הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2085611 הכנסת העשרים ושלוש יוזמת: חברת הכנסת שרן מרים השכל ______________________________________________ פ/430/23 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החרגת בעלי רישיון שימוש בקנבוס רפואי), התש"ף–2020 דברי הסבר מוצע לתקן את פקודת התעבורה (להלן – הפקודה) ולקבוע סייג לפסקה (2) בהגדרה "שיכור" שבסעיף 64ב(א) לפקודה, כך שמי שמשתמש בסם מסוכן לפי רישיון שניתן לו מהמנהל לפי פקוד הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, או לפי מרשם רפואי שניתן לו לפי הוראות פקודת הסמים המסוכנים, ובגופו מצוי סם מסוכן מסוג שקבע שר התחבורה והבטיחות בדרכים, לא יראו בו כשיכור לעניין סעיף 64ב לפקודה ועל כן ההוראות הנוגעות לשיכור לא יחולו לגביו, ובכלל זה העבירה הקבועה בסעיף 62(3), שעניינה נהיגה ברכב בהיותו שיכור. כיום, הפקודה לא מבחינה בין צרכני סם מסוכן לפי רישיון רפואי או מרשם רפואי לבין צרכני סמים, בכל הקשור לנהיגה. בהיבט זה, המדינה לא יצרה הבחנה בין שתי קבוצות: צרכני סם מסוכן לפי רישיון רפואי או מרשם רפואי אשר מקבלים מן המדינה אישור לשימוש בסם המסוכן לשם סיוע בהשתלבותם בחברה למרות מחלתם ומכאובם, לבין כלל צרכני הסמים. התיקון המוצע לא מקל על משתמשים ברישיון בסם מסוכן על חשבון ביטחון הציבור, שכן לפי המוצע דינו של אדם הנוהג תחת השפעת סם, אף אם הוא משתמש בסם ברישיון או לפי מרשם, יהיה דומה לדינו של אדם שמשתמש בסם שלא למטרות רפואיות, והרישיון הרפואי לא יהווה נסיבה לקולא. יצוין כי למשטרה יש כלים להתמודד עם הדרישה להוכחת השפעה בפועל הנדרשת בתיקון המוצע בהצעת החוק, וזאת על ידי "בדיקת מאפיינים". אין חוק שמונע ממי שקיבל רישיון לשימוש בסם כדין מלנהוג, אך המצב המשפטי כיום הוא שהלכה למעשה אסור לו לנהוג כי הפקודה מחשיבה שיכור מי שבגופו שרידי סם בדם. הימצאות של שאריות סם בדם או בשתן לא מעידה בהכרח שיש השפעה קוגניטיבית בפועל. שאריות של סם יכולות להימצא אף לאחר 28 ימים מרגע צריכת הסם, אך ההשפעה הקוגניטיבית מתפוגגת כעבור עד 8 שעות כך שאין השפעה על הנהיגה (יפה צוברי "השפעת השימוש בסמים על נהיגה" (2001)). ניתן לראות שבפסיקת בתי המשפט, במקרה בו אדם משתמש בסם מסוכן עם רישיון רפואי ונתפס נוהג ונמצאו בגופו שאריות סם, אך הנאשם עבר בדיקת מאפיינים בהצלחה, העונש שלו היה נמוך מהמינימום שהדין דורש (עפ"ת 21726-01-12 (מחוזי ת"א) רן שריג נ' מדינת ישראל (2008)). בעבר היו שתי מגמות בולטות בפסיקה בעניין שאלת שכרותו של אדם בשל שימוש בסם מסוכן: בפסקי דין מסוימים השופטים הסתפקו בנוכחות של סם בדם (כפי שדורשת הפקודה כיום) (ת"פ (מחוזי ב"ש) 8076/01 מדינת ישראל נ' דני בניאשוילי (2003); ת"פ (מחוזי י-ם) 1117/00 מדינת ישראל נ' סלים בן מרואן כאמלה (2001)). בפסקי דין אחרים נדרשה בדיקה כפולה: בדיקה אחת לנוכחות הסם ובדיקה נוספת להשפעתו (ת"פ 157/02 (מחוזי חי') מדינת ישראל נ' ראני בן גמאל שנבור (2002); ע"פ (מחוזי ת"א) 71136/02 קביטלשוילי סמיון נ' פרקליטות מחוז ת"א – פלילי (2003)). התומכים בגישה הראשונה, לפיה נדרשת נוכחות של שאריות סם בדם ואין צורך בבדיקת ההשפעה בפועל על מנת לקבוע שאדם שיכור לעניין העבירה הקבועה בסעיף 62(3) לחוק, טענו כי זאת כוונת המחוקק. זאת, כיוון שלא ציין ריכוז של שאריות סם בדם שמעליו ייחשב הנהג שיכור. זאת בניגוד לקביעת המחוקק בעניין אלכוהול. לעמדתם, ההבדל בקביעת המחוקק בעניין שכרות בשל שימוש בסם מסוכן לעומת שכרות בשל צריכת אלכוהול, מתיישב עם המצב המשפטי לפיו אסורה צריכת סמים בישראל ואילו אין איסור על צריכת אלכוהול, ונובע ממצב משפטי זה (אחיקם סטולר, רועי גיא גרין ויורם פינקלשטיין "שכרות בהשפעת סמים מסוכנים – היבטים מדיקולגליים" רפואה ומשפט 30 (2004)). המסקנה היא שגם לשיטת התומכים בהחמרה של הדין ובהרשעה על סמך הימצאות שאריות סם בדם בלבד, אין להחיל הוראות מחמירות אלה על צרכנים רפואיים של סמים, כיוון שלאותם צרכנים ניתן אישור חוקי לצרוך אותם. ניתן להקביל מצב זה לשתיית אלכוהול שצריכתו מסוכנת לנהיגה. בדנמרק, אירלנד, איטליה, הולנד, אוסטריה, פורטוגל, בריטניה ונורבגיה, המצב המשפטי בעניין זה הוא שנדרש להוכיח, נוסף להימצאות של סם בדם, גם השפעה בפועל (יפה צוברי "השפעת השימוש בסמים על נהיגה" (2001)). בניו סאות' ויילס באוסטרליה יש דרישה לבדיקת דם ואם היא חיובית יש לבצע גם בדיקה פסיכומוטורית שתבוצע על ידי רופא. בארה"ב ובקנדה ישנה תכנית להכשרת שוטרים לאבחון נהגים תחת השפעה של סמים שגורמים לליקויי נהיגה (DEC- Drug Evaluation and Classification). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים ושתיים על ידי חברת הכנסת שרן מרים השכל (פ/225/22). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' באייר התש"ף – 4.5.20 תיקון סעיף 64ב 1. בפקודת התעבורה, בסעיף 64ב(א) – בפקודת התעבורה, בסעיף 64ב(א) – (1) אחרי ההגדרה "ממונה על הרכב" יבוא: (1) אחרי ההגדרה "ממונה על הרכב" יבוא: ""המנהל" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים);"; ""המנהל" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים);"; (2) בהגדרה "שיכור" – (2) בהגדרה "שיכור" – (א) בפסקה (2), בסופה יבוא "ובלבד שהוא אינו מחזיק ברישיון לשימוש בסם המסוכן מאת המנהל או במרשם רופא לסם המסוכן, שניתן לו לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט אם הסם המסוכן הוא מסוג שקבע השר"; (ב) בפסקה (4), בסופה יבוא "לעניין פסקה זו, יראו אדם שקיבל רישיון לשימוש בסם מסוכן מאת המנהל או מרשם רופא לסם מסוכן ונתון תחת השפעת סם מסוכן, כשיכור."