הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2078793 הכנסת העשרים ואחת יוזמים: חברי הכנסת מירב כהן עמיר פרץ ______________________________________________ פ/63/21 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ט–2019 דברי הסבר סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), קובע כי הוראות החוק לא יחולו על שירות הניתן בידי תאגיד בנק כמשמעותו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, על מבטח וסוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א–1981, ועל נותן שירותים פיננסיים כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו–2016. כתוצאה מכך, הפיקוח על הבנקים, על חברות הביטוח ועל נותני שירותים פיננסיים נותר בידי בנק ישראל, המפקח על הבנקים והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. בשל כך, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן אינה מוסמכת לעסוק, בין היתר, בסוגיות צרכניות הנובעות משירותים בנקאיים הניתנים על ידי הבנק ללקוח. יש לציין בהקשר זה כי הקמת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן בשנת 2006 נועדה לקדם את תחום הצרכנות, לרבות אכיפה פלילית ומינהלית של חוק הגנת הצרכן. הצורך בהחלת חוק הגנת הצרכן על השירות הבנקאי ללקוח עלה, בין היתר, גם לאור היות בנק ישראל הן האחראי הבלעדי על הבנקים והן האחראי על היציבות הפיננסית במשק. במצב דברים זה נדמה כי במקרים רבים יציבותם הכלכלית של הבנקים עדיפה בעיני הבנק המרכזי על פני טובת הלקוח הקטן. בהנחת עבודה זו יש משום ניגוד עניינים טבוע בפיקוח בנק ישראל על הבנקים, שכן לא ניתן "לאחוז במקל בשני קצותיו" – מחד גיסא לדאוג ליציבות הפיננסית של הבנקים, ומאידך גיסא לדאוג להפחתת העמלות שהם גובים מלקוחותיהם, כאשר ברקע הנימוק של הבנקים לייקור העמלות הוא הגידול ב"עלויות". גם לגבי הפיקוח על חברות הביטוח יש ניגוד עניינים טבוע בעניין זה. דוגמה לכך ניתן למצוא בפרסום מחודש ינואר 2015 על כך שאגף שוק ההון במשרד האוצר מצא כשלים באשר להתנהלות סוכני פנסיה בביקורת שערך וסירב לפרסם את שמות המבוקרים ושיעור הליקויים. גם אם ראוי לשמור על יציבותם של הבנקים, של חברות הביטוח ושל נותני שירותים פיננסיים בישראל, שהרי יש בכך כדי לשמר את יציבות המשק הישראלי כולו, יש לזכור כי סוגיית הסדרת היחסים בין הבנק וחברת הביטוח לבין לקוחותיהם היא סוגייה צרכנית גרידא. למעשה הסוגיות הצרכניות הנובעות ממישור היחסים שבין בנק וחברות ביטוח לבין לקוחותיהם הן סוגיות שמעצם טיבן וטבען ראוי ורצוי כי יטופלו גם במסגרת חוק הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן הוא האכסנייה הראויה והטבעית לטפל בהן, שכן חוק הגנת הצרכן כשמו כן הוא, תפקידו להגן על הצרכן המתקשר עם גוף עסקי, בעל יכולות פיננסיות ואחרות גדולות משלו. לפיכך, מוצע לבטל את ההוראה המחריגה תאגידים בנקאיים, חברות ביטוח, סוכני ביטוח ונותני שירותים פיננסיים. באופן זה, כל סוגיית הסדרת יחסי בנק-לקוח, חברת ביטוח-לקוח ונותן שירותים פיננסיים-לקוח יהיו גם תחת פיקוחה של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. בנק ישראל ומשרד האוצר אשר אינם "ששים" לטפל בסוגיות צרכניות בין הבנקים, חברות הביטוח ולקוחותיהם, יוכל להתפנות לטיפול בפיקוח מעמיק על בנקים, חברות הביטוח וסוכני הביטוח. כמו כן, חוק הגנת הצרכן נותן כלים עדינים לאכיפה אזרחית (פיצוי ללא הוכחת נזק), ובכך שגופים אלו מוחרגים מתחולת החוק מתקיימת אנומליה ואי יכולת של האזרח הקטן להתמודד מול הגופים החזקים ביותר, בעוד שעל עוסקים אחרים (למשל חברות תקשורת) חוק הגנת הצרכן חל וניתן לראות שיפור בהתנהגותם כלפי הצרכנים. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת קסניה סבטלובה וקבוצת חברי הכנסת (פ/1257/20; הוסרה מסדר היום ביום ח' באדר א' התשע"ו (17 בפברואר 2016)) ועל ידי חברת הכנסת קסניה סבטלובה (פ/4296/20; הוסרה מסדר היום ביום י"ט בחשוון התשע"ח (08 בנובמבר 2017)). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו באייר התשע"ט – 20.5.19 ביטול סעיף 39 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, סעיף 39 – בטל.