דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"א
ישיבה רכ"ח
הישיבה המאתיים-ועשרים-ושמונה של הכנסת השש-עשרה
יום שלישי, כ' באדר א' התשס"ה (1 במרס 2005)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן עניינים
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת פרלמנטרית מפרו 5
נאומים בני דקה 5
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): 5
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 6
יוסף פריצקי (שינוי): 6
קולט אביטל (העבודה-מימד): 7
איוב קרא (הליכוד): 7
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 8
גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 9
משה גפני (דגל התורה): 9
אילן ליבוביץ (שינוי): 9
רוני בר-און (הליכוד): 10
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): 10
ואסל טאהא (בל"ד): 10
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 11
אהוד יתום (הליכוד): 11
עמרם מצנע (העבודה-מימד): 11
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 12
יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): 12
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 12
אילן שלגי (שינוי): 13
יגאל יאסינוב (שינוי): 13
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 13
חילופי גברי בוועדות הכנסת 14
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 14
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 15
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת): 15
הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון), התשס"ה-2005 18
חיים אורון (יחד): 18
אראלה גולן (שינוי): 20
אליהו ישי (ש"ס): 21
גאלב מג'אדלה (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה): 22
הצעת יושב-ראש הכנסת והסגנים להסיר מסדר-היום נושאים הכלולים בו במשך ארבעה חודשים ויותר ועילתם בטלה 25
הצעה לסדר-היום 29
השלכות דוח-דברת על החינוך הערבי 30
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 30
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 31
מזכיר הכנסת אריה האן: 32
הצעה לסדר-היום 32
השלכות דוח-דברת על החינוך הערבי 32
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 32
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 34
הצעה לסדר-היום 35
קיצוץ משרד החינוך בתקציב בתי-הספר הקהילתיים בארץ 35
גילה גמליאל (הליכוד): 35
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור: 37
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 39
מדיניותו הכלכלית של שר האוצר והשלכותיה 40
חיים אורון (יחד): 41
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל): 43
אהוד רצאבי (שינוי): 44
עזמי בשארה (בל"ד): 45
ואסל טאהא (בל"ד): 47
מל פולישוק-בלוך (שינוי): 48
נסים זאב (ש"ס): 49
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל): 50
אילן שלגי (שינוי): 52
אילן שלגי (שינוי): 52
גילה פינקלשטיין (מפד"ל): 53
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 54
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 55
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55
שאילתות ותשובות 56
1311. שירות בשטחים של חיילי מילואים וחיילי סדיר 56
סגן שר הביטחון זאב בוים: 56
2197. אתר ההנצחה בהר-איתן 57
2346. קידוח בארות לא חוקי בצפון השומרון 57
2364. מעצרו של תושב אזור ג'נין 58
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): 59
2422. גיוס "נוער הגבעות" לצה"ל 60
2466. מכשירים לגילוי מנהרות 62
2467. פיצוי פדויי שבי 63
2514. ציר כיסופים 63
2570. העברת חיילי מילואים ליחידות הגנה מרחבית 64
2571. מקורות הירי לעבר חבל-קטיף ויישובי הדרום 64
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת פרלמנטרית מפרו
היו"ר ראובן ריבלין:
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, כ' באדר א' התשס"ה, 1 בחודש מרס 2005 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
רבותי חברי הכנסת, אנו מארחים היום כאן ביציע האורחים משלחת ידידים שבאו אלינו מארץ רחוקה, מפרו, בראשותה של הגברת דוריס סנחז פינדו. Bienvenidos señores y señoras.
הידידות המסורתית בין ארצותינו נשמרת לאורך כל השנים. זו ידידות שעמדה במבחנים לא מעטים. פרו נמנית עם מדינות אמריקה הלטינית שתמכו בהקמתה של מדינת ישראל, ואת זאת לא נשכח לעולם.
חברים יקרים, כמונו גם אתם מכירים היטב מן הבית מלחמה בטרור מהי. רק בראשית השבוע נרצחו בפיגוע חמישה אזרחים. הם נרצחו רק בשל היותם יהודים וישראלים. ואנו למדנו שוב ושוב כי ישראל עדיין נאבקת על חירות אזרחיה, ועוד לא באנו אל המנוחה ואל הנחלה.
אנו מודים לכם ולנשיא פרו, אלחנדרו טולדו, על התמיכה בנו, ושמחים בביקורכם. ברוכים תהיו. Bienvenidos señores y señoras.
Thank you. Welcome.
(מחיאות כפיים)
היו"ר ראובן ריבלין:
הם, בפרו, מקיימים אגודה לידידות עם הפרלמנט הישראלי. בראש העמותה שלנו עומד חבר הכנסת שלגי, ואנחנו מאוד מודים לו ומקדמים בברכה את כל המשלחת. Thank you very much. Welcome.
נאומים בני דקה
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, ראשון הנואמים נאומים בני דקה - חבר הכנסת פרוש. אני מבקש משאר הנואמים בינתיים להפעיל את ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת מאיר פרוש.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני חורג ממנהגנו, ואני רוצה בכל זאת להתעכב על כך שיום חג היום לעם ישראל, כי מאות אלפי בני ישראל בארץ ובתפוצות יציינו היום את סיום לימוד הש"ס בגיל ובשמחה, בשבח ובברכה לאבינו בשמים, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו.
במהלך השנים מאז הגה הגאון הרב מאיר שפירא, זכר צדיק לברכה, את רעיון לימוד התורה, את רעיון הדף היומי בכנסייה הראשונה של תנועת אגודת ישראל, נפתחו אלפי שיעורים והם היו לחמצן החיים של עם ישראל. כי אין כמו לימוד התורה ברבים כדי לקיים את עם ישראל ולהרבות זכויות לעם ישראל.
הערב ייערך מעמד חגיגי של סיום מחזור הש"ס, בפעם האחת-עשרה, במעמד גדולי ישראל, ביד-אליהו בתל-אביב. ואני רוצה שגם כאן בכנסת נציין את המאורע החשוב. אנחנו אומרים: שישו ושמחו בזאת התורה, יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו, כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. אחריו – חבר הכנסת אליעזר כהן, ואחריו – חבר הכנסת פריצקי.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, במשך שלושה ימים השבוע הפך בית-המחוקקים הישראלי, שנאבק על עצמאותו מול בג"ץ, לחלק ממהתלה טלוויזיונית בהשתתפותם של לא מעטים מחברי הכנסת. התקשורת מכרה לנו את ה"לוקש", שאם עשית ולא פרסמת, כאילו שלא עשית. התקשורת כופה את עצמה עלינו, ואנחנו במשך כמה ימים היינו השחקנים של מהתלה טלוויזיונית פה בכנסת. אני לא יודע מדוע מאפשרים להם את זה. אני ממליץ שאפילו אם חברי כנסת משתפים פעולה עם המהתלה הזאת, יושב-ראש הכנסת והמנהלים בכנסת לא יאפשרו מהתלות כאלה בתוך הבניין לפחות, שיעשו את החוכמות שלהם בחוץ. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אנחנו מבררים את זה. אם מדובר בתוכנית שבאה להראות את עבודתה של הכנסת, אין לנו בעיה. אם התוכנית באה לעשות איזו מניפולציה על הכנסת - אסור.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כהן, אחרי זה, רק עניתי לך.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
הם באים להראות שחברי הכנסת לא יודעים על מה הם מדברים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת צריכים לדעת על מה הם מדברים. זה בכל מקרה. רצוי מאוד שחברי הכנסת ידעו על מה הם מדברים. זה לא דבר כל כך קשה, דרך אגב, צריכים רק להתאמץ.
יוסף פריצקי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביקשתי להעלות את ההצעה כהצעה דחופה לסדר-היום אך לא נעניתי, לכן אני מנצל את הנאום בן הדקה. אני מתייחס לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניינו של חבר הכנסת גורלובסקי.
השאלה, אדוני היושב-ראש, היא לא אם צריך היה או לא צריך היה להסיר את חסינותו של חבר הכנסת גורלובסקי. לו הייתי יושב בוועדה, הייתי מסיר את חסינותו. השאלה היא גם לא השאלה אם הכנסת צודקת בכך שהיא מסירה את חסינות חברי הכנסת או לא. זו שאלה ראויה להתכבד. השאלה כאן היא אחרת,
אדוני היושב-ראש. בית-המשפט העליון, בפסק-דין ארוך, של 45 עמודים, שקראתי את כולו קרוא וחזור, בעצם שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הכנסת. זהו דבר, שבכל הכבוד הראוי, ואני אומר זאת בכל הכבוד והיראה לבית-המשפט העליון ולנשיאו, לא יכול שייעשה. בית-המשפט לא יכול לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המחוקקת, אפילו אם כל השופטים סבורים פה-אחד שבית-המחוקקים הזה טעה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. השאלה אם שם את שיקול דעתו במקום. המקרה הוא לא מקרה שאנחנו יכולים להתווכח עם בית-המשפט, אבל פסק-הדין יש בו בהחלט כמה הכללות והחלטות גורפות, שבהחלט יכולות להיות מאוד מרחיקות-לכת.
יוסף פריצקי (שינוי):
מה זה?
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אתה יודע, בית-המשפט שואל בעיקר - למרות כל הערות אגב - האם הכנסת שקלה.
חברת הכנסת קולט אביטל, ואחריה – חבר הכנסת איוב קרא.
קולט אביטל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר ולו לרגע על המחזה שנחשפנו אליו אתמול בערב באמצעי התקשורת, בטלוויזיה - על הדמוקרטיה החדשה בלבנון, על העובדה שבשידור ישיר ראש ממשלת לבנון התפטר, על העובדה שאופוזיציה שפעלה ברחובות, בפעם הראשונה, לפי מה שאני יודעת, במדינה ערבית, אכן הביאה להתפטרותה של הממשלה.
אני חושבת שיש פה התפתחות מבורכת מאוד בלבנון ולגבי כל המזרח התיכון. אני רוצה לברך מכל הלב את העם הלבנוני, ודאי את אלה שיצאו לרחובות, ולאחל לדמוקרטיה הלבנונית להתפתח. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הנשיאות מצאה לנכון לאשר היום את ההצעות לסדר-היום בעניין לבנון על-פי בקשתם של שלושה חברי הכנסת: מוחמד ברכה, יולי אדלשטיין ויורי שטרן.
חבר הכנסת איוב קרא, ואחריו – חבר הכנסת דהאמשה.
איוב קרא (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול פורסמו דבריו של מפכ"ל המשטרה, המתיר למתיישבים לירות על חיילים לא-יהודים בזמן ההתנתקות. זה פסק-הלכה שפרסם המפכ"ל - - -
יוסף פריצקי (שינוי):
לא המפכ"ל.
רוני בר-און (הליכוד):
לא המפכ"ל, רב אמר את זה.
איוב קרא (הליכוד):
המפכ"ל הודיע. המפכ"ל ציטט את הרב.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא היה ברור מדבריך.
איוב קרא (הליכוד):
המפכ"ל ציטט את הרב. לך לעיתון ותסתכל.
היו"ר ראובן ריבלין:
המפכ"ל ציטט רב שאמר.
איוב קרא (הליכוד):
ציטט רב שאמר. היום שירות הביטחון הכללי, שאתו ישבנו, לרבות היועץ המשפטי שלהם, אמר שאין מידע כזה. אז כל הסוגיה הזאת, חברי חברי הכנסת, נודף ממנה ריח, ואנחנו צריכים לדעת את האמת. אי-אפשר לזרוק פצצה ולא לכוון בדיוק לאותו אדם שאמר את הדברים. קודם כול, דמם של חיילים לא-יהודים אינו הפקר. שנית, אנחנו צריכים לדעת את האמת. שירות הביטחון הכללי הבטיח להביא את המידע המדויק, ואני דורש לעשות את זה מהר ככל האפשר.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת, שמעתי את קריאתך, וברשותך, אני מבקש לראות אם זה נכון לתקן את הפרוטוקול כך: חבר הכנסת קרא התכוון לומר "המפכ"ל ציטט את אחד הרבנים שאמר". האם אדוני מאשר?
איוב קרא (הליכוד):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאשר. לכן, צריך לתקן את הפרוטוקול ברוח זו. תודה רבה.
חבר הכנסת דהאמשה, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת פינקלשטיין.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המחסומים הם חלק מהחיים של כולנו אם נרצה או לא, גם אם אנחנו לא כל כך נזקקים להם. כאשר חבר כנסת ערבי נזקק למחסומים האלה, הוא עומד בתור כמו כל הערבים האחרים. תמיד זה היה כך. אם הוא מנסה לטעות או איכשהו לצאת מהתור, הוא מקבל כהוגן.
אלא מאי? עכשיו מצאו לנכון לעשות חידוש. בין כך ובין כך, המתנחלים תמיד עברו בטור שלהם והיה לכם נתיב מיוחד. עכשיו אומרים: לא, נעשה זאת רשמי. ננפיק למתנחלים מדבקות, כך שמרחוק, מי שעומד במחסום, השוטר או המג"בניק, ידע שזה מתנחל, יש לו פתק והוא עובר, והערבים ימשיכו לעמוד שם בתור, וימשיכו להתנכל להם ולענות את חייהם. אלה שעשו זאת חושבים שעכשיו הם לא גזענים, כי הם אומרים: אנחנו נתנו את המדבקות רק למתנחלים. סימנו את הערבים על-ידי זה שסימנו את המתנחלים. אי-סימון הערבים במקרה הזה, זו הגזענות.
רוני בר-און (הליכוד):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חברת הכנסת פינקלשטיין, בבקשה.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לצאת מכאן בפנייה למשרד החינוך להתחשב במצב הנפשי ובחרדות של תלמידי גוש-קטיף בהכנות לקראת בחינות הבגרות שתלמידי הכיתות הגבוהות עתידים לקחת חלק בהן. בימי האינתיפאדה הקשים, כשהנסיעה במרחבי יש"ע היתה מסוכנת ופיגועי הירי והמתאבדים היו מעשי יום-יום, משרד החינוך התחשב במצבם של אותם תלמידים ונתן להם הקלות במבחני הבגרות. לצערי, עכשיו אנחנו לא שומעים על שום הקלות. צריך להתחשב במצבם וכבר לצאת עם הודעות על הקלות בבחינות הבגרות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת ליבוביץ.
משה גפני (דגל התורה):
אדוני היושב-ראש, גם אני מבקש לשתף את כולנו בחגיגה הגדולה של היום, של סיום הש"ס. אני מבקש רק לומר, שהתקנה הזאת הותקנה לפני קרוב ל-80 שנה, לפני השואה. בכל שבוע אנחנו קוראים את התורה שבכתב, והתקנה הזאת מדברת על התורה שבעל-פה, כאשר כל יום - לא רק מי שתורתו אומנותו, כל אדם, כל יהודי, בין שהוא שומר תורה ומצוות ובין שלא, בין שהוא תלמיד חכם ובין שלא - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הדף היומי.
משה גפני (דגל התורה):
- - לומד כל יום דף אחד. לומדים זאת בכל העולם. במשך שבע שנים מסיימים את כל התלמוד הבבלי, רש"י, בעלי התוספות. זה מקור חוכמה בלתי נדלה. אני מזמין את כולנו להתחיל ממחר בבוקר את לימוד הדף היומי בכל יום.
קריאה:
גם את שינוי?
משה גפני (דגל התורה):
בוודאי, גם את שינוי.
אדוני היושב-ראש, את החגיגה הזאת עושים היום ביד-אליהו, ובשבוע הבא - בירושלים. 120,000 איש מתאספים בארצות-הברית. בכל העולם חוגגים את סיום הש"ס, הדף היומי. אם אנחנו מדברים על השואה, ששם זה קצת דעך, היום זה פרץ חזרה, ברוך השם, בחגיגה בלתי נדלית בכל העולם. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הזמנתי את חבר הכנסת ליבוביץ. אחריו - חבר הכנסת בר-און.
אילן ליבוביץ (שינוי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמנהגי מדי שבוע, אקרא את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים בשבוע שחלף. בשבוע שחלף הצטרפו לרשימה עשרה נוספים: ברק נגב, בן 14, מקריית-גת; גיורגי קוטליארוב מחיפה; צביה בירן מלהבים; תאמר חסאוי, בן 19, מפקיעין; עזריאל חיימן מכרמיאל; עבד-אלרחמן עזאם, בן שנתיים, מכפר-מנדא; דרבה איישי מנתיבות; ארסן רחימוב מנתניה; מעיין כהן מנחל-עוז; אכרם קלותי מירושלים, יהי זכרם ברוך.
ממשלת ישראל עדיין לא מביאה תוכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא אוסיף הערה השבוע, משום שבשבוע שעבר קיוויתי שהשבוע לא יהיו שמות - -
אילן ליבוביץ (שינוי):
יש יותר.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - וראה מה עוללו לנו, לכולנו, ובעיקר למשפחות האומללות.
חבר הכנסת בר-און, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מג'אדלה.
רוני בר-און (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, התופעה הנוראה והבהמית שאנחנו עדים לה מהשבוע שעבר היא של מטפלות סדיסטיות, מופרעות, חולות רוח, שמתנכלות לתינוקות בני יומם. מעבר לעניין של הטיפול הפלילי הקשה שצריך לנקוט כנגד חיות האדם האלה, אני חושב ששירותי הרווחה של מדינת ישראל צריכים לתת את הדעת לעניין אחד: כאשר אנחנו מוסרים ילד בן שש לבית-ספר - זה ילד קומוניקטיבי, שיכול לספר לנו מה קרה לו בבית-הספר ואם מישהו עשה לו משהו רע. המורה צריך לעבור מסלול של חינוך, הוראה, לימוד ורישוי. כאשר אנחנו מוסרים תינוק בן יומו, שאין לו דרך לתקשר ולספר, אנחנו מוסרים אותו לכל ארחי-פרחי ולכל אדם שלא עבר מסלול, לא של רישוי, לא של בחינה ולא של עמידה על טיבו כבן-אדם.
אני קורא לשירותי הרווחה, לממשלת ישראל ולכנסת ישראל לפעול באופן נמרץ לקדם תהליך חקיקה שלא יפקיר את העוללים האלה בידיהם של אנשים שחלקם מטורפים, ואחרים - אין מלים לתאר את התנהגותם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת טאהא.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אקרא מקצת מהכותרות בעיתונים של היום: "רצח את חברתו", "הבן רצח את אביו", "להקים רשות למלחמה בין-לאומית נגד סחר בנשים", "מטפלת צולמה שוב מתעללת בתינוק", "מטפלת הכתה ילדים במחבת", "בת 14: 'חברי שלי אנס אותי'", "רימון נזרק על ביתו של ראש עיריית הוד-השרון". אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האם זו החברה שבה אנחנו רוצים לחיות? אלה מקצת מהכותרות שהיו היום בעיתון. אני מניח שבעיתונים נוספים יש עוד כותרות. זו החברה הישראלית שבה אנחנו רוצים לחיות?
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. חבר הכנסת טאהא, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אלדד.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משטרת ישראל פרסמה הודעה, שהיא עצרה שלושה פלסטינים וחמישה ישראלים שהקימו רשת של זיופים - זיוף מסמכים של קרקעות בצפון הגדה, בדרום הגדה ובאזור יריחו. הקרקעות האלה נמכרו בעשרות מיליוני שקלים. המשטרה חוקרת, וכולי תקווה שהקרקעות הללו יוחזרו לבעליהן. אבל, הדבר המדאיג ביותר הוא, שמבין האנשים שנעצרו איש הממסד, איש המינהל האזרחי, בכיר במינהל האזרחי, דחף ונתן את הגיבוי שלו לרשת הזאת. אדוני היושב-ראש, זה דבר מדאיג מאוד, שפקיד בכיר במינהל האזרחי נותן יד ועוזר.
בנוסף, חברה-בת של קרן הקיימת לישראל, "הימנותא", נותנת יד לחברות של מתנחלים, על מנת לקנות ולזייף מסמכים של קרקעות של פלסטינים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חבר הכנסת טאהא - לכאורה. יש האשמות לכאורה. עדיין לא הוגש כתב אישום, כך שאדוני לא יפסוק את דינו. אם אכן ההאשמות נכונות, אדוני צודק בביקורתו, אבל אי-אפשר להאשים בן-אדם לפני שהוא הורשע.
חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדיון היום בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מסרו מר יונתן בשיא ממינהלת סל"ע ומר אהרן אברמוביץ', מנכ"ל משרד המשפטים, פרטים רבים על תוכנית ההתנתקות. מסתבר שיהיו כנראה כאלה שיחתמו, ייקחו פיצויים וילכו לשלום, ויהיו כאלה שיסרבו לעזוב ויתנגדו לגירוש, ואותם יהיה צורך לפנות בכוח - להוציא את היהודים ולפנות את השטח כדי שערבים יוכלו להיכנס אליו.
דרז'ן פטרוביץ', פרופסור למשפטים מאוניברסיטת סרייבו, הגדיר "טיהור אתני": "טיהור אתני פירושו עקירתם בכוח של אזרחים מקבוצה אתנית אחת מאדמתם ומבתיהם ומסירת השטח המטוהר לקבוצה אתנית אחרת". הגדרה זו נמצאת בבסיס התביעה נגד סלובודן מילושביץ בבית-הדין הבין-לאומי בהאג. מילושביץ נאשם בביצוע פשע נגד האנושות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת יתום, ואחריו - חבר הכנסת מצנע.
אהוד יתום (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לכל חברי הבית שדיברו היום על האלימות בחברה שלנו. השאלה של חבר הכנסת מג'אדלה היא אכן שאלה נכונה. האם אנחנו צריכים, יכולים, להמשיך לחיות בלי להשפיע על האלימות בחברה הישראלית? סכינאות של בני נוער, אונס צעירות, שימוש בסמים, הכאת תינוקות, כל אלה ואלה. השאלה הנשאלת היא: מה עוד ניתן לעשות? האם רק להתריע? האם להשפיע על בתי-המשפט שינהלו את שפיטתם בצורה הרבה יותר נוקבת? האם לבקש מהשר לביטחון פנים לנקוט אמצעים יותר רציניים? אנחנו לא יכולים להמשיך ולחיות בחברה כזאת, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת יתום. חבר הכנסת מצנע, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
עמרם מצנע (העבודה-מימד):
מכובדי היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, האם אתם יודעים שנכון לעכשיו מאות משפחות נוצריות שברחו מהכפר מע'אר בגלל הפוגרום שנעשה בשכונה הנוצרית עדיין לא חזרו לבתיהן? האם אתם יודעים שרק לפני כמה ימים פורסם כרוז נוסף במע'אר, שהחתומים עליו הם מתוך הקהילה הדרוזית, שמאיימים על שכניהם הנוצרים ועל קציני משטרה, ותובעים מאותם נוצרים שעדיין לא עזבו את הכפר לעזוב אותו?
אדוני היושב-ראש, זו בושה למדינת ישראל שהנושא הזה לא עולה בתקשורת, לא קיים במערכות הציבוריות, כשאלפי אנשים כאן במדינה שלנו לא חוזרים לבתיהם מפחד של פוגרום.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מצנע, נדמה לי שהנשיאות אישרה למחר שאילתא בעל-פה שבה יתבקש השר לביטחון פנים לבוא ולהשיב בנושא שהעלית פה. הכנסת לא זנחה עניין זה, אנחנו רוצים לברר את הפרטים לאשורם, אם אכן כך הדבר.
בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, בבית-המשפט המחוזי בעכו הודו נציגי מח"ש והמשטרה, שלא נערכה כל חקירה ברציחתו של אסיל עאסלה. עם זאת, יש להם החוצפה לדרוש את הוצאת הגופה. הם דורשים את הוצאת הגופות של הנרצחים, כשלא נערכה שום חקירה בנושא. המשפחות חוששות שהוצאת הגופות לא באה לגלות את האמת, אלא לשם טיוח - שהגופות יהיו עדות שקר לטיוח שנעשה.
השופט אור ביקר חריפות את מח"ש על שלא עשתה דבר בעניין. לא ראינו שום חקירה רצינית. מנסים לגולל את האחריות על המשפחות בדרישה להוצאת הגופות. המשפחות אמרו, שאם הוצאת הגופה היא צעד אחרון כהוכחה חותכת להוכחת האשמות, הן מוכנות לעשות זאת, אבל בשביל מסגרת חקירה לא רצינית, שמטרתה טיוח, הן לא מוכנות לעשות זאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חבר הכנסת יורי שטרן, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
לפני כמה ימים קיבלנו בדוח של משטרת ישראל נתונים חדשים על הפשיעה, וראינו שהפשיעה גדלה: יותר ויותר אזרחים במדינה וביישובים גדולים מרגישים את ההפקרות ואת חוסר ההגנה מצדם של השוטרים.
הפוגרום בכפר מע'אר הוא גם דוגמה לכך: המשטרה, בכוחות דלים יחסית, היתה שם במקום, ואפילו לא התערבה. אני חושב שהיה פגם בתפקוד, אבל עובדה שאין למשטרה כוחות. עכשיו התבשרנו על-ידי מפכ"ל המשטרה, שכל כוחות המשטרה יהיו מגויסים להתנתקות, זאת אומרת: גירוש יהודים והריסת היישובים היהודיים בחבל-עזה, וכתוצאה מכך מאיימת עלינו הזנחה מוחלטת בתחום הטיפול בפשיעה, בהגנה על האזרחים הפשוטים, ביום-יום שלהם. יישובים שלמים מדברים עכשיו על העסקת מיליציות פרטיות, כוחות שמירה פרטיים, במקום המשטרה. הדבר הוא באמת אסון שלטוני, ואני קורא לכנסת ישראל להתערב ולעצור את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חבר הכנסת שלגי.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום ביקרה משלחת ציבורית רחבה מהכפרים דיר-אל-אסד, בענה ומג'ד-אל-כרום כדי לנסות לדבר על לבם של חברי הכנסת בנושא של מיזוג המועצות המקומיות בשלושת הכפרים והפיכתן למועצה אחת. כמעט שנה וחודש אחרי המיזוג, הגירעונות לא נסגרו, השירותים לא השתפרו, והמרירות רק הולכת וגוברת. אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת תיקח על עצמה את תפקידה, ותעיין מחדש בכל הרעיון הכושל של מיזוג רשויות באופן מלאכותי, באופן כפוי, בניגוד לרצונם של התושבים. אני חושב שטוב תעשה הכנסת אם העניין יובא להכרעתה על-פי הצעות חוק שיונחו לביטול המיזוג, שגם הכנסת תירתם ותיענה לרצונותיהם של התושבים ולבטל את המיזוג הכושל הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. אדוני יכול לפעול בדרך זו: להגיש בקשה לדיון בוועדת הפנים.
בבקשה, חבר הכנסת שלגי.
אילן שלגי (שינוי):
אדוני היושב-ראש, לא נוכל לקרוא כאן מדי שבוע את שמות הנספים כתוצאה מנזקי העישון, מאחר שמדובר ב-7,000-8,000 בשנה, שהם כ-150 בשבוע. חדשות טובות עולות מסקר שהתפרסם לאחרונה ועל-פיו מספר המעשנים לפני 20 שנה עמד על 37% מהאוכלוסייה הבוגרת, לפני עשר שנים על 29%, וכעת הוא עומד רק על 23%.
מחצית מאלה שאינם מעשנים נוהגים להעיר למעשנים שעושים זאת במקומות ציבוריים שהעישון אסור בהם. מעניין שרק 2% מהמעשנים מסרבים להניח את הסיגריה כאשר מעירים להם. חשוב מאוד שהציבור ידע להעיר לאלה שמעשנים במקום שהדבר אסור, משום שהרשויות, המשטרה והרשויות המקומיות, אינן אוכפות. רק 2% מסרבים. העישון הפסיבי מזיק כמעט כמו העישון האקטיבי, שלא לדבר על כך שחובתנו לחנך לשמירת החוקים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יאסינוב, ויסיים חבר הכנסת מח'ול, ואז יעלה יושב-ראש ועדת הכנסת.
יגאל יאסינוב (שינוי):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגיד, שמייד אחרי סיום הנאומים בני דקה אנחנו עוברים להצביע על חוק מאוד מאוד חשוב שהממשלה מחוקקת, חוק קביעת הזמן, שפירושו, פשוט מאוד, פגיעה בכל הציבור החילוני. זו פשוט בושה.
במיוחד, אתמול בערב, בתוכנית "עובדה", ראינו שיש במדינת ישראל חוק אחד לחילונים וחוק אחד לחרדים. מה שקורה היום ב"ביקור חולים" - המשטרה לא פותחת תיקים. אני אישית, אדוני היושב-ראש, פניתי לפני שנה וביקשתי לחקור מה שקורה ב"ביקור חולים", והמשטרה עדיין לא פתחה בחקירה ועדיין אפילו לא עונה.
צריך להבין, אנחנו במדינה הזאת צריכים לעשות הכול כדי לא לתת לפגוע בציבור החילוני, שהוא הציבור משלם המסים. אני רוצה לראות איך העבודה ומפלגות חילוניות אחרות יצביעו על החוק הזה, ואני נמצא פה כדי לראות את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מח'ול, אחרון הדוברים להיום.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, היום נפתחה בלונדון ועידת לונדון לעניין הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. מתברר שממשלת ישראל, שהחליטה בשבוע שעבר על תוכנית ההתנתקות וציירה אותה כתוכנית שתוביל את ישראל לתהליך מדיני ולפתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, החרימה את הוועידה בטענה שאף אחד לא יכפה עליה לחבר את ההתנתקות למפת הדרכים. דווקא שמענו כאן, מכל צד, שממשלת ישראל מקבלת את מפת הדרכים.
באותו שבוע התבשרנו, שממשלת ישראל, שמדברת על הורדת ההתנחלויות בעזה, כבר החליטה והיא מתכננת 6,500 בתים בגדה המערבית. אני חושב שמתחייב לשאול: האם יש בישראל פרטנר לתהליך מדיני? האם יש בישראל פרטנר לשלום?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא מאותה זווית, אני חושב שאת השאלות שאתה שואל, גם אני שואל. גם אצלי משונה מאוד מה אומרים, כי הביטוי "ראחת פלסטין" בא מזה שאותו תושב חיפה ראה דבר אחד ושמע דבר אחר ברדיו, ואז אמר "ראחת פלסטין". זה מבטא מצב ששומעים דבר אחד ורואים דבר אחר. אזרח חיפה, כרמאן, הוא זה שהמציא את הביטוי "ראחת פלסטין". הוא שמע את הרדיו העירקי, וראה את החיילים הישראלים בוואדי-ניסנאס, ואמר "ראחת פלסטין".
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר ראובן ריבלין:
יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכנסת על מנת להודיע לנו מי נמצא באיזו ועדה, שכן חברים כבר לא יודעים.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
כשהם אמרו "ראחת פלסטין", הוספנו "ואחנא רוחנה מעהה".
היו"ר ראובן ריבלין:
כרמאן אמר את זה. הוא שמע את הרדיו המצרי, שמע את הרדיו הירדני, שמע על ניצחונות אדירים ב-48', וראה דבר אחר, ואז אמר "ראחת פלסטין".
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, כמה הודעות, אני מצטער שהן הצטברו - שלוש הודעות שטעונות אישור המליאה.
נתחיל בחילופי אישים. הריני להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות, כדלקמן:
מטעם סיעת העבודה-מימד: בוועדת החוץ והביטחון – במקום השר חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, שכיהן כממלא-מקום, יכהן חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט כממלא-מקום; בוועדה המשותפת כנסת-כספים לתקציב הכנסת: מטעם ועדת הכספים - במקום השר חבר הכנסת יצחק הרצוג יכהן חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט.
מטעם אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת: בוועדת הפנים ואיכות הסביבה - במקום חבר הכנסת יעקב ליצמן יכהן חבר הכנסת שמואל הלפרט; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות - במקום חבר הכנסת מאיר פרוש יכהן חבר הכנסת שמואל הלפרט.
בוועדה המשותפת של ועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת הכלכלה לדיון בהצעות חוק שעניינן אנטנות סלולריות: מטעם ועדת הכלכלה - במקום השר חבר הכנסת שלום שמחון יכהן חבר הכנסת אמנון כהן.
כמו כן הריני מתכבד להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הכלכלה: מטעם סיעת העבודה-מימד - במקום השר חבר הכנסת שלום שמחון יכהן חבר הכנסת יצחק וקנין, על מכסת סיעת העבודה-מימד.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
לענייני טיפול בהצעות חוק ובהצעות לסדר-היום:
ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק המקרקעין (תיקון – שיעורו של חלק מוצמד ברכוש המשותף), התשס"ג-2003, של חבר הכנסת חמי דורון וקבוצת חברי הכנסת - פ/913.
ועדת הכספים תדון בהצעת חוק להגבלת שכר הבכירים במשק, התשס"ד-2003, של חבר הכנסת יעקב מרגי - פ/1696.
ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעה לסדר-היום מס' 5990 בנושא: מדיניות ישראל כלפי תושבי מזרח- ירושלים לאחר הקמת הגדר – של חבר הכנסת עזמי בשארה.
ועדת הכלכלה תדון: 1. בהצעה לסדר-היום בנושא: חיסכון באנרגיה ובמים (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004, של חברי הכנסת יגאל יאסינוב ואילן ליבוביץ - פ/2826 – שהפכה בהסכמת המציעים מהצעת חוק להצעה לסדר-היום; 2. בהצעות לסדר-היום בנושא: סגירת מסעדות ובתי-קפה בשבתות ובחגים בטרמינל החדש בשדה התעופה בן-גוריון – של חברי הכנסת שאול יהלום ורוני בריזון.
אדוני היושב-ראש, בהמשך להחלטות ועדת הכנסת מימים 12 ו-18 בינואר ומיום 15 בפברואר, אני מתכבד להודיע בזאת, כי ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בסעיפים ובפרקים מתוך הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004, להכנה לקריאה שנייה ושלישית, כדלקמן:
ועדת הכספים תדון בפרק ח' – בריאות, סעיף 34 – למעט סעיף 34(1), שהועבר ביום 18 בינואר 2005 לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. וכן סעיף 35 – שהועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום 18 בינואר 2005, יועבר לוועדת הכספים, כי מבחינה מהותית הוא קשור לסעיף 34(2), שמועבר אליה בזה. וגם בסעיף 36(1) ו-(3) עד (10) - שעניינו קופה בבעלות פרטית, מה שנקרא במקומותינו "קופת-חולים חמישית".
ועדת הכלכלה תדון בעניין חוק ההסדרים בפרק י"ג – שונות, סעיף 60, העוסק בתיקון לחוק ההגבלים העסקיים, ככל שזה נוגע לענייני חקלאות.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, שלוש החלטות.
ביום 9 בפברואר 2005 דנה מליאת הכנסת בהצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסומת להימור, הגרלה או משחק אסור), התשס"ד-2004. בתום הדיון במליאה הוסבה הצעת החוק להצעה לסדר-היום, והועברה לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש מוועדת הכנסת להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החינוך, התרבות והספורט לדיון בוועדת הכלכלה, מן מטעם כי ועדה זו דנה בהיבטים שונים הקשורים בנושא הגרלות והימורים ובכל הקשור לפרסומות במסגרת ערוצי הטלוויזיה והרדיו השונים.
ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה לסדר-היום האמורה מוועדת החינוך, התרבות והספורט לדיון בוועדת הכלכלה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, מי בעד ההצעה להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה, לפי הצעת ועדת הכנסת?
הצבעה מס' 2
בעד הצעת ועדת הכנסת – 32
נגד - 4
נמנעים - אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא מוועדת החינוך, התרבות והספורט לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
33 בעד - בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת בר-און - ארבעה נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הכנסת אושרה.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
העניין הבא: ביום 26 בינואר 2005 החליטה מליאת הכנסת להעביר את הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון – ערעור לפני בית-המשפט העליון), התשס"ה-2004 - פ/2901 - הצעתו של חבר הכנסת גדעון סער, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש מוועדת הכנסת להעביר את הצעת החוק מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מן הטעם כי סוגיית המבנה של מערכת בתי-המשפט לאור הרפורמה המתגבשת לגבי בית-הדין לעבודה היא מובהקת בטיפולה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, וכל נושא מערכת בתי-המשפט הוא בתחום סמכותה של ועדה זו.
ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה ראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
רבותי, נא להצביע - מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד הצעת ועדת הכנסת - 36
נגד - אין
נמנעים - אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון – ערעור לפני בית-המשפט העליון), התשס"ה-2004, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
37 בעד - בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוני בר-און - אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת ועדת הכנסת אושרה.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
ההודעה האחרונה עניינה החלטה של מליאת הכנסת מיום 17 בינואר 2005 להעביר את הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון – שלט דיגיטלי), התשס"ה-2005 - פ/2496 - של חבר הכנסת רומן ברונפמן, ואת הצעת חוק הרשויות המקומיות (איסור שילוט באמצעות הקרנת סרטים), התשס"ג-2003 - פ/1130 - של חבר הכנסת יגאל יאסינוב, לדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. חברי הכנסת רומן ברונפמן ויגאל יאסינוב ביקשו להעביר את הצעות החוק הנ"ל מוועדת הפנים ואיכות הסביבה לדיון בוועדת הכלכלה, מן הטעם כי הצעת חוק זהה של חברת הכנסת לאה נס נדונה כעת בוועדת הכלכלה וביקשו לאחד את הדיון גם בהצעותיהם. יושבי-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת הכלכלה הסכימו לאיחוד הדיון בהצעות החוק בוועדת הכלכלה.
אם כן, ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות החלטתה ולהעביר את שתי הצעות החוק האמורות מוועדת הפנים ואיכות הסביבה לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתן לקריאה ראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל, אני רוצה להגיד לאדוני, שלאור ההצבעה אתמול, זאת כנראה הפעם האחרונה שאנחנו מעבירים דברים מהסוג הזה בקלות ובשמחה הרבה שאנחנו עושים בוועדת הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. אני חושב שבכלל צריך להיזהר בעניין זה.
חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת ועדת הכנסת – 34
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון – שלט דיגיטלי), התשס"ה-2005, ואת הצעת חוק הרשויות המקומיות (איסור שילוט באמצעות הקרנת סרטים),
התשס"ג-2003, מוועדת הפנים ואיכות הסביבה לוועדת הכלכלה התקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
35 בעד - בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוני בר-און - אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מאוד מודה ליושב-ראש הוועדה.
רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה, אדוני. אחרי שהעברנו את כל הדברים, אולי נשקול להחליף את יושב-ראש ועדת הכלכלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה לא בסמכותנו בשלב זה, בלי שנעלה זאת על סדר-היום.
הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון), התשס"ה-2005
["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 20493.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק קביעת זמן (תיקון). נותרו שני מסתייגים אשר יסיימו את הדיון - חבר הכנסת חיים אורון, ויסיים חבר הכנסת אלי ישי. לרשות כל אחד מהם עומדות חמש דקות. לאחר מכן ישיב יושב-ראש הוועדה, וניגש להצבעות. חבר הכנסת אורון, בבקשה.
חיים אורון (יחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהליך שלא היה ברור לי למה הוא התרחש כך, הבנתי אתמול אחרי ישיבת ועדת הפנים שהדיון על החוק יידחה, ולכן לא הייתי במליאת הכנסת. אבל קראתי את הפרוטוקול של דברי כל הדוברים, ובעיקר את דבריהם של ידידי משינוי. אני מוכרח להגיד, שכאשר קראתי את הפרוטוקול חשתי מה שחשתי לא אחת בחיי הלא-קצרים כאשר לקחתי צעצוע מאחד הילדים שלי והוא נורא כעס עלי על שלקחתי לו את הצעצוע.
היה לכמה חברי כנסת צעצוע שקראו לו שעון קיץ. אפשר היה כל שנה לעשות עליו סיבובים בלי גבול ולקיים על זה דיונים בלי גבול וליצור עימותים עד השמים, כאילו שמערכת היחסים בין חילונים לדתיים במדינת ישראל - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת מלחמת התרבות.
חיים אורון (יחד):
זאת מלחמת התרבות. פתאום לקחו את הצעצוע. אדוני היושב-ראש, איך נלקח הצעצוע? לפני כחודש וחצי עלתה במליאת הכנסת הצעת חוק של חבר הכנסת דוד אזולאי. בהצעת החוק הזאת נאמר – והיתה לכך, חברי הכנסת משינוי, תמיכה מלאה של הקואליציה, אתם כבר הייתם באופוזיציה – ששעון הקיץ יוחל מהיום הראשון של חול המועד פסח ועד שבת שובה אחרי ראש השנה. השנה - 138 ימים. זאת היתה ההצעה.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
לא נכון, זה לא היה מה שהסכמנו עליו.
חיים אורון (יחד):
חברת הכנסת מלי פולישוק, אתם פיתחתם תרבות מאוד ייחודית בכנסת. מה שלא עובר, זה כי לא השגתם רוב. מה שנכשלתם, אחרים אשמים.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
מה זה שייך? הרגע אמרת שאנחנו הסכמנו, אני אומרת שלא הסכמנו.
חיים אורון (יחד):
הפעם אני עם המיקרופון, ולא יעזור לכם. זאת היתה ההצעה של חבר הכנסת אזולאי, יש לי ההעתק שלה בכחול. יושב-ראש הקואליציה, גם הוא עומד פה, גדעון סער, אמר: אנחנו מצביעים על הצעת החוק הזאת, היא מוסכמת עלינו.
אני באתי ממקומי בתוך הישיבה ואמרתי: אפשר להגיע לפשרה. ההתחלה תהיה על-פי הלוח הכללי, הסיום יהיה על-פי הלוח היהודי, והכנסת כולה התאחדה על ההצעה הזאת, לרבות כל חברי שינוי שהיו במליאה. קרה אחר כך אסון נוראי, התברר, ועל זה המאבק הגדול – איך אמר אילן שלגי אתמול במליאת הכנסת: אני רוצה לחזור מהעבודה ולבלות עם ילדי בחודשים ספטמבר ואוקטובר, כאשר יש שעון קיץ. חברי הכנסת, ב-20 השנים הקרובות, ואני לא יודע מה יקרה באלה שאחריהן, הוא יוכל להגיע ב-11 מתוך 20 השנים בחודש אוקטובר ולבלות עם ילדיו לפי שעון הקיץ.
רוני בריזון (שינוי):
לא נכון, ב-2007 וב-2009 - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לא להתווכח עם הנואם, כי הוא מוגבל בזמן.
חיים אורון (יחד):
יש פעמיים, ועל זה היה הוויכוח הגדול בוועדת הפנים, שאם הייתי תומך בזה הייתי חילוני גאה, ואם אני לא תומך בזה אני חילוני מושפל. במה? שבשנים שלאחר שנה מעוברת אנחנו נוותר על ארבעה ימים עד 15 בספטמבר. על זה היה הוויכוח עם פורז. זה מבחן החילוניות.
רשף חן (שינוי):
אני לא יודע למה, אבל כל מה שאמרת פה לא נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רשף חן, אחד מנציגיך יוכל לדבר.
חיים אורון (יחד):
חברי הכנסת, אין לזה ידיים ורגליים. חבר הכנסת רוני בריזון, ידידי, על-פי הטבלה שבידי, ברוב רובן של השנים שעון הקיץ יהיה 180 ויותר ימים, מה שהרבה זמן לא היה במקומותינו.
אני הצעתי את הצעת הפשרה לא בשביל להרוויח שלושה או ארבעה או חמישה ואפילו לא עשרה ימים בשעון קיץ. אני חושב שיש שורה של נושאים מאוד מהותיים, מאוד כואבים, שבהם יש מחלוקת קשה מאוד בין החלק הדתי לחלק החילוני בבית הזה, למשל לגבי פתרון הבעיה של אי-היכולת של למעלה מ-300,000 ישראלים לבוא בברית הנישואין; למשל בשאלות של דמותה של השבת. אנחנו צריכים לחפש את הפינה הזאת? זה מבחן החילוניות. אם לא זה, אז אילן שלגי לא יוכל לחגוג עם נכדיו את הקיץ, ועל זה תבעירו פה תבערה, ועל זה תחממו פה את העניין.
אין משקל לעובדה שהכנסת, עם אנשים חילונים לא פחות מכם, אומרת: קיבלנו פשרה, ולא את המודל שלכם, שיום לפני שפורז מפסיק להיות שר הוא מאריך את שעון הקיץ בחודשיים, אבל דקה אחרי שהוא מפסיק להיות שר זה חוזר אחורנית שלושה חודשים. מחרתיים יהיה אלי ישי שר, הוא יקצר את זה עוד יותר. מצנע יהיה שר, הוא יאריך את זה יותר. זה מה שאתם רוצים? כך זה צריך להתנהל? זאת המלחמה האמיתית? זה הנושא האמיתי? קראתי אתמול שאופיר פינס אמר, שהוויכוח בין הצעת פורז להצעה הזאת הוא 12 ימים ב-20 שנה. על זה מדברים?
אילן שלגי (שינוי):
זה לא נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אורון, אשר סיים שמונה שניות לפני הסוף. יושב-ראש סיעת שינוי, בהתאם למוסכם, אדם אחד שלא דיבר אתמול יכול לדבר. המובחרת היא אראלה גולן, בבקשה.
אראלה גולן (שינוי):
יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני מוכנה מעל במה זו להתחייב, שאם אתה תורם לברית הזוגיות, מהיום אנחנו באים לקראתך בנושא זה.
חיים אורון (יחד):
מנהיג מפלגתך הוריד אותי מעל הדוכן כי הוא אמר שיש לכם הצעה. זה היה לפני חודש וחצי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אורון, רציתי לציין בפניך, שהיו לך עוד שמונה שניות שהיו יכולות להתארך.
חיים אורון (יחד):
אני השלמתי אותן.
אראלה גולן (שינוי):
העיקרון בכל מקרה הוא לא הנושא של 150 יום או לא, אלא נושא יותר עקרוני, כמו ברית הזוגיות.
עניינה של ההסתייגות הזאת להצעת החוק הוא ליצור מצב, שתקופת שעון הקיץ תהיה כמעט לפי תקופת שעון הקיץ באירופה, החל מיום ראשון האחרון בחודש מרס ועד יום ראשון האחרון בחודש אוקטובר, ולא כפי שדובר כאן, באמצע ספטמבר. ההקבלה לארצות אירופה היא פועל יוצא של המיקום הגיאוגרפי של ישראל, והיא תסייע ליחסי התיירות, התעופה, המסחר והכלכלה הענפים כל כך בין ישראל לאירופה. זאת לא סתם גחמה. המועדים האלה מקובלים גם בצפון-אמריקה, ואני חושבת שאין מחלוקת בכלל לגבי היתרונות שיושגו בהצעה הזאת.
יישום שעון הקיץ זוכה לתמיכה רחבה מאוד מצד גופים כלכליים ותעשייתיים, והוא שם דגש ברווחת כל הציבור, גם עלייה בפריון העבודה, גם חיסכון באור ובאנרגיה, בעוד השיקולים של המתנגדים הם מגדריים ופרטיים. מדובר על הפרעות לתפילה – שאני מכבדת מאוד, אבל צריכים לחשוב על זה שזה מגדר מאוד פרטי – ליל הסדר והארכת שעות העבודה של אם מבורכת ילדים.
ביולי 2000 הופיע פול פייגין, סטטיסטיקאי מהטכניון בחיפה, בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה, והציג נתונים שבפירוש מראים שבשנים שבהן הופעל שעון הקיץ, לפחות נושא אחד - תאונות הדרכים, ירדו ב-300 תאונות בשנה. בני-אדם פועלים באופן יעיל יותר בשעות היום, ויש גם הוכחות רפואיות לכך שאנשים נוטים לפתח דיכאונות בזמן חושך.
אנחנו מציעים ששעון הקיץ יתחיל - - -
יעקב מרגי (ש"ס):
אולי נבטל את החושך בכלל.
אראלה גולן (שינוי):
נחמד מאוד, אם אתה יכול – תאמין לי שכולם ישמחו. אנחנו מציעים שבשלוש השנים הקרובות יחל שעון הקיץ בישראל ביום שישי האחרון של חודש מרס, שהוא הלילה של יום חמישי, ויסתיים ביום שישי האחרון של חודש אוקטובר. אני מניחה שכבר דובר על זה שהמעבר יהיה בשעה 02:00, על מנת למנוע את זה שהתאריך משתנה בחצות, ואז יש בעיות של שיבוש המראות ונחיתות.
קיימת טענה בציבור, שהסיפור הוא בעיקר בגלל צום יום הכיפורים. הרי כולנו יודעים שצום – וגם דיברתי עם ידידי שיושבים על-ידי על הנושא של הצום, ואני גם צמה בעצמי - מתחיל בחשכה ונגמר בחשכה. יש לנו את היהדות, ברוך השם, כבר אלפי שנים, שעון יש לנו רק כמה מאות שנים. למה אני צריכה לדעת בדיוק באיזו שעה מתחיל הצום? זאת אומרת, שאם הגבאים יעירו לתפילה קצת יותר מאוחר, לא יהיו שעות ערות בזמן הצום יותר ארוכות ממה שהיו קודם. הצום עצמו, לכל הדעות, נמשך 25 שעות, לא יותר. האפשרות היא פשוט, בימים שזה קורה, פעם בכמה שנים, שהתפילה תתחיל קצת קודם.
כמו שסיפרתי לכם, בדקתי בפרקי הלכות גדולות, סימן י"ג, הלכות יום הכיפורים, נאמר שם: "ועיניתם את נפשותיכם" על מנת לכפר על החטאים, אז גם אם צמים או מרגישים את הצום עוד שעה אחת נוספת, זה בשביל שכולנו נכפר על החטאים שלנו.
משולם נהרי (ש"ס):
תשכנעי את החברים שלך שהלכות גדולות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נהרי, כל מי שיש לו חיוב אחרי הדברים שלה אומר קדיש דרבנן.
אראלה גולן (שינוי):
החוק הזה של קביעת מועדי השעון נחקק בשנות ה-90, ביוזמת אברהם פורז ועל דעתו של אריה דרעי, שהיה אז שר הפנים. נקבע שהוא ייעשה בתיאום עם ועדת הפנים והשר; בשעתו, בהסכמה בין חבר הכנסת פורז לבין חברי הכנסת אזולאי וליצמן, כששר הפנים היה מר שרנסקי. אני מבקשת להגיע להסכמה, כמו שפורז הגיע לאחרונה עם חבר הכנסת יורי שטרן, שהחוק יהיה כפי שאנחנו מבקשים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת אראלה גולן. אחרון מנמקי ההסתייגות, הרב אלי ישי, ראש תנועת ש"ס - בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אני אחרון.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב, הוא אחרון. יש לך זכות בכל מקרה להיות אחרון, למעט אם ראש תנועתך הוא האחרון.
אליהו ישי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה מלים. ראשית, אני מאוד שמח על ההסכמה הרחבה פה. בניגוד לכל הברבורים ולכל ההשמצות של שינוי, שהם בעצם מחוץ לקונסנזוס היום, מאז ומתמיד ש"ס בעד שעון קיץ. גם כשהייתי שר הפנים תמכתי בשעון קיץ, ואני בעד ששעון הקיץ יהיה ארוך, יותר ארוך. כל חטאנו ופשענו הוא, שרוב העם היהודי, רובו ככולו, צם ביום כיפור, ואנחנו רוצים להגיע לתאריך, שלפני יום כיפור יהיה יותר קל לקשישים, לחולים, לבנות 12, לבני 13, לילדים שצמים. מה קרה? זה החטא שלנו כיהודים במדינת היהודים. אני מאוד שמח שהגענו להבנות, משום שאנחנו באמת בעד שעון קיץ, הוא מתחיל הרבה יותר מוקדם.
אני רוצה להודות באופן אישי לידידי חבר הכנסת חיים אורון, ג'ומס. נתת פה את הדוגמה הכי נפלאה, של צעצוע שאתה לוקח מילד. זה מה שקרה פה, הצעצוע להכפיש, לתקוף, להכניס שנאה בעם ישראל – זה מה שמעניין את שינוי.
גדעון סער (הליכוד):
לפלג.
אליהו ישי (ש"ס):
לפלג, לסכסך, לגרום לקרעים בעם – זה מה שמעניין אותם. אפילו אם נביא את אותו חוק של פורז, הם יצביעו נגד, כי זה המשחק. לקחו להם את הצעצוע, לקחו להם את הבובה, מה תעשה?
אני מודה באופן אישי לך, ג'ומס, על הענייניות. גילית באמת הגינות, ואני חושב שיש פה הישג גדול לכולם. זאת הסכמה רחבה של הליכוד, העבודה – כל הבית, כמובן להוציא את שינוי מהקונסנזוס באופן קבוע, שכל מגמתם היא שנאה וקרע בעם. אני רוצה שוב להודות גם לחבר הכנסת אזולאי - שלא מרגיש טוב והוא איננו פה, שתהיה לו רפואה שלמה – שקידם את החוק, לחבר הכנסת אפללו, לחברי הוועדה, ליושב-ראש הוועדה, לצוות ועדת הפנים, לכל עובדי הוועדה.
אני מאוד שמח שבסוף, ברוך השם, מעבירים הצעת חוק להרבה שנים, אני מקווה לדורות, כך שכל עם ישראל ייהנה מזה, אפילו מצביעי שינוי ייהנו מאוד מהצעת החוק הזאת. חיים אורון, אתה מייצג את רוב אנשי שינוי בשכל הישר שלך בהשוואה אליהם. כולם שם ייהנו, אף שחברי הכנסת משינוי יצביעו נגד.
גדעון סער (הליכוד):
חבר הכנסת ישי, תגיד "מצביעי שינוי לשעבר", כי אתה לא יכול לדעת איך יצביעו בבחירות הבאות.
אליהו ישי (ש"ס):
אני מקבל את ההערה, מצביעי שינוי לשעבר. מי שמייצג אותם פה זה רוב הבית, חלקם יבואו אליכם, חלקם ילכו ליחד, חלקם ילכו לעבודה. אפילו חלק גדול באים היום לש"ס, אני שומע אותם: טעינו שהצבענו שינוי, אנחנו באים אליכם, לש"ס. לא האמנו שהם יורידו אותנו, כשכבות ביניים, אל מתחת לקו העוני. גם זה קורה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ישי, במקום שחוזרים בתשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים.
אליהו ישי (ש"ס):
נכון, אני מקבל את כל מצביעי שינוי בחזרה לש"ס, שיחזירו עטרה ליושנה. במקום שבעלי תשובה עומדים - אתה צודק – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. אני רוצה שוב להודות לכולם. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. האם יושב-ראש ועדת הפנים רוצה להשיב למסתייגים? בבקשה, ישיב יושב-ראש ועדת הפנים גאלב מג'אדלה.
גאלב מג'אדלה (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב לחברים ולומר גם למסתייגים: ותיקים ממני בכנסת אמרו לי, שזו הפעם הראשונה שמגיעים להסכמה בנושא שעון הקיץ, הסכמה כה רחבה ולשנים ארוכות. על זה אני חושב שצריך לברך את מציעי ההצעה, חברי הכנסת אפללו ואזולאי, ואני שמח שהצטרפו אליה מכל סיעות הבית, מלבד סיעת שינוי. תרמו להסכמה הזאת חבר הכנסת חיים אורון ושר הפנים, שנתן את הסכמתו שיגיעו להסכמה וויתר על סמכותו לקבוע בעניין.
על כן, אני שמח שהצעת החוק נותנת תשובה בנושא שעון הקיץ לשנים ארוכות, וגם נותנת בין 175 ל-185 ימים, דבר שלא היה בעבר. לכן, אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק כפי שהוכנה על-ידי ועדת הפנים ואיכות הסביבה, וכפי שהגענו להסכמה כה רחבה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, לפני שניגש להצבעות על ההסתייגויות ועל סעיפי החוק, אני מודיע כאן, שסעיף 5 בסדר-היום יקדם לסעיפים 3 ו-4, כי רבים מחברי הכנסת רוצים להצביע עליו. שם אנחנו מבקשים במוסכם להסיר מסדר-היום דברים שנס ליחם, והם נתקבלו על-ידי החלטת הכנסת כדי להעלותם על סדר-היום. בין הנושאים העומדים על סדר-היום עדיין יש, למשל, פגישת רייגן עם שמיר. אלה כל מיני הצעות שנס ליחן. ויש כמובן כמה הצעות שלא מסכימים להסירן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
למשל פגישת עבדאללה וגולדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בפגישת עבדאללה וגולדה כבר דנו.
רבותי חברי הכנסת, לכן אנחנו נקדים את הדיון בסעיף 5, בהסכמת החברים, כי אין כאן עניין פוליטי או עניין שיש בו מחלוקת. בסך הכול, כל מי שיסתייג וירצה להשאיר סעיף על סדר-היום, לא נתנגד לכך. זו זכותם של חברי הכנסת. אני רק חושב שיש דברים שנס ליחם. רצוי שנצביע קודם כול על הדברים שכולנו מסכימים לגביהם.
רבותי, אנחנו נמצאים כרגע בדיון על הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון), התשס"ה-2005. לשם החוק יש הסתייגות של חבר הכנסת גפני. האם אדוני מבקש להצביע?
משה גפני (דגל התורה):
להסיר.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אני תיכף אחזור לשם החוק.
לסעיף 1 – הסתייגות של חברי הכנסת ברכה, מח'ול וטיבי.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
מסירים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת פורז, דורון, אראלה גולן, בריזון וחן – אתם מבקשים להצביע.
ובכן, אנחנו מצביעים על שם החוק בלבד כהצעת הוועדה. נא להצביע - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק – 39
נגד – 9
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, למה להתווכח בזמן ההצבעה? רבותי חברי הכנסת, בשביל זה יש הכרעה, בשביל לסיים את הוויכוח.
39 בעד, תשעה נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק אושר כהצעת הוועדה.
לסעיף 1 יש לנו ההסתייגויות של קבוצת פורז, דורון, גולן, בריזון, חן ושלגי. אני מצביע על ההצעה הזאת, הסתייגות שינוי. מי בעד ההסתייגות ומי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות - 9
נגד - 36
נמנעים - 2
ההסתייגות של חברי הכנסת אברהם פורז, חמי דורון, אראלה גולן,
רוני בריזון, רשף חן ואילן שלגי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תשעה בעד, 36 נגד ושני נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
חברי הכנסת עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא, חיים אורון, דוד אזולאי ואליהו ישי, האם אתם מבקשים להצביע על ההצעה?
עזמי בשארה (בל"ד):
אני מסיר.
אליהו ישי (ש"ס):
אני מסיר.
היו"ר ראובן ריבלין:
מסירים.
האם יש מישהו שלא קראתי בשמו והוא מבקש להצביע? אין. ובכן, אין לנו יותר הסתייגויות לסעיף 1.
לכן, נעבור להצביע על סעיף 1 כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 7
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 40
נגד – 9
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
40 בעד, תשעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על חוק קביעת הזמן (תיקון), התשס"ה-2005. נא להצביע בקריאה שלישית - מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 40
נגד – 9
נמנעים – אין
חוק קביעת הזמן (תיקון), התשס"ה-2005, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד - 40, נגד - 9, אין נמנעים. אני קובע שחוק קביעת הזמן (תיקון), התשס"ה-2005, עבר בקריאה שלישית וייכנס על תיקונו לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת יושב-ראש הכנסת והסגנים להסיר מסדר-היום נושאים
הכלולים בו במשך ארבעה חודשים ויותר ועילתם בטלה
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אני עובר לסעיף 5 בסדר-היום. אחר כך נחזור לסעיפים 3 ו-4.
ההודעה שאני מוסר: חברי הכנסת, לפני שנעבור לסעיף הבא אני רוצה להזכירכם, שעל-פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, רשאים יושב-ראש הכנסת והסגנים להסיר מסדר-יומה של הכנסת נושאים הכלולים בו במשך ארבעה חודשים ויותר, אם סבורים הם כי בטלה עילתם. ואכן ביום ה' באדר א' התשס"ה, 14 בפברואר 2005 למניינם, החליטו יושב-ראש הכנסת והסגנים להסיר מסדר-יומה של הכנסת 57 נושאים. הרשימה הונחה לעיונכם על שולחן הכנסת לפני שבוע, ולנוחיותכם היא מונחת שוב על השולחנות.
נצביע תחילה על הנושאים שיש הסכמה על הסרתם. אחר כך נאפשר למסתייגים לנמק בקצרה את השגותיהם על כמה הצעות, ומייד לאחר מכן נצביע גם עליהן, אם כי בהחלט יכול להיות שמי שמערער – אנחנו נסכים לקבל את ערעורו אפילו בלי הצבעה.
לגבי הדברים שאין בהם התנגדות, אלה נושאים לדיון בעקבות הצעות לסדר-היום, נושאים שאין התנגדות להסרתם, שמספרם מ-1 ועד 48 ועד בכלל. הנושאים הם: דחיית נסיעתו של ראש הממשלה אריאל שרון לפגישה עם נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש - של חברי הכנסת חיים אורון, גדעון סער ואברהם שוחט; ניסיון ההתנקשות בחייו של עבד-אלעזיז רנתיסי - של חברי הכנסת אחמד טיבי, חיים אורון, ג'מאל זחאלקה וגלעד ארדן; הדוח התקופתי של ועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות - של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; התבטאות גורמים שונים ביש"ע כלפי כוחות הביטחון בנושא המאחזים ובנושא הטרנספר - של חברי הכנסת זהבה גלאון, עזמי בשארה ואילן שלגי; הישגים נמוכים של תלמידים ישראלים והתייקרות מחירי בחינות הבגרות - של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חיים כץ, דוד טל, רשף חן ואתי לבני; השרפה ב"בית מרכזים" בתל-אביב - של חברי הכנסת דוד אזולאי, גילה פינקלשטיין, רן כהן, משה גפני ומשה כחלון; המועצה הדתית בערד ועדות הרב כי הגיע לסף רעב - של חבר הכנסת יצחק כהן; התהליך המדיני והפרסומים על נכונות סוריה להמשך המשא-ומתן - של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הכנסת מצדיעה למערך המילואים - של חבר הכנסת אורי אריאל; התנהלות ראש הממשלה בזירה המדינית-הביטחונית-הכלכלית ובנושא טוהר המידות – של חבר הכנסת יוסי שריד; עשור להסכמי אוסלו – של חבר הכנסת יולי-יואל אדלשטיין; החלטת הממשלה לגרש את יושב-ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת - של חבר הכנסת מוחמד ברכה; החלטת הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני – של חבר הכנסת רן כהן; הפיגוע הרצחני במסעדת "מקסים" בחיפה – של חבר הכנסת רשף חן; פעולת צה"ל בסוריה וההסלמה בגבול הצפון - של חבר הכנסת אבשלום וילן; תוכנית הממשלה להקים "מינהלת אכיפת חוקי התכנון והבנייה" – של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; דברי יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות במועצת אירופה נגד החינוך התורני – של חבר הכנסת יצחק כהן; גילויים חדשים בדבר התנהגותו של ניצב שחר איילון במהלך פינוי חוות-גלעד – של חבר הכנסת שאול יהלום; החובות של הרשות הפלסטינית לישראל מול הבזבוזים של סוהא ערפאת – של חברת הכנסת רוחמה אברהם; סקר מכון "סמית" שלפיו אחד מכל חמישה ישראלים מעוניין לרדת מן הארץ – של חברת הכנסת לאה נס; תפיסת סדאם חוסיין וההשלכות האזוריות – של חברי הכנסת מגלי והבה, דני יתום, יאיר פרץ, חמי דורון, עבד-אלמאלכ דהאמשה, רן כהן וישראל אייכלר; סירובם של אנשי מילואים מסיירת מטכ"ל לשרת בשטחים – של חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה, יורי שטרן, איוב קרא וחמי דורון; חוות דעת שר הפנים לבג"ץ בעניין הגיור הרפורמי בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה – של חבר הכנסת אלי ישי; דברי השר אהוד אולמרט על נסיגה חד-צדדית – של חברי הכנסת טלב אלסאנע, מוחמד ברכה, שאול יהלום, חיים אורון, נסים זאב, עמיר פרץ, מל פולישוק-בלוך, אורי אריאל, עזמי בשארה, אברהם שוחט ומאיר פרוש; רעידת האדמה באירן – של חברי הכנסת טלב אלסאנע ולאה נס; הפיגוע בירושלים – של חברי הכנסת נסים זאב, ניסן סלומינסקי, רוחמה אברהם, דוד טל ומשה גפני; סיום הדיון על התקציב – של חבר הכנסת אבשלום וילן; תקציב הביטחון – של חבר הכנסת אברהם בייגה שוחט; הפיגוע הרצחני בקו 14א בירושלים – של חברי הכנסת אברהם הירשזון, גילה פינקלשטיין, נסים זאב ועבד-אלמאלכ דהאמשה; עיצומי התלמידים בעקבות ביטול הפעילויות החוץ-בית-ספריות – של חברי הכנסת גילה גמליאל, יעקב מרגי ואורי אריאל; ההסכם בין פרקליטות המדינה לאלחנן טננבאום – של חברי הכנסת גילה פינקלשטיין, אליעזר כהן וחמי דורון; דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי נגד גישת האוצר הפוגעת בביטחונם הסוציאלי של אזרחים – של חברי הכנסת יצחק כהן ועזמי בשארה; ביטול פגישת שרון--אבו-עלא – של חברי הכנסת אחמד טיבי וזהבה גלאון; התבטאותו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק על אודות ביקורת המפלגות הדתיות עליו – של חבר הכנסת אברהם רביץ; ההפגנה במוצאי שבת בכיכר רבין – של חברי הכנסת עזמי בשארה, נסים זאב, אתי לבני, מיכאל מלכיאור, מאיר פרוש וניסן סלומינסקי; העברתו של מנהל מינהל האוכלוסין מתפקידו – של חברי הכנסת משה גפני ויצחק כהן; פיטורי שרי האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו על-ידי ראש הממשלה – של חברי הכנסת חמי דורון, שאול יהלום, אורי אריאל ומשה גפני; הסקר באוניברסיטת חיפה לגבי ערביי ישראל – של חברי הכנסת גילה גמליאל, דוד אזולאי, עזמי בשארה וטלב אלסאנע; הוויכוח בין המשטרה לצבא לגבי פינוי המתנחלים – של חברי הכנסת אתי לבני, גילה פינקלשטיין, זהבה גלאון, יולי-יואל אדלשטיין, צבי הנדל ומשה גפני; אם ותינוקה הותקפו בפריס כיוון שנחשדו כיהודים – של חבר הכנסת אילן שלגי; הכניסה לתוקף של הקיצוץ בקצבאות הילדים – של חברי הכנסת עסאם מח'ול, יאיר פרץ, לאה נס וואסל טאהא; דברי דב וייסגלס בנושא תוכנית ההתנתקות בריאיון לעיתון "הארץ" – של חברי הכנסת מוחמד ברכה, מגלי והבה, אתי לבני, ג'מאל זחאלקה ונסים זאב; ציון שישים שנה לניצחון על הנאצים כאירוע ממלכתי – של חבר הכנסת יורי שטרן; עלייה של 20% במספר המפונים מבתיהם בשל אי-תשלום משכנתה – של חבר הכנסת משה כחלון; כוונת ה"חמאס" לקיים "הודנה" – של חברי הכנסת עסאם מח'ול ועזמי בשארה.
רבותי חברי הכנסת, אני מבקש את הצבעתכם. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. אלה דברים שלא היו עליהם ערעורים.
הצבעה מס' 9
בעד הצעת יושב-ראש הכנסת והסגנים – 34
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת יושב-ראש הכנסת והסגנים נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. 34 בעד להסיר, אחד מתנגד להסיר, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 1-48 הוסרו מסדר-היום.
עכשיו יש לנו רשימת המתנגדים להסרה. הצעה של חבר הכנסת עסאם מח'ול: דוח המכון הישראלי לדמוקרטיה על מצב הדמוקרטיה. אדוני עומד על כך? אני חושב שאין מניעה שנדון על כך. הצעה של חבר הכנסת עזמי בשארה: כינון חוקה בישראל. אומנם דנו בזה פעמים מספר. אדוני רוצה שנדון עוד פעם? אני חושב שאין מניעה לדון על כך, שכן לא נס ליחה של ההצעה. חבר הכנסת מוחמד ברכה מתנגד להסרה של הנושא חשיפת התארגנות טרור יהודית. הדברים האלה הרי חוזרים ועולים כל הזמן. אדוני מבקש לדון בזה? אני לא רואה שום מקום להתנגד לכך. לא נס ליחה של ההצעה, אין בעיה.
גדעון סער (הליכוד):
איזה התארגנות בדיוק לא נס ליחה?
היו"ר ראובן ריבלין:
יש התארגנויות כל הזמן. השב"כ מתריס על התארגנויות. אדוני שואל גם את ראש השב"כ בעניינים אלה. היו התארגנויות כאלה עם "שמפניה", היו התארגנויות כאלה עם אחרים, אבל היו התארגנויות. חבר הכנסת ברכה רוצה לדון בזה, והכנסת אישרה. אין אני רואה מקום להתנגד. לא נס ליחה של ההצעה.
חשבתי שהדברים עולים על סדר-היום חדשים לבקרים בצורה הרבה יותר - - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
האיומים החוזרים ונשנים על נבחרי ציבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם לא אישרנו את זה השבוע? אישרנו. הרי אישרנו את ההצעה שאדוני יעלה ביום רביעי. אז זה עוד דבר. אבל אני לא רואה מקום להתווכח עם חברים.
הצעת חבר הכנסת אריה אלדד: הפיגוע הרצחני בנמל אשדוד. אדוני, לצערי הרב מאז היו לנו עוד פיגועים רצחניים. האם אדוני מבקש בכל זאת שעניין זה יישאר על סדר-היום?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לי שום בעיה. נושא פעולות הטרור בישראל הוא, לצערנו הרב, לא נושא היסטורי, זה נושא שהוא בחיי היום-יום שלנו.
חבר הכנסת אריה אלדד מבקש לדון בנושא האירועים האחרונים ברצועת-עזה והשלכותיהם. השאלה על אילו אירועים הוא מדבר, כי השבוע למשל העלינו על סדר-היום דברים שאדוני הציע ואושרו על-ידי המליאה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני מציע שהנושא - - - יהיה הנושא הקבוע.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני, אני אעלה את זה פעם אחת. אחרי זה הוא כבר לא יהיה קבוע, כי הוא יוּרד. אני מציע לאדוני לוותר על זה. הלוואי שאדוני יוותר ולא נחזור אליו.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני לא מוותר.
היו"ר ראובן ריבלין:
איך שאדוני רוצה. אני לא אתווכח.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
לא מוותר.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אריה אלדד מתנגד להסרת הדיון בנושא הכוונה לסגור את מפעלי התעשייה בארז. אני משאיר את הנושא. אין בעיה. הוא רוצה לדון בשאלה למה סגרו את המפעלים. חבר הכנסת אלדד מתנגד להסרת נושא הפרסומים החדשים על מותו של מדחת יוסף. נדמה לי שוועדת החוץ והביטחון דנה בזה לאחר מכן. למה לנו לדון בזה הפעם? אדוני רוצה לדון בזה גם כאן?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
על ההצעה הזאת, להשאיר את נושא הפרסומים על מותו של מדחת יוסף, אני אצביע.
גדעון סער (הליכוד):
אני מציע להשאיר. אם היינו הולכים בדרך של הצבעות, אז היה צריך להצביע על הכול.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, אין לי בעיה, אני מסכים. האם יש מישהו שרוצה לקיים הצבעה? אם מישהו מחברי הכנסת רוצה הצבעה, אני אקיים הצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבקש הצבעה על כל סעיף. יש דברים שאני מסכים להם ויש דברים שאני לא מסכים להם.
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי. בסטטיסטיקה לאדוני יהיו הרבה הצבעות היום, בסדר.
הצעת חבר הכנסת אריה אלדד: ירי ה"קסאם" על שדרות. אדוני מבקש גם על נושא זה לקיים דיון, אחרי שקיימנו כבר ישיבה מיוחדת של הכנסת בשדרות? טוב.
רבותי חברי הכנסת, אני מציע שנשאיר את כל אותם ערעורים על סדר-היום של הכנסת, כי אינני נוהג להוריד מסדר-היום דבר שחבר כנסת רוצה לקבל עליו את יומו. האם אתם מקבלים את הצעתי בשם הנשיאות, להשאיר את כל הדברים האלה על סדר-היום?
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה אחד-אחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אתה רוצה אחד-אחד? אני עושה הצבעה, לא צריך אחד-אחד. אני אומר להשאיר את כולם.
גדעון סער (הליכוד):
להשאיר את כל שבעת הנושאים?
היו"ר ראובן ריבלין:
כן. למה להתווכח? חברים רוצים, נשאיר. הראשון היה בהסכמה, לא ערערו. אלה שמערערים, נשאיר. אם אנחנו מסכימים, נצביע בעד, ואם לא, אנחנו נתחיל להצביע אחד-אחד.
מי שבעד להשאיר את כל רשימת המתנגדים בלי שהם יצטרכו לנמק - יצביע. מי שנגד, יצביע נגד.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה – 12
נגד – 3
נמנעים – 5
ההצעה נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
12 בעד, שלושה נגד וחמישה נמנעים. אני קובע שכל הערעורים התקבלו על-ידי המליאה, והנושאים יושארו על סדר-היום. חברי הכנסת, אני מאוד מודה לכם.
הצעה לסדר-היום
השלכות דוח-דברת על החינוך הערבי
היו"ר ראובן ריבלין:
אנו עוברים לסעיף 3, הצעה לסדר-היום מס' 6014 בנושא: השלכות דוח-דברת על החינוך הערבי. האם סגן השרה נמצא פה? סגן השרה נמצא פה. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כמה שבועות ביקרתי בצפון-אירלנד. הדבר הראשון שעשיתי לאחר שירדתי מהמטוס ופגשתי את האנשים שקיבלו את פני שם היה לשאול אותם על מצב החינוך אצלם, מצב החינוך של המיעוט הקתולי, יש אומרים הרפובליקני, בצפון-אירלנד. אנחנו יודעים שזה מיעוט שהיה מיעוט מדוכא, מנושל, עני, מוזנח, ושמצבו הסוציו-אקונומי היה בכי רע. לאחר שעתיים של הסברים, השורה התחתונה היתה, שהקתולים - ואת זה אמרו אנשי ה"שין פיין", אז אי-אפשר לחשוד בעמדתם כלפי המדיניות הבריטית במחוז צפון-אירלנד - זוכים לשוויון מלא בעניין החינוך, בתקצוב ובהישגים. הם אף אמרו שההישגים שלהם היום יותר גבוהים מאלה של הלויאליסטים, של הרוב הפרוטסטנטי.
המצב לא היה כך, הם הסבירו לי, לפני שנת 1998, אך מאז שנחתם הסכם Good Friday הוכנה ויושמה תוכנית לשוויון בחינוך, והיא הניבה תוצאות ברורות וחד-משמעיות. את זה רואים. אני ביקרתי בבתי-ספר, באוניברסיטאות ובמכללות שם.
המסקנה שאני רוצה להסיק מהעניין הזה ולהשליך לכאן היא שזה לא גורלו של מיעוט לאומי להיות במצב של חוסר שוויון. הפערים הם לא כמו הגשם. זה לא משהו שאין לבני אדם שליטה עליו. כלומר, יכול להיות מצב, ואפשרי מצב, שבו יהיה שוויון דווקא במערכת החינוך. יותר קל, אדוני סגן השרה, להגיע לשוויון בעניין הזה, כי זה נושא שנמצא בשליטה. זה תלוי בעיקר במדיניות הממשלתית. זה הגורם המכריע בנושא הזה. זה שזה אפשרי, זה ברור. הדוגמה הצפון-אירלנדית היא דוגמה אחת, אבל יש דוגמאות רבות. יש מיעוטים בעולם שמצבם בחינוך טוב יותר משל כלל האוכלוסייה. מה שאנחנו מבקשים כאן כאוכלוסייה ערבית זה שוויון. אנחנו לא רוצים להיות יותר שווים, אבל לא נסכים שנהיה פחות שווים.
המסקנה השנייה, והיא לא פחות חשובה, היא שאת יעד השוויון אפשר להשיג בתוך תקופה קצרה יחסית. זה לא עניין של עשרות שנים. יש דוגמאות בעולם של העלאת רמת החינוך וסגירת פערים בתוך תקופה קצרה יחסית. צפון-אירלנד היא דוגמה לסגירת פערים בחינוך. יכול להיות שדברים אחרים לוקחים יותר זמן, אבל בתחום החינוך יש בעולם ניסיונות למכביר, איך אפשר לשפר במהירות, בתוך שנים מעטות, את רמת החינוך ואת השוויון בחינוך.
לכן, כאשר מדובר בהשלכות דוח-דברת על החינוך הערבי, אנחנו נבחן אם הדוח הזה מקדם את המטרה של העלאת רמת החינוך, של שוויון החינוך בתוך תקופה קצרה. כלומר, לא נשאיר את זה פתוח לעשרות שנים קדימה. לצערי, גברתי היושבת-ראש ואדוני סגן השרה, אנחנו לא רואים את זה בדוח-דברת. בדוח-דברת אומנם יש צעדים קדימה, אך יש גם הרבה צעדים אחורה.
אני רוצה לגעת כאן בשני עניינים עיקריים. יש עניינים למכביר, אבל אני בחרתי בשני נושאים. האחד, יום חינוך ארוך. מה אומר הדוח? בתי-ספר במגזר הערבי אינם מוכנים מבחינת התשתיות ליום חינוך ארוך. במצבם הנוכחי הם לא מתאימים ולא מוכנים ליום חינוך ארוך.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
מוכנים ולא ערוכים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מוכנים ולא ערוכים. כלומר, לא מוכנים מבחינת תשתיות. נכונות יש ומוכנות אין. בתי-הספר היום גם לא ערוכים ליום לימודים קצר. בבתי-הספר הערביים אפשר בקושי להעביר יום חינוך קצר, שלא לדבר על יום חינוך ארוך.
יכול לקרות אחד מהשניים: או שיבוא משרד החינוך ויגיד שהתשתיות לא מוכנות והוא לא מיישם יום חינוך ארוך; לחלופין, הוא יגיד שיום חינוך ארוך הוא חשוב, והוא יישם אותו בכל מקרה. בשני המקרים האלה התוצאה תהיה בומרנג. אם על-פי המצב הנוכחי יישמו יום חינוך ארוך, התלמידים והמורים ישנאו את הדבר הזה. הם לא יסבלו אותו. זה יגרום לריב ומדון בין התלמידים. לא יהיה להם מה לעשות. השעות הנוספות יהיו סיוט ולא מנוף לשינוי ברמת החינוך.
בבתי-הספר הערביים, אדוני סגן השרה, על-פי משרד החינוך, יש מחסור של 1,023 כיתות בעדיפות א', 527 כיתות בעדיפות ב'. 1,550 כיתות לימוד חסרות היום, בלי הגידול הטבעי ומה שצריך להוסיף לו. בבתי-הספר הערביים, רובם ככולם, אין אולמות ספורט, אין פינות אמנות, חדרי מוזיקה. איפה יאכלו התלמידים במפעל ההזנה? האם הם יאכלו בכיתות שלהם והפסולת תתפזר לכל עבר בבית-הספר ויהיו שם חולדות ועכברים ומצב בריאותי קשה? האם בתי-הספר מוכנים גם מבחינה תברואית לעניין הזה? אני אומר לך: לא מוכנים. אנחנו רוצים יום חינוך ארוך, אבל במצב הנוכחי אין. חוץ מזה שלא ראינו איזה מתווה לתוכניות, להכנת המורים, להכנת תוכניות ליום חינוך ארוך - את זה לא ראינו.
הבעיה יותר חמורה, כי יש המלצות בדוח. נכון, יש המלצות בדוח שמדברות על כך שצריך לשפר. יש הודאה במצב התשתיות במגזר הערבי והמלצה לשפר ולשנות ולהגיע לשוויון בנושא הזה, אבל אין מתווה תקציבי. זו המלצה יתומה, לא מתוקצבת. אפילו לא היתה מחוץ לדוח איזו תוכנית ממשלתית, תוכנית חומש לפתור את הבעיה הזאת.
יום החינוך הארוך, שרצינו שיהיה ברכה, הופך לקללה. כל המחנכים שדיברתי אתם, הורים, תלמידים, זו היתה דאגתם העיקרית מיום חינוך ארוך. המגזר הערבי רוצה יום חינוך ארוך.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת זחאלקה, אבקש לסיים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני קורא למשרד החינוך להכין תוכנית שתביא את בתי-הספר הערביים בשנה-שנתיים הקרובות לתנאי מינימום ליישום יום חינוך ארוך. אני קורא להכין תוכנית לשוויון, תלכו ללמוד בעולם איך עושים את זה. אתם רוצים, אנחנו נשיג לכם תוכנית כזאת. אפשר להגיע לשוויון בחינוך, זה לא בשמים, צריך רק רצון והחלטה פוליטית.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לסיום, גברתי היושבת-ראש, כל העניין הזה, שבאים לעשות מהפכה בחינוך בלי תקצוב נוסף של החינוך, זאת עבודה בעיניים, כי זו מהפכה בחינם, ואת זה אי-אפשר לעשות. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. ישיב סגן שרת החינוך.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 8), התשס"ה-2005.
לקריאה ראשונה, מטעם חברי הכנסת: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 39) (זימון לוועדה של נושא משרה או ממלא תפקיד), והצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (תיקון) (תשלום בשל מסירת ספרים לכנסת), התשס"ה-2005, יוזמת ועדת הכנסת; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 53) (איסור שימוש לרעה בציון דרגה, תפקיד ושם יחידה), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת אהוד רצאבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטיחות במקומות ציבוריים (תיקון מס' 3) (החמרת ענישה באירועי ספורט), התשס"ה-2005, של חבר הכנסת אבשלום וילן.
מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: יישום חוק הפיקדון לאור הפרסומים על אודות ביצוע לא תקין של החוק. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה.
הצעה לסדר-היום
השלכות דוח-דברת על החינוך הערבי
היו"ר קולט אביטל:
אדוני סגן השרה, בבקשה.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני מאוד שמח לענות על השאלה החשובה הזאת של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ההצעה הרגילה לסדר-היום. אני שמח כי אני חושב, מתוך היכרות מעמיקה עם דוח ועדת-דברת, שלפחות צריך להגיד שהתוכנית הלאומית לחינוך אכן מניחה את היסוד לשוויון מוחלט בחינוך בישראל בכלל, ובמיוחד עבור המגזר הערבי, אחרי מה שאכן נכון ציינת - הזנחה משוועת, איומה ביותר, שהיתה במשך שנים, וההזנחה הזאת הלכה וגברה.
אם יש דבר אחד מאוד מאוד ברור באתוס של דברת, זה הצמצום למינימום, ובסופו של דבר העלמת הפערים בין המגזר היהודי והערבי בתחומים שונים, וזה כולל: בינוי ותשתיות פיזיות, תוכניות לימודים וחומרי למידה, הישגים חינוכיים, שיעורי למידה, שיעור התלמידים המסיימים י"ב כיתות, שיעור הניגשים לבחינות בגרות, שיעור הזכאים לתעודות בגרות, הרמה הממוצעת של ציוני הבגרות והאפשרות להיכנס למוסדות להשכלה גבוהה.
יש גם המלצה חד-משמעית בנושא של מינוי בעלי תפקידים ערבים במערכת החינוך, לתפקידים הבכירים, שהשפעתם כללית, ולא בהכרח לתפקידים סקטוריאליים בתחום החברה הערבית.
לצורך סגירת הפערים ויצירת שוויון הזדמנויות אמיתי למגזר הערבי הדוח ממליץ על שורת צעדים מעשיים, ואני אציין פה כמה מהם:
יישום של תקציב דיפרנציאלי, על-פי סולמות תקציב שוויוניים לכלל החינוך הציבורי, שזה ודאי וודאי יביא ממש מהפכה בחינוך הערבי.
פעולות לסגירת הפערים בין יהודים לערבים בתחום הבינוי והתשתיות הפיזיות - כל הנושא של מחסור בכיתות, פערים במתקנים, אולמות ספורט, ספריות, מעבדות, אתה ציינת עוד כמה דברים – ולסגור בהקדם את הפער בתוכניות לימודים עדכניות ובחומרי למידה עדכניים, לרבות ספרי לימוד, בין השאר בנושאי הוראת השפה הערבית, הוראת השפה העברית, מורשת ודת לאוכלוסייה הערבית וגם היסטוריה.
שילוב בעלי תפקידים ערבים במשרד החינוך ובמינהלי החינוך האזוריים לתפקידים כלליים - שוב, לא בהכרח בתפקידים סקטוריאליים - לרבות באמצעות העדפה מתקנת.
יש המלצה חד-משמעית וברורה: לפתח שיטות פדגוגיות לחיזוק ההוראה של השפה הערבית. לצורך כך מומלץ גם על הקמת מרכז לחקר הוראת השפה הערבית על-ידי משרד החינוך, שבראשו יעמוד אדם בעל מעמד אקדמי ופדגוגי מהמגזר הערבי.
המדדים להצלחה יהיו הקצב ומידת הצמצום של הפערים הקיימים כיום בהישגים החינוכיים, בשיעורי למידה, בשיעור המסיימים כיתה י"ב, בשיעור הניגשים לבחינת הבגרות, בשיעור הזכאים לתעודת בגרות וברמה הממוצעת של ציוני תעודת הבגרות.
התוכנית מאפשרת לזרם הערבי להגדיר מטרות ייחודיות לחינוך הציבורי הערבי, מעבר למטרות החינוך הציבורי בכלל, המחייבות את כלל החינוך, כמו טיפוח זהות אישית וזהות ערבית קבוצתית, כעוגן חינוכי נפשי וחברתי לאינטגרציה מלאה וגם קהילתית ולאומית בחברה הישראלית ובמדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית; ידיעה וטיפוח של השפה הערבית, הכרת התרבות והמורשת הערבית; הכרת התרבות היהודית וגם השפה העברית ותולדות העם היהודי.
התוכנית הלאומית לחינוך נותנת ביטוי לייחודיות של הזרם הערבי בצורה אחרת לגמרי ממה שהיה עד עכשיו, לפחות במדינת ישראל.
לגבי החלק בתוכנית הלימודים הנוגע למורשת ולתרבות, תהיה אוטונומיה תוכנית לחינוך הציבורי הערבי.
אני רוצה להוסיף על התשובה הזאת, שיש באמת שינוי משמעותי, כמעט מהפכני, באתוס של דוח-דברת. צריך לקחת את זה בשתי ידיים. נכון מה שציינת, שדוח-דברת לא פותר לנו את כל הבעיות, ובמיוחד הסכמתי עם דבריך בנושא של התשתיות, שיש שם המלצות נכונות, ואנחנו עוד צריכים להיאבק שיהיו התקציבים הנכונים. כפי שאתה יודע, התקציב נמצא כרגע בוועדת הכספים, נשמח מאוד אם יהיו סכומים. אנחנו מדברים על סכומים אדירים כדי לשפר את התשתיות. התחלתי גם במשרד עכשיו בבדיקה מקיפה איך אנחנו יכולים מגן-הילדים ומעלה להתחיל שלב-שלב לתקן את כל נושא התשתיות.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני סגן השר, לא הייתי מציע לך להידרש לתקציב משרד החינוך לשנה הבאה, מפני שהוא הונח היום, ולא תוכל לעמוד מאחורי הדברים שאתה אומר.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
אני עומד מאחורי הדברים שאני אומר. אני אומר - - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - - מיליארד שקל למערכת החינוך - - - ולחינוך הערבי 39 מיליון.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ברכה, בבקשה.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
חבר הכנסת ברכה, אני אשמח מאוד אם אתם תצליחו, בוועדת הכספים, לשנות ולהגביר. אני לא מבטיח שום דבר בנושא התשתיות. אני אומר - - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה לא בראש מעייניה של השרה שלך. מה אני אגיד לך?
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
אני אומר לך, זה כן - - -
היו"ר קולט אביטל:
אבל זה בראש מעייניו של סגן השר.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אין לי שום ספק. - - -
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
המשרד מחויב לאתוס ולהמלצות של ועדת-דברת גם בתחום הזה, וברור לגמרי למה אנחנו צריכים לשאוף. אנחנו, לדעתי, צריכים לשתף פעולה, במיוחד בוועדת הכספים עכשיו, כדי – היה גם בשנה שעברה איזה שינוי של תוספת, לפחות של בניית 300 כיתות, אני חושב. אני יודע שזה מעט שבמעט, אבל צריכים לעשות את זה, ואנחנו מודעים לחסר גם בהמלצות הנוכחיות, יחד עם זה שהייתי לוקח פה את הדברים החיוביים ובאמת חשובים מאוד, שנותנים פתח, ויהיו תקציבים אחרים בתוך העוגה הקיימת. יהיו תקציבים לגמרי אחרים ממה שהיה, לפי המלצות דברת. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
מה אתה מציע?
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
אני מציע להסיר מסדר-היום.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. הצעה אחרת. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה - אינו נמצא.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אני רוצה הצעה אחרת.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה, הצעה אחרת.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מובן שבדקה אי-אפשר לעמוד על כל הדברים שמאחורי דוח-דברת, נוסף על מה שאמר חברי חבר הכנסת זחאלקה.
אני מבין את הכוונות הטובות של סגן השר, אבל תשמע, אדוני, כשמדובר עכשיו בתקציב הבא, על למשל מיליארד שקל לתוכניות פדגוגיות, מתוכן רק 39 מיליון שקל למגזר הערבי - זה פשוט לעג לרש.
העניין של השוויוניות, אדוני חבר הכנסת מלכיאור, הנושא של השוויוניות שהתגאית בו בהתחלה - כשלא מכירים בצורך שיהיה אגף חינוך ערבי, איפה השוויוניות? כשנציג השב"כ עדיין יושב במשרד, אבל העבירו אותו מחדר לחדר, איפה השוויוניות? כשהמספרים והתקציבים אין בהם שום נגיעה לשוויון, איפה השוויוניות? על מה אתם מדברים? תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, אנחנו יכולים להעביר את זה, בבקשה, לוועדת החינוך?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כן.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו נצביע עכשיו – להעביר ועדת החינוך או להסיר. בעד זה ועדת החינוך, נגד זה להסיר. חברי חברי הכנסת, בבקשה להצביע. בעד זה בעד ועדה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 8
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
ובכן, בעד הוועדה - 8, נגד – 1. אנחנו קובעים שההצעה עוברת לטיפול ועדת החינוך.
הצעה לסדר-היום
קיצוץ משרד החינוך בתקציב בתי-הספר הקהילתיים בארץ
היו"ר קולט אביטל:
הנושא הבא בסדר-היום - הצעה לסדר-היום מס' 6250 בנושא: קיצוץ משרד החינוך בתקציב בתי-הספר הקהילתיים בארץ, של חברת הכנסת גילה גמליאל. עומדות לרשותך עשר דקות.
גילה גמליאל (הליכוד):
תודה רבה.
כבוד היושבת-ראש – תמיד כיף לומר את זה, יושבת-ראש - חברי וחברות הבית הזה, אני מעלה את הנושא הזה עקב הרצון לקצץ בכ-50% את תקציב בתי-הספר הקהילתיים בארץ-ישראל, דבר שסותר - אפרופו, אם דובר כאן קודם על דוח-דברת – את הכוונות הכלולות בדוח ואת מה שהוא אמור לעודד מצד אחד, ומצד שני הדבר עלול לפגוע פגיעה מאוד מאוד קשה גם בצעירים בבתי-הספר וגם בפרויקט, שהוא אחד היפים והטובים שקיימים במערכת החינוך. בשנים האחרונות אנחנו ערים ועדים לתהליך מבורך, וכרגע רוצים לקטוע אותו באבו, כלומר רוצים במהלך השנה הקרובה, באמצע שנת הלימודים, לפטר עוד מנחים שהוכשרו לפרויקט הזה.
הרעיון של הפרויקט הוא עשייה חינוכית משותפת בין המורים, ההורים והתלמידים, בעידוד ובתמיכה של כל הרשויות המקומיות. הובלת שינוי במערכת החינוך היישובית היא מהותית, והיא מתבקשת מן הצורך לקיים ולעודד דיאלוג ישיר ופתוח, לבנות מערכת מושגים חדשה, להתמודד עם קונפליקטים המתעוררים חדשות לבקרים ולזהות צרכים ייחודיים למערכת החינוך היישובית, כמו גם לכל אחד מבתי-הספר היסודיים כישות נפרדת. מודעות לחשיבות העשייה המבורכת של המינהל לחינוך קהילתי בבתי-הספר ביישובים, היא מתווה לתפיסה הוליסטית משותפת זו, והיא מניחה את אבני הדרך המשמעותיות ביותר לכותרת המחייבת כל כך, שנקראת "חינוך קהילתי", על כל המשתמע ממנה.
בתי-הספר, כל אחד במקומו, במהלך חייו כארגון, עם תפיסתו את התהליכים החינוכיים-הקהילתיים, ניזון וצומח לאור תפיסת העולם של בתי-הספר הקהילתיים. אבל, לצערי, אני הופתעתי מאוד לשמוע, שבימים אלה עומד מינהל בתי-הספר הקהילתיים בחברה למתנ"סים, שיש לו מעל 500 בתי-ספר, בפני זעזוע קשה. רוצים לצמצם יותר מ-50% ממשאב ההדרכה, והצמצום הזה יפגע לא רק בבתי-הספר, ברשויות ובמערכות החינוך הזקוקות להדרכה בקשר שבין מורים להורים, תלמידים וקהילה, אלא בכלל, בכל היישום של בתי-הספר הקהילתיים. והרי זה לא כבר שמענו, בזמנו, את הדברים של משרד החינוך, שרצה לעודד את הפרויקט הזה ולהכניסו, כדברים שנאמרו מצד משרד החינוך, לכל בתי-הספר בארץ.
מינהל בתי-הספר הקהילתיים פועל זה כ-25 שנה לפיתוח ולהעמקת שיתופי פעולה בין בתי-ספר לקהילות שלהם. המנחים לחינוך קהילתי הם בעלי ניסיון מוכח. הם זכו להצלחה בהקניית כלים, שיטות ומיומנויות לשיתוף פעולה בעשייה החינוכית ובחינוך דור למעורבות ולאחריות קהילתית. וזה עונה על הצורך של פיתוח ראייה כוללת של אנשי חינוך. הם תורמים תרומה משמעותית להעמקת הקשרים ההדדיים בין מורים, הורים, תלמידים ותושבים, כאמצעים לפיתוח יכולות והישגים של תלמידים בלימודים, במעורבות האזרחית האכפתית, בתרומה לקהילה, באחריות ובהתנדבות.
בעידן שאנו כולנו חיים בו, לצערנו, של אלימות, ניכור, אינדיבידואליזם, העמקת הפערים, בעיות חברתיות וכלכליות, גדל הצורך בגורמים מתווכים המסוגלים להנחות ולהדריך מנהלי בתי-ספר ומורים, כמו גם הורים ותלמידים, ליצור תרבות דיאלוגית ושיתופי פעולה שיקדמו הצלחה.
בשלוש השנים האחרונות, שבהן נעשה קיצוץ כואב בכל מה שקשור להכנסה לבתי-הספר הנ"ל, הגיעו למאסה בסיסית שפגיעה בה תאבד את אפקטיביות הארגון ואת הניסיון המצטבר, ניסיון שהוא ייחודי בעולם. השירות של הארגון יעיל ואפקטיבי, והוא כדאי מאוד למערכת החינוך. בתקציב נמוך יחסית מחוללים שינוי במערכות חינוך רבות. העשייה בשטח, ההתנסות במספר רב של קהילות שונות ומגוונות, גם באוכלוסיות חלשות, וכמובן הידע והמומחיות להוביל תהליכים של חזון חינוכי, בית-ספרי ויישובי, הם משאב שאסור לנו לוותר עליו.
אסור למשרד החינוך להתנער מאחריות. הרי 70 פעם הוזכרו בדוח-דברת הנחיצות והחיוניות של קשרי בתי-הספר, הורים וקהילה. לעניות דעתי, שירות זמין זה נחוץ מאוד והוא כרוך במעט רפורמה ושינוי. ההצלחה תלויה בשיתוף פעולה בין כל הגורמים: גם במנהלים, גם בצוותי החינוך, בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, הורים, תושבים וארגונים בקהילה.
אני פונה לכל מי שהחינוך יקר ללבו לעזור ולשמור על המינהל לבתי-ספר קהילתיים, מפעל שאסור לוותר עליו. בתקופה האחרונה כבר הרגישו את הבעיות של הפיטורים בבתי-הספר בהוד-השרון, בגן-יבנה, באור-יהודה, בקריית-עקרון ובבתי-ספר נוספים. אני רק רוצה לשתף אתכם במכתב שהופנה למנכ"לית משרד החינוך מבית-הספר הקהילתי "רבין" שבהוד-השרון, שבו הציגו את המצב בעקבות כל הפרויקט הזה - היה מדהים לראות כי האלימות בבית-הספר פחתה, ויש לציבור ההורים רושם מבוסס, כי גם ברמה הפדגוגית חלו שיפור והתקדמות כתוצאה מהשיפור באווירה, ביחסי ההורים והצוות, ומהשינוי העצום בצורת ההתארגנות וההתנהלות של בתי-הספר. זה רק בקצרה, מקצת המכתבים שהגיעו לידי בעניין הפרויקט הזה.
אני פונה מכאן למשרד החינוך להפסיק, ושלא נשמע כל פעם מחדש על ביטול פרויקטים. כבר בוטל פרויקט מיכא"ל, שהיה אור ועיניים לכל התלמידים שהגיעו ממקומות ומשכונות מצוקה, והצליחו להיות טייסים ולהיות חלק אינטגרלי מהאנשים בהנהגה הארצית. לצערי, היום אנחנו שומעים שוב על הניסיון לפגוע בשכבות החלשות, בבתי-ספר יסודיים, ששם ורק שם ניתן יהיה להטמיע את כל הערכים שדיברתי עליהם. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אדוני סגן השרה, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
הוא סגן שר או סגן שרת החינוך.
היו"ר קולט אביטל:
בסדר, סגן שר. בבקשה, אדוני.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בקשה חשובה ודברים נרגשים מחברת הכנסת גילה גמליאל, לכן גם חשוב לי לציין חד-משמעית מטעם משרד החינוך, שהמשרד בקדנציה הנוכחית דווקא תמך, תומך ויתמוך בבתי-ספר קהילתיים.
גילה גמליאל (הליכוד):
ב-50%?
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
אני אענה דבר-דבר. תקבלי תשובה שאולי תשמחי עליה.
המשרד רואה בבתי-הספר הקהילתיים תשתית חשובה במימוש החזון החינוכי שאנו מאמינים בו: עידוד ושיתוף ההורים במעשה החינוכי. יתירה מזו, גם בעידן של קיצוצים, וקיצוצים קשים, שהושתו על תקציב החינוך, עד עכשיו השתדלנו לשמור על בתי-הספר, עם כל מה שמשתמע מכך, ועל המשך תפקודם התקין. אבל אי-אפשר להתעלם מכך שיש פה החלטה - נכון, החלטה של הממשלה ושל הקואליציה, והיו 15 קיצוצים קשים במשרד החינוך. הם פגעו בכל הפעולות, התחומים והנושאים שמשרד החינוך עוסק בהם, לרבות - - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
לא היתה שרה במשרד? איך זה עבר?
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
הכנסת החליטה כך. זה לא רק שרת החינוך שמחליטה על תקציב החינוך, כפי שידוע לחבר הכנסת ברכה, לצערי. אני בטוח שאתה יכול להיות סמוך ובטוח, שאם שרת החינוך היתה מחליטה על סדרי העדיפויות של מדינת ישראל, היא לא היתה מקצצת אף פעם בחינוך. אתה יכול להיות בטוח בזה.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אני לא בטוח שהיא האדם הנכון במקום הנכון.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
זו שאלה אחרת, זה ויכוח פוליטי. לא אכנס לוויכוח הזה.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה דמגוגי.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
אני רוצה להדגיש: יש כמובן גם בנושא הזה לחברת הכנסת גילה גמליאל האפשרות להפעיל את מלוא השפעתה בוועדת הכספים, ואני זוכר שבשנה שעברה היא הצליחה להעביר כמה דברים חשובים. בתחום הזה אני מזמין אותה, ואני מבטיח לך שיהיה לך מלוא שיתוף הפעולה של כל הגורמים במשרד החינוך בעניין הזה.
כאשר המשרד החזיר עכשיו לחברה למתנ"סים 10 מיליוני שקל, המחשבה היתה שמתוך הכספים האלה החברה תיתן את הכספים הדרושים כדי להפעיל את בתי-הספר הקהילתיים כהלכתם וכסדרם. כתוצאה מכך - ואני בטוח שגם זה שהעלית את הנושא לסדר-היום, אבל כבר החלטנו במשרד לפני כן, שמנכ"לית המשרד תזמן עכשיו את מנכ"ל החברה למתנ"סים כדי להבהיר לו גם את החשיבות שאנו מייחסים להמשך מתכונת תפקודם התקין של בתי-הספר הקהילתיים, שאגב, עבודתם גם עולה בקנה אחד עם המלצות דוח-דברת, כפי שציינת. יש עוד יותר עידוד לזה. המנכ"לית גם תקרא לו לתקן בהקדם את העיוותים שנוצרו בנושא זה, ותדאג שבכל מקרה פעילות בתי-הספר הקהילתיים תישאר במתכונתה הנוכחית, וכל קיצוץ יחול רק על התקורות. אני חושב שזו הבטחה חשובה ומשמעותית מטעם המשרד, ואני שמח לבשר לך על כך עכשיו.
ברשות היושבת-ראש, היתה הצעה של חבר הכנסת - - -
היו"ר קולט אביטל:
מה אתה מציע, להעביר לוועדה?
גילה גמליאל (הליכוד):
אולי אפשר להעביר לוועדת החינוך של הכנסת כדי לפקח על זה?
היו"ר קולט אביטל:
זאת צריכה להיות ההצעה שלך.
גילה גמליאל (הליכוד):
לא. אני יכולה לבקש רק דיון במליאה.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
אני מסכים להציע כך.
היו"ר קולט אביטל:
ההצעה תעבור לוועדה. תיכף נצביע על זה.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
נתבקשתי להוסיף משהו. חבר הכנסת לשעבר ישראל אייכלר הגיש הצעה לסדר-היום, ומאחר שהוא לא חבר כנסת עכשיו, פורמלית אנחנו לא מעלים, אבל קיבלתי רשות מהנשיאות כן להתייחס לדבר.
חבר הכנסת אייכלר דואג מאוד מה יהיה עם החינוך היהודי בבתי-הספר הלא-דתיים במדינת ישראל. מאחר שזה גם נושא שמאוד מאוד קרוב ללבי, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהגיד מעל הבמה, שהמשרד, אני מקווה, יעשה מאמץ לשנות את המתכונת הנוכחית. עד עכשיו, חלק באשמת המפלגות הלא-דתיות, לדעתי, ואולי חלק באשמת המפלגות הדתיות, היה מין מונופול על היהדות במערכת החינוך הדתית. התוצאה מכך היתה שגידלנו דור, אולי עוד דור עכשיו, של צעירים מוכשרים וטובים במערכת החינוך הכללית, שהיתה להם מעט מאוד זיקה ליהדות במובן הכי רחב ופלורליסטי של הדבר, כפי שהרב אייכלר גם ציין. בפועל גידלנו דור שיכול לגמור פוסט-דוקטורט באוניברסיטה טובה בארץ ולדעת כללית על יהדות - לא שמירת מצוות - פחות ממה שיודעים בכל גן-ילדים יהודי, אפילו יהיה זה רפורמי, בעולם היהודי. וזה דבר שלא מתקבל על הדעת. צריך לחזק מאוד את העניין.
השרה הציעה תוכנית שנקראת "מאה מושגים", שעכשיו מופעלת ומוטמעת לא רק כ-100 מושגים ללימוד בעל-פה, אלא מוטמעת בתוך המקצועות בחטיבת הביניים במגזר היהודי. אני מאוד מקווה שנוכל להביא תוכנית רחבה גם לתיכון. אני חושב שזה עולה בקנה אחד עם כלל המטרות, שלא צריך להיות מונופול על היהדות לאף סקטור, שהיהדות רלוונטית רק אם היא שייכת לכל היהודים.
אני בהחלט מתכוון, גם במסגרת תפקידי במשרד החינוך, ובהסכמת השרה, לקדם ולפתח את הזהות ואת הקשר עם העם היהודי, גם עם העם היהודי מחוץ לגבולות מדינת ישראל, גם עם התכנים היהודיים במובן הפלורליסטי ביותר, כמובן, בלי שום רצון או ניסיון של כפייה כלשהי. אני חושב שזה יהיה דבר מבורך למען הערכים והתכנים של המדינה שלנו. תודה רבה על האפשרות לענות מעבר לזמן.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה על התשובה. נשמח לשמוע על כך גם בוועדת העלייה והקליטה.
אני חוזרת לנושא שהועלה על סדר-היום. הצעה אחרת לחבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, זה לא דבר של מה בכך לדבר ככה בקלות דעת – אני בטוח שאתה לא כזה – על 15 קיצוצים במהלך שלוש שנים, תחת אותה שרה במשרד החינוך. יש דבר שנקרא אחריות קולקטיבית, אבל יש גם דבר שנקרא אחריות אישית. אחריות קולקטיבית נושאת באחריות לכל מה שעושה הממשלה, לרבות משרד האוצר והקיצוצים, והיא לא יכולה לבוא אלינו כתנועת מחאה. אבל יש גם אחריות אישית. אם היא חושבת שגורלו של החינוך כל כך חשוב, היא יכולה לקום וללכת, והיו דברים מעולם. היו שרים שקמו והלכו. עצם העובדה שהיא עדיין יושבת במשרד, על אף הקיצוצים האלה - - -
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
- - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
איימו לפחות. אני יודע שחבר הכנסת יוסי שריד איים ללכת ממשרד החינוך, והדברים התיישרו והסתדרו.
סגן שרת החינוך, התרבות והספורט מיכאל מלכיאור:
השרה עכשיו החזירה את התקציב כפי שהוא היה בתחילת - - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אתמול היה דיון מאוד ארוך בוועדת הכספים, וזה רחוק רחוק מהאמת. לכן, במקום ששרת החינוך תהיה שרת חינוך, היא הופכת להיות שרת הקיצוץ, ובמקום שהיא תהיה שרת התרבות, היא הופכת להיות שרת הבורות. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. סגן השר הציע: לוועדה. חברת הכנסת גמליאל, את מסכימה?
גילה גמליאל (הליכוד):
ועדה - כן.
היו"ר קולט אביטל:
נעבור להצבעה: בעד - ועדה, נגד - הסרה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 10
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר קולט אביטל:
בעד העברה לוועדה - 10, נגד - אפס, נמנעים - אפס. אני קובעת שהנושא עובר לטיפולה של ועדת החינוך והתרבות.
מדיניותו הכלכלית של שר האוצר והשלכותיה
["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ט', עמ' ועמ' ; חוב' ט"ו, עמ' ; חוב' י"ז, עמ' ; חוב' י"ט, עמ' ועמ' ; חוב' כ"א, עמ' ; חוב' כ"ה, עמ' ; חוב' ל"ו, עמ' ; חוב' ל"ז, עמ' ; מושב שלישי, חוב' ה', עמ' ; חוב' ט', עמ' ; חוב' י', עמ' .]
היו"ר קולט אביטל:
הנושא הבא בסדר-היום הוא: מדיניותו הכלכלית של שר האוצר והשלכותיה – דיון משולב בעקבות הצעות לסדר-היום בנושאים כדלקמן: א. הצורך בהקמת ועדה בנושא צמצום ממדי העוני; ב. תוכניתו הכלכלית של שר האוצר והשפעתה ההרסנית על האוכלוסיות החלשות בישראל; ג. דוח השכר במגזר הציבורי; ד. העלאת מחיר הלחם; ה. הכרזה על מדיניות הורדת המסים; ו. נתוני שירות התעסוקה בדבר מספר מקבלי הבטחת הכנסה; ז. דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי נגד גישת האוצר הפוגעת בביטחונם הסוציאלי של אזרחים; ח. הפרסומים בדבר העלייה החדה באבטלה והחרפת מצב העוני בקרב ילדי ישראל; ט. הכניסה לתוקף של הקיצוץ בקצבאות הילדים; י. פערי שכר בין נשים לגברים במשרות הבכירות בשירות המדינה; י"א. דוח ועדת-בכר לרפורמה בשוק ההון; י"ב. ועידת ישראל לעסקים ופרסום דוח העוני האלטרנטיבי; י"ג. ההסכם בין משרד האוצר להסתדרות.
יפתח את הדיון חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה, לרשותך עומדות עשר דקות.
חיים אורון (יחד):
גברתי היושבת-ראש, ראשית, אני רוצה לברך אותך בתפקידך החדש. הוא לפחות חדש מהבחינה שזו הפעם הראשונה שאני על הדוכן ואת מנהלת את הישיבה. אני בטוח שתעשי זאת, כרגיל, בטוב טעם. בהצלחה.
אני מתכוון לפתוח דיון משולב ב-13 הצעות שונות לסדר-היום שהוגשו בשנתיים האחרונות בנושאים שונים. כשקראתי את הכותרות - יש בהן מכנה משותף, אף שמדובר על פריסה של למעלה משנתיים. המכנה המשותף, שאותו ציינו חברי כנסת שונים ממפלגות שונות - דרך אגב, לא ממפלגת השלטון, לא מהליכוד וכמעט לא משינוי, וכנראה לא במקרה - משמעות ההצעות הללו, כשאתה בוחן אותן אחת לאחת או במכלול שלהן, היא שהן מתארות תמונה כוללת של קריסה חברתית במדינת ישראל. לדעתי, כל מלה שהיא פחות חזקה מהמלה הזאת לא מבטאת נכון את המציאות, ויש מחברי שמשתמשים באמירות אפילו בוטות יותר.
הבוקר התפרסם בעיתון "הארץ" - אולי גם במקומות נוספים ופשוט לא ראיתי - דוח של האו"ם על שורת מדינות ושיעור הילדים העניים בהן. דרך אגב, ישראל לא הופיעה בסקר של יוניצ"ף, אבל הנתונים שעל-פיהם מחושב קו העוני במדינת ישראל זהים לחלוטין למתכונת שבה נערך הדוח הזה. אדוני סגן שר הביטחון, אנחנו בשיא עולמי, כמו שאומרים הילדים: by far.
בסוג הטבלאות הללו יש תמיד מישהו שהוא קרוב מאוד אלינו. מי זה? ארצות-הברית. כשבוחנים מצוקות, עוני ופערים, אנחנו קרובים לארצות-הברית. במדינת ישראל 30.8% מהילדים מתחת לקו העוני, ובארצות-הברית, ששר האוצר לפחות כל פעם קורא לנו לראות בה דגם, גם היא רחוקה - 21.9%.
אבל, איפה נמצאת אירופה? הארצות הלא-מפותחות, הלא-מתקדמות, שעדיין לא למדו את כל רזי הכלכלה המודרנית, עם תקציב גדול, אדוני סגן השר - אתה פשוט נציג הממשלה היחיד פה - עם נטל מס גבוה משלנו, ועם שיעורי צמיחה גדולים משלנו, בהן - ולא ניקח כדוגמה את דנמרק ופינלנד, 2.5%, לעומת 30% בארץ. יש 2.8% בפינלנד. ניקח ארצות אירופיות, ולא את הסוציאל-דמוקרטיות הקיצוניות. לדוגמה: הונגריה - אחרי כל מה שעבר על הונגריה, השיעור בה הוא פחות מ-8%; ואנחנו ב-30%.
אבל, זה לא הנתון הכי חשוב בסקר הזה. חבר הכנסת ברכה, זה מחקר של יוניצ"ף על מספר הילדים מתחת לקו העוני בשורת ארצות. כולנו מכירים את הנתונים בישראל, והם פורסמו בדוח הביטוח הלאומי - 30.8%. בארצות-הברית זה 21%. אחר כך כולם נמצאים מאוד למטה. אירופה ברובה הגדול נמצאת בשיעור של מתחת ל-10%. אבל זו לא הנקודה החשובה. זו נקודה חשובה מאוד, אבל יש נקודה חשובה נוספת.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
מה היא החלוקה בתוך ה-30%?
חיים אורון (יחד):
יש נקודה נוספת בתוך הדבר הזה: מה כל אחת מהמדינות עושה כדי להקטין את שיעור העוני? יש פה הוכחה ניצחת, שכאשר ממשלה מתערבת באופן נכון, היא יכולה להקטין את שיעור העוני. לא באיזו אמירה חסרת אחריות "תלכו לעבוד" - מי? הילדים ילכו לעבוד? - "לא קצבאות אלא עבודה", אלא במערכת תומכת כוללת שמצמצמת את מספר הילדים שמתחת לקו העוני. זה אפילו בארצות לא מהמשוכללות ביותר מבחינה חברתית, כמו פולין.
יש פה נתון מעניין: בשבדיה מספר הילדים מתחת לקו העוני לפני שהממשלה מתערבת הוא 18%, אבל אחרי שהממשלה מתערבת הוא 4.2%. זה לא מופיע פה, אבל אני מכיר את הנתונים אצלנו: לפני שהממשלה מתערבת זה 42%, ואחרי שהיא מתערבת זה רק 31.8%. זה מדד למה עושה או לא עושה מדינה כדי לתמוך בילדיה. זה נתון רק מהבוקר.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו יושבים עכשיו בוועדת הכספים במצעד של התקציב: ביום חמישי שעבר - על הבריאות, יום קודם או אחר כך - על הרווחה, יום אחר כך - על המשטרה, ואתמול - על החינוך. חבר הכנסת ברכה הזכיר בהצעה על החינוך. הרי מן המפורסמות הוא בינינו, ויושבת-ראש ועדת החינוך, חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, מודעת לנתונים הללו, והיא הביאה אותם גם בוועדה - אנחנו מחזיקים בנושא החינוך בשני שיאים עולמיים ביחד: שיא אחד הוא בהיפוך מהישג, ואינני רוצה לומר "כישלון", התוצאות הקשות בשורת תחומים. אבל, לטעמי, יש נתון עוד יותר קשה: אנחנו מדינה שיש בה הפערים הגדולים ביותר גם בנתונים הנמוכים. כלומר, הממוצע שמתקבל הוא לא הממוצע שמתקבל משום - -
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - -
חיים אורון (יחד):
- - שאנחנו לא ממוצע גבוה, אבל הוא אחיד פחות או יותר. לא, אנחנו ממוצע נמוך שבתוכו יש פערים עצומים.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
גם הטובים ביותר הם יחסית נמוכים.
חיים אורון (יחד):
נכון, אף שהטובים מאוד הם גבוהים. ה"פיקים" מסתדרים, והפערים הללו חותכים בין יהודים לערבים, בין מרכז לפריפריה, בין דתיים לחילונים וכו' - כל החתכים בחברה הישראלית.
אבל, מה אני רוצה לטעון? אני רוצה לטעון שסך כל הנתונים הללו - ואני אומר לכם, אני יושב הרבה שנים בוועדת הכספים, אני לא זוכר ישיבות עצובות כאלה. באיזה מובן עצובות? כי אתה מקבל עכשיו את גיליון הציונים. אם נמשיך את הדיון על בית-הספר והמדיניות הכלכלית של השנים האחרונות, אדוני סגן שר הביטחון, היא לא מסתכמת רק ב-4.2% צמיחה, הנתון שאותו יודע להביא שר האוצר בכל דיון, ורק אותו. כל הנתונים האחרים לא קיימים.
זמני קצר, אני אתן עוד דוגמה אחת. אתמול היה דיון על משרד החינוך. אומר סגן שר החינוך החדש, ואני מברך אותו, אבל אני מקווה שהוא ילמד יותר את הנתונים, ששרת החינוך הצליחה למנוע קיצוצים בחינוך. מה פתאום? קודם כול, היו 15 קיצוצים בשלוש השנים האחרונות. אבל השנה יש 700 מיליון, שלגביהם אמרו: אם יהיה דוח-דברת, נחזיר לכם. יהיה דוח-דברת עד יוני 2005 - כמו עוד כמה דברים טובים שאני רוצה בהם, יהיו, לצערי הרב.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
עד מאי.
חיים אורון (יחד):
יש עוד כמה דברים שאני רוצה שיקרו ב-2005.
היו"ר קולט אביטל:
זה בהנחה שהתקציב יעבור.
חיים אורון (יחד):
ועוד כמה הנחות אופטימיות. אבל כאשר מסתכלים על דוח-דברת ועל הנתונים, ואמרתי אתמול בישיבת הוועדה - הקיצוצים שהוגשו על-ידי משרד החינוך, אותם 15 קיצוצים הם בסך של 2.2 מיליארדי שקלים לערך. אם היינו מוסיפים על הקיצוצים הללו רק את הגידול הטבעי בשיעור בערך של 1.2%–1.4% בשנה, ולפעמים 1.7%, של מספר הילדים במערכת החינוך, באותן חמש שנים היינו צריכים לקבל בערך עוד 2 מיליארדי שקלים. זה הבור של מערכת החינוך. הבור הזה קיים במערכת החינוך, והבור הזה קיים במערכת הבריאות.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
הקיצוץ אינו בתקציב הקשיח.
חיים אורון (יחד):
אתה צודק, הקיצוץ בסופו של דבר הוא באותו חלק קטן של 18%, של 15%, מקסימום 20% מתקציבי המשרד, ואלה התקציבים לפעולות המיוחדות, לתמיכות המיוחדות, לשעות הייחודיות וכו'. אותו דבר קורה בבריאות. אומר שר הבריאות: חסרים לי לפחות מיליארד שקלים כדי לענות על הצרכים הבסיסיים של מערכת הבריאות.
אני רוצה לסיים, בשביל לא לנצל את טוב לבה של היושבת-ראש. אומרים: אין כסף. שמעת? אין כסף. לא נכון, יש כסף. כאשר מורידים מסים ב-3.5 מיליארדי שקלים, מישהו מחליט שהוא לוקח את הכסף שיש למטרה אחת ולא למטרה אחרת. כאשר מקצצים, גברתי היושבת-ראש - זה היה גם כשאתם הייתם בקואליציה - כאשר הולכים לקצץ עכשיו מס מעסיקים לביטוח הלאומי, 700 מיליון שקל בשלוש שנים מצטבר, יש כסף. הבעיה אינה של כסף, הבעיה היא של מדיניות שגויה, שההצעות לסדר הללו, כמו דיוני תקציב 2005, הם גיליון הציונים "נכשל" של המדיניות הזאת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדוברים הבאים. אבל לפני כן - הצעות סיכום והצבעות במועד אחר.
אני מקריאה את רשימת הדוברים: חבר הכנסת משה כחלון - אינו נמצא. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה - אינו נמצא. חבר הכנסת אבשלום וילן - אינו נמצא. חבר הכנסת רוני בר-און - אינו נמצא. חבר הכנסת אמנון כהן - אינו נמצא. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני כמובן חותם על כל הדברים שאמר חבר הכנסת אורון, וגם קיים הפיתוי להרחיב בכמה מהם, אבל אני חושב שיש להתייחס להנחות היסוד של המדיניות של שר האוצר נתניהו, שבעצם היא המדיניות של הממשלה. בדרך כלל אנחנו נוטים להפריד בין הממשלה לבין ביבי נתניהו, כאילו שיש מדיניות של האוצר ומדיניות של הממשלה. הדברים הגיעו עד כדי כך שראש הממשלה בכבודו ובעצמו הודיע, שהמדיניות הזאת היא חסרת לב. כאילו שהמדיניות הזאת נכפתה עליו משמים, הוא מין נציג של האו"ם בתוך הממשלה הזאת, והדברים אינם נוגעים לו.
לכן, אני לא אוהב את הדיבורים על מדיניות משרד האוצר או שר האוצר, אלא - המדיניות של הממשלה. כל אחד שיושב בתוך הממשלה, לרבות שרת החינוך, שבוכה על התקציב שלה, ושר הבריאות, שבוכה על התקציב שלו, הם אחראים במידה שווה לכל המכות שנגזרות על הציבור במדינת ישראל.
שר האוצר משתמש במשפט: לא לקצבאות, כן לעבודה. בזה הוא בעצם מנהל מסע דמגוגי נגד השכבות החלשות. באיזה מובן? הוא אומר שיש ברירה אחת בתוך מגש: לבחור או קצבאות או עבודה. הוא רוצה שאנשים יבחרו בעבודה. קצבאות אינן אלטרנטיבה לעבודה, והעבודה אינה אלטרנטיבה לקצבאות. קצבאות באו כדי להיטיב עם גמלאים, ילדים, אנשים מובטלים, אנשים שהכנסתם נמוכה, ואף שהם עובדים, הם מקבלים הבטחת הכנסה. זאת אומרת, ללכת בדמגוגיה הזולה הזאת ולנסות ולצייר את מקבלי הקצבאות האלה כאילו הם פרזיטים, שהוא שולח אותם לעבוד במקום למצוץ את דמה של החברה הישראלית - הדברים האלה מופרכים מיסודם ואין להם שום מקום.
אבל, גם אם נתייחס להישגים שבהם מתגאה שר האוצר - הוא מדבר על 80,000 מקומות עבודה שנוצרו במהלך השנה האחרונה במשק הישראלי. כדאי לציין, שגם בתוך השנה הזאת צריך לראות כמה עשרות אלפי עובדים זרים יש - שאינם נמצאים בשוק. יש ניידות של העבודה, וחלק מהם ממלאים מקום באותן משרות שהיו. אבל תסתכלו על הנתון המדהים הזה: מתוך 80,000 המשרות החדשות, 60,000 הן משרות חלקיות. זה פשוט אינו פותר שום דבר, אינו מקדם שום דבר לשום כיוון.
אחר כך שר האוצר מדבר על צמיחה. נכון, יש צמיחה. אנחנו יכולים לחפש איפה הצמיחה. באותה שנה שמדברים על צמיחה בה, יש נתונים על 100,000 אזרחים נוספים שהידרדרו אל מתחת לקו העוני. אז איפה הצמיחה? נכון שיש צמיחה, מספרית יש – 3.7% או 3.8%, אפילו מדברים על 4%. הצמיחה נמצאת באותו נתון שבא במקביל: שהחברות הגדולות הגדילו את רווחיהן בשנה האחרונה ב-93%, שהבנקים הגדילו את רווחיהם בתשעת החודשים האחרונים ב-75%. שם הצמיחה, ואין לחפש אותה בכיסיהם של הקטנים ושל החלשים ושל הנחשלים והשכבות החלשות. הוא מייצר תהומות פעורות ועמוקות בין העוני לבין העושר. העשירים נעשים עשירים יותר, כמה שזה שחוק, והעניים נעשים עניים יותר.
אני רוצה לומר משפט אחד על דיבוק ההפרטה במדינת ישראל. הכול להפריט - אז עכשיו הפריטו את הנמלים, וזה נחשב לגאוותו של שר האוצר. אבל הנה מדברים על הפרטת המתנ"סים. לאן רוצים לדרדר את החברה? הכול יהיה סחיר? הכול יהיה כפוף לשיקולי השוק? אם הממשלה בשבדיה לא היתה מתערבת, כפי שאמר חבר הכנסת ג'ומס, והכול היה נתון לשיקולי השוק ולחוקי השוק, היו מספרי האנשים והילדים שחיים מתחת לקו העוני כמו המספרים שלנו; אבל הממשלה מתערבת. וכאן רוצים לנתק, לפטור את הממשלה והמדינה מכל מחויבות חברתית ומכל מחויבות – לא לחינוך ולא לבריאות ולא לשום דבר אחר. לכן אנחנו עדים להידרדרות בכל התחומים. חבל שיש לי רק שלוש דקות, כי הבעיות מספקות 30 דקות.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת שאול יהלום - אינו נמצא. חבר הכנסת אהוד רצאבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עזמי בשארה.
אהוד רצאבי (שינוי):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אמשיך את קודמי ואדבר על ההפרטות. להבדיל, אני באמת חושב שצריך להפריט כמה שיותר. אבל כאשר עושים הפרטות, צריך לעשות את זה בשכל; לא יכולים להפריט חצי, כי אז הכול יוצא חצי, הכול יוצא עקום. עברתי ליד חבר הכנסת אורון ואמרתי לו בצחוק: קופת-חולים חמישית. קופת-חולים חמישית זאת עבודה בעיניים. לכאורה הפרטה שתגרום התייעלות של קופות-חולים אחרות, אבל לא יכולה להיות שם התייעלות מכיוון שההכנסות שלהם קבועות, הם מקבלים הכנסות למעשה ממה שאנחנו משלמים לביטוח הלאומי, פלוס מה שהביטוח הלאומי מעביר להם דרך האוצר. כאשר עושים קופת-חולים שמטרתה רווח, הרי הדברים ברורים: יהיו שם צעירים שהם לא חולים, ויהיו שם עשירים שממילא גם היום רוכשים את שירותי הרפואה שלהם במה שנקרא שר"פ. זה לעניין של הפרטות.
הפעילות הכלכלית של 2004 – לפי סקר של יחידת מחקר של בנק ישראל - היתה באמת יוצאת מן הכלל. אני גאה בדבר אחד, שלפחות בשנה הזאת, שנת 2004, שינוי היתה חלק מהקואליציה שגרמה לאותם שינויים. הצמיחה הגיעה כרגע ל-4.3%; יש אפילו אומרים שעד סוף מרס יתקבלו הנתונים הסופיים והם יהיו 4.5%. היצוא גדל, הצריכה הציבורית קטנה, הצריכה הפרטית גדלה. בסך הכול סקר העסקים מראה מגמת התאוששות ברוב ענפי המשק, פרט לענף אחד, ענף הנדל"ן.
ענף הנדל"ן, בכל הענפים שלו, דהיינו גם בנייה ציבורית וגם בנייה פרטית, כולו בירידה מתמשכת לפחות עשר שנים, וזה הולך ויורד, הולך ומידרדר. האוצר לא עושה שום צעדים כדי לשפר את מצבו של ענף הנדל"ן. ענף הנדל"ן, כפי שידוע לנו, הוא אחד ממנועי הצמיחה של השוק, הוא מעסיק הרבה עובדים, יש בו הרבה יזמות פרטית, יש בו הרבה יזמות ציבורית, מה שמשרד השיכון עושה.
אני חושב שמן הראוי היה שמשרד האוצר יטה אוזן לענף זה ויראה איך אפשר לעזור לו. דווקא שם יש אחוזי מיסוי כבדים ביותר, קרוב ל-60% ממחיר דירה. נוסף על מע"מ, יש לנו מסי רכישה, מסי רכוש שהגיע הזמן לבטל אותם. יש היום לאנשים חובות למס רכוש, אבל הם לא יכולים לשלם, כיוון שהם יושבים על קרקעות שלא ניתן לממש אותן. דווקא במגזר הערבי יש קבוצה גדולה מאוד של אנשים ששילמו מסי רכוש, אבל נשארו חייבים כספים בסכומים איומים ונוראים. גם אם הם ירצו לשלם, אין להם ממה: מהשוטף ודאי שהם לא יכולים לשלם, ולממש את הקרקעות האלה – אני מאמין שאף אחד מאתנו לא ירצה לקנות את הקרקע הזאת, שלא ניתן לעשות עליה כלום, לרבות גידולים חקלאיים.
ההוצאה הציבורית ירדה, כפי שאמרתי, אבל כמה דברים שנעשו לאחרונה לא עולים בקנה אחד עם המדיניות שעליה מצהיר שר האוצר.
הסכם הנמלים - רצינו להפריט, נכון שזה דבר שצריך לעשות אותו, אלא למה הגענו? הגענו למין הפרטה משונה של הפרטה מלאה שתבוא בעוד 15 שנים. הגענו למצב שבו לאחר ששנים רבות מבקר המדינה, הציבור, הממונה על השכר צעק על חריגות שכר, הנה בא משרד האוצר ובמחי יד אישר, נתן את הסכמתו ולמעשה הכשיר את השרץ, הכשיר את המשכורות הפנטסטיות. לא רק זה, גם לא יהיה ניתן להוריד את המשכורות האלה, לא יהיה ניתן לפטר עובדים אלא בהסכמתו של יושב-ראש האיגוד המקצועי, וגם את ההנפקות של אותן חברות – לא יהיה ניתן לפטר עובדים כתוצאה מכך במשך שבע שנים.
זה נכון להפריט, זה נכון ללכת בדרך של מדיניות ליברלית ושוק חופשי.
היו"ר קולט אביטל:
גם מתנ"סים?
אהוד רצאבי (שינוי):
מתנ"סים ודאי שלא. אמרתי שצריך להפריט דברים, אבל לא כל דבר הוא בר תחרות חופשית. יש דברים שהמדינה, בעצם זה שהיא קובעת את המסים פה, חייבת לספק שירותים מינימליים לאזרחים שלה. לכן, כאשר מפריטים צריך לעשות את זה בצורה נכונה, ולא לרוץ בשם ההפרטה ולהעביר דברים בצורה לא נכונה. מפאת קוצר הזמן אני מסיים, אף שיש פה עוד שני עמודים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דני יתום, חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת אורי אריאל. כיוון שהיו לך שתי הצעות לסדר-היום, תקבל חמש דקות.
אהוד רצאבי (שינוי):
לי היו שלוש הצעות.
נסים זאב (ש"ס):
אחרי שאני אדבר, הוא יוכל לדבר גם חצי שעה.
עזמי בשארה (בל"ד):
אתה חושב שיש לי כוח לדבר חצי שעה או שאני רוצה לדבר חצי שעה?
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו חלוקים לא על הטכניקות ולא על הטכניקה, אלא על הדרך. ברגע שהממשלה בחרה דרך, אני מאבד עניין במה היא עושה ואיך היא עושה מבחינת מדיניות פיננסית, אם היא צריכה להעלות את הריבית או לא ואם ההפרטה צריכה ללכת קדימה או לא. ברגע שהיא בחרה את הדרך של ליברליזם שלוח רסן, בעצם ניאו-ליברליזם כללי, כבר לא מעניינות אותי באמת הטעויות במישור המיקרו. בשביל דברים כאלה באמת טוב שיש אנשים כמו רצאבי, שיודעים לתקן אותם ברמה הזאת של כלכלה. אבל אנחנו חלוקים על הדרך, שמביאה למספר כזה של עניים.
הטבלאות שהביא חבר הכנסת אורון היו באמת בין דנמרק למקסיקו. רמת הילדים העניים הפחותה ביותר, בדנמרק, היא 2.4%, במקסיקו 27%, ואילו בישראל 31%. מה נותר פה, חבר הכנסת אורון? להשוות בין אחוז הילדים העניים היום בישראל לפי רמת חיים בשנה נתונה לבין, למשל, לפני 25 שנים. לא מבחינת היעילות של הכלכלה וכו', אלא מבחינת כמה היא מפרישה עוני, כמה היא יוצרת עוני. לדעתי, יש כאן מדיניות כלכלית יוצרת עוני, כשאחר כך הביטוח הלאומי וסובסידיות וכו' רק מהווים טיפול בבעיה מבנית שבה הכלכלה היא יוצרת עוני.
לדעתי יש חלק מהשמאל בבית הזה שמבלבל בין זה לבין סתם המושג הפרטה, כאילו רכוש של המדינה הוא טוב כשלעצמו, כאשר יכול להיות קפיטליזם מטורף של מדינה, כפי שלדעתי היה במזרח-אירופה או בסקטורים מסוימים במצרים או במקסיקו ובמקומות אחרים בעולם, או בהודו. לפעמים היא דבר טוב לאנשים. לא כל הפרטה ולא כל רכוש כללי. השאלה היא לא הפרטה או רכוש של מדינה; השאלה, מבחינת המצפן של השמאל, היא צדק חברתי. כאשר הפרטה מביאה ליותר צדק חברתי, צריך להיות אתה.
למשל, אני חושב שצריך להפריט את חברת החשמל. אני לא חושב שאני טועה בשום דבר כשאני אומר את זה. אני בעד צדק חברתי ואני בעד אי-הפרטת הבריאות ואי-הפרטת החינוך ואי-הפרטת רוב הדברים מבחינת השירותים במשק, אבל אני חושב שיש דברים מסוימים, יצרניים, כמו חשמל, שאסור שיהיה מונופול, וזה לא סוציאליזם אלא מונופול קפיטליסטי, שזה בעצם מונופול שלא רק מאפשר שכר גבוה מאוד של פועלי חברת החשמל ומחיר מופקע לצרכנים – שזה רוב הציבור, זה גם רוב מעמד הפועלים – אלא גם דחיקת רגליהם של פועלים ערבים מחברת החשמל. גילדה שמונעת שילוב לאומי מעמדי בתוך המעמדות הקיימים.
אני לא מתבלבל מהבחינות האלה. אנחנו שותפים לדעה נגד אדון נתניהו, ואני באמת מסכים לכל מלה לגבי התערבות המדינה והתוצאות שלה בנושא העוני, גם במדינת ישראל וגם במדינות אחרות.
אני רוצה, גברתי, לנצל את ההזדמנות שנתת לי כדי להגיד משהו אחר, כי אנחנו נשאלים כל הזמן שאלות לגבי עמדתנו כלפי התקציב, כאילו אנחנו לא מפלגות אלא לובי ערבי בכנסת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להסביר גם לחברי הכנסת ידידינו וגם לציבור מה ההבדל בין מפלגות לבין לובי.
יש אנשים במגזר הערבי שכבר שואלים – אני לא יודע מי טמן את הגרעין הזה במקור – אם נותנים לכם, למה שלא תצביעו בעד התקציב? תיכנסו למיקוח עם שרון. אם הוא ייתן לכם דבר כזה ודבר אחר, למה לא תתמכו בתקציב?
אנחנו אומרים שזה נוגד את העקרונות של הפרלמנטריזם. נקודה. אין דבר כזה שאתה באופוזיציה ותומך בתקציב. למה? בקואליציה חייבים לתמוך, אבל באופוזיציה - עזבו ערבים ויהודים - לתמוך בתקציב זה אנטיתזה של אופוזיציה. למה? הרי ההצבעה על התקציב היא ההצבעה היחידה שלנו בשנה שהיא על מכלול המדיניות. אי-אפשר גם לתמוך במכלול המדיניות וגם להיות באופוזיציה. אין דבר כזה. אתה יכול לפעמים להצביע עם הממשלה בכמה דברים ולהיות באופוזיציה. אבל בהצבעה אחת אתה לא יכול לתמוך ולהישאר באופוזיציה. התקציב הוא מכלול המדיניות במספרים. אתה לא יכול להיות בעד זה ובעד זה ובעד כל אלפי העמודים האלה ולהישאר באופוזיציה. אין דבר כזה. זה אנטי-פרלמנטרי, לא לא-פרלמנטרי אלא אנטי-פרלמנטרי להתנהג התנהגות כזאת. זה אנטי.
דבר שני, אם אנחנו יכולים לעשות זאת, אנחנו גם יכולים להצטרף.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
יש כאלה שעושות זאת.
עזמי בשארה (בל"ד):
כן, אני יודע. אם אנחנו יכולים לעשות זאת, אנחנו יכולים בכלל להצטרף לליכוד. בשביל מה להקים מפלגה כמו חד"ש, בל"ד וכו'? אפשר להיות לובי בליכוד. אתם זוכרים כשהיינו, הערבים, לובי במפא"י? כשוויתרנו על כל דבר והיינו סתם לובי בתוך מפא"י, כמה קיבלנו? אם אנחנו נהיה בכיס של המפלגות הקיימות במדינת ישראל, בעצם לא נקבל שום דבר. כש-70% מהערבים הצביעו למפלגות מפא"י וכו', היו צריכים רשיון להגיע לחיפה. לא רק שלא היו חשמל ומים וכו'. רק כשהתארגנו כמפלגות, כתנועות, והתחלנו ללחוץ מבחוץ, זה הגביר את כוח המיקוח שלנו ואת הלחץ, ולא הוריד.
אין דבר כזה שאנחנו נמכור את העמדות בנושא הכיבוש, שאנחנו נמכור את העמדות בנושא ההתיישבות ובנושא הצבא והחימוש הגרעיני ובכל הנוגע למדיניות הכלכלית המעמדית, נמכור את כל הדברים האלה כדי שתיתנו לנו דבר פה ודבר שם, שהם ממילא מהזכויות שמגיעות לנו ואנחנו צריכים ללמוד להיאבק עליהן בלי לוותר על הדברים העקרוניים. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברי הכנסת דני יתום, מרגי, אריאל וטל - אינם נוכחים. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. אחריו - חברי הכנסת ליצמן, סער וכבל, שאינם נוכחים. אם לא יגיעו - חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך.
ואסל טאהא (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברי שדיברו לפני הדגישו נתונים מאוד חשובים, שלא אחזור עליהם, במיוחד חברי הכנסת אורון, בשארה וברכה. הם הדגישו נתונים חשובים מאוד, ואני תומך בכל נתון ובכל השוואה שהם עשו.
על פניו התקציב, מלכתחילה, בנוי כדי לשרת חתך מסוים באוכלוסייה. היו מודעים מראש לכך שזה יפגע בשכבות, ברבבות, במאות אלפים. כמעט 25% מהאזרחים בישראל נפגעו מהתקציב שאישרה המדינה קודם. הנתונים שיש לנו מאוד כואבים. זאת אומרת, גברתי היושבת-ראש, הביטחון החברתי של כל משפחה מעורער היום. הוא מעורער בדיוק כפי שמעורער הביטחון האישי של העדה הנוצרית במע'אר.
אני רוצה לנצל את הזמן לדבר על נושא כאוב זה, במיוחד אחרי הפצת הכרוז השני, שהוא מלא באיומים על התושבים האלה. חובתי להזהיר מכאן, מעל דוכן הכנסת, את הממשלה, את המשטרה, את השר לביטחון פנים, שהכרוז הזה כבר נמסר להם. אנחנו אומרים, שאם משטרת ישראל לא תיערך כראוי ולא תגן על האזרחים בכפר מע'אר, יהיה פוגרום שני. כך מזהירים בכרוז. מזהירים שהפוגרום יתחיל מחר, ב-2 במרס. אני מזהיר את השר לביטחון פנים, שעליו להיערך בצורה נכונה ולא להזניח את השטח, כפי שהוזנח בפעם הראשונה.
היו"ר קולט אביטל:
פנית לשר?
ואסל טאהא (בל"ד):
פניתי לסגן השר, שהבטיח שיפנה לשר וידון אתו בנושא. אני מקווה שהמשטרה תיערך בצורה נכונה. גברתי היושבת-ראש, הכרוז מלא איומים, מסוכן מאוד. נאמר בכרוז: האירועים שקרו קודם הם קלים יחסית למה שיקרה ב-2 במרס. הם מוסיפים ומאיימים על אנשים בשמותיהם, על קציני משטרה, על שוטרים, על אזרחים, גם על אזרחים מהעדה הדרוזית; איומים מאוד חמורים, שעל המשטרה להיערך ולטפל בהם בצורה נכונה.
עזמי בשארה (בל"ד):
כל העצורים מהפוגרום הראשון שוחררו. כולם עד האחרון, 90 במספר.
ואסל טאהא (בל"ד):
אתה צודק, חבר הכנסת בשארה, העצורים שוחררו ואף עשו להם חאפלה. קיבלו אותם בקבלת פנים מאוד מדאיגה. בכרוז מברכים אותם. מברכים את העצורים שהיו עצורים על רקע הפוגרום הראשון.
מאיימים על בני העדה הנוצרית ואומרים להם: אם אתם רוצים לחיות בשקט ובביטחון, עליכם להרים דגל לבן על כל בית ובית. זה כתוב בכרוז. מי שרוצה לחיות בשלום, עליו לכבד את ההוראות בכרוז, אם לאו, חייו יהיו גיהינום. המצב, גברתי היושבת-ראש, מאוד קשה, הם מטילים עוצר מנקודה לנקודה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טאהא, הנושא חשוב, אבל זמנך תם. אני מבקשת לסכם.
ואסל טאהא (בל"ד):
אני מסיים. הם מטילים עוצר וקובעים שמנקודה x עד y אסור לעמוד. אם הוא יעמוד, החל ממחר הוא יחטוף כדורים.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני פונה אליכם, העניין מאוד מסוכן. אני פונה בשם כולם לשר לביטחון פנים לנקוט צעדים רציניים ולא להזניח את השטח. המצב עלול להתפוצץ עוד פעם. כפר מע'אר בפני פוגרום חדש.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, בבקשה. אחריה - אם חבר הכנסת יצחק כהן לא יהיה - חבר הכנסת עסאם מח'ול.
מל פולישוק-בלוך (שינוי):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הנושא שבו נרשמתי לדבר בזמנו, לפני כשנה, היה על מקבלי הבטחת הכנסה כחלק מהמדיניות הכלכלית של האוצר. אני רוצה למסור שניים-שלושה נתונים: ב-1992 עמד מספרם של מקבלי הבטחת ההכנסה על 60,000. בינואר 2004 הוא יותר מכפול – 137,000 איש. פי-שניים בתוך עשור. מספר המתייצבים בלשכות התעסוקה באותו חודש - ינואר 2004 - עמד על כ-240,000 איש, כמעט רבע מיליון. כ-10,000 איש אקדמאים.
מה המשמעות של מקבלי הבטחת הכנסה? לכאורה אכן מדינת רווחה דואגת לאנשים שאין להם פרנסה שיקבלו כסף, וטוב שכך. אבל המדיניות הזאת, של לתת יותר קצבאות לאנשים ולא לדאוג שיהיו להם מקומות עבודה, בעצם פוגעת באותם אנשים, פוגעת בחברה ופוגעת כמובן במשק. אנחנו משלמים משכורת לאנשים כדי שישבו בבית, במקום לתת להם כסף, אבל לדאוג שיהיה להם כבוד, יהיה להם מקום עבודה, הם עצמם יעשו משהו עם החיים שלהם. אגב, המובטלים מיישובים ערביים ומעיירות פיתוח מהווים 35%, וזה שיעור גדול מאוד ביחס לחלקם באוכלוסייה, גם זאת אסור לנו לשכוח.
בינואר, אותו ינואר שאני מדברת עליו, ב-2004, שאז העלינו את הנושא לדיון, חלה גם ירידה תלולה במספר המובטלים שמצאו עבודה באמצעות לשכות התעסוקה.
כל הנתונים האלה מביאים אותנו למסקנה, שמדיניות הממשלה כפי שהיתה כשאנחנו היינו בממשלה, שאומרת: צאו לעבודה במקום לקבל קצבאות - המדיניות הזאת היתה נכונה.
בדיוק השבוע, ואולי זה מקרי שהיום אני מדברת כאן על משהו שקרה השבוע, הממשלה קיבלה החלטה אחרת, שעומדת בסתירה לאותה מדיניות נכונה שתוציא את האנשים ממעגל העוני. היום משחדים את תלמידי הכוללים. אומרים להם: שבו תלמדו – אולי אתם לא לומדים - איפה שאתם יושבים, אנחנו נממן אתכם, או השכן החילוני שלכם או הדתי גם יממן אתכם.
המדינה יכולה, צריכה וחייבת לייצר מקומות עבודה. יש מקומות עבודה - אני רואה שזמני רץ אז אומר את זה בתמצית. אנשים מצאו מקומות עבודה ברשות העתיקות, ברשות הטבע והגנים, בשכר מינימום, ואומרים להם: לכו הביתה. אז אחרי הרעש התקשורתי שהיה, אחרי הרבה צעקות, משרדי האוצר, התמ"ת, החינוך אמרו: או.קיי., נחזיר אותם. רק השבוע אני שומעת, שבגלל צעדים ביורוקרטיים, כיוון שאיזו ועדת מכרזים לא יושבת שם, היום, 1 במרס, שוב אנשים הולכים הביתה.
החלמאות נמשכת. אני כבר לא יודעת מה צריך לעשות כאשר רבע מיליון אנשים במדינה שלנו יושבים בבית ולא עובדים, מאבדים את הכבוד העצמי שלהם, והמדינה, הפקידים, השרים, חושבים שהם עושים עבודה טובה. אני לא יודעת איך הם יכולים לישון בלילה כשיש כל כך הרבה אנשים שמקבלים כאן הבטחת הכנסה, או מובטלים שמקבלים דמי אבטלה. הדבר הזה צריך להיפסק. יש פתרונות, גם בתחום שהוכח: עולם המדע, החינוך – הוזכר כאן החינוך - הטכנולוגיה, כל תעשיית ההיי-טק. יש מה לעשות, אפשר להתחיל להניע את המנוע הזה, יש צעדים שאפשר לעשות, ובממשלה הזאת - שאף אחד מנציגיה לא כאן, וזה גם כן ראוי לציון - יש אוזלת יד, יש מחדל. כמו שאומרים בתחום אחר: זה לא גורל, זה מחדל, זה מחדל של ממשלת ישראל, שהמדיניות שלה גרועה והיישום עוד יותר גרוע, וחבל שכך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת עסאם מח'ול קודם. החלפתם? בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו - חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מודה לחבר הכנסת עסאם מח'ול, שנתן לי את תורו.
גברתי היושבת בראש, אני רוצה לומר משפט אחד בנושא כפר מע'אר, שדיבר עליו חבר הכנסת טאהא. אני חושב שזאת פשיטת רגל מצד משטרת ישראל. אם המשטרה יודעת שיש איומים על חייהם של האנשים בכפר מע'אר, והיא עומדת מנגד ולא עושה דבר ולא נוקפת אצבע, המשמעות היא שמחר ייעשה פוגרום בכל כפר אחר. זאת פשוט מדינה בתוך מדינה, אני רואה בזה טרור לכל דבר ודבר. מה שנעשה זה דבר שלא ראינו כמותו, ועוד האיומים האלה נמשכים. אני חושב שצריך לקחת את העניין הזה ברצינות רבה מאוד.
התפלאתי לשמוע שמפקד המשטרה אמר, שהם לא היו צד בעניין. זאת אומרת, המשטרה רואה פוגרום, אבל היא לא צד. מתי היא תהיה צד? כשיכו את השוטרים אז היא תיהפך להיות צד? איזה מין תשובה זאת? וזאת תשובה בוועדת הפנים. אם זו התשובה, אני חושב שזאת תעודת עניות.
מכיוון שמדברים על תעודת עניות, נדבר קצת גם על העניים. מספר העניים, גברתי היושבת-בראש, הולך וגדל מדי שנה. שר האוצר הנכבד והנחמד שלנו כבר עשה שטיפת מוח – ראיתי את חברת הכנסת שעמדה פה ואמרה שצריך לחיות בכבוד, שילכו לעבודה, לא עובדים, בטלנים. איפה יש עבודה? שמעתי אותה טוב, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר קולט אביטל:
לא, צריך גם לייצר.
נסים זאב (ש"ס):
שמעתי אותה בדיוק.
אילן שלגי (שינוי):
יש 300,000 עובדים זרים.
נסים זאב (ש"ס):
יש גם 300,000 שעובדים וחיים מתחת לקו העוני. יותר ממחצית האנשים שנמצאים מתחת לקו העוני הם אנשים שעובדים ולא מגיעים לשכר מינימום. על מה אתה מדבר? שר האוצר מציע איזה פתרון, שגם בן-הזוג יעבוד. כאילו יש מקומות עבודה, השוק פתוח, מלא, רק תבואו, תפאדלו, יש עבודה.
אילן שלגי (שינוי):
יש עבודה, יש.
נסים זאב (ש"ס):
אין עבודה, עבודה בעיניים יש, של הממשלה הזאת, שאתה היית שותף בה כשר וכחבר כנסת, והבאתם חורבן שלם על ילדי ישראל. אתם הבאתם את העוני למדינה הזאת, ולכן אתם תישאו באחריות גם כן.
אילן שלגי (שינוי):
תלכו לעבוד.
נסים זאב (ש"ס):
מיליון וחצי אנשים, מהם 700,000 ילדים, הם עניים. כשמדובר בעניים, מדובר באנשים שמשתכרים פחות מ-1,800 שקלים, זה עניים. כשמדובר בעוד 100,000 עניים, לפי הנתונים האחרונים של המוסד לביטוח לאומי, אז 60,000 מהם הם ילדים, ו-7% של העמקת העוני זה המשמעות, שיותר משפחות נכנסות למעגל העוני. על-פי נתוני הביטוח הלאומי, ההפחתה בעשרות אחוזים בהבטחת ההכנסה והקיצוצים בעשרות אחוזים בקצבאות הילדים, הם הם שהביאו את העוני הזה ואת המספרים כלפי מעלה. זאת מגילה שאין לה סוף, זאת מגילת איכה.
אבל מה שחשוב, שמדובר באנשי מקצוע - ואני לא חושד באנשי המוסד לביטוח לאומי שהם משקרים – שטוענים באופן הברור ביותר, שהמדיניות הכלכלית של הממשלה היא שגורמת לעוד ועוד אנשים לחיות מתחת לקו העוני. האשליה של הצמיחה קרסה. צריך לדעת ששר האוצר השלה במשך שנתיים וחצי את הציבור בצמיחה. כאשר יש קריסה מוחלטת בצמיחה, אי-אפשר להמשיך גם בקיצוצים נרחבים, כשהמשמעות היא עלייה בעוני. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת עסאם מח'ול, בבקשה. אחריו - אם האחרים לא נמצאים פה - חבר הכנסת אילן שלגי.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כאשר מפרסמים על אותה בייביסיטר שמכה את התינוקות, המדינה מזדעזעת. כאשר מתפרסמים הנתונים על ההתאכזרות לקשישים, כולם מזדעזעים. אבל מעניין, כאשר הממשלה באופן שיטתי מתעללת בקשישים ומתעללת בילדים, כמעט אף אחד לא מזדעזע וכולם עוברים על זה לסדר-היום.
המשמעות של המדיניות החברתית של הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו-שרון-פרס-לפיד בשלב מסוים - היא מדיניות אכזרית, בלתי נסבלת, שמובילה את ישראל לאותם ימים של צ'רלס דיקנס, עם עבודת ילדים, עם ניצול מחפיר של העובדים ושל השכבות המוחלשות בציבור.
אני האזנתי לוויכוח של חבר הכנסת שלגי עכשיו, והאמירה הזאת, הססמה הזאת, המהדהדת - יש 300,000 עובדים זרים - כאילו שהמובטלים הביאו את 300,000 העובדים הזרים. מישהו הביא אותם מכיוון שהוא הרוויח על גבם, מכיוון שהוא ניצל אותם, שחק אותם, סחט את הלימון הזה, לא רק כדי לסחוט את הלימון הזה. ואתה תדע מי אלה - - -
אילן שלגי (שינוי):
אתה צודק, אבל זה התאפשר כי פה יש בטלנים - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת שלגי, עוד מעט תדבר ממילא. תתאפק.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
לא נכון. אתה מעמיד את הדברים בצורה איומה. הם הביאו אותם מכיוון שהם רצו להוריד את שכר העבודה של העובדים שיש כאן. מכיוון שהם רצו לחרוש על גבם של אותם עובדים ישראלים, בתנאים דומים לאותם תנאים שבהם סחטו את העובדים הזרים. כי מה שקורה עכשיו, כשמדברים על מקומות עבודה שמייצרים, כביכול, הם מדברים על מקומות עבודה בתנאי עובדים זרים - של ישראלים. הם הופכים את העובדים הישראלים לעובדים זרים. זאת המדיניות, והמדיניות ברורה. כשאתה מביא עובדים זרים, אתה סוחט את העובדים הישראלים ואומר להם: אתם לא רוצים לעבוד בתנאים האלה שעובדים בהם העובדים הזרים? אז אני אביא עובדים זרים.
אותם בעלי הון, אותם מעסיקים שהביאו אותם, והרוויחו על גבם של העובדים הזרים, רוצים באותם תנאים, היום, להרוויח על גבם של העובדים הישראלים. זאת המשוואה, ואתה לא יכול כל הזמן לטשטש את האמת הזאת.
ואני אגיד לך: אתם מדברים ואתם דיברתם על משבר בעבודה, וכאילו שהעובדים לא רוצים לעבוד, ולכן המצב קשה. עכשיו, הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל מדברים על המגזר העסקי ואומרים, שבשלוש השנים האחרונות גדל הפריון לשעת עבודה במגזר העסקי ב-10%. יעני, כל עובד ייצר 10% יותר. באותה עת ממש ירד השכר לשעה במגזר העסקי ב-10%. זאת אומרת, לא מכיוון שאין ייצור, לא מכיוון שלא עובדים. אלא כשעובדים יותר ומייצרים יותר מקבלים פחות, כיוון שהם משתמשים באיום הזה של העובדים הזרים ושל תנאי העבודה שלהם. לכן, מה שקורה כאן זה שאותו הפרש בין תוספת הייצור והתפוקה והירידה בשכר, זה הערך המוסף של הרווח שמכניסים אותם מעסיקים לכיסים שלהם.
הגיע הזמן שנבין את המשוואות האלה ולא נמשיך לתעתע בציבור. יש כאן מדיניות ברורה, לחסל, לתקוף, לפגוע במעמד ובתנאי החיים של הציבור הרחב של העובדים במדינת ישראל, ולהפוך את המדינה הזאת לגן עדן למעסיקים ולבעלי ההון; גן עדן של ההון וגיהינום של העבודה. זה המהפך שעוברת מדינת ישראל. זה התאצ'ריזם של ממשלת נתניהו-שרון-פרס-לפיד. בדיוק זה, בדיוק זה.
לכן, מי שרוצה לדבר כאן ולזעוק את הזעקה של הפערים, את הזעקה של קורבנות ההפרטה, צריך לדעת, הוא לא יכול לתפוס את המקל משני הצדדים – גם לתמוך במדיניות הזאת וגם לזעוק את הזעקה. מי שתומך במדיניות הזאת, אין לו זכות מוסרית לזעוק את הזעקה.
היו"ר קולט אביטל:
נא לסיים.
עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש – ובזה, כן, אני אסיים - השבוע מבשרים לנו על עוד מהלך של הפרטה, מהלך הפרטת המתנ"סים עכשיו, האיום, האומלל. המתנ"סים בכלל נותנים את השירות לשכבות הכי מוחלשות בציבור - קשישים, ילדים, עיירות פיתוח, יישובים ערביים, איפה שיש אבטלה - וכאן באים ומנסים להפריט. להפריט פירושו לתת שירות שיאפשר רווחים לאותם בעלי הון שיקבלו את הזכות להפעיל את המוסדות האלה. להוזיל את עלות העבודה פירושו שירותים יותר נמוכים והגברת הפערים בתוך החברה.
זאת ממשלה שהיא בית-יוצר של פערים, בית-יוצר של עוני ובית-יוצר של אפליה נגד השכבות המוחלשות. את התפיסה הזאת צריך לעקור מן השורש, ולא לחפש כל מיני הסברים ולהטיל את האשם דווקא על הקורבן ולא על מי שמוביל אותו למעמד הזה, להיות קורבן. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן שלגי, ואחריו - חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. חמש דקות לרשותך.
אילן שלגי (שינוי):
גברתי היושבת-ראש, חברת וחבר הכנסת – נדמה לי שזה מה שיש לי כאן לפני, חברת הכנסת פינקלשטיין וחבר הכנסת סגן השר זאב בוים, וכמובן היושבת-ראש ואנוכי – לחבר הכנסת מח'ול, שדיבר כעת ויצא, אני רק רוצה לומר, שאני חושב שהוא יוכל לצטט את "הקפיטל" של קרל מרקס וללמד אותנו מטריאליזם דיאלקטי, אבל הדברים האלה חלפו מן העולם, ואנחנו בהחלט בעד עידוד הייצור והחריצות ומתן הזדמנות שווה לכל אחד בחברה; נכון, מתן הזדמנות שווה לכל מי שרוצה לעבוד.
אבל הוויכוח שלי אתך - הוא לא אתך היום. אני רוצה לדבר על קצבאות הילדים. הקיצוץ בקצבאות הילדים הוא אחד הנושאים שעל סדר-היום בדיון בנושא הכלכלי היום. נכון שאחד ההישגים של שינוי בתקופת שהותה בממשלה היה הקיצוץ המאוד משמעותי בקצבאות הילדים, משום שהגענו למצב שאנשים פשוט היו "משה קינדער-מאכער". עושה 12-14 ילדים, וזאת פרנסה. המצב שהגענו אליו כבר היום הוא, שהילד הראשון שנולד במשפחה, מקבלים בגינו 144 שקלים, והילד העשירי שנולד במשפחה, גם בגינו מקבלים את אותו סכום, 144 שקלים. נכון שהמשפחות הגדולות, שקיבלו סכומים גדולים עבור הילדים החמישי, השישי, השביעי והשמיני, לא בבת אחת – ונכון וראוי כך היה לעשות – לא בבת אחת קוצצו הקצבאות עד ל-144 שקלים, אלא נקבעה פריסה – שאנחנו גם הסכמנו אחר כך להאריך אותה, להגדיל את הפריסה עד לשנת 2009, ובחודש שעבר, בחודש ינואר, ראינו את השלב השלישי של ההפחתה בקצבאות הילדים.
בעוד ארבע שנים, ב-2009 – שוב, אם המסחטה החרדית לא תעבוד על ממשלת הליכוד והעבודה, ותחזיר את המשטר של השנור והקצבאות - אז לפי התוכנית הכלכלית שאנחנו היינו שותפים לה, בעוד ארבע שנים הקצבאות לכל ילד תהיינה 144 שקלים בערכים של היום.
ואם אתם, החרדים, כל כך מודאגים ממצב המשפחות שלכם, אני חוזר ואומר לכם את מה שאמרתי לידידי מח'ול: אתם פשוט תצטרכו לצאת ולעבוד. ואל תאמרו לי שאין מקומות עבודה, משום ש-300,000 עובדים זרים תופסים מקומות עבודה שישראלים היו יכולים לאייש אותם. יש עבודה בבניין, יש עבודה בחקלאות, יש עבודה בסיעוד – אני לא רואה סיבה שהישראלים לא ילכו וימלאו את מקומות העבודה האלה. מה, אי-אפשר לעבוד בקטיף? אי-אפשר לעבוד בשדות, בחממות הפרחים? מדוע אנחנו צריכים להעסיק בבנייה את הסינים והרומנים, בחקלאות את התאילנדים ובסיעוד את הפולנים? מדוע הישראלים לא יכולים לעשות את העבודות האלה? כל עבודה מכבדת את בעליה. כל אחד בהתאם ליכולתו, בהתאם לבריאותו. אפשר. כל מי שבריא צריך שילך לעבוד. למי שחלש באמת צריכה המדינה לסייע. אין ספק.
היו"ר קולט אביטל:
כמה מהנדסים יש בלי עבודה וכמה אקדמאים יש בלי עבודה, שאין להם מקומות עבודה? על זה לא חשבנו?
אילן שלגי (שינוי):
גברתי היושבת-ראש, אינני סבור שהמשק שלנו במצב אידיאלי. יש עוד הרבה מה לעשות. הצמיחה בהחלט הולכת וגדלה, המשק אמור לתת פתרונות גם לאותם אקדמאים שאינם עובדים. בוודאי כואב הלב כאשר יש מהנדסים ואנשי היי-טק שיצאו ממעגל העבודה וטרם עשו את הדרך בחזרה, אני בהחלט מסכים אתך. אבל לומר שיש במדינת ישראל 800,000 ילדים רעבים? ברוב המקרים זה משום שההורים שלהם לא רוצים ללכת לעבוד. נכון אומר שר האוצר, שילכו שני בני-הזוג לעבודה, שיעבדו שני בני-הזוג.
אם היום אתם, החרדים, שהילדים שלכם, אלה הגדולים יותר, שלומדים בישיבות, במקום ללכת לשרת בצה"ל, הם מקבלים מכולנו, מכל ה"פראיירים", משכורת של כ-560 שקל בחודש, יותר ממשכורת של חייל – מדוע זה קורה? ומדוע כאשר הבנות והבנים שלנו לומדים פיזיקה והנדסה ורפואה ומשפטים, הם משלמים מדי חודש מאות שקלים כשכר לימוד והילדים שלכם מקבלים בישיבה משכורת מכולנו?
ועכשיו ממשלת העבודה והליכוד הגדילה בחזרה את הקצבאות לאותם אברכים בני 23, הגדילה אותן ב-40%. עכשיו כל אחד מאלה מקבל 680 שקל בחודש, וגם מותר לו בערב ללכת לעבוד, וכמובן עדיין הושאר לו הפטור מהצבא.
היו"ר קולט אביטל:
אבקשך לסיים.
אילן שלגי (שינוי):
כל זה הוא פשוט קומבינה, בשותפות של הליכוד, העבודה ויהדות התורה, תוך קריצה לש"ס. אני מקווה מאוד שהציבור החילוני החופשי במדינה רואה מה עושים לו. ואני מקווה מאוד שבבחירות הציבור יבין ויאמר את דברו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, ואחריה - חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, אחרון הדוברים. בבקשה, גברתי.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מדיניותו הכלכלית של משרד האוצר, המונהגת כבר שנים מספר בעקביות ובעקשנות, זוכה חדשות לבקרים לחיצי ביקורת, להתקפות ולטענות רבות. את מסכת התגובות, אשר באה בעיקר מצד גורמי הרווחה והארגונים החברתיים, אפשר לסכם במלים מספר, לתמצת אותן: הנהגת שינויים כלכליים דרסטיים ומפליגים, שאינם מתחשבים בקצב השינויים בחברה, וכן הנהגת מדיניות כלכלית חסרת חמלה, הפוגעת בשכבות החלשות ובצורכיהן.
אין חולק על כך שבבסיס תוכניתו הכלכלית של נתניהו יש נימוקים צודקים ואמיתיים. יש הסכמה מקיר אל קיר, שדרוש עידוד תעסוקה, שהיקף הקצבאות מוגזם ובעייתי, שהפרטה וקידום השקעות פרטיות עשויים להביא צמיחה ופיתוח. איני מוצאת אוטוריטה חברתית-כלכלית שתביע התנגדות לדעה שיש שינויים חברתיים מבניים שחובה עלינו לבצע, אחרת תידרדר מדינת ישראל אל עברי פי פחת.
אין לי עניין להכניס את ראשי לוויכוח הנוקב הזה, רצוף המשברים והטרגדיות. אני חוששת שבלהט הוויכוח על האג'נדה הכלכלית איבדנו את מהות העניין. והמהות משמעותית הרבה יותר מאשר חלוקת שלל או סיפוק צרכיה החומריים של מדינת ישראל. מדיניות תקציבית היא בראש ובראשונה הצהרה ברורה על האג'נדה הערכית של מדינת ישראל: אילו ערכים היא רוצה להנחיל, אילו דפוסי חיים היא מעוניינת לפתח ואיזו מורשת בכוונתה להשאיר לדורות הבאים. האידיאולוגיה הזאת נטועה עמוק עמוק ביישום התקציב, ואפשר ללמוד עליה מכל פרט וחלקיק סעיף בהוצאתו אל הפועל.
זווית מבט כזאת על המסגרת התקציבית והוויכוח סביבה תנטרל, בין השאר, גם את הצורך להזדעק ולהסתער לעבר כל תופעה של מסכנות או אי-שוויון הצצה חדשות לבקרים, מה שמוביל לפריצת המסגרת התקציבית בדרך לעוד משבר חברתי או עוד סכסוך עבודה.
קביעת יעדים תקציביים על-פי אג'נדה אידיאולוגית ברורה, בין שאינה מתייחסת לשכבה חלשה זו או אחרת ובין שהיא נוגעת למעמד הבינוני או אפילו הגבוה, היא מימוש המשמעות האמיתית של התקציב, כזרוע מבצעת של הערכים שהם נר לרגליה של המדינה. כל זאת, גם מעבר להפקת רווחים אפשרית ואפילו סבירה כתוצאה ממדיניות כזאת.
רק כדי לסבר את האוזן, אדגים את דברי לגבי יישום מדיניות תקציבית ערכית בנושא הנראה לכאורה מנותק מזה: התאמת מדרגות המס על רכב ושווי רכב למספר הנפשות במשפחה, וכיצד יש לכך השפעה על צמצום הילודה בישראל. חבר הכנסת אילן שלגי, אף אחד לא דיבר על זה, נכון? אז אני אסביר את דברי.
כיום, עקב המס הגבוה מאוד המוטל על כלי הרכב במדינת ישראל, מחירי כלי הרכב הגדולים, דהיינו בעלי שישה או שבעה מושבים ומעלה, גבוהים מאוד, בין במחיר הרכישה ובין בקיזוז המס על שווי רכב למי שמחזיק ברכב מליסינג או ממקום עבודתו. אם נוסיף על כך את הוצאות הדלק וההחזקה היקרים ממילא של כלי הרכב הגדולים, מתקבל מצב שבו משפחות עם ארבעה ילדים ומעלה סופגות פגיעה כלכלית משמעותית פעמיים, פעם אחת ברכישה ופעם שנייה באחזקה.
ללא קשר לשאלת תשלומי הביטוח הלאומי עבור הילדים, ברור כי ההוצאות על הרכב הן בין ההוצאות הכבדות ביותר של המשפחה הממוצעת בישראל, ולפעמים ההוצאה הכבדה ביותר. ועל כן, במקרה זה נפגעות מאוד גם אותן משפחות המתפרנסות בכבוד מעבודה יצרנית ופורעות את חובן למדינה כנדרש.
מעבר לקושי, שאין לו הצדקה, ברור שיש כאן משום אי-התחשבות בוטה, אשר מביאה בהכרח למצב שבו יתלבטו משפחות רבות אם להביא ילד נוסף לעולם או לא. במקרה זה, יישום מדיניות תקציבית ערכית, דהיינו קביעת קריטריונים שלפיהם יוטלו המסים לפי מספר הנפשות במשפחה, יכול להשפיע באופן מיידי וגם ארוך טווח על העלאת הילודה במדינת ישראל, בייחוד לנוכח הבעיה הדמוגרפית שהיא נתונה בה.
לפי זה, המס על רכב מדרגה 3, עבור משפחה בת ארבע נפשות, יושווה לרכב דרגה 2. כמו כן תינתן למשפחות אלו הקלה בתשלום אגרת הרישוי השנתית על רכב דיזל גדול, שבדרך כלל עושות בו שימוש משפחות ברוכות ילדים.
סבורני כי אם נביא בחשבון את ההוצאות הגדולות של משפחות מרובות ילדים בישראל על מזון, ביגוד, חינוך ועוד סעיפים שונים, ניווכח שדרך כזאת היא אמיתית יותר ואפילו משתלמת למדינה. המדינה מוותרת רק על מעט מרווחיה לטובת אחד הערכים החשובים ביותר עבורה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. יבוא ויעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה. בבקשה.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי וחברות הכנסת, אכן הדיון הזה הוא במקומו, ובמיוחד היום, לאור מה ששמענו בחדשות על מכירת המניות, או חלק מהמניות, של בנק לאומי. זה סממן מובהק של מדיניות שר האוצר. הוא מחפש כל דרך להעשיר את העשירים ולרושש את העניים. ישאל מי שישאל, איך מכירת המניות מעשירה ומרוששת בו בזמן? הרי המדיניות הזאת הביאה כבר מזמן לכך שהוא מקל במסים לעשירים ומקצץ בקצבאות לעניים.
לאוצר היום יש גם מה לעשות, יש מה לשלם, יש הוצאות. התקציב לא אושר בקריאה שנייה ושלישית, וכל עוד הוא לא אושר, האוצר עדיין קשור בתקציב השנה שעברה. אז על-ידי מכירת המניות וההפרטה הזאת פתאום יש כסף. פתאום מקבל האוצר, מקבלת תיבת האוצר, המקום שאוצרים בו את כל התקציב של המדינה, תוספת.
אני חושב שמר נתניהו מוליך שולל את כולנו. אומנם עכשיו הוא הולך גם לאוניברסיטאות ומרצה בפני סטודנטים. פתאום הוא מרצה לכלכלה ומשכנע את כל העולם.
אינני אומר שאין במעשיו ובהתנהלותו סממנים חיוביים. יכול להיות שיש דברים שהוא עושה אותם נכון, אני לא פוסל מכול וכול, אבל המדיניות הזאת מתבטאת בשטח בהעמקת העוני, בהעמקת האבטלה, ביתר קיצוץ בקצבאות הילדים.
חבר הכנסת שלגי, אתמול קיבלתי מכתב, יכול להיות שגם אתה קיבלת את אותו מכתב, מעמותה בנגב שבוחנת את המצב. הם זועקים. הם אומרים שהילדים שקודם יכלו ללמוד, להסתדר ולמצוא פת לחם, כאשר קוצצו הקצבאות הם יצאו לרחוב והתמכרו לפשע. הם מתחילים בגנבות ובסמים וממשיכים הלאה. מר נתניהו חושב, שעל-ידי הקיצוץ והעמקת הקיצוץ - כי לפי התוכנית שלו הקיצוץ הזה יגיע למינימום, היעד הסופי של הקיצוץ הוא 144 שקלים לכל הילדים במשפחה, אם זה אחד, חמישה או עשרה.
אם המדיניות הזאת תימשך, אומנם אנשים לא ימותו מרעב, אבל הם ירעבו ויצאו לתרבות רעה, וזה יחזור אלינו כבומרנג. זה יחזור בפשיעה, זה יחזור בבתי-סוהר, זה יחזור במצב פשיעה נורא מבחינה חברתית. אפשר לחקור גם את התופעה הזאת. בימים האחרונים, בחודש האחרון, הפשיעה הולכת וגואה. כל מלה היא עילה לרצח או לניסיון לרצח; סכינאות בבתי-הספר ובין התלמידים. המצב החברתי בוער ובשיא הסכנה.
אם מישהו יגיד שהמצב החברתי איננו תלוי במצב הכלכלי, הוא טועה. כשיש אמצעים כלכליים, ולחברה, שהיא סך כל המשפחות והפרטים החיים בה, יש אפשרות לחיות באופן סביר ובכבוד, ואנשים יוכלו למצוא את יומם ולחמם, הם, מן הסתם, לא יתמסרו לדברים האחרים. הם לא ילכו בטל, הם לא ילכו לגנוב והם לא ילכו לעשות את העבירות שהם עושים עכשיו.
אני לא רוצה להאריך בדברים. אני יודע שהזמן שלי מוגבל, אבל בגדול אני אומר שמדיניותו של מר נתניהו מסתכמת בתוספת עושר וכסף לעשירים, אם על-ידי הורדת המסים, אם על-ידי הפרטה למיניה והעמקת העוני והמחסור והצורך של השכבות החלשות. זה מסכן את החברה כולה. אומנם אנחנו התרגלנו במדינה הזאת לעשות את החשבונות רק לסכנות ביטחוניות ומסוג אחר, אבל הסכנה החברתית איננה סכנה פחותה, וחייבים לרסן את המדיניות הזאת. אני לא יודע מה יהיה עם התקציב, אם הוא יאושר או לא יאושר, אבל הגיע הזמן שנתניהו והממשלה כולה יעשו רוויזיה למדיניות הכלכלית כולה, ונצא מהדרך המסוכנת הזאת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת, כי הצעות סיכום והצבעות יהיו במועד אחר.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר קולט אביטל:
יש הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. אחריה יעלה סגן שר הביטחון.
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 6) (הארכת מועדים בבחירות מיוחדות - הוראת שעה), התשס"ה-2005, שהחזירה ועדת הפנים ואיכות הסביבה. תודה.
שאילתות ותשובות
היו"ר קולט אביטל:
סגן שר הביטחון ישיב על שאילתות. שאילתא מס' 1311: שירות בשטחים של חיילי מילואים וחיילי סדיר, של חבר הכנסת איתן כבל.
1311. שירות בשטחים של חיילי מילואים וחיילי סדיר
חבר הכנסת איתן כבל שאל את שר הביטחון
ביום י"ז באדר התשס"ד (10 במרס 2004):
נודע לי, כי חייל בשירות סדיר, בעל פרופיל רפואי מתחת ל-64, המשרת בעורף, לא נשלח לפעילות אבטחת יישובים, ולעומתו, חייל מילואים בעל פרופיל רפואי 31 נקרא לשרת בשטחים.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מדוע?
3. כמה חיילי מילואים בעלי פרופיל 31 גויסו עד היום לשירות בשטחים?
4. מה היא המדיניות שלפיה נשלח חייל בעל פרופיל 31 לשטחים ו/או לאבטחת יישובים?
סגן שר הביטחון זאב בוים:
גברתי היושבת-ראש, אני מבקש לברך אותך בתפקידך החדש. נדמה לי שזו לא הפעם הראשונה. בהצלחה.
חבר הכנסת איתן כבל, אשר לשאילתא שלך בעניין שירות בשטחים של חיילי מילואים וסדיר:
1-4. במסגרת עבודת מטה שבוצעה בצה"ל, בהקשר של ביצוע אבטחת יישובים על-ידי חיילי מילואים, נבחנו כמה חלופות. בסופו של תהליך הומלץ, כי הגנת היישובים תיעשה על-ידי חברת שמירה אזרחית, החל מרבעון ב' של שנת העבודה 2005. אם חלופה זו תיתקל בקשיים, עקב בעיות משפטיות או מבצעיות, תיושם חלופת שיבוץ קצונה, משרתי קבע וחיילים בשירות סדיר - רובאי 02 - לפעילות המדוברת.
במהלך החודש הקרוב יתקיים דיון נוסף בנושא. אשמח להוסיף ולעדכן אותך בהמשך טיפול צה"ל בסוגיה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. שאלה נוספת.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אני מודה לך על התשובה. אני רוצה לברך אתכם על ההחלטה, שלקח זמן להגיע אליה ואתה היית שותף לה, אבל היא נכונה גם מבצעית וגם עניינית כלפי החיילים האלה. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 2197, של חבר הכנסת רן כהן - לפרוטוקול.
2197. אתר ההנצחה בהר-איתן
חבר הכנסת רן כהן שאל את שר הביטחון
ביום כ"ו בחשוון התשס"ה (10 בנובמבר 2004):
לאחרונה פורסם, כי הקמת אתר ההנצחה הלאומי בהר-איתן, הנמשכת יותר מ-20 שנה, תקועה. לפיכך הודיע מנכ"ל משרד הביטחון, שהוחלט להפסיק את עבודתו של ראש העמותה. למרות זאת, לא הופסקה עבודתו.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעות נכונות?
2. אם כן - באיזה שלב תקועה הקמת האתר, ומאיזו סיבה?
3. מה הן סמכויות העמותה והעומד בראשה?
4. מדוע ההחלטה להקים את אתר ההנצחה, או להפסיק את עבודת ראש העמותה, אינה מיושמת?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1-4. פרויקט הר-איתן נסמך על החלטות ממשלה, שלפיהן משרד הביטחון מממן את ההוצאות האדמיניסטרטיביות של העמותה. תקצוב הפרויקט עצמו - תכנון וביצוע - נעשה בידי משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה.
מנכ"ל העמותה, מר פלג תמיר, הודיע בתאריך 28 בנובמבר 2004, כי ימשיך את שירותו כמנכ"ל העמותה בהתנדבות.
העמותה היא עמותה רשומה - מסמכיה נמצאים, לידיעת הציבור, ברשם העמותות - שהוקמה על מנת ליישם את התוכנית להקמת אתר הנצחה לכל חללי מערכות ישראל, ובין יתר תפקידיה – לגייס תרומות לפרויקט.
משרד הביטחון אינו מעורב בפרויקט עצמו, אך ידוע לנו כי הפרויקט עדיין לא הושלם, ועצם המשכו אמור להיבחן על-ידי משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, בין השאר, על רקע הצעת חוק המרכז הלאומי לגבורה והנצחה, הר-איתן, התשס"א, שעברה בכנסת בקריאה ראשונה. מובן מאליו, כי על-פי ההחלטה הנ"ל יוחלט על המשך או אי-המשך מימון הוצאות האדמיניסטרציה על-ידי משרד הביטחון.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 2346, של חבר הכנסת אורי אריאל - לפרוטוקול.
2346. קידוח בארות לא חוקי בצפון השומרון
חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר הביטחון
ביום כ"ג בשבט התשס"ה (2 בפברואר 2005):
על-פי צה"ל, באזור צפון השומרון קדחו ערבים כ-300 בארות בלתי חוקיות. החשש הוא, שלאחר הנסיגה מהאזור תחריף הבעיה ותפגע בחקלאות בעמק-יזרעאל, בעמק בית-שאן ובגלבוע.
רצוני לשאול:
1. כיצד יימנעו קידוחים כאלו כיום ולאחר הנסיגה?
2. האם יישקלו כניסה לאזור והפעלת כוח כדי להפסיק קידוחים אלו?
3. האם ייודעו החקלאים באזור בדבר סכנה למימיהם בעקבות ההתנתקות?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1-3. להערכתנו, בצפון השומרון קיימים כ-134 קידוחים פיראטיים, רובם רדודים מאוד, ועל-פי הערכה, כמויות המים הנשאבות מקידוחים אלו נעה בין 10 ל-15 מלמ"ק לשנה, רובם לצורכי חקלאות. ההשפעה על האקוויפר הצפוני, בשלב זה, אינה גדולה.
יש פעולות של פיקוח ואכיפה בשטחי B ו-C, ופעולות להחרמת ציוד השאיבה בבארות. לאחרונה סוכם כי יחידת הפיקוח של המינהל האזרחי תפעל בנוהל בב"ח – בנייה בלתי חוקית - נגד קידוחים בלתי חוקיים בשטח B. בנוסף, לפני כחודשיים, נחתם פרוטוקול של ועדת המשנה המשותפת של ה-JWC, ובו אישרו שני הצדדים הריסת תשעה קידוחים פיראטיים בשטחי B ו-C.
על-פי עדכון נציב המים, מאז פעילות האכיפה המחודשת נבלמה במידה ניכרת קדיחת קידוחים פיראטיים.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 2364: מעצרו של תושב אזור ג'נין.
2364. מעצרו של תושב אזור ג'נין
חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה שאל את שר הביטחון
ביום ג' בטבת התשס"ה (15 בדצמבר 2004):
תושב אזור ג'נין חזר לכפר מולדתו באוקטובר 1997, ומאז הוא נמצא במעצר והוצא נגדו צו גירוש. בית-המשפט העליון סמך את ידו על גירושו ב-2 באוגוסט 2000, אבל למרות הסכמתו לגירוש לאחת מארצות המפרץ או לירדן, הוא טרם גורש.
רצוני לשאול:
1. האם הפרטים מדויקים?
2. אם כן - מדוע הנ"ל טרם גורש?
3. מה יהיה גורלו ועד מתי יישאר במעצר?
4. מדוע לא ישוחרר לכפר מולדתו?
סגן שר הביטחון זאב בוים:
1-4. חבר הכנסת דהאמשה, אתה שואל בעניין גירושו של תושב ג'נין. מחמוד סעיד סאלח עזאם, שהינו תושב איו"ש לשעבר, אשר איבד את מעמדו כתושב האזור עקב שהייה ממושכת בפקיסטן. בשנת 1997 נכנס הנ"ל לאזור ברשיון ביקור, וזמן קצר לאחר מכן נעצר על-ידי כוחות הביטחון. בעקבות הממצאים שעלו בחקירתו ביטל המפקד הצבאי את היתר הכניסה והוציא ב-18 בדצמבר 1997 צו גירוש נגדו לירדן. מאז מוחזק הנ"ל במעצר.
מהמידע שמסר בחקירתו, ואף מעבר לכך, עולה, כי עד לכניסתו לאזור ולמעצרו באוקטובר 1997 היה הנ"ל פעיל בארגון "הג'יהאד העולמי". במסגרת זו פעל במנגנון "מכתב אל ח'דמאת" בפקיסטן. ארגון זה מהווה חלק בלתי נפרד מארגונו של אוסאמה בן-לאדן.
משכך, סבורות רשויות הביטחון, כי בשחרור הנ"ל מהכלא בשטחי הרשות הפלסטינית טמון פוטנציאל סיכון רב, בשל ניסיונו, הכשרתו באמצעי לחימה וקשריו לפעילים רבים, העלולים להוות כר פורה לצורך ביצוע פעילות חבלנית עוינת.
יצוין, כי עניינו של הנ"ל הגיע לפתחו של בית-המשפט העליון בעתירה שהגיש ביום 28 באוקטובר 1998, בג"ץ 6772/98, שבמסגרתה ביקש כי בית-המשפט העליון יורה על שחרורו לתחומי הרשות הפלסטינית. במהלך הדיון בעתירה, לא הסכים הנ"ל להיות מגורש ליעד כלשהו, למעט לירדן ולתחומי הרשות הפלסטינית. אציין כבר עתה, כי בית-המשפט דחה את העתירה.
למרות סירובו של הנ"ל להיות מגורש כאמור, ובהיות העתירה תלויה ועומדת בפני בית-המשפט, נעשו מאמצים רבים לגרש את הנ"ל מהאזור. בתוך כך, ומאחר שהנ"ל נושא דרכון ירדני בר-תוקף, נעשו ניסיונות רבים על-ידי משרד החוץ לגרשו לירדן. אולם למרבה הצער, לאור סירובה של ממלכת ירדן לקבל את הנ"ל לתחומה, ברי שניסיונות אלו לא נשאו פרי.
במקביל, נעשו פניות לצלב האדום הבין-לאומי, אשר היה מוכן לסייע בגירושו של הנ"ל למדינה אשר תסכים לקבלו, אך הנ"ל סירב להיות מגורש לכל מדינה.
לפיכך, בפסק-דין שדחה את העתירה, ביום 2 באוגוסט 2000, ציינו השופטים כי "מפתחות בית-האסורים" מצויים בידו של הנדון, ואם הוא לא יביע הסכמתו להיות מגורש למדינה אשר תסכים לקבלו, אזי לא יהיה מנוס מישיבתו במעצר מכוח צו הגירוש שהוצא נגדו עוד בשנת 1997.
המאמצים להביא לגירושו של הנדון נמשכו גם לאחר דחיית עתירתו לבג"ץ. חודשים מספר לאחר שעתירתו לבית-המשפט נדחתה, הביע הנ"ל את רצונו להיות מגורש למדינה ערבית כלשהי. לאור האמור פנו גורמי צה"ל לגורמי הצלב האדום הבין-לאומי במטרה שהאחרונים יסייעו בגירושו. ואולם, לאחר שביקרו את הנדון במהלך שנת 2001, טענו גורמי הצלב האדום שאין בידם לסייע בגירושו, לאור העובדה כי ברצונו להשתחרר בתחום הרשות הפלסטינית או להיות מגורש לירדן.
בעקבות זאת, פנתה נציגת המדינה אל בא-כוחו של הנ"ל, עורך-הדין שאהין מחמוד, במטרה לברר אם העותר מסכים להיות מגורש למדינה ערבית כלשהי, ואם כן, אם הוא מוכן להביע נכונות זו בכתב. למיטב ידיעתנו, לא נענתה פנייה זו עד עצם היום הזה.
נראה אם כן, כי הנ"ל חזר בו מהסכמתו להיות מגורש למדינה ערבית כלשהי, ולפיכך, כל עוד לא יביע בפני נציגי הצלב האדם את נכונותו להיות מגורש, הרי שלא ניתן יהיה לקבל את סיוע ארגון הצלב האדום לצורך גירושו.
נציין כי בכוונת צה"ל לערוך מאמץ נוסף לגירושו של הנדון, כבר בעתיד הקרוב.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה נוספת.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי סגן השר, אני מודה לך על התשובה המפורטת. אם נשאל את עצמנו, הרי עכשיו אנחנו עומדים בפני מצב של אדם שנמצא פה כמעט שמונה שנים, וכל הזמן ממתין לגירושו. היו תקופות שכן הסכים, ולא הסכים, רצה, ולא רצה. מה התוצאה? האיש הזה יישאר במעצר בלי סוף, בלי הגבלה?
אני שואל שאלה נוספת: עכשיו, המצב ברשות הפלסטינית משתנה, הם מקבלים אחריות ביטחונית לאזורים שלהם. האפשרות הזאת חייבת להישקל. הוא בא משם. הוא תושב סילת-אלחרתיה בצפון הגדה, כפי שאדוני אולי יודע, שם משפחתו, שם נולד, שם חיים בני-משפחתו, בניו, אשתו, כל המשפחה שלו. במצב החדש, אני לא רוצה לחזור אחורה, שמונה שנים כבר עברו, אפשר לשקול את האפשרות להחזיר אותו לכפרו, למשפחתו, למקום שהוא חי בו. ממילא ישראל מוסרת את האחריות הביטחונית שם לרשות הפלסטינית, ובזה תיגמר הבעיה. אם לא כן, האיש הזה יישאר בלי סוף במעצר. זאת התוצאה כנראה.
סגן שר הביטחון זאב בוים:
חבר הכנסת דהאמשה, אתה מדבר על המצב החדש ברשות הפלסטינית, ויש ניצנים של מצב חדש, אבל בכל מה שנוגע דווקא לקיומם של ארגוני הטרור, נוכחותם והפרובלמטיקה שמונחת לפתחו של אבו-מאזן ברשות הפלסטינית בבעיה איך להתייחס ולטפל בארגוני טרור - שהקהילה הבין-לאומית כולה, ולא רק ישראל, תובעת לפרק אותם מנשקם, הדברים האלה הרי ידועים. אני מציע שנחכה. אם היינו שואלים היום את הנשיא הנבחר של הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, מחמוד עבאס, אם הוא מעוניין באיש הזה, כדי לקלוט אותו ברשות הפלסטינית, אני לא בטוח שהוא לא היה מצטט את דוד המלך, מה שאמר על אכיש מלך גת, החסר משוגעים אנוכי, או במלים אחרות: החסר טרוריסטים אנוכי? לכן, נחכה ונראה איך זה יתפתח. אמרתי שיהיה עוד מאמץ לנסות. לנו אין עניין להחזיק אותו, אבל נראה שלו גם אין עניין לוותר עלינו.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
רק שאלה אחת.
סגן שר הביטחון זאב בוים:
רק אם היושבת-ראש מסכימה.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
הרי הוא תושב האזור, הוא חי פה, הוא נמצא פה. לא חסרים אנשים כמוהו. לרשות יש מספיק בעיות, מספיק אנשים כמוהו או יותר גרועים, פחות גרועים. בכל אופן זה כפר מולדתו. אולי אבו-מאזן לא רוצה אותו, אבל הוא לא יכול להגיד לו שהוא לא יראה את מולדתו, את כפרו.
סגן שר הביטחון זאב בוים:
אני את הנושא הזה מיציתי.
היו"ר קולט אביטל:
שאילתא מס' 2422, של חבר הכנסת אילן שלגי - נוער הגבעות.
2422. גיוס "נוער הגבעות" לצה"ל
חבר הכנסת אילן שלגי שאל את שר הביטחון
ביום י' בטבת התשס"ה (22 בדצמבר 2004):
לאחרונה התפרסמו ידיעות רבות על אודות "נוער הגבעות".
רצוני לשאול:
1. האם צה"ל מגייס את בני-הנוער המכונים "נוער הגבעות"?
2. האם קיימות בקרב בני-נוער אלה תופעות של סרבנות לגבי הגיוס לצה"ל?
סגן שר הביטחון זאב בוים:
חבר הכנסת שלגי שואל: האם צה"ל מגייס את בני-הנוער המכונים "נוער הגבעות", והאם קיימות בקרב בני נוער אלה תופעות של סרבנות לגבי הגיוס לצה"ל?
אם כן, חבר הכנסת שלגי, חוק שירות ביטחון קובע, כי חובת השירות בצה"ל חלה על כל מי שהוא אזרח ישראלי או תושב קבע במדינת ישראל, ומתוך כך, צה"ל מגייס לשורותיו את כלל בני-הנוער, לאחר שנמצאו כשירים ומתאימים לשירות צבאי במסגרת הליכי המיון והאבחון.
יצוין כי צה"ל לא מבחין בין נוער זה לאחר, ומשום כך אין באפשרותנו לבדוק את הקשר בין קבוצות נוער שונות לבין תופעת הסרבנות לשירות.
היו"ר קולט אביטל:
שאלה אחרת.
אילן שלגי (שינוי):
בכל הכבוד, אדוני סגן השר, ראשית, אני מבקש למחות על כך ששר הביטחון, שבשמו אתה משיב, נותן לי תשובה אחרי 68 יום, כאשר תקנון הכנסת קובע 21 יום. כלומר, יותר מפי-שלושה זמן. אני יכול גם לומר, שיש לפחות עוד שתי שאילתות שהגשתי לשר הביטחון באותה עת וטרם ניתנה עליהן תשובה. אני מבקש מאדוני שיוודא במערכת, אצלו במשרד, שיכבדו את הכנסת, כי אני מניח שגם שאילתות של חברי כנסת אחרים אינן מקבלות תשובה בזמן.
אשר לתשובתך. אם אינכם יודעים נתונים לגבי "נוער הגבעות", זה מדאיג, משום שאלה בני-נוער שמאוד מזוהים, הם גם נמצאים במקומות מאוד מוגדרים. גם ראוי שצה"ל, כמו שהוא עוסק בקבוצות נוספות של מלש"בים, יתייחס אליהם. צריך גם באיזה מקום להגן עליהם בגבעות שהם עולים עליהן.
מפרסומים בעיתונות יש רושם שאלה פורקי כל עול, אינם נשמעים ברוב המקרים לבני-משפחותיהם, להוריהם. בתשובה שלך אין התייחסות לבדיקות שאתם עושים, עד כמה יש סרבנות – אשמח לשמוע שלא – בקרב בני-נוער תושבי יהודה ושומרון, שלא מוצאים אותם, כי הם נמצאים על הגבעות.
סגן שר הביטחון זאב בוים:
קודם כול, אני רוצה להעיר להערה הראשונה שלך. אני לא מציע שתניח הנחות שאתה לא מכיר; אתה מתייחס מתוך הניסיון האישי שלך, שתיכף אני אתייחס אליו, ואתה כבר מקיש שזאת גזירה שווה לגבי כל השאילתות שאנחנו עונים עליהן, ולא היא.
אני אסביר לך מה קרה פה, ובאמת חל עיכוב. קורה שהמערכת שלנו מכינה תשובות לחברי הכנסת, אני מסתכל על התשובות האלה, הן אינן נראות בעיני, לפעמים אני חושב שצריך לתת תשובות קצת יותר רחבות, קצת יותר אינפורמציה, ולפעמים אולי הפוך. על כל פנים, אני לא מקבל ככתבן וכלשונן את התשובות שמכינים לי.
הדוגמה הזאת, יש לי בכתובים, ואני אראה לך אחר כך, אני לא רוצה לפרט פה, אני רק אתייחס לתאריכים. הגשת את הפנייה ב-22 בדצמבר, פנינו ב-29 בדצמבר בבקשה לקבל את התשובה מהמערכת. תשובה ראשונה ניתנה ב-10 בינואר, שזה קצב בהחלט מתקבל על הדעת. אם הייתי מקבל את התשובה הזאת, יש להניח שבטווח של שבוע, עוד שבעה ימים, הייתי עומד בלוח הזמנים. יש לי פה המסמך, שאחרי זה אני אראה לך, שקיבלתי כתשובה, ועל כך ביקשתי תשובה קצת יותר מפורטת או שונה, כי היא לא מצאה חן בעיני. זה חזר לתוך המערכת, עבר סיבוב נוסף, וזה, לפחות בחלקו, ההסבר לעיכוב במקרה הזה. אני לא יודע על שאילתא נוספת אלינו, שציינת.
אילן שלגי (שינוי):
עוד שתיים.
סגן שר הביטחון זאב בוים:
אני אבדוק מה זה, תזכיר לי. אני אראה את המספרים ואני אראה מה הסיבה לעיכוב.
אבל, עכשיו אני רוצה לומר לך, בדקנו את עצמנו בעקבות פנייה, שהיתה פנייה סטנסילית אל שרי הממשלה מצד יושב-ראש הכנסת, באמצעות מזכיר הכנסת, שרשמה לי רשימה ארוכה של שאילתות, שאנחנו, כמו שאתה טוען פה, מעכבים את התשובה, והתשובה לא ניתנת בלוח הזמנים כפי שנקבע בתקנון הכנסת. בדקתי את עצמי, וארשה לעצמי, ברשותו של מזכיר הכנסת, שאני מניח שיסכים לכך, ואראה לך את הדוגמה הזאת. את סך כל השאילתות בדקתי אחת לאחת. כמעט לא היו דברים מעולם. זאת אומרת, ברוב המכריע של הטענות הסתבר שההפניה אלינו איננה במקומה ואיננה נכונה. אני מאוד משתדל לענות בזמן וגם לענות כפי שצריך, כהלכה. וכשאני מקבל תשובות שהן לא כפי שצריך ולא כהלכה, אני לא מהסס לפנות פנימה, לתוך המערכת שאני מופקד עליה, ולהגיד: חברים יקרים, פשפשו במעשיכם ובתשובתכם, אל תיתנו לי מריחות. אני אראה לך את זה לגבי המקרה הזה.
לגבי השאלה השנייה שלך, אני חוזר ואומר, הנוער הזה צריך להתגייס. הוא מגויס. אם הוא לא מתייצב - אנחנו לא מכירים את התופעה הזאת. אתה צריך לדעת שעניין הסרבנות בדרך כלל נולד, אם מימין, ובדרך כלל משמאל - עד עכשיו זה היה משמאל, והיום יש הרבה, לצערי הגדול, קריאות ששמענו מצד ימין. עוד לא מצאתי, חוץ מאותם קצינים בחטיבה המרחבית, אנחנו לא רואים סימנים כלשהם לכך שמישהו מתכוון לממש את הדבר הזה. יש דיבורים על כך, כותבים על כך, מפרשים על כך. אני מקווה שזה באמת לא יקרה. ראינו לעומת זאת בשמאל, בעתות מסוימות, סרבנות, ואנחנו למדים מכך שעם אמירות או כוונות או מחשבות בכיוון הזה, שלטונות צה"ל לא יכולים לעשות שום דבר. אנשים מתגייסים על-פי חוק השירות הצבאי, הם מחויבים בגיוס, הם מתגייסים, ושם כשמתחיל המיון והאבחון, ייתכן מאוד שמגלים תופעות כאלה ואז מטפלים בהן כפי שצריך לטפל.
2466. מכשירים לגילוי מנהרות
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאל את שר הביטחון
ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004):
בארץ ובעולם נמכרים אמצעים טכניים לגילוי מנהרות עמוקות. השימוש באמצעים אלו עשוי להציל חיי אדם.
רצוני לשאול:
1. מדוע לא נרכשו אמצעים אלו עד כה?
2. האם יש כוונה לרוכשם?
3. אם כן – מתי?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1-3. פעילות משרד הביטחון, הבוחנת אמצעים טכנולוגיים להתמודדות עם מנהרות, החלה עוד בשנות ה-90. לאורך השנים נבחנו טכנולוגיות אזרחיות רבות, המשמשות בגילוי חללים ומרבצים מתחת לקרקע. עד כה נבחנו למעלה מעשרה אמצעים בטכנולוגיות ובתצורות שונות.
משרד הביטחון מסתייע בפעילות זו הן בגופים אזרחיים, כגון המכון הגיאופיזי, והן במומחים אקדמיים מהטכניון, אוניברסיטת ירושלים ואוניברסיטת בן-גוריון.
חלק מהאמצעים מצויים בשלבים שונים של ניסויים והפעלה מבצעית. משרד הביטחון ממשיך לבחון באופן שוטף מוצרים אזרחיים אשר נראה כי חלה בהם התפתחות טכנולוגית.
בכל מקרה, לא מופעלת שום מגבלה תקציבית לבחינה ולפיתוח של אמצעים טכנולוגיים בהקשר זה.
2467. פיצוי פדויי שבי
חבר הכנסת רוני בר-און שאל את שר הביטחון
ביום י"ז בטבת התשס"ה (29 בדצמבר 2004):
הובא לידיעתי, כי הצעת חוק להסדרת תשלומים לפדויי שבי, שגובשה בעקבות המלצות ועדה בראשות האלוף (מיל') יורם יאיר, מיוני 2002, תחול רק בשנת 2006. זאת, לאחר ששנים רבות נמנע משרד הביטחון מלפצות פדויי שבי.
רצוני לשאול:
1. מדוע נדחית תחולת החוק לשנת 2006, ומה הם סדרי העדיפויות של משרדך ליישומו?
2. האם נכונים נתוני עמותת "ערים בלילה", שלפיהם עלות החוק לשנה היא 10 מיליוני שקלים?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1. במהלך המחצית הראשונה של שנת 2005 תגיע הצעת החוק מטעם משרד הביטחון לדיון בכנסת, לאחר שתאושר בממשלה. אנו מניחים כי לאחר השלמת הליכי החקיקה בכנסת, שידרשו אף הם זמן, תידרש גם תקופת התארגנות קצרה במשרד הביטחון.
2. על-פי אומדן של 800 פדויי שבי, תסתכם העלות השנתית בכ-10 מיליוני שקלים ממקורות תקציב הביטחון.
2514. ציר כיסופים
חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר הביטחון
ביום כ"ד בטבת התשס"ה (5 בינואר 2005):
צה"ל מקים גדר ביטחון משני עברי ציר כיסופים. במקומות מסוימים, בגלל קיומם של בתים בהם, הגדר רחוקה עשרות מטרים בודדים מהציר. מיקום הגדר במרחק כזה אינו נותן זמן תגובה ומניעה.
רצוני לשאול:
מדוע אין מקימים את הגדר במרחק של 2 ק"מ מהציר?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
משמעות הקמת גדר במרחק של 2 ק"מ מהציר אינה ריאלית, מאחר שתוכנית כזאת תחייב הריסת עשרות רבות של בתי פלסטינים, השתלטות על שטח שתגרור אחריה הקמת מובלעות פלסטיניות בתוך השטח, וכמובן צורך בתגבור גדול של סדר הכוחות. אי לכך, יש להקימה במתכונת המוצעת.
2570. העברת חיילי מילואים ליחידות הגנה מרחבית
חבר הכנסת אפי איתם שאל את שר הביטחון
ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005):
חיילי מילואים רבים תושבי יש"ע קיבלו לאחרונה צווי מעבר מיחידותיהם הקרביות ליחידות הגנה מרחבית.
רצוני לשאול:
1. האם יש הנחיה ברוח זאת?
2. האם יש קשר בין הטיפול בנושא זה לבין תוכנית ההתנתקות?
3. האם רשאי חייל לבחור להישאר ביחידה קרבית?
4. האם אין בכך פגיעה ביחידות השדה במערך המילואים?
5. האם הנחיה זו חלה גם על מפקדי פלוגות וסגני מפקדי פלוגות?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1-5. בשלב זה הוחלט להקפיא ניוד חיילים ליחידות הגנה מרחבית. כל סוגיית ההגנה המרחבית תקבל מענה במסגרת מודל המילואים החדש, שיובא לקריאה ראשונה בכנסת בל"ג בעומר הקרוב.
יש לציין שניתנת האפשרות לכל פרט שכבר שובץ לפעילות הגנה מרחבית, לערער על שיבוצו, וכל פנייה בנושא תיבחן לגופה.
אין בהחלטה כל קשר לביצוע תוכנית ההתנתקות כפי שנרמז בשאילתא, אלא שיקול צבאי טהור, המסתמך על ראיית המערכת את מקומו של מערך המילואים ותפקידיו בעתיד.
2571. מקורות הירי לעבר חבל-קטיף ויישובי הדרום
חבר הכנסת צבי הנדל שאל את שר הביטחון
ביום ט' בשבט התשס"ה (19 בינואר 2005):
בכ"ב בטבת התשס"ה, 3 בינואר 2005, פורסם ב"מעריב", כי מחבלים יורים מתוך בתי-ספר, מסגדים ובתי-חולים.
רצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה?
2. אם כן - האם הדרג המדיני מאפשר לצה"ל להרוס את האתרים שמהם נורים הטילים לאחר התרעה מראש כדי להפסיק את ירי הטילים לעבר יישובי חבל-קטיף ויישובי הדרום?
תשובת סגן שר הביטחון זאב בוים:
(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
1-2. ידוע לנו שמעת לעת ארגוני טרור מנצלים מוסדות ציבור - מסגדים, בתי-חולים, בתי-ספר ועוד - לביצוע פעילות חבלנית עוינת. לגבי המקרה המצוין בכתבה, לא ניתן לדעת בוודאות שאכן התבצע ירי מבית-הספר.
היו"ר קולט אביטל:
חברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר הביטחון, תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א באדר א' התשס"ה, 2 במרס 2005, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:23.