הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת
גלעד ארדן
דני יתום
יוסי ביילין
צחי הנגבי
יובל שטייניץ
עמיחי איילון
רונית תירוש
פ/1216/17
הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון – מניעת העישון במקומות ציבוריים והעישון הכפוי) התשס"ו-2006
שינוי שם החוק
1.
בחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-19831 (להלן – החוק העיקרי), במקום שם החוק, יבוא "חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והעישון הכפוי, התשס"ו- 2006".
תיקון סעיף 1
2.
בסעיף 1(ב) לחוק העיקרי, במקום "סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דולקים" יבוא "כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דולקים".
תיקון סעיף 2
3.
אחרי סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:
"אחריות המחזיק למעשה של מקום ציבורי לפעול לאכיפת איסור העישון
2א.
(א)
המחזיק למעשה של מקום ציבורי יפעל לאכיפת הוראת סעיף 1 בתחום המקום הציבורי.
(ב)
יראו את המחזיק כמי שמילא את אחריותו בנוגע להפרת הוראות סעיף 1, אם יוכיח כי עשה כל אלה –
(1)
ביקש ממי שעבר על הוראות סעיף 1 לחדול מהמעשה או לעזוב את המקום הציבורי;
(2)
נמשך המעשה בתחומי המקום הציבורי, למרות בקשתו כאמור בפיסקה (1) – אם פנה למפקח, כמשמעותו בסעיף 7, והתלונן על הפרת הוראות החוק. "
ביטול סעיף 3
4.
סעיף 3 לחוק העיקרי – בטל.
תיקון סעיף 4
5.
בסעיף 4 לחוק העיקרי -
(א)
בסעיף קטן (א), במקום "קנס 310 שקלים חדשים" יבוא "קנס 1,000 שקלים חדשים";
(ב)
בסעיף קטן (ב), במקום "סעיף 2" יבוא "סעיפים 2 ו-2א" ובמקום "קנס 630 שקלים חדשים" יבוא "קנס 5,000 שקלים חדשים".
הוספת סעיף 4א
6.
אחרי סעיף 4 לחוק העיקרי יבוא:
"פיצוי למי שנחשף לעישון במקום ציבורי
4א.
(א)
נחשף אדם לעישון במקום ציבורי בניגוד להוראת חוק זה, יהיה זכאי לפיצוי בשל כך מן המחזיק למעשה במקום אשר לא פעל בהתאם להוראות סעיף 2א, גם ללא הוכחת נזק שנגרם לו.
(ב)
בקביעת שיעור הפיצוי, יתחשב בית המשפט בכל אלה:
(1)
עישון המתבצע דרך קבע באותו מקום ציבורי;
(2)
אלו אמצעים ומאמצים ננקטו בידי המחזיק, אם נקט, למניעת המפגע;
(3)
שיעור הרווח שהפיק המחזיק מאי-קיומו של החוק;
(4)
נסיבותיו האישיות של התובע.
(ג)
שיעור הפיצוי בלא הוכחת נזק לתובע לפי סעיף קטן (א) לא יעלה על סך שלושת אלפים שקלים; פסק בית המשפט פיצוי בסכום הנמוך מ-1,000 שקלים חדשים, ינמק סיבותיו לכך בגוף פסק הדין."
תיקון סעיף 5
7.
בסעיף 5 לחוק העיקרי, במקום "סעיף2" יבוא "סעיפים 2 או 2א".
תיקון סעיף 7
8.
בסעיף 7 לחוק העיקרי -
(א)
במקום כותרת השוליים יבוא "מינוי מפקחים וסמכויותיהם";
(ב)
הסעיף יסומן (א), ואחריו יבוא:
"(ב)
שר הבריאות, לאחר שהתייעץ עם שר הפנים, יקבע את מספר המפקחים שכל רשות מקומית תמנה לצורך חוק זה כעיסוקם הבלעדי; מספר המפקחים יעודכן מעת לעת.
(ג)
הרשות המקומית תמנה ותעסיק מפקחים כפי שנקבע בסעיף (ב)."
תיקון סעיף 8א
9.
בסעיף 8א(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4)
עובד של קופת חולים, כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-19942."
תיקון סעיף 11
10.
בסעיף 11 לחוק העיקרי, במקום "סעיף 2(א)" יבוא "סעיפים 2(א) ו-2א" ובסופו, יבוא "ואולם לענין האחריות הפלילית, יראו –
(1)
לענין תאגיד – את האחראי לפי הוראות סעיף 5;
(2)
לענין גוף ציבורי שאינו תאגיד, את העובד האחראי; לענין סעיף זה, "עובד אחראי" - מנהל פעיל ברשות הציבורית, אדם האחראי מטעם הרשות הציבורית על התחום שבו נעברה העבירה, הממונים עליו לרבות הממונים על הממונים עליו.
דברי - הסבר
חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983(להלן- חוק הגבלת העישון), החוק הקיים למניעת עישון במתכונתו הנוכחית, אינו מחייב את בעל העסק לוודא כי בתחומו לא יעשנו, אלא רק מחייב הצבת שלט האוסר על כך. לכן, לבעל העסק אין תמריץ אמיתי לפעול בתקיפות נגד המעשנים בתחומו. בנוסף, אין כמעט אכיפה של הוראות החוק מטעם הרשויות.
במקומות ציבוריים רבים, בהם מבקר ומבלה ציבור רחב שבתוכו גם נשים בהריון, ילדים ופעוטות, נאלצים המבקרים להיות בסביבת עישון בניגוד לרצונם ועקב כך נפגעת בריאותם ונפגמת איכות הבילוי.
מטרתה של הצעת החוק היא למנוע עישון במקומות ציבוריים ולמגר את תופעת העישון הכפוי תוך הטלת האחריות לעבירה גם על המחזיק במקום שבו היא בוצעה, בנוסף על העבריין הישיר. כל זאת, תוך שיפור מנגנון הפיקוח על ידי מתן סמכות לשר הבריאות ושר הפנים לקבוע את מספר הפקחים מטעם הרשויות המקומיות שימונו כדי לאכוף את החוק. החוק אמור להכניס כספים לקופת הרשויות, הן עקב הגדלת הקנסות והן עקב ייעולו המשמעותי של מנגנון הפיקוח. מינוי המפקחים ועבודתם לא יהיו כרוכים בנטל על קופת הציבור, וזאת משום שלפי הוראות סעיף 6 לחוק הגבלת העישוןהקנסות המוטלים עקב עבודת המפקחים ואכיפתם - מועברים לקופת הרשות המקומית וקנסות אלו יוכלו לממן את העסקת הפקחים.
החוק להגבלת העישון נחקק בשנת 1983. מאז, התפרסם חומר רב בדבר הנזקים הקשים של החשיפה לעשן ממוצרי טבק, תופעה הקרויה "עישון כפוי" או "עישון פסיבי".
בשנת 2003 חתמה מדינת ישראל על "אמנת הפיקוח על מוצרי טבק" ובאוגוסט 2005 אשררה את האמנה. סעיף 8 של האמנה קובע, כהצהרת המדינות המתקשרות באמנה, כי הן מכירות בכך ש"חשיפה לעשן טבק גורמת תמותה, נכות, ומחלות קשות". בסעיף זה, התחייבה למעשה ישראל "לנקוט באמצעים חקיקתיים, משפטיים ומנהליים כדי להגן על תושביהן מפני חשיפה לעשן של מוצרי טבק".
החוק הקיים לא סיפק עד כה הגנה כזו במידה הראויה ואינו מטיל כל אחריות למניעת העישון במקום הציבורי על המחזיק בו, אלא רק אחריות בדבר קביעה של שלטים. כתוצאה מכך, רבים מבין המחזיקים במקומות הציבוריים בוחרים להתעלם מן החוק.
לכן מוצע להטיל אחריות בנוגע לעישון במקום ציבורי בו אסור העישון, גם על המחזיק במקום הציבורי.
במקביל, מוצע להעלות באופן משמעותי את גובה הקנס. וכן לקבוע כי הפרת החוק
למניעת עישון במקומות ציבוריים תזכה את מי שנחשף לעישון כפוי כתוצאה מן ההפרה בפיצויים אזרחיים מן המחזיק למעשה של המקום הציבורי בו מופרת הוראת החוק עד לסכום של 3,000 שקלים וזאת גם ללא הוכחת נזק, לאור הקושי שבהוכחת הנזק המצטבר לאורך שנים כתוצאה מהעישון הכפוי (כפי שצויין גם בפסיקת בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה בענין רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה (טרם פורסם בכתובים)), וכן בדומה להוצאת לשון הרע.
חשוב להדגיש כי חשיפת המחזיק למעשה לתביעת נזיקין אזרחית, תהווה גורם הרתעה משמעותי ביותר ותסייע לקידום מטרת החוק. העישון גורם למותם של אנשים ולפגיעה משמעותית בבריאותם והמצב אליו יביא החוק המוצע קיים כבר כיום במדינות כמו ארה"ב, אנגליה ואירלנד בהן הבינו את נזקי העישון לציבור הרחב ופעלו בהתאם.
הצעת החוק עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניןשמש נ' פוקצ'טה שאוזכר לעיל, כדברי השופט רובינשטיין "אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית" ".
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"א בתמוז התשס"ו - 17.7.06