הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2143341
הכנסת העשרים ושלוש
יוזם: חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר
______________________________________________
פ/1816/23
הצעת חוק ההסגרה (תיקון – סייג להסגרת אזרח תושב ישראל), התש"ף–2020
דברי הסבר
ישנה חשיבות רבה במתן אפשרות למדינה לממש את ריבונותה ולהעמיד לדין את מי שביצע עבירות בשטחה, וזכותה של המדינה להגן על אזרחיה ולהחיל עליהם את דיניה ואת שיטת המשפט שלה. חוק ההסגרה במתכונתו הנוכחי פוגע בזכויותיהם הבסיסיות של אזרחים תושבי מדינת ישראל, שכן חוק ההסגרה אינו מגן עליהם מפני הסגרה.
הליך ההסגרה הוא אקט חריג וקשה המהווה הליך ענישה בפני עצמו לאנשים אשר טרם הורשעו במשפט והם נאלצים להילחם על חפותם במדינה מרוחקת, כאשר הם רחוקים מבני משפחתם ומסביבתם הטבעית. זכות בסיסית זו של חירות אישית עוגנה מפורשות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 5 לחוק) בו נקבע כי אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
הצעת החוק מבקשת לאסור על המדינה לפגוע באזרחיה ולהסגירם למדינה אחרת תוך שלילת זכותם היסודית והבסיסית לכבוד ולחירות. על פי סקירה השוואתית אשר נערכה על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת, רוב מדינות העולם אינן מסגירות את אזרחיהן. בין המדינות ניתן למנות את צרפת, גרמניה, בלגיה, אוסטריה, איסלנד, ארגנטינה, בולגריה, הונגריה, יפן, סין, סלובקיה, צ'כיה, רוסיה, שבדיה ושוויץ.
להגנה זו יש מספר הצדקות ומתוכן ניתן למנות את ההצדקות הבאות:
רק שופטים מארץ מולדתו של הנשפט הם "שופטיו הטבעיים" – רק הם יבינו את הלך רוחו, ערכיו ונסיבות חייו ומשפטם יהיה משפט צדק.
בנוסף, קיים חשש שאדם שיישפט במדינה שאין הוא אזרח בה לא יזכה להליך הוגן ונטול משוא פנים. חשש זה קיים ביתר שאת באזרח מדינת ישראל העומד לדין במקומות שבהם יש חשש לאנטישמיות.
כמו כן, המדינה חייבת להעניק לאזרחיה את הגנת חוק המדינה, ולוודא שזכויותיהם על פי חוק מדינתם לא ייפגעו.
לבסוף, לא הוגן לנהל משפט נגד חשוד במדינה שאינה מדינתו, שאת שפתה הוא אינו מכיר, כאשר הוא מרוחק מקרובים וידידים שיתמכו בו, ופעמים רבות אף בלי יכולת להביא בפני בית המשפט עדים שיסייעו לו או שיעידו על אופיו.
הצעת החוק תשווה את חוק ההסגרה בישראל לחוק ההסגרה הנהוג ב90% מהמדינות להם יש הסכם הסגרה עם ישראל ובכך יישמר גם עיקרון ההדדיות בין מדינת ישראל למדינות עמם יש לישראל הסכם הסגרה.
יצוין כי איסור ההסגרה הוא איסור המעוגן בהלכת המשפט העברי ואף במדינת ישראל. בשנת 1978 חוקק תיקון לחוק – "תיקון בגין" – הקובע כי "לא יוסגר אזרח ישראלי אלא בשל עבירה שעבר לפני שהיה אזרח ישראלי". סייג זה הוסר בשנת 1990 עם הצטרפות ישראל לאמנות הסגרה, על אף שרוב המדינות לא הסירו עם הצטרפותם לאמנה את סייג ההסגרה המגן על אזרחיהן.
להסרת ההגנה בחוק על אזרחים נוספו הגבלות נוספות ובהן הלכות שנקבעו בפסקי דין ואשר על פיהן נוצר מצב אבסורדי כי במקרים רבים הוסגרו אזרחים ישראליים תושבי ישראל למדינה זרה בגין מעשים שבוצעו כולם במדינת ישראל, (או בשטחי מדינה שלישית אחרת), ובלי שכף רגלו של החשוד בעבירה דרכה על אדמת המדינה אליה הוא הוסגר, כך שגם אין בהסגרה דאגה לריבונות המדינה אליה הוסגר החשוד על הנעשה בשטחה.
יצוין כי הצעת חוק זו מחמירה מהחוק שהוביל בעבר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ומהחוק הקיים ברוב מדינות העולם שכן על פי הצעת חוק זו הסייג להסגרה הוא רק לאזרח שהוא גם תושב ישראל, כך שאזרח ישראלי המחזיק באזרחות כפולה ואינו תושב ישראל לא ייכלל במסגרת ההגנה של החוק המוצע.
אי ביצוע הסגרה אין משמעותו הימלטות מן הדין שכן על פי חוק העונשין הישראלי מוקנית למדינת ישראל תחולה אקס-טריטוריאלית של דיני העונשין הישראליים החלים על אזרחיה, וזו מאפשרת העמדה לדין של אזרח ישראלי בגין עבירות חוץ שביצע מחוץ לגבולות מדינת ישראל. במהלך ההעמדה לדין גם יישמר עיקרון ההדדיות, שכן העמדתו לדין של האזרח מבוקש ההסגרה תיעשה תוך שיתוף פעולה עם המדינה מבקשת ההסגרה.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת יעקב אשר וקבוצת חברי הכנסת (פ/3462/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ' באב התש"ף – 10.8.20
החלפת סעיף 1א 1. בחוק ההסגרה, התשי"ד–1954 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 1א יבוא: בחוק ההסגרה, התשי"ד–1954 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 1א יבוא: בחוק ההסגרה, התשי"ד–1954 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 1א יבוא:
"סייג להסגרת אזרח שהוא תושב ישראל 1א. לא יוסגר אדם שעבר עבירת הסגרה לפי חוק זה ובעת עשיית העבירה הוא אזרח ישראלי ומרכז חייו בישראל; לשם קביעת מקום מרכז חייו יובאו בחשבון מכלול זיקותיו למקום, ובכללן קשריו המשפחתיים, קשריו הכלכליים והחברתיים, מקום מגוריו, מקום מגורי משפחתו, מקום עיסוקו, הקהילה אליה הוא משתייך, מקום נכסיו ומקום נכסי משפחתו."
הוראות מעבר 2. סעיף 1א לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יחול על כל אדם שלא ניתן בעניינו צו הסגרה לפי סעיף 18 לחוק העיקרי לפני תחילת תוקפו של חוק זה. סעיף 1א לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יחול על כל אדם שלא ניתן בעניינו צו הסגרה לפי סעיף 18 לחוק העיקרי לפני תחילת תוקפו של חוק זה. סעיף 1א לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יחול על כל אדם שלא ניתן בעניינו צו הסגרה לפי סעיף 18 לחוק העיקרי לפני תחילת תוקפו של חוק זה.