הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2082533 הכנסת העשרים ושתיים יוזם: חבר הכנסת איציק שמולי ______________________________________________ פ/849/22 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – סדרי דין מזורזים בתביעות ביטוח), התש"ף–2019 דברי הסבר תאגידי הביטוח העסקיים, "מבטחים" כלשון חוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981 (להלן – החוק), מנהלים כיום הלכה למעשה תחומים גורליים של ערבות הדדית לסיוע בקרות אסון: מוות ונכויות עקב תאונות ומחלות, מצבים סיעודיים, הזדקקות לתרופות מצילות חיים, קריסה כלכלית כתוצאה מאובדן רכוש בשריפות ורעידות אדמה ועוד. הציבור משלם מידי שנה דמי ביטוח (פרמיות) בסכום של למעלה משבעים מיליארד שקלים חדשים מתוך ציפייה שבעת צרה המבטחים ינהגו במבוטח שיפול עליו אסון בהגינות ויאפשרו לו שיקום מהיר. היטיב לבטא זאת כבוד הנשיא בדימוס, השופט מאיר שמגר: "מעבר לפיצוי, מעונין המבוטח שההליכים להשגתו יהיו מהירים ופשוטים. לשם כך מסכים הוא לשאת בתשלום עבור סיכונים, שלא בהכרח יתממשו, ובלבד שאם יתממשו יזכה בפיצוי בהליך שהוא סביר והוגן במהותו." (ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז (5) 661 בעמ' 680). אולם בפסקי דין רבים בתי המשפט נחשפו לתופעה מזעזעת: כשנופל על המבוטח אסון והוא מבקש לממש את הפוליסה שרכש במיטב כספו, המבטח מפנה לו עורף, הופך אותו לאויב ומפעיל נגדו שיטה שבתי המשפט עצמם מכנים אותה "שיטת מצליח" (ראו למשל: תא"מ 13946-05-11 עומר לזובסקי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ). על פי שיטה זו, המבטחים עושים שימוש ציני בבתי המשפט ככלי להתחמקות מתשלום תביעות: הם דוחים תביעות בלי לבדוק אותן בצורה מעמיקה, ביודעם שהמבוטחים נמצאים בשעתם הקשה ביותר וחלקם הגדול, בייחוד חסרי האמצעים, לא יפנה לבית המשפט כדי לממש את זכויותיהם. גם אלה שיפנו לבית המשפט יגלו כי המבטח יעלה נגדם כל טענה אפשרית בלי כל קשר למקרה שלהם וללא כל ביסוס. בשיטה זו המבטחים מנצלים את המצב המשפטי הקיים לפיו לבית המשפט אין סמכות לבדוק בתחילת המשפט אם יש בידיהם טענות הגנה ראויות. בהעדר סמכות שכזו, בית המשפט נאלץ לדון בכל הטענות שהמבטחים מעלים, לא רלוונטיות ובלתי מבוססות ככל שתהיינה. המבטחים יודעים שחלק גדול מהמבוטחים יסכים לכל פשרה כדי לזכות לראות בחייהם את תגמולי הביטוח. חלק אחר יתפשרו על סכומים שאין בהם כדי לסייע בעדם לסיים את חייהם בכבוד. המבטח לעומת זאת יזכה בכספי אותם מבוטחים רבים שנשרו במהלך ההתדיינות הארוכה. לכן השימוש ב"שיטת מצליח" יימשך כל עוד המצב המשפטי הקיים לא ישתנה. שיטה זו, של פגיעה קשה במוכי גורל, מעשירה אמנם את המבטחים, אך פוגעת פגיעה חמורה בציבור המבוטחים ובאמון הציבור בבתי המשפט. אין ספור דוגמאות ניתן להביא להתנהלות זו של המבטחים ולשימוש הציני שהם עושים בבתי המשפט כדי להתחמק מתשלום (ראה לדוגמא: תא"מ 13946-05-11 לזובסקי נ' שירביט; תא"מ 34120-12-12 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ; תא"מ 52254-01-13 סמר (קדור) אבו מפלח נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ). הצעת חוק זו נועדה לשים קץ לאותה "שיטת מצליח". מטרתה לתת בידי בית המשפט כלים לבחון כבר בתחילת המשפט אם בידי חברת הביטוח טענות הגנה ראויות ובכך לחסוך התדיינויות ארוכות ומיותרות. החוק מטיל על המבטח את החובה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח המגיעים לו תוך 30 ימים לאחר סיום בירור החבות, אולם לא קובע מה דינו של מבטח שלא עמד בחובת התשלום ואילץ בכך את המבוטח לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו. כדי להתמודד עם קשיים אלה, מוצע להוסיף לסעיף 27 הסדר המאפשר לבית המשפט סמכות לברר בצורה הוגנת, מהירה ויעילה תביעות ביטוח. סעיף קטן (ב) מאמץ הלכה למעשה את פסק דינו של בית המשפט העליון בדבר חובתו של מבטח לנמק בהזדמנות הראשונה את דחיית תביעתו של המבוטח, על מנת שהמבוטח יוכל לכלכל את צעדיו תוך היוועצות עם אנשי מקצוע בתחום. סעיפים קטנים (ג) עד (ח) המוצעים נותנים לבית המשפט סמכות לבדוק אם למבטח יש טענות הגנה ראויות ובכך לחסוך הן מהמבוטח והן מבית המשפט התדיינויות ארוכות ומיותרות. סמכות זו תגרום למבטחים לבדוק בצורה יסודית את תביעתו של המבוטח ולא לדחות אותה בטענות סרק. סעיף קטן (ט) המוצע נותן בידי בית המשפט סמכות לפסוק למבוטח תגמולי ביניים עד לסיום ההתדיינות כדי שלא ייוצר מצב בו המבוטח יזכה בתביעתו אך בפועל יפסיד משום שתגמולי הביטוח ישולמו לאחר מותו, או לאחר קריסת עסקו ובכך יביאו לסיכול תכלית הביטוח: פיצוי מהיר והוגן. סעיף קטן (י) המוצע מטיל על בית המשפט את החובה לעשות כל מאמץ לסיום מהיר של בירור תביעות ביטוח מתוך ידיעה כי לא ניתן לכפות על השופטים העמוסים ממילא סד זמנים נוקשה. סעיף קטן (יא) המוצע מאפשר לשני הצדדים לערער, אולם לא על חשבון קיומו של פסק הדין שניתן וסיכולו בדרך של ערעור שגם אם יסתיים לטובת המבוטח הוא כבר לא יהיה יעיל עבורו. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת איציק שמולי (פ/4055/20). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ז בחשוון התש"ף – 25.11.19 תיקון סעיף 27 1. בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981, בסעיף 27, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) מבטח שלא שילם באופן מלא או חלקי את תגמולי הביטוח כאמור בסעיף קטן (א) ימסור למבוטח בהזדמנות הראשונה מכתב דחייה שיכיל את מלוא עמדתו בנוגע לכל עילות תביעותיו של המבוטח ואת פירוט כל הנימוקים להחלטתו שלא לשלם את תגמולי הביטוח למבוטח (בסעיף זה – "מכתב הדחייה"). (ג) פנה המבוטח לבית המשפט בכל סדר דין שנבחר על ידו, לא יהיה זכאי המבטח להתגונן נגד תביעתו אלא ברשות בית המשפט. (ד) בקשת הרשות להתגונן תכלול רק את הנימוקים אותם מסר המבטח למבוטח במכתב הדחייה; לבקשת הרשות להתגונן יצורפו כל המידע והמסמכים לרבות דוחות חקירה, חוות דעת מומחים וכל ראיה שהמבטח אסף, ערך והכין לשם בירור חבותו כלפי המבוטח לפי סעיף 23; לבקשת הרשות להתגונן יצורף תצהיר והמבוטח יהיה זכאי לחקור את המצהיר על תצהירו. (ה) לא הגיש המבטח תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו תביעת המבוטח בקשת רשות להתגונן, או שהגיש בקשה ללא תצהיר, יהא המבוטח זכאי לקבל פסק דין נגד המבטח על אתר. (ו) ראה בית המשפט כי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת המבטח אינו מגלה הגנה, או שאין בו ראיות המבססות את טענות ההגנה של המבטח, רשאי לסרב לתת למבטח רשות להתגונן והמבוטח יהא זכאי לקבל פסק דין נגד המבטח על אתר; על אף האמור בכל דין, פסק הדין לא יעוכב גם אם הגיש עליו המבטח ערעור. (ז) ראה בית המשפט בתצהיר שהוגש בתמיכה בבקשת רשות להתגונן הודאה מפורשת או מכללא בחלק מתביעת המבוטח, או שהמבטח עורר בתצהיר מחלוקת שלא בתום לב לגבי חלק מתביעת המבוטח, או שהתצהיר אינו מגלה הגנה על חלק מתביעת המבוטח, זכאי המבוטח לקבל מיד פסק דין לאותו חלק מתביעת המבוטח ולמבטח יכול שתינתן רשות להתגונן בנוגע ליתרת תביעת המבוטח. (ח) אם ניתנה רשות להתגונן יראו את התצהיר התומך בבקשה ככתב הגנה שהוגש, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. (ט) נתן בית המשפט למבטח רשות להתגונן על מלוא תביעת המבוטח או חלקה, רשאי הוא לחייב את המבטח, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין, לשלם למבוטח תגמולי ביניים במהלך המשפט. (י) לא יתמשכו ההליכים המשפטיים בתביעת המבוטח מעבר לשישה חודשים; פסק הדין יינתן בתוך שלושים יום מתום הגשת סיכומי הצדדים ואם לא הוגשו סיכומים, מהמועד בו ניתן היה להגישם. (יא) על אף האמור בכל דין, החלטה לסרב לתת רשות להתגונן באופן חלקי או מלא ניתנת לערעור, אולם ביצועו של פסק הדין לא יעוכב."