הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת שבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת אפי איתם פ/1743/17 הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – אי העלאת טענת התיישנות על ידי המדינה), התשס"ז-2006 הוספת סעיף 2א 1. בחוק ההתיישנות התשי"ח – 19581, אחרי סעיף 2 יבוא: "אי העלאת טענת התיישנות בידי המדינה 2 א. לא תעלה המדינה טענת התיישנות אם היא מודה בקיומה של הזכות הנתבעת." דברי-הסבר טענת ההתיישנות הינה טענה משפטית בעייתית במובן זה, שהעלאת הטענה מונעת דיון ענייני ביחס למימוש הזכות הנתבעת. וזאת על אף שיתכן כי הנתבע מודה בקיומה של הזכות גופא, אך מן הטעם הפרוצדוראלי תמנע זכות הדיון האלמנטארית ממי שהיא מגיעה לו. עוד בימי ראשית ימיה של המדינה ניתנה הנחייה של היועמ"ש דאז מר חיים כהן, לפיה נציג היועץ המשפטי לממשלה לא יטען טענת התיישנות בהליכים אזרחיים אלא באישור מראש של היועמ"ש. כלומר מוסד ממוסדות המדינה הנתבע לדין לא יטען את טענת ההתיישנות אלא בהיתר מפורש ומיוחד של היועץ המשפטי לממשלה. כך למשל מציינת השופטת שטרסברג כהן בעניין המאירי (ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב פ"ד נד (2) 535) כי "היועץ המשפטי הורה בהנחיה פנימית לפרקליטים, שלא לטעון טענת התיישנות אלא באשורו.". וזאת עקב ההבנה כי שימוש בטיעון זה יכול לגרום עיוות דין ומניעת צדק מבעליו. דומה כי הגיע השעה לתקן את המעוות, ולהגדיר כי אם המדינה מודה בקיומה של הזכות הנתבעת היא לא תוכל לטעון את טענת ההתיישנות וזאת על מנת לעשות צדק עם האזרח הפשוט עד כמה שניתן, ולהימנע מלהסתתר אחר טענות פרוצדוראליות המונעות דיון אמיתי וענייני לגבי הזכות הנתבעת. יצוין, כי אם המדינה איננה מודה בקיומה של הזכות, היא תהא רשאית להעלות את טענת ההתיישנות באופן חופשי כמקובל. ---------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת ולסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ט בחשון התשס"ז – 20.11.06