמשתמש בדרגתו כדי להציג איזו סמכות מקצועית רלוונטית לנושא הנדון. כשאנחנו מדברים על התנתקות, כן או לא, על סרבנות לנתק, כן או לא, אנחנו בעצם באים לומר – אלה שאומרים – האם זה יביא ליותר ביטחון או לא יביא ליותר ביטחון. איש צבא לשעבר, מי שנשא תפקיד ועדיין נושא דרגה במילואים, האמירה שלו לגבי ביטחון או לא ביטחון, יש לה משמעות, יש לה השפעה. לכן אנחנו לא רוצים שהוא ישתמש לרעה בתפקיד שהוא מילא לצורך הבעת הדעה האישית שלו. אמר מי שאמר כאן הערב הזה, שסרבנות היא אסון. חבר הכנסת חמי דורון דיבר על ימין ושמאל. אני נגד סרבנות גם מימין וגם משמאל. כל סרבנות היא סכנה לדמוקרטיה, וגם מי שמעודד סרבנות ומשתמש בדרגות שלו לעודד סרבנות, גם הוא מחבל בדמוקרטיה ובעצם מחבל בסדר הציבורי. הכנסת הזאת אמרה את דעתה לגבי ההתנתקות. כל מי שעושה פעולות אמיתיות כדי לחבל בהחלטה לגיטימית דמוקרטית של כנסת ישראל, נציגת הריבון, העם בישראל, עושה שליחות מסוכנת, ובה בשם הדמוקרטיה למעשה הוא בא להורסה. אני חושבת שהצעת החוק הזאת חשובה גם כדי להביע את העמדה שלנו נגד הסרבנות ככלל, גם להביע את הדעה שלנו נגד מי שמעודד סרבנות, במיוחד, כפי שנאמר, מי שמשתמש לרעה בדרגה ובמנהיגות שלו כמי שנושא דרגה צבאית, משתמש בזה לאי-כיבוד החוק במדינת ישראל. זה דבר לא ראוי, אסור שיהיה במדינה מתוקנת, וטוב שקיימת הצעת החוק. אני מקווה שכולנו נתמוך בה. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת רשף חן. רשף חן (שינוי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, צבא-הגנה לישראל, אולי יותר מכל צבא בעולם, הוא צבא העם במלוא מובן המלה. משמעות הדבר היא, שכולנו חיילים בצבא הזה, היינו או נהיה, כך ילדינו, כך בנינו וכך בנותינו. המשמעות היא, שלכל חייל וחייל יש דעה פוליטית, כפי שלכל אזרח ואזרח יש דעה פוליטית. מצד שני, כל אחד מאתנו, כאשר הוא בצבא, כדי שהצבא יוכל לתפקד ולהגן עלינו, חייב לקיים פקודות, חייב לכבד את העיקרון של סדר הפקודות הנכון ולהתעלם לחלוטין כאשר הוא בצבא מדעותיו הפוליטיות; חייב, כדי שהדמוקרטיה תתקיים והצבא יתקיים. חייבת להיות מחיצה מוחלטת, טוטלית, דיכוטומיה טוטלית, יאנוס מוחלט בין דעותיו הפוליטיות של חייל לבין התפקוד שלו כאשר הוא חייל. הדיכוטומיה הזאת עובדת לשני הכיוונים: כאשר אנחנו לובשים את המדים, בין שזה לשירות סדיר ובין שזה לשירות מילואים, הדעות הפוליטיות שלנו נשארות בבית; וכאשר אנחנו פושטים את המדים וחוזרים הביתה, חוזרים להיות אזרחים בעלי דעות פוליטיות מובהקות - טוב ורצוי שאנשים יביעו את דעותיהם הפוליטיות ויהיו מעורבים פוליטית - המדים נשארים בצבא, הדרגה נשארת בצבא, היא נשארת בארון. בדיוק כפי שאנחנו לא מסכימים שחייל יביא אתו לצבא את דעותיו הפוליטיות, כך איננו צריכים להסכים שאזרח יביא את דרגתו לוויכוח הפוליטי. זו משמעות הצעת החוק הזאת, היא נכונה וטובה, אני מתכוון לתמוך בה וקורא לקרוא לכל החברים לתמוך בה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רשף חן. חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים בהצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 53) (איסור שימוש לרעה בציון דרגה, תפקיד ושם יחידה), התשס"ה-2005. אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד - אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 53) (איסור שימוש לרעה בציון דרגה, תפקיד ושם יחידה), התשס"ה-2005, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בעד - 12, אין מתנגדים, שניים נמנעו. אני קובע שהחוק אושר בקריאה ראשונה ויעבור להמשך ההכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אהוד רצאבי (שינוי): אפשר להמשיך לקריאה שנייה ושלישית? הצעות לסדר-היום ועידת לונדון בנושא הפלסטיני ["דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 20607.] היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא, זה בעצם גמר דיון, תשובה והצבעה על הצעות לסדר-היום מס' 6195, 6209, 6218, 6220, 6222, 6238, 6245 ו-6253: ועידת לונדון בנושא הפלסטיני. השר מאיר שטרית, השר המקשר, כאן אתנו, אבל קודם נאפשר לחבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, אחד המציעים, לסיים את הדיון, לומר את דברו, ואז נשמע את תשובת השר ונצביע. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות עומדות לרשותך. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר המקשר, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר העלו חברי את ההצעות ונבצר ממני לדבר אז כי ניהלתי את הישיבה. אומר עכשיו רק מלים ספורות. אזכיר לכולנו, שהוועידה הסתיימה בשבוע שעבר, הסתיימה בהחלטות ברורות ואוהדות, ובצדק, את העניין הפלסטיני והקמתה של מדינה פלסטינית בכוונה או בדחיפה לסיום הסכסוך. מדינת ישראל, למרבה הצער, לא מצאה לנכון להשתתף בוועידה הזאת, לא שלחה נציג. השתתפו בה מדינות אירופה, שרי החוץ של כ-25 מדינות מכל רחבי העולם, לרבות ארצות-הברית, נשיאי מדינות אירופיות והנשיא הפלסטיני הנבחר, אבו-מאזן. אינני רוצה להרחיב את הדיבור על מה שנדון ועל מה שעלה בוועידה, אבל בתמציתיות אומר, שהוועידה הזאת חזרה ואשררה את הלגיטימציה הבין-לאומית להקמתה של מדינה פלסטינית לאור ההסכמים והחלטות האו"ם בעבר וכל מה שסוכם עם הצד הפלסטיני. אני חושב שהרוב המכריע של שני העמים בימים אלה מחכה, מייחל ומקווה, שאכן דרך חדשה נפתחה, ותקופה חדשה של שקט, של הבנות, דו-קיום וסיכום דברים סביב שולחן הדיונים - זה מה שאנחנו עומדים לפתחו כעת. אני חושב שהשקט השורר עכשיו, התקוות האלה חייבות לקבל עידוד וקיום מצד שלטונות שני הצדדים, בראש ובראשונה מצד ממשלת ישראל. מר שרון וממשלתו מחזיקים לא רק בשטחים ולא רק ברסן השלטון, אלא מחזיקים בכל הקלפים. ידוע, אם ממשלת ישראל אכן רוצה באמת ובתמים להתקדם לקראת שלום והבנות, הצד הפלסטיני, בראשות הנשיא הנבחר אבו-מאזן, עושה את כל מה שביכולתו. אני אסיים, אדוני, במשפט מסכם. מובן שהעשייה הזאת איננה יכולה להיות במאה אחוז. גם כאשר ישראל שלטה בשטחים, בחלקם היא שולטת עד היום, עם כל האמצעים שיש לה ועם כל האפשרויות, היא איננה יכולה להשיג מאה אחוז הצלחה. אבו-מאזן עושה מאה אחוז מאמץ במקומות שהוא שולט בהם, אבל שוב אני אומר, הכדור נמצא בצד הישראלי, מי שהיוזמה בידו, האפשרות והיכולת לתת לתהליך הזה להתקדם זה אך ורק ממשלת ישראל. בצד הפלסטיני יש רצון, יש נכונות, צריך אכן להתקדם לדברים האלה ולא להמשיך את הקיפאון, אף שהוא משובח לעומת מה שהיה לנו קודם, אבל הקיפאון הנוכחי אינו יכול להיות לטובת אף אחד, חייבים להמשיך ולהתקדם בתהליך. תודה, אדוני. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דהאמשה. ישיב השר מאיר שטרית, שר התחבורה והשר המקשר בין הממשלה לכנסת. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בוועידת לונדון שהתכנסה בשבוע שעבר השתתפו 23 מדינות ושישה ארגונים בין-לאומיים. כולם עסקו ברפורמות הנדרשות ברשות הפלסטינית ובצורך שהקהילה הבין-לאומית תסייע לרשות הפלסטינית לפעול למימושן. ישראל מקדמת בברכה כל מאמץ בין-לאומי לסייע לפלסטינים לבנות מוסדות דמוקרטיים ומתפקדים, כמו איחוד מנגנוני הביטחון שיפעלו נגד הטרור, רשויות משפט שיבטיחו שלטון חוק, יעמידו טרוריסטים לדין וכו'. כל זאת על מנת להבטיח, שברשות הפלסטינית יתקיים ממשל תקין, שיתפקד כהלכה ובאופן שייטיב עם האינטרסים האמיתיים של העם הפלסטיני. אחדות מהמשתתפות בוועידת לונדון אכן התייחסו להכרח בפעילות פלסטינית כזאת. עם זאת, ישראל סבורה כי ראוי היה שמנהיגי כל המדינות שנטלו חלק באירוע בלונדון, ולא רק מקצתן, היו חוזרים ומדגישים לפלסטינים בדבריהם, כמו גם בהודעות הסיכום של ועידת לונדון, שכל עוד לא יבצעו הפלסטינים בשלמות את התחייבויותיהם להפסקת הטרור ופירוק תשתיותיו כפי שמופיעות במפת הדרכים, לא נוכל להתקדם בתהליך המדיני. ומן הצדק שכך יהיה. כי, כזכור, מדינת ישראל הסכימה לקבל את מפת הדרכים. הפלסטינים אימצו את מפת הדרכים. השלב הראשון במפת הדרכים היה התחייבות חד-משמעית, שהשלב הראשון לפני התקדמות במפת הדרכים יהיה הפסקת הטרור נגד ישראל. בעניין הזה הדבר איננו בר-פשרה, כיוון שאי-אפשר לחיות במצב שמתקדמים לשלום כשבו-בזמן מתנהל טרור. אני מוכרח לומר, שלאחרונה באמת הפלסטינים, בראשותו של אבו-מאזן, מתגלים כמי שעושים מאמצים קונקרטיים כדי להילחם בטרור; עוד לא ברמה מספקת, עוד אין טיפול ממשי בפירוק תשתיות הטרור, אבל לדעתי אין שום ספק שיש שינוי מהותי בהתייחסות של הרשות הפלסטינית לטרור בהשוואה לתקופתו של ערפאת. אני באמת מקווה שהפלסטינים אכן יממשו הלכה למעשה את הכוח שניתן בידי - - - אילן שלגי (שינוי): ואבו-מאזן איננו אבו-עלי. שר התחבורה מאיר שטרית: אנחנו מקווים שיממשו הלכה למעשה את הצורך להפסיק לחלוטין את הטרור נגד המדינה, אם זה בהסכמה או באי-הסכמה, ולהיאבק בטרוריסטים, כי אם הם יעשו את זה, מבחינתנו לא תהיה שום מניעה להתקדם בתהליך השלום אתם. אני חושב שזה טוב לכולם - טוב לישראל, טוב לפלסטינים, טוב לכל המזרח התיכון. ככל שתהיה פה הרגיעה, כולם יצאו נשכרים. אני מקווה באמת, אדוני היושב-ראש, שכך יהיה. לכן, אין לי התנגדות להעברת ההצעות שהוגשו לדיון בוועדת החוץ והביטחון. אני מסכים לכך, ואין שום סיבה שלא לדון בכך. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר מאיר שטרית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה. אם כן, הצעות לסדר-היום של כמה חברי כנסת: ועידת לונדון בנושא הפלסטיני. השר מבקש להעביר את הדיון לוועדה. חבר הכנסת מגלי והבה – אינו נוכח. אילן שלגי (שינוי): מן הראוי שתשאל את המציעים מה עמדתם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אם לא תפריע לי, אני באמת אעשה את זה. התחלתי לשאול את המציעים. ציינתי כעובדה שחבר הכנסת והבה איננו כאן, ועוד לא הגעתי אליך. אתה השלישי. חבר הכנסת אליהו ישי – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן שלגי מסכים להצעת השר? אילן שלגי (שינוי): מסכים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני שמח לכך. חבר הכנסת בני אלון – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון - אינו נוכח. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה מסכים להעביר את הדיון לוועדה? עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): מסכים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עזמי בשארה – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. אני מציין שהם לא נמצאים, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבוע שלכן ההצעות שלהם לא יעברו לוועדה, מכיוון שהדיון התקיים בשבוע שעבר והם דיברו והם נכחו במהלך כל הדיון. ההצבעה היא אכן פשוטה מאוד: בעד – ועדה, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בעד - 12, אין מתנגדים או נמנעים. הנושא עבר לטיפול ועדת החוץ והביטחון. הצעה לסדר-היום הסכנה לאחדותה של ירושלים ["דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 20610.] היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הצעה לסדר-היום בנושא: הסכנה לאחדותה של ירושלים, של חבר הכנסת מאיר פרוש, שמספרה 6059 - תשובה והצבעה. ישיב השר מאיר שטרית. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ממשלת ישראל רואה כחובתה לשמור על הר-הזיתים כאחד המקומות המרכזיים המגלמים בתוכם היסטוריה, תרבות ומסורת יהודית לאורך הדורות. הממשלה פועלת לשמר את המקום למען עתיד המדינה, העם והדורות הבאים. נוכח מצבו הקשה של ההר, ראש הממשלה החליט לאחרונה להטיל על השר לענייני תפוצות, חברה וירושלים, השר נתן שרנסקי, להמליץ בפני הממשלה על הדרכים לשיפור מצבו של הר-הזיתים. השר שרנסקי עובד בימים אלה, יחד עם כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לנושא, וביניהם לשכת ראש הממשלה, האחראית לתחום הקבורה מאז פירוק משרד הדתות, עיריית ירושלים והחברה לפיתוח מזרח-ירושלים, על גיבוש תוכנית מקיפה לטיפול בהר-הזיתים. התוכנית תכלול לא רק שיפוץ, שיקום, שימור ואבטחה של המצבות והמתחם כולו בהר-הזיתים, אלא גם גם דרכים להפיכתו של ההר לאתר מבקרים אטרקטיבי, תוך ראייה של המקום כאתר לאומי המצוי במרכז קיומו ההיסטורי-התרבותי של העם. התוכנית תוגש בקרוב לאישור ראש הממשלה ולאחר מכן תוצג בפני ממשלת ישראל. אין לי התנגדות, אדוני, להעביר את זה לדיון בוועדה המתאימה, נדמה לי שזו ועדת הפנים של הכנסת. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: ועדת הפנים ואיכות הסביבה. תודה לשר מאיר שטרית. הצעה אחרת לחבר הכנסת אילן שלגי. בבקשה, אדוני. אילן שלגי (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אחדותה של ירושלים היא מושג יקר לכולנו; עם זה אנחנו גם צריכים להיות מעשיים. לא נוכל להכיל בתוכנו 230,000-240,000 ערבים שאינם אזרחי ישראל, ולכן אנחנו צריכים לדבר על אחדותה של ירושלים היהודית על שכונותיה היהודיות, גם במזרח העיר כמובן, עם פתרון ראוי ומקובל באגן הקדוש, כאשר כמובן תהיה לנו שליטה בלעדית במקומות הקדושים לנו. זו תהיה אחדות של ירושלים שגם תמנע את צירופם של 230,000 ערבים פלסטינים למדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אילן שלגי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה. בעד – ועדה, נגד - להסיר. הנושא הוא: הסכנה לאחדותה של ירושלים. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: להלן התוצאות: בעד - 12, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הנושא יידון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. הצעה לסדר-היום השלכות תקציב 2005 על המגזר הערבי ["דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 20609.] היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הנושא הבא: השלכות תקציב 2005 על המגזר הערבי, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ואסל טאהא, שמספרה 6241. ישיב השר מאיר שטרית, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. בבקשה. שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מטבע הדברים קשה להתייחס באופן פרטני לכלל הצעת התקציב ביחס למגזר הערבי במסגרת של הצעה לסדר-היום. בקרוב יבוא התקציב לדיון ולהצבעה בכנסת, ואז תהיה הזדמנות מתאימה לדון בדברים ביתר פירוט. עם זאת, בחרנו להביא כמה התייחסויות כלליות הנוגעות להצעת התקציב לשנת 2005. ממשלת ישראל מייחסת חשיבות רבה לשיפור היחסים בין המגזרים המרכיבים את האוכלוסייה בישראל ופועלת לשיפור מצבם של אזרחי ישראל הערבים ולמתן מענה על הבעיות הקיימות במגזר, באופן שיקדם את צמצום הפערים בין המגזרים ויביא לשילובם בחברה ובמדינה בהתאם למדיניותה הרשמית של הממשלה. במסגרת פעולותיהן של ממשלות ישראל האחרונות ניתן למנות את החלטת הממשלה בנושא תוכנית הפיתוח ליישובי המגזר הערבי, אשר במסגרתה הוקצו בשנים 2001-2004 מיליארדי שקלים לקידום מצבו הסוציו-אקונומי של המגזר הערבי במגוון נושאים, וביניהם נושאי תשתית, חינוך, תעשייה, שיכון וכו'. זאת ועוד, בוועדת השרים לעניין המגזר הלא-יהודי, אשר ראש הממשלה עומד בראשה, התקבלה שורת החלטות נוספות: ייצוג הולם של בני המגזר הערבי בשירות הציבורי ובדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, החלטות באשר להקמת אזורי תעשייה ומלאכה ביישובים ערביים ועוד. במסגרת הוועדה מקבל ראש הממשלה עדכונים שוטפים בדבר יישום החלטות הממשלה הנוגעות למגזר הלא-יהודי, באופן שנעשים מעקב ובקרה אינטנסיביים אחר יישום ההחלטות שנתקבלו. חברי הכנסת טוענים, כי קיימים פערים אדירים בין התקציב למגזר היהודי לבין התקציב לאוכלוסייה הערבית בכל התחומים. תשובתנו מתייחסת, בהתאם, לכלל הסעיפים בתקציב המדינה ולא לסעיפים ספציפיים. המסקנה העולה מבדיקתנו היא כי מסקנה זו שגויה, כפי שיובהר להלן. תקציב ההוצאות בתקציב המדינה לשנת 2005 כולל 264 מיליארד שקל, המתחלקים בין עשרות סעיפים, שאת עיקריהם נפרט בהמשך, ולהערכתנו כולם מועברים על בסיס קריטריונים אחידים לכל אזרחי המדינה. התקציב כולל החזר קרן וריבית בסך 107.1 מיליארד שקל ורזרבה כללית בסך 5.1 מיליארדי שקל. ברור שסעיפים אלה אינם מתייחסים לאוכלוסייה מסוימת ובהם אין כל אפליה של מגזר כלשהו. התקציב הרגיל, ללא תשלום ריבית ורזרבה, הוא 194 מיליארד שקל, בניכוי 41.5 מיליארד שקל, משמע 152.5 מיליארד שקל. מתוכם תקציב הביטחון הוא 42.5 מיליארד שקל ותקציב המשרד לביטחון פנים הוא 7 מיליארדי שקל. תקציב משרדים אלה מיועד לביטחון כל האזרחים, ללא הבחנה בין המגזרים, והוא מושפע מצורכי הביטחון ועל כן אין בו אפליה של מגזר זה או אחר. היתרה בסך 103 מיליארד שקל מתחלקת כדלקמן: 14 מיליארד שקל לנושאי ממשל ומינהל, מתוכם 7.3 מיליארדי שקל לגמלאות ופיצויים והשאר בעיקרו להוצאות שכר. נושאים אלה, כמובן, גם הם אינם מוגדרים מגזרית, ועל כן בחלוקה שלהם אין כל אפליה בין המגזרים. 3.4 מיליארדי שקל מהתקציב מיועדים לרשויות מקומיות, כאשר הדגשים בתקציב משרד הפנים לשנת 2005 כוללים מתן פתרון לבעיית הגירעונות ברשויות המקומיות - גירעונות שנצברו בכל הרשויות המקומיות, ובכלל זה הערביות. שירותי חברה מהווים 78.1 מיליארד שקל מתוך תקציב המדינה. שירותים אלה מתחלקים כדלקמן: 24.6 מיליארד שקל לחינוך ו-5.8 מיליארדי שקל להשכלה גבוהה. הקריטריונים בשני סעיפים אלה הם שוויוניים לכלל האוכלוסייה. כך גם בסעיפי הביטוח הלאומי - 21.3 מיליארד שקל, משרד הבריאות - 14.7 מיליארד שקל, משרד הרווחה - 3 מיליארדי שקל, תגמולים לנכים - 1.5 מיליארד שקל, תמיכות במוצרי יסוד - 4.3 מיליארדי שקל, וחוק חיילים משוחררים - 1.3 מיליארד שקל. הסעיף היחיד המיועד, מטבעו, לאוכלוסייה היהודית בלבד הינו משרד הקליטה - 1.3 מיליארד שקל. סעיף כלכלה ומשק - 6.9 מיליארדי שקל - כולל מענקי בינוי ושיכון בסך 2.4 מיליארדי שקל, על-פי קריטריונים אחידים ושווים, תקציבי משרד התמ"ת ותמיכות בענפי משק כנ"ל בסך 2.8 מיליארדי שקל, ושאר הסעיפים - 1.7 מיליארד שקל. יתרת התקציב, המיועדת לתקציב פיתוח, עומדת על סך 13 מיליארד שקל, המיועדים לנושאים הבאים: הוצאות פיתוח תחבורה - 3.6 מיליארדי שקל, הוצאות פיתוח שונות - רכבת - 3 מיליארדי שקל, השקעות בממשל ובמינהל - 480 מיליון שקל, רשויות מקומיות - 160 מיליון שקל, השקעות בשירותי חברה - 4.9 מיליארדי שקל, שעיקרם, 3.9 מיליארדי שקל, הלוואות לזכאים דרך משרד השיכון ו-932 מיליון שקל לבניית בתי-ספר בתקציב החינוך. חשוב להדגיש, ראש הממשלה מוביל זה שנים מהלך שבו ניתנת למגזר הלא-יהודי עדיפות ברורה בנושא בינוי כיתות, באופן שתקציב בינוי כיתות מוקצה למגזר הלא-יהודי בשיעור גבוה בהרבה משיעורו באוכלוסייה הכללית. מהאמור לעיל ברור, שרובו המכריע של תקציב המדינה ניתן על-פי קריטריונים וסדרי עדיפויות כפי שנקבעו על-ידי הממשלה ועל-ידי הכנסת ולא קיים פער כלשהו בתקצוב למגזר כלשהו במערכת. קריטריונים רבים שעל-פיהם עובדת הממשלה מביאים לכך שתקציב המדינה מחולק באופן לא שוויוני המיטיב עם המגזר הלא-יהודי לעומת חלקו המספרי באוכלוסייה. תקציב התקבולים והמלוות, שכולל סכום זהה, גם הוא בנוי על קריטריונים אחידים. על-פי נתונים שהתקבלו ממשרדי הממשלה השונים ואף שהתוכנית הרב-שנתית לפיתוח המגזר הערבי הסתיימה, חלק מהמשרדים ממשיכים לתקצב את המגזר הערבי לנושאים ספציפיים כפי שתוקצבו במהלך התוכנית. יתר על כן, בנושאי ביוב ניתן תקציב מיוחד כדי לסיים את פתרון הביוב במהלך 2005-2007. ראוי לציין, כי התקציב בנושא תשתיות ביוב למגזר הערבי גדול לאין שיעור מגודלה היחסי של האוכלוסייה הערבית בישראל, וזאת כחלק מסגירת פערי תשתיות שנגזרים ממדיניות הממשלה. בישראל קיימות ערים מעורבות ושוויוניות כגון ירושלים, תל-אביב--יפו, חיפה, רמלה, לוד, עכו, ובהן מאות אלפי אזרחים ערבים, הנהנים מזכויות שוות לאזרחים היהודים. ביישובים אלה לא היה צורך בתקציבי פיתוח מיוחדים לאוכלוסייה הערבית. דומה כי כוח ההרגל להתלונן על אוזלת ידה לכאורה של הממשלה גובר על ראיית המציאות. יש התעלמות מוחלטת בקרב חברי הכנסת המייצגים את המגזר מהשיפור הניכר שיש בתשתיות ביישובים הערביים ומהשינוי האמיתי ביחס של קובעי המדיניות לצרכים המיוחדים של המגזר. הביקורת כלפי הממשלה מוטחת, אך אין לצדה ביקורת עצמית. לדוגמה, מוסר תשלומי המסים במגזר הערבי, תופעה חמורה המביאה, בין היתר, להתמוטטות הרשויות המקומיות הערביות - שלא מקבלות את ההכנסות שלהן הן ראויות - וכתוצאה מכך, גם פוגעות ברמת השירותים המגיעים בצדק לתושביהן. למרות כל אלו, הממשלה תמשיך ותשקיע במגזר הערבי באופן שישקף את שינוי סדרי העדיפויות כלפיו ותתעדף העברת משאבים נוספים כדי להמשיך ולצמצם את הפערים בין המגזרים בישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, אחרי שהסברתי את כל זה, למרות זאת אין לי שום התנגדות להעביר את הנושא לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. זה המקום הראוי לדיון בנושא. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשר מאיר שטרית. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה מבקש הצעה אחרת; בוודאי נאפשר לו להציע לנו את הצעתו. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הקשבתי בקשב רב לתשובתו של השר שטרית. ככל שהקשבתי ושמעתי יותר נזכרתי בפתגם הערבי שאומר: "כלאם חק יוראד בהי באטל". בתרגום חופשי: דברים של מתק שפתיים שבאים להסתיר את העוול הגדול. אם זה כל כך טוב, אדוני השר שטרית, אם התקציב נותן העדפה למגזר הערבי, למה המצב כל כך רע? למה חסרות 1,700 כיתות לתלמידים, וזה לא בנגב וביישובים הבלתי-מוכרים, דבר שאין לו אח ורע בעולם, אלא ביישובים כמו נצרת וביישובים המבוססים ביותר? אם התקציב כל כך שוויוני, למה במשרד הדתות 2.5% מהתקציב מופנים לשירותי רווחה של האוכלוסייה המוסלמית, שהיא כ-17% מתושבי המדינה? יש דוגמאות רבות, אבל אני מוגבל בזמן. חבל שכך הם פני הדברים. אני חושב שיש עכשיו הזדמנות, גם לממשלה, לתקן את העוול הזה, לתקן בפועל ולא רק במלים ובהתחכמויות. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. אם כן, חברי הכנסת, השר הסכים לקיים דיון בוועדה. אנחנו נצביע על כך. מי שבעד - זה לדיון בוועדה, מי שנגד - זה להסיר. הנושא הוא השלכות תקציב 2005 על המגזר הערבי. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - 1 נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: 11 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הנושא יידון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. שאילתות ותשובות היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אנחנו מזמינים את השר המקשר, עם שלושה כובעים, לעלות לדוכן. אילן שלגי (שינוי): יכול השר לומר: לכובע שלי שלוש פינות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: קיבלנו את התיקון של חבר הכנסת שלגי. קודם כול נבקש ממנו להשיב על שאילתות שהוגשו לראש הממשלה. הראשונה שבהן מספרה 2075, של חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח; לפרוטוקול. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אדוני היושב-ראש, ישבתי בטעות במקומו של חבר הכנסת טאהא וההצבעה שלי נרשמה בשמו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דהאמשה מודיע, כי בטעות הצביע בנושא הקודם במקומו של חבר הכנסת ואסל טאהא, אבל זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. ודאי שזה נעשה בתום לב. 2075. הישארות תושבים ביישוביהם במסגרת תוכנית ההתנתקות חבר הכנסת אברהם רביץ שאל את ראש הממשלה ביום ה' בחשוון התשס"ה (20 באוקטובר 2004): במסגרת הפתרונות המדיניים ותוכנית ההתנתקות, עולה לדיון סוגיית פינוי התושבים היהודים מיהודה, שומרון וחבל-עזה. רצוני לשאול: האם נשקל לאפשר ליהודים החפצים בכך להישאר לגור בבתיהם, גם אם מדינת ישראל תיסוג מיישוביהם, ואם לא – מדוע? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) מהות ההתנתקות היא ליצור מצב שבו החיכוך בין האוכלוסייה הפלסטינית ואוכלוסייה ישראלית יקטן עד למינימום האפשרי, לרבות חיכוך בין אוכלוסייה אזרחית ישראלית לאוכלוסייה אזרחית פלסטינית. מעבר לכך, לא יהיה מצב שבו יישובים ישראליים יתקיימו ללא אבטחה של צה"ל, ולפיכך השארת התושבים החפצים בכך תבטל למעשה את יתרונות התוכנית. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2201 של חבר הכנסת יצחק כהן: אבטחת אישי ציבור לשעבר. כבוד השר, בבקשה. 2201. אבטחת נושאי תפקידים ציבוריים לשעבר חבר הכנסת יצחק כהן שאל את ראש הממשלה ביום ד' בכסליו התשס"ה (17 בנובמבר 2004): רצוני לשאול: 1. מי הם אישי הציבור לשעבר שעדיין מאובטחים? 2. מה היא עלות אבטחה זו? 3. האם גם נסיעות פרטיות ועסקיות מאובטחות? 4. האם נשקל לדרוש מאישי ציבור לשעבר לממן את האבטחה בנסיעותיהם הפרטיות והעסקיות מכיסם פרטי? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. כיום מאובטחים: נשיא מדינה לשעבר – למשך שנה מתום כהונתו; נשיא בית-המשפט העליון לשעבר – למשך חודש מתום כהונתו; ראש ממשלה לשעבר – למשך חמש שנים מתום כהונתו; יושב-ראש כנסת לשעבר – למשך חודש מתום כהונתו; ראש אופוזיציה לשעבר – למשך חודש מתום כהונתו; שר ביטחון לשעבר – למשך שישה חודשים מתום כהונתו; שר חוץ לשעבר – למשך חודש מתום כהונתו. בפועל האדם שעומד בקריטריונים ועדיין מאובטח הוא ראש הממשלה לשעבר מר אהוד ברק, שיאובטח, לפי המתוכנן, עד פברואר 2006, אלא אם הוא ייבחר שוב. 2. עלות האבטחה של אהוד ברק בשנת 2004 היתה 1,683,000 שקל בחו"ל ו-890,000 שקל בארץ. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת. יצחק כהן (ש"ס): תודה, אדוני השר. אדוני השר, אתה לא חושב שבמצב הביטחוני המורכב כדאי לשקול מערך אחר של אבטחה לאישים ששירתו כראשי ממשלות ושרי ביטחון לשעבר? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שר התחבורה מאיר שטרית: סידורי האבטחה נקבעים על-ידי שירות הביטחון לפי הצרכים, והם קובעים גם את מי מאבטחים, בהתאם לנהלים שנקבעו, וכן כמה צריך לאבטח. עניין האבטחה עולה לדיון פעם אחר פעם בממשלה, אבל אין בו שינוי. אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את האחריות לומר שאנחנו קובעים במקום השירות. לצערי, דווקא בגלל רצח ראש הממשלה, מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, ולכן אף אחד לא משנה את ההחלטות של שירות הביטחון ביחס לסידורי האבטחה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר שטרית. אנחנו עוברים לשאילתא מס' 2251 של חבר הכנסת עמרם מצנע. 2251. פיצוי בעלי עסקים ועובדים באזור התעשייה ארז חבר הכנסת עמרם מצנע שאל את ראש הממשלה ביום י"ח בכסליו התשס"ה (1 בדצמבר 2004): הצעת חוק ההתנתקות אמורה לתת מענה לבעלי עסקים שיפונו מאזור התעשייה ארז. הפיצוי המוצע הוא בסך 180,000 ש"ח, אף שדונם קרקע נמכר לפני כחצי שנה בכ-140,000 דולר. רצוני לשאול: 1. מה היא מדיניות הממשלה בנושא פיצוי בעלי עסקים? 2. כיצד יפוצו בעלי עסקים בעבור ביטול חוזים? 3. כיצד יפוצו עובדים ישראלים שאינם מתנחלים ואשר יאבדו את מקום עבודתם? 4. מדוע יידרשו בעלי עסקים לשלם 10% מס על הפיצוי? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. יש שני מסלולים, הפיננסי והנכסי – ראה הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2004, שאושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בכנסת ונתנה תשובה טובה מאוד בכל הקשור לפיצוי בעלי עסקים באזור התעשייה ארז, כי הכלילו אותם בחוק. 2. בעלי עסקים לא יפוצו בעבור ביטול חוזים. 3. עובדים ישראלים שאינם תושבים ישראלים הגרים ברצועת-עזה לא יקבלו פיצויים. 4. בעלי עסקים יידרשו לשלם 10% מס. בינתיים – זו תשובה שהוכנה עוד קודם – הופחת המס הזה בחוק ל-5% על הפיצוי, מכיוון שכך המליצה ועדת הכספים וכך התקבל בכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת עמרם מצנע. עמרם מצנע (העבודה-מימד): האמת היא שהשאילתא הוגשה בדצמבר, ומאז נחקק חוק פינוי-פיצוי. העליתי אז את השאילתא מאחר שחשבתי, אז, שצריך להפריד בין המתיישבים שמתנגדים לפינוי לבין בעלי העסקים והתעשייה, שרצו מאוד לסיים את החקיקה, כי אזור התעשייה כמעט חדל לפעול. על כן, אין לי שאלות נוספות, אלא להסכים לכך שהחוק חוקק ואני מקווה שאנשים יקבלו את הפיצוי הראוי. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מצנע. שאילתא מס' 2273 של חבר הכנסת אריה אלדד - הנושא הוא המשק הפלסטיני לאחר יישום תוכנית ההתנתקות. 2273. המשק הפלסטיני לאחר יישום תוכנית ההתנתקות חבר הכנסת אריה אלדד שאל את ראש הממשלה ביום י"ח בכסליו התשס"ה (1 בדצמבר 2004): בדוח הבנק העולמי נקבע, כי הכלכלה הפלסטינית נמצאת במשבר מהחמורים בהיסטוריה המודרנית, שיוביל להקצנת האלימות ברשות, וכי תוכנית ההתנתקות תחמיר את מצבה. רצוני לשאול: 1. האם למחרת ההתנתקות תסייע ישראל בשיקום הכלכלה הפלסטינית? 2. אם כן – מה היא משמעות תוכנית ההתנתקות מהבחינה הכלכלית? 3. האם ימשיכו עובדים פלסטינים להגיע לעבודה בישראל? שר התחבורה מאיר שטרית: 1-2. הקהילה הבין-לאומית מנהלת דיונים רבים ומפגשים - ובכללם מפגש המדינות התורמות - כדי למצוא דרכים לשקם את הכלכלה הפלסטינית לאחר יציאת ישראל מרצועת-עזה ולהפוך את הכלכלה הפלסטינית לכלכלה עצמאית, הנשענת על יכולת עצמית. עד אשר תצא ישראל מציר פילדלפי וייפתחו נמלי ים ואוויר, תהיה ישראל אחראית לפיקוח על המעברים הבין-לאומיים, ולפיכך תהיה אחראית גם למעבר סחורות אל מחוץ לרשות הפלסטינית. הסחר בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית יימשך, וככל שיימצאו יותר שווקים חדשים בעבור הפלסטינים, תקטן התלות שלהם במשק הישראלי. 3. על-פי תוכנית ההתנתקות, ואין כל כוונה לשנות זאת, תרד עד למינימום כניסת פועלים פלסטינים לישראל עד סוף שנת 2008. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): שאלה אחת: אם כל הקשרים האלה אמורים להימשך, ואולי גם להתעצם, ואנחנו שומעים על תקוות לתיאום ההתנתקות, למה קוראים לזה "התנתקות"? שר התחבורה מאיר שטרית: כי המשמעות של התנתקות היא יציאה משם. ישראל לא תשב בעזה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): בעברית זה התנתקות? שר התחבורה מאיר שטרית: תקרא לזה איך שאתה רוצה. תקרא לזה היציאה מעזה. אם השם מפריע לך, תשנה את השם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אריה אלדד ולשר המקשר. שאילתא מס' 2274 של חבר הכנסת שאול יהלום - לפרוטוקול. 2274. החזרת כספי פיצויים אם גוש-קטיף לא יפונה חבר הכנסת שאול יהלום שאל את ראש הממשלה ביום י"ח בכסליו התשס"ה (1 בדצמבר 2004): בימים אלה מתגבש תהליך מתן פיצויים ותשלום מקדמות בתוכנית ההתנתקות למתפנים מרצון. בהחלטת הממשלה מ-6 ביוני 2004 נקבע, כי פינוי יישובים תלוי בהחלטה נוספת של הממשלה. רצוני לשאול: האם הודיע משרדך למקבלים, כי במקרה שגוש-קטיף לא יפונה יהא עליהם להחזיר למדינה את המקדמות בצירוף הצמדה וריבית? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) רצוי להעלות את הנושאים האלה במסגרת הדיונים על חוק יישום תוכנית ההתנתקות בוועדת הכספים בימים אלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2330, של חבר הכנסת אלי ישי - לפרוטוקול. 2330. מינוי שר במשרד הרווחה חבר הכנסת אליהו ישי שאל את ראש הממשלה ביום כ"ה בכסליו התשס"ה (8 בדצמבר 2004): כעת, כאשר חברי הממשלה נושאים ונותנים עם משרד האוצר על הקיצוצים בתקציב משרדיהם, העדר שר במשרד הרווחה עלול להשפיע לרעה על תפקוד המשרד. רצוני לשאול: 1. מתי ימונה שר במשרד הרווחה? 2. האם ביקרת במשרד הרווחה ולמדת את בעיותיו? 3. האם תגן על תקציב משרד הרווחה מול משרד האוצר? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-3. לעת עתה ראש הממשלה מכהן גם כשר הרווחה. לפי ההסכם הקואליציוני עם סיעת יהדות התורה, אמור לכהן במשרד הרווחה סגן שר מטעמה ולנהל ניהול שוטף את ענייני המשרד. תקציב משרד הרווחה הוסכם בעת כהונת שר הרווחה הקודם, חבר הכנסת זבולון אורלב. ראש הממשלה, כשר האחראי, ימשיך לטפל במשרד באופן ההולם ביותר. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2347 של חבר הכנסת אורי אריאל: עריכת כינוס במעונו הרשמי של ראש הממשלה. 2347. עריכת כינוס במעונו הרשמי של ראש הממשלה חבר הכנסת אורי אריאל שאל את ראש הממשלה ביום כ"ה בכסליו התשס"ה (8 בדצמבר 2004): פורסם, כי ב-16 בנובמבר 2004 כינס ראש הממשלה במעונו הרשמי בירושלים כ-100 ראשי ערים וסגניהם. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – כמה נכחו באירוע זה, כמה עלתה הפקתו ומה היה מקור מימונו? 3. האם ייערכו כינוסים נוספים במתכונת זו בעתיד? 4. האם יש אישור חוקי לעריכת כינוסים מסוג זה במשרד ראש הממשלה או במעונו הרשמי? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. הידיעה נכונה. 2. באירוע השתתפו כ-70 ראשי ערים וסגניהם, והוגשה להם שתייה בלבד. 3. ייתכן שאירועים כאלה יתקיימו גם בעתיד. 4. כן, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה אישרה את קיום האירוע. אירוע זה אינו תקדים, ואירועים מסוגו נערכו בעבר. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי אריאל? לא. שאילתא מס' 2477 של חבר הכנסת אריאל: משרתים בקודש בהתיישבות העובדת. 2477. הוועדה לעניין המשרתים בקודש בהתיישבות העובדת חבר הכנסת אורי אריאל שאל את ראש הממשלה ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): זה כעשרה חודשים לא התכנסה הוועדה לעניין המשרתים בקודש בהתיישבות העובדת, והדבר פוגע קשות בשירותי הדת לאלפי אזרחים. רצוני לשאול: מדוע אין הוועדה מתכנסת, ומתי תתכנס? שר התחבורה מאיר שטרית: הוועדה שבחנה את סוגיית המשרתים בקודש התכנסה כמה פעמים, ולאחרונה, ב-16 בינואר 2005, היא קיבלה החלטה בדבר הארכת כהונתם של כמה רבנים ובלניות שעמדו לפני פרישה. הוועדה החליטה לאשר עקרונית תקני בלניות בעבור המקוואות החדשים ובעבור המקוואות שהבלניות שלהם פרשו או עזבו בנסיבות אחרות. איוש המקוואות החדשים ייעשה בהפעלת תקנה תקציבית נפרדת שיועדה למטרה זו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני השר, תודה. יש נתונים שמראים שחלק מהבלניות ואחרים אומנם קיבלו את שכרם והוארך תוקף עבודתם, אבל לתקופה מוגבלת בסדר גודל של כחצי שנה. זאת אומרת, הבעיה תחזור לשולחננו - - - שר התחבורה מאיר שטרית: אם תתמוך בתקציב נוכל לגמור את העניין. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אתה יודע מה? השתכנעתי. לעצם השאלה: יש מקומות שבהם הדבר לא סודר. בישיבת ועדת ביקורת המדינה בחודש מרס הודיע ראש הממשלה, שעד סוף ספטמבר תובא לממשלה ולכנסת תוכנית רה-ארגון מלא של האגף לשירותי דת, לרבות התקציב. הוא אמר שזה יקרה בשנת 2004, למען הסר ספק. האם השר יכול לעדכן את החברים בבית מתי תובא התוכנית לאישור, לחקיקה וכדומה? שר התחבורה מאיר שטרית: לצערי אין בידי האינפורמציה הזאת. אני מוכן לבדוק ולהשיב לך בכתב, ממשרד ראש הממשלה, כי הוא מטפל בעניין הזה ואני עונה מטעמו, לכן אני מוכן לבדוק את זה. לא ידוע לי מתי תוגש תוכנית. אני אבקש לדעת ואענה לך בכתב. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: רשמנו לפנינו. השאילתא הבאה, מס' 2478, של חבר הכנסת אורי אריאל: תשלום משכורות לעובדי מועצות דתיות. 2478. תשלום משכורות לעובדי מועצות דתיות חבר הכנסת אורי אריאל שאל את ראש הממשלה ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): יש עובדי מועצות דתיות שטרם קיבלו את משכורותיהם. רצוני לשאול: 1. כמה מעובדי המועצות הדתיות לא קיבלו את מלוא שכרם עד 30 בנובמבר 2004? 2. לכמה מעובדי המועצות הדתיות לא הופרשו זכויות סוציאליות כחוק? 3. מתי יקבלו כל עובדי המועצות הדתיות את שכרם ואת הזכויות הסוציאליות שלהם? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. עד 30 בנובמבר 2004 היו 17 מועצות דתיות שלא שילמו את מלוא שכר עובדיהן וגמלאותיהם. 2. בימים אלה פועל משרד רואי-חשבון חיצוני לעדכון מאגר נתוני המועצות הדתיות עד 30 בספטמבר 2004, ובמסגרת זו יפורטו לחוד החובות למס הכנסה, לביטוח לאומי ולקופות גמל. בחלק מהמועצות הדתיות לא הופרשו מלוא הזכויות לקופות הגמל. 3. במסגרת תוכניות ההבראה והרה-ארגון של מערך שירותי הדת יימצא פתרון לכל חובות העבר של המועצות הדתיות, ובראש ובראשונה לאלה שנוגעים בשכר העובדים ובזכויותיהם הנלוות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תודה על התשובה, אלא מה? אני לא מכיר עובד אחד, ובכלל זה לא אני וגם לא אתה, שהיה יכול ללכת עם התשובה הזאת ולקנות במכולת. האם יש סיכוי, לדעת השר, שלפחות הממשלה, בתוקף ההסכם הקואליציוני שלה עם אגודת ישראל, תסיים את הטיפול בנושא זה כפי שהתחייבה להם, בתוך 75 יום? נדמה לי שעברו כבר כ-40 מהם. קרי: האם בעוד 35 יום ייפסק העוול הנורא הזה שנמשך כבר כשנתיים? תודה. שר התחבורה מאיר שטרית: אני עונה ברצינות, שהדבר תלוי, כמובן, באישור תקציב המדינה. להערכתי יש סיכוי לכך. צריך לומר ביושר, שהממשלה לא היתה מחויבת לשלם שום דבר לאף אחד, כי המועצות הדתיות עצמן הן האחראיות כלפי העובדים. כל אחד יכול לתבוע את המועצה הדתית או את הרשות המקומית שלו, כי בעצם הממשלה את חלקה שילמה תמיד. עם זאת, לא היה אפשר לחיות במצב שרבנים לא קיבלו משכורת, או שעובדי המועצות לא קיבלו משכורת, לא קיבלו גמלאות ונשארו חסרי כול. זה בלתי אפשרי מבחינת המדינה. לכן, בלית ברירה, נכנסה המדינה בעובי הקורה ושילמה עד היום את רוב הפיגור שהיה במועצות הדתיות. יש סיכוי סביר מאוד, שאם יכוסו כל החובות, כמו שציינתי, ובהנחה שתקציב המדינה יאושר – כי כל עוד לא אושר תקציב המדינה אי-אפשר להקצות כספים לשום מטרה שאינה מאושרת בתקציב – אני מקווה שהתקציב יאושר בסוף חודש מרס, ואז, אני מניח, הבעיה הזאת באמת תבוא על פתרונה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאילתא מס' 2488 של חבר הכנסת דהן - השואל אינו נוכח. 2488. מצב המקוואות בישראל חבר הכנסת נסים דהן שאל את ראש הממשלה ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): על-פי דוח מבקר המדינה, ב-80 מקוואות מתוך 94 שנבדקו נמצאו ליקויים, חלקם חמורים. רצוני לשאול: 1. באילו מקוואות נמצאו ליקויים? 2. מה עושה משרדך למנוע ליקויים? 3. מי יפעל לתיקון הליקויים? 4. האם ליקויים אלו נובעים מהלנת שכרם של עובדי המועצות הדתיות? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) על-פי החלטת הממשלה מס' 900, הועברו מבני הדת על כל תקציביהם לטיפולו ולאחריותו של משרד השיכון. המועצות הדתיות אחראיות בפועל לתפעול המקוואות לטובת הטובלות, אולם במקומות שבהם נמנעת הפעלתו התקינה של המקווה, עקב צורך בתיקון או בשיפוץ, הדרך היחידה לבצע את התיקון או את השיפוץ היא באמצעות משרד השיכון. למרות האמור לעיל עשה משרד ראש הממשלה בחודשים האחרונים ככל יכולתו, באמצעים שעמדו לרשותו, לפעול להכשרת מקוואות שנקלעו לחוסר תפקוד. 1. מידע על מצבם של כלל המקוואות בארץ יש במחלקה לפיתוח מבני דת במשרד השיכון. 2. משרד ראש הממשלה פועל מאז חודש מאי 2004 עם כל הגורמים הרלוונטיים, ובהם נציגי משרד האוצר, משרד השיכון והיועץ המשפטי לממשלה, כדי לשחרר את התקציב לטיפול במקוואות הזקוקים לכך ולהכשרתם. 3. נוכח האמור לעיל, הגורם האחראי לטיפול בליקויים הוא משרד השיכון. 4. הליקויים במקוואות אינם נובעים מהלנת שכרם של עובדי המועצות הדתיות, שכן עקב הפעילות שנעשתה עד כה מטעם משרד ראש הממשלה בעניין המועצות הדתיות, כל המועצות הדתיות מתפקדות ומספקות את שירותי הדת, ובכלל זה הפעלת המקוואות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2566 של חבר הכנסת אילן שלגי: דוח בלתי מסווג של המועצה לביטחון לאומי. בבקשה, אדוני. 2566. דוח של המועצה לביטחון לאומי חבר הכנסת אילן שלגי שאל את ראש הממשלה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): בחודש אוגוסט 2000 הגישה המועצה לביטחון לאומי דוח מסווג, וכן דוח בלתי מסווג, בדבר מצב הביטחון הלאומי. רצוני לשאול: 1. מדוע טרם הובא הדוח הבלתי-מסווג לידיעת הציבור? 2. האם יובא דוח זה לידיעת הציבור? שר התחבורה מאיר שטרית: בחודש אוגוסט 2003 הגישה המועצה לביטחון לאומי לראש הממשלה מסמך מסווג-סודי שכותרתו "הערכת מצב - ביטחון לאומי 2003". בשעתו אכן נשקלה האפשרות לחבר גרסה בלתי מסווגת של המסמך, לצורך הפצה לציבור, גרסה זו לא חוברה מעולם. ככלל, מסמכי המועצה לביטחון לאומי הם מסווגים ואינם מופצים לציבור. המועצה הינה גוף מטה של ראש הממשלה והממשלה ומסמכיה מיועדים לקובעי המדיניות בלבד. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת שלגי. אילן שלגי (שינוי): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, שאלתי הנוספת אליך היא, האם הדוח הובא לדיון בממשלה או באיזו ועדת שרים, והאם לאחר אותו דוח משנת 2003 הגישה המועצה לביטחון לאומי דוח נוסף - האם הדוח הנוסף נדון, כפי ששאלתי קודם לכן. שר התחבורה מאיר שטרית: הדוחות של המועצה לביטחון לאומי נשלחים לשרי הממשלה ולשרי הקבינט. הדיון בהערכת מצב כזאת מתקיים בקבינט הביטחוני שבמדינה, בוועדת שרים לענייני ביטחון. בדרך כלל מתקיים בכל דוח כזה של הערכת מצב שנתית דיון יחד עם הערכות מצב של גופים אחרים. הם לא היחידים שמגישים הערכות מצב. הפורום שבו מקיימים את הדיון בהערכות מצב הוא הקבינט הביטחוני. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר המקשר. עד כאן השאילתות שהוגשו לראש הממשלה, ואומנם השר לא מתחלף אבל אנחנו עוברים לשאילתות שהוגשו לשר הרווחה. שאילתא מס' 1415 - של חבר הכנסת יגאל יאסינוב. 1415. הפניית נשים הרות במצוקה כלכלית לעמותות חבר הכנסת יגאל יאסינוב שאל את שר הרווחה ביום ב' בניסן התשס"ד (24 במרס 2004): לאחרונה פורסם, כי לשכות רווחה בעיר ירושלים מפנות נשים הרות הנמצאות במצוקה כלכלית לעמותת "אפרת" הפועלת "למניעת הפלות שאינן הכרחיות" ולעמותה "בעד חיים" – האגודה למען האשה והעובר. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – האם מדובר במדיניות רשמית? 3. האם הלשכות מפנות את הפונים אליהן לעמותות נוספות, ואם כן – לאילו? 4. כיצד מתייחס משרדך לעמותות מסוג זה? שר התחבורה מאיר שטרית: אציין תחילה, כי שתי העמותות המוזכרות בשאילתא, עמותת "אפרת" והעמותה למניעת הפלות שאינן הכרחיות, הן עמותות עם אוריינטציה ומטרה לעודד ילודה ולצמצם הפלות, ופעילותן בנויה גם על סיוע לנשים ולמשפחות במצוקה כלכלית המתלבטות בתחום זה. אשר לשאלותיך הספציפיות: 1-2. אין למשרד הרווחה ולשירותי הרווחה בעיריית ירושלים מדיניות של הפניית נשים הרות במצוקה לקבלת עזרה מעמותות אלה. אשה הרה המצויה במצוקה כלכלית יכולה לקבל ייעוץ והכוונה משירותי הרווחה וגם לקבל סיוע כדי למצות את זכויותיה לעזרה בצרכים בסיסיים בהתאם לחוקים שונים. יש להדגיש, כי נשים שבהן עוסקת השאילתא הן הן האמורות לקבל החלטותיהן לגבי פנייה לעזרה לכל גורם מסייע, והדבר נתון לבחירתן החופשית. ייתכנו בהחלט מצבים שבהם לשכות הרווחה יספקו מידע לנשים על יכולתן לפנות לעמותות אלה ולעמותות אחרות הקיימות בקהילות: אשה הרה יכולה לרצות לקבל עזרה וייעוץ דווקא מן הסוג הניתן על-ידי שתי עמותות אלה. במקביל, אשה הרה אחרת עשוייה לרצות בעזרה מסוג אחר ומארגון וולונטרי אחר. כמובן יכול להיות ארגון שמסייע לנשים כן לעשות הפלות. "הפניות" אלה אינן צריכות להתפרש כמדיניות רשמית. המדיניות הרשמית המנחה את המשרד ואת שירותי הרווחה ברחבי הארץ היא לסייע לנשים אלה, תוך הקפדה על טובת הילד וטובת האם. 3-4. אין בידינו נתונים מדויקים המעידים על היקף ההפניות של לשכות רווחה לשתי עמותות אלה, או לעמותות אחרות העוסקות בעזרה לנשים הרות אך עם אוריינטציה שונה, כמו אגודות לתכנון המשפחה. במשרד הרווחה קיימות יחידות מקצועיות המסייעות לנשים ולנערות בהיריון הנקלעות למצוקה כלכלית ו/או מתלבטות בעניין המשך היריון. בידי שירותי הרווחה יכולת לסייע באופן ישיר או באמצעות ארגונים וולונטריים, והם מספקים ייעוץ ועזרה בהתחשב בנורמות החוקיות ובטובת הילד והאם. אשר ליחס המשרד לשתי העמותות האלה: אלה עמותות הפועלות באופן לגיטימי ומשרתות ערכים ותפיסת עולם מוגדרים, שיש להם מקום ואחיזה במגזרים מסוימים בחברה הישראלית. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת יאסינוב מבקש לשאול שאלה נוספת. יגאל יאסינוב (שינוי): קודם כול אני מודה לכבוד השר על תשובה מלאה יחסית ומהירה, כי אני רוצה לשמח את כל הנוכחים: השבוע זה שנה מאז שהגשתי את השאילתא. אולי לאור הידיעה המשמחת שהשבוע קיבלתי תשובה, אדוני היושב-ראש, אתה תאפשר לי לשיר פה ביחד עם חברי שיר, "היום יום הולדת", אולי נעשה עוד משהו. שר התחבורה מאיר שטרית: הוא צודק במאה אחוז. יגאל יאסינוב (שינוי): משהו מוזר קורה. התשובה. שר התחבורה מאיר שטרית: כזכור, אני לא הייתי שר הרווחה אז. היה שר הרווחה זבולון אורלב. יגאל יאסינוב (שינוי): אין לי שום דבר נגד אדוני. אני רוצה פשוט להגיד, האמת, אני חשבתי שבקדנציה הנוכחית כבר לא תהיה תשובה, אבל בכל זאת קיבלתי. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שיתפת אותנו בשמחתך המוצדקת. שר התחבורה מאיר שטרית: דרך אגב, אדוני, אני מוכרח להגיד, שחבר הכנסת יאסינוב צודק. אני חושב שזה לא בסדר ששרים דוחים את התשובות על שאילתות לזמנים בלתי מוגבלים. אני פה פשוט מנקה את כל השולחנות, ולכן, מאחר שנכנסתי לתפקיד של שר מקשר וגם עונה בשם ראש הממשלה כמחזיק תיק הרווחה, אני ביקשתי, מאחר ששמעתי שהכנסת מוטרדת בגין תשובות על שאילתות, ביקשתי לקחת את כל השאילתות שמחכות, ודרשתי חד וחלק להכין את התשובות כדי להשלים אותן. היום אני מנקה את השולחן טוטלית. במשרד התחבורה אתם לא תמצאו, מאז שאני בתפקיד, שאילתות שמחכות הרבה זמן. אני משתדל לענות עליהן בהקדם האפשרי, ולדעתי כך צריכים לנהוג שרים, כי אחרת השאילתא הופכת להיות לחלוטין בלתי רלוונטית, וצודק חבר הכנסת יאסינוב. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בשם כל הכנסת אני מודה לך מאוד על המאמץ. ובשמי הפרטי אנצל את ההזדמנות ואפנה אליך עם אי-תשובה על שאילתא שכבר כמה חודשים מונחת ונהיית לא רלוונטית, ודווקא השר הזה מכהן בתחילת הקדנציה ועוד אף פעם לא התחלף. אז אולי אנצל את קשריך כשר המקשר, אולי תעזור לי להשיג תשובה על שאילתא. 1556. הארכת חופשת הלידה בגין אשפוז פג חברת הכנסת יולי תמיר שאלה את שר הרווחה ביום י"ג בסיוון התשס"ד (2 ביוני 2004): אמהות שילדו פגים שאושפזו פחות מ-14 יום לא זכאיות להארכת חופשת לידה. רצוני לשאול: 1. מדוע חופשת הלידה מוארכת רק כשאשפוז הפג נמשך יותר מ-14 יום? 2. מדוע לא ניתן להאריך חופשת לידה לפי ימי אשפוז הפג? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. בהתאם לסעיף 6(ד)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, הזכאות להארכת חופשת הלידה ניתנת רק כאשר האשפוז של היילוד נמשך יותר משבועיים. אז הארכת חופשת הלידה יכולה להיות עד ארבעה שבועות נוספים, בהתאמה למשך תקופת האשפוז. לאחרונה אושר תיקון לחוק המאפשר הארכת הזכאות בארבעה שבועות נוספים - כתקופת הארכה שנייה - לאמהות שילדן מאושפז 12 שבועות ומעלה. אציין כי החוק מתייחס לתקופות אשפוז של יילודים בכלל, ולא לאשפוז פגים בהגדרה נפרדת. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2172 של חבר הכנסת עמרם מצנע, בבקשה. 2172. זכויותיהם של חולי ALS תורשתית חבר הכנסת עמרם מצנע שאל את שר הרווחה ביום י"א בכסליו התשס"ה (24 בנובמבר 2004): בארץ 500 חולי ALS תורשתית. כ-100 מהם נפטרים בכל שנה. רצוני לשאול: 1. מדוע אין מאפשרים לקיים ועדה רפואית לחולי ALS על סמך מסמכים בלבד, כנהוג במחלות סופניות אחרות? 2. באילו תנאים תעודות רפואיות מחליפות את נוכחות החולים בוועדות רפואיות? 3. האם תינתן קדימה לחולי ALS בוועדות רפואיות כדי למנוע מצב שבו קצב המחלה מהיר מקצב קבלת החלטות הוועדות הרפואיות ויישומן? שר התחבורה מאיר שטרית: 1-2. חולה ALS המגיש תביעה לקצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי יכול לבקש שההחלטה בעניינו תיעשה על-פי מסמכים בלבד, וזאת כפי שנהוג לגבי אנשים בעלי נכויות קשות אחרות. בטופס התביעה מצוינת שאלה ספציפית הפותחת בפני האדם המגיש את התביעה את האפשרות לציין בחירתו/בקשתו בעניין דרך בדיקת מצבו. עם זאת, ההחלטה אם לזמן את האדם התובע קצבת נכות נתונה בידי הרופא הקובע את "הנכות הרפואית". כאשר מדובר במחלות קשות, ואם לטופס התביעה מצורפים מסמכים רפואיים מפורטים שבהם מידע ברור ושלם על מצב האדם, המאפשרים לרופא לקבל החלטה, הרופא מוותר על הבדיקה ועל הזימון האישי של התובע. 3. קיימת הנחיה המתייחסת לכלל המצבים של תובעי קצבת נכות הסובלים ממחלות קשות, ולפיה יש לתת קדימה ולטפל במהירות בתביעות של בעלי נכות קשה חסרי הכנסה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת עמרם מצנע. עמרם מצנע (העבודה-מימד): תודה לשר על התשובה. אני כבר הגשתי הצעת חוק בנושא; אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים. זו אולי אחת המחלות הקשות ביותר. מי שחולה במחלה הזאת - יש בערך 500 איש במדינת ישראל - זה סוג של ניוון שרירים. תוך ארבע שנים החולה הולך לעולמו, והבעיה המרכזית היא, שקצב ההידרדרות של החולה מהיר מקצב מתן הזכויות שלו על-פי מצבו הפיזי. זו בעיה בפני עצמה, שאני מקווה שתוכל למצוא פתרון באמצעות חקיקה. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: כולנו מצטרפים לתקווה הזאת. 2183. תנאי הזכאות לקבלת הבטחת הכנסה חבר הכנסת יעקב ליצמן שאל את שר הרווחה ביום כ"ו בחשוון התשס"ה (10 בנובמבר 2004): בעבר, הורים לילד עד גיל שבע שנים, שאחד מהם הוא בעל הכנסה נמוכה והאחר אינו עובד, היו זכאים להבטחת הכנסה ללא צורך להופיע מדי שבוע במוסד לביטוח לאומי. בתקציב 2004 הורד גיל הילד לצורך זה לשנתיים, והורה לילד מעל גיל זה חייב להתייצב במוסד לביטוח לאומי אחת לשבוע. רצוני לשאול: 1. כמה כסף חסך שינוי זה למוסד לביטוח לאומי? 2. האם ישנה משרדך את עמדתו בנושא זה לקראת תקציב 2005? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אכן, עד סוף שנת 2002 ניתן פטור מ"מבחן תעסוקה" לאמהות לילדים עד גיל שבע שנים, ואילו מינואר 2003 אמהות פטורות ממבחן תעסוקה כל עוד לא מלאו לילד שנתיים; כלומר, הן אינן מחויבות לדרוש עבודה בלשכת התעסוקה כתנאי לזכאות. בשינויי החקיקה האחרונים לא נשללה הגמלה מאמהות שילדיהן מעל גיל שנתיים. השינוי הוא בתנאי הזכאות: אמהות אלה נדרשות להתייצב בשירות התעסוקה, ולא בביטוח הלאומי, ולדרוש עבודה כתנאי להחלטה על זכאותן לגמלה. 1. אין בידי המוסד לביטוח לאומי מידע מבוסס על החיסכון הכספי הנובע ישירות מסוגיית הדרישה להתייצבות אמהות לילדים בגילים שנתיים עד שבע בלשכת התעסוקה. הסיבות ליציאה ממערכת הבטחת הכנסה יכולות להיות רבות, לדוגמה: סירוב האמהות להתייצב, או מציאת עבודה באופן עצמאי, או יציאה ללימודים, או רכישת רכב, או רמת הכנסה של משפחה המבטלת זכאות לגמלה. מטרת התיקון לחוק אינה בהכרח לחסוך כסף, אלא לצמצם חיי תלות בקצבאות ולסייע לפונים לקבלת הבטחת הכנסה להשתלב בשוק העבודה. יש לציין, כי נשים שיוצאות משוק העבודה למשך שנים רבות מתקשות מאוד לחזור ולהשתלב בו. קל יותר להשתלב בשוק העבודה לאחר היעדרות קצרה, וכיום קיימות מסגרות רבות לילדים בגיל הרך - מעונות יום, משפחתונים, גנים וכדומה - שבהן ניתן להבטיח את צורכי הילד. החוק פועל לטובת הנשים והמשפחות, כדי לאפשר הסתגלותן המהירה לשוק העבודה לאחר יציאה קצרה ממנו בגלל לידה. אמהות לילדים מעל גיל שנתיים, העומדות במבחן התעסוקה, בדומה לבעליהן, עשויות להיות זכאיות לגמלת הבטחת הכנסה, מלאה או חלקית, לפי העניין. יש לציין, כי המתייצבים בלשכת שירות התעסוקה שמלאו להם 55 שנים, או שיש להם מוגבלויות רבות, נדרשים להתייצב בלשכת התעסוקה רק פעם בחודש ולא פעם בשבוע. 2. איננו סבורים שיש לשנות את תנאי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה לאמהות לילדים. 2192. מתן הבטחת הכנסה לשוהים בחוץ-לארץ חבר הכנסת נסים דהן שאל את שר הרווחה ביום כ"ו בחשוון התשס"ה (10 בנובמבר 2004): נודע לי, כי משפחה שאביה שהה בחו"ל פרק זמן אינה רשאית לקבל הבטחת הכנסה. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. האם ההקצבה נשללת גם מאב שיצא מנימוקים רפואיים או לחפש סיוע לכיסוי חובות? 3. מדוע, בכל מקרה, נשללת ההקצבה מאשתו ומילדיו? 4. האם ישונה קריטריון זה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1, 3. הידיעה אינה מדויקת. הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מותנית בעמידה בכללי הזכאות אצל שני בני-הזוג. כאשר אחד מבני-הזוג יוצא לחו"ל, נבחנת הזכאות באופן הבא: א. אם היוצא לחו"ל אינו מקיים תנאי לזכאות בשל היותו בחו"ל - כגון דורש עבודה בלשכת התעסוקה שמחסיר ימי התייצבות בלשכה - כל המשפחה אינה זכאית לגמלה להבטחת הכנסה; ב. אם היוצא לחו"ל עומד בתנאי הזכאות גם בהיותו בחו"ל - למשל אמא לילד בן שנה הפטורה ממבחן תעסוקה - לא תישלל הזכאות לגמלה מכל המשפחה. בחודש היציאה ובחודש החזרה לארץ תשולם במקרה זה גמלה לכל המשפחה, כרגיל. אם קיים חודש שבו היוצא לחו"ל לא שהה כלל בארץ, תשולם בחודש זה גמלה רק לבני המשפחה שנותרו בארץ, בלי לשלם בעד מי שיצא לחו"ל; ג. אם אחד מבני-הזוג יוצא לחו"ל פעם שנייה או יותר באותה שנה קלנדרית, ויציאה זו אינה פוגעת בתנאי הזכאות שלו, הגמלה תשולם למשפחתו, בניכוי חלקו בגמלה. אם מדובר באדם נשוי עם ילדים, תשולם הגמלה לאשה ולילדים. חלקו בגמלה לא ישולם. 2. הגמלה נשללת במצבים האמורים לעיל מאחר שהחוק רואה במשפחה יחידת זכאות אחת, המחויבת לקיים את התנאים הקבועים בחוק כדי להיות זכאית לגמלת הבטחת הכנסה. סעיף 14(א)(ד) מסדיר את הזכאות למי שיוצא לחו"ל מסיבות רפואיות. יש לציין, כי החוק קושר את הזכאות למי שיוצא לחו"ל מסיבות רפואיות לסעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כלומר רק במצבים רפואיים שאושרו על-ידי משרד הבריאות וקופות-החולים, ולא לכל יציאה שקשורה לטיפול רפואי על דעת היוצא לחו"ל. במקרה כזה לא תישלל הזכאות בגין היציאה לחו"ל, גם לאדם חולה וגם לבן משפחתו - מדרגת קרבה ראשונה בלבד - המלווה אותו, אם נדרש ליווי כזה. משך הזכאות לקבלת גמלה במקרה זה הוא עד שישה חודשים. החוק אינו מתייחס לאדם שיצא לחו"ל לצורך חיפוש סיוע לכיסוי חובות. 4. לא ידוע לנו על כוונה לשנות את הקריטריונים. החוק עמד עד כה גם במבחן בית-הדין האזורי לעבודה ובית-הדין הארצי לעבודה. 2193. קיצוץ קצבאות למשפחה חבר הכנסת אליהו ישי שאל את שר הרווחה ביום כ"ו בחשוון התשס"ה (10 בנובמבר 2004): נודע לי, כי קוצצו קצבת הביטוח הלאומי, הבטחת הכנסה וקצבת ילדים של משפחה ירושלמית קשת-יום, בת יותר מ-12 נפשות, שאבי המשפחה חולה ואינו עובד, וזאת בשל שהיית שני ילדים בחוץ-לארץ במשך כשנתיים עקב בריאות לקויה. כעת מקוזזים חובות המשפחה בצורה קשה. רצוני לשאול: 1. האם ייבדק מקרה זה? 2. האם יוקלו תנאי החוב? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. בעקבות השאילתא נבדקה מחדש הסיבה להיווצרות החוב בקצבת הילדים, ונמצא כי ניתן לאשר זכאות לקצבת ילדים למשפחה לגבי רוב התקופה שבה מדובר. מאחר ששני ההורים שהו בארץ תקופה העולה על שישה חודשים בעת ששני הילדים שהו בחו"ל, ניתן לאשר זכאות לקצבת ילדים ברוב התקופה שבה הילדים שהו בחו"ל, ולפיכך ייוותר חוב של כשנה לגבי אחד מן הילדים. סניף המוסד לביטוח לאומי בירושלים הונחה לטפל בבעיה והחוב יוקטן. כתוצאה מכך, יופחת הניכוי מקצבת הילדים שהמשפחה זכאית לה. 2216. הפסקת תשלום קצבת נכות חבר הכנסת אליהו ישי שאל את שר הרווחה ביום ד' בכסליו התשס"ה (17 בנובמבר 2004): תושבת בני-ברק טוענת, כי המוסד לביטוח לאומי קיצץ בקצבת הנכות שלה שלא בצדק וקבע לה אחוזי נכות באורח שרירותי, בניגוד לעמדה הרפואית שהגישה. רצוני לשאול: 1. האם נבדקו טענות אלו ונמצאו מוצדקות? 2. אם כן – מה ייעשה בנדון? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) תחילה אציין את הכללים המנחים שבחוק הביטוח הלאומי: אשה נשואה שלא עבדה מחוץ למשק הבית תקופות הקבועות בחוק זכאית לקצבת נכות אם איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית. אשה שעבדה מחוץ למשק ביתה וכן אשה שאינה נשואה - רווקה, גרושה או נפרדת 24 חודשים לפני שהפכה לנכה - זכאית לקצבת נכות אם איבדה מכושרה להשתכר. מקבלת קצבת נכות שנישאה ולא צברה תקופות עבודה הקבועות בחוק נבדקת מאז נישואיה בהתייחס לכושרה לתפקד במשק הבית. זה מה שאירע לגברת ס', שלגביה הוגשה השאילתא. 1-2. הגברת ס' קיבלה קצבת נכות מאחר שנמצא כי אינה מסוגלת להשתכר. משנישאה ונמצא כי לא צברה תקופות עבודה המזכות בהמשך קבלת קצבה בשל אובדן כושר להשתכר, נבדקה בהתייחס לכושרה לתפקד במשק הבית. לאחר היוועצות ברופא ובפקיד שיקום, נקבע שהגברת מסוגלת לתפקד במשק ביתה ולכן הופסק תשלום קצבת הנכות. הוגש ערר לוועדה לעררים, וחזקה על הוועדה שתעשה עבודתה נאמנה. בכוונת המוסד לביטוח לאומי להציע תיקון לחוק הביטוח הלאומי, שעל-פיו מי שהחלה לקבל קצבה בשל אובדן הכושר להשתכר תמשיך לקבל קצבה כאמור גם אם תינשא. יש לציין, שההבדל שנקבע בחוק לגבי זכויותיה של עקרת בית שלא עבדה מחוץ למשק ביתה נובע מהעובדה שאשה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה אינה חייבת בתשלום דמי ביטוח. 2277. קציני מבחן בשירות המבחן לנוער חבר הכנסת יעקב מרגי שאל את שר הרווחה ביום י"א בכסליו התשס"ה (24 בנובמבר 2004): בשנה שעברה הופנו 21,714 בני נוער לשירות המבחן. כיום קיימים כ-200 תקנים לקציני מבחן. במספר התקנים הנוכחי אין מענה הולם לבעיית עבריינות הנוער, ונתונים מראים כי יש יישובים שבהם התקנים אינם מאוישים במלואם. רצוני לשאול: 1. מה הוא היחס בין היקף המכסות לקציני מבחן לבין מספר המשרות המאוישות? 2. אילו צעדים נקט משרדך לגיוס קציני מבחן ולאיוש המשרות? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אכן, בשל ההחמרה בתופעות האלימות ועבריינות הנוער יש מעמסה רצינית על קציני המבחן לנוער. התחלופה של קציני המבחן לנוער יוצרת בעייתיות נוספת. כדי לעמוד בדרישות ולהבטיח שירות טוב ואיכותי, הכרחי לתגבר את כוח-האדם בשירותי המבחן לנוער, ואנו פועלים בכיוון זה. 1. בנתוני חודש דצמבר 2004, היחס בין היקף המטופלים לבין קציני המבחן הוא כ-120 מטופלים בממוצע לקצין מבחן. 2. נוכח מצוקת כוח-האדם בשירותי המבחן ובתחומים נוספים הציב מנכ"ל המשרד את הבעיה על סדר-היום של אגף התקציבים במשרד האוצר. נציבות שירות המדינה אישרה בחודשים האחרונים הפשרה ופרסום מכרזים ל-17 משרות קצין מבחן - במכרז פומבי - וכבר נקלטו עובדים במשרות אלה. בימים אלה אושרו לפרסום מכרזים עוד ל-13 משרות קציני מבחן לנוער. תהליך זה עשוי בהחלט לצמצם את המעמסה הנופלת על כל קצין מבחן. כדי לענות על הצרכים באופן אופטימלי דרושים כ-70 קציני מבחן נוספים. אציין כי המעמסה הנובעת מהשלכות ההחרפה במצב החברתי-הכלכלי מורגשת הן בשירותי המבחן הן בתחומים רבים אחרים. כולנו ערים לקושי הכרוך באישור להגדלת היקף כוח-האדם בשירות הציבורי. 2299. דחיית בקשה לקצבת נכות חבר הכנסת יאיר פרץ שאל את שר הרווחה ביום י"ח בכסליו התשס"ה (1 בדצמבר 2004): פורסם, כי המוסד לביטוח לאומי דחה בקשה לקצבת נכות שהגישה אם חד-הורית לשלושה ילדים שהבריאה ממחלת הסרטן וסובלת, בין השאר, מבעיות לב, מסוכרת ומבריחת סידן. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות? 2. אם כן – מי החליט לדחות את בקשתה? 3. האם ייבדק המקרה שנית? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) כידוע, לפי חוק ביטוח נכות אין די בקיום נכות רפואית כדי להקנות זכאות לקצבת נכות. אישור קצבת נכות מותנה בהוכחת פגיעה בכושר ההשתכרות. 1. כן. 2. הוועדה הרפואית. 3. בעקבות הפרסום בעיתון יזם המוסד לביטוח לאומי בדיקה של המקרה. מבדיקת המוסד עולה, שאומנם לאשה אחוזי נכות רפואית גבוהים, אך מצבה אינו מעיד על אובדן כושר השתכרות. עם זאת, הנחה המוסד לביטוח לאומי את הסניף הרלוונטי לבדוק את זכאות המשפחה החד-הורית הזאת לגמלת הבטחת הכנסה, ונשלחו לה טפסים להגשת תביעה. 2432. הטיפול בחסרי בית חבר הכנסת יצחק כהן שאל את שר הרווחה ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): פורסם, כי אדם חסר בית בתל-אביב הדליק אש כדי להתחמם ונשרף למוות. אין זה המקרה הראשון השנה. עד כה דובר בעיקר בעולים מחבר המדינות. רצוני לשאול: 1. כמה חסרי בית יש בישראל? 2. כמה חסרי בית מתו בשנתיים האחרונות? 3. מה עושה משרדך כדי לסייע להם? שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב על השאילתא של חבר הכנסת יצחק כהן. אציין תחילה, כי מדובר בתופעה של דרי רחוב, שבעייתם המרכזית אינה המחסור בבית, אלא מדובר בבעיה מורכבת: נפשית, פיזית, אלכוהוליזם, סמים ועוד. 1. אין מידע מבוסס על היקף אוכלוסיית דרי הרחוב בישראל, שהרי אנשים אלה נוטים להתרחק מקשר עם מוסדות פורמליים, נעים מיישוב ליישוב וחיים במבנים נטושים, בגנים ציבוריים ועוד. שירותי הרווחה ברשויות המקומיות מטפלים כיום בכ-2,700 דרי רחוב. לפי הערכת אנשי המקצוע במשרד, 30% לפחות מכלל דרי הרחוב אינם מוכרים ואינם מטופלים, עקב חוסר מוטיבציה לקבלת טיפול וליציאה ממעגל המצוקה, ואלה ממשיכים לגור ברחוב. במקרים רבים הסרבנים לטיפול הם שמתים ברחוב. 2. על-פי הנתונים שבידינו, בשנת 2002 נפטרו 72 דרי רחוב, ובשנת 2003 נפטרו 65 דרי רחוב. אין בידינו נתונים סופיים לשנת 2004, אך ההערכה היא כי מספר הנפטרים דומה. חשוב לציין, כי חלק מדרי הרחוב נפטרו בהקשר של אלימות בין דרי רחוב. 3. משרד הרווחה וכמה משרדים נוספים והרשויות המקומיות נערכו יחד למתן עזרת חירום לדרי הרחוב ולשיקומם. הוקם רצף של שירותים בתשע רשויות מקומיות ברחבי הארץ; מדובר במחסה בלילות, באבחון, בטיפול ובשיקום – בלא הסדר לינה או עם הסדר לינה – בשירותי מרכז יום, ושילוב במעון דיור מוגן. המסגרות המקומיות פועלות ביישובים כרמיאל, חיפה, חדרה, תל-אביב–יפו, ראשון-לציון, ירושלים, באר-שבע, אשדוד ואילת. נוסף על המסגרות המקומיות, יש מסגרות ארציות המציעות רצף טיפולי לדרי הרחוב, ובהן יחידה לדרי רחוב במצבים קריטיים, יחידה לטיפול ולשיקום אישי-חברתי, לרבות תעסוקה מוגנת, והוסטל לשיקום תעסוקתי. יחידות מיוחדות אלה פועלות בבית-החולים "קריית שלמה" בפתח-תקווה – מדובר בהוסטל שיקומי-תעסוקתי. על סדר-יומו של המשרד תוכנית להקמת "בית לחיים" לדרי רחוב מסוימים, ואולם המצוקה התקציבית אינה מאפשרת בשלב זה פיתוח והקמה של מסגרת זו. הגירעון השוטף בסעיף התקציבי לסיוע לדרי רחוב בשנת 2004 הוא 3 מיליוני ש"ח, ונבחנות דרכים לפתרון הבעיה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת יצחק כהן. יצחק כהן (ש"ס): תודה לאדוני השר על התשובה. אדוני השר, מדובר בעיקר בעולים מחבר המדינות, שבארץ מוצאם לא היו דרי רחוב. אדוני מציין שיש – וזה נכון, בחלק קטן מהמקרים יש בעיות פסיכולוגיות שדוחפות אנשים להיות דרי רחוב בכל מצב, ואדם כזה לא יקבל שום סיוע. אבל רוב דרי הרחוב הם עולים מחבר המדינות, שבארץ מוצאם הם לא היו דרי רחוב. זאת אומרת, אם לעשות אנלוגיה, אם שר האוצר בנימין נתניהו רצה לעשות פה כלכלה אמריקנית, הוא קיבל גם הומלסים כתופעה. גם זאת אמריקה. אבל השאלה היא אם העובדה שרוב דרי הרחוב, מלבד מיעוט קטן של חולי נפש, הם עולים מחבר המדינות אינה אומרת דורשני. יורי שטרן, שנמצא פה, יאמר לך, שבארץ מוצאם אנשים אלה לא היו דרי רחוב. שר התחבורה מאיר שטרית: איני יכול לומר בביטחון – לדעת – אם רוב דרי הרחוב הם מברית-המועצות לשעבר. אין לי נתונים להגיד לך את זה, כי אין לי נתונים כמה מהם הם מברית-המועצות לשעבר. אני חושב שיש בהם - אין ספק כמעט שיש בהם ישראלים לעילא ולעילא. רק השבוע פורסם בעיתונות הסיפור על ילד בן עשר שהוריו גירשו אותו והוא חי בחוץ וחי מפחי אשפה. הוא רב עם אביו ואביו גירש אותו מהבית, והוא פשוט חי ברחוב עד עכשיו, כשמצאו לו משפחה אומנת. זאת אומרת, יש תופעות של בנים, בנות, גברים מבוגרים, זקנים, לא רק מברית-המועצות לשעבר, אלא גם אחרים. התופעה היא תופעה. חלקם, אלה שבאמת מוכנים לקבל טיפול, מוצאים דרך לקבל טיפול, גם מוצאים אותם – מגיעים אליהם לרחוב, לא מחכים שהם יבואו לטיפול. חלקם אינם מוכנים לקבל טיפול, ואלה הבעיות הכי קשות, כי אי-אפשר להתמודד אתן. אם אדם מעדיף לישון ברחוב ולא מסכים ללכת לשום מקום אחר, אי-אפשר לקחת אותו בכוח. יש בעיות גדולות מאוד עם זה. דרך אגב, הבעיה מוכרת גם במדינות אחרות בעולם, ובמדינות אחרות מתמודדים אתה באותה צורה. אלה שמקבלים טיפול – שם הבעיות קשות יותר, כי למשל בארצות קרות דרי רחוב שאינם מוכנים להיכנס לבית-מחסה לשינה, או ללינה, עלולים למות מקור בחוץ. לכן בארצות-הברית, למשל, במקומות קרים מאוד, יש אנשים שבלילה המשטרה לוקחת אותם בכוח לבית-מחסה, כדי שלא ימותו מקור. בישראל, לשמחתנו, אין קור כזה, אבל הבעיה היא כמובן בעיה. מי שהוא נרקומן, קשה לדבר אתו בהיגיון, לשכנע אותו. אתה לא יכול לעצור אותו כי הוא משתמש בסמים. יש לצערי – איך אומרים? העניים לא פסו מן הארץ. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר. נעבור לשאילתא הבאה, מס' 2446, של חבר הכנסת מוחמד ברכה - לפרוטוקול. 2446. דמי ביטוח לאומי של סטודנטים חבר הכנסת מוחמד ברכה שאל את שר הרווחה ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004): נמסר לי, כי דמי הביטוח הלאומי שסטודנט הלומד בארץ משלם הם 100 ש"ח לחודש, וסטודנט הלומד בחוץ-לארץ משלם 132 ש"ח. עוד נודע לי, שסטודנט ישראלי הלומד בירדן מתבקש לשלם 350 ש"ח דמי ביטוח לאומי. רצוני לשאול: 1. האם הידיעות נכונות, בחלקן או במלואן? 2. אם כן – מדוע אין דמי הביטוח הלאומי אחידים לכל הסטודנטים? 3. האם יושוו דמי הביטוח הלאומי של סטודנטים הלומדים בירדן לאלה של הלומדים במקומות אחרים בחוץ-לארץ? אם לא – מדוע? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) לפי ההוראות שבתקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971, תלמידים/סטודנטים מחויבים בתשלום דמי ביטוח לאומי ובתשלום דמי ביטוח בריאות בשיעורים שונים, הקבועים בתקנות. תלמיד הלומד במוסד השכלה מוכר ואינו עובד, ואין לו הכנסות, נדרש לשלם דמי ביטוח לאומי בשיעור 4.61% מתוך 5% מהשכר הממוצע במשק - כיום: 6,964 ש"ח. תלמיד הלומד במוסד השכלה שאינו מוכר, ואשר אינו עובד ואין לו הכנסות, נדרש לשלם דמי ביטוח לאומי בשיעור 4.61% מתוך 15% מן השכר הממוצע במשק. יצוין כי נוסף על דמי הביטוח הלאומי, המוסד לביטוח לאומי גובה דמי ביטוח בריאות אחידים מכל סטודנט, ותשלום זה הוא רוב התשלום החודשי שסטודנטים שאינם עובדים ושאין להם הכנסות מחויבים לשלם. 1. המידע נכון חלקית. 2–3. חוק הביטוח הלאומי מבחין כיום בין מוסד השכלה מוכר לבין מוסד השכלה שאינו מוכר לעניין דמי הביטוח. לכן דמי הביטוח - ביטוח לאומי ומס בריאות - הם כדלקמן: 100 ש"ח – לסטודנט הלומד במוסד השכלה מוכר; מתוך סכום זה 16 ש"ח הם דמי ביטוח לאומי ו-84 ש"ח הם דמי ביטוח בריאות. 132 ש"ח – לסטודנט הלומד במוסד השכלה שאינו מוכר; מתוך סכום זה 48 ש"ח הם דמי ביטוח לאומי ו-84 ש"ח הם דמי ביטוח בריאות. יוצא שדמי ביטוח בריאות הם בשיעור אחיד לכלל הסטודנטים שאינם עובדים ושאין להם הכנסות. דמי הביטוח הלאומי הם שונים, ומחושבים כשיעור מהשכר הממוצע במשק. יצוין כי כל מוסדות ההשכלה בחוץ-לארץ נחשבים "לא מוכרים", ולכן הלומדים בהם נדרשים לשלם דמי ביטוח בסך 132 ש"ח לחודש. המוסד לביטוח לאומי יזם הצעה לתיקון התקנות האמורות כדי ליצור תשלום מינימלי אחיד של דמי הביטוח הלאומי לכלל התלמידים, אך משרד האוצר דחה אותה. אבקש לקבל את פרטי המבוטח הטוען כי חויב בתשלום חודשי של דמי ביטוח לאומי בסך 350 ש"ח. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2535, של חבר הכנסת יורי שטרן: פינוי נרקומנים חסרי בית. 2535. פינוי נרקומנים חסרי בית חבר הכנסת יורי שטרן שאל את שר הרווחה ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): ב-13 בדצמבר 2004 פורסם בתוכנית "עובדה" המשודרת בערוץ-2, כי פינוי הנרקומנים מרחוב לוינסקי בתל-אביב נעשה בלא מתן חלופות לפתרון הבעיה. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מה הוא הנוהל לסיוע לחסרי בית שהתמכרו לסמים? 3. מה ייעשה כדי לחלצם ממצוקותיהם? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. בהתאם לדיווח שנתקבל ממרכזת הפיקוח על הטיפול בהתמכרויות, המידע שפורסם אינו נכון. 2. יש נהלים ברורים - תע"ס מס' 3.33 - לטיפול בדרי רחוב: שירותי הרווחה המקומיים בתל-אביב, בעזרת גורמי שיכון, המוסד לביטוח לאומי, משרד הקליטה, משרד הבריאות וגורמים נוספים, מסייעים לדרי רחוב המוכנים לקבל עזרה בגמילה פיזית מסמים ובשיקום בהמשך. בתל-אביב ובסביבתה יש מרכזי טיפול בנפגעי סמים וקהילות טיפוליות בתנאי פנימייה, ושירותים אלה פתוחים לפני דרי הרחוב. 3. בד בבד עם פינוי הנרקומנים מרחוב לוינסקי בתל-אביב הוצע להם טיפול. לאלה שהם תושבי תל-אביב--יפו הוצעו גמילה וטיפול מיידי במסגרת תוכנית עם מעקב וליווי צמוד לאחר סיום הליך הגמילה. לאלה שאינם תושבי תל-אביב--יפו נמסר מידע על מסגרות שעשויות לקלוט אותם לטיפול ולגמילה בכל אזורי הארץ. כך, כל אדם שחי ברחוב או בבניין נטוש ובתנאי הזנחה יכול לקבל עזרה מיידית. יצוין כי הפינוי נעשה בתיאום מלא בין שירותי הרווחה ובין משטרת ישראל, בהתייחסות רגישה לכל דר רחוב הנתון במצב של חוסר ישע. לצערנו, לא כל דרי הרחוב מוכנים לקבל את העזרה המוצעת להם, ורבים מהם מסכנים את חייהם בתנאים שבהם הם חיים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת שטרן, שאלה נוספת. יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כבוד השר, אומנם עסקתי בסוגיה הזאת גם קודם, אבל הופתעתי מאוד, ולרעה, מהנתונים שמסרת לנו. מנתונים אלה עולה, שיותר מ-3,000 איש במדינת ישראל, 3,500 איש לפי הערכה, הם דרי רחוב, כלומר אנשים שהם לא רק מחוסרי גג, אלא חיים ברחובות ארצנו. אם אני לוקח את זה פרופורציונלית, למשל, לאוכלוסייה של ארצות-הברית – פעם תמיד היינו אומרים להם, לאמריקנים, שהנה, לכם יש הומלסים ואצלנו התופעה הזאת לא קיימת – זה שווה ל-50,000 אזרחים אמריקנים שהם באמת מחוסרי גג, ואני לא בטוח שבאמריקה, הקפיטליסטית האכזרית, יש מספר כה רב של דרי רחוב. לכן קשה לי לקבל את ההסבר, כאילו אוכלוסייה גדולה כל כך היא כולה סרבני פתרונות, כלומר שכולם לא מקבלים את הפתרונות שמציעים להם, כי אם כולם נמצאים ברחוב באותו זמן, וכל פעם, כפי שתיארת את זה, מערכת הרווחה מגיעה אליהם ומציעה פתרונות, מן הסתם האוכלוסייה הזאת היתה מצטמצמת. כי כמה אנשים בסך הכול הם עד כדי כך מסוממים או מסטולים שהם מסרבים לבית חם להיכנס אליו ולקבל טיפול? שר התחבורה מאיר שטרית: הנקודה היא, שלעתים הם אינם מסרבים לקבל את הטיפול הראשוני; הם נכנסים לבית חם, אוכלים, ישנים, ואחרי כמה זמן הם שוב יוצאים. זאת תופעה מוכרת בקרב דרי הרחוב. אי-אפשר לבוא בטענה על כך שהאוכלוסייה הזאת אינה מצטמצמת, כי לפי הטיעון הזה אפשר להגיד מחר, שזה שמספר העובדים הסוציאליים הולך וגדל רק מוכיח שהעבודה שלהם לא מוצלחת בכלל והם לא מטפלים באנשים. האמת היא לא כזאת. העובדים הסוציאליים עושים עבודה קשה מאוד, ולמרות זאת מספרם גדל עם הזמן, ולא קטן. הוא גדל בגלל מצוקות אחרות. לכן אני אומר: אלה שבאמת רוצים לצאת מהמצב הזה, חלקם - - - יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): למה? מה קרה במדינת ישראל שבגללו יש מספר כה רב של אנשים - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת שטרן, יש שאלה נוספת אחת, אין שתיים. שר התחבורה מאיר שטרית: אתה ציינת – החברים פה ציינו – שרבים מהם הגיעו מברית-המועצות לשעבר. יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גם הם לא באו - - - שר התחבורה מאיר שטרית: אני לא יודע. אין לי מושג איך הם הגיעו למצב הזה או איך כל אחד מהם הגיע למצב הזה. אני חושב שישראל, בסך הכול, באמת מציעה פתרונות טובים הרבה יותר מכל מדינה קפיטליסטית אחרת, גם מארצות-הברית. אין מדינה בעולם שמציעה דירות בשכירות ומשתתפת בתשלום שכר דירה לכל אדם. הרי לכאורה כל אחד, אילו היה קצת לוקח את עצמו בידיים, היה יכול להסתדר איכשהו. עובדה, עד היום המדינה משתתפת בתשלום שכר דירה של חסרי דיור, משתתפת בעזרה בתשלום שכר דירה בדירות נ"ר, בכל פתרון אחר. ברור שאין פתרון קסם לעניין, והלוואי שייעלמו דרי הרחוב מן הרחובות. אני מעריך שתמיד יהיה חלק, אנשים שאף פעם לא יסכימו לקבל שום פתרון, שמעדיפים לגור ברחוב מכל מיני סיבות. יש כאלה שבאמת יוצאים מהמעגל הזה וחוזרים לחיים נורמליים. לדעתי שירותי הרווחה עושים עבודת קודש – יוצאים לרחובות, מחפשים את האנשים האלה, מדברים אתם, מביאים אותם לטיפול, מציעים להם כל דרך, עושים באמת עבודת קודש. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר. נעבור לשאילתא הבאה, של חבר הכנסת דני יתום, מס' 2536 - לפרוטוקול. 2536. החזקת נערים במעצר בשל עומס במוסדות טיפוליים חבר הכנסת דני יתום שאל את שר הרווחה ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): בעת האחרונה התפרסמו בתקשורת כתבות על נערים המוחזקים בבתי-מעצר בשל מצוקת מקום במוסדות טיפוליים. במוסדות האמורים לאבחן נערים ונערות שהידרדרו לפשיעה, לטפל בהם ולשקמם, חסרים בין 200 ל-300 מקומות. לדברי מנכ"ל משרד הרווחה, מקור הבעיה במחסור תקציבי. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – כיצד תיפתר מצוקתם של הנערים בסיכון? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. 25–30 נערים אומנם מוחזקים בתנאי מעצר בהעדר מכסות לסידור במסגרות שיקום. יש מחסור בתקציב ליצירת חלופות למעצר, אך לא חסרות מאות מכסות, כפי שצוין בשאילתא. 2. המשרד זקוק לתגבור תקציבי לשם הרחבת היקף תוכנית החלופות השיקומיות למעצר, והבעיה הזאת היא אחת הבעיות הקריטיות שהמשרד בוחן עם אגף התקציבים במשרד האוצר. אנו מקווים שמשרד האוצר ייענה לבקשה לתגבר תקציבית את התחום הזה בתקציב לשנת 2005. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2563, של חבר הכנסת חיים כץ - לפרוטוקול. 2563. דמי ביטוח לאומי של עתודאי צה"ל חבר הכנסת חיים כץ שאל את שר הרווחה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): הגיעו אלי פניות רבות של עתודאי צה"ל המתלוננים על כך שהם נאלצים לשלם דמי ביטוח לאומי חודשיים. רצוני לשאול: 1. מדוע עתודאי צה"ל הנקראים לשירות צבאי נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי חודשיים? 2. מי אמור להבטיח את זכויותיהם הביטוחיות של עתודאי צה"ל? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. עתודאי צה"ל נחשב בתקופת לימודיו כסטודנט לכל דבר ועניין, ולכן מוטלת עליו החובה לשלם דמי ביטוח לאומי כמו כל סטודנט אחר. גובה התשלום החודשי הינו 100 ש"ח, והוא בנוי מ-16 ש"ח דמי ביטוח לאומי ו-84 ש"ח דמי ביטוח בריאות. בדרך זו העתודאי מבטיח לעצמו את זכויותיו הביטוחיות בביטוח הלאומי ובשירותי הבריאות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2577 של חבר הכנסת שלמה בניזרי - לפרוטוקול. 2577. ידיעה על הפניית נזקקים לארגונים מיסיונריים חבר הכנסת שלמה בניזרי שאל את שר הרווחה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): פורסם, כי מתנדבים במוסד לביטוח לאומי הפנו נזקקים לארגונים נוצריים מיסיונריים לקבלת סיוע, וכי הללו הציעו לנצרכים להשתתף בפעולותיהם. רצוני לשאול: 1. האם ידוע על פעילות מיסיונרית בקרב הנזקקים? 2. האם משרדך מפנה נזקקים לארגונים מיסיונריים, ואם כן – מדוע? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מבדיקה שערך המוסד לביטוח לאומי בסניף הרלוונטי לשאילתא עולה, כי לא ידוע על פעילות של הפניית נזקקים לארגונים מיסיונריים, ולא ברור לביטוח הלאומי מיהו המקור לידיעה העיתונאית שפורסמה. עובדי סניף המוסד לביטוח לאומי, לרבות אלה המפעילים מתנדבים, אינם מכירים את האגודה המיסיונרית שהוזכרה. 2. משרד הרווחה אינו מפנה נזקקים לקבלת סיוע מארגונים מיסיונריים, וזאת מדיניות ארוכת שנים במשרד. עם זאת, ייתכן כי ברמת השטח, יש יישובים מסוימים במגזרי מיעוטים הנעזרים בארגונים מסוג זה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2587, של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה: מונופול בניהול ההוסטלים לבני נוער. בבקשה, אדוני השר. 2587. העמותות להפעלת ההוסטלים לבני נוער חבר הכנסת גאלב מג'אדלה שאל את שר הרווחה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): עינ"ב ושח"ל הן שתי העמותות בעלות הסמכות הבלעדית לניהולם והפעלתם של הוסטלים לנוער, לרבות הוסטלים במגזר הערבי. רצוני לשאול: 1. מדוע זוכות שתי העמותות הללו למונופול? 2. האם נשקל להעביר את ניהול ההוסטלים במגזר הערבי לעמותה ערבית? שר התחבורה מאיר שטרית: על-פי מידע שנמסר מן הממונה על מעונות חסות הנוער, התמונה אינה מתיישבת עם טענתך. 1. לא קיים מונופול של עמותה כלשהי להפעלת ההוסטלים של חסות הנוער. ההוסטלים של חסות הנוער מופעלים על-ידי 12 עמותות, ובהן עמותת עינ"ב ועמותת שח"ל, אשר ניגשו למכרז וזכו, כמו עמותות אחרות. יצוין עוד, כי בחמש השנים האחרונות הוקמו 15 מסגרות טיפול של חסות הנוער, ואף אחת מהן לא מופעלת על-ידי שתי העמותות הנ"ל. 2. פתיחת הוסטל היא פעולה המחייבת הליך של מכרז. המכרזים פתוחים לכול, ורשאי לגשת למכרז כל גוף העונה על הדרישות הבסיסיות שהוגדרו בו. על-פי החוק אין עדיפות במכרזים לפי מגזר או מגדר. עמותה ערבית העונה על דרישות מכרז להפעלת הוסטל במגזר הערבי יכולה לזכות במכרז כמו עמותה מן המגזר היהודי. אציין כי קיימים גופים/עמותות במגזר הערבי המפעילים מסגרות לזקנים, לנכים, למפגרים ועוד, וזאת על בסיס זכייה במכרז. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אדוני רוצה לשאול שאלה נוספת או מסתפק בתשובת השר? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): לא. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה. 2588. המצב הכלכלי-החברתי בכפר-מנדא חבר הכנסת אחמד טיבי שאל את שר הרווחה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): היישוב כפר-מנדא שבגליל-התחתון, המונה כ-3,400 משפחות, עמד בראש רשימת האבטלה במשך כמה שנים, כ-2,000 מהמשפחות מתפרנסות מקצבאות הביטוח הלאומי, 60% מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני ו-22% מהמפרנסים מובטלים. המצב הסוציו-אקונומי של רוב התושבים קשה זה שנים ארוכות. רצוני לשאול: 1. האם מצב זה ידוע למשרדך? 2. אם כן – מה עושה משרדך לשיפור המצב? 3. האם יוכר הכפר כיישוב הזקוק לטיפול נקודתי? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. אכן המצב הכלכלי-החברתי של שיעור ניכר מן המשפחות בכפר-מנדא הוא קשה, בכלל זה בתחולת העוני ובשיעורי האבטלה. המצב ידוע לנו. 2. יותר מדי משפחות מתקיימות בתלות בקצבאות הבטחת הכנסה או דמי אבטלה של המוסד לביטוח לאומי. זאת בשעה שחלק ניכר מהן יכלו לעשות מאמץ להשתלב בכל סוג של עבודה שבנמצא באזור. בתחומי הסיוע שבאחריות משרד הרווחה: המשרד פועל לפיתוח שירותים באמצעות שירותי הרווחה שביישוב, והמשאבים התקציביים שהוזרמו ליישוב גדלים למרות הקיצוצים שהיו בתקציבי המשרד: ב-12/01 - 3.371 מיליוני ש"ח; ב-12/02 - 4.343 מיליוני ש"ח; ב-12/03 - 4.517 מיליוני ש"ח; ב-12/04 - 4.881 מיליוני ש"ח. ביישוב הוקמו מסגרות שירות שונות, ובין היתר: מרכז לטיפול בהורים ובילדים; מרכז למניעת אלימות במשפחה; מרכז יום לזקן; ארבעה משפחתונים לילדים עד גיל שלוש; מעון יום ומועדונית משפחתית; מסגרות לטיפוח אישי וקבוצתי לילדים; מרכז נוער - בשותפות עם משרד החינוך וארגון "אשלים". ביוזמת משרד הרווחה, משרד השיכון אישר תוכנית לשיקום פיזי של בתי קשישים. 3. המנדט להגדיר יישוב כיישוב הזקוק לטיפול נקודתי אינו נתון למשרד הרווחה. הממשלה קיבלה בעבר החלטה על מקבץ יישובים שיזכו לטיפול נקודתי בכמה תחומי צורך, ולא רק בגלל מצוקות הקשורות לתחום האחריות של משרד הרווחה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: עד כאן השאילתות שהוגשו לשר הרווחה, והשר המקשר, באדיבותו הרבה, השיב על השאילתות האלה. עכשיו נעבור לתחום אחריותך המשרדית והמקצועית הישירה. 1266. הסדרת הנהיגה ברכב מסוג "חתול שלג" חבר הכנסת דניאל בנלולו שאל את שר התחבורה ביום י' באדר התשס"ד (3 במרס 2004): ב-10 פברואר 2004 נהרגה צעירה בהתהפכות רכב מסוג "חתול שלג" בחרמון. פורסם, כי לנהג הרכב יש רשיון נהיגה הכולל נהיגה בטרקטור. רצוני לשאול: 1. מי רשאי לנהוג ברכב האמור, והאם ניתן להשתמש ברכב להסעת נוסעים? 2. האם תקנות משרדך מסדירות את נושא הנהיגה ברכב מסוג "חתול שלג", ואם לא – האם יוסדר הנושא בתקנות? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) המצב המשפטי ששרר לגבי הגדרת רכב מסוג "חתול שלג" השתנה ממועד התאונה ועד למצב הנוכחי. השינוי נבע מן העובדה שאתר החרמון מפעיל גם מיני "חתולי שלג" שאינם עונים על הגדרת רכב מכל סוג שהוא לפי תקנות התעבורה. על כן, סוכם כי אתר החרמון יוכרז כ"אזור רכב תפעולי". משמעות הדבר היא, כי "חתולי השלג" למיניהם יוכרזו כרכב תפעולי, וכי ימונה עובד של אתר החרמון להיות "מפקח רכב תפעולי", הכול לפי תקנות 95א עד 95ז לתקנות התעבורה. על-פי התקנות האמורות, "חתולי השלג" אינם חייבים ברישוי, ומפקח הרכב התפעולי אחראי להתרת השימוש בהם לאחר בדיקת כשירות, לקביעת רשיון הנהיגה הדרוש להפעלתם, לקביעת מספר הנוסעים המותר בהם, אם בכלל, ולהסדרת כללי התנועה בהם באזור השטח התפעולי. מסגרת זו נבחרה בהיותה מיועדת להסדרת השימוש בכלי רכב מיוחדים וייעודיים לשימושים ספציפיים ובמקומות מוגדרים, תוך ניצול המומחיות הרלוונטית הקיימת במקום. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 1267: שירות חברת "סופרבוס" במודיעין-עילית. 1267. שירות חברת "סופרבוס" במודיעין-עילית חבר הכנסת משה גפני שאל את שר התחבורה ביום י' באדר התשס"ד (3 במרס 2004): לאחרונה התרבו התלונות במשרדי על השירות הניתן על-ידי חברת "סופרבוס" במודיעין-עילית. על-פי התלונות, החברה אינה עומדת בלוחות הזמנים, ויש זמנים שבהם, באופן קבוע, האוטובוסים האמורים לצאת אינם יוצאים כלל. רצוני לשאול: 1. האם בדק משרדך לאחרונה את פעילות החברה? 2. אם כן - מה העלו הבדיקות? 3. מה יעשה משרדך בנדון? שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מבקש להתנצל על כך שכל השאילתות הללו כפי שהן מופיעות הוגשו למשרד התחבורה, חלקן בפברואר, מרס, אפריל 2004. זאת אומרת, חלקן הוגשו רק בינואר 2005, פחות מחודש - - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: נזכיר לציבור, שבאותה תקופה אדוני עשה תפקיד חשוב אחר, אבל לא היה שר התחבורה. שר התחבורה מאיר שטרית: בדיוק. אז אני לא אחראי לעיכוב בשאילתות בתקופה שלא הייתי שר התחבורה. משה גפני (דגל התורה): לא נס ליחן. שר התחבורה מאיר שטרית: כן. אני עונה עכשיו במשרדי, כפי שתראו על השאלות, כבר אפילו מפברואר 2005. אני מתכבד להשיב על השאילתא הרגילה מס' 1267, של חבר הכנסת משה גפני, בנושא שירות חברת "סופרבוס" מודיעין-עילית, כדלקמן: 1. בשל תלונות שהגיעו בעבר באשר לאיכות שירות התחבורה הציבורית במודיעין-עילית, נבחן הנושא לעומק במטרה לדאוג באופן מיידי לשיפור רמת השירות. 2. בבדיקות שערכנו עלו בעיקר הממצאים האלה: התחבורה הציבורית העירונית פעלה ברמת יעילות נמוכה, תוך מחסור באוטובוסים, תוואי נסיעה קשים ותדירות נמוכה. לעתים קרובות מדי היו איחורים בזמן היציאה של הקווים הבין-עירוניים. תשתית הכבישים איננה מתאימה לאוטובוסים. 3. לאור ממצאים אלה נקט משרד התחבורה את הצעדים הבאים: התחבורה הציבורית העירונית – הנחינו את המפעיל להוסיף עוד שני אוטובוסים עירוניים על הקיימים. שונה כל מערך הקווים הפנימיים – תכנון תחבורה ציבורית חדש לחלוטין - וכתוצאה מכך הוכפל מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית העירונית. הוקצה תקציב של מאות אלפי שקלים לשיפור תשתיות התחבורה הציבורית בעיר – פסי האטה, מפרצי חנייה, תחנות המתנה ועוד. איחורים בלוח הזמנים – על-פי הנחיותינו, החברה שינתה את הגדרת זמן הנסיעה לצורך התכנון. כך, למשל, אם בעבר זמן נסיעה ממודיעין-עילית לסוף הקו עמד על 50 דקות, הרי היום מסגרת הזמן הורחבה בחמש--עשר דקות נוספות. במהלך זה יש נטל נוסף על התחבורה, עוד אוטובוסים, אולם מספר האיחורים ירד משמעותית. החברה הוסיפה סדרן – כיום פועלים שלושה סדרנים – ובדרך זו שופרה השליטה על מערך ההיסעים ופחתו התקלות. תשתית הטיפול בתחבורה הציבורית - החברה הוסיפה אוטובוס בין-עירוני נוסף כרזרבה; יש שני אוטובוסי רזרבה באופן קבוע. החברה חתמה על הסכם להקמת מסוף תחבורה ציבורית בעיר, ובכלל זה ניקוי, תדלוק והכנת האוטובוסים לנסיעה. בשלב זה יש תקלות ביורוקרטיות בתוך העיר המעכבות את ביצוע הקמת המסוף. המפקח על התעבורה במחוז פועל לכך שפסי האטה פגומים המסכנים את האוטובוסים יתוקנו על-פי התקנים המחייבים. המשרד מנהל משא-ומתן עם המפעיל על רכישת אוטובוסים עירוניים חדשים אם התנאים יאפשרו זאת. ביקורת בטיחותית - אנו עורכים ביקורות בטיחותיות תקופתיות באופן יזום באוטובוסים של החברה, ועוקבים מקרוב אחר תיקון הליקויים הבודדים שהתגלו. כתוצאה מכך שירות התחבורה הציבורית במודיעין-עילית מתקיים היום ברמה טובה, ואנו נעשה הכול על מנת לשפרו גם בעתיד. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת, אני מבין, לחבר הכנסת משה גפני. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אמרתי שהתשובה הזאת לא נס ליחה, וזה נכון. המצב של התחבורה הציבורית ביישובים החרדיים החדשים – אני לא בטוח שרק בחרדיים – נובע מכמה סיבות. האחת, הגידול, בלי עין הרע, ביישובים החדשים – אני לא מדבר על בני-ברק וירושלים – מודיעין-עילית, אלעד וביתר-עילית - קצב גידול האוכלוסייה מהיר מאוד, וגם מה שאתה מתכנן לעוד חודשים מספר הופך להיות לא אקטואלי בגלל הבנייה המסיבית ומשום שהוא הולך ליישובים האלה כי אין פתרונות דיור אחרים לציבור החרדי. שנית, הציבור החרדי, במצבו הסוציו-אקונומי, הוא משתמש פעיל בתחבורה הציבורית, ולכן, בהשוואה לכל יישוב אחר, מספר כלי הרכב אצלו הוא נמוך יותר. אני חייב לציין, שתשתיות התחבורה שופרו לאין-ערוך, אין היום בעיות מסיביות של תשתיות תחבורה. אני פונה אליך, אדוני השר, אני פניתי גם לשרי תחבורה קודמים. הבעיה בתחבורה הציבורית בציבור החרדי הפכה להיות קטסטרופלית. הצעתי לך את זה גם בעל-פה, אני מציע לך את זה גם עכשיו, והצעתי את זה לשרי תחבורה קודמים: צריך להקים צוות היגוי במשרדך כדי שהתחבורה הציבורית תפעל. אני נותן רק דוגמה אחת, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש: מפעיל פרטי שמפעיל בוקר אחד שלושה-ארבעה אוטובוסים מפני שיש עומס בתחבורה בדיוק באותו בוקר, מביא את אותם ארבעה אוטובוסים למחרת, אבל למחרת לא נוסעים, מפני שבאותו בוקר שהיה מדובר בו היה אירוע שאליו היו צריכים לנסוע. כל עוד לא יתאימו את התחבורה הציבורית לאוכלוסייה, הבעיות יימשכו ויימשכו. לכן אני מציע לך להקים צוות היגוי ליישובים החדשים בציבור החרדי. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שר התחבורה מאיר שטרית: תודה. קודם כול, אדוני, אני מקבל את ההצעה. אני באמת הנחיתי – אומנם לא צוות – את המשרד שלי להתייחס התייחסות מיוחדת לתכנון תחבורה בערים החרדיות בהתאם לאופי המיוחד של האוכלוסייה. יש ריבוי גדול של ילדים, שהממוצעים הרגילים לנסיעה באוטובוסים בתחבורה הציבורית לא תופסים לגביהם, כי רוב האוכלוסייה החרדית נסמך על תחבורה ציבורית. אבל, דבר שעולה בקנה אחד עם המדיניות שלי: ככל שמשתמשים בתחבורה ציבורית – פחות מכוניות על הכבישים, פחות תאונות, פחות נפגעים. הנחיתי את אנשי המשרד לחפש דרך איך נותנים תשובה מערכתית לאוכלוסייה החרדית בתכנונים התחבורתיים העתידיים. באמת עשינו שיפורים משמעותיים, כמו שאתה אומר, גם בתשתיות במודיעין-עילית, גם במספר האוטובוסים וגם בבקרה על החברות – זה יותר חשוב בעיני. אני מקווה שנמצא פתרון, איך לשנות את מערכי התחבורה הציבורית בערים החרדיות, שייתנו תשובה. על דבר אחד אי-אפשר לתת תשובה: למשל, באוכלוסייה החרדית במקום אחר, ביתר-עילית, שיש בה בעיה גדולה מאוד בנסיעה מירושלים, וגם שם אנחנו עובדים קשה מאוד עם העירייה במטרה למצוא פתרונות. אחת התלונות היא, שאם בערב יש חתונה בירושלים, והמשפחות רוצות לנסוע לחתונה מביתר-עילית לירושלים, פתאום ערב אחד צריך 20 אוטובוסים בשביל להסיע את כולם – אין שום מערך שיכול להתכונן לזה. לכאורה, מה שנכון לעשות ועושים אחרים – שוכרים אוטובוס לאירוע כשרוצים להוביל את האנשים לחתונה, לוקחים את כל המוזמנים ומחזירים אותם. זה מה שעושים עמך ישראל רגיל. תחבורה ציבורית לעולם לא יכולה לתת פתרון לאירוע ספציפי מקרי, לא מסוים, שבאותו יום יש אירוע או חתונה של מישהו, וכל הקהילה צריכה לנסוע לשם. על זה אין תשובה. בשוטף: בתי-ספר, עבודה, נסיעות – חייבים לתת תשובה. לדעתי, היום היא לא מספקת, ולכן נתתי הנחיה, ואני מקבל את דעתך. אני אשמח, אגב, אם יהיה מתוך הציבור החרדי, וביקשתי מפרנקנטל, שהוא ראש עיר חרדית ויכול לתרום לנו מניסיונו, ואני אשמח לקבל מטעמך מישהו שמכיר ובקיא בעניין, שישבו אתו כדי לשמוע ממנו יותר פרטים על מנת להכין את זה יותר טוב. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. ואנחנו עדיין עם חבר הכנסת משה גפני – שאילתא מס' 1268: רשיון למוניות גדולות. 1268. רשיון למוניות גדולות חבר הכנסת משה גפני שאל את שר התחבורה ביום י' באדר התשס"ד (3 במרס 2004): נמסר לי, כי תחנת מוניות העוסקת בנסיעות מיוחדות אינה רשאית להחזיק מוניות גדולות, המורשות להסיע יותר מארבעה נוסעים, והדבר מקשה על משפחות המונות יותר מארבע נפשות. רצוני לשאול: 1. מדוע משרדך אינו מאפשר למוניות העוסקות רק בנסיעות מיוחדות רשיון למוניות גדולות? 2. האם משרדך מודע לחשיבות הסעת מספר רב של נוסעים, לנוחיותן של משפחות ברוכות ילדים ולמיגור התופעה של מסיעים בלתי חוקיים, ואם כן – מה ייעשה בנדון? שר התחבורה מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תקנה 490(ג) לתקנות התעבורה קובעת, כי "לא יינתן רשיון לנסיעה מיוחדת לגבי מונית מסוג זוטובוס" - מונית המיועדת למספר גדול של נוסעים – "שאינה מיועדת להסעת נכים". בעבר התיר משרדי למוניות ספיישל לערוך נסיעות במונית גדולה מסוג זוטובוס, ולפי נתוני המשרד היו כ-600 מוניות ספיישל מסוג זה. אולם מכיוון שבעלי המוניות הללו החלו בפעילות המנוגדת לתנאי הרשיון שבידם ועסקו בנסיעה בקווי שירות, משרד התחבורה נאלץ לשנות את התקנות ולאסור על מוניות העוסקות רק בנסיעה מיוחדת להחזיק מונית גדולה שלא לצורכי הסעת נכים. כיום יש 2,300 מוניות גדולות מסוג זוטובוס הפעילות בקווי השירות, אשר רשאיות לבצע גם נסיעות מיוחדות לנוחיות משפחות ברוכות ילדים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת גפני. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש ואדוני השר, מה שאני התכוונתי בשאילתא – אני מדבר על מונית שהיא מונית לשירות מיוחד, ונהגי המוניות או בעלי התחנות הללו אומרים, שהמגבלה של משרד התחבורה היא שהמונית תהיה רק לארבעה נוסעים. מדוע לא שבעה נוסעים? אני לא דיברתי על זוטובוס, דיברתי על מונית סבירה, רגילה – למה רק עד ארבעה נוסעים? למה לא יכולה להיות מונית רגילה? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שר התחבורה מאיר שטרית: כמו שאמרתי, יש היום 2,300 זוטובוסים בתחנות מוניות מיוחדות, שמסיעות גם משפחות ברוכות ילדים. משה גפני (דגל התורה): הם מעלים רק ארבעה נוסעים. שר התחבורה מאיר שטרית: לא, אני מדבר על 2,300 זוטובוסים. 2,300 אוטובוסים קטנים שלוקחים רק עשרה נוסעים יש היום בתוך תחנות המוניות המיוחדות. משה גפני (דגל התורה): - - - שר התחבורה מאיר שטרית: גם. נסיעות שירות, קווי שירות ונסיעות מיוחדות. משה גפני (דגל התורה): אני מדבר על ספיישל, לא על נסיעות מיוחדות. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מדבר על ספיישל. יש 2,300 מכוניות כאלה. משה גפני (דגל התורה): לא מוכנים נסיעות מיוחדות, אני אביא לך את התלונות. שר התחבורה מאיר שטרית: אני אשמח לדעת אם יש לך פרטים אחרים. יש 2,300 מוניות כאלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שר התחבורה מאיר שטרית: אין לי התנגדות שיהיו שבעה נוסעים, למה שלא יהיו? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר התחבורה. 1341. תשתית הכבישים בבני-ברק חבר הכנסת אליהו ישי שאל את שר התחבורה ביום כ"ד באדר התשס"ד (17 במרס 2004): פורסם ב"קול העיר", כי לאחרונה אירעה שורה של תאונות דרכים בבני-ברק. רצוני לשאול: 1. האם גדל מספר התאונות בבני-ברק? 2. האם יש בבני-ברק כבישים הנחשבים אדומים? 3. האם משרדך מקצה כספים לשיפור מצב הכבישים בבני-ברק, ואם כן – כמה הוקצה בכל אחת מארבע השנים האחרונות? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. באופן כללי ניכרת מגמת ירידה במספר תאונות הדרכים הרגילות בבני-ברק. לצערנו, במספר התאונות הקטלניות ניכרת מגמת עלייה לעומת השנים הקודמות: 2000 – 1; 2001 – 1; 2002 – 4; 2003 – 2; 2004 – 4. 2. הכבישים הבעייתיים בבני-ברק כיום הם רחוב רבי עקיבא ורחוב ז'בוטינסקי. יש כוונה להשקיע ברחוב רבי עקיבא בשנת 2005 תקציב בהיקף גדול לטיפול בתשתית כדי למנוע תאונות דרכים. ברחוב ז'בוטינסקי מתוכננת לעבור בעתיד הרכבת הקלה. 3. א. בשנת 2004 הועמדו לרשות עיריית בני-ברק 1.8 מיליון ש"ח. נוסף על כך, תקצבנו, באמצעות חברת "נתיבי איילון", את רחוב אם המושבות, ושולם סך 5.9 מיליוני ש"ח בשנת 2003, וכמו כן 2.7 מיליוני ש"ח בשנת 2004; ב. לצערנו, העירייה אינה מנצלת את התקציב ואינה מבצעת את הפרויקטים; ג. בסך הכול נוצלו בשנת 2004 כ-95,000 ש"ח, שהם 5% בלבד; ד. בסך הכול בשנת 2003 הועמד סך של 2.1 מיליוני ש"ח, שמהם נוצלו כ-410,000 ש"ח, שהם 19%. 1368. הפסקת טיסות הנוסעים לקריית-שמונה וממנה חבר הכנסת מגלי והבה שאל את שר התחבורה ביום כ"ד באדר התשס"ד (17 במרס 2004): טיסות הנוסעים לקריית-שמונה וממנה, שהיו כלי תחבורה חשוב לתושבי הצפון, הופסקו. רצוני לשאול: 1. מה היא סיבת ההפסקה? 2. האם יש דרך לאכוף על חברות התעופה הפעלה רציפה של טיסות בקו זה? 3. אם כן – האם יחייב משרדך את חברות התעופה כאמור? 4. אם לא – כיצד יביא משרדך להפעלה סדירה של טיסות הפנים לקריית-שמונה וממנה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הטיסות הסדירות של חברת "ארקיע" הופסקו לפי בקשת החברה, עקב הפסדים כספיים ניכרים, הנובעים, לטענתה, מהעדר ביקוש. 2-3. המשך הפעלת הטיסות כרוך בעלויות שנתיות כבדות של כמיליון דולר. לכן לא ניתן לאכוף על חברת התעופה את המשך הטיסות הסדירות בקו. 4. משרד התחבורה מודע לחשיבות הנושא, ואנו פועלים למציאת חברת תעופה שתפעיל טיסות סדירות לקריית-שמונה וממנה. 1372. תחנות האוטובוס בקרבת בסיסים צבאיים חבר הכנסת דניאל בנלולו שאל את שר התחבורה ביום כ' בסיוון התשס"ד (9 ביוני 2004): פורסם, כי צה"ל מיגן את מרבית הטרמפיאדות בארץ כדי למנוע פיגועי דריסת חיילים. על חיילי צה"ל חלה הנחיה שלא לנסוע בטרמפים, ורוב תחנות האוטובוס הסמוכות לטרמפיאדות אינן ממוגנות. רצוני לשאול: 1. האם מידע זה נכון? 2. אם כן – כמה תחנות בקרבת בסיסים צבאיים אינן ממוגנות? 3. כיצד יטופל העניין? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) מיגון וסידורי ביטחון בתחנות אוטובוס אינם באחריות משרד התחבורה. סידורי הביטחון נעשים בידי גופים שונים, כגון צה"ל, משטרת ישראל והרשויות המקומיות הרלוונטיות. 1382. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט שאל את שר התחבורה ביום ב' בניסן התשס"ד (24 במרס 2004): נכים רבים מתלוננים על מדיניות ההנחות בתחבורה הציבורית. רצוני לשאול: 1. מה הן זכויות הנכים בתחבורה הציבורית? 2. על-פי אילו קריטריונים נקבעת המדיניות? 3. כיצד משפיעים הקיצוצים בתקציב על זכויות הנכים בתחבורה הציבורית? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הנכים, ככלל אזרחי ישראל, זכאים לכרטיסי הנחה בשיעור 50% אם הם תלמידים או אזרחים ותיקים. נכים אחרים, שנכותם נקבעה מעל 75%, זכאים לכרטיסיות בהנחה בשיעור 33%, כנגד תעודת זכאות שמשרד התחבורה מנפיק בעבורם לפי רשימות של המוסד לביטוח לאומי. כרטיסיות אלה מוענקות לנסיעות שמחירן אינו עולה על 21 ש"ח. בנסיעות במחיר גבוה יותר הם זכאים להנחה בשיעור 10% על כל נסיעה. עיוורים זכאים לנסיעה בלא תשלום בנסיעות "אגד" ו"דן" במחיר שאינו עולה על 13.2 ש"ח. בנסיעות אחרות זכאים עיוור ומלווהו בהנחה בשיעור 50%. 2. מדיניות ההנחות בתחבורה ציבורית נקבעת בכנסת ובממשלה. 3. הקיצוצים בתקציב לא פגעו בהנחות אלה. 1389. הפעלת עסקים בשבת כתנאי למכרז בנתב"ג-2000 חברת הכנסת גילה פינקלשטיין שאלה את שר התחבורה ביום ב' בניסן התשס"ד (24 במרס 2004): בקרוב ייסגר המכרז להפעלת בתי-עסק בפרויקט נתב"ג-2000. נודע לי כי אחד התנאים במכרז הוא הפעלת בתי-העסק בשבת, ובשל כך ויתרו שומרי מצוות רבים על השתתפות במכרז ואחרים פנו לסעד משפטי. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מדוע, וכיצד מתיישב הדבר עם חופש העיסוק ו/או שוויון ההזדמנויות בעבודה? 3. האם ישונו תנאי המכרז? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-3. נתב"ג הוא נמל התעופה העיקרי של מדינת ישראל, והפעילות התעופתית הבין-לאומית בו מתקיימת מאז ומעולם שבעה ימים בשבוע ובכל ימות השנה, למעט ביום הכיפורים. כפי שנמסר מרשות שדות התעופה, פורסמו בעבר עשרות מכרזים לקבלת הרשאה למתן שירותים מסחריים ואחרים בטרמינל 3 בנתב"ג. בעניין מתן השירותים בשבת הוגשו בעבר שלוש עתירות. בית-המשפט קבע עד כה פעמיים, כי ההוראה החוזית בדבר הצורך במתן השירותים בשבת היא סבירה, נוכח העובדה שמדובר בנמל תעופה בין-לאומי. עוד נמסר מרשות שדות התעופה, כי במסגרת חובת הרשות לספק את צורכיהם של כלל הנוסעים, כללה הרשות בחלק ממכרזי המזון שפרסמה הוראות האוסרות את הפעלת המסעדות שבמכרזים אלה בשבתות ובחגים, במטרה לאפשר לנוסעים שומרי כשרות לאכול במסעדות אלה בימי חול בלי חשש לעניין כשרותן בשל היותן פתוחות בימי שבת וחג. 1392. כביש הכניסה לתמרה חבר הכנסת ואסל טאהא שאל את שר התחבורה ביום ב' בניסן התשס"ד (24 במרס 2004): לפני שנתיים החלו עבודות בינוי וסלילת כביש הכניסה הראשי והיחיד בתמרה. העבודה נפסקה בעיצומה, ולדברי הקבלן הסיבה לכך היא שמשרדך לא העביר אליו את הכספים הדרושים להמשכה. כיום הכביש הפתוח מסכן את התושבים, מקשה את הכניסה לתמרה ואת היציאה ממנה ויש בו משום מטרד סביבתי. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מדוע לא הועברו הכספים הדרושים? 3. מתי יחודשו בניית הכביש וסלילתו? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. המידע אינו נכון. הקבלן מקבל באופן שוטף את הכספים המגיעים לו בגין העבודה. 3. סלילת המסלול הדרומי הסתיימה. העבודה במסלול הצפוני תחודש לאחר אישור תקציב המדינה לשנת 2005. 1402. התחבורה הציבורית בביתר-עילית חבר הכנסת מאיר פרוש שאל את שר התחבורה ביום ב' בניסן התשס"ד (24 במרס 2004): תושבי ביתר-עילית טוענים, כי חברת "ביתר תור" אינה מפעילה בצורה תקינה את התחבורה הציבורית לעיר. רצוני לשאול: 1. האם יפרסם משרדך מכרז חדש לתחבורה ציבורית לביתר-עילית בתום תקופת החוזה? 2. האם יפרסם משרדך מכרז לקו ביתר–בני-ברק וביתר–בית-שמש? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1–2. על-פי הסכם שנחתם בין העירייה לבין המשרד, יפורסם בחודשים הקרובים מכרז חדש להפעלת קווי שירות אוטובוסים לביתר-עילית. פרטי המכרז יתואמו עם גורמי העירייה. 1425. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית חבר הכנסת דניאל בנלולו שאל את שר התחבורה ביום ט' בניסן התשס"ד (31 במרס 2004): על-פי צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים), התשס"ג-2003 (תקנה 6), נכים שבידם תעודות מתאימות זכאים להנחה בשיעור 10% ממחיר כרטיס נסיעה בתחבורה הציבורית. הובא לידיעתי, כי התקנה אינה נאכפת, ובפועל נכים משלמים מחיר מלא בתחבורה הציבורית. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה היא מדיניות משרדך בעניין? 3. האם משרדך מפקח על האכיפה, ומה מדיניותו בעניין? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. האכיפה בתחבורה הציבורית מושתתת בעיקרה על תלונות הציבור. יחידת הפיקוח במשרד התחבורה מתייחסת לכל תלונה ברצינות וביסודיות ופועלת במידת הצורך. 2–3. בהסכמים החדשים עם מפעילי התחבורה הציבורית הורחבה מאוד יכולת האכיפה של משרד התחבורה בכל הקשור לאיכות השירות לציבור. 2269. הנחות לנכים ברכבת ישראל חבר הכנסת חמי דורון שאל את שר התחבורה ביום י"א בכסליו התשס"ה (24 בנובמבר 2004): רכבת ישראל, שלא כמו אמצעי תחבורה אחרים, אינה מוכרת כ"אמצעי תחבורה ציבורית" לעניין מתן הנחה בדמי הנסיעה לנכים או פטור מתשלום. רצוני לשאול: 1. מדוע אין הרכבת מוגדרת "אמצעי תחבורה ציבורית"? 2. האם יורה משרדך על תיקון צו הפיקוח על מחירי המצרכים והשירותים, כדי שיחול גם על רכבת ישראל? 3. אם כן – מה תהיה ההנחה לנכים בדמי הנסיעה ברכבת? אם לא – מדוע? שר התחבורה מאיר שטרית: 1–2. במסגרת הרפורמה שהפרידה את רכבת ישראל מרשות הנמלים והרכבות והפכה אותה לחברה ממשלתית, התקבלה החלטת הממשלה הקובעת כי תנאי ההובלה של רכבת ישראל ייראו כאילו נקבעו לפי חוק הפיקוח המוזכר בשאילתא. המשמעות המעשית של החלטה זו היא, כי מנגנון קביעת התעריפים בכלל ספקי התחבורה הציבורית יהיה זהה. יש לציין, כי אין בחוק הגדרה של "אמצעי תחבורה ציבורית" המוזכר בשאילתא, לא לרכבת ישראל ולא למפעילי תחבורה ציבורית אחרים, כגון חברות האוטובוסים. 3. נוכח השינוי במנגנון התעריפים, סוגיית ההנחה שתינתן לנכים בנסיעה ברכבת נבחנת בימים אלה אצל כלכלני משרד התחבורה ובמשרד האוצר. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. יש שאלה נוספת? בבקשה, חבר הכנסת חמי דורון. חמי דורון (שינוי): אדוני היושב-ראש, אם חיכינו עד שעה כל כך מאוחרת, לא ננצל את ההזדמנות לשאלה נוספת? כפי שציין חבר הכנסת יאסינוב, אנחנו מחכים תקופה ארוכה מאוד לתשובות על שאילתות, וגם לתשובה על השאילתא הזאת אנחנו מחכים כבר כשמונה חודשים. שר התחבורה מאיר שטרית: לא, השאילתא הזאת הוגשה ב-24 בנובמבר 2004. חמי דורון (שינוי): כמעט ארבעה חודשים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: עדיין מעבר למה שהתקנון דורש. חמי דורון (שינוי): לא נתווכח על זה. השאלה היא כמה זמן נחכה עד שמשרד האוצר יחליט אם תינתן הנחה לנכים ברכבת ישראל וכמה. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מצטרף לתלונה שלך על הזמן שלוקח למשרד האוצר להחליט – גם בעניינים אחרים. תעשה חוק שמשרד התחבורה עצמו יהיה רשאי לקבוע את ההחלטות, ותראה באיזו מהירות אני אחליט. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הגענו לאתגר שהשר זרק לעבר חבר הכנסת דורון. שר התחבורה מאיר שטרית: חבר הכנסת דורון, כשהייתי שר האוצר, ההחלטות התקבלו מהר מאוד. 2278. מחלף שער-שומרון חבר הכנסת מיכאל איתן שאל את שר התחבורה ביום י"א בכסליו התשס"ה (24 בנובמבר 2004): במחלף שער-שומרון, שליד צומת אורנית, המשמש בין השאר מסוף לאוטובוסים, טרם הותקנו תאורה וסככות. רצוני לשאול: 1. מה מעכב את התקנת התאורה ואת הקמת הסככות מפני הגשמים הקרבים? 2. מתי תושלם העבודה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 1. את המסוף הקימה חברת מע"צ, במסגרת הקמת מחלף שער- שומרון, כדי לאפשר מעבר נוח לנוסעי התחבורה הציבורית במקום. בשל הקשיים התקציביים והארגוניים במע"צ, בעקבות הפיכתה לחברה ממשלתית, עבודה זו לא הושלמה. 2. בכוונת משרדי להביא להשלמת הפרויקט בשבועות הקרובים, מייד לאחר אישור תקציב המדינה לשנת 2005. האחריות לביצוע הפרויקט הוטלה על המועצה האזורית שומרון, שהמסוף נמצא בתחומה. 2434. זיוף שוברי תשלום על רישוי מוניות חבר הכנסת אילן שלגי שאל את שר התחבורה ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): בעקבות מעצר חשודים בהונאת משרד הרישוי ומאות נהגי מוניות בזיוף שוברי תשלום, רצוני לשאול: 1. כמה זמן נמשכה ההונאה וכמה כסף נגרע בגללה מקופת המדינה? 2. כיצד לא גילתה החשבות כי סכומי האגרות אינם משולמים אף שמספר הרשיונות למוניות ידוע? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הונאת משרדנו שהוזכרה בשאילתא נמשכה כארבע שנים וגרמה נזק של כ-30 מיליון ש"ח. את התרמית גילתה עובדת מחלקת המוניות במינהל היבשה, ובעקבות הגילוי הוגשה תלונה למשטרה. המשטרה חוקרת את המקרה. 2. משרד האוצר, באמצעות החשב הכללי, אחראי לגביית אגרות הרישוי, ולכן צריך להפנות את השאלה אליו. יצוין כי הפרצה שנתגלתה בנוהלי המשרד טופלה, וכיום יש בקרה מדוקדקת על כל תשלומי האגרה בתחום המוניות. אני מקווה שאתה יודע מה קרה שם, ולשם האנקדוטה אספר. כשאדם קונה מספר מונית הוא צריך לשלם 150,000 ש"ח על המספר הירוק. הוא צריך לגשת עם הטופס לדואר ולשלם. ליד הדואר עמדו אנשים שאמרו למי שבא לשלם: למה לך לשלם 150,000 ש"ח? תן לנו רק 100,000 ונסדר לך את התשלום. לאנשים לא אכפת לחסוך 50,000 ש"ח; הם נתנו 100,000 ש"ח, והעבריינים זייפו את החותמות. הם לקחו 100,000 שקל וחתמו על הטפסים של האנשים. האיש קיבל את הרשיון, ומבחינתו הוא מסודר. הטופס מזויף, והדואר הוציא לו את הרשיון. הוא בא למשרד התחבורה, יש לו אישור תשלום בבנק, הוא מקבל את הרשיון למונית ויוצא לדרכו. הוא בטוח שיצא מורווח – שילם 100,000 ש"ח והכול בסדר. בדיעבד התברר שהכסף לא הגיע בכלל, ונגרם נזק של 30 מיליון ש"ח. לא היה פיקוח על כך שכאשר מישהו משלם, הכסף אומנם נכנס לחשבון לפני הוצאת הרשיון למונית. מצד המשרד שלנו העניין טופל כדי שזה לא יחזור על עצמו, עם זאת, המשטרה חוקרת, והיא כבר "עלתה" על חלק מהאנשים. אני מקווה שיעמידו את כולם לדין. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת שלגי. אילן שלגי (שינוי): אדוני השר, מדי פעם אנחנו נדהמים נוכח תופעות של הונאה – המציאות עולה על הדמיון - אבל בכל זאת אני רואה פה פאשלה של המערכת. תשובתך היתה שהאוצר הוא שאחראי לגבייה. שר התחבורה מאיר שטרית: כן, הכסף מגיע לאוצר, לא אלינו. אילן שלגי (שינוי): לצורך העניין אני שואל את אדוני גם כשר המקשר. הרי ידוע מספר המוניות וידוע לכמה מוניות צריך לחדש את הרשיון בתקופה מסוימת. כיצד קרה שבמשך ארבע שנים לא נעשתה הצלבה של הנתונים? הרי זה כשלעצמו מחדל. שאלה נוספת היא, כמה מהנהגים שידוע כי שילמו 100,000 ש"ח במקום 150,000 ש"ח כבר הועמדו לדין? שר התחבורה מאיר שטרית: הנזק מבחינת המשרד הוא טוטלי. הם לא שילמו 100,000 ש"ח; הם שילמו 100,000 למאכערים, לאנשים שלקחו את הכסף והחתימו להם את הרשיונות. הפאשלה לא גדולה, כי זה לא חידוש רשיון בכל פעם; זה חד-פעמי. זה תשלום בעבור רכישת המספר. למזלנו, הרמאים פעלו במקומות ספציפיים, ולא בכל הארץ. באותם מקומות – רק מי שקיבלו רשיון למונית ורק באזורים שבהם עמדו רמאים ליד אותו סניף דואר – רק שם היתה בעיה. אתה צודק, זה מצב לא תקין, שבו אנשים משלמים לכאורה כסף לבנק הדואר ומישהו צריך לראות את הכסף הזה נכנס לחשבון. לא היה תיאום בין המחשבים של משרד החשב הכללי – לשם הכסף נכנס – לבין משרד התחבורה. מבחינתנו העניין הזה טופל. אני לא יכול לענות בשם החשב הכללי, אבל זה באמת לא בסדר. כשקרתה תקלה עלו על מעשה המרמה הזה, ואני לגמרי מסכים אתך שזה לא צריך להיות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר התחבורה. 2435. רכישת סימני זיהוי חדשים למוניות חבר הכנסת רן כהן שאל את שר התחבורה ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004): נודע לי, כי לאחרונה נשלחו לבעלי מוניות אלפי הודעות מטעם חברה פרטית, ובהן הצעה לרכישת סימני זיהוי חדשים במחיר של 971 ש"ח. ההודעות נשלחו בסיוע פקידי משרד התחבורה ותוך שימוש במאגרי המידע של המשרד. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – האם נבחרה החברה במכרז, וכיצד נקבע המחיר? 3. האם הנוהל מקובל? 4. אם לא – אילו צעדים יינקטו בעניין? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-4. המידע אינו נכון. אף גורם פרטי אשר נותן שירותים לנהגי מוניות לא קיבל סיוע משום גורם השייך למשרד התחבורה. משרדי פרסם את המפרט לסימון המוניות באתר האינטרנט, כך שכל בית-דפוס יכול להכין את הסימון המדובר על-פי המפרט שפורסם. ידוע לנו שיש בענף המוניות התארגנות לרכישות מרוכזות של סימני הזיהוי, אך ללא כל סיוע והתערבות של משרד התחבורה. 2484. תכנון קו רכבת לאריאל חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר התחבורה ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): בכינוס הרצלייה שהתקיים לאחרונה הציג יושב-ראש דירקטוריון רכבת ישראל את תוכנית פיתוח הרכבת עד 2008. בתוכנית השקעות בפיתוח בסך עשרות מיליארדי שקלים, כאשר אין אף מטר של מסילה מעבר ל"קו הירוק". רצוני לשאול: 1. האם יש החלטת ממשלה שלא להניח מסילות רכבת מעבר ל"קו הירוק", ואם כן – מדוע? 2. מדוע מניחים מסילה לבית-שאן ולא לאריאל, כאשר אריאל גדולה מבית-שאן והמרחק אליה מהמסילה הקרובה ביותר קצר מהמרחק לבית-שאן? שר התחבורה מאיר שטרית: 1-2. בניגוד לאמור בשאילתא, רכבת ישראל מקדמת את תכנון קו הרכבת לאריאל בהתאם להנחיית שר התחבורה דאז, אביגדור ליברמן, מיום 7 ביולי 2003. אורך המסילה המתוכנן מראש-העין צפונה לאריאל הינו 26 ק"מ, והוא כולל תחנות נוסעים בברקן, באלקנה ובאריאל. תכנון ראשוני הסתיים, ובימים אלו הוחל בתכנון הסטטוטורי, ובסיומו יוכן תכנון מפורט. אומדן עלות ראשוני עומד על כ-1.3 מיליארד שקל. הפרויקט אינו מתוקצב בתוכנית החומש לביצוע. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת אריאל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תודה, אדוני השר. האם השר יפעל לתקצב את זה בתוכנית החומש הנוכחית, כדי שגם תושבי אריאל, אלקנה ואחרים יוכלו ליהנות מהשירות המבורך? שר התחבורה מאיר שטרית: לצערי, לא, כי תוכנית החומש מכורה מראש וגם בה חסר כסף. מובן שניתנת עדיפות לקווים שבהם עומס התחבורה הרבה יותר גדול, ולכן הם מקבלים את העדיפות הראשונה, לפני מעבר לקווים פריפריאליים יותר. אנחנו לא מתכוונים לסגור את הרכבת בעוד שלוש שנים, אלא לעשות תוכנית חומש נוספת, ואין לי שום ספק שזה ייכלל בה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר התחבורה. 2485. תכנון קווי רכבת לאזורי יש"ע חבר הכנסת אפי איתם שאל את שר התחבורה ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): בכינוס הרצלייה האחרון הציג יושב-ראש הדירקטוריון של רכבת ישראל את תוכנית פיתוח רכבת ישראל עד לשנת 2008. בתוכנית זו, המקיפה עשרות מיליארדי שקלים, אין כל הקצאה תקציבית לאזורי יש"ע. רצוני לשאול: 1. האם יש החלטה שלא להניח מסילות רכבת מעבר ל"קו הירוק"? 2. מדוע אין מניחים מסילה לאריאל, כשם שמניחים מסילה לבית-שאן, כאשר אריאל גדולה יותר? 3. מה היא תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל לאזורי יש"ע בשנים הקרובות? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-3. רכבת ישראל מקדמת את תכנון מסילת הרכבת לאריאל בהתאם להנחיית שר התחבורה מיום 7 ביולי 2003. אורך המסילה המתוכנן מראש-העין צפונה לאריאל הינו 26 ק"מ, והוא כולל תחנות נוסעים בברקן, באלקנה ובאריאל. סטטוס התכנון: תכנון ראשוני הסתיים. בעוד חודש יוחל התכנון הסטטוטורי, ובסיומו יוכן תכנון מפורט. אומדן עלות ראשוני: 1.3 מיליארד שקל. הפרויקט אינו מתוקצב בתוכנית החומש לביצוע. תוכנית הפיתוח לאזורי יש"ע בשנים הקרובות: בהמשך לתוכנית החומש המאושרת, עורכת רכבת ישראל תוכנית מיתאר למערכת מסילות ביו"ש, הכוללת מסילות אורך ורוחב. מערכת זו מתחברת ומשתלבת עם רשת המסילות הקיימת ועם רשת המסילות המבוצעת בתוכנית החומש המאושרת. 2511. הפעלת מוניות שירות בכפרי הצפון חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר התחבורה ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005): חברת "אחווה מוניות כפרי נצרת בע"מ" מפעילה קו מוניות שירות מכפר בועינה עד נצרת ובחזרה. לאחרונה התאפשר לחברת "ש.א.ם" בע"מ להפעיל קו אוטובוס באותו מסלול, ובסבסוד משרד התחבורה. רצוני לשאול: 1. מה היא הסיבה להחלטה הזאת, והאם אין בה כדי לפגוע בחברת "אחווה" וליצור תחרות לא הוגנת? 2. מה היא מדיניות משרדך בנושא ענף מוניות השירות בכפרי הצפון? 3. האם יינתן רשיון הפעלה לאוטובוסים באותם תנאים, כדי להבטיח תחרות הוגנת? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. בקו 22 מכפר-כנא לנצרת, שהופעל בעבר על-ידי "אגד", והוא מופעל כיום על-ידי חברת "ש.א.ם" בע"מ, נעשו שינויים לפני כשנתיים על מנת לשפר את השירות ליישוב, והם כוללים שיפור מסלול הקו מבחינת נגישות לתושבי כפר-כנא, שיפור התדירות והורדת מחיר הנסיעה. מסלול קו השירות שמפעילות "מוניות אחווה" הוא בין בועינה-נוג'ידאת לנצרת, ואינו כולל כניסה לכפר-כנא או הסעת נוסעים בין כפר-כנא לנצרת, ומכאן שאין פגיעה ב"מוניות אחווה". תאגיד "מוניות אחווה" אף עתר בנושא זה לבית-המשפט, והעתירה נדחתה ביום 7 ביוני 2004. 2. לשאלה בדבר מדיניות משרדי בנושא ענף המוניות בכפרי הצפון: על-פי מדיניות משרדי בנושא ענף מוניות השירות ברחבי הארץ, בכלל זה בכפרי הצפון, מוניות שירות מהוות שירות משלים לשירות התחבורה הציבורית באוטובוסים, שהוא עמוד התווך של התחבורה הציבורית. יצוין כי משרדי שוקד זה זמן על רפורמה חדשה בענף המוניות, שמטרתה הסדרת הענף שהיה עד כה פרוץ ולא מסודר. הצעת חוק הרפורמה עברה בקריאה ראשונה בכנסת וצפויה לעלות בקרוב לקריאה שנייה ושלישית. 3. בהתאם למדיניות המצוינת לעיל, התנאים הנלווים לרשיונות ההפעלה של קווי התחבורה הציבורית באוטובוסים שונים מתנאי רשיונות ההפעלה של קווי השירות במוניות. קווי האוטובוס פועלים על-פי לוחות זמנים מסודרים ומשרתים גם יישובים ואזורים שבהם הפעלת הקווים אינה רווחית כלל. בנוסף, מפעילי האוטובוסים מפעילים רשת אזורית של קווים ומנהיגים שימוש באמצעי תשלום כגון "חופשי חודשי" וכרטיסיות הנחה, לרבות הנחות של עד 50% ממחיר הנסיעה לאוכלוסיות של קשישים, נוער, סטודנטים ועוד, וכן כרטיסים משותפים לכמה מפעילים וכרטיסי מעבר בין קווים. התחבורה הציבורית באוטובוסים מסובסדת על-ידי המדינה על מנת להבטיח שירות תחבורה ציבורית לכלל תושבי המדינה והנחות לזכאים. קווי המוניות פועלים על-פי רוב בצירים שבהם מספר הנוסעים גבוה, אינם פועלים על-פי לוחות זמנים מסודרים ואינם מחויבים במתן הנחות לאוכלוסיות ייחודיות. לפיכך, לא ניתן להשוות את תנאי הרשיונות של מוניות שירות ואוטובוסים. 2537. בעיית ההצפות בנחל-איילון חבר הכנסת יורי שטרן שאל את שר התחבורה ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): ב"ידיעות אחרונות" מ-14 בדצמבר 2004 פורסם, כי למרות ממצאי דוח ביקורת מיוחד שפרסם משרד מבקר המדינה בעקבות השיטפונות בשנים 1991-1992, לא הוחל בהסדרת תעלת איילון ובהתאמתה לזרימה הצפויה, וכי בינתיים גדל היקף הבנייה במעלה הנחל, דבר המגביר את סכנת ההצפה ותכיפותה. רצוני לשאול: 1. מתי תטופל תעלת איילון? 2. האם תובא בחשבון הסכנה המוגברת של הצפתה כתוצאה מגידול היקף הבנייה במעלה הנחל? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. ההצפות שהיו בשנים 1991-1992 וגרמו לנזקים של מאות מיליונים מקורן בכמויות נגר עילי שתעלת האיילון איננה מסוגלת להעביר. פתרון רדיקלי של הבעיה מחייב השקעות של למעלה מ-3 מיליארדי ש"ח. תקציב זה אינו בנמצא. עם זאת, מונתה ועדה בראשות מנכ"ל "נתיבי איילון", וחברים בה נציגי כל משרדי הממשלה הנוגעים לעניין, לרבות מתכננים ויועצים, על מנת שימליצו בפני על התוכנית המומלצת לפתרון הבעיה. התוכנית אמורה לתת תשובה לספיקה בתעלת האיילון, וכן לקירוי התעלה הקיימת על מנת לאפשר ביצוע מסילת רכבת רביעית, שתענה על הצרכים של הרכבת, לאור ההשקעות הגדולות בתוכנית החומש שמחייבות מסילה נוספת זו. הוועדה נמצאת בשלב של סיום הבדיקות הכלכליות, וההצעה תעמוד על שולחני בתוך שישה חודשים. 2538. תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל חבר הכנסת בנימין אלון שאל את שר התחבורה ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): בכינוס הרצלייה הציג יושב-ראש דירקטוריון רכבת ישראל את תוכנית הפיתוח של הרכבת עד 2008. התוכנית כוללת השקעות בפיתוח בסך עשרות מיליארדי שקלים, אך אין בה אזכור להנחת מסילות מעבר ל"קו הירוק". רצוני לשאול: 1. האם יש החלטת ממשלה שלא להניח מסילות רכבת מעבר ל"קו הירוק"? 2. מה הם השיקולים בהנחת המסילות? 3. מדוע תונח מסילה לבית-שאן ולא לאריאל, כאשר אריאל גדולה מבית-שאן והמרחק בינה לבין המסילה הקרובה קצר יותר? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. שיקולים בהנחת מסילות - תוכניות הפיתוח של רכבת ישראל נקבעות ומאושרות על-ידי ממשלת ישראל. התוכניות מתבססות על תוכנית האב המאושרת, תמ"א-23, ונגזרות ממנה. 3. מסילה לאריאל - רכבת ישראל מקדמת את תכנון קו הרכבת לאריאל בהתאם להנחיית שר התחבורה מיום 7 ביולי 2003. אורך הקו המתוכנן מראש-העין צפונה לאריאל הינו 26 ק"מ, והוא כולל תחנות נוסעים בברקן, באלקנה ובאריאל. סטטוס התכנון - תכנון ראשוני הסתיים. בעוד חודש יוחל התכנון הסטטוטורי, ובסיומו יוכן תכנון מפורט. אומדן עלות ראשוני: 1.3 מיליארד שקל. הפרויקט אינו מתוקצב בתוכנית החומש לביצוע. 2539. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית חבר הכנסת משה כחלון שאל את שר התחבורה ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): על-פי קובץ תקנות 6315, סעיף 6, של משרד התחבורה, "נכים שבידם תעודות מתאימות יהיו זכאים להנחה של 10% ממחיר כרטיס הנסיעה". רצוני לשאול: 1. מה הם אחוזי הנכות שלגביהם ניתנת הזכות? 2. האם תקנה זו מיושמת בפועל? 3. מה הם אמצעי האכיפה ליישום התקנה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-3. משרדי הנחה את כל מפעילי תחבורה הציבורית לתת הנחה בשיעור של 10% בתעריפי הנסיעה באוטובוסים מעל קוד 12 - מעל 21.5 שקל - בתחבורה הציבורית, וזאת על-פי צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים), למי שבידו תעודת נכה מגורם המוסמך על-פי חוק להנפיק תעודות נכה. משרדי יכיר בכל תעודת נכה אשר תוצא על-ידי המדינה, או על-ידי ארגון יציג של נכים שיוכר על-ידה, ואשר תאפשר את זיהויו של האדם. 2540. תאונות הדרכים חבר הכנסת דני יתום שאל את שר התחבורה ביום ב' בשבט התשס"ה (12 בינואר 2005): מדוח מדור המחקר של אגף התנועה במשטרת ישראל עולה, כי בשנת 2004 נהרגו 511 בני-אדם בכבישי מדינת ישראל, וכי חלה עלייה של 4.5% במספר התאונות הקטלניות לעומת שנת 2003. רצוני לשאול: 1. כיצד יפעל משרדך לצמצום מספר תאונות הדרכים הקטלניות? 2. האם קיים פער בין תאונות הדרכים המדווחות על-ידי המשטרה לבין כלל התאונות בשנה? 3. אם כן – על אילו נתונים מסתמך משרדך בקביעת מדיניותו? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. במסגרת מאמצי לתת מענה הולם לבעיית תאונות הדרכים הקטלניות ובכלל: א. הקמתי "פורום בטיחות", המתכנס מדי שבוע ומורכב מכלל הגופים הרלוונטיים: משטרה, חינוך, תשתיות, רשות לאומית לבטיחות בדרכים, אגף רכב וגורמים נוספים, מתוך כוונה להבין את הסיבות ואת הגורמים שהובילו לתאונות בכל אחד מהתחומים שצוינו ולהתוות קווים מנחים לפעולה. ב. לאחרונה מיניתי ועדת מומחים ציבורית, בראשות ד"ר יעקב שיינין, ובה חברים מיטב אנשי המקצוע מתחום התחבורה, האסטרטגיה והניהול. מטרת הוועדה לבנות תוכנית אסטרטגית רב-שנתית למאבק בתאונות הדרכים, להגדיל ולהצדיק את התקציבים וההשקעות המוקצים לבטיחות בדרכים, ולהשתית את חלוקת התקציב על שיקולים כמותיים של עלות-תועלת, תוך ניסיון ליצור סולם נכון ואמין של עדיפויות בחלוקת המקורות התקציביים בכל אחד מן התחומים. ג. בתחום הרכב – מדינת ישראל אימצה את התקינה האירופית, שהינה התקינה המחמירה בעולם, ואף הוסיפה דרישות נוספות על תקינה זו, מתוך כוונה לקדם את הבטיחות של כלי הרכב. ד. בתחום התשתיות – בשנים האחרונות השקיעה מדינת ישראל השקעות עצומות בתשתיות הכבישים, סללה והרחיבה כבישים רבים, שיפרה באופן מהותי את סטנדרט הבטיחות הנדרש בכבישים הן באשר להתקני בטיחות והן באשר לאיכות הכבישים. ה. בתחום האכיפה – מתוך ההבנה כי רק מאסה קריטית של נוכחות, בולטות ואכיפה תביא להרתעת נהגים מביצוע עבירות, מתכנן המשרד לסייע ברכישת ניידות חדשות לאגף התנועה לשם תגבור וחידוש צי הרכב, וכן משרד התחבורה, בשיתוף המשרד לביטחון פנים, פועל לקידום פרויקט אכיפה אלקטרונית אוטומטית, שבמסגרתו יוצבו 300 מצלמות אכיפה אלקטרוניות אוטומטיות בקטעי דרך ובצמתים בדרכים בין-עירוניות עתירות תאונות. בנוסף מקיימת המשטרה טיפול ממוקד, מבוסס בילוש, מידע וטכנולוגיות חדישות, בעברייני תנועה מועדים ופסולי רשיונות, ומקיימת אכיפה ממוקדת כלפי אוכלוסיות ועבירות התורמות להתרחשות תאונות דרכים - צעירים, אלכוהול, משאיות ועוד. ו. תהליך הכשרת הנהג – כיום הדרישה ל-28 שעות הלימוד המעשי מכל תלמיד בישראל היא מהמחמירות ביותר בעולם. למרות זאת בוחן משרד התחבורה את תהליך הכשרת הנהג, מתוך כוונה לשפרו. ז. בתחום החינוך - השנה תגברה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשיתוף משרד החינוך, במידה ניכרת את מספר כיתות י"א שבהן לומדים הצעירים את תוכנית החינוך התעבורתי, לכ-2,900 כיתות - עלייה בכ-10% לעומת שנת 2004. בסיום שנת הלימודים יחויבו התלמידים לראשונה בעמידה במבחן, דבר שיהיה תנאי לגישה למבחני הבגרות. ח. בתחום החקיקה - תוקנו תקנות המחייבות נהגים חדשים בהשתלמות מעשית בתנאי נהיגה מכבידים במגרש החל מחצי שנה לאחר קבלת הרשיון, ונהגים מקצועיים אחת לחמש שנים, החל ממרס 2005. התקנות יופעלו לאחר איתור שישה מגרשים בפריסה ארצית. 2-3. המידע בנושא תאונות דרכים מדווח על-ידי משטרת ישראל. בכל שנה פותחת המשטרה כ–100,000 תיקי תאונות דרכים, מהם היא חוקרת כ-18%, על-פי כללי החלטה מבצעיים – כלל התאונות הקטלניות והקשות וחלק מן התאונות הקלות. המידע המדווח על-ידי משטרת ישראל מתבסס אך ורק על התאונות שנחקרו. המשטרה מעבירה אחת לחודש את המידע ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הלמ"ס מבצעת הצלבה של הנתונים, מורידה פרטים אישיים ומעבירה את הנתונים לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במקביל לפרסומם לציבור. משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מודעים לעובדה כי יש פער בין התאונות המתרחשות בכלל לבין התאונות הנחקרות על-ידי המשטרה וחברות הביטוח. לאור עובדה זו, החליט המשרד, באמצעות הרשות הלאומית, לפעול להעשרה, להרחבה ולטיוב המידע שעל בסיסו מתקבלות החלטות, וכפועל יוצא מכך ננקטו הפעולות הבאות: בחינת אפשרות השימוש בנתוני שאר תיקי תאונות הדרכים עם נפגעים במשטרה; בחינת אפשרות לשילוב נתונים שמקורם במערכת הרפואית, לרבות מרכזי הטראומה; הוספת נתוני תאונות דרכים ונפגעים שנחקרו על-ידי המשטרה הצבאית; הוקמה תשתית למרכז מידע לאומי המאפשרת כבר כיום מתן מענה מיידי ועדכני על אודות תאונות דרכים ונפגעים בחתכים השונים; הרשות הלאומית מתחזקת ומעדכנת אתר אינטרנט, שבאמצעותו ניתן להפיק מידע זמין ועדכני לשימוש הציבור הרחב. 2554. הנחות לנכים בתחבורה הציבורית חבר הכנסת משה גפני שאל את שר התחבורה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): לפי סעיף 6 לצו הפיקוח על מחירי הנסיעה - קובץ תקנות התשס"ד, עמוד 507 - נכים זכאים להנחה של 10% בקווי השירות שמחיר הנסיעה בהם עולה על המחיר שסומן בתוספת בסימול 12-13. בפניות שהגיעו לידי נטען, כי חברות התחבורה הציבורית אינן נותנות הנחה זו. רצוני לשאול: 1. האם נבדקו הטענות ונמצאו מוצדקות? 2. אם אין הצדקה בטענות, כיצד ניתנת ההנחה? שר התחבורה מאיר שטרית: 1-2. משרדי הנחה את כל מפעילי תחבורה הציבורית לתת הנחה בשיעור של 10% בתעריפי הנסיעה באוטובוסים מעל קוד 12 - מעל 21.5 שקל - בתחבורה הציבורית, וזאת על-פי צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים), למי שבידו תעודת נכה מגורם המוסמך על-פי חוק להנפיק תעודות נכה. משרדי יכיר בכל תעודת נכה אשר תוצא על-ידי המדינה או על-ידי ארגון יציג של נכים שיוכר על-ידה, ואשר תאפשר את זיהויו של האדם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת משה גפני. משה גפני (דגל התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בניגוד למה שהיה עד עכשיו, הפעם מדובר בשאילתא שהוגשה ב-19 בינואר ואתה כבר משיב עליה. זהו חידוש מרענן. אני מודה לך על התשובה, וברשותך, אני אבקש להעביר אליך את התלונות שיש לי בעניין הזה, שאכן, בניגוד לתקנה ובניגוד למה שנאמר ונכתב עתה על-ידך, יש תלונות על כך שהנכים לא מקבלים את ההנחה הזאת באותם קווים. אני אעביר לך את התלונות ואבקש את בדיקתך. תודה. 2555. מחירים מוזלים בקווי אוטובוסים המיועדים למגזר החרדי חבר הכנסת רן כהן שאל את שר התחבורה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): הובא לידיעתי, כי חברת "אגד" מפעילה קווי אוטובוס במחירים מוזלים למגזר החרדי, מחיפה לבני-ברק ולירושלים ובחזרה, בשם "מהדרין". באוטובוסים אלה יש הפרדה בין גברים לנשים. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מדוע מוענקות הטבות למגזר מסוים? 3. האם יושוו מחירי הנסיעה ותנאיה לכלל הנוסעים? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-3. במסגרת הפעולות לשיפור השירות לציבור ולעידוד הציבור להשתמש בשירות זה, אישר משרד התחבורה לאחרונה ל"אגד" כמה שיפורים במערכת קווי השירות באוטובוסים. כל הקווים מיועדים לכלל ציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית, ועל "אגד" חלה החובה להסיע כל אדם המשלם את שכר הסעתו כנקבע. אי לכך, אין כל הגבלה על השימוש בקווי השירות של "אגד" על שום קבוצת נוסעים, וכל האוכלוסייה יכולה להשתמש בהם בהתאם לתקנות התעבורה. עם זאת, המשרד פועל בשיתוף עם מפעילי השירות בתחבורה הציבורית בכלל ועם חברת "אגד" בפרט, כדי להתאים את השירות לצרכים המיוחדים של אוכלוסיות שונות, כגון: א. יצירת קווים המתאימים לנסיעות תלמידים; ב. יצירת קווים הפועלים באזורים כפריים בזמנים לא שגרתיים. לדוגמה: תחבורה ציבורית סדירה בשבתות ובחגי ישראל ליישובים לא-יהודיים, על-פי תקנות התעבורה – סעיף 386א; ג. תגבור קווי השירות הקיימים ויצירת קווים מיוחדים המופעלים בימים ראשון, חמישי ושישי להסעת חיילים מבסיסי צה"ל למרכזים עירוניים גדולים; ד. נוסף על האמור, קווים המשרתים את צורכי האוכלוסייה החרדית, שמרבה להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית ושנסמכת בעיקר על אמצעי תחבורה זה. מערכת התעריפים בקווי השירות קיימת זה שנים בלא הבחנה מיוחדת בין אוכלוסיות. הקריטריונים לקביעת תעריף נסיעה אינם קשורים לסוג האוכלוסייה, אלא למאפיינים תפעוליים וכלכליים של הקווים. גם אם יש פער בין קווים מסוימים, כגון ירושלים–תל-אביב, לבין קו ירושלים–בני-ברק, הרי שפער זה מוסבר ברמת השימוש הגבוהה המאפיינת את הקווים המחברים את ירושלים עם בני-ברק. קווים אלה משרתים גם נוסעים רבים שאינם חרדים, המגיעים ליעדים כגון אוניברסיטת בר-אילן, גבעתיים ועוד. 2556. הפרטת אגף הרישוי חבר הכנסת דני יתום שאל את שר התחבורה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): לאחרונה פורסם בתקשורת, כי בכוונת משרד התחבורה להפריט את שירותי אגף הרישוי. על-פי הדיווחים, שני ספקי שירות חיצוניים, אשר ייבחרו במכרז שיתחיל בנובמבר 2005, יפעילו את השירותים. יישום המהלך מחייב פיקוח קפדני של משרד התחבורה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – כיצד יפקח משרדך על פעילותם התקינה של ספקי השירות החיצוניים, והאם הוקצה לכך תקציב מיוחד? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד התחבורה פרסם בסוף חודש דצמבר 2004 מכרז מיון מוקדם לבחירת ספקים חיצוניים שיעניקו לציבור שירותי רישוי רכב ונהיגה, בפירוט שלהלן: א. חידוש רשיונות רכב; ב. חידוש רשיונות נהיגה; ג. הנפקת כפל רשיונות; ד. העברת בעלות על כלי רכב; ה. תשלום מקוון של אגרות מבחני נהיגה – תיאוריה ומעשי; ו. החזר אגרות לזכאים (גנבה, אובדן מוחלט ונכים). מהלך זה אמור לשפר שיפור מהותי את השירות לציבור. השירותים יהיו זמינים, נגישים ויעילים, ויינתנו שירותי רישוי וקופה בנקודת שירות אחת. 2. יישום המהלך, כמו כל הוצאת שירותים למיקור חוץ, מחייב פיקוח קפדני, ומשרד התחבורה נערך לכך. בכוונתנו לייעד עובדים מאגף הרישוי למשימות הפיקוח ולהגדיר תהליכי מעקב ובקרה, כפי שיש כבר היום, לפיקוח על שירותים של האגף הניתנים באמצעות גורמים חיצוניים, כגון מרכז השירות הטלפוני ("רישוי קול" בטלפון: 70-43-70-700-1). היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2589, של חבר הכנסת רומן ברונפמן – לפרוטוקול. 2589. השבתת תנועת רכבת ישראל בשבת חבר הכנסת רומן ברונפמן שאל את שר התחבורה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): רכבת ישראל אינה פועלת בשבת. רצוני לשאול: מה הוא הבסיס המשפטי לכך? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) סעיף 7(ב)(1) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "החוק"), הדן בשעות המנוחה השבועית, קובע כי: "המנוחה השבועית תכלול – לגבי יהודי – את יום השבת". סעיף 9 לחוק, הדן באיסור העבדה במנוחה השבועית, קובע כי: "העבדת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12". סעיף 12 לחוק דן בהיתר העבדה במנוחה השבועית. סעיף (א) קובע כי: "שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית כולה, או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך העבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו". סעיף 12(ב) לחוק קובע, כי היתר לפי סעיף 12(א) יינתן על-פי החלטת ועדת שרים, שחברים בה ראש הממשלה, שר הדתות ושר העבודה. סעיף 30 לחוק קובע את העובדים שחוק זה אינו חל עליהם, ועובדי רכבת ישראל אינם כלולים בהם. סעיף 31 לחוק קובע כי : "לעניין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר". היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2590, של חבר הכנסת רומן ברונפמן – לפרוטוקול. 2590. תחנת רכבת בשכונת גני-אביב חבר הכנסת רומן ברונפמן שאל את שר התחבורה ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005): בשכונת גני-אביב שליד לוד חיים יותר מ-15,000 תושבים. רבים מהם עובדים ברחובות, בנס-ציונה ובתל-אביב. השכונה צמודה לפסי רכבת, ובעת הקמתם הובטח כי תוקם תחנת רכבת בשכונה. רצוני לשאול: 1. האם תוקם תחנת רכבת בשכונה, ומה היא עמדת המשרד בנושא? 2. מה מצב התוכנית מבחינת לוח הזמנים? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. רכבת ישראל החלה בימים אלה ברה-תכנון מפורט להקמת תחנה בשכונת גני-אביב. 2. לוח הזמנים לתכנון: יולי 2005. התאריך המשוער של הפעלת התחנה: יולי 2006. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2606, של חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה: הורדת סטודנט מאוטובוס. 2606. הורדת סטודנט מאוטובוס חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה שאל את שר התחבורה ביום ט"ז בשבט התשס"ה (26 בינואר 2005): בעיתון "א-סינארה" פורסם ב-14 בינואר 2005, כי נהג אוטובוס "דן" הוריד סטודנט באמצע הדרך מפני שהוא ערבי. הסטודנט הגיש תלונה לחברת "דן". רצוני לשאול: 1. האם נבדקה התלונה ונמצאה מוצדקת? 2. אם כן - אילו צעדים יינקטו כדי למנוע הישנות מקרים כגון זה? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. מבירור עם חברת "דן" עולה, כי בעקבות התלונה זימנה החברה את הנהג שהיה מעורב במקרה לבירור ונקטה אמצעים משמעתיים נגדו. נוסף על כך נשלח לסטודנט מכתב התנצלות. 2. משרדי העביר את התלונה למחלקת החקירות לצורך נקיטת אמצעים מינהליים נגד הנהג. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה גם לחבר הכנסת דהאמשה – תיכף יש לו עוד שאילתא, אבל קודם נכריז שהתשובה על שאילתא מס' 2607, של חבר הכנסת יצחק וקנין, מועברת גם היא לפרוטוקול. 2607. ביטול ההנחה לתלמידי ישיבות בקו "אגד" צפת–בני-ברק חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר התחבורה ביום ט"ז בשבט התשס"ה (26 בינואר 2005): פורסם כי שר התחבורה הורה לחברת "אגד" להפסיק את מתן כרטיסי ההנחה המיוחדים לתלמידי ישיבות, בין השאר בקו צפת–בני-ברק, למרות טענת החברה שתלמידי בתי-ספר נהנים מהנחה דומה. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן – מדוע בוטלה ההנחה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. משרד התחבורה פועל בשיתוף פעולה עם מפעילי השירות בתחבורה ציבורית בכלל ועם חברת "אגד" בפרט, כדי להתאים את השירות לצרכים המיוחדים של אוכלוסיות שונות, כגון: א. יצירת קווים המתאימים במיוחד לנסיעות תלמידים; ב. יצירת קווים הפועלים באזורים כפריים בזמנים לא שגרתיים, לדוגמה: תחבורה ציבורית סדירה בשבתות ובחגי ישראל ליישובים לא יהודיים על-פי תקנות התעבורה – סעיף 386א; ג. תגבור קווי השירות הקיימים ויצירת קווים מיוחדים המופעלים בימים ראשון, חמישי ושישי להסעת חיילים מבסיסי צה"ל למרכזים עירוניים גדולים; ד. נוסף על האמור, קווים המשרתים את צורכי האוכלוסייה החרדית, שמרבה להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית ונסמכת בעיקר על אמצעי תחבורה זה. מערכת התעריפים בקווי השירות קיימת זה שנים בלא הבחנה מיוחדת בין אוכלוסיות שונות. הקריטריונים לקביעת תעריף נסיעה אינם קשורים לסוגי האוכלוסייה, אלא למאפיינים תפעוליים וכלכליים של הקווים. בני נוער עד גיל 18 נהנים על-פי דין מהנחה בשיעור 50%, באמצעות כרטיסיות נוער עד קוד 12 -21.5 ש"ח כיום. בני נוער הלומדים בבתי-ספר/פנימיות המרוחקים ממקום מגוריהם, שתעריף הנסיעה בקווים שהם משתמשים בהם לנסיעה מבתיהם למקום לימודיהם גבוה מקוד 12, נהנים מהנחה בשיעור 50% בקווים אלו. 2. "אגד" התבקשה מטעם משרדי להימנע ממתן הנחות שלא נקבעו על-פי דין. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2609, של חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה: שילוט בשפה הערבית בכבישי ישראל. אדוני השר. 2609. שילוט בשפה הערבית בכבישי ישראל חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה שאל את שר התחבורה ביום ט"ז בשבט התשס"ה (26 בינואר 2005): בשילוט בכבישי ישראל נמצאו טעויות כתיב רבות בשפה הערבית. רצוני לשאול: 1. מי אחראי לכתיבת השלטים בשפה הערבית? 2. האם ימונה מפקח על השילוט, השולט היטב בשפה הערבית? 3. כמה ערבים מועסקים במע"צ, ומה הוא שיעורם בכלל עובדי המחלקה? שר התחבורה מאיר שטרית: 1. השילוט בדרכים הבין-עירוניות הוא באחריות מע"צ. לאחר פסיקת בג"ץ בנושא השילוט בשפה הערבית בשילוט הבין-עירוני, מע"צ מתקינה שלטים בשלוש שפות - עברית, אנגלית וערבית - ומחליפה או מוסיפה בשיטתיות את השלטים הקיימים בשלטים שיש בהם כיתוב גם בשפה הערבית. מע"צ אינה מתרגמת את שמות המקומות והיישובים מערבית לעברית על-פי שמם המקורי בערבית, אלא כותבת אותם כפי שהם נשמעים בעברית, לפי כללי התעתיק שקבע צוות מומחים לשפה הערבית של האקדמיה ללשון עברית. רק שמות היישובים הערביים, כגון אבו-גוש, נצרת ושכם, נכתבים על-פי שמם המקורי בערבית. זה שנים מספר מיושמות הנחיות של מע"צ ושל משרד התחבורה לתכנון השילוט בדרכים הבין-עירוניות, ובהן גם הנחיות לשילוט בשפה הערבית. במע"צ מועסקים שני עובדים מן המניין יודעי ודוברי ערבית רהוטה, ועל-פי הנחייתם נקבעים היעדים והכיתוב בהתאמה. 2. במע"צ – יחידת הסמך – 24 עובדים לא יהודים מתוך 574 עובדים. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דהאמשה רוצה לשאול שאלה נוספת. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): אדוני, במקרה הזה לא יכולתי שלא לשאול שאלה נוספת. אני חושב שמי שכתב את התשובה מהתל בכולנו. מה זה "אנשי אקדמיה"? כותבים שם שמות בשגיאות כאלה אומללות, לפעמים כאלה מרגיזות, לפעמים מצחיקות – בלי מובן, בלי תוכן. שר התחבורה מאיר שטרית: תן לי דוגמה. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): הנה, ליד הכנסת. אני אראה לך. בכל מקום. למה שאלתי את השאילתא הזאת? כותבים את השמות בצורה שרק משגעת – בלי מובן, בכתיב לא נכון, בכתיב עם שגיאות, בכתיב בלי ביטוי – כאילו אדם שמעולם לא שמע את השפה הערבית כתב אותם. לא יכול להיות שיכתבו לפי צליל. יש שני מועסקים, אמרת, שיודעים את השפה הערבית; אם כך, הם כנראה לא רואים את השמות האלה, או לא מספיקים לראות אותם, ולא מתקבל על הדעת ששניים יוכלו באמת לעשות את זה. אדוני, הפתרון הוא אחד. יש להביא אנשים שיודעים את השפה הערבית, שיודעים לכתוב אותה, ופשוט לעשות את זה נכון, אחרת אין פה שום פתרון. אתה יודע מה? עדיף שלא היו כותבים – יותר טוב מאשר לעשות את השגיאות האלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: הנקודה ברורה, חבר הכנסת דהאמשה. תודה רבה על השאלה הנוספת. שר התחבורה מאיר שטרית: כמו שהמשרד שלי מדווח, יש במע"צ שני עובדים דוברי ערבית רהוטה, יודעי ערבית על בוריה, והם קובעים את הכיתוב ואת הכללים, כי הרי המנהלים אינם יודעים ערבית, לכן הם לא יודעים לבדוק את זה anyway. מי שאמון על העניין – יושבים שם שני אנשים דוברי ערבית רהוטה, כלומר יודעים את השפה הערבית, והם כותבים את השלטים הללו. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): לא עולה על הדעת שהם כותבים את השלטים האלה. כל בר-דעת, כל מי שיודע ערבית, היה מוחק מייד וכותב אחרת. שר התחבורה מאיר שטרית: יכול להיות. אני, לצערי, לא יכול להעיד על כך לכאן או לכאן. אגב – גם באנגלית זה אותו דבר. לא מוצא חן בעיני, ועל זה הערתי כמה פעמים – למשל פתח-תקווה - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: נכון מאוד. שר התחבורה מאיר שטרית: - - כשאתה רואה איך כתוב בשלט? כתוב: TIQWA. נראה שהרבה מהעובדים של מע"צ שעושים את השלטים הם יוצאי עירק, אז הם קוראים תקווה וכותבים TIQWA. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: חשבתי שזה מלשון טקוואנדו. שר התחבורה מאיר שטרית: חבר הכנסת דהאמשה, יש תקווה, כי עכשיו אנחנו משנים. אני מקווה שממש בשבוע הקרוב נוכל לסגור סופית את עניין הקמת החברה החדשה של מע"צ והתחלת עבודתה. יחידת הסמך תיעלם, ואני מקווה שבמע"צ החדשה העניין יעבוד בצורה מקצועית, אחרת, ויהיה שינוי. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שאילתא מס' 2637 של חבר הכנסת יוסף פריצקי – לפרוטוקול. 2637. הרחבת כביש המנהרות לגוש-עציון חבר הכנסת יוסף פריצקי שאל את שר התחבורה ביום כ"ג בשבט התשס"ה (2 בפברואר 2005): נודע לי, כי מע"צ מתכוונת להרחיב את הכביש הידוע בשם "כביש המנהרות" מירושלים לגוש-עציון. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן - כמה כסף תוקצב להרחבת כביש זה? 3. מדוע הוחלט להרחיב כביש זה, שהתנועה בו דלילה למדי, במקום להשקיע את הכסף בכבישים אחרים, כגון כבישים אדומים? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הידיעה אינה נכונה. מע"צ אינה מתכוונת להרחיב את הכביש בקרוב, והפרויקט לא הוכלל בתוכנית העבודה שלה לשנת 2005. 2. הרחבת הכביש לא תוקצבה. 3. מע"צ החלה בתכנון הרחבת כבישים לדו-מסלולי על-פי הצרכים התחבורתיים, בהתבסס על נתונים על נפח התנועה הגדל על הציר, בעיקר לכיוון צפון – לכיוון ירושלים, 1,300 יחידות רכב מושווה (יר"מ) בשעת שיא. כושר ההעברה התכנוני של נתיב באזור מישורי הוא 1,500 יר"מ/נתיב/שעה. התנאים הספציפיים של כביש 60 – אזור הררי – מקטינים את כושר ההעברה, כך שבפועל כושר ההעברה של הנתיב האחד הקיים נמוך מ-1,500 יר"מ. היות שתכנון כבישים ראשיים הוא לתקופה של 20 שנה לפחות, הרי שכבר היום, וודאי במועד הסלילה, יגדל נפח התנועה בפועל ויגבר על כושר ההעברה של הכביש. יש לציין כי מע"צ מקדמת בשלב זה תכנון בלבד, והביצוע ייקבע על-פי סדר עדיפויות ארצי ועל-פי האפשרויות התקציביות. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2638, של חבר הכנסת עסאם מח'ול – לפרוטוקול. 2638. הורדת סטודנט מאוטובוס חבר הכנסת עסאם מח'ול שאל את שר התחבורה ביום כ"ג בשבט התשס"ה (2 בפברואר 2005): ב-13 בינואר 2005 פורסם ב-Ynet, שנהג "דן" הוריד מהאוטובוס באמצע הדרך סטודנט מבקה-אל-ע'רביה שלומד באריאל וזרק את הכסף שנתן לו, משום שהציג רק תעודת סטודנט, ולא תעודת זהות, כפי שדרש. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן - האם יינקטו צעדים נגד הנהג? 3. כיצד תימנע הישנות מקרים כגון זה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. מבירור עם חברת "דן" עולה, כי בעקבות התלונה זימנה החברה את הנהג שהיה מעורב במקרה לבירור ונקטה אמצעים משמעתיים נגדו. נוסף על כך נשלח לסטודנט מכתב התנצלות. 2–3. משרדי העביר את התלונה למחלקת החקירות לצורך נקיטת אמצעים מינהליים נגד הנהג. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2641, של חבר הכנסת ואסל טאהא – לפרוטוקול. 2641. התנהגות מאבטחי חברת "אל על" בנמל התעופה בברלין חבר הכנסת ואסל טאהא שאל את שר התחבורה ביום כ"ג בשבט התשס"ה (2 בפברואר 2005): נער בן 17 משפרעם טוען, כי בשדה התעופה בברלין, בהיותו בתור לחיפוש, ניגשו אליו מאבטחים מחברת "אל על", חיפשו במזוודתו ובגופו ולקחו אותו לחקירה שנמשכה שלוש שעות. הנער מתלונן כי המאבטחים שברו מתנות וטלפון נייד שהיו ברשותו והחרימו את המחשב הנייד שלו. רצוני לשאול: 1. האם נבדקו התלונות ונמצאו מוצדקות? 2. אם כן – מה היו הסיבות להתנהגות המאבטחים? 3. האם ישתנה היחס לאזרחים הערבים בשדה התעופה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. תלונה מפורטת הוגשה על-ידי ארגון "עדאלה"; התלונה נבדקה ונמצאה בלתי מוצדקת. 2. מהבדיקה עולה, כי התנהגות אנשי הביטחון היתה עניינית ולא היה בה כל פגם. 3. ממערך האבטחה של חברת "אל על" נמסר, כי עובדי החברה ימשיכו להקפיד על יחס נאות לכול, תוך שמירה על קיום החובות המקצועיות המוטלות עליהם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2649, של חבר הכנסת חיים כץ – לפרוטוקול. 2649. הובלות ימיות פנים-ארציות חבר הכנסת חיים כץ שאל את שר התחבורה ביום כ"ג בשבט התשס"ה (2 בפברואר 2005): הגיעו אלי פניות על כך שאוניות זרות, עם צוותים זרים, מבצעות לאחר פריקת תכולתן הובלות ימיות פנים-ארציות בעבור חברות ישראליות. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן - האם זו תופעה שכיחה? 3. אילו אמצעים נוקט משרדך בנושא? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. הובלת מטענים בין הנמלים בישראל באמצעות אוניות זרות אפשרית ומותרת בחוק. 2. תופעה זו היא נדירה. 3. משרד התחבורה פועל זה שנים אחדות לחוקק את חוק הספנות החופית (קבוטאז') שעבר בקריאה ראשונה בכנסת ב-22 ביוני 2003. החקיקה תחייב אוניות זרות לקבל היתר מיוחד להובלת מטענים בים בין נמלים בישראל. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2656, של חבר הכנסת טלב אלסאנע – לפרוטוקול. 2656. חדרי תפילה בנמל התעופה בן-גוריון חבר הכנסת טלב אלסאנע שאל את שר התחבורה ביום ל' בשבט התשס"ה (9 בפברואר 2005): בהרחבת נמל-התעופה הבין-לאומי בן-גוריון הושקע הון רב לרווחת המבקרים. רצוני לשאול: האם נבדקה האפשרות לייחד בו חדרי תפילה לבני הדתות השונות? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) בטרמינל הישן בנתב"ג - טרמינל 1 - הוקמו עוד טרם הקמת רשות שדות התעופה כתאגיד על-פי דין בשנת 1977 שני בתי-כנסת קטנים, אשר שימשו בעיקר את עובדי הרשות ואת עובדי מתחם נתב"ג. בעת תכנון הטרמינל החדש בנתב"ג, טרמינל 3, הוחלט להעתיק את שני בתי-הכנסת האמורים, כשמירה על הקיים וכמענה על צורכי ציבור העובדים הגדול במתחם נתב"ג. אי-העתקת בתי-הכנסת לטרמינל החדש היתה עלולה להתפרש כאקט של הרעה בתנאי העבודה של עובדי הרשות שומרי המצוות ועובדי מתחם נתב"ג בכללותו, נוסף על המשמעות שהיתה עלולה להיות מיוחסת להפסקת השימוש בבתי-כנסת פעילים. למעט העתקת שני בתי-הכנסת האמורים, אין הרשות מפעילה בתי-תפילה במתקניה האחרים הפזורים בכל רחבי הארץ, ואין היא מחויבת מכוח חוק במתן שירותי דת לציבור. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאילתא מס' 2665, של חבר הכנסת רשף חן: סגירת שירותי ההסעדה בנתב"ג בשבת. 2665. שירותי ההסעדה בנתב"ג בשבת חבר הכנסת רשף חן שאל את שר התחבורה ביום ל' בשבט התשס"ה (9 בפברואר 2005): פורסם כי מעתה לא יסופקו בנתב"ג שירותי הסעדה בשבת. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן - מי החליט זאת, מאיזו סיבה, והאם הובאה בחשבון הפגיעה בנוחות הנוסעים? 3. מה היה נהוג עד כה? 4. מה הוא ההפסד הכספי המשוער למפעילי המסעדות? שר התחבורה מאיר שטרית: 1-4. רשות שדות התעופה מחויבת לאפשר מתן שירותי הסעדה לכלל הציבור, בהם גם המבקשים לרכוש מזון ומשקאות במסעדות הנושאות תעודות הכשר, כדי שלא לפגוע בחלק נרחב מן הציבור. מכיוון שתנועת הנוסעים בשבת פחותה במידה ניכרת מהתנועה בשאר ימי השבוע, ומתוך ראייה רחבה של מתן שירות הולם לכלל הציבור, נמצא, בתיאום עם הרבנות הראשית, פתרון לסוגיה זו. במסגרת ההסדר מופעלים בטרמינל בימי החול דלפקי הסעדה עם תעודות כשרות, ובשבת מופעלים דלפקים מיוחדים, בלא תעודות כשרות, שבהם אפשר לקבל את רוב שירותי המזון כמו בכל שאר ימי השבוע. שירותים אלה ניתנים במתכונת שבת, כנהוג באתרי תיירות אחרים במדינת ישראל, לרבות בתי-מלון. לקראת חג הפסח הקרוב נערכת הרשות להגדלת היקף ומגוון שירותי ההסעדה הניתנים בשבתות בטרמינל גם בידי זכיינים נוספים בתחום, כגון חברת "ארקפה", שכיום עדיין אינם פועלים במתכונת הדומה לזו שאושרה להפעלה על-פי הסיכום עם הרבנים הראשיים. מתכונת זו, הנהוגה כיום בכל מתחמי הפעילות התעופתית הבין-לאומית שבטרמינל 3, עונה על הדרישות בהתאם להיקפי התנועה הנמוכים והפעילות המצומצמת בשבת ויש בה משום פתרון מספק לשמירה על האיזון המתבקש בין צורכיהם של מגזרי האוכלוסייה השונים המשתמשים בשירותי הטרמינל, תוך שמירה על רמת שירות טובה לכלל הנוסעים. אין בכך כדי לגרום כל שינוי בסטטוס-קוו שהיה נהוג לפני הפעלת הטרמינל החדש ואחריו. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מקווה רק שבימי החג, גם האוכל המוגש בשבת יהיה כשר לפסח. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מניח. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בבקשה, שאלה נוספת לחבר הכנסת חן. רשף חן (שינוי): אדוני השר, מהי בדיוק כוונת הביטוי הזה, שבתי-הקפה יפעלו במתכונת שבת? אני טסתי משדה התעופה, וראיתי שאתה יכול לקנות כל מה שרצית – גם בשבת. כך היה עד עכשיו. שר התחבורה מאיר שטרית: כי החנויות חייבות להיות פתוחות בשבת. בחנויות אין תעודת כשרות של הרבנות. רשף חן (שינוי): נכון, וגם בבתי-הקפה יכולת לקנות קפה ועוגה, וחיממו לך, ובישלו לך, והכול היה בסדר. מצד אחד, אתה אומר שאין שינוי בסטטוס-קוו, ומצד שני אומרים שזה יעבוד במתכונת שבת – זה לא עבד במתכונת שבת עד עכשיו. מה קורה באמת? האם יהיה מקום אחד – אחד – בכל שדה התעופה הזה, שבו יחממו לי את הקפה בשבת? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. שר התחבורה מאיר שטרית: אני מוכרח להגיד לך – גם אני לא לגמרי מרוצה מהתשובה. הנושא באמת נמצא בטיפול – ועל שולחני – מכיוון שהוא עלה. מסתבר שכשהוציאו את המכרז של שדה התעופה לבתי-הקפה האלה, נקבע בפרטי הזכיינים שהם חייבים לקבל תעודת הכשר מהרבנות. לצערי, במצב הנוכחי, הרבנות אינה נותנת תעודת הכשר למי שפותח בשבת, גם אם המזון שלו כשר. לכן, הפתרון שמצאו בשלב זה הוא, שפרט למסעדה עצמה, אם יש דלפק "ארקפה", שמוכר קפה שעובד כרגיל ביום חול, יפתחו לידו דלפק נוסף, שיעבוד רק בשבת, ולא תהיה לו תעודת כשרות. אני מוכרח להודות שזה לא בדיוק נראה לי - - - רשף חן (שינוי): אני יכול לחיות עם זה. אם אני יכול לבוא לשם ולקבל קפה - - - שר התחבורה מאיר שטרית: מאה אחוז. אז אני אומר – זה נמצא עכשיו בתהליך של ביצוע לקראת חג הפסח. עדיין אני אומר – יש מסעדה אחת שפועלת בשבת, נדמה לי שיש שם "בורגראנץ'", או משהו כזה, שפועל בשבת – הוא לא כשר – ולדעתי, ואני בודק את האפשרות, צריך ליצור מצב שיהיו גם מסעדות כשרות וגם מסעדות לא כשרות. זאת אומרת, מי שירצה בכשר – יהיה כתוב "כשר"; מי שלא כשר – יהיה כתוב "לא כשר". יכתבו – "פתוח בשבת", וכל אחד יחליט אם הוא רוצה לאכול שם או לא. אני מקווה שנמצא לזה פתרון. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר. 2666. תחנת רכבת באזור מחלף חמד חבר הכנסת דני יתום שאל את שר התחבורה ביום ל' בשבט התשס"ה (9 בפברואר 2005): לאחרונה פנו אל לשכתי נציגי מבשרת-ציון ויישובים נוספים ממערב לירושלים בבקשת סיוע בהקמת תחנת רכבת באזור מחלף חמד, על תוואי הרכבת המהירה בין ירושלים לתל-אביב. לטענת הפונים, עד כה נענו בקשותיהם בשלילה. רצוני לשאול: כיצד יסייע משרדך לתושבי היישובים ממערב לירושלים בנושא זה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) מסילה A1 לירושלים עוברת כ-2 קילומטרים מצפון למבשרת-ציון ולכביש מס' 1. מאחר שכביש מס' 1 מיושב משני צדיו, ונוכח השיפוע הגדול והפיתולים בו, אין אפשרות לחלופה של מעבר מסילה מתחת לכביש. בעבר נבחנה חלופה A דרומית לכביש מס' 1; חלופה זו נפסלה נוכח בעיות הקשורות בנוף, והיא היתה יכולה, אולי, להיות בגדר תשובה חיובית על בקשה זו. המסילה באזור שמצפון למחלף חמד, באזור קריית-ענבים, היא בשיפוע של 2.5% במנהרה בעומק של כ-100 מטרים מתחת לפני השטח. מכיוון שחלופה A נפסלה, ונוכח השיפועים הגדולים מאוד (מקסימליים) של המסילה, איננו רואים כל אפשרות הנדסית להקים תחנת רכבת באזור מחלף חמד. 2675. מחיר מוזל בקו אוטובוס המיועד למגזר החרדי חבר הכנסת יגאל יאסינוב שאל את שר התחבורה ביום ל' בשבט התשס"ה (9 בפברואר 2005): ב-20 בינואר 2005 פורסם בערוץ-2, כי מחיר הנסיעה בקו 900 בין חיפה לירושלים של חברת "אגד", המיועד לציבור הדתי בלבד, הוא חצי מהמחיר בקווים אחרים, אך מודיעין "אגד" אינו מביא עובדה זו לידיעת הנוסעים. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מי החליט להפעיל את הקו הזה? 3. כיצד יפעל משרדך בנושא? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-3. קו 940 של "אגד" משרת את הציבור הרחב בקו ירושלים–חיפה, ומחיר הנסיעה בו הוא 39 ש"ח. קו 972 יוצא משכונת ויז'ניץ בחיפה ומגיע למפעל תעשיות עתירות מדע בירושלים, ומחיר הנסיעה בו 25 ש"ח. קו זה, ככל קווי "אגד", מיועד לכל נוסע, והמידע עליו נכלל באתר האינטרנט של "אגד" ובמודיעין של חברה זו. יש לציין, כי קביעת התעריפים נגזרת משיקולים כלכליים בלבד, של חברת "אגד", אשר מוכתבים מהיצע וביקוש, בלא כל התערבות או העדפה תקציבית של משרדי. 2679. קווי "מהדרין" של "אגד" בירושלים חבר הכנסת אילן שלגי שאל את שר התחבורה ביום ל' בשבט התשס"ה (9 בפברואר 2005): רצוני לשאול: 1. כמה קווי "מהדרין" מפעילה חברת "אגד" בירושלים וכמה אוטובוסים מופעלים בהם? 2. מה הוא שיעורם של קווים אלה בכלל האוטובוסים שהחברה מפעילה בירושלים, ומה היה שיעורם בתחילת שנת 2004? 3. מה הוא התעריף בקווי "מהדרין", ואם יש כמה תעריפים, מה עקרון ההבחנה ביניהם ולמי הם מיועדים? 4. האם התעריפים בקווים אלה שונים מהתעריפים בשאר קווי "אגד" בירושלים, ואם כן – מה הההבדל ומה ההסבר לו? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. בירושלים פועלים ארבעה קווים של "אגד" שהמוצא והיעד שלהם בשכונות חרדיות. מספר האוטובוסים הפועלים בקווים אלה נע בין 20 ל-25, מתוך כ-800 אוטובוסים הפועלים בעיר. 3-4. תעריף הנסיעה, אמצעי הכרטוס ושיעורי ההנחה הנהוגים בקווים אלה זהים לאלה הנהוגים בקווים אחרים. ככל הידוע לנו, קווים אלה נותנים שירות לכלל הנוסעים העולים בתחנות הביניים ומגיעים ליעדיהם לאורך מסלול הקו. 2688. עבודת ימאים זרים בהובלות ימיות פנים-ארציות חבר הכנסת רן כהן שאל את שר התחבורה ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): אוניות סוחר המצוותות בימאים זרים מבצעות הובלות בין נמלי הארץ, למשל הובלת מזוט בין נמל אשדוד לבין תחנת הכוח "רדינג". רצוני לשאול: 1. האם נקבעה במשרדך מדיניות לגבי עבודת זרים על אוניות הפועלות בתוך גבולות הארץ? 2. בימים אלה, של מצוקה כלכלית במשק, האם יפעל משרדך להבטחת שמירת ההובלה הימית בידי עובדים ישראלים? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. החוק בישראל אינו מונע מאוניות זרות להוביל מטענים בין הנמלים בישראל; אוניות זרות מאוישות בדרך כלל בימאים זרים. יצוין כי הובלת מזוט בין נמלי ישראל נעשית זה שנים רבות באונייה הישראלית "אורי", המניפה דגל זר מטעמי נוחות והמצוותת בצוות ישראלי כחוק. בחודש פברואר 2005 עברה אונייה זו לרישום ישראלי, והיא מניפה את דגל ישראל. משרד התחבורה פועל זה שנים אחדות לחוקק את חוק הספנות החופית (קבוטאז'). חוק זה עבר בכנסת בקריאה ראשונה ב-22 ביוני 2003. החקיקה תחייב אוניות זרות לקבל היתר מיוחד להובלת מטענים בים בין נמלים בישראל. 2696. בדיקות ראייה לנהגים חבר הכנסת דניאל בנלולו שאל את שר התחבורה ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): פורסם, כי משרדך אינו מעודכן ברשימת מכוני בדיקות הראייה המורשים; מכוני בדיקה שאינם מורשים מאשרים רשיונות נהיגה, והנהגים אינם עוברים בדיקת ראייה תקופתית. רצוני לשאול: 1. האם הדברים נכונים? 2. אם כן - מדוע אין למשרד הרישוי רשימת הבודקים המורשים? 3. מדוע לא מיושמת המלצת משרד הבריאות לערוך בדיקת ראייה אחת לחמש שנים? 4. האם אפשר לסמוך על הצהרת הנהג שאין שינוי במצבו הבריאותי? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1. לפי חוק העיסוק באופטומטריה, רופא עיניים מומחה, אופטומטריסט מורשה ורופא מורשה שקיבלו אישור מיוחד ממשרד הבריאות רשאים לעסוק באופטומטריה ולערוך בדיקות ראייה. משרד התחבורה מכיר בבדיקות ראייה לנהיגה שאלה עורכים, ורק בהן, וכל בדיקה מסומנת בחתימתו ובחותמתו של המבצע. בהתאם לבקשתנו, העביר משרד הבריאות חוזר בדבר ביצוע בדיקות ראייה לנהגים, ציין מי מורשה לערוך בדיקה כזאת ואף קבע את תנאי ביצוע הבדיקה ואת המכשור הנדרש. משרד התחבורה רשאי – ואף חייב – לכבד אישור על בדיקת ראייה שעל פניה היא אמיתית ותקינה. 2. אין אני רואה תועלת מעשית בקבלת רשימות של רופאים ואופטומטריסטים, מהסיבות האלה: א. מדובר במאות בודקים, והשוואת החותמת עם רשימה כזאת היא בלתי אפשרית; ב. מקרי הזיוף המוכרים לנו הם כאלה שבהם אדם שאינו רופא עיניים או אופטומטריסט מתחזה לרופא או לאופטומטריסט קיים ומורשה. לדעתנו, הכרחי שרשויות האכיפה ורשויות הבריאות יעשו עבודה יסודית למיגור התופעה של התחזות שאינם מורשים לעיסוק רפואי מסוים. 3. במשרדי לא מוכרת המלצה של משרד הבריאות לערוך בדיקת ראייה לנהגים אחת לחמש שנים. לפני כשנה וחצי הוגשה לכנסת בקשה לתיקון תקנות התעבורה באופן שיחייב נהגים לעבור בדיקות רפואיות, לרבות בדיקות ראייה, כתנאי לחידוש רשיונם בפעם הראשונה אחרי גיל 40. לצערי הדיון בתקנה זו לא הושלם עד היום, וחברי ועדת הכלכלה של הכנסת, שדנו בה, היו מוטרדים בעיקר מעלות הבדיקה. 4. לפי תקנות התעבורה, חובה על נהג לדווח על שינוי במצב בריאותו שעלול להשפיע על הנהיגה ועל המשתמשים בדרך, ולפי פקודת התעבורה, חובה על הרופא המטפל באדם מגיל 16 ומעלה לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על מחלה שיש בה כדי להשפיע על הנהיגה ועל המשתמשים בדרך. 2708. שינוי בקו "אגד" מרחובות לאוניברסיטת בר-אילן חבר הכנסת רשף חן שאל את שר התחבורה ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): פורסם, כי חברת "אגד" שינתה את המסלול של קו 318 מרחובות לאוניברסיטת בר-אילן בשל התנגדות נוסעים חרדים ללבוש הסטודנטיות. סטודנטים המתגוררים באזור רחובות ייאלצו לנסוע בקו עוקף, שנוסע בתדירות נמוכה יותר. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן - האם תוואי קווי "אגד" מתואם עם משרדך? 3. מדוע נענתה דרישת החרדים תוך כדי פגיעה בנוסעים אחרים? שר התחבורה מאיר שטרית: 1–2. השינוי במסלול קו 318 אושר במשרדנו, היות שרוב המשתמשים בקו זה הם תושבי רחובות המבקשים להגיע לבני-ברק. התחנה באוניברסיטת בר-אילן שירתה עשרות בודדות של נוסעים ביום, והעצירה בתחנה, שהצריכה כניסה לכביש השירות אל אוניברסיטת בר-אילן, גרמה עיכובים ממושכים, של עד כ-25 דקות, בשעות העומס. כדי שלא לפגוע בציבור המשתמשים בקו שיעדם הוא אוניברסיטת בר-אילן, הוספה לקו 317 של "אגד" מרחובות לבני-ברק תחנת עצירה באוניברסיטת בר-אילן, ומספרו שונה ל-318. לוח הזמנים של הקו תוגבר בהתאם לשעות הביקוש לנסיעות בקו 318 מרחובות לבני-ברק ובחזרה ובתיאום עם יושב-ראש הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר-אילן ומזכיר אגודת הסטודנטים. מספר הנסיעות היומי קטן אומנם ממספר הנסיעות בקו 319, כלומר קו 318 הישן, אך, כאמור, לוח הזמנים תוכנן בהתאם לביקוש לנסיעות מרחובות לאוניברסיטת בר-אילן. קו 318 במתכונתו הנוכחית אינו פועל בימי שישי ובמוצאי שבת, היות שבימים אלה לא מתקיימים לימודים, ובהתאם לכך הביקוש לנסיעות לאוניברסיטת בר-אילן וממנה בימים אלה הוא אפסי. יצוין, כי יש לנוסעים גם אפשרות נסיעה בקו 164 מרחובות לפתח-תקווה, העוצר בתחנת בר-אילן. המסלול של קו זה ארוך יותר, אך תדירות הנסיעה שלו גבוהה יותר, 57 נסיעות ביום. 3. השינוי נעשה לא כדי ליצור הפרדה בין נוסעים חילונים לנוסעים דתיים וליצור קו חרדי, אלא כדי לשפר את השירות לרוב המשתמשים בקו ולקצר את זמני הנסיעה בעבורם. יש לציין, כי הפעלת קו 318 בעבר, 319 כיום, כקו "מהדרין" אינה על-פי הוראות משרד התחבורה והיא מנוגדת להן. הקו אמור לשרת את כלל הציבור, בלא עדיפות למגזר זה או אחר. אם יתברר כי יש מקום לשיפור לוח הזמנים החדש נוכח הביקוש לנסיעות, נבחן את הנושא שנית. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת חן. רשף חן (שינוי): אדוני השר, אני חייב להודות שאולי בגלל השעה המאוחרת לא כל כך הבנתי את התשובה, למעט דבר אחד. לא נראה לאדוני קצת מוזר שלגמרי במקרה מפעילים שם קו "מהדרין" ללא אישור, ולגמרי במקרה הם גם מי שביקשו את השינוי, ולגמרי במקרה הסטודנטים מתלוננים וטוענים שכל המטרה של השינוי הזה היא להפעיל שם קו "מהדרין", וזה גם מסתדר, ולגמרי במקרה זה כאילו תואם את לוחות הזמנים והשעות שאנשים רוצים להגיע? אלא שאנשים שאמורים לרצות להגיע בשעות האלה לא לגמרי יודעים את זה. הסיטואציה הזאת, של קו "מהדרין", לא מעוררת סימן שאלה על כל מטרת השינוי? שר התחבורה מאיר שטרית: בהחלט. אני חושב שזה שמפעילים – אני לא מבין למה לא נוקטים נגדם צעדים אם הם פועלים בניגוד לתקנות. אני אבדוק את העניין הזה. לא מתקבל על דעתי שיפעלו בניגוד לתקנות, כי יש למשרד התחבורה כלים לפעול נגדם. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לשר על תשובתו. 2712. בדיקות זיהום אוויר בעת מבחן רישוי רכב שנתי חבר הכנסת רומן ברונפמן שאל את שר התחבורה ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): בשנת 2000 יזם משרדך מהלך לעדכון דרישות בדיקת הרכב כך שתיבדק פליטת פחמן חד-חמצני כאשר המכונית פועלת במאמץ גבוה. רצוני לשאול: 1. היכן עומדת התוכנית? 2. האם תעודכן בדיקת הרכב השנתית כך שתיכלל בה בדיקת הפליטה במאמץ מנוע? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-2. משרד התחבורה פועל לחייב בדיקה של רמת פליטת CO (פחמן חד-חמצני) ולמבדה בסיבובי מנוע גבוהים לרכב בנזין משנת 1995 ואילך בעת מבחן הרישוי השנתי. בדיקה זו תיערך נוסף על בדיקת CO בסיבובי סרק של מנוע הרכב, הנהוגה כיום. הבדיקה הנוספת מבטיחה שיפור ניכר בבדיקות התקופתיות, מאפשרת בין היתר אכיפה מיטבית של תקנות התעבורה בכל הקשור לתקינות המנוע ואביזריו ולתקינות הממיר הקטליטי, ותאפשר בדיקת פליטה של גזים נוספים. הצעת תקנה המסדירה את הנושא ממתינה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. עם אישור התקנה יתחילו מכוני הרישוי בביצוע הבדיקות, לאחר שיתארגנו עם ציוד ושטח. הזמן הצפוי לתחילת הבדיקות במכוני הרישוי – כחצי שנה מיום פרסום התקנה. 2713. התניית מתן רשיון נהיגה ברכב ציבורי באישור השב"כ חבר הכנסת מוחמד ברכה שאל את שר התחבורה ביום ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005): ב-8 בפברואר 2005 פורסם ב"מעריב", כי ועדת הכלכלה של הכנסת החליטה להתנות קבלת רשיון נהיגה ברכב ציבורי באישור של השב"כ. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה נכונה? 2. אם כן - מדוע תוקנה תקנה זו? 3. האם היא מיועדת לציבור נהגים מסוים במדינה? 4. האם יישקל ביטולה? תשובת שר התחבורה מאיר שטרית: (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול) 1-4. זה כ-25 שנים יש לרשות המוסמכת על-פי תקנות התעבורה סמכות לסרב לתת רשיון כלשהו, עקב חשש שהרשיון ישמש לסיכון ביטחון המדינה. בפועל נעשה שימוש בסמכות זו לעתים נדירות, ועובדה היא שאף אחד מאלה שלא קיבלו רשיון על-פי תקנה זו לא מצא לנכון לעתור לערכאות השיפוטיות נגד הסירוב. לפי הנוסח הקיים כל השנים, הסירוב לתת רשיון מטעמים ביטחוניים יכול להיות רק בעקבות המלצת המשטרה. מאחר שהמשטרה אינה עוסקת כלל באיסוף ובניהול מידע בדבר סיכון ביטחוני לכאורה הנשקף מאדם כלשהו, אלא רק שירות הביטחון הכללי עושה זאת, נוצר הצורך להסמיך את השב"כ להמליץ לפני הרשות שלא לתת רשיון – בלי תיווך המשטרה. אין בתקנה שום שינוי בזכויות של הציבור ובחובותיו, אלא רק בפרוצדורה הפנימית של הממשלה: מה שעד היום הועבר מהשב"כ למשטרה ומשם, בדיוק כמו שהוא, למשרד התחבורה, יעבור בעתיד ישירות מהשב"כ למשרד התחבורה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשר התחבורה והשר המקשר, ולצורך העניין גם נציג ראש הממשלה ושר הרווחה, על כל התשובות גם יחד. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה - מחר, יום שלישי, כ"ז באדר א' התשס"ה, 8 במרס 2005, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:02.