הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2148656 הכנסת העשרים ושלוש יוזמים: חברי הכנסת ג'אבר עסאקלה איימן עודה עאידה תומא סלימאן עופר כסיף יוסף ג'בארין ______________________________________________ פ/2466/23 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קביעת זמני המתנה ומרחקי נסיעה מרביים לקבלת טיפול רפואי), התשפ"א–2020 דברי הסבר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ''ד–1994, נקבעה רשימה של השירותים שיינתנו בסל הבריאות, אולם החוק הותיר גמישות בקביעת רמת הזמינות והאיכות של השירותים כשקבע כי השירותים יינתנו "באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופת החולים". ההגדרה הגמישה מאפשרת באופן מעשי, לא פעם, פגיעה במבוטחים המתבטאת בתורים ארוכים לניתוחים אלקטיביים (קבועים מראש, שאינם חירום) וליועצים מומחים, ולעיתים גם בזמינות גאוגרפית נמוכה עקב העדפה של הקופה לעבוד עם ספק רחוק המציע שירות זול יותר. המצוקה התקציבית של קופות החולים רק החמירה את הבעיה והפכה את הפגיעה בזמינות לשסתום פריקה ללחץ הפיננסי שבו הן מצויות. זמני המתנה ארוכים פוגעים באיכות הטיפול המוצע למבוטחים, מגבירים את הסבל הכרוך בהתמשכות המצב הרפואי ואת אי הוודאות הכרוכה בהיעדר אבחון, ובנוסף לכך פוגעים באמון הציבור וביכולתה של המערכת הציבורית לענות על צרכיו וציפיותיו. בחלק מהמקרים חלה גם הרעה בתסמיני המטופל והחמרה במצבו הרפואי בתוך תקופת ההמתנה. מצב זה גם מעודד רכישה של ביטוחים פרטיים אשר בעצמם יוצרים תמריצים להאריך את זמני ההמתנה עוד יותר. מהנתונים עולה כי בתי חולים רבים מציעים למטופלים תורים בדחייה של שנה ויותר, ולכן מבוטחים בעלי אמצעים פונים לביצוע טיפולים במערכת הפרטית תמורת תשלום גבוה, לעומת אחרים שאין ידם משגת. מצב זה יוצר פערים בין שכבות האוכלוסייה לעניין שירותי הבריאות. מבקר המדינה, בדו"ח השנתי 60ב – לשנת 2009 ולחשבונות שנת הכספים 2008, מתח ביקורת נוקבת על זמני ההמתנה הארוכים בתכנית לשירותי בריאות נוספים. מבקר המדינה הזהיר מפני ההשלכות הצפויות ממצב זה מבחינת הרחבת הפערים בין הרפואה הפרטית לבין הרפואה הציבורית, וכן החלשת מערכת הבריאות הציבורית. דו"ח של מרכז טאוב "מחכים לטיפול: תורים בבתי חולים בישראל" (פורסם ב-22/11/2016) מוכיח כי יש הבדלים בזמני ההמתנה לניתוחים בין בתי חולים ציבוריים לבתי חולים פרטיים. המתנה לניתוחים מסוימים יכולה להגיע אף ליותר משנה, בבתי חולים מסוימים. התורים הארוכים ביותר נרשמו בדרום ובצפון הארץ ובבתי החולים של קופת חולים כללית. ניתן לראות הבדלים גם בזמני ההמתנה בין הפריפריה לבין המרכז ובין קופות חולים שונות, כשזמני ההמתנה בפריפריה ארוכים יותר מזמני ההמתנה במרכז הארץ. זמני ההמתנה הארוכים בפריפריה תואמים את משאבי הבריאות המצומצמים המוקצים לאזורים אלו, כגון היצע מיטות האשפוז בבתי החולים ומספר הרופאים בהם. הסיבות לזמני ההמתנה הארוכים במערכת הבריאות הציבורית שלובות בבעיות היסוד של המערכת, ובכלל זה: מחסור בתקציבים המביא במישרין לצמצום הכמויות ולהגדלת התורים. כך למשל, היצע המיטות בבתי החולים בישראל הוא בין הנמוכים ב-OECD, עקב כך שיעורי התפוסה הם בין הגבוהים ביותר במדינות OECD. גם המשאב האנושי במערכת, רופאים ואחיות, מצוי במחסור חמור, ומחריף עוד יותר בשעות אחר הצהריים. נוספות על אלה גם בעיות של מתן תמריצים לגורמים במערכת, כדי להסיט פעילות למערכת הפרטית הפוגעים בזמינות המערכת הציבורית, הסדרי תשלום בעייתיים לבתי החולים, בעיות בתמחור שירותים רפואיים ואי יעילות בניהול התורים ובמיצוי המשאבים הפיזיים והאנושיים. 23 ממדינות ה-OECD, כולל ישראל, קבעו כי זמני ההמתנה מהווים מרכיב חשוב בקביעת מדיניות הבריאות שלהן, אולם בעוד שכ-15 מהן כבר טיפלו בבעיה במסגרת תוכנית אסטרטגית לאומית, בישראל עדיין אין תכנית מסוג זה. צעד הכרחי הוא לקבוע זמני המתנה מרביים, צעד שננקט גם במדינות רבות ב- OECD והצליח לצמצם תורים כאשר התלוו אליו יעדים מוגדרים לבתי חולים ולספקים של שירותי בריאות, וכן סנקציות לאכיפת היעדים וזמני ההמתנה. גם הארגון העולמי Medicine of Institute רואה בזמני המתנה ארוכים נטל על החברה, המגדיל את הסבירות לאשפוזים מורכבים יותר ולתנאי טיפול ירודים, ובכך גם מייקר את עלויות שירותי הבריאות. מצד אחד, ברור שקביעת זמני המתנה אחידים לכל הפרוצדורות קלה יותר לאכיפה, אך עלולה לפגוע במטופלים שמצבם הרפואי מחייב טיפול מהיר יותר. מצד שני, מדיניות של קביעת זמני המתנה "אישיים" המתחשבים בחומרה ובדחיפות של כל מקרה, על פי סיווג הרופא המטפל, מאפשרת אמנם תעדוף מדויק יותר, אך לעיתים פותחת פתח למניפולציה של המערכת, ומקשה על אכיפת הכללים. לשם מימוש הזכאות לזמני המתנה סבירים, מדינות מסוימות מאפשרות בחירה חופשית למטופלים שזמן ההמתנה שלהם מתארך או צפוי להתארך מעבר לכללים שנקבעו. בדומה לכך מוצע כי כאשר קופות לא נותנות למבוטח שירותי בריאות בזמן סביר ובמרחק סביר, בהתאם לתקנות שיקבע השר, יוכל המבוטח לבחור גם בספק שירותים קבוע לבית חולים או קופת חולים אחרים שאינם מצויים בהסדרי הבחירה בקופת המבוטח המסוגלים להעניק את הטיפול בזמן הקצר ביותר, כאשר התשלום לספק החלופי יהיה על חשבון קופת החולים של המבוטח במחיר המחירון. פריצת הסדרי הבחירה במקרה של זמן המתנה ממושך עשויה לשמש סנקציה כלכלית נגד קופות חולים שמגבלות הסדרי הבחירה שלהן מונעות מהמבוטח זמן המתנה ומרחקי נסיעה סבירים לטיפול רפואי. יצוין כי כבר כיום מכיר משרד הבריאות בעיקרון הקבוע בהצעת החוק, ולכן מוגדרים זמני המתנה סבירים לניתוחים אלקטיביים חשובים. ניתוח אונקולוגי, ניתוח כלי דם, צנתור, מוח, לב, שתל ודיאליזה נקבע פרק זמן של עד 21 עד 30 ימים. אם הקופה לא עמדה בזמן הקבוע שקבע משרד הבריאות, יכול המבוטח לקבל הפניה לכל ספק שירות מורשה אחר שיוכל להציע לו זמן המתנה קצר יותר. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים על ידי חבר הכנסת איציק שמולי (פ/5576/20; פ/445/22) ועל שולחן הכנסת העשרים ושלוש על ידי חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת (פ/1145/23). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ד בכסלו התשפ"א – 30.11.20 תיקון סעיף 3 1. בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3(ד), בסופו יבוא "שר הבריאות יקבע הוראות לעניין זמן סביר ולעניין מרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, הוראות כאמור יפורסמו באתרי האינטרנט של משרד הבריאות ושל קופות החולים". תיקון סעיף 23 2. בסעיף 23 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ד) לא ניתנו שירותי בריאות בזמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגוריו של המבוטח, לפי הוראות סעיף 3, בידי קופת החולים או בידי נותן שירות של הקופה או מטעמה זכאי המבוטח לקבל את שירותי הבריאות בבית חולים אחר או במרפאה אחרת, לרבות בידי נותן שירותים של קופת חולים אחרת, ובעלות הכספית תישא הקופה."