הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע- עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת צבי הנדל
פ/533/17
הצעת חוק השפה העברית (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006
תיקון חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה
1.
בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט-19491 -
(1)
בשם החוק, לפני "הדגל" יבוא "השפה";
(2)
אחרי סעיף 1 יבוא:
"השפה העברית
1א.
השפה העברית היא השפה הרשמית של המדינה."
תיקון דבר המלך במועצה על ארץ ישראל
2.
בדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922-19472, בסימן 82 -
(1)
במקום האמור בכותרת השוליים יבוא "שימוש בשפה הערבית";
(2)
לפני "כל הפקודות" יבוא "מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 1א לחוק השפה, הדגל, הסמל והמנון המדינה", במקום "באנגלית, בערבית ובעברית" יבוא "בשפה הערבית" ובמקום "בשלוש השפות" יבוא "בערבית".
דברי - הסבר
השפה העברית היא שפתו של העם היהודי מאז ומעולם, ומהווה סמל לתקומתו במדינתו העצמאית. הכרזת העצמאות, המתייחסת בתחילתה לקשר של העם היהודי לארצו, מציינת כי היהודים שבו לארצם ו"החיו שפתם העברית". עם זאת, אין חוק הקובע הוראות מפורשות בנוגע לשפת המדינה.
המונח "שפה רשמית" מופיע בהוראת חוק מנדטורית שעדיין בתוקף - כותרת השוליים של סימן 82 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (ולא בסעיף עצמו). הסעיף (בנוסחו המקורי, מתורגם מאנגלית) קובע כך:
"שפות רשמיות
82.
כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות באזורים שייקבעו על פי צו מאת הנציב העליון יפורסמו באנגלית, בערבית ובעברית. בהתחשב עם כל תקנות שיתקין הנציב העליון, אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט. אם תהא כל סתירה בין הנוסח האנגלי של כל פקודה או מודעה רשמית או טופס רשמי ובין הנוסח הערבי או העברי שלהם, הולכים אחר הנוסח האנגלי."
יצוין כי נוסח מקורי זה שוּנָה - הושמטה ההתייחסות לשפה האנגלית, לאור סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, לפיה הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית - בטלה, ושונתה ההוראה לענין הסתירה בין הנוסח האנגלי לנוסח חדש, לאור סעיף 24 לחוק הפרשנות.
מכוח הסעיף האמור, ברור דינה של השפה הערבית אינה כשל שפות אחרות שדוברי הארץ מדברים אותן. ביהמ"ש קבע כי נודע לה "מעמד נעלה במיוחד" (השופט חשין ברע"א 12/99 מרעי נ' סאבק). הדבר אף מתבקש מכוח היות הערבית שפה בה משתמש מיעוט גדול מאזרחי המדינה. השפה הערבית נזכרת בחיקוקים שונים, כמו תקנות החינוך, המכירות במערכת חינוך בשפה הערבית והעברית, חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, וכן חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 וחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990, המחייבים לקיים שידורים בשפה הערבית. בדומה, חוקי הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות מאפשרים כיתוב בשפה הערבית על פתקי ההצבעה. על כן, מוצע להשאיר על כנן את ההוראות בדבר המלך במועצה בכל הנוגע לשפה הערבית.
עם זאת, מכוח היותה של המדינה "יהודית ודמוקרטית", ובשל היות השפה העברית השפה המדוברת על ידי רוב אזרחי המדינה, יש לעגן את מעמדה כשפה הרשמית של המדינה. אמר כבר בית המשפט העליון כי "מדינת ישראל היא מדינה "יהודית ודמוקרטית"... אחד הביטויים החשובים של אופיה זה של מדינת ישראל הוא בהיות שפתה העיקרית עברית.." (בג"צ 4112/99 עדאללה נ' עירית ת"א). וכן בהמשך - "את סימן 82, המעניק לערבית מעמד של שפה רשמית, יש לפרש בראש ובראשונה על רקע התחיקה המעניקה עדיפות לשפה העברית, שפת הרוב, ולמעמדה הבכיר של השפה העברית במדינה היהודית והדמוקרטית, שפה שהיא "אחד מהכוחות המאחדים אותנו כעם"".
אשר על כן, מוצע לעגן את השפה העברית בחוק, כשפה הרשמית של מדינת ישראל, לצד יתר סמלי המדינה המבטאים את זהותה וייחודה - הדגל, הסמל, וההמנון.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת צבי הנדל (פ/3127).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת ולסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ג בסיוון התשס"ו - 19.6.06