הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2081745
הכנסת העשרים ושתיים
יוזם: חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון
______________________________________________
פ/456/22
הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב הרווחה), התש"ף–2019
דברי הסבר
חוק שירותי הסעד, התשי"ח–1958, מטיל על כל רשות מקומית את האחריות לקיים לשכת רווחה על מנת לספק שירותי רווחה לנזקקים בקרב אוכלוסייה המתגוררת בשטחה. על פי המצב הקיים משתתף משרד הרווחה במימון של 75% מהשירות, ואילו הרשות מחויבת במימון בשיעור של 25%.
לא אחת נאלצות רשויות במצב סוציו-אקונומי נמוך בכל רחבי הארץ, לוותר על שירותי רווחה חשובים, בשל היעדר יכולת תקציבית לגייס את התקציב המשלים – המצ'ינג. משמעות המילה מצ'ינג –בהקשר של יחסי רשויות מקומיות עם משרדי הממשלה – היא הסכם למימון תואם של פרויקטים ושירותים, כלומר העברת כספים מתוקף התקשרות חוזית בין המדינה והרשות – העברת כספים ממשרדי הממשלה לרשויות מקומיות לקיום פרויקטים שהרשויות מקיימות בעבור משרדי הממשלה.
בדוח מבקר המדינה על היעדר שוויון בתקצוב שירותי הרווחה לרשויות המקומיות נמתחה ביקורת חריפה על שיטת המימון התואם בתקצוב שירותי הרווחה ברשויות המקומיות. בבדיקה נמצא כי ההוצאה הממוצעת של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בעבור כל מטופל ברשויות החזקות גדולה מההוצאה הממוצעת ברשויות החלשות. הפער הגיע עד פי ארבעה בין הרשויות החזקות ביותר והחלשות ביותר. בדוח צוין כי פערים אלה אינם סבירים, וכי הם מצביעים על כך שבמשך שנים רבות הוקצו עשרות מיליארדי שקלים באופן שאין בו כדי לצמצם את הפערים בהיקפם ובאיכותם של השירותים הניתנים מטעם הרשויות.
הצעת חוק זו באה לתקן את העיוות הקיים ולקבוע מצ'ינג דיפרנציאלי, בהתאם לחלוקת הרשויות לאשכולות המצב החברתי כלכלי. חלוקה דיפרנציאלית תוביל לצמצום הפערים וחיזוק שירותי הרווחה ברשויות המקומיות באשכולות הנמוכים. ההקצאה תסייע בהשגת שוויון בין הרשויות בהיקף ובמגוון שירותי הרווחה שהן מספקות.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברי הכנסת קארין אלהרר וחיים ילין (פ/1967/20; הוסרה מסדר היום ביום ט"ז בסיוון התשע"ו (22 ביוני 2016)), ועל ידי חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת (פ/3136/20), ועל שולחן הכנסת העשרים ואחת על ידי חברת הכנסת קארין אלהרר (פ/148/21).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ' בחשוון התש"ף – 18.11.19
מטרה 1. מטרתו של חוק זה היא לעגן את שיטת התקצוב של שירותי הרווחה מהמדינה לרשויות המקומיות בהתאם לדירוג הסוציו-אקונומי של אותן רשויות.
הגדרות 2. בחוק זה –
"הקצבה" – תשלום המועבר לרשות מקומית מתוך סעיף תקציב המשרד, כפי שנקבע בחוק תקציב שנתי כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, לשם מימונם של שירותי רווחה שניתנים על ידי רשות מקומית;
"המשרד" – משרד הרווחה והשירותים החברתיים;
"שירותי רווחה" – כל שירות חברתי שרשות מקומית מחויבת להעניק או להשתתף במימונו לפי דין ששר הרווחה והשירותים החברתיים ממונה על ביצועו;
"אשכול חברתי-כלכלי" – הדירוג הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה בכלל הרשויות המקומיות בישראל (עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרד הכלכלה ומשרד הדתות, שמפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי שנה.
ייעוד הקצבות 3. הקצבה המועברת לרשות המקומית מיועדת למטרות רווחה בלבד.
מועדי העברת הקצבות 4. שר הרווחה והשירותים החברתיים באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע את מועדי העברת ההקצבה בהתאם לאישור תקציב המדינה.
השתתפות המדינה לפי אשכול חברתי-כלכלי 5. שיעורי השתתפות המדינה בשירותי הרווחה, וההקצבות למטרת רווחה המשולמות על פיהם, יותאמו לאשכול חברתי-כלכלי שאליו משויכת הרשות המקומית, כלהלן:
(1) אשכולות 1 עד 4 – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 90% לפחות;
(2) אשכולות 5 ו-6 – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 85% לפחות;
(3) אשכולות 7 ו-8 – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 80% לפחות;
(4) אשכולות 9 ו-10 – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 70% לפחות;