הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2082393
הכנסת העשרים ושתיים
יוזמים: חברי הכנסת אורי מקלב
משה גפני
יעקב אשר
______________________________________________
פ/893/22
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סדרי דין מיוחדים לעניין שירות לתועלת הציבור בעבירות תעבורה), התש"ף–2019
דברי הסבר
בעולם כולו ובישראל בפרט מתחזקת לאחרונה הסברה כי הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית איננה התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על פי החוק. ריבוי התוכניות העוסקות בגישור פלילי (גם בישראל) הוא רק אחת מההשלכות של מגמה זו.
במקביל מתחזקת הסברה כי מן הראוי להטיל על נאשמים שהורשעו חובה לשלם את חובם באמצעות שירות לתועלת הציבור (להלן – של"צ). נאשמים שהורשעו מוענשים על נזק שגרמו לחברה, אך במקרים רבים (כגון מאסר), מוטלת עלות הענישה על החברה כך שנמצאת היא משלמת פעמיים: לא די שהעבריין גרם את הנזק, אלא שהציבור אף נאלץ לשאת בהוצאות הענישה.
מבחינה זו, שירות לתועלת הציבור הוא עונש הולם. אין ספק שמדובר בענישה משום שעל הנידון להקדיש מזמנו החופשי מספר שעות לא מבוטל. מן העבר השני, יוצא הציבור נשכר מענישה זו. הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה ללא שום תמורה ועל ידי כך "מפצה" את הציבור לפחות על חלק ממה שגרם לו.
מעבר לכך, עונש זה מהווה עונש חינוכי עבור הנידון, ומפגיש אותו עם אוכלוסייה נזקקת שפעמים רבות לא ידע על קיומה. הניסיון גם מראה כי סוג זה של עונש נתפס על ידי הנידון בצורה אוהדת יותר וגורם לעוינות פחותה שלו כלפי הממסד.
מבין כלל העבריינים הפליליים, עברייני תעבורה הם המתאימים ביותר לנשיאה בדרך זו של ענישה. מרביתם הם אנשים מן היישוב, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן שהן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן. יתר על כן, רובם בעלי ידע, יכולת וריסון עצמי הדרושים לשם ביצוע שירות לתועלת הציבור.
העונשים המוטלים כיום על עברייני תנועה הם בין השאר קנס, פסילה ופסילה על תנאי. העונש המרתיע והמכאיב ביותר בעיני העבריינים הוא שלילת הרישיון. לעיתים רבות, משליך עונש זה על פרנסתו של הנידון, ונגרמת פגיעה לא קלה בו ובמשפחתו. בשל כך גובר הפיתוי לנהוג בעת פסילה, התנהגות שתוצאותיה עלולות להיות מאסר ואף מעבר לכך. לכן, אין ספק שמן הראוי היה להגביר את השימוש בענישה באמצעות שירות לתועלת הציבור לגבי סוג זה של עבירות. נדגיש שאין הכוונה להחליף את עונש הפסילה, שימשיך להיות העונש המרתיע, אלא לספק אמצעי ענישה נוסף במקרים המתאימים.
המחוקק נתן דעתו לכך, וההסדר המקובל של שירות לתועלת הציבור על פי סימן ד'1 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, הוחל כמובן גם על עבירות תעבורה. בנוסף, לגבי עבירות תעבורה קובעת פקודת התעבורה כי השירות לציבור יתבצע, ככל האפשר, בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים.
בפועל, בתי המשפט לתעבורה ממעטים להשתמש ולהפעיל את העונש של שירות לתועלת הציבור, ובוודאי שאינם עושים בו שימוש נרחב ומקיף כפי שרצוי היה שיהיה. המקרים שבהם מוטל עונש זה הם יוצאי הדופן. הסיבה העיקרית לכך היא המורכבות הכרוכה בהליך הקיים היום. ההליך הותאם בעיקר למישור הפלילי, בו מטרת השל"צ היא חינוכית בעיקרה, ולא ענישתית, ולכן נדרש לפי ההליך כיום פיקוח מקצועי מהותי. בהליך זה על בית המשפט המבקש להטיל של"צ לבקש תסקיר מקצין המבחן. לשם כך, על הנידון להיפגש עם קצין המבחן, שייתן חוות דעת בעניינו, לרבות בעניין התאמתו לביצוע של"צ. בנוסף, על קצין המבחן לשלוח את הנידון למקום שבו יבוצע השל"צ ועל הנידון לחזור לקצין המבחן. על הנידון להופיע שוב בבית המשפט ולקבל מהשופט הסבר על צו השירות והחלטה סופית. על הנידון להתחיל בשירות לתועלת הציבור, והפיקוח עליו עובר לקצין המבחן. בגמר התקופה, על קצין המבחן להודיע לבית המשפט על מילוי דרישות הצו או אי מילוין על ידי הנידון.
צוואר הבקבוק בעניין זה קשור הן לעומס המוטל על בתי המשפט לתעבורה, והן לדרישת התסקיר והפיקוח של קצין המבחן. כיום, לשם קבלת תסקיר משירות המבחן (באזורים מסוימים) יש להמתין תקופה של בין חמישה לשבעה חודשים, ולעיתים אף יותר מכך. ההליך ארוך ומייגע, והבקרה עליו סבוכה וקשה.
מטרת התיקון המוצע היא לגרום לכך שעונש השל"צ בעבירות תעבורה יוטל כעונש רגיל ומקובל, ולא רק במקרים יוצאי דופן, ואף יוטל כעונש מרכזי בנוגע לעבירות תעבורה, בעיקר הקלות שבהן. לצורך כך מוצע לפשט את ההליך במידת האפשר ולהטיל על הנאשם את האחריות לכך שפעילות השל"צ תתבצע.
לפיכך, מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לחייב נאשם בעבירת תעבורה בצו של"צ. מוצע לראות בצו של"צ זה,כצו של"צ הקבוע לפי חוק העונשין, התשל"ז–1977, על אף שסדר הדין המוצע שונה במקצת.
הניסיון מלמד שהתנדבות של פחות ממאה שעות אין די בה, שכן לוקח לנידון זמן להסתגל למקום ההתנדבות ולהתייעל בעבודתו. מאידך גיסא, על פי התרשמות קציני המבחן, התנדבות של מעל שלוש מאות שעות מקשה על רוב הנידונים, וסיכוייה להיכשל גוברים. האפשרות להעניק לבתי המשפט סמכות להטיל עונש של"צ ארוך יותר בנסיבות מיוחדות, תיוותר לשיקול דעת הכנסת בהמשך הדיונים על הצעה זו. החידוש העיקרי בתיקון המוצע הוא הוויתור על תסקיר קצין המבחן קודם לקביעת גזר הדין. בעבירות פליליות רגילות יש צורך בתסקיר קצין מבחן, משום שלא ברור אם הנאשם שהורשע מתאים כלל לביצוע של"צ. בעבירות תעבורה, כאשר מדובר בנאשם נורמטיבי בעל מקצוע ורישיון נהיגה, אין בכך בהכרח צורך. עם זאת, אין לוותר על מקצועיותם של קציני המבחן בעיקר בשלב האבחון הראשוני שבו מותאמת תכנית השל"צ לנידון. הוויתור על תסקיר קצין המבחן מוצע גם בהסתמך על הניסיון בבית המשפט לתעבורה במחוז ירושלים (בית המשפט היחיד בו נעשה שימוש מסיבי בעונש השל"צ). במשך זמן לא מועט, השופטים במחוז זה מבקשים לקבוע תכנית של"צ ללא תסקיר, ושירות המבחן התארגן בהתאם.
על אף ההסדר המוצע, נותרת האפשרות לבית המשפט לבקש תסקיר באם יסבור משיקולים שונים כי דרך זו היא העדיפה. מטרת התיקון להבטיח כי בבית המשפט לתעבורה יתקיימו כעת "שני מסלולים", וכן להבטיח השוואה בין השיטה הנוהגת כיום לבין השיטה המוצעת. לאור הלקחים שיילמדו, ניתן יהיה בעתיד לבחון האם ניתן לאמץ את ההסדר המוצע גם בעבירות פליליות מסוג אחר.
לצורך ביצועו של הסדר זה ולמניעת ניצולו לרעה, יהיה צורך בהסדרים ובכללים ברורים שעניינם המוסדות שניתן יהיה לבצע בהם שירות לתועלת הציבור, הרכזים והעובדים הסוציאליים שיהיו אחראים על בניית התוכניות, הגורמים הממונים, סוג העבודות, הטפסים הרלוונטיים וכו'. לפיכך, מוצע ששר המשפטים, בהתייעצות עם שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יהיה רשאי להתקין תקנות לעניין קביעת מוסדות מתאימים לביצוע הצו, סדרי דין מיוחדים, נוהלי רישום ומערכי פיקוח הולמים.
עוד מוצע, כי במקרים בהם הוטל על הנאשם צו של"צ, יוכל השופט לחרוג מתקופת פסילת הרישיון המינימלית המתחייבת מכוח פקודת התעבורה. הדבר יהווה תמריץ לביצוע הצו במלואו, ופתרון למקרים ייחודיים בהם פסילה לא תהיה צודקת. בד בבד, נוסח הסעיף המוצע הוא כזה המחייב פסילה כלשהי, ואפילו סמלית. בנוסף, אפשרות החריגה מעונשי המינימום יתקיימו רק אם העבירה לא גרמה לתאונה שנגרמה בה חבלה של ממש. סמכות זו מצטרפת לסמכותו של בית המשפט על פי הפקודה לסטות מעונשי מינימום בנסיבות מיוחדות. בשלב זה נשארת לעיון השאלה האם רצוי כי המחוקק יקבע מראש "תעריף" לשעות של"צ אשר יחליפו את הפסילה.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת (פ/4575/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז בחשוון התש"ף – 25.11.19
הוספת סעיף 36ג 1. בפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 36ב יבוא: בפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 36ב יבוא: בפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 36ב יבוא:
"חריגה מעונשי מינימום בהטלת צו שירות
36ג. על אף האמור בסעיף 37, בעבירת תעבורה שלא גרמה לתאונה שנגרמה בה חבלה של ממש, ובשלה הוטל על הנאשם צו שירות, רשאי בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה לתקופה קצרה יותר מחודשיים."
החלפת סעיף 62ב 2. במקום סעיף 62ב לפקודה יבוא: במקום סעיף 62ב לפקודה יבוא: במקום סעיף 62ב לפקודה יבוא:
"שירות לציבור
62ב. (א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירת תעבורה ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, או שמצא שהוא ביצע עבירה כאמור ולא הרשיעו, רשאי לחייבו בצו שירות לבצע שירות לציבור; לעניין זה, "שירות לציבור" ו"צו שירות" – כמשמעותם בסימן ד'1 לפרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז–1977.
(ב) מכסת שעות העבודה בצו שירות תהיה בין מאה לשלוש מאות שעות שירות, ותבוצע תוך שנה ממתן הצו, אולם רשאי בית המשפט להאריך תקופה זו מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
(ג) בית המשפט רשאי לתת צו שירות כאמור בסעיף קטן (א), אף מבלי שניתן צו שירות לציבור כמשמעותו בסעיף 71א לחוק העונשין, התשל"ז–1977.
(ד) בית המשפט יסביר לנאשם בלשון פשוטה את מהות הצו, תכנו והנדרש ממנו.
(ה) צו שירות שניתן לפי סעיף זה, יהיה, ככל האפשר, בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים.
(ו) שר המשפטים, בהתייעצות עם השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לעניין סעיף זה, ובכלל זה לעניין קביעת מוסדות מתאימים לביצוע הצו, סדרי דין מיוחדים, נוהלי רישום ומערכי פיקוח הולמים.
(ז) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט לבקש תסקיר ופיקוח קצין מבחן בהתאם להוראות סימן ד'1 לפרק ו' בחוק העונשין, התשל"ז–1977, והוראות הסימן האמור יחולו על צו שירות שנתן לפי סעיף זה, אלא אם כן נקבע אחרת בסעיף זה."