חומר רקע

כ"ח בכסלו ", תשפ ה 29 בדצמבר2024 לכבוד ח"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ,שלום רב :הנדון עמדת הסניגוריה הציבורית באשר ל הצעת חוק הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם (תיקוני חקיקה), התשפ"ג – 2023 ה סניגוריה הציבורית מתנגדת עקרונית להצעת החוק שבנדון וקוראת לוועדה להימנע מקידומה . בימים אלה משבר הכליאה נמצא בשיאו ומצוקת הכליאה החריפה מביאה לפגיעה קשה וחמורה בתנאי המחיה של כלל האסירים. המצב במתקני הכליאה הולך ומחריף, כאשר מצבת הכלואים עומדת כיום על כ- 23,000 ,כלואים ומהווה חריגה של כ- 8,500 כלואים מעבר לתקן הכליאה המאושר. תנאי המחיה במתקני הכליאה הם בלתי נסבלים ואין כמעט היבט בהם שלא נפגע או הוחמר במהלך השנה האח .רונה בתוך כך, ראוי לציין כי במהלך השנה האחרונה חלה גם ירידה משמעותית בהיקף האסירים הזוכים לשחרור על- .תנאי בוועדות השחרורים לצד זאת, מוטל בימים אלה עומס רב מאד על ועדות השחרורים לנוכח עיכוב מתמשך במינוי חברים לוועדות, דבר שהביא לצמצום משמעותי ביותר של הרכב י הוועדות הפועלים כיום. כל הכבדה נוספת על דיוני הוועדות הפועלות כיום תביא בהכרח לצמצום משמעותי של היקף האסירים שניתן יהיה לדון בשחרורם על- .תנאי כפי שיפורט להלן, לטעמנו , הצעת החוק שבנדון עלולה להביא להחמרה נוספת של מצב הכליאה בישראל ול יצירת סירבול שיכביד מא ד על הליכי שחרור על-תנאי , וזאת שעה שעניינם של נפגעי העבירה ממילא .זוכה למקום ראוי במסגרת דיוני ועדות השחרורים ושיקוליהן לפיכך, הסניגוריה הציבורית סבורה כי אין מקום לקידום יוזמות חקיקה שעלולות לצמצם עוד יותר את היקף האסירים הזוכים לשחרור .מוקדם כידוע, סוגי ,ית מעמדם של נפגעי העבירה בהליכי השחרור המוקדם, על כל הכרוך בכך מצויה בליבת עבודתו של צוות בין - משרדי רחב העוסק בנושא ושפעילותו נמצאת בעיצומה בימים אלה ממש . לכך .'מצטרפים גם מהלכים נוספים דוגמת החלטת הממשלה בדבר הקמת הרשות לטיפול בנפגעי עבירה, וכד בנסיבות אלה, ראוי שהטיפול במכלול הסוגיות הקשורות בזכויות נפגעי העבירה יתבצע במסגרת מתכללת אחת המביאה בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים ואת התמונה הכוללת הדורשת שור ה של איזונים מורכבים. גם מטעם זה אין מקום לקידום חקיקה חלקית ונקודתית שעלולה להפר את .האיזון הנדרש מבלי להתחשב במכלול ההמלצות המתגבשות בנושא ,מעבר לכך לגופו של עניין ההצעה הפרטנית מעוררת קשיים מהותיים : • לעניין ההצעה לשלב ברשימת השיקולים של ועדת השחרורים א ת ההשלכה האפשרית של השחרור ,המוקדם על שיקומו של נפגע העבירה, הרי שמדובר בסוגיה מורכבת מאד מבחינה מעשית. כידוע כאשר נבחן שיקומו של אסיר הרי שמוגשות חוות דעת מקצועיות על ידי גורמים ספציפיים שהוסמכו לכך בדין. אין גורם מוסמך שכזה בעניינם של נפגעי עבירה, לא ברו ר כיצד ניתן יהיה לבחון השלכה אפשרית על שיקום, מי יהיה הגורם האחראי להעריך זאת, כיצד ניתן יהיה להתמודד עם חוות דעת .שכאלה או להשיג עליהן, ועוד הדבר עלול להביא גם לסירבול משמעותי של ההליכים שגם כיום מתעכבים פעמים רבות בשל קשיים בקבלת חוות הדעת הנדרשות עפ"י ד ין . יתרה מכך, ההכרח להתמודד עם חוות דעת כאלה או עם טענה של נפגע עבירה להשלכה אפשרית על שיקומו תחייב כשלעצמה שורה של פעולות שעלולות לפגוע עוד יותר בנפגע– ,למשל, צורך בקבלת תיק רפואי סוציאלי או פסיכולוגי כדי להתמודד עם הטענה להשלכה על השיקום, וכיוצ"ב. לא למ ותר לציין בהקשר זה כ י סעיף9 ,לחוק שחרור על תנאי מונה שיקולים שרובם ככולם ממוקדים באסיר עצמו וזאת על מנת להגשים את המבחן הכפול שנקבע בחוק לצורך שחרור מוקדם– היותו של האסיר ראוי לשחרור, והיעדר מסוכנות לציבור. גם על רקע זה הוספת שיקול ההשלכה על שיקום נפגע ה עבירה אינו עולה בקנה אחד עם סוג השיקולים ועם מבחני השחרור המוקדם. מובן, שאין בכך כדי למנוע גם כיום התחשבות בעמדת נפגע העביר כפי שנעשה בדרך שגרה ואף צפויה ממילא התייעלות ושיפורים אחרים בהקשר זה עם סיום עבודתו של הצוות הבין - משרדי העוסק בנושא. ולבסוף, ראוי לצ יין כי לא בכדי תחם המחוקק בסעיף19 לחוק זכויות נפגעי עבירה את הבעת עמדת הנפגע בפני ועדת השחרורים רק לעניין "הסיכון הצפוי משחרור הנדון". תחימה זו של המחוקק לכך שעמדת .נפגעי העבירה תוגבל רק לשאלת הסיכון הצפוי להם מתיישבת היטב עם הקשיים שפירטנו לעיל • אשר לעני .ין הבעת עמדה בע"פ בפני ועדת השחרורים, הרי שגם הצעה זו מעוררת קשיים של ממש ראשית, יש קושי הנובע מכך שנפגע העבירה הלכה למעשה הופך לצד בהליך ובכך מופר האיזון האדברסרי בהליך והאסיר ייאלץ להתמודד לא רק עם המדינה כצד להליך אלא גם עם צד נוסף– דבר שאין לו אח ורע בדין הישראלי . מעבר לכך, הדבר עלול להביא לסירבול ולהתמשכות יתרה של הליכים שיפגעו באפשרויות השחרור המוקדם (תיאום מועדים , התמשכות דיונים באופן שיצמצם ,את היקף הדיונים שנקבעים בכל יום דיונים ועוד). קושי נוסף טמון בהיבטים דיוניים מעשיים – ,למשל האפשרות לחקור את נפגע העבירה המופיע בפני הוועדה; החשש מפני זליגת ראיות שאינן קבילות או טענות עובדתיות החורג ;ות מכתב האישום או פסק הדין שאלת מעמדו של נפגע העבירה .לעניין השגה על החלטת הוועדה, ועוד • ,לכל אלו, מצטרפת גם הפגיעה במערך האיזונים המורכב שבחוק שחרור על תנאי: כידוע החוק אינו מקנה זכאות אוטומטית לייצוג בהליכים אלה ואסירים רבים עולים לוועדות ללא ייצוג . הרחבת הצדדים להליך והוספת נפגע העבירה כצד להליך בין אם בדרך של הצורך לבחון את ההשפעה על הליך שיקומו ובין אם הצורך להתמודד עם הופעה ישירה שלו בפני הוועדה יביאו לפגיעה קשה וחמורה במערך איזונים זה, בפרט בעניינם של אסירים שאינם מיוצגים. זאת, גם על רקע יוזמות .חקיקה אחרות הנדונות בימים אלה, להרחבת הייצוג הניתן לנפגעי עבירה לצד כל אלה, כאמור, אנו סבורים ש ,ההצעות המדוברות עלולות להביא לסירבול ניכר של ההליכים להגברת העומס על ועדות השחרורים בשל הצורך לטפל בממשק זה בין אם לקבלת המידע אודות הליך שיקומם של נפגעי העבירה (שכאמור, לא ברור ממי יתקבל ומה יהיה תוקפו המקצועי) ובין אם בכל הנוגע להיערכות ותיאום הופעתם בפני הועדות. עיכובים אלה עלולים להביא לדחיית דיונים וכפועל יוצא מכך לפגיעה בזכותם של אסירים לכך שעניינם ייבחן במועד, והתוצאה תהיה הפחתה ניכרת בשחרורים על תנאי גם במקרים הראויים לכך . ממכלול הטעמים המפורטים מעלה, אנו סבורים ש אין מקום לקידום יוזמת חקיקה זו, וודאי לא בעת .הזו שעה שסוגיית זכויותיהם של נפגעי העבירה נבחנת בפורום מקצועי רחב ובהקשרים הרחבים ביותר ,על כן הסניגוריה הציבורית קוראת לוועדה להימנע מקידומ ה של הצעת החוק . ,בכבוד רב ובברכה גיל שפירא, עו"ד ישי שרון, עו"ד מנהל המחלקה לייצוג אסירים מנהל מחלק ת חקיקה ומדיניות הסניגוריה הציבורית הארצית