הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2140826
הכנסת העשרים ושלוש
יוזמים: חברי הכנסת יוסף ג'בארין
עופר כסיף
סעיד אלחרומי
אוסאמה סעדי
היבה יזבק
סונדוס סאלח
ג'אבר עסאקלה
עאידה תומא סלימאן
אנטאנס שחאדה
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
ווליד טאהא
איימן עודה
סמי אבו שחאדה
מנסור עבאס
______________________________________________
פ/1599/23
הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת
דברי הסבר
מטרתו של חוק-יסוד זה, כפי שקבוע בסעיף הפותח היא לעגן את ערכיה של המדינה כמדינה דמוקרטית ורב-תרבותית, המקיימת שוויון אזרחי, תרבותי ולאומי גמור בין כלל אזרחיה.
לפי התפיסה הדמוקרטית, המדינה היא תוצר של הסכמה חברתית, המלכדת את כלל אזרחיה, ומשמשת כנאמן המופקד מטעם כלל ציבור האזרחים על כלל המשאבים המשותפים שלו. כנאמן של כלל האזרחים, חובת המדינה להקצות את משאביה, שהם נכסי כלל הציבור, באופן שוויוני והוגן לכל האזרחים וקבוצות האזרחים. עקרון על זה מחייב שכלל ההסדרים — המשפטיים, הפוליטיים והחברתיים — שהמדינה מאמצת בנוגע לחלוקת משאביה הציבוריים ישקפו את יחסה השוויוני כלפי כל אזרחיה כמו גם כלפי שני הלאומים החיים בה: הערבי והיהודי. אכן, ביסוד העקרונות הדמוקרטיים של כל מדינה עומד עקרון השוויון בחלוקת משאביה. בלא הבטחת שוויון מהותי לכלל האזרחים וקבוצות האזרחים, ולא רק שוויון אישי פורמלי, אין דמוקרטיה מהותית.
חלק משמעותי מהמשאבים הציבוריים העומדים לרשות אזרחי המדינה הם המשאבים החומריים הכוללים את התקציבים הציבוריים, הקרקעות והתשתיות. הציבור הערבי מהווה כחמישית מהאוכלוסייה בישראל, אך בשל קיפוחו ההיסטורי צרכיו הסוציו־אקונומיים גדולים משמעותית משיעורו באוכלוסייה. המדינה נדרשת אפוא לשנות את מערך הקצאת משאביה החומריים כדי להביא לשינוי חברתי כולל בתנאי החיים של האזרחים הערבים. הלכה למעשה, נדרשת הקצאה מחודשת של המשאבים החומריים, בכסף ובקרקע, שתתבסס על העדפה מתקנת ראויה, כדי לפצות את האוכלוסייה הערבית על קיפוחה הממושך.
תחום נוסף של המשאבים הציבוריים מתייחס לזכות של מיעוט לאומי וילידי להיות מיוצג באופן הוגן
ואפקטיבי בכלל הגופים הציבוריים במדינה ובמשרות הציבוריות, לרבות בכל מוקדי קבלת ההחלטות. אלה הם המשאבים הפוליטיים של המדינה, ותכלית ייצוג זה היא להבטיח שותפות דמוקרטית ומלאה של קבוצת המיעוט, על בסיס קבוצתי, בניהול המדינה ובקביעת עקרונות הטוב הכללי שבה. זכות זו מקבלת משנה תוקף כאשר קבוצת המיעוט מודרת במישור הפוליטי-מפלגתי ואינה שותפה באופן היסטורי לאף הסכם קואליציוני.
כנאמנה של כלל ציבור האזרחים, המדינה אחראית גם לחלוקת המשאבים התרבותיים בה, לרבות שפת המדינה והמרחב התרבותי הציבורי. שוויון והוגנות בחלוקת המשאבים התרבותיים משמעם הבטחה בפועל של מעמד הערבית כשפה רשמית, עם העברית ביחד, על ידי יצירת מנגנונים דו-לשוניים בכל תחומי החיים הציבוריים, שכן השפה הערבית היא רכיב מכונן בזהות הלאומית והתרבותית של האזרחים
הערבים. דו-לשוניות זו מחייבת גם מתן ביטוי ראוי לתרבות הערבית במרחב הציבורי בישראל, בין היתר על ידי אזכור שמות של גיבורי תרבות ערבים והענקת שמות מהתרבות הערבית למבני ציבור ולרחובות. חלוקה הוגנת של המשאבים התרבותיים צריכה להתייחס גם לספריות לאומיות, למוזיאונים, לארכיונים לאומיים וכו'.
תחום נוסף של משאבים ציבוריים העומדים לרשות המדינה הוא המשאבים הסימבוליים שלה: סמליה, דגלה וההמנון שלה. המשאבים הסימבוליים טעונים רגשית הן לקבוצת הרוב והן לקבוצת המיעוט, ולכן הם בעלי השפעה מיוחדת על היחסים הבין-קהילתיים במדינה. משום כך יש צורך להקפיד על עקרונות של שוויון והגינות באימוץ משאבים אלה.
מוצע לאמץ את רוח הדברים בהצעת חוק זו גם ביחס לסוגיית סמכות המדינה לקבל הגירה אליה ולהעניק אזרחות מטעמה (משאבי הגישה והתאזרחות), שכן המדינה צריכה להפעיל סמכות זו בשם כלל אזרחיה, כחלק מחלוקת המשאבים הציבוריים שהופקדו בידיה באופן שוויוני והוגן.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ח בתמוז התש"ף – 20.7.20
מטרה 1. מטרתו של חוק-יסוד זה לעגן את ערכיה של המדינה כמדינה דמוקרטית ורב-תרבותית, המקיימת שוויון אזרחי ולאומי גמור בין כלל אזרחיה.
מדינה דמוקרטית 2. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוויונית, שמושתת על ערכי כבוד האדם, חירותו ושוויונו, ברוח העקרונות שבהכרזה הבינלאומית בדבר זכויות האדם ובמגילת האומות המאוחדות.
מדינה שוויונית 3. (א) המדינה תבטיח לכל אזרחיה את ההגנה השוויונית של החוק, ותקיים שוויון אזרחי ולאומי גמור בין כלל אזרחיה.
(ב) המדינה תבטיח באופן שוויוני את ייחודם הקבוצתי - הלאומי, התרבותי, הלשוני, והדתי - של שני הלאומים בה, היהודי והערבי.
(ג) האמור בחוק-יסוד זה או בכל דבר חקיקה אחר יפורש לאור הקבוע בסעיף זה.
מדינה משותפת 4. (א) מדינת ישראל היא מדינתם המשותפת של כלל אזרחיה, וכל מוסדותיה
ומשאביה ישרתו באופן מלא ושוויוני את כלל האזרחים וקבוצות האזרחים במדינה.
(ב) המדינה תקצה את כל משאביה הציבוריים באופן שוויוני בין כלל האזרחים וקבוצות האזרחים במדינה.
גבולות מדינת ישראל 5. גבולותיה של המדינה הם גבולות השטח שחל עליו החוק הישראלי עד 5 ביוני 1967.
שפה רשמית 6. (א) העברית והערבית הן השפות הרשמיות של המדינה, הזוכות למעמד שווה בכל הפעילויות של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת ובעת מילוי תפקידיהן על-פי כל דין.
(ב) כל ההודעות הרשמיות, לרבות חוקים, צווים ותקנות, יהיו תקפים כשיוצאו לאור, יודפסו ויפורסמו בו זמנית בשתי השפות הרשמיות.
(ג) ייקבעו בחוק הסדרים להענקת מעמד הולם לשתי השפות הרשמיות במרחב הציבורי, לרבות בפני הערכאות השיפוטיות, במוסדות להשכלה גבוהה, בשלטון המקומי, ובאמצעי התקשורת הציבוריים.
סמלים 7. סמל המדינה, המנונה ודגלה ישקפו את יחסה השוויוני כלפי אזרחיה היהודים והערבים כאחד.
הגירה והתאזרחות 8. הסדרי ההגירה למדינה וקבלת אזרחות בה יבטאו את יחסה ההוגן, השוויוני והצודק של המדינה כלפי כלל אזרחיה.
ייצוג הולם ואפקטיבי 9. האוכלוסייה הערבית זכאית לייצוג הולם ואפקטיבי בכל רשויות השלטון של המדינה ובכל מוקדי קבלת ההחלטות.
מוסדות ייחודיים 10. (א) האוכלוסייה הערבית זכאית למוסדות ייחודיים בתחומי החינוך, התרבות, התקשורת והדת, והיא זכאית לנהל מוסדות אלה על ידי גופים יציגים שנבחרו על ידי האזרחים הערבים.
(ב) ייקבעו בחוק ההסדרים להעברת תקציב הולם על-ידי המדינה לגופים היציגים על מנת להבטיח את קיומם של מוסדות אלה וניהולם באיכות טובה ובאופן שוויוני למוסדות שמהם נהנים בני קהילת הרוב.
(ג) לא יופרו כבודו, שוויונו, וחירותו של אזרח ערבי הכפוף להחלטותיהם של הגופים הייחודיים היציגים.
בטלות חוקים
מפלים 11. חוק שהוראותיו סותרות חוק יסוד זה – בטל.