הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2144661 הכנסת העשרים ושלוש יוזם: חבר הכנסת יצחק פינדרוס ______________________________________________ פ/2326/23 הצעת חוק להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד שימוש בתחבורה הציבורית, התשפ"א–2020 דברי הסבר מטרתה של הצעת חוק זו, לשנות את ההסדר שקיים בעיקר במגזר הציבורי, המתנה מתן תוספות שכר, בהחזקת רכב פרטי. מדיניות זו מעודדת רכישה ושימוש ברכבים פרטיים רק כדי לקבל תוספות שכר ומעניקה "תמריץ שלילי" להגעת עובדים בתחבורה ציבורית ושיתופית. למרות מדיניות הממשלה לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית ביד אחת, במקרים רבים הממשלה, ביד השנייה מעודדת, את השימוש ברכב הפרטי, באמצעות מתן הטבות וקצבאות, שקבלתן מותנית בהחזקת רכב פרטי, כאשר בפועל נוצר "תמריץ שלילי" ומציאות מעוותת שגורמת לעובד להחזיק ולהשתמש ברכב פרטי רק כדי לקבל את תוספת השכר. בעבר הרחוק, החזר הוצאות רכב לעובדים שכירים, היה נחלתם של מתי מעט מבין העובדים. כאשר רוב השכירים קיבלו מהמעסיק החזר הוצאות נסיעה, לפי עלות נסיעה בתחבורה ציבורית (חופשי חודשי וכדומה). בעקבות משא ומתן והסכמים שנחתמו במשך השנים בין ארגוני העובדים לבין המגזר הציבורי, הפך רכיב הוצאות הרכב לרכיב משמעותי בקרב רוב של המגזר הציבורי וכך גם בחלקים גדולים של המגזר הפרטי, דוגמת עובדי הייטק ושירותים שונים. הסיבה העיקרית שעמדה מאחורי תוספות השכר שכונתה "החזר הוצאות רכב" הוא דרישה של העובדים וארגוני העובדים, להעלות את שכר העובדים מחד, ומאידך התנגדות הממונה על השכר לתת תוספות שכר, שגוררות עלויות מעסיק נוספות, כגון הפרשות פנסיוניות ותשלום פיצויי פיטורים, חישוב ערך שעה לעניין שכר שעות נוספות ועוד. הפתרון למתן תוספות שכר שאינן מחייבות הפרשות שונות בשיטת ה"ישראבלוף" נמצא בדמות תוספת שכר שכונתה "החזר הוצאות רכב" שאינו נחשב כ"שכר" לעניין עלויות המעסיק כאמור. בעקבות כך, במשך עשרות שנים, חלק גדול של עובדי המגזר הציבורי קיבלו תוספת למשכורת תחת סעיף "החזר הוצאות רכב", תוספת שהפכה עם השנים הלכה למעשה לחלק משכרם של העובדים במגזר הציבורי. אם בעבר "החזר הוצאות רכב" שולמו בהעלמת עין, גם לעובדים שלא היה ברשותם כלי רכב, בעקבות תביעות עובדים שטענו שרכיב הוצאות הרכב הוא "פיקציה" ויש להפריש עבורו הפרשות פנסיוניות, ועלויות מעסיק נוספות, קבע בית הדין לעבודה, שבכדי שרכיב הוצאות הרכב ייחשב "כהוצאות" ולא כחלק מהשכר לעניין העלויות האמורות, על העובד להוכיח שיש ברשותו רישיון נהיגה ורכב הרשום על שמו בפועל. התוצאה של מדיניות זו גרמה לרבבות עובדים לרכוש ולהשתמש ברכב פרטי, רק כדי לקבל תוספת למשכורת תחת שם הקוד "החזר הוצאות רכב". בשנים האחרונות "החזר הוצאות רכב" הפך הלכה למעשה לנחלתם של למעלה מ-50% מעובדי המגזר הציבורי ולרבבות עובדים בתחום ההייטק והשירותים. כך לדוגמה יותר מ-5,500 עובדי עיריית תל אביב מקבלים החזר הוצאות רכב (כ-60% מהעובדים). מדיניות זו של התניית רכישת רכב כתנאי לקבלת תוספת שכר, ניתן למצוא גם בשכר הבכירים דוגמת שופטים ומוקבלים אליהם, שמקבלים בכל חודש "החזר הוצאות רכב" בסך 3,777 שקלים חדשים. אך לפי הוראות סעיף 9א(ג) להחלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית, תשמ"א-1981, הקובע "החזר הוצאות רכב יינתן אם נתקיימו לגבי נושא המשרה השיפוטית כאמור כל אלה: (1) בבעלותו רכב; (2) הוא בעל רישיון נהיגה בר-תוקף; (3) הוא הצהיר כי הינו עושה שימוש ברכבו לצורך מילוי תפקידו" כתנאי לקבלת התשלום, הם מחויבים בהחזקת רכב, למרות שחלק מהשופטים מתגוררים בסמוך למקום העבודה. נוסף, על הנזק התחבורתי, מדיניות זו גורמת גם לאפליה חמורה ולפגיעה בקבוצות מסוימות מבין עובדי המגזר הציבורי, כך לדוגמה עובדים לקויי ראיה או בעלי מוגבלויות, שאינם יכולים לקבל רישיון נהיגה מחמת מוגבלותם, או עובדים שאין להם יכולת כלכלית להחזיק רכב, לא יקבלו תוספת "החזר הוצאות רכב" שכאמור מהווה אחוז נכבד משכר העובדים במגזר הציבורי. בנוסף לעידוד רכישת רכב לכשעצמה, במגזר הציבורי העובדים שמקבלים "תקן רכב", זכאים, לקבל גם החזר שנתי של אגרת רישיון רכב וביטוח רכב. החזר זה גורם לעידוד רכישת רכבים חדשים ויקרים, שכן המעסיק משלם את אגרת הרישיון ופרמיית הביטוח. הוועדה הבין-משרדית למיסוי "ירוק" קבעה בינואר 2008 כי מדיניות השכר כיום "מעודדת רכישת כלי רכב, מנימוקים שאינם בהכרח קשורים לתועלת שיפיקו מהשימוש ברכב" והמליצה על "המרת תשלום הוצאות רכב מותנה, עבור אלה שאינם בעלי רכב צמוד, בתשלום שכר בשם אחר, שלא יחייב החזקת רכב". בעקבות כך, החליטה הממשלה בשנת 2007 "להטיל על הממונה על התקציבים והממונה על השכר במשרד האוצר להקים צוות משותף לבחינת האפשרות להנהגת הסדר נסיעה של עובדי המדינה בתחבורה הציבורית וזאת כנגד ביטול חלקי או מלא של החזרי הוצאות הנסיעה הנהוגים כיום. הצוות יגיש לשר האוצר את המלצותיו עד ליום 1.6.2008" (החלטה מס' 2228 מיום 12.08.2007) גם בנק ישראל, בדו"ח שנתי מיוני 2008 המליץ ש"הטבת הוצאות הרכב תומר בתשלום שכר אשר לא יותנה בבעלות על רכב, ויהיה שווה בערכו לתשלום החזקת הרכב הניתן כיום". בשנת 2013 החליטה הממשלה "...בהתאם להמלצות ארגון ה-OECD מדוח הביצועים הסביבתיים של מדינת ישראל לשנת 2011, להטיל על שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם הסתדרות העובדים החדשה, לפי הצורך, לבחון ולהמליץ על שיטת תגמול חלופית ושוות ערך להטבות על החזקת רכב הניתנות לעובדים הזכאים לכך, גם ללא הוכחת בעלות על כלי הרכב. ההמלצות תכלולנה אמצעים ליישום לרבות תיקוני חקיקה לפי הצורך ויוגשו עד ה- 31.12.2014" (החלטה מספר 707 של הממשלה מיום 25.08.2013). דו"חות ומחקרים של בנק ישראל, משרד האוצר וגורמים נוספים קבעו באופן חד משמעי, שמתן "החזר הוצאות רכב" לעובדים, גורמת לנזק חמור למשק, לפקקים, בעיות חנייה, זיהום אוויר, תאונות דרכים ולעידוד הנסיעה ברכב הפרטי, בניגוד מוחלט למגמה להפחית את השימוש ברכב הפרטי לטובת עידוד נסיעה בתחבורה ציבורית ונסיעה שיתופית. במסגרת דיונים שהתקיימו בין ההסתדרות, משרד האוצר וגורמים נוספים, וכן בדיונים שהתקיימו בוועדת הכלכלה ובוועדת המדע של הכנסת, הסכימו כל הגורמים, שהתליית תוספת השכר שמכונה "החזר הוצאות רכב", בהחזקה פיזית של כלי רכב, גורמת נזק כבד ויש לבטל אותה. למרבה הצער גם בחלוף תריסר שנים מהחלטות הממשלה, כאשר כל הגורמים מודעים לנזק העצום שנגרם, ההתניה לא בוטלה, בשל חשש של משרד האוצר שאם "החזר הוצאות רכב" יהפוך לחלק משכר העובד, יהיה צורך להפריש עבורו הפרשות פנסיוניות, ולדבריו העלויות האקטואריות עבור העובדים הוותיקים שנמצאים בהסדר "פנסיה תקציבית" עומד על למעלה מ-150 מיליארדי שקלים חדשים. בכדי לפתור את הפלונטר, מוצע לקבוע בחוק, שיהיה ניתן לשלם לעובד "החזר הוצאות נסיעה" גם אם העובד אינו מחזיק בפועל ברשותו כלי רכב, בלא שהסכום ייחשב כחלק מהשכר לעניין הפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורים, וחישוב ערך שעות נוספות.. מאידך, כדי למנוע את החשש שאם יהיה ניתן לשלם לעובדים "החזר הוצאות נסיעה" גם ללא החזקת רכב בפועל, המעסיקים ינצלו זאת לרעה ויהפכו חלק מהשכר העובדים "להחזר הוצאות נסיעה" כדי לחסוך בהפרשות פנסיוניות ובתשלומים דומים, דבר שיפגע בחיסכון הפנסיוני של העובדים ובפרט בעובדים שנמנים על השכבות החלשות, מוצע להגביל את הסכום שאותו יהיה ניתן לשלם לעובד כ"החזר הוצאות רכב" ולהעמידו על סכום הנמוך מהחלופות הבאות: 3,500 שקלים חדשים בחודש, או 20% משכרו החודשי של העובד, הנמוך מביניהם. כמו כן, כדי למנוע ניצול לרעה של ההוראה מוצע לקבוע ששר האוצר יקבע בצו ענפי תעסוקה שבהם תחול הוראה זו, מעבר לתחולה במגזר הציבורי. בנוסף, כדי לצמצם בפועל את התלות של תוספת שכר בהחזקת רכב בפועל, מוצע לקבוע שמעסיק במגזר הציבורי לא יתנה תוספת תשלום לשכר בהחזקת רכב בפועל, וכמובן שהתוספת לא תהיה תלויה בעלות אגרת הרכב והביטוח. בכדי לפתור את הצורך של המעסיק שעובדים מסוימים ישתמשו ברכב לצורך עבודה, מוצע להחריג בכל גוף ציבורי עד 10% מהעובדים שהמעסיק יוכל להתנות את תשלום "תוספת החזקת רכב" בהחזקת רכב בפועל. נוסף על כך, המדינה מתנה קבלת "גימלת ניידות לנכים" של המוסד לביטוח לאומי, בהחזקת רכב ומורשה נהיגה. גם כאן, מדיניות זו מעודדת נכים לרכוש ולהשתמש ברכב פרטי, במקום נסיעה בתחבורה ציבורית, מונית או הסעה אחרת. מוצע לקבוע, שהזכאות לגימלת ניידות, לא תהיה מותנית בהחזקה או בשימוש כלי רכב, באופן שהנכה יוכל להשתמש בקיצבה כדי לנסוע בתחבורה ציבורית, מונית וכו'. כדי לעודד עובדים להגיע למקום עבודתם בתחבורה ציבורית או שיתופית, ולחסוך מקום חניה, מוצע לקבוע שהמעסיק יוכל לתת לעובד מענק של עד 500 שקלים חדשים לחודש, תמורת הגעה ירוקה לעבודה, כאשר מענק זה לא ייחשב כחלק מהשכר לעניין הפרשות פנסיונית ותשלומים דומים. ואולם, כדי למנוע שימוש לרעה, מוצע לקבוע כהוראת שעה למשך שלוש שנים, שתוספת זו תינתן רק לעובדים שקיבלו בשנה שלפני תחילת החוק מקום חנייה מהמעסיק או במקומות עבודה שבהם קיים אחוז גבוה של עובדים שקיבלו חניה מהמעסיק. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב בחשוון התשפ"א – 9.11.20 הגדרות בחוק זה – בחוק זה – בחוק זה – בחוק זה – "החזר הוצאות נסיעה" – החזר הוצאות נסיעה או תשלום אחר בעד הגעה למקום העבודה וממנו; "החזר הוצאות נסיעה" – החזר הוצאות נסיעה או תשלום אחר בעד הגעה למקום העבודה וממנו; "החזר הוצאות נסיעה" – החזר הוצאות נסיעה או תשלום אחר בעד הגעה למקום העבודה וממנו; "החזר הוצאות נסיעה" – החזר הוצאות נסיעה או תשלום אחר בעד הגעה למקום העבודה וממנו; "מגזר ציבורי" – משרד ממשלתי, מוסד ממוסדות המדינה, רשות מקומית, וכן תאגיד, גוף מתוקצב, חברה ממשלתית או חברה עירונית כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985; "מגזר ציבורי" – משרד ממשלתי, מוסד ממוסדות המדינה, רשות מקומית, וכן תאגיד, גוף מתוקצב, חברה ממשלתית או חברה עירונית כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985; "מגזר ציבורי" – משרד ממשלתי, מוסד ממוסדות המדינה, רשות מקומית, וכן תאגיד, גוף מתוקצב, חברה ממשלתית או חברה עירונית כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985; "מגזר ציבורי" – משרד ממשלתי, מוסד ממוסדות המדינה, רשות מקומית, וכן תאגיד, גוף מתוקצב, חברה ממשלתית או חברה עירונית כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985; "השר" – שר האוצר. "השר" – שר האוצר. "השר" – שר האוצר. "השר" – שר האוצר. איסור התניית תשלום בהחזקת רכב במגזר הציבורי מעסיק במגזר הציבורי לא ישלם לעובד תוספת שכר או החזר הוצאות, לרבות אגרת רישיון רכב וביטוח שנתי, שמותנים בהחזקת רכב. מעסיק במגזר הציבורי לא ישלם לעובד תוספת שכר או החזר הוצאות, לרבות אגרת רישיון רכב וביטוח שנתי, שמותנים בהחזקת רכב. מעסיק במגזר הציבורי לא ישלם לעובד תוספת שכר או החזר הוצאות, לרבות אגרת רישיון רכב וביטוח שנתי, שמותנים בהחזקת רכב. מעסיק במגזר הציבורי לא ישלם לעובד תוספת שכר או החזר הוצאות, לרבות אגרת רישיון רכב וביטוח שנתי, שמותנים בהחזקת רכב. על אף האמור בסעיף (א), מעסיק במגזר הציבורי רשאי לשלם ל-10% לכל היותר מהעובדים אצלו, תשלום החזר הוצאות נסיעה המותנה בהחזקה ובשימוש ברכב בפועל; במניין 10% העובדים שניתן לשלם להם כאמור, יבואו בחשבון גם עובדים שמקבלים רכב צמוד מהמעסיק. על אף האמור בסעיף (א), מעסיק במגזר הציבורי רשאי לשלם ל-10% לכל היותר מהעובדים אצלו, תשלום החזר הוצאות נסיעה המותנה בהחזקה ובשימוש ברכב בפועל; במניין 10% העובדים שניתן לשלם להם כאמור, יבואו בחשבון גם עובדים שמקבלים רכב צמוד מהמעסיק. על אף האמור בסעיף (א), מעסיק במגזר הציבורי רשאי לשלם ל-10% לכל היותר מהעובדים אצלו, תשלום החזר הוצאות נסיעה המותנה בהחזקה ובשימוש ברכב בפועל; במניין 10% העובדים שניתן לשלם להם כאמור, יבואו בחשבון גם עובדים שמקבלים רכב צמוד מהמעסיק. על אף האמור בסעיף (א), מעסיק במגזר הציבורי רשאי לשלם ל-10% לכל היותר מהעובדים אצלו, תשלום החזר הוצאות נסיעה המותנה בהחזקה ובשימוש ברכב בפועל; במניין 10% העובדים שניתן לשלם להם כאמור, יבואו בחשבון גם עובדים שמקבלים רכב צמוד מהמעסיק. הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על נושאי משרה ובכלל זה נושאי משרה ברשויות השלטון, על אף האמור בכל דין. הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על נושאי משרה ובכלל זה נושאי משרה ברשויות השלטון, על אף האמור בכל דין. הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על נושאי משרה ובכלל זה נושאי משרה ברשויות השלטון, על אף האמור בכל דין. הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על נושאי משרה ובכלל זה נושאי משרה ברשויות השלטון, על אף האמור בכל דין. החרגת הוצאות רכב מחישוב שכר לעניינים מסוימים על אף האמור בכל דין, החזר הוצאות נסיעה לא ייחשב כחלק משכר העבודה לעניין חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, וכן לעניין חישוב גימלאות, הפרשות לביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורים ולעניין חישוב ערך שעה לתשלום בעד שעות נוספות, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים: על אף האמור בכל דין, החזר הוצאות נסיעה לא ייחשב כחלק משכר העבודה לעניין חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, וכן לעניין חישוב גימלאות, הפרשות לביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורים ולעניין חישוב ערך שעה לתשלום בעד שעות נוספות, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים: על אף האמור בכל דין, החזר הוצאות נסיעה לא ייחשב כחלק משכר העבודה לעניין חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, וכן לעניין חישוב גימלאות, הפרשות לביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורים ולעניין חישוב ערך שעה לתשלום בעד שעות נוספות, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים: על אף האמור בכל דין, החזר הוצאות נסיעה לא ייחשב כחלק משכר העבודה לעניין חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, וכן לעניין חישוב גימלאות, הפרשות לביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורים ולעניין חישוב ערך שעה לתשלום בעד שעות נוספות, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים: (1) סכומו לחודש אינו עולה על הנמוך מבין אלה: 3,500 שקלים חדשים או 20% משכרו החודשי של העובד; (1) סכומו לחודש אינו עולה על הנמוך מבין אלה: 3,500 שקלים חדשים או 20% משכרו החודשי של העובד; (1) סכומו לחודש אינו עולה על הנמוך מבין אלה: 3,500 שקלים חדשים או 20% משכרו החודשי של העובד; (1) סכומו לחודש אינו עולה על הנמוך מבין אלה: 3,500 שקלים חדשים או 20% משכרו החודשי של העובד; (2) העובד שלו משולם התשלום מועסק במגזר הציבורי, או בענף שהשר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבע בצו." (2) העובד שלו משולם התשלום מועסק במגזר הציבורי, או בענף שהשר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבע בצו." (2) העובד שלו משולם התשלום מועסק במגזר הציבורי, או בענף שהשר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבע בצו." (2) העובד שלו משולם התשלום מועסק במגזר הציבורי, או בענף שהשר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבע בצו." "תשלום חלף דמי חנייה עבור הגעה לעבודה שלא ברכב פרטי תוספת תשלום עבור הגעה לעבודה שלא ברכב פרטי (להלן – תוספת חלף דמי חנייה), בסכום שלא יעלה על 500 שקלים חדשים לחודש, לא תחשב כשכר עבודה כאמור בסעיף 3 לחוק זה, בהתקיים כל תנאים אלה: תוספת תשלום עבור הגעה לעבודה שלא ברכב פרטי (להלן – תוספת חלף דמי חנייה), בסכום שלא יעלה על 500 שקלים חדשים לחודש, לא תחשב כשכר עבודה כאמור בסעיף 3 לחוק זה, בהתקיים כל תנאים אלה: תוספת תשלום עבור הגעה לעבודה שלא ברכב פרטי (להלן – תוספת חלף דמי חנייה), בסכום שלא יעלה על 500 שקלים חדשים לחודש, לא תחשב כשכר עבודה כאמור בסעיף 3 לחוק זה, בהתקיים כל תנאים אלה: תוספת תשלום עבור הגעה לעבודה שלא ברכב פרטי (להלן – תוספת חלף דמי חנייה), בסכום שלא יעלה על 500 שקלים חדשים לחודש, לא תחשב כשכר עבודה כאמור בסעיף 3 לחוק זה, בהתקיים כל תנאים אלה: העובד לא יקבל מקום חניה מהמעסיק; העובד לא יקבל מקום חניה מהמעסיק; העובד לא יקבל מקום חניה מהמעסיק; העובד התחייב בפני המעסיק שאופן הגעתו לעבודה לא יתבצע באמצעות רכב מנועי שנמצא בשימושו, אלא רגלית או באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים, טרמפ, נסיעה שיתופית וכיוצא באלה; הגעה לעבודה ברכב מנועי עד 2 ימים בחודש לא תיחשב כהגעה ברכב מנועי לעניין זה; העובד התחייב בפני המעסיק שאופן הגעתו לעבודה לא יתבצע באמצעות רכב מנועי שנמצא בשימושו, אלא רגלית או באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים, טרמפ, נסיעה שיתופית וכיוצא באלה; הגעה לעבודה ברכב מנועי עד 2 ימים בחודש לא תיחשב כהגעה ברכב מנועי לעניין זה; העובד התחייב בפני המעסיק שאופן הגעתו לעבודה לא יתבצע באמצעות רכב מנועי שנמצא בשימושו, אלא רגלית או באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים, טרמפ, נסיעה שיתופית וכיוצא באלה; הגעה לעבודה ברכב מנועי עד 2 ימים בחודש לא תיחשב כהגעה ברכב מנועי לעניין זה; העובד מועסק במגזר הציבורי או בענף שהשר באישור וועדת הכספים קבע בצו; העובד מועסק במגזר הציבורי או בענף שהשר באישור וועדת הכספים קבע בצו; העובד מועסק במגזר הציבורי או בענף שהשר באישור וועדת הכספים קבע בצו; בשנה שקדמה לכניסת חוק זה לתוקף, המעסיק העמיד לרשות העובד מקום חניה, או שהמעסיק העמיד מקום חניה לפחות ל-50 אחוזים מהעובדים במקום העבודה. בשנה שקדמה לכניסת חוק זה לתוקף, המעסיק העמיד לרשות העובד מקום חניה, או שהמעסיק העמיד מקום חניה לפחות ל-50 אחוזים מהעובדים במקום העבודה. בשנה שקדמה לכניסת חוק זה לתוקף, המעסיק העמיד לרשות העובד מקום חניה, או שהמעסיק העמיד מקום חניה לפחות ל-50 אחוזים מהעובדים במקום העבודה. הפסקת תשלום תוספת חלף דמי חנייה הפסקת תשלום תוספת חלף דמי חנייה לא תיחשב כהרעת תנאי עבודה. הפסקת תשלום תוספת חלף דמי חנייה לא תיחשב כהרעת תנאי עבודה. הפסקת תשלום תוספת חלף דמי חנייה לא תיחשב כהרעת תנאי עבודה. הפסקת תשלום תוספת חלף דמי חנייה לא תיחשב כהרעת תנאי עבודה. ביצוע ותקנות השר ממונה על ביצוע חוק זה. השר ממונה על ביצוע חוק זה. השר ממונה על ביצוע חוק זה. השר ממונה על ביצוע חוק זה. תוקף הוראות סעיף 7 יעמדו בתוקף במשך שלוש שנים. הוראות סעיף 7 יעמדו בתוקף במשך שלוש שנים. הוראות סעיף 7 יעמדו בתוקף במשך שלוש שנים. הוראות סעיף 7 יעמדו בתוקף במשך שלוש שנים. תיקון חוק פיצויי פיטורים 8. בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963, בסעיף 13, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא: בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963, בסעיף 13, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא: בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963, בסעיף 13, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא: בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963, בסעיף 13, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא: "(ב) תוספת בעד החזר הוצאות רכב שעומדת בהוראות סעיף 3 לחוק להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד שימוש בתחבורה הציבורית, התשפ"א–2020, לא תיחשב כשכר לעניין חישוב פיצויי פיטורים." "(ב) תוספת בעד החזר הוצאות רכב שעומדת בהוראות סעיף 3 לחוק להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד שימוש בתחבורה הציבורית, התשפ"א–2020, לא תיחשב כשכר לעניין חישוב פיצויי פיטורים." "(ב) תוספת בעד החזר הוצאות רכב שעומדת בהוראות סעיף 3 לחוק להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד שימוש בתחבורה הציבורית, התשפ"א–2020, לא תיחשב כשכר לעניין חישוב פיצויי פיטורים." "(ב) תוספת בעד החזר הוצאות רכב שעומדת בהוראות סעיף 3 לחוק להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד שימוש בתחבורה הציבורית, התשפ"א–2020, לא תיחשב כשכר לעניין חישוב פיצויי פיטורים." תיקון חוק הביטוח הלאומי 9. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, אחרי סעיף 296 יבוא – בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, אחרי סעיף 296 יבוא – בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, אחרי סעיף 296 יבוא – בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, אחרי סעיף 296 יבוא – "איסור התניית גמלה בהחזקת כלי רכב "איסור התניית גמלה בהחזקת כלי רכב 296א. על אף האמור בכל דין או הסכם, קבלת קצבה לא תותנה בהחזקת כלי רכב."