חומר רקע

בחירת שופטים לבית המשפט העליון לפי מתווה לוין-סער: ניתוח תורת- משחקי מרץ2025 תקציר • ניתן לנתח את השיטה שמציע מתווה לוין- .סער לבחירת שופטי לבית המשפט העליון בכלים מתורת המשחקים • כלים אלו מאפשרים לכמת את יחסי הכוחות בין השחקנים השונים ולצפות את התנהגותם בהתאם למערך האינטרסים .ולכללי השיטה • השיטה המוצעת על פרטיה המורכבים שקולה לשיטה פשוטה בה ש ני שחקנים, הקואליציה והאופוזיציה, בוחרים את .שופטי בית המשפט העליון בהנתן זכות וטו לכל אחד מהם • כוחן היחסי של הקואליציה והאופוזיציה הוא50% . כוחם היחסי של השופטים הוא0% . • .מנגנון הדדלוק המוצע יביא לבחירת מועמדים קיצוניים המקובלים על צד פוליטי אחד בלבד א מבו בימים אלו מתקיימים דיונים אינטנסיביים בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ב״מתווה לוין- סער״. המתווה מחייב שינוי של .חוק יסוד: השפיטה, ומטרתו לשנות את שיטת הבחירה של שופטים בישראל במצב הנוכחי כוללת הוועדה שלושה חברי קואליציה, חבר אופוזיציה אחד, שני חברי לשכ ;ת עורכי הדין, ושלושה שופטים המתווה מציע להחליף את שני חברי הלשכה בשני משפטנים, שאחד מהם ימונה ע"י הקואליציה והשני ע"י האופוזיציה. כתוצאה מכך יהיו בוועדה ארבעה נציגי קואליציה, שני נציגי אופוזיציה, ושלושה שופטים. המתווה קובע, שכדי לבחור שופט עליון חדש תידרש הסכמה של חמישה חברי וועדה, שלפחות אחד מהם חבר קואליציה ואחד מהם חבר אופוזיציה. המתווה מוצג כמתווה מאוזן, הנותן כוח דומה לשלוש הרשויות - המבצעת, המחוקקת והשופטת, ומציע מנגנון נוסף הקובע מה עושים במקרה של אי - .)"הסכמה ("דדלוק מעת לעת מתפרסמים תיקונים קלים ל.מתווה המוצע, אשר אין בהם כדי לשנותו מהותית תורת המשחקים הינה תחום ידע מתמטי- חברתי, הנותן בידינו כלים מדעיים לניתוח של שיטות בחירה שונות. אנו, חוקרים ישראליים של תורת המשחקים ממוסדות שונים, החלנו כלים אלו על השיטה לבחירת השופטים לבית המשפט העליון אשר מ .ציע המתווה. נציג להלן את מסקנות הניתוח האקדמי, מבלי להביע עמדה בשאלה אם המתווה רצוי או לא מסקנתנו הראשונה היא שהמתווה המוצע למינוי שופטים לבית המשפט העליון - על פרטיו המורכבים - שקול למנגנון פשוט ביותר בו יש כוח שווה לשני ״שחקנים״ פוליטיים - הקואליציה והאופוזיציה, כאשר לשופטים בוועדה אין כוח כלל. ביחס למנגנון המוצע לפתרון אי - הסכמה (״מנגנון הדדל וק״), אנו מגיעים לשתי מסקנות נוספות: הראשונה היא שבמידה שמגיעים לשימוש בו, כל צד (קואליציה ואופוזיציה) ממנה שופט אחד מטעמו. השניה היא שכל עוד עצם השימוש במנגנון הדדלוק זמין (על פי המתווה הנוכחי פעם בקדנציה), הדבר יוביל לכך שיעשה בו שימוש בעדיפות על פני בחי רה בהסכמה. השורה התחתונה של הניתוח התורת - ,משחקי הוא שבאופן מעשי, במתווה המוצע הקואליציה והאופוזיציה ימנו את כל שופטי העליון החדשים כאשר חלק מהמינויים יתבצעו בהסכמה ביניהן (או לא יתבצעו כלל בשל אי הסכמה), והשאר יתחלקו באופן שווה בין מינויים של הקואליציה והא .ופוזיציה, ללא צורך להגיע להסכמה או פשרה .נתאר בקצרה את ניתוח פרטי המתווה באמצעות תובנות וכלים מתורת המשחקים, אשר הוביל אותנו למסקנות לעיל א. כוחם היחסי של השחקנים השונים שיטה לבחירת שופטים היא בעצם מערכת הצבעה בין שחקנים המכריעים בין חלופות שונות. ה מדד המתמטי הרווח לכימות הכח היחסי של שחקנים במערכת הצבעה נקרא "ערך שפלי", על שמו של המתמטיקאי וחתן פרס נובל, לויד שפלי. לכל שחקן ערך שפלי משלו, המודד את כוחו של השחקן להשפיע על תוצאת ההצבעה. לפי שפלי, כוח זה נגזר מהיכולת של אותו שחקן לשנות את תוצאות ההצבעה .בהצטרפותו לקבוצה אקראית של שחקנים אחרים למרות שהשופטים מחזיקים בשלושה מתוך תשעה מושבים בועדה, הורדה של הרוב הנדרש לחמישה משמעותה שהסכמתם :אינה נדרשת למינוי. יתר על כן, הסכמה של השופטים למינוי אינה מעלה או מורידה • אם יש הסכמה בין נציגי הקואליציה והאופוזי ציה (הממנות ושולטות בנציגי הציבור), ניתן למנות ברוב של6 מול3 .גם ללא הסכמת השופטים • לחלופין, אם אחד משני הצדדים הפוליטיים, המחזיקים בזכות וטו, מתנגד למינוי, גם תמיכה של כל נציגי השופטים .לא תאפשר לו להבחר מכאן נראה שלשופטים אין השפעה, ואכן מהפעלת נוסחאות שפלי יוצא שכוחם הוא בדיוק0 (כפי שניתן לראות בתרשים .למטה). מנגד, ההשפעה מתחלקת באופן שווה בין הקואליציה והאופוזיציה, אף שלראשונה ארבעה נציגים ולאחרונה רק שניים אם ניקח בחשבון שהקואליציה בדרך כלל פועלת באופן מתואם יותר מן האופוזיציה, הרי שכוחה היחסי של הקו אליציה הינו מעל50% וזה של האופוזיציה נמוך מ - 50% . התרשים הבא מראה את ערך שפלי במצב הקיים ובמתווה שבהצעה. המספרים מתחת לכל קבוצת נציגים מראים את כוחה .)היחסי לפי מדד שפלי במינויים לבית המשפט העליון, בכל אחד מהמתווים (הקיים והמוצע יצויין כי ניתוח זה רואה בנציג ציבור (עורך דין בעל ניסיון בייצוג בפני בתי המשפט) הנבחר על-ידי הקואליציה או האופו זיציה כנציג של הקואליציה או האופוזיציה, בהתאמה. הסיבה לכך היא הצעת החוק עצמה– ,כבר כיום חברים בועדה עורכי דין וההצעה היא להפוך אותם לנבחרי קואליציה ואופוזיציה, ולתת להם אותו מעמד של שר או ח״כ מטעם הקואליציה או האופוזיציה .מבחינת זכות הוטו חלק מהתיקונים המוצעים להצעה הנוכחית מכוונים להגברת העצמאות של נציגי הציבור. הניתוח שלנו מראה שעצמאות מוחלטת של נציגי הציבור משנה את יחסי הכוח, אך משאירה בידי השופטים יכולת השפעה מועטה (ערך שפלי של כ- 18% .) ב. מנגנון הדדלוק מנגנון הדדלוק המוצע קובע שהקואליציה והאופוזיציה יעמידו כל אחת שלושה מועמדים, ומכל צד יבחר אחד על ידי יתר חברי הועדה. במצב זה, האינטרס של כל צד הוא להציע מועמד אחד שישקף את השקפת עולמו באופן מובהק, יחד עם שני "מועמדי דמה" בלתי ראויים שאף צד אינו מעוניין בהם, כך שבפועל, כל צד ממנה מועמד יחיד כרצונו. אינט רס זה מוביל גם לאפקט מסדר שני, בכך שיתן לשופטים (ובעיקר לכאלו שסיכוייהם להיות ממונים בפשרה נמוכים) אינטרס להקצין ולהתאים את .פסיקותיהם באופן שמיושר עם צד אחד של המפה הפוליטית, על מנת להגדיל את סיכוייהם להתמנות דרך המנגנון מסקנה נוספת נוגעת לשאלה האם יופעל מנגנון הדדלוק. בשיטה הנוכחית, הדרך היחידה למנות שופטים היא בהסכמה בין חברי הועדה (זהו המצב מאז תיקון סער ב - 2008 , לפיו נדרש רב של שבעה חברי ועדה למינוי שופט לבית המשפט העליון). החיסרון של שיטה זו הוא שהיא עלולה לאפשר לאחד הצדדים למנוע מינויים חדשים, כפי שקורה בימים אלו. יחד עם זאת, האינטרס של הצדדים (ובפרט הקואליציה) למנוע את המינויים מוגבל עקב אי - הוודאות הכרוכה במינויים עתידיים התלויים בבחירות עתידיות לכנסת. עצם זמינותו של מנגנון הדדלוק מבטל למעשה כל אינטרס של הצדדים להגיע "לפשרה, מכיוון שאין "עלות לאי - ההסכמה: היא מאפשרת לכל צד למנות את מועמדיו שלו. מכיוון שתמיד יהיה צד אחד לפחות שיראה את הפשרה כטובה פחות מהחלופה, התוצאה בפועל תהיה שמינויים רבים ככל האפשר יהיו דרך מנגנון הדדלוק. המתווה מגביל את השימוש במנגנון לפעם בקדנציה ב יוזמת שר המשפטים (כלומר לצורך מינוי שני שופטים בלבד). בהנחה שבקדנציה של ממשלה ממנים .בין שלושה לחמישה שופטים לבית המשפט העליון, הרי שמדובר בכמחצית מהמינויים על החתום: פרופסור סיגל אורן, אוניברסיטת בן- גוריון בנגב פרופסור איתי אייל, הטכניון פרופסור איתי אריאלי, טכניון פרופסור איתי אשלגי, אוניברסיטת סטנפורד ד"ר גלעד בבלי, אוניברסיטת בר- אילן פרופסור ליעד בלומרוזן, האוניברסיטה העברית ד"ר עומר בן-פורת, טכניון פרופסור ריקה גונן, האוניברסיטה הפתוחה פרופסור רונן גרדוול, אוניברסיטת חיפה פרופסור טל גרינשפון, אוניברסיטת אריאל פרופסור שחר דובז׳ינסקי, ויצמן פרופסור רו ן הולצמן, הטכניון פרופסור סרג'יו הרט, האוניברסיטה העברית בירושלים פרופסור אייל וינטר, האוניברסיטה העברית פרופסור יאיר זיק, אוניברסיטת מסצ׳וסטס, אמהרסט פ רופסור נועם חזון, אוניברסיטת אריאל פרופסור ענבל טלגם- כהן, אוניברסיטת תל אביב פרופסור נמרוד טלמון, אוניברסיטת בן- גוריון פרופסור משה טננהולץ, טכניון ד״ר דוד לגזיאל, אוניברסיטת בן-גורי ון בנגב פרופסור רשף מאיר, הטכניון פרופסור יורם מוזס, הטכניון פרופסור צביקה נאמן, אוניברסיטת תל אביב ד"ר אילן נחמה, אוניברסיטת חיפה באורנים פרופסור אראל סגל- הלוי, אוניברסיטת אריאל פרופסור אילון סולן, אוניברסיטת תל אביב פרופסור רן סמורודינסקי, הטכניון פרופסור דוד סרנה, אוניברסיטת בר אילן ד״ר אלו ן עדן, האוניברסיטה העברית פרופסור ירון עזריאלי, אוניברסיטת אוהיו סטיי ט פרופסור יובל עמק, הטכניון פרופסור עמוס פיאט, אוניברסיטת תל אביב פרופסור מיכל פלדמן, אוניברסיטת תל אביב פרופסור אריאל פרוקצ'ה, אוניברסיטת הרווארד פרופסור אור נה קופרמן, האוניברסיטה העברית ד״ר מורן קורן, אוניברסיטת בן- גוריון בנגב ד״ר ניר רוזנפלד, הטכניון פרופסור ג׳פרי רוזנשיין, האוניברסיטה העברית פרופסור אלה שגב, האוניברסיטה העברית פרופסור מיכאל שפירא, האוניברסיטה העברית פרופסור תמי תמיר, אוניברסיטת רייכמן