הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2079150 הכנסת העשרים ואחת יוזם: חבר הכנסת אילן גילאון ______________________________________________ פ/168/21 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חובת נגישות באוטובוסים בין עירוניים), התשע"ט–2019 דברי הסבר סעיף 19 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, עוסק בנגישות לשירותי תחבורה ציבורית, אך אינו כולל חובת הנגשה פיזית לאוטובוסים בין-עירוניים. משמעות ההחרגה היא שאנשים הזקוקים להנגשה פיזית אינם יכולים להשתמש במרבית התחבורה הציבורית הבין-עירונית בישראל. כלומר, כיום ישנה הנגשה מלאה באוטובוסים העירוניים וברכבות, אך באוטובוסים הבין עירוניים ישנה הנגשה חושית בלבד. כך, לאדם הנעזר בכיסא גלגלים אין אפשרות להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית הבין-עירונית באוטובוסים. לפי דוח של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 2011, 69% מהאנשים עם מוגבלות השתמשו בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים או רכבות); 39% מהאנשים עם מוגבלות בתדירות גבוהה של לפחות יום או יומיים בשבוע, אם לא בכל יום. לפיכך, לא ניתנת הזדמנות שווה לכלל אזרחי מדינת ישראל לעשות שימוש בתחבורה הציבורית באופן מלא. אנשים עם מוגבלות פיזית עלולים לוותר על תעסוקה בשל חוסר נגישות למקום התעסוקה, וכן עלולים לוותר על ביקור חברים ומשפחה, ועל בילוי ופנאי. אנשים עם מוגבלות פיזית נאלצים להסתמך על רכב פרטי כאמצעי תחבורה ונמנעת מהם התניידות בתחבורה ציבורית באוטובוסים. זאת ועוד, הרכבת עצמה אינה נגישה מספיק עבור אנשים המתניידים בכסאות גלגלים, שכן הם נדרשים להודיע לרכבת שבע שעות מראש כדי להבטיח לעצמם סיוע בעלייה ובירידה מהרכבת באמצעות הפעלת מיתקן הרמה או לשריין מקום בקרן נגיש. אוטובוס בין-עירוני נגיש עשוי להקל עליהם ולהוות עבורם פתרון חלופי. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מסרב להנגיש את התחבורה הציבורית הבין עירונית בישראל משיקולים כלכליים צרים. ואולם, הנימוק התקציבי של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מתייחס להנגשה מלאה של כלל האוטובוסים ובאופן מיידי. מדוח מפורט של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הנגשת קווי אוטובוס בין-עירוניים לנוסעים בכיסאות גלגלים: מבט משווה, 19.7.2017) עולה שישנם פתרונות אחרים של הנגשה הדרגתית בפריסה למספר שנים. לפי סקירה במספר מדינות, התקופה הממוצעת היא 14 שנים. הדוח האמור מציין כי במדינות הנבדקות הנטל הכלכלי התחלק בין המשרד לבין חברות האוטובוסים, וכן מציין שסביר כי במהלך תקופת היערכות ארוכה, ממילא יוחלפו אוטובוסים רבים באוטובוסים חדשים, דבר שיפחית את הצורך בביצוע התאמות לאוטובוסים ישנים. לפיכך, מוצע לקבוע חובת ביצוע התאמות נגישות פיזית לאוטובוסים בין-עירוניים בהתאם לפרטים ולהסדרים שייקבעו בתקנות, שיוכלו להתייחס, בין השאר, למועדי ביצוע ההנגשה. הצעות חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי כנסת (פ/5551/20). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו באייר התשע"ט – 20.5.19 תיקון סעיף 19 1. בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, בסעיף 19 – בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, בסעיף 19 – (1) בסעיף קטן (ג1), אחרי פסקה (2) יבוא: (1) בסעיף קטן (ג1), אחרי פסקה (2) יבוא: "(3) הטלת חובה לביצוע התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות פיסית באוטובוסים בין-עירוניים לפי תנאים וכללים שיקבעו"; (2) בסעיף קטן (ג2), במקום "סעיף" יבוא "פסקאות (1) ו-(2) לסעיף", ובסופו יבוא "ותקנות ראשונות לפי פסקה (3) של הסעיף הקטן האמור יובאו לאישור הוועדה האמורה לא יאוחר מיום כ"ג בחשוון התשע"ט (1 בנובמבר 2018)". (2) בסעיף קטן (ג2), במקום "סעיף" יבוא "פסקאות (1) ו-(2) לסעיף", ובסופו יבוא "ותקנות ראשונות לפי פסקה (3) של הסעיף הקטן האמור יובאו לאישור הוועדה האמורה לא יאוחר מיום כ"ג בחשוון התשע"ט (1 בנובמבר 2018)".