הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2087017 הכנסת העשרים ושלוש יוזמת: חברת הכנסת מרב מיכאלי ______________________________________________ פ/2324/23 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מרווח שיעורי הריבית), התשפ"א–2020 דברי הסבר חובות משקי הבית בישראל ממשיכים לתפוח בקצב מהיר. מנתונים שפרסם בנק ישראל עולה כי במהלך הרבעון הראשון של שנת 2017 גדלה יתרת החוב של משקי הבית בכ-1.3%, והיא עמדה בסוף חודש מרס על כ-511 מיליארדי שקלים חדשים. מדובר בגידול של כ-7.5 מיליארד שקלים חדשים, במספרים מוחלטים, שרובו (כ-6 מיליארד שקלים חדשים) מיוחס לבנקים, והיתר (1.6 מיליארד) לגופים מוסדיים. מניתוח הנתונים עולה כי האשראי הצרכני הרגיל, שלא למטרות דיור, גדל בקצב המהיר ביותר, ובסוף מרס 2017 עמדה יתרת החוב של משקי הבית לבנקים בגין הלוואות שאינן לדיור על סך של 137 מיליארד שקלים חדשים. מדובר בגידול של כ-2.5 אחוזים, שהם יותר מ-3 מיליארד שקלים חדשים, לעומת הנתון המקביל לסוף 2016 (אז עמדה יתרת החוב האמור על סך של כ-134 מיליארד שקלים חדשים). במקביל נמשכת מגמת העלייה ברווחי הבנקים. על פי הדוחות הכספיים שפרסם בנק לאומי, הבנק סיים את המחצית הראשונה של שנת 2017 עם רווח של 876 מיליון שקלים חדשים. ההכנסות מריבית ברבעון השני הסתכמו ב-2.165 מיליארד שקלים חדשים, גידול של 6.4% לעומת הרבעון המקביל בשנה שלפני כן. האשראי לציבור נטו בקבוצת לאומי הסתכם בסוף הרבעון השני ב-264.5 מיליארד שקלים חדשים לעומת 261.9 מיליארד שקלים חדשים בסוף 2016 , גידול של 1%. בנטרול השפעת מטבע, הגידול הסתכם ב-2.1%. בנק הפועלים, על פי הדוחות הכספיים שפרסם, סיים את הרבעון השני של 2017 עם רווח של 812 מיליון שקלים חדשים, לעומת 767 מיליון שקלים חדשים ברבעון שקדם לו – עלייה של 5.9%. הכנסות הריבית (נטו) הסתכמו ב-2.223 מיליארד שקלים חדשים. נכון לסוף חודש יוני 2017, האשראי לציבור נטו הסתכם ב-272.9 מיליארד שקלים חדשים – עלייה של 1.1% בהשוואה לרבעון הקודם ופיקדונות הציבור הסתכמו ב-340.8 מיליארד שקלים חדשים. הבנק הודיע, ברבעון הקודם, על העלאת שיעור חלוקת הדיבידנד לבעלי מניותיו ל-40%, ובהתאם יחלק לבעלי המניות דיבידנד בסך של כ-325 מיליון שקלים חדשים. הגידול בהכנסות הריבית (נטו) נבע מגידול בנכסים נושאי ריבית, אבל בעיקר מעלייה מתונה ומתמשכת במרווחי הריבית. חלק מרכזי בפעילותם של בנקים בכל העולם ובישראל הוא מתן אשראי, קרי הלוואה של כספים. פעילות זו היא ממקורות ההכנסה והרווחים העיקריים של הבנקים. הרווחים נובעים "ממרווחי הריבית" – הפער בין הריבית שמשלמים הבנקים על הפיקדונות שמפקיד הציבור בידיהם, לבין הריבית הגבוהה יותר שהבנקים גובים על ההלוואות שנתנו. סך ההכנסות מריבית (בניכוי הוצאות ריבית והכנסות ריבית נטו) גדלו בשנת 2016 בשיעור של 7% לעומת השנה הקודמת, והסתכמו בחמשת הבנקים בסכום של כ-26.2 מיליארד שקלים חדשים. לעומת זאת, הריבית על הפיקדון שמשלמים שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי, נמוכה ביותר ועומדת על 0.4% ריבית קבועה לשנה. נוסף על כך, רוב הבנקים אינם משלמים כלל ריבית על יתרת זכות בחשבונות עובר ושב. כך נוצר עיוות בפערי הריבית, בכך שהפער גדול מדי. פער זה, ההולך וגדל, מגדיל את רווחי הבנקים, אך גורם לציבור להימצא במצב קבוע של הפסד מול הבנקים. במילים אחרות, מצב דברים מדאיג זה, של הגידול הקבוע והעקבי באשראי הצרכני מול הגידול ברווחי הבנקים, מעלה כי הכסף נמצא במרווחי הריבית, וכך מעבירים הבנקים בעקביות את הכסף מהציבור אליהם. בסך הכול, מתן האשראי מהווה כ-60% מהמאזנים של הבנקים בישראל, והיקפו על פי התחזיות אף צפוי לגדול. כמו כן, מניתוח תיקי האשראי של מערכת הבנקאות בחמש השנים שבין 2011-2016 עולה כי כל הבנקים הגדילו בעשרות אחוזים את תיקי האשראי הקמעוני שלהם (אשראי הניתן ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים, ואשראי למשכנתאות), שצמחו בשיעור של עד כ-70%. זאת, בעוד שהאשראי העסקי (אשראי הניתן ללווים גדולים ובצדו הכנסות שנתיות של כ-300 מיליון שקלים חדשים לפחות), מצוי בירידה חדה, במיוחד בשני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי. הסטת אשראי של עשרות אחוזים מהעסקים הגדולים למגזר הקמעוני יוצרת מצב שבו המגזר המרכזי שמשלם את הרווחים הגבוהים של הבנקים הוא משקי הבית והעסקים הקטנים: אלה משלמים ריבית גבוהה על האשראי שהם נוטלים מהבנקים, אבל מקבלים ריבית נמוכה מאד על הכסף שהם חוסכים או מפקידים בידי הבנקים. לפי הערכות, עסקים קטנים משלמים לבנקים ריביות בשיעורים הקרובים לריבית פריים בתוספת 5%-6% (ויצוין שכיום ריבית הפריים היא כ-1.5% מעל לריבית שנקבעה בידי בנק ישראל, שבעצמה נמצאת ברמת שפל היסטורית של 0.1%). כך הבנקים מצליחים ליצור מרווחי אשראי של 3.5%-4% ולהציג רווחים נאים בגין מתן האשראי כאמור, שהפך בשנים האחרונות לרווחי יותר ולמסוכן פחות ממתן אשראי לעסקים גדולים, שבהם מרווחי האשראי עומדים כיום על כ-2%. מתן אשראי לעסקים קטנים הוביל ליצירת תשואות להון שנתיות של 10%-20% לבנקים, והרווח השנתי המוערך בגין פעילות זו בבנק הפועלים ובבנק לאומי הוא כ-300 מיליון שקלים חדשים בשנה (ויש המעריכים את הרווח השנתי אף בסכום גבוה יותר). כידוע, רמת הסיכון במתן אשראי למשקי בית נמוכה מאד, ולמרות זאת, הבנקים מוכרים אותו לציבור משקי הבית בריבית גבוהה יותר מזו שנגבית בגין האשראי המסוכן יותר. הגידול המהיר באשראי הצרכני מחייב נקיטת צעדים חד משמעיים לריסונו ולאיזון מצבו הכלכלי של הציבור. לאור התמשכות המגמה, ברור כי המודלים הקיימים, ובהם התחרות, אינם מספקים. נדרשים כלים נוספים שיגנו על הציבור ויאפשרו לו לשמור על ערך כספו גם כאשר הוא חוסך או מפקיד אותו בידי הבנקים, ולא יפקירו אותו לפער מרווחי ריבית גדולים כל כך. זהו, לכל הדעות, כשל שוק, ובמצב של כשל שוק אין אלא להתערב ולפקח. לפיכך, מוצע להגביל את הפער שרשאים הבנקים לייצר בין ריבית שהם גובים בשל מתן אשראי, לבין הריבית שהם משלמים בשל פיקדון או יתרת זכות. אחרי הכול, ערך הכסף הוא זהה, ולעניין זה אם לסכום כסף יש ערך מסוים כאשר הבנקים מעניקים את אותו סכום כהלוואה, הרי שצריך להיות לו אותו ערך גם במקרה שהסכום מופקד בידי הבנקים כפיקדון או באופן של יתרת זכות. אין כל הצדקה שהבנקים רק ייהנו מערך זה, בעוד שהם אינם משלמים אותו לציבור בשל פיקדונותיו. על כן, מוצע להסמיך את נגיד בנק ישראל, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, לקבוע הוראות לעניין ההפרש המרבי בין הריבית על הלוואה שתאגיד בנקאי מסוים גובה מלקוחותיו, לבין שיעור הריבית המשתלם לגבי פיקדון בנקאי שהופקד באותו תאגיד בנקאי. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן (פ/4851/20). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב בחשוון התשפ"א – 9.11.20 תיקון סעיף 8 1. בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, בסעיף 8, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) הנגיד, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, יקבע הוראות לעניין ההפרש המרבי בין הריבית על הלוואה שתאגיד בנקאי גובה מלקוחותיו ובין שיעור הריבית המשתלם לגבי פיקדון בנקאי שהתקבל באותו תאגיד בנקאי; בסעיף קטן זה, "פיקדון בנקאי" – פיקדון כספי כמשמעותו בסעיף 2(א)."