הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת
מתן וילנאי
קולט אביטל
פ'1027/17
הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקונים שונים), התשס"ו-2006
תיקון סעיף 1
1.
בחוק אימוץ ילדים, התשמ"א–19811 (להלן: "החוק העיקרי"), בסעיף 1(ב), במקום "לפי חוק זה" יבוא "בהליכי אימוץ".
תיקון סעיף 8
2.
בסעיף 8 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:
"(ד)
הסכמה לעניין סעיף זה ולעניין סעיף 9 לחוק, משמעותה הסכמה בלתי מותנית הניתנת מתוך הבנה של הכרוך בה, לאחר שניתן להורה כל המידע הרלוונטי לעניין תוצאות האימוץ.
(ה)
הסכמה של הורה לאימוץ ילד יכול שתינתן -
(1)
בהצהרה בעל-פה בפני בית-המשפט הדן בבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ;
(2)
בהצהרה בכתב בפני שופט או בפני דיין של בית-דין;
(3)
בחוץ לארץ, בהצהרה בכתב, בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל;
(ו)
המקבל הצהרה של הורה על הסכמתו לאימוץ ילדו יסביר להורה לפני מתן ההצהרה, ואם היתה ההצהרה בכתב – לפני שההורה יחתום על הצהרתו, בשפה פשוטה המובנת לו ובאופן שיאפשר לו מידה מירבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות, שהאימוץ יפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו ואת הסמכויות הנתונות להם ביחס אליו, זולת אם יצמצם בית המשפט תוצאות אלה של האימוץ. כמו כן, יסביר להורה את זכויותיו של המאומץ כלפיו לעניין ירושה, וכן יסביר להורה את זכותו לחזור בו מהסכמתו משך התקופה האמורה בחוק."
החלפת סעיף 10
3.
במקום סעיף 10 לחוק העיקרי יבוא:
"סייגים להסכמת ההורים
10.
(א)
הסכמה לאימוץ, שניתנה על ידי הורהו של המאומץ, לא תהא תקפה אם ניתנה בטרם חלפו שבעה ימים מיום לידת המאומץ. ואולם, אין בהוראה זו כדי למנוע מהורה להסכים למסירתו של המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו, או למשמורתן של רשויות הסעד כהגדרתן בחוק זה, גם קודם למועד זה.
(ב)
לפי בקשת הורה, רשאי בית המשפט לפסול את הסכמתו שהושגה באמצעים פסולים.
(ג)
לפי בקשת הורה, ירשה בית המשפט להורה לחזור בו מהסכמתו בטרם חלפו 45 יום ממועד מסירתו של המאומץ למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו".
תיקון סעיף 12
4.
בסעיף 12(ב) לחוק העיקרי, אחרי המילים "אלא אם הסכימו הוריו לאימוצו" יבוא "או למסירתו לפי סעיף 10(א)".
תיקון סעיף 13
5.
בסעיף 13(1) לחוק העיקרי, אחרי המילים "או לברר דעתו" יבוא: "על אף
שנעשו מאמצים לעשות כן".
הוספת סעיף 13א
6.
אחרי סעיף 13 לחוק העיקרי, יבוא –
"ביטול הכרזת ילד כבר- אימוץ
13א.
הוכרז ילד כבר אימוץ לפי סעיף 13(1) ונמצא הורהו בטרם חלפה תקופת החזרה מהסכמה כאמור בסעיף 10(ג) לחוק, יורה בית המשפט, לפי בקשת הורה, על ביטול הכרזת הילד כבר אימוץ ועל השבתו לידי ההורה; חלף מועד זה, לא יהא עוד רשאי בית המשפט לבטל את ההכרזה על הילד כבר אימוץ".
הוספת סעיף 21א
7.
אחרי סעיף 21 לחוק העיקרי יבוא -
"מעמד הורים מאמצים
21א.
מבלי לפגוע באמור בסעיף 21(א), הורים מאמצים או מי שהסכימו לקבל המאומץ לביתם בכוונה לאמצו יהיו רשאים להישמע, ובכלל זה להביע את דעתם ולטעון טיעוניהם, בהליך המתנהל בעניין המאומץ, למעט בהליך לפי סעיף 13 לחוק."
החלפת סעיף 23
8.
במקום סעיף 23 לחוק העיקרי, יבוא -
"מינוי מייצג למאמץ
23.
(א)
בית המשפט ימנה למאומץ מייצג בהליכים על-פי חוק זה, אם מצא כי התקיים אחד מהתנאים המנויים להלן, אלא אם שוכנע מטעמים שיירשמו כי אין בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, צרכיו או האינטרסים שלו:
(1)
מלאו למאומץ 9 שנים והוא מביע רצון ברור העומד בניגוד לסעד המבוקש;
(2)
נדונה מסירת קטין למטרת אימוץ על פי סעיף 12(ג) לחוק;
(3)
נתבקשה בקשה לצמצום תוצאות האימוץ לפי סעיף 16(1) לחוק;
(4)
נתבקשה בקשה לביטול צו אימוץ לפי סעיף 19 לחוק;
(5)
נתבקשה בקשה לחזרה מהסכמה לאימוץ לפי סעיף 10 לחוק;
(6)
נתבקשה בקשה לביטול הכרזת קטין כבר אימוץ לפי סעיף 13א לחוק;
(7)
העניין העולה בתיק מורכב באופן מיוחד, לרבות עקב מעורבותם של משיבים בנוסף להורים;
(8)
בתיק קיימת הימשכות הליכים העלולה להביא לפגיעה בזכויותיו, בצרכיו או באינטרסים של המאומץ;
(9)
בית המשפט סבור כי יש בייצוג כדי לקדם את זכויות המאומץ, צרכיו או האינטרסים שלו.
(ב)
מלאו למאומץ 12 שנים, רשאי המאומץ לבקש מבית המשפט שלא ימונה לו מייצג.
(ג)
מונה מייצג לקטין, אשר מלאו לו 12 שנים, יפעל המייצג כעורך דינו של הקטין וייצג את רצון הקטין ואת עמדותיו.
(ד)
מונה מייצג לקטין, אשר טרם מלאו לו 12 שנים, יפעל המייצג כאפוטרופוס לדין לקטין ויטען בפני בית המשפט לעניין טובתו של הקטין".
דברי - הסבר
חוק אימוץ ילדים נחקק כבר לפני למעלה עשרים שנה. מקרים שהגיעו מאז לפתחו של בית המשפט, וביניהם המקרה בעניין "תינוק המריבה" שהסעיר את הציבור בישראל, מלמדים על הצורך במתן מענה למספר סוגיות בעייתיות. התיקונים המוצעים כאן גובשו יחד עם המועצה הלאומית לשלום הילד.
מוצע, לפיכך, בהצעת חוק זו, לקצר את תקופת החזרה מהסכמה של הורים למסירת ילדם לאימוץ על מנת למנוע את טלטולו של הילד ממשפחה אחת לרעותה וחוזר חלילה; להפוך את ההסכמה של הורים למסירת ילדם לאימוץ למשמעותית ורצינית יותר; לחייב מינוי מייצג למאומץ על מנת שקולו (טובתו ורצונותיו) יישמע בדיונים בעניינו; להקנות מעמד מסוים להורים מאמצים במטרה שטענותיהם של מי שמשמשים הורים פסיכולוגיים לילד ישמעו בהליכי אימוץ, לתת מענה לבעיה של אבות שלא ניתן היה למצאם בעת המסירה לאימוץ ו"צצו" כעבור זמן במהלכו היכה כבר הילד שורשים בקרב משפחתו המאמצת.
לסעיף 1 המוצע-
ההוראות שעניינן הליכי אימוץ לא נמצאות רק בחוק האימוץ, והן נמצאות גם למשל, בתקנות סדר הדין האזרחי. לכן מוצע לקבוע, כי כל החלטה בהליכי אימוץ, ולא רק החלטות לפי חוק האימוץ עצמו, תינתן בהתאם לטובת המאומץ.
לסעיף 8(ד) המוצע-
מוצע להגדיר בחוק את המונח "הסכמה", על מנת להבטיח שהסכמה כה גורלית של הורה למסירת ילדו לאימוץ תהא הסכמה מדעת, אמיתית, רצינית ועצמאית. זאת, מתוך רצון לתת ביטוי משמעותי לזכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים ולזכותם של הורים לגדל את ילדם.
לסעיף 8(ה) המוצע-
מוצע לקבוע, כי הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ תיעשה רק בפני שופט או דיין של בית הדין. החיוב לתת את ההסכמה במעמד הרשמי והמעורר יראת כבוד של בית המשפט עשויה להביא לכך שההסכמה למסירה לאימוץ תהא רצינית ומשמעותית יותר, וכך גם עשוי להצטמצם מספר החזרות מהסכמה.
לסעיף 8(ו) המוצע –
מוצע להוסיף ולהטיל על מקבל ההצהרה על הסכמתו של הורה לאימוץ ילדו גם את החובה להסביר להורה את זכויותיו וכן להסביר לו את תוצאות האימוץ באופן שיאפשר לו להבין את המידע ולקבל החלטה מתוך רצון ואי תלות, בדומה להגדרת הסכמה מדעת בחוק זכויות החולה. זאת, על מנת לנסות להבטיח כי ההסכמה לאימוץ תהא אמיתית ומשמעותית, ובאופן זה לתת ביטוי לזכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים ולהימנע מפגיעה בזכותו לוודאות וליציבות כפועל יוצא מחזרה מהסכמה למסירה לאימוץ.
לסעיף 10(א) המוצע-
ההורים, ובמיוחד האם, עלולים להימצא במצב רגיש ושברירי לאחר הלידה, ולכן מוצע להניח להם תקופה למחשבה בת שבעה ימים, שבמהלכה אין תוקף להסכמתם למסירת הילד לאימוץ. עם זאת, על מנת לא לחייב מציאות בה ישהה הילד ב"בית מעבר" או יישאר בבית החולים, מוצע לא למנוע את מסירתו למשפחה, שהסכימה לקבלו לביתה בכוונה לאמצו גם במהלך תקופה זו. תיקון זה מייתר את ההוראה הקבועה בסעיף 10 לחוק הקיים, בעניין האפשרות לפסול הסכמה שניתנה לפני לידת המאומץ.
לסעיף 10(ב) המוצע-
מוצע להשאיר את ההוראה הקבועה היום בסעיף 10 לחוק, לפיה רשאי בית המשפט לפסול הסכמה לאימוץ שהושגה באמצעים פסולים, על כנה, אולם בסעיף נפרד.
לסעיף 10(ג) המוצע-
על פי החוק כיום, בית המשפט רשאי להרשות להורים ביולוגיים לחזור בהם מהסכמתם מטעמים מיוחדים שיירשמו וכל עוד לא ניתן צו אימוץ. מכיוון שצו אימוץ יכול להינתן רק לאחר שחלפו שישה חודשים בהם היה המאומץ סמוך על שולחנו של המאמץ, הרי שתקופת החזרה מהסכמה היא בת שישה חודשים לכל הפחות. מתן האפשרות להורים לחזור בהם מהסכמתם למסירת ילדם לאימוץ עד למתן צו אימוץ, קרי משך תקופה ארוכה, עלול לגרום להורים מאמצים חרדה ותחושת חוסר וודאות במשך כל התקופה שבין קבלת הילד ועד מתן צו האימוץ. תחושות אלו עלולות לפגוע בטובת הילד משך תקופה זו. כך גם הן עלולות לפגוע בנכונות של הורים מאמצים ליטול על עצמם את משימת האימוץ. במקרה בו תתקבל בקשתו של הורה לחזור בו מהסכמתו למסור את ילדו לאימוץ, עלול הילד גם לסבול מטלטלה ומחוסר יציבות, שייגרמו כתוצאה מניתוקו של הילד מהמשפחה שביקשה לאמצו, ואשר גידלה אותו במשך תקופה, אשר במהלכה הספיק להיקשר אליה. לכן, מוצע להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו משך זמן קצר ומוגבל- 45 יום ממועד מסירת הילד לאימוץ (ובצירוף שבעת הימים, במהלכם הסכמת ההורים אינה תקפה, סך הכל 52 ימים מיום לידתו של המאומץ, אם המאומץ נמסר לאימוץ עם לידתו). עם זאת, על מנת לאזן בין האינטרסים האמורים ובין זכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים וזכותם של ההורים הביולוגיים לגדל אותו, מוצע, כי במהלך תקופת החזרה מהסכמה, לא תהא מותנית חזרה זו בקיומם של טעמים מיוחדים והיא תהא אוטומטית. מוצע למנות את תקופת החזרה מהסכמה החל מיום מסירת הילד למשפחה שהסכימה לקבלו בכוונה לאמצו. שכן, כל עוד לא נמסר הילד לאימוץ, הרי שטרם הכה שורשים בחיקה של משפחה קבועה, ולכן אין נימוק לאי השבתו להוריו הביולוגיים (למעט, כמובן, אם מתקיימת אחת עילות ההכרזה על הילד כבר האימוץ, כמוגדר בסעיף 13 לחוק).
לסעיף 12(ב) לחוק המוצע-
תיקון זה נדרש לשם מניעת סתירה בינו ובין סעיף 10(א) לתיקון המוצע, על מנת שלא תהא מניעה למסור ילד למשפחה שהסכימה לאמצו, גם במהלך התקופה בה אין תוקף להסכמה של הורה למסירת ילדו לאימוץ.
לסעיף 13(1) לחוק המוצע-
מוצע לקבוע חובה, כי ייעשו מאמצים למצוא את ההורה הנעדר, על מנת להבהיר שלא די בהפניית שאלה רפה להורה השני. מאמצים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בניסיונות שכנוע ההורה השני או באמצעות פרסום מודעה בהתאם לתקנה 278 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד - 1984.
לסעיף 13א לחוק המוצע-
מוצע להוסיף בחוק התייחסות למצבים בהם ילד נמסר לאימוץ, מבלי שנתבררה דעתו של הורהו (בדרך כלל האב) בשל כך שלא נמצא או בשל כך שההורה השני (בדרך כלל האם) לא ידע או סירב בתוקף לגלות את זהותו, ובנסיבות בהן טרם ניתן צו אימוץ. הורה כזה עלול "לצוץ" כעבור תקופה ארוכה, במהלכה גדל הילד אצל הורים שהסכימו לאמצו ולבקש את ביטול הכרזתו כבר אימוץ. במצב כזה, לפי החוק כיום, נראה כי למעשה אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו להשיבו למשמורת אביו מבלי לבחון את טובת הילד. מצב זה משמעותו, ניתוקו של הילד המאומץ מהמשפחה אשר הסכימה לאמצו ואשר אליה נקשר, ופגיעה בזכותו של הילד ליציבות ולהמשכיות. משמעותו של מצב זה היא גם העדפת הזכות של ההורה הטבעי לגדל את ילדו על זכויותיו של הילד ליציבות ולהמשכיות וכן על טובתו. מן העבר השני, לילד גם זכות לגדול אצל ההורה הטבעי שלו, וזו גם בנסיבות מסוימות טובתו. על כן, מוצע להגביל את האפשרות לבטל את ההכרזה כבר אימוץ בזמן, ולקבוע כי משנמצא ההורה במהלך תקופת החזרה מהסכמה (עד 45 יום מיום מסירת הילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו) יבטל בית המשפט את הכרזת בר האימוץ וישיב את המאומץ לידי הורהו (אלא אם מתקיימות עילות אחרות להכריז עליו כבר אימוץ). אולם, משחלפה תקופת החזרה מהסכמה לא יהא עוד הדבר אפשרי.
לסעיף 21א לחוק המוצע-
מוצע להקנות להורים מאמצים ולהורים שהסכימו לקבל הילד לביתם במטרה לאמצו זכות להישמע בהליך, להביע דעתם לטעון טיעוניהם, להבדיל ממעמד כשל צד להליך, במקרים בהם עלול להיפגע אינטרס שלהם, וכן עלולה להיפגע טובת הילד, אם לא ישמע בהליך מי שמשמש הורה פסיכולוגי עבורו. מוצע לקבוע שזכות זו לא תפגע בסודיות הדיון ובחיסיון המגן על חשיפתן של המשפחות, הביולוגית והמאמצת, זו בפני זו. גישה זו אומצה לאחרונה בע"מ 4/04.
לסעיף 23 לחוק המוצע-
על אף שהמוקד בהליכי האימוץ הוא הילד הרי שהילד נושא הדיון אינו צד פורמלי לדיון ואינו משיב על הבקשה, אם בעצמו ואם באמצעות אחר מטעמו. כאשר מדובר בהוצאתו לצמיתות של הילד מרשות הוריו ובניתוקו ממעגל חייו הקיים או הפוטנציאלי, קיימת חשיבות בייצוג הילד. ההצדקה לייצוג בהליכי אימוץ ניכרת לכל אורכו: בשלב הדיון בבקשה ל"בר אימוץ" הוריו של הילד, שאינם מסוגלים לדאוג לילדם, לכאורה אף אינם מסוגלים לייצגו כראוי בדיון הנוגע לאימוצו. בנוסף, נתונים ההורים באופן בולט ומובנה של ניגוד עניינים עם ילדם בהליכים אלו. על כן במצב דברים זה נותר הילד ללא ייצוג משפטי במסגרת בקשה זו. בא כוח היועץ המשפטי, שיוזם את הפנייה לבית המשפט, מתבסס על חוות דעתו של פקיד הסעד ומייצג את מערכת הרווחה, בדאגתה לטובת הילד. בנסיבות אלו אין צד שלישי, שיכול להביע את האינטרסים של הילד מנקודת מבט אחרת אלא אם ביהמ"ש השתמש בסמכות הרשות הנתונה לו ימונה לילד אפוטרופוס לצורך הדיון. משכך, עלולים להיפגע תקינות ההליך מבחינה מינהלית ומקצועית, ויכולתו של בתי המשפט לבחון את שיקול הדעת של מערכת הרווחה, מכלול החלופות, לוחות הזמנים ועוד. המייצג, בהיותו חיצוני למערכת הרווחה, יתרום להבאת מלוא המידע בפני בית המשפט ולחשיפת בית המשפט לזוויות ראיה נוספות. בשלב הבקשה למתן צו אימוץ מתנהל אמנם הדיון בין שני צדדים פורמליים, ופקיד הסעד הוא האפוטרופוס לקטין, אולם מתעורר קושי מסוג אחר: "הצד האחר" - המשיבים למדינה- הם בני הזוג שאותם איתרה המדינה כמתאימים להיות הורים מאמצים. משכך, הלכה למעשה אין שני צדדים יריבים בהליך ולא ברור מי יוכל להציג עמדה מנוגדת לזו של המדינה, אם זו מתבקשת מנוקדת מבטו של הילד. אמנם לכאורה, מדובר בשלב סופי, שבו הוכרעו כבר שאלות היסוד, ושבו בולט שיקול הדעת המקצועי באשר לחיבור ספציפי בין ילד לבין הורים מאמצים, אולם, בשלב זה, לא פחות מאשר בקודמו, על טובת הילד להיות השיקול המנחה. כך גם, תפקידו של המייצג יהיה לעתים להביא לזירוז ההליכים הן בפעולת בית המשפט והן בפעולת רשויות הרווחה. סעיף זה ודברי ההסבר לו, מבוססים, בכפוף למספר שינויים, על המלצות ועדת רוטלוי (דו"ח ועדת המשנה בנושא ייצוג נפרד לילדים בהליכים אזרחיים).
הצעות זהות הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על-ידי חבר הכנסת מתן וילנאי (פ/2785) ועל-ידי חברי הכנסת איתן כבל וקולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת (פ/3635).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"א בתמוז התשס"ו – 17.7.06